Shemuel I 5 – שמואל א ה‏ – Mikraot Gedolot

(א) וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה׃

Now the Philistines had taken the ark of God, and they brought it from Eben-ezer to Ashdod.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁבוֹ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְאַיְתוֹהִי מֵאֶבֶן סַעֲדָא לְאַשְׁדוֹד.

ופלשתים לקחו את ארון וגו׳ – רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר כבדוהו. אמרו זה אלוה וזה אלוה יבא אלוה וישכון אצל אלוה. רבי שמעון בן לקיש אמר כך היה בשכרן. אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח. יבא נצוח ויעבור לנוצח.

(ג-ד)

וישכימו אשדודים ממחרת וגו׳ – אמר להן הקב״ה אין אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין. הדא היא דכתיב וישכימו בבקר וגו׳.

רק דגון נשאר עליו – קודמים דידיה.

ופלשתים לקחו את ארון – ר׳ יוחנן וריש לקיש ר׳ יוחנן אמר כבדוהו אמרו זה אלוה וזה אלוה יבא אלוה וישרה אצל אלוה. ריש לקיש אמר כך היה שכרן אלא אמרו זה נצוח וזה נוצח יבא נצוח ויעבוד לנוצח, א״ל הקב״ה אי אתם נכוין בפושרין אלא ברותחין הדא הוא דכתיב וישכימו בבקר והנה דגון נופל לפניו ארצה (שמואל א ה׳:ג׳) וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן (שמואל א ה׳:ד׳).

איתמר עבודת אלילים שנשברה מאליה ר׳ יוחנן אומר אסורה דהא לא בטלה, ר׳ שמעון בן לקיש אומר מותרת מסתמא בטולי מבטל לה, מימר אמר איהי נפשא לא מצלא לאחריני מי מצלא.

והנה הביאו הפלשתים ארון האלהים בבית ע״א שלהם שהיה בהם צלם על צורת בן אדם שהיו קורין אותו דגון.

השלשים ואחד הוא להודיע עוצם השגחת הש״י בשפלים במה שחדש מהמופתים הנפלאים כדי שישוב ארון האלהים לעם הראוי לו והודיע בו עם זה אופן יושר הש״י שלא רצה בתחלה לעשות רע לפלשתים על זה אבל עשה אות מה באלהיהם להישיר אותם שישיבוהו וכשראה שלא נוסרו בזה עשה באלהיהם ובהם שפטים נפלאים וזה ג״כ היה בהדרגה ר״ל שהרע היה הולך וגדל וזה כי בתחלה הכם בטחורים נסתרים שלא היו יכולים לחבוש עליהם שום תחבושת ומזה הצד היו מכאיבים יותר והיו יותר רב הסכנה ואח״כ המית הש״י קצתם והנשארים הכה בטחורים ומהמופתים שנעשו שם גם כן היה התישר הפרות מעצמם למשך העגלה אשר היה בה ארון י״י לנכח בית שמש עם שלא משכו בעול ושהשיבו בניהם מאחריהם הביתה.

ופלשתים לקחו את ארון האלהים וגו׳. ספר שפלשתים לקחו את ארון האלהים מקרב המלחמה ויביאו אותה אשדודה עירם.

מאבן העזר – ספור זה נכתב לכל הפחות כ׳ שנה אחר שאירע (למטה ז׳:ב׳) שקרא שמואל למקום ההוא בשם זה (שם י״ב).

וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ בשבי אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים, וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר שם התנהל קרב המלחמה¹, אַשְׁדּֽוֹדָה לאשדוד עירם², כדי לשים אותו בבית העבודה זרה שלהם³:

1. אברבנאל.

2. אברבנאל.

3. רלב״ג.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת⁠־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥אוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן׃

And the Philistines took the ark of God, and they brought it into the house of Dagon and set it by Dagon.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיבוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת אֲרוֹנָא דַייָ וְאָעִילוּ יָתֵיהּ לְבֵית דָגוֹן וַאֲקִימוּ יָתֵיהּ בִּסְטַר דָגוֹן.

אצל דגון – דמות עשוי כדמות דג.

Beside Dagon. The idol was made in the form of a fish.⁠¹

1. From the word דָג [=fish]. Some say that from the waist up it had a human form with hands, and from the waist down it looked like a fish.

דגון – צלם העשוי כדמות דג.

ויציגו – ויעמידו.

ומשם לקחו אותו ויביאוהו בית דגון אלהיהם וישימוהו אצלו, והיה זה בחשבם שהיו מכבדים את הארון, וכמו שאמרו במדרש שמואל (פרשה י״א) ר׳ יוחנן אומר כבדוהו, אמרו זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה, ר׳ שמעון בן לקיש אומר כך יהיה שכרו אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח. יהיה מה שיהיה ספר הכתוב הנס האלהי שנעשה שמה.

דגון – שם עבודה זרה.

ויציגו – העמידו.

ויקחו משם לקחוהו ויביאו אותו אל בית דגון בחשבם כי דגון אלהיהם נצח לאלהי ישראל, ובמדרש ר׳ יוחנן אמר כבדוהו, אמרו זה אלוה וזה אלוה יבא אלוה וישרה אצל אלוה, רשב״ל אמר כך יהיה שכרו? (רצה לומר ומדוע נענשו) אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח.

וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת-אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אל בֵּ֣ית דָּג֑וֹן שהיה בית העבודה זרה שלהם¹ וַיַּצִּ֥יגוּ והעמידו² אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן שהיתה דמות עשויה כדמות דג³, בחושבם כי דגון אלהיהם ניצח את אלהי ישראל⁴:

1. מצודת ציון.

2. רד״ק, מצודת ציון.

3. רש״י, מצודת דוד בפס׳ ד׳, מהר״י קרא. ורלב״ג בפס׳ א׳ מבאר שהיה בצורת אדם. ורד״ק בפס׳ ד׳ מבאר שהיה מטבורו ולמטה צורת דג, ומטבורו ולמעלה צורת אדם.

4. מלבי״ם. ובמדרש ר׳ יוחנן אמר כיבדוהו, אמרו זה אלוה וזה אלוה, יבא אלוה וישרה אצל אלוה, רשב״ל אמר כך יהיה שכרו?! (רוצה לומר ומדוע נענשו, הרי רצו לכבד את הארון?!) אלא אמרו זה נוצח וזה נצוח יבא נצוח ויתעבד לנוצח, אברבנאל, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת⁠־דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ׃

And when the Ashdodites arose early on the next day, behold, Dagon had fallen upon his face to the ground before the ark of Hashem. And they took Dagon and set him in his place again.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַקְדִימוּ אֱנָשֵׁי אַשְׁדוֹד בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְהָא דָגוֹן רָמֵי עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ וּנְסִיבוּ יַת דָגוֹן וַאֲתִיבוּ יָתֵיהּ לְאַתְרֵיהּ.

נופל לפניו – כמו: על פניו, וכן תרגם יונתן: על אפוהי.

(ג-ד) והנה דגון נפל – אין זה פלא בעיני יי, ואם הוא פלא בעינינו, והשם הפילו, ואם לא נכתב זה, שתה בני עתה בכוס של זכוכית, ועוד תשתה בגביע כסף.

והנה על צד המופת עשה הש״י לכבודו שהפיל דגון ארצה לפני ארון י״י להעיר כי אין עוד מלבדו ואולי חשבו הפלשתים שכבר היה זה על דרך המקרה לא מאת הש״י ולזה לקחו את דגון והשיבו אותו למקומו ולא השתדלו להסיר משם ארון האלהים, וביום השני מצאו דגון נופל לפני ארון י״י וראש דגון ושתי כפות ידיו כרותות על המפתן רק הנשאר מדגון היה נשאר אצל ארון י״י נופל ארצה ולזה היו כומרי דגון נשמרי׳ מלדרוך על מפתן דגון כי חשבו שיהיה המקום קדוש מצד מה שמצאו שם ראש דגון ושתי כפות ידיו, ולא הספיק לש״י השפטים שעשה באלהיהם אבל הכה האשדודים ושמם שוממים ותמהים על המכות שבאו להם בדרך שלא היו יכולים לאמר שיהיה חדוש זה המקרה להם אם לא מפני מה שהסבו אליהם ארון האלהים.

שכאשר השכימו בבקר מצאו דגון נופל ארצה לפני הארון, כי לא רצה אלוה יתברך שיהיה הבעל אצל ארון הקודש. והנה האשדודים חשבו שנפל הפסל במקרה וישיבוהו למקומו.

וישכמו אשדודים ממחרת – חסר יו״ד וכן וישכמו בבקר שבסמוך וכמו שכתבתי בסימן א׳.

לפניו ארצה – על פניו, נפל לארץ לפני הארון.

וישיבו – כי חשבו שבמקרה נפל.

(ג-ד) השאלות:

כפל הכינוי עם הפעול, נופל לפניו לפני ארון ה׳ הוא זרות בלשון.

נפל לפניו רצה לומר כי שניהם עמדו לצד שכנגד הפתח זה אצל זה, ואם היה נופל על פי מקרה, אז אם היה נופל על פניו היה נופל אל צד הפתח לא אל לפני הארון שעמד בצדו, ואם היה נופל לפני הארון היה מוכרח שיפול על צדו לא לפניו, אבל הוא נפל לפניו – היינו על פניו לא על צדו וגם לפני ארון ה׳ אל צד הארון לא אל צד הפתח, ובזה ראו שלא נפל בעצמו רק על פי נס, ובכ״ז בפעם הראשון לא שתו לב וישבו אותו למקומו – (גם זה מורה כמו שפרשתי שנסע ממקומו אל מקום אחר ולכן הוצרכו להשיב אותו למקומו שאם כפי׳ המפרשים שנפל כדרכו היה ל״ל ויקימוהו).

וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ בבוקר¹ מִֽמָּחֳרָ֔ת, וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ על פניו² אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה כי לא רצה ה׳ יתברך שיהיה הצלם ליד ארון הקודש³, ואולם הם חשבו כי במקרה נפל, ולכן⁴ וַיִּקְחוּ֙ לקחו אֶת-דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ:

1. אברבנאל.

2. תרגום יונתן, רד״ק, מצודת דוד. והיה זה סימן שהוא לא נפל בדרך המקרה, כי הארון ודגון היו עומדים אחד ליד השני לצד הפתח, ואם היה נופל במקרה על פניו היה נופל לצד הפתח ולא לפני הארון שעמד לצידו, או שהיה נופל על צידו לפני הארון, ובזה שנפל לפני הארון על פניו מוכח שה׳ הפילו בכונה, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. אברבנאל, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי ידעו שעל פי נס נפל אולם בכל זאת החזירו אותו.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֘קֶר֮ מִֽמׇּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י׀ כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל⁠־הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו׃

And when they arose early in the morning on the next day, behold, Dagon had fallen upon his face to the ground before the ark of Hashem; the head of Dagon and both the palms of his hands lay cut off upon the threshold. Only the trunk of Dagon was left to him.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאַקְדִימוּ בְצַפְרָא בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְהָא דָגוֹן רָמֵי עַל אַפּוֹהִי עַל אַרְעָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ וְרֵישׁ דָגוֹן וְתַרְתֵּין פִּיסַת יְדוֹהִי קְצִיצָן מַחְתָא עַל סְקוּפְתָּא לְחוֹד גוּפֵיהּ אִשְׁתָּאַר עֲלוֹהִי.

המפתן – אסקופה.

The threshold. The equivalent of אַסְקוּפָה [=threshold].

המפתן – כתרגומו: אסקופה.

אל המפתן – כמו: על המפתן, וכן: ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט) – כמו: על. והמפתן היא האסקופא התחתונה.

רק דגון נשאר עליו – אמרו כי דגון מטבורו ולמטה היה צורת דג, לפיכך נקרא דגון, ומטבורו ולמעלה צורת אדם, כמו שאמר: ושתי כפות ידיו כרותות אל המפתן, וזהו פירושו: רק דגון נשאר עליו – צורת דג נשאר עליו.

ויונתן תרגם: לחוד גופיה דדגון אשתאר עלוהי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וכאשר השכימו ביום המחרת מצאו גם כן דגון נופל ארצה לפני ארון האלהים, וכדי שלא יחשבו עוד שהיה במקרה היה מהנס שמצאו שתי כפות ידיו כרותות במפתן הבית רק גוף דגון נשאר. ואחז״ל (עיין רד״ק) שדגון היה צורת דג מן הטבור ולמעלה והיו ידיו ורגליו כצורת אדם, ושזה פירוש רק דגון נשאר עליו שנשאר עליו צורת הדג.

כרותות – חתוכות.

המפתן – האסקופה, וכן: מתחת מפתן הבית (יחזקאל מ״ז:א׳).

כרותות אל המפתן – היו כרותות ומונחות על המפתן.

רק דגון – גוף העבודה זרה העשוי בדמות דג.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

(ד) והנה דגון ביום המחרת היה נס כפול,

א. ששכב על פניו ואל צד הארון כמו ביום הראשון,

ב. שראש דגון ושתי כפות ידיו היו כרתות אל המפתן לא אל צד הארון ובזה ראו שתחלה נפל על המפתן ושם נכרתו איבריו ואחר כך הוסב גולמו אל לפני הארון, והיה זה לבל יטעו שהיה מלחמה בינו ובין הארון ועל ידי שהארון נצח אותו כרת ראשו וידיו כדרך הנוצח ולכן ראשו וידיו נכרתו אל המפתן לא אל צד הארון שזה מורה שתחלה נכרת מעצמו וכאילו אחר שנכרת מעצמו כרע ונפל לפני הארון.

וישכימו בבקר ממחרת – ממה שכתובה כאן פעמים תיבת ממחרת אחר לשון השכמה ובפעם שניה כתוב בבקר ממחרת נ״ל שנוכל לומר שכל פעם שכתוב לשון בבקר לבדו, וישכם אברהם בבקר, אין הוראת המליצה ממחרת רק השכים והקדים הרבה לקום ומעצמו מובן שההשכמה היתה תכף ומיד ביום המחרת, וכן כאן בפעם ראשונה השכימו כמשפטם לבית מסגדם וביום השני הקדימו יותר לראות מה נהיתה באלילם.

רק דגון – דגון היה מצייר האיש שהמציא הספינות לעבור אורחות ימים, ואנשי פלשת (בחלוף למ״ד בנו״ן כמו נשכה [נחמיה י״ג:ז׳] ולשכה) הם Fenici המפורסמים בחכמתם להנהיג הספינה בלב ימים, ואחר מות איש זה המיטיב להם בהמצאתו עבדוהו כאלוה, וכמו שהספינות חצין טובלות במים וחצי גופן יוצא וצף עליהם, כן ציירו אליל זה בדמות אדם עד טבורו והשאר בדמות דג, ובהכרת הראש והידים לא נשאר ממנו כי אם צורת הדג.

וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּקֶר֮ מִֽמָּחֳרָת֒ וְכדי שלא יחשבו שוב שמדובר במקרה¹, הִנֵּ֣ה היה נס כפול², הראשון דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה, וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י | כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ חתוכות³ומונחות אֶל על⁴ -הַמִּפְתָּ֔ן מבוא הכניסה⁵ של בית דגון⁶, וזה היה הנס השני⁷, כך שֶׁרַ֥ק צורת הדג⁸ שבגוף⁹ דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו, כי רק מטבורו ולמטה היה לו צורת דג, ומטבורו ולמעלה היה לו צורת אדם¹⁰:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. מצודת ציון.

4. רד״ק.

5. נקרא בלשון חז״ל, אסקופה, רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

6. אברבנאל.

7. ובזה ראו שתחילה נפל על המפתן ושם נכרתו איבריו, והיה זה בכדי שלא יטעו שהיה מלחמה בינו ובין הארון וע״י שהארון ניצח אותו כרת את ראשו וידיו כדרך המנצח, כי זה שראשו וידיו נכרתו על המפתן ולא לצד הארון, הוא הוכחה שתחילה נכרת ראשו מעצמו, ולאחר מכן כרע ונפל לפני הארון, מלבי״ם.

8. רד״ק.

9. אברבנאל.

10. רד״ק.

תרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) עַל⁠־כֵּ֡ן לֹֽא⁠־יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכׇֽל⁠־הַבָּאִ֧ים בֵּית⁠־דָּג֛וֹן עַל⁠־מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

Therefore neither the priests of Dagon nor any that come into Dagon's house tread on the threshold of Dagon in Ashdod to this day.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

עַל כֵּן לָא דָרְכִין כּוּמְרֵי דָגוֹן וְכָל דְעָלִין לְבֵית דָגוֹן עַל סְקוּפַת דָגוֹן בְּאַשְׁדוֹד עַד יוֹמָא הָדֵין.

על כן לא ידרכו כהני דגון וגו׳ – אמר רבי ירמיה בשם רבי בר רב יצחק החמירו ישראל בעבודה זרה יותר מאומות העולם. כתיב על כן לא ידרכו וגו׳ אבל בישראל כתיב ופקדתי על כל הדולג על המפתן (צפניה א׳:ט׳). רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר עבודה זרה שנפסלה אסורה בהנאה. ורבי שמעון בן לקיש אמר מותרת. ולא פליגי. ומה דאמר רבי עבדום. ומה דאמר ריש לקיש נזדלזלה בעיניהם ולא עבדום.

איתיביה רבי יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש על כן לא ידרכו כהני דגון וגו׳ – אמר ליה משם ראיה שמניחין דגון ועובדים את המפתן דאמרי הכי שבקיה איסריה לדגון ואזיל איתיב ליה על המפתן.

רבי ירמיה בש״ר שמואל רב רב יצחק ישראל המרו את אלהים יותר מאומות העולם דכתיב על כן לא ידרכו כהני דגון אבל בישראל כתיב ופקדתי על כל הדולג על המפתן (צפניה א׳:ט׳).

על כן לא ידרכו כהני דגן על מפתן דגון – לפי שנשאר דגן על המפתן והיו אומרים המפתן יש בו קדושות.

לא ידרכו – אלא פוסחין ודולגין כמו שנאמר בתרי עשר ופקדתי על הדולג על המפתן (צפניה א׳:ט׳).

לא ידרכו – בדרש: רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק: מצינו שהחמירו ישראל בע״א יותר מאומות העולם, באומות העולם כתיב: על כן לא ידרכו, אבל בישראל כתיב: ופקדתי על כל הדולג על המפתן (צפניה א׳:ט׳) – קפץ.

על כן לא ידרכו – זכר לדבר, וכמוהו רבים.

ועל כן נשאר המנהג שלא היו דורכים כהני דגון על המפתן, כי חשבו היותו מקום קדוש לפי שמצאו שם ראש דגון וכפות ידיו:

ידרכו – ענין צעדה, והוא מלשון דרך.

כהני – כומרים, יודעי חוק עבודת כוכבים.

על כן – על שמצאו על המפתן ראשו וכפות ידיו, החזיקו המפתן למקום קדוש, ולא דרכו עליו.

וכל הבאים – מיתר העם.

מפתן דגון – מפתן בית דגון.

על כן כי חשבו שעל המפתן היה האלהים המנצח ושם כרע לפניו ונהגו כבוד במקום ההוא.

עַל-כֵּ֡ן ולפי שמצאו על המפתן את ראשו וכפות ידיו של דגון, החזיקו את המפתן למקום קדוש¹, ומשום כך לֹֽא-יִדְרְכוּ֩ דרכו וצעדו² כֹהֲנֵ֨י הכמרים³ של דָג֜וֹן וְכן כָֽל-הַבָּאִ֧ים מיתר העם⁴ אל בֵּית-דָּג֛וֹן, עַל-מִפְתַּ֥ן בית⁵ דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד, אלא היו פוסחים ומדלגים מעל המפתן⁶, וחוק זה שלהם נשאר עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה בו נכתב הספר⁷: ס

1. ר״י קרא, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר מפני שחשבו שהאלוהים שלהם כרע על המפתן לפני האלוהים המנצח.

2. מצודת ציון.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מהר״י קרא, אברבנאל.

7. ראה רשב״ם בבראשית (י״ט ל״ז), המבאר כיצד לפרש את המונח ״עד היום הזה״ במקרא, וכן ראה את רש״י בבראשית (כ״ב י״ד) ולפיו ״עד היום הזה״ הכוונה שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים ״עד היום הזה״, דהיינו שהתורה נצחית, ונאמר ״היום״ על זמן של כל דור ודור.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וַתִּכְבַּ֧ד יַד⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶל⁠־הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ [בַּטְּחֹרִ֔ים] (בעפלים)^א אֶת⁠־אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת⁠־גְּבוּלֶֽיהָ׃

But the hand of Hashem was heavy upon the Ashdodites, and He destroyed them and smote them with hemorrhoids, Ashdod and its borders.

א. [בַּטְּחֹרִ֔ים] (בעפלים) א-כתיב=בַּעְפֹלִ֔ים (חסרה נקודה במקביל לדגש בטי"ת)

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּתְקֵיפַת מָחָתָא דַייָ עַל אֱנַשׁ אַשְׁדוֹד וְאַצְדִינוּן וְאַלְקִי יַתְהוֹן בִּטְחוֹרִין יַת אַשְׁדוֹד וְיַת תְּחוּמָהָא.

ותכבד יד ה׳ על האשדודים וגו׳ – הא כיצד היה יושב בטחור ועכבר עולה מתהום ושומט בני מעיו ויורד לו לתהום. ודכוותה ותטבע האבן במצחו (שמואל א י״ז:מ״ט). נכנס האבן כבברזל. יהודה ברבי אמר כבבצק. ודכוותה וכל גרמיהון הדיקו (דניאל ו׳:כ״ה). יהודה בר רבי אמר כאילין פסטילס שרשי תאנה שהן רכים ובוקעין בצור ובאבן.

ותכבד יד י״י אל האשדודים – לפי שאמרו הרשעים אלה הם האלהים המכים את מצרים וגו׳ (שמואל א ד׳:ח׳) עשרה מכות היו לו ושלמו. אמר להם הקב״ה אין לי מכה עתה אני מביא עליכם מכה שלא נהיתה מעולם אלו עכברים שהיו שומטים בני מעיהם. חזרו לעשות להם ספלים, היה העכבר אומר לספל אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם ואתה בריותיו, תן כבוד למי שברא והיה הספל נבקע ועכבר עולה מן התהום ושומט את בני מעיו. וזה אחד מהדברים שהשליט הקב״ה את הרך בקשה. כיוצא בו ואיש משך בקשת לתומו (מלכים א כ״ב:ל״ד) חץ נעמן שהכה את אחאב ונכנס לתוך השריון שנאמר ויך את מלך ישראל בין הדבקים ובין השריון (דברי הימים ב י״ח:ל״ג). כיוצא בו צפרדעים לפרעה בתי השיש והפספסים היו הצפרדעים עולות ואומרים להם אנו שלוחים של מי שאמר והיה העולם והיה השיש מתבקע מפניהם. וכן הצרעה היו האמוריים נטמנים במערה ונותנים אבן על פי המערה (יהושע י׳:כ״ז) והיו שתי צרעות קורעות את האבן. והאבן שמת בה גלית נכנס האבן בברזל שנאמר ותטבע האבן במצחו (שמואל א י״ז:מ״ט), ר׳ יהודה ב״ר אמר כבבצק. ודכותה וכל גרמיהון הדיקו (דניאל ו׳:כ״ה). ר׳ יהודה אומר כהדין פסטילוס ושרשי תאנה שהם רבים ובוקעים בצור ובאבן. א״ר ברכיה א״ר חנינא בר איקם בשם ר׳ יהודה שרשי חטה בוקעים בארץ חמשים אמה ושרשי תאנה בוקעים בצור חמשים אמה, והשמיר כמין שעורה היה והיה נתון לתוך כלי של עופרת מלא סובין ואם היה נותנו אפילו על ההר הזה בוקעו.

וישמם – לשון שממה.

בטחורים – חלחולת כרכשא, מכת הנקב. עכברים נכנסין בנקביהם ושומטין בני מעיהם ויוצאין.

And He devastated them. An expression [שְׁמָמָה] meaning desolation.

With hemorrhoids. The mesentery of the large intestine, a plague of the rectum. Mice would enter their recta, disembowel them, and crawl out.

וישימם – לשון שממה וחרבה.

ויך אותם בטחורים – קוניי״ש בלעז¹ כשהיה אחד מהם נפנה לצורכו בא העכבר ושומט את בני מיעיו והולך, מה היה פלשתי עושה באותה שעה כשהיה אחד מהם יוצא ליפנות היה מביא כלי ונותן תחתיו ונפנה כסבור שיהא הכלי מפריד בינו ובין העכבר והעכבר בא ונוקב הכלי ועולה ושומט לו ראש בני מעיו והולך שהיה ראש בני מעיו ניקב {והיה עושה}⁠^א שליחותו של מקום והעכבר נכנס.

1. בלעז: clunesie.

א. כך השלים עפנשטיין.

וישמם – מן שמם, ויסיבני מן סבב.

בטחורים – חלחולת כרכשא, מכת הנקב שהיו עכברין נכנסין בנקביהם ושומטין את בני מעיהם.

עפולים – לשון אופל כי במקום אופל הם, כגון ויבא אל העופל (מלכים ב ה׳:כ״ד) חומת העופל.

ויש לומר עפלים – כעין אוצר לכך נכתב בפנים שהוא לשון כבוד שבו אוצר כל מאכל.

בעפולים – כתיב. וקרי: בטחורים. והכתיב הוא שם כנוי לתחתוניות, כי עפולי לשון גבוהות, כמו: עפל ובחן (ישעיהו ל״ב:י״ד), והכנוי בהפך. והקרי הוא שם החולי.

וישמם – מטעם שָמֵם.

וזאת המכה היתה שהוכו בטחורים והוא חולי מצער מאד ויוצא מהם דם רב כל שכן אלו שבאו להם מאת הש״י להכאיבם מאד ולזה הוכרחו להוציא ארון האלהים מאשדוד ושלחוהו בגת וידמה שאלה המופתים עשה הש״י באמצעות שמואל שהיה נביא או נעשה זה בזולת נביא להשגחתו על ישראל שלא יאבד ארון האלהים מהם.

ותכבד יד ה׳ אל האשדודים וגו׳. ספר שלא נתפייס הקדוש ברוך הוא עם השפטים אשר עשה שם באלהיהם אבל גם עשה בהם שפטים, שכבדה יד ה׳ להכות את האשדודים בעפולים והם הטחורים הנולדים בפי הטבעת, והוא חולי מצער מאד ויוצא ממנו דם הרבה, ונקראו עפולים לפי שהם נעשות גבוהות והוא מלשון (ישעיה ל״ב י״ד) עופל ובחן

אל האשדודים וישמם – כן כתיב אל לא על והתרגום הוא דרך פירוש.

ויך אתם בעפלים – בטחרים קרי ובספרים כ״י אין בבי״ת מאריך ויש דגש בעי״ן להורות על דגשות הטי״ת וכן הכו בעפלים שבסמוך.

וישמם – מלשון שממה.

בעפולים – כך שם המכה, ולפי שהם בחלחולת במקום מכוסה, נקראו עפולים, מלשון אופל, וכן ויבוא אל העופל (מלכים ב ה׳:כ״ד), והוא כמו אל האופל באל״ף, והקרי בטחורים, והוא שם שרץ מה, והיו דומים להם.

וישמם – במה שהכה אותם בעפולים, והיו בצורת טחורים.

ותכבד אחר שלא שתו לב למכת אלהיהם הוכו בגופם.

ויך אתם בטחרים – נראה שלקו הפלשתים שתי מכות, הטחורים שפירושם ידוע בקבלה (ואולי נגזר שמם מן טַח⁠־חור, ועפלים מן עפל, ויעפילו, שענינם נפוח) והם לא היו מכת מות כי לא נזכרה מיתה אצלם, ושניה להם היתה מגפה כמו שכתוב והאנשים אשר לא מתו הכו בטחרים, ואולי שתי המכות היו מקושרות זו עם זו ומהאחת תולד האחרת; ושמעתי שבכתיבה המצוירת אשר למצרים (Geroglifi) העכבר היה סימן לדֶבֶר הבא ע״י אבעבועות הממסות ונושכות בשר האדם (ידוע מה שכתב הירודוט שמגפת סנחריב היתה ע״י המון עכברים שנכנסו תוך מחנהו ולעסו כלי מלחמתו), ולפי זה העכברים הנזכרים למטה אינם עכברי הבר האוכלים הזרע והשרשים בשדה, כי לא הוזכרו קודם לכן, רק הם סימן ואות על הדֶבֶר; ואין טענה ממה שכתוב (ו׳:ה׳) המשחיתים את הארץ כי לא תתכן השחתה גדולה לארץ ממות יושביה, ואם על עכברי הבר מדבר הי״לל את האדמה; ולכן יעצו הקוסמים לעשות ציור חמשה טחורים יציירום באיזה אות ידוע אצלם, וחמשה צלמי דבר בדמות עכברים, אך הפלשתים שלחו חמשה טחרי זהב, ועכברים שלחו אחד לכל עיר וכפר כי יראו מאד פן אלהי ישראל יפגעם עוד בדבר, ומרצון האל רק בדרך טבע נתפשט הדבר מעיר אל עיר ע״י הארון והעגלה הנושאת אותו ומנהיגיה, ולכן צוו לעשות עגלה חדשה ולהתיצב הם מנגד להתרצות לאלהי ישראל בהזהרם מלהביא דבר על עמו, כי היו יכולים ללכת עם העגלה בלי הדריך אותה, וכיון שאנשי בית שמש מעלו וראו בארון ה׳ נתפשט הדבר גם בהם ע״י העגלה והפרות וארגז כלי הזהב.

ומאחר שלא שתו ליבם למכת אלהיהם הוכו בגופם¹, וַתִּכְבַּ֧ד יַד-יְהוָ֛ה אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים אנשי אשדוד² וַיְשִׁמֵּ֑ם ושם אותם ה׳ לשממה³, וַיַּ֤ךְ בכך שהיכה⁴ אֹתָם֙ בַּטְּחֹרִ֔ים בחלחולת היא מכת הנקב, שהיו עכברים נכנסים בנקביהם ושומטים את בני מעיהם, ויוצאים⁵ (בעפלים⁶ כתיב), והיכה ה׳ במכה זו אֶת תושבי -אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת-גְּבוּלֶֽיהָ סביבותיה⁷:

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן.

3. רש״י, מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רש״י, מהר״י קרא. ומה היה הפלשתי עושה באותה שעה? כשהיה אחד מהם יוצא להתפנות היה מביא כלי ונותן תחתיו ונפנה, כסבור שיהא הכלי מפריד בינו ובין העכבר, והעכבר היה בא ונוקב הכלי ועולה ושומט לו ראש בני מעיו והולך, ר״י קרא.

6. כך שם המכה, מצודת ציון. ושם החולי טחורים, ולכן הקרי בטחורים, והכתיב הוא שם כנוי לתחתוניות כי עפולי לשון גבוהות כמו עפל ובחן, רד״ק. ומכה זאת היתה שהוכו בטחורים הנולדים בפי הטבעת, והוא חולי מצער מאד ויוצא מהם דם רב, כל שכן אלו שבאו להם מאת הש״י להכאיבם מאד, רלב״ג, אברבנאל.

7. תרגום יונתן.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי⁠־אַשְׁדּ֖וֹד כִּי⁠־כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא⁠־יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי⁠־קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ׃

And when the Ashdodites saw that it was so, they said, "The ark of the God of Israel shall not abide with us; for His hand is severe upon us and upon Dagon our god.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַחֲזוֹ אֱנָשֵׁי אַשְׁדוֹד אֲרֵי שַׁוְיָא עֲלֵיהוֹן מְחָתָא וְאָמְרִין לָא יִשְׁרֵי אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עִמָנָא אֲרֵי תְקִיפַת מְחָתֵיהּ עֲלָנָא וְעַל דָגוֹן טַעֲוָתָנָא.

ואנשי אשדוד כאשר ראו הנס הנעשה בדגון אלהיהם ומה שנעשה בהם בעפולים, לא רצו שישב עמהם הארון, ויאמרו סרני פלשתים שיסוב ויוליכוהו לגת וכאשר היה שם היה גם כן יד ה׳ בגת, והיה מהומה גדולה מאד כי הכה את כל אנשי העיר למגדול ועד קטן בעפולים, והיו עוד נסתרים בפנים ולזה היו יותר קשים להרפא ויותר מכאיבים, וזהו אמרו וישתרו להם עפולים שהוא כמו ויסתרו בסמך, כי היו עפולים נסתרים. ואז שלחו הארון לעקרון וצעקו אנשי עקרון לומר הסבו אלי את ארון אלהי ישראל להמיתני ואת עמי, ומאשר אמר ואת עמי יורה שהעקרונים אשר צעקו היו שרי העיר, והם אמרו להמיתני ואת עמי.

ויראו אנשי אשדוד – בספרים מדוייקים אין ביו״ד מאריך וכן ראוי כי מן ראה הוא וכן ת״י וחזו.

קשתה – מלשון קשה.

כי כן – אשר הארון עשה בהם שפטים ובאלהיהם.

וַיִּרְא֥וּ וכאשר ראו¹ אַנְשֵֽׁי-אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי-כֵ֑ן כך, שבגלל ארון האלהים² נעשה נס נגד שנפל דגון אלוהיהם ונענשו בעפולים, לא רצו שישב עמהם הארון³, וְאָמְר֗וּ לֹֽא-יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ, כִּֽי-קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְגם עַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ח) וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת⁠־כׇּל⁠־סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה⁠־נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת⁠־אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

They sent therefore and gathered all the lords of the Philistines to them, and said, "What shall we do with the ark of the God of Israel?⁠" And they answered, "Let the ark of the God of Israel be carried to Gath.⁠" And they carried the ark of the God of Israel there.

תרגום יונתןרד״קמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלָחוּ וּכְנָשׁוּ יַת כָּל טוּרְנֵי פְּלִשְׁתָּאֵי לְוַתְהוֹן וַאֲמָרוּ מָה נַעְבֵּיד לַאֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ לְגַת יִסְתַּחַר אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וְאַסְחָרוּ יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.

גת יסוב – לגת. ורבים כמוהו.

ויסבו את ארון אלהי ישראל – בדגש הסמ״ך והבי״ת.

יסוב – רצה לומר יובא.

גת יסב הסרנים תלו הדבר במקרה, ועל כן אמרו שיסוב לגת לראות אם ישלח מטהו גם שמה, ולא שלחוהו לעיר קרובה לאשדוד רק לגת שהיה רחוק כמ״ש יסב (כמ״ש ויסב אלהים את העם) כי חשבו שהוא חולי מתדבק טבעי ולא יתפשט למקום רחוק.

יסב – השתמש בשרש סבב לפי שהיו משלחים אותו מעיר לעיר.

וַיִּשְׁלְח֡וּ אנשי אשדוד שליחים, וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת-כָּל-סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם, וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה-נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל? וסרני הפלשתים תלו הדבר במקרה¹, וַיֹּ֣אמְר֔וּ סרני פלשתים, לעיר גַּ֣ת יִסֹּ֔ב יובא² אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, ונראה אם גם שם הארון יכה! ולא שלחוהו לעיר קרובה כי חשבו שהוא חולי טבעי מדבק שלא יתפשט למקום רחוק³, וַיַּסֵּ֕בּוּ והביאו לגת אֶת-אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י׀ הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה ׀ בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת⁠־אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד⁠־גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם [טְחֹרִֽים] (עפלים)׃

And it was so, that, after they had carried it, the hand of Hashem was against the city with a very great tumult; and He smote the men of the city, both small and great, and hemorrhoids broke out upon them.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בָּתַר דְאַסְחָרוּ יָתֵיהּ וַהֲוַת מְחָתָא דַייָ בְּקַרְתָּא שִׁגוּשָׁא רַבָּא לַחֲדָא וּמְחָא יַת אֱנָשֵׁי קַרְתָּא מִזְעֵירָא וְעַד רַבָּא וּלְקוֹ לְהוֹן בִּטְחוֹרִין.

ויסתרו^א להם טחורים – רבי שמעון בן לקיש כנת מעיהם החיצונה נסתרה. ר׳ שמואל בר נחמן אמר כנת מעיהם הפנימי נסתרה. ויסתרו להם טחורים – דברים שבאופל.

א. עיינו במנחת שי.

וישתרו להם עפולים – ריש לקיש אמר בני מעיהם החיצונה נסתרה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר בני מעיהם הפנימי נסתרה.

וישתרו – כמו: ויסתרו. שהרי הוא במסורת כתובים שי״ן, ומפורשים בלשון סמ״ך, מכת בית הסתרים.

And they were afflicted internally.וַיִשָֹּתְרוּ is identical with וַיִסָּתְרוּ for it is listed in Okhlah veOkhlah among those words written with a 'שֹ' and explained as though it were written with a 'ס' meaning "there was a plague in the hidden parts of the body.⁠"¹

1. Or it may mean that the plague occurred at night when it was dark and they were unable to see the שְׁרָצִים, i.e., the plague was hidden from them. – Da’as Sofrim

וישתרו להם טחורים – פתרונו: ויוטמן להם מכת טחורים, שעל מכת מהומה הוסיף להם מכת טחורים שלא כדרך שהכה במצרים הכה בה, שהרי מכת מצרים לא שימשו המכות כאחת אלא לאחר שכבתה מכה זו התחילה מכה אחרת משמשת ובאה אבל כאן אעפ״י שהיתה יד י״י מהומה גדולה בעיר היתה כמוס^א להם מכת טחורים.

א. כן בכ״י (לפי עדות עפנשטיין), וצ״ע.

וישתרו להם – ל׳ סתירה ונמנה עם ס׳ של י״ח מילין דכתיבין ש׳ וקריין ס׳ כלומר בית הסתרים. ויש לומר: אותם שלא הוכו מהומת מות הוסתרה ונגנזה להם מכת טחורים. וכן מצינו לשון העלמה אצל מכה בתוכחות גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה יעלם י״י עליך (דברים כ״ח:ס״א) לשון העלמה כמו ואם העלם יעלימו (ויקרא כ׳:ד׳).

וישתרו להם – כתיב בשי״ן והוא כמו בסמ״ך. ופי׳ שהיה להם מכת הטחורים במקום סתר מבפנים, והיה קשה להם ממה שאם היה להם במקום גלוי.

ותרגום: ולקו יתהון בטחוריא.

וישתרו^א להם טחורים – מפני שהם נולדים בתוך המעי אומר להם לשון סתר, ומפני שראו בסתרי הבורא לקו במכת בית הסתרים.

א. כן בכ״י לונדון 24896, לוצקי 1010. בכ״י לייפציג 41, פריס 217, פריס 218: ״ויסתרו״.

וישתרו – כמו בסמ״ך כי היו הטחורים נסתרים, כי לא היו יוצאים חוץ מהמקום ואלו יותר קשים, ואולם הדבור יותר על באור כל זה וכל הנמשך מזה הספור, עד שבת הארון בקרית יערים (שמואל א ז׳:ב׳), אין זה מקום באורו כי יש בכל זה סודות וסודות וימצא בגביע.

והנה אחר הסבו אותו בגת היתה מכת הש״י בעיר מהומה גדולה לא נשאר שם אחד שלא הוכה במכת הטחורים והיו הטחורים נסתרים ולזה הם יותר קשים ויותר קשי הרפואה.

וישתרו להם – כתוב בשי״ן שמאלית כמו בסמ״ך רד״ק וכן כתב רש״י כמו ויסתרו שהרי הוא במסורת מן הכתובים שי״ן ומפורשים בלשון סמ״ך מכת בית הסתרים עכ״ל. ותמהני שבהושע ב׳ נמסר במסרה גדולה מלין דכתיבין שי״ן וקריין סמ״ך ואין זה מהם.

להם עפלים – טחורים קרי והעי״ן בשוא לבדו.

וישתרו – כמו יסתרו בסמ״ך.

יד ה׳ בעיר – מכת יד ה׳ בעיר גת.

וישתרו – העפולים, היו בהם נסתרים הרבה מבפנים, היותר מכאיבים.

(ט-יב) השאלות:

למה הוסיף מכה אחרי הסבו אותו דוקא, ומדוע לא אמר בקוצר ויך את אנשי העיר בעפולים, ולמה שלחוהו הגתים בעצמם ולא אספו סרני פלשתים, והעקרונים חזרו ואספו סרני פלשתים, ולמה האריך בפסוק י״א י״ב במכת העקרונים.

ויהי אחרי הסבו אתו רצה לומר יען שהסבו אותו בערה בם אש ה׳ יותר, והוסיף מכתו בג׳ דברים,

א. שהיה מהומה גדולה מאד שהיא הפחד והאימה שנפלה עליהם,

ב. ויך את אנשי העיר מקטן ועד גדול – שזה לא היה תחלה,

ג. וישתרו להם כו׳ שהיו העפולים סתורים תוך מעיהם ובזה היתה מכתם פנימית ואנושה יותר.

וישתרו – ממה שכתוב בשי״ן תחת סמ״ך עלה בדעתי שמא הנכון הוא וישארו והת״ו תחת אל״ף כמו בפסוק ותחס עליך (שמואל א כ״ד:י׳) וחרב אריק אחריהם (יחזקאל ה׳:ב׳) הראשון במקום ואחס והשני במקום תריק, וכתב שד״ל בפירושיו שראיתי כ״י במלתחת אחד מאוהבי שבכתיבה השמרונית, היא הכתיבה הישנה לעברים (ומימי עזרא אנו כותבים אשורית), האל״ף והת״ו דומות עד להתחלף ומזה נהיה טעות סופר באיזה פסוק, וכן הואלתי לפרש בפ׳ יתרו אשר אזכיר את שמי כמו תזכיר שאל״כ לא יבא פירושו אל נכון, וכן ואנכי תרגלתי לאפרים (הושע י״א:ג׳) כמו ארגלתי ממין אפעיל ע״ד ל״א כמו וכל מלבושי אגאלתי (ישעיהו ס״ג:ג׳), וכונתו כאן שאחר הסב הארון אל עיר אחרת עכ״ז נשארו להם הטחורים כמו קודם לכן.

וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י | הֵסַ֣בּוּ שהביאו אֹת֗וֹ את ארון האלהים לגת¹, וַתְּהִ֨י יַד-יְהוָ֤ה | בָּעִיר֙ גת², ונהיתה שם מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד בשל הפחד והאימה שנפלה עליהם³, וַיַּךְ֙ והיכה ה׳ אֶת-אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד-גָּד֑וֹל עד שלא נשאר שם אחד שלא הוכה במכת הטחורים⁴, ואולם הפעם המכה היתה גדולה יותר שכן, וַיִּשָּׂתְר֥וּ מוסתרים⁵ היו לָהֶ֖ם הַטְחֹרִֽים (עפלים כתיב) אשר היו במקום נסתר⁶, בתוך מעיהם, ובזה היתה מכתם פנימית כואבת ואנושה יותר⁷:

1. רלב״ג.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. רלב״ג.

5. כאילו נאמר יסתרו, הסמ״ך הוחלפה בשי״ן, מצודת ציון, רד״ק. וכך הוא במסורת הכתובים, רש״י.

6. רד״ק.

7. רד״ק, רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם. ומפני שראו בסתרי הבורא לקו במכת בית הסתרים, רי״ד. ומפני שהסבו אותו בערה בם אש ה׳ יותר, והוסיף מכתו בג׳ דברים, א׳ הפחד והאימה שנפלו עליהם, ב׳ שהוכו כל אנשי העיר מקטן ועד גדול שזה לא היה תחילה, ג׳ שהיו העפולים נסתרים בתוך מעיהם שבזה היתה מכתם קשה יותר, מלבי״ם.

תרגום יונתןמדרש שמואלילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת⁠־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת⁠־אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת⁠־עַמִּֽי׃

So they sent the ark of God to Ekron. And it came to pass, as the ark of God came to Ekron, that the Ekronites cried out, saying, "They have brought the ark of the God of Israel to us, to slay us and our people.⁠"

תרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלָחוּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ לְעֶקְרוֹן וַהֲוָה כְּמֵיתֵי אֲרוֹנָא דַייָ לְעֶקְרוֹן וּזְעִיקוּ עֶקְרוֹנָאֵי לְמֵימָר אַסְחָרוּ לְוָתָנָא יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לְקַטָלוּתָנָא וְיַת עִמָנָא.

להמיתני ואת עמי – שרי עיר עקרון אמרו כן.

(י-יא) וכראותם זה שלחו ארון האלהים לעקרון ותכף שבא שם הביא הש״י מהומת מות בכל העיר.

ואת עמי – כי שרי העם היו הזועקים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(י) וישלחו לכן לא אספו את הסרנים בזאת הפעם רק שלחוהו מעצמם, אחר שכבר יעצו הסרנים לשלחו ממקום המכה אל מקום אחר, אבל העקרונים שבא הארון לשם זעקו זעקה גדולה, כי עד עתה היה רק מכה וחולי ועתה היתה מהומת מות ולכן זעקו הסבו וכו׳ להמיתני וכו׳ (יא) ויאמרו שלחו כו׳ וישב למקומו לא כמו עד עתה שנשלח ממקום למקום, ובארו כי שם הגדיל חמה אפו,

א. כי היתה מהומת מות בכל העיר שיד האלהים כבדה שם שחולים רבים מתו תיכף.

וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת-אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים אל עֶקְר֑וֹן מבלי להתייעץ עם סרני פלשתים¹, וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ אל עֶקְר֔וֹן, וַיִּזְעֲק֨וּ שרי² הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר ואמרו, הֵסַ֤בּוּ הביאו אֵלַי֙ אֶת-אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת-עַמִּֽי³:

1. מלבי״ם.

2. רד״ק, מצודת דוד.

3. אברבנאל מבאר כי כיוון שאמר ״ואת עמי״, לומדים מכאן שהעקרונים אשר צעקו היו שרי העיר.

תרגום יונתןרד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת⁠־אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקוֹמ֔וֹ וְלֹא⁠־יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת⁠־עַמִּ֑י כִּֽי⁠־הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת⁠־מָ֙וֶת֙ בְּכׇל⁠־הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם׃

They therefore sent and gathered together all the lords of the Philistines, and they said, "Send away the ark of the God of Israel, and let it go back to its own place, that it not slay us and our people.⁠" For there was a deadly tumult throughout all the city; the hand of God was very heavy there.

תרגום יונתןרש״ירי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַחוּ וּכְנָשׁוּ יַת כָּל טוּרְנֵי פְלִשְׁתָּאֵי וַאֲמַרוּ שַׁלְחוּ יַת אֲרוֹן אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וִיתוּב לְאַתְרֵיהּ וְלָא יִקְטוֹל יָתִי וְיַת עַמִי אֲרֵי הֲוַת שִׁיגוּשׁ קְטָלָא בְּכָל קַרְתָּא תְּקֵיפַת לַחֲדָא מֲחָתָא דַייָ תַּמָן.

מהומת מות – כל מהומות על ידי רעם, וזה אביהן: וירעם י״י בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהומם (שמואל א ז׳:י׳). כך מפורש באגדת שלשים ושתים מדות דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

Deadly upheaval. All upheavals [mentioned in Scripture] are caused by thunder. The following is the origin: "Adonoy thundered with a great noise on that day against the Philistines, making them panic.⁠¹ It is so explained in the Aggadah of Thirty-Two Rules of R. Eliezer, the son of R. Yose Haglili.

1. Below 7:10.

וישֹב למקומו – כמו וישוב, ונתחלפה התנועה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואז נאספו סרני פלשתים כלם להתיעץ על הדבר הזה ואמרו שהטוב הוא שישלחו את הארון למקומו אל בני ישראל, ומאשר אמר ולא ימית אותי ואת עמי נראה לי שפירושו האמיתי הוא שהעקרונים שלחו ויאספו את כל סרני פלשתים, ויאמרו העקרונים אליהם שלחו את ארון אלהי ישראל וישב למקומו בטרם ימית אותי ואת עמי, רוצה לומר שרי עקרון ואת עמו, כי היתה בעיר מהומת המונים שכבדה מאד יד האלהים שם, כלומר שאין בית אשר אין שם מת.

מהומת מות – בנסחאות כ״י ודפוסים ישנים הה״א במאריך.

מהומת מות – מלבד מכת העפולים, היתה בהם מגפת ה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וַיִּשְׁלְח֨וּ שליחים, וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת-כָּל-סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים, וַיֹּֽאמְרוּ֙ סרני פלשתים¹ שַׁלְּח֞וּ אֶת-אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקֹמ֔וֹ וְלֹֽא-יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת-עַמִּ֑י, ואמרו זאת כִּֽי בנוסף למכת העפולים² -הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת-מָ֙וֶת֙ בְּכָל-הָעִ֔יר בגלל מגפת ה׳³ אשר שם עליהם מהומה ע״י רעם⁴, וְכָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם שלא היה בית אשר אין שם מת⁵:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ [בַּטְּחֹרִ֑ים] (בעפלים)^א וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם׃

And the men that did not die were smitten with the hemorrhoids; and the cry of the city went up to heaven.

א. [בַּטְּחֹרִ֑ים] (בעפלים) א-כתיב=בַּעְפֹלִ֑ים (חסרה נקודה במקביל לדגש בטי"ת)

תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְגַבְרַיָא דִי לָא מִיתוּ לָקוּ בַּטְחוֹרִין וּסְלִיקַת צִוְחַת קַרְתָּא לְצֵית שְׁמַיָא.

והאנשים אשר לא מתו הוכו בטחורים – הוא שאמר למעלה: ויסתרו להם טחורים (שמואל א ה׳:ט׳).

והנשארים בהם שלא מתו הוכו בטחורים.

ומלבד המתים הנה האנשים הנשארים אשר לא מתו מאותו חולי הוכו בעפולים ובזה עלתה שועת העיר השמימה:

הכו בעפלים – בטחרים קרי.

שועת – צעקת.

אשר לא מתו – בהמגפה.

השמים – הוא מדרך גוזמא, ורצה לומר גדלה מאוד עד למעלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

(יב) ב. והאנשים שגם מה שהיה בגת היה פה שאלה שלא מתו הכו בעפלים – ובזה היו כולם מוכים ותעל שועת העיר שצעקו לישועה כי היתה צרתם רבה מאד.

וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-מֵ֔תוּ מהמגפה¹ הֻכּ֖וּ בַּטְּחֹרִ֑ים (בעפלים כתיב) וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת צעקת² הָעִ֖יר עד הַשָּׁמָֽיִם למעלה³, שצעקו לישועה כי היתה צרתם רבה מאד⁴:

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

3. והוא בדרך גוזמא, כלומר צעקה גדולה מאד, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון