¹ תנחומא הנדפס י, שמו״ר נ ה וילהמכ״ת פל״א בקצת שינויים. ומ״ש שבכל פעם הוא אומר ויעש בצלאל, אע״פ שלא כתוב אלא פעם אחת ויעש בצלאל, ובמפרשים שבכל פעם שכתוב ויעש הכונה לבצלאל, וראה רש״י ואע״ז כאן. ולהלן אות ב׳ בביאור מרב״ח: ויעש חוזר לכל חכמי לב. ובתנחומא שם מסיים: ואף בצלאל כל החכמים עשו עמו ולפי שנתן נפשו על המשכן הרבה לפיכך כתיב ויעש בצלאל את הארון, אמר הקב״ה חייכם בזכות המשכן אני מאיר לכם לפי שכל דבר ודבר שאתם עושים במשכן, כך אני פורע לכם, ולא תאמר במשכן אלא אפילו בגדי כהן גדול לכל אחד ואחד היו מכפרים, אמר הקב״ה עשיתם יריעות עזים לאהל על המשכן, אף על פי שאתם פורעים לי מעלה אני עליכם כאלו אתם גומלים עלי, לפי שבשעה שיצאתם ממצרים הבאתי ענן והיה עשוי כמין אהל והיה מגין עליכם ואני פורע לכם לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ד) וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה, עשיתם לפני כפרת, חייכם על ידי הכפרת אני מכפר לכם, שנאמר (יחזקאל טז) בכפרי לך לכל אשר עשית, עשיתם לפני ארון שיהא ממנו אור לעוה״ז, חייכם אני מאיר עליכם לעוה״ב, שנאמר (ישעיה ס) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳ וכה״א (שם) קומי אורי כי בא אורך, אמר הקב״ה עלי כל הדברים והמצות שעשיתם, אני פורע לכם לעוה״ב, ובזכות הארון שעשיתם שהתורה נתונה לתוכו, לפיכך אני מאיר לכם ואני מטיב לכם הטובה הצפונה לצדיקים, שנאמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, וכה״א (שם צח) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ע״כ. וראה תנ״י ושמו״ר שם. ובילהמכ״ת פצ״ז דף נח. – ובילקוט יהודה העיר שמכאן סמך למה דאיתא בשו״ת הרשב״א ס׳ תתקפ״א שאמר, שראוי לפרסם ולכתוב את העושה מצוה, וכן איתא ברמ״א ביו״ד רמ״ט יג דמי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו לכתוב שמו עליו, ואין הצבור יכול למחות בידו. ועי׳ תו״ש בראשית פל״ז אות קלה.

² בלק״ט פל״ו ח: לפיכך נקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון נקרא שמו על עשיית הארון, על שהיה הארון לפנים קודש קדשים נקרא שם בצלאל עליו. ובפי׳ רבעה״ת: ואין אתה מוצא שמו של בצלאל על שום כלי מכל כלי המשכן אלא על הארון, לפי ששם שורה צל אל וזהו נוטריקון של בצלאל. וברב״ח: ידוע כי הארון היה מקודש שבכל הכלים שהוא משכן התורה, ועל כן הזכיר במעשה הארון את בצלאל בשמו, שהיה מלא רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ועוד שהיה הארון צריך כוונה שיעשה על כוונתו ובשאר הכלים שלא הזכיר בהם בצלאל כלל, אלא שהזכיר בכל אחד ויעש סתם חזר אל כל חכם לב ולכל אחד מן החכמים העושים במלאכה שהזכיר. וכעי״ז במושב זקנים: בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לומר שהיה בצל אל ויודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא הוא כסא הכבוד. וכ״ה בבעה״ט. וראה בתו״ש תרומה פכ״ה אות צד, שבכל הכלים כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו, שצוה הקב״ה לעשותו לכל ישראל וכו׳, עי״ש. ונראה שמטעם זה פי׳ שם הרמב״ן שהכונה שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון או יעזור לבצלאל עזר מעט או שיכוונו לדבר. אמנם בדרש דלעיל אות א, משמע קצת שאע״פ שנאמר ויעש בצלאל לא עשה לבדו אלא שנקרא על שמו. בזהר ח״ב ריד: מה כתיב הכא ויעש בצלאל את הארון, וכי אמאי לא עבדו אינון חכימין דעבדו משכנא ית ארונא, אלא בצלאל סיומא דגופה דאיהו רזא דברית קדישא ונטר ליה ואיהו קאים בעדבא דחולקיה איהו אשתדל בעובדא דיליה ולא אחרא. בשהש״ר ב א: אני חבצלת השרון, שעשיתי לו צל ע״י בצלאל, דכתיב ויעש בצלאל את הארון. ובמשך חכמה: מה דלא כתיב בכולהו בצלאל, משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר ואולי דהקפיד הכתוב שלא יעשו לדורות ארון וכרובים רק זה שעשה בצלאל.

³ כעי״ז בנדפס אות י ובשמו״ר נ ד. וביפ״ת שם כ׳ שדרש זה חולק על הדרש דלהלן אות ד. ה. שמבואר שבצלאל עשה את הארון תחילה. ובמת״כ נדחק לפרש שכאן הכונה לענין הצווי אבל בעשיה היה הארון קודם. ומ״ש שעשה הקרשים ואח״כ היריעות אע״פ שכתוב תחלה יריעות ואח״כ קרשים, פי׳ הרש״ש שהכונה להקמת המשכן שתחילה הקים את הקרשים וכ״פ במהרז״ו. וברב״ח: ודע כי פרשיות אלו הסמוכות זו לזו ויעש בצלאל את הארון ואחריה ויעש את השלחן ואחריה ויעש את המנורה ואחריה ויעש את מזבח הקטורת, כן היו במשכן ובמקדש כסדר, הארון לפני ולפנים מן הפרכת, והשלחן מחוץ לפרוכת בצפון, והמנורה בדרום, ומזבח הקטרת היה בין שלחן למנורה משוך קמעא כלפי חוץ, עד שהכהן נכנס להיטיב את הנרות במזבח פוגע תחלה ומזה אמרו דשון מזבח הקטרת קודם להטבת חמש נרות לפי שאין מעבירין על המצות. – שהיתה מאירה למעלה מן השלחן, בשמו״ר הגי׳ שהיתה למעלה מן השלחן, ובחי׳ הרד״ל פי׳ הכונה שחשובה במעלה יותר מן השלחן דשלחן רמז לעושר ומנורה רמז לחכמה. וברש״ש: כי השלחן גבהו אמה וחצי והמנורה גבהה י״ח טפחים, וכתב שאין זה טעם מספיק על איחור עשייתה מן השלחן והביא הגי׳ מתנחומא שתהא מאירה על השלחן.

⁴ כעי״ז בנדפס אות ו ושמו״ר נ א. ובמדרש מכת״י הגניזה ע״י מאן: ויעש בצלאל, זש״ה פתח דבריך יאיר וגו׳, מה ראה בצלאל להקדים עשיית ארון תחילה לכל כלי המשכן אלא שלמד ממעשה בראשית, לא פתח הקב״ה תחילה אלא באור שנאמר (בראשית א ג) יהי אור כך בצלאל לא פתח תחילה אלא בארון, למה שהתורה בתוכה שהיא אור, שנאמר (משלי ו כג) ותורה אור וגו׳. וכעי״ז בפי׳ התוס׳ והרא״ש: ויעש בצלאל את הארן, הוא היה ראשון לכל כלי המשכן לפי שאמר הכתוב פתח דבריך יאיר שהאור נברא תחילה בעולם לכך הארון שבו ניתנה תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור נעשה תחילה. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות צא–צג בביאור וצרף לכאן.

⁵ כעי״ז בנדפס סי׳ ו: משה א״ל להתחיל במשכן והוא התחיל בארון למה בשביל שהארון מקום התורה שהוא אורו של עולמים העוה״ז והעולם הבא וכו׳, תן לחכם ויחכם עוד זה בצלאל, בשעה שא״ל הקב״ה למשה לעשות משכן, א״ל בצלאל מה מבקש מן המשכן הזה, א״ל לשכון בו וללמד תורה לישראל, א״ל בצלאל והיכן תהא התורה נתונה, א״ל משה משאנו עושין את המשכן נעשה את הארון, א״ל לא כן נעשה את הארון תחלה ואח״כ נעשה משכן. ובשמו״ר נ ב נוסף: א״ל, רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך אלא אנו עושין הארון ואח״כ המשכן, לפיכך זכה שיקרא על שמו שנאמר ויעש בצלאל את הארון. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות צג וצרף לכאן.

⁶ כעי״ז בנדפס סי׳ ח: ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, לפי שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שישראל חוטאים בשטים לכך תקן להם הקב״ה שטים לכפר על מעשה שטים. ובשמו״ר נ ג: אף כך ישראל חטאו בשטים שנאמר (במדבר כה א) וישב ישראל בשטים ונרפאו בשטים שנאמר ויעש בצלאל את הארון עצי שטים. ובפי׳ הרא״ש: לפי שעתידין ישראל לחטוא בשטים העמיד להם זה לכפר על מעשה שטים וברוך המקדים רפואה למכה. וכעי״ז בפי׳ רבעה״ת. וראה תו״ש תרומה פכ״ה אות ס ואות ק וצרף לכאן.

⁷ כלים פי״ז מ״י וראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קב בביאור.

⁸ ראה תו״ש תרומה פכ״ה אות קו וצרף לכאן. ובמושב זקנים כאן כתב רמז: וג׳ פעמים ארון בפרשה שג׳ ארונות עשה. וכונתו שנאמר כאן ג׳ פעמים ארון, ויעש בצלאל את הארון, על צלעות הארון, לשאת את הארון. וכ״ה באוה״ח פסוק ה. ויש להעיר שבפ׳ תרומה כתוב ה׳ פעמים ארון.

⁹ ראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קז בבאור.

¹⁰ ע״י מאן. ראה תו״ש לעיל פכ״ה אות קח וצרף לכאן.

¹¹ ראה תו״ש שם אות קי וצרף לכאן.

¹² צריך ביאור למה היה צריך רוח נבואה מיוחד בעשיית הכרובים ואיפוא זה מרומז בקרא, ובפי׳ אה״י כתב לפרש ע״פ קבלה עיי״ש, ונ״ל לפרש עפ״מ שההעמק דבר העיר על דיוק נפלא בקרא שלפנינו, הנה לעיל כה, יט: כתוב ועשה כרוב אחד כו׳ מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. שינוי לשון בתחלה אמר ועשה לשון יחיד, ובסיפיה דקרא מן הכפורת תעשו בלשון רבים, וכתב לתרץ: יש בזה הוספה שיעשה כאחד כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה, ולא שיעשה תחילה זה הכרוב ואח״כ השני, ואלו היו שני הכרובים בצד אחד היה אפשר לבעל מלאכה אחד להקיש כאן וכאן עד שיצאו שניהם כאחד, אבל כאשר המה על שני קצותיו הוא מן הנמנע. על כן פירוש הכתוב תעשו את הכרובים על שני קצותיו שיהא אחד עומד מזה ואחד מצד השני ויהיו נזהרים להוציא שני הכרובים כאחד ולפנינו בקרא אצל העשיה כתוב מן הכפרת עשה את הכרובים, שעל פי נס נעשה ע״י בצלאל לבדו והיא חביבות יתירה ע״כ. ולפי דבריו אפשר היה לומר שמ״ש היונתן: בחוכמת ״רוח נבואה״ עבד וכו׳ רצה לתרץ הדיוק של המלה שלפנינו עשה בלשון יחיד ובציווי כתוב תעשו לשון רבים, שזה הי׳ בנבואה היינו בנס. ול״נ שאין צורך לומר שהי׳ כאן ענין של נס שאין הבדל בין אם הי׳ סמוכים זה לזה ומרוחקים, אלא ענין של זמן של דקות וכבר אמרו בבכורות יז: בענין עשיית כלי המשכן שאי אפשר לצמצם. לכן נראה לי לפרש שהמצוה היתה שיעשו שני אנשים את שני הכרובים, יהי׳ מאיזה טעם שהוא, א״כ הקושיא איך עשה בצלאל לבדו ולא שיתף עמו עוד אחד כמו שנצטוה, על זה אומר התרגום שזה הי׳ על פי נבואה כמו שמצינו כמה דברים שעשו בשינוי שהי׳ ע״פ הדבור, ולהלן פל״ח אות לה הבאתי מירושלמי פאה שבצלאל הסכימה דעתו לדעת המקום אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, ורש״י מפרש לענין עשיית המשכן והכלים, והחזקוני הביא השינוי של ציפוי ראשי העמודים, ויש להוסיף גם הענין שלפנינו וזהו בחוכמת רוח נבואה. עוד יש לפרש לשון היונתן עפ״מ דמבואר בתו״ש לעיל תרומה פכ״ה אות קצח. שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב״ה באצבע. וסובר היונתן שגם במעשה הכרובים עם הכפורת הי׳ צריך לרוח נבואה בעשייתן.

¹³ ובמאור האפלה כאן: האמונה במציאות המלאכים נספחת לאמונת מציאות האלהות, ובכך תתקיים הנבואה והתורה, וכדי לחזק את היסוד הזה, אמר יתעלה לעשות על הארון שני כרובים כדי לחזק מציאות המלאכים באמונת ההמון, ואלו היה צורת כרוב אחד היו חושבים בו שהוא צורת אלוה נעבד כמו שהיו עושים עובדי ע״ז, וכיון שעשה שני כרובים עם קיום האחדות תתקיים הדעה במציאות המלאכים ושהם רבים, ע״כ. ומקורו מד׳ הרמב״ם במו״נ ח״ג פכ״ה. ועי׳ לעיל פכ״ה אות קכט–ל.

¹⁴ וכ״ה בתרגום ירושלמי לעיל כה, כט. וביונתן שם ובאונקלוס כאן: דיתנסך, ובהערות הבאתי נוסח: דיתסך, ובכת״י שפרבר מביא עוד נוסחאות: דמנסכין, די אתנסך, דאיתסך, ובכת״י שפרבר כה, כט: דאיתנסיך, ושוב מצינו עוד גרסאות בבמדבר ד. ז. בקרא ואת קשת הנסך: וית קסווא נסוכא. וי״ג אצל שפ׳: ניסוכין, ובירושלמי: קשוות, נסוכה ועה״ג: קשוותה דנס׳, ומבואר שיש כאן תשע נוסחאות בתרגום השרש נסך. היונתן, מתרגם שמות כה, כט. אשר יוסך, די ישתמש וכעין התרגום ירושלמי שלפנינו, ומביא עוד תרגום ויתרק בהון. ולהמלה: יתרק, יש במפרשי התרגום כמה פירושים. א. בב״ר המוריק כמו שמן תורק, ובשמלת גר מוסיף: אולי היו מוריקין על ידיהם מכלי אל כלי כי חלולים היו. ב. לשון קרירות, שמתוך הקנים אלו העומדים בארץ יתקרר הלחם. ג. מלשון וירק את חניכיו, ומוסב על הקשוות שהם הסוככים על השלחן לשוחרו כפירש״י ויוסך מלשון סכך וכיסוי, ובמובן זה, הפי׳ יונתן כאן: שמתרגם: דמחפיין שהכוונה מלשון סכך. וזה הוא כשיטת חז״ל ופירש״י בתרומה שם אות קע״ה מלשון סכך וכיסוי והרמב״ן הו״ד שם מפרש מלשון ״מדה״ ורה״ג מביא יש מפרשים שהוא צלוחית של יין, עי׳ מ״ש במילואים לפ׳ תרומה בתו״ש חלק כב. לבאר שיטת רב האי גאון בזה, והדברים צריכים ביאור ארוך ואכ״מ.

¹⁵ ראה מנחות כח: ובתוס׳ שם ובתו״ש לעיל פכ״ה אות רא. ובבעה״ט בכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: המנורה, ז׳ פעמים הוזכרה בפרשה, כנגד ז׳ כוכבי לכת. ושם: למה סמך מנורה למזבח הקטורת, כי הנשמה נמשלה לנר שהנשמה נהנית מן הריח הטוב וכו׳.

¹⁶ ראה תו״ש שם אות רי״ג וצרף לכאן.

¹⁷ משנת ר״א סוף פי״ב עמ׳ 234 בסתם ופירוט י״ג מיני קרבנות ליתא שם.

¹⁸ תנן נתמלא הבית וכו׳ יומא פ״ה מ״א, רמב״ם הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״ד ה״א. – בזהר ח״ב ריט.: ועשית מזבח מקטר קטרת וגו׳, האי קרא אית לאסתכלא ביה בגין דתרין מדבחין הוו מדבחא לעלוון ומדבחא דקטרת בוסמין, דא לבר ודא לגו, האי מדבחא דקטרת דאיהו פנימאה אמאי אקרי מזבח והא לא דבחין ביה דבחין ומזבח ע״ד אקרי, אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין וכו׳ עי״ש. וראה אע״ז לעיל כה, כב. בטעם שהזכיר כאן את מזבח הקטרת אחר המנורה ובצווי הזכירו בסוף. ובתו״ש תצוה פ״ל אות א בבאור. ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים: מזבח הקטרת כנגד מזבח של מעלה, שמיכאל מקטיר שם נפשות הצדיקים שנאמר (שה״ש ג, ו) מקטרת מר ולבונה מכל אבקת רוכל, כאן רמוז מלאך המקטיר.

¹⁹ ראה פסחים כד: לה. וש״נ ושם למדו הלכה זו מהכתוב: והבשר אשר יגע בכל טמא (ויקרא ז יט) לרבות עצים ולבונה, ועי׳ ברמב״ם איסורי המזבח פ״ו ה״ח ולפנינו מבואר שלמדו מקרא שלפנינו: קטרת הסמים טהור. וכ״ה במושב זקנים בשם הרא״ש: ויעש את שמן המשחה קודש, לפי שמקדשים בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו, ועל קטרת כתיב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש וכעי״ז בפענח רזא. וכ״ה בפי׳ הטור עה״ת: כתוב בו קדש לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו ועל הקטרת כתב טהור לומר שמקבלת טומאה בחיבת הקודש ע״כ, וזהו ממש כדברי אביו הרא״ש שדרכו להביאו, ואולי חסר כאן השם. וראה בס׳ תכלת מרדכי על הרמב״ן פל״ז, כט. מה שהאריך בביאור דברי הטור הנ״ל ולא ראה דברי הרא״ש בדעת זקנים, ומה שהקשה על המל״מ נעלם ממנו לשון הירושלמי יומא פ״ה ה״א, ראה תו״ש שמות ל אות קצו בביאור. כנראה שדרש הנ״ל מפסוק שלפנינו היה לפני בעל מדרש הגדול במקור חז״ל, ועפי״ז יש מקום לתרץ קושיית התוס׳ בזבחים ל״ד. ד״ה והבשר, ובחולין לו: ד״ה והבשר, שנשארו בתימא על הדרש והבשר לרבות עצים ולבנה, מנלן לרבות עצים ולבנה דילמא דווקא לבשר קאתי דמהניא ליה חיבת הקדש ולא בעי הכשר, ולא תי׳ כלום ולהנ״ל מבואר שיש דרש מיוחד: ואת קטרת הסמים ״טהור״, שממנה לומדים הלכה זו שחיבת הקדש מכשרת, ועל יסוד דרש זה, סמכו גם על קרא והבשר. ומכאן ראי׳ לשיטת התוס׳ דחיבת הקדש דאורייתא, ובזבחים שם תמהו על שיטת רש״י שס״ל שזה דין דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ולפנינו מבואר שזה דין דאורייתא, אמנם הדבר תמוה שדרש זה לא נזכר בשום מקום בבבלי וצע״ג. ובספר צפנת פענח עה״ת כאן כוון מדעת עצמו לדרש זה וז״ל ואת קטרת הסמים טהור, עיין מנחות דף כא. אם קטרת מקבל טומאה ומחמת חבת הקדש ע״ש, ועי׳ במפענח צפונות פי״ד ס״ג. ואולי י״ל שלא דרשו המלה ״טהור״, משום דיש לפרש טהור דקרא מנוקה מפסולת, כמ״ש ר״י בכור שור שמות לה, א. קטרת הסמים טהור, שלא נתערב בו שום דבר, דמעט טינופת מקלקל שמן וסמים כדכתיב (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. וכ״ה בחזקוני כאן, ובספורנו: טהור בבשמים מנוקים מפסולת כאמרו ממולח טהור. ובתו״ש פ״ל אות קפט הבאתי מכת״י ילקוט מעין גנים ל, לה. ממלח טהור קדש שיהי׳ מעשיה בטהרה בעזרה עיי״ש בביאורי, ובפי׳ הר״א בן הרמב״ם: ויעש את שמן המשחה קדש, כמו שנאמר בו שמן משחת קדש (שמות ל כה), ומאמרו בקטורת טהור כמו שנאמר בה ממלח טהור (שם לה), וראה רמב״ן כאן הטעם שלא פירש כאן מעשיהם כאשר פירש באחרים. ובפי׳ הר״א בן הרמב״ם: ואולי טעמו מפני שכל אחד מהם, כלומר השמן והקטורת נתכסה צורת חלקיהם אחר המעשה והסידור והיה לחומר אחד כחומרים הפשוטים, אבל הכלים שנתפרשו כל מעשיהם (נשארה) צורת מה שהזכיר במעשיהם נראה וגלויה אחר שנשלמו מעשיהם.