×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ויקרא י״גתנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל⁠־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃ (ב) אָדָ֗ם כִּֽי⁠־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ⁠־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל⁠־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל⁠־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃ (ג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת⁠־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר⁠־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙א עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃ (ד) וְאִם⁠־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין⁠־מַרְאֶ֣הָ מִן⁠־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא⁠־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (ה) וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא⁠־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (ו) {שני} וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא⁠־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔ואב וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (ז) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל⁠־הַכֹּהֵ֖ן לְטׇהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (ח) וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ (ט)  נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (י) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת⁠־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃ (יא) צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃ (יב) וְאִם⁠־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל⁠־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד⁠־רַגְלָ֑יו לְכׇל⁠־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃ (יג) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת⁠־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יד) וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃ (טו) וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃ (טז) א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (יז) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ (יח) {שלישי} וּבָשָׂ֕ר כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ⁠־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃ (יט) וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (כ) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן⁠־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע⁠־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃ (כא) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין⁠־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן⁠־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כב) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃ (כג) וְאִם⁠־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (כד) {רביעי / שני במחוברות} א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת⁠־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃ (כה) וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כו) וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין⁠־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ג שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן⁠־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (כז) וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם⁠־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃ (כח) וְאִם⁠־תַּחְתֶּ֩יהָ֩ תַעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא⁠־פָשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי⁠־צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא׃ (כט) {חמישי} וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃ (ל) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא׃ (לא) וְכִֽי⁠־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת⁠־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין⁠־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן⁠־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת⁠־נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (לב) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת⁠־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא⁠־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא⁠־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן⁠־הָעֽוֹר׃ (לג) וְהִ֨תְגַּלָּ֔חד וְאֶת⁠־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת⁠־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (לד) וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת⁠־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא⁠־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן⁠־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃ (לה) וְאִם⁠־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃ (לו) וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא⁠־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃ (לז) וְאִם⁠־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח⁠־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (לח)  וְאִישׁ֙ אֽוֹ⁠־אִשָּׁ֔ה כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃ (לט) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר⁠־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מ) {ששי / שלישי במחוברות} וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מא) וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃ (מב) וְכִֽי⁠־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (מג) וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת⁠־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃ (מד) אִישׁ⁠־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃ (מה) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר⁠־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל⁠־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ (מו) כׇּל⁠־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (מז)  וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃ (מח) א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל⁠־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃ (מט) וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל⁠־כְּלִי⁠־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהׇרְאָ֖ה אֶת⁠־הַכֹּהֵֽן׃ (נ) וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת⁠־הַנָּ֑גַעה וְהִסְגִּ֥יר אֶת⁠־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (נא) וְרָאָ֨ה אֶת⁠־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי⁠־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר⁠־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר לִמְלָאכָ֑ה צָרַ֧עַת מַמְאֶ֛רֶת הַנֶּ֖גַע טָמֵ֥א הֽוּא׃ (נב) וְשָׂרַ֨ף אֶת⁠־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת⁠־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת⁠־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת⁠־כׇּל⁠־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר⁠־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי⁠־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (נג) וְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא⁠־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכׇל⁠־כְּלִי⁠־עֽוֹר׃ (נד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת⁠־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃ (נה) {שביעי / רביעי במחוברות} וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת⁠־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא⁠־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת⁠־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא⁠־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃ (נו) וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן⁠־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן⁠־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן⁠־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן⁠־הָעֵֽרֶב׃ (נז) {מפטיר} וְאִם⁠־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ⁠־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ⁠־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל⁠־כְּלִי⁠־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃ (נח) וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ⁠־הַשְּׁתִ֨י אוֹ⁠־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ⁠־כׇל⁠־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃ (נט) זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע⁠־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל⁠־כְּלִי⁠־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הַנֶּ֙גַע֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=הַנֶּ֙גֶע֙ (סגול באות גימ״ל)• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ב הִ֔וא =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל טברניות ורמ״ה (כתיב וי״ו)
• ל!=הִ֔יא (כתיב יו״ד)
ג אֵֽין⁠־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֵֽין⁠־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙ (סגול באות בי״ת)
• קורן, דותן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
• הערות דותן וברויאר
ד וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח =ל-גדולות ומ״ש
• ל=וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח
ה אֶת⁠־הַנָּ֑גַע =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=אֶת⁠־הַנָ֑גַע (חסר דגש באות נו״ן)• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
E/ע
הערותNotes
(א) אל משה ואל אהרן – הזכיר אהרן שהרי על פיו יהי׳ כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳) אדם, אם לטמא אם לטהר.⁠1 (ב) אדם – משמע איש אשה קטן קטנה. בעור בשרו – לפי שעתיד לומר לקמן נגע בראש או בזקן (ויקרא י״ג:כ״ט) הוצרך לומר כאן בעור בשרו.⁠2 שאת – לשון מוגבהת3 כמראה הצל שהוא גבוה ממראה החמה. ספחת – טפלה לשאת וטפלה לבהרת יש בה תולדות שאת גם יש בה תולדות בהרת להצטרף עמה כמו ספחני נא אל אחת הכהונות (שמואל א ב׳:ל״ו).⁠4 לנגע צרעת – שיהיה מקום הנגע בשר לבן כדכתיב מצורעת כשלג (במדבר י״ב:י׳) וכתיב ומראה הנגע עמק (ויקרא י״ג:ג׳) פי׳ לבן.⁠5 והובא אל אהרן הכהן – אפילו בעל כרחו.⁠6 או אל אחד מבניו – אפילו בעלי מומים.⁠7 אחד – האל״ף בפתח. הכהנים – ולא חללים ומניין לרבות כל ישראל תלמוד לומר: או אל אחד – לרבות כל ישראל אם כן מה תלמוד לומר: מבניו הכהנים ללמד שאין טומאה וטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגע ואומר לכהן אף על פי ששוטה הוא אמור טמא הוא והוא טמא אמור טהור הוא והוא טהור.⁠8 (ג) ושער בנגע הפך לבן – סימן שהבשר נחלש שהנגע ממית את הבשר ואף הזקנים כמו כן כשמתחלשים שערם מתלבן. אבל אם השער נתלבן קודם שיבא הנגע אין זה סימן טומאה שהרי לא נתלבן מחמת הנגע וכן אמרו רבותינו אם בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם לאו טהור.⁠9 וטמא אתו – בדבור.⁠10 (ד) ואם בהרת לבנה היא – אבל אינה לבנה כל כך שיהא מראה הנגע עמוק מן העור כדכתיב ושערה לא הפך לבן, ועמק אין מראה – פר״ש: לא ידעתי פירושו כלומר כיון דלבנה היא איך אפשר שלא יהא מראה עמוק. ויש אומרים: ועמק אין מראה – כמו גבי שחין כדאיתא בתו״כ מניין לרבות השוה לגבוה פי׳ שהנגע שוה לשאר בשר תלמוד לומר: ושפלה איננה ה״נ איצטריך ועמק אין מראה מן העור לרבות השוה לגבוה.⁠11 ושערה לא הפך לבן – ושערה קדמאה לא מפיק ה״א. והסגיר הכהן – ולסוף שבעת ימים יתבונן הכהן אם יהיה בו פשיון כי הרואה דבר תדיר והוא גדול מעט מעט אינו מתבונן בגדלותו כמו באותו שאינו רואה אלא לפרקים.⁠12 (ה) וראהו הכהן ביום השביעי – אינו ממתין שבעה ימים שלמים ללמדך שמקצת היום ככולו. עמד בעיניו – אם העיז וכהה, או כהה והעיז כאילו לא כהה.⁠13 שבעת ימים שנית – עולה לכאן ולכאן.⁠14 (ו) והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו – ואם תאמר: אם בשלא פשה טהור כל שכן כשכהה טהור, אלא ולא פשה – דהכא קאי מהסגר ראשון, והכי קאמר והנה – בהסגר שני כהה הנגע – שלא פשה בהסגר ראשון, בהא אמר רחמנא וטהרו – ואין לומר דלא פשה הנגע קאי אהסגר שני שהרי כאן פר״ש הוכהה ממראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא. אך חז״ק: דהא אמרינן במגילה אמר קרא והצרוע אשר בו הנגע (ויקרא י״ג:מ״ה) מי שצרעתו תלויה בגופו, ופר״ש שכל זמן שלא נתרפא ממנה טמא והיינו מוחלט. וגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע (ויקרא י״ד:ג׳) יצא מוסגר שטהרתו תלויה בימי הסגר שאם לא ימצא בו בשביעי סימני טומאה שער לבן או פשיון יטהרנו אף על פי שניגעו בעיניו עומד. ויש מפרשים: והנה כהה הנגע – סלקא דעתך אמינא הואיל ונשתנה ממראיתו נגע חדש הוא ויהא טמא תלמוד לומר: והנה כהה וגו׳. וטהרו – בדבור.⁠15 וכבס בגדיו – וכל שכן גופו לפי שעמד בספק טומאה, וכל העומד בספק טומאה אינו נזהר עליה כל כך.⁠16 (ז) ואם פשה תפשה, אחרי הראתו – ואפילו מיד. (י) והיא הפכה – כתיב ביו״ד. (יא) צרעת נושנת היא – מכה ישנה היא זאת ונעשית בריאה מלמעלה, ומלמטה מלאה ליחה שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה.⁠17 (יב) ואם פרוח תפרח – הלבין פני הנגע כמין פרח. מראשו – ולא תוך ראשו. ועד רגליו ולא תוך רגליו.⁠18 לכל מראה עיני הכהן – פרט לכהן שחשך מאור עיניו19 ומה כהן פרט לשחשך מאור עינו אף היום פרט לשחשך מאור היום.⁠20 דבר אחר: לכל מראה עיני הכהן – פרט לבית הסתרים. מכאן אמרו האיש נראה כעודר ומוסק זיתים והאשה כעורכת ומניקה את בנה.⁠21 (טו) צרעת הוא – לשון זכר דקאי אהבשר החי.⁠22 (טז) או כי ישוב – לעיל קאי, או אם הבשר יהפך ללבן כמו שאמר למעלה בשאת כולו הפך לבן (ויקרא י״ג:י״ג). או כי ישוב – הרי זה בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שהן טהורין אפילו מאה פעמים ואפילו למראה בוהק.⁠23 (כ) והנה מראה שפל – מניין לרבות את השוה לגבוה תלמוד לומר: ושפלה איננה מן העור (ויקרא י״ג:כ״א).⁠24 (כא) והיא כהה – חז״ק: אמאי נקט והיא כהה – כיון דבתחילת ראייה קאי. ויש מפרשים: אאיננה קאי, דוגמת תקות ענוים תאבד לעד (תהלים ט׳:י״ט). וכן הפירוש ושפלה איננה מן העור ואיננה כהה אבל אם כהה פשיטא שהיא טהורה. והיא כהה – כתיב ביו״ד. (כב) נגע הוא – בחירק לשון נקבה דקאי אשאת או אבהרת.⁠25 (כג) ואם תחתיה תעמד הבהרת – אף על פי שלא כהתה טהור הואיל ובאת על ידי עלילת שחין או מכוה אינו נגע גמור כל זמן שלא פסק. (כד) או בשר – אין חלוק בין שחין למכוה וחלקן הכתוב לשתי פרשיות לומר שחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה אין מצטרפין להיות גריס שלם.⁠26 כדאיתא במסכת חולין גריס חצי פול והוא שיעור טומאה לשחין ולמכוה. (כה) ומראה עמק – מנין לרבות את השוה לגבוה תלמוד לומר: ושפלה איננה וגו׳.⁠27 (כח) לא פשתה בעור והיא כהה, כהה – קאי אלא פשתה – פי׳ לא פשתה ולא כהה כמו שפי׳ בשחין. (כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש – לאשה. או בזקן – לאיש. (ל) ובו שער צהב – מקום שער קשה ממקום בשר חלק ומשנצטהב בידוע שהבשר מת ונחלש.⁠28 דק – אף השער נחלש ונכחש מכמות שהיה. נתק – מקום שער קרוי נתק שעל ידי כך השער מתנתק.⁠29 (לא) וכי יראה – אם יראה. (לג) והתגלח – לפי שמצינו תגלחת אחרונה בכהן יכול אף זו כן תלמוד לומר: והתגלח מכל אדם.⁠30 והתגלח – לפי שמצינו תגלחת אחרונה בתער יכול אף זו כן תלמוד לומר: והתגלח – בכל דבר.⁠31 והתגלח – אף על פי שהוא נזיר.⁠32 ואת הנתק לא יגלח – פר״ש: מניח שתי שערות וכו׳. אבל אם יגלח עד הנתק לא יראה הפשיון כי מראה הנגע אינו נראה רק בשערות. (לד) וכבס בגדיו וטהר – מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה.⁠33 וטהר – מפריעה ופרימה ותגלחת וצפרים.⁠34 (לז) ושער שחר צמח בו – וי״ו במקום או דוגמת מכה אביו ואמו ומקלל אביו ואמו (שמות כ״א:י״ז), מן הכבשים ומן העזים תקחו (שמות י״ב:ה׳), אף כאן או שער עמד בעיניו או שער שחור צמח בו. טהור הוא – הואיל ועומד בעיניו או צמח בו שער שחור לא נחלש הבשר. (מ) ואיש כי ימרט ראשו – לא הזכיר קרח באשה לפי שאין ראשה נקרח.⁠35 (מד) איש – אין לי איש, אשה קטן וקטנה מנין תלמוד לומר: צרוע בין איש בין אשה קטן וקטנה ואם כן למה נאמר איש לעניין שלמטה האיש פורע ופורם ולא האשה.⁠36 איש צרוע – לכל דיני נגע דלעיל קאי כלומר מי שיהיה צרוע באחד מן הנגעים הכתובים למעלה. (מה) והצרוע – אפילו כהן גדול שנאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳) כאן בגדיו יהיו פרמים וגו׳.⁠37 בגדיו יהיו פרומים – יתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע.⁠38 ועל שפם יעטה – להפסיק ריח רע היוצא מפיו שלא להזיק את הבריות.⁠39 (מו) בדד ישב – אסור לשמש מטתו שהתשמיש ממקתו.⁠40 מחוץ למחנה מושבו – שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו.⁠41 מחוץ למחנה מושבו – מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד הטהור טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד הטהור טהור.⁠42 (מז) והבגד – ר׳ יוסי הגלילי אומר למד על הבגדים שהם טעונים שלוח חוץ לג׳ מחנות.⁠43 בבגד צמר או בבגד פשתים – גבי בגדים הקדים צמר לפשתים לפי שבגד צמר משנגמרה מלאכתו חשוב מבגד פשתים אבל בשתי וערב הקדים פשתים לצמר לפי שהמטוה של פשתים חשוב הוא משל צמר. (מח) או בשתי – לשון יסוד המלאכה, כמו השתות ע״ש שהוא יסוד.⁠44 או בערב ע״ש שהוא מערב המטוה יחד.⁠45 (נה) בקרחתו או בגבחתו – אבגד ועור קאי נמי שיקרא האדם ממקום שער קרח ושלא ממקום שער גבח, כך יאמר לעור ולבגד במקום שער בקרחתו ושלא במקום שער בגבחתו.⁠46 (נח) וכבס שנית – השנייה לטהרו והראשונה להסיר את נגעו.⁠47 (נט) לטהרו או לטמאו – כהן שהוא מטהרו מטמאו, ואם מת רואהו כהן אחר.⁠48 שלימא סדרא דפרשת תזריעמהדורת על־התורה המיוסדת בחלקה על מחקר (מס' 2711/19) שנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע
הערות
1 שאוב מאבן עזרא.
2 שאוב מרשב״ם.
3 שאוב מרשב״ם.
4 שאוב מרשב״ם.
5 שאוב מרשב״ם.
6 בדומה באבן עזרא.
7 שאוב מהספרא.
8 שאוב מהספרא.
9 שאוב מר״י בכור שור.
10 שאוב מאבן עזרא.
11 בדומה בר״י בכור שור.
12 שאוב מר״י בכור שור.
13 שאוב מהספרא.
14 שאוב מהספרא.
15 בדומה באבן עזרא.
16 שאוב מר״י בכור שור.
17 שאוב מרש״י.
18 שאוב מהספרא.
19 שאוב מהספרא.
20 שאוב מהספרא ויקרא י״ג:ה׳.
21 שאוב מהספרא.
22 שאוב מרש״י.
23 שאוב מהספרא.
24 שאוב מהספרא.
25 שאוב מרש״י.
26 שאוב מהספרא.
27 שאוב מהספרא.
28 שאוב מר״י בכור שור.
29 שאוב מרשב״ם.
30 שאוב מהספרא.
31 שאוב מהספרא.
32 שאוב מהספרא.
33 שאוב מהספרא.
34 שאוב מהספרא.
35 שאוב מאבן עזרא ויקרא י״ג:מ״א.
36 שאוב מהספרא.
37 שאוב מהספרא.
38 שאוב מאבן עזרא.
39 שאוב מאבן עזרא.
40 שאוב מר״י בכור שור.
41 שאוב מר״י בכור שור.
42 שאוב מהספרא.
43 שאוב מהספרא ויקרא י״ג:מ״ו.
44 שאוב מאבן עזרא.
45 שאוב מאבן עזרא.
46 בדומה בר״י בכור שור והשוו אבן עזרא בשם רס״ג.
47 שאוב מהספרא.
48 שאוב מהספרא.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144