הרש והואו והמם – ידנו רמה (דברים ל״ב:כ״ז) וירם כבוד י״י (יחזקאל י׳:ד׳) רומה על השמים אלהים (תהלים נ״ז:ו׳) הרימתי ידי אל י״י (בראשית י״ד:כ״ב) וכבר נזכר בספר אותות הרפיון והביא שם בכלל הענין הזה ענין אחר והוא תרימו תרומה (במדבר ט״ו:י״ט) כאשר יורם משור (ויקרא ד׳:י׳). וענין המלות האלה והדומה להם ההפרשה וההכנה כאשר נאמר כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפים צאן והשרים הרימו לקהל (דברי הימים ב ל׳:כ״ד) כלומר הפרישו להם והכינו. ומן הענין הזה אצלי וירם הטבח את השוק והעליה (שמואל א ט׳:כ״ד) כלומר הוציאה והכין אותה [וכמחו ויאמר הרם לך (מלכים ב ו׳:ז׳)].
ובשרש הזה עוד ענין אחר קרוב מן הראשון והוא וכסילים מרים קלון וקצר אפים מרים אולת (משלי י״ד:כ״ט) פרושו מעורר קלון ומעורר אולת ואמרו מרים קלון בלשון יחיד והוא רוצה הרבים כאמרו וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כ״ח:א׳) בלשון יחיד וכבר בארתי זה בספר הרקמה. ומהשרש הזה אצלי בענין הראשון וארמון על משפטו ישב (ירמיהו ל׳:י״ח) כי ארמון נטש (ישעיהו ל״ב:י״ד) והוא הבנין הגבוה בבתי המלכות ובלשון ערבי קַצְר האלף בו נוספת וכן הואו והנון והעין ממנו נופלת. וראמות וכדכד (יחזקאל כ״ז:ט״ז) ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח) פרשו בו (אלמגים ובערבי) מרגאן (ובלעז קוראל) [ואיננו חושב זה].

רום – יָדֵנוּ רָמָה (דברים ל״ב:כ״ז), ובהראות עי״ן הפעל באל״ף נראית וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ (זכריה י״ד:י׳). אָרוּם בַּגּוֹיִם (תהלים מ״ו:י״א), וַיָּרָם כְּבוֹד י״י (יחזקאל י׳:ד׳), רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם (תהלים נ״ז:ו׳).
והמקור: לָרוּם מֵעַל הָאָרֶץ (יחזקאל י׳:ט״ז), כְּרֻם זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָם (תהלים י״ב:ט׳), בשורק ופירושו כרום הרשעים זלות לבני האדם. ובחולם וּבְרוֹמָם יֵרוֹמּוּ אוֹתָם (יחזקאל י׳:י״ז).
והתאר: עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם (ישעיהו ב׳:י״ב), עַל הֶהָרִים הָרָמִים (דברים י״ב:ב׳), וְרָמֵי הַקּוֹמָה (ישעיהו י׳:ל״ג), עֵינַיִם רָמוֹת (משלי ו׳:י״ז). ונכתב באל״ף רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת (משלי כ״ד:ז׳). ומשקל אחר רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב (משלי כ״א:ד׳), בפלס עוּל יָמִים (ישעיהו ס״ה:כ׳), וְכָל שֶׂה חוּם (בראשית ל׳:ל״ב) סוּג לֵב (משלי י״ד:י״ד). ואפשר שיהיה רום עינים שם כמו וְרֻם לִבֹּו (ירמיהו מ״ח:כ״ט).
והשם: בחולם רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא (חבקוק ג׳:י׳), בפלס אוֹר. ובה״א וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה (מיכה ב׳:ג׳), בפלס שׁוֹאָה, קוֹמָה. ומשקל אחר עָלִיתָ לַמָּרוֹם (תהלים ס״ח:י״ט), וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים (איוב ט״ז:י״ט), עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת (משלי ט׳:ג׳). ומשקל אחר וַתַּעֲשִׂי לָךְ רָמָה (יחזקאל ט״ז:כ״ד), וְרָמָתֵךְ עָשִׂיתי [עָשִׂית] בְּכָל רְחוֹב (יחזקאל ט״ז:ל״א). ובקבוץ וְנִתְּצוּ רָמֹתַיִךְ (יחזקאל ט״ז:ל״ט). ומשקל אחר וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ (יחזקאל ל״ב:ה׳), בשורק. ובהכפל למ״ד הפעל מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם (ישעיהו ל״ג:ג׳), בשורק. ומשקל אחר תְּרוּמָה לַי״י (שמות ל׳:י״ג), וּשְׂדֵי תְרוּמֹת (שמואל ב א׳:כ״א). וביו״ד היחש וְהָיְתָה לָהֶם תְּרוּמִיָּה מִתְּרוּמַת הָאָרֶץ (יחזקאל מ״ח:י״ב).
והפעל הכבד [הִפְעִיל]: וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן (ויקרא ו׳:ג׳), ופירשו רבותינו ז״ל שהיה מרים מלא מחתה מן הדשן בכל יום ונותן במזרחו של כבש. אבל הוצאת הדשן שאמר וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן (ויקרא ו׳:ד׳) לא היה בכל יום אלא כשהיה דשן הרבה על המזבח ואין מקום למערכה ואז מפנה הדשן ומוציאו משם. ואף על פי שהיו מורידין תל הדשן בכל יום ומוציאין אותו משם לא היתה המצוה אלא הרמת הדשן בכל יום, אבל דשון המזבח לא, שהרי ברגלים לא היו מדשנים והיו מניחין התל כמו שהוא מפני שהוא נוי למזבח. הֲרִמֹתִי יָדִי (בראשית י״ד:כ״ב), וַיָּרֶם הַטַּבָּח (שמואל א ט׳:כ״ד), תָּרִימוּ תְרוּמָה (במדבר ט״ו:כ׳), וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג׳:ל״ה), וּקְצַר רוּחַ מֵרִים אִוֶּלֶת (משלי י״ד:כ״ט). וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים (תהלים ע״ה:ז׳), כלומר ההרמה וההגדלה לא תבא לו לאדם לא ממוצא השמש ולא ממערבו ולא ממדבר הרים, כלומר מרוב השתדלותו והליכתו לכאן ולכאן לא תבא לו הגדולה כי אם על ידי השם, כמו שאמר כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תהלים ע״ה:ח׳). ומקצת הספרים ממדבר פתח. ואם כן יהיה הרים מגזרת הר. ואף על פי כן הראשון הוא הנכון. ואם בא ממדבר פתח זולתי הסמיכות הנה כמוהו מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם (ויקרא כ״ד:כ״ב), וּמִקְסַם חָלָק (יחזקאל י״ב:כ״ד), וּלְשׂיּמוֹ [וּלְשׂוּמוֹ] מִרְמָס (ישעיהו י׳:ו׳). ובמדרש (במדבר רבה סוף פרשה מטות) מהו וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים? אמר רבי אבא כל הרים שבמקרא הם הרים חוץ מזה שהם רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדרכים הללו. ומה הקדוש ברוך הוא עושה? נוטל נכסים מזה ונותן לזה שנאמר כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ (מלכים א י״א:כ״ו), כלומר מרד בו וזהו הרמת יד בו.
ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל]: אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם (שמות כ״ט:כ״ז). ופירשנו בשרש נוּף מה בין תרומה להנפה. כַּאֲשֶׁר יוּרָם מִשּׁוֹר (ויקרא ד׳:י׳), הֻרַים [הֻרַם] הַתָּמִיד (דניאל ח׳:י״א).
וכבד אחר [פִּעֵל]: גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (ישעיהו א׳:ב׳), אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ (תהלים קמ״ה:א׳), לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ (עזרא ט׳:ט׳), וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם (תהלים ק״ז:ל״ב). ואשר הוא עומד תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק (תהלים ע״ה:י״א). ובנין התפעל עַתָּה אֵרוֹמָם (ישעיהו ל״ג:י׳), וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים (יחזקאל י׳:ט״ו), יֵרוֹמּוּ אוֹתָם (יחזקאל י׳:י״ז), הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה (במדבר י״ז:י׳) וכבר כתבתי דקדוק המלות האלה בחלק הדקדוק בשרש רוּם.
והתאר: יְמִין י״י רוֹמֵמָה (תהלים קי״ח:ט״ז).
והשם: במשקלו רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם (תהלים קמ״ט:ו׳), האחר ממנו רוֹמְמָה וכל הענין הזה הגבהה. ורבי יונה חלק ביניהם ואין צורך כי הפרשת דבר מדבר הגבהה היא. וכן וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן (משלי ג׳:ל״ה), מגביה ומביא עליו הקלון. וכן מרים אולת (משלי י״ד:כ״ט) מגביה ומביא עליו האולת. ואפשר שיהיה נגזר מענין זה וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב (ירמיהו ל׳:י״ח), לפי שהוא בנין גבוה נקרא כן. וכבר והביאותיו שרש בפני עצמו אָרַם. רָאמוֹת וְגָבִישׁ (איוב כ״ח:י״ח), אבן מהאבנים היקרות. ויש מפרשים אותו כמו אַלְמוֹנִים שהוא הנקרא בלע״ז קור״ל.