שׁ – מתחלק לחמש מחלקות:
האחד: לא נשיתי ולא נשו בי (ירמיהו ט״ו:י׳), כאשר נשא בו (ישעיהו כ״ד:ב׳), והנשה בא לקחת (מלכים ב ד׳:א׳), ושלמי את נשיך (מלכים ב ד׳:ז׳), כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כ״ד:י׳).
השני: ואתה ישראל לא תנשני (ישעיהו מ״ד:כ״א), צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח), כי נשני אלהים (בראשית מ״א:נ״א), נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז), לשון שכחה הם.
השלישי: כי ישה לך אלוה מעונך (איוב י״א:ו׳), כי השה אלוה חכמה (איוב ל״ט:י״ז), ענין מניעה המה. ויתכן להיות מגזרתו, תושיה (איוב ל׳:כ״ב), היא המניעה והחשיכה והפליאה אשר לא תמצא.
הרביעי: ישי מות עלימו (תהלים נ״ה:ט״ז), יתכן להיות מגזרתו ׳יש׳, ויש תנה את ידך (מלכים ב י׳:ט״ו), אם ישכם עשים (בראשית כ״ד:מ״ט), כי את אשר ישנו פה (דברים כ״ט:י״ד), יתכן לנטות גם למלים העליונים אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).
החמישי: שתי ידות (שמות כ״ו:י״ז), שני אדנים (שמות כ״ו:י״ט), שתי הכלית (ויקרא ג׳:ד׳).

ושי״ן שם בשתים / יסוד גם בשנים / לכליון עינים / וגם לַסנוירים.
ועטה שת עיט / ועוף הוא העיט / ולא ידע שיט / ונשלך בנהרים.
ולהבל נחם / בשום פח עם פחם / ורחם עם רחם / והרות עם הרים.

וכתבת בספרך כי השי״ן לבדו יסוד שנים שנים באו אל נח (בראשית ז׳:ט׳), וגם יסוד אשר כל שומעה^א תצילנה שתי אזניו (שמואל א ג׳:י״א). ואיך תוכל להסיר הנו״ן מן יסוד שנים, ואנחנו נראה שנים מפועל בנו״ן מיוסד בפעלו, ככתוב ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו (מלכים א י״ח:ל״ד). ועל משקל שנו מן הפעלים חנו ענו פנו קנו. וכאשר לא יסורו הנו״ן מן יסוד אלה הפעלים כן לא יסורו מן שנו ושנים. ועוד אבאר כי לו היו שנים ושתים שני שמות לדבר אחד או לחשבון אחד, אמרנו הם שני יסודים והפתרון אחד, ואף כי שנים שֵם לחשבון הזכרים מפועל בפעלים ושתים שֵם בנוי למנין הנקבות. ואודיעך כי כאשר עקרת יסוד שנים בשתים ויסוד שתים בשנים, כן עליך ממשפט חכמתך לעקר שם אחד באחת ואחת באחד. תסיר ת״ו אחת בדל״ת אחד, ודל״ת אחד בת״ו אחת, וישאר בידך מאחד ומאחת: אח. וגם תסיר האל״ף מאח, למען כי מצאנו ודבר חד את אחד (יחזקאל ל״ג:ל׳), ואז ישאר בידך מאחת ומאחד ח״ת לבדו לשרשם. ולכן הזהר פן תאשם אשם, והאדמה לא תשם.¹

שׁנה – כִּי אֲנִי י״י לֹא שָׁנִיתִי (מלאכי ג׳:ו׳). יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב (איכה ד׳:א׳), באל״ף ובסגול. עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב (משלי כ״ד:כ״א), וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם (אסתר ג׳:ח׳), וְשֹׁנֶה בְדָבָר (משלי י״ז:ט׳).
והפעל הכבד [פִּעֵל]: וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ (מלכים ב כ״ה:כ״ט), כתוב באל״ף במלכים, ובה״א בירמיה (ירמיהו נ״ב:ל״ג). וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ (שמואל א כ״א:י״ד), באה הידיעה אחר הכינוי. וכן וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד (שמות ב׳:ו׳) ודומיהם שזכרנו בחלק הדקדוק.
ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל]: וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא (קהלת ח׳:א׳), באל״ף ובסגול.
וההתפעל: קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית (מלכים א י״ד:ב׳), ענין השינוי ידוע.
וענין אחר: יוֹם שֵׁנִי (בראשית א׳:ח׳). וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים (שופטים ו׳:כ״ה), יש מפרשים כי ענינו שני לבטן. והנכון כי ענינו שני לפר אשר זכר קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ (שופטים ו׳:כ״ה). וענין שֶׁבַע שָׁנִים תרגם יונתן דְאִתְפַּטִים שְׁבַע שְׁנִין. ובדברי רבותינו ז״ל (תמורה כ״ח:) שהוקצה לעבודה זרה שבע שנים, אמר ריש לקיש אין מוקצה לעבודה זרה אלא אם כן הוקצה לשבע שנים שנאמר וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים. ומהם אמרו (תמורה כ״ח:) כי נעבד היה שבע שנים. ואמרו (תמורה כ״ח:) שמנה דברים הותרו באותה הלילה חוץ, וזרות, וכלי שרת, וכלי אשרה, ועצי אשרה, ולילה, ומוקצה ונעבד. אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי (אסתר ב׳:י״ד), פירוש פעם שני. מִדָּה שֵׁנִי (נחמיה ג׳:ל׳), אמר רבי יונה שהוא כמו שֵׁנִית. ואין צורך, כי יש שמות רבים יבואו זכר ונקבה. שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים (בראשית ו׳:ט״ז), מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ (אסתר י׳:ג׳), וְכֶסֶף מִשְׁנֶה (בראשית מ״ג:י״ב) כמו שני. וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים (שמואל א ט״ו:ט׳), כבשים שניים לבטן. אולי הם מובחרים או בני שתי שנים. והחכם רבי יעקב בן אלעזר פירשו מענין שָׁנָה והוא תאר לכְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה ויונתן תרגמו כמו הפוך והשְׁמֵנים. ויש מפרשים מזה השרש והענין אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים ס״ח:י״ח), והאל״ף למ״ד הפעל כיו״ד בִּנְיָן, קִנְיָן ופירושו אלפים שניים.
והשם: וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מ״ג:ט״ו). והנכון שהוא תאר כמו וְכֶסֶף מִשְׁנֶה והראיה שהוא בסגול, ואילו היה שם היה ענינו סמוך והיה נקוד צירי, אבל לפי שהוא סגול איננו סמוך ואם כן הוא תאר כמו וְכֶסֶף מִשְׁנֶה, ואף על פי שאין מנהג הלשון ברוב לבוא התאר לפני המתואר. וכן וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם (ירמיהו י״ז:י״ח), כי הוא נקוד גם כן בסגול רצונו לומר שברון שני. וכן כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר שָׂכִיר (דברים ט״ו:י״ח), רצונו לומר שכר שכיר שני יש לך לתת לו שהרי עבדך שש שנים שלמים ביום ובלילה. והשכיר אם הוא עובד ביום אינו עובד בלילה ואם הוא עובד בלילה אינו עובד ביום. אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים י״ז:י״ח), כתוב בצירי רצונו לומר שיכתבנה פעם שניה שיהיה לו שתי תורות. וכן למדו רבותינו ז״ל מזה (סנהדרין כ״א:) כי המלך צריך שיהיו לו שתי תורות אחת שיוצאת ונכנסת עמו ואחת שמונחת לו בבית גנזיו. ויש מפרשים את משנה התורה ענין שינון מן וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ (דברים ו׳:ז׳). וכן וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַם בַּמִּשְׁנֶה (מלכים ב כ״ב:י״ד), רוצה לומר בבית המדרש. וכן תרגם יונתן בְּבֵית אוּלְפָנָא. כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה (מלכים ב כ״ג:ד׳), פירוש סגני כהונה שהם שניים לכהנים גדולים. שְׁנַיִם שְׁנַיִם (בראשית ז׳:ט׳), אֶת שְׁנֵי יְלָדַי (מלכים ב ד׳:א׳), וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם (בראשית ב׳:כ״ה), שְׁתֵּי נָשִׁים (שמואל א א׳:ב׳), וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו (בראשית ל״ב:כ״ג), הראוי במלת שתים שנתים, ונפלה הנו״ן כמו שנפלה דל״ת אֶחָד מן אַחַת, ונו״ן בֵּן מן בַּת. וכל שתּים ושתּי התי״ו דגושה דגש קל לבד מִשְּׁתֵי עֵינַי (שופטים ט״ז:כ״ח), שהתי״ו רפה והוא בא על משפטו כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. ופירש אדוני אבי ז״ל מזה כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים (משלי ל״א:כ״א), כלומר בגדים שונים לפיכך לא תירא לביתה משלג. ומזה הענין שָׁנָה תְמִימָה (ויקרא כ״ה:ל׳), נקראת כן לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה. וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ (דניאל א׳:כ״א), כתב החכם רבי אברהם אבן עזרא כי טעם הסמיכות כי לא היתה שנה שלימה, והטעם בתוך השנה. והנה לא יספיק זה הטעם בשאר הסמוכים על המספר כמו בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם (מלכים א ט״ו:כ״ה), בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ (אסתר א׳:ג׳), וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (בראשית כ״ג:א׳), וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִים (איוב ל״ו:י״א). ובלשון נקבות שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן (תהלים ע״ז:י״א), יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם (תהלים צ׳:י׳). והקבוץ שְׁנָתַיִם יָמִים (בראשית מ״א:א׳), פירוש שנתים ימים שלמים. ונקראת כן לפי שהשמש תשנה אחר זמן אל הנקודה אשר החלה ממנה.
והפעל מזה הענין וְלֹא שָׁנָה לוֹ (שמואל ב כ׳:י׳), פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ (שמואל א כ״ו:ח׳), אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם (נחמיה י״ג:כ״א), שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ (מלכים א י״ח:ל״ד). ופירש הגאון רב סעדיה מזה עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב (משלי כ״ד:כ״א), והם שאומרים שְׁנַיִם אלהים לעולם. ועוד פירש בו פירוש אחר טוב מזה שונים הם האנשים שחוזרין פעם שניה לרשעתם אחר שעשו חשובה.
והמקור מהנפעל וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם (בראשית מ״א:ל״ב), ובאמרו פַּעֲמָיִם הוא תוספת ביאור. או לפי שלשון הִשָּׁנוֹת אפשר יותר משני פעמים לפיכך פירש פעמים, כי יש בזה הלשון שרצונו לומר פעמַים רבות כמו כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ (משלי כ״ו:י״א), רצונו לומר פעם אחר פעם כמה פעמים. וכן עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. וכן וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית (יהושע ה׳:ב׳), רצונו לומר פעם אחר פעם עד שיגמר הדבר. ומזה השרש וְתוֹלַעַת שָׁנִי (שמות כ״ה:ד׳), אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים (ישעיהו א׳:י״ח), וכבר כתבנום בשרש שׁן.