האלף והמם – תהיה אם לתנאי ותבא תשובתה ברב המקומות בואו אם תהיה התשובה בפועל חולף כמו ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו
(בראשית ל״ד:י״ז) וכן ואם מן העוף עלה קרבנו לי״י והקריב מן התרים
(ויקרא א׳:י״ד) אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אותו לפני י״י
(ויקרא ג׳:ז׳) ואם עז קרבנו והקריבו לפני י״י
(ויקרא ג׳:י״ב) ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל
(ויקרא ד׳:י״ג) התשובה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת
(ויקרא ד׳:י״ד) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ
(ויקרא ד׳:כ״ז) התשובה והביא את קרבנו שעירת עזים
(ויקרא ל׳:כ׳) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא
(ויקרא ה׳:י״א) אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם
(במדבר ל״ב:כ״ט) התשובה ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה
(במדבר ל״ב:כ״ט) ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם
(במדבר ל״ב:ל׳) אם כפר יושת עליו ונתן פדיון נפשו
(שמות כ״א:ל׳) ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו
(שמות י״ב:ד׳) והיה עם שמוע תשמע בקול י״י אלהיך לשמור לעשות את כל מצותי אשר אנכי מצוך היום ונתנך י״י אלהיך עליון על כל גויי הארץ
(דברים כ״ח:א׳) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד
(שמות י״ח:כ״ג) רציתי ואו ויכלת כי היא תשובת התנאי אך וצוך אלהים איננה תשובה אבל היא מהשלמת התנאי ופירוש המאמר אם תעשה הדבר הזה אחר שצוך אלהים ויכלת עמד. וכל אלה הואוין אשר זכרנו שהם תשובת התנאי ענינם הפא הרפה בלשון הערבי כלומר שהדבר יהיה כך וכך. ואפשר שיפילו מלת התנאי אשר היא אם והם מכונים אליה כאמרם ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן
(בראשית ל״ג:י״ג) שעורו ואם ידפקום אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים
(נחמיה א׳:ח׳) אין זאת הגדה אבל היא תנאי שעורו אם אתם תמעלו וכמהו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד
(איוב ח׳:ז׳) שעורו ואם היה ראשית ענינך מצער אחריתך ישגה מאד. ואפשר שיפול עמה עוד הואו אשר היא לתשובה כאמרו התרפית ביום צרה צר כחכה
(משלי כ״ד:י׳). ואם לא תהיה תשובת התנאי בפועל חולף רק בפועל עתיד או בצווי או במלת טעם או בשם לא יהיה בה על הרוב ואו כמו אם עם רב אתה עלה לך היערה
(יהושע י״ז:ט״ו) ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לי״י
(במדבר ל״ב:כ״ג) ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה
(ויקרא ב׳:ה׳) אם תכתש את האויל במכתש
(משלי כ״ז:כ״ב) התשובה לא תסור מעליו אולתו אם נפתה לבי על אשה
(איוב ל״א:ט׳) התשובה תטחן לאחר אשתי. ואפשר שישנו הסדר הזה ויפילו מלת התנאי ויקימו הואו בזולת פועל חולף וזה מעט בשמושם כמו והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד
(איוב ח׳:ז׳) ההקשה שיהיה ואם היה ראשיתך מצער אחריתך ישגה מאד בהתקים מלת התנאי ונפול הואו מן התשובה מפני שהיא בזולת פועל חולף. ויש שתהיה אם להרחקה ולהזהרה עם השבועה בין שיהיה הנשבע נזכר או בלתי נזכר כמו הרמתי ידי אל י״י אל עליון וגו׳ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך
(בראשית י״ד:כ״ג) חי פרעה אם תצאו מזה
(בראשית מ״ב:ט״ו) והמה אם ישמעו ואם יחדלו
(יחזקאל ב׳:ה׳) מגן אם יראה ורמח
(שופטים ה׳:ח׳) השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה (
שיר השירים ב׳:ז׳,
ג׳:ה׳). ויש שיתחבר עמה לא בשבועה כמו שאמר אם לא אל בית אבי תלך
(בראשית כ״ד:ל״ח) אם לא כאשר דברתם באזני
(במדבר י״ד:כ״ח) אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה
(יהושע י״ד:ט׳) אם לא זאת אעשה לכל העדה
(במדבר י״ד:ל״ה). ותהיה אם עוד לבלי צרך שאין לה מקום כמו ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות י״י אשר לא תעשינה ולא ידע
(ויקרא ה׳:י״ז) השעור ונפש כי תחטא ויתכן עוד שתהיה אם הנה לתנאי ותהיה כי נוספת ללא צרך. ותהיה אם ללא תנאי ואיננה צריכה לתשובה כמו אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר
(בראשית ל״ד:ט״ו) פירושו אך בזאת נעשה רצונכם אם תהיו כמונו. עד אם דברתי דברי
(בראשית כ״ד:ל״ג). ותהיה עוד לקיים הדבר כמו הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך
(משלי כ״ד:י״א) הענין שתחשך וכמהו אם ללצים הוא יליץ
(משלי ג׳:ל״ד) וכמהו הפככם אם כחמר היוצר יחשב
(ישעיהו כ״ט:ט״ז) הטעם כי הפככם נחשב כהפוך חמר היוצר כלומר שהוא נקל בעיני. אם זכרתיך על יצועי
(תהלים ס״ג:ז׳) שזה עסקי כי אם לבינה תקרא
(משלי ב׳:ג׳) כי אם יש אחרית
(משלי כ״ג:י״ח) אם תקטל אלוה רשע
(תהלים קל״ט:י״ט) לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף
(בראשית מ״ז:י״ח) אם רחץ י״י את צואת בנות ציון
(ישעיהו ד׳:ד׳). ואם תקריב מנחת בכורים לי״י
(ויקרא ב׳:י״ד) אין זה לבחירתו אבל הוא צווי וגזרה אי אפשר לו שלא לעשותו וכמהו ואם מזבח אבנים תעשה לי
(שמות כ׳:כ״א) זה צווי וגזרה [לא] לכשירצה ואמרו רז״ל מזבח אבנים יכול רשות ת״ל ואם מלמד שעתיד לפסוק ולחזור וכן הוא אומר ואם יהיה היובל לבני ישראל
(במדבר ל״ו:ד׳) מלמד שעתיד לפסוק ולחזור. אבל מה שאמר מזבח אדמה ענינו מזבח על אדמה רוצה לומר שלא יהיה בגבהי ההרים כאשר עושים עובדי ע״ז. האם אין עזרתי בי
(איוב ו׳:י״ג) שעניני כך וההא להערה האם תמנו לגוע
(במדבר י״ז:כ״ח) שכבר תמנו במות וההא להערה. ויש שיהיה לה עם התחברות כי אליה קודמת לה ענינים אחרים אזכר אותם בע״ה באות הכף זולת מה שאזכר מהם בשער הזה. ותהיה עוד לשאלה לדעת השוה להא השאלה על ענין אי זה כמו מה טוב לכם המשל בכם שבעים איש כל בני ירבעל אם משול בכם איש אחד
(שופטים ט׳:ב׳) הענין איזה משני הדברים טוב לכם. למען אנסנו הילך בתורתי אם לא
(שמות ט״ז:ד׳) איזה משני הדברים יעשו ההצליח י״י דרכו אם לא
(בראשית כ״ד:כ״א) היש י״י בקרבנו אם אין
(שמות י״ז:ז׳) ענין אם בזה ובדומה לו הוא ענין או כאמרו אי זה יכשר הזה או זה
(קהלת י״א:ו׳). ויש שתהיה בענין האחד משני הדברים [יהיה] כמו האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו
(במדבר י״א:י״ב) האחד משני אלה הענינים וכמהו הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו
(איוב ו׳:ה׳) האחד משני אלה הענינים יהיה ועוד המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן אם על פיך יגביה נשר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ
(איוב ל״ח:ל״ג) היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסיך
(איוב ל״ט:ט׳) התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך
(איוב ל״ט:י׳) ענין כל זה האחד משני הדברים הוא והוא הנה במקום או עוד כאמרו התקשר מעדנות כימה או משכות כסיל תפתח
(איוב ל״ח:ל״א) כלומר התעשה אחת משתי אלה. ומוצא כל אלה מן הבורא יתברך על דרך מוצא התוכחת ומוצאו מבני אדם לשאלה. ויש שיהיה מהם גם כן לתוכחת כאמרו הלנצח תאכל חרב
(שמואל ב ב׳:כ״ו). ויש שתהיה אם במקום הא השאלה לדעת כמו אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש
(איוב ו׳:י״ב) הענן הכח אבנים כחי כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור פרושו הנזר לדור ודור
(משלי כ״ז:כ״ד) הינטור לעולם אם ישמור לנצח
(ירמיהו ג׳:ה׳) שעור הדברים הינטור לעולם הישמור לנצח שאלה אחר שאלה כאמרו החתם לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה
(איוב ל״ט:י״ט) וכמהו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד
(בראשית י״ז:י״ז) שעורו ושרה הבת תשעים שנה תלד ואמרו הבת תשעים שנה תמורת אמרו ואם שרה כאילו אמר והבת תשעים. ותהיה אם בענין
לוּ כמו אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך
(עבדיה א׳:ד׳) הענין לו היה כך וכך וכמהו אם יחתרו בשאול ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים
(עמוס ט׳:ג׳) אם אסק שמים שם אתה
(תהלים קל״ט:ח׳) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב (
במדבר כ״ב:י״ח,
במדבר כ״ד:י״ג) אם יעלה לשמים שיאו
(איוב כ׳:ו׳) אם יעמד משה
(ירמיהו ט״ו:א׳) כי אם יהיה לבער קין
(במדבר כ״ד:כ״ב) ענין כלם לו היה כך וכך יהיה כך וכך [ויתכן שיהיה כמוהם] אם תכתוש את האויל
(משלי כ״ז:כ״ב). ותהיה בענין רק כך וכך ועוד בענין אלא שהיא להתנות אחר שתתחבר אליה כי כמו אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן
(מלכים ב ד׳:ב׳) וגם בכל זאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כי אם בשקר
(ירמיהו ג׳:י׳) כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך
(ירמיהו כ״ב:י״ז) כי אם אל המקום אשר יבחר י״י אלהיכם
(דברים י״ב:ה׳) כי אם צלי אש
(שמות י״ב:ט׳) כי אם ביראת י״י כל היום
(משלי כ״ג:י״ז) אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי
(אסתר ה׳:י״ב). ויש לה כשתתחבר עמה כי קודמת לה גם כן ענינים אחרים זולת אלה ואני עתיד לזוכרם בשער כי מאות הכף. ותהיה בענין כי ותהיה פירושו בעת כמו ואם יהיה היובל לבני ישראל
(במדבר ל״ו:ד׳) וטוב שיהיה כמהו ואם תקריב מנחת בכורים לי״י
(ויקרא ב׳:י״ד) ועוד אם יצאו בנות שילו לחול במחולות
(שופטים כ״א:כ״א). ותהיה בענין אחר כך וכך כמו כעוללות אם כלה בציר
(ישעיהו כ״ד:י״ג) אחר כלות הבציר וכן אמר בו התרגום כעוללן בתר קטף. ואיפשר שיהיה כמהו והיה אם כלה לאכל את עשב הארץ
(עמוס ז׳:ב׳) כלומר אחר שכלה אע״פ שהתרגום אמר בו עד לא שיצי ויתכן שיהיה כן ויהיה על דרך הזה הפך הענין האחר. ותהיה אם בענין כיון שהיה כך וכך כמו אם הרגם ודרשוהו
(תהלים ע״ח:ל״ד) כלומר כיון שהרגם ודרשוהו. אב ואם
(אסתר ב׳:ז׳) לאמתם יאמרו
(איכה ב׳:י״ב) אם באמת. ויש שתאמר על המדינות הגדולות כלומר כי הבאתי להם על אם
(ירמיהו ט״ו:ח׳) להמית עיר ואם בישראל
(שמואל ב כ׳:י״ט) ותאמר עוד על המסלות הגדולות והדרכים הגדולות כמו כי עמד מלך בבל אל אם הדרך
(יחזקאל כ״א:כ״ו) וגם כן אומרים הערב אם הדרכים. והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת
(שמות כ״ו:י״ג) ידוע וכמהו על דרך המשל אמת בצעך
(ירמיהו נ״א:י״ג). וינעו אמות הספים
(ישעיהו ו׳:ד׳) המזוזות.
האלף והמם וההא – וגם את בן האמה
(בראשית כ״א:י״ג) ההא לנקבה וההא אשר היא למד השם נופלת יורה על זה אמרם בקבוץ אמהות ואמהותיו וילדו
(בראשית כ׳:י״ז) ומשיבים ההא הנופלת מן האחת. והטוב שבמאמרים בעיני באם לאמותם יאמרו
(איכה ב׳:י״ב) שהוא מן השרש הזה אלא שהוא חסר ההא אשר הוא הלמד שלו והראיה על זה מה שאמרו רז״ל
(פאה ג׳:ד׳) האמהות של בצלים חיבות בפיאה ועוד אמרם
(ברכות ט״ז:) אין קורין אבות אלא לשלשה ולא אמהות אלא לארבע. ומה שאמרתי שהוא אפשר מן השער אשר לפני זה מפני שחשבתי שמא ההא נוספת בלשון המשנה כאשר היא נוספת אצל חכמי הערב באמרם אמהאת ובעבור זה נסתפקתי בו.
אם – המלה הזאת תהיה ברוב המקומות לתנאי כמו
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ
(בראשית ל״ד:י״ז),
וְאִם עֵז קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי י״י
(ויקרא ג׳:י״ב),
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וגו׳ וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה
(במדבר ל״ב:כ״ט), וכמוהם רבים. וכמוהם עַד אֲשֶׁר
אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ
(בראשית כ״ח:ט״ו), כאלו אמר כי לא אעזבך אלא אם עשיתי, ובאמרו עַד אֲשֶׁר הוא תוספת באור כי די לו באחד מהם. ויש לשאלה הֲיֵשׁ י״י בְּקִרְבֵּנוּ
אִם אָיִן
(שמות י״ז:ז׳), הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ וגו׳
אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד
(שופטים ט׳:ב׳), הַהִצְלִיחַ י״י דַּרְכּוֹ
אִם לֹא
(בראשית כ״ד:כ״א), הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא
אִם יִגְעֶה שּׁוֹר
(איוב ו׳:ה׳), וכלם אשר הם בענין זה ענין שאלה. ויבא עליו גם ה״א השאלה
הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ
(במדבר י״ז:כ״ח),
הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי
(איוב ו׳:י״ג). ובאו שתי שאלות כאחת כמו שבאו שני רבויים וְאַף גַּם זֹאת
(ויקרא כ״ו:מ״ד), ושני מיעוטים הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה
(במדבר י״ב:ב׳), הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים
(שמות י״ד:י״א). ויש בענין לו
אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר
(עבדיה א׳:ד׳),
אִם יִתֶּן לִי בָלָק
(במדבר כ״ד:י״ג),
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם
(תהלים קל״ט:ח׳),
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ
(איוב כ׳:ו׳),
אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל
(ירמיהו ט״ו:א׳) וכן כלם בזה הענין על זה הדרך. ויש במקום כאשר וְהָיָה
אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו
(בראשית ל״ח:ט׳) פירוש והיה כאשר בא אל אשת אחיו,
וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
(במדבר ל״ו:ד׳), כאשר יהיה היובל לבני ישראל פירוש אפילו כשיהיה היובל לבני ישראל אע״פ כן תעמוד הנחלה אצלם ונגרעה נחלתינו כי אין זה כמו המכר,
אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ
(שופטים כ״א:כ״א), כאשר יצאו,
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים
(ויקרא ב׳:י״ד), פירוש וכאשר תקריב, שעל מנחת העומר הכתוב מדבר שהיא באה חובה, וְהָיָה
אִם כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ
(עמוס ז׳:ב׳), כאשר כלה,
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי
(שמות כ״ב:כ״ד), כאשר הלוה כי חובה היא שנאמר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ
(דברים ט״ו:ח׳),
וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי
(שמות כ׳:כ״א), כאשר תבנה לי מזבח אבנים כי חובה היא, שנאמר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה וגו׳
(דברים כ״ז:ו׳). ובמקום אשר עַד
אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי
(בראשית כ״ד:ל״ג), עד שאדבר, וְאַחַר
אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי
(יחזקאל כ׳:ל״ט), אחר שאינכם שומעים אלי, עַד
אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר
(ישעיהו ל׳:י״ז), עד אשר נותרתם. ויש שהוא כמו אמת
אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ
(איוב כ״ב:כ׳),
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא י״י
(במדבר ט״ז:ל׳), באמת בריאה יברא י״י,
אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ
(משלי ג׳:ל״ד), באמת ללצים הוא יליץ, הַפְכְּכֶם
אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב
(ישעיהו כ״ט:ט״ז) באמת כחמר היוצר יחשב הפככם לפני שהוא נקל בעיני להפך אתכם כמו שנקל ליוצר להפך החמר מכלי לכלי. ופירוש כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ בתמיה, כלומר יאמר החמר ליוצר אם יהפך אותו לא עשני ומה לו להפוך אות כן אתם מעשה ידי ונקל בעיני הפככם. כִּי
אִם תַּם הַכֶּסֶף
(בראשית מ״ז:י״ח) באמת תם הכסף,
אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן
(ישעיהו ד׳:ד׳), באמת רחץ, כִּי
אִם יֵשׁ אַחֲרִית
(משלי כ״ג:י״ח), כי באמת יש אחרית ותקוה למעשיך הטובים, אִם זכרתיך על יצועי
(תהלים ס״ג:ז׳), וכן כלם אשר תמצא בזה הענין תפרש אותם בלשון אמת, רצוני לומר כי אלו מלות אִם, שאני מפרש בהן אמת חסרים נו״ן אמן, וכן אמת חסר נו״ן, והראוי אֱמֶנֶת וחבורו לכנוים יוכיח שהוא דגוש לחסרון הנו״ן אמרו אֲמִתּוֹ, אֲמְתִּךָ. ויש לפרש וְאִם בְּרִיאָה
(במדבר ט״ז:ל׳), לתנאי ויהיה טעמו דבק עם וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ
(במדבר ט״ז:ל׳), ויהיה ו״ו וידעתם כפ״א רפה בלשון ישמעאל, כלומר ואם יהיה זה שתפתח הארץ את פיה ותבלעם, תרעו כי נאצו האנשים האלה את י״י. ויש בענין שבועה כאדם שאומר יהיה כך וכך אם אעשה זה,
אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב
(תהלים פ״ט:ל״ו),
אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי
(תהלים צ״ה:י״א). אב וָאֵם
(אסתר ב׳:ז׳), ידוע, ובהתחברו לכנוים ידגש, ואפשר שיהיה תמורת הנח במלת אֵם, או יהיה שרשו אמם, אִמּוֹ, אִמְּךָ, אִמִּי ולרבים אִמּוֹת,
לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ
(איכה ב׳:י״ב). ונקראת המשפחה אום או אומה, והקבוץ רֹאשׁ אֻמּוֹת
(במדבר כ״ה:ט״ו) שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם
(בראשית כ״ה:ט״ז), ופירש יונתן מזה הֵבֵאתִי לָהֶם עַל
אֵם בָּחוּר שֹׁדֵד בַּצָּהֳרָיִם
(ירמיהו ט״ו:ח׳), שתרגם אַיְתֵיתִי עֲלֵיהוֹן עַל סִיעַת עוּלֵימֵיהוֹן בְּזוֹזִין כַּד בְּטִיהֲרָא. וכן הגוי כלו נקרא אום, והקבוץ שַׁבְּחוּהוּ כָּל
הָאֻמִּים (תהלים קי״ז:א׳), ועל דרך המשל יתפרש כן בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ
אִמּוֹ (שיר השירים ג׳:י״א), ואף על פי שהאל״ף בחיריק לפי שעל דרך המליצה הוא אומר על אם שלמה ועל דרך המשל שלמה הוא הקב״ה ואמו הוא ישראל עַמּוֹ כלומר אומתו. וכתב אדוני אבי ז״ל כי שרש אום, אומים אָמַם בראיה מן הערב אל א״מם. וכן אמצע הדרך שהדרכים פונות לה מזה ומזה נקראת אם הדרך, כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל
אֵם הַדֶּרֶךְ
(יחזקאל כ״א:כ״ו), לפי שהיא כאם לדרכים הפונות אליה. וכן העיר הגדולה, עִיר
וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל
(שמואל ב כ׳:י״ט), לפי שהיא כאם לקטנות ממנה כמו שנקראו גם הם בנות.
וְהָאַמָּה מִזֶּה
וְהָאַמָּה מִזֶּה
(שמות כ״ו:י״ג), ידוע ענינם. וכן
בְּאַמַּת אִישׁ
(דברים ג׳:י״א),
אַמַּת בִּצְעֵךְ
(ירמיהו נ״א:י״ג), פירוש זרוע בצעך, או פירושו מדת בצעך כלומר במדת שמדדת וַיָּנֻעוּ
אַמּוֹת הַסִּפִּים
(ישעיהו ו׳:ד׳), המזוזות יקראו אמות, ויונתן תרגם אֵילְוַת סִפֵּי. ודומה שדעת התרגם באמות שהם הפנות אשר על המזוזות מזה ומזה והמשקוף נשען עליהם. ויש מפרשיו כי הספים נעו ממקומם שתי אמות או שלש.
אמה – וְגַם אֶת בֶּן
הָאָמָה (בראשית כ״א:י׳), הה״א לנקבה והה״א למ״ד הפועל נופלת, ונראה במלת
וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ
(בראשית כ׳:י״ז), וענינם ידוע כי הם השפחות, וכן וַתִּשְׁלַח אֶת
אֲמָתָהּ (שמות ב׳:ה׳), שפחתה. ואומרים כי המלה הזאת מחלוקת בקריאתה כי יש שקוראים אותה בדגש אַמָּתָהּ מן
אַמָּה אָרְכּוֹ
(שמות ל׳:ב׳). וכן פירש רבינו סעדיה בפירושו בערבי ומד״ת דרעה״א, פירוש ותשלח זרועה.