אלם – מתחלק לארבע מחלקות:
האחד: או מי ישים אלם (שמות ד׳:י״א), תאלמנה שפתי שקר (תהלים ל״א:י״ט), ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת (יחזקאל ג׳:כ״ו), נאלמתי דומיה (תהלים ל״ט:ג׳), כרחל לפני גזזיה נאלמה (ישעיהו נ״ג:ז׳), אלילים אלמים (חבקוק ב׳:י״ח), כלם כבדי פה וכבדי לשון המה.
השני: והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי (בראשית ל״ז:ז׳), נשא אלמתיו (תהלים קכ״ו:ו׳), פתרונו כפי ענינו, כמו איסר ואגר המה, וראוי להיות מגזרתם אלם צדק תדברון (תהלים נ״ח:ב׳).
השלישי: אלם הבית (יחזקאל מ׳:מ״ח), ואולם הכסא (מלכים א ז׳:ז׳), בין האולם ולמזבח (יואל ב׳:י״ז), והאולם על פני היכל הבית (מלכים א ו׳:ג׳). והוי״ו המובא במלה איננה יסוד, ואיליו ואלימיו (יחזקאל מ׳:כ״א), יוכיח.
הרביעי: אולם חי י״י (שמואל א כ׳:ג׳), אולם אני אדרוש אל אל (איוב ה׳:ח׳), ואלם כלם תשובו (איוב י״ז:י׳), ואולם לוז שם העיר לראשונה (בראשית כ״ח:י״ט), ואולם שלח נא ידך (איוב א׳:י״א), מלה זו קרובה אל אמנם.

האלף והלמד והמם – מאלמים אלמים (בראשית ל״ז:ז׳) אוגדין אגדות קמה אלמתי (בראשית ל״ז:ז׳) היא אגדת הקציר הנחצד נושא אלמתיו (תהלים קכ״ו:ו׳). והקרוב מן הגזרה הזאת אלם צדק תדברון (תהלים נ״ח:ב׳) רוצה בו הרבוי. מי ישום אלם (שמות ד׳:י״א) אשר לא יוכל לדבר כלבים אלמים (ישעיהו נ״ו:י׳) ונאלמת ולא תהיה להם (יחזקאל ג׳:כ״ו) עשה עצמך כאלם והמנע מהם תאלמנה שפתי שקר (תהלים ל״א:י״ט). ומן הענין הזה נאמר לאשה שמת בעלה אלמנה מפני שאין לה יכלת לדבר ולריב עם אנשי ריבה והנון באלמנה נוספת כאשר נוספת בנשים רחמניות (איכה ד׳:י׳) והוא על משקל רעננה. כי לא אלמן ישראל ויהודה (ירמיהו נ״א:ה׳) משקלו פעלן כמו זית רענן (ירמיהו י״א:ט״ז) נטעי נעמנים (ישעיהו י״ז:י׳) כאשר זכרתי בספר הרקמה. ופעמים שתתקיים הנון הזאת בשם גם כן [אמרו] שכול ואלמון (ישעיהו מ״ז:ט׳) על משקל אין זכרון (קהלת א׳:י״א) ואמרו אלמנות חיות (שמואל ב כ׳:ג׳) וחרפת אלמנותיך (ישעיהו נ״ד:ד׳) ותסר בגדי אלמנותה (בראשית ל״ח:י״ד). אך פלני אלמני (רות ד׳:א׳) הוא כנוי או רודף אחר הכנוי וכבר הרכיבו שתי המלות האל באמרם לפלמוני המדבר (דניאל ח׳:י״ג). ואולם חי אני (במדבר י״ד:כ״א) ואולם אתם טפלי שקר (איוב י״ג:ד׳) כמו לכן או אפס. והאולם על פני היכל (מלכים א ו׳:ג׳) הוא בית כמו יציע [וכמהו ואת אולם העמודים עשה וכמו כן ענין ואולם הכסא אשר ישפט שם (מלכים א ז׳:ז׳) היציע אשר הוקם בו כסא הדין והוא בית היציע]. וכבר נקרא בית המקדש כלו אולם באמרו ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת (דברי הימים א כ״ח:י״א) כאשר נקרא גם כן כלו היכל אע״פ שההיכל מקום ידוע ממנו באמרו אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל י״י היכל י״י המה (ירמיהו ז׳:ד׳) רוצה בית י״י כלומר לכו ונלכה בית י״י והוא יסר מעלינו את האויב ויורה על זה אמרו אחרי זה הנה אתם בוטחים לכם על דברי השקר לבלתי הועיל הגנוב רצוח ונאוף וגו׳ ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו (ירמיהו ז׳:י׳) ואמרו בבית הזה יורה על כי הוא רצונם באמרו היכל י״י וגם כן באמרו ורחוקים יבאו ובנו בהיכל י״י (זכריה ו׳:ט״ו) כלומר בבית י״י כלו לא בהיכל לבדו. ובריא אולם (תהלים ע״ג:ד׳) כמהו אלא שהוא על דרך הדמיון והוא שדמה אותם בבריאותם ובחזקתם במין הזה מן הבנין כאשר נאמר בנותינו כזויות מחטבות תבנית היכל (תהלים קמ״ד:י״ב). וכבר אמרו אילם ביוד ובצירי בענין אולם בואו אליו ואלמיו (יחזקאל מ׳:כ״ד). אך ובית יעשה לבת פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה (מלכים א ז׳:ח׳) הנכון שנפרש בו זולת הענין הזה רצוני שנאמר בו כתכונה הזאת לפי הענין. וידע אלמנותיו (יחזקאל י״ט:ז׳) וענה איים באלמנותיו (ישעיהו י״ג:כ״ב) ארמונים. ויתכן להיות מן הענין הזה על יונת אלם רחוקים (תהלים נ״ו:א׳) כלומר על יונת ארמון הרחוקים ויתכן להיות כמו אלם צדק (תהלים נ״ח:ב׳) כלומר על יונת קהל רחוקים ויתכן להיות מענין תאלמנה שפתי שקר (תהלים ל״א:י״ט) [וזה הוא כפי מה שיאות למזמור אשר בראשו נאמרו הדברים האלה].

אלם – הניח מענינו ואולם הבית (יחזקאל מ׳:מ״ח), ובריא אולם (תהלים ע״ג:ד׳), שפתרונו אולם שמן ובית דשן, כמו אוצר נחמד ושמן (משלי כ״א:כ׳). אמר כי הרשעים אין חרצובות למותם (תהלים ע״ג:ד׳), לא יקשרו בלבם ולא יאמינו שיבא יום מותם בעבור ראותם השפעת שלותם.
[ואני בנימין אומר: כי כפתרון רבנו כן הוא, כי מ״ם של אולם היא מ״ם לרבים, חוזק אילותם, כמו הייתי כגבר אין איל (תהלים פ״ח:ה׳), מותם מן מות, כן אולם מאיל, וכמו מן שוורים שור או נשב. מ״ם של למותם (תהלים ע״ג:ד׳) מוכיח שגם זה מ״ם של אולם אילות שלהם.]

אלם – מְאַלּמִים אֲלֻּמִים (בראשית ל״ז:ז׳), ענינו אוגדים, אגודות.
והשׁם עוד בלשון נקבות נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו (תהלים קכ״ו:ו׳), ומן הענין הזה אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן (תהלים נ״ח:ב׳) שם בחמש נקודות כלומר רבוי. ויתכן לפרשו מן אִלֵּם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם (שמות ד׳:י״א), הוא אשר לא יוכל לדבר, כְּלָבִים אִלְּמִים (ישעיהו נ״ו:י׳).
והנפעל: נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה (תהלים ל״ט:ג׳), וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה (ישעיהו נ״ג:ז׳), מלעיל, והוא פועל עבר, נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי (תהלים ל״ט:י׳), תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר (תהלים ל״א:י״ט) ויפה פירש רבי יונה שכתב כי מן הענין הזה נאמר לאשה שמת בעלה אלמנה מפני שאינה יכולה לדבר ולריב עם בני ריבה. והנו״ן באלמנה נוספת כאשר נוספה נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת (איכה ד׳:י׳), והיא על משקל רַעֲנָנָה. כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מי״י צְבָאֹות (ירמיהו נ״א:ה׳) משקלו פעלן, כמו זַיִת רַעֲנָן (ירמיהו י״א:ט״ז), נִטְעֵי נַעֲמָנִים (ישעיהו י״ז:י׳).
והשם: שְׁכוֹל וְאַלְמֹן (ישעיהו מ״ז:ט׳), בפלס זִכְרוֹן. ושם על משקל אחר אַלְמְנוּת חַיּוּת (שמואל ב כ׳:ג׳), וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ (ישעיהו נ״ד:ד׳). פְּלֹנִי אַלְמֹנִי (רות ד׳:א׳), בפלס אַדְמוֹנִי, ולפי שלא ידובר שמו יקרא אַלְמֹנִי. וכן פלוני, ושרשו פָלָא מן כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר (דברים י״ז:ח׳), כלומר מכוסה שמו. או נקרא אלמוני, שמא היתה לו אשה ומתה. והראשון נכון כי המקום שלא נזכר שמו אמרו עליו גם כן זה השם אל מקום פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי (שמואל א כ״א:ג׳). ויתכן לומר כי פְּלֹנִי אַלְמֹנִי לא נאמר על המקום כי אם על בעל המקום לפיכך מְקוֹם בשוא בעבור הסמכו אל פלוני אלמוני. והורכבו שניהם במלה אחת לַפַּלְמוֹנִי הַמְדַבֵּר (דניאל ח׳:י״ג). וְאוּלָם חַי אָנִי (במדבר י״ד:כ״א), וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר (איוב י״ג:ד׳), ענינם וענין הדומים להם באמת. וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת (מלכים א ו׳:ג׳) הוא בית כמו יציע, או הוא כפה שקורין בלע״ז בולט״א. וכן וְאֵת אוּלָם הָעַמּוּדִים (מלכים א ז׳:ו׳). ומשקל אחר וְאֵילָו [וְאֵילָיו] וְאֵלַמָּו [וְאֵלַמָּיו] (יחזקאל מ׳:כ״א) ובלשון נקבות וְאֵלַמּוֹת סָבִיב (יחזקאל מ׳:ל׳), בפלס בְּכַשִּׁיל וְכֵילַפֹּת (תהלים ע״ד:ו׳). וכן וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט שָׁם (מלכים א ז׳:ז׳), היציע אשר הציב בו כסא המשפט. וּבָרִיא אוּלָם (תהלים ע״ג:ד׳) פירש רבי יונה ובריא כאולם, כלומר שהם בריאים וחזקים כמו האולם, ודימה אותם במין הזה מן הכני כאשר נאמר בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל (תהלים קמ״ד:י״ב), ופירש וּבַיִת יַעֲשֶׂה לְבַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח שְׁלֹמֹה כָּאוּלָם הַזֶּה (מלכים א ז׳:ח׳), הנכון שנפרש ארמון מן וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו (ישעיהו י״ג:כ״ב), שהוא כמו ארמנותיו, וכן וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו (יחזקאל י״ט:ז׳), ואפשר כדבריו אבל לא בחלוף למ״ד ברי״ש כי לא יתחלפו כי אם אותיות אהו״י. והישר בעיני במלת בְּאַלְמְנוֹתָיו שהוא כמשמעו מענין אלמנה, וקרא הערים החרבות אלמנות על דרך אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה (איכה א׳:א׳), כי בהיות העיר רבתי עם היא כבעולה ובהחרבה היא כאלמנה, ועוד נפרע וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו בשרש ידע. וכתב רבי יונה ויתכן להיות כענין זה עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים (תהלים נ״ו:א׳), והוא שב בחמש נקודות, כלומר יונת ארמון רחוקים. והישר בעיני להיות מענין תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר (תהלים ל״א:י״ט), ואמו דוד זה על עצמו שהיה גולה בין פלשתים והיה כאלב ביניהם, אך וּבָרִיא אוּלָם לפי דעתי שהמ״ם כנוי הרבים ופירושו כחם כמו שפירשתיו לך בשרש איל.