לא קדמו – לא באו לקראתם, קֳדָם הוא תרגומו של לפני.

מצות הלוים – מצות ה׳ לתועלת הלוים, היא המעשר.

ימים – שנה, כמו ימים או עשור (סוף פרשת חיי שרה).

ואבינה – הבנתי מה קלקלה היתה יכולה לצאת מזה.

נשכה – או לשכה להפקיד שם כליו או כדומה.

לשדהו – להוציא משם פרנסתם.

המלאכה – מלאכת הקודש לתועלת בית המקדש.

הסגנים – אנשי סגולה (סגן⁠־סגל, דטלנ״ת), הם ראשי הלוים.

על עמדם – על מעמדם ושימושם עד הנה.

ואוצרה – שמתים פקידים על האוצרות.

ועל ידם – וכמשרת להם.

ועליהם – מלשון נָקְבָה שכרך עלי (פרשת ויצא).

הערמות – העומרים לעשות מהם ערמות (עמר⁠־ערם).

ואעיד – בהם לאמר לא תעשו כן.

ציד – וצידתם לדרך היתה רובה בשר חיות כשרות נצודות, שבשרן ראוי לאכול לימים רבים, ולא יסרח בנקלה כמו בשר בהמה.

ומוכרם וגו׳ – ובני ישראל קונים מהם.

הלוא וגו׳ – ירמיה י״ז:י״ט-כ״ז.

מוסיפים – האל כועס עלינו כבר מחמת כמה חטאות אחרות, ואתם מוסיפים עליהן עון חילול שבת.

צללו – צִלָם האריך, והוא סימן נטיית השמש לשקוע.

לא יבא – למען לא יבוא בהם.

רכלים – סוחרים.

ללוים – השומרים השערים (נראה שמדבר כאן בשערי בית המקדש ולא בשערי העיר) שיתטהרו כל ערב שבת, שיטבלו במקוה מים; והפוך המקרא ודרשהו, ובאים לקדש, טרם בואם למקדש יהיו מטהרים את עצמם.

השיבו – בה״א חולם, הושיבו ועכבו אצלם ולא שלחו אותן; או היה ראוי להנקד הֵשיבו, חזרו לקחת אותן להם לנשים.

אשדודית – היה לו להוסיף ״וחצי מדבר יהודית״.

ואינם מכירים וגו׳ – לא היו יודעים לדבר לשון עברי כהוגן.

וכלשון וגו׳ – מיסב למעלה אשדודית וכלשון עם ועם.

ואמרטם – באפי תפשתים בשער ראשם או זקנם.

אם – כבכל מקום שבועה, כך וכך (ולא הזכיר הקללה) יעניש אתכם אלהים אם תתנו וגו׳.

הנשמע – וכי! נניח לכם שתושיבו נשים נכריות, ונעשה גם אנו כמעשיכם!

מעלי – חוץ מארץ הקודש.

גאלי – גאל⁠־געל; ויגאלו מן הכהנה (עזרא ב׳:ס״ב).

וברית הכהנה – כמו שכתוב בפינחס והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם; והכהנים שבימי נחמיה הפרו אותה הברית.

ולקרבן – העמדתי משמרות, כלומר אנשים שיהיו שומרים ומשגיחים שיביאו מתנה לבית ה׳ עצים לצורך המזבח, ובכורי פרי האדמה בעתם.

בעתים מזמנות – אחר עבור הזמן הראוי לקצצם וליבשם.

(סיום) סוף דבר

ספרי עזרא ונחמיה נחשבו כאחד בתוך כ״ד ספרי המקרא, שאם לא כן הם כ״ה, ונכון; שמלבד שֶכַוָנָתָן אחת, כמה דברים מכופלים בהם. ואם תשיבני גם בחמשה חומשי תורה, ובפרט בס׳ דברים יש כמה דברים מכופלים מן הקודמים לו – ועכ״ז כחמשה נחשבו! אשיבך משום כבוד תורת משה עשו כן; ועוד, אפילו מן השינוים הקלים שבקלים שבין דברות ראשונות של פרשת יתרו ודברות אחרונות של פרשת ואתחנן יש להוציא דברים יקרי הערך; לא כן מן השינוים שנמצא בין ס׳ עזרא ובין ס׳ נחמיה בדקדוק השמות והמספרים שאין בידנו לגזור משפט מי הוא בשניהם שכתב יותר נכונה. הלשון שפל בשניהם; ובראשון יש חלק בלשון ארמי קשה מלשון ארמי שבספר דניאל, מלבד מה שבא בו ממלות זרות מלשון פרס או מדי ורובן ככולן מבוארות רק ממקומן; ויש בשני הספרים כתובים בלשון הקודש שבדוחק נוכל להבין ענינם, ובפרט בס׳ נחמיה; אבל מן התימה הוא שבתפלותיו לה׳ (פרק א׳ ופרק ט׳) לשונו נעים וקרוב לזך מתיבות ארמי ודרכיו.

ובלי ספק אם נוציא הסיפורים שבאו בו, שגם לנו הם לתועלת רבה, יתר הספרים בשמות ובמספרים שבאו בהם לנו תועלת מעט, אבל תועלת רבה וגדולה היתה בהם בעת שנכתבו, שעדיין היו בחיים אותם שנזכרו בו או בניהם או בני בניהם, וראו בשמחת לבם כי שמם או שם אבותיהם לא ישכח ויעבור לדורות שיבואו, ובכן יאזרו חיל להוסיף להיטיב; ואף על פי שכשר לעשות הטוב בלי פנייה אחרת כי אם מפני שהוא טוב, מכל מקום אולי אין אדם על הארץ שישיג מעלה זו בטהרתה היתירה, ואינו מספח אליה אפילו מעט כוונת חולין, כי בני אדם אנו ולא מלאכי עליון, והטוב יֵעָשה מפני כל כוונה שתהיה, עשוי הוא, ובני אדם מתהנים בו; והעוזר על יד הקרב לעשותו אפילו לפניית חולין, עושה מעשה הגון וכשר.

עתה ישתבח שם אל עליון שֶזִכַּנִי לבוא עד הנה, לבאר ספרי תנ״ך כולם חוץ מספר ישעיה ורוב ספר ירמיה ומחצית ספר יחזקאל, שכבר ביארם על פי דעות כשרות שבזמננו האדם הגדול בענקים שד״ל ז״ל; ומה אני שאבוא אחריו ואוסיף על דבריו או אתנגד להם! לולי גרגיר אחד או שנים שגם לי הניחו אבותי לאסוף ולהתגדר בהם. ואם תאמר והלא כתבת ביאור על חמשה חומשי תורה, וגם אותם ביאר שד״ל! עיין בהקדמתי לביאורי ותמצא שם התנצלותי.

עתה אברך בפה מלא האל הטוב שהגיעני עד כאן, והפיל חלקי בנעימים שבנעימים; היום יום ב׳ ניסן התרמ״ח, יון בו, זה ל״ח שנה, לקח ה׳ את אמי מורתי מב״ת מעל ראשי, והיא ואבי יתענגו יחד בג״ע, ואזכה לְהֵרָאות עמהם לפני ה׳ כאשר יעלה לרצון לפני צורי בוראי לקראני לחיי גצח, אמן ואמן.

משה יצחק בכ״ר שמואל אשכנזי, ס״ט.