×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
מיוחס לתלמיד רס״גרד״קר״י אבן כספיעודהכל
[כי י״י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב׳:ו׳) אמונת אומן (ישעיה כ״ה:ו׳) אמונה,] ידועה גלויה מאמנה (בראשית רבה א׳:א׳), רשומה אסומה חסונה, כבושה חבושה כבולה כבונהא, ונצורה עיטרה מזעה טמונה, נעלמה נאלמה מגמגמה, טמונה אגורה סגורה, ונחבית בחזיונה, ובחותמה נסתמה, סגור חותם צר ונעצר, ונקצר כח המלצר, לירד לאוצר, זולת דרך האתרים, מגילת סתרים, במחבואיהם נחתמים, קשור קטרים, נפשרים נפתרים, בקמיעות תלתלים, נשתלים על פיני נפתלים, ההוגים במהתלים, וסוגים ומהבילים, וחוזים ולא ידעו מה, ולבם הומה, כסומא בארובה, עד ישובון יחשבון לברר וללבן, יאחזון ירמזון באופני גלגלים, מכתב יד גלילים, מזוים מלאים, אגורי ראשית שמנים, נהרו נחלי דבש וחמאה וחלב, פלגים יבלי מים, מפורדים נפרדים, ספרדים ואיי כתים לתוצאותם ומוצאותם ששיתם, היו לארבעה ראשים חרושים משרשים, על לוח לבות המורים, ומעמידן העמידן על: אחת דבר בקדשו שתים זו שמענו, והם מחלקות מתלהקות, לששים המה מלכותב תהלוכות הליכות, אבות מלאכות, ושמונים מיומנים להאיר אופל אשמנים, תעלומות עלמות, אבנים מפולמות, גאותם רוממותם, שלשים ושתים נתיבות, מיושבות לשבת עולם, ומנהגו שלשים ושתים לאגדהג, י״ג אבי אבות, סניפין ותולדות, נוטריקן וגמטריא כתוב ומפורשד, דרך רבויין ומיעוטין, ושנים למו דברים מופלאים שבמקרא נדרשים, כמו במסורת חסר ויתר, בהכרע בסיקור בדומהה לשתי פנים, בסמוכיןו בענין, במתורגם בפשט במדרש, יתר עליהם של תורה הַמְצַוָּהז בטעם וברמיזה, הרי אלו שלש עשרה אזני תורה בענין הכתוב: אזן חיקר ותיקן (קהלת י״ב:ט׳), אספרם מחול ירביון (תהלים קל״ט:י״ח), כמה ענינים מתהפכים לגוונים, שד השאח וממתקי טעמים, שאילולי כן מי יאמר פקח קוח (ישעיה ס״א:א׳), מלקוח ללקוח, במרקחת תמרוקי סממנים, ספר יוחסים הנקרא דברי הימים כי דבריו מאוימים מסויימים מקויימים במאמר קורא הדורות מראש, הנותן כח לדרוש, לאדוש ולחדש כל דבר לפי ענינו, דבור על אפניו, יגיד עליו רעו, יכריעו למפרעו, ויודיעו ויעמידו במעמדו, והמוסיף עליו גורע ופורע מוּסר, אם יחסר ויותיר, כי אם במליצת דברי חכמים וחידותם, יסודות מיוסדות, כתבי קודש בניינם ועניינם לא ידעתי ספורות.
אמנם קדוש ישראל התוום וציום וְחִיוַּם ברוח קדשו, והגדילם לחלשו, בדבר דבר קדשו. בחדשו בפלשו, סביב אשו, דבר יום ביומו וחדש בחדשו, שנאמר: והגאט מפיו יצא (איוב ל״ז:ב׳) שאין לך יום שאין בית דין שלמעלה מחדשין בו הלכות וטעמי מקראות, שאין הגא אלא תורה, שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהושע א׳:ח׳; ב״ר מ״ט:ב׳), ולו רבים יחכמו יסכימו ישימו על לב וידעו כי הבורא הוא המורה למסגפים וממיתים עליה עצל דםי, כמו שנאמר: ישוטטו רבים ותרבה הדעת (דניאל י״ב:ד׳). לכן סגפנו עצמינו בגולה שבוע שניםיא היו יתריב כמהיג שנאמר: ובולס שקמים (עמוס ז׳:יד׳), מקדם חובי עמי, מסגף נפשי, וחונן דעה ומערכי לשון ישלח דברו וחזיוני מראותיו וטעמי חכמיו חוקרייד דתותיו, ויורניטו ויאמר לי יתמוך לבך דבריטז שמור מצותי וחיה (משלי ד׳:ד׳), יבאיז ויורני באופני סדריו וגלגלי מסתריו, אז נבין דעת קדושינו ונרוץיח ולא נכשל ביראת האדון אדונינו בהודיענו לרבים תבונת חכמיו ויעלה זכרונינו לפניו בברכתיט פי ההוגים סרוגים העורגים ואורגים חורי, מתענגים בדבריכ ולא שוגים ועגים, אחרי המתעסק בדברים מאויימים מטעמים מקויימים מבוארים מסויימים בספר יוחסין ודברי הימים.
א. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״בכונה״.
ב. במהדורת קירכהיים: ״מלכותי״.
ג. כוונתו לל״ב מידות של ר׳ אליעזר בן ר׳ יוסי הגלילי, שלקמן (דברי הימים א׳:ל״ה) כתב שהן פירוט (״תולדות״) של י״ג מידות של ר׳ ישמעאל.
ד. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״ומפולש״.
ה. במהדורת קירכהיים: ״ברומה״.
ו. כך צ״ל. במהדורת קירכהיים: ״בסומכין״.
ז. אולי צ״ל ״במצוה״.
ח. אולי צ״ל: לשד השמן, ע״פ יומא ע״ה.
ט. לפנינו: והגה.
י. קירכהיים הגיה: ״עד לדם״. ובכ״י זלצבורג חסרים תיבות אלה.
יא. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג (במקום ״שנים״): ״שאם״.
יב. קירכהיים הגיה (במקום ״היו יתר״): ״ויותר״.
יג. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים חסר ״כמה״.
יד. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים: ״וחקרי״.
טו. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג חסר ״ויורני... וחיה״.
טז. לפנינו: יתמוך דברי לבך.
יז. בכ״י זלצבורג (במקום ״יבא ויורני באופני״): ״ואדני ובאוחזיני (אולי: יבא יחזיני) מאופני״.
יח. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים: ״ונרוין״.
יט. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג: ״כברכת״.
כ. אולי צ״ל: ״בדבריו״.
אמר דוד 1בן יוסף בן קמחי הספרדי:⁠א זה הספר – ספר ״דברי הימים״ – מכתבי הקדש, 2ובכללם נכתב לפי שיש בו ספור דברי הימים למלכי יהודה. 3והחל לספרב היחש 4מאדם ועד נח דרך קצרה, ומנח עד אברהם, ומאברהם עד דוד כי הוא העקר (דברי הימים א א׳:א׳-ב׳,ט״ו); לפיכ׳ הניח לספר יחש בני ישראל כלם 5אלא יהודהג (שם ב׳:ג׳ ואילך) 6עד בואו אל דוד (שם ב׳:ט״ו), ואחר כן 7ספר מיחש שאר השבטים (שם ד׳:כ״ד - ח׳:מ׳) 8להודיע מספרם בימי דוד. 9וכל מה שהזכיר בינתים מיחשי אמות העולם – לספר יחש העולם על סדר, 10כמו שנכתב בספר בראשית; ובשאר היחשים כלם הלך הולך ומקצר.
11וספר מלכי אדום גם כן, 12לפי שמלכו בהםד לפני מלך מלך בבני ישראל שמונה מלכים ואלופים אחד עשר (שם א׳:מ״ג-נ״ד). 13וכל מלכיהם לא היו מלך בן מלך, אלא שהיו מולכים עליהם מלכים ממקומות אחרים לפי התגברות אנשי המקומות ההם עליהם; ומלכות בית דוד מלך בן מלך. ובכל מה שקדמה מלכותם 14לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, והוא דוד, כמו שאומ׳ ״ויהי...אדום עבדים לדוד״ (שמואל ב ח׳:י״ד), כי אע״פ שמלך שאול תחלה על ישראל, לא היה עקר המלכות, ולא מלך כי אם שנתים (שמואל א י״ג:א׳); 15ואע״פ כן הוא נלחם בהם ולא יכלו לעמוד מפניו, ודוד הכניעם.⁠ה ומלכות בית דוד היא העיקרו 16בקבלה ובנבואה מיעקב אבינו וממשה רבי׳ ע״ה, כי יעקב אמ׳ 17״לא יסור שבט מיהודה״ (בראשית מ״ט:י׳), ומשה אמר ״שמע יי׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו״ וגו׳ (דברים ל״ג:ז׳).
18ואמרו רבותי׳ ז״ל (בבלי ב״ב ט״ו.) כי זה הספר כתבו עזרא. 19ובאמתז קודם עזרא נכתבו דברי הימים למלכי יהודה, 20כמו שאומ׳ בספרח מלכים; אלא שלא חובר עדין לכתבי הקדש, אלא שהיה נכתב ספר לבדו 21בדברי הימים למלכי יהודה.⁠ט 22וכן דברי הימים למלכי ישראל היו נכתבים בספר, אלא שאותו ספרי לא חובר אל כתבי הקדש לפי שלא עמדה מלכות ישראל. ולעתיד גם כן מלכות בית דוד תקום לבדה, כמו שאמ׳ הנביא: 23״ונשיא אחד יהיה לכלם״ (השוו יחזקאל ל״ז:כ״ד), ואמר: ״לא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתייא ממלכות עוד״ (יחזקאל ל״ז:כ״ב). אבל ספר דברי הימים למלכי יהודה חובר אל כתבי הקדש כמשפט, לספר בו דברי מלכי יהודה וגלותם עד עלותם מהגלות. 24וממלכות בית דוד היה נשיא עליהם – זרובבל בן שאלתיאל, בן בנו של יהויכין; וכן יחש בזה הספריב המלכות עד זרובבל (דברי הימים א ג׳:י״ט). וחבר עזרא זה הספר אל כתבי הקדש 25על ידייג חגי זכריה ומלאכי הנביאים, וחברו עם הכתובים ולא עם הנביאים לפי שהוא ספור דברי הימים. אע״פ שיש בכללם קצת 26נבואות, אחר שעקרו נכתב לספר דברי הימים והיחשים נכלל ונכתב עם הכתובים, כמו ספר רות שנכתב לספר יחש דוד ונכתב עם הכתובים גם כן.
ויש בספר זה דברים סתומים מאד ודברים 27חולקיםיד עם דברי שמואל ומלכים. ולפי שהספר הזה הוא ספור דברי הימים 28לא הרגילו ללמדו, ולא ראיתי לאחד מן המפרשים 29הראשונים שהשתדל בפירושו; 30אלא שמצאתי הנה בנרבונה פרושים בזה הספר, לא ידעתי שמות מחבריהם, וראיתי 31כי הולכים על דרך הדרשטו ברוב. ושאל ממני משכיל אחד מגירונדאטז מתלמידי אדוני אבי ז״ל לפרשו, וראיתי לתת את שאלתו. ולא כתבתי פסוק אחר פסוק אלא הפסוקים הצריכים פרוש. 32וז״ה החל״י בעזר״ת 33המלמ״ד אד״ם דע״ת.
1. בן יוסף בן קמחי. משמעות ״בן קמחי״: ממשפחת קמחי. הביטוי ״בן קמחי״ במשמעות זו מופיע בהקדמותיו של רד״ק באופן רגיל. הוא מופיע גם כן אצל ר׳ יוסף קמחי, אביו של רד״ק, כגון בהקדמתו לספר הגלוי.
2. ובכללם נכתב וכו׳. רד״ק מתייחס לסיבת הכללת הספר במקרא, שהיא לדעתו ״ספור דברי הימים למלכי יהודה״. בדעתו על מטרת כתיבת הספר ראו להלן בהקדמה. בהקדמותיהם של המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא נמצא שהסיבה לכתיבת הספר היתה לייחס את בית דוד והכהנים והלויים בתקופת עליית זרובבל; ומעיר י׳ קיל (דברי הימים נספחים ע׳ 95, ואחריו י׳ קלימי, ״History of Interpretation״ ע׳ 35) שהמיוחס לרש״י אף עומד על מיקודו המיוחד של הספר במלכות בית דוד (ראו למשל פירושו לדברי הימים א י׳:א׳).
3. והחל לספר וכו׳. המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא מאריכים לבאר (בהתאם לתנחומא וישב א׳, ולבראשית רבה ל״ט:י׳ על התולדות בבראשית) שעל ידי סיפור תולדות האומות – יחסית בקיצור – משתבחים האבות וישראל, שכן הללו הוזנחו והללו נבחרו. לעומת כן, רד״ק כאן בביאורו את מטרת רשימת היחסים מדגיש רק את חשיבותו של דוד וביתו; וכן שאר השבטים לא נמנו לדעתו אלא ״להודיע מספרם בימי דוד״. להלן בהקדמה כותב רד״ק שיחסי האומות נכתבו ״לספר יחש העולם על סדר״; וכנראה המטרה היא להגיע אל דוד ״שהוא העיקר״ כמו שהוא כותב כאן, וללא חשיבות ישירה לבחירת האבות וישראל.
4. מאדם עד נח דרך קצרה. ר״ל: אינו מזכיר אלא בן אחד אחר בן אחד עד נח.
5. אלא יהודה. לשון זו היא בעיתית, שכן המילה ״אלא״ רגילה לבא אחרי שלילה, ולא מצאתי בלשון רד״ק שהמילה ״הניח״ תשמש שלילה לענין כך. ואמנם, חסירות מילים אלה בגופו של כת״י פריס; וראו בחילופים כמה נוסחאות המשקפות כנראה נסיונות בלתי-מוצלחים לתקן את הלשון. סביר איפוא שהביטוי ״אלא יהודה״ הוכנס בשלב מאוחר (כנראה ע״י רד״ק בעצמו, כדינן של רוב התוספות החסירות בכת״י פריס) כדי לברר שאמנם חלק מתולדות שבט יהודה מופיעים – כדי להגיע אל דוד – לפני תולדות שאר העם. ברם, הרצון להכניס תוספות קצרה ופשוטה גרם לאותה אי-רגילות לשונית.
6. עד בואו אל דוד, ואחר כן ספר וכו׳. ראוי לציין שבין רשימת שמו של דוד לייחוסם של שאר השבטים נמצאות אף תולדות כלב, תולדות דוד ושאר תולדות יהודה.
7. ספר מיחש שאר השבטים. ספר ״מיחש״ אותם השבטים, אך לא מנה את כל יחסיהם, שכן זבולון ודן אינם מופיעים, וכמה משאר השבטים נמנים יחסית בקיצור, כגון נפתלי (דברי הימים א ז׳:י״ג); וראו ההערה הבאה.
8. להודיע מספרם בימי דוד. באותם פסוקים, נמצאים מספרים של גבורי החיל של רק קצת מהשבטים, כגון יששכר (דברי הימים א ז׳:ה׳). וראו על זה דברי רד״ק דברי הימים א ז׳:א׳ ובהערות.
9. וכל מה שהזכיר וכו׳. כוונתו היא שבדברי הימים א פרק א נמצאות רשימות יחסית מלאות של כל האומות, המבוססות על רשימות דומות בבראשית פרק ה׳ ופרק י׳; והיינו כדי ״לספר יחש העולם על סדר״. אבל משם ואילך, הספר מקצר כדי להגיע אל מה ששייך למלכות בית דוד, כגון מספרות האוכלוסיות של השבטים ושמותיהם של ראשי האבות בימי דוד. ובכן, הגישה הכללית היא להזכיר את כל בניו של כל אחד מבני יעקב, ואחר כך לקצר בצאצאים עד דורו של דוד.
10. כמו שנכתב בספר בראשית. ראו גם פירושו של רד״ק לבראשית ה׳:כ״ט בסוף דבריו.
11. וספר מלכי אדום וכו׳. במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא מבואר שהספר כולל את מלכי אדום משום כבודו של יצחק. לעומת כן, מהמשך דברי רד״ק כאן שוב נראה שהמטרה היא רק להגיע למלכות בית דוד שכבשה את מלכות אדום (השוו דבריו לדברי הימים א א׳:ל״ה). ברם, בדברי הימים א א׳:ל״ח (השוו גם דברי הימים א א׳:כ״ז) מסכים רד״ק עם המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא (בהקדמותיהם) שנכתבו תולדות בני שעיר כאן ובתורה לכבודו של יצחק, אשר נתן ה׳ לעשו בנו נחלת אלופי בני שעיר; וכמו כן בפירושו לבראשית ל״ו:י״ט כותב רד״ק שנרשמו שם תולדות ישמעאל ועשו לכבודם של אברהם ויצחק, כדעתם של המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא אודות הרשימות כאן (וראו בדברי רד״ק שם פירוש נוסף).
12. לפי שמלכו בהם. ר״ל: באדום (עיינו בחילופים על שכך הנוסחה בכת״י אחד), והכוונה היא שמלכו עליהם אותם המלכים רק לתקופה מוגבלת, עד שהכניעם דוד כדלהלן. הנוסחה ״מהם״ שבתוספת לכת״י פריס ובנדפס היא בעייתית, כי המלכים לא היו מאדום אלא ממקומות אחרים כמו שרד״ק ממשיך לבאר.
13. וכל מלכיהם וכו׳. השוו רד״ק לבראשית ל״ו:ל״א. ר״ש מסנות על הפסוק ״יובב בן זרח מבצרה״ (דברי הימים א א׳:מ״ד) מעתיק את דברי רד״ק כאן, ומוסיף שמקורם בדברי רז״ל (ראו בראשית רבה פ״ג:ג׳): ״עקורה היתה מלכות מאדום אילמלא שבאת בָצרה וספקה לה מלכים״.
14. לא עמדה וכו׳. ראו דברי הימים א א׳:ל״ה ובהערות.
15. ואעפ״כ וכו׳. ראו שמואל א י״ד:מ״ז, שמואל ב ח׳:י״ד. מכאן עד ״הכניעם״ חסר הן בכת״י פריס ומינכן הן במשפחת נוסח-היסוד, וכנראה הוסיף כך רד״ק בשלב מאוחר אחרי שהתחשב בסיפור שאול ואדום בשמואל א פרק יז. וככל הנראה, יש לראות תוספת זו כמאמר מוסגר. בפירוש רד״ק לבראשית (ל״ו:ל״א) הוא כותב: ״ובכל מה שקדמה מלכותם לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, כי שאול נלחם בהם ולא יכלו לו, ודוד המלך הכניעם עד שהיו לו עבדים...⁠״.
16. בקבלה. על ״קבלה״ בלשון רד״ק במשמעות של מסורת מכריעה ראו מ׳ פרץ, ״קבלות״.
17. לא יסור שבט מיהודה. בהתאם לקביעתו כאן שדוד הוא המלך העיקרי הראשון ולא שאול, כותב רד״ק על פסוק זה בבראשית ש״לא יסור...עד כי יבא שילה״ פירושו: עד שימלוך דוד לא תסור שררה מיהודה, היינו שאף לפני דוד שייך השלטון לשבט יהודה. וראו עוד דברי הימים א ה׳:ב׳ ובהערות.
18. ואמרו רבותי׳ ז״ל וכו׳. לשון הגמרא: ״עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו [רש״י: עד שייחס עצמו]...ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה״.
19. ובאמת קודם עזרא וכו׳. ר״ל: הספר נכתב לפני תקופת עזרא כדי לספר את ההיסטוריה של מלכי יהודה, ועזרא רק חיברו אל כתבי הקדש; וראו ש׳ יפת (Chronicles ע׳ 24) המזכירה את רד״ק כפרשן קדום שנקט לו כך. מתאימה עמדה זו של רד״ק למה שהוא כותב למעלה שנכלל הספר במקרא כי הוא ״ספור דברי הימים למלכי יהודה״; זאת אומרת: המטרה להכללת הספר בכתבי הקודש היתה לשמור על ההיסטוריה של מלכות בית דוד, ואין צורך, אם כן, להציע שעזרא עיבד את הספר באופן ניכר לסיבות פוליטיות או אידיאולוגיות, רק הוא חיבר את סיפורי דברי הימים לכתבי הקודש כמות שהם. ואמנם, מבין י׳ קיל (דברי הימים נספחות ע׳ 94) בדעת רד״ק שדברי הימים הוא ספר היסטוריה מובהק. בדבר גישותיהם של הפרשנים המסורתיים לשאלת מחבר הספר ומשמעות הגמרא בבבא בתרא ראו קיל, שם מבוא ע׳ 170-172, ובייחוד מ׳ אייזמן, דברי הימים א ע׳ 470-474. ראוי גם לציין את היגדו של ר״ש מסנות (דברי הימים א א׳:א׳) שממשמעות הגמרא ״נמצאת למד שהספר הזה נכתב על פי אנשי כנסת הגדולה ומהם כמה נביאים״.
20. כמו שאומ׳ בספר מלכים. ראו למשל מלכים א י״ד:כ״ט. אך ברור שהוסיפו על אותם דברי הימים בתקופה מאוחרת; ראו, למשל, רשימת תולדותיו של זרובבל בדברי הימים א ג׳:י״ט-כ״ד.
21. בדברי הימים למלכי יהודה. הלשון היא בעיתית, כי ממנה נשמע שספרנו, למרות שהיה ספר כשלעצמו, היה גם חלק מאוסף יותר כללי של דברי הימים למלכי יהודה; אך ממשמעות שאר המשפט, בו ״דברי הימים למלכי יהודה״ משמש נושא, נראה שספרנו מהווה את כל כולו של אותם דברי הימים. נראה איפוא שאותו ביטוי ״דברי הימים למלכי יהודה״ המשמש נושא המשפט מתייחס רק לאותן רשימות דברי הימים המהוות את ספרנו, ואילו הביטוי ״בדברי הימים למלכי יהודה״ מתייחס לכל רשימות ההיסטוריה של מלכי יהודה, מהן שלא נכללו בספר זה. ואמנם בכת״י פריס, השומר על הפירוש בצורה יותר קדומה, הביטוי שבכאן אינו, ובכן המשמעות שם היא שספרנו מהווה את כל דברי הימים למלכי יהודה. לפיכך, נראה שהוסיף רד״ק את הביטוי ״בדברי הימים למלכי יהודה״ בשלב מאוחר ולא תיקן את רצף המשפט. ואולי הוסיף כך כשהוא ראה שיש ״דברי הימים למלכי יהודה״ אשר ספר מלכים רומז אליהם אך אינם נמצאים בספרנו, כגון ״יתר דברי אמציהו״ (מלכים ב י״ד:י״ח). ואכן, גם להלן בספרנו (דברי הימים ב כ״ה:כ״ו) כתוב ש״יתר דברי אמציהו...כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל״ – משמע שספרנו אינו כולל את כל דברי הימים של מלכי יהודה. (אין נראה להבין ״בדברי הימים״ במשמעות ״אודות דברי הימים״, כי בכך אין התוספת מוסיפה משמעות. ראו גם התרגום האנגלי לביטוי זה של א׳ סלטמן [Stephen Langton, ע׳ 53], המחבר אותו אל המשפט שלאחריו וכנראה משנה את הטקסט ל״כדברי הימים למלכי יהודה כן דברי הימים למלכי ישראל היו נכתבים בספר...⁠״. אך אין גישה זו עומדת בפני עדות כתבי-היד.)
22. וכן דברי הימים למלכי ישראל וכו׳. מכאן לומדת ש׳ יפת, אמונות ודעות ע׳ 265, שרד״ק סובר כי מחבר ספרנו ״ראה רק ביהודה את המשכה הלגיטימי של ממלכת דוד ושלמה, ועל כן תיאר רק אותה״. ברם, ראוי לציין שרד״ק דן בשאלה מדוע לא נכללו דברי הימים של מלכי ישראל במקרא – לא מדוע ספרנו עוסק רק בדברי הימים של מלכי יהודה. לכן, יותר נראה שלדעת רד״ק, מטרת כתיבת הספר היתה רק רשימת ההיסטוריה של מלכי יהודה, בלי כל הנעה אידיאולוגית, ואילו דברי הימים למלכי ישראל נרשמו בספר אחר. וראו למעלה הערות ד״ה ״ובאמת״ ו״בדברי״.
23. ונשיא אחד וכו׳. לפנינו: ״ומלך אחד...⁠״.
24. וממלכות בית דוד וכו׳. נראה שזהו הבסיס לטיעונו של מ׳ אייזמן (דברי הימים א ע׳ XXV) שרד״ק תומך בשיטת המיוחס לרש״י הסובר כי עזרא ערך ספר זה וכללו במקרא כדי לחזק את מלכות זרובבל בתקופת העלייה מבבל. ברם, יתכן שרד״ק מזכיר את זרובבל רק כדי לברר שכאשר הוא אומר שספר זה מסַפר את דברי מלכי יהודה ״עד עלותם מהגלות״, המשמעות היא: עד בכלל, והכוונה שספר היסטוריה הוא, המכיל את תולדות מלכי יהודה עד אותה תקופה ממש.
25. ע״י חגי וכו׳. לשון זו מבוססת על דברי המיוחס לרש״י בהקדמתו. במבט ראשון, הכוונה היא שאין לכלול ספר בתוך כתבי הקדש ללא נבואה, אף שתוכנם של הספרים הנקראים ״כתובים״ אינו בעיקר נבואה, כמו שנשמע מהמשך דברי רד״ק כאן וכמו שהוא מבאר בהקדמה לפירושו לספר תהלים. ברם, רד״ק מוסיף שם בהקדמתו שה״כתובים״ נכתבו ברוח הקודש; ובכן, ניתן להעלות שתפקידם של חגי, זכריה ומלאכי לדעת רד״ק היה לתת אישור לתוכן הספר, ולוודא שאותם דברי הימים שנכתבו משך הדורות הם מדוייקים כאילו נכתבו ברוח הקודש, ויכולים איפוא להיות חלק מכתבי הקודש. אין להסיק מתוך דבריו כאן, אם כן, שיש צורך להסכמת נביא כדי לחבר ספר לכתבי הקודש, כל עוד שידוע שנכתב אותו ספר ברוח הקודש.
26. נבואות. כגון נבואת שלמה (דברי הימים ב א׳:י״א-י״ב).
27. חולקים. יש להתחשב בנוסחה ״חלוקים״ שבכמה עדי-נוסח.
28. לא הרגילו ללמדו. בהקדמה לפירושו, מוסיף ר׳ בנימין בן יהודה מרומא ש״נמנעים...אף לקרותו להעדר הפירושים״.
29. הראשונים. מילה זו אינה מופיעה בכת״י פריס ולא בנדפס המבוסס עליו. ברם, זאת היא הגבלה חשובה, כי רד״ק אמנם ראה פירושים אנונימיים לספר כמו שהוא כותב בהמשך; הוא רק לא ראה פירושים מ״המפרשים הראשונים״ כגון רש״י וראב״ע.
30. אלא שמצאתי וכו׳. מתוך הפירוש מוכח שהמיוחס לרש״י הוא מאותם הפירושים שראה רד״ק.
31. כי הולכים על דרך הדרש ברוב. אין כוונתו שכל אותם המפרשים הולכים בדרך דרש ברוב מקומות, כי אין לתאר כך את פירוש המיוחס לרש״י. גם קשה לומר שכוונתו היא כי רוב אותם המפרשים הולכים על דרך דרש אבל לא כולם, כי בדרך כלל, ״ברוב״ בלשון רד״ק מובנו: ברוב מקרים (לא רוב אנשים או רוב דברים). יתר על כן, אם היו בפני רד״ק קצת מפרשים שהולכים בדרך הפשט, אשר אין נכללים בביקורתו כאן, נשארת השאלה מדוע הוא חיבר פירוש חדש. לכן, נראה שכוונתו היא שמבחינה קולקטיבית, רוב הפרשנות של אותם מפרשי דברי הימים היא על דרך דרש, למרות שיש מהם, כגון המיוחס לרש״י, שפרשנותם היא על דרך דרש רק במיעוטה.
32. וז״ה החל״י וכו׳. כך נכתבות מילים אלה בנוסח-היסוד.
33. המלמ״ד אד״ם דע״ת. לשון זו מבוססת על תהלים צ״ד:י׳.
א. הספרדי] סארטומפנ + ז״ל (אך נראה שהוסף ע״י המעתיק); טפנ ח׳.
ב. לספר] סא לספור (תוקן ע״פ רטומפנ).
ג. אלא יהודה] פ ח׳ (פ1 השלים).
ד. בהם]ט באדום, פ1נ מהם.
ה. ואע״פ...הכניעם] סארמפ ח׳ (הושלם ע״פ טופ1נ).
ו. העיקר] סא בעקר, ר עקר (תוקן ע״פ טומפנ).
ז. ובאמת] רטומ1פנ + כי.
ח. בספר] סא בסוף (תוקן ע״פ רטומפנ).
ט. בדברי...יהודה] פ ח׳ (פ1 השלים).
י. ספר] פ ח׳ (פ1 השלים).
יא. לשתי] סא לשני (תוקן ע״פ רטמפ1נ).
יב. הספר] פ1נ + עזרא.
יג. ידי] ס יד (תוקן ע״פ ארטומפנ).
יד. חולקים] אופ1נ חלוקים.
טו. הדרש] ס דרש (תוקן ע״פ ארטומפנ).
טז. מגירונדא] רופנ מגירונה.
David son of Joseph, the Spaniard, of the Kimḥi family said: This book, the book of Chronicles, is among the Holy Scriptures: it was written together with them because it contains an account of the history of the Judean kings. It begins by presenting, in abridged form, the genealogy from Adam to Noah; then from Noah to Abraham; and then from Abraham to David (1 Chronicles 1:1–2:15) because he is the essential one. Indeed, before it reaches David (2:15), it does not bother presenting the full genealogy of the Israelites—only that of Judah (2:3 ff.). Only afterward does it present some of the lines of the other tribes, in order to provide their population totals in the time of David (4:24–8:40). All genealogies of other nations of the world that it provides along the way serve to produce an orderly account of the world’s ancestry, the way it appears in the book of Genesis. But it presents all the rest of the genealogies with progressive abridgement. It also presents the kings of Edom, because eight kings and eleven chiefs ruled over them before any king ruled over the Israelites (1:43–54). But while among their kings there was not one who was the son of a previous king—rather, because people from other places dominated them, kings from those places ruled over them—each king in the Davidic dynasty was the son of a previous king. And for all the antiquity of the Edomite kingdom, it did not withstand the first king of Israel, namely David, as the text says, “and … the Edomites became vassals of David” (2 Samuel 8:14). For even though Saul ruled over Israel first, this was not the primary kingship, and he reigned for only two years (1 Samuel 13:1). (He nevertheless did do battle with the Edomites, and they could not contend with him [1 Sam 14:47[; but it was David who subjugated them [2 Sam 8:14].) The Davidic kingship, however, is the primary one according to the tradition and prophecy transmitted by our father Jacob and by our teacher Moses, may they be at peace; for Jacob said “The scepter shall not depart from Judah” (Genesis 49:10), and Moses said “Hear, O Lord, the voice of Judah, and restore him to his people” (Deut 33:7).
Our Sages, of blessed memory (b. Bava Batra 15a), say that Ezra wrote this book. But in fact, these chronicles of the Judean kings were written before Ezra, as it says in the book of Kings (1 Kings 14:29); they just were not yet included in the Holy Scriptures. Rather, they were written as a separate book, among the chronicles of the Judean kings. Similarly, the chronicles of the [Northern] Israelite kings were written in a book; but that book was not included in the Holy Scriptures because the [Northern] Israelite kingship did not survive. In the future also, only the Davidic kingship will arise, as the prophet says, “and there shall be one prince for all of them” (cf. Ezek 37:24), and, “Never again shall they be two nations, and never again shall they be divided into two kingdoms” (Ezek 37:22). But the book of the chronicles of the Judean kings was properly included in the Holy Scriptures to relate events pertaining to the Judean kings and their exile, until their ascent from the exile. They had a prince over them from the Davidic dynasty—Zerubbabel, son of Shealtiel, grandson of Jehoiachin—and this book presents the royal descent up until Zerubbabel (1 Chronicles 3:19).
Ezra included this book in the Holy Scriptures on the authority of the prophets Haggai, Zechariah, and Malachi; and he included it in the Writings and not in the Prophets because it is a historical account. Because its main purpose is to provide the history and the genealogies, it is included among the Writings and recorded together with them even though there are some prophecies in it, just as the book of Ruth was composed to impart the genealogy of David and is therefore recorded together with the Writings.
This book contains very obscure matters, and matters contradicting those in Samuel and Kings. And because this book is a historical account, people have not regularly studied it, nor have I seen any of the early commentators attempt to elucidate it. I did, however, find some commentaries on this book here in Narbonne—I do not know the names of their authors—but I saw that they mostly adopt a midrashic approach. So when a certain scholar from Gerona, a student of my master, my father, of blessed memory, asked me to write a commentary on it, I saw fit to grant his request. But I did not expound one verse after another, only the verses that require interpretation. And with this I begin, with the help of Him who grants knowledge to human beings (cf. Ps 94:10).
אמר אבן כספי: גם בזה לא בחרתי רק הערות על דברים מועטים, כי אין עניני רק להמציא דברים חדשים, לא לגנוב דברים אשר כבר נאמרו על ידי זולתי. ואתחיל במכוון בעזרת האל.
מיוחס לתלמיד רס״גרד״קר״י אבן כספיהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144