אמר דוד
1בן יוסף בן קמחי הספרדי:
א זה הספר – ספר ״דברי הימים״ – מכתבי הקדש,
2ובכללם נכתב לפי שיש בו ספור דברי הימים למלכי יהודה.
3והחל לספר
ב היחש
4מאדם ועד נח דרך קצרה, ומנח עד אברהם, ומאברהם עד דוד כי הוא העקר (
דברי הימים א א׳:א׳-ב׳,
ט״ו); לפיכ׳ הניח לספר יחש בני ישראל כלם
5אלא יהודה
ג (שם ב׳:ג׳ ואילך)
6עד בואו אל דוד
(שם ב׳:ט״ו), ואחר כן
7ספר מיחש שאר השבטים (שם ד׳:כ״ד - ח׳:מ׳)
8להודיע מספרם בימי דוד.
9וכל מה שהזכיר בינתים מיחשי אמות העולם – לספר יחש העולם על סדר,
10כמו שנכתב בספר בראשית; ובשאר היחשים כלם הלך הולך ומקצר.
11וספר מלכי אדום גם כן,
12לפי שמלכו בהם
ד לפני מלך מלך בבני ישראל שמונה מלכים ואלופים אחד עשר (שם א׳:מ״ג-נ״ד).
13וכל מלכיהם לא היו מלך בן מלך, אלא שהיו מולכים עליהם מלכים ממקומות אחרים לפי התגברות אנשי המקומות ההם עליהם; ומלכות בית דוד מלך בן מלך. ובכל מה שקדמה מלכותם
14לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, והוא דוד, כמו שאומ׳ ״ויהי...אדום עבדים לדוד״
(שמואל ב ח׳:י״ד), כי אע״פ שמלך שאול תחלה על ישראל, לא היה עקר המלכות, ולא מלך כי אם שנתים
(שמואל א י״ג:א׳);
15ואע״פ כן הוא נלחם בהם ולא יכלו לעמוד מפניו, ודוד הכניעם.
ה ומלכות בית דוד היא העיקר
ו 16בקבלה ובנבואה מיעקב אבינו וממשה רבי׳ ע״ה, כי יעקב אמ׳
17״לא יסור שבט מיהודה״
(בראשית מ״ט:י׳), ומשה אמר ״שמע יי׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו״ וגו׳
(דברים ל״ג:ז׳).
18ואמרו רבותי׳ ז״ל
(בבלי ב״ב ט״ו.) כי זה הספר כתבו עזרא.
19ובאמת
ז קודם עזרא נכתבו דברי הימים למלכי יהודה,
20כמו שאומ׳ בספר
ח מלכים; אלא שלא חובר עדין לכתבי הקדש, אלא שהיה נכתב ספר לבדו
21בדברי הימים למלכי יהודה.
ט 22וכן דברי הימים למלכי ישראל היו נכתבים בספר, אלא שאותו ספר
י לא חובר אל כתבי הקדש לפי שלא עמדה מלכות ישראל. ולעתיד גם כן מלכות בית דוד תקום לבדה, כמו שאמ׳ הנביא:
23״ונשיא אחד יהיה לכלם״
(השוו יחזקאל ל״ז:כ״ד), ואמר: ״לא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי
יא ממלכות עוד״
(יחזקאל ל״ז:כ״ב). אבל ספר דברי הימים למלכי יהודה חובר אל כתבי הקדש כמשפט, לספר בו דברי מלכי יהודה וגלותם עד עלותם מהגלות.
24וממלכות בית דוד היה נשיא עליהם – זרובבל בן שאלתיאל, בן בנו של יהויכין; וכן יחש בזה הספר
יב המלכות עד זרובבל
(דברי הימים א ג׳:י״ט). וחבר עזרא זה הספר אל כתבי הקדש
25על ידי
יג חגי זכריה ומלאכי הנביאים, וחברו עם הכתובים ולא עם הנביאים לפי שהוא ספור דברי הימים. אע״פ שיש בכללם קצת
26נבואות, אחר שעקרו נכתב לספר דברי הימים והיחשים נכלל ונכתב עם הכתובים, כמו ספר רות שנכתב לספר יחש דוד ונכתב עם הכתובים גם כן.
ויש בספר זה דברים סתומים מאד ודברים 27חולקיםיד עם דברי שמואל ומלכים. ולפי שהספר הזה הוא ספור דברי הימים 28לא הרגילו ללמדו, ולא ראיתי לאחד מן המפרשים 29הראשונים שהשתדל בפירושו; 30אלא שמצאתי הנה בנרבונה פרושים בזה הספר, לא ידעתי שמות מחבריהם, וראיתי 31כי הולכים על דרך הדרשטו ברוב. ושאל ממני משכיל אחד מגירונדאטז מתלמידי אדוני אבי ז״ל לפרשו, וראיתי לתת את שאלתו. ולא כתבתי פסוק אחר פסוק אלא הפסוקים הצריכים פרוש. 32וז״ה החל״י בעזר״ת 33המלמ״ד אד״ם דע״ת.
1. בן יוסף בן קמחי. משמעות ״בן קמחי״: ממשפחת קמחי. הביטוי ״בן קמחי״ במשמעות זו מופיע בהקדמותיו של רד״ק באופן רגיל. הוא מופיע גם כן אצל ר׳ יוסף קמחי, אביו של רד״ק, כגון בהקדמתו לספר הגלוי.
2.
ובכללם נכתב וכו׳. רד״ק מתייחס לסיבת הכללת הספר במקרא, שהיא לדעתו ״ספור דברי הימים למלכי יהודה״. בדעתו על מטרת כתיבת הספר ראו להלן בהקדמה. בהקדמותיהם של המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא נמצא שהסיבה לכתיבת הספר היתה לייחס את בית דוד והכהנים והלויים בתקופת עליית זרובבל; ומעיר י׳ קיל (
דברי הימים נספחים ע׳ 95, ואחריו י׳ קלימי, ״
History of Interpretation״ ע׳ 35) שהמיוחס לרש״י אף עומד על מיקודו המיוחד של הספר במלכות בית דוד (ראו למשל פירושו ל
דברי הימים א י׳:א׳).
3. והחל לספר וכו׳. המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא מאריכים לבאר (בהתאם לתנחומא וישב א׳, ולבראשית רבה ל״ט:י׳ על התולדות בבראשית) שעל ידי סיפור תולדות האומות – יחסית בקיצור – משתבחים האבות וישראל, שכן הללו הוזנחו והללו נבחרו. לעומת כן, רד״ק כאן בביאורו את מטרת רשימת היחסים מדגיש רק את חשיבותו של דוד וביתו; וכן שאר השבטים לא נמנו לדעתו אלא ״להודיע מספרם בימי דוד״. להלן בהקדמה כותב רד״ק שיחסי האומות נכתבו ״לספר יחש העולם על סדר״; וכנראה המטרה היא להגיע אל דוד ״שהוא העיקר״ כמו שהוא כותב כאן, וללא חשיבות ישירה לבחירת האבות וישראל.
4. מאדם עד נח דרך קצרה. ר״ל: אינו מזכיר אלא בן אחד אחר בן אחד עד נח.
5. אלא יהודה. לשון זו היא בעיתית, שכן המילה ״אלא״ רגילה לבא אחרי שלילה, ולא מצאתי בלשון רד״ק שהמילה ״הניח״ תשמש שלילה לענין כך. ואמנם, חסירות מילים אלה בגופו של כת״י פריס; וראו בחילופים כמה נוסחאות המשקפות כנראה נסיונות בלתי-מוצלחים לתקן את הלשון. סביר איפוא שהביטוי ״אלא יהודה״ הוכנס בשלב מאוחר (כנראה ע״י רד״ק בעצמו, כדינן של רוב התוספות החסירות בכת״י פריס) כדי לברר שאמנם חלק מתולדות שבט יהודה מופיעים – כדי להגיע אל דוד – לפני תולדות שאר העם. ברם, הרצון להכניס תוספות קצרה ופשוטה גרם לאותה אי-רגילות לשונית.
6. עד בואו אל דוד, ואחר כן ספר וכו׳. ראוי לציין שבין רשימת שמו של דוד לייחוסם של שאר השבטים נמצאות אף תולדות כלב, תולדות דוד ושאר תולדות יהודה.
7.
ספר מיחש שאר השבטים. ספר ״מיחש״ אותם השבטים, אך לא מנה את כל יחסיהם, שכן זבולון ודן אינם מופיעים, וכמה משאר השבטים נמנים יחסית בקיצור, כגון נפתלי
(דברי הימים א ז׳:י״ג); וראו ההערה הבאה.
9.
וכל מה שהזכיר וכו׳. כוונתו היא שב
דברי הימים א פרק א נמצאות רשימות יחסית מלאות של כל האומות, המבוססות על רשימות דומות ב
בראשית פרק ה׳ ופרק י׳; והיינו כדי ״לספר יחש העולם על סדר״. אבל משם ואילך, הספר מקצר כדי להגיע אל מה ששייך למלכות בית דוד, כגון מספרות האוכלוסיות של השבטים ושמותיהם של ראשי האבות בימי דוד. ובכן, הגישה הכללית היא להזכיר את כל בניו של כל אחד מבני יעקב, ואחר כך לקצר בצאצאים עד דורו של דוד.
10.
כמו שנכתב בספר בראשית. ראו גם פירושו של רד״ק ל
בראשית ה׳:כ״ט בסוף דבריו.
11.
וספר מלכי אדום וכו׳. במיוחס לרש״י ובמיוחס לר״י קרא מבואר שהספר כולל את מלכי אדום משום כבודו של יצחק. לעומת כן, מהמשך דברי רד״ק כאן שוב נראה שהמטרה היא רק להגיע למלכות בית דוד שכבשה את מלכות אדום (השוו דבריו ל
דברי הימים א א׳:ל״ה). ברם, ב
דברי הימים א א׳:ל״ח (השוו גם
דברי הימים א א׳:כ״ז) מסכים רד״ק עם המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא (בהקדמותיהם) שנכתבו תולדות בני שעיר כאן ובתורה לכבודו של יצחק, אשר נתן ה׳ לעשו בנו נחלת אלופי בני שעיר; וכמו כן בפירושו ל
בראשית ל״ו:י״ט כותב רד״ק שנרשמו שם תולדות ישמעאל ועשו לכבודם של אברהם ויצחק, כדעתם של המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא אודות הרשימות כאן (וראו בדברי רד״ק שם פירוש נוסף).
12. לפי שמלכו בהם. ר״ל: באדום (עיינו בחילופים על שכך הנוסחה בכת״י אחד), והכוונה היא שמלכו עליהם אותם המלכים רק לתקופה מוגבלת, עד שהכניעם דוד כדלהלן. הנוסחה ״מהם״ שבתוספת לכת״י פריס ובנדפס היא בעייתית, כי המלכים לא היו מאדום אלא ממקומות אחרים כמו שרד״ק ממשיך לבאר.
15.
ואעפ״כ וכו׳. ראו
שמואל א י״ד:מ״ז,
שמואל ב ח׳:י״ד. מכאן עד ״הכניעם״ חסר הן בכת״י פריס ומינכן הן במשפחת נוסח-היסוד, וכנראה הוסיף כך רד״ק בשלב מאוחר אחרי שהתחשב בסיפור שאול ואדום ב
שמואל א פרק יז. וככל הנראה, יש לראות תוספת זו כמאמר מוסגר. בפירוש רד״ק לבראשית
(ל״ו:ל״א) הוא כותב: ״ובכל מה שקדמה מלכותם לא עמדה לפני מלך ישראל הראשון, כי שאול נלחם בהם ולא יכלו לו, ודוד המלך הכניעם עד שהיו לו עבדים...״.
16. בקבלה. על ״קבלה״ בלשון רד״ק במשמעות של מסורת מכריעה ראו מ׳ פרץ, ״קבלות״.
17.
לא יסור שבט מיהודה. בהתאם לקביעתו כאן שדוד הוא המלך העיקרי הראשון ולא שאול, כותב רד״ק על פסוק זה בבראשית ש״לא יסור...עד כי יבא שילה״ פירושו:
עד שימלוך דוד לא תסור שררה מיהודה, היינו שאף לפני דוד שייך השלטון לשבט יהודה. וראו עוד
דברי הימים א ה׳:ב׳ ובהערות.
18. ואמרו רבותי׳ ז״ל וכו׳. לשון הגמרא: ״עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו [רש״י: עד שייחס עצמו]...ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה״.
19.
ובאמת קודם עזרא וכו׳. ר״ל: הספר נכתב לפני תקופת עזרא כדי לספר את ההיסטוריה של מלכי יהודה, ועזרא רק חיברו אל כתבי הקדש; וראו ש׳ יפת (
Chronicles ע׳ 24) המזכירה את רד״ק כפרשן קדום שנקט לו כך. מתאימה עמדה זו של רד״ק למה שהוא כותב למעלה שנכלל הספר במקרא כי הוא ״ספור דברי הימים למלכי יהודה״; זאת אומרת: המטרה להכללת הספר בכתבי הקודש היתה לשמור על ההיסטוריה של מלכות בית דוד, ואין צורך, אם כן, להציע שעזרא עיבד את הספר באופן ניכר לסיבות פוליטיות או אידיאולוגיות, רק הוא חיבר את סיפורי דברי הימים לכתבי הקודש כמות שהם. ואמנם, מבין י׳ קיל (
דברי הימים נספחות ע׳ 94) בדעת רד״ק שדברי הימים הוא ספר היסטוריה מובהק. בדבר גישותיהם של הפרשנים המסורתיים לשאלת מחבר הספר ומשמעות הגמרא בבבא בתרא ראו קיל, שם מבוא ע׳ 170-172, ובייחוד מ׳ אייזמן,
דברי הימים א ע׳ 470-474. ראוי גם לציין את היגדו של ר״ש מסנות
(דברי הימים א א׳:א׳) שממשמעות הגמרא ״נמצאת למד שהספר הזה נכתב על פי אנשי כנסת הגדולה ומהם כמה נביאים״.
21.
בדברי הימים למלכי יהודה. הלשון היא בעיתית, כי ממנה נשמע שספרנו, למרות שהיה ספר כשלעצמו, היה גם חלק מאוסף יותר כללי של דברי הימים למלכי יהודה; אך ממשמעות שאר המשפט, בו ״דברי הימים למלכי יהודה״ משמש נושא, נראה שספרנו מהווה את כל כולו של אותם דברי הימים. נראה איפוא שאותו ביטוי ״דברי הימים למלכי יהודה״ המשמש נושא המשפט מתייחס רק לאותן רשימות דברי הימים המהוות את ספרנו, ואילו הביטוי ״בדברי הימים למלכי יהודה״ מתייחס לכל רשימות ההיסטוריה של מלכי יהודה, מהן שלא נכללו בספר זה. ואמנם בכת״י פריס, השומר על הפירוש בצורה יותר קדומה, הביטוי שבכאן אינו, ובכן המשמעות שם היא שספרנו מהווה את כל דברי הימים למלכי יהודה. לפיכך, נראה שהוסיף רד״ק את הביטוי ״בדברי הימים למלכי יהודה״ בשלב מאוחר ולא תיקן את רצף המשפט. ואולי הוסיף כך כשהוא ראה שיש ״דברי הימים למלכי יהודה״ אשר ספר מלכים רומז אליהם אך אינם נמצאים בספרנו, כגון ״יתר דברי אמציהו״
(מלכים ב י״ד:י״ח). ואכן, גם להלן בספרנו
(דברי הימים ב כ״ה:כ״ו) כתוב ש״יתר דברי אמציהו...כתובים על ספר מלכי יהודה וישראל״ – משמע שספרנו אינו כולל את כל דברי הימים של מלכי יהודה. (אין נראה להבין ״בדברי הימים״ במשמעות ״אודות דברי הימים״, כי בכך אין התוספת מוסיפה משמעות. ראו גם התרגום האנגלי לביטוי זה של א׳ סלטמן [
Stephen Langton, ע׳ 53], המחבר אותו אל המשפט שלאחריו וכנראה משנה את הטקסט ל״כדברי הימים למלכי יהודה כן דברי הימים למלכי ישראל היו נכתבים בספר...״. אך אין גישה זו עומדת בפני עדות כתבי-היד.)
22. וכן דברי הימים למלכי ישראל וכו׳. מכאן לומדת ש׳ יפת, אמונות ודעות ע׳ 265, שרד״ק סובר כי מחבר ספרנו ״ראה רק ביהודה את המשכה הלגיטימי של ממלכת דוד ושלמה, ועל כן תיאר רק אותה״. ברם, ראוי לציין שרד״ק דן בשאלה מדוע לא נכללו דברי הימים של מלכי ישראל במקרא – לא מדוע ספרנו עוסק רק בדברי הימים של מלכי יהודה. לכן, יותר נראה שלדעת רד״ק, מטרת כתיבת הספר היתה רק רשימת ההיסטוריה של מלכי יהודה, בלי כל הנעה אידיאולוגית, ואילו דברי הימים למלכי ישראל נרשמו בספר אחר. וראו למעלה הערות ד״ה ״ובאמת״ ו״בדברי״.
23. ונשיא אחד וכו׳. לפנינו: ״ומלך אחד...״.
24. וממלכות בית דוד וכו׳. נראה שזהו הבסיס לטיעונו של מ׳ אייזמן (דברי הימים א ע׳ XXV) שרד״ק תומך בשיטת המיוחס לרש״י הסובר כי עזרא ערך ספר זה וכללו במקרא כדי לחזק את מלכות זרובבל בתקופת העלייה מבבל. ברם, יתכן שרד״ק מזכיר את זרובבל רק כדי לברר שכאשר הוא אומר שספר זה מסַפר את דברי מלכי יהודה ״עד עלותם מהגלות״, המשמעות היא: עד בכלל, והכוונה שספר היסטוריה הוא, המכיל את תולדות מלכי יהודה עד אותה תקופה ממש.
25. ע״י חגי וכו׳. לשון זו מבוססת על דברי המיוחס לרש״י בהקדמתו. במבט ראשון, הכוונה היא שאין לכלול ספר בתוך כתבי הקדש ללא נבואה, אף שתוכנם של הספרים הנקראים ״כתובים״ אינו בעיקר נבואה, כמו שנשמע מהמשך דברי רד״ק כאן וכמו שהוא מבאר בהקדמה לפירושו לספר תהלים. ברם, רד״ק מוסיף שם בהקדמתו שה״כתובים״ נכתבו ברוח הקודש; ובכן, ניתן להעלות שתפקידם של חגי, זכריה ומלאכי לדעת רד״ק היה לתת אישור לתוכן הספר, ולוודא שאותם דברי הימים שנכתבו משך הדורות הם מדוייקים כאילו נכתבו ברוח הקודש, ויכולים איפוא להיות חלק מכתבי הקודש. אין להסיק מתוך דבריו כאן, אם כן, שיש צורך להסכמת נביא כדי לחבר ספר לכתבי הקודש, כל עוד שידוע שנכתב אותו ספר ברוח הקודש.
27. חולקים. יש להתחשב בנוסחה ״חלוקים״ שבכמה עדי-נוסח.
28. לא הרגילו ללמדו. בהקדמה לפירושו, מוסיף ר׳ בנימין בן יהודה מרומא ש״נמנעים...אף לקרותו להעדר הפירושים״.
29. הראשונים. מילה זו אינה מופיעה בכת״י פריס ולא בנדפס המבוסס עליו. ברם, זאת היא הגבלה חשובה, כי רד״ק אמנם ראה פירושים אנונימיים לספר כמו שהוא כותב בהמשך; הוא רק לא ראה פירושים מ״המפרשים הראשונים״ כגון רש״י וראב״ע.
30. אלא שמצאתי וכו׳. מתוך הפירוש מוכח שהמיוחס לרש״י הוא מאותם הפירושים שראה רד״ק.
31. כי הולכים על דרך הדרש ברוב. אין כוונתו שכל אותם המפרשים הולכים בדרך דרש ברוב מקומות, כי אין לתאר כך את פירוש המיוחס לרש״י. גם קשה לומר שכוונתו היא כי רוב אותם המפרשים הולכים על דרך דרש אבל לא כולם, כי בדרך כלל, ״ברוב״ בלשון רד״ק מובנו: ברוב מקרים (לא רוב אנשים או רוב דברים). יתר על כן, אם היו בפני רד״ק קצת מפרשים שהולכים בדרך הפשט, אשר אין נכללים בביקורתו כאן, נשארת השאלה מדוע הוא חיבר פירוש חדש. לכן, נראה שכוונתו היא שמבחינה קולקטיבית, רוב הפרשנות של אותם מפרשי דברי הימים היא על דרך דרש, למרות שיש מהם, כגון המיוחס לרש״י, שפרשנותם היא על דרך דרש רק במיעוטה.
32. וז״ה החל״י וכו׳. כך נכתבות מילים אלה בנוסח-היסוד.