The wicked flee when no one pursues; but the righteous are as bold as a lion.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נסו ואין רודף רשע – ערק רשיעא ולא רדפין ליה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
וצדיק ככפיר יבטח – וישב יעקב.
יהרב אלטאלחין ולא כאלב להם, ואלצאלחין כאלצ׳ראגמה יטמאנון.
נסו, ינוסו הרשעים ואין להם רודף, והצדיקים ככפירים בוטחים.
אמרו רשע רוצה לומר רשעים, כפי שרגילים לומר על הרבים לשון יחיד. והניסה הזו בעולם הזה על דרך המופת כמחנה פלשתים פעמים בימי שאול, ומחנה ארם בימי אחאב ובימי יהורם. ולעתיד לבא הרי היא ניסה אל מקום העונש החמור התמידי.
קולה רשע יריד רשעים, עלי מא יג׳וז מן תפריד אלג׳מע. הד׳א אלהרב פי אלדניא עלי סביל אלאיה כמחנה פלשתים מרתין בימי שאול, ומחנה ארם בימי אחאב ובימי יהורם.
ופי אלאכ׳רה פהו הרב אלי מכאן אלעקאב אלאלים אלדאים.
נסו ואין רודף רשע – נסו הרשעים כשיגיע אידם ויפלו בדבר קל מאין רודף.
וצדיק – אמיץ לבו בהקב״ה ככפיר אשר יבטח בגבורתו.
The wicked flee without a pursuer The wicked flee when their misfortune comes, and they fall on an insignificant thing without a pursuer.
but the righteous are courageous [through their trust] in the Holy One, blessed be He, as a young lion which trusts its might.
נסו – ואין רודף – בעבור היות עוזרי הרשע רבים. ובצדיק בהיפך.
נסו ואין רודף רשע וג׳ – פירוש זה: הנה הרשע נס ואין רודף אותו, והצדיק יבטח ככפיר, והנה בזה הפסוק שני חלופים כי אמר: נסו, לשון רבים על הרשע שהוא לשון יחיד, ואמר: יבטח שהוא לשון יחיד על צדיקים שהוא לשון רבים, וזה לזכרון לנו כי שני הפנים נכונים, והענין בזה לפי דעתי, כי ידוע כי השם הכללי הנה הוא בכח אישים, כי תחתיו אישים, ולכן רשע הוא שם כלל, אם סוג אם מין, לכן נכון לומר עליו, נס, מצד היותו בפעל שם כלל, ונכון לומר נסו, כי הוא בכח אישים רבים, וכן על שם רבים נכון לומר עליו לשון רבים ולשון יחיד, כי נכון לומר על שם הצדיקים יבטחו, כי הוא בפעל לשון רבים, ונכון לומר עליהם יבטח, כי הוא בכח שם כלל סוג או מין, כי מקובצם יתהוה כלל מה, והקש על זה בכל המקרא.
נסו ואין רודף – אך הרשע בדעותיו ובמדותיו כבר ימצאו מהם רבים שכל אחד מהם הוא נעזב ומשולח אל המקרים ולזה יפחד תמיד שיבואהו רע וינוס אע״פ שאין רודף לו אמנם כל אחד מהצדיקי׳ יהיה ביתו שלום מפחד ויבטח ככפי׳ שאין פחד שום דבר לנגד עיניו.
ככפיר – שם משמות האריה.
נסו וגו׳ – על הרשעים תפול חתת אלהים וינוסו מבלי מי ירדוף אף אחר אחד מהם לשיפחדו כולם כי רודף אין ועכ״ז יבוא המורך בלבם אבל הצדיקים כ״א מהם אף כשהוא יחידי יהיה בוטח ושאנן במשענת ה׳ ככפיר הבוטח בכחו.
נסו ואין רודף רשע – הרשע מפחד תמיד, עד שנס ואין רודף – וגם כשנמצא רשע אחד בין העם יפול פחד על כולם וכולם ינוסו, אבל הצדיקים דומים ככפיר אשר יבטח גם בעת שבאים עליו רודפים, כמ״ש כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו וכו׳.
רשע – שם כולל, ובא בלשון יחיד לזוגו אל רדף שלפניו, וכן יבטח מזדווג עם ככפיר, ובתהלים (ל״ז:ט״ז) מהמון רשעים רבים במקום רב.
כפיר – בחילוף אותיות גביר האריה בימי בחורותיו, ביתר גבורתו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
In rebellion, a land has many rulers, but order is maintained by a man of understanding and knowledge.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בפשע, בפשע אנשי העיר ירבו שריה, ובשר אחד נבון יודע בכך יאריכו ימיה.
זה מן המושכל, שההנהגה השלמה אינה אלא ליחיד, אבל הרבים מחמת שנויי דעותיהם לא תהא הנהגתם שלמה, וכבר ידעת כי סרכיא והם שנים ואחשדרפניא והם מאה ועשרים שהיו עם דריוש לא היתה מתקיימת להם דעה ולא פקודה, ובדניאל לבדו היתה מתקיימת כמו שאמר באדין דניאל דנא הוה מתנצח1. ואמרו בפשע ארץ אין זה עונש להם מאת ה׳, אלא תיאר אחד מפשעיהם, כמו שמן הפשעים רבוי הנעבדים ורבוי ההיכלות כך רבוי השרים, ואל תדמה פרשת שרי אלפים ושרי מאות למשל הזה2, כי ההם כולם נמשכים אחרי משה ע״ה. וכך במשך הדורות אף על פי שרבו השרים הרי הכרחי שימשכו כולם אחרי אחד.
1. דניאל ו ד.
2. ותאמר הרי ה׳ צוה להרבות שרים.
הד׳א מן אלמעקול, אן אלתדביר אלתאם אנמא הו לואחד, ואלג׳מאעה לאכ׳תלאפהם לא יתם להם תדביר, וקד עלמת אן סרכיא והם את׳נין ואחשדרפניא והם מאה ועשרים אלד׳י כאנו מע דריוש לם יכון ית׳בת להם ראי ולא אמר, ובדניאל וחדה כאן ית׳בת כמא קאל באדין דניאל דנא הוה מתנצח. וקולה בפשע ארץ ליס הו עקובה מן אללה להם, בל אנמא וצף אחד מעאציהם, כמא אן [מן] אלמעאצי כת׳רהֵ אלמעבודאת וכת׳רהֵ אלהיאכל כד׳אך כת׳רהֵ אלרוסא, ולא תשאבה קצהֵ שרי אלפים ושרי מאות להד׳א אלמת׳ל, לאנקיאדהם כלהם אלי משה רבנו ע״ס. וכד׳לך עלי טול אלזמאן ואן כת׳ר אלרויסא פלא בד מן אן ינקאדו כלהם אלי ואחד.
בפשע ארץ רבים שריה – שזה הוא פורענות לארץ כששריה רבים ואין שומעים לאדם אחד.א
ובאדם מבין וגו׳ – ובשביל אדם מבין ויודע, יאריך – הפורענות מלבא.
Because of the sin of a land, its princes are many This is the punishment of a land, viz. that it has many princes, and they do not respond to any man.
but because of an understanding... man But because of an understanding man, the retribution will be delayed from coming.
בפשע ארץ רבים – הטעם בימים שיש חוקות רבוי השרים. כן. יאריכנה המשכיל.
בפשע ארץ רבים שריה – הנה רבים שריה, סבה לפשע הארץ.
ובאדם מבין יודע כן יאריך – הטעם באדם יחיד שיׇשור עליה, כן יאריך הארץ, הפך בפשע ארץ, והנה מלת כן, נכונה מאד למי שיודע טבע הלשון והציור.
בפשע ארץ – הנה בעבור פשע הארץ והיות העם אשר בו מחוייבים כליה רבים שריה וזה יהיה כלי להשחיתם בקלות וכמו שרבוי השרים כלי להשחיתם בקלות כן יאריך קיומה ועמדתה בעבור אדם מבין יודע כי בזכותו יהיו מושגחי׳ כאמרו אי נקי.
בפשע – בגלגל ובמאריך.
בפשע – בעבור הפשע עם הארץ ירבו קצינים, שרוצים רק טובת עצמם והארץ הנה נשחתה.
ובאדם – בעבור אדם מבין יודע דעתם להשיבם מפשעם יאריך המקום קיום הארץ אף בהיות כן שרבים קציניה כי לא ירעו ולא ישחיתו.
רבים שריה – אינם המלכים והמושלים, אלא שרי המלך אנשי עצתו. וכוונת הכתוב כי כשהארץ מלאה עונות יש למלך שרים רבים, וכשיהיה למלך שר ויועץ אחד מבין יודע יאריך המלך ימים על ממלכתו.
יודע כן – מעניין מכון ובסיס, יודע לכונן הכל.
יאריך – פועל משם ארוכה ומרפא, שמדמה פרץ המדינה כמחלת הגוויה, שתסור ממשלת הכוח הטבעי המנהיג בריאות הגוויה, ויתגברו כוחות המתפעלים על כוחות הפועלים, וצריך רופא מומחה להעלות ארוכה.
בפשע ארץ רבים שריה – לפעמים, על-ידי המרידה שתפשע הארץ במלכה, וחושבים לפרוק עול איש אחד, ועל-ידי-כך יעמדו עליה שרים רבים עריצים, וכולם מושלים ולוחצים את הארץ.
ורק אם יימצא אז אדם מבין היודע כן – רוצה לומר, היודע מכונות הצדק, ואשר יכול לעצור אז בפני שטף המרד, אז יאריך – רוצה לומר, יביא ארוכה ורפואה אל המחלה הזאת.
בפשע ארץ רבים שריה – כתב שד״ל: ״אינם המלכים והמושלים, אלא שרי המלך אנשי עצתו, וכונת הכתוב כי כשהארץ מלאה עונות יש למלך שרים רבים, וכשיהיה למלך שר ויועץ אחד מבין יודע, יאריך המלך ימים על ממלכתו״; ונראה לי שיש ג״כ להניח דברי הסובר שבפשע ארץ הוא מענין ויפשע מואב בישראל (מלכים ב׳ א׳:א׳); כשהעם פושע במלכו ומורידו מעל כסאו, רבים מתנשאים למלוך תחתיו, והעם נעשה כתות כתות נלחמות זו עם זו ורב הנזק.
ובאדם – שם כולל, ובין בני אדם יודעים (בעלי בינה), כן, להפך, יאריך המלך על ממלכתו ולא ימרדו בו כי ייראו פן מרה תהיה באחרונה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A needy man who oppresses the poor is like a driving rain which leaves no crops.
א. גֶּֽבֶר־רָ֭שׁ =א (״גבר״ מוקפת) • דפוסים=גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ (״גבר״ מוטעמת) וכך בטעות במכון ממרא
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רג׳ל פקיר יגשם אלצ׳עפא, יכבה אלמטר פלא יבקא לה טעאם.
מטר, יסחפהו המטר ולא ישאר לו לחם.
סלק אמתלת מי שטוען כי אשר גרם לו לעשוק הוא רישו ומחסורו, ואף איים עליו כי המעט שיש לו מן האוכל תמאירהו מכה סוחפת כמו המטר. ואם יטען כי כמו שעשק אותו מי שידו תקיפה עליו כך יעשוק גם הוא מי שחלש ממנו, הרי איים עליו כי מכה שמימית כמו המטר שהוא למעלה מן הכל ישמיד המעט שיש לו. והמשיל את הפגעים למטר כענין שנאמר היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה1.
1. יחזקאל יג יא.
קטע עד׳ר מן יעתד׳ר באן אלד׳י חמלה עלי אלט׳לם פקרה וקלה ג׳דתה, בל תואעדה באן אלקליל אלד׳י לה מן אלטעאם תמחקה אפה מגרקה כאלמטר. ואן יעתד׳ר באן מן הו אעלי יד מנה כמא ט׳למה כד׳לך יט׳לם הו איצ׳א מן הו דונה, בל תואעדה באן אפה סמאויה כאלמטר אלד׳י הו אעלי מן אלכל תפני שיה אליסיר. ותשבה אלאפאת באלמטר נט׳יר קולה היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה.
גבר רש – דיין עם הארץ.
ועשק דלים – בדין עול, שאינו בקי בדין.
הרי הוא כמטר הסוחף את השדה ואין עושה פירות.
סוחף – שוטף. ודוגמתו בלשון משנה: ונסתחפה שדהו (משנה כתובות ז׳:ח׳), וכן מדוע נסחף אביריך (ירמיהו מ״ו:ט״ו) – נשטפו ומעדו וכשלו.
A poor man An ignorant judge.
who oppresses the poor in judgment because he does not take his time in arriving at a verdict. He is like rain that floods a field, and it does not produce fruit.
flooding Heb. סחף and the language of the Mishnah (Mishna Ketubot 1:6): "his field was ruined (נסתחפה)" and similarly: "Have your mighty men been swept away (נחסף)?" (Yirmeyahu 46:15). They were flooded, they slipped and stumbled.
גבר רש – מטר סוחף ואין לחם – הטעם שאין לחם בבית, והוא יום סגרור שלא יוכל לצאת חוצה לבקש לחם, וגם המטר יכאיבהו.
גבר רש ועושק דלים וגו׳ – הנה זה המשל נשוא על הדלים.
וטעם, גבר – מושל, שהוא גובר ושורר על העם, והוא רש ועושק העניים האמללים, הנה זה להם צר ומצוק מופלג בתכלית, כמטר סוחף ואין לחם. כלומר כי אין צער גדול כהיות האיש ובביתו אין לחם לאכול, ויעשה מטר סוחף עד אשר לא יוכל לצאת חוצה, אם לאפות הבצק בתנור, אם לקנות לחם בשוק, וזה תכלית הצער והיגון וקשי הזמן, ובאור זה הנמשל, כי די לדלים צער ורע, כי ימשול עליהם גבר רש. שאין לו במה יעזרם לכלכלם, וכאשר יצורף לזה שהוא עושק מעט הלחם אשר אתם, זה רעה גדולה כפולה, כמו שדַי לצרה בשעתה במטר סוחף, אף על פי שהלחם רב בבית, אבל כאשר יצורף, לזה, שאין לחם, הוא רעה כפולה.
גבר רש ועושק דלים – ידמה למטר סוחף שישחית התבואות בדרך שלא ימצא לחם ומחכמת זה המשל כי המטר מבוין ראשונה לגדל הצמחי׳ ויהיה בזה האופן כלי להשחתתם וכן הגעת הקנינים לאדם הוא להשיג מההון מה שישלם בו הכרחי לעמידת גופו והגעתם בעושק הוא כלי אל שיחסר לו הכל.
גבר רש ועשק – בספרי דוקני בלא וא״ו החבור.
סוחף – ענין שטיפה וגריפה כמו נסחף אביריך (ירמיהו מ״ו:ט״ו).
ועושק דלים – דבר בהווה כי העשיר אין מניח לגזול עשרו כי חזק הוא ממנו.
מטר – הרי הוא כמטר שוטף בחזקה וגורף הזרעים ואין לחם אף כי דרך המטר להגדיל התבואה מ״מ לפעמים עוד יפסיד כן הרשע הזה חושב להרבות הונו בגזל ועוד יבוא לו חסרון.
מי שעושק דלים ועם כל זה הוא נשאר עני, הוא דומה למטר סוחף שהוא מזיק ולא מועיל.
גבר רש – גבר - שם המקרה, תגבורת הרשים; ורש הוא שם הכלל. והרש גרוע מדל, כנ״ל, שהדל מתדלדל מנכסיו.
סוחף – שהזרם גורף ומוליך כל הנמצא בדרכו.
גבר רש ועושק דלים – רוצה לומר, לפעמים לא יגברו השרים, רק הרשים יגברו במרדם, וכל העם ימשלו איש ברעהו, והרשים שאין להם מאומה יעשקו את הדלים, שנתדלדלו מנכסיהם על-ידי המרד.
וזה דומה ל״מטר סוחף – אם בא מטר על-ידי בקיעת העבים, שמתפרץ שטף מים וסוחף את הכל, עד ש״אין לחם – שתחת שהמטר יביא לחם, יסחוף את הכל, וגם לא יבוא לחם בגללו, כן שטף רשים יסחפו את הכל כמים כבירים שוטפים.
וכן המליצה באיוב יג.
גבר רש וגו׳ – מצד גבר עשיר יש לדלים העושקים תקוה שמא יוכלו להפיק ממנו איזו טובה, מה שאין כן אם עושקם רש הוא; וכן המטר הוא תמיד לטורח (תלמוד בבלי תענית ח׳) בפרט בא״י שבימות הגשמים מאריך חדשים ומוליד ליחות האויר ומרה שחורה, מ״מ יתנחמו בני אדם בחשבם כי תועלת רבה תמשך ממנו, רק אם הוא מטר סוחף (יורד בזעף עד שסוחב רגבי האדמה שעל כתפי ההרים עם הזרע הטמון בהם) מה תועלת בו? ושד״ל כתב מי שעושק דלים ועכ״ז הוא נשאר עני ״הוא דומה למטר סוחף שהוא מזיק ולא מועיל״ ולא נראה כי המשל אינו דומה מכל וכל לנמשל, וכי יש למטר לקוות לחם מן האדמה? ועוד נראה כאילו אומר אם אתה עושק דלים השתדל לכל הפחות שתתעשר בזה, ודבר נגד המוסר הוא.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ואן מאדחי אלט׳אלם תארכ׳י אלשריעה, פינבגי לחפאט׳יהא אן יתחרשו בהם.
עזבי, וכיון שמהללי הרשע הם עוזבי התורה, לפיכך ראוי לשומריה שיתגרו בהם.
ענין יתגרו בם, כלומר שלא ירתיעם מה שמהללים אותו בני אדם, ולא יאמרו אחרים מתקרבים אליו ואנחנו נתאיב לו.
מעני אן יתחרשו בהם, יעני לא יהולהם מדיח גירהם לה, ולא יקולו גירנא תקרב אליה ונחן נעאדיה.
יתגרו בם – רמז לרשע קדם זכרו.
עוזבי תורה – יהללו הרשע על רשעו ויתגרו בשומרי התורה לחשבם שהתורה היא בלתי ראויה להתנהג בה או ירצה בזה עוזבי התורה יהללו הדעת הנפסד אשר לרשע בדעות בענין השרשים וההתחלות כי בזה יוכן להם פתח לעזוב התורה אך שומרי התורה יתגרו באותם הדעות הכוזבות וישתדלו לבאר מומם.
יתגרו – מלשון תגר ומריבה.
עוזבי תורה – אלו שאחזו בתורה ועזבוה יהללו עוד את הרשע א״כ המה גרועים ממנו כי הרשע יודע בעצמו שלא טובים מעשיו אבל יעשה לתאבון אבל הם מהללים מעשיו וכמ״ש רז״ל שנה ופירש יותר מכולם.
יתגרו בם – יעשו מריבה עם הרשעים אף אם רבים המה לא יחניפו אותם.
עוזבי תורה יהללו רשע – העוזבים התורה יקנאו בהצלחת הרשע ויהללו מעשיו, אבל השומרים התורה יבינו שמעשיו רעים, ושעתיד להיענש, והם יתגרו עם המהללים את הרשע.
וגם יש לומר שמוסב על הנזכר למעלה, שבעת הפשע והמרד, אז יעלה הרשע למשול על העם, והעוזבי תורה יהללו מעשיו אשר ינהיג בחמס ושוד, ושומרי תורה יהיה להם אז תגר ומלחמה עם הרשע והכת שלו המחזיקים אחריו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
אנשי רע לא יבינו משפט – אלו דור מבול שהיו חוטאים ולא היו מסתכלים שפורענות באה עליהם.
ומבקשי י״י יבינו כל – זה נח ובניו ששמעו מן הקב״ה שהוא מביא מבול לעולם ונתיראו מן הקב״ה, בוא וראה למה אמר הקב״ה לנח שיעשה התבה, כדי שיראוהו עוסק בה ויעשו תשובה והם לא היו משגיחים עליו הוי אנשי רע לא יבינו משפט.
אהל אלשר לא יפהמון אלחכם, וטאלבי אללה יפהמון אלכל.
או מפני שלא למדוהו בכוונה כדי שלא ידעו את חובתם, או שלמדוהו אלא שאינם שומעים היטב מבעלי הדין כדי שלא יבינו את האמת למי הוא, או ששומעים ויודעים את האמת ומתעלמים כאלו אינם מבינים. והצדיקים בהיפך כל זה, לומדים ושומעים ומטיבים להתבונן ומבינים.
אמא לאנהם לא יתעלמוה קצדא חתי לא יקפון עלי מא יג׳ב, או תעלמוה אלא אנהם לא יג׳ידון אלאסתמאע מן אלכ׳צום ללא יפהמון אלחק עלי מן הו, או יסתמעון ויערפון אלחק ויתגאפלון כאנהם לם יפהמון. ואלצאלחין בעכס ד׳לך כלה, יתעלמון ויסתמעון ויג׳ידון אלפכר ויפהמון.
אנשי רע לא יבינו משפט – אין נותנין לב לפורענות העתידה לבא שיתבוננו בה וישובו מדרכם.
ומבקשי י״י יבינו כל – הטובה והרעה.
משפט – יושטישא, כך פירש רבי תנחומא (תנחומא (בובר) בראשית ל״ז) על דור המבול.
Men of evil do not understand judgment They do not give attention to the ultimate retribution, that they should think about it and repent of their way and be saved.
but those who seek the Lord understand everything Good and evil. משפט is justise in Old French. In this manner, Rabbi Tanhuma explained it as referring to the generation of the Flood.
אנשי רע – ולזאת הסבה הנה האנשים הבוחרים ברע לא יבינו משפט אמת בדעות כי הם יבחרו מה שיאות אל מה שהוטבע בו מעשיית הרע וזה יהיה סבה שלא יעמדו על האמת בדברים העיוניים אך מבקשי י״י והם שומרי התורה יבינו כל הדברים על אמתת׳ כי אין להם תשוקה תמנעם מהשלמת החקירה בדברים אך יהיה להם עוד מהתורה עזר והישרה לעמוד על הדעות האמתיות כמו שהתבאר מדברינו בה.
לא יבינו משפט – אף בבוא עליהם משפט פורעניות לא יבינו שבגמול באה כי חושבים הכל למקרה.
יבינו כל – כל דבר הבאה מן השמים יבינו למה באה ועל מה באה ואינם תולים שום דבר במקרה.
יבינו כל – בעניני המשפט, להרשיע רשע ולהצדיק צדיק.
יבינו – פעל יוצא.
אנשי רע לא יבינו משפט – לפי׳ הא׳ ר״ל מה שאנשי רע יהללו רשע, מפני שלא יבינו משפט ה׳ שישיב לרשע כרשעתו, ושומרי תורה שהם מבקשי ה׳ יבינו כל דרכי ה׳ שהם בצדק ובמשפט, ולכן יתגרו בם. ולפי׳ הב׳ שיהללו אנשי רע את הרשע אשר יגזול משפט וינהיג ברצח, כי הם לא יבינו משפט, אחר שמתמידים ברע הפך דרכי המשפט לא יבינו כלל יוקר המשפט, אבל מבקשי ה׳ יבינו וילמדו לכל דרכי המשפט, ורוע הנהגת הרשע.
יבינו כל – בעניני המשפט, להרשיע רשע ולהצדיק צדיק (שד״ל); ויש ג״כ לפרשו ע״ד סוף דבר הכל נשמע (סוף קהלת); אנשי רע לא יבינו משפט האל ויבואו להתלונן עליו על מפעלו אתם, ויראי ה׳ יבינו משפטו על מה ועל מה ומצדיקים עליהם את הדין.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Better is the poor who walks in his integrity, than he who is perverse in his ways, and he is rich.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מעקש דרכים והוא עשיר – זה עשו הרשע, שנברא כולו כאדרת שער, שנאמר: ״כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו״ (בראשית כ״ה:כ״ה).
טוב רש הולך בתומו – זה יעקב שנאמר ויעקב איש תם, מעקש דרכים והוא עשיר זה עשו הרשע כלו כאדרת שער.
ואלפקיר אלסאלך בצחתה, כ׳יר מן עסר אלטריק והו מוסר.
מעקש, מעקש דרך והוא עשיר.
אפשר שכוונתו במלת דרכים דרך אחד, אלא שאמרו בלשון זוגי מפני ששתי הרגלים יחד הולכות בו. ואפשר עם זאת שהיתה כוונתו בעניני העולם המקח והממכר והמשא והמתן, ובעניני העולם הבא הצווי והאזהרה.
ימכן אן יכון מענאה פי דרכים טריק ואחד, אלא אנה נסבה באלמת׳ני אד׳ כאנתא אלרג׳לין ג׳מיעא תסלכאה. וימכן בעד ד׳לך אן יכון אראד מן אמור אלדניא אלשרא ואלביע ואלאכ׳ד׳ ואלעטא, ומן אמור אלאכ׳רה אלאמר ואלנהי.
טוב רש – אף עני בתורה. והולך בתומו – מעשים טובים.
A poor man...is better Even one who is poor in Torah.
who walks innocently with good deeds.
טוב רש – טוב מי שלא השיג במושכלו׳ כי אם מעט והוא הולך בהם בתמימות וביושר ממי שעקש דרכיו בעיונו ולמד בזה האופן הרבה מהדרושים וזה מבואר בנפשו.
הולך בתומו – שאינו מרמה בפיו לאסוף הון והרי הוא בעניו.
טוב – גליקליכער, כפירוש אייכעל (וכן למעלה י״ט:א׳), ולפניו בעל שנות חיים.
דרכים – שם הזוגי, על שני הדרכים שהם זה לעומת זה.
טוב רש והולך בתומו מעקש דרכים והוא עשיר – ימליץ שיש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, ובזה ילך הרש, וזה הדרך הישר להגיע אל מחוז החפץ, והגם שהוא רש עתה הלא הולך בתומו, וסופו מישור, והעשיר עקש דרכים והולך בדרך שתחלתו מישור והוא דרך עקש כי סופו קוצים, ויהיה רש בסופו.
טוב – ע״ד טוב איש חונן ומלוה (תהלים קי״ב:ה׳) קרוב להוראת אשרי.
דרכים – נקדוהו לשון זוגי להוראת חנפות ומרמה, וכן בפסוק י״ח.
והוא – גם כי הוא.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Whoever keeps the law is a wise son; but he who is a companion of gluttons shames his father.
א. ז֝וֹלְלִ֗ים א=ז֝וֹלֲלִ֗ים (חטף)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נוצר, הכן המבין נוצר התורה והמתרועע עם הזוללים מבייש אביו.
עשה את הנגדיים בלתי דומים כדי שיחייב שני הפכים אחרים לפרשה, ויהיה נוצר תורה יהדר אביו לפי שהוא היפך יכלים אביו, ורעה זוללים בן כסיל לפי שהוא היפך בן מבין. ועל דרך זו תבאר כל שני נגדיים שאינם דומים1.
1. וראה גם לקמן פסוק יט ופסוק כו.
ג׳על אלנט׳ירין לא יתשאבהאן ליוג׳ב עכסין אכ׳רין לקצתה, פיכון נוצר תורה יהדר אביו אד׳ הו עכס יכלים אביו, ורעה זוללים בן כסיל לאנה עכס בן מבין. ועלי הד׳א תעבר כל נט׳יראן לא יתשאבהאן.
ורועה זוללים – מחבר אליו נבלים.
רועה – לשון ריעים.
but he who befriends gluttons Heb. ורעה. He associates with gluttons. This is an expression of friends (רעים).
נוצר תורה – הנה מי שישמור התורה הוא בן מבין כי היא תגיעהו אל השלימות במוסר ובדעה אך מי שיעזוב את התורה ויתחבר עם הזוללים להמשך אל תאות החומר הנה הוא יהיה כסיל אשר יכלים אביו לרוע פעולותיו ר״ל שמחרפיו יכלימוהו בזכרם לו מומי פעולות בנו ועניניו.
ורועה – ענין חבור וריעות.
זוללים – מרבים באכילה.
נוצר – השומר את התורה יאמרו עליו שהוא בנו של איש מבין ובעבור הבינה הזהיר את בנו לשמור התורה א״כ מכבד את אביו במעשיו אבל המחבר עצמו לזוללים לרדוף אחר התאוה ויעזוב בזה את התורה הנה בזה יכלים את אביו כי יאמרו הבריות אביו היה סכל ולא למדו מעולם דעת התורה.
ורעה – מתחבר.
נוצר תורה בן מבין, הבן מבין אינו הולך אחר הזוללות והתאוות, כי נוצר תורה שחוסמת תאוותיו, אבל הבן סורר מדרכי התורה מתחבר עם הזוללים – והוא יכלים אביו שהולידו, כי טוב שלא בא לעולם, והתורה העידה על סופו שסופו ללסטם את הבריות.
תורה – תורת ה׳ או תורת אביו.
ורעה – בינוני פועל מבנין הקל מגזרת אשר רעה לו (שופטים י״ד:כ׳).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who increases his wealth by excessive interest gathers it for one who has pity on the poor.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מאן חונן דלים, אמר רב כגון שבור מלכא, א״ר נחמן בר יצחק אמר לי הונא אפילו רבית [דנכרי] יותר מכדי חייו נקרא מרבה הונו בנשך ותרבית, כיצד היה מבקש ישראל ללוות ממנו ונכרי מבקש ללוות ממנו, אמר מוטב שאני מלוה למי שאטול רבית ממנו והלוה לנכרי, עליו אמר שלמה מרבה הונו בנשך ותרבית, מי הוא חונן דלים זה עשו, ועשו חונן דלים הוא, אלא שהמלכות מתגרה בו ונוטלת ממונו ועושה בם צרכי רבים דימוסיאות ומרחצאות.
מן כת׳ר מאלה מן עינה או רבא, פיג׳ב אן יג׳מעה לראפהֵ אלצ׳עפא.
מרבה, מי שהרבה הונו בנשך או תרבית צריך לקבצו לחנינת הדלים.
ענין זה מצד הדת, אמר שהמקבץ ממון שלא בדרך התר כגון הנשך שהוא דינר בדינר ומעה, או מן התרבית שהיא בדומה לכך בפירות1, הרי חובה עליו כאשר יעשה תשובה ואינו מכיר את הבעלים להחזיר להם חייב להוציאו בצרכי הענים. ונאמר במסורת שיוציא אותו בבארות מים ותקון הדרכים, כמו שאמרו ז״ל ושאין מכירן יעשה בהן צורכי צבור2.
הד׳א באב מן אלפקה, קאל מן ג׳מע מאל מן גיר חלה מת׳ל אלעיינה אלתי הי דרהם בדרהם ודאנק, או מן רבא אלד׳י הו אלמקאבלה פי אלת׳מאר, פיג׳ב עליה אד׳א הו תאב ולם יערף לה צאחב ירדה עליה אן יכ׳רג׳ה פי מצאלח אלצ׳עפי. וחמלת אלאת׳אר אן יצרפה פי מסאקי מא ואצלאח אלטרק, כמא קאלוא ז״ל ושאין מכירן יעשה בהן צורכי צבור.
לחונן דלים – הרשות שומעים עליו שהוא מתעשר בלא משפט, ונוטלים ממונו ובונים בו גשרים ומתקנים דרכים, וזו היא חנינת דלים. כך דרש רבי תנחומא (תנחומא משפטים י״ד).
He who increases his riches with usury and interest...for him who is gracious to the poor The government hears about him, that he is becoming wealthy by illegal means, and they confiscate his money, with which they build bridges and repair highways. This is being gracious to the poor. In this manner, Rabbi Tanhuma expounded on it.
מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן – הטעם כי החכמים ינחלו עשרו, וזכר הנשך והתרבות, כי המרגיל בו, הוא ההומה להון יותר מהרגיל לרעות צאן, אשר קדם זכרו.
וטעם מרבה – כי כונתו אינו רק להרבות הונו, לא להוציאו בלימוד, לכן סמך לו הבא אחריו.
לחונן דלים יקבצנו – כטעם: וצפון לצדיק חיל חטא (משלי י״ג:כ״ב) ואל תתמה על אמרו יקבצנו, כי אין כתוב יקבצנו בכונה ראשונה, וכבר ידוע לחכמים מה ענין הכונה הראשונה והשנית, או מה ענין מה שבעצם ומה שבמקרה.
מרבה הונו – מי שירבה הונו בנשך ובתרבית שהוא דומה לעושק מצד התורה שמנעה זה הנה הש״י ישיב גמולו להשיב ההון לאשר עשקו מהם באופן מה וזה כי הנשך והרבית יוקח מהדלים מפני צרכם אל ההלואה והש״י יסבב שיהיה העושר המקובץ בזה האופן לאיש אשר הוא חונן דלים וממנו יוחן לו לחון העניים כמנהגו.
ובתרבית – ובתרבית קרי כן הוא בספרים מדוייקים ונמנה במסורת עם ד׳ מלין יתרין ב׳ ולא קריין.
יקבצנו – י״ס יקבצנו ובמדוייקי׳ בשני שואין וכתוב בשרשים שזהו מחלוקת ב״א וב״נ. דלב״נ מן הקל ולב״א מן הדגוש ולפי זה יש לתמו׳ על מה שנהגו בשני שוואין.
הונו – מלשון הון ועושר.
בנשך – ותרבית נשך בכסף ותרבית באוכל וכן נאמר את כספך וגו׳ בנשך ובמרבית וגו׳ אכלך (ויקרא כ״ה:ל״ז).
לחונן – מלשון חנינה ומתנה.
מרבה הונו – המרבה הונו בנשך ותרבית הנה לא לעצמו יקבץ ההון כי המקום יקח ממנו ויתננה למי שחונן את הדלים.
מרבה הונו – כל אלה הפסוקים באו לפרש מ״ש טוב רש הולך בתומו, ופ׳ תחלה אם תחלתו קוצים בחסימת התאוות סופו מישור, ובהפך סופו קוצים, עתה מפרש באסיפת ההון, מי שהולך בדרך עקש שתחלתו מישור להרבות הון ע״י נשך ותרבית סופו שיורש, ויאבד ממונו, ומי שהוא חונן דלים להלוותם בחנם שתחלתו קוצים, הוא יקח ההון המקובץ בנשך, וסופו מישור שיתעשר.
לחונן דלים – אל תתרעם על משפט ה׳ שנתן לו לקבוץ הונו ע״י נשך, כי בודאי לא יאכל הוא הונו רק יעבור ממנו לאיש חונן דלים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
מסיר אזנו משמוע תורה – אמר רב הונא: כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה, גם תפילתו תועבה. אמר ר׳ חנין: נאמר כאן ״מסיר אזנו משמוע תורה״, ולהלן הוא אומר: ״אוטם אזנו מזעקת דל״ (משלי כ״א:י״ג) – מה להלן ״גם הוא יקרא ולא ייענה״, אף כאן ״תפילתו תועבה״.
מסיר אזנו משמוע תורה – ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא הוה קא עסיק בשמעתא נגה לצלויי והוה קא מסרהב, אמר מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה, כל מי שאין חביבין עליו דברי תורה גם תפלתו תועבה וכו׳ (כתוב לעיל).
מזיל אד׳נה מן אסתמאע אלתוריה, צלותה איצ׳א מכרוהה.
אומר אל תשאל על תחנותיו שהם דרך נדבה שאינם נענים, אלא אף גם תפלתו שהיא החובה אינה מתקבלת. וזה ממה שמחייב השכל הפשוט, כי עבד שאינו נשמע לרבו היאך ישמע ממנו רבו.
יקול לא תסאל מן דעאיה אלתי יתנפל בהא אנהא גיר מסתג׳אבה, אלא חתי צלותה איצ׳א אלתי הי אלפריצ׳ה תכון גיר מקבולה. והד׳א מן אקל מא יוג׳בה אלעקל, עבד לא יסמע מן מולאה כיף יסמע מולאה מנה.
מסיר אזנו – הנה מי שמסיר אזנו משמוע תורה לא די שפעולותיו תהיינה מתועבות מזה הצד כי סרה ממנו ההישרה לתקון הפעולות אך גם תפלתו שיחשוב היותה עבודה לש״י היא מתועבת כי מפני סורו מלמידת התורה והתנהג בדרכיה לא יתכן שתהיה כוונתו בה ראויה.
מסיר וגו׳ – על כי אינו מחשיב דברי הזולת ולכן ישולם מדה במדה כי המקום ב״ה מתעב תפלתו ואינה מחשיבה ולא לרצון תהיה.
מסיר אזנו משמוע תורה – מי שמסיר אזנו ואינו רוצה לשמוע למוד התורה, הגם שעושה זאת בעבור שהגיע זמן תפלה גם התפלה היא תועבה – וכמ״ש חז״ל בשבת דף י׳ ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר״ז הגיע עידן צלותא, קמסרהב ר״י, קרי עליה ר״ז מסיר אזנו וכו׳, כי תורה היא חיי עולם ותפלה חיי שעה.
תפלתו – גם היא מעשה צודק מצד עצמה וערבה לה׳ כמנחה, מ״מ לא תקובל אם המתפלל לא ישמע לתורת ה׳ ולא ילך בה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
משגה ישרים בדרך רע – זה בלעם שבתחלה היו הדורות כשרות ורחל באה עם הצאן ולכהן מדין שבע בנות, ובדבריו נהגו בעריות וכמו שהטעה הוטעה, בעצה שנתן בה נפל, בשחותו הוא יפול.
מצ׳ל אלמסתקימין פי טריק סו, פי הותתה הו יקע, ואלאצחא ינאלון כ׳ירא.
פשט ההתעיה הזו בעניני העולם הזה, כגון מי שיועץ לאחיו העברי בדבר שיגרום לו נזק, ואין הבדל בכך בין שהביאה אותה העצה ליועץ טובה או לאו. וענינו במי שמורה בעניני הדת שלא כפי הראוי, בין שהיתה לו בכך סבה מעניני העולם הזה שגרמה לו לכך או לאו. הרי שניהם יפלו באותה השוחה אשר בה התעו, או במשהו ממינה שהוא מאבד בעולם הזה, או בענשה לעולם הבא. ומי שיועץ בכנות בעניני הדת והעולם יזכה לטוב מאת ה׳ ומבני אדם. ויהיה ענין ותמימים בעצה1, ויהיה ינחלו טוב, או ממין מה שיעצו בו בעולם הזה, או גמולו לעולם הבא.
1. כלומר התמימים בעצתם.
ט׳אהר הדא אלאצלאל פי אמור אלדניא, כמן ישיר עלי אכ׳יה אלמומן במא יעוד עליה בפסאד, סוי פי ד׳לך עאדת תלך אלמשורה עלי אלמשיר בצלאח אם לא. ובאטנה פי מן יפתי פי אלדין בגיר מא יגב, סוי פי ד׳לך כאן לה סבב פי דואעי אלדניא יחמלה עלי ד׳לך אם לא. פאן כליהמא יקעאן פי תלך אלהותה אלתי בהא אצ׳לוא, או פי שי מן ג׳נסהא אנה מהלך פי דאר אלדניא, או פי עקובתהא פי אלאכ׳רה. ומן יצחח משורתה אלדיניה ואלדניאיה ינאל כ׳ירא ענד אללה וענד אלנאס. צאר מעני ותמימים פי אלמשורה, וצאר ינחלו טוב אמא מן ג׳נס מא אשארוא בה פי אלדניא או ת׳ואבה פי אלאכ׳רה.
בשחותו – לשון שַחַת.
into his own pit Heb. בשחותו, from an expression of שחת, a pit.
משגה ישרים – מי שמשגה ישרים ומטעה אותם כדי שילכו בדרך רע אשר חפר בו שחת להפילם הנה ישיב הש״י גמולו שהוא יפול בשחותו והתמימים ינחלו טוב בהפך מה שכוון המשגה אותם או ירצה בזה כי התמימים שיתנו לכל איש עצה הוגנת כדי שישיגו הטוב יצלחו הם בעצמם הטוב ובזה התבאר שמה שיכוין האדם להגיע לזולתו טוב או רע כמוהו יגיע לו.
משגה – מלשון שגגה.
בשחותו – מלשון שחת ובור ור״ל תקלה וסכנה.
משגה – המכשיל את הישרים לשגות ללכת בדרך סכנה הנה המכשיל עצמו יפול בהסכנה ההיא אבל התמימים המוליכים בדרך ישר גם הם ינחלו טוב.
ישרים, ותמימים – עי׳ הבדלם למעלה (ב׳ ז׳).
משגה ישרים בדרך רע – לפי המשל יאמר אם רואה ישרים ומשגה אותם מדרך הישר לדרך רע, להפילם שם בשחת אשר הכין, הוא עצמו יפול בשחותו – כורה שחת בה יפול, אולם התמימים שאינם מרמאים ינחלו טוב – כי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר, ובנמשל מדבר מדרך ההגיוני והישר הוא בבינה, והגם שהישרים ילכו בדרך ישר, יבוא לידם שגיאה עיונית (שזה גדר פעל שגה) ע״י איש שמתעה אותם בדרך בינתם, יהיה עונשו שיפול בשחותו, כי המסית והמדיח לרע יתיחס ההשחתה אליו, לא אל הנתעה על ידו, אולם התמימים לא יצוייר שישגה איש אותם, כי אין סומכים על בינתם כלל רק הולכים בתמימות, ובאמונה יחיו, והם ינחלו טוב כנחלה שאינה נלקחת מאתם, וכנחלה שאינה ע״י עבודתם, כן אין סומכים על בינת לבבם רק על נחלת אמונתם.
בשחותו – בשחת שכרה לרעהו בה יפול.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The rich man is wise in his own eyes; but the poor who has understanding sees through him.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חכם בעיניו איש עשיר – זה המן, ודל מבין יחקרנו זה מרדכי הצדיק.
דבר אחר: איש עשיר – זה פרעה, ודל מבין יחקרנו זה משה.
דבר אחר: איש עשיר – זה עשו, ודל מבין יחקרנו זה יעקב.
תרי אלמוסר חכים ענד נפסה, ואלפקיר אלפאהם יסתבריה.
חכם, תמצא העשיר חכם בעיני עצמו, והדל המבין יחקרנו.
זה מצוי בבני אדם, כל מי מהם שהשיג מעלה מסויימת נדמה לו שהוא יכול להשיג את כל המעלות, והנה תתגלגל לו בחינה ולא יטיב לענות ולא יקבלו בני אדם הוראתו. וכן אם היה בקי באחד המדעים והגיס דעתו בזולתו הרי כל שאינו כפי דעתו אומר זה טעות, והנה יש שימצא מי שהוא פחות ממנו בענין שהוא בקי בו, ויבחנהו באותו הענין שהגיס דעתו בו וידיעתו בו מעטה, בגלל רבוי ידיעות הבוחנו בכך, ולא יטיב לענות, ויתבייש1. אלא הראוי שייחס האדם לעצמו מה שהוא יודע, ויניח מה שאין לו בו ידיעה.
1. על מחלה זו שהיא מחלת רוב המלומדים ובפרט אם זכו לכבוד מצד בני דורם, ראה גם דברי הרמב״ם באגרותיו מהדורתי עמ׳ קנ והלאה, שהוא קורא אותה שם ״המחלה האנושית״.
הד׳א מוג׳וד פי אלנאס, מן בלג פיהם מנזלהֵ מא יתוהם אנה ימכנה אן יבלג ג׳מיע אלמנאזל, פאן מחנה תתסבב לה חתי יקצר ולא יקבלו אלנאס פתיאה. וכד׳לך מן כאן בצירא בעלם מן אלעלום פתעאטא גירה פאן כל מא כאן סואה יקול הד׳א כ׳טא, בל קד יג׳ד מן הו אקל מנה פי מא פצ׳ל הו בה, פיסתבריה פי ד׳לך אלפן אלד׳י תעאטאה והו בה קליל אלבצר לכת׳רהֵ מערפהֵ אלמסתברי בה, פלא יפי, פיכ׳ג׳לה. בל אלואג׳ב אן ינתחל מא קד פצ׳ל בה, וידע אנתחאל גיר מא הו פיה.
איש עשיר ודל מבין – כנגד רב ותלמיד הוא מדבר, שהתלמיד חוקרו ועל ידו מתחכם הרב.
A rich man...but a discerning poor man Scripture speaks about a teacher and a pupil, that the pupil searches out [the understanding of the subject matter,] and through him, the teacher gains wisdom.
חכם בעיניו – האיש העשיר הוא חכם בעיניו מפני ראותו הצלחת דרכיו ודל מבין יחקרנו מצד חכמתו ויסבב שיוציא העשיר בפיו מה שיתבאר מומו וחסרון מדתו כמו הענין בחקירת העדים שהוא לעמוד על מה שבדבריהם מהמומים ואז יתבאר לעשיר כי לא יוכל להשמר מענות על הדל המבין מה שהתבאר בו מום שכלו ובזה ג״כ הערה להיישיר היודעים ללמד חכמתם לזולתם וזה האיש העשיר בדעות יקרה לו למהירות שכלו לעמוד על הדברים כקלות וזה יהיה סבה שלא יעמיק להפליג בהם להתיר כל הספקות הנופלות בהם וכשיבא לפניו תמיד קל ההבנה יחקרנו ויספק לו ספקות ישתדל הרב בהתירם וזה יהיה סבה להשלמת הידיעה בזה הדרוש למלמד שיהיה חכם בעיניו.
חכם – העשיר מחזיק עצמו לחכם אבל לא כן הוא כי אף הדל אם הוא מבין יחקור בדברי החכמה יותר ממנו כי אין העושר סבה אל החכמה.
(יא-יב)חכם בעיניו איש עשיר, בעלץ צדיקים רבה תפארת – כבר התבאר כי החכם בעיניו הוא גרוע מן הכסיל, שהכסיל נלוז מדרכי החכמה מפני תאותו אבל הוא בעצמו יודע שדרכיו נלוזים מן החכמה, אבל החכם בעיניו חושב כי דרכיו הרעים הם דרכי החכמה ויצחק על חקי החכמה ועניניה, וזה יהיה בפנים רבים, ואחד מהם יהיה ע״י רוב העושר, שבראותו כי דרכיו מצליחים ואין ה׳ מענישו על מעשיו הרעים, חושב כי מעשיו רצויים ושהם בדרכי החכמה, אולם הדל אם הוא מבין שע״י הבינה יוכל להסביר הענינים ולברר תעלומות, הוא יחקרנו ויבין לו שאין הענין כן, שאע״פ שהוא מצליח אין זה הצלחה אמתית, כי העושר ותענוגי העוה״ז הם רק הצלחות לגוף הבהמי, שאינו האדם האמתי רק האדם המתחפש ומתלבש בצורת בהמה, ודומה כיתר הבע״ח שמוצאים כל צרכיהם בריוח ולית דעתיר מחזירי, והצלחה זו אינה תפארת אל האדם האמתי, אולם בעלץ צדיקים – פעל עלץ בא תמיד על שמחת הנפש בענינים הרוחנים, הצדיקים יעלצו לפני אלהים בשמחה רוחנית ע״י צדקתם, ובזה רבה תפארת – כי תפארת להם מן האדם שאושרם הוא אושר אנושי, אבל בקום רשעים יחופש אדם – ר״ל האדם העצמי מתחפש ומשתנה בלבושיו, כי ההצלחה שלהם הוא לגוף הבהמי שהאדם מתחפש ומתלבש לבוש בהמי, כי הם יוצאים מגדר האדם והם בהמה בצורת אדם.
יחקרנו – ויבין כי סכל הוא ויבזהו בלבו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When the righteous triumph, there is great glory; but when the wicked rise, men hide themselves.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בעלץ, בעלוץ הצדיקים תרבה ההתפארות, ובקום הרשעים יבוקשו בני אדם ולא ימצאו.
הדבר הזה כפי המציאות, שכאשר השלטון הוא בידי הצדיקים תמצא בני אדם מתפארים ברכושם ומתהדרים בו מחמת שהם בטוחים מהם על נפשם וממונם. וכאשר יהיה השלטון בידי הרשעים יסתתרו בני אדם ויראו עוני מפחדם על נפשם ועל ממונם. ועל שני הדברים גם יחד הוא אומר כשם שראוי שיתהדרו בני אדם בשלטון הצדיקים כך ראוי שיסתתרו במשול הרשעים כדי שלא יעשקום.
הד׳א אלקול עלי אלוג׳דאן, אן אלצאלחין אד׳א כאנת להם דולה תג׳ד אלנאס יפתכ׳רון באמואלהם ויתבאהון בהא לאמאנהם מנהם עלי אנפסהם ומאלהם. ואד׳א צארת אלדולה ללט׳אלמין אנטמר אלנאס ואט׳הרו אלפקר כ׳ופא עלי אנפסהם ועלי אמואלהם. ועלי אלאמרין ג׳מיעא יקול כמא יג׳ב אן יתבאהא אלנאס פי דולהֵ אלצאלחין כד׳לך ינבגי אן ינסתרון עלי עהד אלט׳אלמין ללא יסתצ׳הדוהם.
person will be searched out He will be searched out with all kinds of false accusations.
בעלץ צדיקים – יחֻפש אדם – הטעם יסתר, כי הנסתר צריך חיפוש.
ובקום רשעים יחֻפַש אדם – ובמקום אחר עוד כתיב: יסתר אדם (משלי כ״ח:כ״ח) כי הדבר הנסתר הוא המחופש.
בעלוץ צדיקים – ובהצלחתם רבה תפארת בעולם כי הם ינהיגו האדם הנהגה ישרה ומשובחת ובתקומת הרשעים ורוממותם ירבה קלות בעולם כי מפני ידיעתם איך יעשו הדעות ישתדלו לחפש ולהראות כי גם הטובים עושים אותם הפעולות כי מחשבתם שתהיה הנהגת זולתם כהנהגתם כאמרו ומוכיח לרשע מומו או ירצה בזה כי בקום רשעים יחופש אדם לפי שכבר יסתר מפחדו כאומרו בקום רשעים יסתר אדם ולזה יחופש במקומות אם יוכלו למוצאו.
בעלוץ – בעת ישמחו הצדיקים על כי גדלה הצלחתם וכל דבר נעשה על פיהם אז רבה תפארת המקום כי לא ישמע בה קול נוגש ומעקשות אבל בעת יקומו רשעים למשול בה אז יחופש האדם כי הרשעים ההם יחפשום לעשוק הונם.
תפארת – וכבוד לבני דורם שגרמו להם לעלוץ, כלומר לשמוח במעשיהם הטובים שהצליחו להוציא מן הכוח אל הַפֹּעַל.
יחפש – יתחפש ויסתר, וכן בפסוק כ״ח (שד״ל).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who conceals his sins doesn't prosper, but whoever confesses and renounces them finds mercy.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם – אמר רבי יוחנן: מודה על מנת ועוזב – ירוחם, כמד״א: ״יעזוב רשע דרכו וגו׳ ״ (ישעיהו נ״ה:ז׳).
מכסה פשעיו לא יצליח – רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם ר׳ שמעון בן חלפתא כל הנטיעות אתה מכסה שרשיהן והן משביחות והאגוז אתה מכסה שרשיה ואינו משביח, משל ללסטים שהוא נדון בפני הקוסטינר כל זמן שהוא מתריס הוא לוקה, הודה הוא נוטל פרקולא, אבל הקב״ה אינו כן אלא עד שלא הודה הוא נוטל פרקולא, משהודה הוא נוטל דימוס, אמר ר׳ ירמיה ומודה על מנת ועוזב ירוחם.
שנו רבותינו אדם שיש בו עבירות ומתודה ואינו חוזר למה הוא דומה, לאדם שטובל ושרץ בידו שאפילו טובל בכל מימות שבעולם לא עלתה בידו טבילה, זרקו מידו וטבל בארבעים סאה מיד עלתה לו טבילה שנאמר ומודה ועוזב ירוחם וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז תפ״ב).
מגטי ד׳נובה לא ינג׳ח, ואלמקר בהא ואלתארך להא ירחם.
ומודה, והמודה בהם ועוזב אותם ירוחם.
זה בעיני ה׳ ובעיני בני אדם. וההתכסות בכל אלה הוא בדבור, הכוונה בכך ההכחשה. אשר להודאה בעיני בני אדם הרי כמו שהודה אבימלך ואחזת1 ופיכל ליצחק, ואחי יוסף לו, וזקני גלעד ליפתח, ומחלו להם. ולפני ה׳ הרי כמו שהודה דוד ורחבעם ומנשה ונמחל להם. אבל עכן ושאול אשר הודו ולא נמחל להם בעולם הזה, הרי נמחל להם בעולם הבא. ונתחייבו עונש בעולם הזה בלבד מפני שכבר נחתם גזר דינם לפני כן מאת ה׳. אבל המכחיש הרי הוא נתבע בעולם הזה ולעולם הבא שנאמר הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי2.
1. רבנו בשטתו שמפרש ״אחזת״ שם אדם, ולא כתרגום אנקלוס ״וסיעת מרחמוהי״ וקבוצה מרעיו. ראה פירושיו לתורה מהדורתי בראשית כו כו.
2. ירמיה ב לה.
הד׳א ענד אללה וענד אלנאס. ואלתגטי פי אלג׳מיע הו באלקול, יעני בה אלג׳חוד. פאמא ענד אלנאס מן אלאקראר פכמא אקר אבימלך ואחזת ופיכל ליצחק, ואכ׳והֵ יוסף לה, וזקני גלעד ליפתח, וצפחו להם. וענד אללה פכמא אקר דוד ורחבעם ומנשה וצפח להם. ואמא עכן ושאול אלד׳ין אקרא פלם יצפח להם פי אלדניא, בל גפר להמא איצ׳א פי אלאכ׳רה. ואנמא אלזמא עקובה פי דאר אלדניא פקט למוצ׳ע חתם תקדם מן אללה.
ואמא אלג׳אחד פמטאלב פי אלדניא ופי אלאכ׳רה כקולה הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי.
ומודה ועוזב – מודה על פשעיו ועוזב אותם מלשוב עליהם עוד.
but he who confesses and abandons He confesses his sins and abandons them, never to return to them.
מכסה פשעיו – מי שמכסה פשעיו ומעלים אותם כשיחקרו אותם מהם לא יצליח כי זה יהיה סבה אל שישקר בפשעו או שישיגהו בושת כשימצא בהם הפך דבריו ואמנם מי שכבר חטא ומודה ועוזב דרכיו הרעים ירוחם ויהיה שיהיה פשעו לש״י או לאדם כי כבר ירחם עליו מי שפשע בו בראותו אותו מתחרט על מה שעשה מזה.
מכסה – המכחש פשעיו לומר לא עשיתי מאומה רע.
ומודה ועוזב – המודה שפשע ועוזב אותו ולא יפשע עוד ירוחם מה׳ ומעביר פשעיו.
מכסה פשעיו לא יצליח – מי שעוסק לכסות פשעיו, לא יצליח בכיסוי הזה כי תגלה רעתו בקהל ואז לא ירחמו עליו, אחר שראו שאינו מתחרט על רעתו, כי עוסק להעלימה מבני אדם הגם שידועים לה׳, אבל מי שמודה על פשעיו ומקבל עליו לעזב דרכו, זה סימן שהוא מתחרט ומתנחם, הוא ירוחם.
לא יצליח – בהשתדלותו לכסותם כי יודעו לרבים.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Blessed is the man who always fears; but one who hardens his heart falls into trouble.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אשרי אדם מפחד תמיד – וכתיב פחדו בציון חטאים וכו׳ (כתוב בישעיה ובאיוב).
טובא אנסאן יפזע דאימא, ומצעב קלבה יקע פי אלשר.
ברעה, כאלו נקוד הבית קמוצה.
בעניני העולם כמו שחשש יעקב ופייס את עשו ונצול. וכמו שהקשה לבו אמציה מלך יהודה ונלחם בו יואש ונפל. ובעניני העולם הבא כמו שחרדו אנשי נינוה ושבו ונצולו, וכמו שלא חרד יהויקים ממה שהוכיחוהו עליו ואבד. ואפילו הקלות בעניני העולם הזה צריך להשמר מהן כגון קמצא ובר קמצא שבגללם חרב הבית השני1.
פי אמור אלדניא כמא תוקי יעקב ודארא עשו פתכ׳לץ. וכמא צעב קלבה אמציה מלך יהודה פחארבה יואש ווקע. ופי אמור אלאכ׳רה כמא פזעו אנשי נינוה ותאבו פתכ׳לצו, וכמא לם יפזע יהויקים ממא ועט׳ בה פהלך. חתי אלצגארי פי אמור אלדניא יג׳ב אן תחד׳ר, מת׳ל קמצא ובר קמצא אלד׳ין בסבבהמא כ׳רב אלבית אלת׳אני.
מפחד תמיד – דואג מן העונש, ועל ידי כן הוא מתרחק מן העבירה.
who is always afraid He is concerned with punishment, and therefore distances himself from sin.
אשרי אדם מפחד תמיד – אחר סמכו זה למה שזכור מן הפשעים יהיה כונתו כמאמרם ז״ל: דאתי להתגירה ביה.
אשרי אדם מפחד תמיד – למי שראוי לפחד ממנו כי זה סבה אל שיתחכם בלקיחת העצה ההוגנת להמלט מהרע אשר הוא מפחד ממנו ואולם מי שהוא מקשה לבו ושם לאל הדברים שראוי לפחד מהם הוא יפול ברעה הלא תראה כי הקשאת הלב החריבה ב״ה הראשון והשני וזה שאם לא היה צדקיה מקשה לבו והיה משים צוארו תחת עול מלך בבל לא גלינו מארצנו אז וכן הענין בבית ב׳ לא היו נכנעין למלכות אחרת ונותנין צוארם תחת עולם.
ומקשה – מלשון קשה וחזק.
מפחד תמיד – מהדבר המפחיד ונשמר ממנו.
ומקשה – המחזק לבבו ולא יחת מדבר המפחיד ולא נשמר ממנו הנה הוא יפול בהרעה ההיא.
מפחד בבניין הכבד לא נמצא רק פה ובותפחד תמיד כל היום(ישעיהו נא יג) – שרוצה לומר שבאמת אין פחד, כי איה חמת המציק?
אשרי אדם מפחד תמיד – יש הבדל בין הפוחד (בבנין הקל) ובין המפחד (מבנין הכבד), שהמפחד הוא בדבר שאין שם פחד, רק הוא עושה את עצמו מפחד. והנה,
* הפוחד הוא סימן שהוא חוטא, וכמו שנאמר (ישעיהו לג יד): פחדו בציון חטאים – וכמו שאמרו חז״ל בברכות (ברכות ס, א): חזיה דהוה מפחד א״ל חטאה את.
* אבל, אשרי אדם המפחד, שהגם שלבו בריא אולם כי לא חטא, עושה את עצמו מפחד על העתיד שלא יחטא, ועל ידי כך נשמר מחטא ומפלס דרכיו. אבל המקשה לבו הוא בהפך, שרואה שמתיסר ביסורין ויש פחד והוא מקשה לבו, כמו פרעה שהקשה את לבו ולא ירא ה׳, הוא המקשה לבו ולא יהיה לו תקומה.
מפחד תמיד – פן יעבור על תורת ה׳.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
As a roaring lion or a charging bear, so is a wicked ruler over helpless people.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ודוב שוקק – זה אחשורוש, דכתיב ביה וארו חיוא אחרי תנינא דמיה לדוב, ואמר רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים בשר כדוב ומסורבלים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב.
מושל רשע – זה המן.
על עם דל – אלו ישראל שהיו דלים מן המצות.
וכאסד ינהם ודב יתלט׳א, כד׳אך סלטאן ט׳אלם עלי שעב צ׳עיף.
שוקק, ״יתלט׳א״ וכן תרגם נפש שקקה, בתהלים קז ט. והוא שם הצמאון הגדול. וגם תנועת החי והלוכו ממקום למקום מחמת צמאון או מועקה. אבל בישעיה לג ד שקק בו, פירשו כמו משק ביתי, בראשית טו ב. שענינו הנהגה מנהל ונהייה. משל, כך שליט רשע על עם חלש.
היותר קרוב לפרש כי כאשר דמה את המלך לאריה דמה גם את משנהו לדב. ותהיה התועלת מן המשל הזה שימנע ביאת העונש מאת ה׳ כדי שלא ישלטו הרשעים בגללו, וזאת על ידי המשמעת לדבר ה׳. ואחר שכבר מלך על ידי ההסתלקות מתחת שלטונו, ואם אי אפשר להסתלק ממנו הרי בדרכי פיוסו, כמו שנסתלק דוד משאול אל אכיש ופייס את אכיש.
אלאקרב אן יכון למא שבה אלמלך באלאסד שבה איצ׳א וזירה באלדב. ותכון אלפאידה מן הד׳א אלמת׳ל אן יסתדפע איקאע אלערץ׳ מן ענד אללה חתי לא ימלכוא אלג׳אירין בסבבה, וד׳לך באמתת׳אל טאעהֵ אללה. ובעד אלתמליך באלאנתקאל ען ג׳וארה, פאן לם ימכן אלאנתקאל ענה פבאלמדאראה לה, כמא אנתקל דוד ען שאול אלי אכיש ודארא אכיש.
מושל רשע על עם דל – ארי נוהם הוא להם.
ודוב שוקק – נהימה לארי ושקק לדוב, שניהן לשון צעקה.
like a roaring lion he is to them.
and a growling bear נהימה, roaring, to a lion, and שקיקה, growling, to a bear, are both expressions of a cry.
ארי נהם – דע כי לכל מין יש בו עצם אשר גדרה, שהיא מה שנמצא למין כלו ולבדו, ואולם הוא בלתי עצמית לו. וזה כמו השחוק לאדם והצהול לסוס והנהום לאריה והשקיקה לדוב והנהיקה לפרא והגעיה לשור והעריגה לאיל והנעורה לחמור והנביחה לכלב.
מושל רשע על עם דל – הנה זאת ההרכבה, הרכבת תנאי וקשור כי זולתו אינו כן.
ארי נהם – הנה בדמיון הארי הנוהם על דברי הטרף והדוב השוקק והולך לטרוף ימצא הרשע המושל על עם דל אין כוונתו כי אם להשחית ולהרע להם ולעשקם בהפך מה שראוי שיהיה מחוק המושל.
ארי – האל״ף בגעיא בספרי ספרד.
נוהם – ושוקק שאגת הארי נקרא נהימה ושאגת הדוב שקיקה.
ארי – כמו שאגת הארי והדוב מפחיד את הבריות כן מפחיד ממשלת הרשע על עם דל כי דרכו להזיק תשושי הכח.
נהם – כבר התבאר (ישעיהו ה׳) שארי שואג כשי״ל טרף ונוהם מחמת צער כשא״ל טרף, ושוקק – צמא לשתות דם כמו נפשו שוקקה (ישעיהו כ״ט).
ארי נוהם ודוב שוקק – הארי שואג בשיש לו טרף, והארי נוהם בשאין לו טרף ונוהם מחמת צער, ואז הוא מסוכן מאד כי יטרוף כל אשר ימצא להשביר רעבונו, וכן הדוב השוקק הוא אם צמא לדם, כן דומה הרשע המושל על עם דל כי אם מושל על עשירים שי״ל מה לגזול מהם דומה כארי שואג על טרפו שאינו מסוכן כ״כ, אבל על עם דל הוא נוהם תמיד לבשר ושוקק לדם ומשחית את כל הפוגע בו.
נהם ושקק – כי לא מצאו טרף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A tyrannical ruler lacks judgment. One who hates ill-gotten gain will have long days.
א. בֶ֝֗צַע א=בֶ֝צַע (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נגיד, ומנהיג רב מעשקות הרי הוא חפר תבונה ושונא הבצע יאריך ימים.
שני הענינים יחד מחייבים במשפט ה׳, שיקרא העושק חסר תבונות, ושיאריך ימי איש הצדק בגן עדן. וראוי כי גם במשפט בני אדם שיבזה המלך ויזלזל במי שהוא רשע מנגידיו, ושיחזק ידי בעלי הצדק מהם. ואפשר שיארעו בעולם הזה מאת ה׳ על דרך המופת שיסיר בינת העושקים על ידי מחלות, ויאריך ימי אנשי האמת. וכבר נתברר לך שהוא הסיר בינת שאול בגלל עברותיו, והוסיף על ימי חזקיהו.
אלקצתאן ג׳מיעא יוג׳באן בחכם אללה, אן יסמי אלגאשם נאקץ אלפהם, ואן יטיל איאם אלעדל פי נעים אלג׳נה. וינבגי אן יכון פי חכם אלנאס אן יזרי אלמלך וינקץ במן כאן מן כ׳לפאה ט׳אלמא, ואן יקוי אידי אלמנצפין מנהם. וקד יתפקאן פי דאר אלדניא מן ענד אללה עלי ג׳ההֵ אלאיה אן יזיל עקול אלגאשמין באפאת, ויטיל אעמאר ד׳וי אלחק. וקד צח לך אנה אזאל פהם שאול לתעדיה, וזאד פי עמר חזקיהו.
נגיד חסר תבונות ורב מעשקות – יש לך נגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות, מתוך שהוא חסר תבונות שאינו נותן לב על חייו, הוא מרבה לעשוק, שהרי השונא בצע יאריך ימים.
who lacks understanding As he lacks understanding, he is a great oppressor because he does not give any thought to his life. [Therefore,] he oppresses excessively, for one who hates unlawful gain will live long. [Consequently, he who oppresses others will die young.]
נגיד חסר תבונות – פירוש הגאון. כי הנגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות לא יעמוד, אבל שונא בצע יאריך ימים. ולפי דעתי, כי מלת שונא משרת לפניו ולאחריו, והטעם, כי הנגיד אשר הוא איש חסר תבונות, וגם מי שהוא רב מעשקות, רצוני, חומד ממון, הוא שונא, עד שלא יהיו אנשי ביתו, כי אם חכם ובלתי אוהב כסף, וגם הוא לעצמו שונא בצע, הוא יאריך ימים על ממלכתו, כי אלו השני דברים סבת קיומו וקיום הממלכה.
נגיד חסר תבונות ורב מעשקות וג׳ – הנה כל המפרשים נבערה חכמתם על זה הפסוק, כי לא שתו לבם אל מלאכת הגיון אשר היא היישרות הדבור החצוני והפנימי. אמנם זה הפסוק מבואר, ופשוט למי שידע מעט ממלאכת הגיון, ואנחנו כבר קדם לנו באור, זה בקצרה. וזכרנו כמה פסוקים קדמו בזה הספר כמו זה, ובאור זה יותר, כי זה הפסוק הוא ממין שקצתו הפכי לקצתו, ושניהם צודקים, והוא ממין, שאין ההפכות כלו בפעל במלות הפסוק, אבל הוא בם בכח, וזה כי הגזרה הראשונה טעמה: נגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות, והשנית: הוא שונא בצע, הוא יאריך ימים, וזה כי שונא בצע הוא, אם כן, שלם תבונות, וסר מעשקות, ואמר שהוא יאריך ימים, אם כן הראשון שהוא הפכו, הנה יהיה קצר ימים, וזה כענין אמרו: מרמה בלב חורשי רע, וליועצי שלום שמחה (משלי י״ב:כ׳), כי זה האחרון מחייב של ראשון: יהיה תוגה.
ואל תתמה איך יגזור שהנגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות, כי כבר הודעתיך שגזרות זה הספר הם סתמיות, שפעם כחם כח הכוללות, ופעם כחם כח החלקיות, ויתכן מזה, שיהיה אמרו: נגיד, כאמרינו: האדם כותב, וגם הודעתיך כי גזרות זה הספר הם אפשריות, פעם על הרוב, ופעם על השווי, ופעם על המעט, ואף על פי שיהיה כתוב: כל נגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות, הנה היה אמת, אם שיהיה אפשרי על המעט, כל שכן שמבואר, שזה ענין נמצא על הרוב, עד שעל דרך זרות נמצא חלוף זה, כי הנגידות והממשלה יביאם להבטל מהעיון בחכמה ובמוסר, ולרוב הוצאתם יהיו בעלי מעשקות, וכן הוא ענין זמננו זה, וכן היה לעולם ברוב, וזהו מה שאמר שלמה: הנגיד הוא חסר תבונות ורב מעשקות, וזה דומה למה שקדם: רב מחולל כל (משלי כ״ו:י׳), כלומר, הרב והאדון הוא מחולל כל, ולפני זה כתיב: הפכפך דרך איש וזר (משלי כ״א:ח׳), אשר טעמו כל איש הפכפך דרכו, וזר, וזה נמצא על הרוב, וכבר פירשנום והיה זה כאחד מהם, הנה כן פירוש זה הפסוק לפי דעתי. אמנם הקודמים, כי לא פרשו המקרא על דרך הגיוני, להעדר מאוצרותם זאת המלאכה, לא הרגישו בין הרכבות תנאי וקשור, ובין הרכבת הגדה וספור, וחשבו שאמרו: נגיד חסר תבונות ורב מעשקות יהיה הרכבת תנאי וקשור, כמו: מושל רשע (משלי כ״ח:ט״ו) הקרוב לזה, או כמו הפסוק שיאמר עוד: מושל מקשיב על דבר שקר וג׳ (משלי כ״ט:י״ב). וכן נעלם מהם, מה ענין הגזרות בעלות חומה, ומה ענין הגזרות הסתמיות, וגם לא ידעו ענין שלשת החמרים מן הגזרות עד שמהם הכרחיות, ומהם אפשריות, ומהם נמנעות, וגם לא ידעו, שהאפשרי שלשה מינים, וגם לא ידעו, מה ענין מה שבפועל, ומה שבכח, ואם יש ונמצא מהקודמים שידעו כל אלו החלוקות, לא שמו לבם לפרש דברי המקרא על פי אלו החלוקות, ואני עשיתי זה, ישתבח בעל הרצון אשר נתן כזאת אל לבי.1
אמנם באחת אדבר, כי מי שלא יבין מאמרי התורה והמקרא, על דרך חלוקות הלשון, כפי מלאכת ההגיון מנושא ונשוא ויתר מה שבארתי, אם בכלל פירושי בזה הספר ובזולתו, לא יבין האמת בכל המקרא כלה, וכלל הדבר, לא יבין דבר, וזכור כל זה בני.
נגיד – וזה דרך הנגיד שהוא חסר תבונות ורב מעשקות אך הנגיד שהוא שונא בצע יאריך ימים המונהגים ממנו בהנהגתו הישרה ובשמירתו אותם מהרע ובהפך הענין ברשע שיכסף לטרפם או ירצה בזה הנה בדמיון הארי הנוהם שישמעו קולו החיות ויברחו כן הענין ברשע המושל על עם דל כי לא יוכלו שאתו וימרדו בו וכן הענין בנגיד חסר תבונות ורוב מעשקות אך מי שהוא שונא בצע יאריך ימים על ממלכתו.
שנאי – שנא קרי.
נגיד – שר ומושל.
מעשקות – מלשון עושק וגזל.
בצע – עושק וגזל.
נגיד – כאשר יהיה הנגיד חסר תבונה ירבה מעשקות עם כי שונא הבצע מאריך ימים כי הכסיל לא יבין את זאת.
נגיד חסר תבונות ורב מעשקות – הנה הנגיד הרשע אם אינו רב מעשקות ימצאון תחת ממשלתו אנשים שמרויחים ממון ומתקיימים, וכן גם אם הוא רב מעשקות אם י״ל תבונה, יניח ג״כ את הסוחרים הבוצעים בצע, שיקח מהם מס ומתנות והם ירבו עושר למענו, אבל אם הוא גם חסר תבונות – אז תיכף כשרואה איש שי״ל בצע וממון הורג אותו כדי לקחת ממונו, כי אינו חושב מחשבות שימצאו עשירים וסוחרים בממשלתו כי אין תבונה בו לדאוג על ימים הבאים, ואז רק שונאי בצע יאריך ימים – רק מי שאינו בוצע ומרויח והוא נראה בעניו אינו מסוכן למות, אבל הבוצע ומרויח לא יאריך ימים, ומפרש כי.
ורב מעשקות – באה ו״ו החיבור להורות כי שתי התכונות לרוב תתחברנה יחד, ועונשן נשמע מעצמו שהוא הפך אורך ימים שכרו על שונא בצע; ומעשקות בתוספת אותיות מורה גודל העושק, וזה מגזרת כי התעשקו עמו (פרשת תולדות), ור״ל בוא בריב חנם ליטול מאחרים מה שראוי להם, וכן עָשֻק שאחריו שהעידו עליו בבית דין כי משפט מות לו ואינו ראוי לחמלה ולרחמים, רק בן מות הוא, והחמלה עליו חטאת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A man who is tormented by life blood will be a fugitive until death; no one will support him.
א. אָ֭דָם =מ״ש באות דל״ת קטנה, וכמו כן בדפוסים וקורן • א,ל=אָ֭דָם באות דל״ת רגילה
ב. בְּדַם־נָ֑פֶשׁ =א,ל באות דל״ת רגילה • מ״ס-ל!=בְּדַם־נָ֑פֶשׁ באות דל״ת קטנה כאן, במקום בתיבת ״אָדָם״ שבפסוק הזה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו – כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי טעמא כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו.
תרי אנסאן מגשום בדם, יהרב אלי אלחבס ולא ידעמה אחד.
אדם, אדם עשוק בדם, ינוס אל הכלא ואף אחד לא יתמוך בו. ראה אמו״ד מאמר י פי״ג.
אמר החכם את זה הרחקה למה שמצא שהעוולים נוהגים, שכאשר הם רוצים לעשוק אדם בעלילת דם או שרוצים להרוג אותו, הרי הם משמיצים אותו באחת העברות החמורות, או שטוענים עליו שרצח, וכולאים אותו ומענים אותו ואין לו סועד ולא סומך. ופסוק זה מתחבר עם שלפניו מן ורב מעשקות, ועם שלאחריו הולך תמים יושע, וצוה החכם להושיעו ולהחזיק בידו.
הד׳א מן אלחכים אנכאר מא וג׳ד אלג׳אירין עליה, מן אנהם אד׳א קצדוא אן יגשמוא אנסאן במטאלבהֵ דם, אמא אן ירידו קתלה הו, פיקד׳פוה בבעץ׳ אלג׳נאיאת אלכבאר, או ידעון עליה אלקתל, פיחבסונה ויעד׳בונה וליס לה מן דאעם ולא סנד. והד׳ה אלאיה תנתט׳ם מע אלתי קבלהא מן ורב מעשקות, ומע אלתי בעדהא הולך תמים יושע, ואמר אלחכים אן יגאת׳ ויוכ׳ד׳ בידה.
אדם עשוק בדם נפש – שיש עליו עשק דם נפש, הוא המחטיא את חבירו ואבדה נפש על ידו.
עד בור ינוס אל יתמכו בו – עד יום מותו ינוס לעזרה שיתכפר לו.
ואל יתמכו בו – משמים להספיק בידו לעשות תשובה, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגהנם. כך הוא נדרש במסכת יומא (בבלי יומא פ״ז.).
A man who is guilty of robbing one's lifeblood (Upon whom the crime of robbing blood lies.) He is one who causes his fellow to sin, and his soul is lost because of him.
will flee to the pit Until his dying day, he will flee for aid, that it should be expiated for him.
but no one will support him from Heaven to give him the possibility to repent, so that he will not be in Paradise while his pupil is in Gehinnom. In this manner, it is expounded upon in Tractate Yoma (87a).
אדם עשוק – תאר כמו עושק, והטעם ההורג את נפש.
אדם עשוק בדם נפש וג׳ – כל זה הרכבת תנאי וקשור, והנה עשוק תאר כמו גבור, ואדום, והטעם, על הרוצח נפשות.
אדם עשוק – בעבור חטא דם הנפש אשר חטא בו האדם יהיה ענשו מהש״י שהוא עשוק ורצוץ מאחרים בזולת רע שיעשה להם וינוס מרוב הרודפים אשר לו עד בואו אל קבר ואין איש סומך ומסייע אותו לאמר שלשוא רדפוהו וחנם כי חטא דם הנפש סבב לו זה.
אדם – לית דלי״ת זעירא.
עד בור ינוס – ברוב ספרים בור מלא וא״ו אבל בספר אחד כ״י נגררה הוא״ו ומצאתי לו ראי׳ מהמסורת שאומרת ב׳ חסר וסימן כי יפתח איש בור וגו׳ תניינא דפ׳ עד בר ינוס. אמנם לא מלאני לבי לחלוק על רוב הספרים ועוד שבכלם נמסר בפרשת משפטים על כי יכרה איש בר לית חסר.
עשוק – גזול ונשחת בעין.
יתמכו – ענין סעד.
אדם עשוק – מי שנפשו עשוקה בעון שפיכות דמים הנה עד כי ימות ויקבר ינוס מפחד רודפים ולא ימצא מי יתמוך בידו כי מאוד הרשיע לעשות.
אדם עשק בדם נפש – האדם העשוק מאת הנגיד הסכל הלז, הוא עשוק בדם נפש שאינו עושק הממון לבד כי גם שופך דם נפשו, וגם אם ירצה לנוס מחמת הרשע, עד בור ינוס ואין תומך בו – כי הכל יראים מלתמוך בידו כי התחייב מיתה להנגיד מפני עשרו, כמו נבות היזרעאלי שנהרג כדי שיירשנו אחאב.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Whoever walks blamelessly is kept safe; but one with perverse ways will fall suddenly.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ויגב למן סלך פי צחה אן יגאת׳, ועלי מן עסרתא עליה טריקאן אן יקע פי אחדהמא.
הולך, וראוי למי שהולך בתום שיושע, ומי שנעקשו לו שתי דרכים שיפול באחת מהן.
אשר לתשועת התמים אשר צוה בה אם היה שלום במעונו אלא שיש חשש שיתעוררו נגדו דברים קשים, היא להחזיק בידו, בין בסיוע גלוי למען האמת, או במה שילמדהו טענה שינצל בה, או שיפייס עליו בממון, או בתחבולה, או בכל הדומה לכך. וענין ונעקש דרכים, הוא מה שאומרים בעלי המוסר מי שנפל בין שני דברים יבחר את הקל שבהם. לפי שאין שום מאורע שיארע שימצא לו אופן ניהול שיהיו כל צדדיו טובים שאין בהם שום צער, אלא הכרחי שיהיה צער מסויים באיזה צד שבו, אלא שזה יהיה ברב או במעט. ולפיכך ראו החכמים והנבונים לבחור את שאין בו נזק רב ולא להניח את הדבר מוזנח, ואז יבחר מי שאינו נבון את שיש בו הנזק הרב, ולפיכך אמר שלמה יפל באחת1, ואף על פי שלא באר איזו היא, הרי בלי ספק שהוא סמך שהחכמים ואפילו התלמידים לא יחשדוהו ברע וידמו שהוא צוה לבחור הקשה שבהם. ומחמת רוחב הענין הזה אביא דוגמא מכל אחד, בהכנסות הרי יש פעמים שמעדיף האדם להפסיד במסחר כדי למנוע הפסד יותר גדול, ובויכוח סובל כל מלה ששומע כדי שלא ישמע יותר קשה ממנה, ובהנהגה כמו שהעדיף דוד לברוח מפני אבשלום כדי שלא תחרב ירושלם, ובעניני הדת הרי כמו שהעדיפו אברהם2 ויצחק3 ויהונתן4 לשנות בדבריהם כדי שלא לגרום הריגת נפשות, ובהלכה כל ספק אסורא לחומרא5, העדפת התקוה לעולם הבא בהזנחת נועם העולם הזה.
1. כלומר שהוא מצוה עליו שיפול באחת, ואל יניח לדברים להתגלגל מאיליהן.
אמא מגות׳הֵ אלעפיף אלתי אמר בהא אן כאן אלסלאמה נאחיתה רבמא תהית עליה אלאמור אלחאדה, פהו אן יוכ׳ד בידה, אמא בנצרה ט׳אהרה ללחק, או בתלקינה חג׳ה יתכ׳לץ בהא, או במדאראה ענה במאל, או בחילה, או במא אשבה ד׳לך.
וסרירה ונעקש דרכים, הו מא יקולה ד׳וי אלאדאב מן וקע פי מא בין שיין פליכ׳תאר אכ׳פהמא. וד׳לך אנה ליס מן חאדת׳ה תחדת׳ פיוג׳ד להא וג׳ה מן אלתדביר תכון ג׳מיע חואשיה צאלחה לא ישובהא גם בתה, בל לא בד מן גם מא יכון פי ג׳הה מנה, אלא אנה יכון באלאכת׳ר ואלאקל. ולד׳לך ראו אלעלמא ואלבצרא אן יכ׳תארו מא ליס פיה צ׳ר כת׳יר ללא יודע אלאמר מרסלא, פיכ׳תאר גיר אלבציר מא פיה אלצ׳רר אלעט׳ים, פלד׳לך קאל שלמהיפל באחת, ועלי אנה לם ישרח איתהמא הי, פלא שך פי אנה ות׳ק אן אלעלמא בל אלתלאמיד לא יסון בה אלט׳ן פיתוהמון אנה אמר באכ׳תיאר אשדהמא. ולסעהֵ הד׳א אלבאב אמתת׳ל מן כל פן ואחדא, פי אלמכאסב כמא קד תסתעמל אלכ׳סארה פי אלתג׳ארה ליסתדפע אכת׳ר מנהא, ופי אלמנאט׳רה יצבר עלי כל כלמה אסתמעת ללא יסמע אגלט׳ מנהא, ופי אלתדביר כמא אכ׳תאר דוד אלהרב מן בין ידי אבשלום ללא תכ׳רב ירושלם, ופי אמור אלדין כמא אכ׳תאר אברהם ויצחק ויהונתן תגייר אלקול עלי סבב קתל אלנפוס, ופי אלדין כל ספק אסורא לחומרא, יות׳ר רג׳א אלאכ׳רה באד׳האל נעים אלדניא.
יפול באחת – ברעה אחת. אין תקומה למפלתו.
will fall in one In one evil, and there will be no rising up after his downfall.
הולך תמים – בתמימות ויושר יושע מהרשע ומהרע הנכון לבא עליו ואע״פ שהיו הדרכים המביאים אל הרע רבים והדרך הטוב אחד לבד ואשר הוא נעקש ועוזב דרכי יושר כשלא יהיו לפניו כי אם שני דרכים אחד טוב ואחד רע תביאהו עצתו לבחור הדרך אשר יפול ויכשל בה ויעזוב הדרך הטוב.
הולך תמים ייוושע ונעקש דְּרָכַיִם ייפול באחת – בכל דבר יש שני דרכים: דרך הימין והשמאל. למשל בדרכי המידות.
* דרך הגאוה והענוה,
* הנדיבות והכילות,
* הגבורה והמורך.
וצריך להתנהג בכל דרך על-פי החכמה, למשל: להיות ענו נגד הצדיקים ולהתגאות נגד הרשעים, וכן כולם.
ושני הדרכים האלה נקרא דרכיים, שהוא שם הזוגי, כי הם זוגות, זה לעומת זה.
וצריך לילך בכל דרך בתמימות, ואז ייוושע.
אבל הנעקש דרכיים, שבכל דרך משני הדרכים הזוגיים הוא נעקש, למשל.
* ענו נגד רשעים מתגאה נגד צדיקים,
* נדיב לדבר עבירה כילי לדבר מצוה,
אז יפול באחת, רוצה לומר, בכל אחת משתי הדרכים יפול במוקש.
ועתה יפרש דוגמה לזה.
באחת – משתי הדרכים (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ו׳) או ברשעתו האמתית או בצדקתו המחונפת.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who works his land will have an abundance of food; but one who chases fantasies will have his fill of poverty.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עובד אדמתו ישבע לחם – אם זכה אדם לתורה – ישבע לחם, כמד״א: ״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ (משלי ט׳:ה׳).
ומרדף ריקים ישבע ריש – כמד״א: ״אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן״ (משלי ג׳:ל״ד). תמן תנינן: ״אם עמלת בתורה – יש לך שכר הרבה, ואם בטלת מן התורה, יש לך בטלים הרבה כנגדך״ (משנה אבות ד׳:י״ב).
עובד אדמתו ישבע לחם – א״ר שמעון בן לוי אם יעשה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם ואם לאו לא ישבע לחם וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז שצ״ו).
מן פלח ארצ׳ה שבע טעאמא, ומן כלב אלפראג אסתכת׳ר מן אלפקר.
ומרדף, וההולד אחר הריקים ירבה עניו. השביעה היא רבוי. וראה פירושו לאיוב ז ד מהדורתי.
גם זה מן המקבילים שאינם שוים1, כלל בשטף הלשון את שני ההפכים, שיהא עובד ארץ מלחה לא ישבע לחם לפי שהוא היפך עובד אדמתו ישבע לחם. ושיהיה מרדף שועים ישבע הון לפי שהוא היפד ומרדף ריקים ישבע ריש. וארבעת המשפטים גם יחד בעניני העולם הזה במי שמזניח פרנסתו וכלכלתו ופונה למה שאין לו ענין בו ולא יהיה לו ממנו תועלת. ובעניני העולם הבא מי שמזניח עבודת ה׳ ופונה אל האלילים, או שמניח היחוד ונוטה אל השניות2 או יותר מכך, או שמניח מלדעת הנעלמות מפי הנביאים ופונה אל החוזים בכוכבים והמעוננים3 והמנחשים, או שמניח מסורת האבות והולך אחרי בעלי הסברות והחולקים4.
1. ראה לעיל פסוק ז, ולקמן פסוק כו.
2. עבודת שני אלוהות.
3. ״זג׳ארין ומתפאולין״ הראשונה לשלילה והשניה לחיוב, ואין בעברית הידועה לי מונחים מיוחדים לכל אחד. וראה לעיל כז הע׳ 9.
4. ברור שכוונת רבנו על הקראים.
הד׳א איצ׳א מן אלנט׳ירין אלגיר מתסאויין, טוא פי דרג׳המא אלעכסין אן יכון עובד ארץ מלחה לא ישבע לחם אד׳ הו עכס עובד אדמתו ישבע לחם. ואן יכון מרדף שועים ישבע הון לאנה עכס ומרדף רקים ישבע ריש. ואלארבע אלקצ׳איא ג׳מיעא פי אמור אלדניא פי מן יתרך חרפתה ומעישתה ויקבל עלי מא לא יעניה ולא יג׳רי עליה מנה נפעא. ופי אמור אלאכ׳רה מן יתרך עבאדהֵ אללה ויקבל עלי אלאות׳אן, או ידע אלתוחיד וימיל אלי אלאת׳נין או אכ׳תר מן ד׳לך, או ידע אסתמאע אלגיב מן אלאנביא ויציר אלי אלמנג׳מין ואלזאג׳רין ואלמתפאולין ואלחזארין, או ידע מא נקלה אלאבא ויתבע אצחאב אלארא ואלמכ׳אלפין.
ישבע ריש – עניות.
will be sated with poverty Heb. ריש, poverty.
עבד אדמתו – ישבע ריש – על צד הרחבה וכן רבים: כמו נשאר בעיר (ישעיהו כ״ד:י״ב) וכן: וטוב משניהם (קהלת ד׳:ג׳), וטעם זה כמו: ושבעתי נדודים (איוב ז׳:ד׳).
עובד אדמתו – מי שישתדל לעבוד אדמתו ישבע לחם כי האדמה תתן פריה ומי שאינו מתעסק בישובו של עולם אבל הוא מרדף אמרים ריקים יחסר לו כל טוב והעיר גם כן שמי שמשתדל בהוצאת מה שבכח מהשגת המושכלות אל הפועל ישבע קנין מהשגות ההם שהם מזון השכל ומי שהוא מרדף ריקים ולא ישתדל בהשלמ׳ נפשו ישאר בחסרון הדעת.
ישבע לחם – ישבע ריש. בספרי ספרד היו״ד במאריך בשניהם.
ריש – בספר אחד כ״י הרי״ש בצרי ורד״ק כתבו בחירק וכן הוא בשאר ספרים.
עובד אדמתו – בחרישה ובזריעה.
ומרדף – ההולך אחר דברים ריקים שאין בהם תועלת יתרבה בו העוני עד כי ישבע ממנו לגודל הרבוי והוא ענין מליצה.
(יט-כ)עובד אדמתו ישבע לחם איש אמונות רב ברכות – תפש במשל דרך החריצות ודרך העצלות, ובכל אחד יש תמימות ועקשות, למשל בדרך החריצות יש תמימות אם עובד אדמתו ונהנה מיגיע כפו, וזה ישבע לחם – וזה הטוב בדרך החריצות, בהפך המרדף ריקים ואינו עושה מאומה ישבע ריש – וזה הדרך הרע בדרך העצלות, אמנם יש הטוב בדרך העצלות שלא יהיה חרוץ יותר מדאי ויהיה אץ להעשיר ע״י גזל ורצח, שחריצות הזה רע ודרך עקש ובזה טובה העצלות, שאחר שעבד אדמתו אז יתפוש דרך העצלות, ויהיה איש אמונות ויאמין בה׳ שישלח ברכה בזרע אשר זרע ותבואת הכרם, ואז הוא רב ברכות – כי ישלח ה׳ לו את ברכתו משא״כ האץ להעשיר לא ינקה מעונש, וזה העקשות שבדרך החריצות, ויש שני דרכים דרך אחד תחלתו קוצים וסופו מישור, וזה עובד אדמתו שתחלה יגע ועמל וסופו מישור שישקוט ויאמין, ואחר ישבע לחם מברכת ה׳ ומפרי כפיו, ויש שתחלתו מישור וסופו קוצים, המרדף ריקים, ואחריו הוא אץ להעשיר ע״י רצח, ועי״ז לא ינקה וסופו ישבע ריש.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A faithful man is rich with blessings; but one who is eager to be rich will not go unpunished.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אש אמונות רב ברכות – כל מי שהוא נאמן הקב״ה מביא ברכות על ידו, ומי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, כל הדברים שנעשה גזבר עליהם במלאכת המשכן היו מתברכות על ידיו למה שהוא נאמן והיה קורא לאחרים ומחשב עליהם שנאמר אלה פקודי המשכן, ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש עוד כהונה גדולה.
ד׳ו אלאמאנה כת׳יר אלברכאת, ואללאח פי אליסאר לא יברו.
אמר אל יהרהר איש האמונה כי אמונתו מפסידה אותו מלהרויח ממון רב, אלא היא אשר תרבה הונו, כי ה׳ הוא המברך. ואל ידמה לוקח האסור שהוא יתעשר, אלא זה ירוששהו, כי ה׳ הוא השולח המארה. ודברי החכם הללו הודעה על מה שביכולת ה׳ לעשות, כמו שנאמר במארה פנה אל הרבה והנה מעט1, ובברכה כמו שעשה לצרפית בקמח ובשמן2 ולאשת הנביא בשמן3.
1. חגי א ט.
2. מלכים א יז טז.
3. מלכים ב ד.
יקול לא יט׳ן אלאמין אן אמאנתה תחרמה מאלא כת׳ירא מן אן יכתסבה, בל הי אלתי תכת׳ר מאלה, אד׳ אללה אלמבארך. ולא יט׳ן אכ׳ד׳ אלחראם אנה יגניה, בל יפקרה, אד׳ אללה הו אלמאחק. והד׳א מן אלחכים חכאיהֵ מא פי קדרהֵ אללה אן יפעלה, כקולה פי אלמחק פנה אל הרבה והנה מעט, ופי אלברכה כמא פעל ללצרפית פי אלדקיק ואלדהן ולזוג׳הֵ אלנבי פי אלשירג׳.
איש אמונות – הנותן מעשרותיו באמונה, שאין אדם עד בדבר, אלא הקב״ה רואה ומרבה לו ברכה.
ואץ להעשיר – דוחק את השעה להעשיר בגזל עניים לא ינקה.
A trustworthy man who gives his tithes faithfully, for there is no witness to the matter, but the Holy One, blessed be He, sees and lavishes blessings upon him.
but he who hastens to become rich He hastens the time to become rich from the belongings of the poor.
ואץ להעשיר – כמו נמהר, ואין זה טוב בשום פנים כי לא יעשה בחכמה וביושר.
ואץ להעשיר – זה יעשה הפך אמונת.
איש אמונות – איש שמתעסק באמונה במדיניות ובדעות הוא רב ברכות מצד יושרו יצליח כחפצו ומצד דבקו בש״י ומי שאינו מתעסק באמונה לא במדות ולא בדעות אך הוא מתעסק בעול בעסק הממון כדי שיתעשר במהירות ולא יזדקק בדעותיו כדי שיעבור בכל הדרושים במעט זמן הנה הוא לא ינקה מרע וזה מבואר מאד.
לא ינקה – מקללות (שד״ל); ויש ג״כ לפרש רב ברכות, יקבל ברכות רבות מאת האל, ולא ינקה מעונש, כי בחמדתו לקבוץ עושר בודאי יעשה מעשים שלא כהוגן.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
To show partiality is not good; yet a man will do wrong for a piece of bread.
א. וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם א=וְעַל־פַּת־לֶ֝חֶם (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לא כ׳יר פי מחאבאהֵ אלוג׳וה, ולא אן יכפר אלמר עלי כסרה מן כ׳בז.
הכר, אין טובה בהכר הפנים. ולא שיכפור האדם על פת לחם.
דברו הראשון לא טוב משמש גם לחלק השני ועל פת לחם1. קבע את היסוד הגדול והוא הכר פנים והתנגד לו באמרו לא טוב, ואחר כך צירף אליו כל נטיה שנוטים בני אדם זה לזה מחמת האכילה והשתיה זה עם זה ואמר גם זה לא טוב שיהא על פת לחם יפשע גבר, אמר אותו בגמול הפעוט ביותר.
1. ודומה לזה בתהלים לח ב ובחמתך תיסרני, שהוא ואל בחמתך תיסרני.
קולה אלאול לא טוב ינוב ען אלקסם אלת׳אני ועל פת לחם. ג׳על אלאצל אלאעט׳ם אלמחאבאה פאנכרה בקולה לא טוב, ת׳ם צ׳ם אליה ג׳מיע אלמיל אלד׳י ימאיל אלנאס בעצ׳הם בעצ׳א לחאל אלמואכלה ואלמשארבה פקאל לא טוב איצ׳א אן יכון על פת לחם יפשע גבר, חכאה באחקר אלג׳זא.
על פת לחם – שוה פרוטה.
יפשע גבר – המטה משפט.
a man will sin one who perverts justice.
על פת לחם יפשע גבר – כלומר, על דבר מועט כמו חתכת לחם, יהיה פשע לגבר, אם יגזלה או יגנבה, וטעם גבר, אף על פי שהוא אדם גדול, ואם ירצה הדיין להכיר פנים לו בעבור היות החטא על דבר קטן וקל, הנה לא יהיה זה טוב, כי עוות הדין אחד, אם לגדול אם לפחות, ואם על משוא לחם, ואם על פת לחם, רצוני, אם דבר רב אם מעט.
הכר פנים במשפט – הוא דבר לא טוב כי כשיכבד השופט האחד מבעלי הדין יהיה זה סבה שיסתתמו טענות בעלי דינו לחשבו שדעת הדיין קרובה אצל שכנגדו ובסב׳ מעט שחד שיקח השופט יפשע ויטה הדין כי לאהבתו האיש אשר לקח ממנו שחד לא יוכל לראות לו חובה ויעלים ממנו אמתת הדין.
הכר פנים – הספרים מתחלפים בנקוד ובטעם על האופנים שכתבתי למעלה בסימן כ״ד.
גבר – איש.
הכר – לא טוב לדיין להכיר פני האחד ולכבדו כי בזה יסתתמו טענות בעל דינו בחשבו שדעת הדיין קרובה אליו ויאמין לו ויזכהו בדין.
ועל פת לחם – ר״ל היתכן שבעבור מתנה מועטת שחושב הדיין לקבל ממי שמכיר לו פנים שיפשע בנפשו להוציא המשפט מעוקל.
הכר פנים לא טוב – אבל כמה הוא יקר למצוא מי שלא ישא פנים לעשיר, כי על הרוב על פת לחם יפשע גבר.
הכר פנים לא טוב – הגם שאתה מכיר אדם אחד שהוא איש נאמן, לא תוכל לסמוך תמיד על הכרת פנים, כי לפעמים בעת הדוחק שחסר לו לחם, גם גבר המתגבר על יצרו לפעמים יפשע בעבור פת לחם ומתוך העוני, ואחרי ההקדמה הזאת אומר מוסר אל רעי העין.
ועל – גם כי פעמים רבות יארע שעניות תביא אדם לידי גנבה וגזלה, עכ״ז אין היכר פנים במשפט; ו״ו להוראת אע״פי ישנה גם למעלה פסוק ו׳ והוא עשיר; ושד״ל מפרשו על השופטים, כמה יקר למצוא מי שלא ישא פנים לעשיר, כי לרוב על פת לחם יפשע גבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A stingy man hurries after riches, and doesn't know that poverty waits for him.
א. נִ֥בְהָֽל א=נִ֥בֳהָֽל (חטף קמץ)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נבהל להון איש רע עין – זה עפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם ארץ ארבע מאות שקל כסף, ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרו התורה וא״ו הדא הוא דכתיב וישקל אברהם לעפרן חסר וא״ו. אמר רבי חנינא כל שקלים שנאמרו בתורה סלעים, בנביאים ליטרין, בכתובים קנטרין, ר׳ אבא ור׳ יודן בשם ר׳ יודא בר׳ סימון חוץ משקליו של עפרון שהן קנטרין דכתיב עובר לסוחר.
דבר אחר: נבהל להון איש רע עין – זה קין שהרג לאחיו בשביל לירש העולם לעצמו, ולא ידע כי חסר יבואנו שנטלטל בעולם שנאמר נע ונד תהיה בארץ.
דבר אחר: נבהל להון – זה המלוה ברבית, ולא ידע כי חסר יבואנו משתלחת מארה בנכסיו.
דבר אחר: נבהל להון – אלו סוחרי שביעית, ולא ידע כי חסר יבואנו המארה נכנסת בממונו והוא מוכר [נכסיו], מה כתיב ושבתה הארץ וסמיך ליה וכי תמכרו. רבי יוחנן פתר קרייה בשואל פרה והיה עינו צרה לשכור שתי פרות שאל אחת ושכר אחת, ולא ידע כי חסר יבואנו דכתיב בעליו אין עמו שלם ישלם. רבי לוי פתר קרייה בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי, דא״ר לוי מעשה באחד שיה מוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת והיה עושה אלף מדות והיה מוציא מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתי, בשעת מיתתו קרא לבנו אמר לו בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה כך וכך אני מוציא ממנה למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, מה עשה הבן שנה ראשונה הוציא ממנה מעשר מאה מדות, שניה נכנס בו עין הרע ופחת מן המעשר עשרה ופחתה היא מאה וכן שלישית רביעית וחמישית עד שעמד על מעשרותיו, כשראו כך קרוביו ואוהביו לבשו לבנים ונתעטפו לבנים, נכנסו אצלו אמר להם למה באתם על אותו האיש שנדוהו, א״ל לשעבר היית בעל הבית והקב״ה כהן ועכשו נעשית כהן והקב״ה בעל הבית לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר. מעשה באחד שהיה כונס יין ושמן ולא היה מוציא מעשרותיו כראוי, מה עשה הקב״ה הכניס בו רוח תזזית ונטל את המקל והתחיל משבר בחביות, גער בו בן ביתו מה עשה נטל את המקל ופצעו על ראשו, אמר לו תחות מסייעתי את אתי גער בי, אמר לו תן לי המקל ואני אשבור, נתן לו המקל הוה איהו מתבר חדא חדא ואיהו מתבר תרי, מי גרם לו, על ידי שלא הוציא מעשרותיו כראוי, א״ר לוי מעשה באחד שהוציא מעשרותיו כראוי והיתה לו שדה אחת ונתן הקב״ה בלבו ועשה חציה זרע וחציה בית מקוה מים ובאת שנת בצורת והיה מזבין סאה חטין בסלע וסאה מים בתלת סלעין ומי גרם לו על ידי שהוציא מעשרותיו כראוי, הוי נבהל להון איש רע עין.
יבאדר אלי אלמאל אלרג׳ל אלשחיח, ולא יעלם מן אין יאתיה אלנקץ.
נבהל, ממהר אל הממון אדם צר עין, ולא ידע מאין יבואהו המחסור.
הסתעפויות מאמר זה רבים מעניני העולם הזה והבא, הגנבה והמרמה והברחת מכס המלך ולקיחת דברים האסורים, ולקיחת מי שאינו זקוק מתנות ענים והצדקה, ולקיחת הזקוק להן אותן מידי הכופרים1, והאונאה והרבית והשחד, ואי עשיית צדק לענים במעשרות ובמתנות, ומה שיארע בשדות ובמגרשים, ומחסור2 כל אחד מאלה כפי ערכו וכפי דינו.
1. שאסור לקבל צדקה מן הגוים, ראה סנהדרין כו ב, ורמב״ם בהלכות מתנות ענים פ״ח הל׳ ט.
2. אפשר: ומגרעת.
פרוע הד׳א אלקול כת׳ירה מן אמור אלדניא ואלאכ׳רה, אלסרקה ואלכ׳יאנה ואלכסר עלי אלסלטאן ואללקט אלחראם, ואכ׳ד׳ אלמסתגני אלזכוה ואלצדקאת, ואכ׳ד׳ אלמחתאג׳ להא מן אלכפאר, ואלגבן ואלרבא ואלרשא, וקלהֵ אנצאף אלמסאכין פי אלעשור ואלזכואת, ומא יקע פי אלצ׳יאע ואלאקרחה, ונקץ כל ואחד מן הד׳ה עלי קדרה וחסב חכמה.
נבהל להון איש רע עין – ממהר להרבות הון וגוזל תרומותיו ומעשרותיו.
חסר יבואנו – חסרון יבואנו לו, שהמאירה משתלחת במעשי ידיו.
He who hastens to [acquire] wealth He who hastens to increase wealth and steals his heave-offerings and tithes.
that want will come upon him Want will come to him, for a curse will be sent upon the work of his hands.
נבהל להון – הנה האיש הכילי נוהג בכילות לחשבו שיקנה בזה הון ביותר מעט מהזמן ולא הרגיש כי זאת התכונה הפחותה היא סבה שיבואהו חסר כי אין לאיש כזה אוהבי׳ ולזה יתכן שיקרו לו נזקים והפסדים.
נבהל – יש ספרים שכתוב בהם נבהל בשוא לבדו הבי״ת כמנהג. אמנם ברוב ספרים קדמונים המדוייקים הבי״ת בחטף פתח וסימן ותרא כי נבהל (שמואל א כח). היתי נבהל. נבהל להון. קדמאה פתח וכן כתב רד״ק בשרשים ותרא כי נבהל מאד. פעל עבר כי הוא פתח והמסורת עליו לית כוותיה פתח. נבהל להון. בינוני כי הוא קמוץ ונבי״ת מפואר בקמץ חטוף עד כאן לשונו. וכן כתב החכם ר׳ יונה בספר הרקמה.
ולא ידע כי חסר – מלת חסר ברי״ש וזה ברור והוצרכתי לכותבו מפני שבוש הדפוסי׳ שהוא בדל״ת וקורא אני תגר על המדפיסים שבדרך שהם הולכים לבם חסר ובשמות רבה פרשת ל״א דרשו פסוק זה על פנים רבים וכלם מענין חסרון. ואחד מהם כתבתי בפ׳ חיי שרה על פסוק וישקל אברהם לעפרן עיין שם.
נבהל – הבהול להרבות הון בוודאי הוא רע עין כי ירע עינו לתת צדקה מהונו ולא יתן לב לדעת שבעבור מציעת הצדקה יבוא חסרון בעשרו.
איש רע עין – שאינו מיטיב לדלים, הוא נבהל ואץ להעשיר, ולא ידע כי זה יגרום לו חוסר ועניות.
נבהל להון איש רע עין, הרע עין שאין רוצה להשפיע לאחרים, רק הוא נבהל להון – ועי״כ חסר יבואנו שיקומו הרשעים וישללו ממונו, כי גם איש אמונים לא יעמוד בפני דוחק הלחם כ״ש ההמון, וכמ״ש כן למעלה (כ״ב ו׳ ז׳) עבד לוה וכו׳ זורע עולה וכו׳ טוב עין הוא יבורך וכו׳. ויל״פ שהחסר יביא עליו, ר״ל מה שחסר על ידו לעניי עם ע״י רעת עינו שאצר שערים לקבץ הון, ועי״כ חסר לחם עניים, זה יבוא עליו וישללו הונו, גם יל״פ על צד המליצה במ״ש מלח ממון חסר, רק ע״י חסר יבואנו הון לא ע״י קימוץ.
רע עין – רואה הצלחת אחרים ומצטער ורוצה גם הוא להגיע אל הצלחתם, ולא בלבד לא יגיע אליה, רק יאבד גם מה שבידו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
One who rebukes a man will afterward find more favor than one who flatters with the tongue.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מן ועט׳ אנסאן לטאעתי וג׳ד חט׳אא ענדה, אכת׳ר מן אלמלין לה לסאנה.
מוכיח, המוכיח אדם למשמעתי ימצא חן בעיניו, יותר מן המחליק לו לשונו.
בארתי מלת אחרי במקום זה משמעת, כמו שנאמר ביהושע וכלב כי מלאו אחרי ה׳1. אמר ה׳ יתברך ויתעלה שמא יחשבו בני אדם שהמיקל לחברו בעניני הדת ומהלל בעיניו את הרע ימצא חן בעיניו היפך ממה שיוכיחו וידריכו לטוב, אין הדבר כן, אלא המוכיח בלב שלם הוא שיהיה לו חן בעיני הנבון מבני אדם בהכרח, כמו שאמר חזקיה לישעיה טוב דבר ה׳ אשר דברת2, וכמו שאמר אחד הצדיקים למלך ששאל אותו מה דעתו עליו, אמר לו אתה אוסף ממון שלא בהתר ומוציאו שלא כראוי, חשבו הנוכחים שם שישלח בו יד, התכופף המלך וחבקו ונשקו ואמר חביב עלי מי שבעניני שמים אינו חושש שיגנהו מגנה. ואף בעיני הכסיל עושה ה׳ אות למוכיח שיהיה לו בכך חן, כמו שנאמר גם האיש משה גדול מאד3.
1. במדבר לב יב.
2. מלכים ב כ יט.
3. שמות יא ג.
עברת לפט׳הֵ אחרי פי הד׳א אלמוצ׳ע טאעה, מת׳ל קולה פי יהושע וכלבכי מלאו אחרי ה׳. יקול אללה תבארך ותעאלי לעל אן יט׳ן אלנאס אן אלמסהל לצאחבה פי דינה ואלמחסן לה קביח יכון ענדה מחט׳וט׳א כ׳לאף מא יעט׳ה ויסתת׳יבה, וליס אלאמר כד׳אך, בל אלצאדק אלואעט׳ הו אלמחט׳וט׳ ענד אלעאקל מן אלנאס באלואג׳ב, כקול חזקיה לישעיהטוב דבר ה׳ אשר דברת, וכקול בעץ׳ אלצאלחין למלך סאלה כיף עלמה פיה, פקאל תג׳מע אלאמואל מן גיר חלהא ותצרפהא פי גיר וג׳ההא, פקדר מן חצ׳ר אנה יבטש בה, פות׳ב אלמלך ועאנקה וקבלה וקאל פדית מן לם תאכ׳ד׳ה פי אללה לומהֵ לאים. ומן ג׳הל ד׳לך פקד יחדת׳ אללה איה לואעט׳ה חתי יג׳על לה בהא הואדה, כקולה גם האיש משה גדול מאד.
מוכיח אדם – על עבירות שבידו ומפרישו מהם.
אחרי חן ימצא ממחליק לשון – לאחר זמן ימצא חן בעיניוא יותר ממחליק לשון.
מצינו בבראשית רבה (בראשית רבה מ״ד:ה׳): כל מקום שנאמר אחרי – מופלג, אחר – סמוך.
[ורבינו שמעיהב מצא בתנחומא על אלה הדברים (תנחומא (בובר) הוספה פרשת דברים ב׳): מוכיח אדם אחרי {חן} – זה משה שהוכיח את ישראל אחר הקב״ה, שנקראו צאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ז), ונאמר בו: כי מצאת חן בעיני (שמות ל״ג:י״ז). ממחליק לשון – זה בלעם האומר לישראל דברים מתוקנים: מה טובו אהליך יעקב (במדבר כ״ד:ה׳). משה מכריז השמרו לכם פן יפתה (דברים י״א:ט״ז), ובלעם מכריז ומחניף: עשו כל תאותכם ואינו מקפיד. לא איש אל ויכזב (במדבר כ״ג:י״ט) – באומות, אבל בבנו: ההוא אמר ולא יעשה (במדבר כ״ג:י״ט). ושלמה צוח על שניהם: נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כ״ז:ו׳).]ג
ב. כן בכ״י וינה 220. בכ״י אוקספורד 34, וטיקן 94: ״שמעון״.
ג. הוספה זו מופיעה בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וטיקן 94. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165.
He who admonishes man for the sins he has committed and separates him from them.
afterwards will find more favor After a time, he will find more favor in his eyes than one who speaks with flattery. We find in Bereshit Rabbah (44:5): "Wherever it says אחרי, it means only long after; אחר, it is soon after. In Tanhuma, in the portion entitled "These are the words": "He who admonishes man after Me" – this refers to Moshe, who admonished Israel after the Holy One, blessed be He, who were called "man," as it is stated: "You are men" (Yechezkel 34:31), and it stated concerning him: "For you have found favor in My sight" (Shemot 33:17). more favor than he who speaks with flattery This refers to Balaam, who said fine things to Israel: "How goodly are your tents, O Jacob!" (Bemidbar 24:5) Moshe announces: "Beware lest your heart be deceived" (Devarim 11:16), and Balaam announces and flatters, "Do what your heart desires; He does not care: (Bemidbar 23:19) 'God is not a man that He should lie,' concerning the nations, but concerning you, 'He says but He does not do.'" And Solomon cries about both of them: "Wounds of a lover are faithful, whereas kisses of an enemy are burdensome" (Mishlei 27:6).
מוכיח אדם אחרי – תואר כמו: אחרינו (בראשית ל״ב:י״ט) והוא הנסוג אחור, בלתי מקשיב אוזן למוכיח.
מוכיח אדם אחרי – תאר, כטעם נסוג אחור מן האמת.
מוכיח לאדם – וילך בתוכחות אחרי שיודיע לו היזק שיקרה לו בסוף אם לא יסור מהתכונה ההיא כמו שעשיתי אני בזה הפסוק קודם הנה ימצא חן בעיני האיש ההוא יותר ממי שמחליק לו לשון ומשבח לו תכונתו הפחותה וכאילו הישיר בזה אל דרך התוכחת איך יהיה האופן שיקבל בו תועלת כי צריך שיהיה ממשיכת הלבבות מה שאפשר בדרך שירגיש הנוכח כי לתועלתו ולכבודו אמר לו המוכיח זה התוכחת או תהיה היו״ד באחרי נוספת והרצון בו כי מי שמוכיח האדם הנה אחר שיתבאר לנכח הרע שקר׳ לו על שלא שמע תוכחתו ירגיש ויאמר בודאי אם שמעתי לעצת פלוני הייתי נמלט מזה וימצא לזאת הסבה חן בעיני הנוכח יותר ממחליק לשון כי הוא היה סבת נפלו ברע ולזה ישנאהו בסוף.
מוכיח אדם אחרי – בעשרים וארבע גדול כתוב אחרי בצירי הרי״ש וגם בנסחאות ישנות הבאות מספרד נכתבו כן בתחלה אלא שאחרי כן החליפו הצירי לפתח ומי יודע מי הי׳ היותר חכם מהם. ודברי רש״י ז״ל ברורים שהוא קורא אחרי בצירי ומי אנכי שאבא אחרי המלכים את אשר כבר עשו ומכללם הגאון רבי סעדיה ורבי יוסף קמחי ורבי דוד בנו ואחרים רבים מהמפרשי׳ שכולם פירשו אחרי בפתח הרי״ש ומצאתי ראיה להם ממדרש דברים רבה ריש פ׳ א׳ רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה. אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צא ן מרעיתי אדם אתם. מהו אחרי אמר הקב״ה בשביל להביאן אחרי חן ימצא זה משה דכתיב וגם מצאת חן בעיני ממחליק לשון זה בלעם שהחליק בנבואותיו וגבה להם ונפלו בשטים. ד״א מוכיח אדם אחרי א״ר יהודא בר סימון מהו אחרי אמר הקב״ה כביכול משה הוכיחנו אחר ישראל. והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר אתם חטאתם. להקב״ה אמר למה יחרה אפך בעמך ע״כ לשון המאמר לענינינו וע׳ עוד ברבינו בחיי ריש פ׳ דברים. ותו גרסינן בגמרא פ״ק דתמיד אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המוכיח את חברו לשם שמים זוכה לפלגו (ס״א לחלקו) של מקום שנאמר מוכיח אדם אחרי חן ימצא. ופי׳ המפרש זוכה אחר אדם אחרי. המוכיח יהיה אחריו. לשון אחר ממפרש קדמון המוכיח יהיה אחרי סמוך ליה. כל אלה הפירושים מכוונים לדעת אחד אלא שמתחלפים בפירשום ומכולם למדנו דקריאה אחת להם בפתח הרי״ש וראיתי גם כן ם לבעל באר שבע שכתב בפ״ק דתמיד זה הלשון בספרים מדוייקים כתיב מוכיח אדם אחר. ולא אחרי. כן מצאתי כתוב בפסקי תוספות ע״כ. ולבי אומר לי דחילוף הספרים שכתבו בתוספות איננו באותיות רק בנקודות בין פתח לצירי כמו שכתבתי ומעתיקי הספרים טעו בזה לפי שלא ראו הנקודות ולא ידעו להבחין בין זה לזה כמו שגם אנחנו לא נדע כוונת התוס׳ איזהו הניקוד של ספרים מדוייקים שלהם ואחרי כותבי ראיתי ל׳ התוס׳ במקומו שאומר בספרים מדוייקים נקוד מוכיח אדם וכו׳ הרי שההפרש הוא בניקוד. ה׳ יזכנו להיות בחלקו ולמצוא חן בעיניו אמן.
מוכיח – המוכיח את מי ומפרישו מן העבירה הנה אחר שפירש מן העבירה ימצא המוכיח חן יותר ממי שדיבר עמו בחלקלקות ויפה מעשיו בעיניו.
אחרי – ר״ל אחרי כן.
מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון – הגם שדרך העולם שימצא חן בעיניהם מי שאינו מוכיח להם חטאתם וכ״ש אם יחליק לשונו לפאר מעשיהם, ולהחניף וכמ״ש האי צורבא מרבנן דמרחמי ליה בני מתא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא, ולפ״ז ימצא המחליק לשון יותר חן מן המוכיח, אבל זה רק בתחלה, אבל אח״כ אם יבא העונש על המעשים הרעים, אז ישימו על לבם כי המוכיח הוכיחם לטוב להם והמחליק לשון עשה להם רעה, אז אחרי – ר״ל אחרי גמר הדברים וסוף כל דבר, אז המוכיח ימצא יותר חן מן המחליק לשון.
אחרי – בפתח, אחרי דברי ועצתי, ויש מפרשים אותו כאילו נקוד צירי ומופלג (כמו שפירש רש״י ז״ל על אחרי דרך מבוא השמש, פרשת ראה) אחרי כן, לבסוף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע – א״ר חנינא בר פפא כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב״ה ולכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין אביו אלא הקב״ה שנאמר הלוא הוא אביך קנך, ואין אמך אלא כנסת ישראל שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, מאי חבר הוא לאיש משחית, א״ר חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים.
מן גצב אבאה ואמה ויקול לא ד׳נב לי, פהו צאחב ללרג׳ל אלמפסד.
הזהיר בדבריו אלה שלא לרמות את הקרובים כגון ההורים וזולתם, ואף על פי שהם מעלימים עין מן המרמה אותם, וכן המרמה את חברו וכוונתו להחזיר לו לאחר זמן, הרי הוא מן הרשעים ואינו פלט.
נהי בקולה הד׳א ען כ׳יאנהֵ אלקראבה מת׳ל אלואלדין וגירהמא, ועלי אנהם יתגאפלון לכ׳אינהם ד׳לך, וכד׳לך מן יכון צאחבה עאזמא אן ירדה עליה בעד וקת, פהו פי דיואן אלט׳אלמין ליס יכ׳רג׳.
גוזל אביו ואמו – אביו – הקב״ה, אמו – זו כנסת ישראל. זה המחטיא את הרבים שגוזל הקב״ה ומפריד בניו ממנו וגוזל מהם טובה.
לאיש משחית – ירבעם.
He who robs his father The Holy One, blessed be He.
or his mother The people of Israel. He who causes the people to sin by robbing the Holy One, blessed be He, estranges His children from Him and robs them of goodness.
destroyer Jeroboam.
גוזל אביו ואמו – הטעם כי הבן יכין עצמו לזכות בגזלו אביו, ואמו בעבור היות שהכל עתיד להיות שלו, ואמת שהוא מרי להורים, ועל כל פנים אין בגזילת למה שביד זולתו בשום פנים פעולת בעל נפש טובה, כי לעולם הגזלה מצד עצמה רעה.
גוזל אביו – מי שגוזל אביו ואמו ואומר אין פשע לפי שאחר מותם יהיה קנינם לו הנה הוא חבר לאיש משחית כי זה ירגילוהו לגזול ולעשוק לאחרים וישחית האנשים מפני זאת התכונה.
אין פשע – כי הלא הכל שלי המה אחר מותם.
חבר הוא – מ״מ הוא חבירו של האיש המשחית אנשים אחרים וגוזל רכושם כי סופו יהיה כמוהו לגזול משל אחרים.
גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע – משל אל המחליק לשון, אם אחד גוזל אביו ואמו – שהוא המעשה היותר רעה, שיש בו גזלה שהוא בעצם רע. וגזל אב ואם שרע יותר שתחת שראוי לו לשמור ממון אב ולכבד אביו בממונו, גזל אותו, ובכ״ז המחליק לשון אומר אין פשע – עד שיכליק ויחניף לומר אין פשע גם על העון היותר חמור, הנה המחליק לשון הזה חבר הוא לאיש משחית – וזה כולל שהוא חבר של הגוזל שהשחית דרכו, והוא חבר אל המשחית הבא להשחית החוטא ולשלם ענשו, כי הוא היה הגרם של העונש ואיך ימצא חן?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
One who is greedy stirs up strife; but one who trusts in Hashem will prosper.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אלואסע אלבטן יחרץ׳ אלצכ׳ב, ואלמתוכל עלי אללה ידסם.
רחב, רחב בטן.
המדון הזה אינו עם בני אדם אלא עם ה׳, אמר החכם כל שהוא רחב נפש כלומר גרגרן הרי הוא תמיד עושה מדון עם ה׳, כל מה שמשיג דבר דורש יותר, וכפי שאמר לעיל ועיני האדם לא תשבענה1, וכמו שאמר המן וכל זה איננו שוה לי2. אבל ובוטח על ה׳ ידשן כמו יעקב שאמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש3.
1. לעיל כז כ.
2. אסתר ה יג.
3. בראשית כח כ.
הד׳א אלצכ׳ב ליס הו מע אלנאס בל מע אללה, קאל אלחכים מן כאן ואסע אלנפס יעני רגובא פהו אבדא יצאכ׳ב רבה, כל מא אנאלה שי טלב מא פוקה, עלי מא כאן קדם ועיני האדם לא תשבענה, וכקול המןוכל זה איננו שוה לי. ולכן ובוטח על ה׳ ידשן מת׳ל יעקב אלד׳י קאל ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש.
רחב נפש – להשיג כל תאותו.
יגרה מדון – מגרה עליו מדת הדין.
A greedy man to attain all his desire.
stirs up quarrels He incites the Divine standard of justice upon himself.
רחב נפש – אינה המשכלת, והוא כמו: רום עינים ורחב לבב (משלי כ״א:ד׳).
רחב נפש – הוא בהסכמת העברי לגנאי, והוא הגס רוח.
רחב נפש – מי שהוא רחב נפש והתאוה יסבב לו חוזק רדיפתו התאוות שיגרה מדון כנגדו כי לא ימצאו לו ויצטרך ברדפו השגתם שיעשה כנגד האנשים מה שיגרה בו מדון כנגדו אמנם מי שהוא בוטח על י״י ושם מפני זה כל תאוותיו נגדו הוא ידושן בהגעת חפציו ואיפשר שירצה בזה כי מי שהוא רחב נפש לפזר ולתת לאנשים כדי שיאהבוהו יביאהו זה אל שיגרה מדון כנגדו כי יאבד הונו בזאת התכונה ויצטרך לעשוק לאנשים עם שהוא בוטח בזה באוהביו אשר קנה לפי מחשבתו בפיזורו להם עם שכבר יגרה ג״כ מדון כנגדו מהאנשים אשר פזר להם תחלה כי הם ידמו תמיד לקחת תועלת ממנו וכאשר יראו שיסור תועלתו מהם בהתמוטט ידו תשוב ביניהם האהבה שנאה כי יחשבו שסרה אהבתו מהם ולזה משך ידו מהם הנה בטחונו באנשים שיהיו זרועו סבב לו ההפך אך מי שישי׳ מבטחו בש״י לבד ישיג חפציו ויהיה נחת שלחנו מלא דשן בהפך הענין ברחב נפש.
רחב נפש – המתאוה למלאות נפשו בכל דבר בשפע רב דרכו לחרחר ריב בעבור רוגז הלב על כי יחסר לו בכל עת והוא דואג ועצב בעבור התאוה ובעבור המריבה ומשמן בשרו ירזה אבל הבוטח בה׳ שהוא יזמין לו די מחסורו ולא יוסיף עצב הרי הוא נעשה דשן ושמן.
רחב נפש יגרה מדון, רחב נפש הוא מי שנפש תאותו רחבה מאד, ואינו מוצא קץ לתאותו, הוא יגרה מדנים וטענות על הנהגת ה׳, כי אינו מוצא תאותו, וחושב שכל העולם נברא לרעתו ומתרעם תמיד על מדות ה׳, אבל הבוטח על ה׳ ואינו מתאוה, ומסתפק במה שי״ל ובוטח שה׳ יזמין את המוכרח לפרנסתו, הוא ידושן כי ימצא צרכיו, כמ״ש הרמב״ם בפי׳ כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, עי״ש.
יגרה מדון – ליטול ממון שלא כדין, ולא ידשן ע״י זה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
גם זה מן המקבילים שאינם שוים1, ומחייבים גם את הפכיהם, בוטח בלבו לא ימלט והולך בחכמה הוא חכם. והבטחון בהשקפות המגונות בעניני הדת והעולם הזה, וכן ההולך בחכמה בעניני הדת והעולם גם יחד.
1. ראה לעיל פסוק ז ופסוק יט.
הד׳א איצ׳א מן אלנט׳ירין אלגיר מתסאויין, ויוג׳באן עכסהמא, בוטח בלבו לא ימלט והולך בחכמה הוא חכם. ואלת׳קה באלארא אלמד׳מומה פי אמור אלדין ואלדניא, וכד׳לך אלמסיר פי אלחכמה אלדיאניה ואלדניאיה ג׳מיעא.
בוטח בלבו – הנה הכסיל לא יתישב בדברים קודם התחילו לדרוך אל השגת׳ אך הוא בוטח בלבו שלא יחסר לו טוב העצה ולזה יקרה לו רע בהם ואולם מי שילך בחכמה הוא ימלט מכל רע ומכל מונע ממה שהוא דורך אליו כי כבר הקדים תחלה הסבות המביאו׳ אל מה שידרוך בהגעתו והסיר הסבות המונעות.
בוטח בלבו – העומד בצרה ובוטח בתחבולות לבו הוא כסיל אבל ההולך בדרך חכמה לבטוח בה׳ הוא ימלט מן הצרה.
בוטח בלבו הוא כסיל – כבר התבאר כי יצר לב האדם רע מנעוריו, כי ציורי הלב הם נוטים אל התאוה והפך מחקי החכמה, וצריך שילך ע״פ חקי החכמה שע״י ימלט מלהלכד בציורי לבו, אבל הבוטח בלבו ללכת כפי שיטה לבו כפי ציוריו הרעים הוא כסיל – שהכסיל הוא נלוז מחקי החכמה מפני תאוותיו, כמ״ש לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, אבל ההולך בחכמה הוא ימלט מציורי יצר הלב הרעים, כי החכמה תנהלהו על מי מנוחות ללחום נגד יצרי הלב.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
One who gives to the poor has no lack; but one who closes his eyes will have many curses.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נותן לרש אין מחסור, ומעלים עיניו רב מארות – אמר רבי עקיבא: כל מי שנותן צדקה לעני – אין מחסור, ואם לאו, ומעלים עיניו – רב מארות. הוא היה אומר: אם היה עני אצלך שחרית, ונתת לו איסר והלך לו, ובא אחר במנחה, אל תאמר ׳כבר נתתי לראשון׳, אלא מצוה שתתן גם לאחרון, דכתיב: ״בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים״ (קהלת י״א:ז׳).
נותן לרש אין מחסור – א״ר עקיבא כל מי שנותן צדקה לעני אין מחסור, אבל אם העלים עיניו רב מארות.
מן יעטי אלפקיר לא ינקצה ד׳אך, ומן יגבי עינאה כת׳יר אלמחק.
נותן, הנותן לרש לא יחסר לו אותו הדבר.
שני אלה יהיו על דרך המופת, כמו שאמר מלאכי במארה אתם נארים ואתי אתם קובעים. ובעושקי המתנות נאמר הביאו אח כל המעשר את בית האוצר וכו׳, והריקותי לכם ברכה עד בלי די בנותני המתנות1.
1. מלאכי ג ט-י.
עלי סביל אלאיה יכונאן ג׳מיעא, כמא קאל מלאכי במארה אתם נארים ואתי אתם קובעים. ופי באכ׳סי אלצדקאת קאל הביאו את כל המעשר את בית האוצר וכו׳, והריקותי לכם ברכה עד בלי די פי אלמזכיין.
נותן לרש – צדקה.א וכן הרב שאין מונע תורה מפי תלמיד.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים יש נוסח מורחב יותר: ״אין מחסור להרבות לו צדקה״.
He who gives to a poor man charity.
will suffer no want (to give him much charity.) And so it is with the teacher who does not withhold Torah from his pupil.
נותן לרש – מי שהוא נותן מהונו לעני יברכהו מפני זה הש״י ולא יהיה לו מחסור כמ״ש התורה כי בגלל הדבר הזה וגו׳ אך מי שהוא מעלים עיניו מהעניי׳ הוא רב קללות ומארות וזהו מדה כנגד מדה.
ומעלים – מלשון העלמה.
מארות – מלשון ארור.
אין מחסור – לא יוחסר עשרו בעבור פזור הצדקה אבל המעלים עיניו מן הרש ועושה עצמו כאלו לא יראהו לבלי תת לו הנה יבוא בעשרו הרבה קללות ותרד לטמיון.
נותן לרש – מי שנותן צדקה לרש, אין מחסור – כי בגלל הדבר הזה יברכך ה׳, וגם שעי״כ לא יחסר הונו כי מלח ממון חסר, ובהפך המעלים עיניו מן הצדקה, לא לבד שלא יתברך, עוד ישולח בו מארות רבות.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
בקום רשעים יסתר אדם – בקום רשעים זה עשו הרשע, יסתר אדם זה יצחק, א״ר יצחק אמר הקב״ה יהא יצחק עובר בשוק ויהון ברייתא אמרין דין הוא אבוה דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה עיניו והוא יושב בתוך ביתו.
יתכן כי זה זירוז למלך שימנה לכל עניניו עוזרים ומבצעים ושופטים את הצדיקים שבבני אדם, כי בהם תכון המדינה, ולא את הרשעים כי בהם יסתתרו בני אדם מפחד1.
1. וכדלעיל פסוק יב.
יסתקים אן יכון הד׳א תרגיבא ללמלך פי אן יקלד אעמאלה מן מעונה ואסתכ׳ראג׳ וקצ׳א ללצאלחין מן אלנאס, אד׳ בהם יצלח אלבלד, ולא ללט׳אלמין אד׳ בהם יסתתר אלנאס כ׳ופא.
בקום רשעים – בהיות שררה וממשלה לרשעים יסתר במה שהוא אדם והוא האיש הטוב וזה לשתי סבות האחת כי כל האנשים הטובים יברחו להמלט מן הרשעים והשני׳ כי מפני מה שיראו האנשים מהצלחת הרשע יהיה נבחר להם הרשע מהצדק מצורף לזה כי הרשע המושל בהם ינהיג׳ בהנהגתו ובאבוד הרשעים אז ירבו צדיקים בארץ לב׳ סבות הא׳ כשיאבדו אל המושלים ישובו אשר ברחו מהם והשני כי באבוד הרשעים אי זה שיהיו יוכר לאנשים מום הרשע ויחזיקו מפני זה בצדק.
בקום – בעת יקומו הרשעים אז יסתר כל אדם שאינו מהם כי יפחדו מהם ובעת יאבדו הרשעים אז ירבו הצדיקים כי יתאספו העירה ממקום מחבואם.
בקום רשעים – עת יקומו רשעים למשול, אז מי שהוא אדם יסתר – כי אז יכפרו בהשגחה, ויעזבו דרך ה׳ וידמו כבהמות, ואדם הצדיק יצטרך להסתיר א״ע מפני המלעיגים והרודפים, אבל באבדם אחר כך יכירו הכל השגחת ה׳ וענשו ועי״כ ירבו צדיקים:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל