×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לָ֭מָּ⁠ה רָגְ⁠שׁ֣וּ גוֹיִ֑ם⁠ ⁠וּ֝לְאֻמִּ֗⁠ים יֶהְגּוּ⁠־רִֽיק׃
Why are the nations in an uproar? And why do the peoples mutter in vain?
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמָה מִתְרַגְשִׁין עַמְמַיָא וְאוּמַיָא מְרַנְנִין סְרִיקוּתָא.
Why are the Gentiles disturbed, and the nations murmuring vanity?
למה רגשו גוים – זה שאמר הכתוב (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש. מה הים הזה כל סירותיו על פיו כך סירותיהן של רשעים על פיהם. פרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳. סיסרא (שופטים ד׳:ג׳) לחץ את בני ישראל בחזקה. מאי בחזקה בחירופין וגדופין. כמה דכתיב (מלאכי ג׳:י״ג) חזקו עלי דבריכם. סנחריב אמר (מלכים ב ח׳:ל״ה) מי בכל אלהי הארצות. נבוכדנצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי.
דבר אחר: למה רגשו גוים – זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ׳:כ״ב) היושב על חוג הארץ. למה הרשעים דומין לחגבים שהם נתונין בקלפי מפרכסין לעלות והן נופלין כך הרשעים. ר׳ יהודה בר נחמני אמר אחר דור המבול כתיב (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת. ולא היה להם לאחרונים ללמוד מן הראשונים וגוג ומגוג אתו לעלמא דאתי ונפלי ודוד רואה ואמר למה רגשו גוים.
דבר אחר: מה הים הזה הגל שלו עולה ומתגבר כאילו מציף את העולם וכיון שמגיע לשפת הים הוא משתטח לפני החול. כך אומות העכו״ם כל מי שמזדווג לישראל לעשות להם רעה נופל לפניהם. למה שישראל משולין כחול. שנאמר (הושע ב׳:א׳) והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומות העכו״ם משולים כים. וכן הוא אומר (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש. את מוצא נמרוד וחביריו נזדווגו לאברהם ונפלו לפניו שנאמר (בראשית י״ד:ט״ו) ויחלק עליהם לילה. אבימלך לפני יצחק עשו לפני יעקב פרעה ומצרים לפני ישראל וכן רבים בתורה. ואף לעתיד לבוא גוג ומגוג עתידים ליפול לפני ישראל ודוד רואה וצווח למה רגשו גוים. אמר רבי יצחק אפילו אומר אדם לחבירו למה את עושה כך הוא כועס עליו. והצדיקים אומרים להקב״ה למה אתה עושה כך ואינם נענשין. ולמה אינם נענשין לפי שלא בקשו טובה לעצמן אלא על ישראל. אמר ר׳ איבו כל ריגושן של רשעים וכל יגיען לריק. שנאמר (ירמיהו נ״א:נ״ח) ויגעו עמים בדי ריק. אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה.
למה רגשו גוים – א״ר יצחק אפילו אדם אומר לחברו למה אתה עושה כך הוא כועס והצדיקים אומרים להקב״ה למה ואינם נענשים ולמה אינם נענשים שלא בקשו טובה לעצמן אלא לישראל. א״ר איבו כל רגשן של רשעים וכל יגיען לריק שנאמר ויגעו עמים בדי ריק, אבל ישראל לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה.
למא ד׳א צ׳ג׳ת אלמלל, ואלאמם דרסת אלמחאל.
בשביל מה הורעשו האומות. והמפלגות הוגים בדבר בלתי אפשרי?
למה רגשו
למה רגשו גוים – רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח.
ולפי משמעו ולתשובת המינין: נכון לפותרו על עצמו, לעיניין שנאמר: וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם (שמואל ב ה׳:י״ז) ויקבצו פלשתים את מחניהם1 ונפלו בידו. ועליהם אמר: למה רגשו ונתקבצו גוים.
ולאומים יהגו – בלבם ריק.
[ולאומים – מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין.]⁠א
1. השוו לשון הפסוק בשמואל א כ״ח:א׳.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
Why have nations gathered Our Sages (Bavli Berakhot 7b) expounded the passage as referring to the King Messiah, but according to its apparent meaning, it is proper to interpret it as referring to David himself, as the matter is stated: "And the Philistines heard that they had anointed David as king over Israel, and all the Philistines went up to seek, etc.⁠" (II Sam. 5:17), and they fell into his hands. Concerning them, he says, "Why have nations gathered,⁠" and they all gathered.
and kingdoms think vain things in their heart.
and kingdoms Heb. ולאמים. Menachem interprets לאמים, אמות, and גוים as all closely related.
למה רגשו גוים – לשון עצה כל מקום שתמצא תיבה זו לשון סוד ולשון עצה הוא, כמו: ״אש⁠[ר] יחדיו נמתיק״ וגו׳ (תהלים נ״ה:ט״ו). אף כאן לשון עצה הוא, ומה היא העצה שנתיעצו – ננתקה את מוסרותימו (תהלים ב׳:ג׳) – פתרונו: ננתקה את מוסרות מלכי ישראל מעלינו.
אתה מוצא כשמשחו את דוד למלך שמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד {למלך} עליהם.⁠א ״ויעלו {כל} פלשתים לבקש את דוד״ (שמואל ב ה׳:י״ז). ועליהם אמר דוד: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק.
א. בכ״י: ״מעליהם״.
למה רגשו גוים – דברי אחד מה⁠{מ}⁠שוררים הנביאים, {על} דוד, או על המשיח.
ומלת רגשו – התחברו, כמו מרגשת פועלי און (תהלים ס״ד:ג׳).
{ו_}⁠א אמר שמלת רגשו – כמו המון וקול שאון, וכן פירש מרגשת (תהלים ס״ד:ג׳), גם בית אלהים נהלך ברגש (תהלים נ״ה:ט״ו). גם הוא נכון בעבור ולאומים יהגו ריק – אם זה על המשיח הנה הוא על גוג ומגוג, ואם על דוד – על הגוים שהיו סביבות ירושלם שנלחמו עמו, כמו ארמים ואדום ופלשתים ועמלק.
א. יש מחיקה כאן בכ״י לייפציג 14.
למה רגשו – הנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום המשחו, על כן כתוב: אניא היום ילדתיך (תהלים ב׳:ז׳).
או על המשיח.
ורגשו – כמו חברו, וכמוהו: מרגשת פועלי און (תהלים ס״ד:ג׳).
ולמ״ד לאומים שרש, כמו: ולאם מלאום יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג).
יהגו ריק – בדיבור, כמו: ולשוני אםב יהגה רמיה (איוב כ״ז:ד׳), והדבור ננתקה את מוסרותימו (תהלים ב׳:ג׳).
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 (במקום ״אני״): ״כי זה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ולשון״.
WHY ARE THE NATIONS IN AN UPROAR? It appears to me that this psalm was written by one of the poets in honor of David.⁠1 He composed it on the day of David’s anointment. The Psalm therefore reads: This day have I begotten thee (v. 7). It is also possible that our Psalm refers to the Messiah.⁠2
The word rageshu (uproar) means, gather.⁠3 The word rigshat (gathering) in From the gathering of the workers of iniquity (Psalms 64:3)4 is similar.
The lamed in the word le’ummim (peoples) is a root letter.⁠5 Compare, u-le’om mi-le’om ye’ematz (and one people shall be stronger than the other people) (Gen.25:13).
MUTTER IN VAIN. Yehegu (mutter) is to be rendered, speak.⁠6 Yehegu is similar to the word yehegeh (speak) in Neither shall my tongue speak deceit (Job. 27:4). The nations say, Let us break their bands asunder (v. 3).
1. Lit., “concerning David.”
2. This is the opinion of some Talmudic aggadot. See Sukkah 52b. Also see Rashi: “Our Rabbis interpreted this as referring to the king Messiah. However, according to the plain meaning of the text it appears proper to interpret it as referring to David.”
3. So too Radak. Others render storm or rage.
4. Translated according to Ibn Ezra Others render, tumult or rage.
5. Its root is lamed, alef, mem.
6. The word yehegeh can refer to thought or speech (See Ibn Ezra on Ps. 1:1). Hence Ibn Ezra’s comment.
אלמה רגשו גוים – כמו שמצינו: ״וישמעו פלשתים, כי משחו את דוד למלך על ישראל, ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד״ (שמואל ב ה׳:י״ז).
ולאמים יהגו ריק – לפי שהיה בהם חמשה סרנים.
א. הפירוש על פרק זה מופיע בספר יוסף המקנא ק״ז (עמ׳ 100). לפני הקטע מופיע: ״נשקו בר פן יאנף, כי יבער כמעט אפו (תהלים ב׳:י״ב). וכי חרה אפו מה בכך – לא הניחו בשביל חרונו, אלא עמדו עליו והרגוהו. אלא כך פתר בכור שור״.
למה רגשו גוים – זה המזמור הוא המזמור השני. וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים שהוא ראש מזמור. ובחשבון כותבין אותו שני. ומקצת מרבותינו אמרו (בבלי ברכות ט׳:): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא. ואמרו (בבלי ברכות י׳.): כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסים בה באשרי. וזאת הפרשה פתח בה באשרי האיש וסים בה באשרי כל חוסי בו (תהלים ב׳:י״ב). וטעם למה נסמך מזמור זה למזמור זה לא נודע לנו, ולמה סדר אותם בסדר שהם מחוברים. כי אינם נסדרים על סדר המעשים. כי הנה המזמור השלישי הוא על דברי אבשלום ואחריו כמה מזמורים שהיו עניניהם קודם מעשה אבשלום זמן רב. והנה בסוף הספר מזמור קמ״ב: בהיותו במערה תפלה (תהלים קמ״ב:א׳), שהיה בימי שאול. לפיכך לא נוכל לפרש כי נסדרו המזמורים על סדר המעשים. וזה המזמור חברו ואמרו דוד בתחלת מלכותו שנתקבצו עליו הגוים כמו שנאמר: וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד (שמואל ב ה׳:י״ז). וזה שאמר: למה רגשו, שכל הפלשתים עלו. ורגשו ענין קבוץ והמון רב, כמו מרגשת פעלי און (תהלים ס״ד:ג׳), ותרגום של והשבתי את המון מצרים (יחזקאל ל׳:י׳): ואבטל ית איתרגושת מצראי.
ולאמים יהגו ריק – כי בבואם למלחמה היו מדברים גבוהות, לפי שנצחו את ישראל במלחמת שאול ומת שאול ובניו ומגפה גדולה היתה בעם, ועד עתה לא היה מלך אחר לישראל מעת מות שאול. ואמר: ריק הוא כל דבריהם.
Why do the nations rage – The Psalm is the second; and so we find it in all the more accurate books, that (these words) are the beginning of a Psalm. And in enumeration they inscribe it as the second. But some of our teachers have said (Bavli Berakhoth 9b) that Happy is and why do the nations rage form a single Psalm. And they have said (ibid. 10a) "Every section which was (specially) dear to David, he opened and closed with 'Happy is (are).' And this section he opened with 'Happy is the man,' and closed with 'Happy are all they that put their trust in Him.'" The reason why this Psalm follows immediately the other is not known to us; nor why he arranged them in the order in which they are connected, for they are not arranged in historical order. For instance, the third Psalm is concerned with the affair of Absalom, and after it occur many Psalms whose subject–matter is earlier by a considerable period than the incident of Absalom. Notice also, at the end of the book, Psalm 142, "When he was in the cave; a Prayer,⁠" (has reference to events) in the days of Saul. Therefore we cannot explain the arrangement of the Psalms according to the historical order. David composed and recited this Psalm in the opening of his reign, when the nations were gathered against him, as it is said (2 Sam. 5:17) "and when the Philistines heard that they had anointed David king over Israel all the Philistines went up to seek David.⁠" And this is his meaning in saying Why do they tumultuously assemble (רגשׁו)? because all the Philistines had come up. And רגשה has the sense of gathering and great multitude, as (Ps. 64:3), "from the throng (רגשתי) of the workers of iniquity;⁠" and the Targum of the passage (Ez. 30:10) "I will also make the multitude (המון) of Egypt cease,⁠" is, "and I will make of no avail the raging (איהרגושת) of Egypt.⁠"
And the peoples imagine a vain thing? – for when they came to make war they were saying proud things, because they had conquered Israel in the wars of Saul, and Saul and his sons were dead, and the people had been severely smitten. And from Saul's death until now there had not been another king for Israel. And he says, a vain thing is (the sum of) all their words.
(הקדמה) בזה המזמור סיפר המחבר ענין ימות המשיח1, אשר הכוונה בו2 היא להשיב כל המין האנושי לעבודת האל יתברך3. ואמר:
(א-ב) למה רגשו גוים. שכל עסקם ותכליתם היה עניני הרגש והקיבוץ המדיני הנפסד4: ולאומים יהגו ריק. בימות המשיח5, כי אמנם אז יתייצבו מלכי ארץ להיות לאחדים להלחם6, ורוזנים נוסדו יחד לעשות סוד ועצה7 על ה׳ - שלא לעבדו, ועל משיחו - שלא ימלוך8:
1. ׳רבותינו דרשו את העניין על מלך המשיח׳ (רש״י), והוא בברכות (ז:) ׳ואילו גבי מלחמת גוג ומגוג כתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק׳, וכן מבואר בע״ז (ג:) ׳כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן, על מה באתם, אומרים לו על ה׳ ועל משיחו, שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו׳], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר ננתקה את מוסרותימו [וגו׳], והקב״ה יושב ומשחק שנאמר יושב בשמים ישחק [וגו׳]׳.
2. במשיח, התכלית שלמענו נשלח לעולם.
3. ראה מש״כ רבינו בזכריה (ט א) שמשיח נקרא ׳עין כל האדם׳, כי הוא ׳פוקח עורים׳, ש׳מכוין להודיע מעלת האל בכל העולם, וכמו כן כל כוונתו לכל שבטי ישראל לכוננם לחיי עד׳, וכל האומות ׳יבואו אליו לחלות פניו שימלוך עליהם, כאמרו (מיכה ד ג) ׳והוכיח לגוים עצומים עד רחוק׳⁠ ⁠׳. וראה שיר השירים רבה (ז ג): ׳ד״א חדרך, זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב״ה׳.
4. ׳רגשו - ענין קיבוץ והמון רב׳ (רד״ק). והוא המשך לפרק הקודם, אחר שהתבאר שדרך הרשעים תאבד, כי כל עסקם הוא רק לקבץ הון וקניינים גשמיים, א״כ למה רגשו הגויים והשתדלו כל כך להשיג קניינים מדומים אלה (ע״פ פירוש המאירי).
5. ׳למה רגשו׳ הוא לשון עבר, כלומר, למה עד כה תמיד ׳רגשו׳ וביקשו ענייני הרגש ודברים נפסדים, ו׳למה יהגו ריק׳ - אף לעתיד בימות המשיח.
6. שיתייצבו בעצה אחת ובהסכמה לבוא להלחם (ע״פ רד״ק).
7. ׳נוסדו - לשון סוד (רש״י, אבע״ז), מפני שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה (מצודות), כלומר נתייעצו כולם כאחד (רד״ק). והרד״ק פירש ׳נוסדו׳ מלשון ׳יסוד׳, ונאמרה העצה בלשון יסוד, כי יחס העצה למעשה הוא כיסוד לבנין (וראה אבע״ז).
8. וזהו ׳יהגו ריק׳, שאף אז לא ירצו לעסוק בעבודת ה׳ וקנייני נצח, ולכן ירצו לפרוק מעליהם עול המשיח המכריח אותם לעבוד את ה׳.
(א-ג) לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וגו׳. אמר הגאון, זה המזמור מחובר עם הראשון, וכן אמרו ז״ל (ברכות י.) ׳פתח באשרי וסיים באשרי, כדכתיב (פסוק יב) אשרי כל חוסי בו׳1. וזהו התקשרותו, כי אחרי שהאל יתברך נתן באדם זה הכח השכלי וחפץ ה׳ בכולם לולא המה מרו ועצבו את רוח קדשו2, אם כן לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם בזמנו של דוד המלך לבלתי היכנס תחת כנפי השכינה3, וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ רִיק יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ לעתיד, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה׳ וְעַל מְשִׁיחוֹ בזמנו של דוד4, באמרם נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וגו׳ כדי לפרק עול ה׳ יתברך מעל צווארם, וכן אמרו ז״ל (ע״ז ג.) ׳כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, דכתיב ׳ננתקה את מוסרותימו וגו׳⁠ ⁠׳5:
1. איתא שם (ט:) ׳אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא׳, ומביא לכך ראיה ׳כל פרשה שהיתה חביבה על דוד, פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי – דכתיב אשרי האיש, וסיים באשרי – דכתיב אשרי כל חוסי בו׳.
2. ראה להלן (תהלים כ״ט:א׳), ובהקדמת פירוש התורה.
3. לפי זה ׳רגשו׳ – ׳ענין קיבוץ והמון רב׳ (רד״ק). וכ״כ בנדפס, וראה פירוש המאירי.
4. בנדפס נוסף ביאור: ׳יתייצבו מלכי ארץ – להיות לאחדים להלחם, ורוזנים נוסדו יחד – לעשות סוד ועצה על ה׳ – שלא לעבדו, ועל משיחו – שלא ימלוך׳.
5. כשיבוא המשיח והקב״ה אומר לתת שכר לישראל, ולא לאומות: ׳אמרו לפניו, ריבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה וכו׳, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה וכו׳, מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב״ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו׳. וראה שם (ע״ז ג:) ׳כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן, על מה באתם, אומרים לו, על ה׳ ועל משיחו, שנאמר, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק וגו׳, וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר ננתקה את מוסרותימו וגו׳⁠ ⁠׳, ע״ש.
יהגו ריק – היו״ד בלא מאריך והה״א בשוא לבדו והגימ״ל דגושה ודומה לו ובתורתו יהגה.
רגשו – ענין קבוץ והמון רב וכן מרגשת פועלי און (תהלים ס״ד:ג׳).
ולאומים – האומות כמו ולאם מלאם יאמץ (בראשית כ״ה:כ״ג).
יהגו – ידברו.
ריק – דבר שאין בו ממש.
למה רגשו – ר״ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל.
גוים, לאומים – שם לאום מציין תמיד את האומה מצד הדת, ושם גוי מציין מצד הקיבוץ, לכן יחס הרגש וההמיה אל הגוים, וההגיון אל הלאומים, שהם מחשבות להפר הדת (ובא בסי׳ זה מ״ד ג׳ ט״ו, מ״ז ד׳, נ״ז י׳, ס״ז ה׳, ק״ה מ״ד, קמ״ט ז׳).
למה – אחר שבאר אבדן הרשע כי הוא כמוץ אשר תדפנו רוח ואין לו תקוה רק אם הוא שומר את הבר ונוטר את הצדיק, אומר אם כן למה רגשו גוים למרוד במשיח ה׳ ובישראל עמו, הלא אך בזה יהיה להם קיום אם יעבדו את ה׳ ואת דוד מלכו.
למה רגשו גוים – יש הבדל בין גוים ובין לאומים, גוי נקרא הקיבוץ מבלי השקף אם הוא בעל דת או לאו, ובשם לאום נקרא מצד שמתאחד תחת דת מיוחד, ומצייר שהקשר שהתקשרו נגדו היה אלהותיי וגם מדיניי, כמ״ש על ה׳ ועל משיחו – על ה׳, לפרוק עול הדת ושבע מצות שהכריחם דוד לקיימם, ועל משיחו, לפרוק עול מלכותו ועבודתו, והגוים רגשו ברגש ומרד למרוד במלכות בית דוד, והלאומים מצד ענין הדת הגו מחשבות נגד דת ומצות ה׳.
למה – ההפרש בין שני הנרדפים למה ומדוע הוא שהראשון נראה כמניח שבלי טעם נעשה הדבר שעליו יִשָּׁאֵל (לְ⁠־מָה) והשני מלשון ידיעה מניח שבודאי איזה טעם הֵעיר העושה לעשות מעשהו, וכן כאן יצדק לשון למה, כלומר לריק ילאו גוים אם יתיצבו על ה׳ ועל משיחו.
רגשו – מצאנו בדניאל ו׳:י״ב אדין גבריא אלך הרגשו על מלכא, ושם הוראתו נאספו במהירות, רק מקורו משרש רגז שהוראתו קרובה לשרש חרד המורה מהירות התנועה מיראת נזק, וכן ענינו גם כאן.
לאמים – מצאנו שתי הגזרות לְאֹם וְאֻמָּה (ראש אֻמות בית אב, פינחס) ושתיהן דגושות להוראת שרשן אמם שהיא הברה קדמונית הנשמעת על שפת עולל ויונק בהתחלת מבטא שפתיו, וממנו שם אֵם; א״כ נראה שהוראת לאום היא כל זרע איש מקדמוני ארץ אם הרבה ואם מעט, וכן בבני ישמעאל שנים עשר נשיאים לאמותם (סוף חיי שרה) ועַם מקור עִם הוראתו קבוצת בני אדם גם אם אין להם סדר והנהגת מדינית, וגוי הוראתו בני אדם היושבים תחת ממשלת שוטר ומושל.
יהגו – יטרחו לחשב מחשבות (עיין מה שכתבתי למעלה א׳:ב׳).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) יִ֥תְיַצְּ⁠ב֨וּ׀ ⁠מַלְכֵי⁠־אֶ֗רֶץוְ⁠רוֹזְ⁠נִ֥ים נֽוֹסְ⁠דוּ⁠־יָ֑חַד⁠ ⁠עַל⁠־יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗וְ⁠עַל⁠־מְ⁠שִׁיחֽוֹ׃
The kings of the earth stand up, and the rulers take counsel together, against Hashem, and against His anointed.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קָיְמִין מַלְכֵי אַרְעָא וְשִׁלְטוֹנַיָא יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמָרָדָא קֳדָם יְיָ וּלְמִנְצֵי עַל מְשִׁיחֵיהּ.
The kings1 of the earth arise and the rulers will join together to rebel in the LORD's presence, and to strive against his Anointed.
1. Kings: kingdoms.
יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד – שבאים על הקב״ה ואומר להם הקב״ה אני מנגינתם מתבר אנא להון. כמה דאת אמר (בראשית י״ד:כ׳) אשר מגן צריך בידך. לעתיד לבוא אומר למלך המשיח מדינה פלניא מרדה בך והוא אומר יבוא גובאי ויחריב אותה שנאמר (ישעיהו י״א:ד׳) והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כיון שרואין צרתן רבה הן באים ומשתחוים למלך המשיח. שנאמר (שם מ״ט:כ״ג) אפים ארץ ישתחוו לך.
על ה׳ ועל משיחו – משל לגבור שהיה במדינה וכשהיו הגייסות באות לאותה מדינה היו יראים מאותו גבור ואומרים מה נעשה בואו ונהרג אותו גבור ואחר כך נזדווג למדינה. כך אלו. א״ר ברכיה בשם ר׳ לוי ארורים הם הרשעים שהם מקיימים עצה על ישראל וכל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתך. עשו אמר שוטה היה קין שהרג הבל בחיי אביו ולא היה יודע שאביו פרה ורבה. אני איני עושה כן אלא (בראשית כ״ז:מ״א) יקרבו ימי אבל אבי. פרעה אמר שוטה היה עשו שאמר כן ולא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו. אני איני עושה כן אלא עד דיהון דקיקין תחות כורסייא דאימהון אנא מחינא להון. הדא הוא דכתיב (שמות א׳:כ״ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. המן הרשע אמר פרעה היה שוטה שאמר כן ולא היה יודע שהבנות נישאות לאנשים והן פרות ורבות. אני איני עושה כן אלא (אסתר ג׳:י״ג) להשמיד להרוג ולאבד וגו׳. גוג ומגוג עתידין לומר כן שוטים היו הראשונים שמעקיפין עצה על ישראל ולא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים. אני איני עושה כן אלא בתחלה אני מזדווג לפטרונן ואחר כך אני חוזר על ישראל. הדא הוא דכתיב (תהלים ב׳:ב׳) על ה׳ ועל משיחו. והקב״ה אומר להם גוג ומגוג לי אתם באים להזדווג כמה גדודים יש לפני וכמה רשפים וברקים ולפידים ואני יוצא עמך במלחמה. שנאמר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. מה כתיב שם (זכריה י״ד:ט׳) והיה ה׳ למלך על כל הארץ.
על ה׳ ועל משיחו – ללסטים שעומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך ואומר אם מוצא אני בן המלך אני תופשו ואני הורגו וצולבו וממיתו מיתה חמורה, ורוח הקדש מלעגת עליו יושב בשמים ישחק, ר׳ אחא בשם ר׳ שמואל אמר ארבעה שחוק הן, יושב בשמים ישחק, ואתה ה׳ תשחק למו, ה׳ ישחק לו, גם אני באידכם אשחק.
ואנתצב מלוך אלארץ׳, ואלוזרא אעתצבו אג׳מעין, עלי אללה ועלי מסיחה.
ובשביל מה התייצבו מלכי הארץ וגם השרים התאספו יחד. נגד ה׳ ונגד המשיח שלו?
ופירשתי1 נוסדו התאגדו כעין אמרו בהוסדם יחד עלי2, בסודם אל תבא נפשי3.
1. גם קטע זה המוסגר ליתה בכ״י א, ק, והובא בהוצ׳ מרגליות. וברור שנלקט מן הפירוש הארוך דלעיל.
2. לקמן לא יד.
3. בראשית מט ו. וכן תרגם שם. וראה שם פירושי רס״ג מהדורתי, וראה לקמן ח ג. וכ״כ בפירושו לאיוב יט יט.
[פסרת נוסדו אעתצבוא מת׳ל קולה בהוסדם יחד עלי, בסודם אל תבא נפשי]
קולה נוסדו יחד יעני ת⁠[. ﹼ ﹶ.]⁠בוא וא⁠[נ]⁠חשדוא ומנה בהוסדם (תהלים לא:יד) אדׄ עלי מצדר הדׄא אלאנפעאל.
It states, “intrigue together(Psalms 2:2) meaning … and they gather together from “they intrigue(Psalms 31:14) following the passive (Nip̄ʿal) verbal noun.
אשר נתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו׳ – [ורוזנים – שינורש בלעז. נוסדו – לשון סוד, פורקונשילרווט בלעז.]⁠א ומה היא העצה?
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
Kings of a land stand up and nobles take counsel, etc. Heb. רוזנים, senors (seigneurs) in Old French, lords.
take counsel Heb. נוסדו, an expression of counsel (סוד), furt konsilez in Old French (furent conseilles), they hold counsel (see below 55:15). And what is the counsel?...
יתיצבו מלכי ארץ – אף מלכים {נק}⁠ראוא מלכים על שם עצה, וכן רוזנים נקראו רוזנים על שם רז. ולמה נוסדועל יי׳ ועל משיחו.
א. מלה זו קשה לקריאה.
יתיצבוורזנים – הם השרים, כמו מחתת רזון (משלי י״ד:כ״ח).
נוסדו – ישימו יסוד למעשיהם לקשור על השם ועל משיחו.
ורבים אמרו שהמלה מגזרת סוד. והראשון הוא הנכון כי [הו]⁠א מבנין נפעל.
יתיצבו – עם הגויםא המלכים והסגנים יחדו.
ונוסדו – מגזרת סוד. והנה על דרך: ריבה י״י את יריביי (תהלים ל״ה:א׳) שהוא מגזרת רב והוא מעלומי העי״ן ריב, וכן סוד מגזרת סיד. ויו״ד יריביי הפוך, והוא תאר חסר. או הוא מטעם יסוד.
על דעת האומר שזה המזמור שאמר המשורר נאמר על דוד, או הוא התנבא על עצמו, הנה מצאנו גוים רבים היו תחת יד דוד. ואם על המשיח הדבר יותר ברור.
וטעם על י״י – שיצאו מתחת יד שקול הדעת שנטע השם בלב כל אדם.
ועל משיחו – שלא יכחשו לו ויסורו אל משמעתו לתת לו מס.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״הגוים״.
STAND UP. The kings and the rulers stand up together with the nations and take counsel.
The word nosedu1 (take counsel) comes from the same root as sod (secret).⁠2 It is like the word yerivai (those that strive with me)⁠3 in Strive O Lord, with those that strive with me (Psalms 35:1). Yerivai is related to the word rav (strive) (Jud.11:25). It is one of those words that drop its middle root letter. Its root is resh, yod, bet. The root of sod is similarly samekh, yod, dalet. The yod of the word yerivai was switched.⁠4 The noun which yerivai describes is omitted.⁠5
It is also possible that the word nosedu is to be connected to the word yesod (foundation).⁠6 If we accept the opinions of those who say that this psalm was composed by a poet in honor of David or that David prophesied about himself,⁠7 then we must explain our verse as speaking of the many nations that Scripture tells us were under David’s hand.
However, our verse is better explained in accordance with those who say that our chapter deals with the Messiah. The meaning of Against the Lord is that the nations reject the discipline of the rational mind, which God has placed in every human being.⁠8
AND AGAINST HIS ANOINTED. They do not cringe before him. They do not accept his authority and offer him tribute.⁠9
1. Which comes from the root yod, samekh, dalet.
2. So too Rashi. The root of sod is samekh, yod/vav, dalet.
3. Its root is yod, resh, bet.
4. In other words the root yod, resh, bet, is a variant of the root resh, yod, bet. The root yod, samekh, dalet is similarly a variant of the root samekh, yod, dalet.
5. Lit. “It lacks an adjective.” The noun which yerivai governs is missing. Ps. 35:1, which literally reads, “Strive, O Lord with who strive with me” should be interpreted as if written, Strive, O Lord, with the men that strive with me. So Filwarg.
6. From the root yod, samekh, dalet. In this case the phrase nosedu yachad (take counsel together) is to be rendered, “they form one foundation” that is they unite and form an alliance.”
7. If David is the author of this Psalm.
8. According to Ibn Ezra it is possible for the human mind to discover the basic laws of the Torah, for these laws are rational laws. See Chapter 5 of Ibn Ezra’s Yesod Mora; The Secret of the Torah, p. 75. Ibn Ezra believes that all people are obligated to abide by these laws.
9. Lit., “to offer him tribute.”
יתיצבו מלכי ארץ – שהתיצבו כל סרני פלשתים בעצה אחת ובהסכמה לבוא להלחם עם דוד. וקראם מלכים ורוזנים אף על פי שלא ראינו בשום מקום שקראם אלא סרני פלשתים, הם בגאותם היו חושבים עצמם מלכים ואינם. ואפשר גם כן שנועדו עמהם מלכים אחרים מן הגוים.
ורוזנים נוסדו יחד – נתיעצו כלם כאחד. ונאמרה העצה בלשון יסוד כי כן העצה למעשה כמו היסוד לבנין.
על י״י ועל משיחו – כי ידעו, כי על פי י״י מלך דוד, ושמואל נביא י״י משחו למלך.
The kings of the land take their stand – for all the satraps of the Philistines had taken their stand with one consent and in agreement to come to fight with David. And he calls them "kings" and "rulers,⁠" although we have not seen any other passage where he describes them otherwise than as "satraps" of the Philistines, who in their pride were imagining themselves kings, though they were not so. Possibly also there were assembled with them other kings from the nations.
And rulers take counsel (יַוסדו) together – They had all consulted together as one. Counsel also is expressed in the word יסוד (foundation), for counsel is to actual performance as the foundation to a building.
Against the Lord and against His anointed – for they knew that David was king by the appointment of the Lord, and Samuel the prophet of the Lord had anointed him king.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ורוזנים – שרים.
נוסדו – ענין עצה כמו נמתיק סוד (תהלים נ״ה:ט״ו) ע״ש שהעצה נעשה בסוד לבל יגולה או לפי שהעצה להמעשה הוא כהיסוד לבנין.
יתיצבו – מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳ ועל משיחו.
ורוזנים – הם שרי העצה, ובאו סמוכים אל מלכים תמיד, והבדלם מן יועצים, שהם בעלי הסודות והיועצים בעניני הדת, ע״כ אמר נוסדו, שהוא קרוב מענין סוד, מתיעצים בסוד.
יתיצבו – המרד יהיה לפעמים מצד המלך שמורד בו כצדקיהו שמרד בנבוכדנצר ולפיהו נמשכו העם אחריו, ולפעמים יצא המרד מן העם שימרדו בהרודה בם ואחריהם ימשך גם מלכם בקשר המרד, ואמר שמרד זה יצא בין מן העמים, כמ״ש למה רגשו גוים, בין מן מלכיהם, כמ״ש יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים – מצייר שהגוים רוגשים ומורדים בצד אחד, ומלכיהם נצבים בצד השני עם הרוזנים שהם שרי העצה ונוסדו סודות יחד איך ללחום, והמרד הוא בין על ה׳ מצד הדת, ובין על משיחו מצד הממשלה.
יתיצבו – שרש יצב וישב הוראתם קרובה כמו הברתם, רק נשתמשו בראשון להוראת עכוב, מתוך נחץ עד שלא ירצה איש להמתין להגיע אל מטרתו וישאר בעמידה להיות מוכן לילך לו.
ורוזנים – מקור התבה רוז קרוב לראש.
נוסדו – גלו סודם ומחשבת לבם זה לזה ואע״פי שהוא משרש יסד מקור המלה סָד קרוב לשָת הברה קדמונית (עיין מה שכתבתי למעלה א׳:ג׳) וכל צאצאיו גם מחולפי הברה יקיימו מקור הוראתו.
על ה׳ ועל משיחו – נראה ששני המזמורים הם לדוד חברם כשנשמח למלך ואחרי לכדו מצודת ציון שעלו פלשתים לבקשו (שמואל ב׳ ה׳:י״ז), ובודאי גם שאר הגוים סביבות א״י חרדו לנפשם כשמעם שמועת משיחת דוד ועשו קשר ביניהם להלחם עמו; וכן גם דעת רז״ל ששני המזמורים יש לחשבם כמזמור אחד (כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, אשרי האיש – אשרי על חוסי בו, תלמוד בבלי ברכות י.) ואחר שהזכיר מנת האיש הבוטח בה׳, שהיא גם מנת דוד וחלקו, דבר נגד החושבים להתקומם נגד עצת ה׳; ואע״פי שאין סדר למזמורי תהלים לא בענין ולא בזמן חיבורם, מ״מ נ״ל שיש להניח שנבחר אשרי האיש להיות ראש למזמורים מחמת יופי מליצותיו ויושר עניניו; ושם הספר בכל מכתבי קדמונינו הוא תילים בלא הי״א מלשון תֵּל ר״ל קיבוץ ואסיפה, שאם הוראת התבה הלל למה לא כתב תהלות?
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) נְֽ֭⁠נַתְּ⁠קָה אֶת⁠־מֽוֹסְ⁠רוֹתֵ֑ימוֹ וְ⁠נַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּ⁠וּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃
"Let us break their bands asunder, and cast away their cords from us.⁠"
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נִתְרַע יַת אֱסָרָתֵיהוֹן וְנִטְלוֹק מִנָנָא שַׁלְשְׁלָוָתֵהוֹן.
They say,⁠1 “Let us break their bonds, and let us throw off their chains from us.”
1. They say: omit.
ננתקה את מוסרותימו – אלו תפילין של יד. ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש.
דבר אחר: ננתקה את מוסרותימו – אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו אלו הם מצוות שהן קולעין בהם כגון סוכה ולולב שנקראו עבות. שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) לכו ונעלה אל הר ה׳ וגו׳ ונלכה בארחותיו. אלו שבע מצוות שהם כתופין בהם.
יקולון נבתר ענא אסראתהמא, ונטרח אענאתהמא, יענון אמרהמא ונהיהמא.
הם אומרים נשבור מעלינו את העול שלהם (של ה׳ ושל משיחו) ונשליך מעלינו שתי הרצועות שלהם. הם מתכונים (שהם) האיסורים והאזהרות שלהם.
ויחכי ענהם [2ב] קולהם ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו יעני מוסרות ייי ומשיחו אי נחל רבאטה מן אנפסנא ונכׄלע לואזמה ען מעתקדנא.
And he relates their words, “Let us break the cords of their yoke, shake off(Psalms 2:3) meaning, ‘The yoke of God and his anointed one’; as in we loosen his chains upon us and we remove the fetters that bind us.⁠1
1. They rank below David as the anointed messiah. RASAG translates and explains Yôḏeʿa as תׄאבת with the sense steadfast, (Seʿadyah, Psalms, 38, 58). See Qafih remarks ad. loc.
ננתקה את מוסרותימו – [דישרונפרוימש לויקוראנגלש בלעז,]⁠א אילו רצועות שקושרים העול בהם.
[עבותימו – לויקורדוש בלעז.]⁠ב
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
Let us break their bands Deronproms lor koyongles in Old French (Yirmeyahu 27:2). These are the bands with which the yoke is tied.
their cords Heb. עבתימו, lor kordes (leur cordes) in Old French.
(ג-ד) שאומרים: ננתקה את מוסרותימו.⁠א
ובאומרםב כן, יושב בשמים ישחק אדניג ילעג למו.
א. עיינו פירוש ר״י קרא תהלים א׳:א׳.
ב. בכ״י: ״ובאומרים״.
ג. בכ״י: ״יי׳⁠ ⁠⁠״.
ננתקה – והם אומרים זה אל זה, או חושבים.
מוסרותימו – משפטי [?]⁠ה ומשפטי המלוכה. והנה המשפטים דומים לעבותות שישימו בצואר השור עד [שיד]⁠וש.
ננתקה את מוסרותימו – מגזרת מוסר.
גם עבותימו – חבלים עבותים. והטעם אחד במלות שונות, כי כן דרך צחות, כמו: מה אקוב ומה אזעום (במדבר כ״ג:ח׳).
LET US BREAK THEIR BANDS ASUNDER. Mosrotemo (their bands) comes from the same root as moser (band). Also the word avotemo (cords) means ropes. It refers to thick cords. Both parts of our verse say the same thing in different words. It is poetic to do so.⁠1 Compare:
How shall I curse, [whom God has not cursed?]
And how shall I bring wrath, [upon whom the Lord has no wrath? (Num. 23:8).]
1. Moderns refer to this aspect of Biblical poetry as synonymous parallelism.
ננתקה את מוסרותימו – הם היו אומרים ננתק מוסרות ישראל וקשורם שקשרו יחד והסכימו להמליך את דוד. לפי שעמדו שבע שנים שלא הסכים כל ישראל עליו להמליכו, ועתה הסכימו עליו כלם, אמרו פלשתים: ננתק מוסרותיהם.
ונשליכה ממנו עבתימו – והוא כפל דבר במלות שונות והענין אחד. וכן מנהג הלשון. והמוסרות והעבותים הם החבלים החזקים והם משל לעצה ולהסכמה החזקה.
Let us break their bands asunder – They were saying: "Let us break the bands of Israel and their league (lit. binding) in which they have bound themselves and agreed to make David king.⁠" For there had elapsed seven years in which Israel as a whole had not agreed about him to make him king, and now when they had all agreed about him the Philistines said "let us break their bands asunder.⁠"
And cast away their cords from us – He repeats himself in different words, while the meaning is the same for such is the idiom of the language. And the "bands" and "cords" denote the strongest ropes, and are a figure for counsel and firm agreement.
ננתקה את מוסרותימו. של ה׳ ושל משיחו שציוו שנקיים תורת בני נח: [ונשליכה ממנו] עבותימו. מסים ושעבוד, כמשפט בתורת ישראל1:
1. כמו שכתוב (דברים כ יא) על האומות שבשליטת ישראל ׳והיו לך למס ועבדוך׳ - שיקבלו עליהם מיסים ושעבוד (רש״י שם). ויישב הכפילות, שלכן נאמר מקודם ׳ננתקה את מוסרותימו׳ - לשון מוסר, שמלמדים אותם איך להתנהג ומצווים להם לשמור את מצוות בני נח, ואחר כך ׳נשליכה את עבותימו׳, את הקשר והחבל שבו קושרים אותם ומכריחים אותם לעבוד את עבודתם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ננתקה – הנו״ן בגעיא.
ננתקה – ענין ההעתק ממקומו כמו נתקו מוסרות (ירמיהו ה׳:ה׳).
מוסרותימו – הם קשורי רצועי העול.
עבותימו – חבלים עבות בת ג׳ יתרים.
ננתקה – וכה יאמרו בעצתם נעתקא מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול.
ונשליכה – הוא כפל ענין במ״ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר.
א. כן גם בדפוס ראשון, והשוו מצודת ציון.
עבותימו – העבות הם כמה חבלים או מוסרות קלועים יחד, ואמרו חז״ל אין עבות פחות משלשה.
ננתקה – עבותות הם חזקות יותר ממוסרות, שהם מוסרות הקלועים יחד ואי אפשר לנתקם, יאמרו שמוסרות החלושים ינתקו ועבותות החזקים ישליכו מעל צוארימו, וזה בין בענין הדת שמצות שאין להם טעם ויכולים להשיב עליהם יבטלום, ומצות השכליות החזקות בטעמם ישליכו אחרי גיום, ובין בענין העבדות יפרקו עולו, ודברים שנשבעו עליהם והתחייבו בברית ושבועה, יפרקו מעל צוארם במרד ובהפר אלה וברית.
ננתקה וגו׳ – בדברי דוד האחרונים (שמואל ב׳ כ׳) כתוב מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, שפירושו במלוך איש צדיק ימשול יראת אלהים בדרך, וכתב אלהים ולא שם הוי״ה ב״ה להורות שאינו מדבר בישראל לבד כי גם בגוים, וכן רק אין יראת אלהים במקום הזה (וירא) ולא ירא אלהים (תצא); וכן דוד מצייר שחרדו הגוים סביבותיו בדעתם כי נמשח למלך פן יכריחם לחדול מתועבת שקוציהם ולעבוד את האלהים עבודה זכה וברה דבר הנראה להם כמאסר בפני יצרם המשביע עצמו ניאופים וכל תועבה וכל זה לכבוד גילוליהם.
מוסרותימו – משרש יסר הקרוב לאסר וסור מהברת סר הקדמונית, כי ייסרו איש באסור אותו במוסרות למען יסור מעשות רע, ואולי ההפרש בין מוסרות ועבותים ועבותו הוא שמוסרות הוראתו חבלים עשויים מקש וחציר, ועבותים הם חבלים מעשה פשתן וקנבוס והגסים במלאכתם, ועבותות הן מעשה בוץ ומשי או זהב, על כן יפול בראשון סימן הזכר ובשני סימן הנקבה.
ונשליכה ממנו – שכבר שאול נצחם (שמואל א׳ סוף סימן י״ד) ויראו ממנו מהשתקע בתועבותיהם אולי יבוא להלחם בהם ויהיו חלשים מהתיצב נגדו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁ⁠מַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק⁠ ⁠אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג⁠־לָֽמוֹ׃
He that sits in heaven laughs. Adonai mocks them.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְיָתֵיב בִּשְׁמַיָא יִגְחַךְ מֵימְרָא דַייָ יִדְהַךְ לְהוֹן.
The one who sits in heaven will laugh; the word of the LORD will mock at them.
יושב בשמים ישחק – אמר ר׳ יצחק כל עסקיו של הקב״ה בקדושה. דיבורו בקדושה שנאמר (תהלים ס׳:ח׳) אלהים דבר בקדשו. קילוסו בקדושה שנאמר (ישעיהו ו׳:ג׳) קדוש קדוש קדוש. הילוכו בקדושה שנאמר (תהלים ס״ח:כ״ה) הליכות אלי מלכי בקדש. נאדר בקדושה שנאמר (שמות ט״ו:י״א) מי כמוכה נאדר בקדש.
דבר אחר: יושב בשמים ישחק – אמר הקב״ה שוחקין אלו באלו. ר׳ אחא בשם רבי שמואל בר נחמני אמר ארבע שחיקות הן. א׳ יושב בשמים ישחק. ב׳ (תהלים נ״ט:ט׳) ואתה ה׳ תשחק למו. ג׳ (שם ל״ז:י״ג) ה׳ ישחק לו. ד׳ (משלי א׳:כ״ו) גם אני באידכם אשחק.
וסאכן אלסמא יצ׳חך אלנאס בהם, כד׳לך אללה יהזי בהם.
יושב בשמים (הקב״ה) יצחיק בהם את האנשים. באופן הזה (על ידי שאנשים יצחקו עליהם) ה׳ ילעג עליהם.
הסבותי ישחק אשר ביושב בשמים אל הנבראים ואמרתי ישחיק בהם, כפי שמצאתי כל הפעולות אשר השכל שוללם ממנו יתעלה מוסבים אל ברואיו, כמו וישבות ביום השביעי1 ״ועטל״ ויהיה ענינו השבית. וכך וירד ה׳2 ״אורד״ ויהיה ענינו הוריד, ורבים בדומה לזה. והעברה זו בשפת בני ישראל שהם מיוחסים משום מה את הפעולה שהיא בנפעל אל הפועל כמו שנאמר ביהוידע וירא אתם את בן המלך3, וענינו ויראם. וכדבר דניאל ויבן וידבר עמי4 וכוונתו בכך ויבינני. וכך ישחק וילעג יש לפרשם ישתיק וילעיג5. ומה שהוספתי וו בתחלת יושב בשמים הוא בשביל קשר הענין שאומר למה רגשו הגוים וה׳ כבר הועיד להם עונשו, כדרך שאומרים למה תמרה את פי המלך והוא יכול לך.
1. בראשית ב ב. וראה שם פירושי רס״ג מהדורתי.
2. בראשית יא ה. וכן תרגם שם.
4. דניאל ט כב.
5. וכ״כ הראב״ע בשם רבינו.
רדדת ישחק אלד׳י פי יושב בשמים אלי אלמכ׳לוקין פקלת יצ׳חך בהם, כמא וג׳דת ג׳מיע אלאפעאל אלתי ינפיהא אלעקל ענה מצרופא אלי כ׳לקה, מן ד׳לך וישבות ביום השביעי ועטל, פיכון אלמעני השבית, וכד׳לך וירד ה׳ אורד, פיכון אלמעני הוריד, ואשבאה ד׳לך כת׳יר. ומג׳אז הד׳א פי לגת בני אסראיל אנהם קד ינסבון אלפעל אלחאל פי אלמפעול בה אלי אלפאעל כקולה פי יהוידע וירא אתם את בן המלך, ואלמעני פי ד׳לך ואוראהם, וכקול דניאל ויבן וידבר עמי ומענאה פי ד׳לך ואפהמני, כד׳לך אתג׳ה ישחק וילעג אן יפסראן ישחיק וילעיג. אמא זיאדתי אלוו פי אוול יושב בשמים פאן ד׳לך לינסאק אלמעני פיקול לם צ׳ג׳ת אלאמם ואללה קד תואעדהם בעקאבה, כקול אלקאיל לם תעצי אלסלטאן והו יקד׳ר עליך.
ומעני קולה יושב בשמים ישחק למא קד עלמה מן כׄיבה תדבירהם פי מא דבﹼﹶרוה ואכׄפאק עזאמהם1 פי מא עזמוא עליה פשבה דׄלך באלדׄי יהזא מן אלכׄלק במן ידעי מא לא יסתטיעה ויסכׄר במﹶן יתעאטא פוק מקדרתה.
1. עזאמהם] (1) 4א עזאימהם
The meaning of, “He who is enthroned in heaven laughs.” (Psalm 2:4), that He already knew their machinations had failed when1 they conspired against him, and their resolve failed when they schemed against him. For (David) compares this to one who scoffs at the Creator, whom he accuses of being incapable, and derides for having undertaken something beyond his power.⁠2
1. “he sits’ = omniscient. An example of hubris, who thinks he has the upper hand. Man plans God laughs.
2. A reference to God’s omnipotence and foreknowledge of event to come.
(ד-ה) ישחק, ילעג, ידבר – לשון הווה הם משמשים.
(4-5) laughs...mocks...speaks They are meant as the present tense.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

יושב – {ישחק –} דרך משל, והטעם: שישימם ללעג ולשחוק.
וטעם יושב בשמים – בעבור מלכי ארץ (תהלים ב׳:א׳), והם כלם ברשות שמים.
יושב – בעבור שהזכיר מלכי ארץ, אמר כנגדם: יושב בשמים שהם למעלה על האדם.
אמר הגאון: כי טעם ישחק – שישימם לשחוק וללעג.
והנכון: שהשם ברא הגשם שהוא העצםא והצורות שהם מקרים, כי כל אשר יעשה האדם או יצייר צורות חיות, ושמו נשגב לבדו מהיותו כיסודב ואף כי במקרה. רק בעבור שהמדבר אדם וככה השומע, דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומע. וככה עשו שהארץ כדמות אדם ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז:ל״ב), מירכתי ארץ (ירמיהו כ״ה:ל״ב).
ולמו – כמו: להם.
ומלת לעג – לעולם עם אות למ״ד, כמו: ילעגו לי (תהלים כ״ב:ח׳). על כן: ואיבינו ילעגו למו (תהלים פ׳:ז׳) דרך כינוי, כאשר אפרש.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״שהוא העצם״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״מהיותו כיסוד״.
HE THAT SITTETH. Scripture reads: He that sitteth in heaven. It says this, because it earlier said, The kings of the earth stand up. It contrasts He that sitteth in heaven, which is located1 above all human beings, with the kings of the earth.⁠2
The Gaon3 says that the meaning of laugheth is that God will make them objects of laughter and scorn.⁠4
The following is the real meaning of laugheth:
God created all matter i.e. substance. He also created the forms.⁠5 The forms consist of the accidents, all which man makes or the images of living creatures, which he can conceive. God whose name alone is exalted is above being made out of matter.⁠6 He is certainly beyond the accidents.⁠7 It is only because the one who speaks8 is human, and likewise the one who hears, that the Torah spoke in the language of men so that the one who hears will understand.⁠9 They10 thus attributed human form to the earth. Hence we read: And the earth opened her mouth (Num. 16:32); from the thighs of the earth (Jer. 25:32; 31:8; 50:41).⁠11
[THE LORD HATH THEM IN DERISION.] The word lamo (them) means, at them.⁠12 The verb yilag (mock) is always connected to the object by a lamed. Compare, yalagu li (mock me) (Psalms 22:8). The meaning of ve-oyevenu yilagu lamo (and our enemies mock themselves) (Psalms 80:7) is therefore,⁠13 as I shall explain, a euphemism.⁠14
1. Lit., “that are.” The Hebrew word for heaven (shamayim) is in the plural.
2. It contrasts God who sits in heaven with the kings who live on the lowly earth.
3. Rabbi Saadiah Gaon.
4. Rabbi Saadiah Gaon was bothered by the image of God sitting in heaven and laughing.
5. The form that matter takes.
6. Lit. “And his name alone is exalted from being matter.”
7. God is unchangeable.
8. Heb. Ha-medabber.
9. Ibn Ezra employs a similar expression in chapter 12 of His Yesod Mora and in his commentary on Gen. 1:26. The clause may be explained to mean that the Torah was given to people who speak and hear. Indeed this is how I rendered it in my translation of Ibn Ezra’s commentary on Genesis. However, from a similar comment in Deut. 5:5 it appears the term ha-medabber refers to Moses. In this case we should interpret: For Moses who spoke and Israel who heard were human.
10. The prophets.
11. Ibn Ezra makes a similar point in Gen. 1:26. He there writes: “A human being cannot speak of things above or below him without employing human terminology. Hence Scripture uses such terms as the mouth of the earth (Num 16:30) [and] the hand of the Jordan (Num. 13:29).” Ibn Ezra’s point is that He that sitteth in heaven laughteth is a metaphor.
12. Ibn Ezra renders Adonai yilag lamo (The lord hath them in derision): The Lord laughs at them.
13. Being that lamo means at them.
14. “At themselves” is a euphemism for, at God. See Ibn Ezra on Ps. 80:7. Thus Ps. 80:7 should be understood as And our enemies laugh at God.
לכך אומר כן: יושב בשמים – הקב״ה שוחק עליהם.
יושב בשמים ישחק, אדני ילעג למו – לפי שאמר, כי הם נוסדו יחד על י״י (תהלים ב׳:ב׳) לבטל דברו, אמר: כי הוא יושב בשמים וישמע דבריהם וישחק וילעג להם. ובאמרו: ישחק וילעג על האל יתברך הוא על דרך משל כלשון בני אדם שישחק האדם וילעג למי שבוזה אותו ואינו נחשב בעיניו לכלום. וכן: ואתה י״י תשחק למו תלעג לכל גוים (תהלים נ״ט:ט׳), אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו (תהלים ל״ז:י״ג). ובאמרו: יושב בשמים ענין יושב עומד, כמו ואתה י״י לעולם תשב (תהלים ק״ב:י״ג). וכן כל ישיבה שנמצאת על האל יתברך כמו הישבי בשמים (תהלים קכ״ג:א׳), המגביהי לשבת (תהלים קי״ג:ה׳). ובאמרו: בשמים לפי שהם קימים ועומדים לעד לא יפסקו אישיהם כמו אישי הארץ.
He that sitteth in the heavens shall laugh; The Lord shall have them in derision. – As he has said that they have taken counsel together against the Lord, to nullify His word, (so now) he says that He sits in heaven, and hears their words, and laughs at and derides them. And when he says of God – Blessed be He! – He shall laugh at and deride (them), it is metaphorical, an accommodation to human language; for a man laughs at and mocks one whom he despises and esteems as nothing at all. And so: "And Thou, Lord, shalt laugh at them, Thou shalt mock at all the nations" (Ps. 59:9); "The Lord shall laugh at him, for He sees that his day is coming" (Ps. 37:13). And when he says: He that sitteth in the heavens, the meaning of "sitting" is abiding (enduring), as "and Thou, Lord, remainest (lit. sittest) forever" (Ps. 102:13). And so every expression of sitting, when it is used of God – Blessed be He! – as, "O Thou that sittest in the Heavens" (Ps. 123:1); "That hath His seat on high" (Ps. 113:5). And when he says in the heavens, it is because they are stable and endure forever, and their individualities do not come to an end like those of the earth.
ישחק. על העצה1: ילעג. על המלחמה2:
1. ש׳נוסדו יחד׳.
2. ש׳יתייצבו מלכי ארץ׳ להילחם.
יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק. ר״ל, ישמח על השרידים אשר ה׳ קורא1, וכן ׳ותצחק שרה׳ (בראשית י״ח:י״ב), ר״ל צהלה ושמחה2: ה׳ יִלְעַג לָמוֹ. לאותם המבעטים בו3:
1. ע״פ לשה״כ ביואל (ג ה), וראה מש״כ בבראשית (מט כו).
2. כן פירשו לשון ׳ויצחק׳ הכתוב באברהם (בראשית י״ז:י״ז), ואילו צחוקה של שרה מפורש שם כפשוטו, וכן גם מבואר בפירוש רבינו שם, וצ״ע. ואולי הכוונה לשם (כא ו) ׳ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים׳. [וע״פ זה יובן עומק הכוונה בשיעורים שם: ׳ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים – שמחה שלימה נתן לי אלהים, שאפילו בצער הלידה לא נצטערה׳, כי השמחה השלימה קיימת רק לעולם הבא, כמבואר בברכות (לא.) ׳אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר (תהלים קכ״ו:ב׳) אז ימלא שחוק פינו׳, וראה מש״כ בנדפס ובשיעורים בתהלים שם ׳אז׳ – לעתיד לבוא, ׳ימלא׳ – שמחה שלימה בלי תערובת צער, וראה מש״כ בזה המהר״ל בנצח ישראל (פכ״ג). ובדברים (טז טו) בעניין חג הסוכות כתב רבינו: ׳והיית אך שמח – תהיה שמח בלבד ובשמחתך לא יתערב עצבון׳, וראה בשיעורים לפרשת ראה שהטעם לכך כי חג הסוכות רומז לעתיד לבוא. ובלידת יצחק היתה בחינת העתיד לבוא, כמו שפירש שם ׳וה׳ פקד את שרה כאשר אמר׳ – ׳שהסיר ממנה קללת חוה בעיבור ובלידה ובגידול כאמרו הרבה ארבה עצבונך והרונך׳, ושם (ג טז) בקללת חוה ׳הרבה ארבה עצבונך והרונך׳ כתב: ׳היפך מה שהיה קודם החטא וכו׳, וכזאת אמרו שתהיה לעתיד׳. וכדבריו כתב בפנים יפות על ׳וה׳ פקד׳ שם, וראה מש״כ בשמות (א יט) עה״פ ׳כי חיות הנה׳. ובכתובות (ח.): ׳רב חביבא איקלע לבי מהולא, בריך שהשמחה במעונו, ולית הלכתא כוותיה, משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא׳. ויש לבאר שכיון שתכלית ברית המילה הוא קניין האושר הנצחי, כמבואר באורך בדרשת ׳עם קדוש אתה׳, וזה לא יתקיים אלא לעתיד, לכן אין לברך ׳שהשמחה במעונו׳, וזה נרמז ב׳צערא דינוקא׳, שאין שמחה שלימה בעוה״ז, ורק ׳אז – ימלא שחוק פינו׳. וזהו שאמרה שרה בלידת יצחק ׳צחוק עשה לי אלהים – אף על פי שיש צער מילה לתינוק, האל יתברך נתן שמחה בלבי, לפיכך ׳כל השומע יצחק לי׳ – וישמח בעדי, ולא ידאג בשביל צער המילה׳].
3. שהזכירם בפסוק הקודם, שמבעטים בסוכותיהם.
למו – להם ר״ל עליהם.
יושב בשמים – כאומר הלא ה׳ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה וא״כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״ש.
ישחק ילעג – השחוק יהיה לפעמים דרך שמחה ולפעמים דרך לעג וכשבא אחריו מלת על הוא לעג, ובכל זאת לעג גדול משחוק, שמתכוין ללעוג והשחוק יהיה מעצמו, וכשבא סתם או עם מלת אל יהיה לפעמים דרך שמחה, ושחקתי לפני ה׳, אשחק אליהם לא יאמינו.
יושב – שיעור הכתובים למה רגשו גוים וכו׳ יתיצבו מלכי ארץ ובכל זאת יושב בשמים ישחק ואינו מענישם? - משיב מה שיושב בשמים ישחק הוא כי בזה ילעג למו – ורצה לומר עפמ״ש טוב כעס משחוק טוב כעס שהקב״ה כועס על הצדיקים בעולם הזה משחוק שהקב״ה משחק על הרשעים, כי השחוק יש לו ענין מיוחד מבכל המדות שבכל המדות לא יתראה שינוי בין הפועל והמתפעל, הפועל יכעס והמתפעל יקבל עונש, הפועל ירחם והמתפעל ירוחם, לא כן השוחק על רעהו, הפועל שוחק ונדמה שטוב לבו, והמתפעל יקבל בושה וכלימה, וע״כ המשיל בזה את הצלחת הרשעים, שהגם שנראה שה׳ שוחק ואינו כועס עליהם, הם מקבלים בזה אך כלימה וחרפה במה שיגדל עונשם פתאום כשיתמלא סאתם, כמ״ש בושה אמכם מאד וכו׳ הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, וז״ש מה שנראה שיושב בשמים ישחק ואינו מענישם הוא מצד שילעג למו, (וע״כ קראו תחלה יושב בשמים שזה ציור על שנראה כאילו מסתיר פנים ועל השמים כבודו ובלתי משגיח אבל מצד שהוא אדון כל הארץ ילעג למו).
יושב בשמים ישחק וגו׳ – על שחשבו למרוד בו, וידבר אלימו אפו על שנאספו על משיחו.
ילעג – מצאנו שרש זה הפוך בד׳ דרכים לעג עלג געל גלע והחמישי בלשון ארמי עגל שהוראתו מהירות וממנו עגלה הממהרת תנועתה ועגל המרקד ונד (וירקידם כמו עגל, למטה כ״ט:ו׳) ואולי זאת היא תולדתם זה מזה – הנמהר בדיבורו ידבר לשון עלגים ויתבזה לפני כל (ולפני התגלע הריב נטוש, משלי י״ז:י״ד לפי מקומו הוראתו לשון בזיון) ומצאנו במשנה מסכת נדה שלהי פרק הרואה כתם ״מכה הראויה להגלע״ (כלומר להוציא דם ולהתגעל בו) כי יגעלו בו וילעגו עליו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) אָ֤ז יְ⁠דַבֵּ֣⁠ר אֵלֵ֣ימוֹ בְ⁠אַפּ֑⁠וֹוּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְ⁠בַהֲלֵֽמוֹ׃
Then He will speak to them in His anger and frighten them in His wrath.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֵידֵין יְמַלֵל לְהוֹן בְּתוּקְפֵיהּ וּבְרוּגְזֵיהּ יְבַהַלְאִנוּן.
Then he will speak to them in his strength, and in his wrath he will frighten them.
אז ידבר אלימו באפו – וכתיב (תהלים פ״ו:ט״ו) אל רחום וחנון. אלא חנון לישראל אבל לאומות עכו״ם באף ובחמה. שנאמר (ישעיהו י״ג:ט׳) הנה יום ה׳ בא אכזרי ועברה. לכן נאמר אז ידבר אלימו באפו.
אז ידבר אלימו באפו – וכתיב ה׳ ה׳ אל רחום וחנון, אלא חנון לישראל אבל לעובדי אליליים שהבהילו ישראל באף ובחמה שנאמר הנה יום ה׳ בא אכזרי ועברה וחרון אף, לכך נאמר אז ידבר אלימו באפו.
חיניד׳ יאמר פיהם בגצ׳בה, ובעקאבה ידהשהם.
באותו זמן יצוה את הכעס שלו עליהם. ובעונש שלו יבהיל אותם.
ואנמא קﹶרן בה אז ידבר אלימו באפו אדׄ כאן לא יגׄזי אללה תעׄ דׄלך מנהם דון שדיד עקאב יחﹺﹼלﹶה בהם ואלים עדׄאב ינזלה עליהם.
It is connected to “Then He speaks to them in anger(Psalms 2:5) for God, may He be exalted, did not render satisfaction upon them without severe punishment befalling them. “to them (ʾelîm)” is the punishment which descended upon them.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ה) אז ידבר אלימו – [כמו אליהם,]⁠א ומהו הדבור?
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 4]

(5) Then He speaks to them Heb. אלימו, like אליהם. And what is the speech?...
אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו – מה אתם מתייעצים לבטל גזירתי.⁠א
(ו)
ואני נסכתי מלכי – פתרונו: ואני משחתי מלכי, כמו: ״וסוך לא סכתי״ (דניאל י׳:ג׳).
א. עיינו פירוש ר״י קרא תהלים א׳:א׳.
אז – יש אומרים כי ידבר כמו יאבד.
אז – יש אומרים: ידבר – כמו: יאבד, כמו: ותדבר את כל זרע (דברי הימים ב כ״ב:י׳) המלוכה,⁠א כי כתוב בספר אחר: ותאבדב (מלכים ב י״א:א׳), מגזרת דבר כבד מאד (שמות ט׳:ג׳).
ואלימוג – החזקים, כמו: ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג). ואיננו נכון כי אילי הארץ על דרך: אבירי בשן (תהלים כ״ב:י״ג). גם הוא ביו״ד כי הוא מגזרת אין איל (תהלים פ״ח:ה׳).
והנכון: כי ידבר כמשמעו, ואלמו כמו: אליהם, ועלימו (דברים ל״ב:כ״ג) כמו: עליהם, וככה ידבר אליהם:⁠ד למה רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳).
א. בדפוסים נוסף כאן: ״שהוא לשון מות, כמו: אהי דברך מות״ (הושע י״ג:י״ד). המלים חסרות בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870, פרמא 2062, וטיקן 78, וטיקן 82, פריס 1222, פריס 1367.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, וכן תוקן בכ״י לונדון 24896, וטיקן 78. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, וטיקן 82: ״ותדבר״.
ג. כן בכ״י לונדון 24896, וטיקן 82. בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062, וטיקן 78: ״ואילימו״. בכ״י מנטובה 13: ״אילמו״.
ד. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״ובמה ידבר״.
THEN. Some say that yedabber (will He speak) means, he will destroy. Compare, and destroyed (va-tedabber) all the royal seed (11 Chron. 22:10). Tedabber in the latter refers to death. Compare, Ho, your plagues (devarekha), O death. Devarekha is similar to va-tedabber (destroyed)⁠1 in and destroyed all the royal seed (11 Chron. 22:10). The latter is clearly indicated in the Book of Kings. (Kings II 11:1).⁠2 Va-tedabber is related to the word dever (pestilence) in a very grievous pestilence (Exodus 9:3)
The above noted commentaries interpret the word elemo (unto them) as meaning, the mighty.⁠3 Compare, ele ha-aretz (the chief men of the land) in and the chief men of the land carried he (Kings II 24:15). However, their interpretation is incorrect, for ele ha-aretz is similar to abbire ha-bashan (strong bulls of Bashan)⁠4(Psalms 22:13).⁠5 Furthermore6 ele is spelled with a yod,⁠7 for it8 comes from the same root as eyal (strength) in that has no strength (Psalms 88:5).⁠9
The correct interpretation10 is as follows:
Yedabber is to be taken according to its plain meaning.⁠11 Elemo12 means at them and alemo13 means on them.
Gods speaks to them thus: Why do the nations gather?⁠14
1. Both words come from the same root. Their root is, dalet, bet, resh.
2. Lit. “For it is written in another book.” Ibn Ezra’s point is that whereas 11 Chron. 22:10 reads va-tedabber et kol zera ha-mamlakha, a parallel verse in Kings II 11:1 reads: va-te’abbed (and destroyed) et kol zera ha-mamlakhah. We thus see that va-tedabber means, and destroyed.
3. According to this interpretation our clause should be rendered: Then will He destroy their mighty ones.
4. The word “Bulls” is a metaphor for the chiefs or mighty men.
5. Ibn Ezra’s point is that ele ha-ha-aretz means the bulls of the land, not the mighty ones of the land. Hence the word elemo cannot be rendered their strong ones.
6. Lit., “also.” According to Filwarg this is another interpretation. Ibn Ezra now says even if ele means mighty or strong it does not imply that elemo has a similar meaning.
7. Whereas elemo is spelled without a yod. Hence it cannot be compared to the word ele in ele ha-aretz.
8. Ele.
9. Translated according to Ibn Ezra
10. Of yeddaber and elemo.
11. It means, will He speak.
12. Spelled with an alef.
13. Spelled with an ayin. The point is, just as alemo means on them, elemo means at them (Filwarg). No one disputes that alemo means on them. Hence Ibn Ezra’s analogy.
14. Verse 1. Translated according to Ibn Ezra
אז ידבר אלימו באפו – כמו שנאמר: וישאל דוד (שמואל ב ה׳:י״ט), וכתיב: ויהי בשמעך {את} קול צעדהא בראשי הבכאים, אז תחרץ, כי אז יצא י״י לפניך להכות במחנה פלשתים (שמואל ב ה׳:כ״ד).
א. כן בפסוק. בכ״י: הצעדה.
אז ידבר אלימו באפו – אז כשישמע דבריהם וגאותם ידבר אלימו באפו.
ובחרונו יבהלמו – ודבריו עמהם הם אפו וחרונו שישלח להם.
ויש מפרשים: ידבר מענין דבר כבד מאד (שמות ט׳:ג׳), וכן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כ״ב:י׳). ויפרשו אלימו כמו אילי הארץ (מלכים ב כ״ד:ט״ו) שפירושו תקיפי הארץ. והראשון קרוב.
Then shall He speak unto them in His wrath – Then, when He shall hear their words and their pride, He shall speak unto them in His wrath.
And vex them in His sore displeasure – And His words with them are His anger and sore displeasure which He shall hurl at them. Some interpret ידבר (speak) in the sense of דבֶר (plague) [in the passage] "a plague (דבר) grievously heavy" (Exod. 9:3). And so (also) "and she destroyed (ותדבר) all the seed royal" (2 Chron. 22:10); and they interpret אלימו (to them) as in the verse "the אילי (chief men) of the land" (2 Kings 24:15), of which the meaning is the powerful ones of the land. But the former is nearer (to the right meaning).
אז ידבר. המשיח [אלימו]1 באפו, ׳והכה ארץ בשבט פיו׳ (ישעיה יא ד)2:
1. כמו ׳אליהם׳ (אבע״ז).
2. ׳בשבט פיו׳ מתבאר בהמשך, שהמשיח אינו צריך להילחם כלל, אלא ׳בשבט פיו׳, בתפילה אל ה׳. [וא״ש לשון ׳ידבר - באפו׳, וראה רד״ק ואבע״ז שנדחקו בזה].
אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וגו׳. ר״ל, ישים בתוכם דֶבֶר1, כאמרו (חבקוק ג׳:ה׳) ׳לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּבֶר׳2:
1. – מגיפה. והיא המגיפה האמורה בזכריה (יד יב) במלחמת גוג ומגוג. ולפי זה, מה שאמר כאן ׳ובחרונו יבהלמו׳, הכוונה לפסוק שם (פסוק יג) ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְהוּמַת ה׳ רַבָּה בָּהֶם׳.
2. שפירושו מגיפה.
אלימו – אליהם.
יבהלמו – מלשון בהלה.
אז – כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳.
באפו, ובחרונו – החרון מציין התחרות האף ופעולתו, והחרון המתלוה אל האף עושה רושם כמ״ש חז״ל, ואמרו (ש״ר פ״ג) ויחר אף ה׳ בם אף אהרן נצטרע.
אז – בעת שידבר אלימו פתאם באפו – אז יבהלמו בחרונו ששם במו להענישם, אז ידבר אלימו לאמר
אז – יש לתבה זו הוראת התעוררות לפעול ע״ד אז תחרץ (שמואל ב׳ ה׳:כ״ד) מיד כשישמע דברי הגוים יתעורר לבהלם באפו.
יבלהמו – יש כמה שרשים שתבא בהם ה״א במקום ו״ו עי״ן הפעל כמו בוש⁠־בהת בלשון ארמי, מול⁠־מהל, לוט⁠־להט, אף בהל הוא ממקור בול ונבל שעיקרם בַּל לשון הכחשה ונפילה, ותהיה הוראת בהל קרובה למליצת נפילת אפים (ויפלו פניו, בראשית).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י⁠ ⁠עַל⁠־צִ֝יּ֗⁠וֹן הַר⁠־קׇדְשִֽׁי׃
"Truly it is I that have established My king upon Zion, My holy mountain.⁠"
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא רַבִּיתִי מַלְכִּי וּמַנִיתֵיהּ עַל טוּר מַקְדְשִׁי.
I have anointed my king, and appointed him over my sanctuary.⁠1
1. Sanctuary: Zion, my holy place.
ואני נסכתי מלכי – מהו נסכתי משחתיה. כמה דאמר (דניאל י׳:ג׳) וסוך לא סכתי. דבר אחר: אתיכתיה. כמה דאמר (שמות נ״ב:ח׳) עגל מסכה.
דבר אחר: גידלתיו. כמה דאמר (מיכה ה׳:ד׳) ושמונה נסיכי אדם. וכתיב (יחזקאל ל״ב:ל׳) שמה נסיכי צפון. והיכן גדלתיו על ציון הר קדשי.
ואני נסכתי מלכי – מהו נסכתי אמשחתיה, כמד״א וסוך לא סכתי. ד״א נסכתי אתיכתיה כמד״א עגל מסכה. ד״א גדלתיו כמד״א ושמונה נסיכי אדם. ד״א השיתיו כמד״א ויסע הארג עם המסכת, מסכתיו מן היסורין, ר׳ הונא בשם ר׳ אחא לשלשה חלקים נתחלקו היסורין אחד לדוד ולאבות ואחד לדורנו ואחד למלך המשיח, הדא הוא דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וגו׳, אמרו למלך המשיח היכן אתה מבקש לדור, אוף דא צריכא שאיל על ציון הר קדשי, כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי כך חייבין על מחיצתו והוא חרב.
יקול להם ואמא אנא פקד אכ׳תצצתה מלכי פי ציון והי ג׳בל קדסי.
ואני העמדתי את מלכי על ציון הר קדשי.
מלכי כﹺמﹶן יקול כיף תתﹶעאטון דׄלך ואנא קד רפעתﹸ מﹶן שיתם חטﹼﹶה ווליתﹸ מﹶן נויתם עﹶזלהﹸ ומתֺלה ועבדיך באו לשבר אכל (בראשית מב:י) יעני כיף נכון גואסיס ונחן אנמא אתינא אן נמצארﹸ מﹺיﹶראﹰ.
ונסכתי לגה פי אלתוליה מתׄל ומשחתי.
My king(Psalms 2:6) is like one who exclaims: How could you shout this, when I have honored one whom you desired and I made the governor someone whom you asked to serve him! It is similar to, “your servants have come to procure food(Gen. 42:10), meaning how can we be spies, when we came (down to Egypt) to collect provision?
And “I have installed(Psalms 2:6) is a word for appointing like ‘anointed me.’
ואני נסכתי מלכי – למה רגשתם ואני מיניתי לי את זה לנסיך ולמלוך על ציון הר קדשי.
But I have enthroned My king Why have you gathered together? I have appointed this one for Me to govern and to reign on Zion, My holy mount.
ואני נסכתי – המלכתי, והטעם שהוא נסיכי, כמו: חמשת מלכי מדין (במדבר ל״א:ח׳) שהיו נסיכי סיחון (יהושע י״ג:כ״א). ודע כי הסמיכה פעם היא מהנכבד לנבזה והפך הדבר, כמו: אתה הוא מלכי אלהים (תהלים מ״ד:ה׳).
ואני נסכתי מלכי – י״י הוא נחלתו והם עמך ונחלתך (דברים ט׳:כ״ט), וכמוהו: להשתחות למלך י״י צבאות (זכריה י״ד:ט״ז) שהוא המשיח, כדרך: וישתחוו לו כל מלכים (תהלים ע״ב:י״א). כי אילו היה על השם, היה הלמ״ד פתוח.
TRULY IT IS I THAT HAVE ESTABLISHED. Nasakhti (established) should be defined, I have crowned. Malki means,⁠1 the one who is my prince (nesikhi).⁠2 We thus read that the five kings of Midian (Num 31:8) were the princes (nesikhe) of Sihon (Joshua 13:21).⁠3
Note the following: Sometimes the superior is connected to the inferior.⁠4 At other times the reverse is the case.⁠5 Compare, Thou art my King, O God (Psalms 44:5); Truly it is I that6 have appointed My king; The Lord is his inheritance (Deut. 10:9; 18:2); and Yet they are Thy people and Thine inheritance (Deut. 9:29). To bow before the king, the Lord of hosts (Zech. 14:16; 17)⁠7 which like All kings shall prostrate themselves before him (Psalms 72:11) refers to the Messiah is similar;⁠8 for if the reference9 was to God then the lamed of le-melekh (before the king) would have a pattach beneath it.⁠10
1. My king means, My king who is My prince.
2. Our verse reads: Va-ani nasakhti malki (Truly it is I that have appointed my king). We would expect va-ani himlakhti malki or va-ani nasakhti nesikhi, for in such cases Hebrew employs verbs and nouns from the same root. Hence Ibn Ezra points out that the import of va-ani nasakhti malki is, I have appointed My king who is My prince.
3. We thus see that the nouns melekh and nasikh are related. Similarly the verbs nasakh and himlikh. Thus a king may be referred to as a prince.
4. At times God says to a Human being, “you are My king.”
5. At other times man says to God, “You are my king.”
6. God.
7. Translated according to Ibn Ezra Ibn Ezra interprets this clause: to bow before the king of the Lord of hosts.
8. In that the less important (the Messiah) is connected to the more important (the Lord of Hosts).
9. The clause before the king in Zech.
10. The pattach beneath the lamed would indicate the definite article, the reference being the Lord of hosts that follows.
ואני נסכתיא מלכי על ציון הר קדשי – כל זה מדברי הקב״ה שאמר למעלה: אז ידבר אלימו באפו (תהלים ב׳:ה׳).
אני נסכתי – את דוד, שהוא מלכי – מלך שיש לי, כמו שיאמר מן נשיא – נשיאי, מן עבד – עבדי, כך מן מלך – מלכי.
א. כן בפסוק. בכ״י נוספה כאן מלת: ״את״.
ואני נסכתי מלכי – אמר: איך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו. ומלת נסכתי ענין קצינות וגדולה כמו נסיכי סיחון (יהושע י״ג:כ״א), וגם אלהיהם עם נסכיהם (דניאל י״א:ח׳).
ומלכי – רצונו לומר המלך שלי כי אני המלכתיו. כמו שנאמר: כי ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳). רצונו לומר: לי לעבודתי. וכן אמר מלכי. ונאמר בהפך: ואלהים מלכי מקדם (תהלים ע״ד:י״ב), רצונו לומר המולך עלי. וכן שמוש אותיות הכנוי. וכן הסר מעלי נגעך (תהלים ל״ט:י״א), מנגד נגעי יעמדו (תהלים ל״ח:י״ב), ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נ״ו:ז׳), שמעתי את תפלתך (מלכים א ט׳:ג׳, מלכים ב כ׳:ה׳, ישעיהו ל״ח:ה׳, דברי הימים ב ז׳:י״ב), והדומים להם, כמו שבארנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו.
ואמר: על ציון הר קדשי – לפי שלא נכבשה מצודת ציון עד שבא דוד לכבשה, לפיכך נקרא ציון וירושלם עיר דוד. ואחר שכבשה נאספו פלשתים להלחם בו.
Yet I have set My king – He says: They, forsooth, are purposing to root out the kingdom from the house of David, though I have made him king and set him up! And the word נסכתי connotes chieftainship and greatness, as (in the verse) "the princes (נסיכי) of Sihon" (Joshua 13:21); and also "their gods with their princes" (נסכיהם) (Dan. 11:8). My king – he means to say, The king that is Mine in that I have made him king; just as it is said (1 Sam. 16:1) "For I have provided among his sons a king for Myself.⁠" He means by for Myself, for My worship, and so he says My king. And conversely it is said (Ps. 74:12): "And God is my King from of old,⁠" where the meaning is, who rules over me. Thus is the usage of the pronominal suffixes. And so (in the verse) "Remove Thy stroke from me" (Ps. 39:11); "Aloof from My plague do they stand" (Ps. 38:12); "and I will make them joyful in My house of prayer" (Is. 56:7); "I have heard thy prayer" (1 Kings 9:3; 2 Kings 20:5; Is. 38:5; 2 Chron. 7:12), and other similar (examples), as we have explained in the book Miklol in the grammatical section of it. And he says:
Upon My holy hill of Sion – Because the stronghold of Sion was not conquered until David came to subdue it, therefore Sion with Jerusalem is called the City of David. And after he had subdued it the Philistines gathered together to fight against him.
ואני נסכתי1. הנה אתם נלחמים להסיר מלכותי, ׳ואני׳ נסיך ופקידו של מלך2, כי אמנם מלכי הוא האל יתברך שנגלה על ציון הר קדשי בשוב ה׳ את שיבת ציון3:
1. אלו הדברים שיאמר המשיח.
2. המפרשים פירשו שאלה דברי ה׳, ו׳מלכי׳ מוסב על המשיח שהוא מלכו של ה׳, ׳ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי׳ (רש״י), ואיך יחשבו הם לעקור המלכות, ואני המלכתי ונסכתי אותו (ע״פ רד״ק, וראה אבע״ז). אך רבינו מפרש שהם דברי המשיח, וכאילו כתוב ׳ואני נוסכתי׳, כלומר אני הומלכתי על ידי ׳מלכי׳ - שהוא ה׳, ואיך תחשבו לבטל מלכותי. ובסוף זכריה (יד טז) פירש רבינו ׳למלך ה׳ צבאות׳, שמשיח הוא ׳מלכו של ה׳ צבאות, הוא המשיח שיגלה במפלת גוג׳. וכן הביא אבע״ז כאן.
3. לשה״כ להלן (קכו א). והיינו שאז תתגלה מלכות שמים בהר ציון. נמצא פירוש הכתוב ׳ואני נסכתי והומלכתי על ידי מלכי שהוא ה׳, שנתגלה כמלכי על ציון הר קדשי׳.
וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי וגו׳. כלומר, לכך ידברם1 ויבהלם, כי יאמר ה׳, הם ניתקו מוסרותי, ׳ואני נסכתי מלכי׳ להיישירם ולהחזירם למוטב. כלומר, ב׳ואני נסכתי מלכי – יבהלמו׳, היינו במידה זו, או במאמר זה:
1. ישים בהם דֶבֶר – מגיפה, כפירושו בפסוק הקודם.
ואני – הוי״ו במקום אבל כמו ועבדיך באו לשבר אוכל (בראשית מ״ב:י׳).
נסכתי – ענין ממשלה כמו נסיכי סיחון (יהושע י״ג:כ״א).
ואני – וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי.
ואני – מלת הגוף הנוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל מורה דיוק, ולרוב יורה הפוך וסתירה (כמ״ש אילת השחר כלל כ״ט) אבל אני,
נסכתי – מענין הגדלה, כמו נסיכי סיחון, ובא על שנוסכים שמן על ראשו לסימן גדולה,
מלכי – המלך שלי שהמלכתיו, ואלהים מלכי מקדם המולך עלי, וכן ושמחתים בבית תפלתי לך ה׳.
ואני נסכתי מלכי – אתם רוגשים למרוד, ואני בעת ההיא שחשבתם לפרוק עול מלכות בית דוד, בעת ההיא נסכתי מלכי, שעל ידי מרידתכם יתגלה שהוא הנמשח מאתי למשול על ציון הר קדשי.
ואני – ו״ו מיוחדת, וחסרה תחלת הדבור הנשמעת מאליה, איך תזידו לקום נגד דוד בעוד שאני נסכתיו, כלומר משחתיו למלך ונסך קרוב לנתך שהוראתו יצק (ומטר לא נתך ארצה, סוף וארא) וממנו נסיך (נסיכי מדין, מטות) ומסכה.
מלכי – מלשון מלכי ישפר עלך (דניאל ד׳) והוראתו יועץ בהתמידם לשאול עצה לאיש חכם הרגילו עצמם לכבדו ולבסוף בחרוהו עליהם לראש.
על ציון – הודעתי כי נסכתיו בתתי בידו מצודת ציון החשובה כבלתי אפשר ללכדה (שמואל ב׳ ה׳:ו׳⁠־ט׳).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) אֲסַפְּ⁠רָ֗ה⁠ ⁠אֶֽ֫ל חֹ֥ק⁠ ⁠יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּ⁠נִ֥י אַ֑תָּ⁠ה⁠ ⁠אֲ֝נִ֗י הַיּ֥⁠וֹם יְ⁠לִדְתִּֽיךָ׃
I will tell of the decree. Hashem said to me, "You are My son. This day have I begotten you.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶשְׁתְּעֵי קְיָמָא דַייָ אֲמַר חֲבִיב כְּבַר לְאַבָּא לִי אַנְתְּ זַכָּאָה כְּאִלוּ יוֹמָא דֵין בְּרֵיתָךְ.
I will tell of the covenant of the LORD. He said:⁠1 “You are as dear to me as a son to a father (abba), pure as if this day I had created you.”
1. He said: + to me.
אספרה אל חק – מסופרים הם בחוקה של תורה ובחוקן של נביאים וכתובים. בחוקה של תורה (שמות ד׳:כ״ב) בני בכורי ישראל בחוקה של נביאים (ישעיהו נ״ב:י״ג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא. מה כתיב בתריה (שם מ״ב:א׳) הן עבדי אתמך בו. בכתובים (תהלים ק״י:א׳) נאם ה׳ לאדוני. ה׳ אמר אלי בני אתה. וכתוב אחר אומר (דניאל ז׳:י״ג) וארו עם ענני שמיא. ה׳ אמר אלי בני אתה. א״ר יודן כל הנקמות הללו בחוקו של מלך מלכי המלכים הקב״ה. כל כך למה שהוא עוסק בתורה.
דבר אחר: בני אתה – מכאן תשובה לאומרים יש לו בן. ואת מותיב להון בן לי אתה אינו אומר אלא בני אתה כעבד שעושה לו רבו קורת רוח ואומר לו אנא מחבב לך כברי. (ר׳ הונא אמר לשלשה חלקים נחלקו היסורין. אחת נטלו אבות העולם וכל הדורות ואחת דורו של שמד ואחת דורו של משיח). וכד תיתי שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראתו בריה חדשה. וכן הוא אומר אני היום ילדתיך. הא שעתא בריית ליה. וכן הוא אומר (מלכים א א׳:ו׳) ואותו ילדה אחרי אבשלום. וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן.

רמז תרכא

אספרה אל חק – כבר הדברים מסופרים הן בחקה של תורה מנין בני בכורי ישראל, בחקן של נביאים מנין הן עבדי אתמך בו וכתיב בתריה הנה ישכיל עבדי וגו׳, בכתובים מנין נאם ה׳ לאדני וגו׳.
ה׳ אמר אלי בני אתה – ר׳ הונא בשם ר׳ אידי בשלשה חלקים נחלקו היסורין אחד למלך המשיח, וכד תיתי לו שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה״א אני היום ילדתיך שעתיה אומר הקב״ה עלי לבראותו בריה חדשה, וכה״א אני היום ילדתיך שעתיה ברייה ליה, וכן הוא אומר ואותו ילדה אחרי אבשלום, וכי אמו של אבשלום ילדה לאדוניה והלא זה בן מעכה וזה בן חגית, אלא מה זה עשה רכב ופרשים אף זה עשה כן, ומה זה היה בעל מחלוקת אף זה כן, ומה זה חמשים איש רצים לפניו אף זה כן.
ומהמא אקץ הד׳א אלרסם, פאן אללה קאל אנת וליי אליום אנשיתך שריפא.
וכל עוד שאני אספר את החק הזה. הרי ה׳ אמר אלי: אתה היום נכבד גדלתי אותך.
ופירשתי בני אתה, מכובדי, מפני שהשכל מכחיש פירושו בפשטו, ונוסף לכך הרי תיבת בן בלשון האומה מתפרשת לעשרה פנים1 וזה אחד מהם. ופירשתי ילדתיך התהוות, וגם מלה זו כדרך שמושה שכך אומרים בטרם הרים ילדו2, וכן או מי הוליד אגלי טל3, וכן וכפור שמים מי ילדו4.
1. מרשה אני לעצמי למנותם וכל אשר ייראה לו שטעיתי יתקן. א) בן, ולד. ב) ענף, כמו ועל בן אמצתה לך, לקמן פ טז. ג) שרשים, בנות צעדה עלי שור, בראשית מט כב. וראה תרגומו שם, ופירושיו מהדורתי. ד) תלמיד, בני הנביאים, מלכים ב ב טו. ה) תכונה ואופי לטוב או לרע, בני חיל, בני בליעל, בני עולה, בן נעות המרדות. ו) גיל, כבשים בני שנה. ז) כפרים הטפלים לעיר, את קנת ואת בנותיה. ח) חיוב, בני מות, בן מות. ט) כינוי של כבוד בני בכורי, בנים אתם. י) השוכנים במקום מסויים או בכלי מסויים. בני ציון, בני בבל, בני אשפתו. והן עתה לאחר עריכת המלון המובא בסוף הספר נראה לי לשנות מה שכתבתי כאן. ראה שם, ושמא שתי הרשימות משלימות זו את זו.
2. לקמן צ, ב.
3. איוב לח כח.
4. שם לח כט. והשוה רמב״ם במו״נ ח״א פ״ז.
ופסרת בני אתה וליי למא אחאל אלעקל תפסירה עלי אלט׳אהר, וכאנהֵ מע ד׳לך לפט׳הֵ בן פי לג׳ה אלקום עלי עשרה צ׳רוב מן אלתפסיר, והד׳א ואחד מנהא.
ופסרת ילדתיך אנשיתך כמסתעמלהם איצ׳א פי הד׳ה אללפצ׳ה, אד׳ יקולו בטרם הרים ילדו, ואיצ׳א או מי הוליד אגלי טל, ואיצ׳א וכפור שמים מי ילדו.
ובעד חכאיתה קול אללה אפתתﹶח בקו׳ אספרה אֶל חוק. וליס אספרה הנא מתעדיא בראבט אֶל. ואנמא יריד אספרה אשר אל חוק ואֶל במעני על. יעני אצף מא הו עלי רסםﹴ מרסום וחדﹼﹶ מחדוד לילא יתכׄטאני [3א] לי סואי.
ודׄלך הו קו׳ ייי אמר אלי בני אתה אי אן אללה עהד אלי באלאמר ומלכני עלי אלאמם אלמכׄתלפה ואלאקאצי אלנאٓٴיﹶה.
וחדׄף אשר מע אֶל מתׄל קולה ואל לב שקוציהם ותועבותיהם לבם הולך (יחזקאל יא:כא) ואשר אֶל לב שקוציהם ותועבותיהם עלי מא דל עליה מוצׄעה. ואמא חדׄף אשר מן אלכלאם פכתׄיר לכל הֵעיר האלהים (עזרא א:ה) לכל יבא גבורותיך (תהלים עא:יח).
Following God’s speech, he opens with the phrase, “Let me tell of the decree.” (Psalms 2:7). “Let me tell” is not transitive with the particle ʾęl, rather it intends, ‘Let me tell of the decree’. ʾĘl (lit. to) means ʾal (of). Meaning I will describe what it is; a nightly decree and enactment ordained, which He goes so far as to do for me only.⁠1
The (the decree) is “The Lord said to me You are My son,” (Psalms 2:7), as in God passed a decree and made me king over the various nations and furthermost regions.
It omits ʾašęr with ʾęl exactly like the phrase, “is for them whose (ʾęl) heart is set upon their detestable things and their abominations” (Ezek. 11:21) and (equivalent to) ‘is for them whose (ʾašęr ʾęl) heart is set upon their detestable things and their abominations,’ as I have demonstrated over there. (i.e., an asyndetic sentence). The omission of ʾašęr from sentences is common, “all whose spirit had been roused by God(Ezra 1:5), “You mighty acts, to all who are to come(Ps. 71:18).
1. Dictionary Blau, p. 186.
אספרה אל חוק – אמר דוד: לחק קצוב הוא מקובל עלי לספר זאת ולהודיע.
י״י אמר אלי – על ידי נתן וגד ושמואל.
בני אתה – ראש לישראל הקרוים: בני בכורי (שמות ד׳:כ״ב) והם יתקיימו על ידך, כמה שנאמר באבנר: כי י״י אמר ביד דוד עבדי אושיעא אתב ישראל (שמואל ב ג׳:י״ח), ובשבילם אתה לפני כבן שכולן תלויים בך.
אני היום – שהמלכתיך עליהם.
ילידתיך – להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם, כמה שנאמר: וידע דוד כי הכינו י״י למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל (שמואל ב ה׳:י״ב, דברי הימים א י״ד:ב׳). ומצינו במלכי ישראל החביבים לפניו שקראם בנים, כמו שנאמר בשלמה: הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב (שמואל ב ז׳:י״ד, דברי הימים א כ״ח:ו׳). [ועוד מצינו בדוד במזמור פ״ט: הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי (תהלים פ״ט:כ״ז).]⁠ג
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״הושיע״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בפסוק מופיעה כאן מלת: ״עמי״.
ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י קמברידג׳ A3 (שם אין מספר הפרק), פרמא 3204 (״במזמור פ״ח״), פריס 161 (״במזמור כ״ח״), מוסקבה 104 (״במזמור פ״ח״) ובדפוסים (״במזמור פ״ח״), אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 וברוב כתבי היד הקדומים של רש״י.
I will tell of the decree Said David, "This is an established decree, and [one] that I have received to tell this and to make known.⁠"
The Lord said to me through Nathan, Gad, and Samuel.
You are My son The head over Israel, who are called "My firstborn son.⁠" And they will endure through you, as is stated concerning Abner: "for God said, etc., 'By the hand of My bondsman David shall I deliver... Israel'" (II Sam. 3:18). And for their sake, you are before Me as a son because they are all dependent upon you.
this day have I for I have enthroned you over them.
begotten you to be called My son and to be beloved to Me as a son for their sake, as it is stated (II Sam. 7:14) concerning Solomon: "I will be to him a father, and he shall be to Me a son.⁠" We find further concerning David "He shall call Me, 'You are my Father, my God, and the Rock of my salvation.'" (Tehillim 89:27).
(ז-ח) אספרה אל חוק – כאלו אומר: אספרה משפט המלוכה שנתן לי הקב״ה כשהמליכני.
אמר אלי בני אתה – כשם שאמר בבני שלמה ״הו⁠[א] יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב״ (שמואל ב ז׳:י״ד, דברי הימים א י״ז:י״ג),⁠א כמו כן: אמר אלי בני אתה. ותשובה היא זו לאומות העולם, שכן דרך המקרא לדבר [כ]⁠ן, כמו: ״בני בכורי ישראל״ (שמות ד׳:כ״ב). וכמו: ״בנים אתם״ (דברים י״ד:א׳).
אני היום ילידתיך – כל דבר שאדם עושה לאחר משמש בלשון יו״ד, כמו: ורש כשהוא מוריש נכסיו לאחרים יאמר יוריש, וכן כאדם מוליד מן ילד יאמר ילידתיך, כלומר: מה שהאב עושה לבן אעשה לך. מה האב עושה לבן? נותן לו אחו⁠{ז}⁠ה, נותן לו עבדים לנחלה, ונותן לו רשות לרדותן ולעבוד עבודתו. גם אני שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחוזתך אפסי ארץ.
א. בפסוקים סדר המלים הפוך.
אספרה – דברי דוד עם הנבואה שלו.
או דברי המשורר מדברא בעדו.
וטעם אל חק – זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר.
והוא אמר אלי בני אתה – לעבוד את השם, כבן יכבד אב (מלאכי א׳:ו׳).
אני היום ילדתיך – כמו: צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח).
א. כן בכ״י פרמא 1870, ובגיליון כ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״משורר״.
I WILL TELL. These are the words of David regarding his prophecy1 or the words of the poet speaking on behalf of David. Asapperah el chok (I will relate the decree) means, I will issue a decree that what I now say should be told. In other words, I will order that it be related that The Lord said unto me: Thou art My son, that is, God told me, “serve the Lord as a son honors his father.⁠2
THIS DAY HAVE I BEGOTTEN THEE. This is similar to Of the Rock that begot you; you were unmindful (Deut. 32:18).⁠3
1. What God told him, viz. Thou art My son etc.
2. Compare, Mal. 1:6.
3. Begot you means, created you. Similarly, begotten thee. See Ibn Ezra on Deut. 32:18.
אספרה אל חק י״י אמר אליחק – כמו: חקת עולם (שמות י״ב:י״ד), דבר שאינו נפסק.
בני אתה אני היום ילידתיך – גדלתיך,⁠1 כמו בטרם הרים יולדו (תהלים צ׳:ב׳), וכן: אם יולד גוי פעם אחת (ישעיהו ס״ו:ח׳), שכן כתוב: ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ (שמואל ב ז׳:ט׳).
1. בדומה מובא בשם רבי יוסף גם בפירוש ניקולס דה לירה (מובא בהקדמת בהקדמת י׳ מאהרשען למהדורתו של פירוש רש״י על תהלים, פרשנדתא חלק ג׳, עמ׳ XXII): ״אני היום ילדתיך – מפרשו רבי יוסף כן: גדלתיך על ידי שהמלכתיך על עם ישראל שנקרא בני בכורי, נמצא שבאופן מיוחד אתה בני.⁠״
אספרה אל חק – זהו מאמר דוד שאומר: זה הספור אשים לי לחק ולמנהג. ומה הוא הספור?
כי י״י אמר אלי בני אתה – וממנו באה לי המלוכה. ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי י״י לקחני לבן, כמו שאמר לשמואל: כי ראיתי בבניו לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳). כלומר: המלך הזה לי הוא, ובני הוא ועבדי הוא, ושומע אלי. כי כל מי ששומע לעבודת האל יקרא בנו, כמו שהבן שומע אל האב ומזומן לעבודתו. וכן בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז׳:י״ד), ואמר: בני אל חי (הושע ב׳:א׳).
אני היום ילדתיך – היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר: לי מלך (שמואל א ט״ז:א׳). ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים כמו שכתוב: ותצלח רוח י״י אל דוד מהיום ההוא ומעלה (שמואל א ט״ז:י״ג). ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקדש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל. וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה. וכן אמר: צור ילדך תשי (דברים ל״ב:י״ח), שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני. וכן הוא אומר: הלא הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳). כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היו זו לישראל יותר משאר בני אדם. הלא תראה מה שאמר: הלי״י תגמלו זאת (דברים ל״ב:ו׳), כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם. הלוא הוא אביך קנך. ואמר: צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך (דברים ל״ב:י״ח) כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו האב והמחללת והיא האם.
Let me declare it for a decree – This is the utterance of David, who says, I will make this declaration a decree and rule. And what is the declaration? That
The Lord said unto me, Thou art My son – and the kingdom has come to me from Him, and therefore let no man stir up strife against it, for the Lord hath chosen me for a son, as He said to Samuel (1 Sam. 16:1): "For I have provided among his sons a king for Myself.⁠" It is as though to say, "This king is Mine and he is My son and servant and obeys Me" – foreveryone who is obedient in the service of God He calls His son, just as a son obeys his father and is ready for his service. And so (in the verse) "ye are sons of the Lord your God" (Deut. 14:1), and "I will be his Father and he shall be My son" (2 Sam. 7:14); and it says (Hos. 2:1), "the sons of the living God.⁠"
This day have I begotten thee – The day when he was anointed was the day God took him to Himself for a son, as it says (1 Sam. 16:1), "to Me a king.⁠" And he says, This day have I begotten thee, for on that day there was born in him the spirit of God, as is written (1 Sam. 16:13), "And the spirit of the Lord came mightily upon David from that day and onward.⁠" And from that day onward he gave expression to songs and psalms by the Holy Spirit, which was born in him and imparted to him by God. Moreover, the spirit of might was added to him from that day onward; and so it says (Deut. 32:18), "Of the rock that begat thee thou art unmindful" which made thee great and put wisdom in thine heart and intelligence, in the day of the station at Mount Sinai. And so it says {ibid. 6), "Is not He thy Father that hath bought thee?⁠" For if he had said begotten thee, bought thee in reference to (the act of) creation, this would have been no more true of Israel than the rest of men. Do you not see what he says, "Do ye thus requite the Lord?⁠" {ibid.), meaning, "This is the requital you make Him for all the good He has done to you! Surely He is thy Father who bought thee!⁠" And he says, "Of the rock that begat thee thou art unmindful and hast forgotten the God that gave thee birth" (ibid. 18), just as he says thy Father, for He is to you as a father, and the one that gave thee birth – that is, the mother.
(ז-ט) אספרה. ענין זה הנסיכות שנתן לי1, שהוא אל חוק - בגבול מוגבל אלי מאתו2, כי הוא אמר אלי בני אתה [אני היום ילידתיך] – ׳אני׳ האב אשר עליו לקיים הבן3, ובכן, שאל ממני, ולא תתעסק אתה במלחמות כלל4, ובזה אתנה גוים [נחלתך] - שתכריחם לעבודת האל5, ואחוזתך6 - שתוכל לייסר את המורדים, באופן שתרועם7 ב׳שבט פיך׳8 כמו בברזל, ותכניעם לעבודתי: [ככלי יוצר] תנפצם9 - תכרית המורדים10:
1. גם אלה דברי המשיח, שמבאר את עניין נסיכותו, כלומר השררה והמלכות שנתן לו ה׳, כמו שפירש ׳נסכתי׳, שהוא התמנה להיות פקידו ומלכו של ה׳.
2. כלומר, מלכות זו שנתן ה׳ למשיח היא מלכות מיוחדת שניתנה רק לו, ולא לשום מלך אחר, כי רק המשיח יהיה ל׳מלך בשלום׳, שלא יצטרך לשום מלחמה כי ה׳ ילחם עבורו. ובבראשית (מט י-יא) פירש רבינו עניין מלך המשיח הנקרא ׳שילה׳: ׳הנה תיבת שילה מורכבת משורש ׳שול׳ - ומורה ׳שולים׳, ומשורש ׳שלה׳ - המורה ׳שלום׳, כלומר [חיבור שני השורשים פירושו] שלום הסוף, אמר שזה שאמר שיהיה ליהודה שבט ומחוקק בין אחיו בלבד בעוד שבטם קיים, יתאמת עד כי יבוא שילה, ולו יקהת עמים, אבל כְּשֶׁיִּגָלֶה המשיח שיהיה שלום הסוף, לו תהיה גם יקהת עמים - חולשת העמים, מוֹתָר חלושים שישארו אחר אבדן מלכותם וכו׳, ומאותות אותו המשיח הוא שֶׁיִּגָלֶה על עַיִר בֶּן אַתֹנוֹת כמאמר הנביא (זכריה ט ט), וזה שלא יבוא על סוס מוכן ליום מלחמה, כי אמנם מלחמת האומות ואבדן מלכותם כבר תהיה נשלמת על ידי האל יתעלה, והוא יהיה למלך בשלום׳. וסוג מלכות מיוחדת זו תהיה רק למשיח.
3. כלומר, ה׳ אמר למלך המשיח שעליו לקיים אותו ולהחיות אותו כי הוא אביו, ועל האב לקיים ולהשגיח על בנו שיוכל לחיות. ויל״ע אולי ׳ילידתיך׳ היום, שכאילו נוצר היום היות וניצול, כמו האב שנותן את המציאות ביום הלידה, אבל ה׳ אינו אב מקרי, כמש״כ על ׳אביך קנך׳. ואבע״ז כתב ׳מנהג האב להנחיל את הבן, על כן אמר ואתנה גוים נחלתך׳.
4. כלומר, לא מוטל על מלך המשיח לעשות מלחמות בשונאיו, אלא לבקש מה׳ בלבד. ורש״י פירש ׳שאל ממני - התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך׳.
5. שיהיו חלק מ׳נחלתך׳ העובדים את ה׳.
6. ואתן לך את הגויים גם שיהיו ׳אחוזתך׳.
7. תרועם – תרוצצם (רש״י), תשברם (אבע״ז, רד״ק).
8. כמו שפירש רבינו (פסוק ה) עה״פ ׳אז ידבר באפו׳, ע״ד הכתוב בישעיה (יא ד) על המשיח ׳והכה ארץ בשבט פיו׳, כלומר בתפילה.
9. – תשברם לשברים דקים (רש״י), ענין שֶׁבֶר אבל עם הפיזור, כי השובר כלי חרס מתפזרים שבריו (רד״ק).
10. ׳תרועם׳ מוסב על אלה שניתן להכניע אותם לעבוד את ה׳, ואילו את המורדים - ׳ינפצם ככלי יוצר׳, שהיא שבירה מוחלטת, כלומר שאותם יכרית מלך המשיח בדיבור פיו.
(ז-ט) אֲסַפְּרָה אֶל חֹק. אמר דוד, אל תתמהו אם יבעטו לעתיד, כי אני ׳אספרה׳ עתה מה שקרה אלי עמהם, ׳אל חק׳, בעבור מה שיקרה לעתיד1, וזה כי ה׳ אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ, שְׁאַל מִמֶּנִּי וגו׳, תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וגו׳, כי כל ימי דוד הוצרך להילחם עם שונאי ה׳, חלף היכנסם תחת כנפי השכינה:
1. ראה לשה״כ בזכריה (א ו) ׳אך דברי וחוקי׳, ומש״כ שם.
אספרה אל חק – מסכת סופרים אספרה אל חק זה קדש וחכמים אומרי׳ הרי זה חול ובקצת ס״ס אל״ף אספרה בגעיא.
ה׳ אמר אלי – היו״ד בגעיא בס״ס.
אל חק – את חוק וכן וירדפו אל מדין (שופטים ז׳:כ״ה).
חק – מלשון חקיקה וכתיבה.
אספרה – אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳ אמר אלי בני אתה כמ״ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) והמלך יחשב ככל העם.
אני היום ילדתיך – ר״ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו.
אל חק – כמו ותהי חק בישראל, ובא אל במקום את לומר שע״י ספורו יקבע אותו לחק אל יתר חקי הארצות והנימוסים.
בני ילדתיך – בן ואב יהיו לפעמים ע״י שמגדלו ואמנו כמו ויהי לה לבן, לכן יוסיף לפעמים אביך זה ילדך (משלי כ״ג) אמך אשר ילדתך (ירמיהו כ״ב).
אספרה אל חק – כמו שיש חקים ודתות להתנהגות המדינה, כן יש חקים ודתות בין העמים, חקים כוללים בכל המדינות למשל, חק קבוע ונימוס כולל, שאין לעם ומלך ליפול על גבולות מלכים ועמים בלא איזה טענה מספקת, וכל העובר על החקים האלה ויצא בזרוע להחריב עמים ולגזול נחלתם, יקרא בשם עריץ מרגיז הארץ וכדומה, אבל אני בצאתי לכבוש גוים ולהחריד ממלכות אספר את החק והנימוס שניתן לי על זה מאת ה׳, שה׳ אשר הארץ ומלואה שלו נתן לי רשות על זה ושם אותה לי לחק ולמשפט (כמ״ש במדרש שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארצות ז׳ עמים וכו׳ הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו׳) ומהו החק?
ה׳ אמר אלי – אחר שבני אתה, ואני היום ילדתיך – ממליץ כאילו היום עת רגשו גוים נגדו למרוד בו, ילד אותו ה׳ והיה לו לבן למשול על הכל, כבן המושל בנכסי אביו, כמ״ש ואני נסכתי מלכי, ואם כן
אספרה – ההפרש שבין פעל סִפֵּר להגיד הוא שזה מודיע דבר חדש ומקצר דבריו, והראשון מפרש דבר ידוע במקצת ומבארו יותר, מגידי החידה (שופטים י״ד:י״ט) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע (מלכים ב׳ ח׳:ד׳), וכן כאן פירושו דבר ידוע הוא שה׳ בחר בי, מ״מ אפרשנו יותר.
אל חק – פירשו אל במקום את ע״ד הרגו לאבנר (שמואל ב׳ ג׳:ל׳) אספרה מה שהאל חַק וגזר, ויש עוד לפרשו ע״ד יוצר עמל עלי חק עשיתי לי חק והרגל לספר דבר זה.
היום – שמשחוך כל ישראל למלך וגרשת פליטת היבוסי מארץ קדשי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) שְׁ⁠אַ֤ל מִמֶּ֗נִּ⁠י וְ⁠אֶתְּ⁠נָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָוַ֝אֲחֻזָּתְ⁠ךָ֗ אַפְסֵי⁠־אָֽרֶץ׃
Ask of Me, and I will give the nations for your inheritance and the ends of the earth for your possession.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְעֵי מִנִי וְאֶתֵּן נִכְסֵי עַמְמַיָא אַחְסַנְתָּךְ וַאֲחוּדָתָךְ שִׁלְטוֹנֵי סְיָפֵי אַרְעָא.
Ask me and I will give the riches of the Gentiles as your inheritance, the rulers of1 the ends of the earth as your holding.
1. The rulers of: omit.
שאל ממני ואתנה גוים – אם גוים כבר הם נחלתך שנאמר (תהלים ע״ב:ח׳) וירד מים עד ים. ואם אפסי ארץ כבר הם אחוזתך שנאמר (שם) ומנהר עד אפסי ארץ. א״ר יוחנן ג׳ בני אדם אמר להם הקב״ה שאל ואלו הן - שלמה ואחז ומלך המשיח. שלמה שנאמר (מלכים א ג׳:ה׳) בגבעון נראה ה׳ אל שלמה וכו׳. אחז שנאמר (ישעיהו ז׳:י״א) שאל לך אות. ולמה נקרא שמו אחז שאחז אותו מלהביא טובה לעולם. דבר אחר שאחז בתי מדרשות מלעסוק בתורה. מלך המשיח שנאמר שאל ממני ואתנה. א״ר שמואל בר נחמני למדנו שנים מן אגדה אברהם ויעקב. אברהם שנאמר (בראשית ט״ו:ב׳) ה׳ אלהים מה תתן לי. מכלל שאמר לו שאל. יעקב שנאמר (שם כ״ח:כ׳) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני. מכלל שאמר לו שאל. וכן הוא אומר (תהלים כ״א:ה׳) חיים שאל ממך נתתה לו. ומה שאלה שאל ממנו שאל שיהיו ישראל חיים וקיימים לעולם.
שנו רבותינו משיח שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקב״ה שאל מה אתה מבקש ואני נותן לך שנאמר שאל ממני. כיון שרואה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש״ע איני מבקש ממך אלא חיים, אמר לו עד שלא שאלת כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד. ד״א שאל שיהו ישראל קיימים לעולם ועד, רבי ברכיה אמר בשביל עדתו של קרח.
סאלני אעטיך מן אלאמם נחלה, ומן אקטאר אלארץ׳ חוזא.
אם כך (שאני גדלתי אותך היום) תבקש ממני מהאומות ואני אתן לך מהם לנחלה. וממדינות העולם (אתן לך) שיהיו בבעלותך.
שאל ממני – התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך.
Request of Me Pray to Me whenever you come to battle your enemies.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

שאל – מנהג האב להנחיל אתא הבן, על כן אמר: ואתנה גוים נחלתך.
אפסי ארץ – מגזרת כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו) מקומות נגזרים מישוב.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״את״.
ASK. It is customary for a father to leave an inheritance1 for his son. Scripture therefore reads nations for thine inheritance.
AND THE ENDS OF THE EARTH. Afse (ends of) is related to2 the word afes (gone) in for our money is all gone (Gen. 47:15). It refers to places that have no inhabitants.⁠3
1. Lit. “To cause his son to inherit.”
2. Lit. “Comes from the same root as.”
3. Lit. “Cut off from inhabitants.”
שאל ממני – כשתרצה לרדת למלחמה, כי המלך בי, כמו: וישאל דוד בי״י לאמר האעלה {אל}⁠א פלשתים התתנם בידי (שמואל ב ה׳:י״ט).
א. כן בפסוק. בכ״י: אחרי.
שאל ממני – והוא אמר לי: שאל ממני.
ואתנה גוים נחלתך – כמו שאמר לו: ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ (שמואל ב ז׳:ט׳), ואמר: ויהי כל אדום עבדים לדוד (שמואל ב ח׳:י״ד), ואמר: ותהי ארם לדוד לעבדים (שמואל ב ח׳:ו׳), ואמר: ויצא שם דויד בכל הארצות וי״י נתן את פחדו על כל הגוים (דברי הימים א י״ד:י״ז). זהו שאמר ואתנה גוים נחלתך.
ואחזתך אפסי ארץ – הם קצות הארץ. ואפס וקץ קרובים בענין.
Ask of Me – And He says to me, Ask of Me.
and I will give thee the nations for thine inheritance – as He said to him, "And 1 have cut off all thine enemies from before thee; and I will make thee a great name like unto the name of the great ones that are in the earth" (2 Sam. 7:9); and it says (ibid. 8:14), "And all the Edomites became servants to David"; and it says (ibid. 8:6), "And the Syrians became servants to David"; and it says (1 Chron. 19:17), "and the fame of David went out into all the lands, and the Lord brought the fear of him upon all the nations.⁠" And this is what he means when he says, I will give thee the nations for thine inheritance.⁠"
And the uttermost parts (אפסי) of the earth for thy possession – They are the ends (קצות) of the earth, and (the Hebrew words) אפס and קץ are approximate in meaning.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

אפסי – קצות כי בקצה הארץ כאלו אפס וכלה.
שאל – לזאת שאל ממני ואתן שאלתך.
נחלתך, ואחוזתך – הנחלה היא נחלת אבות, והאחוזה היא התפיסה והחזקה בארץ, ויצוייר נחלה שלא אחז בה עדיין וע״כ אמר כל פעם אחוזת נחלה.
שאל ממני כי מצדי לא יבצר רק אם תשאל ותבקש,
ואתנה גוים נחלתך שהם יהיו לך לנחלה, כבן הנוחל את נכסי אביו כן תנחל כל אשר לי, ולא לבד לנחלה אבל גם לאחוזה, שלפעמים ינחל אדם נכסים במדינת הים ולא יאחז בם שיהיו תחת רשותו, ולא לבד גוים הקרובים כי גם תאחז ותכבש עד אפסי ארץ – וזה חק אחד, אשר הרשה לי לכבוש כל עמי הארץ, וזאת שנית
נחלתך⁠־ואחזתך – נחלה משרש נחל בחילוף אותיות נגר (גז⁠־חיש, להצהיל⁠־להצהיר) מה שמהאב יעבור אל הבן כנחל נובע ממקורו והולך אל הים, אחוזה משרש אחז מה שאיש קונה מעצמו.
אפסי ארץ – שרשו אפס (אם אפס כסף, ויגש) ומקורו פס, בלשון חכמים פס יד או פס רגל, מקום שתכלה שם היד או הרגל, וכן בדניאל ה׳:ה׳ פס ידא די כתבא, ומזה כתנת פסים המגעת עד פס הרגל, וקרוב בהברתו לפש (ולא ידע בפש מאד, איוב ל״ה:ט״ו) ולא ידע ה׳ ברבות עון איוב, ופשתם כעגלי מרבק, מלאכי ג׳:ב׳ ורביתם) וקרוב לפץ (פן נפוץ על פני כל הארץ, נח); ראשון לכולם פש, בפשות ורבות בני אדם יפוצו ויתרחקו איש מעל רעהו, והרחוקים אפסו ואינם, א״כ אפסי ארץ מקום רחוק ששם קצוי ארץ.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) תְּ֭⁠רֹעֵם בְּ⁠שֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל⁠ ⁠כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּ⁠נַפְּ⁠צֵֽם׃
You shall break them with a rod of iron; you shall dash them in pieces like a potter's vessel.⁠"
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תְּתַבְּרִנוּן הֵיךְ בְּחוּטְרָא דְפַרְזְלָא הֵיךְ מָאן דִפְחַר תִּתְרְעִנוּן.
You will shatter them as with a rod of iron, like a potter's vessel you will break them.
תרועם בשבט ברזל – מעשה היה באחד מגדולי צפורי שמת בנו. ואית דאמר מינאי הוה. סליק רבי יוסי למיחמי ליה. חמא יתיה ושחיק. אמר ליה מה את שחיק אמר ליה הדין אנן רחיצין במאריה דשמיא דאת חמי ליה לעלמא דאתי. אמר ליה לא מסתיא לההוא גברא עקתיה אלא אף את אתי לאעקא ליה אמר ליה אית חספין מדבקין לא כן כתיב ככלי יוצר תנפצם. אמר ליה רבי יוסי ככלי יוצר זה עד שלא הוסק אין קיומו ברור ואם נשבר יש לו תקנה שיכול לעשותו אחר ומשהוסק קיומו ברור ואם נשבר אין לו תקנה. אבל כלי זכוכית משהוסק קיומו ברור ואם נשבר יש לו רפואה. אמר ליה השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ומה כלי זכוכית על ידי שנעשה בנפיחה מרוח בשר ודם ואם נשבר יש לו רפואה אדם שהוא עשוי בנפיחה של הקב״ה שנאמר (בראשית ב׳:ז׳) ויפח באפיו נשמת חיים על אחת כמה וכמה. א״ר יצחק כלי יוצר אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר. עד שלא הוסק יכולין הן לחזור.
תרועם בשבט ברזל – זה משיח בן (יוסף) {דוד}⁠א שרודה במקל, וכה״א לא יסור שבט מיהודה וגו׳ עד כי יבא שילה.

רמז תרכב

ככלי יוצר תנפצם – אחד מגדולי צפורי מת בנו, אית דאמרי מינן הוה, ואיכא דאמרי מינאי הוה, יתיב גבי רבי יוסי בן חלפתא למיחמי ליה אפין, חמיתיה יתיב ושחיק א״ל למה את שחיק א״ל אנן רחיצין על מרי שמיא דאת חמי אפוי לעלמא דאתי, א״ל לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאת מעיק ליה אית חספין מדבקין לא כתיב ככלי יוצר תנפצם, א״ל כלי חרש ברייתו מן המים והכשרו באור, כלי זכוכית ברייתו באור והכשרו באור, זה נשבר ויש לו תקנה וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא, א״ל ע״י שהוא עשוי בנפיחה, א״ל ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, א״ל ומה זה שעשוי בנפיחת בשר ודם תקנה יש לו, בנפיחתו של הקב״ה על אחת כמה וכמה, א״ר יצחק ככלי חרס איין כתיב כאן אלא ככלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״יוסף״.
מן תרצ׳הם בקצ׳יב מן חדיד, ותבדדהם כאנא מן פכ׳אר.
(באופן הזה יהיו שלך) חלק מהם שאתה תכה אותם במוט ברזל. ותפיץ אותם כאילו הם היו כלי חרס.
ומעני תרועם אלרץׄ ואלכסר והו מתֺל הירוע ברזל ברזל (ירמיהו טו:יב) והו מן אלמעתל אלעין וקד גא פי אלסריאני דא מﹶתֺלין. וכפרזלא די מרעע (דניאל ב:מ). ויגוז איצֺא כונה כדֺלך עבראניה והו מתֺל לשדיד אלעקאב.
וקו׳ ככלי יוצר תנפצם מתׄל לדׄהאבהם ושיכאﹰ בה כאנה קאל ככלי יוצר בשבט ברזל תרועם ותנפצם. קד עטף עלי ועטׄהם וועדהם אן אקלעﹶוא ען טׄﹶלאל אהואיהם ומחאל אראיהם באדׄא מא אועדהם קבל אן בקוא עליהא ותמאדוא פיהא. ואנמא קדם דׄכר אלועיד עלי אלועד בכׄלאף גירה לﹺמא תקדם מן דׄכרה מא אתפקוא עליה מן אלשר אלדׄי יוגׄב להם וקוע אלועיד אתׄרה וקדם דׄכרה עלי אלועד אלדׄי אן [3ב] תאבוא ען שרﹼהם דׄאך צדקהם מא ועדהם בה.
The meaning of, “You can crush them (teRoʿem)” (Psalms 2:9) is either to crushing or breaking. It is analogous [maṯal] to “Can iron break (yāRôʿa) iron and bronze(Jer. 15:12), which is a weak medial root. In Aramaic its root has geminates (for second and third radicals), “And like iron that smashes (meRaʿRāʿ)” (Dan. 2:40). It may also be like that in Hebrew. It is a metaphor for [maṯal] severe punishment.
It states “shatter them like potter’s ware(Psalms 2:9), as in their swift destruction, as if it said ‘like a potter’s ware with an iron mace you can smash and shatter them.’1
He (God) adds to their admonish and threaten them (the plotters) to abandon following the temptation (lit. shadow) of their desires and their absurd thoughts, when He warns them, before they continued upon them and grow them (the plots). Now, the threat of divine vengeance is mentioned prior to the promise, in contrasts to the other time when He first mentions what was decreed against the wicked when it said; they deserve the divine vengeance befalling them which follows (in verse 2). Previously, he mentioned the promise; if they repent their wickedness then He assures them of what was promised to them (in verse 10).
1. The taqdîr restructures the chiastic structure. Did he recognize this structure? Possibly.
תרועם – תרוצצם.
בשבט ברזל – היא החרב.
תנפצם – תשברם, זהו לשון ניפוץ בכל המקרא, חרס המשובר בשברים דקים.
You shall break them Heb. תרעם [like] תרוצצם.
with an iron rod That is the sword.
you shall shatter them Heb. תנפצם, you shall break them, and that is the expression of נפוץ throughout the Scriptures, a potsherd that is bro ken into fine pieces.
תרועם בשבט ברזל – פתרונו: תשברם בשבט ברזל, כמו: ״רע התרועעה הארץ״ (ישעיהו כ״ד:י״ט) וכן מצינו בדוד: ״וישם״ אותם {וגו׳ ״ו}⁠במגזרותא הברזל״ (שמואל ב י״ב:ל״א).
א. כן בפסוק. בכ״י בטעות: ״במגורות״.
תרועם – תשברם. והיה העי״ן ראוי להדגש לולי היותו מהגרון, כמו: תשוכם, תסובם.
בשבט ברזל – החרב תנפצם, הפך רגשו גוים (תהלים ב׳:א׳).
THOU SHALL BREAK THEM. Tero’em1 means, You shall break them. The ayin2 should have received a dagesh3 like the kaf in tesokkem (you will cover them)⁠4 and the bet in tes-obbem (you will surround them).⁠5 However, it does not, for it is a guttural.
WITH A ROD OF IRON. The sword will break them.⁠6 Our verse is in contrast to Why do the nations gather (v. 1)?⁠7
1. From the root resh, ayin, ayin.
2. In tero’em.
3. To compensate for one of the missing ayins, for tero’em is spelled with one ayin.
4. From the root sin, kaf, kaf. Tesokkem is spelled with only one kaf. The dagesh compensates for the missing letter.
5. From the root samekh, bet, bet. Tesobebem is spelled with only one bet. The dagesh compensates for the missing letter.
6. The rod of iron refers to the sword.
7. See Ibn Ezra on verse 1.
תרעם בשבט ברזל – וכן אמר לי על כל הגוים שיקומו עלי: תרעם בשבט ברזל.
ככלי יוצר תנפצם: תרעם – פירושו תשברם. וכן הירע ברזל (ירמיהו ט״ו:י״ב), ירע כבירים (איוב ל״ד:כ״ד). וכן תנפצם הוא ענין שבר אבל עם הפזור, כי השובר כלי חרס מתפזרים שבריו. וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט). ועושה כלי חרס נקרא יוצר.
Thou shalt break (הרעם) them with a rod of iron – And so He says to me of all the nations that shall rise up against me, Thou shalt break them with a rod of iron.
Thou shalt dash them in pieces like a potter's vessel – The word תרעם has the same meaning as תשברם (Thou shalt break them). And so, "Can one break (ירע) iron?⁠" (Jer. 15:12); "He breaketh in pieces (ירע) mighty men" (Job 34:24); so also תנפצם (Thou shalt dash them in pieces) has the meaning of "break,⁠" but with (the added idea of) "scattering,⁠" for when one breaks an earthenware vessel its broken pieces are scattered. And so (in the verse) "and dashed in pieces the pitchers" (Judges 7:19); and the maker of an earthenware vessel is called a potter.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרועם – תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א׳:י״ד).
יוצר – אומן חרס.
תנפצם – ענין הפזור עם השבר ורצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט).
תרועם – תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל.
תרועם, תנפצם – רוע הוא שנבקע הדבר גם בהיותו מחובר עדיין, כמו שן רועה (משלי כ״ח), ונפוץ היא הכתתה לגמרי עד שיתפרדו ויתנפצו חלקיו זה מזה.
תרועם ותרוצצם בשבט ברזל, והם יהיו ככלי יוצר המוכן לקבל הניפוץ והשבירה לגמרי, רצה לומר שהרשה גם כן להכריתם ולהאבידם לגמרי.
תרעם – שרשו רעע או רוע קרוב לרצץ (עאן⁠־צאן) ענינו המחאה ומעיכה.
תנפצם – משרש נפץ הקרוב לפוץ שבירה ופיזור השברים וממקור רד (ירד, רדה, רדד) נהיה רץ, היורד ירוץ ולא העולה, והרץ יָרֹץ אבריו; וברזל מלה זרה, אולי הרי״ש נוספת ומקורו בזל קרוב לבזר ופזר ובלשון ארמי פרזלא (פרזלא מהדק ומחשל כלא וכפרזלא די תרעע כל אלין תדיק ותרוע, דניאל ב׳:מ׳) ויוצר ממקור צר, בצרור בחרס בדפוס יוצר הכלי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְ֭⁠עַתָּ⁠ה מְ⁠לָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּהִ֝וָּסְ⁠ר֗וּ שֹׁ֣פְ⁠טֵי אָֽרֶץ׃
Now therefore, you kings, be wise; be admonished, you judges of the earth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּכְדֵין מַלְכַיָא אַשְׂכִּלוּ קַבִּילוּ מַרְדוּתָא נְגִידֵי אַרְעָא.
And now, O kings, grow wise; accept discipline, O princes of the earth.
ותקול ללבאקיין אלאן יא אייה אלמלוך אעקלו, ויא קצ׳את אלארץ׳ תאדבו.
ולמי שנשאר מהאומות שלא הענשת תאמר להם: מלכים! עכשיו תתנהגו בחכמה. ושופטי הארץ! תתנהגו בנימוסים.
ועתה מלכים השכילו – נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם, שהקב״ה פושט יד לטובים ולרעים.
And now, [you] kings, be wise The Jewish prophets are merciful people. They reprove the heathens to turn away from their evil, for the Holy One, blessed be He, extends His hand to the wicked and to the righteous.
ועתה מלכים האזינו שנוסדו יחד להפר גזירת הקב״ה האזינו היוסרו שופטי.
ועתה מלכים – הם מלכי ארץ (תהלים ב׳:ב׳).
והשכילו – הפך: על י״י (תהלים ב׳:ב׳).
והוסרו – הפך: מוסרותימו (תהלים ב׳:ג׳).
שפטי ארץ – הם רוזנים (תהלים ב׳:ב׳).
NOW THEREFORE, O YE KINGS. Ye kings refers to the kings of the earth.
Be wise rather than take counsel against the Lord.
Be admonished rather then say, Let us break their bands asunder.
YE JUDGES OF THE EARTH. The reference is to the rulers (in v. 2).
ועתה מלכים השכילו הוסרו – עשו שכל וקחו מוסר כל שפטי, כי טוב עבד השם.
ועתה מלכים – אמר להם דוד למלכים אשר באו להלחם עמו: מלכים השכילו – ודעו כי אין בכם יכלת לבטל מעשה האל, והוא צוה עלי להיות מלך. ואיך נועדתם על י״י? השכילו ותנו לב כי לא תוכלו לבטל מעשה י״י.
הוסרו שופטי ארץ – ואם הייתם עד עתה סכלים ובמחשבה רעה השכילו וקחו מוסר ואל תגבהו.
Now therefore, O ye kings – David said to them, to the kings who came to fight him, "O kings!⁠"
be wise – and know that you have no power to nullify God's work, since He it is who commissioned me to be king. And how have ye dared to meet together against the Lord? Be wise and give heed, for ye are not able to nullify the Lord's work.
Be instructed, ye judges of the earth – If hitherto ye have been foolish and ill–advised, now be wise and receive instruction, and be not haughty.
ועתה מלכים השכילו. הרצון האלקי1: היווסרו [שופטי ארץ]. שלא תעשו נגד מצוותיו בתורת בני נח2:
1. אתם – מלכי האומות, ׳ועתה׳ - הואיל והמשיח מובטח מה, והוא ציווה עלי להיות מלך, איך נועדתם על ה׳, ׳השכילו׳ ותנו לב להבין מה רצון ה׳, ודעו כי לא תוכלו לבטל מעשה ה׳ (ע״פ רד״ק).
2. ׳היווסרו - השכילו וקחו מוסר׳ (רד״ק), שתשמרו לפחות את מה שה׳ דורש מבני נח.
וְעַתָּה מְלָכִים. על דרך הקריאה, הַשְׂכִּילוּ, בינו נא זאת, הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ, ראו זה והוכיחו עצמכם1:
1. ראה בשיעורים לדברים (ח ה): ׳המוסר בכל התורה כולה היא להיישיר האדם אל טוב הנהגת המדינות לעשותו בעל מידות מדיוניות וטובות׳.
ועתה – הואיל והוא מובטח מה׳ על כ״ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת.
ועתה – רצה לומר אחר שה׳ הרשה אותי על זה וכל ממלכות הארץ נתן בידי, ורק אם אשאל אכריתם ויאבדו, אם כן למה תמרדו ותמתינו עד עת שתאבדו, טוב שתשכילו עתה השכילו הוסרו רצה לומר השכילו זאת מצד הערת השכל וקבלו זאת מאהבה, או על כל פנים הוסרו מצד המוסר ויראת העונש העתיד לבא אליכם, ומצד זה
הוסרו – קחו מוסר, ממקור יסר או אסר, חדלו ממועצותיכם ולכו לאשר יחפץ ה׳ כאסיר זה שילך למקום שיוליכוהו.
שפטי – שרים שיש בידם שבט לרדות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) עִבְד֣וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ בְּ⁠יִרְאָ֑הוְ֝⁠גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃
Serve Hashem with fear, and rejoice with trembling.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּלָחוּ קֳדָם יְיָ בְּדַחֲלָא וְצַלוּ בִּרְתִיתָא.
Worship in the presence of the LORD with fear, and pray with trembling.

רמז תרכג

עבדו את ה׳ ביראה וגו׳ – במקום גילה שם תהא רעדה מכאן שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. מעשה באחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל והחזירו רבי שמואל בר יצחק. כתוב אחד אומר עבדו את ה׳ ביראה וכתוב אחד אומר עבדו את ה׳ בשמחה, מהו כן, אלא בשעה שאדם עומד בתפלה יהא שמח שעובד לאלוה שאין כמותו בעולם, ואל תהי נוהג בקלות ראש לפניו אלא ביראה. וגילו ברעדה – א״ר אחא כשתבא השעה שכתוב בה רעדה אחזה חנפים ישראל שעובדים להקב״ה הם גלים ושמחים שנאמר וגילו ברעדה.
אעבדו אללה בכ׳וף, וארהבוה ברעדה.
עבדו את ה׳ ביראה. ותפחדו ממנו ברעדה.
ופירשתי יגילו, חרדה, לפי שהם שלשה לשונות מובנם כעניו הזה, וכמריו עליו יגילו1, השמחים אלי גיל2, וגילו ברעדה. ומי שיודע כי הערבים משתמשים ב״טרב״ במקום הפחד כדרך שמשתמשים בו במקום השמחה, אתרגם לו שלשת המלים הללו ״טרבא״ כחברותיה.
2. איוב ג כב. ובתרגומו שם לא פירש כפי שכתב כאן אלא הניחה ענין שמחה.
ופסרת וגילו רהבה, לאנהא ת׳לאת׳ה אלפאט׳ תקתצ׳י הד׳א אלמעני, וכמריו עליו יגילו, השמחים אלי גיל, וגילו ברעדה. ומן יעלם אן אלערב יסתעמלון אלטרב פי מוצ׳ע אלכ׳וף כמא יסתעמלונה פי מוצ׳ע אלסרור פסרנא לה הד׳ה אלת׳לאת׳ה אלפאט׳ טרבא מת׳ל אכ׳ואתהא.
וקיל פי קול וגילו ברעדה אנה יריד אטרבו ואלטרב מא יערץֹ ענד אלפרח ואלחזן מן אלאהתזאז.
וקד יגׄוז כון וגילו ברעדה גׄזא עבדו את ייי ביראה. ויכון וגילו פי מעני ותגילו מתׄל שים קנך (עובדיה א:ד) ושית על עפר בצר (איוב כב:כד).
ואלבא פי ברעדה עלי מעני עוץֹ אלרעדה אלדׄי כנתם בסבילהא אדׄ כנתם מכׄאלפין ללה. ומתׄלה וישם דמי מלחמה בשלום (מלכים א ב:ה) יעני עוצׄא מן אלכלאם אלדׄי כאן לה מסאלﹺמאﹰ. ועלי הדׄא אלמכׄרגׄ יכון קול אלכתאב נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל (דברים יט:כא).
It states in the verse, “rejoice with trembling(Psalms 2:11) that is to say they were joyful.⁠1 The joy was revealed to the joyful and sad through the trembling.⁠2
It is possible that “rejoice with trembling(Psalms 2:11) is the reward for “serve God in awe.” And “rejoice” means ‘You shall lodge’ as in “your eyrie be lodged” (Oba. 1:4) and “If you lodge treasure as dirt(Job. 22:24).⁠3
The B (Beṯ) in of “instead of trembling(Psalms 2:11) has the meaning instead of the trembling which you possessed, since you were once opposed to it. It is identical to “shedding blood of war instead of peace(1 Kings 2:5) meaning instead of words of peace. By analogy, the biblical verse “life for life, eye for eye, tooth for tooth, hand for hand, foot for foot(Deut. 19:21).”4
1. See RASAG’s tafsîr on the polysemous meaning of Ṭ-R-B
2. As in rejoice through fear and trembling before God. (See. Ex. 32:4-6, I Kings 12:43-44, Dan. 3:1-5. 2 Macc. 6:7)
3. He compares the imperative to the imperfect. See Abraham Ibn Ezra for another example of this.
4. If the wicked repent they change their ways.
וגילו ברעדה – כשתבא אותה רעדה שכתוב בה: אחזה רעדה חנפים (ישעיהו ל״ג:י״ד), תגילו ותשמחו אם עבדתם את י״י.
and rejoice with quaking When the quaking, about which it is written: "Trembling seized the flatterers" (Yeshayahu 33:14), comes, you will rejoice and be happy if you have served the Lord.
עבדו את יי׳ ביראה – כלומר: הניחו עצתכם ש״אין עצה ואין תבונה לנגד יי׳״ (משלי כ״א:ל׳).⁠א
א. בפסוקים סדר המלים הפוך.
עבדו – הפך דבריהם ננתקה (תהלים ב׳:ג׳). ועבודת השם ליראה ממנו ולא יעברו פיו.
וגילו – אם בא גיל אל תשכחו שתרעדו מפחד השם.
ויש אומרים: וגילו – כמו: תגילו, על דרך: עלה ומות בהר (דברים ל״ב:מ״ט-נ׳), פרו ורבו (בראשית א׳:כ״ב) שהוא ברכה על דגי הים. והטעם שתגילו אם רעדתם מהשם.
SERVE THE LORD WITH FEAR rather than say,⁠1 Let us break their bands asunder.
SERVE. Serving God2 means fearing God and not violating His commands.
AND REJOICE. When joy comes, do not forget to tremble because of the fear of God. Some say that the word gilu (rejoice)⁠3 means, and you will rejoice.⁠4 They compare gilu to the word mut (die)⁠5 in and die in the mount (Deut. 32:50)6 and to peru u-revu (be fruitful and multiply) (Gen.1:22).⁠7 The latter was a blessing given to the fish of the sea.⁠8 And rejoice with trembling means, you will rejoice if you tremble before the Lord.
1. Lit.,” in reverse of their words.”
2. Lit., “service of God”.
3. Which is in the imperative.
4. In other words gilu is to be interpreted as an imperfect.
5. Which is an imperative but is to be rendered as an imperfect, for a person cannot determine the time of his natural demise. See Ibn Ezra on Gen. 1:22.
6. Which is to be rendered, and you will die on the mount. See above note.
7. Which though in the imperative are to be interpreted as imperfects, for commands were not directed to animals.
8. According to Ibn Ezra, Gen. 1:22 is to be interpreted, may you be fruitful and may you multiply.
(יא-יב) על כן אמרתי: עבדו את י״י ביראה {וגו׳} נשקו בר פן יאנף – כאן טעה יְריֺומִא אשר העתיק להם הקריה, כי בר משמע בן, ומשמע: נקיות וברירות, ומשמע: דגן, וכמה פנים. וטעה כאן לומר, כי בר זה פתרונו בן, ואינו אלא לשון ברירות, שהיה דוד מזהירם לעבד השם ביראה, כעניין פסוק שלמעלה, ואומר להם: נשקו בר – נשקו עצמיכם בברירות.
פן יאנף – גרנישייץ.
עבדו את י״י – רצו במה שהוא רוצה ועבדוהו.
ביראה – שתיראו ממנו ותדעו, כי לו הכח והגבורה ולא עמכם שבאתם בעם רב.
וגילו – אל יחר לכם במלכותי, אבל תשמחו ותגילו כי רצון האל הוא.
ברעדה – ורעדו מפניו.
Serve the Lord – Take pleasure in what He takes pleasure in, and serve Him
with fear – because ye should be in awe of Him, and know that power and might are His, and not with you who have come up with much people;
And exult – Be not angry at (the fact of) my kingdom, but be glad and exult, because it is the good pleasure of God;
with trembling – and tremble because of Him.
ביראה.⁠1 שלא תהיינה מצוותיו עליכם כמרימי עול2: וגילו. בנסיכותי3 שהביא אתכם לזה4: ברעדה. שלא להתנגד אל רצון האל יתברך5:
1. בדפו״ר הנוסח ׳בשמחה׳, כלשה״כ להלן (ק ב), ולא כלשה״כ כאן, אך מפירוש רבינו גם נראה שהיה כתוב כן לפניו, וצע״ג. ובשיעורים כתוב ׳ביראה׳, אף שגם הפירוש שם מתאים יותר אילו היה כתוב ׳בשמחה׳.
2. לשה״כ בהושע (יא ד) ׳בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם׳. ונראה שרבינו מפרש פסוק זה שהיא תוכחה לישראל, שה׳ נתן להם את המצוות כעבותות אהבה, ואילו בעיניהם היה כאילו מרים עול על צווארם. אך רש״י פירש שם שבעל השור מרים את העול מעליו להקל מעליו, ולפי פירוש זה אולי כוונת רבינו שונה, ובאמת בא לפרש לשון ׳ביראה׳, וצ״ע. [ראה רבינו בדברים (יב יב) ׳ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם - עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, כראוי לכל עובד מאהבה׳, ובדרשות (׳והיית אך שמח׳) כתב רבינו ששמחה רוחנית ׳תבוא בהכרח בהכרת וידיעת חסדי ה׳ וטובו אשר בו יקנה אהבתו, כאמרו ׳שמע ישראל וגו׳ ואהבת׳, ובזה ישמח על מעלתו בלי ספק, ועל זה הדרך בלבד תפול המצוה על זה המין מן השמחה, כאמרו ׳ושמחת לפני ה׳ אלהיך׳⁠ ⁠׳].
3. על דרך לשון הכתוב (להלן קמט ב) ׳יגילו במלכם׳, כי ׳נסיכותי׳ היינו מלכותי. וגילו, אל יחר לכם במלכותי, אבל תשמחו ותגילו כי רצון האל הוא (רד״ק).
4. כלומר, תשמחו במלכות המשיח שהיא שהביא אתכם בעל כורחכם לעבוד את ה׳.
5. כלומר, אף שתגילו, תהיה גם ׳רעדה׳, שתתייראו מלהתנגד אל ה׳. ובאע״ז כתב ׳עבדו - היפך דבריהם [של המלכים] ננתקה, ועבודת ה׳ ליראה ממנו ולא יעברו פיו׳.
עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּיִרְאָה וְגִילוּ להיות עבדיו, אך בִּרְעָדָה ופחד, כאמרם ז״ל (ברכות לד.) ׳חברותא כלפי שמיא׳1:
1. בתמיהה, ׳מנהג שנוהג אדם בחבירו ינהג אצל המקום׳ (רש״י).
עבדו את ה׳ ביראה – ב׳ ביראה דגושה לא מדין מפסיק שהשני גלגלים גם כי הם מנגינת סימנית אינה מפסוקים רק מדין מפיק בעבור קריאת ה׳ באל״ף דלי״ת כמנהג וזה כלל גדול בכל המקרא ואעידה לי עדים ויהרג ה׳ כל בכור כי אין במלת ה׳ רק שופר הפוך שאינו מפסיק ומלת כל דגושה וכן ויתעבר ה׳ בי למענכם פ׳ ואתחנן. ואני אל ה׳ בטחתי (לקמן לא). וכן בישעיה כ״ז ביום ההוא יפקד ה׳ בחרבו שיש תרסא בשם שאינו מפסיק והבי״ת דגושה וכן רבים בתילים כמו אודה ה׳ בצדקו. אשירה לה׳ בחיי. אזמרה לאלהי בעודי. למען שמך ה׳ תחייני. אהללה ה׳ בחיי. ענו לה׳ בתודה. כי רוצה ה׳ בעמו. מצות ה׳ ברה. ואני אל ה׳ בטחתי. וכלם דגושים מפני היו״ד של קריאת השם וזולתה יהיו רפין. כמו ישוב עמלו בראשו. נתתה שמחה בלבי. קרבה אל נפשי גאלה. סמר מפחדך בשרי. משליך קרחו כפתים. יהללו שמו במחול. לעשות נקמה בגוים. כל אלה ודומיהם שהם בשני גלגלים לעולם רפין.
ברעדה – בפחד ורתת.
עבדו את ה׳ – לקבל עול מלכותו.
וגילו – אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה.
עבדו את ה׳ ביראה – ובזה תרויחו שלבסוף תגילו ברעדה הזאת שחרדתם ויראתם מן העונש ומפרש דבריו, נגד מ״ש עבדו את ה׳ במה תעבדו את ה׳?
עבדו את ה׳ – בעבדכם אותי הממשיל יראת אלהים בארץ; לא שקראם לעבודת אלהי ישראל כי זה הוא נגד יסוד דתנו להכריח זרים לקבל מצותיה.
ביראה – ולא בניאופים ותועבות.
וגילו ברעדה – רעד קרוב לרעש ורגז, ונראה ברתת האיברים. תחת כי חשבתם לכלות ימיכם ביגון ועמל בלי הנאותיכם הבהמיות, תכלו חייכם בגיל אם רעדת ה׳ תמיד על פניכם, ובין כל הנרדפים המורים שמחה הקדוש והטהור שבהם הוא גיל (גיל יגיל אבי צדיק, משלי כ״ג:כ״ד).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) נַשְּׁ⁠קוּ⁠־בַ֡ר⁠ ⁠פֶּן⁠־יֶאֱנַ֤ף⁠׀ וְ⁠תֹ֬א⁠בְ⁠דוּ דֶ֗רֶךְכִּֽי⁠־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑⁠וֹאַ֝שְׁרֵ֗י כׇּל⁠־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
Do homage in purity, lest He be angry, and you perish on the way when suddenly His wrath is kindled. Happy are all they that take refuge in Him.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַבִּילוּ אוּלְפָנָא דִלְמָא יִרְגֵיז וּתְהוֹבְדוּן אוּרְחָא מְטוּל דְיֵיחוֹר כִּזְעֵר רוּגְזֵיהּ טוּבֵיהּ לְכָל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ.
Accept instruction lest he be angry, and you lose your way; for his wrath1 will tarry a little. Happy all who trust in his word!
1. Wrath: power.
נשקו בר – זה שאמר הכתוב (שיר השירים ז׳:ג׳) שררך אגן הסהר. למה נמשלו ישראל בחטין דכתיב (שם) בטנך ערמת חטים א״ר אידי מה חטה זו סרוקה מאמצעיתה ומתויימת מכל הפירות שהכל טפילין לה כך ישראל מצויינין באומות עכו״ם במילה ובציצית והכל טפל להם. א״ר שמעון בן לקיש מה חטין הללו כשהן יוצאין לזריעה אין יוצאין אלא במנין וכשנכנסין אין נכנסין אלא במנין כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין שנאמר (דברים י׳:כ״ב) בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשעלו לא עלו אלא במנין שנאמר (שמות י״ב:ל״ז) כשש מאות אלף רגלי. ר׳ חנינא אמר על הדא דר׳ שמעון בן לקיש למה נמשלו ישראל בחטין. לומר לך בעל הבית שיש לו בן בית אם בא לחשב עמו אין אומר לו כמה משפלות של תבן אתה מכניס לאוצר או כמה חבילות של תבן אתה מכנס לאוצר או כמה חבילות של קש אלא נותן את הקוצים לאש וזורה את התבן לרוח ומהו אומר תן דעתך כמה חטים אתה מכניס לאוצר לפי שהם חיים לעולם. בעל הבית הזה הוא הקב״ה שכל העולם שלו שנאמר (תהלים כ״ד:א׳) לה׳ הארץ ומלואה. בן בית זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. ומה אמר לו הקב״ה תן דעתך על העכו״ם. לא כן למה שנמשלו בקש יאכלמו כקש ומה עושין לקש מציפין אותו במים שנאמר (תהלים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ונמשלו כקוצים שנאמר (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים. אבל ישראל נמשלו כחטין שנאמר (שיר השירים ז׳:ג׳) בטנך ערמת חטים. לכך אמר לו הקב״ה תן דעתך למנות את ישראל לידע כמה יש בהן. שנאמר (שמות ל׳:י״ב) כי תשא את ראש בני ישראל.
דבר אחר: בטנך ערמת חטים. שבולת של חטים מתמרת ועולה והקנה שלה ארוך ועליה רחבין וארוכין והשבולת בראש הקנה והקנה שלם מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה והעלין מתגאין ואומרין כן אומר להן השבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסין ויודעין בשביל מי נזרעה השדה לא עשה זמן הרבה הרי הגורן בא הקש מכניסין לאש והמוץ זורין לרוח ומקיימין את החטין בגורן וכל מי שהוא רואה אותן נוטלן ונושקן. כך אומות העכו״ם הן אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים להן והלא כתיב (ישעיהו ל״ג:י״ב) והיו עמים משרפות סיד. אבל ישראל לעתיד לבוא משתיירין לבד שנאמר (דברים ל״ב:י״ב) ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר.
דבר אחר: בטנך ערמת חטים. ר׳ יודן אמר ערימת חטים זו תורת כהנים שכל חטאות ואשמות כתובין בו שנאמר (ויקרא ו׳:ב׳) זאת תורת העולה. (שם י״ח) זאת תורת החטאת. (שם ז׳:א׳) וזאת תורת האשם. (שיר השירים ז׳:ז׳) סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכין כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בו כמה פגולין ונותרין יש בו. אמר ר׳ לוי בנוהג שבעולם אדם נושא אשה בת כ׳ או בת שלשים משיוציא יציאותיו הוא בא להזדקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי והוא פורש ממנה מיד ומי גרם לו שלא קרב אליה אי זה כותל יש ביניהם ואי זה סייג ואי זה נחש נשכו ואי זה עקרב עקצו. אלא מי עקצו דברי תורה שהן רכין כשושנה שכתוב בה (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן הוא מי שהביאו לו תמחוי של בשר והוא רעב לאכול אמרו חלב נפל בתוכו מיד מושך ידו הימנו ולא טעמו ומי גרם לו שלא לטעום אלא דברי תורה שהן רכין כשושנה. כמה דאת אמר בהן (ויקרא ג׳:י״ז) כל חלב וכל דם לא תאכלו.
דבר אחר: בטנך ערימת חטים. רבי הונא בשם ר׳ אידי אמר והלא ערימת של אצטרובלין ושל פלפלין יפין מהן ולמה נמשלו בחטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין כך אי אפשר לעולם בלא ישראל.
נשקו בר – רב ורב אחא אמר נשקו בר של תורה שנאמר (משלי ט׳:ה׳) לכו לחמו בלחמי. עד שלא תזקף עליהם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה. ותאבדו דרך לא תהיו סוברין שמא אהליות ובצרצוריות אני צריך אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא דבראי.
כי יבער כמעט אפו – משל למלך אחד שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך הלך הבן ופייס את אביו. כיון שנתפייס לו לבנו הלכו בני המדינה לומר הימנון למלך אמר להם אלי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לבני שאלמלא הוא הייתי מאבד המדינה. כך אומות העכו״ם מבקשים לומר להקב״ה הימנון שנאמר (תהלים מ״ז:ב׳) כל העמים תקעו כף. אומר להם הקב״ה לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו לישראל שאלמלא הם לא נתקיימתם אפילו שעה אחת שנאמר (דברים ל״ב:מ״ג) הרנינו גוים עמו.
דבר אחר: כי יבער כמעט אפו – מלך בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון אבל הקב״ה אינו כן אלא כשהוא בכעס הוא ברצון שנאמר כי יבער כמעט אפו. על אומות העכו״ם. אבל ישראל אשרי כל חוסי בו. אלו ישראל שהן חוסין בו בכל עת שלא יבער בהן.

רמז תרכד

נשקו בר – רב ורבי אחא, רב אמר נשקו ברה של תורה לכו לחמו בלחמי עד שלא תזקף עליכם מדת הדין ותאבדו דרכה של תורה, פן יאנף ותאבדו דרך. ר׳ אחא אומר נשקו ברה של תשובה פן יאנף ותאבדו דרך, ולא סבורים שמא אהליות וגצוצריות אני צריך, אלא ניצוץ אחד אני מסיק ומאבד עלמא שנאמר כי יבער כמעט אפו, משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בני המדינה והלכו בני המדינה ופייסו את בן המלך שיפייס את המלך, הלך ופייס את אביו, לאחר שנתפייס לבנו הלכו בני המדינה ואמרו הימנון למלך, אמר להם המלך לי אתם אומרים הימנון לכו ואמרו הימנון לבני שאלולי לא פייסני כבר הייתי מחריב את כל בני המדינה, כך עובדי אלילים כל העמים תקעו כף אמר הקב״ה לי אתם אומרים אהימנון, אמרו הימנון לישראל שאלולי הם לא נתקיימו בעולם הזה שעה אחת שנאמר הרנינו גוים עמו. ד״א כי יבער כמעט אפו – בשר ודם כשהוא בכעס אינו ברצון וכשהוא ברצון אינו בכעס אבל הקב״ה אינו כן, כי יבער כמעט אפו – על עובדי אלילים, אשרי כל חוסי בו – אלו ישראל.
תסלחו נקאא לטאעתה, כלא יג׳ד עליכם פתביד אחואלכם, אד׳א אשתעל ען קליל גצ׳בה פיכם, פטובא כל מן אסתכן אליה.
תתחמשו בנקיות למשמעתו (ביראת ה׳ טהורה) שלא יכעס ה׳ עליכם והמצב שלכם יחוסל כאשר בדבר מועט כעסו יבער עליכם. אשרי מי שיפנה אליו למחסה באותו זמן (שיבער כעס ה׳).
וקיל פי קו׳ נשקו בר אנה יריד צﹺלוא אלכׄאלץ אלבארﹼ ויכון נשקו מגׄאזאﹰ מן אלתקביל.
ויגׄוז ענדי כונה מן נשק אלדׄי הו אסם אלסלאח פידעוא אלמלוך אן יכונוא סלאחה ואעואנה עלי אראדתהﹺ מן דון מנאגׄאתה ומנאואתה כמא דׄכר ענהם אולא. ויעני בקו׳ בר דׄאתה אדׄ הו אלמצטפי ללה מן בינהם אלמרתצׄי מנהם לא הם.
וצֺמיר יאנף עאיד עלי ייי.
וקיל פי ותאבדו דרך תבידון דרסא. ואנא אקול אנה יעני בקו׳ דרך סירה ומרתבה. מתׄל [4א] קו׳ מדרכו הרשעה (יחזקאל ג:יח) בדרך כל הארץ (מלכים א ב :ב).
ודרך הנא תמייז מתֺל אדמו עצם (איכה ד:ז) ומענאהמא דֺא אדם עצמם ותאבד דרכם. וסירתהם הי אלאמארה ואלריאסה פאועדהם בדֺהאבהא ענהם.
וקו׳ כל חוסי בו עלי ניה אלאצׄאפה אלי אלצׄמיר ואן כאנת אלבא קד אפצלתהא פי קו׳ לחוסים בך (תהלים לא:כ) וגׄאז דׄלך פי לפטׄ חוסי אלדׄי הו נכרה ולם יגׄוז פי לחוסים אלדׄי הו מערפה לאן אלמערפה קד אסתבדת בדׄאתהא ואנפצלת עמﹼא בעדהא ולם יכון סביל אלי אצׄאפתהא אליה.
One states that “they prayed for salvation(Psalms 2:12) that is to say they prayed for salvation of the righteous and naššeqû is a metaphor [majâz] from to kiss.⁠1
In my opinion it is possible (N-Š-Q) mean weapons (nęšęq), which is nominal form for weapons. The kings pray for weapons and help as needed, without rivalry or hostility, as mention about them (the conspirators) above (in verse 2). The meaning of the word “righteous (Bar)” refers to him, as he is God’s chosen among them, the one who is desired by Him, not them!⁠2
The subject of “He be angered(Psalms 2:12) refers to the Lord.
One states “And your way be lost(Psalms 2:12)Utterly lose your way’. I say the word “way” means [yaʿnî] (good) conduct or order. Similarly, the phrase “Of his wicked conduct” (Ez. 3:18) (and) “The conduct of all the earth(1 Kings 2:2).
And here “way” is used as a specification [tamyîz], as in “Their bodies were ruddier(Lam. 4:7). There meanings are ‘their bodies reddened’ and ‘lose their way.’ Their conduct refers to the prince and leadership whom the Lord threatened them with their annihilation.
The phrase “all who take refuge in him,” (Psalms 2:12) presumes annexation with the (independent) pronoun. The B (Bęṯ) interposes (between the words) in “take refuge (ḥôsim bāḵ) in You(Psalms 31:20), although that is permitted for the word ḥôsê’ which is indefinite, it is not permitted for la-ḥôsim, because it is definite as the definite possess itself and is separated from what follows. It (la-ḥôsim) therefore cannot be annexed to it (bāḵ).
1. Menahem: עינן וחמדה המה (Filipowski 179). The בר means ‘innocent’ as in כבר ידי ישבי לי (Psalms 18:21)
2. ‘They prayed for weapon’ Ibn Chiquitilla imagines a kings court, who wishes to be free of court conspiracies and so prayers for salvation in the form of weapons and trustworthy advisors.
נשקו בר – זרזו עצמכם בבור לב.
[לשון אחר: נשקו בר – גרנישמנט בלעז.
ומנחם פתר אותו: לשון תאוה, כמו: ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז).]⁠א
פן יאנף – יקצוף.
ותאבדו דרך – כעיניין שנאמר: ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳).
כי יבער כמעט אפו – כי ברגע מועט יבער אפוב עליכם פתאום.
ואותה שעה: אשרי כל חוסי בו – יהו ניכרים אישורי החוסים בו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154. בכ״י אוקספורד 34 חסר ״אפו״. בכ״י לוצקי 778: ״בו״.
Arm yourselves with purity Arm yourselves with purity of the heart. Some explain נשקו as garnimont in Old French, equipping. (This is from the verb, garnir. Garnimont means to provide, as in Bereshit 41:40). Menachem (p. 179) interprets it as an expression of desire, as: "Your longing (תשוקתך) shall be for your husband" (Bereshit 3:16).
lest He become angry Heb. יאנף, lest He become angry.
and you perish in the way Like the matter that is stated: "but the way of the wicked shall perish" (Tehillim 1:16).
for in a moment His wrath will be kindled For in a short moment His wrath will suddenly be kindled against them, and at that time, the praises of all those who take refuge in Him will be discerned, the praises of all who take refuge in Him.
נשקו בר – פתרונו: הבן האמור למעלה בני אתה נשקו אותו.
פן יאנף ותאבדו דרך – פתרונו: פן יחול עליכם תוכיחה האמורה למעלה ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳).
כי יבער כמעט אפו – פתרונו: ולשעה {ק}⁠לה אתם כלים מן העולם.
נשקו בר – הנה עבדו את י״י (תהלים ב׳:י״א) כנגד על י״י (תהלים ב׳:ב׳), ונשקו בר – כנגד על משיחו (תהלים ב׳:ב׳).
והנה פירוש בר – כמו: מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳), וכן כתוב בני אתה (תהלים ב׳:ז׳). ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה (דברי הימים א כ״ט:כ״ד) או העבד תחת ירך אדוניו (בראשית כ״ד:ט׳) או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו.
ופן יאנף – שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון (תהלים ב׳:י״א), ואם הוא רחוק. כמו: תבלעמו ארץ (שמות ט״ו:י״ב), איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים (שמות ט״ו:י״א), רק אל: אמר אויב (שמות ט״ו:ט׳). וככה: והקימו את המשכן עד בואם (במדבר י׳:כ״א).
ויש אומרים: כי נשקו – מגזרת נשק, והטעם: נשקו כלי בר. והנה בר כמו: ברי לבב (תהלים ע״ג:א׳), והיה ראוי להיותו בור.
או יהיה תקנוא הבר או כלי הבר.
ותאבדו דרך – תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו: נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳), כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליהב נובלים, כי היא מהפעלים העומדים.
ור׳ משה הכהן אמר: כי דרך, כמו: מדרך כף רגל (דברים ב׳:ה׳). וזה רחוק כי אין לו טעם.
כי יבער כמעט אפו – פועל יוצא כאש תבער יער (תהלים פ״ג:ט״ו), כדרך: אש אוכלה (דברים ד׳:כ״ד). והפעול חסר כי אין צורך, כי חרי אף נמשל לאש.
א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י לונדון 24896: ״תקֻנה״. בכ״י מנטובה 13: ״תקנה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״עלים״.
DO HOMAGE IN PURITY. Note the following: Serve the Lord (v. 11) is in contrast to Against the Lord (v. 1). Nasheku bar1 (do homage in purity) is in contrast to and against His anointed (v. 1).
The meaning of bar (purity) in our verse is similar to the meaning of beri (my son)⁠2 in What, my son? and what, O son of my womb (Prov. 31:2). Scripture similarly reads, Thou art My son (v. 7).
It is customary among the nations of the world for one to place his hand3 under the hand of the king as the brothers of Solomon did.⁠4 It is similarly customary for5 slaves to place their hands under their master’s thigh,⁠6 or7 to kiss the king.⁠8 This custom is practiced in India this very day.
[LEST HE BE ANGRY.] The reference is to God who is mentioned in the previous verse.⁠9 This is so even though the name of God is some distance from this clause. Compare, The earth swallowed them (Exodus 15:12). The latter does not refer to Who is like unto Thee, O Lord among the mighty (ibid. v. 11).⁠10 It refers to The enemy [who] said [I will pursue, I will overtake... my hand shall destroy them] (ibid v. 9).⁠11 Similarly, and they will set up the tabernacle before they come (Num. 10:21)12 does not refer to what immediately precedes it.
Others say that the word nasheku (do homage) is connected to the word neshek (arm). Nashku bar means, arm yourself with a pure weapon.⁠13 Thus bar (purity) is similar to the word bare (pure) in to such as are pure in heart (Psalms 73:1). Our verse should have read: nasheku bor.⁠14 Alternatively, it should be interpreted as if reading: nasheku ha-bar (take15 the pure)⁠16 or nasheku keli ha-bar (take the pure weapon).⁠17
AND YOU PERISH IN THE WAY. Ve-tovedu derekh (and you perish in the way) means, and you perish with regard to the way.⁠18 It is similar to ke-elah novelet aleha (a terebinth whose leaf fades) (Isaiah 1:30),⁠19 for the terebinth itself does not fade. It is only its leaves that fade. The verb20 is intransitive.⁠21
Rabbi Moses Ha-Kohen says that derekh (way) is similar to the word midrakh (tread) in for the sole of the foot to tread on (Deut. 2:5).⁠22 However this interpretation is farfetched, for it does not make sense.
WHEN HIS WRATH IS SPEEDLY KINDLED.⁠23 Yivar (kindled) is a transitive verb.⁠24 Compare, tivar (burneth) in As the fire that burns the forest (Psalms 83:15). It25 is used in the sense of a devouring fire.⁠26 The act of destruction27 is missing. There is no need to mention it28 for (God’s) fierce anger is compared to fire.⁠29
1. Scripture reads var. Var is the word bar minus the dagesh in the bet. The dagesh is omitted because the bet follows a vav. This word will henceforth be referred to as bar.
2. In other words bar means son, for beri is the word bar with the first person pronominal suffix.
3. Lit., “to place their hands.”
4. See 1 Chron. 29:24.
5. Lit., “or for.”
6. See Ibn Ezra’s comment on Gen 24:2.
7. The reference is apparently to any of the king’s subjects.
8. In other words the meaning of nasheku bar (do homage in purity) is, kiss the king (the son).
9. Literally, the first verse.
10. Which precedes it.
11. Which is some distance from it.
12. Translated lit. And they will set up refers to the sons of Gerson and the sons of Merari mentioned in verse 17. See Ibn Ezra on Num. 10:21.
13. Cf. Rashi: “Arm yourself with purity of heart.”
14. The Hebrew word for purity comes from the root bet, resh, resh. Nouns from such double roots are vocalized with a cholam. Compare chok, from the root chet, kof, kof (Filwarg). Thus our verse should have read nashku bor.
15. Ibn Ezra’s paraphrase of arm yourselves with.
16. Take the pure thing (Filwarg).
17. The point is that bar is short for ha-bar or kli ha-bar. In this case bar is an adjective and is properly vocalized with a pattach. Compare bar levav (Psalms 24:4).
18. Our verse reads: ve-tovedu derekh. This literally means, and you perish the way. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
19. Which literally means, as a terebinth fades its leaves. Ibn Ezra interprets this to mean, as a terebinth fades with regard to its leaves, that is when its leaves fall.
20. Lit. For it is an intransitive verb.
21. According to Ibn Ezra, ve-tovedu derekh (and ye perish in the way) means, and you are lost with regard to the way, that is, you will not be able to find the correct path (Filwarg).
22. According to this interpretation, ve-tovedu derekh apparently mean, and you lose your footsteps.
23. Hebrew, ki yivar ki-me’at appo. See next note.
24. Hence ki yivar ki-me’at appo (When suddenly his wrath is kindled) should be rendered, When His wrath suddenly burns or devours.
25. In other words yivar is transitive. It means to burn others, to devour, to consume.
26. See Deut. 4:24, 9:3.
27. That which God’s wrath shall consume is not mentioned in our verse.
28. For it is understood.
29. According to Ibn Ezra our clause should be interpreted: When God’s wrath suddenly consumes you.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

נשקו בר – כמו וינשק לכל אחיו (בראשית מ״ה:ט״ו).
ובר – כמו בן. וכן מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א:ב׳).
או פירושו מן לברי לבב (תהלים ע״ג:א׳) ואם יהיה ענינו בן יהיה פירושו: נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר: בני אתה.
וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון. ואם יהיה ענינו נקי פירושו: מה לכם ולי, כי אני בר לבב ואין בי עון שתבאו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל. ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש (שמואל א י״ז:ח׳) על דרך: שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳).
פן יאנף – אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים יאנף האל עליכם.
ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו כמעט – שתעמדו על רשעכם יבער אפו עליכם, כלומר אם לא תשובו במהרה. ופירוש ותאבדו דרך כמו ודרך רשעים תאבד (תהלים א׳:ו׳). והנה הדרך תאבד והם אבדים מצד דרכם שהיא אבדת, כמו נבלת עלה (ישעיהו א׳:ל׳) שהעלים נבלים ותקרא האלה נבלת. וכן קרעי בגדים (שמואל ב י״ג:ל״א), ובמקומות אחרים: כי הבגדים קרועים ולא הם, ויקראו הם קרועים מצד בגדיהם שהם קרועים: וכן מגלחי זקן וקרעי בגדים (ירמיהו מ״א:ה׳), והדומים להם.
ואמר: אשרי כל חוסי בו – כמוני היום שאני חסיתי בו ונושעתי בו ואתם תאבדו. ואם תחסו בו גם כן יאמרו עליכם אשריכם.
ויש מפרשים זה המזמור על גוג ומגוג, והמשיח הוא מלך המשיח. וכן פרשו רבותינו זכרם לברכה (בבלי ברכות ז׳:). ומבואר זה המזמור על זה הדרך. אבל הקרוב הוא כי אמרו דוד על עצמו כמו שפרשנו.
והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול. והוא: י״י אמר אלי בני אתה. כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב. כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן. אם כן מי שאמר לו י״י: בני אתה צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו. ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד. ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שתפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק. ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן. ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, ומכל מקום אותו שיקרא אב כשיהיה הבן היה קודם בזמן בלי ספק. ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן. כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד. כי היולד קדם לילוד בלי ספק.
ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאנו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי י״י, עיני י״י, אזני י״י והדומה להם. וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל. וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים. כי מי שעושה מצותיו ושליחתו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב. לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳).
וכן האדם בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן. ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך. ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), ואמר: בנים אתם לי״י אלהיכם (דברים י״ד:א׳), ואמר: הלא הוא אביך קנך (דברים ל״ב:ו׳), ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז׳:י״ד).
ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה. ואם יאמרו לך: כנגד הבשר יאמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו: לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים, ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקֻבל: הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו.
הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור. ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים. ואם ישאלו ממך פירושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד, או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך.
Kiss the son – as (in the verse) "and he kissed all his brethren" (Gen. 45:15). And (the word) בר is the same as בן; and so "What, my son (בני)?⁠"; and "what, O son (בר) of my womb?⁠" (Prov.31:2). Or it may be interpreted by "the pure (ברי) of heart" (Ps. 73:1). If its meaning is "son,⁠" this will be its interpretation: Kiss this son whom God has called "son,⁠" as He says (above): Thou art My son. And the command is Kiss, because it is the custom for a servant to kiss the hand of the master. And if its meaning is "pure,⁠" its interpretation is, "What have I to do with you, for I am pure in heart and there is no wickedness in me that ye should come and fight against me? Your duty is to kiss me and to confess that I am king by the command of God.⁠" And בר may also be fittingly interpreted from (the verse) "Choose (ברו) you a man for you" (1 Sam. 17:8), upon the analogy of "Saul the chosen of the Lord" (2 Sam. 21:6).
lest He be angry – If ye turn not speedily from your evil ways God will be angry with you.
and ye perish in the way, For His wrath will soon be kindled – Soon, because ye continue in your wickedness, His anger will burn upon you, as if to say, If ye do not quickly repent. And the interpretation of and ye perish in the way is as (in the verse) "and the way of the wicked shall perish" (Ps. 1:6). And behold the way perishes and they are perishing because of their way which is perishing, as "an oak fading as to its leaves" (Is. 1:30). Because the leaves are fading the oak is called a fading one. And so, "the torn of clothes" (2 Sam. 13:31(2)), and elsewhere, for the clothes are torn and not they (i.e. the wearers), and they are called torn because of their clothes which are torn. And so (Jer. 41:5), "Shaven as to their beards and rent of clothes" and other similar instances. And he says:
Happy are all they that put their trust in Him – as I am this day, because I have put my trust in Him, and am saved by Him while ye perish; but if ye trust in Him they shall likewise say of you, "Happy are ye!⁠"
And there are some who interpret this Psalm of Gog and Magog, and the anointed one is King Messiah: and so our teachers of blessed memory have interpreted (Bavli Berakhoth 7b). And the Psalm can be explained in this way, but the better is that David uttered it concerning himself, as we have interpreted.
And the Nazarenes interpret it of Jesus; and the verse they adduce by way of proof and make a support of their error is really their stumbling–block: it is The Lord said unto me, Thou art My son. For if they should say to you that he was the Son of God, answer that it is not proper to say "Son of God" in the manner of flesh and blood; for a son is of the species of his father. Thus it would not be proper to say, This horse is the son of Reuben.⁠" If this be so, he to whom the Lord said, Thou art My son, must necessarily be of His species, and be God like Him. And further, He says, I have this day begotten thee; and the begotten is of the same species as the begetter. Say (also) to them that of the Godhead it is unfitting (to speak of) father and son; because the Godhead cannot be divided, for it is not a body that it should be divided; but God is one in every aspect of unity; He cannot be increased, decreased, or split up. And further say to them that a father is prior to a son in time, and the son issues from the father's vigour; and although it is not proper to use one term without the other as regards nomenclature, for one is not called father until he have a son, and a son is not so called unless he have a father, nevertheless he who is called father when he has a son is prior in time without any doubt. And if this be so, the God whom you speak of and call "Father, Son, and Holy Spirit" the portion you call Father existed before the other portion you call Son. For if they had been always together they should have been called twin brothers, and you would not call them Father and Son, nor begetter and begotten. For the begetter is prior to the begotten without doubt.
And if they say that it is not fitting to say "Son of God" of anything which is not of the divine species, say to them that we are unable to speak of God Blessed be He! except in metaphorical language, as it is said of Him "mouth of the Lord,⁠" "eyes of the Lord,⁠" "ears of the Lord,⁠" and such like, and it is understood that such (language) is metaphorical only. And so it is by way of metaphor when it says "son of God" or "sons of God"; for he who does His commands and commission is called "son,⁠" as the son does the father's commands. So He calls the stars sons of God, as (in the verse) "and all the sons of God shouted for joy" (Job 38:7).
So man, by reason of the higher spirit which is in him, when he does the commandments of God because of the wise soul which teaches him, He calls "son"; and therefore He says, Thou art My son, this day have I begotten thee.⁠"
He says also "Israel is My son, My first–born" (Exod. 4:22); it says also "Ye are sons of the Lord your God" (Deut. 14:1); and it says (ibid. 32:6) "Is not He thy Father which hath bought thee?⁠" and "I will be to him a Father and he shall be to Me a son" (2 Sam. 7:14).
And further say to them, Has the God whom you describe as "the Father" said to His Son, Ask of Me and 1 will give the nations for thine inheritance? How should the Son ask from the Father? Is he not God like Him? And has he not power over the nations and the ends of the earth even as He? And further, before this request, were not the nations already his possession? If so, was God less powerful at the beginning and afterwards of greater power? This cannot be said of God. And if they say to you that it is spoken in regard to the flesh, after the Godhead had taken flesh, and to (the Son in) the flesh He says that he should ask from Him and He would give the nations for his inheritance this is not the case, for (Jesus in) the flesh had no kingdom nor any authority over any nation of the nations. And if they say to you that it is about the (spread of the) faith (religion) he speaks which should be accepted, behold the great number of nations, Jews and Mohammedans, who have not accepted his faith.
Behold I have taught you what to reply to them in this Psalm, and you can add of your own after the tenor of these words. And if they ask you its meaning, then interpret it in one of these two ways as you choose, either of David or King Messiah, as I have interpreted it for you.
נשקו בר. בן ׳בר לבב׳1 ׳נשקו׳2, כאמרו (ישעיה ס יד) ׳והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך׳3: פן יאנף. האל יתברך4: ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו. ׳ותאבדו׳ פתאום5, ולא יהיה אז זמן לתשובה, כ׳דרך׳ שהוא עושה כאשר ׳יבער כמעט אפו׳, במעט זמן6: אשרי כל חוסי בו. ישראל שהיו מצפים לישועה יהיו אז מאושרים7, כאמרו (ישעיה שם פסוק ב) ׳כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳⁠ ⁠׳:
1. לשה״כ להלן (כד ד), ושם מפרש רבינו שרק מי שהוא ׳נקי כפיים׳ - במעשים ׳ובר לבב׳ – בדיעות, הוא שיזכה לשבת בירושלים לעתיד לבוא. וגם רש״י פירש כאן ׳זרזו עצמכם בבר לב׳. והרד״ק הביא שני פירושים ל׳בר׳: ׳בר כמו בן, או פירושו מן לברי לבב (להלן עג א)׳. ונראה שרבינו הרכיב את שני הפירושים, ׳בן בר לבב׳.
2. בשיעורים: ׳כלומר, לא די לכם לא לעשות רעה, אבל צריך לעשות טובה ולנשק אותו הבן ולעשות רצונו׳.
3. ׳וטעם נשקו, כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון׳ (רד״ק, וראה אבע״ז), וזוהי ההשתוואה, שייכנעו לפניו. ועוד פירש הרד״ק, ׳מה לכם ולי, כי אני בר לבב, ואין בי עון שתבואו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל׳.
4. ׳פן יאנף׳ - פן יקצוף (רש״י), ושב אל ה׳ הנזכר בפסוק הראשון, ואע״פ שהוא רחוק (אבע״ז), כלומר, אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים, יאנף האל עליכם (רד״ק).
5. בזמן מועט.
6. ׳כמעט׳ – בזמן מועט, כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום (רש״י). וראה שיעורים. וראה מש״כ רבינו בבראשית (מא ט): ׳כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע, כאמרו (ישעיה נו א) כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא, וכאמרו (פא יד-טו) לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי וגו׳ כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ׳. והפסוק כאן מתפרש ׳פן יאנף ה׳⁠ ⁠׳, ואז ׳תאבדו׳ ׳באותו ׳דרך׳ שיבער אפו׳, שהוא בזמן מועט.
7. ׳ואותה שעה [שיבער אפו] - אשרי כל חוסי בו, יהיו ניכרים אשורי החוסים בו (רש״י), והיינו שבאבוד הרשעים יזכו ישראל לאושר הנצחי.
נַשְּׁקוּ בַר. כלומר, לא די לכם שלא לעשות רעה, אבל צריך לעשות טובה ולנשק אותו הבן ולעשות רצונו1: פֶּן יֶאֱנַף. ה׳, או אותו הבן: וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ. כאילו אמר ׳ותאבדו מן הדרך׳, ואפילו מן אותו ה׳דרך׳ הכללית ההמונית: כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ. כאמרו (במדבר ט״ז:כ״א) ׳ואכלה אותם כרגע׳, כי אבדן ה׳ על הרשעים יחול כהרף עין, וכן בהיפך2: אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ. כי כל אחד מהם קדוש יאמר לו3:
ואם תאמר, למה יתרעם על זה דוד, והלא לימות המשיח אמרו ז״ל (יבמות כד:) אין מקבלין גרים לעתיד לבוא. אמר הגאון, כי גרים יהודים לא יקבלו, אבל שיקיימו מצוות בני נח יקבלום4.
ואם תאמר, מה שאמר הנביא (צפניה ג׳:ט׳) ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳⁠ ⁠׳, נראה מדבריו שלא יהיו אומות בלתי מאמינות. השיב הגאון, שכולם יהיו כבני נח שגם הם קוראים אל ה׳ אחד.
ולכן סמך לזה המזמור ׳מזמור לדוד בברחו׳ (פרק ג), להורות שזה המזמור אמרו על זה הענין בגאולה לעתיד, כאמרם ז״ל (ברכות י.) ׳אם יאמרו כלום יש עבד מורד ברבו, נשיב כלום יש בן מורד באביו׳:
1. ׳בר׳ – בן, השווה רד״ק ומש״כ בנדפס.
2. פעולות ה׳ בין לטובה בין לרעה נעשות ׳פתאום׳, ראה מש״כ בבראשית (מא יד) ׳ויריצוהו מן הבור – כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע׳, ע״ש. והוא כלל לכל מעשה המתייחס אל ה׳, שאינו אורך זמן, כי פעולת ה׳ שונה מפעולת כל פועל אחר לפי שה׳ הוא ׳בורא׳, והבריאה היא הפעולה היחידה שאינה אורכת זמן, כפי שהוכיח רבינו באור עמים (פרק בריאה). והדברים נתבארו גם בגבורות ה׳ למהר״ל (ההקדמה השניה) ׳שהפועל הטבעי פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אבל הדברים הנבדלים – פעולתם בלי זמן׳, ע״ש.
3. לשה״כ בישעיה (ד ג) על ׳הנשאר בציון והנותר בירושלים׳, שהם ׳השרידים אשר ה׳ קורא׳. ובנדפס: ׳ישראל שהיו מצפים לישועה יהיו אז מאושרים׳.
4. רמב״ם בהלכות מלכים (פ״ח ה״י): ׳וכן ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל ייהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום׳. וראה גם מש״כ הרמב״ם (הל׳ ע״ז פ״י ה״ו).
נשקו – מלשון תשוקה וחמדה.
בר – מלשון ברור ונקי.
יאנף – מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו י״ב:א׳).
נשקו בר – חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה.
פן יאנף – כי פן יחרה אף ה׳ בכם.
ותאבדו דרך – ר״ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו.
כי יבער – כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך.
אשרי – זהו תהלות החוסים בה׳ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳ ועוצם זרועו ולזה חסו בו.
נשקו בר – בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א ז׳) וידותון ושאר הברורים (שם ט״ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל״א), ולדעתי גם שם פי׳ בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית,
בר – מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח׳ ו׳) ומלאו הגרנות בר (יואל ב׳) ועמקים יעטפו בר (לקמן ס״ה),
ונשקו – מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג׳),
יאנף – מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ״ש ישעיה י״ב) ועז״א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף,
ותאבדו דרך – כמ״ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה.
נשקו בר – התחברו אל המבורר מאת ה׳, שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה׳ ידמה כאילו אתם עובדים את ה׳, וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ״ש ביראה – מפרש ממה יתיראו?
פן יאנף ה׳ (הנזכר בכתוב הקודם) ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו – רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ״ש ודרך רשעים תאבד, וכ״ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ״ש וגילו ברעדה מפרש כי אשרי כל חוסי בו ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה׳.
נשקו – מלשון ועל פיך ישק כל עמי (מקץ) כלומר השתעבדו.
בר – בחר בתיבה זו שיש לה שתי הוראות בן וטהור, להודיע שהאל קראו בן מחמת טוהר לבו.
יאנף – מקורו אַנְףְ, נשימה בכח שינשים אדם מקצר רוחו, עד עתה האריך אפו, רק יראו פן תקצר רוחו בכם.
ותאבדו דרך – כמו ודרך רשעים תאבד (למעלה א׳:ו׳) תחת הצליחכם תמשול מגערת במעשה ידיכם.
כמעט – לא לחנם נוספה הכ״ף והוראתו בקרוב, קרוב אפו לבער, וכן כמעט שכב אחד העם את אשתך (תולדות) כמעט כסדום היינו (ישעיה א׳:ט׳, עיין בביאור שד״ל עליו) ואני כמעט נטיו רגלי (למטה ע״ג), קרובים אנו להיות כסדום, קרובים היו רגלי לנטות.
חוסי בו – לולי הבי״ת הבאה אחר שרש חסה היה כותב חוסיו וידוע ששם דבר עם כִנוי הוא סמוך, דָבָר, דְבַר, דְבָרִי; תְּפִלָּה, תְּפִלַּת, תְּפִלָּתִי, רק שבסמוך תבא תנועה קטנה מפני הברה מורכבת (בַר, לַת) ועם הכנוי בהברה פשוטה תבא תנועה גדולה, א״כ צודק גם חוסי סמוך לתיבת בו, ותיבות אשרי כל חוסי בו חוזרות על הראשונות אשרי האיש אשר לא הלך וגו׳ והם מוסר הנלמד משני המזמורים.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳ר״י בכור שוררד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144