משלי שלמה בן דוד מלך ישראל – רבי תנחום בן חנילאי פתח ואמר: ״והחכמה – מאין תימצא? ואי זה מקום בינה?״
(איוב כ״ח:י״ב) – זה שלמה, שישב בתענית ארבעים יום, כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה, והיה משוטט ומבקש אחריה. אמר לו הקב״ה: ״שאל, מה אתן לך?״
(מלכים א ג׳:ה׳) אמר לפניו ׳ריבונו של עולם, איני שואל ממך לא כסף ולא זהב, אלא חכמה בלבד׳, שנאמר: ״ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך״
(מלכים א ג׳:ט׳). השיבו הקב״ה ואמר לו ׳הואיל ולא שאלת לא כסף ולא זהב, החכמה והמדע נתונה לך במתנה׳. ולא עוד אלא שקדמה החכמה לתורה, שנאמר: ״ראשית חכמה יראת ה׳ ״
(תהלים קי״א:י׳). תמן תנינן: ״רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה – אין דרך ארץ״
(משנה אבות ג׳:י״ז). ולפי שקדמה חכמתו, אמר עליו הכתוב: ״ויאהב שלמה את ה׳ ״
(מלכים א ג׳:ג׳); מלמד שהיתה חכמתו של שלמה מתנה. ״ואי זה מקום בינה?״ – אמר רבי שמעון בר יוחאי: חכמה ובינה לשון אחד הם, במקום שיש חכמה יש בינה, ובמקום שיש בינה יש חכמה. ולפי שישב בתענית ארבעים יום, והיה מבקש חכמה, לא קיפח הקב״ה שכרו, שנאמר: ״וה׳ נתן חכמה לשלמה״
(מלכים א ה׳:כ״ו), וכתיב: ״ויחכם מכל האדם״
(מלכים א ה׳:י״א) – זה אדם הראשון, דכתיב ביה בשלמה: ״כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי״
(משלי ל׳:ב׳); ״מאיתן האזרחי״ – זה אברהם, דכתיב: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״
(ישעיהו מ״א:ב׳); ״הימן״ – זה משה, שנאמר: ״לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא״
(במדבר י״ב:ז׳); ״כלכל״ – זה יוסף, דכתיב: ״ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו״
(בראשית מ״ז:י״ב); ״דרדע״ – זה דור המדבר, שהיו בני דעה ביותר; ״בני מחול״ – זה דוד, שמחל לו הקב״ה על אותו עוון. ״ויהי שמו בכל הגויים סביב״ – זה שלמה, שיצא שמו מסוף העולם ועד סופו. ד״א ״והחכמה מאין תימצא״ – זה מלכת שבא, ששמעה את חכמתו, אמרה ׳אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו׳, ומניין ששמעה חכמתו? שנאמר: ״ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה׳ ותבוא לנסותו בחידות״
(מלכים א י׳:א׳), מהו בחידות? אמר רבי ירמיה בר שלום: אמרה לו ׳אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך?׳, אמר לה ׳הן׳, אמרה לו ׳חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחד, אתה משיב לי?׳, אמר לה: ״כי ה׳ יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה״
(משלי ב׳:ו׳). אמרה לו ׳מה הן שבעה יוצאין, ותשעה נכנסין, ושניים מוזגים, ואחד שותה?׳ אמר לה ׳בוודאי, שבעה ימי נידה יוצאין, ותשעה ירחי לידה נכנסין, שני דדיים מוזגים, והוולד שותה׳. אמרה לו ׳חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחר אתה משיבני?׳ אמר לה ״כי ה׳ יתן חכמה״, אמרה לו ׳מה הוא, אשה אמרה לבנה: אביך – אבי, זקנך – בעלי, ואת – ברי, ואנא – אחותך׳? אמר לה ׳בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן׳. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת ובכסות אחד, אמרה לו ׳הפרש לי מאלו זכרים ונקבות׳. רמז לסריסיו, והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם; זכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות בסודריהן. אמר לה ׳אלו זכרים ואלו נקבות׳. אמרה לו ׳בני, חכם גדול אתה!׳. ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו ׳הפרש לי המהולים מן הערלים׳; מייד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מייד אמר לה ׳אלו ערלים ואלו מהולים׳. אמרה לו ׳מהיכן לך?׳ אמר לה ׳מבלעם, דכתיב: ״אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים״
(במדבר כ״ד:ד׳), אילו לא היה נופל – לא היה רואה כלום. ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בוא ולמד מאיוב: בשעה שבאו שלושת רעי איוב לנחמו, אמר להם: ״גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנוכי מכם״
(איוב י״ב:ג׳), לא נופל אנוכי כמותכם׳. באותה שעה אמרה לו: ״לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי; אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך; יהי ה׳ אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל וגו׳ וישימך למלך לעשות משפט וצדקה״
(מלכים א י׳:ז׳). נאמר בשלמה ״משפט וצדקה״, ונאמר בדוד ״משפט וצדקה״, מניין? דכתיב: ״ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו״
(שמואל ב ח׳:ט״ו), ונאמר בשלמה ״משפט וצדקה״, מגיד הכתוב שחכמתו של שלמה שקולה כחכמתו של דוד, וחכמתו של דוד שקולה כחכמתו של שלמה. ד״א ״והחכמה מאין תימצא״ – מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה״ד: ״נתתה שמחה בלבי״
(תהלים ד׳:א׳), וכתיב: ״חכם בני ושמח לבי״
(משלי כ״ז:י״א). ומפני מה נתנה חכמה בלב – מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש – דכתיב: ״אשרי האיש אשר לא הלך״
(תהלים א׳:א׳), וסיים באמצע – שנאמר: ״כל הנשמה תהלל יה״
(תהלים ק״נ:ו׳). בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא – בלב, ולב היכן הוא נתון – באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב״ה, כדכתיב: ״פלגי מים לב מלך ביד ה׳, על כל אשר יחפוץ יטנו״
(משלי כ״א:א׳). וכיוון שהלב נתון ביד הקב״ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר ״משלי שלמה״.