×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְ⁠דָרְ⁠יָ֛וֶשׁ בֶּן⁠־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣⁠רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הׇמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים׃
In the first year of Darius the son of Ahasuerus, of the seed of the Medes, who was made king over the realm of the Chaldeans;
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ופי סנהֵ אחדי, לדריוש בן אחשורוש מן נסל אלמאדיין, אלד׳י נצב מלכא בעקב מלך אלכסדאניין.
קולה הד׳א יתצל במא כאן קד קדמה קבלה מן אן בלשאצר למא קתל קאם בעדה דריוש, כמא קאל בה בליליא קטל בלשאצר, ודריוש מדאה קבל מלכותא, ולם ישרח ת׳ם אבן מן הו, פשרח האהנא אנה אבן אחשורוש וליס הו הד׳א אחשורוש צאחב המן, בל קד בקי מן אלסנין אלי אול מלך אחשורוש צאחב המן ארבע סנין. ואלי אכ׳ר מלכה י״ח סנה, לאנה אקאם י״ד סנה, ולכן הד׳א אחשורש אכ׳ר, לם יוצף אנה מלך או עאמי בוג׳ה. ת׳ם קאל:
בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש – לא זהו אחשורוש שבימי המן כי הוא מלך פרס היה וזהו דריוש המדי אשר הומלך על מלכות כשדים כשנהרג בלשצר, כמו שכתוב למעלה: ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ו׳:א׳).
In the first year of Darius, the son of Ahasuerus This is not the Ahasuerus of the days of Haman, for he was the king of Persia, whereas this one was Darius the Mede who was crowned over the kingdom of the Chaldeans when Belshazzar was slain, as is written above: "And Darius the Mede took the kingdom" (Daniel 6:1).
בשנת אחת – כבר פירשתי כי זה איננו דריוש בן אחשורוש שהוא בן אסתר המלכה.
הפרשה ה״י
בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש וגומר הנה דריוש זה אינו דריוש בן אחשורוש אשר לקח אסתר. כי אותו מלך על כל הגוי׳ כאשר ירש הממלכה כלה מאביו אחשורוש הנקרא ארתחשסתא המולך מהודו ועד כוש. אשר הוא ירשה מכורש מלך פרס. והוא כורש ירשה מדריוש זה שהיה חמיו ומלך מסכן ולזקנותו הומלך על מלכות כשדים אשר הוא מלכו׳ נבוכדנצאר המולך על כל הארץ.
לדריוש – עיין מה שכתבתי לעיל ריש סימן ו׳.
לדריוש בן אחשורוש – אין זה אחשורוש שהיה בימי המן כי דריוש בנו היה נקרא דריוש הפרסי וזהו דריוש המדי שלקח המלוכה אחרי מות בלשאצר כמ״ש למעלה ודריוש מדאה קבל מלכותא.
מזרע מדי – להבדילו מן דריוש האחרון שהיה ג״כ בן אחשורוש, אמר שהיה מזרע מדי, ושהוא דריוש הראשון שתפס מלכות כשדים מיד בלשאצר.
השאלות: (ב) מ״ש בינותי בספרים למ״ש המפרשים שהוא על נבואת ירמיה, למה אמר ספרים והוא ספר אחד?, ואיך אמר למלאת לחרבות ירושלים וזה לא נזכר בנבואת ירמיה, ששם כתוב לפי מלואת לבבל שבעים שנה, ויש הבדל רב בין שתי הלשונות כמבואר?.
המלך – ולא היה בן המלך שלפניו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ב) בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְ⁠מׇלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔⁠אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּ⁠פָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁ⁠נִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־יִרְמְ⁠יָ֣הא הַנָּ⁠בִ֔יא לְ⁠מַלֹּ֛⁠אות לְ⁠חׇרְב֥וֹת יְ⁠רוּשָׁלַ֖͏ִם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
in the first year of his reign I Daniel meditated in the books, over the number of the years that according to the word of Hashem to Jeremiah the prophet, would complete the desolations of Jerusalem, seventy years.
א. אֶל⁠־יִרְמְיָ֣ה =ש1,ק-מ,ב1,ב2,ש2 ובדפוסים
• ל!=אֶל⁠־יִרְמִיָ֣ה (בחיריק)
• הערות ברויאר ודותן
מקבילות במקראילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים – אמר רב אף דניאל טעה בחושבנא, מדקאמר בינותי מכלל דטעה, מכל מקום קשו קראי אהדדי דכתיב לפי מלאת לבבל, וכתיב לחרבות ירושלים, אמר רבא לפקידה בעלמא, והיינו דכתיב ובשנת אחת לכורש מלך פרס, חמשים ושתים שנה שעשו בגולה ועלו שלשה של כורש וארבע עשר של אחשורוש ושתים של דריוש דכתיב בשנת שתים לדריוש המלך וגו׳ ויען מלאך ה׳, ויאמר ה׳ צבאות עד מתי לא תרחם את ירושלים.
פי תלך סנה אחדי מן מלכה, אנא דניאל, תבינת פי אלכתב, עדד אלסנין אלד׳י אוחי בה אללה אלי ירמיה אלנבי, ענד תמאם סבעין סנה לכ׳ראב ירושלם.
(ב-ג) אבתדי אולא באלעלה אלתי אוג׳בת קצדה אלדעא פי תלך אלסנה פי בנא אלקדס, פערפנא אנה למא חסב חסאב אלסבעין סנה ווקע לה אנהא קד תמת, וקע לה אן אלקץ יחתאג׳ אלי תחריך בדעא וצלוה, פפעל ד׳לך, כמא חרך אלקץ במצר צראך׳ אלקום אד׳ קאל ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה. ועלי אנה קד נסב אלחסאב האהנא אלי חרבות ירושלם, פינבגי אן נעלם אנה אנמא הו למלכות בבל, לאן ירמיהו הכד׳א קאל אללה לה, כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם. פרג׳א דניאל אן יכון אול אלסבעין אול מלך נבוכדנצר, פקאל עלי הד׳א אלחסאב קד תמת אלסבעין סנה, וד׳לך אן נבוכדנצר מלך כ׳מסה וארבעין סנה, ואבנה אויל מרודך ת׳לת׳ה ועשרין סנה. ואבן אבנה בלשאצר ת׳לת׳ סנין פד׳לך סבעין סנה. ומן אין לנא אן נבוכדנצר מלך כ׳מסה וארבעין סנה, מן קול אלכתאב אן אויל מרודך מלך פי סנה סבעה ות׳לת׳ין מן גלות יכניה, אד׳ קאל ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה נשא אויל מרודך בשנת מלכו. ופי וקת גלות יכניה כאן קד מצ׳י מן מלך נבוכדנצר ת׳מאן סנין, כמא קאל ויצא יהויכין מלך יהודה על מלך בבל הוא ואמו ועבדיו ושריו וסריסיו ויקח אתו מלך בבל בשנת שמנה למלכו, וד׳לך יואפק מא נץ אלכתאב אן נבוכדנצר מלך פי אלסנה אלראבעה ליהויקים, אד׳ קאל הדבר אשר היה אל ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיה מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדרצר מלך בבל, פקד תבקא מלך נבוכדנצר כ׳מסה וארבעין סנה. ומלך בלשאצר ת׳לת׳ סנין לקול דניאל בשנת שלש למלכות בלשאצר המלך מא תקדם, ובאלצ׳רורה פלא בד מן אן יכון מלך לאויל מרודך פימא בין נבוכדנצר ובלשאצר לקול ירמיהו ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה.
וקאל איצ׳א ועבדו אותו כל הגוים ואת בנו ואת בן בנו, פבנו הו אויל מרודך, ובן בנו הו בלשאצר עלי מא שרחנא. ועלי תאריך׳ אלסנין אלנואקץ תכון שנת אחת לדריוש סנת אחד וסבעין לבבל, ולד׳לך קבלהא בסנה אט׳הר בלשאצר אניהֵ אלקדס פאסתכ׳דמהא כמא שרח, לאנה כאן ענדה אן אלקץ אנקצ׳י ובטל רדהא אלי אלקדס. ועלי אסקאט אלסנה אלנאקצה תציר שנת אחת לדריוש סנהֵ סבעין, ולד׳לך אחדי לכורש כמא קאל ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה׳ מפי ירמיהו. ואלסבב פי ד׳לך סקוט ת׳לת׳ סנין מן אלחסאב, סנה בין נבוכדנצר ואויל, וסנה בין אויל ובלשאצר, וסנה בין בלשאצר ודריוש פיאפי תמאם אלסבעין שנת אחת לכורש, ולם יכן אלבנא אלתאם, לאן אלבנא אלתאם אנמא צ׳מן ענד תמאם סבעין לחרבות ירושלם.
ואמא ענד תמאם סבעין לבבל פאנמא צ׳מן ללקום פקידה פקט כמא קאל אפקד אתכם ובין סבעין לבבל וסבעין לחרבות ירושלם י״ח סנה, כמא קאל ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדרצר מלך בבל […] וישרוף את בית ה׳, והד׳ה אלי״ח תסתגרק ת׳לת׳ סנין מלך כורש, וארבע עשרה מלך אחשורש, ואלי סנתין מן מלך ארתחשסתא אלמסמי דריוש כמא מנצוץ בשנת שתים לדריוש פי נבוהֵ חגי וזכריה.
ויקאל אן אחשורש איצ׳א חסב עלי חסאב בלשאצר, פקאל אנני ארי פימא חסבה בלשאצר גלטא ת׳מאן סנין, ולד׳לך שגל באלקתל, והי אלת׳מאן סנין אלתי מן אול מלך נבוכדנצר אלי גלות יכניה כמא שרחנא נחן, פראי אחשורש אנהא קד תמת בשנת שלש למלכו, וד׳לך סנתין לדריוש, ות׳לת׳ה לכורש, ות׳לת׳ה לאחשורש בכסור אלסנה, פד׳לך סבעין, פלד׳לך עשה משתה לכל שריו סרורא בבטלאן קץ ישראל, ועלי מא שרחנא פי תפסיר מגלת אסתר, וג׳רי עליה מא ג׳רי.
ויקאל איצ׳א אן חנניה בן עזור חסב הד׳א אלחסאב קבל אלג׳מיע וגלט פיה, לאנה ג׳על אול אלסבעין בעד סנה כ׳מסה ות׳לת׳ין מן מלך מנשה, והו אלוקת אלד׳י בסטת פיה ידה עלי ישראל כמא קאל ויבא ה׳ עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור, וקאל ויוליכהו בבלה, פבקי עשרין מן מלך מנשה, וסנתין לאמון, וליאשיהו אחד ות׳לת׳ין, וליהויקים אחד עשרה, פלמא מצ׳ת ארבע סנין לצדקיה כמא קאל ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא, בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה׳, וד׳לך תמאם סת סנין לצדקיה, עלי והמה אן אלסבעין קד תמת.
פקאל אלאן דניאל למא רג׳ות מואפאת אלקץ אכ׳ד׳ת פי תחריכה בדעא וצלוה, וג׳עלהא כ׳מסה פנון, תפלה, ותחנונים, וצום, ושק, ואפר. פאמא תפלה פהי אעאדהֵ פצל אלפריצ׳ה עלי ג׳התהא נאפלה עלי אלמתעאלם.
ואמא תחנונים פהו אלדעא ואלתחנן אלד׳י יסתעמלאה אלמומנין בעד צלותהם כמא קאל והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. ואמא אלצום פללכ׳מסה מעאני אלתי שרחנאהא פי שריעהֵ יום הכפורים. ואמא שק ואפר פהי אלעלל אלתי בינאהא פי תפסיר קינה ופי תפסיר מגלת אסתר. והד׳ה כלהא לא תנפע שיא אלא באכ׳לאץ מן אלעבד לתאכידה קבלהא ואתנה את פני והו אלקצד […]
בינותי בספרים – נסתכלתי בחשבונות.
מספר השנים וגו׳ – הייתי מחשב חשבון השנים שהייתי סבור על מה שניבא ירמיה: כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳) דימיתי שהפקידה הזאת היא בניין הבית ושבעים השנים כלים בשנת אחת לדריוש המדי משפשטה מלכות בבל יד על ישראל שכבש נבוכדנצר את יהויקים להיות לו עבד והיא היתה שנה שנייה למלכות נבוכד נצר דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה שנה שנייה עלה וכבש יהויקים צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצאם, ואף במשנת סדר עולם נמנה החשבון הזה ושנינו שם בשנת מות בלשאצר הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכד נצר שבעים חסר אחת מיום שכבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה ובראותי כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי למנות לכיבוש יהויקים אלא למלאות לחרבות ירושלם וגו׳ – כשימלאו שבעים שנה לגלות צדקיהו שבו חרבה ירושלם ועוד יש שמונה עשר לבא שהגלות הזאת היתה בשמונה עשרה שנה לכיבוש יהויקים, כמו ששנינו בסדר עולם: גלו בשבע גלו בשמונה גלו בשמונה עשרה גלו בתשע עשרה ופירשוה רבותינו במסכת מגלה גלו גלות יכניה בשבעה לכיבוש יהויקים שהיא שמונה לנבוכד נצר גלו בשנייה בשמנה עשרה לכיבוש יהויקים שהיא תשע עשרה לנבוכד נצר.
Contemplated the calculations Heb. בִּינֹתִי בַּסְפָרִים.
the number of the years, etc. I contemplated the calculation of the years, for I thought about what Yirmeyahu (29:10) prophesied: "For at the completion of seventy years of Babylon I will remember you,⁠" and I thought that this remembrance is the building of the Temple, and that the seventy years end in the first year of Darius the Mede, since the kingdom of Babylon stretched forth a hand upon Israel, when Nebuchadnezzar vanquished Jehoiakim to be his slave. Now that was in the second year of Nebuchadnezzar's reign, as the master said (Meg. 11b): "In the first year he conquered Nineveh; in the second year he went up and vanquished Jehoiakim.⁠" Figure from that year until now, and you will find them [the 70 years]. This calculation is found also in the Mishnah of Seder Olam (ch. 28), and we learned there that in the year of Belshazzar's death were 70 years from the day that Nebuchadnezzar ascended the throne: seventy minus one since the day that he conquered Jehoiakim, and yet one more year for Babylon, which Darius completed. And when I [Daniel] saw that the redemption was not hastening to come, I contemplated and put my heart to the calculation, and I knew that I should not have counted according to the conquest of Jehoiakim but [according] to the destruction of Jerusalem, when 70 years will be complete from the exile of Zedekiah, when Jerusalem was destroyed. And there are yet 18 years to come, for this exile was in the eighteenth year counting from the conquest of Jehoiakim, as we learned in Seder Olam: "They were exiled in the seventh year; they were exiled in the eighth year; they were exiled in the eighteenth year; they were exiled in the nineteenth year.⁠" Our Sages in Tractate Megillah (11b) explained that they were exiled in the exile of Jeconiah in the seventh year, counting from the conquest of Jehoiakim, which is the eighth year of Nebuchadnezzar's reign. They were exiled a second time in the eighteenth year, counting from the conquest of Jehoiakim, which is the nineteenth year of Nebuchadnezzar's reign.
בשנת אחת – כל הגאונים פה אחד הסכימו דעתם עם דעת הקדמונים שאמרו שטעה דניאל בחשבונו כי לא חרבה ירושלם רק כאשר נתפש צדקיהו והיא היתה שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר כי ירמיהו הנביא אמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וככה היה כאשר נהרג בלשצר ומלך כורש אז צוה ועלו ישראל מבבל אל ירושלם וזאת היא הפקידה והנה נשארו לחרבות ירושלם תשע עשרה שנה והם מלכות כורש הפרסי. וכשתחשב מלכות דריוש המדי הזקן, גם מלכות אחשורוש, ושתים שנים למלכות דריוש הפרסי הוא בן אסתר אז מלאו לחרבות ירושלם שבעים שנה. ואמרו כי דניאל החל לחשוב החרבן מעת שהוליך נבוכדנצר יהויקים אל בבל והנה מלך אחרי כן שמונה שנים. גם עשתי עשרה שנה לצדקיהו והנה שלמו לחרבן ירושלם שבעים שנה. והיה יהודה הלוי אומר: יש לתמוה איך טעה דניאל שהיה נביא וחכם גדול בשבעים שנה תשע עשרה שנה. ואמר כי חשבון שבעים שנה למלכות בבל כאשר חרבה ירושלם ואז היתה הפקידה לא כאשר אמרו הגאונים. והעד שאומר בדברי הימים ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס וכורש הפרסי תחלת המלכים ושם כתוב: למלאת דבר י״י בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. ואני אמרתי לו: אם מחרבות ירושלם סופר מה טעם לספור הכתוב בשנת שמונה למלכו הוא שנת תשע עשרה? והוא ענה: אמור לי אתה טעם חשבון ויהי מקץ ארבעים שנה. ואני אמרתי לו: ידענו כי הנביא אמר על כורש הוא יבנה עירי וגלותי ישלח ולא התנבא שיבנה הבית והוא שלח הגלות והחלו לבנות הבית וליסד הבית וצרי יהודה מנעום לבנותו. וכתוב הן קריתא דך תתבנה ושוריא ישתכללון. ושם כתוב לבטלא גבריא אילך וקריתא דא לא תתבניא ובטילו המו באדרע וחיל. וזה הכתוב ככה פירושו למלאת דבר י״י בפי ירמיהו שאמר: לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה והנה טעם ששבו אל ירושלם ועמדה חרבה עד רצתה הארץ את שבתותיה. והוא אמר לי מי הביאך בצרה הזאת? אז עניתי והלא כתוב בספר עזרא והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדו אז קם זרובבל ויהושע לבנות וכתוב ועמהון נביאים די אלהא מסעדין להון ושם כתוב ביה זמנא אתא עליהן וגו׳ וכתב אגרת לדריוש המלך והוא צוה למבנה בית אלהא דך ובנו ושכלילו מן טעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש המדי וארתחששתא הוא אחשורוש, כי גם הוא צוה, רק החמיץ ככורש.
ורבי יהודה ענה: כל זה מה יועיל לך. אז השיבותי לו הנה אתה מודה כי זכריה התנבא בשנת שתים לדריוש הפרסי שאמרו שהוא בן אסתר כאשר כתוב בספרו והנה שם כתוב עד מתי לא תרחם על ירושלם אשר זעמתה זה שבעים שנה. אז שתק.
בשנת אחת וגו׳ ביאר כי הזמן מהשנה אחת מדריוש אשר בו קרה אליו הנמשך אינו השנה הראשונ׳ למולכו במלכות הקטן שירש מאביו. אבל השנה האחת למלכו כאשר הומלך על מלכות כשדים שהוא מלכות כל העולם. ולכן כתב בשנת אחת פעמים. אני דניאל בקשתי להבין דבר מתוך דבר בידיעת מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה שנדר למלאת מעם חורבות ירושלם אחרי עבור ע׳ שנה. וראוי לדעת זמן הע׳ שנה אם מתחיל ממלכו׳ כשדי׳. או מעת הגלות.
למלאות – מלא אל״ף וא״ו.
בספרים – מלשון מספר וחשבון.
בשנת אחת – לפי שארכו הדברים בפסוק שלפניו לכן אמר שוב בשנת אחת וכן דרך המקרא.
אני דניאל בינותי בספרים – כי מתחלה טעה בחשבון שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכו׳ (ירמיהו כ״ט:י׳) וחשב שגם בנין בה״מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות מלכות בבל על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה אבל בדברי המלאך האמור בסוף הענין נתוסף בו בינה במספר החשבון והשכיל לדעת כי מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה שיבנה הבית בשניה ויהיה אז גאולה שלימה היא תהיה בעת ימולא שבעים שנה לחרבות ירושלים ר״ל מעת גלות צדקיה וכמו שהתחלת הפקידה אשר ישובו לארץ תהיה בכלות שבעים שנה מעת התחלת התפשטות בבל על ישראל כן סוף הגאולה ובנין בה״מ תהיה בכלות שבעים שנה מעת חורבן הבית והעיר מכל וכל.
בינותי בספרים – מפני שבירמיה (ירמיהו כ״ה) אמר שיעבדו את מלך בבל שבעים שנה ואח״כ אפקד על מלך בבל, ויעוד זה נתקיים אז, ועוד אמר (ירמיהו כ״ט), כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, להשיב אתכם אל המקום ההוא, ויעוד זה לא נתקיים, וע״ז התבונן בספרים, ומצא בספר אחד שהיה כתוב בו, כי מספר השנים אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה – [אינו כפי שכתוב בספר ירמיה שבידינו לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקד אתכם, רק היה כתוב בו] למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה אפקוד אתכם, שהיא נוסחא אחרת והיה הספר ההוא ג״כ מיוחס לירמיה, ויש הבדל בין שני הנוסחאות, שלפי הכתוב בספר ירמיה נחשב זמן הפקודה משעה שמלך נבוכדנצר שבשנת מות בלשאצר כלו השבעים שנה כמו שפרש״י בכאן ע״פ סדר עולם, אבל לפי נוסחת הספר שמצא דניאל שכתוב לחרבות ירושלים שזה היה בשמונה עשר לנבוכדנצר יהיה זמן הפקידה ח״י שנה אחר זה, ובאמת היה גם נוסחא זאת מקובלת מירמיה ואין סתירה ביניהם, שפקודה השניה הוא על בנין הבית שלא היה עד ח״י שנה אחריו, ודניאל חשב שהיעוד הראשון תלוי במעשיהם אם יזכו, והיעוד השני תלוי בזמן, כמ״ש חז״ל זכו אחישנה לא זכו בעתה, וע״כ נתן פניו לתפלה למהר את הזמן ע״י זכות ותפלה, והרי״א פי׳ שבאשר הראו לו לדניאל בחזון הקודם שתארך הגלות אלפים שלש מאות שנה, חשב שחזר ה׳ מיעוד הטוב שיעד על ידי ירמיה, ע״י רשעת העם ופשעיהם, כמ״ש וצבא תנתן על התמיד בפשע, ולכן התפלל ויתודה להשיב חמה ולהחזיר את הגזירה.
למלאות – שמש בבנין פִּעֵל והיה ראוי לבנין הקל לפי שפעל עומד הוא.
מקבילות במקראילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) וָאֶתְּ⁠נָ֣ה אֶת⁠־פָּנַ֗י אֶל⁠־אֲדֹנָי֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים לְ⁠בַקֵּ֥⁠שׁ תְּ⁠פִלָּ֖⁠ה וְ⁠תַחֲנוּנִ֑ים בְּ⁠צ֖וֹם וְ⁠שַׂ֥ק וָאֵֽפֶר׃
And I set my face to Adonai, God, to seek by prayer and supplications, with fasting, and sackcloth, and ashes.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פקצדת אללה רבי, טאלבא צלוה ותחננא בצום ומסח ורמאד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואתנה את פני – לנכח מערבית דרומית.
וטעם האלהים – שהוא לבדו באמת האלהים.
וטעם לבקש תפלה – בלבי וככה התפללתי.
ואתנה את פני אל ה׳ האלהי׳. שהוא אדון שלי ביחוד אף כי אלהותו מתפשט בכל הארץ. לבקש ממנו הידיעה הזאת בתפלה ותחנונים בצום ושק ואפר למען דעת אם האיחור הוא מפני שעדין לא הגיע העת. או האף כי הגיע העת שמא גרם החטא. וירפא הדבר בתפלו׳ בתשובה ומעשים טובים.
ואתנה – ר״ל ומטרם בינותי בספרים עוד חשבתי שגם בנין בה״מ וגאולה שלימה תהיה בכלות שבעים שנה להתפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא הלא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי א״כ ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה וכאשר ראיתי שאין גאולה שלמה ממשמשת לבוא שמתי פני כלפי המקום להתפלל על הדבר בחשבי שבעבור העון נתארך הקץ.
ושק ואפר – בהתלבשות שק ובהתפלשות אפר דרך צער והכנעה.
השאלות: (ג) למה כפל ואתנה פני לבקש תפלה, ואתפללה ואומרה?.
ואתנה את פני – באשר רצה להתפלל בעד הכלל, היה צריך להכין א״ע לזה שיהיה ראוי לזה שיקובל תפלתו בעד כלל ישראל, ותחלה הכין א״ע אל התפלה, והיה זה בשני דברים, אם בתחנונים שבקש מה׳ שיתן לו מענה לשון, כמו שיעשו שלוחי צבור שראשית בקשתם היא זאת, כמ״ש ה׳ שפתי תפתח וכו׳, וז״ש ואתנה את פני אל ה׳ לבקש תפלה ותחנונים – היינו לבקש מאת ה׳ מענה לשון ודברים, שבם אדבר תפלה ותחנונים, וגם הכין א״ע ביתר הכנות בצום ושק ואפר.
תפלה – חסרה בי״ת השמוש והיה ראוי ״בתפלה״.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) וָֽאֶתְפַּֽלְ⁠לָ֛ה לַיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהַ֖י וָאֶתְוַדֶּ֑⁠ה וָאֹֽמְ⁠רָ֗ה אָנָּ֤⁠א אֲדֹנָי֙ הָאֵ֤ל הַגָּ⁠דוֹל֙ וְ⁠הַנּ⁠וֹרָ֔א שֹׁמֵ֤ר הַבְּ⁠רִית֙ וְֽ⁠הַחֶ֔סֶד לְ⁠אֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְ⁠רֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃
And I prayed to Hashem, my God, and made confession, and said, "O Adonai, the great and awesome God, who keeps covenant and mercy with those that love You and keep Your commandments.
מקבילות במקרארס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל
ולמא צלית ללה רבי, אקררת בד׳נובי וקלת, אללהם יא רבי אלטאיק אלכביר אלמהיוב, חאפט׳ אלעהד ואלפצ׳ל, למחביה וחאפט׳י וצאיאה.
(ד-יט) ואד׳ קד תרגמנא פואסיק הד׳ה אלצלוה, פינבגי אן נעוד עליהא בשרח מעאני באכ׳תצאר. ונקול אולא, וכיף צאר אלואחד מן אלצאלחין ישפע פי ג׳מאעה או פי אמה וירג׳י קבול ד׳לך. פאמא אן כאן כהן פלא עג׳ב מן ד׳לך, לאן רבנא ג׳ל ועז נצבה להד׳א אלשאן כמא קאל בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי ה׳ ויאמרו חוסה ה׳ על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו הגוים איה אלהיהם. ולכן מן ליס מן אלכהנים כיף ירג׳י אן יג׳אב דעאה פי אלאמה. פנקול אוליס קד תקדמת מנה שרוח באן האהנא אפעאלא תג׳ב עלי ג׳מיע אלאמה, פאי פראד סבק אליהא פקד נאב ענהא, כמא צנע פינחס פי אלשטים, פיכון אלדעא איצ׳א כד׳לך מע בעץ׳ תובה או אנכסאר, פמנהא קאל דניאל ואתפללה ואתודה.
ולם קאל האל הגדול והנורא, ולם יקל הגבור, וכד׳לך קאל ירמיהו האל הגדול הגבור ולם יקל הנורא, ועזרא יקול האל הגדול ולם יקל הגבור ולא הנורא, ואמא משה רבנו פקאל האל הגדול הגבור והנורא. פלד׳לך ג׳ואבאן, אחדהמא כלי, והו אן הד׳ה כלהא אד׳ הי אוצאף רבנא תברך אסמה, פאי ואחד או את׳נין או ת׳לת׳ה קילת מנהא פהי מקאם אלכל. ואלת׳אני ג׳זוי, והו אן יכון דניאל כ׳צץ כלאמה בנורא למא כאנת מסלתה בנא בית אלמקדס, וקד קיל פיה מה נורא המקום הזה, ולסבבה קיל נורא אלהים ממקדשך, וקאל איצ׳א נורא ה׳ עליהם כי רזה את כל אלהי הארץ. ואמא ירמיהו פכ׳צץ כלאמה בגבור לאנה אלתמס אלאנתקאם מן אלמחאצרין ללבלד, בקולה הנה הסוללות באו העיר ללכדה, וקד קיל פי מת׳ל ד׳לך ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על איביו יתגבר. ואמא משה רבנו פכאן קצדה אכ׳באר קומה באן אלכ׳אלק אזלי, פקאל הגדול, לאן אלכביר אלסן מן אלנאס למא כאן ענדנא יקאל לה הגדול, כאנת אלגדולה לא תזאל תרתקי אלי אן תבלג אלי אלאזלי אלד׳י לא אול לה, וקצד אכ׳בארהם באנה מעאקב ומת׳יב, פקאל גבור ונורא עלי מא שרחנא. ואמא עזרא פאד׳ לם יקצד ת׳ואבא ולא עקאבא, ואנמא כאן יתלו אלתוראה ואלחכמה פהי אול אלמכ׳לוקין כמא קאלת ה׳ קנני ראשית דרכו, והי לא תזול אד׳ לא תנט׳ר פלד׳לך קאל הגדול פקט, וד׳אך קולה חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו, פהי צ׳רוב אלכ׳טא, ועלי נט׳אמהא מן אלאדון פאלאדון כמא שרחנא פי תפסיר אחרי. וסור ממצותיך אלסמעיה. ומשפטיך אלעקליה. ופסרת בשמך, ענך, עלי מא הו מעלום אן אקסאם שם אלי ארבע מעאני. ואמא כיום הזה אלד׳י פי פסוק לך ה׳ הצדקה יכתב כהיום, לאנה יסתקים אן ישיר אלי ארבע פואסיק פיהא כהיום, כל ואחד מנהא ישאבה קטעה מן הד׳א אלדעא.
פאמא אלאול ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ישאבה בשת הפנים אלמד׳כורה האהנא ועלי מא קאל הובישו כי תועבה עשו. ואלת׳אני לחיותנו כהיום הזה, ישאבה לך ה׳ הצדקה אד׳ בעדה וצדקה תהיה לנו. ואלת׳אלת׳ פי אבתדי מלך שאול כי אותו כהיום תמצאון אתו, ישאבה מא קאל למלכינו ולשרינו ולאבותינו. ואלראבע ותהי ארצכם לחרבה לשמה ולשרקה מאין יושב כהיום הזה, ישאבה קולה מקדשך השומם וראה שוממותנו. ובעד אלארבעה ספר כלה כהיום והו כתאב עזרא אד׳ פיה בנא בית שני.
וקולה הקרבים, מת׳ל גלות בבל ומצרים.
והרחוקים מת׳ל לחלח וחבור וגוזן. ואעאדתה ה׳ לנו בשת הפנים למלכינו, יריד בד׳לך כ׳ואץ אלקום, פאן אלג׳נאיה תתצ׳אעף עליהם.
וקולה לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות, יעני ועלי אן כ׳טאנא עט׳ימא פרחמתך אעט׳ם מנה, וכמא נג׳ד פי אקואל אלאנביא ואשמתינו גדלה עד לשמים, כי גדול מעל שמים חסדך.
וקולה אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלם, יעני בה קצהֵ מא אכל אלבנון לחום אלאבא, וכמא קאל יחזקאל לכן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם, לאן אכל אלאבא לחום בניהם קד כאן מת׳לה פי שמרון פי עצר יהורם בן אחאב, ועלי אנה קד כאן יג׳וז אן יכון אלקולאן מבאלגה מן שדהֵ אלג׳וע, אלא אנה למא וג׳דנא אבות יאכלו בנים כאן מפעולא כד׳לך איצ׳א בנים יאכלו אבותם מפעולא. וקולה ומע ד׳לך לא חלינו, יעני פי ד׳לך אלוקת, כמא קאל הנאך שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו. וקולה וישקד ה׳ על הרעה, ופסרנאה חתמא, למא ראינאה תהדדהם זמאנא טוילא, פלמא לם יקבלו חתם עליהם ד׳לך. ומע ד׳לך כי צדיק ה׳ אלהינו, הו אלעדל והו אלמחסן אד׳ אחסן אליהם בתסביק גלות יכניה י״א סנה חתי יבנון להם ויגרסון כמא קאל בנו בתים ושבו ונטעו גנות, וחתי יג׳ו פינזלו עלי אקרבאיהם ואהלהם לא תשתד וחשתהם. ואמא תוסלה בקצהֵ אשר הוצאת את עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ובינהם אקל מן אלף סנה, פאנה יריד בד׳לך אן קדרתך לא תתגיר ואן טאל אלזמאן. ואקראנה בהא ה׳ ככל צדקתך, שביה במא קאל שמואל את כל צדקות ה׳ אשר עשה אתכם ואת אבתיכם כאשר בא יעקב מצרים. ומראדה בקולה והאר פניך על מקדשך, אן יאד׳ן פי בנא אלקדס וירד אליה אלשכינה אלתי הי אור כמא קאל יחזקאל והארץ האירה מכבודו.
וכמא יקול פי וקת אלישועה פי קצהֵ קומי אורי כי בא אורך אלי אכ׳רה. וקולה למען ה׳, מקאם קולה למענך ה׳, מת׳ל קולה אליך ה׳ אקרא ואל ה׳ אתחנן, מקאם ואליך ה׳ אתחנן, ואמת׳אל ד׳לך כ׳תיר. ופסרת הטה אלהי אזנך ושמע, אסמע לנא סמעא תאמא, כמא וג׳דת עאדת אלנאס ימילון אד׳אנהם אד׳א קצדו אסתיפא אלסמע. ופסרת איצ׳א פקח עיניך וראה, ואנט׳ר לנא נט׳רא כאמלא, כמא וג׳דת עאדתהם אד׳א אראדו אלתאמל יחדדון אבצארהם. ושפעה בקולה כי שמך נקרא, הו בטריק אלנסבה, וכמא שפע יהושע וקאל ומה תעשה לשמך הגדול אד׳ קד נסב אלקום ואלבלד אליך, פאן לם תרחמהם תבד׳לת אלאמם אסמך. ולם יזל אלאנביא יתוסלון בהד׳א אלמעני חתי קאל אללה ליחזקאל לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגוים, וקאל איצ׳א ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד. ת׳ם קאל:
ואתודה – על חטאות עמי.
האל הגדול והנורא – ולא אמר גבור. אמר: גוים משתעבדים בבניו, איה גבורתו.
and I confessed the sins of my people.
O great and awesome God but he did not say, "mighty.⁠" He said [to himself], "Heathens are enslaving His children, so where are His mighty deeds?⁠"
ואתפללהאנא – כמו אמנם וכמוהו אנא י״י כי אני עבדך אנא חטא העם הזה.
והנגיד ז״ל אמר: כי שתי מלות הן והן אל נא מגזרת הואל והלמ״ד מבולע כלמ״ד יוקח, ואין צריך.
ואתפללה לה׳ אלהי שיקצר הקץ וימלא חורבות ירושלם אחרי אשר התודתי בעד עמי ישראל ואומרה אנא ה׳ האל הגדול והנורא. והנה חסר מכתרו יתברך שם הגבורה להיות כי אמר גוים משעבדים בבניו ואיה גבורותיו ולכן אמר גדול ונורא. ולא הזכיר שם גבור. שומר הברית לשומרי מצותיו כי נותן להם שכר המצות שעושי׳ ושומר החסד לאוהביו. כי אוהבי ה׳ כל מעשיהם יהיו לשם שמים ולכן כל פעולותיהם הגופניות יקראו מצות ולכן ה׳ נוהג עמהם מדת החסד שהוא לפנים משורת הדין.
אנה – במקצת מדוייקים בבי״ת טעמים ועיין מ״ש בתילים סימן קי״ו.
והחסד – הוא״ו בגעיא בס״ס.
אנא – ענין לשון בקשה.
ואתודה – על העונות.
הברית – הגמול שהבטיח בברית.
ואתפללה – ואח״ז התפללתי בעד עצמי, ואתודה את עוני, שכ״ז מתנאי הש״ץ שיזכה א״ע תחלה, ואחר ההכנות האלה התחיל התפלה בעד הכלל, ואמרה אנא ה׳ האל הגדול והנורא – בל יאמר שמסתפק ביכולת ה׳ לגאול אותם בזמן המיועד, או שמסתפק ביעודיו וברצונו הטוב, עז״א נגד היכולת ידעתי שאתה הגדול והנורא – ששם גדול מורה שהוא ראשית כל המסובבים ואחריתם, ושם נורא מורה על השגחתו הפרטית ויכלתו בכל דבר כמ״ש בכ״מ, ונגד הרצון ושמירת ההבטחה אמר ידעתי כי אתה שומר הברית והחסד ולא תשנה הבטחתך, אבל זה רק לאהביו ולשמרי מצותיו – רק להם ישמור בריתו וחסדו, לא כן אנחנו אשר.
מקבילות במקרארס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ה) חָטָ֥אנוּ וְ⁠עָוִ֖ינוּ [הִרְשַׁ֣עְנוּ] (והרשענו) וּמָרָ֑דְנוּ וְ⁠ס֥וֹר מִמִּ⁠צְוֺתֶ֖ךָ וּמִמִּ⁠שְׁפָּטֶֽיךָ׃
We have sinned, and have dealt iniquitously, and have done wickedly, and have rebelled, and have turned aside from Your commandments and from Your ordinances.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
קד אכ׳טינא ואד׳נבנא וט׳למנא ועצינא, וזלנא מן שראיעך ואחכאמך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וסור – והלכנו הלוך וָסור ממצותיך, טֹנלֵנט בלעז.
turning away We were constantly turning away from Your commandments, tolant in Old French, turning away.
וסור – שם הפועל כמו זכור את יום השבת.
והטעם סור – סרנו.
חטאנו במעשה וכאומרו ובדרך חטאים לא עמד. עוינו בדבור וכאומרו ובמושב לצים לא ישב והרשענו במחשבה וכאומרו אשר לא הלך בעצת רשעים. ומרדנו כי שלש אלה עשינו במזיד. וסור ממצותיך וממשפטיך כי פשענו וכיוננו כדי להכעיסך לסור ממצותיך.
והרשענו – הרשענו קרי.
וסור – ב׳ וסור ממצותיך וסור לבלתי לקמן בהאי סימן.
וסור – והננו הולכים וסרים ממצותיך.
חטאנו – ויוכל להיות שהחטאים יגרמו שלא יבואו יעודיו הטובים ונגד החטאים במצות שבין אדם למקום אמר חטאנו ועוינו – החטא הוא מצד התאוה, והעון הוא מצד עוות השכל והכפירה, ונגד החטאים במצות שבין אדם לחברו, אמר והרשענו – שהרשע כולל לרוב בין אדם לחברו, ולא עשינו זה כמומר לתיאבון רק ומרדנו במרד ובמעל, ומפרש נגד חטאנו ועוינו אמר וסור ממצותיך – שהם מצות שבין אדם למקום, ונגד והרשענו אמר וסור ממשפטיך – שהמשפטים הם בין אדם לחברו, ונגד מרדנו אומר.
וסור – סרנו, ונשמע זמנו מארבעת הפעלים שלפניו. וכן ונתון אתו על כל ארץ מצרים (פרשת מקץ).
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) וְ⁠לֹ֤א שָׁמַ֙עְנוּ֙ אֶל⁠־עֲבָדֶ֣יךָ הַנְּ⁠בִיאִ֔ים אֲשֶׁ֤ר דִּבְּ⁠רוּ֙ בְּ⁠שִׁמְךָ֔ אֶל⁠־מְ⁠לָכֵ֥ינוּ שָׂרֵ֖ינוּ וַאֲבֹתֵ֑ינוּ וְ⁠אֶ֖ל כׇּל⁠־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
We have not listened to Your servants the prophets that spoke in Your name to our kings, our princes, and our fathers, and to all the people of the land.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םעודהכל
ולם נקבל מן רסלאך אלאנביא, אלד׳י כ׳אטבו ענך מלוכנא ורויסאנא, ואבאינא וסאיר אלעאמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

שרינו ואבותינו – שהיו זקנים וכאשר הזכיר שחטאו השרים והאבות הזכיר כי גם להם בשת פנים.
וכל זה עשינו אחרי התראו׳ רבות מנביאיך אשר לא שמענו אל עבדיך הנביאים אשר דברו בשמך לכלנו. הן לגדולים מלכינו שרינו ואבותינו והם זקני העם. והן לפחותים כי גם דברו והתרו לעם הארץ.
ואל כל עם הארץ – אשר ספו תמו ולא נשאר מי מבניהם.
ולא שמענו אל עבדיך הנביאים – וזה מרידה אחר שהנביאים דברו בשמך, ודבריהם באו לכללות העם, בין למלכינו ושרינו, בין לאבותינו בדורות הקודמים, ובין לכל עם הארץ, בענין שהיו שלוחים בכל הדורות ולכל פנות העם לגדולים ולקטנים, ואחר שהיו שלוחים דוברים בשמך ולא שמענו ה״ז כמורד במלך בפניו, כי שלוחו כמותו.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהכל
 
(ז) לְ⁠ךָ֤ אֲדֹנָי֙ הַצְּ⁠דָקָ֔ה וְ⁠לָ֛נוּ בֹּ֥שֶׁת הַפָּ⁠נִ֖ים כַּיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֑⁠ה לְ⁠אִ֤ישׁ יְ⁠הוּדָה֙ וּלְיֹשְׁ⁠בֵ֣יא יְ⁠רֽוּשָׁלַ֔͏ִם וּֽלְכׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֞ל הַקְּ⁠רֹבִ֣ים וְ⁠הָרְ⁠חֹקִ֗ים בְּ⁠כׇל⁠־הָֽאֲרָצוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הִדַּ⁠חְתָּ֣ם שָׁ֔ם בְּ⁠מַעֲלָ֖ם אֲשֶׁ֥ר מָֽעֲלוּ⁠־בָֽךְ׃
To You, Adonai, belongs righteousness, but to us shame of face, as at this day; to the men of Judah, and to the inhabitants of Jerusalem, and to all Israel, that are near, and that are far off, through all the countries to which You have driven them, because they dealt treacherously with You.
א. וּלְיֹשְׁבֵ֣י =ש1,ק-מ,ב1,ב2,ש2 ומסורת-ל
• ל!=וּלְיוֹשְׁבֵ֣י (כתיב מלא וי"ו)
• הערת ברויאר
• קורן, סימנים, מכון ממרא
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
לך אדני הצדקה – (כתוב בשופטים ברמז ע״ד).
לך יא רב אלעדל, ולנא אלכ׳זא יומנא הד׳א, לאל יהודה ולאל ירושלם, ולסאיר בני אסראיל אלקריבין ואלבעידין, פי ג׳מיע אלבלדאן אלד׳י דחית בהם ת׳ם, בנכת׳חם אלד׳י נכת׳ו בטאעתך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

לך אד׳ הצדקה – כלומר משפטיך ופורענות שהבאת עלינו הדין והצדק עמך.
ולנו בושת הפנים – כדיי אנו להתבייש על כל המאורע לנו כי אנחנו גרמנו לעצמנו.
כיום הזה – כאשר אנו רואים היום.
To you, O Lord, is the righteousness i.e., Your judgments and retributions that You have brought upon us – justice and righteousness are with You.
and to us is the shamefacedness We should be ashamed for what has happened to us, for we caused it for ourselves.
as of this day as we see today.
מה שלכן לך ה׳ הצדקה כי בצדק שפטת עמך ישראל בשפטים גדולים. ולנו הפחותים איש יהודה ויושבי ירושלם וכל ישראל וגו׳ בכל הארצות אשר הדחתם שם. הבושת במעל אשר מעלנו בך והבן כי דניאל לענותנותו השיב את עצמו בחברת ישראל הפחותים ולכן אמר בלשון מדבר בעדו לנו. ואמנם כאשר ביאר סבת הבושת והוא מפני המעל. דבר בלשון נסתר להוציא עצמו מן הכלל כי הוא לא מעל ואם נגלה היה לעון הדור וזהו אומרו במעלם אשר מעלו בך
כיום הזה – למערבאי כיום ולמדנחאי כהיום.
במעלם – העי״ן בחטף פתח.
במעלם – ענין חטא ופשע.
לך – עמך הצדקה במה שנשאר בנו שארית.
ולנו בושת הפנים – מה שאנו בגולה בושים וחפורים כאשר אנחנו היום הבושת תחשב לנו ולא למקום ב״ה כי לא קצרה ידו מפדות אבל עוננו גורמים.
לאיש יהודה וכו׳ – לכולם תחשב בושת הפנים.
הקרובים – אשר לא גלו למרחוק.
במעלם – בעבור מעלם.
השאלות: (ז - ט) כפל לנו בושת הפנים וכל הלשון כפול, ואיך יחייב רחמים וסליחות כי מרדנו בך שזה מתחייב שלא יסלח ולא ירחם?.
לך – אומר הנה מצד העונש שבא עלינו לך ה׳ הצדקה, היה העונש בצדק, ולנו בשת הפנים בכל הארצות שבכל הארצות שהודחנו שם בגלות, אחר שיושבי הארצות ידעו שהיה הגלות במעלם אשר מעלו בך היה לנו בושת הפנים מצד יושבי הארצות על העונש, וזאת היה כולל בין לאיש יהודה שהוגלו בימי יהויכין, בין ליושבי ירושלים שהוגלו בימי צדקיהו, בין לכל ישראל – שהם עשרת השבטים שהוגלו בימי סנחריב, הקרבים והרחקים בין אלה שהגלו למקום קרוב שהם יהודה וירושלים, ובין עשרת השבטים הרחוקים, היה להם בושה בארצות על ענשם, אבל.
הצדקה – עשית מה שיצדק לעשות.
כיום הזה – שבו מכירים אנו את רשענו.
לאיש יהודה וגו׳ – יש להם בושת פנים.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) יְהֹוָ֗הי״י֗ לָ֚נוּ בֹּ֣שֶׁת הַפָּ⁠נִ֔ים לִמְלָכֵ֥ינוּ לְ⁠שָׂרֵ֖ינוּ וְ⁠לַאֲבֹתֵ֑ינוּ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖אנוּ לָֽךְ׃
Hashem, to us belongs shame of face, to our kings, to our princes, and to our fathers, because we have sinned against You.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
וכמא לנא אלכ׳זא יא רב, כד׳אך למלוכנא ורויסאנא ואבאינא, אד׳ אכ׳טאנא לך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ולנו הגדולים מלכינו ושרינו אבותינו הבושת לאשר חטאנו לך.
י״י לנו בשת הפנים – בהרבה דפוסים כתוב בשם של אל״ף דל״ת וצריך להיות בשם המיוחד ושבפסוק הנמשך באל״ף דל״ת עפ״ה דישעיה סימן כ״ח.
למלכינו לשרינו – כן כתיב לשרינו בלא וא״ו בתחלת המלה למערבאי ולמדנחאי ולשרינו בוא״ו.
אשר חטאנו – על אשר חטאנו כי זה גרמה הגלות אשר היא לנו לבושת.
ה׳! לנו בשת הפנים אשר חטאנו לך – אנחנו בעצמנו לא על העונש אנו בושים רק על החטא, זה עקר הבושה לנו מה שחטאנו לה׳ ובושה זו כוללת גם למלכינו ושרינו שחטאו ג״כ, וגם לאבותינו הגם שהם לא השיגם העונש, יבושו על חטאם לה׳.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(ט) לַֽאדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ הָרַחֲמִ֖ים וְ⁠הַסְּ⁠לִח֑וֹת כִּ֥י מָרַ֖דְנוּ בּֽוֹ׃
To Adonai, our God, belongs compassions and forgiveness; for we have rebelled against Him.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ועלי אנה ללה רבנא אלרחמה ואלמגפרה, עלי אנא קד עצינאה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

לאדני אלהינו הרחמים – שלא כילנו בעוננו כי מרדנו בו.
To the Lord our God are the mercies that we did not perish for our iniquities, for we rebelled against Him.
לה׳ אלהינו הרחמים וגו׳ כי לולי רחמי ה׳ ששלח לישראל כבר חרון אפו היה מכלם יען כי מרדנו בו ועשינו העונות במזיד כי על השגיאות לא היו חייבים כליה.
לאד׳ וכו׳ – ר״ל בידו המה.
כי מרדנו – לפי שמרדנו בו צריך להיות בידו הרחמים והסליחות כי בלעדם לא נוכל לעמוד.
לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות – עתה אומר, שהרחמים והסליחות שנבקש אין אנו ראוים להם עד שיהיו הרחמים והסליחות מתיחסים אלינו, רק לה׳ יתיחסו כי מרדנו בו – שמי שחוטא בשגגה ונענש ירוחם באשר נענש שלא כמשפט, וכן יסלחו חטאו שהיה בשגגה, כמ״ש ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, ואז יהיו הרחמים והסליחות מצד הנענש, אבל אנחנו מרדנו במרד ובמעל ואין אנו ראויים לרחמים וסליחות, ומה שירחם ויסלח לנו אינו בעבורנו רק בעבור כבוד שמו ובעבור ה׳ אלהינו לא בעבורנו.
כי – גם כי אף על פי, ויש לפרש כמהו כי מנשה הבכור (פרשת ויחי).
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(י) וְ⁠לֹ֣א שָׁמַ֔עְנוּ בְּ⁠ק֖וֹל יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֑ינוּ לָלֶ֤כֶת בְּ⁠תֽוֹרֹתָיו֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣ן לְ⁠פָנֵ֔ינוּ בְּ⁠יַ֖ד עֲבָדָ֥יו הַנְּ⁠בִיאִֽים׃
And we have not listened to the voice of Hashem, our God, to walk in His laws, which He set before us by His servants the prophets.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמלבי״םהואיל משהעודהכל
ולם נקבל אמר רבנא, לנסיר פי שראיעה, אלתי תלאהא עלינא רסלאה אלאנביא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויען שלא שמענו בקול ה׳ אשר היה מתרה בנו ע״י הנביאים ללכת בתורותיו.
ולא – וגם אח״כ ששלח נביאים מזהירים שנשוב אל דרך הטוב לא שמענו בקול ה׳ וכו׳ ביד עבדיו הנביאים:
לפנינו – שנסתכל בה ונדע צִדְקָה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יוסף אבן יחייאמלבי״םהואיל משההכל
 
(יא) וְ⁠כׇל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל עָֽבְ⁠רוּ֙ אֶת⁠־תּ֣וֹרָתֶ֔ךָ וְ⁠ס֕וֹר לְ⁠בִלְתִּ֖י שְׁ⁠מ֣וֹעַ בְּ⁠קֹלֶ֑ךָ וַתִּתַּ֨⁠ךְ עָלֵ֜ינוּ הָאָלָ֣ה וְ⁠הַשְּׁ⁠בֻעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר כְּ⁠תוּבָה֙ בְּ⁠תוֹרַת֙ מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד⁠־הָֽאֱלֹהִ֔ים כִּ֥י חָטָ֖אנוּ לֽוֹ׃
Yes, all Israel have transgressed Your law, and have turned aside, so as not to listen to Your voice; and so there has been poured out upon us the curse and the oath that is written in the Law of Moses the servant of God; for we have sinned against Him.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וסאיר אל אסראיל תג׳אוזו תוראתך, וזאלו ולם יקבלו אמרך, חתי אנצב עלינא, מא מכתוב פי תוראת מוסי רסול אללה אד׳ אכטאנא לה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ותתך עלינו – ותגיע עלינו, כמו: לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג), ותרגם אונקלוס: לא מטא על ארעא (אונקלוס שמות ט׳:ל״ג).
האלה והשבועה – אלות הברית אשר השבעתנו בחורב והיה אם לא תשמעו וגו׳ (דברים כ״ח:ט״ו), כל הקללות הכתובות שם.
have befallen us Heb. וַתִּתַּךְ, and You caused to reach us, like (Shemot 9:33): לֹא נִתַּךְ אָרְצָה, and Onkelos rendered: did not reach the earth.
the curse and the oath the curses of the Covenant with which You adjured us at Horeb: "And if you do not listen etc.⁠" (Vayikra 26:14); all the curses written there.
ותתך – כמו תתכו בתוכה דרך משל.
כי חטאנו לו – שב אל מלת האלהים.
ויען שכל ישראל עברו תורתך בכונת מכוין כדי להכעיסך וסור לבלתי שמוע בקולך. ואף כי לא כלה ישראל הנה יען כי חטאנו התיך עלינו האלה והשבועה הכתובה בפרשת כי תבוא. בספר תורת משה.
ותתך – ענין יציקה והרקה כמו ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג).
האלה – הקללה.
וסור – והיו הולכים וסרים.
ותתך – נשפך עלינו האלה ועונש בטול השבועה אשר נשבענו על קבלת התורה.
כי חטאנו לו – לפי שחטאנו לו.
השאלות: (יא - יג) למה כפל האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה וכו׳ כאשר כתוב בתורת וכו׳ וכל הענין כפול בלי צורך?.
וכל – ולא יחידים לבד, כי זה נעשה מכל ישראל בין המרידה שכולם עברו תורתך – בין מה שלא שמעו לקול הנביאים, שעז״א וסור לבלתי שמוע בקולך. ותתך – מוסיף לבאר איך פקרו לגמרי, כי הנה התוכחה כפולה בתו״כ ובמשנה תורה, והקללות שבמ״ת הם כפולים מן הקללות שבתו״כ, וכבר בארתי במקום אחר שהקללות שבתו״כ נאמרו על העתיד, אם בחקותי תמאסו, ואם עד אלה לא תשמעו לי, ואם גם בזאת לא תשמעו לי, שמביא עליהם התוכחה כדי להחזירם בתשובה ומביא המכות אחת אחת כמ״ש ויספתי ליסרה, אף אני אעשה זאת לכם, והקללות שבמשנה תורה הם הבאים להעניש על העבר, שאחר שהביא עליהם קללות שבתו״כ אחת ואחת, והם הקשו ערפם ולא רצו לשוב, אז יביא התוכחה שבמש״ת שכולם באים בפעם אחת למרק חטא העבר לכלא פשע ולהתם חטאות, מבואר שבעת יביא ה׳ התוכחה השניה שבמ״ת זה עדות שהעם הקשו עורף ולא רצו לשמוע על כל התוכחות שהביא עליהם אחת אחת כפי הכתוב בתו״כ, כי פקרו לגמרי ותלו הכל במקרה, כמ״ש ואם תלכו עמי קרי, וז״ש ותתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים שהם הקללות שבמש״ת שהם באו באלה ובשבועה, [כמ״ש ארור האיש וכו׳, ונאמר לעברך בברית ה׳ ובאלתו, משא״כ קללות שבתו״כ לא באו באלה ובשבועה] והקללות האלה אמרם משה מצד שהוא עבד האלהים דהיינו שאמרם מפי עצמו, [ועז״א ותתך עלינו, שבאו כולם בפעם אחת כיוצק דבר בפעם אחת], כי חטאנו לו – כי הקללות האלה באו על חטא העבר.
וסור – עיין מה שכתבתי למעלה ה׳.
ותתך – פתאם ובזעם כמו מטר.
האלה והשבעה – עילוליהן, שעברנו עליהן ונענשנו; ואלה היא שבועה בלווי קללה, שאדם נשבע שאם משקר תבוא עליו מארה וקללה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יב) וַיָּ֜⁠קֶם אֶת⁠־[דְּ⁠בָר֣וֹ׀] (דבריו) ⁠אֲשֶׁר⁠־דִּבֶּ֣⁠ר עָלֵ֗ינוּ וְ⁠עַ֤ל שֹֽׁפְ⁠טֵ֙ינוּ֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁ⁠פָט֔וּנוּ לְ⁠הָבִ֥יא עָלֵ֖ינוּ רָעָ֣ה גְ⁠דֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־נֶעֶשְׂתָ֗ה תַּ֚חַת כׇּל⁠־הַשָּׁ⁠מַ֔יִם כַּאֲשֶׁ֥ר נֶעֶשְׂתָ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
And He has confirmed His word which He spoke against us and against our judges that judged us, by bringing upon us a great evil such as has not been done under the whole heaven as has been done to Jerusalem.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימלבי״םהואיל משהעודהכל
פאופא בועידה אלד׳י תואעדנא, וחכאמנא אלד׳י ולונא, אן ינזל בנא בליה עט׳ימה, מא לם תצנע תחת אלסמא, כמא צנעת פי ירושלם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כאשר נעשתה בירושלם – הרג, חרב, ושריפת העיר, ונשים ענו, ושבו בקולרין.
as was done in Jerusalem the sword, slaying, the burning of the city; and they humbled women and put captives into neck irons.
והנה הקים את דברו אשר דבר שם עלינו ועל שופטנו אשר שפטונו והתעו אותנו. להביא עלינו רעה גדולה לעונש על פשעינו אשר לא נעשתה רעה כמוה תחת כל השמי׳ כאשר נעשתה בירושלם.
את דבריו – דברו קרי.
ויקם, וזה הקים את דברו אשר דבר עלינו ועל שופטינו – שהוא הקללה שכתוב במשנה תורה יוליך ה׳ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, וזה דבר עלינו ביחוד בימי יאשיה שמצאו הספר תורה נגללת בפסוק זה וה׳ דבר ביד חולדה הנביאה שיביא עלינו הרעה הזאת.
להביא – בהביאו.
נעשתה – ע״י בני אדם ולא בידי שמים, שהפיכת סדום קשה מחרבן ירושלים.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בְּ⁠תוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כׇּל⁠־הָרָעָ֥ה הַזֹּ֖⁠את בָּ֣אָה עָלֵ֑ינוּ וְ⁠לֹֽא⁠־חִלִּ֜⁠ינוּ אֶת⁠־פְּ⁠נֵ֣י⁠׀ ⁠יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֗ינוּ לָשׁוּב֙ מֵֽעֲוֺנֵ֔נוּ וּלְהַשְׂכִּ֖יל בַּאֲמִתֶּֽ⁠ךָ׃
As it is written in the Law of Moses, all this evil has come upon us; yet have we not entreated the favor of Hashem our God, that we might turn from our iniquities and discern Your truth.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
בעד מא מכתוב פי תוראת מוסי, לאן ג׳מיע ד׳לך חל בנא, ולם נבתהל אלי אללה רבנא, פנתוב אליה מן ד׳נובנא, ונעקל חקאיקה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כאשר כתוב בתורת משה – כמה שהעיד בנו שאם נעבור על השבועה תבא עלינו כל הרעה הזאת.
As is written in the Law of Moshe a hint that He warned us that if we transgress the oath, all this evil will befall us.
כאשר כתוב בתורת משה ככה באה הרעה ולא חסר ממנו דבר. לסבת כי לא חלינו את פני ה׳ אלהינו שירחם עלינו. בשובנו מעוננו ובהשכיל באמתך והוא למידת תורת ה׳ וחכמתו המודיעי׳ אמיתות ה׳. כי אם ישראל גלותם היו שבים בתשובה ומחלים פני ה׳ ולומדים תורתו הוא למען רחמיו היה עובר על פשע –
חלינו – ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל״ב:י״א).
כאשר כתוב וכו׳ – כמו שכתוב כן הביא.
ולא חלינו – בעוד היינו בירושלים כאשר שמענו הנביאים מנבאים על הרעה לא חלינו לה׳.
ולהשכיל באמתך – לדעת ולהתבונן שאתה אל אמת.
כאשר – ר״ל וא״כ ממה שבאו עלינו הקללות שבמשנה תורה מבואר שהקללות שבתו״כ שהם באים על העתיד להחזירם בתשובה כבר באו ולא הועילו, וז״ש כאשר כתוב בתורת משה היינו הקללות שבתו״כ, את כל הרעה הזאת באה אלינו – הם כבר באו שבע ושבע שבעה פעמים עד גמירא, ולא חלינו את פני ה׳ – שהקללות האלה תכליתם אינו להעניש רק להחזירם בתשובה, ואנחנו לא שמנו לב לחלות את פני ה׳ לשוב מעונינו ולהשכיל באמתך – כי הלכנו עמו קרי ותלינו הכל במקרה ולא השכלנו שהיא תוכחות על עון, וע״כ יצא הקצף מלפני ה׳ להביא את הקללות השניות שבמש״ת שבאו להעניש על העבר, וז״ש.
את – מלה מיותרת.
חלינו – מלשון חולה וחלש, ופנים לשון כעס (ופניה לא היו לה עוד, שמואל א׳ א׳:י״ח), הרפינו חרון אף של מעלה.
לשוב – בשובנו, כמו להביא שבפסוק הקודם.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) וַיִּ⁠שְׁקֹ֤ד יְהֹוָה֙י״י֙ עַל⁠־הָ֣רָעָ֔ה וַיְבִיאֶ֖הָ עָלֵ֑ינוּ כִּֽי⁠־צַדִּ֞⁠יק יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֗ינוּ עַל⁠־כׇּל⁠־מַֽעֲשָׂיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְ⁠לֹ֥א שָׁמַ֖עְנוּ בְּ⁠קֹלֽוֹ׃
And so Hashem has watched over the evil and brought it upon us; for Hashem, our God, is righteous in all His works which He has done, and we have not listened to His voice.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וישקד ה׳ על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה׳ – אמר רב חסדא דרש מרימר משום דצדיק ה׳ וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה החרש והמסגר אלף, חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים, מסגר בשעה שסוגרין שוב אין פותחין, וכמה אלף, עולא שהקדים שתי שנים לונושנתם, אמר רב אחא בר יעקב ש״מ מהרה דקודשא בריך הוא תתנ״ב הויין, ד״א שקד היאך להביא עליהם את הרעה (כתוב ברמז תתרי״ח).
פחתם אללה עלי אלבליה, ואתי בהא עלינא, אד׳ הו אלעדל פי ג׳מיע צניעה אלד׳י צנעה, ונחן אלד׳ין לם נקבל אמרה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וישקד – וימהר.
כי צדיק – כי הדין עמו ורבותינו אמרו: צדיק הקב״ה וצדקה היא עלינו שמיהר והקדים שתי שנים למנין ונושנתם (דברים ד׳:כ״ה כדי שלא תתקיים בנו כי אבד תאבדון (דברים ד׳:כ״ו). ונושנתם בגי׳ שמונה מאות וחמשים ושתים והם גלו לסוף שמונה מאות וחמשים לביאתם לארץ.
hastened Heb. וַיִשְׁקֹד, and hastened.
for...is righteous for justice is with Him. Our Rabbis, however, explained that the Holy One, blessed be He, is charitable, and it is charity for us that He hastened and brought [the evil] two years before the numerical value of וַנוֹשַּׁנְתֶּם: "and you will have grown old" (Devarim 4:25), in order that [the curse of] "that you shall perish" should not be fulfilled with you. The numerical value of וַנוֹשַּׁנְתֶּם is 852, but they were exiled at the end of 850 [years] after their entry into the land.
וישקוד – כמו שוקד אני.
מה שלבלתי שובם אל ה׳ שקד על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק הוא על כל מעשיו אשר עשה בהיות שלא שמענו בקולו.
וישקד – ענין מהירות כמו כי שוקד אני (ירמיהו א׳:י״ב).
וישקוד – מיהר על הרעה ללכת והביאה עלינו ר״ל מיהר להביא גולה אחר גולה והם גלות יהויקים ויכניה וצדקיה.
כי צדיק ה׳ – ר״ל ולא לעול תחשב לו כי באמת צדיק הוא על כל מעשה הגלות אשר עשה לנו אבל אנחנו לא שמענו בקולו לקחת מוסר כאשר ראינו שיד ה׳ נגעה בנו בגלות הראשון ולזה הביא גם את השני גם את השלישי.
וישקד ה׳ – כי התוכחות הראשוונת שבתו״כ אינם באים במהירות רק אחת אחת, אבל אחר שלא שמענו בקולו ובאו התוכחות השניות הם באו בשקידה ובמהירות כולם בפעם אחד, כי צדיק ה׳ על כל מעשיו אשר עשה – אחר שעשה כל מעשיו וכל ההשתדלות להחזיר אותנו בתשובה ולא שמענו בקולו, וא״כ צדיק הוא במה ששקד על הרעה כדי שנכיר ענשו והשגחתו.
וישקד – הביאה עלינו בזמן הראוי ולא אֵחַר; ואמת הוא שהקב״ה האריך להם זמן הרבה, אבל כל צרה, גם כי בני אדם ראוים לה וגם מרחמי עליון מאחרת, בעיני סובלה נראית כמקדמת.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) וְ⁠עַתָּ֣⁠ה⁠׀ ⁠אֲדֹנָ֣י אֱלֹהֵ֗ינוּ אֲשֶׁר֩ הוֹצֵ֨אתָ אֶֽת⁠־עַמְּ⁠ךָ֜ מֵאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בְּ⁠יָ֣ד חֲזָקָ֔ה וַתַּֽ⁠עַשׂ⁠־לְ⁠ךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֑⁠ה חָטָ֖אנוּ רָשָֽׁעְנוּ׃
And now, Adonai, our God who brought Your people out from the land of Egypt with a strong hand, and made for Yourself a name, as on this day,⁠1 we have sinned, we have done wickedly. (Daniel 9:15)
1. as on this day | כַּיּוֹם הַזֶּה – See R. Yosef ibn Yachya that the connotation is that the name that Hashem made for Himself with the Exodus has lasted until this day.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואלאן יא אללה יא רבנא, אלד׳י אכ׳רג׳ת קומך מן בלד מצר ביד שדידה, וצנעת לך אסמא עט׳ימא, פאנא יומנא הד׳א קד אכ׳טאנא וט׳למנא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ועתה אד׳ אלהינו – מתודה אני כי חטאנו רשענו.
And now, O Lord, our God We confess that we have sinned and have dealt wickedly.
ועתה ה׳ אלהינו וגו׳ אחרי שהשלים הוידוי התחיל התפלה באומרו ועתה ה׳ אלהינו אשר אלהותך חל עלינו בהוציאך את עמך מארץ מצרים ביד חזקה מה שבזה עשית לך שם בעולם כיום הזה כי התמיד השם ההוא עד הנה ויתמיד לנצח. אף כי חטאנו במעשה ורשענו במחשבה.
ועתה וכו׳ – חוזר הוא על סוף המקרא לומר אבל עתה ה׳ וכו׳ הננו שבים ומתודים לומר חטאנו רשענו.
ותעש לך שם – להיות מפורסם בעולם עי״ז כאשר אתה היום נודע ומפורסם.
ועתה ה׳ אשר הוצאת – עתה שכבר קבלנו העונש ואנו בגלות החיל הזה, הלא גם במצרים לא היינו ראוים להגאל מצד מעשינו שגם שם היינו חוטאים רק הוצאת אותנו ביד חזקה בלא זכות וכשרון רק למען שמך הגדול לבל יתחלל, [כמ״ש בס׳ יחזקאל, שהמרו בו בארץ מצרים ויעש למען שמו], וז״ש שהוצאת ביד חזקה ותעש לך שם כהיום הזה – שעשית זאת למען שמך, הגם שאנחנו חטאנו רשענו גם במצרים, וכ״ש שראוי שתעשה זה עתה שכבר נתפרסם שמך יותר, כמ״ש ותעש לך שם כהיום הזה.
ביד חזקה – ולא היה לנו לכסות על טובתך.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) אֲדֹנָ֗י כְּ⁠כׇל⁠־צִדְקֹתֶ֙ךָ֙ יָֽשׇׁב⁠־נָ֤א אַפְּ⁠ךָ֙ וַחֲמָ֣תְ⁠ךָ֔ מֵעִֽי⁠רְ⁠ךָ֥ יְ⁠רוּשָׁלַ֖͏ִם הַר⁠־קׇדְשֶׁ֑ךָ כִּ֤י בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֺנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ יְ⁠רוּשָׁלַ֧͏ִם וְ⁠עַמְּ⁠ךָ֛ לְ⁠חֶרְפָּ֖ה לְ⁠כׇל⁠־סְ⁠בִיבֹתֵֽינוּ׃
Adonai, by all Your righteousness, please may Your anger and Your wrath turn away from Your city Yerushalayim, Your holy mountain. For, through our sins and through our father's iniquities Yerushalayim and Your people have become a disgrace to all around us. (Daniel 9:16)
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אללהם, כג׳מיע אחסאנך, אסאלך אן תרד גצ׳בך וחמיתך ען מדינתך ירושלם ג׳בל קדסך, פאנהא בכ׳טאינא ובד׳נוב אבאינא, קד צארת הי וקומך מעירה לג׳מיע אלמחיטין בנא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

לחרפה – לגידוף.
לכל סביבותינו – לכל שכינינו, כולם מחרפים אותנו.
a mockery [as translated,] a mockery.
to all those surrounding us to all our neighbors; they all mock us.
ה׳ ככל המון צדקותיך וחסדיך שעשית בעולם תעשה גם זה עמנו וישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלם מקום אשר יש בו הר קדשך. אשר בחטאינו ובעונו׳ אבותינו ירושלם ועמך לחרפה לכל סביבותנו להיות ששפכת עליהם חמתך.
ככל צדקותיך – כפי דרך צדקותיך.
כי בחטאינו וכו׳ – ר״ל לא מקוצר ידך המה לחרפה רק בעבור כי אנפת בנו בחטאינו וכו׳ לזה ירושלים ועמך לחרפה וכאשר ישוב אפך לא נהיה עוד לחרפה.
לכל סביבותינו – כולם מחרפים אותנו.
השאלות: (טז - יט) כל הענין ארוך וכפול?.
ה׳ ככל צדקותיך, כמו הצדקה שעשית לנו מקודם הגם שלא היינו ראויים, רק עשית מצד הצדקה העליונה, שגדרה שלא תשקיף על המעשים והזכות, כן ישב נא אפך וחמתך – א] תעשה זאת למען ירושלים והר ציון, וז״ש מעירך ירושלם והר קדשך כי הלא בחטאינו ירושלם ועמך לחרפה ויש חילול השם.
לחרפה – שאירע לה מה שלא אירע ליתר הערים שבסביבותיה.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יז) וְ⁠עַתָּ֣⁠ה⁠׀ שְׁ⁠מַ֣ע אֱלֹהֵ֗ינוּ אֶל⁠־תְּ⁠פִלַּ֤⁠ת עַבְדְּ⁠ךָ֙ וְ⁠אֶל⁠־תַּ֣חֲנוּנָ֔יו וְ⁠הָאֵ֣ר פָּנֶ֔יךָ עַל⁠־מִקְדָּשְׁ⁠ךָ֖ הַשָּׁ⁠מֵ֑ם לְ⁠מַ֖עַן אֲדֹנָֽי׃
And now, listen, our God, to Your servant's prayer and to his pleas, and let Your face shine1 upon Your desolate sanctuary, for the sake of Adonai. (Daniel 9:17)
1. Let Your face shine | וְהָאֵר פָּנֶיךָ – See Hoil Moshe that the connotation is that Hashem should look upon the sanctuary with favor. The same metaphor appears also in the priestly blessing in Bemidbar 6:25.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םעודהכל
ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני – אמר רב דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם אבינו שנאמר למען אדני, למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך ה׳ אדני אלהים במה אדע כי אירשנה.
ואלאן, אסמע יא רבנא צלוה עבדך ותחננה, ואקבל בנור וג׳הך אלי קדסך אלוחשי, כמא אנת אהלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

למען אדני – טעמו למענך אדני. (מובא בראב״ע פירוש שני)
למען אד׳ – למען שם הקדוש הנקרא עליו, שנאמר: מקדש י״י כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז).
for the sake of the Lord For the sake of the holy Name that is called upon the Temple, as it says: "the Sanctuary, O Lord, (אֲדֹנָי) which Your hands have established" (Shemot 15:17).
וטעם למען י״י – למען זה השם שאנחנו מזכירים.
ורבי משה אמר: למענך י״י.
ובדרש למען אברהם שקרא בתחלה זה השם הכתוב באל״ף דל״ת נו״י יו״ד.
ועתה שמע וגו׳ אחרי שהתפלל בשם כל ישראל התפלל עוד בשמו באומרו ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו. והאר בפניך על מקדשך השמם. אשר עתה הוא חשוך בהיות שהסתרת פניך ממנו והיה לאכול. וזה תעשה גם למען שמך ה׳ המחולל בגוים בהיות בית מקדש מלך אשר היה נותן שם ותהלה לשם ה׳ שמם ונשרף ושועלים הלכו בו.
והאר פניך – פנה אליה בפנים מאירות ושוחקות והוא ענין מליצה.
למען אד׳ – ר״ל למענך ה׳ לבל יאמרו העמים מבלי יכולת וכו׳.
ועתה – ב] תעשה זאת מצד תפלת עבדך ותחנוניו – ג] למען המקדש, וז״ש והאר פניך על מקדשך השמם – וגם זה תעשה למען ה׳ ששכן שמו בבית הזה ויש חילול השם.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהכל
 
(יח) הַטֵּ֨⁠ה אֱלֹהַ֥י׀אׇזְנְ⁠ךָ֮ וּֽשְׁ⁠מָע֒א [פְּ⁠קַ֣ח] (פקחה) עֵינֶ֗יךָ וּרְאֵה֙ שֹֽׁמְ⁠מֹתֵ֔ינוּ וְ⁠הָעִ֕יר אֲשֶׁר⁠־נִקְרָ֥א שִׁמְךָ֖ עָלֶ֑יהָ כִּ֣י⁠׀ ⁠לֹ֣א עַל⁠־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּ⁠ילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְ⁠פָנֶ֔יךָ כִּ֖י עַל⁠־רַחֲמֶ֥יךָ הָרַבִּֽ⁠ים׃
Incline, my God, Your ear, and listen! Open Your eyes and see our desolation and that of the city1 which is called by Your name; for not due to our righteousness do we cast our pleas before You, but due to Your abundant mercy. (Daniel 9:18)
1. and that of the city | וְהָעִיר – Literally: "and the city", but see Rashi that the connotation is: "the desolation of the city".
א. וּֽשְׁמָע֒ ל=וּֽשֲׁמָע֒ (חטף)
• הערת ברויאר
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואסמע לנא סמעא תאמא ואנט׳ר לנא נט׳רא כאמלא ולוחשתנא, ואלקריה אלתי נסבת אלי אסמך, פאנה ליס עלי צלאחנא נחן מוקעין תחננא בין ידיך, לכן עלי רחמתך אלואסעה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וראה שוממותינו – ושוממות העיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על משענת צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו להיטיב לנו כי על רחמיך באנו.
and see our desolations and the desolations of the city upon which Your name is called, because not upon the support of our righteousness do we cast our supplications to benefit us, but we have come upon Your mercies.
הטה אלהי אזנך ושמע תפלתנו. פקח עיניך וראה שוממותנו ושוממות העיר אשר נקרא שמך עלי׳ כי לא על צדקותינו אנחנו מפילי׳ תחינתנו לפניך כי ידענו את רשענו. רק על רחמיך הרבים אשר תעבו׳ על פשע ותמחול אשם לשבים אליך.
ושמע – עיין מ״ש בפ׳ בלק סימן כ״ג.
פקחה – פקח קרי.
פקח – פתח.
ושמע – תפלתי.
והעיר – שוממות העיר.
על צדקותינו – על בטחון צדקותינו.
על רחמיך – על בטחון רחמיך הרבים.
הטה – נגד מ״ש שמע אל תפלת עבדך אמר הטה אלהי אזנך ושמע – ונגד מ״ש שיעשה למען ירושלים והמקדש אמר פקח עיניך וראה שוממתינו והעיר אשר נקרא שמך עליה – ויש חילול השם, כי לא – עתה מסיים תחלת דבריו מ״ש לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות, שהרחמים והסליחות יתיחסו אליו לא אלינו כמו שבאר כ״ז בתפלתו באורך, אמר נגד הרחמים כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך – עד שיהיו הרחמים מתיחסים אלינו, כי על רחמיך הרבים אחר שאין לנו צדקה וזכיות, ונגד הסליחות אמר.
והאר פניך – הַרְאֵה לו פנים מאירות פני רצון ולא פני זעף.
למען ה׳ – לא בזכיותינו רק משום שנקרא על שמך, שקוראים אותו מקדש ה׳.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יט) אֲדֹנָ֤י׀ שְׁ⁠מָ֙עָה֙ אֲדֹנָ֣י׀ סְ⁠לָ֔חָה אֲדֹנָ֛י הַֽקְ⁠שִׁ֥יבָהא וַעֲשֵׂ֖ה אַל⁠־תְּ⁠אַחַ֑ר לְ⁠מַֽעַנְךָ֣ב אֱלֹהַ֔י כִּֽי⁠־שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל⁠־עִי⁠רְ⁠ךָ֖ וְ⁠עַל⁠־עַמֶּֽ⁠ךָ׃
Adonai, listen! Adonai, forgive! Adonai, pay attention and act; do not delay, for Your sake, my God, because Your city and Your people are called by Your name. 1
1. called by Your name | שִׁמְךָ נִקְרָא – See Metzudat David that Jerusalem is sometimes called "the city of God" and that Hashem is sometimes referred to as "the God of Israel". As such, if either the city or nation is disgraced, so too is God (Hoil Moshe).
א. הַֽקְשִׁ֥יבָה ל=הַֽקֲשִׁ֥יבָה (חטף)
• הערת ברויאר
ב. לְמַֽעַנְךָ֣ =ש1,ק-מ,ב1,ב2,ש2 ובדפוסים
• ל!=לְמַֽעֲנְךָ֣ (חטף פתח בעי"ן)
• הערות ברויאר ודותן
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אללהם, אסמע לנא, אללהם פאגפר לנא, אללהם אג׳בנא ואקץ׳ חואיג׳נא ולא תוכרהא, כמא אנת אהלה יא רבי, אד׳ נסב אליך מדינתך וקומך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

א-דני שמעה – אל תחנונינו.
א-דני סלחה – לעוננו ולחטאתינו.
א-דני הקשיבה – אזנך לזעקתנו.
ועשה – בקשתנו ואל תאחר.
O Lord, hear our supplications.
O Lord, forgive our sins.
O Lord, hearken Your ear to our cry.
and do our request and do not delay.
אדני שמעה – זאת התפלה.
אדני סלחה – העוונות שהודיתי ועשה ואל תאחר להאיר פניך על מקדשך השמם.
ואחרי שהתפלל לה׳ שירחם על ישראל למען רחמיו. התפלל עוד שירחם עליהם למען כבודו. וזהו אומרו ה׳ שמעה תפלתי וסלחה לעונות ותקשיב מהר ועשה המעשה מהסליחה ושוב ישראל על אדמתם למענך אלהי ולמען כבודך כי שמך נקרא בשכבר על עירך ועל עמך. ולמה יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה׳ להצילם מהאויב התקיף גלו מארצם ונשרף היכל ה׳.
אדני שמעה אדני סלחה אדני הקשיבה – ברובן של ספרים מדוייקים שלשתן בשם של אדנות ועיין במסרה גדולה אות האל״ף ומ״ש המגיה שם.
הקשיבה – ענין שמיעה.
תאחר – מלשון איחור והעכבה.
שמעה – את תפלתי.
סלחה – לעונינו.
ועשה – ר״ל מלא משאלותי ואל תאחר זמן הגאולה.
כי שמך וכו׳ – לומר עיר אלהים וכן אלהי ישראל ואין זו כבודך לעזבם ביד העכו״ם.
ה׳ שמעה ה׳ סלחה – שתסלח למען ה׳, וגם אל תאריך זמן הגלות על ידי הפשע והעון [שע״ז בא להתפלל], ועז״א הקשיבה ועשה תיכף ואל תאחר את הזמן הקבוע מפי ירמיה, [שגדר האיחור הוא שמאחר זמן קבוע], וכ״ז תעשה למענך אלהי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך – שתחלה אמר על מקדשך השמם למען ה׳, ואח״כ הוסיף העיר אשר נקרא שמך עליה, ועתה הוסיף שגם על עמך נקרא שמך בענין שבין להמקדש בין להעיר בין להעם צריך לעשות מפני כבוד שמו.
כי שמך וגו׳ – אם כן כבודם הוא כבודך.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כ) וְ⁠ע֨וֹד אֲנִ֤י מְ⁠דַבֵּ⁠ר֙ וּמִתְפַּלֵּ֔⁠ל וּמִתְוַדֶּ⁠ה֙ חַטָּ⁠אתִ֔י וְ⁠חַטַּ֖⁠את עַמִּ֣⁠י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַפִּ֣⁠יל תְּ⁠חִנָּ⁠תִ֗י לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהַ֔י עַ֖ל הַר⁠־קֹ֥דֶשׁ אֱלֹהָֽי׃
And while I was speaking, and praying, and confessing my sin and the sin of my people Israel, and presenting my supplication before Hashem my God for the holy mountain of my God;
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ואיצ׳א אנא דאע ומצלי ומקר בכ׳טיתי וכ׳טאיא קומי בני אסראיל, ומוקע תחנני בין ידי אללה עלי ג׳בל קדסה.
קול דניאל הד׳א ידל עלי אנה לם ית׳בת האהנא ג׳מיע מא צלי בה ודעי בה, ואנמא את׳בת מן ג׳מלהֵ ד׳לך עיונא הי כאלאצול ואלאקטאב לד׳לך, ואן אלד׳י ידעו בה ללקום וללקדס אצ׳עאף הד׳א, מן קולה ועוד. ת׳ם קאל:
על הר קדש אלהי – בעד הר בית אלהים שיבנה.
about the mount of the Sanctuary of my God for the mount of the House of God, that it be built.
ועוד הייתי מדבר ומתפלל – דברים שלא נכתבו ומפיל תחנתי על כן הוצרך לומר פעם אחרת ועוד אני מדבר בתפלה.
וטעם מועף – כאילו אמר העיפו שהיה מוכרח לעוף
ועוד אני מדבר ומתפלל וגומר ר״ל שבעוד שהיתי מדבר בתפלה ומתודה חטאתי וחטאת עמי ישראל. ומפיל תחינתי לפני ה׳ אלהי על הר קדש אלהי השמם שישוב שבותו. אשר הזמן שהייתי מדבר בתפלה היה בעת מנחת ערב –
ועוד וכו׳ – ר״ל מלבד הדברים הנאמרים פה הייתי מדבר ומתפלל עוד בדברים אחרים והייתי מתודה וכו׳.
על הר – בעבור הר הקדש של אלהי והוא בה״מ.
השאלות: (כ - כא) ועוד אני מדבר ומתפלל ומפיל תחנתי, ועוד אני מדבר בתפלה כפל מבואר?: ועוד אני מדבר – תפלות אחרות שלא נזכר פה, והיה בתפלתו ג׳ סדרים, א] תפלה שגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהים, ועז״א מדבר ומתפלל – ב] ווידוי ומתודה – ג] תחנה שהיא בקשה פרטית, עז״א ומפיל תחנתי שהיא התחנה הפרטית בעבור הר קדש של אלהי שזה היה עקר תחנתו.
על – בעבור.
הר קדש – ארץ כנען שכולה הרים.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כא) וְ⁠ע֛וֹד אֲנִ֥י מְ⁠דַבֵּ֖⁠ר בַּתְּ⁠פִלָּ֑⁠ה וְ⁠הָאִ֣ישׁ גַּבְרִיאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ רָאִ֨יתִי בֶחָז֤וֹן בַּתְּ⁠חִלָּ⁠ה֙ מֻעָ֣ף בִּיעָ֔ף נֹגֵ֣עַ אֵלַ֔י כְּ⁠עֵ֖ת מִנְחַת⁠־עָֽרֶב׃
while I was speaking in prayer, the man Gabriel, whom I had seen in the vision at the beginning, was flown to me in swift flight, approaching me about the time of the evening offering.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף – אמר רבי אליעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל כתיב מועף ביעף, מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אתיא אחד אחד כתיב ויעף אלי אחד, וכתיב במיכאל אחד מן השרים בא לעזרני. תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע.
ובינמא אנא פי אלדעא בעד אלצלוה, פאד׳א בג׳בריאל אלמלך, אלד׳י ראיתה פי אלרויא אבתדא, טאירא בסרעה וצל אלי, ענד צלוה אלמגרב.
(כא-כג) קולה ועוד אני מדבר בתפלה, ידל עלי אנה אג׳יב קבל אן יתם דעאה, כשרוט אלצאלחין עוד הם מדברים ואני אשמע, ועלי מא עלמנא מן משה רבנו אן אללה קאל לה מה תצעק אלי, ומן אליעזר אלד׳י קיל פיה ויהי הוא טרם כלה לדבר […] בגרץ׳ אלדכ׳אלה והי אג׳אבהֵ דעאה פי אלקום ואלקדס, וערפה מא ד׳א יכון מן אמרהם מן כ׳ראב אלבית אלאול אלי כ׳ראב אלבית אלת׳אני, ומא בין ד׳לך, פי מדהֵ ארבע מאיה ותסעין סנה. פקאל:
בתחלה – בימי בלשצר, כמו שכתוב למעלה.
מועף ביעף – היה מועף אלי בפריחה ובטיסה.
at first in the days of Belshazzar, as is written above (8:15 26).
in swift flight [He was] caused to fly to me with flying and with gliding.
וטעם ביעף – כי הוא יעף מרוב המרוצה והנה ביעף שם על משקל ואדם ביקר בל ילין.
וטעם כעת מנחת ערב – כי הוא צם ובכה ככתוב בצום ובכי.
והנה האיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה. מועף ביעף הוא לשון עופפות. ור״ל שבהיותו מעופף לבוא אלי בהיות שעף אלי פעם אחרת בחזון הראשון. והעופפו׳ הוא רמז להשפעה. נוגע אלי בהבינו תפלתי.
כעת מנחת ערב – החכם לונזאנו הגיה בספרו בעת בבי״ת וגם בדפוס ישן מוינציאה יש הערה מחילוף זה אכן בספרים מדוייקים שלפני בכ״ף.
מועף ביעף – מלשון עפיפה ופריחה.
מנחת ערב – תשורת ערב.
ועוד אני מדבר – בעוד שהייתי מדבר בתפלה.
בחזון בתחלה – בהחזון הנראה לי בשנת שלש לבלשאצר כי בשנת אחת לבלשאצר ראה בחלום מה שראה.
מועף ביעף – פרח בפריחה ונגע אלי בעת זמן הקרבת מנחת הערב והוא תמיד של בין הערבים.
ועוד אני מדבר בתפלה – שאחר שהשלים הסדר השני תפלה ווידוי ותחנה, שב להתפלל בשלישית כסדר הזה, וכשהתחיל בתפלה שהיא הראשונה בכל סדר, נגלה אליו המלאך והאיש גבריאל מועף ביעף – שעף מן השמים לבא אלי, וחז״ל אמרו שעף בשתי עפיפות כי גבריאל בשתים, שתחלה עף למעלה לקבל השפע מאשר עליו שהוא מיכאל, (שעז״א מיכאל באחת) ואח״כ עף למטה להשפיע הנבואה למטה.
והאיש – שלו יֵש, כלומר מצב חשוב בעולם.
מעף – בינוני בנין הָפְעָל משרש עוף, וחסרה ממנו הו״ו, מוכרח לעוף מכח מצות עליון.
ביעף – השם הוא יְעָף על משקל כְּתָב.
אלי – אותי.
כעת וגו׳ – להודיעני שתעניתי (למעלה פסוק ג׳) נתקבלה.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כב) וַיָּ֖⁠בֶן וַיְדַבֵּ֣⁠ר עִמִּ֑⁠י וַיֹּ⁠אמַ֕ר דָּנִיֵּ֕⁠אל עַתָּ֥⁠ה יָצָ֖אתִי לְ⁠הַשְׂכִּי⁠לְ⁠ךָ֥ בִינָֽה׃
And he made me understand, and talked with me, and said, "O Daniel, I have now come forth to make you skilled of understanding.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
פפהמני אד׳ כ׳אטבני וקאל, יא דניאל, אלאן כרג׳ת לאעלמך אלפהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ויבן – ויבינני.
And he enabled me to understand Heb. וַיָבֶן.
ויאמר – המלאך שמע דניאל כי עתה יצאתי ממערכת המלאכים או מהיכל שמים להשכילך בינה.
וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאתי מן השמים במצות אלהי להשכילך בינה בידיעת קץ הצרה.
ויבן – הבן אותי.
יצאתי – מן השמים.
להשכילך – להשכיל אותך הבנת הדבר בענין זמן הגאולה.
ויבן – נדמה לו שעף בעפיפה לדרכו כאילו אינו יודע מקומו של דניאל, רק כשנגע בו הבין שדניאל עומד שם, והתעכב שם לדבר עמו, יצאתי להשכילך בינה – נגד מ״ש דניאל בינותי בספרים, אמר לו המלאך שלא הבין הדבר כראוי, והוא ישכילהו איך יבין לפי האמת.
ויבן – אותי, הכניס בי בינה יתירה.
להשכילך בינה – שכל מקורו שָךְ-לְ ויבט מתורגם ואסתכי, כח לחזות תוך הדברים.
ובינה – כח להבדיל בין דבר לדבר.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כג) בִּתְחִלַּ֨⁠ת תַּחֲנוּנֶ֜יךָ יָצָ֣א דָבָ֗ר וַאֲנִי֙ בָּ֣אתִי לְ⁠הַגִּ֔⁠יד כִּ֥י חֲמוּד֖וֹת אָ֑תָּ⁠ה וּבִין֙ בַּדָּ⁠בָ֔ר וְ⁠הָבֵ֖ן בַּמַּ⁠רְאֶֽה׃
At the beginning of your supplications a word went forth, and I have come to declare it; for you are greatly beloved; therefore look into the word, and understand the vision.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וד׳לך אן מן אבתדי תחננך כ׳רג׳ לך אמר, ואנא ג׳ית לאכ׳ברך בה, אד׳ אנת אלכ׳אץ, פאפהם אלאמר ותאמל אלמנט׳ר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

בתחילת תחנוניך יצא דבר – אמת מאת הקב״ה אלי להגיד לך.
כי חמודות אתה – דברי חמד יש בך להקב״ה.
ובין בדבר – ותן לב להבין בדבר.
In the beginning of your supplications, a word came forth a true [word came] from the Holy One, blessed be He, to me to tell you.
for you have desirable qualities You have qualities that are desirable to the Holy One, blessed be He.
now contemplate the word Put your heart to understand the word.
בתחלת תחנוניך יצא דבר – מלפני השם הנכבד כדרך הדבר יצא מפי המלך. והטעם דבר שנגזר להיות ככה בלא תוספת ולא מגרעת.
ואני באתי להגיד – לך הדבר.
כי חמודות אתה – בחסרון איש כמו ואני תפילה.
ובין בדבר – שיצא.
והבן – לבך.
במראה – אמר יפת: במראה הזאת.
ולא תחשוב כי לרוב תחינותיך אשר הרבת והפצרת בתפלה נשמעה תפלתך. כי תכף כשהתחלת תחנוניך יצא דבר וציווי מאת ה׳ לגלות לך את אשר שאלת. ואני באתי להגידה. וסבת זה הוא להיותך איש חמודו׳. ולכן בין בדבר המפורש אשר אומר. והבן במראה מהדבר הסתום.
בתחלת – בעת התחלת לחנן יצא דבר ה׳ ללכת להגיד לך.
והנה באתי אני להגיד כי חמודות – על שאתה בעל מעלות חמודות לזה שלח ה׳ להגיד לך.
ובין בדבר – תן דעתך להבין בדבר וחזר לזרזו ואמר הבן במראה הנבואה הזאת.
בתחלת – בל תאמר שנשתנה הדבר ע״י תפלתך, כי תיכף בתחלה יצא דבר זה, ואני באתי להגיד שיען שאיש חמודות אתה נשלחתי לבא עד אליך, לא להשפיע אליך הנבואה מרחוק בחלום או במחזה, רק שתראני פנים אל פנים שזו מדרגה גדולה, ובין בדבר פי׳ רי״א שתבין היטב דברי ירמיה שלא הבנת אותם כראוי, ועל זה אמר בדבר, שהוא דבר הנבואה, וגם הבן במראה מה שאראך עוד נוסף על זה.
יצא – מפי האל.
להגיד – לך.
איש חמודות – איש נחמד, שיש לחמוד שכל בני אדם ישוו לו, או שכל אדם יחמוד לשבת בחברתו.
ובין בדבר – מה שֶיֵצֵא ממנו לעם ישראל.
והבן – בבנין הפעיל, הַכְרֵחַ עצמך להכנס תוך פרטיו לדעת הדברים בבירור.
רס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כד) שָׁבֻעִ֨ים שִׁבְעִ֜ים נֶחְתַּ֥ךְ עַֽל⁠־עַמְּ⁠ךָ֣׀ וְ⁠עַל⁠־עִ֣יר קׇדְשֶׁ֗ךָ לְ⁠כַלֵּ֨⁠א הַפֶּ֜⁠שַׁע [וּלְהָתֵ֤ם] (ולחתם) [חַטָּ⁠את֙] (חטאות) וּלְכַפֵּ֣⁠ר עָוֺ֔ן וּלְהָבִ֖יא צֶ֣דֶק עֹֽלָמִ֑ים וְ⁠לַחְתֹּם֙ חָז֣וֹן וְ⁠נָבִ֔יא וְ⁠לִמְשֹׁ֖חַ קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִֽׁים׃
Seventy weeks are decreed upon your people and upon your holy city, to finish the transgression, and to make an end of sin, and to forgive iniquity, and to bring in everlasting righteousness, and to seal vision and prophet, and to anoint the most holy place.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
שבועים שבעים נחתך על עמך – רבי יוסי אומר שבועים שבעים משחרב בית ראשון עד שחרב האחרון, שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו, ומה ת״ל (שבועים) שבעים, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה, כיוצא בו והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם עשרים שנה, כיוצא בדבר אתה אומר בעוד (עשרים) [ששים] וחמש שנה יחת אפרים מעם והוא עומד בשנת שלש לאחז אפשר לומר כן, אלא מלמד שהיתה גזרה גזורה בימי עמוס שנתים לפני הרעש, ואומר וישראל גלה יגלה מעל אדמתו.
והי סבעין אסבוע, קד קטעת עלי קומך ועלי קריהֵ קדסך, לפנא אלג׳רם ואלכ׳טיה, וגפראן אלד׳נב, ומג׳י עדל אלדהור וכ׳תם אלוחי ואלנבוה, ומסח כ׳אץ אלאקדאס.
(כד-כז) […] סנין, אד׳ קאל וספרת לך שבע שבתת שנים, ואיצ׳א והיו לך ימי שבע שבתות השנים, פפי אלתוראה אסתת׳ני שבועים ימים עלי שבועים שנים עלי מא וצפנא. וקולה על עמך, לם ירד בד׳לך אלאמה כלהא אלתי הי קום דניאל אלכלי, ואנמא אראד בה שבט יהודה ובנימין אלד׳ין הם קום דניאל אלג׳זוי, אד׳ דניאל מן יהודה. וד׳לך אן מסאלהֵ דניאל ועלי אנהא כאנת כליה ען אלאמה פי לפט׳ה וטויתה, אלא אן אלגרץ׳ למא כאן הו בנא אלבית אלת׳אני ופי אלקום אלראג׳עין אליה וכאן אכת׳רהם אנמא הו מן בני יהודה ובנימין עלי מא הו משרוח פי ספר עזרא, עאד אלג׳ואב אלי אלתכ׳ציץ יכ׳ץ קום דניאל אלג׳זויין, והכד׳א משרוח פי עזרא אלה בני המדינה העולים משבי הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל לבבל. ותג׳דה יחצי עדדהם, פיכון פי אלתפציל ת׳לת׳ין אלף, ויציר פי אלפדלכה מ״ב אלפא וכסר. פהד׳א ידל עלי אן אלמעדודין פי אלתפציל מן יהודה ובנימין, ואלמזאד עליהם פי אלג׳מלה מן סאיר אלאסבאט.
ואד׳ קד כשפנא אלג׳ואב ען הד׳ה אלמסאלה אלכבירה, פנרי אן נצ׳יף אליהא ג׳ואבא ען מסלה אכ׳רי כבירה, והו אן נחמיה יעיד אחצא אלקום אלד׳ין ד׳כרהם עזרא אולא פנג׳דהם בזיאדה ונקצאן, וקום ד׳כרהם עזרא לם יד׳כרהם נחמיה, וקום ד׳כרהם נחמיה לם יד׳כרהם עזרא, ומע ד׳אך פיקול נחמיה ויתן אלהי אל לבי ואקבצה את החרים ואת הסגנים ואת העם להתיחש ואמצא ספר היחש העלים בראשונה ואמצא כתוב בו, פכאנה יקתצ׳י ופאקא והו יוג׳ד כלאפא. פנקול אנה ינבגי אן יכון מצ׳מר פיה ואמצא מן הכתוב בו בני פלאן בחאלהם, ובני פלאן זאדו, ובני פלאן נקצו, ובני פלאן אצ׳מחלו, ופלאן אלד׳י לם יכון לה ד׳כר פי אלאול וג׳דה נחמיה פי וקתה, וד׳לך אן בין וקת נחמיה אלי וקת עזרא סתה ות׳לת׳ין סנה, אד׳ תאריך׳ עזרא בשנת אחת לכורש, ובינהא ובין ארתחשסתא סתה עשר סנה, ותאריך׳ נחמיה שנת עשרים לארתחשסת המלך, פפי הד׳ה אלסתה ות׳לת׳ין סנה עאש קום ומאת אכ׳רון, וזאד קום ונקץ אכ׳רון.
פקד תבין אן קולה לה על עמך, יעני בית יהודה ובנימין ג׳מיעא כ׳אצה.
וג׳על חואדת׳ הד׳ה אלסבעין אסבוע תג׳מע אשיא כת׳ירה, מנהא סארה ומנהא גאמה, והי סבע חואדת׳. לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים, הד׳ה אלארבעה סארה. ומנהא לחתום חזון ונביא ולמשוח קדש קדשים והד׳ה אלת׳לאת׳ה גאמה.
וליס יריד בקולה צדק עולמים שיא מובדא לא ינקטע למוצ׳ע לפט׳הֵ עולמים אלתי תומי אלי דהור ועואלם, לכנה יריד בד׳לך דהרא כ׳אצא ועאלמא מעלומא מן אלזמאן, והי מדה מא אקאם להם אלעדל פי אלבית אלת׳אני.
וענד אלבחת׳ וג׳דנא עולמים זמאנא מקתצ׳יא, כמא קאל קהלת יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים אשר היו מלפנינו. פלמא כאן אלזמאן אלד׳י כאן קבלנא קד תקצ׳י, תבין אן לפט׳הֵ עולמים קד תקע עלי זמאן ג׳זוי. ואקול, ולד׳לך יקול פי אלתאביד עד עולמי עד, ומא אשבה ד׳לך.
פפי בעץ׳ הדה אלת״צ סנה כאן לבית יהודה מא ועדהם לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון, והו מא ועדהם בה עלי קול ירמיהו, כה אמר ה׳ אלהי ישראל כתאנים הטובות האלה כן אכיר את גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים אל הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש ונתתי להם לב לדעת אותי כי אני ה׳ והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים כי ישובו אלי בכל לבם, וד׳לך פי אול בנא אלבית אלת׳אני, ופי ד׳לך אלוקת ופי עצר נחמיה צח להם ולהביא צדק עולמים, כמא עלמת אן אלחכם ואלעדל ט׳הרא עלי עהד עזרא כמא קאל ואנתה עזרא כחכמת אלהך די בידך מני שפטין ודינין, וכל די לא להוא עבד דת די אלהך וסאיר אלקצה. ווצף נחמיה איצ׳א מן עדלה ואחסאנה ללקום, ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים, ואיצ׳א זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי עם העם הזה. ופי בעץ׳ אלת״צ סנה ואפאהם אנקטאע אלנבוה וכ׳תם אלוחי, והו קולה ולחתום חזון ונביא, כמא קאל יחזקאל כי חזון אל כל המונה לא ישוב, וקאל איצ׳א גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳, וד׳לך בעד סבעין סנה ללבנא, ופי אכ׳רהא ואפאהם אנקטאע אלמסוחיה והו קולה ולמשח קדש קדשים, פלם יבק אחד מן אל הרון ממסוח ויכון כהן גדול וכהן הדיוט ג׳מיעא יקאל להמא קדש קדשים, כמא קאל בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה׳ לשרתו ולברד בשמו עד עולם. פג׳מע גבריאל הד׳ה אלחואדת׳ כלהא פקאל לדניאל אן מדתהא ת״צ סנה עלי מא בינא.
ת׳ם אנה קסם לה בעד ד׳לך הד׳ה אלסבעין אסבוע ת׳לת׳ה אקסאם, אלקסם אלאול סבע אסאביע, והו קולה ותדע ותשכל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם עד משיח נגיד שבעים שבעה. ואלקסם אלת׳אני את׳נין וסתין אסבוע קאל לה ענה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ. ואלקסם אלת׳אלת׳ אסבוע ואחד קאל לה ענה והגביר ברית לרבים שבוע אחד. פד׳לך סבעין אסבוע, לכנה אסתת׳ני בנצף אלאסבוע אלאכ׳יר פקאל פיה וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, חתי לא יזיד שיא עלי אלסבעין, וסנשרח הד׳ה אלת׳לת׳ה אקסאם שרחא שאפיא.
פאמא שרח אלקסם אלאול אלד׳י הו סבע אסאביע, פאן גבריאל ג׳עלה מן מוצא דבר אלי וקת ולהשיב ולבנות ירושלם. פקולה מן מוצא דבר לם ירד בה מוצא דבר ה׳ לדניאל, אעני קול גבריאל לה בתחלת תחנוניך יצא דבר, לאן הד׳א וקת מכ׳אטבתה לה, ולכנה יריד בה מן מוצא דבר ה׳ אל ירמיהו בסבב רג׳ועהם, והו מא קאל להם כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את דברי הטוב, פקולה דברי הטוב הו מוצא דבר, וכאן ד׳לך קבל כ׳ראב אלבית אלי אלוקת אלד׳י אד׳ן פיה כורש להשיב ולבנות ירושלם כ׳מסין סנה עלי מא בינא אנפא פי מספר השנים, ועלי אן סבע אסאביע אנמא תכון תסעה וארבעין סנה, לכנה לם ירד אלסנה אלזאידה אד׳ ליס הי נצף אסבוע, פפי סנהֵ ואחד וכ׳מסין מלך כורש ונאדי להשיב ולבנות בקולה ה׳ אלהיו עמו ויעל ירושלם אשר ביהודה ויבן את בית ה׳.
ויחתמל קולה עד משיח נגיד אן יכון אראד בה אי ואחד מן אלראיסין אלאמר ואלמאמור, אעני כורש ויהושע בן יהוצדק. פאמא יהושע בן יהוצדק פיסמי משיח אד׳ הו כהן גדול כמא קאל אם הכהן המשיח, ולקח הכהן המשיח, והכהן המשיח תחתיו מבניו. ויסמי נגיד כמא קאל ויהוידע הנגיד לאהרן, וקאל איצ׳א ועזריהו נגיד בית האלהים. ואמא כורש פיסמי משיח כמא יסמי כל מלך ינצב מסח אם לם ימסח, כמא קאל למלך צר את כרוב ממשח הסוכך, ויסמי נגיד כמא קיל ליחזקאל בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר ה׳ אלהים יען גבה לבך. וקד עלמת אן אללה קאל לאליהו ובאת ומשחת את חזהאל למלך על ארם. פקד תבין אן לפט׳הֵ משיחה תקאל עלי כל ריאסה בישראל ובגוים. וקד קאל איצ׳א ען אברהם יצחק ויעקב אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו, ולם ימסחהם אחד בדהן ולא בגירה. ויסתקים אן יקאל אן כורש כ׳אצה קד פצח באן אללה ריסה וסמאה משיחו, אד׳ קאל כה אמר ה׳ למשיחו לכורש, ועלי אנה קד יחתמל תוג׳יהאן אכ׳רי, אחדהמא אן יומי במשיחו אלי ישעיהו אד׳ הו נבי כסאיר אלאנביא פיקול לה ען כורש כד׳י וכד׳י.
ואלאכ׳ר אן יומי בקולה משיחו אלי אלגואל אלד׳י ננתט׳רה, ויצ׳מר אות למשיחו, פכאנה קד ג׳על קצת כורש איה וברהאנא עלי אמור אלישועה, כמא צחת הד׳ה תצח הד׳ה, ועלי מא בינא פי תפסיר ישעיהו.
ושרח אלקסם אלת׳אני אלד׳י הו את׳נין וסתין אסבוע, קאל פי נצה ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה. וכון מקדאר ד׳לך ארבע מאיה וארבעה ות׳לת׳ין סנה, פלו אמסך עלי ד׳לך כאן אלבית אלת׳אני יעמד ארבע מאיה ארבעה ות׳לת׳ין סנה, פלמא אלחק בה רחוב וחרוץ ובצוק העתים, וימכן אן יכון לד׳לך תפסיראן, אחדהמא אן יכון רחוב וחרוץ רחבה אלמדינה ופצולהא וקטעהא עלי תצריף חריצי הברזל וחריצי החלב ואמת׳אלהא. ואלאכ׳ר אן יכון אלבנא מרה פי סעה ומרה פי אנבתאר, ואטבק עלי ד׳לך ובצוק העתים, ויכון צ׳יק וד׳נק פי אוקאת, וג׳ב אלא תכון הד׳ה אלתל״ד סנה כלהא בנאא תאמא, לכנה יכון פימא בינהא אנקטאע ואנבתאר וציק ודנק פי אוקאת, והו מא קאל באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם עד שנת תרתין לדריוש מלכא, פבטל אלבנא סנינא, הי מן ג׳הה י״ו ומן ג׳הה אכ׳רי תכון י״ח, פתכון סנין נואקץ עלי מא שרחנא פי מספר השנים. וערפה אן בעד הד׳ה אלס״ב אסבוע ינקטע אלמסח ולא יכון ד׳לך לאחד מן אלנאס בקולה יכרת משיח ואין לו, לא מן אל הרון ולא מן אל דאוד, לאן קולה יכרת משיח מקאם קולה יכרתו כל המשוחים. וליס יומי בה אלי שכ׳ץ ואחד פי ד׳אתה, ויסתדל עלי ד׳לך במשאכלה אול אלקצה אד׳ קאל לכלה הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון, וליס פי אלחקיקה הו פשע ואחד וחטאת ואחדה ועון ואחד, ואנמא יעני כל פשעים וכל חטאות וכל עונות. ובקולה איצ׳א ולחתום חזון ונביא ליס יעני חזון ואחד ונביא ואחד, ואנמא יעני כל חזיונות וכל נביאים. ובקולה ישבית זבח ומנחה יעני כל הזבחים וכל המנחות וליס הו זבח ואחד, ואיצ׳א קולה יכרת משיח ליס יריד משיח ואחד ואנמא יריד כל המשוחים. ופי לגהֵ אלעבראניין מן הד׳א מא לא יחצא בסרעה, ולא סימא פי אלהאלכין אד׳ יקולון סוס ורכבו רמה בים, והם ירידון כל סוסים וכל רכבים רמה בים. ויקולון כי נשמדה מבנימין אשה והם יענון כל הנשים לא אמראה ואחדה.
ויקולון הבישו אכרים הלילו כרמים על חטה ועל שערה והם יענון כל החטים וכל השערים, ומת׳ל הדא כת׳יר.
פאלקום אלד׳ין תעלקו בהד׳ה אלקצה פנסבוהא אלי צאחבהם, לא יאבהו אלי הד׳ה אלדלאיל מן אצולהא, נעם ואהמלו איצ׳א אלתחציל אן לפט׳הֵ יכרת לא תקע אלא עלי מן יסתחק אלאבאדה כמא קאל כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת, ואיצ׳א הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. ואיצ׳א למא ראו אן צאחבהם כאן קבל כ׳ראב אלבית אלת׳אני במאיה וכ׳מס ות׳לת׳ין סנה, ג׳עלו אול הד׳ה אלת״צ סנה מן וקת קילת לדניאל פג׳מעו אלכ׳מסין אלסנה אלמאצ׳יה קבל ד׳לך אלי מאיה כ׳מסה ות׳לאת׳ין סנה אלבאקיה בעד כון צאחבהם, פצאר אלג׳מיע שביה במאיתי סנה, פזאדוהא פי אלתאריך׳ בין מלך אלפרס ובין אליונאניה, וזעמו אנה מן וקת קיל הד׳א לדניאל אלי אול מלך די אלקרנין מאיתי סנה וניף וארבעין. ומא כפאהם ד׳אך חתי אדעו עלינא אנא אסקטנא מן אלחסאב מאיתי סנה תעצבא עלי צאחבהם.
וכד׳לך צנעו פי תאריך׳ בראשית, וד׳לך אנהם סמעו סמאעא אן אלמסיח יג׳י פי אלאלף אלכ׳אמסה ללכ׳ליקה, פלמא חסבו וג׳דו כון צאחבהם פי אלאלף אלראבעה, זאדו פי אלתאריך׳ אלף סנה חתי יציר להם פי אלאלף אלכ׳אמס. אסתקדינאהם פוג׳דנאהם יקולון עאש אדם מאיתין ות׳לת׳ין סנה חתי ולד לה שת, ועאש [שת] מאיתין וכ׳מס סנין חתי ולד לה אנוש, ועאש אנוש ק״צ סנה חתי ולד לה קינן, ועאש קינן ק״ע סנה חתי ולד לה מהללאל, וכד׳לך יזידון שביהא באלף סנה מן אדם אלי אלמבול. ואעט׳ם מן ד׳לך ידעון עלינא אנא נחן אלד׳ין נקצנאהם תעצבא עלי צאחבהם, ה׳ הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. ואעג׳ב מן ד׳לך אן ג׳מיע נסך׳ אלתוראה אלד׳ין מעהם תואריכ׳הא כתואריכ׳נא, ואנמא ידעון אנהם וגדו נסכ׳ה בהד׳א אלתאריך׳ פי כ׳זאנהֵ בטלמיוס בגיר נאקלין ינקלונהא ולא יצלחון נסכ׳הם עלי מא פיהא. פהם פי עמא מא ידעון.
וקולה והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא, תצפחנא הד׳א פוג׳דנאה כ׳בר טיטוס אלרומי, לאנה נגיד עלי תמסיהֵ סאיר אלמלוך והם דניאל יקול ענהם וגם נגיד ברית, והו אלד׳י ואפי פאכ׳רב אלמדינה ואלקדס עלי מא חמלת את׳אר אמתנא. וקולה וקצו בשטף, יריד בה אן ג׳ישה יגרקון אלבלד גרקא כמא קאל פי פרעה הנה מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בה, וקאל ען מלך אשור וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע, ופי קול דניאל מן הד׳ה אללפט׳ה כת׳יר, וזרועות השטף, ישטפו מלפניו, ומא אשבההא. וקולה ועד קץ מלחמה נחרצת שממות, תצפחנא אלאכ׳באר איצ׳א פוג׳דנא קץ מלחמה ת׳לת׳ סנין ונצף, והו מקדאר נצף אסבוע מעני נחרצת, לאן אלחרב תנבתר לצ׳רבין, אמא ללקום ואמא עליהם, פכאן אנפצאל הד׳ה אלחרוב עליהם לא להם, בל עלי איחאש בלדהם וכ׳ראבה. וקולה והגביר ברית לרבים שבוע אחד, יעני בה אנה יהאדנהם ויעאהדהם עלי אסבוע ואחד, לכנה יגדר בהם פי נצף ד׳לך אלאסבוע פיחארבהם וימנעהם מן קרבאן אללחם ואלבר והי ואחדה ובטל התמיד. וקולה ועל כנף שקוצים משומם, יריד בה אלצנם אלדי אדכ׳לוה אלי אלקדס כקולך ולמלך שקוץ בני עמון, ותראו את שקוציהם, ואמת׳אלהא.
וכמא עדד איצ׳א פי אלגזרות והעמיד צלם בהיכל. וחכאיתה לד׳לך בלפט׳ה כנף, יריד בה אנה בסטה פאכתנף אלמוצ׳ע, והו מת׳ל קולה והיו מטות כנפיו. וד׳לך אן הד׳א אלאסם עלי כ׳מס מעאני. אולהא עלי ט׳אהרה ג׳נאח כל צפור כל כנף. ואלת׳אני זאויה מן אלבית כקולך בארבע כנפות הבית. וכד׳לך פי ג׳מלהֵ אלארץ׳ כקולך מכנף הארץ, מארבע כנפות הארץ. וכד׳לך פי אלאזאר על ארבע כנפות כסותך, וצרת אותם בכנפיך. ואלת׳אלת׳ שעאע אלשמס כמא קאל שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ואלראבע לוחאת אלפג׳ר כקולך אשא כנפי שחר. ואלכ׳אמס מא יבסטה אלבאסט ועל כנף שקוצים. וקד יסתעאר אלכנף פיוצף בה סתר אללה לאוליאה, כמא יקול באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה, ואשבאה ד׳לך. ותתמתה אלקול ועד כלה ונחרצה תתך על שומם, יעני בקולה כלה אלסיף ואלסוט, ונחרצה אלובא, פיקול אן הד׳אן יג׳תמעאן עלי אלבלד מע וחשתה, והם פי קול דניאל יסמו אלסיף כלה, ויעמד בארץ הצבי וכלה בידו. ואמא ונחרצה ובא, פחו כקולה אם חרוצים ימיו.
פלא יזל עלי הד׳ה אלחאל אלי אן ירפעהמא אללה ען אלבלד כמא קאל וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח.
תם אלג׳ז אלתאסע מן אלכתאב.
ונץ אלג׳ז אלעאשר מן כתאב דניאל.
שבועים שבעים נחתך – על ירושלם מיום חורבן ראשון בימי צדקיהו עד שיהיה בשניה.
לכלא הפשע ולהתם חטאת – שיקבלו ישראל את גמר פורענותם בגלות טיטוס ושיעבוד אדום וכדי שיכלו פשעיהם ויתמו חטאותם ויתכפר עונם כדי להביא עליהם צדק עולמים.
ולמשוח (עליהם) קודש קדשים – הארון והמזבחות וכלי הקדש שיבאו להם על ידי מלך המשיח ומניין שבועים שבעים ארבע מאות ותשעים שנה, גלות בבל שבעים ובית שיני ארבע מאות ועשרים.
Seventy weeks [of years] have been decreed on Jerusalem from the day of the first destruction in the days of Zedekiah until it will be [destroyed] the second time.
to terminate the transgression and to end sin so that Israel should receive their complete retribution in the exile of Titus and his subjugation, in order that their transgressions should terminate, their sins should end, and their iniquities should be expiated, in order to bring upon them eternal righteousness and to anoint upon them the Holy of Holies: the Ark, the altars, and the holy vessels, which they will bring to them through the king Messiah. The number of seven weeks is four hundred and ninety years. The Babylonian exile was seventy [years] and the Second Temple stood four hundred and twenty [years].
(כד-כז) שבועים – אמר הגאון רב סעדיה: כי אלה שבועים הם שנים. והעד שאמר אחר כן: עד מלאת שלשת שבועים ימים ולא הזכיר עם שבועים שבעים ימים והנה הם כמו שבע שבתות שנים. ונכון פירש כי חצי השבוע שהזכיר הוא פירוש כי אלף ימים ומאתים ותשעים כאשר אפרש בראיה גמורה רק פירוש אלה השבועים השבעים קשה עד מאוד. ועוד כי לכלא הפשע ולהתם חטאת – לא ידענו אם הכל לשבח או לגנאי כי הנה נראה ממלת לכפר עון ולמשוח קדש קדשים – שהוא לשבח רק ולחתום חזון ונביא איננו לשבח אם כן איך נוכל לתקן מלת לכלא פשע ולהתם חטאת להיותם לשבח. וככה לחתום חזון ונביא והנה מצאנו כתוב כי לא שלם עון האמורי עד הנה והוא לגנאי והטעם כי עד עתה לא בא יום אידו וקץ עונש עוונו כמו גדול עווני מנשוא וככה אם יקרך עון וככה תם עונך נשלם העונש שלך והנו לגנאי ויוכל המשיב לענות כי הנה החטאת והאשם. ועוד מלת אנא שא נא, הפך הדבר: תשא את עונה. והנה הכל יתפרש כפי ענין המקום ויורה להביא צדק עולמים לשבח.
וטעם ולחתום חזון – שכל הנביאים התנבאו על דבר בית שני. ועתה אומר דברי הגאון אמר כי יצא דבר פירושו שגזר שתחרב ירושלם עם בית שני ארבע מאות ותשעים שנה והם שבועים שבעים רק אתה טעית בחשבונך שנשלמו שבעים שנה ואינם רק שבעה שבועים שהם מ״ט שנים ולא חשש להזכיר השנתים כי חמשים ואחת היו ופירש עד משיח נגיד שהוא כורש המלך והביא ראיה מדברי הנביא כה אמר י״י למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו ושבועים ששים ושנים הם ימי בית שיני. והנה יש להקשות כי המלאך אמר בתחילת תחנוניך יצא דבר. ועוד איך יערב שני הגלות עם שנות בית שני ואיך נפרש לכלא הפשע ולהתם חטאת? ועוד מה נעשה בשבוע הנשאר שאמר והגביר ברית לרבים שבוע אחד אחר שבועים ששים ושנים והיה ראוי להזכיר כי עוד נשארו שלשת שבועים וראייתו כי כורש הוא משיח איננו נכונה כי למשיחו הוא נביאו וככה כתוב יען כי משח י״י אותי.
וקודם שאומר דעתי אפרש והגביר ברית לרבים (דניאל ט׳:כ״ז) – זה היה ידוע כי טיטוס כרת ברית עם ישראל שבע שנים ושלש שנים וחצי בטל התמיד בבית שיני לפני חרבן הבית וככה כתוב בספר יוסף בן גוריון.
ואמר על כנף שקוצים משומם – ששמו שיקוצים בדביר אחר המספר הנזכר כאשר נלכדה ירושלם וכתוב בנבואה הרביעית וחללו המקדש המעוז זהו יום נלכדה ירושלם בימי טיטוס והסירו התמיד קודם זה ונתנו השיקוץ משומם וככה כתוב ומעת הוסר התמיד ולתת שיקוץ שומם ימים אלף ומאתים ותשעים והוצרך דניאל לפרש כמה ימים שלמים הם חצי השבוע בעבור שני האדרים גם בעבור מלת חצי כי כן יתכן שאיננו חצי שלם פחות או יתר כמו וחצי שבט מנשה ורבים ככה. ודע כי ימים לעולם הם ימים ולא שנים רק יתכן אם אמר ימים להיות שנה תמימה בשוב ימי השנה כאשר היו כמו מימים ימימה שהם ימי השנה שלימה ימים תהיה גאולתו רק כאשר יאמר עם ימים מספר שני ימים או שלשה לא יתכן להיותם שנים רק ימים כאשר הם על פירוש שנתים ימים שהיו שנתים שלמים ששבו הימים כאשר היו וככה עד חודש ימים שתראה הלבנה על המתכנת שנראתה ביום הראשון מהמספר על כן אמרתי כי ימים אלף ומאתים ותשעים הם חצי השבוע שהזכיר וככה אשרי המחכה ויגיע לימים כאשר אפרש ואילו היה שנים איך יחכה אדם אלף שנים ויגיע וכתוב ימי שנותינו בהם שבעים שנה. והנה מצאנו נחמיה אומר אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אכלו באש וכתוב גם אותי צוה להיות פחם בארץ יהודה (נחמיה ה׳:י״ד), וכתוב עליו הוא יבנה היכל י״י והוא ישא הוד וישב ומשל על כסאו (זכריה ו׳:י״ג), וירמיהו התנבא עליו ומלך מלך והשכיל ובעזרא כתוב על נחמיה ואתה הוה להם למלך.
ועתה אפרש שבועים שבעים – הם ממוצא דבר בתחלת תחנוני דניאל.
ולכלא הפשע – כמו כי לא שלם עון האמורי.
ולהתם חטאת – כמו תם עונך.
ולכפר עון – לסבול עול הגלות.
לכפר עון – אבותינו ולהביא עת שידינם השם בצדק או פירושו לגנאי כי ביאת הצדק הוא שקיעתו כאשר השמש ביאתו הוא שקיעתו על כן הוא לגנאי כי לשבח הוא להפך כמו אז יצא כנוגה צדקה והוציא כאור צדקך וזהו קומי אורי כי בא אורך כי שקע אורך עד עתה.
ולחתום חזון ונביא – שיפסקו הנביאים. ולחתום משיח קדש קדשים – והנה זה תחלת הגלות.
ואל יעלה על לבך דבר המספר כי הנה במספר מלך פרס מולד נוסף כפי דבר המלאך כאשר אפרש ואם יש בחשבון תוספת או מגרעת לא יזיק אולי יעלה על לבך דבר המולד כי היודע רגע קדרות הלבנה בשנה הזאת ומצאנו קדרות אחרת לפני זאת מאה שנה אוכל בה לדעת מקום הלבנה באמת וכפי חשבונו ישוב ברצונו אחרונית או השנים הבאות. והנה פירוש ותדע ותשכל ממוצא דבר להשיב ולבנות ירושלם.
הנה נחתך הגזרה ונתחתם בשמים על עמך ועל עיר קדשך שהיו שבעים שמיטות מעת חורבן בית ראשון עד חרבן בית שני שהם ארבע מאות ותשעים שנה. היינו שבעים שנה מגלות בבל ות״כ שנים מבית שני. אשר בגלות ישראל אחרי החרבן מבית שני יכלא הפשע והוא החטא במחשבה וכאומרו נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו. ולהתם ולהשלי׳ החטאת והוא החטא במעשה וכאומרו בני אם יפתוך חטאים וגו׳ אם יאמרו לכה אתנו וגו׳. ולכפר העון בדבור ולהעבירו כאלו לא היה. מה שבגלות בבל לא תמו העונות והחטאי׳ כי הנה אחר כך בבית שני שבו לחטוא עוד כבראשונה. ואמנם בגלות האחרון הזה יתמו וישובו כל העונות כי גלות גדול כמוהו יכפר עון ולא יחטאו עוד בית ישראל. ולכן בסופו יבוא המלכות החמישי לישראל ויובא הצדק והוא הלוחות לבית עולמים במקדש אשר חסרו בבית שני. ויחתם וירשם חזון ונביא כי ישפוך ה׳ את רוחו על כל בשר ובניהם חלומות יחלומון אף כי הם צעירים לימים. מה שבבית שני חסרה הנבואה. ולמשוח קדש קדשים בשמן המשחה. מה שחסר השמן ההוא בבית שני.
ולחתם – ולהתם קרי ודין הוא חד מן ד׳ מלין כתיב ח׳ וקריא ה״א וסימן בשיר השירים א׳ ומשלי ב׳.
ולחתם טאות – חטאת קרי.
שבועים – שמטות משבע שנים.
נחתך – נגזר כי שניהם הם מענין כריתה.
ולהתם – מלשון תם והשלמה.
ולחתום – ענין גמר ובדרז״ל כל חותמי ברכות (בבלי ברכות ס״ג) וכן ועל החתום (נחמיה י׳:א׳) כי דרך לרשום כ״א שמו אחר גמר הכתב.
ולמשוח – ענין גדולה כמו למשיחי לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳) ולזה קראו גם כאן משיח נגיד.
שבועים שבעים – שבעים שמטות שנים נגזר על עמך וכו׳ ר״ל המקום גזר שתהיה חורבן בית השני בכלות שבעים שמטות מחורבן הראשון והם במספר שנים ארבע מאות ותשעים וכן היה כי בכלות ע׳ שנה מחורבן בית הראשון נבנה השני ועמד ת״כ שנה הרי בין הכל ת״ץ שנה.
לכלא הפשע – בחורבן בית השני ובקושי הגולה יכלה הפשע ויתמו החטאות כי ימורק הכל ויכופר העון ויהיה זה סיבה להביא צדק עולמים והוא משיח צדקנו אשר ימלוך לעולמים.
ולחתום חזון ונביא – להיות נגמר דברי חזון ונביא ר״ל להתקיים כל היעודים והבשורות אשר נבאו כל הנביאים.
ולמשוח קדש קדשים – להיות קדש הקדשים בגדולה מרובה כי אז יהיה גדול כבוד הבית.
שבעים שבעים נחתך – הודיע לו שהגזר שנחתך ונגזר על ישראל שיהיו בגלות שבעים שנה, הם שבעים שמטות, כי השבעים שנה היו בעון השמטות, כמ״ש אז תרצה הארץ את שבתותיה ואתם בארץ אויביכם וגו׳ (ויקרא כ״ו), וכן אמר בסוף ד״ה למלאת דבר ה׳ בפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה, והיה הגלות לכפר על עון השמטות, ומסתמא חטאו באותם השנים גם בשאר עבירות, וא״כ חטאו במשך שבעה פעמים שבעים שנים שהם ת״ץ שנים, רק שעל יתר עבירות לא הוצרכו להיות דוקא בגלות, כי ע״ז סבלו עונשים אחרים כל ימי משך בית שני, שהיו כבושים תחת שלשה מלכיות, תחלה מדי ופרס ואח״כ יון ואח״כ רומי, שכולם הכבידו עול עליהם, וזה היה לכפר יתר עונות שחטאו בת״ץ שנים הללו, [שאף שרש״י (ביחזקאל ד׳) עשה חשבון השמטות בצירוף היובלות, אין הדברים מוכרחים, כי בל״ז לר׳ יהודה שסובר ששנת היובל עולה למנין שבוע אאל״כ, ובפשוט ידענו מעדות הכתוב פה שחטאו ת״ץ שנים, כי החשבון שעשה שם בימי השופטים שלא חשב רק ימים שבין שופט לשופט אינו מוכרח, שגם אל שופטיהם לא שמעו כעדות הכתוב, וחטאו לפעמים גם בחיי השופטים] וכבר התבאר ששיבת בית שני לא נחשב לגאולה המיועדת, כי הגלות הוחל מזמן גלות הראשון בימי נבוכדנצר וימשך עד הגאולה העתידה, ושיבת ישראל בימי בית שני וישיבתם שם נחשב מן הגלות, שלא היה להם נביאים ושכינה ואורים ותומים ומלך מבית דוד ולא התקבצו האובדים והנדחים, כי כל משך בית שני נדחו ונתפזרו עוד יותר בארצות שבים כנודע בדה״י לימים ההם, רק שהיה תנאי אם היו שבים אז בתשובה שלימה היה ממהר את הקץ אז, וכשלא זכו נחשך הלילה עוד יותר ולא ישובו עד קץ הפלאות, וזה הודיע המלאך לדינאל שנחתך ונגזר זמן שבעים שבעים, לכלא פשע שהוא פשע בין אדם לחבירו וחטא לה׳, ולכפר עון – העון הוא על ידי עוות השכל והכפירה שהוא חטא ע״ג, ולהתם חטאת – שהוא החטא ע״י התאוה שהוא ג״ע שחטאו במשך זמן בית ראשון, ולהביא צדק עולמים – שאם היו שבים בתשובה והיה בא זמן הגאולה בסוף הת״ץ שנים היה מביא צדק עולמים, שכל בני העולם יכירו את האמונה האמתית ויצדקו בצדק במשפט, ולחתום חזון ונביא – שאז היו מקויימים נבואת כל הנביאים והחזון אשר חזו על הגאולה העתידה, והיו כולם מחותמים בטבעת המלך בחותמו של אמת, וגם ר״ל שאז תשוב הנבואה שנית כמ״ש אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג׳), ולמשוח קדש קדשים הוא הבנין השלישי שימשח ע״פ נביא שהמשיחה מורה על רוב קדושתו, (משא״כ הבית השני לא נמשח כי חסרו בו ה׳ דברים והיה עתיד ליחרב), וע״כ נחתך עונש ת״ץ שנים אם יזכו, ועונש ארוך וגלות כבד אם לא יזכו, וכבר באר מהרי״א, שאחר שהגאולה העתידה תביא צדק עולמים שכל בני העולם יכירו האמונה האמתית צריך לזה זמן יותר ארוך מגליות הקודמות, עי״ש.
נחתך – הוא נרדפו של נגזר.
לכלא – היה ראוי לכלה בה״א; שאחר ע׳ שבועים אלה לא יעשה עוד פשע וחטאת בעולם.
ולכפר – ע״י מה שהעולם יסבול בע׳ שבועים אלה.
ולחתם וגו׳ – שמחמת צדקת יושביו העולם יהיה שלו תמיד ולא יהיה עוד שינוי בקורותיו, וא״כ אין מקום עוד לחזון ונבואה.
ולמשח – מלשון לך נתתים למשחה (פרשת קרח) לשון גדולה; לתת גדולה לקדש קדשים הוא אל עליון, להכיר כי גדול הוא.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כה) וְ⁠תֵדַ֨ע וְ⁠תַשְׂכֵּ֜ל מִן⁠־מֹצָ֣א דָבָ֗ר לְ⁠הָשִׁיב֙ וְ⁠לִבְנ֤וֹת יְ⁠רֽוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עַד⁠־מָשִׁ֣יחַ נָגִ֔יד שָׁבֻעִ֖ים שִׁבְעָ֑ה וְ⁠שָׁבֻעִ֞ים שִׁשִּׁ֣⁠ים וּשְׁנַ֗יִם תָּשׁוּב֙ וְ⁠נִבְנְ⁠תָה֙ רְ⁠ח֣וֹב וְ⁠חָר֔וּץ וּבְצ֖וֹק הָעִתִּֽ⁠ים׃
Know therefore and discern, that from the going forth of the word to restore and to build Jerusalem until the anointed one, a prince, shall be seven weeks; and for sixty-two weeks, it shall be built again, with squares and moat, but in troubled times.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
(כה-כו) ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים, עד משיח – נגזר שבועים שבעה אלא שעשו בגולה ועלו שבעים, ששים שנה מהם עשו בארץ ישראל ואחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ.
b>ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב .ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא.
ותעלם ותפהם, מנד׳ כ׳רג׳ אלאמר אלי אלרג׳וע, ובנא ירושלם מע אלממסוח אלמדבר, סבע אסאביע, ת׳ם את׳נין וסתין אסבועא, תעוד ותבנא רחאבהא ופצולהא, ויכון דנק פי אוקאת מנהא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ותדע ותשכל מן מוצא דבר – מתוך מוצא הדבר הזה אשר יצא בתחלת תחנוניך להגיד לך תדע ותשכיל להשיב ולבנות ירושלם.
עד משיח נגיד – זמן הניתן מיום החורבן עד בא כורש מלך פרס שאמר הקב״ה עליו שהוא ישוב ויבנה עירו וקראו משיחו ונגידו, שנאמר: כה אמר י״י למשיחו לכורש וגו׳ (ישעיהו מ״ה:א׳) הוא יבנה עירי וגלותי ישלח וגו׳ (ישעיהו מ״ה:י״ג).
שבועים שבעה – שבע שמיטות שלימות יהיו בגולה קודם שיבא כורש ועוד היו יותר שלש שנים אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה בשנת אחת לדריוש המדי שהיה דניאל עומד בה כשנאמר לו החזון הזה כלו שבעים לכיבוש יהויקים צא מהן שמונה עשרה שנה שקדמה כיבוש יהויקים לחרבות ירושלם נשארו חמשים ושתים שנה. היא ששנו רבותינו: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה הם חמשים ושתים שנה אשר מיום החורבן עד שחזרו בימי כורש הרי שבע שמיטות ושלש שנים.
ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה – העיר ברחובתיה ובחרוצותיה, הן חריצים שעושין סביב החומה לחיזוק העיר שקורין פֿוֹשֵיץ.
ובצוק העתים – ואותן העתים יהיו בצוק וצרה כי בשעבוד מלכי פרס ויון ורומיים יהיו ויטריחו עליהם בשיעבוד קשה ואף על פי שהם ששים ושנים שבועים ועוד ארבע שנים שניתותרו מן השבוע השמיני שהיתה תחלתו נבלעת שלש שנים בתוך חמשים ושתים של משך הגולה לא נמנו כאן אותן ארבע שנים לפי שלא מנה כאן אלא שבועים והרי אתה מוצא שמתחילה התחיל למנות שבועים שבעים, ובסוף כשפירש עתיהם ומשפטיהם לא מנה אלא ששים ותשע, אלא שבוע א׳ נחלק מקצתו לכאן ומקצתו לכאן והוא לא הזכיר אלא השבועים השלימים.
ובצוק העתים – ובצוקה יהיו אותן העתים.
And you shall know and understand from the emergence of the word From the emergence of this word, which emerged at the beginning of your supplications to tell you, you shall know to understand [how] to restore and build Jerusalem.
until the anointed king Time will be given from the day of the destruction until the coming of Cyrus, king of Persia, about whom the Holy One, blessed be He, said that he would return and build His city, and He called him His anointed and His king, as it says: "So said the Lord to His anointed one, to Cyrus etc.⁠" (Yeshayahu 45:1): "He shall build My city and free My exiles, etc.⁠" (verse 13).
seven weeks Seven complete shemittah cycles they will be in exile before Cyrus comes, and there were yet three more years, but since they did not constitute a complete shemittah cycle, they were not counted. In the one year of Darius, in which Daniel was standing when this vision was said to him, seventy years from the conquest of Jehoiakim terminated. Deduct eighteen years from them, in which the conquest of Jehoiakim preceded the destruction of Jerusalem, leaving fifty-two years. This is what our Rabbis learned (Yoma 54a): "For fifty-two years no one passed through Judea.⁠" They are the fifty-two years from the day of the destruction until they returned in the days of Cyrus. Hence, we have seven shemittah cycles and three years.
and in sixty-two weeks it will return and be built i.e., the city with its streets.
and moat Heb. וְחָרוּץ. They are the moats that they make around the wall to strengthen the city, which are called fosse in French, ditch or moat.
but in troubled times But in those times they will be troubled and distressed, for in the subjugation of the kings of Persia and the heathens, they will burden them with harsh bondage. Now although there are sixty-two weeks and four years more that remain from the eighth week, whose beginning, viz. the three years, was included in the fifty-two years of the duration of the exile, those four years were not counted here because here he counted only weeks, and you find that from the beginning he started to count seventy weeks, and at the end, when he delineated their times and their judgments, he counted only sixty-nine, proving that one week was divided, part of it here and part of it there; and he mentioned only whole weeks.
but in troubled times They will be troubled in those times.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

(כה) עד משיח נגיד שבועים שבעה – והנה תשע עשרה שנה שהם מלכות כורש ואחשורוש ושנתים לדריוש והוא מלך שתים עשרה שנה וככה כתוב בספר מלכי פרס ועשרים שנה מארתחששתא המלך.
והנה הכל שבועים שבעה – עד בא נחמיה ככתוב בספר עזרא ושבועים ששים ושנים שעמד בית שיני וחצי השבוע פירשתיו. ואמר משומם והוא פועל יוצא. והטעם שהוא משומם כל רואו או כל שומעו מישראל.
ותדע ותשכל מוצא הדבר מתי יתמיד הגלות בבליי. ויתמיד בית שני. ויתחיל הגלות הארוך. כי עד שיבוא הנגיד כורש שנקרא משיח ה׳ להשיב ישראל ולבנות ירושלם ויצא דבת אל היש יעברו שבועים שבעה. ובזה ביאר זמן הגלו׳ בבליי בקירוב. כי לא גלה הזמן הקצוב בהחלט לכל דבר. ושבועים ששים ושנים תשוב ארץ ישראל לבנינה בבית שני ונבנתה רחוב וחרוץ ר״ל חריצי הארץ וכל מקומותיה. ובצוק העיתים כי בעיתים הרבה מהזמן מהבי׳ השני יהיה צוק וצרה לישראל כבימי החשמוני׳ וזולתם. והנה מנין הששים ושנים שבועות יהיה מהעת אשר הותחל בימי כורש מלאכת הבנין אף כי נתבטל. ובזה ביאר התמדת בית שני בקירוב.
וחרוץ – ענין חפירה ובדרז״ל חריצים ונעיצים (בבלי חולין ס״ז).
ובצוק – מלשון צוקה וצרה.
מן מוצא דבר – ממה שיוצא ומובן מזה הדבר תדע ותשכיל עת בא להשיב ולבנות את ירושלים בגאולה שלימה ותבין כי טעית בחשבונך ועדיין לא באה העת.
עד משיח נגיד – ר״ל כי מספר של שבעה השמטות האלה בחשבון הזה נגזר לחלק עד משיח נגיד ר״ל מן החורבן עד משיח נגיד הוא כורש יהיה מספר שבע שמטות שלימות אבל השמינית לא שלמה.
ושבועים ששים ושנים תשוב וכו׳ – ואח״ז תשוב להיות בנוים משך זמן ס״ב (ועל שלא נשלמה לא זכר אף השנים) שמטות שלימות מלבד השנים אשר לא באו לכלל שמטה ומן מוצא הדבר ההוא הנה תוכל להשכיל לדעת אשר עדיין לא בא העת כי מספר שבעים שנה שאמר ירמיה לפי מלאת לבבל היא על התחלת הפקידה והנה היא תחשב מהתחלת התפשטות בבל על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה אבל סוף הגאולה ובנין בה״מ תהיה בכלות ע׳ שנה מגלות צדקיה וחורבן הבית כי אם כן היא עולה החשבון יפה שהרי גלות צדקיה היתה בסוף שנת י״ט לנ״נ והוא מלך מ״ה שנים ונשארו א״כ משנותיו כ״ו שנים ימי אויל מרודך בנו כ״ג אלא שנבלעה שנה אחת כמ״ש למעלה הרי א״כ מ״ח ימי בלשאצר בנו ג׳ הרי נ״א ימי דריוש המדי שנה אחת הרי נ״ב א״כ מהחורבן ועד כורש המולך אחר דריוש לא נשלם רק שבעה שמטות ונכנס שלשה שנים בהשמטה השמינית ובהשנה הראשונה לכורש עלו לירושלים והתחילו לבנותה ועמדה כך ח״י שנה עד השנה הראשונה לדריוש הפרסי והבית לא נבנה עד השנה השניה ועמדה ת״כ שנה א״כ מבנין ירושלים עד החורבן תל״ח שנה והם במספר ס״ב שמטות שלימות ועוד ארבעה שנים אשר לא באו לכלל שמטה (ולכן לא זכר אף השנים) והרי בין הכל שבעים שמטות וכמו החשבון האמור עד משיח נגיד יוחשב מגלות צדקיה כן חשבון של גאולה שלימה ובנין בה״מ יש לחשוב שבעים שנה מגלות צדקיה ולא נשלמו עד השנה האחת לדריוש הפרסי כי כשמת דריוש המדי היה נ״ב שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו צא וחשוב ימי כורש ג׳ הרי נ״ה ימי אחשורוש י״ד הרי ס״ט א״כ בשנה האחת לבנו דריוש הפרסי נשלמו שבעים שנה ובשניה לדריוש היה גאולה שלימה והתחילו לבנות הבית וכמ״ש בשנת שתים לדריוש וכו׳ ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה׳ (חגי א׳:י״ד) ומ״ש ובשנת אחת לכורש לכלות דבר ה׳ בפי ירמיה וכו׳ (דברי הימים ב ל״ו:כ״ב) כי פקידה בעלמא אשר חזרו ישראל לארצם בפקודת כורש כמ״ש שם היא היתה בכלות שבעים שנה מגלות יהויקים שהם נ״ב שנה מגלות צדקיה אבל גאולה שלימה יחשב שבעים שנה מגלות צדקיה כאשר אמרנו אבל אם יוחשב אף לגאולה שלימה ובנין בה״מ מכבוש יהויקים בראשונה בכלות שבעים שנה ממנה א״כ אין כאן חשבון כלל מגלות צדקיהו וא״כ גם החשבון האמור עד משיח נגיד מהראוי ג״כ לחשוב מכבוש יהויקים בראשונה ויעלה א״כ לעשר שמיטות וממשיח נגיד עד חורבן בית שני לא יהיה כ״א ס׳ שמטות להיות בין הכל ע׳ שמטות ולא כן נאמר ונגזר כי עד משיח נגיד לא יעלה אף לשמנה שלימות ומשם עד החורבן עולה אף יותר מס״ב שמטות וא״כ מזה ישכיל שטעה בחשבון ומוסב למעלה לתחילת הענין לומר ע״י דברי המלאך בינותי בספרים מספר וכו׳ למלאות לחרבות ירושלים ע׳ שנה הוא גלות צדקיה וחורבן הבית.
רחוב וחרוץ – רחוב העיר תהיה בנויה וחפירה סביב לה כדרך העושין לעיר מבצר.
ובצוק העתים – זמן עמידת הבית השני תהיה בצוקה כי ימשלו בהם פרס ויון ורומי.
השאלות: (כה) מ״ש ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, לא היה כן שהבית לא עמד רק ת״ך שנה שהם רק ששים שבועות, לא ששים ושנים?, וגם שפתח בשבועים שבעים ופרט רק שבעה וששים ושנים וחסר שבוע אחד?.
ותדע ותשכל מן מצא דבר – עפ״ז באר לו פרטי החשבונות מה שצריך להיות בשבעים שמטות הללו שנחתכו על עם ה׳, להשיב ולבנות ירושלם – ר״ל מן החורבן עד זמן שינתן להם רשות שישובו ויבנו את ירושלים, שזה היה בשנה הראשונה שמלך כורש שנתן רשות ע״ז שישובו בני הגולה, ושבו מהם רבים, ומשם עד משיח נגיד, ר״ל על משך הזמן שהמשיח יהיה נגיד ומושל, ר״ל כל ימי בנין הבית שהיה להם משיח, כ״ג שנמשח בשמן או נשיא ומלך שנקראו משיח, והוא יהיה נגיד ומצוה, הזמן הזה יתארך שבועים שבעה, ושבועים ששים – ועוד [שבועים] שנים, [אשר] תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ – ר״ל שבועים שבעה שהם שבעה שמטות ימשכו עד להשיב ולבנות ירושלים, היינו מזמן חורבן הבית עד שנתן כורש הפקודה להשיב ולבנות ירושלים שהיה בשנת אחת למלכו, וכבר פירש״י שהיו שלש שנים יותר, [כי בשנת אחד לדריוש שהיה דניאל עומד בה כשנאמר לו החזון הזה כלו שבעים לכיבוש יהויקים צא מהם י״ח שנה שקדם כיבוש יהויקים לחורבן ירושלים נשארו נ״ב], אלא מתוך שלא שלמה השבוע לא נמנה, ושבועים ששים יתארכו עד משיח נגיד, ר״ל עד זמן החורבן שעד שם המשיח מישראל יהיה נגיד ומושל בם, ושני שבועים יתארכו עד שתשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ר״ל מן הזמן שבטל הבנין בשנה הא׳ של כורש שכתבו שטנה ונבטל הבנין עד שתים לדריוש, שהגם שהיו י״ח שנה הלא לא חשיב רק מנין שמטות, ולא היה שם יותר מב׳ שמטות, לכן לא נמנה רק לשתים כמו שפרש״י למעלה, ובפרט שלפי מה שמבואר בעזרא החלו בבנין בשנה השנית בחדש השני, ואז כתבו צרי יהודה שטנה ועד שהלכו ובאו האגרות בחזרה לבטל הבנין לא בטל עד סוף שנת ב׳ או תחלת שנת ג׳ לכורש, ולפ״ז הראה לו ג׳ מנינים, מנין א׳ שבעה שבועים עד שיתן כורש הפקודה לבנות, ואז נתקיים מ״ש ירמיה שבמלאות שבעי׳ של בבל אפקד אתכם, שזה היה הפקודה הראשונה בימי כורש תיכף כשנחרבה בבל, מנין הב׳ שתי שמטות (ועוד איזה שנים שלא חשב שהם פחות משבוע), עד שהתחילו שנית לבנות ממש בימי דריוש, ובזה נתקיימה הנבואה השניה שמצא דניאל בספרים שכתוב למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, שזה נחשב מגלות צדקיהו שהיה י״ח שנה אחר גלות יהויקים, וזה תשובה על ספק א׳ של דניאל, ובית שני עמד ת״ך שנים, שהם ששים שבועים, שעז״א עד משיח נגיד שמשל על ישראל משיח ומושל מקרבם, ובצוק העתים, ר״ל שכ״ז בית שני יהיו בצוק העתים, כי היו תחת המלכיות, והיה להם צרות וצוקות לכלא פשע ולכפר עון מבית ראשון, וזה תשובה על הספק השני שהיה לדניאל ע״מ שראה שיהיה עוד שעבוד גליות.
מן מצא דבר – מן היום שהדבר יצא מפי ה׳ להשיב ירושלים על מכונה ולבנותה (זה ואין צריך לומר זה) עד שיהיה בה משיח – מלך משוח בשם המשחה, נגיד – מושך עַמו אחר רצונו (משכו וקחו לכם, פרשת בא מתורגם נגידו), יעברו שבועים שבעה (היה ראוי לכתוב שבועים שבעים, עיין למעלה פסוק כ״ד); ואחר שבועים ס״ב (וכל שבועים אלה הם שבועי שנים, שבע שנה כל אחד) תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן העיר באופן שיהיה לה בתוכה רחוב (מקום רחב לועד יושבי העיר, וחומותיה סביבותיה וסביב לחומות חריץ גומא כמו שעושים לערים הבצורות; אבל לא תהיינה עוד עתים של שלום ושלוה, רק עתים של צוקה וצרה.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כו) וְ⁠אַחֲרֵ֤י הַשָּׁ⁠בֻעִים֙ שִׁשִּׁ֣⁠ים וּשְׁנַ֔יִם יִכָּ⁠רֵ֥ת מָשִׁ֖יחַ וְ⁠אֵ֣ין ל֑וֹ וְ⁠הָעִ֨יר וְ⁠הַקֹּ֜⁠דֶשׁ יַ֠שְׁחִ֠ית עַ֣ם נָגִ֤יד הַבָּ⁠א֙ וְ⁠קִצּ֣⁠וֹ בַשֶּׁ֔⁠טֶף וְ⁠עַד֙ קֵ֣ץ מִלְחָמָ֔ה נֶחֱרֶ֖צֶת שֹׁמֵמֽוֹת׃
And after the sixty-two weeks the anointed one shall be cut off and be no more; and the people of the prince that is to come shall destroy the city and the sanctuary; but his end shall be with a flood; and until the end of the war, desolation is decreed.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

ובעד אלאת׳נין ואלסתין אלאסבוע, ינקטע אלממסוח מן אלמוצ׳ע פליס לה, ואלקריה ואלקדס יפסדהמא קום אלמדבר אלמקבל, ואג׳לה באלגרק, ואלי אג׳ל אלחרב תנבתר עלי וחשאת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ואחרי – אותן שבועים.
יכרת משיח – יהרג אגריפס מלך יהודה שהיה מושל בימי החורבן.
ואין לו – כמו: ואיננו.
משיח – אינו אלא לשון שר וגדול.
והעיר והקודש – ואת העיר ואת המקדש.
ישחית עם נגיד הבא – עליהם הוא טיטוס ואכלוסיו.
וקצו בשטף – וסופו לקללה ולאבדון שישטף כח מלכות הרשעה על ידי מלך המשיח.
ועד קץ מלחמה – של גוג ומגוג תהי העיר.
נחרצת שוממות – חרץ של שוממות, של שיממון.
And after those weeks.
the anointed one will be cut off Agrippa, the king of Judea, who was ruling at the time of the destruction, will be slain.
and he will be no more Heb. וְאֵין לוֹ, and he will not have. The meaning is that he will not be.
the anointed one Heb. מָשִׁיחַ. This is purely an expression of a prince and a dignitary.
and the city and the Sanctuary lit. and the city and the Holy.
and the people of the coming monarch will destroy [The monarch who will come] upon them. That is Titus and his armies.
and his end will come about by inundation And his end will be damnation and destruction, for He will inundate the power of his kingdom through the Messiah.
and until the end of the wars of Gog the city will exist.
cut off into desolation a destruction of desolation.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

(כו) ועד קץ מלחמה – שנלחם שנים רבות על ירושלם עד שהיתה נהרסת שוממות.
ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת מלאכת המקדש מכורש המשיח כי אין עוזר לו. העיר והקדש ישחי׳ העם הבא עם הנגיד טיטוס. והנה יחס ההשחתה ההיא אל העם ולא אל טיטוס כי לפי אשר כתב יוסיפון הוא היה מרחם על העיר והעם וקצו מהעיר והקדש בהשחת׳ הזאת יהיה בשטף שר״ל השחתה גדולה כשטף מים רבים. ועד קץ המלחמה יהיה נכרתת שוממות כי רבים מישראל כחול מתו במלחמת טיטוס ובניהם במלחמת הפריצים.
בשטף – הוא לשון מושאל משטיפת מרוצת המים.
נחרצת – ענין כריתה וחתוך וכן כי כלה ונחרצה (ישעיהו י׳:כ״ג).
ששים ושנים – ולא חש למנות עוד ד׳ השנים וכמ״ש למעלה לפי שאין בהם שמטה שלימה.
יכרת משיח – זה אגריפס המלך אשר יומת בעת החורבן.
ואין לו – אין לו עוד בעולם והוא כפל ענין במ״ש.
והקודש – המקדש.
עם נגיד – עמו של הנגיד הבא על ירושלים והוא טיטוס.
וקצו בשטף – אבל סופו של העם ההוא לכליון ברב שטף אף הבאה ע״י המשיח.
ועד קץ מלחמה – המלחמה שתהיה בסוף כל המלחמות והיא מלחמת גוג.
נחרצת שוממות – תהיה העיר ירושלים נכרתת בכריתת שממון.
ואחרי השבועים ששים ושנים – שיהיה משיח נגיד ומושל עליהם מבני עמם, יכרת משיח ואין לו – שהמלך האחרון שהוא אגריפס נהרג ברומי, וכן הכ״ג האחרון נהרג ולא היה לו עוד מלך וכ״ג מעמו, והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא שהוא עם הרומיים, כי השחתת המקדש לא היה ברצון טיטוס רק עם הרומיים עשו זה מעצמם, כמ״ש ביוסיפון, וקצו בשטף – וע״י השטף הזה יהיה קץ להקדש, שיהיה הבהמ״ק חרב עד עת מלחמה – ר״ל עד שיגיע עת מלחמת גוג ומגוג (ועד עת) נחרצת שוממת – עד העת שנחרץ ונגזר שיהיה שומם וחרב.
ואין לו – ולא תהיה לו עוד הויה, ולא יהיה עוד.
והקדש – ובית המקדש.
עם – של מלך שולט וגוזר.
וקצו בשטף – ועם זה עִם נגידו יכלו וְיִקָצְצוּ במהרה במרוצת מים שוטפים; או וקצו – של מלך זה המחריב העיר יהיה קץ וחרבן הבא בשטף אף ואין לעמוד נגדו; ועד קץ וסוף המלחמה ההיא נחרצת ונגזרת שוממות (שוֹמְמוּת בשורק) וחרבן גמור על ירושלים.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כז) וְ⁠הִגְבִּ֥יר בְּ⁠רִ֛ית לָרַבִּ֖⁠ים שָׁב֣וּעַ אֶחָ֑ד וַחֲצִ֨י הַשָּׁ⁠ב֜וּעַ יַשְׁבִּ֣ית⁠׀ ⁠זֶ֣בַח וּמִנְחָ֗ה וְ⁠עַ֨ל כְּ⁠נַ֤ף שִׁקּ⁠וּצִים֙ מְ⁠שֹׁמֵ֔ם וְ⁠עַד⁠־כָּלָה֙ וְ⁠נֶ֣חֱרָצָ֔ה תִּתַּ֖⁠ךְ עַל⁠־שֹׁמֵֽם׃
And he shall make a firm covenant with many for one week; and for half of a week he shall halt the sacrifice and the offering; and in its place shall be the wing of the appalling, detestable things, until the decreed destruction shall be poured out upon the appalling things.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
והגביר ברית לרבים שבוע אחד – תני רי״א שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל.
א״ר יוחנן אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים – וכתיב התם על כי עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם. כותים שבה מה היו עושים, מטלניות מטלניות היתה נשרפת. אמר רבי זעירא בוא וראה כמה חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות, תרין אמוראין חד אמר שהם מזבלים אותה, וחרינא אמר שהם הופכים את עפרה כהדין דמערי סאתא מה דלעיל גחית לרע ומה דלרע סליק לעיל, עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאי בבקעתא דארבל ועמיק סיכתיה ונפק עפרא יקידתא ואוקיד זרעא.
וית׳בת אלעהד ללג׳מאעה אסבועא ואחדא, לכנה פי נצפה ינכת׳ פיעטל אלד׳בח ואלבר, ומע בסטה אלרג׳ס וחשה, חתי אן פנא ואנבתאר ינצבון עלי אלוחשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

והגביר ברית לרבים שבוע אחד – לרבים לשרים, כמו: וכל רבי המלך בבל (ירמיהו ל״ט:י״ג) בספר ירמיה.
והגביר – טיטוס הרשע ברית לשרי ישראל.
שבוע אחד – יבטיחם בהגברת ברית ושלוה עד שבע שנים.
ובתוך השבוע יפר את בריתו וישבית זבח ומנחה, וזהו שאמר בחזיון הראשון: ובשלוה ישחית רבים (דניאל ח׳:כ״ה) מתוך ברית שלום ישחיתם.
ועל כנף שיקוצים משומם – כינוי של עבודה זרה הוא, כלומר ועל מושב גובה בין שקוצים ותיעוב יניח את השומם את עבודה זרה שהיא נאלמת כאבן דומם.
כנף – לשון גובה ככנף העוף הפורח.
ועד כלה ונחרצה תתך על שומם – ותתקיים ממשלת השיקוץ הזה עד יום אשר תתך עליה כלה ונחרצה הנגזר עליה בימי מלך המשיח.
תתך על שומם – תגיח ותרד עליה כליון תרוץ על העבודה זרה ועל עובדיה.
And he will strengthen a covenant for the princes for one week לָרַבִּים, for the princes, like "and all the officers of (רַבֵּי) the king,⁠" in the Book of Yirmeyahu (39:13).
will strengthen Titus [will strengthen] a covenant with the princes of Israel.
for one week He will promise them the strengthening of a covenant and peace for seven years, but within the seven years, he will abrogate his covenant.
he will abolish sacrifice and meal-offering This is what he says in the first vision: "and in tranquility he will destroy many" (8:26). Through a covenant of tranquility, he will destroy them.
and on high, among abominations will be the dumb one This is a pejorative for pagan deities. i.e., on a high place, among abominations and disgusting things, he will place the dumb one, the pagan deity, which is dumb like a silent stone.
high Heb. כְּנַף, lit. wing, an expression of height, like the wing of a flying bird.
and until destruction and extermination befall the dumb one and the ruling of the abomination will endure until the day that the destruction and extermination decreed upon it [will] befall it, in the days of the king Messiah.
befall the dumb one Heb. תִּתַּךְ, reach; and total destruction will descend upon the image of the pagan deity and upon its worshippers.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

(כז) וטעם ועד כלה ונחרצה תתך על שומם – שהשיקוץ יעמד בבית עד בא עת כלה ונחרצה גזרה שנגזרה תתך על שומם הוא השקוץ דרך תפלה שיהיה שומם כמו בת בבל השדודה.
ופירוש ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח – שלא יהיה מישראל מלך עליהם והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא שהוא אספסינוס שר מלך רומא בבאו על ירושלם עם בנו גם עליהם כתוב בנבואה הרביעית וזרועים ממנו יעמדו וחללו את מקדש המעוז והסירו התמיד.
וטעם וקצו יבא – לקצו באניות.
ושבוע אחד והוא סוף השבועים שבעים יגביר ברית לרבים. ר״ל כי טיטוס יקרא לשלו׳ לישראל שיכרתו ברית עמו ויכנעו לפניו ויגביר לעשות עמהם טובה. וחצי השבוע מהשבוע הלז האחרון ישבית זבח ומנחה מבית המקדש. ואחר כך ישרוף המקדש וישימהו משומם וגלוי אשר עליו יעברו כנף שקוצים והם העופות טמאות אשר שמה יעברו ובו יקננו. ועד כלה ונחרצה תתך חמתו על עם ישראל שהוא שומם.
ועל כנף שקוצים – במסורת פר׳ ויחי נמס׳ סי׳ מן ט׳ על דסבירין עד וקרינן על וזה אחד מהם ועיין מ״ש בנחמי׳ סי׳ י״ב.
לרבים – לשרים כמו ורבי המלך (ירמיהו מ״א:א׳).
משומם – משותק ונאלם.
תתך – ענין יציקה והרקה.
והגביר ברית – מתחלה יגביר ויחזק מלך רומי כריתת ברית לשרי ישראל על משך זמן שמטה אחת.
וחצי השבוע – אבל יפר הברית בחצי השבוע ויבא על ירושלים ויבטל מבית ה׳ זבח ומנחה.
ועל כנף – ר״ל בגובה המעלה כהעוף הזה אשר יפרוש כנפיו לעוף למעלה והוא ענין מליצה.
שקוצים משומם – תהיה העכו״ם המשוקצת והנאלמה כאבן דומם.
ועד כלה – בגבהי המעלה תהיה עד אשר תתך הכליון והכריתה על העכו״ם ההיא הנאלמה ור״ל בבת אחת תכלה ולא מעט מעט.
והגביר – ספר איך יהיה ענין החורבן, ששבוע אחד בקש טיטוס מהם שישלימו אתו ורצה לכרות עמהם ברית ושלא יקבל מהם אף מס, בלבד שיכנסו עמו בברית שלום, וז״ש שיגבר ברית לרבים שבוע אחד, וחצי השבוע ג׳ שנים קודם החורבן ישבית זבח ומנחה – בטלו הזבחים על ידי המלחמות ועל כנף – ע׳ שנה אחר החורבן העמיד אדריאנוסא את צלמו במקום המקדש, על כנף של שקוצים, וזה ימשך עד שתתך כלה ונחרצה על שומם היינו על המחריב ששומם אותו והחריבו.
א. כן כנראה צ״ל, וכן מופיע בדניאל י״א:ל״א. בדפוסים: ״אדיאנוס״.
והגביר וגו׳ – ומכח גבורתו יביא עמים הרבה בברית עמו, כלומר יכריחם להבטיח לו שיעבדוהו וישיבו לו מס ומנחה, ולא יגזור עליהם גזרה אחרת כל משך שבע שנים הראשונות; ואח״כ במשך חצי השבוע (בה״א הידיעה יתירה) במשך ג׳ שנים וחצי יתאכזר בגזרותיו וישבית ממזבח ה׳ זבח ומנחה.
ועל כנף – מליצה זרה והוראתה כמו על ידי, על ידי שקוצים – עבודת אלילים מתועבים יהיה משומם את הארץ, וכל זה עד יגיע יומה של כלה ונחרצה (בו״ו מיותרת), יומה של כלה נגזרת מאת האל ואין להשיבה אחור, שתתך פתאום עליו השומם – השם ירושלים לשממה.
ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳ר׳ יוסף אבן יחייאמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144