×
Mikraot Gedolot Tutorial
Loading text...
 
(א) וְ⁠אֵ֛לֶּ⁠ה תֹּלְ⁠ד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃
These are the descendantsdescendants | תֹּלְדוֹת – The Hebrew word carries a dual connotation, of both descendants and family history. See the note on Bereshit 2:4. of Esav, who is Edom.
מקבילות במקראתורה שלמהתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבתירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובשכל טובאבן עזרא א׳ר״י בכור שוררד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניהדר זקניםרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנואור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םרד״צ הופמן
[א]
לעיל פכ״ה אות מה. ובשכ״ט לא פסל את הראשונים שהן כשרין מהן אלא להוסיף עליהן, ולמה יחסן כדי לגלות פגם פסולתן. ועי׳ חזקוני. ובכת״י רמזי ר״י ואלה תולדות עשו הוא אדום, סימן לשפיכות דמים, וזהו אדום. ובלק״ט הוא אדום וארצו אדומה וגבוריו אדומים. וראה לעיל פכ״ה אות קצב. ולקמן אות כא.
ואלה תלדות, לא פסל את הראשונים. (לקח טוב)
[ב]
נדפס בפליטת סופרים דף לו. וראה לעיל פכ״ה אות מח. ופ״ה יא. ובאדר״נ נו״ב פל״ז. ובזח״א קעז.
ואלה תלדות עשו, למה חסר? ללמדך שאין זכות אבות נזכרת להם. (מדרש חסר ויתר)
[ג]
לעיל אות א. ולקמן אות ח. ובכת״י ילקוט מעין גנים ואלה תולדות עשו הוא אדום, (ללמדך) ייחוסן שהן בני זמה, (וללמדך) שעמלק שהם זרע בני עשו מצוה עלינו למחות זכרם, שנאמר תמחה את זכר עמלק. וראה לקמן אות לה. בבאור.
ואלה תלדות עשו, נתעסק בייחוס בני עשו, ואלה תולדות עשו להודיע נוולן, שאת מוצא שהן בני זמה. (תנחומא וישב א.)
וְאִלֵּין תּוֹלְדָת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם.
These are the descendants of Eisav, he is Edom.
ואלי⁠[ן] יחוס תולדוותיה⁠(ון) דעשו הוא אדום.
ואילין ייחוסין דעשו הוא דאתקרי
כן בכ״י לונדון. בדפוסים: ״דמתקרי״.
אדום.
These are the genealogies of Esau, who is called Edom.
[ו]⁠אלה תולדות עשו – הה״ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם (דניאל י״ב ב׳), אלו בני יעקב שכתוב בהם אלה תולדות [יעקב (בראשית ל״ז ב׳), ואלה לחרפות (דניאל שם) אלו בני עשו שכתוב בהם ואלה תלדות] עשו. לדראון עולם (שם) שהם יורשים גיהנם. אין הב״ה חפץ בקלוסן של רשעים שנאמר הבו לה׳ משפחות עמים ואח״כ הבו לה׳ כבוד ועז (תחלים צ״ו ז׳). וכדי שלא יהא פתחון פה לאומות לאמר מיוחסין אנו לכך גלה הב״ה בתורה (משנאותם) [מוצאותם] היאך הם בני זמה. את מוצא בתחלת ברייתו של עולם המקום מתעסק ביחוסי הגוים שלא יהא להם פתחון פה להודיע לבריות עקריהן ונוזליהן. כשבא ליחס את הגוים מה כתיב כוש ומצרים וגו׳ וכוש ילד את נמרוד (הוא) וגו׳ (בראשית י׳ ו׳-ח׳) ועמד להכעיס להב״ה שנאמר הוא החל להיות וגו׳ על כן יאמר כנמרוד גבור ציד וגו׳ (שם ח׳ - ט׳), שהיה יודע רבונו ומתכוון למרוד בו. ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים (שם י״ד), אשר הולידו אינו אומר אלא אשר יצאו, וכפתורים בני זמה הם שלא נודע מי אביהם. וכן נתעסק ביחוסי (בניו) [בני עשו] להודיע ניוולן הה״ד ואלה תולדות עשו הוא אדום.
(ב-ג)
עדה בת אילון החתי – עדה שהיתה מקשטת עצמה לזנות כד״א ותעד נזמה (הושע ב׳ ט״ו). ואת בשמת, שהיתה מבשמת עצמה לזנות. ד״א למה נקרא שמה עדה, א״ר עזריה למדך הכתוב תפש עשו דרכן של אנשי דור המבול שכל אחד מהם היה לוקח שתי נשים אחת לפריה ורביה וא׳ לתשמיש, זו שהיתה לפריה ורביה היתה כאלמנה בזויה, וזו שהיתה לתשמיש היה משקה אותה כוס של עקרין שלא תלד והיתה אצלו מקושטת כזונה, הה״ד רועה עקרה לא תלד (איוב כ״ד כ״א). תדע לך שכן הוא, שהרי נאמר בלמך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה (בראשית ד׳ י״ט) שהיתה מועדת מביתו, ושם השנית צלה (שם), שהיתה יושבת בצלו. וכן עשו הרשע ולכך קראה עדה שנעדה מביתו. ויהודית בת בארי לקח לתשמיש לכך קראה הכתוב אהליבמה שהיתה יושבת באהלו, ולפי שהיתה כאלמנה היתה מקושטת ומתבשמת ועושה צרכיה ממקום אחר. ולמה קראה יהודית שהי⁠(ת)⁠ה מודה בה שהיתה אשתו. בת בארי שהיתה ממזרת בת זנונים וכתוב ובאר צרה נכריה (משלי כ״ג כ״ז). החתי, שהיתה מניאוף של איש שנאמר היחתה איש אש בחיקו (שם ו׳ כ״ז). ד״א אהליבמה שהיתה בונה במה לע״ז.
והד֗א שרח תאליד עשו הו אדום.
וזה סיפור תולדות עשו הוא אדום.
ואלה תולדות
לא פסל את הראשונים. כי בכל מקום שכתוב ואלה מוסיף על הראשונים. עיין ב״ר פי״ב.
לא פסל את הראשונים.
עשו הוא אדום
הוא אדום. ב״ר פס״ג ופע״ה על הכתוב ארצה שעיר שדה אדום.
הוא אדום. וארצו אדומה. וגבוריו אדומים.
ואלה תולדות עשו – לא פסל את הראשונים שהן כשרין מהן, אלא להוסיף עליהן, ולמה יחסן כדי לגלות פגם פסולתן:
הוא אדום – ותבשילו אדום, כדדרשנו כבר:
הוא אדום – הוא אבי אדום.
THE SAME IS EDOM. He is the father of Edom.⁠
The Hebrew literally reads, he is Edom, which Ibn Ezra, based on verse 9, interprets as, he is the father of Edom (Krinsky). Filwarg interprets it as, both Esau and his descendants are called Edom. Our verse teaches that Esau is Edom and verse 9 (which reads, Esau the father of the Edomites) that Esau's descendants are called Edom.
ואלה תולדות עשו – שני פעמים הוא אומר: {ו}⁠אלה תולדות עשו (בראשית ל״ו:ט׳), לפי שהיו לו תולדות משני מקומות:⁠
בספר הג״ן מופיע כאן: ״בני עדה בת אלון, בני בשמת בת ישמעאל שתי שמות היו להם: עדה שמה בשמת, בשמת שמה מחלת באלה תולדות, ויהודית לא ילדה״. משפט זה מופיע בכ״י מינכן 52 רק להלן, וצ״ע איפה היה ממוקם בפירוש ר״י בכור שור המקורי.
בני עדה בת אלון ובני בשמת בת ישמעאל היו עיקרים בארץ כנען, ובני אהליבמה היו עיקר דירתם בארץ שעיר. ועל ידי אהליבמה ירש עשו את הר שעיר, כמו שאומר: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (דברים ב׳:ה׳), שעל ידי ירושה בא לו הר שעיר, וכן הוא אומר: ובשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשו יירשום וגו׳ (דברים ב׳:י״ב). ואגב בני עדה ובשמת מנה בזאת הפרשה בני אהליבמה. ולכך שעיקר המניין של פרשה זו היו בני עדה ובשמת, אמר בסוף פרשה: אלה בני עשו אשר יולדו לו בארץ כנען (בראשית ל״ו:ה׳). ובפרשה אחרת (בראשית ל״ו:ט׳-י״ד), לפי שהיה רוצה למנות בני אהליבמה שהם מהר שעיר, מנה אף בני עדה ובשמת. ואף בני עדה ובשמת יולדו להם בנים בהר שעיר לאחר שנסתלק עשו לגמרי לשם, ולכך אמר בתחילת הפרשה: {ו}⁠אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר (בראשית ל״ו:ט׳).
ועשו היתה דירתו, פעמים אצל אהליבמה בהר שעיר ואצל ירושתו הבאה לו ממנה, ופעמים אצל אביו ואצל עדה ובשמת בארץ כנען. עדה ובשמת היו להן שתי שמות: עדה שמה בשמת (בראשית כ״ו:ל״ד), ובשמת {שמה} מחלת (בראשית כ״ח:ט׳) באלה תולדות,⁠
בכ״י מינכן 52 נוספה כאן בטעות מלת ״וכשבא״, כנראה מהמשפט הבא.
ויהודית לא ילדה. וכשבא יעקב מפדן ארם, שמע וידע כי אז היה עשו אצל אהליבמה בהר שעיר, ושלח אליו מלאכים אל הר שעיר. ומשם בא לקראתו בארבע מאות מקרובי אשתו, ושם חזר, כדכתיב: וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה (בראשית ל״ג:ט״ז), אבל עדיין היתה מקצת דירתו בארץ כנען אצל אביו ואצל עדה ובשמת.
ואלה תולדות עשו – THESE ARE THE DESCENDANTS OF ESAV – Two times it says: “These are the descendants of Esav” (Bereshit 36:9), since he had descendants from two places: the sons of Adah the daughter of Eilon and the sons of Basemat the daughter of Yishmael were mainly in the land of Canaan, and the sons of Oholivamah their main dwelling was in the land of Seir. And through Oholivamah Esav inherited Mount Seir, like it says: “because I have given Mount Seir to Esau for a possession” (Devarim 2:5), that through inheritance Mount Seir came to him, and thus it says: “The Horites also lived in Seir before, but the children of Esau dispossessed them etc.” (Devarim 2:12).
And incidental to [the mention of] the sons of Adah and Basemat, the sons of Oholivamah are [also] enumerated in this parsha. And since the main counting in this parsha were the sons of Adah and Basemat, it says at the end of the parsha: “These are the sons of Esav who were born to him in the land of Canaan” (Bereshit 36:5), and in a different parsha (Bereshit 36:9-14), since it wanted to enumerate Oholivamah’s sons who were from Mount Seir, it also enumerated the sons of Adah and Basemat. And even [regarding] the sons of Adah and Basemat, sons were born to them in Mount Seir after Esav had already completely departed to there, and therefore it says at the beginning of the parashah: “These are the descendants of Esav father of Edom in Mount Seir” (Bereshit 36:9).
And Esav had his dwelling, sometimes with Oholivamah in Mount Seir and with his inheritance that came to him from her, and sometimes with his father and with Adah and Basemat in the land of Canaan. Adah and Basemat had two names: Adah's name is [also] Basemat (Bereshit 26:34), and Basemat's name is [also] Machalat (Bereshit 28:9) in Eleh Toledot, while Yehudit (Bereshit 26:34) did not give birth. And when Yaakov came from Paddan Aram, he heard and knew that Esav was then with Oholivamah in Mount Seir, and he sent messengers to Mount Seir. And from there he came to greet him with four hundred of his wife’s relatives, and there he returned, as it is written: “Esav returned that day on his way to Se'ir” (Bereshit 33:16), but still some of his dwelling was in the land of Canaan with his father and with Adah and Basemat.
ואלההוא אדום – כמו שאמר: על כן קרא שמו אדום (בראשית כ״ה:ל׳).
ואמר עוד: הוא אדום – לפי שנקרא הגוי שיצא ממנו אדום על שמו, אמר: הוא הגוי שנקרא שמו היום אדום כי הם תולדותיו, וזכר התולדות שנולדו לו בארץ כנען והתולדות שנולדו לו בהר שעיר שנתן לו האל לירושה.
ואלה...הוא אדום. Similar to על כן קרא שמו אדום, “this is why he called his name Edom in 25,30. This reference to Esau as Edom also occurs again in verse 8 of this chapter, i.e. עשו הוא אדום, “Esau is identical with Edom,” because the nation called after its founding father Esau is known as מלכות אדום, Kingdom of Edom. What the Torah means here is to alert us that the nation known today (whenever this portion is read) as Edom, was in reality descended from Esau. The Torah lists separately Esau’s descendants that were born to him while he still made his home in the land of Canaan, and those that were born after he had migrated to the land of Seir. The latter is the land God assigned to Esau as his inheritance.
ואלה תולדות עשו – הזכירו המפרשים הראשונים ז״ל שהקדים {המקרא} תולדות עשו לתולדות יעקב
קפז. הכוונה לתולדות יעקב המפורטות בתחילת פר׳ וישב במאמרו ׳אלה תולדות יעקב יוסף וגו׳⁠ ⁠׳. ואמנם השוה חזקוני שחשב התולדות המפורטות שבפר׳ ויצא לעיקר ולכן כתב: ׳ואלה תלדות עשו – וי״ו מוסיף, למעלה כבר כתב לך תולדות יעקב עכשיו בא לכתוב לך תולדות עשו׳. ולדבריו קושיא מעיקרא ליתא, שאכן הקדים הכתוב תולדות יעקב לתולדות עשו.
לפי שהוא הוא הבן הגדולקפח. לא ברור למי מן ׳המפרשים הראשונים׳ התכוון רבנו, אבל כפירוש זה נמצא כתוב בס׳ ׳מדרש בראשית רבתי׳ להלן תחילת פר׳ וישב (מהד׳ אלבק, ירושלים תשכ״ז, עמ׳ 186): ׳אלה תולדות יעקב – מה ראה הכתוב להקדים תולדות עשו לתולדות יעקב, ללמדך שחלק לו הקדוש ב״ה כבוד לפי שהיה בכור, וכן אתה מוצא בבני נח, אעפ״י שנטל שֵם את הגדולה כשבא למנות מנה מן הגדול, וכן בכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור׳ (הפנה לכך פרופ׳ נ׳ אילן במאמרו ׳הדים ליחסו של ראב״ם לנוצרים׳ בתוך ׳תעודה׳ כרך כט, עמ׳ 125 הערה 21. ואמנם לטעמי אין צורך בנסיונו שם להוכיח שיתכן שרבנו היה מודע דוקא לחיבור זה שנתחבר סמוך לתקופתו, שכן יותר סביר להניח ששני המחברים שאבו פירוש זה ממקורות משותפים). מאידך, השוה פירוש רש״י (ריש פרשת וישב) שביאר הענין באופן אחר במשל ע״פ מדרשם ז״ל: ׳משל למרגליות שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית׳. כעין זה פירש גם ר״ש בן חפני כאן (מהד׳ ר״א גרינבוים עמ׳ עד) ע״ש., כמו שהקדים תולדות ישמעאל לתולדות יצחק (בראשית כה:יב).
ואלה תלדות עשו – וי״ו מוסיף,⁠
השוו לקח טוב ושכל טוב.
למעלה כבר כתב לך תולדות יעקב (בראשית ל״ה:כ״ב-כ״ו), עכשיו בא לכתוב לך תולדות עשו.
ואלה תולדות עשו, "and these are the descendants of Esau;⁠" the prefix ו in the word: ואלה is to remind the reader that since the Torah had already listed the 12 sons of Yaakov, the time had come to list the descendants of Esau.
ואלה תולדות עשו – אגדה לא נתעסק הכתוב ביחוס האומות אלא להודיע סדר עולם. וכן ובני חם כוש ומצרים וכתיב אשר יצאו משם פלשתים יצאו נאמר ולא נאמר הולידו. אבל בישראל נאמר ואנכי נטעתיך שורק.
והנה מנה תולדות עשו, לכבוד יצחק ויעקב; ולהודיע גודל מעלת האבות אצל אנשי הארץ ההיא עד שהיו בני עשו נשיאים וגדולים בארץ אשר גרו בה, ונתחתן גם כן עשו עם נשיאי הארץ; עם שבזה תועלת להודיע יחס בני עשו, כי כבר נצטוו בני ישראל על בני עשו.
ועם זה ועם מה שאמרנו בקצרה בתולדות עשו ואלופיו נשלם מה שרצינו אליו בזה החלק מהספור.
ואלה תולדות עשו וגו׳. עד סוף הסדר. לפי שהשלים הכתוב ספור יצחק נעתק לבאר ספורי בניו ותולדותיהם וזכר ראשונה עניני עשו ותולדותיו בבנים ובקורות אותם מן המעלה והכבוד.
אח״כ כתב ואלה תולדות עשו. להורות שברכת יצחק לעשו עשתה פירות. ונתן לו הש״י בנים ובני בנים ואלופים ומלכים ויכולת וגבורה להוריש החורי מפניו. וכן זכה לזאת המעלה לפי שהכיר מעלת יעקב וקדושתו ולו היתה ראויה הארץ הקדושה. ולכן לקח כל אשר לו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו והלך לו אל ארץ שעיר טמאה אשר שעירים ירקדו שם. וזהו וישב עשו בהר שעיר. והטעם לפי שעשו הוא אדום אחוז במדת הדין. והזכיר באלופי עשו הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר. וכתבו בזוהר כי אלו הימים הם השדים והמזיקים שנמצאים במדברות כדכתיב שם הרגיעה לילית. ונקראו השדים ימים לפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית כמאמרם זכרונם לברכה שהם מהדברים שנבראו בע״ש בין השמשות. כאומרם במסכת אבות אף המזיקים ואמרו שקדש היום ולא נגמרה מלאכתם ונשארו חסרים. ולכן נכתב הימם חסר יו״ד לפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית. ועליהם אמר אשר ברא אלהים לעשות ולא עשה הם השדים שנשארו חסרים בבריאתם. וענה היה ממזר והביא שדים לעולם ולכן כתב ימם חסר:
ואלה תלדות – ענייניו ומקריו כענין ״מה ילד יום״ (משלי כ״ז:א׳).
עשו הוא אדום – לעולם נבהל להון תאוותיו הנפסדות, כמו שעשה ביום שנקרא ״אדום״, שבהיותו עיף בעסקיו הרעים לא הכיר העדשים להזכירם בשמם.
ואלה תולדות, a reference to developments in the clan started by Esau, both in people, possessions and political influence. The word תולדות in this context is analogous to “מה ילד היום,” “what the day brings.” (Proverbs 27,1)
עשו הוא אדום, someone always addicted to realise all his material desires, satiate his lust.⁠
the author interprets this as the justification for the Torah repeating this information which we had been given in already 25,30.
The overpowering desire of Esau for what attracted his eye was demonstrated when he could not remember the name “lentils” when he was tired, demanding to be given from “this red, red stuff.”
וסמך לזה תולדות עשו, להגיד כי בתחילה היה גביר ארץ שעיר לבד, שהיה קצה אדום כמו שאמרנו בתחילת הפרשה (לעיל לב ב), ובזמן מעט בתחבולותיו ורשעתו נתגלגלו הדברים ונעשה מלך לגמרי על כל אדום
ראה נדפס (פסוק ב).
.
ואמר אלה תולדות עשו הוא אדום, כלומר ׳הוא אדום׳ המורה על רשעו מתחילתו ועד סופו
כ״כ בשכל טוב ולקח טוב.
, והוא היה אבי אדום, ר״ל ממנו התחילה האדום, והוא היה היותר רע, וזה שם של אדום הוא לאויב לה׳, וכל [נבואות] נקמות גדולות עליו נבאו, ונקרא מה׳ ׳עם חרמי׳ כדכתיב (ישעיה לד ה) ׳וריותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט׳, וזה שם של אדום הוא שנאוי, וכן בישעיה (סג ב) כתיב ׳מדוע אדום ללבושך׳, וכתיב (שם פסוק ג) ׳פורה דרכתי לבדי׳ וגו׳:
הוא אדום – אמר כן ג׳ פעמים בפרשה זו, להיות שנשבע ה׳ לאבד אדום לזה הזכיר עשו כי הוא אדום, והזכיר העיר דכתיב (ח׳) בהר שעיר הוא אדום אם אינו ענין לעשו תנהו ענין לעיר עצמה. והזכיר בני עשו כי הם אדום דכתיב (י״ט) ואלה אלופיהם הוא אדום לומר כי כלם ידלקו באש של בית יעקב לצד שכלם נקראים אדום אשר נתן ה׳ לישראל, וגם עשו עצמו, והוא רמוז בדברי רז״ל (תנחומא צו) שאמרו עתיד עשו להתעטף בציצית ויבא וישב בין הצדיקים והקב״ה מושכו משם וכו׳ דכתיב (עובדי׳ א׳) ואם בין כוכבים וגו׳ משם וגו׳ ע״כ. ועיין מה שכתבתי בפסוק (ל״א) ואלה המלכים.
הוא אדום, who is identical with Edom, etc. This statement is repeated three times in this paragraph. Seeing that God has sworn to destroy Edom the Torah had to tell us that Esau is identical with Edom. The Torah also mentioned the town where Esau lived in verse 8; according to Talmudic practice when a statement is not needed in the context in which it is written it may be applied to another context; in this instance the Torah means the town Esau lived in. In verse 19 the Torah also mentions the sons of Esau once more, identifying them with Edom to tell us that all of Esau's descendants will go up in flames at the time when the prophet's assurance (Ovadiah 18) that "Israel will become a flame and Esau the straw to be consumed" will materialise. The reason they are all included is that the Torah has described them all as Edom. All of this is hinted at in Jerusalem Talmud Nedarim 3,5 which describes that in the future Esau will wrap himself in a Talit and occupy a seat amongst the righteous. God, however, will remove him from there. Please read what I have written in this connection on verse 31.
ואלה תולדות עשו – אינה דומה פרשה זו לפרשת ״אלה תולדות ישמעאל בן אברהם״.⁠
שם כה, יב.
אף אם שניהם אינן בכלל הברית שכרת השם עם אברהם, שזרעו אחריו נבדלו זה מזה מאד. כי ישמעאל היה איש צדיק, לא מצינו בו רעה זולתי מה שצחק ביום הגמל את יצחק, שעשה בהסתת הגר ובמצותה, כמו שפירשנו שם. וכן זרעו אחריו לא מצינו שכתבו הנביאים עליהם רעה. אבל עשו היה חורש רעה, ולולי שגנן השם על בחירו יעקב היה מתנחם להרגו.⁠
שם כז, מב.
גם נשואיו עם בנות חת והתערב זרעו עם זרע שעיר החורי, הכל מורה על גנותו. וזרעו אחריו היו אנשי דמים, ועליו ועל זרעו נאמר ״הלא אח עשו ליעקב, נאום י״י, ואוהב את יעקב ואת עֵשָׂו שנאתי״.⁠ ונגזר עליהם בנבואה ״ולא יהיה שריד לבית עשו״.⁠ ולכן בספור תולדות ישמעאל קראו ״בן אברהם״. ובספור תולדות עשו לא קראו הכתוב ״בן יצחק״. אצל ישמעאל הזכיר כמה היו ימי חייו ואמר ״ויגוע וימת ויאסף אל עמיו״ הכל דרך כבוד בלשון שנאמר על מיתת צדיקים כמו שפירשנו שם. ובסיפור תולדות עשו לא הזכיר ימי חייו, ולא שגוע ונאסף אל עמיו, כי אין לו חלק וזכרון כזה בתורה. ישמעאל וזרעו נתברכו מפי השם לאברהם כאמרו ״ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו״.⁠
שם יז, כ.
ואין כן עשו וזרעו. ועל כן גם כוונת שני הספורים נבדלים. סיפור תולדות ישמעאל נזכר להודיע שנתקיימה בו ובזרעו ברכת ה׳ ומה שהבטיח לו, וסיפור תולדות עשו נזכר להודיע חתוניו הרעים, ושנתרחק מעל אחיו וביתו, ונפרד מהן מבלי שנדחק לכך, הכל כאשר לכל לגנותו.
תולדות – אינה כתוב לבד על בניו ובני בניו הנזכרים בענין, כי כולל גם שאר מאורעותיו שיספר שהלך עם ביתו לארץ שעיר, והאלופים שיצאו מזרעו, והמלכים שמלכו בארצו. וכל אלה תולדותיו שארעו לו. ועוד אפרש בעז״ה בראש פרשת וישב.
הוא אדום – אומר אני לפי שאמר שבעבור ששאל עֵשָׂו מתבשיל האדום קרא שמו אדום
שם כה, ל.
הייתי אומר שקראו כן פעם או פעמים באותו היום, ואח״כ חלף הלך לו השם הזה. על כן אמר כאן ״הוא אדום״ שנתוסף שם זה על שמו ונעשה לו שם עצם, כמו שנתוסף לאחיו שם על שמו ונקרא גם ״ישראל״ המורה על קדושת יעקב ובניו, כן שם ״אדום״ לעשו מורה שהוא אוהב דם, ומלאכתו ציד, איש גבור בשדה. וכן זרעו כולם אנשי מלחמה, ממהרים לשפך דם. ולכן אעפ״י שגם כל משפחות הארץ כשיש בהם רודפי דם יתוארו בלשון הקדש בשם ״אדומים״, הנה כשנזכר ״אדום״ סתם אינו אלא עשו משפחתו וארצו. וגם בפורעניות כשנזכר ״אדום״ סובב על זרע עשו וארצו, לפי שעתיד השם לעשות נקמה גדולה בהר עשו ואדום, ועם זה יפרע גם מכל הממלכות ששפכו דם נקי, שראויין להקרא בשם ״אדום״. וממה שבארנו שם תבין דברנו אלה.
הוא אדום – הוא הנקרא אדום:
ואלה תלדות עשו וגו׳ – ברשימה זו של צאצאי עשו, פעמים שהשמות סותרים לאלה המובאים במקום אחר, וסתירות כאלה בשמות נמצאות גם במקומות אחרים בכתובים. אולם עלינו לזכור את השמות הכפולים הרבים שמצאנו בבני משפחת אברהם המעטים: אברם, אברהם; שרי, שרה; עשו, אדום; יעקב, ישראל; בנימין, בן⁠־אוני. על כן אין לנו לתמוה, אם, לדוגמא בתו של אילון נקראה עדה ובשמת, או אם אהליבמה ויהודית הן אותה אשה (עיין לעיל כו, לד).
ואלה תלדות וגו׳ פרשה זו פרשתי בפירוש דברי הימים (סימן א׳) עיין שם.
THESE ARE THE DESCENDANTS OF. This chapter, I have fully explained in Chronicles.
(הקדמה) עשו ובני אדום
דרכו של ספר בראשית הוא לסקור בקצרה את שושלת היוחסין הצדדית לפני שיעבור לספר בפרוטרוט תולדותיה של המשפחה הנבחרת. כך גם מספר לנו הכתוב בקיצור כל הנראה חשוב לגבי שושלתו של עשו, לפני שיספר תולדותיו של יעקב. תחילה מסופר איפוא ששלוש נשיו יולדות לו לעשו חמישה בנים בעודו בארץ כנען, וכי הוא עובר אחרי כן עם ביתו וכל אשר לו לארץ אחרת, מפני יעקב אחיו (פסוקים א׳-ח׳). לאחר מכן באה רשימת הבנים והנכדים בשעיר והשבטים היוצאים מהם (פסוקים ט׳-י״ט). עוד באה סקירה על תושבי שעיר המקוריים, שבטי החורי (פסוקים כ׳-ל׳), ולבסוף — רשימת מלכי אדום הראשונים (פסוקים ל״א-ל״ט) ומקומותיהם – העיקריים של שבטי אדום (פסוקים מ׳-מ״ג).⁠
לשאלות הביקורת יוער הנחוץ במקום ובסוף הפרשה כולה.
(א) הוא אדום – קביעה זו שחוזרת גם בפסוקים ח׳ וי״ט, באה להדגיש חזור והדגש את הזהות שבין עשו ואדום, שכן בימי משה השתמשו לציון העם רק בשם אדום, בעוד שכאן, בסיפור תולדות אבות האומה, במקום הוא להשתמש בשם המקורי — עשו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144