×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
Then Iyyov answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב אִיוֹב וַאֲמַר.
פאג׳אב איוב וקאל.
(מענה איוב).
(Iyyov's Reply)
איוב.
ויען איוב ויאמר.
ויען איוב:
ויען איוב – זה דקדוק מלות המענה.
פירוש המענה
ויען איוב ויאמר.
ביאור מלות המענה
ויען איוב ויאמר.
ביאור דברי המענה – ענה איוב ואמר גם היום שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם תרעומת רב כבדה מכתי יותר מאנחתי ולזה אל תאשימני אם הגדלתי והוספתי להתרעם על מכאובי, מי יתן ידעתי איפה השם יתברך ואמצאהו ואבא עד תכונתו שאם היה אפשר זה הייתי עורך לפניו משפט והייתי מתווכח עמו בטענות חזקות ואז אדעה מה שיענני ואבינה מה יאמר לי ואדע האמת מזאת החקירה כי באמת לא יבא עמי בכמו אלו הכזבים אשר אתם באים עד שאתה התעללת בי שכבר חטאתי באלו החטאים אשר זכרת אשר אני נקי מהם לפי האמת האם נאות לשם יתברך שיריב עמי ויחקפני ברוב כחו הנה אין זה ראוי אך הוא ישים בי כח לעמוד לפניו ולהתווכח הנה בזה הצד היה הישר מתווכח עמו אם יגיעהו דבר ולא במשפט והייתי נצול לנצח משופטי כי השם יתברך כשישמע כי הדין עמי היה משיב אפו ממני אבל מה אעשה שאני לא אוכל למצוא השם יתברך בשום צד אלך במזרח לבקשו ואיננו ואלך במערב ולא אמצאהו גם כן אלך בצפון אשר שם עושה מעשיו הנפלאים אשר בארץ לפי ששם הישוב עם כל זה לא אוכל לראותו שם שכסה דרום ממני כי אין שם יישוב והמים מקיפים בו ולא אוכל לראותו שם, הנה אם ידע השם הדרך אשר דרכתי בה ובחנני הייתי יוצא נקי בלי סיג כזהב לפי שבאשורו אחזה רגלי שמרתי דרכו ולא אטה ממנה ר״ל הנימוס האנושי אשר יתנהג בו כל שלם, ממצות שפתיו לא סרתי ושמרתי אמרי פיו יותר ממה שאני שומר ההנהגה אשר היא חקי לשמור חיי כמו המאכל והמשתה ההכרחי ומה שדומה להם כי ההכרחי לאדם בחייו יקרא חק כמו שזכרנו, והוא כאשר היה בעניין אחד ומי ישיבנו ממנו והנה לא ישתנה רצונו ואין שם יותר חזק ממנו יכריחהו על זה אבל הוא שליט במה שירצהו עד שכל מה שאותה רצונו עשה, הנה הגיע מרוב יכלתו וחכמתו שהשלים חקי בבריאתי ר״ל שהמציא בי כל האיברים והכלים אשר יצטרכו למציאותי וכמו אלו הנפלאות תמצאנה רבות עמו בשאר בריאותיו על כן מפניו אבהל לעולם מעלתו ומציאותו אתבונן בנפלאותיו ואירא ממנו, וזה אמר איוב להשיב על אליפז במה שייחס לו מהרעה אשר היה לאנשי דור המבול ולאנשי סדום כי חלילה לו מרשע אבל היה ירא מהשם יתברך מצד התבוננותו במעשיו הנפלאים, ואל הרך לבי בתחלואיו אשר חלה בי ואירא תמיד מהיום הבא שלא אכאב בו כאב אנוש, ושדי הבהילני מפני שלא נצמתי קודם בא חשך הצרות והיה מכסה ממני אופל המכאובים מה שאני לא אירא מהמות באשר הוא סוף כל האדם אבל פחדתי אל אלו המכאובים אשר לא אוכל לשאת אותם.
[איוב ח]
פתיחה למענה החמישה עשר מענה איוב
הנה, שיטת אליפז החדשה כוללת שני דברים:
• א] תשובה על ייסורי הצדיק, שהוא מפני שלא עבד בתמימות לשם ה׳ בלבד, רק היה ברוחו פניות חיצוניות מתקוות גמול ויראת עונש, ולכן יצרפהו ה׳ בייסורים למען ענותו לנסותו להיטיבו באחריתו בעולם הבא,
• ב] תשובה על הצלחת הרשעים, שהוא כדי שיהיה בחירה חפשית בידי האדם לעשות טוב או לחדל, שאם היה בא העונש תיכף, היו מתייראים לעשות רע, ולא היה בחירה, וגם שאז היה העבודה שלא לשם שמיים.
ועל שניהם השיב תשובה ניצחת בשני האמרים:
• על הראשונה יאמר, שאיך ייתכן שייסרהו ה׳ בעבור זה בייסורים קשים כל כך בעבור מה שהיה בליבו בעבודתו גם פניה חיצונית על-מנת לקבל פרס, שעל כל פנים שמר את משמרת מצוותיו ומשפטיו, ולא עשה מעשה רע שבעבורו יתחייב עונש גדול כל כך (סימן כ״ג ו-ז)! זאת שנית, שאם יתווכח עם ה׳ היודע האמת, אז יתברר שלא היתה עבודתו לשום פניה חיצונית, רק לשם ה׳ בלבד, שהגם שעלה לפעמים ברוחו כרגע שהוא נתלה בהשגת צרכיו וכל ענייניו מה׳, בכל זאת התבונן תיכף ושב אל עבודתו לשמו בלא שום פניה, ומזה הוכיח שצדקתו כבר קצובה וגזורה מראשית על-ידי הידיעה העליונה הקדומה, ולכן לא קיבל שכר על זה, ונעזב אל מקרה המערכה ואל הייסורים המחויבים לפי מזל התולדה (סימן כ״ג ו-ז).
• במאמר השני (סימן כ״ד) יסתור דברי אליפז מצד שלוות הרשעים, שעל זה הראה כי יש רשעים שמחריבים את היישוב ומפריעים כל שלוות מין האנושי, ואלהים לא ישים תהלה להשמידם כדי להסיר רעתם שלא יכלו את העולם, שאם היתה השגחה היה מהראוי לשמור כלל בני אדם ממזיקים כאלה מחריבי היישוב. זאת שנית, שפראים האלה שוכנים במדבריות ועל איי הים נפרדים מהיישוב, ומשם יתפשטו כפעם בפעם לשדוד ולרצוח ולהחרים נפשות רבות, ואם ישמידם ה׳ בסתרי משכנותיהם, לא ייוודע זה לאיש, ולא יזיק זה לעניין העבודה והבחירה החופשית, ואם כן היה ראוי שישמידם מתחת שמי ה׳ מצד ההשגחה על האדם.
ומזה שב אל הוכחתו שאין ה׳ משגיח בפרטים, והכל נתלה מן המערכת, ועל זה יצעק מרה, למה לא נצמת מפני חושך, והיה טוב לו העדרו ממציאותו (סימן כ״ג פסוקים טז-יז).
The Fifteenth Speech - Job's Reply to Eliphaz's Third Speech
Elphaz's new approach had offered separate solutions to each of the issues being discussed.
1. To the suffering of a righteous person. That he had not worshiped with sincerity, for the sake of God alone, but had had other considerations in mind, such as the hope of reward and fear of punishment. Therefore, God refines him with suffering (Psalms 105:19), in order to humble him; to test him out; ultimately to benefit him (Deuteronomy 8:16) in the world to come.
2. To the prosperity of the wicked. That it obtains so that human beings should have free-will, to do good or to refrain from so doing. For if punishment was immediate, people would be terrified of doing evil and so would have no choice. Moreover, worship would not then be for the sake of Heaven.
Job now presents a vigorous rebuttal of these propositions, dealing with each separately....
• Regarding the first, Job asks how God could possibly have afflicted him with such terrible suffering because, when he prayed, the improper thought that he might thereby attain some advantage might have passed through his mind? However, he had at all times kept the charge of His commandments and laws (Deuteronomy 11:1) and nothing he had done was so wrong that it justified such a severe punishment (Ch.23:6-7).
Moreover, if he could converse with God, who knows the truth, the fact that his worship had not been motivated by any extraneous considerations, but had been for the sake of God alone, would become clear. For though, during his devotions, the thought of how much he depended on God for the procurement of his needs and all his other concerns had sometimes entered his mind, momentarily, he would immediately take hold of himself and return to them, without expectation and just for His sake. And from this he proves that his righteousness had been apportioned and foreordained from the very first, by Paramount foreknowledge. And so he had received no reward for it, but had been left to the happenstance of the stars and to the suffering that the fortune of his nativity prescribed (Ch.23:10-17).
• As regards the second proposition, he dismisses Eliphaz's ideas about the prosperity of the wicked. He points to the existence of those evil-doers who destroy civilized society, disrupting the tranquillity of mankind, but whom God does not have it in mind (Job 4:18) to destroy in order to be rid of their evil, thus preventing them from devastating the world. For if there was Divine Governance, it would be proper for it to protect the general public from such scourges and destroyers of civilization. Furthermore, these wild-men live in remote deserts or on islands in the sea and it is from there they make sorties from time to time to plunder, to murder and to destroy many souls. And if God were to exterminate them in their hide-outs, no-one would know about it and so no damage would be done to the concept of worship or free-will. Therefore, they should be wiped out from under God's heaven (Lamentations 3:66), by reason of the Divine Governance of man.
And so he returns to his original argument that God does not govern individuals and everything depends on the stars. He cries out bitterly against this (Genesis 27:34): Why was he not cut off by darkness (Job 23:17), his non-existence being preferable to his existence (Ch.26:16-17)?⁠1
1. Since he considers himself to be blameless, Job does not see why he has to repent as suggested by Eliphaz. He wishes to approach God as he is. Eliphaz is convinced that the answer to Job's affliction is to be found in an understanding of the workings of Governance. In his opinion, Job is not a special case but just another person who is not quite as righteous as his own estimate of himself. But Job insists that he is a special case. He really is righteous and wants God to explain why he has been picked out for such harsh and undeserved treatment.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) גַּם⁠־הַ֭יּוֹם מְרִ֣י שִׂחִ֑ייָ֝דִ֗י כָּבְדָ֥ה עַל⁠־אַנְחָתִֽי׃
Even to-day my complaint is bitter; my hand has become heavy because of my groaning.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְחוֹד יוֹמָנָא מְרִיר מֵימְרִי מַחֲתִי תְּקֵפַת עַל תּוּנְחֲתִי.
אליום איצ׳א שכואי מכ׳אלף, וקד ת׳קלת צ׳רבתי מע תנהדי.
גם, גם היום שיחי שונה וככר כבדה מכתי עם אנחתי. והנה מרי ענין תמורה חלוף ושנוי. וידי⁠־מכתי, וכבר העירותי רבות על כך.
אמרו מרי שיחי, רצה בזה כי שיחו בכל יום שונה משיחו ביום שלפניו.
קולה מרי שיחי, אראד בה אן שכואה פי כל יום יכאלף מא שכאה מן אמסה.
גם היום – אחר כל תנחומין הללו.
מרי שיחי – במקומו עומד כי אין תנחום בדבריכם.
ידי כבדה – מכת נגעי תקיפה יותר מאנחתי שאיני קובל וצועק לפי מכתי.
Even today after all these consolations.
my speech is bitter [The bitterness of my speech] remains in its place, for there is no consolation in your words.
my wound is heavier The wound of my plague is stronger than my sigh, for I do not complain and cry about my wound.
גם היום – אחר כל התנחומין הללו.
מרי שיחי – במקומו עומד, כי אין תנחום בדבריכם.
ידי כבדה על אנחתי – מכת נגעי תקפה יותר מאנחתי, שאני זועק וקובל לפי מכתי.
גם היום – כל דבריהם לא נאמרו ביום אחד ועל כן נאמר: גם היום.
מרי – לשון המראה, מן: מרה, אשר ימרה (יהושע א׳:י״ח), סורר ומורה (דברים כ״א:י״ח). קוֹנֶטְרַארִימְנְטְ בלעז. מן מרה – מְרִי, מן קָשָה – קְשִי, מן רעה – רְעִי.
איובגם היום מרי שיחי – מורה הוא שיחי מכל השיחות, כענין: את עני ישראל מורה מאד (מלכים ב י״ד:כ״ו). והענין: משונה.
ידי – מכתי, כמו: ידי לילה נגרהא (תהלים ע״ז:ג׳). והענין: שמכתי יותר כבדה מאנחתי.
א. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896 נוסף כאן: ״ולא תדמה״, והוא ערבוב של הפסוק באיכה ג׳:מ״ט.
גם היום מרי שיחי – נראה כי אותו יום שהיה סבור שיקלו מעט ייסוריו ולא קלו. על זה אמר: גם היום מרי שיחי.
גם היום מרי שיחי – גם היום שהייתי סבור שאנוח מר שיחי.
ידי כבדה על אנחתי – נגעי וכאבי יותר מאנחתי.
ור׳ אליעזר אומר: שכן אומר מכתי כבדה עם אנחתי – שאני מתאנח על שאתם מעידין בי שגזלתי ושחמסתי, ויהיה כמו על מצות ומרורים (במדבר ט׳:י״א) שהוא עם, ועל כן סביבותי פחים (איוב כ״ב:י׳).
מרי – מן כי פיהו מריתי (איכה א׳:י״ח).
ידי – מכתי.
גם – לרבות, ופי׳ גם היום כאתמול ימרו שיחי כי אני מצדיק נפשי והם ירשיעוני.
ידי – מכתי תכבד בעבור אנחתי.
גם היום מרי שיחי – גם במענה הזה לא יחדש דברים אחרים, כי כעס על שחשדוהו ברע לבריות ורע לשמים, ולא יענה להם, רק ירצה להתווכח עם האל יתברך על צדקתו וישרו ועל חטאת הרשעים, והם שתי קושיות אשר בלבו.
גם היום – שדברתם הרבה, אין לי ניחום בדבריכם, ושיחי עמכם במרירות, וידי כבדה – מעשות דבר, על אנחתי – אשר היא גדולה. יאמר כי שיחו במרירות ומעשיו בכבידות, ולא יוכל לשאת ידו, אף כי עצמו.
והמפרשים אמרו כי ידי מכתי, והענין שמכתו יותר כבדה וגדולה מאנחתו, כי לא יתאנח לפי גודל מכאובו. וכן דעת התרגום אמר: לחוד יומא מריר מימרי מחתי תקפת על תוכחתי.
ויען איוב: גם היום מרי שיחי – כי חדש אליפז לומר כי היה רשע כל ימיו, שב איוב להפליג ולהחזיק עוד, בשהיה
צדיק כל ימיו, וזהו אמרו: בחנני כזהב אצא (איוב כ״ג:י׳), ויתר דברים בזה כלם נאותים בכונתו.
מרי שיחי – הרצון בו שהמריתי והפלגתי בכעסי להתרעם על שברי תרעומת רב.
ידי – מכתי.
גם היום. שאמרת (לעיל כב ד) ׳המיראתך יוכיחך׳, ושלא יאות לאל ית׳ להתווכח עמי1: מרי שיחי. לא יחדל שיחי המר, והוא כי ידי כבדה על אנחתי, שהמכה2 ׳כבדה׳ מאד יותר על מה שתּוֹרֶה ׳אנחתי׳:
1. משמע שכל מענה היה ביום אחר, ועיין.
2. ׳ידי׳ היא ׳יד׳ של ה׳ שהיתה ׳בי׳.
מרי – ענין מרד וסרוב.
שיחי – ספור תלאותי.
ידי – מכתי ע״ש שהדרך להכות ביד.
גם היום – ר״ל אף עתה שהרביתי להתרעם ולספר התלאות במרד וסרוב עכ״ז עוד מכתי כבדה על אנחתי כי אין הצעקה בערך הצער.
ידי כבדה – כמו תכבד עלי ידך (תהלות ל״ב) הייתי גובר בכחי על אנחתי, מרי שחי, ששיחי מורד בי.
גם היום – ר״ל גם היום הגם ששיחי וכעסי מר מאד מרוב צרותי, בכ״ז היתה ידי כבדה ומתגברת על אנחתי ר״ל הייתי מתאפק בכל כחי ולא הייתי נאנח, אם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״א מבלגנציר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) מִֽי⁠־יִתֵּ֣ן יָ֭דַעְתִּי וְאֶמְצָאֵ֑הוּ אָ֝ב֗וֹא עַד⁠־תְּכוּנָתֽוֹ׃
Oh that I knew where I might find Him, that I might come to His seat!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן יִגְזוֹר אֶנְדַע וְאַשְׁכְּחִינֵיהּ אֵיתֵי עַד מְדוֹר בֵּית מוּקְדָשֵׁיהּ.
מי יתן ידעתי ואמצאהו – אשרי אדם שנגעו בו יסורין ולא קרא תגר אחר מדת הדין, א״ר חנינא בר פפא איוב אלולי לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין כשם שאומר עכשו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב כך היו אומרים אלהי איוב, ולא עשה, אלא כיון שבאו עליו יסורין התחיל מבעט ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו, מיד אמר לו הקב״ה איוב החשכת העצה שנטלתי ויען ה׳ את איוב וגו׳, אמר ליה מי זה מחשיך עצה במלין שהוצאת מפיך היית אומר אם אחפש מה יש לו להשיבני, אדעה מלים יענני ואבינה מה יאמר לי, אמר איוב הלכתי בכל מקום לבקשו ולא מצאתיו, למזרח הן קדם אהלוך ואיננו, למערב ואחור ולא אבין לו, לצפון שמאל בעשותו ולא אחז, לדרום יעטוף ימין ולא אראה, אמר לו הקב״ה מה אתה חוזר ומתיגע הריני נגלה עליך אמור לי מהיכן אני נגלה עליך העליונים והתחתונים אינם מחזיקים את כבודי הרי אני מצמצם עצמי לתוך הסערה ויען ה׳ את איוב מן הסערה.
ד״א מכל שער ושער שבראשו אמר לו הקב״ה למה אתה קורא תגר שהגיעוך יסורין שמא אתה גדול מאדם יציר כפי שעל מצוה אחת שבטל גזרתי מיתה עליו ועל תולדותיו שמא קרא תגר, אמר לו גדול אתה מיצחק שעל שאהב את עשו הכהיתי את עיניו, אמר ליה גדול אתה ממשה על ידי שאמר שמעו נא המורים גזרתי עליו שלא ליכנס לארץ, אמר ליה גדול אתה מאהרן שלא חלקתי כבוד לבריה כיוצא בו שהוא לבוש שמונה בגדים ונכנס לבית קדש הקדשים ומלאכי השרת בורחים מלפניו וכל אדם לא יהיה באהל מועד אלו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם, וכבוד ה׳ מלא את הבית, ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת כי מלא כבוד ה׳, ובזמן שהיה נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי מבין שני הכרובים אם על פיך יגביה נשר על פיך היה הקב״ה מגביה כבודי מבין שני כרובים, כמה דאת אמר כנשר יעיר קנו, סלע ישכון ויתלונן משהיה יוצא היה חוזר וממלא הבית.
ד״א סלע שכן אין כתיב כאן אלא סלע ישכון, לן אינו אומר אלא יתלונן, תשובה לאומר אין הקב״ה בונה את בית המקדש. על שן סלע ומצודה, וילכוד דוד מצודת ציון, ואחר כל הכבוד הזה כשנכנסו בניו להקריב שלא ברשות לא הקפתי להם אלא חנקתי שתי אפרוחיו שנאמר ואפרוחיו יעלעו דם, ואעפ״כ לא סלקתי כבודי מהם אלא באשר חללים שם הוא קרבו שאו את אחיכם.
לית אלד׳י אערפה אג׳דה, ואצל אלי גאיתה.
מי, מי יתן ואשר ידעתי אמצאהו ואגיע עד תכליתו.
ואמרו מי יתן ידעתי, רומז בזה אל ה׳, לפי שכבר אוה כמה פעמים שיודיעו ה׳ מה חטאו ולא עשה ה׳ כן כדי שיהא הנסיון יותר חזק, ומהם אמר אדעה מלין יענני1.
1. לקמן פסוק ה. ועל הענין הזה כלומר שאין ה׳ מודיע לצדיק מדוע הוא מיסרו, כתב רבנו בהרחבה לקמן סוף פרק לז. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ה פ״ג מהדורתי עמ׳ קעז.
וקולה מי יתן ידעתי, ישיר בה אלי אללה, לאנה קד תמנא מרארא אן יערפה אללה מא ד׳נבה ולם יפעל אללה ד׳לך לתכון אלמחנה אקוי, פמנהא קאל אדעה מלין יענני.
ואמצאהו – לשופטי.
תכונתו – מכון כסאו.
and I would find Him My Judge.
the place prepared for Him The place prepared for His throne.
ואמצאהו – לשופטי.
ואמצאהו – על המקום עונה.
עד תכונתו – עד תכונת מקומו.
מי יתן – לי זאת השאלה שאדע מקומו ושאמצאהו.
תכונתו – מכון שבתו ששם כבודו.
מי יתן ידעתי ואמצאהו – לאלוה אשר הזכרת אליפז כי אשא אל אלוה פני.
אבוא עד תכונתו – המקום אשר יכין כסאו לשפוט את כל הגוים,
(ג-ד) ובכן אני אומר, מי יתן ידעתי ואמצאהו - מי יתן שאזכה לנבואה ו׳אמצאהו׳ לדבר עמו: אבוא עד תכונתו. באופן שאשיג תכונת דרכיו, כי אז אערכה לפניו משפט לצדק ריבי1, ופי אמלא תוכחות נגד האל הרע:
1. ק׳. ובד״ר: דיני.
תכונתו – מלשון כן ובסיס.
ידעתי – לדעת מקום האל לאשר אמצא אותו אז הייתי בא עד מכון שבתו.
תכונתו – שרשו כון, מכון שבתו, או התי״ו שורש, כמו חותם תכנית, שלימותו וענינו.
מי יתן ידעתי ואמצאהו אם הייתי מוצא את ה׳ להתוכח עמו פנים אל פנים הייתי מתגבר על אנחתי, והייתי מתוכח בישוב הדעת כאלו אין לי שום אנחה ודעתי צלולה ומיושבת, אבא, ר״ל אם הייתי מוצא אותו באחת משתי פנים. או שאמצא אותו בדרך אם אדע באיזה מקום הוא הולך, או אם הייתי יכול לבא עד תכונתו, ר״ל עד ביתו ששם מקום משכנו, והמליצה אם הייתי משיג אותו מצד הנהגתו כמו שהוא בדרך אשר הוא הולך לנהוג הנהגת העולם, או אם אבא עד תכונתו להשיגו מצד עצמו וענינו:
Job is convinced that if he could only contact God and communicate with Him, he would be exonerated. For he knows that God would be fair: He cannot be otherwise. And in all fairness, there is no way that Job deserves the suffering he is enduring
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) אֶעֶרְכָ֣ה לְפָנָ֣יו מִשְׁפָּ֑טוּ֝פִ֗י אֲמַלֵּ֥א תוֹכָחֽוֹת׃
I would set out my case before Him, and fill my mouth with arguments.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲסַדֵר קֳדָמוֹי דִין וּפוּמִי אֲמַלֵיל מַכְסְנוּתָא.
פאצאפף בחצ׳רתה אלחכם, ואמלא פאי מקאבלאת.
אערכה, אערכה לפניו את המשפט ואמלא פי טענות, תרגם תוכחות ״מקאבלאת״ טענות מענות ותשובות לנוכח.
משפט – הוכחת דברים.
case [i.e., my] argument.
ופי אמלא תוכחות – להתווכח עמו. מלה כפולה.
(ד-ה) אערכה לפניו משפט – להשפט עמו.
תוכחות – לדעת על מה זה יענני.
ושם אערכה לפניו – משפטי, ופי אמלא תוכחות – על רשע וטוב לו, וצדיק ורע לו.
תוכחות – דברי תוכחות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

אערכה – הייתי מסדר לפניו משפט להשפט עמו והייתי ממלא פי בדברי ויכוח.
משפט, תוכחות – המשפט הוא עפ״י הדין, והתוכחה הוא הוכוח עפ״י היושר (ישעיהו י״ח).
אערכה – ומי יתן שעת אשר אבא אליו:
• א) יהיה לי רשות לערוך לפניו משפט ולהתוכח עמו,
• ב) ושאז בעת הוכוח.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) אֵ֭דְעָה מִלִּ֣ים יַעֲנֵ֑נִיוְ֝אָבִ֗ינָה מַה⁠־יֹּ֥אמַר⁠־לִֽי׃א
I would know the words which He would answer me, and understand what He would say to me.
א. מַה⁠־יֹּ֥אמַר⁠־לִֽי א=<מַה⁠־יֹּ֥אמַר⁠־לִֽי> (המקף השני בתיבת משרת) או <מַה⁠־יֹּֽאמַר⁠־לִֽי> ("יאמר" בגעיה ומוקפת); במג"ה הכריעו געיה באות יו"ד, אמנם בכתב⁠־היד נראה יותר כמו מרכא (וכך הכריע ברויאר).
• מַה⁠־יֹּ֥אמַר לִֽי =ל,ק13,פטרבורג-EVR-II-B-92,פרטבורג-EVR-II-B-55 (מרכא, ואין מקף בתיבת המשרת) וכמו כן בתיגאן (ק-מ,ב1 וכתב יד של יוסף בן בניה) ובדפוסים וקורן.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֶנְדַע מִלַיָא דִיתִיַבְנַנִי וְאֶתְבְּיַן מַה יֵימַר לִי.
חתי אעלם אי כלאם יג׳יבני, ואפהם מא יקול לי.
אדעה, כדי שאדע איזה דבר יענני ואבין מה שיאמר לי. כלומר אערכה לפניו טענותי ומענותי לא לשם תלונה אלא כדי שאדע סבת יסורי.
(אדעה מלים יענני – וגם אם יסתום אותי מלדבר לפניו שמא ידבר הוא עמי ואדעה מלים יענני רבי תנחומא).
I would know the words that He would answer me Even if He stops me from speaking before Him, perhaps He would speak with me and I would know the words He would answer me.
ואבינה מה יאמר לי – לדעת.
יענני – אשר יענני.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אדעה מלים יענני – הוא בעצמו.
ואבינה מה יאמר לי – כי לא ידעתי ולא אבין מה תענו ומה תאמרו אתם, כי אין בפיכם נכונה,
(ה-ו) אדעה מלים יענני ואתבונן בם1, כי אמנם הברב כח יריב עמדי, לא - אין ספק שלא יריב ברב כח: אך הוא ישים בי. אכן הוא ישים בי כח להתווכח, כמו שקרה לדניאל כאמרו (דניאל י יט) ׳וכדברו עמי התחזקתי׳2:
1. ׳ואבינה מה יאמר לי׳.
2. ראה בשמות (ד י): ׳גם מאז דברך אל עבדך. אף על פי שהיתה נפשי הדברית אז באור פני המלך לא קנתה לשון למודים׳.
מה יאמר – לית מלעיל.
אדעה – יודע הייתי מה ישיב לי כי אבין אמריו על הכל אחזור ואשיב לו.
אדעה מלים יענני ר״ל:
• ג) שאוכל להבין הלשון והמלות שבם הוא מדבר, שאבין הענין בעצמו מה שיאמר לי, ור״ל כי עתה א״א לי:
• א) לא לשפוט כנגדו כי לא יענני על וכוחי,
• ב) שגם אם יענני לא אבין המלות שידמה לי כי ידבר אלי בשפה אחרת המוזרה לי,
• ג) ולא הענין בעצמו העמוק ונעלה משכל האדם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) הַבְּרׇב⁠־כֹּ֭חַ יָרִ֣יב עִמָּדִ֑ילֹ֥א אַךְ⁠־ה֝֗וּאא יָשִׂ֥ם בִּֽי׃
Would He contend with me in His great power? No; but He would pay attention to me.
א. אַךְ⁠־ה֝֗וּא א=אַךְ⁠־ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַבְּסוּגְעִי חֵילָא יִנְצֵי עִמִי לָא בְּרַם הוּא יְשַׁוֵי תִגְרָא בִי.
הל בכתרה קותה יכ׳צמני, פליס הו פקט אלד׳י ילזמני.
הברב, אם ברב כחו הוא רב עמי אין זה בלבד הוא שמחייב אותי.
וכוונתו באמרו הברב כח, הוא שאין המשפט לפי התקיפות1, ואין דברי יריבי בלבד מחייבים אותי, אלא התוצאה שתהיה מבין דברי שנינו, ויהיה אך בלבד, כעין אמרו וישאר אך נח2.
1. של צד אחד.
ומענאה פי קולה הברב כח, הו אן אלחכם ליס הו במגאלבה, וליס ילזמני בקול כ׳צמי פקט, בל במא ינתג׳ מן בין קולנא ג׳מיעא, ויכון אך פקט, מת׳ל קולה וישאר אך נח.
הברב כח – דברים ותוכחות של חטאיו יריב עמדי.
לא אך – מכה וכפיה לא ישים בי אכפו ואימתו (ועוד יפתר) לא אך הוא ישים בי כי לא ישים בי אך הריב של תוכחת פשעי ולא תשומות עלילות.
with much power of words and rebukes for His sins [other editions read: my sins] will He contend with me?
not...coercion smiting and coercion. He will not cast His coercion and His awe upon me. (It may also be interpreted:) Nothing but [this] will He cast on me, for He will not cast on me anything but the contest of the rebukes for my sins; [that,] but not false accusations.
הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישים בי – פתרונו: אך לא הוא ישים בי עלילות, שיודע אני בו שאינו בא בעלילה עם בריותיו.
הברוב כח – וכי ברוב כחו יריב עמדי.
אך הוא לא ישים בי – רק מעשיי, ולא יעליל עלי עלילות, אצא נקי מן הדין. ועל דבר זה השיב לו: כי לא על איש ישים עוד להלוך אל י״י במשפט (איוב ל״ד:כ״ג). אשר לא יחייבא הקב״ה את האדם כי אם לפי מעשיו במשפט, ולא ברוב כוחו.
א. בכ״י לוצקי 778 תוקן בין השיטין ל״יתחייב״.
לאא אך הוא ישים בי – כמו: וישימו וישכילו (ישעיהו מ״א:כ׳), אין מי שיבין בי אלא הוא.⁠ב
א. כן בפסוק ובכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395 יש שיבוש.
ב. בכ״י פרמא 2395 יש תוספת בגיליון: ״שפירושו וישימו לב, כמו שאומר: הגידו ונשימה לבינו. תוס׳.⁠״
לא אך הוא ישים בי – לא היה משים בי אך בכח גדול לריב עימדי.
שם ישר נוכח עמו – מלרע הוא לשון תוכחה מבנין נפעל בשקל ׳נושע׳ ׳נודע׳. אומר אם לא היה בכח כי אך במשפט אז הייתי נמלט משופטי.
לא אך הוא ישים בי – ילחם בי, כמו ויאמר שימו וישימו על העיר (מלכים א כ׳:י״ב), וכמו אשר שם לו בדרך (שמואל א ט״ו:ב׳).
אם ברוב כח יריב עמדי עוד.
אך – ממעט ופי׳ לא אך הוא ישים כחו לענותי.
(ו-ז) האם מאשר כחו גדול מכחי יריב עמדי – להראות גבורתו.
לא – יעשה ככה.
אך הוא ישים בי – שם, במקום המשפט לפניו, אדם ישר שאהיה נוכח עמו, כדי שלא איראנו, ואז אפלט נפשי לעד משופטי, כי הישר יזכני באמת בשומעו תוכחתי.
ישים בי – כענין ישים עלי, בי – כאומר ישים במעשי שופט לשפוט ביושר, או דרך הלשון ככה, כמו הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב), כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו (ויקרא כ״ד:כ׳).
ועל דעת רבותינו ז״ל כן הלשון בנשפט, וכן בשופט, ונתן בפלילים, ונתן על פיהם. ובדברי חכמים ז״ל ומשלם בבית דין, יוצאה בדיינין.
והחכם רבי אברהם ן׳ עזרא ז״ל פירש לא אך הוא ישים – כמו וישימו וישכילו (ישעיהו מ״א:כ׳), כלומר אין מי שיבין וישים לבו כי הרשעתי, אך הוא לבדו.
והנכון שנאמר לא יעשה כן לריב עמדי בכחו הגדול, אך הוא ישים בי לבו אם חטאתי לו, כי שם במקום המשפט אהיה ישר, ושם יהיה מפעלי נוכח ונגלה עמו, ואפלטה, נפשי, לנצח מיד שופטי.
ישים בי – הרצון בזה ישים בי כח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

הברב כח – וכי יריב עמדי ברב כח בזולת שמירת המשפט הלא בודאי לא אך הוא ישים בי כפי הראוי בשמירת המשפט והוא מקרא קצר ויובן הדבר מאליו.
ישים בי – כמו עפ״י אבשלום היתה שומה (שמואל ב י״ג ל״ב) מה שהושם בי, מה שאני עושה, הוא הסבה לזה, שהמעשה לשמו ובעבורו.
(ו-ז) הברב כח – שיעור הכתוב, שם ישר נכח עמו הברב כח יריב עמדי לא אך הוא ישים בי ר״ל כשאעמוד אתו פנים אל פנים, שם יעמוד הישר ויתוכח עמו בעבורי וישאלנו, וכי בעבור זה שלא אך הוא ישים בי יריב עמדי ברוב כח, ר״ל שאתה אומר שהיסורים שבאו עלי היו על שלא היתה עבודתי לשם ה׳ ביחוד, רק היה בלבי פניות חיצוניות מתקות גמול ויראת עונש, שלכן לא היתה עבודתי שלימה ובעבור זה הביא עלי יסורים, הכי ראוי שבעבור זה יבואו עלי יסורים גדולים ומרים כאלה ויריב עמדי ברוב כח, בעבור שבעבודתי לא היה אך הוא לבדו תכלית העבודה וכוונתה, כי היה בלבי גם מחשבת הגמול והעונש שהיא פניה לצרכי תועלתי, והדבר ששם בי במחשבתי לעבוד את ה׳, ר״ל תכלית העבודה ומגמתה, לא היה אך הוא ה׳ לבדו, רק עוד מחשבה חוץ ממנו שהיא תועלת עצמי, הכי זה פשע גדול כ״כ עד שראוי ליסורים גדולים כאלה, הלא בכ״ז לא עברתי ממצותיו ולא פשעתי פשע גדול ראוי לעונש גדול כ״כ, זאת יהיה הויכוח אשר אתוכח עמו, וע״ד טענה זו אפלטה לנצח משופטי כי אצא זכאי בטענתי זאת. ותפס הלשון ישים בי לפי שטתו שאין הבחירה חפשית ומה שהוא עובד את ה׳ שם ה׳ בו ומכריחו לזה ע״י ידעיתו הקדומה ואיך ע״י שלא שם בי שיהיה עבודתי אך הוא, דהיינו אך לשמו בלי פניה חיצונית, הכי בעבור זה יריב עמי ברב כח?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) שָׁ֗ם יָ֭שָׁר נוֹכָ֣ח עִמּ֑וֹ וַאֲפַלְּטָ֥ה לָ֝נֶ֗צַח מִשֹּׁפְטִֽי׃
There the upright might reason with Him; so I would be delivered forever from my Judge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
תַּמָן תְּרִיצָא וְתַקִין עִמִי וְאִשְׁתֵּזֵיב לְעַלְמָא מִדְדָאִין יָתִי.
הנאך כנת אקאבלה מסתקימא, חתי אפלת מן מחאכמי אלי אלגאיה.
שם, שם בבית המשפט הייתי טוען ומתוכח ביושר כדי שאמלט לנצח מידי העומד נגדי במשפט. תרגם משופטי ״מן מחאכמי״ ולא ״מן חאכמי״ וכפי שתרגמתי.
שם – במקום ריבנו.
ישר – כושר מפעלותי יהא נוכח ונגלה ונראה עמו לפניו.
נוכח – מוכח ושם אפלטה לנצח כי לא ימצא בי עון.
There in the place of our contest.
integrity The propriety of my deeds will be proven, revealed, and it will appear with Him, i.e., before Him.
proven and there I will extricate [myself] forever because He will find no iniquity in me.
שם ישר נוכחא עמו – שבמקום שהוא שוכן שם ישר ונכוחהב עמו.
נוכחג – הטעם בכ׳, לפי שהוא שם דבר, לשון נכוחה. אבל: לנכח אשתו (בראשית כ״ה:כ״א) דיצחק הטעם בנו״ן, לפי שפתרונו: נגד.
לפי שבמקום שהוא שוכן, שם ישר נוכח עמו, אם אבוא עד תכונתו ואערכה לפניו משפט (איוב כ״ג:ג׳-ד׳), אפלטה לנצח משופטי – פתרונו: הייתי נמלט לנצח מיד השופט אותי עכשיו, שלא היה נמצא בי עון,⁠ד אבל מה אעשה שהרי איני יודע היכן אמצאהו.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, ובנוסח המקרא שלנו. בכ״י פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא: ״נכח״.
ב. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״ונוכחה״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, ובנוסח המקרא שלנו. בכ״י פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא: ״נכח״.
ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״עמך״.
שם – יראה ישר נוכח.
ואפלטה – נפשי לנצח ולא הייתי מתפחד לכן לא אוכל למצוא אותו.
נוכח – הטעם מלרע והוא נפעל, מלשון תוכחה, בשקל ׳נודע׳.
נוכח – מן תוכחה נפעל עומד כי הוא קמוץ.
שם במקום תכונתו ימצאני ישר בהוכחי עמו ואפלטה נפשי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

נוכח עמו – מתווכח עמו.
ואפלטה – עצמי ובשרי או נפשי.
שם ישר נוכח עמו. ובזה יהיה כל ישר לב יכול להתווכח עמו: ואפלטה לנצח משופטי. מיד האל הרע:
נוכח – לית מלרע.
שם וגו׳ – שם במקום המשפט יתווכח עמי יושר מפעלי והן ידעתי שאצא זכאי ואהיה נמלט לנצח מן השופט אותי ביסורים.
נוכח – נפעל, היושר יתוכח עמו, או היושר שעמו ע״י יבורר הדבר, או הוא כמלת נכחו תחנו על הים, היושר הוא נכחו ועומד עמו לברר הדבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) הֵ֤ן קֶ֣דֶם אֶהֱלֹ֣ךְ וְאֵינֶ֑נּוּ וְ֝אָח֗וֹר וְֽלֹא⁠־אָבִ֥ין לֽוֹ׃
Behold, I go to the east, but He is not there, and to the left, but I cannot perceive Him;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא לְמַדִנְחָא אֶהֱלוֹךְ וְלֵיתוֹי וּלְמַעֲרָבָא וְלָא אֶתְבְּיָן לֵיהּ.
פהוד׳א אד׳הב שרקא וליס הו, וגרבא ולא אפהמה.
הן, והנה אלך למזרח ואיננו ולמערב ולא אבינהו. תרגם קדם-מזרח, ואחור⁠־מערב, וכמו שכתב בפירוש לתהלים קלט ה. וראה גם פירושו לספר יצירה פ״ד הל׳ ח.
ואמרו הן קדם אהלך ואיננו, כלומר שאני תמיד מצפה לשליחיו ומלאכיו שיודיעו לי מה חטאי לפניו, ואני הולך מזרחה ומערבה ואיני מוצאם, וזה ממה שיורה לכם שאני נקי כמו הזהב, כזהב אצא.
וקולה הן קדם אהלך ואיננו, יעני אן אתוקע רסלה ומלאיכתה דאימא לתקול לי איש ד׳נבי ענדה, פאד׳הב שרקא וגרבא פלם אג׳דהא. והד׳א ממא ידלכם אני נקיא מת׳ל אלד׳הב כזהב אצא.
הן קדם – למעלה הוא חוזר למי יתן ידעתי וגו׳.
קדם – מזרח שנאמר: קדמה מזרחה.
אחור – מערב הואיל והמזרח קדמת עולם נמצא המערב אחוריו של עולם.
Behold...east it refers to the above, "Would that I knew etc.⁠" (verse 3).
east as it is stated: "on the east side (קדמה), eastward" (Shemot 27:13).
and to the west Heb. ואחור. Since the east is the front of the world (קדמה), the west is found to be the back of the world (אחור).
הן קדם אהלוך – הוא מזרח,⁠א ואיננו.
ואחור – והוא מערב ולא אבין לו היכן הוא.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו (שם: ״והוא מזרח״). בכ״י פריס 162 חסר: ״הוא מזרח״.
הן קדם אהלך – מזרח.
ואחור – מערב. והוא ברא פאת שמאל ולא אוכל עוד לחזותו שם.
הן קדם אהלך וגו׳ – זכר ארבעה רוחות קדם ואחור שמאל וימין. וימין – דרום, שמאל – צפון. וכן קדם – מזרח, אחור – מערב.
(ח-ט) הן קדם אהלך וגו׳, שמאל, וימין – זכר ארבע רוחות.
קדם – מזרח ואחור מערב.
הן קדם – לצד מזרח ומערב אהלוך, והטעם פנים ואחור ולא אבין למענה אותי.
הן קדם אהלוך ואיננו – יחזור לראש התלונה, מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כ״ג:ג׳), כי אני הולך קדם ואיננו שם.
ואחור ולא אבין לו – שהוא שם, כי נשגב ממקום, והוא ברא פאת צפון ולא אחזנו שם, והוא יעטוף ויכסה הדרום על תהו, ולא אראנו שם.
קדם – מזרח.
ואחור – מערב.
(ח-ט) הן קדם אהלוך ואיננו. ואינו רחוק שאשיג זה, כי אמנם שכינה בכל מקום באופן מה1, כמו שהתבאר מדרכי טובו בכל צד, אף על פי שלא אראנו בשום מקום2, שאינו במקום זולת מקום3:
1. ב״ב (כה.) רבי אושעיא סבר: שכינה בכל מקום, דאמר רבי אושעיא, מאי דכתיב: אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים וגו׳? שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי בשר ודם - ממקום שמשתלחים לשם מחזירים שליחותן, אבל שלוחיך - למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן, שנאמר: התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבואו ויאמרו לא נאמר אלא וילכו ויאמרו, מלמד שהשכינה בכל מקום. ואף רבי ישמעאל סבר: שכינה בכל מקום, דתנא דבי רבי ישמעאל: מנין ששכינה בכל מקום? שנאמר: הנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו, מלמד ששכינה בכל מקום. ואף רב ששת סבר: שכינה בכל מקום, דא״ל רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן לבר ממזרח, ולאו משום דלית ביה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני. ורבי אבהו אמר: שכינה במערב, דא״ר אבהו: מאי אוריה? אויר יה.
2. שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה.
3. ה׳ אינו נמצא במקום במקום המקום, כלומר שאינו תופס מקום, כי המציאות כולה חלק ממנו, והוא מקומו של עולם, ועיין היטב.
ולא אבין – הוא״ו בגעיא.
קדם – הוא פאת המזרח כי יחשב פני האדם אל מול זריחת השמש וא״כ המערב היא מאחור והצפון משמאל והדרום מימין.
הן קדם אהלוך – אבל לא ידעתי איה מקום כבודו אם אלך לבקשו בפאת המזרח ואיננו ר״ל לא אמצאהו ואם אלך לבקשו בפאת המערב ולא אבין לו איו הוא.
הן – אבל לא אוכל לא למצאו ולא לבא עד תכונתו, כי אם קדם אהלך לבקשו מצד מזרח, ואיננו וכשאלך אחור לבקשו בצד מערב, הגם שהקדמונים ציירו שהשכינה במערב, ושצבא השמים כולם ההולכים ממזרח למערב ילכו להשתחוות לפני כסא כבודו שמה, בכ״ז הגם שהיא שם לא אבין לו להשיגו:
Job complains that God is avoiding him though he had faithfully kept His commandments.⁠1
1. The Hebrew text has קדם - forward and אחור - backwards, but like the medieval commentators Rashi and Ibn Ezra, Malbim understands them, respectively, as east and west. Malbim adds:
The ancients imagined that the Divine Presence was in the west and that the host of the heavens all journeyed from east to west, on their way to giving homage before His Throne of Glory, which is situated there.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) שְׂמֹ֣אול בַּעֲשֹׂת֣וֹ וְלֹא⁠־אָ֑חַזיַעְטֹ֥ף יָ֝מִ֗ין וְלֹ֣א אֶרְאֶֽה׃
to the north, when He does work, but I cannot behold Him; He turns Himself to the south, but I cannot see Him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּצִפּוּנָא בְּמֶעְבְּדֵיהּ וְלָא אֶחְמֵי כַּד מְכַבֵּן דָרוֹמָא וְלָא אֶסְכֵּי.
ואן אכ׳ד׳ שמאלא פליס אנט׳רה, ואן עטף ג׳נובא פמא אראה.
שמאול, ואם יקח שמאלה לא אחזהו, ואם פנה דרומה לא אראהו. תרגם יעטף ״עטף״ והוראתה פנייה, וכן פירש ר״י אבן ג׳נאח.
שמאל – צפון.
בעשותו – כשבראו לא עשה מקום כסאו שם שאראנו שם.
אחז – תרגום של אראה ותדע שהטעם תחת האל״ף ואם לשון אחיזה הוא היה טעמו מלרע תחת החי״ת.
יעטוף ימין – כיסה פני הדרום בפניו למען לא אראנו.
north Heb. שמאוֹל, lit. left.
when He made it When He created it, He did not make the place of His throne there, that I should see it there.
see Heb. אחז, the Aramaic translation of אֶרְאֶה, I will see. Proof of this is that the accent is under the "aleph.⁠" Now, if it were an expression of holding (אחיזה), the accent would be at the end of the word, under the "cheth.⁠"
He wraps up the south He covers the face of the south before me in order that I should not see Him.
שמאל – הוא צפון.
בעשותו ולא אחז – פתרונו: כעיניין הזה עשאו שאי איפשר לראות מראה כבודו אם הוא שם.
אחז – אֵחזה, וטעמו למעלה, כמו: ואעש (דברים י׳:ג׳) – אעש, ואעל (דברים י׳:ג׳) – אעל.
יעטף ימין – יכסה פני הדרום לפניו למען לא אראינו.
יעטף – אך אטולפיר בלעז.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 הלעז חסר.
אַֽחַז – אֶחֶזֶה, וטעמו למעלה, כמו: ואָֽעַש – אָֽעַש, ואָֽעַל – אָֽעַל.
והוא יעטף ימין ולא אראנו – ולמה הייתי אני מפלט נפשי משופטי (איוב כ״ג:ז׳) – ממנו שהוא שופטי.
(ט-י) ולא אחז – אעשה כמו אחזה, אחזו אביט לארבעה רוחות ולא אראה המיסר אותי והוא ידע כי דרך האמת עמדי וכבר בחנני בייסורין אלה ולא מטה רגלי.
ויעטוף מן העטופים ללבן (בראשית ל׳:מ״ב), {העטופים} ברעב (איכה ב׳:י״ט).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(ט) ולא אחז – ולא אחזה המיסר אותי.
שמאל – צפון.
ולא אחז – אחזה מן חזה.
יעטף – מן העטופים ברעב (איכה ב׳:י״ט).
ימין – דרום.
ולצד שמאל בעשותו הענוי ולא אחזה המענה.
יעטף – יכאיב לצד ימין ולא על עון.
שמאל – צפון.
ולא אחז – ולא אראה.
יעטוף – יכסה ויעלים.
ימין – דרום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

שמאול בעשתו – כן כתוב מלא אל״ף וא״ו ברוב ספרים מדוייקים ואל״ף קדים לוא״ו.
ולא אחז – כתב הר״ש בר צמח שהוא לשון ראיה והראוי בתשלומו אחזה ולכן הוא מלעיל ואילו היה לשון אחיזה והאל״ף שרש היה מלרע ע״כ. וכן במכלול דף קנ״ד ובמסורת אחז ג׳ חד מלעיל וסימן אחז ישבי פלשת. והנה אחז בקרנות המזבח. שמף ואל בעשתו ולא אחז. בתרא מלעיל וכל שום גבר קמץ ומלרע גם בסוף מסורה גדולה נמסר סימן משטא חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה וזה א׳ מהם.
אחז – אראה כמו ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א).
יעטף – מלשון עטיפה וכסוי.
שמאל בעשותו – עם כי הוא עשה וברא גם פאת הצפון עכ״ז לא אראנו שם וכאלו עטף לכסות פאת הדרום ולא אראהו גם שם.
ולא אחז – מענין ציפוי, כמו ויאחז את הבית (מלכים א ו׳ י׳).
שמאל – את צד צפון ציירו הקדמונים שהוא פתוח, שבצד הזה לא השלים את הבריאה בשלימותו, כאלו הניח את הצד הזה בלא ציפוי וכותל וקירות, כבונה בית ולא אחזו בעצי ארזים ולא צפהו בעץ ובכותלים סביב, אומר במליצתו שגם שם לא אוכל לראות הגם ששם פתוח, כי בעת עשותו צד שמאל ולא אחז אותו לסתמו לכסותו בעצי ארזים בעת ההיא עטף ימין, העטיף וכסה את הכל בצד ימין, עד שלא אראה וכ״ז מליצה על שא״א להשיג את ה׳ בכל צד, (וע״ד המושכל, השגת ה׳ מצד עצמו נקרא השגת פנים, וזאת א״א לשום אדם להשיג ולדעת שמץ דבר, רק ההשגה תהיה מצד אחור, ר״ל ע״י הבריאה המשתלשלת מאתו, שע״י הבריאה ישיג את הבורא וישיג מן המסובבים את הסבה העליונה, כמ״ש וראית את אחורי ופני לא יראו, ועז״א שבצד קדם, ר״ל באמתת עצמותו מצד עצמו, שם איננו כי זה נעלם משכל האדם ומשם לא ימצא הבורא כלל, רק ימצא אותו מצד אחור ששם ישנו וישיג שהוא נמצא, אבל לא יבין לו ולא ישיג עניניו בתבונותיו. והנה הנהגת העולם בדרך הטבע נקרא בכתבי הקדש בשם הנהגת השמאל, וההנהגה ע״ד הפלאיי והנסיי נקרא בשם ימין כמ״ש בכ״מ, ועז״א שאם יחקור אחר הנהגה המסודרת מצד הטבע, שם לא אחז ונגמר הבנין, כי שם ימצא שאין סדר נכון בהנהגה, כי יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו ואם ישקיף על צד ימין שהוא הנהגתו הנסיית ששם ההנהגה שלמה, אבל לא יראה, כי אינו רואה רק ההנהגה המסודרת מששת ימי בראשית בדרך הטבעי וע״פ המערכה שהוא צלמות ולא סדרים):
When He made the north, He did not roof it over;⁠1
but the south He covered, so I cannot see through it.2
1. Malbim takes the word אחז as meaning to roof as it does in 1Kings 6:10.
2. The Hebrew text has שמאול - left, and ימין - right. However, Malbim interprets them as referring, respectively, to north and south, thus completing the four points of the compass. Malbim adds that the ancients imagined the north as being open; that God had not completed Creation in this direction. This notion appears in Bamidbar Rabbah 2:19 and Pirkei de Rabbi Eliezer 3 where the reason He left the northern quarter unfinished was so that anyone who claims to be God could prove he was by completing it. Expanding on this theme, Malbim writes:
He had left this side [the north] uncovered, without ramparts and walls. Like someone who builds a house without cedar-beam supports and without enclosing it with wooden planks or walls. Taking up this metaphor, Job says that he cannot see God there even though that direction is wide open. However, though the north may have been left exposed, the southern side was enclosed. The upshot is that he cannot perceive God in any direction.
Malbim continues: Perception of God by reason of Himself is designated 'Frontal Perception.' No human being can perceive this or have any conception of it. Humans can only perceive Him from behind, namely, by virtue of the Creation that ensues from Him. That through His Creations we can appreciate the Creator; and through the effects, the Prime Cause. As is written: 'You will see My back, but My face shall not be seen.' (Exodus 33:23). Accordingly, Job states that looking east, i.e., looking for the truth of God's Self as He really is, He appears not to exist, for this view is hidden from human intelligence and so the Creator is never found there. He can only be detected from the reverse side, where His existence is manifest and can be perceived; yet He remains inscrutable, His ways being beyond human understanding. Now, in the Holy Texts [Scripture], governance of the world by Nature is designated 'Governance of the Left' and governance by means of wonders and miracles is designated 'Governance of the Right,' as is written everywhere. Accordingly, he [Job] states that if he investigates Nature's governance, he finds it to be an unroofed and unfinished structure, for there is no proper order to its governance, there being righteous persons who have a hard time of it and wicked ones who have it good. And if he looks right, i.e., towards His miraculous Governance, where governance is perfect, he sees nothing for all he is capable of perceiving is the natural governance ordained from the six days of Creation, that decreed by the stars - 'incoherent shadows of death'.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) כִּֽי⁠־יָ֭דַע דֶּ֣רֶךְ עִמָּדִ֑יבְּ֝חָנַ֗נִי כַּזָּהָ֥ב אֵצֵֽא׃
For He knows the way that I take; when He has tested me, I shall come forth as gold.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם גְלֵי קֳדָמוֹי אוֹרְחָא דְעִמִי בְּחַן יָתִי הֵיךְ דַהֲבָא אַפֵּיק.
ממא עלם אן טריק אלחכם מעי, ואנה קד אמתחנני פכ׳רג׳ת כאלד׳הב.
כי, מפני שידע כי שורת הדין עמי כלומר שאני צודק ושהוא ככר בחנני ויצאתי כזבה. ולענין שפסוק זה משל לטוהר הנפשות על ידי הבחינה והנסיון ראה בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ד מהדורתי עמ׳ רד.
כי ידע דרך וגו׳ – אשר עמדי מהו לפיכך אינו בא לריב עמדי.
בחנני וגו׳ – אשר כזהב אצא אם יריב עמדי.
Because He knows the way that is with me therefore, He does not come to contend with me.
He has tested me that I will emerge like gold if He contends with me.
כי ידע דרך עמדי, ואילו בחנני כזהב הייתי יוצא נקי בלא עון.
כי ידע דרך עמדי – כי הוא מכיר דרך מעשים אשר עמי, על כן אינו מתווכח עמי. שאם יבחנני במעשיי, אצא צח ונקי ומלובן כזהב, זכאי מבית דין.
כי ידע דרך עמדי – הדרך שהיה עמדי ולא אטה ימין ושמאל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כי ידע דרך האמת עמדי – בחנני בנגעים וביסורין אם אסבול וכזהב המזוקק מבלי סיגים כן אצא מן הבחינה מבלי עון.
כי ידע דרך עמדי – על כן אני רוצה להתווכח עמו, כי הוא היודע ועד דרכי ומעשי.
ואם בחנני כזהב – אצא טהור.
כי ידע דרך עמדי. ובהיות כי ידע סתרי דרכי, בחנני - ראה יושר לבי, ובכן כזהב אצא, צדיק ונקי בדין:
כי ידע – לזה הסתיר עצמו ממני כי יודע הוא הדרך אשר דרכתי בה והוא בחן מעשי ויצאתי נקי כזהב מבלי סיג עון.
כי הוא – אבל הגם שאני איני יכול לדעת דרכו ולמצא הלא הוא ידע דרך עמדי, הוא יכול למצוא אותי, ויודע הדרך שבו ילך לבא אלי להיות עמדי, וא״כ הלא בחנני ואצא כזהב היוצא מן המבחן בלא סיג ופסולת, כן לא נמצא בעבודתי שום מחשבת פיגול, כי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) בַּ֭אֲשֻׁרוֹ אָחֲזָ֣ה רַגְלִ֑ידַּרְכּ֖וֹ שָׁמַ֣רְתִּי וְלֹא⁠־אָֽט׃
My foot has held fast to His steps, I have kept His way, and did not turn aside.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּאִסְתַּוְרֵיהּ אֲחַדַת רַגְלַי אוֹרְחָתֵיהּ נַטְרֵית וְלָא צְלֵית.
וקד תמסכת רג׳לי בקדם נביה, וחפט׳ת טריקה פמא אמיל מנה.
באשרו, וכבר החזיקו רגלי בעקבות נביאו ושמרתי דרכו ולא נטיתי ממנה.
ופירשתי אשורו, רגל, כמו תמוך אשורי במעגלותיך1 וכל הדומה לכך.
ופסרת אשורו, קדמא, מת׳ל תמוך אשורי במעגלותיך, ומא ישבה ד׳לך.
באשורו – במעגלו, כמו: אם תטה אשורי (איוב ל״א:ז׳), כונן אשוריו (תהלים מ׳:ג׳).
ולא אט – איני רגיל לנטות.
to His path Heb. באשרו, to His path, like, "If my foot (אשרי) has turned away from the road" (Iyyov 31:7); "He has established my paths (אשרי)" (Tehillim 40:3).
and do not turn away I am not accustomed to turn away.
באשורו אחזה רגלי – פתרונו: בדרכיו הלכתי.
באשורו – פתרונו: בפסיעתו.
דרכו שמרתי ולא אט – פתרונו: לא הטיתי מדרכיו ימין ושמאל.
אחזה רגלי – רגל לשון נקבה.
הלכתי בדרכיו ולא אט – ולא אטה מן הדרך.
באשורו – בדרכו, מן ואשרו בדרן בינה (משלי ט׳:ו׳).
ולא אט – ולא אטה.
באשורו אחזה רגלה – ולא אטה.
באשורו – בדרכו מן ואל תאשר בדרך רעים (משלי ד׳:י״ד).
אט – אטה.
באשורו – הוא דרר מצותיו כטעם דרך מצותיך ארוץ (תהלים קי״ט:ל״ב).
ולא אט – לא הטיתי דרכו או לא אט רגלי.
כי באשורו אחזה רגלי – ללכת בה.
באשורו – פסיעתו.
ולא אט – ולא אטה.
באשורו אחזה רגלי. ועל מה שאמרת שחטאתי במה שלא הטיתי כלפי חסד עם אותם שהיו חייבים לי וזולתם, איני ראוי לשום עונש בשביל זה, כי ׳באשורו אחזה רגלי׳, בדרך אשר ציווה בתורת בני נח כפי שורת הדין1: דרכו שמרתי. בגילוי עריות2: ולא אט. בשפיכות דמים:
1. האם ׳אשורו׳ מלשון שורה, שורת הדין?
2. שלא השחית ׳דרכו׳. וראה במדב״ר י ד: ׳ודרכיך למחות מלכין כנגד זנות א״א =אשת איש= הכתוב מדבר הה״ד ודרכיך למחות כמה דתימא (בראשית ו) כי השחית כל בשר וגו׳⁠ ⁠׳
באשורו – בצעדו כמו ואשרו בדרך בינה (משלי ט׳:ו׳).
אט – מלשון נטיה.
באשורו – רגלי אחזה במצעדיו ודרכיו שמרתי ולא הייתי נוטה מהם.
באשורו – שם אושר בא תמיד על האושר הנפשי, וזה המבדיל בין מאושר ובין מצליח, ואושר הבא על ההדרכה בא לצורך אושר הנפש.
באשורו אחזה רגלי – מצעדי רגלי היה באשורו, היינו לצורך האושר הנפשי, לא לצורך ההצלחה הגופנית, וגם דרכו שמרתי שהלכתי רק בדרך ה׳, ולא אט אל דרך אחר, שהמעשה היה לפי דרך ה׳ מבלי נטות מן הדרך, וכוונת המעשה היה רק לשמו ולאושר הנפשיי, ומפרש נגד דרכו שמרתי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) מִצְוַ֣ת שְׂ֭פָתָיו וְלֹ֣א אָמִ֑ישׁ מֵ֝חֻקִּ֗י צָפַ֥נְתִּי אִמְרֵי⁠־פִֽיו׃
I have not gone back from the commandment of His lips; I have treasured the words of His mouth more than my allotted portion.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פּוּקְדָנָא דְסִפְוָתוֹי וְלָא אֶעְדֵי מִגְזֵרְתִּי אֲטִישֵׁית מֵימְרִי פוּמוֹי.
ומן וציהֵ קולה לא אברח, ואכת׳ר מן רסומי קד אד׳כ׳רת אקואלה.
מצות, וממצות דברו לא אמוש ויותר מחקי צפנתי אמריו. והנה מם מחקי כמם עתה גרע לך מהם, בראשית יט ט. וכמם מלפנו מבהמות ארץ, לקמן לה יא, שפירשן יותר מ... ולשני מקראות הללו ראה גם בספרו הנבחר באמו״ד סוף מאמר ה מהדורתי עמ׳ קצב.
מחוקי צפנתי אמרי פיו – יותר מחוקי מזונותי הייתי זריז לצפון אמרי פיו, כמו: לחם חוקי (משלי ל׳:ח׳) – מזונותי.
more than my daily bread I kept the words of His mouth More than my daily food I was eager to keep the words of His mouth. [The expression חקי] is like, "my daily bread (לחם חקי)" (Mishlei 30:8), my food.
מחוקי צפנתיא אמרי פי – לא תאמר בדבר שאין דין עליו, שלא הייתי תובעו, אלא אפילו מדבר שהיה לי חק ומשפט עליו לתובעו, מנעתי אמרי פי שלא לתובעו,⁠ב ומה מועיל ליג כל זאת.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״מנעתי״.
ב. כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, פירנצה II.24. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו הושמט ע״י הדומות: ״מנעתי אמרי פי שלא לתובעו״.
ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20 (בלי ״לי״), דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ומה מועיל לי״.
ולא אמיש – לא הייתי מסיר.
מצות שפתיו – עשיתי, ולא אמיש.
והיה חוקי לצפון אמרי פיו – והענין: שהיו צפונים בלבי ולא יזוזו משם.
מצות שפתיו ולא אמיש – שמרתי ולא אמיש. ואמיש בודד.
מחוקי – ממנהגי היה לצפון אמריו.
ויש מפרשים: יותר מחקי מחק טרפי, כמו לחם חוקי (משלי ל׳:ח׳).
מחקי צפנתי אמרי פיו – חק ידוע היה לי לצפון אמריו.
מצות שפתיו – כי בני נח כבר נצטוו שנע מצות או מצות שכליות שמרתי ולא המישותי אותם ממני והטעם הסירותי.
מחקי – מקצת מחוקי שגזרתי על עצמי הוא שצפנתי בלבי אמרי פיו שלא אשכחם.
ויש אומ׳ יותר מלחם חוקי.
מצות שפתיו – אשמור.
ולא אמיש – מהם יותר מלחם חוקי הצריך לי תמיד.
צפנתי אמרי פיו – בלבי, ושמרתי אותם לעשותם כל היום.
ולא אמיש – ולא אסור ממנה, והנה מצות שפתיו דבק עם ולא אט והרצון ולא אטה מצות שפתיו ולא אמיש או יהיה ולא אט דבק עם דרכו שמרתי ועם מצות שפתיו יהיה דבק ולא אמיש ויהיה וי״ו ולא אמיש נוספת כמו וי״ו ואיה וענה.
מצות שפתיו. באיסורי מאכל, שהם דם ואבר מן החי: ולא אמיש. אותם המצוות מחקי - מלחם חוקי: צפנתי אמרי פיו. בלבי, שלא שכחתי:
אמיש – אסור כמו לא ימיש (שמות י״ג:כ״ב).
מחוקי – דבר קבוע וצורך קרוי חוק.
צפנתי – הסתרתי.
מצות שפתיו – מוסב על מלת שמרתי שאמר במקרא שלפניו וכאלו אמר מצות שפתיו שמרתי ולא אסיר אותם מלבי ויותר מלחם חוקי צפנתי אמרי פיו ובעבור זה ימנע להתווכח עמדי.
מחקי – כמו הטריפני לחם חקי, ואגרע חקך.
וצפנתי – מענין שמירה שמרתים יותר מחקי, ויל״פ צפנתי מענין הטמנה טמנתי אותם מחקי, שחקי לא יראו אותם ויהיו נעלמים מהם, כי נוכח ה׳ מגמתם.
מצות שפתיו (שמרתי) ולא אמיש לעשות רק כפי מצות ה׳ לא כפי הסברה והשכל האנושי, ונגד באשורו אחזה רגלי, אמר מחקי צפנתי אמרי פיו, כי שמרתי אמרי פיו יותר מחקי וצרכי, שהמצות בעצמם לשמור אמרי פיו היו יקרים לי יתר מהשגת צרכי וחק פרנסתי וכל צרכי, עד שא״א לומר שהיתה העבודה כדי למצוא על ידי זה חקי וצרכי גופי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וְה֣וּא בְ֭אֶחָד וּמִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ וְנַפְשׁ֖וֹ אִוְּתָ֣ה וַיָּֽעַשׂ׃
But He is at one with Himself, and who can turn Him? And what His soul desires, that He does.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאִין הוּא יְחִידָאִי וּמַן יְתִיבִנֵיהּ וְנַפְשֵׁיהּ רְגָגַת וַעֲבָדַת.
והוא באחד ומי ישיבנו – שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, בשר ודם גדול מחברו מבטל גזרת חברו, אבל הקב״ה מי יכול למחות בידו שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו. דרש ר׳ פפייס לפי שהוא יחיד בעולמו ואין מי שימחה בידו כל מה שהוא מבקש הוא עושה, אמר ליה ר׳ עקיבא דייך פפייס אין דורשין כן אלא הכל עושין בדין כשם שסנהדרין נושאת ונותנת למטן כך למעלן שנאמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וצבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש שמאל למעלן והא כתיב ימינך ה׳ נאדרי בכח, אלא אלו מטין לכף חובה ואלו מטין לכף זכות, וכשם שהשואל שואל למטן כך שואל למעלן שנאמר בגזרת עירין פתגמא ובמימר קדישין שאלתא.
ומהו והוא באחד ומי ישיבנו – א״ר פנחס הכהן בר חמא שהוא יחידי בעולמו יודע משפטם של בריותיו, ר׳ יהודה הלוי בר שלום עד שהוא יחידי בעולמו יודע דעתם של בריותיו למי שהוא אומר לך בשליחותו ילך, הוי ונפשו אותה ויעש, וכן ירמיה אומר נער אנכי, א״ל הקב״ה אל תאמר נער אנכי. תנא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ואין שני מלאכים עושים שליחות אחד, שנאמר והוא באחד ומי ישיבנו, ואת אמרת ויבאו שני המלאכים סדומה, אלא מיכאל אמר בשורתו ונסתלק, גבריאל הלך בשליחותו להפוך את סדום, רפאל להציל את לוט.
והו פואחד מן יראדדה, ומא שאת נפסה עמל.
והוא, והוא הרי אחד ומי ישיבנו ואשר אותה נפשו יעשה. ישיבנו ״יראדדה״ ינהל עמו משא ומתן כדי לגרום לו לחזור. וכתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ב פ״ה מהדורתי עמ׳ צב: וכוונת הכתובים באמרם שהעושה עשה את הדברים במאמרו, בצוויו, או בחפצו ורצונו שהוא עשאם בכוונה מאתו, לא על דרך הבטלה ולא באי ידיעה ולא מתוך צורר וכפי שנ׳ והוא באחד וכו׳.
והוא – לפי שהוא יחיד בעולם ויודע דעתן ומחשבתן של בריות ומה יש להם לדבר לפניו לפיכך תשובות מוכנות לפניו.
ומי ישיבנו – לפיכך נפשו אותה ויעש.
But He Since He is One in the world and knows the knowledge and the thoughts of the creatures, and what they have to reply to Him, therefore replies are prepared before Him.
and who will answer Him Therefore, what His soul desires, He does.
והוא באחד – יחיד דן את עולמו.
ונפשו איותה ויעש – מה שהוא רוצה בעולמו הוא עושה. מי שהוא רוצה הוא מרשיע, ומי שהוא רוצה הוא מצדיק, ואין מי שישיב על דבריו.
והוא באחד – לפי שהוא אחד בעולמו ואין זולתו ואין בירייה להשיבו, לכך הוא עושה תאות נפשו ורצונו.
והוא באחד – יש אומרים: שהבי״ת נוסף.
והאמת: שאיננו נוסף. ולא אוכל לפרש כי יש בו סוד גדול.
והוא באחד ומי ישיבנו – באחד שלא נשאר אחרים לא ימעט ולא ירבה ולא יתחבר ולא יתחלק.
והוא באחד – אמתי.
והוא באחד – ולא אמר אחד ופירושו והוא השם במקצת ענין האחד, כי האחד ראש למספר, כן השם ראש למפעליו והאחד שני לצדו ואין כן השם כי הוא לבדו והאחד נחלק ומחובר והשם בלי חילוק וחיבור ודומה לאחד בהיותו ראש וגדול מן האחד כי אין אחריו אחד כאשר אין לפניו.
ומי ישיבנו – מרצונו.
ונפשו איותה ויעש – דברה תורה כלשון בני אדם כי נפשו שכלו וטעם איותה כי בחפץ עשה הכל, ואין העולם נברא בהעברה כדברי המכחישים.
והוא באחד – יחיד בעולמו.
ומי ישיבנו – דבר שלא יעשה כרצונו, וכל אשר אוותה נפשו יעשה מיד, כי אין מי שיעכב על ידו.
וכן אמר התרגום: והוא יחידי ומי יתיביניה ונפשיה רגגת ועבדת.
והוא באחד – כענין ה׳ בם סיני בקודש (תהלים ס״ח:י״ח), ירמזו שאין עולמו מקומו, זהו פשוטו, רק בפנימיות המלה הזאת נרמז, כי איוב היה חכם ומקובל יודע סוד האלהות והייחוד יתברך.
באחד – בענין אחד.
ונפשו אותה – ורצונו נכספה.
והוא באחד. והנה פיו שציווה את אלה הוא לעולם על ענין ׳אחד׳: ומי ישיבנו. לצוות מצוות אחרות: ונפשו איוותה ויעש. הנה כבר עשה כל מה שהתאווה ורצה בלי שום תוספת על הצריך ולא חסרון ממנו:
ונפשו – בס״א כ״י ונפשי כתיב ונפשו קרי ונמסר קרי ע״כ. ומסרה זו יחידאה היא ולא נקיטינן כוותא דכולהו ספרי פליגי עלה ולא אשכחנא במסרא רבתא בהדי מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא וקרי׳ וא״ו רק פדה נפשי מעבר בשלח בלחוד ותו נמסר הכא במ״ג ונפשו ח׳ ודין חד מנהון וכולהון כתיבין כן וקריין ובתר הכי אשכחנא בנסחא עתיקא מאתוון זעירא וא״ו ונפשו אותה וחדתא היא לי.
ונפשי – ורצוני כמו אין נפשי אל העם הזה (ירמיהו ט״ו:א׳).
אותה – חשקה כמו אוה למושב לו (תהלים קל״ב:י״ג).
והוא באחד – ועם כי נגלה לפניו יושר דרכי עכ״ז הוא בדעת אחת ולא יאבה להסיר מעלי היסורים ומי יוכל להשיב אותו מחפצו וכאשר יתאוה נפשו כן יעשה בין במשפט בין בזולת המשפט.
ישיבנו – כמו וישיבום מדרכם, ומלת מי נמשך לשנים.
והוא באחד – ר״ל כי הוא ידע דרך עמדי והוא באחד, שה׳ ידע כבר את דרכו ע״י הידיעה הקדומה שכבר ידע מקודם שאעבוד אותו, ושתהיה עבודתי צרופה כזהב בלא סיג, ושרגלי תאחז רק באשורו, כ״ז ידע ה׳ מקודם בידיעתו הקדומה, ולפ״ז לא היה לי עוד בחירה וחפשיות לבחור דרך אחר, שאז היה שינוי בידיעת ה׳, שאחר שאבחור דרך אחר תשתנה ידיעתו לדעת שבחרתי דרך אחר ממה שידע בתחלה. וזה א״א, כי הוא באחד באחדות האמתי, וא״א שתהיה בו ריבוי ושינוי בידיעתו שהיא עצמותו, ואחר שהוא כבר ידע מראשית שאלך בדרך תמים לשמו, א״כ מי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, מי יוכל להשיב את גזרת ה׳ שנגזרה ע״י ידיעתו הקדומה, ומי הוא אשר נפשו אותה ויעש, מי הוא שיהיה לו עוד בחירה וחפשיות, לרצות איזה דבר באות נפשו ובחירתו, ולעשות כפי רצונו זה א״א, שאז בהכרח ישיב ויפר את עצת ה׳ אשר ידע מראשית, וזה סותר לאחדות ה׳, אשר מזה מבואר שא״א שיעשה דבר הסותר לידיעתו, שבזה יהיה שינוי בידיעתו שהיא עצמותו, ואחר שהייתי מוכרח על מעשי הטובים ע״י ידיעת ה׳ וגזרתו הקדומה אין מגיע לי שכר עליהם:
Job maintains that everything that has happened to him was preordained by reason of God's foreknowledge. And since His Knowledge is immutable, whatever He foreknows must happen; there is no free-will. For the existence of free-will would require that God's Knowledge change as man makes his choices or changes his mind. But that cannot be, for He is His Knowledge and He is beyond change.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) כִּ֭י יַשְׁלִ֣ים חֻקִּ֑יוְכָהֵ֖נָּה רַבּ֣וֹת עִמּֽוֹ׃
For He will perform that which is appointed for me; and many such things are with Him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם יַשְׁלֵם הֵיךְ בְּקַדְמֵיתָא גְזֵרְתִּי וְדִכְמָתְהוֹן סַגִיעִין עִמֵיהּ.
ואנה ליכמל שרוטי, ומת׳להא כת׳יר ענדה.
כי, והוא בידו להשלים תנאי, וכמוהם הרבה עמו. אין כוונת רבנו בפירוש פסוק זה ברורה לי. ויתכן כמו שפירש הראב״ע ״שבידו למלא מה שגזר עלי״. אלא שלפי זה לא ברור תרגום חקי ״שרוטי״ תנאי (אלף פתוחה), ונראה לי שפירושו, ויש בידו למלא תנאי להודיעני על מה אני מיוסר, או יקל ידו מעלי או יכביד יסורי ואמות כדי שאנוח, וכדלעיל פרק ו.
כי ישלים חקי – ידעתי כי לא ישיב ידו עד אשר ישלים חוק גזירותיו פורעניות אשר גזר עלי.
וכהנה רבות עמו – כי כהנה רבות עשה.
For He will complete my sentence I know that He will not draw back His hand until He completes the sentence of His decrees, the retribution that He has decreed against me.
and there are many such things with Him For He did many such things.
כי ישלים חוקי – כי ידעתי שישלים חוק גזירתי אף על פי שדן אותי עכשיו, שכך היא מידתו: יכאיב ויחבש ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה׳:י״ח).
כי כהנה רבות – עשה לשאר אנשים, משדן אותם, שב וריחמם, אבל על שהוא דן יחיד ואין מי ישיבנו, שיערוך לפניו משפט ופי ימלא תוכחות (איוב כ״ג:ד׳).
וכהנה רבות עמו – פלאות מרובות כזאת הוא עושה.
כי ישלים חוקיא – כלומר: ימלא החוק שגזר עלי.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״חוקי״.
(יד-טו) כי ישלים חקי – חק ייסורי שבאים עלי בכל יום.
וכהנה רבות עמו – פעמים רבות עשה לי זה על כן מפניו אבהל.
כי ישלים חקי – ייסורי הבאים עלי בכל יום.
וכהנה רבות – כבר עשה כן פעמים.
ומי שלו היכולת יוכל להשלים חקי שגזר עלי מן הצרות וכהנה כפליאות ההן רבות עמו.
כי ישלים חקי – קשור עם הפסוקים הנזכרים, באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), מצות שפתיו ולא אמיש (איוב כ״ג:י״ב), כל זה אעשה בעבור החסד והטוב אשר גמלני מנעורי, כי יעשה משלם חקי ויספיק כל צרכי.
וכהנה רבות עמו – טובות גדולות שגמלני ביצירתי ושמירת נפשי, כאשר ביאר בפסוק הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני (איוב י׳:י׳), וגמר הענין,
חקי – המצטרך אלי כי המצטרך לאדם יקרא חק כאמרו הטריפני לחם חקי.
כי ישלים חוקי. עשה כל הצריך לשלימותי: וכהנה רבות עמו. וכן עשה בדברים רבים אשר לשלימותם אינם סובלים תוספת וגרעון, ולכן אין להוסיף על דבריו1:
1. כעניין בל תוסיף, אבל דרך שטות, כאילו שאסור להתנהג בחסד יותר ממה שה׳ ציווה.
כי ישלים – הן ידעתי כי ישלים בי כל היסורים כפי החוק אשר גזר עלי ולא יסירם ממני בעבור כושר דרכי.
וכהנה – כמו הדברים אשר עושה עמדי כן יש עמו רבות ענינים כאלה אשר יעשה לבני אדם.
(יד-טו) כי ישלים – עמ״ש שעבודתו היתה שלימה מבלי שום פניה חיצונית, שלא חשב בעת עבודתו שעובד כדי שישיג עי״כ חקיו וצרכיו, כי עבד רק לשם ה׳ בלבד, אומר שהגם שלפעמים עלה ברוחו מחשבה פתאומית בעת העבודה שהוא צריך לה׳ שישלים חקיו וצרכיו, וז״ש כי ישלים חקי וכהנה רבות עמו על כן מפניו אבהל, הגם שלפעמים אבהל מפניו להתירא למרות דבריו, מצד שאני צריך אליו שישלים חקי וצרכי הגופנים, שישלימם לי שיהיה לי צרכי בשלמות, וכהנה רבות מה שאני צריך, כמו השגת החיים והבריאות והחן והעושר והבנים שכל אלה הם עמו, ואני צריך אליו שישלימם לי וע״כ מפניו אבהל, ויראתי פן יגרע חקי ופרנסתי או אחד מכל הדברים הנזכרים, וברגע עלה בלבי מחשבה כזו בעת העבודה, אבל זה היה רק בהלה פתאומית ברגע, אבל בעת שעלה מחשבה כזאת על דעתי בבהלה בלא ישוב הדעת, אתבונן בתבונת הלב ובהשכל, ואז אפחד ממנו אז סר ממני הבהלה על צרכי שהוא יראת העונש, והפחד על עצמי, שלא אמצא נזק בגופי וקניני, רק עקר פחדי היה ממנו, מיראת הרוממות, שלא אסור ממצותיו מפני יראת הרוממות ופחדו, לא מפני יראת העונש או אהבת הגמול, בענין שעקר עבודתי היתה בלא שום פנייה חיצונית, ולא מתקות גמול ופחד עונש רק מיראת ה׳ הרוממה בלי מחשבה אחרת כלל:
(14) As regards the integrity of his worship, Job protests that though the thought had sometimes entered his mind, momentarily, of just how much he depends on God for obtaining his needs, whenever this happened he would immediately take hold of himself and return to his prayers, minding them just for His sake and free of any special requests.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) עַל⁠־כֵּ֭ן מִפָּנָ֣יו אֶבָּהֵ֑לאֶ֝תְבּוֹנֵ֗ן וְאֶפְחַ֥ד מִמֶּֽנּוּ׃
Therefore I am frightened at His presence; when I consider, I am afraid of Him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְטוּל דְהֵיכְנָא מִן קֳדָמוֹי אֶתְבְּהַל אֶתְבְּיַן וְאֶדְחַל מִנֵיהּ.
לד׳לך אדהש מן בין ידיה, וכל מא אתפהם אפזע מנה.
על כן, לכן אני נבהל מפניו, וכל שאני מתבונן אני חרד ממנו. וכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ב פי״ג מהדורתי עמ׳ קיג: וכל מה שמתבוננת [הנפש] בו מוסיפה יראה ופחד כמו שאמר על כן מפניו אבהל וכו׳.
על כן – שאינו גומל לאדם כפי דרכיו.
מפניו אבהל – וכשאתבונן בדרכיו אפחד ממנו.
Therefore Since He does not requite man according to his ways.
I am startled by Him and when I ponder His ways, I am frightened of Him.
על כן מפניו אבהל אתבונן – דבר זה, ואפחד ממנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

מפניו – ששם פניו בי להכחידני והענין פנים נזעמים וכן פני י״י בעושי רע (תהלים ל״ד:י״ז) וכן עיניך בי ואינני (איוב ז׳:ח׳) כי העינים בפנים וכן ושמתי אני את פני באיש ההוא (ויקרא כ׳:ה׳) ולענין רצון פניך האר בעבדך (תהלים קי״ט:קל״ה).
על כן מפניו אבהל – כאשר יזיק לי.
אתבונן – בטובו הגדול ואפחד ממנו, פן יהיה בי עון שהענישני עליו.
והתרגום אמר: ארום ישלים היך בקדמיתא גזרתי ודכמתהון סגיאין עמיה. יפרש כן: כי נפשו אוותה ויעש בי כרצונו, וימלא החוק שגזר עלי, להיות נידן תמיד בייסורין, וכהנה רבות עמו (איוב כ״ג:י״ד), לעשות לאחרים כרצונו.
(טו-טז) על כן מפניו אבהל. בהתבונני אל נמצא נכבד כזה שהוא פועל בחיריי לתכלית על אופן נפלא כזה: אתבונן. ובהתבונני אפחד ממנו, וזה כי לא נצמתי מפני חושך - כי ׳חושך׳ הצרות לא השחיתני כל כך מלהתבונן, גם מפני לא כיסה אופל של העדר השלימות באופן שיעלם ממני:
על כן – בראותי שאינו חוזר מחוק גזרתו אבהל מפניו וכאשר אתבונן מעשיו אפחד ממנו והוא כפל ענין במ״ש.
אבהל – היא הבהלה הפתאומית בלא ישוב הדעת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) וְ֭אֵל הֵרַ֣ךְ לִבִּ֑יוְ֝שַׁדַּ֗י הִבְהִילָֽנִי׃
Yes, God has made my heart faint, and the Almighty has frightened me;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וֶאֱלָהָה רַכָּךְ לִבְבִי וְשַׁדַי בַּהֲלִנַנִי.
ואלטאיק קד ארכ׳א קלבי, ואלכאפי קד אדהשני.
(טז-יז) ואל הירך לבי ושדי הבהילני, כי לא נצמתי מפני חשך ומפני כיסה אופל – כה פתרון שני מקראות הללו וחיבורם: אל הירך לבי, וידו נגעה בי, כי לא נצמתי מפני חושך – פתרונו: שאילמלא שידו נגעה בי ושדי הוא שהבהילני, כי לא נצמתי מפני חשך – של כשדים ששמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים (איוב א׳:י״ז), ולא מפני מלכות שבא שנפלה על האתונות ועל הבקר ותקחם (איוב א׳:ט״ו). כי מי הוא ערב אתא לבו לגשת אלי,⁠1 שהרי מפני היה כל צרה וכל אופל מכוסה, אבל מפני שידו נגעה, שאל הירך לבי ושדי הבהילני על כן מפניו אבהל (איוב כ״ג:ט״ו).
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ל׳:כ״א.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20: ״אל״.
הרך – מן מורך בלבבם (ויקרא כ״ו:ל״ו).
ואל הרך – שם מורך בלבי.
ואל הרך לבי – והבהילני כי לא הכרית אותי טרם בוא החושך הזה אשר אני בתוכו, והיה מכסה מפני אופל גדול אשר נפל עלי ביום, כדרך למה יתן לעמל אור (איוב ג׳:כ׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

הבהילני – בספרים מדוייקים מלא יו״ד.
הרך – מלשון מורך ופחד.
ואל הרך לבי – נוסף על היסורים הביא האל עוד מורך בלבי להיות מתפחד ביותר.
ושדי הבהילני – כפל הדבר במ״ש.
(טז-יז) ואל – אבל מה שעתה לא עמדתי בנסיון, וע״י היסורים נטיתי מעבודת ה׳ ויראתו, שזה מורה שהיה עבודתי רק מאהבת הגמול (וכמ״ש אליפז כי עתה תבא אליך ותלא הלא יראתך כסלתך), זה היה מפני שהאל הרך את לבי במה שלא נצמתי מפני חשך, שאם היה ממית אותי טרם שהביא עלי החשך הזה הייתי מקבל באהבה, כי עבדתי את ה׳ בכל מאדי ובכל נפשי אפילו הוא נוטל את נפשי, כי לא הייתי מקוה לתשלום גמול בעבודתי, אבל במה שלא נצמתי, והשאיר אותי בחיי החשך האלה שהם היסורים הקשים ממות, עי״כ הרך לבי, כמ״ש אלמלא נגדוהו לחמו״ע הוו פלחין לצלמא, שיסורים כאלה אי אפשר לסבלם, ועי״כ רך לבי ונבהלתי ולא עמדתי בנסיון, ור״ל במה שלא נכרתי מפני חשך שאז היה מכסה את האפל מפני, ולא הייתי רואה ברע אשר מצאתני:
(16) And if I have now failed the test; and if, as a result of the suffering, I have turned away from worshipping God and from the fear of Him; and if it now appears that my worship was motivated by expectation of benefit, know that this is only because God has broken me. He left me alive to suffer instead of mercifully putting an end to me.⁠1
1. To illustrate the idea that extreme suffering may be worse than death itself, Malbim quotes from TB Ketuboth 33b: Whence do we know that the penalty of death is more severe? Perhaps punishment with lashes is more severe? As Rab said: If they had lashed Hananiah, Mishael and Azariah, they would have worshipped the golden image (Daniel 3).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״י קראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) כִּֽי⁠־לֹ֣א נִ֭צְמַתִּי מִפְּנֵי⁠־חֹ֑שֶׁךְ וּ֝מִפָּנַ֗י כִּסָּה⁠־אֹֽפֶל׃
Because I was not cut off before the darkness, neither did He cover the thick darkness from my face.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרוּם לָא אִתְגַמְרַת מִן קֳדָם חֲשׁוֹךְ וּמִן קֳדָמַי טַמַר קְבָּלָא.
מא לם אנעטב מן קבל אלט׳לאם, ולא בין ידי גטא אלאפל.
כי, כי לא נשמרתי מפני החשך ולא לפני כסה האופל. ומלת לא שבתחלת הפסוק משרתת גם לסופו כמו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני, תהלים לח ב.
כי לא נצמתי מפני חשך – בזאת אני נבהל כי לא נצמתי לחלוטין וצמיתות קבר מפני החשך הזה הבא עלי, וכן: לא כסה מפני את האופל הזה עד מותי.
ומפני כסה אופל – על כי לא שבראש הפסוק חוזר.
Because I was not cut off from before the darkness Because of this I am startled; because I was not completely cut off and laid permanently in the grave before this darkness that has come upon me, and because He did not cover this thick darkness from before me until my death.
and [because He did not] cover the thick darkness from before me This refers back to "because not" at the beginning of the verse.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

כי לא נצמתי – בזאת אני נבהל, שהרי לא נצמתי למות אשר השאירני לחיים מפני החושך אשר נתן עלי.
ולא כיסה אופל מפני עד יום מותי.
כי לא נצמתי – היה מתאוה שיכרת וימות, כאשר היה בחשך – קודם שיצא לאויר העולם.
כי לא נצמתי מפני חשך – למה לא נכרתי מפני שתבא לי הצרה הזאת ותכסה מפני.
נצמתי – הדגש תשלום לתא״ו השורש הנופל.
כי לא נצמתי – דרך בקשה והטעם למה לא נכרתי מפני חשך הצרה הבאה עלי וזה כנגד דברי אליפז או חשך לא תראה (איוב כ״ב:י״א). או מפני יכסה ויעלים אפל הצרה שלא אראהו ולא אהיה בצער.
נצמתי – נכרתי.
מפני חשך – קודם בא חשך המקרים הרעים.
ומפני כסה אופל – והיה מכסה ומעלים מפני אופל הצרות האלו ר״ל שלא הייתי רואה אותה.
נצמתי – נכרתי כמו יצמיתם ה׳ (תהלים צ״ד:כ״ג).
אופל – אפלה.
כי לא נצמתי – והסבה היא כי מעולם כשהיה חשך ואבדון בעולם לא נכרתי אני מפני החשך כי לא היתה עלי וכשהיה אופל בעולם היה ה׳ מכסה את האופל מפני ולא ראיתיו ועל כי לא הורגלתי בצער ולא ראיתיו מימי לזה עתה בבוא עלי צרות שונות בא בלבי מורך רב ובהלה רבה.
מפני חשך – טרם בא החשך, והאופל גדול מחשך, אם הייתי נכרת טרם בא החשך, ר״ל בתחלת הצרה, לא הייתי רואה את האופל שהוא הצרה הגדולה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144