(א-ד) חכמות בנתה ביתה – זו מדותיו של הקב״ה שברא את כל העולם כלו בחכמתו.
חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעת ימי בראשית, טבחה טבחה מסכה יינה, אלו ימים ונהרות וכל צרכי העולם, שלחה נערותיה תקרא, אלו אדם וחוה.
על גפי מרומי קרת – רבא רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא
(משלי ט׳:י״ד), בתחלה על גפי ולבסוף על כסא.
מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו – זו חוה שנאמר נואף אשה חסר לב.
רבי יונה בשם ר׳ ירמיה בר אבא פתר קריא בגוג לעתיד, בנתה ביתה – זה בית המקדש שנאמר בחכמה יבנה בית, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבע שני גוג, ר׳ יונה בשם ר׳ אבא בר כהנא כל אותם שבע שנים מסיקין ידותיהם של חרבות ושל רמחים ושל סכינים, הדא הוא דכתיב ויצאו וגו׳, ואותן שבע שנים יהיו פרוטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, מתלא אמר דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא.
טבחה טבחה – שנאמר בשר גבורים תאכלו.
מסכה יינה – ודם נשיאי הארץ תשתו.
אף ערכה שלחנה – ושבעתם על שלחני סוס ורכב, שלחה נערותיה תקרא זה יחזקאל בן אדם כה אמר י״י אלהים אמור לצפור כל כנף וכל חית השדה.
בר קפרא פתר קריא בתורה, בנתה ביתה – זו תורה שנאמר י״י קנני ראשית דרכו, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעה ספרי תורה, ולא חמשה הם, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי בנסוע הארון עד ובנוחה יאמר חד, מן ובנחה יאמר עד סופיה דספרא חד הרי שבעה, טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלים וחמורים וגזרות שוות, אף ערכה שלחנה אלו הערכין, שלחה נערותיה תקרא אלו ישראל, אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הניחו דעתו של הקב״ה ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, בשביל כן אכן כאדם תמותון.
ר׳ אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה – זה בצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעת ימי המלואים, טבחה טבחה אלו הקרבנות, מסכה יינה אלו הנסכים, אף ערכה שלחנה זה סדור לחם הפנים, שלחה נערותיה תקרא זה משה שנא׳ ויהי ביום השמיני. י״א על שבעה עמודים העולם עומד שנאמר חצבה עמודיה שבעה וכו׳ – (כתוב בתהלים בפסוק לרוקע הארץ במזמור קל״ג).
ד״א חכמות בנתה ביתה – זו תורה שבנתה כל העולם בחכמתה, חצבה עמודיה שבעה – שנתחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם.
ד״א אמר הקב״ה אם זכה ולמד חשוב לפני כאלו העמיד כל העולם כלו, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבע ארצות, אם זכה נוטל אותו ואם לאו הוא מתחלק לשבע ארצות, טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה שמתוך ששכרה אותה יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה זה שם טוב שקנתה שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, א״ר אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם.
דבר אחר זו התורה שעורכת שולחן למי שמתעסק בה בעולם הזה ובעולם הבא. ד״א מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור׳ יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז״ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר׳ עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז״ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א״ל לאליהו ז״ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר׳ יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר׳ עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר אף ערכה שלחנה. א״ר ירמיה בוא וראה כמה גדול כבוד התורה שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שלחן לפניהם אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם, הה״ד תן לחכם ויחכם עוד שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת י״י, שנאמר תחלת חכמה יראת י״י.