×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃
Wisdom has built her house. She has carved out her seven pillars.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חָכְמְתָא בְּנָת בֵּיתָהּ וְעַתְּדַת בֵּיהּ שַׁבְעָא עַמוּדִין.
חכמות בנתה ביתה – זו היא התורה, שקנתה כל העולמות.
חצבה עמודיה שבעה – שנחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם.
דבר אחר: חכמות בנתה ביתה – אמר הקב״ה: אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפניי כאילו העמיד כל העולם כולו.
חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבעה ארצות, ואם לאו – מתחלק לשבע ארצות.
(א-ד) חכמות בנתה ביתה – זו מדותיו של הקב״ה שברא את כל העולם כלו בחכמתו.
חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעת ימי בראשית, טבחה טבחה מסכה יינה, אלו ימים ונהרות וכל צרכי העולם, שלחה נערותיה תקרא, אלו אדם וחוה.
על גפי מרומי קרת – רבא רמי כתיב על גפי וכתיב על כסא (משלי ט׳:י״ד), בתחלה על גפי ולבסוף על כסא.
מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו – זו חוה שנאמר נואף אשה חסר לב.

רמז תתקמד

רבי יונה בשם ר׳ ירמיה בר אבא פתר קריא בגוג לעתיד, בנתה ביתה – זה בית המקדש שנאמר בחכמה יבנה בית, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבע שני גוג, ר׳ יונה בשם ר׳ אבא בר כהנא כל אותם שבע שנים מסיקין ידותיהם של חרבות ושל רמחים ושל סכינים, הדא הוא דכתיב ויצאו וגו׳, ואותן שבע שנים יהיו פרוטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, מתלא אמר דאכיל פרוטגמיא אכיל משתיתא.
טבחה טבחה – שנאמר בשר גבורים תאכלו.
מסכה יינה – ודם נשיאי הארץ תשתו.
אף ערכה שלחנה – ושבעתם על שלחני סוס ורכב, שלחה נערותיה תקרא זה יחזקאל בן אדם כה אמר י״י אלהים אמור לצפור כל כנף וכל חית השדה.
בר קפרא פתר קריא בתורה, בנתה ביתה – זו תורה שנאמר י״י קנני ראשית דרכו, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעה ספרי תורה, ולא חמשה הם, בר קפרא עביד מרישיה דוידבר עד ויהי בנסוע הארון חד, מן ויהי בנסוע הארון עד ובנוחה יאמר חד, מן ובנחה יאמר עד סופיה דספרא חד הרי שבעה, טבחה טבחה אלו העונשים, מסכה יינה אלו קלים וחמורים וגזרות שוות, אף ערכה שלחנה אלו הערכין, שלחה נערותיה תקרא אלו ישראל, אחר כל השבח הזה מי פתי יסור הנה הניחו דעתו של הקב״ה ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, בשביל כן אכן כאדם תמותון.
ר׳ אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה – זה בצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעת ימי המלואים, טבחה טבחה אלו הקרבנות, מסכה יינה אלו הנסכים, אף ערכה שלחנה זה סדור לחם הפנים, שלחה נערותיה תקרא זה משה שנא׳ ויהי ביום השמיני. י״א על שבעה עמודים העולם עומד שנאמר חצבה עמודיה שבעה וכו׳ – (כתוב בתהלים בפסוק לרוקע הארץ במזמור קל״ג).
ד״א חכמות בנתה ביתה – זו תורה שבנתה כל העולם בחכמתה, חצבה עמודיה שבעה – שנתחצבה משבעה רקיעים וניתנה לבני אדם.
ד״א אמר הקב״ה אם זכה ולמד חשוב לפני כאלו העמיד כל העולם כלו, חצבה עמודיה שבעה – אלו שבע ארצות, אם זכה נוטל אותו ואם לאו הוא מתחלק לשבע ארצות, טבחה טבחה זו אסתר המלכה שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע ושכרתו יין ביותר וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה שמתוך ששכרה אותה יין קנתה לה אומתה לעולם, אף ערכה שלחנה בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה זה שם טוב שקנתה שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם, א״ר אלעזר אף יום הכפורים לא יבטל לעולם שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם.
דבר אחר זו התורה שעורכת שולחן למי שמתעסק בה בעולם הזה ובעולם הבא. ד״א מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור׳ יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז״ל ועמד על פתח ביתו אמר ליה שלום עליך רבי אמר ליה שלום עליך רבי ומרי, אמר ליה כלום אתה צריך אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח ושר בית הסוהר היה ישן וכל האסורים היו ישנים והשכיבו את ר׳ עקיבא על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ז״ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך א״ל לאליהו ז״ל רבי והלא אמש אמרת לי שכהן היית וכהן אסור לטמא במת, אמר לו דייך ר׳ יהושע בני חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר׳ עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלהים שגנוז וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך, לכך נאמר אף ערכה שלחנה. א״ר ירמיה בוא וראה כמה גדול כבוד התורה שלא דיין לחכמים שהיא עורכת שלחן לפניהם אלא שהיא מוספת להם חכמה על חכמתם, הה״ד תן לחכם ויחכם עוד שמתוך שעוסק בדברי תורה היא מוספת לו יראת י״י, שנאמר תחלת חכמה יראת י״י.
אלחכמה קד בנת ביתהא, ונחתת עמדהא סבעה.
שבעה, ״סבעה״ כפשוטו. ובנוס׳ ד ״כתירא״ הרבה, ואין צריך לכך כאן כי כל הענין משל.
(א-יב) וקאל פי אלמבטלון והם אהל אלג׳הל.
חכמותא בנתה ביתה – בחכמה בנתה את העולם.
עמודיה שבעה – שבעת ימי בראשית.
דבר אחר: שבעה ספרים יש בתורה: ויהי בנסוע הארון (במדבר י׳:ל״ה-ל״ו) ספר לעצמו במסכת שבת (בבלי שבת קטז.).
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220 נוסף כאן: ״חטף קמץ״.
Wisdom has built her house With wisdom has the Holy One, blessed be He, built the world.
she has hewn her seven pillars The seven days of Creation. Another explanation: This refers to the seven books of the Torah, since "And it came about when the ark traveled..⁠" (Bemidbar 10:35f.). is an individual book, as is stated in tractate Shabbath (116a).
(א-יח) {עיינו בשרידים שהוציא לאור פרופ׳ שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע״ט): 161–205}
חכמות בנתה ביתה – בחכמות בנתה העולם.
חצבה עמודיה שבעה – דרשו ז״ל: ששת ימי בראשית, והשביעי קודש.
ויש מפרשים: חצבה עמודיה שבעה – כעין משל, שבנתה ביתה על שבעה עמודים: והם: דין, אמת, ושלום, חסד, ומשפט, צדק, ותבונה.
חכמות – שֵם.
בנתה – כמו צעדה (בראשית מ״ט:כ״ב).
שבעה – כי כן מספרן.
חכמות – שֵם דמיון ראשון לרבות, וכל זה גם כן מליצה שיריית וצחה מאד.
חכמות בנתה ביתה – הנה התבונה בנתה ביתה בחכמות כי השגת החכמות קודמת להשגת הבינה ושם חצבה עמודיה שבעה ר״ל חכמות רבות כי מספר השבעה יאמר על הרבוי כאמרו כי שבע יפול צדיק וקם הנה החכמות שם עמודי הבינה.
חצבה – ענין כריתה וחתוך הנופל באבנים.
חכמות – כל אחת מהחכמות בנתה בית לעצמה.
חצבה – בנויה על הרבה עמודים וחצובים המה זה כזה בהשוואה גמורה והוא דבר הנחמד לעין הרואה.
חצבה – המתרגם היה קורא הציבה. עיין מתורגמן ערך עתד.
חכמות בנתה ביתה – שב לענין שאמר למעלה שבנין העולם נבנה ע״י החכמה כמ״ש ה׳ קנני ראשית דרכו, ומדמה בנין העולם לבית, כמ״ש בחכמה יבנה בית שמדבר מבנין העולם כמ״ש שם, שכן אמר ה׳ בחכמה יסד ארץ, ומצייר שתכף ביום הראשון למעשה בראשית בנתה את ביתה, שבו נבנה בנין הבית הכללי ויצא מן האין אל היש, כמ״ש חז״ל משל לזורע ששה זרעים, ואח״ז חצבה עמודיה – שהוא מה שיצאו פרטי העולם כ״א ביומו שהם עמודי הבית, שהבית שנבנה בדבור הראשון עמד באויר תולה ברפיון על ההיולי, והיה בכח ולא בפועל, ועמודי הבית היו שבעה – שהם שבעת ימי בראשית, שכ״א הוציא תולדות בזמנו ואז נשתכלל בית העולם על עמודים חזקים, כי גם בשבת נברא העמוד העקרי שהבית הגדול נשען עליו שהיא ההנהגה הפלאיית שבו ינהיג ה׳ לעת הצורך וישדד חקי הטבע וכמ״ש במקומו, וגם זה מעמודי החכמה אשר שם עליהם תבל, והנה יציין בחכמה (נגד הציור שצייר אח״ז באשת כסילות) ג׳ דברים, א] שהיא בנתה לה בית והיא כוננה את עמודיו, זאת שנית כי.
חכמות בנתה – השם לשון רבים והפֹּעַל לשון יחיד, וכן הרבה בתנ״ך לנקבות, או להפך הפעל לשון רבים והשם לשון יחיד, העיר שד״ל שכן דרך לשון ערבי; ואולי כתב בכונה בראש הענין בלשון רבים לרמוז שכל החכמות גוף אחד הן, תתלכדנה ולא תתפרדנה, ובהעדר האחת גם האחרות תגרענה מערכן; ואחד מן החברים רצה להניח שהקריאה הנכונה חַכְמוּת על משקל מַלְכוּת רק לא מצאנו לו רע בכל תנ״ך.
עמודיה שבעה – מספר השבעיות היה קדוש בעיני הקדמונים, ויש ג״כ להניח שמספר החכמות, והכשרונות, והמדות הטובות, בימיהם היה לפי חשבונם שבעה בדיוק, ויש כזה גם בספרי האחרונים ע״ד משל בדברי המשורר המפואר האיטלקי Dante, Inferno Canto IV, V, 110, Purgatorio Cànto XXIX. V. 120-132.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) טָבְחָ֣ה טִ֭בְחָהּ מָסְכָ֣ה יֵינָ֑הּ אַ֝֗ף עָרְכָ֥ה שֻׁלְחָנָֽהּ׃
She has prepared her meat. She has mixed her wine. She has also set her table.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּנְכִסַת נִכְסָתָא וּמְזַגַת חַמְרָהּ וְסַדְרַת פָּתוֹרְתָּהּ.
(ב-ט) טבחה טבחה מסכה יינה – אמר רבי אבהו: זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל בימי מרדכי, מה עשתה? התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושיכרה אותו יין ביותר, והיה הרשע סבור בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא היה יודע שפרשה לו מצודה, שמתוך ששיכרה אותו יין, קנתה לה אומתה לעולם.
אף ערכה שולחנה – שערכה לה שולחן בעולם הזה ובעולם הבא, ואי זה – זה שם טוב שקנתה לה בעולם הזה ובעולם הבא, שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר: ״וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים״ (אסתר ט׳:כ״ח). אמר רבי אלעזר: אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם, שנאמר: ״והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה״ (ויקרא ט״ז:ל״ד).
דבר אחר: אף ערכה שולחנה – זו התורה, שעורכת שולחן למי שעוסקים בה בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: ״וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה׳⁠ ⁠⁠״ (יחזקאל מ״א:כ״ב).
דבר אחר: אף ערכה שולחנה – מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו ׳שלום עליך רבי!׳, אמר לו ׳שלום עליך רבי ומורי!׳, אמר לו ׳כלום אתה צריך?׳, אמר לו ׳כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים׳, מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היו ישנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו ׳רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!׳, אמר לו ׳דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם׳, והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר ׳אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!׳. לכך נאמר ״אף ערכה שולחנה״. ועוד מעשה היה ברבן גמליאל, שהיו הזקנים מסובין אצלו, והיה טבי עבדו עומד ומשמשו. אמר רבי אלעזר בן עזריה: אי לך כנען שחייבת לבנייך, בין הצדיקים ובין הרשעים! בדין הוא שיהא טבי מיסב ואני משמשו. אמר רבי ישמעאל: מצינו גדול מזה, אברהם גדול העולם ששימש את הכנענים. אמר רבי טרפון: מצינו גדול מזה: כהן גדול משמש את ישראל ביום הכיפורים. אמר להם רבן גמליאל: הנחתם כבודו של מלך מלכי המלכים הקב״ה, ואתם עוסקים בכבודו של בשר ודם?! הקב״ה ברא עולמו, משיב הרוחות, מזריח את החמה, מוריד הגשמים, מפריח טללים, מגדל צמחים, ועורך שולחן לכל אחד ואחד, דכתיב: ״תערוך לפניי שולחן״ (תהלים כ״ג:ה׳), וכל כך למה – בזכותה של תורה, לפיכך נתנבא שלמה ואמר ״אף ערכה שולחנה״. אמר רבי נחמיה: בוא וראה כמה גדול כבוד תורה, לא די להם לחכמים שהיא עורכת להם שולחן, אלא שמוספת להם חכמה על חכמתם, הה״ד: ״תן לחכם – ויחכם עוד, הודע לצדיק – ויוסף לקח״ (משלי ט׳:ט׳). אם ראית תלמיד חכם שחביבים עליו דברי תורה, תן לו חכמה ויחכם עוד.
הודע לצדיק ויוסף לקח – שמתוך שהוא משחית נפשו לשמוע דברי תורה, אף היא מוספת לו יראה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וד׳בחת ד׳בחהא ומזג׳ת כ׳מרהא, ונצ׳דת מאידתהא איצ׳א.
טבחה, וטבחה. והוא המשך הפסוק הקודם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מסכה – מזגה במים, כדרך יין חזק שאינו ראוי לשתותו חי.
אף ערכה שלחנה – כל יצירת לח ויבש.
She has prepared her meat, she has mingled her wine She has mixed it with water, like strong wine, that is unfit to drink unmixed.
she has even set her table All creations of liquid and solid.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

טבחה טבחה – דרך משל, הכין מלמדים לחכמה כדי שתתפשט בעולם, ובתי מדרשות קבועים ללמוד בהם החכמה.
טבחה טבחה – ואחר זה הכינה מאכל ומשקה לאנשים מחכמות ותבונה.
מסכה – ענין מזיגת היין במים כמו למסוך שכר (ישעיהו ה׳:כ״ב).
ערכה – ענין סדור.
טבחה – שחטה זבחים ומזגה יינה ואף ערכה שלחנה להאכיל להקרואים.
טבחה טבחה – שהסעודה אשר הכינה לקרואיה מלא כל טוב ונעשה בגלוי ולעין כל, שטבחה טבח והכן ומסכה יינה – וע״פ המליצה החכמה היא מזון הנפש, וידמה אותה כמכין כל מיני מאכל לסעוד הלב, שכן דברי החכמה יסעדו את הלב בל ינוע מרוחות וסערות שהם ציורי היצר המחרידים אותו, ומסיכת היין רומז לדברי הבינה, שהיין משמח את הלב וינשא אותו וכן הבינה יוציאהו להבין דבר מדבר ולהרחיב רוח בינתו, ואף ערכה שולחנה במיני ממתקים ויתר עניני סעודה, שזה רומז על הדעת שכולל כל מיני ידיעות שבעולם.
מסכה – מזגה בחילוף אותיות.
אף ערכה שלחנה – ע״ד שכתב למעלה (משלי ח׳:ט׳) כלם נכחים למבין וגו׳.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) שָׁלְחָ֣ה נַעֲרֹתֶ֣יהָ תִקְרָ֑א עַל⁠־גַּ֝פֵּ֗י מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃
She has sent out her maidens. She cries from the highest places of the city:
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְשַׁדְרַת טַלְיְתָהָא דְתִקְרְיָן עַל גִיב רָמָתָא עֲשִׁינָתָא דִנְצִירָן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ת׳ם בעת׳ת בג׳וארהא תנאדי, עלי ט׳הור אעלי אלסקוף.
שלחה, ואחר כך שלחה נערותיה להכריז על גבי מרומי קרת. והנה גפי כמו גבי כי הפי והבית מתחלפים במקרים רבים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שלחה נערותיה תקרא – אדם וחוה.
דבר אחר: משה ואהרן.
She has sent her maidens Adam and Eve.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שלחה נערותיה – שלחה מגידי החכמה, לעמוד על גבהי העיר לדרוש בה.
שלחה נערותיה – לאיש ואיש ותקרא על כנפי מרומי העיר כדי שישמעו כלם דבריה.
נערתיה – העי״ן בחטף פתח.
גפי – ענין כנף ובדרז״ל עד בין אגפים (בבלי חולין מ״ו) ור״ל במקום גבוה שהעוף יפרח שם באגפיו.
קרת – מלשון קריה ועיר.
תקרא – כל אחת תקרא ע״י נערותיה על גבהי מרום העיר להשמיע הקול למרחוק.
שלחה – זאת שלישית שהחכמה לא תקרא את המסובין בעצמה, רק ע״י נערותיה – כי החכמה לא תבא אל האדם מעצמו רק צריך לקבלו מפי החכמים והנביאים והמורים, והם הנערות אשר תשלח בכל דור ודור, ועל ידם תקרא על גפי מרומי קרת להזמין אל הסעודה.
תקרא – ע״י נערותיה או כמ״ש פרק א׳ במקום תקראנה.
על גפי – כמו על גבי, במקום גבוה שאין מונע לקול מהתפשט.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) מִֽי⁠־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה חֲסַר⁠־לֵ֝֗ב אָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
"Whoever is simple, let him turn in here!⁠" As for him who is void of understanding, she says to him,
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַן דִשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתִי וַחֲסִיר רַעֲיָנָא אֲמַרַת לֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תקול מן כאן גאפלא יעדל אלי הנא, ומן כאן נאקץ אלעקל אקול לה.
מי, תאמר מי פתי יסור לכאן, ומי שהיא חסר דעת אומר לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יסור הנה – וילמוד אותי ויחכם.
"Whoever is simple, let him turn in here" and learn it and become wise.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מי פתי יסור הנה – ומה הם מכריזים: איה אותם שלא למדו חכמה, יסורו הנה וילמדו.
ואמרה: מי הוא חסר לב, יבא הנה ויקנה לב. כי האדם בלי חכמהא הוא כאילו אין לו לב.
א. בכ״י וטיקן 89 יש כאן דיטוגרפיה.
מי פתי יסור הנה – לקנות מוסר וחכמה ומי חסר שכל ויבא להשלימו.
מי פתי – רפי הפ״א.
חסר לב אמרה לו – הדין קדמאה חסר. אמרה בלא וא״ו ואידך דלקמן וחסר לב ואמרה לו בוא״ו והוא חד מן ח׳ זוגין מן ב׳ בחד עניינא מתחלפים קדמאה לא נסיב וא״ו ותניינא נסיב וא״ו וסימנהון במסורה רבתא אות ו׳.
מי פתי – ותאמר מי פתי שאין בו תבונה להכין מאכל יסור ממקומו ויבוא הנה וכן תקרא לחסר לב מכל וכל ותאמר לו.
פתי – התבאר למעלה (א׳ ד׳).
חסר לב – מי שחסר לו כח הממשלה בנפשו, והפך חסר לב הוא המבין, כמו שהגבילם זה נגד זה לקמן (י׳ י״ג, י״א י״ב, ט״ו כ״א), וע״ז נגד חסר לב אמרו ואשרו בדרך בינה.
מי פתי – והם מזמינים גם את הפתי ואת החסר לב – והפתי הוא הנפתה מפני חסרון דעת שלא השיג חקי החכמה, והוא כיונה פותה, והחסר לב הוא גם מי שיודע חקי החכמה רק שחסר לו כח המושל לכבוש את יצרו ולהתגבר על תאותיו וציוריו הרעים שהם מתנגדות אל חקי החכמה, ואמרה לו – אל הפתי תאמר.
מי פתי וגו׳ – מי שהרגיש בעצמו שהוא פתי וחסר לב וסבל בעבור זה מכאובים ונזקים יסור הנה, וכן אח״כ (פסוק ו׳) הוא אומר עזבו פתאים (פתיותכם), ועמ״ש למטה פסוק ט״ז, ויש להניח גם כאן הפירוש ההוא, אבל שם כתוב וחסר לב, ואות ו״ו לא לחנם נכתבה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י וּ֝שְׁת֗וּ בְּיַ֣יִן מָסָֽכְתִּי׃
"Come, eat some of my bread. Drink some of the wine which I have mixed!
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֱתוּ אֲכוּלוּ לַחֲמִי וְאִשְׁתּוּ חַמְרָא דִמְזַגֵית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

לכו לחמו בלחמי – הרואה יין בחלום יש שותה וטוב לו ויש שותה ורע לו, לתלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר ושתו ביין מסכתי. כל מיני משקים יפין לחלום חוץ מן היין, יש שותה ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד, יש שותה וטוב לו ויין ישמח לבב אנוש.
האלכם אגתד׳ו מן טעאמי, ואשרבו מן כ׳מר מזג׳תה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ביין מסכתי – ביין שמזגתי.
of the wine I have mingled Heb. מסכתי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לכו לחמו בלחמי – דרך משל, כלומר לכו אכלו ולמדו החכמה, כלומר למדו ותאכלו מפרי החכמה.
וכפל עוד ואמר: ושתו ביין מסכתי – כלומר בלימודי שמזגתי אליכם, להיותו ערב אל חככם. כלומר נתתי טעם לדברי, והודעתי לכם שכר החכמה ועונש האנשים המונעים עצמם ממנה, כדי שיכנסו דברי בלבבכם כי אינם דברי הבל.
לכו אכלו בלחמי ושתו ביין מסכתי – והכינותי לכם.
בלחמי – הבי״ת בגעיא וברוב הספרים החי״ת בשו״א לבדו.
לחמו – אכלו לחם ולתוספת ביאור אמר בלחמי וכן מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג).
לכו לחמו – אם אין לכם משל עצמיכם בואו הנה ואכלו בלחמי ושתו היין אשר מזגתי אני והוא ענין מליצה לומר הלא חכמת התורה היא נחמדת מאירת עינים וחוננת דעת לההוגים בה וכאלו מכרזת ואומרת כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד ואם צפון לבו משכל אני אשכילו דעה.
לכו לחמו בלחמי – שיקבל חקי החכמה שבזה יעזוב דרך הפתיות, כי החכמה תכניס ערמימות בלבו כמ״ש לתת לפתאים ערמה כמש״ש, ואל החסר לב תאמר שתו ביין מסכתי – שהוא צריך להבין עומק דברי החכמה ע״י כח הבינה שנמשל ליין. ומפרש שאל הפתי תאמר לכו לחמו בלחמי, ועי״כ.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) עִזְב֣וּ פְתָאיִ֣ם וִֽחְי֑וּ וְ֝אִשְׁר֗וּ בְּדֶ֣רֶךְ בִּינָֽה׃
Leave your simple ways, and live. Walk in the way of understanding.⁠"
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁבוּקוּ מִנְכוֹן חֲסִירוּת רַעְיוֹנְכוֹן וִחְיוּ וְהַלִיכוּ בְאָרְחָא דִבְיוּנָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אתרכו אלגפלאת ואחיו, ואסתרשדו פי טרק אלפהם.
עזבו, עזבו את הפתיות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עזבו פתאים – את דרך הפתיות.
ואשרו – לשון פעם, כמו באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א).
Leave, you simpletons the way of simplicity and live.
and step Heb. מסכתי, an expression of stepping, as in: "To his steps (באשרו) my foot was held fast" (Iyyov 23:11).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עזבו פתאים – עזבו הפתיות ותסירוהו מכם.
ואשרו – ותדריכו פעמיכם בדרך בינה.
עזבו פתאים – הטעם עזבו חברת הפתאים, או, אתם הפתאים עזבו מה שתחזיקו בו.
עזבו – דרך פתאים וחיו ודרכו בדרך בינה להגיע אל זה מדרגה אחר מדרגה והנה זכר זה החכם לאי זו סבה לא אמרה דברים כי אם לפתי ולסכל לא ללץ ולרשע ואמר כי מי שהוא יוסר האיש הלץ לוקח לו קלון כי הוא ילעיג על החכם המייסר אותו ומי שהוא מוכיח לרשע לוקח מומו כי הרשע יאמר עליו שיש לו המומין שיש לו בעצמו.
פתאים – האל״ף נחה והיו״ד נעה כמ״ש בתהלים קי״ו.
ואשרו – וצעדו כמו ואשר בדרך לבך (משלי כ״ג:י״ט).
עזבו – לזאת אתם פתאים עזבו דרכיכם ותחיו וצעדו מעתה בדרך בינה.
עזבו פתאים וחיו – שע״י לחם החכמה יעזב את הפתיות, ואל החסר לב תאמר שתו ביין מסכתי שהוא ואשרו בדרך בינה – שהיין הוא הבינה שתתבוננו בעומק דברי החכמה ואז תמצאו אושר הנפש בדרך זה של הבינה, ועי״כ תסורו מיצר התאוה אל האושר והטוב.
ואשרו – הדריכו אשוריכם ומצעדיכם בדרך ישר המאשר ההולך בו.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) יֹ֤סֵ֨ר׀ לֵ֗ץ לֹקֵ֣חַֽ ל֣וֹ קָל֑וֹן וּמוֹכִ֖יחַ לְרָשָׁ֣ע מוּמֽוֹ׃
He who corrects a mocker invites insult. He who reproves a wicked man invites abuse.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דְרָדֵי מְמִיקְנָא נָסֵיב לֵיהּ צַעֲרָא וּמַכְסְנוּתָא לְרַשִׁיעָא מוּמָא הוּא לֵיהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

רבי ירמיה פתח יוסר לץ לוקח לו קלון – היא דעתיה דר׳ יצחק דא״ר יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאלו מעמיד לסטים בחוצה לארץ, וכל המעמיד תלמיד בחוצה לארץ מעמיד לו עבד.
דבר אחר: יוסר לץ – זה ירמיה. לץ – זה דורו שהיו ליצנים. לוקח לו קלון – שהיו מקללין אותו, שנאמר לא נשיתי ולא נשו בי כלו מקללוני. ומוכיח לרשע מומו – שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה.
כם מן מודב אלדאהי יתכ׳ד׳ לנפסה אלהואן, וואעט׳ ט׳אלם ד׳אך עיבה.
יסר, יש יסר לץ לוקח לעצמו קלון ומוכיח לרשע יהיה זה מומו. תרגם לץ ״דאהי״ והוא השקוע בתחבולות ובמרמות בכל הליכותיו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ומוכיח לרשע מומו – מום הוא למוכיח שזה מחרפו ואינו שומע לו ואין זו אלא אזהרה שלא לדבר עם המסיתים, ואפילו להוכיחם ולקרבם.
and he who reproves a wicked man, that is his blemish It is a blemish to the one who reproves [him], for this one berates him and does not heed him. This is a warning that it is forbidden to talk with those who entice to worship idols, even to reprove them and to draw them near.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יוסר לץ – מי שמיסר הלץ חוזר בו ולוקח ממנו קלון – כי פרע המוסר ויעשה ההפך, ויאמר כך למדתי מרבי, וזהו קלון לרבו.
ומי שמוכיח הרשע על מומו – יאמר לו: אתה רשע יותר ממני.
יוסר לץ – זה מאמר שלמה כי החכמה לא הועילה בדבריה אבל עוד הרבו למאוס בה.
לו – לעצמו.
מומו – רומז למוכיח.
יוסר לץ לוקח לו קלון – גם זה מדבריה, כאלו תתאונן על עצמה ותאמר: אני מכירה, כי אני טורחת לריק בדברי עם פתאים.
ומוכיח לרשע מומו. הנה יש ספרים אשר במלת לרשע יש טרחא, ויש מאריך, ושני הפנים נכונים, אך הם פרושים נבדלים וגזרות מתחלפות, וזה כי אם יש בו טרחא, יהיה ענינו: ומוכיח לרשע הוא מומו, ויהיה כנוי מומו למוכיח, כלומר, הוא מום לו, כי הוא קלון ובוז לו, ואם יש בו, מאריך, יהיה ומוכיח לרשע מומו, נושא, ויהיה ענינו: ומוכיח לרשע מומו, הוא לוקח לו קלון, יזכיר כל זה תמיד, כי לא תצליח זולת כל זה.
(ז-ט) הד׳ הוא להודיע שלא יועיל התוכחה ללץ ולרשע כי אינם מקבלים מוסר אך יועיל לחכם ולצדיק.
יוסר לץ – ר״ל אבל את הלץ ואת הרשע לא אוכיח כי המוכיח את הלץ לוקח לעצמו קלון כי יתלוצץ בו ויבזהו והמוכיח לרשע מביא מום על עצמו כי ישיב לו אף אתה כמוני ויפגום בכבודו ולזה אין לי עסק עמהם.
יוסר, מוכיח – ע״ל (ג׳ י״א).
לץ, רשע – הרשע גרוע מן הלץ (תהלות א׳ א׳). והלץ לא יבזה תוכחה רק מוסר, כמ״ש לקמן (י״ג א׳), אבל אינו אוהב תוכחה, כמ״ש לקמן (ט״ו י״ב).
מומו – מלת לוקח נמשך לשנים, לוקח מומו.
יוסר – מפרש שנערות החכמה לא יקראו רק להפתי וחסר לב, לא להלצים והרשעים, שהם לא ישמעו לקריאת החכמה, כי יוסר לץ לוקח לו קלון – ויש הבדל בין מוסר לתוכחת, שהמוסר הוא ע״י יראת העונש והתוכחה היא ע״י וכוח השכל וראיותיו, והלץ לא יתלוצץ על ראיות השכל, רק יתלוצץ על חקי החכמה מפני שאין עליה מופתי הדעת, ועקר סמיכתה היא על יראת ה׳ שהיא מוסר חכמה, שצריך לקבלה מפני שהיא נתונה מה׳ וצריך לירא מה׳ ומענשו, וכמ״ש יראת ה׳ ראשית דעת, וזה לא יקבל הלץ, אחר שלא יש ע״ז מופת השכל, וז״ש יוסר לץ אם לא יברר לו הדבר ע״פ התוכחה וראיות השכל, לוקח לו קלון כי יתלוצץ עליו ויבזהו, ומוכיח לרשע מומו – אמנם הרשע שמרשיע במזיד, הוא לא ישמע גם לתוכחת השכל, ואף שמוכיח לו בראיות השכל (לוקח לו) מומו, יבזהו במומין שבו כי יקרא אותו בשם רשע שהוא מום.
(ז-ט) שלשה מקראות אלה הם מאמר מוסגר שהחכמה מדברת אל לבה בראותה כי הפתאים אינם נוטים אוזן לקראת נערותיה שהן מה שרז״ל קראו פרפראות לחכמה, מדעים נאים המושכים לבו של אדם ומועילים לו תועלת גופנית, ומ״מ מרגילים אותו להגיון ותלמוד, כמו הפרפרת שאינה עיקר מזון האדם, רק על ידה ירבה לאכול מן הפת שהיא עיקר מזונו.
יסר לץ – אדם נמהר (לץ⁠־רץ), ומי שרוצה ליסרו ולאסרו כדי שלא ירוץ לא יצליח.
ומוכיח – וכן מוכיח לרשע מום שבו לוקח לו קלון; ויש להניח ג״כ שרצונו ומוכיח לרשע, תוכחתו תהיה למוכיח למום, יראה כי ערל שפתים הוא כמשה רבינו, שאין בכח דיבורו להביא שומעו אל דעתו.
לצדיק – כפל ענין חכם שבראש הפסוק, עיין מה שכתבתי למעלה משלי א׳:ב׳.
לקח – דעת ותבונה לקחת ולקרב אחרים אל דעתו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) אַל⁠־תּ֣וֹכַח לֵ֭ץ פֶּן⁠־יִשְׂנָאֶ֑ךָּ הוֹכַ֥ח לְ֝חָכָ֗ם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ׃
Don't reprove a scoffer, lest he hate you. Reprove a wise man, and he will love you.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא תְכוּס לִמְמִקְנָא דְלָא נִסְנְיָךְ אֲכֵיס לְחַכִּימָא דְנִרְחֲמָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אל תוכח לץ פן ישנאך – א״ר אליעזר משום ר׳ יהודה בן שמוע כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה לאדם שלא לומר דבר שאינו נשמע שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.
לא תעט׳ אלדאהי במא ישנאך בה, בל עט׳ אלעאלם פאנה יחבך.
אל, אל תוכח את הלץ במה שישנאך בו אבל הוכח לחכם כי הוא יאהבך. הוסיף במה שישנאך בו, כלומר אל תוכיחהו בצורה המעליבה ובאופן המביישו, אלא שקול היטב היאך להוכיחו באיזה מלים ואיזה אופן ומתי והיכן, כי לא מנע לגמרי מהוכיח לץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אל תוכח לץ – כפל ענין במלות שונות. כלומר שתראה שהוא מואס בחכמה ומתלוצץ ממנה, אל תוכיחנו כי הוא ישנא אותך ויאמר מי שמך לשפוט עלי.⁠1
וכשתראה האיש הנכסף אל החכמה, אותו תוכיח כי הוא מכיר תוכחתך כי היא לטובתו, ויקבל תוכחתך, ויאהב אותך בשביל זה.
1. השוו ללשון הפסוק בשמות ב׳:י״ד.
אל תוכח לץ פן ישנאך – אך תוכיח לחכם ויאהבך תן לחכם ויחכם עוד, דבר חכמה ויחכם עוד בה על מה שתתן לו ממנה כי מצד חכמתך יוסיף עליו להשלים החקירה בה או ירצה בזה והוא יותר נכון תן לחכם דבר חכמה כדי שיוסיף קנין במדות החשובות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויאהבך – ברוב הספרים האל״ף בחטף סגול.
פן ישנאך – כי הוא חכם בעיניו ודרכו ישרה לפניו.
ויאהבך – כי הוא חפץ בתקון מדותיו ולומד מכל אדם.
אל – והגם שהלץ אינו מקלה ומבזה רק את היוסר אותו לא את המוכיחו ע״י ראיות ווכוח השכל, כי לא יוכל להתלוצץ על דבר המבורר מן השכל, בכ״ז אינו אוהב גם את תוכחת השכל, וכמ״ש לקמן (ט״ו י״ב) לא יאהב לץ הוכיח לו אל חכמים לא ילך, וימנע עצמו מן החכמים שלא יתוכחו עמו בראיות השכל, וא״כ העצה שגם אל תוכח לץ אף בתוכחת השכל ווכוח, שגם שלא יקלה אותך, פן ישנאך – אחר שאינו אוהב התוכחה ישנא אותך בעבור זה, אמנם הוכח לחכם עמו תתוכח ותוכיחו, כי הוא יאהבך – כי הוא אוהב את התוכחה, ועפ״ז יאמר שנערות החכמה אשר נשלחו להזמין את הפתי ואת החסר לב לסעודת החכמה, הם יקראו גם אל החכמים להיות מקרואי המשתה, והגם שהחכמים כבר קבלו חקי החכמה ויודעים אותם, בכ״ז.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם⁠־ע֑וֹד הוֹדַ֥ע לְ֝צַדִּ֗יק וְי֣וֹסֶף לֶֽקַח׃
Instruct a wise man, and he will be still wiser. Teach a righteous man, and he will increase in learning.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲלֵיף לְחַכִּימָא וְיִתְחַכֵּם תּוּב אוֹדַע לְצַדִיקָא וְיוֹסֵף מַנְדְעָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תן לחכם ויחכם עוד – מדבר בנח שאמר לו הקב״ה מכל הבהמה הטהורה, כשיצא קרב מן הטהורים, אמר למה רבה הקב״ה בטהורים אלא כדי שאקריב ממנה.
דבר אחר: תן לחכם – זה בצלאל שאמר לו משה לעשות ארון תחלה והוא עשה המשכן תחלה להשרות בו הארון וכו׳ (כתוב בשמואל ברמז צ״ח).
ואעט׳ אלחכים במא יתחכם בה איצ׳א, וערף אלצאלח במא יזדאד בה בת׳א.
תן, תן לחכם מה שיתחכם בו עוד והודע לצדיק מה שיוסיף בו לקח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תן לחכם ויחכם עוד – לתלמידים הגונים שְנֵה.⁠א
ומדרש אגדה אומר: נאמר לנח: מכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה וגו׳ (בראשית ז׳:ב׳), וכשיצאב מן התיבה: ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו׳ (בראשית ח׳:כ׳). אמר: מה ראה הקב״ה להרבות באילו? אלא שרצה שאקריב לו מהם.
הודע לצדיק – חכמה והוא יוסף לקח – מדעתו על שמועתו.
א. כך מנוקד בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778 אין ניקוד.
ב. כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165: ״כשיצא״.
Give a wise man, and he will become yet wiser To a worthy pupil, and the Midrash Aggadah (Tanchuma, Vayakhel 6) states: It was said to Noah, "From every clean animal, etc.⁠" (Bereshit 7:2), and when he went out, "And he took from all clean animals, etc.⁠" (ibid. 8:20). He said, "What did the Holy One, blessed be He, see to increase the number of these? It is only because He wished that I offer up some of them.⁠"
teach a righteous man wisdom, and he will increase in learning from his own knowledge in addition to what he heard.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תן לחכם – תלמד לחכם.
ויחכם יותר – כי ילמד מה שלא ידע.
הודע לצדיק – כלומר: הודע לצדיק מה הוא שכר מעשי הצדק,
כי הוא יוסיף לימוד – כלומר כי יקבל דבריך וישמרם, הפך אל תוכח לץ (משלי ט׳:ח׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תן לחכם – ר״ל אמור לו דברי חכמה ויחכם מדעתו עוד יותר.
הודע לצדיק – משמרת הצדק.
ויוסיף לקח – מדעתו יוסיף לימוד לעשות משמרת למשמרת.
לחכם, לצדיק – עי׳ הבדלם לקמן (י׳ י״א י״א ל׳).
תן לחכם ויחכם עוד – שאחר שהחכמה רחבה מאד ואין קץ למצותיה, גם החכם יקבל תמיד חקי החכמה ויוסיף על חכמתו, הודע לצדיק ויוסף לקח – ויש הבדל בין הצדיק ובין החכם, שהחכם קבל כל חקי החכמה בקבלה, והצדיק מתנהג בצדק הגם שלא ידע כל חקי החכמה כמו החכם, הורגל בחקיה ע״י רוב השימוש בהם, וכמ״ש גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, ולו צריך להודיע חקי החכמה, כי הוא לא למד כל החקים ע״פ הלימוד, לכן אמר הודע לצדיק, שההודעה הוא בדבר שלא ידע עדיין, והוא יוסיף לקחת ולקבל ע״מ שהנהיג כבר בחקי החכמה ע״פ ההרגל והשימוש בהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) תְּחִלַּ֣ת חׇ֭כְמָה יִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑הי״י֑ וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים בִּינָֽה׃
The fear of Hashem is the beginning of wisdom. The knowledge of the Holy One is understanding.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שֵׁירוּי דְחָכְמְתָא דְחַלְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא וִידִיעֲתָא דְקַדִישֵׁי בְיוּנָא.
תחילת חכמה יראת ה׳ – זו היא התורה, שיראתה לכל העולם כולו.
ודעת קדושים בינה – אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ומבינים כל דבר ודבר שיש בו, דומין למלאכי השרת, שנקראו קדושים, שנאמר: ״ודינא יהב לקדישי עליונין״ (דניאל ז׳:כ״ג). ומניין לחכמים שנקראו קדושים? שנאמר: ״לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם״ (תהלים ט״ז:ג׳). ארבעה נקראו אדירים, ואלו הם: הקב״ה, וישראל, והמים, ומצרים: הקב״ה – שנאמר: ״אדיר במרום ה׳⁠ ⁠⁠״ (תהלים צ״ג:ד׳). ישראל מניין – שנאמר: ״ואדירי כל חפצי בם״ (תהלים ט״ז:ג׳). המים מנין – שנאמר: ״מקולות מים רבים אדירים משברי ים״ (תהלים צ״ג:ד׳). מצרים – שנאמר: ״בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות אל יורדי בור״ (יחזקאל ל״ב:י״ח). יבוא הקב״ה שנקרא אדיר, על ידי ישראל שנקראו אדירים, להפרע מן המצרים שנקראו אדירים, במים שנקראו אדירים, דכתיב: ״צללו כעופרת במים אדירים״ (שמות ט״ו:י׳).
ד״א: ואדירי כל חפצי בם – אלו חכמים, שיודעים חפציה של תורה. ד״א אלו ישראל, שהם חפצים במצוותיה של תורה.
ד״א: ואדירי כל חפצי בם – אמר הקב״ה: כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם.
ודעת קדושים בינה – אלו בעלי גמרא שבשעה שיושבים ומבינים כל דבר ודבר הם דומים למלאכים שנקראו קדושים, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה וגו׳.
אול מא תאמר בה אלמערפה תקוי אללה, ופור מא יוג׳בה אלפהם מערפהֵ אלקדוס.
תחלת, מה שהחכמה מצווה עליו תחלה הוא יראת ה׳, וראשית מה שמחייבת התבונה היא ידיעת הקדוש. כלומר ידעת ה׳.
(י-יח) ראוי שנבאר שני המשאות1 ביחד בהקבלה והתאמה. אשר לאנשי האמת הרי אינם קוראים לאף אחד לסבור שטתם אלא לאחר שהתענינו הם בה תחלה, ודייקו מה שיש בה ממה שהשכל מחייב, וידעו מה שכללה המסורת ממנה2, אז מגינים עליה3 ודוחים כל פקפוק שעלולים מתנגדיהם לטעון בה, וסותמים כל פרצה שעשוים להסתנן ממנה עליהם, ואז יתישר הדבר להם ולמי שנספח אליהם. והרי הם דומים למי שאינו מזמין את ידידיו וקרוביו עד שבנה את הבית והתקין בו כלים וזבח ובשל ואפה ואף התקין את השלחן והכינו ואחר כך הזמין קרוביו, כאמרו כאן בנתה חצבה מפכה ערכה ואחר כך שלחה נערותיה. וכך עשו המיחדים4, בארו ראיות חדוש הדברים אחר שבארו שיש לדברים אמתות5, ושהעיון יגלה ויברר אותם, אחר כך השיבו על בעלי הקדמות, ואחר כך על בעלי השניות, ואחר כך על בעלי השלוש, ואחר כך על יתר מיני הכופרים, והיה זה אחרי שהשיבו על הסכלים וסלוק טעויותיהם, ורק אז קראו לבני אדם אל שטתם6. וכפי שעשו הרבניים ז״ל דייקו הספר7 כמה הוא פרשות ופסוקים ומלים ואותות, וחלקוהו לחלקים ופרקוהו לפרקים בצדק, וספרו מלים רבות כמה יש בו מהם, ושמרו את המסורת המסורה בידם מנביאי ה׳ במשפטים ובירושות ובדינים ובמותר ובאסור ושאר המצות8, עד שנעשה הדבר כלחם האפוי המונח לפני הרעב אשר לא נשאר לו כי אם לאכול אותו, ואז קראו את האומה לשמוע מהם. אבל אנשי השוא הרי הפכו את הדברים הללו, והרי הם דומים למי שלא בנה בית ולא התקין כליו ולא הכין אוכל ולא משקה, ואינו אלא חוסה בצל בית שער של בית, והוא עם זאת מזמין בני אדם אל מה שאינו יודע היאך יהיה מצבם9, כפי שלא אמר החכם באשת כסילות, לא בנתה ולא חצבה ולא טבחה ולא מסכה ולא ערכה, אלא אמר וישבה לפתח ביתה בלבד. כך הוא מצב כל הכופרים מעובדי הפסילים והצלמים וזולתם, וכפי שאמר אחד החכמים כלומר ר׳ יהושע בן חנניה למלך רומי10 אלוהותיכם הללו אם אתם עובדים אותם עבדו אותם מיחוץ לעולם שברא אלהינו יתהדר ויתרומם אלא בעולמות שיעשו הם לעצמם, אבל שתחסו בצל קורת זולתכם אין זה נכון. וכך כל הסכלים ובעלי הקדמות אינם מתענינים בלמידת החכמה כלל, ואין מטרתם אלא להביא כעין הוכחות חלושות לפתי או סכל11. וכך החדשים מאומתנו12 עם כל החולקים על הכלל13, לא התענין אף אחד מהם בהקף ספר התורה ודיוקו ויתרותיו וחסרותיו והשאלותיו וקושיותיו, ולא במאומה מן המשפטים והדינים, ולא שאר עניני המשמעת14 שנכללו במסורת, אלא מצאו כל הדברים הללו גם יחד מתוכנים ומתוקנים, והשיגו מקצתם ללא יגיעה, והחלו לדקדק אחרי בעלי הקבלה אשר יגעו בה, בפרטים מעטים בדמיונות חלושים, וכפי המשל אשר הטיב החכם להמשיל אותם, והם עם זאת אף מתרברבים כאמרו על כסא מרומי קרת, אינם רוצים במה שרצו הראשונים על גפי, אלא מתכוונים לחסרי הדעת ולפתאים להסטותם מדרכם הישרה כאמרו לקרא לעברי דרך, מי פתי. כפי שמטרת החכמים לכל פתי להדריכו ולהחזירו, וכשם שמטרת המיחדים והרבניים סלוק הסכלות כאמרו עזבו פתאים15 כך מטרת הכופרים והחולקים להפיץ אותה16 כאמרו מים גנובים ימתקו, המשיל במים הגנובים את הממון האסור, והמשיל בלחם סתרים את הביאות האסורות. והרי הכופרים מתירים את שניהם, והחולקים את מקצתם כפי שמבואר בפירוש התורה17. אבל אמרו יסר לץ לוקח לו קלון הוא מאמר יחודי ולא כללי18, לפי שהמציאות מראה שיש מוכיח שהוכיח לץ ולא אירע לו קלון ולא רע, ולפיכך הוספתי בתרגום יש יסר. ואין זה דוקא אלא במי שאינו יודע להוכיח19, שתוכחתו סופה שמביאה אותו לידי וכוח עם אותו שהוא מוכיחו, ואף לידי ריב, ואף לידי גדופים וחרפות, וזה יהיה או מחמת שנאתו לו, או מחמת חולשת נמוקי התוכחת, או מחמת שהוכיחו ברבים ובקהל עם, הרי בזה אמר לוקח לו קלון. אבל מי שיודע להוכיח יוכיח לץ ורשע וזולתם ממיני בני אדם החוטאים. וכבר ידעת. כי אביה20 הוכיח את העם ברבים ונהפך הדבר לו לחטא21, וחנני הרואה הוכיח אסא ברבים וכעס עליו כאמרו ויכעס אסא אל הרואה22, וכבר אמר ה׳ הוכח תוכיח את עמיתך למען ולא תשא עליו חטא23. אבל הצדיק הרי איך שתטיף לו יאהב אותך על כך כמו חזקיה כאשר הוכיחו ישעיה אמר לו טוב דבר ה׳ אשר דברת24. ואמרו תן לחכם ויחכם עוד הוא מה שהזכרנו לעיל כי טהור המחשבה ישמע את הדבר המועט וילמד ממנו דבר אחר על ידי שמסעפו ולמד מתוכו, והוא מה שאנו קוראים אותו מבין דבר מתוך דבר25.
ובין שני המשאות כלומר חכמות ואשת כסילות אמר שלשה פסוקים, תחלת חכמה, כי בי ירבו ימיך, אם חכמת, ופירוש קדושים כאן יחיד לא רבים, והוא קדוש, כמו אלהים אלוה יחיה וכן אדונים26 אדון יחיה ובלשוננו הרבה כיוצא בזה, ליל שמורים27 שמור, יום כפורים28 כפור, איל מלואים29 מלוי, וכל הדומה לזה30. ואמרו ולצת לבדך תשא יש בו מלה נסתרת והיא עון, כאלו אמר לבדך תשא עונך, כדרך שהוא אומר בכמה מקומות בתורה ונשא עונו31, והיסוד לכך כמו כל הנסתרות32. ואמרו אם חכמת חכמת לך בא למנוע את התלמיד מלהגיס דעתו על מלמדו ומלהתפאר עליו ולא על שאר בני אדם, לפי שאין הלומד עושה כי אם לתועלת עצמו כמו שאמרו חכמים ז״ל אם עשית תורה הרבה אל תחזק טובה בעצמך כי לכך נוצרת33, וזה בשם רבן יוחנן בן זכאי ז״ל.
נשלם החלק הראשון מספר דרישת החכמה. והחלק השני משלים ודברי מוסר בדברים בודדים34.
1. כלומר המשא האחד הם הפסוקים א-ט המדברים בבעלי התורה והמסורת. והמשא השני הם הפסוקים יג-יח המדברים בכופרים ובצדוקים ובקראים למיניהם
2. תורה שבעל פה.
3. המה שמבארים אותה ומתרצים כל קושי או ספק העשוי להתעורר בדבר מדבריה.
4. היהודים מחזיקי התורה ופירושה תורה שבעל פה.
5. כלומר הוכיחו חדוש העולם מתוך מחקר התחקות על המציאות כמות שהיא, לפי שהם סוברים שאין חושי האדם מטעים אותו להראות לו המציאות שלא כפי שהיא. ודברים אלה הם נגד ה״מותכלמין״ הקובעים עקרונות מסויימים ואם תטען נגד עקרונותיהם במציאות יענו שזה תעתוע דמיון, וכמו שכתב רבנו בהקדמת ספרו הנבחר באמו״ד פ״ד מהדורתי עמ׳ יב, ופ״ה עמ׳ יז. ובפירושו לספר יצירה פ״ב הל׳ א מהדורתי עמ׳ סט. וכפי שהביא הרמב״ם תמצית שטתם במורה הנבוכים חלק א פרק עג.
6. כפי שבאמת כך נהג רבנו בחבורו הנבחר באמו״ד המאמר הראשון בחדוש העולם ושם גלגל סתירת כל השטות השטותיות שהזכיר כאן.
7. בספר התורה. וכאן דברי רבנו ברורים שבעלי המסרות רבניים הם, ולא כדברי מקצת ההוזים החדשים שבעלי המסורת קראיים היו.
8. כלומר תורה שבעל פה.
9. כלומר היכן יושיבם ומה יגיש לפניהם.
10. עיקרי הדברים הובאו בשם ר׳ יהושע במדרש תנחומא סדר שופטים יב. ובהרחבה בלי שם בעל הדברים בסדר בראשית ז.
11. שיכולות להשפיע רק על פתי או סכל,
12. הקראים.
13. כל יתר החריגים הפרטיים.
14. עבודת ה׳ ומשמעתו.
15. שרבנו מפרש פתיות.
16. את הסכלות.
17. בפירושו של רבנו על התורה האריך בסתירת דברי הקראים בעריות שהתירו. ולצערנו הוא נחשב עד כה לאבוד.
18. אינו כללי שכל המוכיח לץ לוקח לו קלון.
19. ראה ערכין טז ב. דברי ר׳ אלעזר בן עזריה.
20. אביה בו רחבעם שאמר ועמכם עגלי הזהב. דברי הימים ב יג ח.
21. ירושלמי יבמות פרק סו הל׳ ג ולמה ניגף, ר׳ יוחנן אמר על שחיסד את ירבעם ברבים.
22. דברי הימים ב טז י.
23. ויקרא יט יז.
24. מלכים ב כ יט.
26. ישעיה יט ד.
27. שמות יב מב.
28. ויקרא כג כח.
29. שמות כט כב.
30. בכל הענין הזה ראה גם לקמן ל, ג.
31. ויקרא ה א. ה יז. יז טז.
32. אפשר: המובלעות. ועל המלים הנסתרות שבמקרא ראה הנבחר באמו״ד המאמר השני פ״ו מהדורתי עמ׳ צד. ופי״ב עמ׳ קי.
33. אבות פ״ב מ״ט.
34. כלומר שכל פסוק ענין בפני עצמו, ויש שני פסוקים ענין אחד, ולא כראשונות שהם פרשיות פרשיות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ודעת קדושים – היא עיקר הבינה.
and the knowledge of the holy ones is the root of understanding.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תחלת חכמה – אתה בן אדם אם תחפוץ ללמוד החכמה, צריך לך לדעת כי תחלת החכמה היא לירא את י״י.
ודעת קדושים בינה – כלומר דעת האנשים הטובים אשר לא יחטאו, ותלמד ותעשה כמותם.
תחלת חכמה – משרת בעבור אחר.
ודעת קדושים בינה – הטעם, ותחלת דעת קדושים, כי תחלת תשרת בעבור שתים גזרות, ונכון לשם אחד שישרת לאלפים ולמאות, כי נכון לומר על דרך משל: ברוך ראובן שמעון לוי ויהודה וג׳, וכן לאין תכלית ואין בזה חסרון בכתוב והקש על זה. וכבר הודעתיך עניני, שאינני סובל ליחס חסרון בספרים, כי אם כן, אין לנו לא תורה ולא ספר.
תחלת – החכמה והבינה היא תחלת דעת קדושים כי בבינה יתיישרו לדעת עולם המלאכים וזהו פריה אמרה הבינה הנה כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים וזה יהיה לשתי סבות האחת כי בהם יתיש׳ אל המדות החשובות אשר שומרות האדם מרעות הרבה והשנית כי מפני דבקות ההשגחה האלהית באדם מצד הבינה ישמר מהרבה רעות וזה יהיה סבה שיוסיף על ימיו הנה.
תחלת – יראת ה׳ היא תחילת החכמה כי היראה מביאה לידי חכמה.
ודעת קדושים – לקדש עצמו במותר לו מביא לידי בינה.
תחלת – ההבדל בין ראשית ובין תחלת בארתי בראש ס׳ בראשית, והוא נמשך לשתים תחלת דעת קדושים, והבינה מביא לכלל דעת כמ״ש אם אין בינה אין דעת, ויתבאר (י״א י״ג י״ד ובכ״מ).
תחלת חכמה יראת ה׳ – עתה מבאר מדוע תשלח נערותיה לקרוא ולהזמין אל החכמה ולא תקראם בעצמה, שזה מפני שהחכמה לא תושג מעצמה במופתי הדעת, וגם שהם מתנגדים לטבע הלב, והתחלת החכמה ויסודה היא יראת ה׳, שיקבלו אותה בקבלה מפי חכמי הדור והנביאים שמודיעים אותה בשם ה׳ ועל ידי שייראו מאת ה׳ יקבלו את החכמה אשר נתנה, ותחלת דעת קדושים בינה – אולם שיגיע האדם לכלל דעת קדושים שיהיה לו ידיעה ברורה בעניני החכמה כמו הקדושים אשר בארץ אשר הגיעו בה לכלל דעת, זה בא על ידי הבינה, שאחר שקבלו חקי החכמה ע״י יראת ה׳ והאמינו בכל עז כי חקי החכמה הם נתונים מה׳ והעמיקו להתבונן בחכמה, אז יגיעו בה לכלל דעת, כמ״ש לדעת חכמה ומוסר וכמש״ש. והנה בתחלת הספר אמר ראשית חכמה יראת ה׳ ופה תפס לשון תחלה, ויש הבדל בין ראשית ובין תחלה, שראשית תופס קצת בגוף הדבר, כמו ראשית דגנך, ראשית עריסותיכם, כי יש יראת ה׳ שהיא ג״כ מחקי החכמה, שהוא לירא את ה׳ מצד עצמו שזה יחוייב מדרכי החכמה, והוא ג״כ מן החכמה רק שהיא הראשית והחק המובחר שבה, ויש יראת ה׳ שאינה מחקי החכמה, והיא יראת העונש שהוא ירא שלא יענישהו ה׳ או שלא ימנע ממנו הטוב בעת יסור מחקי החכמה, ויראה זו היא יראת עצמו, ואינו כפי חקי החכמה שראוי לירא את ה׳ יראת הרוממות, ובכ״ז הגם שיראה זו אינה ראשית חכמה היא תחלת חכמה, כי היא תועילהו להכנע ולשמוע חקי החכמה מיראת עונש, שכן נערות החכמה קראו יראה זו והכריזו אותה על גפי מרומי קרת בספר התורה ובדברי הנביאים שהזהירו בל ימרו ממצות ה׳ מפני פחד העונש ומניעת הטובה, וכן יאמרו הנערות שלוחי החכמה שישמרו חקיה, מפני.
תחלת וגו׳ – כאן מתחילים שנית דברי החכמה; אם מגמת לומד החכמה אינה לירא ולכבד ביותר את ה׳ ולשמור מצותיו בדיוק מרובה, הלא היא הבל הבלים.
קדשים – יש להניח שהוא תאר לה׳ הבא לפניו, ובדעת הכותב היתה תיבת אלהים כמו ביהושע (כ״ד:י״ט) אלהים קדשים, אבל נ״ל שהוא תאר לבני אדם היראים את ה׳ ומתוך כך נשמרים מכל רע וכיעור (שזאת היא הקדושה), ודעת בני אדם אלה תביאם לבינה, להכין ולהשכיל על כל מעשיהם כדי שלא יכשלו בחטא, ומתוך כך נעשה בהם הרגל להתישב על כל דבר טרם יעשוהו, וע״י זה הם רחוקים מן הנזק וקרובים להשכלה ולהצלחה; והולך ומבאר דבריו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) כִּי⁠־בִ֭י יִרְבּ֣וּ יָמֶ֑יךָ וְיוֹסִ֥יפוּ לְּ֝ךָ֗ שְׁנ֣וֹת חַיִּֽים׃
For by me your days will be multiplied, and the years of your life will be increased.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְטוּל דְבָהּ נִסְגְיָן יוֹמָתָךְ וְיוֹסְפוּן לָךְ שְׁנַיָא דְחַיֵי.
תמן תנינן: רבי אליעזר אומר: ״עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך״ (משנה אבות ב׳:ד׳), שכן דוד אומר: ״כי ממך הכל ומידך נתנו לך״ (דברי הימים א כ״ט:י״ד), אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר: כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים.
תקול אן בי תכת׳ר איאמך, ויזדאד לך סני אלחיוה.
כי, תאמר כי בי ירבו ימיך ויתוספו לך שנות החיים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שנות חיים – שנים של חיים, הם שנים של פרנסה ועשר.
and they will add to you years of life Years of life are those of sustenance and wealth.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי בי ירבו ימיך – אומר: אני אתן לך טעם למה הוא טוב ללמד חכמתי, כי אני מאריך ימיך.
כלומר אתה הטרחת עצמך ללמוד אותי, ימים רבים אני אוסיף לך תחת אותם הימים ימים רבים ושנות חיים – לעולם הבא שכלו חיים.
כי בי – בעבור עסק התורה ירבו ימיך והימים האלה יוסיפו לך שנות חיים כי ברבות הימים תרבה במעש״ט ויתוסף לך בזה שנות חיים בעוה״ב.
כי בי ירבו ימיך – שזה מפני אהבת הגמול, שע״י החכמה ירבו לו ימי הטובה ויוסיפו לו שנות חיים, וכבר פירשתי זה למעלה ג׳ ב׳.
כי בי וגו׳ – אין לך דבר שאדם מתאוה לו יותר מחיים (מלבד שתחת שם חיים יובן ג״כ כל טוב); ואם יש לך דרך להרבות ימים הלא הוא ע״י החכמה המלמדת להשמר מן הנזקים, באופן שאם חכמת, כלומר שהורגלת לירא את ה׳, התועלת היא לך, ואם לצת ובנמהרותך לא שמת לבך אל מצותיו, אתה לבדך תשא העונש.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) אִם⁠־חָ֭כַמְתָּ חָכַ֣מְתָּ לָּ֑ךְ וְ֝לַ֗צְתָּ לְֽבַדְּךָ֥ תִשָּֽׂא׃
If you are wise, you are wise for yourself. If you mock, you alone will bear it.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין חַכֵּימְתָּא לְנַפְשָׁךְ חַכֵּימְתָּא וְאִם תֶּהֱוֵי מֵמִיק בִּלְחוֹדָיִךְ תִּטְעָן.
אם חכמת חכמת לך, ולצת לבדך תשא – משל לשני בני אדם, אחד עשיר ואחד עני, והיה העשיר אומר לעני בכל יום ׳כמה נכסים יש לי, כמה כסף וזהב יש לי, כמה גנות ופרדסים יש לי׳, והיה העני משיבו ואומר ׳אפילו יש לך כל העושר הזה, אין לי ממנו הנאה, כל מה שקנית – לעצמך קנית׳, כך הקב״ה משיב לחכמים ואומר להם ׳בני, אף על פי שקנית חכמה, לעצמך קנית׳, לכך נאמר ״אם חכמת – חכמת לך״. רבי אליעזר היה דורש: ״אם חכמת – חכמת לך״, אם חכמת בתורה, כאילו אתה משמח להקב״ה שנתן לך חכמה?! שנאמר ״אם חכמת – חכמת לך״, לזה שנתן לך חכמה?! ״ולצת – לבדך תשא״: אם גידלת עצמך בדברי ליצנות, לבדך תשא, ולא לאחרים.
דבר אחר: אם חכמת – הרי זה אמורה לתלמידי חכמים. תמן תנינן: ״אם עמלת בתורה – הרבה שכר יש לו ליתן לך, ואם בטלת מן התורה – יש לך בטלים הרבה כנגדך״ (משנה אבות ד׳:י״א).
אם חכמת חכמת לך – ר׳ אליעזר היה דורש אם חכמת בתורה כאלו אתה משמחו להקב״ה שנתן לך התורה, ולצת לבדך תשא ולא לאחרים.
פאן תחכמת פלנפסך, ואן תדאהית חמלת וזרך.
אם, כי אם חכמת הרי היא לעצמך, ואם לצת תשא עונך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אם חכמת – דע בני, שאם למדת חכמה, אין שום אדם יכול לקחתה ממך, והתועלת היא שלך.
ואם לצת – כלומר שתעשה מעשה הלצים, אתה לבדך תשא הענש.
לבדך תשא – עונך והרע, כי עשותך הטוב הוא תועלתך לבדך והרע הזקך.
אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תשא – רוצה לומר: שהתועלת הוא לך וכן אם לצת לבדך תשא הנזק.
לבדך תשא – הלמ״ד בגעיא.
חכמת לך – החכמה תהיה לך לתועלת.
ולצת – ואם תתלוצץ באנשים אתה לבדך תשא עונש.
אם – ר״ל וא״כ הלא אם חכמת הוא לתועלתך, וחכמת לך שאתה תקבל הטוב ע״י החכמה, ובהפך אם לצת על דברי החכמה לבדך תשא את העונש והיא האזהרה שלא לסור מחקי החכמה מפני יראת העונש ומניעת הטוב.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) אֵ֣שֶׁת כְּ֭סִילוּת הֹמִיָּ֑ה פְּ֝תַיּ֗וּת וּבַל⁠־יָ֥דְעָה מָּֽה׃
The foolish woman is loud, ignorant, and knows nothing.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְּתָא סַכְלְתָא וּפְרִידְתָּא שִׁבְרָתָה וְלָא יָדְעָה טָבְתָא.
(יג-יד) אשת כסילות הומיה – נמצא כסיל כאישה זונה, מה כסיל מתגאה והומה בסכלותו – כך אישה זונה מתגאה והומה בזנותה; מה הכסיל אינו יודע מה יהא בסוף סכלותו, כך אישה זונה אינה יודעת מה יהא בסוף זנותה, שנאמר ״אשת כסילות הומיה, פתיות ובל ידעה מה״.
דבר אחר: אשת כסילות – זו חוה ששמעה לנחש ועברה על ציוויו של הקב״ה, ולא עוד אלא שהחטיאה עמה לאדם הראשון. מה כתיב בתריה – ״וישבה לפתח ביתה...⁠״ (משלי ט׳:י״ד)
אשת כסילות הומיה – מה הכסיל מתגאה [והומה בסכלותו] ואינו יודע מה יהיה בסופו כך אשה זונה [מתגאה] ואינה יודעת מה יהיה בסוף זנותה.
דבר אחר: אשת כסילות – זו חוה ששמעה לנחש ועברה על צוויו של הקב״ה, ולא עוד אלא שהחטיאה לאדם הראשון, מה כתיב אחריו וישבה לפתח ביתה לקרוא לעוברי דרך המישרים ארחותם, מלמד שנתנה תשובה לדורות ואומרת אשרי מי שמישר ארחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי ואוי לו למי שאינו מיישר ארחותיו ונתחייב כמו שנתחייבתי, שנאמר מי פתי יסור הנה, וכל מי שחסר דעה ילמוד ממני שגנבתי דעתו של הקב״ה ודעתו של אדם הראשון ומצאתי מתוק לשעה ואחר כך היתה מרה שנאמר מים גנובים ימתקו.
ואלג׳הל כאמראה האימה, גאפלה לא תערף מא ד׳א.
אשת, והכסיל כאשה הומיה, פתיה שאינה יודעת מה זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יג-יח) ינבגי אן נשרח אלקצתין באשתראך עלי אלמקאבלה ואלמואזאה. אמא אהל אלחק פאנהם לא ידעון אחדא אלי אלקול במד׳אהבהם אלא וקד ענו הם בהא אולא פחררו מא כאן פיהא ממא תוג׳בה אלעקול, וחפט׳ו מא חמלתה אלאכ׳באר מנהא, פד׳בו ענהא, פדפעו אלמטאען אלתי ינשבהא מכ׳אלפיהם פיהא, וסדו אלת׳גר אלתי יכאד אן יתסלק עליהם מנהא, פחיניד׳ אסתוי אלאמר להם ולמן יסתעטפונה. והם ישבהון מן לם ידעי נדמאה ואצדקאה חתי אבתנא אלבית ואצלח פיה אלה וד׳בח וטבך׳ וכ׳בז חתי אלכ׳ואן אצלחה והיאה ת׳ם דעי אכ׳ואנה, כקולה הנא בנתה חצבה טבחה מסכה ערכה ת׳ם שלחה נערותיה. וכד׳לך פעלוא אלמוחדון, אוצ׳חו דלאיל חדת׳ אלאשיא בעד ביאנהם אן ללאשיא חקאיקא, ואן אלנט׳ר יכשפהא ויוצ׳חהא, ת׳ם רדו עלי אלדהריין, ת׳ם עלי אצחאב אלאת׳נין, ת׳ם עלי אצחאב אלת׳לאת׳ה, ת׳ם עלי סאיר אצנאף אלמלחדין, וכאן ד׳לך בעד אלרד עלי אלמתג׳אהלה באזאלהֵ שבההם, ת׳ם חיניד׳ דעו אלנאס אלי קולהם. וכמא פעלוא אלרבוניון ז״ל חררו אלכתאב כם הו סורה ואיה וכלמה וחרף וקסמוה אקסאמא וג׳זוה אג׳זאא באלקסט, ואחצו כלאמא כת׳ירא כם יקע פיה מנהא, ת׳ם חפט׳ו אלאת׳אר אלמחמולה מעהם מן אנביא אללה פי אלפקה ואלמוארית׳ ואלאחכאם ואלחלאל ואלחראם וסאיר אלשראיע, חתי צאר אלאמר כאלכ׳בז אלמכ׳בוז אלמוצ׳וע בין ידי אלג׳איע אלד׳י לם יבקא אלא אכלה, חיניד׳ דעו אלאמה אלי אלאסתמאע מנהם. ואמא אהל אלבאטל פאנהם עכסו הד׳ה אלאמור פהם ישבהון מן לם יבני ביתא ולם יצלח אלתה ולם יהיי טעאמא ולא שראבא ואנמא הו מסתט׳ל עלי באב מנזל, והו מע ד׳לך ידעי קומא אלי מא לא יעלם פכיף יכון מן אמורהם, כמא לם יקול אלחכים פי אשת כסילות לא בנתה ולא חצבה ולא טבחה ולא מסכה ולא ערכה, ואנמא קאל וישבה לפתח ביתה פקט. כד׳לך אמר ג׳מיע אלמלחדין מן עבדהֵ אלאות׳אן ואלאצנאם וגירהם, וכקול בעץ׳ אלעלמא אעני ר׳ יהושע בן חנניה למלך אלרום אלהתכם הד׳ה אן כנתם עאבדוהא פאעבדוהא כ׳ארג׳א מן אלעאלם אלד׳י כ׳לקה רבנא עז וג׳ל פי עואלם תצטנעהא הי להא, ואמא מן תסתט׳לו פי מנזל גירכם פלא יסתקים ד׳לך. וכד׳לך ג׳מיע אלמתג׳אהלין ואלדהריין לא יענון בטלב אלחכמה בתה, ואנמא קצדהם אן יורדון שבהה צ׳עיפה עלי גריר או גבי. וכד׳לך אלמחדת׳ין מן אמתנא מע ג׳מיע אלמכ׳אלפין ללג׳מאעה, לא יעני ואחד מנהם בחוטהֵ אלכתאב ותחרירה וזואידה ונקצאנה ואעראבה ואשכאלה, ולא בשי מן אלפקה ואלאחכאם, ולא סאיר מא תצ׳מנתה אלאת׳אר מן אלטאעאת, ואנמא קד ואפו הד׳ה אלאשיא אג׳מעין מחכמה מצלחה, פחצלוא בעצ׳הא מן גיר תעב, ואכ׳ד׳וא פי אן יתעקבוא אלתעבין פיהא אלחאמלוהא, פי פרוע יסירה בשבה צ׳עיפה, עלי מת׳אל מא ג׳וד אלחכים אלתמת׳יל להם, ת׳ם הם מע ד׳לך יתעצמון כקולה על כסא מרומי קרת, לא ירצ׳ון במא רצ׳ו אלאולין על גפי, ואנמא יקצדון אלאגביא ואלאגרא ליזילונהם ען טרקהם אלסהלה כקולה לקרא לעברי דרך, מי פתי, כמא קצד אלחכמא מן כאן גאפלא ליסתת׳יבונה וירדונה, וכמא יריד אלמוחדון ואלרבוניון תרך אלג׳הל כקולה עזבו פתאים, כד׳לך יריד אלמלחדין ואלמכ׳אלפין אבאחתהא כקולה מים גנובים ימתקו, פמת׳ל באלמא אלמסרוק אלמאל אלחראם, ושבה באלטעאם אלמסתור אלגשיאן אלחראם. פאלמלחדין יטלקון כליהמא, ואלמכ׳אלפין אבעאצ׳א מנהמא כמא משרוח פי תפסיר אלתוריה. ואמא קולה יסר לץ לוקח לו קלון פהד׳א קול כ׳אץ לא עאם, אד׳ כאן אלמשאהד יוג׳דנא מודבא ובך׳ אלג׳אהל לא ינאלה לא עאר ולא באס, ולד׳לך זדת פי אלאכ׳ראג׳ כם מן. ואנמא הד׳א כ׳אצה פי מן לא יחסן אן יעט׳ פתאול עט׳תה בה ובאלמועוט׳ אלי אלמנאזעה, נעם ואלמשאג׳רה, נעם חתי אלפרייה ואלקד׳יפה, וד׳לך יכון אמא מן תחאמלה עליה, או מן אצ׳עאפה חג׳ג׳ אלעט׳ה, או מן ועט׳ה לה פי מלא מן ג׳מאעה, פמנה מא קאל לוקח לו קלון. ואמא מן יחסן יעט׳ פליובך׳ לץ ורשע וגירהמא מן אג׳נאס אלנאס אלמכ׳טיון. וקד עלמת אן אביה ובך׳ אלקום פי ג׳מאעה פאנקלב עליה ד׳לך כ׳טאא, ואן חנני הרואה ועט׳ אסא פי ג׳מאעהֵ פגצ׳ב עליהֵ כקולה ויכעס אסא אל הרואה, וקד קאל אללה הוכח תוכיח את עמיתך מן חית׳ ולא תשא עליו חטא. ואמא אלצאלח פאנך כיף מא עד׳לתה יחבבך עלי ד׳לך, כמת׳ל חזקיהו חין ובכ׳ה ישעיה קאל לה טוב דבר ה׳ אשר דברת. וקולה תן לחכם ויחכם עוד הו מא קדמנא ד׳כרה אן אלד׳כי יסמע אלשי אליסיר פיסתנבט מנה אשיא אכ׳ר באלתפריע ואלתנתיג׳, והו אלד׳י נסמיה מבין דבר מתוך דבר.
ופי מא בין אלקצתין אעני חכמות ואשת כסילות קאל ת׳לאת׳ה פואסיק, תחלת חכמה, כי בי ירבו ימיך, אם חכמת, ותפסיר קדושים ההנא פראד לא ג׳מע והו קדוס מת׳ל אלהים אללה פראד, וכד׳לך אדונים סייד פראד, ופי לגתנא כת׳יר מן הד׳א, ליל שמורים חפט׳, יום כפורים גפראן, איל מלואים כמאל, ואשבאה ד׳לך. וקולה ולצת לבדך תשא פיה כלמה מצ׳מרה והי עון, כאנה יקול לבדך תשא עונך, נט׳יר מא יקול פי עדהֵ מואצ׳ע מן אלתוריה ונשא עונו, ואלחג׳ה פיה כג׳מיע אלמצ׳מראת.
וקולה אם חכמת חכמת לך ימנע אלמתעלם מן אלסטוה עלי מעלמה ואלאמתנאן עליה ולא עלי סאיר אלנאס, אד׳ כאן אלמתעלם אנמא יעמל פי נפע נפסה לקול אלחכמים ז״ל אם עשית תורה הרבה אל תחזק טובה בעצמך כי לכך נוצרת, וד׳לך ען רבן יוחנן בן זכאי ז״ל.
תם אלג׳זו אלאול מן כתאב טלב אלחכמה.
ואלג׳זו אלת׳אני אמת׳אל ואדאב מפרד כלאמהמא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אשת כסילות הומייה – השוטה היא מדברת דברי פתיות והומה בקול רם דברי לעג.
ואין לה הבנה במה שמוציאה בפיה אם הוא טוב ואם רע.
ויש מפרשים זה המשל על עבודה זרה ונביאי השקר.
אשת כסילותובל ידעה מה – הטעם לא תדבר טענות שראוי להשמע לה, לכן לא יאזינו לה רק הפתאים, הלא תראה סדור אשת החכמה שלחנה במקום שראוי לכל אדם לבוא אליה, ולא כן אשת כסילות.
(סיום)
עד הנה החלק הראשון.
אשת כסילות – היא שכנגד אשה החכמה, לכן דבריה מתנגדים לדבריה.
אשת כסילות – מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתות האנשים שימשכו אליה והנה קרא אשת כסילות גוף הכסיל אשר יבקש שלוה ולזה נמנע שכלו מהשתדל בחכמה ובזה ירצה בפתיות גוף הפתי כי השכל לא יפותה כי אם לטוב או ירצה בזה שאשת הכסילות מגבהת קולה ואשת הפתיות ובל ידעה מה תאמר לפתותם כי אין לה שום השתכלות וערמה.
(יג-יח) הה׳ הוא להודיע מה שיקרה מהרע מפני הכסילות והפתיות.
הומי׳ – פליגי ספרי אי חסר הוא או מלא וזה תלוי בנסחאות המסרות דהכא אמרינן הומי׳ ג׳ ב׳ חסר וחד מלא וסי׳ נמסר במ״ג סי׳ ז׳ ובישעי׳ כ״ב אמר ב׳ מלא ואחד חסר.
פתיות – בס״ס התי״ו פתוחה והיו״ד דגושה וי״ס שהתי״ו קמוצה.
אשת כסילות – הנה אשה סכלה תהמה בקולה והיא פתיות ואינה יודעת מאומה ותהמה בבלי דעת.
כסילות, פתיות – הפתי הוא הנבער מחקי החכמה (כנ״ל א׳ ד׳). לא כן הכסיל שהוא לפעמים חכם גדול רק נלוז מחקי החכמה מפני תאותיו כמ״ש בכל הספר.
אשת כסילות – אחר שספר את דברי החכמה ואת נועם לקחה, אמר כי לנגד זה גם אשת כסילות הומיה לפתות אל הכסילות, ויש הבדל בין הכסילות ובין הפתיות, שהפתיות הוא בחסר דעת וערמה, והוא כיונה פותה, אבל הכסילות הוא הסר מן החכמה בעבור המית תאותו, והכסיל יודע חקי החכמה והוא לפעמים חכם גדול, רק יצר תאותו מוליכהו שולל, ועז״א שאשת כסילות הומיה שהיא יודעת ומבינה רק שהיא הומיה ע״י המית התאוה ויצרו הרע, אבל אשת פתיות הומיה ובל ידעה מה כי הפתי אינו יודע מאומה.
אשת כסילות פתיות הומיה ובל ידעה מה – כן סדר הענין, ויש בחצי הראשון של הפסוק מה שאין באחרון במאמר שיריי.
הומיה – קולנית בלי סבה והוא דבר מגונה לאשה.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְֽ֭יָשְׁבָה לְפֶ֣תַח בֵּיתָ֑הּ עַל⁠־כִּ֝סֵּ֗א מְרֹ֣מֵי קָֽרֶת׃
She sits at the door of her house, on a seat in the high places of the city,
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיָתְבָה עַל תְּרַע בֵיתָהּ עַל כּוּרִסַיָא רָמָא וַעֲשִׁינָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וקד ג׳לסת עלי באב ביתהא, עלי כרסי פי אעלי אלסקוף.
על, על כסא במרומי הגגות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וישבה לפתח ביתה – והיא יושבת לפתחא ביתה.
על כסא רם – דרך גאות. ולמה, כדי לדבר כנגד החכמה ולזלזלה, והיא יושבת במקומות הגבוהים להשמיע קולה למרחוק.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״לפתת״.
וישבה לפתח ביתה – הנה קצר שלמה בזאת, בשליחת נערות אנה ואנה, רק ישבה לפתח ביתה כי אל הארורה הזאת, במעט מן ההפצר, הפך האחרת, גם קצר בזה, בהכנת סעודות, כי היא באמת, חסרה מכל טובה, ואין לה על האמת, תרנגולת פטומות וברבורים אבוסים, ובשרא שמינה ויין המשומר, רק מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם (משלי ט׳:י״ז), כי אין לה טענה אחרת למשוך לב הפתאים רקא לומר להם זה, רצוני, שאותן הענינים הדלים טובים לחיך.
א. כן תיקן לאסט. בכ״י מינכן 265: ״כן״.
וישבה לפתח ביתה על כסא מרומי קרת – העיר כי לסכלותם תחשב חסרונה לשלימות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וישבה – הוא״ו בגעיא בס״ס.
לפתח ביתה – לראות העוברים דרך עליה.
מרומי קרת – על כסאה עומדת במרום העיר להשמיע קולה למרחוק.
וישבה – והנה הכסילות והפתיות לא בנו בית נכון על עמודים, כי ביתם תלוי באויר, והם מחריבי הבית הגדול שהוא העולם המכונן על עמודי החכמה, והיא לא הכינה טבח ויין מסך ושלחן, כי היא חסרה כל טוב ואושר ריקה מכל מחמדי הנפש והיא לא תשלח נערותיה רק היא עצמה ישבה לפתח ביתה – כי הכסילות וציוריה הרעים יבואו מעצמם אל האדם, והיא יושבת על כסא במרומי קרת – כי היא היושבת על כסא במלכות הגויה וכל כחות הגויה נמשכים אחריה והיו לה לעבדים. והיא לא תקרא ליושבי העיר שהיא מליצה על היושבים שקט ואין יצה״ר מניעם מעבודת ה׳, רק.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קר״י אבן כספי ב׳רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) לִקְרֹ֥א לְעֹֽבְרֵי⁠־דָ֑רֶךְ הַֽ֝מְיַשְּׁרִ֗ים אֹֽרְחוֹתָֽם׃
To call to those who pass by, who go straight on their ways,
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְקָרְיָא לְעָבְרֵי אָרְחָא דִתְרִיצֵי אוֹרְחָתְהוֹן.
לקרוא לעוברי דרך המיישרים אורחותם – מלמד שנתנה תשובה לדורות, ואמרה ׳אשרי שמיישר אורחותיו ואינו חוטא כשם שחטאתי אני, ואוי לו למי שאינו מיישר אורחותיו ונתחייב כשם שנתחייבתי אני׳.
תדעו במארהֵ אלטריק, אלמסתקימה טרקהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

לקרא לעוברי דרך – כלומר לקרא לאותם שהולכים ללמוד החכמה כדי לישר אורחותם אליה, ולבעלי המוסר ההולכים בדרך היושר לקרא להם להדיחם מעל י״י.
לקרא – ושם קרת לעוברי דרך המישרי׳ אורחותם בדרכי העיון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

המישרים – הה״א סמוכה במאריך בס״ס.
לעוברי דרך – להעוברים שם דרך מהלכם ההולכים באורח מישור בדרכי ה׳ והיא ענין מליצה לומר שהנפש המתאווה תסית לעבירה ומראה ערבות ותענוג העבירה.
דרך, ארחותם – הבדלם למעלה (א׳ י״ג).
לקרא לעוברי דרך – את אלה שלא הגיעו עדיין אל עיר, רק הולכים בדרך, ר״ל שעדיין לא תקנו מדותיהם ולא התישבו בדעתם, והם עוברים בדרכי הנפש המישרים אורחותם – שרוצים לישר אורחותם אל היושר והשיווי, כי כל אדם רוצה לישר ארחו, ונפש האדם ישרה היא בטבעה אם לא תתעהו הכסילות וציורים הרעים והתאות מני דרך, (ודרך הוא הדרך הגדול והארחות הם המסתעפות, כי הטעות והספק יהיה בארחות הפרטיים שבם ילכדוהו האורבים ויעוותוהו).
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) מִֽי⁠־פֶ֭תִי יָסֻ֣ר הֵ֑נָּה וַחֲסַר⁠־לֵ֝֗ב וְאָ֣מְרָה לּֽוֹ׃
"Whoever is simple, let him turn in here.⁠" As for him who is void of understanding, she says to him,
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְטוּל מַן דִשְׁבַר נֵאתֵא לְוָתָהּ וַחֲסִיר רַעֲיָנָא וְאָמְרָה לֵיהּ.
מי פתי יסור הנה וחסר לב ואמרה לו – כל מי שחסר דעה ילמוד ממני, שגנבתי רצונו של הקב״ה, ודעתו של אדם הראשון, ומצאתי אותה מתוקה לשעה, ואחר-כך היתה מרה, שנאמר: ״ואחריתה מרה כלענה״ (משלי ה׳:ד׳).
מן כאן גאפלא יעדל אלי, ומן כאן נאקץ אלעקל אקול לה.
וחסר, ומי שהוא חסר לב ואומרה לו. ואמרה כאלו האלף נקוד חולם ולא קמץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

חסר לב ואמרה לו – ומי1 חסר לבא ואמרה לו כל הדברים הללו.
1. לפי רש״י מלת ״מי״ בתחילת הפסוק מוסבת גם על חלקו השני.
א. כן בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 חסר: ״לב״.
and whoever is devoid of sense (lit. and one devoid of sense.) and she says to him these words. What does she say to him?
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מי – בכם פתי יסור הנה וחסר שכל.
ואמרה לו – שיתחבר עמה ולא יטריח עצמו בעיון אשר הוא מזון השכל כי יותר טוב יערב לאדם שיזון במזון האחרים וזה כי מים גנובים ימתקו המים הגנובים ימתקו יותר והלחם שיגנוב האדם מאחר שצריך לאכלו בסתר הוא יותר ערב לו ויותר מתוק מהלחם שיקח מביתו וכן תאמר זאת האשה כי הוא ערב יותר לשכל שיתענג בתענוגי הגוף ויניח קנין החכמה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

מי פתי – מי הוא הפתי המחסר נפשו מטובה יסור ממקומו ויבא הנה אשכילו חכמה כי מניעת ערבות התורה תחשב בעיניה לכסילות.
וחסר לב – מי הוא החסר לב המונע עצמו מטובה והוא כפל ענין במ״ש.
ואמרה לו – וכן תאמר לו.
מי פתי – והיא קוראת רק אל הפתי והחסר לב, שאשת פתיות קוראת אל הפתי ואשת כסילות קוראת אל החסר לב, שהוא, מי שאין לו כח המושל לעצור בעד תאוותיו, ואמרה לו.
מי פתי וגו׳ – אומרת כן בלבה, ובראותה חסר לב אומרת לו.
תרגום כתוביםמדרש משלירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) מַֽיִם⁠־גְּנוּבִ֥ים יִמְתָּ֑קוּ וְלֶ֖חֶם סְתָרִ֣ים יִנְעָֽם׃
"Stolen water is sweet. Food eaten in secret is pleasant.⁠"
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַיָא גְנוּבַיָא חַלְיָן וְלַחְמָא דְטִימוּרָא בַּסִימָא.
(יז-יח) מים גנובים ימתקו, ולחם סתרים ינעם – ומניין שהיתה אחריתה מרה? דכתיב: ״ולא ידע כי רפאים שם, בעמקי שאול קרואיה״ (משלי ט׳:י״ח).
[מים גנובים ימתקו] – אפילו אדם בא על אשת איש, ומצא החטא מתוק לשעה, ואינו יודע שסופו מר, דכתיב: ״ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות״ (משלי ה׳:ד׳).
ולחם סתרים ינעם – אפילו אדם חוטא עם אשת איש בסתר, ואומר ׳אין מי שרואה אותי׳, ואינו יודע שיש עמו שומרים בכל מקום, שהולכין ומגידין מעשיו לקב״ה ליום הדין, שנאמר ״ולא ידע כי רפאים שם וגו׳⁠ ⁠⁠״. מכאן היה רבי ישמעאל דורש: אשרי אדם שמרחיק עצמו מן העבירה ומדבק בדרכיו של הקב״ה ובתורתו, ללמדך, כשאדם מדבר בתורה משמח בוראו.
מים גנובים ימתקו וגו׳ – א״ר יצחק מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה ונתן לעוברי עבירה שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם.
אלמא אלמסרוק מא אחלאה, ואלטעאם אלמסתור מא אלד׳ה.
מים, המים הגנובים כמה מתוקים הם והלחם המסותר כמה ערב הוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ומה אמרה לו: מים גנובים ימתקו – אין טעם ביאהא כטעם אשת איש. ואף לעיניין המינות, מים גנובים ימתקו – שהיו יראים לעשות בגלוי ועושים בסתר.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים: ״ביאת פנויה״.
Stolen water is sweet The pleasure afforded by intimacy with a single woman does not equal that afforded by intimacy with a married woman. Also, regarding the commandments (other editions: sectarianism), stolen water is sweet, for they were afraid to do it in public, but did it in secret.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מים גנובים ימתקו – והיא אומרת להם: מים גנובים ימתקו – תופשת אומנות הנחש שהסית את חוה, שאמר:⁠א ונפקחו עיניכם וגו׳ (בראשית ג׳:ה׳). כך זאת ממתקת להם העברות ומיפה אותם, ואומרת: אל תחשבו שטעם הביאה עם אשתו הוא כטעם ביאתו עם אשה בעולת בעל אחרת. ומטעמת לו המשגל בדבריה.
א. כן צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״שאמרה״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ינעם – ענין מתיקות וערבות.
מים גנובים – הלא מים גנובים יותר ימתקו משאינם גנובים ולחם גנוב הנאכל במסתר הלא למאד יונעם ר״ל אין טעם ההיתר דומה לטעם האיסור ומדוע א״כ מנעת עצמך מהם.
מים גנובים ימתקו – הגם שאין נותנת לו יין המתוק ובשר אשר ינעם לחיך, ותתן לו תמורתם מים ולחם, יען שהם מים גנובים שבאו לו באיסור ובטרחה - ימתקו כיין, כי האדם ימתק בפיו דבר שאינו ברשותו והוזהר ממנו, וכן תמתיק לו את העבירה שיעשה בהסתר ובגניבה ובאיסור.
מים גנובים וגו׳ – איסור ההנאה יגדיל הנאתה, כי רוח האדם מטבעו חפשי ומורד במונע ממנו חפצו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) וְֽלֹא⁠־יָ֭דַע כִּֽי⁠־רְפָאִ֣ים שָׁ֑ם בְּעִמְקֵ֖י שְׁא֣וֹל קְרֻאֶֽיהָ׃
But he doesn't know that the shades are there, that her guests are in the depths of Sheol.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְלָא יְדַע דְגוּבְרִי אַפְּלַת תַּמָן וּבְעִמְקֵי דִשְּׁיוֹל כָּל דִמְזַמְנִין לָהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ואחריתה מרה שנאמר ולא ידע כי רפאים שם – אפילו אדם חוטא ובא על אשת איש מוצא החטא מתוק לשעה ואינו יודע שאחריתה מרה.
ולם יעלם אן אלהאלכין הנאך, ופי אעמק אלג׳חים מדאעיהא.
ולא, ולא ידע כי האובדים שם ובמעמקי שאול קרואיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ולא ידע כי רפאים שם – ואותו האיש הנפתה ללכת אחריה, אינו מכיר כי היא מוליכתו אל מקום המתים, והוא הקבר.
וכפל הענין לחזק ואמר: בעמקי שאול – ביתה שהוא גהינם, שהוא מקום עמוק, והיורד בו לא יעלה ממנו לעולם.
ולא ידע – מי שהוא נפתה לדבריה כי מתים שם ר״ל בביתה וקרואיה ירדו במעמקי הקבר והמות כי לא יקנה עמה קנין החיים, זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורו מזה הספר בזה המקום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ולא ידע – הוא״ו בגעיא בס״ס.
ולא ידע – הנמשך אחריה אין נותן לב לדעת כי שם הוא מקום הרפאים הם המתים שנרפו ונחלשו ע״י המיתה ר״ל הנמשך אחר התאווה הוא מעותד למות על ידה.
בעמקי – בעומק הגיהנם ירדו הקרואים ממנה ובאים לה.
ולא ידע כי רפאים שם – כי הוא סם המות לנפש, והמקום שאליו תקרא את הקרואים הוא אל עמקי שאול, כי ע״י העבירה תכרת הנפש ותלך לאבדון:
שם – כבר אבדו רבים בעבורה.
בעמקי שאול – ממליצה זו יש ללמוד שלפי הכותב מדרגות יש בשאול, והנוטה אוזן לאשה רעה יורד עד התחתונה שבהן.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

משלי ט – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים משלי ט, מדרש משלי משלי ט, ילקוט שמעוני משלי ט, רס"ג תפסיר ערבית משלי ט, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג משלי ט, רס"ג פירוש משלי ט – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית משלי ט – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י משלי ט, ר"י קרא משלי ט – מהדורת פרופ' שמחה עמנואל, מגנזי אירופה ב (ירושלים, תשע"ט), ברשותם האדיבה של המהדיר והוצאת מקיצי נרדמים (כל הזכויות שמורות למוציא לאור), רד"ק משלי ט, ר"י אבן כספי א׳ משלי ט, ר"י אבן כספי ב׳ משלי ט, רלב"ג משלי ט, רלב"ג תועלות משלי ט, מנחת שי משלי ט, מצודת ציון משלי ט, מצודת דוד משלי ט, שד"ל משלי ט, מלבי"ם ביאור המילות משלי ט, מלבי"ם ביאור הענין משלי ט, הואיל משה משלי ט

Mishlei 9, Targum Ketuvim Mishlei 9, Midrash Mishlei Mishlei 9, Yalkut Shimoni Mishlei 9, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Mishlei 9, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Mishlei 9, R. Saadia Gaon Commentary Mishlei 9, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Mishlei 9, Rashi Mishlei 9 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Mishlei 9, Radak Mishlei 9, R. Yosef ibn Kaspi First Commentary Mishlei 9, R. Yosef ibn Kaspi Second Commentary Mishlei 9, Ralbag Mishlei 9, Ralbag Toalot Mishlei 9, Minchat Shai Mishlei 9, Metzudat Zion Mishlei 9, Metzudat David Mishlei 9, Shadal Mishlei 9, Malbim Beur HaMilot Mishlei 9, Malbim Beur HaInyan Mishlei 9, Hoil Moshe Mishlei 9

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×