Zekharyah 3 – זכריה ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) ^אוַיַּרְאֵ֗נִי אֶת⁠־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל⁠־יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ׃

He showed me Joshua the high priest standing before the angel of Hashem, and the adversary standing at his right hand to be his adversary.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַחְזְיַנִי יַת יְהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא קָאֵים קֳדָם מַלְאֲכָא דַייָ וְחַטָאָה קָאֵים עַל יְמִינֵיהּ לְאַסָטָנָא לֵיהּ.

לשטנו – להשטינו על שהיו בניו נשואים נשים נכריות כמו שכ׳ בספר עזרא: וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יוצדק (עזרא י׳:י״ח).

to accuse him To accuse him because his sons were married to gentile women, as it is written in the Book of Ezra: "And it was found of the sons of the priests who had taken foreign wives, of the sons of Jeshua the son of Jozadak, etc.⁠" (10:18).

והשטן עומד על ימינו לשטנו – מקטרג עליו, כמו שמפרש למטה: ויהושע היה לבוש בגדים צואים (זכריה ג׳:ג׳).

לשיטנו – לשטן לו. (ערוגת הבושם חלק ב׳ עמ׳ 240 בשם ״פרשב״ם״)

ויראני – השם, בדרך מראות הלילה.

והשטן – אויב, כמו שעשה סנבלט וכאשר עשו צרי יהודה. ושם כתוב כתבו שטנה (עזרא ד׳:ו׳). והם היו שטן ליהושע, כי לא ירצו שהבית יבנה ויהיה יהושע כהן גדול.

לפני מלאך י״י – הדובר בי בחזון, ובא לקבל שררה וממשלה לבנות הבית ולהיות גזבר בביתו ובחצרותיו ושיהיה כבן בית לפניו כמו שמוכיח למטה (זכריה ג׳:ז׳) אם בדרכי תלך וגו׳.

והשטן – שהשטין וקיטרג עד עתה על ישראל לכתוב שטנה לבטל מלאכת בית המקדש כמפורש בעזרא (עזרא ד׳:ו׳).

עומד על ימינו – כענין הפקד עליו רשע וגו׳ (תהלים ק״ט:ו׳).

לשטנו – לשטן לו ולעיכוב שלא יתנו לו שררה וכבוד. והטעם לפי שהיה לבוש בגדים צואים מעושנים כאילו יוצאים משריפה ומאוסים ומתועבים הם בגדים כאלה לשרת ולעמוד בם לפני מלך מלכי המלכים ובכך היה רוצה להשטינו.

ויראני – השטן משל לסנבלט וחבריו שהיו שוטנים אותם ומשביתים ממלאכתם.

ויונתן תרגם: וחטאה קאים על ימיניה לאסטנא ליה.

ויראני את יהושע וגו׳ – גם זה במראה הנבואה בשֵינה.

מלאך י״י – אינו השטן הנזכר אחר כך, ואם הכל עושה מלאכות השם. אבל יש מלאך השם ששמו המיוחד לו הוא שטן ומלאך המות ויצר הרע כמו שהעירונו רבותינו ז״ל.

(הקדמה) ויראני את יהושע הכהן הגדול וגומר (זכריה ג׳:א׳) עד וישב המלאך הדובר בי ויעירני: במראה הזאת שראה זכריה בעניני יהושע הכהן הגדול יש לעיין דברים עשרה. הראשונה מה השטן הזה אשר ראה זכריה שהיה עומד על ימין הכהן הגדול האם הוא היצר הרע כדעת הרב המורה בשטן בכלל שהוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע ואיך ראהו א״כ על ימינו בהיות כהן גדול קדוש לה׳, או אם אמר זה על סנבלט וחבריו כמו שכתב הרב רבי אברהם בן עזרא ונמשך הרד״ק אחריו כי כן כתוב בספר עזרא כתבו שטנה מלשון שטן, ויקשה לזה מדוע יחס השטנה הזאת ליהושע ולא אל זרובבל שהוא ראש הבנין.

השנית באומרו יגער ה׳ בך השטן ויגער ה׳ בך (זכריה ג׳:ב׳) והוא כפל דברים מבואר, ועם היות שנודה שיש בכתוב כפל ענין במלות שונות לא נודה שימצא בו כפל ענין במלות אחרות כמו יגער ה׳ בך, השטן ויגער ה׳ בך ולדעת המפרשים שהשטן הם צוררי יהודה מה היא הגערה שנתן השם בהם. השלישית למה קרא את יהושע אוד מוצל מאש האם כדעת המדרש שיהושע הושלך עם אחאב בן קוליה לאור כדאיתא בהגדת פ׳ חלק (סנהדרין צג, א), או לפי שבא מגלות בבל שכינה אותו באש כדברי הראב״ע, הנה עם היות הדבר כן לא נמנע סנבלט מהשטין בימי כורש עד שבוטלה המלאכה ע״פ השטנתו י״ט שנה ומה היתה אם כן הטענה הזאת לשבעבורה לא ישטין.

הרביעית באומרו ויהושע היה לבוש בגדים צואים (זכריה ג׳:ג׳) וכמה הוקשה המאמר הזה לחז״ל (שם) שאמרו וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים ומה שהשיבו על זה אלא מפני שהיו בניו נשואים נשים שאינן ראויות לכהונה ולא מיחה בידם, וכן כתוב בעזרא (עזרא י, יח) וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני יהושע בן יהוצדק ואחיו, וע״ז עצמו פירשו ז״ל שהיה השטן עומד על ימינו לשטנו כמו שכתב רש״י בפירושו וכן תרגמו יונתן, הנה כבר הקשה הראב״ע על הדעת הזה שלא היה העון הזה על יהושע כי לא היה זה בימיו כי כשנשאו הנשים אחר בנין הבית כבר מת יהושע ואיך ייחס אליו הבגדים הצואים והשטנה מפני מה שעשו בניו ובני בניו אחרי מותו, אך אמנה הראב״ע גם הוא הבל יפצה פיהו בזה שפירש הבגדים הצואים לפי שלא היו לו בגדי כבוד ותפארת כי בגדי הכהונה נעשו עם הבית, ואינו נכון עם היות שלא יהיו לו בגדי זהב לכבוד ולתפארת לא יתחייב שילבש בגדים צואים שהוא כנוי לטנוף הבגדים ולכלוכם לא על היותם מפשתן או מצמר ולא מזהב.

הה׳ במה שהמלאך ענה ואמר אל העומדים לפניו הסירו הבגדים הצואים מעליו (זכריה ג׳:ד׳), וזה כי למה לא צוה זה המלאך אל יהושע עצמו שיסיר הבגדים הצואים מעליו וצוה לאחרים שיסירו אותם, ורש״י פירש יבדילו בניו מנשותיהם וימחול לו שרצה בזה שכבר היה יהושע מת, ואומר אני שאם זה היה בחייו אין ספק שאליו היתה ראויה המצוה ההיא כדי שיזכה למחילה לא לאחרים ואם היה אחרי מותו לא יחשב לו לעון ולא היו אותם הבגדים הצואים עליו ולא היה הוא צריך למחילה לשיאמר ראה העברתי מעליך עונך כי איש בעונו ימות ולא יענש האב בעון הבן.

הו׳ באומרו ואומר ישימו צניף טהור על ראשו (זכריה ג׳:ה׳) כי יראה שזכריה הוסיף בדברי המלאך ומי הביאו לזה, ורש״י פירש ואומר ישימו צניף טהור בקשתי רחמים עליו, ואינו נכון בפירוש הכתוב, והראב״ע פירש שאמר זכריה בלבו כשראה שהלבישו ליהושע מחלצות בגדים נקיים כמה היה נאה אלו היה צניף טהור על ראשו וראיתי שנתקיימה מחשבתו כי מיד שמו צניף טהור על ראשו וכבר הלבישוהו בגדים, כי הנה הבגדים הלבישוהו קודם לזה כמו שאמר למעלה והלבש אותך מחלצות, אבל וילבישוהו בגדים הוא כמו וירם תולעים ויבאש (שמות טז, כ) שהוא וכבר באש כי כל דבר תחילה יבאש ואחר כן ירם תולעים, ולא מצאתי טעם לפירושו זה כי למה לא נכלל הצניף בכלל הבגדים שזכר המלאך או למה לא צוה המלאך על הצניף כמו שצוה על הבגדים ומה תועלת שנדע מה שחשב הנביא בלבו ואיך נתקיים כל שכן שאם לא צוה המלאך בצניף איך נעשה.

הז׳ במה שייעד המלאך ליהושע אם בדרכי תלך וגומר וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי (זכריה ג׳:ז׳), והמאמר הזה יקשה מפנים אם באומרו ליהושע אם בדרכי תלך והוא היה כבר מת וכמו שהוכיח אח״ז, ואם לפי שלהיות הדבור הזה ליהושע והוא היה כהן גדול ומקריב במזבח ה׳ קרבנות ישראל מה הייעוד הזה שאמר לו שידין את ביתו וישמור את חצריו כי כן דרך הכהנים ומה השכר הזה שייעדו במה שכבר היה לו, וכבר נדחק הראב״ע מפני זה לפרש שהשכר אינו כי אם באומרו ונתתי לך מהלכים, ופשט הכתוב לא יסבלהו כי הנה אומרו וגם אתה תדין מורה שזה היה מכלל השכר.

הח׳ באומרו שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עבדי צמח (זכריה ג׳:ח׳), ואם אמר זה על זרובבל כמו שפירשו רש״י ושאר המפרשים כולם מפני שהנביא אמר אח״ז הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח וגומר הנה זרובבל כבר בא מבבל והיה שם ראש ונשיא עליהם נכבד התחיל בבנין בית ה׳ ומה העדות אשר עשה ליהושע ולרעיו אנשי מופת שיביא זרובבל כי הוא לא אמר שיגדלהו ולא שימליכהו כ״א שיביאהו וכבר היה שם, ומה שאמרו המפרשים שתצמח ותגדל מעלתו לא נזכר בכתוב וגם לא היה כן כי הנה אחרי זאת הנבואה לא קנה זרובבל לא מלכות ולא ממשלה ומעלה יותר ממה שהיה לו, ומה שאמרו חז״ל (מדרשי הגניזה ספר זרובבל) שזרובבל היה קטן בחצר המלך ואח״ז נשא חן בעיניו עד שנתן לו רשות לעלות לבנות חומות ירושלם שהוא היה נחמיה בן חכליה דרך דרש הוא ופסוק מלא הוא בסוף עזרא (נחמיה יב, מז) וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות וגומר מורה שלא היה נחמיה הוא זרובבל (אמר המגיה הפסוק הוא בנחמיה י״ב מ״ז).

הט׳ באומרו כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע וגומר (זכריה ג׳:ט׳), כי מה היא האבן הזאת שיוחסה אל יהושע ולא יוחסה אל זרובבל האם היה יסוד הבנין שיסדו הבית בימי כורש כדברי רש״י ובטלו את המלאכה ושעליה יהיו שבעה עיני ה׳ לשומרה מאת הצרים החושבים להשבית מלאכתם, הנה יקשה באמת אומרו הנני מפתח פתוחה כי אם לא בוטל הבנין ונגמרה המלאכה מה הפתוח שהיה בזה, ורש״י פירש מתיר קשריה ומפר עצת האויבים ולא יפול בזה שם פתוח. גם ענין השבעה עינים שכתב הרד״ק בשם אביו שהם שבעה אנשים והם זרובבל יהושע כהן גדול עזרא נחמיה חגי זכריה ומלאכי יקשה למה יחסם אל האבן, והראב״ע פירש האבן הזאת אבן המשקולת שהיתה בימי זרובבל כמו שיזכור אחר זה ויקשה עליו אם כן למה יחסה אל יהושע הכהן הגדול: הי׳ באומרו ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד ומה הוא היום האחד הזה שבו הסיר עון ארץ ישראל בימי בית שני, ורש״י כתב ביום אחד לא ידעתי אי זה יום.

והראב״ע פירש ביום אשר יוסד היכל ה׳ כי משם ואילך תשכנו לבטח ותקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה (זכריה ג׳:י׳), ואינו נכון כי ההיכל כבר הוסד בחדש הט׳ וזאת הנבואה בחדש עשתי עשרה ואיך אמר ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד על היום שכבר עבר אף כי לא היה הדבר כן שלא ישבו בשלום כי אם במלחמות רבות ועצומות כל ימי בית שני. וראוי לבאר הנבואה הזאת באופן אחר ממה שפירשוה המפרשים כדי שתמלט מכל הספיקות האלה:

(א) ואומר שכפי הנראה מהכתובים כשראה זכריה המראה הזאת כבר היה מת יהושע הכהן הגדול כדברי הראב״ע, כי אם יהושע היה חי ביום הוסד בית ה׳ לא היה חגי שואל לכהנים הן ישא איש בשר קדש כי בהיות שם יהושע הכהן הגדול תורה יבקשו מפיהו ואם היה יהושע חי לא היה מראה אותו השם אל הנביא, אבל יהושע חיה כל הזמן שבוטלה המלאכה בנין בית ה׳ במלכות כורש וכמבישה בנו ומלכות אחשורוש ובמלכות דריוש בשנת שתים בחדש הששי כשהתעוררו לעשות מלאכה על פי ה׳ בנבואת חגי עדיין היה חי, וגם בחודש הזה כשבאה לחגי נבואת גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכפי הנראה אח״ז בקרוב מת, כי הנה בנבואה שבאה אל חגי בחדש הט׳ לשאול מאת הכהנים תורה לא נזכר דבר ממנו ולא גם כן בנבואה האחרונה שבאה לו בו ביום על ענין זרובבל בהיות מנהג חגי תמיד לזכור את יהושע יחד עם זרובבל, וכבר יראה שכן דעת רש״י ממה שפירש כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע יסוד הבית שיסדו בימי כרש ובוטל על ידיהם, כי הנה הרב לא ראה לפרש הפסוק על האבן אשר שמו ביסוד היכל ה׳ לפי שהיה דעתו שכאשר יוסד ההיכל בחדש הט׳ כבר היה מת יהושע, ולהיות יהושע כבר נפטר לעולמו כשראה זכריה הנבואה הזאת לכן אחרי שזכר שהראהו המלאך בה הדברים העתידים להיות זכר שהראהו גם כן באותה נבואה את יהושע הכהן הגדול שהיה בבית עולמו, ואמר עומד לפני מלאך ה׳ להגיד שהיתה נפשו צרורה בצרור החיים כגבורים אשר מעולם כי קדוש ה׳ היה, ואמר אך אמנם ראיתי עוד השטן עומד על ימינו לשטנו והנה קראה ימינו את זרע יהושע רוצה לומר מתתיהו כהן גדול ובניו בני חשמונאי שהם היו מזרעו של יהושע הכהן הגדול כי למעלתם וגבורתם המשילם כאילו היו יד ימינו של הכהן הקדוש ההוא, והשטן היה אנטיוכוס רשע וכל חיל מוקדון שהיו עומדים עליו לשטנו מדרך ה׳ ולהביאו לעבוד עבודה זרה ולחלל תורת ה׳ כמו שאמר יוסף בן גוריון. ואפשר לפרש ויראני את יהושע שהראה לו זרעו מתתיה ובניו ובני חשמונאי כי להיותם זרעו ויוצאי חלציו זכרם בשמו כמו שיתבאר, ומפני צדקתם וקדושתם אמר שהיה עומד לפני מלאך ה׳ ושהיה השטן היוני עומד על ימינו לשטנו כמו שפירשתי.

(הקדמה) [יבאר למה לא זכו עולי בבל להשראת שכינה, והתנבא שבכל זאת ייבנה הבית שלא כדרך הטבע, ויתברכו ישראל גם בגשמיות]:

(א-ג) ויראני את יהושע. להודיעני למה לא שרתה שכינה בבית שני¹, כי אמנם היה יהושע לבוש בגדים צואים, שהיה בידו למחות ולא מיחה²: [לשטנו]³: [לבוש בגדים צואים]⁴:

1. אחרי שהראה לו בפרק הקודם שרק לעתיד לבוא ׳פרזות תשב ירושלים׳, ואז תהיה השראת שכינה ׳ולכבוד אהיה בתוכה׳, ושוב אמר לו שאם ישראל ישלימו את נפשם השכלית ישמיד ה׳ את הגויים, ואז יַשרה שכינתו בתוכם ולא יגלו עוד, פירש לו הטעם למה לא זכו לכך בבית שני, שלא השמידו את אויביהם, ולא זכו להשראת השכינה, כמבואר ביומא (כא:) שאחד מהדברים שבין בית ראשון לבית שני היתה השראת השכינה. וזה הראה לו במראה זה ׳והמלאך עומד על ימינו לשטנו׳, הרי שהאויבים עדיין קיימים, ולא נשמדו.

2. כמו שאמרו בסנהדרין (צג.) ׳אמר רב פפא, שהיו בניו נושאין נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן, שנאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים, וכי דרכו של יהושע ללבוש בגדים צואים, אלא מלמד שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהן׳. [והוסיף רבינו שהיה בידו למחות, כי אם לא, לא היה נתפס בעוונם, וכמו שאמרו (ע״ז יח.) ׳כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו׳]. וכ״כ ת״י ורש״י. אך יתכן שאין כוונת רבינו דווקא לבניו, אלא לעם כולו שנשאו נכריות, ולא מיחה בהם יהושע, ולכן לא זכו שתשרה עליהם שכינה.

3. ענין ה׳שטנה׳ הוא הִתְנַגֵּד לפעולת איזה פועל, כמו וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִֹטְנָה (בראשית כו כא) [לשון רבינו בבמדבר כב כב].

4. בקהלת (ט ח) כתב רבינו: ׳בכל עת יהיו בגדיך לבנים, על היפך ׳לבוש בגדים צואים׳, וזה שלא יהיו מלוכלכים בחטא׳.

השטן – מלאך מקטרג.

לשטנו – ענין קטרוג וכן כתבו שטנה (עזרא ד׳:ו׳).

ויראני – במראה הנבואה.

על ימינו – על ימין יהושע.

לשטנו – לקטרג עליו על מה שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות כמ״ש וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים וגו׳ מבני יהושע בן יוצדק (עזרא י׳:י״ח) כן ארז״ל.

ויראני את יהושע הכהן הגדול – ראה בנבואה איך יהושע עומד לפני מלאך ה׳ שדן אותו על מעשיו, והשטן שהוא המקטרג עומד על ימינו לשטנו כי המלמד חובה נצב לשמאל המלאך השופט שהוא ימין יהושע העומד כנגדו, ומבואר פה שהיה על יהושע שני מיני דינים דין אחד על עצמו שהיה עליו איזה קטרוג, וכבר היה הקטרוג הזה בעת שהשליכוהו לכבשן האש (שזה היה בזמן קדום) שאז עמד לדין אם הוא ראוי שיעשה לו נס ע״י המלאך ואז קטרג עליו השטן, ואז.

ויראני – המלאך הדובר בו הראהו לו.

לפני מלאך ה׳ – ע״ד ואל משה אמר עלה אל ה׳ (פרשת משפטים).

על ימינו – של יהושע, לשטנו, להיות לו לשטן כלומר למנוע ממנו מהגיע אל חפצו בבנין בית המקדש.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֶל⁠־הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ׃

Hashem said to the adversary, "Hashem rebuke you, adversary! Yes, Hashem who has chosen Jerusalem rebuke you! Isn't this a burning stick plucked out of the fire?⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לְיַחֲטָא יְזִיף יְיָ בָּךְ יַחֲטָא וִיזִיף יְיָ בָּךְ דְאִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִנְתֵּיהּ בִּירוּשְׁלֵם הֲלָא דֵין אוּד מְשֵׁיזֵיב מִיקֵידָא.

רמז תקע

ויאמר ה׳ אל השטן – א״ר יהושע בן לוי סח לי מלאך המות אל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני מרקד ובא לפניהם ויש לי רשות לחבל, ואי פגע בהו מאי תקנתיה לינשוף מדוכתיה ארבע אמות אי איכא נהרא ליעבר ואי איכא דרכא אחרינא ניזיל בה ואי איכא גדר ליקום מאחוריה ואי לא ליהדר אפיה ולימא ויאמר ה׳ אל השטן וגו׳.

יגער י״י בך השטן – יגער הקב״ה בך אתה השטן וחוזר ואומר ויגער י״י בך הוא הבוחר בירושלים שלא תכנס לפניו לקטרג על הצדיק הזה הלא ראוי הוא וזכה לכך שהוצל מאש השריפה.

הלא זה אוד מוצל מאש – מפורש באגדת חלק (בבלי סנהדרין צ״ג) שהושלך עם אחאב בן קוליה וחבירו לאור.

The Lord shall rebuke you, O Satan The Holy One, blessed be He, shall rebuke you, O you Satan (and then he repeated and said: The Lord shall rebuke you, He who chose Jerusalem Moharaz Margolioth); and He Who rebukes you is the One Who chose Jerusalem, that you shall not enter before Him to accuse this righteous man. Is he not fit, and has he not merited this? For he was saved from the consuming fire.

Is this one not a brand plucked from fire? It is related in the Aggadah of [chapter] Helek Helek (Sanh. 93a) that he [Yehoshua] was cast into the fire with Ahab son of Kolaiah and his colleague.

יגער י״י בך השטן – פתרון:⁠^א גוער אני בך שלא תקטרג עליו עוד. וכן כשהוא אומר קחו עמכם^ב את עבדי אדוניכם (מלכים א א׳:ל״ג), שפתרונו קחו עמכם את עבדיי.

הלא זה אוד מוצל מאש – כלומר לא נשתייר מישראל כי אם מעט כאוד שנוצל משריפה, ואתה בא לקטרג עליהם שאשחיתם.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״פתרון״.

ב. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״עמכם״.

ויאמר – שהשם יסיר כל שטן שוטן שלא יבנה הבית ותבנה עבודת בית המקדש שלימה.

וטעם הלא – דרך משל, די לאלה צערם שנמלטו מהגלות, או איך תוכל לשטנו והאש לא הזיקו. דרך משל, איך תוכל לשטנו, אחרי^א שהוא מצל מהגלות.

א. כן בכ״י מונטיפיורי 34, וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסרה מלת ״אחרי״.

והמקום גער בו וסילקו מעליו, ולפי שהוא בוחר עתה בירושלים – ולא תועילנו שטנתו כאשר עשה עד עתה.

ואם לפי שהוא מלובש בגדים צואים, מה בכך, הלא זה יהושע אין בגדיו צואים ממש אלא בלוים וישנים ושחורים, כאילו הוא אוד מוצל מאש – ואין בהם צואה ותיעוב בכך.

ולפי שלא שימש עדיין בבגדי כהונה גדולה לפי שאין כהן גדול נמשח ומשמש בבגדי כהונה גדולה בלא בנין מקדש ומשיחת המקדש, שאם לא ימשח ויתקדש מקדש תחלה לא ימשח כהן גדול לעולם, וכן הוא אומר בפירוש עד עמוד הכהן לאורים ולתומים (עזרא ב׳:ס״ג), ואז לא היה יכול לעמוד בבגדי כהן גדול עדיין לפי שלא נמשח מקדש. וכן תמצא באהרן שלא נמשח עד אחר משיחת המשכן.

ותשובת הלא זה אוד מוצל מאש – שהשיבו המקום, על כרחך תשובת שטנתו הוא, ושטנתו על בגדים צואים שעליו היתה, כמו שמפרשה,

ויאמר י״י – הוא המלאך ונקרא בשם רבו וכן בדבר גדעון ובמקומות אחרים.

ויגער י״י – הוא האל יתברך.

הבוחר בירושלם – לבנותה ולא תוכל לשטנו.

הלא זה אוד מוצל מאש – כמו אוד הדולק שיסירו אותו מהאש שלא ידלק עוד וכן זה מוצל מאש הגלות לבא לירושלם ולבנות הבית ולכהן בו ורז״ל דרשו בו כמשמעו שהיה עם צדקיהו ואחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמיהו כ״ט:כ״ב) והם נשרפו והוא נצול כמו שאמר בדרש ההוא וכן תרגם יונתן.

הלא זה אוד מצל וגו׳ – רמז ליהושע.

וראה עוד שאמר וגזר השם לגעור באותו שטן היוני ולהשמידו משתי סבות, האחת מפני רשעתו שהיה שטן ומשטין את הבריות, והשנית מפני שבא לירושלם להעביד בה אלהים אחרים, והנה הקדוש ברוך הוא בחר בירושלם להיותה עיר קדושה מיוחדת לעבודתו ואיך מלאו לבו של הרשע ההוא להעביד באותו מקום קדוש עבודתו הטמאה הפך משפט אלהי הארץ, ועל זה אמר שתי פעמים יגער ה׳ בך ובראשונה אמר השטן לפי שתהיה הגערה להיותו שטן ומשטין, והב׳ מצד המקום שיגער ה׳ בו ובמעשיו לפי שהשם בחר בירושלם לקדשה והשטן ההוא היה מכוין לטמאה. ובעבור ששרי אנטיוכוס הרגו עמים רבים וחסידי עליונים מירושלם על קדושת השם וגם הרג את אלעזר הכהן הגדול וניצולו מתתיה ובניו מאותו אש שורף שהיה בירושלם בהמלטם בהר המודעית ומשם יצאו ללחום מלחמות השם, לכן אמר על אותו ימין יהושע וזרעו שהם בני חשמונאי הלא זה אוד מוצל מאש לפי שניצל מידי היונים ומלחלל תורת ה׳ שהוא אש אוכלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

יגער – ענין צעקה נזיפה.

אוד – הוא העץ שמנדנדים בו האש כמו כאוד מוצל משרפה (עמוס ד׳:י״א).

ויאמר ה׳ – ר״ל מלאך ה׳.

יגער וגו׳ – ויגער ר״ל יגער ויחזור ויגער.

הבוחר בירושלים – מוסב על ה׳ לומר ה׳ הבוחר בירושלים יגער בך.

הלא זה – ר״ל איך תקטרג עליו הלא הוא כאוד המוצל מאש כי הושלך באש ע״י נ״נ עם אחאב וצדקיהו נביאי השקר וניצל מן השריפה כמ״ש חז״ל וא״כ זכותו רב ואיך תקטרג עליו.

אוד – עץ שאחזה בו האש קצת.

ויאמר ה׳ – שמע שה׳ שהוא בעל הרחמים אמר אל השטן, שיגער בו מצד שני ענינים, א) יגער ה׳ בך השטן שיגער בו מצד שהוא ה׳ בעל הרחמים המטה בריותיו לזכות, ב) יגער ה׳ בך מצד שהוא הבוחר בירושלים – ומצד זה יציל את הכ״ג אשר שמשו אבותיו במקדש, ובזה החליט הדין שראוי אל הנס שינצל, ועז״א הלא זה אוד מוצל מאש – ר״ל הגם שאינו ראוי שיעשה לו נס כמו חמו״ע שלא שלט האש בם כלל אף בבגדיהם כי יהושע נשרפו בגדיו, וא״כ הוא אוד ששלט בו האש קצת, בכ״ז הוא מוצל מאש שלא תשלט האש בגופו, הגם שתבער בבגדיו.

ויאמר ה׳ – הוא המלאך הדובר אל זכריה בדבר ה׳, וכן מצאנו באברהם (פרשת וירא) ובמשה בסנה, וביהושע (יהושע ו׳:ב׳) ובגדעון שקורא למלאך הדובר בם, בשם ה׳.

יגער ה׳ בך – יקצוף עליך.

ויגער וגו׳ – כפלים יקצוף עליך, מפני שאתה מונע מאדם עשיית הטוב, ונוסף על זה מפני אהבת ה׳ לירושלים.

הלא זה אוד וגו׳ – אדם כשר אחד בדור רשעים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ׃

Now Joshua was clothed with filthy garments and was standing before the angel.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהוֹשֻׁעַ הֲווֹ לֵיהּ בְּנִין דְנָסְבִין לְהוֹן נְשִׁין דְלָא כָשְׁרָן לִכְהוּנְתָּא וְקָאֵים קֳדָם מַלְאֲכָא.

ויהושע היה לבוש בגדים צואים – (כתוב בירמיה ברמז ש״ט).

לבוש בגדים צואים – כתרגומו הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרין לכהונתא והיה נענש הוא על שלא מיחה בידם.

was wearing filthy garments This is to be explained according to the Targum: He had sons who had married women who were unfit [to marry into] the priesthood, and he was punished because he did not interfere with the [sons' marriages].

ויהושע היה לבוש בגדים צואים – דרך נקייה תפש המקרא, בגדים צואים – אילו נשים נכריות שלקחו בניו. וכן בעזרא כתוב: הושיבו^א נשים נכריות (עזרא י׳:י״ח).

א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162: ״והושיבו״.

(ג-ד) ויהושע – יש אומרים כי הבגדים הצואים – אחד מבני בניו היה חתן לסנבלט, וזה העון אינו על יהושע כי לא היה זה בימיו. והנכון: כי אין לו בגדי כבוד ותפארת, כי לא היה להם רק מזבח להקריב העולות, ואין להם בית ולא פרכת וכפרת ומזבח הזהב ובגדי זהב. והנה הבגדים משל שאין לו כבוד והדר.

ויען – זה המלאך אל העומדים לפני זה המלאך, והוא שר עליהם כי יעשו מה שיצום.

ויש אומ׳ כי לפניו – שב אל יהושע. וזה רחוק, כי למה יעמדו אנשים לפניו, ומה מעלה יש לו כי הוא לבוש בגדים צואים. ודע כי לבש פועל יוצא, ובאומרו לובש הוא לובש עצמו, ולבוש – אחר שם עליו, אלה הבגדים הצואים.

ומלת עונך – כדרך גדול עוני מנשוא (בראשית ד׳:י״ג) – גדול עונשי וצערי, על כן אמר אחריו: הן גרשת אותי (בראשית ד׳:י״ד), וגם זה עונך ככה.

העברתי מעליך – עונשך וצערך וחרפתך כדרך ונקה האיש מעון (במדבר ה׳:ל״א). וכן: והאשה ההיא^א תשא את עונה (במדבר ה׳:ל״א).

מחלצות – כמו את^ב חליצתו (שמואל ב ב׳:כ״א) – חליפתו, דבר שהוא נחלץ ממנו. ומחלצות – שחלץ אחרים תחתיהן.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34 חסרה מלת ״ההיא״.

ב. כן בפסוק. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34, וטיקן 75: אל.

ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועמד לפני המלאך – ואין נכון לעמוד לפני המלך כן. ולכן נגש להדפו ולדחותו, נמצא ציאוי הבגדים ומאיסותם תלוי בבלייה ושחרות כמעושנים ובגדי נחתום.

ויהושע היה לבוש בגדים צואים – פי׳ כי זה משל על בניו שנשאו נשים נכריות וכן תרגם יונתן ויהושע הוו ליה בנין דנסבין להון נשין דלא כשרן לכהונתא וכך אמרו רז״ל כי על עון שהיו בניו נושאין נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם אמר זה שנאמר ויהושע היה לבוש בגדים צואים וכי דרכו של יהושע היה ללבוש בגדים צואים אלא שהיו בניו נושאים נשים שאינם הגונות לכהונה ולא מיחה בידם וכן כתוב בעזרא וימצא מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע בן יהוצדק ואחיו וגו׳ (עזרא י׳:י״ח).

ויהושע היה לבוש וגו׳ עד שסיים: הנני מפתח וגו׳ (זכריה ג׳:ט׳), וכן מה שיבוא אחריו עתה עד: הניחו את רוחי וגו׳ (זכריה ו׳:ח׳), הכל אוצר י״י יבוא.

עוד זכר הנביא שראה את יהושע לבוש בגדים צואים ולא אמר זה על יהושע עצמו כי נפשו הטהורה לא נגעה בדבר טומאה אבל ראה זרע יהושע והם הבנים אשר יצאו ונמשכו אחר כך מבני חשמונאי שהחזיקו במלכות ונקראו מלכי יהודה והיו מלכים וכהנים גדולים יחד, והנה המלכות והשררות היו לפני הש״י בגדים צואים להם ובערכם כי הבגדים הנקיים להם הם בגדי הכהונה כפי משפחתם אמנם בגדי השררות והמלכות ובגדי נקם ושפיכות דמים שלקחו להם היו בלי ספק בערכם בגדים צואים, וכאילו אמר שמצד אחד היו לבושים בגדים צואים במה שנעשו מלכים ולא היו מזרע דוד ולכן היו בגדי מלכותם צואים ויוציאם מדרך השורה והאמת, ומצד אחד היו עומדים לפני המלאך והוא רמז אל עבודת בית המקדש והכנסם לפני לפנים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

צואים – ר״ל מלוכלכים ולפי שהצואה הוא לכלוך קורא לבגדים מלוכלכים בגדים צואים.

ויהושע וגו׳ – ועומד וגו׳ ר״ל בשעה שעמד לפני המלאך היה עדיין לבוש בגדים מלוכלכים ר״ל עדיין היה מלובש בזה העון כי עוד ישבו הנשים הנכריות תחת בניו ולא גרשו אותן והוא לא מיחה בהם.

ויהושע – עוד ראה שהיה עליו דין שני אם ישמש בכהונה גדולה, ופי׳ חז״ל שזה היה מפני שבניו נשאו נשים נכריות (כי מה שתמה ע״ז הראב״ע שזה היה אחר מותו, אינו תימה, שמה שנזכר בנחמיה שנמצא מבני אלישיב (מבני יהושע) שנשאו נכריות פירוש שכבר נשאו מימים רבים כקבלת חז״ל), ולכן היה לבוש בגדים צואים – כי מפני שהיה הדין על הבגדים מצייר שתחת בגדי כהונה לבש בגדים מורים על עונותיו, וגם תפס ציור הזה ממה שהיה בפועל שנשרפו בגדיו כי בגדיו היו צואים ולא היו ראוים לנס.

בגדים צואים – מלוכלכים; וכפי דברי שד״ל יש הפרש בן צֵאָה (רעי) וצואה לכלוך; והמשל רומז שגם ביהושע היו מומי הנפש, אבל היו מומים עוברים שמהם היה יכול להרפא.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל⁠־הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֺנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת׃

He answered and spoke to those who stood before him, saying, "Take the filthy garments off of him.⁠" To him he said, "Behold, I have caused your iniquity to pass from you, and I will clothe you with rich clothing.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲתִיב וַאֲמַר לְדִמְשַׁמְשִׁין קֳדָמוֹהִי לְמֵימָר וַאֲמָרוּ לֵיהּ וְיַפֵּיק נְשִׁין דְלָא כָשְׁרִין לִכְהוּנְתָּא מִבֵּיתֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ חֲזֵי דְאַדְעֵיתִי מִנָךְ חוֹבָךְ וְאַלְבִּישַׁת יָתָךְ זַכְוָן.

הסירו הבגדים הצואים מעליו – יבדילו בניו את נשותיהם וימחול לו.

מחלצות – חליפות בגדים נאי׳ כלומר זכיות אבל לפי שדימה העון לבגדים צואים דימה הזכיות למחלצות בגדים נאים ולבנים.

"Take the filthy garments off him.⁠" Let his sons separate from their wives, and he will be forgiven.

clean garments A change of beautiful garments; i.e., merits. Since he compared the iniquity to filthy garments, he compares the merit to clean garments; beautiful, white garments.

והלבש אותך מחלצות – שיקחו נשים הראויות^א להם ויסירו נשים נכריות. בדבר זה אני מעביר מעליהם עוונם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104: ״הראוייות״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ומכל מקום ציוה להסיר הבגדים ההם מעליו: ראה {ה}⁠עברתי מעליך עונך – הבגדים שהיה מלמד עליהם השטן עליך שטנה לומר חוטא הוא, שעומד בבגדים כאלה לפני מלך מלכי המלכים.

עונך – לוּ פוֹרפַיְיט קְאִיל מטויט שוּר טוֹי. ומעתה לא יהא לו^א פתחון פה להשטינך ולשום עליך עון לפני בדבר הזה,

והלבש אתך מחלצות – בגדים נאים להחליץ בם לפני, ולא תהיה נכלם עוד לפני ונסוג אחור מפני הבושה מציאוי בגדיך.

א. בכ״י: לך.

ויען – המלאך אמר אל המלאכים האחרים העומדים לפניו כי הוא היה גדול מהם והוא היה שולחם ותרגם יונתן לדמשמשין קדמוהי.

הסירו – רמז שיבדילו מהנשים הנכריות.

עונך – פי׳ כי הבגדים הצואים הם משל לעון.

מחלצות – הם חליפות בגדים נקיים וזה משל על הזכיות כלומר כיון שיוסר העון יראו בך הזכיות וכן תרגם יונתן ואלבש יתך זכוון.

ולכן היה מצוה את העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו רוצה לומר שבני יהודה לא יקבלו עליהם מלכות הכהנים ויסירו מהם הבגדים הצואים שהוא רמז אל המלכות כי כהנים הם ולא מלכים, וכאילו אמר השם אל יהושע ואל זרעו אל תאמר בלבבך שהקלותיך ועברתיך במה שצויתי להסיר מעליך המלכות אין הדבר כן אבל עשיתי עמך חסד גדול שהעברתי מעליך עונך כי המלכות אינו בערכך כי אם משא כבד ועון פלילי וישאר לך להלביש אותך מחלצות והם בגדי כהונה הראויים לתת לך, ולכן לא אמר וילבישוהו מחלצות כי אם והלבש בלשון מקור לייעדו שיהיו לו מחלצות כבוד כהונתו בלבד שהם הבגדים הנקיים הראויים לו.

ויען – ענין הרמת קול כמו וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳).

מחלצות – כן יקראו מין מלבושים נאים וכן המחלצות והמעטפות (ישעיהו ג׳:כ״ב).

ויען ויאמר – המלאך שעמד יהושע לפניו אמר אל המלאכים העומדים לפניו הסירו מיהושע הבגדים המלוכלכים ר״ל הפרישו את בניו מנשותיהם הנכריות למען יוסר העון מיהושע.

ויאמר אליו – המלאך אמר ליהושע.

ראה העברתי – במה שצויתי להפריש בניך מהנכריות העברתי מעליך העון שהיה בך מה שלא מחית בהם.

והלבש – צויתי להלביש אותך.

מחלצות – ר״ל כשיוסר העון יגולה הזכות.

מחלצות – יל״פ שבא על הבגד התחתון הסמוך לחלציו, ועל המחלצות (ישעיהו ג׳) ת״י כתוניא, ובזה יצדק מ״ש אח״כ וילבישוהו בגדים היינו בגדים עליונים. ואם מחלצות כוללים כל בגד שחולצים ופושטים אותו פי׳ וילבישוהו קודם לכן, וכמ״ש דוגמאות לזה באילת השחר (כלל מ״ג).

ויען ויאמר אל העמדים לפניו – המלאך אמר אל הממונים תחתיו להעביר פשע ולכפר חטאת, הסירו הבגדים הצואים מעליו, ר״ל שלא ישא עונש בעון בניו, וגם י״ל שבניו גרשו נשותיהם, ובאר לו כוונת המשל ראה העברתי מעליך עונך – ר״ל העונות שהם עליך מבחוץ ע״י הבנים שהם דמיון הבגדים שהם מבחוץ, העברתי ותלבש בגדים נקים – ר״ל תלבש זכיות תחתיהם.

העומדים לפניו – מלאכים אחרים הסרים אל משמעתו.

מחלצות – ממקור חלץ שענינו הסרה והבדל, ומזה חלוצי הצבא המובדלים מאחיהם מחמת גבורתם, וגם לובשים חליצות (שמואל ב׳ ב׳:כ״א); ובישעיה (ישעיהו ג׳:כ״ב) פירש שד״ל המחלצות בגדים נאים שכשבאים לביתם פושטים אותם להצניעם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל⁠־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂ֩ימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל⁠־רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה עֹמֵֽד׃

I said, "Let them set a clean turban on his head.⁠" So they set a clean turban on his head, and clothed him; and the angel of Hashem was standing by.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמָרֵית שַׁווּ מִצְנֵיפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיהּ וְשַׁוִיאוּ מִצְנְפָא דַכְיָא עַל רֵישֵׁיה וְאַסְבוּהִי אִתְּתָא דְכָשְׁרָא לִכְהוּנְתָא וּמַלְאֲכָא דַייָ קָאִים.

ואומר – אני זכריה.

ישימו צניף טהור וגו׳ – בקשתי רחמים עליו.

And I said I, Zekharyah.

"Let them put a pure miter, etc.⁠" I begged mercy for him.

צניף טהור – לאשת חיל קורא צניף טהור. וכן שלמה אמר: אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳).

ואומר – אמר ר׳ מרינוס: כי הוא תחת ויאמר, וכזה לא ימצא בלשון הקודש.⁠^א

והנכון: שהנביא אמר אחר שהסירו הבגדים הצואים וילבשוהו בגדי תפארת, כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו.

או מלת ואומר – זה בלבי, ככה חשבתי בלבי וראיתי שנתקיימה מחשבתי והנה הושם הצניף הטהור על ראשו, וכבר הלבישוהו בגדים. כמו: וירם תולעים ויבאש (שמות ט״ז:כ׳), וכבר באש, כי כל דבר יבאש תחלה ואחר כן ירום תולעה.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34 חסרה מלת ״הקודש״.

ישימו צניף טהור – ונקי

על ראשו – לחנכו ולהכניסו בממשלת כהונה גדולה.

ואמר – אמר זכריה הנביא אמרתי אל המלאך ישימו צניף טהור על ראשו אחר שצוית להסיר הבגדים הצואים מעליו (זכריה ג׳:ד׳) והלבש אותו מחלצות צוה גם כן שישימו צניף טהור על ראשו לחנכו להיותו כהן גדול שהיתה מצנפת על ראשו.

וילבישוהו בגדים – וכבר הלבישוהו בגדים כי הנה אמר והלבש אותך מחלצות (זכריה ג׳:ד׳) קודם שזכר זכריה הנביא וכן וירם תולעים ויבאש (שמות ט״ז:כ׳) וכבר באש כי כל דבר יבאש קודם שירם תולעים וכן הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳) והדומים להם.

ומלאך י״י עומד – כן ראה במראה הנבואה כי עד שישימו הצניף הטהור על ראשו עמד מלאך י״י שלא הלך מעיניו.

והנה אמר הנביא ישימו צניף טהור על ראשו להגיד שלא קרבו כהני בית שני בני חשמונאי מזרע יהושע הקדוש להחזיק במלכות כי אם לגסות הרוח ולחוסר דעת, ולכן היה ראוי שישימו צניף טהור על ראשו שהוא משל לדעת ולגבורה שאחרי שהם עצמם לא קבלו דעת ולא שכל בראשם לעזוב כתר מלכות שאינו שלהם היה ראוי שהשרים והעם ישימו הצניף הטהור והדעת ההוא על ראשם רוצה לומר בשיסירו מהם את המלכות:

וזכר הנביא שראה עוד בנבואתו שכל זה נעשה ונתקיים בפעל שהורדוס שם הצניף הטהור על ראשו של זרע יהושע כלומר שהסיר ממנו גסות רוח המלכות ושם הדעת האמתי על ראשו להתיחס לעבודת אלהיו וזה כשהסיר ממנו המלכות והלבשוהו בגדים ראויים אליו שהם בגדי כהונה לבד, ומלאך ה׳ היה עומד על כל זה כי מאתו היו הדברים ובגזרת עירין ומאמר קדישין מתו כל זרע חשמונאי באותו עון שהיו מחזיקים במלכות כדי שישאר זרע יהושע בצניף טהור ודעת נכון לשרת את בית אלהיו, ומזה תדע שאין הכוונה באומרו וילבישוהו בגדים וכבר הלבישוהו כדברי המפרשים, כי הנה מ״ש למעלה והלבש אותך מחלצות היה ייעוד לא שנעשה כן בפעל כי הנה במעשה יקדם הצניף הטהור המורה על קנין הכהונה בפני עצמה כראוי לכהני ה׳, והנה יוחס כל זה ליהושע לפי שהדברים האלה כולם עברו על זרעו:

וכבר ראיתי בספרי הנביאים שעניני האומה מהרעות והטוב יעדו בשם יעקב אביהם להיותו ראש היחס כמו שאמר (ירמיה ל, י) ואתה אל תירא עבדי יעקב ושב יעקב ושקט ושאנן וכאלה רבים, וכן כל מה שייעדו בזרע דוד והמלכים שימלכו מזרעו לעתיד לבוא קראו בשם דוד כמו שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם, ככה מה שראה מגיע לזרע יהושע ייחסו אליו להגיד שראה בנבואתו כל מה שיגיע לזרעו של יהושע מן הטובות והכבודות וכן מן הרעות בזמן בית שני כאילו כולו היה תלוי ומצוייר באותו אב היחס.

צניף – מלשון מצנפת העשוי לסבב את הראש.

טהור – ר״ל ברור ונקי.

ואומר – זה מאמר זכריה שאמר התפללתי עליו שישימו על ראשו צניף טהור ר״ל שיהיה כתר כהונה גדולה לירושה לזרעו אחריו הואיל ופרשו מן העכו״ם.

וישימו וגו׳ – ר״ל נתקבלה תפילתו ומיד נתנו לו לרשת כתר כהונה גדולה.

וילבישהו בגדים – ר״ל היה נגלה זכיותיו.

ומלאך ה׳ עומד – בכל משך הזמן שנעשה כל זה.

ואומר – כאשר ראה הנביא שהועברו פשעיו, בקש בעבורו ואמר ישימו צניף טהור על ראשו – היינו שישוב אל מעלת הכהונה הגדולה וילבש את המצנפת שהיא אות הכהונה הגדולה, ונתקבלו דברי הנביא וישימו הצניף על ראשו, וגם הלבישוהו בגדים שהם יתר בגדי כ״ג.

ואמר – נראה שהיה ראוי להיות ויאמר מוסב אל המלאך ולא אל זכריה, שקשה להניח שקפץ הוא ואמר ישימו צניף טהור על ראשו, ולמטה (זכריה ד׳:ב׳) מצאנו ויאמר במקום ואֹמַר; ולענין המשל נ״ל שכונתו טרם טהרת המעשים צריך לו טהרת המחשבה, וכן הוא אומר וישימו הצניף ואח״כ וילבישוהו בגדים.

עומד – ומשגיח שיעשו כרצונו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר׃

The angel of Hashem warned Joshua, saying,

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַסְהֵיד מַלְאֲכָא דַייָ בִּיהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר.

ויעד – לשון התראה כמו ואעידה בם את השמים וגו׳ (דברים ל״א:כ״ח).

warned an expression of warning, as in: "And I will warn them before the heaven and the earth" (Devarim 31:28).

(ו-ז) ויעד – העיד עליו ואמר לו: אם בדרכי תלך ואם את^א משמרתי תשמור – שתשמור מצותי,⁠^ב וגם אתה תדין את ביתי – פתרון:⁠^ג וגם אני עושה לך דבר זה שתהיה פקיד בבית המקדש.

וגם תשמור את חציריי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה – בין המלאכים העומדים לפניך, שתלך לבית קודש הקדשים לפניי. כך פתר מורי.

ואני אומר: {ו}⁠גם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חציריי^ד – אף זה^ה מן התנאי שכך דינן של כהנים לדון^ו ולהורות את ישראל. וכן הוא אומר: ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר י״י אלהיך לשרתו ולברך בשם י״י^ז ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כ״א:ה׳), וגם^ח דינם לשמור חצירות בבית המקדש.

ונתתי לך מהלכים – זה שכרם שהקב״ה נותן להם חלף עבודתם.

א. בכ״י לוצקי 777 בטעות ״ואת אם״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ואם את משמרתי... מצותי״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״פתרון״.

ד. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״ונתתי לך מהלכים... תשמור את חציריי״.

ה. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״זה״.

ו. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104: ״לדין״.

ז. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ונגשו... בשם י״י״.

ח. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״וגם״.

ויעד – נפתח העי״ן בעבור היותו מהגרון, כמו: וישב את כל הרכוש (בראשית י״ד:ט״ז).

ויעד מלאך י״י – העיד בו זה הדבר כמו העדותי בכם העד העיד בנו האיש (בראשית מ״ג:ג׳) ונפתחה העי״ן מפני שהיא גרונית כי היה משפטו ויעד כמו וישב את כל הרכוש (בראשית י״ד:ט״ז).

(ו-ז) ועל זה הדרך עצמו אמר ויעד מלאך ה׳ ביהושע שהוא ייעוד אלהי לזרעו שאם ילכו בדרכי השם וישמרו את משמרתו יהיה שכרם ובזכות יהושע אביהם שגם לעתיד לבוא בבית ה׳ יהיו מזרעו כהנים גדולים לדון את ביתו ולשמור את חצריו, ומלבד זה בעולם הנשמות יתן להם מהלכים בין העומדים שהם השכלים הנבדלים העומדים לפני ה׳ תמיד או בתחיית המתים כמו שתרגם יונתן.

ויעד – ענין התראה כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש לאחר זמן.

ויעד – אחר כל המעשים התרה המלאך ביהושע.

ויעד מלאך ה׳ – אז בעת הלביש אותו בגדי כ״ג העיד והתרה בו בשם ה׳.

ויעד – מלשון הן עד לאמים נתתיו (ישעיהו נ״ה:ד׳) מתרה ומזהיר.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם⁠־בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת⁠־מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם⁠־אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת⁠־בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת⁠־חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

"Thus says Hashem of Hosts, 'If you will walk in My ways, and if you will keep My charge, then you also shall judge My house, and shall also keep My courts, and I will give you a place of access among these who stand by.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִם בְּאוֹרְחַן דְתַקְנָן קֳדָמַי תְּהַךְ וְאִם יַת מַטְרַת מֵימְרִי תִּטַר וְאַף אַתְּ תָּדִין לְדִמְשַׁמְשִׁין בְּבֵית מִקְדְשִׁי וְאַף תִּטַר יַת עֶזְרָתִי וּבַאֲחָיוּת מֵיתַיְא אַחֲיִינָךְ וְאֶתֵּן לָךְ רִגְלִין מְהַלְכָן בֵּית שַׂרְפַיָא הָאִלֵין.

אם בדרכי תלך – וגם אני זאת אעשה לך.

אתה תדין את ביתי – תשפוט ותהיה פקיד על בית מקדשי.

ונתתי לך מהלכים – כתרגומו ובאחיות מיתיא אחיינך ואתן לך רגלין דמהלכין בין שרפיא האלין ולפי פשוטו מבשרו על בניו שיזכו לעתיד.

העומדים – שרפים ומלאכי השרת שאין להם ישיבה.

If you walk in My ways, etc. Then I, too, will do this for you.

you, too, shall judge My house You shall judge and be the officer over My Temple.

and I will give you free access According to the Targum: and when the dead will be resurrected, I will resurrect you; and I will give you walkers who walk among these seraphim. According to its simple meaning, he brings him tidings that his sons will be meritorious in the future.

who stand by Seraphim and ministering angels, who never sit.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כה – טעם וגם – אם היית טוב כאביך יהוצדק שהיה כהן גדול בבית ראשון.

ו״ו ונתתי – כפ״ה רפה בלשון ישמעאל. וכמהו: והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (בראשית כ״ח:כ״ב). וככה: והחרמתי את עריהם (במדבר כ״א:ב׳). והנה שכרו שיהלך בין העומדים – שהם המלאכים.

משמרתי – מכל אשר צויתי להשמר שלא לעשות, וגם יש לומר משמרת מקדשי.

וגם אתה תדין את ביתי – ואת עמי, כמשפט הכהנים להורות משפטיי ליעקב.

וגם תשמר {את} חצרי – שלא יקרב זר,

אז, ונתתי לך מהלכים – ליכנס לפני כבן ביתי,

בין העומדים האלה – לשרתיני כאחד מהם. ולא ישטינך עוד שטן לגרשך מלפניי.

כה אמר, תדין את ביתי – לפי שהיה כהן גדול ועל פיו יעשו שאר הכהנים.

ונתתי – אתן לך והוי״ו כוי״ו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳).

מהלכים בין העומדים האלה – הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם ר״ל תלך ביניהם וזה רמז לנשמתו בהפרדו מהגוף.

ויונתן תרגם: ובאחיות מיתיא וגו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה]¹:

1. בפירוש רבינו לישעיה (נג יב) מבואר שמפרש ׳מהלכים בין העומדים׳ – שיתן לו ׳מעלה וחופה לפי כבודו בין גדולים, שהם אבות ונביאים לחיי עולם׳. אך המפרשים פירשו ש׳העומדים׳ הם המלאכים, אמנם הרד״ק כתב ׳הם המלאכים שהם עומדים וקיימים לעולם׳ [שנקראו ׳עומדים׳ על שם נצחיותם], וראה בסוכה (מה:) ׳שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוין, תלמוד עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים, שעומדים לעולם ולעולמי עולמים׳, והרי אף הצדיקים קיימים לעולם, וכמו שהביא רבינו (ראה שמות טו יא) ׳הקדוש במוחלט הוא הבלתי נפסד כלל, כאמרם ז״ל (סנהדרין צב.) ׳מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות אינם חוזרים לעפרם שנאמר (ישעיה ד ג) הַנִּשְׁאָר וגו׳ בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ, מה קדוש לעולם קיים׳ וכו׳⁠ ⁠׳ (וכ״כ שם יט ו ובעוד מקומות), ואולי לכן מצינו שגם הצדיקים נקראו ׳מלאכים׳ (ראה פירוש רבינו בשמות ג ב ובישעיה לג ז). וראה עוד פירוש רבינו לקהלת (ו ח-ט) שהשתמש בלשון ׳מהלכים בין העומדים׳, ע״ש.

תדין – מלשון דין והוא ענין היישרת הדבר.

מהלכים – מלשון הלוך וטיול.

אם בדרכי תלך – ר״ל אם זרעך ילכו בדרכי ואמר כמדבר עליו כי זרע האדם יחשב כמוהו וכן אקחך זרובבל (חגי ב׳:כ״ג).

ואם את משמרתי תשמור – ר״ל אם ישמרו הדברים שצויתי לשמרם וכפל הדבר במ״ש.

וגם אתה תדין – ר״ל גם זרעך כמוך יהיו כ״ג ופקידים עד עולם לדון את ביתי וע״פ יעשה כל צרכי הבית.

וגם תשמור – ר״ל בידם יהיו שמירות חצרי וכפל הדבר במ״ש.

ונתתי לך מהלכים – ר״ל ומלבד זאת לא יקופח שכרם בעולם הנשמות כי אתן להם מהלכים וטיולים בין המלאכים האלה העומדים פה כמ״ש למעלה ויאמר אל העומדים לפניו.

ונתתי לך – כמו אשר נתן לדוד המלך בן חכם (דברי הימים ב ג׳ י״א).

אם בדרכי תלך – שיתנהג במדות ה׳ מה הוא רחום וחנון כמש״פ חז״ל על והלכת בדרכיו, ואם את משמרתי תשמר – הוא משמרת תורת ה׳ ומצותיו, וגם אתה תדין את ביתי שישגיח על עבודת הבית ודיני הקרבנות, וגם תשמר את חצרי את חצרות המקדש להשגיח על משמרת הבית בכל פרטיו, אז אני מבטיח לך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה – ר״ל שהגם שהכהנים בזמן הזה הם בני אדם שוכני בתי חומר ומדרגתם יהיה שפלה ממדרגת המלאכים, יצא ממך חוטר לעתיד לבא שישמשו בבית השלישי שהם יתקדשו כמלאכים והם יהיו מהלכים בין המלאכים הנצחיים העומדים לפני ה׳ ויתהלכו עמהם בחייהם, ונבואה זו מלבד שהיתה פרטית על יהושע כנז׳, היתה ג״כ כללית ונבואה עתידה על זרעו, שמצד זה ראה את יהושע ר״ל את זרעו שנקראו על שמו, שלפעמים יהיו עומדים במשפט והשטן יקטרג עליהם שישרפו באש, שזה היה בעת השמד בימי אנטיוכס אשר רצה לכלות כהני ה׳, וה׳ גער בהשטן והיה כאוד מוצל מאש כמו שהיה בימי החשמונאים שנצולו בנס ובהשגחת ה׳, וגם היה קטרוג על כהונתם וה׳ מחל עונם והלביש אותם מחלצות, בפרט למ״ש הרי״א שהבגדים הצואים רומז על דור החשמונאים שלבשו בגדי מלכות שהם בגדים הבלתי נאותים לכ״ג משרת בהיכל ה׳, וה׳ העביר אותם מעליהם בימי הורדוס, שאז סר מעליהם גאות המלוכה וגסות הרוח שזה רמז בצניף הטהור שיושם על ראשם, שהמצנפת בא לכפר על גסות הרוח, שלא יהיה עליהם עטרת המלוכה רק מנצפת הכהונה לבד, והבטיח לו שלעתיד יתן לו בנים מהלכים בין המלאכים בבית עולמים.

אם בדרכי תלך – לעשות הישר והטוב.

משמרתי תשמר – להשמרך מעשות רע.

אתה – כי עליך מוטל הדבר.

תדין – תשפוט ותגזור מה שראוי לעשות ומה שראוי להתרחק ממנו.

מהלכים – מְהַלְכִים ומנהיגים; ומזכיר מזמור צ״א כי מלאכיו יצוה לך וגו׳ עד סוף המזמור (שד״ל).

בין העמדים האלה – מן המלאכים האלה העומדים לפני, אצוה לנחותך בכל דרכיך ומשלח ידך ולהסיר מלפניך כל מכשול ומונע.

מהלכים – כמו מַחְלְמִים (ירמיהו כ״ח:ט׳) במקום מְחַלְמִים, לַעְשֵׂר (פרשת תבא) במקום לְעַשֵׂר אף כאן הראוי מְהַלְכִים; והברת אותיות הגרון היתה כבר קשה, ע״כ השמיטו לפניהן ולאחריהן דגש חזק המקשה הברת אות אחרת שאצלן, וכן וַיִסְעוּ במקום וַיִסְּעוּ, וכשהתיבה באה באס״ף {= באנתחתא סוף פסוק}, וַיִסָעוּ, יבוא הדגש על מקומו בשלום לפי שהאות הגרונית נשמעת כְּנִתֶּקֶת מן אות שלפניה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) שְֽׁמַֽע⁠־נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ׀ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי⁠־אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי⁠־הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת⁠־עַבְדִּ֖י צֶֽמַח׃

Hear now, Joshua the high priest, you and your fellows who sit before you; for they are men who are a sign, for, behold, I will bring forth My servant, the Branch.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שְׁמַע כְּעַן יְהוֹשֻׁעַ כַּהֲנָא רַבָּא אַתְּ וְחַבְרָךְ דְיַתְבִין קֳדָמָךְ אֲרֵי גַבְרִין כָּשְׁרִין לְמֶעְבַּד לְהוֹן נִסִין אִינוּן אֲרֵי הָא אֲנָא מַיְתֵי יַת עַבְדִי מְשִׁיחָא וְיִתְגְלֵי.

שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה – איזו אנשים שנעשה להם מופת הוי אומר חנניה מישאל ועזריה, כיון שיצאו מכבשן האש עלו לארץ ישראל ונשאו להם נשים והולידו בנים ובנות ולמדו תורה לפני כהן גדול (כתוב במלכים ברמז קס״ח). א״ר יוסי ברבי חנינא בשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא הוזכרו להיכן הלכו, ר׳ אלעזר אומר ברוק מתו שהיו עו״א רוקקים בהם ואומרים יש לכם אלוה כזה ואתם עובדים ע״א, רבי יוסי בן חנינא אומר בעין מתו, ר׳ יהושע בן לוי אומר שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה, הדא הוא דכתיב שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה, רבי תנחום אומר על מנת כן ירדו מישאל ועזריה לתוך כבשן האש שיעשה להם מופת.

אתה ורעיך – חנניה מישאל ועזריה היו.

אנשי מופת – גברין כשרין למיעבד להון ניסין שאף להם נעשה נס.

כי הנני מביא את עבדי צמח – כי עתה זרובבל פחת יהודה קטן בחצר המלך אני מצמיח לו גדולה ושם נתתיו לחן בעיני המלך למלאות שאלתו בבנין הבית והעיר כמו שמפורש בעזרא דברי נחמיה בן חכליה (נחמיה א׳:א׳) והוא זרובבל כדאמרינן בסנהדרין (בבלי סנהדרין ל״ח.).

you and your companions They were Hananiah, Mishael, and Azariah.

for they are men worthy of a miracle [Jonathan renders:] Men worthy to have miracles performed for them, for a miracle was performed for them, too.

for, behold! I bring My servant, the Shoot For now Zerubbabel, the governor of Judah, is insignificant in the king's court, but I will make his greatness burgeon. I will also give him favor in the eyes of the king, so that he will grant [Zerubbabel's] request for the building of the Temple and the city, as explained in Nechemyah: "The words of Nechemyah, the son of Hachaliah" (Nechemyah 1:1). Nechemyah was identical with Zerubbabel, as we say in Sanhedrin (38a).

אתה וריעיך היושבים לפניך^א כי אנשי מופת המה – פירשו רבותינו: אנשי מופת^ב – אלו חנניה מישאל ועזריה שנוצלו מכבשן האש כמו שנוצלת אתה.

ופשוטו של מקרא: אנשי מופת – זו הגולה שחזרו מבבל שעשה להן הקב״ה נס שהחזירן מגלות בבל, ולכך אני מתנבא שהקב״ה מביא זרובבל, שהוא צמח מלכות בית דוד, לבנות את בית המקדש.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״אתה וריעיך היושבים לפניך״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״פירשו רבותינו אנשי מופת״.

שמע – עתה ראיתי מפרש כי הכהן הגדול (זכריה ג׳:א׳) שב אל יהוצדק, לא אל יהושע, כי אמר ששמש בטנוף. ולא פירש נכון, כי אז הראיתי לו דברי המלאך ליהושע, הפסוק הזה, שקראו לעצמו הכהן הגדול.

ורעיך – הם שאר הכהנים שהם ראוים לשבת לפניו, כי הוא הכהן הגדול.

כי אנשי מופת – ראוים הם שיעשה להם מופת.

צמח – הוא זרובבל, כאשר יאמר צמח שמו (זכריה ו׳:י״ב). וסוף הפרשה מוכיח: לפני זרובבל (זכריה ד׳:ז׳). ומפרשים רבים אמרו: כי זה צמח הוא המשיח, ונקרא זרובבל כי הוא מזרעו כמו: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה). גם אני עשיתי דרך דרש כי צמח בגימטריא מנחם, והוא בן עמיאל.

אתה ורעיך היושבים לפניך – לפי הדעת והנכוחה הן הן חלם וטוביה וידעיה וחן בן צפניה שבאו אליו מבבל והיו רגילים לישב לפני יהושע הכהן הגדול בעודו בבבל ללמוד תורה,

כי המה היו אנשי מופת – ליהושע על העטרות שעשו לזכרון בהיכל י״י על ביאת צמח כמו שיאמר למטה (זכריה ו׳:י׳-י״ד).

וכן הוא אומר: היושבים לפניך – שהיו רגילים להיות יושבים לפניך כי אנשי מופת ואות לדורות המה.

שאני מביא את עבדי צמח – הוא זרובבל, לבצע בנין הבית.

ומופת ואות אחד הן, וכל אות זכרון הוא כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות ל״א:י״ז) ואות הקשת ואות תפילין יוכיחו. ולפי שהם אנשי מופת לדבר זה כמוך שמע אתה והם עמך.

שמע נא, ורעיך – שאר הכהנים.

כי אנשי מופת המה – ראויים הם להעשות להם מופת על ידם ורז״ל דרשו מאן נינהו אנשי מופת אנשים שנעשה להם מופת זהו חנניה מישאל ועזריה.

כי הנני מביא את עבדי צמח – פי׳ בו זה זרובבל וטעם מביא וכבר בא ר״ל להגדיל עוד מעלתו ותצמח גדולתו כצמח האדמה שהולך וגדל וכן אמר עוד למטה הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל י״י (זכריה ו׳:י״ב) וכן אמר חגי הנביא אקחך זרובבל וגו׳ כמו שפירשנו וי״מ כי צמח זה המלך המשיח אמר אף על פי שזאת הישועה אני מביא לכם עוד אביא לכם ישועה גדולה ממנה בזמן שאביא את עבדי צמח ועוד דרשו בו כי המשיח מנחם שמו ומנחם בגימטריא צמח וכן תרגם יונתן ית עבדי משיחא.

ובעבור שייעד המלאך בזה על הגאולה ההיא העתידה ראה מלאך ה׳ לאמת עוד ענין הגאולה ההיא העתידה ולכן אמר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך ר״ל בבית מנוחתכם כי אנשי מופת המה רוצה לומר אנשים שנעשו נסים ומופתים בעבורם, וכמו שאמר בפרק חלק (סנהדרין צג, א) שאמר זה על חנניה מישאל ועזריה שאחר שיצאו מכבשן האש הלכו אצל יהושע ללמוד תורה ולכן אמר העומדים לפניך שהיו כן בהיותם חיים יהיו מה שיהיו, הנה המלאך אמר ופרסם לפניהם שיביא הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא את עבדו צמח והוא מלך המשיח שימלוך על ישראל, וקראו צמח לפי שהיה חוטר מגזע ישי ונצר משרשריו יפרח ויצמח. ותמהתי מהרב רבי אברהם אבן עזרא שדחה את הפירוש הזה באומרו שגם הוא יעשה דרש כי צמח בגימטרי״א מנחם בן עמיאל, כי הנה מי שמפרש צמח על המשיח לא יפרשהו כן מפני גימטרי״א שהמשיח נקרא שמו מנחם ומנחם בגימטרי״א צמח כי אם מפני שהוא בעצמו יקרא צמח להיותו חוטר מגזע ישי וכמו שיתבאר:

כי הנני מביא [את עבדי צמח]. ׳ומי מכלכל את יום בואו׳ (מלאכי ג ב)¹:

1. ׳מי יהיה סובל את יום בואו׳ (רד״ק שם), ונאמר כן על מלך המשיח ׳האדון אשר אתם מבקשים׳, שהוא הנקרא ׳צמח׳ [׳ומפרשים רבים אמרו כי זה צמח הוא המשיח וכו׳, גם אני עשיתי דרך דרש כי צמח בגימטריא מנחם׳ (אבע״ז)]. ומפרש רבינו שגם בשורה זו שיביא ה׳ את המשיח הוא בכלל מש״כ (פסוק ו) ׳ויעד מלאך ה׳ ביהושע׳, שהזהיר אותו ואמר שלכן אני אומר לך ׳שמע נא׳ ואני מזהיר אותך ללכת בדרכי, כי אם לא תעשה כן, לא תוכל לעמוד בדינו של ה׳ כאשר יבוא עבדי צמח, ואף שנמחל לך החטא שחטאת לפני כן והסירו ממך את הבגדים הצואים. [ובתהלים (יד ז) כתב רבינו שאם תהיה הישועה העתידה בדור חייב, ׳לא תהיה השמחה רבה מרוב כליון רשעי ישראל, כאמרו ומי מכלכל את יום בואו כי הוא כאש מצרף כסף׳]. אך שאר המפרשים פירשו שמה שאמר ׳שמע נא׳ היא אמירה חדשה, ואותה אמירה היא ש׳הנני מביא את עבדי צמח׳. [והנה, הזהיר את יהושע הכהן הגדול שיהיה ראוי ליום בואו, והכוונה שימחה בעושי רעה, ולא כפי שעשה עד כה שלא מיחה בבניו ובשאר העם שנשאו נכריות, כפי שהתבאר, ולכן אמר ׳אם בדרכי תלך וגו׳ וגם אתה תדין את ביתו׳, שכל זה מעניין ללמד דעת לשאר העם. וכאן אמר ׳שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה׳. ו׳רעיו׳ אלה הם חנניה מישאל ועזריה (רש״י). ולעיל (א ח) כתב רבינו ש׳ההדסים׳ הם הצדיקים שלא זכו ללמד, ובבראשית (ו ח) כתב רבינו שכוונתו לדניאל וחבריו, וחבריו של דניאל גם הם חנניה מישאל ועזריה, וכמבואר בסנהדרין (צג.) שהם הנקראים כאן ׳הדסים׳, וכתב רבינו שם שעל זה נאמר ביחזקאל (יד יד) ׳ונח דניאל ואיוב בתוכה חי אני נאום ה׳ אם בן אם בת יצילו׳, לפי ששלושה אלו לא זכו ללמד לעם ולהשיבם בתשובה, ולכן זכותם אינה יכולה לעמוד לשאר העם להצילם. ואם כן י״ל שהוכיח גם את יהושע שלא מיחה בעושי רעה, וגם את חבריו שגם הם לא לימדו דעת את העם ולא החזירו אותם בתשובה. ובפירושו לישעיה (נג ד) כתב על המנהיגים העתידים ׳אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, חֳלָיֵנוּ בדיעות הוּא נָשָׂא, מפני שלא הורה הטעם [כלומר, הוא שגרם לעם את החולי בדיעות כוזבות, כי לא לימדם טעמי המצוות], וּמַכְאֹבֵינוּ במעשים הוא סְבָלָם, שלא מיחה [שעליו לסבול עונש מכאובינו – המעשים הגרועים של העם, כי לא מיחה בהם]׳. ושם (פסוק ו) ׳וה׳ הפגיע בו את עון כולנו, על שלא מיחה׳. ובהמשך הפרק שם מבאר רבינו שבגלל זה דורו של מנהיג זה לא יזכו לישועה, ואף המנהיג לא יצא מן הגלות, אך בכל זאת, מכיון שעמל בתורה והצדיק עליו את דינו של הקב״ה שהביא עליו ייסורין, ׳לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ מעלה וחופה לפי כבודו בין גדולים, ׳מהלכים בין העומדים׳⁠ ⁠׳. ונראה שלא לחינם נקט רבינו בלשון האמור כאן על יהושע, שגם בו היה עניין זה שלא מיחה בדורו, ובגלל זה לא זכו להשראת השכינה ולגאולה שלימה בבית שני, אך בכל זאת זכה לעולם הבא. ושם (כו כ) פירש רבינו שהנביא הזהיר את תלמידי החכמים על זמן מלחמת גוג ומגוג: ׳ואתה עַמִּי - קהל החכמים, בֹּא בַחֲדָרֶיךָ לעסוק בתורה, פן תספו בעון העם, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בהגיד לעמי את פשעם, ואתה את נפשך תציל׳. ושם (פסוק כא) ביאר שכאשר יצא ה׳ במלחמת גוג ומגוג ויבטל את מערכת הטבע, הארץ תגלה את דמיה מאלו ׳שלא הוכיחו את שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ, מן המורים שלא כהלכה׳. ולכן הזהיר את יהושע שלא מיחה ואת רעיו שלא לימדו את דהעם ׳מי יכלכל את יום בואו׳, שביום זה נענשים המנהיגים שלא לימדו את העם דעת ושלא מיחו בחוטאים. וראה מש״כ רבינו בשיר השירים (ח ח-ט)].

שמע נא – בגעיא.

תקראו איש לרעהו – בדפוסי׳ אחרונים כתוב אל רעהו אבל בדפוסים ראשוני׳ ובכל ספרד ושאר ארצות כ״י כתוב לרעהו ואין לפקפק בזה דקא שכיחן ספרי טפי מן ד׳ מאה שנין דהכי איתנהו ולי׳ בהון פלוגת׳ וחזינא נמי בספרי דר׳ מנחם דכ׳ הכין בכל ספרי ספרד לרעהו.

מופת – ענין נס ואות.

אתה ורעיך – גם אתה שמע גם רעיך ישמעו והם חנניה מישאל ועזריה כי גם המה אנשי מופת כי נצולו מכבשן האש כמוך ומהראוי לייחד הדבור גם להם.

כי הנני מביא – ר״ל והדבור הוא אשר הנני מביא את עבדי צמח וזהו מלך המשיח כמ״ש והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳).

שמע נא יהושע – עתה באר לו מתי יהיה לו בנים מהלכים בין העומדים הנצחיים שזה יהיה לימות המשיח, וא״ל שישמע היעוד הזה העתידי הוא ורעיו היושבים לפניו – שהם הת״ח תלמידיו כי הם אנשי מופת וראוים לנבואה וחז״ל פי׳ שרעיו היו חמו״ע, כי הנני מביא את עבדי צמח – ר״ל שבאחרית הימים אביא את מלך המשיח, וקראו בשם צמח לרמז כי עתה נכרת חוטר מגזע ישי והוא נעלם טמון בארץ, רק הוא דומה כזרע הטמון במעמקי האדמה אשר בעתו יצמח ויתגלה ומתחתיו יצמח, וע״ז רמז שם זרובבל שנזרע בבבל, ר״ל שהיה דומה כזרע הנזרע בארץ שממנו יצמח צמח בבוא תור הגאולה.

שמע נא – בקולי ולך בדרכַי וגו׳.

ורעיך – אולי הם ראשי האבות הנזכרים בספר עזרא, או יתר הכהנים הפחותים מעט במעלה, מ״מ יושבים לפני יהושע ולא עומדים לפניו.

אנשי מופת – שהמון העם מתפתה בנקלה לעשות כמעשיהם; ואות מגזרת אִית (יֵש בלשון ארמי) הוא ראיה חותכת, ומופת משרש פתה הוא מעשה נִסִים המפתה להאמין; וכיתר הנרדפים לא ישמרו תמיד גדרם, אבל זה נ״ל מקורם.

כי הנני וגו׳ – אם תשמעו בקולי אני מוכן להביא הצלחה בארץ כמו בימי דוד, וצמח ממנו ישב על כסא המלוכה ורעה בגאון ה׳.

^אצמח – מגזע דוד; וכן מצאנו בירמיה (ל״ג:ט״ו) אצמיח לדוד צמח צדקה.

א. ביאור זה הושמט ונוסף בסוף פירוש הואיל משה לדברי הימים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) כִּ֣י׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל⁠־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת⁠־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ⁠־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃

For, behold, the stone that I have set before Joshua; on one stone are seven eyes. Behold, I will engrave the engraving of it,' says Hashem of Hosts, 'and I will remove the iniquity of that land in one day.

אֲרֵי הָא אַבְנָא דִיהָבֵית קֳדָם יְהוֹשֻׁעַ עַל אַבְנָא חֲדָא שַׁבְעָא עַיְנִין חֶזְיָאן לָהּ הָא אֲנָא גָלֵי חֶזְיָתָהָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאַעְדַי יַת חוֹב אַרְעָא הַהִיא בְּיוֹמָא חָד.

כי הנה האבן – יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש (עזרא ג׳:י׳) ובטלו על ידיכם (עזרא ד׳:כ״ג-כ״ד) ואותו היסוד ועובי החומה היה מעט בעיניכם (חגי ב׳:ג׳) כמו שמפורש בעזרא ובנבואת חגי.

על אבן אחת שבעה עינים – סופו להרחיב על א׳ שבעה וכן ת״י על אבנא חדא שבעא עינין חזיין לה ולשון עינים לשון מראות.

ולי נראה: שבעה עינים על שם עיני הקב״ה שבעיניו ולבו להוסיף עליו על אחד שבעה לפי שדוגמתו בנבואה זו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני י״י המה משוטטים (זכריה ד׳:י׳) אלא לימד שנתן עיניו להרבות כבוד הבית בבניינו.

הנני מפתח פתוחה – מתיר קישוריה, מפיר עצת האויבים אשר כתבו שטנה לבטל המלאכה (עזרא ד׳:ה׳-ט״ז).

ומשתי – והסירותי.

ביום אחד – (לא ידעתי איזה יום.) ^א[ביום שתתחילו להוסיף על הבנין ימוש עון הארץ ותהיה ברכה בפירותיה, כי עכשיו יש בה מאירה כמו שנאמר בנבואת חגי (חגי ב׳:י״ח-י״ט).]

א. הביאור בסוגריים העגולים מופיע בכ״י מינכן 5, קמברידג׳ A3, ליידן 1, SP IC6, לונדון 26879, פרמא 3260, והוא כנראה מהדורה קמא של רש״י. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 127, וטיקן 94, ובגיליון בכ״י אוקספורד 34, והוא כנראה מהדורה בתרא של רש״י. בכ״י לייפציג 1 שני הפירושים חסרים.

For, behold the stone The foundation of the house that you laid in the days of Cyrus – they stopped you, and that foundation and the thickness of the wall appeared little in your sight, as explained in Ezra (3:12f.) and in the prophecy of Chaggai (2:2f.).

Seven eyes are directed to one stone It will eventually be widened seven times as much. And so did Jonathan render: On one stone, seven eyes see it. The expression of עֵינַיִם is an expression of appearances. It appears to me that the seven eyes are because of the eyes of the Holy One, blessed be He in Whose eyes and heart it is [planned] to add seven times as much because of the prophecy similar to this one: "And they shall see the plummet in the hand of Zerubbabel these seven times; the eyes of the Lord they are roving to and fro throughout the land" (4:10). This is but to say that He directed His eyes to increase the glory of the Temple in its building.

Behold! I untie its knots I untie its knots I thwart the plot of the enemies who wrote an accusation to stop the work.

and I will remove Heb. ומשתי.

in one day I do not know what day.

כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים – לפי שבתחילה כשבנו יסוד של^א בית המקדש ונבטלה המלאכה, חזר הקב״ה ואמר להן שירחיבו עכשיו את החומה שבעה פעמים יותר ממה שהיתה תחילה.

הנני מפתח פתוחה – פיתוח אותה כתיבה שכתבו שטנה על יהודה וירושלם הנני מוחק אותה.

ומשתי את עון הארץ ההיא – אסיר את עוונם.

מפתח – משמש^ב לשון עיקור. דישקולפירא בלעז.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י פריס 162: יסוד. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״יסוד של״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״משמש״.

כי – זאת האבן – היא אבן המשקולת כאשר יפרש עוד, שתהיה ביד זרובבל בהחלו ליסד הבית, וזה יהיה לפני יהושע. וכן פי׳ הפסוק: האבן אשר נתתי – ביד זרובבל לפני יהושע.

ומשתי – הנה זאת המלה מהפעלים היוצאים, כמלת שב, שתמצא על שנים דרכים: שב הוא בעצמו, גם ושב אחר, כמו והשיב. ככה: לא משו מקרב המחנה (במדבר י״ד:מ״ד).

ומשתי את עון הארץ – וטעם עון – העונש והרע והגלות.

כי הנה האבן – ואיזו אבן, אותה אשר נתתי לפני יהושע – לנגף ולמכשול עד עתה לעכב על ידו בנין הבית ושירות כהונה גדולה

שעל אבן אחת – היו שבעה עינים – כלומר שלא היתה אלא אבן אחת והיו עליה שבעה עינים לשוטט ולחקור בעון הארץ לעכב על הבנין. והאבן הן מלכי פרס וצרי יהודה, והעינים הוא השטן הנזכר למעלה ביהושע המשוטט כמעשה איוב (איוב א׳:ז׳, ב׳:ב׳). ולפי שאף המלך בכבודו משוטט בכל ולא יפלא ממנו כל דבר שולח שטן לשוטט ולבא להעיד לפניו לשפוט בם. ולכך תולה הדבר בעיני כבודו ומעשה המלך קורא מעשה העבד, והוא שיאמר למטה (זכריה ד׳:י׳) שבעה אלה עיני י״י המה משוטטים וגו׳ ואין עינים הללו אלא צופים ורואים כמו והיית לנו לעינים (במדבר י׳:ל״א) לכך נאמרו בלשון זכר ובשבעה לא דקדק וכמוהו רבים.

הנני מפתח פתוחה – של אותה האבן שהיתה לו עד עתה להעמדת צופים לשטן לשוטט ולעכב, אף היא תתפתח פתוחי בנין מעשה חרש אבן לבנין הבית שאף מלכי פרס המעכבים בבנינו {יהיו} מסיעין בבנינו, ולא יהיו עוד למכשול אלא למישור כמו שיאמר למטה (זכריה ד׳:ז׳).

ומשתי – והסרותי את עון הארץ ההוא – מעיני הצופים שלא יהיה לצופים מה לשוטט ובמה לקטרג. כי משנסתלקה אבן הנגף והר המכשול לפתחה לבנין אז הכל למישור, ועל מה יעמדו לשוטט.

ביום אחד – ביום בנין הבית יבטלו יחד הצופים והמכשול והסטנה.

כי הנה האבן – הוא אבן הבדיל שמיישרין בו הבנין או פי׳ האבן שישימו תחלה ישימנה זרובבל לפני יהושע כמ״ש למטה והוציא האבן הראשה.

על אבן אחת שבעה עינים – על כל אבן ואבן יהיו שבעה עינים ר״ל שמירות רבות מאת האל ית׳ מפני הצרים החושבים להשבית מלאכתם ואלה הם שבעה עיני י״י שאמר למטה.

ושבעה – הוא סך חשבון על הרוב אינו שבעה דוקא וכן שבע כחטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״א) שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז) והדומים ואבי אדוני ז״ל פי׳ שבעה דווקא והם יהושע עזרא זרובבל נחמיה וג׳ נביאים חגי זכריה ומלאכי ותרגם יונתן שבע עיינין חזן ליה.

הנני מפתח פתוחה – כאלו היתה האבן קשורה כל הימים שבטלו המלאכה ועתה יפתח אותה וישם אותה בבנין ויתכן לפרשו מענין ופתחת עליהם פתוחי חותם ולפי שהשלמת תכונת האבן היפה הציורים והפרחים והכפתורים שיציירו בה בפתוח אמר כן עד״מ כלומר הנני משלימם לבנין בכל תכונתה.

ומשתי – פעל יוצא לא משו פעל עמד וזה יהיה בזמן שהבטיחו הנביאים את זרובבל להגדיל מעלתו כמו שאמר חגי אקחך זרובבל ואמר זכריה הנני מביא את עבדי צמח (זכריה ג׳:ח׳) ואז יהיו ישראל בשלום בבית שני לפיכך אמר תקראו איש לרעהו (זכריה ג׳:י׳).

עון הארץ – אפשר כמשמעו או יהיה פי׳ עונש כמו כי לא שלם עון האמרי (בראשית ט״ו:ט״ז) כלומר שיסיר מהם בזמן ההוא כל רע וכל צרה ויחיו בשלום.

ואומרו: כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע רמז בו אל הבית שהתחיל לבנות בבית שני כי יעקב קרא את בית המקדש כן שנאמר (בראשית כח, כב) והאבן אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, וכאילו אמר שעל הבית העתיד יהיו שבעה עינים ר״ל ששבעת עיני ה׳ בהשגחתו ושמירתו יהיו עליו ושלא יהיה הבית ההוא נבנה ביד בני אדם כי אם ביד הש״י והוא אומרו הנני מפתח פתוחה שהשם יתברך בעצמו יעשה באבן ובבית ההוא הפתוחים והמשכיות כולם, ושגם לא יהיה אותו הבית העתיד כבית הראשון שרבו בו הפשעים והעבירות ולא ג״כ כבית שני שרבו בו העונות כי אמר השם אני אסיר ואמיש את עון הארץ ההיא ביום אחד. ואפשר לפרש עון הארץ ההיא על עונשיה וצרותיה מלשון ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה, ז), והענין שכל רעות הארץ ההיא עונשיה וגלות עמה כולם ימושו ויוסרו ביום אחד והוא יום ה׳ הגדול והנורא אשר בו יעשה נקמתו בגוים העולים עליה וכמו שיבאר זה הנביא עצמו בפרשת הנה יום בא לה׳.

ושמע כמו כן¹ כי [הנה] האבן אשר נתתי לפניך ביד זרובבל לייסד הבית², על כל אבן שיכוין זרובבל לבנות יש שבעה עיניים, כל מערכת שבעת הכוכבים המנהיגים הם מתנגדים³, מכל מקום - הנני מפתח ומתיר הקשר שלַמערכת⁴: ומשתי את עון [הארץ]. ׳מן היום הזה אברך׳ (חגי ב יט)⁵: ביום אחד. ביום שהוסד הבית, כדברי חגי⁶:

1. גם על זה מוסב ׳שמע נא יהושע׳ (פסוק ח).

2. ׳יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש ובטלו על ידיכם׳ (רש״י), וכ״כ הרד״ק בפירושו השני.

3. ׳שבעה עיניים׳ הם שבעה כוכבי לכת שה׳ מנהיג את הטבע על ידם, ולכן נקראו ׳עיני ה׳ בארץ׳, שדרכו מנהיג ה׳ את הארץ (עיין מלבי״ם). והתנבא שבניין בית שני, אף שלא תהיה בה גילוי שכינה כל כך, מכל מקום תהיה בדרך ניסית, כי כל הנהגת הטבע מתנגדת לבנין כל אבן של בית המקדש.

4. רש״י פירש ׳מתיר קישוריה, מפיר עצת האויבים׳, ע״ש, וכלשון זה מפרש רבינו שהכוונה שיפר ה׳ את הנהגת הטבע וינהיג את בית המקדש באופן שייבנה ויתקיים.

5. שם כתוב: ׳שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל ה׳ שימו לבבכם, העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך׳. כלומר, מיום שנוסד הבית חלה הברכה, ואע״פ שלפני כן העצים לא נשאו פרי, מכאן ואילך יברכם ה׳ וישאו פרי. וראה מש״כ רבינו להלן (ח ט). ובישעיה (מה ח) שם מדבר בבנין בית שני כתב רבינו: ׳אחר שנתתי הכנה לישראל אל התשובה, ראוי שהשָׁמַיִם – נשיאי הדורות - והשְׁחָקִים - תופשי התורה, יִזְּלוּ צֶדֶק בעיוניות [שילמדו את העם את החלק העיוני של התורה], ואז תִּפְתַּח אֶרֶץ פתח לטוב, וְיִפְרוּ היֶשַׁע והצְדָקָה בהכנה למעשיות, שתַצְמִיחַ הארץ יַחַד, ׳מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ׳, כי אמנם אֲנִי ה׳ בראתי והמצאתי הישע על ידי כורש׳. [והוא כפי שנתבאר לעיל (פסוק א-ג) שחיסרון השראת השכינה בבית שני היתה מחמת שלא מיחו בחוטאים, וכאשר יתחילו למחות בהם וללמד את העם תורה, יזכו לפחות להשלמת הבניין].

6. ׳למן היום אשר יסד היכל ה׳⁠ ⁠׳, וכנזכר. וכ״כ האבע״ז, ועיין בתוספת שבפירוש רש״י.

שבעה עינים – ר״ל הרבה וכן שבע יפול צדיק (משלי כ״ד:ט״ז).

מפתח פתוחה – ענין חקיקת הציור כמו ויודע לפתח פתוחים (דברי הימים ב ב׳:ו׳).

ומשתי – ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב).

כי הנה האבן וגו׳ – ר״ל מוכן הוא האבן ההושם ביסוד בנין בית העתיד ע״י כ״ג מזרע יהושע אשר יכהן אז ר״ל כבר הגזירה ההיא גזורה.

על אבן אחת – ועל כל אבן מאבני הבנין יהיה שבעה עינים ר״ל שמירות רבות יהיה מאת המקום ב״ה על הבנין ההוא.

הנני מפתח פתוחה וגו׳ – המקום ב״ה בעצמו יחקוק צורות על האבנים ליפותם ר״ל הוא יתן כח ועזר על המלאכה.

ומשתי וגו׳ – ביום אחד ר״ל בפעם אחת אסיר עון הארץ ההיא כי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטאו עוד ולא ימצא עוד עון.

מפתח פתוחה – כמו ופתחת עליהם שמות בני ישראל (שמות כ״ח), שיחקוק צורת עינים על האבן.

כי הנה האבן – בעת שיסדו בנין הבית ע״י זרובבל והכינו את האבן הראשה, היינו את האבן פינה שמניחים ראשונה ביסוד הבנין, מסר זרובבל את האבן ליהושע שהוא יניח אותו בהיסוד, באשר הוא כהן לאל עליון, ויהושע חקק על האבן דמות של שבעה עינים, לרמז בזה ששבעה עיני ה׳ המשוטטים בארץ, שהוא השפעת שבעה כוכבי לכת שע״י ינהיג ה׳ ההנהגה הטבעיית הסדורה מן ימי בראשית להנהיג בם את עולמו ועל ידם ישיגח בעולמו, יהיו חקוקים עתה על אבן זה, דהיינו על המקדש אשר יבנו בו, שמעתה תהיה השגחת ה׳ ע״י המקדש אשר ישכן שם ומשם ישגיח בעולמו. והנה שבעה עינים אלה שהם המשגיחים באמצעות ז׳ כוכבי לכת הם מושכים את שפעם משבעה עינים עליונים וגבוהים מהם גבוה מעל גבוה, עד שבעה ספירות הבנין שמשם תרד השפע וההשגחה דרך עינים התחתונים שהם ז׳ כוכבים, ובמה שחקק באבן הזה שבעה עינים רמז ג״כ למשוך אל האבן הזה עינים ההשגחיים העומדים בראש, (וידוע ששבעה עינים העליונים ישפיעו אל אבן הראשה הידועה שהוא מדת מלכות שהוא אבן אשר מאסו הבונים, עז״א על אבן אחת שבעה עינים), ע״ז אמר אליו ששבעה עינים אשר חקק יהושע על האבן היסודי הם מעשה ב״ו ולא יתקיימו, כי בזה״ז מושלים עינים התחתונים שהם הכוכבים והמערכת, אבל בעת שאביא את עבדי צמח אז הנני מפתח פתוחה – אז אפתח אני פתוחי חותם הזה וציור העינים, וכמו שיבאר זה במחזה שראה אח״ז, ואז משתי את עון הארץ ההיא כי אז לא יחטאו עוד ועונות הקודמים אסלח, ואז.

האבן – אבן הפנה ראשית ויסוד בנין הבית, שבעה עיני ה׳ עליה; ומספר שבעה (מגזרת שָׂבָע) מורה ריבוי, ועיני ה׳ ר״ל השגחתו; השגחת ה׳ תנוח על מעשה ידיכם מתחלתו.

פתחה – פיתוח שבעת העינים, אני בעצמי אשגיח על אבן אחת זו כלומר על תחלת מעשיכם, אני ולא מלאך.

ומשתי – משרש מוש בנין קל ולהוראת הפעיל; בשכר השתדלותכם בעד בנין ביתי אסלח לכל עונות הארץ בבת אחד, בלי יסורין לכפרתם.

(י) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל⁠־תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל⁠־תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה׃

On that day,' says Hashem of Hosts, 'every man will invite his neighbor under the vine and under the fig tree.'"

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת תְּעַרְעוּן גְבַר לְחַבְרֵיהּ לִתְחוֹת פֵּרֵי גוּפְנוֹהִי וְלִתְחוֹת פֵּרֵי תֵינוֹהִי.

תקראו איש אל רעהו^א – שיהא לכם שלום מן הצר ותשבו איש תחת גפנו ותחת תאינתו.

א. כן בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״לרעהו״.

ביום – שיוסד ההיכל, אז תשכנו לבטח. והנה דברי זכריה כדברי חגי הנביא.

ביום ההוא – שיבנה הבית יהיה לכם שלום גדול ושובע גדול.

תקראו – תזמינו.

ביום ההוא, תקראו – מרוב שלום שיהיה לכם.

ובזמן ההוא אחרי אותה מלחמה יתמו חטאים מן הארץ והמלחמות עוד אינם ויקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה לשבת בצלה להתעלס באהבים מבלי פחד אויב: הנה התבארה המראה החמישית הזאת וכפי מה שפירשתי יותרו כל עשרת הספיקות אשר העירותי בדבריה:

תקראו איש. מרוב הפירות¹:

1. באותה נבואה בחגי נזכרו בין העצים שיתברכו הגפן והתאנה, ועל זה אמר כאן שמרוב פירות יקרא איש לרעהו אל גפנו ותאנתו כדי שיאכל גם חבירו מן הפירות. וכ״כ אבע״ז.

אל תחת גפן – להתענג לשבת בצילה ולאכול מפריה מרוב הטובה שיהיה אז.

ביום ההוא תקראו – כי בעת הנחת היסוד הביאו עצי גפן ותאנה ועשו מהם צל שתחתיהם עמדו הבונים והמיסדים לכבוד, ששם עמדו בהמון חוגג, אומר שאז תקראו איש לרעהו אל תחת גפן – בעת שיהיה פתוח העינים על ידי שאז יהיה שלום בארץ לא עתה, וכמו שיבאר בסמוך.

אל תחת גפן וגו׳ – תחיו שקטים ובוטחים, כמו שכתוב על ימי שלמה (מלכים א׳ ה׳:ה׳) וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון