Yeshayahu 61 – ישעיהו סא‏ – Mikraot Gedolot

(א) ר֛וּחַ אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־⁠הֹוִ֖ה עָלָ֑י יַ֡עַן מָשַׁח֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֹתִ֜י לְבַשֵּׂ֣ר עֲנָוִ֗ים שְׁלָחַ֙נִי֙ לַחֲבֹ֣שׁ לְנִשְׁבְּרֵי⁠־לֵ֔ב לִקְרֹ֤א לִשְׁבוּיִם֙ דְּר֔וֹר וְלַאֲסוּרִ֖ים פְּקַח⁠־קֽוֹחַ׃

The spirit of Hashem God is upon me because Hashem has anointed me to bring good tidings to the humble. He has sent me to bind up the broken-hearted, to proclaim liberty to the captives, and release to those that are bound,

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירשב״ם המשוחזראבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲמַר נְבִיָא רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים עֲלַי חֲלַף דְרַבֵּי יָתִי יְיָ לְבַשָׂרָא עִנְוְתָנַיָא שַׁלְחַנִי לְתַקָפָא לִתְבִירֵי לִבָּא לְמִקְרֵי לְדִשְׁבַן חֵירוּ וְלִדְאֲסִירִין אִתְגְלוּ לְנֵיהוֹר.

רוח י״י אלהים עלי יען משח י״י אותי לבשר ענוים – ת״ר ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי (טומאה) [קרי] בלילה, מכאן א״ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים. וחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך, ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכלם שנאמר יען משח י״י אותי לבשר ענוים לבשר חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים הא למדת שענוה גדולה מכלם (כתוב למטה רמז תפ״ט ורמז תמ״ג).

נבוהֿ אללה רבי עלי לאנה מסחני לאבשר אלכ׳אשעין ובעת׳ני לאג׳בר מכסורי אלקלוב ואדעו ללמסביין בעתק וללאסארי באנפצ׳אץ׳

יען משח י״י אתי לבשר ענוים – תשובת יען משח י״י אתי הוא שוש אשיש בי״י (ישעיהו ס״א:י׳).

לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח – משקלו ׳פעלעול׳,⁠¹ ובן סרוק סבר, כי אלה שתי מלים,⁠² באמרו: ״יען לכל דורש היה נר ונברש, יבאר ויפרש ויפקח קוחי״ וזו טעות גמורה. ופירוש המלה: שחרור.

1. בפירושו לירמיהו מו כ על ׳יפה פיה׳ הוא אומר: ״פעלעיל והמא חרפאן פי אלמכתוב מת׳ל פקח קוח פעלעול עלי מקרו״. ובעברית: ״פעלעיל, והן שתי מלים בכתיבה, כמו ׳פקח קוח׳ (ישעיהו ס״א:א׳) – פעלעול בקריאה״. יתכן אפוא כי לפי מסורתו יש כאן (מעין) כתיב וקרי. גם הערת המסורה למקום בכמה כ״י מעידה על חוסר יציבות, ומאז מגילות קומראן יש כתבי-יד הכותבים כמלה אחת. השווה רס״ג על אתר, שתרגם ׳אנפצ׳אץ׳ – ׳שחרור׳; והשווה ריב״ג באללמע עמ׳ 120 ו-327 (רקמה עמ׳ קמב ושמג) ובאצול ערך ׳פקח׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.

2. כך מובן גם מתחילת דברי מנחם בערך ׳קח׳, אף על פי שבסופם הוא אומר ״ויתכן להיות פקח קוח מלה אחת״. רד״ק על אתר אומר, כי אביו סבו שהן שתי מלים. בית השיר הזה מובא גם על ידי ריב״ג באללמע עמ׳ 120 (רקמה עמ׳ קמב) בשמו של ׳משורר׳ סתם, וראה דברי וילנסקי ברקמה שם, הערה 8.

[יען משח – אין משיחה זו אלא לשון שררה וגדולה.

לקרוא לשבויים דרור – כלומר לבשר להם בשורת גאולה.]⁠^א

פקח קוח – פקח את מלקוחם ושביים והתירהו.⁠^ב

א. הביאור בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, ברלין 122.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127: ״והתירום״.

since the Lord anointed me This anointing is nothing but an expression of nobility and greatness.

to declare freedom for the captives That is to say, to bring them the tidings of the redemption.

to free from captivity Heb. פְּקַח קוֹחַ. Open their imprisonment and their captivity and release them.

{פקח קוח –} לפתוח^א קיחתם. (ערוגת הבושם חלק ג׳ עמ׳ 72 בשם ״ולשון רשב״ם״, עמ׳ 73 בשם ״ולפי רשב״ם״)⁠^ב

א. כן בעמ׳ 72. בעמ׳ 73: פתוח.

ב. ערוגת הבושם מוסיף לאחר מכן: ״נראה כי לדבריו קוח שם דבר, ופירוש הקיחה שלקחום בכלא״.

רוח וגו׳ – אלה דברי הנביא, והם נבואה כמו ויאצל מן הרוח (במדבר י״א:כ״ה).

יען משח י״י אותי – כי הנביאי׳ יקראו משיחי׳, וכמוהו אל תגעו במשיחי (תהלים ק״ה:ט״ו), והם האבות ויאמר רבי משה הכהן, כי תשובת יען משח י״י אותי, שוש אשיש בי״י (ישעיהו ס״א:י׳), ואין צורך, כי יען טעמו השם משחני בעבור שאבשר ענוי׳.

פקח קוח – מל׳ אחת ועי״ן ולמ״ד הם כפולים, כמו סחרחר (תהלים ל״ח:י״א) או ירקרק (ויקרא י״ג:מ״ט) אדמדם (ויקרא י״ג:מ״ט) והוא שם.

Upon me. The first person refers to the prophet. The spirit. The prophecy. Comp. And took of the spirit, that was upon him (Num. 11:25).

Because the Lord hath anointed me. The prophets are called anointed; comp. Touch not mine anointed (Ps. 105:15).⁠¹ R. Moses Hakkohen says that the protasis beginning Because the Lord is continued till ver. 9, and the apodosis commences I will greatly rejoice (ver. 10); but it is not at all necessary to make this explanation; because יען means² the reason of, and the whole phrase can be rendered thus: The reason why God has anointed me is, that I shall bring good tidings, etc.

פקחקח The opening of the prison. It is one word, with the reduplication of the second and third radical; it is similar in form to סחרחר panteth (Ps. 38:11), אדמדם red (Lev. 13:49), ירקרק green (Lev. ibid).

1. The second part of this verse, And do my prophets no harm, shows that the expressions anointed (משיחי) and prophets (נביאי) signify here the same persons.

2. The Hebrew text has the words כי יען טעמו השם משחני, lit., for יען has the meaning 'God has anointed me,' etc., but יען has not this meaning; after טעמו the word טעם the reason why has been omitted, which has been restored in the translation.

רוח אדני אלהים עלי – ולא מלבי שהרי משחני לנביא,

ועל ידי כך שלחני לבשר ענוים – ושפלים שירימם משפלותם.

לחבש לנשברי לב – לנחמותיו.

פקח קוח – פיקוח והתרה. והוא כמו בשפרפריו, חברברותיו, חלקלקות, סחרחר, שחרחרת, אדמדם, ירקרק.

רוח י״י עלי – אלה הם דברי הנביא על עצמו, רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר, רוח הנבואה מאת י״י היא ששרתה עליו, ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך, וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתיאשו מן הגאולה, כי מפי י״י הם אלה הנחמות, ששלחני לאומרם ולכתבם לבשר בהם בני הגלות שהם ענוים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם י״י, ואלו רצו להפרד מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם.

וטעם משח – רבה וגדל ומנה אותי להיות שליח באלה הנחמות, וכן: ומשחת את חזאל (מלכים א י״ט:ט״ו), תמשח לנביא תחתיך (מלכים א י״ט:ט״ז), אל תגעו במשיחי (תהלים ק״ה:ט״ו). ולפי שמנוי המלכים הוא על ידי משיחה, נאמר למנוי אחר לשון משיחה, ואף על פי שאין שם משיחה.

ופירוש יען – בעבור, כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו להיות שליח לבשר בנבואה ההיא אחרים, לפיכך אמר: רוח י״י עלי יען משח אותי, כלומר: מה שאני אומר ברוח נבואה שהיתה עלי בעבור כי האל מנה אותי לזה להיות שליח לבשר ענוים לחבש לנשברי לב.

פקח קוח – שתי מלות וענינם מלה אחת, ופירוש: פתוח^א המאסר.

ויש לפרשו כענין שתי מלות, ושיקראו לאסורים: פקח, רוצה לומר: שיפתחו ממאסרם, וכן יקראו להם: קוח, שרשו: לקח, ר״ל: שילקחו מהגלות.

ואאז״ל פירש: כי שם המאסר: קוח, לפי שהם נלקחים ונכלאים בו, כאלו אמר: פתחו בית המאסר ויצאו האסירים.

ויונתן תרגם: ולדאסירים אתגלו לנהור.

א. כן בכ״י וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71: ״פקוח״.

רוח י״י עלי – זה הוא רוח הנביאי וגם רוח הקדש, וכן י״י שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז), ובאור זה אין כאן מקומו, ואלה דברי ישעיה על עצמו כי הוא בשר ישראל בבנין בית שני אחר שיעד להם כבר חרבן הראשון.

פקח קוח – שם מורכב כמו עבטיט.

רוח ה׳ אלהים עלי וכו׳ עד שוש אשיש בה׳. מפני שהנביא ייעד למעלה על הגאולה ייעודים ורמז להם לישראל שתהיה לעתים רחוקים ולזמן ארוך מאד באומרו אני השם בעתה אחישנה לכן סמך אליו רוח ה׳ אלהים עלי יען משח ה׳ אותי וגומר כאומר אף על פי שגאולה זו זמנה ארוך לא תתיאשו ממנ׳ ולא תכזיבו דברי כי אינ׳ דברי אנוש אבל הם דברי ה׳ הנכבד שרוח נבואה היה עלי בבשורות הישועה ועניניה ומשח ה׳ אותי כלומר יחדני יותר מכל הנביאים לבשר ענוים שהם ישראל לחבוש לנשברי לב רוצה לומר לחבוש מכות וצרות הגלות לאותם שהם בו נשברי לב, כי עם היות שהלב אינו מקבל פירוק חבור ולא שבירה הנה המשיל צרות גלות ישראל לשבירת הלב לפי שאין לה תרופה בדרך טבע כ״א בדרך נס אלהי וכמאמר המשורר הרופא לשבורי לב (תהלים קמז, ג), וביאר מהו שבירת הלב ואמר שהוא הגלות ולכן תהיה תרופתו לקרא דרור לשבויים שהם ישראל ולאסורים בכור עוני יקרא פקח קוח רוצה לומר פתיחת המאסר כי הגלות והשעבוד הוא מלקוח ולכן פתיחתו וביטולו יקרא פקח קוח.

רוּחַ אֲדֹנָי ה׳ עָלָי יַעַן מָשַׁח ה׳ אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים. נחלתך - שהיא ארץ ישראל, ונלאה - שהיא עיר הקודש וכו׳, תכין בטובתך - יהי רצון שתכין אותה עתה במידת טובך לעני - לעם עני, כאמרו מָשַׁח אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים¹. [פירוש תהלים (סח י)]:

1. ׳לֶעָנִי - שהוא עם ישראל שנשאר מן הגלות, כאמרו (צפניה ג יב) ׳והשארתי וגו׳ עם עני ודל וחסו בשם ה׳⁠ ⁠׳ (שיעורים לתהלים שם). ובפירוש תהלים (קז מב) כתב עה״פ ׳יראו ישרים וישמחו׳: ׳יראו - בשוב ה׳ שבות ציון וירם קרן משיחו, ענוים - כאמרו יען משח ה׳ אותי לבשר ענוים. וצ״ע כי לא כתוב שם ׳ענוים׳ אלא ׳ישרים׳, ואולי פליטת קולמוס היא משגרת הלשון שם לעיל (סט לג) ׳ראו ענוים ושמחו׳.

פקח קוח – שתי מלות וענינם מלה אחת. רד״ק.

יען – בעבור.

משח – ענין גדולה וכן למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳).

לחבוש – ענין כריכת המטלית על השבר כמו ולנשברת לא חבשתם (יחזקאל ל״ד:ד׳).

דרור – חפשי וחירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כ״ה:י׳).

פקח – ענין פתיחה כמו פקוח אזנים (ישעיהו מ״ב:כ׳).

קוח – מלשון לקיחה.

רוח וכו׳ – רוח נבואה מה׳ היתה עלי ר״ל כל התנחומין שאני אומר לא מלבי המה כי אם בדבר ה׳.

יען – בעבור כי ה׳ משח אותי לבשר את הענוים ושלחני לעשות תחבושת לנשברי לב ר״ל לנבאות נחמה להמצטערים על איחור הגאולה.

לקרוא – לנבואת על שבויי ישראל שיצאו לחפשי.

ולאסורים – לנבאות על האסורים בגולה שיפתח מאסרם וילקחו מן הגלות.

רוח אדני ה׳ עלי – הנביא מדבר על עצמו, והיא כהקדמה למה שהוא בא לומר. כלומר מה שאני בא לומר הם דברי ה׳, למה?

כי הוא משח אותי לבשר ענוים – והוא שלחני לחבוש וכו׳ וכו׳. וזאת כוונת בעל הטעמים שנתן האתנח תחת עלי.

ולאסורים פקח⁠־קוח – מלה אחת היא, אף על פי שהיא כתובה בשתים, כמו עגלה יפה⁠־פיה (ראב״ע רד״ק, Vitringa, Coccejus וגיזניוס). והכוונה פקיחת עינים לראות אור, כטעם לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר {ישעיהו מ״ב:ז׳}, ונראה כי כן דעת יונתן שתרגם: אתגלו לניהור, ופקחקוח על גֺדל הפקיחה, כלומר על רבוי האור שיבא להם, כמו יפה⁠־פיה, יָפְיָפִיתָ. ור׳ יוסף קמחי פירש שתי מלות, פקח קוח, פתח מאסר, קוח מן לקח, לפי שהאסורים לקוחים וכלואים בו, ולודוביקוס De Dieu ואחריו רוזנמילר פירשו מלשון כושי שקוראים לבית הכלא ״מוֺקַח״, וכל זה לא יתכן, כי שרש פקח לא נמצא על שום פתיחה, אלא על חושֵי האדם, העינים והאזנים.

רוח ה׳ עלי – אשר אני אומר קומי אורי, אני אומר ברוח ה׳ החופף עלי לבשר הישועה העתידה,

יען משח ה׳ אותי – ר״ל כי יש שתי כתות

א. ענוים הבלתי מתרעמים כלל רק מצפים לישועה ולהם א״צ שליחות מיוחד להוכיחם, רק ה׳ משח אותי משיחה של גדולה שאני אהיה המבשר

ב. יש נשברי לב הבלתי חוכים לישועה העתידה, רק לבם נשבר ונדכה על ההוה ומשתוממים על הצרות, להם שלחני בשליחות מיוחד לחבש שבר לבם להוכיח אותם בל יתיאשו כי יש תקוה.

לקרא – אומר כי ה׳ שלחו לבשר שלשה ענינים (ענין א׳) הגאולה העתידה, שיגאלו מיד העכו״ם, והנה יש שהם רק שבויים בשבי ויבשר כי יקרא לשבוים דרור, ויש שהם אסורים בזיקים, יבשר כי גם לאסורים יקרא פקח קוח להתיר אסוריהם.

אלה הם דברי הנביא על עצמו¹; רוּחַ נבואה מאת² אֲדֹנָי יֱהֹוִה היתה³ עָלָי⁴ לבשר על הישועה העתידה⁵, יַעַן – בעבור כי⁶ מָשַׁח⁷ יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר את⁸ הָעֲנָוִים⁹, וְשְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ – לעשות תחבושת¹⁰ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב¹¹, ושלחני לִקְרֹא – לבשר¹² לִשְׁבוּיִם – לשבויי ישראל¹³ דְּרוֹר – שיצאו לחופשי¹⁴, וְלַאֲסוּרִים – ולנבאות על האסורים בגולה¹⁵פְּקַח – שיפתח¹⁶ מאסרם¹⁷ קוֹחַ – וילקחו מן הגלות¹⁸:

1. רוצה לומר כי הבשורות הטובות שאמר ושעתיד לומר, רוח הנבואה מאת ה׳ היא ששרתה עליו, ושלחו האל לבשר בהם ישראל העתידים להיות בגלות זמן ארוך, וימצאו אלה הנחמות כתובות ולא יתייאשו מן הגאולה, כי מפי ה׳ הם אלה הנחמות, ששלחני לאומרם ולכותבם לבשר בהם בני הגלות שהם ענווים ונשברי לב כי סובלים הגלות לשם ה׳, ואילו רצו להפרד מיחודו ומתורתו היו כאחד מהעמים אשר הם ברשותם (רד״ק).

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. כלומר, כל התנחומין שאני אומר, לא מליבי המה אלא בדבר ה׳ (מצודת דוד).

5. מלבי״ם.

6. רד״ק, מצודת ציון.

7. אין משיחה זו אלא לשון שררה וגדולה (רש״י, מצודת ציון). ולפי שמינוי המלכים הוא על ידי משיחה בשמן, נקרא המינוי בלשון משיחה אע״פ שהוא לא נעשה במשיחה (רד״ק). ואבן עזרא מבאר שהנביא נקרא ״משיח״ מלשון גדולה, כמו (תהלים קה, טו) ״אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי״ שפירושו נְסִיכַי.

8. מצודת דוד.

9. כי אפשר שתשרה עליו רוח נבואה ולא ימנה אותו ה׳ להיות שליח לבשר לאחרים בנבואה ההיא, לפיכך אמר ״רוח ה׳ עלי יען משח אותי״ כלומר, מה שאני אומר ברוח הנבואה שהיתה עלי בעבור כי האל מינה אותי לזה להיות שליח לבשר ענווים לחבוש לנשברי לב (רד״ק). ובמדרש, ת״ר ״וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״ (דברים כג, י) שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה (קרי) בלילה, מכאן א״ר פנחס בן יאיר, תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לתחיית המתים, וחסידות גדולה מכולן שנאמר (תהלים פט, כ) ״אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ״, ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי ענווה גדולה מכולם שנאמר ״יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים״, לבשר חסידים לא נאמר אלא ״לבשר ענוים״, הא למדת שענווה גדולה מכולם (ילקוט שמעוני).

10. מצודת דוד.

11. רוצה לומר שלח אותי לנבאות נחמה למצטערים על איחור הגאולה (מצודת דוד).

12. רש״י.

13. מצודת דוד.

14. מצודת דוד.

15. מצודת דוד.

16. מצודת ציון.

17. מצודת דוד.

18. מצודת דוד. והן שתי מילים שעניינם אחד, פקח שיפתחו ממאסרם, ויקראו להם קוח הוא משורש ״לקח״ דהיינו שילקחו מהגלות (רד״ק). רש״י מבאר פקח את מלקוחם ושביים והתירם. ור׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) ביאר כי שם המאסר ״קוח״, לפי שהם נלקחים ונכלאים בו, וכאילו אמר, פתחו את בית המאסר ויצאו האסירים.

(ב) לִקְרֹ֤א שְׁנַת⁠־רָצוֹן֙ לַֽיהֹוָ֔הי⁠־⁠הֹוָ֔ה וְי֥וֹם נָקָ֖ם לֵאלֹהֵ֑ינוּ לְנַחֵ֖ם כׇּל⁠־אֲבֵלִֽים׃

to proclaim the year of favor to Hashem, and the day of vengeance of our God; to comfort all that mourn,

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

לְמִקְרֵי שְׁנַת רַעֲוָא קֳדָם יְיָ וְיוֹם פּוּרְעֲנוּתָא קֳדָם אֱלָהָנָא לְנַחָמָא כָּל אֲבֵלַיָא.

ובזמאן רצ׳א לאוליא אללה ובעצר נקמהֿ לאעדא רבנא ואעאזי ג׳מיע אלחזאני.

שנת רצון – שנת פיוס וריצוי.

a year of acceptance A year of appeasement and good will.

לקרא שנת רצון – היא שנת כל הגאול׳.

לנחם כל אבלי׳ – והנה פרש אחר כן כי הם אבלי ציון.

The acceptable year. The year of redemption.

All that mourn for Zion, as is said in the next verse.

שנת רצון – עליכם.

ויום נקם – מן האויב.

לקרא שנת רצון – שנת הגאולה, שהיא שנת רצון, כמו שכתוב: וברצוני רחמתיך (ישעיהו ס׳:י׳) אבל שנות הגלות היו שנות קצף, כמו שאמר: כי בקצפי הכיתיך (ישעיהו ס׳:י׳).

ויום נקם – הוא יום גוג ומגוג, שינקם י״י בהם, ובזה ינחם האל כל אבלים. ואחר כך פירש מי הם האבלים, ואמר: לאבלי ציון (ישעיהו ס״א:ג׳).

רצון ונקם – הפכים, אבל היה הכל, אך בערך אל שני נושאים, רוצה לומר בני ישראל ובני אשור.

ועוד זכר שמשחו לקרא שנת רצון לה׳ ויום נקם כי כמו שהיו מכריזים את שנת היובל כן משח ה׳ את הנביא לקרא ולהכריז שתהיה שנת רצון על עמו ויום נקם לאלהינו על אויביו, והענין שיש לגלות עת מוגבל בו תהיה הגאולה בהכרח לנקום נקמת ה׳ מצריו ולגאול את עמו ואמר הנביא על עצמו לשון משיחה לפי שהוא אות על היחוד כמו שאמר ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך (מלכים א יט, טז), והוא גם כן מענין הגדולה וכמו שזכרתי למעלה, ואמר שהיה התכלית בכל ההודעה והבשורה הזאת לנחם כל אבלים שהם בני ירושלם המתאבלים עליה.

לקרוא – לבשר שיבא מה׳ שנת רצון לישראל עת נקמה מהאומות.

לנחם – נקמת האומות יהיה לתנחומין לאבלי ציון על הצער שסבלו.

לקרא שנת רצון לה׳ – הזכיר שנה כנגד מה שאמר לקרוא לשבויים דרור, שהיא מליצה לקוחה משנת היובל (רוזנמילר וגיזניוס) והנה שנת רצון לטובים, ויום נקם לרעים.

לקרא – (ענין הב׳) שיבשר הגמול והעונש המיועד לצדיקים ולרשעים,

לקרא שנת רצון לה׳ – שהוא מדת הרחמים אשר ירצה את עמו לשלם שכרם, וגם יום נקם לאלהינו הוא המדת הדין שינקום בעכו״ם, (הישועה תמשך כל השנה והנקם יהיה ביום אחד כי יפלו בנופלים וכן לקמן ס״ג ד׳) (ענין הג׳) שיבשר כי ינחמם ה׳ גם על העבר על הרע שסבלו והטוב שאבדו, וגם לנחם כל אבלים עתה מבאר כי התנחומים על העבר יהיה בשלשה ענינים.

ועוד משח אותי ה׳¹ לִקְרֹא – לבשר שתבוא² עליכם³ שְׁנַת רָצוֹן – פיוס וריצוי⁴ לַיהוָה – מאת ה׳⁵, וְיוֹם נָקָם מהאומות⁶ לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם על ידו את⁷ כָּל אֲבֵלִים – אבלי ציון על הצער שסבלו⁸:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. ר״א מבלגנצי.

4. רש״י. והיא שנת הגאולה (אבן עזרא, רד״ק).

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד. הוא יום גוג ומגוג שינקום ה׳ בהם, ובזה ינחם ה׳ את כל אבלי ציון (רד״ק).

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד. ואמר שהתכלית בכל ההודעה והבשורה הזאת היא לנחם את בני ירושלים המתאבלים עליה (אברבנאל).

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ג) לָשׂ֣וּם׀ לַאֲבֵלֵ֣י צִיּ֗וֹן לָתֵת֩ לָהֶ֨ם פְּאֵ֜ר תַּ֣חַת אֵ֗פֶר שֶׁ֤מֶן שָׂשׂוֹן֙ תַּ֣חַת אֵ֔בֶל מַעֲטֵ֣ה תְהִלָּ֔ה תַּ֖חַת ר֣וּחַ כֵּהָ֑ה וְקֹרָ֤א לָהֶם֙ אֵילֵ֣י הַצֶּ֔דֶק מַטַּ֥ע יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לְהִתְפָּאֵֽר׃

to appoint to those that mourn in Zion, to give to them a garland for ashes, the oil of joy for mourning, the mantle of praise for the spirit of heaviness; that they might be called terebinths of righteousness, the planting of Hashem, in which He might glory.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

לְשַׁוָאָה לַאֲבֵילֵי צִיוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּלִיל חֲלַף קְטַם מְשַׁח דְחֶדְוָה חֲלַף אֶבְלָא רוּחַ מְשַׁבָּחָא חֲלַף רוּחֲהוֹן דַהֲוָת עַמְיָא וְיִקְרוֹן לְהוֹן רַבְרְבֵי קוּשְׁטָא עַמֵהּ דַייָ לְאִשְׁתַּבָּחָא.

רמז תקד

לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר – שנו רבותינו סדר תעניות כיצד מוציאים את התבה לרחבה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. היכן מנח ליה, אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, ולמה נותנים אפר מקלה על גבי ספר תורה, אמר רבי יהודה בן פזי לומר עמו אנכי בצרה, רשב״ל אומר בכל צרתם לו צר. אמרו חכמים סד אדם את בית בסיד משייר דבר מועט, וכמה אמר ר׳ יוסף אמה על אמה, אמר רב חסדא וכנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט, ומאי ניהו כסא דהרסנא, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, ומאי ניהו א״ר ששת בת צדעא, שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וגו׳, מאי על ראש שמחתי, אמר רבי יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכי מנח ליה, אמר ליה במקום תפילין שנאמר לשום לאבלי ציון וגו׳ פאר תחת אפר.

ואציר לחזאני ציון ליעטו אלפכ׳ר בדל אלרמאד ודהן אלסרור בדל אלחזן ושמל אלמדיח בדל אלרוח אלכאיב ויסמון אג׳לא אלעדל וגרס אללה ללאפתכ׳אר.

אילי הצדק – לשון אילנות, כמו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט), ומטע י״י יורה עליו.

the elms of righteousness Heb. אֵילֵי, an expression of trees (אִילָנוֹת). Comp. "of the elms (מֵאֵילִים) that you desired" (supra 1:29). This is evidenced by the end of the verse, "the planting of the Lord etc.⁠"

לשום לאבלי ציון – הוא שפרש פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל, כי האבל לא יסוך שמן, והתקועית לעדה (שמואל ב י״ד:ב׳).

רוח כהה – שם התאר מגזרת כהה הנגע (ויקרא י״ג:ו׳), יש אומרים כטעם חשך, והנכון בעיני שהוא הפך פשה.

אילי הצדק – מגזרת אילנים, כמו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט), והעד מטע השם.

To appoint unto them that mourn for Zion that which the text is going to enumerate¹. Beauty for ashes, the oil of joy for mourning. The mourner does not anoint with oil, as may be gathered from the story of the woman of Tekoa. (2 Sam. 14:2).

כהה Weak.² It is an adjective of the same root as the verb בהה (Lev. 13:6) which is rendered by some is become dark, but by me hath decreased, as it is contrasted with פׁשהֹ spread.⁠³

אילי Trees. Comp. אילים oaks (1:29);⁠⁴ the words which follow, the planting of the Lord, support this explanation.

1. The words לתת להם to give unto them, are accordingly a mere repetition of the phrase לשום לאבלי ציון to appoint unto them that mourn for Zion.

2. A. V., Heaviness.

3. Comp. Ibn Ezra on 42:3, and on Levit. 13:6.

4. The same explanation is given by Rashi; but the Chaldæan translation renders it רברבי the great.

שמן ששון – ותענוג.

תחת רוח כהה – שהייתם עוטים.

אילי הצדק – כפל על מטע י״י – מלשון כי יבשו מאלים אשר חמדתם.

להתפאר – בם.

לשום, פאר תחת אפר – כי מנהג האבל לשום אפר בראשו.

שמן ששון – וכן: שמן ששון מחבריך (תהלים מ״ה:ח׳), וזה גלה על חברו: פאר תחת אפר.

מעטה תהלה – הוא משל, כי אין מעטה תהלה הפך רוח כהה, אם לא יהיה דרך משל, כי מצאנו גם כן מעטה ולבישה ברוח, כמו: ורוח לבשה את עמשי (דברי הימים א י״ב:י״ט).

שמן ששון תחת אבל – כי האבל אינו סך שמן, כמו שאמר בדבר התקועית.

כהה – תאר לנקבה, וכן: והיא כהה (ויקרא י״ג:כ״א), פי׳: רוח קצרה וחלושה, וכן: וכהתה כל רוח (יחזקאל כ״א:י״ב), כי רוח ישראל קצרה בגלות.

אילי הצדק – כמו: אלני, כמו שאמר: מטע י״י, כמו: כי יבשו מאלים (ישעיהו א׳:כ״ט).

להתפאר – כבר פירשנוהו (רד״ק ישעיהו ס׳:כ״א).

פאר תחת אפר – די בזה הערה להפוכי השמות במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ואלה סודות עצומים.

תחת אבל – כי היא הפך ששון, גם באבל אין שמן, כטעם מש״כ בתקעית, וכן וסוך לא סכת (דניאל י׳:ג׳).

רוח כהה – כמו ורוח נכאה (משלי י״ז:כ״ב), וזה הפך עם מעטה תהלה, כי לרוח מונח לשון עטף ועטה כטעם כי רוח מלפני יעטוף (ישעיהו נ״ז:ט״ז)

ולא לבד לנחמם בדברים אבל בפועל והוא אומרו לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר, והנה בכתוב הזה יראה שחסר ענין השימה כי הוא אמר בנתינה לתת להם פאר תחת אפר וכן אמר שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה אבל לשום לאבלי ציון לא זכר מה ישים ואפשר לפרש שהוא כולל לכל הדברים שזכר אחר כך שישים לאבלי ציון ויתן להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל וגומר, ואולי שמפני שאמר לנחם כל אבלים לכן על הנחמה ההיא אמר לשום לאבלי ציון שישים להם תנחומין, וכן יתן להם פאר תחת האפר שהיו מעלין על ראשיהם בגלות וכן שמן ששון תחת האבל שהיה להם וכן מעטה תהלה במעלה הרמה שיקנו תחת הרוח כהה שהיה להם בגלותם כי כל אלה הם משלים יפים, וכפל הענין במלות שונות עד שמפני עוצם מעלתם יקרא להם אילי הצדק כפי צדקתם מטע ה׳ להתפאר כפי דבקותם בו.

לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. נושא משך הזרע - שהוצרך בגלות למשוך אלה המעשים טובים בחבלי אדם הלוך ובכה נגד גזירות האומות, ובכן ראוי שיבוא ברינה נושא אלומותיו ופרי מעלליו, כאמרו לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר [שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל] מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה. [פירוש תהלים (קכו ו)]:

לאבלי ציון – לית דחש ליה למאן דכתב לאבילי ביו״ד בתר בי״ת.

מעטה – ענין עטיפה כמו כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט).

תהלה – מלשון הלול ושבח.

כהה – ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע (ויקרא י״ג:נ״ו).

אילי – שם אילן גדול ויפה כמו מאילים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט).

מטע – מלשון נטיעה.

לשום וכו׳ – לשום דבר לאבלי ציון וחוזר ומפרש מהו ואמר לתת להם פאר במקום האפר שהיו מתפלשין בו בזמן האבל.

שמן ששון – כי לפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר שמן ששון העשוי להתענג.

מעטה תהלה – עטיפת שבח והלול במקום רוח כהה וחשיכה.

וקורא להם – כי אם יקרא אותם אילי הצדק כי יהיו גדולים כמעשה הצדק.

מטע ה׳ – אשר ה׳ נטע אותם להתפאר בהם.

לשום לאבלי ציון – מה שיזכיר, ואחר כך מפרש לתת להם וגו׳.

פאר – על הראש – כמו פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), תחת אפר שהיו האבלים נותנים על ראשם.

פאר תחת אפר וכו׳ – וכן למעלה תחת הנחשת וכו׳ {ישעיהו ס׳:י״ז}, מצאנו הדרך הזה והאריכות הזאת לישעיה גם למעלה (ג׳:כ״ד) והיה תחת בשם מק יהיה וכו׳.

שמן ששון – כמו על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ״ה:ח׳) שמן טוב המביא לששון.

אילי הצדק – מלשון כי יבושו מאילים אשר חמדתם {ישעיהו א׳:כ״ט}, ומטע ה׳ מוכיח (רש״י ראב״ע רד״ק ורוזנמילר וגיזניוס), וטעם אילי הצדק אילנות קיימים לדורי דורות, כמו שהוא האילן הנקרא terebinthus, עיין למעלה א כ״ו.

שמן ששון – גדר שם ששון בארתי (למעלה ל״ה א׳) ולכן הוא נגד אבל, וכן לקמן (סו י), רוח כהה, הוא מחשך אור הפנימי ושמחת הנפש, והפוכו תהלה שכולל גם מושג ההארה, הלל בן שחר איל הצדק, אילנות, כמו כי יבושו מאלים, ועז״א מטע ה׳ להתפאר מענין פארות כמו למעלה (ישעיהו ס׳:כ״א).

לשום לאבלי ציון – להשיב להם תחת האבל ג׳ דברים, כי האבל יתגנה ויתבזה מצד ג׳ ענינים

א. מצד מקומו אשר הוא יושב על האפר ומעולל בעפר קרנו, ואתן להם פאר תחת אפר

ב. מצד בחירתו מצד הענינים שיתנהג בם לצורך האבילות שלא ירחץ ולא יסוך בשמן, הנה אתן להם שמן ששון תחת אבל – תחת שמצד האבל לא סכו בשמן יסוכו עתה בשמן ששון, שמן הטוב שסכים בו לסימן ששון ומשתה ויום טוב

ג. מצד הרוח הפנימי שלבו דואג ורוחו כהה אורו ושפל בקרבו, אתן להם תחת רוח כהה מעטה תהלה שיתהללו בעצמם מרוב התנשאות הרוח עד שיהללו עצמם בשער בת רבים,

וקרא להם היו רגילים לנטוע אילנות כמו אלה ואלון שיהיו מיוחדים על רושמים מונחים, כמו אילני החפשית, וכדומה, ויש אילנות שנוטעים להיות רושם ואות אל הצדק שיעשו צדק בין אדם לחברו והיו מתקבצים סביב האלים האלה לאות לפעול צדק, הנה יקראו את ישראל, שהם אילי הצדק אשר נטע ה׳ להתפאר שישלחו פארות ובדים למרחוק שמישראל יתפאר ויסתעף הצדק לעשות בדים וסעיפים.

ולא לנחמם רק בדברים, אלא¹ לָשׂוּם – לשים דבר² לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, ומפרש מהו³, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת – במקום⁴ הָאֵפֶר שהיו מתפלשין בו בזמן האבל⁵ בגלות⁶, לתת להם שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן⁷ תַּחַת – במקום⁸ אֵבֶל, לתת להם מַעֲטֵה – עטיפת⁹ תְהִלָּה תַּחַת – במקום¹⁰ רוּחַ כֵּהָה וחשיכה¹¹ שהיה להם בגלותם¹², וְמפני עוצם מעלתם¹³ קֹרָא – יקרא¹⁴ לָהֶם אֵילֵי – אִילָנֵי¹⁵ הַצֶּדֶק¹⁶, מַטַּע אשר¹⁷ יְהוָה נטע¹⁸ לְהִתְפָּאֵר בהם¹⁹:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד. כי מנהג האבל לשום אפר בראשו (רד״ק). ובמדרש, שנו רבותינו סדר תעניות כיצד? מוציאים את התיבה לרחבה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו, היכן מנח ליה? (היכן מניח אותו?) אמר רבי יצחק במקום תפילין שנאמר ״לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר״, ולמה נותנים אפר מקלה על גבי ספר תורה? אמר רבי יהודה בן פזי לומר עימו אנכי בצרה... מאי (תהלים קלז, ו) ״עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״? אמר רבי יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים, אמר ליה רב פפא לאביי היכן מנח ליה (היכן מניח אותו?) אמר ליה במקום תפילין שנאמר ״לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר״ (ילקוט שמעוני).

6. אברבנאל.

7. ואמר שמן במקום אֵבֶל כי האבל אינו סך שמן (רד״ק), וכיוון שלפעמים מושחים בשמן לרפאות המכה לכן אמר ״שמן ששון״ העשוי להתענג (מצודת דוד).

8. מצודת ציון.

9. מצודת ציון.

10. מצודת ציון.

11. מצודת דוד. כי רוח ישראל קצרה וחלושה בגלות, והוא דרך משל (רד״ק).

12. אברבנאל.

13. אברבנאל.

14. מצודת דוד.

15. רש״י, רד״ק. ומצודת ציון מבאר שהוא שם אילן גדול ויפה.

16. ויקרא להם כך כי יהיו גדולים כמעשה הצדק (מצודת דוד).

17. מצודת דוד.

18. מצודת דוד.

19. מצודת דוד.

(ד) וּבָנוּ֙ חׇרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם שֹׁמְמ֥וֹת רִאשֹׁנִ֖ים יְקוֹמֵ֑מוּ וְחִדְּשׁוּ֙ עָ֣רֵי חֹ֔רֶב שֹׁמְמ֖וֹת דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃

And they shall build the old wastes; they shall raise up the former desolations. And they shall renew the waste cities, the desolations of many generations.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְיִבְנוֹן חָרְבַת עֲלָם צַדְיָת קַדְמָאֵי יְקוֹמְמוּן וִיחַדְתּוּן קִירְוִין דַהֲוָאָה חָרְבָּן צַדְיָא דָר וְדָר.

פיבנון כ׳ראבאת דהריהֿ ווחשאת אלאולין ינצבון ויג׳דדון קרי כ׳ראב ווחשאת ג׳יל בעד ג׳יל

ובנו חרבות עולם – קדמוניות.

שוממות ראשונים – דורים שעברו.

עולם Of old.⁠¹

ראשנים Of former generations.⁠²

1. עולם has here the meaning a very long time; it means usually for ever; but this is not applicable here.

2. Ibn Ezra adds the word דורים to make it clear, that the adjective ראשנים is not to be connected with חרבות since the latter is feminine, while the former has the masculine termination; but with the word דורים, which is either to be supplied or is implied in the adjective דאשנים.

חרבות עולם – קדם.

ובנו חרבות עולם – בזה אין בו: ממך, אלא באותו של מעלה בפרשת: קרא בגרון, ובנו ממך חרבות עולם (ישעיהו נ״ח:י״ב), וכן מתחלף בשאר המלות. ופי׳: ובנו – ישראל, אילי הצדק שזכר. חרבות עולם – שהיו חרבות מזמן רב.

שממות ראשונים – שהיו שוממות מדורות הראשונים, הם יקוממו אותם.

וחדשו ערי חרב – אותן הערים שהיו חרבות יחדשו אותם, והפסוק כפול במלות שונות.

עוד זכר שמשחו השם להודיע ולבשר שבגאולתם יבנו חרבות עולם רוצה לומר ערי ישראל שהיו חרבות מקדם וארצות שהיו שוממות מדורות ראשונים הם יקוממו אותם ויחדשו ערי חורב רוצה לומר ערים שהיו חרבות והיו שוממו׳ מדור ודור יחדשו אותם וכל ההרדפות האלה הם ליפוי המליצה.

חורב – מלשון חורבן.

ובנו חרבות עולם – יבנו הערים החרבות מימות עולם ר״ל מזמן רב.

שוממות ראשונים – הערים השוממות מימים ראשונים יקומו וכפל הדבר במ״ש.

וחדשו – יבנו מחדש הערים החרבות והשוממות מדור ראשון וכפל הדבר פעמים רבות לחוזק רב.

שממות ראשנים – שממות דור ודור – כל זה לא יתכן על גאולת בבל, אלא על הגאולה העתידה.

שממות ראשנים – שממות ימים ראשונים.

חרבות, שממות – יש חורבה שאינה שוממה, כמו עיר שחרבו חומותיה ונמצאו דיורים בתוכה, ושדי תבואה בתוכה, שע״כ אמר לחורבות השוממות (יחז׳ לו ד׳) ונושבו הערים והחרבות תבנינה (שם י׳) ועיין למעלה (מט יט).

ובנו – האלים האלה יבנו חרבות עולם, כאילו מן העצים והפארות של אילי הצדק יבנו חרבות עולם וגם שממות ראשונים (השוממים בהחלט שהיא יותר מחורבה) יקוממו – האלים יקוממו אותם, ולא שיתקנו החורבה בתיקון לבד כבית ישן שמתקנים אותו, רק וחדשו ערי חרב יחדשו אותם בבנינים חדשים עד שלא יוכר שהיו חרבות מעולם, גם יחדשו השממות שנעשו בכל דור, (הנמשל שיבנו חורבות האמונות ושוממות הדעות, עד שהאמונות הכוזבות, בין אשר השתרשו מימי קדם, בין אשר נתחדשו בהמשך הזמן יתוקנו ע״י אילי צדק האלה ע״י נטיעות ה׳ אשר ילמדו דרכיו אורחותיו חקיו ותורותיו ומשפטיו.

וּבָנוּ – ויבנו ישראל¹ את הערים² הַחָרְבוֹת מימות³ עוֹלָם⁴, את הערים⁵ הַשֹׁמְמוֹת מימים⁶ רִאשֹׁנִים יְקוֹמֵמוּ – יקימו⁷, וְחִדְּשׁוּ – ויבנו מחדש את⁸ עָרֵי – הערים⁹ חֹרֶב – החרבות¹⁰ והשֹׁמְמוֹת מִדּוֹר וָדוֹר¹¹:

1. הם אילי הצדק המוזכרים בפסוק הקודם (רד״ק).

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רוצה לומר מזמן רב (רד״ק, מצודת דוד).

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. דהיינו מדור ראשון, וכפל הדבר פעמים רבות לחוזק רב (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שיש הבדל בין חרבות לשוממות, כי יתכן חורבה שאינה שוממה, כמו עיר שחרבו חומותיה ונמצאו דיוריה בתוכה, והמשיל כאילו מן העצים והפארות של אילי הצדק יבנו חרבות עולם, וגם שממות ראשונים השוממים לגמרי יותר מחורבה יקוממו, ולא רק שיתקנו החורבה כבית ישן שמתקנים אותו, אלא יחדשו אותם בבניינים חדשים עד שלא יוכר שהיו חרבות מעולם, וגם יחדשו השממות שנעשו בכל דור, והנמשל שיבנו חורבות האמונות ושוממות הדעות, עד שהאמונות הכוזבות, בין אשר השתרשו מימי קדם, ובין אשר נתחדשו בהמשך הזמן, יתוקנו ע״י אילי צדק האלה ע״י נטיעות ה׳ אשר ילמדו דרכיו אורחותיו חוקיו ותורותיו ומשפטיו.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ה) וְעָמְד֣וּ זָרִ֔ים וְרָע֖וּ צֹאנְכֶ֑ם וּבְנֵ֣י נֵכָ֔ר אִכָּרֵיכֶ֖ם וְכֹרְמֵיכֶֽם׃

And strangers shall stand and feed your flocks, and aliens shall be your plowmen and your vinedressers.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וִיקוּמוּן נוּכְרָאִין וְיִרְעוּן עָנְכוֹן וּבְנֵי עַמְמַיָא אִכָּרֵיכוֹן וּמְפַלְחֵי כַּרְמֵיכוֹן.

ועמדו זרים ורעו צאנכם – בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אוביך. כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, אלא כשישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעשה מלאכה מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכן הוא אומר ובני נכר אכריכם וכורמיכם, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ששת ימים תעבוד על ידי עצמך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויבך.

ויקף אלאג׳נביון ירעון גנמכם ויציר אלגרבא אכרתכם ופלאחכם

אכריכם – מנהיגי המחרישה.

your plowmen Heb. אִכָּרֵיכֶם, those who lead the plow.

(ה-ו) ובני נכר איכריכם וכורמיכם. ואתם – לא תעשו שום^א מלאכה אלא כהני י״י תקראו חיל גוים תאכלו ובכבודם תתיימרו – שאותו כבוד שהיה להם לאומות עד עכשיו יבא אליכם תמורם. תתימרו – תתחלפו.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״שם״.

ועמדו – לפניכם.

זרים – כעבדים.

אכריכם – שם התאר, והם עובדי האדמה.

And strangers shall stand before you like servants.

אבריכם Your plowmen. אִבָּר is an adjective, meaning tilling the field.⁠¹

1. Comp. Ibn Ezra on 3:4 and note 5.

ועמדו זרים – ועמדו מעצמם, יקומו ממקומם ויבאו לעבוד אתכם ורעו צאנכם.

אכריכם – עובדי שדותיכם.

וכורמיכם – עובדי כרמיכם.

וזכר שגם כן משח אותו ה׳ לבשר הכנעת האומות לישראל עד שיעמדו זרים ורעו צאנם ונכרים יהיו עובדים שדותיהם וכרמיהם כדי שבני ישראל לא יתעסקו בדבר מהעבודות הגסות רק לעבוד את ה׳ הנכבד בתורתם ותפלתם.

וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם¹. הושיעה נא - ממלחמת גוג ומגוג וחבלי משיח, הצליחה נא - צדיקי הדור שישתדלו להבין ולהורות, באופן שיהיה ברוך - הבא בשם ה׳ בבואו לקרוא בשם ה׳ ולהודיע גדלו וטובו, באמרו להמון ישראל ברכנוכם מבית ה׳, שלא תצטרכו להשתדל בצרכי חיי העולם הזה, כי תשיגום שלא בצער, כאמרו וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם. [פירוש תהלים (קיח כה-כו)]: אַלּוּפֵינוּ ושורינו הם מְסֻבָּלִים ונישאים ונעמסים מהאומות לעבודתם, כאמרו וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וגו׳. [שיעורים לתהלים (קמד יד)]:

1. ראה לעיל (ס י-יב).

זרים – עכו״ם.

ורעו – מלשון מרעה.

אכריכם – כן יקראו החורשים בשדה כמו בשו אכרים (ירמיהו י״ד:ד׳).

וכרמיכם – מלשון כרם.

ועמדו זרים – הכשדים הזרים יעמדו וירעו צאנכם ובני נכר יעבדו אתכם בחרישת השדה ועבודת הכרם.

ועמדו זרים – למעלה דבר על ישראל בלשון נסתר (לשום לאבלי ציון לתת להם, וקרא להם, ובנו חרבות עולם), וכאן מדבר עמהם לנכח, שאם היה אומר ועמדו זרים ורעו צאנם, היה הקורא נשאר רגע אחד בספק, צאנם של מי?

זרים, ובני נכר – עי׳ הבדלם למעלה (כח כא).

ועמדו זרים – הזר יקרא גם הבן עיר אם הוא מעם או משפחה אחרת, והנכרי הוא מארץ רחוקה,

הזרים ירעו הצאן כי לא יעזבו הצאן על יד בן נכר,

ובני נכר יהיו אכרים וכורמים עובדי האדמה.

וְמעצמם¹ עָמְדוּ – יעמדו² זָרִים³ ממקומם⁴ וְרָעוּ – וירעו⁵ צֹאנְכֶם, וּבְנֵי נֵכָר⁶ יהיו⁷ אִכָּרֵיכֶם⁸ וְכֹרְמֵיכֶם – ועובדי כרמיכם⁹:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. אלה הכשדים (מצודת דוד).

4. רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם מבאר שזר הוא בן העיר מעם או משפחה אחרת, והנכרי הוא מארץ רחוקה.

7. מלבי״ם.

8. דהיינו עובדי שדותיכם (רד״ק) החורשים בשדה (מצודת ציון). ורש״י ביאר מנהיגי המחרישה.

9. רד״ק, מצודת דוד. ובמדרש, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים, שנאמר ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם״, אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם שנאמר (דברים יא, יד) ״וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ״, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר (דברים כח, מח) ״וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ״, כתוב אחד אומר (שמות לה, ב) ״שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה״ וכתוב אחד אומר (שמות כ, ח) ״שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד״, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?! אלא כשישראל עושים רצונו של מקום ״ששת ימים תעשה מלאכה״ מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכן הוא אומר ״וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם״, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום ״ששת ימים תעבוד״ על ידי עצמך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ״ועבדת את אויבך״ (ילקוט שמעוני).

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ו) וְאַתֶּ֗ם כֹּהֲנֵ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ תִּקָּרֵ֔אוּ מְשָׁרְתֵ֣י אֱלֹהֵ֔ינוּ יֵאָמֵ֖ר לָכֶ֑ם חֵ֤יל גּוֹיִם֙ תֹּאכֵ֔לוּ וּבִכְבוֹדָ֖ם תִּתְיַמָּֽרוּ׃

But you shall be named the priests of Hashem; men shall call you the ministers of our God. You shall eat the wealth of the nations, and in their splendor you shall revel.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְאַתּוּן כַּהֲנַיָא דַייָ תִּתְקְרוּן דִמְשַׁמְשִׁין קֳדָם אֱלָהָנָא יִתְאֲמַר לְכוֹן נִכְסֵי פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא תֵּיכְלוּן וּבִיקָרְהוֹן תִּתְפַּנְקוּן.

ואתם כהני י״י תקראו – חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני י״י תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וגו׳ בזמן שהתורה יוצאת מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה.

חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו – מהו תתימרו חילוף, כמד״א אם המר ימירנו, אמר הקב״ה בעולם הזה נחלפתם מן הרעב חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות. ולעתיד לבא יש לכם להתחלף מן השובע רואים אתכם היום ואומרים אלו הם ולמחר אומרים אין אלו הם.

ואנתם אימהֿ אללה תסמון וכ׳דם רבנא יקאל לכם קוהֿ אלאמם תאכלון ופי כרמהם תתבדלון.

ובכבודם תתימרו – אליא פי תתימרו מבדלה מן אלאלף יתאמרו כל פעלי און (תהלים צ״ד:ד׳) אלדי הו אלאסתעלא ואלרפעה. (מובא בפירוש אבן בלעם)

ובכבודם תתימרו – יש אומרים,⁠¹ כי היו״ד בה באה במקום אל״ף – ״יתאמרו כל [פעלי און]״ (תהלים צ״ד:ד׳), שהוא עניין התנשאות והתרוממות.

1. דעה זו מובאת על ידי ראב״ע ורד״ק על אתר.

כהני י״י – נשיאי הקב״ה.

חיל גוים – נכסי עממיא.⁠^א

תתימרו – אתם תכנסו תחתיהם^ב בכבוד שנטלו עד הנה.

א. כן בכ״י. בדפוסים צונזר ל: ״פלחי כוכביא״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד 34: ״תחתיהן״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״תחתיהם״.

priests of the Lord Princes of the Holy One, blessed be He.

the possessions of the nations Heb. חֵיל גּוֹיִם, the possessions of the nations [after Jonathan].

you shall succeed [them] Heb. תִּתְיַמָּרוּ [derived from תְּמוּרָה, exchange]. You shall enter in their stead into the glory they have taken until now.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ואתם – כבר אמרתי כי כל כהן לעולם הוא משרת, והעד משרתי אלהינו, והנה יהיו הגוים כנגד ישראל וישראל כנגד בני אהרן, על כן חיל גוים כנגד המעשר.

יו״ד תתימרו תחת אל״ף מגזרת את י״י האמרת (דברים כ״ו:י״ז).

כהני The priests. I said already that the meaning of כהן is, one that ministers; it is therefore qualified here by the genitive of our God. The other nations will resemble the Israelites, and the Israelites will be like the Aaronites; the Israelites will therefore receive the abundance of nations as their tithes.

תתאמרו═תתימרו Shall ye boast yourselves. Comp. האמרת thou hast boasted (Deut. 26:17).⁠¹

1. Ibn Ezra connects with the same root the word אמיר (17:6). In his commentary on Deuteronomy he explains likewise the verb האמרת to mean thou hast praised, but at the same time approves of the explanation of R. Jehudah Hallevi, that האמרת means thou hast caused to declare.

ואתם – כל ישראל, כהני י״י תקראו – שלא יהא לכם טורח מלאכה ועבודה שהגוים עבדים לכם.

וגם חיל גוים תאכלו – ונכסיהם שישיבו לכם מנחה ודורון ושלל אויביכם ובכבודם – ובעשרם וממשלתם תתימרו – תהיו מרים ואדונים. כמו מרי חלמא לשנאך. ועל מרא שמיא התרוממת. והיוד כמו של תתיפה.

ואתם – לא תהיו צריכים לעבוד עבודתכם, כי בני נכר יעשו אותם, ותהיו פנוים לעבוד את השם. כמו הכהנים שהיו מוכנים ומזומנים לעבודת בית המקדש, כן תהיו פנוים מעסקי העולם ותתעסקו בתורת אלהים ובדברי חכמה לדעת את י״י.

חיל גוים תאכלו – וזה מלבד שיעבדו אתכם בארצם, יביאו לכם למנחה זהב וכסף וכל טוב מארצם.

והחכם ר׳ אברהם ב״ע פירש: והנה יהיו הגוים כנגד ישראל, וישראל כנגד בני אהרן הכהנים, על כן חיל גוים כנגד המעשר.

תתימרו – תתגדלו ותתרוממו בכבודם שהוא ממונם.

תתימרו – היו״ד תחת אל״ף, וכן וי״י האמירך היום (דברים כ״ו:י״ח).

ויונתן תרגם: תתפנקון.

ואתם כהני י״י תקראו – כטעם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות י״ט:ו׳), וכן כתוב ובני דוד כהנים (שמואל ב ח׳:י״ח).

תתימרו – שרשו ימר, וחלילה שיהיה בכל העברי תמורת אות באות, אבל זה היה שרש מיוחד בעברי, ואלו נמצאו בידינו כל הספרים שחברו אבותינו הנה מצאנו עמנו מזה השרש הרבה מאד, ומה פלא אם לא נמצא כי אם אחד כמו רטפש (איוב ל״ג:כ״ה) ואחרים כן.

ועל זה אמר: ואתם כהני השם תקראו כלומר אבל אתם לא תהיו רועי צאן ולא עובדי אדמה כי אם עובדי גבוה כהני השם ומשרתי אל עליון, וכן יהיה שמכם, וכדי שתהיו פנויים לעבודת השם יתב׳ לכן חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו שפירושו תתגדלו ותתרוממו.

וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ. ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך - כענין וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם. [פירוש בראשית (כח יד)]: ברכות אביך - ויברכך גם כן ברכות אביך, והם כאמרו (בראשית כח יד) ׳וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה׳, שהוא נחלה בלא מצרים, וכאמרו (שם) ׳וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׳, והוא אישור עתיד לשרידים אשר ה׳ קורא, כאמרו (במדבר כג כג) ׳כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל׳, וכאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ, וכאמרו (זכריה ח כג) ׳יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם׳. [פירוש בראשית (מט כו)]: ותחילה יאמר לשרידים הכתובים לחיים בירושלים, הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז וגו׳, ואמר כבוד ועוז, כי ה׳כבוד׳ הוא על הקדושה ופעולת הנפש השכלית שהיא ה׳כבוד׳, ו׳עוז׳ - אין עוז אלא מלכות (מכילתא שירה ט), שהוא החלק הגשמי והצלחתו, כי למצליח יצטרך שתיים אלה, היינו החלק הרוחני והגשמי, וכן בעת מתן תורה כשביקש ה׳ לרומם חלק המין כמו שאמרנו, היה נותן לו שני אלה החלקים, באמרו (שמות יט ו) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים׳ - שהוא החלק הגשמי והמלוכה, כלומר שהם יהיו מושלים על האומות האחרות להכניסם תחת כנפי השכינה, כאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ¹, ואמר עוד (שמות שם) ׳וגוי קדוש׳ - שהוא החלק הרוחני, כי קדושה היא הקיום והנצחיות, כאמרם ז״ל (סנהדרין צב.) ׳מה קדוש לעולם קיים׳. [שיעורים לתהלים (כט א)]: ידבר עמים - ינהיג גם את אומות העולם תחתנו - באמצעות ממשלתנו, כי נודיעם ונורה אותם דרך האמת, כאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ, ו⁠[לאומים] תחת רגלינו - שנשפוט אותם במישור. [פירוש תהלים (מז ד)]: אודך - יהי רצון שאזכה לזה שאודה לפניך על כי עניתני - שקיבלת תפילתי לקיים לנו מה שנאמר (דברים ל ז) ׳ונתן ה׳ אלקיך את כל האלות האלה על אויביך׳, ותהי לי לישועה - שלא כליתי עמהם, באופן כי אבן מאסו הבונים - כאמרו (איכה ג מה) ׳סחי ומאוס תשימנו בקרב העמים וגו׳⁠ ⁠׳, היתה לראש פינה - כאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ. [פירוש תהלים (קיח כא-כב)]: וירם קרן לעמו - בביאת המשיח שיהיה ׳עליון למלכי ארץ׳, תהילה לכל חסידיו - וכמו כן הרים תהילה לכל חסידיו, כאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם. [פירוש תהלים (קמח יד)]: שתולים בבית ה׳ - ויהיה [הצדיק] כארז ותמר שתולים בבית ה׳, שיהיה פריו ומעלתו בקודש, להבין ולהורות לכל אומות העולם, כאמרו וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ וגו׳ חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ. [פירוש תהלים (צב יד-טו)]: נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם שאַתָּה מַלְכִּי צֶדֶק תהיה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי - בעניין ההשכלה והעיון שהיא ׳דברת ה׳⁠ ⁠׳, אתה תהיה כהן להיישיר האחרים כולם וללמדם דעת ודרך תבונות, על דרך וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ וגו׳. [שיעורים לתהלים (קי ד)]:

1. - והוא העוז.

כהני – ענין שררה וגדולה כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח).

חיל – עושר.

תתימרו – ענין גדולה ורוממות כמו את ה׳ האמרת (דברים כ״ו:י״ז) ובאה היו״ד במקום האל״ף וכן אשר יומרוך למזימה (תהלים קל״ט:כ׳).

כהני ה׳ – נשיאי המקום.

יאמר לכם – יהיה נאמר עליכם.

ובכבודם תתימרו – אתם תהיו מרוממים בהכבוד שיש עתה אל האומות כי לכם יבוא.

ואתם כהני ה׳ תקראו – אחר שהאומות יביאו לכם עשרם וישרתו אתכם, יהיה גורלכם כחלק הכהנים שאינם צריכים לעבוד האדמה, אלא נוטלים התרומה והמעשר ושאר מתנות.

ובכבודם תתימרו – כמו יתאמרו כל פועלי און (תהלים צ״ד:ד׳), תתכבדו בכבודם (ראב״ע ורד״ק דון יצחק {אברבנאל} וגיזניוס), ורבנו סעדיה ורש״י ורוזנמילר פירשו לשון תמורה, תכנסו תחתם בכבודם. ואולי אפשר גם כן לפרש תתימרו מלשון מריא, כמו תְדֻשָנו, וכן תרגם יונתן: תתפנקון.

כהני משרתי – עיין בפנים, וכן תמצא משרת תואר מוגבל אל שם כהן הכהנים המשרתים, (נחמי׳ י׳. יואל א׳ ט׳ יג. ב׳ יז). תתימרו, כמו תתאמרו, את ה׳ האמרת היום.

ואתם רצונו שיהיה ערך ישראל נגד עכו״ם, כערך הכהן מזרע אהרן נגד העם כולו, כמו שהכהן לא עסק בעבודת אדמה ומרעה צאן, רק העם השפיקו צרכיו ע״י כ״ד מתנות כהונה, כן ישראל יהיו עובדי ה׳ והעכו״ם יספיקו צרכיהם ישמרו צאנם ואדמתם,

כהני ה׳ תקראו שם כהן הוא שם היחוס המיוחד לזרע אהרן על שראוים לכהונת עבודת הקדש, ובכ״ז לא נקרא משרת ה׳ רק כהן העובד ה׳ לא כהן העוסק בצרכי חול, אומר אתם כהני ה׳ תקראו, זה יהיה שמכם שם הכבוד, וגם יאמר לכם שאתם משרתי אלהינו עובדים עבודתו וכמו שהכהן היה לו ב׳ מעלות,

א. שנטל תרומות ומעשרות כן חיל גוים תאכלו

ב. שהיו מכבדים אותו לפתוח ראשון ולברך ראשון כן בכבודם תתימרו ותתאמרו ותשתבחו כולם יחלקו לכם כבוד.

וְאַתֶּם כל ישראל¹, כֹּהֲנֵי – נשיאי² יְהוָה תִּקָּרֵאוּ³, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם – עליכם⁴, חֵיל – עושר⁵ גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם של האומות⁶ תִּתְיַמָּרוּ – תתגדלו ותתרוממו⁷, כי אליכם הוא יבוא⁸:

1. ר״א מבלגנצי.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. שלא יהא לכם טורח מלאכה ועבודה שהגויים עבדים לכם (ר״א מבלגנצי), ותהיו פנויים לעבוד את ה׳, כמו הכהנים שהיו מוכנים ומזומנים לעבודת בית המקדש, כן תהיו פנויים מעסקי העולם ותתעסקו בתורת אלהים ובדברי חכמה לדעת את ה׳ (רד״ק) . ובמדרש, חביבין ישראל, כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה, שנאמר ״ואתם כהני ה׳ תקראו״, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב, ז) ״כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא״, בזמן שהתורה יוצאת מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה (ילקוט שמעוני).

4. מצודת דוד. אבן עזרא מבאר כי כל כהן הוא גם משרת. ומלבי״ם מבאר שכהן הוא שם היחוס המיוחד לזרע אהרן על כך שראויים לכהונת עבודת הקדש, ומשרת ה׳ הוא רק כהן העובד את ה׳ ולא כהן העוסק בצרכי חול, ואומר הנביא אתם כהני ה׳ תקראו, זה יהיה שמכם שם הכבוד, וגם ״יאמר לכם שאתם משרתי אלהינו״ עובדים עבודתו.

5. מצודת ציון.

6. שהיה להם עד עתה (רש״י, מצודת דוד). דהיינו בעושרם וממשלתם (רד״ק).

7. רד״ק, מצודת דוד. כי מלבד זאת שיעבדו אתכם בארצם, גם יביאו לכם זהב וכסף וכל טוב מארצם למנחה (רד״ק). ובמדרש, מהו תתימרו? חילוף, כמו דאת אמר (ויקרא כז, לג) ״וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ״, אמר הקב״ה, בעולם הזה נתחלפתם מן הרעב (איכה ד, ח) ״חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת״, ולעתיד לבוא יש לכם להתחלף מן השובע, רואים אתכם היום ואומרים אלו הם ולמחר אומרים אין אלו הם (ילקוט שמעוני).

8. רש״י, מצודת דוד. מלבי״ם מבאר שיהיה ערך ישראל נגד העכו״ם כערך הכהן מזרע אהרן נגד העם כולו, דהיינו כמו שהכהן לא עסק בעבודת אדמה ומרעה צאן, אלא העם סיפקו צרכיו ע״י עשרים וארבעה מתנות כהונה, כן ישראל יהיו עובדי ה׳ והעכו״ם יספקו צרכיהם וישמרו צאנם ואדמתם, וכמו שהיה לכהן שתי מעלות, הראשונה שנטל תרומות ומעשרות כן אתם ״חיל גוים תאכלו״, והשניה, כמו שהיו מכבדים אותו לפתוח ראשון ולברך ראשון כן אתם ״בכבודם תתימרו״ כולם יחלקו לכם כבוד.

(ז) תַּ֤חַת בׇּשְׁתְּכֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה וּכְלִמָּ֖ה יָרֹ֣נּוּ חֶלְקָ֑ם לָכֵ֤ן בְּאַרְצָם֙ מִשְׁנֶ֣ה יִירָ֔שׁוּ שִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לָהֶֽם׃

Instead of your shame, double, and instead of dishonor they will rejoice in their portion. Therefore in their land they shall possess double, everlasting joy shall be to them.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

חֲלַף דִבְהַתְהוּן וְאִתְכְּנַעְתּוּן עַל חַד תְרֵין בְּטַבְוָן דַאֲמָרֵית לְכוֹן אַיְתֵי לְכוֹן וְיִתְבָּהֲתוּן עַמְמַיָא דַהֲווֹ מִשְׁתַּבְּחִין בְּחוּלַקְהוֹן בְּכֵן בְּאַרְעֲהוֹן עַל חַד תְּרֵין יַחְסְנוּן חֶדְוַת עֲלָם תְּהִי לְהוֹן.

לכן בארצם משנה יירשו – (כתוב ברמז רצ״ט).

ובדל מא אסתחיתם צ׳עפא וכ׳זיתם ממן כאנו ירנון בקסמהם לד׳לך פי בלדאנהם תרת׳ון צ׳עפא כד׳אך אלצאלחון פרח אלדהר יכון להם.

תחת [בשת]⁠כם משנה [וכלמה] ירונו חלקם – שיעורו: ״תחת בשתכם וכלמתכם תר⁠[ונו משנה¹ בחלקכם]״, כלומר, ש⁠[אתם] תשמחו בחלק⁠[כם, שיוסי]⁠פהו [על]⁠יכם, כפליים, כדרך ש⁠[בוש]⁠תם מה⁠[אסון] אש⁠[ר סבלתם]. ואי⁠[לו השי]⁠גו את השמחה רק כשיעור הסבל מהאסון, זה היה עצום; על אחת כמה וכמה כשתעלה עליו כפליים.

1. לפי המשך העניין מתבקשת בהשלמה המלה ׳משנה׳ או בדומה לה, בניגוד לדרנבורג.

תחת בשתכם – שהיה משנה ואף הם כלמה ירנו [תמיד]⁠^א חלקם. [כלומר תחת אשר עד הנה תמיד היו עמי רוננים, כלמה חלקם. יש רנה שהוא אבל, כמו קומי רוני בלילה (איכה ב׳:י״ט), וכמו ותעבור הרנה (מלכים א כ״ב:ל״ו) דאחאב.]⁠^ב

א. המלה בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיעה בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. המלה חסרה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653.

Instead of your shame which was twofold, even they would constantly bemoan their disgrace as their lot. That is to say that instead of until now My people were constantly bemoaning disgrace, their lot... There are instances of רִנָּה that is an expression of mourning. Comp. "Rise, cry (רֹנִּי) at night" (Lam. 2:19), and comp. "A cry (הָרִנָּה) passed through the camp" (Melakhim I 22:36), concerning Ahab's death.

תחת בשתכם משנה – כפול.

לכן בארצכם משנה – כפול כבוד.

ירשו – ישראל.

וכלימת עולם תהיה להם לאומות.

תחת בשתכם משנה – תירשו.

וכלמה – ותחת כלמה.

ירנו חלקם – בחלקם.

והנה פירש מלת משנה שאמר לכן בארצם משנה יירשו.

משנה Double. The verb you shall inherit is to be supplied.

ותחת כלמה═ובלמה And for confusion.

Therefore in their land, etc.

This is the explanation of the word double in the first part of the verse.

תחת בשתכם – שהובישו אתכם בשת משנה – וכפול יותר ממה שקצפתי עליכם להורישכם ולהכחידכם מן הארץ.

משנה – אשלם לכם בארצם כמו שמפרש והולך.

ועל כלמה – שהכלימו עמי ירנו – עמי בחלקם ונחלתם שיהיו להם מאתי.

שלכן – על אשר הובישו והכלימו את עמי לגרשם מנחלתם.

בארצם – של אויביהם. ומקרא זה נותן טעם למקרא שלמעלה, שאומר חיל גוים תאכלו לפי שתשרתוני שהיית אומר חס ושלום שמא יש עולה ומשוא פנים בדבר. לכך אומר תחת בשתכם שביישו אתכם משנה תירשו בארצם. משנה, לאכול חיל גוים וכבודם ולא חנם תאכלוהו.

תחת בשתכם – שהייתם בגלות לבשת ולחרפה, ותחת אותו הבשת יהיה לכם משנה – הפכו, והוא הכבוד. על פי שנים שהיה לכם בשת,⁠^א יהיה לכם כבוד.

ויונתן תרגם: חלף דבהתתון ואתכנעתון על חד תרין בטבוון די אמרתי אייתי לכון.

וכלימה ירונו חלקם – תחת שזכר עומד במקום שנים: ותחת כלימה שהיה להם בגלות, ירונו בחלקם הטוב שאתן להם.

ויונתן תרגם: ויתבהתון עממיא דהוו משתבחין בחולקהון.

לכן בארצם משנה יירשו – ולא יצטרכו לצאת מארצם לסחורה להרויח ממון, כי בארצם יירשו מטוב העולם משנה ממה שהיה להם, ואותה השמחה תהיה להם לעולם – שלא תפסק.

א. כן בכ״י פריס 195. בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13 חסרה מלת: ״בשת״.

תחת בשתכם משנה וכן ירנו חלקם – הכל לישראל, וכן בארצם ויירשו עם להם, וכן כל דרך העברי ודברי הנביאים בפרט לשנות המליצה גם להסתיר לפעמים, כי כן היו כל דרכי הנביאים, כענין מה שאמר המורה במין השני מן המשלים (מורה נבוכים הקדמה).

וטעם משנה – כמ״ש פעמים רבות אינו תמיד לדקדוק אבל לחזוק וכפל וכזה בסימן המשנה כמו צהרים, ערבים, עצלתים, וכן פרשתי כפלים בכל חטאתיה (ישעיהו מ׳:ב׳), וכן פי שנים ברוחך (מלכים ב ב׳:ט׳), ואינו כן פי שנים בכל אשר ימצא לו (דברים כ״א:י״ז), כי אותו הוא מדוקדק ומצומצם, כי האחים ידקדקו בזה. ואולם משנה הנזכר בכל זה הפסוק אינו מצומצם, והראשון נאמר על משנה שברון ובשת וכלימה, והשני משנה הפך כל זה, ופירוש הפסוק כאלו אמר כי תחת שהיה להם בגלות כפל משנה בשת וכלימה, הוא בבנין בית שני ירנו בחלקם, כטעם חלק כחלק יאכלו (דברים י״ח:ח׳), כלומר כשעור הבושת והכלימה, לכן בארצם משנה שמחה יירשו, כמו שיפרש אחר כך שמחת עולם וגו׳ – כאלו אמר כי כמו שהשיגו בגלות בבל בשת וכלימה חזק כן ירנו, ובירושלים שמחה חזקה יירשו. וכבר הודעתיך שדרך הנביאים לאמר במוחלט וזה גם כן להסתיר עם היותו נכון בהגיון.

ואמנם אומרו תחת בשתכם משנה וגומר אפשר לפרשו במקום שהייתם בגלות בבושת ובחרפה יהיה לכם משנה כבוד ונחלה ושמחה, ויהיה הכתוב קצתו לנכח תחת בשתכם וקצתו לשון נסתר ירונו חלקם תהיה להם וכולו על ישראל. ויותר נכון לפרש תחת בשתכם בגלות משנה מהבושה והכלימה והאומות ירונו חלקם ושמחים בכלימת ישראל לכן אותם האומות בארצם משנה וכפל מאותו בושת וכלימה יירשו ולישראל יהיה בהפך ששמחת עולם תהיה להם כי כמו שהאומו׳ היו מרננים בבושת ישראל וכלמתם כן ישראל שמחת עולם תהיה להם כאשר יירשו האומות בארצם משנה וכפל מהכלימה והבושה אשר קבלו ישראל בידיהם.

משנה – כפול כמו וכסף משנה (בראשית מ״ג:י״ב).

תחת – במקום הבושת שהיה לכם יהיה לכם משנה פי שנים מהכבוד.

וכלימה – ותחת הכלימה שהיה להם בגלות ירונו וישמחו בחלקם הטוב שאתן להם.

לכן – בעבור הכלימה שהיה להם מן העכו״ם לזה יירשו בארצם ירושה כפולה ומרובה.

שמחת עולם – כי לא יגלו עוד מארצם.

תחת בשתכם משנה – תחת בשתכם שהיתה משנה, כלומר כפולה ומכופלת, כלומר גדולה בתכלית, כמו ומשנה שברון שברם (ירמיהו י״ז:י״ח), ותחת שהיו הגוים מרננים ואומרים עליכם חלקם של אלו אינו אלא כלמה, לכן בארצם וגו׳ (Vitringa, Diodati ורוזנמילר) ולפי זה יובן למה התחיל לנכח וסיים לנסתר, כי אחר שאמר שהגוים היו אומרים כלמה חלקם של אלו, אמר גם הוא לנסתר לכן חלקם של אלו יהיה זה, שבארצם משנה יירשו, טובה כפולה יירשו: וראב״ע רד״ק וגיזניוס פירשו תחת בשתכם יהיה לכם משנה, ותחת כלמה ירנו בחלקם הטוב, ולפי זה אין טעם לשנוי הלשון מנכח לנסתר, גם תבת לכן לא תתישב, ועוד הנה העקר חסר, כי מי יאמר שהכוונה במשנֶה משנה טובה, ומשמעות הלשון אינו אלא משנה בושה.

בשתכם, וכלמה – הבדלם מבואר למעלה (ל׳ ג׳) ותתימרו שבפסוק הקודם נמשך לפה,

תתימרו – משנה, וכן מלת תחת נמשך גם לכלמה.

תחת בשתכם – (הבושה היא מעצמו והכלמה היא מאחרים), תחת בשתכם שהיה להם בושה בעצמכם על שאבדתם כל חמדה (תתאמרו) משנה תקבלו כבוד כפול, (ותחת) כלמה מאחרים שנכלמתם על אורך הגלות,

ירנו חלקם אלה שהכלימו אותם הם עצמם ירונו שירים ורננות על חלקם של ישראל (כמו שרנו תחלה עליהם שירי חרפה ובוז) יאמרו ברינתם ושיריהם לאמר,

לכן – תחת הבושה עתה בארצם משנה יירשו כי יירשו ארץ שלשת עממים נוסף על השבעה שירשו מקודם, ותחת הכלמה על ארך גלותם עתה שמחת עולם תהיה להם – וזה ישקל בפלס נגד אורך הגלות.

תַּחַת – במקום¹ בָּשְׁתְּכֶם – הבושת שהיתה לכם² שהייתם בגלות לבושת ולחרפה³, יהיה לכם⁴ מִשְׁנֶה – פי שניים מהכבוד⁵, וּבמקום⁶ הַכְלִמָּה שהיתה להם בגלות⁷ יָרֹנּוּ וישמחו⁸ בְּחֶלְקָם הטוב שאתן להם⁹, לָכֵן בעבור הכלימה שהיתה להם מן העכו״ם¹⁰ על אשר הובישו והכלימו את עמי לגרשם מנחלתם¹¹, בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה – ירושה כפולה¹² יִירָשׁוּ ולא יצטרכו לצאת מארצם לסחורה¹³, שִׂמְחַת עוֹלָם¹⁴ תִּהְיֶה לָהֶם כי לא יגלו עוד מארצם¹⁵:

1. מצודת דוד.

2. רד״ק, מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. וחלק מן הכתוב בלשון נוכח וחלק בלשון נסתר (אברבנאל), ועבר המקרא כדרכו מלשון נוכח ללשון נסתר, ראה רד״ק בישעיהו לח, יב ובירמיהו ד, ב.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק, מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. רד״ק.

12. מצודת דוד.

13. רד״ק.

14. שמחה שלא תפסק (רד״ק).

15. מצודת דוד. מלבי״ם מבאר תחת בשתכם שהיתה לכם בושה בעצמכם על שאבדתם כל חמדה תקבלו כבוד כפול, ותחת הכלימה שנכלמתם מאחרים על אורך הגלות, ״ירנו חלקם״ אלה שהכלימו אותם הם עצמם ירונו שירים ורננות על חלקם של ישראל, כמו שרונו תחילה עליהם שירי חרפה ובוז, וכך יאמרו בשירתם, תחת הבושה עתה בארצם משנה יירשו, כי יירשו ארץ שלושת עממים נוסף על השבעה שירשו מקודם, ותחת הכלימה על אורך גלותם עתה שמחת עולם תהיה להם, וזה ישקל בפלס נגד אורך הגלות.

(ח) כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט שֹׂנֵ֥א גָזֵ֖ל בְּעוֹלָ֑ה וְנָתַתִּ֤י פְעֻלָּתָם֙ בֶּאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם׃

For I Hashem love justice; I hate robbery with iniquity. And I will give them their recompense in truth, and I will make an everlasting covenant with them.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי אֲנָא יְיָ רָחֵימְנָא דִינָא מְרַחֵק קֳדָמַי שִׁקְרָא וְאוֹנָסָא וְאֶתֵּן אֲגַר עוֹבָדֵיהוֹן בִּקְשׁוֹט וּקְיַם עֲלַם אֶגְזַר לְהוֹן.

אני י״י אוהב משפט שונא גזל בעולה – שנו רבותינו לולב הגזול פסול, מ״ט אמר רבי יוחנן משום ר״ש בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר שונא גזל בעולה, משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך והלא כל המכס שלך הוא, אמר להם ממני יראו עוברי דרכים ואל יבריחו את המכס, אף הקב״ה אמר ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל. א״ר לוי כל מי שהוא נוטל לולב הגזול למה הוא דומה ללסטים שהוא יושב בפרשת דרכים ומקפח את העוברים ואת השבים, חד זמן עבר חד לגיון בעי למגבי דימוסיא דחדא מדינתא וקם עליה וקדמיה וקפחיה ונסב כל מה דהוה גביה, בתר יומין איתצד ההוא ליסטאה ואתיהב בפילקי שמע ההוא לגיונא ואזל לגביה, אמר ליה הב לי מה דקפח ההוא גברא ונסב מידי ואנא מילף עליך זכו, אמר כל מה דקפחת מינך לית לי אלא טפיטא הדין, א״ל הב לי ואנא מילף עליך זכו קדם מלכא, יהב ליה טפיטא דנסב מיניה א״ל למחר את נפיק לדינא קדם מלכא קרי לך ואמר לך אית לך בר נש דמילף עלך זכו ואת א״ל אית לי לגיון פלן והוא משלח קרי לי ואנא מילף עלך זכו, למחר נפק לדינא קרי ליה מלכא א״ל אית לך בר נש דמילף עלך זכו אמר ליה לגיון פלן, שלח מלכא וקרי ליה א״ל מה את חכים מילף זכו בהדין גבר, א״ל חכים אנא בההוא זמנא דשלחתני למיגבי דימוסיא דממדינתא פלן דקם עלי וקדמי וקפחי ונסב כל דהוה גבי והדין טפיטא מסהיד עלי, התחילו הכל אומרים אוי לו לזה שסניגורו נעשה קטיגורו, כך אדם לוקח לולב לזכות בו אם היה גזול הוא צווח לפני הקב״ה ואומר גזול אני חמוס אני ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שסניגורו נעשה קטיגורו.

לאני אללה מחב אלחכם שאני אלגצב מע אלג׳רם ואעטיהם אג׳רתהם בחק ועהד אלדהר אעהדה מעהם.

כי אני אהב משפט שנא גזל בעולה – לכך איני מקבל עולות העמים שכולן גזל.

ונתתי פעלתם – של ישראל שתהא באמת.

או ונתתי פעלתם – שכר שסבלו גדופי האומות על כבודי באמת.

For I am the Lord, Who loves justice, hates robbery in a burnt offering Therefore, I do not accept burnt offerings from the heathens (the nations [Parshandatha, Keli Paz]), for they are all results of robbery.

and I will give their wage The wage of Israel, which shall be in truth. Alternatively, I will give the reward for the deeds they performed, for they suffered the derisions of the heathens (the nations [Mss. and Keli Paz]) for My honor in truth.

כי וגו׳ – הטעם אשלם להם גמול, כי אני אוהב צדק שונא גזל אפי׳ בעולה שהיא קרבה לפני, על כן ונתתי פעולתם כמו שכרם, כמו ולא תלין פעולת שכיר (ויקרא י״ט:י״ג).

והנה טעם גזל – שלא אגזלם, כי אם לא אתן להם שכר הנם גוזלי שכר.

For I, the Lord, love judgment, etc. I shall give them their reward, for I love righteousness; I hate robbing even in the burnt offering that is brought to me; therefore ונתתי פעלתם וגו' I will give them their reward, etc. As to פעלתם their reward comp. פעלת the wages (Lev. 19:13).

By these words the expression I hate robbing is explained; as if God said, I shall not rob them; for if I gave them not their reward, I should rob them of their wages.

כי אני י״י אהב משפט – למשרתיי וכהניי.

שנא גזל בעולה – שאילו היה להם חיל גוים חנם בגזל היו מקריבים לפני גזל,

אלא אתן פעלת עבדתם ושכר שירותם באמת – בלי עול וגזל.

כי אני י״י אוהב משפט – נותן טעם למה שאמר שיתן להם משנה, אמר: כי אני אוהב משפט, וזה יהיה עול ולא משפט, כי ישראל שהם מבחר הגוים, ואשר דבקו בי״י כל ימיהם, וארכו להם ימי הגלות והרעה, אם לא יהיה להם עוד תקוה לא יהיה משפט. ואני י״י אוהב משפט – אוהב שיעשו אותו בני האדם, כל שכן שאעשהו אני, כי אפילו בעבודתי אני שונא גזל, וזהו בעולה, כמו שאמר: והבאתם גזול (מלאכי א׳:י״ג). אם כן, על כל פנים כיון שאני אוהב משפט ושונא הפכו, שהוא גזל, צריך שאגמול להם תחת גלותם ורעתם רב טובה, כפליים מה שהיה להם ברעה, כי הכל סבלו לשמי.

לפיכך: ונתתי פעלתם באמת – שכר פעלתם שפעלו ועשו לשמי, אתן להם באמת.

וברית עולם – שלא יהיה לו הפסק, אכרות להם, לא כברית אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים שהיה לו הפסק.

בעולה – אף בעולה.

באמת – בתאר חזק וקיים, כי זה הוא גדר האמת ולכן פרש וברית עולם.

והנה יהיה זה לפי שאני ה׳ אוהב משפט ומודד מדה כנגד מדה ושונא גזל בעולה, ופירשו המפרשים שאפילו בעולה הנקרבת על גבי המזבח הקדוש ברוך הוא שונא הגזל וכמו שאמר והבאתם גזול (מלאכי א, יד) וכל שכן שאהיה אוהב המשפט בין בני אדם, ולי נראה עולה מלשון מעלה שהקדוש ברוך הוא אוהב משפט ושונא הגזל והחמס שעושה אותה אומה מהאומות מתוך מעלתה לנכנעים תחתיה ולכן ונתתי פעולתם של האומו׳ באמת ואמנם לישראל ברית עולם אכרות להם

שנא גזל – יש ספרים שהזי״ן בסגול והמלה מלעיל גָזֶל אבל בספרים הטובים בצירי ומלרע.

אוהב משפט – לכן נכון הדבר שיקבלו ישראל את הטובות האלה.

שונא גזל בעולה – אפי׳ בהבאת העולה אני שונא אם בא מגזל וכמ״ש והבאתם גזול וכו׳ הארצה אותה (מלאכי א׳:י״ג).

פעולתס – שכר פעולתם אתן באמת.

וברית עולם – ברית המתקיים לעולם אכרות להם.

שנא גזל בעולה – כל כך אני אוהב משפט שאני שונא הגזל גם אם יביאו ממנו עולות לפני, כטעם והבאתם גזול (מלאכי א׳:י״ג) (היירונימוס ורש״י ראב״ע ורד״ק), ויונתן ולודוביקוס De Dieu ורוזנמילר וגיזניוס פירשו לשון עַוְלָה, ולפי זה לא תתיישב הבי״ת, והיה לו לומר ועולה.

כי אני ה׳ אהב משפט – ומוכרח שכמו שנמשך הגלות זמן ארוך כן אשמחם בתשועה נצחיית, ואני שנא גזל אף בקרבן עולה כמ״ש והבאתם גזול, ומוכרח שאשיב להם גזילת ארצם עם פירות ושבח, ולכן בארצם משנה יירשו ונתתי פעלתם באמת – יען שאני אוהב משפט, וגם בריתי יהיה לנצח.

והטעם שאשלם להם גמול¹, כִּי אֲנִי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט² ומודד מידה כנגד מידה³, לכן נכון הדבר שיקבלו ישראל את הטובות האלה⁴, ואני ה׳⁵ שֹׂנֵא גָזֵל אפילו⁶ בְּעוֹלָה שקרבה לפני⁷, לפיכך איני מקבל עולות העמים שכולן גזל⁸, ומוכרח שאשיב לישראל את גזילת ארצם⁹, לפיכך בארצם מִשְׁנֶה יירשו¹⁰, וְנָתַתִּי – ואתן שכר¹¹ פְעֻלָּתָם של ישראל, שיהיה¹² בֶּאֱמֶת¹³, וּבְרִית עוֹלָם¹⁴ אֶכְרוֹת לָהֶם:

1. אבן עזרא, רד״ק. ומוכרח שכמו שנמשכה הגלות זמן ארוך כן אשמחם בתשועה נצחית (מלבי״ם).

2. אוהב שיעשו אותו בני האדם, וכל שכן שאעשהו אני (רד״ק).

3. אברבנאל.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. אבן עזרא, רד״ק, מצודת דוד.

7. אבן עזרא. כלומר אפילו כאשר הדבר הוא לעבודתי אני שונא גזל (רד״ק). ובמדרש, שנו רבותינו לולב הגזול פסול, מאי טעמא? אמר רבי יוחנן משום ר״ש בן יוחאי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר ״שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה״, משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדיו תנו מכס למוכסים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך והלא כל המכס שלך הוא?! אמר להם ממני יראו עוברי דרכים ואל יבריחו את המכס, אף הקב״ה אמר ממני ילמדו בני ויברחו מן הגזל (סוכה ל., ילקוט שמעוני). ועוד במדרש, אדם לוקח לולב לזכות בו, אם היה גזול הוא צווח לפני הקב״ה ואומר ׳גזול אני חמוס אני׳ ומלאכי השרת אומרים אוי לזה שסניגורו נעשה קטיגורו (ילקוט שמעוני).

8. רש״י.

9. עם פירות ושבח (מלבי״ם).

10. מלבי״ם.

11. מצודת דוד.

12. רש״י.

13. ניתן גם לבאר ״ונתתי פעלתם באמת״ דהיינו שכר שסבלו גדופי האומות על כבודי באמת (רש״י). כלומר כיוון שאני אוהב משפט ושונא הפכו שהוא גזל, צריך שאגמול להם תחת גלותם ורעתם רוב טובה, כפליים מה שהיה להם ברעה, כי הכל סבלו לשמי (רד״ק).

14. דהיינו ברית המתקיים לעולם (מצודת דוד), וללא הפסק, לא כברית אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים שהיה לו הפסק (רד״ק).

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ט) וְנוֹדַ֤ע בַּגּוֹיִם֙ זַרְעָ֔ם וְצֶאֱצָאֵיהֶ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעַמִּ֑ים כׇּל⁠־רֹֽאֵיהֶם֙ יַכִּיר֔וּם כִּ֛י הֵ֥ם זֶ֖רַע בֵּרַ֥ךְ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And their seed shall be known among the nations, and their offspring among the peoples. All that see them shall acknowledge them, that they are the seed which Hashem has blessed.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְיִתְרַבּוּן בְּעַמְמַיָא בְנֵיהוֹן וּבְּנֵי בְנֵיהוֹן בְּגוֹ מַלְכְּוָתָא כָּל חֶזְאֵיהוֹן יִשְׁתְּמוֹדְעִינוּן אֲרֵי אִינוּן זַרְעָא דְבָרְכֵהּ יְיָ.

ונודע בגוים זרעם – אל תהי קורא זרעם אלא זרועם שהקב״ה עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם, ומי עומד להם בזרוע הקב״ה שנאמר י״י חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים, אותם שמשכימים בכל בקר ובקר לבקש רחמים על הישועה והתאבלו על ציון.

יערף בה פי אלאמם נסלהם וד׳ראריהם פי מא בין אלשעוב וכל מן ראהם ית׳כתהם אנהם נסל בארך אללה פיה.

ונודע בגוים – לא יורה זה הכתוב שישראל יהיו עוד מפוזרים, רק יודעו בינות הגוים הבאים לחוג את חג הסכות, ככתוב בספר זכריה (זכריה י״ד:י״ח), והנותנים מס.

And their seed shall be known. This prediction does not imply that Israel will again be scattered among the nations, but that they will be known among the nations, who will come up to the holy land to celebrate the feast of Tabernacles (comp. Zec. 14:16), and among them that will bring the tribute.

ונודע בגוים – כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחורה, אף על פי שלא יצטרכו, יהיו נודעים ונכרים לרוב הכבוד והגדולה שיהיה להם, וילכו בבגדי חופש וריקמה, יאמרו עליהם: אלו בני ישראל הם, אלו זרע ברך י״י הם.

ובאמרו: זרעם וצאצאיהם – כי הבחורים הם שילכו לתאותם לראות ארצות הגוים.

כל ראיהם יכירם – כן היה בגלות בבל כמו שקדם כן משחת מאיש מראהו (ישעיהו נ״ב:י״ד), לכן אמרו אחריו: כי הם זרע ברך וגו׳ – הוא תנאי מצורף אל יכירום, והקש על זה במקום ראוי.

באופן שיהיה נודע בגוים זרעם וצאצאיהם שהיו בגלות בתוך העמים הנה עתה אחרי גאולתם כל רואיהם יכירום שהם זרע ברך ה׳. והמפרשים פירשו ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים על בני ישראל אחרי הגאולה כשילכו בארצות הגוים לטייל או לסחורה שיהיו נודעים ונכרים שהם זרע ברך ה׳. והותרה בזה השאלה הה׳.

ובספרי אמרו ואתם כהני ה׳ תקראו חביבין ישראל כשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה׳ תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אינו מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא, וכן דרשו בפסיקתא ונודע בגוים זרעם אל תהי קורא זרעם אלא זרועם שהקדוש ברוך הוא עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם ומי עומד עליהם בזרוע הקדוש ברוך הוא שנאמר ה׳ חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אותם שמשכימין בכל בקר לבקש רחמי׳ על הישועה ונתאבלו על ציון ודרך דרש הוא.

וצאצאיהם – מלשון יציאה והם הבנים.

יכירום – מלשון הכרה.

ונודע בגוים זרעם – זרע ישראל יהיה ניכר בחשיבות.

וצאצאיהם – הבנים היוצאים מהם יהיו נודעים בתוך העמים וכפל הדבר במ״ש.

כל רואיהם – כל הרואה אותם יכיר בהם אשר הם זרע המבורך מה׳.

זרעם, צאצאיהם – הבדלם מבואר למעלה (מ״ד ג׳), וההבדל בין עמים וגוים למעלה (א׳ ד׳).

ונודע – זרעם יהיו נודעים בגוים לשם ותהלה, ולא לבד זרעם הגדולים כי גם צאצאיהם הקטנים, ולא לבד בגוים עכו״ם הפחותים כי גם בתוך העמים החשובים, יהיו נודעים בשם עד שכל רואיהם יכירום לאמר עליהם שהם הם הזרע אשר ברך ה׳, כי יהיו מצויינים בהדרת קדש.

וְנוֹדַע – וניכר בחשיבותו¹ בַּגּוֹיִם יהיה² זַרְעָם של ישראל³, וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים החשובים⁴ יהיו נודעים⁵, כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם יכירו בהם⁶ כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ – המבורך מאת⁷ יְהוָה, כי יהיו מצויינים בהדרת קודש⁸:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד. ואין הכוונה שיהיו ישראל יהיו מפוזרים ביניהם, אלא שיִוָּדְעוּ בין הגויים הבאים לירושלים לחוג את חג הסוכות (כמבואר בזכריה יד, טז), ובין הגויים הנותנים מס (אבן עזרא). ורד״ק מבאר כשילכו בארצות הגויים לטייל או לסחורה, אף על פי שלא יצטרכו, יהיו נודעים וניכרים לרוב הכבוד והגדולה שיהיה להם שילכו בבגדי חופש וריקמה, ויאמרו עליהם אלו בני ישראל הם, אלו זרע ברך ה׳ הם. ובמדרש, אל תהי קורא ״זַרְעָם״ אלא ״זְרוֹעָם״ שהקב״ה עתיד ליתן להם נצחון על אויביהם, ומי עומד להם בזרוע? הקב״ה, שנאמר (לעיל לג, ב) ״יְהוָה חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים״, אותם שמשכימים בכל בוקר ובוקר לבקש רחמים על הישועה והתאבלו על ציון (ילקוט שמעוני).

4. מלבי״ם.

5. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי זרעם הם הגדולים וצאצאיהם אלו הקטנים, עכו״ם הם הפחותים שבגויים, והעמים אלו העמים החשובים, ואמר כי לא זו בלבד שהגדולים יהיו נודעים לשם ולתפארת אלא גם צאצאיהם הקטנים, ולא רק בין העכו״ם הפחותים אלא גם בין העמים החשובים. חומת אנך מביא בשם מהר״י הכהן ז״ל שפירש שהיות והגויים הם שבעים אומות וישראל אומה אחת, היינו יכולים לחשוב שהם בטלים כפי שקיימא לן שדבר בטל בשישים כנגדו, לכך אמר ״ונודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים״, וכיון ש״כל רואיהם יכירום״ הרי הם דבר הניכר ודבר הניכר אין לו בטלים כנגדו.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(י) שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗הי⁠־⁠הֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי⁠־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃

I will greatly rejoice in Hashem; my soul shall be joyful in my God. For He has clothed me with the garments of salvation; He has covered me with the robe of victory like a bridegroom puts on a priestly diadem and as a bride adorns herself with her jewels.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲמָרַת יְרוּשְׁלֵם מֶחְדָא אֶחְדֵי בְּמֵימְרָא דַייָ תְּבוּעַ נַפְשִׁי בְּפוּרְקָנָא דֶאֱלָהִי אֲרֵי אַלְבְּשַׁנִי לְבוּשִׁין דְפוּרְקַן מְעִין דִזְכוּ עִטְפַנִי כַּחֲתָנָא דְמִצְלַח בִּגְנוּנֵהּ וּכְכַהֲנָא רַבָּא דְמַתְקַן בִּלְבוּשׁוֹהִי וּכְכַלְתָא דְמִתְקַשְׁטָא בְתִיקוּנָהָא.

רמז תקה

שוש אשיש בי״י – כתיב זה היום עשה י״י נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהקב״ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, וכן הוא אומר שוש אשיש בי״י. משל למטרונא שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי, הרי חתניך ישמחו בנותי, כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדו שלמה, כך הנביאים אומרים לה לירושלים בניך מרחוק יבואו והיא אומרת ישמח הר ציון. ובנותיך על צד תאמנה היא אומרת תגלנה בנות יהודה, וכיון שאמרו לה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדו שלמה שוש אשיש בי״י.

כי הלבישני בגדי ישע – משל ליתומה שגדלה בפלטין אומרים לה אית ליך כלום, היא אומרת להם אית לי מאבא אית לי מסבא, כך ישראל יש להם זכות מאבינו יצחק.

כי הלבישני בגדי ישע – זה יצחק אבינו, מעיל צדקה יעטני זה אבינו יעקב, כחתן יכהן פאר וגו׳, אתה מוצא כיון שעמדו ישראל על הר סיני היו מצמצמין עצמן ככלה פותחין אחת וקומצין אחת.

רמז תקו

בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה ששה ע״י שלמה שנאמר אתי מלבנון כלה. לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נופת תטופנה שפתותיך כלה, גן נעול אחותי כלה, באתי לגני אחותי כלה, ושלשה על ידי ישעיה ותקשרים ככלה, וככלה תעדה כליה, והדין ומשוש חתן על כלה, ואחת ע״י ירמיה התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה, וכנגדם לבש הקב״ה עשרה לבושים. הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת. הלבוש השני שלבש הקב״ה ליפרע מאנשי דור המבול של גאות שנאמר י״י מלך גאות לבש. הלבוש השלישי שלבש הקב״ה ליתן תורה לישראל של עוז שנאמר לבש י״י עוז התאזר. הלבוש הרביעי שלבש הקב״ה ליפרע ממלכות בבל של שלג שנאמר לבושיה כתלג חיור. הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי של נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה הרי תרי, והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה היה שנאמר וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי. הלבוש התשיעי שילבש הקב״ה ליפרע ממלכות רביעית היא אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך. הלבוש העשיר שילבש הקב״ה ליפרע מגוג ומגוג הוא הדור שנאמר זה הדור בלבושו, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע מכל לבושים שלבשת אין לך נאה כזה שנאמר זה הדור בלבושו.

כחתן יכהן פאר – אמר רבי חנא בר חנינא מכאן לחתן שמסב בראש שנאמר כחתן יכהן פאר מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנא לן דתנא דבי רבי יהושע וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.

והם יקולון נסר באללה סרורא ותפרח נפוסנא ברבנא אד׳ אלבסנא ת׳יאב אלגות׳ ובממטר אלעדל שמלנא ככ׳תן ירוס בפכ׳ר וכערוס תתזין באלאתהא

הלבוש האמור על הישועה והצדק, שהצדיקים ילבשו אותו, אין הוא יותר מאשר שהם ישיגו אותם. אשר לצדק, הריהו בבחירתם. אשר לישועה – לכשיהיו ראויים לה. דימה זאת ללבוש לפי שהוא עוטה [את הגוף]. כמו שמקובל כאשר אדם משופע במעשים או מידות ממשילים אותם ללבושו כמאמר איוב על הצדק צדק לבשתי וילבשני (איוב כ״ט:י״ד). ואמר יחזקאל על החרדה חרדות ילבשו (יחזקאל כ״ו:ט״ז). ואמר דוד על הארץ לבשו כרים הצאן (תהלים ס״ה:י״ד). והואיל והפרשה סובבת על הצדיקים הגמורים, החל לגלות צדקתם לעיני כל העמים.

(י-יא) ליס אללבאס אלמקול עלי אלגות׳ ואלעדל אן אלצאלחין ילבסונה מא הו שי אכת׳ר מן אנהם ינאלונהמא פאמא אלעדל פבאלאכ׳תיאר ואמא אלגות׳ פבאלאסתחקאק פשבה ד׳לך באללבאס לכון ד׳לך שאמלא כמא מן אלעאדה אד׳א עם אלאנסאן מא כאן מן אלאפעאל או אלאכ׳לאק שבה בלבאסה כק׳ איוב ען אלעדל צדק וילבשני וקאל יחזקאל חרדות ילבשו ען אלאזעאג׳ וכד׳לך קאל דוד ען אלארץ׳ לבשו כרים הצאן ולעלה אן אלקצה ען אלכאמלין אלצלאח הוד׳א יתוכד פי אט׳האר צלאחהם בחצ׳רה גמיע אלאמם.

ומעני תמת׳ילה באלנבאת אד׳ קאל כי כארץ תוציא צמחה לאנהם טול מקאמהם פי אלגלות כאנו כאלזארעין פכמן מא עמלוה ואנסתר כמא יכמן אלזרע פי אלארץ׳ ופי וקת אלישועה יט׳הר פיחצדוה מת׳לא. ומנה קאל הנאך ממת׳לא הזרעים בדמעה ברנה יקצרו. ופרק אג׳זא חסנאתהם פמנהם מן שבה בג׳נה ומנהם מן שבה באלבור חסב אקסאמהמא ללכת׳רה ואלקלה.

כחתן – אשר ילבש לבושי פאר ככהן גדול.

וככלה אשר תעדה כליה – תכשיטיה.

like a bridegroom who dons garments of glory like a high priest.

and like a bride, who adorns herself with her jewelry Heb. כֵלֶיהָ, [lit. her utensils, in this case,] her jewelry.

כי הלבישני בגדי ישע – כשם שאמר למעלה: ותושע לו זרועו^א (ישעיהו נ״ט:ט״ז) וילבש צדקה כשריין וכובע ישועה בראשו (ישעיהו נ״ט:י״ז).

מעיל צדקה יעטני – דכתיב למעלה: ויעט כמעיל קנאה (ישעיהו נ״ט:י״ז).

א. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5 (בהשפעת ישעיהו ס״ג:ה׳): ״לי זרועי״.

שוש וגו׳ – אז יאמר ישראל שוש אשיש.

יעטני – פועל עבר מגזרת עוטה אור כשלמה (תהלים ק״ד:ב׳), והם שני בניינים.

כחתן יכהן פאר – הוא פועל יוצא, שהוא מצטרך לפאר נפש כאשר פירשתי במלת ישרתונך (ישעיהו ס׳:ז׳).

תעדה כליה – הם הקשורים על גרגרותיה.

I will greatly rejoice. These are the words which Israel will then proclaim.

יעטני He hath covered me. It is past of עוטה ; יעט covering (Ps. 104:2) is of the same root, though of a different form.⁠¹

יכהן Serveth.⁠² It is a transitive verb, and פאר ornament is the object; it is attended to by the bridegroom; compare my remark on ישרתונך shall minister unto thee (60:7).

And as a bride adorneth herself with her jewels, with the chain round her neck.

1. The Hebrew text has the words מגזרת עוטה והם שני בנינים, of the same root as עוטה, but of a different conjugation. This is not the case; both are of the Kal, but their roots are different; the one is to be derived from עטה, the other from יעט. The reverse would be correct, namely, מבנין עוטה והם ב' שרשים פעל עבר it is the past tense of the same conjugation as עוטה, but the two verbs have different roots. This is perhaps the right reading.

2. A. V., Decketh himself with.

שוש אשיש בי״י – ישראל אומר כן.

שוש אשיש בי״י – אלה הם דברי ירושלם לדעת המתרגם, שתרגם: אמרת ירושלם מחדא אחדי במימרא די״י, או הם דברי ישראל בשובם מהגלות.

וכתב אדוני אבי ז״ל, בי״י – במדת רחמים. באלהי – במדת הדין. ועל כן כפל: שוש אשיש. ועוד, כי כאשר זכר מדת רחמים הגוף והנפש שמחים, אך במדת הדין: תגל הנפש שהיא עליונית, ומקבלת יסורין יותר מהגוף.

בגדי ישע מעיל צדקה – דרך משל, והבגדים הם שילבש אותם האדם, והמעיל הוא שיתעטף בו, לפיכך אמר: יעטני – על מעיל.

יכהן פאר – יגדיל פארו בלבושים נאים, כי הכהן שהוא עובד האל הוא ראש העם וגדולם, לפיכך נאמרה הגדולה בלשון כהונה, וכן: ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח).

ויונתן תרגם: כחתנא דמצלח בגנוניה וככהנא רבא דמתקן בלבושוהי.

כלים – כלי תכשיטיה וקשוריה.

שוש אשיש בי״י – זה דבר הנביא כאלו הוא כל ישראל.

כחתן יכהן פאר – יעשה פעל כהן, וכן ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח), ובכלל כן ענין כל שמוש פעל, וכל פעל הוא תנועה והתנועה סוג לארבע מאמרות, וזכור זה מאד מאד.

שוש אשיש בה׳ וכו׳ עד מי זה בא מאדום. אחרי שניבא הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האומות ושמשחו הקב״ה ויחדו מבין שאר הנביאים לבשר כ״ז לבני הגולה יותר בשלימות מהם זכר דברי ירושלם והאומה והוא אומרו שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלהי ר״ל האמנתי אמונה קיימת שיבא עת וזמן שלא אשב בחשך כאשה מתאבלת על מת אבל בהפך שאז שוש אשיש שמחה כפולה בה׳ המרחם אותי עד שמפני זה תגל נפשי באלהי שהוא מדת הדין, כי תהיה כ״כ שמחת הגאולה עד שישמח לבי במה שעבר עלי מהגלות מפני שבעבורו זכיתי לגאולה והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי בעבור זאת התשועה והגאולה שיעשה ה׳ עמהם בצדקתו ישמח ויגל ישראל. והרר״י קמחי פי׳ שאמר שוש אשיש בה׳ תגל נפשי ב׳ לשונות של שמחה כנגד מדת הדין ומדת רחמים שזכר, וכאשר זכר מדת רחמים אמר שוש אשיש שכולל הגוף והנפש אך במדת הדין אמר תגל נפשי לפי שהנפש היא עליוני׳ ומקבלת ייסורין יותר מהגוף ובגלות לא היו להם כי אם טובות נפשיות ובתורה ובמצות בלבד, ולכן אמר על הגלות תגל נפשי באלהי שאותה הגילה לא תיוחס אלא לנפש לבדה, ואמר כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני להגיד שעשה הקב״ה לישראל כמו שיעשה המלך לעבדו האוהב אותו שהאיש אשר המלך חפץ ביקרו ילבישהו מבגדיו וכמ״ש האיש אשר המלך חפץ ביקרו יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך (אסתר ו, ז - ח) וגו׳ כן הש״י שנאמר בו וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו ילביש לישראל מאותם הבגדים היקרים ע״כ ישמח ויגיל, והוא אומרו כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כי עם היות שהישע והצדקה היו בערכו ית׳ כשרין וככובע בהלחמו בגוים ההם הנה בערך ישראל לא יהיו אלא כמו בגדי הכה״ג בעת עבודתו ולכן אמר בגדי ישע מעיל צדקה ולא זכר שרין ולא כובע, ואמר במעיל יעטני לפי שהאדם לובש בגדיו ומתעטף עליהם כמעיל, והנה המשיל ענינו לחתן ולכלה שהם דמויים מתחלפים בבחינות מתחלפות כי כנגד המלביש שהוא הש״י אמר כחתן יכהן פאר וכנגד האומה אמר וככלה תעדה כליה, וכבר ידעת שבמשלי שה״ש המשיל תמיד הקב״ה לחתן וכנסת ישרא׳ לכלה, וזה הנביא עצמו אמר ג״כ וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (לקמן סב, כה), ויהיה פי׳ הכ׳ כמו החתן שמכין את הפאר וכמו הכלה שתעדה כליה ותכשיטיה וכ״ז אמר לבאר ששון הגאולה והותרה בזה השאלה הו׳.

עוד זכר אחר זה הששון השני שהיה להם מהגלות ע״ד מ״ש למעלה אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני.

מעיל צדקה יעטני – חד מן אלפ״א בית״א מן ב׳ ב׳ לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא.

שוש אשיש – ענין שמחה.

תגל – מלשון גילה וששון.

ישע – מלשון תשועה.

מעיל – שם מלבוש מה.

יעטני – ענין עטיפה.

יכהן – ענין גדולה.

תעדה – מלשון עדי וקשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כ״ג:מ׳).

שוש אשיש – אז יאמר ישראל שוש אשיש בתשועת ה׳ תגל נפשי בעזר אלהי.

כי הלבישני וכו׳ – ר״ל סבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל המעטף את הלובשו.

כחתן – כמו החתן אשר יגדיל פארו וכמו הכלה אשר תתקשט כלי תכשיטים.

שוש אשיש – דברי ירושלים, כתרגום יונתן.

מעיל צדקה – הצלחה, עיין למעלה נ״ט:ט׳.

יעטני – אחר שלא מצאנו שרש יעט, אלא עטה, לא אדע למה לא נקדו יַעֲטֵנִי, ויהיה הפעיל כמו הלבישני, כי הקל לא יפול אלא על הלובש, ועל המלביש אומרים הֶעֱטָה, כמו העטית עליו בושה (תהלים פ״ט:מ״ו), (ויהיה הלבשני עבר ויעטני עתיד, כמו – למטה ס״ג:ט״ז – כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו). ונראה כי בעלי הנקוד חשבו כי שרש יעט נבדל משרש עטה, כי עטה נאמר על הלובש ויעט על המלביש.

כחתן וגו׳ – חוזר לתחלת הפסוק, שוש אשיש כחתן.

יכהן פאר – בשעה שיש לו בראשו פאר ככהן, וכאלו הוא מְכַהֵן מצד אותו פאר שהוא מבגדי כהונה. ואולי תחלת הנחת מלת כהן היתה להורות מי שהוא לבוש בגדים יקרים ונבדלים משאר העם, כטעם ויעשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי (שמות כ״ח:ד׳), ובלשון סורי כהינותא ענינו עושר.

שוש, אגיל – הבדלם מבואר למעלה (לה א׳).

בה׳. באלהי – מבואר הבדלם (א׳ ד׳) וההבדל בין בגד, ומעיל (למעלה נט יז).

שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלהי – השישה היא הפעולות החיצונות שיעשו להוראת השמחה, והגיל היא גילה הלביית על טובה חדשה שלא קוה עליה עד עתה וכן יש הבדל בין ה׳ ובין אלהי, כי אלהי מורה ההשגחה הפרטיית המיוחדת, אומר אני אשיש בגלוי בה׳ שהוא בורא כל,

ואגיל עוד גילה חדשה בלבבי מצד שיתגלה לי שהוא אלהי המיוחד לי בהשגחתו, ומפרש,

כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני – הבגד ילך בו האדם מלמטה והוא תפור כמדתו, והמעיל עשוי לעטות ולהתעטף בו על בגדיו, ואינו תפור למדת האדם, מציין

א. שה׳ ילביש אותי את ישועתו והיא תהיה לי כבגד מלמטה תפור למדתי, שתהיה הישועה פרטית מיוחדת לי לבד,

ב. שמלבד הישועה שיושיעני יכירו כל העמים את צדקתי, ויכירו על ידי דת האמת והאמונה האמתיית ועכו״ם ישליכו את עצביהם, ובזה מעיל צדקה יעטני, זה יהיה כמעיל שאעטה אותו על כל הבגדים ועל הישועה, שיראו כולם צדקתי שיתראה אז לעיני כל, וזה יהיה ג״כ כמעיל בשני פנים,

א. מצד שיתראה בגלוי לעיני כל,

ב. שאינו תפור למדתי כי תכלית התגלות הצדקה יהיה שיכירו כל עכו״ם אמונת ה׳. וזה מגביל נגד שוש אשיש בה׳ מפרש כי הלבישני בגדי ישע, ונגד תגל נפשי באלהי המיוחד לי עפ״י מעשי וצדקתי זה יהיה ע״י שיעטני מעיל צדקה שהכל יראו שהוא אלהי מיוחד לי ע״י צדקתי, ומבאר כחתן – הדלתות מגבילים,

כי הלבישני בגדי ישע כחתן יכהן פאר – כי הישועה תהיה הבגד שאקבל מאתו מנחת שי ונדבה, ובזה ידמה כחתן אשר יכהן את הכלה בבגדי פאר שיתן לה מתנה מצדו,

ומעיל צדקה יעטני ככלה תעדה כליה – ע״י המעיל צדקה שזה יהיה שלי מצד מעשי וצדקתי, אדמה אנכי ככלה אשר תעדה כליה של עצמה נוסף על העדי והפאר שלו שכהן אותה החתן, כי כן המעיל הזה יהיה שלי עפ״י מעשי.

אחרי שניבא הנביא על הגאולה העתידה ונקמת האומות ושמשחו הקב״ה ויחדו מבין שאר הנביאים לבשר כל זאת לבני הגולה, הזכיר הנביא את דברי ירושלים והאומה באומרו¹, אז יֹאמַר ישראל², שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה – בתשועת ה׳³, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי – בעזר אֱלֹהָי⁴, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע – ישועה⁵, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי – יעטוף אותי⁶ כֶּחָתָן אשר⁷ יְכַהֵן – יגדיל⁸ פְּאֵר – פארו⁹ וְכַכַּלָּה אשר¹⁰ תַּעְדֶּה – תתקשט על ידי¹¹ כֵלֶיהָ – תכשיטיה¹²:

1. אברבנאל.

2. רד״ק, אבן עזרא, מצודת דוד. ויונתן תרגם שהם דברי ירושלים.

3. מצודת דוד. ובמדרש, כתיב (תהלים קיח, כד) ״זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְהוָה נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ״, אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהקב״ה, בא שלמה ופירש (שיר השירים א, ד) ״נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ״, וכן הוא אומר ״שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה״, משל למטרונא שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים, אמרו לה באו בניך, אמרה להם ישמחו כלותי, הרי חתניך באו, אמרה ישמחו בנותי, כיוון שאמרו לה הרי בעליך בא אמרה להם הא חדו (-השמחה) שלימה, כך הנביאים אומרים לה לירושלים ״בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ״ (לעיל ס, ד) והיא אומרת ״יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן״ (תהלים מח, יב), אומרים לה ״וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה״ (שם) היא אומרת ״תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה״ (תהלים מח, יב), וכיוון שאמרו לה ״מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ״ (זכריה ט, ט) היא אומרת הא חדו שלמה ״שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה״ (ילקוט שמעוני).

4. מצודת דוד. רד״ק בשם אביו (ר׳ יוסף קמחי) מבאר ״בה׳⁠ ⁠⁠״ במידת הרחמים, ״באלהי״ במידת הדין, ועל כן כפל ״שוש אשיש״, ועוד ביאר, שכאשר הזכיר מידת רחמים הגוף והנפש שמחים, אך במידת הדין ״תגל נפשי״ שהיא עליונה ומקבלת יסורין יותר מהגוף. ואפשר לבאר על דרך הדרש שהכוונה יש לי שמחה על אשר אשיש בה׳, כי עיקר העבודה היא לעבוד את ה׳ בשמחה, ואני שמח על שמחתי (חומת אנך).

5. מצודת ציון. ובמדרש, משל ליתומה שגדלה בפלטין, אומרים לה אית ליך כלום (-יש לך משהו?), היא אומרת להם אית (-יש) לי מאבא אית לי מסבא, כך ישראל יש להם זכות מאבינו יצחק. ועוד במדרש, ״כי הלבישני בגדי ישע״ זה יצחק אבינו״, מעיל צדקה יעטני״ זה אבינו יעקב (ילקוט שמעוני).

6. מצודת ציון. כלומר סיבב אותי בישע ובצדקה כלבוש המסבב את הגוף וכמעיל העוטף את לובשו (מצודת דוד).

7. מצודת דוד.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד. ונאמרה הגדולה בלשון כהונה, כי הכהן שהוא עובד האל הוא ראש העם וגדולם (רד״ק). ורש״י מבאר כחתן אשר ילבש לבושי פאר ככהן גדול. ובמדרש, אמר רבי חנא בר חנינא מכאן לחתן שמסב בראש, שנאמר ״כחתן יכהן פאר״, מה כהן בראש אף חתן בראש, וכהן גופיה מנא לן? דתנא דבי רבי יהושע (ויקרא כא, ח) ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון (מו״ק כח:, ילקוט שמעוני).

10. רש״י, מצודת דוד.

11. והוא מלשון עדי וקשוט (מצודת ציון).

12. רש״י, רד״ק. ובמדרש, בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה, שישה ע״י שלמה... ושלושה על ידי ישעיה... ואחת ע״י ירמיה... וכנגדם לבש הקב״ה עשרה לבושים, הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר, שנאמר (תהלים קד, א) ״הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ״... הלבוש העשירי שילבש הקב״ה ליפרע מגוג ומגוג... הוא הדור שנאמר (לקמן סג, א) ״זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ״, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע מכל לבושים שלבשת אין לך נאה כזה שנאמר ״זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ״ (ילקוט שמעוני).

(יא) כִּ֤י כָאָ֙רֶץ֙ תּוֹצִ֣יא צִמְחָ֔הּ וּכְגַנָּ֖ה זֵרוּעֶ֣יהָ תַצְמִ֑יחַ כֵּ֣ן׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה יַצְמִ֤יחַ צְדָקָה֙ וּתְהִלָּ֔ה נֶ֖גֶד כׇּל⁠־הַגּוֹיִֽם׃

For as the earth brings forth her growth, and as the garden causes the things that are sown in it to spring forth; so Hashem God will cause victory and glory to spring forth before all the nations.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי כְאַרְעָא דְמַפְקָא צִמְחָהּ וּכְגִנַת שַׁקְיָא דְזֵירוּעָהָא מְרַבְיָא כֵּן יְיָ אֱלֹהִים יִגְלֵי זְכוּתָא וְתוּשְׁבַּחְתָּא דִירוּשְׁלֵם לָקֳבֵל כָּל עַמְמַיָא.

כי כארץ תוציא צמחה – מנין לערוגה שהיא ששה טפחים על ששה טפחים שזורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח, מאי משמע, אמר רב יהודה תוציא חד צמחה תרי זרועיה תרי הרי ארבעה תצמיח חד הא חמשא וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי, ומנא לן דהא דקים להו לרבנן מילתא היא דכתיב לא תסיג גבול רעך וגו׳ גבול שגבלו ראשונים.

וכמא תכ׳רג׳ אלארץ׳ נבאתהא ותנבת אלג׳נהֿ חבובהא כד׳אך אללה ינבת חסנאתהם ומדיחהם חד׳א ג׳מיע אלאמם.

ועניין המשלתם לצמח באמרו כי כארץ תוציא צמחה, לפי שמשך שהותם בגלות היו כזורעים. וכל מה שעשו היה מוצנע ומוסתר כזרע הטמון באדמה. ובעת הישועה יתגלה ויקצרוהו, דרך משל. ועליו אמר שם, דרך משל, הזרעים בדמעה ברנה יקצרו (תהלים קכ״ו:ה׳). הפריד לחלקים את מעשיהם הטובים. יש מהם שהמשילם לגינה, ויש מהם – לאדמת בור, בהתאם לחלוקתם לרוב ומיעוט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

כי כארץ אשר תוציא צמחה וגו׳.

כי כארץ אשר זרועיה תצמיח, יצמיח צדקה, הטעם שיגדל הצדק כאילו הוא צמח.

כארץ תוציא Like the earth which bringeth forth.⁠¹ So the Lord will cause righteousness and praise to spring forth. Righteousness and praise will increase, as though they grew.

1. A. V., As the earth bringeth forth, etc.
13 Ibn Ezra explains the expression צמח, to grow, used here of righteousness, in a figurative sense. Righteousness will, as it were, grow in the estimation of man, so that all will endeavour to become righteous, and to perform righteous deeds.

כן י״י אלהים יצמיח – לי.

כי כארץ – ועוד המשיל ישועת ישראל לארץ שתוציא צמחה, כי היה הגרגיר בארץ נפסד ונשחת, ואחר כך יצמח ויתחדש וישוב למה שהיה, ויותר טוב ויפה בחדושו, כי ברוב, החדש טוב מן הישן, ועוד כי מגרגיר אחד יצאו כמה גרגירים. כן ישראל היו ימים רבים בגלות, נשחתים ונפסדים וכמעט אבדה תקותם, ויצמחו בהגיע עת הגאולה, ויפרו וירבו, ויוסיפו על מה שהיו במספר ובכבוד ובגדולה יותר ממה שהיו כפלי כפליים.

ועוד המשיל אותם לגנה שתצמיח זרועיה זו אחר זו, שאין הירקות צומחין כאחד, אלא לפי עתי השנה, ויתחדשו בה צמחים לפי עתי השנה, כן ישראל תתחדש להם טובה אחר טובה.

וזה יהיה נגד כל הגוים – כי כולם ידעו ויכירו בטובתם שהיא גדולה על כל הטובות שבעולם.

זרועיה – שם. על כל זרע זרוע (ויקרא י״א:ל״ז) – תואר.

ואדוני אבי ז״ל פירש כי מקצת הטובה הם מאת הבורא יתברך, והוא משל: כארץ תוציא צמחה – מעצמה, בלא זריעה, ומקצתם שישראל זרעו בטובות שעשו, והוא משל: וכגנה זרועיה תצמיח – שזורעים אותה ומצמחת, כן יצמיח צדקה מאתו, ותהלה מזכיות ישראל.

וע״ז אמר כאן כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח ר״ל שהיה ישראל בגלותו וגאולתו כמו הארץ אשר תוציא צמחה וכגנה שזרועה תצמיח שהנה יצמיח אותם אחרי ההפסד שיפסד הזרע ראשונה ואח״כ יצמח כן היו ישראל בגלות שראשונה הגיעו לתכלית ההפסד והאבדון ואז ה׳ אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים, וכמו שגרגיר החטה הנזרעת אחרי הפסדו יצאו ממנו גרגרים רבים יותר יפים וטובים ממנו כן יהיה ענין העם בהקרבותו בימי תשועתו, וכמו שצמיחת הזרעים והצמחים יש לה עת וזמן מוגבל כן ה׳ אלהים יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים בזמנו המוגבל, והסתכל אמרו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח שאמר תוציא צמחה מעצמה מבלי זריעה וזרועיה תצמיח הם הנזרעים כי לזה קרא׳ זרועיה שבזה גלה הנביא שהיו לגאולה ב׳ זמנים כמו שכבר הודעתיך פעמים רבות. הא׳, זמן האפשרות. והאחר, זמן החיוב. ולכן אמר כנגד זמן החיוב והעת הגזו׳ כי כארץ תוציא צמחה שהארץ תוציא הצמח מעצמה מבלי זריעה שהוא משל לגאולה שתהיה בעתה מבלי זריעת התשובה והמעשים טובים וזכות הדור, ועל זמן האפשרות אמר וכגנה זרועיה תצמיח שישראל יזרעו התשובה והמע״ט והש״י יצמיח מהם הגאולה.

ואפשר עוד לפרש הפסוקים האלה בדרך אחר והוא מפני שהנביא יעד לישראל בגאולתם ובדבקות השכינה בהם ואהבת הש״י לעמו יותר מבראשונה לכן אמר שוש אשיש בה׳ רוצה לומר שישיש וישמח בדבקות האלהי כי הוא העיקר לפי שזו היא שמחה נפשיית וזהו אמרו תגל נפשי באלהי וביאר הכתוב שהשמחה והששון אשר יהיה לישראל בה׳ תבא כאשר ילביש׳ בגדי ישע ומעיל צדקה יעטם כי אז בזמן הגאולה והתשועה ישוב ה׳ לשוש עליהם לטוב בדבקות שכינתו ואז יגילו וישמחו בו. וכבר פירשו הכתוב הזה בפסיקת׳ רבתי שאמרו שם שוש אשיש בה׳ כתי׳ זה היום עשה ה׳ נגילה ונשמחה בו אין אנו יודעים במה לשמוח אם בהיום אם בהב״ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכה״א שוש אשיש בה׳, משל למטרונה שהלך בעלה ובנה וחתנה למדינת הים אמרו לה באו בניך אמרה להם ישמחו כלותי הרי חתניך ישמחו בנותי כיון שאמרו לה הרי בעליך אמרה להם הא חדוה שלימה כך הנביאים אמרו לה לירושלם בניך מרחוק יבאו והיא אומרת ישמח הר ציון בנותיך על צד תאמנה והיא אומרת תגלנה בנות יהודה וכיון שאמרו הנה מלכך יבא לך היא אומרת הא חדוה שלמה שוש אשיש בה׳. ע״כ. הנה הסכימו בפירוש שוש אשיש בה׳ למה שפרשתי באחרונה.

וכגנה – מלשון גן.

זרועיה – מלשון זרעונים.

כי כארץ – כמו הארץ מוציאה צמחה אחר שנרקב ונפסד הגרגיר הזרוע וכמו הגנה המצמחת הדברים הנזרעים בה אחר ההפסד כן יצמיח ה׳ לישראל צדקה והלול.

כי כארץ תוציא צמחה – פתאום, שלא יוודע מה בבטן הארץ קודם שיצמח.

צדקה – שאצל ה׳ הוא אשר יעשה לפי החסד בכח הצדקה העליונה כנ״ל (נט יז).

כי כארץ – מבאר שנית, כמו שיש הבדל בהוצאת הצמחים, שהארץ הבלתי זרועה תוציא צמחה הגדל בה מעצמה,

והגנה הזרוע זרועיה תצמיח – תצמיח את הזרע שזרעו בה, כן ה׳ אלהים יצמיח צדקה ותהלה כארץ תוציא צמחה מעצמה כן יצמיח ה׳ צדקה, והוא הישע שלא יהיה ע״י זרע מעשינו רק יגדל מעצמו בחפץ ה׳ אשר יעשה מצד הצדקה העליונה שגדרה הוא המעשים שיעשה שלא מצד הזכות רק בחסד,

וכגנה זרועיה תצמיח כן יצמיח ה׳ תהלה נגד כל הגוים – כמו שזרע הגנה יתהלל בו הזורע כי זרע וקצר לפי יגיעתו, כן מזה הצד שמעיל צדקה יעטני נתהלל לעיני כל הגוים במעשינו הטובים.

ועוד המשיל הנביא את ישועת ישראל לָאָרֶץ באומרו¹, כִּי כָאָרֶץ – כמו הארץ² אשר³ תּוֹצִיא צִמְחָהּ אחר שנרקב ונפסד הגרגיר הַזָּרוּעַ⁴, וּכְגַנָּה – וכמו הגינה⁵ אשר את זֵרוּעֶיהָ – זרעונים⁶ הנזרעים בה⁷ תַצְמִיחַ אחר ההפסד⁸, כֵּן אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה יַצְמִיחַ לישראל⁹ צְדָקָה וּתְהִלָּה נֶגֶד כָּל הַגּוֹיִם אשר ידעו כולם ויכירו בטובתם של ישראל שהיא גדולה על כל הטובות שבעולם¹⁰:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, אבן עזרא.

4. מצודת דוד. כי היה הגרגיר בארץ נפסד ונשחת, ואחר כך יצמח ויתחדש וישוב למה שהיה, ויותר טוב ויפה בחידושו, כי על פי רוב החדש טוב מן הישן, ועוד כי מגרגיר אחד יצאו כמה גרגירים, כן ישראל היו ימים רבים בגלות, נשחתים ונפסדים וכמעט אבדה תקוותם, ויצמחו בהגיע עת הגאולה, ויפרו וירבו, ויוסיפו על מה שהיו במספר ובכבוד ובגדולה יותר ממה שהיו כפלי כפליים. ואבי רד״ק מבאר כארץ שתוציא צמחה מעצמה בלא זריעה, כלומר חלק מהטובות יהיו מהשי״ת ולא בגלל זכויותיהם.

5. מלשון גן (מצודת ציון). ועוד המשיל אותם לגינה שתצמיח זרועיה זו אחר זו, שאין הירקות צומחין כאחד אלא לפי זמני השנה, ויתחדשו בה צמחים לפי עונות השנה, כן ישראל תתחדש להם טובה אחר טובה (רד״ק). ור׳ יוסף קמחי (אבי רד״ק) פירש כי מקצת הטובה תהיה בזכות ישראל שזרעו בטובות שעשו, והוא משל לגינה שזורעים אותה ומצמחת.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק. וכמו שזרע הגינה יתהלל בו הזורע כי זרע וקצר לפי יגיעתו, כן נתהלל לעיני כל הגויים במעשינו הטובים (מלבי״ם).

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון