Yeshayahu 31 – ישעיהו לא‏ – Mikraot Gedolot

(א) ה֣וֹי הַיֹּרְדִ֤ים מִצְרַ֙יִם֙ לְעֶזְרָ֔ה עַל⁠־סוּסִ֖ים יִשָּׁעֵ֑נוּ וַיִּבְטְח֨וּ עַל⁠־רֶ֜כֶב כִּ֣י רָ֗ב וְעַ֤ל פָּרָשִׁים֙ כִּֽי⁠־עָצְמ֣וּ מְאֹ֔ד וְלֹ֤א שָׁעוּ֙ עַל⁠־קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה לֹ֥א דָרָֽשׁוּ׃

Woe to those that go down to Egypt for help, and rely on horses, and trust in chariots because they are many, and in horsemen because they are exceeding mighty. But they do not look to the Holy One of Israel, and they do not seek Hashem!

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וַי דְנַחֲתִין לְמִצְרַיִם לְסָעִיד וְעַל סוּסְוָתָא מִסְתַּמְכִין וּמִתְרַחֲצִין עַל רְתִיכַיָא אֲרֵי סַגִיאִין וְעַל פָּרָשַׁיָא אֲרֵי תַקִיפִין לַחֲדָא וְלָא אִסְתְּמִיכוּ עַל מֵימַר קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל וְאוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ לָא תְבָעוּ.

הוי היורדים מצרים לעזרה – (כתוב בירמיה ברמז ש״ל).

(לג) דבר אחר: גיהנם שכל היורד בה יורד על עסקי חנם, והא איכא תפתה שנאמר ערוך מאתמול תפתה – ההיא שכל המפתה ביצרו נופל שם. רבנין אמרין יש גיהנם לע״ל שנאמר נאם י״י אשר אור לו בציון, ר׳ פנחס אומר יום הוא שמלהט את הרשעים שנאמר ולהט אותם היום הבא כו׳ (כתוב בתרי עשר ברמז תקצ״ג).

אלויל ללנאזלין מצר ללאסתעאנהֿ ועלי אלכ׳יל יתוכלון פות׳קו באלמראכב לכת׳רתהא ובאלפרסאן לעט׳מתהא ולם יתוכלו עלי קדוס אסראיל ולם יטלבו אללה.

ולא שעו אל (!) קדוש ישראל – במשמע בטחון,⁠¹ וכבר הזכרנו מִנַיִין גזרונו.⁠²

1. השווה ת״י ורס״ג על אתר, מנחם ערך ׳שע׳, ריב״ג באצול ערך ׳שעה׳ ורד״ק על אתר.

2. אם כיוון אבן בלעם למקום בתוך ספרנו, הרי זה ל-יז ז – ושם כתב היד שלפנינו חסר, וכך שיער דרנבורג.

הוי – על הושע ועשרת השבטים, היורדים מצרים לעזרה – אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳).

ועל סוסים – הבאים משם שהם קלים לרוץ, ישענו.

ולא שעו אל קדוש ישראל – כמו שעשה חזקיה שנאמר בו: בי״י אלהי ישראל בטח (מלכים ב י״ח:ה׳), וימרוד במלך אשור (מלכים ב י״ח:ז׳).

Woe Concerning Hoshea and the ten tribes who went down to Egypt for aid, who sent emissaries to So, king of Egypt (Melakhim II 17).

on horses that come from there, for they are swift runners.

rely (יִשָּׁעֵנוּ) and they did not rely on the Holy One of Israel as Hezekiah did, concerning whom it is written:: "He trusted in the Lord God of Israel...and he rebelled against the king of Assyria" (Melakhim II 18:5,7).

הוי – כמו אוי, ליורדים מצרים שלא ראו זאת התשועה והלכו להנצל, ושם ימותו.

ולא שעו – שלא הרפו עצמם לבטוח בשם, מגזרת שעו מני (ישעיהו כ״ב:ד׳), והאומר כי שעו חסר נו״ן איננו נכון.

אוי ═ הוי Woe!⁠¹—Woe unto those that go down to Egypt, that do not see the deliverance that is coming, and go thither in order to be saved, but will in fact perish there.

ולא שעו And they look not. Lit. They do not resign themselves to the mercy of God.⁠² Comp. שעו מני turn away from me (22:4); to consider שענו ═ שעו is incorrect.⁠³

1. See c. i., Note 13.

2. שעה means literally to turn away (See Ibn Ezra on 17:7, and note 11); it is, therefore, usually followed by מן from; but by way of ellipsis, sometimes by אל, so that שעה מן ⋯ אל ═ שעה אל.

3. שעו is derived from שעה to turn; שענו from שען to lean.

וזו התשועה יושעו עם ציון וירושלם אבל הוי היורדים למצרים לעזרה שעל סוסים ישענו – ולא שעו ולא בטחו על קדוש ישראל.

הוי, על סוסים ישענו – על סוסי מצרים.

ולא שעו על קדוש ישראל – ולא בטחו, וכן: ישעה האדם על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳).

הוי הירדים למצרים – כל זה מבואר ממה שקדם, וכן עשו בתגבורת החיה הראשונה פעמים רבות.

ולא שעו – זאת השלילה הכרחית אחר החיוב הקודם, כמו שצריך באמרו והעם לא שב עד המכהו ואת י״י (ישעיהו ט׳:י״ב). ואין כן: וחיו ולא ימותו (במדבר ד׳:י״ט), או ולא זכר שר המשקים וגו׳ (בראשית מ׳:כ״ג).

הוי היורדים מצרים לעזרה וגומר עד (לב, א) הן לצדק ימלוך מלך. אמר כנגד ישראל אשר בשמרון, אם הייתם אתם דורשים את ה׳ אלהיכם, כמו שיעשו יושבי ירושלם, היה מציל אתכם מידי סנחריב, אבל בעבור ששמתם בטחונכם על מצרים לעזרה כשל עוזר ונפל עזור, וזהו אומרו הוי היורדים מצרים לעזרה שהם השבטים על סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד, כי היה למצרים רכב רב ופרשים עצומים, ולא שעו על קדוש רוצה לומר לא בקשו ולא התפללו אל הקדוש יתברך, שהיה משגיח בהם ובאבותיהם מימי קדם, ואת ה׳ שהוא היכול האמתי לא דרשו, והתוכחה הזאת היא מקושרת עם הקודמת למעלה, כי הנה זכרון הצלת ירושלם לא באה, כי אם לעשות לבני ישראל טענה על פשעם ועל חטאתם כמו שזכרתי.

(הקדמה) [תוכחה לאותם שירדו למצרים לבקש עזרה ולא בטחו בה׳, והבטחה שכשיבטחו בה׳ ולא על אחרים - יפול אשור, וזה בזכות חזקיהו]:

(א) [הוֹי הַיֹּרְדִים] מִצְרַיִם. נגד התורה¹: עַל סוּסִים. הטובים במצרים [יִשָּׁעֵנוּ]⁠²: [וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל]. וְלֹא שָׁעוּ בתפילה³ לדרך הקודש שנתן לישראל⁴, ׳ואתם תחרישון׳ (שמות יד יד)⁵: [וְאֶת ה׳] לֹא דָרָשׁוּ. ׳את פי ה׳ לא שאלו׳ (יהושע ט יד), כראוי למלך⁶:

1. שאסרה לרדת למצרים, כמו שכתוב בדברים (יז טז) ׳רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַה׳ אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד׳, ובירושלמי (סוכה פ״ה ה״א) מבואר שהוא איסור לא תעשה. וראה לעיל (ל א-ב, ט).

2. שירדו לבקש את עזרתם של מצרים נגד אשור. וכמבואר בהערה הקודמת, האיסור לרדת מצרימה נזכר בדברים (יז טז) בפרשת המלך באיסור ריבוי סוסים, שלפי שסוסי מצרים היו טובים, היה מקום לחוש שעבור הסוסים הטובים יירדו למצרים, כפירוש רש״י שם: ׳שהסוסים באים משם, כמה שנאמר בשלמה (מלכים א׳ י) ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה׳.

3. לא פנו אליו להתפלל. [הרד״ק פירש ׳ולא שעו על קדוש ישראל - ולא בטחו, וכן ישעה האדם על עושהו׳, והוא לשה״כ לעיל (יז ז), וראה מש״כ שם].

4. ה׳ נקרא ׳קדוש׳ על שם נצחיותו, ׳שמילת הקדושה בראשונה ובעצמות תּוֹרֶה על נצחיות׳ (דרשת ׳עם קדוש אתה׳), ולכן קראו כאן ׳קדוש ישראל׳ לייחס את הקדושה גם לישראל, ללמד שה׳ נותן לעמו דרך לבוא בה אל הקדושה ואל הנצחיות. ו׳דרך הקודש׳ הוא דרך שהורה להם ה׳ לבטוח עליו, ובכך ישיגו את הקדושה והנצחיות, בכך שיתפללו אליו ולא יסמכו על גבורת הסוס. וראה מאמר ׳דרך הקודש׳.

5. בעניין ׳דרך הקודש׳ כתב רבינו לעיל (ל טו) שדרך זו היא להיוושע מצער חיי שעה ומשעבוד מלכויות בלי השתדלות, לא במלחמה ובסוסים, אלא בהשקט ובבטחה – בביטחון על ה׳, וגם שם ייסד זאת על פסוק ׳ואתם תחרישון׳. וראה עוד לעיל (כח יב).

6. כ״כ לעיל (ל א-ב).

על סוסים ישענו – בספרים מדוייקים כתובי יד על בלא וא״ו, וכן הוא במאיר נתיב שרש סוס ושרש שטן. ובספרי הדפוס כתוב ועל.

ישענו – ענין בטחון וסמיכה.

פרשים – הם רוכבי הסוסים הרגילים בזה.

עצמו – ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳).

ולא שעו – ולא פנו וכן ישעה האדם על עושהו (ישעיהו י״ז:ז׳).

הוי – אמר הנביא יש להתאונן על הושע ועשרת השבטים.

היורדים למצרים – לבקש עזרה מול סנחריב.

ועל סוסים ישענו – בטחונם היה על הסוסים הקלים הבאים ממצרים.

על רכב כי רב – על המרכבות אשר רבו ועל מרבית הפרשים רוכבי הסוסים.

ולא שעו – לא פנו לבטוח על ה׳.

הוי היורדים – המשך הנבואה הקודמת. ולדעת רש״י הנבואה הזאת על הושע בן אלה שנתחבר עם מצרים, אך ממה שמזכיר אחרי כן ציון וירושלם נראה שאינו מדבר אלא על יהודה כמו למעלה.

רכב – בהמה שרוכבים עליה, כמו למעלה כ״א:ז׳.

ישענו יבטחו – שען במעשה, בוטח במחשבה כנזכר לעיל (ל׳ יב).

ה׳ קדוש ישראל – שם ה׳ מציין בורא ומנהיג הטבע הכללית ושם קדוש ישראל, המנוסס ומפליא ומשדד הטבע.

הוי הירדים (הדלתות מגבילים) הירדים מצרים לעזרה ולא שעו על קדוש ישראל, ויבטחו על רכב כי רב ואת ה׳ לא דרשו כי לפעמים הגם שיבטח האדם בה׳ מ״מ יבקש אמצעיים טבעים ולא יסמך על הנס, וזה אין בו עון לכל אדם, רק אדם שיודע שגם האמצעיים ישיג מה׳ ומלומד בנסים לו יחשב גם זה לחטא, מצד הזה דבר תחלה אמר הוי היורדים מצרים לבקש עזרה ממצרים,

וישענו על הסוסים שיתנו להם לצורך המלחמה שהם אמצעיים טבעיים, ולמה לא שעו על קדוש ישראל – כי שם קדוש ישראל נקרא בו השם מצד השגחה הפרטית והאותות והמופתים אשר יעשה לצורך ישראל, והיה להם לסמוך הכל על השגחת ה׳ הפרטיית אמנם יש צד שני, שלא לבד שישען האדם על אמצעיים טבעיים, כי גם יבטח עליהם והיינו שמסיר בטחונו מה׳ לגמרי וחושב כי הכל תלוי בכח היד ובפעולתיו, וזה חטא גדול, וזה שהוסיף כי גם ויבטחו בבטחון גמור על רכב כי רב בכמות ועל פרשים כי עצמו מאד באיכות וגם את ה׳ ששם ה׳ מורה על הנהגתו הכללית לא דרשו כי כחשו בה׳ לגמרי, וישימו כל בטחונם על עזרת בשר ועז״א לא דרשו, כי כחשו בו בהחלט.

הוֹי – אוי¹ על הושע בן אלה ועשרת השבטים² הַיֹּרְדִים לְמִצְרַיִם לְבקש³ עֶזְרָה מול סנחריב⁴, עַל סוּסִים הקלים הבאים משם⁵ יִשָּׁעֵנוּ – נשענים וסומכים⁶, וַיִּבְטְחוּ – בוטחים היו⁷ עַל רֶכֶב – המרכבות⁸ כִּי – אשר⁹ רָב – היו מרובות¹⁰ וְעַל הַפָּרָשִׁים רוכבי הסוסים¹¹ כִּי עָצְמוּ – רבו¹² מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ – פנו לבטוח¹³ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל¹⁴, וְאֶת יְהוָה לֹא דָרָשׁוּ כי כחשו בו לגמרי, וישימו כל ביטחונם על עזרת בשר ודם¹⁵:

1. אבן עזרא.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. מצודת ציון.

13. מצודת דוד.

14. כמו שעשה חזקיה שבטח בה׳ שנאמר בו (מלכים-ב׳ יח, ה) ״בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח״... (שם פס׳ ז) ״וַיִּמְרֹד בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא עֲבָדוֹ״ (רש״י). מלבי״ם מבאר כי הקב״ה מכונה בשם ״קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל״ מצד ההשגחה הפרטית והאותות והמופתים אשר יעשה לצורך ישראל, ומצד זה היה להם לסמוך רק על השגחת ה׳ הפרטית, והוסיף הנביא כי גם ״את ה׳⁠ ⁠⁠״, ששם ה׳ מורה על הנהגתו הכללית, לא דרשו, כי כחשו בה׳ לגמרי.

15. כי לפעמים הגם שיבטח האדם בה׳ מ״מ יבקש אמצעים טבעיים ולא יסמוך על הנס, וזה אין בו עוון לכל אדם, אולם מי שיודע שגם האמצעיים ישיג מה׳ ומלומד בניסים יחשב לו גם זה לחטא, ולא זו בלבד שהם נשענו על אמצעיים טבעיים, כי גם בטחו עליהם והסירו בטחונם לגמרי מה׳ וזה חטא גדול (מלבי״ם).

(ב) וְגַם⁠־ה֤וּא חָכָם֙ וַיָּ֣בֵא רָ֔ע וְאֶת⁠־דְּבָרָ֖יו לֹ֣א הֵסִ֑יר וְקָם֙ עַל⁠־בֵּ֣ית מְרֵעִ֔ים וְעַל⁠־עֶזְרַ֖ת פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃

Yet He also is wise and will bring evil, and does not retract His words, but will arise against the house of the evil-doers and against the help of those that work iniquity.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְאַף הוּא בְּחוּכְמְתֵיהּ אַיְתֵי בִישְׁתָּא עַל דְעַבְדֵהּ וְיַת פִּתְגָמוֹהִי לָא בַטֵיל וַאֲקֵים עַל בֵית מַבְאֲשִׁין וְעַל דְסָעֲדִין לֵיאוּת שְׁקָר.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאנה לחכים סיאתיהם במן יסי בהם ולא יזיל כלאמה פיקום עלי בית אלאשראר ופי מעונהֿ פעלהֿ אלגל

ואת דבריו לא הסיר – אשר אמר: והשיבך י״י מצרים באניות (דברים כ״ח:ס״ח), מדה כנגד מדה, שאמרתי לך: לא תוסיף עוד לראותה (דברים כ״ח:ס״ח), ואתה הלכת מדעתך, סופך לילך בגלות על כרחך.

וקם על – עשרת השבטים שהם בית מרעים, ועל מצרים אשר הם להם לעזרה.

and His words He did not retract What He said, "And the Lord shall take you back to Egypt in ships" (Devarim 28:68). This is payment in kind, for I said to you, "You shall no longer see it (ibid.),⁠" and you went there of your own free will. Eventually, you shall go there in exile against your will.

and He rose on the ten tribes, who are a house of evildoers, and on the Egyptians who came to their aid.

וגם הוא – הקב״ה, חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר – שאמר והשיבך י״י מצרים^א באניות (דברים כ״ח:ס״ח) – מידה כנגד מדה, שאמרתי לך: לא תוסיף עוד^ב לראותה (דברים כ״ח:ס״ח), ואתה הלכת מעצמך, סופך לילך בגלות בעל כורחך.

וקם על עשרת השבטים שהם בית מריעים, ועל עזרת פועלי און – ועל מצרים אעשה להם לעזרה.⁠^ג

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״למצרים״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מצרים״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״עוד״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, וצ״ע.

וגם – גם השם ידע מחשבותם והביא רע עליהם.

ואת דברו לא הסיר – לא בטל.

Yet he also is wise, etc. God also knew their plans, and has brought evil upon them.

לא הסיר He hath not called back.⁠¹

1. A.V., He will not call back.

וגם הוא – הקב״ה חכם – והכיר בהם אף על פי שהעמיקו והסתירו ממנו,

ויבא עליהם {רע} ואת דבריו לא הסיר – שלא יענישם על ידי סנחריב. ולא הניח על עזרתם הבל של מצרים.

וקם על בית מרעים – ישראל.

ועל עזרת פעלי און – מצרים. לכלותם יחד ביד מלך אשור.

וגם הוא חכם – וגם האל חכם ויודע מחשבותם, כי לא דרשו אל י״י וירדו אל מצרים לעזרה, בעבור כי דעתם ומחשבותם: כי לא ייטיב י״י ולא ירע (צפניה א׳:י״ב), ולכן לפי מחשבתם הביא עליהם רע, להראותם כי ייטיב וירע, ולא תועיל להם מה שחשבו להעזר במצרים.

ואת דבריו לא הסיר – מה שנבאו הנביאים בשמו, לא הסיר אותם הדברים, אלא הקים אותם, למען ידעו כי האל משגיח בעניני בני אדם ומדבר עם הנביאים ושולח אותם להוכיח בני אדם, ובראותם שיבא עליהם הרע שדברו להם הנביאים בשם י״י, ידעו כי רואה אותם.

וקם על בית מרעים – אלו ישראל.

ועל עזרת פועלי און – אלו מצרים.

וגם הוא חכם – הכנוי לשם ית׳ שאין נבון וחכם כמוהו, וטעם שהוא ית׳ ידע מחשבתם הרעות, ולכן הביא להם רעה ונתנם ביד מלכי אשור. וחלילה שרבותינו ז״ל סתרו דברי הנבאים במה שאמרו אין דבר רע יורד מן השמים. ובאור זה אוצר י״י יבוא.

ולכן אמר וגם הוא חכם ויבא רע, רוצה לומר שמבני ישראל, מהם היו חושבים שהשם יתברך לא היה יודע ומשיג הדברים התחתונים, ומהם היו אומרים שאף על פי שידעם, הנה לא יביא את הרע לפי שאין רע יורד מן השמים. ואין דרכו להרע לשום אדם, ואמר הנביא שטענותיהם משלי אפר, כי הנה השם יתברך חכם ויודע הדברים כולם עליונים ותחתונים, וגם הוא פועל הרעות והטובות מהצ׳ שהם כולם משפט וזה ויבא רע, והנה הביא ראיה על שהוא חכם, מאשר היה מיעד על הדברים שיקרו ויבאו, ומהם איש לא נעדר, וזהו אומרו ואת דבריו לא הסיר, ואמנם מה שאמר ויבא רע ביאר שאין זה עול בחוקו, לפי שהוא כפי הכנת המקבל, וזהו אומרו וקם על בית מרעים שהיא ארץ השבטים שיתנם ביד מלך אשור, והוא על דרך מה שאמר הנביא נחום (א, ב) אל קנוא ונוקם ה׳ נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו, ורש״י פירש על מלך ישראל ואת דבריו לא הסיר, אשר אמר (דברים כח, סח) והשיבך ה׳ מצרים באניות מדה כנגד מדה שאמרתי לך לא תשוב בדרך הזה עוד, ואתה הלכת מדעתך, סופך ללכת בגלות על כרחך, וזכר מסכלותכם שדרשו עזר מצרים ולא דרשו עזר השם.

[וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא] רָע. סנחריב¹: [וְאֶת] דְּבָרָיו. של רע [לֹא הֵסִיר], ׳כֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת׳ (לעיל י יד)²: [וְקָם עַל] בֵּית מְרֵעִים. ׳בנים משחיתים׳³: [וְעַל עֶזְרַת] פֹּעֲלֵי אָוֶן. מצרים⁴:

1. ׳וגם האל חכם ויודע מחשבותם׳ (רד״ק), ולכן הביא את סנחריב ה׳רע׳ על ישראל, שחשבו שיינצלו ממנו בחכמתם.

2. שם מצטט הנביא את דברי גאוותו של סנחריב שאמר שאסף את כל הארצות כאוסף ביצים מן ההפקר. וה׳ לא הסיר ולא ביטל את דבריו של סנחריב, ונתן לו להצליח בכיבושו.

3. מלשה״כ לעיל (א ד) בתוכחת הנביא ישעיה ליהודה וירושלים: ׳הוי גוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים׳. כלומר, סנחריב יקום על עשרת השבטים שהיו זרע ברך ה׳ והפכו לזרע מרעים, היו בנים לה׳ והפכו לבנים משחיתים. [וגם נבואה זו נאמרה ליהודה ולא לעשרת השבטים, ראה מש״כ בסמוך (פסוק ג), ולא כפירוש רש״י (פסוק א) שנבואה זו נאמרה ׳על הושע ועשרת השבטים היורדים מצרימה לעזרה׳. אך גם כאן פירש רש״י ׳וקם - על עשרת השבטים שהם בית מרעים׳, ולא פירש שהכוונה ל׳זרע מרעים׳ הנזכרים לעיל שהם ממלכות יהודה].

4. שיקום סנחריב גם על מצרים שעליהם סמכו ישראל לעזרה. וכ״כ הרד״ק.

ויבא רע – מלעיל כמו שכתבתי בפרשת תולדת יצחק.

ואת דבריו לא הסיר – ירושלמי פרק הערל ואת דברו לא הסיר כלומר קרי ביה דברו ודריש ליה לשון דבר והכי איתא בויקרא רבה פרשת ל״ב ואת דבריו לא הסיר ואת דברו לא הסיר ועצ״ל בבמדבר רבה פ׳ ט׳ ועיין מה שאכתוב בספר מלאכי אצל ומה האחד מבקש (מלאכי ב׳:ט״ו).

מרעים – רשעים.

וגם הוא חכם – אם הם נתחכמו לבטל הרעה המיועדת ע״י עזרת מצרים הנה גם הוא חכם להפר עצתם ויביא את הרעה ולא יסיר דבריו אשר גזר עליהם על ידי הנביאים.

וקם על בית מרעים – האל יקום על ישראל שהם בית מרעים ויביא עליהם הרעה וגם יקים על אנשי עזרתם הם מצרים פועלי האון.

וגם הוא חכם – הם יורדים מצרים לעזרה, ולא דרשו את ה׳, ולא בטחו בו, ועשו זה מהתחכמות, כי חכמה היא זו אצלם, ויחשבו כפתיות לחסות בה׳, והנביא אומר לא הם לבדם חכמים כי גם האל חכם, אלא יש הפרש בין חכמתו לחכמתם, כי הם מתפארים להביא טוב לארצם בהתחברם למצרים, והטוב ההוא לא יהיה ולא יבא, והאל אומר להביא עליהם רע, והרע ההוא יבא, ואת דבריו לא יסיר ולא יְשַנֶה, כי קום יקום על בית מרעים וגו׳. וראב״ע, רד״ק, ורוזנמילר פירשו וגם הוא חכם שהוא יודע מחשבות אדם. וגיזניוס פירש וגם הוא חכם כנגד חכמת מצרים, יאמר הנה מצרים נחשבים חכמים וגבורים, אך גם הוא חכם, אלא שהוא מוכרח להביא רעה על הרשעים. והנה בפסוק הקודם לא רמז כלל על חכמת מצרים, ולא אמר שהיו בני יהודה בוטחים בחכמת מצרים, אלא בסוסיהם וברכבם, גם מלת ויבא מתיישבת יותר לפי פירושי.

לא הסיר – נראה לי לא הסיר מנגד עיניו, לא שכח, לא זנח ועזב, כמו חי אל הסיר משפטי (איוב כ״ז:ב׳).

וגם הוא חכם – תחת שאתם חושבים לבקש תחבולות נגד גזרת ה׳ עליכם, הוא חכם יותר להוציא גזרתו אל הפועל,

ויבא (המאמרים מגבילים),

ויבא רע וקם על בית מרעים, ואת דבריו לא הסיר – (וקם) על עזרת פועלי און – ר״ל הרע שגזר עליכם הביאו והוציאו אל הפועל וקם על בית מרעים שהם שבט אפרים הרעים וחטאים ומה שאתם חושבים להסיר דבריו ולבטלם ע״י שקראתם מלכי מצרים לעזור לכם, ה׳ לא הסיר דבריו בעבור זה וקם גם על עזרת פועלי און שהם המצרים הגם שלא גזר עליהם רע, קם גם עליהם כדי שלא יסיר דברו אשר גזר על אפרים, והמצרים רצו להסיר דבריו ולבטלם.

וְאם הם נתחכמו לבטל הרעה המיועדת ע״י עזרת מצרים, הנה¹ גַם הוּא – הקב״ה² חָכָם יותר³ להפר עצתם⁴ וַיָּבֵא – וְיָבִיא עליהם⁵ רָע – את הרעה⁶, וְאֶת דְּבָרָיו אשר גזר עליהם על ידי הנביאים⁷ לֹא הֵסִיר – יסיר⁸ אלא יקיימם⁹, וְקָם – ויקום האל¹⁰ עַל עשרת השבטים בישראל שהם¹¹ בֵּית מְרֵעִים – רשעים¹², ויביא עליהם הרעה¹³, וְגם יקום¹⁴ עַל עֶזְרַת – אנשי עזרתם שהם מצרים¹⁵ פֹּעֲלֵי הָאָוֶן:

1. מצודת דוד.

2. ר״י קרא, רד״ק.

3. מלבי״ם. שהכיר בהם אף על פי שהעמיקו והסתירו ממנו (ר״א מבלגנצי), וידע מחשבותם והביא עליהם רעה (אבן עזרא).

4. מצודת דוד. שהם חושבים לבקש תחבולות נגד גזירת ה׳ (מלבי״ם). ורד״ק מבאר כי מחשבתם היתה כי לא ייטיב ה׳ ולא יָרֵע, ולכן לא דרשו אל ה׳ וירדו למצרים לעזרה, ולכן לפי מחשבתם יביא עליהם רע להראותם כי ייטיב וירע ה׳ ולא תועיל להם מה שחשבו להעזר במצרים.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. ורש״י מבאר ״ואת דבריו״ שאמר (דברים כח, סח) ״וֶהֱשִׁיבְךָ ה׳ מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ״, מידה כנגד מידה, שאני אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה ואתה הלכת מדעתך, לכן סופך לילך בגלות על כרחך.

8. מצודת דוד.

9. למען ידעו כי האל משגיח בעניני בני אדם ומדבר עם הנביאים ושולח אותם להוכיח בני אדם, ובראותם שיבוא עליהם הרע שדיברו להם הנביאים בשם ה׳ ידעו כי הוא רואה אותם (רד״ק).

10. מצודת דוד.

11. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד.

12. מצודת ציון.

13. מצודת דוד.

14. מצודת דוד.

15. רש״י, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ג) וּמִצְרַ֤יִם אָדָם֙ וְֽלֹא⁠־אֵ֔ל וְסוּסֵיהֶ֥ם בָּשָׂ֖ר וְלֹא⁠־ר֑וּחַ וַיהֹוָ֞הי⁠־⁠הֹוָ֞ה יַטֶּ֣ה יָד֗וֹ וְכָשַׁ֤ל עוֹזֵר֙ וְנָפַ֣ל עָזֻ֔ר וְיַחְדָּ֖ו כֻּלָּ֥ם יִכְלָיֽוּן׃

Now the Egyptians are men, and not God, and their horses flesh, and not spirit. So when Hashem shall stretch out His hand, both he that helps shall stumble, and he that is helped shall fall, and they all shall perish together.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וּמִצְרַיִם אֱנַשׁ וְלָא רָב וְסוּסְוָתְהוֹן בְּסַר וְלָא רוּחַ וַיָי יָרִים מְחַת גְבוּרְתֵּהּ וְיִתְקַל סָעִיד וְיִפּוֹל סְעִיד וְכַחֲדָא כּוּלְהוֹן יִשְׁתֵּיצוּן.

וי״י יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור – מגיד הכתוב כשהקב״ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה״ד לביצים וכלי זכוכית שהם נתונים בידי אדם אם יטה ידו מעט מיד הם נופלים ומשתברים, וכן הוא אומר ויט ידו על צפון ויאבד את אשור, ואומר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואומר הנני נוטה את ידי על פלשתים, ונטיתי את ידי על יהודה, ונטיתי את ידי על אדום.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואלמצריון אדמיון גיר טאיקין וכ׳יולהם בשר גיר רוחאניהֿ ואללה ימד קדרתה פיעת׳ר אלמעין ויקע אלמעאן ויפנון כלהם אג׳מעין.

[וסוסיהם – אשר בטחתם על מרוצתם, בשר הם שמתייגעים במרוצה, ולא רוח – שאין בו עייפות.]⁠^א

יטה ידו – שהקב״ה סומך הכל בידו וכשיטה אותה יפלו, כזה שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכין כפו הוא נופל. כך מדרש אגדה.

ויונתן תרגם: ירים ית מחת גבורתיה.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, סינסינטי 653, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122.

shall turn His hand For the Holy One, blessed be He, supports everything with His hand, and when He turns it, they will fall, like one who holds something in his hand, and when he inclines his hand, it falls. So is the Midrash Aggadah (Mechilta, Shemot 15:12). Jonathan, however, renders: shall raise the blow of His might.

וי״י יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור – שכן מנהג כאשר ישען איש על יד רעהו כל זמן שהסֵמך הולך על בוריו אף הנשען עומד בחזקה, וכיון שנטו קימעה רגלי הסמך מיד הנשען נופל כולו. אף כאן כיון שראו עשרת השבטים שנפלו מצריים ביד סנחריב, אותה שעה חזרו ואמרו: הנה זה כה מבטינו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מכף מלך אשור ואיך נמלט אנחנו (ישעיהו כ׳:ו׳).

יחדו כולם יכליון – שניהם יפלו ביד סנחריב, עשרת השבטים ומצרים שנלחם עם תרהקה מלך כוש ונצחו, וישב ממנו שבי, ושבה עמו יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים (ישעיהו מ״ה:י״ד).

ומצרים – ולא רוח – מלאך כמו י״י אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז).

ידו – מכתו.

ויחדו – מצרים והבורחים אליהם.

והטעם כי מלך אשור השחית מצרים בבואו אל ירושלם.

יכליון – שלם כמו יחסיון (תהלים ל״ו:ח׳).

And not a spirit, that is, not an angel. Comp. ורוחו and His spirit═and His angel (48:16).⁠¹

His hand. The striking with His hand.

And they all together, Egypt and those that fled thither. The King of Assyria attacked Egypt at the same time that Jerusalem was threatened by him.⁠²

יכליון They shall fail. It is the full form, without dropping the third radical, like יחסיון they trust³ (Ps. 36:8)

1. אֵל and רוּחַ are contrasted with אדם and בשר, the help from above with that of man, the deliverance to be caused by God with that expected from the support of Egypt; in the report of the deliverance of Jerusalem from the Assyrian army, the angel is mentioned as the agent; therefore רוח is explained here by angel.

2. The expedition of Sennacherib against Egypt was not successful; he besieged Pelusium, but was compelled to retire by Tirhaka, King of Æthiopia. See Geschichte Assure und Babels von Niebuhr, p. 174.

3. Comp. 21:12.

בשר ולא אל – וחילוף רעהן עושים.

וי״י – שהוא אל, יטה ידו – לשפוט בם.

ומצרים אדם ולא אל – אין בידם לעזור אם לא ירצה האל, כי אין^א בידו הטוב או הרע שיבא לו, כי האדם אומר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במדבר כ״ג:י״ט).

וסוסיהם גם כן, שהיו בוטחים בהם ישראל, בשר הם ולא רוח – פי׳: ולא מלאך, ושקר הסוס לתשועה, ואיך יעזרום מצרים והם לא יעזרו לעצמם, כי י״י יטה ידו עליהם.

וכשל עוזר – מצרים.

ונפול עזור – ישראל.

וידו – הוא מלך אשור ושבט אפו ומטה זעמו, כי גם מצרים בזז ושבה מלך אשור, ובאותו השבי והבזה בא אל ירושלם כשחנה עליה, ועל זה נאמר: יגיע מצרים וסחר כוש וגו׳ (ישעיהו מ״ה:י״ד).

ויונתן תרגם ולא אל – ולא רוח.

א. כן בכ״י פריס 195, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13 חסר: ״אין״.

בהיות מצרים אדם ולא אל נגזר מאדמה ומוכן למקרים, והראב״ע פירש ולא אל שלא היה במצרים כח להחריב את מחנה אשור, כאשר היה למלאך שהכם, כי המלאך יקרא אל ואלהים, כמו (שופטים יג, כב) מות נמות כי אלהים ראינו ונכון הוא:

וסוסיהם בשר ולא רוח ויחלוש כחם, וה׳ יטה ידו עליהם וכשל עוזר שהוא מצרים, ונפל עזור שהוא שמרון, ויחדיו כולם יכליון, וכן היה שסנחריב החריב את שמרון ואת מצרים, ולא היה כן לירושלם, כי עם היות סנחריב ומחנהו בא בזדון גדול, הנה כאשר בא עליהם חרון ה׳ לא עצרו כח.

[וּמִצְרַיִם אָדָם] וְלֹא אֵל. פועל בלתי זמן¹: [וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר] וְלֹא רוּחַ. בזמן קצר²: [וה׳] יַטֶּה יָדוֹ. פתאום כמעט רגע³: וְכָשַׁל עוֹזֵר. ׳שְּׁבִי מצרים׳ (לעיל כ ד)⁴: [וְנָפַל] עָזֻר. ׳כל ערי יהודה הבצורות׳ (מלכים ב׳ יח יג, להלן לו א)⁠⁵:

1. בשיעורים לתהלים (ב יב) כתב: ׳אבדן ה׳ על הרשעים יחול כהרף עין׳, ובנדפס שם הוסיף שזו דרכו של ה׳ ׳כדרך שהוא עושה כאשר יבער כמעט אפו - במעט זמן׳. ובבראשית (מא יד) כתב כן לעניין הישועה: ׳ויריצוהו מן הבור - כדרך כל תשועת ה׳ שנעשית כמו רגע׳. ואין זה עניין דווקא לעונש או לתשועה, אלא הוא כלל לכל מעשה המתייחס אל ה׳, שאינו אורך זמן, כי פעולת ה׳ שונה מפעולת כל פועל אחר לפי שה׳ הוא ׳בורא׳, והבריאה היא הפעולה היחידה שאינה אורכת זמן, כפי שהוכיח רבינו באור עמים (פרק בריאה), והדברים נתבארו גם בגבורות ה׳ למהר״ל (ההקדמה השניה) ׳שהפועל הטבעי פועל בזמן, ולפיכך צריך לכל פועל טבעי המשך זמן, אבל פועל שאינו טבעי אין צריך לפעולתו זמן, כי הטבעי כח גשמי, וכל כח גשמי פעולתו בזמן, אבל הדברים הנבדלים - פעולתם בלי זמן, שאינם כח בגשם, ולפיכך פועלים בלא זמן, ולכך ברגע אחד יתהפכו המים לדם, שהוא פועל ברצונו בלבד, וברצונו נתהוה החומר והצורה לפי רגע אחד, ואין זה פעל טבעי שהוא פועל בזמן והוא צריך אל הכנת החומר, אבל בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וזהו פעל הנבדל שהוא פועל בלי הכנת חומר כלל׳.

2. לא רק שאינם ׳אל׳ ופעולתם אורכת זמן, אלא גם אינם כרוח הפועל במהירות, ואף שסוסיהם ידועים לסוסים טובים, כמבואר בפסוק הקודם. ואבע״ז פירש ׳רוח׳ – מלאך.

3. ׳כמעט רגע׳ הוא לשה״כ לעיל (כו כ) ׳חבי כמעט רגע׳, ופירש שם רבינו שהוא כדי להינצל מפעולת ה׳ שנעשה בלי אמצעי, ולפי המבואר מתבאר שלפי שפעולה זו נעשית על ידו, לכן היא כדרך פעולתו ׳כמעט רגע׳. ולא כמו מצרים שאינו אל ולא רוח, ופעולתם דורשת זמן.

4. ׳כן ינהג מלך אשור את שְּׁבִי מצרים׳, והטעם, כי מלך אשור השחית מצרים בבואו אל ירושלים (אבע״ז).

5. ׳ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם׳. ומשמע שתוכחה זו נאמרה על מלכות יהודה שגם פנו למצרים לעזרה [כפי שאמר סנחריב בדברי גידופו], ולכן נכבשו כל עריהם ורק ירושלים נשארה.

אדם ולא אל – הוא״ו בגעיא ואין מאריך בלמ״ד.

רוח – כן נקרא המלאך וכן ה׳ אלהים שלחני ורוחו (ישעיהו מ״ח:ט״ז).

ומצרים – ר״ל מהו הבטחון הזה הלא מצרים אדם ולא אל.

וה׳ יטה ידו – להכות בהם.

וכשל עוזר – אלו מצרים שרצו לעזור לישראל כי גם הם יפלו ביד אשור.

ונפל עזור – אלו ישראל שחשבו להיות נעזרים במצרים.

ויחדו – העזר והעזור יכלו מן העולם.

בשר ולא רוח – ראב״ע, רד״ק, רוזנמילר וגיזניוס פירשו גופניים ולא רוחניים, ונראה לי שהכוונה רוח ואויר, והטעם שאפשר להרגם, ואינם כאויר שאינו נתפש ואינו נראה.

וה׳ יטה ידו – אם יטה ידו אז יכשל עוזר וכו׳, לא שכן יהיה.

רוח – דבר רוחני, עושה מלאכיו רוחות.

יטה ידו – נקשר עם עליו בכ״מ, ויט ידו עליו (למעלה ה׳ כה).

ומצרים – אומר א״כ אחר שהלוחם נגדכם הוא האל יתברך, וכלי הנשק אשר בידו הם מלאכי רוח עושי דברו, אם תרצו להסיר דבריו ע״י עזר שתבקשו, צריך שגם העוזר יהיה אל כמוהו, וגם כלי הנשק שלו יהיו מלאכי רוח, לא כן מצרים שאינם אל, וסוסיהם שבם ילחמו אינם רוח כי מצרים אדם וסוסיהם בשר – והלוחם נגדם הוא ה׳, הלא אך כשיטה ידו מעט יכשל העוזר ונפל העזור ממילא ויכליון כלם יחדו ועתה איך הסכלתם בבטחונכם על מצרים. לעמת זה אראכם מה גדול כוח העזר הבא ע״י האל להבוטחים בו שהם יושבי ציון וירושלים.

וּמהו הביטחון הזה במצרים?! הלא¹ מִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל², וְסוּסֵיהֶם שבטחתם בהם³ בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ – מלאך⁴, וַיהוָה יַטֶּה יָדוֹ להכות בהם⁵, וְכָשַׁל – ויכשל⁶ הָעוֹזֵר הם המצריים⁷ וְנָפַל – ויפול⁸ הָעָזֻר הם ישראל⁹, וְיַחְדָּו העוזר והעזור¹⁰ כֻּלָּם יִכְלָיוּן – יכלו מן העולם¹¹:

1. מצודת דוד.

2. ואין בידם לעזור אם לא ירצה האל, כי רק בידו הטוב או הרע שיבוא על האדם (רד״ק). מלבי״ם מבאר כי אמר היות והלוחם נגדכם הוא האל יתברך וכלי הנשק אשר בידו הם מלאכי רוח עושי דברו, אם תרצו להסיר דבריו ע״י עזר שתבקשו, צריך שגם העוזר יהיה אל כמוהו וכלי הנשק שלו יהיו מלאכי רוח, לא כן מצרים שאינם אל, וסוסיהם שבם ילחמו אינם רוח אלא הם אדם וסוסיהם בשר והלוחם נגדם הוא ה׳.

3. רד״ק.

4. אבן עזרא, מצודת ציון.

5. מצודת דוד. ורש״י מבאר שיטה ידו כלפי מטה כמו אחד שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכינה הוא נופל, כך גם הקב״ה סומך את הכל בידו וכשיטה אותה יפלו. ובמדרש, מגיד הכתוב כשהקב״ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה הדבר דומה? לביצים וכלי זכוכית שהם נתונים בידי אדם, אם יטה ידו מעט, מיד הם נופלים ומשתברים (ילקוט שמעוני).

6. תרגום יונתן.

7. שרצו לעזור לישראל כי גם הם יפלו ביד אשור (רד״ק, מצודת דוד).

8. תרגום יונתן.

9. שחשבו להיות נעזרים במצרים (רד״ק, מצודת דוד).

10. מצודת דוד. רד״ק מבאר כי יפלו מצרים וישראל יחדיו עם מלך אשור ושבט אפו ומטה זעמו, כי גם את מצרים בזז ושבה מלך אשור ובאותו השבי והביזה בא לירושלים כשחנה עליהם.

11. מצודת דוד, וכן היה שסנחריב החריב את שמרון ואת מצרים, ולא היה כן לירושלם, כי עם היות סנחריב ומחנהו בא בזדון גדול, הנה כאשר בא עליהם חרון ה׳ לא עצרו כח (אברבנאל).

(ד) כִּ֣י כֹ֣ה אָֽמַר⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה ׀ אֵלַ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֶהְגֶּה֩ הָאַרְיֵ֨ה וְהַכְּפִ֜יר עַל⁠־טַרְפּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר יִקָּרֵ֤א עָלָיו֙ מְלֹ֣א רֹעִ֔ים מִקּוֹלָם֙ לֹ֣א יֵחָ֔ת וּמֵהֲמוֹנָ֖ם לֹ֣א יַעֲנֶ֑ה כֵּ֗ן יֵרֵד֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לִצְבֹּ֥א עַל⁠־הַר⁠־צִיּ֖וֹן וְעַל⁠־גִּבְעָתָֽהּ׃

For thus says Hashem to me, "Like the lion or the young lion growling over his prey, though a multitude of shepherds are called forth against him, will not be dismayed at their voice or abase himself because of their noise, so will Hashem of hosts come down to fight upon Mount Zion and on its hills.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ לִי כְּמָא דְמַכְלֵי אַרְיָא בַּר אַרְיָוָן עַל צֵידֵיהּ דְמִזְדַמְנִין עֲלוֹהִי דִיר רַעֲיָן מִקָלְהוֹן לָא אִתְבַּר וּמֵאִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן לָא מִזְדַעְזַע כֵּן תִּתְגְלֵי מַלְכוּתָא דַייָ צְבָאוֹת לְמִשְׁרֵי עַל טוּרָא דְצִיוֹן וְעַל רָמָתָהּ.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

והכד׳א קאל אללה לי אנה כמא יזאר אלאסד או אלצ׳רגאם עלי פריסתה אלד׳י ילתאם עליה מלא מן אלרעאהֿ והו מן צותהם לא יד׳ער ומן ג׳מהורהם לא יצ׳עף כד׳אך יתג׳לי רב אלג׳יוש פיחמי ען ג׳בל ציון וען רואביהא

ומהמונם לא יענה – לא יֵחלש,⁠¹ ומשורש זה לשון ׳עני׳ ו׳עניים׳, מפאת חולשתם.

1. השווה רס״ג וראב״ע על אתר.

[כאשר יהגה – המיית קול, כמו: וכיונים הגה נהגה (ישעיהו נ״ט:י״א), ונופל הלשון על קול דק.]⁠^א

אשר יקרא עליו מלא רועים – יאספון עליו^ב בקריאת קול המון.

מלא רועים – אסיפת רועים, וכן קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳), וכן יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳), כולם לשון קיבוץ.

לא יענה – לא יכנע, לא יעשה עצמו עני, וכן: לענות מפני (שמות י׳:ג׳), וכן: וענה גאון ישראל (הושע ה׳:ה׳).

כן ירד – ולא יפחד מהמון האומות.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127: ״אליו״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״עליו״.

As...growls (יֶהְגֶּה) a roaring sound. Comp. "And like doves we will moan (הָגֹה נֶהְגֶּה)" (infra 59:11).

although a band of shepherds gather against him (יִקָּרֵא, lit., will be called.) They will gather upon him with a stirring shout.

band of shepherds (מְלֹא) a gathering of shepherds. Comp. "They called after you a band (מָלֵא)" (Yirmeyahu 12:6). Comp. also "Together they gather (יִתְמַלָּאוּן) against me" (Iyyov 16:10). All of these are expressions of gathering.

he is not subdued (יַעֲנֶה) he will not humble himself, he will not make himself as a poor man. Comp. "To humble yourself (לֵעָנוֹת) from before Me" (Shemot 10:3). Comp. also "And the pride of Israel shall be humbled (וְעָנָה)" (Hoshea 5:5).

so shall...descend (This intimates that God will descend) and will not be afraid of the stirring (or the multitude) of the nations.

מלא רועים – כל הרועים הנמצאים שם.

ומהמונם לא יענה – לא יכנע, כמו: לענות מפני (שמות י׳:ג׳) – דמתרגמינן: לאיתכנעא.

כן ירד י״י צבאות לצבא^א על הר ציון^ב ועל גבעתה – על חיל סנחריב הצרים על הר ציון ועל גבעתה ואין מציל מידו.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״י״י צבאות לצבא״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״ציון״.

כי – יהגה – כטעם ישאג.

אשר יקרא – זה אל זה להתחבר להלחם עם האריה.

מלא – כלם, שלא יחסר רועה שלא יבא.

ומהמונם לא יענה – מגזרת עני (דברים כ״ד:י״ב) גם לענות (שמות י׳:ג׳), וכמוהו זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ״ה:ה׳).

ירד – רמז למלאך.

יהגה He roareth. It is the same in meaning as ישאג.

יקרא עליו מלא רעים אשר When all¹ shepherds are called, one by the other, to join in the fight against the lion.

מלא The full number, all of them, that not one shepherd shall fail to come.

לא יענה He will not abase himself. Root ענה to be poor. Comp. עני poor (Deut. 24:12); לענות to be humble (Ex. 10:3); יענה shall be brought low (25:5).

So shall the Lord of hosts come down, etc. The angel coming down to smite the Assyrian army is meant.

1. A. V., A multitude of.

כאשר יהגה האריה – הוא שמשמיע קול בגרונו באכלו טרפו. וכל הגה כך הוא. כענין וכיונים הגה נהגה. והוא שהיונים משמיעים קול בגרונם.

מלא רעים – אסיפת רעים להציל טרפם.

כן ירד – ויאחז בציון ולא ישגיח בם.

כי כה אמר י״י – הנה אשור ומצרים יכליון באשר לא ידעוני, והנה תדעו כי יריע השם לאשר ירצה, וכן יטיב לאשר ירצה, והם יושבי ירושלם, כי מלך אשור שהשחית את ישראל ויהודה ומצרים, ובא להשחית ירושלם, ולא יהיה כח בידו לפי שלא ירצה האל.

כי כה אמר י״י אלי – אמר הנביא כי כן אמר לו האל, כי יבא האל על המחנה ההוא כמו הארי על טרפו.

ויהגה – כמו: ישאג.

אשר יקרא – כתרגומו: דמזדמן.

מלא רעים – אסיפת רועים, כמו: קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳), והדומים לו, ענין אסיפה וקבוץ. ולשאג האריה יבאו הרועים מפה ומפה להציל הטרף מידו אם יוכלו, והוא האריה, מקול הרועים לא יחת, ולא יעזוב בעבורם טרפו.

ומהמונם לא יענה – פי׳ לא יכנע, כמו: לענות מפני (שמות י׳:ג׳), והדומים לו.

כן ירד י״י צבאות – על המחנה שבא לצבא על הר ציון ועל גבעתה. וציון הוא לשון נקבה, כמו: ציון היא דורש אין לה (ירמיהו ל׳:י״ז).

או פירוש לצבא – כי האל ירד עליה לצבא צבא כנגד צבא מחנה אשור.

כי כה אמר י״י וגו׳ – כלומר אבל באחרית יציל י״י ית׳ את ירושלים.

וזהו אומרו כי כה אמר ה׳ אלי כאשר יהגה האריה והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלא רועים וגומר, רוצה לומר כמו שהאריה והכפיר כאשר יצעק על הטרף אשר יטרוף, עם היות שאספו עליו קבוץ רועים ויתנו עליו מקולם, הנה הוא מקולם לא יחת, ומהמונם לא יענה. כן יהיה השם יתברך שירד לצבוא על הר ציון ועל גבעתה של ירושלם לטרוף טרף מלך אשור ועמו, ואין מי שימחה בידו, ומלת יקרא לשון זמון כמו כי הקרה ה׳ אלהיך לפני.

[כֵּן יֵרֵד ה׳ צְבָאוֹת] לִצְבֹּא [עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ]. אחר שיסובבוה ההמון הרב, יֵרֵד לִצְבֹּא [ולקרוא]⁠¹ נגדם, ולא יקרבו להזיקה²: עַל הַר צִיּוֹן - בית המלך, [וְעַל] גִּבְעָתָהּ - הר הבית³:

1. [תיבה זו נוספה בשולי הצד, ואילו שייכת למקום אחר, אך יתכן שהכוונה לעומת ׳אשר יקרא עליו מלוא הרועים׳, ולזה המשיך ׳כן ירד ה׳ לצבוא׳, ׳להחנות צבאו שמה׳, ויקרא לצבאו נגדם].

2. נראה שרבינו מפרש פסוק זה כך: ׳כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ׳, כלומר אחרי שדבר זה יתקיים שהאריות והכפיר יסובבו את העיר מכל הצדדים, ׳מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה׳, שלא יתקרבו להזיק לעיר עצמה. והכוונה למגיפת חיל סנחריב שעלו על ירושלים.

3. בשיר השירים (ח יד) כתב רבינו: ׳על הרי בשמים - הר ציון שהוא בית מלכות לבית דוד, והר הבית אשר שם סנהדרי גדולה׳. בשמואל ב׳ (ה ז) כתוב ׳מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד׳, והוא מבצר חזק שהיה נקרא ׳מצודת ציון׳, ושוב שינו את שמו ל׳עיר דוד׳ (מצודות שם), הרי שהמצודה שהיתה מקום המלך היא ציון. ובפירושו לחבקוק (ב יב) כתב רבינו ׳בונה עיר - בקרית בבל לבית מלכותו ובתי עבדיו, כמו שהיתה עיר ציון בירושלים׳, כלומר, שהיתה בבל קריה גדולה, ובה עיר קטנה לארמון המלך ובתי עבדיו. וכן היתה בירושלים העיר הגדולה עיר קטנה יותר ושמה ׳ציון׳, שבה ישבו המלך ועבדיו, ומלבד הר הבית.

יהגה – ענין המיה כמו וכיונים הגה נהגה (ישעיהו נ״ט:י״א) והושאל על שאגת האריה.

והכפיר – שם משמות האריה והוא אריה בחור.

יקרא – ענין אסיפה כי על ידי קריאה יתאספו המתאספים כמו ויזעק ברק את זבולון (שופטים ד׳:י׳).

עליו – בעבורו.

מלא – ענין אסיפה כמו יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳).

לא יחת – לא יפחד כמו ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).

ומהמונם – ענין רבוי אנשים כמו על ההמון הזה (דברי הימים ב י״ד:י׳).

יענה – ענין הכנעה כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳).

לצבוא – ענין חיל אנשי מלחמה.

גבעתה – מלשון גבעה והר.

כי כה אמר ה׳ וכו׳ – ר״ל אז ידעו שהכל בהשגחה כי ירושלים שבטחה בי לא תפול ביד אשור וכאשר מסיים והולך והם יפלו בידו.

כאשר יהגה – כמו האריה ההומה כשעומד על טרפו אשר אם יתאספו עליו אסיפת רועים הנה לא יפחד מקולם ולא יכנע מהמונם הרב לעזוב טרפו כן ירד ה׳ להגן על הר ציון ולהחנות צבאו שמה ולא יחוש להמון העמים ואמר בלשון הנהוג בבני אדם.

כי כה אמר – מצרים לא יועילו ולא יצילו, רק ה׳ יציל עמו ועירו.

יקרא עליו מלא רועים – רבוי רועים (כמו מלא הגוים בראשית מ״ח:י״ט) שנאספים על ידי קריאה, כמו גם המה קראו אחריך מלא (ירמיהו י״ב:ו׳). ואמר יקרא על האסיפה בקריאה, כדרך שאומרים והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו (שופטים י״ח:כ״ב), ויצעקו העם אחרי שאול (שמואל א י״ג:ד׳), על האסיפה על ידי צעקה.

לא יענה – לא יכנע ולא ימס לבבו, כמו עד מתי מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳) אף על פי שלפי הנקוד זה קל וזה נפעל.

לצבוא על הר ציון – לחנות על הר ציון כדי להגן עליו, וכמפורש במקרא שאחר זה.

יהגה – ההגה הוא המחשבה או ענות חלושה, ולא נמצא על האריה ודומהו בשום מקום, אך על היונה (לקמן לח יד, נט א׳)? ולכן נראה, כי יצייר מעמד הארי והכפיר בהיותו על טרפו, שאז ידמה לנו שהוא הוגה וחושב בלבבו, שאף לו יקרה המקרה שיפגשו בו עתה מלא רועים, דעתו מוסכמת בל יחת ובל יענה, ובזה תצדק מלת אשר, ויחוס ההגיון ומחשב לארי, היא מליציית על הנראה מפעולתו.

יחת – יפחד.

ויענה – הכנעה, כי מן ההמון של בני אדם יצוייר שיענה הכנעה הטבעיית השתול אל הבע״ח נגד האדם, ומקולם וצעקתם יצוייר שיחת ויפחד.

כי כה אמר ה׳ אלי – מציין ישועת ה׳ את ירושלים בשתי פנים, כי בצד האחד למטה בארץ לא נעשה שום הכנה למלחמה, ותחת שסנחריב צר עם כל מחנהו ישבו אנשי ירושלים בטח ולא עשו מאומה, ומצד זה מצייר את ה׳ שוכן ירושלים כאריה וככפיר היושב לבטח על טרפו – והגם שיקראו ויקבצו עליו מלא רועים לא יזוז ממקומו ולא יעשה כל מאומה, ולא יחרידוהו ממקומו לא בעבור שיחת מקולם וצעקתם, ולא בעבור שיענה ויכנע מהמונם וקבוצם הרב,

כן ירד ה׳ לצבא על הר ציון – ר״ל ירידתו לארץ למטה שזה מצייר ענינו בעיר ירושלים למטה היה דומה בענין זה, שישב בטח כארי, בלתי מתירא ובלתי זז ממקומו, וכן לא הכין צבא מלחמה ולא עשה מאומה, רק ישבו בטח כארי וכלביא מי יקימנו, אבל לעומת זה נשקיף ענין ה׳ מה שעשה למעלה במרום קדשו, בזה מדמהו במשל אחר.

אז תדעו שהכל בהשגחה¹, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי, כַּאֲשֶׁר – כמו² שֶׁיֶהְגֶּה – שֶׁיֶּהְמֶה³ הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר⁴ כשעומד⁵ עַל טַרְפּוֹ ויושב לבטח⁶, אֲשֶׁר אם⁷ יִקָּרֵא – יתאספו⁸ עָלָיו מְלֹא – אסיפת⁹ רֹעִים הנה¹⁰ מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת – יפחד¹¹ וּמֵהֲמוֹנָם – ומאנשיהם הרבים¹² לֹא יַעֲנֶה – יִכָּנַע¹³ לעזוב טרפו¹⁴, כֵּן יֵרֵד¹⁵ יְהוָה צְבָאוֹת להגן¹⁶ וְלִצְבֹּא – ולהחנות צבאו¹⁷ כנגד צבא מחנה אשור¹⁸ עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ ולא יחוש להמון העמים¹⁹, ואין מי שימחה בידו²⁰:

1. כי ירושלים שבטחה בי לא תיפול ביד אשור, ואשור תיפול (מצודת דוד). והנה תדעו כי ירע ה׳ לאשר ירצה, וייטיב לאשר ירצה והם יושבי ירושלים, כי מלך אשור שהשחית את ישראל ויהודה ומצרים ובא להשחית את ירושלים לא יהיה כח בידו לפי שלא ירצה האל בכך (רד״ק).

2. תרגום יונתן.

3. מלשון המיית קול, (רש״י, מצודת ציון). והוא שמשמיע קול בגרונו באוכלו את טרפו (ר״א מבלגנצי).

4. שם משמות האריה והוא אריה בחור (מצודת ציון).

5. מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. רש״י, מצודת ציון.

9. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

10. מצודת דוד.

11. מצודת ציון.

12. מצודת ציון.

13. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

14. מצודת דוד.

15. רמז למלאך (אבן עזרא).

16. מצודת דוד.

17. מצודת דוד.

18. רד״ק.

19. רש״י. ואמר בלשון הנהוג בבני אדם (מצודת דוד). רד״ק מבאר כי ניתן גם לפרש כן ירד ה׳ צבאות על המחנה שבא לצבא על הר ציון ועל גבעתה.

20. אברבנאל.

(ה) כְּצִפֳּרִ֣ים עָפ֔וֹת כֵּ֗ן יָגֵ֛ן יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת עַל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם גָּנ֥וֹן וְהִצִּ֖יל פָּסֹ֥חַ וְהִמְלִֽיט׃

As birds hovering, so will Hashem of hosts protect Jerusalem. He will deliver it as He protects it;
He will rescue it as He passes over.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

כְּעוֹפָא דְטָאִיס כֵּן תִּתְגְלֵי גְבוּרְתֵּהּ דַייָ צְבָאוֹת עַל יְרוּשְׁלֵם יָגֵין וִישֵׁיזֵיב יַצִיל וְיַעְדֵי.

כצפרים עפות – אמר רבי יוחנן שלש שלומות הם, צפור דכתיב כצפרים עפות כן יגן י״י צבאות, וישכים ויאמר קודם שיקדימו פסוק אחר כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וכמא יט׳לל אלטאיר כד׳אך יג׳ן רב אלג׳יוש עלי דאר אלסלאם ג׳נהֿ ונג׳א ארת׳א וכ׳לאץ.

גנון והציל פסוח והמליט – שני אלה הם צורות מקור, אף על פי שיש בהם חיריק במקום פתח.⁠¹

1. כך הוא אומר בפירושו לדברים כח מח בעניין ׳השמידו׳ ו׳נאץ׳ (שמואל ב י״ב:י״ד), והשווה ריב״ג באללמע עמ׳ 97, 311 ו-336 (רקמה עמ׳ קיז, שכז ושנא), ראב״ע ורד״ק על אתר.

והמליט – יוציא את ישראל מן הצרה, כל לשון המלטה, אֶשִמוּצֵייר בלעז.

פסוח – דילוג.

ויש עוד לפותרו לשון חייסה.⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי 778, והשוו רש״י שבת ל״א: ״לעולם״ ורש״י שבת קי״ב. ״חייסה״. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94: ״חייס״.

passing over (פָּסוֹחַ) passing over. Alternatively, it may be interpreted as an expression of sparing.

and rescuing He will extricate Israel from the strait. This is an expression of rescue (esmoucer in Old French).

כצפרים עפות – שכנפיהם פרוסות ומגינות על הארץ.⁠^א

כן יגן י״י צבאות על ירושלם – בשעה^ב שיכה במחנה סנחריב החונים על ירושלם.

גנון והציל פסוח והמליט – יושבי ירושלם.

פסוח – מדלג ומקפץ מלהכות ביושבי ירושלם שסמוכין למחנה אשור.

והמליט – את יושבי ירושלם, כלומר מכה באילו וממלט את אילו. כשאדם מכה את זה וחומל את זה שאצלו ומעבירו שאינו מכה אותו, קורא פסוח. טְרֵפַּשֵׁיר בלעז. וכן: וראיתי את הדם ופסחתי עליכם (שמות י״ב:י״ג), וכן: ופסח י״י על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף (שמות י״ב:כ״ג).

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777: ״פרושות ומגיעות לארץ״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״בשעה״.

כצפרים – מלת צפרים נקבה, ואם היא במ״ם כפילגשים לעולם לשון נקבה, על כן עפות.

עפות – שם תואר בפועל כמו רצות (שמואל א י״ב:ג׳) ושבות (יחזקאל א׳:י״ד).

יגן – יסתיר מגזרת מגן (בראשית ט״ו:א׳), והטעם על בני הצפרים שיגנו עליהם ויצילום.

והציל – שם הפועל אף על פי שהוא בחירק.

פסוח – מגזרת ופסח י״י על הפתח (שמות י״ב:כ״ג).

כצפרים As birds. This noun is feminine, although it has the plural termination ⁠־ִים (comp. פילגשים concubines, signifying exclusively a female being, and still with the masculine termination); it is therefore followed by the feminine form עפות flying.

עפות is a participle. Comp. רצות ושבוּת running and returning (Ez. 1:14).⁠¹

יגן He will cover.⁠² Comp. מגן shield (Gen. 15:1). As the birds cover with their wings their young ones, in order to protect them, so will the Lord, etc.

וְהִצִּיל And to deliver.⁠³ Although there is a Hirek under the ה, it is nevertheless infinitive.⁠⁴

פסוח To pass over. Comp. ופסח and he will pass over (Ex. 12:23)

1. The Hebrew text has רצות נשבות; this seems to be a corruption of רצות ושבות, (the reading of the Br. Mus. MS.); but this phrase is not found in the Bible; we must, therefore, either suggest another reading, perhaps נשמות ארצות, countries that are desolate, (Ez. 30:7), and explain the quotation as a proof of the correctness of the use of the participle as an adjective, or suppose that Ibn Ezra read רצות ושבות (Ez. 1:14), instead of רצוא ושוב of our editions.

2. A.V., Will defend.—Root גנן to cover, to protect.

3. A.V., He will deliver.

4. The regular form is וְהַצֵּל. The same remark is to be applied to וְהִמְלִיט instead of וְהַמְלִיט

כצפרים עפות – מן הפח שהפח נשבר והן נמלטות ופורחות.

כן יגן י״י צבאות על ירושלם גנון והציל – בידו אחת מיגן עליה בפני הלוכדה בפח שלא יקחנה מן הפח ויהרגנה. ובשנייה שובר הפח ומוציאה ומצילה מתוך הפח בעודו מיגן. ואחר שהפריחה מן הפח מפריחה ומקפיצה בפסיעה וממליטה מידו. כן הוא שמפני סנחריב היו לכודים וסגורים בירושלם אין יוצא והקב״ה גנן עליה שלא נתנו לבא לירושלם לעולם. ובעודו בדרך הרג כל חילו והמליט ישראל מידו. והריגת חילו היא שבירת הפח.

כצפרים עפות – לשון נקבה, כמו: כל צפור טהורה (דברים י״ד:י״א). וכתב אאז״ל: המשיל מלאך י״י אשר הכה מחנה אשור לאריה בגבורתו, ולצפרים עפות למהירותו.

והציל – מקור החירק הה״א, וכן: והמליט, וכמו כן: למען הרגיע את הארץ (ירמיהו נ׳:ל״ד), והדומים לו שכתבנו בספר מכלל.

עפות – מטעם יעוף.

פסוח – מטעם ופסחתי (שמות י״ב:י״ג). וראה הפלגת דיוק לשון הקודש ואיך כל מלה ומלה תורה ענין נכבד, שזה השרש רוצה לומר: פסח אינו מענין חמלה ולא מענין דלג וקפוץ כמ״ש המפורשים, אבל זה הענין הוא מין אחד מיוחד מאד תחת סוג מנוחה והעדר התנועה. ובעבור שאמר ועברתי בארץ מצרים (שמות י״ב:י״ב) שהיא תנועה מקומית בתאר מיוחד נקרא עובר, על דרך דברה תורה כלשון בני אדם. ואמר כי הפך זה יעשה השם על ישראל, אך בתאר מיוחד יקרא השם ית׳ בו פוסח. ואלו סתרי תורה שהעירוני עליהם מיסדי הלשון הקדש ע״ה, ועל כלם משה רבינו ע״ה, ועל הכל יתגדל האל ית׳ כותב התורה ונותנה.

ועוד זכר המשל ודמוי להצלת ירושלם, באומרו שכמו הצפרים המעופפות שילכו מהלך גדול בזמן מועט וימלטו מן הפח, כן יגן ה׳ צבאות על ירושלם בעת אחת, גנון והציל שיציל אותם מיד סנחריב, פסוח והמליט, רוצה לומר שירחם עליהם וימלט אותם.

[כְּצִפֳּרִים] עָפוֹת [כֵּן] יָגֵן. בדילוג ועפיפה, הצדיקים בלבד¹: [גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט]. גָּנוֹן - מן החרב, וְהִצִּיל - ממכות מתדבקות², פָּסֹחַ - בדילוג³, וְהִמְלִיט - ויושיע, שלא ייראו עוד⁴:

1. כמו הציפור שעפה בדילוג ממקום למקום, בדרך זו תהיה הגנת ה׳ על ישראל, שלא תחול על כולם, כי אם על הצדיקים, שידלג מעל הרשעים ויגן על הצדיקים. ושאר המפרשים פירשו את המשל לציפור מצד מהירות מעופה.

2. שינצלו מחרב סנחריב כמות חילו, ולאחר שניגף כל החיל שוב יצילם שלא ידבקו ממחלות מתדבקות המתפשטות בעקבות רבבות פגרי המתים.

3. ׳כציפורים עפות׳. [ויצויין שמגיפת חיל סנחריב היתה בליל פסח שבו ׳פסח ה׳ והציל׳ את ישראל במכת בכורות, וראה בהערה הבאה].

4. אחרי שהגן והציל, עוד ׳ימליט׳ את הצדיקים, שייצאו מצרות לגמרי, שלא ייראו עוד שמא תבוא עליהם צרה. ׳יש הפרש בין ׳תשועה׳ ל׳הצלה׳, כי ה׳תשועה׳ - היא להציל אותו מן הצרה שלא תקרב אליו, וה׳הצלה׳ - היא להצילו מרעתו אחרי בואה אליו׳ (שיעורים לתהלים ז ב-ג), ולכן ׳והציל׳ היא ההצלה מן הצרה הקיימת כבר, ׳והמליט – ויושיע׳, שהישועה היא מצרות שטרם באו, שלא יתייראו גם לעתיד. [ואולי הכוונה למות סנחריב עצמו בשובו לארצו. ואולי יש להשוות לפירוש רבינו בשמות (יד ל) עה״פ ׳ויושע ה׳⁠ ⁠׳, שרק במות פרעה נחשבו לגאולים, וכן בתחילת פרשת וארא שביאר את לשונות הגאולה ׳והצלתי וגאלתי׳, שביציאת מצרים רק ׳ניצלו׳ ממצרים, אבל טרם נגאלו כל זמן שהאדון המשעבד אותם קיים, ורק בקריעת ים סוף וטביעת מצרים ׳וגאלתי׳. וראה במאמר ׳חג הסוכות ומצוותיו׳ הנדפס בסוף פירוש רבינו לזכריה, שם הארכנו בס״ד לבאר שמגיפת גוג ומגוג לעתיד לבוא תהיה על ידי התגלות השכינה, והעלינו שם (פרק י אות ג) שכן היתה מגיפת חיל סנחריב, ושם (פרק ט אות ג) התברר על פי דברי רבינו בשמות (יד כד) שגם בקריעת ים סוף היתה התגלות השכינה בעמוד אש וענן שגרמה ל׳מהומה׳ למצרים, והם מיני חלאים שהם ׳מדוי מצרים הרעים׳, ולפי זה יתכן שלזה כיוון כאן ׳מכות מתדבקות׳, כי גם בסנחריב היו. ובזה יובן עניין הכתוב כאן ׳יגן – בדילוג ועפיפה׳, ׳ופסח – בדילוג׳, ע״פ מש״כ רבינו בשמות (יב יג) בטעם מתן הדם על המזוזות ועל המשקוף בליל מכת בכורות: ׳ולא יהיה בכם נגף למשחית - לא יגע בכם נגף, פירוש, מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים בהכותי, שמלבד מכת בכורות, שלח בשאר העם עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים [לשה״כ בתהלים (עח מט), ובשיעורים לתהלים שם: ׳יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ וגו׳ - אלו היו מדוי מצרים הרעים׳], כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל, לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים, כענין פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר (בראשית יט טו)׳].

כצפרים – כן יקרא העופות כולן.

עפות – מלשון עפיפה ופריחה.

פסוח – ענין דלוג וקפיצה כמו ופסח ה׳ על הפתח (שמות י״ב:כ״ג).

והמליט – ענין הצלה והשמטה מן הצרה.

כצפרים עפות – כצפרים הממהרות לעוף כן ימהר ה׳ להגן על ירושלים.

גנון והציל – יגן עליהם ויצילם.

פסוח והמליט – בבוא המלאך להכות במחנה אשור ידלג ממעל ירושלים ויהיו הם נמלטים מן המכה.

כצפרים עפות – על גוזליהם.

גנון והציל פסוח והמליט – הכוונה יגן גנון ויציל ויפסח וימליט. הרי זה אחד ממשפטי לשון הקדש, בבוא פעל עבר או עתיד ואחריו המקור שלו (כמו כאן יגן ה׳ צבאות גנון) ואחריו יצטרך לבוא פעל אחר, לא יבא הפעל השני בעבר או עתיד, אלא במקור, כמו ויצא יצוא ושוב (בראשית ח׳:ז׳) כאלו כתוב: ויצא יצוא וישב שוב. וכן הלכו הלוך וגעו (שמואל א ו׳:י״ב) משפטו הלכו הלוך וגעו געה. וכן עלו עלה ובכה (שמואל ב ט״ו:ל׳) כאלו כתוב: עלו עלה ובכו בכה. וכן ואכלתם אכול ושבוע (יואל ב׳:כ״ו) ענינו ואכלתם אכול ושבעתם שבוע. ולא ישתנה החוק הזה גם אם נכנסה מלה אחרת בין העבר או העתיד ובין המקור. כגון ויכהו האיש הכה ופצוע (מלכים א כ׳:ל״ז) ענינו: ויכהו הכה ויפצעהו פצוע. וכן למעלה י״ט:כ״ב ונגף ה׳ את מצרים נגוף ורפוא. יגפהו נגוף וירפאהו רפוא. וכן כאן הרי הוא כאלו כתוב יגן גנון והציל הַצֵל ויפסח פסוח והמליט הַמְלֵט, אלא שהיה הדבר קשה שיבואו ארבעה מקורים רצופים בלי שום דבר מפסיק ביניהם, לכך לא אמר גנון והַצֵל פסוח והַמְלֵט, אך אמר והציל והמליט שהם עבר מהופך לעתיד, ויוכלו גם כן להתפרש כמקור, על דרך עד השמידך אותם (דברים ז׳:כ״ד).

פסוח – ענין דלוג (רש״י), כמו ופסח ה׳ על הפתח {שמות י״ב:כ״ג} (ראב״ע). ובשמות י״ב:י״ג כתב רש״י: ופסחתי, וחמלתי, ודומה לו פסוח והמליט, ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה וכו׳ ע״ש. וכאן (בישעיה) כתב רש״י: ויש עוד לפותרו לשון חייס – ואמר זה מפני שאנקלוס תרגם ופסחתי, ואיחוס, זבח פסח (שמות י״ב:כ״ז) דבח חייס, וכן יונתן תרגם כאן יציל, אבל כל זה אינו אלא תקון לשון שתקנו המתרגמים, עיין אוהב גר, נתיב שלישי. והנכון כדעת בני אוהב גר ע״ה, שהמליצה לקוחה מן הצפורים העפות שמקפצים ממקום למקום להציל את בניהם (דוגמת פוסחים על שתי הסעפים {מלכים א י״ח:כ״א} שהיא גם כן מליצה לקוחה מן העופות), וכן גנון הוא לקוח מן הצפורים, כטעם באברתו יסך לך {תהלים צ״א:ד׳}.

כצפרים עפות – כצפור עת רוצים לגזול קנה שאז יעופו חיש קל להציל קנם,

כן יגן ה׳ על ירושלם – בעופו למעלה על במתי עב להציל קן רבצו, והיתה ההצלה בשתים:

א. גנון והציל – שהיה למגין שלא יקרב האויב אל הקן,

ב. פסוח והמליט – שפסח וקפץ על מחנה האויב והמליט מידו את השלל שכבר היה בידו מכבר, וכונת המליצה שהגם שבארץ לא עשו שום הכנה טבעיית למלחמה וזה היה בבטחון שלא יקרב אל גבולם, הנה בשמים נלחמו בם בני רשף ויצילו את ציון בענין נשגב למעלה מן הטבע, וא״כ אחר שאתם רואים כי לא מצרים וסוסיהם יושיעו לכם, רק ה׳ הוא האל המושיע, א״כ.

כְּצִפֳּרִים¹ עָפוֹת – הממהרות לעוף² כֵּן ימהר³ יָגֵן – להגן⁴ יְהוָה צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם, גָּנוֹן – יגן עליהם⁵ וְהִצִּיל – ויצילם; בבוא המלאך להכות במחנה אשור⁶ פָּסֹחַ – ידלג⁷ ממעל לירושלים⁸ וְהִמְלִיט – ויציל⁹ אותם שימלטו מן המכה¹⁰:

1. כך מכונים כל העופות (מצודת ציון). מלבי״ם מבאר כציפורים בעת שרוצים לגזול את קינם שאז יעופו חיש קל להציל קינם. ור״י קרא מבאר כציפורים שכנפיהם פרושות ומגינות על הארץ, כן יגן ה׳ על ירושלים. וכתב אבי רד״ק שהמשיל את מלאך ה׳ אשר היכה את מחנה אשור לאריה בגבורתו ולציפורים עפות למהירותו.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. רש״י, מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת ציון.

10. מצודת דוד. כלומר מדלג ומקפץ מלהכות ביושבי ירושלים הסמוכים למחנה אשור, והמליט את יושבי ירושלים, מכה באלו וממלט את אלו (ר״י קרא). וכוונת המליצה שהגם שבארץ לא עשו שום הכנה טבעית למלחמה וזה היה בבטחון שלא יקרב אל גבולם, הנה בשמים נלחמו בם ויצילו את ציון בעניין נשגב למעלה מן הטבע (מלבי״ם). וראה רש״י שמות יב, יג ד״ה ״ופסחתי״ המבאר כי כל פסיחה לשון דילוג וקפיצה. שמדלג היה הקב״ה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א׳ יח כא) ״פוסחים על שתי הסעיפים״, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (כאן) ״פסוח והמליט״, מדלגו וממלטו מבין המומתים.

(ו) שׁ֗וּבוּ לַאֲשֶׁ֛ר הֶעְמִ֥יקוּ סָרָ֖ה בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Turn to Him against whom you have deeply rebelled, O children of Israel.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

תּוּבוּ לְאוֹרַיְתָא אֲרֵי אַסְגֵיתוּן לְמֶחְטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ויקול תובו יא בני אסראיל אלד׳ין אסתגרקו פי זואלהם.

שובו – למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו וסרתם מעליו עתה שובו אליו.

Return To the One about Whom you have thought deeply how to turn away from Him, now return to Him.

שובו – אלה דברי הנביא שובו לשם אתם בני ישראל שהעמקתם לו סרה, מגזרת סורר (דברים כ״א:י״ח).

Turn ye unto him, etc. The prophet, addressing Israel, says: Return, ye Israelites, to God, from whom you have deeply revolted. סרה is derived from סרר to revolt. Comp. סורר rebellious (Deut. 21:18)

ולפיכך שובו – בני ישראל ליושבי ירושלם אשר העמיקו – לעשות סרה כמותכם בימי אחז ושבו.

שובו – אומר לאשר העמיקו לעשות סרה, והם בני ישראל שהרשיעו לעשות, שובו מדרכיכם הרעים, שובו^א טרם בא היום שתשובו על כל פנים, כאשר תראו המעשה הגדול שיעשה האל במחנה אשור, ויותר יהיה לכם גמול טוב אם תשובו קודם לכן ותאמינו לדברי הנביא.

א. כן בכ״י פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 חסר: ״שובו״.

שובו – אלי.

העמיקו סרה – הם בני ישראל, ואין בזה חסרון כלל כי הוא מובן בעצמו. וראה הפלגת לשון שאין שובו מצורף לאשר העמיקו וגו׳ אבל לדבר אינו בכתוב, וכאלה רבים.

ולכן אמר הנביא כנגד בני יהודה שובו לאשר העמיקו סרה למרוד בו בני ישראל אחיכם, ואתם לא תעשו כן.

(ו-ח) שׁוּבוּ. ל⁠[שרידים]⁠¹, אֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ מהם זאת העצה הסָרָה², כִּי אמנם, [בַּיּוֹם הַהוּא] - באותו היום שיִמְאָסוּן אִישׁ את אליליו - עזרת מלכי מצרים ושריו, אֲשֶׁר קנו לָכֶם³ בזהב וכסף⁴ יְדֵיכֶם - עושי עסקי ציבור, שריכם, שאינם ידיים לטוב אבל ידי חֵטְא⁵, באותו היום⁶ יפול אַשּׁוּר, ׳ואתם תחרישון׳ (שמות יד יד)⁷, [בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ] - בלתי עזרת אִישׁ - מלך מצרים, [וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ] - ולא חרב עמו⁸, וְנָס אשור, שידאג מחֶרֶב ישראל⁹:

1. כן נראה לפענח, והכוונה לצדיקים שיישארו, השרידים אשר ה׳ קורא, והם הנקראים ׳בני ישראל׳.

2. אותם הצדיקים שהרחיקו מעצמם את אותה העצה הרעה לבקש עזרת מצרים, כמו שאמר לעיל (ל א) על זה ׳לעשות עצה ולא מני׳, ועל שם עצה זו קראם שם ׳בנים סוררים׳, ולכן עצה זו נקראה ׳עצה סרה׳.

3. מפרש ׳עשו לכם׳ – קנו לכם, כלשה״כ (דברים ח יז) ׳כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה׳.

4. ׳אלילי כספו ואלילי זהבו׳ אינם פסלים וצלמים, אלא הכוונה להשתדלות בדרך טבעית להינצל מסנחריב, במקום שיפנו אל ה׳, ולפי ששלחו מתנות וכסף וזהב רב למצרים כדי שיעמדו לעזרם, נקראה עזרה זו ׳אלילי כסף וזהב׳.

5. ׳ידיכם׳ הוא כינוי לעוסקים בצרכי הציבור, שנחשבים כידם הארוכה של הציבור, והם שיעצו לבקש את עזרת מצרים ולשלם על כך בכסף וזהב, נגד עצת הנביאים, נמצא שידי הציבור האלה הם ׳ידי חטא׳.

6. שיימאסו בעזרת מלכי מצרים.

7. בלי השתדלות מצידכם, ראה לעיל (פסוק א) ומה שצויין שם.

8. לא בחרבו של ׳איש׳ מיוחד, והוא מלך מצרים, ולא בחרב ׳אדם׳ - עמו של מלך מצרים.

9. אחרי שאמר שאשור יפול לא בחרב איש ולא בחרב אדם, אמר שינוס מפני חרב, ויש להבין, שלא נפל אשור בחרב כלל, אלא במגיפה על ידי המלאך. לכן מפרש שהכוונה לנשארים ממחנה אשור, שגם הם ימלטו מפחד חרבם של ישראל, שמא יהרגו אותם אחרי שנשארו מעטים בלי ראש ומנהיג. וזהו שינוס ׳מפני חרב׳ – מפחד החרב, אף אם חרב זו לא נשלפה נגדו. וכ״כ הרד״ק: ׳פירוש, ונס לו מלך אשור כמפני חרב, כאילו שולפי חרב ירדפו אחריו, כשיראה המגפה הגדולה במחנהו׳.

העמיקו – בספרים מדוייקים העי״ן בשוא לבדו.

שובו וכו׳ – אתם בני ישראל שובו למי שהעמקתם מחשבות היאך לסור ממנו ר״ל שובו לה׳ אשר סרתם ממנו.

שובו – צווי במקום עתיד, כשתראו כי הבטחון אשר בטחתם במצרים יהיה לכם לבושת, וה׳ בכחו הגדול יציל את ירושלים מכף מלך אשור, אז אתם בני ישראל תשובו אל ה׳, אשר קצת מכם העמיקו לסור ממנו ולמרוד בו.

העמיקו סרה – הרבו והגדילו סרה, על דרך העמיקו שחתו (הושע ט׳:ט׳).

סרה – ענין ריחוק ומרידה, מלשון סורר ומורה {דברים כ״א:י״ח}. ומה שכתבתי למעלה (א׳:ה׳) על מלת סרה, נראה לי עתה (סיון תרכ״ג) נכון וקיים בכל שאר מקומות שבא בהם השם הזה, חוץ מהמקרא ההוא (על מה תכו עוד תוסיפו סרה {ישעיהו א׳:ה׳}) והמקרא הזה (העמיקו סרה), שיותר נכון לפרשו בשני מקראות הללו להוראת ריחוק ומרידה.

וכיוצא בזה פירש ראב״ע: שובו לַשֵם אתם בני ישראל שהעמקתם לו סרה, מגזרת סורר.

העמיקו סרה – הסר ומתרחק מה׳ מהגבוה על גבוהים יסור אל עמק העמקים, אל שפל המדרגה.

שובו – אתם בני ישראל! לאשר העמיקו סרה להאל אשר העמקתם לסור מאתו, אליו שובו כי אז תושעון, כי הלא כל הרעה באה לכם רק בעבור שסרתם מאתו, ואם תשובו אליו, תדעו.

לכן אמר הנביא כנגד בני יהודה¹; שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ – למי שהעמקתם מחשבות² סָרָה – היאך לסור ממנו³, אתם⁴ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל⁵ שסרתם מעליו, עתה שובו אליו⁶ וְתִוָּשְׁעוּ⁷:

1. אברבנאל.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. מצודת דוד, מלבי״ם.

5. שהרשיעו לעשות, ואומר להם הנביא שובו מדרככם הרעה, שובו טרם יבוא היום שתשובו על כל פנים כאשר תראו את המעשה הגדול שיעשה האל במחנה אשור, ויהיה לכם יותר גמול טוב אם תשובו קודם לכן ותאמינו לִדְבָרַי (רד״ק).

6. רש״י.

7. כי הלא כל הרעה באה לכם רק בעבור שסרתם מאיתו (מלבי״ם).

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ז) כִּ֚י בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִמְאָס֗וּן אִ֚ישׁ אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וֶאֱלִילֵ֖י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֨ר עָשׂ֥וּ לָכֶ֛ם יְדֵיכֶ֖ם חֵֽטְא׃

For on that day every man shall cast away his idols of silver and his idols of gold which your own hands have made to you for a sin.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲרֵי בְעִדָנָא הַהִיא יְרַחֲקוּן גְבַר טַעֲוַת כַּסְפְּהוֹן וְטַעֲוַת דְהַבְהוֹן דַעֲבָדוּ לְכוֹן יְדֵיכוֹן חוֹבָא.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואנהם פי ד׳לך אלוקת יזהד כל אמר פי אות׳אן פצ׳תה ואות׳אן ד׳הבה אלכ׳טאיא אלתי צנעתהא לכם אידיכם.

[אשר עשו לכם ידיכם – את האלילים להיות לכם חטא.]⁠^א

כי – ידיכם – רמז לעושים.

וטעם חטא – שאין חטא למעלה ממנו.

Your hands. Your workmen.

חטא For a sin; for a sin κατ ἐξοχήν, a sin that surpasses all others.

כי ביום ההוא – בבא סנחריב על ירושלם ימאסון יושבי ירושלם איש אלילי כספו וישובו מדרכם הרעה ואותם אלילים ישליכו שאתם עצמיכם עשיתם לכם חטא לעבדם שלא תאמרו שאליליהם היו גרועים משלכם ולכך ישליכום.

כי ביום ההוא – שיכה האל מחנה אשור, ויראו כי לא בחרב איש יפול, ידעו כי יד י״י עשתה זאת, וימאסו כל איש אלילי כספו, וידעו כי הבל המה וי״י הוא האלהים ואין עוד, והאלילים שעשו לכם ידיכם תכירו שהוא חטא ושגיאה גדולה שעלתה בדעתכם,⁠^א כי הם לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה (שמואל א י״ב:כ״א), ולא הצילו המחזיקים בהם שהרי נתפשו כל ערי יהודה, ונצלה ירושלם לפי שהחזיקו בי״י והתפללו לפניו שיושיעם מיד מלך אשור.

א. כן בכ״י פריס 195, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13: ״בדעתם״.

אבל ביום ההוא ימאסון איש אל אלילי כספו ואת אלהי זהבו, רוצה לומר שיעזבו הע״ז שהיה ביניהם, אשר עשו להם ידיכם חטא, רוצה לומר עצמיכם עשו לכם חטא גדול במעשה הפסילים, כי במקום אשר הושמו הידים באדם לעוזרו, הם עשו לכם חטא ורעה גדולה כזאת, וזכר שראוי היה שימאסו בני יהודה כל האלילים ויבטחו בה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

כי ביום ההוא – חוזר למעלה לומר שובו עד לא נעשה הנס כי אחר הנס ימאס כל איש אלילי כספו אשר עשו לכם ידיכם לעבדם ולחטוא בהם ובהיות כן לא תהיה התשובה חשובה כ״כ לכן מהרו בתשובה עד לא יבא הנס.

אשר עשו לכם ידיכם חטא – ברש״י כתב יד על קלף שבידי כתוב אשר עשו לכם ידיכם את האלילים להיות לכם חטא. וכן גיזניוס פירש אשר עשו לכם ידיכם לחטאת. ונראה לי שהוא דבר שאין צורך לאמרו שעשיית האלילים היא חטא, או היא לחטא. ונראה לי שמלת חטא ענינה כאן לרע לכם, כמו ויהי בדבר הזה לחטאת בית ירבעם ולהכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה (מלכים א י״ד:י״ד).

ימאסון – נעלם מלת אשר.

ונחל – וי״ו המסובב, אז יפול אשור, כמו למעלה (ל׳ לב).

כי ביום ההוא ישליך איש את אליליו אשר עשו לכם ידיכם והכינו לכם לחטא ועון וחסרון תיכף שישליכו אליליהם, אז

שובו כל עוד לא נעשה הנס¹, כִּי בַּיּוֹם הַהוּא שיכה האל את מחנה אשור² יִמְאָסוּן כל³ אִישׁ את אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ וידעו כי הבל המה וה׳ הוא האלהים ואין עוד, והאלילים⁴ הללו⁵ אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם תכירו שדבר זה הוא⁶ חֵטְא ושגיאה גדולה שעלתה בדעתכם⁷, וכשזה יקרה לא תהיה התשובה חשובה כל כך, לכן תמהרו לשוב בתשובה בטרם יבוא הנס⁸:

1. מצודת דוד.

2. ויראו כי לא בחרב איש יפול, ידעו כי יד ה׳ עשתה זאת (רד״ק).

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. כי הם לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה ולא הצילו את המחזיקים בהם שהרי נתפשו כל ערי יהודה, וירושלים ניצלה לפי שהאמינו בה׳ והתפללו לפניו שיושיעם מיד מלך אשור (רד״ק).

8. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ח) וְנָפַ֤ל אַשּׁוּר֙ בְּחֶ֣רֶב לֹא⁠־אִ֔ישׁ וְחֶ֥רֶב לֹא⁠־אָדָ֖ם תֹּאכְלֶ֑נּוּ^א וְנָ֥ס לוֹ֙ מִפְּנֵי⁠־חֶ֔רֶב וּבַחוּרָ֖יו לָמַ֥ס יִהְיֽוּ׃

Then Asshur shall fall with the sword, not of man; and the sword, not of men, shall devour him. And he shall flee from the sword, and his young men shall become tributary.

א. תֹּאכְלֶ֑נּוּ א=תֹּאכֲלֶ֑נּוּ (חטף)

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְיִפּוֹל אַתּוּרָאָה בְּחֶרֶב לָא אֱנַשׁ וְחֶרֶב לָא אֱנשׁ תְּשֵׁיצִינֵהּ וְיֶעְרוֹק לֵיהּ כְּמִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְגִבְרוֹהִי לִתְּבַר יְהוֹן.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אד׳ שאהד אל אשור קד וקע לא בסיף אנסאן וגיר סיף אלאדמי אפנאה פהרב מן קבלה וצאר מכ׳תארוה מתלאשיין.

[בחרב לא איש – שלא תבא על ידי אדם אלא על ידי מלאך.]⁠^א

וחרב לא^א אדם תאכלנו – חרב שהוא נופל בה אינו חרב של אדם אלא של מלאך.

א. כן בפסוק ובכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 778: ״חרב ולא״.

ונפל – בחרב לא איש – רק ביד המלאך וחרבו השלופה, ואם הוא כדרך משל להבין השומעים.

ובחוריו – הנמלטים ילקחו בדרך.

With a sword, not of a mighty man, but with the drawn sword of an angel. The sword is a figurative expression.

And his young men that will have escaped shall be discomfited, shall be overtaken on the ways in which they try to flee.

ולכך נפל אשור בחרב לא איש – שלא יצטרכו להלחם עמם כי אני אלחם להם. וגם אתם שובו כמותם.

ונס לו – המלך ובחוריו ומשמניו.

למס – כדונג הנמס מפני האש כן תאכלם אש.

ונפל – כי המלאך לא איש ולא אדם.

ונס לו מפני חרב – פי׳ ונס לו מלך אשור כמפני חרב, כאלו שולפי חרב ירדפו אחריו, כשיראה המגפה הגדולה במחנהו ינוס לו.

ובחוריו – המעט הנותרים, למס יהיו – שימס לבבם מפני פחדם.

לא איש, לא אדם – שמות בלתי נשלמים, וכבר זכר אריסטו את אלה.

לפי שיפול אשור בחרב לא איש הוא המלאך שהרג אותם, וחרב לא אדם כי אם חרב אלהי תאכלנו, וגם המלך סנחריב ינוס משם, ועליו אמר ונס לו מפני חרב ובחוריו למס יהיו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תאכלנו – ענין השחתה.

ונס – ענין בריחה.

למס – מלשון המסה והמגה.

ונפל אשור – ר״ל אחר התשובה יבוא הנס אשר יפול אשור בחרב לא של איש כי אם בחרב המלאך.

וחרב וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.

ונס לו – כשיראה מלך אשור את המגפה ינוס לו כמפני חרב.

ובחוריו למס יהיו – הנשארים מחילו ימס לבבם מפחד.

ונפל אשור בחרב לא איש – אלא בחרב האל, היא המגפה.

ונס לו מפני חרב וגו׳ – אחר מגפת אכלוסיו אצל ירושלים, יחלש אשור ולא יגבר עוד על שאר אומות, אבל ינוס מפני חרב ובחוריו למס יהיו, הכל כמשמעו. כך נראה לי עתה, אב תרכ״ג. ולשעבר הייתי מפרש ונס לו מפני חרב ה׳, למס יהיו, ימס לבבם, כפירוש רס״ג ורד״ק ואחרים. ובתרגום היוני ובתרגום יירונימוס: ונס, ״לא״ מפני חרב באל״ף, ואחריהם הלכו Dathe, Doderlein ורוזנמילר ואין צורך.

ויונתן תרגם כמפני חרב.

לא איש, לא אדם – איש, כולל כל יש ונמצא, וגם המלאך הוא איש ויש, והאיש גבריאל (דניאל ט׳ כא) ואדם, מיוחד למין האדם לבדו, כנ״ל (ב׳ ט׳).

למס יהיו – כמו היתה למס, ונמשך לשתים, ובחוריו למס יהיו וסלעו למס יהיה.

ונפל אשור בחרב לא איש – רק ע״י ה׳,

וגם חרב לא אדם תאכלנו – כי לפעמים יפול האויב על ידי ה׳, שהוא יסבב מפלתו, אבל אחר שיפול ע״י ה׳, אז תאכלנו חרב אדם, כמו שהיה ברוב מלחמות ישראל שה׳ הפיל אויביהם לפניהם והם השמידום בחרב כי הוא נהרג ע״י מלאך ה׳. וגם אמר שנפל בחרב לא איש, כי איש כולל גם המלאך, כי נפילתו היה ע״י ה׳ לבדו, ונאכל בחרב לא אדם רק ע״י המלאך, שאינו אדם,

ונס לו מפני חרב – ר״ל כי הנופל ע״י ה׳ אין לו לנוס אח״כ בסור הסכנה, וגם אינו נותן מס אח״כ, אבל אחר שהמגפה אשר יגוף בם היה בעבור חזקיה ועמו, הוכרח לנוס אח״כ מפני חרבו של חזקיהו, וגם בחוריו היו למס לישראל.

ואחרי התשובה יבוא הנס¹ וְנָפַל – ויפול² אַשּׁוּר בְּחֶרֶב שהיא לֹא חרב של³ אִישׁ, אלא הוא יפול בחרב המלאך⁴, וְחֶרֶב לֹא – שאינה של אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ – תשחית אותו⁵, וכשיראה מלך אשור את המגיפה⁶ וְנָס – ינוס⁷ לוֹ כמו שנסים⁸ מִפְּנֵי חֶרֶב, וּבַחוּרָיו הנשארים מחילו⁹ לָמַס – כדונג הנמס¹⁰ יִהְיוּ, שימס לבבם מפני פחדם¹¹:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת ציון. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שתחילה אמר ונפל אשור בחרב לא איש רק ע״י ה׳, ואח״כ אמר שגם חרב לא אדם תאכלנו כי לפעמים יפול האויב על ידי ה׳ שהוא יסבב מפלתו, אבל אחרי שיפול ע״י ה׳ אז תאכלנו חרב אדם כמו שהיה ברוב מלחמות ישראל שה׳ הפיל אויביהם לפניהם והם השמידום בחרב, והוא נהרג ע״י מלאך ה׳, וגם אמר שנפל בחרב לא איש וגם לא המלאך כי נפילתו היה ע״י ה׳ לבדו, ונאכל בחרב לא אדם רק ע״י המלאך שאינו אדם.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד. ורד״ק מבאר שינוס כאילו שולפי חרב ירדפו אחריו כשיראה את המגיפה הגדולה במחנהו.

9. מצודת דוד.

10. ר״א מלבגנצי. והוא מלשון המסה (מצודת ציון). ויש מרבותינו שביארו שיהיו למס לישראל (אבן עזרא, מלבי״ם).

11. רד״ק.

(ט) וְסַלְעוֹ֙ מִמָּג֣וֹר יַעֲב֔וֹר וְחַתּ֥וּ מִנֵּ֖ס שָׂרָ֑יו נְאֻם⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲשֶׁר⁠־א֥וּר לוֹ֙ בְּצִיּ֔וֹן וְתַנּ֥וּר ל֖וֹ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And his rock shall pass away by reason of terror; and his princes shall be dismayed at the ensign, says Hashem, whose fire is in Zion, and His furnace in Jerusalem.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְשִׁלְטוֹנוֹהִי מִן קֳדָם דַחֲלָא יֶעְדוּן וִיתַּבְרוּן מִן קֳדָם נִיסָא רַבְרְבוֹהִי אֲמַר יְיָ דְזֵיהוֹר לֵיהּ בְּצִיוֹן לְעָבְדֵי אוֹרַיְתָא וְתַנוּר בָּעֵיר לֵיהּ דְאֶשָׁא בִירוּשְׁלֵם לִדְעֲבָרוּ עַל מֵימְרֵהּ.

רמז תלז

נאם י״י אשר אור לו בציון – א״ר ירמיה אמר רבי אלעזר שלשה פתחים יש לו לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים. במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. בים דכתיב מבטן שאול שועתי. בירושלים דכתיב אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים ותנא דבי רבי ישמעאל אשר אור לו בציון זו פתחה של גיהנם, ותו ליכא והאיכא הא דאמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי ואמרי לה תני רב מרי בדבי ר׳ יוחנן בן זכאי שני תנורים יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו ציני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם. דילמא היינו דמדבר. אמר רבי יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו לגיהנם ואלו הן, שאול ואבדון, באר שחת, בור שאון, טיט היון, וצלמות, וארץ תחתית. שאול דכתיב מבטן שאול שועתי. אבדון דכתיב היספר בקבר חסדך ואמונתך באבדון. באר שחת דכתיב ואתה אלהים תורידם לבאר שחת. בור שאון וטיט היון דכתיב ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו׳. צלמות דכתיב יושבי חושך וצלמות. ארץ תחתית גמרא, והא איכא גיהנם גיא שעמוקה בגיא הנם.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

וג׳אז מן כאן מעה כאלצכ׳ר מן חד׳ר ד׳לך ואנדק רויסאה מן ד׳אך אלעלם קאל אללה אלד׳י אעד לה אתונא פי ציון ותנורא פי ירושלם מחרקא.

האבן שכל מי שיגביה אותה ייסרט באמרו אשים את ירושלים מעמסה לכל העמים (זכריה י״ב:ג׳).

וסלעו ממגור יעבר – יימלט אל מבצריו מפאת חוזק הזהירות והפחד.⁠¹

1. יתכן לפרש את דברי אבן בלעם בשתי דרכים: האחת, שהוא רוצה לומר כי ה׳סלע׳, סמל המלך, יימלט אל מבצריו מרוב פחד. ובדומה לזה ת״י, אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳סלע׳. הדרך השנית, כי ה׳סלע׳ בפסוק הוא כינוי למבצרים, והנושא מובן מן ההקשר, היינו המלך, שאיננו נזכר, יימלט אל הסלע, אל המבצרים, מרוב פחד, ובדומה גם ראב״ע ורד״ק על אתר.

וסלעו ממגור יעבור – וחוזקו מרוב פחד יחלש.

וחתו מנס – מפני הָנִסים שיראו שהקב״ה עושה לישראל.

אשר אור לו בציון – שם יהיה האש מוכן לשורפם.

And his rock shall pass from fear And his strength shall be weakened from great fear.

shall be dismayed at the miracle Because of the great miracles that the Holy One, blessed be He, performs for Israel.

whose fire is in Zion There the fire will be prepared to burn them.

וכן הוא אומר: וסלעו ממגור יעבור – וחזקו מרוב פחד יחלש.

וחתו מנס שריו – ויפחד עד אשר לא היו יכולים לנוס שריו.

נאם י״י אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם – נאם י״י אשר שם לו ציון וירושלם תנור לכל העמים, שכשם שמביאין לו העצים לתנור ומבערין אותן לתוכו,⁠^א כך נותן לב כל העמים לצבוא על ירושלם, וכשמגיעין לירושלם דנם לבאר שחת. שנתן בלב סנחריב לשים פניו לעלות לירושלם, וכשהגיע קרוב לה: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה). זהו פשוטו של מקרא ויישובו.

ומדרש רבותינו (בראשית רבה כ״ו:ו׳): ר׳ ינאי ור׳ שמעון בן לקיש, תרוויהון אמרין: אין גיהנם אלא יום שמלהט את הרשעים. מה טעם: כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט). ורבנין אמרין: יש גיהנם, שנאמר: נאום י״י אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם. ר׳ יהודה ב״ר^ב אלעאי אמר: לא יום ולא גיהנם, אלא אש היא שיוצאה מגופו של רשע ומלהטתו, שנאמר: תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם (ישעיהו ל״ג:י״א).

א. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לתוכן״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777, וכן בבראשית רבה. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״יהודה ב״ר״.

וסלעו וגו׳ – יעבור סלעו הוא גבול מלכותו, מרוב פחדו, וזה טעם ממגור, והטעם כי יברח ולא ישען על סלעו, {וחתו} מכל נס שיראו שריו הנמלטים או הנשארים בארצו.

אור ותנור – רמז למזבח, או דרך משל כאשר הזכיר למעלה ולהב אש אוכלה (ישעיהו כ״ט:ו׳, ל׳:ל׳).

And he shall pass by his stronghold, etc.⁠¹ He will go beyond his stronghold at the border of his kingdom, for his great fear; he will flee, and not rely on his strongholds. And his princes, etc. His princes that will have escaped, or will remain in the land, will be afraid of every ensign which they will see.

Fire, furnace. By these names the altar in Jerusalem is meant; or they are used figuratively,⁠² like And the flame of consuming fire (29:6).⁠³

1. A. V., And he shall pass over to his stronghold.

2. Signifying the approaching divine punishment.

3. Comp. Ibn Ezra, ad locum.

וסלעו – וחוזקו שהיו לו ממגור – על ידי חילו הגדול יעבר וישבת שלא יוסיף עוד לצאת מארצו לבא עוד על עמי ועל ארצי. וחתו – ופחדו.

מנס – מניסתו שנס לו מפני חרב שריו הנותרים בארצו שלא לבא עוד אחריו בארצי.

נאם י״י אשר אור לו בציון – לאכלם, ותנור לו בירושלם – ואותו האור והתנור יירא הוא ושריו ולא יוסיפו עוד לצאת.

וסלעו – ואל סלעו ומגדלו החזק יעבור, כי לא יבטח בעצמו עד היותו שם מרוב פחד.

ויש מפרשים: אפילו סלעו יעבור מרוב פחד, ויברח לו יותר רחוק, והראשון נכון.

ויונתן תרגם: ושלטנוהי מן קדם דחלא יעדון.

וחתו מנס שריו – כמו: מנס, שיפחד אדם ויחת כשיראה נס החיילות, כן יחתו שריו השרידים מהמגפה אשר יראו.

אשר אור לו – זה האור וזה התנור יש לו בירושלם, שישרפם.

וי״מ: אשר אור לו בציון ותנור – על המזבח שהוא בבית המקדש, כלומר לכבוד מזבחו ומקדשו יהיה זה.

וסלעו – וחזקו שהוא כסלע.

אור – כפשוטו, על הנרות מן המנורה.

ותנור – על המזבח, ובכל זה הערות, והכל אוצר י״י יבוא.

וסלעו ממגור יעבור רוצה לומר סנחריב שהוא סלע אשור ותוקפו, יעבור וינוס מקרב מחנהו מפחד חרב המלאך, וכן וחתו מנס שריו, רוצה לומר כי קצת שריו הנמלטים מהמגפה, יחתו מחמת הנס והפלא ההוא אשר יעשה בלילה אחת על ידי מלאך השם, והנה היה כל זה במצות השם יתברך וגזרתו, והוא אומרו נאם ה׳ אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם, רוצה לומר שאורו בירושלם כאדם היושב במקום אחד בדירת קבע ששם תנורו ואשו, כן היה השם יתברך דירתו בירושלם ותנורו ואשו לו שם, ולכן בבא עליו סנחריב התעורר להוציאו משם ולגרשו מדירתו, ולדעת יונתן אשר אור לו בציון אורה ושכינה להאיר לישראל ותנור לו בירושלם להרוג ולשרוף באש את מחנה אשור, ואפשר לפרש שובו לאשר העמיקו כנגד בני ישראל, וענינו שובו בני ישראל לאשר העמיקתם מחשבות לסור ממנו, וסרתם מעליו עתה שובו אליו מאשר עשו ידיכם את חטא האלילים, כי אם תשובו אליו יפול אשור בחרב לא איש, וחרב לא אדם תאכלנו, והיה נס סנחריב מפני חרב, והיו בחוריו למס, וסלעו ממגור יעבור, וחתו מנס שריו, לפי שהקדוש ברוך הוא אור לו בציון ותנור לו, בירושלם לשרוף אותו ומחנהו והותרה השאלה הששית.

וְסַלְעוֹ [מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר]. המלך¹: אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן. המלך²: וְתַנּוּר. מחומם מאותו האור בִּירוּשָׁלִָם³, שבזכותו תינצל⁴:

1. גם ׳סלעו׳ של אשור, שהוא חוזקו, כלומר המלך, ממגור יעבור - מרוב פחד יברח לו לרחוק.

2. ׳נאום ה׳ שיש לו ׳אור׳ בציון, הוא חזקיהו המלך הצדיק.

3. ׳ציון׳ הוא מקום מושב המלך, וירושלים היא העיר הגדולה (ראה מה שצויין פסוק ד), ואורו של חזקיהו מחמם בכל ירושלים. [וראה בשיעורים לתהלים (כא י) שהאריך לבאר למה מלך המשיח נמשל לתנור ולאש שבוער בו].

4. בזכות חזקיהו תינצל כל ירושלים. והכוונה למה שאמרו בסנהדרין (צד:) ׳והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחובל על מפני שמן, אמר רבי יצחק נפחא, חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות׳. וראה פירוש רבינו בתחילת הפרק הבא.

וסלעו – ר״ל החוזק כסלע.

ממגור – ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).

וחתו – ענין פחד.

מנס – כלונס ארוך אשר ינשא בצבא.

אור – שלהבת כמו אור לשבת נגדו (ישעיהו מ״ז:י״ד).

וסלעו – חזקו יעבור ממנו וילך לו מרוב הפחד.

וחתו מנס שריו – שריו יפחדו כאשר יתפחדו אנשים מנושא הנס הנראה למרחוק וראשון לכל אנשי הצבא.

אשר אור לו בציון – אשר הכין שם שלהבת ותנור אש לשרוף בהם מחנה אשור והוא דרך משל.

וסלעו ממגור יעבור – מה שהיה סלעו ומעוזו (של אשור הנזכר) להצילו מכל יראה ופחד, יעבור מן העולם. כך נראה לי עתה, אב תרכ״ג, והוא נגד הטעמים. ובתחלה הייתי מפרש: אשור שהוא נמשל לסלע תקיף, יעבור מכאן מיראה ופחד, עיין משתדל, דברים ל״ג:י״ז. ורוזנמילר וגיזניוס פירשו יעבור מהלאה לסלעו, מהלאה למגדלים ומצדות שהקים לו, כי לא יבטח להשגב בהן.

וחתו מנס שריו – לבב שריו ימס, וכל זמן שיראו נס אויב יחתו.

אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם – שהכין שם אש לאכול מחנה אשור, והוא דרך משל (יונתן רש״י ורד״ק, אלא שיונתן קורא: אשר אור לו בציון, וזה לצדיקים, ותנור לרשעים). וראב״ע רוזנמילר וגיזניוס פירשו שהוא נעבד בציון על המזבח, ודון יצחק {אברבנאל} פירש שיש לו שם דירה קבועה, כדרך שאומרים focolare על בית דירת האדם.

ממגור – כמו אבנים מגוררות במגרה (מלכים א ז׳ ט׳), והמ״ם מ׳ הסבה, מסבת המגור והמשור אשר יעבור דרך הסלע.

וסלע – הוא מקום מבצר, ושים בסלע קנך.

וסלעו – הסלע שלו שהוא המבצר היה למס ע״י המגורה, אשר יעבר בו כאילו המשור והמגירה גזרה וחלקה את הסלע לחצאים, ר״ל שאח״כ נכבשו כל מבצריו,

ושריו חתו מנס תחת שעד עתה הרימו הם נס על כל העמים למלחמה, עתה פחדו עת ראו נס מלחמה,

נאם ה׳ אשר אור לו בציון – מציין כאילו היה אור ישראל לאש, שהאור שהאיר לחזקיה היה אש לאכול את מחנה סנחריב עד שהאור והנוגה היה בציון ששם ישב חזקיהו והתנור להבעיר היה בירושלים העיר שסביב לירושלים נפל סנחריב ונשרף, כאילו האור שהאיר בציון החים את התנור וכבשן האש שהוא ירושלים, אשר מחומו נשרפו מחנה סנחריב שחנו סביבה.

וְסַלְעוֹ – וחוזקו¹ מִמָּגוֹר – מרוב פחד² יַעֲבוֹר ממנו³ ויחלש⁴, וְחַתּוּ – ויפחדו⁵ כמו שמפחדים⁶ מִנושא הַנֵּס⁷ שָׂרָיו, נְאֻם – כך אמר⁸ יְהוָה אֲשֶׁר אוּר – שלהבת⁹ לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר אש¹⁰ מוכן¹¹ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם לשרוף בהם את מחנה אשור¹²:

1. רש״י, מצודת דוד. אבן עזרא מבאר כי סלעו הוא גבול מלכותו. מלבי״ם מבאר שהוא מקום מבצר. ורד״ק מבאר שיברח אל סלעו ומגדלו החזק כי לא יבטח בעצמו מרוב פחד.

2. רש״י, אבן עזרא.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. נס הוא כלונס ארוך (מצודת ציון) הנראה למרחוק והולך ראשון לכל אנשי הצבא (מצודת דוד). כלומר כמו שיפחד אדם ויחת כשיראה נס החיילות, כן יחתו שריו השרידים מהמגפה אשר יראו (רד״ק). ורש״י ואבן עזרא מבארים ״וחתו מנס״ מפני הניסים שיראו שריו שהקב״ה עושה לישראל.

8. תרגום יונתן.

9. מצודת ציון.

10. מצודת דוד.

11. רש״י.

12. רש״י, רד״ק. והוא דרך משל (מצודת דוד). רד״ק מביא ביאור נוסף ולפיו אור לו בציון ותנור על המזבח שהוא בבית המקדש, כלומר לכבוד מזבחו ומקדשו יהיה זה. מלבי״ם מבאר כי הנביא מציין כאילו היה אור ישראל לאש, שהאור שהאיר לחזקיה היה אש לאכול את מחנה סנחריב, כאילו האור שהאיר בציון חימם את התנור וכבשן האש שהוא ירושלים, אשר מחומו נשרפו מחנה סנחריב שחנו סביבה. ובמדרש, א״ר ירמיה אמר רבי אלעזר, שלושה פתחים יש לו לגיהנם, אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים, במדבר דכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, בים דכתיב מבטן שאול שועתי, בירושלים דכתיב אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ילקוט שמעוני).

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון