Yeshayahu 12 – ישעיהו יב‏ – Mikraot Gedolot

(א) וְאָֽמַרְתָּ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אוֹדְךָ֣ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כִּ֥י אָנַ֖פְתָּ בִּ֑י יָשֹׁ֥ב אַפְּךָ֖ וּֽתְנַחֲמֵֽנִי׃

And on that day you shall say, "I will give thanks to you, O Hashem; for though you were angry with me, your anger has turned away, and you comfort me.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְתֵימַר בְּעִדָנָא הַהִיא אוֹדִי קֳדָמָךְ יְיָ אֲרֵי עַל דְחָבֵית קֳדָמָךְ הֲוָה רוּגְזָךְ עֲלָי וּכְדוּ דְתָבֵית לְאוֹרַיְתָא יְתוּב רוּגְזָךְ מִנִי וּתְרַחֵם עֲלָי.

אודך י״י כי אנפת בי – דרש רב יוסף במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהלכו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהם ברגלו התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני. וכה״א לעושה נפלאות גדולות לבדו, אר״א אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.

תקול פי ד׳לך אלוקת אשכרך יא רב עלי מא וג׳דת עלי ואסאלך אן ירג׳ע גצ׳בך עני ותעאזיני.

(א-ב) ... בלא רוח וחייב את... אותות. תחילה שתודה לה׳ על מה שהוכיח אותה... והיסורין שעברו עליה כאמרו אודך ה׳ כי אנפת בי. וכן חייב להודות כל מיוסר. ואחרי זה תנחומין על השגיאות והעוונות של העבר באמרו ישב אפך ותנחמני. ראויה היא, שיגמלנה בעולם הבא טוב ולא רע כאמרו הנה אל ישועתי כפי שבטחה בו תחילה בגלות והושיעה כאמרו כי עזי וזמרת יה.

(א-ג) […] בלא ריח ואוגב עלי […] איאת אולא אן תשכור אללה עלי מא אדבה⁠[א] […] מא מר עליהא מן אלעדאב כקו׳ אודך יי׳ כי [אנפת] בי וכדאך ילזם אלשכר לכל מולם ותם תסלה פי צפה [מא] סלף מן אלזלל ואלכטא בק׳ ישב אפך ותנחמני. תסתחק בה אנה יגאזיהא כירא פי אלאכרה לא שרא. כק׳ הנה אל ישועתי כמא ותקת בה אולא פי אלגלות פפרג ענהא כק׳ כי עזי וזמרת יה ולקו׳ ושאבתם מים מעאני מנהא אן יתאול הדא אלמא עלי מא נט׳יר מא מתל וקאל הוי כל צמא לכו למים. ויכון ממעיני הישועה חיניד אלעלמא אלמשהורין. מת׳ל ר׳ עקיבא ור׳ יוסי ור׳ אליעזר בן יעקב. ויחתמל איצ׳א הדא אלמא אן יתאול מל⁠[כהם] כמא מתל וקאל יזל מים מדליו.

ועלי דאך יכון ממעיני הישועה אלדאוד ונסלהם וימכן איצא אן יפסר הד׳א אלמא […] אמא תואב […] ויכון מעני הישועה עלי [תו]⁠אבהא אלי רב אלעאלמין כמא וצף נפסה וקאל [אותי] עזבו מקור מים חיים. ויתגה איצא אן יכון [תפסיר] ושאבתם אשאר אלי אלנבווה כמא כאן מתל […]

וקאל ולא צמא למים כי אם לשמע אל דברי יי׳. ומעני הישועה אללה תבארך כק׳ ההנא הנה אל ישועתי וג׳ ויהי לי לישועה. וקולה מודעת זאת בכל הארץ לה מענאן אחדהמא באלאקדאר אן קדרה אללה ט׳אהרה פי גמיע אלעאלם תשהד לה עלום אלנאטקין בהא כק׳ כל אשר חפץ יי׳ עשה. ואלב׳ באלפעל אן אללה יט׳הר דלך אלוקת קדרה באהרה לגמיע אלכלק כק׳ ונגלה [כבוד] יי׳ וראו כל בשר וג׳. תם עאד אלי נבוה חלת פי מלך באבל אדא הו זאל […]

יג אלכלק כ׳ק׳ ונגלה כבוד י״י ור׳ כ׳ בשר […] [קאל] פי מלך באבל אדא הו זאל […]

למא קאל שאו נס הרימו קול הניפו יד תם אתבעה בקול׳ אני צויתי למק׳ צאר מקאם אנה קדם פקאל אני צויתי שאו נס הניפו יד וקו וכלי זעמו מקאם בכלי זע כ׳ק׳ דרשו י״י ועזו בעזו ועלי אן אול מסמוע קו׳ כל ידים וכל לבב א׳ באנה עאם פאן אלמע׳ פיה כאץ והו קום בבל דון גמיע אלנאס וקאל פי וקעתהא איצ׳א הנה יום י״י בא […]

כוכבי השמים חשך השמש וירח ליס עאם פי אלדניא כלהא בל הו כאץ עלי קום באבל וחדהם ממא יחל בהם מן אלבלא וקד קאל איצ׳א למצר כדי ובתחפנחס חשך היום ואלאשבה פי קו׳ כוכבי השמים וכס׳ מכררא אן יכון אומי באלכוכבים אלי אלז׳ אלסאירה ואומי באלכסילים אלי אלכואכב אלתאבתה ולקו׳ אוקיר א׳ מ׳ תכריגאן אחדהמא יעז אלנאס פי בלד באבל אכתר מן אלדהב ואלגוהר ממא יפניהם אלסיף פיקל עדדהם כק׳ כל הנמצא ידקר ואלאכר אן יעזזהם ענד מלוך מדי אלמחארבין להם אכתר מן אלמאל פיכון אחדהם אחב אליה אן יקתל כסדאניא מן אן ינהב מאלא עזיזא ועלי מא וצפהם בעדה פקאל אשר כסף ל יח׳ ועברת ולא יהל לא יכיים משתקא מן אהל מתל ויאהל אברם מכתצרא מנה אלאלף מתל והנה תומים ואשבאהה וקו׳ באלמנותיו הו מתל קו׳ בארמנותיו הדא מן באב אלאבדאל יבדל לאם בריש ומתלה וארו ואלו ומא שאכלהמא.

וקו׳ פי אכר הדא אלפצל כי ירחם י״י א׳ יעקב לם יומי בה אלי מא כאן מן אלרגוע פי בית שני אד לם תחמלהם אלאמם חיניד ולם יסבונהא ולם יסתרקוהא ולכנה קצה מן וקת אלישועה אלחקהא בהדא אלפצל וקאל פי כטבהא איצ׳א.

ואמרת – בראותך את האומות נדונין לחרפות לדראון.

אודך כי אנפת בי – והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עוני וישוב אפך ותנחמני.

ויונתן תרגם: אודך י״י כי חטאתי לך ועל כן אנפת בי ולולי רחמיך לא הייתי כדיי לשוב אפך ולנחמני והנה שב אפך ממני.

And you shall say when you see the nations being sentenced to disgrace and abhorrence.

I will thank You, O Lord, for you were wroth with me and You exiled me, and my exile atoned for me, and now, amends have been made for my iniquity. May Your wrath turn away and may You comfort me. Jonathan renders: I will confess before You, O Lord, that I sinned before You, and, therefore, You were wroth with me, and were it not for Your mercy, I would not be worthy to have Your wrath turn away and comfort me, and behold, Your wrath has turned away from me.

והיתה מסלה וגו׳ (ישעיהו י״א:ט״ז), ואמרת ביום ההוא – בשוב י״י שבות עמו אשר ישאר מאשור (ישעיהו י״א:י״א).

אודך י״י כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני – אודך י״י שאם שם אנפת בי, שחזרתה והשבתה אפך ממני ותנחמני. דבר הווה הוא, כלומר הרי אני רואה שאפך חוזר ממני ואתה מנחם אותי.

ואמרת – התי״ו לנוכח ישראל, הם השבים אל ארצם.

כי אנפת בי – אעפ״י שאנפת בי, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ״א:ה׳).

And thou shalt say. The second person refers to the Israelites, who returned home.

כי Though. Comp. כי חטאתי לך רפאה נפשי Heal my soul, although I have sinned against thee (Ps. 41:5)

כי אנפת בי – כמו שאנפת בי,

אף על פי כן אודך – שהרי ישוב אפך ותנחמני – אחרי כל האף והחמה ולא לנצח תריב ולא לעולם תטור. והרבה כי משמשים כך. גם יש לומר כי אם אנפת בי – ישוב אפך.

ואמרת, כי אנפת בי – פירוש לפי שאנפת בי והגליתני, ועתה שב אפך ונחמתני, לפיכך צריך אני להודות לך ששב אפך ממני ולא הנחתני בגלות כמו שהייתי חייב לפי עונותי.

אודך י״י – כטעם ותן לו תודה (יהושע ז׳:י״ט), כי חייב אדם להתודות לשם ולהצדיק על עצמו דינו ית׳ ולהתפלל לו כי ישיב אפו ממנו וינחמנו בטובה שיעשה לו.

כי עזי וזמרת יה – פרשתיו בתורה. והוא אחד ממה שימנה בסוד י״י רק ליריאיו ית׳.

וזכר הנביא שבימי מלך המשיח, יהיו כל בני ישראל אשר ישובו צדיקים וישרים בלבותם, וימול השם ערלת לבבם לעבדו שכם אחד, עד שביום ההוא יאמרו כלם פה אחד: אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, רוצה לומר אודך על שאני מכיר שכל מה שעשית היא דרך כעס לרוע מעשי, ולא על דרך מיאוס, והעד לזה כי ישוב אפך ותנחמני, ועם היות שהנושע מידי אדונים קשים, ישוב פעמים להשתעבד בידו, ולכן אף על פי שיצא משעבודו תמיד יפחד לבבו ממנו, כמו שהיה ענין ישראל כאשר יצאו ממצרים (שמות יד, י) וישאו את עיניהם ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם, לכן אמר כאן שלא יהיה כן בזמן ההוא, כי כל אחד יודה לאלהיו ויבטח בישועתו שלא ישוב עוד לגלות.

ותנחמני – בספרים מדוייקים הוא״ו במאריך.

אנפת – כעסת כמו פן יאנף (תהלים ב׳:י״ב).

כי אנפת בי – והגליתני וכפר גלותי עלי ועתה נרצה עווני וישוב מעלי אפך ותנחמני בהבאת הטובה.

ואמרת ביום ההוא – במפלת מחנה סנחריב.

כי אנפת בי – כי אחר שאנפת בי, שב אפך ונחמתני.

אנפת – בארתי בכ״מ כי יש הבדל בין אף ובין חמה חמה מציין נטירת הכעס והשנאה בלבו, ואף מציין הכעס החיצוני הנראה מן הפעולה או הדבור, שמראה לו שהוא כועס, ולפעמים יצוייר אף בלא חמה, אם בלבו אינו כועס עליו, ומצאנו עוד פעל אנף, וגדרו לפי דעתי, אם מכלה את חרון אפו ושופך עליו העונש עד לכלה, גם בי התאנף ה׳ וישבע לבלתי עברי את הירדן (דברים א׳ לז, ד׳ ב׳). ר״ל ובזה כלה חרון אפו, ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו (שם ט׳ כ׳), דרשו חז״ל דמ״מ עשה האניפה רושם ומתו נדב ואביהוא, ועוד בארתי במקומותם.

ואמרת ביום ההוא – בעת הגאולה אודך ה׳ כי אנפת בי – פעל אנף מורה על הראות פנים נזעמים בגלוי, וזה ההבדל בינו ובין חמה שהוא נטירת הכעס והאיבה בסתר, ובזה ישבחו את ה׳ על שאנף בם וענשם על חטאם, שעי״כ ישוב אפו וסר לגמרי, עד שישוב וינחמם, כמי שהרע לחברו ונתפייס עמו שעוד ינחמהו על הצער שסבל, משא״כ אם לא היה ה׳ מעניש רק היה שומר חמה עליהם לא היתה להם תקנה.

והזכיר הנביא שבימי מלך המשיח יהיו כל בני ישראל אשר ישובו מהגולה צדיקים וישרים בלבותם, וימול ה׳ ערלת לבבם לעבדו שכם אחד, וכך מתאר זאת הנביא¹, וְאָמַרְתָּ² בַּיּוֹם הַהוּא בעת הגאולה³ בשוב ה׳ שבות עמו⁴ בראותך את האומות נידונין לחרפה ודראון⁵, אוֹדְךָ יְהוָה כִּי אָנַפְתָּ בִּי – כעסת עלי⁶ והגליתני וכיפרה גלותי עלי, ועתה נרצה עווני⁷ וְיָשֹׁב מעלי⁸ אַפְּךָ, כי לא לנצח תריב ולא לעולם תיטור⁹, וּתְנַחֲמֵנִי – שהרי אני רואה שאתה מנחם אותי¹⁰ בהבאת הטובה¹¹ שלא הנחתני בגלות כמו שהייתי חייב לפי עוונותי¹²:

1. אברבנאל.

2. ומדבר הנביא על העם השב אל ארצו (אבן עזרא).

3. מלבי״ם.

4. ר״י קרא.

5. רש״י.

6. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר שתיבת ״אנף״ היא מלשון ״אף״ ופירושה שמראה פנים נזעמים בגלוי, בשונה מ״חמה״ שהיא נטירת הכעס והאיבה בסתר, ובזה ישבחו את ה׳ על שאנף בם בגלוי והענישם על חטאם וע״י כך ישוב אפו וסר לגמרי, עד שישוב וינחמם כמי שהרע לחברו ונתפייס עמו שעוד ינחמהו על הצער שסבל, משא״כ אם ה׳ לא היה מעניש והיה שומר את חמתו עליהם לא היתה להם תקנה.

7. רש״י, מצודת דוד. ורד״ק ביאר צריך אני להודות לך ששב אפך ממני ולא הנחתני בגלות כמו שהייתי חייב לפי עוונותי.

8. מצודת דוד.

9. ר״א מבלגנצי.

10. ר״י קרא.

11. מצודת דוד. ויונתן תרגם אודך ה׳ כי חטאתי לך ועל כן אנפת בי ולולי רחמיך לא הייתי כדאי שישוב אפך ולנחמני והנה שב אפך ממני (רש״י).

12. רד״ק. ובמדרש, ״אודך ה׳ כי אנפת בי״ דרש רב יוסף במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהלכו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם ברגלו התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינת חבירו בים התחיל מודה ומשבח, לכך נאמר ״ישוב אפך ותנחמני״, אר״א אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו, נדה לא. (ילקוט שמעוני).

(ב) הִנֵּ֨ה אֵ֧ל יְשׁוּעָתִ֛י אֶבְטַ֖ח וְלֹ֣א אֶפְחָ֑ד כִּֽי⁠־עׇזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֣הּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וַֽיְהִי⁠־לִ֖י לִישׁוּעָֽה׃

Behold, God is my salvation. I will trust, and I will not be afraid; for God Hashem is my strength and song; and He has been a salvation for me.⁠"

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

הָא עַל מֵימָר אֱלָהָא פּוּרְקָנִי אֲנָא רָחִיץ וְלָא אִזְדַעְזָא אֲרֵי תוּקְפִי וְתוּשְׁבַּחְתִּי דְחִילָא יְיָ אֲמַר בְּמֵימְרֵיהּ וְהַוָה לִי לְפָרִיק.

פאקול הוד׳א רב גיאת׳י את׳ק בה ולא אפזע כמא כאן עזי ומג׳די אלאזלי אללה וצאר לי גות׳א.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עזי וזמרת יה י״י – עוז ושבח של הקדוש ברוך הוא הוא היה לי לישועה, ואין לפרש עזי – עז שלי שלא מצינו במקרא עזי נקוד חטף קמץ אלא שרק עֻזי חוץ משלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא על כרחך וזמרת דבוק הוא לתיבה שלאחריו לכך אני אומר שאין יו״ד של עזי אלא כיו״ד של שכני סנה (דברים ל״ג:ט״ז).

יה י״י – עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עשו^א נעשה שלם וכן הוא: כי יד על כס יה (שמות י״ז:ט״ז) – אין השם ואין הכסא שלם עד שתהא מלחמה לי״י בעמלק (שמות י״ז:ט״ז).

ויהי לי לישועה – כמו הַיַה לי לישועה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו: ^ב(קדוש ישראל ויבחרך (ישעיהו מ״ט:ז׳), והיה לו לומר קדוש ישראל אשר בחרך) [ואשר לא שם לבו וגו׳ ויעזב את עבדיו ואת מקנהו וגו׳ (שמות ט׳:כ״א) כמו עזב, ועוד בדברי הימים: ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם (דברי הימים ב י׳:י״ז), היה לו לומר מלך עליהם רחבעם.]

א. כן בכ״י. בדפוסים צונזר ל״עמלק״ (במקום ״עשו״).

ב. הביאור בסוגריים העגולים (שכנראה מהווה מהדורה קמא) מופיע בכ״י לוצקי 778, פרמא 3260. הביאור בסוגריים המרובעים (שכנראה מהווה מהדורה בתרא) מופיע בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122, ס״פ I.11, אוקספורד 34. והשוו רש״י שמות ט״ו:ב׳, ר״י קרא שמות ט׳:כ״א, שמואל ב י״ג:כ׳, ישעיהו י״ב:ב׳.

for the strength and the praise of the Eternal the Lord The strength and the praise of the Holy One, blessed be He, that was my salvation. We cannot, however, explain עָזִּי, like עֻזִּי, my strength, for we do not find in Scripture עָזִּי vowelized with a short 'kamatz,' but with a 'shuruk,' reading עֻזִּי, with the exception of three places where it is accompanied by וְזִמְרָת. Also, וְזִמְרָת cannot be explained like וְזִמְרָתִי, my praise, but we are forced to say that וְזִמְרָת is connected to the word following it. Therefore, I say that the 'yud' of עָזִּי is merely like the 'yud' of (Devarim 33:16) שׁוֹכְנִי סְנֶה, "He Who dwells in the thornbush.⁠"

the Eternal the Lord Until now His Name was divided, and with the downfall of Amalek, it became whole, and so Scripture states: "For the hand is on the throne of the Eternal (כֵּס יָהּ)" (Shemot 17:16), implying that the throne is incomplete and the Name is incomplete until the Lord wages war against Amalek.

was my salvation. Heb. וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, like הָיָה לִי לִישׁוּעָה, was to me for a salvation, and it is customary for Scripture to speak in this manner. Comp. "And he who did not heed the word of the Lord, left (וַיַּעֲזֹב) his slaves and his cattle" (Shemot 9:21); also, in Divrei HaYamim: "And the children of Israel who dwelt in the cities of Judah, Rehoboam reigned (וַיִּמְלֹךְ) over them" (Divrei HaYamim II 10:17). It should say, מָלַךְ עֲלֵיהֶם.

הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה י״י ויהי לי לישועה – כחו ושבחו של הקב״ה היה לי לישועה. ואל תתמה על הוי״ו של ויהי לי לישועה, שתאמר היה לו למקרא לומר: ׳היה לי לישועה׳, שוי״ו זו היא כמו ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם (מלכים א י״ב:י״ז), שפתרונו מלך עליהם רחבעם. אף כאן: ויהי לי לישועה – פתרונו: היה לי לישועה.

הנה וגו׳ – שאחר שעמי אל ישועתי.

אבטח – אשכון בטח.

{יה} – פרוש חצי השם בספר תהלות (תהלים ס״ח:ה׳).

וזמרת – מפו׳ בתורה (שמות ט״ו:ב׳).

הנה אל ישועתי The God of my salvation is with me,⁠¹ and therefore אבטח I will dwell in safety.⁠²

The explanation of יה, the half of the name of God, will be found in the Book of Psalms,⁠³ and of זמרת in the Pentateuch (Exod. 15:2)

1. A. V. God is my salvation.

2. A. V. I trust.

3. In his Commentary on Ps. 118:17, Ibn Ezra explains וזמרת, but not the meaning of יה. He intended perhaps to do it on Ps. 68:5, to which verse he refers also in his commentary on Isaiah 26:4. It is, however, explained, Ex. 3:15, and Sefer Hashem, 100:8.

הנה – זה יהיה אל ישועתי – שאבטח בו מעתה ואין לי ליפחד ולא אחר.

שהרי עזי – עז שלי ושבחי הוא זה שיהיה לי לישועה – ועד עולם ייראו אותי כל הגוים על ישועתו שהוא מושיעני.

הנה אל ישועתי, כי עזי – העין בקמץ חטף.

וזמרת – כמו וזמרתי, והראיה כי הרי״ש קמוצה ואלו היה סמוך היה פתח, וכן: אשר נתנך היום ביד (שמואל א כ״ו:כ״ג) – כמו בידי.

והנה אמרו הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, והענין כי להיות הגאולה הזאת שנית לגאולת מצרים, ראוי שישוררו הנושעים כמו ששר משה ובני ישראל על הים שאמרו (שם טו, ב) עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ולכן צוה אותם שישוררו זה המאמר עצמו, באמרו כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה.

כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ה׳ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה - כלומר, ואותו ה׳עזי וזמרת יה׳ ש׳רמה בים סוס ורוכבו׳ - היה לי לישועה, ועל זה אמר ׳גאה גאה׳, כי בנושא אחד עצמו נפרע מן פרעה והושיע אותנו, וכן תמצא בתהלים (קיח יג-יד) כתיב ׳דחה דחיתני לנפול [וה׳ עזרני], עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה׳, ובישעיה שלא כתיב לעיל מי הוא באותו הפסוק עצמו, נוקב שם ה׳ באמרו כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ׳ה׳⁠ ⁠׳ - וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה, ועל הדרך שאמרנו שלשתם. ויו״ד של ׳עזי׳ נוספת, והוא כאילו אמר ׳עז׳. [שיעורים לשמות (טו א-ב)]:

כי עזי – העי״ן בקמץ חטף מפני דגשות הזי״ן.

עזי – ענין חוזק והיו״ד יתירה.

וזמרת – מלשון זמר ושבח.

ויהי לי – כמו היה לי וכן ויעזב את עבדיו (שמות ט׳:כ״א) ומשפטו עזב.

הנה אל ישועתי – הואיל ועמי אל ישועתי אשכון בטח ולא אפחד עוד.

כי עזי וכו׳ – העוז והשבח של המקום הי׳ לי לישועה ר״ל התשועה היתה למען הראות חזקו ולמען אזמר בשבחו.

הנה אל ישועתי וגו׳ – לפי הפשט הנה אל ישועתי מאמר בפני עצמו, והיתה מלת ישועתי ראויה לזקף, אך המתרגם ואחריו בעלי הטעמים פירשו כאלו תחסר בי״ת: הנה באל ישועתי אבטח, ועשו זה כדי שלא יהיה נראה כאלו האל ענין גופני, שמורים עליו באצבע ואומרים הנה אל ישועתי. ובשירת הים לא נמנע המתרגם מלתרגם: דין אלהי {אונקלוס שמות ט״ו:ב׳}, כי שם איננו כמורה באצבע, אבל הוא פירוש הקודם (עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, זה אלי, יה שהזכרתי זה הוא אלי), אבל כאן מלת הנה אינה אלא כמורה באצבע.

יה – הוא כנוי לאל מצד שהוא מטיב, עיין למעלה א׳:ט׳. והנה משה (בשירת הים) ודוד (תהלים קי״ח:י״ד) אמרו עזי וזמרת יה, וישעיה שהיה עומד בזמן שכבר החלו בני יהודה לזנות אחרי אלהי הגוים, אמר יה ה׳, כדי שלא יובן כי האל המיטיב הוא אל פרטי, ונבדל מאלהי ישראל הנקרא יְיָ, אך יובן כי בעל הטובות הוא עצמו הנקרא יְיָ, שהוא בעל הטובות והרעות. וכן למטה כ״ו:ד׳ אמר ישעיה כי ביה ה׳ צור עולמים.

עזי וזמרת – עזי וזמרתי, ועיין מה שכתבתי בבית האוצר דף ל״ח.

ישועתי – ההבדל שהזכרתי בין עזר וישועה הזכירו דורשי הלשון, ועוד יש ביניהם גדרים מיוחדים ויזכרו במקומם.

הנה אל ישועתי – בא לבאר מ״ש אבטח ולא אפחד, שיבטחו שלא יבואו עוד בגלות, ושתהיה התשועה תשועת עולם, ונתן שני טעמים:

א. כי הבוטח על אדם יש לו להתירא פן ימות או יחלש המושיע, אבל אני הלא אל ישועתי

ב. הנעזר יש לו להתירא שלא יתמיד העזר, לא כן הנושע, כי יש הבדל בין עזרה וישועה, שהעזר הוא רק סיוע והנעזר צריך לעשות העקר, אבל בהתשועה לא יפעול הנושע מאומה, כי את הכל יעשה המושיע ובתשועת ה׳ אם יהיה זה ע״י מעשה בני אדם וזכותם נקרא עזר, ואז יצוייר שאם אח״כ יריעו מעשיהם יסתיר פניו מהם, אבל אם הוא בחסד ה׳ מבלי השקף אם הם ראוים או לא נקרא תשועה, ואז יוכלו לבטוח שלא יסיר חסדו מעמם גם אם לא יהיו ראויים, אחר שלא השקיף עתה על זכותם. ועז״א הלא הוא אל ישועתי – בחסד גמור, וא״כ לא אפחד (גם המאמרים מגבילים ע״י שהוא אל אבטח – בהוה כי לו הכח להושיע, וע״י שהוא ישועתי מצד החסד,

לא אפחד בעתיד, כי החסד לא יופר לעולם, אחר שאינו תלוי במעשה בני אדם) כי עזי וזמרת יה – מוסיף טעם אחר שאין לו לפחד לעולם, כי הלא העוז והחוזק שלי הוא בעצמו זמרת ושבח של יה, שע״י שהיה לי למעוז יכירו הכל כחו וגבורתו ואמתת דבר נביאו, וא״כ לא יטוש ה׳ את עמו שנית, בעבור שמו הגדול ויהי לי לישועה – מוסיף טעם שלישי שאין לו לפחד על שיעזבם אחר הגאולה אחר שהיה לי לישועה מעולם, וישועה זו הבטיח לי ע״י נביאיו, ודברו לא ישוב ריקם והם הג׳ טעמים שבאר העקרים (מאמר ד׳) שבהכרח יקים ה׳ דברו,

א. מצד החסד אשר לא יכלה,

ב. מצד כבוד שמו שלא יתחלל,

ג. לאמת הבטחתו כמ״ש

א. כי לשמך תן כבוד,

ב. על חסדך,

ג. על אמתך.

ויאמר העם¹, הִנֵּה הואיל ועימי² אֵל יְשׁוּעָתִי, אֶבְטַח – אשכון בטח³ וְלֹא אֶפְחָד עוד⁴, כִּי עָזִּי – העֹז⁵ וְזִמְרָת – והשבח של⁶ יָהּ יְהוָה⁷ וַיְהִי – הוא היה⁸ לִי לִישׁוּעָה, ועד עולם יִרְאוּ ממני כל הגויים על ישועתו שהוא מושיעני⁹:

1. אברבנאל.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י, מצודת דוד. דהיינו החוזק (מצודת ציון).

6. רש״י, מצודת ציון.

7. הטעם שאמר בתחילה ״יה״ ואח״כ ״יהוה״ כי עד הנה היה שמו של ה׳ חלוק, ובמפלתו של עמלק נעשה שלם, וכן הוא אומר (שמות יז, טז) ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״ שאין הכסא שלם ואין השם שלם עד שתהא מלחמה לה׳ בעמלק (רש״י). וחומת אנך ביאר ״וזמרת י-ה״ היא התורה שנתן לנו ברחמיו בגלל שאנו בנים וכרחם אב על בנים ירחמנו.

8. העוז והשבח (רש״י, מצודת דוד). מלבי״ם מבאר שיש הבדל בין עזרה שעניינה סיוע והנעזר צריך לעשות את עיקר הפעולה, לבין תשועה שבה המושיע עושה הכל ללא פעולת הנושע, ואמר הנביא שיבטחו שלא ילכו עוד לגלות ושתהיה התשועה תשועת עולם מפני שני טעמים, א׳ כי הבוטח על אדם יש לו לפחד שמא ימות או יחלש, אבל אני הלא האל הוא ישועתי, ב׳ תשועת ה׳ תהיה ע״י חסד גמור שאינו תלוי במעשי בני אדם אם הם ראויים או לא, וא״כ לא אפחד שמא לא יתמיד בישועה, ומוסיף טעם אחר שאין לו לפחד לעולם, כי הלא העוז והחוזק שלי הוא בעצמו זמרת ושבח של יה, שע״י שהיה לי למעוז יכירו הכל את כוחו וגבורתו ואמתת דבר נביאו, וא״כ לא יטוש ה׳ את עמו שנית בעבור שמו הגדול, והטעם השלישי שאין לפחד שיעזבם אחר הגאולה אחר שהיה לי לישועה מעולם, וישועה זו הבטיח לי ע״י נביאיו, ודברו לא ישוב ריקם. והם הג׳ טעמים שבאר העקרים (מאמר ד פרק מז) שבהכרח יקים ה׳ דברו, א׳ מצד החסד אשר לא יכלה, ב׳ מצד כבוד שמו שלא יתחלל, ג׳ לאמת הבטחתו, כמו שנאמר (תהלים קטו, א) א׳ כי לשמך תן כבוד, ב׳ על חסדך, ג׳ על אמתך.

9. ר״א מבלגנצי.

(ג) וּשְׁאַבְתֶּם⁠־מַ֖יִם בְּשָׂשׂ֑וֹן מִמַּעַיְנֵ֖י הַיְשׁוּעָֽה׃

Therefore with joy you shall draw water out of the wells of salvation.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת בְּחֶדְוָא מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָא.

ואד׳א תסתקון מאא בפרח מן עיון אלגות׳.

ומה שאמר ושאבתם מים יש בו כמה עניינים. מהם שמים אלה יתפרשו בדומה למה שהמשיל ואמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳). ואז יהיה ממעיני הישועה החכמים הנודעים כמו ר׳ עקיבא ור׳ יוסי ור׳ אליעזר בן יעקב.

ואפשר גם כן לפרש מים אלו על מלכותם, כפי שהמשיל ואמר יזל מים מדליו (במדבר כ״ד:ז׳). ולפי זה יהיה ממעיני הישועה בית דוד וזרעם.

ואפשר גם כן לפרש מים אלו... אשר לחוזרים בתשובה... ויהיה עניין הישועה חוזר לחוזרים בתשובה אל רבון העולמים, כפי שתיאר עצמו ואמר אותי עזבו מקוד מים חיים (ירמיהו י״ז:י״ג).

ואפשר גם כן שפירוש ושאבתם מרמז על הנבואה, כמו שהמשיל... ואמר ולא צמא למים כי אם לשמע אל דברי ה׳ (עמוס ח׳:י״א). ועניין הישועה הוא האל יתברך כאמרו כאן הנה אל ישועתי וכו׳ ויהי לי לישועה (ישעיהו י״ב:ב׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ושאבתם מים – ותקבלון אולפן חדת.

ממעייני הישועה – כי ירחיב לבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בגלות על ידי הצרות.

And you shall draw water You shall receive a new teaching [from Targum].

from the fountains of the salvation For their heart will be dilated through the salvation that came to them, and secrets of the Torah that have been forgotten during the exile, because of the troubles, will be revealed to them.

ושאבתם מים – משל שיתענגו כצמא בשואבו מים.

And you will draw water. By this figure the prophet indicates that they will rejoice exceedingly, as the thirsty rejoices when he draws water.

ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה – ממבטח ישועתו יהיה לכם לעולם נאמן להיושע בו תמיד כמעין אשר יהיו מימיו נאמנים ולא יכזבו שתמיד אדם שואב ממנו לצמאתו מים ושמח בתאוה באה ואינו בוש ממבטחו שבוטח בו. ועל הנה אל ישועתי אבטח מוסב. וכמו שמדמה כאן מבטח אמת למעין הנובע ואינו פוסק כן מדמה מבטח שוא למים פוסקים. כענין היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו.

ושאבתם מים בששון – דרך משל, כמו השואב מים מן המעיין שלא יפסקו מימיו כי בכל עת ימצא בו לשאוב כי הוא מקור תמידי, כן לא תפסוק מהם הברכה והישועה ויהיו בששון כל ימיהם.

ויונתן תרגם הפסוק במשל למוד החכמה כי החכמה נמשלת למים, והמלמדים הם כמו המעיין, והתלמידים הם השואבים. וכתרגם יונתן: ותקבלון אולפן חדת, ואמר חדת – לפי שאותו הלמוד יהיה חדש, וכן ילמדו אז דעת את י״י מה שלא למד אדם עד אותו היום כמו שאמר: כמים לים מכסים (ישעיהו י״א:ט׳).

ושאבתם מים – בשמחה. בכמה מקומות לאין מספר גם על שפע הטובה גם על שפע הרעה בא בנביאים לשון מים.

וספר שלא ישובו לכסלה ולא ילכדו עוד בעונם, אבל יקחו לעצמם הנהגה מיושרת לעבוד את ה׳ תמיד והוא אמרו: ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שהמים משל לחכמת התורה כמו שאמר (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים, והשאיבה משל ללמוד והמעינות לחכמים כמו שתרגם יונתן מבחירי צדיקיא.

ממעיני – העין בפתח.

ושאבתם – לקיחת המים נקראת שאיבה.

ושאבתם מים בששון – ר״ל כמו השואב מים מן המעין הנובע הנה שואב הוא בששון כי לא ידאג פן יכלה המים כן תשאבו בששון את הישועה ממעיני הישועה כי לא תופסק התשועה כי יד ה׳ לא תקצר.

ושאבתם מים – נשלמה התודה, ועתה הנביא חוזר ומבשר שיתענגו בששון בישועה ההיא.

ושאבתם – דלה הוא מבאר עמוק, מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ׳ ה׳), יזל מים מדליו (במדבר כד), ר״ל גם מדליו יזלו מעצמם כאילו נוזלים מן המעין ומשתתף עם ארוממך ה׳ כי דליתני. לא כן שאב.

ושאבתם – מוסיף לאמר כי לא לבד שלא תפחדו בל תחלוף הישועה מכם כי גם תשיגו מדי עת ישועות חדשות כאילו נפתחו מעיני הישועה, הנובעים תמיד ומתוספים כל עוד שיוסיפו לשאוב מהם, עד שהשואב מהם שואב בששון, כי יודע שלא יכלה המקור, ולא יכזבו מימיו (גם יש הבדל בין השואב והדולה, הדולה הוא מבארות עמוקים ויש בו טורח והשואב הוא בלי טורח, ובנמשל כי תשיגו ישועות בלי עמל וטורח).

ואמר להם הנביא דרך משל¹, וּשְׁאַבְתֶּם – תשאבו² בששון את הישועה כמו השואב³ מַיִם מן המעיין הנובע שאינו דואג שהמים יכלו, כך אתם תשאבו⁴ בְּשָׂשׂוֹן את הישועה⁵ מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה, כי לא תופסק התשועה כי יד ה׳ לא תקצר⁶:

1. כמו השואב מים מן המעיין שלא יפסקו מימיו כי בכל עת ימצא בו לשאוב כי הוא מקור תמידי, כך לא תפסוק מהם הברכה והישועה ויהיו בששון כל ימיהם (רד״ק).

2. יש הבדל בין שואב ודולה, הדולה הוא מבארות עמוקים ויש בו טורח והשואב הוא בלי טורח, והנמשל שתשיגו ישועות בלי עמל וטורח (מלבי״ם).

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד. ויונתן תרגם הפסוק במשל על לימוד החכמה שנמשלת למים, שהמלמדים הם כמו המעיין והתלמידים הם השואבים, והיינו שילמדו לימוד חדש וכן ילמדו אז דעת את ה׳ מה שלא למד אדם עד אותו היום, רד״ק. ואבן עזרא ביאר שהוא משל שיתענגו כצמא בשואבו מים. ״ממעייני הישועה״ כי ירחיב ליבם על ידי ישועה הבאה להם ויתגלו להם רזי התורה שנשתכחו בגלות על ידי הצרות (רש״י). ובתלמוד, הנהו תרי מיני [מעשה בשני כופרים] חד שמיה ״ששון״ וחד שמיה ״שמחה״ [שהתווכחו ביניהם], אמר ליה ששון לשמחה, אנא עדיפנא מינך [אני עדיף ממך כי בפסוק הוקדם שמי] דכתיב בי (ישעיהו לה, י) ״ששון ושמחה ישיגו״, אמר ליה שמחה לששון, אנא עדיפנא מינך דכתיב (אסתר ח, יז) ״שמחה וששון ליהודים״, אמר ליה ששון לשמחה: חד יומא שבקוך ושויוך פרוונקא [יום אחד יעזבוך ויעשוך שליח להראות את הדרכים] דכתיב (ישעיהו נה) ״כי בשמחה – תצאו״, אמר ליה שמחה לששון: חד יומא שבקוך ומלו בך מיא [יעזבוך וימלאו בך מים] דכתיב ״ושאבתם מים בששון״. אמר ליה ההוא מינא דשמיה ששון לרבי אבהו, עתידיתו דתמלו לי מים לעלמא דאתי [עתידים אתם שתמלאו לי מים בעולם הבא] דכתיב ״ושאבתם מים בששון״, אמר ליה [רבי אבהו] אי הוה כתיב ״ושאבתם מים לששון״ כדקאמרת [כמו שאמרת], השתא [עכשיו] דכתיב ״בששון״ משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא [מהעור שלך יעשו נוד וימלאו בו מים] (סוכה מח, ב).

(ד) וַאֲמַרְתֶּ֞ם בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא הוֹד֤וּ לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ קִרְא֣וּ בִשְׁמ֔וֹ הוֹדִ֥יעוּ בָעַמִּ֖ים עֲלִילֹתָ֑יו הַזְכִּ֕ירוּ כִּ֥י נִשְׂגָּ֖ב שְׁמֽוֹ׃

And on that day you shall say, "Give thanks to Hashem; proclaim His name. Declare His doings among the peoples; make mention of Him, for His name is exalted.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וְתֵימְרוּן בְּעִדָנָא הַהִיא אוֹדוּ קֳדָם יְיָ צַלוּ בִּשְׁמֵיהּ חֲווּ בְּעַמְמַיָא עוֹבָדוֹהִי אִדְכַּרוּ אֲרֵי תַקִיף שְׁמֵיהּ.

תקולון פי ד׳לך אליום אשכרו אללה ואדעו באסמה ואכ׳ברו פי אלאמם בשמאילה אד׳כרו אן אסמה אלמניע.

עלילותיו – מעלליו.

הזכירו – לשוכחי^א שמו כי נשגב הוא.

א. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י לוצקי 778: ״לשכחי״. בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260: ״לשבח״.

His deeds Heb. עֲלִילוֹתָיו, similar to מַעֲלָלָיו.

keep it in remembrance to praise [His Name,] for it is exalted.

ואמרתם – זה לזה.

קראו – קול גדול בשמו.

עלילותיו – מעשיו.

And you shall say one to the other.

קראו Call aloud.

עלילותיו His deeds.

הזכירו – שמו, ועל קראו בשמו מוסב. כענין ואנחנו בשם אל אלהינו נזכיר. וכן הוא אומר הזכירו שמו בעת צרה.

כי נשגב – הוא שמו. דְפֵנְשַבְלְא, למי שבוטח בו.

ואמרתם – תאמרו זה אל זה דרך זרוז.

קראו בשמו – קראו לעמים בשמו, כמו: ויקרא שם אברם בשם י״י (בראשית י״ג:ד׳), וזהו טעם הודיעו – הזכירו.

או פי׳ קראו בשמו – כשתתפללו לו, וכן: ואני אקרא בשם (מלכים א י״ח:כ״ד) אלהי, וכתרגם יונתן: צלו בשמיה.

ואחר שייעד הנביא שישוררו כולם השיר שהיו משוררים על הים, ייעד גם כן שישוררו עוד ביום ההוא אותו מזמור, הודו לה׳ קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, אשר תקן דוד לשורר הלוים בעלותם הארון, כי הנה ישוררו גם כן זה השיר בזמן הגאולה, ונתן הטעם למה ישוררו אותו, באומרו הזכירו כי נשגב שמו, רוצה לומר הזכירו אותו מזמור, לפי שנשגב בו שמו של הקב״ה.

הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ. ׳בכל המקום אשר אזכיר את שמי׳ - שאבחר לבית וועד לְעָבְדִי, כענין הַזְכִּירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ¹. [פירוש שמות (כ כא)]:

1. מצינו כאן שענין ההודאה ועבודת ה׳ בא בלשון ׳הזכרה׳, ׳הזכירו׳ לפי ׳כי נשגב שמו׳, ועל זה הדרך מתפרש ׳המקום אשר אזכיר את שמי׳, המקום שנבחר להודות לה׳ ולעבדו ולהתקרב אליו.

עלילותיו – מעשיו.

נשגב – חזק.

ואמרתם – תאמרו זה לזה דרך זרוז.

הודיעו – לפרסם הנס.

הזכירו – היו מזכירים זה את זה שבחי המקום כי נשגב שמו ומהראוי אם כן להזכיר שבחיו.

כי נשגב שמו – כי הכנוי הראוי לו הוא נשגב, כלומר שאין שום כח שיעמוד בפניו, כמו שנודע הדבר על ידי מגפת מחנה אשור.

קראו בשמו – קריאה בשם ה׳ בא לרוב על הפרסום, (בראשית יב ח׳ יג ד׳, כו כה), ובכ״מ.

עלילתיו – כמו שעלילה אצל בני אדם נבדלה מן פעולה ומעשה במה שמורה על פעולה יוצאת מתכונה נפשיית מוסריית כמו שבאר הרש״ף, כן אצל ה׳ יורה על הנהגה מיוחדת, ונבדלת מן פעולה ומעשה, שמורים על פעולות טבעיות, ומן נפלאות שמורים שידוד הטבע כי עלילות מורים הנהגה השגחיית ששרשה מצד דרכיו אשר כיוצא בהם אצל בני אדם יצאו מתכונה נפשיית, כמו רחמים וענוה וחנינה וחסד וכדומה.

ואמרתם ביום ההוא הנהגת ה׳ את עולמו עפ״י חקי הטבע נקראים בכתבי קדש בשם פעולות או מעשים, אבל הנהגתו הנסיית אשר ישדד את חקי הטבע וינהיג עפ״י חקי מופתים בחיריים נקראים עלילות בכתבי קדש והנה העכו״ם אין מכירים רק ההנהגה הטבעיית, ואמר כי לעתיד הודו לה׳ על הטובות שיעשה עמכם בכל רגע, ועי״ז קראו בשמו ופרסמו גדולתו ביחוד ע״י שתודיעו בעמים עלילותיו – שהיא הנהגתו ההשגחיית, ומצורף לזה הזכירו אותם ג״כ כי נשגב שמו שהוא מה שגם הם יודעים מכבר ששמו נשגב גם בעיניהם על ידי שהוא הסבה הראשונה.

וַאֲמַרְתֶּם ותאמרו זה לזה¹ בַּיּוֹם הַהוּא, הוֹדוּ לַיהוָה על הטובות שיעשה עמכם בכל רגע², קִרְאוּ בקול גדול³ בִשְׁמוֹ בעת תפילתכם⁴, הוֹדִיעוּ לפרסם הנס⁵ בָעַמִּים את עֲלִילֹתָיו – מעשיו⁶, הַזְכִּירוּ לשוכחי שמו⁷ כִּי נִשְׂגָּב – חזק⁸ שְׁמוֹ ומן הראוי אם כן להזכיר שבחיו⁹:

1. אבן עזרא. דרך זירוז (רד״ק, מצודת) דוד.

2. מלבי״ם.

3. אבן עזרא.

4. רד״ק בפירושו השני. ובביאורו הראשון פירש רד״ק קראו לעמים בשמו.

5. מצודת דוד.

6. אבן עזרא, מצודת ציון. ורש״י ביאר מעלליו. מלבי״ם מבאר שהנהגת ה׳ את עולמו על פי חוקי הטבע נקראת פעולות או מעשים, ואילו הנהגתו הניסית לפיה משדד את חוקי הטבע ומנהיג על פי מופתים נקראת עלילות, והיות שהעכו״ם מכירים רק את ההנהגה הטבעית אמר כי לעתיד הודו לה׳ על הטובות שיעשה עמכם בכל רגע, ועי״ז קראו בשמו ותפרסמו את גדולתו ע״י שתודיעו בעמים עלילותיו שהיא הנהגתו הניסית, ומצורף לזה ג״כ מה שגם הם יודעים מכבר ששמו נשגב גם בעיניהם על ידי הנהגתו הטבעית.

7. רש״י. היו מזכירים זה את זה שבחי המקום כי נשגב שמו (מצודת דוד).

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ה) זַמְּר֣וּ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה כִּ֥י גֵא֖וּת עָשָׂ֑ה [מוּדַ֥עַת] (מידעת) זֹ֖את בְּכׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃

Sing to Hashem; for He has done gloriously. This is made known in all the earth.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

שַׁבְּחוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי גְבוּרָן עֲבַד גַלְיָא דָא בְּכָל אַרְעָא.

ומג׳דו אללה אד׳ צנע קדרהֿ והי מעלומהֿ פי ג׳מיע אלעאלם.

ומה שאמר מודעת זאת בכל הארץ מתפרש על שני פנים. האחד – בכוח. יכולת האל גלויה בכל העולם ומעידות לו חכמות המדברים בהן כאמרו כל אשר חפץ ה׳ עשה (תהלים קל״ה:ו׳). השני – במעשה. כי האל יגלה באותו זמן יכולת מזהירה לכל הברואים. כאמרו ונגלה [כבוד] ה׳ וראו כל בשר (ישעיהו מ׳:ה׳).

זמרו י״י כי גאות עשה – אמר לו נביא לחזקיה: זמרו י״י – שירו לי״י שיר חדש (תהלים צ״ו:א׳). אמר לו חזקיה: למה? אמר לו: כי גיאות עשה – על שעשה לנו נסים וגבורות בסנחריב ובחיילותיו, כשם שעשה לאבותינו על הים, כששרו לו אשירה לי״י כי גאה גאה (שמות ט״ו:א׳). אמר לו חזקיה: אינו צריך, שהרי מודעת זאת בכל^א הארץ – הרי תרהקה מלך כוש כאן וסבאים שראו את הנס, והם יודיעוהו בכל העולם.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פריס 163, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״לכל״.

זמרו – מזמרת הארץ (בראשית מ״ג:י״א), הטעם תנו זמרה מדבר משובח לשם.

מודעת – פעול מהבנין הכבד הנוסף.

כי גאות – לשון נקבה והתי״ו לעדה.

זמרו Sing. Comp. זמרת the best fruit (Gen. 43:11). Lit. Give the best and choicest thing.

מודעת Known. Participle Hophal.

גאות Excellent thing. Feminine, as seen by the affix ¹ת.

1. It agrees therefore with the feminine מודעת זאת this is known.

כי גאות עשה – הגדיל לעשות הפלא ופלא מה שאין אחר יכול לעשות.

זמרו י״י כי גאות עשה – כמו שאמר על ים סוף: כי גאה גאה (שמות ט״ו:א׳), וזאת הגאות תהיה מודעת בכל הארץ שיוציא עם דל מבין עמים הרבים והעצומים, ומגפת גוג ומגוג גם כן תהיה מודעת בכל הארץ, ועל כל זה ראוי לכם לזמר לי״י.

ולזה ביאר ואמר זמרו ה׳ כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, רוצה לומר שאותה שירה ואותו שיר שזכר, יאמרו ישראל בכלי זמר, כי כלי הזמר משמחי הלבבות ומגדילים ההודאה וההלל, והגאולה ההיא תהיה מודעת בכל הארץ, ולפי שהיה הייעוד הזה כולל השבטים כלם שיזכו לגאולה, לכן אמר הנביא כנגד ירושלם בפרט.

מידעת – מודעת קרי.

זמרו ה׳ – זמרו אל ה׳ כי עשה דבר הראוי להתגאות בו.

מודעת זאת – הגאוה ההיא נודעת ומפורסמת בכל הארץ.

זמרו ה׳ כי גאות עשה – זה שאמר אשירה לה׳ כי גאה גאה כו׳ (שמות ט״ו:א׳) גאותו בשחקים ונסתר ועתה נתגלה גאותו בארץ כמ״ש ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה׳ (שמות י״ד:ד׳) וכן לעתיד לבוא והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי כו׳ וידעו כי אני ה׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ג) וז״ש מודעת זאת בכל הארץ שעתה כסיל לא יבין את זאת (תהלים צ״ב:ז׳) וזאת הברכה לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם (דברים ל״ב:כ״ט). ודוד אמר בזאת אני בוטח (תהלים כ״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן כו׳ (ויקרא ט״ז:ג׳). וסוד זה וזאת י״ב אבני מלואים שכתב עליהם י״ב שבטים וב׳ אבני שוהם שכלולין בהם גם כן י״ב שכתובין עליהם י״ב שבטים שעשירות כלולין בג׳ ראשונות ולכן עשר הם י״ב וזה סוד אבני שוהם ואלו הב׳ הם בחסד וגבורה והוא ו׳ של המלוי הנ״ל.

מידעת – לפי הכתוב היה אפשר לקרוא מְיֻדַּעַת, בנין פֻּעַל, כמו אלופי ומיודעי (תהלים נ״ה:י״ד). אבל יותר נכון לפי הקרי, מוּדעת, בנין הפעל, דבר שבני אדם מודיעים אותו זה לזה, עד שמתפרסם בכל הארץ.

גאות – הגאוה הנאמרת אצל ה׳, מורה על שיתנשא על החקים הקבועים שיסד בעולמו אל ענין נשגב מהם, אשירה לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים רוכב שמים בעזרך, היא ההנהגה הקבועה אשר משטרה בשמים. ובגאותו שחקים. הנהגה מעולה ממנה הנעלמת בשחקים שגבוהים משמים כמו שבארתי בכ״מ.

זמרו – אבל עתה זמרו ותנו שבח לה׳ ביחוד על כי גאות עשה – ששם גאות הנזכר אצל ה׳ מורה על שהתעלה מן ההנהגה הטבעיית אל הנהגה גבוהה ממנה נסיית, ולא כנסים שעשה בימים הקודמים שלא נתפרסמו בכל חלקי הישוב רק לישראל לבד, כי עתה מודעת הנהגה זאת בכל הארץ – שגם העמים יראו נפלאותיו ומופתיו, ומ״מ הגם שהנהגה הנסיית תתפשט בכל הארץ

זַמְּרוּ בכלי זמר¹ לַיְהוָה כִּי גֵאוּת – דבר הראוי להתגאות בו² עָשָׂה, מוּדַעַת (מידעת כתיב) – נודעת ומפורסמת גַּאֲוָה³ זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ שיוציא עם דל מבין עמים רבים ועצומים, ומגיפת גוג ומגוג גם כן תהיה מודעת בכל הארץ, ועל כל זה ראוי לכם לזמר לה׳⁴:

1. כי כלי הזמר משמחי הלבבות ומגדילים ההודאה וההלל, והגאולה ההיא תהיה מודעת בכל הארץ, ולפי שהיה הייעוד הזה כולל השבטים כולם שיזכו לגאולה, לכן אמר הנביא כנגד ירושלים בפרט (אברבנאל).

2. מצודת דוד. מלבי״ם ביאר כי שם גאות הנזכר אצל ה׳ מורה על שהתעלה מן ההנהגה הטבעית אל ההנהגה הניסית הגבוהה ממנה.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק. ודרשו רבותינו את הפסוק ״זמרו ה׳ כי גאות עשה״ אמר לו נביא לחזקיה זמרו ה׳ ״שירו לה׳ שיר חדש״ (תהלים צו, א), אמר לו חזקיה: למה? אמר לו ״כי גאות עשה״ על שעשה לנו ניסים וגבורות בסנחריב ובחיילותיו כשם שעשה לאבותינו על הים כששרו לו ״אשירה לה׳ כי גאה גאה״ (שמות טו, א), אמר לו חזקיה: אינו צריך, שהרי ״מודעת זאת בכל הארץ״ הרי תרהקה מלך כוש כאן ואלה שראו את הנס יודיעוהו בכל העולם (ר״י קרא).

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ו) צַהֲלִ֥י וָרֹ֖נִּי יוֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן כִּי⁠־גָד֥וֹל בְּקִרְבֵּ֖ךְ קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

Cry aloud and shout, you inhabitant of Zion, for great is the Holy One of Israel in your midst.⁠"

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

בּוּעִי וְשַׁבְּחִי כְּנִשְׁתָּא דְצִיוֹן אֲרֵי רַבָּא אֲמַר לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ בְּגַוָךְ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.

אנטקי בד׳לך ורנני יא סאכנהֿ ציון אן קדוס אסראיל כביר פי מא בין קומך.

צהלי – דין הוא שתגביהי קולך בת ציון כי השכינה בקרבך.

Cry out, etc. It is right, that thou, O Zion, shouldst lift up thy voice, for God is in thy midst.

צהלי ורני – בימים ההם,

כי גדול בקרבך – אז עשה גדולות יהיה בקרבך. ומקרא זה חוזר על ויצא חטר.

הרי אמר פורענות אשור ותשועת ישראל שהגלה, ואף שתולה בסוף הענין פורענות בבל בפורענות אשור נשבע י״י צבאות לאמר.

צהלי – הרימי קולך בשירה ובשבח האל כי קדוש ישראל היה גדול בקרבך, כלומר גדול שמו בקרבך בנפלאות שעשה, כמו שאמר בנבואת גוג ומגוג ביחזקאל והתגדלתי והתקדשתי וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ג).

קדוש ישראל – הוא קדוש ישראל.

אמר אבן כספי: לא אוכל לכפול יום יום בכל ספר וספר דברי, אבל דע שבמופתים וטענות וראיות נגלות שאין בהם ספק חזקתי זרעות זאת הכונה שכתבנו. כי זה, כמו מה שקדם הוא על חזקיה. והכל כתוב בספר מטות כסף, ויקחהו משם מי שירצה ויכסוף לדעת אם האמת כן אם לא.

צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל, ר״ל את בת ציון תהיי צהלה ושמחה יותר מכל שאר ערי ישראל, לפי שיבנה בית המקדש בקרבך, ולא יהיה כבית שני אשר חסרו שם הדברים היותר קדושים, כי הנה יהיה גדול בקרבך קדוש ישראל שהוא רמז להשרות שכינתו שם, ועל כן גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון. הנה התבארו עשרת התנאים ההכרחיים שימצאו במשיח צדקנו, ויהיו בזמן הגאולה, והם כולם מורים בהכרח שהנבואה הזאת היא עתידה להתקיים.

יושבת – במקצת ספרים חסר וא״ו ולא נכון לעשות כן כי לא בא במסורת פרשת מצורע וירמיה מ״ח בכלל החסרים.

צהלי – ענין הרמת קול וכן צהלי קולך בת גלים (ישעיהו י׳:ל׳).

צהלי – הרימי קולך ברנן כי קדוש ישראל גדול בקרבך ר״ל ע״י הנפלאות שעשה בקרבך נתגדל שמו והוא מקרא מסורס.

צהלי ורוני וגומר – הוא שמחה ורננה צפרא ורמשא המלך הגדול הקדוש וז״ש לדור ודור נגיד גדלך ולנצח נצחים קדושתך נקדיש כי גדול הוא בסוד ברוך ברכו סגי וקדוש הוא הקדושה. וזהו לדור ודור נגיד גדלך שהוא ברוך כבוד ה׳ ממקומו ולנצח נצחים קדושתך נקדיש הוא הקדושה ואין השם יתברך גדול אלא בציון כמ״ש גדול ה׳ ומהולל מאוד בעיר אלהינו (תהלים מ״ח:ב׳), אימתי הוא גדול מאוד? בעיר אלהינו. וזהו יושבת ציון כי גדול בקרבך פירש שבציון הוא יתגדל. קדוש ישראל כי קדוש ישראל הוא נסתר מעין כל חי והוא נגלה מצד פעולותיו וגדול וקדוש הוא תפארת ויסוד וזה סוד את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (ויקרא י״ט:ל׳, כ״ו:ב׳) וזהו קדוש ישראל וכנגדן הוא צהלי ורוני שמחה בצפרא והוא נסתר, ורוני ברמשא בגלוי, כמ״ש לעיל בארוכה כי שמחה בכהני ורננה בלואי וכהני כל עובדייהו בחשאי ובלווים הוא רננה באתגליא שמן, ויין שאין אומרים שירה אלא על היין, ושמן הוא בחשאי.

כי גדול בקרבך – נראה לי קדוש ישראל הוא פירוש גדול בקרבך, כי יש גדול בקרבך, הלא הוא קדוש ישראל.

קדוש ישראל – עיין למעלה (א׳ ד׳) מה שכתבתי שם.

צהלי ורני – ביחוד את יושבת ציון יען כי גדול בקרבך קדוש ישראל – כי הנסים והמופתים יהיו רק למענך, בעבור שהוא קדוש ישראל ע״פ קדושתך, כי עקר האותות והמופתים יעשה לך ובשבילך.

צַהֲלִי – הרימי קולך בשירה¹ וָרֹנִּי – ושבחי את האל² יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן, כִּי ע״י הנפלאות שעשה³ גָדוֹל נתגדל שמו⁴ בְּקִרְבֵּךְ של⁵ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:

1. אבן עזרא, רד״ק, מצודת ציון.

2. תרגום יונתן, רש״י.

3. רד״ק, מצודת ציון.

4. רד״ק, מצודת דוד.

5. רד״ק. ומצודת דוד ביאר שהמקרא מסורס, דהיינו כי קדוש ישראל גדול בקרבך, שע״י הנפלאות שעשה בקרבך נתגדל שמו. ומלבי״ם ביאר ״צהלי ורני״ ביחוד את ״יושבת ציון״, יען ״כי גדול בקרבך קדוש ישראל״ כי הניסים והמופתים יהיו רק למענך, בעבור שהוא קדוש ישראל ע״פ קדושתך, כי עיקר האותות והמופתים יעשה לך ובשבילך.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון