×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אאַ֤ךְ ט֖וֹבב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃
A Psalm of Asaph. Surely God is good to Israel, to such that are pure in heart.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
ב. ט֖וֹב =א,ל (בטעם המשרת טרחא); הטעם באמצע האות באופן ברור בכתבי⁠־היד, וראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.43 עמ׳ 285. בהתאם לכך נדפס אצל דותן, ברויאר (מוסד הרב קוק וחורב), מכון ממרא, מג״ה.
• הקלדה=ט֭וֹב (בדחי, טעות בעקבות BHS). אמנם גם במהדורת ״סימנים״ ואף אצל ברויאר, כתר ירושלים (!), נדפס ״ט֭וֹב״ בדחי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תּוּשְׁבַּחְתָּא עַל יְדֵי דְאָסָף בְּרַם טָב לְיִשְׂרָאֵל אֱלָהָא לִבְרִירֵי לִבָּא.
A psalm composed by Asaph. Truly God is good to Israel, to the pure of heart.
מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב – זה שאמר הכתוב (תהלים ל״ז:א׳) אל תתחר במרעים אל תקנא בדבר שאין לו אחרית וכן הוא אומר (משלי כ״ד:כ׳) כי לא תהיה אחרית לרע. אמר הקב״ה אם ראית נרן של רשעים דולק אל תקנא בם שהוא דועך לעולם הבא שנאמר (שם) נר רשעים ידעך. ובמה תקנא ביראת ה׳ כל היום בדבר שיש בו אחרית טוב ואינה פוסקת לעולם שנאמר (שם כ״ג:י״ח) כי אם יש אחרית (לטוב). אמר אסף אני קנאתי בהוללים ולא הייתי יודע שהיסורין שהקב״ה מביא על ישראל טובים הם. ולמי לברי לבב להבריא את לבם לאותן דכ׳ עליהן הבריא (תהלים כד ג-ד) מי יעלה בהר ה׳ ומי ישכון במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. אמר אסף אני לא הייתי יודע שלטובה הן וקנאתי ובשביל שקנאתי כמעט נטיו רגלי. ולמה שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם. האשה הזאת טווה במטוה אחת מקוטפת ואחת מעוסה ואין (הכל) הטווי כולו שוה. אבל הרשעים אינן כן אלא כי אין חרצובות למותם אין בהם מום אלא בריאים כאולם. לכך ובריא אולם. מהו חרצובות אין הקב״ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהם מבקשים ניתן להם. למה הדבר דומה לחולה שעלה הרופא לבקרו נטל הכף שלו אמר תנו לו כל מה שרוצה לאכול למה שהוא מת. כן אמר להו משה ומשלם לשונאיו. הוי כי אין חרצובות למותם שהן בריאין ואין הייסורין נוגעין בהם.

רמז תתז

מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב – זה שאמר הכתוב אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, אל תקנא בדבר שאין לו אחרית, ואומר כי אין אחרית לרע אמר הקב״ה אם ראית נרן של רשעים דולק הרבה אל תקנא בם שהוא דועך לעולם הבא שנאמר נר רשעים ידעך, ובמה תקנא ביראת ה׳ כל היום בדבר שיש לו תקנה ואינה פוסקת לעולם אמר אסף כי קנאתי בהוללים ולא הייתי יודע שיסורין שהקב״ה מביא לישראל לטוב, וכה״א אך טוב לישראל אלהים, אך טוב אלהים אינו אומר כאן אלא אך טוב לישראל אלהים יסורין שמביא עליהם טובים, ולמה לברי לבב להבריא את לבם לאותן [דכתיב עליהם] מי יעלה בהר ה׳ וגו׳ נקי כפים ובר לבב, אינו אומר טוב לישראל אלהים אלא אך טוב מיעוט היסורין שמביא עליהם טובים, למה לברי לבב לעולם הבא.

רמז תתח

אך טוב לישראל אלהים – יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב, כיוצא בו טוב ה׳ לקויו. יכול לכל, תלמוד לומר לנפש תדרשנו, (כיוצא בו טוב ה׳ לכל יכול לכל, ת״ל ורחמיו על כל מעשיו), כיוצא בו טוב ה׳ למעוז יכול לכל, תלמוד לומר ויודע חוסי בו, כיוצא בו אשרי אדם עוז לו בך יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם אלין דשביליא דאורייתא בלבהון, כיוצא בו הטיבה ה׳ לטובים יכול לכל, תלמוד לומר ולישרים בלבותם, כיוצא בו קרוב ה׳ לכל קוראיו יכול לכל, תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת, כיוצא בו מי אל כמוך נושא עון יכול לכל, תלמוד לומר לשארית נחלתו.
מג׳ד יסבח בה אל אסף, אן אללה ג׳ואד עלי בני אסראיל, כ׳אצה אנקיא אלקלב.
הלל שמשבח בו את בית (משפחת) אסף. הרי ה׳ המטיב לבני ישראל ובמיוחד הוא מטיב לנקיי הלבבות [שאין בלבם שנאה לבריות].
מזמור ישירו בו בני אסף, כי ה׳ טוב לישראל בפרט לברי הלבב.
(הקדמה)
ענין פרשה זו מה שמהרהרים בני אדם בלבותם כאשר רואים שלות הרשעים ואושר מצבם נאמרו כי קנאתי בהוללים וכו׳ עד שכמעט כמה מן המאמינים נטו מאמונתם בענין הראויים לגמול כאמרו כמעט נטיו רגלי, וחושבים שכל מה שיגעו בו ממעשי הטוב היה לריק כאמרו אך ריק זכיתי לבבי, לפיכך גלה ה׳ לנביאו לדוד את אשר בלבותם, וחייב אותם כי כאשר יעלו על לבם דברים אלו יחילו כאמרו עד אבוא אל מקדשי אל, עד שיפגשו את הנביאים או הכהנים או יקראו בספר ה׳ שאז הם יבינו את תכלית אותם הרשעים וענשם כמו שבאר את זה ואמר אך בחלקות איך היו לשמה כרגע, ועל גמול הצדיקים כאמרו אחזת ביד ימיני בעצתך תנחני.
(הקדמה)
גרץ׳ הד׳ה אלקצה מא יוסוס פי קלוב אלנאס אד׳א שאהדוא נעמהֵ אלכפאר וחסן אחואלהם כקולה כי קנאתי בהוללים וכו׳, פכאד כת׳יר מן אלמומנין ימילון ען מא הם פיה מן אסתחקאק אלת׳ואב כקולה כמעט נטיו רגלי, ויט׳נון אן ג׳מיע מא תעבוא פיה מן עמל אלצאלחאת כאן עבת׳א כקולה אך ריק זכיתי לבבי, פאט׳הר אללה לנביה דאוד עלי מא פי אנפסהם, ואוג׳ב עליהם אן אד׳א כ׳טר ד׳לך עלי אבואלהם אן יצברוא כקולה עד אבוא אל מקדשי אל, חתי ילקו אלאנביא או אלאימא או יקרון פי כתאב אללה פאנהם יקפון חיניד׳ עלי עאקבהֵ האולא אלט׳אלמין ועקובתהם כמא ביין ד׳לך וקאל אך בחלקות איך היו לשמה כרגע, ועלי ת׳ואב אלצאלחין כקולה אחזת ביד ימיני, בעצתך תנחני.
אך טוב לישראל אלהים – לפי שעניין המזמור מדבר בצרות הבאות על עבדי המקום לכך פתח בו כך וזה פירושו אף על פי שאני זועק ומתמה על צרותיהן של ישראל ידעתי כי הקב״ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא.
A song of Asaph. Truly God is good to Israel, etc. Since the topic of this psalm deals with the troubles that befall Israel, he commences it in this manner. And this is the meaning: Although I cry out and am dismayed at Israel's troubles, I knew that the Holy One, blessed be He, is good to them, and that He brings evil upon them for their own good, in order to give them merit in the life of the world to come.
(הקדמה)
ספר
(א) אך טוב לישראל – לפי שראה אסף שהרשעים מתגברים בכל יום וצדיקים נשפלים, הוצרך לנחם הצדיקים. לפי שהוא צריך לדבר לפני הקב״ה פליאה [על]⁠א הצלחת רשעים והשפלת הצדיקים. והיה מראה דבריו שכמעט שאינו הולך אחריהם מפני הצלחתם, אך כאיש המטיח דברים כלפי מעלה, אל יהיה כלל זה בידכם, כי הקב״ה יהיה טוב לישראל.
א. המלה נוספה בגיליון כתב היד בכתב אחר.
מזמור לאסף אך טוב – כל בני איש שאינם משכילים מעשה השם באמת הם מתאוננים, ובעבור זה החל אך טוב לישראל כי טעם אך שאיננו טוב לגויי הארצות שלא ידעוהו רק לישראל.
לברי לבב – לא לכולם.
זה המזמור דומה בטעמו למזמור שמעו זאת כל העמים (תהלים מ״ט:ב׳). ושכר הצדיקים לעתיד לבא מפורש במזמור הזה.
SURELY GOD IS GOOD TO ISRAEL. All people who do not truly comprehend the works of God complain.⁠1 It is for this reason that the psalmist opens the psalm with akh tov le-yisrael (surely God is good to Israel),⁠2 for the meaning of akh tov le-yisrael (surely God is good to Israel) is, “God is good only to Israel but not to the nations of the world who do not know Him.”
EVEN TO SUCH AS ARE PURE OF HEART. Not to all of Israel.⁠3
This psalm is similar in meaning to the psalm reading, “Hear this, all ye peoples” (Psalms 49:2).⁠4 The future reward of the righteous is clearly stated in this psalm.⁠5
1. People complain that the righteous suffer and the wicked prosper.
2. Ultimately, Israel will be rewarded and the wicked punished.
3. The wicked of Israel will ultimately be punished for their sins. It is worthy of note that Radak believes “pure of heart” refers to people of all nations who are pure of heart.
4. According to Ibn Ezra, Ps. 49 teaches that the righteous will be rewarded in the world to come. Our psalm expresses the same idea. See Ibn Ezra on verses 24–28 of our psalm.
5. The world to come. See Ibn Ezra on verse 24.
(הקדמה)
ספר שלישי
(א) מזמור לאסףאך טוב לישראל אלהים לברי לבב – זה המזמור במבוכת בני העולם על שלום הרשעים ורעת הצדיקים בעולם הזה, ואסף המשורר היה מדבר על לשונו או על לשון כל נבוך. וכן בספר איוב הרבו לדבר בזה הענין, וכן הנביאים דברו בזה. אמר ירמיהו: צדיק אתה י״י כי אריב אליך, מדוע דרך רשעים צלחה (ירמיהו י״ב:א׳).
אמר אך טוב לישראל אלהים – אף על פי שהם ברע בגלות אלהים טוב להם וישמור להם עוד מעשיהם הטובים וכן הוא טוב לברי לבב שהם בשאר האומות אף על פי שהם ברע בעולם הזה טוב יהיה להם לעולם הבא.
וטעם אך – ר״ל אךא זה יודע אני באמת יהיה מה שיהיה כי עוד ייטיב להם.
או יהיה טעם אך – לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כ״ט:י״ד), אך מלך ישראל הוא (מלכים א כ״ב:ל״ב). והדומים להם שפרושם לאמת הדבר.
והמפרשים פרשו: טוב לישראל אלהים – ולמי? לברי לבב שבהם. ואם הם ברי לבב כל שכן שהם נקיי המעשה.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״על״.
(הקדמה)
ספר שלישי
בזה המזמור סיפר המשורר ספק מטה את לבב קצת המתבוננים לאפיקורסות1, ומבאר הטעות אשר בו, והודיע איך דעות האפיקורסות רחוקות מן האמת2. ואמר:
(א) אך - בלי ספק3 טוב לישראל אלקים4, גם שהוא מענה אותם לפעמים בשעבוד האומות, לא יעשה זה כי אם לטובתם: לברי לבב. וזה אין ספק בו אצל ׳ברי לבב׳ המכירים האמת אל נכון5:
1. ברד״ק כתב: זה המזמור במבוכות בני העולם על שלוות הרשעים ורעת הצדיקים בעולם הזה.
2. פירוש רבינו מיוסד על המורה (ח״ג פי״ט): מושכל ראשון הוא בלא ספק, שהש״י צריך שימצאו לו כל השלמיות, וירוחקו מעליו כל החסרונות, וכמעט שהוא מושכל ראשון שהסכלות באיזה דבר שיהיה הוא חסרון, ושהוא ית׳ לא יסכל דבר, אבל מה שהביא קצת אנשי העיון כמו שזכרתי לך להתגאה ולהתגבר לאמר ידע זה ולא ידע זה, הוא מה שדמוהו מהעדר סדור ענייני בני אדם, אשר רב ענייניהם אינם עניינים טבעיים לבד אבל נמשכים ג״כ להיות אדם בעל יכולת והשתכלות, וכבר זכרו הנביאים שראיית הסכלים על העדר ידיעת השם בפעולותינו הוא אמנם ראותם אנשי הרשע בטובה ונחת ושלוה, ושזה מביא הצדיק החסיד לחשוב כי כונו אל הטוב, ומה שסובל בעבורו מן הצער להתקומם זולתו לו אינו מועיל, ואחר כן זכר הנביא ע״ה שמחשבתו שוטטה בזה עד שהתבאר לו שהדברים אין לעיין ולהשתכל בהם רק בסופם לא בתחלתם, וזהו ספור בסדר אלו הענינים כלם, אמר ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי, וסוף המאמר ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני, עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם, אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות, איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות.... והנה אבאר לך ענין אלו הטענות אחר שאזכור לך רוע הבנת ההורסים לדברי הנביאים לזה המאמר, אמרו לי זה לו שנים אנשים ממשכילי אומתנו הרופאים, שהם תמהים ממאמר דוד ע״ה, אמרו כן היה מתחייב לפי היקשו זה, שבורא הפה יאכל, ויוצר הריאה יצעק, וכן בשאר האיברים. והשתכל אתה המעיין במאמרי זה כמה רחקו מן הנכונה בהבנת זאת הטענה, ושמע ענינה, מבואר הוא שכל פועל כלי מן הכלים, לולא שהפועל הנעשה בכלי ההוא מצוייר אצלו לא היה יכול לעשות לו הכלי, והמשל בו שאם לא היה הנפח מצייר ענין התפירה ומבין אותה, לא היה אותה המחט על התכונה הזאת אשר לא תשלם התפירה זולתה, וכן שאר הכלים, וכאשר חשב מי שחשב מן הפילוסופים שהשם לא ישיג אלו הפרטים, להיותם ממושגי החושים והש״י לא ישיג בחוש אבל השגה שכלית, טען אליהם במציאות החושים, ואמר אם היה ענין השגת הראות נעלם מהשם ולא ידעהו איך המציא זה הכלי המוכן להשגת הראות, התראה שבמקרה היה התחדש ליחה אחת זכה, ותחתיה לחה אחרת כך, ותחתיה מחיצה אחת, והזדמן שנקב בה נקב ובאה כנגד הנקב מחיצה זכה וקשה, סוף דבר ליחות העין ומחיצותיו ועצביו אשר בהם מן התקון מה שנודע וכיון בכולם תכלית זה הפעל, האם יצייר משכיל שזה נפל במקרה, לא כן, אבל הוא בכוונה מן הטבע בהכרח, כמו שבאר כל רופא וכל פילוסוף, ואין הטבע בעל שכל והנהגה, וזה מוסכם מן הפילוסופים כולם, אבל זאת ההנהגה הדומה למלאכת מחשבת תבוא לפי דעת הפילוסופים מהתחלה שכלית, והיא מפעולת בעל שכל לפי דעתנו, והוא אשר הטביע אלו הכחות בכל מה שימצא לו כח טבעי, ואם השכל ההוא לא ישיג זה הענין ולא ידעהו, איך המציא או הגיע מאתו לפי הדעת ההוא טבע שיכוין אל זה הענין אשר אין ידיעה לו בו, ובאמת קראם דוד בוערים וכסילים, ואחר כן התחיל לבאר שזה חסרון בהשגתנו ושהש״י אשר נתן לנו זה השכל אשר בו נשיג, ומפני קצורנו מהשיג אמתתו ית׳ התחדשו לנו אלו הספקות העצומות, יודע זה החסרון ושמחשבתנו זאת המקצרת, אין להשגיח למה שחייבתנו מן ההריסה, אמר המלמד אדם דעת ה׳ יודע מחשבות אדם כי המה הבל, וכונתי כולה היתה בזה הפרק לבאר שזה עיון קדום מאד, ר״ל מה שיאמרו בו הסכלים מהעדר השגת השם, מפני היות עניני בני אדם האפשריים בטבעם בלתי מסודרים, אמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳, ובמדרש, מה אמרו, אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר, רוצים בו דמותם שהשם בלתי משיג אלו הענינים ולא הגיעה מאתו לא מצוה ולא אזהרה לנביאים, וסבת זה כלו והראיה עליו אצלם, היות עניני בני אדם בלתי נמשכים כפי מה שיראה כל איש ממנו שכך ראוי שיהיה, וכשראו שאין הענינים כאשר רצו, אמרו אין ה׳ רואה אותנו, ואמר צפניה על אלו הסכלים האומרים בלבבם לא ייטיב השם ולא ירע, ואמנם מה שראוי שנאמר בידיעתו יתעלה בענינים כלם הנה אגיד לך אחר זה דעתי בו, אחר שאודיעך הענינים המוסכם עליהם אשר לא יוכל בעל שכל לחלוק בדבר מהן:
ושם רק יט: ענין מוסכם עליו שהוא יתעלה לא יתכן שתתחדש לו ידיעה עד שידע עתה מה שלא ידעהו קודם, ולא יתכן שיהיו לו ידיעות רבות ואפי׳ לפי דעת מי שיאמין התארים, וכאשר התבאר זה במופת, נאמר אנחנו קהל אנשי התורה שבידיעה אחת ידע הדברים הרבים, ולא בהתחלף הידועים יתחלפו הידיעות בחקו יתעלה כמו שהוא בחוקנו, וכן נאמר שכל אלו הדברים המתחדשים ידעם קודם היותם ולא סר מהיות יודע אותם, ולזה לא יתחדש לו מדע כלל, כי ידיעתו שפלוני הוא עתה נעדר, וימצא בעת הפלוני, ויתמיד נמצא זמן כך ואח״כ יעדר, כשימצא האיש ההוא כמו שקדמה הידיעה בו, לא נוספה שם ידיעה ולא התחדש מה שלא היה נודע אצלו, אבל התחדש מה שהיה ידוע מקודם שיתחדש כפי מה שנמצא, ויתחייב לפי זאת האמונה שיהיה המדע נתלה בהעדר, ויקיף במה שאין לו תכלה, והאמננו זה ואמרנו כי ההעדר אשר קדמה בידיעתו המצאתו והוא יכול להמציאו, לא ימנע התלות הידיעה בו, אמנם מה שלא ימצא כלל, הוא ההעדר הגמור בחק ידיעתו, אשר לא תתלה ידיעתו בו, כמו שלא תתלה ידיעתנו אנחנו במה שהוא נעדר אצלנו, ואמנם ההקפה במה שאין תכלית לו, יש בו ספק ונטה קצת בעלי העיון לאמר שהידיעה נתלית במין ומתפשטת על שאר אישי המין בענין אחר זהו דעת כל בעל תורה כפי מה שיביא אליו הכרח העיון. אמנם הפילוסופים פסקו הדבר ואמרו שלא תתלה ידיעה בהעדר, ולא תקים (נ״א תקיף) ידיעה במה שאין לו תכלית, ואחר שלא יתחדש לו מדע, מן השקר שידע דבר מן המתחדשים, ולא ידע אם כן אלא הדבר הקיים אשר לא ישתנה, וקצתם נתחדש להם ספק אחר, יאמר שאפילו הדברים הקיימים אילו ידעם יהיו לו דעות רבות, כי ברוב הידועים ירבו הדעות, כי לכל ידוע דעה מיוחדת בו, אם כן לא ידע כ״א עצמו. ואשר אומר אותו אני הוא, שסבת כל מה שנכשלו בו כולם, היא שומם בין ידיעתנו וידיעתו יתעלה יחס, ותעיין כל כת בעניינים נמנעים בידיעתנו ותחשוב שהוא מיוחד בידיעתו, או יסופק עליו הענין, וצריך שנרבה להוכיח הפילוסופים על זאת השאלה יותר מכל אדם, שהם בארו במופת שעצמו יתעלה אין רבוי בו ולא תאר לו חוץ לעצמו, אבל עצמו מדעו ומדעו עצמו, והם הם אשר בארו במופת ששכלנו וידיעתנו מקצרות להשיג אמתת עצמו כפי מה שהיא, כמו שבארנו, ואיך יחשבו שישיגו ידיעתו, וידיעתו אינו דבר חוץ לעצמו, אבל זה הקצור בעצמו אשר קצרו ידי שכלנו מהשיג עצמו הוא הקצור מהשגת ידיעתו בדברים איך היא, ואין זה ידיעה ממין ידיעתנו שנקיש עליה, אבל הוא ענין נבדל כל ההבדל, וכמו שיש עצם מחוייבת המציאות, מאתה התחייב כל נמצא לפי דעתם, או היא הפועלת כל אשר זולתה אחר ההעדר לפי דעתנו, כן נאמר שהעצם ההיא משגת כל אשר זולתה, לא יעלם ממנה דבר בשום צד מכל מה שהמציאה, ואין שתוף בין ידיעתנו וידיעתו כמו שאין שתוף בין עצמנו ועצמו, ואמנם הטעה הנה שתוף שם הידיעה, כי השתוף הוא בשם לבד וההבדל באמתתו, ומפני זה יתחייבו ההרחקות, כי נחשוב שהעניינים המחוייבים לידיעתנו, מחוייבים לידיעתו. וממה שהתבאר לי גם כן מפסוקי התורה שידיעתו יתעלה במציאות אפשר אחר שעתיד להיות, לא תוציא האפשר ההוא מטבע האפשר כלל אבל טבע האפשר עומד עמו, ושאין הידיעה במה שיתחדש מן האפשריים מחייבת היותם בהכרח על אחד משני האפשריים, זאת גם כן פנה מפנות תורת מרע״ה אין ספק בה כלל, ולז״א ועשית מעקה לגגך וגו׳, וכן אמרו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה וגו׳, וכן נתינת התורות כלם והמצוה והאזהרה שבה אל זה השורש, והוא שידיעתו במה שיהיה לא יוציא הדבר האפשר ההוא מטבעו, וזהו המסופק הגדול לפי השגת דעתנו הקצרה. והתבונן בכמה דברים נבדל מדעו ממדענו לפי דעת כל בעל תורה, תחלת זה, בהיות המדע האחד יאות וישוה לידיעות רבות מתחלפות במינין, והשני בהתלותו במה שלא נמצא, והשלישי הקיפו במה שאין תכלית לו, והרביעי בהיות מדעו לא ישתנה בהשיג המחודשים, ונראה שידיעת הדבר העתיד להמצא אינו הידיעה בו שכבר נמצא, אבל הנה תוספת אחת והיא שאשר היה בכח שב בפעל, והחמישי לפי דעת תורתנו בהיותו ית׳ לא תברר ידיעתו אחד מב׳ אפשריים, ואף על פי שכבר ידע אחרית אחד מהן ע״ד יחוד וברור, ואם כן אני תמיה באי זה דבר דמתה ידיעתנו לידיעתו לפי דעת מי שיאמין המדע תואר נוסף, האם יש הנה אלא השתוף בשם לבד, אמנם לפי דעתנו אשר נאמר שאין דעתו דבר נוסף על עצמו, באמת התחייב הבדלת ידיעתו לידיעתנו ההבדל העצמי הזה כהבדל עצם השמים לעצם הארץ, כבר בארו הנביאים זה אמרו כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו וגו׳, וכלל הענין אשר אומר אותו בקצרה, כי כמו שלא נשיג אמתת עצמו ועם כל זה ידענו שמציאותו שלמה מכל מציאות, ולא יתערב עמה לא חסרון ולא שנוי ולא הפעלות כלל, כן עם היותנו בלתי יודעים אמתת ידיעתו מפני שהיא עצמו, נדע שהוא לא ישיג פעם ויסכל פעם אחרת, ר״ל שלא יתחדש לו מדע כלל, ולא יתרבה ולא יגיע לתכלית, ולא יעלם ממנו דבר מן הנמצאות כלם, ולא תבטל ידיעתו אותם טבעיהם, אבל האפשר נשאר עם טבע האפשרות, וכל מה שיראה בכלל אלו הדברים מסתירה, הוא לפי בחינת מדענו אשר לא ישתתף עם מדעו כ״א בשם לבד, וכן הכוונה תאמר על מה שנכוונהו אנחנו עליו ועל מה שיאמר שהוא ית׳ כיון אליו, בשתוף, וכן ההשגחה נאמרת בשתוף על מה שנשגיח אנחנו עליו ועל מה שיאמר שהוא ית׳ ישגיח עליו, והאמת א״כ שענין ההשגחה, וענין הידיעה, וענין הכוונה, המיוחסות אלינו, בלתי ענין המיוחסות אליו, וכשילקחו שתי ההשגחות או שתי הידיעות או ב׳ הכוונות על שיקבצם ענין אחד, יבאו הספקות הנזכרות, וכשיודע שכל מה שייוחס אלינו נבדל מכל מה שייוחס אליו יתבאר האמת, וכבר הגיד ההבדל בין אלו המיוחסים אליו ובין המיוחסים אלינו באמרו, ולא דרכיכם דרכי, כמו שקדם לנו זכרו:
3. ׳או יהיה טעם אך לְאַמֵּת הדבר, כמו: אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט, יד), אך מלך ישראל הוא (מ״א כב, לב), והדומים להם, שפירושם לְאַמֵּת הדבר (רד״ק). וראה שיעורים.
4. ה׳ הוא טוב ומיטיב לישראל, גם כאשר הוא מתנהג במידת הדין המרומז בשם ׳אלקים׳.
5. לעיל (כד ד) פירש רבינו ׳בר לבב׳ בדיעות. כלומר, אצלם אין ספק בזה כי התבוננו ביושר, אבל לאחרים יש בזה ניסיון וספק. רד״ק: ׳אף על פי שהם בגלות, אלהים טוב להם וישמור להם עוד מעשיהם הטובים, וכן הוא טוב לברי לבב שהם בשאר האומות, אף על פי שהם ברע בעולם הזה טוב יהיה להם לעולם הבא׳.
מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב וגו׳. זה המזמור, נושאו על גלותנו זה. ויאמר, אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב, ידעתי שבמחשבת ה׳ברי לבב׳ יחשובו שה׳אלקים׳ הוא ׳טוב לישראל׳, אף על פי שנותן עליו צרות רבות ורעות בגלות1, שכל זה עושה לטובתם.
ומילת ׳אך׳ – היא כמו ׳אכן׳, וכמוה ׳אך עצמי ובשרי אתה׳ (בראשית כ״ט:י״ד)2:
1. אף שנוהג במידת הדין – ׳אלקים׳.
2. ראה רשב״ם (בראשית כ״ח:ט״ז) ׳אכן יש ה׳ במקום – לא כמה שהייתי סבור כששכבתי כאן שהוא מקום חול, אך כן הוא שהוא מקום קודש, וכן כל ׳אכן׳ שבמקרא – ׳אך כן׳ ולא כמו שהייתי סבור׳.
לברי – ברור ונקי מעכירת עון.
אך טוב וגו׳ – ר״ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב.
מזמור לאסף – מדבר ומתוכח על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ומשיב תשובה מספקת ע״ז - אך טוב – טרם החל לדבר מהשאלה הזאת של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, הקדים לאמר כי באמת לישראל אלהים הוא אך טוב – ר״ל שאינו מציע השאלה הזאת כמספק בהנהגת ה׳ עצמו אם הוא טוב או רע, כי כל ישראל לבם נכון בה׳ היותו אך טוב, אולם זה רק לברי לבב – מי שלבם בר ונכון וחזק באמונתו יאמר כן, לא כן אנכי, כי
מזמור לאסף – י״ג מזמורים זה אחר זה הם לאסף וחוברו יחד.
אך טוב לישראל וגו׳ – זה הפסוק הוא כהקדמה ואולי כפסוק ארחמך ה׳ חזקי (למעלה י״ח:ב׳) היו כופלים אותו המשוררים אחר כל פסוק ופסוק – בלי ספק אין רע יורד מן השמים לישראל שהם ברי לבב ואלהים להם כלומר משגיח עליהם, ע״ד והיה ה׳ לי לאלהים (פרשת ויצא).
ומוהר״ר שלום שמעון ממודינא חוה דעתו שטוב זה הוא תאר ליתברך שמו ונרדף לאלהים שבחצי הפסוק האחרון, וחז״ל תקנו בתפלה הטוב שמך.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) וַאֲנִ֗י כִּ֭מְעַט [נָטָ֣יוּ] (נטוי)א רַגְלָ֑י כְּ֝אַ֗יִן [שֻׁפְּכ֥וּ] (שפכה) אֲשֻׁרָֽי׃
But as for me, my feet were almost gone; my steps had almost slipped.
א. [נָטָ֣יוּ] (נטוי) א-כתיב=נָטָ֣וּי
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא כִּזְעֵיר אִתְמוֹטַטָא רִגְלֵי כִּלְמָא דְאִזְדַעְזְעָא אִסְתַּוְרָי.
But I ׀ my feet had almost slipped; my steps had all but faltered.
ואני כמעט נטיו רגלי – רבי ולוי חד אמר אסף מבני קרח היה אמר כבר הייתי שורה בגיהנם עם אבי, וחד אמר אסף אחד היה כבר הייתי שורה עם הרשעים בגיהנם.
ואנא פען קליל כאדת רג׳לי אן תמיל, וקדמיי אן תזול מן סאעדתי.
ובמעט [בדבר מועט] היו רגלי נטו [מהדרך הישר] וכמעט שמעדו רגלי מהריצה שלי.
ואני, ואני כמעט שעמדו רגלי׳ לנטות ופרסדתי לסטות מאשרי. לפי נוסח זה נראה שרבינו מפרש אשורי לשני פנים אשורי ״קדמיי״ פרסותי, ואשורי ״סעאדתי״⁠ ⁠׳ אשרי, והכוונה מן הדרך המביאה אל האושר. אך לפי כ״י כ, מ, יש לתרגם ״ופרסותי לסטות במהלכי״.
ואני – מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגליי ושופכו אשוריי לנטות מאחרי המקום.
But as for me before I laid this to my heart.
my feet had almost turned away and my steps swept away to turn away from following the Omnipresent.
שפכו אשורי – כשאדם נופל, רגליו נשפכין כקיתון של מים.
ואני – יתכן היות זה הטעם דברי אסף.
או ידבר על לשון כל משכיל, ונטית הרגל לסור מהדרכים הישרים שהם דרכי השם, כדרך: באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א). כי בעבור שהרגל הולכת, על כן דמה אמונת הלב שירגיל בה בהליכה.
ומלת נטיו – שלימה, כמו: צור חסיו בו (דברים ל״ב:ל״ז).
והנה כאיין – היה ראוי להיותו כמו כמעט.
ושפכו – כמו נטיו, כאשר אשורי כמו רגלי, כי הטעם כפול, כמשפט לשון צחות.
רק כאין – לא מצאנוה רק על אפס ומה שאיננו. ודרך משל הזכיר לאשורים שנשפכו כמים, כדרך: כמים נשפכתי (תהלים כ״ב:ט״ו), בעבור שלא נשאר בכלי מאומה, כמו: שפכו אשוריו ואין לו במה ילך.
BUT AS FOR ME. It is possible that Asaph speaks on behalf of himself. On the other hand, Asaph might be speaking on behalf of every intelligent person.
“My feet were almost gone” (natuy) refers to turning aside from the righteous ways.⁠1 The righteous ways are the ways of God. Compare this to “My foot hath kept fast to His steps” (Job 23:11). It is the foot that does the walking. The psalmist therefore compares the faith of the heart,⁠2 to which a person should habituate himself, to walking.
All the root letters are present in the word natuy (gone).⁠3 Compare this to chasayu (trusted)⁠4 in “The rock in whom they trusted” (Deut. 32:37).
It would have been fitting5 to render the word ke-ayin as “well-nigh” and the word shuppekhu as “slipped,” for the word ashurai (my steps) is similar to raglai (my feet); ke-ayin (well-nigh) is parallel to ki-me’at (almost), and our verse, as is often the case in poetry, repeats itself.⁠6
However, since we find that the word ayin in scripture always means “nothing” and “that which does not exist,”7 [we must say that the word shuppekhu is to be rendered “poured” and that] the psalmist speaks metaphorically when he says that his steps are “poured as water.”8 Compare this to “I am poured out as water” (Psalms 22:15). Nothing is left in the vessel after the water has been poured from it. Hence the psalmist says that his feet were “poured out” and he does not have them to walk with.
1. Ibn Ezra renders natuy as “turned aside.”
2. Ibn Ezra’s rendition of pure of heart.
3. Literally, “The word natuy (gone) is complete.” Natuy comes from the root nun, tet, heh. In such cases the heh is usually dropped and the word written natu. However, in the form natuy all root letters are “present,” for the yod in natuy takes the place of the heh.
4. The word chasayu comes from the root chet, samekh, heh. In such cases the word is usually written chasu. In other words, the heh is dropped. However, in the form chasayu all root letters are “present,” for the yod in chasayu takes the place of the heh.
5. Literally, “behold, it would have been fitting.”
6. Our verse reads va-ani ki-me’at natuy raglai, ke-ayin shuppekhu ashurai (But as for me, my feet were almost gone; my steps had well-nigh slipped). The second part of the verse repeats the first part:ke-ayin (well-nigh) is parallel to ki-me’at (almost); shuppekhu (slipped) is parallel to natuy (gone); and raglai (my feet) is parallel to ashurai (my steps). Thus, prima facie ke-ayin should be rendered as “almost” (well-nigh) and shuppekhu as “slipped,” for shuppekhu is parallel to natuy.
7. Hence ke-ayin shuppekhu ashurai (“my steps had well-nigh slipped”) is to be rendered as, “my steps were poured out as nothing.”
8. Ibn Ezra explains “my steps were poured out as nothing” as meaning, “my steps were poured out like water from a vessel, with nothing remaining.” This interpretation reads our verse as follows: “But as for me, my feet were almost gone; my steps were poured out [like water from a vessel], [they were] as nothing.”
ואני כמעט נטיו – וכתוב: נטוי, והוא פעול, ר״ל כל איש נבוך נטוי בזה.
שפכה כתוב בה״א, לשון נקבה על כל רגל, וקרי שפכו בו״ו על שתי הרגלים שהם האשורים.
ופירוש הפסוק: כמעט נטיו רגלי – מן האמונה. בראותי שלום הרשעים כמעט אמרתי שאין דין ואין דיין.
ופירוש כאין שפכה – כמעט הוטלתי לארץ מאמונתי, כלומר כאלו בלא דבר עמדתי שלא נפלתי, כל כך היה הדבר המעמידי מעט כאלו אינו לפיכך אמר כאין.
ואני. טרם התבונני זה היטב, כמעט נטיו רגלי לדעת האפיקורסים בעיון1: כאין שפכו אשורי. במעשה2:
1. כ״כ רש״י: ׳ואני - מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום׳.
2. כאין - כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה׳ (רד״ק), וכן נראה כוונת רבינו כאן, אבל בשיעורים פירש באופן אחר.
יאמר אחר כך, ידעתי כמו שאמרנו שה׳ברי לבב׳ ידעו שה׳אלקים׳ הוא ׳טוב׳ ומיטיב ׳לישראל׳ אף על פי שמוכיחם בצרות שונות, אמנם אֲנִי שאיני מִכת המשכילים רק מִכת ההמון, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי מן הדרך הישרה ונתיב ה׳: כְּאַיִן שֻׁפְּכה אֲשֻׁרָי. ׳כאין׳ – כבמקום עקוב ודרך לא סלולה אין בה מסילה1, בראותי הצרות האלה עוברות על ישראל בגלות2:
1. ע״פ ירמיה (יח טו) ׳כי שכחני עמי וגו׳ ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׳.
2. ׳אשוריו׳ – צעדי, ׳ופירוש כאין שפכו, כמעט הוטלתי מאמונתי לארץ׳ (רד״ק).
נטוי – נטיו קרי.
שפכה – שפכו קרי.
אשורי – הרגלים שפוסע בהן כמו לא תמעד אשוריו (תהלים ל״ז:ל״א).
ואני כמעט – טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה׳.
כאין – כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה׳ וכפל הדבר במ״ש לגודל הקרוב.
שפכו אשורי – יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם.
ואני כמעט אשר נטיו רגלי – והחלותי להרהר ולדרוש ולחקור אחר הנהגת ה׳, הנה כאין שפכו אשורי – היה קרוב שישפכו אשורי מדרך האושר אל כפירה ומינות.
ואני – רק אני כמעט התרחקתי מן הדרך הישרה, ואשורי רגלי שהיה להם לאשר ולישר מהלכם, כמעט שפכו והופכו מן הדרך הישרה לעקומה, ושפך והפך מקור אחד להם והוא ההברה הטבעית פך הנולדת מן הפיכת כלי או משפיכת המשקה שבו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) כִּֽי⁠־קִ֭נֵּאתִי בַּהוֹלְלִ֑יםא שְׁל֖וֹם רְשָׁעִ֣ים אֶרְאֶֽה׃
For I was envious of the arrogant when I saw the prosperity of the wicked.
א. בַּהוֹלְלִ֑ים א=בַּהוֹלֲלִ֑ים (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם טְנַנֵית בִּמְתַלְעַבַיָא בְּעִדָן דִי שְׁלָם רַשִׁיעַיָא אֶחֱמֵי.
For I became jealous of the mockers whenever I would see the welfare of the wicked.
כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה – ראיתי שלותן של רשעים והייתי מקנא כאלו הם עושין חללים חללים, וכן הוא אומר כל ימי רשע הוא מתחולל, שלום רשעים אראה יושבים השקט ובטח בתיהם שלום מפחד, כי אין חרצובות למותם לא חרדתם לאין לא חרצבתם ליסורין, ובריא אולם לפיכך הן בריאים כאולם.
דבר אחר בריאים כסבלו של אולם. ד״א כי קנאתי בהוללים, במערבא אמרי אלו שלבן מלא הוללות, ר׳ לוי קרי להון והוניא אלו שמביאין אללי לעולם.
למא גרת עלי אלמהג׳נין אד׳ שאהדת סלאמהֵ אלט׳אלמין.
[כל זה קרה לי (המשך מהפסוק הקודם)] לפי שקנאתי בהוללים כאשר ראיתי משלום הרשעים [שהם בשלום ואין להם יסורים].
כי, כי קנאתי בעושי הרע והרשע כאשר ראיתי שלום הרשעים.
כי הייתי מקנא בהוללים – במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם.
[בהוללים – מערבבים, כמו: סבאך מהול במים (ישעיהו א׳:כ״ב).]
For I envied the perverse Those who pervert their ways, whose tranquility I would see.
the perverse Heb. בהוללים, mixed, as: "your wine is diluted (מהול) with water" (Yeshayahu 1:22).
כי – הנה סבת זה הדבר שקינא בהוללים – לשון פועל על משקל הסובבים בעיר מגזרת ויתהולל.
FOR I WAS ENVIOUS AT THE ARROGANT. The psalmist’s steps almost slipped because1 he was jealous of the arrogant. Hollelim (arrogant) is a po’el.⁠2 It follows the paradigm of sovevim (go about) in“that go about the city” (Song of Sol. 5:7). Hollelim (arrogant) is related to va-yithollel (and feigned himself mad) (Samuel I 21:14).⁠3
1. Literally, “The reason for the aforementioned.”
2. A kal present form.
3. Ibn Ezra renders our clause, “For I was envious at those who act foolishly” – i.e. the sinners.
כי קנאתיהוללים – הם הרשעים כי הם מתעסקים בהנאות העולם הזה שהוא הוללות וסכלות ולא יחושו בזהא או יגזלו או יגנבו או יעשו כל רע למלא תאותם ואראה אותם בשלום, לפיכך קנאתי עד אשר כמעט נטיו רגלי (תהלים ע״ג:ב׳).
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 נכפל כאן: ״אם יגנבו״.
כי קנאתי. מלאתי חימה: בהוללים. שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה1, וכמו כן ׳קנאתי׳ כאשר שלום רשעים אראה:
1. ע״פ לשון הגמרא בתענית (כא.) ׳אתו תרי מלאכי השרת וכו׳, אמר חד לחבריה, נישדי עלייהו האי גודא ונקטלינהו שמניחין חיי עולם הבא ועוסקין בחיי שעה׳. וראה פירוש רבינו לקהלת (ז כה) שפירש מש״כ שם ׳הוללות׳ על אכילת עץ הדעת, שהוא שורש נטיית האדם להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה. וכ״כ להלן (עה ה).
(ג-ד) ועל מה ׳כמעט נטיו רגלי׳, לפי שקִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, והם החלק ההמוני ההולך אחר המדינוּת1 והתאוות הגשמיות2, וכי שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה, ׳רשעים׳ – הם החוקרים ומעלים חרס בידם, וכן אמר (תהלים נ׳:ט״ז) ׳ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי׳3, ו׳כי אראה׳ שאֵין חַרְצֻבּוֹת וגבולים לְמוֹתָם, לפי שכל אדם יש לחומו הטבעי וללחותו השרשי גבול וסוף4, כשיגיעו – כרגע יכליון, אבל אלה ה׳הוללים׳ מאריכים בחייהם, ׳ואין חרצובות למותם׳: וּבָרִיא אוּלָם. של רשעים5.
׳אול׳ – ר״ל תוקף וחוזק, מלשון ׳יש לאל ידי׳ (בראשית ל״א:כ״ט), והמ״ם שבסוף היא מ״ם כינוי הרבים:
1. הנהגת המדינה, החיים החברתיים.
2. ראה לעיל (תהלים ה׳:ו׳) בהגדרת ׳הוללים׳. ובקהלת (ז כה) פירש מש״כ שם ׳הוללות׳ על אכילת עץ הדעת, שהוא שורש נטיית האדם להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה. וכ״כ בנדפס להלן (תהלים ע״ה:ה׳).
3. בנדפס שם: ׳ולרשע מתופשי התורה הפושעים, כמו אלישע-אחר וסיעתו, המחללים את שמו׳.
4. בשמות (כג כו): ׳את מספר ימיך אמלא – שתחיו כמידת השמן אשר בנר אלהים, והוא הליחות השורשי בתולדה׳. וראה לעיל (תהלים ל״ט:ו׳).
5. ׳והנה אולם וחזקם הוא בריא ושלם, באופן שיש לאל ידם למלאות תאוותם׳ (נדפס).
בהוללים – ענין סכלות כמו והתהוללו הרכב (ירמיהו מ״ו:ט׳) ור״ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא״כ נכנס בו רוח שטות.
בהוללים – בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים.
כי קנאתי בהוללים שהם מצליחים בעוה״ז,
ושלום רשעים אראה – וחושב בהצלחת הרשע ג׳ דברים שהם משונים בם מכלל בני אדם, כי המון בני אדם כולם נכונים המה לשלש רעות כוללות,
א. מצד מזג גופם שהוא רפה וחלוש, עד שכרוך בטבעו האפיסה וההעדר על ידי ליחות השרשי שיחסר תמיד עד יבא המות, אבל הרשעים לא ישיגם רעה זאת.
כי קנאתי בהוללים – ראיתי בצרות עין הצלחתם של רשעים בלתי שמים לב על אחריתם כשוטים היושבים להם כל היום ושותים ומרימים קול היללה! ואינם דואגים על מחרתם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) כִּ֤י אֵ֖ין חַרְצֻבּ֥וֹת לְמוֹתָ֗ם וּבָרִ֥יא אוּלָֽם׃
For there are no pains at their death, and their body is sound.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם לֵיתֵיהוֹן תָּוְהִין וּמִצְטַעֲרִין מְטוּל יוֹם מִיתַתְהוֹן אִתְבַּעֲיָן מַחְשְׁבָתְהוֹן וּפַטִים וְאַלִים לִבְּהוֹן.
For they are not dismayed and daunted by the day of their death; their opinions are sought out, and their heart is fat and strong.
כי אין חרצובות למותם – לא (הרהרתים) [החררתם] בחלאים ולא צביתם בעונות, אלא ובריא אולם עשיתים בריאים כאולם כדתנן פתחו של אולם ארכו מ׳ אמה ורחבו עשרים אמה, רבי דוסתאי בשם ר׳ ינאי בשם ר׳ מאיר האשה הזו טווה מעה אחת עבה ומעה אחת דקה אלו לציבין ולעונות ואלו לאיספליטון, ורבנן אין להם צבין של עונות שימותו בהן אלא אלו הבריאים ליום הדין הה״ד ואולם הכסא אשר ישפוט שם אולם המשפט.
דבר אחר: כי אין חרצובות למותם – דרש רבה בר עולא אמר הקב״ה לא דיין לרשעים שאין חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שכבם בריא להם כאולם, והיינו דאמר רבא מאי דכתיב זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה אמר הקב״ה יודעים רשעים שדרכם ואחריתם למיתה ויש להם חלב על כסלם, שמא תאמר שכוחה היא מהם. תלמוד לומר ואחריהם בפיהם ירצו סלה. ד״א מהו כי אין חרצובות למותם אין הקב״ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהן מבקשין מן הקב״ה נותן להם מיד, משל למה הדבר דומה לרופא שעלה לבקר את החולה נטל כף שלו. א״ל תנו לו לאכול מה שירצה למה שהוא מת, כך אמר משה ומשלם לשונאיו.
וליס עקוד מן הלאכהם ולא כ׳טר, פיקולון לעלהם יצחון.
שאין להם לו קשר [איסור] או סכנה כדי שיאמרו [אנשים אחרים] אולי הם [הרשעים הנ״ל] ישפרו את דרכיהם.
כי, ואין סימנים מאבדנם ואינם באים לידי סכנה כדי שיאמרו אולי יבריאו. אמנם תרגם חרצבות ״עקד״ שהם הקשרים אך ברור שהכוונה לא עוברים עליהם בחייהם ימים קשים ושעות מבחן שעל ידיהם יאמרו אולי יבריאו אולי לא יבריאו ועל ידי כך יהרהרו במעשיהם. וכן תרגם רבינו כל אולם שבאיוב אולי.
ופירשתי ובריא אולם, ואין חולי מסוכן בא עליהם שיאמרו אולי נבריא ממנו, לפי שאני גזרתי אולם מן אולי שהוא ׳לעל׳ ועשיתיו מוסב על.
ופסרת ובריא אולם, ולא כ׳טר להם פיקולון לעל נצח מנה, לאני אשתקקת אולם מן אולי אלד׳י הו לעל ת׳ם ג׳עלתה מנסובא ען.
כי אין חרצובות למותם – לשון אסירה, כמו: פתח חרצובות רשע (ישעיהו נ״ח:ו׳), מסגרי כבלי רשע שאוסרים בהן העניים אף כאן אין ייסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא ייסורין.
{ורבותינו פירשו בו: חרצובות נוטריקון שאין חרידין ועציבין מיום המיתה.
ל״א: שאין הקב״ה מאחר צביונן.}
For there are no fetters to their death Heb. חרצבות, an expression of tying, as: "to undo the fetters (חרצבות) of wickedness" (Yeshayahu 58:6), meaning the locks of the fetters with which they bind the poor. Here, too, there are no pains to their death. Those who die among them die healthy, [strong as] a palace, without pains. But our Rabbis explained חַרְצֻבּוֹת as an abbreviation, meaning that they are not (שאין) frightened (חרדין) or saddened (עצבין) by the day of death (Shab. 31b). Another explanation: that the Holy One, blessed be He, does not delay (מאחר) their desire (צביונם).
כי אין חרצבות למותם – אין להם לא מיתה וייסורין.
ובריא אולם – ובריאם מחזקי׳.
כי – מלת חרצובות – רביעיה, ובספר ישעיהו פתח חרצובות רשע (ישעיהו נ״ח:ו׳), הנה פתח כמו התר, ואם כן תהיה חרצובות כמו אגודות (ישעיהו נ״ח:ו׳). והטעם שהיה ראוי שיהיו קשורים בעולם שימיתם מהרה.
ור׳ משה הכהן אמר: כי אין חרצובות עד מותם. ואולם הם בריאים – כאילו כתוב ואולם כל אחד מהם בריא. וזה איננו נכון שתהיה מלת אולם שהיא מלת טעם באחרונה, כי היא כמו לכן, אכן, רק, אך, בלתי, זולתי, למען, בעבור, כי כן לא ימצא בכל המקרא.
ואחרים אמרו: כי אולם חסר כ״ף והטעם כל אחד בריא כאולם.
ויש אומרים: כי הוא חסר בי״ת. והטעם באולם כל אחד בריא באולמו.
וטעם להזכיר אולם – כי הוא דר בבית נכבד שיש לו אולם, כמו האולם של בית השם הנזכר בדברי הימים.
או בעבור שהדירה באולם בריאות לגוף, בעבור האויר שהוא מגולה ויש סתר מלמעלה.
והנכון בעיני: אחר שהזכיר שלום רשעים אראה (תהלים ע״ג:ג׳) בחייהם גם במותם ימותו בלא פגעים ותחלואים ונגעים ומכאובים כאילו אין לנפשם קשורים עם גופם.
ואולם – על משקל טובם. והטעם כוחם שהוא כח התולדת השומרת הגוף, והוא מגזרת יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט). והנה הטעם ימותו במותם בלא יגיעה ובחייהם כח תולדתם חזק ובריא.
FOR THERE ARE NO PANGS AT THEIR DEATH. Chartzubbot (pangs) comes from a four-letter root.⁠1 The book of Isaiah reads, “To open2 (patte’ach) the fetters (chartzubbot) of wickedness” (Isaiah 58:6). Patte’ach [thus] has the meaning of “open.” This being the case, then chartzubbot means “a tied-up bundle.”3 The meaning of ki ein chartzubbot le-motam (for there are no pangs at their death)⁠4 would then be, “It would be fit for them to be tied to their yoke5 so that they will die quickly.”6 Rabbi Moses says that the meaning of ki ein chartzubbot le-motam u-vari ulam (there are no pangs at their death and their body is sound) is, “They suffer no pangs until their death.”7 On the contrary, they are healthy.⁠8 U-vari ulam is to be interpreted as, “But (ulam) each one of them is healthy.”9 However, this is incorrect, for a word like ulam, which is a particle,⁠10 does not come at the end of a sentence. Ulam11 is similar to la-khen (therefore), akhen (surely), rak (only), akh (but), bilti (without), zulati (except), lema’an (so that), and ba’avur (because of). We do not find such usage [of a particle of this nature at the end of a sentence] in all of scripture.⁠12
Others say that a kaf is missing from the word ulam. The meaning of u-vari ulam is, “each one of them is as strong as an entrance hall (ke-ulam).” Others say that ulam is missing a bet. They believe that the meaning of u-vari ve-ulam13 is, “each one is healthy in his porch.” The reason why the psalmist mentions a porch is because the wicked dwell in very expensive houses, which have porches. The porch of the house of God, which is mentioned in the book of Chronicles, is an example.⁠14
On the other hand, the porch might be mentioned because it is healthy for a person to dwell in a porch because of its air, for its top is covered, and it is exposed [to the air on its sides].
However, in my opinion our verse should be interpreted as follows: the psalmist first says, “I see that the wicked are at peace during their lifetime” (verse 3). He then goes on to say that even when they die they do so without being struck or being ill. They expire without suffering plagues and pain. It is as if their souls are not connected to their bodies.⁠15
The word ulam follows the paradigm of tuvam (their goodness). The word ulam means “their strength.” The reference is to the power of nature, which preserves the body. Ulam is related to the word el (power) in “it is in the power of my hand” (Gen. 31:29).
The meaning of our verse is that when the wicked die they feel no pain, and when they are alive their natural vitality is strong and healthy.
1. Its root is chet, resh, tzadi, bet.
2. Translated according to Ibn Ezra
3. One opens something which is tied up.
4. Literally, “Its meaning is.”
5. Reading ulam. – Ha-Keter. According to Ibn Ezra, our verse reads, “There are no bonds to their death”; that is, they are not bound to a yoke so that they die. Filwarg reads avlam (their sin). According to Filwarg, Ibn Ezra reads our verse as follows: “They are not bound to their sins, so that they soon die.” J. Filwarg, Bene Reshef [Supercommentary on Ibn Ezra’s Commentaries on Scripture] (Piotrkow: 1900). Henceforth this supercommentary will be referred to as “Filwarg.”
6. Literally, “So that it quickly puts them to death.” Being tied to the yoke (doing hard labor) would result in their premature death.
7. They suffer no pangs as long as they live.
8. Rabbi Moshe renders ulam (body) as “but.”
9. Bari (healthy) is in the singular. However, the first part of the verse is in the plural. Hence this interpretation.
10. In Hebrew, millat ha-ta’am.
11. With the meaning of “but” or “however.”
12. A usage in which ulam (but), la-khen (therefore), akhen (surely), rak (only), akh (but), bilti (without), zulati (except), lema’an (so that), and ba’avur (because of) are placed at the end of a clause.
13. The meaning of u-vari ve-ulam.
14. Chronicles II 29:7.
15. They die peacefully. Their souls do not feel the pangs of death which the body endures.
כי אין חרצבות למותם – כל כך הם בטובה כל ימיהם עד יום המיתה, כי אפילו בעת מותם ימותו בנחת בלא צער.
כי פירוש חרצבות – קשרים, כמו פתח חרצבות רשע (ישעיהו נ״ח:ו׳). ומי שהוא מת בצער ובקושי כאלו יש לו קשרים בהפרד החיים, ולא יותרו הקשרים ההם אלא בקושי, אבל הם במנוחה ימותו כאילו אין קשרים למותם.
ובריא אולם – ובריא כחם.
אולם – מן יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט), אומר: כי בחייהם כח טבעם בריא וחזק ובמותם ימותו בנחת.
ויש מפרשים: אולם – בחסרון כ״ף הדמיון, כאולם, כלומר הם בריאים כמו האולם והוא הארמון החזק בבנין.
ובדרש מפרש: חרצבות – מלה מורכבת, מאחר צביונות. אמר: אין הב״ה מאחר צביונם של רשעים אלא כל מה שהם מבקשים הוא נותן להם. משל לחולה שעלה רופא לבקרו. נטל כף שלו, אמר להם: תנו לו כל מה שהוא רוצה לאכול, למה? שהוא מת. כן הב״ה ומשלם לשונאיו אלא פניו להאבידו (דברים ז׳:י׳).
א. כן בכ״י פרמא 1872, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״על״.
כי אין חרצבות למותם. ׳אין למותם׳ הטבעית והנצחית ׳חרצובות׳ ואסרים שימנעו אותם מיראתה מעשות כל אוות נפשם1: ובריא אולם. והנה ׳אולם׳ וחזקם הוא ׳בריא׳ ושלם2, באופן שיש לאל ידם למלאות תאוותם:
1. רש״י ׳כי אין חרצובות למותם - ל׳ אסירה כמו פתח חרצובות רשע, מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים׳. אבע״ז: ׳ובספ׳ ישעיהו פתח חרצובות רשע הנה פתח כמו התר ואם כן תהיה חרצובות כמו אגודות והטעם שהיה ראוי שיהיו קשורי׳ בעולם שימיתם מהרה׳.
2. רד״ק׳ובריא אולם, ובריא כח. אולם, מן יש לאל ידי (בראשית לא, כט)׳, וכן בשיעורים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

חרצבות – קשרים ואסורים כמו פתח חרצבות רשע (ישעיהו נ״ח:ו׳) ור״ל תחלואים ומכאובות.
ובריא – מלשון בריאות.
אולם – ארמון.
למותם – לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ״א בריא הוא כבנין אולם.
חרצובות – פרשתי ישעיה (נ״ח ו׳) חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר״ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ״ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק.
כי אין חרצובות למותם – לא נמצא בטבע מזגם וגופם שיתחבא בחוריו ובסתריו חולשה שיוביל אותם אל המות, כי בריא אולם – אולם וכחם הוא בריא וחזק מאד,
ב. שכל בני אדם מלאים עמל ויגון למצוא מחיתם וצרכיהם כי אדם לעמל יולד, והם
חרצבות – מלה נכרית ואם היא מלשון הקודש אולי מקורה בחילוף והיפוך אותיות קשר⁠־ב, וכן בישעיה (נ״ח:ו׳) פתח חרצבות רשע, אין להם קשר וסמיכות למות, והם בריאים ומחלימים, אולם – בחילוף אותיות חלים בלשון ארמי לשון חוזק, ומצאנוהו בישעיה (ל״ח:ט״ז) ותחלימני, ומזה לשון אולם הנכון על עמודים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) בַּעֲמַ֣ל אֱנ֣וֹשׁ אֵינֵ֑מוֹ וְעִם⁠־אָ֝דָ֗ם לֹ֣א יְנֻגָּֽעוּ׃
They are free from the troubles of man; they are not plagued like men.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּלֵיעוּת גַּבְרִין דְמִתְעֲסְקִין בְּאוֹרַיְתָא לֵיתֵיהוֹן לָעִין וְעִם בְּנֵי נָשָׁא צַדִיקֵי דְסָכְלִין יְסוּרֵי לָא מִתְכַּתְּשִׁין.
They do not toil with the toil of men who are occupied with Torah; and they are not smitten with the righteous sons of men who endure sufferings.
בעמל אנוש אינמו – וכן אמר איוב (איוב כ״א:ט׳) בתיהם שלום מפחד. אין אחד מהם חש לא בעינו ולא בשינו. אלא הקב״ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר (תהלים י׳:ה׳) יחילו דרכיו בכל עת הייסורין שהוא מביא על ישראל אינם נוגעין בהם שנאמר (שם) מרום משפטיך מנגדו ולא עוד אלא שרואים בשונאיהם שנאמר (שם) כל צורריו יפיח בהם. בעמל אנוש אינמו. ובשביל שאינן מתייסרין מתגברין ומולידין כשדים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטוף ואין יעטוף אלא ילוד כמה דאמר (בראשית ל׳:מ״ב) ובהעטיף הצאן. יצא מחלב עינימו. עיניהם יוצאין מן השמנים שהם אוכלים ויושבות תחת עיניהם והם בולטות מפניהם שכן את למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות וכן בני קרח אומרים (תהלים פ״ב:י׳) עיני דאבה מני עוני. וכן דוד אומר (שם ו׳:ח׳) עששה מכעס עיני. עברו משכיות לבב. הרבה נתת להם יותר ממה שהם מבקשים יש שהיה מסכים להיות בעל זמורה עשיתו דוכוס ומי שהיה מסכים להיות שלטון עשיתו שר צבא על כל מה שהיו מסכימים העברת עליהם. הוי עברו משכיות לבב ובשביל כן יביעו ידברו עתק.
בעמל אנוש אינימו – בשיפוטן של בריות אינימו לא לחרוש ולא לזרוע ולא לקצור.
ועם אדם לא ינוגעו – אמר רבי ברכיה אפילו עם אותן שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם לא ינוגעו.
בעמל אנוש אינימו – וכן איוב אומר בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם אין אחד מהם חושש בעינו ולא בשינו אלא הקב״ה מיחל לפניהם את הדרכים שנאמר יחילו דרכיו בכל עת, ובשביל שאינן מתיסרין הן מתגברין ומולידים כשרים שנאמר לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו ואין יעטף אלא ילוד שנאמר ובהעטיף הצאן.
ופי שקא אלנאס ליס הם, ומע אלאדמיין מא יבלון.
בסבלות בני אדם הם אינם בכללם ובשעה שבא על בני אדם מקבלים הם אינם מקבלים שום נגע.
(ה-ו) לפי שאינמו בעמל בני אדם, ענקתמו גאוה יעטף שית.⁠א
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: שיח.
בעמל – בעבור היותם עשירים.
ועם אדם – הטעם כפול.
או בבוא נגע באויר שהוא כולל הם ימלטו מהנגע ולא הצדיקים.
IN THE TROUBLE OF MAN THEY ARE NOT. For they are wealthy. NEITHER ARE THEY PLAGUED LIKE MEN. Scripture repeats itself.⁠1 Or perhaps“Neither are they plagued like men” means that when a plague comes into the air which surrounds everyone, the wicked escape the plague. However, the righteous do not.⁠2
1. The second half of the verse repeats the first half. “Neither are they plagued like men” means the same as “In the trouble of man they are not.”
2. According to this interpretation, scripture does not repeat itself, for the second half of the verse adds a new thought.
בעמל אנוש אינימו – בעמל שאר האנשים שמחיתם בעמל וביגיעה הם אינם בכלל אותם אנשים אלא בלי עמל ישיגו מחיתם והנאותם, וכאשר יבאו נגעים וחלאים לשאר בני אדם הם לא ינוגעו עמהם.
בעמל אנוש אינימו. בקורות מצד המערכת: ועם אדם לא ינוגעו. במכת מדינה1:
1. רד״ק: ׳בעמל שאר האנשים שמחייתם בעמל וביגיעה, הם אינם בכלל אותם אנשים, אלא בלי עמל ישיגו מחייתם והנאותם. וכאשר יבואו נגעים וחלאים לשאר בני אדם הם לא ינוגעו עמהם׳.
בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ. מהו ׳עמל האנוש׳, הוא העיון וההשכל, שהוא עמל החקירה לאנוש המתשת כוחו של אדם1, אבל אלה ה׳הוללים׳, ׳בעמל אנוש אינמו׳: וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ. לפי שנגע לבב הוא הכאב שיש לאדם והדאגה בליבו על חטאותיו, ואלה לא ידאגו מאשמותיהם, וזהו ׳עם אדם לא ינוגעו׳:
1. שייחודו של אדם היא יכולת ההשכלה, ועמל העיון הוא עמלו המיוחד שאין בשאר הנבראים (ראה ספר העיקרים מאמר ג פ״ב). וכינה את עמל זה ׳עמל אנוש׳ – ע״ד ׳אנושה מכתו׳ (ראה מש״כ לעיל ח ג-ט), לפי שהעיון השכלי מתיש כוחו של אדם, כמו שאמרו בסנהדרין (כו:) על התורה.
אינמו – בספרים מדוייקים אין בו יו״ד אחר הנו״ן וכן יצא מחלב עינמו שבסמוך.
בעמל אנוש – בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם.
אנוש, אדם – אדם יציין גם המין, ר״ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז״ל על בנגעי בני אדם, משא״כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל.
בעמל אנוש אינמו – אינם צריכים לעמול למצוא פרנסתם כי מתפרנסים בלא עמל,
ג. שבני אדם ימצאו רעות מצד הטבע הכולל, מנגעים המשמשים בעולם, כמו נגעי התקופות ושינויי העתים והמערכת והמקומות וכדומה והם עם אדם לא ינגעו.
בעמל אנוש – בעוד ששאר בני אדם אנושים, וחלושים ויותר ממה שירויחו הם יגעים שזה לשון עמל ממקור מל שענינו כריתה וממנו לשון מושאל לצרות ההוות על האדם ומאבדות רוב פרי יגיעו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) לָ֭כֵן עֲנָקַ֣תְמוֹ גַאֲוָ֑ה יַעֲטָף⁠־שִׁ֝֗יתא חָמָ֥ס לָֽמוֹ׃
Therefore pride is like a chain about their neck; violence covers them as a garment.
א. יַעֲטָף⁠־שִׁ֝֗ית א=יַעֲטָף⁠־שִׁית (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְכַךְ כֵּן עֲטַרְתִּנוּן גֵיוְתָנוּתָא כְּלִילָא דִמְשַׁוְיָן בְּרֵישֵׁיהוֹן הִיא מִן חֲטוֹף דִילְהוֹן.
Because of this, pride has adorned them, a crown that they place on their heads because of their rapacity.
לד׳אך תטוקהם אלאקתדאר, ושמלהם ג׳על אלט׳לם.
לכן הגאוה נהיית להם כמו שרשרת על הצואר שלהם ועשיית הרשע כללה אותם.
יעטף, ונתעטפו בשימת החמס עליהם. כאלו כתוב יעטף למו שיתת החמס.
לכן ענקתמו גאוה – בעבור זה שאין ייסורים באים עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח.
יעטף שִית חמס למו – החמס שהם עושים עושה אותם שמינים ועוטף את שתותיהם ועגבותיהם בעובי שומן ובשר.
Therefore, they wear pride as a necklace Because of this, pride adorns them as a necklace, insofar as it ascends upon his neck.
the robbery that they commit envelopes their hips The robbery they commit makes them fat, enveloping their buttocks and hips with thickness of fat and flesh.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

לכן ענקתמוא – מגזרת וענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳), כדמות זר זהב.
ויעטוף – מגזרת המעטפות.
שית – כמו שית זונה (משלי ז׳:י׳), כמו דרך.
ויש אומרים: כי יעטוף – כמו תפלה לעני כי יעטף (תהלים ק״ב:א׳). וטעם שית – פאה. והטעם כי החמס יעטוף להם לכל פאה, כאילו הוא ברשותו.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״ענקתמו״.
THEREFORE … AS A CHAIN ABOUT THEIR NECK. The word anakatmo (a chain about their neck) is related to the word anakim (chains) in “And chains about thy neck”(Prov. 1:9). Anak refers to a circlet of gold.⁠1 Ya’ataf (garment) is related to the word ha-ma’atafot (the mantelets) (Isaiah 3:22).
VIOLENCE COVERETH THEM AS A GARMENT.⁠2 Shith (garment) is similar to shith (the manner of) in With the manner3 of a harlot (Prov. 7:10). It means, “in the manner of.”4
Some say that ya’ataf (covereth) is similar to ya’atof (when he envelops himself) in, “A prayer of the afflicted, when he envelops himself (ya’atof)” (Psalms 102:1).⁠5 Furthermore,⁠6 the meaning of shith is “a corner.” The import of ya’ataf shith chamas lamo (violence covereth them as a garment) is that violence envelops the wicked on all corners. It is as if they were in its power.
1. In Hebrew, Zer zahav. See Exodus 25:24.
2. In Hebrew, ya’ataf shith chamas lamo.
3. Translated according to Ibn Ezra
4. According to this interpretation ya’ataf shith chamas lamo means, “The manner of a garment is violence to them, that is, they wear violence as a garment.
5. Translated according to Ibn Ezra
6. They furthermore say.
לכן ענקתמו גאוה – מן הגאוה ישימו ענק לגרגרותם ומלבוש מחמס.
זהו יעטף שית חמס למו – יעטפו להם שית החמס תמיד כמו שיעטוף אדם מלבושו תמיד כל היום כן ישימו הם החמס כל היום.
לכן ענקתמו גאוה. שחשבו היות זה בחכמתם: יעטף שית חמס למו. והנה הממון שקנו ב׳חמס׳, ׳יעטוף׳ ויכסה ה׳שת׳1 שלהם וקלונם2:
1. ערוותם.
2. ׳כי אמנם הקלון יקרא ׳ערוה׳ כאמרו וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לָנָא לְמֶחֱזֵא (עזרא ד יד), וכן עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו) יאמר על דבר מגונה׳ (בראשית ט כב). רש״י: יעטף שית חמס למו - החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה׳ ועגבותיהם בעובי שומן ובשר.
(ו-ז) לָכֵן. לפי שאינם מאמינים ש׳יש אלקים שופטים בארץ׳ (תהלים נ״ח:י״ב), עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה ויַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ – וה׳חמס׳ יעטוף למו ה׳שית׳, מלשון ׳וחשופי שת׳ (ישעיה כ׳:ד׳)1. כלומר, שהחמס יכסה מֶרְיָם ודרכם זה. מ״מ זה השית יָצָא מֵחֵלֶב, שלא יוכלו לכסותו כ⁠[ולו] הדק הדק היטב היטב2, שיצא לחוץ מרוב החלב. וכל זה דרך משל: עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָב. יאמר, עיני שכלם יעברו ולא יחושו למחשבות לבב רבות, ולא יתנו לב ויעברו עליהם, כאילו תאמר על דרך משל, לדרך הקַדְמוּת העולם, כאשר יאמינו הפילוסופים, ישיגו נמנעים רבים, והם יעברו עליהם ולא יחושו3:
1. היא הערווה, כלומר, יכסו את קלונם בחמס, ׳כי אמנם הקלון יקרא ערוה וכו׳, וכן עֶרְוַת דָּבָר יאמר על דבר מגונה׳ (לשון רבינו בבראשית ט׳:כ״ב).
2. ע״פ כריתות (ו:).
3. מדבר ב׳חוקרים ומעלים חרס בידם׳ שהזכיר, הם הפילוסופים הטוענים שהעולם קדמון ולא נברא, אף שיש טענות רבות המפריכות דיעה זו.
ענקתמו – מלשון ענק והוא עדי הצואר.
יעטף – מלשון עטיפה ומכסה.
שית – ענין שימה.
ענקתמו – מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר.
יעטף – יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו.
יעטף – בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיהו כ׳) שית זונה (משלי ז׳), שיכסה ערות החמס אשר למו.
לכן ענקתמו גאוה – יש סביב צוארם ענק של גאוה, אשר יעטף ויכסה ויסתיר את שית חמס אשר למו – ר״ל שהגם שי״ל שית ועריה בושת של חמס שהם עושים, מ״מ השית חמס מתעטף ומסתתר ע״י הענק של גאוה שעליהם, ר״ל שע״י גאותם וגדולתם לא יגנו אותם על החמס שעושים.
ענקתמו – היתה להם לעדי כענק על הצואר ומתפארים בה, וכן חמס שהם עושים יעטף גופם כמעטה תפארת, שית מלשון וחשופי שת (ישעיה כ׳:ד׳) ושם הוא לבזיון, וכאן לתפארת.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) יָ֭צָא מֵחֵ֣לֶב עֵינֵ֑מוֹ עָ֝בְר֗וּ מַשְׂכִּיּ֥וֹת לֵבָֽב׃
Their eyes bulge from fatness; they have gone beyond the imaginations of their heart.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁנָא מִן שׁוּמְנָא פַּרְצוּפֵיהוֹן עֲבַרוּ חוֹטְבֵיהוֹן חֲפוּרַת לִבָּא.
Their faces are distorted by fat;1 their carvings have transgressed, the heart is ashamed.2
1. Fat: the covering of death.
2. Their carvings...ashamed: translation uncertain. The heart is ashamed: they cover the walls of the heart.
יצא מחלב עינמו – יוצאים מהן שומן הכרים והמשנים שהם אוכלין יושבות תחת עיניהם והן בולטות מפניהם שכן אתה למד שמן העניות ומן הרעב עיניו של אדם מעמיקות, וכן בני קרח אומרים עיני דאבה מני עוני.
עברו משכיות לבב – א״ר אלעזר הרבה נתת להם ממה שהיו מבקשין יש שהוא מסכים להיות בעל זמורה עשית אותו שלטון. ויש שהיה מסכים להיות שלטון עשית אותו שר צבא העברת להם על כל מה שהיו מבקשין.
וממא כ׳רג׳וא ען טמוח עיונהם, וג׳אזוא מצ׳מראת קלובהם.
ואם כך ממה שיצאו את הקו שהעינים שלהם רואות [בתאוה] וגם השיגו יותר ממה שבלבם רצו.
יצא, ומפני שיצאו ממראה עיניהם ועברו מחשבות לבם נדמה לי פירושו כי אותם הרשעים השיגו מההצלחה יותר ממה ששמו לנגד עיניהם ויותר ממה שתיארו בלבם.
ופירשתי מחלב עינימו, שיעה, ופירשתי משכיות כוונות, דרך השאלה, כי עיקר חלב שומן, ועיקר משכיות ״מזכ׳רפה״1, והונחו ענינים אלה תחת מלים אלו, והכוונה בהם שהתמדת טובם כבר עברה את הגבול.
1. הוא הדבר העשוי פיתוחים ציורים וכיורים משובץ בגוונים שונים שהכל שוכים בו, וכך תרגם ואבן משכית בויקרא כו א. במשכיות כסף במשלי כה יא.
ועברת מחלב עינימו, טמוחא, ופסרת משכיות מצ׳מראת עלי אלאסתעאדה, לאן אצל חלב שחם, ואצל משכיות מזכ׳רפה, והד׳ה מעאני ג׳עלת תחת תלך אלאלפאט׳, יריד בהא אן אמדהם פי אלנעמה קד ג׳אוז אלמקדאר.
[1 א] {אבן גקטֺ}:⁠1 עברו משכיות לבב תגאודוא אפכאר אלקלוב אי אפכארהם תפות אפכאר אלנאס ותעלו עליהא קאל פוצֺל משכיות מכאן מחשבות לאן שכוי (איוב לח:לו) ונעת ללקלב ודֺלך לאחד וגהין אמא אן יכון מגאנסא ללסריאני [1 ב] עני תרגום והמצפה (בראשית לא:מט) וסכותא (תרגום אונקלוס בראשית לא:מט) פוצפה באלנטֺר כק׳ ולבי ראה (קהלת א:טז).
1. EVR ARAB I 3734 until לושו⁠[נם] תה⁠[לך] בא⁠[רץ]
{Ibn Chiquitilla said:} “their fantasies are extravagant.” Meaning the thoughts of the heart affected them, as in their thoughts which have exceeded and are beyond the thoughts of people. He {(Ibn Chiquitilla) said:} ‘fantasies’ (maskîyyôṯ) is in place of thoughts (maḥšāḇôṯ), as for “fantasies(Job 38:36), it is a synecdoche [naʿt] of the heart. Now that is one of two views. However, it is also analogous to the Aramaic translation of ʾOnqəlôs “watchpost(Gen. 31:49), which is described as ‘seeing’ as in “my mind absorbed” (Ecce. 1:16).
יצא מחלב עינימו – עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות.
עברו משכיות לבב – יותר ממה שלבם שוכה מייחל ומצפה, באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם.
Because of their fat, their eyes bulge Their eyes bulge because of the abundant fat, for in an emaciated person, the eyes are sunken.
they surpassed the imaginings of their heart More than what their heart hopes for and awaits, came to them. In the attainment of their hand, they surpassed the desire of their heart.
יצא עינימו מתוך שמנונית הלב.
עברו משכיות לבב – טובות עוברות עליו.
יצא – אמר ר׳ משה: עינימו – כמו: כעין הבדולח (במדבר י״א:ז׳), מרוב החלב יצא ונראה עין יפה למראה.
ויש אומרים: מרוב חלבם כאילו יצא עינימו, כדרך: עינים להם ולא יראו (ירמיהו ה׳:כ״א).
ומלת משכיות – על דעת ר׳ משה: כמו מחשבות, כי השכוי כינוי ללב, לאחד שנים טעמים כאחד, כתרגום יצף י״י. כאילו משכיות – מראות, כמו: ולבי ראה הרבה חכמה ודעת (קהלת א׳:ט״ז), ויהי פירוש שכיות החמדה (ישעיהו ב׳:ט״ז).
או יהיה כטעם ואבן משכית – מצויירת, והציורים הם המחשבות.
וטעם עברו – שעברו אין בני אדם לחשב.
THEIR EYES STAND FORTH1 [FROM FATNESS.⁠2] Rabbi Moses says that enemo (their eyes) is similar to the word en (appearance) in “as the appearance of bedellium” (Num. 11:7).⁠3 The meaning of yatza me-chelev enemo (their eyes stand forth from fatness) is, “He goes out [in public] (yatza), and because of his fatness (me-chelev) appears good-looking (enemo) to those who see him.”
There are those who say [that the meaning of yatza me-chelev enemo (their eyes stand forth from fatness) is] that they are so fat that their eyes appear to have gone out. In this case enemo (their eyes) is similar to enayim (eyes) in “Eyes have they, but they see not” (Psalms 115:5).⁠4
According to Rabbi Moses, maskiyyot (imaginations) means “thoughts,” for the word sekhvi (Job 38:36)5 alludes to the heart. Maskiyyot is a word with two meanings that are identical:⁠6 it means “to see,” as in the Aramaic rendition of yitzef Adonai (the Lord watches) (Gen. 31:49),⁠7 and maski-yyot [also] refers to what are, as it were, sights [of the heart]. Compare this with “my heart has seen much wisdom and knowledge” (Eccl. 1:16). According to this interpretation, maskiyyot means “imagery” (sekhiyot), as in “delightful imagery” (Isaiah 2:16).⁠8
On the other hand, the word maskiyyot might be similar in meaning to the word maskit (figured) as in even maskit (figured stone) (Lev. 26:1). The meaning of even maskit is a figured stone.⁠9 The figures spoken of in our verse are thoughts.
The meaning of avru (gone beyond) is she-avru (that have gone beyond).⁠10
The meaning of They are gone beyond the imaginations of their heart is, “They think thoughts that people should not think.”
1. Yatza. Literally, goes out.
2. Our clause literally reads, It goes out from fat his eyes.
3. According to this interpretation, our clause literally reads, “goes out from fat his appearance.”
4. According to this interpretation, our clause literally reads, “goes out from fat his eyes.”
5. Which comes from the same root as maskiyyot.
6. Literally, “to one there are two meanings that are like one.” Maskiyyot refers to seeing with the eyes or “seeing” with the heart.
7. Onkelos renders yitzef Adonai as yisekh memrah da-Adonai – “The word of God will watch.” Thus Onkelos renders yitzef as “will see” or “will watch.”
8. This refers to what the heart sees.
9. According to this interpretation, our clause reads, “The figures (imaginations) of their hearts.”
10. In other words, avru (gone beyond) should be interpreted as if it were written she-avru.
יצא מחלב עינימו – מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאלו אין להם עינים, כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים.
ובמדרש: עיניהם יוצאים מן הדברים השמנים שהם אוכלים ויושבים להם תחת עיניהם ועינהם בולטות מפניהם, שכן אתה למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות. וכן בני קרח אמרו: עיני דאבה מני עוני (תהלים פ״ח:י׳).
עברו משכיות לבב – מתרגמינן: מצפהא שכותא, וכן נקרא הלב שכוי, או מי נתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו) כמו שצופה הדברים במחשבה כלומר כל מה שצופה לבם מטובות העולם שיבאו להם יותר ויותר יבאו להם עברו כל מה שחשבו.
ובמדרש: עברו משכיות לבב – הרבה נתת להם יותר ממה שהם מבקשים. יש שהיה מסכים להיות בעל זמורה עשיתי דוכוס, ומי שהוא מסכים להיות שלטון עשיתי שר צבא. על מה שהם מסכימים העברת עליהם, ובשביל כך: ממרום ידברו (תהלים ע״ג:ח׳).
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״מצפא״.
יצא מחלב. ה׳שת׳ שהזכיר הוא בולט מרוב שומן: עינימו עברו משכיות לבב. וזוכים לראות בעיניהם יותר הצלחה ממה שחשבו בלבם1:
1. ׳משכיות׳ מלשון ׳סכות מלכם׳. הסכת. צייר במחשבתך, כמו אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם (עמוס ה כו) (לשונו בדברים כז ט). רש״י: עברו משכיות לבב - יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם. אבע״ז: ׳ומלת משכיות על דעת ר׳ משה כמו מחשבות כי השכוי כינוי ללב׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

משכיות – ענין הבטה וכן מי יתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו) והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות וקרוב הוא ללשון ארמי כי מצפה (בראשית ל״א:מ״ט) תרגומו סכותא.
יצא – מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים.
עברו – מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה.
יצא – מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ״ש ישעיה (ב׳ ט״ז).
יצא – מוסב על שית חמס, השית וערוה של חמס יצא ובוקע לחוץ,
מן חלב של עינמו – אשר העינים שלהם עברו משכיות לבב – מצייר שעיני הרשעים האלה הם משונים מעיני בשר זולתם, כי עיני הרשעים הם עוברים משכיות לבב, שתחת שכל ב״א משכיות לבבם עוברים את העינים, היינו שלבם שוכה ורואה וחומד יותר מאשר יראו עיניהם, היינו מאשר נמצא אתם, כי מי שי״ל מנה מבקש מאתים, אבל הם עיניהם משיגים יותר ממה שלבם חומד כי ישיגו יותר מתאותם, (וכמ״ש למעלה י׳ כי הלל רשע על תאות נפשו), ושיעור הכתוב שהגם שהענק של גאוה מכסה את שית וערות חמסם, בכל זה חמסם יוצא ונראה לכל מן החלב והשומן של עיניהם (העוברים משכיות לב), שמחלב עיניהם תבקע החמס שלהם ויצא לחוץ, שכל מה שיראו בעיניהם הגם שלא יחמדוהו בלבבם הם חומסים ועושקים אותו.
יצא מחלב עינימו – כן דרך השמנים בעלי בשר, בעוד שהכחושים עיניהם תמקנה בחוריהן.
עברו משכיות לבב – הצליחו למעלה מכח הדמיון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) יָמִ֤יקוּ׀ וִידַבְּר֣וּ בְרָ֣ע עֹ֑שֶׁק מִמָּר֥וֹם יְדַבֵּֽרוּ׃
They scoff, and in wickedness utter oppression; they speak as if there were none on high.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִתְמַקְמְקוּן מִן פִּטְמָא וִימַלְלוּן לְאַבְאָשָׁא וְלִטְלוּמָא מִן רוּם לִבְּהוֹן יְמַלְלוּן.
They will decay because of fatness;1 and they will speak to cause harm and to oppress; they will speak from the arrogance of their heart.
1. Fatness: moisture.
צאדוא יטנבון יכ׳אטבון אלגשם בשר וכאנהם מן אלרפע יתכלמון.
וכך הם מדברים בזלזול על העונשים [עונשי העונות שלהם] (או א״ל: וכך הם נחלשים כאשר מדברים דברים רעים וכך הם מדברים בגאוה על התקפת זולתם).
באו לידי כך שהתחזקו בדברי העושק הרע, וכאלו מגבוה ידברו. ולפי כ״י כ, ו, מ, והרי הם מתגאלים בדברי רע ומדברים בעושק בגאוה.
ימיקו – את רעיהם.
וידברו ברע עושק – לעשוק אביונים.
ממרום ידברו – כמו פרעה וסנחריב ונבוכדנצר: מי י״י אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳), מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳), אעלה על במתי עב (ישעיהו י״ד:י״ד), וזהו שתו בשמים פיהם.
They consume their neighbors.
and speak wickedly about oppression To oppress the needy.
they speak about the Most High e.g. Pharaoh, Sennacherib, and Nebuchadnezzar. [Pharaoh said]: "Who is the Lord that I should obey Him?⁠" (Shemot 5:2) [Sennacherib said], "Who are they among all the gods of the lands...?⁠" (Yeshayahu 36:20) [Nebuchadnezzar said], "I will ascend above the heights of the clouds" (Yeshayahu 14:14). That is the meaning of: "They have set their mouth against Heaven.⁠"
ימיקו – ימירו.
ימיקו – מגזרת המק בשרו (זכריה י״ד:י״ב), הפועל יוצא והפועל חסר, כאלו ימיקו בדיבוריםא שלימים וידברו בדבור רע העושק והחמס שעשו, ולא יראו מהשם. וזה טעם ממרום ידברו – כי אין מרום עליהם.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״בדיבורם״.
THEY SCOFF. The word yamiku (they scoff) is related to the word hamek (consume away) in hamek be-saro (Their flesh shall consume away [Zech. 14:12]). Yamiku is transitive. The object is missing.⁠1 They, as it were, consume the righteous with their words.
AND IN WICKEDNESS UTTER OPPRESSION. This means, and they utter wicked words; [they speak] of the oppression and violence which they have done. They do not fear God.
THEY SPEAK AS IF THERE WERE NONE ON HIGH. The meaning mi-marom yedabberu (they speak as if there were none on high)⁠2 is, “they speak so because no one is above them.”
1. The object of yamiku. The missing word is shelemim (the righteous, the whole-hearted). According to Ibn Ezra, the opening of our verse is yamiku shelemim (they consume the righteous).
2. Literally, they speak from on high. Hence this interpretation.
ימיקו – ימסו בני אדם בדבריהם הרעים, ומנחי העי״ן. לא נמצא במקרא אלא זה. אבל בדברי רבותינו ז״ל (כתובות ז׳:י׳) נמצא: מפני שהיא ממיקתו. ומפעלי הכפל נמצא: המק בשרו, ונמקו כל צבא השמים (ישעיהו ל״ד:ד׳), ולשונו תמק בפיהם (זכריה י״ד:י״ב), וזולתם.
וידברו ברע עשק – לא יראו לדבר בעשקא שעושים ולא יתכסו בו אבל ידברו ברע עד שידברו בו ממרום לאמר: כי אין מרום עליהם שיענישם בזה.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״ברע״.
ימיקו. ימוגגו לבב רבים בגאוותם1: וידברו ברע עושק. ׳ידברו׳ על עסקי ׳עושק׳ בדיבור ׳רע׳ ומר: ממרום ידברו. בגובה אפם בקומה זקופה:
1. ימיקו - את רעיהם (רש״י). אבע״ז: ימיקו - מגזרת המק בשרו הפועל יוצא והפועל חסר כאילו ימיקו בדיבור׳ שלימים וידברו בדבור רע העושק והחמס שעשו.
יָמִיקוּ. יתנו חיתיתם בארץ חיים1, ויטילו אימתן על הבריות2: וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק. ידברו לעשוק בעודם בפועל ׳רע׳ העושק []: מִמָּרוֹם יְדַבֵּרוּ. שהם מדברים מחזיהם3 בקול עב, כקול הגאים בעלי לב רחב ונפש רחבה:
1. ע״פ יחזקאל (לב כג), ׳ימוגגו לבב רבים בגאוותם׳ (נדפס).
2. ע״פ ר״ה (יז.) ׳ושנתנו חיתיתם בארץ חיים וכו׳ יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות וכו׳, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים – אמר רב חסדא, זה פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים׳.
3. בפירוש ר״א מנולה: ׳מחצייהם׳, והוא ע״פ גיטין (יד:) ׳אותן בני אדם הן אמה וכובען אמה ומדברין מחצייהן ושמותיהן מבוהלין ארדא וארטא ופילי בריש, אומרין כפותו כופתין, אומרין הרוגו הורגין׳. ופירש רש״י: ׳הן אמה – אנשי מידות גבוהים בקומה, וכובען אמה – אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם, ומדברין מחצייהן – כלומר קולן עבה ונראה הדיבור יוצא מטיבורן׳. וגירסת ׳מחזיהם׳ מתיישבת אף היא, שנראה שקולם יוצא מן החזה.
ימיקו – מלשון המקה והמסה.
ימיקו – ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה.
ממרום ידברו – מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים.
וידברו – מענין דבר.
ברע עושק – ע״י הרע של העושק.
ימיקו, ממרום ידברו – מצייר שיוצא דבור ממרום ששם ידברו ויגזרו אומר על הרשעים האלה, שראוי שימיקו – ושימותו בדבר ע״י רע של עושק שלהם, כן ידברו במרום, אבל הם לא יפחדו מגזרת עירין שגזרו במרום, כי בהפך
ימיקו – מלשון המק בשרו (זכריה י״ד:י״ב) ישחיתו איש דל באופן שימך ויעני.
ושד״ל פירשו מלשון ארמי שבו מַיֵּק הוראתו התלוצץ, ובתרגום של כתובים לץ תרגומו ממיקנא.
ברע עשק – ברע ובעושק, או פירושו ימיקו עושק, כלומר יעסקו בעושק היותר רע ומכוער, ועושק הוא הכובש שכר שכיר.
ממרום – מ״ם זו כמו מ״ם ולא רשעתי מאלהי (למעלה י״ח:כ״ב) לשון התנגדות והרחקה לא בלבד נגד בני אדם כי לפעמים גם נגד יושב מרום ידברו, כמו שכתוב אחריו, שתו בשמים פיהם לפעמים, ולשונם תהלך בארץ – לארכה ולרחבה ואין מונע, תהלך כמו ותהלך אש ארצה (פרשת וארא) במקום ותלך רבוי אותיות בתיבה מורים על חוזק הפעולה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) שַׁתּ֣וּ בַשָּׁמַ֣יִם פִּיהֶ֑ם וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם תִּהֲלַ֥ךְ בָּאָֽרֶץ׃
They have set their mouth against the heavens, and their tongue walks through the earth.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁוִיאוּ בְקַדִישֵׁי שְׁמַיָא פּוּמְהוֹן וְלִישָׁנְהוֹן מְצַלְהֲבָה בְּקַדִישֵׁי אַרְעָא.
They have set their mouth against the holy ones of heaven; and their tongue flares against the holy ones1 of the earth.
1. Holy ones: righteous.
שתו בשמים פיהם – פרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה׳. נבוכדנצר אמר (דניאל ג׳:ט״ו) מאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. אבל אני ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים. בכל בקר ובקר מיסרין אותי. אמר רבי שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה הזכר מסבב אחר הנקבה אבל לעתיד לבוא הנקבה תסובב אחר הזכר שנאמר (ירמיהו ל״א:כ״א) נקבה תסובב גבר. כך לפי שבעולם הזה הקב״ה מחזר על ישראל שיעשו תשובה אבל לעתיד לבוא ישראל מחזרין אחר הקב״ה שיעשה רצונם שנאמר (שם) נקבה תסובב גבר. (יחזקאל ל״ו:כ״ז) ואת רוחי אתן בקרבכם. אמר רבי סימון בשם רבי שמעון חסידא בעולם הזה אדם הולך ללקוט תאנים בשבת אין התאנה אומרת כלום אבל לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום. בעולם הזה אדם הולך לשמש עם אשתו והיא נדה אין מי מעכב בידו אבל לעתיד לבוא אם רצה לעשות האבן זועקת ואומרת ממקום מושבה נדה היא שנאמר (חבקוק ב׳:י״א) כי אבן מקיר תזעק לכך נאמר (ירמיהו ל״א:כ״א) עד מתי תתחמקין שהיא עתידה להיות מלהטת לפני הקב״ה שהן עושין תשובה והקב״ה עושה להם רצונם ולא עוד אלא אפילו השמים מטיפין להן עסיס שנאמר (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ואין יטפו אלא נבואה שנאמר (יחזקאל כ״א:ב׳) והטף אל דרום.
שתו בשמים פיהם – שפרעה אמר מי ה׳ אשר אשמע בקולו ונבוכדנאצר אמר מאן הוא אלה די ישיזביכון מן ידי, סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות. אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם (כתוב ברמז תשס״ה).
וקד ג׳עלוא פואההם פי אלסמא, ואלסנהם תסעי פי אלארץ׳.
וכאילו הם שמו בשמים את הפיות שלהם ולשונותם מתהלכים מהר על הארץ.
{אבן גקטילה:} וקול שתו ב⁠[שמים פיהם] עלי סביל אלאגיא אנהם יחסבו אואמרהם1 מתֺל אקראר אלסמא אלנאפדֺה ואלעצֺו אלנאטק בהא אנמא הו ארץׄ דֺקך קו׳ לושו⁠[נם] תה⁠[לך] בא⁠[רץ].
1. MSS אואמסהם
{Ibn Chiquitilla:} It states “They set their mouths against the heaven” as in erroneously they think their commands are like the legally binding decree from heaven. Their organs of speech are it. On the contrary, it is the land which is yours; as stated; “and their tongues range over the earth.
שתו – דגשות התי״ו כי היא מפעלי הכפל, שיחשבו כי אמרות פיהם כאילו הם בשמים – שהם גזירות אין להשיבם.
והאבר המדבר כזאת היא מהארץ,⁠א וזה טעם ולשונם תהלך בארץ.
והנכון בעיני: כי שתו בשמים פיהם – שהם מדברים בשם ובמלאכיו. ולשונם כמרגלים שהם הולכים בארץ – לדבר ולספר שמץ או דופי ודבר שנמצא בצדיקים.
וטעם תהלך – כאילו הולכת לשמע דופי.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הארץ״.
THEY HAVE SET THEIR MOUTH AGAINST THE HEAVENS.⁠1 The tav of shattu (they have set) has a dagesh in it because it comes from a double root.⁠2 They think that the words of their mouth are, as it were, in heaven;⁠3 that is, their words are decrees which cannot be altered.⁠4 Now the one who speaks thus5 is upon the earth. This is the meaning of “and their tongue walketh through the earth.”
It appears to me that They have set their mouth against the heavens means that they speak against God and His angels.⁠6
[THEIR TONGUE WALKETH THROUGH THE EARTH.] This means that their tongues are like the tongues of spies who walk about the earth to spread gossip regarding the stains, dirt, and imperfections that are found in the righteous. The meaning of u-leshonam tihalakh (their tongue walketh)⁠7 is that their tongues, as it were,⁠8 walk to hear evil gossip.
1. In Hebrew, va-shamayim – literally, in the heavens. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Its root is shin, tav, tav. However, the word shattu has only one tav. Hence Ibn Ezra’s comment.
3. See note 52.
4. See note 52.
5. The one who thinks that the words of his mouth are in heaven.
6. See note 53. This interpretation renders va-shamayim as “against the heavens.”
7. Literally, The meaning of tihalakh (walketh).
8. Their tongue walketh is not to be taken literally.
שתו בשמים פיהם – הדגש תמורת הנח אשר בשתוא עלי, קמו, שבו.
ואדוני אבי ז״ל פירש: מפעלי הכפל, שרשו שתת, מענין דמו שותת בדברי רבותינו ז״ל, כלומר נגר ורץ פיהם בשמים.
וכן לשונם תרוץ בארץ, זהו שאמר: תהלך בארץ. אומר: כי שמו בשמים פיהם, כלומר פיהם ולשונם שהולכים בארץ הם משימים אותם בשמים.
או פירוש:⁠ב שמדברים באלהים בשמים ומדברים ביראי אלהיםג הארץ.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, פריס 207, מינכן 363. בכ״י ברלין 547: ״אשר סביב שתו״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״כלומר פיהם ולשונם... או פירוש״.
ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״אלהים״.
שתו בשמים פיהם. יעיזו פניהם לדבר באלקיות1: ולשונם תהלך בארץ. לדבר כמו כן בטבעיות:
1. ראה רד״ק: אומר כי שָׂמוּ בשמים פיהם, כלומר שמדברים באלהים שאין לו ידיעה בהם, ולשונם תהלך בארץ כלומר פיהם ולשונם שהולכים בארץ הם משימים אותם בשמים. או פירושו כי מדברים באלהים בשמים ומדברים ביראי אלהים בארץ׳.
שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם. ידברו מעניין צבא השמים וכסיליהם1 כאילו היו בידם: וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ. שידברו וילמדו מעט מהעיונים הטבעיים המוחשים בארץ אמיתיים:
1. כוכבי השמים.
תהלך – הה״א בחטף פתח ועיין מ״ש ביהושע ו׳.
שתו – שמו פיהם לדבר מול יושב שמים.
ולשונם – אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים.
שתו בשמים פיהם – הם יתנו את פיהם בשמים להכריז כרוז להפך ממה שדברו במרום,
ולשונם תהלך בארץ – ר״ל ובארץ אין שומעים קול הראשון אשר דברו במרום, רק לשונם היא המהלכת והנשמעת בארץ, והם שתו בשמים פיהם ומכריזים לאמר
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) לָכֵ֤ן׀ [יָשׁ֣וּב] (ישיב) עַמּ֣וֹ הֲלֹ֑ם וּמֵ֥י מָ֝לֵ֗א יִמָּ֥צוּ לָֽמוֹ׃
Therefore His people return here; and waters of fullness are drained out by them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן תָּבוּ עַל עַמָיָא דַייָ לְאַלְקָיוּתְהוֹן וְיִמְחוֹנוּן בְּמַרְזוֹפִין וְדִמְעִין סַגִיעִין מָחֲתִין לְהוֹן.
Then1 he turns against the people of the LORD, to rule them; and they will smite them with hammers, and cause many tears to flow from them.
1. Then: therefore.
לד׳אך רג׳ע בעץ׳ שעבה אלי מד׳הבהם, ודר להם פיה מן מא אלג׳ראה עליה.
לכן חזרו חלק מהעם שלו אל מנהגם הקודם. והשיב להם בחזרתם למנהג הקודם שלהם את מה שהם בקשו בכך.
לכן, לכן שבו מקצת עמו אל דעותיהם, ונתמצה להם בכך ממי ההעזה והאומץ על כך כלומר בראותם שלות הרשעים שאבו עדוד ומלאו אומץ לעשות רע. וכיוצא בזה כתב בפירושו לקהלת ח יא ראה שם חמש מגלות מהדורתי.
ופירשתי מי מלא, העזה, כמו אשר מלאו לבו1, וכן מה אמולה לבתך2 ודומיהם, אמר שרבים מעמו כבר העיזו נגדו. והעיקר במלת ימצו מיצוי ולפיכך עשיתיו נזילה. ובסוף העניו יהפך דבר רחקיך בדבר קרבת אלהים.
1. אסתר ז ה.
2. יחזקאל טו ל.
ופסרת מי מלא, ג׳ראה, מת׳ל אשר מלאו לבו, ואיצ׳א מה אמולה לבתך ואשבאההמא, פקאל קד צאר כת׳יר מן קומה ג׳ריין עליה. ואלאצל פי ימצו אלתמצי פג׳עלתה אדראד. ופי אכ׳ר אלקצה עכס קול רחקיך בקול קרבת אלהים.
[9 א] {אבן גקטילה ז״ל:}⁠1 לכן ישוב עמו הלום אי מן אגל הדֺא עאד שעבה דכא ורצֺא ואמתצוא כאס אלסם מלא.
1. EVR ARAB I 1409 until והו אלאקרב.
{Ibn Chiquitilla:} “so they pound His people again and again” as in because of this (verse 9) his youth are struck and dumbfound and they swallow the cup full of poison.
לכן ישוב עמו הלום – לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים לאחוז בדרכיהם.
הלום – כמו מי הביאך הלום (שופטים י״ח:ג׳) – פֺה.
ומי מלא ימצו למו – ומים של פלג המלא הם דברי תורה הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם.
Therefore, His people will return here Since His people sees that the way of the wicked prospers, they will return on the way of the wicked, to adopt their ways.
here Heb. הלם, as: "Who brought you here (הלום)?⁠" (Shofetim 18:3) [Equivalent to] פֹּה.
and the waters of the full drain out to them And the waters of the full stream are words of Torah; they are considered by them as water that drains out, and they despise them.
לכן ישוב עמו – ישראל, להורת להם לחטא כמותם.
ומי מלא – כלומר דברי׳ המצויין למו – כמי נהר.
לכן – אמר ר׳ משה: הלום – תואר מגזרת והלמה סיסרא (שופטים ה׳:כ״ו), כאילו כתוב הלום קמוץ הה״א ושורק בו״ו, כדרך: מוכה ונגוע.
ומי מלא – חסר כוס.
ימצו – מגזרת ומצית, ובאה המלה מלעיל בעבור היות הטעם בתחלת מלת למו, כי זה משפט הלשון, כמו: עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).
ומ״ם למו – שב אל הנזכרים בתחלת המזמור, והם ברי לבב.
והנכון: שהוא שב למלת עמו, כי ימצא בלשון יחיד ורבים.
ולפי דעתי: שהלום – כמו הנה, כמו: הבא עוד הלום איש (שמואל א י׳:כ״ב), כי עמו ישוב בעבור זה שרואה.
או ישיב מגזרת שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז).
או ישיב – אל לבו ולא ידע מה טעם זה.
THEREFORE. Rabbi Moses says that halom (hither) is an adjective.⁠1 It is connected to the word ve-hal’mah (she smote) in, “and she smote Sisera” (Judg. 5:26).⁠2 Halom is a variant of halum (struck), which is vocalized with a kamatz beneath the heh, and is followed by a vav vocalized with a shuruk. It is similar3 to mukkeh (smitten) and nagu’a (plagued).
AND WATERS OF FULLNESS. The word “cup” is missing.⁠4
ARE DRAINED OUT. Yimmatzu (are drained out) is related to the word u-matzit (and drain it) (Ezek. 23:34). Yimmatzu is penultimately accented5 because the word lamo (them) is accented on the first letter. This is the rule of the Hebrew language. Compare this to asah li6 (hath gotten me) in “hath gotten me this great wealth” (Deut. 8:17).
The mem7 of lamo (by them) refers to those mentioned at the opening of the psalm; namely, the pure of heart. However, in reality lamo refers to ammo (His people),⁠8 for the word lamo is found in the singular and in the plural.⁠9
According to my opinion, the word halom means “hither.” Compare this to halom (hither) in Is there yet a man come hither (Samuel I 10:22). The meaning of yashiv ammo halom (His people return hither) is that His people return [hither]⁠10 because of what they see. On the other hand, the word yashuv (return) might be connected to the word shovev (unruly).⁠11 It is also possible that the meaning of yashuv ammo (His people return hither) is that the people turn this12 over in their minds,⁠13 but they do not know the reason for this.⁠14
1. Meaning beaten.
2. Rabbi Moses renders our verse as “Therefore His people return beaten”; that is, the people are thunderstruck by the success of the wicked.
3. In vocalization.
4. Mei male (waters of fullness) should be read as if it was written mei melo kos (a cupful of water), the latter referring to a cupful of bitter water (Radak).
5. It is usually ultimately accented. Hence Ibn Ezra’s comment.
6. Asah, which is usually ultimately accented, is here penultimately accented because the word li which follows is accented on the first letter.
7. Which is a pronominal suffix meaning them.
8. Mentioned in the first part of the verse.
9. In our verse it is in the singular and refers to ammo (His people).
10. To the side of wickedness. When the pious see the success of the wicked they join them.
11. In this case, our verse reads, “Therefore his people become unruly hither.”
12. The success of the wicked.
13. Literally, “return this to their hearts.” Compare this to zot ashiv el libbi (Lam. 3:21).
14. Why the evil succeed.
לכן ישוב עמו הלום – ישיב כתוב ביו״ד, ר״ל ישיב אותו האל. וקרי ישוב בו״ו, אמר: עמו שהוא בגלות ורואה שלות הרשעים ישוב פעם אחר פעם.
הלום – כמו אל תקרב הלום (שמות ג׳:ה׳), כלומר בזאת הטענה אם יוכל למצא טענה כנגדה להצדיק הדין.
ומי מלא ימצו למו – חסר המתואר, ר״ל ומי כוס מלא. וכן ומאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז), כעדר הקצובות, והדומים להם. ר״ל מי כוסא מלא תרעלות ימצו להם, מענין שתית מצית, כלומר ימצו מים מרים לתוך פיהם מזה הענין.
ויש מפרשים: הלום – מקור, מן הלמו עקבי סוס (שופטים ה׳:כ״ב), כלומר ישוב נשבר ונדכה מזה הענין.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״כוס״.
לכן ישוב עמו. ׳עמו׳ של ׳פיהם׳ הנזכר ותלמידיו, ישוב הלום לשמוע דעותם הנפסדות, בחשבם שיהיו חכמים באלקיות ובטבעיות, והנה מי מלא ימצו למו, והנה לא ישיגו מהם1 כי אם תמצית כוס ׳מלא׳, כטיפה מן הים2:
1. מן הטבעיות. הכל מבואר היטב בשיעורים.
2. ומי מלא - חסר כוס (אבע״ז), כאילו כתוב ומי כוס מלא.
ולָכֵן יָשׁוּב עַמּוֹ הֲלֹם. ׳עמו׳ של ׳פיהם׳ ׳ישוב הלום׳ בבתי כניסיאות שלהם ללמוד מדיעותיהם, שיאמרו, כאשר היטיבו לדבר בדברים התחתוניים1 – כך כנים דבריהם בעליונים2: וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָמוֹ. ו׳ימצו׳ – ישתו ממימי הכוס מלא – אותם המים המעטים הנוטפים מהכוס, והם נקראו ׳מי המלא׳ – שהם יזלו במה שהוא בולעם3. כלומר, מהאמת ישיגו מעט:
1. ׳מעט מהעיונים הטבעיים המוחשים בארץ׳ שהזכיר בפסוק הקודם שהם אמיתיים.
2. מה שמדברים ׳מעניין צבא השמים וכסיליהם׳. ובנדפס פירש ׳יעיזו פניהם לדבר באלקיות׳. וראה רד״ק.
3. כוס משקה הרי הוא מזיע, שדפנות הכוס בולעים מן המשקה, ופולטים אותו לחוץ.
לכן ישיב – ישוב קרי.
הלום – הנה כמו אל תקרב הלום (שמות ג׳:ה׳).
ימצו – מלשון מציצה.
למו – להם.
לכן – בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם.
הלום – הנה ר״ל למעשה הרשעים ההם.
ומי מלא – מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר״ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם.
עמו – של המרום.
מי מלא – מים של פלג אלהים מלא מים.
ימצו – כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית.
לכן – אחר שמה שהכריזו במרום עלינו לרעה לא בא עלינו, כי גם במרום אין שולטים עלינו להרע לנו,
לכן ישוב עמו (של המרום) הלום – לשמוע לעצתנו, לא למצות המרום ופקודיו רק לעשות כמעשינו, ואז מי מלא ימצו למו – ישיגו ההשפעה של מים מלאים ממעיני הצלחה, ולא לבד שישתו כל המים, כי גם ימצו את התמצית, ר״ל שיריקו כוס ההצלחה עד שוליו, והמליצה שהגם שכפי הנהגת המרום היה ראוי שימותו הרשעים בדבר וחולאים קשים, הם מצליחים ואין שולטים בשמים עליהם להומם ולאבדם, כי ידם רמה וכאלו אין ביכולת ה׳ להרע להם.
ישוב עמו הלום – מלשון ושב הלבנון לכרמל (ישעיה כ״ט:ז׳) יתהפך עמו לדעותיהם של רשעים.
ומי מלא ימצו למו – וימצו וישתו לרויה ממימיהם הרעים, כך פירשוהו, רק נראים יותר דברי רד״ק, ישוב עמו (כלומר יראיו החרדים אל דברו) לטענה זו שאומר אחריו, איכה ידע אל וגו׳ ומי כוס מלא מים המרים ימצו על ידם של רשעים ובעבורם (אולי היה ראוי לנקוד יִמְצוּ מבנין קל), וכתב לשון מציצה להורות תמידות המרירות בפיהם, כמוצץ זה שטועם המשקה לאטו לא כשותה כוסו בבת אחת, והלם הוא מגזרת הלאה, הברה טבעית להוראת תנועה ונמצאת בכמה לשונות והוא הלן הלשון חכמים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְֽאָמְר֗וּ אֵיכָ֥ה יָדַֽע⁠־אֵ֑ל וְיֵ֖שׁ דֵּעָ֣ה בְעֶלְיֽוֹן׃
And they say, "How does God know? Is there knowledge in the Most High?⁠"
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיֵימְרוּן הֵכְדֵין יְדַע אֱלָהָא וְאִית מַנְדְעָא בְּעִלָאָה.
And they will say, “How then does God know, and is there knowledge in the Most High?”
מא קאלוא כיף מן עלם אלטאיק, ומן מערפהֵ אלעאלי.
והם אמרו [אלה שחזרו למנהגם הרע הקודם]: איך זה (הדבר בפסוק הבא) מידיעת האל. ומידיעת העליון.
ואמרו, שאמרו היאך בידיעת האל ובידיעת העליון.
ואמרו איכה ידע אל – איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב״ה ותורתו אמת.
And they say, "How does God know" How can we say that there is knowledge in the Holy One, blessed be He, and that His Torah is true?
(יא-יב) ואומר על הרשעים: איכה ידע אל.
ואמרו – יש אומרים: הרשעים.
ולפי דעתי שהאומרים הם עם השם. והעד: הנה אלה רשעים (תהלים ע״ג:י״ב).
AND THEY SAY. Some say that the reference is to the wicked. However, in my opinion And they say refers to those who are with God. Behold, such are the wicked (verse 12) is proof of this.⁠1
1. Verse 12 continues the trend of thought of verse 11. Verse 12 deals with what the righteous say, for the wicked would not say “Behold, such are the wicked.” Now verse 12 continues the thought of verse 11. It, as we have seen, deals with what the righteous say. So, too, does our verse.
ואמרו – זאת הטענה שישובו בה כל היום לדעת מה היא.
ואמרו איכה ידע אל – דרכי בני אדם והלא אל אמונה הוא אם ידע דרכי בני אדםא איך ירע לעמו ההולכים בדרכיו וייטיב לכופרים בו ולרשעי עולם ואם יש דעה בעליון איך יהיה זה.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״והלא אל אמונה הוא אם ידע דרכי בני אדם״.
ואמרו איכה ידע אל. איך ידע אישי הנמצאות שיושגו בחוש, והוא אינו בעל חושים: ויש דעה בעליון. איך ישלם הנמצא העליון בידיעת נמצאות אשר למטה ממנו:
והם מכחישים ואומרים, אֵיכָה יָדַע אֵל אלה הפרטים המוחשים שאינם מושגים כי אם בכלים גשמיים, וחלילה לאל מגשמות, אם כן אינו משיג אלה המוחשים, על דרך ׳העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׳ (איוב י׳:ד׳)1. ויאמרו עוד, ׳איכה׳ יֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן, יאמרו, אם הוא ׳עליון׳ בתכלית השלימות, אם כן לא ידע אלה הידועים, לפי שהידיעה היא שלימות היודע, וחלילה לאל מתוספת שלימות, להיותו בתכלית כל שלימות שלם2:
1. באור עמים (פרק ידיעה) כתב: ׳שנית, יתבאר זה [דעת הטועים שאין ידיעה] בראיית אלגזיל אשר הביא אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ באמרו שכל הפילוסופים מסכימים בזה שהאל יתברך לא ידע הפרטים וכו׳, כי בהתחלף הנודע – תתחלף הידיעה בה, ובהתחלפות והשתנות הידיעה – ישתנה היודע, ומזה יתחייב שאישי המינים, כמו ראובן ושמעון אשר הם נבדלים זה מזה אצל החוש בלבד, לא אצל השכל, לא תפול עליהם ידיעת האל כלל. וזה הדעת נראה שרצה איוב באמרו ׳העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׳. כלומר, שבהיות האישים מושגים מן החוש בלבד ונופלים תחת הזמן, לא תפול עליהם ידיעה אלקית כלל, ואם כן לא ישגיח בהם ולא בעוונותיהם, כמו שחשב אבן רשד לפי המבואר בפירושו לספר ׳מה שאחר׳⁠ ⁠׳. ובכלל העולה כתב: ׳חמישית – בראותם היות השגת ידיעה אצלנו על אחד משני פנים, האחד בחושים, וזה בפרטי המוחשים אשר לא נשיגם כי אם בחושים, והשני בשכל, וזה במיני המושכלות המופשטות מחומר, אמרו שהוא מן הנמנע שתפול ידיעה אלקית על פרטי המוחשים, כמו שחשב איוב באמרו ׳העיני בשר לך׳ וכו׳, וכל שכן שהוא כמבואר אצלם שלא תפול עליהם השגחה אלקית, כמו שביאר אבן רשד בספר ׳מה שאחר׳, ומזה יתחייב שלא יבדיל האל יתברך בין צדיק לרשע בין חכם לכסיל לא בחייהם ולא אחר מותם, להיותם פרטי מוחשים אשר לא תפול ידיעתו עליהם, כל שכן השגחתו׳. וראה מש״כ שם בסוף פרק השגחה, ובאיוב שם, ובבראשית (ד ט) ונוסח מהדו״ק שם.
2. בנדפס: ׳איך ישלם הנמצא העליון בידיעת נמצאות אשר למטה ממנו׳. וראה אור עמים פרק ׳ידיעה׳: ׳ונראה בתחילת העיון ש⁠[ה׳] אינו יודע את הכל, ראשונה, בראיות שהביא הפילוסוף בשם הקדמונים בספר ׳מה שאחר׳ באמרם שאם הנמצא הראשון היה משכיל דבר חוץ מעצמו, הנה לא ימלט אם שנאמר שאותו המושכל הוא יותר נכבד מן הראשון המשכיל, ואז יפול הספק על אותו המושכל אם הוא משכיל מה ישכיל וידע, וכן ילך הדבר אל בלי תכלית. או נאמר שאותו המושכל הוא דבר למטה ממעלת המשכיל, ואם כן בהיות שהמושכל הוא שלימות המשכיל, יתחייב מזה שהבורא המשכיל יקנה שלימות מדבר שהוא למטה ממנו, וזה לא יתכן, כי אמנם השלימות ראוי שיהיה יותר נכבד מן הדבר המושלם ממנו׳. וראה מו״נ (ח״ג פי״ט) שפירש מזמור זה על אותו הדרך.
ואמרו – בגעיא בס״ס.
השגו חיל – בשי״ן שמאלית.
איכה ידע אל – מעשה בני אדם.
ויש דעה – לדעת הכל וכפל הדבר במ״ש.
איכה ידע אל, ויש דעה – לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה׳ את הארץ, ואח״כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו״נ, וכמ״ש חז״ל מה העמוד הזה וכו׳.
ואמרו – ועפ״ז בני האדם טועים להכחיש את ההשגחה, ויטענו לאמר איך אפשר לומר שידע אל מכל הנעשה בעולם השפל, הלא
איכה – איך אפשר שיש באל ידיעת כל דבר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) הִנֵּה⁠־אֵ֥לֶּה רְשָׁעִ֑ים וְשַׁלְוֵ֥י ע֝וֹלָ֗ם הִשְׂגּוּ⁠־חָֽיִל׃
Behold, such are the wicked. Those that are always at ease increase riches.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא אִלֵין רַשִׁיעַיָא דְיָתְבִין בְּשַׁלְוָתָא בְּעַלְמָא הָדֵין אַדְבִּיקוּ נִכְסִין קְנוּ חֵילָא.
Behold, these are the wicked who dwell securely in this age; they have acquired property, they have procured wealth.
יכון האולי אלט׳אלמין סלאמה אלדהר, וקד כת׳ר יסאדהם.
[איך זה] שאותם הרשעים נמצאים בשלוה. וגם התרבה העושר שלהם.
הנה, יהיו אלה הרשעים בשלות עולם ואף נתרבה עשרם.
הנה אלה רשעים – הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר.
ושלוי עולם – לשון שלוה.
השגו – הגדילו, ומנחם פירש ישוב עמו הלום, ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר׳ מאיר בר יצחק שליח צבור זצ״ל.
Behold these are wicked They [are wicked] and transgress His Torah; yet they are tranquil in the world and increase power and wealth.
they are tranquil in the world An expression of tranquility.
have increased Heb. השגו, have increased. Menachem (p. 72) explains: יָשוּב עַמוֹ הֲלוֹם, the wicked will return to crush (להלם) the people of the Holy One, blessed be He. The first interpretation I learned from the words of Rabbi Meir the son of Isaac, the cantor, may the memory of the righteous be for a blessing.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

הנה – הטעם שהצדיקים יודעים דעת אמת שיש אלוה נשגב מדעת אדם, והוא חכם לב שידע הכללים שהם עומדים והחלקים שהם הפרטים הם משתנים בכל עת, על כן לא ידעם השם כי אינם עומדים. והנה הספק בידם בעבור ראותם הרשעים שהם שלוי עולם בגופם ורבי עושר, כמו: עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).
BEHOLD. The meaning of this is that the righteous know with certainty1 that there is a God who is exalted beyond the knowledge of man. God is wise of heart. He knows the categories, which are permanent.⁠2 However, the parts3 are constantly changing. God does not know them because they are not everlasting.⁠4 The righteous5 are grasped by doubt because they see that the wicked are always physically at peace and have great wealth.⁠6 The word chayil (riches)⁠7 is similar in meaning to chayil (wealth) in “hath gotten me this wealth” (Deut. 8:17).
1. Literally, “with a certain knowledge.”
2. See Ibn Ezra on Ps. 1:6 and the notes thereto.
3. That make up the whole.
4. See Ibn Ezra on Ps. 1:6 and the notes thereto.
5. Literally, “they.”
6. They think that since God does not know the parts of the whole that are in flux, He does not know what the wicked are doing. Hence the wicked are at ease. See Ibn Ezra on Ps. 1:6 and the notes thereto.
7. The word chayil can also mean strength or valor. Hence Ibn Ezra’s comment.
הנה אלה רשעים – הנה אלה האמות הם רשעים והם שלוי עולם והרבו נכסים וכבוד.
הנה אלה [רשעים ושלוי עולם] השגו חיל. הרבו תלמידים רבים נמשכים אחר דעותם:
יאמר אם כן, הִנֵּה אֵלֶּה כת הרְשָׁעִים וכת השַׁלְוֵי עוֹלָם – שהם ה׳הוללים׳ (פסוק ג-ד), הִשְׂגּוּ חָיִל והעמידו תלמידים הרבה, כי כל העם כמעט נוטים לשני אלה החיים1:
1. חיי ׳החלק ההמוני ההולך אחר המדינוּת והתאוות הגשמיות׳, וחיי ה׳רשעים׳ – ההוללים שהם החוקרים ומעלים חרס בידם (פסוק ג-ד).
השגו – גדלו כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צ״ב:י״ג).
חיל – עושר כמו חיל כי ינוב (תהלים ס״ב:י״א).
הנה אלה – רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב.
השגו – ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד.
הנה אלה רשעים – שהלא הם מפורסמים ברשעם, ובכ״ז הם שלוי עולם והשגו חיל ומצליחים, ובהפך אנכי הגם שאני צדיק, בכ״ז
ושלוי עולם – שָלֵו הוא היושב בטח בלי אנחה ודאגה (שלא⁠־שרא בלשון ארמי ישב).
השגו חיל – בריאות ועושר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) אַךְ⁠־רִ֭יק זִכִּ֣יתִי לְבָבִ֑י וָאֶרְחַ֖ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּֽי׃
Surely in vain have I cleansed my heart and washed my hands in innocence.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּרַם לִסְרִיקוּתָא זַכְוַת לִבְבִי וְשֵׁזְבֵית בִּבְרִירוּ יְדָי.
Truly in vain have I purified my heart, and washed1 my hands in purity.
1. Washed: reading corrected.
ואנא ללפראג קד זכית נייתי, וגסלת כפי בנקא.
ואני במיוחד (ריק לשון רק כלומר במיוחד) כבר נקיתי את כוונותי (מחשבותי) ורחצתי כפות ידי.
אך, ואני לריק טיהרתי מחשבותי ורחצתי בנקיון כפי גם פסוק זה עדין דבר התוהה על שלות הרשעים.
אך ריק זיכיתי לבבי – כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומרים אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצוותיו והרי אנו כל היום נגועים.
But for naught I cleansed my heart All this refers back to: "And they say, 'How does God know?'" They also say, "But for nothing and in vain we keep the commandments of the Holy One, blessed be He, for behold, we are plagued all the days.⁠"
איך ריק זכיתי לביא וארחץ כפי בנקיון – מחמס אשר הם רודפים אחריו.
א. כן בכ״י ס״פ, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: לבבי.
אך – דברי המשכיל.
וטעם זכיתי לבבי – שמחשבתי מחשבת אמת ואמונתיא זכה עם הבורא, ובעבור זה נברא האדם עד היות נשמתו בחייו זכה ומזהירה ככוכבים.
וטעם בניקיון כפי – שלא עשה מעשה גיאול וטינוף מה שאיננו ראוי לעשות.
והזכיר כפי – כי רוב המעשים בכפיים.
א. כן כנראה צ״ל. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״ואמונתו״.
SURELY. These are words of the intelligent. The meaning of I cleansed my heart is that my thoughts are true thoughts and I have a pure faith in the Creator. Man was created for this purpose; that is, he was created so that his soul [would] be pure during his life and that it [would] shine as the stars.⁠1
MY HANDS IN INNOCENCE. The meaning of this is that I2 did not do anything which was unfit, anything that was foul and filthy. The psalmist mentions “hands,” for most of the deeds are done by the hands.
1. After death.
2. Literally, “he.”
אך ריק זכיתי לבבי – ואני שאני עמו לריק זכיתי לבבי ולריק רחצתי בנקיון כפי – כלומר לבי נקי ומעשי נקיים ואני ברעה והם בשלוה.
אך ריק זכיתי לבבי. ואם דעתם אמת, הנה ׳זיכיתי׳ את ׳לבבי׳ בעיון בלתי השגת שום תכלית: וארחץ בניקיון כפי. וכן ׳לריק׳ רחצתי ׳בנקיון כפי׳ בטוב המעשה1:
1. ׳זכיתי לריק לבבי, ולריק רחצתי בנקיון כפי. כלומר, לבי נקי ומעשַׂי נקיים ואני ברעה ולא בשלוה, והם בטוב ובשלוה׳ (רד׳ק).
(יג-יז) ויאמר המשורר, גם אני עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל וגו׳ הייתי אומר אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי, ׳ריק׳ והבל הוא לזַכות ׳לבבי׳ בהשגת הידיעות1, ו׳ריק׳ עוד אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי לעשות מעשים טובים2, ו׳ריק׳ אֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם – היינו דואג מחטאותי3, ועוד שאני רואה תוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים, שבכל עת4 צרות עוברות עלי עודני הולך בדרך הזאת, והייתי אומר אִם אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה מה שרצה ל⁠[ומר] זאת ההגדה וזה המדרש כְמוֹ שעושים הִנֵּה – כלומר עתה – דוֹר בָּנֶיךָ5, [בָגָדְתִּי], אמת הייתי בוגד ואומר בפה מה שאין הלב חורש, ואם אמרתי אֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת ולהבינה וגם חקרה, עָמָל הוּא בְעֵינָי6. כל זה הייתי אומר וחושב עַד שבאתי אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל [.... .... ... ...., אָבִינָה]7 לְאַחֲרִיתָם של אלה ה׳רשעים׳ וה׳הוללים׳ שדרכם צלחה:
1. ׳עיון׳.
2. ׳מעשה׳.
3. ולא כמוהם, כמבואר (פסוק ה).
4. ׳לבקרים׳ – תמיד, ראה לעיל (תהלים מ״ט:ט״ו).
5. כלומר, אם הייתי משיב על תהיות אלו כמו שעושים הדור של היום שהם ׳בניך׳ – המאמינים, שמיישבים ע״פ מדרש או אגדה, גם אם אין הדבר מתיישב על הלב והשכל.
6. בנדפס: ׳ואחשבה לדעת זאת – לדעת כוונת כותבי אותם המשלים וחידות, עמל הוא בעיני׳.
7. מחוק, כנראה בכוונה מחמת הצנזורה. ובנדפס: ׳עד שבאתי להתבונן בכתבי הקודש׳, וראה הקדמת ספר מעשה אפוד שביאר מזמור זה, ופירש ׳מקדשי אל׳ – התנ״ך, שיש בו תשובות לכל השאלות שהזכיר.
אך ריק – לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות.
אך ריק זכיתי לבבי שלא לחטוא במחשבה,
וארחץ בנקיון כפי – שלא חטאתי שום חטא במעשה, וכ״ז לא הועיל לי, כי הלא בכ״ז
אך ריק – הוא מה שזכיתי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וָאֱהִ֣י נָ֭גוּעַ כׇּל⁠־הַיּ֑וֹם וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לַבְּקָרִֽים׃
For all the day I have been plagued, and my chastisement came every morning.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַהֲוֵיתִי כַתִּישׁ כָּל יוֹמָא וּמַכְסְנוּתִי לְצַפְרִירֵי.
And I have been smitten all the day; and my admonition [has come] with every dawn.
פכנת מבתלי פי כת׳יר מן אלזמאן, ועט׳ה תחל בי פי כל גדאה.
והייתי בזמנים רבים מקבל נגעים. ובכל בוקר היית נוחתת עלי תוכחת.
ואהי, והייתי מיוסר בהרבה מן הזמן, ותוכחת דברי מוסר קננה בקרבי בכל בקר.
ותוכחתי – נראת תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות.
and my chastisement appears all day; constantly, from morning to morning, new troubles are renewed.
ואהי נגוע – והם אינם כן אלא: ועם אדם לא ינוגעו (תהלים ע״ג:ה׳).
ותוכחתיא לבקרים – ייסורי באים בכל בקר.
כל זה אומר בתחילת מפלתם.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: ותוכחת.
ואהי נגוע – מהרשעים.
ויו״ד ותוכחתיא סימן הפעול, כי הרשעים יוכיחוהו, הפך ותוכחתי לא אביתם (משלי א׳:כ״ה) שהוא סימן הפועל.
ולפי דעתי: כי נגוע מפאת ראשו לסבלו עמל לכבוש יצרו, ותוכחתי – לנפשי.
וטעם לבקרים – בכל בקר, כמו: חדשים לבקרים (איכה ג׳:כ״ג).
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ותכחתי״.
HAVE I BEEN PLAGUED. By the wicked. The yod in ve-tokhachti (and my chastisement) is the sign of the object,⁠1 for the wicked chastise the psalmist. This yod is the reverse of the yod in ve-tokhachti (and … none of my reproof)⁠2 in, “And would [have] none of my reproof(Prov. 1:25),⁠3 which indicates the subject.
However, in my opinion the psalmist is plagued by headaches, which he suffers in his efforts to overcome his inclination. Ve-tokhachti (and my chastisement) means, “my chastisement of myself.”4
The meaning of la-bekarim5 is, “every morning.” Compare this to chadashim la-bekarim (they are new every morning) (Lam. 3:23).
1. It does not indicate possession. My chastisement refers to the chastisement which befalls the psalmist. It does not mean the chastisement which the psalmist administers.
2. Which indicates possession.
3. My reproof means “the reproof which I offer.”
4. In this case the yod in ve-tokhachti is a sign of the possessive.
5. La-bekarim literally means, to the mornings. Hence Ibn Ezra’s comment.
ואהי – אני טוב ונגוע ביד הרעים.
כל היום – כל הימים.
וכן לבקרים – תמיד בכל בקר ובקר כלומר יום ויום תוכחתי ויסורי בידיהם.
ואהי נגוע. בנגעי לבבי וצרת נפשי על חטאתי: ותוכחתי. בדברי צומות וזעקתם1: לבקרים. בכל בוקר2:
1. ע״פ לשה״כ באסתר (ט לא).
2. רש״י: ׳ותוכחתי נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות׳. ׳לבקרים, תמיד בכל בוקר ובוקר ובכל יום. כלומר, יום ויום תוכחתי ויסורי בידם׳ (רד״ק).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ואהי – והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה.
ואהי נגוע כל היום בלא שום חטא ועון, והיא תוכחתי לבקרים – ר״ל שהגם שאני נגוע בחנם, בכ״ז הם הנגעים האלה הם לי תוכחת מוסר בכל בקר, שאני חושב שאין יסורים בלא עון ואני מפשפש במעשי ואוסיף אומץ ביראת ה׳, הגם שהרשעים הגמורים עושים עבירות גדולות ומצליחים.
ותוכחתי – יסורים שהאמנתי שהם להוכיח דרכו הרעה של אדם בפניו, מתחדשים בי בכל בקר ובקר עם כל זכות לבי.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) אִם⁠־אָ֭מַרְתִּי אֲסַפְּרָ֥ה כְמ֑וֹ הִנֵּ֤ה ד֖וֹר בָּנֶ֣יךָ בָגָֽדְתִּי׃
If I had said, "I will speak thus"; behold, I had been faithless to the generation of Your children.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִין אֲמַרֵית אִשְׁתָּעִי דִכְמָתְהוֹן הָא עַל דָר בְּנָיִךְ אַרְשֵׁעִית.
If I said, “I will talk like them” ׀ behold, I would have done evil to the generation of your children.
ואנא אן קלת אקץ מת׳ל הד׳א לבעץ׳ מן אלשעוב, אכון קד כד׳בת בד׳לך אוליאך.
ואם היתי אומר אני אספר מה שדומה לכך למקצת מהאומות. הרי נהייתי בכך משקר את החסידים שלך [שיאמרו לי צדיקים אינם מקבלים יסורים אלא אם יש להם עונות (והרי דוד קבל הרבה יסורים למרות שרחץ בנקיון וכו׳).
אם, אם אמרתי אספרה בכגון אלה למקצת בני אדם הרי אהיה בכך מכחיש נבואיך כלומר אם אבוא לספר הרהורי לבי ופקפוקי לבני הדור הרי בכך אני אומר דברי בגד בבניך-נביאיך וחסידיך.
אם [אמרתי] אספרה כמו ומא תלאה אלי אכׄר אלמקאל.
והו יחתמל וגהאן מן אלתאויל אל אן יכון כלאם אלולי עٓאל פי נפסה.
ואלתֺאני אן יכון כלאם אלולי עלי לסאן דֺאתה והו יעני אמתה עלי מא תקדם אלכלאם פי אול אלמקאל והו אלאקרב.
Had I decided to say these things?” What follows is connected to the continuation of the composition (Psalm).⁠1
It has two explanations (taʾwîl). It is the words of the ruler himself.
The ruler is speaking to himself through the organ of his tongue. This refers to his people because the earlier words at the beginning of the Psalms. This is the better explanation.
1. The anonymous anthologizer.
אם אמרתי אספרה כמו – אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמות שהוא כל מה שעמו אומרים על זאת.
הנה דור בניך בגדתי – כולם אשים אותם בוגדים ורשעים.
If I said, "I shall tell it as it is" Said Asaph, "If I said in my heart to tell everything as it is, all that His people say about this.⁠"
behold I have made the generation of Your children into traitors That is to say that I would make them into traitors and wicked men.
אם אמרתי אספרה – שהולך טוב להם, הייתי בוגד בדור בניך – בישראל שסרחו כמותם, כשמעו העניין.
אם – דברי המשורר.
אם אמרתי – בלבי.
או אומר לאחרים.
אספרה כמו – אלה. ומלת אלה חסרה, כדרך י״י הטוב יכפר בעד (דברי הימים ב ל׳:י״ח) אותם שאכלו הפסח כי לא כתוב, כי כל לבבו (דברי הימים ב ל׳:י״ט) שב אל חזקיהו (דברי הימים ב ל׳:י״ח).
אהיה בוגד בדור בני השם, שלא תהא אמונת לב באמונתם.
והנה יחסר בי״ת הנה בדור בניך – הם שקבלתי התורה מפיהם.
IF I HAD SAID. If I said in my heart or I said to others. These are the words of the poet.
I WILL SPEAK THUS. The meaning of asapprah khemo (I will speak thus) is asapprah khemo elleh, “I will speak like these [people].” The word elleh is missing.⁠1 Our verse is similar to the good Lord pardon everyone (2 Chron. 30:18).⁠2 The meaning of the latter is, “May the good Lord pardon everyone who ate the paschal lamb.” This is so even though the words “who ate the paschal lamb” are not in the text. “For he set his entire heart3 [to seek God, the Lord, the God of his fathers]” (2 Chron. 30:19) refers to Hezekiah.⁠4
[BEHOLD, I HAD BEEN FAITHLESS TO THE GENERATION OF THY CHILDREN]. O God, I would be faithless to the generation of Your children in that my heart will not believe what they believe.
A bet has been omitted from the word dor (generation).⁠5 Our text should be read as if it were written be-dor banekha (to the generation of Thy children).⁠6 The latter are the ones from whose mouths I received the Torah.
1. Asapprah khemo (I will speak thus) should be read as if it were written asapprah khemo elleh, “I will speak like these.” That is, I will speak like these evil people.
2. Chronicles II 30:18–19 literally reads, For Hezekiah had prayed for them, saying: The good Lord pardon. He set his entire heart to seek God, the Lord, the God of his fathers, though [he be] not [cleansed] according to the purification that pertaineth to holy things.
3. Translated according to Ibn Ezra
4. Not to The good Lord pardon. According to Ibn Ezra, 2 Chron. 30:18–19 should be read as follows: For Hezekiah had prayed for them saying: “May the good Lord pardon [everyone who ate the paschal lamb],” though he [that partook of the paschal lamb] be not [cleansed] according to the purification that pertaineth to holy things. He (Hezekiah) set his entire heart to seek God, the Lord, the God of his fathers.
5. Dor banekha – literally, generation of Thy children.
6. Otherwise our text would read, “I had been faithless generation of Thy children.”
אם אמרתי – זה מאמר אסף או כל חסיד בכל דור ודור בגלות.
אם אמרתי אספרה – זאת הטענה כמו שהם אומרים דור בניך הנה בגדתי בך, מלת הנה מוקדם ומאוחר.
וכך הוא אם אמרתי אספרה כמו דור בניך – הנה בגדתי בך וכמהו רבים במקרא, כמו: ומספד אל יודעי נהי (עמוס ה׳:ט״ז) – כמו ויודעי נהי אל מספד, מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) – כמו מקום קבר שם, אף אש צריך תאכלם (ישעיהו כ״ו:י״א) – אף צריך אש תאכלם, וכמוהם רבים.
ואם אמרתי אספרה. להתיר זה הספק: כמו הנה דור בניך. ׳כמו׳ שסיפר וביאר בזה איזה ׳דור בניך׳ שדיברו דרך משל בזה, בגדתי – הייתי בוגד, שהייתי מספר ומגיד מה שהוא נגד דעתי:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אספרה כמו – לספר הדבר כמו שהוא ר״ל כל מה שיש להרהר.
הנה דור – הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר״ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר.
בגדתי – פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי.
אם – אחר שהציע השאלה הגדולה הזאת, יאמר, בבואי לברר השאלה הזאת, ראיתי שאם אומר לספר ולהציע השאלה הזאת כמו שהיא, הלא הנה דור בניך בגדתי – עי״כ יבגדו הדור בה׳ ויצאו לידי כפירה ואהיה מחטיא את הרבים, וכן אם
אם אמרתי אספרה – אפרש (ספר בחילוף והפוך אותיות פרש) הדברים כמו שהם ממש אני בוגד בדור הבא, שבשמעם דברי יחדלו מצדק וירדפו רשע.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) וָ֭אֲחַשְּׁבָה לָדַ֣עַת זֹ֑את עָמָ֖ל [ה֣וּא] (היא) בְעֵינָֽי׃
And when I pondered to understand this, it was wearisome in my eyes;
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַחֲשִׁיבֵית לְמִדַע יַת דָא לְעוּת הוּא בְעֵינָי.
And I thought to know this, [but] it is a weariness in my sight ׀
ואן כנת פכרת פי מערפהֵ ד׳לך מן אלכ׳טאר, פאד׳א בה תעב ושקא.
ואם חשבתי לדעת זאת כרצוני והנה אני רואה שהוא יגיעה ועמל.
ואחשבה, ואם הייתי מחשב לדעת את הדבר הזה מדמיוני ושכלי הרי הוא יגיעה ועמל כאלו כתוב ואחשבה לדעת זאת בעיני והנה עמל הוא.
ואחשבה – בלבי.
לדעת זאת – מה היא מדתו של הקב״ה, כן עמל היא בעיני – נראית היתה מדה זו לי עמל ולא משפט.
And when I ponder in my heart.
to know this what the manner of the Holy One, blessed be He, is. So it is iniquity in my eyes. This manner appeared to me as iniquity and not justice.
ואחשבה לדעת זאת – מפני מה הרשע מצליח וטוב לו.
עמל הוא ברב מחשבתי שאני מחשב עליהם תמיד, עמל הוא בעיני שבאתי לסופם והבנתיא מה תהא עליהם.
א. בכ״י ס״פ: והכנתי.
ואחשבה – כאשר חשבתי לדעת זה הסוד לא יכולתי לו, זה הוא עמל בעיני.
AND WHEN I PONDERED. When I tried to know this secret,⁠1 I was unable to learn it. This2 is wearisome in my eyes.
1. Why the righteous suffer.
2. Searching for an answer as to why the wicked prosper.
ואחשבה – הנה יראתי מלספר בפי כמו שהם מספרים בפיהם ואמרו איכה ידע אל (תהלים ע״ג:י״א) והנה אחשבה בלבי לדעת מה זאת.
והנה עמל הוא בעיני – כלומר בעיני לבבי כי אהפוך, ואהפך בזאת הטענה ולא אמצא דבר בלבבי לדעת מה זאת.
וכתוב היא – ביו״ד על הטענה והתשובה על זה, וקרי הוא בו״ו על הדבר והענין אחד.
ואחשבה לדעת זאת. לדעת כוונת כותבי אותם המשלים וחידות, עמל הוא בעיני:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

עמל היא – הוא קרי.
ואחשבה – אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר.
אחשבה לדעת זאת – אם לא אספר לרבים רק אני בפ״ע אחשב ואעיין על חקירה זאת לדעתה, גם זאת עמל הוא בעיני – גם זאת אחשב לעמל ואון, שנראה כאילו אני מסתפק בעקרי האמונה.
ואחשבה – חשב ממקור שב, שב בדעתו על דבר להבינו על בוריו.
עמל – יאמר ג״כ על עול שאם יוליד נעימות רגע אחריתו מרה כלענה, וכאן ר״ל זה שהרשעים מצליחים היה משפט עול בעיני.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) עַד⁠־אָ֭בוֹא אֶל⁠־מִקְדְּשֵׁי⁠־אֵ֑ל אָ֝בִ֗ינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃
until I entered into the sanctuary of God, and considered their end.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַד זְמַן פּוּרְקָנָא דְאֵיתֵי לְוַת מַקְדְשֵׁי אֱלָהָא אֶתְבְּיַן לְסוֹפְהוֹן.
Until the time of redemption, when I come to the sanctuaries1 of God, I will understand their fate.
1. Sanctuaries: Temple.
עד אבוא אל מקדשי אל – רבי ורבי נתן סוף משנה, רבינא ורב אשי סוף הוראה, וסימניך עד אבוא אל מקדשי אל רב אשי. אבינה לאחריתם רבינא לאחריתם.
לכני אצבר חתי אדכ׳ל מקדס אללה, פאני אפהם עאקבתהם חיניד׳.
אבל אני ממתין עד שאכנס אל מקדש ה׳. והרי אז אני מבין מה יהיה בסופם [אלה שהוא קינא בהם].
עד, אלא שאני אוחיל ואחכה עד אבוא אל מקדשי אל שאז אבין את אחריתם.
עד – אשר באתי.
אל מקדשי אל – אשר בירושלם, וראיתי מה שאירע בסנחריב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהיא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב״ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו.
Until I came to the sanctuaries of God, which are in Jerusalem, and saw what happened to Sennacherib. Then I understood the end of the wicked, that it is to destruction. Then I said, "All the good that comes to them is only slippery places; for the Holy One, blessed be He, makes their way slippery, that it should be easy and smooth, so that they should not put their heart to return to Him, and they should perish.⁠"
עד אבואה אל מקדשי – הזמנתם אילו. אל – כמו אלה.
עד – עתיד תחת עבר, כאילו ידבר על זמן עומד, כאשר פירשתי.
וטעם מקדשי אל – ששם כהני השם וחכמי ישראל, והם גלו זה הסוד.
אבינה לאחריתם – כי לא הובא האדם בעולם הזה להתענג בו, או להיותו מלך או עשיר, רק שתהיה אחריתו טובה, וזה הוא שכר נפשות הצדיקים.
UNTIL. Scripture employs an imperfect avo (entered) in place of a perfect. This,⁠1 as I have explained,⁠2 indicates that the psalmist is, as it were, speaking in the present.
THE SANCTUARY OF GOD. The place where the Kohanim of God and the wise men of Israel are found. They revealed this secret3 namely in consider their end;⁠4 that is,⁠5 man was not brought into this world for pleasure, or to be a king, or to amass wealth, but only so that his end be good. This is the reward attained by the soul of the righteous.
1. The use of a perfect in place of an imperfect sometimes indicates the present.
2. See Ibn Ezra on Ps. 1:1.
3. Why the righteous suffer.
4. Literally, and considered their end.
5. Literally, “for.”
עד אבא – תרתי בלבי לדעת זאת עמל (תהלים ע״ג:ט״ז) גדול ולא מצאתי עד שבאתי במחשבות לבבי.
אל מקדשי אל – והוא עולם המלאכים ורוחות כי שם סוף השכר והגמול הקיים, כי טוב העולם הזה אינו עומד. אבל באחרית והוא עולם הנפשות, בו יבחנו הטובים והרעים, וזהו שאמר: אבינה לאחריתם.
עד אבוא אל מקדשי אל. עד שבאתי להתבונן בכתבי הקודש: אבינה לאחריתם. ואז התבוננתי אל אחרית רשעי ארץ:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

עד אבא – לא הבנתי דרכי ה׳ עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה.
עד – ובהיותי נבוך בשאלה זאת ולא יכלתי לא לספרה לזולתי ולא לחקור עליה בפני עצמי,
באתי בעיוני אל מקדשי אל – היינו שהשכלתי מקומות המקודשים לאל שבם תקבל הנפש גמולה ועונשה אחר המות, והשכלתי כי חיי העוה״ז אינם אחרית חיי האדם ומציאותו, כי עת תפשט הנפש שמלותיה החומריים בעת המות תבא אל מקדשי אל, ושם תחיה בחיים ערבים נצחיים טובים מחיים האלה, אז אבינה לאחריתם – ראיתי מה אחרית חיי הרשעים האלה שהצליחו ברשעם, אז ראיתי שהצלחתם פה הוא העונש היותר גדול להם, והוא כי
מקדשי אל – לשון מושאל – לשמים ששם שכינת אל ונכנסתי בסודו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) אַ֣ךְ בַּ֭חֲלָקוֹת תָּשִׁ֣ית לָ֑מוֹ הִ֝פַּלְתָּ֗ם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃
Surely You set them in slippery places. You hurl them down to utter ruin.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּרַם בְּקִבְלַיָא שַׁוִיתָא לְהוֹן דְמִיתִנוּן לְשַׁהְוָתָא.
Truly you have placed them in dark places, you have thrown them into the wasteland.1
1. Wasteland: Pit.
אנך ג׳עלת ד׳לך להם אסתדראג׳א, תוקעהם בה פי צג׳איג׳.
שעשית להם את כל זה כדי למשוך אותם לידי כך שתפיל אותם אל תוך הרעשים.
אך, כי אתה עשית להם את זאת השפעת להם עושר ושלוה כדי שיתדרדרו ולמען תפילם בשואה. תרגם משואות ״צ׳ג׳איג״⁠ ⁠׳ והוא קול צעקה וצווחה הפורצת מפי האדם מחמת פחד הבא לפתע, וענינו שאון.
אך בחלקות תשית למו – כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות.
Only in slippery places do You set them All the goodness that comes to them, for ultimately, You cast them down to ruin.
אך בחלקות – מה היה סופם של רשעי עולם כגון בני סדום ועמרה ודוגמתם, היה משית למו מחלקות את דרכם, עד שהפלתם במשאות חשך ענן וערפל שהיו נופלים בפחות שבהם.
אך – הרשעים בעולם הזה כמפותים בדברי חלקות.
ולבסוף יהיו למשואות – כמו שואה ומשואה, לתוהו. ואשר איננו בדרך רשעים להשמדם בסופם.
יש אומרים: כיא למשואות – מגזרת הנחש הישיאני (בראשית ג׳:י״ג), והטעם כפול.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״כי״.
SURELY. The wicked in this world are seduced by flattery.⁠1 However, they will be utterly ruined at the end. Le-ma-shu’ot (utter ruin) means “to waste,” “to destruction,”2 and “to that which does not exist.” Compare this to sho’ah u-mesho’ah (wasteness and desolation) (Job 30:3). The ways of the wicked lead to their ultimate destruction. Others say that le-ma-shu’ot (to utter ruin) is like hi-shi’ani (beguiled me) in the serpent beguiled me (Gen. 3:13). The second part of the verse repeats what is stated in the first part.⁠3
1. Slippery in our verse is used in the sense of smooth talk. The wicked are placed in situations in which they are tripped up by smooth talk.
2. Literally, “to destroy them.”
3. For according to this interpretation, our verse reads, “Surely Thou settest them in slippery places; Thou hurlest them by seducing them.” See note 102.
אך בחלקות תשית למו – ואמר מה ששמת להם מן הטובה בעולם הזה להפילם לעולם הבא כמו מי שילך בדרך חלק שידמה לו הדרך טוב בעבור שהוא חלק וכמעט קט ימעדו רגליו ויפל למשואות, וכן בעולם הזה אין טובתם לארך זמן, וגם במותם אבד זכרם ולא ישאר טובם לבניהם אחריהם. וזהו שאמר בפסוק הבא אחריו: ספו תמו מן בלהות (תהלים ע״ג:י״ט).
אך בחלקות תשית למו. שנתת להם בחירה מלאה, אין אונס: הפלתם למשואות. באופן שהכל השתאו ותמהו על אופן מפלתם, כמו שקרה לדור המבול והפלגה וסדום וזולתם:
והב⁠[נתי] כל זאת ואמרתי, אַךְ בַּחֲלָקוֹת – דרך חלקלקות תָּשִׁית לָמוֹ, הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת פעמים אחרות1, ש׳לפני שבר – גאון׳2 נתתה למו, ואחר כך נפלו באופן שכל איש משתאה, על [דרך] ׳פתאום היו מכותם׳ (תהלים ס״ד:ח׳)3:
1. ׳שנתת להם בחירה מלאה, אין אונס, הפלתם למשואות – באופן שהכל השתאו ותמהו על אופן מפלתם, כמו שקרה לדור המבול והפלגה וסדום וזולתם׳ (נדפס).
2. לשה״כ במשלי (טז יח).
3. ראה רד״ק.
תשית – תשים.
למשואות – ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳).
אך בחלקות – כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן.
בחלקות – הב׳ הוא ב׳ הכלי, ע״י החלקות אשר תשית.
למשואות – מענין שממה וחשך.
אך בחלקות אשר תשית למו עי״ז הפלתם למשואות – שזה דומה כמי שכרה בור ושחת ללכוד בה ציד חיה, והחליק את הדרך המוביל אל הבור ההוא, שהגם שהחיה בעת תלך על הדרך החלק ידמה לה שהיא לטובתה להקל מהלכה, בסוף יתגלה שע״י החלקות נפלה למשואות, כן ע״י השלוה וההצלחה שהיה לו בעוה״ז ימות מיתת נצח ויפול לגיהנם, והוא כמו שבארתי בארצות השלום, שאחר שמחויב מהיושר האלהי שלא יקפח שכר כל בריה, שגם מי שהרשיע כל ימיו ועשה מצוה אחת יחויב שיתן לו שכרו עבור המצוה ההיא, וכן ראוי שהצדיק שעבר עבירה אחת יקבל את ענשה, וראה ה׳ כי העולם הנצחי הרוחני שבה יחיה האדם אחרי מותו נכבד הוא מאד משישלם בה שכר להרשע ועונש להצדיק, כי בהכרח יהיה השכר והעונש ההוא נצחי ואמתי, לא זמני ומדומה, ולכן ישלם שכר הרשע ועונש הצדיק, פה בעולם החומרי, אשר ההצלחה שיצליח הרשע פה ויסורי הצדיק אין להם מציאות בשכל רק בדמיון, כי העולם הגשמי בכלל הוא רק עולם המוחש נתלה בזמן ובמקום, עד שהטובות והרעות שירגשו בו הגופים אינם טובות ורעות נמצאים בפועל רק מדומים, וכן אינם נצחיים רק זמנים, וכן הם משיגים את החלק הפחות של האדם שהוא הבהמה שלו, לא אל האדם העצמי העקרי שהיא נשמתו, וא״כ בחלקות הזה שהחליק לו בעוה״ז עי״ז הפלתם למשואות לאבדן נצחי, כי ראה נא
אך בחלקות תשית למו – למ״ד במקום את כמו הרגו לאבנר (שמואל ב׳ ג׳:ל׳) תשיתם במצב זה להחליק להם דרך הרשע, ולהפילם אח״כ משמים ארץ ממצבם הנשא לדלי דלות ע״י משואות מלשון הנחש השיאני (פרשת בראשית) לשון הסתה, וח״ו מלהאמין דבר עול כזה על ה׳ יתברך, רק הוא כמו ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה׳ להמיתם (שמואל א׳ ב׳:כ״ה) ויחזק ה׳ את לב פרעה ודומיהם, שבגדול הרשע כ״כ, יאמרו בני אדם בודאי מרצון האל שיהיה כן והרשעים שבט אף בידו עד יעשה רצונו ואח״כ ירוצץ שבטו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) אֵ֤יךְ הָי֣וּ לְשַׁמָּ֣ה כְרָ֑גַע סָ֥פוּ תַ֝֗מּוּא מִן⁠־בַּלָּהֽוֹת׃
How have they become a desolation in a moment! They are wholly consumed by terrors.
א. תַ֝֗מּוּ א=תַ֝מּוּ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֵכְדֵין הֲווֹ לְצָדוֹ כְשַׁעְתָּא כָּלוּ אִשְׁתֵּיצוּן מִן אִתְרַגַשְׁיָן.
How they have become a desolation in a moment! They are finished, destroyed1 because of chaos.
1. Destroyed: + finished off.
יקאל כיף צארוא וחשה כטרפהֵ עין, וסאפוא ופנוא מן דהושהם.
הוא אומר איך הם נהיו ברגע שוממים. והורחקו ונגמרו מחמת הבהלה שלהם.
איך, וייאמר עליהם איך היו לשמה כהרף עין וספו ותמו מבלהותם, תרגם בלהות ״דהש״ וכך תרגם אז נבהלו בשמות טו טו.
מן בלהות – מן שידים.
by terrors By demons.
ונראה שעל מפלת סנחריב נעשה מזמור, שמתו בלילה ונעשו פגרים.
איך – טעם ספו תמו – על נפשותם.
בלהות – כמו בלהות אתנך (יחזקאל כ״ו:כ״א), כי יש שישוב לאין ולהבל, והעד: ואינך.
HOW … THEY ARE WHOLLY CONSUMED. The meaning of safu tammu (they are wholly consumed) is that they are consumed (safu) and they are amazed (tammu) at what happened to them.
TERRORS. The word ballahot (terrors) is similar to ballahot (terrors) in I will bring terrors upon you (Ezek. 26:21).⁠1 There are those who end up non-existing and as a vapor. And thou shalt be no more (ibid.) is proof of this.
1. This translation is according to Ibn Ezra
איך היו – כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך היו לשמה כרגע.
איך היו לשמה כרגע. ויאמרו, איך היה זה ההשתנות הגדול במעט רגע: מן בלהות. יותר מן ׳בלהות׳ צלמות הקורות במהירות:
(יט-כ) ומה אומרים המשתאים עליהם, יאמרו אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע1, סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת – בעבור הבהלות, כמו שסף ותם החֲלוֹם מן ההָקִיץ, כי בבוא עת היקיצה – תם החלום: אֲדֹנָי בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. יתפלל המשורר לה׳ ואמר, ה׳, אפילו ׳בעיר׳ – בעניין הנהגת המדינה2, ׳צלמם תבזה׳, סכל [עצתם] ושכלם שהוא ׳צלמם׳, באופן שעַם ה׳ יכירו וידעו כי לא משכלם עושים כל אלה, ויד ה׳ עשתה זאת:
1. ׳איך היה זה ההשתנות הגדול במעט רגע׳ (נדפס).
2. ׳המדינוּת׳ (פסוק ג-ד).
ספו תמו – תי״ו רפי.
ספו – ענין כליון כמו ספתה בהמות (ירמיהו י״ב:ד׳).
בלהות – הוא הפוך מן בהלות.
איך – כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים.
איך היו לשמה כרגע – כי ברגע שימותו חלף ונפסק כל הצלחתם המדומה, ואז ספו וגם תמו ע״י בלהות ושדים, ר״ל שלא נשאר מהם שארית במותם, כי תאבד נפשם באבדן גוייתם ואז יהיה כלא היה, ואז
איך היו – יפלו באופן שיאמר עליהם איך היו לשמה וגו׳.
בלהות – יש בו משרש בלה ומשרש בהל, ומקור שניהם כמו בשרש בול ובלל ואבל וחבל ונבל ונפל ושפל ורבים עוד הוא בל, לשון ריק ותהו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) כַּחֲל֥וֹם מֵהָקִ֑יץ אֲ֝דֹנָ֗י בָּעִ֤יר׀ צַלְמָ֬ם תִּבְזֶֽה׃
As a dream when one awakes, so, Adonai, when You arouse Yourself, You will despise their semblance.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הֵיךְ חֶלְמָא מִן גְבַר דְמִתְּעָר יְיָ לְיוֹם דִינָא רַבָּא בְּאִתְּעַר יַתְהוֹן מִן בֵּית קְבוּרְתְּהוֹן בִּרְגַז דְמוּתְהוֹן תִּבְסַר.
Like a dream of a man1 who awakes: the LORD in the great day of judgment, when they awake from their graves; in anger you will despise their likeness.
1. Man: drunken man.
אדני בעיר צלמם תבזה – למה בעיר המשל אומר מקום שהלסטים מקפח שם הוא תולה.
וכחלם בעד אלתיקט׳ מנה, כד׳אך יא רב תג׳על כ׳יאלהם פי בלאד מזריא.
כמו החלום אחרי שמתעוררים ממנו. ה׳! כך תעשה את הצל שלהם מבוזה בעיר [מרוב ששונאים אותם].
כחלום, וכחלום אחרי שאדם מקיץ ממנו כך ה׳ תשים צלמם בארץ נבזה. תרגם צלמם ״כ׳יאל״ וראה לעיל לט ז, והכוונה שכאשר בני אדם זוכרים אותם בוזים אותם וזכרונם לשמצה בעיני מכיריהם ויודעי מעלליהם.
כחלום מהקיץ – כשינה שאין לה קץ שהיא שנת עולם כן היתה להם: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה).
אדני בעיר צלמם תבזה – בירושלם שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כולם.
As a dream without awakening As a sleep without end (without awakening), which is an eternal sleep, so did they have: "And an angel of the Lord went forth and slew...of the camp of Assyria" (Yeshayahu 37:36).
O Lord, in the city You will despise their form In Jerusalem, with which they dealt evilly, there the form of their image was despised, and they were all burnt.
בעיר – שהיו חונים על העיר, וצלמם תבזה.
כחלום שאין בו אמת בהקיץ החולם, ככה צלמם יהיה בזוי בעיר. והטעם שהיו נשכחים כי נשכח זכרם.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ט׳:ה׳.
AS A DREAM. As a dream that the dreamer realizes is not true when he awakes, so shall their image be despised in the city; that is, they will be forgotten, for their existence will not be recalled.⁠1
1. They will be so despised that no one will mention their names. Hence, they will be forgotten.
כחלום מהקיץ – והנה הם כמו החלום כי מעת הקיץ לא ימצא דבר ממה שיראה בחלום, כמו שאומר: כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נפשו וגו׳ (ישעיהו כ״ט:ח׳) כן הרשעים עתה תראה בשלותם ועתה אינם. כמו שאמר בלדד השוחי: אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך (איוב ח׳:י״ח).
אדני בעיר צלמם תבזה – הנה מבואר כי בעולם הזה יבחנו בהיות שלותם קצרה והבחינה הגדולה לעולם הבא, כי נפשות הצדיקים יהיו בצרור החיים ונפשות הרשעים יקלענה בתוך כף הקלע (שמואל א כ״ה:כ״ט), כמו שאמר הפלתם למשואות (תהלים ע״ג:י״ח).
ואמר עוד בחינה אחרת: בעיר צלמם תבזה – פרש אדוני אבי ז״ל: בעיר – כמו בהעיר המתים צלם הרשעים וצורתם תבזה כמו שאמר הכתוב אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (דניאל י״ב:ב׳) וצלמם תפרש אם תרצה על הגוף או על הרוח כמו בצלמנו כדמותנו (בראשית א׳:כ״ו) או על שניהם.
ויש לפרש בעיר – כמשמעו, כלומר בעיר שהיה צלמם נכבד בעבור עשרם וטובם, כשתביא עליהם הרעה, תביא צלמם לבזיון מהכבוד שהיה בו. והראשון נכון.
כחלום מהקיץ. כמו שיקרה החלום תיכף אחר היקיצה בלתי הדרגת תנומת שינה ותרדמה1: ה׳ בעיר צלמם תבזה. ׳תבזה צלמם׳ ושכלם, שיטעו בעסקי ׳העיר׳ והמדינות בה, כאמרו (ישעיה מד כה) ׳ודעתם יסכל׳2:
1. שלושה רמות של עומק שינה, ויש מזה במקום אחר. ואולי הכוונה שמיד שנרדם חולם סמוך להיותו ער מקודם, ועי׳.
2. מֵשִׁיב חֲכָמִים] אָחוֹר. מלכת אחרי הצלחת המערכת: [וְדַעְתָּם] יְשַׂכֵּל. בבחירה רעה מונעת הצלחת המערכת (רבינו שם).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

צלמם – דמותם.
כחלום – כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום.
בעיר – במקום רואים תבזה צלמם ודמותם.
בעיר – כמו בהעיר.
וצלמם – היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם
כחלום מהקיץ – כאשר יתום החלום ע״י היקיצה, כן אתה ה׳, בעיר בעת יעירו ויקיצו משנתם, אז צלמם תבזה – ר״ל כי חיי העוה״ז וההצלחה או היסורים שירגיש בו אינם חיים אמתיים נפשיים רק חיים זמנים מוחשים, וכמו שבעת החלום יחלום האדם שהוא מוכה ומתיסר או שהוא מלך גוים ומצליח, והגם שבמעמד השינה יש להרגשות האלה מציאות בדמיונו, כי מרגיש הכאב או העונג, בכל זאת בעת יקיץ ישכיל כי ההרגשה הזאת שהרגיש בחלומו לא השיג הדבר כמו שהוא במציאות רק כמו שהוא בדמיונו, שהמלכות או היסורים לא היה להם מציאות חוץ לדמיונו, כן ההצלחה או היסורים שידמה לאדם שהוא מצליח או מתיסר בימי חיי הבלו אינם דברים נמצאים בפעל, כי הם נשואים על דברים בלתי נמצאים בעצמם רק במקרה, כי העולם הזמני בכללו המוחש לחושנו אין לו מציאות בעצם רק במקרה, כמו שהתבאר בפילוסופיא, והזמן עם המוחשים המתראים בו הוא ממיר מצבו בכל רגע, בלתי עומד רק שוטף ועובר, ולא תרגיש הנפש את ההצלחה או היסורים רק בעוד שהיא ישינה בחומר הלז, כי אז תחלום שהגוף שהיא לבושה בו, מולך או מתיסר אבל בעיר – בעת תעיר משנתה ותקיץ מחלומה, שאז אינה רואה את כל מאומה בידה מדברי העוה״ז, ואז צלמם תבזה – כי אז ישיגו העונש בצלמם ונפשם הרוחניית, שתחת שהנפש נקראת כבוד תהיה מבוזה כי תכרת ותרד לאבדון.
כחלום מהקיץ – כמו מה שנשאר מהחלום בידי החולם אחר שהקיץ משנתו, זכרון דבר שוא ולא יותר כן בעיר עצמה שהתפארו בה תבזה (אולי היה לנקדו הפעיל תַבזה) צלמם וזכרונם, וצלם הוא צל מן הדבר המצויר בו (וזהו ענין הברא האדם בצלם אלהים) כלומר זכרון מה, רשעים אלה לא יִזָּכרו כי אם מעט וגם זה לבזיון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) כִּ֭י יִתְחַמֵּ֣ץ לְבָבִ֑י וְ֝כִלְיוֹתַ֗י אֶשְׁתּוֹנָֽן׃
For my heart was in a ferment, and I was pierced in my kidneys.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם יְחוּשׁ לִבִּי וְכוּלְיָתִי בָּעֲרָן כְּאֶשָׁא.
For my heart will feel pain, and my kidneys burn like fire.
פאד׳א יכ׳תמד ד׳לך פי קלבי ואתיקנה, תהדא כלאי ואטמאן.
כאשר לבי יתרחב (לשון יתחמץ: כמו פעולת החימוץ שמרחיב את הבצק) על כך [המשך מהפסוק הקודם] (שיהיה הצל שלהם מבוזה בעיר) ויהיה זה ודאי שכך קרה להם אז כליותי ירגעו ואני אהיה שאנן.
כי, וכאשר מתחמץ הדבר בלבי ואתבונן בו היטב ישוכו כליותי ואירגע. ויתחמץ מלשון חמץ וחמוץ והוא ההשתהות וההתישבות בדבר וכלשון חז״ל בסנהדרין לה א אשרי דיין שמחמץ את דינו. ותרגם אשתונן ״תהדי ואטמאן״ מלשון שאנן, כלומר אהיה שלו ושאנן.
כי יתחמץ לבבי – מטרם ראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה, ובכליותיי הייתי משתונן, לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי״ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחלתה שי״ן.
For my heart was in ferment Before I saw this downfall with the holy spirit, my heart was in ferment because the way of the wicked prospered, and my mind was on edge (אשתונן), an expression of a sharpened sword (שנון). When it is reflexive, the "tav" is placed in the middle of the radical, as is the case of every word whose radical commences with "shin.⁠"
כי יתחמץ לבבי – מתחילה שהיה מתחמץ לבבי, ואשנן – פיות על טובת הרשעים.
כי – יש אומרים: יתחמץ – מגזרת חומץ, דרך משל, כי ישוב לבי חומץ עם כליותי עת שאשתונן – מגזרת חץ שנון.
ור׳ משה פירש בו בלשון חכמינו ז״ל: חמץ את הדין.
FOR. Some say that the word yitchammetz (was in ferment) is related to the word chometz (vinegar). The poet speaks metaphorically. “My heart and my kidneys turned to vinegar when I was pricked (eshtonan) [in my reins].” Eshtonan (I was pricked) is related to the word shanun (sharpened) in a sharpened arrow (Jer. 9:7). Rabbi Moses connected yitchammetz to the rabbinic expression chimmetz (delayed), as in he delayed judgment.⁠1
1. See Sanhedrin 35a. Rabbi Moses renders “For my heart delayed judgment” as, “My heart spent a lot of time thinking about this.”
כי יתחמץ – כי קודם שהבינותי זה היה מתחמץ לבבי בזה הענין, מענין חומץ. כלומר לא הייתי מוצא דבר מתוק וערב בלבבי שאנוח בו מזו המבוכה הגדולה.
וכליותי אשתונן – חסר בי״ת השמוש, כמו הנמצא בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א) וזולתו. אמר: ובכליותי גם כן שהם יועצות אשתונן על זה הדבר.
אשתונן – מגזרת חץ שנון, כלומר כמו חץ שנון הייתי להם בנשאי ונתני בדבר ביני לבינם.
ובזה כי יתחמץ לבבי וכליותי. שיתפחו מתוך כעס כחמץ, אשתונן ואחדד שכלי1 להבין זה, וישקוט כעסי וצערי:
1. לשון שנון ומחודד. רש״י: לשון חרב שנון, וכשהוא מתפעל התי״ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי״ן.
לפי שיִתְחַמֵּץ לְבָבִי – לבבי יהפוך לחומץ, על דרך ׳כי קנאתי בהוללים׳ (פסוק)⁠1, וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָן:
1. ׳כי קודם שהבינותי זה – היה מתחמץ לבבי בזה הענין, מענין חומץ יין, כלומר שלא הייתי מוצא דבר מתוק וערב בלבבי שאנוח בו מזו המבוכה הגדולה׳ (רד״ק). וראה רש״י ואבע״ז.
יתחמץ – מלשון חומץ ובא בדרך השאלה על הכעס.
אשתונן – מלשון שנון וחדוד.
כי יתחמץ לבבי – כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר.
יתחמץ – יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיהו ס״ג) לפי פרושי שם ויל״פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ׳ בא הא׳ תחת הה׳ השתונן.
כי – בעת שיתחמץ ויזדכך לבבי ויטהרו רעיוני,
וכליותי אשתונן לבקש המחשבה והעצה הנכונה, אז אראה כי
כי התחמץ – לשון חמוץ בגדים מבצרה (ישעיה ס״ג:א׳) צבוע אדום, והוא ממקור חם, יאדים לבי מחמת חום עשתונותיו.
וכליותי אשתונן – חסר בי״ת השמוש, בכליותי אשנן הדבר (מלשון ושננתם לבניך) ואולי משרש זה בהתפעל נהיה שם עשתונות, ועשתות (איוב י״ב:ה׳), וגם ממקור שתים או עשת ברזל שהנפח הולך ועושה בה מלאכה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) וַאֲנִי⁠־בַ֭עַר וְלֹ֣א אֵדָ֑ע בְּ֝הֵמ֗וֹת הָיִ֥יתִי עִמָּֽךְ׃
But I was brutish, and ignorant; I was as a beast before You.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא שַׁטְיָא לָא אֵידָע הֵיךְ בְּעִירֵי אִתְחַשְׁבֵית גַבָּךְ.
And I am a fool, and I do not know; I was reckoned as a beast with you.
ואני בער ולא אדע – (כתוב במלכים ברמז רל״ט).
ואלד׳י אנא פיה ג׳אהלא לא אערפה, וכנת ענדך מעה כאלבהאים.
ובדבר שאני בו אינני יודע ואינני מכיר והייתי עמך כמו הבהמה (איני מבין.
ואני, ודבר שהייתי בו בער ולא ידעתיו והייתי בו לפניו כבהמות כלומר מה שהייתי תמה על שלות הרשעים.
[2 א] {אבן גקטֺ:}⁠1 עאד יעתדֺר ען סהוה פי קו׳ ואני בער וכו׳.
אני כנת פי מנזלה אלבהאים גהלא ענד מא כאן לך מן אלסר ובאלאצֺאפה אלי מא לדיך מן אלאתר אלמכאן ומע דֺלך פלם פﹶלאכׄל מן כרים ענאיתך בי אלי אן הדיתני אלי אלצחיח פתתופאני ען כראמה ועז הו קו׳ ואנ תמיד וכו׳ בעצתך וכו׳2
1. EVR ARAB I 3734 until ואני בער.
2. Not sure if this is him.
It refers to his excuse for absentmindedness in the verse “I was a dolt, [without knowledge]
ואני – הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך.
But I was brutish, and I did not know what this manner was, and I was as a beast with You.
ואני הייתי בער כבהמות אני עמך.
ואני – הייתי בתחלה לנגדך, שלא ידעתי סוד הרשעים כבהמה עד שעזרתני ונגלה הסוד לי.
BUT I WAS BRUTISH. I was at first before You like a beast, for I did not know the secret of the wicked.⁠1 I was in this state until You helped me and the secret was revealed to me. The secret2 [is revealed in the verses that follow]:
1. Why the wicked prosper.
2. The answer to the psalmist’s question.
ואני בער – קודם שהבינותי זה הייתי בער והוא האדם שאין לו דעת כמו הבהמה.
בהמות הייתי עמך – וכמו בהמות הייתי עמך בעבדי אותך כי לא הייתי יודע אם יש גמול או לאו.
ואני בער ולא אדע. אופן משפטיך אלה לא אשכיל זה, מכל מקום לא אייחס לך חסרון ידיעה כמו הנזכר, אבל אומר כי בהמות הייתי עמך ושלא אבין זה מחסרון כח שכלי ומיעוט התבונני, וזה כי אני כ׳בהמות׳ אצלך:
וַאֲנִי. יאמר, וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע את הטוב שאתה גומל עלי, ועוד, בער בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ, כמו על דרך משל חמור שלא ידע הטוב שעושה לו אדוניו, וכן אמר (ישעיה א׳:ג׳) ׳וחמור אבוס בעליו׳, ולא ׳בעליו׳1.
[נוסף בשוליים הפנימיים: מילת ׳בער׳ [מוסב] אף על ׳בהמות׳, כלומר, אמר ׳ואני בער ולא אדע, ובער בהמות הייתי עמך׳]:
1. שאין החמור מכיר את בעליו בעצמו, אלא את האבוס של מאכל שמביא לפניו. ולפי זה כוונת הכתוב ׳ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו׳, כי לשור חכמה יותר מהחמור שמכיר את בעליו, והחמור אינו מכיר אלא את האבוס שלו. וזהו שאמר כאן שהוא ׳בער בהמות׳ – הבער והטיפש שבבהמות, כמו החמור שאינו מכיר את בעליו מתוך האבוס.
בער – שוטה וסכל.
ואני בער – עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה.
עמך – בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה.
אני בער – במה שלא אדע כי בהמות הייתי עמך – שחיי הגשמים בגוף וגויה היא חיי הבהמה, כי גוף האדם אינו משונה מגוף הבהמה ולא זאת עצמות האדם והבדלו מן הבהמה, וההצלחה והיסורים שישיג בעוה״ז לא ישיג האדם, רק הבהמה שבה ישכון האדם העצמי, והיא אינו האדם רק בית ומשכן אליו, או לבושו וכסותו ושמלתו לעורו.
בהמות – כרוב הבהמות שאינן מבינות טובת קוניהן, בפרט אם לרפאתן יגרמו להן צער עובר.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) וַאֲנִ֣י תָמִ֣יד עִמָּ֑ךְ אָ֝חַ֗זְתָּ בְּיַד⁠־יְמִינִֽי׃
Nevertheless I am continually with You; You hold my right hand.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא תְּדִירָא עִמָךְ אוֹחַדְתָּא בְיַד יְמִינִי.
But I am continually with you; you have grasped my right hand.
צרת פיה דאימא מעך, למא אכ׳ד׳ת ביד ימיני.
ואני נהייתי תמיד עמך לפי שהצלחת את דרכי.
ואני, הרי נעשתי בו תמיד עמו מפני שאחזת ביד ימיני וסייעתני להבין את סוד הדבר כי שלותם באה בבחינת ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כדלעיל בפסוק יח.
ואני – אף על פי שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך.
אחזת ביד ימיני – להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך, כמה שאמור למעלה: כמעט נטיו רגלי (תהלים ע״ג:ב׳).
Yet I Although I saw all this constantly, I was with You, and I did not move from fear of You.
You grasped my right hand to strengthen me in Your fear when my feet are about to turn from Your way, as it is stated above: "my feet had almost turned away" (verse 2).
(כג-כד) תמיד לבבי עמך – שהייתי מקוה לישועתך בכל עת, שהייתי תמיה על זה.
ואתה אחזת ביד ימיני והיית מנחמני בעצמך, ואחר כך תקחני בכבוד.
וזה הוא: ואני – טעם אחזת ביד ימיני ולא נמוטו פעמי, כאשר הזכיר נטיו רגלי.
NEVERTHELESS, I AM. The meaning of Thou holdest my right hand is, “You held my right hand and my steps did not slip.” The latter is in keeping with the poet’s earlier statement my feet were [almost] gone (verse 1).
ואני תמיד – ואני בהיותי תמיד עמך ודבק בך ובעבודתך מתעסק בחכמה עזרתני בדבר זה עד שהבינותי מה הוא.
וזהו שאמר: אחזת ביד ימיניא – כלומר שלא נפלתי במבוכה כמו שאמר למעלה: כמעט נטיו רגלי (תהלים ע״ג:ב׳). ואתה אחזת ביד ימיני ועזרתני והקימותני.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״ימינך״.
ואני תמיד עמך. ובהיות כי ׳אני תמיד עמך׳, כי שויתיך נגדי תמיד1, אחזת ביד ימיני באופן שלא נטיו רגלי2 ו׳מימיני בל אמוט׳3 כאמרם ז״ל (שבת קד.) ׳בא ליטהר - מסייעין אותו׳4:
1. לעיל טז.
2. לעומת האמור פסוק ב׳ ואני כמעט נטיו רגלי. וכ״כ אבע״ז: ׳טעם אחזת ביד ימיני ולא נמוטו פעמי כאשר הזכיר נטיו רגלי׳.
3. המשך לשה״כ שויתי הנזכר מקודם.
4. רד״ק: ׳ואני תמיד עמך. ואני בהיותי תמיד עמך ודבק בך ובעבודתך מתעסק בחכמה, עזרתני בדבר זה עד שהבינותי מה הוא, וזה שאמר אחזת ביד ימיני, ועזרתני והקימותני׳.
(כג-כד) ולפי שאמר ׳בעיר צלמם תבזה׳, אמר, אבל אני שאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ, שאפילו בזמן שהיו עובדים ישראל את אלהיהם – היו יראים1, ואני שאָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי – נתת לי תורתך אמת בימינך ה׳ נאדרי בכח2, בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵנִי – אל תקחני מן העולם הזה עד ׳אחר הכבוד׳, כלומר עד שאהיה שלם בתורה ובכבוד3, כי ׳לעשות רצונך אלקי חפצתי׳ וגו׳ (תהלים מ׳:ט׳):
1. ע״פ לשה״כ במלכים ב׳ (יז לג) ׳את ה׳ היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים׳.
2. ע״פ שמות (טו ו), ורומז לדברים (לג ב) ׳מימינו אש דת׳.
3. בזכריה (ב יב-יד) כתב: ׳אחר כבוד – אחר שתשלימו הכוח השכלי הנקרא כבוד וצלם אלקים, כאמרו ׳למען יזמרך כבוד׳, כי בו יתנשא על כל הנפסדים׳, וראה מש״כ שם.
ואני תמיד עמך – ומ״מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך.
ואני תמיד עמך – אבל אני בעצמי, שהוא האדם, שהוא נפשו ושכלו שהוא עקר האדם,
אני תמיד עמך – עצמות האדם שהיא נשמתו לא ישתנה ולא יתפעל ממקרי הגוף שהוא בהמתו טובותיו ורעותיו, כי בכל השנויים שישתנה הגוף האני הוא קיים בלתי משתנה, והיא תמיד מתמדת על מעמד אחד, והיא עמך חי בחיים נכבדים אמתיים אלהיים למעלה ממקרי הזמן ותמורותיהם, כי היא דבקה בה׳, ואתה אחזת ביד ימיני – ימליץ כי האני הזה שהוא עצמות האדם, ר״ל נשמתו, י״ל שתי ידים, יד ימין שבו יתגבר על בהמתו וירים ימינו וישבע בחי העולם לחיות חיים מלאכיים אלהיים נבדל מן הגוף ותאוותיו, ויד שמאל הוא היד שתשפילהו לאכול באבוס אחת עם בהמתו ולחיות כחיי הבהמה ולב כסיל לשמאלו, ואתה אחזת ביד ימיני – לבל אחסה תחת הבמה, רק ארכב עליה ובל אבקש הצלחות המדומים האלה המשתנים, רק
ואני תמיד עמך – מכאן ולהבא, ואחזת עבר במקום עתיד כמו תנחני ותקחני שאחריו או ר״ל עם כל ספקותי, סיעתני עד עתה שלא נכשלתי בעון, ומכאן ולהבא תסייעני ביותר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) בַּעֲצָתְךָ֥ תַנְחֵ֑נִי וְ֝אַחַ֗ר כָּב֥וֹד תִּקָּחֵֽנִי׃
You will guide me with Your counsel, And afterward receive me with glory.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּמִלְכְּתָךְ תַּדְבְּרִנַנִי וּבָתַר דִשְׁלִים אַיְקָרָא דַאֲמַרְתָּא עֲלָי לְאַיְתָאָה תִּסְבִּנַנִי.
You will guide me by your counsel;1 and after the glory that you commanded to come upon me is complete, you will take me.
1. Counsel: + in this age.
בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני – אחר כבוד גדול שכבד עשו את הוריו אתה עתיד להעלותנו, רב הונא בשם רבי נחוניא מי אחר כבודו של יעקב בעוה״ז כבוד גדול שכבד עשו את הוריו. א״ר שמעון בן גמליאל אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים צואים, כשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים כדי שאצא לשון מבוסם, אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אמר כדאי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות.
ובחכמך סיירתני.
ובעד ד׳לך אלכראמה תתלקאני.
ובחכמה שלך תוליך אותי ואחרי הכבוד הזה אתה תהיה אחראי עלי.
בעצתך, ובגזרתך הנחיתני, ואחרי כן הכבוד יקדמני. כלומר הנהגתני בעולם כפי שגזרה חכמתך אף אם מיוסר ואם אין אותן היסורין כדי למרק עוונותי הרי הם להוסיף לי שכר לעתיד. ורבינו לשטתו שמיסרין את האדם כדי להרבות לו שכר כפי שבא בארוכה בספרו אמו״ד ובהקדמתו לאיוב.
תנחני – נחיתני.
ואחר כבוד תקחני – אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחריב כל הכבוד שפסקת לו תקחני אליך, הפלאת ניסיך לישראל והחרבת את סנחריב. [עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת.]
You led me Heb. תנחני, [like] נחיתני, You led me.
and after[wards], You took me [for] glory If the cantillation sign were on כָּבוֹד, its interpretation would be: After You bestowed upon Sennacherib all the glory You had allotted to him, You will take me to You. You have performed wondrous miracles for Israel and have destroyed Sennacherib. Now that the cantillation sign is on ואחר, this is its interpretation: (and afterwards,) You took me to glory; You drew me to You for glory and beauty.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

בעצתךתקחני – מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברות נשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם, על כן בדברי חנוך: ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה׳:כ״ב) שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו השם. והנה יבקש זה המשורר עזרני ונחני והרגילני בעצתך ואחר שתעשה לי זה הכבוד אז תקחני, וכמוהו: כי יקחני סלה (תהלים מ״ט:ט״ז).
או פירוש ואחר – ואחר כן תקחני ואני כבוד כאחד המלאכים.
WITH THY COUNSEL … TAKE ME. When the word “taking” is not connected to any object,⁠1 it refers to the joining of the soul of the righteous with the upper intelligences that are incorporeal and immortal. Scripture therefore reads with regard to Enoch, And Enoch walked with God [and he was not; for God took him] (Gen. 5:24). The meaning of the latter is that Enoch trained himself to walk with the angels until God took him. Now this poet2 prayed, “Wake me, lead me, and train me in Your counsel.”3 After You do me this honor, You will take me.⁠4 For He shall take5 me. Selah (Psalms 49:16) is similar.⁠6
On the other hand, the meaning of “and afterward” might be “and after this7 You will take me.” I will then be with glory; that is, I will be like one of the angels.⁠8
1. A physical object.
2. Our psalmist.
3. Ibn Ezra’s interpretation of Thou wilt guide me with Thy counsel.
4. Ibn Ezra’s interpretation of ve-achar kavod tikkacheni (and afterwards take me with glory). Ibn Ezra renders this as “After You do me this glory (ve-achar kavod), You will take me (tikkacheni).”
5. Translated literally.
6. It means “God shall receive my soul.”
7. After You train and guide me.
8. An alternate interpretation of ve-achar kavod tikkacheni (and afterwards take me with glory). According to this interpretation, our verse should be read as follows: ve-achar, kavod tikk-acheni. That is, “after You do this, You wiil take me with glory to be with the glorious angels.”
בעצתך – וכמו שעזרתני בזה והנחתני עצתך כן תנחני תמיד בעצתך ותלמדני כל ימי חיי.
ואחר כבוד תקחני – רוצה לומר בהפרד החיים וישאר הכבוד.
תקחני – כלומר תאסוף כבודי אליך.
ומלת ואחר – אינה דבקה עם כבוד, והנגינה מפריד ביניהם, לפיכך יתפרש בפני עצמו.
ואחר – כלומר אחר מותי כלומר באחריתי.
תקחני – כלומר שתקח כבודי והוא הנפש.
או יהיה פירוש כבוד – אל כבוד כלומר אל כבודך תקני.
בעצתך תנחני. יהי רצון ש׳תנחני בעצתך׳ להשיג התכלית המכוון: ואחר כבוד תקחני. ואחר שישיג ׳צלם אלקים׳ אשר בי ׳כבוד׳ שלימותו, ׳תקחני׳ ותאספני אליך1:
1. ראה זכריה ב יב ומש״כ שם בס״ד. אבע״ז: ׳מלת לקיחה בלא דבר הוא התחברו׳ נשמת הצדיק עם העליונים שאינם גוף ולא ימותו לעולם על כן בדברי חנוך ויתהלך חנוך את האלהים שהרגיל נפשו להתהלך עם המלאכים עד שלקחו השם והנה יבקש זה המשורר עזרני ונחני והרגילני בעצתך ואחר שתעשה לי זה הכבוד אז תקחני וכמוהו כי יקחני סלה או פי׳ ואחר ואחר כן תקחני ואני כבוד כאחד המלאכים׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

ואחר כבוד – הטעם על ואחר ואינו דבוק עם כבוד כי הנגינה מפריד ביניהם רש״י ורד״ק ואבן עזרא לפירוש השני אבל לפירושו הראשון ואחר כבוד סמוך.
בעצתך – כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך.
ואחר – אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר״ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו.
ואחר כבוד – אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי׳ ואחר כך, ר״ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב׳ בעצתך, נמשך לשתים.
בעצתך תנחני – היא עצת ה׳ להדבק בו, ולעשות הכל לשמו בלי פניה גופניית רק בעבור מצות ה׳ ואחר כבוד תקחני – והעצה הזאת היא תקח אותי אחר כבוד – שהיא אחר הנפש שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש כי היא כבוד האדם האמתי, שאלך אחר כבוד לא אחר הבזוי והשפל שהוא החומר ותאוותיו.
תקחני – כמו ויקח בלעם את בלק ודומיו להוראת נהג, תנהגני אחר מה שהוא לי לכבוד ולתפארת (מהח״ר יוסף צמח קאמיריני).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) מִי⁠־לִ֥י בַשָּׁמָ֑יִם וְ֝עִמְּךָ֗ לֹא⁠־חָפַ֥צְתִּי בָאָֽרֶץ׃
Whom do I have in heaven but You? And beside You I desire none upon earth.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַן כְּוָתָךְ דִילִי בִּשְׁמַיָא אֶלָא אַתְּ וְעִמָךְ חַבְרָא לָא צְבִיתִי בְּאַרְעָא.
Who, like you, is mine in heaven, but you? And besides you I desire no friend on earth.
פמא לי פי אלסמא סואך, ולא אריד פי אלארץ׳ אחדא מעך.
אם כך אין לי בשמים כמוך. ובארץ אינני חפץ באחר יחד עמך.
מי, לכן אין לי בשמים זולתו ולא אחפוץ בארץ אף אחד עמך ותיבת מי ״אין״ כמו מלת למה. וראה לעיל י. א.
מי לי בשמים – שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך.
For whom do I have in heaven [Was there] any angel that I chose for me as a god? I chose only You.
מי לי גדול לבדך בשמים.
ועמך אחר לא חפצתי בארץ.
מי – אמר ר׳ משה: הטעם כל חפצו הוא בשמים להיותו עם המלאכים, כאילו אמר כל אשר לי הוא בשמים ועמך אין לי חפץ בארץ.
אמר ר׳ יהודהא הלוי מנוחתו כבוד: מי הוא שאני מבקש הוא בשמים, כדרך: מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (בראשית ל״ג:ח׳).
ולפי דעת הגאון: כי תחסר מלת זולתך אחר בשמים.
ולפי דעתי: כי אין ליב חפץ בשמים ובארץ אחר אבוד גופי.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״יהודה״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״לו״.
WHOM. Rabbi Moshe Ha-Kohen says that the meaning of mi li va-shamayim ve-im’kha lo chafatzti ve-aretz (Whom have I in heaven? And with Thee I desire no one upon earth) is, “All my desire1 is to be in heaven with the angels.⁠2 I desire no one along with You upon the earth.”3 Rabbi Judah Ha-Levi, who rests in glory, says that the meaning of mi li va-shamayim (Whom have I in heaven) is “The one whom I seek is in heaven.”4 Mi li (whom have I) is similar to mi lekha (What meanest thou)⁠5 in “What meanest thou by all this camp which I met?”6 (Gen. 33:8). The Gaon7 says that the words “but Thee” have been omitted from our verse. They should have followed “in heaven.”8 According to my opinion, the meaning of our verse is that after my body is destroyed, I9 will have no desire in heaven and earth. Hence what follows [in the next verse].
1. Literally, “all his desire.”
2. Rabbi Moses believes that the import of Mi li va-shamayim (whom have I in heaven)? is, “The ones that I have are in heaven.”
3. Aside from You, I do not desire anyone on earth.
4. “Whom have I in heaven?,” is another way of saying, “I have no one but You in heaven.”
5. Rabbi Judah renders mi lekha as, “Whom do you have?”
6. Rabbi Judah Ha-Levi says that the implication of “What meanest thou by all this camp which I met?” is “To whom do you seek to give this camp which I met?”
7. Rabbi Saadiah Gaon.
8. The first verse, which literally reads Whom have I in heaven?, should be interpreted as if it were written, “Whom have I in heaven but Thee?”
9. Literally, “he.”
מי לי בשמים – אין לי חפץ בשמים אלא בך, כבעלי האמונות הרעות יש שמאמינים בשמש או באחד הכוכבים, ואני אין לי חפץ אלא לבדך לבד, לא שמתי לך שותף לא בשמים ובארץ.
ובארץ – רוצה לומר בארבעא היסודות, יש עובדים האש ויש עובדים המים וכן הרוח והעפר.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״בארבע״.
מי לי בשמים. וזה שבקשתי ש׳תנחני בעצתך׳ הוא, כי אין ׳בשמים׳ דבר זולתך שאבטח בו כלל1: ועמך לא חפצתי בארץ. וכן ׳בארץ׳, ׳לא חפצתי׳ דבר ׳עמך׳ לעזרני2:
1. רש״י: שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך.
2. רד״ק: ׳אין לי חפץ בשמים אלא בך, כי בבעלי האמונות הרעות יש מאמינים בשמש או באחד מהכוכבים, ואני אין לי חפץ אלא בך לבד, לא שמתי לך שותף לא בשמים ולא בארץ, ׳ובארץ׳ רוצה לומר בארבע יסודות, כי יש עובדים המים וכן הרוח והעפר׳.
ולמה אני שואל מאתך ש׳בעצתך תנחני׳, לפי שאיני תחת המזלות1, כי מִי לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹא חָפַצְתִּי בָאָרֶץ – היינו שותף אחר:
1. ראה מש״כ בפירוש ויקרא (יג מז) ובבמדבר (כח יא), והארכנו בזה בהקדמת פירוש רבינו לישעיה, במאמר ׳דרך הקודש׳.
מי לי – עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב.
ועמך – לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך.
מי לי – עד שאקרא להמון כחותי לאמר,
מי לי בשמים – מי הוא מכם השייך לשמים, שהיא הכח השמיימי הרוחני הנעלה מן הזמן והגשם, אל הכח הזה השמיימי הנמצא בי אשמע ואותו אבקש,
ועמך לא חפצתי בארץ – ועם מה שאני עמך, דבק באלהות ורוחניות ע״י הנפש הרוחניית האלהית הנמצא בי,
לא חפצתי בארציות כלל – ומואס אני את החומר והצלחות הארציית כולנה, רק אביט אל הצלחות שמיימיות אושריות רוחניות, כי הלא
ועמך וגו׳ – אינני מתאוה לסיוע בשר ודם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר⁠־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃
My flesh and my heart fails; but God is the rock of my heart and my portion forever.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִשְׁתֵּיצָא גוּשְׁמִי וְלִבְּבִי תַקִיפָא דְבָחֵין לִבְבִי וְחוּלָקִי אֱלָהָא לְעַלְמָא.
My body and my heart are destroyed; God is the Mighty One who tries my heart and my portion forever.
צור לבבי – (כתבו ברמז רע״ב).
לכן יחן ג׳סמי ונפסי, אקול אללה מעתמד קלבי וקסמי אלי אלאבד.
כדי שגופי ונפשי יהיו שקטים אני אומר: ה׳ הוא התומך את נפשי וגופי לעולמי עד.
כלה, אלא ישתוקק גופי ונפשי ואומר ה׳ משען לבבי וחלקי עד לעולם.
כלה שארי – נתאוה בשרי ולבבי לך.
כלה שארי – לשון תאוה, כמו: כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קי״ט:פ״א).
My flesh...yearn My flesh and my heart yearn for You.
yearn Heb. כלה, an expression of desire, as: "My soul yearned (כלתה) for Your salvation" (119:81).
כלה – חמדה, שארי לצור לבבי, וכן הוא אומר: כלתה נפשי (תהלים פ״ד:ג׳).
על כן אחריו: כלה שארי – זה הגוף.
ולבבי – זה הנפש המתאוה שהיאא כח התולדת. רק צור לבבי – כטעם תוקף, ולבבי – כדרך אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (במדבר ט״ו:ל״ט).
וטעם צור לבבי – הוא הדבק העומד בעולם ולא יאבד, על כן אחר זה:⁠ב
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ושהיא״.
ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״אחר כן על זה״.
MY FLESH AND MY HEART FAILETH. My flesh refers to the body. My heart refers to the lusting soul,⁠1 namely the life force.⁠2 However, the rock of my heart refers to the might [of the heart].⁠3
And my heart is similar to heart in and that ye go not about after your own heart and your own eyes (Num. 15:39).⁠4
The rock of my heart refers to that which cleaves [to God].⁠5 It will exist forever and never cease to be.⁠6 Hence what follows:
1. According to Ibn Ezra, there are three souls in the body: a rational soul, a vegetative soul, and a lusting or vital soul.
2. This refers to the life force which is in the heart. Literally, “which is the power of nature.”
3. Man’s intelligence. See Radak on this verse.
4. Ibn Ezra goes back to explain his earlier note that my heart faileth refers to the lusting soul.
5. According to Ibn Ezra, man gains immortality by cleaving to God. He describes how this is to be done in his Yesod Mora: “Man’s soul is unique. When given by God, it is like a tablet set before a scribe. When God’s writing, which consists of the categorical knowledge of the things made out of the four elements, the knowledge of the spheres, the Throne of Glory, the Secret of the Chariot, and the knowledge of the Most High, is inscribed on this tablet, the soul cleaves to God the Glorious while it is yet in man, and also afterward when its power is removed from the body which is its place [here on earth].” Yesod Mora 9:2. (The translations of this text in the present volume are from Norman Strickman, The Secret of the Torah: A Translation of Abraham Ibn Ezra’s Sefer Yesod Mora Ve-Sod Ha-Torah [New Jersey: Jason Aronson, 1995]).
6. Ibn Ezra renders our verse as follows: “My body and my desires will pass away, but the rock of my heart and my portion forever is God.”
כלה שארי ולבבי – כשיכלה שארי והוא הבשר ויכלה לבבי שהוא הנפש החיה אשר בלב כל חי.
צור לבבי – לא יכלה והוא השכל שהוא חוזק הלב כי פעלות השכל בו יפעלו.
והוא צור לבבי וחלקי – שהוא חלק אלהים יהיה קים לעולם, וכן כסאך אלהים עולם ועד (תהלים מ״ה:ז׳) – שפרושו כסאך כסא אלהים, כן חלקי אלהים – חלקי חלק אלהים.
או פרושו: אחרי כלות שארי ולבבי צור לבב וחלק יהיה אלהים לעולם, כי הנה חלקי יהיה לעולם לפי שדבקתי בך, אבל רחקיך יאבדו.
כלה שארי ולבבי. בשרי ובינת ׳לבבי׳ ׳כלה׳ בגלות1: צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. אף על פי כן, ׳אלקים׳ הוא ׳צור׳ וחוזק לבי ותכלית התאמצו להשיג לכבודו, ׳וחלקי אלקים לעולם׳, שלא אפנה לעזרת זולתו לעולם, אפילו בימי הגלות2:
1. ׳כלה׳ לשון כליון. ורש״י פירש לשון כלות הנפש. אבע״ז: כלה שארי - זה הגוף ולבבי זה הנפש המתאוה.
2. והרד״ק פירש ׳כשיכלה שארי שהוא הבשר ויכלה לבבי והוא הנפש החיה אשר בלב כל חי, צור לבבי לא יכלה, והוא השכל שהוא חוזק הלב, כי פעולות השכל בו יפעלו והוא צור לבבי וחלקי שהוא חלק אלהים יהיה קיים לעולם, כלומר הדבק באלהים לעולם, רוצה לומר כשיכלה בשרי ולבבי, צור לבבי וחלקי שהוא חלק אלהים יהיה קיים לעולם׳.
הלוא תראה כי כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי בצרות שונות, ואפילו הכי תמיד צוּר לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָם:
כלה – ענין תאוה.
שארי – בשרי כמו אם יכין שאר לעמו (תהלים ע״ח:כ׳).
כלה – בשרי ולבבי יתאוו לה׳.
צור לבבי – כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם.
שארי – בשרי.
צור לבבי – הנפש, כמ״ש ויעתק צור ממקומו עמש״ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ״ה).
כלה שארי ולבבי הלא כחות הגוף כולם יכלו ויתמו לבסוף, בין שארי שהוא בשר הגוף שהוא הנושא לאלה ההצלחות המדומות, וגם לבבי שהוא החפץ ומתאוה אל הצלחות האלה, הלא הוא כלה ובלתי נצחי ועם כליונם יכלו גם ההצלחות שהם נשואות עליהם, אבל צור לבבי – הצור העקרי השרשי של לבבי, הצור שעליו תום לבבי יעמוד, שהיא הנפש שהיא צור האדם ושרשו, וכן חלקי אלהים החלק האלהי הנמצא בי הלא הוא אינו כלה רק יעמד לעולם – וא״כ האושר הנישא עליו הוא ג״כ נצחי בלתי נפסד.
כלה וגו׳ – גם אם ארזה יום יום ויאבד אומץ לבי, לא אדאג אם אלהים הוא בטחון לבי (צור לבבי) ויראת שמו היא מנתי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) כִּֽי⁠־הִנֵּ֣ה רְחֵקֶ֣יךָ יֹאבֵ֑דוּ הִ֝צְמַ֗תָּה כׇּל⁠־זוֹנֶ֥ה מִמֶּֽךָּ׃
For, lo, those that go far from You shall perish. You destroy all those that go astray from You.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרוּם הָא רַשִׁיעַיָא דִי מִתְרַחֲקִין מִנָךְ יֹאבְדוּן שֵׁיצֵיתָא כָּל דְטָעֵי מִן בָּתַר דְחַלְתָּךְ.
For behold, the wicked who are far from you will perish; you have destroyed all who stray from the fear of you.

רמז תתט

כי הנה רחקיך יאבדו – אמר דוד הואיל ומי שהוא רחוק ממך בעוה״ז הוא אבוד לעוה״ב, הצמתה כל זונה ממך הרשעים שמחליטין עצמן בעונות ומזניחין עצמן ממך אף אתה מה עושה להם מחליטן לגיהנם, ואין הצמתה אלא לשון מוחלט שנאמר לצמיתות לקונה אותו.
הצמתה כל זונה ממך – א״ר יוסי דואג נצטרע שנאמר הצמתה כל זונה ממך וכתיב לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין, ותני אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה.
ואעתקד אן בעידיך יבידון, וקד אעטבת כל מן טגי ענך.
ואני חושב שהרחוקים ממך יחוסלו. ואתה כבר השחתת את כל המתמרדים בך.
כי, ואני מאמין כי הרחוקים ממך יאבדו ותצמית כל מי שתעה מאחריך.
זונה ממך – נפרד ממך.
who strays from You Who separates himself from You.
כי – כדרך יחד כסיל ובער יאבדו (תהלים מ״ט:י״א).
כל זונה ממך – הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו מרשות השם.
FOR, LO…. Compare this to“the fool and the brutish together perish” (Psalms 49:11).
ALL THEM THAT GO ASTRAY FROM THEE. This reference is to the one who leaves God’s realm in thought and practice.
הצמתה כל זונה ממך – כל תועה מדרכך תצמית אותו, שלא יהיה לו חלק בך אחרי כלות הגוף.
כי הנה רחקיך. המתרחקים להיות1 דומים לך בעיון ובמעשה: יאבדו. לחיי עולם: הצמתה. הִכְרַתָּ כרת נצחי: כל זונה ממך. המורדים בדתך2:
1. אולי צ״ל ׳מלהיות׳.
2. עיין כת״י. כל זונה ממך - הוא היוצא במחשבתו ובמעשיו מרשות השם (אבע״ז).
ולמה שמתיך ל׳חלקי׳, לפי שראיתי עין בעין כִּי הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ ואין להם שחר1, והִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ:
1. ע״פ ישעיה (ח כ).
הצמתה – ענין כריתה כמו עצמו מצמיתי (תהלים ס״ט:ה׳).
זונה – ענין הסרה ועל שם זה נקראת המנאפת בשם זונה על אשר סרחה מדרכי הצניעות.
רחקיך – הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך.
כי הנה – עתה סיים דברי המזמור בכלל, אומר הנה הרשעים אובדים משתי סבות,
א. שיאבדו מעצמם מצד שהם רחוקים מה׳, שעז״א רחקיך יאבדו – כי קיום כל נמצא הוא מה׳ וכפי רחוקו ממנו אין לו קיום וחיות ומציאות,
ב. יאבדו ע״י השגחה ועונש, כי הצמתה כל זונה ממך – שתכרית אותו בהשגחה על חטאיו.
רחקיך – מנעוריהם.
זונה – שהיה קרוב ונתרחק אלה יאבדו מעצמם, ואלה תצמיתם ותכריתם אתה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כח) וַאֲנִ֤י׀ קִ֥רְבַ֥תא אֱלֹהִ֗ים לִ֫י ט֥וֹב שַׁתִּ֤י׀ בַּאדֹנָ֣י יֱהֹוִ֣היֱ⁠־הֹוִ֣ה מַחְסִ֑י לְ֝סַפֵּ֗ר כׇּל⁠־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃
But as for me, the nearness of God is my good; I have made Adonai Elohim my refuge, that I may tell of all Your works.
א. קִ֥רְבַ֥ת א=קִ֥רֲבַ֥ת (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲנָא לְמִקְרַב בַּיָי לִי טָב שַׁוְיֵת בַּיָי אֱלֹהִים רוּחְצָנִי לְאִשְׁתָּעַיָא לְצַדִיקַיָא כּוּלְהוֹן פִּקוּדֵי שְׁלִיחוּתָךְ.
But I ׀ to be near to the LORD is good to me; I have placed my confidence in the LORD God, to tell to all the righteous the commandments of your charge.
ואני קרבת אלהים לי טוב – לפי ששאלו את בלעם יש להן קץ של ישועה אמר להם הן ורחוק הוא שנאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, שאלו לנביאי ישראל ואמרו קרוב הוא שנאמר כי קרוב יום אידם, בא ירמיה ואמר הילילו כי קרוב יום ה׳, בא מלאכי ואמר קרוב הוא כי הנה יום בא בוער כתנור, בא יואל ואמר כי קרוב יום ה׳, אמר דוד כי הנה רחקיך יאבדו זה בלעם וחבריו שרחקו את הקץ ואבדו מן העולם, אבל נביאי ישראל הטבת להם שקרבו את הקץ תיטיב לי אף אני שקרבתי את הקץ ואני קרבת אלהים לי טוב. לספר כל מלאכותיך, א״ר פנחס בשם רבי חמא אע״פ ששבת הקב״ה ממלאכתו וגמר בריאת עולם שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי אבל משתי מלאכולת לא שבת מתקן פורענות לרשעים ומתקן שכר טוב לצדיקים.
ואנא פקרבך כ׳יר לי, וקד ג׳עלתך יא אללה יא רבי מכני, אן אקץ ג׳מיע רסאילך.
ואני קרבתך היא טובה לי. וכבר עשיתי אותך [לי] ה׳! אלוהים התומך אותי! שאספר את כל נפלאותיך שנעשו על ידי שליחיך.
לספר, ואספר כל שליחויותיך.
ופירשתי מלאכותיך שליחויותיך כמו ויאמר חגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳1.
1. חגי א יג.
ופסרת מלאכותיך רסאילך מת׳ל ויאמר חגי מלאך ה׳ במלאכות ה׳.
מלאכותיך – שליחותך, רוח הקדש הבא בלבי לאומרו.
Your mission Your message; the holy spirit that comes into my heart to say it.
אלהים, שתי – שמתי.
ואני קרבת אלהים – כנגד רחקיך (תהלים ע״ג:כ״ז).
וטעם לי טוב – כי זה הוא הטוב באמת.
שתי – חסר תי״ו השורש, כדרך: וכרתי להם ברית שלום (יחזקאל ל״ז:כ״ו), להתחברות שני תוי״ן.
מלאכותיך – לשון רבים, והיחיד מלאכה. ומזאת הגזרה מלאך, והמלה רבעיה, הנקרא כן בעבור שעושה תמיד מלאכת השם.
וכאשר יחכם המשכיל ויכיר מלאכות השם ויוכל לספרם בלבו או אל אחר, אז ידע דעת עליון ובעבור זה נברא כל האדם.
BUT AS FOR ME, THE NEARNESS OF GOD IS MY GOOD. In contrast to “all them that go astray from Thee” (verse 27).
MY GOOD. The meaning of my good is “this is the true good.”
I HAVE MADE. The root tav is missing in the word shati (I have made),⁠1 so that two tavs2are not joined.⁠3 Compare this to ve-kharati4 (and I will make) in and I will make an everlasting covenant with them (Jer. 32:40).
OF ALL THY WORK. Malakhotekha (thy work) is a plural. The singular is melakhah. The word malakh (angel) is related to it. It comes from a four-letter root.⁠5 An angel is called a malakh because it always does God’s work. An intelligent person acquires the knowledge of the Most High when he grows in wisdom and recognizes the works of God and can relate them in his heart or to another person. Man was created for this purpose.
1. From the root shin, vav, tav.
2. When a verb is conjugated in the first person perfect, a tav and a yod suffix are added to the root.
3. For it is hard to pronounce two tavs back to back.
4. From the root kaf, resh, tav.
5. Ibn Ezra apparently believes that its root is mem, lamed, alef, kaf.
ואני קרבת אלהים – הם הרשעים שהם רחקיך (תהלים ע״ג:כ״ז), ולפיכך יאבדו, אבל אני קרבת אלהים לי טוב שאצפה בקרבתי אליך שכר טוב לעולם הבא.
ובך שתי מחסי שתלמדניא לספר כל מלאכותיךב – כלומר כל מעשיך שאדע ואוכל לספר ולהבין בחכמת הטבע שהוא דעת כל מעשיך הגופניים התחתונים והעליונים ומשם אעלה לדעת מעשיך הרוחנים ואז אדע דעת עליון.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207 חסר: ״שתלמדני״.
ב. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207: ״מלכותך״.
ואני קרבת אלהים. בהדמותי אליו בעיון ובמעשה: מלאכותיך. מלאכת מלאכות בעניני הטבע:
וַאֲנִי בהיפך, קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב גמור והצלחה גמורה, שַׁתִּי בַּאדֹנָי ה׳ מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ. מילת ׳מלאכותיך׳ מורכב מן מְלאכות ומַלאכוּת1, לפי שמלאכת ה׳ ייראה בְּמַלְאֲכוּת ואלוקות, שנראה שאפילו מפעולות הטבע שברא ה׳ אלקים יש מהן הנראות לעין שהן מסודרות ומוגבלות ממלאך ה׳ פועל ומסדר נאות ולתכלית, וזהו אומרו ׳כל מַלְאֲכוֹתֶיךָ׳:
1. אך האבע״ז כתב: ׳מלאכותיך – לשון רבים, והיחיד מלאכה, ומזאת הגזרה מלאך וכו׳ הנקרא כן בעבור שעושה תמיד מלאכת ה׳⁠ ⁠׳.
קרבת – בספרים כ״י הקו״ף במאריך ובקצתם הרי״ש בחטף פתח ועיין מ״ש בישעיה סימן נ״ח.
מחסי – בספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים החי״ת בשוא לבדו ונכון לעשות כן שאין זה מן ט׳ רפין בלישן במסורת וסימן במזמור ס״ב במ״ג ומה שנמסר כאן במקרא גדולה ט׳ רפין בלישן וגם נקדו החי״ת בחטף פתח טעות הוא.
מלאכותיך – מלשון מלאכה ומעשה.
ואני וגו׳ – יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו.
שתי – שאשים מחסי בה׳.
לספר – לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת.
ואני – יש לי קיום מצד עצמי, כי קרבת אלהים לי טוב – שע״י קרבת אלהים לי, אמצא טוב ואושר,
ב. מצד ששתי בה׳ מחסי שמשגיח עלי בהשגחה מיוחדת ובזה שמתי מחסי,
לספר כל מלאכותיך – שאספר רק המלאכיות והרוחניות שהם עניני הנפש שהיא מלאך ה׳ בארץ לעבוד עבודתו והוא כאלהים לדעת טוב.
שתי – מלרע תחת מלעיל, ושית מוסיף על שים.
מלאכותיך – נקדו המ״ם פתח לעשותו מגזרת מלאך והו״ו חולם תחת שורק (במלאכות ה׳, חגי ב׳:ג׳) לעשותו מלשון מלאכה, שה׳ שלח מלאכיו (ע״ד עושה מלאכיו רוחות, למטה ק״ד:ד׳) לעשות מלאכתו, ושרש לאך שממנו מלאך ומלאכה הוא הלך בחילוף והפוך אותיות, המלאך הולך והמלאכה, הולכת ונעשית מעט מעט, ולמ״ד לספר כמו למ״ד לדבר בם (פרשת והיה אם שמע) מתוך הדבור ומתוך הסיפור.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים עג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים עג, מדרש תהלים תהלים עג, ילקוט שמעוני תהלים עג, רס"ג תפסיר ערבית תהלים עג, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים עג, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים עג, רס"ג פירוש תהלים עג – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים עג – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), ר׳ משה אבן ג'יקטילה תהלים עג – ההדיר ותרגם ד"ר דניאל יצחק, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות). לדוקטורט שלו על הפירוש, הקליקו כאן., רש"י תהלים עג, מיוחס לרשב"ם תהלים עג, אבן עזרא ב׳ תהלים עג, רד"ק תהלים עג, ר"ע ספורנו תהלים עג – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים עג – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים עג, מצודת ציון תהלים עג, מצודת דוד תהלים עג, מלבי"ם ביאור המילות תהלים עג, מלבי"ם ביאור הענין תהלים עג, הואיל משה תהלים עג

Tehillim 73 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 73 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 73, Yalkut Shimoni Tehillim 73, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 73, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 73, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 73, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 73, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 73, R. Moshe ibn Chiquitilla Tehillim 73 – Translated and annotated by Dr. Daniel Isaac (all rights reserved). This is a first draft of a forthcoming critical edition – all comments and corrections are greatly appreciated. For his dissertation about this commentary, click here., Rashi Tehillim 73 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 73, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 73 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Radak Tehillim 73, Sforno Tehillim 73, Shiurei Sforno Tehillim 73, Minchat Shai Tehillim 73, Metzudat Zion Tehillim 73, Metzudat David Tehillim 73, Malbim Beur HaMilot Tehillim 73, Malbim Beur HaInyan Tehillim 73, Hoil Moshe Tehillim 73

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×