Tehillim 62 – תהלים סב‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל⁠־יְדוּת֗וּן⁠ ^אמִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

For the leader. For Jeduthun. A Psalm of David.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל יְדוֹי דִידוּתוּן תֻּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise, by Jeduthun. A psalm of David.

רמז תשפב

למנצח על ידותון מזמור לדוד – על הדתות ועל הדינין שאתה עושה לנו דכתיב כי השח יושבי מרום ואחר כך תרמסנה רגל ואח״כ קומי וגו׳ שביה בת ציון.

ומג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בון מן אל ידותון אלליואני.

שבח לדוד בו משבח את המתמידים ממשפחת ידותון הלוי.

מזמור לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני ידותון הלוי.

[79א] למנצח על ידותון

קו׳ למנצח על ידותון יעני על שיר ידותון ועלי מא דֺכרנא מרארא.

It states “for the Master of Musicians (sung) by Jeduthun (la-mənāṣṣeaḥ ʿal)” intending ‘the song of Jeduthun,’ as discussed, several times.

על ידותון – שם כלי שיר.

ומדרש אגדה: על הדתות ועל הדינין הנגזרים על ישראל מאויביהם.

on jeduthun The name of a musical instrument. The Midrash Aggadah, though, [explains it to mean]: concerning the ordinances (דתות) and laws that are decreed upon Israel by their enemies.

ידותון – הוא כלי שיר ששמו הידות.⁠^א

א. כן בפירוש להלן תהלים ע״ז:א׳. קשה לפענח את כ״י ס״פ כאן.

למנצח לידותון – נועם פיוט תחלתו: לידותון, שחברו ידותון המשורר, או אחר חברו עליו.

ולהיותו כלי^א רחוק הוא.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הסופר השאיר מקום ריק עבור המלה.

FOR THE LEADER; FOR JEDUTHUN. A psalm which is to be performed to the tune of poem beginning with the word li-yeduthun.⁠¹ It was composed by the poet Jeduthun. On the other hand it may refer to a poem that someone composed regarding Jeduthun. It is far fetched to explain Jeduthun as being the name of a musical instrument.

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1. It appears that Ibn Ezra’s version of psalms read: li-yedutun. Our texts of Psalms read: al yedutun. See Minchat Shai. However, it is possible that the reading li-yedutun is due to a slip of the pen or a scribal error.

למנצח על ידותון מזמור לדוד – המזמור הזה עשאו דוד ונתנו אל ידותון לשורר.

ועל – כמו אל, וכן ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳) כמו אל י״י, וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א ב׳:י״א) כמו אל ביתו.

והמזמור הזה נאמר על לשון הגלות.

זה המזמור אמר על בני עמון שקרעו בגדי עבדי דוד אשר שלח לנחם את חנון מלכם על מיתת אביו, שאמרו לו שהם היו מרגלים¹. אמר:

1. בשמואל ב׳ (י א-ד) ׳וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֱשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ, וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם׳.

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן מִזְמוֹר לְדָוִד, אַךְ אֶל אֱלֹהִים וגו׳. אמר הגאון, אחרי ששלח דוד מלאכים אל חנון בן נחש מלך עמון, ובעצת שריו האנשי בליעל עשה להם הביזוי ההוא¹, אמר אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי. יאמר, רק באלקים אני בוטח, מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי. ומילת ׳אך׳ – ר״ל בלבד, על דרך ׳והיית אך שמח׳ (דברים ט״ז:ט״ו)²:

1. בשמואל ב׳ (י א-ד) ׳וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן וגו׳ וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו וגו׳, וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ, וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם׳.

2. ופירש שם: ׳תהיה שמח בלבד ובשמחתך לא יתערב עצבון׳. וראה לעיל (תהלים כ״ג:ו׳) והמצויין שם.

על ידותון – בגליון מ״ג כתוב על פי׳ הראב״ע נראה שהיה גורס לידותון ולי נראה שאין הכרע ובכל ספרים שלנו כתוב על ידותון וכך נדרש באגדת תהלים על הדתות ועל הדינים שאתה עושה לנו.

ידותון – שם כלי נגון.

למנצח – מזמור זה נחלק לג׳ חלקים

א. ידבר אל אויביו החורשים עליו רעה,

ב. מדבר אל נפשו שיבטח ויתחזק בה׳,

ג. תוכחת מוסר כי יש אלהים שופטים בארץ. (חלק א׳)

(ב) אַ֣ךְ אֶל⁠־אֱ֭לֹהִים דּֽוּמִיָּ֣ה נַפְשִׁ֑י⁠ מִ֝מֶּ֗נּוּ יְשׁוּעָתִֽי׃

Only for God does my soul wait in stillness; from Him comes my salvation.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרַם לֵאלָהָא שָׁתְקָא נַפְשִׁי מִנֵיהּ פּוּרְקָנִי.

Truly for God my soul is quiet; from him is my redemption.

למנצח על ידותון – אך אל אלהים דומיה נפשי. זה שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ו:ד׳) בטחו בה׳ עדי עד. אמר הקב״ה הוו יודעים במי אתם בוטחים במי שברא שני עולמים בשתי אותיות. שנאמר (שם) ביה ה׳ צור עולמים. העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה נברא בה״א. וכן הוא אומר (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. בה״א בראם. והעולם הבא נברא ביו״ד. לפיכך כי ביה ה׳ צור עולמים. ולמה נברא העולם הזה בה״א. מה ה״א כשאדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתים ולא חריצת לשון. כך בלא עמל ובלא יגיעה ברא הקב״ה את עולמו. שנאמר (תהלים ל״ג:ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו. (ישעיהו כ״ו:ה׳) כי השח יושבי מרום. ואחר כך תרמסנה רגל. ואחר כך (מיכה ד׳:י״ג) קומי ודושי בת ציון. כך אמר הקב״ה לישראל גואל אני אתכם אלא שתטרחו. ועל מה אני מטריח אתכם על ידותון. על הדתות ועל הדיינין שאני עושה לכם. לכך נאמר על ידותון.

אך אל אלהים דומיה נפשי כי ממנו ישועתי – וכן הוא אומר (דברי הימים ב כ׳:י״ב) ואנחנו לא נדע מה נעשה. אך הוא צורי וישועתי. מהו צורי. בתוקף בא עלי בעולם הזה ובשכר התוקף שהוא בא עלי יושיעני. משגבי לא אמוט רבה. גיהנם נקראת רבה מקום שהרשעים נופלין שם ואינן עומדים. וכן הוא אומר (יואל ד יג-יד) השיקו היקבים כי רבה רעתם המונים. המונים בעמק החרוץ. שכל מי שנופל שם דינו חרוץ לעולם. אותה שעה אל אמוט רבה. שנאמר (שם ט״ז) וה׳ מציון ישאג מירושלים יתן קולו. באותה השעה (שם) וה׳ מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. וכן בני קרח אומרים (תהלים מ״ו:ז׳) המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג הארץ. ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.

אך אל אלהים דומיה נפשי – וכן הוא אומר ואנחנו לא נדע מה נעשה.

אמא ללה פאצברי יא נפסי, לאן מן ענדה גות׳י.

אבל אם זה לה׳. נפשי! תמתיני בסבלנות לפי שמאצל ה׳ הישועה שלי.

אך, ברם לאלהים הוחילי נפשי כי מאתו ישועתי.

דומיה ודומי יש לפרשם תוחלת, כמו דבר יהונתן דומו עד הגיענו אליכם¹.

1. שמואל א׳ יד ט.

דומיה ודומי, יפסראן צברא מת׳ל קול יהונתן דומו עד הגיענו אליכם.

דומיה נפשי – מצפה נפשי, כמו: דום לי״י והתחולל לו (תהלים ל״ז:ז׳).

does my soul hope Heb. דומיה. My soul hopes, as: "Wait (דום) for the Lord and hope for Him" (Tehillim 37:7).

אך – אין שום עסק לנפשי נגד אלהים – אך דבר זה בלבד שדומיה לו. וכן כל אך שבמזמור.

אך – טעם אך – למה הוא.

נפשי דומיה – כטעם דום לי״י, דומו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳), על משקל על אלה אני בוכיה (איכה א׳:ט״ז), לבא ישועה לה, רק לשם לבדו.

ONLY FOR GOD. Only means the following:⁠¹ For whom² does my soul wait for salvation to come to it? [It waits] only for God.⁠³

The word dumiyyah (wait) is similar to the word dom (resign) in Resign⁴ thyself unto the Lord (Psalms 37:7) and dommu (tarry) in Tarry until we come to you (Samuel I14:9). Dumiyyah follows the vocalization of bokhiyyah (weep) in For these things do I weep (Lam. 1:16).

1. Only… is an answer to the question: For whom does my soul wait for salvation to come to it? The question is not stated but is implied in the statement: Only for God doth my soul wait in stillness.

2. Reading le-mi rather than le-mah.

3. The order of the words in Ibn Ezra is as follows: “The meaning of only is: For whom does my soul wait? – The word dumiyyah (wait) is similar to the word dom (resign) in Resign thyself unto the Lord (Psalms 32:7) and to dommu (tarry) in Tarry until we come to you (Samuel I14:9). Domiyah follows the paradigm of bokhiyyah (weep) in For these things do I weep (Lam. 1:16), for salvation to come to it. Only to God alone. “

4. Ibn Ezra renders this as, wait.

אך אל אלהים דומיה נפשי – לא תוחיל אל אל אחר כי ממנו תהיה לי ישועתי.

ופירוש דומיה – מחרישה ושותקת עד שתבא ישועת השם, כמו נאלמתי דומיה (תהלים ל״ט:ג׳), אלא שאותו שם וזה תאר.

אך אל אלקים דומיה נפשי. ׳נפשי דומיה׳ ומקווה¹ ׳אל אלקים׳ בלבד² שיושיעני³, לא במרמת מרגלים כאשר חשבתם: כי ממנו תשועתי. כי כל תשועה ונצחון שהשגתי, לא באה אלי כי אם מאתו:

1. ׳דומיה נפשי - מצפה נפשי כמו דום לה׳ והתחולל לו (לעיל לז)׳ (רש״י).

2. ומילת ׳אך׳ - ר״ל בלבד, על דרך ׳והיית אך שמח׳ (דברים טז טו) (שיעורים).

3. כ״כ רד״ק: ׳לא תוחיל אֶל אֵל אחר כי ממנו תהיה לי ישועתי׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

דומיה – ענין תקוה כמו דמינו אלהים חסדך (תהלים מ״ח:י׳).

אך וגו׳ – לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקוה נפשי כי מעולם ישועתי ממנו.

דומיה – תואר, ענין שתיקה.

אך אל אלהים דומיה נפשי – מה שנפשי דומיה ובלתי פוחדת משום דבר, הוא אך מחמת שמקוה לאלהים, כי ממנו תבא ישועתי.

דומיה – ביו״ד נוספת והראוי דוֹמָה וכן כגפן פריה (למטה קכ״ח:ג׳) צופיה הליכות ביתה (משלי ל״א:כ״ז) במקום פורָה צופָה.

(ג) אַךְ⁠־ה֣וּא צ֭וּרִי וִישׁוּעָתִ֑י⁠ מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹא⁠־אֶמּ֥וֹט רַבָּֽה׃

He only is my rock and my salvation, my stronghold. I shall not be greatly shaken.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרַם הוּא תּוּקְפִי וּפוּרְקָנִי מְשֵׁזְבִי לָא אֲזוּע בְּיוֹם עָקָא רַבָּא.

Truly he is my strength and my redemption, my savior, I shall not be shaken on the day of great distress.

אך הוא צורי וישועתי – מהו צורי תוקף, בתוקף הוא בא ובשכר התוקף שהוא בא עלי יושיעני.

משגבי לא אמוט רבה – גיהנם נקרא רבה מקום שהרשעים נופלים ואתם עומדים, וכן יואל אומר השיקו היקבים כי רבה רעתם המונים המונים בעמק החרוץ, מי שנוטל דינו שם חרוץ לעולם, אותה שעה לא אמוט רבה.

והו איצ׳א מעתמדי ומגית׳י ונאצרי פלא אמיל אבדא.

והוא גם המעמיד שלי והמושיע אותי והנותן לי נצחון וכך לעולם לא אמוט.

אך, והוא גם משעני וישועתי ונצחוני שלא אמוט לעולם. תרגם רבה ״אבדא״ לעולם. ולקמן כט ח תרגם ״כתירין״ מרובים. וקי ו תרגם ״כביר״ גדול.

וקו׳ לא אמוט יעני ישועתי ומשגבי רבה לא אמוט. אי נאצרי ומעקלי כתֺירא.

ורבה מצדר ינוב ען אלצפה כמא קאל כי אערוץ המון רבה (איוב לא:לד) ופי וצפה באלמצדר ינוב ואמא אדֺא נעﹼﹶתה פהו מדֺכר המון הגדול והעמיד המון רב (דניאל יא:יא). וכדֺלך תהום רבה לאן תהום איצֺא מדֺכר כקו׳ תהום אל תהום (תהלים מב:ח) יסורא עינות ותהומות.

It states, “I shall never be shaken” meaning ‘my deliverance and my haven are great; I shall never be shaken’ as my fortresses are many.

And “great (Rabbâ)” is a verbal noun in place of an attribute as in says “That I should (now) fear the great multitude” (Job 31:34). An attributive in place of a verbal noun. Now, if it qualifies it, then it is masculine – the great multitude and “a great multitude” (Dan. 11:11). Similarly, great depth (tehôm)as depth (tehôm) is also masculine as in the phrase; “deep to deep” (tehôm) (Ps. 42:8) referring to both springs and deeps.

לא אמוט רבה – מטות גדולות.

ומדרש אגדה: רבה – גהינם.

I shall not falter greatly Great falterings. According to the Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 62:2), "greatly" refers to Gehinnom.

לא אמוט רבה – לא אמוט לעולם, אך אקום מהרה.

אך – ולא היה לי מושיע זולתו. ובעבור שהזכיר למעלה כי ממנו ישועתי הזכיר כאן הוא ישועתי.

וטעם לא אמוט – אל תהום.

רבה – הפך משגבי, כי מצאנו תהום על לשון נקבה, תהום רוממתהו.

טעם לא אמוט – על מחשבת בן אדם שימוט.

HE ONLY IS MY ROCK. I have no savior outside of the Lord. David says¹ that God is his salvation because he earlier stated: From Him cometh my salvation (v. 2).

Lo emmot rabbah (I will not be greatly moved) is short for lo emmot el tehom rabbah (I will not slip into the great deep). The great deep is the reverse of my high tower.⁠² [We may interpret rabbah as being short for tehom rabbah] because we find the word tehom (deep) in the feminine.⁠³ Compare tehom romematehu⁴ (the deep made it grow) (Ezek. 31:4).

1. Literally, here states.

2. According to Ibn Ezra our verse reads: [God] is my rock, my high tower I will not slip into the deep pit.

3. The word rabbah (greatly) is in the feminine. Hence the noun tehom which it describes has to be a feminine. The problem is that tehom has the form of a masculine and appears as such in Scripture. See Job 28:14. Hence Ibn Ezra’s comment.

4. Romematehu is a feminine. Hence the word tehom which it governs is a feminine.

אך הוא צורי – הוא לבדו.

לא אמוט רבה – מיטה רבה, על דרך: כי יפול לא יוטל כי י״י סומך ידו (תהלים ל״ז:כ״ד). וכמוהו בזכר התאר בלי זכר המתואר: ומאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז) – ר״ל שה בריאה כעדר הקצובות, יענה עזות, והדומים להם. ועוד לפי שזכר אמוט סמך על המבין.

אך הוא צורי וישועתי. וכן לעתיד, הוא לבדו יהיה ׳צורי׳ להגין מכם ומכל עוזריכם: משגבי. שירוממני עליכם: לא אמוט - רבה. דעי לך ׳רבת׳ בני עמון, ש׳לא אמוט׳ ולא אזדעזע בשביל מלחמתך:

אַךְ הוּא צוּרִי וִישׁוּעָתִי מִשְׂגַּבִּי לֹא אֶמּוֹט [רַבָּה]. ׳רבה׳ היא רבת בני עמון, ואמר על דרך הקריאה, הוי ׳רבה׳, ׳אך הוא צורי׳ וגו׳¹:

1. בנדפס: ׳לא אמוט – רבה, דעי לך, רבת בני עמון, שלא אמוט ולא אזדעזע בשביל מלחמתך׳. ובפירוש ר״א מנולה: ׳מלת ׳אך׳ מורה על דבר זך בלי עירוב עניין אחר זולתו, כעניין ׳והיית אך שמח׳, ר״ל שמח בלבד בלי תערובת שום צער. אמר א״כ, לבד בה׳ דומיה נפשי וסובלת בכל צעריה וכאביה, אך הוא – אבל הוא, ר״ל חנון אויבו, אמר בלבו, צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה, העיר רבה שהיא חזקה עד מאוד היא צורי מנוסי ומפלטי לי אשר בגללה לא אמוט ממלכותי׳.

אך הוא צורי – ולא זולתו.

משגבי – ועל שהוא משגבי לזה לא אמוט נטיה רבה מבלי תקומה.

רבה – משגבי וישועתי רבה מאד, וכבר התבאר אצלי ששמות המופשטים יבואו לפעמים בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה.

אך – ולא תחשבו שיושיעני על ידי אמצעיים טבעיים, רק אך הוא צורי וישועתי – הוא לבדו בלא שליח ע״י דרך הטבע, וא״כ משגבי לא אמוט רבה מאד – אחר שמשגבי שמחזק אותי שלא אמוט הוא אלהית, א״כ הוא רב וגדול מאד.

רבה – תאר הפעל וענינו כמו הרבה, וכן רבת שבעה לה נפשנו (למטה קכ״ג:ד׳).

(ד) עַד⁠־אָ֤נָה׀ תְּה֥וֹתְת֣וּ^א עַל⁠־אִישׁ֮ תְּרָצְּח֢וּ כֻ֫לְּכֶ֥ם⁠ כְּקִ֥יר נָט֑וּי⁠ גָּ֝דֵ֗ר הַדְּחוּיָֽה׃

How long will you set upon a man, that you may slay him, all of you, as a leaning wall, a tottering fence?

א. תְּה֥וֹתְת֣וּ טעמים=א (וכן ברויאר ומג״ה)
• א=תְּה֥וֹתֲת֣וּ (חטף)
• תְּהֽוֹתְת֣וּ (געיה ומונח) = BHS (וכן במכון ממרא!).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַד אָן אַתּוּן מִתְרַגְשִׁין עַל גְבַר חָסִיד תִּתְעֲבְדוּן קָטוֹלִין כּוּלְכוּן הֵיךְ שׁוּר דְסָטֵי הֵיךְ גוּדָא רְעִיעֲתָא.

How long do you rage against a pious man? All of you will be slain, like a crooked wall, like a broken fence.

עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה – מלמד שהיו אנשי סדום נותנין עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותם אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאין ונוטלין את ממונם.

ואקול ללמתעדיין אלי כם תולבון עלי אנסאן ליקתלה ג׳מיעכם כחאיט מאיל וג׳דאר מנדחי.

וגם אומר למתפרצים [נגד מצוות ה׳]: עד כמה תבטחו בבני אדם [בענין] הריגת כולכם [הרי האדם הוא] כמו קיר נטוי או כמו גדר נפרצת [שיש בה פרצות].

עד, ואני אומר לזרים עד מתי תרוצון על אדם להרגו כולכם יחד כמו קיר נטוי וגדר דחויה.

אבל תהותתו היא מלה בודדת, ואפשר שגם היא נגזרת מן הוות שהוא נזק ופגע. ואפשר כי ענין כפלי אך אל אלהים, אך לאלהים, לשלול יראת בני אדם ותקותם גם יחד, והנה הראשון ביראה אמר בו ממנו ישועתי, והשני בתקוה אמר בו כי ממנו תקותי, וכן אמר בראשון גם עד אנה תהותתו על איש, ובשני אל תבטחי בעושק.

ואמא תהותתו פהי לפט׳ה מפרדה, וימכן איצ׳א אן תצרף מן הוות אלד׳י הו אד׳א ואפה. ויכון מעני תכרירה אך אל אלהים, אך לאלהים, לינפי ען כ׳וף אלנאס ורג׳אהם אג׳מע, פאלאול פי אלכ׳וף קאל פיה ממנו ישועתי, ואלת׳אני פי אלרג׳א קאל פיה כי ממנו תקותי, וכד׳לך איצ׳א פי אלאול עד אנה תהותתו על איש.

ואלת׳אני אל תבטחו בעשק.

ותהותתו ענדי פי מעני תהותתו אי תכׄופון ותפזעון.

וקרי תרצחו כלכם בקמצות אלרא פיכון מא לם יסם פאעלה עלי סביל אלדעא עליהם וקרי בפתחהא ויכון מסתקבלא מן אלתֺקיל אלמתעדי ואלפאעל מנה בן המרצח הזה (מלכים ב ו:לב) מן וצף אפעאלהם מתֺל תהותתו על איש.

וקו׳ כקיר נטוי לם ישבה פעלהם דֺאך לכן אלדֺי ילחק אלמפעול מנה ויכון איש אלמדֺכור קבל כאנה קאל ויהיה כקיר נטוי.

And “you attack” me (David), with the intent təhôṯṯû, as in they destroy and scattered in all direction.

The Rēsh of “be crush all of them” is vocalized with a Qāmās as it it is a passive verb (i.e., Puʾāl) uttered in prayer against them (the enemies). Or read with a Pattāḥ, as an imperfect transitive Piʾēl and its active participle is “that murderer has sent someone among us” (I Kings 6:32). It describes their behavior like “you attack a man.”

It states “a leaning wall.” It is not comparing their (enemies) action with that (wall), but the man previously mentioned, who is linked with the predicate, as if it said ‘he (the man) is like a leaning wall (wə-yihyę kə-qîr naṭuy).’

תהותתו – מנחם פירש מגזרת התיו לאכלה (ירמיהו י״ב:ט׳), ויתא ראשי עם (דברים ל״ג:כ״א), עד אנה תאספו על איש.

ולי נראה: שיש לפותרו לשון הוות ויהא ה״י ותי״ו שורש כאשר יאמר מן מת מַוֵת, כך יאמר מן יסוד הת הות. ולשון רבים הוות, והוא לשון מחשבת שבר ותרמית.

[ויש מפרשין: תהותתו – כמו: תאריכו לשונכם על בני אדם ברע, ודימוה ללשון הערב כשמרבה בדברים.]

כקיר נטוי – המוכן ליפול על בני אדם.

will you plan destruction Heb. תהותתו. Menachem (p. 69) explained it as derived from: "come (התיו) to eat" (Yirmeyahu 12:9); "He came (ויתא) to the head of the people" (Devarim 33:21). How long will you gather against a man? But it appears to me that it should be interpreted as an expression of הַוּוֹת destruction, and the "hey" and "tav" are the radical. As one says from מֵת, מוֹת, so shall we say from the root הֵת, הוֹת, and the plural is הוּוֹת. It is an expression of a destructive and deceitful plot. Others explain תְּהוֹתֲתוּ as "you extend.⁠" i.e., you extend your tongue on the sons of men with evil, and they compared it to Arabic, when one speaks overly much.

as a leaning wall which is ready to fall upon the sons of men.

(ד-ה) תהתתו – לשון הוות, כמו: תהותו.

כקיר נטוי – כלומר: כשאתם באים על האדם להרגו כקיר הנטוי, שיפול פתאום על האדם, כשרוצה לשאת עצמו ולקום, יועצים להדיחמו.

על כן יוכיחם לאמר: עד אנה תהותתו – מגזרת הוות (תהלים נ״ב:ד׳), תחשבו עליו.

ונמצא רי״ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו, כמו: ובמים לא רוחצת (יחזקאל ט״ז:ד׳), כי הקמץ והשורק והחולם ימצאו בבנין הזה, וזה דרך תפלה.

וטעם כקיר נטוי – שתהיו ככה, ונטוי על משקל עצום.

או הוא מהפעלים היוצאים, והעד: הדחויה שהטעם כפול.

HOW LONG? I shall not be moved refers to the thoughts of people who imagine that David will slip. David therefore chastises them by saying How long will ye set upon a man? Tehotatu (will ye set on a man) is related to the word havvot (events), in “Your tongue imagines events” (Psalms 52:4).⁠¹ [Tehotatu al ish (will ye set on a man) means,] you think about a man.⁠² The resh of terotzechu (that you may slay him) is vocalized with a kametz.⁠³ Terotzechu is therefore a pual.⁠⁴ It is like the word ruchatzt⁵ (washed) in neither wast thou washed in water (Ezek. 16:4), for the pu’al is vocalized with kametz, shuruk or cholam.⁠⁶ Terotzechu (that ye may slay him)⁠⁷ was uttered in prayer.⁠⁸

Ke-kir natuy (as a leaning wall) means, may you be as a leaning wall. Natuy (leaning) follows the paradigm of atzum (mighty).⁠⁹ On the other hand natuy might be a transitive verb.⁠¹⁰ The word ha-dechuyah (tottering)⁠¹¹ is proof, for Scripture repeats itself.⁠¹²

1. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on 52:4.

2. You think evil thoughts regarding a man.

3. A kametz katan beneath the resh.

4. And not a piel. If terotzechu was a piel then it would have been vocalized with a pattach beneath the resh.

5. Which is a pu’al.

6. It is usually vocalized with a shuruk. Hence Ibn Ezra’s comment.

7. Ibn Ezra renders terotzechu, may you will be murdered.

8. Ibn Ezra interprets our verse as follows: How long will ye set upon a man? May you all be slain, may you be as a leaning wall, as a tottering fence.

9. It is an adjective.

10. In the pa’ul.

11. Dechuyah is a transitive verb in the pa’ul.

12. Natuy is parallel to dechuyah. Both are verbs in the pa’ul.

עד אנה תהותחו – אמר כנגד האויבים: עד אנה תחשבו הוות על כל איש ואיש מישראל.

תרצחו כלכם – יהי רצון שתרצחו כלכם ותהיו כקיר נטוי וכגדר הדחויה שהם קרובים לנפל כלומר כל ימיכם תהיו בפחד ובסוף תמותו על ידי רציחה. ומלת תרצחו בקמץ ברי״ש לבן אשר והוא מבנין שלא נזכר פועלו מהדגוש כי קמץ חטף ושורוק אחדים בענין כמו כלו תפלות (תהלים ע״ב:כ׳) לא כרת שרך (יחזקאל ט״ז:ד׳) ובן נפתלי קורא תרצחו בפתח הרי״ש ואנו סומכין על קריאת בן אשר.

עד אנה תהותתו על איש. אמנם אתם, עבדי חנון מלככם, ׳עד אנה׳ תשימו הוות ומחשבה רעה בדמיונו¹: תרצחו כולכם. באופן שאהרוג את ׳כולכם׳ כקיר נטוי², אחר שתפלו בידינו עם הדרעזר, ותהיו ׳כקיר נטוי׳ וגדר הדחויה במפלתכם הראשונה:

1. של חנון. וי״ג ׳בדמיוני׳, ע׳ כת״י. ׳תהותתו - מגזרת הוות תחשבו עליו׳ (אבע״ז). רש״י: ׳לשון הוות ויהא ה״א ותי״ו שורש כאשר יאמר מן מת מות, כך נאמר מן יסוד הת הות ולשון רבים הוות והוא לשון מחשבת שבר ותרמית׳.

2. ׳רי״ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו, כמו ובמים לא רוחצת׳ (אבע״ז). ׳יהי רצון שׁתרָצחו כולכם ותהיו כקיר נטוי וכגדר הדחויה שהם קרובים לנפול, כלומר, כל ימיכם תהיו בפחד ובסוף תמותו ע״י רציחה. ומלת תְּרָצְּחו. בקמ״ץ הרי״ש לבן אשר, והוא מבנין שלא נזכר פעלו מהדגוש׳ (רד״ק). ׳יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע״י רציחה׳ (מצודות).

ואמר כנגד שרי חנון שיעצוהו לבזות כל כך מלאכי דוד, עַד אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל אִישׁ, עד אנה [תרעו את] חנון. ׳תהותתו׳ – מלשון ׳הוות׳¹, כי אתם תהיו סיבה לרעתו. ועוד, תְּרָצְּחוּ כֻלְּכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה, כי כשאחד נוטל אבן אחת מכותל רעוע, כל האבנים תיפולנה, גם אני [אבוא] על חנון להינקם ממנו, וגם אתם תרוצחו עמו²:

1. ראה רש״י ואבע״ז.

2. ׳רי״ש תרצחו קמוצה, על כן הוא פועל שלא נקרא שם פועלו׳ (אבע״ז).

תרצחו – סנהדרין פרק חלק פיסקא אנשי סדום דרש רבא מאי דכתיב עד אנה תהותתו על איש תרצחו כלכם וגו׳ מלמד שהיו נותנים עיניהם בבעלי ממון ומושיבין אותו אצל קיר נטוי ודוחין אותו עליו ובאו ונוטלין את ממונו. נראה שהמדרש קורא תרצחו בפתחות הרי״ש מן ועתה מרצחים. ירצחו שכמה וכך היא קריאה בן נפתלי ומחזורא רבא ובעל אות אמת אבל קריאת חכמי טבריא ור׳ פינחס ראש הישיבה והראב״ע רי״ש תרצחו קמוצה וחטופה מפני דגשות הצד״י ועלייהו סמכינן משום דב״א קאי כוותייהו.

תהותתו – מלשון הוות ושבר.

כקיר – גדר ענין כותל בית וחצר.

עד אנה – עד מתי תחשבו הוות על כל איש ואיש.

תרצחו – יהי רצון שתרצחו כולכם ובתחלה תהיו ככותל הנטוי לפול וכגדר הנדחה ממקומה כן תהיו בתחלה בפחד ואימה ובסוף תמותו ע״י רציחה.

תהותתו – שרשו הות, בשקל תכוננו.

על איש – על ידי איש, ומלת על נמשך לשתים, קיר נטוי (על) גדר הדחויה.

עד אנה תהותתו על איש – אתם תביאו הוות ושבר בשביל איש, שעל ידי שאול תרצו להביא הוות על דוד, ובזה תרצחו כולכם – שהגם שתעשו זאת בסבת שאול גם אתם נחשבים כרוצחים, כי אתם דומים כקיר נטוי (על) גדר הדחויה – שגדר רעוע עומד תחת קיר הנטוי ליפול, והקיר הנטוי נופל על הגדר ומפילו על איש העומד תחתיו והרגו, שבזה אין לומר שעקר ההורג היה הקיר שהוא דחה את הגדר, כי גם הגדר סבב מיתת האיש, שאם היה הגדר חזק לא היה נופל ע״י הקיר, והגם שהקיר נטוי עליו היה נשאר עומד ולא היה הורג את האיש שתחתיו, וא״כ הרצח מיוחס אל שניהם, אל הגדר שהרג, ואל הקיר שהפילו, כן בנמשל שאול דוחה אותם להפיל אותם על דוד ולרצחו, ובכל זה תיוחס הרצח גם אליהם מצד שהם דומים כגדר הדחויה שאינו חזק לעמוד בפני הקיר, שאם היו חזקים בדעתם לא היו שומעים לקול שאול לרצוח בחנם והיו עומדים נגדו, וא״כ הגם שתהותתו הוות על ובשביל איש מכל מקום תרצחו כולכם, וגם אתם אשמים בדבר.

תהותתו – תביאו הוות וצרות אולי נקראו המאורעות הבלתי טובות הוֹת וכאן הוא פִעֵל מן המרובעים.

תרצחו כלכם – יש להניח שהוא פִעֵל והנכונה בכל הנוסחאות היא תְּרַצְחוּ בפתח ובהעדר הדגש בצד״י מפני אות גרונית שאחריה ע״ד וישאו ויסעו, כלכם מרצחים אתם ובא בפִעֵל להורות גודל תאותם לרצוח, וכן נקרא ההורג בבלי דעת רוצח וליהורם בן אחאב קרא מרצח (מלכים ב׳ ו׳:ל״ב).

וכלכם עומד במקום שנים, כולכם מרצחים, כולכם כקיר נטוי וכגדר הדחויה המאיימים תמיד על האדם לנפול עליו, כן אין יושב לבטח מפניכם.

גדר הדחויה – גדר היא של אבנים ערוכות זו על גב זו בלי מלט בנתים (וגדר אבניו נהרסה, משלי כ״ד:ל״א) ואם ידחנו איש מצד זה יפול על האדם שמצדו האחרת.

(ה) אַ֤ךְ מִשְּׂאֵת֨וֹ׀ יָ֥עֲצ֣וּ לְהַדִּיחַ֮ יִרְצ֢וּ כָ֫זָ֥ב⁠ בְּפִ֥יו יְבָרֵ֑כוּ וּ֝בְקִרְבָּ֗ם יְקַֽלְלוּ⁠־סֶֽלָה^א׃

They have counseled to thrust him down from his height. They delight in lies; they bless with their mouth, but they curse inwardly. Selah.

א. יְקַֽלְלוּ⁠־סֶֽלָה א=יְקַֽלֲלוּ⁠־סֶֽלָה (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרַם כַּד יוֹמוּן לְאוֹטָבָא מִתְמַלְכִין לְמִנְדַח יְחַזוּן כִדְבוּתָא בְּפוּמְהוֹן יְבָרְכוּן וּבְלִבְּהוֹן יְלַטְטוּן לְעַלְמִין.

Truly when they swear to do good, they take counsel to attack; they will tell lies; with their mouth they will bless and with their heart they will curse forever.

פאמא מן חמלה ראיה עלי אן ידחו אלנאס פהו ירצ׳א מנהם באלכד׳ב אן יכונוא באפואהם יבארכון, ופי נפוסהם ישתמון סרמדא.

ואילו מי שעלה בדעתו שידחה בני אדם [המפריעם לדרכו] אם כך הוא יתרצה מהם בדברי שוא וזאת שתהיה בפיות שלהם מברכים אותו ואילו בלבבות שלהם תמיד מקללים אותו.

אך, אבל מי שנשאו לבו ומחשבתו להדיח בני אדם הרי הוא רוצה מהם את הכזב כלומר שיהו מברכים בפיהם ובלבם יצפו למפלתו סלה. תרגם קרבם ״נפוסהם״ וראה לקמן קג א.

וק׳ אך משאתו צֺמיר אלאיש [79 ב] יעני בה נכסה פיקול מן היבתה אשארוא עליהם באٓרא יטֺהרון בהא נﹸצחהﹺ ובאטנהא כׄדֺלאנה לאנהם מראגון לה מסתסרון בעדאותא כמא קאל בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה.

The phrase “from his ranks” is the subject of “man” (of the previous verse). Meaning; his defeat, as stated out of fear of him, they advise them with opinions which they articulate sincerely, but inside themselves they have deserted him as they are secretly plotting with his enemies as stated, “they bless with their mouths, while inwardly they curse, Selah.”

משאתו – לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם לכם גמולכם יעצתם להדיח עליו הרעה.

בפיו – של כל אחד ואחד מהם יברכו, ובקרבם – ובמחשבותם יקללו סלה.

because of his loftiness Because you are afraid of people perhaps he will reign and repay you your recompense, and your counsel is to cause harm to fall upon him.

with his mouth of each of them they bless.

but inwardly But in their thoughts they curse forever.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אך משאתו – הטעם כמו: הלא שאתו תבעת אתכם (איוב י״ג:י״א), כי נשא אשא להם (הושע א׳:ו׳).

והזכיר להדיח – אותו בכזב אחר גדר הדחויה.

FROM HIS HEIGHT. The word se’eto (his height) is similar to se’eto (his majesty) in Shall not His majesty terrify you (Job 13:11) and naso essa (I should pardon) in that I should in any wise pardon them.⁠¹

David complains² that his enemy wants to thrust him down behind a tottering fence with their lies.

1. All these words come from the root nun, sin, alef (raise, lift up, exalt).

2. Literally, mentions.

אך משאתו – מגדולתו של האל ומרוממותו כי זכר אלהים וצורי.

ואמר כי יעצו איש את אחיו להדיח זה את זה מרוממות האל שלא יפנו אליו כי לא יחשבו כי האל יודע מעשיהם ומחשבותם לפיכך ירצו כזב שמדברים אחד בפה ואחד בלב כי ידמו כי אין יודע לבבם ויברכו בפיהם ויקללו בקרבם.

ואמר בפיו ואמר בקרבם – לשון יחיד על כל אחד ואחד ולשון הרבים על הרבים בכלל וכן דרך המקרא במקומות רבים.

אך משאתו יעצו להדיח. אמנם כי אלה שיעצו את מלכם¹ לבזות את המלאכים אשר שלחתי, יעצוהו בזה להדיחו ולהסירו ׳משאתו׳ וממעלתו², ולכן ירצו כזב - רצו לומר לו ששלחתי אותם למרגלים, שהוא ׳כזב׳: בפיו. של ׳כזב׳³, כלומר, בפה דובר כזב יברכו את מלכם הנזכר, ובקרבם יקללו, שהם שונאים אותו, ובשנאתם יעצו אותו זאת העצה הרעה:

1. י״ג ׳מלככם׳.

2. ׳שאת׳ הוא מלכות׳

3. בפיו של אותו הנזכר, שהוא ׳כזב׳. כי עד כה דיבר לשון רבים, והיה צ״ל ׳בפיהם׳ (ראה רד״ק).

אַךְ מִשְּׂאֵתוֹ יָעֲצוּ לְהַדִּיחַ. יאמר, אלה האנשים יעצו זה חנון עצות רעות להדיחו ׳משאתו׳ ומלכותו¹: יִרְצוּ כָזָב. הם אינם מאמינים מה שיעצו אותו, כי בְּפִיו יְבָרֵכוּ וּבְקִרְבָּם יְקַלְלוּ סֶלָה – ׳בפיו׳ של חנון שמכניסים דברי עצותיהם באזניו:

1. ׳שאת׳ – מעלה, ראה מש״כ בבראשית (ד ז, מ״ט:ג׳).

יקללו סלה – הקו״ף במאריך והלמ״ד בשו״א ובלא דגש.

משאתו – ענין הרמה.

כזב – ענין דבר הנפסק כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).

אך משאתו – ר״ל הן לא הרעותי את אחד מהם אך כל אחד מהם בעבור רוממתו וגאותו יעצו ביניהם להדיחני מן העולם ורוצים הם בהכזב הנאמר עלי בפני שאול.

בפיו – כ״א מהם מברך אותי בפיו מן השפה ולחוץ אבל בקרב לבם מקללים אותי לעולם אף בעת שמברכים אותי בפה.

משאתו – מוסב על שם איש הנזכר, מפחדו של שאול.

להדיח – שרשו נדח ומשתתף עם דחה, לדחות את הגדר.

אך משאתו יעצו להדיח ירצו כזב – מה שהם אומרים שמה שהם ידחו את הגדר על דוד להרגו הוא מפני שאתו ופחדו של שאול שהוא הקיר המפיל אותם להדיח את הגדר, בזה ירצו כזב, הוא טענה של כזב ולא ירצו את עונם בזה, כי מבואר הפך שהם עושים דבר זה מלבם ומרצונם לא מפני פחד שאול, כי בפיו יברכו – כי שאול צוה להם להתראות לפני דוד כאוהבים ולחקור ולרגל את מקומו, כמ״ש (שמואל א כ״ג כ״ב) לכו נא הכינו עוד וראו את מקומו כי אמר אלי ערום יערים הוא, והם מה שמברכים אותי בפני ומתדמים כאוהבים הוא רק בפיו של שאול – מפני ששאול צוה להם כך, אבל בקרבם יקללו – והם שונאים לי ודורשים רעתי בעצמם לא משאתו של שאול,

סלה סיום הענין. (חלק ב׳)

אך משאתו וגו׳ – כל עצתם היא רק להדיח איש מגדולתו ושאתו, ולמען לא ישמר מהם בפיהם וברכוהו, כלומר יכבדוהו בדבריהם כאילו מוכנים הם לכרוע על ברכיהם לפניו, ובקרבם בוזים אותו והוא קל וחסר הערך בעיניהם.

סלה – זה דרכם תמיד, ועיין מה שכתבתי נ״ה:י״ט.

(ו) אַ֣ךְ לֵ֭אלֹהִים דּ֣וֹמִּי נַפְשִׁ֑י⁠ כִּֽי⁠־מִ֝מֶּ֗נּוּ תִּקְוָתִֽי׃

For God only wait in stillness, my soul; for from Him comes my hope.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּרַם לֶאֱלָהָא שְׁתוּקִי נַפְשִׁי אֲרוּם מִנֵיהּ סַבְרִי.

Truly be silent for God, O my soul, for my hope comes from him.

אמא ללה פאצברי יא נפסי לאנה רג׳אי.

אם זה [הסבלנות] לה׳. תמתיני בסבלנות נפשי! לפי שהוא התקוה שלי.

דומי, הוחילי נפשי כי הוא תקותי, דומי–תוחלת כדלעיל ב.

דומו אלהים – שונה את דבריו שאמר למעלה שדומיה נפשי (תהלים ס״ב:ב׳) להם.

כי ממנו תקותי – ולא מבני אדם.

אך – ואני אומר לנפשי אך לשם לבדו דומי נפשי.

ONLY FOR GOD. Howbeit, I say to my soul: My soul, wait only for God.

אך לאלהים – ע״ד ועצת רשעים רחקה מני (איוב כ״ב:י״ח) אבל נפשי אל תהי בעצתם אלא לאלהים לבדו דמי והוחילי.

כי ממנו תקותי – לא מאחר והוא יצילני מהם וממחשבותם.

אך לאלקים דומי נפשי¹. המתיני עד צאת המלכים להלחם בעזרת אלקינו: כי ממנו תקותי. כי כל תקות נצחוני היא מאתו לבדו:

1. ׳אך - ואני אומר לנפשי אך לשם לבדו דומי נפשי׳ (אבע״ז), ׳אבל נפשי אל תהי בעצתם אלא לאלהים לבדו דומי והוחילי. כי ממנו תקותי, לא מאחר, והוא יצילני מהם וממחשבותם׳ (רד״ק).

אַךְ לֵאלֹהִים וגו׳, אַךְ הוּא צוּרִי וגו׳. כמו [שביארנו] לעיל (תהלים ס״ב:א׳-ב׳):

אך וגו׳ – אינני חושש להם אך נפשי תקוה לאלהים כי מעולם בא לי תקותי ממנו.

אך – מדבר עם נפשו,

את נפשי! דמי אך לאלהים כי ממנו תקותי – תקותי אל הישועה היא ממנו, וכן הוא באמת צורי וישועתי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) אַךְ⁠־ה֣וּא צ֭וּרִי וִישׁוּעָתִ֑י⁠ מִ֝שְׂגַּבִּ֗י לֹ֣א אֶמּֽוֹט׃

He only is my rock and my salvation, my stronghold. I shall not be shaken.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנועודהכל

בְּרַם הוּא תוּקְפִי וּפוּרְקָנִי מְשֵׁזְבִי לָא אִזְדַעְזַע.

Truly he is my strength and my redemption, my savior, I shall not be shaken.

והו איצ׳א מעתמדי ומגית׳י ונאצרי פלא אמיל.

והוא גם כן צורי והנותן לי איתנות והמושיע אותי. והנותן לי את הנצחון ואם כך אינני סר [מהדרך הנכונה].

אך, והוא גם משעני וישועתי ונצחוני ולכן לא אמוט.

אך – פעמים רבות היה צורי וישועתי.

He has been my rock and my salvation many times.

וכפל עוד ואמר: אך הוא צורי – לחזק הבטחון בו ואבטח בו שיהיה עוד משגבי שלא אמוט כלל וזה בצאתי מהגלות לפיכך לא זכר רבה.

אך הוא צורי. הוא לבדו מגן לי מן האומות: וישועתי. במלחמה: משגבי. לרומם אותי על האויבים במלחמה, ובכן לא אמוט - בהיותי ממתין הזמן הנאות להלחם עמהם:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנוהכל

(ח) עַל⁠־אֱ֭לֹהִים יִשְׁעִ֣י וּכְבוֹדִ֑י⁠ צוּר⁠־עֻזִּ֥י מַ֝חְסִ֗י בֵּאלֹהִֽים׃

Upon God rests my salvation and my glory; the rock of my strength, and my refuge, is in God.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל אֱלָהָא פוּרְקָנִי וִיקָרִי תְּקוֹף עוּשְׁנִי סִִבְרִי בֶּאֱלָהָא.

My redemption and my honor is on God; the strength of my might, my hope, is in God.

ומן ענדה ג׳ות׳י וכרמי, פלד׳לך הו מעתמד עזי ומכני.

ומאצל ה׳ הישועה שלי והכבוד שלי ולכן הוא המבטח שלי והעוז שלי והאיתנות שלי.

על, ומאצלו ישעי וכבודי לפיכך היא צור מעזי ומחסי.

על – אם כן אין עלי לבקש שאושע ויהיה הכבוד לי רק על השם שהוא יושיעני ויכבדני.

UPON GOD. Since God is my salvation and rock,⁠¹ I do not have to try to seek ways to save myself and be glorified for doing so. On the contrary, it is for God to save me and glorify me.

1. Literally, this being so.

על אלהים ישעי – שיוציאני מהגלות שאני בה בצרה.

וכבודי – שאני נקלה בגלות והוא יהיה עוד כבודי כשיוציאני מהגלות יכבדוני כל העמים כמו שאמר והיו מלכים אומניך (ישעיהו מ״ט:כ״ג).

והוא צור – עוזי ומחסי בו לא באחר.

על אלקים ישעי וכבודי. וכן הנצחון והכבוד שיהיה לי כאשר אלכוד רבת בני עמון ואסיר עטרת מלכם מעל ראשו¹, לא אייחס לגבורתי, אלא ל׳אלהים׳, והוא צור עזי - מגן מלכותי: מחסי באלקים. כי לעולם ׳מחסי באלהים׳:

1. בשמואל ב׳ (יב כו) וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר המלוכה: כז) וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים: כח) ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה: כט) ויאסף דוד את כל העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה: ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד:

ואמר, עַל אֱלֹהִים יִשְׁעִי וּכְבוֹדִי, ועליו מוטל הדבר להושיע את עמו ישראל, כי כן נשבע לאבותנו, לפי שהוא צוּר עֻזִּי, ׳עוזי׳ היינו מלכותי, ומַחְסִי הוא בֵּאלֹהִים:

על אלהים – ר״ל הלא על אלהים מוטל ישועתי ולהשאיר אותי בכבודי כי הוא הבטיחני על המלוכה ועליו לקיים.

צור עוזי – הוא מאמץ כוחי ולזה אחסה בו.

על אלהים – ר״ל הוא מקוה מאלהים ישע וכבוד שהיא המלוכה, וזה אין ה׳ מחויב לעשות לו כי יש כמה צדיקים שלא ישיגו כבוד ומלוכה בעוה״ז, רק מצד שה׳ הבטיח לו את המלוכה,

על אלהים ישעי וכבודי – הוא דבר שקבל ע״ע לעשות לי, אבל צור עזי מחסי שישמור אותי מאויב, זה נמצא באלהים – שגם בלי הבטחה דרכו לשמור את חסידיו.

על אלהים ישעי – על במקום אל, כמו וילך אלקנה הרמתה על ביתו (שמואל א׳ א׳:י״א) במקום אל, וישעי מלשון ואל קין ואל מנחתו לא שעה (פרשת בראשית) ור״ל צִפִיָתִי וכבודי מאתו צִפִּיתִי; או כבודי, ע״ד רננו צדיקים בה׳ יתהלל כל הנשבע בו, זה לי לעבוד כי הוא לי לאלהים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) בִּטְח֘וּ ב֤וֹ בְכׇל⁠־עֵ֨ת׀ עָ֗ם⁠ שִׁפְכֽוּ⁠־לְפָנָ֥יו לְבַבְכֶ֑ם⁠ אֱלֹהִ֖ים מַחֲסֶה⁠־לָּ֣נוּ סֶֽלָה׃

Trust in Him at all times, you people. Pour out your heart before Him; God is a refuge for us. Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

סִבְרוּ בְּמֵימְרֵיהּ בְּכָל עִדָן עַמָא דְבֵית יִשְׂרָאֵל שְׁרוֹ קָדָמוֹי זְחוֹחֵי לִבְּכוֹן אֲמָרוּ אֱלָהָא סְבַר לָנָא לְעָלְמִין.

Hope in his word at all times, O people of the house of Israel; pour out the pride of your hearts in his presence;⁠¹ say, “God is our hope forever.”

1. Presence: + and pray in his presence with all your heart.

בטחו בו בכל עת – אמר רבי חייא בר אבא דמן יפו הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם היאך היא עומדת בתוכו. אלא הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחוריה. והיכן הוא פירושה אנשי כנסת הגדולה פירשוה (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו׳ ואתה מחיה את כלם. ומנין שכבודו של הקב״ה מלא עולם שנאמר (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. א״ר חייא בשם רבי מעלי בכורים כך היו מזמרים (תהלים ק״נ:ו׳) כל הנשמה תהלל יה. מהו תהלל יה כל שעה שהיא עולה ויורדת בגוף אנו חייבים לומר הללויה. תהלל יה על הנפלאים שהוא עושה עמנו בכל שעה שלא להפליג ממנו שעה אחת. הוי בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם אלהים מחסה לנו סלה.

ואת׳קו בה פי כל וקת יא קום, ואכ׳לצוא לה קלובכם קאילין אללה מכננא סרמדא.

העם! תבטחו בו בכל זמן. ותשלימו בלבכם כאשר תאמרו: ה׳ הוא האיתנות שלנו תמיד.

שפכו, עבדוהו בכל לבבכם לאמר ה׳ מחסנו סלה. תרגם שפכי ..אכ׳לצוא״ הכוונה יהיו לבותיכם שלמים לפניו ללא שיור בכל טוהר המחשבה. ותרגמתי עבדוהו כי לא היה לי מוצא אחר.

בטחו – אחר שהוכיח המהותתים, שב לדבר אל עם השם: בטחו בו, על כן בלשון רבים.

אלהים מחסה לנו סלה – כי עם – מעם השם.

TRUST IN HIM. After the psalmist chastises those who plan evil, he goes back to speak to God’s people. He tells them: Trust in God. The psalmist therefore employs the plural.

GOD IS A REFUGE FOR US. SELAH. The poet says for us, for he is included in God’s people.⁠¹ The psalmist employs the phrase God is a refuge because he earlier said:⁠² And my refuge, is in God (v. 8).

1. Mentioned in the previous verse.

2. Literally, because it is parallel.

בטחו – אמר לבני הגלות: בטחו בו בכל עת.

וטעם בכל עת – אף על פי שארך זמן הגלות ולא באה עת הגאולה בטחו בו בכל עת שיביא לכם הגאלה.

עם – ר״ל עם אלהים.

שפכו לפניו לבבכם – כלומר בתשובה שלמה ובלב כי אז יביא לכם הגואל.

כי אלהים מחסה לנו – ולא יהיה מחסה כזב מחסהו כמו שהוא מחסה בני אדם על כן אמר אחריו אך הבל בני אדם.

בטחו בו בכל עת עם. ואתה¹, המון עם ישראל הטרודים בקיבוץ ממון², שפכו לבבכם - הכניעו לבכם בתפילה לפניו שיצליח, כי אמנם אלהים מחסה לנו - אין לנו לבטוח על אותות השמים, כי אין לנו תקוה ומגן מכל צד זולתו³:

1. נראה שצ״ל ׳ואתם׳, ועיין כת״י.

2. ׳עָם - רצונו לומר עַם אלהים׳ (רד״ק), ׳אחר שהוכיח המהותתים שב לדבר אל עם השם בטחו בו על כן בלשון רבים׳ (אבע״ז).

3. ע״פ העניין העולה בבמדבר כח יא ותחילת ראה וכו׳

[ונפנה] לנגד ישראל ואמר, בִּטְחוּ בוֹ בְכָל עֵת עָם שִׁפְכוּ לְפָנָיו לְבַבְכֶם, לפי שאֱלֹהִים מַחֲסֶה לָּנוּ סֶלָה. יאמר, אל תצעקו בקולות, רק ׳שפכו לפניו לבבכם׳, כי בוודאי ישמע לקולכם, [כי הוא ה׳] לא שינה¹, וכבר אמר (דברים ד׳:כ״ט) ׳ומצאת כי תדרשנו בכלל לבבך ובכל נפשך׳. וקראם ׳עם׳ על צד הביזוי, כלומר המון, על דרך ׳אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה׳ (איוב י״ב:ב׳)²:

1. ׳אני ה׳ לא שניתי׳ (מלאכי ג׳:ו׳).

2. ראה מש״כ שם, ושם לעיל (ספורנו איוב י״א:י״א) ׳אנשי ההמון שהם בלתי מוכנים לעיון׳. ובנדפס: ׳המון עם ישראל הטרודים בקיבוץ ממון׳.

בטחו בו – בי״ת בו רפה.

עם – אתם בני עמי בטחו בו בכל עת.

שפכו לפניו לבבכם – בתפלה כי הוא מחסה לנו מעולם.

בטחו בו עם – אתם עם בטחו בה׳, כי הבטחון בה׳ י״ל יתרון מבטחון על דבר אחר,

א. שהבטחון על דבר אחר על בני אדם וכדומה, לא יבטח בו בכל עת, כי בעת רעה לא יוכל להושיעו, אבל על ה׳ תבטחו בכל עת

ב. שהבטחון על בני אדם לא תוכלו לגלות לו כל מצפוני לבכם, שיש דברים שיתבייש מגלות לבני אדם, אבל לפני ה׳ תשפכו לבבכם לגלות כל מצפוני לב,

ג. שאלהים מחסה לנו – שבאדם רק יבטח, אבל בה׳ ימצא מחסה, כמ״ש טוב לחסות בה׳ מבטוח באדם כמש״פ שם,

סלה – סיום הענין. (חלק ג׳)

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) אַ֤ךְ׀ הֶ֥בֶל בְּנֵֽי⁠־אָדָם֮ כָּזָ֢ב בְּנֵ֫י אִ֥ישׁ בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת⁠ הֵ֝֗מָּה^א מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד׃

Men of low degree are vanity, and men of high degree are a lie. If they are laid in the balances, they are together lighter than vanity.

א. הֵ֝֗מָּה א=הֵ֝מָּה (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרַם לְמָא בְּנֵי נָשָׁא כַּדִיבָא בְּנֵי גְּבַר כַּד יִסְבּוּן בְּנֵי נָשָׁא בְּמִסְחֲתָא יִתְקְלוּן מַזָלְהוֹן הִנוּן גַרְמֵיהוֹן מִן לְמָא הֲוָון כַּחֲדָא.

For the sons of men are nothing, the sons of a man are deceit; when they take wives, their fates are weighed in the balances; they themselves came to be altogether out of nothing.

ואמא בני אדם פהבא, ובנו אלבשר פכד׳ב, לו רפעא פי מיזאן לכאן מקדארהם ואלהבא ואחדא.

ואילו בני האדם הם הבל ובני אדם זה שקר [ההבטחה שלהם]. אם היו שמים אותם במשקל במאוזנים היה משקל כמו משקל ההבל [כלום].

אך, אבל בני אדם הרי הם הבל ובני בשר כזב, ואלו הועלו במשקל כי אז היה ערכם כמו דהכל בשוה.

וקו׳ במאזנים לעלות מתוסט קולין יחתמל צרפה אלי כזב בני איש קבלה ויחתמל אצֺפאתה אלי המה מהבל יחד. ויעוד באלועטֺ עלי דֺוי אלרגבה פי אלדניא וגמאעי אלמאל גיר חלה.

The verse “placed one a scale all together” is situated between the two verses. It is directed to the previous [clause] “mortals, illusion;” whilst joined in “they weight even less than a breath.” And indicates an admonishment of desire in this world and gathering of wealth without restraint.

אך הבל בני אדם – ואל תיראו מהם מאחר שהקב״ה מחסה לנו בעת צרה סלה.

במאזנים לעלות – אם באו לעלות במאזנים הם וההבל שוים, כך פשוטו. ומדרשו לעניין הזוגות.

The sons of men are but vanity Do not fear them, since God is forever our shelter in time of trouble.

were they to be put on a scale If they came to go up on a scale, they and their vanities would be equal. This is the simple meaning, but midrashically, it is interpreted as concerning couples (Vayikra Rabbah 29:8).

אך הבל בני אדם – אכזב בני איש ראויים לעלות יחד במאזנים ויטו חול זה בזה לפי שהמה בני איש באין מהבל יחד, לכך שקולים הם.

אך – והזכיר מחסה – כנגד מחסי באלהים (תהלים ס״ב:ח׳), אך – באדם אל תבטחו כי הם הבל וכזב, ואלו עלו במאזנים בני אדם, ובני אדם היותם פחותים מההבל, דרך משל, כי הם הבל הבלים כדברי שלמה בנו.

ARE VANITY. Do not put your trust in men, for they are a vanity and a lie. If men were placed in a scale, then the men would weigh less then the vanities and lies.⁠¹ The aforementioned is a parable. Its meaning is, as David’s son Solomon said; men are a vanity of vanities (Kohelteh 1:2).

1. If men were placed on one side of a scale and vanities and lies on the other side then the men would weigh less then the vanities and lies.

אך הבל בני אדם כזב – כמו הבל דבר שאינו עומד כמו היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיהו ט״ו:י״ח) אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).

במאזנים לעלות – אמר דרך משל אם יעלו אותם במאזנים עם הבל יהיו פחתים וקלים יותר מהבל כמ״ש קהלת הבל הבלים (קהלת א׳:ב׳).

אך הבל בני אדם כזב בני איש. ׳אך הבל׳ של ׳בני אדם׳ המתעסקים בקיבוץ ממון, וכן ׳כזב׳ של ׳בני איש׳ המשתדלים להשיג גדולה וכבוד, והוא לפעמים כוזב וחדל מהם¹, כשיהיו במאזנים לעלות המה מהבל יחד - הם מוכנים ׳לעלות׳ יחדיו ׳במאזנים׳ מרוב קלותם ומיעוט ממשותם יותר מן הדבר שהוא ׳הבל׳ ובלתי נחשב אצל בני אדם, אשר בהבל כמוהו לא יטרח האדם להשיגו ולא יפסיד בו זמנו²:

1. ׳כמו: היו תהיה לי כמו אכזב (ירמיה טו, יח), אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח, יא)׳ (רד״ק).

2. שהאנשים הם יותר ׳הבל׳ מן ההבל שרודפים אחריו, והוא ע״פ דבריו בקהלת לבאר ׳הבל הבלים׳. וכ״כ אבע״ז ׳ואילו עלו במאזנים בני אדם ובני אדם היותם פחותים מההבל דרך משל כי הם הבל הבלים כדברי שלמה בנו׳ [אלא שיש לבדוק הגירסא שם]. רד״ק: במאזנים לעלות, אמר דרך משל, אם יעלו אותם במאזנים עם הבל יהיו פחותים וקלים יותר מהבל, כמו שאמר קהלת (קהלת א, ב): הבל הבלים.

אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם. [כי] התכלית המכוון מההמון הזה הוא ׳הבל׳, שהוא תאוות הגופניות לבד: כָּזָב בְּנֵי אִישׁ. ואמר שאפילו זה ה׳הבל׳ לא יוכלו להשיגו, כי פיהם ׳כזב׳, ואינם מתפללים בכל לב למי שהממון שלו¹: בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד. לפי שבמאזניים כף אחת עולה וכף כנגדה יורדת, יאמר, כך העולה והיורד, כלומר הנכבד והנקלה, ׳המה יחד הבל׳ יותר מהבל, שכולם מוסר הבלים, וכאחד יבערו ויכסלו²:

1. ראה נדה (ע:) ׳יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו׳.

2. ע״פ לשה״כ בירמיה (י ח) ׳וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא׳, ע״ש.

אך הבל בני אדם – הבטחון על בני אדם הוא הבל וכזב ודבר שאינו מתקיים.

במאזנים לעלות – הוא ענין מליצה לומר אם נחשוב להעלות במאזני משקל המה יחד ר״ל הבטחון של כל בני אדם אז נראה שהמה קלים ופחותים מדברי הבל והוא מקרא הפוך וכאילו אמר המה יחד מהבל.

הבל בני אדם, כזב בני איש – כזב הוא דבר הבלתי מתקיים, ובני איש הם הגדולים (כנ״ל מ״ט), והם גם אם אין הבטחתם הבל בשעתו הוא כוזב אח״כ.

אך בני אדם הם הבל – שאין בם ממש, וגם בני איש הגדולים שיש בהם איזה ממש,

הם כזב – שהוא דבר הפוסק ואינו מתקיים במאזנים לעלות – אם תראה בני אדם שעולים ברום ההצלחה הם דומים כמי שעולה בכף מאזנים, שזה סימן שהמה מהבל יחד – כי כשמניחים שני דברים בשתי כפות המאזנים ההבל והקל הוא עולה למעלה ודבר הכבד נופל למטה, כן עלייתם הוא סימן שהם מהבל ואין להם כובד וממש בעצמותם.

אך הבל וגו׳ – ואין לבטוח בהם, ואם יושב בכף מאזנים הבל ובכף שניה כל בני אדם יחד הם ממהרים לעלות יותר מהבל, א״כ אפילו כהבל אינם שקולים.

(יא) אַל⁠־תִּבְטְח֣וּ בְעֹשֶׁק֮ וּבְגָזֵ֢ל אַל⁠־תֶּ֫הְבָּ֥לוּ חַ֤יִל׀ כִּֽי⁠־יָנ֑וּב⁠ אַל⁠־תָּשִׁ֥יתוּ לֵֽב׃

Do not trust in oppression, and do not put vain hope in robbery. If riches increase, do not set your heart upon them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תִּכְלוּן בִּטְלִימָא וּבְאוֹנְסָא לָא תְהַבְּלוּן מָמוֹנָא אֲרוּם יְשַׁבַּח לָא תְּשַׁווּן לִבָּא.

Do not trust in oppression, and do not receive money gained by coercion; for [though] it will increase in value, do not set your mind [on it].

אל תבטחו בעושק ובגזל – וכי בעושק ובגזל אדם בוטח והלא מתחייב בנפשו הוא, אלא אע״פ שהוא מחזיר את העושק ומשלם את הגזלה הקב״ה קורא אותו רשע שנאמר חבול ישיב רשע גזלה ישלם, אמר ליה הקב״ה אל תבטחו בברכות שברך אתכם בלעם הרשע כי בעבור כן ברך אתכם, לא ברך אתכם בלב שלם שנאמר ולא אבה ה׳ אלהיך לשמוע אל בלעם. שנו רבותינו שני סופרי הדיינין עומדים לפניהם אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המחייבין ודברי המזכין, בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעי למעבד הלנת הדין, אלא דברי המזכין מאי טעמא, כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רב אסי מר׳ יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מאי, אמר ליה אין מונין להן אלא אחד, מה״מ אמר אביי אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו׳.

פלא תת׳קוא באלגשם ובאלגצב לא תגתרוא, ואלי אן ינמו יסארכם לא תרדוא באלכם.

ואם כך אל תבטחו בעושק ולא בגזל. ואל תמשכו אחרי ההבל ועד שישתפר המצב שלכם אל תשימו לב [אל תדאגו].

אל, ולכן אל תבטחו בעשק ובגזל אל תשיאו עצמכם ואל הרבות עשרכם אל תשימו לבכם. כלומר אל תשימו לבכם ומטרתכם בעולם להרבות עושר. וכן כתב בספרו האמו״ד מאמר י פ״ג כי הבל האמור כאן ענינו השאה.

ופירשתי אל תהבלו, השאה. וכמו שאמר ירמיה על נביאי השקר מהבילים המה אתכם¹

1. ירמיה כג טז. ובכל כה״י פירוש פסוק זה לפני פסוק ד, ואני העברתיו למקומו.

ופסרת אל תהבלו, גרור, מת׳ל קול ירמיה ען נביאי השקר מהבילים המה אתכם.

בקו׳ אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו וחלﹼﹶ אהל אלקנאעה ואלמקסטין פי טלב אלחק אל⁠[...] יבלאו באתֺמאר אמואל אלגאצֺבין ונמאיהא פאן עאקבתהא ללדֺהאב ואלפנא.

It states, “Do not trust in violence, or put false hopes in robbery;” The moderate and just party continue to seek the … truth, which known from long experience yields the wealth of the usurpers and their hoards, for their punishment is ceasing to exist and annihilation.

חיל כי ינוב – אם תראו רשעים שממונם מצליח וגדל אל תשיתו לב.

חיל – ממון.

ינוב – יצמח לשון תנובה.

if wealth burgeons If you see wicked men whose money prospers and increases, pay it no heed.

חיל – is money.

burgeons Heb. ינוב, grows, an expression of produce (תנובה).

ינוב – לשון תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳), יגדל.

אל – הטעם הזכיר בתחלה אל תבטחו בבני אדם להושיעכם, ואל תבטחו בממונכם שיעמוד לכם בצרתכם, וזה טעם חיל כי ינוב, כמו: עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).

ומלת ינוב – ירבה, מגזרת תנובה (ישעיהו כ״ז:ו׳).

והזכיר בעשק ובגזל – כי רוב ממון בני אדם^א יעשוהו על אחת מאלה הדרכים.

והעושק – על ידי פיתוי ואונאה.

והגזל – בחזקה.

וטעם תהבלו – תוסיפו הבל על הבל.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ממון האדם״.

TRUST NOT IN OPPRESSION. Our Psalm is to be understood as follows: Scripture first stated, do not put your trust in man to save you (v. 10). It then states¹ do not put your trust in your money and believe that it will stand by you in your time of trouble. This is the meaning of chayil ki yanuv [al tashitu lev]... (If riches increase [set not your heart thereon.]) Chayil (riches) is similar to the word chayil (wealth) in hath gotten me this wealth (Deut. 8:17). Yanuv means increase. It is similar to the word tenuvah (fruitage) (Isaiah 27:6).⁠²

The psalmist mentions oppression and robbery because most of the money acquired by people is by one of these ways. Oshek (oppression) refers to money acquired by seduction and cheating. Robbery refers to money acquired by force.

The meaning of tehbalu (put… vain hope) is, you add vanity³ upon vanity.⁠⁴

1. In our verse.

2. Thus chayil ki yanuv (if riches increase) means, if riches bear fruit (increase).

3. Vain hope.

4. Ibn Ezra explains u-vegazel al tehbalu (and put not vain hope in robbery) as, do not add vanity to vanity by committing robbery

אל תבטחו – העשק הוא הממון שבא לידי אדם מחבירו ואינו מחזירו לו או שנתחייב לו ממון ומעכבו והגזל הוא שגוזל בחזקה ממון חבירו ורוב ממון בני אדם יש בו מן הדרכים האלה לפיכך אמר כי ממון בני אדם אין לו העמדה לפיכך אל תבטחו בו שתנצלו בו מצרה ובעבורו אל תהבלו כי הבטחון בו הוא הבל.

חיל כי ינוב – אפילו כשתראו שממונכם יפרה וירבה אל תשיתו לו לב שיעמוד כי לא יעמד.

וינוב – יפרה מענין תנובה שהוא פרי.

לכן אל תבטחו בעושק ובגזל. ׳אל תבטחו׳ להשיג ממון בתחבולות ׳עושק וגזל׳, שהם שלא ברצון אלהינו אשר ממנו תקותינו, וכן חיל כי ינוב - כאשר יקרה הממון במקרה או מצד המערכת¹, אל תשיתו לב להשען עליו שיתקיים בידכם:

1. ׳וזה טעם חיל כי ינוב כמו עשה לי את החיל הזה ומלת ינוב ירבה מגזרת תנובה׳ (אבע״ז). ׳חיל כי ינוב, אפילו כשתראו שממונכם יפרה וירבה, אל תשיתו לו לב, שיעמוד, כי לא יעמוד. וינוב, יפרה, מענין תנובה שהוא פרי׳ (רד״ק).

אַל תִּבְטְחוּ בְעֹשֶׁק. כי אלה האומות יכולות לחיות על חרבם ועל [עש]⁠קם¹, שהם מסורות תחת צבא השמים, אמנם אתם שנתונים תחת משמרת ה׳², ׳אל תבטחו בעושק׳ וּבְגָזֵל אַל תֶּהְבָּלוּ וחַיִל כִּי יָנוּב, ואפילו בעת ש׳ינוב׳ הממון ממילא, אַל תָּשִׁיתוּ לֵב, כי אִינה³ זאת הכוונה האלוקית⁴:

1. תחילת התיבה נראית מחוקה בכוונה.

2. ראה נדפס ושיעורים תחילת פרשת ראה, ומש״כ בבמדבר (כח י), ומה שהתבאר בראש פירוש ישעיה במאמר ׳דרך הקודש׳ (פרק ו).

3. כמו ׳והאלקים אינה לידו׳ (שמות כ״א:י״ג).

4. ׳אל תבטחו להשיג ממון בתחבולות עושק וגזל, שהם שלא ברצון אלהינו אשר ממנו תקותינו, וכן חיל כי ינוב – כאשר יקרה הממון במקרה או מצד המערכת, אל תשיתו לב להשען עליו שיתקיים בידכם׳ (נדפס). וראה אבע״ז ורד״ק.

בעושק – ענין גזל.

תהבלו – מלשון הבל.

חיל – עושר.

ינוב – מלשון תנובה והצמחה.

בעושק – להרבות הון בעושק.

אל תהבלו – אל תבטחו בהבל להרבות הון בגזל כי לא תתקיים העושר ההוא וכפל הדבר במ״ש.

חיל כי ינוב – אם תראו עושר הבא מגזל צומח ומתרבה אל תשימו לב לבטוח בעושר כזאת כי לא לעולם תהיה.

כי ינוב – מוסב על הגזל, אם הגזל ינוב תנובה ויעש חיל.

אל תבטחו בעושק, ובגזל אל תהבלו כי הגזל הוא הבל גרוע מעושק, וגם חיל כי ינוב אם תראה שהגזל ינוב חיל, היינו שישא פרי ותנובה וירויח בו חיל ועושר והצלחה, בכ״ז אל תשיתו לב – כי החיל הזה לא יעמוד ולא יתקיים.

כי ינוב – כי יעשה תנובה ופרי.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) אַחַ֤ת׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים⁠ שְׁתַּֽיִם⁠־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי⁠ כִּ֥י עֹ֝֗ז^א לֵֽאלֹהִֽים׃

God has spoken once, twice have I heard this: that strength belong to God.

א. עֹ֝֗ז א=עֹ֝ז (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אוֹרַיְיתָא חֲדָא מְמַלֵל אֱלָהָא וְתַרְתֵּין זִמְנִין דְנָן שְׁמַעֵית מִן פּוּם מֹשֶׁה סַפְרָא רַבָּא אֲרוּם עוּשְׁנָא קֳדָם אֱלָהָא.

God speaks one Torah, and now two times I have heard it, from the mouth of Moses, the great scribe, for there is might in the presence of God.⁠¹

1. Of God: + and it is not possible for flesh and blood to receive it from his mouth.

רמז תשפג

אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי וגו׳ – מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מב׳ מקראות, דבי ר׳ ישמעאל תנא וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. שלא כמדת הקב״ה מדת ב״ו, מדת ב״ו אינו משמיע שני דברים כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אמר עשרת הדברות בדבור אחד שנאמר אחת דבר אלהים, וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מדת בשר ודם אינו יכול לשמוע משני בני אדם כשהן צועקין כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אפילו כל באי עולם צועקים לפניו הוא שומע צעקתם שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי לא תתלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהם בדבור אחד נאמרו, מחלליה מות יומת, וביום השבת שני כבשים בדבור אחד נאמר, ערות אשת אחיך יבמה יבא עליה בדבור אחד נאמרו, וכל בת יורשת נחלה ממטה אל מטה שניהם בדבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד.

לאן אללה קד כ׳אטבנא פי ד׳לך מרה וסמענאהא ת׳אניה, ואן אלעז לה.

לפי שה׳ כבר דבר עמנו בענין הזה פעם אחת. ואנחנו שמענו זאת שנית: שהעוז שלו.

אחת, כי ה׳ כבר צונו בכך פעם אחת ושמענוה שנית ושהעז לה׳.

וסבת הסמיכו אחת דבר אלהים עם אל תבטחי בעשק רוצה לומר אל תעשקו כי ה׳ אמר לנו כאשר נגלה עלינו לא תגנב¹, וכאלו אין מטרתו בכל עשרת הדברות כי אם זו האחת, וכל שכן שכבר נכפלת בתורה פעמים, ויהיה זה פשט עניו שתים זו שמעתי, ואף על פי שבפירוש אינו כן.

1. שמות כ טו.

ומוצ׳ע וצלה אחת דבר אלהים מע אל תבטחו בעשק יעני לא תט׳למוא פאן אללה כ׳אטבנא חין תג׳לי לנא וקאל לא תגנב, כאנה קצד מן אלעשר אלכלמאת אלא הד׳ה אלואחדה, וסימא אנהא קד אעידת פי אלתוריה מרתין, פיציר הד׳א בסיט מעני שתים זו שמעתי, ועלי אן פי אלשרח גיר ד׳לך.

(יב-יג) ואלצחיח הו קו׳ אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי אי אלדֺי גא בה אלוחי ען אללה עלי סמענא אן אלחול ואלקוה ללה יעני כי עוז לאלהים פלה אלחמד מן קבל ומן בעד ומן מ׳גדר אלעז ואלדֺלה ואלגנא ואלפקר ואלפצֺל עלי אלבשר ואלגזא ללצלחין כמא קאל ולך ייי חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.

(12-13) The truth. It states, “One thing God has spoken; two things have I heard.” As in what comes in the form of a revelation from God, by way of us hearing that might and power belong to Him; “that might belong to God,” praise before, afterwards and as befits belongs to Him. The strength, weakness, wealth, poverty, bestowing favor on humankind and reward to the upright as as stated; “and faithfulness is Yours, O Lord, to reward each man according to deeds.”

אחת דבר אלהים – ששמעתי מתוכה שתים ומה הן השתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו, והשנית כי לך י״י החסד ומאיזה דבור שמענום מדבור שיני של עשרת הדברות שמענו ממנו שהקב״ה פוקד עוונות ונוצר חסד, שנאמר בו: פוקד עון אבות על בנים וגו׳ (שמות כ׳:ד׳) לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים, זו למדתי מיסודו של ר׳ משה הדרשן. ורבותינו דרשוהו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו.

God spoke one thing I heard two things from it, and what are the two things? First, that God has strength to repay a man according to his deed. Second, that You, O Lord, have kindness. Now, from which statement do we derive this? From the second commandment of the Decalogue. We derive from it that the Holy One, blessed be He, punishes iniquity and preserves kindness, as it is stated therein: "I visit the iniquity of the fathers upon the children, etc.⁠" Therefore, I am confident that He will pay a good reward to the righteous and punishment to the wicked. I learned from the work of Rabbi Moshe HaDarshan, but our Sages interpreted it as referring to [the maxim that] "Remember" and "Keep" were stated in a single utterance.

אחת דבר אלהים – כלומר: הרבה פעמים דבר הקב״ה כך, אחת וגם שתים.

אחת – כבר הזהירנו השם פעם ושנים כי העוז לשם הוא לבדו, והוא לבדו יתן עוז לנצח או להעשיר, כנגד צור עוזי (תהלים ס״ב:ח׳).

ONCE. God has previously charged us, once and twice, that strength belongs to God alone and that He alone will forever give strength or wealth.

Strength belongeth unto God is parallel to The rock of my strength (v. 8).

אחת דבר אלהים – פעם ושתים כלומר פעמים רבות דבר אלהים ושמענו מפי נביאיו כי העז לאלהים לבדו לפיכך אין לו לאדם לבטח לא בכחו ולא בממונו כי הכל הבל ואין בטחון אלא באלהים לבדו כי לו העז ולא לזולתו.

ויש בו פירושים אחרים דרך דרש ואינם מענין המזמור.

יש מפרשים: אחת דבר אלהים – זו התורה ושתים שתי פעמים שמענו אותה מפי הגבורה ומפי משה.

ורז״ל פרשו: אחת דבר אלהים – זכור ושמור שנאמרו בדבור אחד ושמענו שני דבורים.

(יב-יג) כי אמנם אחת דיבר אלקים. כל עשרת הדברות בדיבור אחד נאמרו, מכל מקום שתים זו שמעתי, מהם¹ שמענו אז שתי אלה, ראשונה - כי עז לאלקים - כי עוז המלכות עלינו הוא ׳לאלקים׳ לבדו, לא לשום שר ומזל, כאמרו (שמות כ ב) ׳אנכי ה׳ אלהיך׳, ואליו נתפלל כשנבקש להשיג איזה מבוקש. שנית - שמענו כי לך ה׳ חסד, כאמרו (שם פסוק ו) ׳ועושה חסד לאלפים׳, באופן שאין לנו לעבוד זולתו כדי שיעזרנו להשיג חסד², כי אתה לבדך תשלם לאיש כמעשהו - כפי מה שייטיב לפעול או לשוב בתשובה ולהתפלל תפילה שלימה, ולא יפעלו בזה כלל מערכות הכוכבים או זולתם:

1. מתוך עשרת הדברות.

2. רש״י: ׳אחת דבר אלהים - ששמעתי מתוכה שתים ומה הן שתים כי עז לך לשלם לאיש כמעשהו, והשני כי לך ה׳ החסד, ומאיזה דבור שמענום מדבור שני של י׳ הדברות שמענו ממנו שהקב״ה פוקד עון ונוצר חסד שנאמר בו (שמות כ׳) פוקד עון אבות וגו׳ לכך בטוח אני שישלם שכר טוב לצדיקים ופורענות לרשעים, זו למדתי מיסודו של ר׳ משה הדרשן׳.

(יב-יג) אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים. שאמר ׳לא יהיה לך׳ (שמות כ׳:ג׳), ואגב גררא שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי, האחת – כִּי עֹז לֵאלֹהִים, כלומר שהמלכות האמיתי הוא לה׳ לבדו¹, לפי שאמר (שם פסוק ה) ׳כי ה׳ אל קנא הוא׳, ואין אדם מקנא אלא מדבר מיוחד לו², נמצא שאם ה׳ קנא הוא, הוא מקנא על אמיתת מלכותו, שהוא לבדו באמת מלך על כל הארץ, נמצא שבאמרו שהוא ׳אל קנא׳, הוריתנו ׳כי העוז לאלקים׳. ועוד שמענו – שלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, שהוא על צד החסד³, כי האדם, אף על פי שיעשה מצוות ה׳, הוא חייב כעבד, נמצא שבתת ה׳ לו שכר, אינו על צד החיוב, רק על צד החסד⁴. אם כן בשביל אלה השתים ששמענו, ׳עם שפכו לפניו לבבכם׳, כי אלקים מחסה לנו סלה:

1. ׳אין עוז אלא מלכות׳.

2. ראה מש״כ בשמות שם ׳אל קנא׳, וברשימת המונחים הנדפס במבוא ׳אמר הגאון׳ על התורה.

3. הכוונה להמשך דיבור ׳לא יהיה לך׳: ׳וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי׳. והשווה רש״י.

4. ובנדפס: ׳שנית – שמענו כי לך ה׳ חסד, כאמרו ׳ועושה חסד לאלפים׳, באופן שאין לנו לעבוד זולתו כדי שיעזרנו להשיג חסד, כי אתה לבדך תשלם לאיש כמעשהו – כפי מה שייטיב לפעול או לשוב בתשובה ולהתפלל תפילה שלימה, ולא יפעלו בזה כלל מערכות הכוכבים או זולתם׳. לפירושו שם החסד הוא בזה עצמו שמצווה לפנות אליו לכל צורך ולא לאל אחר.

אחת – אמירה אחת דבר אלהים וממנה למדתי שתי דברים.

כי עוז – האחת למדתי אשר לאלהים הוא העוז וידו בכל משלה.

(יב-יג) ולך ה׳ – אלהים מדת הדין לרשעים בעז, ולצדיקים ה׳ מדת הרחמים בחסד.

אחת דבר אלהים – כן דבר אלהים, שלא נבטח בעושק וגזל ובהצלחה שהעושק מצליח, והגם שאלהים דבר אחת בכ״ז שתים זו שמעתי – שמעתי מדבריו שני דברים,

א. כי עז לאלהים שלכן לא יצליח הגוזל והעושק מפני שיש לאלהים עוז להעניש את העושה רשע, זאת שנית מפני כי

(יב-יג) אחת דבר אלהים – לי שיבא יום ואמלוך, ומזה לעת עתה שמעתי והבנתי שתים, כי עוז וגבורה לאלהים להכניע רשעים אף כי חזקו וכביר מצאה ידם, ולך אדני חסד כי תבא לשלם לצדיק כמעשהו תשלם לו יותר מכדי צדקו; ובכל המזמור כתב אלהים כלומר בעל היכולת שהגבורים כאין נגדו, וכשבא לדבר על עצמו קראו אדני, האל שאני סר אל משמעתו כעבד לאדון.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וּלְךָֽ⁠־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד⁠ כִּֽי⁠־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃

Also to You, Adonai, belongs mercy. For You render to every man according to his work.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְלָךְ אֱלָהָא לְמֶעְבַּד טוּבֵי לְצַדִיקַיָא אֲרוּם אַתְּ מְשַׁלֵם לֶאֱנָשׁ הֵיךְ עוֹבָדוֹי.

And it is yours, O God, to show favor to the righteous, for you repay each man according to his works.

ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – (מה) [מהו] כמעשהו. רבי יהודה אומר העבירה עקרה ואינה עושה פירות שנאמר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אבל הצדקה עושה פירות שנאמר (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. יש לך אדם שיש לו עשר מצוות ועשר עונות ואומר לא שכרן של מצוות ולא עונשן של עונות אלא יצאו אלו כנגד אלו. והקב״ה אינו עושה כן אלא בתחלה גובה הוא ממנו עונותיו ואחר כך נותן לו שכרו של מצוות. אמרו רבותינו משלם הקב״ה לאדם כפי מעלליו הרעים ואינו מדקדק עמו כפי שחטא ומניח מחובו אצלו שאינו פורע ממנו. שנאמר (עזרא ט׳:י״ג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ואף כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. מעשהו אינו אומר אלא כמעשהו. ומהו למטה. הוא גובה את שלו משלו. היאך אדם בחור דלוק בעבירה וראוי למות. מה הקב״ה עושה תולה עד שישא אשה ויוליד בנים. והקב״ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה שעבר. ונמצא הקב״ה גובה את שלו משל עצמו. יש לך חסד גדול מזה. הוי כי לך ה׳ חסד. ר׳ נחמיה אומר מהו כמעשהו. יש לך אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשאה הקב״ה אינו כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה אחת ונאנס ולא עשאה הקב״ה כותבה עליו כאילו עשאה. ואת למד מדוד שהיה מצטער לבנות בית המקדש. שנאמר (תהלים קלב א-ג) זכור ה׳ לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לה׳. אם אבא באהל ביתי. (דברי הימים א כ״ב:י״ד) ואני בעניי הכינותי לבית אלהי. וכן הוא אומר (שמואל ב ז׳:א׳) ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו מסביב. התחיל מהרהר בלבו ואומר (שם ב׳) אני יושב בבית ארזים וארון ברית ה׳ יושב בתוך היריעה. אמר לו נתן הנביא אלולא שעלה במחשבה בלבו של הקב״ה ואומר (שמואל א י״ג:י״ד) בקש ה׳ לו איש כלבבו. לא היה בלבבך עולה. מיד נגלה עליו הקב״ה על ידי נתן שנאמר (שמואל ב ז ד-ה) ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה׳ אל נתן הנביא לאמר. לך ואמרת אל עבדי אל דוד האתה תבנה לי בית. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א י״ז:ד׳) לא אתה תבנה לי בית לשבת. היאך יתקיימו שני כתובים הללו. אלא לא אתה תבנה לי בית אלא שלמה בנך יבנה אותו. האתה תבנה לי בית שעל שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל׳:א׳) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ובשביל ששפכת דמים הרבה איני יכול לבנותו על ידך אלא על שמך מאחר שנצטערת. כיון ששמע דוד כך נתיירא ואמר הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. א״ר יהודה ב״ר אלעאי אמר לו הקב״ה אל תירא. חייך כל הדמים ששפכת כאיל וצבי הן לפני. שנאמר בהן (דברים י״ב:כ״ד) על הארץ תשפכנו כמים. אמר לפניו אם כן למה איני בונה אותו. אמר לו גלוי וידוע לפני שישראל עתידים לחטוא ואני מפיג בו חמתי וישראל נצולין. ואם אתה בונה אותו הרי הוא קיים ואינו חרב לעולם. אמר לו והרי הוא יפה. אמר לו מוטב שאפיג בו חמתי ומחייבו והן נצולים. הדא הוא דכתיב (איכה ב׳:ד׳) דרך קשתו כאויב. אמר לו ואף שאין אתה בונה אותו הואיל וחשבת לבנותו על שמך אני קורא אותו. שנאמר (תהלים ל׳:א׳) מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לשלמה אינו אומר אלא לדוד. ללמדך שכל מי שחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה המקום מעלה עליו כאלו עשאה.

רמז תשפד

ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר עברה עקרב ואינה עושה פירות אבל צדקה עושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, אבל עברה אניה עושה פירות שנאמר אוי לרשע לרע הוי לך ה׳ חסד, יש אדם שיש לו עשרה עונות ועשר מצות והוא אומר אינו מבקש לא עונשן של מצות ולא שכרן של עבירות אלו יצאו באלו אין הקב״ה עושה לו כן אלא תחלה הוא גובה ממנו עונותיו ואחר כך הוא נותן לו שכר מצותיו. אמרו רבותינו שכר מצות נותן לו משלם אבל עבירותיו אינו מדקדק עמו מנין כי אתה חשכת למטה מעונינו, אף כאן ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, מעשהו אין כתיב כאן אלא כמעשהו, למטה מהו אדם רווק עובר עבירה וראוי למות בה מה הקב״ה עושה תולה לו עד שישא אשה נשא אשה והוליד בנים והקב״ה נוטל אחד מבניו תחת אותה עבירה נמצא הקב״ה גובה שלו משלו יש חסד גדול מזה. ד״א ולך אדני חסד, רבי אליעזר אומר כף מאזנים מעויין עונות מכאן וזכיות מכאן מה הקב״ה עושה מטה כלפי חסד. רבי יוסי ברבי חניא אומר חוטף שטר אחד מן העונות מן הכף ומיד הזכיות מכריעות, הוא שהנביא אומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. רבי נחמיה אומר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו יש אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשה ואין הקב״ה מכתיב עליו עד שיעשנה, אבל חשב לעשות מצוה נאנס ולא עשאה הקב״ה מכתיב עליו שעשאה, מנין אתה למד, מן דוד שהיה מצטער לבנות בהמ״ק שנאמר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו ואומר והנה בעיניי הכינותי וגו׳, ויהי כי ישב המלך בביתו וגו׳, אמר לו הקב״ה הואיל וחשבת לבנותו לשמך אני כותבו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. ולך אדני חסד וכו׳ (כתוב ברמז תקנ״ט). רבי אלעזר אמרי כתיב ולך אדני חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בתחלה כי אתה תשלם ולבסוף לך אדני חסד.

ולך אלפצ׳ל יא רב, אד׳א ג׳אזית אלאנסאן חסב עמלה.

ה׳! והחסד הוא שלך אם תגמול לכל אדם לפי מעשיו.

ולך, ולך ה׳ חסד כאשר תשלם גמול טוב לאדם כמעשהו.

ועניו כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, רוצה לומר הגמול לא העונש, כי אלו דן כדין העבדים לא היה מגיע לנו שכר.

ומעני כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, יריד בה אלת׳ואב לא אלעקאב, לאנה לו טאלב כחכם אלעביד לם תג׳ב לנא אג׳רה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

ולך י״י חסד – ומהו החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא מעשהו ממש אלא מקצתו, וכעיניין שנאמר: כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו (עזרא ט׳:י״ג), כן נדרש במדרש תלים, ויש לפותרו עוד ולך י״י חסד כי יש בידך לשלם לאיש כמעשהו.

And You, O Lord, have kindness And what is the kindness? That You repay a man according to his deed; not really his deed but part of it, as the matter that is stated: "for You, our God, have punished us less than our iniquities [deserve]" (Ezra 9:13). In this manner it is interpreted in Aggadath Tehillim (Midrash Tehillim 62:4). It may also be interpreted: And You, O Lord, have kindness because You have the power to repay a man according to his deed.

תשלם לאיש כמעשהו – להסיר כל טוב ולרשע מאבד.

ולך – אחר כן יודה השם שעשה חסד עם בני אדם והזהירם והודיעם כי הוא ישלם לאיש כמעשהו.

ויש אומרים: כי אתה – אף על פי, כדרך: כי עם קשה עורף הוא (שמות ל״ד:ט׳), באחרונה לך החסד.

ALSO UNTO THEE. The psalmist then goes on to praise God who does acts of mercy for human beings. He cautions and informs people that God will recompense each and every person in accordance with his deeds. Some say that the meaning of ki (for) in ki attah (for Thou) is “even though” as in ki am kesheh oref hu (even though they are a stiffnecked people) (Exodus 34:9).⁠¹ [According to the latter the meaning of our verse is:] Also unto Thee, O Lord belongeth mercy even though Thou ultimately renderest to every man according to his work.⁠²

1. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on Exodus 34:9.

2. God is merciful even though he ultimately punishes the wicked.

ולך אדני חסד – יש מפרשים כי חסד עשה האל עם בני אדם כשהזהירם והודיעם כי הוא ישלם לאיש כמעשיו.

ויש מפרשים: כי כמו אף על פי וכמו כי עם קשה ערף הוא וסלחת (שמות ל״ד:ט׳) כלומר אף על פי שתשלם לאיש כמעשהו באחרונה לך החסד כי החסד גובר כמו שכתוב ורב חסד.

ויש לפרשו לענין המזמור שהוא מדבר על לשון הגלות. אמר מה שהארכתנו בגלות חסד עשית עמנו להטיבנו באחריתנו כי חסד תעשה לאדם בשתשלם לו כמעשהו הרע שעשה בעולם הזה כדי שיקבל שכרו השלם בעולם הבא שלם על הטובות שעשה. וכן אמר הן צדיק בארץ ישולם (משלי י״א:ל״א).

ובדרש: רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר: העברה עקרה היא ואינה עושה פרות אבל מהצדקה עושה פרות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיהו ג׳:י׳) אבל העברה עקרה שנאמר כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיהו ג׳:י״א) ונאמר כי אתה י״י אלהינו חשכת למטה מעוננו (עזרא ט׳:י״ג) לא כנגד עוננו אלא למטה מעוננו אף כאן ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – במעשהו אין כתיב כאן אלא כמעשהו – למטה ממעשהו, משלו הוא גובה. בן אדם בחור דלוק בעברה וכדין הוא שבעונו ימות מה עושה הקב״ה? תולה לו עד שיקח אשה ומוליד בנים ונוטל אחד מבניו תחת אותה העברה שעבר. נמצא הקב״ה גובה את שלו משלו. יש לך חסד גדול מזה? הוי אומר ולך אדני חסד. ורבי נחמיה אומר כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – כמחשבתו אין כתיב כאן אלא כמעשהו. יש אדם שחשב עברה ולא עשאה אין הקב״ה מכתיב עליו אלא עד שיעשנה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע אדני (תהלים ס״ו:י״ח) אבל אם חשב לעשות מצוה אעפ״י שלא עשאה הקב״ה מכתיב עליו כאלו עשאה שהרי דוד חשב לבנות בית המקדש אעפ״י שלא בנאו הכתיב הקב״ה עליו כאלו בנאו שנאמר מזמור שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל׳:א׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

כמעשהו – בגעיא בספרי ספרד וכן היא לב״א.

ולך ה׳ חסד – והשנית למדתי ממנה שה׳ עושה חסד עם בני אדם.

כי אתה תשלם – ר״ל מדבר הזה נשמע שני הדברים כי אתה ה׳ דברת אשר תשלם לאיש כמעשהו וכמ״ש ואם תלכו עמי קרי וגו׳ והלכתי אף אני עמכם בקרי (ויקרא כ״ו:כ״א-כ״ד) וכן על כל הדברים שהאדם חוטא אתה משלם לו מדה במדה ואם לא היה ידו בכל משלה היה א״כ לפעמים מן הנמנע בדבר מהדברים לשלם מדה במדה ומזה בעצמו נשמע שדרכו לעשות חסד עם האדם כי זה שמענש מדה במדה הוא חסד גדול כי אז יבין האדם וישכיל לדעת שלא בא במקרה כ״א מה׳ על דרך העונש וימהר לשוב מחטאיו וכ״ז חוזר למעלה לומר ומהו בטחון האדם הלא טוב לחסות בה׳ הואיל וידו בכל משלה ועושה חסד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לך ה׳ חסד להציל את העשוק, ולהשגיח על הצדיק אשר עשק אותו,

כי אתה תשלם לאיש כמעשהו – שכר להצדיק ורחמים להנרדף ועונש להרשע והרודף.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון