Tehillim 28 – תהלים כח‏ – Mikraot Gedolot

(א) לְדָוִ֡ד^א אֵ֘לֶ֤יךָ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ אֶקְרָ֗א⁠ צוּרִי֮ אַֽל⁠־תֶּחֱרַ֢שׁ מִ֫מֶּ֥נִּי⁠ פֶּן⁠־תֶּחֱשֶׁ֥ה מִמֶּ֑נִּי⁠ וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם⁠־י֥וֹרְדֵי בֽוֹר׃

By David. To you, Hashem, I call. My Rock, do not be deaf to me, lest, if You are silent to me, I become like those that go down into the pit.

א. לְדָוִ֡ד אין פרשה לאחר הכותרת

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְדָוִד לְוָתָךְ יְיָ אֲנָא אֶקְרֵי תַּקִיפֵי לָא תִשְׁתּוֹק מִנִי דִלְמָא תִשְׁתּוֹק מִנִי וְאִתְמְתֵלִית עִם נָחֲתֵי גוּבָא.

Of David. To you, O LORD, I cry; O my strength, do not be silent to me, lest, when you are silent, I become like those who descend to the pit.

לדוד אליך ה׳ אקרא צורי אל תחרש ממני – זה שאמר הכתוב (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה׳ אמרה נפשי. ישראל אומרים אין חלקנו אלא הקב״ה שנאמר חלקי ה׳. והקב״ה אומר אין לחלקי אלא ישראל שנאמר (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה׳ עמו. לפיכך כשישראל מתפללין הוא עונה אותם מיד שנאמר אליך ה׳ אקרא.

דבר אחר: אליך ה׳ אקרא – זה שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ו:י״ג) בעלונו אדונים זולתך. מהו בעלונו כתתו אותנו. כענין שנאמר (משלי כ״ז:כ״ב) בתוך הריפות בעלי. רבי יהודה בר סימון אמר תבעו אותנו כבעל שהוא תובע את האשה שנאמר (דברים כ״ד:א׳) ובעלה. (ישעיהו כ״ו:י״ג) לבד בך נזכיר שמך עד שלא ייחדת שמך עלינו ולא עשית לנו נסים כבר קדשנו שמך. נבוכדנצר הרשע גזר עלינו שנעבוד עבודה זרה ונשתחוה לצלם. השלמנו נפשנו על קדושת שמך שלא נכפור בך. שנאמר (דניאל ג׳:ט״ז) ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא וגו׳. (מיד נתמלא חימה) אם נבוכדנצר למה מלכא ואם מלכא למה נבוכדנצר. אלא אמרו לו אם למסים ולגולגליות ולארנוניות גזור עלינו את מלכא. ואם לעבודה זרה את והכלב שוין. לאלהיך לית אנחנא פלחין. מיד חרה אפו שנאמר (שם י״ט) אדין נבוכדנצר איתמלי חימא. אמר רבי יוחנן גזר ואמר אם הוא ניסק בחבילה אחת יהא ניסוק בשבעה. ורבנן אמרי אם הוא מסיק בשבעה יהא מסיק בארבעים ושתים. כיון שראו כן השלימו עצמן לכבשן האש לקדש שמו של הקב״ה. ומנין דרשו חנניה מישאל ועזריה להשלים עצמן על קדושת השם. מן הצפרדעים. מה כתיב בהן (שמות ז׳:כ״ח) ובתנוריך ובמשארותיך. ואימתי משארת מצויה אצל תנור בשעה שהתנור חם. מלמד שהיו משלימות עצמן לתוך התנור לקדש שמו של הקב״ה. ומה פרע להם. שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנור לא מתו מפני שמסרו עצמן לשריפה כדי לקיים גזירתו של הקב״ה. אמר תודוס איש רומי מכאן אמרו מה אם הצפרדעים שאין להם זכות אבות ולא ברית על ידי שנתנו עצמן ומסרו נפשן על קדושת השם לא מתו. אנו על אחת כמה וכמה שאנו בני אברהם יצחק ויעקב ויש לנו זכות אבות ונצטוינו על קדושת השם על אחת כמה וכמה. פלטין איש רומי אמר מן התורה דרשו. שנאמר (דברים ד׳:כ״ט) ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת. רבנן אמרי מירמיה דרשו. שנאמר (ירמיהו כ״ט:י״ג) ובקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם.

דבר אחר: אליך ה׳ אקרא – זה שאמר הכתוב (משלי ט״ז:י״ט) טוב שפל רוח את ענוים. אשרי אדם שנוטל את הענוים ומתנהג בענוה. ואוי לו למי שנוטל את הרשעים שהם נוטלין את שלהן והולכין מן העולם. שנאמר (תהלים ל״ז:י׳) ועוד מעט ואין רשע. אמר הקב״ה שעה אחת מן הרשעים אוכלין את שלהן בעולם הזה ויורדין לגיהנם הם ומסייעיהם וכל מי שמשתתף עמהן. וכן הוא אומר (ירמיהו מ״ט:י׳) כי אני חפשתי את עשו גליתי את מסתריו. אמר דוד לא אוכל בסעודתם ולא אשב עמהם.

דבר אחר: לדוד אליך ה׳ אקרא צורי אל תחרש ממני – אל תמשכני עם רשעים. אמר רבי אבא בר זעירא מתוך גנותן של שבטים את יודע שבחן. כתיב (בראשית ל״ז:ד׳) וישנאו אותו ולא יכלו וגו׳. מה דבליבא הוי בפומא. ברם להלן (שמואל ב י״ג:כ״ב) ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב. מה דבליבא לא בפומא.

רמז תשח

לדוד אליך י״י אקרא – זש״ה חלקי ה׳ אמרה נפשי, ישראל אומרים אין חלקנו אלא הקב״ה שנאמר חלקי ה׳ אמרה נפשי, והקב״ה אומר אין חלקי אלא ישראל שנאמר כי חלק ה׳ עמו, לפיכך כשמתפללים הוא עונה להם מיד שנאמר אליך ה׳ אקרא. ד״א אליך ה׳ אקרא, זש״ה בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך, עד שלא יחדת שמך עלינו ולא עשית לנו נסים כבר קדשנו שמך, נבוכדנצר הרשע גזר עלינו שנעבוד עבודת אלילים שנשתחוה לצלם והשלכנו נפשנו למות על קדושת שמך.

קול לדאוד אליך יא רבי אדעו, פיא מעתמדי לא תמסך עני, פאנך אן אמסכת עני מאת׳לת וארדי אלביר אלהאלכין.

מאמר לדוד: ה׳! אליך אני מתפלל. המשען שלי! אם כך אתה אל תמנע ממני את טובותיך. שאם אתה היית מונע ממני [את ישועתך] נהייתי דומה ליורדי הבור החשוכה (יורדי הקבר הסגורה).

מאמר לדוד. אליך אלהי אקרא, משעני אל תחרש ממני כי אם תחרש ממני אהא דומה ליורדי הבור האובדים. ולפי כ״י כ, בור החשכה.

לדוד אליך ייי אקרא

לדוד אליך י״י אקרא – זה המזמור חבר דוד או אחד מהמשוררים עליו. אמר צורי לנגד יורדי^א בור.

ומלת תחרש – מגזרת דומיה. ואמרו אל תחרש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט) להפריש בינות הטעמים כי השרש הוא אחד.

א. כן בפסוק ובדפוסים. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896: ״יושבי״.

A PSALM OF DAVID. UNTO THEE O LORD, DO I CALL. This psalm was composed by David. On the other hand it is possible that one of the poets composed this psalm about David.

The psalmist says, My rock.⁠¹ My rock is in contrast to, them that go down in the pit. The word techerash (be not Thou deaf) means, be not Thou silent. Scripture employs the word tacharosh (devise) in Devise (tacharosh) not evil against thy neighbor (Prov. 3:29) because it wants to distinguish between to be silent (techerash) and to devise (tacharosh),⁠² for both words share a common root.⁠³

1. The Rock is situated on high ground. My rock is thus in contrast to the pit that is down below.

2. Lit., “because it wants to distinguish between the meanings.”

3. Chet, resh, shin. Hence it was necessary to differentiate their vocalizations.

לדוד אליך י״י אקרא – גם זה המזמור מענין המזמור שלפניו שקורא אל י״י שיתן שאלתו להשקיטו מעסקי העולם ולהניח לו שיהיה פנוי להתעסק בצרכי הנפש שהיא עבודת האלהים ובזה יכפרו עונותיו שעברו ותקרב נפשו אל האלהים.

ואמר: צורי אל תחרש ממני מלשמוע אל שאלתי,

כי יראתי פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור: פן – אהיה כמו הרשעים יורדי גיהנם שתלך באבדון נפשם במותם. ומלת תחרש כמו תשתוק, כלומר: שתעשה עצמך כחרש שלא תשמע ולא תענני בתפלתי. וכן פן תחשה, כמו: עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳).

(הקדמה) בזה המזמור התפלל על כי רבים מישראל היו מבזים אותו על עון בת שבע. אמר:

(א) אליך [ה׳ אקרא]. לא לזולתך: אל תחרש. כשומע עלבוני ושותק: פן תחשה [ממני] ונמשלתי עם יורדי בור. ׳פן׳ אם תשתוק ולא תתבע עלבוני, ימשך מזה שאהיה ׳נמשל׳ ונחשב בעיני ישראל כאחד מ׳יורדי בור׳ ורשעי ארץ, ולא ישמעו עוד לקולי, ויתקלקל סדר המדינות:

לְדָוִד אֵלֶיךָ ה׳ אֶקְרָא צוּרִי וגו׳. אמר הגאון, כי זה המזמור סובב על זה, והוא שאנו בגלותנו זה בעוונותינו אבדה עצה מבנים¹ ונשתכחה תורה מישראל², וכולהו תנויי בנזיקין³, ואין איש שם על לב החלק העיוני שהוא ׳התורה׳⁴, וכל איש מגמת פניו אל הדבר הקטן הווייה דאביי ורבא⁵, וישישו כי ימצאו חלק בו להתגדר ולהיקרא ׳רבי׳, ודורשים ברבים להיישיר השומעים אל מה שהם לא ידעו ולא יבינו, כי אם תשאל מהם למי מברכין⁶, הבל יפצו פיהם⁷ והחרש יחרישון⁸, ואין בדור כי אם שרידים אשר ה׳ קורא⁹, אחד מעיר ושניים ממשפחה¹⁰, כמו דוד ע״ה¹¹. ולכן הוא אומר כי אותו צדיק ישאל מה׳ שיצילהו מאלה הרבנים פן ידמה אליהם, ושה׳ ענוש יענישם וישב גמולם בראשם¹².

ואמר צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי פֶּן תֶּחֱשֶׁה מִמֶּנִּי וְנִמְשַׁלְתִּי עִם יוֹרְדֵי בוֹר, כי ודאי כאלה חלקם בשאול, כי לא יבינו אל פעולות ה׳¹³, ומתגדרים בתורתו לעשות משפט, ואת הישרה יעקשו¹⁴.

ואמרוֹ ׳ונמשלתי׳, ר״ל ׳פן׳ אהיה ואיהפך כמוהם:

1. ע״פ ירמיה (מט ז), אולי מפרש שבגלל אדום ׳אבדה חכמה מבנים׳ – מישראל (ראה חגיגה ה:).

2. ראה שבת (קלח:).

3. ע״פ ברכות (כ.), ׳לא היו גדולים בכל גמרא של ארבעה סדרים, אלא בתלתא בבי שלנו׳ (רש״י שם).

4. לעומת ׳המצוה׳ – החלק המעשי (שמות כד יב, כוונות התורה).

5. ע״פ סוכה (כח.) ׳דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול – מעשה מרכבה, דבר קטן – הויות דאביי ורבא׳.

6. ע״פ ברכות (מח.) ׳קטן היודע למי מברכין׳.

7. ע״פ איוב (לה טז).

8. ע״פ איוב (יג ה) ׳מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׳.

9. ע״פ יואל (ג ה).

10. ע״פ ירמיה (ג יד).

11. ראה זכריה (יב ח) ׳והיה הנכשל ביום ההוא כדויד׳, ובפירושו שם. וראה בנדפס (נה יז, והקדמה לפרק קא).

12. כלשון בזה כותב רבינו באגרת שבראש ספרו ׳אור עמים׳ באותו עניין: ׳ונחנו מה תהא עלינו אם גמר אומר מורה צדק מוכיח במישור מוסדי תורתנו, הן היום הקריבו ראשי אנשי השם, כולהו תנויי בנזיקים, ונהי בעינינו כיודעים חן, נהמה כדובים למצוא דברי חפץ די השיב לשואלינו מה דודנו מדוד כי עליו הורגנו כל היום, ואין אתנו יודע עד מה׳.

13. ע״פ פסוק ה׳.

14. ע״פ הנאמר במיכה (ג ט) ל׳ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל׳.

צורי – רצה לומר חזקי.

תחרש – תחשה ענין שתיקה כמו והחריש יעקב (בראשית ל״ד:ה׳) וכמו עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳).

פן תחשה – פן כשתחשה ממני אהיה נמשל עם יורדי בור.

תחרש, תחשה – כבר בארתי (ישעיהו מ״ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז״א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ״ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,

לדוד – מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח״כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה׳ שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה.

אליך ה׳ אקרא – כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה׳ היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי אל תחרש ממני – כי אם תחשה ממני הלא אהיה נמשל עם יורדי בור – ולכן

תחרש – תעשה עצמך כחרש שאינו שומע ומתוך כך אינו מדבר.

תחשה – תשתוק ותאחר מלענות אותי, מלשון ואתם מחשים (שופטים י״ח:ט׳).

ונמשלתי – משל להוראת שלט נהיה מן מזל (דעת שחז״ל) וזה מן ערזל או מערזל בלשון סורי שענינו הסתבכות, וגם האחרונים קראו למזלות כוכבי הנבוכה להיותם נלוזים במעגלותם (שד״ל בפירושו על ישעיה א׳:ח׳); או הוא מלשון ארמי שהוא לשון ארץ כשדים ממציאי חכמת הכוכבים, ועזל כמו אזל והמזלות הם כוכבי לכת Planetes בלשון יוני, והמזלות לדעת הקדמונים היו מודיעים הנגזר, ומשמם קראו לגוזר מושל, והמושל בשפטו היה מוציא מפיו משלים כלומר דברי חכמה כמשל הקדמוני מרשעים יצא רשע (שמואל א׳ כ״ד:י״ד) ולהטעים דבריו היה מכניס בהם דמיונות (נזם זהב באף חזיר, משלי י״א:כ״ב ודומיו), ומזה נהיה ששורש משל שמש להוראת דמיון.

(ב) שְׁמַ֤ע ק֣וֹל תַּ֭חֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִ֣י אֵלֶ֑יךָ בְּנׇשְׂאִ֥י יָ֝דַ֗י אֶל⁠־דְּבִ֥יר קׇדְשֶֽׁךָ׃

Hear the voice of my supplications, when I cry to You,, when I lift up my hands toward Your holy Sanctuary.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קַבֵּל בְּקָל בָּעוּתִי בְּמִצַלְיִי לְוָתָךְ כַּד אֶפְרוֹשׁ יְדַי בִּצְלוֹ קֳדָם הֵיכַל קֻדְשָׁךְ.

Accept the voice of my petition when I pray to you, whenever I spread my hands in prayer before your holy temple.

אסמע צות תחנני אד׳א אסתגת׳ת אליך, ורפעת כפי אלי מחראב קדסך. לא תג׳ד׳בני מע אלט׳אלמין ופעלה אלגל, אלד׳ין יכ׳אטבון אצחאבהם באלסלאם, ואלשר פי קלובהם.

תשמע את התחננותי אם בקשתי ממך ישועה וגם אם נשאתי את שתי כפי אל כיוון פני בתפילה אליך (דביר = כיוון התפילה כי בזמן דוד עדיין לא היה דביר של בית המקדש).

דביר, דוכן קדשך, תרגם דביר ״מחראב״ והוא המקום שעומד בו הש״ץ או המטיף, וכן המקום המיוחד למלך או לנשיא בבית התפלה. אף כאן הכוונה לקדש הקדשים מקום המיוחד לארון ולשכינה.

שמע – בנשאי – אל מקום הארון יקראו דביר.

HEAR THE VOICE OF MY SUPPLICATIONS… WHEN I LIFT UP MY HANDS.

Toward the place of the ark. The place of the ark is called the devir (sanctuary).

שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דביר קדשך – הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד. וטעם בנשאי ידי כמבקש עזר מאחר שפרש לו ידו שיקבלהו בעזרתו. וכן: וכפיו פרשות השמים (מלכים א ח׳:נ״ד).: אפרש את כפי אל י״י (שמות ט׳:כ״ט). והנשיאה למעלה כנגד השמים. ויהיה פירוש אל דביר קדשך – בדביר קדשך כמו: ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך (שמות כ״ה:ט״ז). או יהיה פירוש אל דביר קדשך כמשמעו, כי לנכח המקום ישא ידיו כמו אל השמים, כי הוא על דרך משל כמו סלם לעלות התפלה לכסא הכבוד. ועל דרך זה נאמר: ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים (דברי הימים ב ל׳:כ״ז). או יקרא דביר קדשך השמים כמו שקראם היכל והר קודש כמו שפרשנו (תהלים י״א:ד׳, ט״ו:א׳).

בשועי אליך. מתוך צער אתה תרחם: בנשאי ידי. בתפילה¹: אל דביר קדשך. בזכות המקום²:

1. וטעם בנשאי ידי, כמבקש עזר מאחר שׁפרשׂ לו ידו שיקבלהו בעזרתו. וכן (מ״א ח, נד) וכפיו פְּרֻשׂוֹת השמים, (שמות ט, כט) אפרֹשׂ את כפי אל ה׳. והנשיאה למעלה כנגד השמים. (רד״ק).

2. אולי כי בימי דוד נבחר המקום, אבל עוד לא נבנה בו בית המקדש. וראה בשיעורים. ובאבע״ז: מקום הארון יקראו דביר. רד״ק: הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד.

לכן שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי [בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ בְּנָשְׂאִי יָדַי] אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ. היינו בית המקדש, כאמרם (ברכות ל.) ׳תל תלפיות – תל שהכל פונים בו׳¹:

1. שבתפילה פונים לכיוון בית המקדש, ראה במשנה ובסוגיית הגמרא בברכות (כח:). ובנדפס שפירש ׳כנגד דוד׳ – פירש ׳בזכות המקום׳, ששם התפלל.

בשועי – בזעקי.

דביר – הוא בית קדשי הקדשים.

בנשאי ידי – בעת התפלה.

שמע קול תחנוני בשועי אליך לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף בנשאי ידי אל דביר קדשך אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע.

דביר – מקום לפני ולפנים בביתך, וארמנות מלכי קדם היו כ״כ גדולים שאם רצה אדם ליכנס בחדריהם הפנימיים היה צריך לדַבָּר או מנהיג ובלתו לא היה יודע לצאת מהם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) אַל⁠־תִּמְשְׁכֵ֣נִי עִם⁠־רְשָׁעִים֮ וְעִם⁠־פֹּ֢עֲלֵ֫י אָ֥וֶן⁠ דֹּבְרֵ֣י שָׁ֭לוֹם עִם⁠־רֵעֵיהֶ֑ם⁠ וְ֝רָעָ֗ה בִּלְבָבָֽם׃

Do not draw me away with the wicked and with the workers of iniquity, who speak peace with their neighbors but evil is in their hearts.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תִנְגְדִינַנִי עִם רַשִׁיעַיָא וְעִם עָבְדֵי עַוְלָא דִי מְמַלְלִין שְׁלָמָא עִם חַבְרֵיהוֹן וּבִישְׁתָא בְּלִבְּהוֹן.

Do not drag me away with the wicked or with those who do wrong; who speak peace with their fellows, while evil is in their hearts.

אל תמנה אותי עם הרשעים ועם עושי המרמה אלה שמדברים עם החברים שלהם בשלום [בזמן] שהרוע בלבבות שלהם.

אל, אל תמשכני עם הרשעים ופועלי האון המדברים עם רעיהם בשלום והרשע בלבותם.

כונתו באמרו אל תמשכני עם רשעים, אינו רוצה לומר שלא יכלילהו עמהם, כי חלילה שיהא זה מפעולות ה׳ כלומר לכלול הצדיק עם חברת הרשעים, אלא רצה בבקשתו זו שלא ימסרהו בידם בגלל חטא שיכשל בו אלא יסלח לו ויפלטהו מהם, וכך הוא הדבר באמרו אל תאסוף עם חטאים נפשי האמור לעיל¹.

1. לעיל כו ט.

מענאה פי קולה אל תמשכני עם רשעים, ליס יריד בה אלא יחשרה מעהם, לאן חשר אלצאלח פי זמרהֵ אלט׳אלמין מחאל מן פעל אללה, ולכן מסאלהֵ אלנבי הד׳ה יריד בהא אלא ימכנהם מנה בסבב זלה תחדת׳ בל יצפחהא ויסלמה מנהם, וכד׳לך אלקול פי אל תאסוף עם חטאים נפשי אלמתקדם.

אל תמשכיני – אל תרגיליני עם רשעים. [אטרייראש מויי בלעז.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

Do not cause me to be drawn Heb. תמשכני, do not draw me with the wicked; treras moy in Old French.

אל – תסובב סבות שאתערב עם רשעים ואמשך עמהם.

DRAW ME NOT AWAY WITH THE WICKED. Do not arrange things in such a way that I mix with the wicked and I am drawn along with them.

אל תמשכני עם רשעים ועם פעלי און – שלא אמות מות רשעים כמו שאמר: אל תאסף עם חטאים נפשי (תהלים כ״ו:ט׳). וכן בזה הלשון: ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כ״א:ל״ג), שפירושו: ימשוך אל המיתה.

דברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם – כי רוב הרשעים אינם מגלים עצמם, ומראים שלום עם רעיהם ויחשבו רעה בלבבם.

אל תמשכני עם רשעים. המתפללים בשפתי מרמה: ועם פועלי און. גם כי ירבו תפילה¹: דוברי שלום [עם ריעיהם ורעה בלבבם]. אחד בפה ואחד בלב:

1. ע״פ לשה״כ בישעיה (א טו).

אַל תִּמְשְׁכֵנִי עִם רְשָׁעִים וְעִם פֹּעֲלֵי אָוֶן דֹּבְרֵי שָׁלוֹם עִם רֵעֵיהֶם לאמר ׳דרשו משפט, הסירו רוע מעלליכם׳ (ישעיה א טז-יז), וְרָעָה בִּלְבָבָם, כי קרוב ה׳ בפיהם ורחוק מכליותיהם¹, ואם תשאל מהם מי ה׳ אשר נשמע בקולו², חתו לא ענו עוד³ וחושבים על ה׳ תועה⁴, ויחפאו דברים אשר לא כן על ה׳ אלוקיהם⁵:

1. ע״פ ירמיה (יב ב).

2. ע״פ שמות (ה ב).

3. ע״פ איוב (לב טו). נשברו כי נסתרו דבריהם, ולא מצאו עוד מענה (ע״פ מצודות שם).

4. ע״פ ישעיה (לב ו).

5. ע״פ מלכים ב׳ (יז ט), ׳ויחפאו׳ – בדאו.

אל תמשכני – להיות עמהם ודומה להם בקבול הגמול.

ורעה בלבבם – חושבים בלבבם לעשות רע.

אל (מתחיל את תפלתו),

אל תמשכני בל אמשך ברשת ע״י רשעים אשר הם דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם – שסכנתם גדולה מאד, כי איני יודע להזהר מהם ובקל אמשך אחריהם אל הרשת.

תמשכני – תאספני ותחברני, וכן לך ומשכת בהר תבור (שופטים ד׳:ו׳).

רשעים – רעים מטבעם ואולי השי״ן בשם רשע נוספת כמו שי״ן של שלהבת, ושפל ונפל מקורם פל, ורבים כמוהם, ופעלי און מוסיף על רשעים.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) תֶּן⁠־לָהֶ֣ם כְּפׇעֳלָם֮ וּכְרֹ֢עַ מַעַלְלֵ֫יהֶ֥ם⁠ כְּמַעֲשֵׂ֣ה יְ֭דֵיהֶם תֵּ֣ן לָהֶ֑ם⁠ הָשֵׁ֖ב גְּמוּלָ֣ם לָהֶֽם׃

Give them according to their deeds and according to the evil of their endeavors. Give them according to the work of their hands; render to them their desert.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הַב לְהוֹן כְּעוֹבָדֵיהוֹן וּכְבִישׁוּת עוֹבָדֵיהוֹן כְּעוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן פְּרַע לְהוֹן אֲתִיב פּוּרְעֲנוּתְהוֹן לְהוֹן.

Give¹ to them² according to their deeds, and according to their evil deeds;⁠³ according to the works of their hands, repay⁴ them; turn upon them their retribution.

1. Give: repay.

2. Them: + O LORD.

3. Deeds: actions.

4. Repay: give to.

בל אעטהם כפעלהם וכסו שמאילהם, ורד עליהם כאעמאלהם וכאפיהם כאילאיהם.

אלא תתן להן כפי מעשיהם וכפי רוע המדות שלהם ותחזיר עליהם כפי מעשיהם. ותשלם להם לפי גמולם..

תן, אלא תן, השב, והשב להם כגמולם כלומר כפי אשר גמלו לאחרים.

תן – כפעלם^א – כנגד פועלי און (תהלים כ״ח:ג׳).

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כפועל״.

GIVE THEM ACCORDING TO THEIR DEEDS. This was said in reference to the workers of iniquity (v. 3).

תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם – כי אין יודע לבבם אלא אתה שאתה יודע הנסתרות לפיכך שלם להם כמעשיהם הרעים, כי אתה יודע רשעם.

(ד-ה) תֶּן לָהֶם כְּפָעֳלָם. לתת מידה כנגד מידה, כי כך כל מידות של הקב״ה¹, הם חשבו להטעות עני ואביון וכסיל לא יבין בצעקות ודברים אשר הם עצמם לא ידעו מה המה אלה, וגם אתה כשיקוו ל׳שלום׳ – אין טוב, ולעת מרפא – והנה בעתה², הָשֵׁב גְּמוּלָם לָהֶם על מה שלֹא יָבִינוּ אֶל פְּעֻלֹּת ה׳ וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו³, מידה כנגד מידה, שגמולם זה יֶהֶרְסֵם וְלֹא יִבְנֵם⁴, שמה שהם חושבים להתגדר לקרוא בשמותם עלי אדמות⁵ בדמיונותיהם, אלו יהיו להם לחרפה ובוז, כי יקראו רבנים וגדולי הדור – והמשכיל ישחק למו⁶ באמרו, אם רבי הוא – אל ירבו כמותו בישראל⁷:

1. ׳שכל מידותיו של הקב״ה מידה כנגד מידה׳ (סנהדרין צ.).

2. ע״פ ירמיה (ח טו).

3. בנדפס: ש׳אינם מתבוננים אל פעולות ה׳ וסדרו בבריאה שהיא הפעולה המיוחדת לו בלתי אמצעי, ואל מעשה ידיו – אל סדרו ביצירת נמצאים שעשה על ידי אמצעיים על סדר נכון׳.

4. מכיון שהם עושים על היפך ׳פעולות ה׳⁠ ⁠׳, ׳לכן ראוי שיהרסם – מידה כנגד מידה, ולא יבנם אחרי כן׳ (ע״פ הנדפס). וראה מש״כ בשמות (ג יג).

5. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים מ״ט:י״ב).

6. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים נ״ט:ט׳).

7. כן אמרו בתענית (כ:) על מי ש׳היתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה׳.

ידיהם תן להם – בספרים מדוייקים בצירי וכן היה ראוי להיות אף על פי שהוא במקף לפי שאינו סמוך למלה זעירא או מלה שהיא מלעיל כמו תן להם ה׳ מה תתן תן להם רחם משכיל (הושע ט׳) אבל במכלול דף ק״ב כתוב שנמצא א׳ בסגול שלא כמנהג תן להם כפעלם והמסור עליו לית כותיה סגול וחד ותן עליה אש (פרשת קרח) וכן כתוב בהגהת לוית חן ש״ה פ״ח.

תן להם – להרשעים הללו.

תן להם כפעלם רוע מעלליהם, מעשה ידיהם, השב גמולם – יש הבדל בין הפעל ובין המעשה שהפעל הוא העסק בדבר והמעשה הוא גמר המעשה (כמ״ש ישעיה ה׳ י״ב, נ״ט ו׳, ירמיה כ״ב י״ג, נ׳ כ״ט, לקמן ס״ד י׳ קי״א ב׳), ויש הבדל בין פעל ומעשה – ובין מעלל – שהמעלל הוא הפעולה היוצא מתכונה אשר בנפש ונוכל לומר שהבונה פעל ועשה את הבית ולא שעלל את הבית, שעלל לא יבא רק על פעולה הצומחת ממדות הנפש טוב או רע, ויש הבדל בין תן להם כפעלם – ובין השב גמולם – שהגמול נקשר עמו תמיד איזה התפעלות של אהבה או איבה, כמ״ש ישעיה נ״ט י״ח, ולמעלה י״ח כ״א, ובקש שבתשלומי ענשם ישקיף ה׳ בין על המעשה – שעשו ובין על הפעל – שהוא העסק שעסקו והאמצעיים שהכינו להוציא המעשה, וכן ישקיף על מעלליהם שהוא רוע מתכונה אשר בנפשם שמזה צמחה הפעולה, כמו על ידי מדות הכעס והאכזריות והגאוה ודומיהם, גם ישקיף על הגמול לפי האיבה והשנאה, למשל הרוצח על ידי מארב קשה מן הרוצח על ידי מלחמה וזה הפעולה והעסק, הרוצח את אוהבו קשה מהרוצח את שונאו וזה המעלל והתבונה לעשות רע להיושב בטח אתו, הרוצח ועינה את הנרצח ביסורים רבים ע״ה שנאתו ענשו גדול יותר וזה גמול.

(ד-ה) תן להם כפעלם וכו׳ כי לא יבינו אל פעולת ה׳ בקש שישלם להם ה׳ מדה כנגד מדה, כמו שהם דברו אתי אחד בפה ואחד בלב ורצו להרוס אותי באופן שלא אדע שהם עוסקים בזה, כן ידבר ה׳ עמהם אחד בפה ואחד בלב עם שגם הם לא יבינו אל פעולות ה׳ ואל מעשי ידיו – שידמה להם שה׳ עוסק לבנותם, ובאמת הוא יעסוק להרוס אותם ולא לבנותם – וזה עונש מכוון כפעלם וכרוע מעלליהם, שגם הם לא ידעו להזהר מפני ה׳ כמו שאני לא ידעתי להזהר מפניהם (ועי׳ באה״מ).

תן להם כפעלם וגו׳ – פעל ועלל שניהם מקורם על שבלשון ארמי הוראתו בא ונכנס, רק פָּעַל ענינו הכן וחשוב הדבר, עלל הוציאו מן הכח אל הפעל גם מבלי בא עד תכליתו, ועשה מורה השלימו, ובכן כאן הולך ומוסיף; וכן בפסוק שאחריו פעלות ה׳ ר״ל חכמת האל במחשבה ומעשה ידיו חכמתו בבואו עד תכלית מחשבתו בבריאה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) כִּ֤י לֹ֪א יָבִ֡ינוּ אֶל⁠־פְּעֻלֹּ֣ת יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה⁠ וְאֶל⁠־מַעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו⁠ יֶ֝הֶרְסֵ֗ם וְלֹ֣א יִבְנֵֽם׃

Because they give no heed to the works of Hashem or to the operation of His hands, He will break them down and not build them up.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְלָא מִתְבַּיְנִין לְאוֹרַיְיתָא דַייָ וּלְעוֹבָדֵי אַיְדוֹי יְפַגְרִנוּן וְלָא יִבְנִנוּן.

Because they do not understand the Torah of the LORD or the works of his hands; he will tear them down and not rebuild them.

כי לא יבינו אל פעולות ה׳ – חזקיה אמר אלו התקופות. רבי יהושע אומר אלו ההגדות. ורבנן אמרו זו קריאת שמע שהן קורין יוצר אור. ואל מעשה ידיו. כמה שנאמר (בראשית א׳:ט״ז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. יהרסם בעולם הזה ולא יבנם לעולם הבא.

כי לא יבינו אל פעולות ה׳ – חזקיה אמר אלו תקופות, ריב״ל אמר אלו אגדות, ורבנן אמרין זו קריאת שמע שהן קורין יוצר אור, ואל מעשה ידיו כמו שאמר ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, יהרסם בעוה״ז, ולא יבנם לעוה״ב.

פאנהם לא יפהמון אפעאל אללה ומא צנעת ידאה, פיסתחקון אן לא יבניהם בל יהדמהם.

ולפי שהם אינם מבינים את מעשי ה׳ וגם לא את מה שידיו עשו. ולכן מגיע להם שלא יבנה אותם אלא שיהרוס אותם (רס״ג הפך את המקרא שם לא כך הרי בודאי אם מגיע להם שיהרוס אותם בודאי לא מגיע להם שיבנה אותם).

יהרסם, ולכן ראוים הם שלא יבנם אלא יהרסם. הוכרח להפוך את סדר הכתוב כי אחרי שאמר יהרסם ברור שלא יבנם. ודומה לזה בבראשית מג כז השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי, שאחרי ששאל השלום לו אין מקום לשאלה העודנו חי. ולכן גם שם תרגם רבינו העודנו חי והאם שלום לו. וראה פירושי רס״ג שם מהדורתי.

קו׳ יהרסם ולא יבנם יגו׳ כונה דעא עליהם. ויחתמל כונה אכׄבארא עמא סוף ילחקהם.

The verse “May He tear them down, never to rebuild them!” etc.; he prayed against them. It meaning is in the third person, whereof He will afflict them.

כי – פעולות השם, כנגד: פעלם (תהלים כ״ח:ד׳).

ואל מעשה ידיו – כנגד: כמעשה ידיהם (תהלים כ״ח:ד׳), והטעם אילו היו מבינים פעולות השם לא היו פועלי און כי ידעו כי השם יהרסם.

ויש אומרים: שזאת תפלה או דרך נבואה.

וטעם ולא יבנם – שיפלו ולא יקומו עוד.

BECAUSE THEY GIVE NO HEED TO THE WORKS OF THE LORD. The works of the Lord (pe’ullot Adonai) is in contrast to their deeds (po’olam) (v. 4).

NOR TO THE OPERATION OF HIS HANDS. This is in contrast to after the work of their hands (v. 4). Our verse means, if the workers of iniquity would understand the works of the Lord they would not do evil, for they would know that God would break them down. Others say that He will break them down and not build them up is a prayer or a prophecy. He will break them down and not build them up means; they will fall and not arise again.

כי לא יבינו אל פעלות י״י ואל מעשה ידיו – אינם מתעסקים בעבודת האל ואינם נותנים לבם להבין כי אם בהבלי העולם שהם מתחכמים ומבינים עליהם כמו שאמר הנביא: חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו (ירמיהו ד׳:כ״ב). וההבנה וההשגחה בפעלות י״י ובמעשה ידיו היא מעבודת האלהים, והיא להבין בחכמת הטבע ובפעלותיו ומעשה ידיו בשמים ובארץ. ומשם יתבונן כח מעשה אלהים שהכל מאתו, והוא הסבה הראשונה. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי שבת ע״ה.): ואת פעל י״י לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו (ישעיהו ה׳:י״ב): זה שאינו מחשב בתקופות ובמזלות.

יהרסם – דרך תפלה כמו שאמר: תן להם כפעלם

ולא יבנם – עוד אחר שיהרסם. וטעם יהרסם כנגד אל פעלות י״י. הם לא יבינו אל פעלות י״י והוא יהרוס פעלתם ומעשה ידיהם.

כי לא יבינו אל פעולות ה׳. כי אמנם אינם ראוים שתקובל תפילתם, כי בהיותם מבזים אותי, אינם מתבוננים ׳אל פעולות ה׳⁠ ⁠׳ וסדרו בבריאה, שהיא¹ הפעולה המיוחדת לו בלתי אמצעי²: ואל מעשה ידיו. אל סדרו ביצירת נמצאים שעשה על ידי אמצעיים על סדר נכון³, והם בבזותם אותי מקלקלים הסדר המדיני⁴, על היפך ׳פעולות ה׳⁠ ⁠׳, לכן ראוי שיהרסם מידה כנגד מידה⁵, ולא יבנם אחרי כן⁶:

1. הבריאה היא.

2. לכן נקראת ׳פעולות ה׳⁠ ⁠׳, הפעולות המיוחדות של הוי״ה, שעל שם פעולה זו נקרא ׳הוי״ה׳, שהוא השם המיוחד, שם המורה על הפעולה המיוחדת. [וכן כתבתי בס״ד בישעיה (כה א): שם הוי״ה המכונה בלשון חז״ל בכל מקום ׳שם המיוחד׳, מורה שה׳ הוא בורא את כל המציאות מאין, ושהוא אחד ואין זולתו. וכן כתב רבינו באור עמים (סוף פרק ׳בריאה׳) ׳השם השלישי לאל יתברך הוא השם המיוחד בן ד׳ אותיות המורה שהוא המציא המציאות בכללו אחר העדר מוחלט ומקיים אותו, כי גם אחרי שהמציא אותו לא היה לו קיום מציאות אם לא היה שופע עליו מציאות מאת הממציאו, מבלי אין שום יסוד מציאות זולתי הנמשך מאת הסיבה הראשונה הפועלת אשר הוא הממציא ובורא ונותן קיום למציאות בהשכילו את עצמו, ומזה יתחייב שהוא בורא וכו׳, ולכן נקרא זה השם אצלנו ׳שם המיוחד׳, כי בכל הוראות זה השם לא ישתתף עם האל זולתו׳. ובסוף פרק ׳אחדות׳ כתב: ׳וזה האחדות המיוחד לבורא יתברך ביאר בתורתו במופת באמרו ׳וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד׳, כלומר, שבהנהגתו וסדרו המוחש בעליונים ובתחתונים הנרמז במילת ׳האלהים׳ יוודע שהוא ׳הוי״ה׳, בורא ומהווה, ובזה יוודע ש׳אין עוד׳ [כלומר, ממה שה׳ הוא הבורא מוכח גם עניין אחדותו], כי מן הנמנע להיות בורא שני קדמון כקדמותו או שוה לו, וזה כי בסדר המוחש אשר בו יתהוו הווים על הארץ מתחת באמצעות גרמים אשר בשמים ממעל נדע היות הנהגת כולם וסדרם ממנהיג אחד מכוין כל זה הסדר, ובזה יתחייב שהוא בעצמו המציאם, כי לא יתכן שקרה מקרה למסדר שמצא כל כך נמצאות בלתי מכוונות מאתו שהיו בלתי סדר עם היותם מוכנות אל סדר וקשר מכוון עתה מאתו, ומזה יתחייב שברא אותם אחר אפיסות מוחלט, כי לא יתכן מציאות חומר או נושא קודם להם שיחשב שנתהוו ממנו כמבואר למעלה, אם כן התבאר שהוא הבורא הנרמז בשם המיוחד, ושהוא אחד יחיד במציאות באופן שאין כמציאותו מציאות שום נמצא זולתה׳. וראה בבראשית (יז א) שכתב רבינו שהפעולה ׳המיוחדת׳ של ה׳ היא הבריאה יש מאין, ׳שלא יפול בה נושא מתפעל, ולכן לא יצטרך הבורא בפעלו שיהיה זולתו שום נמצא במציאות, והיפך זה יקרה לכל נמצא זולת הבורא, כי אמנם לא יפעל שום פועל זולתו, אם לא נמצא איזה נושא מתפעל ממנו, וכן לא יתפעל שום מתפעל, אם לא ימצא איזה פועל שיפעול בו, ומזה יתחייב במופת ראייה מציאות הבורא ויחודו ושלמות פעלו על כל פועל זולתו אצל כל מתבונן, וכל זה הורה האל יתברך לאבות, אמנם מופת סיבה על הבריאה היוצא מן השם המיוחד לא הודיע עד משה רבינו, באמרו ׳וָאֵרָא וגו׳ וּשְׁמִי ה׳ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׳⁠ ⁠׳. ואולי על שם הפעולה ׳המיוחדת לו׳ שנרמזה בשם הוי״ה נקרא שם זה ׳מיוחד׳, או כי הוא מורה על ׳אחדותו׳, או ׳יחודו׳ כלשון רבינו שם. וכ״כ רבינו בשמות (ג טו) בביאור שם הוי״ה ׳מצד פעולתו המיוחדת לו, אשר יורה עליה השם המיוחד׳].

3. ׳פעולת ה׳ היא הבריאה עצמה, והיצירה משאחריה היא מעשה של ׳ידיו׳, שעשה ע״י אמצעיים, ראה לעיל יט ב ולהלן קיט עג, קמה ט. וזו עשייה ולא בריאה, וזו היתה ע״י אמצעיים, וכ״ז לקיים את הבריאה ודו״ק היטב.

4. כפי שאמר שאם נמשל אם יורדי בור לא יוכל למלוך וגורמים להשחתת הסד המדיני.

5. בשמות (ג יג) כתב רבינו: ׳אהיה אשר אהיה - ההווה תמיד על ענין אחד מצד עצמו [וראה בביאור שם שהכוונה היא שה׳ הוא מחוייב המציאות מכיון שאין סיבה למציאותו, והוא סיבה לכל המציאות], ומזה יתחייב שיאהב המציאות, וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו (יחזקאל יח לב) כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדקה אשר תכליתם מציאות, וישנא העוול והאכזריות המטים עקלקלות אל העדר והפסד, ובזה שנא חמס ואכזריות המצרים נגדכם׳.

6. שההריסה תהיה לתמיד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כי לא יבינו – אין אחר כי פסק.

כי לא יבינו – אינם נותנים לב להבין פעולת ה׳ שמשלם לרשע כרשעתו.

יהרסם – ולזה יהרס אותם ולא יבנה עוד אותם לחזור לקדמותם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

כי לא יבינו וגו׳ – נותן טעם לדבריו מאחר שאינם מבינים כלומר נותנים לב להבין דרך ה׳ עם ברואיו ללמוד על ידה לעשות צדקה ומשפט, תחת הצליח במעשה ידם ינזקו תמיד.

ולא יבנם – ע״ד עם נבל ולא חכם (פרשת האזינו) תחת שהיה לו להיות חכם הוא נבל תחת שהיה בידם להצליח מעשיהם, יהרסום.

(ו) בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ כִּי⁠־שָׁ֝מַ֗ע ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃

Blessed be Hashem because He has heard the voice of my supplications.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּרִיךְ יְיָ אֲרוּם קַבֵּל קַל צְלוֹתִי.

Blessed is the LORD¹ because he has accepted² the voice of my prayer.

1. LORD: word of the LORD.

2. Received: heard.

פאקול תבארך אללה אלד׳י סמע אלי צותי בתחנני.

ואני אומר: ברוך ה׳ אשר שמע את קולי בשעה שאני מתחנן.

ברוך, ואז אומר ברוך ה׳ אשר שמע קולי בהתחנני.

וקו׳ ברוך ייי כי שמע קול תחנוני עלי סביל אלאסתבשאר ואלתרגי לכון מא דעא פיה.

It states “Blessed is the Lord, for He listens to my plea for mercy” in the form of rejoicing and anticipating fulfillment of what he prayed for.

ברוך – בדרך נבואה כי נשמעה תפלתו, והוא שמע קול תחנוני, על דרך: ותבוא אליך תפלתי (יונה ב׳:ח׳).

BLESSED BE THE LORD… A prophetic statement to the effect that David’s prayer was heard and that God heard the voice of David’s supplications. Because He hath heard the voice of my supplications is similar to And my prayer came unto Thee (Jonah 2:8).⁠¹

1. Jonah 2:8 was uttered prophetically when Jonah was in the fish’s belly.

ברוך י״י כי שמע קול תחנוני – דרך נבואה. ונתן הודאה לאל ששמע תפלתו. וכן היה כי באחרית ימיו היתה סבה מאת י״י והיה דוד בסכנה עם ישבי בנב עד שנשבעו אנשיו שלא יצא עוד עמהם למלחמה (שמואל ב כ״א:ט״ז-י״ז).

ברוך ה׳. הנה כבר בירכתי את ה׳, כי שמע קול תחנוני כשהתפללתי לפניו:

אמר דוד, אבל אני, בָּרוּךְ ה׳ כִּי שָׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי, וכן יוכל לומר גם כן היחיד ההוא, צדיק כדוד¹:

1. ראה פסוק א׳ והמצויין שם.

כי שמע – אשר שאלתי לבל אהיה עם הרשעים הללו בעת קבול הגמול.

(ו-ז) ברוך נותן הודאה על ששמע ה׳ תפלתו, כי ה׳ היה עוזי ומגני בפניהם, ולא הוצרכתי כלל למלחמה רק ע״י שבו בטח לבי עי״כ נעזרתי – וגם יעלוז לבי ומשירי אהודנו כאלו נצחתי ע״י מלחמה וחיל.

ברוך ה׳ וגו׳ – עושה עצמו כאילו נתקבלה תפלתו ונותן דברי הודאה לה׳.

(ז) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ עֻזִּ֥י וּמָגִנִּי֮ בּ֤וֹ בָטַ֥ח לִבִּ֗י וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי⁠ וַיַּעֲלֹ֥ז לִבִּ֑י⁠ וּֽמִשִּׁירִ֥י אֲהוֹדֶֽנּוּ׃

Hashem is my strength and my shield. In Him my heart trusted and I was helped. Therefore my heart greatly rejoices. And with my song I will praise Him.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ עוּשְׁנִי וּתְרֵיסִי בֵּיהּ סַבָּר לִבִּי וְסַעֲדַנִי וְדָאֵיץ לִבִּי וּמִתּוּשְׁבַּחְתִּי אוֹדֶה קֳדָמוֹי.

The LORD is my strength and shield; on him my heart has set its hope;⁠¹ and you have aided me,⁠² and my heart exults; I will give thanks in his presence by my psalm.

1. On him... hope: In his word my heart has placed its trust.

2. You have aided me: I have been helped.

ה׳ עזי ומגני – אמר רבי סימון משל למלך שהיה לו מרגלית אחת. בא בנו ואומר לו תן אותה לי. אמר לו אינה שלך. הטריח עליו ונתנה לו. כך אמרו ישראל לפני הקב״ה והיו מבקשים שיתן להם את התורה. אמר להם אינה שלכם מן העליונים היא. כיון שהטריחו נתנה להם שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עוז לעמו יתן. א״ר יוחנן אמרו ישראל נתן לו משירי הודיות שנתן לנו את התורה שנאמר ומשירי אהודנו.

ה׳ עוזי ומגני – א״ר סימון משל למלך שהיה לו מנה אחת תבעה אוהבו, א״ל אינה שלך הטריח עליו ונתנה לו, כך ישראל אמרו לפני הקב״ה בים עזי וזמרת יה והיו מבקשים מן הקב״ה ליתן להם את התורה, אמר להם אינה שלכם של עליונים היא, כיון שהטריחו עליו נתנה להם שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן. א״ר יודן אמרו ישראל חייבין אנו ליתן לו משירי הודיות שנתן לנו התורה שנאמר ומשירי אהודנו.

אללהם עזי ותרסי בה ות׳ק קלבי ואסתענת, לד׳לך סר קלבי באן אחמדה בכת׳יר מן תסביחי.

ה׳ העוז והמגן שלי בו בטח לבי בכך שאשבח אותו בהרבה מתהלותי ולבי שמח.

ויעלז, לפיכך עלז לבי להודות לו בהרבה משירי.

וקו׳ ומשירי יעני אכתֺר ממא תצֺמנה תסביחי אצֺמרה מן חמדה ושכרה.

It states “with my song” meaning above and beyond what is contained in my praise (i.e., this song). Thoughts of praise and thanks

(ז-ח) ומשירי אהודנו – וזו היא ההודייה: י״י עוז לעמו^א – לאותן התלויין בי, והם כל בית ישראל, בעת שמעוז ישועות משיחו הוא.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״למו״.

(7-8) and I will thank Him with my song Now what is the thanks?...The Lord is strength to them to those who rely on Him, viz. the entire house of Israel, at the time that He is the stronghold of the salvations of His anointed.

י״י – לפי דעתי: בו בטחתי לבדו ועזרוני רבים כי הוא צוה להם.

ומשירי – כמו: בשירי, הפך: והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח׳:ל״ב).

ואמר ר׳ משה הכהן: יותר מזה השיר אהודנו.

THE LORD IS MY STRENGTH. According to my opinion In Him hath my heart trusted, and I am helped means, I have trusted in Him alone and many others helped me, for the Lord commanded them to do so.

THEREFORE MY HEART GREATLY REJOICETH, AND WITH MY SONG WILL I PRAISE HIM. Mi-shiri (with my song)⁠¹ has the same meaning as be-shiri (with my song).⁠² The reverse is the case with the word ba-basar (of the flesh) in And that which remaineth of the flesh (ba-basar) and of the bread (Lev. 8:32).⁠³ However, Rabbi Moses Ha-Kohen says that mi-shiri ahodennu (with my song will I praise him) means, I will praise Him above and beyond this song.⁠⁴

1. The mem is a preposition meaning, from. Thus mi-shiri literally means, from my song.

2. In other words the mem sometimes has the meaning of the bet.

3. In Lev. 8:32 the bet has the meaning of a mem, for ba-basar (lit. with the flesh) is to be rendered of the flesh (mi-besar).

4. Rabbi Moses renders our verse as follows: Therefore my heart greatly rejoiceth, and more than with my song will I praise Him. One of the meanings of the preposition mem is more than. Hence Rabbi Moses’ interpretation.

י״י עזי – בשור״ק העי״ן. ואמר דרך שבח והודאה:

ומגני – שהצילהו מישבי בנב שאמר להכות את דוד (שמואל ב כ״א:ט״ז).

בו בטח לבי – שיעזרני ממנו, ואף על פי שהייתי בסכנה גדולה.

ונעזרתי – כמו שכתוב: ויעזר לו אבישי בן צרויה (שמואל ב כ״א:י״ז).

ויעלז לבי – אין צריך לומר אם נצל ממות ששמח, אלא פירוש ויעלז לבי – שכלי, לפי שבאותו דבר נשבעו אנשי שלא אצא למלחמה עוד, ושמח השכל שנפרד מעסקי העולם, ויהיה לי פנאי להתעסק בדרכי האלהים.

ומשירי אהודנו – לפיכך אתן לו הודאה. וממה אתן לו? משירי אהודנו, בשירותי ובזמירותי.

ה׳ עוזי. הוא ציוה מלכותי¹ במשיחת שמואל: ומגיני. מגלית, שלא הזיקני², כי בו בטח לבי ונעזרתי להמיתו³: ויעלוז לבי. בחברון, כשהמליכוני⁴: ומשירי אהודנו. לעתיד:

1. אין עעעוז אלא מלכות.

2. רד״ק: ומגני, שהצילהו מִיִּשְׁבִּי בְּנֹב שאמר להכות את דוד.

3. את גלית. והרד״ק כתב לפי מה שכתב שהכוונה לישבי בנוב: ׳בו בטח לבי, שיעזרני ממנו, ואף על פי שהייתי בסכנה גדולה. ונעזרתי, כמו שכתוב (שם פסוק יז): וַיַּעֲזָר לו אבישי בן צרויה׳.

4. בשמואל ב׳ (ב א) ויהי אחרי כן וישאל דוד בידוד לאמר האעלה באחת ערי יהודה ויאמר ידוד אליו עלה ויאמר דוד אנה אעלה ויאמר חברנה:(ב) ויעל שם דוד וגם שתי נשיו אחינעם היזרעלית ואביגיל אשת נבל הכרמלי:(ג) ואנשיו אשר עמו העלה דוד איש וביתו וישבו בערי חברון:(ד) ויבאו אנשי יהודה וימשחו שם את דוד למלך על בית יהודה׳. ׳כי על מה שניצול מגלית ׳אין צריך לומר אם ניצל ממות ששמח׳ (רד״ק).

ה׳ עֻזִּי וּמָגִנִּי. יאמר דוד, בּוֹ בָטַח לִבִּי וְנֶעֱזָרְתִּי כי לא כאלה חלקי¹, וַיַּעֲלֹז לִבִּי, ואם כן דין הוא שמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ במה שפקח עיני שכלי לראות בטובו להשכיל להיטיב²:

1. ע״פ ירמיה (י טז).

2. ראה להלן (תהלים ל״ו:ד׳) ׳חדל להשכיל להיטיב׳, ובנדפס שם: ׳שלא היה השכילו בתורה להיטיב, אבל היה להגדיל שמו׳.

עזי – בג׳ נקודות העי״ן.

ונעזרתי – הוא״ו בגעיא.

ויעלוז – וישמח.

ויעלוז לבי – בעבור העזרה.

ומשירי – אודה לו בשיר מן השירים שאמרתי.

אהודנו – כמו אודנו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ה׳ עזי ומעזי – מעוז מקום עוז, וכן על ראש המעוז הזה (שופטים ו׳:כ״ו) ראש הסלע מקום מחסה מאויב, ה׳ הוא עזי כלומר הנותן לי עוז, ועזי מאתו, והוא מעזי שאם אין בי עוז אני נמלט אליו וחוסה בו.

(ח) יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה עֹֽז⁠־לָ֑מוֹ וּמָ֘ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ הֽוּא׃

Hashem is a strength to them; and He is a stronghold of salvation to His anointed.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ תְּקוֹף לְהוֹן וְעוּשְׁנָא פּוּרְקָנוּת מְשִׁיחֵיהּ הוּא.

The LORD is their strength and might; he is the redemption of his anointed.

כד׳לך אללה עז לאמתה ומעז מג׳ותאת מסיחה.

באופן הזה המוקיר לעמו. וגם מוקיר ישועות למשיח שלו.

ה׳, ה׳ עוז לאומתו. כאלו כתוב ״לאומו״.

למו אפעאלהם.

וקו׳ ייי עז למו יריד עז לו וצֺמירה עאיד עלי לבי (תהלים כח:ז). ויגוז מתֺל הדֺא אללפטֺ פי אלפראד מתֺל קו׳ מפשע עמי נגע למו (ישעיהו נג:ח) יריד נגע לו יעני אלעבד אלמוצוף בקו׳ והוא מחולל מפשעינו מדוכא משנותינו (ישעיהו נג:ה).

“their” their action.

It states “The Lord is his (lāmô) strength.” That is to say ‘his strength.’ Its subject is “my heart” (Ps. 28:7). It may be similar this word is in the singular as in “Through the sin of my people, who deserved his (lāmô) punishment” (Is. 53:8). That is to say, ‘who deserved His punishment,’ it means the servant described in the verse “But he was wounded because of our sins crushed because of our iniquities.” (Is. 53:5).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

י״י עוז – טעם למו – לעוזריי, כי השם הוא עוז לעוזרים ומעוז לנעזר והוא משיחו דוד.

ור׳ משה אמר: כי עז למו כמו: לו, וכמוהו: נגע למו (ישעיהו נ״ג:ח׳). ואיננו נכון כי למו שב אל עבד י״י ולעמו.

THE LORD IS STRENGTH UNTO THEM. Unto them (lamo) refers to those who help David,⁠¹ for the meaning of our verse is that the Lord is a strength to those who help me and a stronghold to the one who is helped, that is, to David His anointed.

Rabbi Moses says that oz lamo (unto them) means, strength unto him.⁠² Lamo (to him) in to him the stroke was due (Isaiah 53:8)³ is similar. However, this is incorrect, for lamo⁴ refers to the servant of God and his people.⁠⁵

1. Lit., “me.”

2. In other words Scripture employs a plural (lamo) with the meaning of a singular.

3. Translated according to Rabbi Moses.

4. In Isaiah 53:8.

5. It is thus a plural. Ibn Ezra renders Isaiah 53:8, to them the stroke was due.

י״י עז למו – וכיון שישב הוא בבית י״י התפלל על ישראל שיהיה להם עז בצאתם למלחמה שלא ירך לבבם כשלא יהיה הוא עמהם במלחמה. ויתן י״י להם עז במלחמתם ויגברו על איביהם.

ומעוז ישועות משיחו הוא: משיחו – הוא אומר על עצמו שהוא משיח י״י כמו שאמר גם כן על עצמו: משיח אלהי יעקב (שמואל ב כ״ג:א׳). אמר: י״י יהיה עז למו לישראל כמו שהיה מעוזי בצאתי עמהם למלחמה. וא״ו ומעוז ענינה: כאשר, כמו: אם לא ישבעו וילינו (תהלים נ״ט:ט״ז). וכן: ושפתי רננות יהלל פי (תהלים ס״ג:ו׳).

ה׳ עוז למו. הוא מולך על ׳עזי׳ ומלכותי¹, ועל ׳לבי׳²: ומעוז ישועות משיחו. בנצחוני מלחמותיו:

1. על ׳עוזי׳ הנזכר בפסוק הקודם שהוא ׳מלכותי׳.

2. הנזכר שם. כי׳ למו׳ להם, לשון רבים, והכוונה הן ל׳עוזי׳ והן ל׳ליבי׳.

אמנם על מה שאמר (פסוק ג) ׳דוברי שלום עם ריעיהם׳ ומיישרים אותם אל דרך לא טוב, אמר ה׳ עֹז לָמוֹ לאותם ההמונים ההולכים אחרי עצתם, כי ה׳ שהוא מָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ, ר״ל קדושו, כמו ׳אל תגעו במשיחי׳ (תהלים ק״ה:ט״ו)¹, יהיה ׳עוז למו׳ להמונים ההם, כי כסבורים הם שאותם הרבנים ידריכום בדרך הטובה, וה׳ ׳שומר פתאים׳² ויושיעם, ולא יושיע אותם החנפים:

1. ראה מש״כ שם.

2. ע״פ להלן (תהלים קט״ז:ו׳).

למו – לכל תמימי דרך בכללם.

ומעוז – וחוזק ישועות של משיחו.

עמך, נחלתך – כל מקום שבאו נרדפים יצייר בשם נחלה הקשר הקניני הדבוק לדור דורים (לקמן ע״ח ס״ח ס״ג ע״א). והקדושה ודיבוק השכינה ותשועה הנפשיית (ולקמן ק״ו ח׳ ושם מ׳), וכמ״ש בפרטות ירמיה (ב׳ ז׳).

ה׳ – אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה׳ הזמין אותו למלך עליהם, ועז״א הלא ה׳ עז למו לישראל, ועי״כ הוא מעוז של ישועות משיחו – שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא״כ אבקש

למו – אולי הראוי לעמו וכן בפסוק שאחריו הושיעה את עמך, ונשמטה העי״ן בטעות כמו שנשמטה בתיבת מיער, שהיא תלויה (תהלים פ׳:י״ד) וכן הרה ללת, ללדת (שמואל א׳ ד׳:י״ט).

(ט) הוֹשִׁ֤יעָה׀ אֶת⁠־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת⁠־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם⁠ עַד⁠־הָעוֹלָֽם׃

Save Your nation and bless Your inheritance; and shepherd them¹ and carry them² forever.

1. and shepherd them | וּרְעֵם – The psalmist draws on the prevalent metaphor of Hashem as the nation's shepherd, requesting that He tend and care for the nation.

2. and carry them | וְנַשְּׂאֵם – The wording evokes an image of a shepherd caring for his flock, carrying and tending to the weak. Cf. Ibn Ezra who understands the term to mean "raise", suggesting that the connotation is that Hashem should bring His flock to a high place where they will be safe from wild animals. Compare also Ibn Chiquitilla who suggests: "and provide for them", pointing to such usage of the word in Ezra 1:4.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

פְּרוֹק יַת עַמָךְ וּבָרֵךְ יַת אַחְסַנְתָּךְ זוּן לְהוֹן וְסוֹבֵר יַתְהוֹן עַד עַלְמָא.

Redeem your people and bless your inheritance; feed them and support them forever.

אגת׳ קומך ובארך עלי נחלתך, וארעאהם ושרפהם אבדא.

[המשך מהפסוק הקודם] תושיע את העם שלך ותברך את נחלתך ותמיד תשגיח עליהם ותכבד אותם לעד.

וקו׳ ורעם ונשאם יעני תכפל רזקהם ותחמל מונתהם. ומתֺלה ינשאוהו אנשי מקומו (עזרא א:ד).

It states “tend them and sustain” means provides for their needs and their provision, as in “let the people of his place assist him.” (Ez. 1:4).

[ורעם – לשון מרעה.]⁠^א

and tend them Heb. ורעם, an expression of pasture (מרעה).

הושיעה – וברך – בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלז לבו^א התפלל שהשם יושיע את^ב ישראל, על כן הושיעה וברך^ג להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה.⁠^ד

על כן: ורעם ונשאם – כלומר^ה שיושיבם במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם.

ור׳ משה אמר: כי ונשאם – שיתן להם צרכם, כדרך: ינשאוהו אנשי מקומו (עזרא א׳:ד׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י פרמא 2062 רק: ״כי השם היה עז״.

ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י פרמא 1870 רק: ״התפלל שירעה״.

ג. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. ״בעבור שהזכיר... הושיעה וברך״ הושמט ע״י הדומות בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896.

ד. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13: ״רעה״. בכ״י לונדון 24896: ״רועה״.

ה. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כלומר״.

SAVE THY PEOPLE. David earlier mentioned that God is his strength and that his heart greatly rejoices.⁠¹ He now prayed that God tend Israel. Scripture therefore reads: Save Thy people, and bless Thine inheritance.

And bless Thine inheritance means, may God increase his people.⁠²

David prayed that God protect Israel³ as a shepherd his flock. Hence Scripture reads:

And tend them, and carry them.

And carry them (ve-nasse’em) means, may God place them in a high place⁴ so that the wild beasts will not be able to harm them.

Rabbi Moses says that ve-nasse’em (and carry them) means, and provide for all of their needs. Compare, yenasse’uhu (help him) in let the men of his place help him (Ezra 1:4).⁠⁵

1. Verse 7.

2. According to Ibn Ezra to bless means, to increase. See Ibn Ezra on Gen. 2:3.

3. Lit. “Them.”

4. Ve-nasse’em literally means, and lift them up. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

5. Ve-nasse’em and yenasse’uhu come from the same root, nun, sin, alef.

הושיעה את עמך וברך את נחלתך – הושיעם מאיביהם וברך אותם במעשה ידיהם.

ורעם – ענינו: כרעה עדרו ירעה (ישעיהו מ׳:י״א).

ונשאם – על העמים.

עד העולם – תפלתי עליהם בין בימי חיי בין אחרי מותי כל ימי עולם. ופירוש עד העולם: עד סוף העולם.

הושיעה את עמך. ולא יעכב רֶשע העולבים אותי¹: [וברך את] נחלתך. בהיותם ׳חלקך ונחלתך׳² מכל המציאות, כאמרו (דברים לב ט) ׳כי חלק ה׳ עמו׳³:

1. שנגדם התפלל מזמור זה.

2. ע״פ לשה״כ בבמדבר (יח כ).

3. ׳כי אין לאל יתברך חלק במין האנושי אלא עמו, כי כל שאר האומות הם בני אל נכר וכו׳, יעקב חבל נחלתו, שהוא ובניו עבדים לאל יתעלה, אבל באומות העולם אם ימצא ביניהם איזה חסיד, לא ימשך זה לבניו׳ (רבינו שם). ובאבות (ה׳:ב׳) ׳עשרה דורות מנח עד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם׳, ופירש רבינו ׳וקיבל הוא יתברך שכר ותועלת נחת רוח לפניו כל כך וכו׳, וקרא זה הנחת רוח ׳שכר׳ אליו יתברך, על דרך ׳כי חלק ה׳ עמו׳, ועל דרך ׳הבו לי שכרי וגו׳ וישקלו את שכרי שלשים כסף׳ (זכריה יא יב), שביארו ז״ל (חולין צב.) על צדיקי הדור׳. [שם נראה שמפרש ׳חלק׳ מלשון שכר, על דרך ׳זה חלקי מכל עמלי׳ (קהלת ב י), ואילו בדברים מפרש שישראל הם ׳חלקו׳ של ה׳ ששיכים לו, ואילו שאר האומות שייכים לשריהם. ונראה שבדברים פירש על כל עם ישראל, וכולם הם חלקו של ה׳ ולא של שרי האומות ׳בני אל נכר׳, ואילו באבות מפרש את המשנה שה׳ קיבל ׳שכר׳ באברהם, וזה ניתן לומר רק על הצדיקים, ולכן ראה לפרש המשנה על אופן אחר מפירושו לפסוק, והוא נפלא בס״ד. אך ראה פיערוש רבינו לזכריה על ׳הבו את שכרי׳, ׳ואם לא חדלו להיקרא ׳עמי ועבדי׳, ואולי שני הפירושים עולים בקנה אחד ע״פ דבריו שם, כי ישראל ׳חלקו׳ ושכרו של ה׳, אבל אם לא יתנו ׳שכרו׳ לא יוכלו להיות ׳עמו ועבדו׳, אלא של שרי האומות, ועיין היטב].

ועתה התפלל דוד ואמר, הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם, וכן יהי רצון ונאמר אמן:

ורעם – בס״ס המדוייקים הוא״ו במאריך וזה מ״ש בחילופים ב״א ורעם יוציא הרי״ש ב״נ לא יוציא ועיין מה שכתבתי בשופטים ה׳.

נחלתך – ישראל שלקחת לך לנחלה.

ורעם – רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם.

הושיעה את עמך שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם ברכם בתוספת ברכה מצד שהם נחלתך – ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי״כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה,

ורעם ומצד שהם עמך,

ונשאם עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה עד העולם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון