×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    68. סז67
    69. סח68
    70. סט69
    71. ע70
    72. עא71
    73. עב72
    74. עג73
    75. עד74
    76. עה75
    77. עו76
    78. עז77
    79. עח78
    80. עט79
    81. פ80
    82. פא81
    83. פב82
    84. פג83
    85. פד84
    86. פה85
    87. פו86
    88. פז87
    89. פח88
    90. פט89
    91. צ90
    92. צא91
    93. צב92
    94. צג93
    95. צד94
    96. צה95
    97. צו96
    98. צז97
    99. צח98
    100. צט99
    101. ק100
    102. קא101
    103. קב102
    104. קג103
    105. קד104
    106. קה105
    107. קו106
    108. קז107
    109. קח108
    110. קט109
    111. קי110
    112. קיא111
    113. קיב112
    114. קיג113
    115. קיד114
    116. קטו115
    117. קטז116
    118. קיז117
    119. קיח118
    120. קיט119
    121. קכ120
    122. קכא121
    123. קכב122
    124. קכג123
    125. קכד124
    126. קכה125
    127. קכו126
    128. קכז127
    129. קכח128
    130. קכט129
    131. קל130
    132. קלא131
    133. קלב132
    134. קלג133
    135. קלד134
    136. קלה135
    137. קלו136
    138. קלז137
    139. קלח138
    140. קלט139
    141. קמ140
    142. קמא141
    143. קמב142
    144. קמג143
    145. קמד144
    146. קמה145
    147. קמו146
    148. קמז147
    149. קמח148
    150. קמט149
    151. קנ150
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) לְדָוִ֨ד׀ אבָּ֘ר֤וּךְ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ צוּרִ֗י⁠ הַֽמְלַמֵּ֣דב יָדַ֣י לַקְרָ֑ב⁠ אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י⁠ לַמִּלְחָמָֽה׃
    By David. Blessed be Hashem my Rock, who trains my hands for war, and my fingers for battle.
    א. לְדָוִ֨ד׀ אין רווח של פרשה לאחר הכותרת
    ב. הַֽמְלַמֵּ֣ד א=הַֽמֲלַמֵּ֣ד (חטף)
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַל יַד דָוִד בְּרִיךְ יְיָ תּוּקְפִי דִמְאַלֵף אַיְדַי לְסִדְרֵי קְרָב אֶצְבְּעָתִי לְאַגָחָא קְרָבָא.
    Composed by David. Blessed is the LORD, my strength, who instructs my hands for battle, my fingers to wage war.
    לדוד ברוך ה׳ צורי וגו׳ – אמר שלמה (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו. מהו בכל דרכיך דעהו. הוי נותנו בלבך לפניך בכל דרך שאתה הולך כשם שהיה דוד עושה. היה מלך ואמר איני מלך הוא מלך והוא המליכני. וכן הוא אומר (שמואל ב ה׳:י״ב) וידע דוד כי הכינו ה׳ למלך על ישראל. היה גבור ואמר איני גבור. היה עשיר ואמר איני עשיר. וכן הכריז ואמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳. וכן הוא אומר (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. ירד למלחמה ונצח ואמר לא מגבורתי נצחתי אלא הוא עזרני והוא הנצחני ונצחתי ויצרני להיות עושה מלחמה. וכן הוא אומר (תהלים י״ח:ל״ג) האל המאזרני חיל. לכך אמר ברוך ה׳ צורי וגו׳. אימתי למד את אצבעותי למלחמה כשהרגתי את גלית. וכן הוא אומר (שמואל א י״ז:מ״ט) וישלח דוד את ידו ויקח את האבן וגו׳. וכך הוא הדרך מי שהוא מכה את אדם מלפנים אינו צריך שיפול אלא מלאחריו ולמה זה נפל מלפניו. אלא מלאך הלך עם האבן והשליכו בכוונה על פניו. ולא עוד אלא כובע נחושת על ראשו והיאך טבע האבן בנחשת. אלא שהיה הקב״ה עמו. לכך נאמר ברוך ה׳ צורי וגו׳. ולא הייתי יודע מלחמה אלא שמו של הקדוש ברוך הוא יהי מבורך הוא למדני. וכן שאול אומר לו (שם ל״ז) לך וה׳ יהיה עמך. וכן הוא אומר (שופטים ו׳:י״ב) ה׳ עמך גבור החיל. ואומר (תהלים קי״ט:י״ב) ברוך אתה ה׳ למדני חוקיך. איני יודע כלום אלא את למדני. שנאמר (שם ע״א:י״ז) אלהים למדתני מנעורי וגו׳. (שם י״ח) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני. לכך נאמר ברוך ה׳ צורי.
    לדוד ברוך י״י צורי וגו׳ הנותן תשועה למלכים זה שאול ודוד ואח״כ הפוצה את דוד עבדו, א״ר יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, אמר דוד רבון העולמים הרבה שונאים היו לי וכלם גדולים ולא עמד לנגדי אלא שאול ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, וכן הוא אומר על כן קרא למקום ההוא סלע המחלקות.
    קול לדאוד, תבארך אללה מעתמדי, אלמעלם ידי אלחרב, ואצאבעי אלמלחמה.
    מאמר לדוד יתברך ה׳ החוזק שלי. המלמד את הידים שלי לקרב ואצבעותי למלחמה.
    מאמר לדוד. וכך מוסיף הוא בכל מקום שמתחיל ״לדוד״.
    לדוד ברוך ייי צורי
    לדוד ברוך י״י – זה המזמור חברו כאשר הניח לו השם מכל סביביו כי כן טעם כל המזמור.
    המלמד – המרגיל.
    [A PSALM] OF DAVID. BLESSED BE THE LORD. David composed this psalm after God gave him rest from all of his enemies that were roundabout him, for this is the meaning of the entire psalm.
    WHO TRAINETH MY HANDS. Ha-melammed means, “who trains.”1
    1. Melammed usually means, “who teaches.” However, one does not “teach” hands. Hence Ibn Ezra’s comment.
    לדוד – זה אמר דוד על המלחמות שנלחם עם האומות, כמו: עמון ומואב וארם ופלשתים, והיה משבח להקב״ה שהכניע כמה אומות מפניו.
    והתחיל לומר כך: ברוך י״י צורי המלמד ידי לעשות מלחמה.
    לדוד ברוך י״י צורי – זה המזמור חברו דוד אחרי מלכו בתחלה, אחרי שנצח מלחמת פלשתים, וניצל ממלחמת ישראל וממלחמת פלשתים.
    ואמר: ברוך י״י צורי – פירש חזקי, כי הוא הנותן לי כח, ומלמד ידי לקרב, וכפל הענין במלות שונות.
    (א-יד) ור׳ סעדיה פירש זה המזמור לימות המשיח. ומה שאמר: לדוד ברוך י״י צורי – דבר לשון מלךא המשיח. וכן הפוצה את דוד עבדו – כי מלך המשיח דוד יהיה שמו, כמ״ש: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה). ואז יהיו העניינים האלה טובים כלם, ולא יהיה פרץ וצוחה.
    א. כן בכ״י ס״פ C31, מינכן 363, ברלין 547. בכ״י פריס 207 (במקום ״דבר לשון מלך״): ״פי׳ לימות״.
    לדוד ברוך וגו׳, זה המזמור חיברו דוד כשהניח ה׳ לו מכל אויביו, והיא העת שאמר בו השירה (תהלים יח). וכאשר ראה שהגיע לתכלית כוונתו, הודה לאל על זה, והתנבא על צרת הגליות והתפלל עליהם.
    והחל תחילה בהודאתו לאל, ואמר ברוך ה׳ צורי ר״ל חזקי ותוקפי, כלומר, שבַעדו הגיעני חזקי ותוקפי. והמלמד ידי לקרב ר״ל המרגילני בכך. או שמלמדני תכסיסי המלחמה עד שאנצח את אויבי. וכן אצבעותי למלחמה.
    (הקדמה) זה המזמור חיברו דוד אחר שנמלט מצרת אבשלום ושבע בן בכרי, וישבה ירושלים לבטח1. והתפלל לאל יתברך שיושיע ממלחמות האומות. ואמר:
    (א) ברוך ה׳ צורי. הנה, ׳ה׳⁠ ⁠׳ שהוא ׳צורי׳ ו׳משגבי׳ ביום צרה, הוא ׳ברוך׳ ומיטיב לכל זולתו: המלמד ידי לקרב. בקליעת האבן לגלית: אצבעותי למלחמה. במלחמות פלשתים וזולתם:
    1. ע״פ לשה״כ בזכריה. וכיוון לכלול בזה את המשל ואת הנמשל, על עצמו ועל ישראל כאחד. וכ״כ אבן עזרא ׳זה המזמור חברו כאשר הניח לו השם מכל סביביו כי כן טעם כל המזמור׳. והרד״ק בסוף המזמור כתב: ׳ורבינו סעדיה גאון ז״ל פירש מזמור זה לימות המשיח. ומה שאמר לדוד ברוך ה׳ צורי, דברי לשון מלך המשיח, וכן הפוצה את דוד עבדו, כי המלך המשיח דוד יהיה שמו, כמו שאמר (יחזקאל לז, כה): ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ואז יהיו הענינים הטובים כולם, ולא יהיה פרץ וצווחה׳. ובשיעורים פירש על דוד, ומפסוק ט׳ שהזכיר ׳שיר חדש׳ מפרש כתפילה על ימות המשיח.
    לְדָוִד בָּרוּךְ ה׳ צוּרִי הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב. להילחם נגד גלית הפלישתי ענק ואיש חיל מנעוריו1, ו׳המלמד׳ אֶצְבְּעוֹתַי לַמִּלְחָמָה לנצח כל הנלחמים אתי:
    1. המלמד – המרגיל (אבע״ז). וראה שמואל א׳ (יז לג) ׳ויאמר שאול אל דוד לא תוכל ללכת אל הפלשתי הזה להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו׳.
    המלמד ידי לקרב – המ״ם רפויה והה״א סמוכה בגעיא מכלול דף נ׳ ומלת לקרב הקו״ף רפויה והלמ״ד בלא געיא מכלול דף נ״א.
    צורי – מלשון צור סלע ר״ל חזקי.
    לקרב – ענין מלחמ׳ כמו קרבות יחפצו (תהלים ס״ח:ל״א).
    המלמד ידי – כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה בכח ידי, כי ה׳ הוא המלמד ידי למלחמה.
    אצבעותי – כפל הדבר במ״ש.
    ידי לקרב אצבעותי למלחמה – הקרב הוא מה שמתאבקים מקרוב וזאת עושים בכח היד, והמלחמה הוא מרחוק וזאת צריך אימון האצבעות לשלוח חציו למטרה.
    לדוד – בתפלה זו יזכיר כי ה׳ הצילהו תמיד מאויביו בהשגחתו ורדד עמים תחתיו, והוא מבקש שיעשה לו ה׳ נסים גלוים וראו כל עמי הארץ וייראו מה׳, ברוך ה׳ צורי תקפי הוא מה׳, בין נצחון המלחמה הוא המלמד ידי לקרב שהוא המלחמה שלוחמים עם האויב מקרוב, ואצבעותי למלחמה היא המלחמה שלוחמים מרחוק ע״י חצים וקשת.
    לדוד – שיר שהיו משוררים אותו בני ישראל בצאתם למלחמה על אויביהם, ונראה שחובר במלחמת דוד על בני עמון (שמואל ב׳ י׳), שאחר שחרפו מלאכי דוד שלחו וקראו כמה עמים לעזרתם, ובני עמון עצמם עשו שקר בדוד כלומר כסו על טובתו בשלחו מלאכיו אליהם לנחם מלכם על מיתת אביו, ועוזריהם מבני ארם אחר שנוצחו היו לעבדים לדוד (שם פסוק ו׳) ועתה מרדו בו, וע״כ יצדק על כולם (לדעת דוד) אשר פיהם דבר שוא וגו׳.
    לקרב – בהיותי יושב ברחוק, ותופס בחנית והולך ומתקרב, ע״כ יצדק עליו לשון ידי.
    למלחמה – בהיותי קרוב וקלות אצבעותי בתנועת החרב תקנה לי התשועה, ע״כ השתמש בשם אצבעותי.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֢י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י⁠ מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי⁠ הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי׃
    My loving kindness, and my fortress, my stronghold, and my deliverer; my shield and He in whom I take refuge, who subdues my people under me.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עָבֵד טִיבוּ וּכְרַךְ תַּקִיפֵי תּוּקְפִי וּמְשֵׁזֵב יָתִי תְּרֵיסִי וּבְמֵימְרֵיהּ סִבְרֵית דִי מְרַדֵד עַמִין תְּחוֹתָי.
    He who acts favorably,⁠1 and my mighty fortress; my strength, and the one who delivers me; my shield, and I have hoped in his word; he who tramples2 the Gentiles under me.
    1. Acts favorably: produces my goodness.
    2. Tramples: subdues.
    והו פצ׳לי וכהפי ונאצרי ומפלתי, ותרסי ואליה אסתכן, אלד׳אל אלאמם דוני.
    והוא החסד שלי והוא המגן בעדי והוא הנותן לי נצחון והוא המציל אותי ואליו אני מבקש חסות והוא המשפיל את האומות תחתי.
    הרודר, המכניע. כמו ״הרודה״.
    פירשתי הרודד, המכניע, ובו אות כפולה כמו יקים ויקומם1 ישב וישובב2.
    1. ישעיה מד כו. נח יב. סא ד. מיכה ב ח.
    2. ישעיה מט ה. נח יב. יחזקאל לח ד ו-ח, לט ב ו-כז, ירמיה נ יט. מיכה ב ד.
    פסרת הרודד אלד׳אל פיה חרף מכרר מת׳ל יקים ויקומם ישב וישובב.
    וקו׳ חסדי ומצודתי יע׳ אלדֺי חסדי וכדֺלך אקול פי תאות אדם חסדו (משלי יט:כב) יעני איש חסדו.
    והרודד יעני אלבאסט והו מתֺל תרגום וירק⁠[עו את] פחי הזהב (שמות לט:ג) [ורדידו (אונקלוס שמות לט:ג) מן ...] אלמפעול [... ...]⁠ל לב⁠[.. .] אנה מתעד אלי גוים במעני אלמ⁠[]⁠ד⁠[. ...]⁠ב ען אלפעל אעני לסבב ארץ אדום [... ..] הסלת.
    It states; “my faithful one, my fortress” meaning which is my faith. I mean to say “Greed is a reproach to a man” (Prov. 19:22), meaning ‘a reproach to a man.’
    And “who subjects” meaning flatten. It is like the Aramaic translation “They hammered out sheets of gold” (Ex. 39:3), “they beat” from … predicate … it is intransitive ‘nations’ meaning … the verb, I mean to circle the land of Edom.
    הרודד עמי תחתי – הרוקע ושוטח את עמי לרבוץ במקומו, כמו: שוטח לגוים מגדיל אותם (איוב י״ב:ב׳), רודד תרגום של רוקע כדמתרגם וירקעו ורדידו, ויש פותרים הרודד עמים תחתי המחליש עמים תחתי אך בספר מדויק מוגה עמי ומסורה עליו ג׳ סבירין עמים וקורין עמי ועל תחתי יש מסורה עליו תחתיו קרי.
    Who flattens peoples beneath me Who flattens and spreads out my people to rest in its place, as (Iyyov 12:23): He spreads out (שוטח) the nations.⁠" He makes them great. רוֹדֵד is the Aramaic translation of רוֹקַע, as the Targum renders (Shemot 39:3): וַיְרַקְעוּ, and they spread out; וְרַדִּידוּ. Others interpret הרודד, Who weakens peoples under me. But in an accurate revised version, [the reading is]: עמי, upon which the Masorah states: In three cases, the meaning is עמים, peoples, but the reading is עמי, and on תחתי, it says: the reading is תחתיו, under Him.
    חסדי – הנה אתן לך כלל: תאמר אלהי תהלתי, גם תהלתי לבדו, כמו הוא תהלתך (דברים י׳:כ״א), אלהי צורי, ברוך י״י צורי (תהלים קמ״ד:א׳), וכן אלהי חסדי (תהלים נ״ט:י״א), גם חסדי ומצודתי כי הטעם הכח שקבל מהעליון. והנה חסדי – במנוחתי ומצודתי – בצרתי.
    הרודד עמי – יאמר כי הכל הבל כי מי שיוכל לעמוד לפני מי שהשם עזרו.
    MY LOVING-KINDNESS, AND MY FORTRESS. I will give you a rule: You can say, O God of my praise (Psalms 109:1) or you can merely say my praise as in He1 is thy praise2 (Deut.10:21). You can say, The God who is my rock (2 Sam. 22:3) and you can say, Blessed be the Lord, my rock (verse 1).⁠3 You can similarly say, the God of my loving-kindness4 (Psalms 59:18) and you can also say, my loving-kindness.5 [You can likewise say] and my fortress, for the reference is to a power that the psalmist received from the One Who is Most High.⁠6
    Look: the meaning of my loving-kindness is, “my loving-kindness when I am at rest.” The meaning of and my fortress is, “and my fortress when I am in straits.”
    WHO SUBDUETH MY PEOPLE UNDER ME. The psalmist says that all [opposition to him] is vanity, for who can stand up to the one whom God helps?
    1. The Lord.
    2. Translated literally.
    3. One can refer to God as “my rock” or as “The God who is my rock.”
    4. In Hebrew, chasdi. I have translated this here as “loving-kindness” for the sake of uniformity.
    5. In Hebrew, chasdi.
    6. The expressions “my praise,” “my rock,” “my loving-kindness,” and “my fortress” all refer to a power received from God. Hence, one can say “The God of my loving-kindness” or “my loving-kindness” and be expressing the same idea. One can similarly say “The Lord, my rock” or “the Lord Who is my rock.”
    הרודד – הדוחק. ותרגום של וירקעו (שמות ל״ט:ג׳), ורדידו (אונקלוס שמות ל״ט:ג׳).⁠1
    1. השוו רש״י.
    חסדי – אמר: אלהי חסדי (תהלים נ״ט:י״א) ואמר: חסדי, ואמר: אלהי צורי (שמואל ב כ״ב:ג׳), ואמר: צורי (תהלים קמ״ד:א׳). ואמר: אלהי תהלתי (תהלים ק״ט:א׳), ואמר: הוא תהלתך (דברים י׳:כ״א), לפי שהשם והתאר ישתוו בו יתברך.
    ומפלטי לי – קל הלמ״ד, מבנין הדגוש.
    ומה שכתוב לי אחר יו״ד הכינוי, הוא תוספת ביאור, כי די באחד מהם.
    או תהיה יו״ד ומפלטי נוספת, ואיננה לכינוי, כיו״ד המגביהי לשבת (תהלים קי״ג:ה׳), היושבי (תהלים קכ״ג:א׳).
    הרודד עמי תחתי – הרודד – פירושו כתרגום: וירקעו – ורדידו.
    עמי – כמו עמים.
    ויתכן לפרשו כמשמעו בלא חסרון מ״ם, אלא שתהיה היו״ד לכינוי המדבר, והוא שאול והסומכים אותו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואמר חסדי ומצודתי כמו שבא אלהי תהלתי (תהלים קט, א), ונאמר ג״כ בלא מלת אלהי, כדרך הוא תהלתך (דברים י, כא), וכאילו נאמר כאן ׳אלהי חסדי ומצודתי׳, כי השם והתאר שבו יתאחד. ופי׳ חסדי, שחסדו מגיע אלי תמיד. ומצודתי לשון חוזק, כי המגדל הגבוה והחזק יקרא מצודה. ומשגבי ענין התרוממות, כמו חומה נשגבה (משלי יח, יא), אשר שגבה ממנו (דברים ב, לו). כלומר, שאני מתרומם ומתנשא בו. ומפלטי לי היו״ד נוסף, כמו ומפלט לי. כלומר, ומפלט אותי, כי הלמ״ד לפעמים תבא במקום את, כמו לכל כליו תעשה (שמות כז, ג), הרגו לאבנר (שמואל ב ג, ל). או יהיה היו״ד כינוי למדבר בעדו, ומלת לי הבאה אחריה יתרה, כמו ותראהו את הילד (שמות ב, ו). ומגיני להגן בעדי מכל צרותי. ובו חסיתי בטחתי. הרודד עמי תחתי רודד הוא לשון ארמי, וירקעו (שמות לט, ג) תרגומו ורדידו, ר״ל שוטחם תמיד תחתי להיותם מרמס לרגלי. עמי, כמו עמים, וכמוהו הייתי שחוק לכל עמי (איכה ג, יד).
    חסדי. שעשה עמדי חסד לנצח את גלית: ומצודתי. להצילני באחוז אותי פלשתים בגת: משגבי. במלחמות פלשתים במצות שאול: ומפלטי לי. מרדיפת שאול: מגיני. ממלחמות האומות אחר שמלכתי: ובו חסיתי. לא בעוז מלכותי: הרודד עמי תחתי. במלחמת אבשלום1:
    1. ׳הרודד, פירושו כתרגומו, מתרגמינן וירקעו (שמות לט, ג), ורדידו׳ (רד״ק). הרודד - השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי (מצודות). והרד״ק פירש ׳עמי׳ כמו ׳עמים׳, ורבינו נשמר מזה שפירש על ישראל שמרדו בו בימי אבשלום.
    ויאמר, אלקֵי חַסְדִּי שהיה מְצוּדָתִי – בברחי מפני שאול בפעם הראשונה שכמעט תפשני, והיה מִשְׂגַּבִּי – בעניין אכיש מלך גת, שלולא שיניתי את טעמי ואמר ׳חסר משוגעים אני׳ (שמואל א׳ כ״א:ט״ז) – היה עושה בי הישר בעיניו, והוא מְפַלְטִי לִי – בסלע המחלוקות, והוא היה מָגִנִּי – כשהייתי במערה ושאול ואנשיו עוטרים אלי וכמעט תפשוני, והוא היה הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי, שסוף סוף נעשיתי שר ואדון לישראל ולשרים הרודפים אותי.
    כך יארע לישראל, שלולא ה׳ שיהיה להם בעת צרתם ובקום עלימו אדם – אזי חיים בלעום1. ואמר דוד לה׳, למה יאריך עוד זמן הגאולה שלא תהרוג ותשמיד עתה את [שלושת]⁠2 אומות האלה [עמון ומואב ועמלק]⁠3 ותעשה מה שתעשה באחרית הימים:
    1. ע״פ לשה״כ לעיל (תהלים קכ״ד:ג׳).
    2. נכתב במקום מחיקה. ובתיבה שלאחריה נמחקה אות שימוש לפניה, אולי ׳מהאומות׳. ואותם ׳תיקונים׳ מופיעים לעיל (תהלים כ״א:ט׳) באותו עניין.
    3. נוסף בין השורות.
    ומפלטי – קל הלמ״ד וכמוהו רבים רד״ק בפי׳ ומכלול דף ע״ד ושרשים והגהה שם ועיין במזמור י״ח.
    הרודד – במדוייקים כ״י מלא וא״ו.
    עמי – חד מן ג׳ דסבירין עמים וסימן נמסר במ״ג (שמואל ב כ״ב) וכתבם המכלול בשקל פועלים וכ״כ ר׳ יונה בספר הרקמה.
    תחתי – כתב רש״י כי בספר מדוייק מוגה יש מסור עליו תחתיו ק׳ ע״כ. ולא נמצא כן בספרים שלנו ולא במסרתינו.
    ומצודתי – עניינו מבצר חזק.
    הרודד – ענין שטיחה ורקיעה כי וירקעו את פחי הזהב (שמות ל״ט:ג׳) ת״א ורדידו וכן לרד לפניו גוים (ישעיהו מ״ה:א׳).
    חסדי – הוא העושה עמדי חסד והוא לי למבצר חזק והוא משגבי.
    ומפלטי – ומציל אותי ולתוספת ביאור אמר לי.
    מגיני – הוא לי מחסה כמגן.
    הרודד – השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי ועל משפחת בית שאול יאמר שהיו מבני עמו והיו לו לאויבים ואחר זה נפלו בידו ומשל בהם.
    מצודתי ומפלטי – וכן למעלה י״ח ג׳.
    חסדי – וכן ההצלה מן האויב הוא ג״כ ע״י ה׳, ובאר בזה ג׳ מדרגות, [א] בעת שאסגר מפני אויב במגדל עז, הוא חסדי ומצודתי – הוא הבעל חסד שמקבל אותי במצודה שלו ובערי מעוזו, [ב] גם בעת שימצאני האויב בדרך טרם אכנס אל המצודה, הוא משגבי ומפלטי מידו אל המצודה, [ג] גם בעת שלא אברח אל המצודה כלל הוא מגני מפני חצי האויב ובו חסיתי. וחוץ מזה הוא הרודד עמי תחתי – גם ממשלתי על ישראל היא ג״כ ע״י ה׳, אחר ההצעה הזאת מבקש בל יושיעהו ה׳ ע״י נסים נסתרים עד שידומה למראות עין שהוא לוחם בדרך מלחמה ונשגב במצודה ובמגן, הלא ראוי שיושיעם שלא על ידי אמצעי, בענין שיכירו כולם כי יד ה׳ עשתה זאת, ומקדים לאמר.
    הרדד – וירקעו את פחי הזהב (פרשת פקודי) מתורגם ורדידו, והוא ממקור רד שממנו גם ירד ורדה, ובא בכפל הדל״ת להגדיל הירידה וההשפלה.
    עמי – במקום עמים, וכן באיכה ג׳:י״ד הייתי דחוק לכל עמי, אולי כבר בימי קדם היו משתמשים בתג להוראת חסרון אות, והמעתיק השמיט התג.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה מָֽה⁠־אָ֭דָם וַתֵּדָעֵ֑הוּ בֶּן⁠־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ׃
    Hashem, what is man, that You take knowledge of him? Or the son of man, that You make account of him?
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    יְיָ מָה הוּא בַר נָשׁ דְחַכִּימְתֵּיהּ בְּנֵי אֱנָשָׁא וַחֲשִׁבְתֵּיהּ.
    O LORD, what is a son of man, that you know him? The sons of men, that you think of him?
    אללהם מא אלאנסאן אד׳ שרפתה, או אבן אדם אד׳ אג׳ללתה.
    ה׳! מה הוא האדם שכבדת אותו. ומה הוא הבן אדם אשר אשר כבדת אותו.
    ה׳ ה׳ מה הוא האדם שכך כבדתו או בן אדם שכך רוממתו. תרגם ותדעהו ״שרפתה״ וכך תרגם ידעתיך בשם בשמות לג יכ, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם.
    קו׳ מה אדם ותדעהו יע׳ שרחתה...
    It states; “what is man that You should care about” (Psalms 144:3). It is translated as...
    מה אדם – מה עשו וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה.
    what is man What are Persia [Esau, acc. to mss.] and Ishmael before You that You know them to lavish greatness upon them?
    ותחשבהו – כי הוא מאומה.
    LORD, WHAT IS MAN, THAT THOU TAKEST KNOWLEDGE OF HIM? For man is insignificant.⁠1
    1. Man is insignificant. Why then does God take knowledge of him?
    מה בן אדם ותדעהו – כלומר בן אדם כמוני,⁠1 למה נודעתי ונחשבתי כל כך בעיניך, להמליכני ולגדלני.
    1. בניגוד לרש״י שפירש על פרס וישמעאל.
    י״י מה אדם – אמר זה כנגד שאול שהיה מלך ונפסקה מלכותו בזמן מועט.
    ופירש ותדעהו כמו ותחשבהו – כי פירש הידיעה במקום הזה וכיוצא בו ההכרה וההשגחה לטובה. וכן: ידעת בצרות נפשי (תהלים ל״א:ח׳), אני ידעתיך במדבר (הושע י״ג:ה׳), אשר ידעו י״י (דברים ל״ד:י׳).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ולהודיע שאינו מתגאה בנצחונו, השפיל ענין האדם ושאין הצלחתו משכלו ובינתו, רק מאת האל. ואמר על זה ה׳ מה אדם ותדעהו כלומר, לחשבו כ״כ שתתן הכרתך והשגחתך בו, וכן אני ידעתיך במדבר (הושע יג, ה), ידעת בצרות נפשי (תהלים לא, ח), ורבים כמוהם. וכפל הענין ואמר בן אנוש ותחשבהו.
    ה׳ מה אדם. המון העם: ותדעהו1. כאמרך (דברים כ י) ׳וקראת אליה לשלום׳: בן אנוש. המלך שלהם, [ותחשבהו] - כאמרך (שם פסוק יא) ׳יהיו לך למס׳:
    1. במקום אחר הזכיר רבינו פסוק זה לעניין ידיעת והשגחת ה׳, וכאן פירש באופן אחר.
    (ג-ה) ואמר, ה׳, מָה אָדָם – שהם חכמי האומות הקרויים ׳אדם׳1, וַתֵּדָעֵהוּ – בידיעה פרטית, ומה בֶּן אֱנוֹשׁ – כל אלה האומות [הג׳]⁠2, וַתְּחַשְּׁבֵהוּ – להשגיח בהם3, הלוא אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה וגו׳, לכן הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד וגַּע בֶּהָרִים – ר״ל בשרי האומות, וְיֶעֱשָׁנוּ:
    1. ביבמות (סא.) מבואר שהגויים אינם קרויים אדם, וצ״ע.
    2. נוסף. ראה רש״י: ׳מה אדם – מה אדום וישמעאל לפניך כי ידעתם להרבות להם גדולה׳.
    3. ׳כי פירוש הידיעה במקום הזה וכיוצא בו – ההכרה וההשגחה לטובה׳ (רד״ק). ובדברים (ב ז) כתב: ׳ולשון ׳ידע׳ – כמו ׳וידע אלהים׳, ׳ידעתיך בשם׳, ׳אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים׳, ׳מה אדם ותדעהו׳ ורבים כאלה, יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעולתו יתברך בידיעת עצמו׳, וראה מש״כ שם (לד י).
    י״י מה אדם – היו״ד בגעיא בס״ס.
    ותדעהו – הוא ענין חיבה כמו ידעתיך בשם (שמות ל״ג:י״ב) כי המחבב למי הוא יודעו ומכירו.
    ה׳ מה אדם ותדעהו – אתה ה׳ במה נחשב האדם עם שאתה מחבבו.
    ותחשבהו – עם שאתה מחשיב אותו בעולם.
    אדם, בן אנוש – במלת בן מציין שאינו קיים באיש רק במין, ומוסיף ואיך ותחשבהו שהוא יותר מן הידיעה שהוא דבר חשוב בעיניך, ובפרט שהוא בן אנוש ופחות מאד.
    (ג-ד) ה׳ מה אדם והמאמרים מקבילים, ה׳ מה אדם ותדעהו, הלא אדם להבל דמה – שהוא מצד עצמו אינו כלום, בן אנוש ותחשבהו ימיו כצל עובר – וחוץ מזה הוא בן אנוש, שאינו קיים באיש רק במין, ועי״כ ימיו כצל עובר, וא״כ אין בו ממש וגם אינו מתקיים, ואין אתה צריך רב עבודה להכניעו, וגם ר״ל למה יכחיש ההבל הזה את אלהותך.
    מה אדם וגו׳ – אולי תחמול עליהם מתתם חללים לפני, רק מה חיי אדם כי תחשבם, הלא ימיו כהבל וצל נחשבו ושוה לו אם יאריכם או יקצרם, ואין לכחד כי קשה הדבר לאומרו, רק גם העמים ההם הרעו לישראל מאד עד היום ההוא, והרוצה להליץ בעד דוד יוכל לומר שאדם ואנוש זה המוזכרים כאן אמרם דוד על עצמו, כלומר מה אני ומה חיי שאשאל ממך נסים ונפלאות מ״מ עשה עמי פלא לא מזכותי רק מרשעתם אשר פיהם דבר שוא, דומה למה שכתוב (פרשת עקב) אל תאמר בלבבך בהדוף ה׳ אלהיך וגו׳.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה⁠ יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר׃
    Man is like a breath; His days are as a shadow that passes away.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    בַּר נָשׁ לִלְמָא אִדְמָא יוֹמוֹי הֵיךְ טוּלָא דְעָבַר.
    A son of man is likened to nothing; his days are like a shadow that passes.
    אנמא אלאדמי ישבה אלהבא, איאמה כט׳ל מאר.
    ואין האדם אלא דומה להבל והימים שלו כמו הצל העובר.
    אדם, אין האדם דומה כי אם להבל.
    [ימיו כצל עובר – שלמה אמר: ויעשם כצל (קהלת ו׳:י״ב) ולא פירש אם צל דקל או צל כותל שהם קבועים כבר פירש אביו כצל עובר צלו של עוף הפורח.]
    his days are as a fleeting shadow Solomon said: "that he do them like a shadow" (Kohelet 6:12), but he did not explain whether [this refers to] the shadow of a palm or the shadow of a wall, which are permanent. His father already explained, "as a fleeting shadow,⁠" the shadow of a flying bird.
    אדם איננו רק הבל.
    MAN IS LIKE UNTO A BREATH. Man is nothing but a breath.
    והלא בן אדם להבל דמה – אינו נחשב לכלום.
    אדם – מה גדולת אדם נחשבת, הרי הוא כמו הבל, והוא דבר שאינו מתקיים כמו הבל הפה.
    כצל עובר – כמו הצל שעובר במהרה בהתפשט השמש.
    או פירושו כצל העוף העובר בעופפו. וכן פירשו במדרש: כצל עובר – כהדין עופא דעבר בטוליה, וטוליה עבר עמיה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    והנה אדם להבל דמה, ר״ל גדולתו והשתררותו מצד אנושיותו הבל, ודבר שאינו מתקיים. וימיו כצל עובר כלומר, כצל אשר הוא עובר תמיד לפי נטיית השמש. ורבותינו (קהלת רבה א, א) פירשו כצל עובר, לא כצלו של אילן ולא כצלו של כותל, אלא כצלו של עוף פורח, כהדין עופא דעבר בטוליה, וטוליה עבר עמיה.
    [אדם] להבל דמה. בהיותו בלתי משתדל להשלים את ׳צלם אלקים׳ אשר בו: ימיו כצל עובר. ׳ואם לא עכשיו אימתי׳ יקווה מהם שיחזרו בתשובה:
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    דמה – מלשון דמיון.
    להבל דמה – הלא הוא דומה אל ההבל היוצא מן הפה שאין בו ממש.
    כצל עובר – ימיו עוברים מהרה כצל הזה שאין עומד זמן רב במקום אחד כי כאשר ינטה השמש עובר הוא ממקומו ואמר זה על שאול במה נחשב הוא בכל הגדולה והכבוד שהיה לו הלא פתאום עבר מן העולם ואיננו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ה) יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה הַט⁠־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד⁠ גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ׃
    Hashem, bow Your heavens, and come down; touch the mountains, that they may smoke.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    יְיָ אַרְכֵין שְׁמַיָא וְתִתְגְלֵי קְרַב בְּטוּרַיָא וּמַסְקִין תְּנָנָא.
    O LORD, bend the heavens and be revealed; touch the mountains, and they send up smoke.
    אללהם מיל סמאך פאורד אמרך, ואדנוה באלג׳באל תתדכ׳ן.
    ה׳! תטה את השמים שלך ותורד את הצווי שלך שיגע בהרים עד שהם יעלו עשן.
    ה׳, ה׳ הטה שמיך והורד צוויך והגיעו בהרים ויעשנו.
    והסבותי גע בהרים אל הצווי, ענינו ותרד לפיכך אמרתי הגיעו.
    ורדדת גע בהרים אלי אלאמר מענאה ותרד פקלת הגיעו.
    י״י הט – רמז לגזירות הבאות העתידות מהשמים.
    וטעם גע בהרים – באש היורדת, על כן ויעשנו.
    והטעם כי ההרים – שהם עומדים, אם תגע בהם מיד יעשנו, אף כי האדם שהוא הבל.
    O LORD, BOW THY HEAVENS AND COME DOWN. This alludes to decrees that are to come. It hints at future events destined to come from heaven. The meaning of ga be-harim (touch the mountains) is, “Touch the mountains with a fire that descends from heaven.” Hence, that they will smoke follows. The point of our verse is that, “The standing mountains will immediately start to smoke if You touch them. This will certainly happen to a human being,⁠1 who is but a breath.”
    1. Who is touched by a descending fire.
    וכיון שנתת דעתך עלי, הט שמיך ותרד לעוזריני, שהרי איני יכול בלא עזרתך, כי להבל דמיתי.
    גע בהרים – באומות שגדולות בהרים.
    ויעשנו – בכעסך.
    י״י הט שמיך – וכן אמר: ויט שמים וירד (שמואל ב כ״ב:י׳), והכל דרך משל, כאלו ירד הוא לכלות הרשעים במהרה. וזאת התפלה אמרה על מלכי אומות העולם המבקשים להלחם עמו.
    בהרים – הם המלכים שהם חזקים כהרים, על דרך משל.
    ויעשנו – כשתשלח אש אפך בהם, יעלה עשן מהם, כמו שעולה עשן מדבר הכלה באש. ורבים רואים עשן האש ואינם רואים האש, כן בכליון הרשעים מי שלא יראה בכליונם ישמע וידע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואחר שהודה לאל על נצחונו את אויביו, ראה בנבואה ענין הגלות, ועול מלכי האומות על ישראל, והתפלל עליהם ואמר ה׳ הט שמיך ותרד כלומר, הרכן שמיך, ר״ל השפילם עד שתרד קרוב לנו לעזרנו, והוא משל על תתו השגחתו בנו. גע בהרים ר״ל במלכים. ויעשנו ר״ל שיכלו כעשן.
    הט שמים. נגד המערכת: גע בהרים. באומות הגדולות ומלכיהם1 - ויעשנו באש עברתך2:
    1. רד״ק: ׳וזאת התפלה אמר על מלכי האומות המבקשים להלחם עמו. בהרים הם המלכים שהם חזקים כהרים על דרך משל׳.
    2. רד״ק: ויעשנו, כשתשלח אש אפך בהם, יעלה עשן מהם, כמו שעולה עשן מדבר הכָּלה באש, ורבים רואים עשן האש ואינם רואים האש, כן בכליון הרשעים מי שלא יראה בכלותם ישמע וידע.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    ויעשנו – הוא״ו בגעיא בס״ס.
    הט שמיך – כאומר אם בשאול פגעה מדת הדין מכל שכן ברשעים ולזה הט שמך למטה ותרד עליו ותגע בהרים הם הרשעים המתגאים נגד ה׳ ויעלו עשן כי תבער בהם אש ה׳ והוא ענין מליצה לומר שפוט אותם במשפט הראוי.
    הט שמיך ותרד – להאבידו בעצמך עד שכולם יראו יכלתך, או עכ״פ אם לא תרד עד למטה גע בהרים ויעשנו – כשתרד עד ראשי ההרים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ו) בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם⁠ שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם׃
    Cast forth lightning, and scatter them; send out Your arrows, and discomfit them.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אַבְרֵיק בַּרְקָא וּבַדְרִנוּן שַׁדַר גִרְרִיךְ וּתְשַׁגְשִׁינוּן.
    Make lightning flash, and scatter them; send arrows and confound them.
    ואברק ברוקך תבדדהם, ואבעת׳ בסהאמך פתהימהם.
    ותעשה ברקים ותפזר אותם ותשלח את החיצים שלך ותחסל אותם.
    ברוק – כדרך וישלח חציו (תהלים י״ח:ט״ו).
    CAST FORTH LIGHTNING … SEND OUT THINE ARROWS. This1 is similar to And He sent out His arrows (Psalms 18:15).⁠2
    1. Our verse.
    2. Our verse reads, Cast forth lightning and scatter them, send out Thine arrows and discomfit them, and is similar to Ps. 18:15, which reads, And He sent out His arrows and scattered them, and He shot forth lightnings and discomfited them.
    ברוק ברק – בבא הפועל עם השם הוא לחזק הענין, וכן: למען בצוע בצע (יחזקאל כ״ב:כ״ז), כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א), יבושו בשת (ישעיהו מ״ב:י״ז), והדומים להם. וכן: ברוק ברק. והברקים והחצים הם הגזירות היורדות מן השמים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ברוק ברק ותשלחהו אליהם, ותפיצם. שלח חציך ר״ל מיני ענשך ותהומם. וענין ברוק ברק, פירשו בו שהוא מורה חוזק הענין, וכן כל שיצטרף הפועל עם השם כמו בצוע בצע (יחזקאל כב, כז). והאמת כי הדבר כן במלת בצוע בצע והדומים לו, כמו בוגדי בגד (ירמיה יב, א), יבושו בושת (ישעיה מב, יז), ומעלה מעל (ויקרא ה, כא). אבל ברוק ברק לדעתי פירושו, חַדֵש בריאת ברק ותשלחהו אליהם.
    ותפיצם. כשילחמו עם ישראל:
    (ו-ח) ומה שתעשה בסוף להיות נשפט בהם באש, עֲשֵׂה עתה ובְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם וגו׳, ופְּצֵנִי אני ישראל, וְהַצִּילֵנִי מִמַּיִם רַבִּים ששוטפים אותי ומִיַּד בְּנֵי נֵכָר, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא – שדוברים עלי1 תועה במחשבות כוזבות ושקרים [להעליל עלי]⁠2: וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר. שהן כותבים ומחברים ספרים מהרעות [והעלילות]⁠3 ההמה, וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ4:
    1. היה כתוב ׳עליך׳, ונמחק הכ״ף, והוא מקביל למה שנוסף ׳להעליל עלי׳, כי לפי הפירוש המקורי הכוונה שהנוצרים מדברים דברי כפירה על ה׳.
    2. נוסף בין השורות, וראה הערה הקודמת.
    3. נוסף במקום מחיקה. לפי הנוסח המקורי נראה שיש להעתיק את המילה הקודמת ׳מהדיעות׳ במקום ׳מהרעות׳, שהכוונה לדיעות הכפירה של הנוצרים.
    4. לשה״כ בישעיה (י א).
    ברוק ברק – ר״ל שלח את הברק.
    ותפיצם – ענין פזור.
    ותהמם – מלשון מהומה.
    ותפיצם – מגודל החרדה.
    חציך – הם הרעמים.
    ברק – או עכ״פ אם לא תתראה בעצמך רק ע״י שליח, ברק ברק שהוא האור המתנוצץ מאתך ותפיצם – למען יראו שהשליח בא מאתך, או אם לא תרצה לשלוח גם ברק ניצוץ מכבודך, עכ״פ שלח חציך ותהומם באופן שיהיה החץ שלך וגם בזה יהיה די להאבידם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ז) שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִ֫מָּר֥וֹםא פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים⁠ מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר׃
    Stretch forth Your hands from on high. Rescue me, and deliver me out of many waters, out of the hand of strangers;
    א. מִ֫מָּר֥וֹם א=מִמָּ֫ר֥וֹם (בניגוד לדרכו ה״עולה״ אינו מסומן בהברה הראויה לגעיה)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אוֹשִׁיט יְדָךְ מִן שְׁמֵי מְרוֹמָא פְּצֵי יָתִי וְשֵׁיזֵיב יָתִי מְאוּכְלוֹסִין דִמְתִילִין לְמַיִין סַגִיעִין מִן יֶדְהוֹן דְבְנֵי נוּכְרָאִין.
    Extend your hand from highest heaven; deliver me and save me from the hordes that are likened to many waters, from the hand of the sons of foreigners.
    ומד ידך מן אלרפע ואנקד׳ני ונג׳יני מן שרהם כמא אלאמיא אלעט׳אם, ומן ידין אלאג׳נביין.
    ותושיט ידך מהמרום ותציל אותי ותמלט אותי ממי שדומים למים רבים והם הנכרים.
    שלח, הושט ידך ממרום פצני והצילני מרעותיהם אשר כמו המים העצומים ומיד בני נכר.
    פצני – הוציאני ולשון הצלה הוא וכן הפוצה את דוד עבדו.
    deliver me פצני, take me out. That is an expression of saving, and so is: "Who delivers (הפוצה) David His servant" (verse 10). (I found.)
    שלח – כמו תשלח ידיך, ישלח ממרום.
    ודמה האויב אל מים רבים, על כן פירש מיד בני נכר.
    STRETCH FORTH. This is similar to Thou stretchest forth Thy hand (Psalms 138:7) and He stretched from on high (Psalms 18:17).⁠1
    [AND DELIVER ME OUT OF MANY WATERS, OUT OF THE HAND OF STRANGERS.] The psalmist compares the enemy to mighty waters. He therefore goes on to immediately say2 out of the hand of strangers.
    1. In that scripture speaks of God “stretching out His hand.”
    2. Literally, “to explain.”
    שלח ידיך – מכותיך.
    פציני – פתח מוסרותיי.
    והצילני ממים רבים – ומה הם מים רבים, מיד בני נכר.
    שלח ידיך – ממים רבים – הם האויבים החזקים. ואחר כך פירש מיד בני נכר – כי מעתה שמלך אין לו אויבים אלא בני נכר.
    ופירש פצני – כמו הצילני, והוא קרוב לענין פציתי פי (שופטים י״א:ל״ה) שהוא ענין פתיחה, כי המציל אדם מיד אדם הרי הוא פותחו ממאסרו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שלח ידיך ממרום לעזרני. או פירושו, ידיך, נגעך, לנגעם ולכלותם. פצני שתפתחני ממאסר הצרות, כי הפצייה הוא ענין פתיחה, כמו פצמתי פי אל ה׳ (שופטים יא, לה). ממים רבים ר״ל שטף האויבים, מיד בני נכר.
    ממים רבים. בהיוועדם יחדיו להילחם1:
    1. ׳ודימה האויב אל מים רבים׳ (אבע״ז). ורבינו מוסיף ש׳רבים׳ היינו שמתקבצים אויבים רבים ביחד.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    פצני – ענין פתיחה כמו פציתי פי (שופטים י״א:ל״ה) ור״ל פתח אותי מן המאסר והסכנה.
    פצני – פצני בידך והצילני ממים רבים ולתוספת ביאור אמר מיד בני נכר הם העובדי גלולים אשר קמו עליו.
    שלח ואם לא תרצה להפיצם ע״י השגחתך הפרטית עכ״פ ההצלה שתציל אותי תהיה על ידך בבלי אמצעי, לא ע״י משגב ומצודה רק שלח ידך ממרום ופצני – ר״ל שתחת שתסתירני במצודה תפתח אותי מן האויבים העומדים סביבי על ידי שתרים אותי למרום מביניהם, ובזה תצילני ממים רבים מיד בני נכר הסובבים אותי כשטף מים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ח) אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר⁠־שָׁ֑וְא⁠ וִ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר׃
    whose mouth speak falsehood, and their right hand is a right hand of lying.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דִי פוּמְהוֹן מְמַלֵל מוֹמָתָא דְמַגָן וְאוֹרַיָתְהוֹן אוֹרָיַת שִׁקְרָא.
    Whose mouth speaks vain oaths, and their Torah is a Torah of deceit.
    אלד׳י פואהם יקול אלזור, וימינהם מלא רשא.
    אשר פיהם אומר שוא. וימין שלהם מלאה שוחד.
    וימינם, וימינם מלאה שחד. והנה ימינם כאן יד ימין. ובמקום ״ימין שקר״ כאלו כתוב ״מלאה שחד״ וכך הוא בכל הנוסחות, ושמא נתגלגל כאן מפרק כו י.
    [מצאתי: פיהם דבר שוא וגו׳ – תלה הכתוב שוא בפה ושקר בימין, באו לספר בפה בודים גוזמא על שוא אף לשנות את הידוע, באו לפשוט ימינם לשבועה חדלו משוא שנתפס עליו כגנב אבל בשקר נשבעין שכך גורלם.]
    Whose mouth speaks vanity, etc. Scripture connects vanity with the mouth and falsehood with the right hand. When they come to tell with their mouth, they invent exaggerations of vanity, even to misrepresent what is known. If they come to stretch forth their right hand to swear, they refrain from vanity, lest they be caught as thieves, but they do swear falsely, for so is their lot.
    אשר – אמר בן בלעם: כי וימינם לשון קדר: שבועתם.
    והנכון בעיני: שהוא כמשמעו והטעם כחם וגבורתם והנה פיהם שוא וכחם שקר. והנה הדבור והמעשה.
    Ben Balaam says that yeminam1 (and their right hand) is Arabic. It means, “their oath.”2 According to my opinion, yeminam (their right hand) is to be taken according to its plain meaning.⁠3 It means, “their power and their strength.” Scripture says the following: “Their mouths speak falsehood and their strength is a lie.” Scripture thus speaks of speech and deeds.⁠4
    1. Literally, vi-minam.
    2. According to Ben Balaam, our verse reads, “Whose mouth speaks falsehood, and their oath is a false oath.” Our verse is thus written in synonymous parallelism.
    3. Yeminam is Hebrew, not Arabic, and means, “their right hand.”
    4. Literally, “Behold, the speech and the deed.” The first half of the verse speaks of speech and the second half of deeds.
    אשר פיהם דבר שוא – מה שמדברים בפיהם, ונתנו אמונתם בימינה לידי להיות לי עבדים. הכל שקר ושוא, שהרי פושעים בי, דכתיב: ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד (שמואל ב י׳:ו׳).
    אשר פיהם – מלכי האומות שהם מתגאים עלי בדבריהם ואומרים נעשה לו כך וכך, שוא והבל דבריהם אחר שתעזרני אתה. וכן ימינם – כלומר כחם וגבורתם כח שקר והבל הוא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אשר פיהם דבר שוא על השגחתך. וימינם ר״ל עיקר דתם ועצמות אמונתם שהוא כימין אצלם, הוא שקר.
    אשר פיהם דיבר שוא. שחוטאים גם במדינוּת, ובזה מידתך גם להיפרע מהאומות בעולם הזה, כענין המבול וסדום וזולתם: וימינם. לכתוב: ימין שקר. בה כותבים בחצריהם ובטירותם דברים אשר לא כן:
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    אשר פיהם – על אשר פיהם ידבר שוא וכח ימינם הוא מיומן לעשות שקר ולא גברו לאמונה ולא כן אני ולזה הצילני מידם.
    אשר – וראוי שתעשה זאת אחר שפיהם דבר שוא ומכחישים את השגחתך ותולים הכל במקרה, ועל ידי כן ימינם ימין שקר שבוחרים בעכו״ם והלא שקר בימינם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ט) אֱֽלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה⁠־לָּֽךְ׃
    O God, I will sing a new song to You; upon a psaltery of ten strings I will sing praises to You,
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֱלֹהִים שְׁבָח חֲדָת אֲשַׁבַּח קֳדָמָךְ בְּנִבְלָא עֲסַרְתֵּי נִימִין אֲזַמֵר קֳדָמָךְ.
    God, I will sing a new psalm in your presence; with the lyre of ten strings I will make music in your presence.
    אללהם אני אסבחך תסביחא ג׳דידא, ואמג׳דך בזנג׳ עשארי.
    ה׳ אני מהלל אותך הלל חדש ואשבח אותך בנבל (כלי מיתר) בעל עשרה מיתירים.
    שיר חדש, ולעיל צח כתב בפירושו כי שיר חדש ענינו התמדת השיר ורציפותו, ראה שם. בנבל עשור ״צגג״ עשארי״ בעל עשר נימין. ולעיל לג ב תרגם נבל ״עוד״ וראה שם.
    אלהים שיר חדש – על החסד שהצלתני.
    בנבל עשור – כבר פירשתיו שהוא בנבל בעשור.
    O GOD, I WILL SING A NEW SONG UNTO THEE. For Your loving-kindness,⁠1 for You saved me.
    UPON A PSALTERY OF TEN STRINGS. I have already explained that be-nevel asor (in a psaltery of ten strings) is to be interpreted as, “be-nevel, be-asor (with a psaltery, with ten strings).”2
    1. Literally, “for the loving-kindness.”
    2. Be-nevel asor refers to two instruments. Be-nevel asor literally means, with psaltery ten strings. Hence Ibn Ezra’s comment. See Ibn Ezra on Ps. 33:2.
    שיר חדש – על הישועה שתעשה לי.
    אלהים – בכל עת שתחדש נפלאותיך עמי, אחדש לך שיר בפה ובכלי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שיר חדש ר״ל שתחדש נפלאותיך עלינו אחר היאוש, כדרך השמים החדשים (ישעיה סו, כב). נבל עשור כלי העשוי כנאד, ובו עשרה נקבים.
    שיר חדש אשירה לך. יהי רצון שאזכה לשיר לך ׳שיר חדש׳ לימות המשיח1: אזמרה לך. עתה2:
    1. ׳שיר חדש׳ הוא עניין השייך רק לעתיד לבוא, כמבואר בשמות רבה (כג יא) ׳כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות וכו׳, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו שנאמר (ישעיה סה) כי נשכחו הצרות הראשונות וכתיב (שם לה) ששון ושמחה ישיגו וגו׳ באותה שעה אומרים שיר לשון זכר שנאמר (תהלים צח) שירו לה׳ שיר חדש׳ (וראה מש״כ רבינו בישעיה ל כט).
    2. משמע שלדעת רבינו ׳נבל עשור׳ אינו קשור לימות המשיח ויל״ע בזה.
    אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ יהי רצון שאָשִׁירָה, ועוד שבְּנֵבֶל עָשׂוֹר אֲזַמְּרָה לָּךְ השיר:
    אלהים שיר חדש – האל״ף בגעיא בס״ס.
    אשירה לך – כשאנצל מידם.
    בנבל עשור – תחסר הוי״ו ומשפטו בנבל ועשור והוא שם כלי נגון בת עשרה יתרים.
    אזמרה – מוסיף על אשירה כנ״ל ק״א א׳.
    אלהים – הלא עי״כ שיר חדש אשירה לך – לא כשירים הרגילים על תשועות הבאים בדרך הטבע, רק שיר חדש על נס היוצא מהיקש הטבעי, ובנבל עשור אזמרה לך לא על כנור ושמינית שמציין המוסיקא הגלגלית שהם שמונה רק עלי עשור שמרמז על מספר אשר בעולם השכליים שמקורו עשר כנודע.
    בנבל עשור – עיין מה שכתבתי למעלה ל״ג:ב׳.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה⁠ לַמְּלָ֫כִ֥ים⁠ הַ֭פּוֹצֶה אֶת⁠־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה׃
    who gives salvation to kings, who rescues David Your servant from the hurtful sword.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דִיהַב פּוּרְקָן לְמַלְכַיָא דְפָצֵי יַת דָוִד עַבְדֵיהּ מֵחַרְבָּא בִישָׁא דְגָלְיָת.
    Who gives redemption to kings, who delivers David his servant from the wicked sword of Goliath.
    אלמעטי אלמגות׳ה ללמלוך, אלמנקד׳ דאוד עבדה מן סיף אלאשראר.
    הנותן תשועה למלכים. המציל את דוד העבד שלו מחרב הרשעים.
    מחרב, מחרב הרשעים. יא) וימינם, ושבועתם שבועת שוא. וימינים כאן שבועה.
    הנותן תשועה למלכים – מדבר על סלע המחלקות שהיה דוד קרוב ליתפש ביד שאול ובא מלאך אל שאול מהרה ולכה וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ז) הציל את שאול מהיות שופך דם נקי ואת דוד מהיות נהרג.
    Who gives salvation to kings This speaks about the Rock of the Divisions, when David was close to being seized by Saul: "A messenger came to Saul, saying, 'Make haste and go, etc.'" (I Sam. 23:27) He saved Saul from shedding innocent blood, and David from being killed.
    הנותן – הפוצה – מגזרת ופצתה האדמה (במדבר ט״ז:ל׳), כדרך: ויפרקנו מצרינו (תהלים קל״ו:כ״ד).
    מחרב רעה – חסר ו״ו ורעה.
    ויש אומרים: כי רעה תאר למחנה או עדה או חדה.
    WHO GIVEST SALVATION … WHO RESCUEST DAVID THY SERVANT. Ha-potzeh (Who rescuest) is related to the word u-fatzetah (and open) in and the ground open (Num. 16:30).⁠1 Who rescuest (ha-potzeh) David Thy servant is similar to And hath delivered (va-yifrekenu)⁠2 us from our adversaries (Psalms 136:24).
    FROM THE HURTFUL SWORD.⁠3 The word ra’ah (hurtful) in the phrase me-cherev ra’ah (from the hurtful sword) is missing a vav. The phrase should be read me-cherev ve-ra’ah (from the sword and [from] evil). Others say that ra’ah is an adjective describing machaneh (camp), edah (congregation),⁠4 or chadah (sharp).⁠5
    1. Ha-potzeh (Who rescuest) and u-fatzetah come from the root peh, tzadi, heh. This root means “to break.” Thus, our verse literally reads, “Who broke (ha-potzeh) David Thy servant from the hurtful sword.” Num. 16:30 similarly reads, “and the earth break open.”
    2. Va-yifrekenu (hath delivered) literally means, “Who broke us.” Thus Ps. 136:24 literally reads, “And hath broken us from our adversaries.” Ibn Ezra notes that scripture uses the noun meaning “to take apart” in the sense of, “to break apart from an enemy” or, “to rescue.” We find this to be the case here and in Ps. 136:24.
    3. In Hebrew, me-cherev ra’ah. Literally, “from an evil sword.”
    4. According to this interpretation, the word machaneh (camp), edah (congregation), or chadah (sharp) is missing from the verse. Ibn Ezra believes that scripture would not say Who rescuest David … from an evil sword, for a sword by itself is not “evil.” Hence Ibn Ezra suggests that our verse should be read as follows: me-cherev machaneh ra’ah (from the sword of an evil camp), me-cherev edah ra’ah (from the sword of an evil congregation), or me-cherev chadah ra’ah (from the sharp evil sword).
    5. Filwarg suggests that “or chadah (sharp)” is a new interpretation which disagrees with the option of rendering me-cherev ra’ah as being short for me-cherev machaneh ra’ah (from the sword of an evil camp), or me-cherev edah ra’ah (from the sword of an evil congregation). This interpretation insists that me-cherev ra’ah is to be interpreted as, “from the sharp evil sword.”
    להקב״ה שנותן תשועה למלכים – כשהן נלחמים זה עם זה, הוא נותן תשועה למי שהוא רוצה.
    הפוצה – וגם פתח דוד עבדו, ממסגר.
    והצילו מחרב רעה – מיד דואג וסיעתו.⁠1
    1. בניגוד לרש״י שפירש על סלע המחלקות שם ה׳ הצילו משאול.
    הנותן תשועה למלכים – אף על פי שהם מלכים, צריכים לתשועתו.
    הפוצה – פירשנו עניינו במלות פצני (תהלים קמ״ד:ז׳).
    מחרב רעה – מחרב שאול. וקראה חרב רעה שלא היה לו הדרך להשמר ממנה, לפי שהיה מלך והיה מבני עמו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואומר, אתה הנותן תשועה למלכים להצילם במלחמותיהם, כלומר, שאין תשועתם עם כל מלכותם מצד עצמם, רק מאתך. הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה כלומר, שפתחו ממאסר אימת חרב רעה.
    מחרב רעה. חרב של גלית, שכל עניינה היה להרע, לא לשום תיקון מדיני:
    יאמר, הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים. שהצילם מיד גוג: הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה. של גלית1, שעליה אמר שאול2 ׳אין כמוה תננה לי׳ (שמואל א׳ כ״א:י׳):
    1. ׳שכל עניינה היה להרע, לא לשום תיקון מדיני׳ (נדפס).
    2. דוד אמר כן.
    הנותן – אתה הוא הנותן תשועה למלכים כי עם כל חוזק המלכים צריכים המה לתשועתך.
    הפוצה את דוד – עם כי דוד עצמו אמרו עכ״ז אמר כאחר המדבר וכן וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א) ולא אמר ואותי עם כי שמואל עצמו אמרו.
    מחרב רעה – היא חרב שאול וקרויה רעה על כי לא חשך מלרדוף אחריו כי היה בטוח שדוד לא ישלח בו יד כי משיח ה׳ הוא.
    הנותן שאשירה לך על תשועה הכללית שאתה נותן למלכים ועל תשועה הפרטית שעשית לי ביחוד בענין יותר נעלה, הפוצה את דוד עבדו שמצד שהוא עבדו פוצה אותו בידו, וע״ז פצני והצילני ביחוד.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יא) פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֢ד בְּֽנֵי⁠־נֵ֫כָ֥ר⁠ אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר⁠־שָׁ֑וְא⁠ וִ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר׃
    Rescue me, and deliver me out of the hand of strangers, whose mouth speak falsehood, and their right hand is a right hand of lying.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודעודהכל
    פְּצֵי יָתִי וְשֵׁיזִיב יָתִי מִידֵיהוֹן דִּבְנֵי נוּכְרָאִין דִּי פוּמְהוֹן מַלֵל מוֹמָתָא דְמַגָן וְאוֹרַיָתְהוֹן אוֹרָיַת שִׁקְרָא.
    Deliver me and save me from the hands of the sons of foreigners, whose mouth speaks vain oaths, and their Torah is a Torah of deceit.
    כד׳לך אנקד׳ני ונג׳יני מן יד אלאג׳נביין, אלד׳י פואהם יקול אלזור, וימינהם ימין באטל.
    כך תציל אותי ותמלט אותי מיד הזרים אלה שהפה שלהם אומר שקר והימין שלהם [השבועה שלהם] שבועת שוא.
    פצני והצילני – כאשר פצית אז כן פצני עתה.
    Deliver me and rescue me As You delivered me then, so shall You deliver me now.
    פצני – פעם אחרת כן עשה עמי תמיד. והזכיר עם הראשון שיר חדש ועם האחרון שישכנו לבטח.
    RESCUE ME.⁠1 David repeats himself.⁠2 The meaning of this is, “He (God) always acted this way with me.”3 The first time David says rescue me, he mentions a new song (verse 9). The second time he says rescue me, he says that he and his sons will rest securely.⁠4
    1. In Hebrew, petzeni.
    2. David earlier said “rescue me” (petzeni) in verse 7.
    3. Rescue me is to interpreted as, “Rescue me as You did in the past” (verse 10). This is also the case according to Rashi.
    4. Verses 12–15.
    כי פציני מאילו בני נכר – והדין עליך להושיעיני, שכל כך תיקנתי תקנות טובות בישראל.
    פצני – פירשנוהו, כי הענין כפול במזמור.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    פצני והצילני דיבר בלשון יחיד על כל האומה.
    פצני. שלא יתקוממו וימרדו אחר שנכנעו: אשר פיהם דיבר שוא. כשקיבלו עליהם מסים ושעבוד: וימינם. בכתבם השעבוד:
    פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי וגו׳. ואז בימים ההמה שהם ימות המשיח ׳אזמרה לך׳:
    והצילני מיד בני נכר – הבי״ת בגעיא בס״ס וכן בחילופים לב״א.
    פצני – כמו שפצית אותי מחרב רעה של שאול כן פצני מיד בני נכר אשר דוברים שוא ועושים שקר ולא כן אני.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודהכל
     
    (יב) אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ׀ כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֢ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם⁠ בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת⁠ מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל׃
    For our sons are as saplings grown up in their youth, our daughters are as corner-pillars carved after the fashion of a palace;
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִבְנָנָא כִּנְצִיבִין דְדִקְלִין בְּאוּלְפָן אוֹרַיְתָא רַבְיָן מִן טַלְיוּתְהוֹן בְּנָתָנָא זִוְתָנִין וּכְשֵׁרִין לְכַהֲנַיָא דִמְשַׁמְשִׁין בִּמְצַע הֵיכְלָא.
    For our sons are like plantings of date-palms, growing1 in the learning of Torah from their youth; our daughters are beautiful and fit for priests who serve within the temple.
    1. Growing: pure.
    אשר בנינו כנטיעים – אמר מר זוטרא בר טוביא אמר רב אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא מימיהם, בנותינו כזויות – אלו בחורות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן, וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח, ואי תימא מהכא מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, אלו ואלו מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה היכל בימיהם שנאמר מחוטבת תבנית היכל. לפי שנאמר ואולך אתכם קוממיות אין לי אלא אנשים, נשים מניו, תלמוד לומר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, כמה היה תבנית היכל, מאה אמה (כתבו ברמז תע״ט).
    עלי מא בנינא כגרוס מרבאה מן צגרהם, ובנאתנא כזואיא מכ׳רוטה כשכל אלהיכל.
    על מה שאנחנו שהבנים שלנו כמו השתילים מטופלים מנערותם והבנות שלנו כמו פינות ישרות כתבנית ההיכל [מתאר את יופי קומת הבנות].
    אשר, על אשר בנינו כנטיעים מטופחים מנעוריהם ובנותינו כזויות מחוטבות כתבנית ההיכל. חרגם מחוטבות ״מכ׳רוטה״ מלה המשומשת בתורת ההנדסה לתבנית מחודדת כלומר עגול רחב מלמטה וצר מלמעלה, כן יש במובנה מי שפניו מאורכים חסרי שערות.
    אשר בנינו וגו׳ – כלומר כי עתה דור זה כשר הוא.
    בנינו כנטיעים – שאין בהן מום כל כך הם מנוקים מעבירה.
    [מצאתי: מגדלים בנעוריהם – בשם טוב זה שהם כנטיעים בנערותם גדלים כל ימיהם ואי אפשר לקיים כל שבח זה אלא בדורו של חזקיהו.]
    בנותינו – גבוהות קומה נאה כזויות של בית אבנים שזוית אבן מכוונת כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזוית מיושרת.
    מחוטבות תבנית היכל – מהוללות בפי רואיהן ומדמין אותן לתבנית קומת ההיכל, ורבותינו פירשו בנותינו כזויות מתמלאות תאוה כזויות המזבח המלאות דם ואין נבעלות אלא לבעליהן.
    For our sons are, etc. That is to say that now too this generation is righteous.
    our sons are like saplings which have no blemish, so pure are they from sin. (I found.)
    grown up in their youth with this good name, that they are like saplings in their youth, growing all their lives; and this praise cannot be substantiated except in the generation of Hezekiah.
    our daughters are of tall, beautiful stature like the cornerstones of a stone house, in which the cornerstones are placed exactly one opposite the other, and it ascends upward until the corners are even.
    praised as the form of the Temple Praised by those who see them and compare them to the form of the height of the Temple. Our Rabbis, however, explained: Our daughters are like corners Full of desire as the corners of the altar are full of blood, but they are intimate only with their husbands.
    אשר בנינו – הם מגודלים בנעוריהם כנטיעים.
    בנותינו כזויות – ארמון מלך שהם מפותחות ומצויירות.
    מחוטבות – כמו: חטובות אטון מצרים (משלי ז׳:ט״ז).
    תבנית היכל – הטעם כפול.
    WE WHOSE SONS ARE AS PLANTS GROWN UP IN THEIR YOUTH. The sons grown up in their youth as plants.⁠1
    WHOSE DAUGHTERS ARE AS CORNER-PILLARS. Corner-pillars of a king’s palace. Such structures are engraved and decorated.
    Mechuttavot (carved) is similar to chatuvot (cut) in cut wood and from the yarn of Egypt (Prov. 7:16).⁠2
    AFTER THE FASHION OF A PALACE. Scripture repeats itself.⁠3
    1. Ki-neti’im meguddalim bi-ne’urehem (as plants grown up in their youth) is to be interpreted as, “Who, in their youth, are grown up like plants.” In other words, grown up in their youth refers to sons and not to plants.
    2. This is translated according to Ralbag. Ibn Ezra seems to have interpreted the verse similarly.
    3. After the fashion of a palace repeats are as corner-pillars [of a palace].
    אשר בנינו כנטיעים – בנים שלנו גְדֵילִם בנטיעה זו שגדילה ביופי ובנוי, כך בנינו גדילים בצניעות גדול.
    בנעוריהם וגם בנותינו כזיות – כקרן זוית שהיא בסוף הבית,⁠1 כך בנותינו יושבות בפנים ואינם יוצאניות. שדרך אשה לשבת בית, וגם חכמי ישראל מסייעין לזה הפשט שאמרו דוד גזר על הייחוד (בבלי ע״ז ל״ו:).
    מחוטבות – ואעפ״י שהן כל כך יפות בנוי ומקושטות בעדיים, והם דומות לתבנית היכל של מגדל דוד, שהיה דוד כדכתיב: כמגדל דוד צוארך (שיר השירים ד׳:ד׳) ואם לא היה נאה לא היה מדמה אשה נאה למגדל. ואעפ״י שיופי גדול יש בהן אין בהן שום פריצות.
    1. בניגוד לרש״י שפירש שהבנות הן גבוהות קומה כבניינים שזויותיהם ישרות.
    אשר בנינו – כי כל עניינינו על הנכונה, ובלבד שתצילני מיד בני נכר (תהלים קמ״ד:י״א), כי שלחת ברכה בפרי בטננו ובפרי אדמתינו ובפרי בהמתנו. ושלשתם זכרם במזמור, כמו שנזכרו בתורה בברכות: ברוך פרי בטנך, ופרי אדמתך, ופרי בהמתך (דברים כ״ח:ד׳).
    ואמר: בנינו כנטיעים – כמו הנטיעים שהם מגודלים על מים רבים, ובמקום דשן ושמן, כן בנינו מגודלים בנעוריהם – ברוב טובה ובאמונה ישרה ובמעשים טובים. כן בנותינו הם מגודלות בטובה, והם יפות במראה ושוות בקומתן כמו זויות ההיכל – והם פנות הארמון שהם מחוטבות אבני גזית, נפסלות היטב במלאכה דקה עד שידמו כל אבני הזויות מרוב חטיבתן ביושר כאלו הם כולם אבן אחת, כן הבנות יפות קומה, נאות בצורתן כתבנית ההיכל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואמר אשר בנינו כנטיעים התנבא על הגאולה ושיתיישבו כל עניניו על הטובה שבתכונות שאפשר. והזכיר מיני הצלחות כפרי הבטן, וכפרי האדמה, וכפרי הבהמה כדרך שברך בתורה ואמר, ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כח, ד). והחל על זה ואמר, אשר בנינו, כלומר, שבעת ההיא יהיו בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, כלומר, שנטועים בארץ לחה וטובה, עד שבמעט זמן יהיו מגודלים בנעוריהם, כן יהיו בנינו גדלים בילדותם. ובנותינו כזויות מחוטבות ר״ל פינות הארמון שעושים אותם מחוטבות אבני גזית בקו ישר, עד שכל הפינה נראית כאבן אחת. כן בנותינו גבוהות קומה ישרה ונאה, והם מצד אחד צורתם כתבנית היכל. ומחוטבות, פי׳ לשון כריתה, כמו מחוטב עציך (דברים כט, י), וכן חטובות איטון מצרים (משלי ז, טז), והם אבני גזית חטובות בקו ישר.
    (יב-יד) ורבותינו דרשו (ירושלמי ראש השנה פ״ב ה״ח) אלופינו מסובלים גדולים שבנו נסבלים לקטניהם. ואפשר לפרש כל הדברים בדרך זה על קיום התורה והמצוות, וההנהגות המדיניות.
    ואמר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם שתחילתם מוכיח על סופם, כן הבחורים שבאותו זמן יראה מתחילת לימודם מה שיכשר אל האחרית, על דרך מה שאמרו (ברכות מג, ב) עתידים בחורי בני ישראל שיתנו ריח טוב. וידוע שהריח אינו עצם הדבר, אבל מורה על עצם הדבר אם הוא טוב או רע, כן בחורי ישראל התחלת ענינם יורה עליהם שיבואו לשלמות. ובנותינו כזויות רומז על צניעותם שהן נמצאות בהתמדה בפינות הבית. ומזוינו רומז על החכמים שהם הפינות מלאים חכמה. ומפיקים מזן אל זן ר״ל הודעות בכל מיני חכמה. וצאננו מאליפות רומז על ההמון ודלת העם, שהם מקיימים המצוות לאלפים ולרבבות, כדרך אמרם ז״ל (עירובין יט, א) ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון. ואלופינו ר״ל מנהיגינו ושרינו. מסובלים ר״ל שהקטנים סובלים אותם ונשמעים להם, ומתוך כך אין פרץ ואין יוצאת.
    אשר בנינו. ואמרתי שתצילני מידם1, כי אמנם בנינו מגודלים בנעוריהם, על היפך בני האומות: בנותינו כזויות מחוטבות. לחבר את האוהל: תבנית היכל. להשרות בו שכינה2:
    1. רבינו מפרש שהפסוקים הבאים באו לתת טעם וסיבה למה ובאיזה זכות ה׳ יציל את ישראל. וכן נראה דעת חז״ל שבזכות הבנים והבנות הנוהגים כראוי ניצולים, ורבינו מפרש שישראל משיגים שלימות כראוי.
    2. ׳כזויות של בית אבנים שזויות אבן מכוונות כנגד חברתה ועולה למעלה עד שהזויות מיושרות׳ (רש״י).
    אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. שאפילו בזמן הגידול והילדות, הם מגודלים כאילו היו בימי הבחרות והעמידה, כמו שהיה הדבר בתחילת בריאת העולם1, ובְּנוֹתֵינוּ הם כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת שהם לתכלית תַּבְנִית ההֵיכָל, כי אז בבניינים המפוארים היו בונים אבן מסע גדולה בזווית, מחברת שתי צלעות הכותל, מחזקת באמה מזה ובאמה מזה לחבר את הכותלים להיות אחד, כן האשה שנעשית לעזר האדם כדי שבין שניהם יהיו גוף אחד מוכן לעבודת ה׳, זאת – בענייני הגוף והעולם, וזה – בעיון השכלי, ׳והיו לבשר אחד׳ (בראשית ב׳:כ״ד) אשר ממנו יצא מכוון ה׳ לפועל2, כמו שמן האבן בזווית יצא מכוון ו׳תבנית ההיכל׳. יאמר אם כן שהבנות עושות מה שמוטל עליהם כמו שהיה בכוונת הבריאה:
    1. ׳כל מעשה בראשית בקומתן נבראו׳ (חולין ס.).
    2. ׳תבנית היכל – להשרות בו שכינה׳ (נדפס). וראה מש״כ בבראשית (ב יח-כב) בעניין ׳עזר כנגדו׳.
    מחוטבות – ענין כריתה וחתוך כמו מחוטב עציך (דברים כ״ט:י׳).
    תבנית – דמות.
    אשר בנינו – ר״ל ראוים אנו להצלה על אשר בנינו המה כנטיעי האילנות נאים ומנוקים ממום עבירה.
    מגודלים בנעוריהם – כי כן המה מגודלים ביראת חטא מימי נעוריהם וכמ״ש חנוך לנער וכו׳ גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כ״ב:ו׳).
    בנותינו כזויות – כמו זויות הבנין העשויות מאבנים מחוטבות ביושר רב עד אשר ידמו לאבן אחת והמה דמות תבנית אבני בנין היכל מלך שהמה מחוטבות מאוד ור״ל כמו זויות כאלה נראים יפה מבלי מקום מעוקם כן בנותינו לא נמצא בהן דבר מעוקם ושום נדנוד עבירה ופריצות.
    מחוטבות – אבני גזית.
    אשר בנינו – הם דומים כנטיעים שהם מגודלים בנעוריהם – שהנטיעה אם יזהרו בה בתחלה שתגדל ביושר תהיה עץ ישר ואם תתעקם בעודה יונק תהיה לעץ מעוקם, וכן צריך לישר את הבנים בנעוריהם ואז גם כי יזקין ילך בדרך הישר. בנותינו דומים כזויות שהם מחוטבות תבנית היכל – כי תבנית ההיכל ילקח מן הזויות אם עשוי ביושר, כן הם צנועות יושבות בירכתי הבית, ובכ״ז הם יתנו תבנית ההיכל כולו, וכפי צדקתם תהיה הנהגת הבית בכלל.
    אשר וגו׳ – ואחר התשועה מאויבינו מסביב תשקוט הארץ ותרבה הצלחה, ובעבור ובעבור פסוקים אלה אנו משוררים מזמור זה במ״ש כדרך שאומרים ויתן לך.
    מגדלים בנעוריהם – שאז רכים הם ובנקל יזקיפו כפיפותם, דומה למה שכתב למעלה (קכ״ז:ד׳) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים.
    כזוית – אבן פנה להיכל מלכים, שחוטבים ופוסלים אותה בדיוק וביופי אומנות, כן בנותינו יפות תאר, ויש לפרשו ג״כ ע״ד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כמו שנקראו ראשי העם פנות (שופטים כ׳:ב׳, ישעיה י״ט:י״ג), בנותינו שמנעוריהן מגודלות באופן שתהיינה יסודת הבית ולא הריסתו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל זַ֥ן⁠ צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת⁠ בְּחוּצוֹתֵֽינוּ׃
    Our storehouses are full, with all manner of produce; our sheep increase by thousands and ten thousands in our fields.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    תַּסְוָרָנָא מַלְיָן מְסַפְּקָן מִן שַׁתָּא לְשַׁתָּא עָאנָנָא מְיַלְדָן אַלְפַיָא מַפְשָׁן רִבְוָתָא בְּאִשְׁקָקָנָא.
    Our treasuries are full, supplying needs from year to year; our flocks are bearing thousands, they increase by tens of thousands in our streets.
    ומד׳אודנא מלאא, פאיצ׳א מן מד׳וד אלי אכ׳ר, וגנמנא אלוף ורבואת פי אסואקנא.
    והמזווים [מחסן המזון] שלנו מלאים ועודפים מצידה לצידה אחרת. והצאן שלנו באלפים ורבבות בשווקים שלנו.
    מזוינו, ״מדיאודנא״ מלאים שופעים מזן על זן וצאננו אלפים ורבואות ברחובותינו. ״מד׳וד״ הוא המקום ששמים בו אוכל לבהמות, בנין או כלי.
    ויהיה רבוי זן שהוא ״מד׳וד״? מזוינו והוא שונה מן היחיד כמו רבוי נשים שהוא שונה מן היחיד. ותיבת מאליפות מן אלף, ומרובבות מן רבבה, וכיון שלא מצאתי שהשפה הערבית משתמשת בפעלים כאלה הנחתים כמו שהם ולא גזרתים1.
    1. כוונת רבינו כי בעברית עשו מאליפות מגזרת אלף כלומר עושות לאלפים, וכך מרובבות, ואין כן בערבית.
    ויכון ג׳מע זן אלד׳י הו מד׳וד מזוינו וקד כ׳אלף פראדה מת׳ל ג׳מע נשים אלד׳י יכ׳אלף פראדה. ויתצרף מאליפות מן אלף, ומרובבות מן רבבה, ולמא לם אג׳ד לגהֵ אלערב פי אלתפאעל תטלק ד׳לך תרכתה בחאלה ולא אשתקה.
    מזוינו מלאים – זויות אוצרותינו מליאי טוב.
    מפיקים מזן אל זן – מספיקים מזון משנה לשנה. מזן אל זן – משעת אסיף מזון לשנה זו עד זמן אסיף מזון לשנה אחרת. זן – גוברניילי.
    מאליפות מרובבות – לאלפים ולרבבות עושות פרי.
    Our corners are full The corners of our storehouses are full of goodness.
    supplying from harvest to harvest Supplying food from year to year. from harvest to harvest Heb. מזן אל זן, from the time of the ingathering of this year's food until the time of the ingathering of next year's food. זַן is gouvernayl in Old French, food, provisions.
    produce thousands, yea, ten thousands They produce offspring of thousands and ten thousands.
    מזוינו – זויות ביתינו.
    מלאים מפיקים – רמז למשרתים.
    מזן אל זן – מין, כמו תרגם למינו לזנוהי,⁠א וכן בשמים וזנים (דברי הימים ב ט״ז:י״ד). והטעם מיני חטה ואורז ודוחן והדומה להם.
    ויש אומרים: מגזרת מזון. וזה המפרש אמר כי מלת מפיקים שבה אל מזווינו, ופירושה כפי צורך המקום בלי חבר.
    צאננו מאליפות – עושות אלף.
    מרובבות – מגזרת רבבה בכח עליון. והטעם צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות.
    א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר ״לזנוהי״.
    WHOSE GARNERS ARE FULL. Mezavenu me’le’im (whose garners are full) means “the corners of our houses are full.”1 AFFORDING.⁠2 This alludes to the servants.⁠3
    ALL MANNER OF STORE. Zan (store) means “a kind.” Compare this to the Targum’s rendition of le-mino (according to its kind) (Gen. 1:21). The Targum renders le-mino as li-zenohi (according to its kind). The same is true with zenim (diverse kinds) in sweet odors and diverse kinds (2 Chron. 16:14). Mi-zan el zan (all manner of store) refers to kinds of wheat, rice, millet, and similar things.
    Others say that mezavenu (our garners) is related to mazon (food). This commentator says that the word mefikim (affording) goes back to meza-venu (our garners).⁠4 He believes that the word mezavenu should be interpreted as required by its context, for it has no friend.⁠5
    WHOSE SHEEP INCREASE BY THOUSANDS. Ma’alifot (increase by thousands) means, “produces a thousand.”
    Merubbavot (ten thousands) is related to the word revavah (ten thousand). Our sheep increase by a power from on high. The meaning of whose sheep increase by thousands and ten thousands in our fields is, “our flock that produced a thousand ended up producing ten thousands.”
    1. In other words, mezavenu means “our corners.” According to this interpretation, mezavenu is related to the word zavvit (corner).
    2. In Hebrew, mefikim. Literally, bringing out.
    3. The servants bring out various grains from the garners.
    4. Not to the servants. This interpretation reads our verse as follows: “Our food is full (plenteous); it affords all manner of store.”
    5. The word has no cognate in scripture.
    ושמא תאמר מחמת דוחק אינם חוטאים, ואם היו עשירים יהיו חוטאים, כדכתיב במקרא אחר: וישמן ישורון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו), לכך הוא אומר מזוינו – זויות של אוצרותינו.
    מליאים מפיקים – מוציאים את התבואה מזן אל זן.
    יש מפרשים מזן אל זן – ממזון למזון, כמו: משנה לחבירתה.
    ושמעתי: מזן אל זן – מזוית אל זוית, כלומר האוצר מלא מזוית זו לזוית זו.⁠1
    דבר אחר שמעתי: מזוינו מליאים כל כך יש לנו מן החלב, שמזוינו – שדדין של בהמות, לפיכך קורא אותם מזוינו שהם זוגות, והוא לשון חכמים זווא דרבנן.⁠א ודדי בהמותינו מליאים מן החלב.
    מפיקים מזן אל זן – כלומר כשמוציאין מן החלב, צריכין להשים שתי כלים תחתיהם למלאותם מן החלב.
    מזן אל זן – זן הוא כלי, ותרגום של שא נא כליך (בראשית כ״ז:ג׳), טול כען זינך. וגם כת׳ במלכים גבי אסא: בשמים וזני (דברי הימים ב ט״ז:י״ד), ואותם זני כלים הם. וזהו עושר מי שיש לו הרבה בהמות.
    וגם צאנינו מאליפות ומרובבות – לאלפים ולרבבות.⁠2 הרי גם זה עושר מי שיש לו צאן הרבה, הוא גוזז צאנו פעמים בשנה.
    1. שני פירושים אלו (״יש מפרשים״ ו״שמעתי״) נמצאים ברש״י כפירוש אחד.
    2. בדומה ברש״י.
    א. אולי צ״ל זוגא דרבנן (בבלי ברכות ט׳.)
    מזוינו – פאות הבית, כלומר, בכל פאה מן הבית מין תבואה, ומרוב תבואה מכל מין ומין, הם מתערבים זה עם זה.
    מפיקים – יוצאים, כמו: ויפק רצון מי״י (משלי י״ח:כ״ב), שפירושו: ויוציא. אבל הוא פועל יוצא לאחר, וזה עומד.
    ואפשר לפרש גם זה פועל יוצא, ופירושו: בני הבית מוציאים מין זה אל מין זה, מרוב כל מין ומין לא יכילם הבית שיהיה זה לבדו וזה לבדו.
    מזן אל זן – פירושו: מין, כתרגום: למינו – לזנוהו.
    מאליפות מרובבות – יולדות לאלפים ולרבבות עד שממלאים מהם חוצותינו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואח״כ הזכיר פרי האדמה, ואמר מזוינו ר״ל זויותנו, והם פאות הבית. מלאים כל טוב ומכל מיני תבואות. ומפיקים ר״ל מוציאים תבואה. מזן אל זן, מלשון למינהו (בראשית א, יב) שתרגומו לזנוהי, ר״ל מינים חלוקים, חטים ושעורים וכל מיני תבואות. ואמר מפיקים על הזויות, כי כן דיבור בני אדם, שהמקום שיוצאים הדברים משם יאמרו שהוא מוציא, כמו אמרם ז״ל (תענית יט, א) עיר המוציאה אלף, וכן המקום שיוצאים ממנו כך וכך. והזכיר בזה הזויות, כי בזוית זו מניחין מין אחד ובזוית זו מין אחר, וכן לכל מין ומין מקום בפני עצמו. וי״מ מזן לשון מזון, ר״ל מוציאים מזון כל השנה מגורן לגורן, כלומר, שאסיפתנו בבתינו מספקת משנה לשנה. ואחר כן דיבר על פרי הבהמה, ואמר צאננו מאליפות ר״ל יולדות לאלפים. וכן מרובבות מלשון רבבה, כלומר, שבזמן מועט נמצא מהם הרבה רבבות בחוצותינו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    (יג-יד) מזוינו. פאות שדותינו1: מלאים. שיש בהם תבואה רבה2: מפיקים מזן אל זן. מוציאים תבואתם מבעל השדה ׳הזן׳ בו בני ביתו אל העני ׳הזן׳ בהם עצמו וביתו3: צאננו מאליפות מרובבות. נותנות אלפי צאן במעשר בהמה, שהם ׳מרובבות׳4, ובזה אלופינו - השוורים שלנו5 מסובלים בעבודה רבה: אין פרץ. אין פורץ גדר דברי תורה6: ואין יוצאת. ׳אין׳ רעה ׳יוצאת׳ מסובבת מאיש לחבירו: ואין צווחה. למריבה, כי כולם נכנעים אל הדין:
    1. ׳מזוינו – זויות, פינות (אבע״ז, רד״ק), אבל לדעתם היינו פינות הבית. ורבינו מפרש שהכוונה לפאת השדה שאמרה תורה להניח אותה לעניים, וראה בדבריו לעיל (קיט סד).
    2. מסובלים - כי הם סובלים העגלו׳ המלאות (אבע״ז).
    3. רד״ק: ׳ופירוש מפיקים, יוצאים, כמו (משלי ח, לה): ויפק רצון מה׳, שפירושו ויוציא, אבל הוא פֹּעַל יוצא לאחר, וזה עומד. ואפשר לפרש גם זה פֹּעַל יוצא, ופירושו: בני הבית מוציאים מין זה אל מין זה, מרוב כל מין ומין, לא יכילם הבית, שיהיה זה לבדו וזה לבדו׳.
    4. שיש רבבות, נמצא המעשר אלפים. צאננו מאליפות - עושות אלף, מרובבות - מגזרת רבבה, בכח עליון, והטעם - צאננו שהיו מאליפות שבו מרובבות (אבע״ז). רש״י ׳מאליפות מרובבות - לאלפים ולרבבו׳ עושו׳ פרי׳, ולרבינו א״ש טפי.
    5. ׳אלופינו, שְׁוָרֵינוּ. וכן: שגר אלפיך (דברים כח ד)׳ (רד״ק).
    6. יל״ע ברכות יז:
    מְזָוֵינוּ. שהם האריסים אשר ביתם עומד בקרן זווית של בית הבעל, הם מְלֵאִים מתבואות ודגן באופן שמְפִיקִים ומוציאים מִזַּן אֶל זַן, ר״ל ממזון אל מזון1, על דרך ׳וישן מפני חדש תוציאו׳ (ויקרא כ״ו:י׳), שמוציאים הישן חוצה לארץ מרוב החדש, כי אז ׳ירעש כלבנון פריו׳ (תהלים ע״ב:ט״ז) ו׳יהי פיסת בר בארץ׳ (שם)2, וצֹאונֵנוּ מַאֲלִיפוֹת – יולדות ועושות אלפים אלפים, והם מְרֻבָּבוֹת בְּחוּצוֹתֵינוּ, ר״ל שהם נשואות לרבבות בשווקים ובחוצות לימכר:
    1. כ״כ רש״י.
    2. ראה מש״כ לעיל (תהלים קל״ו:כ״ה).
    צאונינו – כ״כ במדוייקים.
    בחוצותינו – במדוייקים מלא וא״ו גם אחר צד״י.
    מזוינו – מלשון זויות.
    מפיקים – מוציאם כמו ויפק רצון (משלי ח׳:ל״ה).
    מזן – מלשון הזנה ומזון.
    מזוינו – הדרך לתת התבואה באמצעית החדר וכשהיא רבה נתמלאים גם הזויות ולזה אמר מזוינו מלאים וגו׳ ר״ל בעבור זה ראויים אנו להיות זויות חדרי התבואה מלאים מתבואה עד אשר יוציאו מהם לפרנסה משעת האסיף מזון שנה זו עד שעת האסיף מזון שנה שאחריה ולא יחסר כל ימות השנה.
    צאננו מאליפות – הצאן יתרבו בחוצותינו לאלפים ולרבבות.
    מזוינו – זויות הבתים.
    מלאים, מפיקים – היינו מוציאים אוכל ומזון.
    מזוינו – כל הזויות מלאים ור״ל שהם מלאים מזן, ומפיקים אל זן – שהם מלאים מכל מיני מזון, והם מוציאים אל הזן את בני הבית ואת העניים. ואינו כאיש אשר יתן לו ה׳ עושר ונכסים ולא ישליטנו לאכול ממנו, צאננו לאלפים ולרבבות בחוצותינו.
    מזוינו – ממקור זה מקור שם זוית והוראתו מקצוע שאוצרינו יהיו מלאים כולם עד מקצעותם.
    מפיקים – מלשון ארמי מוציאים ומספקים.
    מזן אל זן – למינו מתורגם לזנוהי, ומליצת מִ⁠־אֶל כמו מאדם עד בהמה כלומר זה וגם זה, רק השתמש במלת אל במקום עד ור״ל מספקים מכל מין מזון, ואולי זן הוא מזון במשקל אחר, או הוא ע״ד וישן מפני חדש תוציאו, מספקים בריוח מאסיף מזון שנה זו לאסיף שנה הבאה אחריה.
    מאליפות מרבבות – יולדות לאלפים ולרבבות.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים⁠ אֵֽין⁠־פֶּ֭רֶץ⁠ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את⁠ וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ׃
    Our oxen are well laden with no breach, and no going away. There is no outcry in our broad squares.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    תּוֹרִיָנָא מָרֵי מַטוּל לֵית תְּקוֹף וְלָא מַפְקָא בִישָׁא וְלֵית צִוְחַת בִּכְיֵתָא בִּפְלַטְיָתָנָא.
    Our oxen bear great loads; there is no harshness and no expression of evil; there is no clamor of weeping in our squares.
    אלופינו מסובלים – רב ושמואל ואמרי לה ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר חד אמר אלופים בתורה ומסובלים במצות, וח״א אלופים בתורה ובמצות ומסובלים ביסורין, אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג, ואין יוצאת של תהא סיעתנו כסיעת דוד שיצא ממנו אחיתופל, ואין צוחה שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי. ברחובותינו שלא יהא לנו בן או לתמיד שמקדיח תבשילו ברבים. ד״א אלופינו מסובלים, ר׳ יוחנן וריש לקיש, ר׳ יוחנן אמר אלופינו סובלים אין כתיב כאן אלא מסובלים בשעה שהקטנים סובלים את הגדולים, אין פרצה של גלות כמה דאת אמר ופרצים תצאנה אשה נגדה, ואין יוצאת אין יציאה של גלות שנאמר ויצא מן בת ציון. ואין צוחה אין צוחה של גלות שנאמר וצוחת ירושלים עלתה. (אשרי) יושבי ביתך. שנו רבותינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלתן כדי שיכוונו את לבם לאביהם שבשמים, מנה״מ א״ר יהושע בן לוי דאמר קרא אשרי יושבי ביתך וגו׳. אחר תפלתן מנין, שנאמר אך צדיקים יודו לשמך וגו׳ הללוך לא נאמר אלא יהללוך, א״ר יהושע בן לוי מכאן לתחית המתים מן התורה. וא״ר יהושע בן לוי כל האומר שירה בעולם הזה זוכה ואומרה לעולם הבא שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה).
    ובקרנא נאקלה אלכ׳יר, ולא ת׳גרה ולא כ׳ארג׳ה ולא צאיחה פי רחאבנא.
    והבקר שלנו עמוסים בכל טוב [שמנים מאוד] ואין פרצה ואין יוצאת עלינו שם רע ואין צווחה ברחבות [מגרשים] שלנו.
    אלופינו, ובקרינו עמוסות כל טוב ואין פרץ.
    וגזרת אלופינו, מן שגר אלפיך1. ויוסב אמרו אשר בנינו אל מה שלפניו אלהים שיר חדש. כלומר הנני מהללך על אשר בנינו ובנותינו ובקרינו וצאנינו במצב זה.
    1. דברים ז יג. כה ד. כח יח. כח נא.
    ויתצרף אלופינו, מן שגר אלפיך. וינעטף קולה אשר בנינו אלי מא קבלה מן אלהים שיר חדש, יעני אני אסבחך עלי מא בנינא ובנאתנא ובקרנא וגנמנא בהד׳ה אלאחואל.
    אלופינו מסובלים – גדולים שבנו נסבלים על קטניהם שהקטנים נשמעים לאלופים ומתוך כך אין פרץ בנו.
    ואין יוצאת – אין שמועה רעה יוצאת למרחוק.
    ואין צוחה – אין קול מהומת מלחמה.
    Our princes are borne The great princes among us are borne by those smaller than they, for the small ones obey the greater ones, the result being that there is no breach among us.
    nor rumor going out No bad news goes far away.
    nor is there a cry There is no sound of the confusion of war.
    אלופינו – כמו שגר אלפיך, וכמוהו: ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט).
    מסובלים – כי הםא סובלים העגלות המלאות.
    אין פרץ – בחומות העיר.
    ואין יוצאת – מהשערים הגדולים הידועים.
    ואין צוחה ברחובותינו – כי כן היה מנהגם בבא שמועה רעה שינגף ישראל לפני אויביו.
    א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870 חסר ״הם״.
    WHOSE OXEN. Allufenu (whose oxen) is similar to the word alafekha (thy kine) in the increase of thy kine (Deut. 7:13). The word alluf (ox) in like a lamb, or an ox (Jer. 11:19)1 is similar to it.
    ARE WELL-LADEN.⁠2 For the wagons that they bear3 are full.
    WITH NO BREACH. There is no breach in the walls of the city.
    AND NO GOING FORTH. There is no going forth from the well-known gates.⁠4
    AND NO OUTCRY IN OUR BROAD PLACES. This was their practice when bad news came; that is, when they heard that Israel fell before their enemies.
    1. Translated according to Ibn Ezra See Rashi on Jer. 11:19.
    2. In Hebrew, mesubbalim.
    3. In Hebrew, sovelim.
    4. No news of evil comes out of the gates. – Rashi.
    וגם אלופינו מסובלים – שוורים שלנו מסובלים בתבואה, הרי זה עושר גדול. ומודיע חשיבות דורו של דוד שאעפ״י שהיו עשירים היו צדיקים וצנועים, לפי שהוא היה מנהיגם בדרך ישרה.
    אין פרץ – אין שום אדם רשאי לפרוץ גדירו של חבירו, להזיק לו שום היזק.
    ואין יוצאת – ואין שום אדם רשאי להוציא גדירו ולמשוך אותה לצד [רשות]⁠א הרבים.
    ואין צווחה ברחובותינו – אין שום צעקה [נשמעת]⁠ב ברחובותינו, שיצעק אדם על חבירו אתה הזקתני בכך או בכך, כי כל כך תיקנתים ג[למו]⁠טב שהן בשלום ובשלווה זה עם זה.
    עניין אחר: שמעתי: אלופינו – בקרינו ושוורינו, כמו: שגר אלפיך (דברים ז׳:י״ג).
    מסובלים – כל כך שלום יש בארץ, שהם הולכים מעומסים בכל הדרכים.
    אין פרץ – אינם יריאים משום פירצה שמא יגזול שום אדם בדרך.
    ואין יוצאת שום צווחה ברחובותינו – כמנהג העולם כשגזלנין וליסטין מלסטין בדרכים, וכששומעים עם הארץ שום צעקה יוצאים לעזרה. אבל כאן אין יוצאת קול צעקה מן הגזלנין, ואין צווחה ברחובותינו מאותן ההולכים לעזרה, וצווחים זה אל זה נלך לעזרה לאדם הנגזל.
    א. קיצור המלה (״רש׳⁠ ⁠⁠״) נוסף בין השיטין.
    ב. המלה מכוסה בצילום כתב היד.
    ג. התחלת המלה מכוסה בצילום כתב היד.
    אלופינו – שוורינו, וכן שגר אלפיך (דברים ז׳:י״ג), ככבש אלוף (ירמיהו י״א:י״ט).
    מסובלים – רוצה לומר שוורינו חזקים ומלאים, ויכולים לסבול משא עבודתם בחרישה ובמשוך העגלות.
    או פירושו: מסובלים – בבשר.
    אין פרץ ואין יוצאת – אין בנו ובבהמתנו שכולה, כי השכול הוא פרץ, כמו: אשר פרץ י״י פרץ בעוזה (שמואל ב ו׳:ח׳).
    ואין יוצאת – אין נפש אחת יוצאת לשבי, לא מאנשינו ולא מבהמותינו.
    ואין צוחה – לא נשמעה צוחה ברחובותינו – שיצוחו ברחובות ויאמרו: נגף ישראל במלחמה, כי כל ימי מלוך דוד לא נגפו ישראל לפני אויביהם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ואלופינו ר״ל שוורינו, מלשון שגר אלפיך (דברים כח, ד). ומסובלים בבשר, והוא לשון משא, כלומר, שבשרם ושמנם עבה עד שהוא עליהם למשא. וי״מ חזקים, כלומר, בעלי משא.
    ואחר שהזכיר כל אלו דרך פרט, הזכיר דרך כלל שלא ימצא בהם שום היזק, והוא אין פרץ כלומר, אין מאתנו רע שיפרוץ בנו. ואין יוצאת כלומר, אין נפש ממנו יוצאת מגדר הראוי. ואין צוחה משום דבר ברחובותינו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    אַלּוּפֵינוּ ושורינו הם מְסֻבָּלִים ונישאים ונעמסים מהאומות לעבודתם, כאמרו (ישעיה ס״א:ה׳) ׳ועמדו זרים ורעו צאנכם׳ וגו׳, ובעת ההיא אֵין פֶּרֶץ – מעובדי עבודה זרה, וְאֵין יוֹצֵאת – שלא תהיה בו אפיקורוסות ומינות יוצאת מן הכלל, וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ – שלא תהיינה עוד מחלוקות בישראל:
    מסבלים – המ״ם בגעיא.
    אלופינו – הם השוורים וכן שגר אלפיך (דברים ז׳:י״ג).
    מסבלים – ענין טעינת משא כמו נושא סבל (מלכים א ה׳:כ״ט).
    פרץ – מלשון פרצה.
    צוחה – ענין הצעקה על הצרה וכן וצוחת ירושלים עלתה (ירמיהו י״ד:ב׳).
    אלופינו מסובלים – השוורים שלנו יהיו בעלי סבל טעונות משא כבד ר״ל יהיו שמנים ובעלי בשר כאילו יחשב עליהם למשא.
    אין פרץ – לא יבא פרצה לא בנו ולא בבהמתנו.
    ואין יוצאת – לא יהא נפש מהם יוצאת בשבי.
    ואין צוחה – לא יהיה נשמע ברחובותינו קול צוחה בעבור בהלה ופחד מה כי לא תהיה בנו.
    אלופינו – שורים המלומדים לחרוש, באין אלפים אבוס בר.
    אלופינו – השורים המלומדים לחרוש הם מסובלים בעבודת השדה, כי יש לנו עבודה רבה. אין מפרש ע״י שבנינו כנטיעים וכו׳ אין פרץ – כי הם שומרים אורחות משפט, וע״י שבנותינו כזויות אין יוצאת לזנות ולתרבות רעה, כי כולם צנועות, וע״י שמזוינו מלאים אין צוחה על חוסר לחם ומזון.
    אלופינו – אלוף הוא שר אלף ההולך לפני אלפיו ומאלפם ומלמדם מה יעשו, והפר או האיל (ככבש אלוף, ירמיה י״א:י״ט) הולך לפני העדר ומנהיגם כאלוף.
    מסבלים – בלשון גמרא (שבת קל״ז) קטן המסורבל בבשר בתוספת רי״ש כמו שרביט מן שבט, שמן ובעל בשר, חוט הסרבל (חולין ע״ו) חוט כפול ועב, ומקורו סבל, שבשרם להם למשא.
    אין פרץ – בגדרי הצאן שתצאנה דרך שם ותאבדנה, ובעליהם יצוח ברחובות כי אבדו ממנו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֱׁיְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥הא אֱלֹהָֽיו׃
    Fortunate is the people for whom this is so; fortunate is the people whose God is Hashem.
    א. שֱׁיְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה =א,ש1 (חטף סגול באות שי״ן ושווא באות יו״ד) וכן אצל ברויאר ומג״ה ומכון ממרא
    • ל!=שֶׁיֲהֹוָ֥היֲ⁠־⁠הֹוָ֥ה (סגול באות שי״ן וחטף פתח באות יו״ד)
    • ק-מ=שֶֽׁיְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה (סגול באות שי״ן ושווא געיה ימנית באות יו״ד) וכן בסימנים
    • דפוסים=שֶׁיְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה (סגול באות שי״ן ושווא באות יו״ד)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    טוּבוֹי דְעַמָא דְהֵכְדֵין לֵיהּ טוּבוֹי דְעַמָא דַייָ אֱלָהֵיהּ.
    Happy the people for whom it is thus; happy the people whose God is the LORD.
    פטובא קום הכד׳א להם, וטובא שעב אללה רבה.
    אשרי העם שזה המצב שלו ואשרי עם שה׳ אלוהיו.
    אשרי, אשרי העם שככה לו, לפי כ״י כ. ו. אשרי העם שזהו מצבו, וכתב רבינו בספרו אמו״ד מאמר ח פ״ו ומה נכבד עולם [כלומר, ימות המשיח] כולו ששון ושמחה, כולו עבודת האל ויראתו, כולו גמול ושכר טוב, ועל זה נאמר אשר בנינו כנטיעים מזוינו מלאים אלופינו מסובלים.
    שככה לו – שכל טובה הזאת לו.
    Praiseworthy is the people that has this That has all this good.
    אשרי – ולמה באה לו כל זאת הטובה בעבור שי״י אלהיו.
    HAPPY IS THE PEOPLE. Why did all this good come to them?⁠1 It came to them because the Lord is their2 God.
    1. Literally, “him.” Ibn Ezra employs the term “him” because the verse refers to Israel by the singular (lo).
    2. Literally, “his.”
    וכל מי שהיה רואה אותם כל כך בשלום היה אומר: אשרי העם שככה לו – שככה הוא בשלוה.
    ואשרי העם שי״י אלהיו – ונתן להם מלך שמחזירם למוטב.
    ואומר עליהם העולם, אשרי העם שככה לו – שאין ביניהם עמל ואון.
    אשרי העם שככה לו – שזאת ההצלחה לו. ומפני מה היתה לזה העם זאת ההצלחה? לפי שי״י אלהיו – לפיכך אשריו שי״י אלהיו.
    וסוף דבר שיהיה הזמן מתוק וערב, ומלאה הארץ דעה את ה׳, ואז נאמר כולנו אשרי העם שככה לו, ויאמרו כל העמים אשרי העם שה׳ אלהיו.
    אשרי העם שככה לו. במעשיות: אשרי העם. קהל קדושים, התלמידים המקבלים מהם, שה׳ אלהיו - המכירים את בוראם ומתפללים אליו:
    אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ. מרוב הנייות והטבות כאלה אשר זכר, ואַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה׳ אֱלֹהָיו ולא יניחנו לשרי מעלה שינהיגו, רק הוא מלכו ומנהיגו ולא על ידי אמצעי:
    אשרי – ענין שבח כמו אשרי האיש (תהלים א׳:א׳).
    אשרי העם – משובח העם שכך הרבה טובה יש בידו ומשובח העם שה׳ הוא אלהיו אשר בידו להשפיע טובה מרובה בגמול המעשה כי ידו לא תקצר.
    אשרי – מוסב למ״ש אשר בנינו, ר״ל ע״י שבנינו כנטיעים וכו׳ ויש לנו כל המעלות האלה אשרי העם שככה לו – אולם עקר האושר שלנו הוא מה שה׳ אלהיו, כי כל זה בא לנו ע״י מה שה׳ מתהלך בתוכנו, והוא אלהינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳פירוש מחכמי צרפתרד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144