מזמור לדוד בך ה׳ חסיתי – זה שאמר הכתוב
(ישעיהו נ׳:י׳) מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו. בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ואומרים לפני הקב״ה גאול אותנו. אומר להם יש צדיקים ביניכם ויראי שמים. והם אומרים לשעבר בימי אבותינו בימי משה ואהרן בימי שאול דוד ושלמה היו בהם צדיקים. אבל עכשיו מפני עונותינו נאספו ממנו. שנאמר
(ישעיהו נ״ז:א׳) מפני הרעה נאסף הצדיק. ואומר
(תהלים י״ב:ב׳) כי פסו אמונים מבני אדם. ואין לנו על מי להשען כי כל מה שאנו הולכים לפנים היא מחשכת לנו.
(ישעיהו נ׳:י׳) אשר הלך חשכים. אומר להם הקב״ה בטחו בשמי והוא עומד עליכם. שנאמר
(שם) יבטח בשם ה׳. ולמה שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו. תדע לך שכן חנניה מישאל ועזריה בטחו בשמי והצלתי אותם. שכן נבוכדנאצר אומר להם
(דניאל ג׳:כ״ח) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי. וכן דניאל בשביל שבטח בי מלטתיו מן הבור. שנאמר
(דניאל ו׳:כ״ד) והוסק דניאל מן גובא. ולמה
(שם) די הימן באלהיה. אמר דוד הואיל וכך הוא הבטחון שכל הבוטח בך אתה מצילו בך אני בוטח.
דבר אחר:
בך ה׳ חסיתי – זה שאמר הכתוב
(ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה׳. אמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם כל הימים שאנו משועבדים אנו בבושה. גאלתנו אין לנו בושה. לפי שגאולתך גאולת עולמים. הוי תשועת עולמים. עולם אינו אומר אלא עולמים. אמר הקב״ה אני הוא שגאלתי אתכם ואני הוא גואלכם. שנאמר
(שם מ״ג:א׳) כה אמר ה׳ וגו׳ אל תירא יעקב כי אני גאלתיך. כי גואל אני אין כתיב אלא גאלתיך. אמרתי דבר ונעשה מעשה. אמר הקדוש ברוך הוא אמרתי שאגאלך כמו שגאלתיך. שכן כתיב
(ירמיהו ל״א:י׳) כי פדה ה׳ את יעקב וגואלו אין כתיב כאן אלא וגאלו. אמרו ישראל לפניו לא כבר נגאלנו על ידי משה וכן על ידי יהושע וכן על ידי השופטים ומלכים והיינו חוזרין ומשתעבדין והיינו בבושה כמי שלא נגאלו. אומר להן הקב״ה לשעבר לפי שגאולתכם על ידי בשר ודם היום כאן ומחר בקבר לפיכך גאולתכם גאולת שעה. ועכשיו אני גואל אתכם על ידי עצמי שאני חי וקים לעולם לפיכך גאולתי גאולת עולם. שנאמר
(ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים. לפיכך לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד. אמר להם הקב״ה לשעבר אתם בחורים והיה בכם כח לבושה. ועכשיו שהזקנתם ואין בכם כח לבושה. הוי לא תבושו ולא תכלמו. אמר דוד רבונו של עולם כשתגיע הגאולה אין לנו בושה. שנאמר בך ה׳ חסיתי אל אבושה לעולם.
דבר אחר זה שאמר הכתוב
(תהלים ו׳:י״א) יבושו ויבהלו מאד כל אויבי. א״ר יוחנן לעתיד לבוא הקב״ה דן את הרשעים ומחזירן לגיהנם. לכך נאמר ישובו יבושו. וא״ר יוחנן לעתיד לבוא הוא דן אותן וטורדן מן העולם. א״ר שמואל בר נחמני לעתיד לבוא הקב״ה מביא כל אומה עכו״ם והיא קורא לאלוקיה ואינו עונה אותם וכיון שרואים שאין עונים אותם שנאמר
(ישעיהו מ״ו:ז׳) אף יצעק אליו ולא יענה. למה שאין בה ממש. ואחר כך הולכין לפני הקב״ה וחוזרין עליו ואומרין לו אלהינו לא ענו אותנו עכשיו באנו אצלך. מיד הוא דן אותן וטורדן מן העולם. אר״י אל תאמר לעתיד לבוא. אף בעולם הזה עשה כן הקב״ה בימי סיסרא ובימי סנחריב וטרד אותם מן העולם. אמר ר׳ יהושע בן לוי ראה כמה היא כח הבושה. שב׳ פעמים הוא מזכירה ובו בלשון הוא מבייש לאומות העכו״ם ובו מברך את הצדיקים. שנאמר לא תבושו ולא תכלמו. אמר ר׳ יהושע בן לוי אלמלא לא נכתב ספר יחזקאל אלא
(יחזקאל ט״ז:ס״ג) למען תזכרי ובשת (שכתוב בו אלא שלא יהא לך) [ולא יהיה לך עוד] פתחון פה. דיו. כיון שראה דוד שכך היא הבושה קשה התחיל מתפלל עליה ואומר בך ה׳ חסיתי אל אבושה לעולם.
דבר אחר זה שאמר הכתוב
(תהלים צ״ז:ז׳) יבושו כל עובדי פסל. א״ר יודן בשם רב נחמן עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן ממש בעבודה זרה לעתיד לבוא והיא באה ומשתחוה להקדוש ברוך הוא ואחר כך היא בושה לעובדיה. א״ר פנחס עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן פה לעכו״ם ומדברת לפני עובדיה לעתיד לבוא ואומרת להם הנחתם לחיי עולם קונה שמים וארץ והשתחויתם למי שנאמר עליו
(שם קל״ה:ט״ז) פה להם ולא ידברו. ועשיתם את הטפל עיקר. א״ר יוחנן אל תתמה. שכשירד הקדוש ברוך הוא בסיני נתן כח בעכו״ם והשתחוו לו. אמר רבי תחליפא וקרא מסייעו
(שם צ״ז:ז׳) השתחוו לו כל אלהים. ישתחוו לו אינו אומר אלא השתחוו לו. שכבר השתחוו לו בסיני. ר׳ יהודה ור׳ נחמיה. (חד) אמר מה עכו״ם נעשית פרקים פרקים כך עובדיה נעשו פרקים פרקים. שנאמר
(זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה. ורבנן אמרי מה עכו״ם ניתכת באור כן עובדיה ניתכין באור. ר׳ יהושע בן לוי ור׳ שמואל ור׳ נחמיה אומרים כשישב הקדוש ברוך הוא לדון את העכו״ם וישראל לעתיד לבוא. לישראל הוא דן אותם לזכות והעכו״ם מתביישין. ומהו עושה מכניס יצר הרע ביניהן והן אומרים מבקשין אנו את דיננו שיהפך. מה הקדוש ברוך הוא עושה דן אותן ומחייבן ומתביישין שנייה. שאילו שתקו לא נתביישו אלא פעם אחת. לכך שני פעמים יבושו יבושו. ולעתיד לבוא כל אומה עכו״ם קורא לאלהיה יש קורא ללבנה ויש קורא לחמה. ואין עונין אותן לפי שאין בהם ממש. והן מתביישין שלא יענו אותן שנאמר יבושו כל עובדי פסל. ואחר כך באין אצל הקב״ה והוא אומר להם עשיתם טפל עיקר ואני עושה לכם עיקר טפל ואיני עונה לכם לפי שלא באתם תחלה אצלי. שאלמלי באתם תחלה הייתי עונה אתכם שנאמר
(תהלים י״ח:מ״ב) ישועו ואין מושיע. אלו אלהיהם. על ה׳ ולא ענם. זה הקדוש ברוך הוא שאינו עונה אותם. לכך שני פעמים יבושו יבושו. רבי יהושע בן לוי אמר לעתיד הקדוש ברוך הוא דן את ישראל ומזכן ונותן לצדיקים דימוס שיכנסו לגן עדן ומכניס את הרשעים לגיהנם. וחוזר ומוציא אותן ומכניסן לגן עדן. ואומר להם הרי מקום לצדיקים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו היינו עושים תשובה לא היה לנו מקום פנוי בגן עדן עם הצדיקים. ומוציא את הצדיקים מגן עדן ומכניסן לגיהנם. ואמר להם הרי מקום הרשעים ועוד מקומות פנויים. שלא תאמרו אלו נתחייבנו לא היה לנו מקום פנוי בגיהנם. אלא הרשעים ירשו גיהנם שלכם ושלהם. והוא שאמר הכתוב
(ישעיהו ס״א:ז׳) תחת בשתכם וגו׳ משנה יירשו. ואתם יורשים גן עדן שלכם ושלהם. ולפי שהם מתביישין אמר דוד אל אבושה. למי היא הבושה לרשעים שנאמר
(תהלים ל״א:י״ח) יבושו רשעים ידמו לשאול. אמר רב כל מי שנותן בה פגם לא יראה באותה טובה. שנאמר
(שם כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי אבדימי דמן חיפא שלש מאות ועשר עולמות עתיד הקב״ה לעשות לכל צדיק וצדיק. שנאמר
(משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש. י״ש בגימטריא הכי הוי. אמר רבי יצחק בן תרדיון חרבו של הקדוש ברוך הוא שש עשרה פנים. שנאמר
(יחזקאל כ״א:כ״א) התאחדי הימיני השימי השמאילי אנה פניך מועדות. מה אם מדת פורענות שהיא ממועטת כך מדה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. אמר ר׳ יודן בשם רבי אליעזר בר אבינא לשני בני אדם גילה הקדוש ברוך הוא את הקץ ליעקב ולדניאל. ליעקב שנאמר
(בראשית מ״ט:א׳) ויקרא יעקב אל בניו. ואחר כך העלים ממנו. מה כתיב אחריו ראובן בכורי אתה. וכן דניאל שנאמר
(דניאל י׳:י״ד) ובאתי להבינך את אשר יקרה לעמך באחרית הימים. וכיון שבא לגלות את הקץ מהו אומר
(שם י״ב:ד׳) ואתה דניאל סתום וחתום הדברים. אמר רבי אבא בר כהנא אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אתם צפנתם לי את התורה ואת המצוות בעולם הזה ואני צופן לכם מאותו הטוב שמתוקן לצדיקים לעתיד לבוא. שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. אמר רבי יודן אמר הקב״ה אתם לפי כחכם ואני לפי כחי. אמר ר׳ יונתן שלשה לשונות [נאות] הן. לשון רומי לקרב. לשון יוני לדבר. לשון אשורית לתפלה. הוי תצפנם בסכה מריב לשונות. ברוך ה׳ כי הפליא חסדו לי בעיר מצור. זו רומי. אהבו את ה׳ כל (יראיו) [חסידיו] אמונים נוצר ה׳. אלו שעונין אמן באמונה. אומר ברוך מחיה המתים ועדיין לא בא ומאמינים בי שאני מחיה המתים. אומר ברוך גאל ישראל ועדיין לא נגאלו אלא לשעה וחזרו ונשתעבדו. והם מאמינים שאני עתיד לגאלם. הוי אמונים נוצר ה׳. אמר ר׳ אחא בר אדא
(מלאכי ג׳:י״ח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. שלא יעשה אדם תורתו קרדום להשתמש בהן ולא עטרה להתעטר בהם. א״ר שמואל בר נחמן בין עובד לאשר לא עבדו. אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה ואחד. מה כתיב חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה׳.