×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥דאיְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ לֹא⁠־גָבַ֣הּ לִ֭בִּיוְלֹא⁠־רָמ֣וּ עֵינַ֑יוְלֹֽא⁠־הִלַּ֓כְתִּי׀ בִּגְדֹל֖וֹת וּבְנִפְלָא֣וֹת מִמֶּֽנִּי׃
A song of ascents.⁠1 Of David. Hashem, my heart was not haughty and my eyes were not raised high, nor did I pursue2 matters greater and more wondrous than me.⁠3
1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.
2. pursue | הִלַּכְתִּי – This is a pi'el form of the verb "הלך" (walk), a grammatical construction which often expresses intensity. As such, here the word might have the connotation of actively pursuing something, or doing so with regularity (Hoil Moshe). Others suggest: "strive", "aspire", or "exercise".
3. Matters greater… than me | בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי – Alternatively: "in great things, and matter more wondrous than me", but see Ibn Ezra that the word "ממני" (more than me) applies to both "גדולות" and "נפלאות". The verse might refer to pursuit of physical luxuries like the building of grandiose structure or gardens (Rashi and Metzudat David), or to intellectual pursuits, such as attempts to understand spiritual and metaphysical secrets (Radak) or to calculate the End of Days (Sforno).
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא יְיָ לָא גְבַהּ לִבִּי וְלָא אִתְרוֹמַמוּ עֵינַי וְלָא הַלְכֵית בְּרַבְרְבִין וּבִפְרִישִׁין מִנִי.
A song uttered on the ascents of the abyss.⁠1 O LORD, my heart is not proud, and my eyes are not lifted up, and I have not walked in things too great and wonderful for me.
1. Abyss: +composed by David.
כתיב: שיר המעלות לדוד ה׳ לא גבה לבי – בשעה שמשחני שמואל.
ולא רמו עיני – בשעה שהרגתי את גלית.
ולא הלכתי בגדולות – בשעה שהעלתי בארון.
ובנפלאות ממני – בשעה שהחזירוני למלכותי.
אין לך אדם בישראל שביזה עצמו על המצות יותר מדוד, (הה״ד) דהוה אמר לפני אלהים ה׳ לא גבה לבי. בשעה שמשחני שמואל למלך.
ולא רמו עיני – בשעה שהרגתי את גלית.
ולא הלכתי בגדולות – בשעה שהחזירוני למלכות.
ובנפלאות ממני – בשעה שהעלתי את הארון.
ותסביח ברפע צות לדאוד, אללהם פמא שמך׳ קלבי ולא ארתפעת עיני, ומא סלכת פי מא עט׳ם וכ׳פי עני.
וגם זה הלל לדוד בהרמת קול. ה׳! לא גבה לבי ועיני לא התנשאו. ומעצמי אני לא הלכתי [אלא בגלל מנויי שמואל עפ״י ה׳ יתברך] בגדולות ועצומות יותר ממני.
ושיר בקול רם לדוד.
[118 ב] שיר המעלות לדוד
ייי לא גבה וג׳ יעני קו׳ לא גבה לבי לם תשמך׳ נפסה במא צאר אל⁠[י]⁠ה מן אלאמר פיחמלה דֺלך עלי תצֺיי⁠[ע א]⁠מ⁠[ר] אלכׄלק וחקוק אלכׄלק.
וקו׳ ולא רמו עיני יע׳ אן תטמח נפסה ענד מא שער באלסעאדה אנהא פי אלזיאדה אלי בלוג אלאראדה פי אמור אדֺא נאלהא נקצתה ענד רבה ותורע מנהא סו אלגזא וקבח אלתֺנא ואחתמל ענהא צפה אלגור וינסב מן אגלהא אלי אלטֺלם ובאלחרי אלא תטמח אלי ניל מא יעוז עליה נילה ולא תתעאטﹶי מא ימתנע עליה אדראכה כמא קאל ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני.
O Lord, [my heart] not proud etc.” intending, my heart is not proud. He [the Psalmist] is not haughty about what he achieved of the commandment. He attributes this to his neglect of the Creator's commandments and the laws of the Creator.
It states “nor my eyes look haughty,” intending they turn inwards, whereupon he achieves happiness through increased fulfillment of His Will [ʾirâda] through (obedience to His) commandments. Therefore [God] bestowed the withheld [reward] upon him and withholds calamitous punishment and shameful persuasion. It refers to a description of the injustice and attributes the cause of it to the wicked. More explicitly, do not yearn for favor which would impoverish him, do not beg for what is forbidden to attaining as it says “I do not aspire to great things or to what is beyond me.”
[מצאתי: י״י לא גבה לבי וגו׳ – לא נהגתי שררה, לא עשיתי גדולות תענוגות בנינים ונטיעות כעין שעשה בני הנני עליך כמי שאין לו ידים ורגלים כגולם מוטל לנגדך.]
my heart was not haughty, etc. I did not behave with superiority. I did not make great things pleasures, buildings, and plantings as my son made. Behold I am with You like one who has no hands or feet, like an incomplete form lying before You.
שיר המעלות, ובנפלאות ממני – בדבר הנפלא ומכוסה ממני, שלא היהא ראוי לי, שלא נהגתי עצמי שלא כשורה.
א. בכ״י ס״פ: היו.
שיר המעלות י״י לא גבה לבי – בסתר.
ולא רמו עיני – בגלוי.
ולא הלכתי – פועל עומד, כמו: קודר הלכתי (איוב ל׳:כ״ח) ואם הוא יוצא יחסר לבי וזה ההלוך בלב ובמחשבה.
מלת ממני – משרתת לגדולות ולנפלאות.
A SONG OF ASCENTS, OF DAVID. LORD, MY HEART IS NOT HAUGHTY. My heart is not secretly haughty.
NOR MINE EYES LOFTY. In public.
NEITHER DO I EXERCISE MYSELF IN THINGS TOO GREAT.⁠1 Hillakhti (exercise myself) is an intransitive verb. Compare it to koder hillakhti (I go mourning all the day) (Psalms 38:7).
If hillakhti is transitive, then the word libbi (my heart) is missing.⁠2 The “exercise” spoken of in this verse refers to the exercise that takes place in the heart and in thought.⁠3
The word mi-menni (for me) serves gedolot (great) and nifla’ot (wonderful).⁠4
1. Our verse literally reads, Neither did I exercise in things too great. The word “myself” is not in the text. From this come the two possible interpretations of this verse.
2. Our text reads, ve-lo hillakhti (neither did I exercise). If hillakhti is transitive, then our text should read, ve-lo hillakhti libbi (neither did I exercise my heart).
3. This refers to exercise of the mind. According to this interpretation, the psalmist is saying, “I did not exercise my heart in learning that which is hidden from the human mind.”
4. Our verse reads, ve-lo hillakhti be-gedolot u-ve-nifla’o t mi-meni (neither do I exercise myself in things too great or in things too wonderful for me). According to Ibn Ezra, this should be understood as if it were written ve-lo hillakhti be-gedolot mi-meni u-ve-nifla’ot mi-meni (neither do I exercise myself in things too great for me or in things too wonderful for me).
י״י לא גבה לבי, ולא רמו עיני – זה אמר דוד על עצמו. ואמר זה הענין באלה המעלות שהם על הגלות, כלומר, כי כמו שהתנהג הוא, כן יתנהגו ישראל בגלות בשפלות. ובזה ירחם י״י עליהם: כי רם י״י ושפל יראה (תהלים קל״ח:ו׳), לפיכך אמר בתכלית המזמור: יחל ישראל אל י״י (תהלים קל״א:ג׳).
אמר לא גבה לבי – בסתר ולא רמו עיני – בגלוי.
ולא הלכתי – פעל עומד אף על פי שהוא מן הדגוש, וכן: קודר הלכתי (תהלים ל״ח:ז׳).
בגדולות ובנפלאות ממני – בחכמת האלהות לא התפארתי בלי שאוכל להשיג ואדע הדברים והסודות שהם נפלאות ממני לפי שכלי, אלא הלכתי בהם מעט מעט ביראה, פן אפרוץ לראות במה שלא יגיע שכלי אליו ותשתבש דעתי בו. ועל זה נאמר: כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כ״ה:ב׳), ואמר: דבש מצאת אכול דייך (משלי כ״ה:ט״ז).
שיר המעלות לדוד כוונת הדברים להזהיר בני הגלות שיתאהבו זה לזה, ויתנהגו זה עם זה באחוה ורעות, ויקטין כל אחד עצמו לפני חבירו ולא שיתגאה זה על זה. ובזאת ההנהגה יראה האל בענים ושב ורפא להם, והוא שסיים דבריו באמרו יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עולם. כלומר, שלא יסור בטחונך ממנו. ודרך הערה אמר על עצמו, לא גבה לבי להבזות את אחי בתוך לבי. ולא רמו עיני להביטם בעין הגאוה והבוז. ואף כמה שלא היה בי גאוה, לא הלכתי ביני לבין עצמי בגדולות ובנפלאות ממני, ר״ל במה שהכרתי שהוא מותר אצלי. ואפשר שכל זה נאמר על סדר הלימוד בחכמות שלא הרס בהם. לא גבה לבי להשען על בינתי וציור לבבי בעיוני והתבודדותי. ולא רמו עיני להשען על דעתי בהבטת הספרים העמוקים שבהם. ואף בלמדי אצל החכמים לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, לחקור במה שאין יד העיון שולטת, אלא מעט מעט על סדר הלימוד. ולא הלכתי, הוא פועל בודד עם היותו מן הדגוש, וכמוהו קודר הלכתי בלא חמה (איוב ל, כח).
(הקדמה) בזה המזמור מתפלל המשורר על עצמו שיזכה לראות את התשועה, באמרו כי נשמר מדברים מונעים אותו מזה, והזהיר את ישראל לצפות לישועה תמיד אף על פי שתרבה צרת הגלות1. ואמר:
(א) ה׳ לא גבה לבי. ולא אהיה מן הנספים בסיבה זו, כאמרו (צפניה ג יא) ׳כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך׳2: ולא רמו עיני. להשתדל ולחמוד תאוות מותריות: ולא הלכתי בגדולות. לחשוב קצים של שעבוד מלכויות שיגדיל3 ה׳ לעשות עמנו: ובנפלאות ממני. קץ אבדן האומות, כאמרו (דברים לב לד) ׳הלא הוא כמוס עמדי׳, ׳לי נקם ושלם׳ (שם פסוק לה):
1. כעי״ז כתב הרד״ק: ׳זה אמר דוד על עצמו. ואמר זה הענין באלה המעלות שהם על הגלות, כלומר, כי כמו שהתנהג הוא, כן יתנהגו ישראל בגלות בשפלות, ובזה ירחם ה׳ עליהם (מזמור קלח, ו) כי רם ה׳ ושפל יראה. לפיכך אמר בתכלית המזמור: יחל ישראל אל ה׳⁠ ⁠׳.
2. מדבר בנואת העתיד לבוא, ופירש רד״ק שהכוונה למש״כ בזכריה שיצרוף אותם כצרוף הכסף, והוא לפני הגאולה, שאלה שהיו בעלי גאווה יסופו.
3. דפו״ר: הגדיל.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה׳ לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי. אף על פי שאני מלך ישראל, הלב והעיניים שהם תרי סרסורי דחטאה (במדב״ר י׳:ב׳) ישרתי אליך1, ולא גבהו ורמו: וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי. לשאול מה למעלה מה למטה2:
1. ראה נדפס בבראשית (ג א): ׳שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים הַמַּטִים מדרך הַשְׁלֵמוּת המכוון מאת האל יתברך וכו׳, כאמרם ז״ל עינא ולבא סרסורי דחטאה, אשר על זה הזהיר באמרו (במדבר ט״ו:ל״ט) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי ׳לְבַבְכֶם׳ וְאַחֲרֵי ׳עֵינֵיכֶם׳⁠ ⁠׳.
2. בחגיגה (ב׳:א׳): ׳כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור׳. וכ״כ רד״ק, ע״ש. אך בנדפס פירש את המזמור על חישוב הקץ.
י״י לא גבה – יש פסיק בין ה׳ ובין לא גבה שלא יהא כאומר ח״ו כי ה׳ אינו גבוה ומקרא כתיב כי רם ה׳ וגו׳ וגבוה.
לא גבה לבי – במחשבת הלב לא הייתי מתגאה.
ולא רמו עיני – במעשה להשתרר ביותר להרים עין למעלה כדרך גסי הרוח.
ולא הלכתי בגדולות – לא עשיתי דברים גדולים ונפלאים בבניינים נאים ומגדלים גבוהים להראות גדולה וכבוד ממני, ר״ל יותר מהצורך ומהראוי לי.
שיר המעלות – מבאר איך סומך בכל עניניו על ה׳, ה׳ לא גבה לבי גבהות הלב מציין שעובר הגבול בחפצו ותשוקותיו, בין בכמות בין באיכות למשל מי שחפץ להיות כאחד ממלאכי מרום עובר גבול התשוקה באיכות, מי שחפץ שיהיה לו גבורה מופלגת יותר מן הגבול עובר גבול התשוקה בכמות, ולא רמו עיני רום עינים מציין העובר הגבול בשכל העיוני, אם יחשוב שהשגתו היא בלתי מוגבלת ושופט בשכלו בענינים האלהיים שהם למעלה משכל האדם, וזה מגביל נגד השכל המעשיי והשכל העיוני, שהשכל המעשיי מקורו מהלב, והעיוני מקורו מהעינים, שיסוד לכל השכלה הוא הבחינה והנסיון שישיג ע״י החושים, והוסיף שגם בהוצאת הדברים לידי מעשה לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני – גדולות מצד הכמות, ונפלאות מצד האיכות.
הלכתי – נקדוהו פִּעֵל להוראת הליכה תדירה, כי הליכת גאוה עראי עלול לה כל אדם.
ובנפלאות – מלשון והוא פלאי (שופטים י״ג:י״ח), דבר מכוסה ורם על חילי וגבורתי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) אִם⁠־לֹ֤א שִׁוִּ֨יתִי׀ וְדוֹמַ֗מְתִּינַ֫פְשִׁ֥יכְּ֭גָמֻל עֲלֵ֣י אִמּ֑וֹ כַּגָּמֻ֖ל עָלַ֣י נַפְשִֽׁי׃
But rather,⁠1 I compared and likened myself2 to a weaned one upon his mother,⁠3 like the weaned one is my soul within me.
1. But rather | אִם לֹא – See the commentary attributed to Rashbam and compare usage of the phrase in Bereshit 24:38. Alternatively, this is a language of oath-taking (Radak, Hoil Moshe).
2. compared and likened myself | שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי – See the opinion in Ibn Ezra that "שִׁוִּיתִי" means: "be similar to" as per its usage in Mishlei 3:15 and 27:15, and that "ְדוֹמַמְתִּי" is related to the noun "דמיון") likeness). [See the same combination of terms in Yeshayahu 40:25 and 46:5 (וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה)]. Alternatively, the phrase might be translated as: "I have set and silenced my soul", understanding "שוה" to mean "to place" as per it usage in Tehillim 16:8, and "דוֹמַמְתִּי" to stem from the root "דמם", to be quiet or still (Radak and others). It is also possible that "שוה" to mean "to level" or "smoothen" as per it usage in Yeshayahu 28:25, here taking the connotation of "calmed", so that the phrase would read: "I have calmed and quieted my soul".
3. to a weaned one upon its mother | כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ – Cf. Rashi that "גָמֻל" refers to a "suckling infant" rather than one who has been weaned. See also Amos Hakham in Da'at Mikra that perhaps the phrase refers to an infant in the moments right after it has finished nursing, when it lies at its mother's chest in complete serenity. The image is thus of one who is both wholly dependent upon and trusting in its mother, with the psalmist's message being that one should not be arrogant and trust in one's self but rather hope in Hashem (Ibn Ezra, Metzudat David). Cf. Radak that a recently weaned toddler turns to its mother constantly to teach him; so too the psalmist does not rely on his own wisdom, but looks for teachers to guide him in studying the secrets and wonders of the world. Finally, Hoil Moshe suggests that just as a recently weaned infant still desires his mother's milk, but learns that it is withheld for his own good, so too man must silently accept when Hashem withholds from him what he desires, knowing that Hashem acts in his best interests.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִין לָא שַׁוְיֵת אַיְדָא לְפוּם וְשַׁתְקֵית נַפְשִׁי עַד דְצָיֵת פִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא הֵיךְ חֲסִילָא עַל תַדְיֵי אִמֵיהּ אִתְגַבְּרֵית בְּאוֹרַיְתָא הֵיךְ חֲסִילָא עֲלַוָי נַפְשִׁי.
Verily I have placed a hand on my mouth and silenced my soul while listening to words of Torah, like a weaned child at its mother's breasts; I have become mighty in the Torah; like a weaned child is my soul upon him.⁠1
1. Upon him: Tg ywl( suggest Heb. wyl(.
אלא אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי – כהן ינקא דנחית ממעי אימיה, כן הוות נפשי עלי.
אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו – כשם שהתינוק הזה אינו מתבייש להתגלות לפני אמו, כך שויתי נפשי לפניך שלא נתביישתי להתבזות לפניך לכבודך.
כגמול עלי נפשי – כהן ינוקא דנפק ממעי דאימיה ואין בו רוח גסה לינוק משדי אמו, כן הוות נפשי עלי. שאיני מתבייש ללמוד תורה אפילו מקטני ישראל. א״ר אדא בר חנינא אמר לו הקב״ה אתה שוית עצמך לגמול, חייך כשם שאין לתינוק הזה עונות, כך אין לך עונות, שנאמר גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות, מכאן את למד שאין אדם רשאי לנהוג גאוה לפני המקום, אלא צריך אדם להתבזות על כבודו].
בל טאוית נפסי ושבהתהא כמפטום מוכל עלי אמה, וכאלמפטום עלי נפסי.
אלא עשיתי את נפשי ודמיתי אותה כמו הגמול [התינוק שהפסיק לינוק] שאמו מופקדת עליו. וכמו הגמול אצל נפשי [כך התייחסתי אל נפשי].
אם, אלא שויתי נפשי ודמיתיה כגמול הסמוך ובטוח על אמו וכגמול עלי נפשי. ותרגם שויתי ״סאוית״ הנמכתי וישרתי. כדבר הישר ושוה שאין בו גבהוהיות ומהמורות.
אמרו תחלה כגמול עלי אמו, רוצה בו כי אני כבר השלכתי עניני על אלהי כמו שמשליכם הנער על אמו. ואמרו שנית כגמול עלי נפשי, רוצה בו שאני כבר גמלתי נפשי מן העברות כאמרו גומל נפשו איש חסד.⁠1
1. משלי יא יז. ואם כי בתרגומו שם לא פירש כן אלא פירשו ״המטיב לקרוביו איש חסד והמכלים קרובו אכזרי״ אבל הוסיף בפירושו שם שיתכן לפרשו ״פאטם״ ענין גמילה מן ויגדל הילד ויגמל (בראשית כא ח) כלומר גומלה מן העברות.
קולה אולא כגמול עלי אמו, יריד בה אני קד ולג׳ת אמורי אלי רבי כמא יולג׳הא אלצבי אלי ואלדתה. וקולה ת׳אניא כגמול עלי נפשי, יעני בהא אני קד פטמת נפסי מן אלמעאצי כקולה גומל נפשו איש חסד.
(ב-ג) ויעני בקו׳ אם לא שויתי ודוממתי נפשי אם לא שויתי נפשי כגמול עלי אמו ודוממתיה עלי כמוהו פאלמעני אני געלת נפסי מני מתֺל אלמפטום מן אמה וצברתהא עלי מתֺלה מן אלרצֺאע פיקול אני קד אלזמת נפסי מן אלצבר ען שהואת אלדניא [119 א] מכׄתארא מתֺל מא ילזמה אלמפטום מצֺטרא.
ודוממתי מן מעני [וי]⁠דם אהרן (ויקרא י:ג) דום לייי (תהלים לז:ז) וכׄלה מן אלצבר ואלתוקף תֺם קאל וכדֺלך ינ⁠[...] ללמתקין מן אלרגא פי אללה מן דון אלתחרך [...] מא יקוון בה כמא יקול יח⁠[ל ישרא]⁠ל אל ייי.
(2-3) The meaning of “but I have taught myself to be contented” is, if I have taught myself like a weaned child with its mother and to be contented like him. The meaning is, ‘If I am one not like the weaned child with its mother, then and I am in need of forbearance of it (the soul) like the suckling infant. Thus, he says I compel myself to act with equanimity when faced with the many desires of this world just as a weaned infant is coerced to remain attached.
to be contented” from the meaning of “And Aaron was silent(Lev. 10:3) to be in need of patience as in and to pause. The is also says, also … the God-fearing who place their hope in God and no other force … which is what it says “O Israel, wait for the Lord.
שויתי ודוממתי – עליך נפשי כגמול שהוא נתון עלי אמו, גמול יונק שדים.
כַגַמוּל עַלַי נפשי – נפשי בקרבי עלי לנגדך כיונק שדי אמו.
I calmed and quieted my soul upon You, like a suckling who is placed upon his mother. גָמוּל is one who sucks the breasts.
like a suckling was my soul with me My soul within me was before You as an infant sucking its mother's breasts.
אם לא – כלומר: אלא זה עשיתי.
שויתי ודוממתי – לפני הקב״ה, שתליתיא בטחוני בו.
כגמול עלי אמוגמול – נער, כדכתיב: גמול ידו הדה (ישעיהו י״א:ח׳).
א. בכ״י ס״פ: שתלית.
אם שיויתי – כמו נשתוה.
או שמתי, כמו: שיויתי י״י (תהלים ט״ז:ח׳).
ודוממתי – מגזרת דומם.
או מן דמיון.
וטעם כגמול – בעבור שהזכיר ולא הלכתי. והנה הגמול אין לו כח להלוך אם לא ישען על אמו כי מיד יפול.
והנה כגמול עלי נפשי – הטעם כפול.
ומלת עלי – כמו בעיני.
ויש אומרים: כי הוא דרך תפלה כי לא חשבתי בלבי לבקש סודות ונפלאות ממני.
רק אם לא שיויתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי תהיה נפשי – על דרך תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי (תהלים קל״ז:ו׳). ואמר דוד הנה אני כל מבטחי בשם,⁠א וככה עשה ישראל.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13, פרמא 2062: ״השם״.
SURELY I HAVE STILLED. Shivviti (I have stilled) is similar to nishtavah (are alike) (Prov. 27:15).⁠1 On the other hand, it may mean, “I have set.” Compare this to shivviti (I have set) in I have set the Lord (Psalms 16:8).⁠2 AND QUIETED. Ve-domamti (and quieted) comes from the same root as dumam (silent) (Isaiah 47:5). On the other hand, ve-domamti may be connected to the word dimyon (like).⁠3
Scripture reads like a weaned child [with4 its mother] because it earlier read hillakhti (exercised myself) (verse 1).⁠5 A child does not have the strength to walk unless it leans on its mother, for otherwise it will fall down.
My soul is with me like a weaned child repeats like a weaned child with his mother.
With me means, “in my eyes.”6
Some say that our verse is a prayer. [It says the following:]
“I did not set my heart to seek mysteries and things too wonderful for me.⁠7 On the contrary,⁠8 if I did not set9 my soul like a weaned child with his mother, then may my soul be within me10 like a weaned child.”11 Our verse is similar to Let my tongue cleave to the roof of my mouth if I remember thee not (Psalms 137:6).⁠12
Look, David said, “I place all of my trust in God. Israel should do the same.
Therefore, [O Israel, hope in the Lord] follows.
1. According to this interpretation, our verse literally reads, “Surely I have equated and quieted my soul to a weaned child”; that is, I considered my soul which I quieted to be on the level of a weaned child.
2. In this case our verse reads, “Surely I have set [my soul] and quieted it like a weaned child.”
3. According to this interpretation, our verse reads, “Surely, I have set [my soul] and compared my soul to a weaned child.”
4. Literally, “upon.”
5. Literally, “I make myself walk.” Scripture earlier read, “Neither do I make myself walk.” It now adds, “I looked at myself like a child who does not have the strength to walk by itself.”
6. That is, “I look at myself as a weaned child.”
7. Ibn Ezra’s paraphrase of verse 1.
8. Ibn Ezra’s paraphrase of our verse.
9. Our verse opens with the words im lo (surely). The literal meaning of im lo is, “if not.” Ibn Ezra renders our verse, “If I have not stilled and quieted my soul, like a weaned child with his mother; my soul is with me like a weaned child.” He interprets it as follows: “If I did not consider my soul to be the equivalent of a weaned child upon its mother, then let my soul really be as undeveloped as a weaned child.” – R. Sherem.
10. Literally, “upon me.”
11. This is how Ibn Ezra interprets our verse.
12. In Hebrew, im lo ezkerechi. Literally, if I do not remember you.
אם לא – מנהג הלשון לומר ׳אם לא׳ בענין אלה ושבועה. כלומר, אם לא יהיה כך וכך, כה יעשה י״י לי. ובזה הענין אמר: אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול, יבא לי כך וכך.
ופירש: שויתי ודוממתי – שמתי אותה.
כגמול עלי אמי – כלומר, כמו התינוק שיגמול משדי אמו, שיתחיל מעט להתבונן בענין גדולו, ומהלך מעט מעט, ועדיין אינו נסמך על עצמו, אלא על אמו שתדדהו ותרגילהו מעט מעט, כן שמתי נפשי והשתקתי אותה, שלא תסמוך בתבונת עצמה בנסתרות ובנפלאות, אלא תסמוך על המלמדים ועל הקבלה שהיא האם.
והוסיף עוד לחזק הענין ואמר: כגמול עלי נפשי – כמו: הגמול, כן שמתי נפשי עלי שלא אסמוך בבינתי.
ובדברי רז״ל: לא גבה לבי – בשעה שמשחני שמואל למלך. ולא רמו עיני – בשעה שהרגתי גלית, ולא הלכתי בגדולות – בשעה שהחזרוני למלכות, ובנפלאות ממני – בשעה שהעלותי את הארון.
ואמר דרך שבועה אם לא שויתי ודוממתי נפשי כלומר, אם לא עשיתי כן, יארע לי כך, אע״פ שלא משלים הדבור לומר אם לא שויתי יארע לי כך. וכן מצאנו במרגלים כמוהו אם יראו האנשים את הארץ (במדבר יד, כג). וביאור הפסוק, שתי המילות ר״ל שויתי ודוממתי, כולם סמוכים למילת כגמול. ולפי׳ הראשון יאמר, אם לא שויתי נפשי כגמול, ואם לא דוממתיה כגמול, כלומר, דוממתי נפשי והוא שעשיתיה שוכנת ודוממת, ושמתיה כגמול עלי אמו, ר״ל כתנוק שנעתק משדי אמו, כלומר, שאני שפל בעיני ומחזיק עצמי כקטן. וכפל עניינו ואמר כגמול עלי נפשי. ולפי׳ השני שאני כגמול, ר״ל שתגמלהו אמו ותדריכהו מעט מעט, תחילה תרגילהו במאכלים שאפשר לסבלם, ואח״כ ביותר מזוניים מהם, עד שיוכל הטבע לסבלם.
אם לא שויתי ודוממתי נפשי. ׳אם לא שויתי׳ קודם את ׳נפשי׳ כגמול עלי אמו - שהוא מייחל לחסד ׳אמו׳ שתתן מזונו, אף על פי שלא תתן בעת תאוותו, וכן אני קויתי שתבוא התשועה אף על פי שלא תושג למועד הקץ שחשבתי, וכמו כן ׳שויתי ודוממתי נפשי עלי כגמול׳ השותק ואינו מגלה תאוותו כי אם לאמו, כן ׳נפשי׳ לא תגלה הקץ שחשבתי כי אם ביני לבין עצמי:
אִם לֹא. כלומר באמת, שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ שכל יהבו מושלך על אמו, כן אני השלכתי עליך יהבי וְדוֹמַמְתִּי כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי. יאמר, ׳דוממתי עלי נפשי׳ כמו שדומם הגָמול, כלומר שלא התבוננתי ולא היה לי עסק בנסתרות, כי ׳דוממתי נפשי׳ בדברים האלה:
שויתי – מלשון שוה.
ודוממתי – מלשון דמיון.
כגמול – ענינו תינוק הנעתק מקרוב משדי האם כמו ויגדל הילד ויגמל (בראשית כ״א:ח׳).
אם לא – הוא ענין שבועה כאומר אם לא עשיתי כן יבא עלי עונש כזאת וגזם ולא אמר.
שויתי ודוממתי – המשלתי נפשי כתנוק הנגמל משדי אמו שכל בטחונו על אמו כן כל בטחוני בה׳.
כגמול עלי נפשי – הנפש אשר עלי ובקרבי הוא כתנוק הנגמל וכפל הדבר להתמדתו.
אם לא – ר״ל שנדמה בכל עניניו כגמול מחלב שכמו שהגמול משים כל בטחונו על אמו שהיא תכלכלהו ותנהגהו, כן שויתי נפשי כגמול עלי אמו שבטחתי רק על ה׳ החונן דעת בענינים העיונים והמנהלני בענינים המעשים וכמו שהגמול אינו סומך על עצמו מאומה ויודע כי קצר כחו מעשות דבר, כן כגמול עלי נפשי שמדעתי שאני בפ״ע רפה ידים וחסר כח, וע״ז כפל שויתי ודוממתי ומפרש שויתי נפשי כגמול עלי אמו, ודוממתי כגמול עלי נפשי, ר״ל שנפשי דוממת כגמול הדומם ואין מלה בלשונו בלא אמו, ומבאר מי היא האם.
אם לא – לשון שבועה, אתה ה׳ רואה אם לא שויתי נפשי, עשיתיה בדומיתי ובקבלי יסורך ברצון כגמול מחלב התאב לינק ומוכרח לענות נפשו מחלב כי כן רצון אמו או גמול לאו דוקא ור״ל כקטון שהוא ברשות אמו ובלי ספק תעשה רק הטוב לו.
עלי – כמו עלי לבי דוי (ירמיה ח׳:י״ח), בקרבי, אני תאב לדברים הרבה שאתה מונע ממני ומקבל גזרותיך בשמחה כי יודע אני שמניעתך אך טוב לי.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) יַחֵ֣ל יִ֭שְׂרָאֵל אֶל⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑המֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד⁠־עוֹלָֽם׃
Hope, Israel, in Hashem,⁠1 from now and forevermore.
1. Hope, Israel, in Hashem | יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל י"י – Alternatively, "Wait, Israel, for Hashem".
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יוֹרִיךְ יִשְׂרָאֵל לַיָי מִן הַשְׁתָּא וְעַד עַלְמָא.
Let Israel wait long for the LORD from now and forevermore.
כד׳לך יג׳ב אן יצבר אל אסראיל ללה, מן אלאן אלי אלאבד.
וכך חייבים בני ישראל להמתין בסבלנות אל ה׳ מעכשיו ועד עולם.
יחל, כך חובה שיוחיל ישראל לה׳ מעתה ועד עולם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

יחל ישראל אל י״י.
על כן: יחל – לשון ציווי.⁠א
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״ציוי״.
HOPE. Yachel (hope) is an imperative.
יחל ישראל – עם המדות האלה, שתתנהג בשפלות בנסתר ובגלוי, ולא יגבה לבך להרים בנפלאות, יחל אל י״י, והוא יתן תוחלתך מעתה ועד עולם.
ויחל ישראל פי׳ שבזאת ההנהגה ישלח לך עזרו מקדש ומציון יסעדך.
ובכן אמרתי1 יחל ישראל אל ה׳ וצפה לישועתו מעתה ועד עולם, ולא תשתדל לחשב קצים:
1. ר״ל ממני ראו וכן עשו גם אתם (מצודות).
יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. על דרך ׳דום לה׳ והתחולל לו׳ (תהלים ל״ז:ז׳):
יחל ישראל – ר״ל ממני ראו וכן עשו גם אתם וקוו אל ה׳ מעתה ועד עולם.
יחל ישראל אל ה׳ שהוא המורה והמנהיג אותם כאם את ילדיה, ולא כגמול שאינו מצפה לאמו רק בקטנותו, כי ישראל יחלו לו מעתה ועד עולם.
יחל – כפל פסוק ז׳ במזמור הקודם, א״כ שניהם תלוים זה בזה; ילמד ישראל ממני ויצדיק עליו את הדין על צרותיו, וידע נאמנה כי הן אך לטובתו, ויבא יום ויתקיימו בו גם הבטחות ה׳.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144