Tehillim 129 – תהלים קכט‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת⁠ ^ארַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרַ֑י⁠ יֹאמַר⁠־נָ֝֗א^ב יִשְׂרָאֵֽל׃

A song of ascents.⁠¹ Much² have they harassed me³ from my youth. Let Israel now say:

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. Much | רַבַּת – Regarding this anomalous form, see the note on Tehillim 120:6.

3. harassed me | צְרָרוּנִי – Similarly: "distressed me", "afflicted me", or: "were hostile to me". Cf. Malbim: "besieged me".

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

ב. יֹאמַר⁠־נָ֝֗א א=יֹאמַר⁠־נָ֝א (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא סַגִיעִין דַאֲעִיקוּ לִי מִן טַלְיוּתִי יֵימַר כְּדוּן יִשְׂרָאֵל.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. Many are they who have oppressed me from my youth ׀ let Israel now say ׀

(א-ב)

שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל – על גבי חרשו חורשים וגו׳. ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא וחורש וישב לו וזה בא וחורש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה. נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה. לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מן אותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ הסמלונים. כך הם ישראל בעולם הזה זה העכו״ם בא ומשעבד והולך לו והמענה ארוכה שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. למחר כשיגיע הקץ אין הקב״ה אומר לאומות העולם כך וכך עשיתם לבני אלא מיד בא ומשבר את העול ומקצץ את הסמלונים שנאמר (ויקרא כ״ו:י״ג) ואשבור מוטות עולכם. וכן הוא אומר ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים. רבי חנינא בר פפא ורבי שמואל בר נחמני עברו על חד חרשן שביעית. אמר לו רבי שמואל בר נחמני איישר. אמר לו רבי חנינא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ אליכם. שאסור לומר לחורשי שביעית איישר. אמר לו לקרות אתה יודע ולדרוש אי אתה יודע. ולא אמרו העוברים אלו אומות העכו״ם שהם עוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת ה׳ אליכם. וישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה׳. וישראל אומרים להם לא דייכם מכל הטובות הבאות עליכם בזכותנו אלא (שאתה) [שאתם] מגלגלים עלינו את הפייסים וזימות וגולגולין וארנוניות. סוף שאתם פורעים כמה דאת אמר (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחושת אביא זהב וגו׳.

שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל.

ותסביח ברפע צות, כת׳יר מן עאדאני מן צגרי, יקול אלאסראיל.

וגם זה הלל בהרמת קול. בית ישראל אומרים: כמה מרובים אלה שהיו צוררים לנו עוד מקטנותי.

ושיר בקול רם. רבים אשר צררוני.

(א-ג) שיר המעלות רבת

צררוני וג׳ וקו׳ האריכו למעניתם יעני לגנתהם והו מקדאר יחרתֺה אלתֺור פי סירה חתי יעוד מתכררא פיקול עלי וגה אלאסתעארה אנהם זאדוהא מקדארהא.

(1-3) “assailed me” and “they lengthened their gardens” meaning [yaʿnî] their gardens. It is an area in which the ox ploughs in a straight line going up and down and is used metaphorically to mean they increase their dominion.

(א-ב) שיר המעלות – דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.

רבת – פירשתיו.

יאמר נא ישראל – בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם אף על פי שצררום לא יוכלו לאבד זכרם.

(1-2) A SONG OF ASCENTS. “MUCH HAVE THEY AFFLICTED ME SINCE MY YOUTH.” These are the words of the poet. The poet speaks on behalf of Israel in exile.

MUCH. I have already explained the meaning of the word rabbat (much).⁠¹ LET ISRAEL NOW SAY. This is a prophecy, for it speaks of what will be said.⁠²

MUCH. Time after time. Even though they afflicted Israel, [they were unable to wipe out their memory.]

1. Rabbat (much) is short for rabbat middat zeman (a great amount of time). See Ibn Ezra on Ps. 120:6.

2. By Israel in exile.

(א-ב) שיר המעלות רבת צררוני מנעורי – המשיל ימי הגלות לימי האדם, ותחילת הגלות לימי הנעורים, ואורך ימי הגלות לימי הזקנה. ואמר כי מתחילת הגלות צררו אותנו האויבים צרה רבה, וזה יאמר ישראל תהילה לאל, שלא כלו בגלות, כי מתחילת הגלות החלו לצרור אותנו בצרות רבות, ועד היום הזה כן עושים, ועם כל זה לא יכלו לי – לכלותי, כמו שחשבו. ומה שכפל הענין, לחזק ההודאה כמנהג הלשון.

רבת – פירשנוהו (רד״ק תהלים ק״כ:ו׳).

(א-ב) זאת המעלה נאמרה על בני הגלות. והתחלת הגלות קרא בני הנעורים, ואמר רבת צררוני מנעורי כלומר, שמתחילת הגלות ועד הנה צררוני במיני צרות רבות וגדולות.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר שיעשה האל יתברך בשונאי ציון, שהם מלכות הרשעה¹, כמו שעשה במצרים, ולא יתן להם ׳ארכא בחיין׳ כמו שיעשה לשאר האומות². ואמר:

(א) רבת צררוני מנעורי. הנה במצרים, שהיו יָמַי שם ׳ימי נעורים׳ לישראל, כאמרו (ירמיה ב ב) ׳זכרתי לך חסד נעוריך׳, ׳רבת צררוני׳ בעבודת פרך:

1. כ״ה בדפו״ר, והכוונה למלכות אדום ׳הרביעית׳, ובכת״י יש כמה נוסחאות, ולכו״ע הכוונה לנוצרים.

2. לעיל (קט ח) כתב רבינו: ׳יהיו ימיו מעטים. באריכת הזמן שיתן האל לשאר אומות אחר ביאת המשיח, כאמרו (דניאל ז יב) ׳וארכא בחיין יהיבת להון׳, ׳יהיו ימיו׳ בה ׳מעטים׳⁠ ⁠׳.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי וגו׳. ישראל שיהיו בימים ההם יאמרו, הרבה צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי בימים שהייתי משועבד למצרים¹, שאז נקראו ׳ימי הנעורים׳, כמו שאמר הנביא (ירמיה ב׳:ב׳) ׳זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר׳ וגו׳²:

1. ׳בעבודת פרך׳ (נדפס).

2. ראה לעיל (תהלים ע״א:א׳) ובהמשך המזמור שם, ולעיל (תהלים קג ה-ט).

רבת צררוני – הן רבת עם צררו אותי מעת נעורי.

שיר המעלות – מדבר מהשגחת ה׳ ושמירתו את ישראל מכל אויביהם. רבת – ר״ל זה דבר רב וגדול מה שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל – שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הוסדה צר עליה אויב שנים אלפים, רבת ר״ל ולפ״ז זה חידוש יותר גדול שהגם שצררוני מנעורי בכ״ז לא יכלו לי. המליצה, שמעת היה ישראל לגוי עומדים עלהם לכלותם, וזה דבר גדול, כי מצד צורתם האלהית יחויב שהעמים יעיקו אותם ויגורו בם מלחמות, באשר הם עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, אבל זה דבר יותר גדול, שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה, כי אלהיהם אתם להושיע להם.

מנעורי – מן היום שהחלותי להיות לעם, וזה רמז לשעבוד מצרים.

(ב) רַ֭בַּת צְרָר֣וּנִי מִנְּעוּרָ֑י⁠ גַּ֝֗ם^א לֹא⁠־יָ֥כְלוּ לִֽי׃

Much have they harassed me from my youth,⁠¹ but they could not prevail against me.

1. Much… youth | רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי – This clause is a verbatim repetition of the middle of verse 1, an aesthetic doubling somewhat common in Biblical poetry. For discussion of the phenomenon and other examples see Rashbam on Bereshit 49:22 and see Poetic Doubling.

א. גַּ֝֗ם א=גַּ֝ם (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

סַגִיעִין דַאֲעִיקוּ לִי מִן טַלְיוּתִי בְּרַם לָא יָכִילוּ לְאַבְאָשָׁא לִי.

Many are they who have oppressed me from my youth, yet they have not been able to do me harm.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ות׳ם כת׳יר מן עאדאני מן צגרי, ולם יקדר עלי.

ועוד מרובים אלה שהיו צוררים אותי עוד מקטנותי ולא יכלו עלי.

רבת, וגם רבים אשר צררוני מנעורי ולא יכלו לי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ב) גם לא יכלו לי לכלות שאריתי, כאמרם ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם (ויקרא כו, מד). וכמו שאמרו חז״ל (הגש״פ) שבכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקב״ה מצילנו מידם.

וכמו כן רבת צררוני להסיר ממני מצות ברית מילה: גם לא יכלו לי. כאמרו (יהושע ה ה) ׳כי מולים היו היוצאים ממצרים׳¹:

1. ולפי פשוטו של מקרא שם נראה שכל יוצאי המצרים מלו כי קיימו מצות מילה במצרים. ובזכריה ט יא כתב רבינו: ׳הנה שלחתי אסיריך מבית עבדים, וזה בזכות דם בריתך בלבד׳. במכילתא (בא פיסחא ה) איתא: ׳ולא היה בידם מצוות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו וכו׳, נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר ׳ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך׳ וגו׳, ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו׳. וגם הרד״ק כתב שהוא דם המילה שהחזיקו בו ישראל בגלות יותר מכל המצוות. אך רבינו מפרשו כדברי המכילתא, שהכוונה ליציאת מצרים, אך מדבריו בפסוק הבא משמע שמשה ואהרן נשלחו לגאול את ישראל מתחילה בזכות ששמרו ברית מילה, ולא שמלו אחרי שבאו משה ואהרן אליהם. וכפירוש רבינו פירש אברבנאל במשמיע ישועה, הלא ידעת שבזכות מצות המילה שהיה לכם במצרים שלחתי אסיריך מבור גלות מצרים אף ש׳אין מים בו׳, שלא היה לכם לא תורה ולא מצוות המכונים בשם ׳מים׳, וכיון שבזכות מצוה אחת יצאו אבותיכם ממצרים, גם אתם אנשי בית שני מובטח לכם שתשובו לבצרון.

ועוד רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי ברדפם אחרי על הים, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי:

יכלו – מלשון יכולת.

רבת וכו׳ – ר״ל עם כי רבים קמו עלי מ״מ גם כולם לא יכלו לי לעשות בי כלה.

לא יכלו לי – להשמידני.

(ג) עַל⁠־גַּ֭בִּי חָרְשׁ֣וּ חֹרְשִׁ֑ים⁠ הֶ֝אֱרִ֗יכוּ [לְמַעֲנִיתָֽם] (למענותם)׃

On my back the plowers plowed;⁠¹ they made their furrow long.⁠²

1. On my back… plowed | עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים – The metaphor conveys that the people were not only worked hard but also trampled upon and humiliated, with the imagery recalling Yeshayahu 51:43: "You have set your back as the ground and as the street for passersby" (Radak).

2. they made their furrows long | הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם – The noun "מַעֲנָה" appears only one other time in Tanakh, in Shemuel I 14:14 (though see also Hoshea 10:10 and commentators there). Most understand it to refer to a furrow plowed by oxen. Normally the length of such a furrow is set in accordance with the strength of one's ox, so that the ox can plow the entire length without need for rest. The psalmist states that Israel's enemies extended the furrow, to trod on the people to no end. Cf. Hoil Moshe who uniquely connects the word to the verb "ענה", to oppress.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל גוּשְׁמִי רְדוּ רָדַיָא אוֹרִיכִי לְמוּרְדָנִיתְהוֹן.

Upon my body the plowers have plowed, they have made their furrow long.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

על גבי חרשו חורשים – (כתוב ביחזקאל ברמז שנ״ד).

וכאנה עלי טהרי קד חרת׳ אלחראת׳ין, וטולוא לג׳נתהם.

וכאילו חרשו החורשים על הגב שלי והאריכו את תלם החרישה שלהם.

על, וכאלו על גבי חרשו החורשים והאריכו ערוגותיהם.

פירשתי למעניהם. ערוגה, כאמרו כבחצי מענה צמד שדד¹ והיא הערוגה שיש בתשבורתה מאה על מאה².

1. שמואל א יד יד.

2. אהלות פרק יז מ״א.

פסרת למעניתם, לגנה, מת׳ל קולה כבחצי מענה צמד שדה, והי אלכ׳טה אלד׳י יכון מט׳רובהא מאיה פי מאיה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

למעניתם – הוא תלם המחרישה, כמו כבחצי מענה צמד שדה (שמואל א י״ד:י״ד).

the plowmen...they lengthened their furrow That is the hill of the plowshare, as: "about half a furrow (מענה) [which] a yoke [of oxen plow in] a field" (I Sam. 13:14).

שיר המעלות, האריכו למעניתם – האריכו המחרישה על גבינו, כמו: מלוא^א מענה צמד בקר (שמואל א י״ד:י״ד).

א. כן בכ״י ס״פ. בפסוק: ״כבחצי״.

על – אף על פי שעל גבי חרשו חורשים. והטעם הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך (ישעיהו נ״א:כ״ג).

למעניתם – מגזרת כבחצי מענה (שמואל א י״ד:י״ד).

THE PLOWERS PLOWED UPON MY BACK. Even though the plowers plowed upon Israel’s backs, [they were unable to eradicate their memory]. The reference is to the shame and humiliations which Israel underwent. Compare this to and thou hast laid thy back as the ground (Isaiah 51:23).⁠¹ THEY MADE LONG THEIR FURROWS. Le-ma’anitam (their furrows) is related to the word ma’anah (furrow) in to, as it were, half a furrow’s length (Samuel I 14:14).

1. Isaiah speaks of Israel’s humiliation. See Radak on this verse.

על גבי חרשו – משל לרוב הסבלות והפרך והבזיון והקלון. כמו שנאמר: ותשימי כארץ גוך וכחוץ לעוברים (ישעיהו נ״א:כ״ג).

האריכו למעניתם – המענית היא הקו שיחרוש החורש בשוורים בשדה, כשיעור שירצה בו. ואחר כך יחזור ויעשה אחר כמוהו, וכן עד שיחרוש כל השדה. וכל מה שיהיה ארוך המענית תהיה יגיע השוורים רבה, כי לא ינוחו עד ראש הקו. ובאמרו: האריכו למעניתם – רוצה לומר שלא נתנו אותנו לנוח מעבודתם ומסבלותם.

על גבי חרשו חורשים משל על שאני מרמס לרגליהם. והאריכו למעניתם פי׳ שהחורש אומד בדעתו לפי כח השוורים קו אחד באורך השדה או לרוחב, שיחרוש אותו הקו מראשו ועד סופו בחרישה אחת בלי הפסק הליכת השור, ובהיותו שם ינוחו השוורים רבה, כי אין הפסק לתנועתם עד הגיעם לראש הקו ולסופו. וזהו האריכו למעניתם, כלומר, שלא נתנו לנו מנוחה מעבודתנו.

אמנם עתה בגלות, על גבי חרשו חורשים, שחרש טורנוסרופוס ההיכל ואת סביבותיו¹ לאבד זכרו: האריכו למעניתם. בגזירות לבטל תורה ומצוות באורך² הגלות:

1. ע״פ לשון הרמב״ם (תעניות פ״ה ה״ג) ׳ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים +ירמיהו כ״ו+ ציון שדה תחרש׳. והוא ע״פ גירסא שונה בתענית (כט.) ׳כשחרב [וגרסו ׳כשחרש׳] טורנוסרופס הרשע את ההיכל׳ (תוספות יו״ט שקלים ו׳:ב׳). והוא מפורש בירושלמי שם (פ״ד ה״ה).

2. ׳האריכו׳. ובשיעורים: ׳שהחרישה היתה ארוכה, כלומר שעת הגלות הזה ארוכה מארץ מידה׳.

עם כל זה, עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים בחורבן בית שני שנחרש [במעני]⁠ת, כאמרו (ירמיה כ״ו:י״ח) ׳ציון שדה תחרש׳ וגו׳¹, והֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם, שהחרישה היתה ארוכה, כלומר שעת הגלות הזה ארוכה מארץ מידה²:

1. רמב״ם (תעניות פ״ה ה״ג): ׳ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו לקיים ציון שדה תחרש׳. והוא ע״פ גירסא שונה בתענית (כט.) ׳כשחרב [וגרסו ׳כשחרש׳] טורנוסרופס הרשע את ההיכל׳ (תוספות יו״ט שקלים ו׳:ב׳). והוא מפורש בירושלמי שם (פ״ד ה״ה).

2. ראה רד״ק.

למענותם – למעניתם קרי.

גבי – כן נקרא אחורי הגוף כמו וכל בשרם וגביהם (יחזקאל י׳:י״ב).

למעניתם – הוא הקו אשר יחרוש החורש באורך השדה וחוזר וחורש אצלו כמדתו עד כלות השדה וכן כבחצי מענה צמד שדה (שמואל א י״ד:י״ד).

על גבי – החורשים את האדמה חרשו על גבי והאריכו עוד מענית המחרישה רוצה לומר הכבידו עול כבד וזמן מרובה.

על גבי – על גופי וכן לגבי חומר גביכם (איוב י״ג).

למעניתם – הוא הקו שיחרוש החורש בשיעור ידוע, והם האריכו כחפצם.

על גבי. באר שמה שלא יכלו לי אין זה מצד כחי וגבורתי, כי בהפך לא נדמתי כקריה נשגבה בצורה מפני אויב, רק כארץ מישור שהאויב הלך על גבה כרצונו, גם חרש בה בכלי המחרישה, וגם האריך מענית כחפצו, כי אין הר וגבעה מעכבים לפניו, ר״ל שמצד הטבע היו למרמס, רק.

חרשו חורשים – כמחרישה זו העושה חריצין בקרקע כן צוררי הלכו והמעיטו מספר בני.

האריכו למעניתם – לא חדלו מענותני.

(ד) יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צַדִּ֑יק⁠ קִ֝צֵּ֗ץ עֲב֣וֹת רְשָׁעִֽים׃

Hashem is righteous; He has cut off the ropes of the wicked.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ זַכָּאָה קַצֵץ שׁוּלְשְׁלֵי רַשִׁיעַיָא.

The LORD is righteous; he has severed the bonds of the wicked.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ה׳ צדיק קצץ עבות רשעים – מלה״ד לבעל הבית שהיה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא חורש וישב לו וזה בא וחורש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצו לה, נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה, לא הספיק בעל הפרה לקבל פיוס מאותו האיש אלא מיד בא שבר את העול וקצץ את הסמלונים, כך הם ישראל בעוה״ז זה השלטון בא ומשעבד והולך לו כו׳ והמענה ארוכה שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם, למחר כשיגיע הקץ אין הקב״ה אומר לעובדי אלילים כך וכך עשיתם לבני אלא מיד בא ומשבר את העולם ומקצץ את הסמלונים שנאמר ואשבור מוטות עולכם וכה״א י״י צדיק קצץ עבות רשעים. רבי חנינא בר פפא ור׳ שמואל בר נחמני עברו על חד חרשן בשביעית, אמר ליה רשב״ג איישר, א״ל ר׳ חנינא בר פפא ולא כן אולפן רבי ולא אמרו העוברים אלו עו״א שהם עוברים מן העולם לא אמרו לישראל ברכת ה׳ אליכם וישראל אומרים ברכנו אתכם בשם ה׳, וישראל אומרים להם לא דייכם מכל הטובות הבאות עליכם בזכותנו אלא שאתם מגלגלין עלינו את הפיסים וזמיות וגולגליות וארנוניות סוף סוף שאתם פורעים כמה דאת אמר תחת הנחשת אביא זהב וגו׳.

אללה אלעדל קצץ אענהֵ אלט׳אלמין.

וה׳ הוא הצדק כבר הפסיק את עושק הרשעים.

עבות, עול. הסיר כובד עולם מעלינו, וכן תרגם לעיל ב ג עבותימו ״אענתהמא״ ראה שם.

וקו׳ עבות רשעים יע׳ מא להם מן אלטאעה ואלאנקיאד לאמרהם עלי מגאז ונשליכה ממנו עבתימו (תהלים ב:ג).

It states; “the cords of the wicked” meaning what happened to them because of their obedience and submission to their commands by means of figurative language, “shake off their ropes from us” (Ps. 2:3).

קצץ עבות – אילו עבות⁠{ו}⁠ת שקושרים בהם העול על השוורים הח⁠{ו}⁠רשים.

טעם קצץ – כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל בהכרת מלכותם.

HE HATH CUT. The meaning of He hath cut asunder is, “when He will cut asunder; that is, when He will cut asunder the cords of the wicked, then they will not be able to plow upon my back.”

The meaning of our verse is, “God will remove the burden of the wicked from the shoulder of Israel when He cuts asunder the kingdom of the wicked.”

י״י צדיק קצץ – עבר במקום עתיד. אמר: י״י שהוא צדיק וישר בדרכיו, יקצץ ויכרות עבות רשעים שונאיו.

ועבות – הוא מיתרי העול, כלומר יסיר עולם מעליו.

קצץ עבות רשעים עבר במקום עתיד. כלומר, ה׳ שהוא הצדיק קצץ עבות הרשעים, ר״ל מיתר העול, הכוונה שיסיר עולם מעלינו.

והנה ה׳ צדיק קצץ במצרים¹ עבות רשעים, כאמרו (ויקרא כו יג) ׳ואשבור מוטות עלכם׳²:

1. ׳קצץ׳ לשון עבר. אך הרד״ק כתב שהוא עתיד בלשון עבר.

2. ׳עֲבוֹת הם מֵיתְרֵי העול, כלומר, יסיר עֻלָּם מעלינו׳ (רד״ק).

(ד-ה) ולכן אתה ה׳ צַדִּיק אשר קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים – פעמים אחרות¹, נַתֵּק מוטות עולנו, עֲשֵׂה באופן שיֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן²:

1. ׳במצרים, כאמרו (ויקרא כ״ו:י״ג) ואשבור מוטות עולכם׳ (נדפס).

2. בנדפס: ׳בזה המזמור התפלל המשורר שיעשה האל יתברך בשונאי ציון, שהם מלכות הרשעה, כמו שעשה במצרים, ולא יתן להם ארכא בחיין כמו שיעשה לשאר האומות׳.

קצץ – ענין כריתה וחתוך כמו וקצץ פתילים (שמות ל״ט:ג׳).

ה׳ צדיק – אבל ה׳ הצדיק קצץ חבלי העבותות הרשעים מה שאסרו אותי בהם.

עבות – מיתרי העול.

ה׳ צדיק – הוא קצץ עבות רשעים – עד שהשורים לא יכלו להנהיג את כלי המחרישה, באופן שהעכוב לא היה מצד האדמה הנחרשת רק מצד שה׳ הפיר עצת חורשים ונתק את עבותימו.

קצץ עבות – המחרישה, והשורים המושכים אותה שמטו פתאום כן חדל כח צוררי פתאום ובושו ונסוגו אחור.

(ה) יֵ֭בֹשׁוּ וְיִסֹּ֣גוּ אָח֑וֹר⁠ כֹּ֝֗ל^א שֹׂנְאֵ֥י צִיּֽוֹן׃

May they be ashamed and turned back, all those who hate Zion.

א. כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יִבַּהֲתוּן וִיזוֹרוּן לַאֲחוֹרָא כָּל סָנְאֵי דְצִיוֹן.

They will be ashamed and withdraw: all those who hate Zion.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

יכ׳זון ויתרחון אלי ורא, ג׳מיע שאני ציון.

ועוד הוא אמר (ה׳): שיתאכזבו וידחו לאחור כל שונאי ציון.

יבשו – באחרונה.

וטעם ציון – כנסת ישראל.

LET THEM BE ASHAMED. Let them be ashamed at the end.

ZION. The meaning of Zion is, “the assembly of Israel.”

יבשו – כשיקצץ האל יתברך עבותם מעלינו, אז יבושו ויסוגו אחור ממחשבותם הרעה עלינו.

שונאי ציון – הגויים אינם שונאי ציון, אבל אוהבים אותה עד שנלחמים בעבורה. אלא פירושו: שונאי בני ציון, והם ישראל.

ואז יבושו ויסוגו ממחשבתם כל שונאי ציון. ר״ל שונאי אמונת ציון.

יבושו ויסוגו אחור. יהי רצון ש׳יבושו ויסוגו אחור׳ מכל מחשבותם¹ כל שונאי ציון, שהם [אדום]⁠² עמון ומואב³:

1. ׳ממחשבתם הרעה עלינו׳ (רד״ק).

2. אינו בדפו״ר.

3. שבבי בישי. ומשמע שלא רק אדום, הנוצרים, ויש לעיין בזה היטב בס״ד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ויסוגו אחור – ענין החזרה לאחור כמו לא נסוג אחור (שמואל ב א׳:כ״ב).

יבושו – בראותם שיצאתי מתחת ידיהם.

ויסוגו אחור – דרך המתבייש לחזור לאחוריו בדרך בואו.

יבושו. לכן כל שונאי ציון (שהוא השונאים קדושת ישראל ואל מעוזם שזה נרמז בציון ששם היה מקום הקדושה והשכינה) הם יבושו בפ״ע כי אין להם חלק בה׳ ויסוגו אחור ע״י עונשי ה׳.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) יִ֭הְיוּ כַּחֲצִ֣יר גַּגּ֑וֹת⁠ שֶׁקַּדְמַ֖ת שָׁלַ֣ף יָבֵֽשׁ׃

May they be like the grass of rooftops that, before it is plucked,⁠¹ withers,

1. it is plucked | שָׁלַף – The verb means to "draw out" (or: "draw off") and in Tanakh it most often associated with drawing one's sword. Here, commentators debate if it refers to plucking the grass (Rashi) or to its initial sprouting from the ground (Radak, noting that the verse is hyperbolic, implying that the grass withers before it is has even seen the sun).

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יֶהֶווּן כַּחֲצִיר אִגְרַיָא דְמִן קֳדָם דִיצִיץ אָתֵי רוּחַ קִידוּמָא נָתֵק בֵּיהּ וְאִתְיַבֵּשׁ.

They will be like the grass of the rooftops, which, before it blossoms, the east wind comes blowing on it and it has withered.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ויכונון כחשיש אלסטוח אלד׳י בריח קבול אלציף ייבס.

שיהיו כל שונאי ציון כמו התבן של הלבנים שהוא מתייבש ברוח הקיצית.

יהיו, ויהיו כחציר גגות אשר ברוח קדים של הקייץ ייבש.

ופירשתי שקדמת, רוח הקדים. מן רוח הקדים¹. והסמכתי לו הקיץ כי אין רוח הקדים של ימות הגשמים מיבשת. ושלף. הקיץ, מלשון מסורת האומה².

1. יחזקאל יז י.

2. יבמות קטז ב. וכתב רבינו בפירושו ל״שבעים מלים״ זהו תיאור החציר ופירוש שלף, החום, אמר כי החציר אין לו כח סבילה עד שיבוא עליו החום מפני שאין בו לחות וכך אומרים בתלמוד אותו זמן שלפי קציר היה כלומר חום הקציר.

ופסרת שקדמת, ריח אלקבל, מן רוח הקדים, ווצלת בה אלציף לאן ליס ריח אלקבול אלד׳י פי אלשתא תג׳פף. ושלף, ציף, מן כלאם אלאמה אלמנת׳ור.

וקו׳ שקדמת שלף יבש יעני אנהא ליסת כאלסנאבל אלתי תפרך׳ ען חב מאכול ותאול אלי חצאד ותקבץׄ לכנהא תדֺבל ושיכׄא ותגף סריעא.

The phrase; “that fades before it can be pulled up” meaning they (the wicked) are not like ears of corn which have germinated ripe to eat. Meaning [the wicked] are a harvest, gathered, but wilted old and having dried up quickly.

שקדמת שלף יבש – שקודם שישלפוהו ויתלשוהו ממקומו הוא יבש.

which, before it is plucked, withers Which, before they pluck it and uproot it from its place, is withered.

ולפי שהמשיל עצמו לשדה שחורשים בו השוורים, יהיו כחציר גגות – כעשב גגות, שקדמת שלף יבש.

יהיו כחציר – הצומח בגג שלא יעמוד.

שקדמת – קודם שיצא לידי פועל כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.

LET THEM BE AS THE GRASS UPON THE HOUSETOPS. Let them be as grass that grows on the roof. Such grass does not last.

THAT WITHERETH AFORE IT SPRINGETH UP. She-kadmat shalaf yavesh (that withereth afore it springeth up) means, “Before it begins to function¹ (she-kadmat shalaf) it will wither (yavesh).⁠²

[Shalaf (springeth up) is] like the word shalaf (draw out), which scripture employs regarding the drawing out of the sword,⁠³ and the drawing off of the shoe.⁠⁴

1. Function is a paraphrase of “it draws it out (springeth up).”

2. Literally, “it will immediately wither.”

3. See Judg. 8:20.

4. See Ruth 4:7. According to Ibn Ezra, the grass will wither before it goes out [to perform its function]. See R. Sherem.

יהיו כחציר גגות – כעשב הצומח בגג, שאין לו העמדה וקיום, עד שקודם שיצא, נראה יבש בחום השמש.

ובאמרו: שקדמת – הוא דרך הפלגה, כי לא ייבש עד שיצא ויראה פני השמש, אבל מרוב מהירותו ליבש, אמר כן דרך הפלגה, כמו שכתוב: בבקר יציץ וחלף, לערב ימולל ויבש (תהלים צ׳:ו׳).

שלף – הוא ענין חליצת הדבר ויציאתו ממקומו, כמו: שלף איש נעלו (רות ד׳:ז׳), אלא שהוא יוצא וזה עומד.

(ו-ז) ויהיו כחציר גגות ר״ל עשב הצומח בגג. שקדמת שלף יבש כלומר, קודם שנראה שלוף ויוצא מן הגג כחרב השלופה מן התער, והוא יבש לחום השמש, שאין לו עמידה וקיום, ולא יגיע לקצירה עד שימלא כפו ממנו קוצר, וחצנו מעמר. פירוש חצנו, כנף בגדו.

יהיו כחציר גגות. שלא יזכו להשיג ׳ארכא בחיין׳ כמו שאר האומות¹:

1. וזה תואם עם מה שפירש שרק אדום לא יהיה לו זכר לעתיד ויש לעי׳ וכן מפורש בפירושו לפרשת בלק ראה שם.

(ו-ז) והקמים עלינו יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת [שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ] – שק⁠[ו]⁠דם ששלף, יבַש¹, אשר לֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וגו׳. כי ׳חציר הגגות׳ אינו נחשב לכלום, והרוצה ליטול יבוא ויטול, ו׳בבוקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש׳ (תהלים צ׳:ו׳)², ואין איש שם על לב למלא כפו בקצרו ממנו, כי אינו שווה לכלום, ולקוצרים אותו לא [יאמרו] הָעֹבְרִים בִּרְכַּת ה׳ אֲלֵיכֶם כדרך שנאמר לקוצרים, כאמרו (רות ב׳:ד׳) ׳ויאמר בועז³ לקוצרים ה׳ עמכם׳, והיא הברכה שאומרים על הגרנות (תענית ח:), ׳יהי רצון שברכת ה׳ אליכם וישלח ברכה במעשה ידיכם ובכרי הזה׳⁴, ואומרים עוד בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם ה׳, וזוהי הברכה שנותנים לקוצרים, כי מברכים התבואה ועוד מברכים האנשים. אי נמי, שהם לא יאמרו ׳ברכת ה׳ עליכם׳ וגם הקוצרים לא יענו ׳ברכנו אתכם בשם ה׳⁠ ⁠׳, על דרך שאמרו הקוצרים לבועז (רות שם) ׳יברכך ה׳⁠ ⁠׳. כן יהי רצון שאותם ׳שונאי ציון׳ הנאספים עלינו עם גוג יהיו נחשבים ׳כחציר גגות׳, ובטרם בואם ימותו יגוועו כזה החציר ׳שקדמת שלף יבש׳:

1. ׳שקודם שישלפוהו ויתלשוהו ממקומו הוא יבש׳ (רש״י).

2. ושם (פסוק ה) ׳כחציר יחלוף׳, וראה רד״ק כאן.

3. שם לא כתוב ׳בועז׳, כי נזכר קודם.

4. ׳תנו רבנן, הנכנס למוד את גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו, התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה׳.

כחציר – כעשב.

שקדמת – מלשון קודם.

שלף – ענין תלישה והוצאה ממקומו כמו שלף איש נעלו (רות ד׳:ז׳).

כחציר גגות – כעשב הגדל על הגגות שקודם התלישה נתייבש מחום השמש ולפי מעט הלחלוחית בהעפר אשר תחתי׳.

שקדמת שלף – טרם ישלפוהו מן הקרקע, כמו שלף ויצא מגוה (איוב כ׳).

יהיו כחציר גגות – החציר אינו מתקיים זמן רב ולכן עוקרים אותו לפני כל העשבים, וזה בנמשל שהרשע לא יאריך ימים, והחציר גגות ע״י שהשמש שרפו מלמעלה לא יספיקו לשלפו בעת ששולפים החציר מפני שיבש קדמת שלף – וכן הם יהיו כחציר שאחריתם נכרתה, וע״כ יבושו, וכחציר גגות כן יסוגו אחור לפני הזמן ע״י עונש השגחיי ושמש הדין השורפים מלמעלה.

חציר – עשב המעותד להיות נחסר ונקצר.

כחציר גנות – הגדל בחגוי האבנים או הרעפים.

שקדמת שלף – שטרם ישלוף השולף אותו כבר יבש.

(ז) שֶׁלֹּ֤א מִלֵּ֖א כַפּ֥וֹ קוֹצֵ֗ר⁠ וְחִצְנ֥וֹ מְעַמֵּֽר׃

from which the reaper does not fill his palm, or the binder of sheaves his bosom,⁠¹

1. his bosom | וְחִצְנוֹ – See Rashbam, noting that the word relates to the similar "חֹצֶן" found in Yeshayahu 49:22 (and Nechemyah 5:13). Metzudat Zion similarly suggests: "the bosom of a garment". Cf. Malbim: a vessel which holds the grain. The connotation of the verse is the same according to all; since all the grass has withered, there is nothing for anyone to reap.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְלָא מָלֵי אַיְדֵיהּ חֲצָד וְכַתְפֵיהּ מְעַמֵר.

Which the reaper does not fill his hand with, nor the sheaver his shoulder.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואלד׳י לם ימלא מנה כפה אלחצאד, ולא חצ׳נה אלמגמר.

[ויהיו כמו תבן כזה] שהקוצר לא מילא את כפו ממנו (כלומר שלא תהיה שום תועלת משונאי ציון) והמקבץ לא הניח אותו בחיקו.

ואמרו שלא מלא כפו ולא אמרו העוברים, לפי שהמנהג בחטים ובשאר הזרעונים שממלא הקוצר ממנו את ידיו ויאמרו העוברים לבעליו ברכת ה׳ אליכם, והחציר אין בו מזה כלום.

וקולה שלא מלא כפו ולא אמרו העוברים, לאן אלעאדה פי אלבר וסאיר אלחבוב אן ימלא מנה אלחאצד ידיה ואן תקול אלמארה לצאחבה בארך אללה לך, ואלחשיש ליס פיה מן הד׳א שי.

וחצנו מנכבה הי באדֺא אלמנכב מן אלתֺוב בקו׳ גם חצני נערתי (נחמיה ה:יג) והביאו בניך בחצן (ישעיהו מט:כב).

“bosom.” His bosom, as in the bosom of the garment as it says “I also shook out the bosom of my garment” (Neh. 5:13), “And they shall bring your sons in their bosoms” (Is. 49:22).

וחצנו – כמו: והביאו בניך בחצן (ישעיהו מ״ט:כ״ב), אַיְישִילֵיש בלעז, וכן גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג).

his arm Like: "and they will bring your sons in [their] arms (בחצן)" (Yeshayahu 49:22), aisselle in French, and so: "Also I shook out my arm (חצני)" (Nechemyah 5:13).

שלא מלא – שאין אדם יכול למלאות כפו ממנה כשקוצרים אותה, ואין אדם יכול למלאות חופנו^א מתבואתו כשהוא עומר.

חצנו – חיקו, כמו: והביאו בניך בחוצן (ישעיהו מ״ט:כ״ב).

א. אולי צ״ל כלשון הפסוק: חצנו.

שלא – וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו (תהלים קכ״ו:ו׳).

וחצנו – כמו גם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג) והוא פועל.

מעמר – מאסף העמרים.

WHEREWITH THE REAPER FILLETH NOT HIS HAND. This grass¹ serves no purpose. Our verse is the reverse of he shall come home with joy, bearing his sheaves (Psalms 126:6).

NOR HE THAT BINDETH SHEAVES HIS BOSOM. Chitzno (his bosom) is similar to chotzni (my lap) in Also I shook out my lap (Neh. 5:13).⁠² HE [the reaper] is the subject.⁠³

HE THAT BINDETH SHEAVES. Me’ammer (he that bindeth sheaves) means, “he who gathers sheaves.”

1. Grass that grows on the rooftops.

2. Ibn Ezra in Nehemiah renders chotzen as the arm or skirt of a garment.

3. Ibn Ezra reads our verse as follows: Wherewith the reaper will not fill his hand nor bind sheaves in his bosom. See Metzudat Tzion.

שלא מלא כפו קוצר – כלומר, שלא יבא לידי קצירה.

וחצנו – זרועו, כמו: והביאו בניך בחצן (ישעיהו מ״ט:כ״ב), חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג).

מעמר – אוסף העמרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וחצנו – שולי הבגד יקרא חוצן וגם חצני נערתי (נחמיה ה׳:י״ג).

מעמר – אגודת השבלים כמו ושכחת עומר (דברים כ״ד:י״ט).

שלא מלא – ר״ל שלא בא לכלל קצירה למלאות הקוצר את כפו מהם כדרך הקוצרים שממלאים מלא הכף וקוצרים בבת אחת.

וחצנו מעמר – מוסב על שלא מלא שאמר בתחלת המקרא לומר שלא מלא חצנו, ר״ל לא מלא כנף בגדו מן העומרים כי לא קצרוהו כלל.

חצנו – הכלי שבו נותנים הנקצר.

שלא. והחציר גגות גם אם ימהר לשלפו קודם שיתיבש אינו גדל הרבה, עד שהקוצר לא יוכל למלא כפו לקצור בפעם אחד מלא היד, כי הוא מפוזר אחת הנה ואחת הנה, וגם אחר שלקט מכל הגג לא נמצא מכולו שיעור שהמעמר יוכל למלא חצנו, כן גם בעוד יתקיימו בשלותם יתפרדו כל פועלי און ולא יהיו לאגודה אחת.

וחצנו – לשון והביאו בניך בחצן (ישעיה מ״ט:כ״ב), בכפילת הבגד.

(ח) וְלֹ֤א אָמְר֨וּ׀ הָעֹבְרִ֗ים⁠ בִּרְכַּֽת⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם⁠ בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם⁠ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

and passersby do not say, "the blessing of Hashem be upon you; we bless you in the name of Hashem.⁠"¹

1. We bless you… | בֵּרַכְנוּ – See Hoil Moshe that this is a second blessing that passersby would normally have said, or alternatively, that it is the reply of the reapers to the peoples' initial greeting. [Compare the conversation between Boaz and his reapers in Ruth 2:4.] The psalmist says that no passersby will bless the reapers or their crop, recognizing at once that there is nothing to bless.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְלָא אֲמַרוּ דְעָבְרִין מִתַּמָן בִּרְכָתָא דַייָ עֲלֵיכוֹן וְלָא יְתִיבוּן לְהוֹן בָרֵכְנָא יַתְכוֹן בִּשְׁמָא דַיָי.

And those who pass by do not say there, “The blessing of the LORD be upon you,” nor will they answer,

“We bless you in the name of the LORD.”

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ולא תקול אלמארה ברכה אללה עליכם, פתג׳אוב קד בארכנא עליכם באסם אללה.

והעוברים עליהם (על שונאי ציון) לא יאמרו ברכת ה׳ עליכם כדי שלא יענו להם כבר ברכנו אתכם מבית ה׳ (שלא יהיה מי שיתפלל שישתפר מצבם).

ולא, ולא אמרו העוברים ברכת ה׳ עליכם שאז יענו להם ברכנו אתכם בשם ה׳.

תֺם חכי מרור אלמתצֺיפין מסלמין עלי ארבאע אלצֺיאע ומסתגדין להם בקו׳ ולא אמרו העברים וג׳.

Then passers-by add a salutation about manor houses and their villeins, “no exchange with passersby.”

ולא אמרו העוברים – שם בשעת קצירה, שנ׳:⁠^א י״י עליכם,⁠^ב כשם שאמר המלאך לגדעון: י״י עמך גיבור החיל (שופטים ו׳:י״ב), שכל כך לא היו צריכין זה לזה.

א. צ״ע בנוסח. ואולי צריך לומר ״שם״.

ב. כן בכ״י ס״פ, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: אליכם.

ולא – מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן^א לכם. והטעם כי בני אדם לא ישבחו על תורתם ואמונתם בלבם שאין בם אמונה, על כן דמה ישראל לשומרי תורה בזורעים, וגויי הארצות השומרים הבליהם דימה^ב לחציר גגות.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוסף: ״השם״.

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״דומה״.

NEITHER DO THEY THAT GO BY SAY. “THE BLESSING OF THE LORD BE UPON YOU.” It is customary for those who are nearby those who are harvesting to say to them, “May God bless that which He gave you.” The following is the import of our text:⁠¹

Men will not praise them² for their Torah and the faith which is in their hearts,⁠³ for they do not possess faith. The psalmist therefore compares the Israelites who keep the Torah to those who plant [and harvest].⁠⁴ He compares the nations of the world who believe in vanities to the grass which grows upon the housetops.

1. Verses 6–8.

2. Those who hate Zion and oppress Israel.

3. This is so according to Ha-Keter.

4. See Ps. 126:5.

ולא אמרו – מנהג העוברים לומר לקוצרים ברכת י״י אליכם, כמו שאמר בועז לקוצרים: י״י עמכם (רות ב׳:ד׳).

ומה שאמר: ברכנו אתכם בשם י״י – הוא כפל הענין. ועל חציר גגות לא יאמר זה, כי אינו זרע ברכה ולא יבא לידי קצירה. כן יהיו הגוים, כי כל תורתם ואמונתם הוא הבל וריק, כחציר גגות, וכן יכלו כחציר גגות. אבל תורת ישראל המשיל לזרע ברכה, כמו שפירשנו בפסוק הזורעים בדמעה (רד״ק תהלים קכ״ו:ה׳).

וכן שהעוברים לא יאמרו על הלוקטים אותו חציר ברכת ה׳ אליכם, ולא ברכנו אתכם בשם ה׳, כלומר, שמתיאשים ממנו, עד שלא יתפללו עליהם כמנהג בני אדם שמברכים את הקוצרים, כמו שנאמר בבועז (רות ב, ד) ויאמר לקצרים ה׳ עמכם. או פירושו, לא אמרו העוברים לאותם העשבים ברכת ה׳ אליכם, כמו שדרך בני אדם לברך עשב השדה בעוברם עליהם.

ולא אמרו העוברים. באופן שגם ׳העוברים׳ הרגילים לברך התבואות יכירו במעט עיון בעברם שאין אלה ראוים לברכה¹:

1. ׳מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם׳ (אבע״ז).

ברכת ה׳ אליכם – מאן דכתיב עליכם טעי.

ולא אמרו – דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה׳ אליכם וברכנו אתכם וגו׳ אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה.

ולא אמרו העוברים – דרך העוברים לברך את הקוצרים, ובעת שהתבואה מתברכת הם אומרים ברכת ה׳ עליכם – ובעת בצורת הם אומרים ברכנו אתכם בשם ה׳ שתחול הברכה מעתה, והם לא יתברכו מן העוברים כי יהיו לקללה ולא לברכה.

ברכנו אתכם – סגנון שני לברכת העוברים המברכים בלשון ברכת ה׳ או בלשון ברכנו אתכם, או הוא תשובת הקוצרים לברכת העוברים, ודוגמתו מצאנו בבעז ונעריו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון