ויין ישמח – פרק בתרא דיומא וסנהדרין פרק בן סורר ומורה רבא רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחתו לא זכה משממו. ופי׳ רש״י כתיב ישמח בשי״ן לשון שממה שמשמחו ונוטל שמחת לבו וקרינן ישמח לשון שמחה שאם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב. ובשתי מקראות כ״י ישנות מאד מצאתי כתוב ישמה בה״א וק׳ ישמח בחי״ת אולי בנוסח גמרתם היו גורסין רבא רמי כתיב ישמה וקרינן ישמח ולא נמצא כזה בספרינו וגם בעל המסורת מוגה זה במנין ז׳ ישמח ולא שם הפרש ביניהם מכלל שכולם שוים. (א״ה הואיל דאתא לידי אימא ביה מילתא דשמענה בשם הגאון הגדול מהר״ר יהודה בריאל זצוק״ל והוא כי ישמח הוא מבנין הכבד אשר הוא יורה על דבר והפכו כמו ודשנו סקלו מאבן. ודומיהם וא״כ אתי שפיר בנידון דידן דלאו למימרא דכתיב ישמה בה״א וק׳ ישמח בחי״ת אלא דאפשר לפרשו בשני עניינים מביא השמחה או מבטלה דהם שתי עניינים הפוכים והקרי והכתיב חדא נינהו ובהכי אין צורך לפי׳ רש״י ודוק ע״כ).

ישמח לבב – בגעיא הלמ״ד.

ולחם לבב – בגעיא.