[עט]
1כי ענן ה׳ על המשכן יומם, פרש ענן למסך ואש להאיר לילה
(תהלים ק״ה:ל״ט), ר׳ מאיר אומר שני עננים היו שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן יומם, ר׳ אלעזר בן שמוע אומר ענן אחד היה שנאמר פרש ענן למסך. חזקיה אמר למה היה משתנה להם מפני הזבין והמצורעין כדי יהיו יודעין אימתי ערב ואימתי בקר,
(מדרש תהלים קה יב)
[פ]
2כי ענן ה׳ על המשכן יומם, וכיון שנגמרה מלאכתו ועמד מיד ירדה שכינה עליו, שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן וגו׳ וכן לעתיד לבוא וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה וגו׳
(ישעיהו ד׳:ה׳). (מדרש מכת״י הגניזה)
[פא] 3כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, מלמד שעמוד האש משלים לעמוד הענן ועמוד הענן משלים לעמוד האש, (לקח טוב)
[פב]
4כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, כיון שראו ישראל עמוד הענן שכן על המשכן שמחו ואמרו עכשו נתרצה בנו הקב״ה, וכיון שהיה בלילה ירד עמוד האש וסיבב את המשכן והיו רואין אותו כולו שלהבת אש התחילו מצטערין ובוכין ואומרין אוי לנו לריק יגענו מה שעשינו והגדלנו נשרף לשעה, השכימו בבקר וראו עמוד הענן מקיף אותו מיד שמחו שמחה יתירה ואמרו עדות זו לכל באי העולם שאם ירצו לעשות כזה אינן יכולין, וכל כך למה מרוב חיבתו של הקב״ה בישראל, וכן הוא אומר
(שיר השירים ב׳:ג׳) בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי, (מדרש הגדול)
[פג]
5ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל, מנין אתה אומר שאם היה אחד מישראל נמשך מתחת כנפי הענן נמשך עמו לאחוריו עד שעה שחוזר, ת״ל
(במדבר י׳:ל״ד) וענן ה׳ עליהם, או כשם שמגין עליהם ביום כך מגין עליהם בלילה, ת״ל יומם, ביום מגין ואין מגין בלילה, אמור מעתה עמוד ענן לא היה מגין עליהם בלילה, יכול עמוד האש יהיה מאיר עליהם ביום, ת״ל ואש תהיה לילה בו, בלילה הוא מאיר ואין מאיר ביום. או כשם שמאיר לישראל כך מאיר לעכו״ם, ת״ל ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל, על ישראל הוא מאיר ואינו מאיר לעו״ג. (ספרי בהעלתך פג)
[פג*] 6ואש תהיה לילה בו, ועמודא דאישתא הוה מגהר בליליא. (תרגום יונתן)
[פד] 7לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אומר כל אותם מ׳ שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרכו לנר, אלא אפילו נכנס אדם לפנים מן החדר כמו פנס נכנס עמו עד שעה שחוזר, ת״ל לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, הא אפילו אדם נכנס לפנים מן החדר עמוד האש מאיר לפניו. (ספרי בהעלתך פג)
[פה]
8כי ענן ה׳... ואש... בכל מסעיהם, רבי שמעון בן (יוסי) [יוחאי] אומר כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ולא לאור הלבנה בלילה, אלא האדים היו יודעין ששקעה החמה, הלבין היו יודעים שזרחה החמה, ומסתכל בחביות ויודע מה שבתוכו, בטפיח ויודע מה שבתוכו, מפני ענן השכינה שביניהם, שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם. ואף לעתיד לבוא כן, שנאמר
(ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, ואומר
(ישעיהו ס׳:י״ט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה׳ לאור עולם, ואומר
(ישעיהו ס׳:כ׳) לא יבוא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה׳ יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. (ברייתא דמלאכת המשכן פי״ד)
[פו]
9כאשר צוה ה׳... ויקרא אל משה, מה כתיב למעלה מן העיניין, בפרשת משכן, כאשר צוה י״י את משה, למה הדבר דומה למלך שהיה מצוה את עבדו ואמר לו בנה לי פלטין. על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך, היה בונה בכתלים והיה כותב עליהם שמו של מלך, היה מעמיד בעמודים והיה כותב עליהם שמו של מלך, היה מקרה בקורות וכותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא את שמו כתוב עליו. אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפנים. כך בשעה שאמר לו הקב״ה למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה י״י את משה. אמר הקב״ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפנים. לכך נאמר ויקרא אל משח.
(ויקרא רבה א ז)
[פז]
10רבי יוחנן אומר עד שלא הוקם המשכן היתה איבה ושנאה וקנאה ותחרות ומצות ומחלוקת בעולם, אבל משהוקם המשכן ושרתה בו שכינה ניתנה אהבה ואחות וריעות וצדק בעולם. ומה טעמיה, אשמעה מה ידבר האל ה׳ כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו
(תהלים פה, ט). אמר ר׳ שמעון בן לקיש מה לי ללמד ממקום אחר ילמד ממקומו, שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן
(במדבר ז, א) וסמיך ליה ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום
(שם ו, כו), (מדרש הגדול סוף פקודי)
הרחמן ישפיע שלומינו ויגן בעדינו כמה שנאמר כצפרים עפות כן יגן ה׳ צבאות על ירושלים גנון והציל פסוח והמליט
(ישעיה לא, ה). ואומר ה׳ צבאות יגן עליהם
(זכריה ט, טו). כן יגן על עמו בשלומו. כן יאמר בעל הרחמים ירחם עלינו. בריך רחמנא דסייען, בריך הוא ובריך שמיה. והוא ברחמתיה יסייעינן על מא דאשתאר, אמן נצח סלה לעד ש׳ו׳ש׳ר׳ש. ברוך הנותן ליעף כוח ולאין אונים עצמה ירבה. (מדרש הגדול סוף פקודי)
1. נראה שמחלוקתם אם אותו הענן היה מתהפך בלילה לאש או שהיו שנים אחד ליום ואחד ללילה. ור׳ מאיר דורש מהכתוב לפנינו שמשמע שבלילה היה ענן אחר של אש ור״א בן שמוע דורש מהכתוב בתהלים שם שלא נאמר ואש תהיה, שמשמע שאותו הענן היה גם למסך וגם להאיר. וראה אע״ז שמות טו כב: והנה שנים עמודים שמתחלפין על המשכן ואם קבלה היא משבעה ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה. ובהעמק דבר כאן: כי ענן ה׳ וגו׳, באשר אירע שהלכו בלילה וכתיב דעמוד אש היה בלילה ולא עמוד ענן מש״ה בא הכתוב ללמדנו, דעמוד האש שהיה בלילה לא היה ענין אחר מעמוד הענן דביום, אלא אותו עמוד הענן היה בלילה באור אש, והכי נתבאר לעיל יג, כב. ובספר במדבר ט, טו. ויש להעיר מתרגום יונתן כאן: ועמודא דאשתא, אבל בת״א: וחיזו אשתא. ואולי חולקים במחלוקת הנ״ל. ובנתינה לגר: וחיזו אשתא, הוסיף מלת ״וחיזו״ לכבוד השכינה וכמו שמפורש במקום אחר גם בעברית ומראה אש
(במדבר ט טז) ואיננו העמוד אש, אבל בכת״י הנוסחא ואשתא תהי ליליא בה קדם כל אינש בית ישראל, ע״כ. ובפי׳ הר״א בן הרמב״ם: כי ענן ה׳ וגו׳, אש זו אינה אש יסודית ולא מורכבת מן היסודות אלא אור נברא בוער במראהו דומה לאש, והראיה על זה מאמר: וביום הקים את המשכן וגו׳ כמראה אש וגו׳ ומראה אש לילה, כמראה אש לא אש דוקא, ואותה האש אינה שורפת אלא כמו שנאמר בסנה, הסנה בער באש והסנה איננו אכל
(שמות ג ב) והבן זה ע״כ.
2. נדפס ע״י מאן וראה לעיל אות סו ואות עא וצרף לכאן. – בזהר ח״ג נט.-: כי בענן אראה על הכפרת
(ויקרא טז ב) הה״ד וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן וגו׳ וכתיב כי ענן ה׳ על המשכן יומם. וראה זהר ח״א כו. ובספורנו ויקרא כד ג: כי אמנם כל ימי המדבר היה ענין המשכן בכל יום כענינו לדורות ביום הכפורים שנאמר כי בענן אראה על הכפרת, וזה כי בכל ימי המדבר נאמר כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו וכו׳ ולכן היה מן הראוי שיהיו מעשה הקטרת והדלקת הנרות בו הנעשות בפנים נעשים ע״י כהן גדול כמו שנעשים לדורות ביוה״כ. ראה במילואים כאן לפ׳ תצוה סי׳ ו.
3. ראה
שבת כג: שדרשו כן על הכתוב בשמות יג כב, הובא בתו״ש שם אות שב. ואולי היתה לו גירסא בגמ׳ שנדרש מכאן. ובפי׳ ר׳ מיוחס: כי ענן ה׳, מפני שהיה העמוד הענן שוכן תמיד על המשכן ביום ועמוד אש בלילה כדרך שהיה מהלך עמהם כשיצאו ממצרים שנאמר (שמות שם) וה׳ הולך לפניהם וגו׳.
4. במאור האפלה: וכבוד ה׳ מלא את המשכן, היה זה נס בענן והוא משבעה ענני כבוד, שהיה נראה להם ביום ענן ובלילה אש, ומדמים ישראל שנשרף המשכן ובבוא הבוקר ונהפך האש ענן לבן והמשכן כמו שהוא, והוא אמרו כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, אבל כבוד ה׳ שבתוך המשכן הוא ענן השכינה והוא האור הנברא המידבר עם הנביא מתוכו, ועוד היה מכלל הנסים שהענן המסיעם היה מתחיל להסתלק ממקום זה וחונה במקום אחר ונוסעים ישראל וחונים במקום שחנה בו הענן וכל זה בצו אלהי והוא אומרו על פי ה׳ יסעו וכו׳. – בצרור המור: וחזר לומר כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, להורות לנו תועלת אחר שהיה בענן זה, והוא שהיה מקיף על כל המשכן לבל יכה אותם שרב ושמש כעין סוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור עד שלא היו יודעים ומבחינים בין יום ללילה אלא מצד האש שהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל והוא אש השכינה, וזה יורה על מעלת ישראל שהיו מסתכלים באור השכינה עין בעין כאומרו (
במדבר יד, יד.) אשר עין בעין נראה אתה ה׳, כי זהו אש לילה, ועננך עומד עליהם כנגד ענן ה׳, וכן אמר בכאן כי ענן ה׳ ואש תהיה לילה בו להורות לנו שאע״פ שחטאו ישראל בעון העגל כבר חזרו לקדמותם כימי קדם, כי אחר נתינת התורה תמצא שכתב בסוף משפטים, ויכס הענן את ההר וכתיב שם ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל, ולפי שחטאו בעון העגל ונסתלקה השכינה משם, חזר עתה לומר שחזרה עטרה ליושנה ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם.
5. כעי״ז בספרי זוטא בהעלתך לג: יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה אבל עמוד האש יהא מאיר ביום, ת״ל ואש תהיה לילה בו, עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה. ובהכוה״ק בשם הגר״א: לעיני כל בית ישראל, אף שהלך לפניהם הענן ביציאתם ממצרים, לא היה אלא לשעתו עד הים, וגם לא היה לעיני כל ישראל רק לפני הנביאים שבהם, משא״כ מתפלת משה ואילך שהתפלל ונפלינו אני ועמך
(לעיל לג טז) והשיב לו הוא ית׳ נגד כל עמך אעשה וגו׳ וזהו לעיני כל ישראל ועל זה אנחנו מצפים כי עין בעין יראו.
6. באונקלוס: וחיזו אשתא הוי בליליא ביה. ובירושלמי הנדפס: ואישתא הוה מנהרא עלויה ליליא. ובירושלמי השלם בכת״י: ואשתא תיהוי בליליא ביה. אין מוסיפים המלה: וחיזו שבאונק׳, ולא המלה: ועמודא שביונתן. ועל הגליון בכת״י: הוות מנהרה עלוי כל ליליה. אלה ארבעה התרגומים לבד מהירושלמי השלם באו לפרש המלים ואש תהי׳ לילה בו, שהלשון כאלו מסורס והול״ל: ולילה תהי׳ אש בו, לכן פירשו והוסיפו מלים בראש וכן כאלו כתוב בלילה. רק הירושלמי השלם מתרגם באופן מילולי כמ״ש במק״א שכן דרכו בהרבה מקומות במקום שהאונקלוס מתרגם בדרך ביאור וזה סימן מובהק שיש בו חומר הקדום לאונקלוס.
7. כעי״ז בתו״כ אמור פרשתא יג: העדות, עדות לכל באי העולם שהשכינה בישראל, וכי צריכים לנר והלא כל ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר לא צרכו לנר שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן ואש תהיה לילה בו וכו׳. וראה
שבת כב: ותוד״ה וכי, ולהלן אות פה מברייתא דמלאכת המשכן. ובהערות רמא״ש שם שהדרש הוא מלשון ״בית״ ששינה הכתוב ולא אמר לעיני בני ישראל. ויש להוסיף שדורש גם בכל מסעיהם לא על המסעות אלא בכל מקום שהיו פונים. וראה רש״י ואע״ז כאן. ובפי׳ ר׳ מיוחס: בכל מסעיהם, בכל מקומות שנסעו וחנו כן היה ולא שנה את סדרו לפיכך לא היו נוסעים אלא ברשותו. וראה תו״ש בשלח אות רצז, ובמילואים חט״ז סי׳ י״ב לענין עירוב.
8. ראה לעיל אות פד ותוס׳
שבת כב: ובמדרש פטירת אהרן באו״מ עמ׳ 15: וכיון שנסתלקו ענני כבוד, ראו ישראל שנולדו במדבר החמה והלבנה ברקיע ורצו להשתחוות להם, לפי שמעולם לא ראו ולא ידעו חמה ולבנה, לפי שכל ימיהם במדבר לא היה להם לא שמש ולא לבנה כי אם ענני כבוד, שנאמר כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, נמצא כי הענן מקיף אותם כל ימי היותם במדבר וכו׳. ובמדרש אגדה: כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היו צריכים לאור החמה ולא לאור הלבנה אלא כל זמן שהיו רואין את הענן מאדים יודעים שהחמה שקעה, מלבין יודעים שהחמה זורחת וכן לעתיד לבוא לא יהיו צריכים לא לאור החמה ולא לאור הלבנה שנאמר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו׳ ואומר
(זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה׳ וגו׳ יתברך שם האלהים שדבריו באש ותורתו באש ועמוד אש מנהיג את עמו ישראל, כן ברחמיו וחסדיו ינחלנו עלמות ויביא גואלנו בקרוב ובעגלא אמן. וכעי״ז בלק״ט ומסיים: ועל אותו הדור הוא אומר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון
(משלי לא כה), אמרו רבותינו ז״ל כל מתן שכרם של צדיקים מתוקן הוא לעתיד לבוא לפיכך ותשחק ליום אחרון. ובכת״י ב״מ לא׳ מהראשונים עה״ת: כי ענן ה׳ על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, היה לא נאמר אלא תהיה, לעתיד לבוא, וראה והבן כי לעיל כתיב הכל לשון עבר, מלא את המשכן, שכן עליו הענן, ובסוף אמר תהיה, כי לעתיד יהיה בהוייה והעמדה וקיום, כי הולך לפניכם ה׳ ומאספכם אלהי ישראל. וברב״ח: ודרשו רז״ל אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו
(תהלים פה ט) אמר הקב״ה בעולם הזה השריתי שכינתי ביניכם בבהמ״ק ובשביל עונותיכם נסתלקה מכם, אבל לעתיד לבא אינה זזה מכם שנאמר
(ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והייתי לכם לאלהים ע״כ (ראה לעיל אות ע). ובפי׳ רבינו בחיי סוף ויקהל: ודע כי הספור בענין המשכן וכליו והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אע״פ שאין בהמ״ק קיים, מצוה גדולה היא עד שמים יגיע שכרה ותורה היא וללמוד אנו צריכין. וכן הזכירו רז״ל בענין הקרבנות כי כל המתעסק בלמוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמן, הוא שאמרו כל העוסק בפרשת עולה כאלו הקריב עולה, בפרשת חטאת כאלו הקריב חטאת וכן כלם, הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאלו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח, וה״ה בספור עניני המשכן והמקדש, שיש לנו זכות עצומה ועקב רב, כאשר נהגה בהם, ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, עאכ״ו אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם, והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה
(תהלים מח יג) סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון, ובזכות הסבוב וההקיף בנגלה ובנסתר ישיב שכינתו לתוכו שנאמר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, ע״כ. ובמדרש הגדול כאן מסיים: יקרב קץ גאולתינו ויעלינו בקרוב לארצנו ויבנה בית קדשנו ותפארתנו ויקיים בנו והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים נאם א״א מקבץ נדחי ישראל
(ישעיה נו). כן יאמר בעל הרחמים.
9. בפי׳ מהרז״ו: הי׳ כותב עליו, פי׳ השי״ת כותב עליו על משה שעשה בשלימות כרצון השי״ת, עד שהעיד השי״ת על כל דבר כאשר צוה ה׳ כן עשה, שגרם לו שיכתוב עליו ה׳, ולא יתכן לפרש כמו במשל, שמשה כתב על המנורה ועל הארון אות אחת שלא נצטוה, ואיך יכתוב שקר, שלא מצינו שצוה שיכתוב כן ע״כ, וילה״ר לפי׳ מלשון התנחומא פקודי סי׳ יא מובא לעיל אות לה: אמר הקב״ה, הואיל והרהרתם אחריו, הריני כותב שמו על כל דבר ודבר שאני צויתי אותו, לכך כתיב כאשר צוה ה׳ את משה בכל פעם ופעם. ע״כ. וביפ״ת האריך וסיים: ועוד כיון דבמשה קמשתעי לא הל״ל אלא כאשר צוה י״י אותו, אלא דקרא לישנא דמשה קאמר, שכתב כאשר צוה י״י את משה, וטעם כתיבתו לומר כי לא היה עושה לתכלית השגת כבודו המחולל בין לצני הדור ועתה נודע כחו בהקמת המשכן כדלעיל בפ׳ הקודמת, או לתכלית שתשרה שם תחלה השכינה וידבר עמו, כמ״ש ונועדתי לך שם ודברתי וגו׳, אלא תכליתו לקיים מצות י״י לבד, מאהבת י״י, ואינו רחוק שנאמר שלא היה כותב ממש אלא הכוונה שמשמחתו וזריזותו היה מתפרסם שלא היה מתכוין רק לקיים מצות י״י וכאלו היה כותב כן בהדיא, ובעיקר מה שנתקשו לפרש בלשון המדרש: על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו, מצאתי בלקח טוב ריש ויקרא וז״ל: כך כיון שעשה משה את המשכן על כל מעשה ומעשה ״אמר״ כאשר צוה ה׳ את משה, ע״כ. ומבואר שגורס במקום ״כתב״ – ״אמר״. וי״ל כמ״ש היפ״ת, ואפילו להגירסא שלנו כתב, יש לפרש אמר. ומצינו כן גם בהלכה
בכתובות פג. במשנה הכותב לאשתו ובגמ׳ שם נו: וקיי״ל מאי כותב אומר, וכן שם קב: מאי כותבין אומרים וקרי ליה לאמירה כתיבה. (וראה מ״ש בתו״ש בשלח פי״ח אות לו. לענין כתיבה כדיבור) ולהנ״ל י״ל שהלקח טוב גורס, או מפרש לשון המדרש כותב – היינו אומר, ולפ״ז הדברים כפשוטם. ובמדרש הגדול מביא דברי המדרש ויק״ר ומוסיף פי׳ וז״ל: כך משה רבינו כשהשלים כל עבודת המשכן וכתב על כל פרשה כאשר צוה ה׳ את משה, נגלה הקב״ה והשרה שכינתו בו וראה וערב לו, כענין שנאמר וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים
(מלאכי ג, ד) אמר כל הכבוד הזה עשה לי בן עמרם והוא בחוץ. המדרש הגדול מוסיף ביאור: על לשון מדרש ויק״ר ״והיה כותב עליו״ שלא נטעה לפרש שכתב על הכלים כמו אצל מלך בו״ד וכמ״ש הרז״ו, לכן הוסיף ביאור: וכתב על כל פרשה ופרשה, וכמו שפירשו היפ״ת והרז״ו שקאי על השי״ת, והיינו שאחרי העשי׳ נאמרה לו פרשה זו וכמ״ד מגלה מגלה ניתנה, והקב״ה אומר ומשה כותב, ונאמר לו על כל פרשה ופרשה כאשר צוה ה׳ את משה. והדרש של המשל ונמשל הוא רק על סוף הדברים, כמו שבמשל אמר [המלך] כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפנים, כן אצל המשכן: אמר הקב״ה כל הכבוד הזה עשה לי משה שתחת ידו נעשו כל הכלים והוא הקים את המשכן והתורה מעידה עליו שעשה הכל לשם שמים, כאשר צוה ה׳ את משה ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפנים, ע״כ. והדברים מבוארים ומובנים יפה. וראה במילואים כאן, (מאמר הנ״ל אות פו נשמט ממקומו לעיל אות סג).
10. פסיקתא דר״כ דף ז. וש״נ. במאמר זה מסיים ר׳ דוד אלעדני ספרו מדרש הגדול לספר שמות. בכת״י מדרש החפץ: השלמתי ספר הברית שתחלתו ואלה שמות בעזרת אלהים חיים מגביה שחקים ומוריד ארץ לתהומות״ חפצי שבח לשמו הגדול והקדוש דגול באלפי רבבה מגלה סתומות״ אשאל ממנו יסייעני על מעשה רצונו ויגלה לי סודות נעלמות״ אני זכריה הרופא אסבר לשמו רוממות ותעצומות אמן כן יאמר רחום וחנון. בלקח טוב: נשלם ספר שמות, רוממות ותעצומות, לצר עולמות. ובמדרש אגדה: יתברך שם האלהים שדבריו באש, ותורתו באש, ועמוד אש מנהיג את עמו ישראל, כן ברחמיו ובחסדיו ינחלנו עולמות, ויביא גואלנו בקרוב ובעגלא אמן. רמב״ן סוף ספר שמות: והנה נשלם ספר הגאולה אשר ה׳ אלהי ישראל בא בו. לפני ישראל עם קרובו. הושיעו מיד שונאו וגאלו מיד אויבו. וברוך ה׳ החפץ שלום עבדו. אשר עד הנה עזרו לבא. המחדש נעוריו בשיבו, המשביע בתורתו רעבו. וינקהו דבש וחלבו, כי הכין כל לבבו, ולשמו יברך בקרו וערבו. ברוך שאכלנו משלו וחיינו בטובו. מדרש ר׳ דוד הנגיד סוף פרשת פקודי: והוא ית׳ למען שמו ולמען תורתו ולמען משה עבדו ולמען נביאיו וחוזיו יקרב זאת במהרה בימינו ובימיכם ויאיר מאורו עלינו וישרה שכינתו בינינו, כמו שכתוב: ״קומי אורי כי בא אורך״, ויבנה בית קדשינו ותפארתנו ויקבץ נדחינו ונפוצותינו ויקיים מה שהבטיח ה׳ ית׳ לאמר: ״בונה ירושלים ה׳ ״ ויקבל מאתנו תפלותנו ויחזיר שבויינו ויקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ ויביאנו לירושלים עיר הקדש כשהיא בנויה על תלה ויקיים דברו יתע׳: ״ושבתם אלי ושמרתם מצותי ועשיתם אותם״ ועוד יקיים: ״אם יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם והביאותים אל המקום אשר בחרתי לשכן את שמי שם״. אמן נצח סלה וכן יהי רצון ונאמר אמן בילא״ו. מושב זקנים סוף ספר שמות: ונשלם ספר ואלה שמות. צור ינהגנו עלמות. י״י לי לעזרה. להתחיל ולסיים ספר ויקרא.