1. לעיל פכ״ט אות קל. דרק הקטר חלבי התמיד והאיברים היו אחרי הקטרת הקטרת, ועי׳ להלן אות יד.

2. בירושלמי יומא פ״ב ה״א: רשב״ל אמר דבר תורה הוא (לחלק ההטבה שהרי כתיב) בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה מה עבד לה ר׳ יוחנן עובר להטיב ומקטיר (כלומר אי מהאי טעמא דהכתוב ה״א דה״ק קרא כשעובר הוא להטיב מטיב את כולן והדר מקטיר ולא שמעינן בהדיא דבהקטרת הוא מפסיק, אלא טעמא הוי משום כדי לעשות פומבי לדבר, פנ״מ), וע״ש במפרשים. – בתוספתא מנחות פ״ז ה״ב ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה ה׳ (שמות מ) היכן צוהו בבקר [בבקר] בהטיבו את הנרות יקטירנה. – ובמיוחס: בבקר בבקר בכל בקר ובקר כמו וילקטו אותו בבקר בבקר [וכ״ה בספורנו שמות טז, כא: כדברה אליו יום יום], זהו פשוטו, ומדרש משנה מלמד שמטיב וחוזר ומטיב תחלה חמש ואח״כ שנים אחר דם התמיד, וכן משמע בבקר ייטיב ועוד בבקר יחזיר ויטיב וכו׳, ע״כ.

3. עי׳ ר״ח ותו״י. בתו״כ פ׳ צו פ״א פ״ב ה״ח (המשך מלעיל פכ״ט אות קלא): נאמר בעצים בבקר בבקר ונאמר בקטרת בבקר בבקר איני יודע מי מקדים את מי, מי מכשיר את מי, עצים מכשירים הקטרת הם יקדימו הקטרת, ע״כ. ובפי׳ הר״ש שם: ובפרק אמר להם הממונה פריך והא אמרת שני גזרי עצים למערכה גדולה עביד להו ובהנהו לא מקטרי קטרת אלא יש לה מערכה אחרת בפ״ע ומשני א״ר ירמיה שום עצים אע״ג דהני לאו לקטרת אזלי שמם עצים ועצים מכשירי קטרת הם, ע״כ. ועי׳ בק״א ותוספות העזרה.

4. פסחים נט. שיטת אבא שאול בתוספתא יומא פ״א הי״א הובא בשם ר״ש איש המצפה וכ״ה בירושלמי יומא פ״ב ה״ב. ובתו״כ פ׳ צו פ״א פ״ב ה״ט נאמר בקטרת בבקר בבוקר ונאמר בנרות בבקר בבוקר, איני יודע איזה יקדים, כשהוא אמר בהטיבו את הנרות יקטירנה, סמכו עניין לקטורת, אף הם יקדימו את הקטורת, ע״כ. ובפי׳ הר״ש שם: ובפ׳ א״ל הממונה קאמר אמר קרא בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה וא״ת א״כ הוי ליה למימר איזה דבר יקדים גיזרים או נרות מאחר שהנרות קודמים לקטרת, וי״ל משום דעיקר קרא דבבקר בבקר בקטרת מיירי דכתיב והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, מיהו הכא קיצרה הברייתא, ע״כ. ראה לעיל פכ״ט אות קיח, קל. – בתשובת הרשב״א ח״א סי׳ עט: ודקא קשיא לך הפסקה בשל ערב מנא להו, מכיון דכתב רחמנא בשל שחר בבקר בבקר דמינה דרשינן לשני בקרים, וכתיב בהטיבו את הנרות דמינה דרשינן בעידן הטבה נהי מקטיר והיינו באמצע איגלי מילתא ומאי דכתב נמי בשל בין הערבים ובהעלות אהרן את הנרות היינו בעידן העלאה לומר שיהא מקטיר ממש בעידן העלאה דהיינו באמצע כשל שחר וגילוי מילתא בעלמא הוא, ע״כ, וע״ש דיש חולקין שלא היה הפסקה כלל בערב, וראה להלן אות יח. – ובהעלות אהרן את הנרות. ראה רש״י ואע״ז כאן, ובלק״ט: זה הדליקה, וכה״א ותעל משאת העיר השמימה (שופטים כ, מ). ראה לעיל פכ״ז אות צח.

5. רש״י הנ״ל מוסיף לפרש תי׳ הגמ׳ שלא סיימו מה ראיה לקטרת מקרא ובהעלות אהרן וגו׳. ובמדרש הגדול כאן: ובהעלת אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, ואם לא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערבים אפילו היו מזידין, ואין מחנכין את המזבח תחלה אלא בקטרת ובין הערבים, ע״כ. וראה מ״ש ר״א בן הרמב״ם בשו״ת ברכת אברהם סי׳ ט, ותוספתא מנחות פ״ז ה״ב ובתוספתא כפשוטה שם ולעיל פכ״ה אות קמד. – ובמלאכת שלמה מנחות פ״ד מ״ד מביא בשם ספר לקח טוב (נגארא) פ׳ תצוה: ונראה לסמוך דין זה לפי שחזר ואמר ובהעלות אהרן וכו׳ בין הערבים יקטירנה מאי יקטירנה כיון שאמר בראש הפסוק והקטיר ואמר בבקר בבקר בהטיבו את הנרות ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים, אלא בא הכתוב לומר לך שכל א׳ מצוה בפני עצמה ואינם מעכבים זו את זו שאם לא הקטירו בבקר בין הערבים יקטירנו כו׳ עכ״ל. וכעי״ז בחומת אנך בשם הרב הגדול מהר״מ חביב ז״ל בדרשותיו בכת״י עפ״מ שכ׳ הרמב״ן דקטרת בקר וערב הם ב׳ מצות וכן שני התמידין הם שני מצות דלא כהרמב״ם ז״ל שמנאה למצוה אחת ע״ש בס׳ המצות בהשגות הרמב״ן ז״ל על הרמב״ם ז״ל ואפשר לרמוז לדעת הרמב״ן ז״ל דלכן הקדים הכתוב קטרת הבקר אע״ג דהוא מאוחר לומר דקטורת הבקר לחוד הוא מצוה בפני עצמה, ונסמכה פרשת קטרת לפרשת תמידין ללמד דכשם דהקטרת הם ב׳ מצות כמו כן התמידין הן שתי מצות, ע״כ. ובהתוה״מ כאן מפרש בסגנון אחר וז״ל: והקטיר, מדבר בעת החינוך, שהלכה היא שיחנך מזבח הזהב בקטרת של בין הערבים בעת הדלקת הנרות, ואמר (להלן מ׳ כד–כז) וישם את המנורה ויעל הנרות וישם את מזבח הזהב ויקטר עליו קטרת, שהמשכן הוקם ביום, ובין הערבים חנכו את המנורה בנרות ואת המזבח בקטרת כמ״ש במנחות (דף נ), וכן אמר פה והקטיר עליו אהרן קטרת סמים, ר״ל בין הערבים יחנכנו בקטרת, כי משה עמד במקום אהרן וע״ז בא אתנחתא, ומאז בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וזה יהיה קטרת תמיד, ע״כ.