×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וַיֹּאמְרוּ֮ אֶל⁠־מֹשֶׁה֒ הֲֽמִבְּלִ֤יא אֵין⁠־קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה⁠־זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃
They said to Moshe, "Was it for want of1 graves in Egypt that you took us to die in the wilderness? What is this that you have done to us,⁠2 to bring us out from Egypt?!
1. for want of | הֲמִבְּלִי אֵין – In Hebrew there is a double negative, perhaps for emphasis. See Rashbam and R"Y Bekhor Shor that such linguistic doubling is the "way of the text", and compare Bemidbar 12:2 and Vayikra 26:44.
2. What is this that you have done to us | מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ – Note how the Israelites' words echo those of the Egyptians in verse 5, but while the Egyptians blame themselves the Israelites blame Moshe.
א. הֲֽמִבְּלִ֤י =א⁠(ס),ב,ש1,ק3,ו (בחטף פתח וגעיה)
• ש=הֲמִבְּלִ֤י (אין געיה)
• ל!=הַֽמִבְּלִ֤י (חסרות נקודות החטף בה״א הַתֵּמַהּ)
• דפוסים=הֲמִבְּלִ֤י (חטף פתח ואין געיה)
• הערת ברויאר
תורה שלמהמכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרשב״יתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בתורה תמימהעודהכל
[סט] 1ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים, מאחר שנתנו שאור בעיסה באו אל משה ואמרו לו, הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים. (מכילתא)
[ע] 2המבלי אין קברים במצרים וגו׳, א״ר יהודה, עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב״ה, שנים בים ושנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחת בעגל ואחת במדבר פארן. שנים בים: אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה, דכתיב המבלי אין קברים במצרים. (ערכין טו.)
[עא] 3לקחתנו למות במדבר, לעולם אל יפתח אדם את פיו לשטן, שמא יגרום חטא ויתקיימו בו אמריו לרעה. כו׳ דור המדבר אמרו לקחתנו למות במדבר, וכך נגזר עליהם, שנא׳ (במדבר י״ד:ל״ה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו כו׳. (מדרש)
1. בלקח טוב: ״לאחר שצעקו אל ה׳ הלכו ואמרו לו למשה כו׳⁠ ⁠⁠״. וכ״כ בזי״ר, שתקנו הדבר בתפלה. וברמב״ן כאן מפרש דברי המכילתא: ״מאחר שנתנו שאור בעיסה, באו להם אצל משה, אמרו לו: ׳הלא זה הדבר אשר דברנו אליך׳ וגו׳, ושאור שבעיסה הוא היצר הרע. והיה דעתם לומר כי מתחלה צעקו אל ה׳ לתת בלב פרעה לשוב מאחריהם, וכאשר ראו שלא היה חוזר אבל היה נוסע וקרב אליהם, אז אמרו לא נתקבלה תפלתנו, ונכנסה בלבם מחשבה רעה להרהר אחרי משה כאשר בתחלה״. ובלק״ט: ״כשם שמתו אחינו במצרים בשלשת ימי אפלה, למה לא מתנו שם, אלא לקחתנו למות במדבר להיות נבלותינו לחורב ביום ולקרח בלילה״. עו״ש ברמב״ן פ״י: ״ויצעקו בני ישראל אל ה׳ ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים, איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה׳ להושיעם יבעטו בישועה אשר עשה להם שם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, אבל הנכון שנפרש שהם כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כלם; אמר כי הכת האחת צועקת אל ה׳, והאחרת מכחשת בנביאו ואינה בוחרת בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, ועל זאת כתיב (תהלים קו ז): וימרו על ים בים סוף״. ויש להעיר שכן מבואר בת״י כאן: ״ואמרו רשיעי דרא למשה כו׳⁠ ⁠⁠״.
בדרשת אבן שועיב: ״כת אחרת שהיו מסופקים במשה ובנביאותו״. וכ״ה ברמב״ן: ״ואפשר עוד לומר כי היו העם מאמינים בה׳ ומתפללים אליו להצילם, אבל במשה נכנס ספק בלבם פן יוציאם למשול עליהם, ואע״פ שראו האותות והמופתים, חשבו שעשה אותם בדרך חכמה, או שהשם הביא עליהם המכות ברשעת הגוים, כי אלו חפץ השם ביציאתם לא היו פרעה רודף אחריהם״. וראה להלן אות קב.
המבלי אין - כפל המלים לשון צחות. אבן עזרא כאן ובמדבר יב ב, ויקרא כו מד. רמב״ן שמות כב כב, בראשית יז יח.
2. במשנת רבי אליעזר פ״ט (דף קעה), ואבות דרב נתן נוסח ב׳ (עח), ושמו״ר כא ז, להלן פסוק טו, לקח טוב במדבר (עמ׳ קז:), מדרש אגדה שלח (יד כב). וראה רש״י דברים א, ומדרש אגדה שם. וזח״ג (קסו.).
3. מובא במנורת המאור לר״י אלנקוה (ח״ד, רכט). ועי׳ ברכות (יט.).
וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם? – מֵאַחַר שֶׁנָּתְנוּ שְׂאוֹר בָּעִסָּה, בָּאוּ לָהֶן אֶל מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ: ״הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם?⁠״ (שמות י״ד:י״ב) וְכִי מָה אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא י״י עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט!⁠״ (שמות ה:כ׳-כ״א) הָיִינוּ מִצְטַעֲרִים עַל שִׁעְבּוּד מִצְרָיִם, מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה קָשָׁה לָנוּ מִשִּׁעְבּוּדֵנוּ בְּמִצְרַיִם. הָיִינוּ מִצְטַעֲרִים עַל מִיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, מִיתָתֵנוּ בַּמִּדְבָּר קָשָׁה לָנוּ מִמִּיתַת אַחֵינוּ בָּאֲפֵלָה, שֶׁאַחֵינוּ נִסְפְּדוּ וְנִקְבְּרוּ, וַאֲנַחְנוּ, תִּהְיֶה נִבְלָתֵנוּ מֻשְׁלֶכֶת לְַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלַּיְלָה!
"And they said to Moses: Is it for lack of graves in Egypt that you have taken us to die in the desert!⁠" After they had placed "leavening in the dough" (i.e., after the evil inclination began to overcome them), they came to Moses and said (Ibid. 12) "Is not this the thing that we spoke to you in Egypt?⁠" Now what did Israel say to Moses in Egypt? — (Ibid. 5:19-21) "And they met Moses and Aaron … and they said to them: May the Lord reveal Himself to you and judge, etc.⁠" We were aggrieved over the subjugation of Egypt. The death of our brothers in the (plague of) darkness was more grievous to us than our subjugation to Egypt. We were aggrieved over the death of our brothers in the darkness. "Our death in the desert" is more grievous to us than the death of our brothers in the darkness. For our brothers (who died in the darkness) were mourned and buried, whereas for us — our corpses will be cast to the heat of day and to the cold of night!
״ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר״ משנתנו שאר בעיסה הלכו להן אצל משה
אמרו לו למשה ״הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים״ מה אמרו לו למשה במצרים?
הרי הוא אומר ״ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם״ (שמות ה, כ)
אמרו לו: היינו מצטערין על שיעבודינו במצרים? מיתתנו במדבר קשה לנו יתיר משיעבודנו במצרים!
היינו מצטערין על מיתת אחינו באפילה? מיתה שאנחנו מתים במדבר קשה לנו יתר ממיתת אחינו באפילה
שאחינו נספדין ונקברין, אבל אנו - תהא נבלתינו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה!
וַאֲמַרוּ לְמֹשֶׁה הֲמִדְּלֵית קַבְרִין בְּמִצְרַיִם דְּבַרְתַּנָא לִמְמָת בְּמַדְבְּרָא מָא דָא עֲבַדְתְּ לַנָא לְאַפָּקוּתַנָא מִמִּצְרָיִם.
They said to Moshe, “Is it because there are no graves in Egypt that you took us out to die in the wilderness? What have you done to us, bringing us out of Egypt?

וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם
וַאֲמַרוּ לְמֹשֶׁה הֲמִדְּלֵית קַבְרִין בְּמִצְרַיִם דְּבַרְתַּנָא לִמְמָת בְּמַדְבְּרָא מָא דָא עֲבַדְתְּ לַנָא לְאַפָּקוּתַנָא מִמִּצְרָיִם
הַמִבְּלִי אֵין מתורגם בהשמטת הכפל
על כפל לשון ״הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם״ [ולא: הֲמִבְּלִי קברים במצרים? או: הֲמֵאֵין קברים במצרים?] כתב ראב״ע1:
מצאנו בלשון הקודש מלות שהם מענין אחד, שניהם נחברים והאחד יספיק. והנה זאת ״המבלי אין קברים?⁠״ כמו ״הרק אך במשה?⁠״ .
והנה בשאר מקומות אונקלוס שומר על כפל הלשון ומתרגם את שתי התיבות, השווה:
הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה׳ (במדבר יב ב) הַלְחוֹד בְּרַם עִם מֹשֶׁה מַלֵּיל ה׳
וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם (במדבר ו ט) וַאֲרֵי יְמוּת מִיתָא עֲלוֹהִי בִּתְכֵּיף שָׁלוּ
וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם (ויקרא כו מד) וְאַף בְּרַם דָּא
ואם כן מדוע בפסוקנו תרגם את שתי התיבות ״הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם״ – ״הֲמִדְּלֵית קַבְרִין בְּמִצְרָיִם״ במלה אחת? כי למרות שמירתו על כפל לשון, כאן לא יכול היה לעשות כן הואיל והמלים בְּלִי ואֵין מתורגמות שתיהן לֵית, השווה: ״מִבְּלִי יְכֹלֶת ה׳⁠ ⁠⁠״ (דברים ט כח) ״מִדְּלֵית יוּכְלָא דַּה׳⁠ ⁠⁠״, ״וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם״ (שמות יז א) ״וְלֵית מַיָּא לְמִשְׁתֵּי עַמָּא״. לכן שלא לכפול התיבה תרגם ״הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים״ – ״הֲמִדְּלֵית קַבְרִין״, במלה אחת.⁠2 וראה להלן ״נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה״ (שמות לד ז) דרך נוספת למניעת כפל לשון.
תרגום שאלות רטוריות
ב. דרכו של אונקלוס להפוך שאלה רטורית למשפט חיווי כמבואר בפסוק ״הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט משפט?!⁠״ (בראשית יח כה) – ״דַּיָּין כָּל אַרְעָא בְּרַם יַעֲבֵיד דִּינָא!⁠״ (שופט כל הארץ אמנם יעשה משפט!). אבל מכיוון שבפסוקנו שתי שאלות רצופות (המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר? מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים?), תרגם את שתי התמיהות כלשונן. בטעם הדבר עיין ״הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד?⁠״ (בראשית יז יז).
1. וכן העיר ראב״ע לפסוקים נוספים: ״ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם (ויקרא כו מד) – לשון צחות, והאחד יספיק״. ״וכי ימות מת עליו בפתע פתאם (במדבר ו ט) – שניהם קרובים בטעם. וכן אַדְמַת עָפָר (דניאל יב ב)״. ״הרק אך במשה דבר ה׳ (במדבר יב ב) – האחד יספיק״. הערות דומות גם ברמב״ן לבמ׳ יב ד: ״בְּפֶתַע פִּתְאֹם (במדבר ו ט), כפולי הטעם להפלגה. כמו כִּמְעַט קָט (יחזקאל טז מז), הַרְבֵּה מְאֹד (בראשית טו א), וכן בִּמְאֹד מְאֹד (בראשית יז ב) וכיוצא בהם״.
2. גם ״בִּלְעָדַי רַק אשר אכלו הנערים״ (בראשית יד כד) תרגם בתיבה אחת: ״בַּר מִדַּאֲכַלוּ עוּלֵימַיָּא״. מסוג זה גם ״עתה הפעם יִלָּוֶה אישי אלי״ (בראשית כט לד) ״הָדָא זִמְנָא״ (זאת הפעם). וראה גם חילופי הנוסחים לפסוק ״הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד״ (בראשית יח יג) ״הַבְּקוּשְׁטָא אוֹלֵיד״ או ״הֲבְּרַם בְּקוּשְׁטָא אוֹלֵיד״.
ואמרין למשה הא מן אבל⁠(ו){י} דליתב קברין במצרים דברתג יתן למקטלה יתן במדבראד מה היא דא דעבדתה לנא למפקה יתןו מן מצרים.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״בלוי ... קברין״) נוסח אחר: ״לא הוי לן קב׳⁠ ⁠⁠״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״הא מן בל⁠(ו){י} דלית״) גם נוסח חילופי: ״המדלית״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דברת״) גם נוסח חילופי: ״למיתי׳⁠ ⁠⁠״.
ד. בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״דצפון״.
ה. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מה היא דא דעבדת״) גם נוסח חילופי: ״מה דעבדת״.
ו. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״יתן״) גם נוסח חילופי: ״יתהון״.
ואמרו רשיעי דרא למשה המן בגלל דלא הות לנא בית קבורתא במצרים דברתנא לממת במדברא מה דא עבדתא לנא להנפוקתנא ממצרים.
But the wicked generation said to Mosheh, Because there were no places of burial for us in Mizraim, hast you led us forth to die in the wilderness? What hast you done to us, in bringing us out of Mizraim?
ויאמרו רשעי הדור למשה האם מפני שלא היה לנו בית הקברות במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים.
וקאלו למוסי אמן עדם אלקבור במצר אכ֗ד֗תנא לנמות פי אלבר מא ד֗א צנעת בנא אד֗ אכ֗רג֗תא מן מצר.
ואמרו למשה: האם בגלל העדר הקברים במצרים לקחת אותנו שנמות במדבר, מה זה עשית בנו שהוצאת אותנו ממצרים.
המבלי אין קברים – וכי מחמת חסרון שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם, שיפורפלאנצא דנון פושש.⁠א
א. כן בכ״י ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לייפציג 1 המלים הלועזיות מטושטשות.
המבלי אין קברים WERE THERE NO GRAVES – was it on account of lack of graves in Egypt במצרים in which to be buried that you brought us out לקחתנו from there? Old French: si pour faillance de non fossés.
ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים1לאחר שצעקו אל ה׳ הלכו ואמרו לו למשה, המבלי אין קברים במצרים, כשם שמתו אחינו במצרים בשלשת ימי אפלה, למה לא מתנו שם, אלא לקחתנו למות במדבר, להיות נבלותנו לחורב ביום ולקרח בלילה.
1. לאחר שצעקו. עיין מכילתא וגי׳ מאחר שנתנו שאור בעיסה ופי׳ בז״ר אחרי שתקנו הדבר בתפלה כפירושו של רבינו וע׳ במדות סופרים להרה״ג מהרא״ה ווייס.
ויאמרו אל משה – לאחר שנתנו שאור בעיסה באו ואמרו למשה:
המבלי אין קברים במצרים – להקבר פגרינו שם, כמו שנקברו אחינו בשלשת ימי אפילה מיתה הוגנת שנקברו ונספדו, ואנו לקחתנו בדברי הבטחות:
למות במדבר – מיתה מגונה להיות נבלתינו מושלכת לחורב ביום וקרח בלילה:
מה זאת עשית לנו – להוציאנו ממצרים, ועכשו אנו מסורים בידם:
המבלי אין – כפל לשון.
למות במדבר – אשר אין {לחם}⁠א ואין מים, ואפילו אין רודף אחרינו – נמות ברעב.
א. הושלם בדפוס ראשון. לפי עדות רוזין, נשאר כאן מקום חלק בכ״י ברסלאו.
המבלי אין WAS IT FOR A WANT OF GRAVES: [The two negatives, המבלי and אין, are an example of] linguistic doubling.⁠1
למות במדבר [YOU BROUGHT US OUT [TO DIE IN THE WILDERNESS]: where "there is no bread and no water,⁠"2 and even if no one were chasing after us we would die of starvation.⁠3
1. כפל לשון. In other words the double negative, when one would clearly suffice, is acceptable biblical style.
So also Ibn Ezra and R. Joseph Bekhor Shor. On the phrase כפל לשון in Rashbam, see Rosin, RSBM, p. 143.
2. A quotation from Num. 21:5, another complaint of the Israelites about desert conditions.
3. As Rashbam writes above ad 14:8, the Israelites in the desert had no fears at all until the Egyptians appeared. But after that, Rashbam says that the Israelites started complaining about other things, too, such as the desert conditions, problems unrelated to the military concerns. Perhaps that is also the meaning of the phrase here in the Mekhilta (ibid., 3, p. 209) that these complaints about the desert conditions began, "מאחר שנתנו שאור בעיסה – once the leaven was put into the dough,⁠" i.e. after excitement was stirred up.
המבלי אין – שנים לאוין, ויספיק האחד, רק הוא דבר צחות בלשון. וכן: הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳).
ויאמרו – מצאנו בלשון הקדש מלות טעם שהם מענין אחד, שניהם נחברים, והאחד יספיק. והלא זאת מלת: המבלי אין קברים – כמו מלת: הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳).
להוציאנו – קמוץ בקמץ גדול תחת קמץ קטן,⁠1 כמו: אמרתא אין רואני (ישעיהו מ״ז:י׳).
1. כלומר: צירה.
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 827, וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י פריס 176, 177, ברסלאו 53: ואמר.
AND THEY SAID. We find that the holy tongue employs two words with one meaning back to back when one would suffice. Now the phrase ha-mibbeli en kevarim (because there were no graves)⁠1 is similar to ha-rak akh be-mosheh (only with Moses?) (Num. 12:2).⁠2
TO BRING US FORTH. Le-hotzi'anu (to bring us forth) is vocalized with a long kamatz in place of a tzere.⁠3 It is similar to ro'ani (seeth me)⁠4 in Thou hast said:⁠5 None seeth me (Is. 47:10).
1. Literally, because there are no graves, for bli and en mean the same thing.
2. Literally, only only with Moses? For rak and akh mean the same thing.
3. Literally, a short kamatz. According to the rules of Hebrew grammar the word should be le-hotzi'eni. Compare, hotzi'eni (Ps. 25:17); ve-hotzie'ni (I Kings 22:34).
4. Wherein a long kamatz has been substituted for a tzere. The word should have read, ro'eni. Compare, ro'enu (Is. 29:15).
5. This is how Scripture reads. Ibn Ezra has: And I say. He probably quoted from memory and erred.
המבלי אין – כך דרך הפסוק לכפול לשונו, כמו ואף גם זאת (ויקרא כ״ו:מ״ד).
המבלי אין – WAS IT FOR THE WANT OF – This is the way of the text to double its language, like “and even also this” (Vayikra 26:44).
ויאמרו אל משה – קצתם לא כולם. וכדוגמת זה ראוי לומר אין אדם נתפש על צערו1. ואמרו החכמים ז״ל כי דתן ואבירם היו האומרים2, וזו השערה על {יסוד} ההצעה האומרת כל שאתה יכול לתלות ברשעים תלה3.
1. טז. כלשון הזה כתב הרמב״ם במורה נבוכים (ג:כג), וכן מצינו בילקוט שמעוני לאיוב (רמז תתקכ), והשוה מסכת בבא בתרא (טז:) שלפנינו הגירסא שם: ׳אין אדם נתפס בשעת צערו׳, ואמנם בכתה״י הגירסא כלשון רבנו, ע״ש בדקדוקי סופרים, וכבר העיר בזה ר״ש אברמסון במאמרו בס׳ ׳מנחה ליהודה׳ (ירושלים תש״י, עמ׳ 20), עיי״ש מקורות נוספים.
מגמת רבנו כאן ברורה, למעט ככל האפשר את האשמה במה שהתלוננו כאן בני ישראל, והיא מתאימה בייחוד לתפיסתו שדור יוצאי מצרים היו הדור היחיד ברום המעלה הראויים להיקרא ׳צבא ה׳⁠ ⁠׳, השוה מש״כ בפירושו לפר׳ בראשית (ב:א) ולהלן (טו:כד), ומשם בארה.
2. יז. לא מצאתי כן בפירוש, אבל אמרו במכילתא כי ׳הלא זה הדבר אשר דברנו וג׳⁠ ⁠׳ מרמז אל ׳ויפגעו את משה ואת אהרן וג׳⁠ ⁠׳ (לעיל ה:כ) וכבר רמזו בנדרים (סד: והובא בפירוש רש״י לעיל ה:כ) שדתן ואבירם היו אותם הפוגעים. ושוב מצאתי בפירוש בשמות רבה (א:לד): ׳הם (=דתן ואבירם) שהמרו על ים סוף׳. [הערות נהור שרגא, הוספות ותיקונים] כמו״כ השוה לשון בעל ׳מדרש הגדול׳ לבמדבר (טז:א, מהד׳ רבינוביץ עמ׳ רסט) שציטט כך: ׳את מוצא שדתן ואבירם מזומנין לפורענות מתחלה ועד סוף, הן שנאמר בהן במצרים והנה שני אנשים עברים נצים, והן שנאמר בהן ויפגעו את משה ואת אהרן, והן שנאמר בהן על הים ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים׳.
3. יח. כלשון הזה יש במדרש (תנא דבי אליהו רבה פי״ח, ילקוט שמות קסז) על דתן ואבירם עצמם, ורעיון דומה יש בתלמוד סנהדרין (נב.): ׳כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא׳ ע״ש. והשוה דברי הרמב״ם באגרת תימן שכתב שלמרות שלא היה אותו האיש ממזר, בכל זאת: ׳נקראהו ממזר להפליג בחרפתו׳ (אגרות הרמב״ם מהד׳ ר״י שילת עמ׳ קכ). וראה מש״כ רבנו בפר׳ תולדות (כה:כט), ושם בהערות הערנו על דרך רבנו בהבנת מאמרי חז״ל המאשימים את אישי המקרא בפשעים שאינם כתובים בפירוש, וציינו שם לדברי מוהר״צ חיות בחיבורו ׳מבוא התלמוד׳ (פרק כ, בתוך ׳כל כתבי מהרצ״ח׳, כרך א עמ׳ שכב-ה) שהאריך בנושא זה ע״ש.
להוציאנו – כמו להוציאנו, דוגמא: י״י זכרנו יברך (תהלים קט״ו:י״ב), שהוא כמו זְכַרֵינוּ, יבדילַני (ישעיהו נ״ו:ג׳) כמו יבדילֵני, ועוד הרבה.⁠1
1. בדומה באבן עזרא פירוש שני.
להוציאנו, "To take us out;⁠" we have to understand this word as if the letter א, had the vowel tzeyreh under it. This would be the correct transitive form of this word at this place. (Compare Ibn Ezra) There are several examples of this in the Bible, also in the reverse use of the respective vowels. (Vocalization was provided by the teachers of the Torah. Moses did not write the Torah down with vowels. Ed.]
המבלי אין קברים במצרים – כתב הרמב״ן ז״ל איך יתכן שהצועקים אל ה׳ והנושאים כפיהם ועיניהם אליו יחזרו ויאמרו לו כי טוב היה שלא הצילם ויאמרו כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. ועל כן נאמנו דברי רז״ל שהם כתות והכת האחת צועקת אל ה׳ אלו הם בני ישראל כלומר החשובים שבהם וזהו שכתוב וישאו בני ישראל את עיניהם וגו׳ ויצעקו בני ישראל אל ה׳, ואחרת מכחשת בנביאו ואינה בוחרת בישועה, ועליהם כתיב (תהלים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף.
ואמרו במדרש ד׳ כתות היו על הים כת ראשונה לא היתה חפצה בישועה ועליהם אמר משה התיצבו וראו את ישועת ה׳ ועליהם אמר הכתוב וימרו על ים בים סוף. כת שניה אומרת לחזור למצרים עליהם אמר הכתוב כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו׳. כת ג׳ אומרת להלחם עמהם, עליהם אמר ה׳ ילחם לכם. כת ד׳ היו צועקים להקב״ה שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה׳, עליהם אמר ואתם תחרישון, ע״כ. ואונקלוס תרגם ויצעקו וזעיקו עשאו מלשון תרעומות וכן (שמואל ב י״ג:י״ט) ותלך הלוך וזעקה, (שופטים ד׳:י׳) ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי, ומצינו בפירוש ואת צעקתם שמעת על ים סוף וכן רז״ל הבינו אותו מלשון תפלה ממה שכתבתי למעלה ויצעקו תפסו אומנות אבותיהם.
המבלי אין קברים במצרים, "are there perhaps not sufficient graves in Egypt?⁠" Nachmanides wonders aloud how it is possible that people who raise their hands and voices in prayer to God for help could at one and the same time become guilty of such sarcastic comments as the ones attributed to them here by the Torah? Moreover, how could they say at the same time: "it is better for us to have to serve the Egyptians in Egypt than to die in the desert?⁠" In view of his formidable question our sages' statement (Mechilta section 2) that at that time there were four groups of Israelites each of whom responded differently to their dilemma is proven correct. Group number one engaged in prayer. This group is referred to in our text as בני ישראל, "the Children of Israel cried out in prayer to Hashem.⁠" These were the elite of the people. They had been described as "raising their eyes...and crying out to God.⁠" The second group denied that Moses was indeed God's prophet and did not choose to pray for salvation. Concerning this group the psalmist wrote (Psalms 106,7) "they rebelled at the sea, at the Sea of Reeds.⁠"
A different wording of this event is presented by the same section of the Mechilta on the words (verse 13 התיצבו, "stand firm"). There were four groups. The first group preferred death to captivity or death at the hands of the Egyptians. They wanted to drown themselves in the sea. This was the group to whom Moses said: "stand firm! Behold the salvation which will emanate from Hashem!⁠" This was the group about which the psalmist had said that they rebelled. The second group wanted to return to Egypt. Concerning this group the Torah (Moses) gave the assurance that the Israelites would never again see the Egyptians pose a threat to them as they did at that moment (verse 13). The third group wanted to join battle with the Egyptians. Moses told them not to bother, that "Hashem will fight on your behalf.⁠" The fourth group were those who relied on praying to God as we read: "The Children of Israel cried out (prayed) to Hashem.⁠" Moses told them to be silent (verse 14).
Onkelos translates the word ויצעקו as וזעיקו, that their outcry was one of accusation. [We find in Mechilta that these people complained that not only did they already mourn the 80% of their brethren who had died during the plague of darkness, but now even they were threatened; this is why they said it would have been better for them to have remained in Egypt in the first place. Ed]. We have the expression זעקה in that sense in Samuel II 13,19 when Tamar yelled after having been raped by her half-brother Amnon. The expression ויזעק also occurs in Judges 4,10 when it describes Barak as issuing a call for mobilisation of several tribes. We also find the expression in Nechemyah 9,9 "You heard their outcry at the Sea of Reeds.⁠" Our sages understood it as an expression of prayer as I explained already.
ויאמרו אל משה המבלי אין קברים – פי׳ הרמב״ן ודאי לאחר שצעקו אל ה׳ להושיעם לא היו בועטים בו לומר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים אלא כתות כתות היו כת אחת צועקת בתפלה והאחת מכחשת בנס ואינה בוחרת בישועה ועל זה הכתוב כתיב וימרו על ים בים סוף ועל כן חזר לומר בני ישראל כי בני ישראל היא שם ליחידים הטובים שבהם צעקו אבל העם הוא שם להמון ולכן כתיב למטה ויראו העם את ה׳ ולא אמר ויראו בני ישראל כמן שאמר וירא ישראל את היד הגדולה שכולם חזרו ליראה את ה׳ ולהאמין במשה נביאו ואונקלוס תרגם וזעיקו בני ישראל עשאו ענין תרעומת לומר שלא הי׳ מתפללין אלא מתרעמין לפניו על שהוציאם. ובמכילתא מפרש שמתחלה צעקו לה׳ לתת בלב פרעה לשוב מעליהם וכשראו שלא היה חוזר וקרב אליהם אמרו לא נתקבלה תפלתינו ונכנסה בלבם להרהר אחר משה:
לקחתנו למות במדבר – ולא אמר לקחתנו למות במלחמה וכן אמרו ממותינו במדבר. ופי׳ הרמב״ן אמרו כי אף אם לא היו רואים מלחמה לא היו רוצים ללכת אל המדבר למות שם ברעב ובצמא. ויתכן שאמרו לו כן מיד בצאתם ממצרים כשהסיבם דרך המדבר ים סוף. או שאמרו לו אנה נצא אם דרך ארץ פלשתים ילחמו בנו ואם דרך המדבר ים סוף טוב לנו לעבוד את מצרים ממותינו שם ונראה לי שעל שניהם היו מתרעמים על המלחמה ועל המדבר והזכיר המדבר לומר שהיו מתים במלחמה ואין קובר כי אם היו ביישוב איפשר שיהיו נקברים וכן מוכח ממה שאמרו תחלה המבלי אין קברים:
ויאמרו אל משה המבלי אין קברים, "They said to Moses: 'are there not enough burial places in Egypt, etc.?'" Nachmanides explains that it is clear that after the Israelites had pleaded for help to God, they would not immediately hereafter insult Him by the aforementioned cynical question, and by adding: "what did You do to us by taking us out of Egypt?⁠" We therefore must understand the verses here as reflecting the manner in which different groups of Israelites reacted to the imminent threat of annihilation which they faced. One group of Israelites resorted to prayer, another resorted to ridiculing the chance of a miracle being performed for them. Seeing that they did not believe in miraculous salvation they made peace with their impending death, but not before accusing Moses of instead of having been their redeemer having become their angel of death. It is this division among the people at that point in time to which the psalmist refers in Psalms 106,7 וימרו על ים בים סוף, "they rebelled at the sea, at the Sea of Reeds.⁠" This is also why once the people are described as העם, "the people,⁠" and once they are described as בני ישראל. The latter were the elite, few in number, who turned to God for help, the former were the masses whose attitudes were still not much different from what they had been while they were slaves and cynicism was the only weapon at their command. The people who were desperately afraid were therefore the "העם,⁠" whom Moses told in verse 13 to stop acting so scared. This עם were the ones who are described after the event in verse 31 as "being in awe of Hashem, seeing that previously they had only made sarcastic remarks. The elite, i.e. the בני ישראל, did not need this education.
In the Mechilta the sages explain that as a first step the people had prayed to God that Pharaoh should have a change of heart and should desist from pursuing them. When they noted that their prayer had not helped, they became heretical in their attitude, making above-mentioned sarcastic comments to Moses, blaming him for their present predicament.
לקחתנו למות במדבר, "have you taken us to die in the desert?⁠" Remarkably, they did not accuse Moses of letting them become victims of a losing battle against the Egyptians, but of dying a meaningless death. This pattern repeated itself in verse 12, i.e. ממותנו במדבר. They recalled that they had always been afraid of dying in the desert even if they would not come under attack by hostile armies.
Nachmanides explains that the people made it plain that even if there were no danger of war, etc. they were dead set against going into the desert. They were simply afraid that in the desert they would perish from the results of thirst and hunger. It is perfectly possible that they had already voiced their misgivings as soon as Moses did not lead them the route which was well traveled and which would have taken them via the land of the Philistines. They may even have told Moses that the route via the land of the Philistines presented unacceptable, risks, as did the route which led straight to the sea of Reeds, and that any route requiring them to travel trough the desert was perhaps the greatest risk of all. [they were understandably of the opinion that having neutralized their former masters, it was their turn to be the rulers in Egypt. Ed.] They may have preferred death followed by burial, to death in the desert where no trace of their bodies and graves would ever remain.
המבלי אין קברים – זה הלשון לפי מלאכת ההגיון הוא הפך הכונה בזה, כי טעמו בזה כאלו אמר המבלי קברים, ומבואר כי אין קברים הוא הסבה, כאמרנו לא אדם ולא רואה לא בריא שטעם כל אחד מאלו הוא ההעדר, ולכן אמרנו בלי אין קברים טעמו לפי ההגיון אין זולת קברים, אבל הסכמת מיסדי הלשון העברי היתה שיוכלו לומר שתי תיבות שוללות סמוכות זו לזו לחזוק, מה שאין כן בלשון יוני על דרך משל, ואחר שהסכמתם היתה כן אין לנו לטעון דבר.
ומצד אחר נתרעמו על משה וכמפליגים על אשמתו ומתלוצצים עליו אמרו לו המבלי אין קברים וגו׳.
[ד] אמרו שמא חשבתנו מן הפתאים החרדים מאימת הקבורה אחרי מותם כאלו יקברום בחיים ולפי שידעת שאם נמות או נהרג במצרים לא נהיה שם באין קברים כי עכ״פ יקברו אותנו לטהר את הארץ לזה לקחתנו למות במדבר כדי שנפול כלם שם פגרים מתים ואין קובר מה זאת עשית לנו להוציאנו מדעתך מארץ מצרים. וכמוהו אומרו המבלי אין אלהים בישראל אתה שלח לדרוש וגו׳ (מלכים ב א׳:ו׳) ירצה אם רוח שטות תעלה עליך לדרוש על חלייך מאין אלהים מה לך אל בעל זבוב אלהי עקרון קום קרא אל אלהים אשר עשית לך כי מספר עריך היו אלהיך והמה לא אלהים וכמו שאמר כל הבא למלא את ידו וגו׳ והיה כהן ללא אלהים (דברי הימים ב י״ג:ט׳).
וכי מחמת חסרון שאין קברים במצרים. מפני שהה״א הנקודה בחטף פתח היא ה״א התמיהה אמר וכי המורה על התימה גם פירש המ״ם של מבלי מ״ם הסבה ואמר מחמת ומלת בלי על ההעדר והחסרון ואמר מחמת חסרון והוסיף שי״ן על מלת אין קברים להורות שהוא פירושו של מבלי שהוא ההעדר כאילו אמר ואי זה מין חסרון הוא שאין קברים במצרים:
ולכן התרעמו על משה ואמרו לו המבלי אין קברים וגו׳. והמפרשים פירשו שענינו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר שיש שם קרקע הרבה לקברים ואינו נכון לעשות מהשלילה חיוב לכן נראה לפרש שבמדינות הגדולות ורבות העם לא ימצא מת שאין לו קברים לפי שאנשי הארץ כדי לטהר אותה ישישו כי ימצאו קבר לכל מת. אמנם במדבר שלא עבר בו איש ימצאו המתים כדומן על פני האדמה ואין קובר ולכן אמרו בני ישראל אל משה האם חשבת שבהיותינו מתים או נהרגים במצרים לא נהיה שם באין קברים כי המצריים יקברונו לטהר את הארץ ומפני זה לקחתנו למות במדבר כדי שלא יתנו אותנו שם לקבורה ולמה תחפוץ במיתתנו ושגם קבורה לא תהיה לנו. ולפי שהיה הדבור הזה המשליי חזרו לבארו באומרם מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים מדעתך.
לקחתנו למות במדבר – כי אפילו לא יתגר בנו מלחמה פרעה וחילו, הנה בעמדם לפנינו לשמור את דרך כל מחיה, נמות במדבר ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל.
לקחתנו למות במדבר, even if Pharaoh and his army will not provoke a battle the mere fact that they block our path will result in our death in the desert from thirst and starvation.
[א] המבלי אין קברים במצרים
[1] ערכין פרק שלישי דף טו ע״א (ערכין טו.)
וכי מחמת חסרון קברים שאין קברים. פירוש כפל הלשון ״המבלי אין״ דכתיב צריך לפרש כך; ׳המבלי חסרון קברים׳, והיכן הקברים חסרים ׳שאין קברים במצרים׳:
הֲֽמִבְלִי: כת׳ רבי׳ יונה1 על פי ספר ירושלמי אשר סמך עליו כי הה״א בפתח לבדו, וכן מצאתי בס״א כ״י. ורד״ק2 כת׳ במכלול שבכל הספרים המדוייקי׳ בשוא ופתח, עיין שם (דף נ״ח). וכת׳ בעל שברי לוחות3 שזה הירושלמי הוא הספר אשר סמך עליו ר׳ יונה המדקדק כמו שהעיד עליו רד״ק4, ואולי הוא הספר שהגיה בן אשר שהיה בירושלם ימי׳ רבי׳, וכמו שכת׳ הרמב״ם5 ז״ל (בפ״ח מהל׳ ס״ת), עכ״ל. ועיין מ״ש6 (בתילים ק״מ) על פסוק מאויי רשע. ובס״ס יש מאריך בה״א כמ״ש במלכי׳7 ב׳ א׳, וד׳ הם במסורת8. [הֲֽמִבְּלִ֤י].
1. רבי׳ יונה: הרקמה, עמ׳ שעג.
2. ורד״ק: מכלול, מו ע״ב.
3. שברי לוחות: מסורת המסורת, שברי לוחות, ׳ירושלמי׳, עמ׳ 260.
4. רד״ק: מכלול, מו ע״ב.
5. הרמב״ם: הל׳ ספר תורה פ״ח ה״ד.
6. מ״ש: מ״ש תה׳ קמ ט (׳מאויי רשע׳).
7. כמ״ש במלכי׳: מ״ש מל״ב א ג (׳המבלי׳).
8. במסורת: מ״ג-ד על אתר.
וכי מחמת חסרון קברים כו׳. דלא הוה ליה למימר אלא המבלי קברים במצרים וגו׳. ועל זה פי׳ המבלי וכי מחמת וכו׳:
Is it due to a lack of graves ... [Rashi is answering the question:] Why did it not say המבלי קברים במצרים [without אין]? Thus Rashi explains: "Is it due to...⁠"
המבלי אין – וכן המבלי אין אלהים בישראל (מלכים ב א׳:ג׳-ט״ז), להפליג תמיהת המחסור (גאנץ אונד גאר קיין).
המבלי אין קברים – זה הפעם הראשון שנסו בני ישראל את ה׳ אחרי צאתם, כי ידוע שעשרה פעמים נסוהו כדכתיב וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י״ד כ״ב), וכמו שנעיר על כל אחד ואחד במקומו, ובכל הנסיונות האריך הי״ת אפו להם ונתן להם שאלתם, זולתי בנסיון העשירי בענין המרגלים שאז נתמלאה סאתם ונפרע מהם, והנה תוכן הנסיון הזה היה כי בראותם שלא נושעו מיד, הטילו ספק בנבואה, אם אמת מה שאמר להם משה בשם השם במצרים שיוציאם משם ויביאם אל ארץ טובה או לא, או אם השם חוזר מדבריו חלילה, ולכן אמרו המבלי אין קברים, כלומר יודעים אנו שתהיה מותנו במדבר הזה לא תשאר פרסה, כי מדעתך הוצאתנו, ועתה אין בכחך להצילנו, וא״כ למה הוצאתנו והיה טוב לנו לעבוד את מצרים מלמות במדבר:
להוציאנו – בא כאן קמ״ץ גדול תחת צר״י והאל״ף ראויה להיות צרוי׳ (ר״ש ב״מ), ואפשר שהאל״ף קמוצה להורות על ההוה בעתו שעתה כבר נשלם (פערגאנגענע געגענווארט) ודוגמת זה יאהבני אישי כמש״ש.
המבלי אין – שתי שלילות, והיה די באחת, וכן הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳).
מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים – והלא בעיניהם ראו כל המכות אשר הכה ה׳ את מצרים וראו כי לא משה פעל כל זאת. ודון יצחק אומר כי אולי חשבו כי רצון ה׳ להקל את עול מצרים מעליהם ולהרויח להם מעבודתם, ולא שיצאו משם, וזה לא יתכן, כי אמנם משה הזכיר להם ענין היציאה משם, ובענין הפסח אמר להם והיה כי יביאך ה׳ אל ארץ וגו׳ {שמות י״ג:י״א}; והנכון לדעתי כי לפי דעת אנשי הדורות ההם היו כהני האל וכל העומדים בסודו יכולים לפעול פעולות למעלה מן הטבע בכח אלהי, גם בלא צווי האל עצמו, כי לפי דעתם היה האל כורת ברית עם כהניו היודעים דרכי עבודתו, והיה ניסת להם ועושה רצונם (ועיין מה שכתבתי בישעיה א׳:י״א), לפיכך היה אפשר לישראל שבאותו הדור להאמין כי מכות מצרים היו אותות ומופתים למעלה מן הטבע, ושעם כל זה לא היתה יציאתם ממצרים ברצון אלהי, אלא ברצון משה.
Is it perhaps because… were lacking (ha-mi-beli ein). The Hebrew [lit., “without not”] is a double negative, where one would have sufficed; cf. ha-rak akh be-Mosheh, “[Has the Lord spoken] only [lit., “only, only”] with Moses?” (Num. 12:2).
What is this that you have done to us. But had they not seen with their own eyes all the plagues that God had inflicted upon Egypt, and understood that it was not Moses who had done all this? Abravanel said that perhaps they thought that it had been God’s will [merely] to lighten the burden of Egypt from upon them and to release them from their labor, but not that they should leave the country. This is unlikely, for Moses had indeed mentioned to them the matter of leaving the country; when speaking of the Passover, he had said to them, “Now, when the Lord will have brought you to the country of the Canaanites…” (Exod. 13:5).
In my opinion, the correct explanation is that according to the popular belief of the times, God’s priests and confidants could perform supernatural deeds by means of divine power, even without a command from God Himself, for they believed that God formed an alliance with His priests, who knew the methods of worshipping Him, and that God could be enticed by them and would do their will (see my comment on Isa. 1:11).⁠1 Thus, it was possible for the Israelites of that time to believe that the plagues of Egypt were supernatural signs and wonders, but that nevertheless, their exodus from Egypt was not by Divine will, but by the will of Moses.
1. {Translator's note: There, commenting on God’s admonition (“To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me?”) Shadal said that the Israelites of Moses’ time “believed that the signs and wonders they had seen were indeed miraculous and accomplished through Divine power, but they thought that God formed an alliance with His priests and wise men… and that God could be enticed by them and would do their will. Thus it seemed likely to them that their exodus from Egypt was by virtue of Divine power, with genuine and Divine wonders, and yet was not according to God’s will or command, but rather through the will of Moses and Aaron, His priests, who had enticed Him with their worship and could sway Him to do whatever they wished.”}
ויאמרו אל משה וגו׳ – היו להם ספקות בנוגע לשליחותו של משה; ולאור מצבם, כפי שנראה מנקודת ראייתם, קל להבין את חששותיהם. היאך היו יכולים להניח, וכיצד היו רשאים להניח, שה׳ יוליכם אל מטרתם באופן כה פלאי שלא היה כמותו בהיסטוריה, העומד בניגוד לכל ההנחות הטבעיות?
כפי שמציין ר׳ יהודה הלוי בספר הכוזרי שלו (א, מט,נא,פז), ספקות אלו, החוזרים ועולים שוב ושוב בלב העם, מהווים עדות חשובה לאמיתות שליחותו של משה. למשה היה עסק עִם עַם בעל דעת צלולה ובהירה, שאינה מבולבלת ברעיונות דמיוניים; אומה אשר לא ניתן לרמותה ולהטעותה בנקל. ואם בסופו של דבר חייבה עצמה אומה זו לבוא במלחמה עם כל העולם למען ״תורת זה משה האיש״, ולמענה קיבלו על עצמם ברצון למות על קידוש ה׳ לפני מאות בשנים; זוהי הוכחה שרושם האירועים והמעשים כבש את לב האומה, והביאם לאמונה בלתי ניתנת לערעור באמיתות שליחותו של ״זה משה האיש״.
המבלי אין וגו׳ פירושו: ״האם בגלל חוסר קברים...⁠״. התבדחות שנונה זו, אפילו בעת החרדה והייאוש העמוקים ביותר, היא סימן לחוש ההומור – תכונה אופיינית של שבט יעקב צלול⁠־הדעת.
ויאמרו – יש עם אוהבים החפשיות שיבחרו יותר את המות משיהיו עבדים עובדים בפרך, ויש עם שטוב בעיניהם יותר חיי הבוז והעבדות מן המות, ויאמרו אל משה אם חשבת שטוב בעינינו יותר המות מן העבדות, למה הוצרכת להוציא אותנו שילחם עמנו במדבר ונמות שם במלחמה, הלא היינו יכולים למרוד בו ולהלחם אתו במצרים והיה הורג אותנו שם, וכי מפני שבמצרים אין קברים לכן הוצאת אותנו שנמות פה ונמצא מקום קבר, הלא גם במצרים יש קברים, ולשון המבלי אין ר״ל שדבר זה שיאמרו שאין קברים במצרים הוא בלי, ודבר שאי אפשר לומר, וא״כ מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, וכ״ז על הצד שאנו רוצים יותר במות מן העבדות, אבל זה אינו אמת, כי,
ויאמרו אל משה: היינו, עוד כת אחת היתה שדברו שלא כהוגן, וכן פירש הרמב״ן1, והכי מפורש בתוספתא סוטה בהרבה מקראות – מה שדיבר זה לא דיבר זה2.
המבלי אין קברים3: וכי אינו כן4 שמשום שאין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר. ותועלת אחר אין אנחנו רואים בזה.
והיתה התלונה רק על משה5, שהבינו דרק כוחו של משה גורם גם לאהרן לעשות ולהשתתף בזה.
1. בפסוק י׳, עיי״ש באריכות.
2. וכן הוא במכילתא בפסוק י״ג (וכן הוא בירושלמי תענית פ״ב ה״ה), ז״ל: ד׳ כתין נעשו עוד על הים: אחת אומרת – ליפול אל הים, נאמר להם ״התיצבו וראו את ישועת ה׳⁠ ⁠⁠״. ואחת אומרת – לשוב למצרים, נאמר להם ״כי אשר ראיתם את מצרים היום וגו׳⁠ ⁠⁠״. ואחת אומרת – לעשות מלחמה כנגדו, נאמר להם ״ה׳ ילחם לכם״. ואחת אומרת – נצווח כנגדן, נאמר להם ״ואתם תחרישון״.
3. לכאורה מילים כפולות, כפי שמעירים הרשב״ם והראב״ע. ועיין ברמב״ן בראשית (יז,יח) ולהלן (כב,כב) שכתב שבא בכפל לחיזוק. והרד״ק בשרש ׳נדב׳ כתב: נכפלו בו מלות השמוש שלא לצורך... אבל הוא תוספת ביאור, וכן משפט לשה״ק בהרבה מקומות.
4. ״המבלי״.
5. ולא על אהרן.
המבלי אין קברים – תניא, אמר ר׳ יהודה, זה אחד מעשרה נסיונות שניסו אבותינו במדבר להקב״ה.⁠1 (ערכין ט״ו.)
1. פרטי העשרה נסיונות יתבאר אי״ה לפנינו בפ׳ שלח בפסוק וינסו אותי זה עשר פעמים, ובגליון פירש״י בע״י כתב וז״ל נסיונות לשון נסיון, ואית דמפרש לשון כעס כמו והנם זועפים (פ׳ וישב) כתרגומו נסיסין, עכ״ל. ופירוש זה נראה, יען דלשון נסיון כפשטיה לא יונח בפסוק שלפנינו שלא ניסו רק דאגו מפחד הבא, וכן לקמן בפסוק מי יתן מותנו ביד ה׳ וגו׳ ג״כ לא היה שם נסיון רק צער ודאגה אבל לשון כעס יונח על הכל אפי׳ על אלה הפרטים ששייך בהם ענין נסיון, וע״ע לפנינו בפ׳ שלח שם.
תורה שלמהמכילתא דרבי ישמעאלמכילתא דרשב״יתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניר׳ בחייטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנותולדות אהרןגור אריהמנחת שישפתי חכמיםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144