Shemot 1 – שמות א‏ – Mikraot Gedolot

(ב-ד) רשימות של בני יעקב – בראשית ל״ה:כ״ג-כ״ו, בראשית מ״ו:ח׳-כ״ז, דברי הימים א ב׳:א׳-ב׳

[כו] ¹ראובן וגו׳, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם, שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם כו׳, ומנין שלא שנו שמם כשם שמייחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה, כך מיחסן בעלייתן ראובן שמעון לוי. ואומר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו׳ (במדבר א׳:י״ח) ואומר המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי. (בראשית מ״ח:ט״ז) (מכילתא מסכתא דפסחים בא פ״ה)

[כז] ²ראובן שמעון לוי ויהודה, למה מונה אותם בכמה מקומות, משל למלך שבנה בירה ונפלה וחזר ובנאה ונפלה ותיקן כמה עמודים ועמדה ושמח בה המלך שעמד בנינו ומזכירו לשבח, כך אברהם העמיד ישמעאל ובני קטורה, ויצחק עשו ואלופיו, וכיון שבא יעקב והעמיד י״ב שבטים וכולם נתקיימו צדיקים שמח בהן ומזכירן. (מדרש אבכיר)

[כח] ³ראובן שמעון לוי ויהודה, א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום. אלא שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה. שלא יאמרו בני גבירות תחלה ובני השפחות אחרונה. ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו. דבר אחר למה הקדים אלו לאלו. לפי שהם תקרות העולם. זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת שאינה שוה לה לפיכך מקדים אלו לאלו. ומנין שהן תקרתו של עולם שכן ישעיה הנביא אומר (ישעיהו מ״ח:י״ב) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. (שמות רבה א ו׳)

[כט] ⁴ראובן, על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן שנאמר (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי (שמות רבה א ה)

[ל] שמעון, על שם וישמע אלהים את נאקתם (שמות ב׳:כ״ד) (שמות רבה א ה)

[לא] ⁵לוי, על שם שנתחבר הקב״ה לצרתם, מתוך הסנה לקיים מה שנאמר (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. (שמות רבה א ה)

[לב] ⁶ויהודה, על שם שהודו להקב״ה. (שמות רבה א ה)

1. שמו״ר פ״א לב (הסופר המעתיק מביא רק תחלת המאמר ומציין לשיר השירים רבה, אמנם בכת״י אוקספורד הגירסא: שלא שינו את שמם ושלא שינו את לשונם ושלא גלו סודם ושלא הפקירו נשותיהם, ומנין כו׳), ויק״ר פל״ב ה, במדבר רבה פ״כ כב, שהש״ר פ״ד יב, תנחומא בלק טז, ותנ״י כה. מדרש תהלים מזמור קיד ד. פסיקתא דר״כ פ״י ויהי בשלח (פג:). ועי׳ פדר״א פמ״ח, ובתדא״ר פ״י כג-כד. ושם בשהש״ר גורס: ״לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קוראין לראובן רופוס (ובויק״ר: לראובן ׳לוליאני׳, וזה ט״ס), ולשמעון לא היו קוראין לוליני (הרד״ל בויק״ר שם גורס: ׳ליהודה לוליאני׳, כי ליאוני הוא אריה בלשון רומי, על שם ׳גור אריה יהודה׳ (בראשית מט ט). וכמבואר בראשונים ׳ליאון׳ כנוי ל׳יהודה׳), וליוסף ליסטים (הרד״ל כותב: אולי צ״ל ׳אדעטיש׳, והוא יוסף בלשון רומי), ולבנימין אלכסנדרא (ברד״ל גורס: אללסנדרי, פירושו ימיני)״. ובמדרש תהלים הדרשה על פסוק אחר: ״אלה משפחות הראובני, אלה משפחות השמעוני (במדבר כו ז, יד), כי נחתין ראובן ושמעון, וכי סלקין ראובן ושמעון״. ובתנחומא שם סגנון המאמר: ״ילמדנו רבינו, בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים כו׳, שלא שנו את שמותם״. ובמדב״ר שם: ׳הלכה׳, בזכות כמה דברים. ובמדרש הלל (בבית המדרש ח״ה): ״שלא שינו את לשונם, שנאמר ובני ראובן כו׳, ואומר: לראובן משפחת הראובני, מלמד שהיה משה מיחסן יפה יפה״. וצריך לתקן במקום ׳שלא שינו את לשונם׳, ׳שלא שינו את שמם׳, שלמדים מאלו הפסוקים. וראה במלואים בסוף הפרשה, ולהלן אות פו.
ובספר פענח רזא כאן: ״ואלה שמות כו׳, אור הגאולה בזכות ואלה שמות, שלא שינו את שמם, כדאיתא במדרש״. ונראה שמפרש טעם הדרש, ואלה שמות וגו׳ ראובן, שהתורה מספרת לנו שגם במצרים היו שמותיהם עברים, ראובן וגו׳. וכן מבואר מפי׳ בעל הטורים, שכותב: ״בשביל ג׳ דברים נגאלו ממצרים, בשביל שלא שינו שמותם וכו׳. וג״כ ׳ואלה׳, וא״ו מוסיף על ענין ׳וימת יוסף׳, ׳ואלה שמות׳ שצוה להם שלא ישנו את שמותם, ואמר להם: אע״פ ששינו שמי צפנת פענח, אתם אל תשנו שמותיכם״. וראה לעיל מ״ש משהש״ר: ״לא שנו את שמם, יוסף ליסטים״, ובתורה שלמה בראשית מא אות קז.

2. מובא בילקוט שמעוני ריש שמות (קסב), בנדפס הוא על שם תנחומא, אבל ליתא בתנחומא שלפנינו, אמנם בילק״ש כת״י אקספורד נרשם על המאמר ׳מדרש אבכיר׳. ראה לעיל אות י, ונראה שזה הוא המשך ממאמר הנ״ל.
ובפירוש בעל הטורים: ״ואלה – באו, הפסוק מתחיל בוא״ו ומסיים בוא״ו, כנגד שנים עשר שבטים. משל לבונה פלטין בעמוד אחד ונפל, וחזר ובנה בשני עמודים ונפל, בשלשה עמודים ונפל, מה עשה, בנאו בשנים עשר עמודים ועמד. כך אברהם ויצחק יצא מהם פסולת, עד שנים עשר שבטים שלא היה בהם פסולת, וזהו ׳ווי העמודים׳, שהם עמודי העולם״. ונראה דמקורו ממאמר הנ״ל, ואולי היה לפניו גם מקור אחר. ובפי׳ התוספות הדר זקנים: ״ראובן ושמעון וכו׳, למה הוצרך למנותם, משל למלך שהיו לו מרגליות, נפלו בעפר מצאם ומנאם. כך הם, נפלו ליד המצרים המשולים לעפר, כדכתיב (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו, ולפיכך מנאם, לומר לך, אע״פ שנפלו ביד רשעים לא ירדו ממעלתם״. ומסגנון הלשון נראה שמקורו מאיזה מדרש חז״ל שהיה לפניהם.

3. תנחומא ותנ״י שמות ה.
בכל מקום: בפרשת וישלח, בפרשת ויגש, בברכת יעקב, בפרשת במדבר, בפרשת פנחס ובסדר הדגלים, וכן בנשיאים שבפרשת נשא, ובמרגלים, ובנשיאים המנחילים הארץ בפרת מסעי, ובפרשת תבוא על הר גריזים, ובברכת משה, ובנחלת ט׳ שבטים ביהושע. וראה ביפ״ת שמבאר בפרטות השינוים שבכל אלה המקומות. וראה בתורה שלמה בראשית א אות רל: ״פעמים שהוא מקדים כו׳, מלמד ששניהם שקולין״. ובמדרש הגדול כאן מוסיף על לשון הדרש הנ״ל: ״שלא יאמרו בני הגבירות תחילה ובני השפחות אחרונים, וללמדך שלא היו אלו גדולים מאלו אלא כולן שווין במראה בקומה בעושר בגבורה ובנואי ובחכמה, וכן הוא אומר (בראשית מט כח): כל אלה שבטי ישראל שנים עשר״. עוד שם: ״ראובן שמעון לוי ויהודה, למה פירט הכתוב שמותן כאן, לפי שהיו מרחקין את בני השפחות ולא היו נוהגין בהן אחוה, לפיכך פירט הכתוב שמותן, להודיעך שכולן חביבין לפני המקום כאחד״. וכ״ה בכ״י אור האפלה. ובפי׳ התוס׳ הדר זקנים כאן: ״א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אין שמותם של שבטים כסדר בשום מקום, אלא מקדים זה בפני זה, ולמה, כדי שלא יאמרו בני הגבירות לבני השפחות נחנו חשובים מכם, לכך מקדים לפעמים זה לפני זה ומאחר זה לזה״. ובילקוט מדרשים כת״י קורדיסטאן: ״שמות בני ישראל, הזהר שלא תאמר השבטים זה גדול מזה, כולם שוים לפני הקב״ה, שדוד המלך הכלילן כולם בבת אחת: יברך יראי ה׳ הקטנים עם הגדולים (תהלים קטו יג). וכן משה כללן בבת אחת: אשריך ישראל (דברים לג כט). וכן יעקב, שנאמר (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל״. ובחמדת ימים כותב: ״ולמה איחר הכתוב יוסף, שלא ישתררו בני הגבירות על בני השפחות, לכך כתב בני השפחות בין יוסף לבנימין, כי כולן שבטי יה, שקולין זה כזה״. שמפרש כן טעמו של המדרש הנ״ל.
ובלקח טוב כאן מביא גירסא חדשה ונכונה, סמך אחר על הדרש שמדמה השבטים לתקרות: ״ד״א, למה מקדים אלו לאלו, לפי שנאמר (שה״ש א יז): ׳קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים׳, השבטים הם תקרות של עולם כו׳. אמנם כאן זכר בני הגבירות יחד, ואח״כ בני בלהה ובני זלפה, חוץ מיוסף שזכרו באחרונה, שהרי צריך לומר (פסוק ו): וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא״. וכ״ה בחזקוני כאן. וראה בילק״ש כאן. ובירושלמי סוטה (פ״ז ה״ד) דורש ג״כ מהמלה ׳מקראי׳ שהוא חסר ו׳, מה התקרה הזאת כו׳.

4. כל הדרשות עד אות מ הובאו בתנחומא שמות ג ותנ״י ה. וראה תורה שלמה בראשית כט אות קד, ובתיב״ע שם.

5. בתנחומא שם: ״לוי, ׳ונלוו גוים רבים אל ה׳⁠ ⁠׳ (זכריה ב. טו)״. ובילקוט המכירי תהלים (צא ו) משמו״ר גורס: ״שחבר להם הקב״ה בצרתם מתוך הסנה״.

6. בתנחומות שם: ״יהודה, ׳ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי׳ (ישעיה יב א)״. וראה תו״ש בראשית כט אות קטז.

רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה.

Reuvein, Shimon, Levi, and Yehudah.

ראובן שמעון לוי ויהודה.

Reuben, Shimeon, Levi, and Jehudah;

ראובן שמעון לוי ויהודה.

(ב-ד) [ה] ראובן שמעון לוי ויהודה (שם שם:ב׳), כל השבטים לשם גאולתן נקראו:

ראובן ויאמר ה׳ ראה ראיתי וגו׳ (שם ג׳:ז׳),

שמעון וישמע אלהים את נאקתם (שם ב׳:כ״ד),

לוי ונלוו גוים רבים אל ה׳ (זכריה ב׳:ט״ו),

יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ (ישעיהו י״ב:א׳),

יששכר כי יש שכר לפעולתך (ירמיהו ל״א:ט״ו),

זבולון שמו של בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח׳:י״ג),

דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית ט״ו:י״ד),

נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר השירים ד׳:י״א),

גד לשם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר י״א:ז׳),

אשר לשם הגאולה, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג׳:י״ב),

יוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו (ישעיהו י״א:י״א),

בנימן נשבע ה׳ בימינו (שם ס״ב:ח׳),

הוי כל שמות השבטים על שם הגאולה נקראו.

א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי שמותן של שבטים שוין בכ״מ, אלא זה מקדים לזה, ומאחר לזה, ללמדך שלא היו אלו גדולים מאלו, ולמה מקדים אלו לאלו, לפי שהן תקרתן של עולם, ומי שהוא מקרה כראוי נותן ראשה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת, לפיכך הוא מקדים אלו לאלו, ומנין שהן תקרתו של עולם, שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי (ישעיהו מ״ח:י״ב).

(2-4) [5] (Exod. 1:2–4:) REUBEN, SIMEON, LEVI, AND JUDAH; <ISSACHAR, ZEBULUN, AND BENJAMIN; DAN AND NAPHTALI, GAD AND ASHER.>⁠¹ All the names of the tribes have been mentioned < elsewhere > in reference with their redemption.

REUBEN (R'WBN) (in Exod. 3:7): AND THE LORD SAID: I HAVE SURELY SEEN (R'YTI) < MY PEOPLE'S AFFLICTION >….

SIMEON (ShM'WN) (in Exod. 2:24): AND GOD HEARD (rt.: ShM') THEIR MOANING.

LEVI (LWY) (in Zech. 2:15 [11]): AND MANY NATIONS SHALL JOIN THEMSELVES (rt.: LWY) UNTO THE LORD.

JUDAH (rt.: YDH) (in Is. 12:1): AND IN THAT DAY YOU SHALL SAY: I GIVE THANKS (rt.: YDH) TO YOU, O LORD.

ISSACHAR (YShShKR) (in Jer. 31:15 [16], as part of a redemption message for the northern tribes): FOR THERE IS REWARD (YSh ShKR) FOR YOUR LABOR.

ZEBULUN (ZBWLN) is the name of the Sanctuary (in I Kings 8:13): I HAVE SURELY BUILT YOU A CELESTIAL (ZBWL) HOUSE.

DAN (in Gen. 15:14): BUT I AM ALSO JUDGING (dan) THE NATION WHICH THEY SHALL SERVE.

NAPHTALI (NPTLY) (in Cant. 4:11): YOUR LIPS DRIP NECTAR (NPT), O BRIDE.⁠²

GAD <is mentioned> in reference to the manna (in Numb. 11:7): NOW THE MANNA WAS LIKE CORIANDER (gad) SEED.

ASHER ('ShR) <is mentioned> in reference to the redemption (in Mal. 3:12): ALL THE NATIONS SHALL ACCOUNT YOU HAPPY (rt.: 'ShR).

Joseph (in Is. 11:11, as part of a message of redemption for the northern tribes): AND IT SHALL COME TO PASS IN THAT DAY, THE LORD WILL EXTEND (yosif) HIS HAND A SECOND TIME.

BENJAMIN (BNYMN) (in Is. 62:8, with reference to the future redemption): THE LORD HAS SWORN BY HIS RIGHT HAND (BYMYN).

Ergo: All the names of the tribes have been mentioned < elsewhere > with reference to their redemption.

R. Joshua of Sikhnin said in the Name of R. Levi: The names of the tribes are the same in every place, except that sometimes one takes precedence and sometimes another.⁠³ Why so? Lest the sons of the wives⁴ (Leah and Rachel) be written first and the sons of the bondmaidens (Zilpah and Bilhah) written last. So why does one <name> sometimes take precedence and sometimes come later? To teach you that the former were not greater than the latter. Then why do some take precedence over others? Because they are the ceiling of the world, and whoever puts in a proper roof sets the top (i.e. the thin end) of one beam next to the top of the other.⁠⁵ Some < tribes >, therefore, take precedence over others. And where is it shown that they are the ceiling (rt.: QRH) of the world? Where it is stated (in Is. 48:12): LISTEN TO ME, O JACOB, EVEN ISRAEL, WHOM I HAVE CALLED (rt.: QR').

1. Exod. R. 1:5.

2. Since Israel is the bride of the Holy One.

3. The parallel version in Exod R. 1:6 reads: “Why are not the names of the tribes the same in every place, but sometimes….” Similarly, Tanh., Exod. 1:3.

4. Literally: “ladies.”

5. The text is probably corrupt. Cf. the parallel in Tanh., Exod. 1:3: “And whoever prepares a proper ceiling sets the thick end of one beam next to the top of another since they are not equal.” So also Exod. R. 1:6. See Buber’s note here.

ראובן שמעון – כל שבטים לשם גאולתן היו שמותן, ראובן על שם ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳), שמעון שנאמר וישמע אלהים את נאקתם (שם ב׳:כ״ד), לוי על שם ונלוו גוים רבים (זכריה ב׳:ט״ו), יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ (ישעיהו י״ב:א׳), יששכר כי יש-שכר לפעולתך וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט״ו), זבולן שנאמר בנה בניתי בית זבול לך וגו׳ (מלכים א ח׳:י״ג) דן על שם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ד), נפתלי על שם שנאמר נפת תטפנה (שיר השירים ד׳:י״א), גד על שם והמן כזרע-גד הוא (במדבר י״א:ז׳), אשר על שם הגאולה דכתיב ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג׳:י״ב), יוסף דכתיב והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו (ישעיהו י״א:י״א), בנימין על שם נשבע ה׳ בימינו ובזרוע קדשו (שם ס״ב:ח׳), הא למדנו שכל השבטים שמותם על שם גאולתם נקראו, ¹ולמה אין שמותם שווין בכל מקום, אלא מקדים זה לזה וזה לזה, שלא יהיו בני הגבירות אומרים אנו תחלה ובני השפחות אחרונים, ויתגאו לעצמם לכך מקדים לזה ומאחר לזה, ללמדך שכל בני יעקב שקולין, שאין אלו גדולים מאלו.

1. ולמה אין שמותם שוה בכל מום. כן הוא הגירסא בתנחומא, ובלק״ט, וכן מובא בערוך ערך קר ד׳ בשם הילמדנו, למה אין שווין שמותם כו׳. ועיין בתנחומא שמות הערה כ״ו.

(ב-ד) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה – לָמָּה מוֹנֶה אוֹתָם בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה בִּירָה וְנָפְלָה, וְחָזַר וּבְנָאָהּ וְנָפְלָה, וְתִקֵּן כַּמָּה עַמּוּדִים וְעָמְדָה, וְשָׂמַח בָּהּ הַמֶּלֶךְ שֶׁעֹמֵד בִּנְיָנוֹ וּמַזְכִּירוֹ לְשֶׁבַח. כָּךְ אַבְרָהָם הֶעֱמִיד יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, יִצְחָק עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו, וְכֵיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְהֶעֱמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְכֻלָּם נִתְקַיְּימוּ צַדִּיקִים, שָׂמַח בָּהֶן וּמַזְכִּירָן.

כָּל הַשְּׁבָטִים לְשֵׁם גְּאֻלָּתָן נִקְרְאוּ, רְאוּבֵן ״וַיֹּאמֶר ה׳ רָאֹה רָאִיתִי״. שִׁמְעוֹן (שם ב׳:כ״ד) ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם״. לֵוִי (זכריה ב׳:ט״ו) ״וְנִלְווּ גּוֹיִם רַבִּים אֶל ה׳⁠ ⁠⁠״. יְהוּדָה (ישעיהו י״ב:א׳) ״וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה׳⁠ ⁠⁠״. בִּנְיָמִין ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ״. דָּן ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״. נַפְתָּלִי (שיר השירים ד׳:י״א) ״נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה״. גָּד לְשֵׁם הַמָּן ״וְהַמָּן כִּזְרַע גַד״. אָשֵׁר לְשֵׁם הַגְּאֻלָּה (מלאכי ג׳:י״ב) ״וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶן כָּל הַגּוֹיִם״. יוֹסֵף (ישעיהו י״א:י״א) ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה׳ שֵׁנִית יָדוֹ״. יִשָּׂשׂכָר ״יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה׳⁠ ⁠⁠״. זְבוּלֻן (מלכים א ח׳:י״ג) ״בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ״.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, לָמָּה פְּעָמִים מַקְדִּים זֶה לַזֶּה וְזֶה לַזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנֵי הַגְּבִירוֹת נְתוּנִין תְּחִלָּה. וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁלֹּא יְהוּ אֵלּוּ גְּדוֹלִים מֵאֵלּוּ. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁהֵן תִּקְרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְמִי שֶׁהוּא מְקָרֶה כָּרָאוּי נוֹתֵן [עֹבְיָה] שֶׁל תִּקְרָה זוֹ בְּצַד רֹאשָׁהּ שֶׁל אַחֶרֶת, וּמִנַּיִן שֶׁהֵן תִּקְרָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ״ח:י״ב) ״שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מְקֹרָאִי״.

ראובאן שמעון ולאוי ויהודה.

ראובן, שמעון ולוי ויהודה.

ראובן שמעון לוי ויהודה – ¹שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות, ²דע כי כל השבטים לשם גדולתן של ישראל נקראו שמותן. ראובן, על שם ויאמר ה׳ ראה ראיתי את עני עמי (שמות ג׳:ז׳). שמעון, וישמע אלהים את נאקתם (שם ב׳:כ״ד). לוי, ונלוו גוים רבים אל ה׳ (זכריה ב׳:י׳). יהודה, אודך [ה׳] כי אנפת בי (ישעיה י״ב:א׳). יששכר, כי יש שכר לפעולתך (ירמיה ל״א:ט״ו). זבולון, על שם בית המקדש, בנה בניתי בית זבול לך (מלכים א ח׳:י״ג). דן, דן אנכי (בראשית ט״ו:י״ד). נפתלי, נופת תטופנה (שה״ש ד׳:י״א). גד, על שם המן, והמן כזרע גד הוא (במדבר י״א:ז׳). אשר, ואשרו אתכם כל הגוים (מלאכי ג׳:י״ג). יוסף, יוסיף ה׳ שנית ידו (ישעיה י״א:י״א). בנימין, נשבע ה׳ בימינו (שם ס״ב:ח׳), למדנו שכל שמותן של שבטים, על שם גאולה טובה וישועה של ישראל נקראו.

³א״ר יהושע דסיכנון בשם ר׳ לוי אין שמותם של שבטים שוין בכל מקום, אלא שזה מקדים לזה, וזה מקדים לזה, וכדי שלא יאמרו בני הגבירות נתפרשו שמותיהן תחלה, ואחר כך נתפרשו בני השפחות, אלא כולם שוים בכל מקום.

⁴ד״א למה מקדים אלו לאלו, לפי שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים (שה״ש א׳:י״ז), השבטים הם תקרות של עולם, מנהגו של עולם אדם בונה עליה, נותן תקרה משים עוביה של קורה זו בצד ראשה של אחרת, כדי לחזק את התקרה, אמנם כאן זכר בני הגבירות יחד, ואח״כ בני בלהה ובני זלפה, חוץ מיוסף שזכרו באחרונה, שהיה צריך לומר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.

1. שנים עשר שבטים כנגד י״ב מזלות. עיין במ״ר פי״ד א״ר פנחס בן יאיר קערת כסף י״ב כו׳ כנגד י״ב מזלות כו׳. וכנגד י״ב שבטים כו׳, והוא ממדרש תדשא (ביה״מ ח״ג צד קע״ד).

2. דע כי כל השבטים. תנחומא שמות, וילקוט רמז קס״ב בשם התנחומא.

3. אר״י דסכנין, תנחומא, וילקוט שם, ושמ״ר פ״א.

4. ד״א. תנחומא, שמ״ר. וילקוט שם.

ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין – כאן הזכיר בני הגבירות כולן תחלה חוץ מיוסף. דן ונפתלי גד ואשר, הזכיר בני השפחות אחריהן, ולמה הזכיר את יוסף באחרונה, אלא שצריך להסמיך וימת יוסף:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ראובן – כל שהוא נע כזי״ן זבולון, בהכנס עליו אחד מאותיות בוכ״ל, יהיה ראוי להיות האות המשרת בשוא נע, והנה אין יכולת בלשון לקרוא שני שואין נעים, על כן שמו חרק תחת האות המשרת. כי אם היה בי״ת אות המשרת^א הנכנס עליו, יאמרו: בזבולון. ואם כ״ף או למ״ד: כזבולון, לזבולון. ואם וא״ו, יאמרו: שרק תחת חרק, כאילו הו״ו בקריאת אל״ף, כמו: וזבולון, כי היתה המלה תראה בקריאת אל״ף או זבולון. ואם היה האות הראשון יו״ד, כמו: יהודה, שהוא היו״ד מאותיות הנעלמים, יעלימוהו, כמו: נעלה ביהודה (ישעיהו ז׳:ו׳), ליהודה נחשון (במדבר א׳:ז׳), כי עתה היו״ד הוא נעלם, ואינו נזכר ונרגש בשפה. גם ככה ו״ו ויהודה.

והנה נכתבו השבטים הנה כסדר תולדתם.

א. ״כי ... המשרת״ הושמט ע״י הדומות בכ״י פריס 176 ו177 והושלם מכ״י ברסלאו 53.

REUBEN. When a word beginning with a letter that is vocalized with a mobile sheva (sheva na), e.g., the zayin of Zevulun, has a bet, vav, kaf, or lamed prefixed to it, the prefix ideally should also be vocalized with a mobile sheva.⁠¹ However, due to the impossibility of sounding two mobile sheva'im in succession these prefixes are vocalized with a chirik rather than with a sheva. Hence if the word zevulun has a bet prefixed to it we say bi-zevulun (in Zebulun), If zevulun has a kaf or lamed prefixed to it we say ki-zevulun (like Zebulun) or li-zevulun (to Zebulun). However, if the word has a vav prefixed to it then it is vocalized with a shuruk rather than a chirik. We sound the vav as if it had an alef preceding it and pronounce the word u-zevulun (and Zebulun) for the word is sounded as if it were written alef vav plus zevulun.⁠² However, if we deal with a word whose first letter is a yod, an example being the name yehudah, then the yod is silent, for the yod is one of the quiescent letters.⁠³ Compare, biyhudah (against Judah) in Let us go up against Judah (Isaiah 7:6) and kiyhudah (like Judah) and liyhudah (of Judah) in Of Judah, Nahshon (Num. 1:7). In the latter case the yod is silent and is not perceived or felt when the word is enunciated. The same is also the case when a vav is prefixed to the word yehudah. The word is pronounced viyhudah.

The tribes are here listed in order of their births.⁠⁴

1. The bet, vav, kaf, and lamed are prepositional prefixes. They are usually vocalized with a mobile sheva. Ibn Ezra explains the rules of the vocalization of the prefixes in this note because a connective vav is prefixed to many of the names of the sons of Jacob listed in our chapter.

2. Vav is the sign of the shuruk. Ibn Ezra explains that a shuruk is sounded as if spelled alef vav; i.e., it is pronounced ooh.

3. The quiescent letters are the alef, heh, vav, and yod. These letters surrender their consonantal function by coalescing with surrounding vowel signs at the end of a syllable or word. Thus the yod following a chirik or tzere is not sounded as a consonant. Hence the term quiescent letters.

4. In the order in which they were born to their mothers. First Leah's children are listed in the order of their birth. Then Rachel's son Benjamin is listed. The children of the wives are followed by the children of the handmaids. The latter are also listed in the order that their mothers bore them. Joseph is listed last because he was in Egypt when the others arrived there (Krinsky).

ראובן שמעון – זה מובן ממה שקדם¹, וחזר עליו כדי שיהיה מה שביאר הקדמה למה שיחבר אליו².

1. ב. בברכות יעקב לשבטים בסוף פרשת ויחי.

2. ג. השוה רמב״ן כאן ודברי רבנו להלן (י:א). [הערות נהור שרגא]

ראובן שמעון – הזכיר כאן בני הגבירות לפני בני השפחות, לפיכך הקדים כאן בנימין לדן ונפתלי וגד ואשר. ומכל מקום מזכיר הגדול לפני הקטן כסדר תולדותם.⁠¹

1. השוו אבן עזרא פירוש שני שמות א׳:ב׳-ג׳.

Reuven, Shimon; the Torah first mentioned the two oldest sons of Yaakov's senior wife Leah, before mentioning any of the sons of the concubines; this is why it also mentioned Joseph and Binyamin before the sons of Bilhah, another concubine.

ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן – הזכיר הששה הראשונים שהם בני לאה כסדר תולדותם, והיה ראוי שיזכיר לבנימן אחרון לכל אחיו כי הוא הקטן שבכלן, ומה שהזכירו שביעי מפני שהעולם השפל נחלק לשבעה אקלימים והאקלים השביעי הוא ארץ ישראל שהוא אמצע הישוב והיא הנקודה מזוגה מקור וחום יותר משאר הארצות מפני שהיא אמצעית לקצוות, ועל כן נכתב בנימן שביעי לרמוז על בית המקדש שבאקלים שביעי שהוא בחלקו של בנימן, ואע״פ שחכמי המחקר שסדרו האקלימים כתבו בקצת חבוריהם שארץ ישראל באקלים הרביעי הכל הולך אל מקום אחד, כי כיון שהארץ היא הנקודה ויש ג׳ אקלימים מכאן וג׳ אקלימים מכאן הנה היא רביעית לכל ג׳ וג׳ והיא אמצעית והיא שביעית וזה דמיון יום השבת שהוא אמצעי לימות השבוע והוא יום שביעי, ולא הוצרכו רז״ל להודיענו שהמאורות נתלו ביום רביעי כי אם לפרסם מעלת השבת.

וידוע כי ערב שבת מתחיל מיום רביעי, וכאשר תחשוב יום רביעי חמישי וששי מלפני השבת ויום ראשון ושני ושלישי מאחרי השבת הנה שבת שהוא שביעי אמצעי גם רביעי לכל השלשה. וכן בית המקדש שבאקלים הזה אמצעי ושביעי, והזכיר יוסף באחרונה לשני טעמים האחד כדי שלא ישתררו בני הגבירות על בני השפחות, ועל כן נכתבו דן ונפתלי גד ואשר שהם בני השפחות באמצע בין בנימן ויוסף, והשני מפני שיוסף היה גדול שבכלן במעלה וכבוד לכן הזכירו באחרונה דרך שפלות, כי כן דרך הצדיקים כל זמן שהקב״ה מוסיף להם כבוד וגדולה הם מוסיפים בעצמם שפלות וענוה, שכן מצינו ביהושע בן נון אחר שסמך משה רבינו ע״ה את ידיו עליו ונתמנה פרנס על ישראל בחייו של משה מה כתיב שם (דברים ל״ב:מ״ד) וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון, הזכיר הכתוב הושע ללמדך שלא נתגאה בסבת מעלתו אלא השפיל את עצמו.

ובמדרש ראובן שמעון לוי ויהודה, כל השבטים כלן על שם הגאולה נקראו, ראובן (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי, שמעון (שם ב) וישמע אלהים את נאקתם, לוי (זכריה ב׳:ט״ו) ונלוו גוים רבים אל ה׳, יהודה (ישעיהו י״ב:א׳) אודך ה׳ כי אנפת בי, יששכר (ירמיהו ל״א:ט״ז) כי יש שכר לפעולתך, זבולן (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, בנימן (ישעיהו ס״ב:ח׳) נשבע ה׳ בימינו, דן (בראשית ט״ו:י״ד) וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, נפתלי על שם (שיר השירים ד׳:י״א) נפת תטופנה שפתותיך, גד על שם (במדבר י״א:ז׳) והמן כזרע גד הוא, אשר על שם (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ, ויוסף על שם (ישעיהו י״א:י״א) יוסיף ה׳ שנית ידו, כך דרשו בתנחומא וי״ב שבטים אלו מפני שעתידין שיעלו לששים רבוא בגאולת מצרים תמצא ראשי אותיות שלהן עולים ששים רבוא פחות ג׳ אלפים ואין לוי בכללם שאינו בכלל פקודי בני ישראל,

וכך דרשו בפסיקתא אם מבקש אתה לידע כמה מנינן של ישראל טול ראשי אותיות השבטים ואתה יודע מנינם, רי״ש של ראובן מאתן אלפין, שי״ן של שמעון תלת מאה אלפין, נו״ן של נפתלי חמשין אלפין, וכן כל השאר נמצא שעולים ששים רבוא פחות ג׳ אלפים, ואותם ג׳ אלפים שהם חסרים הם שנפלו בעגל, ובתנחומא דרשו כן בפרשת כי תשא.

ראובן שמעון וכו׳ – למה הוצרך למנותם משל למלך שהיו לו מרגליות נפלו בעפר מצאם ומנאם כך הם נפלו ליד המצרים המשולים לעפר כדכתיב כל הגוים כאין נגדו ולפיכך מנאם לומר לך אע״ף שנפלו ביד רשעים לא ירדו ממעלתם.

ראובן שמעון וכו׳ – הוא מונה כל בני לאה ראשונים ואח״כ כל בני רחל לבד יוסף שהניח עד לבסוף לפי שרצה להאריך בו. א״ר יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי אין שמותם של שבטים כסדר בשום מקום אלא מקדים זה בפני זה. ולמה כדי שלא יאמרו בני הגבירות לבני השפחות נחנו חשובים מכם לכך מקדים לפעמים זה לפני זה ומאחר לזה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ראובן שמעון וגו׳ – פרט כאן שמותם על דרך המדרש (ויק״ר ל״ב:ה׳) בזכות ד׳ דברים נגאלו אבותינו ממצרים בזכות שלא שנו את שמם, ואת לשונם, ושהיו גדורין מעריות, ולא היו בהם דלטורין כו׳. וטעמו של דבר הוא כדמסיק בילקוט פרשה זו שכל שמות השבטים נקראו על שם הגאולה, ראובן ראה ראיתי את עני עמי. שמעון על שם וישמע אלהים את נאקתם וכן כולם, ולפי זה אם היו משנים את שמם לא היה להם רושם על הגאולה ולא היו ראויין להגאל, אחר שהחליפו את שמותם המורים על הגאולה וקורא להם שם חדש אשר אין בו הוראה על הגאולה, או היה להם שינוי השם סבה להתיאש מן הגאולה ולא היו מבקשים את פני ה׳ על הגאולה ועל התמורה.

וכמו כן אילו היו משנים את לשונם, אע״פ שלא היו משנים את שמם מ״מ לא היה שמם מורה על הגאולה כי דווקא בלשון הקדש מורה ראובן על שם ראה ראיתי עני עמי, ושמעון על שם וישמע אלהים, אבל בלשון אחר אין שם ראובן מורה על ראה ראיתי וכן כולם, ובזכות שהיו גדורין מעריות ע״כ לא היו ראויין להיות בין המצרים שטופי זמה שנאמר בהם (יחזקאל כ״ג:כ׳) וזרמת סוסים זרמתם, ולפי שלא היה בהם לשון הרע והיה פקוד אצלם וישאלו אשה מאת רעותה, ע״כ נגאלו, כי אלו לא היה הדבר פקוד לא היו משאילים להם כלום, ואז לא היה אפשר לגאלם כדי שלא יאמר אותו זקן ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, לכך נאמר ואלה שמות בני ישראל, כי אע״פ שמת יוסף והיה השעבוד קרוב לבא מ״מ רושם הגאולה נשאר קיים, כי אלו שמותם עמהם באו לשעבר, ועמהם המה הבאים גם עכשיו כי לא נשתנו שמותם, וזה ראיה שגם לשונם לא שנו דאל״כ אין נפקותא במה שלא שנו שמותם.

איש וביתו באו, שהיו גדורים מעריות כי כל אחד דבק באשתו ולא באחרת, ועוד שנשאו להן נשים קודם שבאו מצרימה כדי שלא ישאו נשים מן המצריות שטופי זמה ואח״כ פרט ראובן שמעון כו׳ כי אלו השמות מורים על הגאולה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ראובן – הזכיר תחלה בני הגבירות כסדר תולדותם, ואח״כ בני השפחות כסדר תולדותם:

ראובן שמעון – בני יעקב מסודרים כאן על הסדר שלקח נשיו, כי תחלה לקח את לאה (ובניה ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון), ואח״כ לקח רחל (והיא ילדה יוסף ובנימין, והזכיר תחלה בנימין, ויוסף הזכירו לבסוף, כי לא בא עם אחיו, כי היה במצרים בעת בואם), ואח״כ לקח בלהה (ובניה דן ונפתלי) ולבסוף זלפה (ובניה גד ואשר) (א״א ז״ל).

Reuben, Simeon. The sons of Jacob are arranged here according to the order in which he took his wives, for first he took Leah, whose sons were Reuben, Simeon, Levi, Judah, Issachar, and Zebulun. Then he took Rachel, and she bore Joseph and Benjamin; Benjamin is mentioned first and Joseph is mentioned at the end, for Joseph did not come with his brothers, but was already there when they came. Then he took Bilhah, whose sons were Dan and Naphtali, and finally Zilpah, whose sons were Gad and Asher (per my late father).

(ב-ד) ראובן שמעון וגו׳ – החלוקה לקבוצות, היא אופיינית: הארבעה הנאמרים ראשונה הם בניה הראשונים של לאה, אלה שנועדו לה מתחילה; שכן לאחר לידת יהודה נאמר: ״ותעמד מלדת״ (בראשית כט, לה). יששכר וזבולון ניתנו לה כגמול על מאמציה המיוחדים, ובנימין צורף אליהם כבנה של רחל. ובקבוצה הבאה הובאו יחד בני השפחות. גם יעקב, בבואו להעריך את מעמד בניו באחרית ימי האומה (שם מט; עיין פירוש שם), ראה את ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, ובנימין כחשובים ביותר (מבלי למנות את יוסף, שהיה כבר במצרים).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

ויהודה – ארבע ו״וי-החיבור שאצל שמות בני יעקב, מראות שהכתוב מכוון לחלק את הבנים לארבע קבוצות. בני לאה ובני רחל הם שתי קבוצות, אך מכיוון שמבני רחל מוזכר כאן רק אחד, הרי שהכתוב מצרף אותו, יחד עם בני לאה הצעירים יותר, לקבוצה אחת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון