בני! אם ערבת לרעך – אם עירבת זרעך בזרעו של חבירך;

תקעת לזר כפיך – שעבדת עבודה זרה, מה עבודה זרה נידונת בגיהנם – אף אתה תדון בגיהנם כמותה.

דבר אחר: בני! אם ערבת לרעך – אלו ישראל, בשעה שעמדו על הר סיני: אמר להם הקב״ה ׳אם אני נותן את התורה – מקיימין אתם אותה?׳ אמרו לפניו ׳הן׳, אמר הקב״ה ׳אני מבקש מכם ערבים׳, אמרו לפניו ׳נתן לך את השמים ואת הארץ׳, אמר להם הקב״ה ׳דבר שמתבטל איני מבקש מכם, שנאמר: ״כי שמים כעשן נמלחו״ (ישעיהו נ״א:ו׳), שהם עתידים ליבטל׳. אמר להם ׳יש לי ערבים טובים – בניכם: אם אתם מקיימין דברי תורה – אני מקיים אותם, ואם לאו – אני גוזלן, שנאמר: ״ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם אני״ (הושע ד׳:ו׳). באותה שעה קיבלו ישראל את התורה, ונתנו בניהם ערבים. ומניין שנקראו ישראל בנים? שנאמר: ״בני בכורי ישראל״ (שמות ד׳:כ״ב), שביכרו מעשים טובים לפני הר סיני.

תקעת לזר כפיך – אם שכחתם את התורה שנתתי לכם בכף ימין, ליום הדין אני נהפך לכם לאכזר, לכך נאמר ״תקעת לזר כפיך״.

דבר אחר: תקעת לזר כפיך – אמר להם: אם זכיתם וקיימתם את תורתי שנתתי לכם בכף ימין – מוטב, ואם לאו – ליום הדין לזר אתם נחשבים לפניי, לכך נאמר ״תקעת לזר כפיך״.

נוקשת באמרי פיך – עתיד הקב״ה לומר לישראל: הואיל ושכחתם את תורתי, מפיכם אני דן אתכם ליום הדין. לא כך אמרתם לפניי: ״כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע״ (שמות כ״ד:ז׳) – היכן היא אותה עשייה ושמיעה? לכך נאמר ״נוקשת באמרי פיך״.

דבר אחר: נוקשתם – נכשלתם באמרי פיכם ונלכדתם באמרי פיכם, באותה שעה אמר להם הקב״ה: ׳בני, הואיל וציערתם עצמכם בשעבוד בין האומות, תכפר זה על זה, אלא לכו והביאו זכות אבות העולם שנתעסקו בזאת, והם יצילו אתכם מדינה של גיהנם.

ומניין? שכן כתיב: עשה זאת איפוא בני והינצל. ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין, אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה? שהתורה מכפרת עוון.

אל תיתן שינה לעיניך – מלעשות תשובה, שהתשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות.

דבר אחר: ״אל תתן שנה לעיניך וגו׳⁠ ⁠⁠״ מלישב בתענית. למה? שהתענית קרובה לתשובה, שנאמר: ״וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה׳ אלהיכם״ (יואל ב׳:י״ג). אם עשיתם כן – ״כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה״. וכל כך למה – כדי להינצל מדינה של גיהנם.

ועליה מפרש שלמה בקבלה: הינצל כצבי מיד וכציפור מיד יקוש – כדי שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם.

דבר אחר: וכציפור מיד יקוש – כדי שלא תתוקש ותעשו קש לאש של גיהנם, מפני שכוחה של תשובה מגעת עד כיסא הכבוד. שאלו תלמידיו את רבי עקיבה: אי זו היא גדולה – תשובה או צדקה? אמר להם: תשובה, שהצדקה – פעמים נותנה למי שאינו כדאי, אבל התשובה – מעצמו הוא עושה אותה. אמרו לו: רבי, והלא כבר מצינו שהצדקה גדולה מן התשובה, באברהם הוא אומר: ״ויחשבה לו צדקה״ (בראשית ט״ו:ו׳), ובמקום אחר הוא אומר: ״וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות״ (דברים ז׳:כ״ה), ולא עוד אלא שבא דוד ופירש: ״צדקתך כהררי אל״ (תהלים ל״ו:ז׳).

(ו-ט)

לך אל נמלה עצל – אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב״ה לעתיד לבוא ׳ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך׳, והקב״ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת – מה אוכל בשבת?׳. ד״א עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים? ד״א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין? ד״א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה – מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה״ד ״לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם״. ומה היא חכמתה – ״אשר אין לה קצין שוטר ומושל״ (משלי ו׳:ז׳), ״תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה״ (משלי ו׳:ח׳). רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה: ״עד מתי, עצל, תשכב?⁠״ (משלי ו׳:ט׳).

מעט שנות, מעט תנומות – מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה.

מעט חיבוק ידיים לשכב – זה תשמיש המיטה.

ובא כמהלך ראשך – זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר: ״ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם״ (מיכה ב׳:י״ג).

(יב-טו)

אדם בליעל איש אוון הולך עיקשות פה – אלו הן בעלי לשון הרע, שדימן הקב״ה לעבודה זרה, מפני מה? מפני שלשון הרע קשה כעבודה זרה רבי יהושע אומר: אינו דומה אלא לשופך דמים, דכתיב: ״שופך דם האדם באדם דמו יישפך״ (בראשית ט׳:ו׳), אף כאן, הואיל והולך ומלשין, כאילו שופך את דמו, ולא עוד, אלא שקיללו שלמה בחכמתו ואמר: ״קורץ בעיניו, מולל ברגליו, מורה באצבעותיו״ (משלי ו׳:י״ג), ״תהפוכות בליבו חורש רע בכל עת מדנים ישלח״ (משלי ו׳:י״ד), מה כתיב אחריו – קללה: ״על כן פתאום יבוא אידו, פתע יישבר ואין מרפא״ (משלי ו׳:ט״ו).

(טז-יט)

שש הנה שנא ה׳, ושבע תועבת נפשו – ואלו הן שש ששנא הקב״ה: עיניים רמות, ולשון שקר, וידיים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות אוון, רגליים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים. ואלו הן שבע תועבת נפשו: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע, וכל המחניף את חברו בדברים, וכל האומר דבר שלא מפי אומרו, ש״כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם״ (משנה אבות ו׳:ו׳), שנאמר: ״ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי״ (אסתר ב׳:כ״ב), וכל האומר דבר שלא מפי אומרו מביא קללה לעולם.

(כ-כב)

נצור בני מצוות אביך – מה כתיב אחריו – קשרם על לבך תמיד (משלי ו׳:כ״א) וגו׳, למה?: בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו׳:כ״ב) – בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך – בשעת מיתה, והקיצות היא תשיחך – לעולם הבא.

(כג-כה)

תמן תנינן: רבי אומר: עשה לך נר שתלך לאורו, ואי זה? זה אורה של תורה, שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור וגו׳. מכאן היה רבי מאיר אומר: אשרי אדם שקנה לו תורה, למה? מפני שהיא משמרת אותו מדרך רע, שנאמר: ״לשמורך מדרך רע״ (משלי ו׳:כ״ד), כל מי שיש בו דעת – יישמר ממנה.

מחלקת לשון נכריה – הוי זהיר ממנה, שלא תשטה אותך ביפיה, שנאמר: ״אל תחמוד יופיה בלבבך, ואל תיקחך בעפעפיה״ (משלי ו׳:כ״ה).

(כו-כט)

כי בעד אישה זונה עד כיכר לחם, ואשת איש נפש יקרה תצוד – רבי מאיר שאל את אלישע בן אבויה רבו, אמר לו: מהו ״ואשת איש נפש יקרה תצוד״? אמר לו: בן אדם שהוא הדיוט, אם נתפש הוא בעבירה, אין גנאי לו, למה – שהוא אומר ׳הדיוט אני, ולא הייתי יודע עונשה של תורה׳, אבל חבר, אם נתפש בעבירה, גנאי היא לו, מפני שהוא מערב דברי טהרה עם דברי טומאה, אותה תורה שהיתה לו יקרה – הוא מבזה אותה, שעמי הארץ אומרים ׳ראו חבר שנתפש בעבירה ובזה את תורתו׳, לכך נאמר ״נפש יקרה תצוד״. אמר רבי אבהו: מהו ״תצוד״? שנתפש במצודה זאת. אמר רבי אלכסנדראי: מהו ״יקרה״? זו היא התורה, שנאמר: ״יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה״ (משלי ג׳:ט״ו), לכך נאמר ״נפש יקרה תצוד״. אמר לו ׳רבי, מהו עונשה של אשת איש לעתיד לבוא?׳, אמר לו ׳בני, עד שאתה שואלני בדבר זה, בוא וראה מה כתיב למטה מן העניין: ״היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה?⁠״ (משלי ו׳:כ״ז) וגו׳, ״כן הבא אל אשת רעהו – לא יינקה כל הנוגע בה״ (משלי ו׳:כ״ט). נאמר כאן ״לא יינקה״ ונאמר להלן בחילול השם: ״כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא״ (שמות כ׳:ו׳), מה להלן כל ממונן – אף כאן ״לא יינקה״ מפלת כל זכויותיו. אמר לו ׳רבי, אין לו תקנה?׳, אמר לו ׳בני, פעם אחת הייתי יושב לפני בן עזאי חברי, והיינו מעיינין בפרשה זו, כיוון שבאנו לפסוק זה, אמר לי ׳ילך ויגדל יתום בתוך ביתו, וילמדו תורה, ויעסוק בכל המצות, ומתכפרין לו עוונותיו לעולם הבא, על מנת שלא יחזור בעבירה ויעשה תשובה׳. אמרתי לו ׳ראיה לדבר זה מניין?׳, אמר לי ׳כתיב: ״אם תשוב ישראל נאום ה׳ אליי תשוב״ (ירמיהו ד׳:א׳), למה?: ״כי חסיד אני נאום ה׳ לא אטור לעולם״ (ירמיהו ג׳:י״ב)׳. אמרתי לו ׳כבר יש לי תשובה אחרת שהיא גדולה ממנה, שנאמר: ״שובה ישראל עד ה׳ אלהיך כי כשלת בעוונך״ (הושע י״ד:ג׳), אפילו כפרת בעיקר, מה אם מי שכופר בעיקר הקב״ה מקבלו בתשובה, אף זה הקב״ה מקבלו בתשובה׳. נענה רבי מאיר תלמידו, אמר לו ׳רבי, לא ישמעו אזניך מה שאתה מדבר? אם אלו הקב״ה מקבלן בתשובה, על אחת כמה וכמה אתה, שיש בך כל התורה כולה! ולמה אין אתה עושה תשובה?׳, אמר לו ׳פעם נכנסתי לבית הכנסת וראיתי תינוק אחד שיושב לפני רבו, והיה רבו מקריא אותו: ״ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך״ (תהלים נ׳:ט״ז), והיה תלמיד משיב ואומר ׳ולאלישע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׳. כיוון ששמעתי כך, אמרתי ׳על אלישע נחתמה הגזירה מלמעלה׳. ענה רבי מאיר ואמר ׳רבי, עשה תשובה בעולם הזה, ואני עומד בגזירה בספקולא שלך ליום הדין לעתיד לבוא!׳ אף על פי כן לא קיבל עליו. כיוון שמת, באו ואמרו לו לרבי מאיר ׳בוא וראה האש שהוא אוכל על קברו של רבך׳, באותה שעה פרס רבי מאיר טליתו על קברו של רבו, והיה משביע האש ואומר: ״ליני הלילה והיה בבוקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי חי ה׳ שכבי עד הבוקר״ (רות ג׳:י״ג). ליני הלילה – בעולם הזה שכולו לילה, והיה בבוקר – לעולם הבא שכולו אור, אם יגאלך טוב יגאל – זה הקב״ה, דכתיב ביה: ״טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו״ (תהלים קמ״ה:ט׳), ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנוכי, חי ה׳! כיוון שהזכיר עליה שמו של הקב״ה, נכבה האש. מכאן אמרו חכמים, אשרי איש שהוא מעמיד תלמידים שמבקשים עליו רחמים.

(ל-לא)

לא יבוזו לגנב כי יגנוב – אם ראית עם הארץ שהשחית עצמו בדברי תורה – אל תבזהו, ואל תאמר לו ׳אתמול עם הארץ והיום חבר?!׳. למה? למלא נפשו כי ירעב – אין רעב אלא תורה, שנאמר: ״לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה׳⁠ ⁠⁠״ (עמוס ח׳:י״א).

דבר אחר: לא יבוזו לגנב וגו׳ – אם ראית גנב רשע שחזר מרשעו ועשה תשובה – אל תבוזו לו, למה? למלא נפשו כי ירעב. מה כתיב אחריו: ונמצא ישלם שבעתיים – זה עם הארץ שלמד תורה וחזר לקלקולו הראשון, הקדוש ברוך הוא משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר ״את כל הון ביתו ייתן״.

דבר אחר ונמצא ישלם שבעתיים – זה הדיין שנתמנה על הציבור, אם אינו דן באמת ומוציא את הדין לאמיתו, הקב״ה משלימו לארבעה עשר מדורי של גיהנם, לא דיו שהוא גורם לו, אלא לו ולביתו ולממונו, שנאמר ״את כל הון ביתו יתן״.

(לב-לה)

נואף אישה חסר לב – אמר רבי זבדא: מהו חסר לב? שהמקום מסיר חכמה מליבו, ואין חכמה אלא תורה, היך מה דתימא: ״תורת ה׳ תמימה... מחכימת פתי״ (תהלים י״ט:ח׳), ולא עוד אלא שמשנים זיו פניו מן החכמה, ומניין שזיו של אדם חכמה? היך מה דתימא: ״חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה״ (קהלת ח׳:א׳), ולא עוד, אלא אותו שם רע אינו נמחה ממנו לעולם, שנאמר: ״נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תימחה״ (משלי ו׳:ל״ג), וכשבא ליום הדין אין הקב״ה מוחל לו, אלא הקב״ה מתמלא עליו חמה. משל למה הדבר דומה – ללגיון אחד שמרד במלך, מה עשה? נטל כלי מלחמתו והלך לקראתו, כיוון שהגיע אצלו, מתוך קנאה שהיתה בו התחיל מכה והולך, היך מה דתימר: ״כי קנאה חמת גבר״ (משלי ו׳:ל״ד). כך לעתיד לבוא הקב״ה מתמלא חמה על בעלי עבירות, לכך נאמר ״ולא יחמול ביום נקם״, וכתיב אחריו: ״לא ישא פני כל כופר״ (משלי ו׳:ל״ה). אמר רבי אבהו: ללמדך, שלא כמנהג הקב״ה מידת בשר ודם: מידת בשר ודם, כשהוא מתמלא חמה על חברו, יכול הוא לרצותו בדברים, אבל הקב״ה אינו כן, ״לא יישא פני כל כופר״. בשר ודם, אם אי אתה יכול לרצותו בדברים, יכול אתה לרצותו בממון, אבל הקב״ה אינו כן, ״ולא יאבה כי תרבה שוחד״. מכאן אתה למד כמה קשה עונשה של עבירה, ולא עוד אלא שעליה מתנבא שלמה.