×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) אַֽל⁠־תִּ֭תְהַלֵּל בְּי֣וֹם מָחָ֑ר⁠ כִּ֤י לֹֽא⁠־תֵ֝דַ֗ע מַה⁠־יֵּ֥לֶד יֽוֹם׃
    Don't boast about tomorrow; for you don't know what a day may bring forth.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא תִשְׁתַּבְהַר בְּיוֹמָא דְלִמְחָר דְלָא יָדַעַתְּ מְנָא יְלִיד יוֹמָא.
    אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע וגו׳ – אתה אמרת וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר יוצאה בתך ומתענה הה״ד ותצא דינה בת לאה.
    לא תמתדח ביום גד, פאנך לא תעלם מא יחדת׳ פיה.
    אל, אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יתחדש בו. אפשר: מה יארע בו. והשוה גם אמו״ד מאמר י פ״ד מהדורתי עמ׳ רצג.
    מתפרש פסוק זה לכמה ענינים, האחד בדברים המתחדשים והוא היותר קרוב בפירוש הכתוב בעניני פעולות האדם, אמר, אל תאמר אפעל מחר כך ואעשה כך, כי אינך יודע פן יארע מות או מאורע שימנעך מכך, כמאמר יהונתן לדוד ואנכי אהיה לך למשנה1 ובא המות ובטל הדבר, ודבר סנחריב כן אעשה לירושלם ולעצביה2 ובאה המכה ובטל הדבר. וכן בעתידות מעניני מעשי ה׳ או בטענת נבואה בדבר נביאי השקר לא תראו חרב ורעב3, וכדבר חנניה בן עזור בעוד שנתים ימים4 ואירע מה שסלק את הדבר. או טענת חזות במערכות הגלגל ומשפטיו על כל מצב על ידי תנועותיו כמו שטענו אנשי בבל כפי שתיארם יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים5, ואנשי מצרים כפי שתיארם באמרו אים איפוא חכמיך6 ובטלו המאורעות כל דבריהם. וגם בעניני המשמעת לה׳ כגון למוד תורה או צום או תפלה או צדקה אל תדחה אותו למחר ולמחרתו, כי אינך בטוח מה יארע בו ויטרידך, ומזה אמרו חכמים ז״ל אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה7. וגם אל תתהלל בצדקך, ואפילו הגעת לשבעים שנה או שמונים שנה בצדקתך אל תהי בטוח שגם העתיד בידך, כי לא תדע איזה מקרה או מכשול יארע לך ותסתלק מעלתך והוא אמרם אל תאמין בעצמך עד יום מותך8.
    1. שמואל א כג יז.
    2. ישעיה י יא.
    3. ירמיה יד יג.
    4. שם כח ג.
    5. ישעיה מז יג.
    6. שם יט ב.
    7. אבות פ״ב מ״ד.
    8. שם.
    יתנאזע הד׳ה אלאיה מעאני שתי, אחדהא פי אלחדת׳אן והו אקרב אלי אלנץ מן באב פעלך, יקול לא תקל אפעל גדא כד׳י ואצנע כד׳י, פאנך לא תעלם הל יחדת׳ מות או מציבה תמנעך ד׳לך, כקול יהונתן לדוד ואנכי אהיה לך למשנה וחדת׳ אלמות פאבטל ד׳לך, וקול סנחריב כן אעשה לירושלם ולעצביה פחדת׳ת אלאפה פזאל ד׳לך. ואיצ׳א פי אלחדת׳אן מן באב פעל אללה אמא בדעוי נבווה כקול נביאי השקר לא תראו חרב ורעב, וכקול חנניה בן עזור בעוד שנתים ימים וחדת׳ת מא אזאלת ד׳לך. או דעוי בצר בהייה אלפלך ומא יקצ׳י עלי כל חאל מן חרכאתה כמא אדעו אהל בבל חין וצפהם יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים, ואהל מצר חין וצפהם לקולה אים איפוא חכמיך ואבטלת אלמצאיב כל ד׳לך. ואיצ׳א פי אמור אלטאעאת מן תעלם עלם או צום או צלוה או צדקה לא תסוף בה אלי גד ובעד גד, לאנך לא תאמן מא יחדת׳ בה פישגלך, ומנה קאלו אלעלמא ז״ל אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. ואיצ׳א פי אלאמתדאח פי אלצלאח ולו בלגת סבעין סנה או ת׳מאנין סנה פי צלאח לא תתחקק באן אלאכ׳רה לך, פאנך לא תעלם אייהֵ מציבה או זלה תחדת׳ מנך פתנתקל מרתבתך, והו קולהם איצ׳א אל תאמין בעצמך עד יום מותך.
    אל תתהלל ביום מחר – אל תתפאר עכשיו בדבר העתיד להיות ביום מחר.
    כי לא תדע מה יארע יום – שמא היום ילד שום רעה ובטל מחשבת מחר.
    Do not boast Do not boast now concerning a thing that is destined to be tomorrow.
    for you do not know what the day will bear Perhaps the day will bear some evil that will nullify it.
    אל תתהלל – הטעם אל תתהלל היום במה שעתיד, שהוא אפשרי.
    אל תתהלל – במה שתבטח לעשותם ביום מחר כי לא תדע מה מקרה היום כי אולי יתחדשו לך מקרים מונעים מהביא מחשבתך לפועל.
    מה ילד – במקצת ספרים היו״ד בסגול.
    תתהלל – מלשון הלול ושבח.
    ילד – עניינו מקרה וכן אלה תולדות יעקב (בראשית ל״ז:ב׳) ולפי שהזמן מוליד הקורות אמר ילד יום.
    אל תתהלל – אל תשתבח עצמך במה שתבטיח לעשות ביום מחר כי לא תדע מה דבר יקרה כי פן יקרה דבר אשר לא תוכל עשוהו.
    ילד יום – קורות הזמן נקראים ילדיו.
    אל תתהלל ביום מחר – באשר פגעי הזמן מתחדשים בכל רגע, לא תוכל להתהלל על מה שתעשה למחר, אחר שגם ילדי היום ההוה בלתי ידועים לך, ויום מחר אינו שלך.
    ילד – ביו״ד צירי, א״כ פּעַל הוא.
    יום – כל יום ויום בפני עצמו; וגם היום הזה שאתה בו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא⁠־פִ֑יךָ נׇ֝כְרִ֗י וְאַל⁠־שְׂפָתֶֽיךָ׃
    Let another man praise you, and not your own mouth; a stranger, and not your own lips.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    נְשַׁבְּחִנָךְ חִילוֹנַי וְלָא פוּמָךְ נוּכְרָאָה וְלָא שִׂפְוָתָךְ.
    יהללך זר ולא פיך, נכרי ואל שפתיך – אמר רבי אבון: גנאי הוא לאדם שיאמר בפיו דברים של שבח על שמו, אלא ״נכרי ואל שפתיך״.
    יהללך זר ולא פיך – וכתיב ועבדך היה ירא את י״י מנעוריו וכו׳ (כתוב במלכים ברמז רי״ב).
    ימדחך אלאג׳נבי ולא פאך, אלגריב ולא שפתיך.
    מתפרש לשני ענינים, האחד שמנע שלא יהלל האדם את עצמו מחמת שהדבר מגונה בעיניו1, ועם זאת לא חייב אותו למנוע בני אדם מלהללו, אלא קבע מצב ממוצע, שלא יחשוב אדם כי מניעת השבח לגמרי יותר טוב, ושזה אחד מענפי הענוה, כי אמירתו2 מפי חבריו וזולתם נכון כדי לעודד בני אדם לעשיית הטוב. והשני שהוא צוה לאדם לעשות מה שבו יהיה האדם מהולל בעיני עצמו ובעיני בני אדם גם יחד, כאלו אמר יהללך גם זר ולא פיך בלבד, נכרי ואל שפתיך בלבד, וזהו גם אמרם איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם3, וענין מה שאמרנו שיהא תפארת בעיני עצמו כלומר בינו לבין ה׳.
    1. בעיני שלמה.
    2. אמירת שבחו.
    3. אבות פ״ב מ״א.
    יחתמל מעניין, אחדהמא אן יכון מנע אן ימדח אלמר נפסה לאסתקבאחה ד׳אך, ומע ד׳אך לם ילזמה אן ימנע אלנאס מן אן ימדחוה, בל ג׳עלהא חאל מתוסטה, ללא יט׳ן בעצ׳נא אן מנע אלמדח כלה אצלח, ואן ד׳לך באב מן אלכ׳שוע, אן קולה מן צאחבה ומן גירה צואב לירגב אלנאס פי עמל אלצלאח. ואלת׳אני אן אמר אלמר באסתעמאל מא יכון אלאנסאן בה מחמודא ענד נפסה וענד אלנאס ג׳מיעא, כאנה יקול יהללך זר איצ׳א ולא פיך פקט, נכרי ואל שפתיך פקט, והד׳א איצ׳א קולהם איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, ומעני קולנא יכון פכ׳רא ענד נפסה יעני בינה ובין רבה.
    יהללך זר – הטעם אף במה שיצא לפועל.
    יהללך זר ולא פיך – וזה כמה שעשית אין ראוי שתהלל עצמך כי זאת תכונה פחותה טוב שיהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך.
    יהללך – ר״ל אף בדבר שכבר עשית יהללך זר וגו׳.
    נכרי וגו׳ – הוא כפל הדבר במ״ש.
    זר, נכרי – הבדלם למעלה (ה׳ י׳).
    יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך – מה שהאדם מהלל א״ע אינו הילול, וטוב שתעשה מעשים ראויים אל ההילול עד שזר יהללך – ויש הבדל בין זר ובין נכרי, שהנכרי הוא מארץ אחרת, ואמר שאחר שיהללך זר אז יהללך גם הנכרי שאינו מכיר אותך, כי ישמע מן הזר ויפרסם תהלתך, וגם אז יהללך אל של שפתיך – מה שאתה בשפתיך לא תהלל, זה עצמו יהללך, כי זה מורה על הענוה והמעלה, והנה השפה חיצונית נגד הפה, ור״ל מה שלא ישמע ממך מהלל עצמך משפתיך, (וגם שישמע אל, משפתיך, ר״ל שאתה תקטין עצמך ותאמר שאין בך תהלה זאת כמ״ש בתלת מילי משני רבנן וכו׳ זה יהיה לך ג״כ לתהלה).
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ג) כֹּֽבֶד⁠־אֶ֭בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל⁠ וְכַ֥עַס אֱ֝וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם׃
    A stone is heavy, and sand is a burden; but a fool's provocation is heavier than both.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    יְקָרָא כֵיפָא וּנְטוּל חָלָא וְרוּגְזֵיהּ דְשַׁטְיָא יַקִיר מִן תַּרְוֵיהוֹן.
    אן אלחג׳ר לת׳קיל ואלרמל לרזין, וגיט׳ אלג׳אהל את׳קל מן כליהמא.
    כבד, ברור שהאבן כבד והחול עומס וכעס כאשר האויל כועס ורוגז על מישהו כבד משניהם. כאן תרגם כעם ״גיט׳⁠ ⁠⁠״ שענינה כעס ורוגז שכועס על הזולת בדעתו הרעה. ובדברים לב כז לולי כעס אויב תרגם ״כיד״ קנאת האויב ושמחתו לאידם.
    (ג-ד) בשני פסוקים הללו בא לתאר אחד משלשת הכחות שיש לנפש והוא הכעס, וחלק אותו לשלשה חלקים, חמה ואף וקנאה, כנגד שלשה סוגים מכח הכעס, כלומר שהם יהיו או להפרזה או לחסרון או למצוע. וקרא את החסר מחלקיו חמה, והוא מוליד את האכזריות, לא יחוש האדם במה שיארע במשך הזמן למי שהוא אכזרי עליו, אך אינו עושה לו שום נזק. וקרא את הממוצע אף, והוא מביא את השטף, שישלח האדם את ידו במי שהוא כועס עליו ויפעל בו. וקרא את המופרז קנאה. ולא קבע שעור למה שהוא גורם, אלא אמר ומי יעמד לפני קנאה, כי אין לדעת כמות הקנאה. אמר אם היו שלש דרגות הללו של הכעס בבני אדם הבינוניים, כל שכן הסכלים שקל וחומר שיהיו שלש הדרגות הללו במדותיהם יותר כבדים מן החול והאבנים. ויתכן כי מה שדמה לשני דברים הללו לפי שהסכלים בתכונותיהם שני סוגים, מהם שהוא עומד על תכונה אחת והרי הוא כאבן, ומהם שהוא משתנה בכמה סוגים מן הכעס כחול. ויתכן כי מה שבאר דברים הללו1 לא נתכוון אלא להזהיר שלא להתקרב לסכלים לא בשכנות ולא בעסקים ולא בחתון או שיחת רעים או משא ומתן עיוני.
    1. אבן וחול.
    (ג-ד) אכ׳ד׳ פי האתין אלאיתין אן יצף אחדי אלקוי אלת׳לאת׳ אלתי ללנפס אלתי הי אלגצ׳ב, פקסמה ת׳לאת׳ה אקסאם, חמה ואף וקנאה, תלקא ת׳לאת׳ה צ׳רוב מן קוהֵ אלגצ׳ב, אעני אנהא תכון אמא לזיאדה או לנקצאן או לאעתדאל. פסמי אלנאקץ מן אגזאיהא חמה, והו יורת׳ אלחנק, לא יבאלי אלאנסאן במא יחדת׳ פי אלזמאן עלי מן הו חנק עליה, לכן ליס יבאשר הו באדיה. וסמי אלמעתדל אף, והו יורת׳ אלגרק, אן יבטש אלמר במן הו גצ׳באן עליה פיגרקה. וסמי אלזאיד קנאה, ולם יג׳על למא יורת׳ה מקדארא בל קאל ומי יעמד לפני קנאה אד׳ לא תערף כמיהֵ ד׳לך. קאל פאד׳א כאנת הד׳ה אלת׳אלת׳ מנאזל מן אלגיט׳ מן אלמתוסטין מן אלנאס, פכיף אלג׳האל אחרי אן תכון הד׳ה אלדרג׳את פי אכ׳לאקהם את׳קל מן אלרמל ואלחצא. ויג׳וז אן יכון תשביהה בהד׳ין אלשיין לאן אלג׳האל פי אכ׳לאקהם עלי צ׳רבין, מנהם מן ית׳בת עלי כ׳לק ואחד פהו כאלחג׳ר, ומנהם מן יתפנן פי צ׳רוב מן אלגיט׳ כאלרמל. ויתג׳ה אן יכון תצריחה בהד׳ה אלאמור אנמא קצד בה אלנהי ען מכ׳אלטהֵ אלג׳האל פי מג׳אורה או מעאמלה או מצאהרה או מנאדמה או מנאט׳רה.
    ונטל – משא.
    וכעס אויל – שהאויל מכעיס להקב״ה.
    and the burden Heb. ונטל, a burden.
    the anger of a fool that a fool angers the Holy One, blessed be He, causes [Him] to bring anger to the world.
    כובד אבן – הנה האבן יכבד מאד לנשאו וכן הענין במעמס החול אך שאת כעס אויל הוא כבד משניהם.
    ונטל – ענין משא כמו נטילי כסף (צפניה א׳:י״א).
    כובד – הנה האבן יש לה כובד רב וגם החול משאו רב אמנם כעס האויל כבד לשאת ולסבול יותר משני אלו כי מחסרון הדעת ירבה לכעוס.
    כעס אויל – הצער שהאויל גורם לפעמים לזולתו בדבריו או במעשיו, אף בזולת כוונה רעה. כעס – אין ענינו חֵמה.
    נטל – משא.
    כבד אבן ונטל החול – האבן הוא כבד בפ״ע אף אבן אחד, והחול אינו כבד רק אם ינטל על כתפיו חול הרבה, הוא כבד ע״י שיצורף בנטל ובמשאוי, וכעס של אויל כבד משניהם כי כל כעס וכעס בפ״ע יש בו כובד בפ״ע כאבן מעמסה, וגם בצירוף כל הכעסים המתמידים ממנו, יש בו כבד החול, וכמ״ש במדרש בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו הה״ד כבד אבן וכו׳, כי פרעה במ״ש מי ה׳ לא ידעתי את ה׳, היה עונו כבד כאבן, ובמה שהוסיף להכביד את לבו פעם אחר פעם היה בו כבד החול, נמצא היה כבדו מצורף משניהם ר״ל מאבן ומחול.
    נטל – נָטַל הוא תרגומו של נשא, נטילי כסף (צפניה א׳:י״א) כבדי כסף, ע״ד ואברהם כבד מאד במקנה וגו׳ (פרשת לך לך), כמטיל ברזל (איוב מ׳:י״ח) בחילוף נו״ן במ״ם (נוט⁠־מוט) כככר ברזל שמשאו כבד.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) אַכְזְרִיּ֣וּת חֵ֭מָה וְשֶׁ֣טֶף אָ֑ף⁠ וּמִ֥י יַ֝עֲמֹ֗ד לִפְנֵ֥י קִנְאָֽה׃
    Wrath is cruel, and anger is overwhelming; but who is able to stand before jealousy?
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    נִכְזְרִיוּתָא הִיא חֵימְתָא וְחֵיפָא הִיא רוּגְזָא וּמַנוּ קָאֵם קֳדָם קִנְאֲתָא.
    אד׳ אלחמיה חנק ואלגצ׳ב גרק, ומן יקף בין ידי אלגירה.
    אכזריות, כי החמה אכזריות והאף שטפון כנוי לנקמה קלה. ומי יעמוד לפני הקנאה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

    אכזריות חֵמה – כעס האויל שגורם להביא חמה לעולם.
    ומי יעמוד לפני קנאתו – של קנא ונוקם.
    but who can stand up before jealousy Who can stand up before the jealousy of He Who is jealous and vengeful?
    אכזריות חמה ושטף אף – הטעם, הנה החמה הוא באמת אכזריות, והאף הוא שטף גדול, ואמנם הקנאה קשה מכלם.
    אכזריות – הנה החמה תביא לאכזריות כי בעל החמה לא ירחם על אשר יכעס עליו והאף כמו שטף מים שישחית הכל אך הקנאה היא יותר קשה מאד כי בעל הקנאה יצר לו בראותו טוב לזולתו ויבחר הרע לו ולזולתו יותר מטוב לו ולזולתו כמו שסופר מהמקנא והחמדן שאמר להם המלך מפני הכירו תכונותיהם שהוא מוכן לעשות להם טוב כיד המלך ישאל הא׳ מהם וינתן לו ולב׳ יותן כפלים והנה החמדן לא רצה לשאול כדי שיהיה לו כפל מאת המקנא והמקנא לא רצה לשאול שום טובה לעצמו לדאגתו על הטוב שיהיה לחברו ומיהר לשאול מהמלך שינקרו עינו האחת שישאר חבירו עור משתי עיניו.
    אכזריות – החמה מביא לידי אכזריות והאף יסית לשטוף ולאבד ולפני בעל קנאה מי יוכל לעמוד ולהתקיים כי קשה היא עוד יותר מהחמה והאף כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו.
    חמה, אף – הבדלם למעלה ובכ״מ.
    אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה – החמה הוא הכעס הפנימי שנוטר שנאה בלבו, והאף הוא הכעס החיצוני, ויש אף בלא חמה פנימית, ויש בו שטף כי באפו שוטף והולך ומיסר, אבל לא אכזריות, ויש חמה בלא אף שחמתו בערה בלבו ויש בו אכזריות משנאה וחמה, אבל לא שטף, כי אינו מעניש עתה, אבל הקנאה שמתקנא לכבודו המחולל יש בו אכזריות ושטף, כי המקנא ינקום תיכף בשטף אף, ויתאכזר באכזריות חמה.
    אכזריות – עלולה ומסובבת מן החמה.
    ושטף – התעוררות פתאומית להזיק לחבירו, והמליצה לקוחה משטף מים.
    קנאה – בשתי הוראותיה, קנא⁠־את, חרדה שמא יטול אדם מה שבידינו, וקנא⁠־בְּ, ראות בצרות עין שאחרים יצליחו יותר ממנו, שתיהן תביאנה את האדם להרע ביותר.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) ט֭וֹבָה תּוֹכַ֣חַת מְגֻלָּ֑ה⁠ מֵאַהֲבָ֥ה מְסֻתָּֽרֶת׃
    Better is open rebuke than hidden love.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טָבְתָא מַכְסְנוּתָא דִמְגַלְיָא מִן רַחֲמוּתָא דְמִטַשְׁיָא.
    ולעט׳ה מכשופה כ׳יר מן מחבה מסתורה.
    לזה שני פנים, האחד שתהא גלוי לחברך טוב משתסתיר דברים בלבד וכמו שאמר ה׳ הוכח תוכיח1, כי כאשר תסתיר בלבך עליו דברים אתה חוטא לו וגם לנפשך. והשני שהתוכחת ואף על פי שהיא מכאיבה כיון שהוא למשמעת לדבר ה׳ אפשר לגלותה. וראוי שתהא יותר חביבה למקבל התוכחת יותר מאהבה שאינה למשמעת ה׳ ואי אפשר לגלותה אלא תשאר כמוסה.
    1. ויקרא יט יז.
    להד׳א וג׳האן, אחדהמא אן תט׳אהר צדיקך אצלח מן אן תסאתרה ועלי מא קאל אללה הוכח תוכיח, פאן סאתרתה אכ׳טאת עליה ועלי נפסך איצ׳א. ואלת׳אני אן אלעט׳ה ועלי אנהא מולמה פאד׳ הי לטאעהֵ אללה פימכן אט׳הארהא. וינבגי אן תכון אסר ללמועוט׳ מן מחבה ליס לטאעהֵ אללה ולא ימכן אט׳הארהא בל תבקא מכתומה.
    טובה – התוכחת והקטטה שיעשה האדם את רעהו בגלוי להוכיחו על רעותיו יותר מהאהבה שהיא מסותרת ולא יראה ממנה רושם בגלוי כי לא יהיה תועלת בזאת האהבה.
    תוכחת מגולה – אף המוכיח בפרסום ומכלים למוכח מכל מקום טובה היא אם באה מאהבה מסותרת בלב המוכיח וכוונתו ליישר דרכי המוכח ולא לקנתר.
    טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת – אם אדם מוכיח לחברו על דרכו הרעה וסבת התוכחה באה מאהבה מסותרת כמו האב המוכיח לבנו, שזה מרוב אהבתו, וכמ״ש כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח, תוכחה זאת הגם שהיא בגלוי, טובה מאד.
    מסתרת – יש להניח שהקריאה הנכונה היא מְסַתֶּרֶת לאהוביה מומי נפשם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) נֶ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב⁠ וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא׃
    Faithful are the wounds of a friend; although the kisses of an enemy are profuse.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שַׁפִּירָן אִנוּן פּוּדְעָתֵיהּ דְרָחֲמָא וּבִישָׁן נוּשְׁקָתָא דְסָנְאָה.
    ושג׳אג׳ אלמחב מאמונה, וקבל אלשאני מסתפט׳עה.
    ונעתרות, ונשיקות השונא מוזרות ביותר. נעתרות ״מסתפט׳עה״ דבר המוזר ובלתי מקובל בהפרזתו.
    ונעתרות נגזרת ממה שאמר יחזקאל והעתרתם על דבריהם אני ה׳1, אשר פירשו הפרזתם. כיון שהדבר ברור כי האוהב אינו מצער אלא לתועלת, והשונא אינו מהנה כי אם לקלקול, וזה כללי בפעולות האוהב והשונא גם יחד. וכבר ידעת כי דברי משה ממרים הייתם2, מקציפים הייתם3, הם חביבים עלינו מדברי בלעם מה טבו אוהליך יעקב4 ואף על פי שזה ניתן בפיו מאת ה׳. וכך כשנקבע בדעתנו שהבורא יתרומם ברוממותו רוצה טובתינו הרי כל מה שיחיל בנו בטוחים אנו בו ללא ספק.
    1. יחזקאל לה יג.
    2. דברים ט ז.
    3. שם ט כב.
    4. במדבר כד ה.
    ונעתרות תצרף מן קול יחזקאל והעתרתם על דבריכם אני ה׳, אלד׳י תפסירה ואסרפתם.
    ממא הו צחיח אן אלמחב לם יולם אלא לצלאח, ואלשאני לא ילד׳ד׳ אלא לפסאד, עלי ג׳מיע אלפנון פי אפעאל אלמחב ואלשאני ג׳מיעא. וקד עלמת אן כלאם משה רבנו ממרים הייתם, מקציפים הייתם, הו אסר אלינא מן כלאם בלעם מה טבו אוהליך יעקב ועלי אן ד׳לך מן ענד אללה פי פאיה. וכד׳לך אד׳א אעתקדנא אן אלבארי ג׳ל גלאלה מחב צלאחנא יכון כל מא יחלה בנא מאמונא ענדנא גיר מסתגשא.
    ונעתרות – לשון גֹדֶל ורבוי, כמו העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג), אֶינְקְרְשַבְלֵיש.
    are burdensome Heb. נעתרות, an expression of largeness, as in: "You have multiplied (נעתרות) against Me" (Yechezkel 35:13).
    נאמנים, ונעתרות – רבות, מטעם העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל ל״ה:י״ג).
    נאמנים – הנה פצעי אוהב הם נאמנים וישרי׳ כי הם לתכלית טוב אם להוכיחו אם למלטו מרע כמו שיקרה לאדם בראותו כי אחיו או קרובו הפליג לעשות רע לאחרים או לומר חרפות קשות כנגדם והם ידמו לקחת נקמתם ממנו ולהצילם מידם ימהר להכותו בפניהם על מה שעשה או אמר כנגדם ובזה יתפייסו וימלטהו מידם אך נשיקות שונא הם נהפכות כי מראה לו אהבה להכשילו להפילו ברשת רצונו.
    ונעתרות – נפתחה הנו״ן.
    פצעי – הם מכות המוציאות דם.
    ונעתרות – ענין רבוי כמו ועתר ענן הקטורת (יחזקאל ח׳:י״א).
    נאמנים – האוהב הפוצע לאהובו למען יישר לכת הנה הפצעים הם נאמנים המה כי עשו שליחותם והועילו לזה כי בעבורם ייטיב דרכו אבל מן השונא אפי׳ הנשיקות מרובות המה והנם למשא הואיל ואין בהם תועלת.
    נעתרות – מרובות.
    נאמנים פצעי אהב – וגם אם האוהב מכהו ליסרו להשיבו אל דרך הטוב, בכ״ז האהבה נאמנה שכ״ז מרוב האהבה, וכמ״ש כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך, אבל נעתרות נשיקות שונא – השונא ירבה נשיקות, הוא לא ייסר ולא יוכיח, כי בשנאתו כשרואה ממנו מעשים רעים ינשקנו למען יוסיף לעשותם.
    נעתרות – שרשו עתר שממנו עַתִּיר בלשון ארמי עשיר, שיש לו עשר ידות על מה שצריך לו, לשון ריבוי, וכן ויעתר יצחק (פרשת תולדות) ויתפלל הרבה; וענין מקרא זה דומה לענין הקודם לו, פצעי אוהב, שהם התוכחות, הם נאמנים, כלומר אמתיים ובאים מן הלב, ונשיקות שונא הן להעדפה כי לא נאמנות הנה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת⁠ וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כׇּל⁠־מַ֥ר מָתֽוֹק׃
    A full soul loathes a honeycomb; but to a hungry soul, every bitter thing is sweet.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    נַפְשָׁא דְשָׂבְעָא דָיְשָׁא כַבְרִיתָא וְנַפְשָׁא דְכָפְנָא כָּל מֵידַם דִמְרִיר חֲלִי לָהּ.
    נפש שבעה תבוס נופת – מנא הא מילתא דאמרי אינשי כלבא בכפנא גלליה מבלע שנאמר ונפש רעבה כל מר מתוק.
    ר׳ שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר נפש שבעה תבוס נופת – זה תלמיד שלמד מתחלתו, ונפש רעבה כל מר מתוק זה תלמיד שלא למד מתחלתו. ד״א נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה סובין בפני עצמה קיבר בפני עצמה, כך יושב ומברר דברי תורה ומשקלן איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר.
    תרי אלנפס אלשאבעה תבשם אלשהד, ואלנפס אלג׳איעה כל מר ענדהא כחלו.
    נפש, תמצא שהנפש השבעה תקוץ מהנופת, והנפש הרעבה כל מר מתוק בעיניה. תבוס ״בשם״ כאדם האוכל דבר לאחר אכילה גסה שהיא קץ במזונו.
    בכלל דבר זה שכל המסתפק במה שחננו ה׳ בהתר נפשו דוחה את הממון הרב שיש בו אסור, ומי שהוא מתאוה לכך כל אסור בעיניו כהתר. וכפי שהדבר בממון כך הדבר במאכל ובמשתה ובביאות האסורות, ובידיעות1 אשר השמוש בהן אסור כגון העוננות לחיוב או לשלילה2 והניחוש וכל כיוצא באלו.
    1. ידיעות כפי שמדמים בהם התועים בהם.
    2. ״זג׳ר ופאל״ הראשונה לשלילה כגון אם עבר חתול לימינו אינו פותח בעסק באותו יום, והשני לחיוב כגון אם בבקר פגש כבש סימן הוא להצלחה, וכדומה להבלים הללו, ובעברית אין להם שמות מיוחדים, כראוי לשפת עם חכם ונבון.
    פי טי הד׳א אלקול אנה מן קנע במא רזקה אללה מן חלה עאפת נפסה כל מאל ג׳זיל מן אלחראם, ומן כאן ראגב לד׳לך פכל חראם ענדה כחלאל. וכאלקול פי אלמאל כד׳לך אלקול פי אלמאכול ואלמשרוב ואלמנכוח אלחראם, ופי אלעלום אלד׳י אסתעמאלהא חראם כאלזג׳ר ואלפאל ואלתבכ׳ית ומא ג׳רי נחו דלך.
    תבוס – תרמוס ברגלים, כמו יבוס קמינו (תהלים מ״ד:ו׳, ס׳:י״ד).
    ונפש רעיבה כל מר מתוק – לה.⁠א
    ויש לפותרו בתלמוד תורה, המראה עצמו כשבע שאינו מתאוה לדברי תורה לתאות נפש, תבוס נופת – אף הטעמים המיושבים על לב אינן חשובים עליו, והמתאוה לה, אפילו דברים הבאים עליו במרירות וביגיעה מתוקים לו.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י אוקספורד 142: ״כל דבר מר מתוק לה״.
    tramples honeycomb Heb. תבוס, tramples by foot, as in: "we will trample (נבוס) those who rise up against us" (Tehillim 44:6).
    all bitter is sweet Every sweet thing is bitter to it. This can be interpreted in regard to the study of the Torah. If one shows himself to be sated, that he has no desire for words of the Torah as a desire of his soul, he tramples honeycomb. [That is,] even the reasons that are acceptable to the heart are not important to him, but he who yearns for it, even the things that come to him with bitterness and toil are sweet to him.
    נפש שבעה – ונפש רעבה, חסרי למ״ד.
    נפש שבעה – בעל נפש שבעה והוא האיש המסתפק השמח בחלקו יבוס גם הדברים המתוקים ר״ל שאינו נבהל להון ולא יפנה לקנין ההון אפי׳ במה שיושג ממנו בדרכים ערבים ומתוקים וישרים, ואולם בעל נפש רעבה הוא נבהל להון באופן חזק עד שאפילו מה שיושג ממנו במרירות ובקושי ובעברה הוא מתוק לו לעוצם תשוקתו לאלו הקנינים והנה זה המאמר לפי פשוטו הוא מבואר האמות וכאלו הערה הוא שלא ישתדל האדם לקחת מהמזון שיעור רב הכמות כי זה יביאהו למאוס אפי׳ הדברים הערבים ושלא ירעיב עצמו מאד כי זה יביאהו לחשוק גם בדברים המרים אך ינהג בדרכים הממוצעי׳ וידמה שקשר זה הפסוק לפסוק הקודם להעיר כי נשיקות שונא דומות ללקיחת נופת בנפש שבעה שיהיה סבה להקיא המזון אשר בבטנו ופצעי אוהב דומים ללקיחת המזון המר בנפש רעבה כי מצד הרעב לא יורגש במרירותו ויגיע ממנו התועלת שכבר יזון ממנו ויחיה בו בהפך הענין בלקיחת הנופת בנפש שבעה.
    תבוס – ענין רמיסה כמו יבוס צרינו (תהלים ס׳:י״ד).
    נופת – ענין הזלה והתכה וכן ונופת צופים (תהלים י״ט:י״א) ותחסר מלת צופים והוא מובן מעצמו.
    תבוס – בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים.
    כל מר – כל דבר מר נחשב להם למתוק.
    נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק – הערב והבלתי ערב אינו תלוי במהות המאכלים, רק בתכונת האיש, שמי שיש לו מעדנים יקוצו בעיניו מהרגילו בם, ומי שא״ל ימצא ערבות בכל דבר. ובזה תוכחה להמבקשים מעדנים והמתרפקים אחריהם, כי כל שישיגו אותם בשפע כן תחדל העונג מהם, ובהפך יתענגו בכל דבר אם היה נמנע מהם, והרש ימצא יותר עונג מן העשיר, ומזה מבואר שאינם התכלית המבוקש, כי יושגו כשלא יושגו, ולא יושגו כשיושגו.
    תבוס – ברגליה ותמאס נופת צופים (תהלים י״ט:י״א) דבש צף ונף (נפתי משכבי, למעלה ז׳:י״ז) על פני בתי הדבורים.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) כְּ֭צִפּוֹר נוֹדֶ֣דֶת מִן⁠־קִנָּ֑הּ כֵּֽן⁠־אִ֝֗ישׁא נוֹדֵ֥ד מִמְּקוֹמֽוֹ׃
    As a bird that wanders from her nest, so is a man who wanders from his home.
    א. כֵּֽן⁠־אִ֝֗ישׁ א=כֵּֽן⁠־אִ֝ישׁ (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    הֵיךְ צִפְּרָא דִמְשַׁנָא מִן קִנָהּ הֵיכְנָא הוּא גַבְרָא דִמְשַׁנֵי דוּכְתֵּיהּ.
    כצפור נודדת מן קנה – הרואה צפור בחלום ישכים ויאמר כצפרים עפות כן יגן וגו׳ קודם שיקדמנו פסוק אחר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו.
    ר׳ יהודה אומר כצפור נודדת מן קנה – זה תלמיד חכם הפורש מן התורה ואומר מה מצאו אבותיכם בי עול.
    וכטאיר נאיד מן וכרה, כד׳אך אמר נאיד מן מוצ׳עה.
    פשט המשל הזה מורה שלא נאבד את חיינו במסעות, לפי שיש בכך שעמום וסכנה ומחסור בצרכים וזולת אלה ממה שבדרך כלל משיג הצפור הנודד מקנו. ויתכן גם שהוא מצוה לחמול על הגר לפי שהוא במצב זה ואפילו היה מלך כפי שידעת על דוד מלך ישראל כאשר יצא בברחו מפני אבשלום1.
    1. שמואל ב סוף יז.
    בסיט הד׳א אלמת׳ל אשאר באן לא נפני אלאעמאר פי אלספר, פאן פיה וחשה וכ׳טר ונקץ פי אלחאג׳את וגיר ד׳לך ממא ג׳מלתה תנאל אלטאיר אלמפארק וכרה. ויג׳וז איצ׳א אן יכון אמר באלשפקה עלי אלגריב אד׳ הו בהד׳א אלחאל ולו כאן מלכא, כמא עלמת מן דוד מלך ישראל חין כ׳רג׳ הארבא מן בין ידי אבשלום.
    כצפור נודדת מקנהא – שהולכת ומיטלטלת נע ונד כן האיש הנודד ממקומו. תלמיד חכם הפורש מן התלמוד מלחזרב על גירסתו.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״מן קנה״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״לחזר״.
    wandering from its nest that goes and wanders, so is a man who wanders from his place, i.e., a Torah scholar who wanders away from his studies, from reviewing what he learned.
    כצפור נודדת מקנה – לסבה חזקה בשלא תוכל לחיות בארץ מפני חוזק החום או חוזק הקור כן איש נודד ממקומו ר״ל שאין ראוי שיהיה נודד ממקומו אם לא לדמיון הסבה הזאת כמו שמצאנו באברהם וביצחק שהתעוררו להעת׳ ממקומם לסבה חזקה והיא הרעב שהיה שם או ירצה בזה שכמו שהצפור נודדת מקנה תמצא בלי קן ותצטרך לבנותו כן איש נודד ממקומו יחסר לו כל.
    מן קנה – מן מדורה.
    כצפור – כמו שיקשה לצפור מה שנודדת מקנה כן יקשה לאיש הנדידה ממקומו.
    כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו – האדם משותף בטבעו עם יתר בע״ח, ורצוף בטבע הבע״ח שלא ישנו מקומם, וגם הצפור שדרכו לנוד כמ״ש כצפור לנוד, בכ״ז כשנודדת מקנה תבקש לשוב אליה, וכן טבע האיש לשוב למקומו, והנמשל שגם נפש האדם מתרפקת לשוב אל מקומה אל האלהים אשר נתנה, ובהיותה בעוה״ז היא כצפור נודדת מקנה ותשתוקק לשוב אל מקומה להיות צרורה בצרור החיים.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ט) שֶׁ֣מֶן וּ֭קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח⁠־לֵ֑ב⁠ וּמֶ֥תֶק רֵ֝עֵ֗הוּ מֵעֲצַת⁠־נָֽפֶשׁ׃
    Perfume and incense bring joy to the heart; so does earnest counsel from a man's friend.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִשְׁחָא וּבוּסְמָא דְמַחֲדְיָן לִבָּא הֵיכְנָא גַבְרָא דִמְבַסִים לְחַבְרֵי בְּתַרְעִיתָא דְנַפְשֵׁיהּ.
    כמא אן אלדהן ואלבכ׳ור אוכד לפרח אלקלב מן אחדהמא, כד׳אך משורהֵ אלצאחב אחלא מן משורהֵ אלנפס וחדהא.
    שמן, כמו שהשמן והקטורת יחד משמחים את הלב יותר מאחד מהם, כך עצת הידיד מתוקה מעצת הנפש לבדה.
    צוה כאן להועץ בפקח1 שהוא ידיד החפץ טובתך. וכבר בארנו לעיל כי הפקח הוא מי שכבר הוכח בראיות שהוא פקח2 באותו הדבר שאתה רוצה להועץ בו, בין שהיה ענין דתי או מקצועי או מסחרי. והידיד הוא מי שכבר נתגלה לך מצבו3 במפגשים רבים בלתי מוגבלים. והחפץ טובתך הוא שתראה שאינו יועץ לך כי אם לאחר שמקיף את כל אפקי הדבר שאתה נועץ בו, וכל מה שאתה מספר לו מאזין לו היטב, ומה ששכחת מעורר אותך לספרו.
    1. אפשר: במומחה.
    2. אף כאן: מומחה.
    3. מצב ידידותו לך.
    אמר ההנא במשאורהֵ בציר צדיק נאצח וקד כנא ביינא אן אלבציר הו מן קאם לה אלדליל באנה בציר בד׳לך אלאמר אלד׳י תריד תשאורה פיה, דיאניא כאן אם צנאעיא אם תג׳אריא. ואלצדיק הו מן קד אנכשפת לך חאלה באלמפאג׳אה בגיר חד להא. ואלנאצח הו אלד׳י תראה לא ישיר חתי יחיט באקטאר מא פיה תשאורה, פמא חדת׳תה מנה אג׳אד אסתמאעה, ומא תרכתה טאלבך בשרח ד׳לך.
    שמן וקטרת ישמח לב – ריח שמן אפרסמון וריח קטרת משמחים לב.
    וטוב מהם מתק רעהו – מי שחבירו מקרבו וממתק לו בדברו ההואא טוב לו מעצת נפשו – ממה שנפשו יועצתו.
    דבר אחר: ומתק רעהו – המכשיר מעשיו שיהו מתוקים להקב״ה, טוב לו ממה שהוא ממלא תאות לבו.
    א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220: ״בדבריו שהוא״.
    Oil and incense The scent of balsamum oil and the scent of incense cause the heart to rejoice.
    and the sweet words of his friend more than one's own counsel He whose friend draws him near with words is better than what his [own] soul advises him. Another explanation: and the sweetness of his friend who improves his deeds, that they should be sweet to the Holy One, blessed be He, is better for him than gratifying the desires of his heart.
    ומתק רעהו מעצת נפש – הטעם כי כן ישמח האדם במתוק שיגיע לו מרעהו מעצת נפש:
    ומׇתק רעהו מעצת נפש – כי המתיקות שישיג האדם ברעהו מעצתו, הנה הוא ישמח לב כשמן הטוב הוא שמן המשחה וקטרת הסמים.
    שמן וקטרת – הנה הסבה בשמן והרבות הקטור טוב הריח ישמח הנפש והם דברים באים מחוץ כן מתק סוד האדם עם רעהו ללקיחת העצה טוב מהעצה שיקח מאדם בנפשו בלי עזר אחר.
    וקטורת – עשן בשמים.
    ישמח – כ״א משמח את הלב.
    ומתק – וכן ישמח אמרי מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות.
    ומתק – כמו אשר יחדו נמתיק סוד.
    שמן וקטרת ישמח לב – הלב אשר הוא משכן לנפש החיונית ישמח ע״י שמן הטוב שנותן ריח טוב וע״י קטורת, הגם שכבר ערך ה׳ שישאב אויר זך, והריאה תניף על הלב תנופת אויר חיוני, תתעורר רוחניית הנפש ע״י ריח הבא מבחוץ ותוסיף אומץ על כחה הפנימי, כן הגם שכח העצה נטועה בנפש, בכ״ז יתגבר הכח הזה ע״י מתק רעהו – ע״י המתקת עצה עם רעהו, שבבוא עצת רעהו שמבחוץ אל עצת הנפש אז תשלם העצה.
    רעך ורע אביך אל תעזב – אם יש לך ריע שהוא מנוסה לך באהבתו מקדם, עד שהיה תמיד רעך ורע של אביך, אל תעזבנו – כי האח הגם שהטבע נטע אהבה בין אחים, בכ״ז אהבתו היא רק בעת טוב לך ובעת שלא תצטרך לו, אבל ביום אידך – אז תופסק אהבתו, אם מצד שכל אחי רש שנאוהו, ואם מצד שלא ירצה לעזור לך, ואז טוב שכן קרוב – מי שהוא קרוב לך ע״י שהוא שוכן אצלך תמיד, ממי שהוא רחוק הגם שהוא אח.
    מעצת נפש – דברים נעימים הבאים מן הנפש ומן הלב, או המ״ם היא להוראת יותר, התוכח בלשון רכה ומתוקה עם רעהו תחכים יותר ממה שאדם הולך ונועז עם נפשו; ומהח״ר יוסף עובדיה שער שמא היה כתוב מֵעַצְבַת, מתק רעהו ישמח לב מעצבת נפש שבו (ללת במקום ללדת, שמואל א׳ ד׳:י״ט).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) רֵ֥עֲךָ֨ [וְרֵ֪עַ] (ורעה) אָבִ֡יךָ אַֽל⁠־תַּעֲזֹ֗ב⁠ וּבֵ֥ית אָחִ֗יךָ אַל⁠־תָּ֭בוֹא בְּי֣וֹם אֵידֶ֑ךָ ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֝ר֗וֹב⁠ מֵאָ֥ח רָחֽוֹק׃
    Don't forsake your friend and your father's friend. Don't go to your brother's house in the day of your disaster: better is a neighbor who is near than a distant brother.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל
    חַבְרָךְ וְחַבְרֵיהּ דַאֲבוּךְ לָא תִשְׁבּוֹק וּבְבֵיתָא דַאֲחוּךְ לָא תֵעוֹל בְּיוֹמָא דְתַבְרָךְ טָב שָׁכְנָא קָרִיב מֵאָח רָחִיק.
    רעך ורע אביך אל תעזוב – זה חנון בן נחש וכו׳ (כתוב במלכים).
    טוב שכן קרוב – טוב היה יתרו שהיה רחוק ונתקרב לי וכו׳ (כתוב בשופטים ברמז קמ״א).
    צאחבך וצאחב אביך לא תתרך, ובית אכ׳יך לא תדכ׳ל פי יום נכבתך, וג׳ארך אלקריב אנפע מן אכ׳וך אלבעיד.
    טוב, ושכנך הקרוב מועיל יותר מאחיך הרחוק.
    בפסוק זה שלש בבות, הראשון רעך ורעה אביך אל תעזב, אמר שאין מן הראוי לך לעזוב רעך כי עזיבתך אותו לא יבצר שהוא מחמת אחד משלשה דברים, או מפני שהיה מטיב לך והפסיק את הדבר שלא בצדק, או מחמת רעה שאירעה ואם כן ראוי שתסלח לו כיון שהוא רעך או לא מחמת שום מאורע, והעושה שלא מחמת סבה שהיתה או תהיה, מחרחר ריב1. ופעמים יהיה רעה אביך במקום רעך אם נעדר רעך. והשני ובית אחיך אל תבא ביום אידך השמר שלא תגלה לאחיך דוקא את צרתך ויש לזה שני פירושים, האחד מדבר דוקא באחיך כאלו אין רצונו שתדאיב את אחיך כשידע צרתך והשני הפלגה בדבר, אומר אפילו לאחיך ואף על פי שהוא בן אביך ואמך אל תגלה צרתך, אלא הסתרת עניניך יותר טוב לך. והשלישי טוב שכן קרוב מאח רחוק, ובו כמה ענינים, מהם ששכנך המצוי מועיל לך יותר מאחיך הרחוק ולכן אל תקלקל יחסיך עם זה בגלל זה. ומהם ששכנך המקורב אליך יועיל לך יותר מאחיך הנוטה מדעתך, ויהיה כאן רחוק וקרוב בדעה, כמו שבראשון באופן אישי. ומהם ששכנך הקרוב אל ה׳ בישרו טוב מאחיך הרחוק מה׳ בעברותיו, ויהיה קרוב ורחוק לפי הבאור השלישי הזה בדת.
    1. המלה במקור בלתי ברורה. ונראה לי כי זהו ענינה כלומר העוזב ידידו ללא שום סבה הרי הוא מחרחר ריב.
    הד׳א אלפסוק ת׳לת׳ה אבואב, אלאול רעך ורעה אביך אל תעזב, יקול ליס מן אלחט׳ לך אן תתרך צאחבך, לאן תרכך לה לא יכ׳לו מן אן יכון עלי אחד ת׳לאת׳ה אבואב, אמא לאחסאן חדת׳ מנה פקטעה חיניד׳ ג׳ור, או לסיה חדת׳ת פינבגי אן תצפחהא אד׳ הו צדיקך, או לא לשי חדת׳, פמן פעל לא לעלה כאנת ולא תכון באעת׳. וקד יקום צדיק אביך מקאם צדיקך אד׳א גאב צדיקך. ואלת׳אני ובית אחיך אל תבא ביום אידך, אחרז אלא תט׳הר אכ׳אך כ׳אצה עלי נכבתך, ולד׳לך תפסיראן, אחדהמא יכ׳צץ אכ׳אך כ׳אצה כאנה לם ירד אן תגם אכ׳אך בוקופה עלי נכבתך, ואלאכ׳ר יבאלג פי אלאמר, יקול חתי אכ׳וך ואן כאן אבן אמך ואביך פלא תט׳הרה עלי נכבתך, בל כתמאנך לאמורך אצלח לך. ואלת׳אלת׳ טוב שכן קרוב מאח רחוק, ולה מעאן, מנהא אן ג׳ארך אלחאצ׳ר אנפע לך מן אכ׳יך אלגאיב פלא תפאסדן הד׳א להד׳א. ומנהא אן ג׳ארך אלמאיל אליך אנפע לך מן אכ׳יך אלמנחרף ענך, פיכון רחוק וקרוב ההנא באלאעתקאד, כמא כאן פי אלאול באלשכ׳ץ.
    ומנהא אן ג׳ארך אלקריב אלי אללה בברה אצלח מן אכ׳יך אלבעיד מן רבה במעציתה, פכון קרוב ורחוק פי הד׳א אלתכ׳ריג׳ אלת׳אלת׳ פי אלדין.
    רעך ורע אביך – הקב״ה שקרוי ריע לישראל ורֵיע אביך שחיבב את אבותיך.
    אל תעזב – ואם עזבתו ובא עליך פורענות, בית אחיך אל תבא ביום אידך – אל תבטח בבני עשו וישמעאל שיקרבוך.
    מצינו כשגלו ישראל לבבל היו אומרים למוליכיהם בקולר: בבקשה מכם הוליכונו דרך אחינו בני עשו וישמעאל. והיו בני ישמעאל יוצאים לקראתם ומקדימים אותם במיני מלוחים ונודות נפוחים כו׳, כדאיתה במדרש תנחומא בוישמע יתרו (תנחומא יתרו ה׳).
    טוב שכן קרוב – טוב שישכן ביניכם הקרוב לקוראיו משתבאו אצל אח שנתרחק לאמר: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה וגו׳ (בראשית כ״ז:מ״א).
    your friend and your father's friend The Holy One, blessed be He, Who is called a friend to Israel, and your father's friend, for He endeared your forefathers.
    Do not forsake And, if you do forsake Him, retribution will befall you.
    and...your brother's house Do not rely on the children of Esau and Ishmael that they should befriend you. We find that when Israel was exiled to Babylon, they would say to those who led them in neck irons, "We beg of you, lead us on the way of our brethren, the sons of Esau and Ishmael,⁠" and the sons of Esau went out toward them and welcomed them with various kinds of salty foods and blown up flasks.
    than a distant brother It is better that the One Who is near to those who call Him dwell among you than that you should come to your brother who distanced himself by saying: "When the days of mourning for my father are at hand, etc.⁠" (Bereshit 27:41).
    ולפי פשוטו: ריעך וריע אביך – שהיה אוהב לאביך, שהוא שכינו ואוהבו, אל תעזוב ותמנע מלאהבה אותו ומלהתיעץ בו, כי טוב הוא לוא מאח רחוק.
    ובבית אחיך שהוא רחוק אל תבא להמלט ביום אידך, כי אם בבית שכינך שהוא קרוב לך, ויושיע לך מהרה מצרתך אם יוכל. (כ״י אוקספורד אור. 142 עם החתימה ״ר׳ יוסי״)
    א. אולי צריך להגיה: ״לך״.
    רעך ורע אביך – מי שהיה רעך ורע אביך אל תעזבהו כי טובה לך אהבתו מאד ולא תשען שתבא אל בית אחיך ביום אידך ותבטח בזה לעזוב אהבת רעך כי טוב לך שכן קרוב יותר מהאח שהוא רחוק לך רחוק המקום כי רחוק המקום הוא ממה שימעט שקר האהבה ואולם השכן הקרוב יהיה מוכן לך תמיד לעזר ולהועיל בכל עניניך.
    רעך ורעה – ורע קרי.
    אידך – מלשון איד ומקרה רע.
    רעך – האוהב אותך וגם את אביך אהב ומהנראה שנשרשה האהבה ולזה אל תעזוב אהבתו ואל תבטח לומר הנה בבוא עלי יום איד אבוא אל בית אחי לשאול מעמו עזרה כי יותר טוב שכן הקרוב עמך בכל עת כרעים אהובים מהאח הרחוק ממך ולא יתחבר עמך.
    קרוב – אוהב וקרוב להועיל, יש לקוות תועלת מן שכן טוב יותר מן אח.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קרארלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל
     
    (יא) חֲכַ֣ם בְּ֭נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י⁠ וְאָשִׁ֖יבָה חֹרְפִ֣י דָבָֽר׃
    Be wise, my son, and bring joy to my heart, then I can answer my tormentor.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִתְחַכֵּם בְּרִי וְחַדֵי לִבִּי וְאַחְזַר מִלְתָא לְאִלֵין דִמְחַסְדִין לִי.
    (יא-יג) חכם בני וגו׳ ערום ראה רעה וגו׳. קח בגדו כי ערב זר – (הכל כתוב לעיל).
    תחכם יא בני ופרח קלבי, חתי ארד עלי מעירי קולא.
    ואשיבה, כדי שאשיב.
    כבר שדל את תלמידו לעיל1ללמוד כדי שישמחנו, כי שמחתו אחת החובות המוטלות על התלמיד. והוסיף לו כאן שדול אחר ואמר ואפילו מי שיחרפני באיזה דבר מעניניך אשיב לו תשובה ואשבור מה שבו מפקפק נגדך.
    1. לעיל כג טו.
    קד כאן רגב תלמידה אוולא פי אלתעלם ליסרה, אד סרורה אחד אלחקוק אלואג׳בה עלי אלתלמיד׳. וזאדה ההנא תרגיבא אכ׳ר פקאל וחתי מן עירני בכ׳לאל מן כ׳לאלך רדדת עליה ג׳ואבא וכסרת מא בה יטען עליך.
    חכם בני – התחכם בני.
    ושמח לבי – ואתה לבי שמח בו.
    Be wise, my son Heb. חכם, become wise, my son.
    and cause my heart to rejoice and let my heart be happy with you.
    חרפי – מחרף אותי.
    חכם בני – אתה בני התחכם ותשמח בזה הענין לבי ותישרני בזה שנוכל להשיב דבר למחרף אותי על החרפות שיחרפני אך אם תוכל תסבב שלא אוכל להשיב חורפי דבר מיראתו שיספר מומיך.
    חכם בני – כן אמר שלמה לבנו התחכם בני ושמח לבבי ואוכל להשיב בדבר חרפה לאשר יחרפני כי אם תהיה סכל בעל כרחי אשים יד לפה כי אפחד שלא יגלה מומך.
    חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר – ר״ל גם אם עד עתה לא קבלת חקי החכמה, חכם נא מעתה, ושמח לבי – כי עד עתה היו מחרפים אותי על ידך, כמ״ש חז״ל ארור שזה ילד ארור שזה גדל, עתה אשיבה חורפי דבר.
    חכם וגו׳ – זה אמר שלמה לבנו, וראוי לכל אדם כי גידול טוב לבנים יגיד חכמת הוריהם ויושר לבם; ודומה לו גם בתהלים (סימן קכ״ז) כחצים ביד גבור וגו׳, לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) עָר֤וּם׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר⁠ פְּ֝תָאיִ֗ם עָבְר֥וּ נֶעֱנָֽשׁוּ׃
    A prudent man sees danger and takes refuge, but the simple pass on and suffer for it.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עֲרִימָא חֲזָא בִישְׁתָּא וּמִטְשֵׁי וְשַׁבְרֵי עָבְרִין עֲלָהּ וְחַסְרִין.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

    תרי אלנאהץ׳ אד׳א ראי אלשר אנחג׳ב ענה, ואלג׳האל ימרון בה פינכבון.
    ערום, תמצא את הפקח כשרואה הרע נסתר ממנו, והכסילים עוברים בו ונפגעים. ועונש האמור כאן ממון, וכפי שנתבאר לעיל יז כו.
    (יב-יד) דבריו אלה הם כתכלית ההשמרות מפני המשפט, כלומר שמעוצם זהירותו לא יכנס במה שאינו ענין לו ואפילו הערבות אשר אין תכליתה כי אם לקחת בגדו, כל שכן במה שתכליתו לקחת נשמתו, כל שכן במה שתכליתו שיהיה בגיהנם לעד. וכיון שהזכיר את הערבות אמר, ובדומה למצב זה יש מברך רעהו וכו׳, כלומר שאותו שערבו לו מברך לערב כגמול בעד ערבותו, ואלו קללו ולא ערב עליו היה נוח לו יותר או זה כנגד זה, קל וחומר אם הביא עצמו לסכנה במקומו.
    (יב-יד) קולה הד׳א כאלנהאיה פי תוקי אלחכם, אי אנה מן שדהֵ חד׳רה לא ידכ׳ל פי מא לא יעניה, חתי אלצ׳מאן אלד׳י אנמא עאקבתה אן [יוכ׳ד׳ ת׳ובה פכיף פי מא עאקבתה אן] תוכ׳ד׳ רוחה, פכיף פי מא עאקבתה אן יכ׳לד פי אלנאר. ולמא ד׳כר אלצ׳מאן קאל, ועלי מת׳ל הד׳ה אלחאל כם מן מברך רעהו וכו׳, יעני אלמצ׳מון אנה ידעו ללצ׳אמן קאצ׳יא לד׳מאמה, ולו כאן אפתרי עליה ולם יצ׳מנה כאן ענדה אסהל או מת׳לא במת׳ל, פכיף אן הו קדם נפסה ללכ׳טר דונה.
    ערום ראה רעה – רואה פורענות הבאה על העבירה ונסתר ממנה – שמושך ידו מן העבירה.
    ופתאים לא נסתרו אלא עברו בדרך הרעה ונענשו – ונפסדו.
    A cunning man saw harm He sees the retribution coming upon the earth and hides from it by withdrawing from sin, but the fools did not hide and passed on the way of harm.
    and were punished They suffered loss.
    ערום – מי שהוא ערום וחכם ראה דעת הגוף והבליו ונסתר מהרעה ההיא במשלו על תאוותיו אך הפתאים הנפתים לתאוות עברו בהם והשיגם רע והוא שכולם ערב שכלם אל הנפש המתאוה ולוקח מהשכל לבושו וקשוטו והוא מה שיש לו כח עליו מהשגת המושכלות.
    נסתר – בדפוס נאפולי כתיב ונסתר בוא״ו וטעות הוא שנתחלף להם זה עם אותו שהוא בסי׳ כ״ג דכתיב יסתר וקרינן ונסתר.
    פתאים – האל״ף נחה והיו״ד נעה.
    נענשו – ברוב הספרים העי״ן בחטף סגול וברש״י כתוב ונענשו בוא״ו וכן מצאתי בס״א כ״י אמנם בשאר ספרים לא נמצא בוא״ו רק אותו שבסימן כ״ב.
    נענשו – גם הפסד ממון נקרא עונש וכן וענשו אותו מאה כסף (דברים כ״ב:י״ט).
    ערום – כשראה הערום הרעה המעותדת לבוא נסתר ממנה ר״ל שמר עצמו מן הרעה טרם בואה אבל הפתאים עברו דרך הרעה ולא נשמרו והשיגה אותם הרעה ובא להם העונש וההפסד.
    ערום ראה רעה נסתר כבר התבאר (כ״ב ג׳), ושם דבר מרעת הזמן, ופה דבר בנמשל מרעת הנפש, הערום יראה העונש המעותד על עוזב החכמה, וזה שייך למ״ש חכם בני, וראה אחרית דבר מראשיתו, ולא תהיה כפתאים.
    ערום – נכתב כבר למעלה כ״ב:ג׳, וכן פסוק י״ג נכתב בסימן כ׳:ט״ז.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) קַח⁠־בִּ֭גְדוֹ כִּי⁠־עָ֣רַב זָ֑ר⁠ וּבְעַ֖ד נׇכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ׃
    Take his garment when he puts up collateral for a stranger. Hold it for a wayward woman!
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    מִתְנְסֵיב מַרְטוּטֵי דְמַן דְעָרֵיב לְנוּכְרָאָה וְעַל אַפֵּי נוּכְרַיָא מַשְׁכְּנֵיהּ.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

    חתי יקאל פיה כד׳ ת׳ובה למא צ׳מן אג׳נביא, וען אלגריב רהנה.
    קח, עד שייאמר עליו קח בגדו לפי שערב זר ובעד הנכרי משכונו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    קח בגדו כי ערב זר – אדם שנעשה ערב, גורם שאומר הדיין למלוה: קח בגדו.
    because he stood surety for a stranger A man who stood surety brings about that the judge should say to the creditor, "Take his garment.⁠"
    חבלהו – ענין משכון כמו אם חבול תחבול (שמות כ״ב:כ״ה).
    קח בגדו – קח בגד הערב למשכון ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניס עצמו בזה.
    ובעד נכריה – כפל הדבר במ״ש ולומר בין ערב בעבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה.
    קח בגדו כי ערב זר – כבר התבאר (למעלה כ׳ ט״ז) ושם בא לפי המשל, ופה הוחזר לפי הנמשל שנתבאר שם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יד) מְבָ֘רֵ֤ךְ רֵעֵ֨הוּ׀ בְּק֣וֹל גָּ֭דוֹל בַּבֹּ֣קֶר הַשְׁכֵּ֑ים⁠ קְ֝לָלָ֗ה תֵּחָ֥שֶׁב לֽוֹ׃
    He who blesses his neighbor with a loud voice early in the morning, it will be taken as a curse by him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִמְבָרֵךְ לְחַבְרֵיהּ בְּקָלָא רָמָא בְּצַפְרָא בְקִידוּמָא לְוָטָתָא תִּתְחֲשִׁיב לֵיהּ.
    מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו – כי אתא רב דימי אמר משום דמברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו, אלא כגון דמיקלע באושפיזא וטרחו קמיה שפיר, למחר נפיק ואשכח יתיה בשוקא ואמר רחמנא לברכיה לפלניא דהכי טרח קמאי ושמעי אינשי ואזלי ואנסי ליה. תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
    דבר אחר: מברך רעהו בקול גדול – זה בלעם כשבא לקלל את ישראל עקם הקב״ה את לשונו והתחיל לברך שנאמר ולא אבה י״י אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו׳, נתן הקב״ה כח בקולו והיה מהלך מסוף העולם ועד סופו כדי שישמעו האומות שהוא מברכן, קללה תחשב לו שאמר לכה איעצך והרג ארבעה ועשרים אלף יש קללה כזו.
    פכם מן דאעי לצאחבה בצות עאל פי דלג׳ה מן אלגדאה, והי מחסובה ענדה פריה.
    מברך, והנה יש שמברך רעהו בקול גדול השכם בבקר, והיא נחשבת בעיניו כגדופים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    מברך רעהו וגו׳ – יש משבח את חבירו יום יום בקול גדול והיא נהפכת לו לקללה, שאומרים עליו שהוא עשיר וותרן בממונו והכל באים ושואלין ממנו, והמלכות מתגרה בו לגבות ממון. כך נדרש במסכת ערכין (בבלי ערכין ט״ז.).
    ועוד יש מדרש רבי תנחומאא (תנחומא בלק ט״ו) דורשו כנגד בלעם שהיה מברך את ישראל בקול רם, שנאמר: וישא משלו (במדבר כ״ג:ז׳) – לשון נשיאות קול, וסופו יעץ להחטיאם.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״תנחום״.
    He who blesses his friend Someone blesses his friend daily, and the blessing is converted into a curse, for people say about him that he is generous with his money and wealthy, and everyone comes and borrows from him, and the government provokes him to collect his money. In this manner, it is interpreted in tractate Arachin (16a). Besides this, it appears in the midrash of Rabbi Tanhuma (Balak 15) as regards Balaam, who blessed Israel with a loud voice, as it is stated: "And he took up his discourse, etc.⁠" (Bemidbar 23:7), an expression of raising the voice, and he later counseled to cause them to sin.
    מברך רעהו – זה מדת חנף.
    תחשב לו – לרעהו.
    מברך רעהו בקול גדול וג׳ – זה דרך הרמאים גונבי דעות, שהם שונאים ומראים עצמם כאוהבים, שמקדימין בשלום רעיהם בקול גדול, להראות שהם אוהבים גדולים.
    מברך רעהו – מי שמברך רעהו בקול גדול והוא רגיל בכך וישכים לברכו בבקר יום יום זה הענין יחשוב לו לקללה מאת הש״י כי עושה מאדם כמו אלוה ויותן לו התודה והברכה בדמיון מה שראוי לתת לש״י או ירצה שאשר יברך את רעהו בקול גדול על הטובה שהטיב וחננו בדרך שישמעו דבריו לא יתאחר הזמן שתחשב לו לקללה כי זה יסבב שיבאו אנשים בלתי הגונים לבקש מרעהו מאותו הדבר אשר ברכהו עליו והמשל שאם ברך ראובן לשמעון בקול גדול על ששלח אשישה יין טוב הנה ישמעו דבריו אנשים רעים וילכו לשמעון שיתן להם מהיין ההוא ויגרום לו בזה הפסד תחת אשר הועילהו ובכמו זה הענין צריך האדם להזהר שלא יתן כלו לחבירו במה שאפשר שיגיעהו נזק והמשל שכבר יקרה ששאל שר גדול משמעון שישלח לו מיינו ואמר שאין לו יין טוב ובאותו מעמד בא ראובן וברך את שמעון על מה שנתן לו מיינו הטוב כי זה יהיה סבה שיכעס על שמעון השר הגדול ההוא והנה רבו מאד המינים אשר אפשר שיגיע בהם נזק מזאת הברכה ואפשר שירצה בזה עוד שאשר יברך בקול גדול מחשבתו אשר באה אליו תחלה בחקרו בעיון מה ויהיה זה סבה שיקצר מחקור בו עוד על שאר המחשבות הנופלות בו הנה זה הענין תחשב לו לקללה כי זה ממה שיסגור לפניו שערי העיון.
    מברך – ענין התפארות כמו אשר המתברך בארץ (ישעיהו ס״ה:ט״ז).
    מברך – המשבח רעהו בקול גדול בפרסום רב בכל בוקר בהשכמה ר״ל בתמידות ובזריזות הנה לקללה תחשב לו כי כאשר ישבחוהו בנדיבות לב רבים יחלו פניו ומחסרים עשרו.
    מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו – הברכה צריכה להיות בצנעה לא בקול גדול שלא תחול בה עה״ר, ושתהיה בעת רצון אחר התפלה לא בבקר השכם, שאין ליתן שלום קודם שיתפלל, ואם לאו קללה תחשב. וי״ל שנמשך למעלה לקח בגדו כי ערב זר, כי אין למשכן את הלוה אבל ממשכנים את הערב והחיוב להחזיר כסות לילה וכתיב ושכב בשלמתו וברכך, ואמר בספרי שמצוה לברכו, ואף שאין מברכו ולך תהיה צדקה, אבל אין מחוייב להחזיר עבוטו של ערב, וכשבא בבקר לברכו בקול גדול כאילו החזיר לו את העבוט תחשב לו לקללה, כי אין מחוייב להחזיר להערב ואין מגיע לו ברכה.
    קללה – כי מחניף הוא לו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר⁠ וְאֵ֥שֶׁת [מִ֝דְיָנִ֗ים] (מדונים) נִשְׁתָּוָֽה׃
    A continual dropping on a rainy day and a contentious wife are alike.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִיךְ דִלְפָא דְנָטֵף בְּיוֹמָא דְסַגְרִירָא הֵיכְנָא אִתְּתָא תַגְרָנוּתָא דְנָצְיָא.
    דלף טורד ביום סגריר – אמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר שנאמר דלף טורד ביום סגריר ואשת מדינים נשתוה.
    אלוכף אלמתתאבע פי יום זמהריר, ואלמראה אלמצאכ׳בה תסאויא.
    סגריר, קר מאד. וכן פירש ר״י אבן גנאח, והביא תרגום רבנו, והוסיף: ואולי נגזר מעניו כי נסגר לבא (שמואל א כג ז) מחמת העצרות בני אדם מלצאת בעתים אלה. ורד״ק במכלולו הביא רק סוף דברי ר״י בן גנאח, והשמיט העיקר שהוא שם הקור החזק.
    (טו-טז) המשיל אותה לדלף לפי שהוא בא מרבוי המים, לפיכך המשילה לדלף הטורד בגלל רבוי דבריה, והמשילה גם לרוח שאין אדם יכול לעצרה. אמר מי שנדמה לו שהוא יכול לרסן או למעט מדיני האשה הרעה הרי הוא מדמה דבר רחוק ואף נמנע. וימינו אשר נדמה לו שהוא ינהיגנה בה וירסננה כמו שמרסנים את הבהמה תמצא רק עמל ויגיעה.
    (טו-טז) שבההא באלוכף לאנה יאתי מן אלמא אלגזיר, פשבההא כאלוכף אלמתתאבע מנה לכת׳רהֵ כלאמהא, ת׳ם שבההא באלריח אלתי לא יטיק אחד אן יצ׳בטהא. קאל פמן ט׳ן אנה יטיק אן יען או יקצר צכ׳ב אלאמראה אלשרירה פקד ט׳ן אלבעיד בל אלמחאל. וימינה אלד׳י יתוהם אנה יקודהא בהא ויענהא כמא יען אלדאבה אנמא תלקא ג׳הדא ותעבא.
    דלף טורד – גשמים הנוטפים מן הגג לתוך הבית וטורדים את בני הבית.
    ביום סגריר – יום הגשם שהכל נסגרים בבתיהם.
    נשתוה – שניהם שוים.
    A constant dripping Rain that drips from the roof into the house and drives out the inhabitants of the house.
    on a rainstormy day Heb. סגריר, a rainy day, when all are shut in their houses.
    and a quarrelsome woman, are alike They are both the same...
    דלף טורד וג׳ – נשתוה – הוא שוה לו.
    דלף טורד – הנה כמו שיקשה ביום שיצטרך האדם לעמוד נסגר בביתו מעוצם המטר כשיהיה דולף בביתו עד שלא יוכל להגן עליו מהמטר כן הענין באשת מדינים כי האדם יבטח בבואו לביתו כי שם ינוח לו והיא מטרדת אותו ומכאבת לבו בצד שאין לו תחבולה מהצטער עליה.
    ואשת מדונים – מדינים קרי וגם זה אחד מן הששה הכתובים בוא״ו ונקראים ביו״ד. ובסימן נמסר בהאי ספרא סימן כ״א במ״ג ועיין בשרשים שרש רץ.
    נשתוה – כתוב במכלול דף ק״ט שהוא מלעיל.
    דלף – ענין טפטוף כמו דלפה עיני (איוב ט״ז:כ׳).
    טורד – ענין גרושין כמו ולך טרדין (דניאל ד׳:כ״ב).
    סגריר – מלשון סגירה.
    נשתוה – מלשון השואה ודמיון.
    דלף – הנה טפטוף המטר לא יטריד בני הבית כ״א ביום בוא המטר אשר דרך בני אדם להיות נסגרים בתוך הבית כי אז יטפטף המטר אל הבית ויטריד בני הבית ממקום למקום אבל כשאין מטר אין טפטוף ואין טרוד אבל אשת מדינים נשתוה בכל העתים להטריד את בעלה.
    דלף – מטר הנוטף.
    טורד – יוצא, מטריד בני הבית.
    סגריר – סגירת העבים, וי״מ שבני אדם נסגרים בבתיהם, ולמ״ד הפעל כפול, כמו פרחח, עבטיט.
    נשתוה – בינוני לנקבה והוקל הדגש, שהוא שוה תמיד.
    דלף טורד ביום סגריר – הדלף אינו טורד רק ביום סגריר, והוא ביום שיסגרו העבים ע״י שיצא הרוח מן האדם, כמ״ש מוציא רוח מאוצרותיו, אבל אשת מדנים היא נשתוה בכל זמן, שטורדת תמיד גם ביום צח.
    דלף וגו׳ – נכתב כבר למעלה י״ט:י״ג.
    סגריר – שהשמים סגורים בעבים, ואדם יוצא מביתו וגשמים יצערוהו גם בחוץ, כן יש לך אדם יוצא מביתו נטרד ונגרש מחמת מדיני אשתו, ומחשבת רוע מזלו מתלוה אליו בכל מקום שהוא הולך.
    נשתוה – בנין מורכב מנפעל והתפעל ע״ד לשון חכמים (מה נשתנה ודומיו).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) צֹפְנֶ֥יהָ צָפַן⁠־ר֑וּחַ וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא׃
    Restraining her is like restraining the wind, or like grasping oil in his right hand.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזרר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    רוּחָא גַרְבַיְתָא קַשְׁיָא וּבִשְׁמָא דִימִינָא מִתְקַרְיָא.
    מן דכ׳רהא פקד דכ׳ר אלריח, וג׳הד ימינה ילקא.
    צפניה, והצופנה צפן רוח, ומאמץ ימינו ימצא. והנה שמן ״גהד״ מאמץ ומסירת כל הכח. וכן תרגם בתהלים קט כד ראה שם מהדורתי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

    צפניה צפן רוח – מי שסבור לשמרה מתזנותיה צפונת רוח הוא. כשם שאי איפשר לצפון את הרוח כן היאא לא יצפון אותה.
    ושמן ימינו יקרא – קורא הוא הצרעת לבא עליו עד שיגרשנה כמצורע המטהר בשמן בבהן ידו הימנית.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220: ״הוא״.
    He who guards her guards the wind He who thinks to watch her from her lewdness guards the wind; just as it is impossible to guard the wind, so will she not be guarded.
    and he calls "the oil of his right hand" He calls "tzaraath" to come upon him until he drives her out like a "metzora,⁠" who is purified with oil on the thumb of his right hand [as in Vayikra 14:17].
    צפניה – הרוצה להסתיר מעשיו מהבריות ולצפון את רוחו – שלא להתקוטט עם הבריות. רוח – היינו שוא. ושמן – ההינו מעשיו. ימינו – היינו בכל כחו, אם יקרה לו דברים רבים א״ה אין מועיל. (עם החתימה ״רשב״ם״ בקובץ פירושים מר׳ אלעזר מגרמייזא בכ״י ישיבה אוניברסיטה 415)
    צפניה צפן רוח – פירוש המדקדק הגדול, כי האשה הרעה נמנע לצפון רעתה, כמו שנמנע צפינת הרוח, והוא כשמן שיש לו ריח גדול שהוא קורא על עצמו בריחו, אם יצפנהו האדם בידו אם יצפנהו בימינו.
    צופניה צפון רוח ושמן וג׳ – כטעם: מי אסף רוח בחפניו (משלי ל׳:ד׳), כי זה דבר בלתי איפשר, כן לא יוכל איש להסתיר ענין האשה הרעה בביתו, כי הומיה היא סוררת1 ורעה בשכנותיה.
    וטעם ושמן ימינו יקרא – זה משל אחר, כי מי שנושא בידו, שמן הטוב, שהוא שמן המשחה הנה יורגש ריחו, לכל הקרובים לו, ולא יוכל להעלים זה, וטעם, יקרא, כטעם: ואמר לכל כי סכל הוא (קהלת י׳:ג׳).
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי ז׳:י״א.
    צופניה – מי שידמה לצפנה לכסות קלונה לא יוכל על זה כי היא תגל׳ נבלות׳ כמו שלא יוכל האדם לצפון הרוח שלא נודע במקום שהוא בו כי בנשיבתו הוא מודיע מציאתו ומקומו וכמו שלא יוכל לצפון שמן אשר ימושהו ידו כי ימינו יקרא לאנשים שיש לו שמן מפני רושם השמן שיש בו.
    צופניה – החושב להסתיר הדבר בפני הבריות דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו כי אז ירעים בקולו נפלאות וכן בעלת מדינים כל עוד שירצה להסתיר את הדבר היא מוספת והולכת.
    ושמן – כמו המושח עצמו בשמן אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב וכן א״א להעלים מריבת האשה.
    צופניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא – וכבר באר כי רוח צפון תחולל גשם, שרוח הצפון באדים בצאתו יחולל הגשם, ובעת שהוא צפון באדים לא יהיה הגשם, אבל אם רוצה לצפון רוח האשה הזאת לכלוא את הגשם, צפן רוח, כי הרוח רועש וסוער לצאת, והשמן שנמצא על ימינו שהוכה ממנה במכות, שדרך לרככם בשמן, (כמ״ש ולא חבשו ולא רוככה בשמן) היא יקרא ויפרסם ויגנה המצפון.
    צפניה וגו׳ – אם יבוא בויכוח עמה להשקיט כעסה לא יצליח כי גם יוסיף עליו, כרוצה לצרור בחפניו רוח, או שמן, שזה הנזכר אחרון ימינו יקרא – יגלה כי ישנו בתוכה, ועשה ימין לשון זכר כמו ימינך ה׳ נאדרי (שירת הים), נצב ימינו כצר (איכה ב׳:ד׳).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזרר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) בַּרְזֶ֣ל בְּבַרְזֶ֣ל יָ֑חַד⁠ וְ֝אִ֗ישׁ יַ֣חַד פְּנֵֽי⁠־רֵעֵֽהוּ׃
    Iron sharpens iron; so a man sharpens his friend's countenance.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פַּרְזְלָא בְּפַרְזְלָא לָטִישׁ וְגַבְרָא לָטִישׁ אַפֵּיהּ דְחַבְרֵיהּ.
    ברזל בברזל יחד – זה משה ופרעה הרשע, שהיו מתנקשים זה עם זה בדברים. ד״א זה מקלו של אהרן וחרטומי מצרים, שהיו מתנקשין זה עם זה בכשפים. אמר רבי זעירא: בשעה שנכנס משה לפני פרעה, אמר לו ׳מי שלחך?׳, אמר לו ׳אלהי העברים׳, אמר לו ׳ומה אמר?׳ אמר לו ׳שלח את עמי ויעבדוני׳, אמר לו ׳וכי יש אלוה לעולם שאיני מכירו?: ״לא ידעתי את ה׳!⁠״ (שמות ה׳:ב׳)׳. ואמר לו ׳חייך, שכל אלוהות שאני מכיר אותם, כל אחד ואחד שלח לי איגרת, אבל אלוה שאתם מזכירין, מימיו לא שלח לי איגרת, אלא המתן לי מעט עד שאביא פנקס שלי שכל אגרות מלכים נמנין בו׳. מייד שלח והביא קלוסקוס שלו, ושבעים סופרים שהיו יודעים שבעים לשון, והתחילו קוראים אגרות לפניו, כיוון שלא מצאו שמו של הקב״ה, אמר לפניו ׳לא כך אמרתי לך – לא ידעתי את ה׳!׳, מייד שלח והביא חכמי מצרים, אמר להם ׳מימיכם שמעתם שמו של אלהיהם אלו?׳, אמרו לו ׳כך שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם׳, שנאמר: ״אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעו עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני, בן מלכי קדם?!⁠״ (ישעיהו י״ט:י״א). אמר להם הקב״ה ׳שוטים שבעולם, קריתם עצמכם חכמים ולי בן חכמים?! חייכם שאני מאבד חכמתכם מן העולם, שנאמר: ״ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר״ (ישעיהו כ״ט:י״ד). כיוון שראה משה שהיה מנאץ עצמו בדברים, חזר לפני הגבורה ואמר לפניו ׳ריבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך מתחילה: ״שלח נא ביד תשלח״ (שמות ד׳:י״ג)?! שהוא יושב ומנאץ בדברים ואומר לי ׳לא ידעתי את ה׳! אמר לו ׳חייך, הוא אמר ׳לא ידעתי את ה׳, סופו לידע, והוא אומר ׳וגם את ישראל לא אשלח׳, סופו לשלוח על כרחו. משל למלך שאמר לעבדו ׳צא והבא לי דג מן השוק׳, הלך והביא לו דג מבאיש, אמר לו ׳בגזירה, או אכול את הדג, או תלקה מאה מלקיות, או תתן מאה מנה׳, אמר לו ׳אני אוכל את הדג׳, לא הספיק לאכלו עד שאמר ׳אני לוקה מאה מלקות׳, לקה עד ששים או עד שבעים, ולא הספיק ללקות עד שאמר ׳אני נותן מאה מנה׳, נמצא אוכל את הדג מבאיש, ולוקה המכות, ונותן מאה מנה. כך נעשה למצרים: לקו, ושילחו, ונתנו את ממונם. מי גרם להם – על ידי שנתקשו לפני המקום, לפיכך נתקשה המקום יותר עליהם על-ידי משה, לכך נאמר ״ברזל בברזל יחד״.
    ברזל בברזל יחד – א״ר חמא בר חנינא לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חברו אף תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה.
    דבר אחר: ברזל בברזל יחד – זה משה ופרעה הרשע שהיו מתקשין זה עם זה.
    כמא אן אלחדיד באלחדיד ינחד, כד׳אך אלמר ינחד בחצ׳רהֵ צאחבה.
    ברזל, כמו שהברזל בברזל מתחדד, כך האדם יתחדד בפני רעהו. אפשר: במציאות, או: בנוכחות.
    פשט הדבר בהתחרות המצויה בין בני אדם בבנינים ובנטיעות ובכלים וכל הדומה לכך. וזה על דרך המציאות1, וענין המשל בויכוחים, כאשר נפגשים שני חכמים במערכה במושבי העיון הטהור הרי כל אחד מהם מחדד הבנת השני חדוד ניכר, וממציא לו מרעיונו ענינים שלא היו בידו לפני כן, ויתעורר לענות על טענות סותרות שלא היה יודעם שהם נגדו, וכל הדומה לכך. ולא אמרתי העיון הטהור אלא מפני שרבים מאנשי זמננו זה אינם מדברים כדי שילמדו, אלא מדברים כדי שינצחו, לפיכך אין המושב לעיון הטהור.
    1. כלומר כך הוא דרכם של בני אדם.
    ט׳אהר ד׳לך אלמבאראה אלמוג׳ודה בין אלנאס פי אלאבניה ואלגרוס ואלאלאת ומא אשבה ד׳לך.
    הד׳א עלי סביל אלוג׳דאן. וכ׳אצהֵ אלמת׳ל פי אלג׳דל, אן אלתקא עאלמין פי אלמצאף מן מג׳אלס אלנט׳ר אלמחץ׳ ישחד כל ואחד מנהמא פכר אלאכ׳ר שחד׳א בינא, ויחצ׳ר לה מן כ׳אטרה אבואבא לם תכון ענדה קבל ד׳לך, ויסתפיק אלי אלרד עלי מטאען כאן לא יעלמהא אנהא עליה, ומא שאכל ד׳לך. ואנמא קלת אלנט׳ר אלמחץ׳ לאן כת׳ירא מן אהל זמאננא הד׳א ליס יתכלמון ליעלמו, ואנמא יתכלמון ליגלבו, פליס אלמג׳לס מחץ׳ ללנט׳ר.
    יחד – יחדד.
    ואיש יחד פני רעהו – תלמידי חכמים מחדדין זה בזה בהלכה.
    sharpens the countenance of his friend Heb. יחד, sharpens. Torah scholars sharpen each other in halakhah.
    ברזל בברזל יחד – שרשו חדה והיא מענין חדודה ולטושה.
    ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו – הטעם ברזל מתחדד בברזל אחר, כמו שמנהג הטבחים לעשות כן בסכינם, כן האיש מתחדד בחברו, בחברתו אם בלמוד החכמות אם בעצות הצריכות.
    ברזל בברזל יחד – הנה כמו שהברזל מתחדד בברזל כן החברי׳ מתחדדים זה את זה בדבר העיון.
    יחד – מלשון חדידה ושנון.
    ברזל – כמו הלוטש ברזל הסכין באחר נעשית חדה ושנונה כן יחדדו איש פני רעהו ר״ל ת״ח היושבים יחד ועוסקים בתורה הנה מחדדים זא״ז.
    יחד – שרשו חדד, יחדד.
    ברזל בברזל יחד – צורת החרב והסכין הוא החידוד, וכשרוצים להעמיד צורתו מחדדים את הברזל בברזל אחר ומסיר החלודה, כן יחד איש את פני רעהו וצורתו, שע״י שיתעסקו בחכמה ואחד יבין לחברו, (כמ״ש הרבה למדתי מרבותי ויותר מחברי וכו׳) יתחדד פניהם שהיא צורתם, שצורת האדם הוא שכלו וחכמתו וכחות נפשו.
    יחד – ראוי להנקד יֵחַד מבנין נפעל והשני יַחֵד מבנין הפעיל.
    פני – פניית דעתו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) נֹצֵ֣ר תְּ֭אֵנָה יֹאכַ֣ל פִּרְיָ֑הּ וְשֹׁמֵ֖ר אֲדֹנָ֣יו יְכֻבָּֽד׃
    Whoever tends the fig tree shall eat its fruit. He who looks after his master shall be honored.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְנָטֵר תֵּינְתָא אָכֵיל פִּרְיָהָא וּדְזָהֵיר בְּמָרֵיהּ נִתְיַקָר.
    נוצר תאנה יאכל פריה – אמר רבי לוי: אם זכה אדם בתורה בעולם הזה, יאכל פריה לעולם הבא. תמן תנינן (משנה פאה א׳:א׳): ״אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, וביקור חולים, ועיון תפילה, והשכמת בית המדרש, ותלמוד תורה כנגד כולם״, לכך נאמר: נוצר תאנה יאכל פריה.
    נוצר תאנה יאכל פריה – הרואה תאנה בחלום תורתו משתמרת עליו שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה (כתוב ביהושע ברמז ב׳).
    כמא אן מן חפט׳ אלתינה יאכל ת׳מרהא, כד׳אך מן חפט׳ מולאה יכרם.
    נצר, כשם שהנוצר את התאנה אוכל פריה, כך השומר אדוניו יכובד.
    אשר לאילנות המניבים ואף על פי שהם רבים וכל הנוצר אחד מהם נהנה בפריו, הרי יחד את התאנה מחמת סגולה שבה, שאינה נלקטת בבת אחת אלא בכל יום מעט1 ובעת מםויימת מן היום דוקא, ואם עבר אותו העת הרי בזרוח עליה השמש או בזולתה מתקלקלת2. כך הנוצר חברו ונשמר בזכויותיו חייב לעשות זאת בכל עת. ודבר זה בבני אדם, כל שכן אם היה החבר הוא אדון העולמים כמו שנצרו בני צדוק ואמר בהם והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל3.
    1. ראה שבת סח א.
    2. ראה שיר השירים רבה פרשה ו, ו.
    3. יחזקאל ד טו.
    אמא אלשג׳רה אלמת׳מרה עלי אנהא כת׳ירה וכל מן חפט׳ ואחדה מנהא אנתפע בת׳מרהא, פאנה קצד אלתינה לכ׳אציה פיהא, אנהא לא תלקט דפעה ואחדה בל פי כל יום קליל ופי וקת מן אליום כ׳אצה, פאן אג׳אז ד׳לך בוקוע אלשמס עליהא או בגירה פסדת. כד׳אך מן יחפט׳ צאחבה וירעא חקה יג׳ב אן ילזמה פי כל וקת, הד׳א אלקול [פי אלנאס], פכיף אן כאן אלצאחב הו רב אלעאלמין כמא חפט׳ו בני צדוק וקאל פיהם והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל.
    נצר תאנה יאכל פריה – וכמו כן שומר אדוניו יכובד, ויאכל פרי מעלליו.
    shall eat its fruit and so will one who guards his master be honored and eat the fruit of his deeds.
    נוצר תאנה – הנה כמו שנוצר התאנה יאכל פריה ולולי שמירתו אותה יאכלו אחרים פריה כן מי ששומר אדוניו ישיגנו ממנו הפרי הראוי ואחשוב שרמז באדוניו אל החלק המושל באדם והוא השכל כי כאשר ישמר אותו שלא ימשלו בו שאר כחות הנפש יקרה הכבוד והחכמה.
    נוצר – כמו השומר אילן תאנה הנה יאכל פריה נוסף על השכר כן השומר אדוניו יאכל פרי גמול מעשיו כי עוד מכובד מן האדון נוסף על התשלומין.
    נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדוניו יכובד – מי שרוצה לאכול פרי התאנה צריך לנצרה (שהנצירה הוא יותר משמירה) כי פרי התאנה מתבכרים אחד אחד, וצריך ללקטם בכל בקר טרם יזרח השמש שאל״כ יתלעו הפירות שבכרו, כמ״ש במד׳ ובירוש׳, לכן שומר אדוניו צריך להמצא אצלו בכל בקר, וללקט הפירות דהיינו פרי חכמתו, כמו שכתוב ביהושע לא ימוש מתוך האהל, ועי״כ יכובד זכה לכבוד שסמך ידיו עליו כמו שאמרו חז״ל.
    יכבד – מאת אדוניו ומאת אחרים, וזה לו פרי שמירתו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים⁠ כֵּ֤ן לֵֽב⁠־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃
    As water reflects a face, so a man's heart reflects the man.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ מַיָא וְהֵיךְ פַּרְצוּפֵי דְלָא דָמְיָן חַד לְחָד הֵיכְנָא לִבֵּיהוֹן דִבְנֵי נָשָׁא לָא דָמְיָן חַד לְחָד.
    כמים הפנים לפנים – אמר רבי חנינא: וכי מים פנים יש להם?! אלא, מה המים הללו, אדם נותנן בכלי ומסתכל בהן והן נראין לך, כך ״לב האדם לאדם״.
    כמים הפנים לפנים וגו׳ – א״ר חנינא וכי יש פנים למים, אלא מה המים הללו אתה נותן אותם בכלי ומסתכל בהם והם נראין לך כך לב האדם לאדם.
    כאלמא אלמוג׳ה ללוג׳ה, כד׳אך קלב אלנאס ללנאס.
    כמים, כמים המופנים לפנים כך לב בני אדם לבני אדם.
    כיון שהמים מכל ארבעת היסודות הוא הסובל שתטהו היאך שתרצה, מפני שהעפר כבד, והרוח והאש אינם בשליטתך, לפיכך המשיל החכם הטית הלבבות בו. אם תאמר כך לבות בני אדם זה לזה אם רצו הטום זה לזה ואם רצו הסטום זה מזה, יהיה הדבור יחודי1. ואם תאמר כך לבות בני אדם כל אחד לנפשו איך שירצה מטהו, במשמעת ה׳ או במלאכה או במסחר או בחברות עם בני אדם, יהיה זה כללי, וכך יותר נכון לפרש, אלא שעל כל שני האופנים יחד הוא שולל מה שמדמים בני אדם שהם מוכרחים2.
    1. מיוחד לענין זה ואינו כללי לכל דבר.
    2. שה׳ מנחה ומדריד את האדם בבחירותיו הפרטיות או שהאדם מופעל על ידי מערכת הכוכבים וכדומה.
    למא כאן אלמא מן בין אלארבעה ענאצר הו אלד׳י יחתמל אן תמיילה כיף שית, אד׳ כאן אלתראב ת׳קילא, ואלריח ואלנאר לא תמלכהא, שבה אלחכים תמייל אלקלוב בה. פאן קלת כד׳אך קלוב אלנאס בעצ׳הם לבעץ׳ אן שאו מילוהא ואן שאו אחאדוהא, כאן אלקול כ׳אצא.
    ואן קלת כד׳אך קלוב אלנאס כל ואחד לנפסה כיף שא מיילה, פי טאעהֵ אללה או צנאעה או תג׳ארה או עשרהֵ קום, כאן ד׳לך עאמא, והו אלאחק אן יכון, אלא אנה עלי אלוג׳הין ג׳מיעא ינפי מא יתוהמה אלנאס אנהם מג׳בורון.
    כמים הפנים לפנים – כמים הללו, הפנים שאתה מראה לתוכן, הם ותבניתם נעשיםא לפנים הנראים מתוך המים.
    כן לב האדם לאדם – חבירו, לפי מה שאדם יודע שחבירו אוהבו כן הוא אוהבהו.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״נעשים״.
    As in water the face that you show it, it shows you.
    is the heart of a man to a man his friend. According to how much a man knows that his friend loves him, so he will show him his face.
    כמים הפנים לפנים – סמוך המים אל הפנים, כי הנכבדים וכל שכן הנשים הנכבדות יש להם מים מיוחדים שהם מבושמים רוחצים בהם פניהם, והטעם, כי כמו שהמים האלה מתקנים חיצון האדם ויפיו, כן הלב, רצוני המחשבה מתקן פנימות האדם ותוכו.
    כמים הפנים – הוא מים מתוקני המלאכה נמצאים אצל המלכים והמלכות, לרחוץ פניהם כמֵי הורַדים וזולתם, שהם ממַרקות ומַחליקות ומטיבות הגֵהה, כן יעשה לב האדם לבעליו, כטעם: לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב).
    כמים הפנים – הנה כמו שיורשמו במים מפני המביט בהם ויחשב הרושם ההוא אל ראותו בדרך שירא׳ בזה תאר פניו כן ענין בלב האדם לאדם כי האדם ישיג מהות צורתו במה שישפע לו ממנה ומהשפע ההוא ישוב לב האדם לראות בו עצמו וזה מבואר מדברינו בספ׳ הנפש ובמאמר הא׳ מספר מלחמות י״י ושם התבאר איך ישכיל האדם זה הכח אשר לו להשגת המושכלות מופשט וערום מהמושכלות.
    כמים – כמו דרך המים מראים את הפנים בדומים להפנים המסתכלים בה אם שוחקות שוחקות ואם עצבות עצבות כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חבירו ייטיב גם לבו ואם רעה תרע גם היא.
    כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם – הלב שולח מרוצת הדם אל כל האיברים ומחיה את כולם, וכל האיברים מחזירים את מבחר הדם אל הלב, נמצא הלב נותן אל האדם בחזרה מה שקבל ממנו, והוא דומה כמים שהרואה בם יראה פניו, שהפנים שיתנו המים אל עין הרואה הוא עצמו הפנים שקבלו מצורת האדם העומד לנגדם, כן מה שיקבל הלב חוזר ונותן. והנה הלב מגיד לאדם מה שיחו, כי כל כחות האדם יתראה צורתם בלב, וע״כ הוא החוזה בכל כחותיו ומנבא לו טוב או רע, כמו שצורת פני האדם יתראה במים, ויש לו נמשל אל הלב הכללי של הגוף הכללי, כמו המלך שהוא לב במדינה, הת״ח שהוא לב העדה, שמה שיתנו אל המלך מסים וכדומה ישובו ויקבלו, כמו שיקבלו האיברים מן הלב אשר השפיע לו, וכן מה שיתנו להחזקת ת״ח יקבלו השפע בזכותו. וה׳ הוא לב הבריאה, וכפי שיכינו מעשיהם יתנו אותך לגבורה של מעלה להשפיע עליהם שפע ברכה, וציון היה לב א״י, והשפע שהביאו אל ציון והבהמ״ק חזר אל העם, כמ״ש כי שם צוה ה׳ את הברכה, וכדומה.
    כמים – המראים הפנים כמו שהם באמת כמו במראָה מוֹרָקָה.
    כן – צריך שיהיה.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדֹּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה⁠ וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה׃
    Sheol and Destruction are never satisfied; and a man's eyes are never satisfied.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שְׁיוֹל וְאָבְדָנָא לָא סָבְעָן וְעַיְנֵי דְגַבְרָא לָא סָבְעָן.
    ועיני האדם לא תשבענה וגו׳ – (כתוב בסוף הספר).
    וכמא אן אלת׳רי ודאר אלאבאדה לא תשבע מת׳לא, כד׳אך עינא אלנאס לא תשבע נילא.
    שאול, וכמו שהשאול ועולם האבדון אינם שבעים דרך משל, כך עיני האדם לא תשבענה השגים. לפירוש שאול יאבדון ראה לעיל טו יא.
    הזהיר בדבר זה מלהמשך אחרי החמדה, כי לא תגיע לתכליתה, לפי שהאדם כל מה שיגיע למצב כל שהוא הרי הוא מחמד מצב אחר. וכבר ידעת כי קין היה מיועד לו חצי הארץ ולא הספיק לו, לפיכך הרג את הבל כדי להחזיק בכל, או כל הדומה לכך.
    נהי בד׳לך אלקול ען אתבאע אלתמני, פאנה לא תדרך גאיתה, אד׳ כאן אלאנסאן מא וצל מנה אלי חאל אלא ותמנא פיהא חאל אכ׳רי. וקד עלמת אן קין כאן מוהלא לנצף אלארץ׳ פלם יקנעה, פקתל הבל ליחוז אלכל, או למא אשבה ד׳לך.
    שאול ואבדוןא לא תשבענה – מלקבל את הרשעים לתוכן, כשם שעיני אדם רשע לא תשבענה – מלשוטט אחר יצרו ומילוי תאותו.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״ואבדה״.
    The grave and Gehinnom will not be sated from receiving the wicked therein, just as the eyes of a wicked man will not be sated from wandering after temptation and gratifying his lust.
    שאול ואבדון – והוא החומר אשר הוא סבת ההפסד לא ישבעו בלבישתם הצורו׳ כי תמיד יבקשו צורות אחרות בסבת בלתי השמע הכחות המתפעלות מהם אל הכחות הפעלו׳ וכן לב האדם לא תשבענה מהמושכלות ובזה ביאר סוד עמוק מענין השכל וההיולי כי כמו שההיולי ערום מצד עצמו מהצורות ולו כח על קבולם כלם עד שייחס ההיולי אל הצורות הוא יחס השכל ההיולאני אל המושכלות.
    שאול ואבדה – ואבדו קרי וכ״כ בשרשים שנפל הנו״ן של אבדון ונכתב בה״א וי״ס שכתוב ואבדון בפסוק ואחרים שכתוב ואבדה קרי ואבדו וכולם מושבשים.
    שאול – בור הקבר.
    ואבדו – הגיהנם.
    שאול – הקבר והגיהנם אינם שבעים מלקבל אנשים וכן עיני האדם לא תשבענה מן העושר וחושק להרבות עוד.
    שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה – עיני האדם ותאותיו לא ישבעו לעולם, כי כל אשר ישיג מחמדת הזמן יוסיף לבקש, כי החומר שנברא בו האדם הוא היולי פושט צורה ולובש צורה תמיד בלי הפסק, והשאול והאבדון לא תשבענה כי לא יעמוד החומר רגע בלי העדר ואבדון תמידי, ולכן גם טבע האדם כן שיבקש חדשות בכל רגע, וכל חמדה שבאה לידו תעדר ממנו תכף, ויבקש אחרת תחתיה, גם עיניו לא תשבע עושר, כי זה מטבע חומרו ההיולי, שהשאול והאבדון כרוך בעקבו.
    ועיני – להוראת תאוה וחמדה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב⁠ וְ֝אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַהֲלָלֽוֹ׃
    The crucible is for silver, and the furnace for gold; but man is refined by his praise.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    צָרָפָא לְכַסְפָּא וְכוּרָא לְדַהֲבָא וְגַבְרָא מִן פּוּמָא דִמְשַׁבְּחָנוֹי.
    וכמא אן אלמסבך ללפצ׳ה ואלכור ללד׳הב, כד׳אך ינבגי אן יכון אלמר עלי קדר מדיחה.
    מצרף, וכשם שהמצרף לכסף והכור לזהב כך ראוי שיהא האדם כפי ערך מהללו.
    הוסיף לזרז על למוד החכמה באופן אחר ואמר, מי שיצא לו שם בין בני עמו שכבר הגיע בחכמה למצב מסויים, בעוד שבאמת הגיע רק למקצת, הרי ראוי לו להשתדל בעצמו כדי שיהיה כפי שמתארים אותו, וכדי שאם יבחן יצא כפי המדה שנתנו לו, כמו הזהב בכור והכסף במצרף. והמשיל את זה בשני דברים האחד יותר יקר מן השני כפי יתרונות המדעים זה על זה בסוגיהם ומיניהם. וכפי שהדבר במדע כך הוא בצדק וביושר, וכך הוא באומנות ובחריצות1 במלאכות, כי בכל אחד מאלה יש דרגות.
    1. ״חרץ״ שאיפה עזה לדבר מסויים. ותרגמתי ״חריצות״ בהתאם לענין כאן.
    זאד פי אלחת׳ עלי טלב אלעלם בבאב אכ׳ר וקאל, ומן ד׳אע לה אסם פימא בין קומה באנה קד בלג פי אלעלם אלי חאל, ואנמא הו עלי אלחקיקה עלי בעצ׳הא, פינבגי אן יענא בנפסה חתי יציר בחית׳ יצפונה, וחתי אד׳א אמתחן כ׳רג׳ עלי עיאר מא והל לה, כאלד׳הב פי אלכור ואלפצ׳ה פי אלמסבך. ומת׳ל ד׳לך בשיין אחדהמא אעז מן אלאכר חסב תפאצ׳ל אלעלום פי אג׳נאסהא ואנואעהא. וכאלקול פי אלעלם כד׳אך פי אלצלאח ואלבר, וכד׳אך פי אלמהארה ואלחרץ פי אלצנאיע, וכל פן מן הד׳ה איצ׳א לה מנאזל.
    מַצְרף – עשוי לצרף את הכסף, וכור עשוי לבחון את הזהב, ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו – על ידי שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים. לפי מה שהבריות מהללים אותו נבחן לרבים אם טוב אם רע.
    The refining pot A vessel made to refine silver. The furnace is made to refine gold. A man is refined and considered according to his praise; according to how people praise him for his good deeds, he is tested by the public, whether good or bad.
    מצרף לכסף – ואיש לפי מהללו – מטעם הלילים שהוא שמחה וגילה, וסמך זה במה שזכר, שהאדם לא ישבע עשר ובכלל כל הטובות המדומות, ואמר כי יבחן אם הוא משכיל אם לא, לפי מה שיראה ממנו במה שישמח, כי הכסיל ישחק ויראה את שניו בהגיע לו אחת מהטובות המדומות, והחכם לא כן, לכן נאמר: כי ברב חכמה רָב כעס (קהלת א׳:י״ח), כי אפשר שיגיע לחכם דבר, ישמח בו, או יעדר ממנו דבר, והכסיל ישמח בו שמחה עצומה, כאשר מבואר בחוש לבעלי השכל היחידים, וכזה אפשר שיגיע לחכם דבר ישמח בו, או יעדר ממנו דבר, והכסיל ימות מכאב לב, לכן נאמר: וכל נתיבותיה שלום. גם פקודי י״י משמחי לב (תהלים י״ט:ט׳) ובכלל אמרו הפילוסופים: שראוי לאדם ליסר נפשו שלא תעלז בטובות המדומות ולא תעצב ברעות המדומות, ולכן יַתמיד החכם לעמוד בשמחה ורבים מכאובים לרשע, לכן סמך לזה הבא אחריו, להודיע כי רחוק להעתיק ההמון אל האמונה הנכבדת.
    ואיש לפי מהללו – הנה מהללו שם מצורף אל הפועל, כי פרושו: לפי מה שהוא מהלל. כי נמצא: עוזבי תורה יהֺללו רשע (משלי כ״ח:ד׳).
    מצרף לכסף – הנה יש לכסף מצרף לצרוף ממנו סיגיו וזה ידוע לצורפי׳ ולזהב כור מיוח׳ ג״כ לבאר ממנו סיגיו וכן הענין בשאר הדברים כל אחד מהם בדרך המהולל בו אשר נתבאר בנסיון שיתבררו בו סיגיו אך מהאויל אין תחבולה שתוכל בה לברר סיגיו ר״ל אולתו כי הוא יחשב היותו חכם.
    מצרף – וכור שמות כלי הצורפים.
    מצרף – הכסף וזהב כאשר ירצו לדעת הטובים המה וכמה יש בהם מן הסיג הנה יקחו מהם במשקל ידוע וישימו בכור והסיג ישרף ותשאר נקי ובזה יבחן הכל והאיש יבחן לפי מהללו כמו שמשבחין אותו בני אדם כן הוא.
    מצרף, כור – ע״ל (י״ז ג׳).
    מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו – הכסף צורפים במצרף, והזהב שהוא יקר מן הכסף וטוב ממנו צריך כור לצרפו, שהכור אשו גדול יותר מן המצרף, כי לא יותך ולא יסירו הסיגים ממנו בקל כמו הכסף, וגם לפי רוב יקרו מקפידים יותר שיהיה מצורף מכל סיג, כן האיש יצורף לפי מהללו – שכל שהוא מהולל יותר מקפידים בו על סיג כל שהוא, ות״ח שגגות נעשה להם כזדונות, וכן יצרפו את הת״ח באש ויסורים יותר גדולים מן הבינונים.
    מהללו – ממה שאדם מהלל ניכר טיבו (דעת מוהר״ר משה ערענרייך הלוי).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ⁠־אֶת⁠־הָאֱוִ֨יל׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י⁠ לֹא⁠־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו⁠ אִוַּלְתּֽוֹ׃
    Though you grind a fool in a mortar with a pestle along with grain, yet his foolishness will not be removed from him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִין מָחְיַת לֵיהּ לְשַׁטְיָא בְּמַכְתְּשֵׁי בְּגוֹ סִיַעְתָּא וּבְאוּדְרָךְ לָא תַעֲבִיר מִנֵיהּ שַׁטְיוּתֵיהּ.
    אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות – כתיב והיא שפחה נחרפת לאיש, מאי משמע דהאי נחרפת לשון דשנוי הוא, מהכא דכתיב אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, א״ר אבא בר כהנא כזה שהוא כותש שעורה במלבן, סבור שהוא מביאן לידי מוטב, ועד דהוא סליק ועד דהוא נחית לא תסור מעליו אולתו, כך מדור המבול עד דור הפלגה ש״מ שנה שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳.
    ר׳ ברכיה ור׳ יהודה בר׳ סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי אם תכתוש את האויל – אפילו אם אתה נותן את הרשע בחמור של חרשין אי אתה מועיל ממנו כלום, כך כתיב בירבעם ויחל איש האלהים את פני י״י ותהי כבראשונה מה בראשונה מקריב לע״ז אף בשניה וכו׳ (כתוב במלכים).
    ולו דקקת אלג׳אהל מת׳לא פי מדק, או פי וסט אלבאסנה באלהראוה, לא יזול ענה ג׳הלה.
    אם, ואף אם תכתוש את האויל דרך משל במכתש, או בתוך השק בעלי לא תסור ממנו אולתו. והשוה אמו״ד מאמר א פ״ג. ריפות ״באסנה״ והוא שק שנותנים בו שומשמין או שעורים שרוים מעט וחובטים עליו במקל או מגלגלים עליו אבן עגולה או גליל עץ כדי להסיר קליפתן. וכך כנראה לדעת רבנו גם ריפות האמור בשמואל ב יז יט שטחה על הבאר שקים המיועדים לשעורים או לשומשמין וכדומה. ולא ראיתי כן בשום מפרש.
    דבריו אלה באויל שהגיע לתכלית, והוא שאינו מאמין שיש בעולם מדע, כגון הסופסטים1, אמר אם תכהו להזיק לו או להועיל לו לא ישפיע עליו במאומה, והמכות שהם להזיק לו הם שהמשיל במכתש, ואשר לתועלתו הם מכות המוסר המשילם בתוך הריפות שהוא לתועלת כמו שכותשים השומשמין, ולפיכך הזהיר את הנבונים שלא יתוכחו עם האוילים, אך יכום כדי שיוסרו בכך זולתם.
    1. מלה יונית הוראתה ״מורי חכמה״ שהונחה בעיקרה לסוג מלומדים שהיו ביון בימי קדם שהתאמנו בתורת הנאומים הארוכים, ומרוב אריכותם הטעו או השו את השומעים כאלו הם אומרים דברי חכמה, בעוד שאין דבריהם אלא גבוב דברים וקטעי מושגים ללא בסיס מדעי כמנהג כל מאריכי נאום ומרבי דבר, ונגדם כונן סוקרטס את חצי יתרו, ראה אפלטון בספרו ״מינון״ וכן בספרו ״פרוטאגורס״, ובמשך הזמן נעשה שם לכל אומני ההטעיה וההשאה.
    קולה הד׳א פי אלג׳אהל אלמתנאהי, והו אלד׳י לא יצדק באן פי אלדניא עלמא, כאלסופסטאייה, קאל לו צ׳רבתה למצ׳רה לה או לצלאח לם ינפע ד׳לך שיא, פאלמצ׳רה לה אלצ׳רב אלד׳י שבה במכתש, ואלצלאח הו צ׳רב אלאדב ישבהה בתוך הריפות אלד׳י הו לצלאח כמא יצ׳רב אלסמסם, ולד׳לך נהי אלכ׳ואץ אן ינאט׳רו אלמתג׳אהלין, ואנמא יצ׳רבון ליתאדב גירהם בהם.
    הריפות – חיטין הנדוכין במכתש.
    מכתש – אסיתא מורטייר בלעז.
    בעלי – בוכנא פילון בלעז, על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד.
    grain Heb. הריפות, wheat crushed in a mortar.
    in a mortar Heb. במכתש, a mortar, in French mortier; Morser in German.
    with a pestle Heb. בעלי, a pestle, pilon in French, Stossel in German. Since they lift it up (מעלין) and beat with it, it is called עלי.
    אם תכתוש – ולזה הוא מבואר שאע״פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפת׳ וסיגם לא תוכל להסיר מעליו אולתו והנה זכר זה בזה המקום לפי שאולת סבה חזקה למנוע השגת השלמות כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהעניני׳ בתחלת המחשבה.
    בעלי – במקצת ספרים הבי״ת בקמץ ובמכלול בא שלא כמנהג הבי״ת בפתח והעי״ן בשוא וסגול והמנהג ברוב כ״י העי״ן בשוא ופתח.
    תכתוש – ענין כתיתה וטחינה.
    במכתש – שם הכלי שכותשים בו.
    הריפות – מלשון רפיון ור״ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן וכן ותשטח עליו הריפות (שמואל ב י״ז:י״ט).
    בעלי – הוא יד המכתש שדוכין בו וכן והעלות וכפות (דברי הימים ב כ״ד:י״ד).
    אם תכתוש – אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש עכ״ז לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה.
    הריפות – שרשו הריף, כמ״ש בס׳ התו״ה קדושים (סי׳ נ״ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.
    ועלי – הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז״ל.
    אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו – אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא״כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ״ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיהו כ״ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם יכתשו את האויל – יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו בתוך הריפות שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא העלי שהוא עשוי לתכלית זה, בכ״ז יסתפק וישאר באולתו – ר״ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו.
    אם תכתוש – יש להניח דעת החכם איצק אייכל, שבארצות הקדם נותנים סובין לחים על בגד שבו כתמי שומן ומעבירים עליו עץ כבד עגול וע״י זה מעבירים כתמיו; ובא כאן בהלצה, גם מלאכה כזו לא תועיל להסיר אולת מעל האויל.
    בעלי – ישנו ג״כ במשנה (מסכת ביצה פרק א׳ משנה ה׳) אין נוטלין את העלי לקצוב עליו בשר, נר׳ משם שהוא כלי גדול וכבד, והרמב״ם קורהו יד המכתש.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים׃
    Know well the state of your flocks, and pay attention to your herds,
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַה דְדָעֵי אַנְתְּ דַע אַפֵּי עָנָךְ וְשִׂים לִבָּךְ עַל קְוָטִין.
    ידוע תדע פני צאנך, שית לבך לעדרים – זהו שישראל משיבין להקב״ה ואומרין לפניו ׳ריבון העולמים, ידוע תדע פני צאנך בעולם הזה, שית ליבך לעדרים לעתיד לבוא!׳. ומניין שישראל נקראו צאן? שנאמר: ״ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם״ (יחזקאל ל״ד:ל״א). ומניין שישראל נקראו עדרים? שנאמר: ״במרעה טוב ארעה אותם, ובהרי מרום ישראל יהיה נויהם, שם תרבצנה וגו׳⁠ ⁠⁠״ (יחזקאל ל״ד:י״ד).
    דבר אחר: שית לבך לעדרים – מה הרועה רועה עדרים עדרים לבד, כך עתידין ישראל לחנות מחנות מחנות.
    ידוע תדע פני צאנך – אלו ישראל שאומרים להקב״ה רבש״ע ידוע תדע מה סבלו פני צאנך בעולם הזה לפיכך שית לבך לעדרים לעולם הבא, ומנין שנקראו עדרים שנאמר במרעה טוב ארעה אותם, מה הצאן הזה רועה עדרים עדרים כך ישראל עתידין לחנות מחנות בהר מרום ישראל.
    ינבגי אן תעלם חאל מקדמי גנמך, ותרד באלך אלי סאיר קטועהא.
    ידע, ראוי שתדע מצב ההולכים בראש צאנך ותתן לבך ליתר העדרים.
    (כג-כז) הכולל את כל המאמר הזה הוא שכמו שאמר לעיל לבעל הזהב והכסף אל תבטח בהם, והוא אמרו אל תיגע להעשיר1, כך אמר כאן לבעל המקנה אל תבטח במקנך, לפי שאין קיומם כי אם בעשבים ובצמח האדמה, והעשבים עצמן אלו2 היו מצוים להם תמיד היו ההפסדים באים עליהם כפי שהם באים לשאר בעלי החיים, כל שכן כשיש אפשרות שלא יצמחו, כל שכן שתבטח על עלול בעלול. ועשאם שני חלקים, מובחריהם אמר בהם פני צאנך והם פניהם, כמו שאמר ביעקב ויתן פני הצאן אל עקד3, והשאר אמר בהם לעדרים, ואמר על הנזכרים באחרונה מלת חסן, ועל המתוארים תחלה מלת נזר, מפני שהם כעטרה לשאר הצאן. ותיאר את מאכלם בשלשה דברים, חציר ודשא ועשב, כנוי לגרגרים ולעלים ולחציר. וייהנה מהם האדם בשלשה דברים, מה שיתכסה בו שנאמר ללבושך, ומה שילפת בו אמר בו ללחמך, ומה שימכור ויתפרנס ממנו כלומר בדמיו אמר בו וחיים לנערתיך. וכוונתו בדבריו אלה שהבטחון השלם אינו אלא על הבורא יתהדר ויתרומם, כי כל אלה עלולים בו, בעלי החיים בצומח, והצומח במטר, והמטר ברצון הבורא, ואמר תן לבד אל העיקר המקיים את כל אלה כמו שאמר משה בתורה בפרשת כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים4, וכל הפרשה עד סופה.
    1. לעיל כג ד.
    2. כלומר אף אלו.
    3. בראשית ל מ.
    4. דברים יא י.
    (כג-כז) אלמחיט בג׳מלהֵ הד׳ה אלמקאלה הו אנה כמא כאן קאל לרב אלד׳הב ואלפצ׳ה לא תת׳ק בד׳לך, הו קולה אל תיגע להעשיר, כד׳אך קאל ההנא לרב אלמאשיה, לא תת׳ק במאשיתך לאנה אנמא קואמהא באלכלא ואלנבאת מן אלארץ׳, ואלכלא נפסה פלו כאן דאימא להא לכאנת אלתפאסיד אליהא כמא הי אלי סאיר אלחיואן, פכיף והו רבמא לם ינבת, פאלאחרי אן תתכל עלי מעלול במעלול. וג׳עלהא קסמין, מכ׳תארוהא קאל פיהם פני צאנך והי וג׳וההא, כמא קאל ען יעקב ויתן פני הצאן אל עקד, ואלבאקי קאל פיהם לעדרים, ועטף עלי אלמד׳כורין אכ׳ירא בקול חסן, ועלי אלמוצופין אולא בקול נזר, אד׳ הם כאלתאג׳ לסאיר אלגנם.
    ווצף מאכלהא בת׳לאת׳ה אשיא, חציר ודשא ועשב, אסמא אלחב ואלורק ואלחשיש. ויגתד׳א מנהא ת׳לאת׳ה אשיא, מא יכתסי בה לקולה ללבושך, ומא יתאדם בה קאל פיה ללחמך, ומא יבאע ויתעיש מנה אי בת׳מנה קאל פיה וחיים לנערתיך. וקצד בקולה הד׳א אן אלתכלאן אלתאם אנמא הו עלי אלכ׳אלק עז וג׳ל, אד׳ הד׳ה כלהא מעלולה בה, אלחיואן באלנבאת, ואלנבאת באלמטר, ואלמטר במשייה אלבארי, וקאל אקצד אלאצל אלקאים בהד׳ה כלהא כמא קאל משה פי אלתוראה פי קצה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים, אלקצה אלי אכ׳רהא.
    ידוע תדע פני צאנך – אל יקילו בעיניך להתבונן בהם תמיד מה הם צריכים.
    (כג-כו) והמשל: ידוע תדע פני צאנך – הרב המתמנה על הצבור ישאם בחיקו וינהלם לאט, כי לא לעולם עשר, ובזו יאכל פירות וקרן קיימת. גלה חציר ונראה דשא – כשיפשטו שמועותיו ותגדל תורה על ידו, אז יהו הכבשים ללבושו – יהיו התלמידים לו לשם ולתלבושת הוד.
    the condition of your flocks lit. the face of your flocks. Do not think lightly of always paying attention to them to determine what they require.
    (23-26) The allegory is: the condition of your flocks The teacher who is appointed over the congregation is required to carry them in his bosom and to lead them slowly. For riches are not forever and thereby, he eats the fruit, and the principal remains. When the hay is carried away When his laws are disseminated and the Torah is magnified through him, then these lambs will be his clothing, and the disciples shall be to him for a name and for raiment of glory and beauty.
    ידוע תדע – כל זה והנמשך אחריו, לצוות לחכם הרוצה לשים כל ההשתדלותו בעיון, לסדר לעצמו מה שיכלכלהו מבלי טרח וטרדה. וישבח הצאן, כי מהצמר ילבש, ומן החלב יאכל וזה מתמיד ברב, מה שלא יהיה הנבהל לאסוף הון ומתעסק בסחורת ובשיירות וברכובת הים וזולת זה מהעסקים העצומים, כי לזה אפשר שיאבד הכל פתאום יישאר בחוסר כל.
    ידוע תדע פני צאנך וג׳ – הנה מנהגם לא היה עסק חובות ומשכונות כמנהגנו, רק מטוב הנהגתם היה לרעות צאן, רֺעֶה צאן עבדיך (בראשית מ״ז:ג׳) ואמר שלמה: שאף על פי שיעלה האדם לגדולה ומלכות והוא החסן והנזר, לא יניח ידו ממנהגו מן העסק במחיה ובכלכלה, והוא שישית לבו לעדרים, כי זה האומנות קיים, ויתר העניינים לא יתקיימו תמיד.
    ידוע תדע – הנה כאש׳ תרצה לקחת המושכלות מהחוש דע פני צאנך והם המוחשו׳ אשר ישרוך אליהם.
    ושית לבך לעדרים – רוצה לומר: למוחשות המסכימות אשר ישלם בהם ההשנות כי מהם תעמוד על המושכלות האמתיו׳ ולו תסתפק במה שתגיע מהחוש בזולת ההשנות הראוי בו יקרה מזה הטעות הרבה בקנין המושכלות כמו שהתבאר במקומותיו והנה לזאת הסבה המשיל זה לכאן כמו שאמר בספר שיר השירים כעדר הרחלי׳ לפי מה שבארנו שם.
    שית – ענין שימה.
    ידוע – תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים.
    שית לבך לעדרים – לתת להם די מחסורם וכפל הדבר במ״ש.
    (כג-כז) חמשה פסוקים אלו נראין בעיני מכתב שלוח למלך מואב שהיה נוקד ועוסק במרעה הבהמות, והוא משבחו ומברכו. וזה אני אומר מפני מלת נזר (ואם נזר לדור ודור).
    ידוע תדע פני צאנך – למדך שלא תעזוב עסקיך ביד אחרים, רק תשגיח בעצמך עד שתדע את צאנך פנים אל פנים, והשתדל שיפרו וירבו עד שיהיו עדרים עדרים.
    (כג-כז) ידע וגו׳ – חמשה פסוקים אלה (לפי שד״ל) הם מכתב למלך מואב (שהטיב עם דוד, שמואל א׳ כ״ב:ג׳-ד׳) שהיה נוקד ועוסק בבהמות והוא משבחו ומברכו, ונראה זה מפני תיבת נזר שבפסוק כ״ד.
    תדע פני – מליצת ידע פנים נראה מכאן שענינה השגחה.
    חסן – מגזרת חס שממנו חסה ומחסה, יכולת ועושר שאדם חוסה בהם.
    ואם – לשון תימה וקרוב למלת לא (עיין מה שכתבתי למעלה כ״ד:כ״ח), וכי גם נזר מלכים בטוחים הם בו שיעמוד על ראשם לדור ודור?
    חציר – קרוב לקציר, שקוצרים וגוזרים אותו ממקומו ואוצרים אותו באוצר.
    ונאספו – כלומר הן בקיץ בן בחורף יהיה לך שכר וריוח מצאנך.
    ומחיר וגו׳ – כלומר ואם תרצה להחליף אומנותך ולעסוק בעבודת האדמה, העתודים מוכנים לך כל זמן שתרצה לקנות בהם שדה; ובחר בעתודים כי הם החשובים שבצאן, וגם שמם (מגזרת התעתד בלשון ארמי שענינו התיצב, מחמת התיצבם זה נגד זה לנגוח איש את רעהו) יש בו משרש עתיד ומוכן.
    לנערותיך – לשפחותיך.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן⁠ וְאִם⁠־נֵ֝֗זֶר לְד֣וֹר [וָדֽוֹר] (דור)׃
    for riches are not forever, nor does even the crown endure to all generations.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְטוּל דְלָא לַעֲלַם הִיא אַחְסָנָא אַף שְׁלָם דָרָא לְדָרָא.
    כי לא לעולם חוסן – מר זוטרא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דרגלא הוה אמר הכי כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.
    אן ליס ות׳אקהא אלי אלדהר, ולא תאג׳הא אלי ג׳יל בעד ג׳יל.
    כי, כי אין חסנם לעולם ולא נזרם לדור אחר דור.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    כי לא לעולם חוסן – אם עשיר אתה בכסף וזהב, שמא לא לנצח מתקיים לפיכך לא תבוז דברים קטנים שלך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    For riches are not forever For, if you are rich with silver and gold, perhaps it will not last forever. Therefore, do not despise your small things.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

    כי לא לעולם – משרת בעבור אחר, והיה ראוי: ולא לדור ודור, וזה מדבר על הנבהל להון.
    כי לא לעולם חוסן – וראוי שתזדרז בקנין המוחשות בזה האופן כי לא יתמיד לאדם לעולם חוסן ותוקף וכח להשתדל באלו ההשגות ולקנותם כי במות האדם יסור ממנו זה הכח אשר לו מצד החומר ואע״פ שהנזר והמלכות שיהי׳ לשכל במה שקנה מהמושכלות הוא מתמיד לו לדור ודור כי השכל הנקנה הוא נצחי והוא ידע כי המוחשו׳ יגיעו תחלה לחושי׳ ואחר יגיע באמצעותם אל החוש המשותף ומדרגת׳ בו קרובה אל המדרגה שהיתה להם בחוש חוש אלא שלא יתפעל החוש המשותף מהם באופן הפעולות החושים ממוחשיהם ואחר זה יתקרבו אל ההשגות אל הרוחניות ויוסרו מהם הרבה מהקליפות בהגיעם אל הזוכר והשומר והדמיון כמו שנתבאר בספר החוש והמוחש.
    נזר לדור דור – ודור ק׳.
    חוסן – ענין חוזק ויאמר על העושר וכן חוסן ויקר יקחו (יחזקאל כ״ב:כ״ה).
    נזר – כתר.
    כי וגו׳ – עם כי כביר מצאה ידך מ״מ גם מזה אל תנח ידך כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר ותהיה אז נושע בעדרי הצאן.
    ואם נזר – וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    לעולם, לדור ודור – עי׳ הבדלם (ישעיהו י״ג כ׳) ובכ״מ.
    כי לא לעולם חוסן – גם אם יש לך חוסן והון עתק, אל תסמוך עליו כי אינו לעולם, ויוכל להיות שתתרושש, וגם אם יש יש לך נזר שהוא קיים כל ימי חייך, אינו לדור ודור ויוכל להיות שבניך לא יירשו הנזר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) גָּלָ֣ה חָ֭צִיר וְנִרְאָה⁠־דֶ֑שֶׁא⁠ וְ֝נֶאֶסְפ֗וּ עִשְּׂב֥וֹת הָרִֽים׃
    The hay is removed, and the new growth appears, the grasses of the hills are gathered in.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שְׁבַח עֲמִירָא וְאֶתְחָמֵי דִתְאָה וְאִתְכְּנֵשׁ עִשְׂבָּא דְטוּרֵי.
    ואנמא אד׳א תג׳לא אלחשיש וט׳הר אלכלא, ואג׳תמעת אעשאב אלג׳באל.
    גלה, אלא שאם נתגלה החציר ונראה הדשא ונאספו עשבי ההרים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    (כה-כו) גלה חציר – כשנגלה חציר בימי ניסן וירָאה הדשא ונאספו העשבים לצמוח, אז ייטב לך שיהו גיזותיהם של כבשים ללבושיך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    (25-26) When the hay is carried away When the hay is carried away in the days of Nissan, the grass becomes visible, and the grasses are gathered to grow (?), then it will be beneficial to you, for you will have the fleece of the lambs for your clothing.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

    גלה חציר – ונאספו – יבשו ונעדרו כמו: אספו נגהם (יואל ב׳:ט״ו) והטעם, כי אין להשען באלו הדברים הנפסדים, כי הנך רואה אשר גלה חציר ונראה דשא ופתאום יאבדו כלם ויגועו.
    גלה חציר וג׳ – הטעם כי עדרי הצאן מחייתם בדברים טבעיים כי י״י נותן לבהמה לחמה (תהלים קמ״ז:ט׳), ואתה תזון ותחיה בם כי מהכבשים יהיה לבושך, כלומר, מצמרם וכן השאר.
    גלה חציר – ולזה אמר שכאשר גלה חציר וסר והוא העשב שיוציא חוש ממוחשיו אז יוציא דשא בחוש המשותף.
    עשבות הרים – דגש השי״ן לתפארה.
    ונאספו – ענין כליון כמו אסף אסיפם (ירמיהו ח׳:י״ג).
    גלה – לפעמים נגלה החציר ונראה דשא ופעמים נאספו וכלו עשבות הרים לזה תן דעתך להכין לעת אשר לא תמצא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    חציר, דשא, עשב – (ישעיהו ט״ו, ו׳).
    גלה חציר – וכשהגיע זמן הקיץ בעת שיתגלה החציר שהוא מאכל לבהמה בבית כמ״ש מצמיח חציר לבהמה, ונראה דשא התלבשות האדמה בדשא שהוא למרעה בשדה, ועשבות הרים שא״א להצאן לעלות שמה, תאסף הביתה להיות מוכן לעת הצורך, ואז.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים׃
    The lambs are for your clothing, and the goats are the price of a field.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִמְרֵי לִלְבוּשָׁךְ וְגַדְיָא לְתַּגְרוּתָךְ.
    כבשים ללבושך – א״ר אבהו אל תקרי כבשים אלא כבושים, דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך וכו׳ (כתוב בשיר השירים בפסוק ישקני מנשיקות פיהו).
    דבר אחר: כבשים ללבושך – מגז כבשים ללבושך, ומחיר שדה עתודים לעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים ואל ימכור עתודים ויקח שדה.
    צאר מן אלנעאג׳ לבאסך, ומן ת׳מן אלצ׳יעה פי מואעזך.
    כבשים, יהיה מן הכבשים לבושך ומדמי השדה בעזיך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כה]

    (כו) ומחיר שדה – ישוו לך העתודים – שתאכל בשרם ותמכור העורות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 25]

    (26) and... the worth of the field The he-goats will be worth as much as a field because you will eat the flesh and sell the hides.
    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 23]

    כבשים ללבושיך – וכאשר נכרתו אלו העשבי׳ יקבלם הכח הזוכר והשומר באופן שיהיו מהם כבשים ללבוש השכל לבוש עדיו ותמורת תבואת שדה יגיעו לך עתודים שהם יותר נכבדי׳ מתבואת השדה לאין שיעור.
    ומחיר – ענין ערך הדבר ושויו כמו יקחו במחיר (דברי הימים ב א׳:ט״ז).
    עתודים – עזים זכרים.
    כבשים – גיזת הכבשים יהיה לצורך מלבושך והעתודים יהיו לך בערך שדה כי כמו תבואת השדה נקצרת בכל שנה ושנה והארץ לעולם עומדת כן גיזת העתודים תתמיד והעתודים קיימים ומעברין נקבותיהם ומולידים ולדות הרבה ואף המה קיימים לבעליהם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    כבשים ללבושיך – הכבשים שצמרן טוב למלבוש, כמ״ש למה נקרא שמם כבשים וכו׳, יהיו למלבוש והעתודים תמכור ותקנה מחירם שדה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) וְדֵ֤י׀ חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים⁠ לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים⁠ לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃
    There will be plenty of goats' milk for your food, for your family's food, and for the nourishment of your servant girls.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְסוּפְקָנָא דַחֲלָבָא דְעִזֵי לְמֵיכוּלְתָּךְ וּלְמֵיכוּלְתָּא דְבֵיתָךְ וְחַיֵי לְטַלְיָתָךְ.
    ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך – אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לעולם תן חיי לנערותיך, מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם את בני ביתו בבשר ויין.
    ודי חלב עזים ללחמך – דיו לאדם שיתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו.
    ללחמך ללחם ביתך – לחמך קודם ללחם ביתך.
    ומן כפאיהֵ לבנהא פי טעאמך וטעאם מנזלך ועיש צביאנך.
    ודי, ויהיה די מחלבם למאכלך ומאכל בני ביתך ולכלכלת נעריך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    ודי – פרנסתך.
    ללחמךא ולחם ביתך – תסתפק בחלב העזים. הרי מליצתו.
    א. כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34: ״לחמך״.
    and enough for your sustenance.
    For your food and the food of your household; you will have sufficient goat milk. This is the figure.
    ודי חלב – ויגיע לך מהם חלב עזים מה שיספיק ללחמך והוא שיקנה מהם מהמושכלות ויספיקך ללחם ביתך אשר יבנה בחכמה ובו חיים לנערותיך והם הכוחות המשרתו׳ השכל וזה יהיה מפני ב׳ צדדין הצד הראשון כי בחכמה יתיישר האדם להשיג לחם חוקו בקלות כאמרו ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד והצד הב׳ כי בה יהיה האדם מושגח מהש״י וימצא לו מפני זה לחם חוקו וישמר מהרעות הנכונות לבא עליו.
    ודי חלב עזים – בספר פתח דברי בשער המלות אות הדל״ת כתוב ל׳ זה ונמצא בחירק ודי זהב. ודי חלב עזים עד כאן. וכן כתב רב פעלים בשער המלות ואין גירסא זו מצויה אצלנו. ולא עוד אלא שבמסורת ריש פ׳ תזריע נמסר סימן מן ו׳ די בצירי וחד ודי חלב עזים.
    ללחמך – בגעיא הלמ״ד בס״ס.
    ודי – ענין ספוק הצורך.
    ללחמך – למאכלך.
    ללחם ביתך – כמו וללחם ביתך בוי״ו.
    ודי חלב עזים – יהי לך די מחסורך חלב עזים למאכלך ולמאכל אנשי ביתך ובזה ימצא חיים לנערותיך ולא ימותו ברעב והוא למשל לומר אף אם חכמת בדברים עיונים למוד גם דברים פשוטים קלי העיון ותוכל לעסוק בהם לעת תחלש כח העיוני וללמד עם מי אשר קצרה דעתו להשכיל דברים עיונים ותחיה אותו בדברים פשוטים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    ודי חלב עזים ללחמך והעזים שהחלב טוב לבריאות יהיה ללחמך וללחם בני ביתך וגם הנערות והמשרתות הגם שלא יאכלו החלב בקביעות בתורת לחם, ישיגו ממנו חיים ובריאות:
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144