×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) כַּשֶּׁ֤לֶג׀ בַּקַּ֗יִץ וְכַמָּטָ֥ר בַּקָּצִ֑יר⁠ כֵּ֤ן לֹֽא⁠־נָאוֶ֖ה לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃
    Like snow in summer, and as rain in harvest, so honor is not fitting for a fool.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אֵיךְ תַּלְגָא בְקַיְטָא וְהֵיךְ מִטְרָא בְּחַצְדָא הֵיכְנָא לָא יָאֵי לְסִכְלָא יְקָרָא.
    כאלת׳לג׳ פי אלציף ואלמטר פי אלחצאד, כד׳אך לא יחסן באלג׳אהל אלכראמה.
    דמה החכם את המוזר בפעל במה שמוזר בזמן, והוא שהמטר והשלג אין הקיץ זמנם, ואם יארעו בו אין בהם תועלת לפי שאין האדמה ובני אדם מצפים לכך1, וכך היקר והכבוד אין הסכל ראוי להם, ואם השיג אותם אינם מתאימים לו ומשתעמם בהם. ועשה שעור הזרות חלוק לשנים, האחד חמור מן האחר, כמו שהשלג קשה מן המטר כך הכבוד המרובה רע לסכל, ואף גם המעט מכוער בשבילו.
    1. לפי שאין להם צורך בו.
    שבה אלחכים אלמנכר פי אלפעל באלמנכר פי אלזמאן, וד׳לך אן אלמטר ואלת׳לג׳ ליס אלציף וקתהמא, ולו חדת׳א פיה לם ינפעא אד׳ ליס אלארץ׳ ואלנאס מותמלון לד׳אך, כד׳אך אלבר ואלכראמה ליס אלג׳אהל אהלא להמא, ואן אנילהמא לם ישבהאנה ואסתוחש להמא. וג׳על אלמקדאר מן אלאנכאר מקדארין, אחדהמא אעט׳ם מן אלאכ׳ר, כמא אן אלת׳לג אעט׳ם מן אלמטר כד׳אך אלבר אלכת׳יר קביח באלג׳אהל, בל אלקליל איצ׳א סמג׳ בה.
    בקיץ – בשעה ששוטחין את התאינים בחמה לייבש ולעשות מהן קציעות, כמה דאת אמר: הלחם והקיץ לאכלא הנעריםב (שמואל ב ט״ז:ב׳).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, ובנוסח המקרא שלנו: ״לאכול״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י לוצקי 778, וטיקן 94: ״לנערים״. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220: ״את הנערים״.
    Like snow in the summer when they spread the figs in the sun to dry them and to make fig cakes, as is stated: "the bread and the dried figs for the young men to eat" (II Sam. 16:2).
    כשלג – הנה כירידת השלג בקיץ שהוא מור׳ שלא יתכן לפי המנהג הטבעי וכמטר בקציר שהוא מזיק ובלתי נאות כן לא יאות לכסיל כבוד כי אין מחקו לפי הנהוג לתת לו כבוד ונתינת הכבוד לו הוא דבר מזי׳ להמון העם יבא לחשוב שאין יתרון לחכם על הכסיל.
    בקיץ – הוא עת שטיחת התאנים ליבש כמו וקיץ וחורף (בראשית ח׳:כ״ב).
    נאוה – נאה כמו נאוה תהלה (תהלים ל״ג:א׳).
    כשלג – כמו אם יורד השלג בעת שטיחת התאנים ומטר בעת הקציר שהמה דברי׳ שאינם נאין כי מפסידים התאנים והתבואה כן לא נאה לכבד את הכסיל שאז יחשוב שאין יתרון לחכמה.
    קיץ, קציר – ע״ל (ו׳ ח׳).
    כשלג בקיץ וכמטר בקציר – השלג והמטר שניהם יועילו אל הזרע והתבואה. השלג יוליד את האדמה, והמטר יצמיחה כמ״ש (ישעיהו סי׳ נ״ה) ובכ״ז לא טובים המה בקיץ ובקציר שאין שם זרע, והמטר יזיק בקציר שהוא קודם הקיץ, שמרקיב התבואה הנגמרת, והשלג יזיק בקיץ שאז צריך חום השמש ליבש התאנים שמיבשים אותם בקיץ, ואם יקדים השלג בקיץ, שזמנו אחר המטר שהוא אחר הקיץ, והמטר בקציר שזמנו אחר הקיץ, יען שבא שלא בזמנו יפסיד וישחית, כן לא נאוה לכסיל כבוד – שהגם שאם יתנו כבוד אל החכם, שהוא חרש וזרע על חלקת נפשו זרע החכמה יועיל כמטר וכשלג להוציא הזרועים האלהיים ולהצמיחם, שע״י הכבוד יעוררו כחותיו הנפשיים להוציא את כל מה שבכח אל הפועל, לא כן הנותן כבוד לכסיל שלא זרע מאומה, ישחית ויקלקל, כי יוסיף להחזיק בכסילתו והוא שלא במקומו, וישחית, ועי׳ לקמן (פסוק ח׳).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ב) כַּצִּפּ֣וֹר לָ֭נוּד כַּדְּר֣וֹר לָע֑וּף⁠ כֵּ֥ן קִֽלְלַ֥תא חִ֝נָּ֗ם [ל֣וֹ] (לא) תָבֹֽא׃
    Like a fluttering sparrow, like a darting swallow, so the undeserved curse doesn't come to rest.
    א. קִֽלְלַ֥ת א=קִֽלֲלַ֥ת (חטף)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ צִפְּרָא דְטָאֵס וְהֵיךְ פַּרְחֲתָא דְפָרְחָא הֵיכְנָא לְוָטְתָא דְמַגָן לָא תֵעוֹל.
    וכעצפור ינוד וכדרי יטיר, כד׳אך לען אלמג׳אן לא יציב.
    כצפור, כצפור הנד וכדרור העף כך קללת החנם לא תזיק.
    דמה גם את הקללה שמקללים בני אדם זה את זה בשני דברים, האחד תנועתו מרובה מן האחר, כי התעופה מהירת תנועה מן הנידה, וכך המקלל את חברו שאינו ראוי לכך, או שתסור מן המתקלל ולא תשוב אל המקלל כמו תעופת הדרור אשר רחוקה שיבתו1, או שתהיה עם סורה מן המתקלל תשוב על המקלל כנידת הצפור ושיבתו אל מקומו, כפי שידעת על גלית כאשר קלל את דוד בלי שיהא ראוי לכך נהפך הדבר עליו, ואף גם בלעם נתכוון לכך על ישראל, ונהפוך אליו.
    1. לפי שאין הדרור מתביית ולא נצמד למקום.
    שבה איצ׳א אללענה אלתי ילען אלנאס בעצ׳הם בעץ׳ בשיין, אחדהמא אכת׳ר חרכה מן אלאכ׳ר, לאן אלטיראן אסרע חרכה מן אלנוד, כד׳אך מן ילען צאחבה בגיר אסתחקאק, אמא אן תזול ען אלמשתום ולא תרג׳ע אלי אלשאתם כטיראן אלדורי אלד׳י יבעד רג׳ועה, או יכון מע זואלהא ען אלמסבוב תעוד עלי אלסאב כנוד אלעצפור ועודתה אלי מוצ׳עה, כמא עלמת מן גלית אד׳ לען דוד בגיר אסתיהאל פאנעכס אלאמר עליה, בל בלעם איצ׳א קצד כד׳אך פי ישראל פאנקלב אליה.
    כצפור שהוא נד וכדרור שהוא עף וחוזר אל קנו.
    כן קללת חנם לו תבוא – למי שהוציאה בפיו.
    דרור – עוף שקורין ארונדילא. למה נקרא שמה דרור? שדרה בבית כבשדה.
    Like a wandering sparrow that wanders and like a swallow that returns to its nest, so...
    will a vain curse come home to the one who uttered it with his mouth.
    swallow Heb. דרור. This is the bird known as arondele in Old French, [hirondelle in modern French, schwalbe in German,] which is called דרור, because it lives (דר) in a house as in a field.
    כצפור לנוד – כטעם כמרוצת הצפור שלא תנוח.
    כצפור לנוד – הנה כמו הצפור שהוא נד ממקומו בקלות וכדרור לעוף אל הבית שיצא ממנו כן קללת חנם לא תבא אל המקולל בה כך תהיה נדה ממנו בקלות ותשוב לאשר יצאה הקללה מפיו כמו שישוב הדרור לבית אשר יצא ממנו.
    לעוף כן – הכ״ף בצירי במדוייקים.
    קללת חנם – הלמ״ד בשוא לבדו כמ״ש בפ׳ כי תצא ושופטי׳ ט׳ והם ג׳ במסורת.
    לא תבא – לו קרי ובזוהר פרשת וישלח דף קע״ה רבי יוסי אמר כתוב קללת חנם לא תבוא ואוקמו׳ לו בוא״ו ואי קללת צדיקא הוא אפי׳ דלא אתכוון בה כיון דנפקא מפומי׳ נטיל לה ההוא יצר הרע וקטג בה בשעתא דסכנה כמו שאירע ליעקב כשאמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי׳ וכו׳ כדאיתא בבראשית רבה פרשה ע״ד סימן ג׳ ומדרש קהלת פסוק כשגגה שיוצא מלפני השליט. ועיין פ׳ ב׳ דמכות ובמסורת הברית הגדול אזהרה לאדם שלא יקלל את חברו שודאי לו למקלל תבוא אי נמי שישמור שלא יקללוהו חנם דלו תבוא כמאמרם ז״ל אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים ונתקיים בזרעה דכתיב ותכהין עיניו מראות.
    כדרור – הוא עטלף ותקרא דרור ע״ש שמקננת בבתים כאלו היתה חפשית מבני אדם כי דרור הוא ענין חירות כמו וקראתם דרור (ויקרא כ״ה:י׳).
    כצפור – כמו צפור הפורח מקנו להיות נודד להשיג מאכלו וכמו הדרור הפורח מקנו לעוף השמים הנה הם חוזרים לקנם כן קללת חנם חוזרים ובאים אל המקלל עצמו מפיו יצאו ואל קרבו יבואו.
    לא תבוא – לפי הפשט, הנכון: לא באל״ף.
    כצפור, כדרור – הדרור אינה מקבלת מרות והיא תדור אצל ב״א, עמ״ש (תהלות פ״ד).
    כצפור לנוד כדרור לעוף – הצפור תקנן גם בבית, ובכ״ז דרכה לנוד ממקום למקום ואינה נשארת בקביעות, והדרור אינה מקבלת מרות ולא תמצא בבית כלל רק בקן, כמ״ש גם צפור מצאה בית ודרור קן לה, ודרכה לעוף חוץ לבית למרחוק, וכן קללת חנם לא תבא – לפי הכתיב י״ל לא לבד שלא תשאר בקביעות ותנוד כצפור, אלא שלא תבא בבית כלל אף לפי שעה כדרור לעוף, ולפי הקרי בוי״ו לו תבוא – שתשוב אל המקלל, כצפור וכדרור אשר אחרי ינודו ויעופו ישובו אל קנם בעצמם.
    כצפור – המוכנת מטבעה לנוד ולהתרחק ממקום תולדתה בחורף.
    לא תבא – באל״ף, וכן עיקר לפי הפשט (שד״ל).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) שׁ֣וֹט לַ֭סּוּס מֶ֣תֶג לַחֲמ֑וֹר⁠ וְ֝שֵׁ֗בֶט לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים׃
    A whip is for the horse, a bridle for the donkey, and a rod for the back of fools!
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שְׁוָטָא לְסוּסָא וּמַגְלִבָא לְחַמְרָא וְשׁוּבְטָא לְגוּשְׁמֵיהוֹן דְסַכְלֵי.
    כאלסוט ללפרס ואלמקרעה ללחמאר, כד׳אך אלעצא לט׳הור אלג׳האל.
    שוט, כשוט לסוס וכמתג לחמור כך השבט לגב הכסילים. תרגם שוט ״סוט״ דומה לעברית והוא עשוי משמונה רצועות עור הקלועות יחד מעשה אומן עד שנעשה גוף אחד עגול ארוך ומתפתל. מתג ״מקרעה״ והן שלש רצועות עור קלועות יחד ולהן ידית של עץ.
    דמה את הסכלים לבהמות, ואמר, כמו שיסור הבהמות שני סוגים, מהם בשוט ומהם במתג והאחד יותר קשה מן האחר, כך הכסילים ראוי שתעשה את הדרכתם שני סוגים, האחד בנחת והשני בקושי כפי ערך שקיעתם בכסילות. והיסור הזה אפשר שיהא מן המלמד למי שאינו לומד את המלאכה, ומן החכם למי שאינו לומד את החכמה. ומאת ה׳ למי שאינו שומר מצותיו ואזהרותיו.
    שבה אלג׳האל באלבהאים, וקאל, כמא אן אדב אלדואב עלי ג׳התין, מנהא באלסוט ומנהא באלמקרעה ואחדהמא אצעב מן אלאכ׳ר, כד׳לך אלג׳האל ינבגי אן תג׳על ריאצ׳תהם עלי צ׳רבין, אלואחד ברפק ואלאכ׳ר בצעובה עלי קדר גרקהם פי אלג׳הל. והד׳א אלתאדיב קד יכון מן אלאסתאד׳ למן יג׳הל אלצנעה, ומן אלחכים למן יג׳הל אלעלם, ומן אללה למן יג׳הל אמרה ונהיה.
    שוט – עשוי לסוס, אף שבט נכון לגיו כסילים – יסורין מוכנין לרשע.
    A whip is for the horse [It] is made for the horse, and also a rod is prepared for the body of fools. Tortures are prepared for the wicked.
    שוט לסוס – הנה הכסילים דומים לבהמות שלסבת חסרונם יצטרך האדם בהנהגתם להכותם כי האדם ינהיג הסוס באשר ירצה כשיהיה לו שוט יכה בו וינהיג החמור כשיעקוץ אותו האדם במתג כמנהג החמורים כן ינהיג האדם הכסילים באשר ירצה כאשר יכה אותם בשבט בדרך שיקבלו מוסר.
    שוט – שרביט ושבט כמו קול שוט (נחום ג׳:ב׳).
    מתג – הוא כעין רסן עשוי להנהיג בו במתג ורסן עדיו (תהלים ל״ב:ט׳).
    לגו – לגוף כמו אחרי גוך (מלכים א י״ד:ט׳).
    שוט – הנה שוט הוכן להכות בו הסוס להטותו הדרך ומתג הוכן לחמור למשכו בו אל מקום הנרצה ושבט הוכן לגוף הכסילים לייסרו לעזוב אולתו כי לא יוסר בדברים.
    שוט לסוס ומתג לחמור ושבט לגו כסילים – הבע״ח הבלתי משכילים שאין להם שכל להנהיג עצמם, צריכים שוט ומתג, הסוס צריך שוט והחמור שהוא סכל יותר ולא יבין אף ע״י שוט צריך מתג, שבו יעצרו בעדם בל יסורו מן הדרך, והאדם י״ל שכל ובחירה שילך בעצמו בדרך הטוב, אבל הכסיל שנלוז מדרך החכמה מפני תאותו, הוא כבע״ח שהטבע תנהיגם לא השכל, וצריך שבט כמוהם, שע״י שבט ויסורים יהיה מוכרח ללכת בדרך סלולה.
    מתג לחמור – ושוט לא יועיל לו מחמת קשי עורו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) אַל⁠־תַּ֣עַן כְּ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּֽן⁠־תִּשְׁוֶה⁠־לּ֥וֹ גַם⁠־אָֽתָּה׃
    Don't answer a fool according to his folly, lest you also be like him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לָא תְתַל פִּתְגָמָא לְסִכְלָא הֵיךְ שַׁטְיוּתָא דְלָא תִדְמֵי לֵיהּ אַף אַנְתְּ.
    אל תען כסיל כאולתו – כי הוו מקלעי ר׳ ישמעאל ברבי יוסי ור׳ אלעזר בר׳ שמעון לגבי הדדי הוו עיילי בקרא דתורא ביני תרוייהו ולא הוו נגעי בהו, אמרה להו ההוא מטרוניתא בניכם אינם שלכם, אמרו לה שלהן גדול משלנו, אי הכי כ״ש, איכא דאמרי א״ל כי כאיש גבורתו, איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר, ולמה הוה להו לאהדורי לה והא כתיב אל תען כסיל כאולתו, שלא להוציא לעז על בניהם. בקשו לגנוז ספר משלי שהיו דבריו סותרים זה את זה, ומפני מה לא גנזוהו, אמרי ספר קהלת לאו עיינינן ואשכחינן טעמא, משלי נמי נעיין ונשכח טעמא, מאי דבריו סותרין זה את זה, כתיב אל תען כסיל כאולתו וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא הא במילי דאורייתא הא במילי דעלמא, מאי היא, כי הא דההוא דאתא לקמיה דר׳ חייא, א״ל אשתך אשתי ובניך בני, א״ל רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע. ההוא דאתא לקמיה דרבי אמר ליה אמך אשתי ואת בני, אמר ליה רצונך שתשתה כוס של יין שתה ופקע. אמר רבי חייא אהני ליה צלותא לרבי דלא לישוייה ממזרא, דרבי כי הוה מצלי הוה אמר יהי רצון מלפניך י״י אלי שתצילני מעזי פנים ומעזות פנים. בדברי תורה מאי היא, כי הא דיתיב רבן שמעון בן גמליאל ודרש עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדו, לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, אמר לו בוא ואראך דוגמתו בעוה״ז, נפק ואחוי ליה תרנגולת.
    דבר אחר: אל תען כסיל כאולתו – במקום שמכירים אותו ואותך, למה, פן תשוה לו גם אתה שיאמרו הוא נושא ונותן עם הכסילים, ענה כסיל במקום שאין מכירין אותו ואותך שלא יאמרו אלולא שהוא חשוד על הדבר שהוא מדבר עליו לא היה שותק לו, וכל מי שחולק כבוד לכסיל כזורק אבן למרקוליס.
    לא תגיב אלג׳אהל חסב חמאקתה, פי מא ינכר אן תסאויה אנת איצ׳א.
    אל, אל תען את הכסיל כפי קלות דעתו במה שיש חשש שתשוה לו גם אתה.
    (ד-ה) חלק את השאלות והתשובות לשני חלקים, הראשון בעניני ההמון, והשני בעניני הנבחרים1. אם יצא הסכל נגדך בעניני העולם בחרוף או בגדוף, אל תענהו על כך פן תשוה לו ותכנס בכיוצא למה שאתה מתנגד לו. ואם יצא נגדך בעניני דתך ופקפק באמונתך, או חלק עליך במצות השמעיות, ענה לו, כדי שלא ידמה שיש לו הוכחה ושדבריו אמת, ומנוסח שני הפסוקים יתברר שאינם סותרים זה את זה2.
    1. אפשר: היחידים. והכוונה אותם המתוכחים בעניני אמונה ודת.
    2. ראה שבת ל, ב.
    (ד-ה) קסם אלמסאיל ואלג׳ואבאת קסמאן, אלאול פי אמור אלעאמה, ואלת׳אני פי אמור אלכ׳אצה. פאד׳א עארצ׳ך אלג׳אהל פי אמור דניאך בסמאע או קד׳יפה, פלא תג׳יבה ען ד׳אך במא תסאויה פתדכ׳ל פי מת׳ל מא אנכרתאה. ואד׳א עארצ׳ך פי אמר דינך וטען פי אמאנתך או כ׳אלפך פי אלשראיע אלסמעיה, פרד עליה ללא יתוהם אנה קד אתא בחג׳ה ואן קולה חק, פמן נץ אלפסוקין יתבין אן ליסהמא מתנאקצ׳ין.
    (ד-ה) אל תען כסיל – בדברי ריב ומצה, פן תשווה לו.
    ענה כסיל – הבא להסיתך לעבודה זרה, והודיעהו אולתו פן יהיה חכם בעיניו.
    וטעם שני המקראות בתוכם מפורש: אל תען בדבר שתשווה לו אם תענהו. ענה כסיל בדבר שאם לא תענהו יהיה חכם בעיניו.
    (4-5) Do not answer a fool with words of quarrel and contention lest you become like him.
    Answer a fool who comes to win you over to idolatry; let him know his folly lest he be wise in his sight
    The meaning of these two verses is explained in [the verses] themselves: Do not answer in a matter in which you will become like him if you answer him. Answer a fool in a matter in which he will be wise in his sight if you do not answer him.
    אל תען כסיל – ענה כסיל. יפה טענו חכז״ל ויפה התירו (בבלי שבת ל״א).
    (ד-ה) אל תען כסיל וג׳, ענה כסיל – הנה שלמה החכם סמך אלו הפסוקים המתנגדים, זה אחר זה, להראותינו טבע הספר הזה, וילמד הסתום מן המפורש, וביאור זה כמו שקדם לנו כי גזרות זה הספר רִבם אפשריות, והנה האפשרי שלשה מינים, ונמשך זה, כי תחת ההפכיות צודקות יחד בכל חומר, ויותר מבואר בחמר האפשר, כאמרנו על דרך משל: קצת האדם לבן, וקצת האדם איננו לבן, לכן כמו זה יצדק לומר: קצת הכסיל אין ראוי לענות לו, וקצת הכסיל ראוי לענות לו, לכן הטיב שלמה כאשר צוה לנו: אל תען כסיל, וענה כסיל, כי אין הכרח שיזכור קצת, וזה ענין מסור לחכמים לאיזה מין מן הכסיל אין ראוי לענות, ולאי זה ראוי, כי הכסילות סוג למינים אין מספר, גם מתחלף לפי הזמן ולפי ענין הסכלות, והכל צריך לדקדק, ומזה המין הרבה בספר קהלת שאמרו: שדבריו סותרין זה את זה (בבלי שבת לא:), וחלילה, וכבר רמז על זה רבינו משה, ומעתה תבין בני, אם נתן י״י לך לב לדעת1 כמה סודות עמוקות בכל המקרא, ודע זה.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ט:ג׳.
    אל תען כסיל כאולתו – במה שיטיח כנגדך מהדברים לחסרון דעתו כי אין ראוי שתטה אזנך לשגעונותיו.
    פן תשוה לו גם אתה – רוצה לומר: שהיה זה סכלות ממך אם תעריך דבריו באופן שתתפעל מהם ענה כסיל כאולתו. להסירו מהטעות שנפל בו בדברי חכמה.
    תען – מלשון עניה ותשובה.
    תשוה – מלשון השואה ודמיון.
    אל תען – אל תשיב לכסיל כאשר ידבר אולת בדברי ריב ומצה כי כשתשיב תהיה דומה לו בעיני השומעים כי אין הפרש בין מאמריך למאמריו ויחשבו גם אותך לכסיל כמוהו כי בוודאי לא יחשבו שניהם לחכמים כי אין דרך החכמים להתקוטט זה בזה (וקצר הכתוב ולא פירש לומר בדברי ריב ומצה כי מסוף המקרא יובן שהוא בדבר שדברי שניהם דומים).
    אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה – כבר התבאר שהכסיל הוא הבלתי שומר חקי החכמה מפני שנמשך אחר תאותו המתנגדת לחקי החכמה, ולבעבור ישים מסוה על פניו ולהפגיע נפשו באשר חקי החכמה עומדים נגד שטף תאוותו יתור אחרי האולת, היינו להטיל ספיקות על חקי החכמה והאמונה, ואם יתוכח אדם עמו לסתור את ספיקותיו לא יפעל מאומה, כי גם הוא ידע חקי החכמה רק משליכם בחוזק יד מפני נטיית תאותו. כמ״ש ואולת כסילים מרמה, ואולת כסילים אולת, וגם אם המתוכח יערוך נגדו דברים הנודעים בחושים יאטם אזניו, כמ״ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת כמש״פ שם, ולכן טוב שאל תען על אולתו – וספיקותיו, פן תשוה לו – כאילו גם אתה מסופק ומבקש להתיר הספיקות, אמנם בכ״ז הגם שאני מצוך בל תענהו בדרך וכוח (ויל״פ ג״כ שר״ל שבל תען כסיל על אופן מפני שיראת פן תשוה לו שאם לא תענהו יאמרו שגם אתה כסיל, ואם תען לו מצד זה תרצה להראות חכמה בהוכוח, זה לא תעשה) אבל בכ״ז.
    (ד-ה) אל תען וגו׳ – ענת כסיל וגו׳ – התנגדות שני מקראות אלה תתבאר ע״י הטעם הנכתב בסוף שניהם; אל תענהו כשיש לך לדאג לדמות לו, עד״מ שסכלות דבריו כ״כ מבוארת שסכלות היא לענות עליהם; וענהו אם דומה בעיניו כי דבריו נכוחים ונמלצים.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) עֲנֵ֣ה כְ֭סִיל כְּאִוַּלְתּ֑וֹ פֶּן⁠־יִהְיֶ֖ה חָכָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃
    Answer a fool according to his folly, lest he be wise in his own eyes.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֶלָא מַלֵל עִם שַׁטְיָא בְּחַכִּימוּתָךְ דְלָא נִסְבַּר בְּנַפְשֵׁיהּ דְחַכִּימָא הוּא.
    בל אג׳בה ען חמאקתה, פימא תכ׳אף אן יכון חכימא ענד נפסה.
    ענה, אך ענה לו כפי קלות דעתו במה שאתה חושש שיהא חכם בעיני עצמו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 4]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    פן יהיה חכם בעיניו – במה שמצא מזה וישאר עם הדעת הנפסד ההוא והנה בזה אין ראוי לך לשתוק כי הוא הראוי שתסיר המכשולות מלפני האנשים בחזקת היד.
    ענה כסיל – בס״ס העי״ן בגעיא וכן מצאי במסרה כ״י כלשון הזה הי לו הי ידך שאו זמרה תנה עון עשה אתי למען שמך עלי עשור ענה כסיל. כל אלו והדומים להם געיאן ומקפן לא טעמן שופר וכל דקרי לחד מנהון שופר טעי ויש כמותם אני אמרתי, אני ראיתי, אני חכמה, וכל אני געיא ושופר עד כאן. וצריך עיון בחילופי׳ כי משם נראה שמלת ענה בגעיא הוא לב״נ אך לא לב״א.
    ענה – השב תשובה לכסיל כאשר ידבר אולתו בדבר התורה והראה לו טעותו כי פן יחזיק עצמו לחכם כי יאמר שלא מצאת מענה ולכך ענהו ולא תחשב בזה כמוהו כי הכל יראו שדבריו אולת ודבריך בהשכל (וקצר הכתוב גם בזה הואיל ומאליו יובן מסוף המקרא).
    חכם בעיניו – עי׳ גדרו למעלה (י״א כ״ט).
    ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו – תענהו על אופן שלא ידמה לו שהוא חכם אחר שלא מצאת מענה, ועל אופן זה תענהו בדברים קלים, כי עיקר הכונה להראות שהוא כסיל, ולא תענהו בדברים חריפים להראות חכמתך, ועתה מפרש מה שיענהו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) מְקַצֶּ֣ה רַ֭גְלַיִם חָמָ֣ס שֹׁתֶ֑ה⁠ שֹׁלֵ֖חַ דְּבָרִ֣ים בְּיַד⁠־כְּסִֽיל׃
    One who sends a message by the hand of a fool is cutting off feet and drinking violence.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַן דְרָהֲטָא בְרִגְלוֹי שְׁתֵי חֲטוֹפָא מַן דִמְשַׁדַר מִלֵי בְיַד סִכְלָא.
    מקצה רגלים חמס שותה – אלו המרגלים שאמרו לשון הרע ארץ אוכלת יושביה, ומה היה להם, נקצצו רגליהם שלא ליכנס לארץ שנאמר וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה.
    דבר אחר: מקצה רגלים – זה הנחש שאמר לשון הרע על בוראו כי יודע אלהים כי ביום אכלך ממנו, ונתן לו איפופסין ונקצצו רגליו על גחונך תלך והלך קולו מסוף העולם ועד סופו שנאמר קולה כנחש ילך, וכי קול יש לו לנחש, אלא כאותו נחש שנקצצו ידיו ורגליו.
    כקאץ אלארג׳ל ושארב אלט׳לם, מן יבעת׳ ברסאלה ביד ג׳אהל.
    מקצה, כמקצץ הרגלים וכשותה החמס, מי שמשלח שליחות ביד כסיל.
    ענין פסוק זה העמסת מה שאין ביכולת, אמר כי מי שמטיל על הסכל למלא שליחות הרי עשה לו עול ולעצמו. ודמה את העול שעשה לשליח כמי שמקצץ רגלי אדם ואומר לו קום ולך. ודמה עולתו על עצמו כמי ששותה את העולה ועושה עול לנפשו בכך. ועשה הטלת השליחות על מי שאינו יכול למלא אותה דוגמא לשאר החיובים שאין אותם שהוטלו עליהם יכולים למלאם, ואמר כי המחייב אותם עושה עול לעצמו ולפקידו גם יחד.
    גרץ׳ הד׳ה אלאיה תכלף מא ליס פי אלטאקה, יקול מן כלף אלג׳אהל רסאלה יודיהא פקד ג׳אר עליה ועלי נפסה. ושבה ג׳ורה עלי אלרסול כמן יקץ רג׳לי אנסאן ויקול לה אנהץ׳ וסר. ושבה ג׳ורה עלי נפסה הו כמן ישרב אלט׳לם פיט׳לם נפסה בד׳לך. וג׳על תכליף אלרסאלה למן לא יטיק יודיהא נמוד׳ג׳א לסאיר אלכלף אלתי לא יטיקהא אלמכלפין, וחכם באן אלמכלף יג׳ור עלי נפסה ועלי מאמורה ג׳מיעא.
    מְקַצֶה רגלים חמס שותה – מי ששולח דברים ביד כסיל הרי הוא מקצה רגלי שלוחים הרבה לחזור ולשלוח שלוחים לתקן מה שעוית השליח הראשון, ושותה חמס שחבירו זועף עליו על שליחות הכסיל.
    wears out legs and "drinks violence" He who sends a message by the hand of a fool wears out the legs of many messengers by repetitively sending [them] to rectify what the first one, whom he sent at the beginning, distorted. And he "drinks violence,⁠" for his fellow is wroth with him for sending a fool.
    מקצה רגלים – כורת כי ידמה כאלו נכרתו רגליו שלא יוכל ללכת עד שיצטרך לשלוח.
    חמס שתה – כטעם: ישתה לעג כמים (איוב ל״ד:ז׳).
    שלח דברים ביד כסיל – כי השליח קל ברגליו.
    מקצה וגו׳ – הנה מי ששול׳ דברים ביד כסיל קוצץ הרגלים לאשר רצונו ללכת ולא ישאר לו כלי ילך בו כן אין כלי לכסיל להוביל הדברים ששמת בפיו אל המקום אשר הוא שולחו שם כי אין לו דעת לשמור צורת הדברים ההם באופן אשר שמם בפיו והוא שותה חמס במה שישיב לו הכסיל מהדברים וזה מב׳ צדדים הא׳ לפי שהכסיל לא יאמר הדברים באופן אשר צווה בהם ויהיה זה סבה אל שלא תהיה תשובת המשיב ערבה ונאותה אל מה ששלח לו שולח הדברים ויהיה מפני זה חמס השולח על המשיב על לא חמס בכפיו כי הכסיל סבב זה והצד הב׳ כי הכסיל לא ישיב הדברים באופן שצוהו המשיב ויהיה זה סבה אל שיבאו הדברים שצוהו המשיב מבולבלים ובלתי נאותים.
    מקצה – מלשון קציצה וכתיתה.
    חמס – דברי סרה וקרוב לענין נחמסו עקביך (ירמיהו י״ג:כ״ב) שהוא הסרה.
    מקצה וגו׳ – הרוצה לתת מרגוע לרגליו ושולח אמריו ביד כסיל הנה הכסיל לא בדעת ידבר ומהפך הכוונה ובע״כ צריך הוא לכתת רגליו לרוץ מהרה לתקן מה שקלקל הכסיל ושותה עוד חמס כי חבירו יזעף עליו בעבור דברי השליח הנאמרים בלי דעת כי יחשוב שכן יצאו מפי המשלח.
    מקצה רגלים – אולי מקצה כמו לקצות בישראל (מלכים ב י׳:ל״ב) מענין שרש קוּץ.
    השולח דברים ביד כסיל הוא מייגע כמה רגלַיִם, עיין רש״י.
    מקצה – עניין כריתה, כמו מקצץ.
    החמס הוא מקצה רגליים, והוא שולח דברים.
    מקצה רגליים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל. דליו שוקיים מפיסח ומשל בפי כסילים – ענה אותו התשובה הזאת: החמס ששותה, אשר הוא מקצה את הרגליים, הוא שולח דברים ביד הכסיל.
    ומה הן הדברים ששולח? - שהוא אומר דליו שוקיים מפיסח: מדמה במליצתו את משתה התאווה שהכסיל שותה, רוצה לומר מה שנמשך אחר תאוותו, כשיכור מיין, רק שהוא שותה חמס תחת יין; והחמס ששותה הוא מקצה רגליים, שכמו שהיין מקצה רגלי השיכור, שאינו יכול לעמוד על רגליו, כן החמס מקצה רגלי הכסיל ששותהו.
    ומציין כאילו החמס הזה, אשר שתה וקיצץ רגליו, ונעשה פיסח ברגליו משכרותו, הוא שולח דברים על הפיסח שידלו גם את שוקיו, כי השוק הוא למעלה מן הרגל, ומעמיד את הגוף, שהגוף ייסמך על השוקיים והשוקיים יינשאו על הרגליים, אולם הפיסח, שאינו יכול לילך ברגליו, השוקיים הם לו למשא ולמותר, וצריך לדלות ולהגביה ולקצץ גם השוקיים היתרים.
    והדברים האלה, ששולח החמס ששתה (ביד הכסיל) שידלו לפיסח המוקצץ רגליים את שוקיו, הוא המשל אשר בפי הכסילים, רוצה לומר, שהכסיל, אחר שנשתכר ביין התאווה ואינו יכול לעמוד על רגליו, רוצה לומר שאינו יכול להתנהג בפועל כפי דרכי החכמה, כי יחוג וינוע כשיכו מתאוותו, רוצה לדלות ולקצץ גם השוקיים, שהם יסודות החכמה ומכונותיה, על-ידי שיטיל בהם איוולת וספיקות, שאחר שהוא פיסח בתאוותו, בלתי עומד בתקפו נגד התאוה, השוקים שהם המכונות שעליהם יעמוד האדם, שהם חוקי החכמה, הם לו למותר ולמשא, ורוצה לקצץ גם אותם, כמו שהשוקיים הם למותר אל המקוצץ רגליים.
    מקצה – שד״ל בוחר בפירוש רש״י שהוא מלשון קצתי בחיי (פרשת תולדות) אע״פי שהיא כאן משרש אחר, וכן פירש גם לקצות בישראל (מלכים ב׳ י׳:ל״ב), מְיַגֵּעַ לריק כמה רגלים, ועכ״ז לא יפיק מגמתו, ושותה חמס, כי עושים עמו שלא כהוגן; ויש ג״כ לפרשו ממקור שם קָצֶה ושהוראתו כמו קצץ, מקצץ רגלי עצמו, כלומר מה שהיה אפשר לו לעשות מתחלה לפני מַלְאֲכוּת הכסיל נהיה לו בלתי אפשר.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) דַּלְי֣וּ שֹׁ֭קַיִם מִפִּסֵּ֑חַ וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃
    Like the legs of the lame that hang loose: so is a parable in the mouth of fools.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
    אִין תִּתַּל הַלְכְתָא לַחֲגִירָא תְּקַבֵּל מִלְתָא מִן פּוּמֵיהּ דְסִכְלָא.
    וכמא ארתפע אלמשי מן אלמקעד, כד׳אך ארתפעת אלחכמה מן פואהֵ אלג׳האל.
    דליו, וכשם שמורם ההלוך מן הפסח כך הורמה החכמה מפיות הכסילים. פסח ״מקעד״ והוא מי שיבשו שרירי רגליו עד שאינו יכול להלך.
    גם פסוק זה בשקועים בכסילות, אמר כשם שהפסח לאחר התיבשות שריריו או התרופפותם אין לצפות ממנו שיהלך, כך אין לצפות מהם שיחכמו. ודליו התרוממות נגזר מן ארוממך ה׳ כי דליתני1 שהוא הרמה. ויהיה שקים הלוך, כמו ששפתים דבור, ולב חכמה2, כפי שכבר הקדמתי שהעברים קוראים את הפעולה בשם האבר שדרכו לעשותה.
    2. כמו שבמקרא נקרא הדבור שפתים מפני שהוא יוצא בהן, והחכמה לב מפני שהוא משכנה לפי המקובל כך שוקים הוא ההלוך ונקרא כן מפני שהוא נעשה בהן. וראה לעיל ז יא ובהערה.
    הד׳א אלקול איצ׳א פי אלגרקין פי אלג׳הל, יקול כמא אן אלמקעד בעד ג׳פאף אעצאבה או אסתרכ׳אהא גיר מטמוע לה באלמשי, כד׳לך לא יטמע להם בעלם.
    ויתצרף דליו ארתפאע מן ארוממך ה׳ כי דליתני אלד׳י הו שיל. ויכון שקים משי, כמא אן שפתים נטק, ולב חכמה, עלי מא קדמת אן אלעבראניין יסמון אלפעל באסם אלעצ׳ו אלד׳י מן שאנה אן יפעלה.
    דליו שוקים מפסח – דליו – הֳגבָהו, כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד). השוקים של כל אדם נראין גבוהין לפסח ממנו. ודבר זה למשל בפי הכסילים שאומרין אותו על לימוד חכמה: איך אנו באים ללמוד החכמה נפלאת וגבוהה ממנו, כאשר המשל אומר: דליו שוקים מפסח.
    thighs seem raised to a lame man Heb. דליו, as in: "My eyes were lifted (דלו)" (Yeshayahu 38:14). Every man's thighs appear to the lame to be higher than he. This phrase is a parable in the mouth of the fool, who says it in reference to the study of wisdom, "How can we come to study wisdom? It is hidden and raised up higher than I am. The parable states, 'Thighs seem raised to a lame man.'"
    דליו שקים – הורמו והוגבו.
    מפסח – מן האדם שהוא פסח, אחר שהורמו רגליו, והטעם בטלה פעולתם ממנו, ואף על פי שהם לו, אין תועלת בהם עוד. כן המשל בפי כסילים, לא יבינו הנמשל שהוא התכלית.
    דליו שוקים מפסח ומשל בפי כסילים – הנה דליו, כמו: דללו וחרבו (ישעיהו י״ט:ו׳) מטעם דל ושפל ועני, והטעם, כי השוקים הם נמצאים לפסח. אבל הם נמצאים בו בדלות ובהעדר השלמות, עד כי פעלתם, ואם אינה בטלה ממנו לגמרי, היא על מדרגה פחותה ובלתי שלֵמה, כן ענין המשל בפי הכסילים.
    דליו שוקים – גבהו שוקים מפסח שהאחד גבוה מחבירו וזה גורם שאינו יכול ללכת ביושר וכן הענין במשל אשר בפי כסילים כי לא יסכים המשל לנמשל מפני מה שיוסיפו או יחסרו בזכרם המשל.
    דליו – בס״ס ישן כ״י מצאתיהו קמוץ וכן כתבו ר׳ יהודה חיוג עם העוברים בבנין הקל ורד״ק כתב בשרש דלה ואנחנו מצאנוהו פתח הדל״ת. וכן כתבו רבי יעקב בן אליעזר ואם כן הוא צווי מהדגוש בשרש דלה ואנחנו מצאנוהו פתח הדל״ת. וכן כתבו רבי יעקב בן אליעזר ואם כן הוא צווי מהדגוש ברפיון הלמ״ד ומשפטו להדגש.
    דליו – ענין הרמה כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד).
    שוקים – שוקי הרגלים.
    מפסח – מחגר.
    דליו – כמו שהשוקים מן הפסח המה גבוהים זה מזה ולזה יפסח וכן המשל בפי הכסילים לא תשוה אל הנמשל.
    דליו – הרימו שוקי הפסח כי הם לא להועיל לו.
    דליו וגו׳ – מקרא קשה קצת כי תיבת מפסח זרה, ונראה לי כי ענינו כמו שוקי פסח; כמו ששוקי הפסח אחת ארוכה מחברתה ובעבור זה לא יוכל להישיר צעדיו, כן משל בפי כסילים לא יבוא אל נכון וְיֵאָמֵר חוץ לזמנו ומקומו; דליו מלשון כי דליתני (תהלים ל׳:ב׳) לשון הרמה, ויו״ד בו נוספת ע״ד כנחלים נטיו (פרשת בלק), בך חסיה נפשי (תהלים נ״ז:ב׳).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
     
    (ח) כִּצְר֣וֹר אֶ֭בֶן בְּמַרְגֵּמָ֑ה⁠ כֵּן⁠־נוֹתֵ֖ן לִכְסִ֣יל כָּבֽוֹד׃
    As one who binds a stone in a sling, so is he who gives honor to a fool.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ נִקְצָא דְטָסָא בְּקִלְעָא הֵיכְנָא מַן דְעָבַד יְקָרָא לְסִכְלָא.
    (ד-ה)
    אל תען כסיל כאיוולתו – מה כתיב אחריו?: ״ענה כסיל כאיוולתו״ (משלי כ״ו:ה׳)! אמר רב הונא: אל תען כסיל כאיולתו – במקום שמכירין אותך ואותו, פן תשוה לו גם אתה – שלא יהו אומרים ׳בואו וראו חכם נושא ונותן עם הכסיל׳;
    ענה כסיל כאיוולתו – אמר רבי יהושע בן לוי: במקום שאין מכירין אותך ואותו, למה? ״פן יהיה חכם בעיניו״, שלא יהו אומרים ׳אילולי לא היה חשוד בדברים שהוא מדבר עליו, לא היה שותק לו׳.
    (ח) כצרור אבן במרגמה, כן נותן לכסיל כבוד – אמר רבי אלכסנדראי: כל מי שהוא חולק כבוד לכסיל – כזורק אבן למרקוליס.
    כצרור אבן במרגמה – אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו.
    א״ר חמא בר חנינא כל העושה טובה למי שאינו יודעה כזורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור אבן וגו׳.
    אמר רב יהודה אמר רב כל המלמד תורה לתלמיד חכם שאינו הגון נופל לגיהנם שנאמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר ובשרידים אשר י״י קורא.
    וכחג׳ר ג׳והר פי מרג׳מה, כד׳אך מעטי אלג׳אהל אלכראמה.
    כצרור, כאבן מרגלית בגל אבנים כך הנותן לכסיל כבוד.
    האבן הקטנה נקראת בארץ ישראל ״צראר״1. והמרגמה הוא מקום שיש בו אבנים צבורות כמו תל או גל. אמר החכם, כמו שהמניח אבן מרגלית בין אבנים וסלעים הרי זה אבדה, כך מי שהעניק טובה וכבוד לזולת החכמים הרי זה מאבדם. וזה כעין מה שאמר לפני כן שהמטיל דבר על מי שאין לו יכולת לכך או מה שאין יכולת לעשותו חוטא לפקידו ולעצמו, כך המכבד כסיל חוטא לכסיל ולכבוד עצמו, והנה חטאו לכבוד שהוא מאבדו, ולכסיל שהוא גורם לו לחשוב שמכבדים אותו על עמדו בכסילותו וידבק בה.
    1. תרגם צרור ״צראר״ ואין בערבית הכללית שם זה, לפיכך הוצרך רבנו לציין מקום שמושו.
    יסמי אלחג׳ר אלצגיר פי אלשאם צרארא. ואלמרג׳מה הו מוצ׳ע יכון פיה חג׳ארה מג׳תמעה מת׳ל תל או רג׳ם. קאל אלחכים, כמא אנה מן טרח חג׳ר ג׳והר פי מא בין חג׳ארה וג׳נאדל פקד צ׳יעה, כד׳לך מן אנאל אלכ׳יר ואלכראמה גיר אלעלמא פקד צ׳יעהא. והד׳א נט׳יר מא קאל אולא אן אלמכלף מן לא יטיק או מא לא יטאק יכ׳טי עלי אלמאמור ועלי נפסה הו, כד׳לך מן אכרם ג׳אהלא יכ׳טי עלי אלג׳אהל ועלי אלכראמה נפסהא, פכ׳טאה עלי אלבר אנה יצ׳ייעה, ועלי אלג׳אהל אנה יוהמה אנה יכרם לת׳באתה עלי אלג׳הל פילזמה.
    כצרור אבן במרגמה – פרונדילייא, שאבן שצוררין בו, לא להתקיים שם הוא שבאותה שעה עומד ליזרק, כך הנותן כבוד לכסיל אינו של קיימא.
    ורבותינו דרשוהו (בבלי חולין קל״ג.) על המלמד תורה לתלמיד שאינו הגון שהוא כזורק אבן למרקוליס.
    in a slingshot Heb. במרגמה fronde in French, Schleuder in German, in which the stone tied will not remain, for it is destined to be thrown, so is it with one who gives honor to a fool – it is not permanent. And our Sages (Hullin 133a) explained it homiletically as referring to one who teaches Torah to an unfitting student, that he is tantamount to casting a stone into a merculis.
    כצרור אבן – שנקשרה בחתיכת בגד, כמו: צרור המור (שיר השירים א׳:י״ג).
    במרגמה – קובץ אבני בנין שהם בלתי טובים.
    כצרור אבן במרגמה – האבן הזאת, היא מרגליות ואבן טובה, לכן הושמה בצרור בגד.
    ומרגמה – הוא גל אבנים גדול אבני בנין, ואמר כי הנותן כבוד לכסיל הוא דומה לנותן צרור אבן טובה תוך גל של אבנים, כי אע״פ שהמין אחד בכל אלו, רצוני, מין האדם באחד, ומין האבן באחר, הנה יש יתרון וחלוף מופלג בין איש לאיש, והיא עירוב בלתי מתדמה, ושהטוב ישכח ויאבד וירקב שמו בהתערבו עם רשע.
    כצרור – הנה כצרור שבו אבן יקרה בגל אבני מרגמה שאינו ראוי שיושם בו המורגלים בזאת כן אין ראוי שינתן לכסיל כבוד והוא החכמה כי אינו ראוי לה ונקראת החכמה כבוד כי הוא כבוד האנשים והודם ולזה אמר כבוד חכמים ינחלו.
    כצרור – ענין קשירה כמו צרור כספו (בראשית מ״ב:ל״ה).
    במרגמה – כן יקרא הקלע על כי בו רוגמים ומשליכים האבנים והוא מלשון באבן ירגמו (ויקרא כ׳:כ״ז).
    כצרור – כמו הצורר אבן בכלי הקלע שזמן מועט ישאר בתוכו כי הוא עומד לזרוק כן הנותן לכסיל כבוד כי מעט זמן ישאר בכבודו כי מהר יבזה את עצמו במעשה כסילות.
    במרגמה – בכף הקלע, שמשם רוגמים אבנים.
    כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד – באר הטעם שלא תענה אותו באורך בדרך כבוד, רק תענהו דרך בזיון, כי כמו הצורר אבן בכלי הקלע שממנו רוגמים אבנים, שנראה שנותן להאבן כבוד לצוררו בצרור, והוא על-מנת להשליך אותו על אנשים ולרגמם באבנים ולהרגם, כן הכבוד שתיתן אל הכסיל במענה חכמה, ישליך אותם במרגמה להרוג בם אנשים תמימי דרך, כי יהפך את תשובותיך לאבני קלע ולמינות.
    אבן – פירשוהו אבן יקרה ומביאים ראיה מן ומלאת בו מלואת אבן (פרשת תצוה), אבל שם מפורש אחריו אדם פטדה וברקת, וכאן מי יוכיח שבאבן יקרה מדבר? ומרגמה פירשו כף הקלע, וענינו מאבד בידים דבר יקר; רק יש לפרש יפה כצרור אבן ע״ד שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א) ודומיו בחסרון ו״ו, כצרור ואבן במרגמה בגל אבנים גדול הנעשה לכבוד מרקוליס להורות הדרך, וצרור יותר או פחות אינו מעלה ולא מוריד, כן נותן לכסיל כבוד, ואולי זו ג״כ כונת המאמר ״כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס״ (תלמוד בבלי חולין קל״ג).
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) ח֭וֹחַ עָלָ֣ה בְיַד⁠־שִׁכּ֑וֹר⁠ וּ֝מָשָׁ֗ל בְּפִ֣י כְסִילִֽים׃
    Like a thistle that goes into the hand of a drunkard, so is a parable in the mouth of fools.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כּוּבָא סָלֵק בִּידָא דְרַוְיָא וְשַׁטְיוּתָא בְּפוּמֵיהּ דְסִכְלָא.
    כשוך תעלק ביד סכראן, כד׳אך שי מן אלחכמה פי פואהֵ אלג׳האל.
    חוח, כחוח שנדבק ביד שכור, כך משהו מן החכמה כפי הכסילים.
    (ט-י) השמיענו בפסוק זה כי הסכל כאשר לומד דבר מן החכמה תמצא אותו מוזר בידו מתלבט בו1 ואינו משכיל אותו, כמו השכור שעלו בידו קוצים שהם דוקרים אותו ונלכד בהם. אמר, ועם זאת תמצאהו חס על אותו הדבר המועט ששמע ומונעו ממי שאינו יודעו ואפילו עוברי ארח, ויתפאר בו ויתגאה. וזאת רואים בכל שידיעותיו מעטות, וכל שכן בכסיל. ונגזר ושכר מן ויסכרו מעינות תהום2.
    1. אפשר: מתחבט בו, כלומר שאינו יודע היאך לועסים אותו.
    (ט-י) ערפנא בהד׳א אלקול אן אלג׳אהל אד׳א וקעת לה כלמה מן אלחכמה תראהא מנכרה מעה יתכ׳בט פיהא ולא יעקלהא, כסכראן תעלק בידה שוך פהו ינכסה ויתשבת׳ פיה.
    קאל, ומע ד׳לך תג׳דה ישח בתלך אלכלמה אליסירה אלתי קד סמעהא וימנעהא מן יג׳הלהא חתי מארהֵ אלטריק ויצול בהא ויתצאלף.
    והד׳א משאהד פי כל קליל אלעלם פכיף פי אלג׳אהל. ואשתקאק ושכר מן ויסכרו מעינות תהום.
    חוח עלה ביד שכור וגו׳ – כחוח הזה שהוא נדבק ביד שכורא כך המשל האמור למטה נדבק בפי כסילים – להיות להם לחוח וקוץ מכאיב.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שכור״.
    A thorn came up in a drunkard's hand Just like a thorn that is stuck to a drunkard's hand, so is the parable stated below stuck in the mouth of a fool to be for him as a thorn – yea, a painful thorn. Now what is the parable?...
    חוח – עדי על הזרוע, כמו חח ונזם (שמות ל״ה:כ״ב).
    חוח עלה ביד שכור ומשל וג׳ – הנה עשה למעלה (משלי כ״ו:ז׳) משל אחר: למשל בפי כסילים, לתכלית אחרת, והוא, שהיא בפי הכסילים, המדרגה פחותה, ועתה עושה משל אחר לתכלית אחרת, שהוא יותר מופלג, והוא שאינו נמצא בכסיל ממנו כלל מפריו, וגם מה שנמצא בו מזיק ומֵצר לו, ובאור זה, כי החוח הוא הקוץ אשר סביב השושנה והנה דרך האדם שהוא לוקח השושנה בידו ומריח בו, לרוב טוב ריחה, וכשהוא שכור אינו רואה ואינו יודע ויקח הקוץ שסביב השושנה בידו, ויריח בו ויחשוב שהוא השושנה ומריח בו ויעקוץ בחוטמיו, ויהיה לו קוץ מכאיב, והוא לא ירגיש במה הצער הזה, כן המשל בפי הכסיל, אינו טועם כלל מן הפרי רק מן הקלופה העוקצת, ומאשר סביבו, ויהיה נזוק בו בשומו אותו תוך פיו.
    חוח – הנה כמו שביד שכור עלה חוח אשר יוזק בו ועזב מלקחת הדברים אשר יועילו לו או שלא יוזק בהם כן הענין במשל שהוא בפי כסילים כי מכל הכוונות אשר אפשר שיובנו בו לא יביאו מהם הכסילים רק מה שיזוקו בו.
    חוח – מין קוץ כמו החוח אשר בלבנון (מלכים ב י״ד:ט׳).
    חוח – כמו הקוץ העולה ביד שכור שהוא נוקב כפיו ומזיק בו לאחרים כן המשל אשר בפי הכסילים יזיק לעצמו ולאחרים.
    חוח עלה ביד שיכור ומשל בפי כסילים – שהכסיל הזה, השיכור מחמת יין התאווה, אשר נקצצו רגליו ושוקיו כנ״ל, הוא שוכב והולך על ידו, עד שעלה חוח בידיו שהוא הולך עליהם, ובכל זה נמצא משל בפי כסילים, לקצץ במשל הזה את השוקיים שהם עמודי החכמה, ומבאר המשל הנמצא בפיו, הוא אומר -
    חוח – ועלול להזיק בו ולא להועיל, כן משל בפי כסילים לא יבוא אל נכון. ופעם קרה ששלמה אמר מקרא שלמעלה (ז׳), ופעם מקרא זה, וכן תפרש בכל מקראות משלי הדומים זה לזה, והמעט השוים נכפלו בטעות שהמאסף השני לא זכר כי נכתבו כבר.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) רַ֥ב מְחוֹלֵֽל⁠־כֹּ֑ל⁠ וְשֹׂכֵ֥ר כְּ֝סִ֗יל וְשֹׂכֵ֥ר עֹבְרִֽים׃
    As an archer who wounds all, so is he who hires a fool or he who hires those who pass by.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סַגֵי חָיֵשׁ בִּשְׂרֵיהּ דְסַכְלָא וִרַוְיָא עָבַר יַמָא.
    תראהם ירדעון בה אלכל, ויסדונה ען מן יג׳הלה וען אלמארה.
    רב, תמצאם דוחים בו את הכל, ומונעים אותו ממי שאינו יודעו ומן העוברים. מחולל דחייה וםלוק, וראה לעיל כה כג. והכוונה מתפארים על כל אדם באותו המעט שבידם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

    ומה הוא המשל: רב מחולל כל וגו׳ – הקב״ה ברא את הכל וזן את הכל, ככסילים כחכמים אין אנו צריכין לשום חכמה.
    ושוכר כסיל ושוכר עוברים – לא כבשר ודם שאינו שוכר אלא פועלים בקיאים ואינו שוכר אלא העוסקים במלאכה, אבל הקב״ה מחולל כל ושוכר הכסילים ושוכר עוברים בדרכים הבטלים מכל מלאכה.
    ומדרש אגדה: ושוכר כסיל ושוכר עוברים – לשון ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳), ולשון עשי שכר (ישעיהו י״ט:י׳). הקב״ה סוכר מזל כסיל המשמש בימות החמה מתשרי ואילך, ומאותה שעה הוא סוכרא כל עוברי הים מלילך בים עד הפסח.
    ובדברי רבי משהב ראיתי: רב מחולל כל – אדם עשיר יש לו פעולות הרבה, ואם שוכר כסיל במלאכתו, שוכר הוא כל עוברי דרך שרואים בקילקול המלאכה להורות היאך יתקן והיאך יש לו לפעול. ודבר רקג הוא זה, ואינו עיניין כאן.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220: ״שוכר וסוגר״. בכ״י לוצקי 778: ״סוגר״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142 נוסף כאן: ״הדרשן״.
    ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, וינה 220. בכ״י אוקספורד 142: ״ריק״.
    The Master created all The Holy One, blessed be He, created all and sustains all, the fool like the wise man. We do not need any wisdom.
    and He hires a fool Unlike a mortal, who hires only expert workers, and who hires only those engaged in his work, the Holy One, blessed be He, creates all and hires the fools and hires wayfarers, who are idle from all work. [According to] Midrash Aggadah, ושכר כסיל is from an expression of "And the fountains of the deep were closed (ויסכרו)" (Bereshit 8:2), and an expression of "who make dams (שכר)" (Yeshayahu 19:10). The Holy One, blessed be He, closes up the constellation of Orion (כסיל), which serves in the summer from Tishrei on, and from then on, He closes off all who traverse the sea from going into it until Passover. And in the words of Rabbi Moshe, I saw: רב מחולל כל, A wealthy man has many activities, and if he hires a fool, it is as though he is hiring all wayfarers who witness the deterioration of the work, to instruct how to rectify it and how he should work. This is, however, an empty thing and has no connection here.
    רב – יש מי שמפרשו הגדול שבעם, הוא מירא את הכל ומושל בם, ונותן שכר לכסיל ומכריחו בעבודתו, וכן שֺכֵר עוברים. כטעם: מדוע אתה עובר (אסתר ג׳:ג׳).
    ולפי דעתי כי כֺל – הוא הפועל, ושוכר – כמו בסמ״ך מטעם: ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳) כי רוח הכסיל כמו שטף מים ותגבורת מעין כטעם: שטף אף (משלי כ״ז:ד׳), ואמר כי כל אדם מפחיד הרב, והוא החכם השלם, וזה כי המשכיל החשוב אינו בז לשום אדם, ולכן מבטל רצונו מפני רצון זולתו, אבל לסכור פי כסיל למנעו מרצונו הוא דבר קשה כמו לסכור מים השוטפים בזרם, ולכן סמך לו הבא אחריו.
    רב מחולל כל ושוכר כסיל וג׳ – יאמר, דרך המלכים וְרַבי המלך להמציא אצלם כל מיני בריות שונות, ונותנים שכר לכסילים שישתגעו ויתהוללו לפניהם, ויתנו שכר לכל עוברים, הולכי עלי דרך, שיבואו ויביא לפניהם דברים חדשים ופנים חדשות, והטעם, כי המושלים והנגידים יבַלו ימיהם באלו התענוגים ההבליים, ואין צרך לבאר אם זה טוב או רע, כי הוא מבואר בעצמו, וזאת הגזירה איפשרית מאדית, כי זה נמצא בשלטונים על הרוב.
    רב מחולל כל – האיש הרב שהוא בעל קטטה ומחלוקת ממית הכל ומשחית אותה אך הוא מטיב לכסיל ולבעלי עבירה כדי שיתחברו עמו או ירצה בזה הרבה ימצא מי שיבא צער וכאב לכל האנשים והוא עם זה מטיב לכסיל ולבעלי עבירות להיותם נאותים אל שיהיו חברים לו או ירצה בזה השליט שהוא מביא חיל ואימה על כל האנשים מרוב ההזיק אשר יגיע להם ידמה הכסיל ובעלי העבירות שהוא שוכר אותם מרוב שמחתם לאיד זולתם ולא ירגישו שהם יזוקו ג״כ בו וזה ממה שיתפרסם בו חסרון דעתם ורוב תכונתם.
    מחולל כל – בשני טעמים.
    רב – מלשון מריבה.
    מחולל – מלשון חלל והרג.
    עוברים – ר״ל בעלי עבירה עוברים על דת.
    רב – איש ריב ירבה חללים כל הקרב ואין מי יגש אליו אבל ישכיר את הכסיל ואת העוברים על דת למען יהיו הם בחברתו להכאיב עמהם את הבריות.
    רב מחולל כל – רב תואר לה׳ יתברך, שהוא רב ואדון על הכל, והוא מוליד את כל הברואים.
    ושוכר – נותן שכר.
    רב מחולל כל ושוכר כסיל ושוכר עוברים – הוא אומר, שה׳ בורא ומוליד כל האנשים הנמצאים, הצדיק והרשע, ההולך בחכמה והנמשך אחר תאוותיו, הכל מה׳, ואין בחירה ביד האדם, וה׳ שוכר כסיל, נותן שכר גם להכסיל הנמשך לתאוותיו, ונותן שכר גם לעוברים על מצוותיו, ולכל עובר בתבל, כצדיק כרשע, הכל שכורים מאיתו, לעשות כפי שבראם וכפי הכוח ששתל בם, אם לחכמה אם לתאוה, ואין מעשה ודעת וחשבון ועונש, כי אין בחירה ביד האדם, והוא מוכרח למעשיו, שכיר הוא בא בשכרו.
    רב וגו׳ – גם זה מקרא קשה, ונראה לי שרב הוא מלשון יסבו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג); מורה חצים מחולל ומוחץ במלחמה כל מי שיזדמן בפניו ואינו נותן לבו אם צדיק או רשע הוא; כן בעל מלאכה השוכר כסיל או העוברים עליו במקרה (ולא אמרו העברים, תהלים קכ״ט:ח׳), ולא ידע אם הגונים הם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל⁠־קֵא֑וֹ כְּ֝סִ֗יל שׁוֹנֶ֥ה בְאִוַּלְתּֽוֹ׃
    As a dog that returns to his vomit, so is a fool who repeats his folly.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ כַּלְבָּא דְהָפֵךְ עַל תְּיוּבֵיהּ הֵיכְנָא סַכְלָא דְתָנֵי בְּסִכְלוּתֵיהּ.
    ככלב שב על קאו – שנו רבותינו עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה לא יתודה עליהם ביום הכפורים אחר, ואם שנה בהם צריך שיתודה עליהם, ואם לא שנה והתודה עליהם עליו הכתוב אומר ככלב שב על קאו, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כ״ש הרי זה משובח דכתיב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ומה אני מקיים ככלב שב על קאו, כדרב הונא דא״ר הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר.
    ככלב ראג׳ע עלי קיה, כד׳אך ג׳אהל יעאוד חמאקתה.
    ככלב, ככלב החוזר על קיאו כך כסיל החוזר על אולתו. ובאמו״ד סוף מאמר ה למד מפסוק זה כי החוטא וחוזר על חטאו תשובתו קשה.
    כגון שהיה מרע לבני אדם ונשבע שלא יוסיף וחזר, כמו שאמר שאול לדוד כי לא ארע לך עוד1. או אם היה חוטא לפני ה׳ ונשבע על כך ואחר כך הפר שבועתו, כפי שהיינו עושים בימי השופטים מספר פעמים. אבל המשל בכלב השב לשתות את קיאו, אפשר לפי שהעונש נמשל לשותה היין בהפרזה עד שישתכר ויקיא כמו שנאמר שתו ושכרו וקיו ונפלו2, וכאשר יחזור על חטאו תחזור אותה הכוס ותשכרהו שנית.
    אמא אן יכון כאן יסי אלי אלנאס פחלף אנה לא יעאוד פעאוד, כקול שאול לדוד כי לא ארע לך עוד, או אן כאן יד׳נב לרבה פעאהדה ת׳ם נקץ׳ אלעהד, כמא כנא נצנע פי איאם אלשפטים עדהֵ מראר. ואמא אלמת׳ל בכלב עאד עלי שרב קייה, פלעלה אן אלעקובה תמת׳ל כשארב אלכ׳מר אלמסרף חתי יסכר ויקי כקולה שתו ושכרו וקיו ונפלו, פאד׳א עאוד ד׳נבה עאודתה תלך אלכאס פאסכרתה ת׳אניה.
    ככלב שב על קאו – הנה כמו הכלב ששב לאכל המאכל שהקיא אותו ולא ירגיש כי קרה לו ממנו היזק כן הענין בהכסיל שהוא שונה באולתו אחר התבאר לו שכבר קרה לו רע ממנה.
    קאו – בצירי וחסר יו״ד.
    קאו – מלשון הקאה.
    שונה – מלשון שנים.
    ככלב – כמו הכלב אשר דרכו לחזור ולאכול את המאכל אשר קאה מגופו ולא יבין כי בעבור רוע המאכל קאה אותו ומה לו לאכלו שוב כן הכסיל שונה לעשות שוב אולתו אשר נכשל על ידו ולא יבין.
    ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו – אחר שבאר מה שיענה להכסיל, בדברים קלים בדרך בזיון, באר מדוע לא יענהו בחכמה בדרך וכוח, שהוא מפני שהכסיל שונה באולתו, כמו הכלב ששב לבלוע את המאכל אשר הקיא, שהוא המאכל הרע שלא יכול לסבלו והקיא אותו ובכ״ז בלעהו שנית, כן הכסיל ישוב לשנות את האולת אשר הקיא, הגם שהוא בעצמו יודע שהוא דבר נמאס, כי כבר בארנו שהכסיל יודע שאין ממש באולת וספיקות שלו, כמ״ש ואולת כסילים מרמה, ואולת כסילים אולת, בכ״ז ישנה את האולת פעם שנית, ומה יועיל הוכוח.
    שב – לאכול מה שהקיא.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) רָאִ֗יתָ אִ֭ישׁ חָכָ֣ם בְּעֵינָ֑יו⁠ תִּקְוָ֖ה לִכְסִ֣יל מִמֶּֽנּוּ׃
    Do you see a man wise in his own eyes? There is more hope for a fool than for him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִין חֲזַיְתָא גַבְרָא דְחַכִּים בְּעֵינֵי נַפְשֵׁיהּ סַכְלָא טָב מִנֵיהּ.
    ראית איש חכם בעיניו – א״ר אמי אין יצר הרע מהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא, ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו מתקן בשערו מתלה בעקביו הוא אומר הדין דידי, מה טעם, ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו.
    א״ר אבא כל מי שממתק את יצרו בנערותו סופו להיות מותח עליו בזקנותו, מאי טעמא, מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.
    אד׳א ראית רג׳לא חכימא ענד נפסה.
    פאעלם אן ללג׳אהל רג׳א אכת׳ר מנה.
    ראית, אם ראית איש חכם בעיני עצמו, דע כי לכסיל תקוה יותר ממנו. ראה פירושו. והשוה גם אמו״ד מאמר י פי״ב.
    זהו באור מה שכבר הקדמנו1 שהסכלות שני מינים, סכלות פשוטה וסכלות מורכבת. הפשוטה היא שיסכל האדם דבר מסויים וידע שהוא סכל בו, זה יש לו תקוה שידעהו. והמורכב הוא שיסכל האדם דבר מסויים ואינו יודע שהוא סכל בו, אין לו תקוה שידעהו, ולפיכך אמר תקוה לכסיל ממנו.
    1. לעיל כה כ. ונראה יותר שכוונתו למה שכתב לעיל יד כד אם כי מנה שם שלשה סוגי כסילים, אך הענין המדובר כאן הוא האמור שם.
    הד׳א שרח מא כנא קדמנאה אן אלג׳הל ג׳הלאן, ג׳הל בסיט וג׳הל מרכב. פאלבסיט הו אן יכון אלמר יג׳הל שיא ויעלם אנה יג׳הלה, פהו ירג׳א לה אנה יעלמה.
    ואלמרכב הו אן יכון אלמר יג׳הל שיא ולא יעלם אנה יג׳הלה, פליס ירג׳א לה אנה יעלמה, ולד׳לך קאל תקוה לכסיל ממנו.
    תקוה לכסיל שובר כסילתו – וזה כי החכם בעיניו לא ישתדל ללמוד.
    ראית איש – שהוא חכם בעיניו ואם אינו חכם לפי האמת הנה יש תקוה לכסיל יותר ממנו לקנות קנין החכמה כי החכם בעיניו יספיק לו מה שהוא בו מהחכמה לפי דעתו ולא משתדל לקנות ממנה עוד ואולם הכסיל שאינו חכם בעיניו מכיר חסרונו וישתדל בקנין החכמה.
    ראית – כאשר תראה איש חושב עצמו בעיניו לחכם ולא כן הוא הנה יש תקוה להמחזיק עצמו לכסיל יותר ממנו כי הוא ילמד ויתחכם אבל המחזיק עצמו לחכם לא יחפוץ ללמוד מזולת.
    ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו – עתה מבאר מדוע יעננו על אופן שלא יהיה חכם בעיניו, ומה יפסיד אם יהיה חכם בעיניו? אומר, כי לכסיל יש יותר תקוה מן החכם בעיניו, כי הכסיל נמשך אחר תאותיו, ובעהור שטף התאוה יפרוץ בגבולי החכמה הגם שיודע מעלתה, ולכן יש תקוה שבאחרית בסור תאותו ישוב בתשובה ויקח מוסר, אולם החכם בעיניו הוא אשר נדמה לו כי מעשיו אשר יעשה הם ע״פ החכמה, והוא חולק על החכמה בזדון שלא מפני הכרח תאותיו רק מפני שנדמה לו שדרכו הנשחת הוא ע״פ החכמה, וזה אין לו תקנה, לכן צריך אתה להשיב לו כדי שידע עכ״פ שדרכו אינו דרך החכמה ובזה יש לו עדיין תקוה.
    ממנו – יותר יש תקוה להפיק נכונה מכסיל מלהפיק ממנו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) אָמַ֣ר עָ֭צֵל שַׁ֣חַל בַּדָּ֑רֶךְ אֲ֝רִ֗י בֵּ֣ין הָרְחֹבֽוֹת׃
    The sluggard says, "There is a lion in the road! A fierce lion roams the streets!⁠"
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֲמַר עַטְלָא שַׁחֲלָא בְּאָרְחָא אַרְיָא בֵּינָת שְׁוָקֵי.
    אמר עצל שחל בדרך – שבעה דברים אמר שלמה בעצל, כיצד אמרו לעצל הרי רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותם מתירא אני מן הארי שבדרך שנאמר שחל בדרך, אומרים לו רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו, אומר להם מתירא אני שלא יהא ארי בין הרחובות שנאמר ארי בין הרחובות, אומרים לו הרי הוא בתוך ביתך, אמר להם אם אני אלך אצלו אני מוצא את הדלת נעולה, אומרים לו פתוח הוא שנאמר הדלת תסוב על צירה, לסוף כשלא היה יודע מה להשיב אומר להם הדלת פתוח או נעול מבקש אני עוד לישן מעט שנאמר עד מתי עצל תשכב, עמד לקום משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול והוא מתעצל ליתן הפת לתוך פיו שנאמר נלאה להשיבה אל פיו, ואיזהו השביעי מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. א״ר שמעון בן יוחאי כל מי שאינו למד תורה בנערותו מבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול לכך נאמר ושאל בקציר ואין.
    תרי אלכסלאן יקול פי אלטריק שבל, ובין אלרחאב אסד.
    אמר, תמצא העצל אומר שחל בדרך ארי בין הרחובות.
    (יג-טז) כבר בארתי לעיל1 כי העבריים מדברים על הרבוי בשבעה ועשרה ומאה ואלף, ולפיכך פירשתי משבעה משיבי טעם שרים רבים. ואפשר שהיה חוק אצל הראשונים להעמיד לפני המלך שבעה שרים כמו שנאמר בארתחשסתא כל קביל די מן קדם מלכא ושבעה יעטוהי2. וכיון שכבר הקדים שהחכם בעיני עצמו אין תקוה שיוכשר, אמר על כך והעצל תמצאהו חושב לסכל כל מי שעובד ויגע, ותביאהו זחיחות לבו בהשקפתו עד כדי שנדמית לו הזריזות — מן הפגעים הממיתים כאמרו שחל בדרך, ועד ההתמדה בשינה שהיא כהפסד מן החיים, ויתהפך על מטתו ולא יזוז ממנה, כמו שסובב דלת השער על צירו ואינו נפרד ממנו, עד שאינו לוקח לחמו מן הצלחת ואפילו אחר שטבל ידו בה. והבאור כפי שכבר הקדמתי בדומה לפסוק זה3 ואף יותר קשה, באמרו נלאה להשיבה אל פיו, תחלה היתה הבחירה בידו, ואחר כך נלאה מחמת שהורגל לעצלות בעניני הדת והעולם יחד.
    1. לעיל י לא. יז י. כד טז.
    2. דניאל ז יד. ולא הביא אסתר א יד כי לא כתוב שם שהם יועצים אלא שרים.
    3. לעיל יט כד, ושם לא כתוב ״נלאה״ וכאן ״נלאה״ שמעצלותו הממושכת נעשה קצר יכולת.
    (יג-טז) קד כנת שרחת אן אלעבראניין יחכון אלכת׳יר בשבעה ועשרה ומאה ואלף, פלד׳לך פסרת משבעה משיבי טעם וזרא כת׳ירין. ולעל אלאולין קד כאן מן רסמהם אן יסתוזרון אלמלך סבעה וזרא כקולה פי ארתחשסתא כל קביל די מן קדם מלכא ושבעה יעטוהי. פלמא כאן קד קדם אן אלעאקל ענד נפסה לא ירג׳א צלאחה, קאל עלי ד׳לך ואלכסלאן תג׳דה יסתג׳הל כל מן יתעב וישקא, פילג׳יה עג׳בה בראיה אלי אן יתצוור לה אלנשאט מן ד׳ואת אלאפאת אלמהלכה כקולה שחל בדרך, ואלי מלאזמהֵ אלנום אלד׳י הו ככ׳סארה מן אלחיוה, פיתקלב עלי סרירה ולא יזול מנה, כמא ידור מצראע אלבאב עלי עקבה ולא יפארקה, חתי אנה לא יתנאול לקמה מן גצ׳ארה ולו בעד גמסה ידה פיהא. ואלשרח עלי מא כנת קדמת פי מת׳ל הד׳א אלפסוק בל באוכד, לקולה נלאה להשיבה אל פיו, כאן אולא מכ׳תארא, ת׳ם צאר עג׳זא למא אלף אלכסל פי אמור אלדין ואלדניא ג׳מיעא.
    אמר עצל – הנה לעצלת העצל לא ירצה לצאת מביתו לעשות שום פעולה ולא ישתדל בעיון וידמה אליו כשיביאהו הכרוז לצאת מביתו שיש שחל בדרך אשר ילך בה ארי בין הרחובות שיטרפהו ולזה לא יצא מפתח ביתו.
    שחל – שם משמות האריה.
    אמר עצל – לרוב העצלות יגזים לומר איך אלך הלא שחל בדרך וגו׳ ואהיה נטרף.
    אמר עצל שחל בדרך – ביאר כי העצל, אשר מתוך עצלותו לא ידרוש בחכמה, הוא יבוא לבסוף למידה זו הגרועה שיהיה חכם בעיניו, שזה גרוע מן הכסיל, כי החכמה צריכה זריזות ועבודה רבה, והעצל, אשר מרפה ידיו ממנה, יבוא לידי כך שיהיה חכם בעיניו, עד שידמה לו כל מעשיו בחכמה ואינו צריך לדרוש חוקי החכמה מפי חכמים, כי ידמה לו ששחל הגדול מצוי בדרך, וארי קטן בין רחובות העיר, רוצה לומר.
    * שאם יצא לדרוש החכמות הרמות שאינם מצויים, כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, יאמר שיטרפנו השחל, רוצה לומר שיצא למינות;
    * וגם שידרוש בדברי חכמה המצוים, חושש שיטרפנו ארי קטן, וכמו שנאמר גם למעלה.
    -
    שחל – בחילוף למ״ד ברי״ש (להצהיל פנים⁠־להצהיר, תהלים ק״ד:ט״ו) ארי שחור והוא הנמצא בארץ ערב ועז מאד.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) הַ֭דֶּלֶת תִּסּ֣וֹב עַל⁠־צִירָ֑הּ וְ֝עָצֵ֗ל עַל⁠־מִטָּתֽוֹ׃
    As the door turns on its hinges, so does the sluggard on his bed.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ תַּרְעָא דִמְכָרַךְ עַל צִירְתָּהּ הֵיכְנָא עַטְלָא עַל עַרְסֵיהּ.
    וכמא ידור אלמצראע עלי צירה, כד׳אך ידור אלכסלאן עלי סרירה.
    הדלת, וכמו שחדלת סובבת על צירה כך העצל סובב על מטתו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    הדלת תסוב על צירה – הנה כמו שהדלת תסוב על צירה ואינה נפרדת ממנו כן דבק העצל אל מטתו לרוב אהבו השינה כי עצלה תפיל תרדמה ואמר על צד ההפלגה כי לעצלות העצל לא יתן ידו אל פיו להביא בו מזון כאלו טמן ידו בצלוחית קטנה שלא יוכל להוציאה משם וכאילו באר בזה כי אפילו לצורך מזונו לא יעזבוהו ידיו לרוב עצלותו.
    צירה – רגל הדלת הנתון בחור המפתן וכן נאמר בדרך שאלה נהפכו עליה ציריה (שמואל א ד׳:י״ט).
    הדלת – כמו הדלת תסבב עצמה על הציר הנה והנה ולא תצא ממנה כן העצל יתהפך על מטתו ולא יקום.
    צירה – רגל הדלת שהדלת תסובב עליו, ויש שאין עושין הציר מגוף הדלת אלא נוקבים הדלת וקובעים בו העץ או הברזל להכניסו בחקק המפתן כדי שיסוב, כמ״ש במשנה מחזירין ציר התחתון במקדש אבל לא במדינה והעליון כאן וכאן אסור (בן מלך).
    שהדלת תסוב על צירה – כן יסוב העצל על מטתו מצד אל צד, ולא יזוז ממשכבו.
    תסב – ועכ״ז לא תסור ממקומה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) טָ֘מַ֤ן עָצֵ֣ל יָ֭דוֹ בַּצַּלָּ֑חַת⁠ נִ֝לְאָ֗ה לַהֲשִׁיבָ֥הּ אֶל⁠־פִּֽיו׃
    The sluggard buries his hand in the dish. He is too lazy to bring it back to his mouth.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַטְלָא מַטְשֵׁי אַיְדֵיהּ בְּשַׁחֲתָא לָעֵי דְנֶהְפְכֵי לְפוּמֵיהּ.
    ולו גמס ידה מת׳לא פי אלגצ׳ארה, לעג׳ז אן ירדהא אלי פאה.
    טמן, ואפילו טמן ידו דרך משל בצלחת תקצר יכלתו להשיבה אל פיו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    בצלחת – ביורה חמה, טמן ידו מפני הצנה.
    in the cauldron He buries his hand in a hot cauldron because of the cold.
    טמן – פרשתיו.
    בצלחת – שם כלי בשול כמו ובדודים ובצלחות (דברי הימים ב ל״ה:י״ג).
    נלאה – ענין עייפות כמו ונלאו מצרים (שמות ז׳:י״ח).
    טמן – הנה העצל יתעצל במלאכה וכל היום עוסק באכילה וידיו טמונים בצלחת לקנח התבשיל המתדבק בו והנה בסופו יהיה נלאה ועיף להשיב ידו אל פיו להשים בה המאכל והוא ענין מליצה לומר שיחסר לחמו וכאלו נלאה להשים המאכל אל פיו.
    טמן עצל ידו בצלחת – ר״ל שגם אם יתנו לו לאכול יושיט ידו אל הכלי שבו המאכל, ונלאה להשיבה אל פיו לתת אוכל לפיהו, והנמשל שגם אם יתנו לו מזון הנפש ההכרחי יטמון ידו בכלי שבו המזון ולא יקח את המזון עצמו, למשל שיתנו לו ספורי התורה ההכרחיים לדעתם, יאכל הלבוש החיצון וספורי המעשיות, ולא יקח את התוך והמוסר והחכמה אשר תחת הכלי והלבוש.
    בצלחת – עיין מה שכתבתי למעלה י״ט:כ״ד.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳מצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) חָכָ֣ם עָצֵ֣ל בְּעֵינָ֑יו⁠ מִ֝שִּׁבְעָ֗ה מְשִׁ֣יבֵי טָֽעַם׃
    The sluggard is wiser in his own eyes than seven men who answer with discretion.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    עַטְלָא חַכִּים בְּעַיְנוֹי טָב מִן שׁוּבְעָא יָהֲבֵי טַעֲמָא.
    ומע ד׳אך הו ענד נפסה אעקל מן וזרא כת׳ירין.
    חכם, ועם זאת הרי הוא בעיני עצמו יותר חכם מהרבה שרים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    משיבי טעם – חכמים.
    who give advice wise men.
    משבעה משיבי טעם – דע כי העברים יקחו מספר שבעה, ואם כונתם אינו לצמצם, אבל אם פחות אם יתר, וכן יקחו מספר עשרה, והטעם רבים, כאמרו: זה עשר פעמים (איוב י״ט:ג׳) ורבים כן, ואולי לוקח שבעה ע״צ מספר העליונים ולוקח עשרה כי הוא הכולל הראשון, וזכור זה תמיד.
    חכם עצל – הנה האיש העצל הוא חכם בעיניו יותר מרבים מן החכמים שישיבו טעם לכל מה שישאלו מהם.
    חכם עצל – העצל הוא חכם בעיני עצמו יותר משבעה רואי פני המלך היודעים להשיב טעם על כל אשר ישאלום כי בעבור העצלות יתחכם למצוא טעם על בטול המלאכה.
    חכם עצל בעיניו – והוא החכם בעיניו יותר משבעה חכמים גדולים אשר ישיבו לו טעם הדברים ותוכיותם, כי נדמה לו שהוא חכם יותר מהם, וזה אשר תקוה לכסיל ממנו.
    עצל – גם כי לא השתדל לקנות לו חכמה.
    משיבי – דברי טעם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) מַחֲזִ֥יק בְּאׇזְנֵי⁠־כָ֑לֶב⁠ עֹבֵ֥ר מִ֝תְעַבֵּ֗ר עַל⁠־רִ֥יב לֹּא⁠־לֽוֹ׃
    Like one who grabs a dog's ears is one who passes by and meddles in a quarrel not his own.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְלָכֵד בְּאֻדְנוֹי דְכַלְבָּא נְצֵי וּמִתְנְצֵי עַל דִינָא דְלָא דִילֵיהּ.
    מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו – א״ר הונא בריה דרבי שמואל בר נחמני משל ללסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד (ושרי מעייביה) [ומעורר ביה], אמר ליה קום לך חיותא בישא שכיח הכא, קם שרי מקפח ביה, אמר ליה (צער) [ינער] בישא, א״ל דמיך הוה ועוררתיה, כך אמר לו הקב״ה ליעקב לדרכו היה מהלך ואת משלח אצלו כה אמר עבדך יעקב.
    דבר אחר משל לזאב שבא וחטף גדי מן הצאן והיה שם כלב של קדרין יצא והיה מנבח בו ומריב עמו, אמר לו זאב אתה כלב של קדרין שמא נטלתי משלכם כלום נטלתי אלא מעדרו של רועה למה אתה תריב עמי, כך בלק בא על ישראל על שהרגו סיחון ועוג.
    וכמאסך באד׳ן כלב מאר, כד׳אך אלמחתר פי כ׳צומה ליסת לה.
    מחזיק, וכמחזיק באזני כלב עובר, כך המתעבר בריב לא לו.
    המשיל את הנכנס בדבר שאין לו ענין בו כמי שמחזיק בדבר עובר שאין לו עמו עסק, אם היתה כניסתו באופן זה בריב הרי הוא כמחזיק בכלב עובר שלא יקבל ממנו תועלת, אלא יבואהו מתיעובו תיעוב זוהמתו, ומלכלוכו יתלכלכו ידיו, ומכלביותו האליסה והנשיכה, ומנביחתו החלחלה וכאב הראש.
    שבה מן ידכ׳ל פי אמר לא יעניה כמן יתעלק בשי מאר ליס לה מעה צנע, פאן כאן דכ׳ולה כד׳אך פי כ׳צומה פהו כמתעלק בכלב מאר לא ינתפע בה בל ילחקה מן כ׳סתה אכ׳סאס זהמתה, ומן וסכ׳ה תלות׳ה בידה, ומן כלוביתה אלעץ ואלנהש, ומן נבאחה אלקד׳ע ואלצדאע.
    העובר להתעבר על ריב לא לו, הרי הוא כאוחז באזני כלב הגורם שישכנו על חנם.
    one who grabs a dog by its ears One who passes by and becomes embroiled in a quarrel that is not his is like one who grabs a dog by his ears, who causes him to bite him for no reason.
    מחזיק באזני כלב וג׳ – הדמיון בזה שהוא מַמציא לעצמו אויב ללא טעם, ועוד שעל כל פנים יהיה נזוק ונשוך בזה הפעל.
    מחזיק וגו׳ – מי שהוא עובר ומתעבר על ריב לא לו דומה למי שיבקש מזון מהכלב ויחזיק מפני זה באזני הכלב כאילו מבקש שישכהו כמו מי שמראה עצמו כאלו הוא לואה ובלתי יכול לעשות דבר רע.
    מחזיק – כמו האוחז באזני כלב הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו כי כאשר יוזק בדבר הזה הוא גרם לעצמו.
    מתעבר – ענין קצף.
    מחזיק באזני כלב עובר – מי שמחזיק באזני כלב שעובר לדרכו ולא נבח עליו וע״י שהחזיק באזניו ינבח עליו וינשכנו, כן המתעבר על ריב לא לו, שהריב המנבח וחורץ לשונו ככלב לא נבח עליו, וע״י שהחזיק באזני המנבח מעתה ינבח עליו וידבר עליו חרפות ובוז וגם ינשכנו.
    מחזיק וגו׳ – והכלב נושכו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) כְּֽ֭מִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶ֥ה זִקִּ֗ים⁠ חִצִּ֥ים וָמָֽוֶת׃
    Like a madman who shoots firebrands, arrows, and death,
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֵיךְ הוּא דְמִתַּחַת דְפָשֵׁט גֵירֵי שְׁנִינֵי דְמוֹתָא.
    כמתלהלה היורה זיקים חצים ומוות – אמר רבי אלעזר בר׳ שמעון: כל מי שהוא יושב ומרמה את חבירו בדברים קשים – כאילו זורק לו חצים ומוות.
    (יט-כא)
    כן איש רימה את רעהו ואמר ׳הלא משחק אני׳ – מה כתיב אחריו: ״באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון״ (משלי כ״ו:כ׳) – מה האש, במקום שאין עצים אין האש, כך במקום שאין לשון הרע ישתוק מדון. מה כתיב אחריו: ״פחם לגחלים ועצים לאש, ואיש מדיינים לחרחר ריב״ (משלי כ״ו:כ״א).
    כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות – אמר רב כל מי שיושב ומרמה בחברו כחצים למות שנאמר כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני, מה כתיב אחריו באפס עצים תכבה אש וגו׳ פחם לגחלים וגו׳.
    וכמאזח ירמי במוד׳יאת, וסהאם ממיתה.
    כמתלהלה, וכמתלהלה, היורה דברים המזיקים וחצים ממיתים. והנה זקים - מזיקים.
    (יח-יט) עושים את זאת הרמאים, זוממים את הרע על מי שהוא מטרתם, אם הרגיש בהם אומרים שיחקנו עמך, ואם לאו משיגים בו מטרתם, וכמו שעשה אבגר הערבי1 בחרבן בית המקדש השני עם טיטוס.
    1. ראה איכה רבתי פרשה א לא לפסוק דרכי ציון אבלות, ושם איתא פנגר עם אספסיאנוס.
    (יח-יט) יפעל הד׳א אלמנאפקין ידברון עלי מן יקצדונה אלסו, פאן הו פטן בהם קאלו מאזחנאך, ואלא בלגו פיה אלמראד, וכמא צנע אבג׳ר אלעראבי פי הדם בית אלמקדס אלת׳אני מע טיטוס.
    כמתלהלה היורה זיקים – כמתיגע לירות זיקים של אש כמו ובזקותא בערתם (ישעיהו נ׳:י״א) והוא לשון זקוקין דנור (בבלי חולין קל״ז:).
    דבר אחר: זיקים – פרונדילי״ש, אבני קלע (זכריה ט׳:ט״ו), ודוגמתו בתלמוד כן, וכן זיקאתא פסיקי לן (בבלי בבא מציעא צ״ד.), ויורה חצים ומות.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 34, וינה 220, ובנוסח המקרא שלנו: ״ובזיקות״. בכ״י אוקספורד 165: ״בזיקות״.
    Like one who wearies himself Like one who wearies himself shooting sparks of fire, as in: "and in the flames (ובזיקות) you have kindled" (Yeshayahu 50:11); from the expression זיקוקים דינור (Bavli Berakhot 58b), flames of fire. Another explanation. זקים, frondeles in Old French, slings, from an expression of slingstones (Zekharyah 9:15), and so in the Talmud (Baba Mezia 94a) זיקתא פסוק לן, "slingers are assigned to us.⁠" He shoots arrows and death.
    כמתלהלה – מטעם ותֵלה (בראשית מ״ז:י״ג) שהוא ענין ליאות האדם שלא ידע מה יעשה, וכן הרמאי מדמה היותו כן בעצלותו מורה זיקים ומבקש להמית חבירו.
    כמתלהלה – כמתעתע ומתהולל ביריית זיקים וחצים והוא ממית בני אדם באלו, ויש שם מות שהוא תכלית הרע.
    כמתלהלה – ואחר זה כי מצא מקומו יורה זיקי אש וחצים ומות כאמרו ידכה ישוח ונפל בעצומיו חלכאי׳.
    כמתלהלה – בגעיא הכ״ף בס״ס.
    כמתלהלה – ענין יגיעה ועייפות כמו ותלה ארץ מצרים (בראשית מ״ז:י״ג).
    היורה – ענין השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
    זקים – ניצוצות כמו מאזרי זיקות (ישעיהו נ׳:י״א).
    כמתלהלה – כמו המתייגע לזרוק ניצוצים של אש הנכבים טרם יבואו אל מי שזרקם ולא יזיקו אותו הנה עכ״ז לא יגע לריק כי כוונתו לאמן ידו לזרוק בו חצים ודברים הממיתים.
    כמתלהלה – שרשו תלה כמו התל בהפך אתוון, המהתל בחברו.
    זקים – ניצוצי אש, בזיקות בערתם (ישעיהו נ׳).
    ומות – חצי מות.
    כמתלהלה – כמהתל בחברו, ותחלה מורה זקים של אש ששורפים הבגדים, ואחר כך חצים שעושים פצעים, ואחר כך חצים משוחים בסם המות – שממיתים.
    מתלהלה – על ותלה ארץ מצרים (פרשת ויגש) כתב שד״ל שבערבי ענינו השתגע, וכן יש לפרשו גם כאן ושרשו קרוב לשרש ויתהלל בידם (שמואל א׳ כ״א:י״ד), כמשוגע.
    זקים – חצים מזופתים ובוערים, והוא מלשון זיקות אש (ישעיה נ׳:י״א), מגזרת זך, מחמת מאור האש הבוער בהם.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) כֵּֽן⁠־אִ֭ישׁ רִמָּ֣ה אֶת⁠־רֵעֵ֑הוּ וְ֝אָמַ֗ר הֲֽלֹא⁠־מְשַׂחֵ֥ק אָֽנִי׃
    is the man who deceives his neighbor and says, "Am I not joking?⁠"
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיכְנָא גַבְרָא דִמְרַמֵי בְחַבְרֵיהּ וַאֲמַר מִגְחָךְ גַחֲכֵית.
    כד׳אך אנסאן ימאכר צאחבה, ויקול אנמא אנא לאעב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

    כן איש – מסית, המפתה את חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה, וכשזה מרגיש שהוא מתעהו, אומר מצחק אני.
    so is a man who deceives He wins over and entices his friend from ways of life to ways of death, and when his friend realizes that he is misleading him, he says, "I am joking.⁠"
    כן איש רמה את רעהו – ויבין לחשוב שכל מה שעשה עשה על דרך השחוק והלעג.
    הלא משחק אני – הה״א בגעיא בס״ס.
    כן איש – כן המרמה את רעהו וכאשר ירגיש בדבר ישיב לומר הלא לשחוק עשיתי וכוונתי היתה לגלות לך הנה ידוע תדע שלא כן הוא והשמרו ממנו כי דעתו לרמות כאשר ימצא ידו.
    כן איש רמה את רעהו – כן איש המרמה את רעהו, שתחלה יזיק קניניו, ואח״כ גופו, ואחר כך את נפשו, וכל זה אצלו כמשחק.
    ואמר – אם תגלה מרמתו, אומר הלא כונתי לא היתה כי אם לצחק בו, ומ״מ ע״י צחוקו מזיק לו הרבה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) בְּאֶ֣פֶס עֵ֭צִים תִּכְבֶּה⁠־אֵ֑שׁ וּבְאֵ֥ין נִ֝רְגָּ֗ן יִשְׁתֹּ֥ק מָדֽוֹן׃
    For lack of wood a fire goes out. Without gossip, a quarrel dies down.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיכְנָא דְלֵית קִיסֵי דָעֲכָא נוּרָא וְהֵיכְנָא דְלֵית שְׁגוּשָׁא יִשְׁתַּק תִּגְרָא.
    כמא אנה מן כ׳לו אלחטב תטפא אלנאר, כד׳אך מן כ׳לו אלמחרץ׳ יסכת אלצכ׳ב.
    באפס, וכשם שבהעדר העצים תכבה האש כך בהעדר הנרגן ישותק המדון.
    (כ-כב) כיון שאין עולה למעלה יותר מן האש המשיל בה את הריב, והמשיל גם את החומר שלה כחומר שלו, ועשה לחומר האש שני דברים כמו שהנרגנות שני סוגים, יש בסתר והרי הוא כגחלת בפחם שאין לה קול ואין לה גובה, ויש בגלוי כאש בעצים שיש לה קול וגובה. ואפשר גם לפרש כי הנרגנות לויכוח במשפט כגחלת בפחם שאינה עוברת אותו, ולמלחמה כאש בעצים שמהלכת ממנו לזולתו. והוכפל המשל במצוי ובשאינו מצוי מחמת זקיקותינו להם, כי האש במציאותה שורפת ומכלה, וכך הריב כשהוא מצוי, וכאשר נכבית לא ישאר לה רושם, וכך בעלי הרע והמדנים. וכפל דברי נרגן כדי להעיר את המשכיל שדברי הנרגן לא יעלם ממנו שהוא אומרם דרך נרגנות, אלא תגיע ידיעתם אל לבו, אם בדבה שבדברים כמו שהלשין שפטיה בן מתן וגדליה בן פשחור בירמיהו1, או בשורה של לשון הרע רצופים כמו שהקציף המן את אחשורש על ישראל2, או ביצירת טענות על תכלית רעה כמו שהוציאו רחום בעיל טעם ושמשי ספרא בזרובבל3. וחיזק החכם את מה שתיאר מבחינת מחרחר הריב באמרו אחר זה:
    2. אסתר ב ח. וראה גמ׳ מגלה יג ב. וראה גם סנהדרין צג ב בלשון הרע של דואג.
    (כ-כב) למא לם יכון אעלי תצאעדא מן אלנאר שבה אלכ׳צומה בהא, ושבה איצ׳א מואדהא במואדהא, וג׳על למאדה אלנאר שיין כמא אן אלתחריץ׳ עלי צ׳רבין, פמנה מא יכון פי אלסר פהו כאלג׳מר פי אלפחם לא צות ולא עלו להא, ומנה פי אלט׳אהר כאלנאר פי אלחטב להא צות ועלו. וקד יסתקים אן נקול אן אלתחריץ׳ ללמנאט׳רה פי אלחכם כאלג׳מר פי אלפחם ליס תתעדאה, וללמחארבה כאלנאר פי אלחטב תסעי מנה אלי גירה. ותצ׳אעף אלמת׳ל באלמוג׳וד ואלמעדום לחאג׳תנא אליהמא, לאן אלנאר פי וג׳ודהא תחרק ותפני, וכד׳אך אלכ׳צומה והי מוג׳ודה, פאד׳א אנטפת לם יבק להא את׳ר, כד׳לך אהל אלשר ואלכ׳צאם. ואעאד דברי נרגן לינבה אלעאקל עלי אן כלאם אלמחרץ׳ לא יכ׳פא עליה אנה מנה תחריץ׳, בל תצל מערפתה אלי קלבה, אמא באחתמאל פי אלכלאם כמא סעי שפטיה בן מתן וגדליה בן פשחור בירמיהו, או בנסק ג׳נאיאת מרתצפה כמא חרץ׳ המן אחשורוש עלי ישראל, או ברפיעהֵ דעוי עואקב סו כמא רפע רחום בעיל טעם ושמשי ספרא פי זרובבל. ואייד אלחכים מא וצפא מן מחנה אלמגרי בקולה בעד הד׳א:
    באפס עצים וגו׳ – כלומר שני דברים הללו שוין, כשם שבאפס עצים תכבה אש, כך באין נרגן של לשון הרע המסכסך את בעלי הריב ישתוק מדון.
    without wood That is to say: These two things are analogous; just as without wood the fire goes out, so without a grumbler, who slanders and incites quarrelers, strife quiets down.
    באפס עצים – הנה כמו שכאשר יעביר העצים תכבה אש כן בהעדר הנרגן המעורר מדינים ישתוק המדון וינוח.
    באפס – הוא כענין לא כמו ואפס כמוני (ישעיהו מ״ו:ט׳).
    נרגן – מתלונן.
    באפס וגו׳ – שני אלו שווין המה כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה.
    באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתק מדון – המדון הוא שמעוררים ענינים שבעבורם יצאו לדון לפני השופט, וכבר התבאר כי שנאה תעורר מדנים, כי אם אין שנאה לא יקפידו על נזקי שכנים ויותרו זל״ז, והנרגן הוא המתלונן תמיד שעושים לו רעות, והוא המעורר הדנים ובאין נרגן שיתלונן ישתק מדון, כמו שיכבה האש באין עצים.
    נרגן – מלשון ותרגנו באהליכם (פרשת דברים) ובחילוף אותיות (נשכה⁠־לשכה) מרגל ורכיל, ומדבר ל״הר בסתר שכן כתוב (שם) באהליכם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) פֶּחָ֣ם לְ֭גֶחָלִים וְעֵצִ֣ים לְאֵ֑שׁ וְאִ֥ישׁ [מִ֝דְיָנִ֗ים] (מדונים) לְחַרְחַר⁠־רִֽיב׃
    As coals are to hot embers, and wood to fire, so is a contentious man to kindling strife.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טַרְטְקֵל לְגוּמְרֵי וְקִיסֵי לְנוּרָא וְגַבְרָא תִגְרָנָא מְחַרֵה בְהוּתָא.
    וכמא אן אלפחם מאדה ללג׳מר ואלחטב ללנאר, כד׳אך ד׳ו אלצכ׳איב לאשעאל אלכ׳צומה.
    פחם, וכשם שהפחם חומר לגחלים והעצים לאש, כך בעל המדון לשלהוב הריב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    פחם לגחלים ועצים לאש וגו׳– פחם של אש עשוי להבעיר גחלים עוממות ועצים עשוים להסיק אש ואיש מדיינים עשוי לחרחר ריב.
    As charcoal is for coals and wood is for fire Charcoal on fire is capable of igniting dying embers, and wood is capable of kindling fire, and a quarrelsome man of kindling strife.
    פחם לגחלים – הנה כמו שהפחם מוכן להיות ממנו גחלים שמשחיתים ושורפים כל אשר ידבקו בו וכן העצים מוכנים להיות אש להשחית אשר סביבם כן מוכן איש מדינים לחרחר ריב בין האנשים להשחיתם.
    ואיש מדונים – מדינים קרי.
    פחם – הם גחלים כבוים כמו נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז).
    לחרחר – להבעיר אש המריבה והחרון והוא מלשון והעצמות יחרו (יחזקאל כ״ד:י׳).
    פחם – כמו הפחמים מוכנים המה להבעיר האש כן איש מדון מוכן הוא לחרחר ריב.
    (כא-כב) פחם לגחלים ועצים לאש – כמו שלהבעיר גחלים די בפחם – שהם ניצוצות אש, אבל להבעיר אש צריך עצים ואין די בפחם, כן לחרחר ריב די באיש מדנים – שמעורר דינים, וזה כרשף אש ופחם לחרחר ולהבעיר הריב, אבל להבעיר אש גדול הם דברי נרגן שהם כמתלהמים כאילו הולמים אותו במכות גדולות, ובאמת אינם מכות מבחוץ רק שירדו בחדרי בטנו, שנדמה לו כך, ובא במשל על המתרעם על מדותיו של השי״ת, שיש איש מדנים וגדולה מזה איש נרגן שחושב שה׳ ברא את האדם לרע ושהרעות רבות מן הטובות וכמ״ש למעלה (י״ח ג׳).
    לחרחר – בכפל אותיות, להבעיר הרבה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים⁠ וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי⁠־בָֽטֶן׃
    The words of a whisperer are as dainty morsels, they go down into the innermost parts.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִלוֹי דְשִׁגוּשָׁא מַרְכְנָן לֵיהּ וְהִנוּן נָחֲתָן לְגַוָהּ דִכְרֵסָא.
    דברי נרגן כמתלהמים – דברים שרגנו אחר הקב״ה הם גרמו להם צרות לדורות, שאילו לא נשתלמו למרגלים לא היו לוקים עמהם אלא השלימו עמהם שנאמר ותרגנו באהליכם וגו׳.
    וכלאם אלמחרץ׳ כאלמזאח, וקד וצל אלי כ׳דור אלקלב.
    דברי, ודברי הנרגן שכבר נזכר בפסוק כ כמתהלהלה וכבר הגיעו עד חדרי הלב. בטן - לב, וראה לעיל יח ח ובמה שצויין שם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    כמתלהמים – לשון מתהלמים.⁠א
    ורבותינו דרשו (במדבר רבה ט״ז:כ׳): כמת להם – דברי המרגלים היו להם למיתה.
    והם ירדו חדרי בטן – היא מיתת הדרוקן.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, וינה 220: ״מתלהלה״ (משלי כ״ו:י״ח).
    as though waging battle Heb. כמתלהמים, an expression of מתלחמים. Our Sages however, explained כמתלהמים, כמתלהם, like death to them. The words of the spies became their death.
    the innermost parts of the body lit. they go down into the chambers of the stomach. This is the death of dropsy.
    דברי נרגן – הם כמו משתברים כי כן דרך הכסילים והמסכסכים שיראו עצמם כאלו ישתברו דבריהם ואומרים לא אספר לך הכל או לא אומר לך הכל ובזה יבא הפעלות חזק בנפש שומע דבריהם ויורידו דבריהם לחדרי לב השומע בזה האופן כי יחשוב שמה שלא יגידו מזה הוא יותר קשה ממה שיגידו.
    כמתלהמים – ענין הכאה המשברת והוא הפוך מן יהלמני צדיק (תהלים קמ״א:ה׳).
    דברי נרגן – דברי מתלונן המה קשים כמכות המשברות ועוד המה יורדים חדרי בטן אבל המכות המה מעל הגוף ממעל וכאומר הנה המכות אשר המה ממעל נוח לרפאות ולא כן מכות חדרי בטן וכן קשה לרפאות דברי המתלונן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

    כמתלהמים – עיין מה שכתבתי למעלה י״ח:ח׳.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) כֶּ֣סֶף סִ֭יגִים מְצֻפֶּ֣ה עַל⁠־חָ֑רֶשׂ שְׂפָתַ֖יִם דֹּלְקִ֣ים וְלֶב⁠־רָֽע׃
    Like silver dross on an earthen vessel are the lips of a fervent one with an evil heart.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הֵיךְ כַּסְפָּא מְסַלְיָא דִקְרִים עַל חִסְפָּא הֵיכְנָא שִׂפְוָתָא דְדָלְקָן וְלִיבָּא בִּישָׁא.
    כסף סיגים מצופה על חרש וכו׳ – (כתוב במלכים ברמז קצ״ה).
    וכפצ׳הֵ זיף מטליה עלי כ׳זף, כד׳אך שפתאן תשתעל בכלאם ואלקלב רדי.
    כסף, וככסף סיגים מצופה על חרש כך שפתים משתלהבות במלים והלב רע.
    (כג-כו) ההתנכרות היא ההתראות בהיפך האמת, בין שהיה טוב או רע, כמו שאמר אחיה לאשת ירבעם למה זה את מתנכרה1. ואפשר שיהיה דולקים נרדפים מן דלקת אחרי2 והוא הרדפת הדברים כלומר שידבר דברים רצופים. ואף על פי שיש כאן דברים רבים אשר פשטיהם היפך תוכם, אלא שהיותר נכון וראוי לדמות את השונא המראה ידידות ככסף המזוייף אם היתה צורתו צורת דינר, או כמצופה על חרס אם היתה הצורה צורת כלי. והוא שהמרכיב את הזיופים הללו אם היו חשוק3 או יציקה4 או שהיו ״אכסיר״5, שהמטרה בכך להראות מבחוץ היפך מה שיש בפנים כדי להשיג תועלת בעניני העולם. ולפיכך הזיפן בדבריו שני סוגים, מהם מי שממעט דבריו ומדבר בקצור, והרי הוא כמעות המזוייפות שהם קלי משקל, ומהם מי שנוטה אל ההרחבה וההארכה בדברים, והרי הוא ככלי חרש מצופה בכסף כבד משקל. ושפתים דולקים לפי הבאור הראשון מתאים לכסף, ולפי הבאור השני מתאים לחרש מחמת רבויו, אלא שעל שני האופנים יחד ולב רע. וכיון שקבע את המשל הזה אמר בשפתיו ינכר שונא, כך האויב יראה לך את עצמו בלבוש ידיד כדי לבקש דבר ממאורעות העולם כי יחנן קולו, אמר אל תתרמה במה שתראה בחיצוניותו, לפי שאין הרע שבלבו כשיעורו בעיניך אלא פי כמה שנאמר כי שבע תועבות בלבו, והוא כמו שהראה יואב לאבנר6 ועמשא7 עד שהרגם, וכמו שרמה ישמעאל בן נתניה את גדליה בן אחיקם עד שהרגו8. וכמו שנשאו החכמים לזה משלים אחרים רבים, מהם כאש האצורה באבן החלמיש שחיצוניותה קר ותוכה חם, ומהם כדבש המהול ברעל חיצוניותו מתוק ותוכו ממית, וכל הדומה לכך. וענין תכסה שנאה, אמר ומן המראים ענוה מי שמשפיל עצמו לך בינך ובינו, וכאשר יהיה ברבים יגלה את השנאה, ולכן הזהר ממנו. ואם יאמר אדם והיאך אכיר מי שהוא בצורה זו והרי החכם שהוא מלמדי לא הגדיר אותו בברור, נאמר שלא הגדיר אותו בברור כי מספיק לו מה שצור. והוא מצוה תמיד ברכישת החכמה, לפי שכל שיחתו עם רוכשיה, וכל מי שרכש אותה לא ייעלם ממנו דבר זה, לפי שהוא דבר הנראה מאיליו כמו השבע והרעב, וההבטחה והאיום, והרצון והכעס, שאין להם הגדרות אבל ניכרים מאיליהם, ואף המשל הראשון אשר נשא כסף סיגים כמו שניכר הדינר הטוב מן הרע בטוב העיון ובהתבוננות כך יוכר הרמאי. ואם כל הדברים המגונים הללו במי שמרמה את בני אדם, קל וחומר מי שמרמה את ה׳, והוא מי שמתפלל לפניו הרבה תפלות אחר שמיחדו ומהללו הלל נעלה ומרבה תודותיו בהרחבה, ואין בלבו מכל אלה מאומה, או שיהיה מקצתן מלבו ומקצתן לא, כמו שגנה אנשים ואמר בהם ויזכרו כי אלהים צורם, ויפתוהו בפיהם, ולבם לא נכון עמו9, מה שאמר ויזכרו אין זה בלב, אלא בדבור הזכירו לפניו שהם מהללים שהוא צורם וגואלם, וגם התפללו והתחננו לפניו והם על אחד משני המצבים, או ולבם לא נכון עמו והוא אי מלוי החובה, ולא נאמנו בבריתו והיא הכפירה.
    3. ״טלא״ צפוי בנוזל, ותרגמתי חשוק בעקבות רבנו בתרגומו לתורה ראה שמות כז י.
    4. צפוי בפח.
    5. חומר דמיוני שהאמינו הקדמונים שיש בכחו להפוך את הנחשת לזהב והבדיל לכסף, והאריך בו הרבה ר׳ בחיי בן פקודה בספרו חובות הלבבות שער הבטחון, ראה שם מהדורתי.
    7. שם כ י.
    9. תהלים עח לה לז.
    (כג-כו) אלתנכר הו אלתט׳אהר בכ׳לאף מא פי אלחקיקה כ׳יר כאן אם שר, כקול אחיה לאמראהֵ ירבעם למה זה את מתנכרה. וימכן אן יכון דולקים מתראדפין מן דלקת אחרי והו תראדף אלכלאם יעני אנה יתכלם כלאמא מתואתרא. ועלי אן ההנא אשיא כת׳ירה יכון ט׳אהרהא בכ׳לאף באטנהא, אלא אנה אחק ואולא אן ישבה אלעדו אלמט׳הר צדאקה כאלפצ׳ה אלזיף אן כאן אלצורה צורהֵ דרהם, או כאלמגשא עלי כ׳זף אן כאנהֵ אלצורה צורהֵ אניה. וד׳לך אן מרכב הד׳ה אלגשוש אן כאנת טלאא או מפרגא או כאנת אכסירא, קצד בהא אעלאן פי אלט׳אהר צ׳ד מא פי אלבאטן לנפע יג׳תלבה מן ערץ׳ אלדניא. ולד׳לך אלגאש פי כלאמה עלי צ׳רבין, מנהם מן יעזז כלאמה ויקול באלמכ׳תצר, פהו כאלדראהם אלזיף קליל אלוזן, ומנהם מן ימיל אלי אלסעה פי אלקול ואלאנבעאת׳, פהו כאנא כ׳זף מטלי פצ׳ה ת׳קיל אלוזן. ושפתים דולקים עלי אלאשתקאק אלאול ילאאם כסף, ועלי אלתצריף אלת׳אני ילאאם חרש לכת׳רתה, אלא אן עלי אלחאלין ג׳מיעא ולב רע. פלמא וצ׳ע הד׳א אלמת׳ל קאל בשפתיו ינכר שונא, כד׳לך אלעדו יוריך נפסה פי ת׳יאב אלצדיק ליטלב שיא מן ערץ׳ אלדניא כי יחנן קולו, קאל פלא תגתר במא תראה מן ט׳אהרה, פאן ליס כמקדארה לך מן אלשר פי קלבה בל אצ׳עאפה, כקולה כי שבע תועבות בלבו, וד׳לך כמא אט׳הר יואב לאבנר ועמשא חתי קתלהמא, וכמא נאפק ישמעאל בן נתניה עלי גדליה בן אחיקם חתי קתלה. וכמא צ׳רבת אלעלמא להד׳א אמת׳אלא אכ׳ר כת׳ירה, מנהא באלנאר אלכאמנה פי אלחג׳ר אלצלד אלד׳י כ׳ארג׳הא בארד ודאכ׳להא חאר, ומנהא באלעסל אלמשוב בסם קאתל ט׳אהרה חלאוה ובאטנה מהלכה, ומא אשבה ד׳לך. ומעני תכסה שנאה, יקול ומן אלמתד׳ללין מן יכ׳צ׳ע לך בינך ובינה, פאד׳א חצ׳ר אלמלא כאשף באלעדאוה, פאחד׳רה.
    פאן קאל קאיל וכיף אערף מן הו בהד׳ה אלצורה ואלחכים אלד׳י הו מעלמי לם יחד פיה חדא, קלנא אנה מסתגן ען אן יחד לה חדא לאנה קד אמר והו יאמר דאימא באכתסאב אלחכמה, לאן כל מכ׳אטבתה מע מכתסבהא, פמן אכתסבהא פליס יכ׳פא עליה הד׳א אלאמר, לאנה שי יערף בד׳אתה מת׳ל אלשבע ואלג׳וע, ואלועד ואלתואעד, ואלרצ׳א ואלסכ׳ט, אלד׳י לא חדוד להם ואנמא יערפון באנפסהם, בל מת׳לה אלאול אלד׳י צ׳רבה כסף סיגים כמא יערף אלנקד אלג׳ייד מן אלרדי בג׳ודהֵ אלבצר ואלתאמל כד׳לך יערף אלמנאפק. ואד׳א כאנת הד׳ה אלמד׳מומאת פי מן ינאפק אלנאס, באלאחרי פי מן ינאפק רבה, וד׳לך אן ידעיה אלדעא אלכת׳יר בעד מא יוחדה ויסבחה אלתסביח אלג׳ליל וישכרה אלשכר אלואסע, וליס פי קלבה מן אלג׳מיע שיא, או יכון בעץ׳ פי נייתה ובעץ׳ לא, כמא ד׳ם קום קאל פיהם ויזכרו כי אלהים צורם, ויפתהו בפיהם, ולבם לא נכון עמו, קולה ויזכרו ליס הו פי אלנפס, בל פי אלקול ד׳כרו בין ידיה באנהם מסבחין אנה צורם וגואלם, ת׳ם דעוה ואבתהלוה והם עלי אחד חאלין, אמא ולבם לא נכון עמו פהו אלתקציר, ולא נאמנו בבריתו פהו אלכפר.
    כסף סיגים מצפה על חרש – כסיגי כסף המדבקים על החרש שצורפין אותו בו והוא מבהיק כאילו הוא כסף, ואין בו תועלת, כן שפתים דולקים – הרודפים אחרי הבריות להסיתם בחלקלקות ומדברים אחד בפה ואחד בלב.
    ולבם רע – נראין כאוהבים והם אוייבים.
    דולקים – כמו דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו).
    overlaid on earthenware Like silver dross attached to the earthenware in which it is refined, making the utensil shine as though it were silver although it has no use, so are burning lips and wicked heart, which pursue people to entice them with smooth and hypocritical talk.
    and a wicked heart They appear to be friends, but they are enemies.
    burning Heb. דולקים, as in "you pursued (דלקת) me so hotly" (Bereshit 31:36).
    כסף סיגים – נבחר מסיגים.
    מצֻפה – תאר אל זולת דרך פעול.
    דולקים – אדומים ולטושים, והטעם שהוא מראה בדברו החריצות הגדול להטיב לחבירו.
    שפתים דולקים וג׳ – נושקים, כי הם נדלקים ונדבקים יחד, כלומר, שאיש ישק לרעהו ולבו בל עמו1 ורע עליו, כ״וישקהו״ אשר על עשו, וטעם כסף סיגים שאינו כסף נבחר.⁠2
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ג:ז׳.
    2. השוו ללשון הפסוק במשלי י׳:כ׳.
    כסף סיגים – הנה כמו כסף עם סיגים שהוא צפוי לחרש אשר הנראה יחשב היותו טוב מזולת שיהיה כן ואשר הוא בתוכו דבר פחות מאד כן הענין בשפתים שהם דולקים ורודפים חברת האדם ואהבתו הולכי רע כי יחשוב לפי דבריו היותו אהוב ובתוכו מה שאין בו תועלת ודבריו הם נראים ככסף והם כסף סיגים שנראה ככסף מזולת שיהיה כן.
    סיגים – הוא פסולת הכסף.
    מצופה – מחופה.
    דולקים – ענין רדיפה כמו דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו).
    כסף סיגים – כמו המצפה כלי חרס בכסף המעורב בסיגים הנה כאשר יראה הרואה כי סיגים המה יתן לב לבחון בפנימיותם וימצאם חרס כן השפתים הרודפים אחר אהבת הבריות ובלבו יחשוב מרמה הנה כאשר ימצא בשפתיו מאומה רע ואם מעט הוא ידוע תדע שלבו מלאה זדון.
    כסף סיגים מצופה על חרש – אולם גרוע יותר מן הנרגן, מי שמדבר אחד בפה ואחד בלב, אם שפתים דולקים בהתלהבות אהבה, והלב רע – שזה דומה ככסף סיג שמצפים אותו על חרש – שמרמה שהוא כסף, והוא חרש באמת.
    דלקים – שרש דלק (בחילוף אותיות דלג) ישמש להוראת רדיפה על ההרים (איכה ב׳:י״ט), א״כ נרדף הוא לשרש עלה שבבנין הפעיל שלו ענינו הבעיר וכמהו גם הדליק, ובא כאן בינוני פועל בנין הקל בצורת שם התאר; וענין הפסוק – כמו שמשתמשים בכסף לא מלא (כלו׳ שחלקיו נפרדים זה מזה ע״י סיגים) לְצַפּוֹת כלי חרש, והרואה אותם סובר שהם כלי כסף, כן איש שדברי שפתיו אהבה בוערת ולבו רע.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) בִּ֭שְׂפָתָו יִנָּכֵ֣ר שׂוֹנֵ֑א⁠ וּ֝בְקִרְבּ֗וֹ יָשִׁ֥ית מִרְמָֽה׃
    A malicious man disguises himself with his lips, but he harbors evil in his heart.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַן שִׂפְוָתֵיהּ מִתְיְדַע סָנְאָה וּבְגַוֵיהּ סָאֵם רַמְיוּתָא.
    בשפתיו יינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה – אמר רבי זעירא: מדבריו של אדם אתה יודע אם אוהבך אם שונאך; שכן מצינו בהמן הרשע, שהיה מדבר עם מרדכי בפה, ובליבו היה שנאתו, שנאמר: ״ויאמר המן בליבו וגו׳⁠ ⁠⁠״ (אסתר ו׳:ז׳), ועוד פסוק אח: ״ויימלא המן על מרדכי חמה״ (אסתר ה׳:ט׳). וכן מצינו בעשו הרשע, שהיה מדבר עם יעקב, ובליבו היה שונאו, שנאמר: ״יעברו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי״ (בראשית כ״ז:מ״א). תמן תנינן: עשר נקודות בתורה: ״ישפוט ה׳ ביני וביניך״ (בראשית ט״ז:ה׳) – יו״ד שביניך נקוד, מלמד ששרה אמנו אומרת ׳תחזור הגר לשפחותה׳, ואברהם אבינו היה אומר ׳לאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה?! חילול שם שמיים בדבר׳, אם כן יכריע המקום על דבריי ועל דברייך, שנאמר: ״כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה״ (בראשית כ״א:י״ב), מה ראשונה על אודות הגר, אף שניה על אודות הגר. ״ולא ידע בשכבה ובקומה״ (בראשית י״ט:ל״ג) – מפני מה נקוד? מלמד שלא ידע בשכבה, אבל בקומה ידע, בשכבה של בכירה ובקומה של צעירה, מלמד שעבירה גוררת עבירה. ״ויילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם״ (בראשית ל״ז:י״ב) – את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות, והרי דברים קל וחומר: מה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם, אם הלכו לתלמוד תורה על אחת כמה וכמה. ״או בדרך רחוקה״ (במדבר ט׳:י׳) – מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. ״כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן״ (במדבר ג׳:ל״ט), ׳ואהרן׳ נקוד עליו, מלמד שלא היה אהרן מן המניין. ״ועשרון עשרון״ (במדבר כ״ט:ט״ו) – עשרון הראשון נקוד עליו, מלמד שלא היה טעון שני עשרונות, אלא עשרון אחד. ״ויהי בנסוע הארון״ (במדבר י׳:ל״ה) – בין למעלה בין למטה נקוד, רבי אמר: ספר היה בפני עצמו ונגנז. ״ונשים עד נופח אשר עד מידבא״ (במדבר כ״א:ל׳) – נקוד עליו, מלמד ששיירו שם פליטה. ״הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו״ (דברים כ״ט:כ״ח) – נקוד על לנו ולבנינו, מלמד שאמרו ישראל לפני הקב״ה: ריבון העולמים, על מה שבגלוי מצווין, ואין מצווין על מה שבסתר? אמר להם הקב״ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד. ״ויפול על צואריו וישקהו ויבכו״ (בראשית ל״ג:ד׳) – נקוד על ׳וישקהו׳, מלמד שלא בנשיקה ממש של אהבה, אלא של שנאה. אמר רבי שמעון בן מנסיא: וכי מה היה חושב עשו הרשע באותה שעה, בכלל אוהב או בכלל שונא, הוי אומר בכלל שונא, וכך הוא אומר: ״פלגי מים וגו׳⁠ ⁠⁠״ (משלי כ״א:א׳), הא למדת שהיה מדבר עם יעקב בפה, ושנאה בליבו, שנאמר ״ובקרבו ישית מרמה״. אמר רבי סימון: בשעה שהיה עשו הרשע מתחנן לפני אביו, ואומר: ״ברכני גם אני אבי״ (בראשית כ״ז:ל״ח), היה בדעתו לברכו יותר מיעקב אחיו, מיד הפליגתו רוח הקודש, אמרה לו ׳יצחק יצחק, אל תאמין בחנוניו של רשע, שנאמר:
    בשפתיו ינכר שונא – עזריה אמר בשפתיו של אדם ניכר אם הוא אוהב או אם הוא שונא.
    בשפתיה יתנכר אלשאני, ופי קלבה קד ג׳על אלמכר.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    בשפתיו יִנָכֵר שונא – בדיבורו מתנכר השונא שלא יכירו בו שהוא שונא, בלעז דֶישְקְטיִיְשִטְ.
    An enemy dissembles With his speech, an enemy dissembles, so that it is not recognizable that he is an enemy. ינכר, deconnoitre in French, [verkennen in German, and so did Redak write, that it is an expression of denial and making oneself strange, the opposite of recognition (הכרה)].
    בשפתיו ינכר – הנה השונא יסבב בשפתיו שלא יכירו שנאתו אך בקרבו ישית מרמה ללכוד שונאו ברשתו.
    בשפתו – בשפתיו קרי.
    בשפתיו – בחלקלקות שפתיו יעשה השונא עצמו כאלו הוא נכרי מן השנאה ואינה עמדו אבל בקרב לבו ישים המרמה ואינה עוזבה.
    ינכר – הפך ההכרה, כמו ויתנכר אליהם.
    בשפתיו ינכר שונא – שהוא השונא אשר ינכר בשפתיו – בדבורו החיצוני ינכר שנאתו כאילו הוא אוהב, ובקרבו ישית עצות איך לרמאות ולהפילו לשחת, ובנמשל מדבר מן הצבוע שחונף בשפתיו ולבו רחק ממנו, בשפתיו ינכר שהוא מאמין ועובד ה׳ ומרמה בלבו.
    ינכר – הוראתו כמו בהתפעל (בראשית מ״ב:ז׳, מלכים א׳ י״ד:ה׳) מראה עצמו כאיש אחר, כאוהב ולא כשונא.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) כִּֽי⁠־יְחַנֵּ֣ן ק֭וֹלוֹ אַל⁠־תַּאֲמֶן⁠־בּ֑וֹ כִּ֤י שֶׁ֖בַע תּוֹעֵב֣וֹת בְּלִבּֽוֹ׃
    When his speech is charming, don't believe him; for there are seven abominations in his heart.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְאִין מְחַנֵן בְקָלֵיהּ לָא תְהֵימִין בֵּיהּ מְטוּל דִשְׁבַע בִּישָׁתָא אִית בְּלִבֵּיהּ.
    כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו – מהו ״כי שבע תועבות בליבו״? אמר רבי יוחנן: מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרו לו ׳גלוי וידוע לפניי שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים׳. באותה שעה בירכו ברכה קלה, אמר לו: ״ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד״ (בראשית כ״ז:מ׳), אימתי? כל זמן שהם יושבין ומתעסקין בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה – ״ופרקת עולו מעל צוארך״, מייד: ״והידיים ידי עשו״ (בראשית כ״ז:כ״ב), אם זכו – ״הקול קול יעקב״, ואם לאו – ״והידיים ידי עשו״.
    כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו – שבעים תועבות בלבו את מוצא תועבה אחת כתוב בתורה וכתוב בה עשר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו׳, כאן כתיב שבע על אחת כמה וכמה, הוי כי שבע תועבות בלבו כי שבעים תועבות בלבו.
    שבעה מקדשות עתידין ליחרב אהל מועד וגלגל שילה ונוב וגבעון ובית עולמים תרין.
    ואד׳א יחנן צותה לא תאמנה, פאן כת׳ירא מן אלמכארה פי קלבה.
    כי שבע, כי הרבה מן התועבות יש בלבו. והנה שבע הרבה, וכדלעיל פסוק טז.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    כי יחנן קולו – כי יאמר דברי חן אל תאמן בו אחר שידעת שהוא שונא כי בלבו תועבות רבות ואע״פ שבפיו יאמר דברי חנופה וחלקות.
    שבע – ר״ל הרבה וכן שבע יפול צדיק (משלי כ״ד:ט״ז).
    כי יחנן – אם ישא קולו בתחנונים אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו.
    כי יחנן קולו אל תאמן בו – לכן לא תאמין במה שבקולו נדמה שמחנן, כי בלבו תועבות רבות – ובנמשל לא תאמין אם הוא מרבה בתפלה כי לבו מלא תועבה.
    יחנן – יתן חן.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) תִּכַּסֶּ֣ה שִׂ֭נְאָה בְּמַשָּׁא֑וֹן⁠ תִּגָּלֶ֖ה רָעָת֣וֹ בְקָהָֽל׃
    His malice may be concealed by deception, but his wickedness will be exposed in the assembly.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִמְכַסֶה סְנוּאֲתָא בְּמוּרְסְתָא תִּתְגְלֵי בִּישְׁתֵּיהּ בִּכְנִשְׁתָּא.
    תכסה שנאה במשאון – היא עשתה בסתר שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וסתר פנים ישים והקב״ה פרסמה בגלוי שנאמר תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל. תנא ר׳ חייא מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר תגלה רעתו בקהל. ואומר בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו, ולמה הקב״ה נתן דרך רע, בשביל לפרסם מעשיהם לבריות שלא יארע בו דבר בשביל העבירות ויהיו קורין תגר כנגד מדת הדין, צא ולמד מדואג שהיה ראש סנהדרין שנאמר אביר הרועים אשר לשאול ובשביל שהיה בו מדה של לשון הרע פרסמו הכתוב.
    תנסתר ענך שנאתה פי אלכ׳לוה, וינכשף לך שרה פי אלג׳מאעה.
    תכסה, תתכסה שנאתו ממך בבדידות כשאתם לבדכם ותתגלה לך רעתו בקהל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

    תכסה שנאה במשאון וגו׳ – העושה מעשיו במחשך ומכסה במשאון, שהוא שואת חשך, את הדבר השנאוי להקב״ה, סוף שהקב״ה מגלה רעתו בקהל – שהכל יכירו בו שהוא רשע.
    When the hatred is covered with darkness If one performs his deed in the darkness and conceals with משאון, which is pitch darkness (שואת חשך) the thing that is hated by the Holy One, blessed be He, [then] ultimately the Holy One, blessed be He, will reveal his evil in public, so that they should recognize that he is wicked.
    תכסה – מדבר לנוכח, כי זה אחד מחלקי צחות המליצה.
    במשאון – פירשה המדקדק הגדול מענין: הפלתם למשואות (תהלים ע״ג:י״ח) שהיא שממון וחורבן ואמר: מי שמכסה שנאתו ומסתרו במקום נעור וריק כדי שלא יראנו הבורא, הנה הוא יתברך יגלה דעתו בפרהסיא. ולפי דעתי, שהוא מטעם מַשה (דברים ט״ו:ב׳) והיא שם זולת על משקל משאות, וזה כי מדרכי הרמאי קרׇב לבו שילוה לחבירו מעות וזולתם ממה שצריך לו כדי שיחשבוהו חבירו לאוהב ובזה יטמן רשת לרגלו.
    תכסה שנאה במשאון – הטעם, כי האדם כשיַשה מעותיו לרעהו, בעת הצורך, הנה בזה יראה אל הרֵע שהנושה בו אוהבו, והוא באמת שונא גדול לו, ולכן אסרה התורה לעשות זה, ולכן הפך כסוי השנאה, תהיה גלוי הרעה לכל, וזה טעם: בקהל, כלומר, לכל העם.
    תכסה שנאה – כאשר תתכסה השנאה בעבור שאון ר״ל שהוא מקוה שימציאוהו בארץ שואה ומשואה ולא ישמור ממנו בעבור היותו מרבה לו כאוהב והוא ישחיתהו ולא יראה אדם הנה הש״י יסבב שמה שעשה בסתר יגלה במקום רואים ובקהל ויקח ענשו הראוי לו על מה שעשה בסתר או ירצה בזה שהש״י יענישהו כשיביא עליו רע בהפך מה שחשב הוא כסה שנאתו כדי להגיע רע לשונאו במקום משאון אשר לא עבר אדם שם והש״י יביא לו רעה נגלית לכל במקום רואים, או ירצה בזה שהש״י יסבב שרעתו אשר חשב להביא לשונאו תגלה ותודע בקהל.
    תכסה – במקצת ספרים כתוב תכסה בשוא התי״ו ורפי הכ״ף וטעות נפל בהם כי הוא מההתפעל והראוי תתכסה וכ״כ רד״ק בשרשו.
    בקהל – י״ס שהבי״ת בפתח והרוב בשוא.
    במשאון – בחושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳).
    תכסה – כאשר תתכסה השנאה בחושך ר״ל העושה דבר השנאה והרעה במקום שאין אנשים רואים הנה סוף הדבר תגלה רעתו בקהל רב ואז יקבל גמול הרעה.
    תכסה – כמו תתכסה.
    ומשאון – חשך, כמו אמש שואה ומשואה.
    תכסה שנאה במשאון – דברים אשר השנאה תכסה אותם בחשך, (ר״ל שמכסה בלב מה שרוצה לעשות ע״י שנאתו, אח״כ תגלה רעתו בקהל – עד שלבסוף.
    במשאון – בדברי פתוי, מלשון הנחש השיאני (פרשת בראשית). רק אי אפשר לו להתנכל לעולם, ויבוא יום שֶׁתִּגָּלֶה חרפתו בקהל.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) כֹּֽרֶה⁠־שַּׁ֭חַת בָּ֣הּ יִפּ֑וֹל⁠ וְג֥וֹלֵֽל אֶ֝֗בֶןא אֵלָ֥יו תָּשֽׁוּב׃
    Whoever digs a pit shall fall into it. Whoever rolls a stone, it will come back on him.
    א. אֶ֝֗בֶן א=אֶ֝בֶן (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דְחָפֵר גוּמְצָא בֵּיהּ נִפּוּל וְדִמְעַרְגֵל כֵּיפָא עֲלוֹי הָפְכָא.
    מן כרא הותה וקע פיהא, ומן דחרג׳ חג׳רא סתרג׳ע אליה.
    אליו האמורה כאן במקום עליו. כמו שהמשל חלוק במציאות, כי מי שחופר בור אפשר שיפול בה, ואפשר שלא יפול אם היתה בטרשים1 שבאדמה כלומר הקשה. ופעמים בהחלט שהוא יפול בה בלי ספק אם היתה בחול מחמת קושי העלייה ממנה. והמגלגל אבן אפשר שתשוב אליו ואפשר שלא תשוב אם היה באחד מכחות אבריו חולשה, ופעמים בהחלט שהיא תשוב עליו על כל פנים אם היתה למעלה מכחותיו. כך הרכיל והמלשין, יש שמשיב ה׳ את זממם אל חיקם ופעמים לא ישיב בעולם הזה, כפי שידעת כי סרכיא ואחשדרפניא חבריו של דניאל נתכוונו להשליכו לאריות ונהפוך עליהם2, והכשדים רצו לשרוף חנניה מישאל ועזריה לא באר הכתוב הפיכת הדבר עליהם3. אבל לעולם הבא הרי במשפט יכביד ה׳ את העונש על כל מלשין ורכיל להרע, שנאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון, חצי גבור שנונים4. ואפשר שהוא קבע את המשל שחת ואבן כנגד שני סוגי בני אדם הנכבד והנקלה, ההמוני והסגולה.
    1. ״כולאם״ מלה פרסית והוראה אדמה קשה, אדמת טרשים.
    2. דניאל ו כה.
    3. והאמור בדניאל ג כב גבריא אלך די הסקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא, אינם המלשינים אלא פועלי הכבשן גברי חיל. וראה לעיל כא יח שם פירש רבנו שהם המלשינים.
    4. תהלים קכ ד ה.
    אליו הנא מקאם עליו. כמא אן אלמת׳ל מנקסם פי אלוג׳דאן, לאן מן חפר הותה רבמא וקע פיהא ורבמא לם יקע אד׳א כאנת פי אלכולאם מן אלארץ אעני אלצלבה. וקד יחכם באנה יקע פיהא לא מחאלה אד׳א כאנת פי אלרמל לבעד אלצעוד מנהא. ומן דחרג׳ חג׳רא רבמא רג׳עת עליה ורבמא לם תרג׳ע אד׳א כאן פי בעץ׳ קוותה נקץ, וקד יחכם באנה לאבד מן אן תרג׳ע עליה אד׳א כאן פוק קוותה.
    כד׳לך אלבאגי ואלסאעי רבמא רד אללה כידהמא פי נחורהמא ורבמא לם ירד פי דאר אלדניא, כמא עלמת אן סרכיא ואחשדרפניא אצחאב דניאל קצדו טרחה ללאסד פאנקלב עליהם, ואלכסדאניין קצדו אחראק חנניה מישאל ועזריה ולם נץ אלאנקלאב עליהם. ואמא פי דאר אלאכ׳רה פבאלחכם ישדד אללה אלעקאב עלי כל סאעי ובאגי סו, כקולה מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון, חצי גבור שנונים. ויתג׳ה אן יכון ג׳על אלמת׳ל שחת ואבן באיזא קסמי אלנאס, אלג׳ליל ואלוצ׳יע, ואלעאמי ואלכ׳אצי.
    כורה שחת בוא יפול – כגון בלעם שהשיא עצה לבלק להחטיא את ישראל והִפיל מהם עשרים וארבעה אלף והלך למדין לתבוע שכרו ושם נהרג ביד ישראל.
    וגולל אבן אליו תשוב – כלומר סופו של מעמיד מכשול שיכשל בו.
    וגולל אבן – מגלגלו ממקומו למקום שיכשלו בו בני אדם.
    ומדרש אגדה (במדבר רבה כ״ב:ג׳) פותרו באבימלך שהרג את אחיו שבעים איש על אבן אחת (שופטים ט׳:ה׳) וסוף שמת על ידי אבן, שנאמר: ותשלך אשה {אחת} פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ אתב גלגלתו (שופטים ט׳:נ״ג).
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 142, וינה 220, וטיקן 94, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״בה״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 142, וינה 220, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165 חסר: ״את״.
    He who digs a pit For example, Balaam, who persuaded Balak to cause Israel to sin and caused twenty-four thousand of them to fall. He came to Midian to demand his pay and was slain by Israel.
    and he who rolls That is to say that whoever places a stumbling block will ultimately stumble on it.
    and he who rolls a stone He rolls it from place to place so that people will stumble on it. The Aggadah (Tanhuma Buber, Vayera 28, see footnote 157) interprets it in reference to Abimelech, who slew his seventy brothers on one stone and his end was that he died by a stone, as it is said: "And a certain woman cast a piece of an upper millstone upon Abimelech's head and crushed his skull" (Shofetim 9:53).
    כורה שחת בה יפול וג׳ – הנה לא זכר הנמשל, אבל זכר שתי הפעולות למשל, על דבר הָמָן בעץ, ומַלשיני דניאל בכבשן האש ובגוב אריות, ולכן זאת הגזרה אפשרית באחד ממיני האפשר השלשה, כפי רצון האל ית׳, ואמנם גלילת האבן, הכונה לפי דעתי, שיניעה אצל מעלה נגד ראשו, ויחס לזה תנועה גלילית כי אינה ישרה בדקדוק, כי אין זה בידו לעשות בדקדוק, כי האבן לוקח נטייה והתגוללות, אמנם תשוב לרדת עליו דרך ישרה, כי זה טבעה, והנה זה המשל יאמר אצלנו: מי שירוק לשמים על ראשו ישוב.
    כרה שחת – וזה יהיה בשיפילהו בשחת אשר כרה להפיל בו שונאו ולא יתברר לכל כי כרהו להפיל בו שונאו וישוב אליו האבן אשר גלל להשחית שונאו וזה הוא הגמול הראוי לו על זה.
    כורה – חופר כמו בור כרה (תהלים ז׳:ט״ז).
    שחת – בור כמו ויפול בשחת (תהלים ז׳:ט״ז).
    וגולל – מלשון גלגול וסבוב.
    כורה – החופר בור לרגלי חבירו סופו הוא עצמו יפול בה וכן הגולל אבן על חבירו סופו תשוב אליו וכפל הדבר במ״ש ור״ל החורש רעה על חבירו הוא עצמו יוכשל ברעתו.
    כורה שחת בה יפול – יפול הוא עצמו בשחת שכרה, ומי שגולל אבן להזיק לחברו תשוב האבן אל הגולל – ומבאר הטעם כי.
    וגלל אבן – להדיחה על חבירו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כח) לְֽשׁוֹן⁠־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א דַכָּ֑יו⁠ וּפֶ֥ה חָ֝לָ֗ק יַעֲשֶׂ֥ה מִדְחֶֽה׃
    A lying tongue hates those it hurts; and a flattering mouth works ruin.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִישָׁנָא דְשִׁקְרָא סָנֵי אָרְחֲתָא דְקוּשְׁטָא וּפוּמָא דִפְלִיג עָבֵיד תַּרְכוּנְתָּא.
    ד׳ו אלקול אלבאטל ישנא חתי צ׳עפאה, ואלקול אללין יצנע אלמדחא.
    לשון, בעל לשון השקר ישנא אפילו נדכאיו, והלשון הרך יעשה מדחה.
    הודיענו כי בעלי לשון הרע והשקרנים יש בהם אכזריות שאין עניניהם מתבצעים אלא בה, ואינם מרחמים שום אדם חזק, ואף לא גר1 חלש, ואף לא החלש שלהם שהם מכירים אותו כאמרו ישנא דכיו. ועושים מדחה לכל אדם בלי חמלה2.
    1. ״גריב״ זר, כולל שאינו מבני המקום, או שאינו מבני העם.
    2. מפשט התרגום משמע כי סוף הפסוק ותחלתו שני הפכים, ומכאן משמע שהם דבר אחד.
    ערפנא אן אלנמאמין ואלכד׳אבין מעהם קסוה לא יסתקים אמרהם אלא בהא, פהם לא ירחמון אחדא קויא, בל לא צ׳עיפא גריבא, בל לא צ׳עיפהם הם אלד׳י יערפונה, כקולה ישנא דכיו. ויצנעו אלמדאחי ללנאס כלהם בגיר שפקה.
    לשון שקר ישנא דכיו – מי שמקבל לשון הרע שונא את הנדכאים תחתיו, שמצינו שעל ידי לשון הרע רדף שאול את דוד והרג נוב עיר הכהנים.
    ופה חלק – פה של חלקלקות.
    יעשה מדחה – עושה דיחוי שדוחה את המקבלו מעל הקב״ה.
    hates those crushed under him He who accepts slander hates those crushed under him, for Saul pursued David because of slander and slew Nob.
    and a smooth mouth A mouth of flattery.
    effects rejection It makes him rejected, for it rejects the one who accepts it from upon the Holy One, blessed be He.
    לשון שקר – דכיו – הוא הפועל.
    יעשה מדחה – שֵם כמו דחי, וזה נמשך בטעם הקודם.
    לשון שקר ישנא דכיו וג׳ – הנה הדכא הוא השונא, כלומר, כי הנדכא הצריך לעזר קשה עליו מי שיליץ לו לשון שקר, כטעם: מתהלל במתת שקר (משלי כ״ה:י״ד), ונמשך לזה: ופה חלק יעשה מדחה. כאמרו: בחלק שפתיה תדיחנו (משלי ז׳:כ״א).
    לשון שקר ישנא – איש לשון שקר ישנא הנדכאים בשקריו אע״פ שלא גמלוהו רע אך ישנאם לבד מפני הרעה שעשה להם לחשבו שהם שונאים אותו על הרע שגמלם אך פה חלק יעשה מדחה לזאת השנאה ויסיר ר״ל כשידברו הנדכאים דברי חלקות לאשר הרע להם ויראו שהם בוטחים בו ושאינט חושבים בשום פנים שיהיה הוא סבת נפילת הרע עליהם.
    לשון שקר – בגעיא הלמ״ד בס״ס.
    לשון שקר – בדפוס נאפולי כתוב דבר שקר ושקר הוא דובר.
    דכיו – ענין שבירה וכתיתה כמו או דכו במדוכה (במדבר י״א:ח׳).
    מדחה – מלשון דחיה.
    לשון שקר – איש שקר ישנא את הנדכאים בשקריו ואף אם לא גמלוהו רע כי יחשוב שאויבים המה לו על כי נדכאו בשקריו אבל פה חלק ידחה את השנאה ההיא ר״ל אם ידבר אליו חלקלקות להראות בעצמם כאלו אינם יודעים מדברי שקריו אז השנאה ההיא נדחית מעצמה.
    דכיו – משורש דכא.
    לשון שקר ישנא דכיו – מצייר במליצה, שהלשון שקר עצמו ישנא את הנדכאים לפניו. ימליץ, שהלשון שקר, דהיינו הרגיל לקבל לשון הרע, אוהב את הגבורים, לא את הדכים, ר״ל, המדברים לשון הרע בצנעה ובסתר כי יראים לדבר בגלוי, יישנאו מן הלשון שקר, כי זה עדות שאין ממש בדבריהם, ופה חלק יעשה מדחה – ממליץ שהפה חלק בעצמו, שמדבר חלקות להחניף ולדבר אחד בפה ואחד בלב, הוא עצמו יעשה מדחה, לדחות בה את המשתמש בפה חלק, שהוא עצמו יחליק ויפול אל השחת.
    דכיו – אותם שנעשו דכים ועניים על ידו; שכן דרך עושה רע לעמיתו, בחשבו כי זה ישנאהו, מתחיל הוא לשנאו, כמו שהמטיב מתקשר באהבה אל מקבל טובתו.
    ופה חלק – כמו ובפה; ע״י חלקלקות ידחהו יותר ויותר לאבדון.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144