×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא חָלָ֖ה אֲבִיָּ֥ה בֶן⁠־יָרׇבְעָֽם׃
At that time Abijah the son of Jeroboam fell sick.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בְּעִדָנָא הַהִיא אִתְמְרַע אֲבִיָה בַּר יָרָבְעָם.
וספר שחלה אביה בן ירבעם, להגיד שכבר התחיל ענשו להראות במיתת בנו, שהיה שלם ונכבד מכל בית אביו כמו שיזכור:
בעת ההיא עתה יספר איך נגזר עליו הגזר דין על ידי אחיה השילוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו.
עתה יספר איך נגזר על ירבעם גזר הדין על ידי אחיה השילוני עצמו אשר משחו למלך, ואיך כבר הוחל העונש לבא בימיו במות בנו אשר היה נכבד מכל בית אביו1. וּבָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם:
1. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיֹּ֨אמֶר יָרׇבְעָ֜ם לְאִשְׁתּ֗וֹ ק֤וּמִי נָא֙ וְהִשְׁתַּנִּ֔ית וְלֹ֣א יֵֽדְע֔וּ כִּי⁠־[אַ֖תְּ] (אתי) אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֑ם וְהָלַ֣כְתְּ שִׁלֹ֗ה הִנֵּה⁠־שָׁם֙ אֲחִיָּ֣ה הַנָּבִ֔יא הוּא⁠־דִבֶּ֥ר עָלַ֛י לְמֶ֖לֶךְ עַל⁠־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃
And Jeroboam said to his wife, "Arise, please, and disguise yourself, that they will not know that you are the wife of Jeroboam; and go to Shiloh; behold, Ahijah the prophet is there, who spoke concerning me that I should be king over this people.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יָרָבְעָם לְאִתְּתֵיהּ קוּמִי כְעַן וְתִשְׁתַּנִין וְלָא יֵדְעוּן דְאַתְּ אִתַּת יָרָבְעָם וְתַהֲכִין לְשִׁלֹה הָא תַמָן אַחִיָה נְבִיָא הוּא מַלֵיל עֲלַי לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמָא הָדֵין.
והשתנית – לפי שידע כי אחיה היה שונא אותו לפי שסר מאחרי י״י, אמר בלבו: אם ידע אחיה שהיא אשתי לא יתנבא לי כי אם רע, לפיכך אמר לאשתו שתשתנה כדי שלא יכירה כי היא אשתו של ירבעם.
ולא ידעו כי את אשת ירבעם – אמר זה כי נתבאר לו שאחיהו שנאהו על שסר לבו מאחרי י״י.
והנה צוה ירבעם לאשתו שתלך לשאול מאחיה הנביא על חליו, כי הוא היה נביא אמת והוא הגיד לו על מלכותו והיה אם כן מצליח בעניניו, וצוה אותה שתשתנה באופן שלא יכיר אותה אדם, לפי שהנביא אם היה מכיר אותה לא היה רוצה להנבא מפני השנאה אשר היה לו עם ירבעם על רוע מעשיו. או נאמר שלא אמר זה כדי שלא יכירה הנביא, כי אם ירבעם היה מאמין בנבואתו יאמין שהנביא בהכרח ידע מי היתה השואלת ומחשבתה ותכלית שאלתה, אבל אמר זה מפני הרואים שלא יראו שהמלכה הלכה לשאול מה יהיה באחרית הימים, ותהיה השאלה ההיא סבה שידעו ישראל תשובת הנביא, ואולי תהיה רעה על חטאיו, והיה רצון ירבעם שלא ידע אדם דבר מהייעודים הרעים האלה פן יהיו לו למוקש, ולזה אמר ולא ידעו כי זאת אשת ירבעם, לפי שמפני הרואים חשש ולא מפני הנביא שבהכרח היה יודע שיכיר אותה:
כי אתי – את ק׳.
והשתנית – מלשון שנוי.
והשתנית – שני כסותך למען לא ידעו הרואים אשר את אשתי, כי חשב פן כשידעו אשר היא הולכת אל הנביא, יחקרו לדעת מה דבר עמה, ויהיה לו למוקש.
למלך – שאהיה למלך, ונראה אם כן בזה שדבר ה׳ בפיו אמת.
השאלות:
למה צוה שתשנה א״ע והלא הנביא ידע שהיא אשת ירבעם ברוח ה׳, ומה בכך שיכיר אותה, ומ״ש הוא דבר אלי למלך וכי לא הוחזק אחיה לנביא לה׳ רק בדבר זה.
קומי נא והשתנית אם בפני העם שלא יכירוך כמ״ש ולא ידעו כי את אשת ירבעם כי חשש שיאמרו שהוא מאמין בנביאי ה׳ לא בנביאי העגלים, ואם בפני הנביא כמ״ש (פסוק ה׳) ויהי כבואה והיא מתנכרה, כי הנביא כשהיה צופה במחזה לדעת ענין פרטי לא השיג רק הענין הפרטי שרצה לדעתו כמו שהיה בשאלת האו״ת, ולכן אם לא ידע שהיא אשת ירבעם לא ידרוש רק לדעת אם יחי החולה בן האשה הנצבת לפניו, או יתפלל עליו, אבל אם ידע שהיא אשת ירבעם אז יכין עצמו לדעת ולהשקיף על כל עניני בית ירבעם שזה ענין נוגע להכלל, ופן יודיעו לו עליו נבואה לרעה והתירא מאד מזה מטעם שאמר הוא דבר עלי למלך על העם הזה שכמו שבאה גדולתו ע״י נבואתו, כן יוכל לרדת אם ינבא עליו רעה כמו שהיה בשמואל עם שאול.
והשתנית – אלו היה כותב והתחפשי היתה כונתו שני בגדיך לבד, והשתנית ר״ל שני גם קולך ומהלכך באופן שיאמרו אשה אחרת היא ולא אשת ירבעם.
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית – תְּשַׁנִּי1 את בגדייך2 וְלֹא יֵדְעוּ – כדי שלא יְזַהוּ (לא הנביא ולא העם) כִּי אַתְּ (אתי כתיב) אֵשֶׁת יָרָבְעָם שזה יהיה לי למוקש3 הן מצד הנביא4 והן מצד העם5, וְהָלַכְתְּ לְשִׁלֹה הִנֵּה שָׁם נמצא אֲחִיָּה הַנָּבִיא שֶׁדְּבַר ה׳ בפיו אמת6, שכן הוּא זה אשר דִבֶּר – התנבא עָלַי שאהיה לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. כי לאחר שסר מדרכי ה׳, חשש שאחיה יתנבא עליו רע, רד״ק, רלב״ג.
5. שיגידו העם שאני מאמין בנביאי ה׳ ולא בנביאי הבעל, מלבי״ם.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְלָקַ֣חַתְּ בְּ֠יָדֵ֠ךְ עֲשָׂרָ֨הא לֶ֧חֶם וְנִקֻּדִ֛ים וּבַקְבֻּ֥ק דְּבַ֖שׁ וּבָ֣את אֵלָ֑יו ה֚וּא יַגִּ֣יד לָ֔ךְ מַה⁠־יִּֽהְיֶ֖ה לַנָּֽעַר׃
And take with you ten loaves, and biscuits, and a jar of honey, and go to him; he will tell you what shall become of the child.⁠"
א. עֲשָׂרָ֨ה =ק ובדפוסים
• א!=עֲשָׁרָ֨ה (נקודת שי״ן ימנית)
• הערת ייבין
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְתִסְבִין בִּידָךְ עֲסַר טוּלְמִין דִלְחֵם וְכִסְנִין וְזִלוּעַ דִדְבַשׁ וְתַהֲכִין לְוָתֵיהּ הוּא יְחַוֵי לִיךְ מָא יְהֵי לְרַבְיָא.
ונקודים – מין קליות, מייבשין בתנור ועושין אותן קמח לעשות ממנו מאכל שקורין לו שתיתא בלשון תלמוד.
Biscuits. A type of parched grain, dried in an oven, and they make flour from it to make it into a dish called שתיתא, in the language of the Gemara.⁠1
1. It was a custom in those days to give a prophet a present before asking him a question. See I Shemuel 9:7,8 (Ralbag).
וניקודים – מין קליות מיובשין בתנור ועושין אותו קמח לעשות ממנו מאכל שקורין לו שתית בלשון תלמוד.
ומה שאמר לה שתקח עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש למנחה לנביא, כי כן היה מנהגם, כשהיו באים לשאול מהנביא היו מביאים לו מנחה, כמו שאמר בשאול ונערו: מה נביא לאיש האלהים (שמואל א ט׳:ז׳).
ונקודים – תרגום יונתן: כסנין.
ובדברי רז״ל: פת הבאה בכסנין, והיא פת עשויה כעכין יבשים, וכוססין אותם בבית המשתה.
ובקבוק – כלי שפיו צר. ותרגום יונתן: זלוע.
ומה שאמר לה: הוא דבר עלי למלך על העם הזה (מלכים א י״ד:ב׳) – כלומר שנבואתו מתקיימת, כי כמו שדבר עלי כן היה לי, ומה שיאמר לך על הנער הוא האמת.
עשרה לחם ונקודים – אבן ג׳אנח הוא מעניין שאמר במשנה ״יעלו ויאכלו״א ניקודים או קליות, וכמוהו ״והיה נקודים״ (יהושע ט׳:י״ב) בעבור שגבר עליו היובש.
א. מעשר שני א׳:ה
ונקדים – כטעם הנה יבש היו נקדים (יהושע ט׳:י״ב), והכל להתנכרות.
עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש – אמר זה להביאו תשורה לאיש האלהים כי כן היה מנהג׳ כמו שנזכר בענין שאול, והנה נקודים הוא פת יבש מתובל בתבלין. ובקבוק הוא פייאשקו בלעז.
והנה צוה אותה שתקח בידה עשרה לחם ונקודים ובקבוק דבש, לפי שהיה מנהגם כשהיו הולכים לשאול דבר מהנביא היו נושאים אליו מנחה. ונקודים הוא פת יבש ומתובל בתבלין, ובקבוק הוא כלי שפיו צר הנקרא בלעז בארי״ל:
בידך – עמך וברשותך.
ונקודים – פת יבש מתובל בתבלין, על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין.
ובקבוק – כלי שפיו צר, וכן: וקנית בקבוק (ירמיהו י״ט:א׳).
ולקחת בידך עשרה לחם גם זה היה עצה שלא יכירה כי לחם ונקודים אינו מתת מלך וידמה לו שהיא אשה מבנות הכפרים, והיה מוכרח להביא איזה תשורה בבואם לאיש האלהים (כמ״ש בש״א ט׳ ז׳) למען יניחה משרתו ליכנס אליו, וז״ש ובאת אליו.
נקדיםביהושע ט׳:ה׳ כתוב וכל לחם צידם יבש היה נקודים, ושד״ל פירש עליו היה כ״כ יבש שהיה מתפרר לפירורים דקים כמו נקודה, וכן ענינו כאן מעשה אופה נאפה בתנור עד שיבש (Zwieback, biscuit, biscotto), ויש מפרשים שם ביהושע העלה קמחים כמין נקודות ירקות, וכאן יהיה ענינו פת מתובלת בתבלין שנראים בתוכה ועל גבה כנקודים, והוא פת הבאה בכסנין הנזכרת בתלמוד (ברכות מ״ב.), וגם ביהושע וגם כאן תרגם יונתן כסנין, ואולי עיקר תיבה זו בלשון ארמי כס שממנה שרש כסס שענינו לעס וכתת בשניו מחמת רוב האפיה, והושאל אח״כ לכל פת מתובלת.
ובקבק – צלוחית שפיה צר ומוציאה קול כשיוצא המשקה ממנה (Onomatopeia), ומזה שרש בקק שענינו הריק (בוקק הארץ, ישעיה כ״ד:א׳), וכן תיבת צנצנת בהברתה משמעת קול המשקה היוצא ממנה, וצלוחית מצאנוה תרגום לצנצנת (אונקלוס פרשת בשלח), ומצאנו צלחת (מלכים ב׳ כ״א:י״ג) וצלחות (דברי הימים ב׳ ל״ה:י״ג) וטמן עצל ידו בצלחת (משלי י״ט:כ״ד), בכל אלה שרש צלח קרוב לפלח שענינו בקע, וכן קערה שרשו הפוך מן קרע, ומקור מלות אלה בזמן קדמון לח, ער, מלות זעירות, ונוספה עליהם אח״כ אות ראשונה, א״כ צלחת או צלוחית הוראתה כלי מחזיק דבר לח, וקערה כלי שמערים ושופכים ממנו דבר הלח שבתוכו.
וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ – עִמָּךְ1 מנחה לנביא2 עֲשָׂרָה לֶחֶם, וְנִקֻּדִים – וקליות3 שמהן עושים פת יבש מתובל4 הנקרא כִּיסְנִין5, וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ6, וּבָאת אֵלָיו לאחיה וְהוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר7:
1. מצודת ציון.
2. כנהוג אז, רד״ק רלב״ג, מלבי״ם.
3. רש״י.
4. רלב״ג.
5. תרגום, רד״ק.
6. וכל תשורות אלו היו מדברים זולים כדי שלא יכיר הנביא שהיא אשת ירבעם אלא יחשוב שהיא אישה פשוטה מהעם, מלבי״ם.
7. ואע״פ שאחיה נביא, לא חשש ירבעם שיגלה שהיא אשתו, מפני שהנביא מתנבא רק על מה שהוא שואל, וכיוון שלא יידע שהיא אשת ירבעם לא ישאל מה יהיה עם בית ירבעם, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַתַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֔ם וַתָּ֙קׇם֙ וַתֵּ֣לֶךְ שִׁלֹ֔ה וַתָּבֹ֖א בֵּ֣ית אֲחִיָּ֑ה וַאֲחִיָּ֙הוּ֙ לֹא⁠־יָכֹ֣ל לִרְא֔וֹת כִּ֛י קָ֥מוּ עֵינָ֖יו מִשֵּׂיבֽוֹ׃
And Jeroboam's wife did so, and arose, and went to Shiloh, and came to the house of Ahijah. Now Ahijah could not see; for his eyes were dim because of his age.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַדַת כֵּן אִתַּת יָרָבְעָם וְקָמַת וַאֲזַלַת לְשִׁלֹה וַאֲתַת לְבֵית אֲחִיָה וַאֲחִיָה לָא יָכִיל לְמֶחֱזֵי אֲרֵי כְהָאָה עֵינוֹהִי מִסֵיבֵיהּ.
ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו – מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עינו כהות. בן רשע מיצחק ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות שהעמיד עשו הרשע. תלמיד רשע מאחיה השילוני שנאמר ואחיהו השילוני לא יכול לראות שהעמיד תלמיד רשע, ואי זה ירבעם בן נבט.
ואחיהו לא יכול לראות כי קמו עיניו משיבו – שלא תאמר מתוך שראה אותה הכיר בה שהיא אשת ירבעם, לכך נאמר ואחיהו לא יכול לראות, ללמדך שלא הכיר בה אלא רוח הקודש אמרה לו.
כי קמו עיניו משיבו – וכן: ועיניו קמה (שמואל א ד׳:ט״ו), והטעם: כי לעת הזקנה תיבש הלחות, ויקומו יתרי העין ותכנס העין בחורה. וכבר פי׳ בו פירוש אחר במלת: ועיניו קמה (רד״ק שמואל א ד׳:ט״ו).
משיבו – כמו: משיבתו. וכן: וצורם לבלות שאול (תהלים מ״ט:ט״ו) – שהוא כמו: וצורתם, כתבונם עצבים (הושע י״ג:ב׳) – שהוא כמו: כתבונתם.
ואמר בדרש: כל המעמיד תלמיד שאינו הגון, עיניו כהות. מנא לן< מאחיה השילוני וירבעם בן נבט, תלמידו היה.
כי קמו עיניו משיבו – רוצה לומר: שפסק ראות עיניו מרוב שיבתו.
וספר הכתוב שהיה אחיה זקן מאד עד שכהו עיניו מראות, ואמרו כי קמו עיניו מראות, ר״ל שנעדרו עיניו מראות ברוב שיבתו, ולפי שלעת הזקנה תיבש הלחות ויקומו יתרי העין ויכנס בת העין לפנים, לכן אמר קמו עיניו. ובפרק חלק (א״ה כמדומה לי שגם עיני הרב היו כהות בזה, כי הלך אחר אומד דעתו או אחרי דעת אחרים כסומא, ולא השתדל לראות איזה דרך ישר ישכון אור מאמרי רז״ל, כי זה כמה פעמים שגה ברואה והלך אחרי המתע׳, וכן עשה בזה המקום, כי המאמר הזה לא נמצא בשום מקום בפ׳ חלק, אבל בב״ר פר׳ ס״ה דף ע״ב ע״ג תמצאנו, וגם הילקוט מביאו משם דוק ותמצא:) אמרו, כל המעמיד בן או תלמיד שאינו הגון עיניו כהות, מנא לו בבן? מיצחק, ומנא לן בתלמי׳? מאחיה השלוני, שהיה ירבעם בן נבט תלמידו:
קמו עיניו משיבו – לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד.
קמו עיניו – וכן בעלי ועיניו קמה, עמדו וחדלו מתנועתן, או כתב עיניו במקום עפעפיו ור״ל עפעפיו עמדו ולא התפתחו עוד.
וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ לְשִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה, וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ – כָּהוּ1 עֵינָיו ופסק לראות2 מִשֵּׂיבוֹ – בשל זקנתו3: פ
1. תרגום, לפי שדרך העין להתנענע בעת הראות, אבל כשנעדר הראות מן העין, תקום ותעמוד במקום אחד, מצודת דוד.
2. רלב״ג.
3. תרגום, רד״ק. ובמדרש, מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע עיניו כהות, בן רשע מיצחק שנאמר (בראשית כז, א) ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״ שהעמיד עשו הרשע, תלמיד רשע מאחיה השילוני שנאמר ״וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת״ שהעמיד תלמיד רשע, ואי זהו זה? ירבעם בן נבט, ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיהֹוָ֞הי״י֞ אָמַ֣ר אֶל⁠־אֲחִיָּ֗הוּ הִנֵּ֣ה אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֡ם בָּאָ֣ה לִדְרֹשׁ֩ דָּבָ֨ר מֵעִמְּךָ֤ אֶל⁠־בְּנָהּ֙ כִּֽי⁠־חֹלֶ֣ה ה֔וּא כָּזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תְּדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יהָ וִיהִ֣י כְבֹאָ֔הּ וְהִ֖יא מִתְנַכֵּרָֽה׃
Now Hashem had said to Ahijah, "Behold, the wife of Jeroboam is coming to inquire of you concerning her son for he is sick; thus and thus shall you say to her. For it will be, when she comes in, that she will pretend to be another woman.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַיָי אֲמַר לַאֲחִיָה הָא אִתַּת יָרָבְעָם אַתְיָא לְמִתְבַּע פִּתְגַם מִנָךְ עַל בְּרָהּ אֲרֵי מְרַע הוּא כְּדֵין וּכְדֵין תְּמַלֵיל עִמָהּ וִיהִי כְּמֵיעֲלָהּ וְהִיא מִשְׁתַּנְיָא.
והיא מתנכרה – כאלו אינה זאת.
She will be in disguise. As though it was not she.
כזה וכזה – הדברים שאמר לה.
מתנכרה – הפך ההכרה.
מתנכרה – מן ויתנכר אליהם.
כזה וכזה – רמז למה שיבא אחר זה.
(ה-ו) והנה השם יתברך הודיע לנביא שאשת ירבעם היתה באה לשאלו וצוהו מה שיאמר ויגיד אליה ולכן בהיותה נכנסת בפתח ביתו אמר לה בואי אשת ירבעם למה זה את מתנכרת ואנכי שלוח אליך קשה, ר״ל הנה הנבואה והייעוד אשר בא אלי אינו לפרסמו לבני אדם אבל הוא להגידו אליך, ולכן לא תצטרך להתנכר:
ויהי כבאה – בכ״ף וכן הביא בעל המסורת במערכת אות הכ״ף באלפא ביתא מן חד חד נסבין כ״ף ברישיה ולית דכוותהון ויש חילוק בספרים אם מלא וא״ו או חסר.
כזה וכזה – הדברים שאמר לה.
והיא מתנכרה – עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם.
מתנכרה – עושה עצמה נכריה, וכן מתעשר, מתרושש, עושה עצמו עשיר ורש, ואין זו הוראה בפני עצמה לבנין התפעל שיהיה לשון כחישה, רק היא מהוראת הבנין עצמו המורכב מפועֵל ופעול, ולא ידעתי מדוע נקדו כ״ף של מתנכרה בצרי ולא בשוא כנהוג.
וַיהֹוָה טרם בוא אשת ירבעם אל אחיה אָמַר – גילה אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה – תבוא לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל – אודות בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְכָזֶה – וכך (כפי שאמר לה להלן1) תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ, וִיהִי כְבֹאָהּ – וכשתבוא אליך וְהִיא – היא מִתְנַכֵּרָה – תעשה עצמה כאישה אחרת2 שלא תכיר אותה3:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. רש״י, מצודת דוד.
3. רד״ק.
תרגום יונתןרש״ירד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲחִיָּ֜הוּ אֶת⁠־ק֤וֹל רַגְלֶ֙יהָ֙ בָּאָ֣ה בַפֶּ֔תַח וַיֹּ֕אמֶר בֹּ֖אִי אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֑ם לָ֣מָּה זֶּ֗ה אַ֚תְּ מִתְנַכֵּרָ֔ה וְאָ֣נֹכִ֔י שָׁל֥וּחַ אֵלַ֖יִךְ קָשָֽׁה׃
And it was so, when Ahijah heard the sound of her feet as she came in at the door, that he said, "Come in, wife of Jeroboam; why do you pretend to be another? And I am sent to you with heavy tidings.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע אֲחִיָה יַת קַל רִגְלָאָה עָלַת בְתַרְעָא וַאֲמַר עוּלִי אִתַּת יָרָבְעָם לְמָא דְנַן אַתְּ מִשְׁתַּנְיָא וַאֲנָא שְׁלִיחַ לְאִתְנַבָּאָה עֲלָךְ פִּתְגָמִין קָשָׁן.
שלוח אליך – מאת הקב״ה בשליחות קשה.
Sent to tell you. From the Holy One Blessed Is He, with a harsh message.
קשה – חזות קשה. וכמוהו: מאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז) – שה בריאה.
באה – והיא באה או כשבאה.
קול רגליה – כמו קול צעדה (שמואל ב ה׳:כ״ד).
קשה – תאר למתואר לא נזכר ורבים כן לאלפים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ויהי כשמע – יש ספרים שהכ״ף בדגש ועיין לעיל בסימן י״ג.
למה וכו׳ – רצה לומר: למה לך להתנכר לבל יכירך מי, הלא אנכי שלוח בחזות קשה רק אליך, לא יודע לאיש, ואין לך צורך להתנכר.
למה זה את מתנכרה שהוא כדי שלא אכין א״ע לנבאת על בית ירבעם, וזה בחנם כי גם בלא הכנתי אנכי שלוח אליך בנבואה קשה.
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ של אשת ירבעם בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה – למה לך להתנכר1 לבל יכירך איש?! וְהלא אָנֹכִי שָׁלוּחַ מאת הקב״ה2 רק אֵלַיִךְ בנבואה3 קָשָׁה ולא יִוָּדַע לאיש4, ועוד שאין טעם שתסתירי את עצמך כי הנבואה הגיעה אלי ללא קשר להגעתך אלי5:
1. מצודת דוד.
2. רש״י.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ז) לְכִ֞י אִמְרִ֣י לְיָרׇבְעָ֗ם כֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֛עַן אֲשֶׁ֥ר הֲרִמֹתִ֖יךָ מִתּ֣וֹךְ הָעָ֑ם וָאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Go, tell Jeroboam, 'Thus says Hashem, the God of Israel, 'Since I exalted you from among the people, and made you prince over My people Israel,
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
אֱזִילִי אֱמָרִי לְיָרְבָעָם כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל חֲלַף דְאַפְרִישְׁתָּךְ מִגוֹ עַמָא וּמַנִיתָךְ לְמֶהֱוֵי מַלְכָּא עַל עַמִי יִשְׂרָאֵל.
והיתה הנבואה שאחרי שהרימו האל יתברך מתוך העם, ר״ל שלא היה מלך ולא בן מלך כ״א כאחד העם.
הרמותיך – מלשון תרומה, ורצה לומר: הפרשתיך.
יען אשר הרמתיך
א. היה לך לזכור הטוב שעשיתי עמך שהרמתיך מתוך העם שהיית הדיוט ואתנך נגיד והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת.
העם – השפלים והנבזים, שאל״כ היה כותב מתוך עמי.
לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם בעלך כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן – עקב אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ – הִפְרַשְׁתִּיךָ1 מִתּוֹךְ הָעָם שהיית הדיוט2, וָאֶתֶּנְךָ – וְהֵרַמְתִּי אותך3 לנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל4:
1. כמו שמפרישים תרומה, מצודת ציון.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. והיה לך לזכור זאת ולעבדני ביתר שאת, מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וָאֶקְרַ֤ע אֶת⁠־הַמַּמְלָכָה֙ מִבֵּ֣ית דָּוִ֔ד וָאֶתְּנֶ֖הָ לָ֑ךְ וְלֹֽא⁠־הָיִ֜יתָ כְּעַבְדִּ֣י דָוִ֗ד אֲשֶׁר֩ שָׁמַ֨ר מִצְוֺתַ֜י וַֽאֲשֶׁר⁠־הָלַ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בְּכׇל⁠־לְבָב֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת רַ֖ק הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃
and tore the kingdom away from the house of David and gave it you; and yet you have not been as My servant David, who kept My commandments, and who followed Me with all his heart, to do that only which was right in My eyes;
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַעְדֵתִי יַת מַלְכוּתָא מִבֵּית דָוִד וִיהַבְתָּא לָךְ וְלָא הֲוֵיתָא כְּעַבְדִי דָוִד דִי נְטַר פִּקוּדַי וּדְהַלֵיךְ בָתַר פּוּלְחָנִי בְּכָל לִבֵּיהּ לְמֶעְבַד לְחוּד דְכָשַׁר קָדָמַי.
ושלא היה המלכתו מכח ההשתדלות או במקרה כי אם בהשגחת השם, וז״ש יען אשר הרמותיך ואקרע את הממלכה מבית דוד, כלומר שכיון שהממלכה לא הוסרה מבית דוד כי אם בעבור שנטה שלמה לבדו מאחרי השם, אם כן איך אפשר שירבעם ירשיע ממנו ויוסיף לחטוא ויתמיד במלכותו?
ב. ואקרע את הממלכה מבית דוד ואתנה לך שלפ״ז היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד, ואתה לא די שלא היית כעבדי דוד אשר שמר מצותי בפועל ואשר הלך אחרי בכל לבבו – במחשבה ובכונת הלב, הנה חוץ מזה עוד.
רק הישר בעיני – ואם חטא לא להכעיסני עשה, רק מתוקף יצרו.
וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ ואם כן היה לך להיות צדיק יותר מבית דוד1, וְלֹא רק שלא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי בפועל2 וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל כוונת3 לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַתָּ֣רַע לַעֲשׂ֔וֹת מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר⁠־הָי֣וּ לְפָנֶ֑יךָ וַתֵּ֡לֶךְ וַתַּֽעֲשֶׂה⁠־לְּךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֤ים וּמַסֵּכוֹת֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְאֹתִ֥י הִשְׁלַ֖כְתָּ אַחֲרֵ֥י גַוֶּֽךָ׃
but you have done evil beyond all that were before you, and you have gone and made for yourself other gods and molten images to provoke Me, and you have cast Me behind your back;
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַבְאֵישְׁתָּא לְמֶעְבַּד מִכֹּל דַהֲווֹ קָדָמָךְ וַאֲזַלְתָּא וַעֲבַדְתָּא לָךְ טַעֲוַת עַמְמַיָא וּמַתְּכָן לְאַרְגָזָא קָדָמַי וּפוּלְחָנִי אַרְחֵיקְתָּא מִקָבֵיל עֵינָךְ.
ואותי השלכת אחרי גוך – א״ר יצחק א״ר יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גוך – אל תקרי גוך אלא גיאך. אמר הקב״ה אחר שאכל ושתה זה ונתגאה קבל עליו עול מלכות שמים.
ואותי השלכת אחרי גוך – שלא פנית אלי, לא כך ולא כך, כאדם המשליך הדבר אחר גוו שלא יפנה אליו.
ותרגם יונתן: ופולחני ארחיקתא מקבל עינך.
ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך – זה לאות כי לא חטא שלמה כי אם על שהעלים עיניו מנשותיו שעשו אלהים אחרים כי אם עשה שלמה זה לא יצדק מה שאמר הנביא בזה המקו׳.
ואותי השלכת אחרי גוך – רוצה לומר: שהשלכת אותי לאחוריך לבלתי פנות אל דבר ממצותי.
וזהו ותרע מכל אשר היו לפניך, רמז לשלמה ולרחבעם, ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואותי השלכת אחרי גוך, כלומר שעבד אלהים אחרים ועזב דרכי התורה האלהית, לכן יהיה מהעונש שלא תתמיד מלכותו:
ומסכות – עבודות זרות העשויים בהתכת המתכת, וכן: אלהי מסכה (שמות ל״ד:י״ז).
גוך – גופך, כמו: ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳).
מכל אשר היו לפניך – רמז בזה לשלמה ולרחבעם.
אחרי גוך – כהמשליך דבר מה לאחוריו, לבל יראהו.
ותרע לעשות מכל אשר היו לפניך ר״ל משלמה שלקחתי המלוכה ממנו בעבור חטאו כי הוא בנה במות בעבור נשיו ואתה ותעשה לך אלהים לעצמך, הוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים רק להכעיסני – שלמה לא עזב את ה׳ ועבודתו ואתה אותי השלכת אחרי גוך.
מכל אשר היו לפניך – מפחותי שופטי ישראל שגם הם לזמנם היו כמלכים, ואבימלך היה ג״כ למלך על שכם.
ומסכות – כאלו עבדת אלהים אחרים מאחר שעשית לך מסכות, שציירתני בדמות העגלים ואני אין לי צלם ודמות, א״כ אלהים אחרים אתה עובד ולא אותי.
גוך – מלשון גויה ולא מלשון גב, ואני תרגמתיו במליצה הנהוגה בלשון איטלקי מלשון גב (dopo de spalle), מכ״ש שמצאנו גו במקום גב, ומהלמות לגו כסילים (משלי י״ט:כ״ט).
אלא וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת – שֶׁהֵרַעְתָּ יותר מִכֹּל המלכים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ1, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת בשביל2 לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ – גּוּפְךָ3 כאדם המשליך הדבר לאחוריו4: ס
1. שלמה ורחבעם, מצודת דוד. שהרי שלמה בנה במות בעבור נשיו ואתה עשית זאת לעצמך, והוא לא מיחה בנשיו מתוך שאהב אותן ואתה לא עשית זאת מאהבת נשים אלא רק להכעיסני, שלמה לא עזב את ה׳ ועבודתו ואתה כן, מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. רד״ק. ובמדרש, א״ר יצחק א״ר יוחנן משום ר׳ אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואח״כ מתפלל, עליו הכתוב אומר ״וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ״ אל תקרי גוך אלא גיאך, אמר הקב״ה אחר שאכל ושתה זה ונתגאה קבל עליו עול מלכות שמים?!, ילקוט שמעוני, ברכות י ע״ב.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ אֶל⁠־בֵּ֣ית יָרׇבְעָ֔ם וְהִכְרַתִּ֤י לְיָֽרׇבְעָם֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר עָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבִֽעַרְתִּי֙ אַחֲרֵ֣י בֵית⁠־יָרׇבְעָ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר יְבַעֵ֥ר הַגָּלָ֖ל עַד⁠־תֻּמּֽוֹ׃
therefore, behold, I will bring evil upon the house of Jeroboam, and I will cut off from Jeroboam every male, both he who is shut up and he who is left at large in Israel, and I will utterly sweep away the house of Jeroboam, as a man sweeps away dung, until it is all gone.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּכֵן הָא אֲנָא מַיְתֵי בִישְׁתָּא לְבֵית יָרָבְעָם וֶאֱשֵׁיצֵי לְיָרְבְעָם יָדַע מַדַע וַאֲחִיד וּשְׁבִיק בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲפַלֵי בָּתַר בֵּית יָרָבְעָם כְּמָא דִמְגַנְדְרִין בְּגוּלִילִין עַד דִמְסַיְפִין.
משתין בקיר – תרגם יונתן: ידע מדע, משית בקירות לבו.
עצור ועזובעצור – שיש לו מחזיק יד, כמו: זה יעצור בעמי (שמואל א ט׳:י״ז). ועזוב – שאין לו מחזיק ביד.
כאשר יבער – המבער את המאכל בפיו לעשות גלל, כך אבער אחריו עד תומו.
Male child. [Targum] Yonatan rendered, "one who knows knowledge,⁠" [i.e.,] he who places it into the walls of his heart.⁠12
Any that are restrained and that are abandoned. עצור is one who has someone restraining him, as in, "This one will rule over My people.⁠"3 And עזוב is one who has no one restraining him.
As one removes. As the one who digests food which [eventually] becomes dung,⁠4 so will I expunge after him until he is totally consumed.⁠5
1. See I Shemuel 25:22.
2. Alternatively, משתין בקיר refers to a dog who urinates on walls, i.e., the prophet is prophesying that the destruction will be so severe, that so much as a dog will not be left when the house of Yerovom is destroyed (Radak).
3. I Shemuel 9:17.
4. Alternatively, גלל means "tooth,⁠" which consumes food completely (Radak).
5. Alternatively, "I will completely remove the house of Yerovom, as one who sweeps out dung until it is thoroughly cleaned out (Metzudat David).
משתין בקיר – תירגם יונתן ידע מדע אפילו תינוק שיודע להשית חכמה בקירות לבו.
עצור – שיש לו מחזיק יד, כמו זה יעצור בעמי (שמואל א ט׳:י״ז).
ועזוב – אין לו מחזיק יד.
כאשר יבער הגלל – כאשר יבער המבער את המאכל בפיו לעשותו גלל כן אבער אחריו עד תומו.
משתין בקיר – אמרו רז״ל: אפילו הכלב שדרכו להשתין בקיר, ונאמר זה על דרך ההפלגה.
ויונתן תרגם: ידע מדע, אמר משתין – כמו: משית, ר״ל: משית עצה בקירות לבו.
עצור ועזוב – אפילו מה שיהיה עזוב ועצור במקום שלא יכרת בתחלת הפורענות הבאה עליו, אכריתנו בסוף שלא ישאר ממנו דבר.
ואדוני אבי ז״ל פירש: עצור – על הממון שהוא עצור באוצר, ועזוב – המקנה שהוא עזוב בשדה.
כאשר יבער הגלל עד תמו – אמרו רבותינו ז״ל: גלל – זה השן, רוצה לומר: כמו שמבער השן המאכל עד תומו. ונקרא השן גלל לפי שדומה לאבן שיש הנקרא גלל, כמו שאמר: נדבכין די אבן גלל (עזרא ו׳:ד׳).
ויש מפרשים: גלל – היא צואה, מן: בגללי צואת האדם (יחזקאל ד׳:י״ב).
ויונתן תרגם כמו: דמגנדרין בגולילין עד דמסיפין.
כאשר יבער הגלל – כאשר יבער הרוח הקש המתגולל אעד שיפנהו, ויתכן היות מן ״בגללי צואת״ (יחזקאל ד׳:י״ב).
א. {לונדון 33v}
ועצור ועזוב בישראל – כטעם חזק וחלש כענין אמרו נשא ושפל ראש וזנב (ישעיהו ב׳:י״ב).
כאשר יבער – אין חובה לזכור הפועל.
הגלל – מטעם גללי צאת אדם (יחזקאל ד׳:י״ב).
והכרתי לירבעם משתין בקיר – שלא ישאר לו שום זכר כי הזכר לבדו יוכל להיות משתין בקיר.
עצור ועזוב בישראל – רוצה לומר שיכרית לו עצור ועזוב והנה העצור הוא מה שהוא בידו והעזוב הוא מה שהפקיר ועזב ביד זולתו.
כאשר יבער הגלל עד תומו – אמרו רבותינו ז״ל כי הגלל הוא השן והרצון בו כי השן האוכלת תבער המאכל עד תומו ולפי דעתי שהרצון בו כאשר יבער הרוח המגלגל שיבער כל מה שיפגוש במקום שהוא סובב ועולה משם כן יבער השם ית׳ אחרי ירבעם עד תומו.
ולא יחשוב שיהיה זרעו כזרע שלמה, שעם היות שנקרע מלכותו הנה נשאר לו שבט אחד וג״כ נשאר לו הרבה מאוצרות שלמה אביו, כי הנה לא ישאר לירבעם לא די המלך יושב על כסאו, אבל אפילו משתין בקיר ועצור ועזוב לא ישאר בביתו. וחז״ל (עיין רד״ק) פירשו משתין בקיר על הכלב שהוא עושה השתנתו בקיר, כי לא ישאר ממנו אפילו כלב אחד. ואפשר לפרשו על האדם הזכר שהוא משתין בקיר, כי הנשים משתינות בארץ לא בקיר. ואחרי שאמר שלא ישאר לו בן יורש מלכותו, זכר שגם כן לא ישאר לו מטלטלים, ר״ל עושר ונכסים, ועל זה אמר עצור ועזוב שעצור הוא הממון שיעצרו אותו באוצר, ועזוב הוא המקנה שיעזוב אותו האדם בשדה. ונראה לי שעצור הוא מגזרת (שופטים י״ח ז׳) יורש עצר, שהוא המלכות, וכאלו אמר שלא ישאר ממנו עצור, ר״ל מולך, ולא עזוב, רוצה לומר מגורש מהמלכו׳ ונעזב מאדנות, לפי שלא ימלט מזרעו אדם לא עם מעלה ולא בלתה, וזהו אמרו עוד וביערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תומו, והגלל פירשו חז״ל (ב״ק ב׳ ב׳) שהוא השן שמגלל המאכל, ואפשר לפרש גלל על הרוח המגלגל, שיבער ויפזר כל מה שיפגוש במקום שהוא סובב ועולה משם, כן יבער השם יתברך אחרי ירבעם עד תמו: ואחרי שזכר אבודם וכלותם, זכר עוד אופן אבודם וכלותם שתהי׳ בחרפ׳ ובקלון גדול.
ובערתי – ענין הפנוי מהמקום, כמו: בערתי הקדש (דברים כ״ו:י״ג).
הגלל – הצואה, כמו: גללי האדם (יחזקאל ד׳:ט״ו).
תמו – מלשון תם והשלמה.
משתין בקיר – הוא הזכר, כי עושה קלוח ומשתין בקיר ולא כן הנקבה.
עצור – העושר, שהוא עצור ומעוכב בתוך הבית.
ועזוב – המקנה, שהוא עזוב בשדה.
בישראל – רצה לומר: בפרסום רב, למען יוסרו.
כאשר יבער – רצה לומר: כאשר המבער יבער את הצואה מבלי ישאיר שארית, כן אבערו עד תומו.
(י-יא) לכן וכו׳ משתין בקיר עצור ועזוב יל״פ שלא יהיה לו משתין בקיר של עצור ועזוב, שאף העצור באסורים והעזוב והעני לא יניח לאחד מבית ירבעם שישתין בקיר ביתו, אבל לקמן (כ״א כ״א ב׳ י״ד כ״ו) לא משמע כן, ורי״א פי׳ שלא ישאר לו ממון האצור באוצרות ולא מקנה העזובים בשדה וגם אחרי בית ירבעם אבער כאשר מבערים הגלל ר״ל דברים מגוללים גללים וצואים, וגם המתים לא ינתנו לקבורה.
עצור ועזוב – בפרשת האזינו, ואפס עצור ועזוב, הביא שד״ל בתרגומו פירוש חדש על המליצה הזאת, וביאר אין עוד הפרש בין עצור בבית הכלא ובין עזוב לחפשי כי כולם ינאקו תחת עול העבדות, וגם החכם פֿיליפפזאן הביא שם פירוש זה בשם De Wette; רק במלכים ב׳ י״ד:כ״ו מצאנו ואפס עצור ואפס עזוב, ושם לא יתכן פירוש זה מפני כפל תיבת ואפס, ע״כ נ״ל לפרש כפירוש רבותי, אכרית לירבעם לא בלבד החשובים במשפחתי כי גם העצורים בבית הכלא או העזובים בדד שאין חולה עליהם ודורש טובתם.
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי – והשמדתי1 לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר – את הזכרים2, וכן את הממון3 והעושר4 העָצוּר – השמור באוצרות5 שבידו6, וְאפילו7 את המקנה8 העָזוּב9 בְּיִשְׂרָאֵל בפרסום רב10 אכרית11, וּבִעַרְתִּי – והעלמתי12 אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל – השן את המאכל13 עַד תֻּמּוֹ לעשותו גלל (צואה)⁠14:
1. מלשון כרת.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. רד״ק בשם אביו, מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. רלב״ג.
7. רד״ק.
8. רד״ק בשם אביו, מצודת דוד, מלבי״ם.
9. רלב״ג פירש את העזוב ביד זולתו. ורד״ק פירש עצור ועזוב אפילו אלה שהיו עצורים ועזובים שלא היו אמורים להיכרת, יכרתו שלא ישאר מירבעם דבר.
10. מצודת דוד.
11. רד״ק.
12. עניין פינוי מן המקום כמו (כך משמע ממצודת ציון שמביא את הפירוש) ״בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת״ (דברים כו, יג).
13. רד״ק. ורלב״ג פירש כפי שתבער הרוח.
14. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) הַמֵּ֨ת לְיָרׇבְעָ֤ם בָּעִיר֙ יֹאכְל֣וּ הַכְּלָבִ֔ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹאכְל֖וּ ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ דִּבֵּֽר׃
The dogs shall eat he who dies of Jeroboam in the city, and the fowls of the air shall eat he who dies in the field, for Hashem has spoken it.'
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
דִימוּת לְיָרְבְעָם בְּקַרְתָּא יֵיכְלוּן כַּלְבַיָא וְדִימוּת בְּחַקְלָא יֵיכְלוּן עוֹפָא דִשְׁמַיָא אֲרֵי מֵימְרָא דַייָ גְזַר כֵּן.
וזהו אמרו המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים והמת בשדה יאכלו עוף השמים כי ה׳ דבר.
לירבעם – מבית ירבעם.
כי ה׳ דבר – ובידו לקיים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וגם המתים לא יינתנו לקבורה1, שכן הַמֵּת – המתים שיהיו לְבית2 יָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּתים שיהיו לו בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ אותם עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי יְהוָה דִּבֵּר ויקיים את דבריו3:
1. מלבי״ם פס׳ י׳.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וְאַ֥תְּ ק֖וּמִי לְכִ֣י לְבֵיתֵ֑ךְ בְּבֹאָ֥הֿ רַגְלַ֛יִךְ הָעִ֖ירָה וּמֵ֥ת הַיָּֽלֶד׃
Arise therefore, go to your house; and when your feet enter into the city, the child shall die.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַתְּ קוּמִי אֱזִילִי לְבֵיתָךְ בְּמֵיעַל רִגְלַיִךְ לְקַרְתָּא יְמוּת רַבְיָא.
בבואה רגליך העירה – מקור בתוספת ה״א, כמו: בבוא רגליך.
בבאה רגליך – הה״א נוספת כוי״ו לבלתי באו הכלים.
בבאה רגליך העירה – הוא כמו בבוא רגלך והרצון בזה בבא רגלך העיר אשר הנער בה והעיר היא תרצה תקומי ותלכי לביתך ותמצאי אז הילד מת והנה זה אות חזק על אמתות הנשאר מהנבואה הזאת כי כבר יתחלף עת באה העיר בבחירתה כי תוכל ללכת במהירות או במתון או תוכל להתעכב בדרך אך על כל פנים רצה לאמת זה האות שבבואה לתרצה תקום תכף ותלך לבית׳ ואז תמצא העניין כמו שאמר הנביא כי אם תאמר לא אשוב לביתי עוד לא ימשך מזה שלא ימות בנה אך ימות אחר העת שתוכל ללכת בו בביתה מעת בא רגליה העיר ההיא.
(יב-יח) העשירי הוא לפרסם יעוד אחיה השילוני לאשת ירבעם וקיומו אחר זה לפי מה שנזכר בזה וענין המופת אשר נכלל בו והוא מה שהגביל הנביא כי בבא רגליה העיר תקום ותלך תכף אל ביתה ותכף היותה אל ביתה ימות הילד וזה כי היה מופ׳ נפלא כי צעדיה בדרכה זה היו מדת חייו תלך במהירות או במתון.
(יב-יג) ועל ענין הנער השיבה שהוא לבדו יבא אל הקבר יען נמצא בו דבר טוב, ואמרו חז״ל בפרק אלו מגלחין (מ״ק כ״ח ע״ב) שבטל פרדסאות שהושיב אביו בדרכים למנוע ישראל שלא יעלו לרגל. ונתן אליה בזה מופת שבבוא רגלה העירה אשר היה יושב הנער חולה שמה ימות הילד:
בבאה רגליך העירה – מקור בתוספת ה״א ומלרע ואם כן הה״א רפויה וכן הוא בספרים מדוייקים כ״י וגם במסורת נמנה עם מלין דלא מפקין ה״א בסוף תיבותא.
(יב-יג) ומת הילד וספדו לכן ימות עתה כדי שיספדו לו ושיקברו אותו מה שלא יהיה אח״כ כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר ר״ל בקבר שחצב ירבעם למשפחתו, לא יבא אליו שום אחד מבניו להקבר עמו רק זה לבדו, ובזה הודיעו שגם ירבעם יבא לקבורה,
יען נמצא בו דבר טוב בבית ירבעם ר״ל שהגם שגם הוא אינו צדיק מ״מ הדבר טוב שנמצא בו הוא גדול יען שהוא בבית ירבעם שהיו מסיתים אותו ומעכבים על ידו מלעשות טוב והוא עמד בפניהם, וחז״ל אמרו שבטל משמרתו ועלה לרגל.
בבאה – מקור בתוספת ה״א ע״ד שָמְרָה פָקדָה, והיה ראוי להיות מלעיל כמו הצווי באה אתי הביתה (למעלה י״ג:ז׳)
וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ, בְּבֹאָה – וּבְבֹא1 רַגְלַיִךְ כשתגיעי הָעִירָה וּמֵת – ימות הַיָּלֶד, וזה יהיה לך הסימן שנבואתי אמת2:
1. רד״ק.
2. רלב״ג.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וְסָֽפְדוּ⁠־ל֤וֹ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ וְקָבְר֣וּ אֹת֔וֹ כִּי⁠־זֶ֣ה לְבַדּ֔וֹ יָבֹ֥א לְיָרׇבְעָ֖ם אֶל⁠־קָ֑בֶר יַ֣עַן נִמְצָא⁠־ב֞וֹ דָּבָ֣ר ט֗וֹב אֶל⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֥ית יָרׇבְעָֽם׃
And all Israel shall lament him and bury him, for only he of Jeroboam shall come to the grave because in him there was found some good thing toward Hashem, the God of Israel, in the house of Jeroboam.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיִסְפְּדוּן לֵיהּ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִקְבְּרוּן יָתֵיהּ אֲרֵי דֵין בִּלְחוֹדוֹהִי יִתְכְּנֵישׁ לְיָרָבְעָם לְקִבְרָא חֲלַף דְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ פִּתְגַם דְתַקֵין קֳדָם יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם.
וספדו לו כל ישראל וקברו אותו כי זה לבדו יבא לירבעם אל קבר יען נמצא בו דבר טוב – מאי דבר טוב ר׳ זירא ור׳ חיננא בר פפא, חד אמר שבטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר שבטל פרדסיאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל.
דבר טוב – שבטל משמרתו, שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל, ובטל משמרתו ועלה.
Something good. He abandoned his watch; for his father had stationed him as a sentry so that no person would go up [to Yerusholayim] on the pilgrimage festival. He abandoned his watch and went up.⁠1
1. See Maseches Mo'ed Katan 28b.
דבר טוב – שביטל משמרתו שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל וביטל משמרתו ועלה.
דבר טוב – לא גלה הכתוב מה דבר טוב נמצא בו, ורז״ל אמרו שבטל פרדסאות שהושיב אביו בדרכים למנוע ישראל שלא יעלו לרגל.
בו דבר טוב – נראה לי שהרים יד בשלמה וששלח לשאול בנביא.
נמצא בו – מדעתי הכנוי לאביה, ואין חוב שיפרש מה הוא הטוב הזה, כי כדי הוא לסמוך עליו.
יען נמצא בו דבר טוב אל י״י אלהי ישראל – רוצה לומר שאין בבית ירבעם שנמצא׳ בו דבר טוב לי״י זולת זה ולזה רצה הש״י לעשות לו טוב קצת והוא שיבא אל קבר וספדו לו כל ישראל אך מהשאר לא יבא אחד אל קבר והנה לא פירש אי זה דבר טוב נמצ׳ בו לי״י וראוי שתדע שנמצאו בו דברים רעים רבים שלולי זה לא היה זה הגמול לבד ראוי לו אך יהיה ראוי שימשוך אחרי אביו ומה שידמ׳ לזה מהטובות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

דבר טוב – לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז״ל אמרו, שבטל משמרתו ועלה לרגל.
בבית ירבעם – בכל בית ירבעם, נמצא רק בו דבר טוב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

דבר טוב אל ה׳ – אל במקום על ר״ל לכבוד ה׳.
וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ, כִּי זֶה לְבַדּוֹ – רק הוא מבית ירבעם יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר – ייקבר, בקבר שחצב ירבעם למשפחתו1, יַעַן – שהגם שהוא אינו צדיק2 נִמְצָא רק3 בוֹ מכל בית ירבעם דָּבָר טוֹב אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל וביטל משמרתו4 ועלה לרגל5) בְּכל בֵית יָרָבְעָם אשר עיכבו אותו6:
1. וגם ירבעם לא יבוא לקבורה, מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רלב״ג, מצודת דוד.
4. רש״י, רד״ק.
5. מצודת דוד. ובמדרש, מאי דבר טוב? ר׳ זירא בר׳ חיננא בר פפא, חד אמר שבטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר שבטל פרדסיאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל, ילקוט שמעוני.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְהֵקִים֩ יְהֹוָ֨הי״י֨ ל֥וֹ מֶ֙לֶךְ֙ עַל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יַכְרִ֛ית אֶת⁠־בֵּ֥ית יָרׇבְעָ֖ם זֶ֣ה הַיּ֑וֹם וּמֶ֖ה גַּם⁠־עָֽתָּה׃
And Hashem will raise for Himself a king over Israel who shall cut off the house of Jeroboam this day and those from now on.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וִיקִים יְיָ קֳדָמוֹהִי מַלְכָּא עַל יִשְׂרָאֵל דִישֵׁיצֵי יַת בֵּית יָרָבְעָם מִן דְקַיֵים יוֹמָא דֵין וְאַף דְאִתְיְלִיד מִבְּכֵן וּלְהָלָא.
אשר יכרית את בית ירבעם זה היום ומה גם עתה – הנולדים לו היום, ואשר עתידין להולד לו מעתה. כך תרגם יונתן.
Who will cut off the house of Yerovom this day and also those that will be born. Those who are already born to him this day, and those who are destined to be born to him from now on, so did [Targum] Yonatan render.
זה היום – פתר׳: ביום הזה הקים לו י״י מי שעתיד להכרית את בית ירבעם.
ויונתן תירגם: זה היום ומה גם עתה – מן דקיים יומא דין ואף דאיתייליד מבכן ולהלא.
ור׳ מנחם בר חלבו פתרו: ומה גם עתה – וכמה שליחות קשה אני שלוח לדבר אליך גם עתה ומה הוא השליחות:
זה היום – זה היום שיקום אותו המלך.
ומה גם עתה – מה צרה זו גם עתה, כלומר נקלה היא צרה זו כי יותר ויותר יבאו על ישראל צרות.
זה היום – הנולדים כבר נקראים בית ירבעם.
ומה גם עתה – אמר התרגום ״ואף דיתיליד מבכן ולהלא״. ד״א: שיכרית בית ירבעם בזה היום ומה גם עתה, כלומר לא עוד אלא גם עתה, שהוא יותר קרובא מהרה מהיום יכריתם.
א. במקור ״קרובה״. מעל האות ה׳ יש סימן טעות.
ומה גם עתה – כלומר שגם עתה יתחיל הכרת כי ימות הנער הזה כמו שאמרתי.
אשר יכרית את בית ירבעם זה היום – רוצה לומר: שהמלך ההוא יכרית את זרע ירבעם זה הנמצא לו היום שלא תחשבו שיאריך לו השם הרע׳ עד עבור הדור הנמצ׳ לו בביתו.
ומה גם עתה – רוצה לומר ויכרית גם כן מה שיולד לו עוד מהבנים גם עתה.
והכה י״י את ישראל וגו׳ – הגיד כי בעבור חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל יענש ישראל בכללו ויהיה קיומם על אדמתם חלוש מאד כקיום הקנ׳ במי׳ שינוד במעט מהסבות כן תנידם סבה חלושה עד שבסוף הענין יעקור הש״י ישראל מעל אדמתם ויפיצם מעבר לנהר הוא נהר גוזן לפי מה שאחשוב וזה היה על יד מלך אשור בשני פעמים בפעם הראשונה הגלה מה שהיה מהם מעבר לירדן כמו שנתבאר בספר דברי הימים והם שני השבטים וחצי השבט והשאר הגלה שם גם כן בימי הושע בן אלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ויעדה עוד שיקים ה׳ מלך על ישראל אשר יכרית בית ירבעם, ואמרו זה היום ומה גם עתה, פ׳ כדברי יונתן שיכרית זרע ירבעם ובניו אשר הם חיים היום, כי בימיהם יבא העונש וגם הנולדים מעתה והלאה יכרית גם כן
עתה – כמו מעתה.
זה היום – רצה לומר: האנשים אשר הם זה היום בעולם, שכבר נולדו.
ומה גם עתה – רצה לומר: גם מה אשר יולדו מעתה.
והקים באר לו מי יהיה המכרית בית ירבעם לא יהיה זה אחד ממלכי יהודה רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה׳ יקימהו לתכלית זה שיכרית את בית ירבעם זה היום ר״ל כל הבית הנמצא היום שכולם נהרגו ומה גם עתה פי׳ וכן יכרית מה שיולד גם עתה מהיום ואילך עד זמן הזה כולם יכרתון.
ומה גם עתה – נ״ל שחסרה מ״ם לפני תיבת מעתה מפני מ״ם של גם, יכרית את אנשי בית ירבעם הנמצאים זה היום, ומה גם מעתה, וגם הנולדים מעתה ועד עולם, וכן דעת יונתן ורש״י.
וְהֵקִים יְהוָה לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל1 אֲשֶׁר יַכְרִית אֶת זרע2 בֵּית יָרָבְעָם זֶה הַיּוֹם – מהנולדים לו היום3 וּמֶה גַּם עָתָּה – וגם מאלו שייוולדו לו מעתה וָהֵילָךְ4:
1. ולא יהיה זה אחד ממלכי יהודה רק מלך שיקום אחריו על ישראל, וה׳ יקימהו לתכלית זה, מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. רש״י, מצודת דוד.
4. רש״י, מצודת דוד, מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וְהִכָּ֨ה יְהֹוָ֜הי״י֜ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל כַּאֲשֶׁ֨ר יָנ֣וּד הַקָּנֶה֮ בַּמַּ֒יִם֒ וְנָתַ֣שׁ אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל מֵ֠עַ֠ל הָאֲדָמָ֨ה הַטּוֹבָ֤ה הַזֹּאת֙ אֲשֶׁ֤ר נָתַן֙ לַאֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְזֵרָ֖ם מֵעֵ֣בֶר לַנָּהָ֑ר יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר עָשׂוּ֙ אֶת⁠־אֲשֵׁ֣רֵיהֶ֔ם מַכְעִיסִ֖ים אֶת⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
For Hashem will smite Israel as a reed is shaken in the water; and He will root up Israel out of this good land which He gave to their fathers, and He will scatter them beyond the River because they have made their Asherim, provoking Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיִמְחֵי יְיָ יַת יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְנָאֵיד קַנְיָא בְּמַיָא וִיעַקֵר יַת יִשְׂרָאֵל מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא הָדָא דִיהַב לַאֲבָהַתְהוֹן וַיַגְלִינוּן מֵעִיבַּר פְרָת חֲלַף דַעֲבַדוּ יַת אֲשֵׁרֵיהוֹן מַרְגְזִין קֳדָם יְיָ.

רמז רג

והכה י״י את ישראל כאשר ינוד הקנה במים – א״ר יהודה אמר רב לברכה. דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות עומד במקומו. בלעם הרשע ברכם בארז כארזים עלי מים מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו וכיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו, דרש רשב״א לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לקולמוס. ושם אמו נעמה העמונית, א״ר חייא בר אבין א״ר יהושע בן קרחה לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה קדמתה ארבע דורות בישראל, עובד ישי דוד שלמה, ואלו צעירה עד רחבעם. דרש רבא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע פתחת למוסרי שתי מוסרות שהיו עלי פתחת, רות המואביה, ונעמה העמונית.
והכה י״י את ישראל כאשר ינוד הקנה במים – כך יניע בכל הגוים את ישראל1 שלא יהיה להם מרגוע.
וזרם מעבר לנהר – נהר פרת.
1. השוו ללשון הפסוק בעמוס ט׳:ט׳.
כאשר ינוד הקנה במים – אמרו רז״ל: אפילו בשעת קללה המשילם לקנה במים, אמר שהוא נד ואינו נעקר ממקומו.
וזרם מעבר לנהר – יזרה, ר״ל: יזרה ויפזר אותם לעבר נהרי כוש, וזהו גלות ראשונה שהגלם מלך אשור, וינחם בחלח ובחבור (מלכים ב י״ח:י״א).
ותרגום יונתן: מעבר לנהר – מעבר פרת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ולפי שישראל חטאו אחרי ירבעם ונתפתו אחריו כעם שאין בו שרש וקיום כלל, הנה יהיה ענשם שינודו כקנה במים, שבמעט מהסבה יתנועע מצד אל צד, ובסוף יתשם ה׳ מעל אדמתם. והנה יהיה העונש הזה מדה כנגד מדה, הם עזבו בית השם הקיים והאמיץ בבנינו וילכו אחרי ההבלים ההם, לכן גם הם ילכו וינודו כאשר ינוד הקנה במים, הם עזבו ירושלם ובית המקדש, גם השם יתברך יתשם מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת. ובאמרו מעבר לנהר, רמז לנהר כוש, כי שם הגלם מלך אשור בשני הפעמים, בפעם הראשונה הגלה מה שהיה מהם מעבר לירדן, והם שני השבטים וחצי השבט, כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א ה׳ כ״ו), והפעם השנית הגלה השאר בימי הושע בן אלה, כמו שיבא אחרי זה:
ונתש – ענין עקירה, כמו: לנתוש ולנתוץ (ירמיהו א׳:י׳).
וזרם – יפזרם, כמו: ואזרם במזרה (ירמיהו ט״ו:ז׳).
אשריהם – הוא אילן הנעבד.
כאשר ינוד הקנה – אשר לרוב רכותו, יתנודד במעט רוח, ויכה את עצמו בהעומד אצלו.
מעבר לנהר – הוא נהר גוזן, כי לשם גלו כמו שנאמר במלכים (מלכים ב י״ז:ו׳, י״ח:א׳) ובדברי הימים (דברי הימים א ה׳:כ״ו).
מכעיסים – המכעיסים.
(טו-טז) השאלות:
תחלה אמר שיעניש ישראל בעבור האשרים שעשו, ואח״ז אמר בגלל חטאת ירבעם וירבעם לא עשה אשרות רק עגלים.
והכה ה׳ אחר שהודיע עונש ירבעם שזה יהיה עתה, הודיע עונש ישראל שיהיה אחר זמן רב, תחלה יכה אותם בימי חזאל (לקמן ב׳ י״ג ז׳) אח״כ ונתש את ישראל יעקרם מעל אדמתם ע״י מלך אשור בימי פקח, ואח״כ זרם מעבר לנהר בימי הושע שהגלם סנחריב לעבר הנהר,
יען אשר עשו את אשריהם והיו מכעיסים את ה׳ ר״ל כי על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם, אבל במה שהוסיפו לעשות אשרות שזה לא היה ע״פ ירבעם רק הם עצמם עשאום להכעיס וע״כ ייחס אליהם גם חטא העגלים, וע״כ.
והכה וגו׳ – מליצה קצרה כמשפט לשון הקודש ע״ד לא תבנה אתהן גזית (יתרו), והכם בזה שינידם כאשר ינוד הקנה במים.
אשריהם – כל פסוק זה, ייעוד הגלות וסבתו, הוא נבואה, שעדיין לא עבדו בני ישראל בעלים ואשרות; ונראה שבעבודת הבעל והאשרה קדמום בני יהודה (פסוק כ״ג), ובני ישראל לא עבדו הבעל עד ימי אחאב (למטה ט״ז:ל״א), וגם אביה מלך יהודה אינו מוכיחם כי אם על עבודת העגלים (דברי הימים ב׳ י״ג).
ולא רק על בית ירבעם יבוא העונש אלא גם על ישראל1, וְהִכָּה יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל שינודו ממקומם כַּאֲשֶׁר יָנוּד – יתנדנד הַקָּנֶה בַּמַּיִם מרוב רכות2, וְנָתַשׁ – ויעקור3 אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם – וִיפַזְּרֵם4 מֵעֵבֶר לַנָּהָר פְּרָת5, יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם6 והיו מַכְעִיסִים בכך אֶת יְהוָה שכן לא עבדו אותם בכפיית ירבעם (כמו העגלים) אלא הוסיפו עבודה זרה זו מעצמם7:
1. מלבי״ם.
2. שינודו אך לא ייעקרו, תענית כ., רד״ק. ובמדרש, א״ר יהודה אמר רב לברכה, דא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן מאי דכתיב (משלי כז, ו) ״נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב, וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא״? טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה, מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהם, דממו הרוחות עומד במקומו, בלעם הרשע ברכם בארז ״כארזים עלי מים״, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, וכיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. דרש רשב״א לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לקולמוס, ילקוט שמעוני, תענית כ ע״א.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. תרגום. ורד״ק פירש נהר כוש שם גלו בגלות הראשונה. ומצודת דוד פירש נהר גוזן.
6. אילן הנעבד, מצודת ציון.
7. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְיִתֵּ֖ן אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּגְלַ֞ל חַטֹּ֤אות יָֽרׇבְעָם֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א וַאֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
And He will give Israel up because of the sins of Jeroboam that he sinned, and that he caused Israel to sin.⁠"
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְיִמְסַר יַת יִשְׂרָאֵל בְּדִיל חוֹבֵי יָרָבְעָם דְחַב וּדְחַיֵיב יַת יִשְׂרָאֵל.
ויתן את ישראל – מקרא קצר, רצה לומר: ויתנם לקללה ולשמה.
ויתן את ישראל – ביד אויביהם.
ויתן את ישראל – הטעם יתננו באותה צרה שקדם זכרה.
בגלל – לעולם על הסבה הפועלת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

וזכר שכל הרע הבא על ישראל ירבעם יהיה סבתו, כי הם המליכוהו עליהם והוא החטיא׳ והביאם לגלות, וזהו אמרו ויתן את ישראל בגלל חטאת ירבעם, ר״ל שיתן את ישראל ביד האויבים, או שיתנם לקללה בגלל חטאת ירבעם שהוא חטא והחטיא את ישראל.
בגלל – בעבור, כמו: בגלל יוסף (בראשית ל״ט:ה׳).
ויתן את ישראל – לדבר העונש הנזכר.
אשר חטא – הוא עצמו.
ואשר וגו׳ – בעשות להם עגלי הזהב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ויתן את ישראל יתן להם עונש גם בגלל חטאת ירבעם אשר חטא ואשר החטיא שהגם שהוא החטיא אותם, ע״י שהוסיפו לעשות אשרים גלו אדעתייהו דניחא להו ואינם אנוסים.
ויתן את ישראל – לא ישמרם לו לנחלה רק יתנם מתנה למי שיהיה, ע״ד אשר סגר את האנשים (שמואל ב׳ י״ח:כ״ח) ולא פירש ביד מי.
וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל לִקְלָלָה וּלְשַׁמָּה1 בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא בעצמו2 וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בעגלי הזהב שעשה3:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד. והגם שהוא החטיא אותם, נענשו בגלל שהוסיפו עבודה זרה כשעשו את אֲשֵׁרֵיהֶם שגילו בכך דעתם שלא היו אנוסים, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַתָּ֙קׇם֙ אֵ֣שֶׁת יָרׇבְעָ֔ם וַתֵּ֖לֶךְ וַתָּבֹ֣א תִרְצָ֑תָה הִ֛יא בָּאָ֥ה בְסַף⁠־הַבַּ֖יִת וְהַנַּ֥עַר מֵֽת׃
And Jeroboam's wife arose and departed, and she came to Tirzah; and as she came to the threshold of the house, the child died.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְקָמַת אִתַּת יָרָבְעָם וַאֲזַלַת וַאֲתַת לְתִרְצָת הִיא עֲלַת בְּסִיפָא דְבֵיתָא וְרַבְיָא מִית.
בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא על יהודה ויבן את הרמה, אי אפשר לומר כן והלא אסא קבר את בעשא בשנת כ״ו למלכותו, אלא מה ת״ל בשנת ל״ו כנגד ל״ו שנה משמת שלמה שנתחתן שלמה בבת פרעה, וכנגד ל״ז שנה שנגזרה גזירה על מלכי ארם להיות שטנים על ישראל ובאחרונה ליפול ביד דוד. וכה״א בשנת שלשים ושש למלכות אסא בשנת ט״ז למלכותו מאחר שנפל זרח מלך כוש בידו היא שנת ל״ו משמת שלמה, בשנת ט״ז לאסא כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא וקלקל אסא שנאמר ויקח אסא את כל הכסף וגו׳ ובעת ההיא בא חנניה הרואה אל המלך וגו׳ על כן נמלט חיל ארם מידך ולא פסקו מלכי ארם מהיות שטנים לישראל עד מות אחז. ובשנת שלש לאחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באחז ולא היתה זכות ביד אחז שיפלו בידו ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור.
וירדוף אביה אחרי ירבעם וגו׳ ויגפהו (דברי הימים ב י״ג:י״ט) – מפני מה ניגף אביה, ר׳ אסי אמר ע״י שהושיב עליהם שומרים שלשה ימים עד שנתקלקלה צורת פניהם כדכתיב הכרת פניהם ענתה בם. ותמן תנינן אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם עד שלשה ימים, והלא דברים ק״ו ומה מלך על שהונה מלך כמותו ענשו הכתוב וניגף. הדיוט שמונה הדיוט עאכ״ו. רבי יוחנן אמר על שחסדם ברבים שנאמר ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם. ור׳ שמואל בר נחמני אמר על שבזה כבוד אחיה השלוני וקרא אותו בן בליעל.

רמז רו

ויחזק אסא את הערים הבצורות אשר ליהודה, אמר ר׳ יהושע בן לוי לוד ואונו וגי החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון. הני יהושע בננהו הני אלפעל בננהו דכתיב ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את אונו ואת לוד ובנותיה. ולטעמך אסא בננהו דכתיב ויחזק אסא את הערים וגו׳ אלא מוקפות חומה מימות יהושע הוו וחרוב בימי פלגש בגבעה ואתא אלפעל בננהו והדר אינפול ואתא אסא ושפצינהו, דיקא נמי דקתני ויחזק אסא ולא כתיב ויבן שמע מינה.
תרצתה – ולמעלה אמר כי ירבעם היה יושב בשכם. בתחלת מלכותו ישב שם, ואחר כן ישב בתרצה. או הנער בנו חלה בתרצה.
תרצתה – אל תרצה, כי שם היה הנער שוכב חולה. והיה עיר מערי ישראל, כמו שאמר במלכי כנען: מלך תרצה אחד (יהושע י״ב:כ״ד).
בסף הבית – ואחיה אמר לה: בבואה רגליך העירה (מלכים א י״ד:י״ב). כיון שנכנסה בעיר נאנש ולא יצאה נשמתו עד בואה בסף הבית אשר היה שוכב שם.
בסף – זה השם משותף. כי תחלת הנחתו טבע אחד כולל והוא מטעם הסתופף בבית אלהים (תהלים פ״ד:י״א) החבור, ולכן מצד הענין הזה נקרא כלי ידוע שהוא נדבק ברוב בחדר סף, כאמרו משכב וספות (שמואל ב י״ז:כ״ח), והספות והמזרקות (מלכים א ז׳:נ׳), וכן מזה הצד נקרא מפתן הבית או המזוזות סף, כאמרו בכאן בסף הבית, וכן שומרי הסף (אסתר ב׳:כ״א).
היא באה בסף הבית והנער מת – רוצה לומר תוך מזוזת ביתה אז מת הנער כמו שאמר לה אחיה והגיד שלא נתעכבה בהיותה בתרצה אך בבואה שם באה אל ביתה כמאמר הנביא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יז-יח) והנה התאמת מופת הנביא, שמיד בבוא אשת ירבעם בסף ביתה מת הילד וספדו אותו כדבר האלהים אשר דבר בידי אחיה. הנה הדברים האלה שסופרו בכאן ראה כותב הספר לזכור מחטאת ירבעם והנבואות שבאו על זה אליו ולאשתו.
בסף – האסקופה נקראה גם היא סף, כמו המזוזות, וכן: וידיה על הסף (שופטים י״ט:כ״ז).
תרצתה – אל תרצה, והיא היתה עיר המלוכה, עד עמרי שבנה את שומרון.
בסף הבית – יתכן שעמד הבית בקצה העיר, כי הנביא אמר לה בבואה רגליך העירה.
היא באה בסף הבית והנער מת פי׳ שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ״ש בפסוק י״ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת.
תרצתה – נראה שירבעם החליף מושבו משכם לתרצה, והיא היתה עיר יפה, יפה רעיתי כתרצה (שיר השירים ו׳:ד׳).
וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ מהנביא וַתָּבֹא תִרְצָתָה – לעיר תרצה1, והנה הִיא בָּאָה – הגיעה בְסַף – אל מפתן2 הַבַּיִת וְנודע לה3 שהַנַּעַר התחיל לגסוס4 וממש כעת5 מֵת:
1. שהיתה עיר מלוכה עד שעמרי בנה את שומרון, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מלבי״ם.
4. במועד שנכנסה לעיר כדברי הנביא, רד״ק.
5. ממש בכניסתה לבית כדברי הנביא, רד״ק, רלב״ג.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ וַיִּסְפְּדוּ⁠־ל֖וֹ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙י״י֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד⁠־עַבְדּ֖וֹ אֲחִיָּ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃
And all of Israel buried him and made lamentation for him according to the word of Hashem which He spoke by the hand of His servant Ahijah the prophet.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וּקְבָרוּ יָתֵיהּ וּסְפָדוּ עֲלוֹהִי כָּל יִשְׂרָאֵל כְּפִתְגָמָא דַייָ דְמַלֵיל בְּיַד עַבְדֵיהּ אֲחִיָה נְבִיָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא שהילד הזה יזכה להספד וקבורה שלא כמו כל בית ירבעם1:
1. ראה פס׳ יג׳ לעיל.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יט) וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יָרׇבְעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נִלְחַ֖ם וַאֲשֶׁ֣ר מָלָ֑ךְ הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
And the rest of the acts of Jeroboam, how he battled and how he reigned, behold, they are written in the book of the chronicles of the kings of Israel.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁאָר פִּתְגָמֵי יָרָבְעָם דְאַגִיחַ קְרָבָא וְדִמְלָךְ הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכַיָא דְיִשְׂרָאֵל.
(יט-כ) ואמנם יתר ספוריו, אם מהמלחמות אשר נלחם, ואם מעניני המלכות אשר מלך, הנה היו כתובים בספר דברי הימים אשר נעשה לספור מלכי ישראל. והנה לא זכר עזרא הדברים האלה מספורי ירבעם שנכתבו פה בדברי הימים, לפי ששם לא היה הכוונה לכתוב ולספר דברי מלכי ישראל כי אם ספורי מלכי יהודה, ולכן האריך שם בספורי רחבעם ולא זכר מחטאת ירבעם ונבואותיו דבר:
הנם – הנה הם.
אשר נלחם – מהמלחמות אשר נלחם.
ואשר מלך – מענין המלוכה אשר מלך.
על ספר וכו׳ – ספר מיוחד היה להם, כתבו בו כל הקורות והספורים.
וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם מהמלחמות1 אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ על ישראל, הִנָּם – הנה הם2 כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל – ספר מיוחד היה בו כתבו כל הקורות והסיפורים3:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כ) וְהַיָּמִים֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ יָרׇבְעָ֔ם עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָ֑ה וַיִּשְׁכַּב֙ עִם⁠־אֲבֹתָ֔יו וַיִּמְלֹ֛ךְ נָדָ֥ב בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And the days which Jeroboam reigned were twenty-two years; and he slept with his fathers, and Nadab his son reigned in his stead.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וְיוֹמַיָא דִמְלַךְ יָרָבְעָם עַסְרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וּשְׁכִיב עִם אֲבָהָתוֹהִי וּמְלַךְ נָדָב בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְהַיָּמִים – והתקופה אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם על ישראל עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כא) וּרְחַבְעָם֙ בֶּן⁠־שְׁלֹמֹ֔ה מָלַ֖ךְ בִּיהוּדָ֑ה בֶּן⁠־אַרְבָּעִ֣ים וְאַחַ֣ת שָׁנָה֩ רְחַבְעָ֨ם בְּמׇלְכ֜וֹ וּֽשְׁבַ֨עא עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֣ה׀ מָלַ֣ךְ בִּירוּשָׁלַ֗͏ִם הָ֠עִ֠יר אֲשֶׁר⁠־בָּחַ֨ר יְהֹוָ֜הי״י֜ לָשׂ֨וּם אֶת⁠־שְׁמ֥וֹ שָׁם֙ מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִֽית׃
And Rehoboam the son of Solomon reigned in Judah. Rehoboam was forty-one years old when he began to reign, and he reigned for seventeen years in Jerusalem, the city which Hashem had chosen out of all the tribes of Israel to put His name there; and his mother's name was Naamah the Ammonitess.
א. וּֽשְׁבַ֨ע א=וּֽשֲׁבַ֨ע (חטף)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
שנות מלכות רחבעם * – דברי הימים ב י״ב:י״ג
וּרְחַבְעָם בַּר שְׁלֹמֹה מְלַךְ עַל דְבֵית יְהוּדָה בַּר אַרְבְּעִין וַחֲדָא שְׁנָא רְחַבְעָם כַּד מְלַךְ וּשְׁבַע עַשְׂרֵי שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְאִתְרְעֵי יְיָ לְאַשְׁרָאָה יַת שְׁכִנְתֵּיהּ תַּמָן מִכָּל שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְשׁוּם אִמֵיהּ נַעֲמָה מִבְּנֵי עַמוֹן.
העיר אשר בחר י״י – ואף על פי כן.
The city that Adonoy had chosen. Yet, even so,
(כא-כב) להעיר אשר בחר י״י מכל שבטי ישראל – ואעפ״כ כתב בסמוך ויעש יהודה הרע, ולא נתנו זאת אל לבם.
ויקנאו אותו – כאן נתקיימה נבואת משה יקניאוהו בזרים (דברים ל״ב:ט״ז).
ושם אמו נעמה העמונית – הספור הזה להודיע כי הלך אחר מעשה אמו, ועבד עבודת גילולים אחרי שנים שלש כמו שאומר בדברי הימים (דברי הימים ב י״א:י״ז).
העיר אשר בחר וגו׳ – זכר זה לצרף עם מה שיבא אחריו ויעש יהודה הרע וגו׳ (מלכים א י״ד:כ״ב). להראותנו זדונם וכלמתם.
ושם אמו נעמה העמונית – כתב זה בספור דברי רחבעם שני פעמים להודיע כי היות אמו עמונית היה סבת חטאו כי גדל על מנהגיה והיא הית׳ עובדת ע״ג לעת זקנת שלמה כמו שקדם בסוף ספר ד״ה.
(כא-לא) האחד עשר הוא להודיע כי הסבה היה בחטא רחבעם היותו בן נעמה העמונית ולזה כפל הספור כי שם אמו נעמה העמונית ובזה נתבאר אמות מה שזכר בתורה מה הסבה על מה שהזהירה מהתחתן בגוים והוא כי יסיר את בנך מאחרי והנה נעמה היתה כאילו לא נתגיירה כי חזרו לסורן הרע נשי שלמה מגויי הארצות כמו שקדם הספור בזה.
ורחבעם בן שלמה וגומר. אחרי שהשלים לספר עניני ירבעם, חזר לספר עניני רחבעם שהיה מלך יהודה, וזכר שהיה בן ארבעים ואחת שנה במלכו, וזה יורה שלא סכל את ידיו בנטותו אחרי עצת הילדים להיותו נער בשנים כי היה בן ארבעים שנה ויותר, והנה שלמה אביו מלך נער בשנים והיה זקן בחכמה, ורחבעם היה בהפך נער בחכמה ובדעת וזקן כפי השנים. וכבר כתב המדיני (אריסט״ו) בספר המדות שאין הפרש בין הנער כפי המדות והנער כפי השנים. וזכר עוד שמלך ביהודה שבע עשרה שנה בירושלם, שהיה העיר אשר בחר ה׳ לשום את שמו שם, ואמר זה להגיד שזה היה ראוי שיניעהו לעשות הישר והטוב בעיני השם מפאת המקום אשר היה עומד עליו אדמת קדש הוא, אבל היתה אמו נעמה העמונית, ונטה לטבע המקור אשר ממנו חוצב וחטא עמה, כי הנה נזכר בדברי הימים (דברי הימים ב י״א י״ז) שעם היות שמלך שבע עשרה שנה, הנה לא עמד ביראת ה׳ ובעבודתו כי אם שלש שנים הראשונים ממלכותו, ובשאר השנים חטא בעבודה זרה, ולרמוז לזה אמר בכאן ושם אמו נעמה העמונית, שהיא היתה בירושלים עובדת עבודה זרה בזקנת שלמה כמו שנזכ׳, והיא הביאה בנה לחטוא יותר ממה שהטתו לקדושה ולעבוד את ה׳:
ורחבעם בן שלמה וגו׳ ושבע עשרה שנה – בכמה ספרים השי״ן בשוא ופתח.
ושם אמו – בא לומר, שהנה נדמה להמקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות.
השאלות:
למה אמר שתי פעמים ששם אמו נעמה העמונית כאן ובפסוק ל״ב.
(כא-כב) העיר אשר בחר – ר״ל והיה ראוי שלא יטה מדרך ה׳, רק ושם אמו נעמה העמונית שעבדה ע״ז לעת זקנת שלמה והיא יעצה אותו להרשיע, ולכן ויעש יהודה הרע בעיני ה׳ וזה היה ג׳ שנים אחר שמלך ירבעם כנזכר בד״ה,
מכל אשר עשו אבותם בימי שפוט השופטים.
וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה, בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה היה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, והיה ראוי שלא יטה מדרך ה׳ 1, ואף על פי כן2 הלך אחרי מעשי אמו3 ומנהגיה4, וְשֵׁם אִמּוֹ שעבדה ע״ז לעת זקנת שלמה ויעצה אותו להרשיע5 נַעֲמָה הָעַמֹּנִית מעמון:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. רד״ק. והנה נדמה למקור אשר חוצב ממנה, כי אמו היתה בת עובדי כוכבים ומזלות, מצודת דוד.
4. רלב״ג.
5. מלבי״ם.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כב) וַיַּ֧עַשׂ יְהוּדָ֛ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וַיְקַנְא֣וּ אֹת֗וֹ מִכֹּל֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ אֲבֹתָ֔ם בְּחַטֹּאתָ֖ם אֲשֶׁ֥ר חָטָֽאוּ׃
And Judah did that which was evil in the sight of Hashem; and they moved Him to jealousy with their sins which they committed, beyond all that their fathers had done.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד דְבֵית יְהוּדָה דְבִישׁ קֳדָם יְיָ וְאַרְגִיזוּ קָדָמוֹהִי מִכָּל דַעֲבַדוּ אֲבָהַתְהוֹן בְּחוֹבֵיהוֹן דִי חָבוּ.
ויעש יהודה הרע – ולא נתנו זה על לבם.
ויקנאו – לשון קניטה.
And Yehudah did what was evil. And they did not pay attention to this.
And they angered Him. An expression of provocation.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ויקנאו אותו – כמו ״הם קנאוני בלא אל״ (דברים ל״ב:כ״א)
ויקנאו אותו – רוצה לומר ויכעיסו אותו בעבד׳ ע״ג.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

והנה אמר שעשה יהודה הרע בעיני ה׳ ויקנאו אותו, ר״ל שהכיעסוהו יותר מאשר עשו אבותיהם בחטאתם אשר חטאו, להגיד שמרשעת המלך וחטאתיו נמשכו העם לחטוא ולהרשיע, כי בהיות המושל רשע עובד ע״ז כל משרתיו היו רשעים וכל עמו עושים כמוהו.
ויקנאו אתו – קל הנו״ן אף על פי שהוא מהדגוש וכמוהו רבים.
ויקנאו – הרגיזו, כמו: יקניאהו בזרים (דברים ל״ב:ט״ז).
מכל אשר עשו – יותר ממה שהכעיסו אבותם בימי השופטים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ויקנאו אותו – מלשון וקנא את אשתו (נשא) רק שיש לבנין פִעֵל זה גם הוראת הפעיל, גרמו לו כביכול שיהא מקנא אותם בעבדם אלילים תחתיו, ושרש קנא נקשר עם את ענינו יראה פן יטול איש אחר את שלנו (ויקנאו אותו פלשתים, תולדות, יראו שיצחק ילך הלוך וגדל והם יהיו הולכים ודלים, ומפני זה סתמו בורותיו ורבו עמו על הבארות שהיה חופר, וקנא את אשתו, ירא פן תתן דודיה לאיש אחר); קנא נקשר עם בי״ת ענינו ראות בצרות עין הצלחת רעהו (אל תקנא בעושי עולה כי כחציר מהרה ימלו, תהלים ל״ז, ויקנאו בו אחיו, וישב, אחר ששמעו גם מפי אביהם פתרון חלומות יוסף המבשרים לו גדולה רבה על שיבא אביו להשתחות לו); קנא עם למ״ד חרדה לכבוד מי שיהיה (אשר קנא לאלהיו, פינחס, המקנא אתה לי, בהעלותך); וסוף שלשת הקנאות הוא כעס, ע״כ ישתמשו בשרש זו גם להוראת כעס, וכן יש לפרשו גם כאן, וכן ויקנאו למשה במחנה (תהלים ק״ו).
אבותם – בימי השופטים.
שלוש שנים אחר שמלך ירבעם1 וַיַּעַשׂ – התחיל שבט יְהוּדָה לעשות הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, וַיְקַנְאוּ – והקניטו2 והרגיזו3 אֹתוֹ בעבודת הגילולים4 יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ – הכעיסוהו5 אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ בימי השופטים6:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַיִּבְנ֨וּ גַם⁠־הֵ֧מָּה לָהֶ֛ם בָּמ֥וֹת וּמַצֵּב֖וֹת וַאֲשֵׁרִ֑ים עַ֚ל כׇּל⁠־גִּבְעָ֣ה גְבֹהָ֔ה וְתַ֖חַת כׇּל⁠־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃
For they also built for themselves high places, and pillars, and Asherim, on every high hill and under every green tree.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּבְנוֹ אַף אִינוּן לְהוֹן בָּמָן וְקָמָן וַאֲשֵׁרִין עַל כָּל רְמָא מְנַטְלָא וּתְחוֹת כָּל אִילָן עַבּוּף.
גם המה – כשאר השבטים.
They too. Like the other tribes.
גם המה – כשאר השבטים.
ויבנו גם המה להם במות – הנה אמר זה כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לי״י.
ומצבות – הנה הזהירה התורה גם כן שלא להקים מצבה אפילו לשם ית׳ שנאמר לא תקים לך מצבה.
ואשרים – הנה דבר האשרה ידוע וידמה כי אשרים הם אלילים בעלי אשרה והנה עשו הבמות על כל גבעה גבוהה ללכת בחקות הגוים אשר הוריש י״י מפני בני ישראל והאשרים הניחו תחת כל עץ כי עשו אשרה מהעץ ההוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ולזה אמר ויבנו גם המה, ר״ל שכמו שבנה רחבעם ואמו כן בנו הם גם כן במות לע״ז.
במות – בנין גבוה לעבודה זרה, מקום יעמדו בו המזבחות.
ומצבות – מזבחות מאבן אחת.
רענן – ענין לחות ורטיבות, כמו: בשמן רענן (תהלים צ״ב:י״א), כי על ידי זה הוא מרבה בענפים.
גם המה – כמו שבנו בני עשרת השבטים.
להם – לעצמם.
ותחת כל עץ רענן – חוזר הוא על הבמות והמצבות.
על כל גבעה מוסב על אשרים,
ותחת כל עץ מוסב על במות ומצבות.
וַיִּבְנוּ שבט יהודה גַם הֵמָּה – הם כמו עשרת השבטים1 לָהֶם בָּמוֹת – בניינים גבוהים בהם עמדו המזבחות לעבודה זרה2, וּמַצֵּבוֹת אלו מזבחות עשויים מאבן אחת3, וַאֲשֵׁרִים – אלילים עשויים מעץ4 אותם עשו5 עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה, וְאת הבמות והמזבחות עשו6 תַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן – לח ורטוב המרבה בענפים7:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. מצודת ציון. ואף אם היו מזבחים לה׳ היה אסור, שהבמות נאסרו מאז שנבנה בית המקדש, רלב״ג.
3. מצודת ציון.
4. רלב״ג.
5. מלבי״ם.
6. מלבי״ם.
7. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְגַם⁠־קָדֵ֖שׁ הָיָ֣ה בָאָ֑רֶץ עָשׂ֗וּ כְּכֹל֙ הַתּוֹעֲבֹ֣ת הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ הוֹרִ֣ישׁ יְהֹוָ֔הי״י֔ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
There were also cultic prostitutes in the land; they did according to all the abominations of the nations which Hashem drove out before the Children of Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאַף נַפְקַת בָּרָא הֲוָה בְּאַרְעָא עֲבַדוּ כְּכֹל תּוּעֲבַת עַמְמַיָא דִי תָרִיךְ יְיָ מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
קדש – ניאוף.
Prostitution. Prostitution.
וגם קדש – ניאוף.
וגם קדש – כמשמעו.
ויונתן תרגם: נפקת ברא. וכן תרגם: ויעבר הקדשים (מלכים א ט״ו:י״ב) – נפקת ברא.
ככל התועבות הגוים – באה ה״א הידיעה על הסמיכות, כמו: על המזבח בית אל (מלכים ב כ״ג:י״ז) והדומים לו בספר מכלל.
וגם קדש היה בארץ – אמר התרגום ״ואף נפקת ברא״. אבן ג׳אנח זווג על ידי ערמה כאדם שמקדש אשה עד זמן פלוני, וכותב כתובה ומכנים בחופה, אע״פ אסור משום ששם לו קצבה, וגם קדש היה בארץ בן זכר עושה התנאי בין הנקבה אסור.
וגם קדש – מוכן למשכב זכר כמו הקדשה למשכב הטבעי, וזה מפורסם גם היום שם.
וגם קדש היה בארץ – אחשוב כי קדש הוא בזה המקום המוכן למשכב ולזה אמר עשו ככל תועבת הגוים אשר הוריש י״י מפני בני ישראל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

וגם קדש היה בארץ, לפי שעשו ככל תועבות הגוים אשר הוריש השם ית׳ אותם מפניהם, ולא שתו לב שהקיאה אותם הארץ על חטאתם וילמדו לעשות כמעשיהם:
קדש – ניאוף, כמו: איה הקדשה (בראשית ל״ח:כ״א).
הוריש – גירש, כמו: הוריש את האמורי (שופטים י״א:כ״ג).
והפקיד – מלשון פקדון והנחה.
על יד – כמו ביד.
וגם קדש היה יל״פ שהכנענים היה ביניהם קדש, ומפרש עשו ככל התועבות מי עשה,
הגוים אשר הוריש עשו ככל התועבות האלה, וישראל לא מיחו בידם, ולכן לא נזכר בד״ה שהיה ביניהם קדש, ולפי פשוט התועבות הגוים – חסר הנסמך התועבות תועבות של הגוים, וכמו שפי׳ במ״ש הארון הברית.
קדש – כבר הורה שד״ל שמקור מלת קודש הוא מן יקוד אש, דבר מובדל מהנאת בני אדם להעלותו עולה לשמים, וזאת הוראתו בכל מקום, גם קדש זה ואיה הקדשה בעינים על הדרך (וישב), איש או אשה הנבדלים מהמון העם ובסכלותם חושבים לתת כבוד לאליליהם בנאופם, ויהודה בא על תמר בחשבו שהיא זונה, רק בשלחו לה הגדי ביד רעהו העדולמי, זה בוש לשאול איה הזונה ולהודיע כי רעהו מחמת זנות בא עליה, ושאל איה הקדשה כאלו לעבודת אלילים בא עליה, והם השיבו לא היתה בזה קדשה המפקדת עצמה לעבודת אלילים; והקדשים היו מפקירים עצמם למשכב זכור (ועיין במשתדל על פסוק אתנן זונה ומחיר כלב, תצא, שמפרש שכלב זה הוא הקדש הנזכר כאן, Cinedo, המפקיר עצמו לעבודת האלילים ומחירו לבית מסגדם).
וְגַם קָדֵשׁ – ניאוף1 הָיָה בָאָרֶץ, ושבט יהודה עָשׂוּ2 כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של3 הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ – גירש4 יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
1. רש״י, מצודת ציון. וי״א מקום ניאוף, רלב״ג.
2. וי״א שלא מיחו ביד הגויים אשר עשו, מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. מצודת ציון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיְהִ֛י בַּשָּׁנָ֥ה הַחֲמִישִׁ֖ית לַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֑ם עָלָ֛ה [שִׁישַׁ֥ק] (שושק) מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֖יִם עַל⁠־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃
And it came to pass in the fifth year of King Rehoboam, that Shishak king of Egypt came up against Jerusalem;
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בְּשַׁתָּא חֲמִישָׁתָא לְמַלְכָּא רְחַבְעָם סְלִיק שִׁישַׁק מַלְכָּא דְמִצְרַיִם עַל יְרוּשְׁלֵם.

רמז רד

ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק – א״ר יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם לקטו יוסף והביאו למצרים שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים, אין לי אלא שבמצרים, שבארץ כנען ושבשאר ארצות מנין ת״ל וכל הארץ באו מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמם שנאמר וינצלו את מצרים. וא״ר אסי שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. וריש לקיש אמר עשאוה כמצודה שאין בה דגן, והיה מונח עד רחבעם. בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית י״י ואת אוצרות בית המלך ואת הכל לקח ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה (המלך) שלמה (בית י״י). בא זרח מלך כוש ונטלו משישק מלך מצרים, בא אסא ונטלו מזרח מלך כוש ושגרו להדרימון בן טברימון. בא יהושפט ונטלו מבני עמון והיה מונח עד אחז. בא סנחריב ונטלו מאחז. בא חזקיה וסיעתו ונטלו מסנחריב והיה מונח עד צדקיה. באו כשדים ונטלו מצדקיהו. באו פרסיים ונטלו מכשדיים. באו יונים ונטלו מפרסיים. באו רומיים ונטלו מיונים ועדין הוא מונח ברומי.

רמז רה

אמר ר׳ אלכסנדרי שלשה חזרו למטעתן, ואלו הן, ישראל, כסף מצרים, וכתב הלוחות. כסף מצרים הא דאמרן. ישראל דכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכתיב ועמיה הגלי לבבל. ר׳ יוחנן אמר ששלחן לבית אמם, משל לאדם שכעס על אשתו להיכן משלחה לבית אמה. עולא אמר כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. תני ר׳ חייא ידע הקב״ה בישראל שאין יכולים לקבל גזירות של רומיים עמד והגלה אותם לבבל. אמר ר׳ אלעזר לא הגלה הקב״ה את ישראל לבבל אלא מפני שעמוקה כשאול שנאמר מיד שאול אפדם. כתב הלוחות דכתיב ואשברם לעיניכם לוחות משתברות ואותיות פורחות דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו.
וירדוף אביה אחרי ירבעם וגו׳ ויגפהו (דברי הימים ב י״ג:י״ט) – ואין אתה יודע מי הוא שניגף הרי ירבעם קבר את אביה ומלך אחריו ב׳ שנה הא אינו אומר ויגפהו אלא באביה, ומפני מה נגפו המקום מפני שהוא עומד ומחסד את ישראל ואומר להם ועמכם עגלי זהב, וכשלכד את בית אל וראה את עגלי הזהב חמל עליו לפיכך נגפו המקום, ועל שקרא לאחיה בכלל. אסא מלך מ״א שנה בימיו שקטה הארץ עשר שנים. ובשנת ט״ו לאסא בא זרח מלך כוש והחזיר לו את כל הבזה שנטל שישק מירושלים. ירבעם מלך כ״ב שנה. נדב בנו שתי שנים. בשנת שלש לאסא מלך בעשא בן אחיה על ישראל בתרצה כ״ד שנה.
שישק – מצינו במדרש שיר השירים (אסתר רבה א׳:י״ב): הוא פרעה נכה, ונקרא שישק על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו.
Shishak. We find in Midrash Shir Hashirim that this was Pharaoh Neco. He was called Shishak because all his life he longed for [=שוקק] the ivory throne that belonged to Shelomo his son-in-law, and now, he went up and took it.
בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים – מצינו במדרש שיר השירים שישק הוא פרעה נכה ונקרא שישק על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן אשר לשלמה חתנו ועכשיו עלה ולקחו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

והנה השם יתברך הענישם מיד על רשעתם, כי עלה שישק מלך מצרים על ירושלם בשנה החמשית למלכות רחבעם. ואתה תראה שרחבעם שלש שנים נטה אחרי ה׳ כמו שנזכר בד״ה, ובשנה הרביעית עבד ע״ז הוא ויהודה עמו, ומיד בשנה החמשית קבל ענשו על ידי שישק, והיה זה לפי שהקב״ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כדבריהם ז״ל, (יבמות קכ״א ע״ב) ולכן האריך אפו לבני ישראל על חטאתם ולא האריך לבני יהודה שהיה בית ה׳ וקדושתו ביניהם, וכמאמר הנביא (עמוס ג׳ ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. ואמנם למה עלה שישק מלך מצרים על ירושלם, לא נזכר בכתוב סבת השנאה, וידמה ששישק להיותו אוהב את ירבעם מן הזמן ההוא אשר ברח אצלו במצרים, בא לצור על ירושלם להלחם בה בעבור ירבעם, ובדברי הימים (דברי הימים ב י״ב) כתוב שהביא שישק על ירושלם אלף ומאתים רכב וששים אלף פרשים ואין מספר לעם אשר באו עמו לוביים תכיים וכושיים, וילכוד את ערי המצדות אשר ליהודה ויבא עד ירושלם, ושעשו בני יהודה תשובה ויכנעו לפני ה׳ וישלח אליהם את שמעיה הנביא לאמר נכנעו לא אשחיתם ונתתי להם כמעט לפלטה ולא תתך חמתי בירושלם ביד שישק כי יהיו לו לעבדים וידעו עבודתי ועבדות ממלכות הארצות. והנה היה להם גם כן זה מדה כנגד מדה, הם בחרו אלהים אחרים והיו עובדים אותם, ועם שותפות עבוד׳ הבית המקודש שהיו עובדים לה׳ בביתו ולאלהים אחרים בבמותיהם, היה מהעונש שגם כן הם ידעו עבודתו ית׳ ועבודת מלכי האדמה אשר עלו להלחם בם.
עלה שושק – שישק ק׳.
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק (שושק כתיב) הוא פרעה נְכֹה1 מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם:
1. ונקרא שישק, על שהיה שוקק ומתאווה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו, רש״י.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיִּקַּ֞ח אֶת⁠־אֹצְר֣וֹת בֵּית⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ וְאֶת⁠־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֶת⁠־הַכֹּ֖ל לָקָ֑ח וַיִּקַּח֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מָגִנֵּ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה שְׁלֹמֹֽה׃
and he took away the treasures of the house of Hashem, and the treasures of the king's house; he took away all; and he took away all the shields of gold which Solomon had made.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּנְסִיב יַת אוֹצָרֵי בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וְיַת אוֹצָרֵי בֵּית מַלְכָּא וְיַת כּוֹלָא נְסִיב וּנְסִיב יַת כָּל מְגִנֵי דַהֲבָא דַעֲבַד שְׁלֹמֹה.
ואת הכל לקח – את הכסא, החביב מן הכל.
He took everything. The throne, that was dearer to him than everything.
וזהו: ואת הכל לקח – זה הכסא שהיה חביב עליו מן הכל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

ולפי שהיה רחבעם נשען על העושר שנשאר לו מאביו, כי עם היות שנתפזר בזקנתו ממנו הרבה, הנה נשאר לו עכ״פ כמות רב ממנו, לכן היה מהעונש ששישק לקח את אוצרות בית ה׳ ואת אוצרות בית המלך ואת מגני הזהב אשר עשה המלך שלמה, כי שלשת מאות הצנה וכלי בית יער הלבנון וכלי משקה המלך אשר עשה זהב כבר נתפזרו בימי שלמה בזקנתו כמו שכתבתי.
ואת הכל – ולא השאיר מהם כלום.
ואת הכל לקח – גם מה שהיה במקומות אחרים.
מגני הזהב – שהיו בית יער הלבנון, הוא בית שלמה (עיין למעלה ז׳:ב׳), ומכאן תוספת ראיה, שגם מגני הנחשת שעשה רחבעם תחתם נתנם ביד השומרים פתח בית המלך.
הרצים – רוכבים על סוסים קלים במלחמה, וכן ויאמר המלך לרצים (שמואל א׳ כ״ב:י״ז).
וַיִּקַּח משם אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְהוָה וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת כסא שלמה שהיה החביב1 מן הַכֹּל לָקָח, ולא השאיר מהם כלום2, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה3:
1. רש״י.
2. מצודת דוד.
3. כמובא לעיל בפרק י׳ פסוק טז.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֤לֶךְ רְחַבְעָם֙ תַּחְתָּ֔ם מָגִנֵּ֖י נְחֹ֑שֶׁת וְהִפְקִ֗יד עַל⁠־יַד֙ שָׂרֵ֣י הָרָצִ֔ים הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים פֶּ֖תַח בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
And King Rehoboam made in their stead shields of brass, and committed them to the hands of the captains of the guard, who kept the door of the king's house.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבַד מַלְכָּא רְחַבְעָם חִלוּפֵיהוֹן מְגִנֵי נְחָשָׁא וּמַנֵי עַל רַבָּנֵי רָהֲטַיָא דְנַטְרִין תְּרַע בֵּית מַלְכָּא.
(כז-כח) והפקיד – מנה אותם על ידי שרי הרצים שישאום הרצים לפני המלך בבואו בבית י״י, ואחרי שובו השיבום אל תא הרצים כי שם היו מופקדים המגינים. ודבר זה שהיה עושה אולי היה ירא ממרד, או היה עושה דבר זה לגדולה ותפארת.
ופירוש: תא – חדר.
ויונתן תרגם: לדובא.
ומה שאמר: מדי בא בית י״י – אחר שנכנע הוא ויהודה עמו ושב אל י״י, כמו שאומר בדברי הימים, ואמר שם: וגם ביהודה היו דברים טובים (דברי הימים ב י״ב:י״ב).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

(כז-כח) וזכר הכתוב שעשה רחבעם תחתם מגיני נחשת ושהפקיד אותם על ידי שרי הרצים שהיו שומרים תמיד פתח שער בית המלך, באופן שכאש׳ היה בא המלך מביתו אל בית ה׳ ישאו הרצים אותם המגינים לפניו, ואחרי שובם השיבום אל תא הרצים, והוא הבית אשר היו שם הרצים שומרים פתח שער בית המלך. והנה עשה רחבעם זה מיראתו את מרד העם שהיה מתירא מהם, ולזה לא היה הולך ובא אל בית ה׳ כ״א בהיו׳ אנשי החיל סביבו שומרי׳ את ראשו.
ויעש המלך וכו׳ בארתי בד״ה שעשה זה לתשובה ולזכר עונותיו עי״ש.
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם – במקומם של מגיני הזהב מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת, ועשה זאת לתשובה ולזכר עוונותיו1, וְהִפְקִיד – והניח2 אותם עַל יַד – ביד3 שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ:
1. מלבי״ם.
2. מצודת ציון בפס׳ כד.
3. מצודת ציון בפס׳ כד.
תרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַיְהִ֛י מִדֵּי⁠־בֹ֥א הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑הי״י֑ יִשָּׂאוּם֙ הָרָצִ֔ים וֶהֱשִׁיב֖וּם אֶל⁠־תָּ֥א הָרָצִֽים׃
And it was so, that whenever the king would go into the house of Hashem, the guard bore them and brought them back into the guard-chamber.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה בִּזְמַן דַעֲלֵיל מַלְכָּא לְבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ נַסְבִין לְהוֹן רָהֲטַיָא וּמְתִיבִין לְהוֹן לְדוּבָא דְרָהֲטַיָא.
ישאום הרצים – לפניו לכבוד, ואחר כך ישיבום אל תא שהרצים עומדים שם תמיד.
The runners would carry them. Before him, in [his] honor,⁠1 and afterwards, they would return them2 to the chamber where the runners were always stationed.
1. Alternatively, it may have been done as protection against a rebellion (Radak).
2. I.e., the copper shields.
ישאום הרצים – לפניו לכבוד ואחר כך ישיבום {אל תא הרצים} – שהרצים עומדים שם תמיד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

אל תא הרצים – אמר התרגום ״לדוכא רהטיא״ למקום הרצים, מלשון תלמוד (בבלי ברכות י״ח:) ״דוך פלן״, והוא כמו תאים דמשכנה דשלמה ודיחזקאל.
והשיבום אל תא הרצים – הנה הרצון בתא מבוא פורטני בלעז. והנה היה מביא אותם לשם כדי שיהי׳ יותר נשמר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כז]

מדי – מתי, רוצה לומר: בכל זמן, כמו: מדי עלותה (שמואל א א׳:ז׳).
תא – ענין חדר מה, כמו: מגג התא (יחזקאל מ׳:י״ג).
ישאום הרצים – להגן עליו מהאויב הבא פתאום.
והשיבום – אחרי בוא לבית המלך.
ישאום – יקחום בידם, כמו קומי שאי את הנער (וירא).
והשיבום – אחר שוב המלך אל ביתו, והיו מלוים אותו עד בית ה׳ ומגניהם בידם, וזה מחזיק דעת המפרש ועולתו אשר יעלה בית ה׳ (למעלה י׳:ה׳) עליתו בכבוד והדר, שתשע מאות רצים היו מלוין את שלמה בעלותו לבית ה׳ ומגנים וצנות של זהב בידם.
תא – מבוא, משרש אתא בלשון ארמי.
וַיְהִי מִדֵּי בֹא – בכל זמן שבא1 הַמֶּלֶךְ לְבֵּית יְהוָה אחר שנכנע הוא ויהודה עמו ושבו אל ה׳2, יִשָּׂאוּם הָרָצִים לפניו לכבוד3 ולהגן עליו מהאויב הבא פתאום4, וֶהֱשִׁיבוּם – והחזירו הרצים את המגנים אחרי בואו לבית המלך5 אֶל תָּא הָרָצִים העומדים שם תמיד6, וזאת כדי לשמור על המגנים טוב יותר7:
1. מצודת ציון.
2. רד״ק.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
6. רש״י.
7. רלב״ג.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כט) וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י רְחַבְעָ֖ם וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא⁠־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל⁠־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
Now the rest of the acts of Rehoboam, and all that he did, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Judah?
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
(כט-לא) מות רחבעם * – דברי הימים ב י״ב:י״ג-ט״ז
וּשְׁאַר פִּתְגָמֵי רְחַבְעָם וְכָל דַעֲבַד הֲלָא אִינוּן כְּתִיבִין עַל סְפַר פִּתְגָמֵי יוֹמַיָא לְמַלְכֵי דְבֵית יְהוּדָה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

זהו מה שרא׳ הספור להגיד מעניני רחבע׳, ואין ספק שדברי׳ רבי׳ אחרים קרו בימיו, אבל לא רא׳ לכתב׳ כי אינם מכוונתו, והם היו כתובי׳ על ספר אחד שנעש׳ מספורי דברי הימים של כל מלכי יהודה, כי שם נכתבו ספורי רחבעם עמהם, וזה מורה שלמעלת שלמה נעשה לו ספר א׳ מספוריו בפני עצמו ולמלכי יהודה כלם נעשה ספר אחר, לפי שהי׳ שלמה שקול כנגד כלם:
וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ל) וּמִלְחָמָ֨ה הָיְתָ֧ה בֵין⁠־רְחַבְעָ֛ם וּבֵ֥ין יָרׇבְעָ֖ם כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃
And there was war between Rehoboam and Jeroboam continually.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

וּקְרָבָא הֲוַת בֵּין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל יוֹמַיָא.
ומלחמה היתה – אף על פי שאמר שמנעו שמעיה הנביא מלהלחם בישראל ושמעו אליו, זה היה בתחלת המלכות שחשב רחבעם להשיב המלוכה אליו, ובפעם ההוא מנעו כיון ששמעו כי מי״י היתה סבה, אבל אחר כן היו מלחמות ביניהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

והנה זכר שכל ימי רחבעם היה לו מלחמה עם ירבעם, לפי שעם היות שנעדר ממנה בהתחלת מלכותו בדבר שמעיה הנביא, הנה אחר כך אחז בה.
ומלחמה היתה – עם כי שב מלהלחם בדבר הנביא כמו שנאמר למעלה מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו.
וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים, ואף על פי שמנע אותו שמעיה הנביא מלהילחם בישראל1 מכל מקום לאחר זמן חזר ונלחם עמו כל הימים עד מותו2:
1. לעיל בפרק יב, כב-כד, רד״ק.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיִּשְׁכַּ֨ב רְחַבְעָ֜ם עִם⁠־אֲבֹתָ֗יו וַיִּקָּבֵ֤ר עִם⁠־אֲבֹתָיו֙ בְּעִ֣יר דָּוִ֔ד וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נַעֲמָ֖ה הָעַמֹּנִ֑ית וַיִּמְלֹ֛ךְ אֲבִיָּ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
And Rehoboam slept with his fathers, and was buried with his fathers in the city of David; and his mother's name was Naamah the Ammonitess. And Abijam his son reigned in his stead.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

וּשְׁכִיב רְחַבְעָם עִם אֲבָהָתוֹהִי וְאִתְקְבַר עִם אֲבָהָתוֹהִי בְּקַרְתָּא דְדָוִד וְשׁוּם אִמֵיהּ נַעֲמָה דְמִבְנֵי עַמוֹן וּמְלַךְ אֲבִיָם בְּרֵיהּ תְּחוֹתוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

והנה זכר הכתוב בכאן פעם שנית אחרי זכרון מיתת רחבעם שהיה אמו נעמה העמונית, עם היות שכבר זכרו למעלה, להגיד שגם בשעת מותו לא עשה תשובה ולא שב אל ה׳ בכל לבבו ובכל נפשו, כי אפילו באותו עת היה נמשך אחרי ע״ז אמו, ולזה אחרי שאמ׳ כאן וישכב רחבע׳ עם אבותיו ויקב׳ עם אבותיו בעי׳ דוד, אמר ושם אמו נעמה, כלומר נקבר היה עם אבותיו אבל לא היה לבבו כלבבם, כי הוא היה בן נעות המרדות, והנה אם כן זכר זה למעלה להגיד כאשר נטה לבבו לעבודה זרה, ועתה יזכור אותו להודיע מעלת נפשו בעת מותו שחיה בחטא ומת בפשע, והותרה בזה השאלה החמשית:
ואחרי פירוש פסוקי הפרשה והיתר שאלותיה ראוי שנשתדל להשיב תשובה מספקת לשאלה הששית אשר הערותי מהסרת המלכות מבית דוד וזרעו בהפך מה שיעד השם יתברך לדוד ע״י נתן הנביא, וכבר יוכל המשיב להשיב על הספק הזה דרך כלל, שכאשר יעד הקב״ה לדוד (שמואל ב ז׳ י״ד) בחטאת בניו וזרעו שלא יסיר המלכות ממנו אבל יענישם בנגעי בני אדם, לא אמר זה על חטא ע״ז כי אם על שאר העונות, וכמו שיורו עליו דברי היעוד באמרו אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם וחסדי לא יסור ממנו כאשר הסרותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך, וידוע ששאול לא חטא בע״ז אבל עבר על מצות ה׳, ולזה אמר שבנו של דוד יהיה לו לבן, ר״ל שיאמין באלהותו ולא יטעה אחרי אלהים אחרים כבן שיכיר את אביו וישמור כבודו והוא ית׳ יהיה לו לאלהים ולאב, כי לא יהיה לו אלוה אחר, ועם ההנחה הזאת מהאמונה השלמה בו יתברך הנה בהעותו, ר״ל כאשר בנו וזרעו יעותו דרכיהם ויחטאו בשאר החטאים ממצות עשה ומצות לא תעשה, יוכיחם השם בשבט אנשים ובנגעי בני אדם, ר״ל שלא יהיה העונש עונש מלכים שהוא הסרת המלכות, כי אם עונש שאר האנשים ונגעי שאר בני אדם, אם מהחלאים או שאר הצרות הכוללות לבני אדם לא המיוחדות למלך במה שהוא מלך, וזהו וחסדי לא יסור ממנו, שהוא המלכות, כאשר הסרותי מעם שאול, ר״ל כי עם היות ששאול נענש בהסרת המלכות בהחלט על חטאיו, הנה זרע דוד לא יענש כן. הנה לא אמר בכל זה אם ילכו אחרי אלהים אחרים או אם ישתחוו לאלהי נכר הארץ, כי זה אין ספק שיחייב הסרת המלכות, כי אחרי שהמלך יושב על כסא ה׳, הנה כאשר יסור לבבו מאחרי ה׳ לא יהיה משורת הדין שישב עוד על כסאו, אבל בהכרח יסירהו השם יתברך מהמלכות ולא ישב עוד במקומו בארץ, אחרי אשר לבבו נוטה מאחריו, ומפני זה נאמר שם לדוד ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, רוצה לומר כאשר יהיה ביתך וממלכתך נכון עד עולם, רוצה לומר שלם באמונותיהם שהוא השלמות האמתי באמונות, אז יהיה הכסא נכון עד עולם לא בזולת זה התנאי כמו שפירשתי שם, ומפני זה גם כן אמר שלמה בתפלתו ועתה ה׳ אלהי ישראל שמור לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני יושב על כסא ישראל, רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני וגומר, שביאר היות ירושת המלכות בתנאי שזרע דוד ישמרו את דרכם לפני השם, ר״ל בענין האמונה ועבודת אלוהותו יתברך כדוד, אבל אם יעבדו ע״ז כבר נפסלו ונפרדו מהיותם מזרע דוד, ולכן לא ירשו עוד מלכותו לפי שאינם בניו, ואחרי ששלמה ורחבעם נטו מאחרי השם באמונתם ונמשכו אחרי הע״ז, אם בעבדם אליה ואם בתתם מקום בארץ לנשיהם ובני ביתם לעבדה, היה משורת הדין שיוסר מהם המלכות האלהי, ואחרי כן כאשר ישראל כלו עבדו אלהי העמים ויעזבו את ה׳ נעזבה הארץ מהם והמלכות מזרע בית דוד, והיה החטא מתיחס לעונש ומדה כנגד מדה, הם לא רצו לתת לאלוה יתברך העבודה וההכנעה והאמונה אשר היו מחויבים בה ואשר הורישו מאבותם ועזבוהו, גם הוא יתברך לא רצה לתת להם ארצו וכסא מלכותו ויגל ישראל מארץ ה׳ וזרע בית דוד הוסר מכסאו, ולא עבר הקב״ה אם כן על שבועתו ולא חלל בריתו ומוצא שפתיו אשר דבר לדוד לא שנה. זהו הדרך הכולל בתשובת זה הספק והוא האמת בעצמו. וכבר נוכל להשיב עוד לזה, שאף שנודה שמה שיעד האל יתברך לדוד על זרעו אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם שנאמר גם על חטא ע״ז, הנה לא עבר יתברך שבועתו ולא שקר באמונתו ודבריו, לפי שלא יעדו שזרעו תמיד ימלוך על כל השבטים, אבל שלא יסירהו מהמלכות, ר״ל בהחלט מהיות מלך לא על השבטים כלם ולא על מקצתם, וכמו שאמר וחסדי לא יסיר ממנו כאשר הסרותי מעם שאול אשר הסרותי מלפניך, והנה משאול הוסר המלכות בהחלט ולא נשאר מזרעו מולך לא על כל ישראל ולא על מקצתו, וההסרה אשר כזאת יעדו יתברך לדוד שלא יעשה לזרעו, ולכן בהיות שהסיר מרחבעם קצת המלכות ונשארו עמו שבט יהוד׳ ובנימן, הנה היה הייעוד קיים ועומד ולא עבר השם יתב׳ עליו, ואולי שלרמוז לזה אמר אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ר״ל שיוכיחהו וייסרהו בשישאר עמו שבט אנשים לא השבטים כלם כי אם שבט יהודה שהיה נכלל עמו בנימין כמו שזכרתי למעלה, וכן אמר אחיה לירבעם והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד, ושגם כן ייסרהו בנגעי בני אדם שהם החלאים ושאר המצוקות, הנה אם כן בימי רחבעם לא נתבטל הייעוד שבא לדוד על התמדת כסא מלכותו ביד בניו וזרעו, כיון שנשאר מלך יהודה מזרעו. ואמנם בבית שני לא היו החשמונים מלכים, אבל היו אנשי חיל יראי אלהים אשר קמו בעבור כבוד השם יתברך וכבוד ביתו להלחם עם האויבים, לפי שמימי צדקיהו מלך יהודה אשר בני ישראל הפליגו לחטוא נחרבה ירושלם וגלתה יהודה, ובהיות ישראל נגלה מאדמתו לא היה מקום למלוך איש מבית דוד, ואם לא היה ישראל עומד באדמתו לא היה אפשר שימלוך עליהם אדם לא מזרע דוד ולא מזרע אחר, כי היה עקר היעוד וכוונתו שבהיות מלך בישראל יהיה מזרע דוד ולא מזרע אחר, ולכן תמצא שאחרי אותו הייעוד ישב דוד לפני השם והתפלל על קיומו, והיה עקר תפלתו על ישראל ואחר כן על כסאו, להיותם מצטרפים והיה בלתי אפשר שיתקיים מלכותו וכסאו כי אם בקיום עם ישראל, וז״ש שם ויגדל שמך עד עולם, לאמר ה׳ צבאות אלהים על ישראל ובית עבדך דוד יהיה נכון לפניך, רוצה לומר שבהיות שמו עד עולם והשם הוא שיי׳ צבאו׳ יקרא אלהי ישרא׳ ויהיה אלהים עליהם והם יהיו עמו ונחלתו בארצו אשר נתן לאבותם, אז יהיה בית דוד וכסאו נכון לפניו, אבל אם חטא ישראל ועזבו את ה׳ נאצו את קדוש ישראל, ובעבור זה נזורו אחור ויגל יהודה מעל אדמתו, לא היה אפשר שתתמיד מלכותו וכסאו בהעדר העם, ואותו הגלות אשר נגזר על ישראל בימי צדקיהו המלך, הוא עצמו אשר אנחנו בו היום הזה, ופקידת בית שני לא היתה גאולה שלמה, כי לא שבו השבטים הגולים לארץ אחוזתם ולא נתקיימו הנבואות שנבאו בגאולה האמתית ותנאיה, אבל היתה פקידה חלושה שכורש פקד את העם לתת להם רשות לעלות ירושלם, ושבו בנים לגבולם מעט מהרבה, ותמיד היו נכנעים אם למלכי פרס ואם לרומיי׳, ואף בביתם אשר עשו לא היה ארון העדות ולא אש מן השמים ולא נבואה ואורים ותומים ושאר הדברים המורים על קדושת הבית ושרות השכינה בתוכה, ולכן כאשר חסרו מהם אותם הדברים הקדושים והאלהיים, חסר גם כן מהם מלכות בית דוד להעדר העם ולהעדר האלהות השוכן בתוכם, ולא היה זה אם כן בטול הייעוד. ואמנם תלונת המשורר (תהלים פ״ט) כאשר תשתדל היטב לא תמצא שהיתה כוונתו להתרעם נגד האל יתברך למה הסיר הממלכה מזרע דוד, כי אם לעורר רחמיו שישיב שבות עמו, וכמו שמשה ע״ה כשהתפלל על מעשה העגל על ישראל לקח זכות אבות להסתייע ממנו כמו שאמר (שמות ל״ב י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת וגומר, כך איתן האזרחי לקח זכות דוד להגין בעד עמו, והיה תכלית דבריו שבעבור החרפה הנמשכת לזרע דוד יקבץ השם יתברך פזוריו ויביאם לארצו, באופן שימלוך זרע דוד עליהם, ולזה אמר אשרי העם יודעי תרועה ה׳ באור פניך יהלכון וגו׳, רוצ׳ לומ׳ שישראל היו מאושרים כאשר היו הולכים בתורת ה׳ ובאור פניו, כי הוא היה תפארת עוזמו וגומר, ואז בהיותם טובים וישרים בלבותם דברת בחזון לחסידיך, רוצה לומר כי כאשר היו ישראל מאושרים ודבקים באלהיהם היתה השגחתו דבקה בהם, עד שהקים להם מלך נאמן והוא דוד ונתן לו מכחו ואמצו ועזרו.
ואמר גם כן מה שהשפיע על שלמה בנו שגם כן היה דוד ויוצא מחלציו באמרו ושמתי בים ידו וגו׳, הוא יקראני אבי אתה וגומר, אף אני בכור אתנהו וגומר, ושיעדו בהתמדת כסאו וקיומו כימי השמים, ואם בניו וזרעו יהיו חטאים בהיותם עוברים על מצות התורה, הנה יפקוד עונם בשבט, רוצה לומר בנגעים ובחלאים, או בשבט שימליכו על שבט אחד לבד, כמו שהיה ברחבעם כפי מה שפירשתי, אבל חסדו לא יסור ממנו, שהוא המלכות, כמו שהסירו משאול, אבל יהיה ענינו כענין השמש והירח, רוצה לומר שהם מפאת עצמם מאירים, ואם לפעמים ילקו יהיה זה בסבת הארץ לא שיהיה הלקות במאורות עצמם, וכן יהיה הענין בזה שזרע דוד תמיד ישב מוכן למלכות אם לא ילקה מפאת העם שהם במדרגת הארץ, וזהו אמרו וכסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד בשחק, ר״ל שהעד שהוא הירח הוא תמיד נאמן אבל פעמים יסתר אורו בסבת עבירות הארץ, וכן יהיה ענין זרע דוד שפעמים יוסר מלכותו בסבת ישראל. ופירש הנמשל בזה באמרו ואתה זנחת ותמאס וגומר, ר״ל זנחת ותמאס בישראל אשר זכר, ובעבורם התעברת עם משיחך ובסבתם נארת ברית עבדך וגומר, רוצה לומר שקלל ברית דוד וחולל לארץ נזרו, לפי שפרץ כל גדרותיו שם מבצריו מחתה, והגדרות והמבצרות הם שבטי ישראל, וחולל כתר המלך כאשר העם נתן למשסה ולבוזזים, ועליהם אמר שסוהו כל עוברי דרך וגומר, הרמות ימין צריו וגומר, שזה כלו על ישראל נאמר.
ואמר אף תשיב צור חרבו על זרע דוד הנזכר, יאמר ואם ירצה המלך מזרע דוד לעמוד על עמו ולהציל את בני מלכותו, אתה אלהינו צורנו תשיב אחור חרבו ולא הקמותו במלחמה, ועם זה נחרב הבית המקודש שהיה מטהר ומלבן כל הפשעים והעונות, ועליו אמר השבת מטהרו, ובזה כסאו לארץ מגרת. ובעוד ימים מעטים נהפך שמחתם ליגון, וזהו הקצרת ימי עלומיו, כי הימים אשר היו ישראל על אדמתם שהמשיל בעלמות ובחרות היו מעטים, וימי הגלות רבו כמו רבו שהם נמשלים לזקנה ולמיתה, ועל זה התפלל שאעפ״י שעונותיהם הטו אלה ישוב ירחמם, וזהו אמרו עד מה ה׳ תנאף לנצח תבער כמו אש חמתך, ושאין ראוי שישים נגד עיניו חטאת ישראל ושהלכו אחרי ההבל ויהבלו, כי הנה גם כן כל האומות הולכים אחרי ההבל, וזהו זכור אני מה חלד, כלומר מה חלק אני מהמציאות, ועל מה שוא בראת כל בני אדם, שכלם מאמינים בשוא נתעה ואין להם גלות כישראל, כי אינם סובלים מהרעות כי אם המות וזו כוללת היא לכל אדם, כי מי גבר יחיה ולא יראה מות וגומר? וגם תשים נגד עיניך החסדים הראשונים אשר עשית עם אבותינו במצרים בהיותם עובדי ע״ז כמו שנזכר בספר יחזקאל, (יחזקאל ט״ז וכ׳) ועוד תשים כנגד עיניך זכות דוד עבדך וזהו נשבעת לדוד באמונתך, ובעבור כל זה זכור ה׳ חרפת עבדיך, רוצה לומר החרפה שישראל סובלים בגלות, שאתי בחיקי כל רבים עמים, שאני סובל חרפת כל העמים הרבים אשר נתפזרתי שם, וזהו אשר חרפו אויביך ה׳, ר״ל חרפ׳ עבדיך שאמרתי היא אשר חרפו אותם אויביך, או יאמר שהאויבים היו חרפים את השם יתברך, וזהו אשר חרפו אויביך השם, וגם כן אשר חרפו עקבות משיחך, רוצה לומר איחור ביאת משיחך שעתיד להגלות, שעקבו׳ נאמר על הפסיעות או על העכובים, לפי שהעקב הוא באחרית האדם, ואנחנו אין אנו מתרעמים ומחרפים אותך והמשיח על זה חלילה וחס, כי ברוך ומבורך יהיה שמך לעולם אמן ואמן. הנה התבאר מזה שלא היה כוונת המשורר לעשות תרעומת ותלונה מהאל יתברך, כי אם לחלות פניו שימהר יחישה מעשהו ויביא משיח צדקו, והנה תלה תפלתו בזכות דוד ובייעוד זרעו, לפי שכאשר נחלק המלכות אמר הקב״ה לירבעם ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים, וזה מוכיח שעוד תשוב המלכות הכללי לכסא דוד ולזרעו, ולכן היה מתפלל שיעשה עמו אותו חסד אשר יעדו, וכמו שיעד על זה הנביא יחזקאל עליו השלום (שם ל״ז ט״ז י״ז) ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד וגומר, וביאר הנמשל באמרו הנה אני לוקח את בית ישראל מן הגוים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם גוי אחד בארץ בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד וגומר, ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם וגומר:
ושם אמו – חזר וכתבו, לומר שעד יום מותו נדמה במעשיו למעשה אמו.
ושם אמו הזכיר זה שנית כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו.
בעיר דוד – בקברי המלכים.
וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד, וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית1 אשר הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו2 ועד יום מותו נדמה במעשיו למעשי אמו3, וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים א יד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים א יד, עולם המקרא מלכים א יד, תרגום יונתן מלכים א יד, ילקוט שמעוני מלכים א יד, רש"י מלכים א יד, ר"י קרא מלכים א יד, רד"ק מלכים א יד, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים א יד, ר"י אבן כספי מלכים א יד, רלב"ג מלכים א יד, רלב"ג תועלות מלכים א יד, אברבנאל מלכים א יד, מנחת שי מלכים א יד, מצודת ציון מלכים א יד, מצודת דוד מלכים א יד, מלבי"ם מלכים א יד, הואיל משה מלכים א יד, מקראות שלובות מלכים א יד – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim I 14, Biblical Parallels Melakhim I 14, Olam HaMikra Melakhim I 14, Targum Yonatan Melakhim I 14, Yalkut Shimoni Melakhim I 14, Rashi Melakhim I 14 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 14, Radak Melakhim I 14, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim I 14, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 14, Ralbag Melakhim I 14, Ralbag Toalot Melakhim I 14, Abarbanel Melakhim I 14, Minchat Shai Melakhim I 14, Metzudat Zion Melakhim I 14, Metzudat David Melakhim I 14, Malbim Melakhim I 14, Hoil Moshe Melakhim I 14, Mikraot Sheluvot Melakhim I 14

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×