אמר יצחק בן לאדני שר וגדול בישראל אדון יהודה אברבנאל, משרש ישי בית הלחמי, מזרע דוד נגיד ומצוה לאומי, מעם מפוזר ומפורד גלות ירושלם אשר בספרד:

הנה קרה לי בפירוש הספרים, ר״ל יהושע ושופטים שמואל ומלכים, הפך מה שקרה לחיאל בית האלי (מלכים א י״ז ל״ד) בבנותו יריחו שבבכורו יסדה ובצעירו הציב דלתיה, ואני פציתי פה לה׳ בימים הראשונים (היו טובים מאלה) בהיותי שקט על שמרי במלכות פורטוגא״ל ארץ מולדתי לפרש הספרים האלה ארבעתם בראותי קוצר המפרשים בהם, וממשא מלך ושרים השתרגו עלו על צוארי לא יכולתי עשוהו, עד אשר נגעה בי יד ה׳ ומלך פורטוגא״ל יחשבני לאויב לו על לא חמס בכפי, נצב ימינו כצר לבלעני חנם ויבוז את כל אשר לי הון עתק וצדקה ואמלטה רק אני בורח אל מלכות קשטיליי״א מפני חרב היונה, ובבואי שמה בהיותי כגר בארץ כאורח נטה ללון, דרשתי מעל ספר ה׳ לשלם את נשיי ופירשתי שלשת הספרים הראשונים, יהושע, כי הושיעני אלהים ויצילני מחרב פרעה, ושופטים, כי יש אלהים שופטי׳ בארץ לשפוט משפטי ולריב ריבי מאיש חמסים, ושמואל, כי מיי׳ שאלתיו, והיה כל זה בתחלת שנת רמ״ד מהאלף הששי ליצירה, וברצותי להתחיל בפירוש ספר מלכים, נקראתי לבוא אל בית המלך הוא מלך ספרד עליון למלכי ארץ, הוא המושל במלכיות קשטליי״א ואראגו״ן וקטאלוניי״א וסיציליי״א ושאר איי הים, ובאתי אל חצר בית המלך והשגל והייתי קרוב אליהם ימים רבים ויתן ה׳ אותי לחן בעיניהם ובעיני השרים היושבים ראשונה במלכות, ונתעסקתי בעבודתם שמנה שנים, גם עושר גם כבוד אשר יעשה אותם האדם וחי בהם קניתי לי בחצריהם ובטירותם, על כן תפוג תורה והמלאכה נעצרה, ומפני עבודת מלכי הגוים אשר לא מבני ישראל המה נטשתי את נחלתי מלכות יהודה וישראל ופירוש ספוריהם. ובשנה התשיעית שנת (ירמיהו ל״א י׳) מזר״ה ישראל, לכד מלך ספרד כל מלכו׳ גרנט״ה והעיר הגדולה גרנט״ה רבתי עם שרתי במדינות, ובחזקתו וגובה לבו חלף רוח ויאשם זו כחו לאלהיו, ויאמר עשו בלבו במה אתרצה לאלהי המאזרני חיל למלחמה? במה אקדם לקוני אשר נתן את העיר הזאת בידי? אם לא בהכניס תחת כנפיו העם ההולכים בחשך שה פזורה ישראל ולהשיב לדתו ואמונתו הבת השובבה, או להשליכם אל ארץ אחרת מעל פני לא ישבו עוד בארצי ולא יכונו לנגד עיני, ולכן יצא דבר המלך ודתו כדת מדי ופרס וכרוזא קורא בחיל, לכון אמרין כל משפחות בית ישראל כי תעברו במים תפלחון ותסגדון לאלהי הגוים טוב הארץ תאכלו כמונו היום ותשבו בארץ ותסחרוה, ואם תמאנו ומריתם ושם אלהי לא תזכירו ולאלהי לא איתיכון פלחין, קומו צאו מתוך עמי מארצות ספרד ומסיצילי״א מיוריק״א וסרדיניי״א אשר תחת ממשלתי, ובמשלש חדשים לא תשאר פרסה מכל אשר יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכונה בכל מדינות מלכותי. בעת היותי שם אני בחצר בית המלך, יגעתי בקראי, נחר גרוני, דברתי אל המלך פעמים שלש, במו פי אתחנן לו לאמר: הושיעה המלך! למה תעשה כה לעבדיך? הרבה עלינו מהר ומתן זהב וכסף וכל אשר לאיש איש מבית ישראל יתן בעד ארצו, קראתי למאהבי רואי פני המלך לבקש על עמי ורוזנים נוסדו יחד לדבר אל המלך בכל עוז להשיב ספרי האף והחמה ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם, וכמו פתן חרש יאטם אזנו לא ישיב מפני כל, והמלכה עומדת על ימינו לשטנו הטתו ברוב לקחה לעשות מעשהו החל וגמור, יגענו ולא הונח לנו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז, וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו, ובכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים, ותהי חרדה גדולה צרה כמכבירה אשר כמוה לא נהייתה מיום גלות יהודה מעל אדמתו על אדמת נכר, ויאמרו איש אל אחיו חזק ונתחזק בעד דתינו ובעד תורת אלהינו, מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, אם יחיונו נחיה ואם ימיתונו ומתנו לא נחלל בריתנו ולא נסוג אחור לבנו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלוהינו, וילכו בלא כח שלש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד מכל מדינות המלך אל אשר היה שמה הרוח ללכת ילכו ויצא מלכם לפניהם ויי׳ בראשם, זה יאמר ליי׳ אני וזה יכתוב ידו לה׳, מהם הלכו למלכות פורטוגא״ל ולמלכות נבאר״ה הקרובים אליהם, והנה צרה וחשכה ואפלה מנודח ומצאום צרות רבות ורעות השוד והשבר והרעב והדבר, ומהם שמו בים דרך ונתיבה במים עזים, וגם יד ה׳ היתה בם להמם ולאבדם, כי רבים בני שוממה לעבדים ולשפחות נמכרו בכל גלילות הגוים, ורבים טובעו בים סוף צללו כעופרת במים אדירים, וגם מהם באו באש ובמים כי נשרפו האניות ותבער בם אש ה׳. סוף דבר כל משפטיו הרעים איש לא נעדר אשר לחרב לחרב ואשר לשבי לשבי, והדביק ה׳ בהם את הדבר והיו לזעוה לכל ממלכות הארץ עד כי ספו תמו מן בלהות וישארו מעט מהרבה, וכמאמר אבותינו (במדבר י״ז כ״ח) הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו, יהי שם ה׳ מבורך. גם אני אבחר דרכם דרך אניה בלב ים, ואני בתוך הגולה באתי עם כל ביתי הבנים בני והצאן צאני פה העירה נאפול״י ההוללה אשר מלכיה מלכי חסד הם, השנה הזאת שנת גרי״ם הייתם (שמות כ״ב כ׳), ודברתי אל לבי אשר נדרתי אשלמה לפרש ספר מלכים אשר לא עשיתי עד כה, גם כי עת לעשות לה׳ לזכרון חרבן בית קדשנו ותפארתנו והגליות אשר עברו על אומתנו הכתובים בספר הזה, וכמו שאפרש בג״ה. הנה אם כן חיאל בית האלי בבנין יריחו בבכורו יסדה ובצעירו הציב דלתיה, ואני הגבר ראה עניי בצעיר הגליות והגרושים אשר עברו עלי, והוא הגלות הפרטי אשר לי ממלכות פורטוגא״ל יסדתי והתחלתי פירוש ארבעת הספרים האלה, ובבכור הגליות והעצום שבהם, הוא הגרוש המר והנמהר והשמד הגדול והנורא אכלנו הממנו גרשנו מהסתפח בספרד אשר כל שמעו תצלנה שתי אזניו, הצבתי דלתי הפירוש הזה והשלמתיו. וראיתי להקדים אל פירוש הספר הזה שתי הקדמות כוללות ומקיפות בעיני ספוריו:

ההקדמה הראשונה בעניני המלכים הנזכרים בספר זה, וראוי שנדבר בהם עשרת הדברות: הדבור הראשון בחלופי מלכותם כפי זמניהם. כי הנה היו מהמלכים הנזכרים בספרים האלה קצתם מלכים כוללים לכל האומה, כשאול ודוד ושלמה שמלכו על כל השבטים יחד, ואתה תראה ששלשתם היו אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת, וכפי מה שפירשתי בספר שמואל בשנות שאול הנה התמידה מלכותם מאה שנה, והסימן למזכרת זה יהיה בידך (מלכים א כ׳ ל״א) מלכ״י חסד הם, כי הנה מלכ״י עולה למאה. ומהם היו מלכים מיוחדים לקצת השבטים מבלתי קצתם, לפי שכאשר נחלקה המלכות בימי רחבעם וירבעם, מלך רחבעם וכל יוצאי ירכו מבית דוד על שבטי יהודה ובנימן ורוב שבט לוי וקצת שבט שמעון שהיה נחלתם עם נחלת בני יהודה, ואתה תראה בספוריהם שמהם הלכו בשלום ובמישור בדרכי דוד אביהם, ומהם כחשו ביי׳ וילכו ויעבדו אלהים אחרים, והתמידה מלכות מלכי יהודה אלה הטובים והרעים שצ״ג שנה, והסימן בהם הוא (משלי ט״ו ג׳) עיני ה׳ צופות רעי״ם וטובי״ם, כי הנה רעי״ם וטובי״ם עולה אל זה המנין שצ״ג. ובחלוקת המלכות ההוא מלך ירבעם על כל שאר השבטים וכן המלכים שקמו אחריו, ואתה תראה בספוריהם שכלם היו עובדי ע״ז איש לא נעדר ולא נמלט מהצרעת הממארת ההיא, והתמידה מלכותם מאתים וארבעים ואחת שנה מן ירבעם עד סוף הושע בן אלה, וסימן שנותיהם (תהלים נ׳ י״ו) ולרשע אמ״ר אלהים, כי אמ״ר עולה לרמ״א שנים. ואמנם המלכים אשר מלכו בבית שני אינם מזה הספר, ולכן לא עלה זכרונם במקום הזה: הדבור השני במעלת מלכי יהודה על מלכי ישראל. כי עם היות שנקראו אלו ואלו מלכים, לא היו שוים במעלה ושלמות מלכי ישראל למלכי יהודה, וזה מפנים. מהם שמלכי יהודה קדמו במלכותם מאה שנה למלכי ישר׳, והקדימה הזמנית במלכות היא מעלה רמה וגדולה מאד. ומהם כי מלכי יהודה היו כלם בני איש אחד מגזע ישי ונצר משרשיו, והיו נמשכים בטבע וסדר ישר מהאב אל הבן ולא עבר זר בתוכם, ולא היו כן מלכי ישראל, כי היו מכל השבטים כפי מה שהזדמן, וכבר ידעת שכתר המלכות ככתר הכהונה בששניהם יבואו משרש אחד בהסתעפות ישר, ר״ל הכהנים מזרע אהרן והמלכים מזרע דוד, ואולי שמפני זה עשה ירבעם כהנים מקצת העם ומאיזה שבט ולא מזרע אהרן, להודיע שכמו שנעקרה המלכות מזרע דוד ומשבט יהודה, כך נעקרה הכהונה מזרע אהרן ומשבט לוי. ומהם שמלכי יהודה היו נמשחים בשמן המשחה, אמנם מלכי ישראל לא היו נמשחים כלל, ולכן לא משח אחיה השלוני את ירבעם. אמרו בפרק כהן משוח (הוריות י״א ע״ב) אין מושחין אלא מלכי בית דוד, דכתיב (שמואל א י״ו י״ב) קום משחהו כי זהו, זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, ושם אמרו ואף יהוא בן נמשי לא נמשח כי אם מפני מחלוקתו של יהורם בן אחאב, אמר רב פפא בשמן אפרסמון הוה. הנה ביארו שמעלת המשיחה מיוחדת למלכי בית דוד בלבד, ואם הביא ההכרח למשוח מלך ממלכי ישראל מפני המחלוקת, היתה המשיחה בשמן אפרסמון לא בשמן המשחה המקודש, כי זה יוחד למלכי בית דוד בלבד. ומהם שמלכי יהודה היתה להם ישיבה בעזרה אצל העמוד, ואם היה אחד ממלכי ישראל הולך אל בית ה׳ היה כפי הדין עומד על רגליו ולא יושב. אמרו בפ׳ חלק, (סנהדרין ק״א ע״ב) אמר רב נחמן גסות הרוח שהיה לו לירבעם טרדתו מן העולם, אמר גמירי דאין ישיב׳ בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, כיון דחזו לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא אמרי הא עבדא והא מלכא, אי יתיבנא סברי מורד במלכות הואי וקטלין לי, מיד (מלכים א י״ב כ״ח) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו׳. ומהם שמלכי יהודה היתה מלכותם נמשך ומתחבר עם בית ה׳ ודבר מצרן היה זה לזה, ולכן עשה שלמה יחד בית ה׳ ובית המלך, ונתן הנביא כשייעד לדוד שבנו יבנה את הבית, כמו שאמר (שמואל ב ז׳ י״ג) הוא יבנה בית לשמי. מיד ייעדו גם כן על ביתו כמו שאמר (שם י״א) כי בית יעשה לך ה׳, ומפני ההצטרפות וההתיחסות הזה אמר דוד בתפלתו (שם כ״ט) ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ומפני זה השתדל דוד להכין הדברים הצריכים לבנין בית ה׳, ושלמה בנה את הבית, ויואש חזק את בדק הבית מאה וחמשים ושבע שנה אחרי בנינו, ויאשיהו החזיק פעם שנית את בדק הבית שלש מאות ושמונים ושבע שנה אחר הבנין, קנצי למילין בבנין נבנה בית המלך עם בית ה׳, וכן בחרבן ובשרפה ביום אחד שרף נבוזראדן את בית ה׳ ואת בית המלך, וכל זה ממה שיורה שהיתה בבית מלכי יהודה קדושה ואלהות מקדושת המקדש ואלהותו, ולא היה דבר מזה למלכי ישראל: הדבור השלישי בצדקת המלכים ורשעתם. ואתה תראה בספורי מלכי יהודה שמהם היו רעים וחטאים ליי׳ מאד, ומהם היו טובים וישרים בלבותיהם, כי הנה אסא ויהושפט בנו עשו הישר בעיני ה׳ והלכו בדרכי דוד, ויואש גם כן עשה הישר בעיני השם כל הימים אשר הורהו יהוידע הכהן, ועם היות שכתוב בדברי הימים (ד״ה ב׳ כ״ד) שבזקנתו שרי יהודה עבדו ע״ז והרגו בבית ה׳ את זכריה הנביא בן יהוידע הכהן על שהיה מוכיחם, הנה לא העיד הכתוב שיואש עבד ע״ז חלילה, ואמנם נאשם במיתת הנביא זכריה ועל זה קבל ענשו בשפיכת דמו, אבל אין ראוי למנותו בכלל עובדי ע״ז, ועוזיהו היה צדיק ירא אלהים עם היות שחטא בקרבו על המזבח להקטיר ועליו נצטרע, ויותם בנו וחזקיהו ויאשיהו היו קדושי עליון. הנה אם כן שבעת המלכים האלה ממלכי יהודה הלכו בדרכי דוד ובצדקתו, והנשארים בהם נמקו בעונם כי היו כלם עובדי ע״ז. אמנם מלכי ישראל כלם כקטן כגדול חטאו והחטיאו את ישראל ועבדו אלהים אחרים, וגם יהוא בן נמשי שנקם נקמת השם בבית אחאב והשמיד הבעל מישראל וכל כהניו ועבדיו הנה נאמר בו (מלכים ב י׳ כ״ט) רק חטאי ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל לא סר יהוא מאחריהם עגלי הזהב אשר ביתאל ואשר בדן וגומר, ואמר עוד (שם ל״א) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה׳ אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל. הדבור הרביעי במספר מלכי יהודה ומלכי ישראל. ודבר מתמיה אומר לך, כי כפי מה שזכרתי מלכי בית דוד התמידו במלכותם שצ״ג שנה מרחבעם עד צדקיהו כמו שזכרתי למעלה, ומלכו בזמן הזה כלו תשע עשרה מלכים, ולא זכרתי ביניהם מלכות עתליה לפי שהיתה מלכותה שלא כדת, וכפי האמת שנות מלכותה היה ראוי שיוחסו ליואש כי הוא נשאר מלך תחת אביו על פי הדין, אך אמנם בלוח המלכות אשר אעשה אזכור ענינה כדי להמשיך הדברים כפי הספור, ומלכי ישראל התמידו במלכותם מאתים וארבעים ואחד שנה מירבעם עד הושע בן אלה, ומלכו בזמן ההוא גם כן תשע עשרה מלכים לא פחות ולא יותר, ומי יתן ואדע סבת השווי וההדמות הגדול הזה, שאחרי חלוקת המלכות היו מספר המלכים ביהודה ובישראל שוה בלא חלוף, בהיות שמלכו מלכי יהודה מאה וחמשים ושתים שנה יותר ממה שמלכו מלכי ישראל, ואין ספק שהשווי וההדמות הזה לא נפל במקרה ובהזדמן כי מהשם היתה מסבה, והוא המורה שיראת השם תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה, ולכן בזמן הרבה היו מלכים מועטים בבית יהודה ובזמן מועט היו מלכים רבים במלכות ישראל, לפי שהם לא האריכו ימים על מלכותם. ואם תעיין בספורי המלכים כלם תמצא שכל המלכים יראי אלהים וחושבי שמו אשר היו במלכות יהודה האריכו ימים הם ובניהם, לקיים מה שנאמר (דברים י״ז כ׳) למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. ואמנם למה היה המספר הזה במלכים האלה מבית יהודה ובית ישראל שוה בלא תוספת ולא חסרון כלל, הנה הוא מפלאות תמים דעים: הדבור החמישי במספר הגליות שבאו על יהודה וישראל. וראוי שתדע ששבעה גליות גלו ישראל ויהודה. הראשון מהם היה כמו שכתוב בדברי הימים (ד״ה א׳ ה׳ כ״ו) לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי שהגלם פול מלך אשור ויביאם לחלח ולחבור והרה ונהר גוזן עד היום הזה, ואז לקחו העגל שהיה בדן שעשה ירבעם והוליכוהו בגולה, והיה זה בימי פקח בן רמליהו מלך ישראל כמו שבא בסדר עולם (פרק כ״ב): הגלות השני היה לישראל גם כן אחרי זה שמנה שנים בימי פקח בן רמליהו גם כן, (מלכים ב ט״ו כ״ט) שעלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל ואת בית מעכה ואת ינוח ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה, ועל הגלות זה ניבא ישעי׳ (ישעיה ח׳ כ״ג) בעת ההיא הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי וגומר, ובזה הגלות נטל העגל השני שעשה ירבעם ששמו בבית אל, לקיים מה שנאמר (הושע י׳ ו׳) גם אותו לאשור יובל: הגלות השלישי היה לישראל גם כן אחרי זה תשעה שנים בימי הושע בן אלה מלך ישראל, (מלכים ב י״ח ט׳) ובשנת ארבע למלכות חזקיהו מלך יהודה עלה שלמנסאר מלך אשור על שמרון ויצר עליה שלש שנים ויאסר את המלך בית כלא ויגל ישראל אשורה וישב אותם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי: הגלות הרביעי היה לבני יהודה אחרי זה שמנה שנים, שעלה סנחריב ועמו כות ועוא וחמת וספרוים ולקח מארץ יהודה מאה וחמשים מדינות שהיו בהם מבני יהודה ושמעון ובקש להוליכן לחלח וחבור, עד שמרד בו מלך כוש וגנזן הקב״ה מלפניו בהרי חשך, כמו שנזכר בסדר עולם (סוף דברי מלכי ישראל בבית שני שם): הגלות החמישי בימי יהויכין מלך יהודה, שבא נבוכדנאצר מלך בבל והגלה אותו ירושלם ואת כל השרים ואת כל גבורי החיל עשרת אלפים והחרש והמסגר והביאם בבלה, ובסדר עולם (שם) כתוב שהיו חמשים אלף מיהודה ובנימן ומשאר השבטים ומלבדם השאר שזכר: הגלות הששי הוא גם כן לבני יהודה בימי צדקיהו המלך, שעלה נבוכדנאצר על ירושלם ובנה עליה דיק ובאה העיר במצור ובמצוק והובקעה העיר, ובא נבוזראדן רב טבחים ירושלם וישרוף את בית ה׳ ואת בית המלך ואת חומת ירושלם נתץ וירב בבת יהודה מכת חרב והרג ואבדן חמשים ואחד רבוא והגלה עם רב ויביאם בבלה והשאיר בירושלם מדלת העם לכורמים וליוגבים ששת אלפים, והגלה מהלויים מזרעו של משה ששים רבוא, והגלה מבני יהודה ובנימן שמונה מאות ושלשים ושנים אלף כל אלה בחורי חמד: הגלות השביעי היה גם כן לבני יהודה באותה שנה עצמה, בהיות גדליה בן אחיקם פקיד נגיד ומצוה שארית הפלטה אשר נשארה בירושלם ובערי יהודה, בא ישמעאל בן נתניה מזרע המלוכה מבית דוד ובמצות מלך בני עמון הרג את גדליה בן אחיקם ורבים מהעם אשר אתו והוליכם בשבי אל ארץ בני עמון, והנשארים בכל הארץ באו וגלו מצרימה להשגב שם: אלה הם שבעת הגליות אשר הגלו בני ישראל ובני יהודה בזמן בית ראשון, ומבלעדי אלה עוד היו אליהם גליות אחרים בהיותם בגלות ובבנין בית שני כמו שבא בסדר עולם, שאחרי זה חמש עשרה שנה בא נבוכדנצר ולכד מצרים וצר ושטף את היהודים ששבו שמה מעמון ומואב ומסביבות ארץ ישראל וירמיהו וברוך שהוליכו עמהם למצרים לקחום עמהם. ואחרי כן ישראל שנשארו במצרים הלכו לאלכסנדרי״א של מצרים והיו בה עד שפרו ורבו והעמידו אלפים ורבבות. וכל מי שלא ראה בכבודם לא ראה כבוד כל ימיו, והיה להם שם מקדש ומזבח ומפטמי הקטורת ומערכת לחם הפנים ובתי מדרשות לאין מספר, והיו בעלי ממון ובעלי כח והתאחזו כל כך בארץ ההיא עד שלא רצו לעלות לא״י בבנין בית שני, וכן עשו רבים מהיהודים שהיו בעמון ומואב ובארצות היונים, וגם כל גלות ספרד לא רצו לעלות לבית שני. ואחרי שנבנה בית שני ועמד ארבע מאות ועשרים שנה, עלה איספסיאנו״ס קיסר וטיטו״ס בנו והחריבו ירושלם ושרפו בית ה׳ והגלו את ישראל לרומי. ולפי שהרבה מהעם התקבצו בעיר הגדולה ביתר אחרי חרבן הבית וישבו שמה חמשים ושתים שנה, והיה העם ההוא רב ועצום מאד, עלה עליהם הקיסר אדרי״אנוס הרשע והחריב את העיר והגלה את ישראל משם ושלח את העם לאספמי״ה היא ספרד. ועם אלה השלשה גליות נשלם מספר העשרה גליות שזכרו חז״ל בסדר עולם (שם). וכן טרגינו״ס הקיסר הארבעה עשר למנין קיסרי רומי עלה אלכסנדריא והרג מהיהודים אשר היו שם כפלים כיוצאי מצרים, ועם כל זה נשארו שם עם רב, עד שאחרי כן אליכסנדרו״ס קיסר רומי הוא הקיסר הכ״ד, עלה פעם אחרת על אליכסנד״ריאה והשמיד כל היהודים אשר בה שהיה עם רב ועצום במאד מאד. ולא היה זה אליכסנדרו״ס מוקדון, כי הוא היה מלך יון ובתחלת בנין בית שני היה, והוא אשר בנה אליכסנד״ריאה וקראה על שמו, אבל היה אליכסנדרו״ס אחר קיסר ברומי שהיה ק״נ שנה בקרוב אחר הבית. וראיתי לבאר זה לפי שבמסכת סוכה (סוכה נ״א:) אמרו, שאלכסנדרו״ס הרג את היהודים אשר באליכסנד״ריאה, ונפל טעות בגמרות שכתוב שם אליכסנדרו״ס מוקדון. ובירושלמי לא גריס כן, אלא שהחריבה טרגינו״ש הרשע. והקשו בתוספות על התלמוד שלנו באמרם שהיה אליכסנדרו״ס מלך יון ושמלכות יון פסקה בפני הבית, ומעשה אליכסנדרי״א היה אחר חרבן? והשבו מפני זה להכריע כדברי הירושלמי ולא כדברי התלמוד שלנו. וקרה להם כל זה לפי שלא ראו ספרי דברי הימים אשר למלכי רומי, כי שני התלמודים נתכוונו ואין בהם נפתל ועקש, לפי ששני פעמים נחרבה אליכסנדריא״ה ע״י הרומיים, אחת ע״י טרגינוס הקיסר הי״ד מרומי, ואחת אחרי כן ע״י אליכסנדרו״ס קיסר כ״ד, ומה שכתוב בגמרות שלנו מוקדון, הוא טעות סופר וראוי למוחקו. וכמה שמדות אחרים נעשו בגלות, אבל אני לא אחוש לזכור בכאן השמדות והגליות שבאו עליהם בהיותם בגלות, ולא אותם אשר היו בזמן בית שני, לפי שהשמדות והגרושים והגליות אשר באו עליהם בהיותם בגלות לא יכילם ספר כי רבו מארבה ואין להם מספר, ואין כוונתי פה כי אם לזכור שבעת הגליות אשר בהם ספו תמו מן בלהות כל שבטי ישראל ובני יהודה מעל אדמתם, כפי מה שבאו מפורשים בכתובים בספר הזה ובסוף דברי הימים: הדבור הששי הוא בסדר הגליות וקדימתם. וראוי שתדע כי כמו שבהפסד הכחות הטבעיות חיוניות ונפשיות יפסדו ראשונה מן האברים היותר רחוקים מן הלב, ואחר כן מהיותר קרובים אליו, והאחרון אשר יפסד הוא הכח אשר בלב, ככה בגליות האלה הוגלו ראשונה מלכי ישראל, ואחר כן מלכות יהודה, וגלו ראשונה ממלכות ישראל אותם השבטים אשר היו מעבר לירדן ראובן וגד וחצי שבט מנשה, שהיו בערך האברים היותר רחוקים מן הלב שהוא בית המקדש, ואחריהם עיון ואבל בית מעכה ושאר הערים וכל ארץ נפתלי שהיו יותר קרובים אליו, ואחריהם שומרון ובנותיה שהיו יותר קרובים ללב הקדושה, ואחריהם גבורי ירשלם היושבים בתוכה, ובסוף הגליות בית קדשנו ותפארתנו שהיה בערך הלב היה לשרפת אש, כי שם היה מקור החיים וההצלה. ואמנם גלות גדליה בן אחיקם היה כדמות החום הנשאר אחר המות באברים זמן מועט שיפסד אחר כך, וכמו שיקרה כשיחתכו יד האדם ותפול ארצה שתתנועע זמן מזער, עד שתצא ממנה הרוח החיוני כלו ואז יפסקו תנועותיה ותמות, ככה היה ענין העם אשר נשאר עם גדליה בן אחיקם בקיומם זמן מזער עד שנתפזרו: הדבור השביעי בדברים אשר השתוו בהם מלכות יהודה ומלכות ישראל במלכותם ובגלותם. ואתה תראה שכמו שהיו י״ט מלכים במלכות יהודה ככה היו י״ט מלכים במלכות ישראל כמו שבארתי. וכמו שמלך אשור בהיותו מולך בבבל הגלה מלכות ישראל, כמו שאמר (מלכים ב י״ז:כ״ד) ויבא מלך אשור מבבל, ככה בני יהודה הוגלו ג״כ ע״י מלך בבל והכשדים. וכמו שבגלות שומרון הוגלה הושע בן אלה מלך ישראל לבבל אסור ברהטים, ככה בגלות ירושלם נבוכדנצר מלך בבל אסר את צדקיהו מלך יהודה בנחשתים ויביאהו בבלה, לקיים מה שנאמר (דברים כ״ח ל״ו) יולך השם אותך ואת מלכך. וכמו שמלכות ישראל הוגלה בשלש׳ פעמים כמו שזכרתי, ב׳ מהם בימי פקח בן רמליהו ואחד בימי הושע בן אלה, ככה מלכות יהודה הוגלה ג״כ בשלשה גליות, אחד בימי יהויכין ושנים בימי צדקיהו, כי ענין הגלות הזה שנעשה במיתת גדליה בן אחיקם שירים היה מהגליות הקודמים, אלה הם הדברים אשר השתתפו מלכות יהודה ומלכות ישראל בגלותם: הדבור השמיני הוא במה שיובדלו גלות יהודה מגלות ישראל. ראשונה שישראל בשלש הגליות אשר הגלם מלך אשור הוליך כלם אל לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי, אמנם בני יהודה בכל גליותיו לא כלם ולא אחד מהם לא הביאום שמה. שנית בני ישראל הלכו בגולה דרך רחוקה, אבל בני יהודה הלכו אל בבל ואל עמון ואל מצרים ולשאר הארצות שהיו קרובים אליהם. שלשית בני ישראל גלו ראשונה מבני יהודה מאה ושלשים וארבעה שנה ובני יהודה גלו אחריהם אותם שנים. רביעית בני יהודה חזרו מהם לבית שני, ובני ישראל לא שבו עוד לארצם וכמו שאמר (שם כ״ט כ״ח) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, ודרשו חכמינו ז״ל שעליהם נאמר: הדבור התשיעי בנביאים שנבאו למלכי יהודה ומלכי ישראל מהנביאים אשר העירו הכתובים עליהם ונכתבו נבואותיהם. וראוי שתדע שמרחבעם עד צדקיהו נבאו בירושלם, אחיה השלוני, שמעיה הנביא ועדו החוזה, ועזריהו בן עודד, וחנני הרואה, ויהוא בן חנני, ועובדיה, ויחזיאל בן זכריהו מבני אסף, ומיכיהו בן ימלא, ואלעזר בן דודיהו, וזכריה בן יהוידע, ואמוץ אחי אמציהו אביו של ישעיהו, הושע ועמוס וישעיהו, מיכה המורשתי, עודד, יואל ונחום וחבקוק וירמיהו וצפניהו וחולדה הנביאה ואוריהו ושריהו ויחזקאל שהם כלם ששה ועשרים נביאים. ואמנם למלכי ישראל נבאו, אחיה השלוני ועדו החוזה, יהוא בן חנני הרואה, אליהו התשבי, מיכיהו בן ימלא ועובדיה, אלישע בן שפט, יונה בן אמתי, הושע, עמוס, שהם כלם עשרה נביאים. הנה אם כן היו במלכות ישראל רשעים רבים ונביאים מועטים, ובמלכות יהודה היה הדבר בהפך, שלא היו הפושעים כל כך והיו ביניהם נביאים רבים, והיה זה להיות בתוכם ירושלם ומקדש ה׳ אשר שמה מקור הנבואה והשפע, וכמו שאמר (ישעיה ב׳ ג׳) כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, ולכן היה שזכו בני יהודה עוד לשלש׳ נביאים אחרי׳, חגי זכריהו מלאכי שנבאו בירושלם בשובם מבבל לבנות את הבית, ולהיו׳ התורה מורשה לבני יהודה העמידו להם ישיבות אחר החרבן בירושלם ובבבל ובנהרדעא ובסורא ובפומבדיתא ובמקומות אחרים בזמן התנאים והאמוראים ורבנן סבוראי והגאונים שקמו אחריהם דור אחר דור, עד שבאה החכמה והתורה בספרד, ונתישבה שמה בשלמות ומעלה רמה עד כה שאבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר עם הגולה אשר הגלתה: הדבור העשירי הוא, שייעד הנביא ע״ה שהנה ימים באים בזמן ביאת משיחנו וקבוץ הגליות שתתחבר כנסת ישראל כלם, ותהיה לגוי אחד בארץ ומלך אחד יהיה עליהם, ויהיה מזרע דוד ולא מזרע ושבט אחר, וכמו שאמר יחזקאל ע״ה (יחזקאל ל״ז כ״ב) ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד, ואמר (שם כ״ד) ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכדי שתדע בנקלה כל המלכים אשר מלכו בישראל ויהודה, ובאיזה זמן מלכו משנות יצירת העולם, וכמה היו ימי המלכתם, והכהנים הגדולים שהיו בימיהם, והנביאים אשר נבאו בזמניהם, ראיתי לכתבם פה בלוח אחד בזה האופן אשר תראה, כפי מה שלקטתי מספורי הכתובים בזה הספר ובספר דברי הימים, וכפי מה שקבלו חז״ל בסדר עולם באותם הדברים שהיו מקובלים אצלם, כי אין ספק שהיו ביניהם ספרי דברי הימים למלכי יהודה ולמלכי ישראל שמהם לקחו קבלתם:

מלכים כוללים:

שאול בן קיש כפי מה שפירשתי בספר שמואל משנו׳ מלכותו, היתה המלכתו בשנת אלפים ושמונה מאות וששים וארבע׳ לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו עשרים שנה, בימיו היה פנחס הכהן הגדול ונבא שמואל הרואה:

דוד בן ישי מלך בשנת אלפים ושמונה מאות ושמונים וארבע שנים לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו ארבעים שנה, בימיו היה כהן גדול אביתר הכהן ונבאו בזמנו שמואל הרואה וגד החוזה ונתן הנביא:

שלמה בנו מלך בשנת אלפים ותשע מאות ועשרים וארבע לבריאת העולם, והיו ימי מלכותו ארבעים שנה כאביו, בימיו היה צדוק כהן גדול ונתן הנביא ואחיה השלוני ועדו החוזה נביאים:

מלכי יהודה:

רחבעם בן שלמה מלך בשנת אלפים ותשע מאות ששים וארבע ליצירת העולם, והיו ימי מלכותו שבע עשרה שנה, בימיו היה אחימעץ כהן גדול ושמעיה הנביא ועדו החוזה נביאים:

אביה בנו מלך בשנת אלפים ותשע מאות ושמונים ואחד ליצירה, וימלוך שלש שנים, בימיו היה עזריה כהן גדול ועדו נביא:

אסא בנו מלך בשנ׳ אלפים ותשע מאו׳ שמונים וארבעה ליצירה, וימלוך אחד וארבעים שנה, בימיו היה יהורם כהן גדול ועזריהו בן עודד וחנני הרואה ויהוא בן חנני נביאים:

יהושפט בנו מלך בשנת שלשת אלפים וחמשה ועשרים ליצירה, וימלוך חמש ועשרים שנה, בימיו היה יואחז כהן גדול ועובדיה ויחזיאל בן זכריהו מבני אסף ומיכיהו בן ימלא ויהוא בן חנני נביאים:

יהורם בנו מלך בשנת שלשת אלפים וחמשים שנה ליצירה, וימלוך שמונה שנים, בימיו היה יהוידע כהן גדול ואליהו נביא:

אחזיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים שמונה וחמשים שנה ליצירה, וימלוך בירושלם שנה אחת, בימיו היו יהושע כהן גדול ואלישע נביא:

עתליה אמו של אחזיהו החזיקה במלכות בשנת שלש אלף תשעה וחמשים ליצירה, ותאבד כל זרע הממלכה ותמלוך ששה שנים, בימיה היה יהוידע חתנה כהן גדול ואלישע נביא, ומלכותה היתה ממלכות יואש:

יואש בן אחזיהו מלך בשנת שלשת אלפים חמשה וששים שנה ליצירת העולם, וימלוך ארבעים שנה, בימיו היה יהוידע. ואחריו פדיה כהנים גדולים וזכריה בן יהוידע כהן ונביא:

אמציה בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה וחמש ליצירה, וימלוך עשרים ותשע שנה, בימיו היה צדקיהו כהן גדול ואמוץ אחי אמציהו אביו של ישעיה נביא:

עוזיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ושלשים וארבע שנה ליצירה, וימלוך שש עשרה שנה, והיו בימיו יואל כהן גדול הושע ועמוס וישעיה נביאים:

יותם בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה שמונים וששה ליצירה, וימלוך שש עשרה שנה, בימיו היו יואל כהן גדול הושע ועמוס וישעיהו ומיכה המורשתי נביאים:

אחז בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאתים ושנים שנה ליצירה, וימלוך שש עשרה שנה כאביו, בימיו היו אוריהו כהן גדול הושע ועמוס וישעיה ועודד ומיכה נביאים:

חזקיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים ומאתים ושמונה עשר ליצירה, וימלוך תשע ועשרים שנה, בימיו היו נריה כהן גדול הושע ועמוס וישעיה ומיכה נביאים:

מנשה בנו מלך בשנת שלשת אלפים ומאתים וארבעים ושבעה שנים ליצירה, וימלוך חמשים וחמש שנה, בימיו היו הושעיה כהן גדול יואל ונחום וחבקוק וחוזאי נביאים:

אמון בנו מלך בשנת שלשת אלפים שלש מאות ושנים ליצירה, וימלוך שנתים שנה, בימיו היו שלום כהן גדול נחום וחבקוק וחוזאי נביאים:

יאשיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים שלש מאות וארבע ליצירה, וימלוך שלשים ואחד שנה, בימיו היו חלקיהו כהן גדול וירמיה וצפניה וחולדה הנביאה נביאים:

יואחז בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ושלשים וחמשה ליצירה, וימלוך שלשה חדשים, בימיו היו חלקיהו כהן גדול וירמיהו נביא:

יהויקים אחיו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ושלשים וחמשה ליצירה, וימלוך אחד עשרה שנה, בימיו היו עזריהו כהן גדול ירמיהו ואוריהו נביאים: ובשנת שלש למלכותו עלה נבוכדנאצר פעם ראשונה על ירושלם ולקח את כלי בית השם והגלה קצת העם ומזרע המלוכה מן הפרתמים ויאסור את יהויקים ויוליכהו בבלה ונשתעבד אליו והשיבו למלכותו, ויש מן החכמים שקראו לפעם הזאת שנלכדה ירושלם על ידי נבכדנצר חרבן הבית:

יהויכין בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ארבעים וששה ליצירה וימלוך שלשה חדשים, בימיו היה שריהו כהן גדול וירמיהו נביא:

צדקיהו אחיו מלך בשנת שלשת אלפים ושלש מאות ארבעים וששה ליצירה, וימלוך אחד עשרה שנה, בימיו היו יהוצדק אחי עזרא הסופר כהן גדול והיו ירמיהו ויחזקאל נביאים ובזמנו נחרב ירושלם: וראוי שתדע שממלכי בית יהודה אלה מתו בחרב חמשה מהם, אחזיהו ויואש בנו ואמציהו בן בנו ואמון בן מנשה ויאשיהו בנו, ושלשה ממלכי בית יהודה אלה הלכו בשבי, יהואחז שאסרו מלך מצרים והוליכו מצרימה, ויהויכין וצדקיהו שהוליך אותם נבוכד נצר בבלה והשאר מתו בכבודם. וראוי שתדע עוד שהלוח הזה סדרתי אותו פה בשנות המלכים כפי פשוטי הכתובים, ויתחייב ממנו שהיה חורבן ירושלם ושרפת הבית בשנת ג׳ אלפי׳ ושנ״ח לבריאת העולם, וכן מנאן ר׳ אברהם ן׳ דאוד בסדר הקבלה, וחכמים מהאחרונים נמשכו אחריו, אך אמנם כפי בעל סדר עולם אותו החורבן ההחלטי מירושלם ושרפת בית הש״י לא היה כי אם בשנת ג׳ אלפים ושל״ח, והיה זה לפי שהם פחתו משנות יהורם בן יהושפט ומשנות עזיהו עשרים שנה, וא״כ אחקור עליו אם יזכני השם יתברך בספר ימות עולם שיש עם לבבי לעשות:

מלכי ישראל:

ירבעם בן נבט מלך בשנת אלפים ותשע מאות ששים וארבעה ליצירת העולם, וימלוך שנים ועשרים שנה, בימיו נבאו אחיה השלוני ועדו החוזה:

נדב בנו מלך בשנת אלפים ותשע מאות שמונים וששה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:

בעשא בן אחיה מלך בשנת אלפים ותשע מאות שמונים ושמונה ליצירה, וימלוך ארבעה ועשרים שנה, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:

אלה בנו מלך בשנת שלשת אלפים ושנים עשר ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:

זמרי מלך בשנת שלשת אלפים וארבעה עשר ליצירה, וימלוך שבעה ימים, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:

עמרי מלך בשנת שלשת אלפים וארבעה עשר ליצירה, וימלוך שתים עשרה שנה, בימיו נבא יהוא בן חנני הרואה:

אחאב בנו מלך בשנת שלשת אלפים ועשרים וששה שנים ליצירה, וימלוך עשרים ושתים שנה, בימיו נבאו אליהו התשבי ומיכיהו בן ימלא ועובדיה:

אחזיהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים וארבעים ושמונה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו נבא אליהו התשבי:

יהורם אחיו מלך בשנת שלשת אלפים וחמשים ליצירה, וימלוך שתים עשרה שנה, בימיו נבאו אליהו התשבי ואלישע בן שפט:

יהוא בן נמשי מלך בשנת שלשת אלפים וששים ושנים ליצירה, וימלוך עשרים ושמונה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:

יהואחז בנו מלך בשנת שלשת אלפים ותשעים שנים ליצירה, וימלוך שבע עשרה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:

יהואש בנו מלך בשנת שלשת אלפים ומאה ושבעה ליצירה, וימלוך שש עשרה שנה, בימיו נבאו אלישע בן שפט ויונה בן אמתי:

ירבעם בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ועשרים ושלש ליצירה, וימלוך ארבעים ואחד שנה, בימיו נבאו יונה בן אמתי הושע ועמוס:

זכריהו בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה וששים וארבעה ליצירה, וימלוך ששה חדשים, בימיו היו יונה בן אמתי הושע ועמוס:

שלום בן יבש בשנת שלשת אלפים מאה וששים וחמשה ליצירה וימלוך ירח ימים, בימיו היו הושע ועמוס ומיכה המורשתי:

מנחם בן גדי מתרצה מלך בשנת שלשת אלפים מאה וששים וחמשה ליצירה, וימלוך עשר שנים, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:

פקחיה בנו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ושבעים וחמשה ליצירה, וימלוך שנתים, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:

פקח בן רמליהו מלך בשנת שלשת אלפים מאה ושבעים ושבעה ליצירה, וימלוך עשרים שנה, בימיו היו הושע ועמוס ישעיהו ומיכה המורשתי:

הושע בן אלה מלך בשנת שלשת אלפים מאה ותשעים ושבעה ליצירה, וימלוך תשעה שנים, בימיו נפלג׳ הארץ ונלכד שומרון והיו הנביאי׳ הנזכרי׳ למעל׳. וידוע תדע שממלכי ישראל אלה אשר זכרתי נפלו בחרב תשע׳, והם נדב בן ירבעם אלה בן בעשא וזמרי ואחאב ויהורם בן אחאב וזכריהו ושלום ופקחיה בן מנחם ופקח בן רמליהו, והלך בשבי הושע בן אלה אחרון המלכים ההם. וזהו שראיתי להודיעך דרך כלל בעניני מלכי יהודה וישראל, והיא ההקדמה הראשונה:

ההקדמה השנית בתשובת השאלה האחרונה מאותם החמש עשרה שאלות אשר שאלתי בהקדמה הכוללת אשר עשיתי בתחלת פירוש ספר יהושע והיא תכלול שתי ספקות. האחד אם היה שכוון הנביא ירמיהו ע״ה במצוה האלהית לספר כל עניני המלכים וקורותיהם בספר הזה, רוצה לומר ספר מלכים, למה אם כן לא ספר עניניהם בשלמות כלם ונסתפק בספור קצתם והשמטת קצתם? הלא תראה שבספור כל מלך ומלך בין ממלכי יהודה ובין ממלכי ישראל אומר הכתוב שיתר דברי המלך ההוא וכל אשר עשה וגבורותיו הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל או למלכי יהודה, וזה יורה שהיו ביניהם ספרי דברי הימים אשר נכתבו עליהם עניני המלכים כלם אם למלכי ישראל ואם למלכי יהודה, ושהנביא כאשר כתב ספר מלכים לקח משם קצת הדברים ועזב קצתם, ולכן באחרית הספור יאמר הכתוב ששאר עניני אותו מלך שלא כתבם הנביא הנם כתובים על ספר דברי הימים, ועל כן יספק המספק אם היו הדברי׳ כלם נכתבי׳ בספר דברי הימי׳, מה ראה הנביא אם כן לכתוב ספר מלכים במה שאין בו צורך? ואם ראתה החכמ׳ העליונה שהיה ראוי לכתוב עניני המלכים על ספר מפי נביא, למה לא נכתבו כלם ונכתבו קצתם זולת קצתם? והספק השני בעזרא הסופר שכתב בספר דברי הימים אשר עשה ספורי המלכים אשר באו בספר זה, ובקצתם לא הוסיף ולא חסר ולא שנה כלל, והיתה אם כן מלאכתו בחלק הזה מותר ודבר בטל בזכרו מה שכבר ספר הנביא בספר הזה מבלי תוספת וחסרון, ובקצת המלכים השמיט דברים רבים ממה שכתב הנביא הנה, ובקצתם הוסיף ספורי׳ שלא נזכרו בזה הספר, ולא ידענו אם נאמין לדברי הנביא אשר כתב בספורי המלכים ונחשוב שמה שהוסיף עזרא לכתוב בהם אינו אמת, או אם נחשוב שחסר הנביא מלכתוב מה שהיה ראוי לכתוב ושהשלימו עזרא? ואני כשהעירותי השאלה ההיא נשבעתי ואקיימה להתירה ולהשיב עליה במקום הזה. ומה שראוי שאומר בהתרה הוא, שאין ספק שהיה המנהג בישראל (כמו שהוא גם היום בקרב האומות) לכתוב בספר כל עניני המלכים ומעשיהם, והספרים ההם היו נקראים דברי הימים, לפי שהיו נכתבים עליהם קורות הזמן וילידי הימים אשר לכל מלך ומלך, והיו בכלל הספורים וההגדות ההם דברים הכרחיים ודברים מיותרים כי אם לתכלית הספור בלבד לכתוב על ספר כל מעשה המלכי׳ דבר יום בימו, והיו גם כן בהם דברים נכתבים כפי הרצון כדרך הסופרים מגידי הדברים לשבח ולגנות יותר מהראוי כפי אהבתם ושנאתם, והנה כשרצה הקב״ה לצוות לנביא לכתוב על ספר עניני המלכים, לא היה לתכלית הספור כענין הגדת דברי הימים, אבל היה בלבד להודיע הסתעפות הדורות והשתלשלות המלכים זה מזה, וגם כן להודיע צדקתם או רשעתם והשכר שקבלו מהשם על מעשיהם או העונש שנענשו עליהם, וכל זה כפי האמת הנבואיי וההתודעות האלהיי, ולהיות זאת כוונת הנביא בזה הספר, היה שהשמיט דברים רבים מאותם אשר היו בספרי דברי הימים מהגדות ומעשה המלכים וגבורתם ובנין ערים, לפי שזה כלו היותו מתיחס לספר דברי הימים, לא היה נאות ולא הכרחי לספר הזה שהיה מכוון בעצם וראשונה להודיע השתלשלות המלכים צדקתם ורשעתם שכרם ועונשם לא דבר אחר כמו שאמרתי, וזהו אמרו באסא (בסימן ט״ו כ״ג) ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלא המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה, וכן בשאר המלכים, ובזה יותר הספק הראשון אשר זכרתי מהשאלה הזאת: ואמנם לספק השני ממה שכתב עזרא בספורי המלכים בספר דברי הימים, כבר כתבתי בהקדמתי לספר שמואל שהיתה כוונת עזרא לספר יחוסו של זרובבל בן שאלתיאל בן בנו של יהויכין שהיה מזרע בית דוד והיה נגיד ומצוה עליהם בבית שני, וחשב לעשות שני ספרים, הראשון מהם הוא ספר דברי הימים לספר יחוסו, והתחיל מאדם הראשון דור אחר דור עד דוד, וממנו השתלשלות זרעו מלך אחר מלך ממלכי יהודה עד צדקיהו המלך האחרון מהם, ולכן לא זכר שמה דבר ממלכי ישראל כי אם ממלכי יהודה בלבד, והספר השני והוא ספר עזרא, ספר בו השבים מגלות בבל אל ירושלם וייחוסם ונשיאות זרובבל ובנין הבית השני ומה שקרה להם שמה בימי עזרא, והיה דעתו שיהיו שני הספרים האלה, ר״ל דברי הימים ועזרא, מחוברים ומדובקים, וששני הספרים האלה אשר עשה היה די לאנשי דורו לדעת יחוסם ויחוס דוד מלכם והמלכים יוצאי חלציו גבורותיהם ומעלותיהם והסתעפותם והשתלשלותם עד זרובבל נשיאם, ומפני זה אותם הפסוקים אשר באו בסוף ספר דברי הימים ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה׳ מפי ירמיהו העיר ה׳ את רוח כורש מלך פרס וגו׳, באותם הפסוקים עצמם התחיל ספר עזרא להורות על דבקות שני הספרים וחבורם, ולהיות כוונת עזרא בספר דברי הימים לשבח ולפאר עניני מלכי יהודה, האריך בספורי מלחמותיהם וכל עניני כבודם, ולא היה התוספת הזה מותר ודבר בטל, לפי שהיה הכרחי כפי כוונתו שהיא להגיד שלמיות מלכי יהודה ומעלותיהם, ולא הוצרך הנביא ירמיהו לכתוב הדברים ההם בספר הזה, לפי שהיתה כוונתו מתחלפת לכוונת עזרא כמו שאמרתי, ובמקומות אחרים קצר עזרא ממה שכתב הנביא, לפי שהנביא כוון לבאר השתלשלות המלכים והסתעפותם, ועזרא לא כוון לדבר מזה, כי אם לספר מעלות מלכי יהודה, ולכן בספור שלא היה ספור מעלה קצר בו. הלא תראה שכתב עזרא (ד״ה ב׳ י״ז) שיהושפט בשנת שלש למלכו שלח שריו ועמהם הלויים בכל ערי יהודה ללמד את העם התורה והמצות, וזכר שם מגדולתו ועשרו ושהיה פחדו על כל ממלכות הארצות אשר סביבות יהודה ולא נלחמו עם יהושפט, ושמן הפלשתים היו מביאים לו מנחה וכסף משא, גם הערביים מביאים לו צאן ותישים מדי שנה בשנה, וזכר (שם כ׳) שבאו בני עמון ומואב על יהושפט למלחמה ושמלכי צבאות ידודון ידודון וינגפו עמון ומואב ויבא יהושפט ועמו לשלול שלל ולבוז בז, ודברים אחרים רבים זכר שמה, והנה לא ראה הנביא לספר התשועה הזאת בספר זה, לפי שהוא לא יגיד מהמלחמות רק מה שיצטרך כפי כוונת הספר להגיד מה שנעשה על צד ההשגחה להעניש את הרשעים, כענין מלחמת רמות גלעד (מלכי׳ א׳ כ״ב), או לסבב דבר גזור מלפניו ית׳ כמלחמות בן הדד (שם כ׳), ואחרי שהודיע הנביא שיהושפט היה ישר עם ה׳ ושעשה גבורות רבות לא ראה לפרט יותר ממעשיו, אמנם עזרא שכוון להגדיל עניני מלכי יהודה, ספר הענינים כלם בארוכה ולקח אותם מספרי דברי הימים. הנה אם כן מה שהוסיף עזרא בספורים היה כפי כוונתו להגדיל בשבח מלכי יהודה, ומה שחסר היה בדברים שלא מצא בהם ענין מעלה ושלמות, ומה שכתב באותו דרך עצמו שכתב הנביא בכאן בלי תוספת וחסרון היה להכרח ספורו. ואני אעיר בע״ה בכל מקום מה שהוסיף או חסר עזרא בדברי הימים ואתן הסבה עליו, ויספיק עתה ראשי דברים האלו בדרך כלל, ועם זה הותר הספק השני מהשאלה הזאת ונשלמה זאת ההקדמה השנית, ואחרי שתי ההקדמות האלה אבוא בגבורות ה׳ אלהים ובעזרתו לפרש הספר הזה:

והנה שערתי בספר הזה כדי הספורים וסדר עניניהם שבע עשרה פרשיות:

הפרשה הראשונה תספר שדוד המליך בחייו את שלמה בנו בעבור ענין אדניהו, ומה שצוה אותו לפני מותו וענין קבורתו. תחלת הפרש׳ והמלך דוד זקן וגו׳ (מלכים א א׳:א׳), עד ויבא אדוני׳ בן חגית אל בת שבע וגו׳ (מלכים א ב׳:י״ג):

הפרשה השנית תספר הדברים אשר בהם היתה הממלכה נכונה ביד שלמה (מלכים א ב׳:מ״ו), אם במה שהרג את אדוניהו ויואב ושמעי, ואם במה שקנה אוהב ורע את פרעה מלך מצרים במה שהתחתן עמו, ואם במה שנשלם בחכמה עליונה ובאהבת השם ובגדולת המשרתים וכבוד ביתו וגודל מעלתו. תחלת הפרשה ויבא אדוניה בן חגית וגו׳ (מלכים א ב׳:י״ג), עד וישלח חירם וגומר (מלכים א ה׳:ט״ו):

הפרשה השלישית תספר בנין הבית המקודש אשר בנה שלמה ובית המלך ובית יער הלבנון ואולם המשפט והבית אשר עשה לבת פרעה וכל כלי בית האלהים, ואיך הביאו ארון העדות אל קדש הקדשים וששרתה השכינה שמה. תחלת הפרשה וישלח חירם מלך צור וגומר (מלכים א ה׳:ט״ו), עד אז אמר שלמה ה׳ אמר לשכון בערפל (מלכים א ח׳:י״ב):

הפרשה הרביעית תספר התפלה והתחנה אשר עשה שלמה בחנוכת הבית והברכה אשר ברך את העם והזבחים אשר בחנוכת המזבח וחג הסוכות אשר עשה, והנבואה אשר באה לו על תפלתו. תחלת הפרשה אז אמר שלמה ה׳ אמר לשכון וגו׳ (מלכים א ח׳:י״ב), עד ויהי מקץ עשרים שנה וגו׳ (מלכים א ט׳:י׳):

הפרשה החמישית תספר שאר הדברים הרשומים שעשה שלמה, וספור מלכת שבא ועושר המלך ומעשיו, ומה שנטה מהדרך האמתי בזקנתו עם נשיו, ומה שקרהו עם אויביו והנבואות שבאו עליו ומיתתו. תחלת הפרשה ויהי מקצה עשרים שנה וגומר (מלכים א ט׳:י׳), עד וילך ירבעם וגומר (מלכים א י״ב:א׳):

הפרשה הששית תספר איך נחלקה המלכות אחרי מות שלמה, ומלך רחבעם בנו על יהודה ובנימן בלבד וירבעם מלך על עשרת השבטים, והעגלים והבמות אשר עשה, ומה שקרא הנביא שבא מיהודה על המזבח לפניו, וענין הנביא הזקן אשר בבית אל, ומיתת אביה בן ירבעם ומה שנבא עליו אחיה השלוני, ועלית שישק מלך מצרים על ירושלים. תחלת הפרשה וילך ירבעם שכם וגו׳ (מלכים א י״ב:א׳), עד ובשנת שמנה עשרה למלך ירבעם וגו׳ (מלכים א י״ב:א׳):

הפרשה השביעית תספר עניני אביה בן רחבעם ועניני אסא מלכי יהודה ועניני מלכי ישראל שמלכו בימיהם, רוצה לומר נדב בן ירבעם ובעשא ואלה בנו וזמרי ועמרי ואחאב בנו ששה מלכי ישראל אלה שמלכו בימי אסא מלך יהודה, ומה שנבא יהוא בן חנני על בעשא. תחלת הפרשה ובשנת שמנה עשרה שנה למלך ירבעם וגו׳ (מלכים א ט״ו:א׳), עד ויאמר אליהו התשבי וגומר (מלכים א י״ז:א׳):

הפרשה השמינית תספר עצירת הגשמים אשר עשה אליהו, ומה שקרהו בהיותו מתחבא בנחל כרית, ואחר כן בצרפת בבית האשה האלמנה, והנסיון אשר עשה עם נביאי הבעל בהר הכרמל, ואיך ברח מיראת איזבל אשת אחאב אל הר האלהים חרבה, והמראה אשר ראה שמה, ואיך משח לאלישע תחתיו לנביא. תחלת הפרשה ויאמר אליהו הנביא וגו׳ (מלכים א י״ז:א׳) עד ובן הדד מלך ארם קבץ וגומר (מלכים א כ׳:א׳):

הפרשה התשיעית תספר שתי המלחמות אשר נלחם בן הדד מלך ארם עם אחאב וההצלחה והתשועה אשר היה לישראל בהם, ושאחאב רחם וחמל על בן הדד בהיותו אויבו ולא חמל על נבות היזרעאלי כדי לירש את כרמו, והנבואה שבאהו עליו, ואיך עלו מלך יהודה ומלך ישראל להלחם במלך ארם לקחת את רמות גלעד, ומה שנבא אליהם מיכיהו בן ימלא על זה, ושנהרג שם אחאב. תחלת הפרשה ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו וגומר (מלכים א כ׳:א׳), עד ויהושפט בן אסא מלך יהודה וגו׳ (מלכים א כ״ב:מ״א):

הפרשה העשירית תספר מלכות יהושפט בן אסא מלך יהודה ומלכות אחזיהו בן אחאב מלך ישראל, ומה שקרהו בחליו עם אליהו הנביא, ואופן עליית אליהו בסערה השמימה, והנסים אשר עשה אלישע אחרי הפרדו מאליהו בירדן וביריחו ובביתאל. תחילת הפרשה ויהושפט בן אסא וגו׳ (מלכים א כ״ב:מ״א), עד ויהורם בן אחאב מלך על ישראל וגומר (מלכים ב ג׳:א׳):

הפרשה הי״א תספר נסים אחרים שעשה אלישע אחרי שנפרד מאליהו רבו, ומלחמת מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום עם מלך מואב ותשועתם כדבר הנביא, ושאר הספורים שנעשו הנסים בהם. תחלת הפרשה ויהורם בן אחאב מלך על ישראל וגומר (מלכים ב ג׳:א׳), עד ויבא אלישע דמשק ובן הדד וגומר (מלכים ב ח׳:ז׳):

הפרשה הי״ב תספר שאלישע משח את חזאל למלך על ארם ואת יהוא בן נמשי למלך על ישראל, ומלחמות חזאל שעשה בישראל, ומכת חרב והרג ואבדן שעשה יהוא בבית אחאב ובכהני הבעל והאשרה ובעובדיהם. תחלת הפרשה ויבא אלישע דמשק וגומר (מלכים ב ח׳:ז׳), עד ועתליה אם אחזיהו וגומר (מלכים ב י״א:א׳):

הפרשה הי״ג תספר המשכות מלכי יהודה אחרי מות עזריהו, ושעתליה אמו החזיקה במלכות ותאבד את כל זרע המלוכה, ושנמלט יהואש יונק שהחביאו יהוידע הכהן והמליכו אחרי כן והמית את עתליהו בחרב, ושיהואש חזק את בדק בית ה׳, ומה שקרה ליהואש עם חזאל מלך ארם, ושמת יהואש בידי עבדיו שהרגוהו. תחלת הפרשה ועתליהו אם אחזיהו (מלכים ב י״א:א׳) ראתה וגומר, עד בשנת עשרים ושלש ליואש (מלכים ב י״ג:א׳) וגומר:

הפרשה הי״ד תספר ארבעה מלכים שמלכו בישראל יוצאי חלצי יהוא בן נמשי, כמו שייעדו הנביא (מלכי׳ ב׳ י׳ ל׳) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל, והם יהואחז בנו ויואש בן יהואחז וירבעם בן יואש (שבימיו מת אלישע) וזכריהו בן ירבעם, והמלכים שמלכו ביהודה בימיהם, והמלחמה שהיה בין אמציה מלך יהודה ובין יואש מלך ישראל הנזכר. תחלת הפרשה בשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיהו וגומר (מלכים ב י״ג:א׳), עד שלום בן יבש מלך וגומר (מלכים ב ט״ו:י״ג):

הפרשה הט״ו תספר המלכים אשר מלכו בישראל אחרי שתמו מלכי בית יהוא, שהם שלום ומנחם ופקחיהו ופקח בן רמליהו והושע בן אלה, ושבימיו הגלה מלך אשור שבטי ישראל ויוליכם בחלח וחבור נהרי גוזן והרי מדי עם היום הזה, ותספר עם זה ממלכי יהודה יותם בן עזריהו ואחז בנו. תחלת הפרשה שלום בן יבש מלך וגו׳ (מלכים ב ט״ו:י״ג), עד ויהי בשנת שלש להושע בן אלה (מלכים ב י״ח:א׳):

הפרשה הט״ז תספר מלכות חזקיהו מלך יהודה, וענין סנחריב והדברים אשר שלח ביד עבדיו לחרף את חזקיהו ולהמס אל לבב העם, ומה שקר׳ לסנחריב על זה מהעונש, ותספר עם זה החולי שחלה חזקיהו, ומה שנבא ישעיהו עליו, ונס צל המעלות ושאר הדברים שקרו בימיו. תחלת הפרשה ויהי בשנת שלש להושע וגו׳ (מלכים ב י״ח:א׳), עד בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר (מלכים ב כ״א:א׳):

הפרשה הי״ז תספר מלכות מנשה ואמון בנו ויאשיהו צדיק מושל ביראת אלהים, ושחזק את בדק בית ה׳ ושחלקיה הכהן מצא את ספר התורה ומה שנבאה חולדה הנביא׳ עליו, והפסח אשר נעשה אחרי טהרת המקדש ושביתת הע״ז מן הארץ, ותספר מלכות יהואחז ויהויקים בני יאשיהו ויהויכין בן יהויקים ומלכות צדקיהו, ושבימיו נחרבה ירושלם ונשרפ׳ בית קדשנו ותפארתנו. תחלת הפרש׳ בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר (מלכים ב כ״א:א׳), עד סוף הספר: