ואלה בני המדינה – פרשה זאת הוכפלה בנחמיה [סי׳ ז׳], בשנויים רבים, קצת מהם בא שם המספר פחות מבכאן כמו בני ארח שבע מאות, ושם חשבם שש מאות?, בני זתוא תשע מאות ושם שמונה מאות?, וברובם בא שם המספר נוסף כמו בני עזגד אלף ושם אלפים, בני עדין ד׳ מאות ושם ו׳ מאות, וכדומה, וכפי הנראה כאן מדבר מן החשובי׳ שעלו מבבל עצמה, כי בגלות יכניה הגלה את השרים וטובי העם ואותם הגלה לעיר המלוכה והיו תמיד בכבוד, אבל גלות צדקיהו הגלה אל המדינה כי היו שפלים בעיניו, וכמ״ש [ירמיה כ״ד] כתאנים הטובות וכו׳ והתאנים הרעות וכו׳, ופה אמר אשר הגלה נ״נ לבבל, ושם אמר סתם אשר הגלה נ״נ, כי פה דבר מאותם שגלו בגלות יכניה שהם גלו לבבל עצמה לעיר המלוכה, ושם דבר מגלות צדקיהו שהגלה אל ערי המדינה. החשובים שדבר מהם בכאן היה עיקר מהלכם לירושלים ומשם התפשטו ביהודה, והפחותים היה עיקר מהלכם ליהודה לגור שם, לכן אמר פה לירושלים ויהודה בלא למ״ד היחוס ושם אמר לירושלים וליהודה שניהם בלמ״ד, וזה כמ״ש בספרי התו״ה [פ׳ אחרי בפסוק ואיל לעולה] שכ״מ שלא כפל אות היחוס הראשון עקר, וכשכפלו שניהם שוים, בכאן אמר אשר באו עם זרובבל וכו׳, ושם הוסיף עזריה רעמיה נחמני, שהם הגיעו אח״כ עם חבורות אנשים, ולכן חשב שם יותר מבכאן, והקצת שחשב בכאן יותר הם אותם ששבו מא״י לבבל אחר שנשבת הבנין ונחסר מנינם בחשבון השני שהיה מאוחר [וע״ע בפ׳ ס״ד]:

אשר באו – לירושלים.

מרדכי בלשן – לדעת חז״ל הוא שם א׳ מרדכי שידע כמה לשונות, ולדעת י״מ הם שני שמות. ״ומספר״ הראשון הוא שם, ובנחמיה מספרת:

(ו-לה) השאלות:

פרשה זו הוכפלה בנחמיה (סי׳ ז), ושם יש שנויים רבים, ומספרים אחרים, בקצת שם המספר יותר, ובקצת מהם פחות מכאן:

(ו) בני פחת מואב לבני ישוע – פחת מואב היה ראש המשפחה ומשני בניו ישוע ויואב באו לא״י, וכן בפ׳ ט״ז, ל״ו, מ״ם, וזה מוכרח ממ״ש בפסוק [מ״ם] בני ישוע וקדמיאל לבית הודויה הוא עצמו מ״ש [ג׳ ט׳] ישוע ובניו קדמיאל ובניו בני יהודה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(כא) בני בית לחם – אלה שהיו כולם ממשפחה אחת אף שישבו בכמה ערים צרף מספרם ע״ש ראש המשפחה, ואם לא התקבצו ממשפחה צרפם ע״ש העיר שגרו שם תחלה:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(כג) אנשי ענתות – עמ״ש ירמיה [סי׳ ט״ז ג׳]:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(לא) בני עילם אחר – שכבר חשב בני עילם [בפסוק ז׳] רק הוא היה איש אחר ונזדמן מספר אנשי משפחתו שוים למשפחת עילם הראשון:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

הכהנים – אחר שמנה בני ישראל מנה כהנים ולוים, ומן הלוים מנה המשוררים והשוערים, ואח״כ מנה הנתינים שהיו משרתי הכהנים:

בני עבדי שלמה – לחד דעה ביבמות דעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, היו ממזרים, כי עבדי שלמה נשאו בנות ישראל וילדו להם ושייכים עם מה שיחשוב אחריו שתוקי ואסופי, כמ״ש בקדושין עשרה יוחסין עלו מבבל, ולמ״ד הולד כשר י״ל שהיו בכלל עבדים משוחררים, וכמ״ש התוס׳ ביבמות [דף ט״ז ע״ב], מפני שנתיאשו הבעלים מהם וא״צ גט שחרור והם בכלל גרי וחרורי שחשב בין עשרה יוחסין, וממה שחשבם ביחד עם הנתינים משמע שהם מן הז׳ האומות שנתנם שלמה למס עובד כמ״ש בדה״ב [ח׳ ז׳].

בני הסופרת – הה״א אינו לידיעה רק מעיקר השם כמו שהראיתי כזאת בדה״א ב׳ נ״ב, ובכ״מ:

ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם – ר״ל לא יכלו להגיד בית אבותם מאיזה משפחה הם, וגם לא יכלו להגיד אף זרעם אם מישראל הם, כי נאספו מן השוק במקום שרובם עכו״ם, ונכלל בזה שלא ידעו גם כן אם הם כשרים או ממזרים, וכמו שחשב בעשרה יוחסין שתוקי ואסופי:

(סא-סב) השאלות:

למה ספר שלקח מבנות ברזילי אשה ושנקראה על שמה:

בני הקוץ בני ברזילי – ר״ל שמשפחת הקוץ היו כהנים ונזכרו בדה״י [א׳ כ״ד י״ט] שהיו בית השביעי במעמד המשמרות, ועתה נולד בקצת בניו ספק, והיה הסיבה לזה מפני שקוץ לקח אשה מבנות ברזילי חשובים בימי דוד ושלמה, והבנים שנולדו מן האשה הזאת נקראו לכבוד על שם ברזילי ג״כ, וי״ל שחביה הוא הבן שנולד מן האשה הזאת ובניו היה להם שני שמות שנקראו בשם בני הקוץ וגם בשם בני ברזילי, ומפרש שזה היה מפני ״אשר לקח ״[ר״ל הקוץ לקח] ״מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא״ הוא חביה שנולד מן האשה הזאת נקרא ״על שמם״, שנקרא על שם אביו ועל שם אבי אמו, והבנים נקראו בני הקוץ ובני ברזילי, וכ״ז שהיה ספר היחוס בידם לא היה בזה חשש, אבל״ עתה בקשו כתבם המתיחשים ולא נמצאו״ כתבי היחוס שלהם [כי היה לכל משפחה ספר יחוס כולל לכל המשפחה ויחידים היו להם ג״כ ע״ז כתבים בפ״ע איש איש יחוסו הפרטי ולא נמצא לא כתבם הכולל [ועז״א כתבם בלשון יחיד] ולא יחוסיהם הפרטיים שעז״א ולא נמצאו בל״ר] ועי״כ נפל ספק בענינם כי יש לחוש שאינם כהנים כלל רק ישראלים מבני ברזילי, כי היתה גם משפחה מישראל שנקראת בשם בני ברזילי, ולכן ״ויגאלו מן הכהונה״, בפרט כי בספק כזה נכנס ספק אחר שהם חללים, כי עי״כ גם הם בעצמם לא נשמרו מנשים הפסולות לכהונה, וזה נכלל במ״ש ״ויגואלו״, שכבר נגאלו מן הכהונה כי לקחו נשים פסולות, ובזה תמצא חללי שחשב בין עשרה יוחסין:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק סא]

ויאמר התרשתא – ועתה נשאל השאלה אם יוכלו לאכול בקדשים.

ויאמר התרשתא – הוא נחמיה, כמ״ש ויאמר נחמיה הוא התרשתא [נחמיה ח׳ ט׳] שלא יאכלו עד יהיה או״ת ויודע הספק ע״י שאלת האו״ת, וכבר בארתי בפי׳ לת״ע שאם היו זוכים אז, היתה השכינה שבה אליהם בבית שני והיה להם או״ת, ובימי עלייתם היה להם עדיין תקוה לזה:

השאלות:

המספר הכללי אינו מסכים עם החשבון הפרטי:

כל הקהל כאחד – בפרטם חסרים שלש עשרה אלף, ועיין רש״י, וכנראה לא חשב בין הפרטים את כל הבאים רק את הבאים ראשונה מבבל, וגם בנחמיה שהוסיף גם הבאים מארץ כשדים [כמ״ש בפסוק א׳] לא חשב הכל, כי נתוספו בכל יום אנשים שלא נזכרו בחשבון כאן, אלה שנתוספו על המשפחות שכבר באו מהם הוסיף במספר הפרטי בנחמיה, ומשפחות חדשות או יחידים שבאו מערים שלא היה שם עדיין מהם, לא נזכר כלל בפרט, ובכ״ז ספרם במנין הכולל, שאחר כל הקבוצים היו ארבע רבוא וכו׳, והנה בכאן הזכיר בני מגביש מאה חמשים וששה ובנחמיה לא הזכירם, וצ״ל ששם כללם במשפחה אחת שהוסיף שם על מנינם, כמו בני עזגד ששם מספרם אלף יותר, י״ל שבני עיר מגביש כולם היו ממשפחת עזגד ונחשבו כאן על עירם ושם נחשבו אל משפחתם, ובזה י״ל גם מה שבאו שם בני ארח בני זתוא כל אחד חסר מאה מן החשבון הראשון, י״ל שמאה מבני ארח ומאה מבני זתוא גרו בעיר סנאה ושם חשבם אל בני עירם ולכן הוסיף שם שלש מאות על בני סנאה, ובזה לא תצטרך לדחוק שחזרו מקצתם:

ומראשי האבות – יש סתירות בין החשבון המוזכר פה ובין המוזכר בנחמיה ז׳ ושם יתבאר:

וישבו – שבבואם התעסקו תחלה לעבוד את האדמה להכין לחם ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, לבל ישאו חרפת רעב, וגם שאחר שלא נתן להם רשות לבנות החומה לא התישבו בירושלי׳ רק שוטטו בעריהם וכ״א התישב בעיר אחרת שישבו שם אבותיו בזמן קדום, והכהנים והלוים התישבו במ״ח ערי הלוים, וישראל התישבו בערי ישראל: