ויאריכו הבדים – אם אלו הבדים הם שהיו בארון מתחלה, תמה הוא היאך נראו
על פני הדביר. שהרי הבדים לא היה ארכן יותר מעשר אמות, שהרי קדש הקדשים של אהל מועד
1לא היה אלא עשר, והארון היה נתון בתוכו, ולא נאמר בתורה שהיו נראין הבדים מבחוץ לפרכת; והדביר היה רחבו עשרים
(דברי הימים ב ג׳:ח׳) – אם כן היאך היו נראין על פני הדביר?
2ואפשר שעשו לארון בדים אחרים ארוכים מהם כדי שיראו על פני הדביר; וזהו שאומר ״ויאריכו״
3שהוא פעל יוצא, ולא אמ׳
4״ויַאַרְכו״.
5גם כן יתכן לפרש כי אותן הבדים היו שהיו בארון מתחלה. ואפשר שהיה ארכן עשר אמות, וקודם שהכניסו הארון לדביר היו הבדים נתונים בארון בשוה – שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון – שהרי ארבעה אנשים היו נושאים אותו: לכל בד שני אנשים, אחד לפניו ואחד לאחוריו. וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה – עם בדיו – ולא היה עתיד עוד לנשאו בכתף, 6האריכו הבדים ומשכום כלפי חוץ עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר, כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים 7להקטיר בין הבדים 8ולא יהיה פונה הנה והנה. לפיכך האריכו הבדים 9עד פני הדביר; ולא יראו החוצה – חוץ לפני הדביר. 10ואם תאמר: כיון שלא היה ארך הבדים אלא עשר אמות, והדביר רחבו עשרים, היאך נראו עדין על פני הדביר? יתכן שלא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי, אלא הרחיקו אותו מן הכותל.
11והכרובים פורשים כנפים על הארון ועל בדיו (פס׳ ח), שהיה פרישת הכנפים ברחב גם כן עשרים אמה, כמו שהיה בארך
(דברי הימים ב ג׳:י״ג).
12או היה רחב הכנפים כרחב הארון וארך הבדים.
13ורבותי׳ ז״ל דרשו
(בבלי יומא נ״ד.): כת׳
ויראו ראשי הבדים, וכת׳
ולא יראו החוצה. הא כיצד? דוחקים ובולטין ויוצאין בפרכת ונראין כמין שני דדי אשה, שנ׳ ״בין שדי ילין״
(שיר השירים א׳:י״ג). ואין אנו צריכין לדרש הזה, שהוא אומ׳ שהיו נראין על פני הדביר, אבל
14חוץ לכותל הדביר לא היו נראין.
15ומה שאמרו עוד
(בבלי מגילה י׳:): מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד, לא ידעתי מה טעם; שהרי הכת׳ אומ׳ שהכרובים היו פורשים כנפים על הארון
(לעיל פס׳ ח), והארון מתחת כנפי הכרובים היה ואינו נכנס בחשבון. ואם כן, מה טעם לתת נס במקום שאינו צריך? והם אמרו
(בבלי מגילה י׳:)) כי הארון
16עשר אמות היו לו לכל רוח; זה לא מצאנו,
17ולא יתכן לפי הפסוקים! והם שאמרו ידעו מה אמרו, כי דעתם רחבה מדעתנו.
18ויהי שם –
19הבדים היו שם, ואמ׳ ״ויהי״
20דרך כלל; ובמלכים: ״ויהיו שם״
(מלכים א ח׳:ח׳).
21אמ׳ שהיו שם הבדים, שלא הסירו אותם עוד כמו שכת׳ ״לא יסורו ממנו״
(שמות כ״ה:ט״ו), וגם לא החזירום לאחוריהם, אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם – זהו
עד היום הזה.
22אם כן, דלתות שער הדביר
23לא היו נסגרות; לפיכך הֻצרך לעשות פרכת, להיות מסך מבדיל.
1.
לא היה אלא עשר. ראו רש״י על
שמות כ״ו:ל״ב, וברייתא דמלאכת המשכן פרק ד.
2.
ואפשר שעשו וכו׳. השוו פירוש ר׳ יוסף קרא ל
מלכים א ח׳:ח׳ ד״ה ״ויאריכו״; וראו המיוחס לרש״י כאן.
3. שהוא פעל יוצא. השורש ״ארך״ משמש פועל עומד בבנין קל ופועל יוצא בבנין הפעיל.
4.
״ויַאַרְכו״. ניקדתי כך בהתאם לצורה של פועל זה בבנין קל; השוו
יחזקאל י״ב:כ״ב.
5.
גם כן יתכן לפרש וכו׳. כך הוא מפרש על הפסוק המקביל ב
מלכים א ח׳:ח׳.
6. האריכו הבדים וכו׳. המילה ״ויאריכו״, שהוא פועל יוצא, מובנת איפוא גם לפי הפירוש הזה.
7. להקטיר בין הבדים. ראו משנה יומא ה׳.
8. ולא יהיה פונה...חוץ לפני הדביר. דבריו אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהם מתוספותיו של רד״ק.
9.
עד פני הדביר וכו׳. להלן מצטט רד״ק את דעת רז״ל
(בבלי יומא נ״ד.) שהיו נראים הבדים ״על פני הדביר״ מבחוץ בכך שהיו בולטים קצת, אך לא היו נראים ״החוצה״ יותר מזה; השוו רש״י על מלכים ח׳:ח׳ ד״ה ״ולא יראו״. ברם, להלן רד״ק שולל פירוש זה; ובכן, מה שהוא כותב כאן ״עד פני הדביר; ולא יראו החוצה...״ (השוו לשונו של ר׳ יוסף קרא בפירושו ל
מלכים א ח׳:ח׳ לפני שהוא מצטט את דברי רז״ל) מובנו: רק עד פני הדביר, ולא היו נראים מבחוץ כלל. משמעות ״ויראו מן הארון על פני הדביר״, ככל הנראה, היא שהבדים נמשכו מהארון עד הפרוכת, ובכך היו ״נראים״, כלומר: נמצאים, בכל השטח ההוא.
10. ואם תאמר...יתכן שלא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי וכו׳. השוו פירושו על הפסוק המקביל במלכים. בקשר להנחה הראשונית שלו שהארון היה סמוך לכותל המערבי, ראו דבריהם של רז״ל שהוא מצטט להלן ל״ה:ג׳. ברם, קושייתו במקומה עומדת אף אם נניח שהארון הונח בדיוק באמצע השטח של עשרים אמה שבין מזרחו של הדביר למערבו. כי בכך, חצי הארון, כולל שתים מהטבעות אשר בהן היו מונחים הבדים, היה נמצא בחלק המערבי של הדביר; ואם הבדים היו אמנם נראים על פני הדביר בצידו המזרחי, והיו נמשכים עשר אמות לכיוון מערב עד אמצע הדביר, לא היו מגיעים לאותן טבעות הארון שבצידו המערבי. ובכן, כאשר רד״ק מתרץ ש״הרחיקו אותו מן הכותל״ המערבי, נראה שכוונתו היא שהניחו את הארון דווקא יותר קרוב לכותל המזרחי (נגד אותם דברי רז״ל), באופן שהבדים יימשכו מהטבעות המערביות של הארון עד הקצה המזרחי של הדביר, וייראו איפוא ״על פני הדביר״.
11.
והכרובים פורשים וכו׳. בפסוק ח נמצא שהכרובים היו פורשים כנפיים על הארון ועל בדיו; אך עיקר פרישת כנפיהם של עשרים אמה, הנזכרת ב
דברי הימים ב ג׳:י״א-י״ג, היתה מצפון לדרום. ובכן, אחרי שרד״ק מבאר את מקומם המדוייק של הבדים, הוא חוזר לפרש איך פרישת כנפי הכרובים הגיעה אל הקצה ה
מזרחי של הדביר, אשר אליו הגיעו הבדים.
12.
או היה רחב וכו׳. תירוץ זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. לפי זה, אם הכרובים היו עומדים נגד הארון בצדיו הצפוני והדרומי (כמו שסביר לומר), כנפיהם היו רחבות הרבה דווקא לכיוון מזרח, כדי לפרוש על הבדים, אך לא לכיוון מערב; או הכרובים היו עומדים קרוב יותר לצד מזרח, ורוחב כנפיהם היה שווה לשני הצדדים באופן שיפרשו על הארון ועל הבדים. נראה שרד״ק מעדיף את תירוצו השני הזה בפירושו ל
מלכים א ח׳:ה׳-ז׳, כי שם הוא כותב ש״היו נוגעין בכנפיהם בכותל רוב הדביר״ (פירוש: ארכם מצפון לדרום היה עשרים אמה באופן שנגעו בכתלים הצפוני והדרומי, ומחמת רחבם היו נוגעים ברוב השטח של אותם כתלים), ואילו לתירוצו הראשון כאן אשר לפיו היה רחבם עשרים אמה כמו האורך, היו נוגעים בכותל
כל הדביר.
13.
ורבותי׳ ז״ל דרשו וכו׳. מכאן עד סוף הדיבור חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק. והשוו התרגום. וראו רש״י ור׳ יוסף קרא ל
מלכים א ח׳:ח׳. המדרש מתכוון לומר שפירוש ״בין שדי ילין״ הוא שהארון נמצא בין הבדים. בקשר לזה ראו דברי רד״ק בספר השרשים ערך ״לון״ על שעיקר משמעות השורש הוא מציאות תמידית, ושהמשמעות של שינה נובעת מכך.
14. חוץ לכותל הדביר. נראה שכוונתו היא: חוץ לפרוכת.
15.
ומה שאמרו עוד וכו׳. השוו דבריו על הפסוק המקביל במלכים, ולעיל ג׳:י״ג ד״ה ״פרשים״ ובהערות. והשוו דבריו ל
מלכים א ו׳:כ״ז ד״ה ״וכנפיהם״. ראו גם ברגר, ״
Peshat and the Authority of Ḥazal״.
16. עשר אמות היו לו לכל רוּח. ר״ל: היה עשר אמות של רֶוח בין הארון לבין כל אחד מצדדי הדביר. וזה מכריח שהארון יעמוד בנס, כי בכך כל עשרים האמה של אורך הדביר ורחבו הם לצדדי הארון, ולא נשאר מקום לארון עצמו. אך ממשיך רד״ק לטעון שלא מצאנו כך.
17. ולא יתכן לפי הפסוקים. אם הארון היה עומד בנס, באמת אין סתירה לפסוקים. אלא, כוונתו היא שלא יתכן כך לפי פשט הפסוקים ללא נס; ובכן, למה להניח כך ולהכריח שהארון אמנם עמד בנס?
18. ויהי שם וכו׳. דיבור זה נמצא רק במשפחה אחת של עדי-נוסח, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
19. הבדים היו שם. ר״ל: למרות לשון היחיד של ״ויהי״. התרגום אכן משתמש כאן בלשון רבים.
20.
דרך כלל. ר״ל: לשון היחיד של ״ויהי״ מוסבת על ״בדים״ כי יש למילה משמעות קולקטיבית; ראו מכלול ז׳., ק״מ:-קמ״ב:, והדוגמאות הנזכרות שם כגון ״ותעל הצפרדע״
(שמות ח׳:ב׳). למרות שאין שם דוגמאות אשר בהן שם-העצם מופיע בצורת הרבים (כי הוא רגיל לפרש ניסוחים כאלה באופן אחר; ראו מכלול ו׳:-ז׳.), מצאנו אמנם דוגמאות מסויימות כאלה בפירושי רד״ק; ראו, למשל, דבריו על
שמואל א י״ב:י׳ ד״ה ״ויאמרו״.
21. אמ׳ שהיו שם הבדים וכו׳. השוו דבריו על הפסוק במלכים.
23. לא היו נסגרות. כדי שלא יגעו בבדים. אבל אם חומר רך כגון זה של הפרוכת היה נוגע בהם לא היתה בכך בעיה.