נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב וכו׳ (כתוב ביחזקאל ברמז שמ״ו). (באדין)

ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש וגו׳, ת״ר ששה נסים נעשו באותו היום, צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, והומק מידו, ונהפך צלם על פניו, ונשרפו ארבע מלכיות, והחיה יחזקאל את המתים בבקעת דורא – כלהו גמרא בר מנשרפו ארבעה מלכיות דקרא כתיב (באדין) ונבוכדנאצר מלכא שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא, וכתיב באדין מתכנשין אחשדרפניא וגו׳. אל ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכבלתהון ולבושיהון. א״ר יוחנן גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת דכתיב ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. א״ר תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל העולם וטפחו להם לישראל על פניהם ואמרו יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם, מיד פתחו ואמרו לך אדני הצדקה ולנו בושת הפנים כהיום הזה, והיכא אזלו, א״ר בעין הרע מתו ושמואל אמר ברוק טבעו, ר׳ יוחנן אמר עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות שנאמר שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך כי אנשי מופת המה אלו חנניה מישאל ועזריה, ודניאל להיכן אזל, אמר רבא למכרא נהרא רבא דטבריא, ושמואל אמר לאתויי בזרא דאספתא, ור׳ יוחנן אמר לאתויי חזירי מאלכסנדריא דמצרים. תנו רבנן שלשה היו באותה עצה, הקב״ה, דניאל, ונבוכדנאצר. הקב״ה אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו בזכותיה אתצילו, דניאל אמר איזיל מהכא דלא לקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש, ונבוכדנאצר אמר ליזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא, ומנא לן דסגיד ליה, דכתיב באדין מלכא נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. את זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמם לכבשן האש, נשאו קל וחומר מצפרדעים ומה צפרדעים שאינם מצווין על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך וגו׳ ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל התנור בשעה שהתנור חם, אנו שאנו מצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה. ומה פרע הקב״ה לצפרדעים, שכל הצפרדעים מתו ואותם שירדו לתנורים לא מתו.

ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנאצר – אם מלכא למה נבוכדנאצר ואם נבוכדנאצר למה מלכא, אלא אמרו לו אם לפיסים ולגלגליות ולארנוניות את גוזר עלינו את מלך, ואם לעבודת אלילי את וכלבא שוין ואין את מלך, מיד נתמלא חמה שנאמר באדין נבוכדנאצר איתמלי חמא, א״ר יוחנן גזר אם היה הכבשן ניסוק בשבעה חבילות יהא נסוק בארבעים ותשעה חבילות שנאמר חד שבעה על די חזה וגו׳, מיד השליכו עצמן לכבשן האש לקדש שמו של הקב״ה.

רמז תתרסא

זה שאמר הכתוב ירא את ה׳ בני ומלך, ירא את ה׳ ומן המלך, יכול אם יאמר לך ועבוד עובדי אלילים שתשמע לו, תלמוד לומר ירא את ה׳, וכן נבוכדנאצר אמר לעבוד אלילים ולא שמעו לו, אמרו לאלהך לא איתנא פלחין, א״ל נבוכדנאצר הצדא שדרך מישך ועבד נגו, אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו עבודת אלילים היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשו אתם באים להצדות עבודת אלילים שלי. כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתיך וכי תמכרו עתידים אתם לימכר לעובדי אלילים אז תשתפון לבריכון עמכון כדרך שעשו חנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנאצר לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהא די אנחנא פלחין יכיל לשזבותנא וגו׳ והן לא ידיע להוא לך מלכא, מליל או לא מציל ידיע להוי לך מלכא, וענה נבוכדנאצר ואמר הצדא. א״ל אונטיס, א״ר יוסי אמר ליה לא באתם כאן אלא לעשות עו״א שלי צדו, ר׳ יוחנן אמר תרתי, ר׳ שמואל בר נחמני אמר תרתי, ורבנן אמרין חדא. ר׳ יוחנן אומר חורי כשהייתם בארצכם הייתם שולחים חיילים ולוקחים דפוס עו״א ועושים להם בששר, הדא הוא דכתיב צלמי כשדים חקוקים בששר, וכאן באתם לעשות עו״א שלי צדו, ר׳ שמואל בר נחמני אמר תרתי אמר להם כשהייתם בארצכם הייתם עושים פסקיות פסקיות לעובדי אלילים הדא הוא דכתיב ותפשקי רגליך לכל עובר וכאן באתם לעשות עו״א שלי צדו, ר׳ שמואל בר נחמני אמר חורי, א״ל כשהייתם בארצכם הייתם עושים הומניות הומניות כמה דאת אמר וקול המון שלו בה ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים. מובאים קטיסין סבאים דחיין.

ויתנו צמידים אל ידיהן, רבי יודן בר רבי סימון אמר קדשין. ואומר לבלה נאופים תרגם עקילס פליא פורני דהיא מבליא, ר׳ יהודה בר סימון אמר עאין לשון בלה אלא לשון עו״א כמה דאת אמר ופקדתי על בל בבבל. ר׳ שמואל בר נחמני אמר תרתי עובדי אלילים שלכם לא של כסף וזהב היתה שנאמר כספם וזהבם עשו להם עצבים וגו׳. אבל ע״ז שלי אלו כרסון דהב נקי דכתיב נבוכדנאצר מלכא עבד צלם די דהב וגו׳ וכאן באתם לעשות עבודת אלילים שלי צדו, ר׳ שמואל בר נחמני אמר חורי אמר להם לא כך הכתיב לכם משה בתורה ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם, אמרו ליה מרי מלכא לא למסגד אלא בפיסין ובזמיות ובארנוניות ובגולגליות, דאמר ר׳ שמואל בר נחמן תמן קרן למלכיא אלהיא, ורבנן אמרין חדא א״ל לא כך הכתיב לכם ירמיה והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנאצר וגו׳, אמר להם או אתון מקיימין רישיה דפסוקא או אנא מקיים סיפא דפסו קא, מיד ענו שדרך מישך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנאצר וגו׳ אי מלכא למה נבוכדנאצר כו׳ (כדלעיל). נבו נבח ככלבא נפוח ככדא נאצר כצרצורא, מיד נבח ככלבא וכו׳.

באדין גובריא אלך כפיתו – אמר הקב״ה לשם את כסית עריתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר באדין גובריא אלך כפיתו בסרבליהון וגו׳. ר׳ יודן ורב הונא אמר בגולייהון, רב הונא אומר במוקסיהון, וכן בניו של אהרן נשרפו גופן ולא נשרפו בגדיהם שנאמר וישאום בכתנותם, וכן סנחריב ותחת כבודו יקד וגו׳ אמר הקב״ה לחם את בזית עריתא דאבוך חייך שאני פורעה לך שנאמר כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש (במשלי בפסוק הולך את חכמים יחכם).

רמז תתרסב

ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין רוח דקדמאה לא נאמר אלא ורוה די רביעאה – זה גבריאל שהיה מהלך אחריהם כתלמיד אחר הרב ללמדך שהצדיקים גדולים ממלאכי השרת, כיון שראה נבוכדנאצר את גבריאל מיד הכירו אמר זהו שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן, ר׳ אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנאצר את גבריאל נזדעזעו כל אבריו ואמר זהו מלאך שראיתי במלחמת סנחריב שנדמה כביבית קטנה של אש ושרף את כל מחנהו (בפסוק מפרי פי איש ובמזמור קי״א ובמזמור כ״ד).

אתוהי כמה רברבין – בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש א״ל הקב״ה ליחזקאל לך החיה מתים בבקעת דורא – פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, א״ר יצחק יוצק (סיד) [זהב] רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים.