Tanchuma (Buber) Sectioned Bemidbar 7 – תנחומא (בובר) מחולק לפסוקים במדבר ז‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) {חמישי} ^אוַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת⁠־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֔יו וְאֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃ (ב) וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל⁠־הַפְּקֻדִֽים^ב׃ (ג) וַיָּבִ֨יאוּ אֶת⁠־קׇרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ שֵׁשׁ⁠־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר^ג עֲגָלָ֛ה עַל⁠־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (ד) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (ה) קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת⁠־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל⁠־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ׃ (ו) וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת⁠־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת⁠־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל⁠־הַלְוִיִּֽם׃ (ז) אֵ֣ת׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָל֗וֹת^ד וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם׃ (ח) וְאֵ֣ת׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן⁠־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ (ט) וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי⁠־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃ (י) וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת⁠־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (יא) וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶל⁠־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת⁠־קׇרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ (יב) וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת⁠־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן⁠־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ (יג) וְקׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (יד) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (טו) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (טז) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (יז) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן⁠־עַמִּינָדָֽב׃ (יח) בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י^ה הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן⁠־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר׃ (יט) הִקְרִ֨ב אֶת⁠־קׇרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (כ) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (כא) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (כב) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (כג) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים^ו חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּעָֽר׃ (כד) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן⁠־חֵלֹֽן׃ (כה) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (כו) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (כז) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (כח) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (כט) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן⁠־חֵלֹֽן׃ (ל) בַּיּוֹם֙ הָרְבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן⁠־שְׁדֵיאֽוּר׃ (לא) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (לב) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (לג) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (לד) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (לה) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן⁠־שְׁדֵיאֽוּר׃ (לו) בַּיּוֹם֙ הַחֲמִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ (לז) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (לח) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (לט) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (מ) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (מא) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן⁠־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ (מב) {ששי} בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן⁠־דְּעוּאֵֽל׃ (מג) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (מד) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (מה) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (מו) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (מז) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן⁠־דְּעוּאֵֽל׃ (מח) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן⁠־עַמִּיהֽוּד׃ (מט) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (נ) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (נא) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (נב) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (נג) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן⁠־עַמִּיהֽוּד׃ (נד) בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּר^ז׃ (נה) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (נו) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (נז) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (נח) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (נט) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן⁠־פְּדָהצֽוּר^ח׃ (ס) בַּיּוֹם֙ הַתְּשִׁיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן^ט אֲבִידָ֖ן בֶּן⁠־גִּדְעֹנִֽי׃ (סא) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (סב) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (סג) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (סד) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (סה) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲבִידָ֖ן בֶּן⁠־גִּדְעֹנִֽי׃ (סו) בַּיּוֹם֙ הָעֲשִׂירִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י דָ֑ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן⁠־עַמִּישַׁדָּֽי׃ (סז) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (סח) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (סט) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (ע) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (עא) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן⁠־עַמִּישַׁדָּֽי׃ (עב) {שביעי} בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן⁠־עׇכְרָֽן^י׃ (עג) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (עד) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (עה) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (עו) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (עז) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן⁠־עׇכְרָֽן׃ (עח) בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן⁠־עֵינָֽן׃ (עט) קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת⁠־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ (פ) כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ (פא) פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן⁠־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ⁠־אֶחָ֥ד בֶּן⁠־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ (פב) שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ (פג) וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן⁠־עֵינָֽן׃ (פד) זֹ֣את׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי⁠־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃ (פה) שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙^יא כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע⁠־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ (פו) כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים⁠־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כׇּל⁠־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה׃ (פז) {מפטיר} כׇּל⁠־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים⁠־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי⁠־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת׃ (פח) וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי⁠־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ׃ (פט) וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל⁠־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת⁠־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל⁠־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹סס› ל=פרשה פתוחה

^ב עַל⁠־הַפְּקֻדִֽים =ל
• יש ספרים=עַל⁠־הַפְּקֻדִֽים בקו״ף דבוקה

^ג וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו (מונח ומונח וזקף קטן)
• דפוסים וקורן=וּשְׁנֵֽי⁠־עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר (״ושני״ מוקפת למונח, וזקף קטן)

^ד הָעֲגָל֗וֹת =ל1,ב[תיקון],ש,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות ומ״ש
• ל!=הָעֲגָלֹ֗ת (כתיב חסר וי״ו)
• הערת ברויאר

^ה בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י מכאן ואילך אין ניקוד ברוב התיבות בכתי״ל (וכך הוא בעוד כתבי⁠־יד ובחלק מהדפוסים), עד סוף היום השנים עשר (פסוק פ״ג). הטעמים והגעיות מסומנים בכתי״ל.

^ו עַתֻּדִ֣ים =ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו ומסורות-א,ל וטברניות ורמ״ה
• ל!=עַתּוּדִ֣ים (כתיב מלא וי״ו)

^ז פְּדָהצֽוּר =ל1,ש?,ש1,ק3 ומסורת טברנית ובדפוסים וקורן
• ל!,ו?=פְּדָה⁠־צֽוּר (שתי תיבות מוקפות)
• ש?=<פְּדָה צֽוּר> (שתי תיבות וחסר מקף?); מהשוואה (לפסוק א,י ולהלן פסוק נ״ט), נראה שיש שתי תיבות בכתי״ש, בניגוד לְמה שציין הרב ברויאר בהערתו.
• הערת ברויאר

^ח פְּדָהצֽוּר =ש1,ק3,ו ומסורת טברנית ובדפוסים וקורן
• ל,ל1?,ש=<פְּדָה צֽוּר> בשתי תיבות (ודאי ולא ספק).
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

^ט בִנְיָמִ֑ן =ל1,ש,ק3,ו
• ל!=בִנְיָמ֑͏ִן (האתנח מימין החיריק באות מ״ם, אבל לא באות יו״ד [בִנְיָ֑מִן] כפי שהעיר דותן) והמקליד תיקן בלי להעיר.
• ש=בִנְיָמ֑͏ן (חסר חיריק)

^י בֶּן⁠־עׇכְרָֽן =ל1,ש,ק3,ו ובדפוסים
• ל!=בָּן⁠־עׇכְרָֽן (קמץ באות בי״ת)
• הערות ברויאר ודותן, והמקליד תיקן בלי להעיר

^יא הָֽאַחַת֙ =ל,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וכמו כן בדפוסים וקורן
• דותן הסתפק בקריאה כאן בכתי״ל, כנראה לגבי ניקודו של האות אל״ף שמא היא בחטף, ואכן יש שם סימן של מחיקה.

E/ע

הערותNotes

(א) [יט] ויהי ביום כלות משה (במדבר ז׳:א׳). ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה (תהלים צ״ג:ב׳), והתורה מנין, שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח׳:כ״ב), בית המקדש מנין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיהו י״ז:י״ב), האבות מנין, שנאמר כענבים במדבר מצאתי (את) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי] אבותיכם (הושע ט׳:י׳), ישראל מנין, [שנאמרו] זכור עדתך קנית קדם (תהלים ע״ד:ב׳), שמו של משיח מנין, שנאמר לפני שמש ינון שמו (שם ע״ב:י״ז), תשובה מנין, שנאמר בטרם הרים יולדו (שם צב), וכתיב תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם] (שם שם:ג׳), גן עדן מנין, שנאמר ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב׳:ח׳), גיהנם מנין, שנאמר ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג), בא וראה בשעה שא״ל הקב״ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, א״ל הקב״ה למשה אמור להם לישראל כביכול לא בשביל שאין לי איכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן, עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגו׳ (ירמיהו י״ז:י״ב), ושם היכל כסאי בנוי, שנאמר וה׳ בהיכל קדשו וגו׳ (חבקוק ב׳:כ׳), וכן ישעיה אמר ואראה את (ה׳) [אדני] יושב על כסא רם ונשא (ישעיהו ו׳:א׳), ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, ורד ואשכון בתוככם, שנאמר [ועשו לי מקדש] ושכנתי בתוכם (שמות כ״ה:ח׳). אמר ר׳ יהודה בר סימון בשם ר׳ יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו (שם ל׳:י״ב), אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב׳:ד׳), ועדיין אינו מגיע, שנאמר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מ״ט:ח׳), א״ל הקב״ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו (שמות ל׳:י״ג). [אמר ר׳ מאיר נטל הקב״ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו]. ובשעה שאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כ״ח:ב׳), אמר משה מי יוכל להספיק לך קרבנות, אם אנו מקריבים כל חיתו יער, וכל עצי לבנון, אינן כדיי, שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיהו מ׳:ט״ז), א״ל איני מבקש לפי כחי אלא לפי כהן, שנאמר ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה׳ (במדבר כ״ח:ג׳), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שם שם:ד׳), ובשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כ״ה:ח׳), אמר משה [לפני הקב״ה] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א ח׳:כ״ז), ואומר את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה׳ (ירמיהו כ״ג:כ״ד), ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיהו ס״ו:א׳), ואנו יכולין לעשות לו מקדש, א״ל הקב״ה איני מבקש [לפי כחי], אלא לפי כחן, שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמות כ״ו:א׳), כיון ששמעו ישראל כך עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן, וכיון שעשו את המשכן נתמלא מכבודו, שנאמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו׳ (שם מ׳:ל״ה), אמרו הנשיאים הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה בינינו, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] ויהי ביום כלות משה.

[כ] ד״א ויהי ביום כלות משה. זש״ה נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ״ז:י״ח), אין הקב״ה מקפח שכר כל בריה, אלא בכל מה שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר אין הקב״ה מקפח שכרו, לכך נאמר נוצר תאנה יאכל פריה, רצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש, שנאמר ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מלכים א ו׳:י״ד), ובשביל שנתן דוד נפשו על בית המקדש שיבנה, שנאמר זכור ה׳ לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב, אם אבא (אל אהל) [באהל] ביתי אם עלה על ערש יצועי [וגו׳], עד אמצא מקום לה׳ (תהלים קל״ב:א׳-ה׳), לא קיפח הקב״ה את שכרו, אלא הכתיבו על שמו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם ל׳:א׳), [לשלמה אינו אומר אלא לדוד], יפה אמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה, וכן אתה מוצא במשכן, שהכל נתנו את נפשם ועשו את המשכן, כל ישראל נתנדבו, הנשים טוו את העזים, וכן ויעשו כל חכם לב (שמות ל״ו:ח׳), וכן (עשו) [ועשה] בצלאל ואהליאב (שם שם:א׳), בשביל שנתן משה נפשו עליו שיעשה כשם שהראה לו הקב״ה בהר, שנאמר וראה ועשה (כתבניתם) [בתבניתם] וגו׳ (שם כ״ה:מ׳), והלך משה ונתן נפשו שלא יטעו, לכך כתיב על כל דבר ודבר כאשר צוה ה׳ את משה (שמות ל״ט:א׳-מ״ב), וכן הוא אומר וירא משה את כל המלאכה וגו׳ ויברך אותם משה (שם שם:מ״ג), ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, אמר הקב״ה הואיל ומשה נתן נפשו על המשכן, איני כותבו אלא על שמו, שנאמר ויהי ביום כלות משה.

[כא] [ויהי ביום כלות משה]. זש״ה מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר כ״ד:ה׳), אם אהליך למה משכנותיך, ואם משכנותיך למה אהליך, אלא מה טובו אהליך אלו אהלי משכנותיך, אל תהי קורא כן אלא משכנותיך, א״ל הקב״ה למשה אמור לישראל שיעשו לי משכן, שאם יחטאו שיהא מתמשכן על ידיהם, תדע לך שהוא כן, כשחטאו מה כתיב, שמע אלהים ויתעבר (תהלים ע״ח:נ״ט), מה כתיב אחריו ויטש משכן (שילה) [שלו] אהל שיכן באדם (שם שם:ס׳), זה המשכן שלא נעשה אלא שיהא מתמשכן על ישראל.

[כב] ד״א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו׳. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה ביניהו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דברי הימים א י״ב:ל״ב), לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז׳:י״ח), למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו (שם שם:י״ט), שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו״ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו׳], וכל אחיהם על פיהם (דברי הימים א י״ב:ל״ב), ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.

[כג] ד״א ויהי ביום כלות. זש״ה היטיבה ברצונך את ציון [וגו׳, אז תחפוץ זבחי צדק וגו׳] (תהלים נ״א:כ׳-כ״א), לפי שבעולם הזה הקריבו קימעא, שנאמר ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו (במדבר ז׳:י״ב), מה הקריב את קרבנו קערת כסף אחת, כף אחת, פר אחד, איל אחד, כבש אחד, שעיר עזים אחד, ולזבח השלמים בקר שנים, הרי כל הקרבן, למה הדבר דומה, למלך שיצא לדרך, והיו מביאין לפניו סעודה, לפי הדרך ולפי הפונדק, אמר להם המלך, כך אתם מכבדין אותי, כך אתם נוהגים לי, ואיני מלך, ואיני שולט בעולם, אמרו לו אדונינו המלך, בדרך אנו נותנין לפי הדרך ולפי הפונדק הכנסנו לך, אלא נכנס למדינה, וכשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה במה אנו מכבדין אותך, כך כשהוקם המשכן, הקריבו לו הנשיאים דורון, כף אחת פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד, אמר להם הקב״ה כך הוא כבודי, אמרו לו רבון העולמים במדבר אנו נתונין, ולפי המדבר הקרבנות לפניך, אלא כשתכנס לפלטרין שלך, אתה רואה כמה פרים נקריב לפניך, שנאמר היטיבה ברצונך וגו׳ אז יעלו על מזבחך וגו׳ (תהלים שם), ולא פר אחד. וכן אתה מוצא בשלמה [כשבנה] בית המקדש, ביקש להקריב לחנוכת בית המקדש, ראה מה כתיב שם, ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה׳ בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף, (מלכים א ח׳:ס״ג), וכן בימי עזרא מה כתיב שם, והקריבו לחנוכת בית אלהא (דנא) [דנה] תורין מאה דיכרין מאתן אמרין ארבע מאה וגו׳ (עזרא ו׳:י״ז), הוי היטיבה ברצונך את ציון וגו׳.

[כד] ד״א ויהי ביום כלות משה. רבי אומר כל מקום שנאמר ויהי [דבר חד הוא, ורשב״י אומר כל מקום שהוא אומר ויהי] דבר שהיה ופסק להרבה ימים, וחזר להיות לכמות שהיה, זש״ה באתי לגני וגו׳ (שיר השירים ה׳:א׳), בשעה שברא הקב״ה העולם, התאוה שיהא לו דירה בתחתונים, כשם שיש לו בעליונים, קרא את אדם וצוהו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב׳:ט״ז-י״ז), ועבר על ציוויו, א״ל הקב״ה כך נתאויתי, כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים, ודבר אחד צויתי אותך, ולא שמרת אותו, מיד סילק הקב״ה שכינתו לרקיע, מנין שנאמר וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן לרוח היום (שם ג׳:ח׳), [וכיון שעברו את ציויו סילק את שכינתו לרקיע הראשון], עמד קין והרג את הבל, מיד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני, עמדו דור אנוש והיו עובדי ע״ז, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה׳ (בראשית ד׳:כ״ו), וסילק שכינתו מן השני לשלישי, עמדו דורו של מבול, וכתיב בהם ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כ״א:י״ד), מיד סילק שכינתו מן הרקיע השלישי לרביעי, עמדו דור הפלגה אמרו לא כל הימנו, לבור לו את העליונים, וליתן לנו את התחתונים, מה אמרו, הבה נבנה לנו עיר (בראשית י״א:ד׳), ומה עשה להם הקב״ה, ויפץ ה׳ אותם משם (שם שם:ח׳), עמד וסילק שכינתו מן הרקיע הרביעי לחמישי. עמדו הסדומיים מה כתיב בהם, ואנשי סדום רעים וחטאים [לה׳ מאד] (שם י״ג:י״ג), רעים זה לזה, וחטאים בגילוי עריות, לה׳ בע״ז, מאד בשפיכות דמים, מיד סילק שכינתו מן הרקיע החמישי לששי. עמדו הפלשתים והכעיסו להקב״ה מיד סילק שכינתו מרקיע הששי לשביעי. אמר הקב״ה שבעה רקיעים בראתי ועד עכשיו יש לרשעים לעמוד, מה עשה הקב״ה קיפל כל דורות הרשעים והעמיד לאברהם אבינו, כיון שעמד אברהם אבינו ועשה מעשים טובים, מיד ירד הקב״ה מרקיע השביעי לששי, עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, וירד מרקיע הששי לחמישי, עמד יעקב וירד מן החמישי לרביעי, עמד לוי והיו מעשיו נאים וירד מן הרביעי לשלישי, עמד קהת וירד מן השלישי לשני, עמד עמרם והורידו מן השני לרקיע הראשון, עמד משה והוריד את השכינה, אימתי כשהוקם המשכן, אמר הקב״ה באתי לגני לדבר שהייתי מתאוה לי, וזה הוא ויהי ביום כלות משה, מכאן אמר ר׳ שמעון בן יוחאי אין ויהי אלא דבר שהיה ונפסק להרבה ימים וחזר לכמות שהיה.

[כה] [ויהי ביום כלות משה]. אמר ר׳ יהודה בר סימן יום שהוקם המשכן נכנס משה, והיה שומע קול הדר, קול נאה, קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר האל ה׳ (תהלים פ״ה:ט׳), בקושי הוא מדבר, ברחמים הוא מדבר, אשמעה מה ידבר האל ה׳, א״ל הקב״ה משה שלום אני מדבר, אין בלבי על בני, שנאמר כי ידבר [שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה (שם), וכתיב בתריה אך קרוב ליראיו ישעו וגו׳ (תהלים פ״ה:י׳), אימתי ביום שהוקם המשכן, [דאמר ר׳ יהושע הכהן בשם ר׳ אליעזר], שעד שלא הוקם המשכן היה תחרות בין הקב״ה לישראל, וביום שהוקם המשכן נעשה שלום, שנאמר כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה, אמר ליה רשב״ל מה לי ללמוד מספר תהלים, דבר תורה הוא, ואפי׳ במקומה אינה חסרה כלום, מה כתיב למעלה מן הענין, ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום, אימתי ביום שהוקם המשכן].

[כו] [ויהי ביום כלות. אמר ר׳ ברכיה הכהן ברבי] שעד שלא הוקם המשכן שעמדו ישראל לפני הר סיני רמזן הקב״ה ואמר להם כשאבוא אליכם אני בא טעון ברכות, אמר ר׳ ברכיה הכהן ברבי, האנוש מאלוה יצדק וגו׳ (איוב ד׳:י״ז), יעקב כשהלך אצל פרעה, לא יצא מאצלו עד שברכו, ומה ברכו, א״ל יעלה נילוס לרגלו, מנין שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ״ז:ז׳), ואני כשאבוא אליכם אבוא טעון ברכות, ואיכן רמזה להם בסיני, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו׳ אבוא אליך וברכתיך (שמות כ׳:כ׳), וכשבא אליהם ברכן, שנאמר יברכך וגו׳, אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה.

[כז] ד״א ויהי ביום כלות משה, אמר ר׳ יוחנן מהו ביום כלות, לשון כילוי, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם, שעד שלא הוקם את המשכן היו מזיקין מצויין בעולם, כשהיה משה עולה בהר, היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון (תהלים צ״א:א׳), שישב בסתרו של הקב״ה, בצל שדי יתלונן (שם), שלן שם ק״כ יום, אומר לה׳ מחסי (שם ב), שהוא מחסי ועשו לי כחומה, אלהי אבטח בו (שם), א״ל הקב״ה בי בטחת, [חייך] אני עומד לך, כי הוא יצילך מפח יקוש (שם ג), [מהו מפח יקוש], ממצודתו של צייד, תחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו (תהלים צ״א:ד׳), אמר ריש לקיש צינה אני נעשה לכל מי שהוא סוחר בתורה, לא תירא מפחד לילה (שם ה), [מכאן] שהיו מתייראין, מחץ יעוף יומם. אמר רבי ברכיה הכהן [ברבי], יש מזיק שהוא פורח כעוף, וקושט כחץ, מדבר באפל יהלוך מקטב ישוד צהרים (שם ו), זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים [בעולם] בין אדם בין בהמה ובין חיה, כיצד עשוי, ראשו דומה לעגל, וקרן אחת יוצאה מתוך מצחו, והוא שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב לפיכך כתיב מקטב ישוד צהרים, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך (שם שם:י׳), עד אהליך, הוי עד יום שהוקם המשכן היו המזיקים מצויין, וביום שהוקם המשכן נתכלו, אמר (רשב״ג) [רשב״ל] מה לי ללמד מספר תהלים, נלמד ממקומו, יברכך ה׳ מן המזיקין, וישמרך מכל רע, אימתי ביום שהוקם המשכן, ויהי ביום כלות משה.

[כח] ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, ביום שנכנסת כלה לחופה. (ב) [כט] ויקריבו נשיאי ישראל (במדבר ז׳:ב׳). את מוצא בשעה שהכריז משה ואמר קחו מאתכם תרומה (שמות ל״ה:ה׳), מה עשו נשיאים, אמרו לא היה משה יודע לומר לנו שנעשה המשכן, מה עשו לא נתנו נדבה, אמר אלו עושין את המשכן, ולנו הוא אומר שניתן נדבה, אמר הקב״ה חייכם שיש לכם לידע שאיני צריך לכם, מה כתיב שם, והם הביאו אליו [עוד] נדבה בבקר בבקר (שם ל״ו:ג׳), אמר ר׳ יוחנן לשני בקרים הביאו כל מלאכת המשכן ויותירו, שנאמר והמלאכה היתה דיים [לכל המלאכה לעשות אותה והותר] (שם שם:ז׳). וירא משה את כל המלאכה [וגו׳ ויברך אותם משה] (שם ל״ט:מ״ג), ומה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעולם הזה ברכן משה, אבל לעולם הבא הקב״ה מברכן, שנאמר יברכך ה׳ מציון (עושה שמים וארץ), [וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך] וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תהלים קכח ה׳:ו׳). (מח) [ל] ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז׳:מ״ח) זש״ה לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי (תהלים ס׳:ט׳), אמר ריש לקיש אם המינים יאמרו לך שאין הקב״ה מחיה מתים, אמור להם הרי אליהו [מעיד] שהחיה את המת [על ידו], הוי לי גלעד. ולי מנשה, אם יאמרו לך המינים שאין הקב״ה מקבל שבים, אמור להם הרי מנשה מעיד שקבלתי אותו בתשובה, שנאמר ויתפלל אליו ויעתר לו [וישמע תחנתו] וישיבהו (לירושלים) [ירושלים] למלכותו (דברי הימים ב ל״ג:י״ג), הוי לי מנשה. אפרים מעוז ראשי. אם יאמרו לך המינין שאין הקב״ה פוקד עקרות, [אמור להם] הרי אלקנה [מהר אפרים] מעיד שפיקדתי חנה אשתו, שנאמר כי פקד ה׳ את חנה וגו׳ (שמואל א ב׳:כ״א), הוי אפרים מעוז ראשי וגו׳. יהודה מחוקקי, אם יאמר לך אדם שאין הקב״ה מציל מן האש, הרי חנניה וחביריו מעידין שהצלתי אותם מן האש, שנאמר ויהי בהם מבני יהודה [דניאל חנניה מישאל ועזריה] (דניאל א׳:ו׳), הוי יהודה מחוקקי.

[לא] ד״א לי גלעד. אם יאמר לך אדם למה בנה אליהו מזבח בהר הכרמל והקריב עליו, ובית המקדש היה קיים באותה שעה, ואמר משה איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב וגו׳, ואל פתח אהל מועד לא הביאו [להקריב קרבן הל׳ לפני משכן ה׳ דם יחשב לאיש ההוא וגו׳] (ויקרא י״ז:ג׳-ד׳), אמור לו מה שעה אליהו לשם הקב״ה עשה, ועל פי הגבורה, שנאמר ויהי (כעלות) [בעלות] המנחה [ויגש אליהו הנביא וגו׳ ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה] (מלכים א י״ח:ל״ו), הוי לי גלעד. לי מנשה, אם יאמר לך אדם הרי נדעון הקריב בבמה, והיה אסור, שהרי שילה קיימת, ואמר ר׳ אבא בר כהנא שבעה דברים עשה גדעון, הקריב פר הנעבד, ופר המוקצה, ובנה מזבח, וכרת עצים מן האשרה, והקריב בלילה ובלא כהן, והיה בין הכמרים, וכל מה שעשה על פי הגבורה עשה, שנאמר ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ קח את פר השור [וגו׳] (שופטים ו׳:כ״ה), הוי לי [גלעד ולי] מנשה. [יהודה מחוקקי], ואם יאמר לך אדם הרי דוד עבר על לא תעשה, אמר הקב״ה למד את השבטים כסופר מלמד תינוקות, שנאמר אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו (תהלים נ״א:ט״ו), הוי יהודה מחוקקי. אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם למה חילל יהושע את השבת ביריחו, אמור לו על פי הגבורה עשה, שנאמר ויאמר ה׳ אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו (יהושע ו׳:ב׳), וכתיב וסבותם את העיר וגו׳, כה תעשה ששת ימים ושבעה כהנים וגו׳ וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והכהנים יתקעו בשופרות (שם שם ג-ד), ומנין שהיתה שבת, שאין לעולם שבעת ימים בלא שבת, ועוד דבר אחר עשה יהושע מדעתו, מה שלא נאמר בו, כיון שנכבשה יריחו שבת היה, אמר השבת כולה קודש, וכל מה שכבשנו בשבת יהא קודש לה׳, שנאמר וכל כסף וזהב (וכל) [וכלי] נחושת וברזל קודש הוא לה׳ וגו׳ (שם ו׳:י״ט), אמר ר׳ ברכיה הכהן [ברבי] עשאה כעיר הנדחת, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה, שנאמר ושרפת באש את העיר (ו)⁠את כל שללה כליל לה׳ אלהיך (דברים י״ג:י״ז). אמר ר׳ יהודה הלוי בר שלום, לימד לישראל, מה שאמר הקב״ה לישראל, ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה] (במדבר ט״ו:כ׳), אמר יהושע הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב״ה, נקדיש את כל שללה לגבוה, אמר הקב״ה הואיל וכך עשית הרי קרבנך מסייע את שבטך ודוחה את השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

[לב] [ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי] זש״ה (כאשר) [באשר] דבר מלך שלטון וגו׳ שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח׳:ד׳-ה׳), וכן הוא אומר אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (שמואל ב כ״ג:ג׳), מי הוא זה, זה שמושל ביצרו, ומי היה זה, זה יוסף אבי (מנשה) [אפרים], אבי אביו של יהושע בן נון, מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף [וגו׳] וימאן וגו׳ (בראשית ל״ט:ז׳-ח׳), אמר לו הקב״ה, אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך, שנאמר ויאמר פרעה (אל כל) [לכל] מצרים לכו אל יוסף (שם מ״א:נ״ה), ואומר אתה תהיה על ביתי (שם שם:מ׳), ולא יעשו בני פלטירין שלי דבר חוץ מדעך, ואומר ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מ״ב:ו׳), על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ. ויהי איש מצליח (בראשית ל״ט:ב׳), לא היה צריך לומר אלא איש צדיק, למה כתב איש מצליח, א״ל הקב״ה שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון, אין מצליח אלא שוייה, שנאמר וצלחו הירדן לפני המלך (שמואל ב י״ט:י״ח), א״ל הקב״ה אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית, הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר ר׳ עזריה א״ל הקב״ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף וקיימת התורה קודם שנתתיה, אין שבט מפסיק בין שני בניך, אלא אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני.

[לג] [ד״א ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד], ר׳ מאיר ור׳ יהושע בן קרחה היו דורשין את השמות, אלישמע אלי שמע, ולאדונותו לא שמע, בן עמיהוד עמי היה אבל עמה לא היה, וכן גמליאל בן פדהצור (במדבר ז׳:נ״ד), אמר יוסף [גמליאל] גמל אל עמי גמולים טובים, בן פדהצור פדה אותו צור, ומי גרם לו, יגמלני ה׳ כצדקי, (כבורי) [כבור ידי] וגו׳ (תהלים י״ח:כ״א), אמר ר׳ שמואל בר אבא מהו (כבורי) [כבור ידי], כברירות ידי, שהייתי ברור במצות, יגמלני ה׳, כיצד אדם כשהוא עני בוטח בהקב״ה, וכשהוא עשיר בוטח בעשרו, ואין עליו יראה, אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה׳, שאדונותו משדלתו בדברים, והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית ל״ט:ט׳), וכשנעשה מלך הוסיף יראה, שנאמר את האלהים אני ירא (שם מב ח), וכשירדו אחיו אצלו שנייה, וירא יוסף אתם וגו׳, וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים (שם מ״ג:ט״ז), והלא אין דרך מלכים (לאכול) [להכין] מיום לחבירו, א״ר יוחנן שבת היתה, ואין הכן אלא יום השבת, שנאמר והכינו את אשר יביאו (שמות ט״ז:ה׳), א״ל הקב״ה אתה שמרת את השבת עד שלא ניתנה, חייך לבן בנך אני עושה שיקריב ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים.

[לד] אמר ר׳ אבין הלוי [ברבי], היה יוסף מברך ואדונו רואה אותו מלחש בפיו, א״ל יוסף מה אתה אומר, והוא משיבו ואומר לו, אני מברך להקב״ה, א״ל אני מבקש לראות אלהיך, א״ל יוסף הרי חמה, אחד מכמה שמשין שלו, אין אתה יכול להביט כבודו על אחת כמה וכמה, א״ל הקב״ה בשבילך אני נגלה עליו, שנאמר וירא אדניו כי ה׳ אתו וגו׳ (בראשית ל״ט:ג׳), אמר ר׳ אבין הלוי ברבי, מהו (מי הוא זה) [ויבא] מלך הכבוד (תהלים כ״ד:ט׳), שהוא חולק מכבודו ליראיו, זה הקב״ה, מלך בשר ודם אין משתמשין בשרביטו, והקב״ה נתן שרביטו למשה, שנאמר ויקח משה את מטה האלהים בידו (שמות ד׳:כ׳), ואין יושבין על כסאו, [אבל הקב״ה הושיב את שלמה על כסאו], כתיב וישב שלמה על כסא ה׳ למלך (דברי הימים א כ״ט:כ״ג), ואין רוכבין על סוסו, [אבל הקב״ה הרכיב את אליהו על סוסו], ואיזהו סוסו של הקב״ה סופה וסערה, שנאמר ה׳ בסופה ובסערה דרכו (החום א׳:ג׳), וכתיב ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב ב׳:י״א), הוי שהקב״ה חולק מכבודו ליראיו, ולבושו נתן למלך המשיח, שנאמר הוד והדר תשוה עליו (תהלים כ״א:ו׳), ולבושו של הקב״ה הוד והדר, [שנאמר הוד והדר] לבשת (שם ק״ד:א׳), מה כתיב בהקב״ה (כעל) [כי אל] גמולות [ה׳ שלם ישלם] (ירמיהו נ״א:נ״ו), שהוא משלם לטובים כטובים, ולרעים כרעים, מה כתיב ביוסף בן פורת יוסף (בראשית מ״ט:כ״ב), א״ל הקב״ה יוסף יהא שלום על העין שעצמה ולא הביטה באחת מן המצריות, שנאמר בנות צעדה עלי שור (שם), אמר ר׳ ראובן מהו עלי שור, אמר הקב״ה עלי לשלם שכר לאותו העין. שנו רבותינו שהיו אוכלין במקדש לפנים מן הקלעים, אבל בשילה כמלא עין, מה שעשה יוסף פרע לו הקב״ה, מה כתיב ויעזב בגדו (אצלה) [בידה וינס ויצא החוצה] (בראשית ל״ט:י״ב), א״ל הקב״ה [חייך] כשיצאו בני ישראל ממצרים , עתיד הים לראות את ארונך ולהיוה בורח, שנאמר הים ראה וינס (תהלים קי״ד:ג׳), ומה ראה, [ראה] ששמר יוסף כל עשרת הדברים. שמעון איש קיטרון אומר עצמות של יוסף ראה, ולא עוד אלא שהיה ארונו של יוסף מהלך לפני הארון, ואומות העולם רואין אותו, ואומרין מה טיבו של ארון זה שמהלך עם ארון התורה, וישראל משיבין אותם ואומרים קיים זה מה שכתוב בזה, ומה היה בארון עשרת הדברות, ויוסף קיים את כולם עד שלא ניתנו מסיני, א״ל הקב״ה ליוסף יוסף אע״פ שפרעתי לך מקצת שכר בעולם הזה, הקרן קיים לך לעולם הבא, כשיגאלו ישראל גאולת עולמים, בזכות יעקב ובזכותך הם נגאלים, שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם ע״ז:ט״ז).
חסלת פרשת נשא רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון