×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שיר השירים – הקדמותתנ״ך
א֣
אָ
הערות
E/ע
הערותNotes
אמר יצחק בר משה בר מאיר בן עראמה נב״ת: להיות כי כל הנמצאים יוודעו מצד סבותיהם וסבות כל דבר ארבעה, חומר. וצורה. פועל. ותכלית. לכן ראיתי להקדים לפירוש מגלה זו ידיעת סבותיה הארבעה ופירושם. החמר במגלה זו הוא הספור מכנסת ישראל עם חשוקה האלוה יתברך אשר השליכה מעל פניו ומזכרת המדריגות מהדיבוק אשר לה מימי קדם אתו ואיך נכספת לידבק בדיבוק ההוא עוד. ותשובתה אל אומות העולם הלועגות עליה ועל צרותיה ועל בקשה דודה אשר נעשה למדרס כף רגל. ותשובת האוהב אליה שתעשה המעשים הטובים כאבותיה ויעתר לה. ושאם תעשה ככה מודיע לה בפרטות את אשר יהיה בין שניהם מהדיבוק החדש אשר המשיל ביופי הבתים וסדורם ואיך כנסת ישראל מודה ומאמינה לדברי דודה ומשבחה אותו. ואיך הוא אמונתה חשב לצדקה ומשבח אותה בין הבנות. ואיך סובלת עול הגלות והצרות מפני אהבת דודה. ואיך האומות רודפות אותה שתניח אהבתו ותלך אל גוי לא יושיע לעבוד עבודה נכריה והיא משיבה להם היות מהנמנע אצלה לאהוב אלהים אחרים אהבה שתחפץ ושבוטחת באלוהיה. שבא יבא משיח צדק כי קול דודי הנה זה בא וכי לא כצורנו צורם ואפילו בגלות המר הזה משגיח עליה תמיד ובכל צרתם לו צר. וכאשר גאל את אבותיהם מיד פרעה מלך מצרים מאומה קשה מלך קשה כן יגאלנו מידם. ומספר ע״ד משל דמיון הגאולה העתידה לגאולת מצרים. ואיך יבאו קודם לה חבלי משיח למרק ולזכך עמה ומולדתה. ולא יהיה שלום אז לרשעים מאומתה כי ימחו מן הארץ ומעונתה. ומספרת עוד כי פעמים רבות עשתה תשובה ולא זכתה ליגאל ועכ״ז לא הסירה את שמלת בטחונה מעליה ולא חששה לדברי האומות האומרות בלתי היות לה עוד תקומה ולכן קוראים אותה לדתם, ומשבח בנין בית המקדש העתיד ושיתעלה מב׳ מקדשות הקודמים ואז כל האומות ישובו אל י״י כי יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשמו ולעובדו שכם אחד. ומשבח האוהב אישי כנסת ישראל אשר יהיו בימים ההם להיותם כיונים אשר לא יביטו כי אם אל בת זוגם. ומשבח כהניה נביאיה שריה וכל עמה ובית מקדשה והאריך הספור בדברים כאלה ודומיהם מחמת יחסם עליהם. ואחר כך ספר אורך הגלות להיותה ישנה לעשות המעשים הנאותים. בהיות לבם והוא הקב״ה ער לגאולה לולי חטאתם. והאריך הסיפור במשל החושק והחשוקה בזה. ועוד ספר שנית בויכוח שיש לה עם האומות על אורך הגלות. ומשבחת לדודה ומספרת ההפרש שבינו לבין אלהיהם שרי מעלה. ומספר איך דודה משבחה שנית אשר בחר בה מכל העמים אף שכלם מעשה ידיו והשליכם מעל פניו לאהבתה. ומספר כי אז בימי הגאולה כל העמים יראו מפניה וישבחוה בין הבנות. ומספר עוד כי הגאולה לא תהיה מפני זכיות ישראל כי אדרבה הקב״ה ירד אל גנת אגוז והוא כ״י לראות אם יש בהם תורה ומעשים טובים ויחפש ולא ימצא. ולכן יקראם אז שישובו אליו ויגאלם למען חסדיו וישימם ברום המעלה. ואיך הגאולה הזאת תהוה נצחיית וקיימת ולא כקודמות ותשובת כנסת ישראל לדודה כי בחרה בו ואליו תשוקתה והוא ימשול בה ואף כי אינה שלימה בעצמה בערך האומות החוטאות היא טובה וישרה ואיך כוספת לעבוד עבודת דודה ומצותיו בפרהסיא ולא בסתר וטמון כאשר אנחנו עושים פה היום בגלותינו מפני לעג העכו״ם ופחדם. והוא אומרה מי יתנך כאח לי וכו׳ ומשביעה אותם שלא לעבוד עבודתם הנכריה לזכות בגאולה המתאוות אצלה ומספר עוד ויכוח כנסת ישראל על הי׳ שבטים איך יגאלו ואם לא ימצא להם זכות ליגאל שיתפללו עליהם לגאלם גם הם ולהשיבם למנוחתם ומספר ברוח הקדש איך יחלק מלכות בית דוד ויהיו העשרה שבטים תחת מלך אחד והשאר ישארו ניר לביתו. ואיך בזמן הגאולה אשר יהיה ה׳ מלך על כל הארץ ישובו אל דוד מלכם והיו לעם אחד. ודברי החושק לכנסת ישראל שבגלותם ירבו התורה ותפלה ומעשים טובים שהם ערבים אליו. ודבריה לו שאם ככה הוא שישדד המערכות וימהר הקץ. וזולת כל האמור הרבה לדבר ולומר בין סיפור לספור דברים מצרנים ומתייחסים. ואמנם צורת מגלת שיר השירים וכן שאר הד׳ מגלות כבר כתבו חז״ל (ב״ב י״ד:) היותם מכלל הספרים הנכתבים ברוח הקדש ולא מכלל הנביאים ויהיה אם כן צורתם הדבור ברוח הקדש מהנלבש ממנו כי כאשר חילק הארי הגדול במורה הנבוכים שלו (ח״ב פ׳ מ״ה) מדרגות הדיבוק אלהי עם בני האדם הם אחד עשר זו למעלה מזו. הראשונה הוא האיש או השופט שילוה אליו עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו לפעול פעולה גדולה מהפעילות הטובות וזה יקרא רוח ה׳ כאומרו (שופטים י״א) ותהי על יפתח רוח ה׳. ותצלח עליו רוח ה׳ בשמשון (שופטים י״ד). והשנית היא שימצא האדם כאלו התחדש רוח חדש בקרבו וכח נוסף אשר ישימהו קל לדבר ולחבר בחכמות והתושבחות ובענינים המועילים ובעניני ההנהגה וזה כלו בהקיץ. ויקרא מדבר ברוח הקדש ובזה המין מהדיבוק חוברו ונכתבו תהלים משלי וקהלת וכל הספרים המכונים בשם כתובים כדברי נעים זמירות (שמואל ב כ״ג) רוח ה׳ דבר בי ומלתו על לשוני. והשלישית היא שיתנבא הנביא בחלום ובמשל. ופתרונו יתבאר לו בחלומו כרוב משלי זכריה ורוב מי שנאמר בנבואתו ויהי דבר ה׳ אלי (זכריה ד׳) והדומים אל ענין הלשון ההוא. והרביעית שיתנבא הנביא בחלום אבל לא במשל רק יראה מה שיראה על מה שהוא עליו ובעת כונתו. וממנה מדרגת שמואל בתחלתו (שמואל א ג׳) בבאו אל עלי פעמים. והחמישית שיראה בחלומו כאיש מדבר עמו. כרוב נבואות יחזקאל וכאומרו (יחזקאל מ׳) וידבר אלי האיש בן אדם. והששית שיראה בחלומו כמלאך מדבר עמו כרוב הנבואות. וכאומרו (בראשית ל״א) ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום. והשביעית שיראה בחלומו כאלו האלוה יתברך מדבר עמו כאומרו ישעיהו (ו׳) ואראה את אדני. והשמינית שלא יחלום עוד אבל יחזה במראה הנבואה ובמשל כאברהם בין הבתרים (בראשית ט״ו). והתשיעית שישמע דברים במראה הנבואה כמו באברהם (בראשית ט״ו) והנה דבר ה׳ אליו לא יירשך זה. והעשירית שיראה איש ידבר עמו במראה הנבואה כיהושע ביריחו (יהושע ה׳). והאחד עשר שיראה המלך ידבר עמו במראה הנבואה כאברהם בעקידה (בראשית כ״ב) היא המדרגה המעולה שבמדרגות לפי מה שיחייב טבע הכנת האיש הישראלי לקבל השפעתם כי אמנם נבואת רבן של נביאים לא היתה טבעית כי אם נסיית. והשיג מה שלא השיג ולא יוכל להשיג נברא תחת גלגל הירח. וכאומרו (דברים ל״ד) ולא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים וכו׳ ורמז באומרו אשר ידעו כי מדרגת נבואתו היתה בהקיץ ובידיעה ולא בחלום כאומרו בפרשת בהעלותך לא כן עבדי משה וגו׳ ומראה ולא בחידות. ורמז באומרו ה׳ לאפוקי כי לא היתה נבואתו ע״י מלאך וכאומרו שם ותמונת ה׳ יביט. ורמז באומרו פנים אל פנים לאפוקי שלא היתה נבואתו כנבואת שאר הנביאים הנופלים על פניהם ורעדה יאחזם לחולשת חמרם מה שלא כן במשה לדקות חמרו הנזון מ׳ יום ומ׳ לילה מהאור אלהי ולחם אבירים אכל האיש משה ולכן קרן אור פניו כי הנזון ידמה למזון ולכן אף כי היתה נבואתו בהקיץ ומהאלוה יתברך לא היה חרד ונופל על פניו אבל היה עומד על עמדו ופנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וכאומרו שם פה אל פה אדבר בו. ולמען לא תחשוב היות אפשרי כפי הטבע שיוכל איש אחד להכין את עצמו להשיג ולבא עד מדרגת משה עבד ה׳. לכן פירש הכתוב היותו מהנמנע להיות גדולת משה נסיית על צד ההכרח ולמען ישראל כי לך רד כי שחת עמך (שמות ל״ב) יוכיח וזהו אומרו לכל האותות. שהלמ״ד פה במקום בעבור שר״ל כי הוכרח האלוה ית׳ לעלותו ממדרגת האנשים בעבור כל האותות והמופתים אשר שלחו לעשות בארץ מצרים וכו׳ והיא פעולת יציאת מצרים הנעשה באמצעותו ששקולה כבריאת העולם. ועוד אמר (דברים ל״ד) ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל והוא המתן תורה על הר סיני. ולכן לפעול שתי פעולות נוראות כאלה היה מההכרחי להמציא איש שיתעלה בדרך נס מכל שאר האנשים למען יאמינו בו. וזהו אומרו (שמות י״ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו׳. שר״ל כי רצה הקב״ה לזכות את ישראל שישיגו הנבואה הקטנה והעבה. בעבור שיוכלו מצד הנבואה ההיא לשער גודל מדרגת נבואת משה ויאמינו בו לעולם. משל לאיש כפריי שלא יוכל לדעת ולשער אהבת המלך לשר אחד כי אם בהיותו בעזרת המלך. ומשם יראה וישמע גודל השגת השר עם המלך ובביתו ובחדריו מה שלא יוכל לשערו בהיותו בביתו ובכפרו. ואמנם הפועל שר״ל מי היה הכותב מגלת שיר השירים. הנה חז״ל אמרו (ב״ב י״ד:) כי משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב. יהושע כ׳ ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות. דוד כתב ספר תהלים ע״י י׳ זקנים ואלו הן אדם הראשון ומלכי צדק אברהם משה הימן וידותן אסף ושלשת בני קרח. ירמיהו כתב ספרו וספר מלכים ומגילת קינות. חזקיהו וסיעתו כתבו ישעיהו משלי שיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ותרי עשר נביאים ודניאל ואחשורוש. עזרא כתב ספרו ודברי הימים עד לו. מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה. ומאן אסקי׳ נחמיה בן חכליא. הנה בארו כי מגילת שיר השירים כתבוה חזקיהו וסיעתו. ואמנם תכלית מגלת שיר השירים הוא להבטיחנו כי כאשר שמר ה׳ הבטחתו לאברהם אבינו באומרו (בראשית ט״ו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו׳ והוא הגלות. ואח״כ יצאו ברכוש גדול והוא הגאולה. ככה ישמור הבטחתו ואשר צוה מימי קדם באומרו ע״י משה נביאו (דברים ל׳) והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר אותה הקללה תהי נמרצת להיותך נהוג מקדם בברכה והרגל על כל דבר שלטון כי אין לרחם רק על עשיר שנתענה כי העני בעוניו לא ירגיש כי שבשתא כיון דעל על (פסחים קי״ב) והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך י״י אלהיך שמה (דברים ל׳). שר״ל הלבב אשר היה אומר בשרירות לבי אלך (דברים כ״ט) וזה לחושבו כי הצרות והגלות לא יבאו כ״א בקרי ולא מהשגחה על חטא קדם. ולכן לא היית נזהר מלפשוע בהיות כי לפי דעתך אין גבוה מעל גבוה שומר. אבל אז בהיותך בגלות והשבות אל לבבך ר״ל תשיב אמריו אליו כי אין האמת אשר חשבת היות הכל במקרה ובהזדמן. אבל האמת הוא כי הפיזור והדחי בכל הגוים הוא להשגחה פרטית. וזהו אומרו אשר הדיחך י״י אלהיך שמה. להיותו אלהיך המשגיח עליך ליסרך אם לא תלך בדרכיו. וזולת זה תשוב אל ה׳ בכל אופני התשובה והם חרטה וידוי ועזיבת החטא כי להיות שכל הפעולות יעשו אם במחשבה או בדבור או במעשה לכן התקינו חז״ל התרופה לשלשתן. חטא המחשבה ירופא בחרטה. וחטא הדבור ירופא בוידוי. וחטא המעשה ירופא בעזיבתו ועשיית הפכו מהמעשים הטובים. ולכן פה רמז לשלשתן כי במה שאמר והשבות אל לבבך והוא ענין מחשביי רמז לחרטה. וכנגד הוידוי אמר (דברים ל׳) ושבת עד ה׳ אלהיך כי אשר לא ירצה להודות רשעו ינוס מפני אדוניו. וההפך השב כי יודהו ויתודהו וישאל המחילה עליו. וכנגד עזיבת החטא ועשיית הפכו מהפעולות הנאותות אמר (דברים ל׳) ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום. ואמר אתה ובניך לרמוז למצוה ושננתם לבניך ודברת בם (דברים ו׳). ואמר בכל לבבך ובכל נפשך לרמוז למצות ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך (דברים ו׳). והנה חסר ובכל מאודיך והוא הממון להיות כי בהיות ישראל בגלות מאומה אין בידם להיותם עבדים ומה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פ״ח:). ולכן לא הזכירן. עוד אמר ושב ה׳ אלהיך וכו׳. שר״ל ואם תעשה התשובה שלימה כאשר אמרתי כנגד החרטה שעשית במחשבה ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורחמך שהוא הפעלות מחשביי מהרחמנות. וכנגד הוידוי אשר אחרי שובך אל אדונך תתודה על חטאתיך ותשאל המחילה עליהם אמר ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה׳ אלהיך שמה שהוא נס גדול לקבץ שה פזורה ישראל ולהיות כי לכל הדברים יש שלש גבולים המה שממנו והוא הגבול וקצה הראשון והמה שבין והוא האמצעי והמה שאליו והוא האחרון. והיה דבר קשה גאולת ישראל מהמה שממנו ולהוציאם מתחת יד מעבידיהם וכן יקשה המה שבין לעבור דרך ארצם מאויבים אחרים מהאומות. וקשה על כלם לכבוש ארץ הצבי מיד המחזיקים בה. לכן אמר כי אצל האל הכל כמר מדלי נחשב וכנגד המה שממנו ושב וקבצך מכל העמים כאשר אמרנו וכנגד המה שבין אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלהיך וכנגד המה שאליו והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך. עוד אמר וירשתה וכו׳. להיות כי ג׳ מתנות נתן הקב״ה לאברהם אבינו. היינו מתנת ארץ הצבי וכאומרו (בראשית י״ז) ונתתי לך וכו׳ את ארץ מגוריך. ומתנת הדיבוק אלהי כאמרו (בראשית י״ז) והייתי להם לאלהים שידבק בזרעו אחריו ולא בזולתו מן האומות. ומתנת הזרע להרבות זרעו כעפרות תבל כאומרו (בראשית י״ז) והפרתי אותך והרביתי אותך במאד מאד. לכן אמר כי ישיב הקב״ה למין ישראל. הג׳ מתנות אשר נעדרו ממנה לפשעם וכנגד מתנת הארץ אמר וירשתה וכנגד מתנות האלהות המכונה בטוב כאומרו (שמות ל״ג) אני אעביר כל טובי על פניך אמר והטיבך וכנגד מתנת הזרע אמר והרבך מאבותיך ומגילת שיר השירים הנעשת ברוח הקדש היא מודיעה אלינו שבמצות התשובה ימהר האל הקץ ומבטיחנו שאף שיהיה כל הדור חייב יבא משיחנו ואפריון יעשה המלך שהשלום שלו בב״ה העתיד ויהיה נצחי וקיים ולא כמקדשות הקודמות הוא ברחמיו יזכנו לראותו. ועתה נבא אל ביאורה. אמר יצחק בר משה בר מאיר בן עראמה נב״ת: להיות חק וזכרון בפי כל ישראל שיר השירים קדש קדשים (ידים פ״ג) הסכימו כל החכמים לתלות בו עינם בעיוניהם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ומיוחדים בה. ובה יתהלל חכם בחכמתו. מקובל בקבלתו. ואלהי באלהותו כמו שנתפרסם מן פירושיהם. ואפשר דכלהו איתנהו ביה. ולזה יתואר בשיר השירים לומר דאינו כשאר השירים שיש בו שיר א׳ לבד והפנימי הוא העקר והוא פירושו אבל שיש בו פנימיות הרבה יהיה פנימיות הראשון ג״כ כמדרגת השיר אל הפנימי ממנו כמו שהיה חיצונו שיר במדרגה אליו. ובזה האופן היה גם כן שיר השירים קדש קדשים. האמנם כי מה שידובר בו מחכמת הקבלה בו סתום וחתום לא יועיל כי אם להודיע היודע ליודע שיודע לא זולת ומרגלא בפיהם והמשכיל יבין. גם מה שיפורש עליו מדברי החכמות אשר ראינו באמת קרה לו מה שכתב המורה בפתיחת פירושו לפרקי החכם אבוקרט והוא היות דבריהם בו חבור בפני עצמו איננו בכתובים לא בכח ולא בפעל והנה לא תתקרר בפירושים ההם נפש מבקש כונת הכתובים בשום פנים. וכבר יוקח ממנה למוד על דרך משל הקרוב אל התעוררות האנשים אל ההשתדלות ואל העולה בידם בו כפי חוזק או חולשת ההשתדלות ההוא כמפורסם לרבים על פרשת על משכבי בלילות. ובפרשת אני ישנה. והדברים נאותים אלא שכמעט עברו הפסק הכונה ולא תמשך בכתובים וכל כיוצא בזה. אכן מה שיקבלהו הדעת ומה שיתישב בו הלב הוא מה שרצוהו הז״ל (במדרש חזית) מהיותו שיר ידידות כנסת ישראל לבורא יתברך. וזכרון דברים שבינה לבינו עבר הוה ועתיד. כאשר הסכימו הרבה מהמפרשים אף אותם אשר צרפו בו עניינים אחרים עד שהידוע ברודפי הפשט הראב״ע ז״ל ייחד דרך לעצמו והיה זה מן הראוי לפי שהענין ההוא הוא תכלית כל שאר החכמות והעיונים והחכמה אשר תעיין בתכנית היא היותר מעולה. ויאות ענין זה לחבור הנקרא קדש קדשים. האמנה כי גם בזה נתחלפו המדרשים גם הפירושים הנמשכים אחריהם ולא ראינו עד הנה שימשיך דברי הספר הזה אם במשל ואם בנמשל המשך נכון קשור ומחובר קצתו בקצתו כאשר יאות לפי עניינו לכן לא נכר ולא נתפרסם תועלתו. ואני יצחק בר מאיר בן עראמה נב״ת כאשר נתתי אל לבי לדרוש ולתור בכוונת מחיצתו ראיתיו עולה כלו כהוגן אם מצד חמרו ואם מצד צורתו בו תודע ותתפרסם כוונת מחברו והיא להבטיח זאת הכנסיה הגדולה המקווה ממנה באחרית הימים. ולהורות כי היא לבדה היתה התכלית לכל מה שעבר לאשר כל העניינים ההם היו טפלים אליה בלי ספק. ולזה היה כלל המשלו לנערה א׳ שומרת הכרמים שעלתה על לבה היות אהובה מלך גדול והיא מדברת מתשוקתה ע״י איש אמצעי משנהו או שלוחו הממשכת עמו דבריה והפלגת שבחיה ותשוקותיה עד שבא המלך אליה ותצא מן העיר לקראתו והיה מרצונם להתאחד ולהדבק. והיה מה שהיה מסכסוך בעלי לשון הרע והולכי רכיל אשר הפרידום מקצת ימים ובין כה וכה מחזרת היא על אבדתה ואחר במשך הזמן שבו למה שהיו מתחלה עד שנכנסו לחופה ובנה לה בית חתונה. והחתן קלסה כמנהג והיו יחד ימים אחדים ועוד מעט בין חופה לביאה או אחרי ביאה ראשונה לרוב זחה דעתה עליה והיה גס לבה עליו ותבז לו בעיניה עד כי חרה אפו בה וישנאה ויסתר פנים ממנה זמן ארוך מאד אמנם כשנתיישבה בדעתה והרגישה בפירודו נפשה מרה לה והלכה הלוך לה וזעקה מעיר לעיר ומממלכה לממלכה לבקש חתנה ולא מצאה מנוח לכף רגלה כי כל מוצאיה פוגעין בה ומכין ומבזין אותה. וככל זאת לא שבה מדרכה עד שתמהו עליה לאמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר כדאי הוא לבקש אותו וסובלת כל אלו התלאות בעדו. והנה היא מודיעה אותו בחלק משבחיו וקצת סימניו עד אשר הודו לה שאר עלמות ואמרו שהדין עמה וכבר רצו לבקשו כמוה והיא ממאנת לאמר כי לא יבא זר ביניהם ויודעו כל אלו הדברים אל חתנה ויכמרו רחמיו עליה ונכנסה אהבתה בלבו על דבר אשר לא נחה ולא שקטה כל ימי הנזרו ממנה. ואשר פצתה פיה לבלי חק בכל מקום אשר דרכה כף רגלה עד אשר הודיעה טבעו ושבחיו לכל וחזר אליה וקלסה בקלוסין אשר נשארו בה כימי ענייה ונדודה וחדש עליה חופה חדשה ועשה לה לקוחין שניים. וגמר הייחוד והזווג עמה וחזר לקלסה בקלוסי חתן כראשונה. ועוד נוסף עליה מה שניתוספה ידיעתו בהם בעניינים הנסתרים מצד גמרו הזווג וייחודו וקבלו זה את זה בתכלית האהבה והחבה עד שקיימו וקבלו עליהם לשבת יחד באהבה כלולה ולא יתפרדו עוד לעולמי עד. ואחר כך בטוב לבה ובשמחת נפשה זכרה מה שהיה לאחיה מן החשש בתחלת עניינה שלא תהא ראויה אל הגדולות האלה ומה שהיה בלבה מן הבטחון וסמיכות הדעת. גם זכרה התחלת טוב עניינה ועיונה בנכסי בעלה וכבוד ביתו כמתחזקת בשרותו וסיימה שירה במה שבקש דודה ממנה שלא ישמע קולה רק לו לבדו והיא ייחדה לו מקום מוכן. ומעתה נבאר המגלה הזאת לפי חמר המשל כי הוא דבר ראוי ונאות ואח״כ נבא אל הנמשל ואי אפשר מבלתי שנסכים בו אל הרבה דברים אשר כבר דברו בהם המפרשים ז״ל מזה אחד ומזה אחד או יותר ובפרט ממה שכתב הראב״ע ז״ל אמנם רוב מה שידובר בו וגם סדור כללו הוא מה שיהיה מיוחד בפירוש זה בלי ספק כמו שיבא ביאורו בעזר העוזר האמתי ברוך הוא ומבורך אמן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144