×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל⁠־[יְדוּת֗וּן] (ידיתון) לְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר׃ א
For the leader. For Jeduthun. A Psalm of Asaph.
א. ‹ר4› פרשה פתוחה
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְשַׁבָּחָא עַל יַד יְדוּתוּן לְאָסָף תּוּשְׁבְּחָא.
For praise; composed by Jeduthun for Asaph; a psalm.

רמז תתטז

למנצח על ידותון לאסף מזמור – כשהקב״ה מראה לנביאים הצרות הבאות על ישראל הם עומדין ומתרעמין לפני הקב״ה לכך נאמר למנצח על ידותון מהו ידותון על הדתות ועל הדינין שהראה הקב״ה שעוברין עליהם, כיון שהיו רואין היו צועקים לפני הקב״ה והיו והיו נותנים את קולם שנאמר קולי אל אלהים ואצעקה, וכן אתה מוצא בחבקוק שאמר על משמרתי אעמודה, אזעק אליך חמס, למה כי עוד חזון למועד.
והד׳א מג׳ד יסבח בה אלמואט׳בין מן אל אסף וידותון.
וגם זה הלל שבו משבח את המתמידים מבית (ממשפחת) אסף וידותון.
וזה מזמור ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני אסף וידותון.
למנצח על ידותון
על ידותון – על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל.
on jeduthun Concerning the decrees and the laws that pass over Israel.
ידותון – כלי שיר הוא הנקרא ידות.
למנצח על ידותון – על נועם פיוט, תחלתו: ידותון.
FOR JEDUTHUN. A psalm that is to be chanted according to the tune of a song that opens with the word yeduthun.⁠1
1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.
למנצח על ידותון לאסף מזמורעל ידותון – כמו לידותון, וכן ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳) כמו אל י״י.
ובדרש: על שנוי הדת בגלות. ואמת כי זה המזמור על לשון הגלות נאמר.
זה המזמור מתאונן ומתפלל על צרת הגלות1, עם תקות תשועה ממנו גם בדור בלתי ראוי. אמר:
1. רש״י (פסוק א) פירש ׳על ידותון - על הדתות ועל הדינין העוברים על ישראל׳. וכ״כ רד״ק.
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר. זה המזמור נעשה על גלות⁠[ינו זה]⁠1. ואמר:
1. יש מחיקה [מחמת הצנזורה] ובמקומה נכתב: ׳הגלות׳.
ידיתון – ידותון קרי.
על ידותון – בעבור הדתות והדינין שעברו על ישראל או הוא שם כלי נגון.
למנצח לאסף – הוסד על הגלות.
למנצח וגו׳ – ענין מזמור זה דומה לענין מזמור ע״ד שאחריו הסדירו סימנים ע״ה וע״ו כתשובה לשאלותיו ושם וכאן מעריך המשורר ימי צרה שהוא בה לימי קדם שה׳ היה עושה נסים לעמו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) קוֹלִ֣י אֶל⁠־אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָהקוֹלִ֥י אֶל⁠־אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַאֲזִ֥ין אֵלָֽי׃
I will lift up my voice to God and cry; I will lift up my voice to God, that He may give ear to me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קָלִי קֳדָם יְיָ וְאֶקְבַּל קָלִי קֳדָם אֱלָהָא וְאַצֵית מֵימְרִי.
My voice is [raised] in the presence of the LORD, and I will complain; my voice is [raised] in the presence of God; hear my utterance!
אללהם פאן צותי אליך אד׳ אצרך׳, וצותי אליך פאנצת לי.
ה׳! הרי הקול שלי אליך כאשר אזעק והרי הקול שלי אליך כאשר אני מתחנן.
קולי, אלהים קולי אליך בצעקי וקולי אליך האזן לי, והאזן כאלו הזין צרויה, בקשה לעתיד ולא ספור לשעבר.
[קולי] אל אלהים ואצעקה. וקד אﹸכׄתלף פי קולה והאזין אלי אלמפתוח אלהא מתֺל אלאואמר. פקאל בעץׄ קום אן אלפתחה מבדל מן סגול אלמאץׄ ובעץׄ קאלו אנה לפטֺ אמר ומענאה דעא והו מכׄאטב פי מוצֺע אכׄבאר ואנא אליה [...] אלתֺאני אמ⁠[..]
I cry to God that(Ps. 77:2) and was reversed for “He may give ear to me.” (He cries in the first sentence and asks to me listened to.) The pathaḥ under Hey is like the imperative form. Some grammarians think Hey is in place of the seghôl of the perfect form (heʾazen), whilst others claim that the lexical form of the words are in the imperative form (meaning call out in prayer, in the second person in place of the verbal noun. I … the second …”
קולי – פעמים, כי זה פעם אחר פעם.
יש אומרים: והאזין – היה ראוי להיות והאזין, כמו לא האמין (בראשית מ״ה:כ״ו) פועל עבר.
ור׳ משה אמר: שהוא לשון ציווי.⁠א
ולפי דעתי: שהוא שם הפועל.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ציוי״.
MY VOICE. The word koli (my voice) is repeated, for it indicates time and time again.
Some say that ve-ha’azin (that He may give ear)⁠1 should have read ve-he’ezin (and He listened), as in he’emin (believed) in lo he’emin (for he did not believe) (Gen. 45:26), for ve-ha’azin is a verb in the perfect.⁠2
Rabbi Moses says ha’azin is an imperative.⁠3 According to my opinion, ha’azin is an infinitive.⁠4
1. Ve-ha’azin is a hifil.
2. A perfect with a conversive vav. Ha’azin is a third person hifil in the perfect. Such verbs follow the paradigm of he’emin. Hence ve-ha’azin should have read ve-he’ezin. According to this interpretation, our clause reads, “I will lift up my voice unto God and He will give ear unto me.”
3. In this case, ha’azin is correctly vocalized, for ha’azin is the proper vocalization for a hifil imperative. According to this interpretation, our clause reads, “I will lift up my voice unto God; [O God,] give ear unto me.”
4. In this case, too, ha’azin is correctly vocalized, for ha’azin is the proper vocalization for a hifil infinitive. According to this interpretation, our clause reads, “I will lift up my voice unto God, [hoping] that He may give ear unto me.”
קולי אל אלהים – אמר פעמים לחזק, שאין קולי אלא אליך, לפיכך והאזין אלי – כלומר אליך אקרא ואתה תאזין אלי.
קולי אל אלהים. שישפוט1 על לחץ אויב וגזירותיו, ובזה אצעקה - מעוצר רעה ויגון2, קולי אל אלהים - בתפילה, שיראה בעניי: והאזין אלי. ועם זה אני מתפלל שיקבל תפילותי האמורות בלחש יום יום3, גם בלתי גזירות האויב, אבל מעוני ומרוב עבודה [הנמשכים לגלות]⁠4:
1. ׳אלקים׳ – שופט.
2. לשה״כ להלן (קז לט).
3. נראה שמפרש ׳והאזין אלי׳, כפירוש רבי משה המובא באבע״ז שהוא לשון ציווי.
4. אינו בדפו״ר. [ויל״ע בכת״י כי לדעתי חסר כאן עוד].
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה. מצרות הגלות ואורכו: קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי. [לקבל תפילתי], ואל יטשנו לכל הפחות בגלות מהשגיח בנו ומהצילנו מבין הקמים עלינו:
והאזין – בדפוס ישן כתיב וְהֶאֱזִין ואין להאזין אליו ולשון הראב״ע י״א שהיה ראוי להיות והאזין כמו לא האמין ור׳ משה אמר שהוא לשון צווי ולפי דעתי שם הפועל.
קולי – ארים קולי אל אלהים ואצעק אליו וכאשר ארים קולי יאזין באזניו לשמוע אלי.
והאזין – המקור במקום עתיד ויאזין.
קולי אל אלהים – אינו צועק על עניני עצמי רק על הנוגע בעניני האלהים,
ואצעקה – גם אצעק כן, ואומר בצעקתי שקולי הוא אל אלהים – מה שנוגע לכבוד שמו, וע״כ בקשתיו שיאזין אלי.
קולי – יקרא אל אלהים, וכל מקום שמצאנו שם קול בראש המליצה יובן מעצמו איזה פעַל אחריו, קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה (פרשת בראשית) אני שמע קול וגו׳, קול ה׳ על המים (למעלה כ״ט:ג׳) יִשָּׁמַע.
והאזין – לא נקדוה עבר וְהֶאֱזִין לפי שהוא קובל על ה׳ שאינו שומע לו, ואם היה נשמע שהאזין שועתו לא היה שם עוד מקום להתרעם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֢י דָּ֫רָ֥שְׁתִּייָדִ֤י׀ לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָהוְלֹ֣א תָפ֑וּגמֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי׃
In the day of my trouble I seek Adonai. With my hand uplifted, my eye streams in the night without ceasing; my soul refuses to be comforted.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּיוֹם עָקְתִי אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ תְּבַעֵית שְׁרַת עֲלַי נְבוּאָה בְּלֵילְיָא זִלְגַת עֵינִי דִמְעֲתָא וְלָא סְפוּג סְרִיבַת לְאִתְנְחָמָא נַפְשִׁי.
In the day of my distress, I sought instruction from the presence of the LORD;
the spirit of prophecy rested on me in the night; my eye ran with tears and will not stop; my soul refused to be comforted.
מאנה הנחם נפשי – למה היא ממאנת להנחם שאינה יודעת עד מתי תודיעני עתך ואני מתנחמת, אדם בא להכות את בנו אמר ליה עשר רצועות אתה לוקה, הכהו אחת אמר ליה עוד תשע, שניה אמר ליה עוד שמונה מתנחם והולך ואימתי אינו מתנחם בזמן שאין מודיעו כמה עליו ללקות, כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה מאנה הנחם נפשי למה שאיני יודעת את הקץ שנאמר הודיעני ה׳ קצי.
ופי יום שדתי אטלבך אד׳א אנג׳דת עלי אפאתי באלליל פמא תפתר, חתי אבת נפסי אן תתעזא.
ביום הצרה שלי אני דורש אותך אם המכה שלי נמשכה עלי בלילה ואין המכה מרפה [ממני] עד שנפשי סירבה להנחם.
ביום, וביום צרתי אקראך כאשר נמשך עלי ננעי וצערי ללא הפוגה, עד שמאנה נפשי להנחם. ונגרה ענין משיכה כלשון חז״ל גורר אדם בשבת כב א, ועוד.
פירשתי ידי לילה, נגעי, כמו הנה יד ה׳ הויה1.
פסרת ידי לילה, אפתי, מת׳ל הנה יד ה׳ הויה.
וקיל אן קולה ידי ליצֺ[עה ידי מק]⁠אם קו׳ עיני (איכה ג:מט) ווצֺע גארחה פי מוצֺע [98 ב] אכׄרי גיר גאיז ענדי ולו גאז דֺלך לגאז וצֺע שכׄץ מכאן תֺאן ואן כאן קד אגאזה איצֺא צאחב הדֺא אלקול וקאל אן אשבלום מכאן שלמה פי קו׳ ואחרי אבשלום לא נטה (מלכים א ב:כח) וכל דֺלך הדֺיאן ובאטל⁠[אן] ואצחאב כתֺירה אצֺאף אליהמא מן מתֺלה מא ליס גרצֺנא תביין פסאדהא לאכן מא גא מן דֺכר אבשלום ושלמה ודֺלך ביין אלפסאד מן אלמעקול לאנה לו גאז אלאכׄבאר בואחד ען תֺאן לם יצח כׄבר גמלה ולדכׄלת אלדאכׄלה פי וידבר ייי אל משה תעאלי אללה פוצֺע משה מוצֺע אללה ובאלעכס ולא שהאדה עלי אחד ולא לה פאנה כאן יוצֺע אחדהמא מוצֺע אלאכׄר ולא קאם ברהאן עלי שי אנה כדֺאך אדֺא גאז אן ידכׄל גירה מכאנה. ואמא מן גהה אלנץ פאן שלמה לם יכן כׄפוה אדוניה פיחתאג אן ידֺכרה מעה ואנמא כאן בכונה מע אדוניה מנאפקא מכׄתארא למן לם יכׄתארה אללה אבﹺיא עמﹼן ארתצֺאה אללחם לו כאנא גמיעא מרשחין אלממלך פכאן [98 א] יצלח אן יקאל מאל מע אחד אלמס⁠[ת]⁠חק⁠[ה] מן דון אלאכׄרי. ואמא מוצֺע דֺכר אבשלום פהו תֺאנית יואב למא כון עון אלמכׄאלף עלי שלמה והו אדוניה ולו יכון פי עון אלמכׄאלף עלי דוד [והו] אבשלום פדֺל מן דֺלך אנה לם יכון ענדה מכׄ[אלף אלמ]⁠לך מתֺל אביה ואן אדניה כאן אחק בה מנה [שלמה] מא שא אללה ואלמלך ואלאמה.
ואל⁠[דֺי אקולה פי קול ידי]⁠1 לילה נגרה אנה יעני סילאן אלקוה [ודֺבאב]⁠א2 שיא פשיא בחיתֺ לא תוקף פי דֺלך ולא פתור [והו] מגאז וקד וגדנא אלסילאן יקע עלי גיר סאיל קיל וימסו אסוריו (שופטים טו:יד) וליסת אלאסורים ממא תדֺוב וקאל אן והגירם עלי ידי חרב (ירמיהו יח:כא) וקאל אלשאער תסיל עלי חד אלסיוף נפוסנא וליס עלי גיר אלסיוף תסיל פאלמענה אדֺאﹰ מעני כי אזלת יד (דברים לב:לו)
וקד יגוז כון ידי טֺרפא מתֺל תפלה לאל חיי (תהלים מב:ט) יעני מא כאנת לי יד יעני קוה יכון צֺמיר פי נגרה עאידה עלי אלצעקה אלמדֺכורה פי ואצעקה (תהלים עז:ב) [וענהא יקול3 ולא] תפוג. וגٓ׳את הדֺה אלאסתעארה [99 ב] פי אלצעקה [כמא4] יקול ויתכו כמים שאגותי (איוב ג:כד).
1. Evr-Arab. I 1409 26v.
2. Evr-Arab. I 1409 26v.
3. MSS EVR ARAB I 1409
4. MSS EVR ARAB I 1409
There is one who says for the word “my hand” - substitute [“my hand” in place] of the word “my eyes” and he placed ‘his wound’ in place of the other (tears), which in my opinion is not permitted. If it were possible then we could replace one person with another person. Likewise, the author of this also permits the following (substitutions): he states that Absalom replaced Solomon in “after Solomon he did not follow(I Kings 2:28). All this is irrational and nonsense; many examples could be added, which are similar to them. There is no need to explain their wickedness except that which he says about Absalom and Solomon, for that wicked explanation is unintelligible. If it were possible to replace one predicate with another, then the predicate of the sentence would not make sense. (For example), replacing God commands Moses, God may He be exalted, with God or vice-a-versa. There is no evidence for one or the other (substitution). He replaces one of them with the other, without any (exegetical) proof [burhân]. Likewise, in that case (Absalom and Solomon) he permits inserting another in its place. From the context, [Solomon] was not concealed from Adonijah, therefore it was necessary to mention Adonijah alongside him (Absalom). This is because Adonijah was a usurper, whom God did not wish to be chosen. He spurns those who favored (him, because of the) meat. (I Kings 1:25). Now, if everyone is a candidate for the kingdom then would it have been correct to include the property of one of the claimants and not the other?
Whilst I respond “my hands ebb away” intends [yaʿnî] a strong continuous flow; one thing flowing into another, unceasingly. It is figurative language [majâz]. We find ‘flow’ for non-liquid entities, as stated “the bonds melted(Judg. 15:14) even though bonds are not soluble. Similarly, “Mow them down by the sword(Jer. 18:21). The (Arab) poets state: “Our souls flow out along the edge of the sword blades, and do not flow out along any other than the sword blades.”1 The intent [maʿnâ] is like that (behind) “that there might is gone(Deut. 32:36).
And it is possible “hand” is a circumstantial like “A prayer to the God of my life.” (Ps. 42:9). Intending [yaʿnî] that I possess a hand, intending [maʿnâ] strength whose pronoun “ebbs away” (niḡrâ) refers back to the cry mentioned “I cry out(Ps. 77:2). Regarding it (ebbs away) it states “without respite(Ps. 77:3). It is the way of this metaphor [ʾistiʿâra] the cry; as in “roaring pours forth as water(Job 3:24).
1. ʾImrû al-Qays (El-Shamy 2012, 16; Arberry 1965, 30–31) and for references to Arab poets in al-Muḥāḍara (Fenton and Ibn Ezra 1997, 409). Ibn Chiquitilla cites same Arab verses as Moses Ibn Ezra.
ידי – מכתי.
לילה נגרה – בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה.
ולא תפוג – לא תמיר נגרתה.
my wound Heb. ידי, lit. my hand; my wound.
my wound oozes In this exile, which is like night, it oozes pus and gall.
and does not abate Its oozing does not abate.
ידי – מכתי.
לילה נגרה – על ידיא – מכתי.
עיני נגרה לילה ולא תפוג – שנאמר: עיני נגרה ולא תדמה (איכה ג׳:מ״ט).
א. בכ״י ס״פ: ידו.
ביום – חכם גדול חבר ספר נכבד, רק יש בו טעיות, שאמר כי ידי מקום עיני. וזה לא יתכן לדבר איש דעת כדבר הזה אפילו בשיחת חולין, ואף כי בספרי הקודש.
ויש אומרים: כי ידי – חזקתי וכוחי, כאילו נמס עד שיגר, דרך משל, כמו: וימסו אסוריו (שופטים ט״ו:י״ד).
או יהיה חסר בי״ת כאילו הוא בידי בעבור מכתי ונגעי.
לילה נגרה – צעקתי, כי למעלה כתוב ואצעקה (תהלים ע״ז:ב׳). והנה יש שם צעקה ואם לא היתה כתובה, כדרך: וברך ברכה ולא אשיבנה, ורבים ככה. והוא דרך משל, כמו: ויתכו כמים שאגותי (איוב ג׳:כ״ד).
או פירוש ידי – מקומי, כמו: ויד תהיה לך (דברים כ״ג:י״ג). והטעם שיגר ממקומו בעבור דמעותיו.
על כן אחריו: מאנה להנחם נפשי – כדרך: ודמעתה על לחייה אין לה מנחם (איכה א׳:ב׳).
IN THE DAY OF MY TROUBLE I SEEK THE LORD; MY HAND STREAMETH IN THE NIGHT WITHOUT CEASING. A great scholar wrote an important work.⁠1 However, it contains errors. The aforementioned sage maintains that my hand is in place of “my eyes.”2 However, it is improper for an intelligent person to say such a thing3 even in everyday speech. Scripture would certainly not do so.
Some say that my hand means “my strength and my power.” My hand streameth means “My strength, so to speak, melted to the point where it ran.” Scripture speaks metaphorically. Compare this to And his bands melted from off his hands4 (Judg. 15:14). On the other hand, the word yadi (my hand) might be missing a bet. It should be read as if written be-yadi.⁠5 The interpretation of be-yadi is “because of my blows and my plagues.”6
Streameth in the night is to be interpreted as “my cry streameth in the night,” for the previous verse reads and cry.⁠7 The word “cry” is thus in our verse without actually being written there. It is like And when He has blessed a blessing, I cannot call it back.⁠8 There are many such verses. Streameth in the night is metaphorical. Compare this to and my roarings are poured out like water (Job 3:24).
On the other hand, the meaning of yadi (my hand) might be “my place.” Compare this to yad (place) in Thou shalt have a place (Deut. 23:13). The meaning of yadi nigrah (mine hand streameth) is “my place9 streameth because of my tears.”10 Scripture therefore follows this with my soul refuseth to be comforted. Our verse is like and her tears are on her cheeks; she hath none to comfort her among all her lovers (Lam. 1:2).
1. The reference is probably to Rabbi Jonah Ibn Janach. Ibn Ezra sharply criticized Ibn Janach for suggesting that certain biblical words should be read other than how they are written. Ibn Ezra writes, “Only take heed to yourself, and keep your soul not to believe the words of the grammarian (Ibn Janach) who noted in his book (Sefer Ha-Rikmah) more than a hundred [biblical] words that require change…. Heaven forbid such a notion … his book is fit to be burned.” – Sefer Ha-Tzachot.
2. The sage interprets our verse as if it were written, “In the day of my trouble I seek the Lord; mine eye streameth in the night without ceasing.”
3. To say “my hand” when he means “my eye.”
4. Translated literally.
5. This interpretation renders yadi as “my blow.” See Rashi and Radak.
6. “Hand” indicates possession. Be-yadi is a figure of speech for the plagues and blows which the psalmist possesses; that is, for the blows and plagues which befell the psalmist. This interpretation reads our verse as follows: “In the day of my trouble I seek the Lord because of the troubles which are in my hand.”
7. According to this interpretation, our verse reads, “In the day of my trouble I seek the Lord; my cry streameth in the night.”
8. Num. 23:20 reads: And when He hath blessed, I cannot call it back. According to Ibn Ezra, the latter should be read, “And when He hath blessed a blessing, I cannot call it back.” See Ibn Ezra on Num. 23:20.
9. Literally, “his place.” According to this interpretation, our verse reads: “In the day of my trouble I seek the Lord, my place streameth in the night without ceasing.”
10. Literally, “his tears.” The psalmist’s cries produce so many tears that his place streams with tears.
ביום צרתי אדני – כי הוא אדון על הכל ואותו דרשתי – ביום צרתי.
ידי לילה נגרה – מכתי – כמו הנה יד י״י הויה (שמות ט׳:ג׳), והמכה היא האנחה וכאב הלב על הגלות, לפיכך אמר לילה כי בלילה אדם פנוי מעסקי העולם ומחשב על דבריו ועניניו.
ואמר נגרה – על דרך משל מהתמדת האנחות זו אחר זו, על דרך ויתכו כמים שאגותי (איוב ג׳:כ״ד).
ולא תפוג – ענין רפיון וחלישות כלומר לא תרפה ולא תחלוש מכתי אלא תמיד נגרה. וכן ויפג לבו (בראשית מ״ה:כ״ו), על כן תפוג תורה (חבקוק א׳:ד׳), וכל השרש מזה הענין.
מאנה הנחם נפשי – אף על פי שאשיב אל לבי דברי נחמה כי האל יוציאנו מהגלות.
ואף על פי שארך, מאנה הנחם נפשי – מרב הצרות.
ביום צרתי. ביום קושי גזירות האומות, ה׳ דרשתי1, כענין המן וזולתו, ׳ה׳ דרשתי׳ - כאמרו (אסתר ד טז) ׳וצומו עלי׳: ידי לילה נגרה. לספוק על ירך2 מתוך צער: מאנה הנחם נפשי. על שלא נודע קץ זה הגלות:
1. לכאורה ׳ה׳ דרשתי׳ כאן מיותר, כי מפרש ׳ביום צרתי׳ – המן, ושוב אופן הקריאה, ודו״ק, ויל״ע כת״י.
2. ע״פ לשה״כ בירמיה (לא יח) ׳כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ׳, כמצטער ומתאבל.
בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי. שהרי דניאל התפלל לה׳ על הגלות (דניאל ט ג-יט), ויָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג. ידי – מכתי1, שהרי נענה בזמן רמוז ברמז וחידה, ׳למועד מועדים וחצי מועד׳ (דניאל י״ב:ז׳)2, באופן שהמכה ׳נגרה׳ ואין מרפא3, מבלי ידוע [עת הקץ], באופן שמֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
1. כ״כ רש״י. כלומר, גם בתפילת דניאל לא נרפאה מכתי.
2. ׳ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור עד מתי קץ הפלאות, ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה׳.
3. רש״י: ׳לילה נגרה – בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה, ולא תפוג – ולא תדמה נגרתה׳. ובנדפס פירש באופ״א.
נגרה – הגימ״ל דגושה.
ידי – לפי שהמכה מכה ביד קרוי מכה בלשון יד.
נגרה – ענין הזלה ושפיכה כמו ויגר מזה (תהלים ע״ה:ט׳).
תפוג – ענין רפיון וחלישות כמו תפוג תורה (חבקוק א׳:ד׳).
מאנה – מלשון מיאון.
ביום צרתי – בעת בוא הצרה דרשתי את ה׳.
ידי – ר״ל מכתי תזל עלי כל הלילה ואינה נחלשת ולכן ממאנת נפשי לקבל תנחומין.
ידי נגרה – ידי זבה ליחה.
ולא תפוג – ולא תפסק לזוב, עיני נגרה מאין הפוגות.
ביום – הגם שביום שבא עלי הצרה דרשתי את ה׳ וממנו בקשתי ריוח והצלה, ובכ״ז בלילה ידי נגרה צייר שהיד שלו נגרה וזבה מן המכה שיש בידו, ולא תפוג מליגר, (תפס משל החולי שלו כאילו יש לו מכה טריה זבה ליחה ודם על היד והוא ציור למה שחשב שיד ה׳ התומכת אותו נחלה ונחלשה, וכמ״ש אח״כ חלותי היא שנות ימין עליון), וע״כ מאנה הנחם נפשי – כי רואה כי אזלת יד, שיציין כאילו גם היד העליונה שהיתה בעזרו נחלשה ואין לה כח.
ידי – מכתי לשון הנה יד ה׳ הויה במקנך (פרשת וארא).
נגרה – דמעות, וקצר הלשון וכתב שמכתו תדמע במקום עינו מחמת מכתו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) אֶזְכְּרָ֣ה אֱלֹהִ֣ים וְאֶהֱמָ֑יָהאָשִׂ֓יחָה׀ וְתִתְעַטֵּ֖ף רוּחִ֣י סֶֽלָה׃
When I think of God, I must moan; when I muse thereon, my spirit faints. Selah.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶדְכַּר אֱלָהָא וְאֶרְגוּשׁ קֳדָם יְיָ אֲמַלֵל וְתִשְׁתַּלְהֵי רוּחִי לְעַלְמִין.
I will remember God and I will tremble in the presence of the LORD;
I will speak, and my spirit will be weary forever.
(א-ב)
למנצח על ידותון – קולי אל אלהים ואצעקה. אמר חבקוק (חבקוק ב׳:א׳) על משמרתי אעמודה. מה עשה חבקוק צר לו צורה ועמד בתוכה אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם איני זז מכאן עד שתענני. אמר לו הקב״ה אלי קראת ולא היית מהרהר אחרי אני עונה אותך. לכך (שם ב׳) ויענני. אמר לו כבר אמרתי את הקץ ועבר ואל תאמר שאינו בא אלא חכה לו וכן הוא אומר (שם ג׳) אם יתמהמה חכה לו. כך הקב״ה מראה לצדיקים צרותיהן של ישראל הן עומדין ומתרעמין לפניו. לכך למנצח על ידותון. על הדתין ועל הדינין שהראה הקב״ה שעוברין עליהם כיון שהיו רואין היו צועקים לפני הקב״ה והיו נותנים את קולם שנאמר קולי אל אלהים ואצעקה. אימתי הוא מאזין ביום צרה שנאמר ביום צרתי דרשתי ה׳. בעת צרה ישראל דורשין להקב״ה לכך נאמר מאנה הנחם נפשי. למה היא ממאנת להנחם שאינה יודעת מתי יבוא הקץ תודיעני עתך ואני מתנחמת. משל לאדם שבא להכות את בנו אמר לו עשר רצועות אתה לוקה. הכהו אחת אמר עוד תשע יש לך ללקות הוא מונה והולך עד עשר והיה מתנחם והולך שהיה יודע כמה יש ללקות. כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה מאנה הנחם נפשי למה שאיני יודע את הקץ עד מתי אני לוקה בין העכו״ם (תהלים ל״ט:ה׳) הודיעני ה׳ קצי.
(ד) אזכרה אלהים ואהמיה – כשישראל מזכירין להקב״ה (מנהמים) [מנחמים] להקב״ה ומעיהם הומים שנאמר (שיר השירים ה׳:ד׳) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. אחזת שמורות עיני איני יכולה לישן שכל שמרותי בלילה אלא מתפעמת אני והולכת. חשבתי ימים מקדם חשבתי לימיו לאותו שבא מקדם זה אברהם שנאמר (ישעיהו מ״א:ב׳) מי העיר ממזרח. חשבתי לימים של אבות חשבתי שנות עולמים ולא מצאתי. אזכרה נגינתי בלילה אלו סנהדרין. האפס לנצח חסדו וכן הוא אומר (תהלים ק״ג:י״ז) חסד ה׳ מעולם ועד עולם ועכשיו הניח. גמר אומר לדור ודור גמר הדבר שאמר (ירמיהו ט״ז:ה׳) כי אספתי שלומי מאת העם הזה.
אזכרה אלהים ואהמיה – כשישראל מזכירין להקב״ה מעיהם הומים עליו שנאמר דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, וכשהקב״ה מזכיר את ישראל מעיו הומים עליהם שנאמר כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו.
אד׳כר אללה ואהים מן ד׳כרה, אשכו פיתצ׳ור רוחי סרמדא.
אני זוכר את ה׳ ואהיה משתוקק [אליו] מזכירתו. ואני נותן לו תודה וכך נפשי תכאיב לי.
אזכרה, אזכרה אלהים ואהמיה בזכרו, אשיחה ותשתוקק רוחי סלה, תרגם תתעטף ״תצ׳וור״ והיא התשוקה העזה והכמיהה לדבר מסויים. וכתב רבינו בספרו האמו״ד מאמר ב פי״ג ואף במעט שתדבר כלומר הרוח בהמיתה בעת שזוכרתו מחשקה ותשוקתה וכמו שאמר אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי.
אזכרה אלהים – החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חבתי.
אשיחה – באותן חסדים וטובות.
ותתעטף רוחי – פַשְמֵיר בלעז.
I remember God The kindness that He used to do for me in the days of my love.
I speak about those acts of kindness and the favors.
and my spirit becomes faint Pasmer in Old French, to faint or swoon.
ותתעטף – ותתעלף.
אזכרה ואהמיה – מלא, והיו״ד תחת ה״א.
ותתעטף – כמו העטופים ברעב (איכה ב׳:י״ט).
WHEN I THINK THEREON … I MUST MOAN. Ehemayah (I must moan) is fully spelled out.⁠1 The yod2 is in place of the heh.⁠3 FAINTETH. Titattef (faintest) is similar to ha-atufim (that faint) in that faint for hunger (Lam. 2:19).
1. All the root letters are present in ehemayah. The root of ehemayah is heh, mem, heh.
2. In ehemayah.
3. The root heh. Thus all the root letters are “present” in ehemayah.
אזכרה – אזכרנו תמיד בפי ואהמיה אליו.
ומלת ואהמיה – בהראות למ״ד הפעל בתמורת הה״א ביו״ד.
אשיחה – אדבר ואנוד בצרתי.
ותתעטף רוחי – כמו תפלה לעני כי יעטף (תהלים ק״ב:א׳), העטופים ברעב (איכה ב׳:י״ט), כי האדם בעת הצרה כפוף ומעונה כאלו מתעטף קצתו בקצתו.
אזכרה אלקים. שהיה רב את ריבי1: ואהמיה. איך עזבני לאורך ימים, ובזה אשיחה ותתעטף רוחי, מבלי אין דרך אצלי להימלט:
1. רש״י: ׳אזכרה אלהים - החסד שהיה רגיל לעשות לי בימי חיבתי׳.
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים. ׳אזכרה׳ שפעמים אחרות קראתי ׳אלקים׳ ויענני, ועתה אין קול עונה, ולית דמשגח בן1, באופן שא⁠[אֶהֱמָיָה – שיהמה] לבי: אָשִׂיחָה. במה שהיה עושה אתנו בעת אחרת, וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
1. ע״פ ברכות (כ.).
אשיחה – ענין ספור התלאות כמו ישפוך שיחו (תהלים ק״ב:א׳).
ותתעטף – ענינו כפוף ומעונה כי מגודל הצרה נראה כאלו מעוטף קצתו בקצתו בעבור הכפיפה.
אזכרה – כשאני זוכר בכובד החורבן לבי הומה.
אשיחה – אספר תלאותי ורוחי כפופה ומעונה זה זמן רב.
ואהמיה – היו״ד למ״ד הפעל והה״א נוספת, אהמה בקול, ואשיח בלחש.
ותתעטף רוחי – היא העילוף לגמרי, סדר החולשה עד העטפת הרוח.
אזכרה – מבאר מדוע מאנה נפשו להנחם, כי אזכרה אלהים שהוא היה תומך אותו בידו העליונה, ונדמה לו כי נשתנה ימין עליון עי״כ ואהמיה מצייר שמרוב חולשתו נפסק ממנו כח הדבור רק אהמיה ואשיחה – המיה ושיח לבד, ואח״כ תתעטף רוחי – כאילו נפל בחולשה קרובה אל המות.
ואהמיה – יו״ד נוספת כיו״ד של פורִיָה, עטְיָה (שיר השירים א׳:ז׳) משרש פרה עטה וענינו אשמיע קול כיונים שעל קולם יפול פעל המה, כיוני הגאיות כלם הומות (יחזקאל ז׳:ט״ז).
ותתעטף רוחי – ימס רוחי בקרבי ולא אוחיל עוד לישועה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑ינִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר׃
You hold fast the lids of my eyes. I am troubled, and cannot speak.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲחַדְתָּא תִּימוֹרָתָא דְעַיְנָי אִטָרְפֵית וְלָא אֲמַלֵל.
You have shut the lids of my eyes; I am smitten, and I will not speak.
אחזת שמורות עיני נפעמתי ולא אדבר – איני ישנה כל אשמורותי בלילה אלא מתפעמת והולכת.
וקד אכ׳ד׳ אלגבס בג׳פון עיני פכרבת חתי ליס אתכלם.
וכבר תפשה הדאגה את עפעפי עיני ומזה אני נפגעתי עד שאיני יכול לדבר.
אחזת, וכבר אחזה הקדרות עפעפי עיני ונפעמתי עד שלא יכולתי לדבר.
וגזרתי נפעמתי, מן ותפעם רוחו1, ולכן עשיתיו התרגשות.
ואשתקקת נפעמתי, מן ותפעם רוחו, פג׳עלתה כרבא.
וקו׳ אחזת שמורות עיני יעני אלאגפאן לאנהא באנטאבקהא עלי אלעין תחרסהא מן וצול בעץׄ אלהואם ואלאדֺי אליהא וכאן חקה שומרות עיני לכנהא אסמא אפעאל מתֺל שלוחותיה (ישעיה טז:ח) איש חמודות (דניאל ח:יא) פיקול עליהא פלם תנטבק עלי אלעין פלם אנפך סאהרא.
ונפעמתי מגאנס ללערבי אי אפעמת במא מלא צדרי פלם אטיק בה סלאמא.
You have held my eyelids opens” meaning eyelids as they cover the eyelids which protects from vermin and irritants reaching them and it as if its true form (ḥaqîqa) “held (‘shômerôth’) my eyelids’ however, its verbal noun is like ‘sheluḥôthehā’ (Is. 16:8) or “ḥamūdhôth” (Dan. 8:11). It (means) he did neither cover the eyes nor stop the vigil.
And “I am overwrought (nip̄ʿamtî)” is related to the Arabic word Afʿamtu; His (the Psalmist) chest was filled to overflowing and he could find no peace.
אחזת שמורות עיני – שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם ניעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זה של גלות תמיד עיניי נדבקות כאדם נרדם מאוֺטֵם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחינו ואין הדיבר בנו.
You held fast the awakenings of my eyes Heb. שמרות, an expression of the watch (אשמרת) of the night, for [when] a person awakens from his sleep his mind is settled and his heart returns to him, but I am not like that. In this night of exile, my eyes are always stuck together, like a man sleeping from a clogged heart, and in the troubles that I see, my spirit throbs and I have no speech within me.
אחזת שמורות עיני – שבאשמורות אני בוכה, עד שאני מתפעם ולא אוכל לדבר, כמו: ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳).
אחזת – אמר ר׳ משה: כי שמורות – תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם.
והטעם אחזת – אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.
נפעמתי – כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳), כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר.
THOU HOLDEST FAST. Rabbi Moses says that shemurot (the lids) is an adjective.⁠1 It is like the word aztumot (shut).⁠2 [The term shemurot is employed for the eyelids] because the eyelids guard (shomerot) the eyes when they close.⁠3 The meaning of our clause is, “You took hold of my eyelids so that they did not close and I did not sleep.”
I AM TROUBLED. Nif’amti (I am troubled) is similar to va-tippa’em (struck) in that his spirit was struck (Gen. 41:68).⁠4 “I was so severely struck that I was not able to speak.”
1. Meaning guarded or protected.
2. Which is an adjective.
3. When the eyelids are closed, the eye is protected.
4. Translated according to Ibn Ezra
אחזת שמרות עינישמורות – הם הערות והקצות, כמו שנקרא הַער בלילה – שומר, שומר מה מלילה (ישעיהו כ״א:י״א). וכן נקראו עתות ההקצה משמרות ואשמורות.
אמר אחזת – כלומר כאלו אחזת והחזקת בשמרות עיני, שיהיו ערות תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי.
ור׳ משה הכהן בן גיקטילא פרש: שמורות – שם תאר לעפעפים שהם שומרות העינים, אמר כאלו אחזת העפעפים שלא יסגרו ולא אישן.
נפעמתי ולא אדבר – כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳). אמר: אני ער בלילה ומחשב על צרותי, ובבקר אני נשבר ולא אוכל לדבר.
[אחזת] שמורות עיני. העפעפים, שלא אישן1: נפעמתי. ירא לעתיד: ולא אדבר. שלא להחריד את בני עמי:
1. ׳אמר רבי משה, כי שמורות תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם, והטעם, אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי׳ (אבע״ז). ׳כאילו אחזת והחזקת בשמורות עיני שיהיו עֵרוֹת תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי, ורבי משה הכהן בן גיקטילא פירש שמורות - שם תואר לעפעפים שהם שומרות העינים, אמר, כאילו אחזת העפעפים שלא יסגרו ולא אישן׳ (רד״ק).
אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי. שלא רצית לגלות הזמן השמור ומצופה ממני, [ויתירה] מזאת שנִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר, שאם באתי לחשב את הקץ באותו הרמז1, אמרו (סנהדרין צז:) ׳תיפח רוחן של מחשבי קיצים׳2:
1. של ׳מועד מועדים׳.
2. אולי כפירוש אבע״ז: ׳נפעמתי – כמו ותפעם רוחו, כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר׳.
נפעמתי – ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה.
אחזת – מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״כ לסגרם כדרך הישן.
נפעמתי – אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר.
אחזת שמורות עיני – כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי.
אחזת – מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני – העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר.
שמרות – ע״ד השכוני באהלים (שופטים ח׳:י״א) פעול במקום פועל, והיה לו לינקד שֹׁמְרת עיני והן העפעפים.
נפעמתי – מלשון ותפעם רוחו (פרשת מקץ) מרוב ועומק המחשבות והדאגות חשתי בראשי, ונראה כאילו מקישים לי בתוכו בפטיש (את הולם פעם, ישעיה מ״א:ז׳).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶםשְׁ֝נ֗וֹת עוֹלָמִֽים׃
I have pondered the days of old, the years of ancient times.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מְנִיתִי יוֹמִין טָבִין דְמִן לְקָדְמִין שְׁנַיָא טָבַיָא דְמִן עַלְמִין.
I have counted up the good days which were at the beginning, the good years of long ago.
חשבתי ימים מקדם – חשבתי לימיו של אותו שבא מקדם זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח, חשבתי לימיהם של אבות חשבתי שנות עולמים ולא מצאתי. אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה אלו סנהדרין.
דבר אחר: חשבתי ימים מקדם – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע יושבת אני ומחשבת לכמה שנים נגאלתי מבבל ממדי ומיון, חלותי היא שנות ימין עליון אמר רבי לוי אם חליים הם יכולין להתרפאות. ד״א אמר רבי אלכסנדרי כל הדברים האלה שבאו עלינו על ידי שלא חלינו להקב״ה, ואין הלשון הזה אלא לשון תפלה שנאמר חלו נא פני אל (ברמז תצ״ז).
ואד׳א חסבת אלאיאם אלקדימה, וסני אלדהר.
ואם חשבנתי את הימים הקודמים וגם את שנות העולמים.
חשבתי, וכאשר אני חושב על הימים הקדמונים ושנות עולמים.
חשבתי ימים מקדם – לזכור החסדים שעשית עם אבותינו.
I think of the days of yore to remember the kind acts that You performed for our forefathers.
חשבתי שאני מחשב נסיך מקדם שעשית עמנו.
חשבתי – מגזרת חשבון וחילוק דברים במחשבת הלב.
עולמים – שעברו, כי הטעם כפול, ועולמים כמו זמנים.
I HAVE PONDERED. Chishavti (I have pondered) is related to word cheshbon (account) (Eccl. 7:27) and to machashevet (thoughts of), [for one] classifies things in the thoughts of the heart.⁠1
ANCIENT TIMES. Olamim (ancient times) means “times.” Its meaning here is, “the times that have passed,”2 for scripture repeats itself.⁠3
1. One analyses things in one’s mind. The psalmist speaks of doing the aforementioned to the years that have passed.
2. Olamim (ancient times) should be read: as if it were written olamim she-averu (times that have passed).
3. Olamim (ancient times) is parallel to yamim mi-kedem (the days of old).
חשבתי ימים – בעודני בצרותי בגלות אני מחשב ימים מקדם.
שנות עולמים – כפל ענין במלות שונות. ועולמים – פרושו: זמנים ארוכים, כלומר כשאני מחשב זמנים שעברו שהיו ישראל בגלות ויצאו משם ושבו לארצם בשמחה.
חשבתי ימים מקדם. אם קרה כזה לאומות: (דורות) [שנות] עולמים. דורות ישראל הקודמים לנו1:
1. ׳ עולמים - שעברו כי הטעם כפול ועולמים כמו זמנים׳ (אבע״ז). ׳עולמים פירושו זמנים ארוכים, כלומר, כשאני מחשב זמנים שעברו שהיו ישראל בגלות׳ (רד״ק).
(ו-ח) חִשַּׁבְתִּי יָמִים וגו׳, אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה. כשהייתי ברצונך1, הייתי מזמר שמך עליון ודורש ממך וקורא בשם ה׳: עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה. כל מחשבותיך אלינו בזמן שעבר: וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי. [זה] החיפוש בראותי אורך הגלות, הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה׳ וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד וכיון שנדחה נדחה, וזה הגלות יהיה חס ושלום גלות שאין אחריו [תקוה]:
1. נדפס: ׳אזכרה נגינתי – שהיתה לי בעת רצון׳.
חשבתי – אני חושב בימי הטובים שהיו לי מימי קדם.
שנות עולמים – כפל הדבר במ״ש.
ימים מקדם – הוא ימי הילדות, ובמליצה ימי יצ״מ, ושנות עולמים הדורות שאחריו.
חשבתי – בציור הזה שצייר כאילו הוא גוסס ונפשו קרובה לצאת, אז ההולך בדרך עולם תשוטט מחשבתו ברגע האחרונה על כל מה שעבר עליו בימי חייו, כן ידמה את האומה בכללה כי היא קרובה להיות אפס וכלא היה, שהיא הגויעה והביטול של גוף הכללי של האומה ותחשב ברגע האחרונה על מה שעבר עליה בימי קדם במצרים, ואח״כ בדורות עולמים
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) אֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗יבַּ֫לָּ֥יְלָהעִם⁠־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָהוַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃
In the night I will remember my song; I will commune with my heart, and my spirit makes diligent search.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶדְכַּר תּוּשְׁבַּחְתִּי בְּלֵילְיָא עִם הִרְהוּרֵי לִבְּבִי אֲמַלֵל וְיִבְלַשׁ נִסַיָא מַנְדַע דְרוּחִי.
I will remember my psalm in the night; I will speak with the thoughts of my heart, and the mind of my spirit will examine miracles.
אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי – רבי איבו ורבי יהודה בר׳ סימון, רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע מזכרת אני שכר שנשכרתי לפניך בלילן של מלכיות כד״א אשר מגן צריך בידך, ר׳ יהודה ברבי סימון אומר מזכרת אני שירות ששרתי לפניך בלילות כד״א ונגינותי ננגן כל ימי חיינו, בלילה זה לילו של פרעה אותו שכתוב ויהי בחצי הלילה, לילה זה לילו של גדעון ויאמר ה׳ אליו קום רד אל המחנה כי נתתיו בידך, לילה זה לילו של סנחריב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור. עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי משתעי אנא עם לבבי ומפשפשא עובדי ואומר הלעולמים יזנח חס ושלום לא שבק ולא ישבק כי לא יזנח לעולם אדני.
ואנא אד׳כר חסרתי באלליל, ואשכוהא פי נפסי ותפתש רוחי ותקול.
[המשך מהפסוק הקודם] אני זוכר את היגון שלי (נגינתי: לשון יגון) בלילה ואני אתלונן עליו בתוך נפשי. ונפשי מחפשת ואני אומר:.
אזכרה, ואני זוכר יגונותי בלילה ומשוחח בהם בלבי ותחפש רוחי ותאמר. והנה נגינותי כאן ענינה יגון וצער. ?? האפס, והאם אפס חסדו לנצח או החליט הדבר לדור ודור.
(ז-ח) וקו׳ ויחפש רוחי פדכﹼﹶר אלרוח והו מונתֺ עלי אלאכתר ורוח ייי לבשה (שופטים ו:לד) רוחי זרה לאשתי (איוב יט:יז)
וקו׳ אזכרה נגינתי בלילה ישיר בה אלי מא כאן יסתעמלה מן אלאת אלגﹸניא פי עבאדה רבה ותסביחה כמא קאל עורה כבודי עורה הנבל וכנור (תהלים נז:ט)
וקו׳ עם לבבי אשיחה יעני בה מא כאן יחדתֺ בה נספה בדיא חתי ירדה אלבחתֺ אלצחיח ענה אלדֺי קאל ענה ויחפש רוחי אלי אלחק וחדיתֺ נפסה ויקול הלעולמים יזנח ייי.
(7-8) And it states ‘my spirit inquires’ is masculinized ‘ruāḥ,’ even though most of the time it is feminine; “the spirit of the Lord enveloped (lāvashā)” (Jud. 6:34) “My odor is repulsive (zārāh) to my wife(Job 19:17).
It states “I will recall my instruments (nəḡînôṯay) at night.” It refers to him playing musical instruments [ʾalât al-ḡunâʾ] for his worship of his Master and His praise as stated “Awake, O my soul, Awake, O bagpipe (Neḇęl) and Lute (Kinnôr)” (Psalm 57:9).
It states “I commune with myself” meaning what he says to himself initially. Then he searches earnestly, therefore it states “my spirit inquires” of the truth for and the event itself, for it states; “Will the Lord reject forever.(Ps. 77:7).
אזכרה נגינתי בלילה – בימי הגלות הזה שהוא דומה ללילה אני זוכר את נגינותיי שהייתי מנגן בבית המקדש.
ועם לבבי אשיחה – אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב״ה ואני תמיה הלעולמים יזנח.
I recall my music at night In the days of this exile, which is like night, I remember my melodies that I used to play in days of yore in the Temple.
I speak with my heart I think, and my spirit searches [to ascertain] what is the manner of the Holy One, blessed be He, and I wonder: will He forsake [me] forever?
ואזכרה כל זה מנגינתי בתפילתי.
אזכרה – רמז שהיה מנגן בלילה.
או בלילה אזכרה שהייתי מנגן בימים הקדמונים לעבוד השם, על דרך: אעירה שחר (תהלים ק״ח:ג׳).
ויחפש רוחי – הוא המחפש, והוא דבק באשר אחריו והוא: הלעולמים, והפעול חסר והוא: אותי.
IN THE NIGHT I WILL CALL TO REMEMBRANCE MY SONG. This hints that the psalmist played music at night. On the other hand, its meaning might be, “I remember at night that I used to play musical instruments in the former days in the service of God.” Compare this to I will awake the dawn (Psalms 57:9).
AND MY SPIRIT MAKETH DILIGENT SEARCH. The psalmist is the one who searches.⁠1 Our clause is connected to the one that follows, namely to Will the Lord cast off forever?2 The object is missing from the latter clause.
The missing word is “me.”3
1. And my spirit maketh diligent search means, “I make a diligent search.”
2. The psalmist seeks answers to the questions Will the Lord cast off forever? And will He be favor-able no more?
3. Will the Lord cast off forever? should be read as if it were written, “Will the Lord cast me off forever?”
וזהו שאמר: אזכרה נגינתי – אזכר כי אחר ימי הגלות הייתי מנגן ושמח, ועל זה אני מחשב בלילה ואשיחה עם לבבי.
ויחפש רוחי – כפל ענין במלות שונות כי רוחי כמו לבבי, שבו רוח המחשבה, והוא המחפש הדברים במחשבה, וזה שאשיח עם לבבי ואחפש במחשבתי ואומר: הלעולמים יזנח י״י (תהלים ע״ז:ח׳), מה נשתנה גלות זה משאר הגלויות.
אזכרה – פרשתיו.
אזכרה נגינתי. שהיתה לי בעת רצון1: ויחפש רוחי. בחשבי, הן היתה כזאת בימי קדם ודורות עולמים2:
1. אולי מפרש כרש״י ׳אזכרה נגינתי בלילה - בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בבית המקדש׳. [וראה במקו״א לך ה׳ עת רצון – כאשר בית המקדש היה קיים]. או כאבע״ז: ׳שהיה מנגן בלילה או בלילה אזכרה שהייתי מנגן בימים קדמונים לעבוד השם׳.
2. רש״י: עם לבבי אשיחה - אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב״ה ואני תמיה הלעולמים יזנח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ויחפש – ענין חקירה.
בלילה – היא העת שמחשבות האדם פנויים ואז אזכור מה שהייתי מנגן בבה״מ ואני מדבר עם לבבי ורוחי יחפש לדעת מה יהיה סוף הדבר.
אזכרה – שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר.
אזכרה נגינתי בלילה – שעוד נשאר בידי הנגינות והשירים, זכר הנסים שעברו וגדולת העם והצלחתם בימי קדם,
ועם לבבי אשיחה – מדוע שקעה שמש הצלחתי,
ורוחי יחפש ויחקור על כל צדדי האפשר, אם יצוייר זאת שיעזבה ה׳ ויסיר את האומה מהיות גוי לפניו, ואחרי החיפוש והחקירה יברר בטענות שזה דבר נמנע בחק האלהות.
אזכרה נגינתי בלילה – מליצה זו חצי ראיה שדוד הוא מחבר המזמור, שזוכר ימי עלומיו בהיותו שוקט ושאנן ומנגן בלילות לכבוד ה׳.
ויחפש רוחי – הולך ודורש אם יוכל להיות דבר זה שלעולמים יזנחני ה׳.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) הַֽ֭לְעוֹלָמִיםא יִזְנַ֥ח ׀ אֲדֹנָ֑יוְלֹא⁠־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד׃
"Will Adonai reject forever? Will he no longer be favorable?
א. הַֽ֭לְעוֹלָמִים =א וקורן באות ה"א רגילה
• יש ספרים=הַ֭לְעוֹלָמִים באות ה"א גדולה
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַאֶפְשַׁר דִי לְעַלְמִין יִרְחַק יְיָ וְלָא יוֹסִיף לְאִתְרָעַיָא תוּב.
Can the LORD be far off forever, and no longer show favor again?
הלעולמים יזנח אדני ולא יוסיף לרצות עוד – לשעבר כשהיה משה בכעס עם ישראל הקב״ה מרצה שנאמר ושב אל המחנה.
ולא יוסיף לרצות עוד – לשעבר היה מרצה לאחרים בשבילי משה כועס ואתה מרצה אותו בשבילי ושב אל המחנה, אליהו כועס ואתה מרצה אותו בשבילי לך שוב מדברה דמשק, ועכשו לא לרצות ולא לרצות האפס לנצח חסדו.
הל אלי אלדהר יכ׳ד׳ל אללה, ולא יעוד זיאדה פי רצ׳א.
האם ה׳ לעד יאכזב [אותי] ולא ישוב להתרצות אלי עוד.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

ועכשיו זנחתני.
לרצות – מן גזרת רצון.
הלעולמים יזנח י״י – יזנח את עמו בגלות לעולם.
ולא יוסיף לרצות עוד – כמו שהיה רוצה בזמנים שעברו שהיה רוצה בישראל אחר הכעס.
הלעולמים יזנח. האומנם זה דרכו שכשהוא מרחיק הדבר יהיה זה ׳לעולמים׳ באופן שלא יוסיף לרצות עוד:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

הלעולמים – הלמ״ד רפה והה״א בלא געיא מכלול דף ס״א.
הלעולמים יזנח, אדני – יש פסיק בין יזנח לשם.
יזנח – ענין עזיבה.
לרצות – מלשון רצון.
הלעולמים – וכי עד עולם יעזוב ה׳ אותי וכי לא יוסיף להיות עוד מרוצה לי כאשר היה בימי קדם.
הלעולמים
א. זה דבר שאי אפשר מצד הרצון האלהי, שאחר שכבר רצה בנו פעם אחד איך ישתנה מרוצה ללא רוצה וה׳ לא ישתנה, ובהכרח שרצונו עוד קיים כמו בתחלה, רק שהיה תנאי ברצונו שרצה בנו כל עוד שניטיב מעשינו, וא״כ אם נשוב ללכת בדרך טובים רצונו עומד עלינו לטוב כמו בתחלה בלי שינוי, וז״ש הלעולמים יזנח ה׳ ולא יוסיף לרצות עוד – וכי אפשר שתהיה הזניחה לעולמים ע״מ שלא ירצה עוד, זה א״א, רק שזנח ע״מ שישוב וירצו בנו אם ניטיב מעשינו, (טענה ב׳) מצד החסד העליון, אחר שחסד ה׳ בלתי תלוי בשום דבר וא״א שיכלה וא״כ ישאל
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) הֶאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶרא לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃
Has His mercy clean ceased forever? Has His promise come to an end for evermore?
א. אֹ֝֗מֶר א=אֹ֝מֶר (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַאֶפְשַׁר דִי פְסַק לְעַלְמִין טוּבֵיהּ שְׁלִים פִּתְגַם דְבִישׁ עַל כָּל דָר וְדָר.
Can he have cut off his favor forever? Is the decree of evil complete for all generations?
האפס לנצח חסדו – האפס לשון יוני הוא אפס הניח לכך נאמר האפס לנצח חסדו, וכה״א וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו ועכשו הניחם, גמר אומר לדוד ודוד גמר הדבר שנאמר כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה׳ את החסד ואת הרחמים.
גמר אומר לדור ודור – רבי חנינא בר פפא ור׳ סימון, ר׳ חנינא בר פפא אמר נגמר אותו דבר שאמרת למשה בסיני וחנותי את אשר אחון, ורבי סימון אמר הא חסילא והא מסכמא עם ירמיהו שאמר כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה׳ את החסד ואתה רחמים.
והל כלא פצ׳לה אלי אלגאיה, או ג׳זם עלי קול ג׳יל ואג׳יאל.
והאם נגמר החסד שלו לעד. או אם גזר עלי פקודה בענין לאכזב אותי לעולמי עד.
(ט-י) ומעני גמר אומר יקול אתֺבאה תֺם אמרה ואנקצֺי מן חיתֺ לא [100 א] סביל אן תרגא אקאלה או רחמה כמא קאל השכח חנות אל אם קפץ וגומ]⁠ר⁠[ (תהלים נז:ג).
(9-10) The meaning of “Will His promise be unfulfilled” it means His promises. Then His statement. It ceases because there is no mean; 'Has His consolation finished or mercy?' as its states “Has God forgotten how to pity, Has He in anger stifled(Ps. 77:10) and “fulfill(Ps. 57:3).
האפס – שמא כלה לנצח חסדו.
גמר אומר – גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד.
Has...ended forever Perhaps His kind acts have ended?
Has He issued a decree a perpetual decree that He will never again repent of His anger?
גמר אומר – שם דבר.
האפס – כמו כי אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו).
אמר ר׳ משה: כי גמר אמר – כמו אם דברו ועברו נחמותיו.
ולפי דעתי: כי גמר אמר – שגזר אומר שלעולם יזנחני.
IS HIS MERCY GONE FOREVER. The word afes (clean gone) is similar to afes (clean gone) in for our money is clean gone (Gen. 47:15).
Rabbi Moses says that the meaning of gamar omer1 (His promise come to an end) is, “Have His consolations2 finished and gone away?” According to my opinion, gamar omer (His promise come to an end) means, “For He uttered a decree that He would forsake me forever.”3
1. Literally, finished (gamar) word (omer). That is, His word is finished.
2. His word means “His consolations.”
3. Ibn Ezra renders gamar omer as “he decreed.” Compare this to gomer in Ps. 57:3. “That He would forsake me forever” is Ibn Ezra’s elaboration of the decree.
האפס – אם כלה חסדו שהיה לישראל לנצח שלא יטה להם חסדו עוד.
גמר אמר – אמרי נחמותיו גמרו ופסו שאינם עתידים לבא עוד.
האפס לנצח חסדו. האומנם עם מי שהיה מתנהג במידת הדין, לא יתנהג אחר כן במידת רחמים1: גמר אומר לדור ודור. וזה כי כשפסק הדין, ׳גמר׳ פסק דינו שיהיה כן ׳לדור ודור׳2:
1. אם כלה חסדו שהיה לישראל לנצח שלא יטה להם חסדו עוד (רד״ק).
2. ע״ד כשפוסק גדולה, לו ולזרעו? ׳גמר אומר - גזירת עולם שלא ישוב מחרונו עוד׳ (רש״י). ׳גמר אמר שגזר אומר שלעולם יזנחני׳ (אבע״ז).
וחיפשתי עוד הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ, שכמו ש׳חסדו׳ הוא ׳נצח׳ – בלתי בעל תכלית, כן כשיהיה ׳אפס׳ – היה ׳אפס׳ חס ושלום ׳לנצח׳.
ומילת ׳נצח׳ – נגזרת מן ׳נצחון׳, וזה כי הבלתי בעל תכלית ינצח כל זולתו:
וחיפשתי עוד אם גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר, שמה שאמר לאברהם (בראשית י״ז:ז׳) ׳להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך׳, ׳גמר אומר׳ []⁠1 בדורות שעברו עד עתה, ועכשיו בטלה השבועה חס ושלום:
1. מחיקה מכוונת של שתי תיבות. וטענת ביטול השבועה לישראל היא מיסודות הנצרות, כנראה שהיה כאן איזכור לכך.
האפס – ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מ״ז:ט״ו).
גמר – ענין השלמה.
האפס – וכי כלה חסדו עד עולם וכי השלים אמרי הנחמות דור דורים ר״ל וכי עד עולם יהיו כלים הנחמות לבל יתקיימו.
האפס, גמר – הגמר משתתף עם המלות המורים על ההשלמה, כי ההבטחה יצוייר שהיה עד כמה דורות תמשך ונשלם הזמן, אבל החסד הוא דבר שאין לו גבול, אמר אפסי (וכנ״ל י״ב ב׳), ויש הבדל בין עולם ונצח ובין דור ודור, שדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כמ״ש למעלה ל״ג י״א.
האפס לנצח חסדו (טענה ג׳) מצד אמתת הבטחתו אחר שהבטיח לנו שנהיה לו לעם, א״כ הכי גמר אומר – וכי גמר את אומר ההבטחה הזאת לדור ודור – וכי היתה ההבטחה רק לדורות מיוחדים שנאמר שנגמרו הדורות וכלו וכלתה ההבטחה והאומר, הלא ההבטחה היתה לעולם (טענה ד׳) מצד החנינה שלו, אחר שכבר מצאנו חן בעיניו פעם אחת, א״כ.
גמר אמר – אמריו המנחמים שבהם היה משפיל גאים ומרים שפלים, האם כלו לדור ודור?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑לאִם⁠־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה׃
Has God forgotten to be gracious? Has He in anger shut up his compassions?⁠" Selah.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַאֶפְשַׁר דְאִתְנְשֵׁי לְחַיָסָא אֱלָהָא אִין סְלִיק בְּרוּגְזֵי מִן לְמִכְמַר רַחֲמוֹי לְעָלְמִין.
Can God have forgotten to have pity? Or has he gotten too angry to sustain his compassion forever?
השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה – השכחת שאתה חנון ורחום ה׳, השכחת חנייתך אל על פי ה׳ יחנן ועל פי ה׳ יסעו, השכחת חניותיך אל אהל מועד גלגל נוב וגבעון ובית עולמים שנים. אם קפץ באף רחמיו סלה אע״ג דהוא כעיס רחמוי קריבין. ואומר חלותי היא שנות ימין עליון אמר רבי שמואל בר נחמני על שלא חלינו פניך בתשובה נשתנית הימין, א״ל רבי אלכסנדריא נתחללה אותה שבועה (שאמרת לנו) [שכרת עמנו] בחורב ונשתנית הימין, אמר רבי שמעון שמעת מימיך גלגל חמה חולה ואינו יכול לעלות, לבנה חולה ואינה יכול לעלות, לשמשיו אין חליים ולו יש חליים. א״ר יצחק משל לגבור שהיה שרוי במדינה והיו בני המדינה בטוחים בו כשיבואו הגייסות לשם הוא יוצא ומראה להם פנים ומיד בורחים, כיון שבאו הגייסות לשם א״ל ימיני חששה לי, אבל הקב״ה אינו כן אלא לא קצרה יד ה׳ מהושיע כי עונותיכם היו מבדילים. חלותי, אמר רבי שמעון בן לקיש אם חליים אינהו אית סברא דמאן דחשש סופא מתסייא ואם נשתנית ימין לית סברא, היא דעתיה דרשב״ל כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו אם מאיסא היא לית סברא ואם קציפה היא יאת סברא דמאן דכעיס סופא מתרצי.
והל נסי אלטאיק אלחנה, או צ׳ם עלי רחמתה בגצ׳ב סרמדא.
או האם האל שכח את הרחמים. או אם קפץ תמיד [את ידו] מלתת לי את הרחמים שלו מחמת הכעס שלו.
השכח, והאם שכח האל את החנינה או סגר בעד רחמיו באף סלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

השכח – להיות חונן, חנות – כמו: עשות ראות.
לשון אחר: חנות – חנינות.
אם קפץ באף רחמיו סלה – לשון לא תקפוץ ידך (דברים ט״ו:ח׳) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה.
Has...forgotten to be gracious Heb. חנות, to be gracious, like עשוֹת, to do; ראוֹת, to see. Another explanation: חנות means gracious acts.
Has He, in anger, shut off His mercy forever Heb. קפץ, an expression of: "and do not close (תקפץ) your hand" (Devarim 15:7), i.e., has He shut off the mercy forever because of the anger?
אם – אמר בתמיה מעצמו, וכן הוא אומר: כי גמר חסיד כי פסו אמונים (תהלים י״ב:ב׳), כמו: האפס לנצח חסדו (תהלים ע״ז:ט׳).
חנות – כמו: לחנות.
ואומר חלותיא היא – סופו מוסב על תחילתו: ואומר שנות ימיןב עליון – שמשנה ידו מלחמול עלינו, בשביל חלותי היאג – שחללתי שמו של הקב״ה.
א. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: חנותי.
ב. בכ״י: ימיו.
ג. כן בפסוק. בכ״י ס״פ: הוא.
השכח חנות – שם, והשלם חנינות. והטעם מגזרת חנון, וחנון פעול למלת שכח, וכן רחמיו למלת קפץ.
HATH GOD FORGOTTEN TO BE GRACIOUS? Channot (gracious) is a noun.⁠1 Its full form is chaninot (gracious acts).⁠2 It is connected in meaning to the word channun (gracious). Channot3 is the object of shakhach (forgotten).⁠4 Rachamav (His compassions) is similarly the object of kafatz (shut up).⁠5
1. Not a verb. Channot appears to be a verb from the root chet, nun, heh. Hence Ibn Ezra’s comment.
2. Its root is chet, nun, nun.
3. Not El (God).
4. ha-shakhach (hath forgotten) channot (to be gracious) El (God). The word shakhach (hath forgotten) is a verb. It thus appears that our verse should be read as if it were written ha-shakhach El channot (hath God forgotten to be gracious)? Hence Ibn Ezra’s comment that the verse is to be interpreted as written. That is, it reads, “Hath forgotten to be gracious, God?” Of course its meaning is Hath God forgotten to be gracious.
5. Even though rachamav (His compassions) does not immediately follow kafatz. According to Ibn Ezra, the clause should be read as if written “Has He shut up (im kafatz) His compassions (rachamav) in anger (be-af)?”
השכח חנות אל – החנינות והרחמים שהיה רגיל לעשות שכח אותם.
אם קפץ באף רחמיו – כמו לא תקפץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳), כלומר סגר באפו רחמיוא שלא יפתחו לנו עוד.⁠ב
א. כן בכ״י מינכן 363, ברלין 547. בכ״י פריס 207 חסר: ״רחמיו״.
ב. כן בכ״י מינכן 363, ברלין 547. בכ״י פריס 207: ״מאד״.
השכח חנות אל. האומנם שכח מתת חן1 למתחננים אליו: אם קפץ באף רחמיו. שגברה מידת הדין על מידת רחמים2:
1. ׳חנות - להיות חונן׳ (רש״י), ו׳מתת חן׳ – מתנת חינם, וכ״כ בשיעורים: ׳וכבר אמרנו פעמים אחרות כי ׳חסד׳ הוא העושה ה׳ עם מי שאינו שואלו, ו׳חנינה׳ היא נתינת חן לפנים משורת הדין למתנפל ומתחנן לפניו׳.
2. אם קפץ באף רחמיו סלה - לשון לא תקפוץ ידך (דברים טו) כלומר אם סגר הרחמים לעולם בשביל החמה (רש״י).
ועוד אחפש לראות שאפילו שהיה חס ושלום נגמר ׳אומר׳, הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל מצד החנינה, אם לא מצד הדין.
וכבר אמרנו פעמים אחרות, כי ׳חסד׳ – הוא העושה ה׳ עם מי שאינו שואלו, ו׳חנינה׳ – היא נתינת חן לפנים משורת הדין למתנפל ומתחנן לפניו:
וחיפשתי עוד לראות אִם קָפַץ רַחֲמָיו בְּאַף סֶלָה, אם חס ושלום מידת הדין גברה על מידת רחמים כביכול לנצח:
חנות – מלשון חנינה.
קפץ – ענין סגירה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט״ו:ז׳).
השכח – וכי שכח ה׳ לחנן אותנו וכי בעבור האף שחרה בנו סגר את רחמיו עד עולם בתמיה.
חנות – מקור בתוס׳ תי״ו.
קפץ – סתם ומנע, כמו וכל עולה קפצה פיה.
השכח חנות אל – א״א שישכח חנות הזאת, שהגם שאין אנו ראוים עתה הלא מצאנו חן בימי קדם כמ״ש זכרתי לך חסד נעוריך, (טענה ה׳) מצד רחמיו בהביטו על ענינו ולחצנו, וכי ע״י האף קפץ את רחמיו – הלא דרכו לרחם, והנה חשב פה חמש מדות של רחמים,
רחום אם קפץ באף רחמיו,
וחנון השכח חנות אל,
ארך אפים הלעולמים יזנח,
ורב חסד האפס לנצח חסדו,
ואמת גמר אומר, וגם בנושאי המאמר באר טענות נכוחות, כי שיעזוב ה׳ אותנו לא יצוייר רק בהשתנות רצונו, עז״א הכי לא יוסיף לרצות עוד, או שישתנה יכלתו, עז״א האפס חסדו, גמר אומר, שנאמר שהחסד והאמת אפס וגמר מאין לו יכולת, או מחמת שכחה עז״א השכח, או מחמת כעס עז״א אם קפץ באף,
סלה בזה סיים כל הטענות וצדדי החיפוש שעלה במחשבתו, ומזה יכריח שהעזיבה הזאת לא היתה מצדו אך מצדנו, ולכן
אם קפץ וגו׳ – אם באפו עלי קפץ וסגר בעד רחמיו לעולמים, מלשון ולא תקפץ את ידך (פרשת ראה).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יאשְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן׃
And I say, "This is my weakness, that the right hand of the Most High could change.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַרֵית מַרְעוּתִי הוּא אִשְׁתְּנִיוּ גְבוּרַת יְמִין עִלָאָה (וַאֲמַרֵית בָּעוּתִי הוּא שְׁנִין דְקֵץ מִיָמִין).
And I said, “It is my sickness; they have forgotten the might of the right hand of the Most High.”
[Another Targum: And I said, “It is my petition, years that he shortened by days.”1]
1. Years... days: translation uncertain.
ואד׳א קלת הד׳א הי צרעתי ומדה אפהֵ אלעאלי.
וכבר אמרתי זאת מכתי ותקופת זמן מכת העליון [הקב״ה].
ואומר, וכאשר אני אומר זוהי מפלתי והמשכות היסורין שגזר העליון. תרגם חלותי ״צרע״ וכך תרגם חלל בכל מקום, ודם חללים ישתה במדבר כג כד. ותרגמתי ״מפלתי״ כי לא מצאתי מלה מתאימה יותר. והנה ימין ״אפה״ כמו יד וראה בפירושו לעיל פסוק ג.
ופירשתי חלותי, מלשון חלל שהוא ההרוג.
ופסרת חלותי, צרעתי מן חלל צריע.
ושנות ימין עלין גמע שנה אלסﹺנה בכסר אלסין לא גמע שנה אלסﹶנה בפתח אלסין ואלמצדר נאב מנאב אלמאצֺי כאנה קאל חלותי שנות ימין עליון אי אמרצֺתני גפלאתה ואלמרץׄ יעקבה שפא ואלגפלה תתבעהא אהתבאל ואלדֺי נתג לה קו׳ ויחפש רוחי (תהלים עז:ז).
And “that the right hand of the Most High has changed” the plural form of S-N-H with a Ṣērē underneath the Shîn and not a Pattāḥ underneath it. (i.e., change).⁠1 The verbal noun) stand in place of perfect form as it said; ‘ḥalôthî shenôth yemîn ʾelyôn’- meaning; ‘You afflicted me with his foolishness and sickness delayed recovery. The foolishness is connected to his travails. (i.e., the cause), which resulted in “my spirit inquires.
1. (Abraham ben Meïr Ibn Ezra and Strickman 2016) ad. loc. 41.
ואומר חלותי היא – מחשבותיי אומרות לי: אין זאת אלא להחלותי ולייראני לשוב אליו, חלותי – כמו לחלותי, לשון חולי וחיל.
שנות ימין עליון – את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו.
And I said, "This is to terrify me" My thoughts tell me, "This is only to terrify me and frighten me into returning to Him.⁠"
to terrify me Heb. חלותי, like לחלוֹתי, to terrify me, an expression of sickness and terror.
the change of the right hand of the Most High How the right hand of the Most High changed. It was mighty with strength and now He has withdrawn His right hand.
ואומר – אמר ר׳ משה: חלותי – מגזרת אשר חלה י״י בה (דברים כ״ט:כ״א), כמו: ענותי.
ופירוש שנות – מגזרת שנת עולם (ירמיהו נ״א:ל״ט). וזה רחוק בעיני, כי איך תישן הימין שהיא הזרוע.
ואחרים אומרים: כי שנות – כמו השתנותא מגזרת שונות מכל עם (אסתר ג׳:ח׳).
וטעם ימין עליוןב – שהימין הוא העושה המלחמה. והטעם כי חליתי בעבור ששנתה זרוע בעבור שלא יראה כחה בגלותינו.
ואחרים אומרים: כי חלותי – מגזרת רבים יחלו פני נדיב (משלי י״ט:ו׳) כמו תפלתי. וזאת הגזרה מזה הטעם לא תמצא בכל המקרא כי אם במלת פני.
ולפי דעתי: כי זאת רמז למלת חשבתי, כי כן הוא חשבתי מחשבה והיא חלתני, והיא מחשבת שנות ימין עליון כאשר הזכיר שנות עולמים.
א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״כמו השתנות״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״עיליון״.
AND I SAY. Rabbi Moses says that the word challoti (my weakness) is related to the word chillah (hath made it sick)⁠1 in wherewith the Lord hath made it sick (Deut. 29:21). Challoti is similar in form to anoti (afflicted me).⁠2 Rabbi Moses also says that shenot (change) is similar to the word shenat (sleep) as in a perpetual sleep (Jer. 51:39).⁠3 However, this appears to me to be farfetched. The word yemin refers to the right arm. Now how can the arm be asleep?⁠4
Others say that shenot means “change.” They say that shenot comes from the same root as shonot (diverse) in and their laws are diverse from those of every people (Esther 3:8). Scripture reads the right hand of the Most High because it is the hand used in waging war. Scripture reads This is my weakness because God’s hand has changed. Its power is not seen in our exile.⁠5 Others say that challoti (my weakness) is related to yechallu (will entreat) in Many will entreat the face of the liberal man6 (Prov. 19:6). Challoti means my prayer.⁠7 However, we do not find a word coming from the root of challoti to have the meaning of “entreat” in all of scripture without being connected to pene (face of).
According to my opinion challoti alludes to the word “thought.”8 Our verse is to be understood as follows: “I thought a thought and that thought made me sick. I thought of the years when God showed His right arm (shenot yemin Elyon).”9 Shenot yemin Elyon 10 (the right hand of the Most High could change) is similar to the earlier-mentioned shenot olamim (the years of ancient times) (verse 6).⁠11
1. From the root chet, lamed, heh.
2. From the root ayin, nun, heh.
3. The second part of our verse reads shenot yemin Elyon (that the right hand of the Most High could change). According to Rabbi Moses, our verse reads, “And I say: ‘This is my weakness, the right hand of the Most High is asleep.’”
4. Arms do not sleep.
5. According to this interpretation, our verse should read, “The right arm of the Most High has changed.’”
6. Translated literally.
7. According to this interpretation, the first part of our verse reads, “And I say: ‘This is my prayer.’”
8. Challoti alludes to the word “thought,” even though that word is not written in the verse. Chalotti means I fell ill. According to Ibn Ezra this is to be understood as, I fell ill because of a thought.
9. I thought of the years when God showed His right arm and compared it to the present when He does not do so. This thought made me sick.
10. Ibn Ezra renders Shenot yemin Elyon, the years [when the Most High] showed His right arm
11. In other words shenot, means “years of,” and shenot yemin Elyon means “the years of the right hand of the Most High.”
ואמר חלותי היאחלות – שם על משקל חנות משרש חלל, מענין כי ימצא חלל (דברים כ״א:א׳), ופירושו: מיתתי, כלומר ואם אומר תמותתי היא אריכות הגלות ולא אצא משם עוד ושם אמות.
שנות ימין עליון – אזכור השנים שעברו שעורר האל ימינו והוציאנו מהגלות, מצרים ובבל, כן יוציאנו עוד מגלות זה. ומלת אזכור (תהלים ע״ז:י״ב) שהוא תחלת הפסוק האחר, טעמו לפניו ולאחריו.
ואומר חלותי היא שנות ימין עליון. ואמרתי, אם כן הוא, צריך שתהיה תפילתי לחלות פניו1 שתשתנה ׳ימין עליון׳2, שכבר נהפכה ממידת רחמים למידת הדין בחטאינו, ואתפלל שתתהפך ממידת הדין למידת רחמים:
1. ׳חלותי׳ לשון תפילה, וכן הביא אבע״ז בשם ׳אחרים׳, ע״ש.
2. גם רש״י ואבע״ז פירשו ׳שנות׳ לשון השתנות.
ואחר כל זה החיפוש, אֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן – אין דרך אחר לשנות ימין עליון הנאדרי בכח ולבטל הגזירה ולכבוש מידת הדין1, כי אם ב׳חלותי׳ ובתפילתי, לפי שהתפילות האמיתיות תורינה על התשובה השלימה:
1. מושפע מלשון רש״י: ׳שנות ימין עליון – את אשר נשתנית ימין עליון שהיתה נאדרי בכח רועצת אויב ועכשיו השיב אחור ימינו׳. אבע״ז ׳וטעם ימין עליון שהימין הוא העושה המלחמה׳. ואילו בנדפס פירש ׳ימין׳ על מידת הרחמים.
חלותי היא – בא מלעיל מפני המלה זעירא אשר בצדו מכלול דף קנ״ט ועיין עוד שם.
חלותי – מלשון חיל ורעדה.
שנות – השתנות.
ואומר – אשיב אמרי אלי אין זה כי אם להביא עלי חיל ורעד לשוב מחטאתי ובעבור זה היתה השתנות בימין עליון ממה שהיתה לשעבר נאדרי בכח רועצת האויב.
חלותי – שרשו חלה, והוא מקור מבנין הכבד.
שנות – ענין שינוי, כמו כי אני ה׳ לא שניתי.
ואומר – החלטתי בדעתי, כי חלותי היא שנות ימין עליון – שבאמת ימין עליון אשר עשתה נוראות בימי קדם לא נשתנה, ומה שנדמה לי שנשתנה ימין עליון, הסבה לזה היא חלותי החולי שלי, כי המליץ צייר חולי האומה במ״ש ידי לילה נגרה ולא תפוג – כאילו ידה השמאלית יש לה מכה טריה נגרת תמיד, ובציור הזה שמצייר שה׳ עומד תמיד לנכח פנינו להושיענו, א״כ ימין עליון מכוונת נגד ידנו השמאלית שבה המכה, ובעת שימין עליון עשתה נוראות היתה מתלבשת בידנו השמאלית, כי היתה פועלת בידנו ובעבורנו, וצריך שידנו השמאלית המקבלת גבורה מימין עליון תהיה בריאה וחזקה ומוכנת שימין ה׳ תעשה חיל על ידה, לא אם היא חולה ונגרה ממכתה, ובהיותי חולה וידי כהה נדמה לי כי נשתנה ימין עליון המכוונת נגד ידינו החולה, וזה טעות, כי סבת השינוי היא חולי היד שלנו, לא שינוי בימין עליון וכמו שיבאר.
חלותי היא – חליי ומומי (כלומר חטאי) גרמו שימין עליון נשתנית עלי מטובה לרעה; ויש פותרים אותו לשון בקשה, בקשתי היא שאראה השנים שבהן היתה ימין עליון עלי לטובה, רק לא מצאנו פעל חלה לשון בקשה כי אם נקשר עם פנים שענינו חרון אף (פני ה׳ חלקם, איכה ד׳:ט״ז) וענינו החליש חרון איש מעלינו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) [אֶזְכּ֥וֹר] (אזכיר) מַעַלְלֵי⁠־יָ֑הּ כִּֽי⁠־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ׃
I will make mention of the deeds of Hashem. Yes, I will remember Your wonders of old.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֶדְכַּר עוֹבָדֵי אֱלָהָא אֲרוּם אֶדְכַּר מִן לְקַדְמִין פְּרִשְׁוָתָךְ.
I will remember the acts of God, for I will remember your wonders from of old.
אד׳כר שמאיל אלאזלי כמא לם אזל אד׳כר קדימא אעג׳ובאתך.
אני מזכיר את מדות הקב״ה הטובות הנצחי כפי שאני עדיין מזכיר את נפלאותיך הקודמים.
כי, כשם שלא חדלתי מלזכור מקדם פלאיך.
הו אזכור מעללי יה פנפﹶי ענהא הדֺא אלטֺן אלדֺי איאٴסה ומא דֺכר מן צנע אללה קדימא ואעאגיבה אלדֺי שהאדתהא אלאמה מן נצרה להא פחדתֺ להא אלרגא מן מוצֺע אליאٴס.
He refutes this thought (verse 11) of despair. Instead he recalls what God had done previously and his admiration (for it). The nation witnessed God’s help. He recounts to them hope in place of despair.
אזכירפלאך – קשור עם מלת מקדם לא עם אזכרה.
I WILL MAKE MENTION. Pilekha (Thy wonders) is connected to mi-kedem (of old), not to ezkerah (I will remember).⁠1
1. Our clause is to be read, “I will remember Your wonders of old (ezkerah, pilekha mi-kedem),” not, “I will firstremember (ezkerah mi-kedem) Your wonders (pilekhah).
אזכיר – כתוב ביו״ד ר״ל אזכיר לאחרים, וקרי אזכור בו״ו כלומר כשאזכור מעללי יה אנחם.
כי אזכרה מקדם פלאך – פלאך שעשית מקדם במצרים, כשאזכור אותם המעללים והנפלאות שעשית מקדם להוציאנו ממצרים כי היו מעשים שלא היה אדם מקוה להם ולא עלו על לב איש כמו אותם הנפלאות שיעשה אותם הקב״ה בעבור ישראל. וכמו שעשה אותם הנפלאותא אחרי היאוש ואבוד התקוה, כן יעשה עוד עמנו בזה הגלות, אף על פי שאנו נואשים מפני ארך הגלות.
א. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207, פרמא 1872, פרמא 3239, הושמט ע״י הדומות: ״שיעשה אותם הקב״ה... אותם הנפלאות״.
אזכור מעללי יה. לעשות זה החיפוש, כי אזכרה מקדם פלאך במבול1:
1. כלומר אזכרה פלאך שעשית מקדם.
(יב-טז) אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ. לראות אלה החיפושים כולם, כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ – שהוא יציאת מצרים שנאמר בו ׳פלא׳, כאמרו אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה ׳פֶלֶא׳ וגו׳ כמו שנבאר עתה בעה״ו:
הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ. שהוא הבאת המבול והצלת נח ובניו לחיות זרע: וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה. [הוא] נתינת התורה ובקיעת ים סוף, בכל אלה אזכרה כדי לחפש על צד החיפוש מה שאני שואל.
ואמרתי אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ – ׳אלקים׳, דרכך קדוש [ונצחי], נמצא שאתה הוא שהיית מימי קדם, על דרך ׳ואני ה׳ לא שניתי׳ (מלאכי ג׳:ו׳), אם כן אינו בא מצידך, כי אינך משתנה, ו׳חסדך׳ אינו ׳אפס׳, ולא ׳שכחת חנות׳. ועוד, מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים יוכל לעכב על ידו, אם כן אינך גם כן משתנה מצד מונע.
ומה ששאלתי ׳הלעולמים יזנח ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳, הלוא אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא וגו׳ וגָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה, במה שהיו ׳בני יעקב׳ – מבחר האבות, ׳ויוסף׳ – מבחר השבטים, ואף על פי [] שבניהם גלו והיו חייבים כלייה, אפילו הכי גאלתם והוצאתם מבית עבדים, אם כן אינך זונח לעולמים:
אזכיר – אזכור קרי.
אזכור – כי אזכור מעשה ה׳ אשר לא קצרה ידו.
מקדם פלאך – הפלאות שעשית לי מימי קדם.
מעללי, פעלך – פעל, מציין העסק שעוסק באיזה דבר, ומעלל יציין פעולות מוסריות שמוצאם מתכונות נפשיות (כנ״ל כ״ח), ואצל ה׳ הדברים שיעשה מצד מדותיו לרחמים או לדין וכדומה.
אזכור ר״ל כי יחקור על מעללי יה – שגדר המעללים הם הפעולות היוצאות ע״י תכונות הנפש ומדותיה, ואצל ה׳ יכוין על הפעולות שיעשה מצד מדותיו, לרחמים וחנינה וחסד או להעניש וכדומה, והנה מעללי ה׳ נחלקים לשנים,
א. המעללים שינהיג עפ״י חקי הטבע הקבועים מששת ימי בראשית,
ב. המעללים שיעשה כפי הנס והפלא והירוס ושידוד הטבע, שע״א אזכר מעללי יה כי אזכרה מקדם פלאך – שהם המעללים שיעשה מצד ההנהגה הפלאיית, וזאת שנית
אזכור וגו׳ – וזאת תהיה נחמתי.
כי – כאשר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְהָגִ֥יתִי בְכׇל⁠־פׇּעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃
I will meditate also upon all Your work and muse on Your doings.⁠"
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּרְנַנֵית בְּכָל עוֹבָדָךְ טָבַיָא וּבְתַסְקוֹפֵי נִסָךְ אֲמַלֵל.
And I meditated on all your good works, and I will speak of the intricacy of your miracles.
ודרסת פי כת׳יר מן אפעאלך, ונת׳ת פי תסאביבך.
שננתי הרבה ממעשיך ושוחחתי בחלק מהשבחים שלך [כי מי יכול לספר כולם].
והגיתי, והגיתי בהרבה מפעליך. כדרכו לתרגם בדומה לזה ״כל״ הרבה כי מי יוכל להגות כל נפלאותיו.
והגיתי בכל פעלך – שעשית לנו כבר.
And I meditate over all Your works that You have already done for us.
והגיתי בכל פעלך – זכרתי המעשים שעשית והגיתי בהם. כלומר העליתים על לשוני לנחם בהם איש את אחיו.
ואמר: בכל – כלומר: בין הפעלים העצומים שעשית במצרים ובקריעת ים סוף, בין הפעלים שעשית במעמד הר סיני ובמדבר.
ופעלך – חסר יו״ד הרבים.
ובעלילותיך – כפל ענין במלות שונות.
והגיתי בכל פעלך. ׳פועל פעלת׳ לאבותינו ביציאת מצרים: ובעלילותיך. במדבר:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

והגיתי – ענין מחשבה.
אשיחה – ענין דבור ואמירה.
והגיתי – אני מחשב בכל פעליך ובהם אדבר והמה לי למשיב נפש.
הגיתי בכל פעלך – שהם הפעולות שעושה ע״פ הטבע כפי הסדרים והחקים שגבל בעת הבריאה,
ובעלילותיך אשיחה – ואשיח ואחקור במדותיך כפי ההנהגה הזאת והנה כפי ההנהגה הטבעיית ראינו שמדותיו הוא שפעליו יהיה להם טבע קיים מתמיד בל ישתנה לעולם, וכפי מדותיו בהנהגה הפלאיית ראינו שדרכו להרוס סדרי ההנהגה הקבועים ולהנהיג הנהגה שהיא בלתי מתמדת, כי הנס הוא רק לפי שעה, ובאמת הפועל האלהי מצד שלימותו ראוי שיהיה שלם ומתוקן וקבוע בתכלית השלמות, עד שלא יצטרך להרסו ולבטלו בשום פעם, כי מתנאי החרש החכם שתהיה מלאכתו שלמה ולא יצטרך להרסו ולתקנו בשום פעם, שזה מורה שמצא איזה חסרון במלאכתו, וא״כ יקשה איך יצויר שישדד ה׳ לפעמים חקי הטבע כאלו לא השלים מלאכתו בכל האופנים ויצטרך לתקון ולשנות ולהרוס, אולם התשובה מבוארת, שמצד עצם הפועל והבונה יתברך לא היה מציאות שישנה לפעמים סדרי המלאכה אשר גבל בימי הבריאה, כי מלאכתו ערוכה ושמורה בתכלית החכמה עד שיספיק להנהיג בו הנהגת העולם לנצח, וצורך הנס הוא רק מפני האדם שהוא בעל בחירה והוא מקלקל לפעמים הסדר בבחירתו כי נתן לו רשות, ואז יצטרך העושה לתקן את מלאכתו כפי הצורך כפי מעשה בעלי הבחירה, וז״ש.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי⁠־אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּאלֹהִֽים׃
O God, Your way is in holiness. Who is a great god like God?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֱלָהָא דְקַדִישִׁין אוֹרְחָתָךְ מַן אֱלָהָא רַבָּא כֵּאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל.
O God, because your ways are holy, what god is great like the God of Israel?
אלהים בקדש דרכך – בקדושה (כתוב ביהושע ברמז ל״ג).
אללהם פאולינא מן סירך אלמקדסה, פאנה לא אלאה אלא אללה אלאכבר.
ה׳! אם כך [אני עשיתי] תוסיף לתת לנו מההנהגות הקדושות שלך שהרי אין אלוה [תרגם רס״ג מילת מי: אין] אלא ה׳ הגדול.
אלהים, אלהים גמול עלינו מדרכיך הקדושים כי אין אל כאלהים הגדול.
ועשיתי אלהים בקדש דרכך, משאלה, וכל מה שאחריה משל למה שעשה ה׳ תחלה.
וג׳עלת אלהים בקדש דרכך, מסאלה, וג׳מיע מא בעדהא מת׳אלא במא פעל אללה אולא.
בקודש דרכך – דרך מדתך לקדש את שמך בעולם לעשות דין ברשעים.
Your way is in sanctity Your manner is to sanctify Your name in the world, to execute justice upon the wicked.
אלהים בקדש דרכך – מתחיל לספר בדרכיו מפני שרוצה לדבר בקריעת ים סוף – בים דרכך (תהלים ע״ז:כ׳).
אלהים – כדרך נאדר בקודש (שמות ט״ו:י״א), בעבור דרכיך שאנחנו רואים בשמים לעד כי מי אל גדול ממך.
O GOD. Thy way is in holiness is similar to glorious in holiness (Exodus 15:11). Its meaning is, “We see Your ways in heaven.”1 These ways testify that there is no great God other than You.
1. See Psalm 19:1.
אלהים בקדש דרכך – יש מפרשים: בקדש – בשמים, ופרושו מדרכך: שאנו רואים בשמים, אנו אומרים: מי אל גדול כאלהים, על דרך: מי כמוך באלים י״י מי כמוך נאדר בקדש (שמות ט״ו:י״א). ואל ואלים הם המלאכים והגלגלים, כי המתבונן בהם ידע כי הכח בא להם מהסבה הראשונה, ואין בהם כמוך, כי אתה הנותן והם המקבלים.
ויתכן לפרש: בקדש – על מעמד הר סיני, כמו שנאמר: י״י בם סיני בקדש (תהלים ס״ח:י״ח), כלומר כשירד כבודו על הר סיני, אמרו כל ישראל: מי אל גדול כאלהים.
אלהים בקודש דרכך. שלא ישתנה1: מי אל גדול כאלהים. שיוכל למנוע אותך מזה:
1. כי קודש עניינו נצחי, וכיון שאני ה׳ לא שניתי, לכן בקודש דרכו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

אלהים – אתה אלהים הן ידעתי כי דרכך לקדש שמך לעשות דין ברשעים אף ידעתי שאין אל גדול כאלהים שיהיה הכח בידו למחות מלנקום נקם.
אלהים בקדש דרכך – דרכך מצד עצמך היא בקדש, (שהקדש מורה שהוא נבדל מכל, והוא הולך לפי חקים הכוללים הקבועים) כי מי אל גדול כאלהים – שגדר הגדולה הוא שמאתו יצאו כל המסובבים עד אחרית הסבות, עד שא״א שמעשיך יהיו צריכים תקון ע״י נס ופלא וביטול סדרי הטבע, אחר שאין מסובב וסבה בלעדך והכל קשור בך מראש הסבות עד אחרית המסובבים, רק
בקדש דרכך – קדוש אתה כלומר מואס ברע, ודרכך בלי ספק דרך צדק ומשפט כאשר יאות לקדוש, ואם יסרתני אני גרמתי זאת לעצמי, או מחסדך עלי יסרתני לטובתי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶאהוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ׃
You are the God that does wonders. You have made known Your strength among the peoples.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אַנְתְּ הוּא אֱלָהָא עָבֵיד פְּרִישָׁן הוֹדַעְתָּ בְעַמַיָא עוּשְׁנָךְ.
You are the God who works wonders; you have made known your might among the peoples.
אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך – מלמד שהחזיר הקב״ה את התורה על עו״א שנאמר יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, וכן הוא אומר ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, יכול שרצו לשמוע, בא מיכה המורשתי ואמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו הא למדת שלא רצו לשמוע, בא דוד ונתן הודאה למקום על כך אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עוזך ואין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום.
אנת אלטאיק עאמל אלאעג׳ובאת, במא ערפת אלאמם עזך.
אתה האל (הכל יכול) עושה הנפלאות בכך שהודעת את העוז שלך לאומות.
הודעת, אשר בהם הודעת.
אתה – הטעם תעשה פלאים נפלאים מעיני אדם, גם נראים. וזה הוא הודעת בעמים עזך.
THOU ART. The meaning of our verse is, “You do wonders, tremendous wonders that are hidden from the eyes of man.” Scripture therefore concludes with Thou hast made known Thy strength among the peoples.1
1. We would not be aware of these wonders if God did not inform us of them.
אתה האל – אתה הוא היכול באמת שאתה עושה פלא במעמד הר סיני.
גם בעמים – אחרים.
הודעת עזך – בעבור ישראל במצרים ובמלכי כנען.
והנה, אתה האל עושה פלא של מבול, כפסק דינך עליהם, באמרך (בראשית ו ז) ׳אמחה את האדם [וגו׳] כי נחמתי כי עשיתים׳, ועם כל זה הודעת בעמים עזך שאתה מוחץ ורופא, ואמרת לנח ולבניו ׳פרו ורבו ומלאו את הארץ׳ (שם ט א), ונשבעת שלא יהיה עוד מבול (שם פסוק טו), על היפך ׳ולא יוסיף לרצות עוד׳ (פסוק ח):
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

עשה פלא הודעת בעמים – מלת עשה בצירי ומלת פלא רפי ומלת בעמים רפי.
אתה האל – ולא אחר.
הודעת – פרסמת עוזך בין העמים.
אתה – מה שאתה האל עושה פלא – שבזה תשנה החקים הקבועים, הוא מפני בעלי הבחירה,
א. כי על ידי כן הודעת בעמים עזך – שהעמים התולים הכל בטבע יכירו ע״י הפלא את עוזך, שבידך לשדד את הטבע ולשנותה,
ב. שעי״כ
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵֽי⁠־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה׃
You have with Your arm redeemed Your people, the sons of Jacob and Joseph. Selah.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פְּרַקְתָּא בִגְבוּרַת אֶדְרְעָךְ עַמָךְ בָּנַיָא דְאוֹלִיד יַעֲקֹב וְזָן יוֹסֵף לְעַלְמִין.
You have redeemed your people with the strength of your arm, the sons that Jacob sired and whom Joseph fed, forever.
א״ר ברכיה גאלת בזרוע – הה״ד או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב לוי, עם מקרב עם אין כתיב כאן אלא גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית אם כן לא היה מדת הדין נותנת שיעלו לעולם, אמר רבי שמואל בר נחמני אלולי שאסר הקב״ה עצמו בשבועה לא היו ישראל נגאלים ממצרים לעולם שנאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי ואין לכן אלא שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי וגו׳.
גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה – וכי יוסף ילד והלא וכו׳ (כתוב בשמואל ברמז קכ״ט).

רמז תתיז

(גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה וגו׳) ראוך מים יחילו וגו׳. הים לא נקרע אלא בשביל יוסף שנאמר ראוך מים יחילו וכן הוא אומר וינס ויצא החוצה וכתיב הים ראה וינס. אמר רבי יודן ברבי סימון אף הירדן לא נקרע אלא בזכותו של יוסף ותולדות של יעקב לא באו אלא בזכותו של יוסף שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף. כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף הה״ד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו׳ מי מורידן למצרים יוסף, כלום הלך יעקב לחרן אלא בשביל יוסף, התולדות היו ממתינות עד שנולד יוסף הה״ד ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו׳ מי מורידן למצרים יוסף, מי מכלכלן במצרים יוסף, ר׳ אליעזר ורבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן ערך לכו (חזו) [וראו] מפעלות אלהים וכתיב בתריה הפלך ים ליבשה, למה וישנאו אותו בשביל שיקרע הים לפניהם. כתנת פסים פס ים.
ופככת קומך בד׳ראע קוי, בני יעקוב וסבטי יוסף סרמדא.
וגם [בזה אתה עושה נפלאות ש]⁠גאלת את העם שלך תמיד בזרוע חזקה [העם שלך שהם] בני יעקוב ושבט יוסף.
גאלת, וגאלת עמך בזרוע חזקה בני יעקכ ושבטי יוסף סלה.
וקו׳ בני יעקב יוסף סלה וקד כאן יוסף דאכׄלא פי אלٓ יעקב עלי סביל אלתש⁠[ריף]⁠1 ליוסף אדֺא דֺכרה מפרדא באדֺא גמיע2 אלאסבאט ורבמא כאן עלי אלתקדים ותכרירה.
1. MSS EVR ARAB I 1409
2. ג׳מיע ג׳מיע
The phrase “the children of Jacob and Joseph;” Joseph was a member of Jacob’s family. Out of respect for Joseph; he was singled out, from all the tribes, possibly through inversion and repetition of it [taqdîm wa-takrîr]..
גאלתעמך – הוא הפעול כאלו כתוב גאלת עמך בזרוע נטויה.
וטעם להזכיר יוסף עם יעקב – כי הוא החיה ישראל, ככתוב משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט:כ״ד). והטעם כי בזכות יעקב ויוסף פדית בניהם, וכמוהו: גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (ירמיהו ל״ג:כ״ו), שהטעם מי שהוא מבני נדיבים. והעד: שאמר מקחת מזרעו מושלים (ירמיהו ל״ג:כ״ו).
והאומר: כי יעקב תחת אהרן, לא דבר נכונה.
THOU HAST … REDEEMED THY PEOPLE. The word ammekha (Thy people) is the object of ga’alta (Thou hast redeemed).⁠1 Our verse should be read as if it were written, “You redeemed Your people with an outstretched arm.”
Joseph is mentioned with Israel2 because Joseph sustained Israel.⁠3 The latter is stated in scripture, viz. From thence, [Joseph] the Shepherd of the stone of Israel (Gen. 49:24). The meaning of Thou hast … redeemed Thy people, the sons of Jacob and Joseph is, “You redeemed the children of Jacob and Joseph because of the merit of Jacob and Joseph.”4 A similar interpretation is used for, Then will I also cast away the seed of Jacob and of David My servant (Jer. 33:26).⁠5 The meaning of the latter is, “Then will I also cast away the seed of the noble.”6 So that I will not take of his seed to be rulers (ibid.) is proof of the latter.⁠7 The one who says that Jacob8 is in place of Aaron did not speak correctly.
1. Even though ga’alta does not immediately follow ammekha, for our verse reads ga’alta bi-zero’a ammekha.
2. Scripture could have read, “Thou hast with Thine arm redeemed Thy people, the sons of Jacob.” Why add Joseph?
3. In Egypt. Thus without Joseph, there would be no Israel.
4. The import of our verse is, “Thou hast with Thine arm redeemed Thy people, for they are the sons of Jacob and Joseph.”
5. Jer. 33:25–26 reads, Thus saith the Lord: “If My covenant be not with day and night, if I have not appointed the ordinances of heaven and earth, then will I also cast away the seed of Jacob and of David My servant.” The meaning of the aforementioned is: Just as I have made a covenant that day and night not cease and that the ordinances of the heavens will function, so have I made a covenant that I will not cast away the seed of Jacob and of David.
6. The seed of Jacob and David.
7. [God’s choosing of] the seed of Jacob and My servant David [to be rulers] indicates that David’s descendants are worthy to be kings because they are of the seed of Jacob and David.
8. This commentator maintains that Jer. 33:26 should be interpreted as if it were written, “Similarly, then will I also cast away the seed of Aaron and of David My servant.” According to this commentator, the verse speaks of the royal family (the seed of David) and of the kohanim (the seed of Aaron).
גאלת בזרוע עמך – גאלת עמך לא מרצון מעבידיהם אלא בהכרח גדול ובזרוע נטויה גאלת אותם.
ואמר בני יעקב ויוסףא – כי בסבת יוסף ירדו מצרים והוא כלכלם כל ימי חייו כאלו הם בניו.
א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, וכן בפסוק. בכ״י פריס 207: ״יוסף״.
גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף. אף על פי שאמרת לשפוך חמתך עליהם בתוך ארץ מצרים1, ועל בני יוסף אמר המשורר (להלן עח ט) ׳בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו׳ וגו׳, הטית כלפי חסד וגאלתם ׳בזרוע׳ נטויה2, על היפך ׳האפס לנצח חסדו׳ (פסוק ט):
1. כמו שכתוב (יחזקאל כ ז-ח) ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ידוד אלהיכם: וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים:
2. כ״כ אבע״ז, ׳כאילו כתוב גאלת עמך בזרוע נטויה׳. ורד״ק: ׳גאלת בזרוע עמך. גאלת עמך לא מרצון מעבידיהם, אלא בהכרח גדול ובזרוע נטויה גאלת אותם׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

גאלת בזרוע – במקצת ספרים מלת גאלת בטעם ימנית ובי״ת בזרוע ג״כ דגושה ולא ידעתי למה שמתנאי אתי מרחיק כשהה״א אינה נכתבת צריך שהמלה הסמוכה לה תהיה מלה זעירא או מלעיל בתנועה הראשונה שלה או באות השני׳ אם אות ראשונה בשוא ואין כאן שום א׳ מאלה התנאים ובס״א כ״י ישן מצאתיו רפי כמשפט כ״כ המכלל יופי ובמכלול בשער אותיות אהו״י כתוב כי הוא נדגש מדין אתי מרחיק אבל אינו על המנהג כי הטעם באות שני ובמקצת נוסחאות מספרי המסרה נמנה זה עם אותם שיצאו מן הכלל ועיין גם כן מ״ש באיוב ה׳ על חקרנוה כן היא.
בזרוע – בכח זרועך גאלת את עמך ממצרים.
בני יעקב ויוסף – כי יעקב ילדם ויוסף כלכלם ברעב לזה נקראים ע״ש שניהם.
סלה – ר״ל גאולה שלימה עד עולם ולא חזרו להשתעבד בהם.
גאלת בזרוע עמך – לפ״ז מבואר שתכלית הנפלאות הם בעבורנו לא מצד עצם האל ושלימותו, ולכן ע״י חלותי שידי נגרה, ואין אני מוכן לקבל הנפלאות, לא ירים ה׳ את ימינו לעשות אותות ומופתים,
סלה – סיום הענין.
בני יעקב ויוסף – ששניהם סבלו יסורין לטוב להם והיו במיצר ויצאו לרוחה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) רָ֘א֤וּךָ מַּ֨יִם׀ אֱֽלֹהִ֗יםרָא֣וּךָ מַּ֣יִם יָחִ֑ילוּ אַ֝֗ףא יִרְגְּז֥וּ תְהֹמֽוֹת׃
The waters saw You, O God. The waters saw You, they were in pain; the depths also trembled.
א. אַ֝֗ף =א (נקודת הרביע מסומנת בכתב⁠־היד)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲמוֹן שְׁכִנְתָּךְ בְּגוֹ יַמָא אֱלָהָא חֲמוֹן גְבוּרְתָּךְ עַל יַמָא רְתַתּוּן עַמַיָא לְחוֹד אִתְרַגְזוּן תְּהוֹמַיָא.
They saw your presence in the midst of the sea, O God; they saw your might by the sea; the Gentiles trembled, even the deeps will be shaken.
(יז-יח) ראוך מים יחילו וגו׳ – אף חצציך יתהלכו – זה קריעת ים סוף שנאמר ויבקעו המים כל המים שבעולם, ומנין אתה אומר אף המים שבבורות שיחין ומערות ושבכוסות ושבצלוחיות ושבחביות נבקעו, ויבקע הים אינו אומר אלא ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו, ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים יחילו – אלו העליונים, אף חצציך יתהלכו – אלו התחתונים, וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים, רחמוי קריבין אלו התחתונים, וכן הוא אומר תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים.
אללהם כמא ראך אלמא פוקף, וראך אלמא פארתדע, וארתג׳זת אלגמור.
ה׳ אז כפי שראו אותך המים והתייצבו [נצבו כמו נד נוזלים] וראו אותך המים ורעדו והתהומות הזדעזעו.
ראוך, אלהים כאשר ראוך המים ועמדו וראוך המים ויחיל ורגזו התהומות. בכל מקום מתרגם תיל ״טלק״ כאשר מדובר בבני אדם״ וכאן שמדובר במים תרגם ״רדע״ נסיגה.
ראוך מים קד אריתך מתֺלה פי נשאו נהרות ייי (תהלים צג:ג) ואצחאבה ולמא דֺכר אٓיה אללה פי פכאך אלאמה אעקבהא הנא בדֺכר שק אלבחר. ויעני בקו׳ קול רעמך בגלגל (תהלים עז:יט) וישקף ייי אל מחנך [100 ב] מצרים בעמוד אש וענן (שמות יד:כד).
water saws You” means 'I saw you' as in “The oceans sound, O Lord(Ps. 93:3) and other example which recalls the miracle of God, when the people escaped after the splitting of the sea. And the meaning of “thunder rumbled” (Psalm 77:19 and “At the morning watch, the Lord looked down upon the Egyptian army from a pillar of fire and cloud(Exodus 14:24).
ראוך מים – כשנגלית על הים.
The waters perceived You [The] mighty [waters perceived You] when You were revealed by the sea.
ראוך – על דעת ר׳ משה: כי זה רמז לעת שהוליך השם את הים ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א).
ולפי דעתי: שהוא מדבר על עת וישב הים לפנות בקר (שמות י״ד:כ״ז), כי בים דרכך (תהלים ע״ז:כ׳) ידבר על עת עבורא ישראל, כאשר פירשתי טעם ובני ישראל הלכו ביבשה (שמות י״ד:כ״ט) לאומרו פעמים, וכן מן השירה הוא פסוק כי בא סוס פרעה (שמות ט״ו:י״ט).
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״בעבור״.
THE WATERS SAW THEE. According to Rabbi Moses, this alludes to the time that God caused the sea to go back by a strong east wind (Exodus 14:21).⁠1 However, according to my opinion, the reference is to the time when the sea returned to its strength when the morning appeared (Exodus 14:27), for Thy way was in the sea (verse 20) speaks of the time that Israel crossed the sea.⁠2 It is similar to what I explained as to why But the children of Israel walked upon dry land in the midst of the sea (Exodus 14:22, 29) is written twice.⁠3 The same is the case with the verse For the horses of Pharaoh went in (Exodus 15:19),⁠4 which is found in the Song of Moses.
1. This took place on the night preceding the morning that Israel crossed the Sea of Reeds.
2. Hence, so does our verse.
3. According to Ibn Ezra, the verse is repeated to indicate that some Israelites were still crossing the sea while the Egyptians were drowning. Same in v. 20. See Ibn Ezra on Exodus 14:29.
4. This verse was also written to indicate that some Israelites were still crossing the sea while the Egyptians were drowning. Ibn Ezra’s point is that both verses, 17 and 20, deal with Israel crossing the Sea of Reeds in the morning. One speaks of Israel’s crossing before the Egyptians entered the sea, and the other speaks of Israel still crossing while the Egyptians were drowning. Verses 17 and 20 are similar to the verses in Exodus where the same event is spoken of twice.
ראוך מים – מי ים סוף ראוך וחלו ממך ונבקעו.
אף ירגזו תהומות – אפלו המים העמוקים שהם התהומות רגזו מפניך ונבקעו.
(יז-יח) ראוך מים אלהים. כשקיבלת תפילת ישראל על הים1, כאמרו (שמות יד י) ׳ויצעקו בני ישראל אל ה״⁠ ⁠׳2, וזה היפך ׳השכח חנות אל׳ (פסוק י), באופן כי אז זורמו מים עבות - בעמוד אש וענן3: קול נתנו שחקים. ׳ויהם את מחנה מצרים׳ (שמות יד כד): אף חצציך יתהלכו. חלקי האש והענן יתהלכו בין חיל מצרים4, כאמרו (שם פסוק כה) ׳ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות׳:
1. ׳מֵי ים סוף ראוך וחלו ממך ונבקעו׳ (רד״ק).
2. ׳ראוך - על דעת רבי משה כי זה רמז לעת שהוליך השם את הים ברוח קדים עזה ולפי דעתי שהוא מדבר על עת וישב הים לפנות בקר כי בים דרכך ידבר על עת בעבור ישראל כאשר פירשתי טעם ובני ישראל הלכו ביבשה לאומרו פעמים וכן מן השירה הוא פסוק כי בא סוס פרעה׳, ומפירוש רבינו מבואר כדעת רבי משה.
3. כ״כ אבע״ז, והרד״ק פירש יותר׳זרמו מים עבות. כמו שכתוב (שמות יד כד): וישקף ה׳ אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, אמר כי הֶעָבוֹת זורמו מים, וזו היא המהומה שהיתה להם כמו שאמר (שמות יד, כד): ויהם את מחנה מצרים, כי היה להם האש והענן והמים והרעמים, כמו שאמר קול נתנו שחקים׳.
4. רש״י פירש ׳חצציך – ׳חיציך׳. ואבע״ז כתב שהם הברקים, וזה הוא בעמוד אש כי עבות כמו בענן, או שחצציך כדמות אש הנופלת, שימית ריחה.
ומה שאני שואל ׳האפס לנצח חסדו׳, [אינו] באמת ׳אפס׳, שהרי במבול רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים, שהתחילו הגשמים לבוא כדי שישובו בתשובה, ואחרי שלא שבו – רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ, שהתחילו להיות ג⁠[שמי מבול]⁠1, אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת – ׳כל מעיינות תהום רבה׳ (בראשית ז׳:י״א):
1. ראה רש״י (בראשית ז׳:י״ב) ׳הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול׳.
ראוך מים אלהים – האל״ף בגעיא בס״ס.
יחילו – ירגזו ענין רתת ורעדה.
תהומות – עומק הים.
ראוך מים – כאשר ראוך מי הים חלו ורעדו ונסו במקומם.
תהומות – עומק המים רגזו ופחדו וכפל הדבר במ״ש.
ראוך – שיעור הכתוב המים ראוך אתה אלהים, המים ראוך אתה מים! יחילו – מצייר במליצתו שאלהים התראה על המים בצורת מים, כי יען שה׳ הוא עצם מקור הנמצאות ושורש כל הנמצאות נמצא בו, עי״כ יתבטלו כל הנמצאים לפניו ובאופן זה יצייר שעת ירצה לבטל טבע הנמצא, יתגלה לפניו בכחו השרשי שבו יעמוד הנמצא ההוא, שעת ירצה לבטל כח האש יתגלה בכח השרשי של האש בצורת אש, ואז ה׳ אלהיך אש אוכלה אש, כי יתבטל טבע החלקי בהתגלות הכל, בעת רצה לבטל טבע המים התלבש בצורת המים השרשים שמשם בא מציאות המים, ועז״א שע״י שהמים ראוך אלהים בצורת מים היסודיים,
וראוך שאתה מים – עי״ז יחילו גם ירגזו תהומות.
מים – מי ים סוף או כונתו על מכת הברד שהכה בה את פרעה ובה התחיל לכוף את גאות לבו, או כונתו על כמה פעמים שה׳ נתן אות עזרתו לעמו ע״י התקדר השמים בעבים שהחריד אויביהם והרהיב עוז בני ישראל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) זֹ֤רְמוּ מַ֨יִם׀ עָב֗וֹת ק֭וֹל נָתְנ֣וּ שְׁחָקִ֑יםאַף⁠־חֲ֝צָצֶ֗יךָ יִתְהַלָּֽכוּ׃
The clouds flooded forth waters; the skies sent out a sound. Your arrows also went forth.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אָחִיתוּ מַיָא עֲנָנֵי שְׁמַיָא קָלִין יַהֲבוּ שְׁחָקֵי לְחוֹד כִּפֵּי גִרְרָךְ אָזְלִין וּמִשְׁתַּלְהֲבִין.
The clouds of heaven made water descend, the heights gave voice; also comes the hail, your arrows, and are ablaze.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

וסאלת אלגיום מאא, ואעלנת אלשואהק אצואתא, וצארת צואעק סירא.
והעננים זרמו מים והשמים הגבוהים הכריזו בקולות שלהם. וגם זרמי המים [שבד״כ הם עולים מלמטה למעלה] הם התהלכו הליכה.
זרמו, וזרמו העבים מים והרימו השחקים קולות והתהלכו רעמיך הלוך. תרגם חצציר ״צואעק״ והם הרעמים האדירים המלווים לבות אש, ויתכן כי חצציך כמו חצוצרותיך בהבלעת הריש כנהוג.
וקו׳ אף חצציך יתהבט יעני בהא אלצואעק אדֺ שבההא בחצים מע דֺכר אלברקים פי גיר הדֺא אלמוצֺע וישלח חציו ויפיצם וברקים רב (תהלים יח:טו) פחצים מנהא אלצואעק וברקים אלברוק.
Your arrows flew” it (the arrows) descended, meaning as lightning bolts. He compares them to ‘arrows’ along with the ‘lightening’ in another place “He let fly His shafts and scattered them; He discharged lighting” (P. 18:16). The ‘arrows’ are the lightening-bolts and ‘thunder’ is the thunder.
זורמו מים עבות – שחקים נטפו זרם מים עבים.
חצציך – כמו חציך.
They poured forth thick waters The skies poured forth a stream of thick waters.
Your arrows Heb. חצציך, like חִצֶיךָ.
חצציך – צרורות אבנים, כמו: ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז).
זורמו – בעבור אש וענן.
חצציך – הם הברקים וזה הוא בעמוד אש כי עבות כמו בענן.
ומלת זורמו – על משקל כי גורשו ממצרים (שמות י״ב:ל״ט).
ויש אומרים: מגזרת זרם.
או לפי טעם העיניין: חצציך – כדמות אש הנופלת שימית ריחה.
THE CLOUDS FLOODED. Because of the cloud and fire.⁠1
THINE ARROWS. Thine arrows refers to lightning. The reference is to the pillar of fire,⁠2 for avot (clouds) means “in the clouds.”3 Zoremu (flooded) is vocalized like goreshu (thrust out) in because they were thrust out of Egypt (Exodus 12:39). Some say that zoremu is related to the word zerem (stream).⁠4 In keeping with the context of our verse, 5 it is also possible that chatza-tzekha (Thine arrows) refers to falling fire, which kills by its odor.
1. The reference is to the pillar of cloud and to the pillar of fire. Our verse alludes to Exodus 14:24 which reads, And it came to pass in the morning watch, that the Lord looked forth upon the host of the Egyptians through the pillar of fire and of cloud, and discomfited the host of the Egyptians.
2. See Exodus 14:24.
3. Ibid.
4. According to this interpretation, our verse reads, “The clouds scattered forth waters.”
5. In other words, “arrows” does not refer to lightening.
זרמו מים עבות – כמו שכתוב: וישקף י״י אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן (שמות י״ד:כ״ד).
וזרמו – מבנין פוׄעַל על דרך המרבע, מענין זרם מים, אומר כי העבות זורמו מים. זו היא המהומה שהיתה להם, כמו שאמר: ויהם את מחנה מצרים (שמות י״ד:כ״ד), כי היה להם האש והענן והמים והרעמים, כמו שאומר: קול נתנו שחקים.
אף חצציך יתהלכו – אבני הברד אע״פ שלא נזכר זה בתורה.
ויש אומרים: על אבני הברד שהשליך על מלכי כנען. וכן נקראו אבני החול הקטנים שדומים לאבני ברד: ויגרס בחצץ, ימלא פיהו חצץ (משלי כ׳:י״ז).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת. ש׳נפתחו ארובות השמים׳ (שם): קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים. ששינה הקב״ה עליהם מעשה בראשית, [שנטל] שני כוכבים מכימה (ראש השנה יא:)1, ואפילו הכי בכל זאת אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ במים, שהיתה הולכת תיבת נח עם הפליטה במים מצד חסדו, נמצא ש⁠[לא אפס] לנצח חסדו.
׳חצץ׳ – הוא התיבה שהיתה חוצצת במים:
1. ׳ומתוך ששינו מעשיהן – שינה הקב״ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה, והביא מבול לעולם׳. וזהו ׳קול נתנו׳ הכוכבים שניטלו מן השחקים.
זורמו – ענין שטף המים כמו מזרם הרים (איוב כ״ד:ח׳).
עבות – עננים כמו עב קל (ישעיהו י״ט:א׳).
שחקים – רקיעים.
חצציך – מלשון חץ.
זורמו מים עבות – העננים נטפו מים כזרם בעת עברם בים להומם את מצרים.
קול – זה קול הרעם.
חצציך – הם הברקים שהם חציו של מקום.
זרמו – מפועל הכבד ע״ד המרובע, העבות זורמו מים, היינו העבים, ורעהו בקר לא עבות (שמואל ב כ״ג) ומבואר אצלי תמיד כי שחקים גבוהים משמים ומציינים מקום הפלאות והנסים (עי׳ ישעיה מ״ה ח׳).
חצציך – מענין חצים, ור״ל הברקים כמו ויצא כברק חצו (זכריה ט׳) וישלח חציו וברקים רב (למעלה י״ח) שלח חיציך ברק ברק (להלן קמ״ד).
זרמו – מצייר שבקיעת מי הים למטה נתהוה ע״י התגלות טבע זאת בשרשם למעלה, שמשם בא הנס, וכמ״ש ראוך מים, ראוך מים ועפ״ז יצייר שבקיעת המים בהים למטה נשתלשל מן בקיעת המים בעננים בעיגול הנשימה, שכמו שיחצו המים בעב וענן ע״י רוח ורעמים וברקים, כן נבקעו ויחצו בתהומות, ושוב מצייר הפעולות שיתהוו בעבים ועננים שבעיגול הנשימה, שהם נמשכים ובאים מגבוה על גבוה עליהם, ומשתלשלים מבקיעות והחצות עבים עליונים למעלה מעבים הטבעיים אשר בשמים רק מעבים אשר הם בשחקים (שמבואר אצלנו ששם שחקים מציין תמיד המקום הגבוה משמים, ששם תחדל הטבע והמערכה, כי שם מקום הפלאות והנס וההשגחה), וכאלו ע״י רעם וברק ובקיעת העבים בשחקים העליונים נעשה רעם וברק ובקיעת העבים באדים התחתונים אשר ברקיע הטבעיי, וע״י בקיעת העבים והמים שברקיע נבקעו כל מימי הים ומי תהום רבה, והיא מליצה נפלאה לצייר שהכל השתלשל מן ההנהגה העליונה הנסיית ששרשה בשחקים, שמשם ירדה לשמים להתלבש בסדרי הטבע, ומשם יתהפך בעת הצורך כחומר חותם מן הטבע אל הנס, שההשגחה והפלא תתהפך אל הטבע ושוב תתהפך הטבע ותהי לפלא וז״ש תחלה זורמו מים עבות העבות הגבוהות זורמו מים בשפע רב שנתבקעו העבים העליונים, וזה בא ע״י הרעם והברק העליון הנסיי, שעל הרעם הנסיי אמר קול נתנו שחקים – ועל הברק הנסיי אמר אף חצציך יתהלכו – ואח״כ ירד והשתלשל מן הנס אל הטבע, שמן קול הרעם בשחקים ישולשל
זרמו – ממקור זר⁠־מִ וזרה הלאה (פרשת קרח) השלכה לרחוק באופן שהדבר יהיה זר למקום שעתה הוא בו, ומלשון זרם מים עבר (חבקוק ג׳:י׳) העבות המטירו מטר שוטף.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) ק֤וֹל רַעַמְךָ֨׀ בַּגַּלְגַּ֗להֵאִ֣ירוּ בְרָקִ֣ים תֵּבֵ֑לרָגְזָ֖ה וַתִּרְעַ֣שׁ הָאָֽרֶץ׃
The voice of Your thunder was in the whirlwind; the lightning bolts lighted up the world. The earth trembled and shook.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קָל אַכְלְיוּתָךְ בְּגַלְגְלָא אִשְׁתְּמַע אַנְהִירוּ בְרָקִין תֵּבֵל רִגְזַת וְאִתְרְגִיפַת אַרְעָא.
The sound of your outcry was heard in the sphere; lightning lit up the world, the earth rattled and shook.
קול רעמך בגלגל – שנו רבותינו על הרעמים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, מאי רעמים, אמר שמואל ענני דאתו בגלגלא שנאמר קול רעמך בגלגל, ורבנן אמרין ענני דשפכי מיא להדדי שנאמר לקול תתו המון מים בשמים וגו׳.
ומן צות רואעדך דון אלפלך אצ׳ואת אלברוק אלעמארה, פרג׳זת אלארץ׳ ותזלזלת.
ומקול הרעמים שלך אשר תחת השמים האירו הברקים את העולם (תבל ויושבי בה) וכך הארץ הזדעזעה ורעשה.
קול, ומקול רעמיך תחת הגלגל האירו הברקים את הישוב ורגזה הארץ ורעשה. תרגם בגלגל תחת הגלגל כי הרעמים בוקעים מהעבים שגבהן לא רב מעל פני האדמה ואי אפשר ליחסן לגלגל.
בגִלגל – כמו בַגַלגַל, קול רעמיך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים.
like a wheel Heb. בגלגל, like כגלגל. The sound of Your thunder [rolled] like a wheel on the sea to confuse the camp of the Egyptians.
קול רעמיךא – קול זה בים סוף, וזהו קול רעם, שנאמר: וירעם {י״י} בקול גדול {ביום ההוא} על פלשתים ויהמם (שמואל א ז׳:י׳).
בגלגל – כמו: גלגל אבנים, שנאמר: ויגל האבן (בראשית כ״ט:י׳).
א. כן בכ״י ס״פ וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: רעמך.
קול – אל תתמה בעבור שהזכיר בגלגל כי בגלגל הם הרעמים רק בעבור היותו באויר שהוא מתגלגל.
THE VOICE OF THY THUNDER WAS IN THE SPHERE. Do not be surprised that the psalm states that the voice of the thunder is in the sphere1 and therefore teaches that the thunder is in a heavenly sphere.⁠2 Scripture says that the thunder is in the sphere because the thunder is in the air3 which rolls around the earth.⁠4
1. The spheres were believed to be above the atmosphere.
2. For this is not the case.
3. It is the air that goes around the earth.
4. In other words, galgal in our verse does not refer to the heavenly spheres, but to the sphere of air which encircles the earth.
קול רעמך בגלגל – בפת״ח הגימ״ל הראשונה והשניה. גלגל שהוא שם מקום בחר״ק הגימ״ל הראשונה, וכן המם גלגל עגלתו.
וגלגל – הוא השמים נקרא כל אחד מהתשעה גלגל לפי שהם מתגלגלים וסובבים תמיד, ואף על פי שאין הרעם והברקים ואבני הברד והמטר בגלגל אלא באויר, אויר נקרא בדרך השאלה גלגל ושמים ורקיע שחקים הֻשְאַל לו לשון השמים האמתים שהם הגלגלים לגבה האויר כלפי השמים ונקרא האויר על אמתתו רקיע, כמו שאמר יהי רקיע בתוך המים (בראשית א׳:ו׳). ונקראו שמים, כמו שכתוב: ויקרא אלהים לרקיע שמים (בראשית א׳:ח׳). ונאמר: למטרא השמים, כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים (ישעיהו נ״ה:י׳), ודלתי שמים, ודגן שמים, יסע קדים בשמים (תהלים ע״ח:כ״ו). ונקרא שחקים כמו שכתוב: אשר יזלו שחקים (איוב ל״ו:כ״ח), קול נתנו שחקים (תהלים ע״ז:י״ח), ויצו שחקים ממעל (תהלים ע״ח:כ״ג). ונקרא גלגל.
קול רעמך בגלגל – על גלגלי מרכבות פרעה, כמו שכתוב ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה).
האירו ברקיו תבל – כמו שכתוב: ויאר את הלילה (שמות י״ד:כ׳).
רגזה ותרעש הארץ – כי רגזו ורעשו מצרים.
א. כן בכ״י פרמא 1872. בכ״י פריס 207, פרמא 3239: ״למטה״.
קול רעמך בגלגל. באותו הגלגל הנזכר כשאמרתי (פסוק יח) ׳קול נתנו שחקים׳, הנה הגלגל והרעם האירו ברקיו תבל1: רגזה. כאמרו (שמות יד כה) ׳ויאמר מצרים אנוסה׳:
1. כאן כתוב ׳ברקים׳, אך הוא לשה״כ להלן (צז ד). רש״י: ׳בגלגל - כמו כגלגל, קול רעמך כגלגל על הים להום את מחנה מצרים׳. וכ״כ אבע״ז: ׳אל תתמה בעבו׳ שהזכיר בגלגל כי בגלגל הם הרעמי׳ רק בעבור היותו באויר שהוא מתגלגל׳. רד״ק: גַלְגַּל הוא השמים, ונקרא כל אחד מהתשעה גלגל, לפי שהם מתגלגלים וסובבים תמיד, ואף על פי שאין הרעם והברקים ואבני הברד והמטר בגלגל אלא באויר, האויר נקרא בדרך ההשאלה גלגל ושמים ורקיע ושחקים, והושאל לו לשון השמים האמיתיים שהם הגלגלים לגובה האויר כלפי השמים..., ונקרא שחקים, כמו שכתוב (איוב לו כח): יזלו שחקים, קול נתנו שחקים, ויצו שחקים ממעל (מזמור עח, כג). ונקרא גלגל, קול רעמך בגלגל׳.
ומה ששאלתי אם ׳גמר אומר לדור ודור׳, אינו אמת, שהרי נתן התורה לישראל אחרי יציאתם ממצרים [בקולות] וברקים לבעבור נסות אותם (ע״פ שמות כ׳:י״ז), ואמר קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל וגו׳ [רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ]:
רָגְזָה וַתִּרְעַש – כן הוא במדוייקים.
בגלגל – אופן העגלה.
בגלגל – קול רעם בא בגלגלי מרכבות פרעה כמ״ש ויסר את אופן מרכבותיו (שמות י״ד:כ״ה).
האירו – הברקים היו גדולים עד שהאירו בכל העולם וכל הארץ רגזה ורעשה.
קול רעמך בגלגל התחתון שברקיע שלנו, (עד שגם קול זה נקרא קול רעמך, כי השתלשל מן הרעם העליון הבא מאתך), וכן מן חצציך והברקים העליונים השתלשלו הברקים למטה שעל ידם האירו ברקים תבל (כאלו הם רק הארה והתגלות של חצצים וברקים העליונים), ועי״כ רגזה ותחל הארץ למטה, ועי״כ
בגלגל – ברקיע הסובב כל הארץ כגלגל סובב על טבורו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) בַּיָּ֤ם דַּרְכֶּ֗ךָ [וּֽ֭שְׁבִילְךָ] (ושביליך)א בְּמַ֣יִם רַבִּ֑יםוְ֝עִקְּבוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א נֹדָֽעוּ׃
Your way was in the sea and Your path in the great waters, and Your footsteps were not known.
א. [וּֽ֭שְׁבִילְךָ] (ושביליך) א-כתיב=יתיר י'
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּיַמָא דְסוּף אוֹרְחָךְ וְכִבְשָׁךְ בְּמַיִן סַגִיעִין וְרוּשְׁמַת פְּסִיעָתָךְ לָא אִתְיְדַעוּ.
In the sea of Suph [was] your path, and your highway in the many waters; and the track of your steps were not discerned.
וכאן פי אלמא טריקך, וסבילך פי אלגזיר מנה, מן חית׳ לם תערף את׳ארך.
והדרך שלך היית במים והשבילים שלך היו במים המרובים באופן שלא נודע הרושם של הליכתך במים.
בים, והיה במים דרכך ושביליך באדירים שבו כדי שלא יודעו עקבותיך.
ויעני בקו׳ בים דרכך אלטריק אלדֺי אסלכה עליה בני ישראל והדֺא אללפטֺ ישתרך ללה הורני ייי דרכך (תהלים כז:יא) כמא קיל חרבו לסיף אלקאתל ואצֺיף אלי מקתול פאקיל חרבו ילטוש (תהלים ז:יג). חציו לסהאם אלראמי ידרוך חציו (תהלים נח:ח) ואצֺיפת אלי אלרמי פקיל חציו לדולקים יפעל (תהלים ז:יד).
The meaning of the verse “Your way was through the sea;” the route by which the Children of Israel passed through the Sea of Reeds. This word (darkekhā) includes within its meanings: “Show me Your way, O Lord(Ps. 27:11) as stated ‘ḥarbô’ meaning deadly sword. It is referring to the one killed, I mean “whets his sword(Psalm 7:13). ‘Their arrows,’ fired arrows; “fire His arrows(Ps. 58:8); refers to the one who fires the arrows as stated in “bends his bow and aims(Ps. 7:14).⁠1
1. God is the main subject 'If one does not turn back, He whets His swords, bends His bow and aims; deadly weapons He prepares for him and makes His arrows sharp. (JPS ad. loc.)
ועקבותיך לא נודעו – אין הפסיעות נכרות על המים. עקבותיך – טְרַאְצֵיש בלעז.
and Your steps were not known The steps are not recognizable on the water. [The word] ועקבותיךָ means trazes in Old French, footprints.
ועקבתיך לא נודעו – כשעברו ישראל את הים, סגר הים מאחריהם ולא נודע היכן עברו.
בים – הראה השם דרך בים לעבור גאולים.
וטעם ועקבותיך – בעבור שוב הים מיד לאיתנו.
IN THE SEA. God made a way in the sea for the redeemed to step upon. The psalm reads and Thy footsteps because the sea immediately returned to its strength.⁠1
1. And covered the footsteps. In others words, the path made by God was covered with water.
בים דרכך – שנבקע הים במצותיך ועברו ישראל.
ושבילך במים רבים – כפל דבר במלות שונות. וכתוב ושבילך לשון רבים כי לא היה דרך אחד לבד, אלא דרכים, כמו שכתוב: לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל״ו:י״ג). ואמרו: כי לשנים עשר גזרים נגזר.
ועקבותיך לא נודעו – הליכותיך בים לא נכרו, כי שבו מי הים על מצרים, כמו שאומר: וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד:כ״ז). ואז וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים (שמות י״ד:כ״ח). והנה לא נכר הדרך בים.
ועם כל זה, בים דרכך לנחות את עמך1, ועקבותיך לא נודעו בישראל, כי ׳לא השכילו נפלאותיך - וימרו׳ (להלן קו ז), ובזה היו ראוים לעונש רב:
1. ׳הראה השם דרך בים לעבור גאולים׳ (אבע״ז).
ומה ששאלתי ׳השכח חנות אל׳, אמת לא שכח, שהרי בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים, [שעשי]⁠ת לישראל כל כך ניסים על הים, ואפילו הכי עִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ, שהיו בלתי מאמינים, ומתרעמים ואומרים ׳כשם שאנו עולים מצד זה׳ וגו׳1, ואפילו הכי ׳לא שכחת מחנות׳ אותם, גם שהיה הדבר תלוי במחלוקת, כאמרם ז״ל (סנהדרין צח:) ׳הללו מעשי ידי והללו מעשי ידי׳2, ואפילו הכי חנה אותם והצילם ויטביע שונאיהם [בים] סוף לעיניהם:
1. ראה רש״י להלן (תהלים ק״ו:ז׳): ׳וימרו על ים – היו מקטני אמנה, אמרו, כשם שאנו עולים מכאן מצד זה – אף המצריים עולים מצד אחר ויבואו אחרינו׳.
2. שם נאמר כן על העתיד לבוא: ׳ומאי ונהפכו כל פנים לירקון, אמר רבי יוחנן, פמליא של מעלה ופמליא של מטה, בשעה שאמר הקב״ה הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו׳.
ושביליך – ושבילך קרי.
ועקבותיך – דגש הקו״ף לתפארת.
ושבילך – ענין מסילה ודרך.
ועקבותיך – עקב הרגל.
בים דרכך – עשית דרכך בים.
ושבילך – כפל הדבר במ״ש.
לא נודעו – לא היה ניכר מדרך עקבות הרגל כי מיד חזר הים לאיתנו לכסות על מצרים.
דרכך, שבילך – שביל הוא מה שילך בו איש יחיד בודד.
בים דרכך הגדול ושבילך היחיד נראה במים רבים – שעי״ז מה שנעשה בים הכל הוא מאתך בין בכלל בין בפרט, הגם שעקבותיך לא נודעו – הכל הוא מעשה יוצר בראשית, ובזה תבין מ״ש חז״ל במכילתא (פ׳ בשלח) על קריעת ים סוף, שבאותה שעה שהתפלל משה הראה לו הקב״ה טורמיוס של מה״ש עומדים לפניהם, שנאמר מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש ועוד שם ומנין אתה אומר שאף המים העליונים והתחתונים נבקעו, שנאמר ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו אלו העליונים, אף ירגזו תהומות אלו התחתונים, ר״נ אומר מקול רעם של מעלה נתזו צינורות של מטה. שנאמר קול רעמך בגלגל, ומובן במ״ש.
ועקבותיך לא נודעו – אחרי הִשָּׁטֵף המצרים חדלה הרוח והמים שקטו כבראשונה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) נָחִ֣יתָ כַצֹּ֣אן עַמֶּ֑ךָ בְּֽיַד⁠־מֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃
You led Your people like a flock by the hand of Moses and Aaron.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל
דַבַּרְתָּ הֵיךְ עָנָא עַמָךְ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.
You guided your people as a flock, by the hand of Moses and Aaron.

רמז תתיח

נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן – נחית לשון נוטריקון הוא נוראות הראית במצרים. חרונך שפכת עליהם. ימינך בלעה אותם. תהום כסית עליהם, רבי יהושע אומר נפלאות עשית לנו, חירות נתת לנו. ים בקעת לנו, תורה נתת לנו. ר״א המודעי אומר נסים עשית לנו. חיים נתת לנו. ידך הראית לנו, תלוי ראש נתת לנו. וחכ״א נביאים העמדת לנו, חכמים ישרים תמימים העמדת לנו, וכל אלו בזכות משה שנאמר נחית כצאן, וכן הוא אומר ויסע כצאן עמו למה כצאן, אלא מה צאן מתפרדת והרועה מכנסם כך היו ישראל במדבר מתלהמים ובוכים מתלהמין ומתרעמין שנאמר כמה ימרוהו במדבר אעפ״כ לא נסתלקה מהן שכינה אלא נהגן כצאן. ד״א מה הצאן הזה משברת את האילנות אעפ״כ אין הבעלים מקפידין עליהן אף הקב״ה כן, וכה״א ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אם צאן למה אדם ואם אדם למה צאן, אמר רבי יוחנן צאן לעונשין ואדם למתן שכר. אם הם חייבים נוהג בהן כצאן ואם עשו מצות נוהג בהן כאדם ליתן להם שכר. ד״א כשם שהרועה זהיר בצאנו ביום ובלילה מפני הזאבים כך היה הקב״ה זהיר בישראל שנאמר לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וכן לעתיד לבא וסכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. אלהים בים דרכך (כתוב ברמז תפ״ד).
וסירת קומך כגנם, מע מוסי והרון.
והולכת ביד משה ואהרון את העם שלך כמו הצאן (בלי שהם יתנגדו).
ביד, עם.
ואועב בדֺכר מסיר אלאמה בתדביר משה ואהרן צלואת אללה עליהמא.
It inserts a mentioning of the journey taken by the Children of Israel under the leadership of “Moses and Aaron,” blessings of God upon them.
נחית – על דעת ר׳ משה על עת עבור הים, כדרך: כבהמה בבקעה תרד (ישעיהו ס״ג:י״ד).
ויתכן: על נחותם במדבר, כמו: נחית בחסדך (שמות ט״ו:י״ג).
ומשה ואהרן הם שהוציאו את העם ממצרים, ומשה לפני אהרן לגודל מעלת נבואתו.
THOU DIDST LEAD THY PEOPLE LIKE A FLOCK. According to Rabbi Moses, the reference is to the time that Israel crossed the sea. Thou didst lead like a flock is similar to As the cattle that go down into the valley [… so didst Thou lead Thy people] (Isaiah 63:14).⁠1 However, it seems that the reference is to God’s leading Israel in the wilderness. Compare this to Thou in Thy love hast led the people (Exodus 15:13).
[BY THE HAND OF MOSES AND AARON.] Moses and Aaron were the ones who took the Israelites out of Egypt. Moses is mentioned before Aaron because of the great status of his prophecy.
1. The flock descends slowly into the valley. God similarly leads Israel slowly through the Sea of Reeds.
נחית כצאן – אחר צאתם מהים נחית אותם במדבר.
ביד משה ואהרן – כמו שהרועה נוחה את צאנו ושומרו.
והנה עם כל זה, נחית כצאן עמך, שהגברת מידת רחמים על מידת הדין, על היפך ׳קפץ באף רחמיו׳ (פסוק י), כי קפצת את האף ברחמיך1:
1. במקום שאף יקפוץ את רחמיו, קפצת את האף ברחמיך, הרחמים קפצו את האף, שנסגרה מידת האף מפני הרחמים.
ומה ששאלתי אם ׳קפץ באף רחמיו סלה׳, אמת הוא בהיפך, כי מידת רחמיו גברה על מידת הדין, שהרי נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אשר עשאם ה׳ בעבור ישראל להנהיגם אל דרך הישרה, כאמרו (שמואל א׳ י״ב:ו׳) ׳אשר עשה [את] משה ואת אהרן׳1:
1. בסוף הקדמתו לפירוש התורה כתב רבינו: ׳ובזה הודיע חסד עליון שהמציא במשה הכנה נבואיית יותר מן האפשר בטבע אנושי למען תת תורת אמת על ידו אשר אין חליפות לה ולא תוספת וגרעון על ידי נבואת שום נביא, וזה הורה הנביא באמרו ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, כי אמנם במשה נתן הכנה לנבואה עוברת חוק האפשר בטבע, וכן באהרן לכהונה למען יקדש בה גם זרעו לעולם׳.
ביד משה – מפני הגעיא שעם השוא תקרא חירק בהרחבה מכלול דף קפ״ט.
נחית – נהגת.
נחית כצאן – כמו הרועה מנהיג הצאן כן נהגת עמך ע״י משה ואהרן (וחוזר לתחלת הענין לומר כשאזכור כל אלה אדע כי לא מקוצר יד לא גאלתנו כ״א לעורר לבנו לתשובה).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144