שמרה נפשי – בספר קדמון כ״י הנקרא לשון למודים שמכונ׳ לר׳ שלמה ירחי מצאתי כתוב לשון זה בכלל הקמץ חטוף אם תרצה לדעת איזהו השוא שאחר קמץ שהוא נח ראה אם תשחית כוונת המלה אם לא כמו במלת שמרה זאת לעולם (דברי הימים א כ״ט) שהוא צווי אז השוא ההוא נח שאם תקראנו בקמץ רחב יהיה פועל עבר והוא הפך כוונת הפסוק ועל זה נפל הספק במלת כרתו יערה (ירמיהו מו). כי יפלו בה שני פירושים אם צווי אם פעל עבר עכ״ל. נראה מדבריו דהדין נמי דכוותיה בקמץ חטף ומצאתי מסרה קדמונית מסייעא ליה וזו היא כל קריא שמרה קמץ בר מן א׳ חטף שמרה זאת לעולם וכל תילים דכוותיה חטף בר מן א׳ שמרה נפשי עדותיך וכל קריאה דכוותיה בר מן א׳ שמרה זאת לעולם והלין תרתי מסראתא חד אורחא אית להו אלא דמחלפי בגירסתהון ומתרוויהו שמעינן דקריאת שמרה נפשי בקמץ חטף כמו שמרה נפשי והצילני סימן כ״ה. שיתה ה׳ שמרה לפי סי׳ קמ״א. אבל דעת רד״ק אינו כן שהרי כתב בפי׳ על שמרה נפשי שהשי״ן נקרא בקמץ רחב וגעיא עם הקמץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם זכרה לי אלהי לטובה סוף נחמיה שהם חטופים כמשפט אבל זה נמשך בשי״ן בטעם להאריך נועם הנגון. וכן שמרני אל כי חסיתי בך סימן ל״א י״ו. וכן כתוב במכלול דף י״ח ודף רי״ו ובשרשים שרש שמר. עוד כתב בישעיה סימן ל״ח ובשרשים שרש עשק על עשקה לי ערבני שלפי דעתו הוא צווי ואע״פ שאינו חטוף הנה כמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני ונסחאותינו הם כדעת רד״ק במאריך ולדעת יש אומרים שהביא הראב״ע קריאתו גם כן בקמץ רחב כי הוא פועל עבר. ועיין מה שכתב החכם לונזאנו בפרק הליכות שוא שהדפיס בסוף ספר עבודת מקדש. ומה שכתבתי גם אני בסוף מאמר המאריך.