Hoshea 11 – הושע יא‏ – Mikraot Gedolot

בְּמִגְדַת בְּנִין רְחִימִין נְגַדְתִּינוּן בִּתְקוֹף רַחֲמָא וַהֲוָה מֵימְרִי לְהוֹן כְּאִכְּרָא טָבָא דְמֵקִיל בִּכְתַף תּוֹרַיָא וּמוֹרִיךְ בִּלְחִיאָתְהוֹן וְאַף כַּד הֲווֹ בְּמַדְבְּרָא אַסְגֵיתִי לְהוֹן טוּבָא לְמֵיכָל.

בחבלי אדם אמשכם – אלו ישראל שנאמר משכני אחריך נרוצה.

בעבותות אהבה – דכתיב אהבתי אתכם אמר ה׳.

ואהיה להם כמרימי עול – שרוממתי עליהם צרות כל כך, למה על לחייהם בשביל שהוציאו דבר מלחיים ואמרו לעגל אלה אלהיך, וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה שנאמר יהי פסת בר בארץ.

דבר אחר: בחבלי אדם אמשכם – [זה יוסף] שנאמר וימשכו ויעלו את יוסף וגו׳ וימכרו אותו לישמעלים.

בעבותות אהבה – דכתיב וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו.

ואהיה להם כמרימי עול – שרוממתי צרות עליו, ואי זו זו אשת פוטיפר, כל כך למה על לחיהם בשביל דבר שהוציא מלחייו שנאמר ויבא יוסף את דבתם רעה וגו׳, וסוף ואט אליו אוכיל אני מטה עליו אכילות הרבה ויוסף הוא השליט על הארץ.

דבר אחר: בחבלי אדם אמשכם – זה יעקב, א״ר ברכיה בש״ר יודא בר׳ סימון ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים שלול בקולרין, אמר הקב״ה בני בכורי הוא ואני מורידו בבזיון הריני מוריד בנו לפניו, הה״ד ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה, הוריד את יעקב למצרים, לפרה שמושכין אותה למקולין ואינה נמשכת מה עשו משכו את בנה לפניה והיתה הולכת בעל כרחה שלא בטובתה.

בחבלי אדם – הייתי מושכם תמיד בחבלים רכים אשר ימשוך בהם אדם את בנו כלומר במשיכת רחמים וכן תרגום יונתן.

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם – כאיכרים הטובים המרימי׳ עול בידיהם ע״י לווחים להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהן כמרימי עול על לחיהם כאכרים המרימים עול מעל צואר השור ע״י שמאריכין את הכלונס שהעול נתן בראשו להקל מעל הפרה החורשת כן הייתי עמם בכל צרה להקל מעליהם כן תרגם יונתן כאיכר׳ טבא ומוריך בלחיאתהון.

ועל לחיהם – לשון לחי של מבוי.

ואט אליו אוכיל – הטיתי לו כח להכיל עול היסורין ויונתן תרגם על שם שסיפק להם מזונות במדבר.

with cords of a man I constantly drew them with tender cords with which a man draws his son; i.e., drawing mercifully. Jonathan, too, rendered it in this manner.

and I was to them like those who lift the yoke on their bridles I.e., like the good farmers who lift the yoke with their hands through bridles to lighten it for the cow that is plowing. So was I with them in every trouble, to make it lighter for them. Another explanation: like those who lift the yoke on their bridles Like the farmers who lift the yoke off the neck of the cow or the ox by lengthening the peg upon which the yoke is placed, to lighten it for the plowing cow. So was I with them in every trouble to make it lighter for them. So did Jonathan render it: like a good farmer [who makes it lighter for the shoulders of the oxen and lengthens their bridles.]

on their bridles Heb. אוֹכִיל, an expression of a stake of an alley.

and I extended to him the ability to bear I extended him the strength to bear the yoke of the torments. Jonathan renders: referring to His supplying them food in the desert.

בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה – כשהבאתי יעקב ובניו מצרימה, משכתים שם בחבלים ובעבותות של אהבה שהמשכתי את יוסף בנו שהיה מושל בכל ארץ מצרים (בראשית מ״ה:כ״ו) שנתן להם עגלות להביאם שם, והושיבם במיטב הארץ ועל טוב^א ארץ מצרים, למה, מפני הגזירה שנגזרה כבר לאברהם אבינו בין הבתרים שאמר לו הקב״ה: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית ט״ו:י״ג).

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם – כאיכר זה שמרחם על בהמתו מרים העול וסומכו בידו כדי שלא יכבד על צוארו, כמו כן אני הייתי^ב מרחם עליהם במצרים, כמה דאת אמר: ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים (שמות ג׳:ז׳).

ואט אליו אוכיל – הטיתי עליו עבודת מצרים לפי כוחם להכיל ולסבול, עד שגאלתים משם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״טוב״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״הייתי״.

בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה – הוא אשר דברתי למעלה: לפי שדימה אותם לעגלה מלומדה לדוש, הולך כל העניין אחריו. וכה פת׳: בחבל⁠{י} בנים אהובים לא משכתים, כלומ׳: אע״פ שדימה אותם לעגלה דשה המלומדה לחרוש וקושרין עול ב⁠{רזל} על צוארה, לא כעניין הזה משכתים, אלא בחבלי אדם שמרחם על בניו, ובזמן שרואה אותו עובד עבו⁠{דה} קשה מיקל העול מעליו.

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם – פת׳: ואהי להם כאיכר הטוב שמרים העול כמע⁠{ט?} מעל בהמתו ומקל,⁠¹ כן הרימותי במצרים עול שהיה מוטל על לחיהם.⁠² וכן התרגום מפרש: בנגדות בנין נגד⁠{תינון} בתקוף רחמא והוא מימרי להון כאיכרא טבא דמיקל בכתף תוריא ומוריד בלחייתא.

ואט אליו אוכיל – פת׳: ואנעים עליו את העול והיה יכול להכיל ולסבול.

ואט – לשון: לאט לי נער אבשלום (שמואל ב י״ח:ה׳), וכן: ויתהלך^א אט (מלכים א כ״א:כ״ז).

אב⁠{ל} התרגום מפרש: ואף כד הויתי להון במרפא אסגיתי להון טובא למיכל.

אוכיל – לשון סבל כמו נלאיתי הכ⁠{יל} (ירמיהו ו׳:י״א). וכן הוא אומ׳: ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קומ׳ (ויקרא כ״ו:י״ג). הפרה הזו כל זמן שהעול מוטל עליה היא הו⁠{לכת כ⁠{?מו}⁠טה מחו⁠{זק} העול שמכביד צוארה ומ⁠{?? ?? ?? ?? ?? מ}⁠לכת בקומה זקופה. כל זמן שהיו ישר׳ תחת סבלות מצרים היו בטעי⁠{??? ??? ??? ???}⁠ארי אלא להכיל ולסבול עמו העול וכן ה⁠{??} וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו {מן הארץ ההיא (שמות ג׳:ח׳) – וארד מ}⁠שמים לארץ להעלות העול מאבותינו ל⁠{???}⁠ול מוטות עולם וכן הוא אומ׳ והצ⁠{אתי אתכם מתחת סב}⁠לות מצרים.

ואט אליו אוכיל – ארו מְקְלִינַא א?? לוו כְייוּ שופְרִישְא לי ימלחו נְשִ{??? ??? ???}.

1. השוו ר״י קרא פירוש א׳ ורש״י.

2. השוו ר׳ יוסף קרא איוב י״ב:י״ח.

א. בפסוק: ״ויהלך״.

בחבלי אדם – גם ככל שהיו לפני כפרה סוררה, ולא משכתים בעבותות עגלה למושכם בקושי כי אם בעבותות אהבה. ואהי⁠{ה} להם – והייתי להם כמרימי עול – להניחם ולהקל מעליהם במקצת, ולא מרימי עול ממש.

ואט אליו אוכיל – מן הנחת שלום שהייתי מנהלם אט, נתתי להם יכלת.

ואט – כמו ויתהלך אט.

אוכיל – מן יכל – יאמר אוכיל, יסף – אוסיף, יקר – אוקיר, ירד – אוריד. (ערוגת הבושם חלק ג׳ עמ׳ 12 בשם ״ולשון רבינו שמואל״)⁠^א

א. ערוגת הבשם מוסיף: ״ולדברי רבינו שמואל, אדם הכתוב (בס׳) בפסוק בחבלי אדם אמשכם הוא לשון חביבות, כמו: ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל ל״ד:ל״א).⁠״

בחבלי אדם – בנחת וכבוד משכתים אלי, ולא בחבלי בהמה הנמשכת בקושי ובזיון ומוסר.

ואהי⁠{ה} להם – כאדם המסיר ומגביה עול על לחיי פרתו כשהיא רכה וקטנה שלא משכה בעול שלא יכבד עליה.

ואט – ובנחת אני מכלכל וסובל עמו בעול שלא יכבד עליו.

בחבלי אדם אמשכם – לפי שהמשיל אפרים לעגלה, והעגלה מושכים אותה בחבלים, אמר אני משכתי את ישראל בחבלי אדם לא בחבלי עגלה שמושכין אותה על כרחה, אלא כמו^א אם ימשוך אדם חבירו לאיטו שלא יכריחנו ללכת על כרחו, כן משכתים לאטם, זהו בעבותות אהבה שאמר^ב אחר כן.

ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם – הייתי להם כאותם שמרחמים על העגלה שלא תהיה חורשת יותר מדי, ומרימים העול מעל צוארה ותולין אותו על לחיה כדי שלא תמשוך ותנוח מיגיעה שעה או שעות ביום, כן אני לא הוגעתי ישראל בחרישותם. וכבר פירשנו (הושע י׳:י״א) משל החרישה והעול.

ואט אליו אוכיל – ועם כל זה אע״פ שהיא נחה מיגיעה, מטים לה מאכל במקומה, כן אני לישראל לא הכבדתי עולם ונתתי להם במדבר ספוקם בלי טורח לחם ובשר.

ויונתן תרגם: כנגידת בנין רחימין נגדתינון בתקוף רחמי והוה מימרי להון כאיכרא טבא דמקל בכתף תוריא ומוריך בליחיאתא ואף כד הוו במדברא אסגיתי להון טובא למיכל.

לחיהם – בשקל כליהם (בראשית מ״ב:כ״ה).

אוכיל – שם בשקל אופיר (ישעיה י״ג:י״ב).

א. ״כמו״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.

ב. ״שאמר״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״ואמר״.

כמרימי עֹל על לחיהם – זה יעשו לבהמה כשירצו שתאכל בנחת ועונג.

אוכיל – שם דבר ראשון בעברי, כמו: אכל (יואל א׳:ט״ז).

וזהו בחבלי אדם אמשכם כלומר בהנהגת אדם שהוא משה ע״ה הייתי מושך אותם והם היו עבותות אהבה שלא היה אפשר להם לקבל השפע מן הנבדל מבלי אמצעות נביא וכמ״ש מנוח מות נמות כי אלהים ראינו (שופטים יג, כב) ואמר יעקב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (בראשית לב, לב), ומפני אהבתי אותם שלחתי לפניהם אותו מנהיג אנושי אבל אני הייתי מרים עול מצרים מעל לחיהם, ויהיה אמשכם כאילו אמר הייתי מושך אותם וכן ואהיה להם הוא לשון עבר שהייתי מרים להם עול המצריים ועבדותם מעל לחיהם של ישראל ויחסר אם כן מ״ם מעל לחייהם, וטבע הכתוב מורה עליו ממה שאמר כמרימי עול שאם היתה כוונת הכתוב שנתן העול על הלחיים אבל באמרו כמרימי עול שהוא רומז אל ההסרה מחוייב הוא שנפרש על לחיהם שמשם היה מרים העול, עוד ביאר מרחמיו יתברך על ישראל שאחרי שהרים מעליהם עול מצרים הנה בהליכתם במדבר היה נותן להם מאכלם בהדרגה לחם מן השמים לא הנביא ועל זה אמר ואט אליו אוכיל ואוכיל הוא כמו מאכל רוצה לומר הייתי מטה אליו מאכלו באופן שלא חסר דבר וכן תרגם יונתן על המזונות שספק להם במדבר.

אמשכם – הכ״ף בצירי ברוב הספרים.

כמרימי – מלשון הרמה.

לחיהם – מלשון לחי.

ואט – מלשון הטיה.

אוכיל – מאכל.

בחבלי אדם – משכתים ללכת אחרי בחבלים רכים ונוחים שמושכים בהם בני אדם ר״ל הנהגתים בדרך חמלה.

בעבותות אהבה – בחבלים עבים שמושכים בהם דרך אהבה והוא כפל ענין במ״ש.

ואהיה להם – הנהגתים ברחמנות כמו החורשים הרחמנים המרימים העול מעל לחיי הבהמה להקל ממנה כובד משא העול.

ואט אליו אוכיל – כהחורשים הרחמנים המטים אוכל לפי הבהמה בעת שחורשת ר״ל הקלתי עולם והספקתי די צרכם.

בחבלי, בעבותות – עבותות הם שלשה חבלים קלועים יחד.

כמרימי עול – כדברים המרימים את העול כן אני דומה להם על לחיהם, כאילו ה׳ נמצא על הלחי ומרים שם את העול.

ואט אליו אוכיל – כמו אוכל בסגול. ויל״פ שאוכיל הוא בנין הפעיל מפעל יכול, ופי׳ ואוכיל אליו, אני נותן אליו יכולת.

ומלת אט – כמו ויהלך אט (מלכים א כ״א כ״ו) בלאט ובהכנעה, ר״ל אני נותן אליו יכולת אט, להכנע וללכת תחת העול במתינות, ושלא ישוב אל ארץ מצרים.

בחבלי אדם אמשכם – בצד אחד משכתים בחבלי אדם, היינו שהבאתי עליהם אדם שהוא אשור שאסרה בחבלים ומושך אותם תחת עול סבלו, אבל בצד אחר אמשכם בעבותות אהבה – שאמשכם אלי להיות תחת רשותי והשגחתי מצד אהבתי אותם ובזה משכתים בעבותות, שהם חזקים יותר מן החבלים שימשכם אדם אליו, ומפרש איך משכם בעבותות אהבה כי אהי להם כמרימי עול על לחיהם להקל מעליהם עול המשא, ואט אליו את האוכל כמי שמרחם על בהמתו המושכת בעול והעול מכביד עליה וגם מעכב בעדה שע״י לא תוכל להשיג את האוכל המונח בארץ, ומרים את העול בל יכבד, ומקרב את האוכל אל פיה בל תצטרך לשוח אל הארץ.

בחבלי אדם – כראוי לאדם נוצר מאדמה שיצרו רע בשגם הוא בשר וראוי לארך אפים מאתי, או כראוי לאדם מבין ולא לבהמה שמתוך שיודעים בה שאינה מבינה מכריחין אותה מתחלה ע״י מרדות קשה.

על לחייהם – כדי שלא יקשה על צוארם.

ואט – החכם משה ארנסוואלד פירש נטיתי אליהם ברחמים ונתתי להם היכולת להכיל (לסבול) עֻלָם; ומהר״ר ערענרייך תרגם לאט לאט עשיתי שיורגלו להכיל עֻלָם; וגם כי דחוק נ״ל שטוב לפרש כנהוג אוכל להוראת אֹֽכֶל, ואט להוראת נטה והקריב; לא הסירותי עֻלָם מעל צוארם מכל וכל, רק הרימותי אותו במקצת בשעה שנתתי לפניהם מזונות; והוא משל על תשועה עוברת שהיתה להם בימי ירבעם בן יואש (מלכים ב׳ י״ד:כ״ז).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון