Zekharyah 8 – זכריה ח‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֛י דְּבַר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem of Hosts came to me.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קָדָם יְיָ צְבָאוֹת עִמִי לְמֵימָר.

ויהי – בעבור שהזכיר שממות הארץ, נחם אותם.

ועתה, ויהי דבר י״י {צבאות} אלי לאמר – לכם, אחר שאתם שבתם אלי.

ויהי דבר י״י צבאות לאמר – כמו אלי לאמר ובמסרה לית כותיה.

ויהי דבר ה׳ צבאות לאמר כה אמר ה׳ צבאות קנאתי וכו׳ עד כה אמר ה׳ צבאות עד אשר יבאו: בעבור שאנשי בבל היו מפחיתים ענין הפקידה וקדושת בית שני מפני שבעה חסרונות שהיו רואים בו כמו שזכרתי בכוונה הכוללת, לכן אחרי שהאל יתברך השיב על שאלתם ובקשתם ראה להשיב עוד על מחשבותיהם, וכבר זכרתי לך פעמים לאיזה תכלית רצה הקדוש ברוך הוא בפקידת בית שני אחרי שלא היתה גאולה שלימה והוא כדי שתהיה לישראל בהיותם על אדמתם ובית ה׳ בתוכה כהנים ולוים בעבודתם הכנה והזדמנות גדול להתפלל לאלהיהם ולחלות פניו להשיב נפוצות יהודה ונדחי ישראל ולהחזיר שכינתו בתוכם ונבואתו עליהם, יען וביען בהיותם בחוצה לארץ לא היו מוכנים לדבר מזה ולכן פקד אותם להביאם על אדמתם כדי שאם ישובו אליו כראוי וכמו שצוו אותם הנביאים ישוב שבותם ויחזרו מעלותיהם כבראשונה, ועם זה הגולים עצמם בארץ גלותם יתעוררו לשוב בתשובה וישתדלו לעלות אל ארץ ה׳ ואל בית אלהי יעקב ובאופן הזה תהיה ותשוב פקידתם גאולה שלמה מכל הצדדים, ולרמוז לזה עצמו באו כאן נבואות רבות רצופות לזכריה כדי להודיעו ושאמר לבני ירושלם שאם ייטיבו דרכיהם לא תהיה הפקידה דבר מועט כדברי אנשי בבל כי אם גאולה עצומה, ולפי שהגדולה שבחסרונות שבני בבל היו רואים בבית שני היה הסתלקות השכינה משם שנמשכה העלם הארון והכרובים והפסק הנבואה ורוח הקדש ואורים ותומים ואש מן השמים.

ויהי דבר ה׳ צבאות לאמור – במקצת ספרים ישני׳ כתיבי יד כתוב אלי לאמר וכן נראה מהתרגום עמי למימר אבל רד״ק כת׳ שהוא כמו אלי לאמר ובמסור׳ לית כותיה חסר אלי וגם בספר כ״י שהיה כתוב בו בתחלה מלת אלי נגררה אח״כ והתרגום אפשר שהוא לפירוש.

ויהי דבר ה׳ – אחר ההוצעה הזאת שהודיע להם שהצום אין מועיל כלל לתקן את העבר ולהשיב את חמת ה׳, ולא יתוקן ענינם רק אם תסור הסבה שבעבורה חרבה ירושלים שהיה על שלא שמעו לדברי הנביאים, בא להעיר אזנם כי יש אפשרות שהבית הזה יהיה עליון ושתשוב אליו השכינה יהיה הקיבוץ הכללי אם יעשו משפט וצדקה.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת קִנֵּ֥אתִי לְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וְחֵמָ֥ה גְדוֹלָ֖ה קִנֵּ֥אתִי לָֽהּ׃

Thus says Hashem of Hosts, "I am jealous for Zion with great jealousy, and I am jealous for her with great wrath.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת מִתְפְּרַע אֲנָא פּוּרְעֲנוּת צִיוֹן קִנְאָה רַבָּא וּרְגַז רַב מִן קָדָמַי עַל עַמְמַיָא דְאַקְנִיאוּה.

קנאתי לציון – בשביל ציון אקנא את הכשדים.

קנאתי לה – בשבילה ולא תזקקו לצום ולספוד וכן סוף הענין צום החמישי וגו׳ (זכריה ח׳:י״ט).

I am jealous for her For [not 'to'] her. And you will not need to fast and to mourn. And so is the end of the chapter: "The fast of the fifth month, etc.⁠"

קנאתי לציון קנאה גדולה וחימה גדולה קנאתי לה – אמר הקב״ה: אף על פי כן אני מקנא לאומות העולם בשביל שהחריבו ציון. קנאתי לה – בשבילה.

כה – קנאתי לציון – כמו: ויקנא י״י לארצו (יואל ב׳:י״ח).

קנאתי לציון – ליפרע מאויביה.

כה אמר – זאת הפרשה נחמה לעתיד לימות המשיח במלחמת גוג ומגוג שיבואו על ירושלם ואז אקנא בעבורה וחמה גדולה אשפוך על כל הגוים הבאים עליה.

(ב-ג) קנאתי לציון, וכן קנאתי לה – כמו בקנאתו לבני ישראל ויהודה (שמואל ב כ״א:ב׳). ואין כאן הענין עם קשר בי״ת או עם את, והנה אמר קנאתי, וכן אמרו עוד: שבתי אל ציון – זה נופל על ענינו הראוי, כי היותו לשון עבר, ואם רבים כן בלשון עתיד על יעוד זה עצמו, כמו שעשו הנביאים הקודמים וזה לסבות.

לכן השיב הנביא ע״ז ראשונה באומרו קנאתי לציון קנאה גדולה ר״ל מהרעות שעשו האויבים בקרבה קנאתי וחמה גדולה יש לי ע״ז לנקום נקמתי.

[נבואה על הגאולה בבית שני ועל הגאולה העתידה, וקורא להתחזק באמונה בקיום הנבואות, מתוך התבוננות בנבואות שכבר התקיימו]:

קנאתי. התעוררתי לנקמת חמס שאין הדעת סובלתו¹: וחמה. על האכזריות²:

1. ׳הקנאה היא על חמס שאין הדעת סובלתו, וזה יקרה כאשר יהיה איזה דבר ראוי לאיזה נמצא ולא לזולתו ויעתק ממנו לזולתו ביד רמה׳ (רשימה מכתב ידו של רבינו). והיינו שה׳ יקנא על מה שהגויים חומסים את ישראל, שהוא דבר שאין הדעת סובלתו. ואולי ׳קנאתי לציון׳ הכוונה שהגויים חמסו את ירושלים מאת ישראל, וחמס זה אין הדעת סובלתו, ומעורר קנאה.

2. ׳הקנאה׳ היא על עצם החמס, ואילו ׳החימה׳ היא על האכזריות, ואין כפילות.

קנאתי – ענין כעס.

קנאתי לציון – בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על הבבליים בעבורה.

קנאתי לציון – קנאה שאחריו למ״ד היינו שקנא בשבילו, כמו המקנא אתה לי, והוא פעל עבר כפשוטו, והחמה הוא בשביל הרע שעשו כמ״ש בישעיה סי׳ נ״ט, בהבדל בין קנאה ונקמה.

קנאתי – ר״ל הגם שקצפתי קצף גדול ואמרתי שלא אשמע כאשר יקראו. הנה התעורר אצלי קנאת ציון, והיה זה אם מצד הקנאה על כבודה הבזוי, שעז״א קנאתי לציון קנאה גדולה – אם מצד שאני קוצף על הרע שעשו האויבים לה בעבר, ועז״א חמה גדולה קנאתי לה – החמה על האויבים ועל רוע מעשיהם.

קנאה גדולה – לנקום נקמתה מאת צורריה, וקנאתי זאת העירה חמתי.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה שַׁ֚בְתִּי אֶל⁠־צִיּ֔וֹן וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּת֣וֹךְ יְרֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְנִקְרְאָ֤ה יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ עִ֣יר הָֽאֱמֶ֔ת^א וְהַר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃

Thus says Hashem, "I have returned to Zion, and will dwell in the midst of Jerusalem. Jerusalem shall be called 'The City of Truth;' and the mountain of Hashem of Hosts, 'The Holy Mountain.'"

א. עִ֣יר הָֽאֱמֶ֔ת =בדפוסים
• ל=עִ֣יר⁠־הָֽאֱמֶ֔ת (מקף בתיבת משרת)
• הערות ברויאר ודותן

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֲתוּב לְצִיוֹן וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בְּגוֹ יְרוּשְׁלֵם וְתִתְקְרֵי יְרוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְקוּשְׁטָא וְטוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת טוּרָא קַדִישָׁא.

כה – שבתי אל ציון – על תנאי כאשר הזכרתי.⁠^א

א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 הושמט ע״י הדומות: ״כה שבתי... כאשר הזכרתי״.

כה אמר, ונקראה ירושלם עיר האמת – כמו שהבטיח שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (צפניה ג׳:י״ג) הוא הדין לכל ארץ ישראל וזכר ירושלם שהיא ראש הממלכה ועוד מפני הר י״י הר הקדש שלא יחללוהו עוד זרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולכן אם לא ימנע הדבר מצדדים כמו ששבתי לציון בפקידה הזאת כן אשכון בתוך ירושלם כלו׳ שתחזור השכינה שמה באופן שתקר׳ ירושלמי עיר האמת כפי שלימות יושבי׳ ששארית יעקב לא יעשו בה עולה ולא ימצא בפיהם אז לשון תרמית, ויהיה אז הר ה׳ צבאות שהוא הר הבית נקראת הר הקדש לפי שירד שם כבוד ה׳ ושכינתו שהיא עצם הקדושה, ואם אנשי בבל חוששין שמלכי פרס יגרשו אותם מכאן שהיא טענתם השנית

שבתי.⁠¹ עתה בבית שני, להשגיח² ולהשיב איזה מלכות³: ושכנתי. לימות המשיח⁴:

1. למה כפל הכתוב ׳שבתי אל ציון, ושכנתי בתוך ירושלים׳.

2. על ישראל בהשגחה פרטית.

3. מלכות בית חשמונאים, אף שרוב הזמן היו משועבדים לפרס ויוון ולרומאים.

4. ׳שבתי׳ כלומר חזרתי אל ציון, אך שיבה זו פחותה מ׳שכינה׳, שהרי אמרו ביומא (כא:) שלא שרתה ׳שכינה׳ בבית שני (וכ״כ רבינו לעיל ג א), ועל כורחך ש׳ושכנתי׳ נאמר על בית המקדש העתיד. ולכן אמר שבבית שני תהיה זו ישיבה בלבד, עם איזו מלכות, אך לא שלטון גמור, והשראת השכינה גם לא תהיה במעלה העליונה, אבל לעתיד לבוא ׳ושכנתי בתוך ירושלים׳. [וכיון שתהיה השראת השכינה במעלה גדולה, תהיה מלכות ישראל חזקה עד שישלוט המשיח על העולם כולו]. וכן פירשו רבים, שלעומת מה שחשבו אנשי בבל שראוי לבכות בחמישי כי חורבן הראשון היתה אבידה שאין לה תקנה, שלא האמינו בגאולת הבית השני, הודיע הנביא שאם ייטיבו דרכיהם יש תקוה שגאולת בית שני תהיה גאולה שלימה עם קיבוץ נדחיהם וחזרת השכינה, כי מצידי אין מונע מלגאול אתכם גאולה שלימה, וכבר ׳קנאתי לציון׳, ו׳שבתי אל ציון׳ - כבר השבתי את בני הגולה לציון, ולעתיד אף ׳ושכנתי בתוך ירושלים׳, אך בתנאי שישמעו בקול ה׳, כי תכלית גאולת בבל היתה כדי שיהיו במקום המקודש המוכן לעבוד את ה׳ ולהתפלל שתהיה הגאולה הכללית בימיהם (אברבנאל, מצודות, מלבי״ם).

שבתי אל ציון – הנה כבר השבתי בני הגולה אל ציון וגם אני אשכון בתוך ירושלים וזהו כאשר ישמעו בקול ה׳ כי עצם הגאולה ההיא היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן לעבוד את ה׳ ולהתפלל לפניו על גאולה כללית להיות בימיהם כמ״ש והיה אם שמוע תשמעון (זכריה ו׳:ט״ו) ור״ל הגאולה הכללית תהיה בימיכם אם תשמעון בקול ה׳.

ונקראה – אז תקרא ירושלים עיר האמת כי אז יעשו אנשיה אמת.

והר ה׳ צבאות – הוא מקום הבית יקרא אז הר הקדש לפי שתשכון שם השכינה.

ציון וירושלים – ציון מציין מקום המקודש המקדש והסנהדרין, וירושלים מציין מושב ההמון (כמ״ש ישעיה מ״א ובכ״מ).

כה ולכן כה אמר ה׳ שבתי אל ציון – דעתי לשוב אל ציון שתהיה שכינתי קבועה שם כמקדם, וגם ושכנתי בתוך ירושלם בין העם, שתהיה שכינתי בתוכם ושתשוב אליהם הנבואה והקדושה וכל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם, אבל זה תלוי בתנאי אם ונקראה ירושלם עיר האמת – ע״י שיעשו שם משפט אמת בין אדם לחברו וגם שידברו אמת באמונה, ואם יקרא הר ה׳ צבאות הר הקדש – ע״י שכהניה יהיו קדושים לאלהיהם, וכבר הזכרנו (למעלה ז׳ ג׳) בשם הרי״א שישראל פחדו אז שישובו ויגלו בגולה והיה זה מפני ז׳ דברים ובא פה להסיר החששות אחת אחת, כמו שבאר הרב, שעל החשש הראשון שיראו מפני שראו שלא שבה השכינה בבית שני, אמר שיש אפשרות שישיב שכינתו לציון אם ייטיבו מעשיהם לעשות אמת ולהתהלך בקדש.

האמת – יושר המחשבות והמעשים, וההצלחה וההתקימות הבאות לרגליו.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) ^אכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עֹ֤ד יֵֽשְׁבוּ֙ זְקֵנִ֣ים וּזְקֵנ֔וֹת בִּרְחֹב֖וֹת יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ מֵרֹ֥ב יָמִֽים׃

Thus says Hashem of Hosts, "Old men and old women will again dwell in the streets of Jerusalem, every man with his staff in his hand for very age.

א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד יַתְבוּן סָבִין וְסָבָן בְּשׁוּקֵי יְרוּשְׁלֵם וּגְבַר עוֹבָדוֹהִי תַקְנַיָא יִגְנוּן עֲלוֹהִי מִסִגֵי יוֹמַיָא.

כה אמר ה׳ צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות – א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן עתידין צדיקים שיחיו את המתים שנאמר כה אמר ה׳ צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו, וכתיב ושמת משענתי על ני הנער כו׳ (כתוב בישעיה ברמז ת״י).

מרוב ימים – יהיו צריכים למשענת בידם.

because of old age they will require the staff in their hand.

כה – הטעם שתהיה העיר מליאה ושם זקנים רבים וילדים, והנה הטעם שיאריכו ימים כל^א השוכנים בירושלם.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״על״.

כה אמר י״י – על כל נחמה אמר כה אמר לחזק הנחמה כי על כל פנים תהיה הטובה.

ואיש משענתו בידו – כמשמעו כמו שאמר מרוב ימים.

עוד ישבו זקנים וזקנות – כי העולם היום אינם כלם כן, גם היום אין הרחבות מלאות, רוצה לומר בשנת ארבע לדריוש.

אמור אליהם שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים ויפרו וירבו בה עד שבאורך הימים רחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה כי זה כולו מבטיח שישבו שנים רבות בארץ ולא ינערו ממנה, וגם רמז אליהם בייעוד הזה שהיו אנשי בבל אומרים שהיתה טובה הישיבה בבבל מפני שהיו שם מאריכים ימים וכמ״ש חז״ל שהיו מאריכים ימים הרבה בבבל מפני שהיו אוכלים סלקא ושותים מי פרת ולכן אמר להם שג״כ ישבו בירושלם זקנים וזקנות מרוב ימים.

משענתו – מטהו שנשען עליה.

עוד ישבו זקנים וגו׳ – עוד יבוא זמן הגאולה העתידה וישבו זקנים וזקנות ברחובות ר״ל לא ישיגם החולשה לשבת בית כ״א ברחובות ישבו כדרך הבחורים.

ואיש – וכל אחד יהיה בידו משענתו להשען בה מרוב הימים שחיו וכדרך הזקנים ועכ״ז לא ישיגם החולשה לשבת בית.

(ד-ה) כה אמר ה׳ – נגד החשש הב׳ שחששו פן יגלם דריוש שנית מן הארץ, אמר שעוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם – והבטיח שיהיה השלום גדול כ״כ עד שגם החלשים שהם הזקנים והילדים ימצאו ברחובות קריה בלי פחד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) וּרְחֹב֤וֹת הָעִיר֙ יִמָּ֣לְא֔וּ יְלָדִ֖ים וִֽילָד֑וֹת מְשַׂחֲקִ֖ים בִּרְחֹֽבֹתֶֽיהָ׃

The streets of the city will be full of boys and girls playing in its streets.⁠"

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּרְחוֹבֵי קַרְתָּא יְרוּשְׁלֵם יִתְמְלוּן עוּלֵמִין וְעוּלֵימָן מְשַׁבְּחִין בְּפָתָהָא.

ורחבת העיר – הפך וישימו ארץ חמדה לשמה (זכריה ז׳:י״ד).

ורחובות – מבואר הוא.

וגם הילדים והילדות יתרבו שם ע״ד מה שייעד הנביא כי הנער בן מאה שנה ימות.

משחקים – מלשון שחוק ושמחה.

ימלאו – כי יפרו וירבו וימלאו רחובות העיר.

משחקים – מרוב כל יהיו משחקים ושמחים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) ^אכֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת כִּ֣י יִפָּלֵ֗א בְּעֵינֵי֙ שְׁאֵרִית֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם גַּם⁠־בְּעֵינַי֙ יִפָּלֵ֔א נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

Thus says Hashem of Hosts, "If it is marvelous in the eyes of the remnant of this people in those days, should it also be marvelous in My eyes?⁠" says Hashem of Hosts.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת כַּד תִּיקַר דַחַלְתִּי בְּעֵינַי שְׁאָרָא דְעַמָא הָדֵין בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן אַף קָדָמַי יֵיקְרוּן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

כי יפלא – בעיניהם החסד הגדול אשר אעשה להם.

גם בעיני יפלא – איך שבתי מן החרון הגדול ורבותינו דרשוהו על שחיטת יצר הרע במסכת סוכה בעיני יפלא איך יוכלו הצדיקים לעמוד כנגדו בחייהם.

As it will be wonderful in their eyes, the great loving-kindness that I will do for them.

it will also be wonderful in My eyes how I returned from the great wrath. And our Sages expounded on [this phrase], concerning the slaughter of the evil inclination, in tractate Sukkah (52a): it will also be wonderful in My eyes how the righteous will be able to stand up against [the evil inclination] during their lifetime.

כה – אמר ר׳ יהודה הלוי מנוחתו כבוד: כי ה״א התימה חסר כאילו כתוב הגם בעיני יפלא, כמו אתה {עתה}⁠^א תעשה מלוכה על ישראל (מלכים א כ״א:ז׳), שהוא חסר ה״א התימה כאילו הוא האתה. ולפי דעתי אין צריך, כי הכתוב איננו שיפלא ממנו כי אז יראה תמה, כמו הממני יפלא (ירמיהו ל״ב:כ״ז). רק כאן כתוב גם בעיני יפלא, וכאשר יפלא הדבר הזה שאני עושה בעיני העם הזה, גם בעיני הוא כי עשיתי פלא גדול. רק בעיני – כמו: היא נפלאת בעינינו (תהלים קי״ח:כ״ג), והטעם שאעשה פלא^ב לא עשיתי כמוהו וראיתי דרך משל.

א. כן בפסוק. המלה חסרה בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, מונטיפיורי 34.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״כלה״, ובכ״י מונטיפיורי תוקן בגיליון.

בעיני שארית העם הזה – שיהו נשארים מן הדור הזה ויראו הטובה הזאת,

כך יפלא גם בעיני – אף על פי שכח בידי לעשות.

כה אמר י״י, גם בעיני יפלא – יש מפרשים בתמיה כאלו אמר הגם בעיני יפלא וכן אתה זה בני עשו (בראשית כ״ז:כ״ד) והדומים לו.

והחכם ר׳ אברהם א״ע ז״ל פי׳ כמשמעו כלומר אני עושה פלא בימים ההם שלא עשיתי כמוהו.

ואמנם כנגד טענתם אשר הם עושים עוד מפזור ישראל ויהודה ויפלא בעיניהם קבוצם שהיא הטענה הג׳ אשר היו רואים השיבם כה אמר ה׳ צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא ויש מן המפרשים שפירשוהו בתמיהה כאילו אמר הגם בעיני יפלא וכן אתה זה בני עשו (בראשית כז, כא) והדומים לו, ואינו נכון אבל יאמר בימים ההם אשר תטיבו דרכיכם ומעשיכם אמת הוא שיהיה רבה פלא הקבוץ כי גם בעיני יפלא כלומר שבדרך פלא עצום אעשה אותו לפי שלא עשיתי כמוהו מעולם והוא על דרך היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח, כג) כי אין פירוש יפלא ימנע או יתכסה כי אם להודיע שהיה בדרך פלא ולא כפי המנהג הטבעי.

גם בעיני יפלא.⁠¹ שאעשה מה שלא עשיתי מעולם בשנותי את טבע המציאות וסדרו², כי אסיר ממשלת שרי מעלה³:

1. לא שייך התפעלות אצל ה׳, ומה הכוונה א״כ שבעיניו יפלא.

2. אין הכוונה שיתפלא ויתפעל ה׳, אלא הכוונה שיעשה דברים נפלאים, וכעי״ז כתב האבע״ז.

3. כמו שכתוב בישעיה (כד כא) ׳והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום׳, ופירש רבינו שם שיסיר ממשלתם של הכוכבים והמזלות, שהם צבא מרום. ושרים אלו נקראים ׳עיניו׳ של ה׳, כמו שכתב רבינו לעיל (ג ח, ד י) ש׳שבעה עיניים׳ הם שבעה כוכבי לכת שהם מערכת הכוכבים שהנהגת העולם באמצעותם. ולכן אמר ׳בעיני יפלא׳, כלומר שאעשה פלאות במערכת הכוכבים בכך שאסיר את ממשלתם. ואמר ׳יפלא׳, כי ׳פלא׳ הוא מה שמנגד לטבע, ובשמות (טו יא) פירש רבינו ׳עושה פלא, עושה מה שיפלא מן הטבע לעשות בשום אופן, כגון עמוד הענן ועמוד האש׳. ובשמות (ח יד) מבאר רבינו את תועלתם של כל סוג של המכות שבאו על מצרים להוכיח את כוחו ויכולתו של ה׳ על הנבראים השונים, וכתב: ׳אמנם יכולתו בעליונים [זה שה׳ שולט אף על העליונים, על שרי מעלה] הודיעם על ים סוף בענין מלאך האלהים ועמוד הענן ועמוד האש, שכולם דברים אשר מציאותם בלתי טבעי׳. כלומר, במצרים הראה ה׳ את כוחו ששולט בטבע, אבל זה ששולט על המלאכים ושאר הדברים הרוחניים שאינם טבעיים לא הראה עד שבאו לים סוף, וזה הנקרא ׳פלא׳. ובישעיה (כה א) כתב רבינו ׳כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא - נגד המערכת׳. ושם (כו כא) ׳הנה ה׳ יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ - מן המורגל להנהיג באמצעי, לִפְקֹד - בהסירו ממשלת שרי מעלה׳.

כי יפלא – רוב הטובה שיהיה אז אשר יפלא בעיני שארית העם הנה באמת גם בעיני יפלא ר״ל עם שאני עושה נפלאות גדולות אשר אינם ידועים לבני אדם עד שהנפלאות הידועות כמוהם כאין למולם עכ״ז הפלא שאעשה לעתיד יהיה נחשב גם בעיני לפלא כי גדול יהיה מכל הפלאים הידועים והנסתרים.

כה אמר ה׳ – אמנם אמר הגם שעתה יפלא זה בעיני העם – כי לפי הטבע א״א שיצלחו כ״כ אחר שהם תח״י צורריהם וכולם שוטנים אותם, באמת גם בעיני יפלא ר״ל לפי מצב של עתה הוא דבר נפלא למעלה מן הטבע, כי כפי הטבע קרוב שלא יתקיימו בארץ זמן רב כי הם מעטים ושפלים, אבל בכ״ז.

כי יפלא – אם יפלא בעיניהם הדבר מחמת שפלותם, שבדרך טבע נראה להם כאי אפשר, האם גם בעיני שאני כל יכול יפלא? וחסרה כאן ה״א התימה כמו שחסרה בפסוק היום החלותי לשאל לו באלהים; ובפסוק ולקחתי את לחמי ואת מימי (שמואל א׳ כ״ב:ט״ו, כ״ה:י״א).

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י מוֹשִׁ֛יעַ אֶת⁠־עַמִּ֖י מֵאֶ֣רֶץ מִזְרָ֑ח וּמֵאֶ֖רֶץ מְב֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃

Thus says Hashem of Hosts, "Behold, I will save My people from the east country, and from the west country.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת הָא אֲנָא פָּרֵיק יַת עַמִי מֵאַרְעָא מַדִינְחָא וּמֵאַרְעָא מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא.

כה – מזרח – בבל ופרס.

ומבא השמש – מצרים ואשור.⁠^א

א. כן בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, מונטיפיורי 34. ראב״ע חשב שאשור היה למערב ארץ ישראל; השוו ראב״ע ישעיהו י״ח:א׳, מ״ג:ה׳, מ״ט:י״ב.

הנני מושיע את עמי – זה לעתיד יהיה כי לא נקבצו כולם מגלותם בבית שני ואף בני בבל ומצרים וארם לא באו כל שכן עשרת השבטים.

כה אמר, מארץ מזרח ומארץ מבא השמש – הוא הישוב השלם מן מזרח עד מערב ישראל נפוצים בכל מקום מהיישוב.

הנני מושיע את עמי – מבואר שזה על ענין בית שני זה.

ולזה סמך אליו כה אמר ה׳ צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח והם עשרת השבטים שגלו שם ומארץ מבוא השמש שהוא צד המערב ואמר זה על גלות יהודה שגלו לאותה פאה.

מבוא השמש – שקיעת השמש כמו ממזרח שמש עד מבואו (תהלים קי״ג:ג׳).

מארץ מזרח – להוציאם מארץ מזרח ממקום גלותם.

מבוא השמש – הוא פאת המערב.

כה אמר ה׳ הנני מושיע את עמי מארץ מזרח – הם עשרת השבטים שגלו למזרח, ומארץ מבוא השמש – הם שבט יהודה ובנימן שגלו למערב, עד שלא לבד שלא יגלו אלה שהם בא״י כי יתקבצו אליה גם הנדחים בארבע כנפות הארץ.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם וְשָׁכְנ֖וּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וְהָיוּ⁠־לִ֣י לְעָ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים בֶּאֱמֶ֖ת וּבִצְדָקָֽה׃

And I will bring them, and they will dwell in the midst of Jerusalem; and they will be My people, and I will be their God, in truth and in righteousness.⁠"

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאָעֵיל יַתְהוֹן וְיִשְׁרוּן בְּגוֹ יְרוּשְׁלֵם וִיהוֹן קֳדָמַי לְעָם וַאֲנָא אֶהֱוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא בִּקְשׁוֹט וּבִזְכוּ.

והבאתי – גם זאת הנבואה דבקה היא.

והבאתי – זכר ירושלם כמו שפי׳ לפי שהיא עיר הממלכה ומפני בית המקדש שהיה בה שהיו כל ישראל באים שם.

באמת – כמו וארשתיך לי באמונה (הושע ב׳:כ״ב).

ועל כולם אלו ואלו אמר והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלם ואין הכוונה שכולם ישכנו בתוך העיר ירושלם כי זה בלתי אפשר לפי שלא תכיל אותם הארץ, אבל כיון בזה שלעתיד לבוא לא תהיה ירושלם לשבט יהודה ולשבט בנימין בלבד כמו שהיה בראשונה אבל שכל השבטים יהיה להם חלק בירושלם לפי שירימו תרומה לה׳ מכל הארץ ובחלק אותה תרומה תהיה ירושלם כמו שביאר יחזקאל בנבואתו האחרונה, ועל זה נאמר כאן ושכנו בתוך ירושלם והיו לי לעם לפי שימול לבבם הערל וכולם ידעו את ה׳ ולא יסורו מאחריו. האמנם זכר שהיה תנאי עצמי בשיתקיים בהם בזמן בית שני הייעוד החזק ההוא מקבוץ הגליות והתנאי והוא אומרו באמת ובצדקה רוצה לומר והנה יהיה זה כאשר תעשו מעשיכם באמת ובצדקה כי האמת רומז וכולל כל המצות השמעיות ואמונות האמתיות והצדקה לכל המצות המעשיות.

בתוך ירושלים – לא בא לומר שכולם ישבו שמה כי הלא תקטן הארץ מהכיל את כולם אבל בא לומר שהעיר ירושלים תהיה ירושה לכולם כי יהיה יד כולם שוה בה כמ״ש בסוף נבואת יחזקאל.

והיו לי לעם – לפי שימול לבבם הערל וכולם ידעו את ה׳ ויאמינו בו.

ואני אהיה להם לאלהים – להיות לעזר ומושיע.

באמת ובצדקה – בעבור האמת והצדקה שיעשו אז ומוסב למעלה לומר הנה כל הטובה הזאת מוכנת להם ואם ישמעו בקולי ויתפללו בבית הזה על הגאולה הכללית הנה אביאה בימיהם והואיל וכן אין להקטין בנין המקדש הזה כי טובה מרובה תלויה בו.

והבאתי אותם ואני אהיה להם לאלהים – שאיחד השגחתי עליהם, אבל יש בזה תנאי באמת ובצדקה – אם יעשו אמת בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, אז יהיה כ״ז, אבל אם לא יהיו לי לעם באמת ובצדקה גם בעיני יפלא מלעשות זאת, כי זה לא יוכל להיות ע״י הטבע רק בדרך הפלא, והנפלאות לא יחולו רק אם יזכו לזה עפ״י מעשיהם, ובזה הסיר גם החשש הג׳ שיראו מפני שראו שלא שבו הגולים לארצם אמר כי יש אפשריות גם לזה אם ייטיבו מעשיהם.

באמת ובצדקה – כמו שיש לשם עון ופשע וחטאת ועמל ואון גם הוראת העונש הבא מאליו לרגליהם, כן יתכן שגם לאמת וצדקה ונרדפיהם תהיה הוראת השכר הנמשך מאתם; וכן כאן תיבות אמת וצדקה ביחוס אל העם ר״ל כשרון המעשים, וביחוס אל האל ר״ל השגחתו לטוב.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) ^אכֹּֽה⁠־אָמַר֮ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁ֠ר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּית⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת׃

Thus says Hashem of Hosts, "Let your hands be strong, you who hear in these days these words from the mouth of the prophets who were in the day that the foundation of the house of Hashem of Hosts was laid, even the temple, that it might be built.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת יִתְקְפָן יְדֵיכוֹן דְשָׁמְעִין בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין מִפּוּם נְבִיַיָא דִי בְּיוֹמָא דְשָׁרֵי לְאִשְׁתַּכְלָלָא בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוּת הֵיכְלָא לְאִתְבְּנָאָה.

תחזקנה ידיכם – לבנות ולהשלים ואל תיראו מעם הארץ המרפים ידיכם ומבהילי׳ אתכם מלבנות וכמו שמפורש בספר עזרא (עזרא ד׳:ד׳).

השומעים בימים האלה – בשנת ד׳ לדריוש.

את הדברים האלה – של ניחומים מפי הנביאים אשר נבאו להם אז ביום יוסד בית י״י בשנת שתים לדריוש את הדברים להתחיל במלאכה כי נבחנו אותם הנביאים בעיניהם בדבריהם שהם נביאי אמת ולפיכך כדאי הם לסמוך עליהם אף בדברי ניחומים של עכשיו ובמה נבחנוה כי לפני הימים ההם שכר האדם וגו׳ (זכריה ח׳:י׳) והם נבאו לכם שמשתתחילו במלאכה תבא ברכה במעשה ידיכם ונתקיימו דבריהם שהרי עתה לא כימים הראשונים (זכריה ח׳:י״א).

Let your hands be strong to build and to complete [the Temple]; and do not fear the people of the land, who are weakening your hands and frightening you from building it, as is related in the Book of Ezra (4:4).

you who hear in these days In the fourth year of Darius.

these words of consolations from the mouths of the prophets who prophesied for [the people] – on the day the foundation of the house of the Lord was laid, in the second year of Darius – to begin the work. Those prophets were proven with their words to be true prophets in your eyes; therefore, it is also worthy to rely on them for the words of consolation concerning the present time. And in what way were they proven? For before those days, there was no hire for man, etc. They prophesied for you that when you would begin the work, a blessing would come into the work of your hands; and their words were fulfilled, for now it is not like the early days.

תחזקנה ידיכם^א השומעים בימים האלה את הדברים האלה – מה נשתנה מכל הנבאים שניבאו לישראל, לא אמרו: תחזקנה ידיכם השומעים את דברינו. אלא הם לא נתנו אות לדבריהם, כי אם זכריה נתן אות לדבריו, שאמר: עתה לא כימים הראשונים אני לשאירית העם הזה (זכריה ח׳:י״א).

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״ידיכם״.

מפי הנביאים – הם חגי וזכריה.

כה – בית י״י – הוא ההיכל.

תחזקנה ידיכם – לבנות ביתי ולשמור תורתי ומשפטי ולהחזיק במעוזי שהרי אתם רואים שנתברכתם בבנין הבית.

כה, תחזקנה ידיכם – כשאתם שומעים כל הנחמות האלה העתידות תחזקנה עתה ידיכם במצות האל ולבנות ביתו כאשר החילותם כי אתם רואים כי ביום יסד בית י״י החלה הברכה לבא עליכם.

ובעבור שדברי אנשי בבל בהיותם ממעטים ענין הבית והפקידה היו מרפים ידי העושים במלאכה לכן אמר להם אחרי הייעוד החזק הזה שזכר תחזקנה ידיכם וגומר, ופירוש הכתוב הזה אצלי כך הוא עתה תחזקנה ידיכם בבנין הבית כשתדעו הטובות הגשמיות והנפשיות העתידות לבוא עליכם אם תטיבו את דרכיכם בהיות הייעודים האלה מפי הנביאים שרוח ה׳ דבר בם ועולה לא נמצא בשפתם, ולכן אין צריך לומר עתה שכבר רוב בית ה׳ בנוי שבידוע הוא שראוי להשלימו ולא תחדלו ממנו מפני דברי הבבליים האלה אבל גם אם היה זה ביום יוסד בית ה׳ צבאות שעדיין לא נעשה דבר בבנין היה ראוי ההיכל להבנות ולעשותו מחדש בשמעכם את היעודים האלה מפי הנביאים והוא פירוש נאה ומתקבל.

תחזקנה ידיכם. בתתכם לב אל מה שתראו בחוש¹:

1. על ידי שתראו ׳ביום יוסד בית ה׳ להיבנות׳ שיתקיים אז בחוש מה שאמרו הנביאים, תתחזקו להאמין גם על הנבואות שעתידות להיות, ׳כי נבחנו אותם הנביאים בעיניהם בדבריהם שהם נביאי אמת, ולפיכך כדאי הם לסמוך עליהם אף בדברי ניחומים של עכשיו׳ (רש״י). והכוונה למה שמבאר בפסוק הבא, שביום שיוסד הבית התקיים מה שהתנבאו חגי וזכריה לפני כן.

תחזקנה ידיכם השומעים וגו׳ – לפי ששאלת הבאים מהגולה היתה מחלשת ידי עושי בנין הבית בשמעם המעטת כבוד הבית והפקידה לכן אמר להם הנה אתם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מהייעודים הטובים תחזקנה ידיכם בבנין הבית ולא ישיג אתכם הרפיון להניח את הבנין.

מפי וגו׳ – ר״ל עתה שמעתם ייעוד טובה מרובה יותר ממה ששמעתם מפי הנביאים אשר נבאו ביום יוסד בית ה׳ להבנות ההיכל וכאומר וכמו שנתקיימו דבריהם כן יתקיימו דברי אלה.

כה אמר ה׳ צבאות – עתה בא להסיר מלבם חשש הרביעי מה שהתיראו מפני שראו הארץ נתקללה ועדין לא שבה לאיתנה, ע״ז אמר תחזקנה ידיכם השומעים וכו׳, כי כבר נבא חגי ע״ז בעת שיסדו את הבית והבטיח להם שמן היום שהוסד הבית תופסק הקללה שהיה עד הזמן הזה, ואמר להם שמזה ידעו שהגיע זמן הבנין ושלכן חל עליהם קללה עד עתה על שעכבו את הבנין, ועז״א תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה (כי נבואת חגי היתה שתי שנים קדם נבואה זו), מפי הנביאים ר״ל חגי והנביאים שעמו, אז הגידו הנביאים אשר ביום יוסד בית ה׳ צבאות הגיע זמן ההיכל להבנות – והם הביאו ראיה לזה.

הדברים האלה – הבטחתי לאמר ההיכל סופו להבנות! ביום ששמתם יסודותיו נראה בעיניכם שלא תצליחו לכלות בנינו מחמת צריכם; תחזקנה ידיכם ולא תרפינה מהמלאכה, כי מבטיח אני לכם שתבואו עד תכליתה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין⁠־שָׁלוֹם֙ מִן⁠־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת⁠־כׇּל⁠־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃

For before those days there was no wages for man, nor any wages for an animal. There was no peace to him who went out or came in because of the adversary. For I set every man against his neighbor.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי קֳדָם מֵיתֵי יוֹמַיָא הָאִינוּן אַגְרָא דֶאֱנָשָׁא לָא הֲוָה וְאַגְרָא דִבְעִירָא לֵיתוֹהִי וּלְנַפְקַיָא וּלְעָלַיָא לֵית שְׁלָמָא מִן מְעִיקָא וַאֲגָרֵי יַת כָּל אֱנָשָׁא גְבַר בְּחַבְרֵיהּ.

כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום – ר״א אומר אין לך קץ מגולה מזה, מאי וליוצא ולבא אין שלום, אמר רב אלו תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום רב לאוהבי תורתך, ושמואל אמר עד שיהיו כל השערים שקולים אין להם שלום מפני הצר, וכן תני חייא בר רב.

וליוצא ולבא אין שלום – אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה שוב אין לו שלום, ושמואל אמר זה הפורש מגמרא למשנה, ורבי יוחנן אמר זה הפורש מגמרא לגמרא.

ושכר הבהמה איננה – איננה שב אל הבהמה. אין שכר הבהמה, כי איננה מן הצר הצורר. (מובא בראב״ע)

כי לפני הימים ההמה – קודם שיווסד בית י״י, שכר האדם לא נהיה – שאינו משתכר בעובדו באדמה. וכן שכר הבהמה – שחורשת באדמה לא היה לה לפי שאין ברכה בארץ.

וליוצא ולבא אין שלום מן הצר – אותו שיוצא בסחורה לא היה לו שלום מפני האויב, לפי שלא היה בו ברכה, אבל עתה אין^א ברכה מצויה במעשה ידיכם.

א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: אינו. בכ״י ברסלאו 104 חסר: ״אין״.

כי לפני הימים ההם – טרם שיבנה לא ימצא השכיר מה יעשה.

ומלת איננה – על השכר, כי מלות רבות תמצאנה על לשון זכרים גם נקבות.

ור׳ משה אמר: כי איננה – שב אל הבהמה, אין שכר הבהמה כי איננה.

הצר – הצורר.

ואשלח – לעשות מריבה.

כי לפני הימים ההם – שהתחלתם ליסדו בשנת שתים לדריוש

שכר {ה}⁠אדם לא נהיה – כמו שאמר חגי.

כי לפני – ר״ל לפני שיוסד בית י״י שיסד בשנת שתים לדריוש ביום כ״ד לתשיעי ידעתם כי שכר האדם לא נהיה כלומר לברכה אלא הלך למארה.

איננה – כאלו הבהמה איננה כיון ששכרה הלך למארה.

ואשלח – ענין התרת הדבר להרע כמו ושלחתי בכם את חית השדה כתרגומו ואגרי.

ואמנם לטענה הד׳ אשר עשו אנשי בבל מקללת הארץ שגם בזמן היות בית ה׳ בנוי לא באו הטובות ההמה בימי המלכים הרשעים כמו שזכר עמוס ושאר הנביאים שנבאו על זה ואיך יבאו עתה שהוא חרב, על זה השיבם כי לפני הימים האלה שכר האדם לא נהיה וגומר רוצה לומר כי קודם זה הזמן כשהיו האנשים רעים וחטאים לה׳ מאד לא היו ראויים לשכר כפי מעשיהם, ושכר הבהמה איננה שרמז באדם המלכים והשרים ובבהמה המון העם ועובדי האדמה, או יאמר שלא היה השכר שהיא ברכת ה׳ לא באדם ולא בבהמה שלהם ולכן ליוצא ולבא אין שלום מן הצד וגם ששאר האומות לא יעזרו לישראל ולא יצילוהו מאויביו ואשלח את כל האדם איש ברעהו.

כי לפני הימים [ההם]. קודם שיוסד הבית¹:

1. כלומר, תראו בעיניכם שיתקיים מה שאמרתי, כי לפני שיוסד הבית היתה קללה, ׳שכר האדם לא נהיה׳ וגו׳, ואילו מיום שהוסד הבית נתברכו כמו שניבא חגי (ב יט) ׳שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יסד היכל ה׳ שימו לבבכם, העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך׳. כלומר, מיום שנוסד הבית חלה הברכה, ואע״פ שלפני כן העצים לא נשאו פרי, מכאן ואילך יברכם ה׳ וישאו פרי, וכפי שהזכיר זכריה לעיל (ג ט) ׳וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד, בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה, ופירש רבינו ש׳יום אחד׳ הוא היום שיוסד הבית, ויזכו אז לרוב פירות, הרי שהנביאים נבאו לכם שמשיתחילו במלאכה תבוא ברכה במעשה ידיהם, ונתקיימו דבריהם שהרי עתה ׳לא כימים הראשונים׳, ואתם רואים שביום שיסד בית ה׳ התחילה הברכה לבא עליכם, ובכך שכל זה התקיים, תתחזקו ותאמינו שיתקיימו גם הנבואות הטובות שמתנבא.

שכר – ענין ריוח.

ושכר הבהמה – שכר עבודת הבהמה.

הצר – השונא.

ואשלח – ענין גרוי והשסה וכן ושן בהמות אשלח בם (דברים ל״ב:כ״ד).

כי לפני הימים – עתה יפרש במה נתקיים ואמר כי לפני הימים ההם עד לא התחילו לבנות הלא לא נהיה שכר האדם כי לא מצא במה להרויח ושכר הבהמה לא נתקיימה כי הלכה למארה ומן הצר הצורר לא היה שלום בין ליוצא מן העיר בין לבא אליה.

ואשלח – אני הייתי מגרה את כל בני האדם איש ברעהו להיות מריבה ביניהם ולעשות רע זה לזה.

כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה – כמ״ש חגי א׳ שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא וכו׳ והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (כמ״ש שם פ׳ ה׳ י״ב, וס״ב פ׳ ט״ו-כ׳), ושכר הבהמה איננה במציאות כלל, ומפרש מדוע שכר הבהמה איננה כי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר – וא״א להשכיר הבהמות לרכיבה ולמשא חוץ לעיר או לעבודה בשדה, כי א״א לצאת מן העיר כלל, ומ״ש שכר האדם לא נהיה מפרש כי ואשלח את כל האדם איש ברעהו ומי שמשתכר איזה דבר גוזלים אותו ממנו.

כי לפני וגו׳ – לפני ימי יסודת הבית היו צריכם באים ונוזלים מכם פרי יגיעכם.

וליוצא ולבא – מליצת צאת ובוא יש לה הוראת השתדלות; אבל כאן יש לפתרה גם כן כמשמעה היוצא מעירו והבא אליה אין לו שלום כי מלחמה תמשול בכל הארץ.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

But now I will not be to the remnant of this people as in the former days,⁠" says Hashem of Hosts.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּכְעַן לָא כְיוֹמַיָא קַדְמָאֵי אֲנָא לִשְׁאָרָא דְעַמָא הָדֵין אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת.

ועתה לא כימים הראשונים – (כתוב בריש חגי ברמז תקס״ז).

ועתה – לא אשלח איש ברעהו, רק יהיה שלום.

ועתה, אתם רואים שלא כימים הראשונים

ועתה – מבואר הוא.

או שהסתיר פניו מהם ועזב אותם למקרה הזמן וגם שלח בם חרון אפו ואת האויבים שהם כלי זעמו, אבל עתה בזאת הפקידה בהטיב ישראל את מעשיהם לא אהיה כמו שהייתי בימים הראשונים לעם הזה

ועתה – אחר שהתחילו בהבנין אין אני מול שארית העם הזה כימים הראשונים להצר להם ולשלח איש ברעהו.

ועתה לא כימים הראשונים אני – שהקללה שהיה עד עתה היה מפני קצפי עליהם, ועתה נשתנה רצוני עליהם לטובה ויופסק הצר מבחוץ ומשלחת האויבים בפנים, ויהיה שלום בארץ.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) כִּֽי⁠־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת⁠־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת⁠־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵֽלֶּה׃

"For the seed of peace and the vine will yield its fruit, and the ground will give its increase, and the heavens will give their dew; and I will cause the remnant of this people to inherit all these things.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי בְעִדָנָא הַהִיא זַרְעָא יְהֵי שְׁלַם גוּפְנָא תִּתֵּן אִבָּהּ וְאַרְעָא תִּתֵּן יַת עֲלַלְתָּהּ וּשְׁמַיָא שַׁמְשִׁינוּנוּן בְּטַלְהוֹן וְאַחְסִין לִשְׁאָרָא דְעַמָא הָדֵין יַת כָּל בִּרְכָתָא הָאִלֵין.

כי זרע השלום הגפן תתן פריה – ששה דברים נטלו מאדם הראשון (כתוב בפסוק ואלה תולדות פרץ ברמז תכ״ט).

כי – הטעם יזרעו ויקצרו איש בשלום.

כי זרע השלום – אתם, שהגפן נותנת לכם פריה.

את כל אלה – ולא יאכלוהו אויביכם.

כי זרע השלום – כלומר זרעכם הוא לשלום ולברכה עד שקוראים לו זרע השלום.

ויונתן תרגם: זרעא יהא שלם.

והנחלתי – אפשר שעל בית שני אמר כן אם ישמרו מצות י״י או היא עתידה לימות המשיח והפסוק הבא אחריו יוכיח שאמר בית יהודה ובית ישראל (זכריה ח׳:י״ג) ובבית שני לא שבו בית ישראל.

אבל בהפך כי זרע השלום אשר ימצא אותם והיוצא ממנו הוא שהגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם ר״ל פריה והתבואה שהיתה נותנת בימי הטובה וההצלחה, וכבר אמר הנביא מיעד על זה לזמן הגאולה ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו (יחזקאל לו, ח) וגומר והנחלתי לעמי את כל הטובות האלה

יבולה – תבואתה כמו ארץ נתנה יבולה (תהלים ס״ז:ז׳).

טלם – מלשון טל.

כי זרע השלום – ר״ל כי הצלחת הזרע מביא השלום כי בהעדר התבואה עין בריה צרה בחברתה והוא סבה אל השנאה והמריבה ולא כן כשהברכה מצויה.

פריה – הראויה לתת.

את יבולה – התבואה הראויה לפי מיטב השדה.

והנחלתי – ר״ל לא במקרה באו הטובות האלה אבל אני הנחלתי את כל אלה וכאשר ייעדו הנביאים כמ״ש העוד הזרע וגו׳ מן היום הזה אברך (חגי ב׳:י״ט) ומוסב למעלה לומר כמו שנתקיים הדיבור הזה כן יתקיימו דברי.

כי זרע השלום ר״ל והשלום הזה יהיה הזרע המועיל גם אל פרי העץ והאדמה, עד שהארץ תענה את הדגן והתירוש והיצהר והשמים יענו את הארץ ויתנו טלם ואני אענה את השמים על ידי השלום, והנחלתי את שארית העם שזה ישאר להם לנחלה ויתקיים בידה.

השלום – מגזרת שָלֵם יש לו גם כן הוראת השכלה והצלחה בכל דבר.

והנחלתי – שרש נָחַל מגזרת נַחַל הנִגָר (פלג⁠־פלח, להצהיל⁠־להצהיר) מורה ממון הבא בתורת זכות מהאבות לבניהם; וגם כאן משמש במקומו, מי שטרח בעבודת האדמה הוא יאכל פריה ולא יבואו עוד זרים לשללו.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל⁠־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃

It shall come to pass that, as you were a curse among the nations, house of Judah and house of Israel, so will I save you, and you shall be a blessing. Don't be afraid. Let your hands be strong.⁠"

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי כְּמָא דַהֲוֵיתוּן לְוָטָא בְּעַמְמַיָא בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֶפְרוֹק יַתְכוֹן וּתְהוֹן מְבָרְכִין לָא תִדְחֲלוּן יִתְקְפָן יְדֵיכוֹן.

והיה כאשר הייתם קללה – ^אחרפת רעב, הטעם אם תבא קללה היו אומרים כי בעבורכם היתה.

א. כן בכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 נוסף כאן: ״אומר״.

והייתם ברכה – שיתברכו בכם,

אך תחזקנה ידיכם – ביראתי ובעבודתי.

והיה – קללה שהגוים מקללים אתכם גם בבוא רעב או מקרה רע בארצם יאמרו כי בעון ישראל הוא ששוכנים ביניהם.

והייתם ברכה – שהגוים יתברכו בכם כמו והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳).

תחזקנה ידיכם – בזמן הזה מפני הנחמות הטובות שתשמעו שעתידות לבא לישראל.

באופן שכמו שעד עתה היו בית ישראל ובית יהודה קללה בגוים לפי שנחרבו וגלו שניהם כן תהיה תשועתם כוללת אותם והוא אומרו כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו כלומר אל תיראו מדברי הבאים מבבל כי אם תרצו ושמעתם קרובה ישועתי לבוא תחזקנה ידיכם ר״ל במעשים הטובים ועבודת אלהיכם כי הוא יבא ויושיע אתכם.

אל תיראו תחזקנה ידיכם – החי״ת בחטף סגול כמו הראשון שלמעלה ובס״א כ״י ישן מצאתי זה השני בשוא לבדו.

והיה כאשר הייתם – ר״ל כמו שהייתם נבזים ומוכים אתם בית יהודה ובית ישראל עד שהייתם קללה בין העכו״ם כי תלו קללתם בכם לאמר בקללותיהם תהיו כיהודים האומללים.

כן אושיע – כשיעור הצרה תהיה התשועה כי תהיו מכובדים ומוצלחים עד שתהיו לברכה בין העכו״ם ויתלו ברכתם בכם לאמר בברכותיהם ישימך אלהים כהיהודים המוצלחים.

אל תיראו – לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים המקטינים כבוד הבית והפקידה ותחזקנה ידיכם לאחוז בבנין הבית ולהשלימה.

והיה – ונגד החשש החמישי מה שהתיראו מפני שהם בזוים ושפלים בגוים, אמר כי עתה כן אושיע אתכם ועי״ז והייתם ברכה – ולכן תחזקנה ידיכם ואל תרפו מן הבנין.

קללה – להפך מן והיה ברכה (פרשת לך לך) שרש״י ז״ל פירש ״אדם אומר לבנו תהי כאברהם!⁠״

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ כַּאֲשֶׁ֨ר זָמַ֜מְתִּי^א לְהָרַ֣ע לָכֶ֗ם בְּהַקְצִ֤יף אֲבֹֽתֵיכֶם֙ אֹתִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְלֹ֖א נִחָֽמְתִּי׃

For thus says Hashem of Hosts, "As I thought to do evil to you, when your fathers provoked Me to wrath,⁠" says Hashem of Hosts, "and I didn't repent;

א. זָמַ֜מְתִּי =ש1,ק ובדפוסים
• ל!=זָמַמְ֜תִּי (מקום הטעם)
• הערות דותן והמקליד

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת כְּמָא דַדַחֲשִׁיבֵית לְאַבְאָשָׁא לְכוֹן כַּד אַרְגִיזוּ אֲבָהָתְכוֹן קָדָמַי אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְלָא תָבֵית מִמֵימְרִי.

ולא נחמתי – על אשר זמותי להביא עליכם לחזור בי אלא הביאותיה כן לא אתנחם על הטובה אשר זממתי לכם.

and I did not repent of what I had planned to bring upon you, [or] retract it; but I brought it. Neither will I repent of the good that I have planned for you.

כה – גם זאת הנבואה דבקה, וזממו על^א השם, הם הגזירות.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34 חסר: ״על״.

כי כה אמר, ולא נחמתי – כי עשיתי מה שזממתי עד שהחרבתי ארצם והגליתי אותם.

כי כאשר זממתי וחשבתי להרע אתכם מפני שהקציפו אבותיכם אותי כך

זממתי – ענין מחשבה כמו כאשר זמם (דברים י״ט:י״ט).

נחמתי – ענין הפוך מחשבה.

כאשר זממתי – כשיעור שחשבתי להרע לכם בעת שהכעיסו אבותיכם אותי ולא נחמתי על הרעה עד אשר הביאותיה.

כי כה אמר ה׳ – ר״ל ואם תשאל איך ישתנה הקב״ה מלא רוצה לרוצה, כמ״ש לא כימים הראשונים אני, והלא אין אצלו שינוי רצון? ע״ז משיב כאשר זממתי להרע לכם ולא נחמתי – ר״ל כי בכל עת שיגזור ה׳ גזרה רעה על ישראל קשור עמה חרטה והתנחמות, ר״ל שה׳ חושב שע״י הגזרה ישובו בתשובה וייטיבו מעשיהם ואז ינחם על הרעה ולא יביאנה, וא״כ בשעה שחושב להרע הוא מתנחם תיכף ואינו רוצה שיביא הרע רק שלא יביאנה, אבל בעת שהרעה היא לתכלית טובה לכלא פשע ולהתם חטאת ולהטיב אחריתם ע״י הרעה, אז אינו מתנחם בעת הגזרה רק גוזר בהחלט, וכמ״ש (ירמיהו ד׳) על כי דברתי זמותי ולא נחמתי, עיין מה שפרשתי שם, עפ״ז אמר שבעת שזממתי להרע לכם ע״י שהקציפו אבותיכם לא נחמתי, ומבאר הטעם כי.

זממתי – זם בחילוף אותיות זשסר״ץ שם, והוראתו אדם שָׂם מחשבתו שָׁם במקום אחד תמיד.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) כֵּ֣ן שַׁ֤בְתִּי זָמַ֙מְתִּי֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהֵיטִ֥יב אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וְאֶת⁠־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה אַל⁠־תִּירָֽאוּ׃

so again have I thought in these days to do good to Jerusalem and to the house of Judah. Don't be afraid.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כֵּן תָּבֵית הֲשִׁיבֵית בְיוֹמַיָא הָאִלֵין לְאַיטָבָא לְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם וְלִדְבֵית יְהוּדָה לָא תִדְחֲלוּן.

כן – הזכיר את בית יהודה, כי הם רבים, גם בעבור המלכות.

כן שבתי, אל תיראו – מהשוטנים אתכם סנבלט וחבריו החושבים להשבית מעשיכם עתה.

זממתי וחשבתי להטיב את יהודה וירושלם, ולא זכר את ישראל לפי שהיה מדבר על אותם שעלו ברשיון כורש לפקידה שחשב השם להטיב עמהם כמה טובות והצלחות.

כן שבתי – כשיעור הזה חזרתי וחשבתי בימים האלה להיטיב וגו׳ ולא אנחם על הטובה לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים.

כן שבתי זממתי בימים האלה להטיב את ירושלם – שהיה הרעה הכנה אל הטובה, שע״י הגלות רצתה הארץ את שבתותיה וגם נרצה עונם והיו מוכנים אל התשועה ביתר שאת, וכיון שהיה הרעה לתכלית טובה לא היה קשור עמה התנחמות, ולכן אל תיראו – כי עתה נתמרקו העונות ואתם מוכנים אל התשועות והנחמות, רק.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) אֵ֥לֶּה הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּ דַּבְּר֤וּ אֱמֶת֙ אִ֣ישׁ אֶת⁠־רֵעֵ֔הוּ אֱמֶת֙ וּמִשְׁפַּ֣ט שָׁל֔וֹם שִׁפְט֖וּ בְּשַׁעֲרֵיכֶֽם׃

These are the things that you shall do: Speak every man truth with his neighbor. Execute the judgment of truth and peace in your gates,

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִלֵין פִּתְגָמַיָא דִי תְעַבְּדוּן מַלִילוּ קוּשְׁטָא גְבַר בְּחַבְרֵיהּ קוּשְׁטָא וְרִינָא דִשְׁלָמָא דוּנוּ בְּקִרְוֵיכוֹן.

אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם – ר׳ יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום, והלא במקום שיש משפט אין שלום שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה בצוע, וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו והלא במקום שיש צדקה אין משפט ובמקום שיש משפט אין צדקה, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה בצוע. ר׳ שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדון עד שלא תשמע את דבריהם או משתמע את דבריהם ואינך יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו שנאמר פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שנתגלע הריב אתה רשאי לנטוש משנתגלע הריב אי אתה רשאי לנטשו, אמר רב הלכה כר׳ יהושע בן קרחה דמצוה לבצוע למימר להו אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו. רשב״ג אומר על שלשה דברים העולם עומד, על (התורה) [האמת], ועל הדין ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.

ומשפט שלום – היא הפשרה.

and judgment of peace I.e., compromise.

אלה – דברו אמת – בסתר, ושפטו – בגלוי.

אלה הדברים אשר תעשו – רק דבר⁠{ו} אמת וגו׳ – ואיני מטריח עליכם לצום ולספוד, כי רק האמת והשלום אהבו. כל הצומות שצמתם עד עתה אהפוך לכם לששון ולשמחה ולמועדים טובים.

אלה, דברו אמת – שלא תדברו אחד בפה ואחד בלב.

ומשפט שלום – כי אם תשפטו צדק יהיה שלום בין בעלי הדינין כמו שארז״ל במשל בני אדם דשקלי גלימיה מבית דינא זמיר ואזיל באורחא והם הביאו פסוק על זה המשל גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום (שמות י״ח:כ״ג) כל העם אפילו המתחייב בדין ורז״ל פי׳ ומשפט שלום על הפשרה שאמר איזה משפט שיש בו שלום הוי אומר זה בצוע ומשפט פתוח כי הוא סמוך.

בשעריכם – כי שם מושב הזקנים כמו שאמר בתורה השערה אל הזקנים (דברים כ״ה:ז׳).

ולפי שכל זה תלוי בכשרון המעשים לכן אמר מיד אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו כי הנה בזה ישלם הקבוץ המדיני, וכנגד השופטים אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וזכר אלה השלשה בלבד לפי שהשופט פעמים ישפוט כפי האמת הידוע אצלו אף שלא יהיו בדבר עדים והתראה וזהו הדין המסור למלך ולסנהדרין גדולה שמכין ועונשין כדין ושלא כדין כי אם על פי האמת, ופעמים ישפטו כפי דיני התורה המסודרים והוא הנקרא ביחוד משפט, ופעמים יעשו פשרה בין הבעלי דינים כפי איכות הדבר וצורך העת והוא הנקרא שלום, ועל שלשתם אמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואפשר לפרש עוד שמשפט שלום הוא סמוך שיעשו משפט של שלום שהוא הפשרה והביצוע ולא יאמרו יקוב הדין את ההר והענין שלא יהיה ביניהם כי אם שני מיני דינים הא׳ אמיתי והב׳ משפט שלום, וכן אמרו בפרק קמא דסנהדרין (ו, ב) רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום והלא במקום שיש משפט אין שם שלום אלא איזהו משפט של שלום הוי אומר זה בצוע.

ולפי שבענין המשפט יובחנו ד׳ מיני בני אדם הא׳ הם הבעלי דינין הב׳ הם הדיינים הג׳ הם עורכי הדיינים המליצים והמדברים בעד הבעלי דינין הד׳ הם העדים לכן הזהיר לכל אחד מהם מה שיעשו ולבעלי דינים אמר דברו אמת איש את רעהו ולדיינים אמר אמת ומשפט שלום שפטו שעריכם כמו שפירשתי.

(הקדמה) [מזהיר שוב על האָלָה שתחול אם יחטאו בשובם לארץ]:

(טז-יז) אלה הדברים וגו׳. שתרחיקו שקר וגזל ושבועת שוא¹, כאמרו לעיל ׳ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע׳ (ה ד)⁠²: [דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם]³:

1. וזהו שאמר ׳דברו אמת׳ [ולא שקר], ׳ומשפט שלום שפטו ואיש את רעת רעהו אל תחשבו׳ [ולא גזל], ׳ושבועת שקר אל תאהבו׳.

2. שם פירש רבינו שכאשר ישובו לארצם כבר יחולו עליהם כל הקללות האמורות בתורה אם יעברו על אלה הדברים, משא״כ בחוצה לארץ שלא נאמרו שם קללות אלה, ולכן כאשר ישובו, עליהם להיזהר ביותר באלה הדברים. ושם התבאר שגזל הוא מָשָל ודוגמא הכולל כל העבירות שבין אדם לחבירו, ושבועת שוא כולל כל החטאים שבין אדם למקום. ונראה שכוונת רבינו בזה שניבא כאן על הגאולה העתידה, וחיזקם להאמין שהדברים יתקיימו, אך כדי שיתקיימו בימיהם עליהם לקיים את ׳אלה הדברים אשר תעשו׳.

3. במשנה (אבות פ״א מי״ח) ׳רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם׳. ופירש רבינו: ׳אמר שעל אלה יתקיים המדינוּת, על האמת, שיוכל האדם להישען על דברי חבירו, על היפך אמרו (ירמיה ט ז) ׳מרמה דבר, בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו׳, ועל הדין ועל השלום, כי על שלוש אלה הזהיר זכריה הנביא בייעודו לטוב ישראל ולקיומם, כאמרו ׳דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם׳, כי אמנם שפטם ׳אמת׳ תהיה שורת הדין, ובשפטם ׳משפט שלום׳ תהיה הפשרה, כאמרם ז״ל (סנהדרין ו:) ׳איזהו משפט שיש עמו שלום, הוי אומר זו פשרה׳. ומזה התבאר כח השלום בקיום המדינות, שגם בענין הדין אשר בנטייה ממנו יקרה עוול בלי ספק, מכל מקום תהיה הפשרה נאהבת מפני השלום׳. [ופירושו שם שונה ממה שמפרש כאן, כאן מפרש שיצטרכו להיזהר באותם דברים שיביאו עליהם את אלת התורה, ואילו באבות מפרש שאם לא יזהרו בדברים אלה, לא יהיה קיום לישיבתם מבחינה טבעית, שדברים אלה הם יסודות החיים החברתיים התקינים].

אמת ומשפט שלום – המחזורים והמשניות שכתוב בהם בסוף פ״ק דאבות ושלום בוא״ו מוטעים וכן דרשו רבותינו בפ״ק דסנהדרין בבבלי ובירושלמי איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע.

בשעריכם – שם מקום המשפט כמ״ש אל זקני העיר השערה (דברים כ״ב:ט״ו).

אלה הדברים – רק עשו אלה הדברים.

אמת ומשפט שלום וגו׳ שפטו בשעריכם – משפט אמת או משפט שלום וזהו הפשרה שמתווך השלום בין בעלי הדין אבל לא תטו המשפט שאין זה לא אמת ולא שלום.

אלה הדברים אשר תעשו – שבזה תהיו מוכנים אל התשועה האמתית, דברו אמת איש את רעהו – כי הנביא ראה שחורבן בית השני היה בעון שנאת חנם, וגם שראה בחזיונו את המגלה עפה שיצאה להענישם בעבור שבועת שקר, ושתים נשים שנשאו את האיפה שהם חנופה וגסות הרוח שהיה ביניהם ולכן גלו שנית כנ״ל, ולכן הזהירם שיחדלו מדברים האלה שיגרמו את החורבן שנית.

אמת וגו׳ אמת שלום ומשפט שלום; וגם שלום זה כמו זרע השלום (פסוק י״ב) יש לו הוראת הצלחה, שדרישת האמת והמשפט מביאה הצלחה בארץ.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וְאִ֣ישׁ׀ אֶת⁠־רָעַ֣ת רֵעֵ֗הוּ אַֽל⁠־תַּחְשְׁבוּ֙ בִּלְבַבְכֶ֔ם וּשְׁבֻ֥עַת שֶׁ֖קֶר אַֽל⁠־תֶּאֱהָ֑בוּ כִּ֧י אֶת⁠־כׇּל⁠־אֵ֛לֶּה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖אתִי נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

and let none of you devise evil in your hearts against his neighbor, and love no false oath, for all these are things that I hate,⁠" says Hashem.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודהואיל משהעודהכל

וּגְבַר יַת בִּישַׁת חַבְרֵיהּ לָא תַחְשְׁבוּן בְּלִבְּכוֹן וּשְׁבוּעָתָא דְשִׁקְרָא לָא תְרַחֲמוּן אֲרֵי יַת כָּל אִלֵין דִי רְחִיקַת אֲמַר יְיָ.

ואיש את רעת רעהו – הזהירם על שנאת חנם והיא שהחריבה בית המקדש שני.

And let no one think evil of his neighbors He warned them concerning hatred without cause, which brought about the destruction of the Second Temple.

ואיש – הנה אסור לחשב רע בלב, גם בפה להשבע בשקר.

ואיש את רעת רעהו – ולמעלה ורעת איש אחיו אל תחשבו (זכריה ז׳:י׳) פי׳ למעלה.

ושבועת שקר אל תאהבו – אמר אל תאהבו לפי שאמר אחר כן שנאתי כלומר מה ששנאתי אני אל תאהבו אתם.

כי את כל אלה – איש את רעת רעהו ושבועת שקר ומה שהוא הפך הראשונים שהוא האמת והשלום לפי׳ אמר את כל אלה.

כי את כל אלה אשר שנאתי – והנה ידוע כי גם דברים אחרים שנא השם, אבל זכר אלה, כי המה הכרחים לישוב המדיני, ומצד זה נחרב בית ראשון גם השני.

וכנגד עורכי הדיינים אמר ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ר״ל שלא ישימו עיונם ומחשבותיהם בעריכת טענות להרע בשוא ודבר כזב, וכנגד העדים אמר ושבועת שקר אל תאהבו לפי שבני ישראל הם מושבעים מהר סיני על לא תענה ברעך עד שקר, ועל כולם אמר כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה׳ ר״ל כי כל אלה הדברים שנאתי אותם ולכן אל תאהבו אתם הדברים אשר אני שנאתי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ואיש את רעת רעהו וגו׳ אל תחשבו – זה על זה להרע.

אשר שנאתי – ר״ל המה הדברים ששנאתי אני ולכך אל תאהבו גם אתם.

אל תאהבו – ע״ד עם נבל ולא חכם (פרשת האזינו) כלומר שנאו.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודהואיל משההכל

(יח) ^אוַיְהִ֛י דְּבַר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem of Hosts came to me.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קָדָם יְיָ צְבָאוֹת עַמִי לְמֵימָר.

ויהי – עתה ישיב תשובה על שאילת הצום.

ויהי דבר י״י – ואם תעשו אלה הדברים אשר צויתי אתכם אמר השם צבאות כי הצומות אשר שאלתם אם תצומו באותן הימים לא תצומו אבל תשמחו בהם מרוב הטובה שתהיה לכם.

(יח-יט) ואחרי שהזהירם מה שיעשו ביאר להם בדבור אחר טובות אחרות שיזכו להם אם השמחה והששון בתמידות לא כמו שהיו שואלין אנשי בבל אם יבכו בחדש החמישי כי הנה כאשר תטיבו דרכיכם לא תצטרכו לא לצום ולא למספד על הרעה אשר כבר נעשתה, וזהו אומרו צום הרביעי וגומר יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה וזהו כנגד ההספד, וגם כן יהיו למועדים טובים רוצה לומר לאכול משמנים ולשתות ממתקים שהוא כנגד הצומות שיאכלו וישתו בהם כמו שעושים במועדי ה׳, אבל זה כולו יהיה בתנאי שהאמת והשלום תאהבו. והנה אמר הייעוד הזה לבית יהודה בלבד לפי שארבע הצומות אינן זכרון לדבר מחרבן עשרת השבטים כי אם לחרבן ירושלם כאשר סמך מלך בבל עליה וכאשר הובקעה העיר וכאשר לכד נבוכדנצר את ירושלם וכאשר מת גדליה בן אחיקם שהיה פקיד בארץ יהודה כפי מה שדרש ד׳ הצומות רבי עקיבא בפרק ארבע ראשי שנים (יח, ב), וצום הרביעי הוא י״ז בתמוז והוא רביעי לחדשים וצום החמישי ט׳ באב שבו נשרף בית אלוהינו והוא בחודש החמישי וצום השביעי הוא בג׳ בתשרי שאז מת גדליה בן אחיקם שתשרי שביעי לחדשים וצום הי׳ הוא י׳ בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם וטבת הוא עשירי לחדשים, אמנם בני ישראל אין ספק שיעשו בגלותם צומות אחרים בימים אשר באו עליהם צרותיהם וגלותם שהיו זולת אלה ולכן אמר כאן יהיו לבית יהודה. ועם זה נשלמה התשובה לאנשי בבל בענין הצום והותרה השאלה הרביעית אשר העירותי בנבואה הזאת לפי שמאמר הצום צמתוני וגומר הוא בזמן ההוא והמאמר הזה הוא בתשלום הגאולה:

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלהכל

(יט) כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית⁠־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃

Thus says Hashem of Hosts, "The fast of the fourth, the fast of the fifth, the fast of the seventh, and the fast of the tenth months shall be for the house of Judah joy and gladness, and cheerful feasts. Therefore love truth and peace.⁠"

מוני המצוותתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

להתאבל על ירושלים ארבע תעניות – סמ״ק צ״ו

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת צוֹמָא רְבִיעָאָה וְצוֹמָא חֲמִישָׁאָה וְצוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְצוֹמָא עֲשִׂירָאָה יְהֵי לְבֵית יְהוּדָה לְבִיעַ וּלְחֶדְוָא וּלְמוֹעֲדִין טָבִין וְקוּשְׁטָא וּשְׁלָמָא רְחִימָא.

כה אמר ה׳ צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה – א״ר חנינא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא קרי ליה צום וקרי ליה ששון ושמחה, אלא לאו הכי קאמר בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום, רב פפא אמר ה״ק בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, יש גזרה צום, אין גזרה ואין שלום רצו מתענים רצו אין מתענים, אי הכי ט׳ באב נמי, א״ר פפא שאני תשעה באב שהוכפלו בו צרות דאמר מר בתשעה באב חרב הבית ראשונה ושניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר, תניא ר׳ שמעון בן יוחאי אומר ארבעה דברים היה ר׳ עקיבא דורש ואין אני דורש כמותו.

צום הרביעי – זה שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר שנאמר ברביעי בשבעה עשר לחדש ויחזק הרעב בעיר ותבקע העיר, ואמאי קרי ליה רביעי רביעי לחדשים. צום החמישי זה תשעה באב שבו נשרף בית אלהינו, ואמאי קרי ליה חמישי חמישי לחדשים. צום השביעי זה שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשרפת בית אלהינו, ואמאי קרי ליה שביעי שביעי לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שנאמר ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים. ואני איני אומר כן אלא צום העשירי זה תשעה באב כו׳.

צום הרביעי – צום של תמוז שהוא רביעי לחדשים.

צום החמישי – של אב.

וצום השביעי – שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה.

וצום העשירי – של טבת.

the fast of the fourth [month] The fast of Tammuz, which is the fourth of the months.

the fast of the fifth [month] of Av.

the fast of the seventh [month] The third of Tishrei, when Gedaliah was assassinated.

and the fast of the tenth [month] Of Teveth.

צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי^א – זו תשובה שמשיב הקב״ה לאותן השואלים מאתו: האבכה בחודש החמישי האנזר^ב כאשר עשיתי זה כמה שנים^ג (זכריה ז׳:ג׳). צום הרביעי – זה שבעה עשר בתמוז. צום החמישי – זהו תשעה באב. צום השביעי – זה צום גדליה. צום העשירי – זה עשרה בטבת. כולן יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים.⁠^ד

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״וצום השביעי וצום העשירי״, ובמקומו: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777. בנוסח שלנו: ״הינזר״.

ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״הינזר כאשר... כמה שנים״.

ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 חסר: ״ולמועדים טובים״.

והזכיר צום הרביעי – והוא היה בתשעה לחדש, כי אז נבקעה העיר.

וצום החמישי – כאשר הזכרתי בעשור לחדש.

וצום השביעי – אין כתוב מספר ימי החדש. והמינים אמרו: כי הוא יום שהתענו בסוף חג הסוכות בעזרא. והם תועים, כי אז התענו בעבור מעל הגולה ואין שם כתוב כי רע בא על ישראל בחדש השביעי, רק דבר גדליה, וכתוב: ויהי בחדש השביעי (מלכים ב כ״ה:כ״ה). ובעבור שלא הזכיר ימי החדש יתכן להיותו בתחילת החדש בחדֻש הלבנה, כמו חדש ושבת (ישעיהו א׳:י״ג), בחדש השלישי לצאת בני ישראל (שמות י״ט:א׳). ובאומרו הכתוב באחד לחדש נאמר כן לחזוק שלא יעלה על לב השומע, כי איננו היום הראשון, כי הכתוב הוא חדשיכם ומועדיכם. ואין טענה ממלת ובראשי חדשיכם (במדבר כ״ח:י״א), כי הם חדשי ניסן, וכתוב שם: עולת חדש בחדשו (במדבר כ״ח:י״ד), ומדברי קבלה נקבל, וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם (במדבר י׳:י׳). אם כן נהרג גדליה בראש השנה, על כן קבעוהו ביום השלישי, קיבלנו ככה מפי האבות הקדושים.

וצום העשירי – כתוב ביחזקאל: כתוב לך את שם היום (יחזקאל כ״ד:ב׳). והנה חכמינו ז״ל הניחו צום השביעי ועשירי כאשר היו לפנים, ובעבור כי בי״ז בתמוז נהרגו הכהנים בבית השם, וה׳ דברים קראנו בו, קבעוהו בתענית ולא הטריחו על הציבור להתענות בתשיעי. וביום תשעה באב נלכדה ירושלם גם בפעם השנית, גם נשרף בו הבית הראשון, קבעוהו.

ולא הזכיר הכתוב תענית אסתר, וכבר עבר זמן אחשורוש כי אין כתוב במגלה^א קביעת יום התענית, כי כל ישראל בניסן^ב התענו שלשה ימים, ודברי הכתוב: דברי הצומות וזעקתם,⁠^ג (אסתר ט׳:ל״א) אין פירושו כאשר חשבו רבים. וככה פירושו: שקיימו וקבלו על נפשם ימי הפורים לשמח בהם, אף על פי שלא צום הנביאים, רק חייבים הם הבנים לעשות מה שקבלו אבותם כאשר קבלו על נפשם דברי הצומות, אלה הארבעה הנזכרים, ולא היו מפי נביא.

והנה התשובה שישימו אלה הימים שהיו בוכים וסופדים בהם ימי ששון ושמחה וישמרו מצות השם על פי הנביאים. וזהו: והאמת והשלום^ד אהבו – כאשר כתוב: אמת ומשפט שלום (זכריה ח׳:ט״ז). וזאת התשובה שהשיב הנביא הוא כנגד השואלים האבכה בחדש החמישי (זכריה ז׳:ג׳), שלא היו שומרי התורה שצום השם, והיו שואלים אם ישמרו מה שקיבלו אבות על עצמם. והנה השיב הנביא יותר טוב הייתם עושים אם הייתם שומעים דברי השם ותניחו דברי האבות, מאשר תשמרו דברי האבות,⁠^ה הם הצדיקים הגמורים.

א. כן בכ״י רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34, וטיקן 75: ״מגלה״.

ב. כן בכ״י וטיקן 75, רומא 80. בכ״י לונדון 24896, מונטיפיורי 34: ״באדר״.

ג. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896: ״וצעקתם״.

ד. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בכ״י לונדון 24896 חסר: ״והשלום״.

ה. כן בכ״י לונדון 24896, וטיקן 75, מונטיפיורי 34. בדפוס לובלין נוסף כאן: ״ותניחו דברי השם״.

צום הרביעי – זהו תמוז שהיו צמים בגלות בי״ז לחדש יום שנבקעה בו העיר.

וצום החמישי – זה אב שהיו צמים בט׳ בו.

וצום השביעי – זה צום גדליה כמו שפירשנו למעלה וצום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם (יחזקאל כ״ד:ב׳).

יהיה – כל אחד מהם לבית יהודה בבית שני כי עשרת השבטים לא שבו.

והאמת והשלום אהבו – ובתנאי שתאהבו האמת והשלום כמו שצויתי אתכם.

והאמת והשלום אהבו – כי ברוב בימי החגים יעשו סכליות וקטטות לרוב השמחה והאכילה והמשתה, כל שכן שתעזב האמת שהוא הכל. לכן זכר שיאהבו באותן הימים שני אלה, והם שני סוגים כוללים כל התורה. ובאור זה יותר יכתב במקום אחר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ולמעדי׳ – בס״ס כ״י ובדפוסים ישנים יש מאריך בוא״ו לא במ״ם.

צום הרביעי – זה י״ז בתמוז.

וצום החמישי – זה ט׳ באב.

וצום השביעי – זה צ״ג.

וצום העשירי – זה עשרה בטבת.

יהיה וגו׳ – בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וגו׳ כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה ולכן אמר לבית יהודה כי להם ארעו מקראות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה אבל בני עשרת השבטים הצטערו בימים שאירע להם מקראות רעות והם יתהפכו להם לשמחה.

והאמת והשלום אהבו – ובלבד שתהיו אוהבים האמת והשלום.

כה אמר ה׳ – עתה שב אל התחלת דבריו שבא הדבור בעבור השאלה ששאלו אם יצומו בחדש החמישי, ואחר שהציע להם שהכל תלוי במעשיהם אם ישובו בתשובה, א״כ אמר ה׳ שצום הרביעי והחמישי וכו׳ יהיה לששון ולשמחה בתנאי אם האמת והשלום אהבו – שאז תהיה גאולה שלימה ויחדלו דברי הצומות וזעקתם.

מוני המצוותתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת עֹ֚ד אֲשֶׁ֣ר יָבֹ֣אוּ עַמִּ֔ים וְיֹשְׁבֵ֖י עָרִ֥ים רַבּֽוֹת׃

Thus says Hashem of Hosts, "Many peoples, and the inhabitants of many cities will yet come;

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת עוֹד דְיֵיתוּן עַמְמִין וְיַתְבֵי קִרְוִין סַגִיאָן.

כה – עוד – גם זאת הנבואה דבקה.

עוד אשר יבואו – עוד יהיו ימים שיבאו.

כה אמר, עד אשר יבואו עמים – עדיין יהיה זמן שיבאו עמים וזה יהיה בימות המשיח וכן עוד היום גדול (בראשית כ״ט:ז׳) פירוש עדיין כמו עוד אושיבך באהלים (הושע י״ב:י׳) והדומים להם.

כה אמר ה׳ צבאות עד אשר יבאו עמים וכו׳ עד גילי מאד בת ציון: עתה הודיע השם לנביא תשובת הטענה הה׳ שהיו עושים אנשי בבל להקטין ולהפחית מעלת בית שני והפקידה שהיא היות ישראל בעיני העמים כולם עם בזוי ושסוי, והודיע השם שאם ייטיבו מעשיהם באותה פקידה אשר נפקדו תגדל מעלתם עד שכבר יבאו עמים שהוא שם מורה על קבוץ ערים רבות וג״כ יושבי ערים כל עיר ועיר בפני עצמה לשאול את בית ה׳ כמו שבאו עתה בני בבל לשאול מהכהנים ומהנביאים אשר בבית ה׳.

[נבואה על מלכות מלך המשיח לעתיד לבוא]:

עוד אשר יבואו. לימות המשיח¹:

1. [בכת״י רבינו נכפלה פיסקה זו: ׳עוד אשר יבואו, לימות המשיח׳]. עד כה דיבר על זמן בית שני, ואילו נבואה שמכאן ואילך היא לימות המשיח, ואמר ׳עוד׳ יבוא זמן ׳אשר יבואו׳ (רד״ק). וכן מבואר בנבואת ישעיה (ב ב-ג) ובנבואת מיכה (ד א-ב) ׳וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה׳ נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים, וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה׳ מִירוּשָׁלִָם׳. והוא שניבא זכריה כאן, ומכאן שהכוונה לימות המשיח, וכן ממה שמבאר בפרק הבא (פסוק א) שהמשיח ׳לא יחוש לשעבד אליו את האומות, אבל הם יבואו אליו לחלות פניו שימלוך עליהם, כאמרו (מיכה ד ג) ׳והוכיח לגוים עצומים עד רחוק׳⁠ ⁠׳. אך אברבנאל פירש שכל זה תשובה למה שזלזלו בני בבל בתשועת בית שני, ובא לחזק את בוני הבית שאם יזכו, תהיה הגאולה השלימה בבית שני, ולעומת טענת בני בבל שישראל מושפלים על ידי הגויים בכל העולם, השיב כי אם יזכו יבואו הגויים להיכנע אליהם אחרי שיכירו באמונתם. ולפי דרכו של רבינו בפירוש הספר, נראה שגם הוא דעתו כן, שנבואה זו אמנם נאמרה לימות המשיח, אבל אילו היו זוכים היה המשיח בא בבית שני.

עוד אשר יבואו – ר״ל עוד יבוא זמן אשר יבואו וגו׳.

כה אמר ה׳ – עתה נבא להם מה שיהיה באחרית הימים שכל העמים יכירו את האמונה האמתית, וזה יהיה בשתי מדרגות, שקרוב לזמן הגאולה יכירו כל העמים, איש איש לפי אמונתו שירושלים היא עיר הקדש, וילכו לשם להתפלל לה׳, כמו שהוא במשך זמן שהתפשטו האמונות בעולם, שבין הנוצרים לפי אמונתם ובין הישמעאלים לפי אמונתם מחזיקים את ירושלים לעיר אלהים והולכים שמה להתפלל, ונבא שקרוב לזמן הגאולה ילכו כל העמים לירושלים וגם יתחילו לבקש שם את ה׳ צבאות – היינו לדרוש ולחקור על פנות האמונה, שהגם שבני ישראל יהיו עדיין שפלים בעיניהם ולא ידרשו מאתם על אמונתם, בכ״ז ידרשו הדבר בירושלים, וז״ש עוד אשר יבואו עמים ויושבי ערים רבות.

עד אשר – עוד כלומר לעתיד יהיה הדבר הזה אשר וגו׳; וכן למטה (פסוק כ״ג) בימים ההמה (יהיה הדבר הזה) אשר יחזיקו.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וְֽהָלְכ֡וּ יוֹשְׁבֵי֩^א אַחַ֨ת אֶל⁠־אַחַ֜ת לֵאמֹ֗ר נֵלְכָ֤ה הָלוֹךְ֙ לְחַלּוֹת֙ אֶת⁠־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וּלְבַקֵּ֖שׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֵלְכָ֖ה גַּם⁠־אָֽנִי׃

and the inhabitants of one shall go to another, saying, 'Let us go speedily to entreat the favor of Hashem, and to seek Hashem of Hosts. I will go also.'

א. יוֹשְׁבֵי֩ =ק,ש1 ומסורות-א,ל וטברניות
• ל=יֹשְׁבֵי֩ (כתיב חסר וי"ו)
• הערת ברויאר

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיָהֲכוּן יַתְבֵי חֲדָא עִם חֲדָא לְמֵימַר נֵיזֵיל מֵיזַל לְצַלָאָה קָדָם יְיָ וּלְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קָדָם יְיָ צְבָאוֹת דֵין לְדֵין יֵימַר אֵיזֵיל אַף אֲנָא.

אלכה גם אני – יאמר זו לזו גם אני אלך לחלות את פני י״י.

והלכו יושבי – עיר אחת, יאמר כל אחד אלכה גם אני.

אלכה גם אני – תאמר כל אחת מהנה, וכל זה יהיה לעתיד שלא מצינו זאת בבית שני.

אלכה גם אני – כתרגומו דין לדין יימר אזיל אף אנא.

וביאר ראשונה מה שיעשו הערים שהוא מה שזכר סמיך ליה באומרו והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה הלוך לחלות ר״ל שידרשו מעיר אל עיר שכנתה לאמר נלכה שנינו לחלות את פני ה׳ שהוא אדון צבאות ישראל ולהתפלל לפניו רוצה לומר שיכפר על עונותיהם, וגם כן תהיה ההליכה לבקש את ה׳ כלומר לשאול ממנו חסד ורחמים כי לשני התכליות האלה תהיה ההליכה והוא אומרו אלכה גם אני. ויש לפרש בזה עוד שתאמר עיר אחת אל עיר אחרת נלכה לחלות כי הנה לבקש את ה׳ צבאות אלכה גם אני בחברתך ובהסכמה רבה שלום ורעות לפי שמפני האמונה יתפשט השלום ביניהם.

והלכו – בס״ס הוא״ו בגעיא.

לחלות – ענין תפלה כמו ויחל משה (שמות ל״ב:י״א).

ולבקש – מלשון בקשה ושאלה.

יושבי אחת – יושבי עיר אחת אל יושבי עיר אחרת.

לאמר – ויאמרו זה לזה נלכה לחלות לפני ה׳ לשאול ממנו כפרה ולבקש מאתו חסד כי אלכה גם אני בחברתך.

לחלות, ולבקש – החילוי הוא לרצותו בתפלה, והבקשה תפול גם על הדרישה והעיון לדעת אותו, כמו והיה כל מבקש ה׳ יצא אל מחוץ למחנה.

והלכו יושבי עיר אחת אל יושבי עיר אחרת ויזמינו א״ע לאמר נלכה הלוך לחלות את פני ה׳ שילכו שמה להתפלל, ואח״כ ילכו לבקש את ה׳ ולבקש פנות האמונה מה שנוגע באמונות האלהות, וכולם יהיו נכונים ללכת עד שישיבו להם אלכה גם אני.

לחלות את פני – הוראתו האמתית החליש כעס איש, ויש לישבו גם כאן להוראה זו; מ״מ הנרדפים לא ישמרו תמיד גדרם, ושמש כאן להוראת תפלה, שגם זה (מלשון פלילים) הוראתו האמתית דון דין בעצמו ומצוא חטאתו והתודות עליה, א״כ קרובה הוראתו להוראת חלה את פני.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וּבָ֨אוּ עַמִּ֤ים רַבִּים֙ וְגוֹיִ֣ם עֲצוּמִ֔ים לְבַקֵּ֛שׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וּלְחַלּ֖וֹת אֶת⁠־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Yes, many peoples and strong nations will come to seek Hashem of Hosts in Jerusalem, and to entreat the favor of Hashem.⁠"

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיֵיתוּן עַמְמִין סַגִיאִין וּמַלְכִין רַבְרְבִין לְמִתְבַּע אוּלְפַן מִן קָדָם יְיָ צְבָאוֹת בִּירוּשְׁלֵם וּלְצַלָאָה קָדָם יְיָ.

ובאו – להתפלל אל הבית.

ובאו עמים, וגוים עצומים – עצומים במספר וכן עצמו אלמנותיו מחול ימים (ירמיהו ט״ו:ח׳) בענין הבמות והענין כפול במלות שונות.

ויונתן תרגם: ומלכוון רברבן.

ואחרי שנתן המשפט בענין הערים נתן המשפט גם כן בעמים באומרו ובאו עמים רבים ועצומים רוצה לומר לא לבד תבוא עיר אחת או שתים לחלות ולבקש דבר ה׳ בירושלם אבל גם עמים רבים וגוים עצומים שהוא שם מורה על המלכיות והמחוזות הגדולות יבאו לבקש מקום האלהות בירושלם ולחלות לה׳ בבית מקדשו.

עצומים – ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳).

ובאו – ר״ל ויהיו נשמעין זה לזה וכן יבואו עמים וגומר.

עמים רבים וגוים עצומים – עמים מציין אומות שיש להם מלך, וגוים מציין הרבוי, כמ״ש ישעיה א׳ ד׳.

ובאו – והדבר יתרבה כ״כ עד שיבואו עמים רבים וגוים עצומים לא ערים יחידים, ויהיה עקר ביאתם לבקש את ה׳ היינו לדרוש בירושלים על פנות האמונה האמתית ולהתפלל ג״כ שם לפני ה׳, וכ״ז יהיה קודם זמן הגאולה שישראל יהיו עדיין בזויים בעיניהם רק ירושלים תתנשא מאד בעיניהם, כמו שהיעוד הזה נתקיים עתה בכל פרטיו, שכל העמים יסעו לירושלים המונים המונים לדרוש את ה׳ ולהתפלל שם.

עמים – מגזרת עם, חברת אנשים שאין להם קצין שוטר ומושל קבוע.

גוים – שיש להם מלך בן מלך (גוי, גג גוג, אגג כולם לשון התנשאות, בלשון אשכנז hoch (פלג⁠־פלח, mannigfaltig, mannichfaltig) והעמים רבים במספר, והגוים לא בלבד רבים כי גם חזקים; ותאר עצום כולל שתי ההוראות, רב במספר וחזק בכח.

תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) כֹּֽה⁠־אָמַר֮^א יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔מָּה אֲשֶׁ֤ר יַחֲזִ֙יקוּ֙ עֲשָׂרָ֣ה אֲנָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל לְשֹׁנ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְֽהֶחֱזִ֡יקוּ בִּכְנַף֩ אִ֨ישׁ יְהוּדִ֜י לֵאמֹ֗ר נֵֽלְכָה֙ עִמָּכֶ֔ם כִּ֥י שָׁמַ֖עְנוּ אֱלֹהִ֥ים עִמָּכֶֽם׃

Thus says Hashem of Hosts, "In those days, ten men will take hold, out of all the languages of the nations, they will take hold of the skirt of him who is a Jew, saying, 'We will go with you, for we have heard that God is with you.'"

א. כֹּֽה⁠־אָמַר֮ =ל (וכן דעתו של דותן)
• המקליד הביא קריאה חריגה ע"פ BHS: <כֹּ֥ה אָמַר֮> (במרכה ובלי מקף!) ואף שמר עליה מול BHQ.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן דִי יִתְקְפוּן עַשְׂרִין גַבְרָא מִכָּל לִישְׁנֵי עַמְמַיָא וְיִתְקְפוּן בִּכְנַף גְבַר יְהוּדִי לְמֵימַר נֵיזֵיל עִמְכוֹן אֲרֵי שְׁמַעְנָא דְמֵימְרָא דַייָ בְּסַעְדְכוֹן.

כה אמר ה׳ צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים – אמר ריש לקיש כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כה אמר ה׳ צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי.

עשרה אנשים – משבעים לשון הרי שבע מאות לכל כנף וכנף הרי לד׳ כנפי הטלית אלפים ושמונ׳ מאו׳.

ten men from the seventy nations. This equals seven hundred for each corner. For the four corners of the tallith there will be two thousand and eight hundred.

יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים – שבעים אומות הם ומכל אומה ואומה טול עשרה, עשרה פעמים הם שבעים שהן שבע מאות, שיחזיקו בכנף יהודי אחד, וארבע כנפים לטלית, לכל כנף שבע מאות, הרי כ״ח מאות לד׳ כנפים.

כה – עשרה – סך חשבון, והטעם רבים. כמו מעשרה בנים (שמואל א א׳:ח׳). אמר יפת כי זאת לעתיד. והנכון: כי הנבואה דבקה.

וכן להחזיק עשרה אנשים מכל לשונות הגוים... בכנף איש יהודי

אלהים עמכם – להצליח ולעלות.

כה אמר, בימים ההמה אשר יחזיקו – זה שאמרתי לכם יהיה באותם הימים אשר יחזיקו ואחר כך אמר והחזיקו לאריכות הדברים ביניהם כמו ואם באמת ובתמים (שופטים ט׳:י״ט) דיותם.

עשרה אנשים – אינו דווקא אלא שהוא סך חשבון כמו ואפו עשר נשים לחמכם (ויקרא כ״ו:כ״ו) והדומים לו.

ובדרש: עשרה אנשים מכל לשונות הגוים – הרי שבע מאות לכל כנף וכנף מארבע כנפות.

עשרה אנשים – רבוי גדול ולאו דוקא.

ולא לבד תהיה הקדושה ההיא בירושלם אבל גם בימים ההם אמר ה׳ צבאות שיחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים רוצה לומר רבים מהם לא זה המספר בדיוק בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם כלומר שישימו רבים מהגוים את היהודי האחד הנמצא אצלם שר ופטרון עליהם מפאת תורתו במקום שעתה דבר ה׳ ועמו לשמצה ולקלס בקמיהם:

[יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם]¹:

1. זה הוא האישור [- האושר] העתיד לשרידים אשר ה׳ קורא, ובכך יתקיים מה שכתוב בראשית (כח יד) וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, ומה שכתוב בישעיהו (סא ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ (ע״פ פירוש רבינו לבראשית מט כו), וכן פירש אברבנאל כאן, שרבים ישימו את היהודי לשר ופטרון עליהם בגלל תורתו. והמלבי״ם פירש נבואה זו, שלעתיד כל העמים יכירו את האמונה האמתית, אך בתחילה, קרוב לזמן הגאולה, יכירו כל העמים שירושלים היא עיר הקודש וילכו לשם להתפלל לה׳, אבל ישראל ימשיכו להיות שפלים בעיניהם, והוא שנתקיים בימינו שהנוצרים והישמעאלים כל אחד לפי אמונתו מחזיק את ירושלים לעיר אלהים, וכשיתקרב זמן הגאולה ילכו כל העמים לירושלים להתפלל ולדרוש ולחקור את יסודות האמונה, אף שלא יבקשו זאת מאת ישראל שעדיין יהיו בזויים בעיניהם, וחלקו האחרון של הנבואה ׳כה אמר ה׳⁠ ⁠׳, להודיע שבאחרית הימים ממש יתחילו להכיר את אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה׳ כי קדושה היא, ואז יבינו שאינם צריכים ללכת לירושלים לדרוש שם את האמונה, אלא ידרשו את האמונה האמתית מפי ישראל ויכירו שאלהים עם ישראל, וכאשר יראו ציצית בכנף בגד אדם, יכירו שהוא יהודי ויאמרו ׳נלכה עמכם׳ - לא לירושלים, אלא לאן שילך היהודי ילכו עמו ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלהים עם ישראל.

יחזיקו – ענין אחיזה כמו ויחזק בכנף מעילו (שמואל א ט״ו:כ״ז).

לשונות הגוים – ר״ל עכו״ם בעלי לשונות נפרדות.

בכנף – הוא שולי הבגד.

יהודי – כל ישראל נקראים בשם יהודים לפי שהמלוכה היה משבט יהודה וכן תהיה לעתיד.

בימים ההמה וגו׳ – ור״ל זה שאמרתי לכם יהיה באותן הימים אשר יחזיקו וגו׳ ולפי שהפסיק והאריך בדברים חזר לומר והחזיקו וגו׳ וכן דרך המקרא.

מכל לשונות – הרי משבעים לשון שבעה מאות.

בכנף – בכל כנף הרי לארבע כנפות אלפים ושמנה מאות.

נלכה עמכם – אל ארץ ירושתכם.

כה אמר ה׳ – עתה מודיע ענין אחר מה שיהיה באחרית הימים שיתחילו להכיר אמונת ישראל ותורתם ויאמינו בתורת ה׳ כי קדושה היא, ואז לא לירושלים ילכו לדרוש שם את האמונה רק הישמעאלים יכירו אמתת דת ישראל, ואז לא ילכו עוד עיר אחת אל אחת ומשם לירושלים לדרוש את ה׳, רק הישמעאלים ידרשו את האמונה האמתית מפי ישראל ויכירו שאלהים עם ישראל, ויחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי – ר״ל אם יראו ציצית בכנף בגדו שמזה יכירו שהוא יהודי (והציצית מורים על זכירת המצות וגם על השראת השכינה בישראל כמ״ש תכלת דומה לים וכו׳ ורקיע דומה לכסא הכבוד), לאמר נלכה עמכם – לא ילכו לירושלים רק ילכו עם היהודי ללמוד דתו ואמונתו באשר ידעו שאלהים עם ישראל, אמר להם שבעת ההיא אשר יהיה זאת אז לא יהיה עוד כמו שהיה עד הנה שהיה דבר ה׳ במקום מיוחד בירושלים או בא״י, כי אז.

בכנף – שלא להנתק ממנו ברוב הדרך; ומה נעים מדרש רבותינו (תלמוד בבלי שבת ל״ב:) שדרשוהו שכר לשמירת מצות ציצית שכתוב בה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ וגו׳.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון