×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קׇדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּי⁠־בָ֥א יוֹם⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ כִּ֥י קָרֽוֹב׃
    Blow the trumpet in Zion, and sound an alarm in My holy mountain! Let all the inhabitants of the land tremble, for the day of Hashem comes, for it is close at hand,
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    תִּקְעוּ שׁוֹפָרָא בְּצִיוֹן יַבִּיבוּ בְּטוּר קוּדְשִׁי יְזוּעוּן כָּל יַתְבֵי אַרְעָא אֲרֵי מְטָא יוֹמָא לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי קָרִיב.
    תקעו שופר – להשמיעם שישובו בתשובה בטרם תבואתם הרעה הזאת.
    יום י״י – מה שאמרנו למעלה.
    Sound a shophar – to announce to them that they should repent before the evil befalls them.
    the day of the Lord – which we mentioned above.
    תקעו שופר בציון – לעשות דרישה וחקירה.
    תקעו. זה הנביא אמר ״חגרו״ (יואל א׳:י״ג) לפני בא זה היום. ובבא היום אמר תקעו שופר. ובעבור זה אמר ״וגם עתה״ (יואל ב׳:י״ב) שבא יום י״י, ״שובו אל י״י״ (יואל ב׳:י״ג), כי הוא יפליא לעשות עמכם.
    תקעו שופר – להחריד העם.
    תקעו שופר והריעו – כפל עניין במלות שונות, כי ציון הוא הר הקודש, וכן אמר על ציון הר קדשי (תהלים ב׳:ו׳). וטעם תקעו והריעו, לעורר הלבבות על התשובה.
    קרוב – נתינת טעם למה שאמר: כי בא, ואם גם יאמר על הרחוק.
    תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל יושבי הארץ כי בא יום ייָי / כי קרוב – ״תקעו שופר בציון״ כדי שיפחדו מביאת הארבה ויעשו תשובה. / ומי שמפרשו על ביאת האויב מפרש כדי שיפחדו מביאת נבוכדנצר שלא / ישלוט עליהם ולכך אמ׳ ״ירגזו כל יושבי הארץ״. ורז״ל דרשו תקעו שופר בציון / מכאן שמתריעין בשופרות. ״קדשו צום״ (יואל א, יד) מכאן שאוכלים ושותים מבעוד יום / [195 ע״א] כענין שמוסיפין מחול על קודש. ״קראו עצרה״ (שם) מכאן שאסורין בעשיית מלאכה. / ״אספו עם״ (שם, ב, טז) מכאן שאסורין במשא ומתן. ״קדשו קהל״ (שם) מכאן שנאספים כל חברים / ביחד. ״קבצו זקנים״ (שם) מכאן שמסבבין לשליח צבור. ״אספו עוללים״ (שם) מכאן שעושין / אותן שניים להן. ״יונקי שדים״ (שם) מכאן ששומטין הדד מפי התינוקות ״יצא חתן / (5) מחדרו״ (שם) מכאן שאסורין בתשמיש המטה. ״וכלה מחופתה״ (שם) מכאן שאסורין בנעילת / הסנדל.
    תקעו שופר בציון והריעו וגו׳ עד תקעו שופר בציון קראו צום – ממה שראוי שתתעורר בדברי הנביא הזה שבאו בדבריו שתי פרשיות אלו התחלת שתיהן באופן אחד האחת תקעו שופר בציון והריעו וגומר והשנית תקעו שופר בציון קדשו צום, והיה זה לפי שניבא בהן על שני הגליות והחרבנות חרבן בית ראשון ופקידתו בפרשה הראשונה וחרבן בית שני וגאולתו בפרשה השנית, ואמר בפרשה הא׳ הזאת תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי לפי שיואל על מלכיות יהודה בפרט היה מנבא ועל ירושלים כולה אמר תקעו שופר בציון להכריז ולהודיע חרבנה, ואמר הריעו בהר קדשי על בית המקדש שיחרב כמ״ש מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו (תהלים כד, ד), וכנגד כל ארץ יהודה אמר ירגזו כל יושבי ארץ, ותהיה התרועה ותקיעת השופר להודיע כי בא יום ה׳ כי קרוב כלומר, בבוא היובל היו תוקעים בשופר ומכריזים בכל הארץ לפי שהוא הזמן האלהי שישובו בו איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו ישובו וכן יתקעו עתה שופר על יובל החרבן הזה שיצאו איש מאחוזתו ואיש ממשפחתו ילכו בגלות, וכל זה להודיע כי בא יום ה׳ ופירש שלא אמר כי בא מפני שכבר בא יומו אלא כי קרוב כלומר שהוא קרוב לבוא או להעשות הרי הוא כאלו הוא כבר בא ונעשה, והענין שמפני שאמר למעלה חגרו וספדו הכהנים שיעשו זה לפני בא יום ה׳ אמר עתה שבבוא היום גם כן יתקעו בשופר וכל זה להודיע שגם בעת הצרה טוב לשוב אל ה׳.
    קדשי – הקו״ף בקמץ לבד.
    והריעו – מלשון תרועה.
    ירגזו – ענין תנועת חרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).
    תקעו שופר – להזהיר את העם על התשובה.
    בהר קדשי – זה ציון וכפל הדבר במ״ש.
    ירגזו – מחרדת קול שופר יחרדו.
    יום ה׳ – הפורענות מה׳.
    כי בא – כאלו כבר בא.
    תקעו, הריעו – עי׳ הושע (ה׳ ח׳), וכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו, וביום שמחתכם ותקעתם וכי תבואו מלחמה והרעותם.
    תקעו – (עד עתה דבר על העת שהודיע ביאת הארבה ע״י הנביא שראה גזרה זו בנבואה, ועתה מתחיל ענין שני, מדבר על העת שכבר התעורר הארבה והתחיל לבא על הארץ), תקעו שופר כדין שמתריעים על הצרות, והנה התקיע׳ היתה משמשת לאסוף את העם וע״ז צוה שיתקעו בציון בכל העיר למען ישמעו כל אנשי העיר, והתרועה היתה משמשת לעורר חרדה כדי שישובו בתשובה, ועל זה אמר והריעו בהר קדשי שהוא בבהמ״ק, ועי״כ ירגזו כל יושבי הארץ ויפחדו מה׳, כי בא יום ה׳ כי קרוב – ר״ל כי אצל בשר ודם לא נוכל לאמר שבאה גזרתו רק אם בא ממש, כי כל עוד שלא בא, המקום מפסיק ויוכל להיות שיתעכב ולא יבא, אבל אצל ה׳ כל שהזמן קרוב ואין הפסק הזמני נוכל לומר שכבר בא כי אין דבר חוצץ בעד גזרתו, ואחר שהזמן קרוב כבר בא יום ה׳.
    ירגזו – יחדלו מבטחונם ומנוחתם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל⁠־הֶהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן⁠־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד⁠־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
    a day of darkness and gloominess, a day of clouds and thick darkness; as the dawn spreading on the mountains, a great and strong people. There has never been the like, neither will there be any more after them, even to the years of many generations.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    יוֹם חֲשׁוֹךְ וְקִבְלָא יוֹם עֲנָנָא וַאֲמִיטְתָא כִּנְהוֹר צַפְרָא פָּרִיס עַל טוּרַיָא עַם סַגִי וְתַקִיף דִכְוָתֵיהּ לָא הֲוָה מִן עַלְמָא וּבַתְרוֹהִי לָא יוֹסִיף עַד שְׁנֵי דָר וָדָר.
    כשחר פרוש על ההרים – הארבה והגזם נפרשים על ההרים כשחר הנפרש בכל העולם.
    כמוהו לא נהיה מן העולם – לבוא כל המינים הללו זה אחר זה אבל מין ארבה לבדו לא היה כמו אותו של מצרים שנאמר ואחריו לא יהיה כן (שמות י׳:י״ד).
    like the dawn, spread over the mountains – The increasing locusts and the shearing locusts are spread over the mountains as the dawn is spread over the entire world.
    the like of which has never been – that all these species should come one after the other, but the species of arbeh alone did not equal that of Egypt, concerning which it is stated: "And after it there shall not be so" (Shemot 10:14).
    כמהו לא נהיה מ⁠{ן ה}⁠עולם ואחריו לא יוסיף – ואם תאמר: הלא בארבהא מצרים הוא אומר: לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן (שמות י׳:י״ד), אלא מין ארבה אחד ודאי לא היה לפניו ואחריו שיזיק כמותו, וארבעה מיני ארבה שהיו בימי פתואל לא היה לפניהם ואחריהם שיזיקו כמותם.
    א. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״ארבה״.
    יום. כדרך ״וכסה את עין הארץ״ (שמות, י׳:ה׳).
    וטעם כשחר – רגע אחד.
    ופירוש עם – חבור, וכמוהו ״ארזים לא עממוהו״ (יחזקאל ל״א:ח׳) – לא התחברו עמו במערכת אחת, וככה קראו ״גוי״ (יואל א׳:ו׳).
    לא נהיה – לבא ארבעת מינים יחד.
    כשחר פרוש על ההרים – כן זה הארבה.
    יום – שענן וערפל פרוש על ההרים
    כשחר – בהיות השחר, שהיה לו להאיר על ראשי ההרים וענן וערפל מכסה ופורש עליהם, כענין ויכס הענן את ההר (שמות כ״ד:ט״ו). ומה הוא החשך על ההרים,
    עם רב – כענין ויכס את עין הארץ (במדבר כ״ב:י״א) ותחשך הארץ (שמות י׳:ט״ו), אף כאן דימה את החיילות למעלה לארבה.
    יום חשך – הצרה נמשלת לחשך כמו שהשמחה נמשלת לאורה. או פירושו כי מרוב הארבה חשכה הארץ כמו שאמר בארבה מצרים ותחשך הארץ (שמות י׳:ט״ו).
    כשחר פרוש על ההרים – כמו שחר שהוא פרוש על ההרים ברגע, כי שם נראה תחילה השמש בצאתו, מפני גבהם, כן יבוא זה הארבה פרוש ופשוט על הארץ כרגע.
    כמוהו לא נהיה – כי אותו שלמצרים לא היה אלא מין אחד והוא הארבה, והיה רב אותו המין במצרים יותר ממה שהיה עתה בארץ ישראל לפיכך אמר ואחריו לא יהיה כן (שמות י׳:י״ד), והנה כמוהו לא נהיה כי היו ארבעה מינין ושבמצרים מין אחד היה.
    לא יוסף – בצרי, כמו יוסיףא בחרק (יהושע כ״ג:י״ג), ואחד הוא.
    א. כמו ״יוסיף״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71 חסר תיבת יוסיף.
    פרֻש על ההרים – תאר למשל ולנמשל. וטעם על ההרים – כי שם יראו יותר, וראה הפלגה כי דמיון השחר זכרו הושע בשני מינים וזה כמין שלישי, וכן נכון לעשות משל ודמיון לדבר אחד מצד רבים ורבים.
    עשא – גם זה ענינו קבוץ.
    כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו וגו׳ – לחנם טרח אבן עזרא בזה עם מה שנזכר בתורה (שמות י׳:י״ד) על ארבה מצרים, וכמו זה הלשון במלכים (מלכים ב י״ח:ה׳, כ״ג:כ״ה), והכל אוצר י״י יבוא.
    א. צ״ע בנוסח.
    יום חשך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרוש על ההרים עם רב ועצום / כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור – ״כשחר פרוש״ / כמו ״ופרשו השמלה״ (דב׳ כב, יז). המשיל ביאת הארבה והנאמו כמו שיבוא האור בבקר / ויש מפרש ״שחר״ כאן מקום חושך מן שחור כלומ׳ שיכסה האור מרובו ויהיה / (10) החשך פרוש על ההרים כמו שאמ׳ ״יום חשך ואפלה יום ענן וערפל״ (גם צפנ׳ א, טו) כענין ״וכסה / את עין הארץ״ (שמות י, ה) והראשון קרוב לענין. ״כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסיף / עד שני דור ודור״ אם יהיה זה הדבר נבואה בביאת הארבה יהיה הפך מה שאמ׳ / הק׳ב׳ה׳ בארבה שלמצרים ״לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן״ (שמות י, יד). / וכבר פירש מקצת החכמים זה הדבר ואמר שמא שנ׳ בארבה שלמצרים ״לפניו / (15) לא יהיה ואחריו לא יהיה״ בארץ מצרים לבדה שהארבה היה בתוכה בלבד לא / בשאר ארצות כלומ׳ לא היה כזה הארבה במצרים ואחריו לא יהיה כן בארץ / מצרים. ומה שנ׳ כאן ״לפניו לא נהיה מן העולם״ בארץ ישראל לבדה ״ואחריו לא / יוסיף״ בארץ ישראל לבדה. ויש מפרש שזה שהיה בימי יואל לא היה / כמוהו שהוא היה ארבעה מינים ארבה חסיל ילק גזם ושהיה במצרים לא היה / (20) אלא מין אחד ארבה בלבד. ואם יהיה זה הארבה הנזכר משל לאויב הבא / עליהם כבר נסתלק זה הספק וההכחשה שמכחישין הכתובים זה את זה /
    וזכר שאותו יום החרבן שהיה מיעד יהיה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל שהוא כולו כנוי לחרבן בית ראשון והצרות שיהיו בו, ועל הדרך הזה אמר איוב (ג, ה) על יום לדתו יגאלהו חושך וצלמות תשכון עליו עננה, ואולי רמז בזה אל היום הנועד לצרותינו שהוא יום ט׳ באב כי הוא היה יום השם אשר הוא יתברך הבדיל והפריש לנקמות עמו והוא היה חשך ואפלה לדור המדבר שבו נגזרה גזרת המרגלים והוא עצמו יהיה יום ענן וערפל בחרבן בית ראשון, ואומרו כשחר פרוש על ההרים רוצה לומר כאלו לא היה אור בעולם אלא שחרות וקדרות היה פרוש על ההרים כי שחר הוא מלשון שחרות וע״כ נקרא הבקר שחר לפי שיש עדיין שחרות מחשך כי לא יצא האור עדיין על הארץ, ופירש שהיה החשך ההוא רומז לעם רב ועצום אשר הביא נבוכדנצר על ירושלם שהיה רב בכמותו ועצום באיכותו, וכמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור רוצה לומר שמעת שנברא העולם לא נתחבר לבוא למלחמה עם רב ועצום כמוהו אמנם אחריו אמר שלא יוסף עד שני דור ודור כי לא שלל הדבר בהחלט לפי שהעמים אשר באו עם טיטוס אחר כך להחריב את ירושלם היו יותר מאותם אשר באו עם נבוכד נאצר ולכן אמר עד שני דור ודור כי חרבן טיטוס היה דורות הרבה אחרי חרבן נבוכד נאצר בכמו ת״ק שנה.
    לא יוסף – בס״א כ״י הסמ״ך בחירק אכן בשאר ספרים בצירי וכן יש להוכיח ממסורת דפרשת ויצא על פסוק יסף ה׳ לי בן אחר וכן כתב רד״ק שהוא בצירי.
    וערפל – הוא עב הענן.
    כשחר – האור הבוקר.
    פרש – מלשון פרישה ושטיחה.
    כשחר – כמו אור השחר הפרוש על ההרים כן יהיה הארבה מכסה את ההרים.
    עם רב ועצום – על הארבה יאמר בדרך שאלה.
    לא נהיה – כי בימי משה היה מין אחד וזהו מהרבה מינים.
    לא יוסיף – להיות כמוהו.
    עד שני דור ודור – עד שיכלו שני הדורות ר״ל עד עולם.
    חשך ואפלה – אופל גרוע מחשך (ישעיהו ח׳ כ״ב, נ״ח י׳, נ״ט ט׳) וערפל קשה מענן ובא הסדר תמיד ענן וערפל.
    יום חשך – מצייר את היום שהוא חשך ואפלה מצד העדר האור, וגם הוא יום ענן וערפל שאינו חשך העדרי רק חשך ממשי ע״י אדים וקטורי ערפל המאפילים, ודרך החשך ההוא נראה פרישת הארבה כשחר הפרוש על ההרים בבקר, כן יתראה על ראשי ההרים נוצץ ומבריק למרחוק, והוא עם רב בכמות ועצום באיכות, אשר כמוהו לא נהיה – כי היו ד׳ מינים שזה לא היה במצרים כנ״ל.
    יום חשך ואפלה – כן הוא ביום מכת הארבה שפני השמים שחורים מחמתו.
    כשחר – לפי בעל הטעמים שחר זה אינו מהוראתו הנהוגה אלא מענין שחור, כשחרירות פרושה על ההרים; אבל יש לדבקו למעלה, יום שבו ענן וערפל פרוש על ההרים כמו שבכל יום פרוש עליהם השחר המאיר; והמליצה הנהוגה היא עלה השחר, השחור הולך ועולה ברקיע עד שמסתלק משם, והאור נוטל מקומו ואח״כ נשתמשו בשם שחר להוראות האור עצמו.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶהָבָ֑ה כְּגַן⁠־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם⁠־פְּלֵיטָ֖ה לֹא⁠־הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃
    A fire devours before them, and behind them, a flame burns. The land is as the garden of Eden before them, and behind them, a desolate wilderness; no one has escaped them.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קֳדָמוֹהִי אֶכְלָא אֶשְׁתָּא וּבַתְרוֹהִי מְשֵׁיצִיָא שַׁלְהוֹבִיתָא כְּגַנָא דְעֵדֶן אַרְעָא קָדָמוֹהִי וּבַתְרוֹהִי מִדְבָּר צָדוּ וְאַף שֵׁיזְבָא לֵית לֵיהּ לְרַשִׁיעַיָא.
    לפניו אכלה אש – משחיתים את הכל כאילו אש אוכלת לפניהם ולהבה מלהטת אחריהם.
    כגן עדן – היתה הארץ לפני בואו ואחר שילך הניח את הארץ כמדבר שממה.
    Fire consumes before it – They destroy everything as though a fire consumes before them and a flame blazes after them.
    like the Garden of Eden – was the land before it came, and, after it goes, it leaves the land like a desert wasteland.
    לפניו אכלה אש – כלומר: לפניו של אותו ארבה ולאחריו – ואכל הכל.
    כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה – פתרונו: ארץ שהיתה כגן עדן לפני בוא הארבה עליה, אחר שבא עליה היתה מדבר שממה.
    לפניו. דרך משל על הארבה.
    וגם פליטה – אין דבר שנפלט ממנו.
    כגן עדן הארץ לפניו – כלומ׳: קודם שיבא זה הארבה, היתה הארץ כגן עדן ואחר כך – מדבר שממה.
    כגן עדן – מצא
    הארץ לפניו – בבאו מליאה כל טוב
    ואחריו – הניחה מדבר שממה.
    וגם פליטה – מן האפילות לא היתה לו.
    לפניו – במקום שיחנה נראה לפניו ולאחריו כאלו אש ולהבה אכלה ולהטה כל הצומח. לפיכך אמר לפניו ואחריו, כי מקום חנייתו לא יראה כי הוא יכסה את עין הארץ, אבל חונה במקום זה ואוכל ונוסע במקום אחר ואוכל, זהו לפניו ולאחריו.
    כגן עדן הארץ לפניו – לפני בא הארבה היתה הארץ כגן עדן, ואחרי שבא על הארץ ואכל כל הצומח, נשארה הארץ אחריו מדבר שממה.
    וגם פליטה לא היתה לו – שלא הניח דבר מן הצומח שלא אכל.
    ויונתן תרגם: ואף שיזבא לית ביה לרשיעיא.
    לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כגן עדן הארץ לפניו ואחריו מדבר / שממה וגם פליטה לא היתה לו – ״כגן עדן הארץ לפניו״ וגו׳ כלומר קודם שיבא / תהיה הארץ כגן עדן מרוב הטוב שיהיה בה ולאחר שיבוא ויכלה מחמד הארץ / [195 ע״ב] וטובותיה ופירות שעליה תשאר הארץ מדבר שממה. ״וגם פליטה לא היתה / לו״ כלומ׳ לא תהיה לו הצלה והמלטה מן הפורענות. או יהיה פירושו שלא / השאיר לו הארבה פליטה אלא כלה הכל כמו שאמ׳ ״יתר הגזם אכל הארבה וגו׳ / ויתר הילק אכל החסיל״ (יואל א, יד).
    וזכר מהשחתתה אשר יעשה עם הבבליים בארץ יהודה וירושלם באומרו לפניו אכלה אש ואחריו תלהט להבה כלומר, שאשר היו מהם באים בתחלת מחנהו היו כמו אש שורפת כל הארץ ואשר היו אחריו רוצה לומר באחרית מחנהו עם היות מדרך המלחמות ששם ילכו הנשים והטף והזקנים היותר חלושים שבמחנה שלא יעשו מלחמה הנה באותו המחנה מהבבליים לא היה כן כי הבאים באחרונה היו גם כן כלהבה שתלהט הארץ עד שמפני זה הארץ שהיתה כגן עדן לפניו רוצה לומר שקודם בואם היתה כגן עדן נשארה אחריו מדבר שממה, ואמנם אומרו וגם פליטה לא היתה לו רמז בו לדעתי לענין גדליה בן אחיקם והנשארים אתו אשר השאיר מלך בבל בארץ יהודה שגם אותה פליטה לא היתה לו לפי שלימים מועטים בא ישמעאל בן נתניה והפריצים אשר עמו והרגו והחריבו כל אותה הפליטה בענין שלא נשארו שמה תחת יד נבוכדנצר.
    תלהט – ענין שריפה.
    להבה – שלהבת.
    פליטה – ענין שארית כמו פליט ושריד (איכה ב׳:כ״ב).
    לפניו וגו׳ – רצה לומר ההשחתה תהיה עצומה כ״כ כאלו האש אכלה יבול הארץ לפני בואו וכאלו הלהב שרפה היבול אחרי הלכו כי מדרך הנהוג כמעט א״א שיעשה הארבה לבד השחתה גדולה כ״כ כ״א בצרוף השחתת אש לפניו ולאחריו.
    לפניו – לפני בואו היתה הארץ כגן עדן מלאה מיבול ואחרי הלכו נעשה מדבר שממה.
    וגם פליטה – לא השאיר שום פליטה כי את הכל אכל.
    אש להבה – עיין למעלה (א׳ י״ט).
    לפניו אכלה אש – מצייר מה שאוכל ומכלה את כל עץ וצמח כאש האוכל ושורף וכאלו בעת בא אש לפניו תלך ותאכל את הכל, ובלכתו לא נשאר מה שיאכל מן האש, וידמה כלהבה שהיא מלהטת אחרי האש את השרשים והאדמה, וז״ש ואחריו תלהט להבה – ומפרש כי לפני בואו היתה הארץ כגן עדן מלאה כל טוב ואחריו היא כמדבר – והוא עוד גרוע מן האש, שמן האש יש פליטה שיפליטו ויצילו כמה דברים, אבל לו לא היתה גם פליטה – כי לא הצילו שום דבר.
    לפניו – לפני מחנה הארבה דומה כאלו יש אש אוכלת לאט לאט, ואחרי מחנהו כאלו יש להבה אוכלת הכל בבת אחת; וכן הוא שמתחלה בא הארבה במספר לא עצום, ואח״כ לא בלבד משחיר פני הרקיע, כי גם בשטחי האויר התחתונים ישנו כ״כ במדה מרובה שצריך אדם לדוחפו בשתי ידיו לעשות לו דרך עד מקום חפצו.
    לו – ממכתו המשחתת כל עלי האילן וכל עשבי ודשאי הארץ אין להפלט.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן׃
    Their appearance is as the appearance of horses, and as horsemen, so they run.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּחֵיזוּ סוּסְוָתָא חֶזְוֵיהוֹן וּכְפָּרָשַׁיָא כֵּן רָהֲטִין.
    כמראה סוסים מראהו – במרוצתו.
    Like the appearance of horses is its appearance – I.e., in their running.
    כמראה – במרוצה.
    כמראה סוסים מראהו – שלזה הארבה.
    כמראה – במרוצתו דומה למראה הסוסים.
    כמראה סוסים – גם זה מסוג הדומה, ומה שקדם: שניו שני אריה (יואל א׳:ו׳), מסוג הוא הוא, והכל נכון בעברי ובהגיון.
    וסיפר עוד מגבורת הבבליים באומרו כמראה סוסים מראהו כלומר שהאנשים היו גבורים וגדולים כסוס המוכן ליום מלחמה, וכבר תיאר הכתוב הסוס בגבורת המלחמה באומרו התתן לסוס גבורה אם תלביש צוארו רעמה (איוב לט, כ), ואמר סוס מוכן ליום מלחמה (משלי כא, לא), וכבר כתבו הקדמונים מהיונים ממספרי דברי הימים מענין האנשים אשר קראו צינטאורו״ס שהיו אומרים שהם היו ממראה מתניהם ולמעלה אנשים וממראה מתניהם ולמטה היו סוסים, והמאמתים מהם כתבו שהיה אמתת הענין הזה שבימים הקדמונים ההם התחילו אנשים לרכוב בסוסים בגבעה אחת והיו רבים בהם לשלול שלל ולבוז בז ושאר בני אדם שהיו בעמק היו בורחים מהם והיו חושבים שהם היו בריות משונות ושאדם והסוס היה כולו גוף אחד אלא שחציו של מעלה היה איש ומחציו ולמטה היה סוס ובא אירקולי״ש הגדול וילחם עמהם והרגם ותפש מהם חיים ואז נודע האמת שהיו אנשים רוכבים על סוסים, ואולי על זה עצמו אמר כאן הנביא כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון או שהיו פניהם גדולים ואבריהם עצומים כמראה סוסים ושהאנשים הרגליים מהם היו רצים במהירות רב כמו הפרשים הרוכבים על הסוסים.
    וכפרשים – הם הרגילים לרכוב על סוסים.
    ירוצון – מלשון ריצה ורדיפת ההליכה.
    כמראה סוסים – במרוצתו דומה הוא למראה סוסים.
    (ד-ה) סוסים, פרשים, מרכבות – אם יש רוכב עליו או מלומד לכך יקרא פרש, וכמה סוסים צמודים למרכבה יקראו מרכבה, וסתם מרכבה ארבע סוסים.
    ערוך – סמוך.
    כמראה – מצייר ענינו כסוסים הבאים בעת מלחמה לכבוש את הארץ, והנה הסוס בעצמו יש לו גבורה לרוץ ברעם ורעש, ועל זה אמר כמראה סוסים מראהו כי כן ירוץ ברעם ורעש, ואם ירכב אדם על הסוס שאז יקרא פרש ירוץ במהירות יותר ע״י האדם המכריחו, עפ״ז אמר וכפרשים כן ירוצון – כי גם הוא י״ל עוד מכריח לרוץ שהיא פקודת ה׳ וגזרתו הרוכבת עליו ואם יחברו כמה סוסים במרכבה אז ימשכו את המרכבה וישמיעו קול רעש אופן וגלגל, ועל זה אמר.
    כמראה סוסים – כן היא דמות פני הארבה אם יביטו בו ע״י זכוכית מגדלת; ואני לא ראיתיו, אבל כך שמעתי ובלעז שמו cavallette מגזרת cavallo. Graspferd Heupferd.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל⁠־רָאשֵׁ֤י הֶהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה׃
    Like the noise of chariots on the tops of the mountains they leap, like the noise of a flame of fire that devours the stubble, as a strong people set in battle array.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּקַל רְתִיכַיָא עַל רֵישֵׁי טוּרַיָא מְקַפְּצִין כְּקַל שַׁלְהוֹבִית אֶשְׁתָּא דִמְשֵׁיצְיָא כְּקַשָׁא יְבֵישָׁא כְּעַמָא תַקִיפָא דְיָדַע סִידְרֵי קְרָבָא.
    כקול להב – האוכלת קש משמעת קול.
    ערוך מלחמה – לפי שהוא דבוק נקוד חטף סגול.
    like the sound of a flame – A flame, consuming stubble, makes noise.
    arrayed for battle Heb. עֱרוּךְ. Since it is in the construct state, it is vowelized with a "hataf segol.⁠"
    כקול. הטעם – כי המרכבה איננה הולכת על מקום גבוה, ואלה – על ראשי ההרים.
    כקול להב אש – שיראה למעלה.
    ערוך מלחמה – מערכה אחר מערכה.
    כקול להב אש – ברוייט.
    כקול מרכבות – בפת״ח המ״ם.
    על ראשי ההרים ירקדון – קול הליכתם כקול הליכת המרכבות, ויותר להם שהולכים על ראשי ההרים ולא כן המרכבות. ירקדון, כי כן מהלך הארבה ברקידה ממקום למקום, כמו שאמר לנתר בהם על הארץ (ויקרא י״א:כ״א).
    כקול להב אש אכלה קש – כי הקש והעצים הדקים כשתאחז בהם אש משמיעים קול, וכן אמר כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז׳:ו׳).
    ערוך מלחמה – כעם עצום שערוך להלחם עם שכנגדו, שמשמיע קול ותרועה להבהיל שכנגדו.
    ערוך – העי״ן בשו״א וסגו״ל, והוא פעול סמוך.
    וזכר עוד מקולות האנשים ההם שהיו כל כך גדולות וגם עצומות עד שהיו מפחידים בהם בני אדם והוא אמרו כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון רוצה לומר שהיה קולם כקול המרכבות אשר על ראשי ההרים ירקדון שאותו קול הוא נשמע למרחוק מפני המרכבה ומפני ההרים, והראב״ע כתב הטעם כי המרכבה איננה הולכת על מקום גבוה ואלה על ראשי הרים ירקדון וג״כ כקול להב האש כשאותה להבה אוכלת את הקש שהוא קול גדול כשתבער הלהב בעצים הדקים וכמו שנאמר כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז, ו) כן היה קולם של הבבליים, וזכר עוד שעם הבבליים לא היה כעם שוקט ובוטח שלא נסה ללכת במלחמה אבל כולו היה כעם עצום ערוך מלחמה כלומר שהיה עצום בטבעו והיה מלומד מלחמה מנעוריו.
    מרכבות – בפתח המ״ם רד״ק.
    ערוך מלחמה – בס״א כ״י העי״ן בקמץ ובספרים אחרים בחטף סגול וגם רד״ק כתב שהוא בשוא וסגול ורש״י כתב שהוא נקוד חטף פתח.
    ירקדון – מלשון רקוד וקפיצה.
    קש – תבן דק.
    ערוך – מסודר.
    על ראשי ההרים ירקדון – אשר מרקדין במרוצתם על ראשי ההרים שהקול נשמע למרחוק.
    אכלה קש – שאז משמעת הקול כן נשמע הרעשת קול הארבה.
    כעם עצום – הוא כעם חזק הערוך ומסודר למלחמה.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

    כקול מרכבות על ראשי ההרים ירקדון – שע״י שמתחברים כאחד ישמיעו קול כקול מרכבות והגם שאין דרך מרכבה לעלות על ראשי ההרים הם ירקדו שם כקול מרכבות.
    כקול – אחר שצייר ענינו בעצמו מצייר הקול שנשמע ע״י פעולתו שישחית את הכל ישמיע קול כלהב אש אוכלה קש – כי כבר צייר זה כאש ואמר שישמע הקול כקול להב אש בעת שהיא אוכלה קש, עתה יצייר איך יכוין הארבה א״ע לרדת מן ההרים אל הערים, ומצייר אותו כהכין א״ע למלחמה נגד בני אדם אשר יעכבו מהלכו, שהוא דומה כעם עצום המוכן לערוך מלחמה.
    כקול וגו׳ – ירקדון ויולידו קול גדול כקול מרכבות, גוזמא; כקול להב אש. כן הוא ממש הקול שמוליך הארבה בתנועת כנפיו.
    כעם וגו׳ – שאף על פי שאנשי הצבא נצבים על מערכתם ודוממים, אי אפשר לקיבוץ עם רב בלי שיוליד קול נמוך.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כׇּל⁠־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃
    At their presence the peoples are in anguish. All faces have lost their shine.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִן קֳדָמוֹהִי יְזוּעוּן עַמְמַיָא כָּל אַפַּיָא אִתְחַפִּיאוּ אִיכְרוּם אוּכְמִין כִּקְדֵירָא.
    קבצו פארור – שחרות כקדירה כמה דאת אמר ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳) ואלף הכתובה יתירה היא ואינה נקראת.
    gather blackness Heb. קִבְּצוּ פָּארוּר. Blackness like a pot, Cf. "And they cooked in a pot (בַּפָּרוּר)" (Bemidbar 11:8). The "aleph" is superfluous, and it is not read.
    כל פנים קבצו פארור – תירגם: קידרא.
    מפניו יחילו עמים רבים, מפני זה העם העצום.
    ומלת פארור – באל״ף, מגז׳ פאר, והרי״ש כפול, כמו ״סגריר״ (משלי כ״ז:ט״ו). והטעם – שיתקבץ ויתאסף, הפך יתפשט, כמו ״אספו נגהם״ (יואל ב׳:י׳).
    ויפת אמ׳: לשון שחרות, והאל״ף נוסף.
    כל פנים קבצו פארור – פי׳: כל פנים קבצו הפאר שלהם, כמו ״וכוכבים אספו נגהם״ (יואל ב׳:י׳).
    קבצו פארור – קמטים כבשר הנקמט ונכווץ ברתיחת פארור, ובשר מבושל בפארור נקמט ונכווץ מחום הבישול. כענין קודר הלכתי בלאא חמה (איוב ל׳:כ״ח) – נקמט ונכווץ הלכתי בלא רתיחות והוא לשון קבצו קמטים. פרונציאורש.
    א. בכ״י: בלי.
    מפניו, פארור – פירוש שחרות וקדרות, כמו הקדרה, כן היו כל הפנים מפניו, כמו ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳), והאל״ף בתוכה למשך. וכן תרגם יונתן כל אפיא איתחפיאו איכרום אוכמין כקידרא.
    ויש מפרשים קבצו פאר⁠[ור] על דרך וכוכבים אספו נגהם (יואל ב׳:י׳).
    ואדוני אבי ז״ל תפש עליהם כי אין לשון קיבוץ בלשון אסיפה בכל מקום, כי לא יאמר קבוץ ידיך כמו שאמר אסוף ידיך (שמואל א י״ד:י״ט), ולא ויקבוץ רגליו כמו שאמר ויאסוף רגליו (בראשית מ״ט:ל״ג), ואין איש מאסף אותי (שופטים י״ט:י״ח), לא יאמר מקבץ אותי, וכן לא יאמר קבצו נגהם, כי הקיבוץ יאמר על הדבר המפוזר, והאסיפה יאמר אף על שאינו מפוזר.
    פארור – כטעם פאר, והענין כמו: אספו נגהם (יואל ב׳:י׳). והטעם הכנס הפאר והאור לפנים מן הגלם ולא יראה בחיצונו.
    וכל פנים קבצו פארור – ר׳ל׳ שחרות. ויש מפרש כל / (5) פנים קבצו הפאר שלהם כענין ״וכוכבים אספו נגהם״ (יואל ב, יד; ד, טו). פ׳א׳ ״וכל פנים קבצו פארור״ / הוא חסר מלה וענינו קבצו שחור פארור כאמרו ״על כפים כסה אור״ (איוב לו, לב) שעניינו / על מעשה כפים.
    ובעבור זה מפניו יחילו עמים שכל האומות והעמים היו יראים ומפחדים מהם וכל פנים קבצו פארור רוצה לומר שחרות וקדרות כד״א ובשלו בפרור (במדבר יא, ח).
    יחילו – מלשון חיל וחלחלה.
    פארור – כעין קדרה כמו ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳) והאל״ף נוספת.
    יחילו עמים – כולם יחרדו מפניו ועל שהמשילם לעם הערוך למלחמה אמר בו לשון הנופל בעם והוא מדרך גוזמא והפלגה כדרך המליצה.
    כל פנים – כל פני הבריות קבצו שחרות כקדרה.
    קבצו פארור – עיין באור ענין מלשון פאר, כן פי׳ מנחם, וי״ל פארור הוא הפך פאר, שהתבאר אצלי במק״א שכפל למ״ד הפעל בא בדרך הפועל שמורה הפך המכוון, כמו משרש, משקל. ובזה נכון פעל קבץ, כי לפי׳ מנחם ראוי לומר אספו. וי״ל פארור מענין פור התפוררה, שהפנים נקבץ ונקמט ונראה כמתפורר לפירורין.
    מפניו – אולם העמים יחילו מפניו ולא יערבו לבם ללחום נגדו, וכל פנים יתקבץ פארו והדרו מרוב הפחד והיגון.
    פארור – יש שפירשוהו מענין פאר ברי״ש נוספת להגדלת העניין, קבצו והסתירו אדמימותן המיפה ומפארת אותן והלבינו; ויש שפירשוהו מלשון פרור וסיר באל״ף נוספת נחה, קבצו אליהן שחרורית ונתכסו בה כשולי קדרה; ושני הפירושים דחוקים, ולא נודעת לנו הוראת פארור באמת, ובכן לא נוכל להבין העניין על בוריו.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם׃
    They run like mighty men. They climb the wall like warriors. They each march in his line, and they don't swerve off course.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּגִבָּרַיָא רָהֲטִין כְּגַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא סַלְקִין לְשׁוּרָא וּגְבַר בְּאוֹרְחֵיהּ אָזְלִין וְלָא מְעַכְּבִין אוֹרְחָתְהוֹן.
    ולא יעבטון – אין לו דמיון ופתרונו לפי עניינו לא יעקלון.
    and they do not make... crooked Heb. וְעַבְּטוּן. This has no comparison, but its interpretation according to its context is: they do not make crooked.
    כגיבורים. יעבטון – כמו יעותון, וככה בלשון ישמעאל.
    ולא יעבטון ארחותם – פי׳: לזו המלה אין לה דמיון במקרא, ופתרונו לפי עניינו – ולא יעוותו אורחותם.
    {ו}⁠איש בדרכיו ילכו⁠{ן} – בלי מכשול.
    {ו}⁠לא יעבטון אורחותם – לילך אורחות עקלקלות לבא בהחבא.
    כגיבורים, ולא יעבטון ארחותם – כתרגומו ולא מעכבין ארחתהון, ואין לו חבר במקרא. ויש מפרשים אותו מן העבט תעביטנו (דברים ט״ו:ח׳)א, כמו שאמר גבר במסלתו ילכון (הושע ב׳:ח׳). ויש מפרשים יעותון, וכן הוא בלשון ערבי.
    א. בספר השרשים ערך עבט: ויש מפרשים ולא ישאילו אורחותם זה לוה מן העבט תעביטנו וכו׳.
    יעבטון – זה השרש בעברי מטעם עכוב והתמהמה, ולכן קרא המשכון עבוט כי המלוה מעכב אצלו עד שיפרע.
    ואיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון אורחותם - כלומ׳ לא יעכבו / באורחותם כי במהרה ירוצון כאשר אמר כגבורים ירוצון והוא נגזר מן ״לעבט / עבוטו״ (דב׳ ד, י) ״יוציא אליך את העבוט״ (שם, שם, יא) והוא המשכון דבר שהוא תפוש ומעוכב בידי / (10) האדם. וכן תרגם יונתן: ״ולא מעכבין אורחתהון״.
    והיה זה לפי שהבבליים כגבורים ירוצון וכאנשי מלחמה מלומדים בה כן יעלו החומה, ועם היות שפעמים במלחמה הלוחמיים יעכבו זה את זה לפי שהאחד יקדם לחבירו ולא ישמרו סדר לכן אמר שלא היו הבבליים כך שאיש בדרכיו ילכון ולא יעבטון רוצה לומר לא יעוותון ארחותם.
    כגבורים ירצון – הספרים מדוייקים כ״י וגם בדפוס ישן כ״כ בלא וא״ו אחר רי״ש וגם במ״ק נמסר על כן ירוצון האמור למעלה לית מלא.
    יעבטון – אין לו דמיון ופתרונו לפי ענין עקום ומעוקל.
    אורחותם – מלשון אורח ודרך.
    ואיש – כל אחד ילך בדרכו המיוחד לו ולא ילכו באורח מעוקם ומותעה.
    כגבורים, כאנשי מלחמה – הגבור בטבע והאיש מלחמה יודע תכסיסי מלחמה (ישעיהו ג׳).
    בדרכיו, אורחותם, במסלתו – דרך הוא הגדול וממנו יסתעפו ארחות אל הצד, ומסלה היא הסלולה וכבושה, וציינתי מקום באור הבדליהם (ישעיהו נ״ט ז׳).
    לא יעבטון – מענין העבט תעביטנו, לא ישאיל ארח הצדדי לאחר רק ישאר לו לעת הצורך.
    כגבורים – עתה מצייר איך יכבשו את חומת העיר שתחלה ירוצון אל החומה כגבורים – כי העם יערכו מלחמה מן החומה ובפתח השער וצריך לרוץ בגבורה להגיע עד החומה ולהבריח הלוחמים, ואח״כ צריך לדעת תכסיסי מלחמה איך לעלות אל החומה, ועל זה אמר כאנשי מלחמה יעלו חומה – ואז יסדרו לאנשי החיל דרך מיוחד לכל גדוד ועוד ישאירו לעצמם אורח צדדי שיוכל להטות אליו אם יצטרך ללכת אל הצד או לסבב את האויב וזה נקרא אורח ועל זה אמר איש בדרכיו ילכון שהוא הדרך הגדול וגם לא יעבטון ארחותם שהוא הארח הצדדי.
    יעבטון – עבט בחילוף אותיות עִוֵת, הולכים דרך ישרה למקום מגמתם ואינם מוכרחים לנטות מן דרכם מפני המון בני מינם.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ׃
    They do not jostle one another; everyone marches in his path; they break through the weapons, and are not wounded.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וּגְבַר אֲחוֹהִי לָא דָחֲקִין גְבַר בִּכְבִישֵׁיה אָזְלִין לַאֲתַר דְאִינּוּן שְׁלִיחִין קַטְלִין וְלָא מְקַבְּלִין מָמוֹן.
    ובעד השלח – כמו בעד החלונים (יואל ב׳:ט׳) על פני כלי זיין יפלו ויחנו.
    ולא יבצעו – ולא יקבלון ממון ויונתן פתר בו לשון שליחות בשביל שליחות של הקב״ה מפילין עצמן ובצע כסף לא לקחו.⁠1
    1. השוו ללשון הפסוק בשופטים ה׳:י״ט.
    and upon the swords Heb. וּבְעַד הַשֶּׁלַח, "through the windows (בְּעַד הַחַלוֹנִים)" (verse 9). Upon the weapons they fall and camp.
    they do not receive monetary gain Heb. לֹא יִבְצָעוּ. They do not receive monetary gain. And Jonathan interpreted it (הַשֶּׁלַח) as an expression of an errand. Because of the errand of the Holy One, blessed be He, they cast themselves down, and they do not receive monetary gain.
    ובעד השלחא – לפני כלי זיין יפלו ולא יראו מהם.
    א. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777: ״השליח״.
    ואיש – דרך משל.
    גבר – מין הזכר, ובעבור שהזכיר ״כגיבורים ירוצון״ (יואל ב׳:ז׳).
    ובעד השלח – כלי המלחמה, כמו ״מעבר בשלח״ (איוב ל״ג:י״ח), ״ואין משלחת במלחמה״ (קהלת ח׳:ח׳).
    ולא יבצעו – כמו ולא יפצעו, וכמהו ״ובצעם בראש כלם״ (עמוס ט׳:א׳).
    ובעד השלח יפלו ולא יבצעו – פי׳: זה הארבה אילו יפול על השלח, והם כלי זיין, לא יבצעו, כמו ״ובצעם בראש כלם״ (עמוס ט׳:א׳), כלומ׳: לא יפצעו, מלשון ״פצע תחת פצע״ (שמות כ״א:כ״ה).
    לא ידחקון – לילך יחד מפחד אויביהם.
    ובעד השלח – ובעד גדר השלחים והפרדסים והגנות המקיפים את העיר מפילים עצמם ליכנס ולבא אל החומה כדרך הגנבים.
    ולא לבצע כסף אלא לנפש אדם. כענין אוקיר אנוש מפז (ישעיהו י״ג:י״ב). אשר כסף לא {יחשבו וזהב לא} יחפצו (ישעיהו י״ג:י״ז).
    ואיש, גבר במסילתו – לפי שהמשילם כאנשים וגבורים אמר גבר, אע״פ שלא יפול זה הלשון אלא על בני אדם.
    ובעד השלח יפלו – השלח הוא הסייף, וכן מעבור בשלח (איוב ל״ג:י״ח), ואין משלחת במלחמה (קהלת ח׳:ח׳). ובעד פירושו על, כמו ויסגר י״י בעדו (בראשית ז׳:ט״ז), וכפר בעדו (ויקרא ט״ז:ו׳). יפלו, יחנו, וכן על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח), נפלים בעמק (שופטים ז׳:י״ב).
    ולא יבצעו – כמו יפצעו, מן פצע תחת פצע (שמות כ״א:כ״ה) והוא פועל עומד, וכן ובצעם בראש כולם (עמוס ט׳:א׳) והוא פועל יוצא, עניין כריתה. אמר אין החיל הזה כשאר האויבים שתמנעם מלבוא עליך בחרב, כי אלה יחנו על החרבות ולא יבצעו, וזה לקלותם.
    ויונתן תרגם שלח – עניין שליחות, ויבצעו – עניין שונאי בצע. אמר: ולאתר דאינון שליחין אזלין קטלין ולא מקבלין ממון. אמר אינם כשאר אויבים שתפייסם בממון.
    השלח – תאר לחרב מצד היותו משולח מצד יד ההורג.
    לא יבצעו – לא יהיו נכרתים.
    ואיש אחיהו לא ידחקון / כמו לא ילחצון תרגום ״את הלחץ אשר מצרים לחצים אותם״ (שמות ג, ט) ״ית דוחקא דמצראי / דחקין יתהון״. ובעד השלח יפולו לא יבצעו יפלו על החרבות ולא יזיקום ולא / יהיה בהם פצעים כענין בצע כסף שהוא חתיכה מהכסף וכן תרגום ״פתות / אותה פתים״ (ויק׳ ב, ו) ״בצע יתה ביצועין״. ור״ל שאינם כשאר האויבים שתמנעם בחרב / (15) מלבוא עליך ולא בסגור דלתים כמו שאמ׳ ״בעד החלונים יבואו כגנב״. ופיר׳ / ״ובעד השלח״ ועל השלח.
    וגם איש את אחיו לא ידחקון אבל כל גבר במסלתו הולך, ותהיה כ״כ גבורתו שבעד השלח יפולו השלח הוא הסייף וכן מעבור בשלח, יאמר שהמה לא יפרודו מהחרב ולא יברחו ממנו ולכן יפלו בו. ואפשר לפרש ובעד השלח יפולו שהיה מגבורתם בראותם את אויביהם שהיה שלח וחרב בידו יתאמצו לקחתו מידו ופעמים בעד השלח כדי למשכה וללקחה יפלו וימותו ואמר שלא היה זה מפני חמדת החרב כי הם לא יבצעו ולא יחמדו לשלול שלל ולבצוע בצע אבל היה כל זה לגבורתם.
    ואיש אחיו לא ידחקון – בס״א כ״י ואיש את אחיו וגם בדפוס ישן יש הערה מחילוף זה אבל בכל שאר ספרים שלפני אין בהם מלת את.
    השלח יפלו – במקצת ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוס קדמון כתוב יפלו ובשאר ספרים הפ״א בחולם.
    לא יבצעו – יש ספרים שכתוב בהם ולא בוא״ו וכן נראה מהתרגום ורש״י וזהו מחלוקת ישן בין הספרים ובמקצת ס״ס קדמונים מצאתי שבתחלה נכתבו בוא״ו ואחר כך גררוה ובאחד מגליונים נכתב בצדו יפה בספר מוגה לא וכן במקרא גדולה.
    ידחקון – מלשון דחק.
    גבר – איש יאמר בלשון שאלה על הארבה.
    במסלתו – מלשון ודרך.
    ובעד – ענינו כמו על וכן וכפר בעדו (ויקרא ט״ז:י״ז).
    השלח – כן יקרא החרב וכן ואיש שלחו בידו (דברי הימים ב כ״ג:י׳).
    יפלו – ישכנו כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כ״ה:י״ח).
    יבצעו – ענין חתוך כי פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳) ת״א בצע יתיה בצועין.
    לא ידחקון – זה לזה כי כ״א ילך במסילתו המיוחד לו.
    ובעד השלח יפלו – ישכבו על החרבות לא יהיו נחתכים עליו לחתיכות.
    איש, גבר – שם גבר מציין הגבורה וכח גברא, שהגם שלא ידחק את אחיו לא יסור ממסלתו בכחו ותעצומו.
    בעד השלח – הוא החרב הדוקרת, וזה ההבדל בינו ובין חרב, וכשאנשי המצור רוצים להפיל א״ע מעל החומה אוחזים נגדם שלחם שידקרו בם, והם יפלו ולא יבצעו – כמו יפצעו.
    ואיש אחיו לא ידחקון – כי עוד צריך ליזהר שלא ילכו בערבוביא עד שידחק איש את אחיו ויפול, רק כל גבר במסלתו ילכון – שכ״א ילך במסלה הנכבשת לפניו לא רחוקים איש מאחיו ולא דחוקים, וכן אחר שעלו על החומה ומפילים א״ע משם למטה אל העיר הגם שעומדים מתחת בחרבות ושלחים צריך שיפלו בעד השלח ולא יבצעו שלא יזיק להם.
    לא ידחקון – עם כל המונם ימצאו מקום להתנועע בלי דוחק.
    במסלתו – משרש סלל, שביל קטון שאדם עושה בדריכת רגליו; וכן כאן כל אחד עושה לו שביל קטן בין המון בני מינו.
    ובעד וגו׳ – בארצות הקדם יוצאים נגדם בחרב והורגים מהם כל מה שיוכלו, ועם כל זה לא יכלו.
    יבצעו – מלשון כי יבצע אדני את כל מעשהו (ישעיהו י׳:י״ב).
    לא יבצע – ע״ד עם נבל ולא חכם (פרשת האזינו) להוראת להפך; עם כל יציאתם לקראתם בחרב הם הולכים ורבים.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב׃
    They rush on the city. They run on the wall. They climb up into the houses. They enter in at the windows like thieves.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּקַרְתָּא מִזְדַיְנִין עַל שׁוּרָא רָהֲטִין בְּבָתַּיָא סַלְקִין מִן חֲרַכַּיָא עָלִין כְּגַנְבִין.
    בעיר ישקו – לשון השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳) דוב שוקק (משלי כ״ח:ט״ו) ממשק חרול (צפניה ב׳:ט׳).
    ויונתן תרגם: לשון נשק מזדיינין.
    In the city they clatter Heb. יָשֹׁקּוּ. This is an expression of making a din. Cf. "like the roaring (כְּמַשַּׁק) of the cisterns" (Yeshayahu 33:4); "A growling (שּׁוֹקֵק) bear" (Mishlei 28:15); "the clattering of (מִמְשַׁק) the thorns" (Zephanyah 2:9). Jonathan, however, renders it as an expression of arms (נֶשֶק). They are armed.
    ישוקו – שונרנט בלעז.
    בעיר. ישקו – מגזרת שוק.
    בעיר ישקו – פי׳: כמו שוק וירך.
    ישוקו – לשון שוק, יַנְבֵנְטֶנְט ויש מפרשים לשון השמעת קול מרוצת ברוייט.
    יבואו על עסקי נפשות כגנב – על עסקי ממון.
    בעיר ישקו – עניין שוק. וזכר זה הלשון בארבה, לפי ששוקיו ארוכות. ועוד כי הוא הולך תמיד, לא ינוח אלא מעט, וכן אמר כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳), ר״ל התמדת ההליכה, וכן ובן משק ביתי (בראשית ט״ו:ב׳).
    ויונתן תרגם: בקרתא מזדיינין.
    בבתים יעלו. כי משאר אויבים ישגב אדם בבתים הגבוהים. בעד החלונים – כמו מן החלונים, וכן בעד השבכה (מלכים ב א׳:ב׳), בעד החלון (בראשית כ״ו:ח׳). אמר אינם כשאר האויבים שתיסגר השער לפניהם, כי מן החלונים יכנסו בבית, כמו הגנב שימצא השער סגור וישתדל להכנס מן החלונים.
    ישקו – פעל משוק ושוקק.
    בעיר ישוקו – מלשון שוק והוא ענין ההליכה / בהתמדה כלומ׳ שמהלכין על שוקיהן בלא רכב וסוס ונקרא בלשון ערבי יסירון / רגאלה [תרגום: הולכים רגלי].
    ואומרו בעיר ישוקו פירש רש״י שהוא לשון השמעת קול כמו כמשק גבים שוקק בו (ישעי׳ לג, ד), וי״ת לשון נשק מזויינים. ונראה לי לפרש הכתוב כפי כל א׳ משתי הדעות הישרות האלה אם לפי׳ דעת רש״י שהיה מספר מגבורתם שבהיותם צרים על העיר יעלו על החומה בזדון רב ויתנו קולם על העיר קול ענות גבורה וז״ש בעיר ישוקו ויזעקו כאשר בחומה ירוצון ויעלו בבתים ובעד החלונות יכנסו כמו הגנבים, ואולי אמר בעיר ישוקו על אנשי העיר שכאשר ישמעו האויבים יתנו קולם בעיר ובחומה ירוצון ג״כ אנשי העיר להשגב בה שלא יכנסו האויבים אבל לא יועיל להם כל זה דבר לפי שהבבליים בבתים יעלו והם הבתים אשר בקיר החומה הם יושבים ובעד החלונים אשר על החומה שהם מקומות צרים יבאו כגנב רוצה לומר כמו שיבא ויכנס גנב א׳ בחלון אחד כן יבא הגוי הגדול הזה. אמנם לדעת יונתן יאמר הכתוב ששאר האויבים אחרי שיכנסו לעיר יטו לאכול ולשתות ולנאוף הנשים אבל אלו לא יהיו שבעיר ישוקו ויזדיינו להלחם יותר בחזקה ובראשונה בחומה ירוצון לשלח את הלוחמים משם ולהשגב בה אחר כך בבתים יעלו ואף שבעלי הבתים יסגרו דלתותיהם הלא אלה בעד החלונים יבואו כגנב. וגם מהכתובים האלה יתבאר אמתת מה שפירשתי שעל עם הבבליים ניבא הנביא הנבואה הזאת לא על הארבה ולכן אמר איש את אחיו לא ידחקון גבר במסלתו ואיך יקרא את הארבה גבר, גם אומרו ולא יבצעו ששבחם שלא היו פונים אל החמדה כי אם אל הגבורה כי בצע כסף לא לקחו וכן פירשו רש״י לא יקבלו ממון ואיך יאמר זה על הארבה, עד שמפני זה הוצרך הראב״ע לפרש יבצעו כמו יפצעו מלשון פצע תחת פצע (שמות כא, כה), ואין לנו צורך לדבר מזה.
    ואחר שזכר הנביא מגבורת עם בבל אמר.
    בעיר ישקו – בשי״ן ימנית וחסר וא״ו ברוב הספרים.
    החלונים – ברוב הספרים מלא וא״ו.
    ישוקו – ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳).
    בעד – בדרך וכן בעד החלון (שופטים ה׳:כ״ח).
    בעיר ישקו – בתוך העיר ישמיעו קול וירוצו על החומות ויעלו בבתים ויבואו בהם דרך החלונות כמו הגנב ולפי שהמשילו לעם אמר לשון הנופל באנשי מלחמה אבירי לבב הלוחמים בחזקה והיא ענין מליצה.
    בעיר ישקו – לדעתי מענין שוקים ורחובות, השוק הוא מקום קיבוץ הרבים, שיעשו שוק, כשוק שהוא מלא אנשים, וכן ברחובות ישתקשקון (נחום ב׳ ה׳).
    בעיר – עתה יצייר ענינם כשהם בעיר, שם ישוקו – וישמיעו קול ברחובות העיר, וירוצון בחומה שסביב הבתים, ויעלו בבתים ולא יכנסו דרך פתחים רק בעד החלונים.
    ישקו – ממקור שוק, הברה טבעית דומה לקול דממה דקה, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳), ודב שוקק (משלי כ״ח:ט״ו).
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֙חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נׇגְהָֽם׃
    The earth quakes before them. The heavens tremble. The sun and the moon are darkened, and the stars withdraw their shining.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קֳדָמוֹהִי חֲרוֹבַת אַרְעָא זָעוּ שְׁמַיָא שִׁמְשָׁא וְסִיהַרָא קָבָלוּ וְכוֹכְבַיָא כְּנָשׁוּ זְהוֹרְהוֹן.
    רעשו שמים – בשביל פורענו׳ הבאה על ישראל רוגזים ורועשים.
    אספו נגהם – הכניסו אורן.
    the heavens tremble – Because of the retribution coming upon Israel, they quake and tremble.
    withdraw their shining – Take in their light.
    שמש וירח קדרו – שכיסו את עין הארץ ותחשך הארץ.⁠1
    לפניו רגזו אנשי הארץ. שמש וירח קדר עליהם, כמו ״עד אשר לא תחשך השמש והאור״ (קהלת י״ב:ב׳).
    לפניו רגזה ארץ – בבואו תרגז הארץ לפניו, וזה דרך משל. וכןא רעשו שמים, וקדרו ואספו נגהם, הכל משל לרוב הצרה, כי כן דרך הכתוב, כמו חשך השמש בצאתו (ישעיהו י״ג:י׳), והדומים לו רבים.
    ועניין אספו נגהם, אספו אורם לתוכם שלא נראה, וכן אסוף ידיך (שמואל א י״ד:י״ט), ויאסוף רגליו (בראשית מ״ט:ל״ג).
    א. ״וכן״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71 חסר.
    לפניו רגזה ארץ, כלומר שבעבור זה רעשו יושבי ארץ ישראל מפניהם, ולרוב הצרה אמר רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נוגהם שהוא כולו משל לצרות בני יהודה על דרך מה שאמר שלמה במקרי הזקן עד אשר לא תחשך השמש (קהלת יב, ב). ויתכן אצלי שמאמר רעשו שמים וגומר הוא כפשוטו שגם הכחות העליונים השמים שמים לה׳ והשפעתם חייבו רעה על ישראל וזהו אומרו קדרו וכוכבים אספו נגהם שכולם אספו עליהם רעות מפני שבאו ישראל להסתר פני השם. ואמר הנביא שהצרה הזאת מביאת הבבליים להחריב את ארץ יהודה וירושלם כבר ייעד הקדוש ברוך הוא אותה קודם בואה לעמו והתרה בהם כדי שישובו בתשובה והוא אומרו
    רגזה – ענין תנועת החרדה.
    רעשו – ענין רעדה.
    קדרו – ענין שחרות כמו קודר שחותי (תהלים ל״ה:י״ד).
    אספו – ענין הכנסה וכן ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו).
    נגהם – ענין הארה וזריחה כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח:י״ג).
    לפניו רגזה ארץ וגו׳ – ר״ל צער גדול יהיה בעולם בעת יבוא כאלו תרגז הארץ וירעשו השמים ושמש וירח נשחרו והכוכבי׳ הכניסו זהרם ולא יאירו ע״פ תבל.
    רגזה ארץ רעשו שמים – הרעש הוא יותר מן הרוגז, ובישעיה י״ג על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה ששם שינה המערכת מעט, ופה ר״ל שעקר את המערכת לגמרי, כי היה שוד משדי השדד את המערכת.
    לפניו רגזה ארץ רעשו שמים – ר״ל שיבוטל סדר המערכת כי יהיה הדבר השגחיי מאת ה׳ (ובישעיה י״ג) על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה. שם ר״ל שה׳ יסדר את המערכת וישנהו בענין שיחריב את בבל ע״י המערכת, ופה ר״ל שלא יעשה הדבר ע״י המערכת כלל רק ע״י ה׳ לבד ותחלה רגזה ארץ מלפניו, וממילא רעשו שמים, כי יתבטלו ע״י ההנהגה ההשגחיית, וכן שמש וירח קדרו – כי תתבטל הוראתם והנהגתם, וכוכבים אספו נגהם כי לא יהיה להם השפעה והארה כלל.
    לפניו וגו׳ – ביום הקודם לביאת הארבה נושבת רוח עזה מאד, ולמחרתו שמש וירח וכוכבים יקדרו מחמתו, ולא לחנם קראו שמו ארבה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) וַיהֹוָ֗הי״י֗ נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי⁠־גָד֧וֹל יוֹם⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃
    Hashem thunders His voice before His army; for His forces are very great; for he is strong who obeys His command. For the day of Hashem is great and very awesome, and who can endure it?
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וַיָי אָרֵים מֵימְרֵיהּ קֳדָם מַשִׁרְיָתֵיהּ אֲרֵי סַגִי לַחֲדָא מַשִׁרְיָתֵיהּ אֲרֵי תַקִיפִין עָבְדֵי מֵימְרֵיהּ אֲרֵי רַב יוֹמָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי מִן קֳדָם יְיָ וַחֲסִין לַחֲדָא וּמַן יָכִיל לְסוֹבָרוּתֵיהּ.
    וה׳ נתן קולו לפני חילו – בראש השנה.
    כי רב מאד מחנהו – אלו ישראל.
    כי עצום עושה דברו – כי הוא מעצים כחם של צדיקים שעשו רצונו.
    כי גדול יום ה׳ – זה יום הכפורים.
    ומי יכילנו – שלשה ספרים נפתחים. ד״א ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אין יכולים לשמוע קולו שנאמר וה׳ נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו אלו המלאכים שנאמר מחנה אלהים זה, ומי קשה מהם הצדיקים שנאמר כי עצום עושה דברו זה צדיק שעשה דברו, ואי זה זה משה שנאמר לו עשה לי משכן ונזדרז ועשה הוי קשה כחן של צדיקים שיכולים לשמוע קולו, ושמא תאמר בקול נמוך היה מדבר תלמוד לומר אם יוספים אנחנו לשמוע, וכה״א נפשי יצאה בדברו, וכתיב קול ה׳ בכח וגו׳ קול ה׳ שובר ארזים, ומנין שבאותו קול דבר עם משה שנאמר וישמע את הקול קול של מתן תורה.
    וי״י נתן – עליהם קולו במאמר נביאיו לפני שלחו בהם את חילו זה.
    כי רב מאד מחנהו – אשר ישלח בכם אם לא תטיבון.
    And the Lord gave forth (upon them) His voice – by the statement of His prophets prior to His sending this host of His.
    for His camp is great – I.e, the camp He will send against you if you do not improve.
    וי״י נתן קולו לפני חילו – לפני חילו הוא ארבה. הקב״ה השמיע לכם דבר זה לפני בוא חילו הרב כדי שתעשו תשובה.
    וי״י. הטעם – שיש להם קול גדול. על כן ״רגזה ארץ״ (יואל ב׳:י׳) – בקול התרועה, שאמר ״ירגזו כל יושבי הארץ״ (יואל ב׳:א׳).
    והמפרש כי פירוש – השם הודיעכם זה לפני בואו, אינינו על דרך הלשון. רק הטעם – כאילו השם הרעיש הארץ, כדרך ״מציון ישאג ומירושלם יתן קולו״ (יואל ד׳:ט״ז), והוא מתנבא על הרעש, על כן אמר ״שאג ישאג על נוהו״ (ירמיהו כ״ה:ל׳).
    ואין לתמוה, איך יצא הוא קולו כקול הרעש, כי רב מאד מחניהו, כמו ״שאון לאומים״ (ישעיהו י״ז:י״ב).
    עשה דברו – כמו ״כי פי הוא... קבצן״ (ישעיהו ל״ד:ט״ז).
    וי״י נתן קולו לפני חילו – זה שאמרנו כי הוא ההולך לפניהם לנהגם ולנהלם. ולמה עצום ורב מחנהו וחילו,
    כי גדול יום י״י ונורא מאד – לא ליום אחד ולא לשנים אלא ימים רבים וגדולות ונוראות יש לעשות באויביו אם לא ישובו.
    וי״י נתן קולו – והנה האל השמיע בא החיל הזה לפני באו על ידי נביאיו, כדי שישובו בתשובה.
    ומי יכילנו – מי יוכל לסבלו, וכן מי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳).
    וי״י נתן קולו וגו׳ – נכון שהיה זועה וסופה גדולה קודם שבא הארבה כמו במצרים: וי״י נהג רוח קדים (שמות י׳:י״ג).
    כי גדול יום ייָי1 ומי יכילנו – כלומ׳ אין אחד יכול לו. ורז״ל דרשו שארבע / מינים אלו שלארבה הביאם הק׳ב׳ה׳ על ישראל בשעת הקצף וכל אילן שהיו / (20) קוצצין אותו לא היה מעלה חליפין שנ׳ ״שניו שני אריה״. אין לי שהיו קוצצין / אלא הזרעים והאילנות בלבד מנין אף לבושיהן ותכשיטיהן וכל כלי חמדתן / היו קוצצין שנ׳ ״ויגיעם לארבה״ (תה׳ עח, מו) אין לי אלא האילנות שבשדות שבבתים / ושבסתרים ושבחדרי חדרים מנין? ת׳ל׳ ״בעיר ישוקו בחוצות ירוצון״ ולא עוד / אלא שהיו נופלין לבורות ולמעינות ומכחישין את מימיהן שנ׳ ״ובעד השלח / [196 ע״א] יפולו לא יבצעו״ (לעיל ח). ואין ״שלח״ אלא מעינות שנ׳ ״יען כי מאס העם הזה את מי השילוח״ (ישע׳ ח, ו). /
    1. חסרות המלים: ״ונורא מאד״.
    וה׳ נתן קולו לפני חילו, שקרא את הבבלים חיל השם ומחנהו ועושה דברו לפי שהיו שלוחי ההשגחה לנקמת השם כמו שקרא בעבור זה למלך בבל נבוכדנצר עבדי, והודיע ה׳ ע״י נביאיו כי רב מאד מחנהו ר״ל שהיה רב מאד עם בבל כמו שאמר על ידי ישעיהו (ה, כז) ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבא אין עיף ואין כושל בו וגו׳ אשר חציו שנונים וגו׳ שאגה לו כלביא וגו׳ וסוף דבריו ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה, ומסכים לזה אמר הנביא כאן שה׳ נתן קולו ונבואתו לפני בוא חילו והודיע ע״י נביאיו כי רב מאד מחנהו של בבל בכמותו ובאיכותו כי עצום הוא ושהיה עושה דברו ר״ל שליחותו כי גדול יום ה׳ אשר בו ינקום נקמתו וגדול יום צרה ותוכחה יום ט׳ באב בבוא כשואה פחדו כי הוא נורא מאד ומי יכילנו ויסבלהו.
    עשה דברו – בס״ס השי״ן בצירי וכן ראוי לפי המסורת דפ׳ בשלח עשה ח׳ קמצים וכו׳ ודמלכים ב׳ סי׳ ז׳ ובמכלול דף קנ״א הובא קצת מסרה זו ומה שכתוב שם וכל איוב משלי טעות הוא וצ״ל וכל אלה הדברים ומלכים כלשון המסרה דבשלח.
    נתן – ר״ל השמיע.
    חילו – מלשון חיל וצבאות עם.
    יכילנו – ענין הסבלה והחזקה כמו מרבה להכיל (יחזקאל כ״ג:ל״ב).
    נתן קולו – אל עמו השמיע קולו ע״י הנביאים לפני בוא חילו הוא הארבה.
    כי רב – ר״ל שאמר אשר מחנהו רב מאד.
    עושה דברו – המשחית בשליחות המקום ב״ה.
    יום ה׳ – יום הפורעניות הבא מה׳.
    ומי יכילנו – מי יכול לסבול היום ההוא.
    חילו, מחנהו – נקראו בשם חיל על קבוצם וכחם, ובשם מחנה על חנייתם בשדה המערכה מוכנים לקרב.
    וה׳ – מפרש הטעם שיבוטלו סדרי המערכה, מפני שה׳ נתן קולו – והוא פקד הדבר בהשגחתו, והנה יאמר ה׳ נתן קולו והכריז לפני חילו ר״ל בטרם בוא חילו הכריז והודיע לאמר, שהגם כי רב מאד מחנהו שהוא הארבה ששלח להשחית את הארץ, בכ״ז עצום עושה דברו מי שיעשה דברו אשר דבר שישובו בתשובה ויעזבו עונותיהם, הוא עצום ממחנהו ויתגבר על הארבה ויגרשנו מן הארץ, עוד נתן קולו לאמר כי גדול יום ה׳ ונורא מאד היום שהגביל להעניש את החוטאים, ומי יכילנו ר״ל מי גבר יתאזר עוז לשוב בתשובה שבזה יכילנו, היינו שיוכל לסבול את היום ויכיל את הפורעניות שלא יזיק לו, והנה קול זה נתן ה׳ לפני חילו, היינו ימים רבים קודם ששלח את החיל נתן קולו ע״י הנביא, כמו שנבא כ״ז בסי׳ א׳, ובכ״ז.
    נתן קולו – לקרוא בני ישראל לתשובה.
    יכילנו – יסבלנו בלי נזק.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) וְגַם⁠־עַתָּה֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבִבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃
    "Yet even now,⁠" says Hashem, "turn to Me with all your heart, and with fasting, and with weeping, and with mourning.⁠"
    תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְאַף כְּעַן אֲמַר יְיָ תּוּבוּ לְפוּלְחָנִי בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְצוֹמָא וּבִבְכִיתָא וּבְמִסְפָּדָא.
    וגם. שובו עדי – בלב להנחם,
    ובצום – אולי יכופר העון לענות נפש,
    ובכי – להודות הפשעים ולבקש תחנה על זאת הרעה שבאה עליהם.
    (יב-יג) והרי בא המלך הגדול עליהם וטרם ישחיתם אומר להם: {ו}⁠גם עתה – שבאתי עליכם והזעקתי כל המחנה הגדול הזה עליכם עדיין
    שובו עדיא בכל לבבכם... {ו}⁠קרעו לבבכם ואל בגדיכם – כי מה חפץ בקריעת בגדים אם אין הלב נשבר והנפש נשפכת.
    א. בכ״י: אלי.
    וגם עתה – טעם וגם, רוצה לומר אם לא תשובו לפני בואו, גם עתה אחרי בואו אני מזהירכם שתשובו. ואמר כי קרוב עת בואו בהנבא הנביא, כמו שאמר כי בא יום י״י כי קרוב (יואל ב׳:א׳).
    בכל לבבכם – שלא תהיה התשובה בלב ולב, שתראו דרכי התשובה בנראה, ובנסתר לא תשובוא, והתשובה תהיה בנסתר כי היא העיקר.
    ובצום ובבכי ובמספד – בנראה להכניע הלבבות, ושיראו איש את חבירו צם ובוכה וסופד, ויכניע לבבו אם לא שב מעצמו.
    א. ״לא תשובו״ כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71 חסר.
    וגם עתה – אף על פי שיעדתי לכם ולעתיד זאת הגזרה במוחלט.
    ואמנם אומרו עוד וגם עתה נאם ה׳ שובו עדי והפסוקים הנמשכים אחריו הם לדעתי רמז לפקידת בית שני, והוא אומרו וגם עתה ר״ל אעפ״י שלא שבתם קודם בואו עד עתה אחרי החרבן והגלות אומר השם שובו עדי כלומר שתעשו תשובה שלימה בלב ובענוי הבשר בצום ובכי ומספד.
    עדי – אלי כמו האזינה עדי (במדבר כ״ג:י״ח).
    וגם עתה – אחר שנגזרה הגזרה.
    (יב-יג) שובו עדי שובו אלי – התבאר (הושע י״ד).
    ונחם – כמו אין איש נחם על רעתו (ירמיהו ח׳).
    וגם עתה – הגם שעתה כבר בא החיל, וכבר בא היום הגדול, אל תחשבו שאין תקנה כי גם עתה נאום ה׳ שובו עדי בכל לבבכם – ואמר שובו עדי הגם שאני עתה רחוק מכם (כמ״ש בהבדל בין שובו אלי ובין שובו עדי, הושע י״ד ב׳) רק שתהיה התשובה בכל לבבכם, לא בלב ולב, ושיהיה בצום ובבכי ומספד שהוא הוידוי ועזיבת החטא.
    וגם עתה – שכבר נגזרה גזרה.
    תרגום יונתןאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל⁠־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֑ם כִּֽי⁠־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב⁠־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל⁠־הָרָעָֽה׃
    Tear your heart, and not your garments, and turn to Hashem, your God; for He is gracious and merciful, slow to anger, and abundant in loving kindness, and relents from sending calamity.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    מדות הרחמים והדין – שמות כ׳:ד׳-ה׳, שמות ל״ד:ו׳-ז׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים ה׳:ח׳-ט׳, דברים ז׳:ט׳-י׳, ירמיהו ל״ב:י״ח, יונה ד׳:ב׳, מיכה ז׳:י״ח, נחום א׳:ב׳-ג׳, תהלים פ״ו:ט״ו, תהלים ק״ג:ח׳, תהלים קמ״ה:ח׳, דניאל ט׳:ד׳, נחמיה א׳:ה׳, נחמיה ט׳:י״ז
    וְאַעְדוֹ רְשַׁע לִבְּכוֹן וְלָא בְּבִיזוּעַ לְבוּשֵׁיכוֹן וְתוּבוּ לְפוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָכוֹן אֲרֵי חַנְנָא וְרַחֲמָנָא הוּא מַרְחֵיק רְגַז וּמַסְגֵי לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְשׁוֹט וּמֵיתִיב מֵימְרֵיהּ מִלְאַיְתָאָה בִישָׁא.

    רמז תקלה

    וקרעו לבבכם ואל בגדיכם – אריב״ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אי אתם קורעים בגדיכם על בניכם ועל בנותיכם למה כי חנון ורחום הוא, ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עם הצדיקים ועם הרשעים מאריך רוחו עם הצדיקים וגובה מהם מעט מעט מעשים רעים שעושים בעולם הזה בשביל ליתן שכרן לעתיד, ומשפיע שלוה לרשעים בעולם הזה בשביל ליפרע מהם חוב משלם לעתיד לבא. ר׳ שמואל בר נחמני בשם ר׳ יונתן מאריך רוחו עד שלא נגבה בא לגבות גובה. א״ר חנינא מאן דאמר רחמנא ותרן הוא יותרו בני מעוי אלא מאריך רוחו וגבי דידיה. א״ר לוי מהו ארך אפים רחק רגז, משל למלך שלגיונו קשים אמר המלך אם דרים הם במדינה עמי עכשו בני המדינה מכעיסין אותי והם עומדים עליהם ומכלים אותם, אלא הריני משלחם בדרך רחוקה אם מכעיסין אותי בני המדינה עד שאני משלחם הם באים ומפייסין אותי ואני מקבל פיוסן, הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה הארץ ה׳ וכלי זעמו. א״ר יצחק ולא עוד אלא שנועל בפניהם שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו, עד דהוא פתח והוא טריק רחמוי קריבין.
    ואל בגדיכם – כי איני חש לקריעת בגדיכם.
    דבר אחר: קרעו לבבכם ואל תצטרכו לקרוע בגדיכם מחמת אבל.
    ונחם על הרעה – נהפך למחשבה אחרת.
    and not your garments – for I do not pay heed to the rending of your garments. Another explanation: Rend your hearts and you will not need to rend your garments because of mourning.
    and He repents of the evil – I.e., He turns to another thought.
    וקרעו. ככה היה מנהגם בבא עליהם רעה לקרוע בגדיהם, כמו ״ויקרע יעקב שמלותיו״ (בראשית ל״ז:ל״ד), וככה בדברי דוד. וקריעת הלב – כדרך ״ומלתם את ערלת לבבכם״ (דברים י׳:ט״ז), וכתוב ״ואקרע סגור לבם״ (הושע י״ג:ח׳). והנה הטעם – להסיר מכסה הלב, לקרעו, כי הוא ימנע סגור לבם״ (הושע י״ג:ח׳). והנה הטעם – להסיר מכסה הלב, לקרעו, כי הוא ימנע שלא יבין הלב. והנה הטעם – שיבין האמת, ובעבור זה כתוב ״כל ערום יעשה בדעת״ (משלי י״ג:ט״ז).
    ונחם – שם התאר, ולולי אות הגרון, היה העי״ן דגוש להתבלע הנו״ן.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    וקרעו לבבכם ואל בגדיכם – אם תקרעו לבבכם ותסירו ממנו כל מחשבה רעה, אינכם צריכים לקרוע בגדיכם כמו שאדם קורע בגדיו על הצרה ועל הצער.
    כי חנון ורחום הוא – כן מדותיו, כמו שכתוב בתורה ונחם על הרעה (יונה ד׳:ב׳), לשבים, וכן כתוב וינחם י״י על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות ל״ב:י״ד).
    ושיקרעו סגור לבם וטפשותם והוא אמרו וקרעו לבבכם ואל בגדיכם שיעשו התשובה מבפנים לא מבחוץ בבגדים כי חנון ורחום הוא וינחם על הרעה ויפקוד אותם וישיב שבותם, ובפסיקתא אמר ריב״ל אם קרעתם לבבכם בתשובה אין אתם קורעים בגדיכם על בניכם ועל בנותיכם.
    ונחם על הרעה – במקצת ספרים ונחם על הרעה בקמץ מי יודע ישוב ונחה שבסמוך בפתח ובמקצת ספרים בהפך וי״ס שניהם קמוצים ומי יודע להצביע ולכאורה היה נראה להכריע מדרך הדקדוק שהראשון קמוץ והשני פתוח שכן על פסוק ונחם על הרעה דיונה כתב שם רד״ק שהוא קמץ כי הוא בינוני מבנין נפעל וכן כתב בשופטים סימן כ״א על והעם נחם ובשמואל א׳ סוף סימן ט״ו על וה׳ נחם כי המליך את שאול על ישראל ובשרשים על ואין איש נחם על רעתו (ירמיהו ח׳) אבל על פסוק מי יודע ישוב ונחם האמור גם כן ביונה כתב שהוא בפתח כי הוא פעל עבר מוסב לעתיד מפני הוא״ו והוא מבנין נפעל עכ״ל. ושנים אלו דיואל דומים ממש לאותם דיונה אך תימא על רד״ק שלא כתב על אלו מאומה ושתיקתו מוכחת שנסתפק בהם וגירסת הספרים ששניהם קמוצים נראית לי עיקר שכן מצאתי מסורת כ״י זה לשונו נחם ונחם ו׳ פתחין וסימנהון ותכל דוד המלך וגו׳ (שמואל ב סוף סימן י״ג) אותם יראה פרעה (יחזקאל ל״ב) מי יודע ישוב ונחם דיונה נחם ה׳ וחברו עמוס ז׳ עוד קרא לאמר (זכריה סוף סימן א׳) וכל ישעיה דכוותא עד כאן הדא אמרה דשארא כולהון קמצין תו אשכחי מסרא אחריתי בלישנא אחרינא נחם ונחם ו׳ פתח בקריאה אמנון. פרעה. זאת. זאת. ישוב ונחם דנינוה. ציון וכל ישעיה דכותהון ע״כ. דא ודא חדא היא ולית בהון פלוגתא אלא חדא נוסחא רויחא וחדא נוסחא קיטא ואיכא נוסחא אחרינא במסרא דדפוסא בריש זכריה ולא סלקא כהוגן משום דבציר מינייהו חד ותו דלא משתמע מינה מי יודע ישוב אי דיואל אי דיונה ואמטול הכי בדילנא מינה וכתבית להנך.
    וקרעו – ר״ל פתחו והסירו ערלת לבבכם להראות הכנעה.
    ונחם – ענין חרטה.
    וקרעו לבבכם – ר״ל עשו הכנעה בלב ולא במעשה קריעת הבגדים לבד.
    ושובו – בהכנעה כזאת שובו אל ה׳.
    כי חנון וגו׳ – וירחם עליכם.
    ונחם – מתחרט על הרעה שחשב לעשות.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

    וקרעו – אח״כ תקרעו לבבכם שנית, שהיא החרטה הגמורה על העבר, ואל תקרעו בגדיכם על הרעה שבא עליכם, רק תקרעו הלב על העונות, כי העונות שעשיתם הם רעים לכם יותר מן הרעה אשר מצאה אתכם בסבתם, ושובו אל ה׳ שהיא התשובה השניה שאחר שתהיו קרובים אל ה׳ תשובו שנית אליו מאהבה, ואז ע״י שהוא חנון ורחום ונחם על הרעה גם עתה, הגם שכבר בא הארבה והחלה הרעה.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יד) מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
    Who knows? He may turn and relent, and leave a blessing behind Him, even a meal offering and a drink offering to Hashem, your God.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַן יְדַע דְאִית בֵּיהּ חוֹבִין יְתוּב מִנְהוֹן וְיִתְרַחֵים עֲלוֹהִי וְכָל מַן דִיתוּב יִשְׁתֵּיבְקוּן לֵיהּ חוֹבוֹהִי וִיקַבֵּיל בִּרְכָן וְנַחֲמָן וּצְלוֹתֵיהּ כִּגְבַר דְמַקְרִיב קוּרְבָּנִין וְנִכְסִין בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ אֱלָהָכוֹן.
    מי יודע – שיש בו עון ישוב וניחם.
    והשאיר – החסיל והגזם אחריו ברכה ע״י התשובה תבא ברכה בפירות.
    Whoever knows – that he is guilty of iniquity.
    shall return and repent, and it shall leave – I.e., the hasil and the gazam will leave a blessing after it; through the repentance, a blessing will come in the produce.
    מי יודע ישוב וניחם – פתרון כתרגומו, כלומר: מי שיודע בעצמו שחטא יעשה תשובה וינחם על רעתו.
    והשאיר אחריו ברכה – וכנגד שאמר למעלה: הכרת מנחה ונסך מבית י״י (יואל א׳:ט׳), חזר ואמר כאן: מנחה ונסך לי״י אלהיכם.
    מי. הטעם – אולי השם ישוב.
    והשאיר – זה החיל ברכה, שיעשו ממנה מנחה ונסך.
    מי יודע – פי׳: מי שיש לו דעת ישוב ונחם מן הרעות שיעשה, והשאיר אחריו ברכה.
    ונחם – על הרעה, ולפיכך מי שיודע ב⁠{ע}⁠צמו עון ישוב ונחם ממעשיו הרעים וישוב גם המקום ונחם על הרעה.
    והשאיר – המקום אחריו ברכה ומנחה ונסך, ולא ישחית הכל.
    ומה היא הברכה, כענין ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו (ישעיהו ס״ה:ח׳). שכל דבר שאדם חדל להשחית יש בו ברכה. וכאן יש בו ברכה מנחה ונסך לי״י. ועליה יניח ולא ישחית. כי אז יחפוץ מנחתכם ונסכיכם כאשר ישובו ואז הוא הברכה. ואם לא ישובו אין לו חפץ בהם ואינם ברכה.
    מי יודע ישוב ונחם – יש מפרשים מי יודע אולי ישוב האל ונחם. ואע״פ שאמרנו כי ממידותיו הוא שנחם על הרעה ואין ספק בזה, ואעפ״כ אם רבו העוונות לא ינחם עד שיעניש מעט או רב, לפיכך אמר מי יודע. או יהיה פירושו, מי שיודע דרכי התשובה ישוב, וניחם האלהים1 על הרעה הזאת.
    ויונתן תרגם: מאן ידע דאית ביה חובין יתוב מנהון ויתרחם עלוהי.
    והשאיר אחריו ברכה – והאל ישאיר אחרי הארבה ברכה, שאם ישובו בעודנו, ידיחנו האל וישאירא בצומח ברכה שלא ישחית הכל, והנשאר יהיה לברכה ותעשו ממנו מנחה ונסך לי״י אלהיכם, כנגד מה שאמר הכרת מנחה ונסך מבית י״י (יואל א׳:ט׳).
    1. השוו ללשון הפסוק ביונה ג׳:ט׳.
    א. ״וישאיר״, כן הוא בכת״י אוקספורד 33. בכת״י וטיקן 71: ״והשאיר״.
    (יד-יט) ונתן טעם לזה: מי יודע ישוב ונחם – גם הפליג המורה (מורה נבוכים ג׳:ל״ב) על סוד אחד באומרו שכן עשו, רוצה לומר שהתפללו והתענו והשם שמע תפלתם: ויקנא י״י וגו׳, ויען י״י וגו׳,
    מי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה מנחה ונסך לייָי אלהיכם – ״מי / יודע ישוב״ מי יודע שיש בידו חטא ישוב להק׳ב׳ה׳ וירחם עליו ויסלח לו חובו / ויקבל ברכות ונחמות ותפלתו לפני הק׳ב׳ה׳ כמו שמקריב קרבן ומנסך נסך / (5) בבית מקדש ייָי אלהיכם.
    ולפי שיציאתם מבבל בימי זרע נבוכדנצר היה בעיניהם דבר נמנע לכן אמר הנביא מי יודע ישוב ונחם כלומר מי יודע דרכי ה׳ כי הרבה פתחים למקום די לך שתדע שישוב ה׳ ונחם על הרעה בהשיבו את עמו לירושלם, או יאמר מי יודע דרכי התשובה ישובו ונחם השם יתברך והשאיר אחריו ברכה בארץ באופן שתשוב העבודה לביתו ומנחה ונסך לה׳ אלהיכם, ומאשר אמר והשאיר אחריו ברכה גילה שלא ישובו שמה כל הגולים בפקידת בית שני כי אם שארית מה מעט מהרבה שתהיה ברכה בארץ, ומאשר אמר מנחה ונסך לה׳ אלהיכם גילה שלא תשוב הנבואה בבית שני ולא אורים ותומים ולא ארון ושכינה ושאר הדברים שחסרו שם אבל בלבד תשוב עבודת הקרבנות כמו שנאמר בכלל מנחה ונסך לה׳ אלהיכם. הנה התבאר שבפרשה הזאת יעד הנביא על חרבן בית ראשון על ידי הבבליים ושיעד גם כן על פקידת בבל:
    מי יודע – מי שיודע עון בעצמו ישוב ויתחרט.
    והשאיר – ר״ל אף כשיבוא הארבה הנה בלכתו ישאר אחריו ברכה ולא ישחית הכל.
    מנחה ונסך – ר״ל יהיה ממה להביא מנחה ונסכים.
    אחריו – הכינוי מוסב על הארבה.
    מי יודע – הוסיף לאמר שגם אם כלל הצבור לא ירצו לשוב בתשובה, עכ״פ אני מצוה אל היחידים מי מהם מי שיודע ומבין הוא ישוב ונחם על עונותיו, והגם שתשובת היחיד לא יועיל לבטל הגזרה בכללה, עכ״פ ישאר אחריו ברכה – שישאר מנחה ונסך לה׳ אלהיכם – יצייר שלפי ריבוי החוטאים והחטאים כן תרבה הרעה, ואם אחד מהם ישוב בתשובה תתמעט הפורעניות הראוי לבא כפי חלק האיש ההוא בהרעה הכללית, וישאר מנחה ונסך לבית ה׳.
    מי יודע – אולי.
    והשאיר – האל אחר מכת הארבה דגן ויין ושמן כדי להביא מהם מנחה ונסך.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ⁠־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה׃
    Blow the trumpet in Zion! Sanctify a fast. Call a solemn assembly.
    תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    תְּקָעוּ שׁוֹפָרָא בְּצִיוֹן גְזָרוּ תַעֲנוּ עֲרָעוּ כְנִישָׁא.
    תקעו – אחר ביאת הארבה.
    תקעו – פירשנוהו למעלה (יואל א׳:י״ד).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    תקעו שופר בציון קדשו צום, וגו׳ בפרשה הזאת גילה הנביא שעוד יבא על יהודה וירושלם חרבן אחר, ועליו אמר שנית תקעו שופר בציון כי תקיעת השופר היא להזהיר העם על ביאת האויבים וכמו שאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו (עמוס ג, ו) אם תהיה רעה בעיר ואמר שיקדשו צום ויקראו עצרה וענין העצרה היא מה שזכר מיד
    קדשו – הזמינו.
    קראו – הכריזו.
    עצרה – ענין קבוץ ואסיפה.
    תקעו שופר – להזהיר על התשובה.
    קדשו צום – הזמינו יום צום.
    קראו עצרה – הכריזו להתאסף לבית ה׳.
    תקעו שופר – (עתה מתחיל ענין שלישי), שעד עתה דבר על עת ביאת הארבה ומיעץ שישובו ויבטלו הגזרה לבל יבא, ועתה ידבר על העת שכבר השחית הארבה את הארץ, ומודיע להם שגם עתה יש תקנה שיסתלק מן הארץ, ובזה מצוה שיתקעו שופר בציון להקהיל את העם (ואינו מצוה להריע בקול תרועה לעורר חרדה, שכבר יחרדו מעצמם אחר שהצרה כבר באה).
    קדשו צום – תחלה צוה שהכהנים יקדשו את הצום ויקראו עצרה, ועתה יאמר שיתעוררו העם מעצמם לקדש צום אחר שכבר באה הרעה.
    קדשו צום – הבדילו יום אחד מיתר הימים לאסיפת עם בבית ה׳ (שזאת היא הוראת צום מלשון צמת הראש וצומת הגידים); ובודאי ביום ההוא היו מקדשים מחשבותיהם ונמנעים מאכילה.
    עצרה – מלשון נעצר לפני ה׳ (שמואל א׳ כ״א:ח׳), התעכב בבית ה׳ והאריך בתפלה, וכן כל לשון עצרת שבמקרא.
    תרגום יונתןאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) אִסְפוּ⁠־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃
    Gather the people. Sanctify the assembly. Assemble the elders. Gather the children, and those who suck the breasts. Let the bridegroom go forth from his room, and the bride out of her chamber.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כְּנָשׁוּ עַמָא זַמִינוּ קְהָלָא כְּנוּשׁוּ סָבַיָא אַיְתוּ טָלַיָא וְיַנְקֵי חַדְיָא יִפּוֹק חֲתָנָא מֵאִידְרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבֵיהּ וְכַלָתָא מִבֵּית גְנוּנָהָא.
    יצא חתן מחדרו – זה הארון, וכלה מחופתה זה ס״ת.
    דבר אחר: יצא חתן – זה נשיא, וכלה מחופתה זה אב בית דין.
    קבצו זקנים – ממשקלות שלח קבוץ אלי (מלכים א י״ח:י״ט) לשון רפי וקל.
    assemble the elders Heb. קִבְצוּ. This is of the form of "Send and gather (קְבֹץ) for me" (Melakhim I 18:19), an expression which is weak and light.
    אספו. יצא חתן לעשות מספד ובכי.
    אספו, עוללים ויונקי שדים – שיתענו גם כן הקטנים, ויונקי שדים יתענו שלא יינקו, ויהיו כולם באסיפה אחת, ויבכו הקטנים ויונקי שדים לרעבונם, והגדולים יכנעו לבכיתם וישובו, והאל ירחם לצעקת הקטנים.
    יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה – אפילו החתן שהיה לו לשמוח עם אשתו יצא מחדרו, וכן הכלה תצא מבית חופתה, והיא החדר שזכר. או פירוש מחופתה, מן החליים והעדיים שחופפין עליה בימי חתונתה. וכולם יהיו באסיפה אחת, ויבכו החתן והכלה עמהם תחת שמחתם. וכל אלה הדברים שוברין לבו שלאדם ויכנע והאל ירחם.
    ויונתן תרגם: יפוק חתנא מאידרון בית משכביה וכלתה מבית גנונהא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים / ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה – ״קבצו זקנים״ להוכיח לעם כמו / שאמרו רז׳ל בתעניות (טו ע״א) ״הזקן שבהן אומ׳ לפניהם דברי כיבושים״. ״אספו עוללים״ / מכאן שעושין אותן שנים להן. כדי שישמע הק׳ב׳ה׳ צעקתם ובקשתם וכמו / שאמרו רז׳ל ״הטף למה כדי ליתן שכר למביאיהן״ (חגיגה ג ע״א; ירושלמי, חגיגה, פ״א ה״א, סוטה פ״ג ה״ד).⁠1 ״ויונקי שדים״ מכאן ששומטין / (10) הדד מפי התינוק כדי שירחם הק׳ב׳ה׳ אבותיהם בשבילם. ״יצא חתן מחדרו״ לאסור / עליו התשמיש. ״וכלה מחופתה״ למנוע אותם מהקישוט.
    1. בשלושת המקורות כתיב: ״הטף למה באין״ וכו׳.
    אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים, ואפילו יונקי שדים יתקבצו שמה וכדי שיהיה האבל כולל אפילו החתן יצא מחדרו וכלה מחופתה כי כולם יתענו וכולם יהיו באסיפה ויבכו היונקי שדים לרעבונם והגדולים יכנע לבבם לבכייתם ואפילו החתן שמוטל עליו לשמח את אשתו אשר לקח הוא וכלתו יבכו ויתענו, אמנם בירושלמי דתעניות דרשו יצא חתן מחדרו זה הנשיא וכלה מחופתה זה אב בית דין דבר אחר יצא חתן מחדרו זה ארון וכלה מחופתה זו ספר תורה.
    קבצו זקנים – בספרים כ״י מדוייקים וגם במקצת ספרי הדפוס הבית רפה ונמסר עליו ב׳ פי׳ ב׳ רפי׳ וחברו קבצו את כל ישראל המצפתה (שמואל א ז) וכן במקרא כ״י נמסר שם בשמואל ב׳ רפים וכן כתב רש״י קבצו זקנים מלשון שלח קבץ אלי (מלכים א י״ח) לשון רפי וקל ע״כ. שהוא צווי מהקל והא דנמסר לעיל על פ׳ קבצו פארור ב׳ ר״ל ב׳ דסמיך להון פארור וחבריה קבצו פארור דנחום ב׳ ותרווייהו דגשין כדינייהו.
    ויונקי – מתחלפת וינקי חסר וא״ו.
    קהל – אסיפת עם.
    עוללים – קטנים.
    מחפתה – מלשון חפוי ומכוסה.
    קדשו קהל – הזמינו את כל הקהל להתענות לפני ה׳.
    אספו עוללים – שגם הם יתענו עמכם.
    יצא חתן מחדרו – להתקבץ עם כל העם ולא ישמח אז עם כלתו.
    מחפתה – הוא מקום הסתרת הכלה עם החתן והוא החדר שזכר.
    אספו עם, קבצו זקנים – הקיבוץ הוא לקבץ המפוזרות, והאסיפה הוא מן החוץ אל הפנים כמ״ש (ישעיהו י״א) העם אין מפוזרים רק שצריך לאסוף אותם מן החוץ לבית ה׳, והזקנים מפוזרים אחד בעיר וצריך לקבץ אותם ואז יתאספו מעצמם לבית ה׳.
    אספו עם – תחלה אמר אספו זקנים כל יושבי הארץ שיאספו את הזקנים שיגידו להם דברי כבושין והם יעוררו את יושבי הארץ לתשובה, ועתה שכבר הרעה במציאות יאספו העם מעצמם, והקהל שיתקהלו יתקדשו מעצמם, והעם יקבצו את הזקנים שיתפללו בעדם, כי א״צ עוד שהזקנים יעוררו ויקבצו את העם, וצוה שיאספו גם עוללים ויונקי שדים וחתן מחדרו להרבות צום ותחנונים.
    מחדרו – בית השכיבה (הקובה) מקום צנוע שצריך לחתור אחריו למצאו.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהֹוָ֣הי״י֣ עַל⁠־עַמֶּ֗ךָ וְאַל⁠־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשׇׁל⁠־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
    Let the priests, the ministers of Hashem, weep between the porch and the altar, and let them say, "Have pity on Your people, Hashem, and do not let Your inheritance be a disgrace, that nations rule over them.⁠1 Why should they say among the peoples, 'Where is their God?'"
    1. rule over them | לִמְשׇׁל בָּם – See Radak. Cf. Rashi who suggests that "לִמְשׇׁל" relates to the noun "משל", a proverb or parable. As such, the clause would read: "[do not let your inheritance...] be a byword/proverb among the nations.⁠" According to him, the verse alludes to the curse in Devarim 28:37, "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים", you shall become a horror, a proverb and a taunt among all the nations.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בֵּין אוּלָמָא וּלְמַדְבְּחָא יִבְכוּן כַּהֲנַיָא דִמְשַׁמְשִׁין קֳדָם יְיָ וְיֵימְרוּן חוּס יְיָ עַל עַמָךְ וְאַל תִּתֵּן אַחְסַנְתָּךְ לְחִיסוּדִין לְמִישְׁלַט בְּהוֹן עַמְמַיָא לָמָה יֵימְרוּן בְּעַמְמַיָא אָן דְאִתְפְּרִיקוּ בְּמֵימַר אֱלָהָהוֹן.
    לחרפה – לגדופין.
    למשל בם גוים – לשון משל ושנינה.
    a derision Heb. לְחֶרְפָּה
    for nations to make them an example Heb. לְמְשָׁל, an expression of, "for an example (מָשָל) and for a conversation piece" (Devarim 28:37).
    בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי י״י – עד שאתם יכולים להקריבא בבית המקדש, יקריבו זה בין האולם ולמזבח.
    נחלתך לחרפה – חרפת רעב.
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״להיקרב״.
    בין. אין נכון לבכות בבית השם ב״היכל לפני״ (מלכים א ו׳:י״ז).
    לחרפה – רעב, למשל בם גוים, כי הרעיבים יברחו אליהם, ואם באו אליהם אין כח בהם להלחם.
    איה אלהיהם – ונמצא שמך מתחלל.
    בין האולם ולמזבח – כי שם היו עומדים לעבוד עבודתם, ובהתבטל העבודה כמו שאמר הכרת מנחה ונסך (יואל א׳:ט׳), שם במקום עבודתם יבכו ויתפללו לאל בבית מקדשו ויאמרו חוסה י״י על עמך. חוסה – מלעיל.
    לחרפה למשול בם גוים – כי כשהיה רעב בארץ ישראל היו יוצאים ממנה רבים לגור בארץ מצרים ובארץ פלשתים מפני הרעב, וזה היה חרפה להם ומושלים בהם גוים בהיותם גרים בארצם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    בין האולם ולמזבח – / זו הלמד במקום הא ור׳ל׳ האולם והמזבח ודומה לו ״אשר למלך נשען על ידו״ (מל״ב ז, ב). /
    וגם הכהנים הנגשים אל השם בין האולם ולמזבח יבכו ויאמרו חוסה השם על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים, ואי אפשר לנו לפרש אל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גוים כי אם על הגלות הארוך הזה אשר אנחנו בו לחרפה בידי אדום, ולפי שנתפזרנו בעמים רבים בזה הגלות לכן אמר למה יאמרו בעמים איה אלהיהם, והיטיב לומר הרב רבי אברהם בן עזרא שאין נכון לבכות בהיכל השם ומפני זה אחשוב אני שהבכיה הזאת בגלות היתה שבכו העם והתאבלו בגלותם כל כך מהשנים ובכו הזקנים כי נאסף כבודם והעוללים שפורש אין להם ויבכו הכהנים על כי נכרת מבית השם מנחה וזבח ותמיד בגלותם יאמרו בתפלותיהם חוסה השם על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים בגלותם למה יאמרו בעמים איה אלהיהם כמו שאמר בשירת האזינו (דברים לב, לז) ואמר אי אלהימו צור חסיו בו.
    ויאמרו חוסה – בספרי הדפוס יש מאריך ביו״ד ובכ״ח געיא בוא״ו.
    נחלתך לחרפה – בספרים מדוייקים בפשט לא זקף קטן.
    חוסה – מלשון חוס וחמלה.
    לחרפה – כי בעבור הרעב בע״כ ילכו כל הארצות אל העכו״ם ויהיו לחרפה ביניהם וימשלו בם כדרך התושבים על הגרים.
    איה אלהיהם – ר״ל מדוע עזב עמו שיהיו חסירי לחם.
    (יז-יח) עמך, נחלתך – עם מושג הנחלה אצל ה׳ נקשר מושג דבקות השכינה והשראתה שם מצד קדושתם כמ״ש (ירמיהו ב׳ ז׳), ולרוב בא שם נחלה אל הארץ.
    חוסה, ויחמול – החוסה הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, והחמלה היא מצד טוב הדבר בעצמו כמ״ש (ירמיהו י״ג י״ד).
    בין האולם – באשר תחלה אמר שהכהנים הם יאספו את העם ופה זכר שהעם יתאספו מעצמם כנ״ל ולא זכר מה יעשו הכהנים, אמר שהם ימצאו בין האולם ולמזבח ויבכו ויתפללו, ויאמרו בתפלתם חוסה ה׳ על עמך – ר״ל, א] תחוס עליהם מצד שהם עמך ואתה מלך עליהם, ב] מצד שהארץ היא נחלתך – ששם נחלה מורה על הקדושה שיש בה, ועל ששכינתך שורה עליה מצד קדושתה אל תתן אותה לחרפה מצד זה, ומפרש מצד שהם עמך אל תתן אותם למשל בם גוים כי אתה המלך והמושל עליהם, ומצד שהארץ נחלתך אל תתן אותה לחרפה כי למה יאמרו בעמים איה אלהיהם – וזה חרפה מצד שהיא נחלתך ושכינתך שרויה שם ואתה אלהיהם.
    בין האולם וגו׳ – כאלו נזופין הם למקום ובלתי ראוים ליכנס לפנים משם, כיתר בני ישראל שאסור להם להכנס לפנים מן המזבח.
    למשל בם גוים – ע״ד שהשיב דוד לגד הנביא נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפלה (שמואל ב׳ כ״ד:י״ד), שבשנת רעבון צריך לפנות לעזרה לבני ארץ אחרת, כבני כנען למצרים בימי יוסף.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) וַיְקַנֵּ֥א יְהֹוָ֖הי״י֖ לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל⁠־עַמּֽוֹ׃
    Then Hashem was jealous for His land, and had pity on His people.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    וְחַס יְיָ עַל אַרְעֵיהּ וּרְחֵים עַל עַמֵיהּ.
    ויקנא י״י לארצו – לשון המקנא אתה לי (במדבר י״א:כ״ט) נכנסה בלבו צרתה ונלח׳ במלחמת׳ ונתעסק בצרכיה ורבותינו פירשו לשון התראה התרה בגובאי על עסקי ארצו.
    And the Lord was zealous for His land Heb. וַיְקַנֵּא, an expression similar to "Are you zealous (הַמְקַנֵּא) for me?⁠" (Bemidbar 11:29). Their distress entered His heart, and He fought their battle and engaged in their necessities. Our Sages explain it as an expression of warning. He warned the locusts concerning His land. [from Sotah 3a]
    ויקנא י״י לארצו – ואם תעשו תשובה, מיד: ויקנא י״י לארצו – שלא יהא בה רעב, מפני שחמל על עמו.
    ויקנא בעבור ארצו, כמו ״פן יאמרו לי״ (שו’ ט׳:נ״ד). כבר הזכרתי, כי דבר נגזר להיות יאמרוהו הנביאים על לשון עבר.
    ואם כה תעשו אז ויקנא י״י לארצו – לכבוד ארצו המקודשת לו.
    ויקנא י״י לארצו – התנבא הנביא כי אחרי שיעשו התשובה יקבל האל תפלתם, ואז קנא לארצו שלא תהיה שממה. וטעם הקנאה מפני שהיו חרפה בגוים.
    לארצו – בעבור ארצו, וכן המקנא אתה לי (במדבר י״א:כ״ט).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    ומפני שהגאולה העתידה סבתה תהיה שיחוש ה׳ על חלול כבודו כמו שאמר יחזקאל (לו, כג) לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים, לכן אמר הנביא ענין הגלות השני בקיצור דברים הביא אחריו זכרון הגאולה העתידהא ועל זה אמר ויקרא ה׳ לארצו ויחמול על עמו רוצה לומר שיקנא לארצו אשר היה בידי אדונים קשים והיא גם כן מקוללת ונגרעת מתבואותיה מעת שגלו ישראל מעליה, וכן יחמול על עמו היושב כעבד בין העמים, ואמר ויקנא ויען בלשון עבר עם היותו לעתיד לפי שהדברים הנגזרים היו לפני הנביאים כל כך ודאים כאלו כבר עברו. וזהו.
    א. כן בכ״י אסקוריאל. בדפוסים: ״העת ד׳⁠ ⁠⁠״.
    ויקנא – מלשון קנאה.
    ויקנא – ר״ל כאשר כן תעשו אז בעבור ארצו יתקנא המקום בהשפעת ארץ העכו״ם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    ויקנא לארצו – כל קנאה שאחריו למ״ד היינו בשבילו, כמו המקנא אתה לי.
    ויקנא וה׳ ישמע תפלתם, ונגד מ״ש אל תתן נחלתך לחרפה שהוא שיקנא על כבוד הארץ שהיא נחלתו ויקנא ה׳ לארצו – ר״ל לכבוד ארצו, ונגד מ״ש חוסה ה׳ על עמך ויחמול על עמו – וכבר אמרו חז״ל במדרש רות כתוב אחד אומר כי לא יטוש ה׳ את עמו בעבור שמו הגדול וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה׳ את עמו, בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הוא עושה בעבור עמו ונחלתו, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום הוא עושה בעבור שמו הגדול, והכהנים היו מתפללים שיעשה בעבור שמו הגדול הגם שאין ישראל ראוים, כמ״ש למה יאמרו הגוים איה אלהיהם, ולכן אמרו חוסה ה׳ על עמך, כי יש הבדל בין חוס ובין חמל – שהחוסה הוא מצד שיש לו צורך אל הדבר ואינו משחיתו בעבור תועלת עצמו שהוא בעבור כבוד שמו המשותף בם, אבל אחר שעשו ישראל תשובה יעשה בעבור עמו ונחלתו ויקנא ה׳ לארצו, לכן אמר ויחמול על עמו – שגדר החמלה הוא שאינו משחית את הדבר מצד שלמות הדבר עצמו לא מפני צרכו אליו, שה׳ יחמול עליהם מצד שלימותם אחר שהם צדיקים, ויש בזה שבעה הבדלים, א] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול, אז היה עונה להכהנים שהם היו המתפללים שיעשה לכבוד שמו, אבל אחר שבאה התשועה בעבור עמו ונחלתו בזכות ישראל.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יט) וַיַּ֨עַן יְהֹוָ֜הי״י֜ וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת⁠־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא⁠־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם׃
    Hashem answered His people, "Behold, I will send you grain, new wine, and oil, and you will be satisfied with them; and I will no longer make you a reproach among the nations.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    וְאָתֵיב יְיָ וַאֲמַר לְעַמֵיהּ הָא אֲנָא מְבָרַךְ לְכוֹן עִבּוּרָא וְחַמְרָא וּמִשְׁחָא וְתִסְבְעוּן יָתֵיהּ וְלָא אֶתֵּן יַתְכוֹן עוֹד חִיסוּדֵי כַפְנָא בֵּינֵי עַמְמַיָא.
    חרפה – גדוף שיקראו אתכם חסירי לחם.
    derision Heb. חֶרְפָּה, a derision, that they will call you ill-provided.
    כנגד שאמר למעלה: שודד דגן הוביש תירוש וכול׳ (יואל א׳:י׳), אומר אני לכם עכשיו: הנני שולח לכם את הדגן ואת התירוש ואת היצהר ושבעתםא אותו.
    כנגד שאמר למעלה: ואלב תתן נחלתך לחרפה (יואל ב׳:י״ז), הנני אומר לכם: שלא אתן אתכםג עוד חרפה בגוים.
    א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777 ושאר כ״י: ״ושבתי״.
    ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״אל״.
    ג. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״אתכם״.
    ויען את הכהנים הבוכים.
    מלת ושבעתם – כמו ׳מלא׳ גם ׳חסר׳.
    ולא אתן אתכם – שיפוצו לבקש לחם, כאשר אמרו ״מצרים נתנו יד״ (איכה ה׳:ו׳).
    ויען – ענה לצועקים על יד נביאו.
    שולח לכם – שאצמיח לכם עצי השדה ועשב הארץ.
    ויונתן תרגם: מברך לכון.
    ושבעתם אותו – ממנו. וכן פן תשבענו (משלי כ״ה:ט״ז), תשבע ממנו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    ויען ה׳ ויאמר לעמו הנני שולח לכם את הדגן וגומר כי מפני שעשה ייעוד החרבן בענין הארבה שאכל את כל הארץ והגפן הובישה והתאנה אומללה עשה הגאולה גם כן במשל הברכה והשובע מצורף למה שיורה עליו הנגלה שתתברך הארץ בתבואותיה ופירותיה במקום שעד עתה בזמן הגלות היתה מקוללת, וכנגד העם אמר ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים כי בהיותם נגאלים ויוצאים מגלותם לא יהיו עוד לחרפה בתוכם.
    ויען – על שאלת בקשת עמו.
    הנני שולח לכם – ר״ל מעתה תהיה הברכה בתבואת השדה.
    ושבעתם אותו – ר״ל תשבעו ממנו.
    חרפה בגוים – ר״ל להיות גרים ביניהם מעקת רעבון ולסבול חרפתם.
    ושבעתם אותו – שביעה נקשרת עם מ״ם, ושבעתם משוד תנחומיה (ישעיהו ס״ו), ואם בא אחריו מלת את, מורה ששבע עד שא״צ אליו עוד, פן תשבענו והקאותו (משלי כ״ה ט״ז).
    ויען ה׳ ויאמר לעמו תהיה העניה אל העם עצמם בזכותם, ב] שאם היה עושה בעבור שמו הגדול והם אינם ראוים היל״ל הנני נותן לכם את הדגן אחר שאינו שלהם מצד מעשיהם והוא רק מתנה מאתו, אבל אחר שיעשה בעבורם כתיב הנני שולח לכם את הדגן כי היא שלהם מצד מעשיהם ורק נתעכב מלבא וה׳ ישלח אותו שילך אליהם כי הוא שלהם וראוי להם לפי זכותם, ג] שאם היה עושה בעבור שמו הגדול לא יעשה להם נס חוץ מדרך הטבע ולא היה נותן להם רק הדגן שזה יגדל בדרך הטבע כשזורעים אותו, לא התירוש והיצהר שכבר נשחתו העצים (כנ״ל סי׳ א׳) וא״א שיוציאו פרי בדרך הטבע רק בדרך נס, ומבטיח שיעשה להם נס בזכותם שיגדל גם התירוש והיצהר״ ד] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול שלא יתחלל היה נותן להם בצמצום שבזה יהיה די שלא יתחלל שמו, אבל אחר שיעשה להם בזכותם אמר ושבעתם אותו יתן להם הרבה לשובע, ה] שאם היה עושה רק בעבור שמו הגדול לא יחוס על כבוד העם שאינם ראוים רק על כבוד שמו לבד, אבל ע״י שאעשה בזכותכם אהיה זהיר בכבודכם ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כ) וְֽאֶת⁠־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת⁠־פָּנָ֗יו אֶל⁠־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל⁠־הַיָּ֣ם הָאַחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בׇאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת׃
    But I will remove the northern one far away from you, and will drive it into a barren and desolate land, its front into the eastern sea, and its back into the western sea; and its stench will come up, and its bad smell will rise, for he has done great things.⁠"
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְיַת עַמָא דְאָתֵי מִצִפּוּנָא אַרְחֵיק מִנְכוֹן וְאַגְלִינֵיהּ לְאַרְעָא צַדְיָא וַחֲרֵיבָא רֵישֵׁיהּ לְיַמָא מַדִינְחָא וְסוֹפֵיהּ לְיַמָא מַעַרָבָאָה וְתִסַק סְרוּחֵיהּ וִיהַךְ רֵיחֵיהּ אֲרֵי אַסְנֵי לְמֶעְבַּד בִּישִׁין.
    ואת הצפוני ארחיק – זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם, והדחתיו אל ארץ ציה למקום שאין בני אדם מצויים להתגרות בהם, פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו, וסופו אל הים האחרון שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו.
    ועלה באשו ותעל צחנתו – שמניח אומות העולם ומתגרה בהם בישראל.
    כי הגדיל לעשות – אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכלם, כי ההוא מעשה דאביי שמע לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדם וניזיל באורחא, אמר איזיל ואפרשינהו מאיסורא אזל בתריינו תלתא פרסי באגמא, כי הוו פרשי מהדדי שמע דקאמרי אורחא רחיקא וצוותא בסימא, אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה תלא נפשיה בעבורא דקרשא וקא מצטער, תאנא ליה ההוא סבא כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
    ואת הצפוני – יש לפותרו על חיל הארבה ועליו נופל לשון הדחתיו אל ארץ ציה ושממה.
    דבר אחר: העם הבא מצפון מלכי אשור ורבותינו אומרים זה יצר הרע שצפון בלבבו של אדם.
    הקדמוני – המזרחי ורבותינו שפירשו ביצר הרע דרשו שני הימים הללו במקדש ראשון ובמקדש שני וכן פירשוהו על אשר שם פניו במקדש ראשון ושני והחריבם ולפי התרגום שפירשו על חיל מלך אשור צריך לומר פניו אל הים הקדמוני מקצת חילו אשלח למזרח ומקצתו למערב.
    צחנתו – באשו יורה עליו שהוא לשון זוהם וטינוף.
    כי הגדיל לעשות – ראה שפשט ידו בגדולים.
    And the northerner Heb. הַצְּפוֹנִי. This can be interpreted as referring to the host of locusts, upon which the expression, "and I will drive him to a land barren and desolate,⁠" fits aptly. Another explanation: The people that come from the north, viz., the kings of Assyria. And our Sages (Sukkah 52a) state: This is the temptation, which is hidden (צָפוּן) in a person's heart.
    the western sea the eastern sea. And our Sages, who interpreted it [i.e., הַצְּפוֹנִי] as a reference to temptation, interpreted these two seas as the First Temple and the Second Temple. I.e, they explain הַקַּדְמוֹנִי as first and הָאַחֲרוֹן as last. And so they explained it: Because he directed his face toward the First Temple and the Second Temple and destroyed them. [God says: I will drive him out to a land barren and desolate, where he will find no one to incite. That will be because he set his sights for the First Temple and for the Second Temple and, because he incited the people to sin, they were destroyed. The two Temples, where everyone would gather during the three Pilgrimage Festivals, are symbolized by the sea, where water of the streams gather.] And, according to the Targum, who explains it as a reference to the king of Assyria, we must explain "his face to the eastern sea, and his end to the western sea" to mean that part of his army I will send to the east and part of it to the west.
    its ill savor Heb. צַחֲנָתוֹ. The word בָאְשוֹ, its stench, indicates concerning that it is an expression of filth.
    for it did great things – I.e, it did a great evil, for it stretched forth its hands upon the great.
    כנגד שאמר למעלה: כי גוי עלה עלא ארצי (יואל א׳:ו׳), הריני אומר: ואת הצפוני ארחיק מעליכם – אותו גוי הבא מצפון ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ צייה ושממה – במדבר, את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרוןב – אותו ארבה שמילא כל ארץ ישראל מים המזרח ועד ים המערב, אדיחנו ותבאש הארץ מבאשו ומצחנתו.
    א. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777 (כאן ולעיל א׳:ו׳): ״אל״.
    ב. כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״האחרון״.
    ואת הצפוני – חיל הארבה, שבא מפאת צפון.
    וטעם אל ארץ ציה – שלא ימצא מה יאכל.
    הקדמוני הוא המזרחי, והאחרון – המערבי, ושניהם כנגד ירושלם. והנה בהיותו בארץ שממה ימות.
    צחנתו כמו באשו, ואין רע לו, רק הטעם כפול.
    ואת הצפוני ארחיק מעליכם – ופי׳ זה הארבה, שבא מן הצפון, ארחיק מעליכם,
    והדחתיו אל ארץ צייה ושממה, את פניו אשליך אל הים הקדמוני, וסופו אל הים האחרון, ועלה באשו ותעל צחנתו. באשו – כמו ״ובאש היאר״ (שמות ז׳:י״ח). כי הגדיל לעשות יותר, מה שלא צויתי.
    ואת הצפוני – עם צפון הבא עליכם כארבה.
    ארחיק מעליכם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה – שימות שם.
    את פניו אל הים הקדמוני וסוף מחנהו אל הים האחרון – כלומר ממערב למזרח אדחהו אל המדבר. וכן אתה מוצא בארבה מצרים שכשבא בא ממזרח למערב וכשהלך הלך ממערב למזרח שכך הוא אומר, ויהפך י״י רוח ים חזק מאד וגו׳ ויתקעהו ימ⁠{ה} סוף (שמות י׳:י״ט).
    ועלה באשו – כשימות כענין הצפרדעים.
    כי הגדיל לעשות – לבא על עם י״י ועל ארצו להשחית ולכלה.
    ואת הצפוני – הארבה קרא צפוני, שבא להם מפאת צפון.
    והדחתיו אל ארץ ציה ושממה – ושם ימות, שלא ימצא מה יאכל, לפיכך ועלה באשו.
    את פניו אל הים הקדמוני – פירוש המזרחי. והוא ים כנרת או ים המלח, שהם למזרח ארץ ישראל.
    וסופו אל הים האחרון – הים המערבי. והוא שקרא אותו בתורה הים הגדול, שהוא למערב ארץ ישראל.
    פניו – ר״ל ראשו. כל כך היה רב חיל הארבה, שהיה מחזיק מים המזרחי לים המערבי.
    ועלה באשו – האלף בשו״א לבדו.
    ותעל צחנתו – כפל העניין במלות שונות, כי צחנתו כמו באשו. וטעם העליה, שיעלה ריחם הרע לאפי העוברים.
    כי הגדיל לעשות – הארבה הגדיל לעשות רע בארץ, והאל רחם על הארץ והמיתו.
    ורז״ל (סוכה נ״ב.) פרשו זה הפסוק לימות המשיח, ואמרו ואת הצפוני ארחיק מעליכם, זה יצר הרע שצפון ועומדא בתוך לבו שלאדם.
    והדחתיו אל ארץ ציה ושממה – למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהם.
    את פניו אל הים הקדמוני – שנתן עיניו במקדש הראשון והחריבו.
    וסופו אל הים האחרון – שנתן עיניו במקדש שיני והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו.
    ועלה באשו ותעל צחנתו – שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאי ישראל. כי הגדיל לעשות, אמר אביי ותלמידיב חכמים יותר מכולם.
    א. בדפוס ואדי אלחגירה: שצפון ״וטמון״.
    ב. בכת״י אוקספורד 33: ״ובתלמידי״.
    ואת הצפוני – כי רוח מזרחית צפונית נשא זה הארבה לארץ ישראל.
    ועוד יאמר הקדמוני – וכן כתיב בענין מצרים: ורוח קדים נשא את הארבה (שמות י׳:י״ג), ולכן אמר פה: וסופו אל הים האחרון.
    ואת הצפוני ארחיק מעליכם – הוא הארבה ונקרא צפוני לפי שהוא בא מן / הצפון וכן ביאת האויב מן הצפון אם הוא משל עליו וכן תרגם יונתן: ״וית עמא / (15) דאתי מצפונא ארחיק מנכון״. ורז׳ל אמרו (סוכה נב ע״א) צפוני זה יצר רע שהוא צפון בלבו / שלאדם ומיתתו בים האחרון כלומ׳ ביום האחרון שהוא העולם הבא שאין שם / יצר הרע. את פניו אל הים הקדמוני וסופו אל הים האחרון תרגם יונתן: ״רישיה / לימא מדנחאה״ - הים המזרחי ״וסופיה לימא מערבאה״ - הים המערבי. ועלה / באשו ותעל צחנתו ״באשו״ סרחונו. ו״צחנתו״ היא ריחו הרע וכן תרגם יונתן: / (20) ״ויהך ריחיה״. כי הגדיל לעשות ר׳ל׳ הגדיל לעשות הרע.
    ואמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם ושם כולל הוא צפוני לאשור שהגלה עשרת השבטים והוא צפוני לארץ ישראל והוא גם כן כולל את בבל שהחריב בית ראשון וצפוני הוא כמ״ש (ירמי׳ א, יד) מצפון תפתח הרעה, וכלל גם כן בצפוני מלכות רומי שהיא גם כן צפונית לארץ ישראל אך אשור ובבל הם צפוניים מזרחיים ורומי ובני אדום צפוניים מערביים, וחזר לתת משפטים בכל אחד מהם בפני עצמו וכנגד אשור ובבל אמר ארחיק מעליכם לפי שכאשר ישובו השבטים על אדמת ישראל הנה יתרחקו מאותו גבול, וכנגד רומי אמר והדחתיו אל ארץ ציה ושממה כי כן ניבא ישעיהו (לד, יג) על שוממות רומי ועלתה ארמנותיה סירים קמוש וחוח במבצריה וגומר, ואמר עוד על הצפוני המזרחי ההוא את פניו אל הים הקדמוני כי להיותו מזרח כינה אותו בשם פנים וקראו קדמוני מלשון קדם, ועל הצפוני המערבי שאמר וסופו אל הים האחרון כי הסוף הוא המערב והוא האחרון בתנועה היומית, וכנגד הצפוני המזרחי אמר ועלה באשו, וכנגד המערבי אמר ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות.
    וענין זה כולו כי מפני שהמשיל את האויבים בארבה המשיך בו משלו ולכן אמר שירחיק מעליהם אויביהם ויוליכם אל ארץ ציה ושממה ויחסם אל הימים כפי ארצותיהם, ולפי שבאחרית הימים תהיה נקמת השם בהם לכן אמר על המזרחיים ועלה באשו ועל רומי המערבית אמר ותעל צחנתו כי היא הבאשה המופלגת רומז בזה אל חורבנם, ונתן הסבה בזה באמרו כי הגדיל לעשות לפי שרומי הגדיל לעשות כנגד ישראל יותר מהמזרחיים. ומה יפו דברי רש״י שכתב על הצפוני העם הבא מצפון מלכי אשור, ורבותינו שפירשו זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם דרשו שני הימים האלה במקדש ראשון ומקדש שני כלומר המחריבים אותם, הנה הרב עם היות שפירש כללות הפרשה על הארבה הציץ באמתת הענין כפי מה שפירשתי.
    ואת הצפוני – במקצת ספרים הוא״ו בגעיא.
    באשו – הבי״ת בקמץ חטוף מפני נחות השוא הבא אחריו.
    והדחתיו – מלשון דחיה.
    פניו – ר״ל ראשו ותחלתו.
    האחרון – המערב קרוי אחור וכן עד הים האחרון (דברים ל״ד:ב׳).
    באשו – ענין סרחון.
    צחנתו – עניינו כמו באשו ואין לו דמיון, ובפייט כל נדרי צחן הסר.
    ואת הצפוני – הארבה הבא מפאת צפון ארחיק מעליכם ולא ישוב לבוא.
    והדחתיו וגו׳ – למות שמה.
    את פניו – התחלת קבוצת הארבה אדיחנו אל הים הקדמוני הוא ים המלח שהוא במזרחו של א״י.
    וסופו – סוף קבוצת הארבה ההולך באחרונה אדיחנו אל הים האחרון הוא ים המערבי.
    ועלה באשו – אחר המיתה יעלה ריחם הרע באפי העוברים.
    ותעל צחנתו – כפל הדבר במ״ש.
    כי הגדיל לעשות – כי הארבה הגדיל לעשות רעה מרובה בא״י ולכן ימות ולא ישוב עוד.
    באשו, צחנתו – הבאש הוא מחמת שנתקלקל, והצחנה דבר שמקולקל מתחלתו, כמו זרע הארבה, ונמצא בדברי משנה ולא בתנ״ך.
    ואת הצפוני – ו] שאם היה התשועה בעבור שמו לא היה מרחיק את הארבה כדי שיהיה מוכן קרוב אליהם אם יוסיפו לחטוא, אבל עתה ארחיק מעליכם את הארבה שבא מצפון, ז] שאם היה למען שמו היה משלחו על האומות לנקום מהם כבוד שמו אשר בזו וכדי שישראל יקחו מוסר כמ״ש הכרתי גוים וכו׳ אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, לא כן עתה שעשיתי למענכם אדיח אותו אל ארץ ציה ושממה. את פניו מצייר אותו כי התפשט בכל הארץ מים עד ים והיה מהלכו ממערב למזרח וכשנפסקה הגזרה נתחלק לשנים, וישא החלק ממנו שעמד במזרח שזה קורא פניו, אל הים הקדמוני המזרחי, וסופו ישא אל הים האחרון המערבי, ועלה באשו כי דרך הארבה בעת שיסתלק להניח אחריו באשה וצחנה, צחנה ע״י הזרע שיניח ובאשה ע״י שימותו רבים ממנו ותבאש הארץ ויתהוה עי״ז דבר וחולאים ע״י עיפוש האויר, מבטיח כי תעל ותסתלק הבאשה והצחנה, כי הגדיל לעשות ר״ל שכבר עשה שליחותו בשלמות ועשה חרבן גדול, וגם ר״ל שכבר פעל הרבה במה שעל ידו שבו בתשובה וא״צ להוסיף עוד צרות על ידו, וחז״ל דרשוהו על היצה״ר, וכונתם כי לא הנחש ממית אלא החטא ממית והיצה״ר היה הסבה אל ביאת הארבה, וע״י שיתרחק הצפוני שהוא היצה״ר הצפון בלב ומסית לחטא, יתרחק גם המסובב ממנו שהוא הארבה שבא בסבת החטא.
    ואת הצפוני – בודאי הארבה היה בא להם בהוה מצד צפון ומזה שמו כאן.
    הים הקדמני – שהוא מצד מזרח, והוא ים המלח.
    הים האחרון – הים הגדול או ים סוף.
    צחנתו – נרדף לבאשו, א״כ בבירור ענינו סרחון (ועיין מה שכתבתי עליו באוצר נרדפי).
    כי הגדיל לעשות – רע; וכנגדו לשון נופל על לשון בפסוק שאחריו כי הגדיל ה׳ לעשות – טוב.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) אַל⁠־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי⁠־הִגְדִּ֥יל יְהֹוָ֖הי״י֖ לַעֲשֽׂוֹת׃
    Land, don't be afraid. Be glad and rejoice, for Hashem has done great things.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא תִדְחֲלִין אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל בּוּעִי וַחֲדִי אֲרֵי אַסְגֵי יְיָ לְמֶעְבַּד בִּיךְ טָבִין לְעַמֵיהּ.
    אל תיראי אדמה – ארץ ישראל אם תשובי בתשובה.
    Have no fear, O land – I.e, the land of Israel, when you repent.
    כנגד שאמר למעלה: שודד שדה אבלה אדמה (יואל א׳:י׳), חזר וריפא כאן: אל תיראי אדמה גילי ושימחי כי הגדיל י״י לעשות – כי הקב״ה הגדיל לך ניסים.
    אל תראי – כנגד ״ונורא מאד״ (יואל ב׳:י״א).
    גילי – כנגד ״מספד״ (יואל ב׳:י״ב).
    כי הגדיל השם לעשות טוב, כנגד ״כי הגדיל״ (יואל ב׳:כ׳) הארבה להרע.
    כי הגדיל י״י לעשות – כלפי מה שהגדיל הצפוני לעשות.
    אל תיראי אדמה – ארץ ישראל. אל ייראו יושביה.
    גילי ושמחי – כנגד חגרו וספדו הלילו (יואל א׳:י״ג) קדשו צום (יואל א׳:י״ד).
    כי הגדיל י״י לעשות – פירוש לעשות טובות כנגד הארבה שהגדיל לעשות רעות.
    אל תיראי אדמה / גילי ושמחי כי הגדיל ייָי לעשות – ר׳ל׳ הגדיל לעשות טובה לעמו.
    ולכן אמר הנביא כנגד ארץ ישראל אל תראי אדמה גילי ושמחי כלומר אל תראי עוד מן העמים כי הנה יגדיל השם לעשות עוד כנגדם ויגדיל לעשות בגאולתך ולכן אל תיראי מאורך גלותך ומשיקרך בו כלייה.
    אל תראי אדמה – שלא ישוב הארבה שוב אלא גילי ושמחי כי מעתה הגדיל ה׳ לעשות טובה הרבה.
    גילי, ושמחי – הגיל הוא על דבר מתחדש כמו מציאה בשורה טובה, והשמחה היא המתמדת, שאח״כ תשוב הגילה שמחה בהתמדת הדבר כמ״ש (ישעיהו ט״ו) ובכ״מ.
    אל תיראי אדמה – מלת אדמה מציין גם מקום שאינו שדה תבואה רק מקום אילנות כנ״ל (א׳ י׳), ומבאר שאם היה התשועה בעבור שמו הגדול לא היו האילנות חוזרים כנ״ל פי״ט, אבל ע״י שהיה התשועה בזכותכם גם האדמה שהיא מקום האילנות תתן חילה בפרי העץ בדרך נס, וע״כ גילי ושמחי שגדר הגילה הוא על התחדש דבר טובה שלא עלה על דעתו כלל, ועל זה אמר כי הגדיל ה׳ לעשות – כי צמיחת האילנות שנשחתו זה דבר גדול למעלה מן הטבע, ואחר שה׳ הגדיל לעשות בדרך נס אל תיראי אדמה.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כב) אַל⁠־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּי⁠־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃
    Don't be afraid, you animals of the field; for the pastures of the wilderness spring up, for the tree bears its fruit. The fig tree and the vine yield their strength.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא תִדְחֲלוּן חֵיוַת בָּרָא אֲרֵי אִתְעַטְרוּ דִרְוַת מַדְבְּרָא אֲרֵי אִילָנָא אַצְלַח אִבֵּיהּ תֵּינַיָא וְגוּפְנַיָא טְעַנוּ פֵּרֵיהוֹן.
    כנגד שאמר למעלה: גם בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות {ה}⁠מדבר (יואל א׳:כ׳), חזרא ואמר כאן: אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם.
    א. כן בכ״י ברסלאו 104. בכ״י לוצקי 777: ״וחזר״.
    אל תיראי בהמות שדי – כנגד ״גם בהמות שדי תערג אליך״ (יואל א׳:כ׳).
    כי דשאו נאות מדבר – הפך ״ואש אכלה נאות מדבר״ (יואל א׳:י״ט).
    כי עץ נשא פריו – הפך ״כל עצי השדה יבשו״ (יואל א׳:י״ב).
    נאות מדבר – ויש שם מרעה שמן וטוב כבראשונה.
    אל תיראו בהמות שדי – כמו שדה, כנגד מה שאמר גם בהמות שדה תערוג אליך (יואל א׳:כ׳).
    כי דשאו נאות מדבר – שאמר עליהם ואש אכלה (יואל א׳:כ׳), וכיון שדשאו כן מלאו האפיקים מים.
    כי עץ נשא פריו – כמו שעץ נשא פריו ביישוב, כן במדבר דשאו שם מקומות הדשא.
    חילם – כחם, והוא הפרי. ויונתן תרגם: טענו פיריהון.
    תאנה וגפן / נתנו חילם – תרגם יונתן: ״תיניא וגופניא טענו פיריהון״.
    וגם על האומות שהם נכנעות לארבע המלכיות יראות ופוחדות מהם תמיד אמר אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר רוצה לומר שלא יעלה עוד ארבה על הארץ שהוא האויב המולך בכפה וכובש כל הארצות ויהיה העולם בשלום ולא ישאו גוי אל גוי חרב (ישעי׳ ב, ד) וגומר.
    דשאו – מלשון דשא ועשב.
    נאות – מדור.
    נשא – טען וגדל.
    חילם – מלשון חיל וכח, ור״ל פריים.
    אל תראו בהמות שדי – לדאוג על חסרון המרעה כי מעתה תגדל דשא במקום אהלי המדבר מושב הרועים.
    כי עץ נשא פריו – ר״ל כי אפי׳ העץ יגדל פרי וכל שכן שתצמיח דשא כי יותר יש צורך מטר השמים אל האילנות מלדשא הארץ.
    נאות – מקומות מרעה. כמ״ש בכ״מ.
    אל תיראי בהמות שדי שאם היתה התשועה רק בעבור שמו הגדול לא היה מחזיר את התבואה רק בישוב לא במדבר, אבל עתה שהיה בעבור ישראל דשאו נאות מדבר ג״כ, כי עץ נשא פריו הגם שזה היה דרך נס כנ״ל, כי היה תשועה כולל בכל המקומות ובכל המינים.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כג) וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֔ם כִּֽי⁠־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת⁠־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃
    Be glad then, you children of Zion, and rejoice in Hashem, Your God; for He gives you the former rain in just measure, and He causes the rain to come down for you, the former rain and the latter rain, as before.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וּבְנֵי צִיוֹן בִּיעוּ וַחֲדוּ בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָכוֹן אֲרֵי אֲתִיב לְכוֹן יַת מַלְפְכוֹן בִּזְכוּ וּמַחִית מְטַר בַּכִּיר בְּעִדָנֵיהּ וּלְקִישָׁא בְּיְרַח נִיסָן.
    ובני ציון גילו ושמחו וגו׳ – שנו רבותינו יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס פירותיהן ולעשות כל צרכיהם. ד״א שיורד בנחת ואינו יורד בזעף. ד״א שמשקה את הארץ ומורה ויורד עד התהום, שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה וגו׳. אמר מר שיורד בנחת או אינו אלא שמשיר הפירות ומשטף הזרעים ומשבר הגרנות, תלמוד לומר ומלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה. ומלקוש גופיה מנא לן דלברכה היא, אלא יורה גופיה ברכה היא דכתיב ובני ציון גילו ושמחו. יורה במרחשון ומלקוש בניסן. או אינו אלא בכסליו תלמוד לומר בעתו. מאי מלקוש א״ר נהילאי בר אידי אמר שמואל שמל קשיותיהן של ישראל, דבי ר׳ ישמעאל תני שממלא התבואה בקשין שלה, במתניתא תנא שיורד על המליות ועל הקשים.
    את המורה – את נביאיכם המורים אתכם לשוב אלי כדי לצדק אתכם.
    מורה ומלקוש – כמו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
    בראשון – בניסן ואע״פ שהיורה היא רביעה ראשונה היורדת על הזרע והוא במרחשון אותה שנה בניסן זרעו כמו שמפורש במסכת תענית שגדלה התבואה באחד עשר יום.
    the teacher for justification Heb. מוֹרֶה. Your prophets who teach you to return to Me, in order to justify you.
    the early rain and the late rain. Heb. מוֹרֶה, like "the early rain (יוֹרֶה) and the late rain (וּמַלְקוֹש)" (Devarim 11:14).
    in the first month – In Nissan. Although the early rain is the first rain, which falls on the seeds, and that is in Marcheshvan, that year they sowed in Nissan, as is explained in Tractate Taanith (5a) that the grain grew in eleven days.
    ובני ציון גילו ושמחו בי״י אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורהא ומלקוש בראשון – מטר יורה שהיה בעתו לבוא במרחשוון ומלקוש שהיה עתו לבא בניסן, הרי שניהם באים בניסן. יורה מביא עמו שזורעין כמו במרחשון, ומלקוש מביא עמו תבואת ניסן. וכן שנינו במסכת תעניות (בבלי תענית ה׳.): באחד בניסן אמר להן הנביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו: מי שיש לו קביים חיטיםב – יאכלנו ויחייה או יזרעינו וימות? אמר להם: אף על פי כן צאו וזרעו. ועשה להם הקב״ה נס שגדלה התבואה שהיו זורעין במרחשון ואותה שזורעין בניסן. ואף על פי כן נמצא עומר קרב בזמנו בט״ז בניסן ושתי הלחם בעצרת. הדא הוא דכתיב: ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון.
    א. כן בכ״י לוצקי 777, ברסלאו 104, פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מורה״.
    ב. כן בכ״י ברסלאו 104. בכ״י פריס 162: קב חטים. בכ״י לוצקי 777: ״קביים״.
    ובני. אמ׳ יפת, כי המורה הוא הנביא, שהוא מורה אותם בדרך צדק, על כן באה להם הטובה. והזכיר מורה ומלקוש, כמו ״בלחי החמור חמור חמרתים״ (שופטים ט״ו:ט״ז), ״שלשים עירים ושלשים עירים״ (שופטים י׳:ד׳), ״המבעיר את הבערה״ (שמות כ״ב:ה׳), ״כי יבער איש״ (שמות כ״ב:ד׳).
    ולפי דעתי, שהוא כמו ״יורה״ (דברים י״א:י״ד), ואמ׳ את המורה לצדקה, כמו ״שמש צדקה ומרפא בכנפיה״ (מלאכי ג׳:כ׳).
    וטעם בראשון – בחדש הראשון, כי לעולם יהיו בין זמן היורה, שהוא כמו המורה, ובין זמן המלקוש, ימים רבים. ובחדש הראשון יבאו שניהם, וזה במעשה נס, וגם הוא, ״כי הגדיל י״י לעשות״ (יואל ב׳:כ״א).
    יורה ומלקוש בראשון – בניסן, והוא סימן ברכה.
    את המורה – גשם המרוה, על צדקה שבידכם.
    בראשון – לזרעים שזורעים בניסן שהוא ראש הקיץ, ומלקוש הוא מטר הקיץ.
    ובני ציון – כנגד מה שאמר תקעו שופר בציון (יואל ב׳:א׳).
    כי נתן לכם את המורה לצדקה – כמו יורה (דברים י״א:י״ד). ואמר כי נתן לצדקה שעשה עמכם בעברו על פשעכם ופקד אתכם במטר. וזכר המורה תחילה שהוא במרחשון, ואחר כן פירש עוד ואמר ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. או פירושו גשם הנקרא מורה הורידו לכם בעתו שהוא מרחשון, והוריד לכם ג״כ מלקוש בעתו שהוא החודש הראשון שהוא ניסן.
    ושניהם מורה במ״ם כמו יורה ביו״ד.
    ויונתן תרגם המורה הראשון עניין הוראה, שתרגם הפסוק: ובני ציון בועו וחדו במימרא די״י אלהכון ארי אתיב לכון ית מלפיכון [לזכו], ומחית לכון מטר בכיר בעידניה ולקישא בירח ניסן.
    ורז״ל (תענית ה׳.) פרשו כי יורה ומלקוש שניהם ירדו בניסן באותה שנה ,שאמרו אותה שנה יצא רוב אדר ולא ירדו להם גשמים, ירדה להם רביעה ראשונה באחד בניסן, אמר להם נביא לישראל צאו וזרעו, אמרו לו מי שיש לו קב חיטין או שעורים יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות, אמר להם אעפ״כ צאו וזרעו, נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבחורין ובסדקין שלנמלים ושבכותלים ויצאו וזרעו שיני ושלישי ורביעי, וירדה להם רביעה שנייה בחמשה בניסן והקריבו עומר י״ו בניסן, נמצא עומר המתקרב מתבואה הגדלה בששה חדשים קרב משלאחד עשר יום, ונמצאת תבואה הגדלה בששה חדשים גדלה באחד עשר יום, ועל אותו הדור נאמר הזורעים בדמעה ברנה יקצרו (תהלים קכ״ו:ה׳).
    כי נתן לכם את המורה / לצדקה – הוא המטר שנותן אותו בצדקה כאשר שבתם אליו. ו״לצדקה״ כמו / בצדקה ותרגם יונתן ״כי נתן לכם את המורה לצדקה״ - ״ארי אתיב לכון ית / [196 ע״ב] מלפיכון בזכו״ ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון ״מורה״ כמו יורה והוא / המטר שזכר שנותנו להם בצדקה ר׳ל׳ אני אתן לכם מורה בעתו ומלקוש בעתו. / ״מורה״ הוא המטר היורד בראשונה לאחר זריעה שמרוה את הארץ ואת הזרעים. / ״ומלקוש״ הוא המטר היורד באחרונה סמוך לקציר. למלאת תבואה בקשיה (תענית ו ע״א) / (5) ולשון ״מלקוש״ דבר המאוחר כד מתרגמינן ״והיו1 העטופים ללבן״ (בר׳ ל, מב) ״לקישיא״ והם / המאוחרות מן הצאן. כלומ׳ מטר שיבוא אחר מטר עד שתרוה הארץ יותר. / ופיר׳ ר׳ פרחיה ז׳ל׳ מלקוש הוא לשון שתתקשה התבואה. ויונתן תרגם: ״ומחית / לכון מטר בכיר בעידניה ולקישיא בירח ניסן״. תרגם ״בראשון״ - ״ניסן״ ולא תרגמו / ״בקדמאה״. שהוא ראשון לחדשים כמו שתרגם ״בראשון בארבעה עשר״ (יחזקאל מה, כא) - ״בניסן / (10) בארבעת עסרא״. ויש מפרש ״כי נתן לכם את המורה לצדקה״ כמו בצדקה / כלומ׳ שזה שאני עושה להם מהטובות הוא צדקה ממני לכם לא שאתם / עושים מעש׳ טוב כדי שתקחו שכרכם אלא אין אתם עושים אלא בהפך ואני / משפיע עליכם טובתי צדקה ממני כמו שאומרין רבותינו ז׳ל׳: ״צדקה לעני״ (חגיגה ה ע״א; שבועות כה ע״א). / ויש מפרש ״בראשון״ בתחלת זמנו. ויש מפרש ״בראשון״ כמו כראשון / (15) כלומ׳ אוריד לכם המלקוש כמשפט הראשון. ולא יתכן בו דברי האומ׳ שפי׳ / שפירושו בחדש הראשון והוא ניסן לפי שאינו זמן המטר. ורבותינו ז׳ל פירשו (תענית ו ע״א) / שניסן זמן מטר הוא אמרם עתות גשמים מרחשון וניסן שנ׳ ״ונתתי מטר ארצכם / בעתו יורה ומלקוש״ (דב׳ יא, יד) יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומ׳ ״ובני ציון גילו / ושמחו בייָי אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורה / (20) ומלקוש בראשון״.
    1. צ״ל: ״והיה״.
    ואמנם אתם בני ציון בפרט יותר מכל שאר האומות גילו ושמחו בה׳ אלהיכם כי בו תהיה השמחה שלמה בזמן גאולתכם כי הוא יתן לכם את המורה לצדקה והוא מלך המשיח שיורה את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון וכן ת״י ארי אתיב לכון ית מלכוון לזכות, ועוד שיתברכו תבואות הארץ כאשר היו בימי קדם וזהו ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון רוצה לומר כבראשונה קודם הגליות.
    המורה – כן יקרא הגשם היורד אחר הזריעה כי מרוה ומשביע הארץ והזרעים וכן יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
    לצדקה – כמו בצדקה ובא הלמ״ד במקום הבי״ת כמו ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא.
    ומלקוש – הוא מטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.
    את המורה לצדקה – את המטר יתן בצדקה ולא לפי הגמול.
    בראשון – ר״ל כמו בזמן הראשון קודם עצירת הגשמים שהיה כל אחד בזמנו.
    המורה – הראשון מענין הוראה ולימוד, והשני מענין מטר כמו יורה ומלקוש, וכמליצה זו ישעיה (ל׳ כ׳) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך עיי״ש.
    ובני ציון – אולם בני ציון אתם לא תשמחו על הצלחות הזמניות, רק גילו ושמחו בה׳ אלהיכם – על ששב ה׳ להתרצות אליכם ע״י ששבתם בתשובה לפניו זה יהיה עקר שמחתכם, וא״כ תשמחו אח״כ במה ששלח עליכם את הארבה והרעב שבזה הכריח אתכם לשוב בתשובה, וא״כ תשמחו על כי נתן לכם את המורה לצדקה – שהארבה הוא היה המורה שלמד אתכם לעשות צדקה במצות שבין אדם למקום, באופן שלבסוף תשמחו על שהביא עליכם יסורים שבזה למד אתכם להטיב מעשיכם, וע״י שלמדתם לצדקה והטיבותם מעשיכם עי״כ יוריד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון וסר הרעב מעליכם. והנה הדין הוא שאם בא כסליו ולא ירדו גשמים יתענו ב״פ בה״ב ואח״כ יתענו ז׳ תעניות ואם אח״כ לא ירדו גשמים לא יתענו עוד כי אין הגשם מועיל כ״כ רק יחידים מתענים עד ניסן. וכשיצא תקופת ניסן וירדו גשמים הם סימן קללה, ועל זה אמר בני ציון גילו ושמחו שהם התענו עד ניסן והגשם בא בניסן, גשם לאילנות מורה ומלקוש לתבואה (כי זמן האילנות בפרוס פסח כמ״ש במס׳ תענית) ובכ״ז הגם שכבר עבר זמן הגשמים היה ברכה בו, כי.
    לצדקה – לא שכר מעשיכם הטובים, רק מצדקה וחסד מאתו.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃
    The threshing floors will be full of wheat, and the vats will overflow with new wine and oil.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְיִתְמְלוּן אִדְרַיָא עִבּוּרָא וִיטוּפוּן נַעֲוַיָא חַמְרָא וּבֵירַיָא מִשְׁרָא.
    והשיקו – לשון השמעת קול כשהקילוח יורד מן הגת אל תוך היקב והוא הבור שלפני הגת.
    shall roar Heb. וְהֵשִׁיקוּ, an expression of making noise when the stream runs down from the winepress into the vat (הַיֶקֶב), which is the pit before the winepress.
    ומלאו. והשיקו היקבים, כמו ״משיקות״ (יחזקאל ג׳:י״ג).
    ומלאו הגרנות בר – מבואר הוא.
    והשיקו – פירוש והציפו, מן ויצף י״י אלהים את מי ים סוף על פניהם (דברים י״א:ד׳), כלומר שיהיו היקבים מלאים עד שיציפו היין או השמן על פניהם. ובדברי רז״ל (פסחים ל״ד:) מי החג שנטמאו השיקן ואחר כך [הקדישן טהורין], הקדישן ואח״כ השיקן טמאין, פירוש שקען במי מקוה עד שיצופו מי מקוה עליהן.
    והשיקו היקבים – זה השרש, רוצה לומר שוק, וכן שוקק שניהם תחת סוג התנועה. אבל כי זה מיוחד לכפילת תנועות זו אחר זו, רק שהמפרשים לא ראו זה וגם נעלם מהם כי חשבו שלא יקרא תנועה רק המקומיית. ומי שהוא יודע בהגיון ובחכמת הטבע, ידע כי כן תנועה בעצם ובאיכות, ולכן אין בשרש זה, רק ענין אחד, וזה כי התאוה והחשק החושק נקרא תשוקה מצד היות תנועת התאוה כפולה ומכופלת פעמים רבות, ורוח הלב והכח המתאוה תתנועע תמיד לדבר החשוק, עם שיש בזה קצת ענין התנועה מקומית גם כן. ונקרא מקום המקח והממכר שוק, כי שם יעשו בני אדם תנועת כפולות, תמיד זה הולך וזה בא. כל שכן שוק הימין של השוקים, כי זה האבר עיקר התנועה מצורף לרגל, ולכן הבדילו בין שוק בשורק ובין שוק בחולם, ואם הכל מסוג ושורש אחד, כענין: כסף וכוסף, גלל גליל.
    וכן נאמר בכאן מסוג זה: והשיקו היקבים תירוש וגו׳ – להיות התירוש והיצהר דבר לח ונגר, ויש לו תנועות רבות אף בהיותם ביקב, כל שכן אם יהיו מלאים ויצופו למעלה, ולא כן הבר, ולכן נאמר שם: ומלאו הגרנות. אם כן לא יצא והשיקו מסוג ענינו, אף על פי שיהיה טעמו והציפו, וכן מה ששמשו רבותינו ז״ל בזה. וראה מה בין דעתינו בזה ובכל המקרא, ובין מה שיאמר החכם דוד קמחי, שהרבה בזה ענינים, ולא שם להם טבע אחד כולל. וזה ענין גדול עם שנדע שאר הפנות שכתב אבן רשד בתשומת השמות למהות הדברים אם עצמים אם מקרים. וכל זה יתבאר במקום אחר בארוכה, כי מזה הדיוק יצאו פלאות חכמה במעשה בראשית ומעשה מרכבה ובשמות הנכבדים.
    ומלאו הגרנות בר והשיקו היקבים תירוש ויצהר – / ״והשיקו״ כמו והציפו מן ״אשר הציף את מי ים סוף״ (דב׳ יא, ד). וכן בדברי ר׳ז׳ל (פסחים לד ע״ב) מי החג / שנטמאו השיקן ואחר כך הקדישם טהורים. הקדישן ואחר כך השיקן / טמאים פיר׳ השיקן שיקען במי מקוה עד שיצופו מי המקוה עליהן. כלמ׳ / שיצופו הגתות והרבה יש במשנה משיקין את הגת משיקין את המטהרות / [197 ע״א] ואמרו שממנו ״פקדת הארץ ותשוקקיה״ (תה׳ סה, י) כלומר שהיצפת אותה במטר.
    ואז ימלא הגרנות בר וכן ישיקו היקבים רוצה לומר ירימו ויציפו היקבים תירוש ויצהר.
    ומלאו הגרנות – ברוב ספרים כ״י וגם בדפוסים קדמונים הגימ״ל בחטף קמץ וכן נקודה בשרשים ובעל הלשון ובמסורת ב׳ וחברו והמה שסים את הגרנות (שמואל א כג) וגם הוא בחטף קמ״ץ כמ״ש שם.
    הגרנות – מקום שאוצרים שם התבואה.
    בר – תבואה כמו לשבר בר (בראשית מ״ב:ג׳).
    והשיקו – ענין השמעת קול כמו כמשק גבים (ישעיהו ל״ג:ד׳).
    היקבים – הם הבורות שהיין והשמן יורד בהם.
    והשיקו – כשהיין והשמן יורדים אל היקב משמיעים הרעשת קול ור״ל שיתרבו היין והשמן.
    והשיקו – משתתף עם שקה כדרך נחי עי״ן ונל״ה שקרובים במובנם, ומלאו משקה, וכן פקדת הארץ ותשוקקה (תהלות ס״ה).
    מלאו הגרנות בר וכו׳, שזה היה ע״י ברכת ה׳ למעלה מדרך הטבע.
    והשיקו – גם זה ממקור שק (עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ט׳), הברה טבעית הנהיית ע״י יין ושמן היוצאים בדוחק מנקב צר.
    תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳רד״קר״י אבן כספיר׳ אברהם בר שלמהאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת⁠־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃
    I will restore to you the years that the swarming locust has eaten, the great locust, the grasshopper, and the caterpillar, My great army, which I sent among you.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    וַאֲשַׁלֵם לְכוֹן שְׁנַיָא טָבָתָא חֲלַף שְׁנַיָא דְבָזוּ יַתְכוֹן פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא אוּמַיָא וְלִישָׁנַיָא וְשִׁלְטוֹנַיָא וּמַלְכוּתָא פּוּרְעֲנוּת חֵילֵי רַבָּא דִשְׁלַחֵית בְּכוֹן.
    חילי הגדול – זה החיל שאמר למעלה: וי״י נתן קולו לפני חילו (יואל ב׳:י״א) – הוא ארבה.
    ושלמתי. זה יורה, שבכל שנה שעברה בא מין אחד, ועתה באו ארבעתן, והיה להם שבע גדול.
    ושלמתי לכם את השנים – כי לא באו בשנה אחת כמו שפירשנו (יואל א׳:ד׳).
    ויונתן תרגם הפסוק הזה דרך משל. נראה כי דעתו שהיא נבואה עתידה לימות המשיח, שתירגם ואשלם לכון שניא טבתא חלף שניא דבזו יתכון עממיא ולישניא שלטונייא ומלכוותא פורענות חילי רבא דשלחית בכון.
    ושלמתי לכם את השנים אשר אכל וגומר רוצה לומר שאחר הגאולה יהיה על אדמתם כשנים אשר היו בגלות וכמו שנאמר שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, (תהלים צ, טו) והוא אחד מן הדעות שנאמרו בפרק חלק כמה יהיו ימות המשיח עד תחיית המתים, והנה זכר ד׳ המלכיות אשר זכר למעלה במשל הארבה והילק והחסיל והגזם וקראם חילי הגדול אשר שלחתי בכם כי הם היו חיל השם ושלוחי השגחתו להעניש את ישראל על ידיהם כמו שנזכר.
    ושלמתי לכם – מה שנחסר בשנים הקודמים ע״י הארבה אשלים אותה למלאות הכל כי תהיה הברכה מרובה.
    ושלמתי לכם את השנים – וזה כמשל מלך ב״ו שלוחם על מדינה והם מנצחים אותו צריך הוא לשלם מה שהפסידו חיילותיו בעת המצור, וכן אחר שתנצחו ע״י התשובה שתעשו מאהבה, אצטרך לשלם מה שהפסידו חיילותי ואכלו מתבואת הארץ. והנה בתחלה חשב את הגזם בראש כולם כמ״ש יתר הגזם אכל הארבה, ופה חשב את הגזם לבסוף, כי בעת שהביא עליהם את הגזם בא כדין על רוע מעלליהם, רק אחר כך שהתחילו לשוב בתשובה ע״ז צריך לשלם ואם כן אין צריך לשלם מה שאכל הגזם בתחלת בואו, רק מה שאכלו הארבה והילק וחסיל שאז כבר עשו תשובה, וכן ישלם על מה שאכל הגזם לבסוף, אחר שכבר עשו תשובה, ובכל זה שמש הגזם עם יתר המינים ביחד וצריך לשלם מה שהפסידו.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳רד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (כו) וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת⁠־שֵׁ֤ם יְהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא⁠־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃
    You will have plenty to eat, and be satisfied, and will praise the name of Hashem, your God, who has dealt wondrously with you; and My people will never again be ashamed.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְתֵכְלוּן מֵיכַל וְתִסְבְּעוּן וּתְשַׁבְּחוּן יַת שְׁמָא דַייָ אֱלָהָכוֹן דַעֲבַד עִמְכוֹן פְּרִישַׁן וְלָא יִבְהֲתוּן עַמִי לַעֲלָם.

    רמז תקלו

    ואכלתם אכול ושבוע – א״ר לוי אין הקב״ה מקלל הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא שכופל אותה להם בקללתם שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו׳ ישובו יבושו רגע, וכשהוא מברך את הצדיקים כופל ברכתם שנאמר ואכלתם אכול וגו׳ ולא יבושו עמי וגו׳.
    להפליא – שבאחד בניסן זרעו חיטים ושעורים, ובט״ז בו קרב העומר, ושתי הלחם בעצרת.
    ואכלתם. ולא יבושו – הפך ״הובישו איכרים״ (יואל א׳:י״א). והם שנים שרשים, והטע׳ אחד, וכמוהו ״יעץ״ (ישעיהו ל״ז:ה׳) ו״עוצו עצה״ (ישעיהו ח׳:י׳).
    ולא יבשו עמי – מבטחונם שבטחו בי.
    ואכלתם, אשר עשה עמכם להפליא – פלא היה, כי בשנה אחת שלם להם תבואת ארבע שנים. ולדברי רבותינו ז״ל שכתבנו (הושע ב׳:כ״ג) יותר הוא הפלא גדול.
    ולא יבושו – לפי שהיה להם באלה השנים חרפת רעב בגוים (יחזקאל ל״ו:ל׳)א.
    א. ברד״ק שם כתב: וכשאדם יוצא מארצו לארץ אחרת בעבור הרעב הוא חרפה.
    ואכלתם אז אכול ושבוע והללתם את שם השם אלהיכם ולא כמו שהיה בהיותכם בגלות שהייתם רעבים ללחם ולא הייתם יכולים לעבוד את השם אבל אז תהללו את שם ה׳ אשר עשה עמכם להפליא בגאולתכם ותשעותכם ואל תיראו ואל תפחדו שתגלו גלות אחר כי לא יבשו עמי לעולם עוד.
    והללתם – מלשון הלול ושבח.
    להפליא – מלשון פלא ותמהון.
    ואכלתם – אז תאכלו אכילה ושביעה ר״ל לא יחסר הלחם ותאכלו עד כדי שביעה לא כדרך שאוכלים בימי הרעב רק להחיות את הנפש.
    והללתם – אז תהללו את ה׳ אשר עשה עמכם דבר שיש להפליא בו כי תהיה הברכה בתכלית.
    ולא יבשו עמי לעולם – ר״ל עוד לא ילכו לגור בארצות העכו״ם מחסרון הלחם ולא יסבלו אח״כ חרפת העכו״ם ובשתם.
    והללתם את שם – השם מורה על פרסומו ואם אומר והללתם את ה׳ היינו מצד עצמו, והוא יותר ממהלל את השם כמ״ש בפי׳ תהלות בכ״מ.
    ואכלתם אכול ושבוע חוץ ממה שישלם להם להרבות התבואה עד שימלא מה שהפסיד בשני הרעב ישלח להם ברכה במעים שאוכל קמעא ומתברך במעיו, וז״ש אכל ושבוע, וברכה זו הוא נס ופלא חוץ מטבע, וע״ז והללתם את שם ה׳ אלהיכם אשר יחד השגחתו עליכם אשר עשה עמכם להפליא – שבזה יגדל כבוד שמו הגדול, ולא יבושו עמי לעולם – תחלה אמר ולא אתן אתכם עוד חרפה בגוים, ויש הבדל בין חרפה ובושה, שהחרפה היא מאחרים והבושה הוא שבוש בעצמו, ור״ל שלא יבושו ממעשיהם הרעים כי יתהפכו העונות לזכיות ע״י שיעשו תשובה מאהבה, גם רמז על הדין המבואר בה׳ תעניות שאם התחילו להתענות וירדו גשמים לא יגמרו התענית ויאכלו תחלה ואח״כ יאמרו הלל כי א״א הלל רק מתוך שובע, וזה רק אם נענו באמצע תעניתם, ובזה צייר שה׳ יענה אותם באמצע התענית ויאכלו לשובע כדי שיהללו בקריאת הלל שאין נאמר רק על השובע.
    להפליא – עשה מעשה שיש בו כדאי להתפלא עליו.
    ולא יבשו – בבקשם פרנסתם מעם אחר; או לא יבושו מתקותם בי.
    תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא⁠־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃
    You will know that I am in the midst of Israel, and that I am Hashem, your God, and there is no one else; and My people will never again be disappointed.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    וְתֵדְעוּן אֲרֵי בְּגוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל אַשְׁרֵיתִי שְׁכִנְתִּי וַאֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן וְלֵית עוֹד וְלָא יִבְהֲתוּן עַמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲלָם.
    ולא יבושו עמי לעולם – כאן מתנבא על לעתיד לבוא.
    וידעתם. לולי כבודי שהוא בתוככם, לא היה זה, על כן יבטחו בי עמי מהיום והלאה ולא יבשו.
    ואני – על וידעתם מוסב, שידעו כי בקרב ישראל הוא ולא עזבם, וגם ידעו שאני י״י אלהים ואין עוד, מי מי יוכל להפליא כזאת.
    וידעתם – תכירו שאני בקרבכם שומע צעקתכם.
    ואני אלהיכם ואין עוד – לא כאלהי העמים שעבדתם, כי הם לא יועילו כי תהו המה 1.
    1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ב:כ״א.
    ואמנם אומרו פעם שנית וידעתם כי בקרב ישראל אני וגומר ולא יבשו עמי לעולם אינו כפל דברים אבל הוא נתינת הסבה למה לא יבשו עוד לעולם, ואמר שהוא לפי שתמיד תהיו יודעים ומאמינים כי בקרב ישראל אני שהיא אמונת פנת ההשגחה ותדעו גם כן שאני השם אלהיכם ואין עוד ועם זה לא יהיה מקום לשום ע״ז ביניכם, ומזה ימשך לכם מה שזכרתי למעלה שלא יבשו לעולם כי בהיותכם מחזיקים אז כראוי באמונתכם לא תבשו ולא תכלמו עד עולמי עד. ומפני שכל זה ייעד הנביא על הגאולה העתידה עם היות שבאו בדבריו דברים בלשון עבר שהם לעתיד כי כן דרך הנבואות לכן אמר אחריו והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגומר, שהפרשה ההיא כל המפרשים האמתיים הסכימו כאן ערעור שהיא על הגאולה העתידה וכמו שיתבאר בפירושו, ואם היו הפרשיות הקודמות מדברות בארבה מבלי זכרון גלות יקשה מאד פרשת והיה אחרי כן שניבא הנביא על הגאולה העתידה כי איך ינשא על הגאולה מבלי שינבא על הגלות, אלא שהדבר כולו הוא כמו שפירשתי שעל הגליות ניבא ואחר כך על הגאולה, האמנם ישאר לדעת אם היו מיני הארבה אשר זכר רומזים על ארבע המלכיות למה אם כן לא זכרם כאן כסדרן כמו שזכרם בראשונה בתחלת הנבואה גזם וארבה ילק וחסיל ונזכר כאן הארבה הרומז לפרס והילק הרומז ליון והחסיל הרומז לרומי כסדר אבל הגזם הרומז לבבל זכר באחרונה והיה ראוי לזוכרו ראשון, והיה הענין בזה לפי שפרס ויון הם אשר הרעו מעט לישראל אמנם החסיל והגזם שהם רומי ובבל שנכללו בהם כולם לפי שכל אומות העולם היום הזה הם אם מבני ישמעאל ואם מבני אדום כפי אמונותיהם הם היו המחריבים ראשונה ושנית, ולפי שהגלות הראשון כמו שזכרתי למעלה הוא אשר כלנו ואשר דמה לנו לכן נזכר החסיל אחרי יון כפי סדר הזמנים, וזכר הגזם בבל באחרונה לפי שזה האחרון עצמו נבוכד נצר מלך בבל כי הוא היה ראש מגלינו ומחריבנו והוא היה ראש אמונת ישמעאל כי בבבל נתיסדה האמונה ההיא, גם כי שני אלה רוצה לומר אדום וישמעאל הם אשר משלו רוב זמן הגלות על הארץ הנבחרת ועל כן נתחברו בדברי הנביא פה ונזכר הגזם הרומז לבבל באחרונה לפי שאף על פי שהוא התחיל בכיבוש ירושלם הנה היא בידה היום הזה, וכתוב בפרקי ר׳ אליעזר בסוף פרק כ״ט שבני ישמעאל עליהם בית דוד יצמח, וכמו שבארתי זה בחלק הא׳ ממאמר ישועות משיחו אשר עשיתי:
    וידעתם – אז תראו אשר אני בקרב ישראל להשגיח בהם.
    ואין עוד – ר״ל אין עוד אלהים לעכב על ידי מלתת לכם ברכה מרובה כזאת.
    ולא יבשו וגו׳ – ולכן לא יבשו עד עולם כי מי יעמוד למולי להביאם לידי בושה.
    וידעתם – תחלה אמר והללתם את שם ה׳, והשם מורה על פרסומו למרחוק, כי בזה״ז לא ידעו את ה׳ בעצמו. ר״ל שתהיה השכינה קבוע ביניהם בדרך פלאיי תמידי, ואין מהללים רק לשמו המפורסם לכל ע״י ההשגחה הכוללת, אבל עוד יבא יום לע״ל שאז תדעו בידיעה ברורה, כמשיג הדבר בחוש.
    כי בקרב ישראל אני – שאני מתמיד להיות בקרבם ומתהלך בתוכם, ואיני מנהיג אותם באמצעות הטבע רק אני ה׳ אלהיכם ואין עוד – שהטבע והמערכה אין לה שום כח כי הכל מונהג בהנהגה נסיית בלי אמצעי ואז ולא יבושו עמי לעולם שתחלה אמר שלא יבושו ממעשיהם הרעים, ועתה הוסיף שלא יהיה להם בושה מצד חסרון השראת השכינה, ודברים שחסרו בבית שני שהיו מורים על שאין השכינה קבועה ביניהם כמו בימי קדם ואז לא יבושו גם מצד זה, כי ישובו לקדמותם, וזה יהיה באחרית הימים בבוא זמן הגאולה העתידה כמו שיבאר בסימנים שאחריו.
    ואין עוד – אלוה מבלעדי לא לכם ולא ליתר הגוים.
    תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    יואל ב – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא יואל ב, עולם המקרא יואל ב, תרגום יונתן יואל ב, ילקוט שמעוני יואל ב, רש"י יואל ב, ר"י קרא יואל ב, אבן עזרא א׳ יואל ב – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), אבן עזרא ב׳ יואל ב – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), ר"א מבלגנצי יואל ב, רד"ק יואל ב – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים על פי כתב יד וטיקן 71 וכתבי יד נוספים, ברשותו האדיבה, ר"י אבן כספי יואל ב, ר׳ אברהם בר שלמה יואל ב – מהדורת פרופ' אליעזר שלוסברג ברשותו האדיבה; התפרסמה לראשונה במחקרים בלשון העברית ובמדעי היהדות (תשס"א) בהוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות – מורשת יהודי תימן (כל הזכויות שמורות), אברבנאל יואל ב, מנחת שי יואל ב, מצודת ציון יואל ב, מצודת דוד יואל ב, מלבי"ם ביאור המילות יואל ב, מלבי"ם ביאור הענין יואל ב, הואיל משה יואל ב

    Yoel 2, Biblical Parallels Yoel 2, Olam HaMikra Yoel 2, Targum Yonatan Yoel 2, Yalkut Shimoni Yoel 2, Rashi Yoel 2 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yoel 2, Ibn Ezra First Commentary Yoel 2, Ibn Ezra Second Commentary Yoel 2, R. Eliezer of Beaugency Yoel 2, Radak Yoel 2, R. Yosef ibn Kaspi Yoel 2, R. Avraham b. Shelomo Yoel 2, Abarbanel Yoel 2, Minchat Shai Yoel 2, Metzudat Zion Yoel 2, Metzudat David Yoel 2, Malbim Beur HaMilot Yoel 2, Malbim Beur HaInyan Yoel 2, Hoil Moshe Yoel 2

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×