×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) מִֽי⁠־יִתְּנֵ֣נִי בַמִּדְבָּ֗ר מְלוֹן֙ אֹֽרְחִ֔ים וְאֶֽעֶזְבָה֙ אֶת⁠־עַמִּ֔י וְאֵלְכָ֖ה מֵאִתָּ֑ם כִּ֤י כֻלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים עֲצֶ֖רֶת בֹּגְדִֽים׃
"Oh that I had in the wilderness a lodging place of wayfaring men, that I might leave My people, and go from them! For, they are all adulterers, an assembly of treacherous men.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִי יִתְּנִינַנִי בְּמַדְבְּרָא בֵּית מַבָּתַת עָדַי אוֹרְחַן וְאֶשְׁבּוֹק יַת כְּנִשְׁתָּא דְעַמִי וֶאֱהַךְ מִלְוַתְהוֹן אֲרֵי כוּלְהוֹן זַנָאִין סִיעַת שִׁקְרִין.

רמז רפ

מי יתנני במדבר מלון אורחים – היכן שהייתי מתקלס שנאמר ישאו מדבר ועריו, משל לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מפניו, נכנס לעיר אחת חרבה וראו אותו בני המדינה וקלסו אותו, אמר הנשיא זו העיר טובה לי היא מכל המדינות כאן אני בונה לי אכסניא, כך הקב״ה בא לים וברח מפניו שנאמר הים ראה וינס, בא למדבר חרבה וקלסו אותו שנאמר ישאו מדבר ועריו חצרים, אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות כאן אני בונה אכסניא, ירד לתוכה התחילו שמחים שנאמר ישושום מדבר וציה.
עצרת בוגדים – כנסיות בוגדים.
a company of traitors Companies of traitors.
מי יתנני במדבר – אתם צועקים הי״י אין בציון אם מלכהא אין בה (ירמיהו ח׳:י״ט) ומתאבלין לומר מי יתן ראשי מים (ירמיהו ח׳:כ״ג), ואני משיב תשובה כנגדכם הלואי מי יתן שלא שיכנתי שמי בציון ביניכם מפני רעתכם שנוח היה לי שהייתי שרוי במדבר ואעזבה את עמי ואלכה מאתם משהייתי שוכן בציון ביניכם ואתם מכעיסין אותי על פני, כמו שמפרש והולך כי כולם מנאפים וכל העניין. וראייה לדבריי שמקרא זה תשובת הקב״ה היא שמשיב לישראל מייסודו שלר׳ אליעזר הקלירי שייסד בקינתו ופץ מי יתנני במדבר, למדת שהקב״ה אומר מקרא זה ולא ירמיה.
עצרת בוגדים – קבוצת בוגדים.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת ״אם״ וכתוב: ״ומלכה״.
מי יתנני מלון אורחים – במדבר ישבתי, מלון לעוברי אורח שילינו שם בלילה ואמר הנביא שיתאוה להיות שוכן באותו המלון שלא יראה עוד את ישראל כי לא יוכל לראות רעתם.
עצרת בוגדים – שהם נעצרים יחד לדבר בגד ושקר וכן תרגם יונתן סיעת שקרין.
ואדוני אבי ז״ל פירש מלות בוגדים מן יורש עצר (שופטים י״ח:ז׳), זה יעצר בעמי (שמואל א ט׳:י״ז).
ומי יתנני במדבר השמם באותו מלון שמתקבצי׳ בו האורחים ואעזבה את עמי לא לשנאתי אותם כי אם מפני שכולם מנאפים עצרת בוגדים.
מלון – מקום ללון.
אורחים – הולכי אורח.
עצרת – קבוצת וכן קראו עצרה (יואל ב׳:ט״ו).
מי יתנני במדבר – מי יתן לי לצרכי להיות במדבר מקום מלון להולכי אורח.
ואעזבה – אז הייתי עוזב את עמי ללכת מאתם אל מלון המדבר.
עצרת – קבוצת אנשים בוגדים.
מי יתנני במדבר – כל מה שצייר מן הרעות העתידות, אין המכוון בו אלא אולי ישובו מדרכיהם הרעים, ועתה הוא חוזר לעיקר כַוָונָתו. והנה למעלה אמר: הצרי אין בגלעד {וגו׳} כי מדוע לא עלתה ארֻכת בת עמי {ירמיהו ח׳:כ״ב}, ועתה בא לפרש מדוע לא עלתה ארכתם, כי רבו פשעיהם.
מי יתנני במדבר – מוטב שאשכון במדבר, ובלבד שאעזוב את עמי.
מלון אורחים – מי יתנני שאלון באותן המלונות שעושים להם אנשי השיירות.⁠א
א. כן במהדורה בתרא (דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה, שוקן) מופיע ביאור חילופי: ״מלון אורחים – הוא תאר המדבר, כלומר: מקום שאין אדם יושב בו, אלא האורחים לנים שם לפעמים בלילה (מוהר״ר הלל קנטוני). ואח״מ {=אברהם חי מיינסטער} מפרש: מי יתנני שאהיה בודד בתוך המדבר, כמו מלון שהולכי השיירות עושים להם שם ללון בו בלילה, שאין סביבותיו אלא מדבר. ודוגמת זה: עד אם נותרתם כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה (ישעיהו ל׳:י״ז).
יתנני – יתן אותי, [ולדעת מפ׳ היל״ל מי יתן לי?]
עצרת – בא תמיד על הנעצר להתפלל ולעבוד עצרת לה׳. קראו עצרה לבעל.
מי יתנני – מי יתן אותי שאני בעצמי אהיה מלון ארחים במדבר – עד שבבואי במדבר אלין במלוני בעצמי, והיא מליצה נשגבה שאמצא שם צרכי בעצמי מבלי צירוף איש אחר,
ואעזבה את עמי ללכת להתבודד במדבר,
כי כלם מנאפים – ובכ״ז הם עצרת בגדים הם מתעצרים לפני ה׳ לעבוד ולהתפלל, אבל הוא בבגידה, כי לבם מלא און, כמ״ש לא אוכל און ועצרה (ישעיהו א׳) עי״ש.
יתנני – יתן לי (לתתי להלך עמכם, פרשת בלק, במקום לתת לי. ורבים כמהו).
מלון – ללון בו לינת לילה אחד, וכוונתו דירת עראי.
מנאפים – בא בבנין פִּעֵל להורות גודל ניאופם.
עצרת – בני אדם הרבה עצורים וסגורים במקום אחד; וממנו בא שם עצרת לחג השבועות הסוגר ימי העומר, ושמיני עצרת הסוגר ימי הסוכות.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) וַֽיַּדְרְכ֤וּ אֶת⁠־לְשׁוֹנָם֙ קַשְׁתָּ֣ם שֶׁ֔קֶר וְלֹ֥א לֶאֱמוּנָ֖ה גָּבְר֣וּ בָאָ֑רֶץ כִּי֩ מֵרָעָ֨ה אֶל⁠־רָעָ֧ה ׀ יָצָ֛אוּ וְאֹתִ֥י לֹא⁠־יָדָ֖עוּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
They bend their tongue, their bow of falsehood; and they have grown strong in the land, but not for truth; for they proceed from evil to evil, and they don't know Me,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַלִיפוּ יַת לִישַׁנְהוֹן פִתְגָמֵי שְׁקַר דָמַן אִינוּן כְּקַשְׁתָּא נְכִילָא וְלָא לְהֵימָנוּתָא תַּקִיפוּ בְאַרְעָא אֲרֵי מִבִּישְׁתָּא לְבִישְׁתָּא נְפָקוּ וּמֵידַע דְחַלְתִּי לָא אֲלִיפוּ אֲמַר יְיָ.
וידרכו את לשונם [קשתם שקר] – <צורת> הקל במקום ״ידריכו״, על משקל ״יקריבו״,⁠1 במשמעות של מתיחת הקשת.⁠2 ו<צורת> הקל שלו ״דרך קשתו כאויב״ (איוב ב׳:ד׳), כלומר: לשונותיהם הן כחצים בהיותן בודות שקר וכזב.
1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 81, 266 (רקמה, עמ׳ צח, רפא), ואצול, ערך ׳דרך׳; אבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים ה, יג; ורמב״ע, עמ׳ 237.
2. השווה: אלפסי, מנחם וריב״ג, אצול, ערך ׳דרך׳.
וידרכו – לשון זה נופל בהזמנת הקשת לירות חץ וקשת הי׳ ארבלישט״א בלעז וברגלים דורכין אותה לכך קורא אותה דריכה והנביא המשיל לשונם לקשת שקר שדרכו לשונם קשת בשקר.
מרעה אל רעה – מעבירה אל עבירה.
They have directed Lit. trodden. This expression is appropriate for the preparation of the bow to shoot an arrow, and a bow (קשת) is (arbalete in French), and they tread it with their feet. Therefore, he calls it treading, and the prophet compared their tongue to a treacherous bow, for they directed their tongue like a treacherous bow.
from evil to evil From sin to sin.
כי מרעה אל רעה יצאו – משעושין רעה זו יוצאין לעשות רעה אחרת ואחרי כל רעתם אילו היו שבין אלי עדיין הייתי מקבלם אלא משיצאו מרעה אל רעה אותי לא ידעו.
וידרכו – לשון רכילותא כמו כל דורך בה לא ידע שלום (ישעיהו נ״ט:ח׳). וכן הדריכיני באמיתך (תהלים כ״ה:ה׳). כלומר הרגילו לשונם בדברי שקר.
וידרכו את לשונם קשתם שקר – לשונם דומה לקשת רמייה שיבטח בה הדורך וכשהיא דרוכה היא נשברת ביד בעליה אף הם בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (ירמיהו ט׳:ז׳) כמו שמפרש והולך איש מרעהו השמרו (ירמיהו ט׳:ג׳) וכל העניין.
א. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5, פריס 162. בנדפס: ״רגילות״.
וידרכו – מבנין הפעיל משפטו וידריכו וכמוהו בא וידבקו גם המה (שמואל א י״ד:כ״ב).
לשונם – היא קשת דרוכה וחציהם דבר שקר ודבר מר.
ולא לאמונה גברו בארץ – מה שהם מתגברים ומתחזקים על החלשים לא לאמונה שישפטו משפט אמת ושימנעו העושקים.
כי מרעה אל רעה יצאו – יש לפרשו על המעשים יוצאים ממעשה רע למעשה רע ר״ל כי כל ימיהם במעשה רע עוסקים עתה בזה ועתה בזה ובכל זה לא נתנו אל לבם שעה אחת לדעת את י״י ויש לפרשו על העונש מרעת אויב זה יוצאים לרעת אויב אחר או לוקים שנה זו בשדפון ושנה זו בירקון או בארבה ועם כל זה לא נתנו לבם לשוב ממעשיהם הרעים ולדעת את י״י.
וידרכו את לשונם קשתם לדבר שקר ולא לאמונה גברו בארץ רוצה לומר אם קצתם גבורים על קצתם אינו באמונה ודרך ראוי אלא שמרעה אל רעה יצאו רוצה לומר מעבירה לעבירה ואותי לא ידעו ובזה יגברו אלו על אלו כי מי שיגבר לעשות יותר רע הוא יותר חזק, ובאנשים אשר כאלה שלא לאמונה גברו בארץ
ואתי לא ידעו – בספרים מדוייקים חסר וא״ו אחר האל״ף גם לא נחשב במסורת בכלל המלאים.
לא ידעו – הדלי״ת קמוצה שגם התביר והטרחא לפעמים יש להם דין הפסק כמ״ש המכלול שקל פעלו ומי שכתב לא ידעו בשוא הדלת לא ידע בין ימינו לשמאלו וזהו גם כן אחד מן ה׳ קמצין במסורת.
וידרכו – הדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחו היטב לירות למרחוק.
וידרכו – הזמינו את לשונם שהיא להם לקשת להרוג אנשים ממרחק כמו שהורגין בקשת אותם הזמינו לדבר שקר ולפי שהמשילם לקשת אמר לשון הדרכה הנופל בקשת.
ולא לאמונה גברו בארץ – מה שמקצתן מתגברים על קצתם אין דעתם למען תחזק ידם לעשות אמונה.
כי מרעה וכו׳ – כי יוצאים מעבירה אחת אל עבירה שנית ואינם נותנים לב לדעת אותי ולעשות אמונה.
וידרכולשונם – היא קשתם. והחצים הם דברי השקר (רד״ק ואחריו Diodati).
לשונם קשתם – כמו: מרשע חרבך {תהלים י״ז:י״ג}, אף על פי שאין דעת בעל הטעמים כן.⁠א
ומלת וַיַדְרְכוּ – הפעיל. כמו: וַיַדְבְּקוּ {שמואל א י״ד:כ״ב}, והטעם: עשו ללשונם שתדרך שקר, מלשון: ידרֹך חִצָּיו (תהלים נ״ח:ח׳).
והנה פעל דרך – עקרו על הקשת (דרך קשתו {איכה ב׳:ד׳}), ואומרים: ידרך חציו {תהלים נ״ח:ח׳}, כמו שאמרו: אריק חרבי {שמות ט״ו:ט׳}, עיין שם רש״י.
ולא לאמונה – על ידי מה שהוא הפך האמונה, כלומר: בעולה ובמרמה גברו בארץ.
לא אמונה – כמו: לא כן {בראשית מ״ח:י״ח}, לא טוב {בראשית ב׳:י״ח}, לא חכם {הושע י״ג:י״ג}.
א. כן במהדורה בתרא (דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה, שוקן) מופיע (במקום ״אף על פי שאין דעת בעל הטעמים כן״): ״והיה ראוי לנקד: וידרכו֙ את לשונ֤ם קשתם֙״.
לשונם – מבואר אצלי ההבדל בין שפה ולשון, שהלשון מצייר הדבור התבוניי בראיות ומופתים כמ״ש בכ״מ.
וידרכו – ר״ל כי בנים זרים ילדו בשני מיני התולדות המיוחדים לאדם,
א. התולדות אשר יוליד מצד שהוא בעל חי, שהוא הולדת בנים להשאיר מינם, כולם מנאפים ובנים זרים ילדו,
ב. התולדות שיוליד מצד שהוא מדבר, שהם דבוריו ומשפטיו והיקשיו שהם תולדות הנפש המדברת, שגם בזה ילדו בנים כחשים (ר״ל שפגמו ברית הלשון וברית המעור),
וידרכו את לשונם – חושב בחטא הלשון שני ענינים,
א. מה שנוגע בין אדם למקום,
ב. מה שנוגע בין אדם לחבירו, נגד מה שבין אדם למקום דרכו לשונם קשתם שקר – הלשון יצייר תמיד הדבור התבוניי, ויצייר את הלשון כקשת, כי כמו שבקשת ינצחו את אויבים בשער, כן יערכו בלשון ווכוחים וינצחו את אויבי האמת בדעות ואמונות, והראיות והמופתים שבם יתוכח הם חצי הקשת הזה, שבם יורה אל לבם לבטל דעותיהם, אבל הם דרכו קשתם שקר, ר״ל שיעמידו מופתים שקרים וראיות כזבים,
ולא לאמונה – ר״ל שלפעמים ינצחו במופתים מזויפים כדי להעמיד את האמונה, כמו שעשו המדברים שהביא המורה שהעמידו מופתים מבודים להעמיד אמונות נחלו מאבותיהם, אבל הם גברו בארץ עם חצי שקר אלה לא להעמיד אמונה אמתית,
כי מרעה אל רעה יצאו – הם דומים כמי שמעמיד מופתים נגד אמונת הפרסיים שהאמינו בשניות כדי להעמיד אמונת ההודיים שהאמינו בארבע אלהות, שהגם שיצאו מרעה א׳ שהוא אמונת השניות נפלו באחרת, כי בין כך וכך אתי לא ידעו ואין מכירים אמונת האחדות והאמתיית.
וידרכו – לא ידעתי מדוע נקדו היו״ד פתח ולא חירק, כי הוא מבנין הקל.
לשונם – שהיא קשתם; ובדברי שקר שעל ידה מפיצים, הם גוברים על מנגדיהם ולא על ידי אמונה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) אִ֤ישׁ מֵרֵעֵ֙הוּ֙ הִשָּׁמֵ֔רוּ וְעַל⁠־כׇּל⁠־אָ֖ח אַל⁠־תִּבְטָ֑חוּ כִּ֤י כׇל⁠־אָח֙ עָק֣וֹב יַעְקֹ֔ב וְכׇל⁠־רֵ֖עַ רָכִ֥יל יַהֲלֹֽךְ׃
"Take heed everyone of his neighbor, and don't trust in any brother; for every brother will utterly supplant, and every neighbor will go about with slanders.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גְבַר מֵחַבְרֵיהּ אִסְתַּמְרוּ וְעַל כָּל אֲחָא לָא תִתְרַחֲצוּן אֲרֵי כָל אֲחָא מִכְמַן כָמֵן וְכָל רָחִים בִּנְכִילוּ מְהַלֵךְ.
עקוב יעקב – ארוב יארוב.
forges plans He lays traps.
איש מרעהו, עקוב יעקב – ענין התרמית והערמה כמו ויעקבני זה פעמים (בראשית כ״ז:ל״ו). ויעקב העי״ן בשוא לבדו וכל שאר יעקב שום בר נש העי״ן בשוא ופתח.
ראוי שאיש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כולם רשעים וכל אח לא יזכור אחוותו אבל עקוב יעקב את אחיו וכל רע רכיל יהלוך.
איש מרעהו השמרו – בנביאים עם הדי״א כתוב ואיש בוא״ו אמנם בשאר ספרים כתוב איש בלא וא״ו.
יעקב – העיין בשוא לבדו וכל שאר יעקב שום בר נש בשוא ופתח.
עקוב יעקב – ענין עקום ועיוות וכן והיה העקוב למישור (ישעיהו מ׳:ד׳).
השמרו – היו נשמרים זה מזה לבל הגלות מסתרי לבבו.
ועל כל אח – על שום אח.
עקוב יעקב – יעקם ויעוות דרכו מול אחיו.
רכיל יהלוך – מדבר רכילות על רעהו.
איש מרעהו השמרו – כדי לצייר לפניהם רעתם, הוא עושה עצמו כנותן להם עצה.
יעקוב – משיכה בעקב חברו באופן שיפול, והושאל לכל מין מרמה (Gusetius וראזנמילר).
[רכיל יהלך – הולך רכיל מגלה סוד {משלי י״א:י״ג}.]⁠א
א. כן במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה, שוקן). הביאור חסר במהדורה בתרא (דפוס ראשון).
עקוב יעקב – מענין מרמה, וענינו שמסבב אותו במעגלים סבוכים לרמאות (ולקח מליצתו מן האח שאמר עליו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני).
איש – (בדברים שבין אדם לאדם) הבגידה רבה ביניהם כ״כ עד שאני מצוה לכל איש שישמר מרעו בל יגלה לו סודו ולא תבטחו גם על אח – וגם על כל אח אף אח מאב ואם, והטעם שלא יבטח על אח כי כל אח עקב יעקב וירמה, ושישמר מן הרע כי הרע רכיל יהלך ויגלה סודותיו, (ור״ל הגם שא״צ להשמר מן האח שלא יעשה לו רעה בפועל, עכ״פ אין לבטוח עליו להשיג מאתו טובה, ומן הריע לא לבד שלא יבטיח עליו כי גם צריך להשמר מרעתו).
יעקב – העקב הולך אחר יתר הגוף, והרוצה לרמות את רעהו בא לו מאחריו.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) וְאִ֤ישׁ בְּרֵעֵ֙הוּ֙ יְהָתֵ֔לּוּ וֶאֱמֶ֖ת לֹ֣א יְדַבֵּ֑רוּ לִמְּד֧וּ לְשׁוֹנָ֛ם דַּבֶּר⁠־שֶׁ֖קֶר הַעֲוֵ֥ה נִלְאֽוּ׃
Everyone will deceive his neighbor, and will not speak the truth; they have taught their tongue to speak lies. They weary themselves to commit iniquity.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּגְבַר בְּחַבְרֵיהּ מְשַׁקְרִין וְקוּשְׁטָא לָא מְמַלְלִין אֲלִיפוּ לִישָׁנְהוֹן פִּתְגָמֵי שְׁקַר אִיטַפְשׁוּ טְעוֹ.
למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו – א״ר זירא לא לימא איניש לינוקא יהיבנא לך מידי ולא יהב ליה דילמא אתי לאגמורי שקרא משום שנאמר למדו לשונם וגו׳.
העוה נלאו – כמו ״תאנים הלאת״ (יחזקאל כ״ד:י״ב), כלומר התעייפו מעושק, במשמעות שהם הרבו כל צורה של חטא, עושק ועוול.⁠1
1. לא שטרחו והתעייפו כדי לעשות מעשים רעים (והשווה: רד״ק), אלא התאמצו לעשות מה שיותר, ללא הפסק.
העוה נלאו – יגעו וטרחו לעוות את דרכם.
העוה – כמו הכבד את לבו (שמות ח׳:י״א) להעוות.
they commit iniquity [until] they are weary They wearied themselves and toiled to pervert their way.
העוה – is like "and making heavy (והכבּד) his heart" (Shemot 8:11), to commit iniquity.
ואיש, יהתלו – דגש הלמ״ד לתפארת הקריאה מפני ההפסק.
למדו לשונם – הרגילו כמו פרא למוד מדבר (ירמיה ב׳:כ״ד).
העוה נלאו – להתעווה ולעשות מעשה עול ובא על דרך תאונים הלאת (יחזקאל כ״ד:י״ב).
ובזה האופן איש ברעהו יהתלו ויכזבו ואמת לא ידברו וכ״כ למדו לשונם דבר שקר שהעוה נלאו כלומר נלאו מלעוות הדרך ההוא מדבר שקר כי אף שרצו לדבר אמת לא יוכלו לעשותו וילאו מלעוות מנהגם ולמודם שהיה מלדבר שקר.
יהתלו – בדגש הלמד לתפארת מכלול שקל פעל.
יהתלו – ענין לעג כמו הנה התלת בי (שופטים ט״ז:ט״ו).
למדו – ענין ההרגל כמו פרה למד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד).
העוה – מלשון עוות ועקום.
נלאו – ענין יגיעה כמו ונלאתי כלכל (ירמיהו כ׳:ט׳).
ואיש – כל איש מהתל ומלעיג ברעהו.
למדו – הרגילו את לשונם לדבר שקר כי מתמידים בזה.
העוה נלאו – כאלו נתייגעו לעוות דרכם כי הרבה עוות עשו והוא ענין מליציי.
העוה נלאו – להעוות עוד לעשות עצמם רשעים יותר ממה שהם, לא יוכלו, כמו: נלאתי הכיל {ירמיהו ו׳:י״א}, ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור {שמות ז׳:י״ח},⁠א עיין רשב״ם בראשית י״ט:י״א.
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) נוסף כאן: ״והמפרשים לא הבינו עקר הוראת מלת נלאה, ופירשו רש״י וראזנמילר: יגעו וטרחו״. בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על הדברים, והם אינם מופיעים בכ״י שוקן ובדפוס ראשון.
ואיש – ר״ל והגם שאיש מרעהו ישמרו בכל זאת איש ברעהו יהתלו – להוציא עליו רכיל ודבה שלא שמע ממנו כלל, כי כ״ז שדרכם שלא לשקר לא יוכל להוציא דבה רק אם שמע ממנו איזה דבר שאז יעוה ויעקש את דבריו להוסיף או לגרוע דבר לספר אותו באופן שיגיע נזק לחבירו, וכשישמר ממנו לא יוכל לילך עליו רכיל כיון שאין בדבורו שום דבר אמת, אבל הם יהתלו להוציא דבה הגם שלא דבר עמו כלל כי אמת לא ידברו כלל, כי למדו לשונם דבר שקר לגמרי שאין בו אף קצת אמת, כי כבר נלאו להעוה ולעקם הדברים, שזה טורח רב אצלם, רק בודים מלבם שקרים גמורים.
יהתלו – כאן שרשו התל והיה ראוי להנקד יְהַתֵּלוּ כמו ויהתל בהם אליהו (מלכים א י״ח:כ״ו), אבל ואביכן ״הֵתֶל״ בי שרשו תלל בהפעיל, וממנו ותוללנו שמחה (תהלים קל״ז:ג׳); והצוחקים בנו שאלונו שמחה.
העוה נלאו – ייגעו לריק אם יבקשו להעוות דרכם ולעקשה יותר; (ונלאו מצרים, פרשת וארא, ייגעו לריק).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) שִׁבְתְּךָ֖ בְּת֣וֹךְ מִרְמָ֑ה בְּמִרְמָ֛ה מֵאֲנ֥וּ דַעַת⁠־אוֹתִ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Your habitation is in the midst of deceit; through deceit they refuse to know me,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יָתְבִין בְּבֵית כְּנִשְׁתְּהוֹן וּמִשְׁתָּעַן עַל עַוְיָתְהוֹן בִּנְכִילוּ מְסָרְבִין לְמֵידַע דְחַלְתִּי אֲמַר יְיָ.
שבתך בתוך מרמה – כשהן יושבים חושבין מחשבות מרמה ובמרמה החליפו יראתי ומאנו דעת אותי.
במרמה – בשביל המרמה.
Your habitation is in the midst of deceit When they sit, they devise plans of deceit, and with deceit they have exchanged fear of Me and refused to know Me.
because of deceit Heb. בּמרמה.
שבתך – אמר האל יתברך מה יועיל שבתך בתוך מרמה כלומר בתוך עם מרמה שלא תוכל להשיבם אליך.
במרמה – כל כך גדלו במרמה עד שמאנו לדעת אותי לא יוכלו להניח דרכם הרעה.
ויונתן תרגם: יתבין בבית כנישתהון ... .
ואומרו שבתך בתוך מרמה פירשו המפרשים שהם דברי ה׳ לנביא מה יועיל שבתך בתוך עם מרמה שלא תוכל להשיבם אליך, ויותר נכון לפרש שהוא מכלל התוכחה שאמר כנגד העם שבתך בתוך מרמה כי המרמ׳ מקפת אותך מכל הצדדים ונעשית המרמה כ״כ טבעית אליהם עד שבסבתה מאנו דעת אותי נאם ה׳.
שבתך בתוך מרמה – ר״ל המרמה מקפת אותך מסביב וכאלו א״א לך להפרד ממנו ובעבור עסקם במרמה ממאנים לדעת אותי כי המרמה נוח להם מלדעת את ה׳.
שבתך – דברי האל אל הנביא (רד״ק).
בתוך מרמה – אתה יושב בתוך מרמות ותככים, כלומר: בתוך אנשי מרמה.
במרמה מאנו דעת אותי – אפילו עמי הם נוהגים במרמה, ובמרמה הוא כל מה שעושים לעבודתי ולכבודי (כטעם הגנוב רצוח וגו׳ {ירמיהו ז׳:ט׳}). ולא רצה להשלים הענין, כי הוא גנאי כלפי מעלה, ואמר מאמר אחר: מאנו דעת אותי.
ותלמידי מוהר״ר דוד חי אשכנזי ז״ל אומר: שאין צורך להפריד המאמר לשנים, והוא מפרש: במרמה מאנו דעת אותי – בקרבם מאנו דעת אותי, אבל למראה עינים הם מכבדים אותי, והנה מיאונם לדעת אותי הוא במרמה.⁠א
א. כן במהדורה בתרא (כ״י שוקן, דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולומביה) מופיע ביאור חילופי: ״במרמה מאנו דעת אותי – הם עושים עצמם כיודעים אותו בענינים שבין אדם למקום, כגון לבוא אל בית המקדש ולהקריב קרבנות. אבל בעניני מרמה, כשיזדמן לידם לרמות את חברם, אז מאנו דעת אותי״. ביאור זה מופיע גם בגליון כ״י לוצקי 675א, ושם הועבר עליו קולמוס, והוא הוחלף בביאור במהדורה בתרא.
שבתך בתוך מרמה – מרמה ותוך הם שמות נרדפים כמ״ש אלה פיהו מלא ומרמות ותוך והבדלם שהתוך הוא ענין רימוי בדבר שי״ל שתי פנים, דבורים בעלי שני פרושים, שבזה ירמה את השומע, והתוך שוכן תמיד תוך המרמה, כי המרמה הוא הדבור החיצוני שבו יתלבש התוך שהוא הפנים הצפונים בדבורו, וממליץ שאצלם המרמה יושב תוך התוך, וירמה א״ע במצפוני לב.
שבתך בתוך מרמה – שעור הכתוב,
אתה מרמה, שבתך הוא בתוך – מצייר את המרמה כעצם מופשט, אשר שם שבתו תוך לב האנשים האלה, ר״ל כי שכונת המרמה היא תמיד בפה הרמאי ובלשונו לא בלבו, כי האדם לא ירמה א״ע רק את חברו, כי בלבו יודע האמת, אבל עתה תשב אתה מרמה בתוך הלב לא בשפה ולשון, (כי בשפה ולשון לא ירמאו כלל כי בם ידברו שקרים גלוים) רק בלב ירמאו, כי ירמאו את עצמם, ומבאר כי בערמה מאנו דעת אותי – שמראים א״ע בענין ידיעת דרכי ה׳ ואמתתו, שהגם שיוכלו להגיע אל ידיעת האמת הם אינם רוצים לדעת את ה׳, וזה מרמה צפונה בקרב איש ולב עמוק לרמאות א״ע בעניני האמונה.
שבתך וגו׳ – מושבך תוך אנשי מרמה, כי דעתם אותי היא למראה עינים ולא באמת, אם כן מרמה היא (דוד חי אשכנזי אחד מתלמידי שד״ל).
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י צוֹרְפָ֖ם וּבְחַנְתִּ֑ים כִּי⁠־אֵ֣יךְ אֶֽעֱשֶׂ֔ה מִפְּנֵ֖י בַּת⁠־עַמִּֽי׃
Therefore thus says Hashem of Hosts, "Behold, I will melt them, and try them; for how else should I do, because of the daughter of My people?
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת הָא אֲנָא מַיְתִי עֲלֵיהוֹן עָקָא וְצָרֵיף לְהוֹן וּבָחַר לְהוֹן אֲרֵי אֵיכְדֵין אַעְבֵּיד מִן קֳדָם חוֹבֵי כְּנִשְׁתָּא דְעָמִי.
הנני צורפם – ביסורין.
מפני בת עמי – מן קדם חובי כנישתא דישראל.
I will refine them with torments.
because of the daughter of My people Because of the sins of the congregation of Israel.
הנני צורפם ובחנתים – הנני צורפם על ידי האומות ובחנתים על ידי גלות.
כי איך אעשה – מפני עון בת עמי מאחר שאני מזהירן לשוב אלי ואינן שבין.
לכן, הנני צורפם – בצרות שאביא עליהם אראה אם ישארו סיגים או אם ישובו כסף נבחר מפני הצרות.
כי איך אעשה מפני בת עמי – כי איך אעשה שלא אצרפם מפני שהיא בת עמי לא אוכל שלא אצרפם כי איך אניחם ברעתם והם נקראים עמי ויו״ת איכדין אעביד מן קדם חובי כנישתא דעמי.
ולכן הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי האם אסבול כל פשעיהם ועוונתיהם הרי הם בת עמי ואיך אניחם ברעתם ואם אעשה בהם כלייה כפי המשפט בעונותיהם הנה הם בת עמי וראוי לחוס עליהם אם כן איך אעשה בעבור בת עמי אם לא לצורפם ולבחון אותם בגלות, ויתר על כל פשעיהם הוא שיש להם אחד בפה ואחר בלב וזהו
צורפם – ענין זקוק.
ובחנתים – מלשון בחינה.
צורפם ובחנתים – כדרך הכסף שצורפים אותו בכור להסיר הסיג ולבחון הכסף הטוב הוא אם רע כן אביא עליהם פורעניות למרק ולהסיר מהם סיגי העון.
כי איך אעשה וכו׳ – ר״ל אם אניחם להיות משוקעים בעון הלא המה עדת עמי וראוים המה להיות עם קדוש אם אעשה עמהם כלייה הלא המה עדת עמי ורחמי עליהם ולכן אצרפם ביסורים למרק מהם העון למען ישארו מנוקים מעון.
הנני צורפם ובחנתים – אחר שאמר שהם נוהגים במרמה גם עמו, אמר שלא יחשבו שאינו רואה ויודע מה בקרבם, ולכן הוא רוצה לצרוף ולבחון אותם ולבער הקוצים מן הכרם (כי אמנם מה שאמר: כי כלם מנאפים וגו׳ {ירמיהו ט׳:א׳} אינו אלא דרך הפלגת השיר).⁠א
כי איך אעשה וגו׳ – איך אעשה שלא אצרפם, אחר שהיא בת עמי – כלומר: לא אוכל שלא אצרפם, כי איך אניחם ברעתם והם נקראים עמי (רד״ק).
א. כן במהדורה בתרא (כ״י שוקן, דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) מופיע ביאור חילופי: ״הנני צורפם ובחנתים – אֲבָעֵר הקוצים מן הכרם. כי איך אעשה – הוא מאמר מוסגר (אעפ״י שאין כן דעת בעל הטעמים), ומפני בת עמי חוזר למעלה: הנני צורפם לאהבתי את בת עמי, כי אין ראוי שאניחם עד שתתקלקל ותִשָחֵת האומה כלה, כי איך אעשה באופן אחר? הלא אם לא אעשה כן, נמצאתי גורם קלקלת האומה והפסדה בלא תקומה. ואמר Dathe כי נפלה מלת רֹעַ, מפני רֹעַ בת עמי, ושנוררער וראזנמילר אמרו שהיא מובנת אף אם איננה כתובה, ולא הבינו הענין כלל, והִתְעָם תרגום יונתן.⁠״ בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על ביאור זה, והוא הוחלף בגיליון בביאור במהדורה בתרא.
צורפם ובחנתים – הצירוף היא ההתכה באש להסיר הסיגים והבחינה הוא שמנסה אותו אם יש בו סיג, והבחינה קודם הצירוף, שאחר שבחן וראה שיש בו סיג אז מצרפו, כמ״ש כי בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף כסף (תהלות ס״ו י׳), וכן בחנני ה׳ ונסני צרפה כליותי (שם כ״ו ב׳). והבחינה הבא אחר הצירוף הוא אם א״י אם נצרף כראוי בוחן שנית, ואם מוצא סיג צורף שנית.
לכן הנני צורפם ובחנתים – אחר שאצרוף אותם באש להסיר הסיגים אבחן אותם שנית אם נצרפו כהוגן,
כי איך אעשה מפני בת עמי – מפני שאיני יודע איך לעשות שיהיו נקיים מכל סיג, כי גם אחרי הצירוף ר״ל אחרי האש והיסורים הם עדיין מלאים סיג וחלאה, לכן צריך לחזור ולבחנם ולצרפם פעם אחר פעם.
צורפם – אסיר מהם הסיגים, אשחית אנשי מרמה שבהם; אבל מתי מספר בהם היראים אותי יראת אמת, אותם אקיים.
ובחנתים – ״בחן״ בחילוף אותיות ״בחר״ (בן–בר).
איך אעשה – באופן אחר ואני אוהבם כאהבת אב לבתו? (שמזה באה מליצת בת עמי).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) חֵ֥ץ [שָׁח֛וּט] (שוחט) לְשׁוֹנָ֖ם מִרְמָ֣ה דִבֵּ֑ר בְּפִ֗יו שָׁל֤וֹם אֶת⁠־רֵעֵ֙הוּ֙ יְדַבֵּ֔ר וּבְקִרְבּ֖וֹ יָשִׂ֥ים אׇרְבּֽוֹ׃
Their tongue is a deadly arrow; it speaks deceit. One speaks peaceably to his neighbor with his mouth, but in his heart he lays wait for him.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כְגִיר דִי מְחָרֵף לִישַׁנְהוֹן נִכְלִין מְחַשֵׁב בְּפוּמְהוֹן שְׁלָמָא גְבַר עִם חַבְרֵיהּ מְמַלְלִין וּבִמְעוֹהִי מְשַׁוֵי כְמַנְתֵּיהּ.

רמז רפא

חץ שחוט לשונם מרמה דבר – א״ר חמא בר חנינא לפי שנאמר מות וחיים ביד לשון, אי מה יד אינו ממית אלא בסמוך לו אף לשון אינו ממית אלא בסמוך לו, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם, אי מה חץ ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, ת״ל שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם, חץ שחוט למה לי, לומר דקטיל כחץ, וכי מאחר דכתיב חץ שחוט, מות וחיים ביד לשון למה לי, לכדרבה דאמר רבה דבעי חיי בלישניה דבעי מות בלישניה (כתוב ברמז תשס״ח וברמז תת״א).
חץ שחוט – יש אומרים לגביה: מלוטש,⁠1 ולדעתי היא תואר פועֵל, וכתיבה ״שוחט״ – בצורת הבינוני הפועל – רוצה לומר: חץ הורג.⁠2
1. המשמעות הזאת מצויה אצל ת״י על אתר, אלפסי וריב״ג, אצול, ערך ׳שחט׳. לפי הביאור הזה, הצורה סבילה, בניגוד לדעתו של פרשננו, שלפיה היא צורה פעילה.
2. המשמעות, ולא הניתוח, מצויה כבר אצל חז״ל, ערכין טו ע״ב, והשווה: יל״ש, ח״ב, רמז רפא; מנחם, ערך ׳שחט׳. ניתוחו של אבן בלעם כאן נשען גם על הכתיב.
חץ שחוט לשונם – משוך כמו זהב שחוט (מלכים א י׳:ט״ז-י״ז) וכן ושחטה שטים (הושע ה׳:ב׳) טרייט בלעז לישנא אחרינא לשון שחיטה ממש טראנקאט בלעז וכן חברו מנחם וכן ת״י כגיר די מחריף.
ובקרבו – ת״י ובמעוהי.
Their tongue is a deadly arrow Heb. שחוט, drawn. Comp. "malleable gold" (Melakhim I 10:16) (שחוט). Also, "And the extent of their turning away (ושחטה)" (Hoshea 5:2), (tirer in French), pulling. Another explanation is that it is actually an expression of slaughter (tranchant in French, cutting). In this manner Menahem classified it (Machbereth Menahem p. 172), and in this manner Jonathan rendered it: כּגיר די מחרף, like a sharpened arrow.
but in his heart lit. in his midst. Jonathan renders: in his innards.
חץ שחוט – תרגומו גיר דמחרף. ופתרונו חץ מחודד, והוא מגזרת דוב שכול (משלי י״ז:י״ב) שפתרונו משכל.
חץ שוחט – כן כתיב וקרינן שחוט והכתיב ר״ל כמו שוחט שהוא הורג כן הורגים הם בני אדם בלשונם הרע שהם הולכי רכיל והקרי שחוט ר״ל נמשך אפיל״ט בלע״ז רוצה לומר שהוא נמשך על המשחזת לחדדו.
ויונתן תרגם: כגיר די מחריף כמו סכינא חריפא בדברי רבותינו ז״ל שפירשו מחודד ודק החתיכה ומה שפי׳ בו גם כן לשון משיכה הוא ג״כ מדברי רבותינו ז״ל שאמרו התיז את הראש בבת אחת פסולה ואמרו מנא הני מילי אמר קרא חץ שחוט לשונם ואמר תנא דבי ר׳ ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר זהב שחוט ואומר חץ שחוט לשונם מרמה דבר.
ואדוני אבי ז״ל פירש שחוט שם תאר כמו שוחט וכן במשקלו אדם עשוק בדם נפש (משלי כ״ח:י״ז) כמו עושק.
מרמה דבר – כל אחד מהם ידבר מרמה לחברו ומפרש מה היא המרמה בפיו שלום את רעהו.
חץ שחוט לשונם כי הוא כחץ השוחט וההורג לרעהו לפי שבמרמ׳ בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו לא יהיה שלום אבל ישים ארבו להורגו.
שוחט – שחוט קרי ויש אם למקרא ולמסורת שזה בא להיות שוחט לאחרים ונמצא שחוט כי ל״ה תלתא קטיל כדאיתא בערבין פרק ג׳. כלי יקר סוף פרשת קרח.
שחוט – משוך כמו זהב שחוט (מלכים א י׳:י״ז).
ארבו – מל מארב.
חץ שחוט לשונם – נדמה לשונם לחץ הנמשך על יתר הקשת כי בלה״ר הורגים למרחוק כמו חצי הקשת.
מרמה דבר – כל אחד מדבר מרמה כי בפיו ידבר שלום עם רעהו ובקרב לבו ישים מארב עליו.
חץ שחוט – כתיב שוחט. ויש מפרשים (וכן ראזנמילר): לשון שחיטה, חץ ממית.
ויש מפרשים: חד וחריף, ונמשך על המשחזת לחדדו, מן: זהב שחוט {מלכים א י׳:ט״ז} שמפרשים נמשך ומרוקע.
ושולטענס בן שולטענס פירש: שַׁוְחֻט, משרש וחט בערבי, ענינו כניסה (penetrare), (ואולי מזה חוט ומחט,) ותהיה המלה מבנין שַפְעֵל הידוע בערבי.
ישים ארבו – מלשון: שים לך אורב לעיר (יהושע ח׳:ב׳).
ארבו – מארב נגדו.
חץ שחוט – משוך, כמו זהב שחוט,
מרמה דבר – למפרשים היל״ל דברה כי הלשון נקבה תמיד או מרמה דברו ויסב על העם, ולדעתי המרמה הוא העצם המדבר.
חץ שחוט לשונם מרמה דבר – ר״ל כי הלשון מדברת תמיד ברצונה ובבחירתה, ובכחה לדבר או לחדול, ועל פי זה תדמה הלשון כקשת הרובה את החצים שהם הדבורים, והדבורים הם כחצים, אבל הם כבר שב ההרגל אצלם לדבר רמיה תמיד עד שאין הלשון ברשותם רק הוא כחץ ביד מרמה, המרמה הוא המדבר והוא המניע את לשונם עד שהמרמה ימליץ אצלם כקשת הרובה בחצים,
והלשון נמשלת כחץ שחוט ומשוך, שא״א עוד לעכב אותו, ומפרש כי מרמה דבר – מצייר את המרמה כעצם מופשט ומיחס אליו את הדבור, המרמה הוא העצם המדבר וכבר דבר ושחט ומשך את החץ שהוא לשונם, ואין בידם לעכב את הלשון עוד, ר״ל שכבר שב אצלם דבור המרמה כטבע שני עד שאין בכחם להרגיל א״ע לדבר אמת, כי הגם שבפיו שלום את רעהו ידבר בקרבו ישים ארבו בקרב הדבור האורב יושב בחדר לארוב על רעהו ולהרע לו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) הַעַל⁠־אֵ֥לֶּה לֹא⁠־אֶפְקׇד⁠־בָּ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ אִ֚ם בְּג֣וֹי אֲשֶׁר⁠־כָּזֶ֔ה לֹ֥א תִתְנַקֵּ֖ם נַפְשִֽׁי׃
Shall I not punish them for these things?⁠" says Hashem. "Shall not My soul be avenged on such a nation as this?⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הַעַל אִילֵין לָא אַסְעַר לְאַיְתָאָה עֲלֵיהוֹן בִּישְׁתָּא אֲמַר יְיָ אִם מִן עַמָא דִכְדֵין עוֹבָדוֹהִי לָא אִתְפְּרַע מִנְהוֹן כִּרְעוּתִי.
העל אלה – מבואר הוא.
לא אפקוד בם – והשנים הראשונים אין כתוב בם והענין אחד.
ואם הוא מהראוי שעל אלה הפשעים כולם לא אפקוד בם נאם ה׳ פקידת משפט וענוש גלות, ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי ורצוני ראויים הם לנקמה ועונש רב, ומלת שחוט הוא כמו שוחט והוא על דרך אדם עשוק בדם נפש (משלי כח, יז) שהוא כמו עושק ולכן כתוב שוחט וקרי שחוט לפי שהענין אחד:
אפקד – ענין השגחה כמו פקדו נא וראו (שמואל א י״ד:י״ז).
העל אלה – וכי על מעשים כאלה לא אשגיח בם להפרע מהם.
אם בגוי – וכי בגוי אשר וכו׳.
העל אלה – וא״כ ראוי שאפקוד בין מצד המעשים עצמם, שעז״א העל אלה לא אפקד, בין מצד הנקמה על תכונת רוע נפש הפועל כזאת ורוע טבעו, ועז״א אם בגוי אשר כזה וכנ״ל.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) עַל⁠־הֶ֨הָרִ֜ים אֶשָּׂ֧א בְכִ֣י וָנֶ֗הִי וְעַל⁠־נְא֤וֹת מִדְבָּר֙ קִינָ֔ה כִּ֤י נִצְּתוּ֙ מִבְּלִי⁠־אִ֣ישׁ עֹבֵ֔ר וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ ק֣וֹל מִקְנֶ֑ה מֵע֤וֹף הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְעַד⁠־בְּהֵמָ֔ה נָדְד֖וּא הָלָֽכוּ׃
"For the mountains I will take up a weeping and wailing, and for the pastures of the wilderness a lamentation, because they are burned up, so that none passes through; neither can men hear the voice of the livestock; both the birds of the sky and the animals are fled, they are gone.⁠"
א. נָדְד֖וּ א=נָדֲד֖וּ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַל טוּרַיָא אֲנָא מֵרִים קָלֵי וּבְכֵי וּמְצַוָח וְעַל דִירָוַת מַדְבְּרָא אִלְיָא אֲרֵי צַדִיאוּ מִבְּלִי אֱנַשׁ דְעָדֵי וְלָא אִשְׁתְּמַע קַל בְּעִירָא בְּאַרְעֲהוֹן מֵעוֹפָא דִשְׁמַיָא וְעַד בְּעִירָא אִטַלְטָלוּ גְלוֹ.
על ההרים אשא בכי ונהי – על ההרים שנעשו כמדבר אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה וגו׳ עד ולא שמעו קול מקנה שהיו מקנאים בעבודת אלילים להקב״ה.
מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו – אמר רבי נ״ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר מעוף השמים ועד בהמה – בהמ״ה בגימטריא המשין ותרתין הוו, א״ר יעקב א״ר יוחנן כלם חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מרדי דבבל הדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק.
על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר – על נאות יעקב שנעשו כמדבר לא שמעו לא לקול דברי תורה ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה שהיו מקניאים בעבודת אלילים, כמד״א יקניאהו בזרים לפיכך מעוף השמים ועד בהמה נדרו הלכו, א״ר יודן שבע שנים נתקיים עליה גפרית ומלח משום והגביר ברית לרבים שבוע אחד, כותיים שבה מה היו עושים זורעים כאן והיא נשרפת זורעים כאן והיא נשרפת, מעשה באדם אחד שהיה חורש בבקעת נטופה כבש ידיה על פדניה וסליק עפרא יקידא ואוקיד דרעיה. עד היכן נבואתו של ירמיה קיימת, ר׳ יעקב בר אבין ור׳ אלעזר בר יהודה, חד אמר עד מזרה ישראל יקבצנו, חד אמר עד ויש תקוה לאחריתך, א״ר זעירא בא וראה כמה חצופה ארץ ישראל שעדין עושה פירות, ר׳ חנניה ור׳ יהושע בן לוי, חד אמר מפני שמזבלין אותה, וחד אמר מפני שמהפכין עפרה, אמר רבי קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל נטעו תמרים בבבל מפני שהמתיקה מרגלת הלשון לתורה, א״ר חנינא בריה דר׳ אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות חגבים טהורים ולעוף אין מספר גלו עם ישראל לבבל. דגים היאך גלו ר׳ הונא בשם ר׳ יוסי אמר דרך תהום גלו ודרך תהום חזרו וכלם חזרו חוץ מדג אחד ששמו שבוטא ולעתיד לבא הכל חוזרים שנאמר והארץ הנשמה תעבד.
מאדם עד בהמה ועד עוף השמים נדדו הלכו – ר׳ יודן אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בנו לתרבות רעה אלא זה, בני אבד וזה קיים, לפיכך מאדם ועד בהמה, א״ר פנחס משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה וסיירה וכיירה, כעס על בנו והרגו, מה עשה המלך נכנס לתוך החופה והתחיל משבר בקנים ומפציע בחציאות ומקרע בכוליות, אמר המלך כלום עשיתי אלא בשביל בני בני אבד וזו קיימת לפיכך מאדם עד בהמה, וכן אתה מוצא בדור המבול וימח את כל היקום אשר על פני האדמה.
על ההרים – על חורבן ההרים.
ועל נאות מדבר – נוה רועים שבמדברות נאות לשון נוה וכן נאות אלהים (תהלים פ״ג:י״ג) וכן לביתך נאוה קודש (תהלים צ״ג:ה׳).
נצתו – לשון ציה וכן נצתה.
נדדו הלכו – סופן לילך, חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה מגלות צדקיהו עד פקודת כורש מלך פרס חמשים ושתים שנה היו ורמז לדבר ועד בהמה חשבונה בגימטריא נ״ב והחשבון מכוון במסכת מגילה.
for the mountains i.e., for the destruction of the mountains.
for the dwellings of the wilderness The dwelling of the shepherds in the wilderness. נאות is an expression of a dwelling. Comp. "the dwellings (נאות) of God" (Tehillim 83:13), also "to Your house, the dwelling (נאוה) of sanctity" (ibid. 93:5).
they are withered Heb. נצתו. An expression of aridness. Comp. "withered (נצתה)" (v. 11).
have fled and are gone i.e., they are destined to go. For fifty-two years no one passed through Judah; from the exile of Zedekiah until the order of Cyrus, king of Persia, were fifty-two years. An allusion to the matter [is that the numerical value for] "and the beast" (בּהמה) amounts to fifty-two, and the computation is exact, in Tractate Megillah [should read: Yoma 54a].
על ההרים, נאות מדבר – ההרים מקום מרעה הצאן והעזים ברוב או זכר הרים להשמיע קולו למרחוק. וכן נאות מדבר – רוצה לומר אהלי המדבר כי נאות מדבר פירושו אהלים ומשכנים כמו נדמו נאות השלום וכן בוי״ו נוה משלח ונעזב (ישעיהו כ״ז:י׳), נות כרות רועים (צפניה ב׳:ו׳).
ואמר מדבר כי יש מדבר שיש בו מקום מרעה כמו וינהג את הצאן אחר המדבר (שמות ג׳:א׳) ותרגם אונקלוס בתר שפר רעיא דמדברא וכן על פני דרךא המדבר (שמואל ב ט״ו:כ״ג). ואמר הנביא בראותו חרבן הארץ שישא בכי ונהי לקינה במקומות המרעה כי נתרבו מבלי איש עובר אין צריך לומר שאין אהלים תקועים לרועים אלא אפילו איש אין עובר שם לרעות מקנה ולא נשמע קול מקנה כי כלם נדדו הלכו בשבי ובאמרו מעוף השמים הוא דרך גוזמא להפליג הדבר או נאמר זה לענין חרבן הארץ כמשמעו כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות.
נצתו – ענין חרבן וכן נצתו כמדבר ושרשו יצת.
ובדברי רז״ל ר׳ יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים וגו׳ מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ״ב הוו רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים בה גפרית שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה (דברים כ״ט:כ״ב).
א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק נוסף: ״את״.
על ההרים אשא בכי ונהי וכו׳ עד כה אמר השם אל יתהלל חכם בחכמתו וכו׳. אמר הנביא מקונן על עמו ונחלתו על ההרים אשא בכי ונהי ר״ל ירושלם הרים סביב לה ודוד אמר אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי (תהלים קכא, א) אבל עתה על ההרים ההם כיון שלא בא עזרת השם בגבורים אשא בכי ונהי, ועל נאות מדבר אשא קינה בעבור שנתצו ההרים והמדבר אשר סביב ירושלם מבלי איש עובר בהם, ולא דיי בני אדם אבל גם המקנה ההולך במדבר ועוף השמים המעופף על הארץ ועד בהמה כולם נדדו הלכו בשבי ולכן לא יעברו שמה עוד, כי כן דרך רוב העופות שלא ישכנו כי אם במקומות שישבו בני אדם כי שם ימצאו פירות וזרע ופרחי אילנות, ובדברי חכמים ז״ל (שבת קמה, ב; יומא נד, א) ר׳ יהודה אומר חמשים ושתים שנה אחר החרבן מגלות צדקיהו עד פקידת כורש לא עבר איש בארץ יהודה שנאמר מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא נ״ב הוו רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים בה גפרית ומלח שריפה כל ארצה.
ונהי – ענין יללה כמו יודעי נהי (עמוס ה׳:ט״ז).
נאות – ענין מדור כמו בנאות דשא (תהלים כ״ג:ב׳).
מדבר – לפעמים מקום המרעה סמוך למדבר וכן הצאן ההנה במדבר (שמואל א י״ז:כ״ח).
נצתו – מלשון ציה ושממה.
על ההרים – על חורבן ההרים אשר לא צמחו ארים קול בכי ויללה.
ועל נאות מדבר – על חורבן אהלי הרועים אשר במדבר ארים קינה כי נעשו שממה ואין איש עובר שם ולא נשמע קול מקנה כי האויב שללם עצמו.
נדדו הלכו – נדדו ממקומם והלכו להם כי רוב העופות ישכנו במקום אנשים כי שם ימצאו פירות ופרחי אילנות וזרעים למאכלם וכאשר יהיה שממה ילכו להם והבהמות יקחם האויב.
על ההרים אשא – הנביא מפסיק מאמר האל, כי כשאמר ה׳: אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי {ירמיהו ט׳:ח׳} הבין הנביא מה יהיה בהם, וצעק במר נפשו: על ההרים אשא בכי ונהי וגו׳. ואחר כך מסיים דברי האל: ונתתי את ירושלם וגו׳ {ירמיהו ט׳:י׳}.
על ההרים – רש״י וראזנמילר פירשו: על חרבן ההרים.
ונראה לי: כי אין להוציא המליצה ממשמעותה בשאר המקומות, שהיו בוכים על ההרים ממש, כמו למעלה (ירמיהו ז׳:כ״ט): ושאי על שפיים קינה, וכן (ג׳:כ״א) קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל, וכן בבת יפתח: וירדתי על ההרים ואבכהא {שופטים י״א:ל״ז}.
ונראה לי: כי הבוכה מבקש ההתבודדות, שלא יטרדוהו בני אדם, ועל כן היו עולים ובוכים על ההרים. ולפי זה, מליצת המקרא הזה נאותה ועמוקה: אמר תחלה שיעלה לבכות על ההרים כדי להיות בודד, ואחר כך הוסיף: וגם על נאות מדבר אבכה, ואין צורך לעלות על ההרים, כי גם נאות מדבר נצתו מבלי איש עובר.
ותלמידי שבתי אנקונא אומר: שאין צורך שיהיה על ההרים בכוונה להיות בודד, אלא כי נצתו מושב גם על נאות מדבר וגם על ההרים.
נאות מדבר – מקומות מרעה בבקעה, כמו: בנאות דשא ירביצני {תהלים כ״ג:ב׳}, כי דָשְאְו נאות מדבר (יואל ב׳:כ״ב), ירעפו נאות מדבר (תהלים ס״ה:י״ג).
נצתו – משרש נצת, ומענין שרש נצה, עיין למעלה ב׳:ט״ו.
א. כן בפסוק. בכ״י שוקן ובדפוס ראשון: ואבכה על ההרים.
נאות מדבר – הנוה הוא מקום מרעה צאן לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן.
נצתו – שרשו יצת ורובו בא על הכליון שנעשה ע״י האש, ומזה הושאל על כליון של חורבן ושממה.
על ההרים – ר״ל על הפורענות שבאה עליהם לא אבכה כי בהפך בם תתנקם נפשי, וכגמול ידם יעשה להם, רק על ההרים שהם לא חטאו,
עליהם אשא בכי ונהי – והמאמר מקביל על ההרים אשא בכי כי נצתו מבלי איש עובר – שדרך הוא שיעברו אנשים על ההרים לטייל שם,
ועל נאות מדבר [אשא] קינה כי לא שמעו קול מקנה – כי בנאות מדבר שם מרעה עדרים תמיד, ועתה מעוף השמים וכו׳, נדדו הלכו.
על – בעבור.
נצתו – נשארו חרבים (עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:ט״ו).
נאות מדבר – מקום מרעה נאה, ומדבר, ממקור דבר בלשון ארמית נהג, מקום שההולך שם צריך למנהיג בקי כדי שלא יתעה בדרך; ומקור מקורו ״בר״ בלשון ארמית חוץ (לישוב), ויתכן יפה למקום מרעה, וינהג את הצאן אחר המדבר (פרשת שמות), בלכתו הלוך וְרָעֹה, צאנו עד בואו אל סוף מקום ראוי למרעה, להר חורב, ששמו מורה שהיה מקום שמם, וסיני נקרא אחר כך על שם הסנה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) וְנָתַתִּ֧י אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְגַלִּ֖ים מְע֣וֹן תַּנִּ֑ים וְאֶת⁠־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה אֶתֵּ֥ן שְׁמָמָ֖ה מִבְּלִ֥י יוֹשֵֽׁב׃
"I will make Jerusalem heaps, a dwelling place of jackals; and I will make the cities of Judah a desolation, without inhabitant.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתֵּן יַת יְרוּשְׁלֵם לְיַגָרִין מְדוֹר יְרוֹדִין וְיַת קִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה אֶתֵּן לְצָדוּ מִבְּלִי יָתֵיב.

רמז רפב

(י-יב) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר – וכתיב בתריה ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, תאני ר׳ שמעון בן יוחאי אם ראית עיירות נתלשות ממקומם בארץ ישראל דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים מה טעם על מה אבדה הארץ וגו׳. כי הוו משלחי ר׳ אמי ורב אסי דיפקון וידרשון קריתא דארעא דישראל והוו עאלין לקרתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא והוו מייתין לון ריש מטרתא וסנטורא הוו אמרין לון אילין נטורי קרתא אילין חרובי קרתא והיכן אינון נטורי קרתא סופרים ומשנים שהם משמרים ביום ובלילה על שם והגית בו יומם ולילה, וכה״א אם ה׳ לא ישמור עיר שוא שקד שומר. ר׳ הונא ור׳ ירמיה ור׳ שמואל בר רב יצחק מצינו שויתר הקב״ה על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא ויתר על מאסה של תורה, על מה אבדה הארץ על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי. ר׳ הונא ור׳ ירמיה ור׳ חייא בר אבא כתיב ואותי עזבו שמא תורתי שמרו, הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שאילו תורתי שמרו מתוך שהיו מתעסקין בה היתה מחזירן אצלי. רב הונא אמר למוד תורה אפילו שלא לשמה שכיון שאתה מתעסק בה אתה חוזר ועושה אותה לשמה. א״ר יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. א״ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין באומות העולם כבלעם הרשע בן בעור וכאבטימוס הגרדי, נכנסו אומות העולם אצל אבטימוס אמרו להם יכולים אנו להזדווג לאומה זו אמרו להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות שלהם אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולם אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהם הקול קול יעקב וגו׳ כל זמן שקולו של יעקב מצפצף אין הידים ידי עשו.
לגלים – דגורין.
heaps Heb. דגורין heaps.
לגלים – לשון גל.
ונתתי, לגלים – גלי אבנים מהבתים והחומות שנהרסו.
מעון תנים – משכן התנים ומגורם.
ותרגם יונתן תנין ירודין.
וזהו אומרו ונתתי את ירושלם לגלים שהם גלי אבנים מהבתים שינתצו ויחריבו שמה מעון תנים כי בחרבן האנשים יקוננו שמה תנים ובנות יענה, וכן את שאר ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב כי ילכו כולם בגלות.
לגלים – ענין תל ודגור כמו עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב).
מעון – מדור כמו למעון קדשו (דברי הימים ב ל׳:כ״ז).
תנים – מין נחש.
לגלים – כי ינתצו הבתים ויהיו גלי אבנים ויהיו מדור לתנים כי דרכם לשכון בין גלי אבנים.
מבלי יושב – כי כולם ילכו בגלות.
ונתתי – המשך דברי האל. עיין בפסוק הקודם.
תנים – עיין ישעיה י״ג:כ״ב.
ונתתי ר״ל רק על ההרים ועל נאות מדבר אשא קינה, לא על ירושלים וערי יהודה שאתן אותם בעצמי שממה, כמ״ש אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי.
תנים – רבוי משם ״תן״, ופירשו שד״ל (בישעיה י״ג:כ״ב) כַּלְבֵּי הבר המשמיעים קול תאניה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) מִֽי⁠־הָאִ֤ישׁ הֶחָכָם֙ וְיָבֵ֣ן אֶת⁠־זֹ֔את וַאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר פִּֽי⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ אֵלָ֖יו וְיַגִּדָ֑הּ עַל⁠־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֥י עֹבֵֽר׃
"Who is the wise man that may understand this? And who is he to whom the mouth of Hashem has spoken, that he may declare it? Why has the land perished and burned up like a wilderness, so that none passes through?⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מַן גַבְרָא דְחַכִּים וְיִסְבַּר יַת דָא וּדְאִתְמַלֵל מִן קֳדָם יְיָ עִמֵיהּ וִיחַוִינָהּ עַל מִן חֲרוּבַת אַרְעָא צַדִיאַת כְּמַדְבְרָא מִבְּלִי יָתֵיב.
מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ – דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמלאכי השרת ולא פירשוהו עד שפירשו הקב״ה בעצמו שנאמר ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי, היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה א״ר יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מי [האיש] החכם – שיבין זאת ומי הנביא אשר דבר פי י״י אליו.
ויגידה – ומי יגיד על מה אבדה הארץ ובא כל הפורענות הזה.
Who is the man so wise Who will understand this, and who is the prophet to whom the mouth of the Lord has spoken,
that he may declare it? And who will declare why the land is ruined and all this retribution has come?
ויבן את זאת – לאחרים כלומר אם ישב אדם משתומם על כך על מה עשה י״י ככה לארץ הזאת שנדדו כולם מעוף השמים ועד בהמה אם נצתה הארץ מבלי עובר, זהו נוהג שבעולם שאדם גולה ממקומו ומוליכין בשביה את מקניהו עמו אבל כאן מה חרי האף הגדול שמעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו, דבר זה אין לך חכם בעולם שיוכל לידע ולהבין לאחרים מהו הדבר, אלא יבא אשר דבר פי י״י אליו – ויגידה לכל התמיהין על כך.
וכך יאמר: רצונך לידע על מה אבדה הארץ – כל כך שנצתה כמדבר.
מי האיש החכם ויבן את זאת – יבין מדעתו והנביא יגיד התשובה והשאלה כמו שנאמרה לו מפי י״י.
ומי האיש החכם שיבין את זאת רוצה לומר שיתן אל לבו ברעה הזאת, וגם כן מי האיש אשר דבר פי ה׳ אליו והם הנביאים ובני הנביאי׳ שקבלו את התורה ויגידה רוצה לומר שיהיה החכם או התורני להגידה כלומר הרעה הזאת ולומר על מה אבדה הארץ הקדושה ההיא נצתה כמדבר ונחרבה מבלי עובר.
נצתה – מלשון ציה ושממה.
ויבן את זאת – האמור למטה על מה אבדה וכו׳.
ואשר דבר – ר״ל ומי האיש אשר ה׳ דבר בו הוא הנביא.
ויגידה – ויגיד מדעתו בעבור מה אבדה הארץ ונעשה שממה כמדבר מבלי מי עובר שמה ר״ל מהו הדבר העיקרי בדבר החורבן וכאומר אין מי בהם יגיד זאת.
מי האיש החכם – דברי הנביא, והוא מדבר בלשון העם אחר שיפלו לפני אויב. והוא אומר: כי אז יתמהו העם על מפלתם ויאמרו: מי האיש החכם שיבין סבת נפילתנו (תלמידי מוהר״ר אברהם חי מיינסטער).⁠א
ויגידה – יגיד את זאת: שהוא: על מה אבדה הארץ.
ושנוררער וראזנמילרב פירשו: יגיד את זאתאשר דבר ה׳. והוא שבוש.
א. כן במהדורה בתרא (כ״י שוקן, דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) מופיע ביאור חילופי: ״מי האיש החכם – דברי הנביא, מי האיש החכם ויבן את זאת – אין הכוונה מי חכם כל כך שיבין את זאת, אך הם שני מאמרים: מי האיש החכם הוא יבין את זאת, וכן: מי חכם וישמר אלה (תהלים ק״ז:מ״ג). ואם תרצה תפרש בלא שאלה: מי שהוא חכם יבין את זאת, וכן: מי אשר חטא לי אמחנו מספרי {שמות ל״ב:ל״ג}.⁠״ בשני כתבי היד הועבר קולמוס על ביאור זה, והוא הוחלף בביאור במהדורה בתרא.
ב. כן בכ״י שוקן, לוצקי 675א, קולומביה. בדפוס ראשון הושמט: וראזנמילר.
מי האיש החכם – שיודע חקי החכמה ויבן את זאת בתבונתו, או אשר דבר פי ה׳ אליו בנבואה,
ויגידה – כי הנביא הוא שליח להגיד דברי ה׳ אל העם,
על מה אבדה הארץ – השאלה הוא על אבדת הארץ ושממותה עד שדומה שאבדה מן הישוב לגמרי, כי הגם שענש ה׳ את ישראל בעבור עונותיהם, לא היה ראוי שתאבד הארץ לגמרי עד שלא תהיה ראויה לישוב כלל, שזה מורה שקצף עליהם קצף עולם ואין להם תקוה עוד לשוב אל ארצם כשייטיבו מעשיהם, וכמ״ש וראו את מכות הארץ וכו׳ גפרית ומלח שריפה כל ארצה וכו׳ ואמרו על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת, וז״ש ע״מ נצתה כמדבר עד שאינה ראויה לישוב כלל?
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔הי״י֔ עַל⁠־עׇזְבָם֙ אֶת⁠־תּ֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיהֶ֑ם וְלֹא⁠־שָׁמְע֥וּ בְקוֹלִ֖י וְלֹא⁠־הָ֥לְכוּ בָֽהּ׃
Hashem says, "Because they have forsaken My law which I set before them, and have not obeyed My voice, neither walked therein,
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַר יְיָ עַל דִי שְׁבָקוּ יַת אוֹרַיְתִי דִיהָבִית קֳדָמֵיהוֹן וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרִי וְלָא הֲלִיכוּ בָּהּ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויאמר י״י על עזבם את תורתי – והזקף שראיתי בתיבת ויבן את זאת (ירמיהו ט׳:י״א) והו׳ של ואשר דבר פי י״י אליו (ירמיהו ט׳:י״א) גרמו לי שעמדתי על פתרון זה שהזקף מעמיד את התיבה ומפרידה מחבירתה והו׳ שבתיבת ואשר לימד שאין זה אותו חכם שדיבר ממנו למעלה אלא שני בני אדם הן, וממה שתמיה החכם מגיד לו הנביא.
ויאמר י״י, לפניהם – לא בשמים היא ולא מעבר לים היא (דברים ל׳:י״ב-י״ג).
ושישיב על זה שאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי באמונות והדברים המדעים ולא הלכו בה בתורה במצותיה המעשיות
ויאמר ה׳ – המקום בעצמו אמר שהעיקר הוא על אשר עזבו את תורתי וכו׳ ר״ל שלא למדו את התורה ולכן לא שמעו בקולי בכל הדברים ולא הלכו בדרך התורה לקיים מצוותיה כי אם עסקו בתורה היה המאור שבה מחזיר אותם למוטב אבל בעבור שלא עסקו בה באו לכל אלה הפשעים ואבדה הארץ בעונם.
ויאמר ה׳ ובאה התשובה ע״ז מאת ה׳, שהסבה לזה כי עזבו את תורתי – ר״ל כי בשמירת התורה יש ג׳ מדרגות זו למטה מזו,
א. אשר דבק בתורת ה׳ באהבה וחשק נפלא, ונגד זה אמר שעזבו תורתי אשר נתתי לפניהם – שתהיה לפניהם לשעשועים ואהבת נפש,
ב. למטה מזה אשר ישמור המצות מצד שה׳ צוה עליהם ויירא מפחד ענשו מצד מורא המצוה, ונגד זה אמר לא שמעו בקולי – כשומע לקול פקודת האדון המצוה,
ג. למטה מזה, מי שעושה עכ״פ מצד המנהג וההרגל מצות אנשים מלומדה, לנגד זה אמר ולא הלכו בה – מצד ההילוך וההרגל ונגד זה בחרו באלהים אחרים בכל ענינים אלה, נגד האהבה והחשק אל הדבר, אמר
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) וַיֵּ֣לְכ֔וּ אַחֲרֵ֖י שְׁרִר֣וּת לִבָּ֑ם וְאַֽחֲרֵי֙ הַבְּעָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לִמְּד֖וּם אֲבוֹתָֽם׃
but have walked after the stubbornness of their own heart, and after the Baals, which their fathers taught them.⁠"
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲזַלוּ בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן וּבָתַר בַּעֲלַיָא דְאַלֵיפִינוּן אֲבַהָתְהוֹן.
וילכו, שרירות – פירשנוהו למעלה.
למדום אבותם – הרגילו בהם האבות וראו אבותם עובדים אותם ועבדום הם גם כן אחריהם והאבות הם הדורות הרשעים שעברו.
ואחרי הבעלים – אשר למדו מאבותם.
אבל עשו בהפך שהלכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותיהם וכבר נזכר זה בתורה בפרשת האזינו שיאמרו האומות בראותם את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה על מה עשה השם ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה (דברים כט, כד), ושתהיה התשובה על אשר עזבו וכו׳ מסכים לזה כי הנה באמת בעבור עזבם את התורה ועבודתם אלהים אחרים גזר השם עליהם.
שרירות – ענין ראיה כמו אשר שוררו אנשים (איוב ל״ו:כ״ד).
למדום – ענין הרגל כמו פרה למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד).
שרירות לבם – מה שלבם ראה וחמד.
אשר למדום אבותם – אשר הרגילום אבותם.
וילכו אחרי שרירות לבם הרע – שעבדו הע״א מצד שרירות לבם וחפץ הלב, ונגד המנהג וההרגל, אמר וילכו אחרי הבעלים אשר למדום אבותם – ולפ״ז בין שכלם בין הרגל מעשיהם הטה אותם מתורת ה׳ אל עבודת נכר ואין להם עוד תקנה.
שררות – משרש שור שענינו ראיה מתמדת (שם – ראה), וענינו מה שנראה ללבם כנכון בלי ספק.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) לָכֵ֗ן כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מַאֲכִילָ֛ם אֶת⁠־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה לַעֲנָ֑ה וְהִשְׁקִיתִ֖ים מֵי⁠־רֹֽאשׁ׃
Therefore, thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, "Behold, I will feed them, even this people, with wormwood, and give them water of gall to drink.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַיְתֵי עָקָא עַל עַמָא הָדֵין מְרַר כְּגִידִין וְאַשְׁקִינוּן כָּס דִלְוָט בְּרֵישֵׁי חִיוְיָן.
הנני מאכילם את העם הזה – הבאת הכינוי לפני הזכרת <השם המיוחס אליו>, כי המ״ם <הסופית> ב״מאכילם״ היא לציון המושאים.⁠1
1. כלומר, כינוי פרוליפטי; לפי הפירוש הזה כאילו כתוב: ״הנני מאכיל את העם הזה״, והשווה: ת״י על אתר; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 192 (רקמה, עמ׳ ריא); רד״ק על אתר.
לענה – עשב מר.
מי ראש – ארס נחש.
with wormwood Bitter grass.
poisonous water Snake venom.
לענה – אשינ״ץ בלעז.
לכן, מאכילם – בא הכנוי קודם הידיעה שהוא את העם הזה כמו ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר (ירמיהו כ״ז:ח׳) והדומים להם שכתבנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו. והמשיל הצרות ללענה ורוש והם סמי המות ובאמרו מי רוש לפי שהוא מי סחיטת העשב שקורין רוש גם יש שהוא מראש הפתן ואמרו כי לפיכך נקרא ראש כי ברוב עושין אותו מראש הפתן.
את העם הזה – כאלו כתוב רוצה לומר את העם הזה.
ואמר הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי רוש ויש מפרשים שמי רוש הוא מי עשב אחד נקרא ראשי, ויש מפרשים שהם מי ראש הפתן כי הוא הרע שבסמי המות, שהוא כולו משל לעונשיהם והנמשל במאכל ובמשתה.
מי ראש – באל״ף כמ״ש למעלה סימן ח׳.
לענה – שם עשב מר.
מי ראש – מי סחיטת ראש והוא שם עשב מר.
הנני מאכילם וכו׳ – ר״ל אביא עליהם צרות שונות.
מאכילם את העם הזה – כמו: ותראהו את הילד {שמות ב׳:ו׳}.
לענה – עשב מר (רש״י), כמו: ואחריתה מרה כלענה {משלי ה׳:ד׳}.
ומה שתרגמתי הוא מה שתרגם היירונימוס והאחרונים.
מאכילם את העם הזה – בא הכינוי עם הפעול, כמו ותראהו את הילד, וי״ל שר״ל שיאכיל אותם בעצמם לא את בניהם כי בהרבה פעמים תמשך יעוד הנביאים לדורות הבאים, כמ״ש כי לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא.
לכן, הנני מאכילם לענה – כמו שזנו את נפשם במאכלים מרים ואמונות ארסיות המשחיתים אותה.
מאכילם – בכנוי מְיֻתָּר, ומוסיף חוזק למליצה.
ראש – רוש.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וַהֲפִֽצוֹתִים֙ בַּגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדְע֔וּ הֵ֖מָּה וַאֲבוֹתָ֑ם וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַֽחֲרֵיהֶם֙ אֶת⁠־הַחֶ֔רֶב עַ֥ד כַּלּוֹתִ֖י אוֹתָֽם׃
I will scatter them also among the nations, whom neither they nor their fathers have known; and I will send the sword after them, until I have consumed them.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲבַדְרִינוּן בֵּינֵי עַמְמַיָא דְלָא יְדָעוּ אִינוּן וַאֲבָהַתְהוֹן וָאֱגָרֵי בַתְרֵיהוֹן דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא עַד דֶאֱשֵׁיצֵי יַתְהוֹן.
והפיצותים, עד כלותי אותם – רובם.
הנה הוא והפיצותים בגוים ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם והנה לא אמר עד כלותי כולם אלא אותם שרוצה לומר רובם כדברי המפרשים.
והפצותים – במקצת ספרים מדוייקים חסר יו״ד אחר פ״א ונמסר עליו ב׳ חד חסר וחד מלא ע״כ. ועניין מ״ש ביחזקאל י״א ואשר לא ידעו. כן כתיב ולא תשמע לדברי מי שאומר ס״א ידעום.
והפיצותים – ענין פזור.
כלותי – מלשון כליון.
והפיצותים – אפזר אותם במקומות אשר לא הכירו מעולם גם המה גם אבותם.
ושלחתי – אל המקומות אשר ינוסו ויתפזרו הנה והנה שמה אשלח את חרב האויב עד אכלה אותם.
בגוים – לא היה כאן מקום לה״א הידיעה, והיה ראוי לנקוד: בְּגוים, והיה ראוי להפריד והפיצותים בזקף (והפיצות֔ים בגוי֕ם אשר לא ידע֔ו). אבל מפני שמליצת הפיץ בגוים או בעמים או בארצות מצויה הרבה בתנ״ך, ובשום מקום אין שם מלות: אשר לא ידעו, אך תמיד הכוונה: בכל הגוים סתם (עיין דברים ד׳:כ״ז, כ״ח:ס״ד, נחמיה א׳:ח׳, יחזקאל י״א:ט״ז, י״ב:י״ט, כ׳:כ״ג, כ״ב:ט״ו, כ״ט:י״ב, ל׳:כ״ג וכ״ו, ל״ו:י״ט). לפיכך עשו גם כאן: והפיצותים בגוים מליצה בפני עצמה. גם כי בפסוק הזה לא נשלם בה הענין.⁠א
עד כלותי אותם – דרך הפלגה.
א. כן במהדורה בתרא (דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה) מופיע רק ביאור קצר: ״בגוים – [היה] נראה שאין כאן מקום לה״א הידיעה, והיה ראוי לנקוד: בְּגוים.⁠״ במהדורה תניינא (כ״י שוקן, גיליון כ״י לוצקי 675א) מופיע ביאור חילופי: ״בגוים – היה נראה שאין כאן מקום לה״א הידיעה, ושהיה ראוי להנקד: בְּגוים. ונ״ל: שאם היה הלשון קצר כגון: בגוים אשר לא ידעו, אז היתה הבי״ת נקודה שוא, והיה והפיצותים מופסק יותר מבגוים (והפ֣יצות֔ים בגוי֖ם אש֣ר לא⁠־ידע֑ו). עכשו שהלשון ארוך (בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם), בחרו בעלי הנקוד לעשותם שני מאמרים: והפיצותים בַגוים, אשר לא ידעו המה ואבותם.
והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם כמו שעבדו אלהים לא ידעום ולא שערום אבותם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת הִתְבּ֥וֹנְנ֛וּ וְקִרְא֥וּ לַמְקוֹנְנ֖וֹתא וּתְבוֹאֶ֑ינָה וְאֶל⁠־הַחֲכָמ֥וֹת שִׁלְח֖וּ וְתָבֽוֹאנָה׃
Thus says Hashem of Hosts, "Consider and call for the mourning women that they may come; and send for the skillful women, that they may come.
א. לַמְקוֹנְנ֖וֹת א=לַמְקוֹנֲנ֖וֹת (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אִסְתַּכָּלוּ וּקְרוֹ לְאֶלְיָתָא וְיֵיתְיָן וּלְחַכִּימָתָא שָׁלְחוּ וְיַיתְיָן.

רמז רפג

כה אמר ה׳ צבאות התבוננו וקראו למקוננות – ר׳ יוחנן ורבי שמעון בן לוי ורבנן, ר׳ יוחנן אמר משל למלך שהיו לו שני בנים כעס על הראשון ונטל את המקל וחבטו והגלהו, אמר אוי לו לזה מאיזו שלוה גלה. כעס על השני נטל את המקל והגלהו אמר אנא הו דתרבותי בישא, כך גלו עשרת השבטים התחיל הקב״ה אומר אוי להם כי נדדו ממני, וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין כביכול אמר הקב״ה אוי לי על שברי. ר׳ שמעון בן לוי אמר משל למלך שהיו לו שני בנים, כעס על הראשון נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת התחיל מקונן עליו, כעס על השני נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת אמר אין בי כח לקונן אלא קראו למקוננות ותקוננה, כך גלו עשרת השבטים התחיל מקונן עליהם שמעו את הדבר הזה אשר אני נושא עליכם קינה בית ישראל וכיון שגלו שבט יהודה ובנימין כביכול אמר הקב״ה אין בי כח לקונן אלא קראו למקוננות ותמהרנה ותשאנה עליהם נהי אין כתיב כאן אלא עלינו דידי ודידהון.
התבוננו וקראו למקוננות – וכה תאמרו להם מהרנה ותשאנה עלינו.
כה אמר, התבוננו – בפורענות הקרוב לבא ומעתה קראו למקוננות, בפתח הלמ״ד ר״ל המקוננות הידועות.
ואל החכמות – שהן חכמות בדברי הספד וקינה.
ותבואינה – הראשון בתנועת האל״ף בסגול והשני ותבואנה בהעלם האל״ף בתנועה ושני המשקלים נמצאים בנחי העין במסרה.
ומפני זה היה מצוה ה׳ להם התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה רוצה לומר התבוננו ברעה הזאת המעותדת לבוא עליכם ומעתה קראו למקוננות והן הנשים שאומנותיהן לספוד ולקונן על המתים ותבואינה לקונן עליכם, וכן תקראו אל החכמות והן הנשים החכמות בחכמת ההספד והקינה שיודעות לעשות חרוזים וקינות פתאום מתיחסות לכל דבר רע.
למקוננות – מלשון קינה.
התבוננו – תנו לב להבין בהרעה הזאת המעותדת לבוא ומעתה קראו למקוננות הם הנשים היודעות לספוד ולקונן על המתים.
ותבואינה – אליכם לעורר קינות ויללות.
ואל החכמות – הן הבקיאות למהר לסדר אמרי עצבון רוח ויגון להדאיב נפשות השומעים.
כה אמר ה׳ צבאות – אף על פי שהוא מדבר בשם ה׳ (כי הוא אשר גִלה לו הרעה העתידה), הנה הוא מדבר בלשון עצמו: עלינו, ועפעפינו {ירמיהו ט׳:י״ז}.
התבוננו – חקרו ובקשו אָנָה נמצאות.
למקוננות – כך היה מנהגם לשכור נשים לבכות ולספוד ולנגן ולזמר על המתים, וכן העיד היירונימוס שראה בארץ ישראל.
ואל החכמות – היותר חכמות בין המקוננות.
ותבואינה, ותבואנה – שני המשקלים נמצאים בנחי הע״ין. וכן: תשובינה ותָשֹבְןָ {יחזקאל ט״ז:נ״ה}.
וקראו למקוננות, ואל החכמות שלחו – המקוננות נמצאות בכל עיר ועיר וא״צ רק קריאה, והחכמות הן מועטות במדינה שלחו, לקרותן מרחוק, וע״ז כפל מלת ותבואנה כי המקוננות תבואנה תחלה בהיותן קרוב.
כה אמר ה׳ התבוננו – ר״ל ההרג והאבדון אשר השיגם עתה, אינו דומה כמו בעתים אחרים שהנשארים נשארו בארצם ולא היה להם רק לשאת קינה ולבכות על אלה שנהרגו לבד, כי עתה עקר הקינה והבכי הוא על הנשארים שהם עתידים לרעות רבות וצרות, לכן התבוננו היטב על מעשיכם, לחשוב מחשבות לרפא את המחלה אשר חלו בה אלה אשר הם חיים עודנה, לא לבכות על המתים שכבר מתו, ובעת אשר תקראו למקוננות ותבאנה לקונן על המתים,
שלחו ג״כ אל החכמות ותבאנה – אשר הם יתיעצו בחכמתן מה לעשות להחיות את החיים בל ימותו ובל יאבדו ברעה המוצאת אותם.
התבוננו – על מצבכם הרע.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) וּתְמַהֵ֕רְנָה וְתִשֶּׂ֥נָה עָלֵ֖ינוּ נֶ֑הִי וְתֵרַ֤דְנָה עֵינֵ֙ינוּ֙ דִּמְעָ֔ה וְעַפְעַפֵּ֖ינוּ יִזְּלוּ⁠־מָֽיִם׃
Let them make haste, and take up a wailing for us, that our eyes may run down with tears, and our eyelids gush out with waters.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיוֹחֲיָן וְיִטְלַן עֲלָנָא אֶלְיָא וִישַׁגְרַן עֵינָנָא דִמְעִין וְגַלְגַלֵי עֵינָנָא יִגְרוּן מַיָא.
ועפעפיהם יזלו מים אין כתיב כאן אלא ועפעפינו יזלו – דידי ודידהון. ורבנן אמרין משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים, מתו שנים התחיל מתנחם בעשרה, מתו ארבעה התחיל מתנחם בשמנה, מתו כלם התחיל מקונן עליהם.
נהי – כדי שתרדנה עינינוא דמעה שאפילו שאין בדעתו של אדם לבכות כששומע קול המקונן נוטה לו לבו לבכות.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״עלינו״.
ותמהרנה ותשנה – בהעלם האל״ף מהמכתב.
עלינו – מאמר הנביא בכלל ישראל.
ותרדנה עינינו דמעה – כלומר לקול נהיין והספדן נבכה ופי׳ דמעה בדמעה כי תרדנה פעל עומד ומרב הבכי דמה הענין כאילו העין נתכת ויורדת בדמעה וכן עיני ירדה מים (איכה א׳:ט״ז).
ויונתן תרגם: וישגרן עיננא דמעין.
ועפעפינו – הם אישוני העינים וכפל הענין במלות שונות.
ויונתן תרגם: וגלגלי עיננא יגרון מיא.
והן במהירות רב תשאנה עלינו נהי וקינה באופן כך מהדברים שיתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים וראוי הוא לעשותו במהירות.
ותשנה – בשי״ן שמאלית.
ותשנה – כמו ותשאנה באל״ף.
ותרדנה – מלשון ירידה.
ועפעפינו – הוא אישון העין.
יזלו – מלשון הזלה ונטיפה.
ותמהרנה – הן תמהרנה להרים בעבורינו קול יללה למען יתעוררו לבבינו ותרדנה עינינו דמעה.
יזלו מים – יטיפו מי דמעת הבכי וכפל הדבר במ״ש.
ותשנה – נשמטה האל״ף.
ותרדנה עינינו דמעה – באופן שעל ידי קינותיהן תרדנה עינינו דמעה. והטעם: ראוי לנו לבכות הרבה על השבר העתיד, כי רב הוא.
ותרדנה עינינו דמעה – בדמעה, כאלו העין עצמה יורדת ונתכת מרוב הדמעה (רד״ק). וכן: יטפו ההרים עסיס {יואל ד׳:י״ח} – יטפו ההרים מצד שיטוף מהם עסיס, וכן: כאלה נובלת עָלֶהָ {ישעיהו א׳:ל׳}, ורבים ככה.
עינינו, ועפעפינו – העפעף בו סוגרים את העין מראות, כמו התעיף עיניך בו (משלי כ״ג), ועמ״ש (תהלות י״א ד׳, משלי ד׳ כ״ה).
ותמהרנה ותשאנה עלינו נהי – ועת יתיעצו המקוננות עם החכמות אז לא ישאו נהי על המתים, רק עלינו על החיים, וגם לא יאחרו הדבר רק ימהרו לעשות זאת, כמו שממהרים לעסוק ברפואות החולה אשר עוד רוח חיים בו ואשר הוא מסוכן מאד,
ותרדנה וכו׳ (העפעפים יציינו העינים הסגורות ע״י העפעף), עת נפקח עינינו להביט על החללים השוכבים לפנינו תרדנה עינינו דמעה – אבל עת נשמש בעפעפינו שהוא שנעצים את עינינו ולא נביט על אשר לפנינו רק לעיין במחשבותינו על אחריתנו, אז יזלו מים בשפע רב, לא דמעות לבד, כי אז נראה בעין השכל כי נבחר מות מחיי הבוז והקלון האלה.
ותרדנה – כאילו העינים עצמן יורדות וכלות מרוב הבכי; והיה לו לומר עליכם, עיניכם, עפעפיכם; או נאמר שתיבות ותמהרנה וגו׳ אינן עוד דברי האל, רק דברי הנביא המשתף עצמו בצרת עמו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) כִּ֣י ק֥וֹל נְהִ֛י נִשְׁמַ֥ע מִצִּיּ֖וֹן אֵ֣יךְ שֻׁדָּ֑דְנוּ בֹּ֤שְׁנֽוּ מְאֹד֙ כִּֽי⁠־עָזַ֣בְנוּ אָ֔רֶץ כִּ֥י הִשְׁלִ֖יכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵֽינוּ׃
For, a voice of wailing is heard out of Zion, 'How are we ruined! We are greatly confounded, because we have forsaken the land, because they have cast down our dwellings.'
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי קַל אִלְיָא אִשְׁתְּמַע מִצִיוֹן אֵכְדֵין אִתְבְּזֵיזְנָא בְּהֵיתְנָא לַחֲדָא אֲרֵי חֲרוּבַת אַרְעָא אֲרֵי צַדִיאָה בִּרְנְיָתָהָא.
כי קול נהי נשמע מציון – א״ר יצחק מאי נשמע וכי יש אבנים בוכות או עצים בוכים, אלא מאי קול נהי נשמע מציון ממי שמשרה שכינתו בציון.
איך שדדנו – איך הוה לנא מבזוזים.
בושנו מאד כי עזבנו ארץ – זו ארץ ישראל דכתיב ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה.
כי השליכו משכנותינו – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
ד״א בשנו מאד כי עזבנו ארץ – זה בית המקדש דא״ר הונא ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה שתי אמות.
כי השליכו משכנותינו – זה חרבן ראשון וחרבן שני.
כי השליכו משכנותינו – את שוכניהם ויש עוד לומר כי השליכו האויבים את משכנותינו לארץ.
they have cast down our dwellings Heb. השליכו משכנותינו, [our dwellings] have cast out their inhabitants. We can also explain: For the enemies have cast our dwellings to the ground.
כי עזבנו ארץ – וכי השליכו אויבינו משכנותינו כי שמענה נשים דבר י״י וגו׳ (ירמיהו ט׳:י״ט) עתידין הדברים ליגע שתהיו צריכות לקונן.
כי קול נהי נשמע מציון – וכן נשמע משאר המקומות אלא קודם שנכבשה ציון היו חושבים להשגב בציון וירושלם שאם תשאר להם ירושלם עוד היו נבנות שאר הערים שנכבשו וחוזרין לישובן כמו שעשו בימי סנחריב שכבש הכל זולתי ירושלם וכיון שנשארה ירושלם נשאר הכל ולא גלו ולא עזבו ארץ ישראל אבל כיון שנכבשה ירושלם אין עוד תקנה ואז היה קול הנהי נשמע ואומרים איך שדדנו בושנו מאד.
כי עזבנו ארץ – ארץ בקמץ בזקף והוא אחד מי״ד ארץ שהם זקפין קמצין.
כי השליכו משכנותינו – כאילו משכנותינו השליכו אותנו חוצה או בא על דרך ולא תקיא הארץ אתכם (ויקרא י״ח:כ״ח) ואין בשת גדול מזה שיצא אדם מוכרח מביתו לפיכך בושנו מאד.
כי קול נהי נשמע מציון עיר דוד שאומרים משם איך שודדנו מהאויבים שהרי הם שודדים אותנו בושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא היה כן כי עזבנו ארץ כלומר עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו רוצה לומר כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה, או יהיה הרמז לאויבים כי השליכו האויבים משכנותינו לארץ וכן פירשו רש״י.
כי השליכו – כל הקורא וכי בוא״ו אינו אלא טועה.
שדדנו – ענין עושק.
משכנותינו – מלשון משכן ומקום מדור.
כי קול – כי מציון נשמע קול יללה שאומרים איך שדדנו ובושנו מאד כי חשבנו להשגב בציון ועתה לא כן היה כי עזבנו ארץ נחלתנו כי השליכו משכנותינו את השוכנים בהם חוצה וכענין שנאמר ולא תקיא הארץ אתכם וכו׳ כאשר קאה וכו׳.
כי קול נהי נשמע מציון – הוא פירוש המשל הקודם. כלומר: הנה יום בא ותבכו.
כי השליכו משכנותינו – בלא יגיעה, כי לא יכלנו להלחם בם. וזהו: כי עזבנו ארץ – שעזבנו ארצנו ביד האויבים, וזה טעם: בֹשנו מאד.
ועתה [כ״ח ניסן תרכ״א], נראה לי: כי היה לו לומר: כי עזבנו ארצנו, מלבד כי הם לא עזבו ארצם, אבל האויבים הוציאו אותם משם. ונראה לי: כי עזבנו ארץ – הנחנו לחומותינו שתרדנה לארץ, על דרך: ומבצר משגב חומותיך השח השפיל הגיע לארץ (ישעיהו כ״ה:י״ב). וזוהיא בושה שלא יכלו לשמור חומותם מיד האויבים, אבל הניחו להם שיעשו כרצונם, באופן שהשליכו לארץ משכנותם כמעט בלי יגיעה.
א. כן תוקן בלוח התיקונים.
השליכו – מוסב על האויבים וכבר בארתי (התו״ה ויקרא סימן פ״ו) שפעל שלך הוא מרחוק.
כי קול נהי מבאר מדוע ישלחו אחרי החכמות, מפני שקול הנהי אשר נשמע מציון – היה מה שאמרו איך שודדנו – שנשאו נהי על השוד והשבר שקרה להם בעבר, וזה אינו עקר הנהי שצריכים לקונן כי עקר הנהי צריך להיות על החיים עודנה,
כי בושנו מאד כי עזבנו ארץ לצאת בגולה, ולא למקום קרוב,
כי השליכו משכנותינו לשכון במקום רחוק כמ״ש וישליכם אל ארץ אחרת, והבושה והרע שישיג את החיים עליו צריך לספוד ולבכות.
עזבנו ארץ – לא שבנו בתשובה כראוי, אם כן הוא כאילו לא האויב הגלנו רק אנו מרצוננו גלינו, אנו גרמנו שישליכו משכנותינו ארצה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) כִּֽי⁠־שְׁמַ֤עְנָה נָשִׁים֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְתִקַּ֥ח אׇזְנְכֶ֖ם דְּבַר⁠־פִּ֑יו וְלַמֵּ֤דְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם֙ נֶ֔הִי וְאִשָּׁ֥ה רְעוּתָ֖הּ קִינָֽה׃
Yet hear the word of Hashem, you women, and let your ear receive the word of his mouth; and teach your daughters wailing, and everyone her neighbor lamentation.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי שְׁמַעָא נְשַׁיָא פִּתְגָמָא דַייָ וּתְצֵית אוּדְנֵיכוֹן לְמִלֵי נְבִיוֹהִי וְאַלִיפְנָא לִבְנָתֵיכוֹן אִלְיָא וְאִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּהּ עִנוּיָא.
ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה – שנו רבותינו נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, בזה ובזה לא מקוננות, אי זה עינוי ואי זהו קינה, עינוי שכלם עונות כאחת, קינה אחת מדברת וכלם עונות שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה, אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח וגו׳.
לפיכך למדנה בנותיכם נהי – כשיגיעא הדבר תדעו לקונן ותהיו מזומנות.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״כשיגע״.
כי שמענה – כי המספד והנהי בנשים ברוב כי הן רכות הלב יותר מן האנשים.
ואמנם אומרו כי שמענה נשים דבר ה׳ ותקח אזניכם דבר פיו ענינו אצלי שלא יחשבו שהמקוננות והחכמות לא ירצו לקונן על זה כי הנה באמת תשמעו הנשים הנזכרות דבר ה׳ רוצה לומר לעשות הקינה והנהי ומלבד זה תקח אזניכם דבר פיו של הקדוש ברוך הוא שמצוה על הקינה והנהי, ולכן אתם קבלו מצותו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה באופן שכל אשה תדע לקונן על הרעה הגדולה הזאת.
בנותיכם – מתחלפת חסר וא״ו.
ותקח – ר״ל תקבל.
רעותה – חברתה.
דבר ה׳ – שאמר שהפורענות מעותדות לבוא.
ותקח וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
נהי – דברי יללה.
ואשה רעותה – ואשה תלמד את רעותה קינה.
שמענה דבר ה׳,
ותקח אזנכם דבר פיו – כבר בארתי באילת השחר (כלל י״ג) כי בפעלים המיוחדים לאבר מיוחד כשיזכיר את האבר שבו יעשה הפעל הוא לכונה מיוחדת והוסיף דבר פיו, שלא לבד שתשמעו דבר ה׳ ע״י נביא רק תשמעו מפי ה׳ בעצמו, ולא ע״י אחרים רק תקח אזנכם בעצמו בבלי אמצעי.
בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה – הנשים הנשואות מדברות הקינה, והבנות הקטנות עונות נהי, שנהי הוא מה שאומרות הוי הוי, כמ״ש בכל רחובות מספד ובכל חוצות יאמרו הוי הוי (עמוס ה׳) כמש״פ שם.
כי שמענה חוץ מזה שמענה אתן נשים המקוננות דבר ה׳ – שהוא ילמד אתכם איך לקונן ולשאת נהי, וע״פ מה שתשמעו דבר ה׳ למדנה בנותיכם נהי למדו אתהן אופן הנהי והקינה, כי אתן תולים את הדבר במקרה וכשתשמעו דבר ה׳ תדעו לקונן על שהיה הדבר בהשגחה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) כִּי⁠־עָ֤לָֽה מָ֙וֶת֙ בְּחַלּוֹנֵ֔ינוּ בָּ֖א בְּאַרְמְנוֹתֵ֑ינוּ לְהַכְרִ֤ית עוֹלָל֙ מִח֔וּץ בַּחוּרִ֖ים מֵרְחֹבֽוֹת׃
For death has come up into our windows, it has entered into our palaces; to cut off the children from outside, the young men from the streets.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי סְלֵיק מוֹתָא בַּחֲרַכָּנָא עַל בְבִרְנְיָתָנָא לְשֵׁיצָאָה יַנְקִין מִשׁוֹקָא עוּלֵימִין מֵרְחוֹבִין.
כי עלה מות בחלונינו – שנו רבותינו דבר בעיר כנס רגליך דכתיב לך עמי בא בחדריך, ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, אף על גב דבחדרים אימה מחוץ תשכל חרב, רבא בעדן ריתחא הוה סכר כוי שנאמר כי עלה מות בחלונינו.
להכרית עולל מחוץ – מן השוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מלכים א כ׳:ל״ד).
from the streets Heb. מחוץ, from the street. Comp. "And you shall make yourself streets in Damascus" (Melakhim I 20:34).
כי עלה – הארמון הוא הבית הגבוה ובהסגר שערי הארמון אין דרך להכנס בו אלא שיעלה הנכנס בו דרך החלונים וזה דבר רחוק כי הם גבוהים לפיכך לא יסגרו חלוני הארמון אלא יהיו פתוחים תמיד ואמר דרך משל כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו כלומר כי באה לנו הצרה פתאום שלא היינו נשמרים ממנה ואע״פ שהיו נביאי האמת אומרים זה אלינו תמיד לא היינו שומעים אליהם ולא עלה על לבנו שתהיה ואם תהיה שתהיה גדולה כזאת.
עולל מחוץ – כי דרך העוללים לשחוק בשוק והבחורים ברחובות והנה הם נכרתים משם.
והקינה אשר ילמדו לקונן אותה היא כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו והארמון הוא הבית הגדול והמשגב החזק שכאשר יסגרו אותו לא יוכל אדם להכנס בו מדרך השער אם לא יעלה להכנס בחלוני הבית, וכן אמר שהאויבים יבאו עליהם מדרך השער ומדרך החלון וזהו כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו, והיה מרעתו להכרית עולל מחוץ רוצה לומר למנוע העוללים מלשחוק בחוץ ובשווקים כדרכם בחורים מרחובות ששם מנהג׳ לילך תמיד.
בארמנותינו – מלשון ארמון ופלטרין.
עולל – כן יקרא רכים כמו עוללים שאלו לחם (איכה ד׳:ד׳).
מחוץ – משוק.
כי עלה וכו׳ – אף כי סגרנו שערי הארמון לבלי תת לבוא האויב הממית הנה עלה דרך החלונות ודרך שם בא אל הארמונות ור״ל לא הועלנו בכל התחבולות וההתחכמות למנוע האויב.
להכרית – והיה בדעתו להכרית קבוצת העוללים מן החוץ שהוא מקום ששוחקים שם התינוקות כי הרג כולם ואין מי ישחק בחוצות.
בחורים – וכן הכרית הבחורים מן הרחובות ששם מנהגם ללכת תמיד.
כי עלה מות בחלונינו – משל על אויב שאין תקומה מידו.
להכרית עולל מחוץ – אם המות בא בעד החלון, איך ישחית בחוצות וברחובות? אלא טעמו להמית העוללים בבתים באופן שיִכָּרְתוּ מן החוצות, שלא ילכו עוד בחוצות.
עולל מחוץ בחורים מרחובות – הרחוב הוא מקום השוק שם נמצאו הבחורים והחוץ הוא אחורי הבתים (כנ״ל ה׳ א׳), ושם נמצאו עוללים ויונקי שדים.
כי – ר״ל המורגל בפיכן בקינתכם הוא לאמר שעלה המות בחלונינו – ר״ל אתם מציירים כאילו המות עלה מעצמו וכאילו בא כגנב הבא בהצנע דרך החלון, ואתם מקוננות שעלה אל החלונות ומשם בא אל הארמונות להכרית עולל ובחורים.
מחוץ – באופן שלא ימצא עוד בחוץ.
כדמן – כתבתי עליו למעלה ח׳:ב׳.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) דַּבֵּ֗ר כֹּ֚ה נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנָֽפְלָה֙ נִבְלַ֣ת הָאָדָ֔ם כְּדֹ֖מֶן עַל⁠־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶ֑ה וּכְעָמִ֛יר מֵאַחֲרֵ֥י הַקֹּצֵ֖ר וְאֵ֥ין מְאַסֵּֽף׃
Speak, 'Thus says Hashem, 'The dead bodies of men shall fall as dung on the open field, and as the handful after the harvester; and none shall gather.'"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְנַבֵּי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ וְתִתְרְמֵי נְבֵלְתָּא דֶאֱנָשָׁא כְּזֵיבַל מְבַדַר עַל אַפֵּי חַקְלָא וְכַעֲמִירָא מִבָּתַר חַצָדָא וְלֵית דִמְכַנֵשׁ.
וכעמיר מאחרי הקוצר – וכעמיר שזורק קוצר מאחריו.
דבר כה נאם י״י – אמר האל לנביא דבר ואמור כה נאם השם כמו כה אמר י״י אלא שנאם הוא שם המאמר.
כדומן – כבר פירשנוה למעלה.
וכעמיר מאחרי הקוצר – ששכחו הקוצר ונשאר מאחריו ואין מאסף אותו כן יהיו פגריהם כנשכחים על פני השדה ואין קובר אותם.
ואומרו דבר כה נאם השם כתב הרב רבי דוד קמחי בפירושו שאמר וצוה האל לנביא שידבר ויאמר כה רוצה לומר בדברים האלה שזכר לישראל, ואינו נכון כי למה יזהירהו עתה על זה מה שלא עשה בשאר נבואותיו, אבל פירושו לדעתי שמפני שצוה הנביא אותם שילמדו בנותיהם נהי ואשה רעותה קינה אולי יאמרו הם שבנותיהם וכלל הנשים לא ידעו לערוך הנהי והקינות ולסדר אותם בחרוזים כנשים החכמות המקוננות לכן הצטרך לומר על זה דבר כה נאם ה׳ רוצה לומר שלא יצטרכו ליפות הדברים בקינות במדה ובמשקל ובמשורה אבל שיספרו הרעה כמות שהיא ובזה די לקונן ולספוד וזהו דבר כה נאם ה׳, ומה הוא שידברו כמות שהוא ושהוא יספיק לקינה ונהי והוא אומרו ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקוצר ואין מאסף כי זהו היותר קשה שבקינות:
נבלת – כן נקרא פגר המת.
כדומן – כזבל.
וכעמיר – כן נקרא אגודת שבלי התבואה כמו ושכחת עומר (דברים כ״ד:י״ט).
מאסף – ענין הכנסה.
דבר כה – מאמר ה׳ אל הנביא כה דבר אל ישראל נאם ה׳ וכו׳.
ונפלה – הרבה פגרי אדם יפלו על הארץ כמרבית הזבל על פני השדה וכמרבית עומרי התבואה המושלכים מאחרי הקוצר אשר דרכו לעשות עומרים ומניחם ע״פ השדה והולך להלן לקצור עוד.
ואין מאסף – אין מי יכנס את ההרוגים אל הקבר כי הנשארים יתפחדו לצאת ממקום מחבואם.
דבר – דברי האל אל הנביא.
ואין מאסף – כשאין שם אדם שיאספהו.⁠א
ויתכן גם כן לפרש: חוזר לנבלת האדם, כמו למעלה (ירמיהו ח׳:ב׳): לא יאספו ולא יקברו,⁠ב אף על פי שהוא נגד הטעמים. ואולי הוא על דרך: בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג), את צאנם ואת בקרם (שם ל״ד:כ״ח), שבאו הטעמים נגד מה שהיה מן הראוי, כדי שלא יהיה הפסוק בלא אתנח, או כדי שלא יהיה האתנח בסוף הפסוק.
א. כן במהדורה בתרא (כ״י שוקן, דפוס ראשון, גיליון כ״י לוצקי 675א). במהדורה קמא (כ״י קולומביה): ״ואין מאסף – חוזר לנבלת האדם, כי העמיר נופל מן הקוצר, העניים מלקטים אותו ונבלותיהן לא יהיה להן מאסף.⁠״ בכ״י קולומביה הועבר קולמוס על ביאור זה ונכתב במקומו: ״כשאין שם שום עני שיאספהו״. בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על הביאור המתוקן המופיע בכ״י קולומביה, והוא הוחלף בביאור המופיע במהדורה בתרא.
ב. בגיליון כ״י לוצקי 675א מופיע כאן: ״(אברהם מיינסטער)״, אך הועבר קולמוס על המלים.
דבר כה נאום ה׳ – ר״ל ואני מצוכם בשם ה׳ לא כן תדברו בקינתכם, אל תאמרו שהמות עשה זאת, ושבא דרך חלון כגנב, רק דבר ואמור בקינה,
שכה נאום ה׳ – ה׳ דבר כה, והוא שלח את המשחית ולא בא מעצמו, ולא בא דרך חלונות רק ה׳ דבר שתפול נבלת האדם על פני השדה, כדומן וכעמיר – ר״ל העמיר נופל ע״י הקוצר ולעומת זה מאספים אותו הביתה, והדומן נופל מעצמו ואין מאסף אותו, ונבלתם תפול כעמיר שיהיה ע״י הקוצר שהוא האויב, ועכ״ז ואין מאסף כי יהיה כדומן על פני השדה.
כעמיר – אגודה קטנה.
ואין – שם באותה שעה מי שיאספהו.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אַל⁠־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל⁠־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבוּרָת֑וֹ אַל⁠־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ׃
Thus says Hashem, "Don't let the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might, don't let the rich man glory in his riches.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לָא יִשְׁתַּבַּח שְׁלֹמֹה בַּר דָוִד חַכִימָא בְּחוּכְמָתֵיהּ וְלָא יִשְׁתַּבַּח שִׁמְשׁוֹן בַּר מָנוֹחַ גְבָּרָא בִּגְבוּרְתֵיהּ וְלָא יִשְׁתַּבַּח אַחְאָב בַּר עָמְרִי עַתִּירָא בְּעוּתְרֵיהּ.

רמז רפד

אל יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ – וכה״א שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו׳, כמה מתנות טובות נתנו בעולם חכמה וגבורה ועושר, זכה אדם לאחת מהם נטל חמדת כל העולם, אימתי בזמן שהן באות מן הקב״ה ובאות מן התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום. שני חכמים עמדו בעולם אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם הזה ומן העולם הבא. שני עשירים עמדו בעולם קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם. שני גבורים עמדו בעולם שמשון מישראל וגלית מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם למה שלא היה מתנתם מן השמים.
אל יתהלל חכם בחכמתו – זה משה שאע״פ שעלה למרום וקבל את התורה לא הניח לו מן המיתה, אמרו עליו על משה רבינו בשעה שא״ל הקב״ה למשה עלה ומות בהר, אמר לפניו רבש״ע כתוב בתורתך ביומו תתן שכרו ואני הייתי פועל נאמן לפניך ארבעים שנה ועכשו תן לי שכרי, אמר לו הקב״ה משה רצונך ליטול שכרך בעולם הזה לא כשם שאני משלם שכר לאברהם ליצחק וליעקב שרצו לפני במצות כסוסים לעתיד לבוא. אבל יתהלל הקב״ה שכל החכמה שלו. ברא את כל מעשה בראשית לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו.
ואל יתהלל הגבור בגבורתוואל יתהלל – שמשון בן מנוח בגבורתו. אמרו עליו על שמשון שמבית מושבו עד בית כתפיו ששים אמה כיון שמת בטלה גבורתו, אבל יתהלל הקב״ה שהגבורה שלו שנאמר לך ה׳ הגדולה והגבורה.
אל יתהלל עשיר בעשרו – אל יתהלל אחאב בן עמרי שהיו לו שבעים בנים ובנה לכל אחד ואחד פלטין של שן כיון שמת בטל מלכותו ועשרו, אבל יתהלל הקב״ה שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה׳ צבאות, ומה יתהלל האדם בעולם הזה בכתרה של תורה שהיא מעשרת אותו ונותנת לו חיים בעולם הזה ולעולם הבא שנאמר ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, ונותנת בו כח שלא יבטל לעולם שנאמר וקוי ה׳ יחליפו כח.

רמז רפה

אל יתהלל חכם – וכתיב כי לא לקלים המרוץ זה עשאל שהיה צד את הצבי ברגליו ברוב מרוצה והיה מהלך על ראשי השבלים בשדה ולא היה משבר את הקנים כיון שנפלה שעתו הכהו אבנר בחנית ולא היה בו כח לרוץ, הוי ולא לקלים המרוץ. ולא לגבורים המלחמה זה אבנר, אמרו עליו שהיה בטוח בכחו ואומר אלולי היה לארץ מקום לאחוז בו הייתי מזעזעה והיה כל מחנה ישראל שרוי בין שני ארכבותיו וכיון שנפלה שעתו הכהו יואב בן צרויה, באותה שעה תפש בו אבנר וכפתו בידו כפקעת של שתי, מיד עמדו כל ישראל לפניו ואמרו לו אדוננו אם אתה הורגו מיד נשארנו כיתומים אשר אין להם אב ויבואו הפלשתים ויבוזו את נשינו ואת כל אשר לנו. א״ל ומה אעשה שכבה את נרי, אמרו ליה תדון עמו לפני דיין האמת השליך אותו מידו ונפל זה חי וזה מת. ולא לחכמים לחם זה שלמה כשדחפו אשמדאי ממלכותו היה מבקש לחם והיה אומר להם אני קהלת הייתי מלך והיו בני אדם מלעיגים עליו. ולא לנבונים עושר זה קרח.
תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר שילוח היה מקלח מים בכאיסר צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו חזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו.
אל יתהלל חכם – אל תתהללו לומר חכמים אנחנו הנה בדברי מאסתם וחכמת מה לכם אם השכלתם וידעתם אותי אז תתהללו בחכמתכם.
Let not the wise man boast Do not boast, saying, "We are wise.⁠" Behold, you have rejected My words, so what wisdom do you have? If you understand and know Me, then you can boast of your wisdom.
אל יתהלל חכם בחכמתו – למעלה בעניין אומר אתם תאמרו חכמיםא אנחנו ותורת י״י אתנו (ירמיהו ח׳:ח׳) למדנו שהיו מתהללין בחכמתם אע״פ שלא היו מקיימין מה שחכמה מלמדן כמו שהנביא מקנתרן הנה בדברב י״י מאסו וחכמת מה להם (ירמיהו ח׳:ט׳).
וחוזר הנביא וחותם על הדבר הזה ומשיב להם תשובה: אל יתהלל חכם בחכמתו – אדם שלמד דברי תורה ואינו מקיים מה שכתוב בה אין הילולו בכך שלמדה אלא גנאי הוא שלמדה ואינו מקיים מה שכתוב בה כמו שמפרש למעלה הובישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר י״י מאסו וחכמת מה להם (ירמיהו ח׳:ט׳), שאין החכמה מזהיר את האדם על הלימוד אלא בשביל המעשה דכתיב ושמעת ישראל ושמרת לעשות (דברים ו׳:ג׳).
אל יתהלל הגיבור... ואל יתהלל עשיר – שהחכמה והגבורה והעושר אין עומדין לו לאדם להציל מיד הדיין.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163 חסרה מלת: ״חכמים״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״דבר״.
כה אמר י״י – אם יש בכם חכמים אל יתהללו בחכמתם כי לא תועילם כיון שלא ידעו את י״י ולא הלכו בדרכיו חכמת מה להם וכמו שאמר חכמים המה להרע (ירמיהו ד׳:כ״ב) וכן אם יש בכם גבורים אל יתהללו בגבורתם כי לא תועילם להצילם מן המות או מן השבי וכן אם יש בכם עשיר אל יתהלל בעושרו כי לא יפדהו מן החרב כי הוא ועושרו יאבדו וזכר אלו התכונות השלש כי החכם ינצל פעמים רבות בתחבולותיו ובערמתו וכן הגבור ינצל בגבורתו ובכחו וכן העשיר יפדה נפשו מיד האויב בעשרו כן מנהג העולם ברוב ואמר להם הנביא כי לא ינצלו באלה השלש שדרך העולם להנצל בהם אלא במה ינצלו אותם שינצלו.
כה אמר י״י – אל יתהלל. אין אחר המורה בזה כלום.
כה אמר ה׳ אל יתהלל חכם בחכמתו וכו׳ עד מאין כמוך ה׳ וכו׳. הרב המורה פירש הפסוקים האלה אל יתהלל חכם בחכמתו וגומר, ואופן פירושו אינו מסכים לענין הפרשה וקשורה, וגם יקשה זכרו לבד חכם גבור ועשיר ולא עניו ולא מכובד כמו שזכרתי בשאלות, ואין ספק שנתישר ה״ר דוד קמחי בפירושו שכתב אם יש בכם חכמים לא יתהללו בחכמ׳ כי לא תועילם להנצל מהמות ואם יש בכם גבורים אל יתהללו בגבורתם כי לא תועילם ולא ינצלו בה ואם יש בכם עשירים אל יתהללו בעשרם כי לא יפדם מן החרב והם ועשרם יאבדו, וזכר אלו השלש תכונות לפי שהחכם ינצל פעמים בתחבולותיו וערמימותיו וכן הגבור פעמים ינצל בגבורתו והעשיר גם כן פעמים יפדה נפשו בעשרו ואמר להם הנביא שלא ינצלו בדבר מזה.
אל יתהלל עשיר – בדפוס ישן כתוב ואל בוא״ו וכן מצאתי בס״א כ״י וכל מאן דכתיב הכי טעי דבמסרה רבתא נמסר כ״ב יתיראין ואל ולית להון זוגא ומאן דחשיב בהדיהו מהני תלת הוא ואל יתהלל הגבור.
יתהלל – מלשון הלול והתפארות.
אל יתהלל חכם – כי לא יוכל להציל נפשו בחכמתו והגבור לא יוכל להציל נפשו בגבורתו והעשיר לא יפדה נפשו בעשרו וא״כ אין להם להתהלל באלו כי לא יבוא להם אז תועלת מאלה.
כה אמר ה׳ – סיום התוכחה, להודיע שאין להם תקנה אלא בהיטיבם מעלליהם, ובלעדי זאת אין דבר שיעמוד להם בעת צרתם.
כה אמר ה׳ – מוסב למעלה שא״ל שידברו כה נאום ה׳ שהדבר נעשה ע״י פקודת ה׳, באר הטעם שכה אמר ה׳ שאל יתהלל חכם בחכמתו שידעו שאין חכמה ואין עצה ואין גבורה לנגד ה׳, ומה שהאדם חושב להנצל ע״י חכמתו ותחבולותיו או ע״י עשרו שיפדה א״ע בממון או ע״י גבורתו כ״ז לא יועיל אם ה׳ יעץ עליהם רעה,
כי אם בזאת יתהלל המתהלל – אולם יש מציאות שיוכל האדם להתהלל בחכמה וגבורה ועושר, אם ישתמש בהם לתכלית מועיל, ואם יהיו אצלו ככלים ואמצעיים להשיג על ידם שלמותו, שהוא אם ישתמש בחכמתו להשכיל וידוע אותי כי אני ה׳ – שע״י שיודע חקי החכמה ישיג לדעת את ה׳, ובגבורתו ועשרו הוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ שע״י גבורתו יעשה משפט לעשוקים, וע״י עשרו יעשה חסד וצדקה,
כי באלה חפצתי והוא התכלית המבוקש אצלי, (ויש להוסיף בדרך הדרוש, כי המתהלל בחכמה גבורה ועושר הוא מתהלל בדבר שלא קנאו ע״י בחירתו, כי זה ישיג מאת ה׳, שהכין טבע מוחו מוכן אל החכמה, וטבע גופו מוכן אל הגבורה, ומזלו מוכן אל העושר, והוא דומה כמי שי״ל פקדון מאת אחרים ומתהלל בו, שההילול אינו של המתהלל, רק עקר ההילול ראוי לבעל הפקדון לא להנפקד, אבל אם משתמש בג׳ מתנות אלה לדעת את ה׳ ולעשות חסד משפט וצדקה, שזה תלוי בבחירתו כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ההילול הוא שלו, וז״ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל – שאז ראוי ההילול להמתהלל בעצמו, ועז״א כי באלה חפצתי – כי אצל ה׳ לא יצדק לאמר שחפץ בדבר, כי חפצו יוציא תיכף הדבר אל הפועל ומי יעכב בידו, ע״ד ונפשו אותה ויעש אולם יצוייר אצלו חפץ שהאדם יהיה ירא ה׳ שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ובזה שייך לאמר כי חפצתי).
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) כִּ֣י אִם⁠־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי⁠־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
But, let him who glories glory in this, that he has understanding, and knows Me, that I am Hashem who exercises loving kindness, justice, and righteousness, in the earth, for in these things I delight,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותעודהכל
אֱלָהֵין בְּדָא יִשְׁתַּבַּח דְמִשְׁתַּבַּח דְחַכִּים וְאַלִיף לְמִידַע דְחַלְתִּי אֲרֵי אֲנָא יְיָ עָבֵידְנָא חִסְדָא וְדִין דִקְשׁוֹט וְזָכוּ בְּאַרְעָא אֲרֵי בְּאִלֵין רַעֲוָה קֳדָמַי אֲמַר יְיָ.
השכל – כמו הכבד (שמות ח׳:י״א), אנטיליינט.
that he understands Heb. השכיל, like "making heavy (הכבד)" (Shemot 8:11) (Enteliant in Old French).
אלא אם בא להתהלל, בזאת יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי – מי שלמד השכל וחכמה על מנת לידע אותיא כי בדבר זה יש קיבול שכר כאשר מפרש והולך אני י״י עושה חסד לשומרי מצותי.
באלה חפצתי – בבני אדם שמלמדין חכמה על מנת ללמוד לשמור ולעשות ולא בבני אדם הכתובין למעלה המתהללים לומר: חכמים אנחנו ותורת י״י אתנו ובדבר י״י מאסו (ירמיהו ח׳:ח׳-ט׳).
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״אתי״.
השכל וידוע אותי – פירוש בהשכל אותי וידוע אותי והשכל האל הוא שישכיל כי הוא אחד קדמון ואינו גוף והוא בורא הכל ומשגיח על הכל ומנהיג כל העולם בחכמתו עליונים ותחתונים וידיעת האל היא ללכת בדרכיו לעשות חסד משפט וצדקה כי כן עושה אותם הוא.
בארץ – כלומר עם בני העולם וההולך בדרכיו הוא יודע אותו כמו שאמר אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו (ירמיהו כ״ב:ט״ו) כי דן דין עני ואביון אז טוב (ירמיהו כ״ב:ט״ז) לו הלא הוא הדעת אותי נאם י״י (ירמיהו כ״ב:ט״ז) הנה כי מעשה המשפט והצדקה הוא ידיעת האל ובזה נצולו דניאל וחבריו שגלו בחרבן הארץ עם גלות יהודה ונצלו מן הקלון והבזיון שהיה מגיע לשאר השבוים והיו נכבדים וגדולים בארץ גלותם לפי שהיו צדיקים וחסידים ולא היה להם דרך להנצל מן הגלות כי איך ישארו בארץ ג׳ או ד׳ או אפילו י׳.
כי אם בזאת – בזאת התכונה שתהיה לו תכונה נפשית להשכיל ולדעת אותי ומה שאמר כי אני י״י טעם למה שאמר וידוע אותי כי בכלל וידוע אותי עשות חסד ומשפט וצדקה כמו שפירשנו לפיכך פי׳ ואמר כי אני י״י עושה חסד אלה הם דרכי ומדותי שאני מתנהג בהם בעולמי.
באלה חפצתי – שיעשה אותם האדם וחי בהם ומה שאמר בארץ וחסדו וצדקתו גם כן בשמים כמו שאמר י״י בהשמים חסדך אמר בארץ לפי שחסדו וצדקתו בארץ גלויה לבני אדם כלם ומה שבשמים אינו גלוי כי אם לחכמים הנה פירשתי לך שני הפסוקים האלה לפי ענין הפרשה דבקים בעניניה באר היטב והחכמים אשר ראינו ספריהם פירשו אלה שני הפסוקים לענין נאות אבל לא הדביקום לענין הפרשה.
והחכם רבי אברהם ב״ר חייא המכונה צאחי״ב אלצי״רטא פירש אלו שלש התכונות בחכמה יקנה האדם החכמה ויקרא חכם וכשיהיה מוסיף על קנינו ומתגבר בה נקרא גבור והמעדיף על זה נקרא עשיר ואשר מגיע אל עומק החכמה נקרא משכיל והכתר על ראש החכמות והמגדל הבנוי עליהם הוא דעת אלהים שאין האדם רשאי להתהלל כי אם בה כמה שאמר כי אם בזאת יתהלל המתהלל בידיעת האל ובלמוד תורתו אשר היא חסד ומשפט וצדקה בם ראוי שיתהלל המתהלל.
והחכם הגדול מורה צדק רבי משה בר מימון זצ״ל פי׳ כן ואמר תחלה כי שם החכמה נופל בלשון עברי על ארבעה ענינים נופל על השגת האמתיות אשר תכלית כונתם השגתו יתברך שמו אמר והחכמה מאין תמצא (איוב כ״ח:י״ב) ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה וכל חכם לב בכם (שמות ל״ה:י׳) וכל אשה חכמת לב (שמות ל״ה:כ״ה) ונופל על קנות מעלות המדות וזקניו יחכם בישישים חכמה ונופל על הערמה וההתחכמות הבה נתחכמה לו (שמות א׳:י׳) ולפי זה הענין אמר ויקח משה אשה חכמה ומזה הענין חכמים המה להרע (ירמיהו ד׳:כ״ב) ואפשר שיהיה ענין החכמה מורה על הערמה ושימוש המחשבה פעמים יהיה החכמה ההיא וההתחכמות לקנות מעלות שכליות או לקנות מעלות מדות אמר שאין שלמות הקנין ולא שלימות בריאות הגוף ולא שלמות המדות הטובות אין כל זה שלמות שראוי להתפאר ולהתהלל בו והשלמות שראוי להתהלל בו הוא ידיעת האל יתברך שהיא החכמה האמיתית ופי׳ גם כן שלשת השמות חסד ומשפט וצדקה חסד הוא ההפלגה בגמילות הטובה וכולל שני ענינים האחד לגמול טוב למי שאין לו חק עליו כלל והשני להטיב למי שראוי לך להטיב לו יותר ממה שהוא ראוי וצדקה הוא היושר לתת לכל אחד כפי הראוי לו ומשפט לדון במה שראוי על הנכון יהיה נקמה או יהיה טוב ואמר שאין ראוי לאדם להתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר כי אם בהשכל וידוע האל שהיא החכמה והגבורה ולא בזה לבד אלא גם בידיעת מדות האל ותאריהם והם לעשות חסד משפט וצדקה כמו שאני עושה אותם והוא ית׳ לפי המציאו הכל נקרא חסיד ולפי שרחמיו על העניים ר״ל הנהגתו בב״ח בכחותיהם יקרא צדיק ולפי מה שיתחדש בעולם מן הטובות כפי מה שמחייב אותם הדין הנמשך אחר החכמה יקרא שופט והוסיף עוד ואמר בארץ להודיע כי השגחתו גם כן בארץ כפי מה שהיא כמו שמשגיח בשמים כפי מה שהם.
אלא בהשכל וידוע את ה׳ שהוא חי ובלתי גשם יודע ומשגיח ומנבא נביאיו כדי לעשות חסד משפט וצדקה בארץ.
ולי נראה בפירוש הפסוקים האלה דרך אחר והוא שהנביא שיער שאיזה עם וקבוץ אנשים שיהיה כפי מה שזכרו המדיניים, ותחלק אל שלש חלקים, החלק הראשון מהם הוא אנשי החכמה מעיינים פלוסופים ושופטים וכל בני אדם המתעסקים בספרים, והחלק הב׳ הוא מאנשי המלחמה ובכללו מלכים ושרים וסגנים ואנשיהם שוטרים הרודים בעם וכל איש המושל בגבורתו, והחלק השלישי הם עובדי האדמה ובכללם בעלי אומניות וסופרים שהם כולם מזה החלק. ושלשת אלה החלקים הם הנקראי׳ בלשונ׳ אוראטור״י דפינשור״י לאבוראטרו״י, ולפי שהנביא ירמיהו ייעד על בני יהודה חרבנם וגלותם אמר שכל חלקיהם יהיו לאין ולאפס, וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו רוצה לומר אם היתה לו חכמת התורה והנבואה היה ראוי שיתהלל בה אבל בחכמתו אשר קנה מעיונו וחקירתו לא יתהלל בזמן ההוא כי תהיה לו חכמתו לבשת וגם לחרפה, וכן לא יתהלל הגבור בגבורתו שהוא החלק השני מהעם כי אז לא יושעו בגבורתם ויכלימו ממנה, וכן אז לא יתהלל העשיר בעשרו שהוא החלק השלישי מהקבוץ שהוא כלל האנשים עובדי האדמה וארמנותיה וסחורותיה לפי שיהיה עשרם שמור להם לרעתם, לא נשאר אם כן דבר שיוכלו להתהלל בו אלא אם ישכילו וידעו אותי כי אני ה׳ רוצה לומר אלהי אבותיהם עושה חסד שעשיתי עמהם חסד לתת להם את ארץ כנען, ושגם כן אני עושה משפט בהביאי עליהם חיל כשדים תחת עונותיהם, ושגם כן אני עושה צדקה בארץ והיא אם ישובו בתשובה בארץ קודם שילכו בגלות שאעשה צדקה עמהם כאשר ידעו זה ויאמינו כי באלה חפצתי רוצה לומר לעשות חסד לטובים ומשפט ברשעים וצדקה לשבים בתשובה אז ראוי שיתהללו בזה לא בזולת זה, הנה התבאר למה זכר שלשת המעלות האלה חכם גבור ועשיר ולא מעלה אחרת ומה ענין זה בקשור הפרשה, והותרה בזה השאלה הרביעית.
כי אם בזאת יתהלל המתהלל – המשבח את עצמו ישבח את עצמו בזאת וחוזר ומפרש במה שהשכיל ויודע אותי אשר אני ה׳ ואין עוד מלבדי ואני הוא העושה חסד לאוהבי ולשומרי מצותי ואני הוא העושה משפט להפרע מן הרשעים ואני הוא העושה צדקה לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט ולא שיש ח״ו פועל טוב ופועל רע כי בכל אלה חפצתי אני לתת לכ״א כגמולו והמשכיל את זאת ראוי להתהלל בעצמו כי בזה יבוא לו תועלת רב.
השכל וידע אותי – להיות משכיל – המבין דבר לאשרו, ועל ידי כן ידע אותי ידיעה נכונה ואמיתית, וידע כי אני ה׳ עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ.⁠א
כי באלה חפצתי – אלו הם המעשים שאני חפץ שיהיו בני אדם עושים. לפיכך אני אומר: בזאת יתהלל המתהלל כשיֵדע כי אני ה׳ עושה אלה, כי אז יתעורר לעשות גם הוא כמעשים האלה. ועיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ״ט עמוד ק״כ וקכ״א.
א. כן במהדורה בתרא (דפוס ראשון). במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה, שוקן): ״השכל וידע אותי – הפֹעל הראשון עומד במקום תאר הפֹעל, כמו: הַשְכֵּם וְדַבֵּר {ירמיהו ז׳:י״ג}, ותמַהֵרְנה ותִשֶנָה {ירמיהו ט׳:י״ז}, וחבריהם רבים. והנה, השכל וידוע אותי – טעמו: ידוע אותו בהשכל, ידיעה נכונה ואמיתית. כי אני ה׳ – ידוֹע עומד במקום שנים, לדעת כי אני ה׳ עושה חסד וכו׳.⁠״
השכל וידוע אותי – ההשכלה הוא מן הקודם אל המאוחר, והדעת הוא ע״י החוש או במופתים מן המאוחר אל הקודם כמ״ש (ישעיהו מ״א כ׳) ובכ״מ.
עושה מוסב על המתהלל, אם הוא עושה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהכל
 
(כד) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּפָ֣קַדְתִּ֔י עַל⁠־כׇּל⁠־מ֖וּל בְּעׇרְלָֽה׃
"Behold, the days come,⁠" says Hashem, "that I will punish all those who are circumcised in their foreskin:
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא יוֹמַיָא אָתַן אֲמַר יְיָ וְאַסְעַר עַל כָּל עַמְמַיָא פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל דְדָמָן עוֹבָדֵיהוֹן לְפַלְחֵי כוֹכְבַיָא.
(כד-כה) על מצרים ועל יהודה – זש״ה ופקדתי על כל מול בערלה, מהו מול [בערלה] שהיו מולים ומשכו להם ערלה, וכלהו בענין אחד שנאמר על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה.
על מצרים – שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להם ערלה שנאמר כי בנים זרים ילדו.
ועל יהודה – זה יהויקים מלך יהודה.
ועל אדום – זה עשו.
ועל בני עמון וגו׳ – אלו שילדו בנות לוט.
ועל כל קצוצי פאה – אלו הישמעאלים. אמר הקב״ה מצרים מה עשיתי להם ונער פרעה וחילו. יהויקים הגליתי אותו. עשו נבעו מצפוניו. לכלם נתתי קרטקי שמשכו להם ערלה. אתם לא תעשו כמעשיהם אלא המולו והסירו ערלת לבבכם וערלת בשרכם, ומה שכר אני נותן לכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם.
על כל מול בערלה – על כל נימול ובעל ערלה.
״מול״ – <צורת> בינוני פעול, <צורת> יחיד של ״כי מולים היו״ (יהושע ה׳:ה׳), כמו ״היתה שומה״ (שמואל ב י״ג:ל״ב), ״לוטה בשמלה״ (שמואל א כ״א:י׳); והבי״ת של ״בערלה״ – במקום ו״ו, כמו ״בכל באי שער עירו״ (בראשית כ״ג:י״ח),⁠1 כלומר וכל [בעל ערלה]. באשר למניית הנימולים, הרי הם יהודה הנזכרים עם העמים האלה.⁠2
1. כך גם: אלפסי, ערך ׳ערל׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 71 (רקמה, עמ׳ פח), אצול, ערך ׳חוד׳. ואולם ראה רש״י.
2. השווה: אלפסי, שם, ובדומה לזה גם ת״י.
על כל מול בערלה – על כל מול שיש לו ערלה אפילו ערלת לב.
every circumcised one for his uncircumcision Every circumcised one who has a foreskin, even an uncircumcised heart, and surely I will punish the heathens.
ופקדתי על כל מול בערלה – על הנימולים עםא הערלים.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״ככם״.
הנה ימים באים – קרובים לבא וזכר אלה האומות בעבור ישראל כי אלו הם אשר הרעו לישראל ועוד כי אלו האומות החריב נבוכדנצר וגם הוא וזרעו לקו באחרונה לפי שהרעו לישראל יותר מדאי.
על כל מול בערלהעל כל מול אלו ישראל שהם מולים ועל אשר בערלה אלו האומות שזוכר ועל שזכר עומד במקום שנים.
מול בערלה – קרא עמנו מול בערלה או מול ערל, ואם הם מתנגדים, הנה יצדק זה כי עם היותם מולי בשר הנה הם ערלי לב, ולבאר זה זכר גם שאר האומות כי הם נקראים ערלים בסתם ובמוחלט, ובאמת מלכי אשור השחיתו הכל.
ואמנם מי שלא ישכיל את השם ומעשיו כמו שאמר הנה יהיה מענשו מה שאמר שם ופקדתי על כל מול בערלה רוצה לומר אפקוד על כל עם שהוא מול ומנגד לזה רוצה לומר להשכיל וידוע אותי אותי כמו שזכר בסבת ערלתו.
ופקדתי – ענין השגחה.
מול – מלשון מילה.
בערלה – עד שלא נמול.
הנה ימים באים – זהו בעת התגברות נ״נ.
ופקדתי – אשגיח לענוש ולהביא גמול.
(כד-כה) ופקדתי על כל מול בערלה – אחר שאמר שאין תקוהא אלא במעשי החסד המשפט והצדקה {ירמיהו ט׳:כ״ג}, הוסיף עתה שאל יבטחו במילה, כל זמן שלא ימולו את לבבם הערל. ולפיכך אמר שיפקוד על כל מי שנימול והוא בערלה, כלומר: שיש בו ערלה אחרת, והיא ערלת הלב (רש״י, קאצעיוס, וי״ד מיכאעליס), כי המילה לבדה לא תושיע מעונש העֲונות.
ולמען יתברר להם זה יותר, ויבושו מבטחונם במילה, הזכיר עמים אחרים שהיו גם הם נימולים. והזכיר בתוכם את יהודה, להודיע שאין יתרון לישראל על האומות כל זמן שהם ערלי לב, כי כמוהם יֵחָשֵבוּ.
וסיים ואמר: כי כל הגוים ערלים וגו׳ – כלומר: אל תתהללו במילתכם, שהרי אם שאר הגוים הם ערלים, הנה כל בית ישראל ערלי לב, ואין אתם חשובים לפני יותר מהם.
והזכיר מצרים תחלה מפני שאינם מזרע אברהם, ואחר כך הזכיר: יהודה ואדום ועמון ומואב וישמעאל – שכֻלם ממשפחה אחת, בני אברהם ולוט.⁠ב
והנה היירונימוס מעיד: כי העמים הנזכרים כאן היו באמת נמולים.
אמנם יונתן ורד״ק וראזנמילר פירשו: על כל מול בערלה – על הנמולים ועל הערלים. וראזנמילר דוחק ואומר: כי לא היו המצריים כלם נימולים (כדעת הירודוט), אלא הכהנים שבהם. ואמר: כי אדום לא היו נימולים, שהרי הורקנוס המלך הכריחם להמול. (ומוהר״ר אברהם לאטאש משיב: על דרך שאמרו: וכי עמון ומואב במקומם הם עומדים {בבלי ברכות כ״ח.}, כי אדום נפלו ביד אויב ונכרתו, כאשר נבא עליהם עובדיה {עבדיה א׳:ט׳}, ובאו אחרים במקומם.) וכן אומר ראזנמילר: כי אולי בימי ירמיה לא היו הערביים נימולים, אף על פי שהיו נימולים בימי Origenes.
קצוצי פאה – הנכון כתרגום יונתן והאלכסנדרי ועקילס וסומכוס והיירונימוס: שהיו מקיפין פאת הראש או הזקן. וכן כתב הירודוט שהיו הערביים נוהגים (in orbem tondentur tempora subradentes) להתגלח כמו שהיה מתגלח האליל Bacchus.
ורש״י ורד״ק פירשו: מוקצים בפאת המדבר, ועייןג למטה כ״ה:כ״ג, מ״ט:ל״ב.⁠ד
ומדברי ירמיה בסימן מ״ט נראה כי קצוצי פאה היו משפחות קדר וחצור.
וראזנמילר אומר: כי מלות כי כל הגוים ערלים ראיה כי האומות הנזכרות כאן לא היו נמולות. אמנם אין הכרח שתהיה מלת הגוים חוזרת לאותן הנזכרים כאן, אלא תחלה אמר שיעניש כל הנימולים (כי באמת כל הגוים הנזכרים כאן נפלו ביד נבוכדנאצר). והודיע לישראל שאין להם יתרון אפילו על שאר הגוים הערלים,⁠ה כי אמנם אם שאר כל הגוים ערלים, הנה בית ישראל ערלי לב.
ומוהר״ר אברהם חי מיינסטער מוסיף: כי ראוי היה שיאמר: וכל בית ישראל ומצרים ואדום ועמון ומואב ערלי לב, אלא לא חש להזכירם, כי אין כוונת הנביא להוכיח רק את ישראל.
א. כן בדפוס ראשון, כ״י לוצקי 675א, קולומביה. בכ״י שוקן: ״תקנה״.
ב. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה) מופיע כאן: ״קצוצי פאה – נימולים, שכורתים קצה בשרם (Coccejus), והם הערביים בני ישמעאל היושבים במדבר, כאמרם בתלמוד (בבלי ע״ז כ״ז.): ערבי מהול.⁠״
ג. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן, לוצקי 675א, קולומביה (במקום ״ועיין״): ״ונמצאה עוד המליצה הזאת״.
ד. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) נוסף כאן: ״ועוד פירוש שלישי יש במלות מול בערלה, והוא פירוש רש״י ואחריו Coccejus, גם J.D. Michaelis: כל מול שיש לו ערלה, שהוא נימול בבשר, והוא ערל הלב. אך לפי זה אין טעם למה הזכיר אח״כ מצרים ואדום ושאר עמים, כי התוכחה כלה היא לישראל ולא לאומות. ולפירושי, הזכיר האמות האלה להגיד לישראל כי לא הם לבדם נימולים, וכמו שלא תועיל המילה למצרים ואדום וחבריהם, כן לא תועיל לישראל כל זמן שהם ערלי לב״. בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על הביאור, והוא אינו מופיע בכ״י שוקן, לוצקי 675ב, ודפוס ראשון.
ה. כן בכ״י שוקן. בדפוס ראשון: ערלים.
על כל מול בערלה על כל מול, ועל כל אשר בערלה ועל כל נמשך לשנים.
הנה וכו׳ ופקדתי על כל מול בערלה ר״ל שיפקוד על המולים ועל הערלים יחדיו, ומפרש.
מול בערלה – בני ישראל שבשרם מהול, ולבם ערל ואטום לבלתי שמוע תוכחה; וכל העמים שהוא הולך ומזכיר היו ערלי בשר, ומשתף אליהם גם יהודה שהוא ערל לב.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) עַל⁠־מִצְרַ֣יִם וְעַל⁠־יְהוּדָ֗ה וְעַל⁠־אֱד֞וֹם וְעַל⁠־בְּנֵ֤י עַמּוֹן֙ וְעַל⁠־מוֹאָ֔ב וְעַל֙ כׇּל⁠־קְצוּצֵ֣י פֵאָ֔ה הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֤י כׇל⁠־הַגּוֹיִם֙ עֲרֵלִ֔ים וְכׇל⁠־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל עַרְלֵי⁠־לֵֽב׃
Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners of their hair cut off, who dwell in the wilderness; for all the nations are uncircumcised, and all the house of Israel are uncircumcised in heart.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַל מִצְרָאֵי וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹמָאֵי וְעַל בְּנֵי עַמוֹן וְעַל מוֹאֲבָאֵי וְעַל כָּל מַקְפֵי פָתָא דְשָׁרָן בִּשְׁכוּנִין בְּמַדְבָּרָא אֲרֵי כָל עַמְמַיָא עַרְלִין בְּבִשְׂרֵהוֹן וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלִין בְּלִבְּהוֹן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

כי כל הגוים ערלים – ראב״ע אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים, ר׳ ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות, ר׳ יוסי הגלילי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת חמורה שחייבים עליה כרת, ריב״ק אומר גדולה מילה שלא נתלה זכות למשה מלא שעה אלא בזכות המילה שנאמר ויהי בדרך במלון, ר׳ נחמיה אומר גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים, רבי אומר גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו.
ועל כל קצוצי פאה – רחוקי הפינה, כלומר העקורים, הרחוקים אשר גרים במדברות.⁠1
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳פאה׳. ואולם ת״י מתרגם: ״מקפי פתא״, בדומה לויק׳ יט, כז.
על מצרים וגו׳ – שכיני א״י היו ולקו אחריה בסמוך לה כמו שכתוב ביחזקאל (יחזקאל כ״ט) ומפרש בסדר עולם.
קצוצי פאה – לשון קצה המוקצין בפאת מדבר.
Egypt etc. These were the neighbors of Eretz Israel, and they were punished shortly after her, as it is written in Yechezkel (29), and explained in Seder Olam (ch. 26).
cast off to the corners Heb. פאה, an expression of an end, those cast off to the corner of the desert.
על כל קצוצי פיאה – לשון קצה.
על מצרים ועל יהודה – כי ישראל מלכות אפרים החריב מלך אשור כבר ויהודה החריב נבוכדנצר וכל שאר הגוים שזכר.
ועל כל קצוצי פאה היושבים במדבר – זה קדר וממלכות חצור אשר הכה נבוכדנצר (ירמיהו מ״ט:כ״ח) כמו שהתנבא ירמיהו ונבואתו כתובה בסוף הספר ופירוש קצוצי פאה שוכנים בקצה הפאה כלומר רחוקים במדבר והדבר הרחוק יקרא קצה ויקרא פאה כי קצה ופאה רחוקי הגבול בכל דבר וקצה וקצץ בענין אחד.
כי כל הגוים – עתה פירש מול ופירש בערלה כי בערלה אמר על העכו״ם שהם ערלים ומול אמר על ישראל כי אף על פי שהם מולי בשר הם ערלי לב וראוין ליענש ולא אמר על העכו״ם שיהיו ענושים בעבור הערלה כי לא נצטוו עליה אלא בעבור ישראל אמר כלומר הרי שבו ככל הגוים שהם ערלים שלא נבדלו מן האומות במילתם אלא שיבדלו מהם גם כן במעשיהם וכיון שמעשיהם כמעשה העכו״ם והם ערלי לב לא תועילם מילת הבשר והרי הם כאילו לא מלו כי מילת הבשר נתנה לברית ולאות להיות סגולה מכל העמים לעבוד את י״י כמו שאמר לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (בראשית י״ז:ז׳) ונחתם אות בבשרם למען יזכרו תמיד כי הם נבדלים מן האומות והואיל והתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם הרי הם כהם כאילו הפרו הברית והאות ואינו להם לאלהים כי בחרו תחתיו אלהים אחרים לפיכך אמר אחר זה אל דרך הגוים אל תלמדו וגומר (ירמיהו י׳:ב׳).
על מצרים שהם ערלי בשר ועל יהודה שהם ערלי לב, וכן אפקוד על אדום ועל בני עמון ועל בני מואב ועל כל קצוצי פאה שהם רחוקים במדבר שהם קדר וממלכות חצור אותם שהחריב נבוכד נצר, וקראם קצוצי פאה מלשון קצה לפי שהדבר שהוא רחוק יאמר שהוא בקצה, וזכר הסבה למה כלל יהודה עם האומות ההם באומרו כי כל הגוים ערלים רוצה לומר בבשרם וכל בית ישראל בכללם ערלי לב ולכן יחריב נבוכדנצר אלו ואלו, והנה זכר האומות האלה לפי שהם הרעו לישראל ולא ידעו את ה׳ ומשפטו עם ישראל ולכן יענשו כמו הם בהיותם כולם ערלים אם ערלת בשר ואם ערלת לב.
קצוצי – ענין חתוך כמו וקצץ פתילים (שמות ל״ט:ג׳) ור״ל נפרדים וכאלו הם קצוצים אלה מאלה.
פאה – ענין עבר וצד וכן על ארבע הפאות (שמות כ״ה:כ״ו).
ערלי לב – אטומי לב כאלו מכוסה בשומן.
על מצרים – עתה מפרש מי הם המקבלים העונש והגמול ליפול ביד נ״נ.
קצוצי פאה – הנפרדים ומפוזרים בהעבר ההיא היושבים במדבר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

קצוצי פאה כינוי בני ישמעאל ובני קטורה שכן לקמן (כ״ה כ״ג) את דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה, ודדן מבני קטורה ותימא מבני ישמעאל, והוסיף את כל קצוצי פאה ר״ל בני ישמעאל וב״ק הקוצצים ערלותיהם וכן לקמן (מ״ט ל״ב) אמר על בני קדר קצוצי פאה, והם מבני ישמעאל.
על מצרים שהם ערלים, ועל יהודה שהם מולים,
ועל אדום עמון ומואב שהם ערלים,
ועל כל קצוצי פאה היינו בני קטורה בני ישמעאל,
כי כל הגוים ערלים – שאף מילת בני ישמעאל וקטורה לערלה תחשב כמ״ש חז״ל נדרים (דף ל״א),
וכל ישראל אף שהם מולים בבשר ערלתם הם ערלים ערלת הלב – ומן סמיכות הענין שהזהירם בל יחתו מאותות השמים נראה שהאצטגנינים היו אומרים שנבוכדנצר ימשול על הערלים לא על המולים, לעומת זה א״ל בשם ה׳ כי הוא יפקוד על שניהם מולים וערלים, כי גם ישראל ערלי לב, ולכן יזהיר אותם בל יאמינו בדרכי האצטגנינים כי ישראל הם תחת השגחת ה׳.
קצוצי פאה – מקיפי פאת ראשם או זקנם; ויש להניח שעל כל עמים אלה בא נבוכדראצר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×