(כד-כה) ופקדתי על כל מול בערלה – אחר שאמר שאין תקוה
א אלא במעשי החסד המשפט והצדקה
{ירמיהו ט׳:כ״ג}, הוסיף עתה שאל יבטחו במילה, כל זמן שלא ימולו את לבבם הערל. ולפיכך אמר שיפקוד על כל מי שנימול והוא בערלה, כלומר: שיש בו ערלה אחרת, והיא ערלת הלב (רש״י, קאצעיוס, וי״ד מיכאעליס), כי המילה לבדה לא תושיע מעונש העֲונות.
ולמען יתברר להם זה יותר, ויבושו מבטחונם במילה, הזכיר עמים אחרים שהיו גם הם נימולים. והזכיר בתוכם את יהודה, להודיע שאין יתרון לישראל על האומות כל זמן שהם ערלי לב, כי כמוהם יֵחָשֵבוּ.
וסיים ואמר: כי כל הגוים ערלים וגו׳ – כלומר: אל תתהללו במילתכם, שהרי אם שאר הגוים הם ערלים, הנה כל בית ישראל ערלי לב, ואין אתם חשובים לפני יותר מהם.
והזכיר מצרים תחלה מפני שאינם מזרע אברהם, ואחר כך הזכיר: יהודה ואדום ועמון ומואב וישמעאל – שכֻלם ממשפחה אחת, בני אברהם ולוט.ב
והנה היירונימוס מעיד: כי העמים הנזכרים כאן היו באמת נמולים.
אמנם יונתן ורד״ק וראזנמילר פירשו:
על כל מול בערלה – על הנמולים ועל הערלים. וראזנמילר דוחק ואומר: כי לא היו המצריים כלם נימולים (כדעת הירודוט), אלא הכהנים שבהם. ואמר: כי אדום לא היו נימולים, שהרי הורקנוס המלך הכריחם להמול. (ומוהר״ר אברהם לאטאש משיב: על דרך שאמרו: וכי עמון ומואב במקומם הם עומדים
{בבלי ברכות כ״ח.}, כי אדום נפלו ביד אויב ונכרתו, כאשר נבא עליהם עובדיה
{עבדיה א׳:ט׳}, ובאו אחרים במקומם.) וכן אומר ראזנמילר: כי אולי בימי ירמיה לא היו הערביים נימולים, אף על פי שהיו נימולים בימי
Origenes.
קצוצי פאה – הנכון כתרגום יונתן והאלכסנדרי ועקילס וסומכוס והיירונימוס: שהיו מקיפין פאת הראש או הזקן. וכן כתב הירודוט שהיו הערביים נוהגים (in orbem tondentur tempora subradentes) להתגלח כמו שהיה מתגלח האליל Bacchus.
ורש״י ורד״ק פירשו: מוקצים בפאת המדבר, ועייןג למטה כ״ה:כ״ג, מ״ט:ל״ב.ד
ומדברי ירמיה בסימן מ״ט נראה כי קצוצי פאה היו משפחות קדר וחצור.
וראזנמילר אומר: כי מלות כי כל הגוים ערלים ראיה כי האומות הנזכרות כאן לא היו נמולות. אמנם אין הכרח שתהיה מלת הגוים חוזרת לאותן הנזכרים כאן, אלא תחלה אמר שיעניש כל הנימולים (כי באמת כל הגוים הנזכרים כאן נפלו ביד נבוכדנאצר). והודיע לישראל שאין להם יתרון אפילו על שאר הגוים הערלים,ה כי אמנם אם שאר כל הגוים ערלים, הנה בית ישראל ערלי לב.
ומוהר״ר אברהם חי מיינסטער מוסיף: כי ראוי היה שיאמר: וכל בית ישראל ומצרים ואדום ועמון ומואב ערלי לב, אלא לא חש להזכירם, כי אין כוונת הנביא להוכיח רק את ישראל.
א. כן בדפוס ראשון, כ״י לוצקי 675א, קולומביה. בכ״י שוקן: ״תקנה״.
ב. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, קולומביה) מופיע כאן: ״
קצוצי פאה – נימולים, שכורתים קצה בשרם (
Coccejus), והם הערביים בני ישמעאל היושבים במדבר, כאמרם בתלמוד
(בבלי ע״ז כ״ז.): ערבי מהול.״
ג. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן, לוצקי 675א, קולומביה (במקום ״ועיין״): ״ונמצאה עוד המליצה הזאת״.
ד. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) נוסף כאן: ״ועוד פירוש שלישי יש במלות מול בערלה, והוא פירוש רש״י ואחריו Coccejus, גם J.D. Michaelis: כל מול שיש לו ערלה, שהוא נימול בבשר, והוא ערל הלב. אך לפי זה אין טעם למה הזכיר אח״כ מצרים ואדום ושאר עמים, כי התוכחה כלה היא לישראל ולא לאומות. ולפירושי, הזכיר האמות האלה להגיד לישראל כי לא הם לבדם נימולים, וכמו שלא תועיל המילה למצרים ואדום וחבריהם, כן לא תועיל לישראל כל זמן שהם ערלי לב״. בכ״י לוצקי 675א הועבר קולמוס על הביאור, והוא אינו מופיע בכ״י שוקן, לוצקי 675ב, ודפוס ראשון.
ה. כן בכ״י שוקן. בדפוס ראשון: ערלים.