And Joshua gathered all the tribes of Israel to Shechem and called for the elders of Israel, and for their heads, and for their judges, and for their officers; and they presented themselves before God.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ויאסוף יהושע – פעם אחרת, כי הנה כתב למעלה: ויקרא יהושע לכל ישראל (יהושע כ״ג:ב׳), אלא אסף אותם פעם אחרת והוכיחם פעם ושתים כדי שיהיו נזהרים לשמור התורה.
ויתיצבו לפני האלהים – נראה שהביאו ארון האלהים שם כדי לכרות הברית לפני הארון, כמו שאמר: ויכתוב יהושע בספר תורת אלהים (יהושע כ״ד:כ״ו), נראה כי שם היה הארון שבו ספר התורה. ואספם יהושע שכם ולא שילה, שהיה הארון שם. אולי על פי הדבור עשה זה שיכרתו הברית בשכם כי בו נתעכב אברהם אבינו תחלה כשנכנס לארץ, כמו שכתוב: ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם (בראשית י״ב:ו׳). ועוד, כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו, ושיזכרו אותו וידבקו בי״י לבדו. ועוד, כי תחלת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם (בראשית ל״ג:י״ט). ושם אמר להם יהושע: הסירו אלהי הנכר אשר בקרבכם (יהושע כ״ד:כ״ג), כמו שאמר יעקב לבניו בשכם: הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם (בראשית ל״ה:ב׳).
ועוד זכר אח״ז שכבר אסף יהושע כל שבטי ישראל שכמה והביאם שם בברית י״י כשקיימו וקבלו עליהם שנית לעבוד את י״י והנה עשו זה יהושע להוסיף להם אזהרה שלא יעבדו אלהים אחרים כי נגלה לו מצד הנבואה כי סופן ללקות בזה והנה יוסיף זה להם החזקה מהמשך אחר העון הזה כי הם בעצמם קבלו עליהם זה לפני האלהים ולולי זה לא היה צריך לזה כי במה שנקשרו ישראל במעמ׳ הר סיני נקשרו אלו הבאים אחריהם.
ויאסוף יהושע את כל שבט ישראל וגו׳. אחשוב אני שאחרי שיהושע דבר אל העם הדברים הקודמים, לפי שהעם לא השיבוהו דבר עליו לא נתקררה דעתו, ולכן ראה להביא אותם בתוכחה שנית כדי לשאול מהם שאלות, באופן שמפאת ההכרח יצטרכו להשיבו כאשר עם לבבם ויעשו עליו חזוק וברית וקיום גדול, ולזה באה התוכחה הזאת שנית והותרה השאלה הראשונה. ונראה שהביאו ארון האלהים שכם כדי לכרות הברית לפניו. והנה ראה לעשות זה בשכם, לפי שבמקום ההוא אמר יעקב לבניו הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם, ולכן ראה יהושע לאמר באותו מקום דברים דומים להם:
לזקני ישראל וכו׳ – שיעמדו הם במקום כולם.
לפני האלהים – לפני הארון אשר הביאו לשכם לכרות לפניו הברית, וכמו שאמר בסוף הענין.
ויאסף – לפ״ד היא האסיפה עצמה האמורה למעלה בסימן הקודם, והחכם פֿיליפפזאן דוחה דעה זו באומרו שהקודמת היתה בשילה, ולא ידעתי מנין לו.
לפני האלהים – לפני הארון שהביאוהו משילה לשכם, וא״ת מדוע הקהילם בשכם ולא בשילה? אולי היה זה מקום מוכן יותר, או כפי החכם הנ״ל בשכם בנו מזבחות אברהם ויעקב וזכרונם הועיל ליהושע לחזק בני ישראל ביראת ה׳.
כיוון שהעם לא ענה ליהושע על דברי התוכחה שאמר להם1, לא נתקררה דעתו, וראה להביא אותם בתוכחה פעם שניה כדי לשאול מהם שאלות, באופן שמפאת ההכרח יצטרכו להשיבו כאשר עם לבבם ויעשו עליו חיזוק וברית וקיום גדול2, ויהיו נזהרים לשמור את התורה3, וַיֶּאֶסֹ֧ף יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁכֶ֑מָה אל שכם, וַיִּקְרָא֩ לְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל הם הסנהדרין4, וּלְרָאשָׁ֗יו הם הנשיאים5, וּלְשֹֽׁפְטָיו֙ וּלְשֹׁ֣טְרָ֔יו שבכל עיר6, כדי שיעמדו הם במקום כל העם7, וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ לִפְנֵ֥י ארון8הָאֱלֹהִֽים אשר הביאו לשכם כדי לכרות לפניו את הברית9:
1. ראה פרק כג לעיל, שם הוכיח יהושע את העם לשמור את כל הכתוב בתורת משה וללכת בדרכי ה׳.
2. אברבנאל. כלי יקר ביאר כי אספם פעמיים, בפעם הראשונה לקיים את מצוות ירושת הארץ ופעם נוספת על קיום התורה והמצוות.
3. רד״ק, רלב״ג.
4. רלב״ג פרק כג, ב.
5. שם.
6. מלבי״ם פרק כג, ב.
7. מצודת דוד.
8. שם.
9. רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. וראה יהושע לעשות זאת בשכם משום ששם נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ כמו שכתוב (בראשית יב, ו) ״וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם״, ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ורצה יהושע שיזכרו אותו וידבקו בה׳ לבדו, רד״ק. ועוד כי תחלת הנחלה אשר היה ליעקב בארץ ישראל, בשכם היה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם, ושם בשכם אמר להם יהושע (להלן בפס׳ כג) ״הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם״ כמו שאמר יעקב לבניו (בראשית לה, ב) ״הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם״, רד״ק, אברבנאל. כלי יקר ביאר כי הביאם לשם להיות המקום בקרבת עירו תמנת סרח וכן כי שם היה הר גריזים והר עיבל בהם בא הציווי האלוהי בתורה, ולעשות חיזוק לתורה הביאם לשם.
תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Joshua said to all the people, "Thus says Hashem, the God of Israel, 'Your fathers dwelled of old time beyond the River, even Terah, the father of Abraham, and the father of Nahor; and they served other gods.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בעבר הירדן ישבו אבותיכם – זה אחד מג׳ דברים שחזרו למקומם, גלות וכסף וכתב שמים. גלות דכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכתיב ביתא דנא סתר ועמיה הגלה לבבל. כסף כתיב וינצלו את מצרים (שמות י״ב:ל״ו), וחזר למצרים, דכתיב ויהי בשנה החמישית למלכות רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו׳ (דברי הימים ב י״ב:ב׳). כתב שמים דכתיב התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳).
ישבו אבותיכם מעולם – כלו׳ כבר עברו ימים רבים.
והנה זכר להם זה הנביא מה שאמר שהפליא חסדו השם יתעלה לנו והוא כי מתחלה היו כל אבותינו עובדי ע״ג והיה מושב׳ בעבר הנהר והש״י לקח משם אברהם אבינו והביאו לארץ כנען להיות הארץ ההיא נבחרת כדי שיהיה זרעו יותר שלם.
כה אמר ה׳ אלהי ישראל בעבר הנהר וגו׳. הנה יהושע במה שאמר בזה זכר מהחסדים הגדולים אשר עשה האל ית׳ לעמו. והראשון מהם הוא שהבדיל אבותיהם מהטועים ולמדם באמונות אמתיות, וזהו אמרו בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו׳, ויעבדו אלהים אחרים וגו׳.
בעבר הנהר וכו׳ – הזכיר החסדים שעשה עמהם, ואמר הלא מעולם ישבו אבותיכם בעבר הנהר, ומאד נשתקעו באמונות כוזבות, כאנשי הארץ ההיא.
תרח אבי וכו׳ – רצה לומר, הלא תרח היה אבי אברהם ואבי נחור, ושניהם, האב ונחור בנו, עבדו עבודה זרה.
השאלות: (ב - ד) מה רצה בפתיחה הזאת, ובמה שתרח היה אבי נחור, ובמה שהרבה את זרעו של אברהם שהוא שהוליד את ישמעאל אין זה מעלה, וכן לא במה שיצחק הוליד את עשו?
כה אמר ה׳ – מאדם עד אברהם היה הסגולה והענין האלהי רק ביחידים והיו הם כלב ופרי ויתר בני אדם כקליפות, ומעת זרח שמש צדקו של אברהם רצה ה׳ שיחול הענין האלהי על רבים, שהם השבטים ואחריהם שבעים נפש ואחריהם אומה שלמה אשר פנים בפנים דבר ה׳ עמהם, ועי״כ הוצרכו האבות ובניהם לכמה צרופים ונסיונות שיזדככו השמרים ויסירו הקליפות ויהיה הכל לב ופרי ושמן מובחר, וכמו שכתב הכוזרי באורך. וזה מבאר פה, אמר להם, הנה אבותיכם לא היו ראוים אל הענין האלהי, לא מצד מקומם, כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם, והמקום המוצלח אל שיעשו ענבים ופרי קדש הלולים הוא רק הארץ הקדושה. לא מצד יחוסם ומחצבם, כי תרח היה אבי אברהם ואבי נחור, והיה אברהם מוקף בחוחים בין מצדו מנחור ובין מראשו מתרח. ולא מצד הכנתם, כי עבדו אלהים אחרים:
והזכיר יהושע את החסדים שעשה עמהם1, והראשון מהם הוא שהבדיל אבותיהם מהטועים2, וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-כָּל-הָעָ֗ם, כֹּֽה-אָמַ֣ר יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒, בְּעֵ֣בֶר הַנָּהָ֗ר פְּרָת3יָשְׁב֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מֵֽעוֹלָ֔ם לפני ימים רבים4, תֶּ֛רַח היה5אֲבִ֥י אַבְרָהָ֖ם וַאֲבִ֣י נָח֑וֹר ושניהם, תרח האב ונחור בנו, עבדו עבודה זרה6, ומאד נשתקעו באמונות כוזבות כאנשי הארץ ההיא 7, וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים8:
1. רלב״ג, מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. תרגום יונתן.
4. ר״י קרא.
5. מצודת דוד.
6. שם.
7. שם.
8. מלבי״ם ביאר את האמור כאן ע״פ המובא בכוזרי, שמאדם עד אברהם היתה הסגולה והענין האלוהי רק ביחידים, והיו היחידים כלב ופרי ויתר בני אדם כקליפות, ומעת זרח שמש צדקו של אברהם רצה ה׳ שיחול הענין האלוהי על רבים, שהם השבטים, ואחריהם שבעים נפש, ואחריהם אומה שלמה אשר פנים בפנים דבר ה׳ עמהם, וע״י כך הוצרכו האבות ובניהם לכמה צרופים ונסיונות שיזדככו השמרים ויסירו הקליפות ויהיה הכל לב ופרי ושמן מובחר; וכאן אמר להם, הנה אבותיכם לא היו ראוים אל הענין האלוהי, לא מצד מקומם, כי ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם״, והמקום הראוי הוא רק ארץ ישראל, לא מצד יחוסם ומחצבם כי ״תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר״, והיה אברהם מוקף בחוחים בין מצדו מנחור ובין מראשו מתרח, ולא מצד הכנתם כי ״וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
וארב את זרעו – חסר ה׳, כמה מריבות ונסיונות עשיתי עמו, עד שלא נתתי לו זרע.א
א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 (במקום ״לו זרע״): ״זרעו״.
I multiplied his descendants. The word אַרְבֶּ in the text lacks the letter ה,1 [from which we infer:]2 "How many troubles and tests3 did I bring upon him before I gave him a descendant."
1. The word should have been written אַרְבֶּה.
2. The root of ארב would be רִיב which means to quarrel.
3. Avraham was tested a total of 10 times, the tenth being the binding of Yitchok on the altar.
וארב – כתוב בלא ה״א, וקרי וארבה בה״א. ושניהם שוים בדרך הדקדוק. ויש בו דרש כי הכתוב הוא לשון ריב ומסה, כלומר הרבה נסיונות נסיתיו ועמד בכלם.
ואתן לו את יצחק – ולא זכר את ישמעאל כי בן אמה היה, ועוד שאמר לו: גרש את האמה הזאת ואת בנה (בראשית כ״א:י׳).
והנה זכר כי הוליך אותו בכל ארץ כנען כי המקומות רבי׳ מהנה היו ובכלם באה אליו הנבואה להורות על שלמות הארץ ההיא למי שהיה מוכן אל השלמות.
ואם היותם מעובדי ע״ז הנה האל ית׳ לקח את אביכם את אברהם מאותו מקום והוליכו בכל ארץ כנען, וזהו להיות ארץ כנען מוכנת לשלימות ולדבקות האלהי, ולכן הוליכו בכל ארץ כנען ובכל מקום ששם באהו הנבואה. עוד זכר חסד שני והוא אמרו וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ר״ל שעם היות שרה ורבקה עקרות הנה להן נתן בנים בנס גדול, כי נתן לאברהם את יצחק ונתן ליצחק את יעקב ואת עשו. והמפרשים שאלו למה לא זכר ישמעאל? ואמרו שהיה לפי שביצחק יקרא לו זרע. ואני אומר כי לא זכר כי אם הבנים הנולדים בנס מאת העקרות, לזה זכר לבד יצחק אשר ילדה שרה, ויעקב ועשו אשר ילדה אותה רבקה שהיתה ג״כ עקרה, וישמעאל ילדה אותו הגר שלא היתה עקרה ולכן לא זכרו:
וארב – וארבה קרי והוא חד מן כ״ט מלין דחסרין ה׳ בסוף תיבותא וקריי׳ וסימן במסרא רבתה. ובירושלמי דפסחים שילהי מכלתין אמר ר׳ אחא וארב כאיב כמה ריבים עשיתי עמו עד שלא נתתי לו את יצחק. ד״א נעשיתי לו אורב אין חטא מיתן ליה ואין זכה מיתן ליה עיין יפה מראה שם.
ואקח – בחסדי נטיתי לבו מדרך אביו ואחיו, ואקח אותו מביניהם, שלא יהיה נמשך אחר דעתם הכוזב.
ואולך אותו וכו׳ – על כי היא ארץ קדושה וראוי להשראת שכינה.
וארבה – רצה לומר, אף שהרביתי זרעו מישמעאל, כמו שכתוב: וגם את בן האמה וכו׳ כי זרעך הוא (בראשית כ״א:י״ג), והוא הלא רק עליו שאל, כמו שכתוב: לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית י״ז:י״ח), מכל מקום עוד נתתי לו את יצחק, כאשר הבטחתיו.
ואקח – מבאר ראשונה ההשתדלות שעשה להכינם אל הענין האלהי מצד מקומם (נגד מ״ש בעבר הנהר ישבו), שכמו שבעל הגן כאשר יראה נטע נעמן נטוע במקום רזה ובית אבנים יחזה, אז יקחהו ממקומו וישתלהו בקרן בן שמן, כן לקחתי את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, מקום הראוי להשגחה ונבואה, וגם בהליכתו בכל הארץ נתנסה ונצרף בכור הנסיונות ונבחן. ועל הענין השני שהוא שיזדכך מצד שרשו ויחוסו (נגד מ״ש תרח אבי אברהם), זאת עשיתי וארבה את זרעו, שעי״כ נזדקקו השמרים והפסולת בישמעאל ויצא יצחק זהב נקי. וז״ש ואתן לו את יצחק, שיצחק היה מיוחד לו פרי קדש הלולים. והנה גם ביצחק היו קצת סיגים ונזדקקו ע״י עשו, וז״ש:
את יצחק – ולא הזכיר ישמעאל כמו שהזכיר עשו לפי שהיה בן פלגש, וכן לא הזכיר מדן ומדין וגו׳.
ולמרות היות אבותיכם עובדי עבודה זרה1, וָ֠אֶקַּח לקחתי בחסדי2אֶת-אֲבִיכֶ֤ם אֶת-אַבְרָהָם֙ מאותו מקום3מֵעֵ֣בֶר הַנָּהָ֔ר שלא יהיה נמשך אחר דעתם הכוזבת4, וכמו שבעל גן כאשר יראה נטע נעים נטוע במקום לא טוב יקחהו ממקומו וישתלהו במקום אחר ראוי, כך אני עשיתי5וָאוֹלֵ֥ךְ והולכתי6אוֹת֖וֹ בְּכָל-אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן על כי היא ארץ קדושה וראויה להשראת שכינה7, ובכל המקומות שבארץ באה אליו הנבואה8, וָאַרְבֶּה֙ (וארב9 כתיב) אֶת-זַרְע֔וֹ, וָֽאֶתֶּן-ל֖וֹ אֶת-יִצְחָֽק כאשר הבטחתיו10:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
6. תרגום יונתן.
7. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.
8. רלב״ג.
9. כתוב ״וארב״ וקרי ״וארבה״ ושניהם שוים בדרך הדקדוק, רד״ק. ויש בו דרש כי הכתוב הוא לשון ריב ומסה, כלומר הרבה נסיונות נסיתיו ועמד בכולם, ירושלמי פסחים פ״י ה״ה, רש״י, רד״ק.
10. מצודת דוד. ולא זכר את ישמעאל כי בן אמה היה, ועוד שנאמר עליו (בראשית כא, י) ״וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ״, רד״ק. רלב״ג ביאר כי הזכיר את יצחק על כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע, כמו שכתוב (בראשית כא, יב) ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״. אברבנאל ביאר כי הזכיר רק את הנולדים בנס שאמותיהם היו עקרות.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו – כדי שיפנה מפני יעקב אחיו, כמו שמפורש בעיניין: ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו וגו׳ וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית ל״ו:ו׳).
והנה זכר שנתן לו את יצחק ולא הזכיר שאר הבנים כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע ואולם ביצחק זכר שנתן לו את יעקב ואת עשו ולא נמנע מלהזכיר עשו לפי שהיה לו צורך להזכיר כי נתן לו את הר שעיר לירושה ונמנעו ישראל מלהלחם עמם עליה כמו שנזכר בתורה ואולם מבני אברהם לא היה אחד שהזהרתנו התורה מלהלחם עמם, וזכר שיעקב ובניו ירדו מצרים והוציאם משם הש״י ע״י משה ואהרן כאשר הרבה להכות את מצרים ואחר זה רבו עליהם ורדפו אחריהם המצרים בחיל גדול וברכב ובפרשים והשיגו אותם חונים על הים עד שלא יכלו לברוח מהם והפליא השם ית׳ חסדו עמהם ושם ענן חשוך מאוד בין ישראל ובין מצרים וסבב שטבעו המצרים בים באופן שנזכר בתורה והנה עיני קצת הדור ההוא רואו׳ בזמן ההוא אלו האותות והמופתים אשר עשה הש״י במצרים ואחר זה ישבו במדבר ימים רבים בסבת המרגלים ואחר זה הביא אותם אל ארץ האמרי היושב בעבר הירדן והיא ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמרי ויירשו ישראל ארצם מצד העזר האלהי לא בחרבם ולא בקשתם ואחר זה השתדל בלק בן צפור להלחם בישראל כשקרא לבלעם בן בעור לקלל אותם ולא אבה הש״י לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אותם והצילם השם ית׳ ממנו כמו שנזכר בתורה, ואח״ז עברתם את הירדן ובאת׳ אל יריחו וירשתם אותה ואחר זה נלחמו בהם בעלי יריחו והם מלכי האמרי והפרזי והכנעני והחתי והגרגשי החוי והיבוסי שנלחמו עם ישראל כמו שנזכר בזה הספר וזה ממה שיור׳ שכל אחד מהמלכי׳ ההם היה לו חלק מה ביריחו כמו שזכרו רז״ל.
וזכר חסד שלישי והוא אמרו ואתן לעשו את הר שעיר וגו׳ ויעקב ובניו ירדו מצרימה, ר״ל שלעשו נתן את הר שעיר לרשת אותו, ולא נתעסק האל ית׳ ללמדו תורה ומצות ולא למוד ודרך ארץ אבל יעקב הוריד מצרימה כדי שמשם ילמדו האמונות.
את יעקב ואת עשו – כי לטובה יחשב ליעקב שהיה עם עשו בכרס אחד, כי הוא שאב כל הזוהמא, ויעקב יצא נקי.
ואתן לעשו וכו׳ – רצה לומר, מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקיים בו: כי גר יהיה זרעך וכו׳ ודור רביעי ישובו הנה (בראשית ט״ו:ט״ז).
ויעקב וכו׳ – להיות הם נחשבים לזרע, ועליהם יאמר כי גר יהיה זרעך, ובהם יתקיים ודור רביעי ישובו הנה.
ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו – ובזה שאב עשו כל הזוהמא. ולכן ואתן לעשו את הר שעיר, המיוחס לחלקו:
ויעקב ובניו – שהם היו מוכנים מעתה אל הענין הגדול, רק שהיה צריך צירוף בענין השלישי הנ״ל והוא שיהיו ראוים לזה ע״י הכנתם (נגד מ״ש ויעבדו אלהים אחרים), הם ירדו מצרים, שהיא היתה כור הברזל לזכך חומרם ע״י קושי השעבוד, ובזה הוכנו שיהיו עם ה׳ שמעתה לא תשרה השכינה על יחידים רק על המונים רבים, ולא לפרקים רק בתמידות:
וָאֶתֵּ֣ן לְיִצְחָ֔ק אֶֽת-יַעֲקֹ֖ב וְאֶת-עֵשָׂ֑ו1, וָאֶתֵּ֨ן מיד2לְעֵשָׂ֜ו אֶת-הַ֤ר שֵׂעִיר֙ הטמא3לָרֶ֣שֶׁת אוֹת֔וֹ כדי שֶׁיִפְנֶה מפני יעקב אחיו4, וְיַעֲקֹ֥ב וּבָנָ֖יו יָרְד֥וּ לְמִצְרָֽיִם היות שהם נחשבים לזרע5, ושם יזדככו6 ומשם ילמדו אמונת ה׳7, ויקבלו את התורה ע״י הרועים הנאמנים8:
1. ולטובה יחשב ליעקב שהיה עם עשיו בכרס אחד, כי עשיו שאב כל הזוהמה, ויעקב יצא נקי, מצודת דוד, מלבי״ם. והוצרך להזכיר את עשיו לומר שנתן לו את הר שעיר ירושה ונמנעו ישראל מלהלחם עימו, רלב״ג.
2. דהיינו, מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקיים בו ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ (בראשית טו, יג) ולאחר מכן ״וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה״ (בראשית טו, טז), מצודת דוד.
6. שמצרים היתה כור הברזל לזכך חומרם ע״י קושי השעבוד, ובזה הוכנו שיהיו עם הי שמעתה לא תשרה השכינה על יחידים אלא רק על המונים רבים, ולא לפרקים אלא בתמידות, מלבי״ם.
7. אברבנאל.
8. כלי יקר בביאורו את אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
כאשר עשיתי בקרבו – הנגף שנגפתי אותם לא היה בפעם אחד, אלא במכות רבות כאשר עשיתי המכות בקרבו.
והוא אמרו ואשלח את משה ואת אהרן ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו, ר״ל כאשר ראיתם שעשיתי בקרבו ואחר הוצאתי אתכם, וכ״ז היה מהחסד כשהורידם למצרים למה שקנו מהשלמות מעמידתם ויציאתם משם, כמו שאמר (שמות ג׳ י״ב) בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלהים וגו׳:
כאשר עשיתי – רצה לומר, כאשר ידוע לכם מה עשיתי בקרבו.
ואשלח – עתה ספר ענין היציאה בהגיע תור אלהי אל שיחול הענין הנורא הזה, בחר, א] בשלוחים הראוים שיעשה הענין הגדול הזה, ע״י שהם משה ואהרן. ב] באמצעיים מתיחסים אל התכלית הזה, שהוא ואגף את מצרים בנפלאות ואותות ומופתים, שעז״א כאשר עשיתי בקרבו: ואחר. ר״ל אחר כל הנפלאות שע״י הכירו כח ה׳ ועזוזו, הוצאתי אתכם:
כאשר עשיתי – כאשר ראיתם שעשיתי (אברבנאל).
וָאֶשְׁלַ֞ח ושלחתי1אֶת-מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת-אַהֲרֹן֙, וָאֶגֹּ֣ף והיכתי2 במכות רבות3אֶת-מִצְרַ֔יִם הן על ידי משה ואהרון4 והן בעצמי5, בנפלאות ואותות ומופתים6, כַּאֲשֶׁ֥ר כאשר ידוע לכם7, וראיתם8 את אותתי אשר9עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּ֑וֹ, וְאַחַ֖ר כל הנפלאות כאשר ידעתם והכרתם את כוחי10, הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶֽם11:
1. תרגום יונתן.
2. מצודת ציון.
3. רד״ק.
4. מצודת דוד.
5. במכת בכורות, כלי יקר.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. אברבנאל.
9. ר״י קרא.
10. מלבי״ם.
11. וכל זה היה מהחסד כשהורידם למצרים, שקנו מהשלמות מעמידתם ויציאתם משם, כמו שנאמר (שמות ג, יב) ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״, אברבנאל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And I brought your fathers out of Egypt, and you came to the sea; and the Egyptians pursued after your fathers with chariots and with horsemen to the Red Sea.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויכסהו – וכן בתורה ויאמר מצרים (שמות י״ד:כ״ה) והכל נכון.
וזכר עוד חסד רביעי, והוא אמרו ואוציא את אבותיכם ממצרים ותבאו הימה וגו׳, ירצה שהביאם על הים כדי שיבאו אחריהם אויביהם ברכב ובפרשים והם צעקו אל ה׳ באופן שהטביע את האויבים בקרבו, והיה החסד הזה נקמתם מהאויבים כי הוא חסד גדול, כמ״ש (תהלים נ״ח י״א) ישמח צדיק כי חזה נקם:
ואוציא – ורציתי להוסיף עוד נסים עד שלא תסתפקו ביכלתי והשגחתי כלל, ולכן גם אחר שהוצאתי את אבותיכם ממצרים ותבואו הימה כדי שירדפו מצרים, כ״ז היה סבה מאתי כדי שתאמינו בי, כמ״ש (שמות יד, לא) וירא ישראל וכו׳ ויאמינו בה׳:
וָֽאוֹצִ֤יא אֶת-אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם, ורציתי להוסיף עוד ניסים עד שלא תסתפקו ביכולתי והשגחתי כלל1, וקריעת ים סוף היתה סיבה מאיתי שתנקמו מאויבכם2, וַתָּבֹ֖אוּ הַיָּ֑מָּה אל הים3, וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַחֲרֵ֧י אֲבוֹתֵיכֶ֛ם בְּרֶ֥כֶב במרכבות4וּבְפָרָשִׁ֖ים אל5 תוך6יַם-סֽוּף:
And when they cried out to Hashem, He put darkness between you and the Egyptians and brought the sea upon them, and covered them; and your eyes saw what I did in Egypt. And you dwelled in the wilderness many days.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויבא עליו את הים – על כל יחיד ויחיד שבהם, שאםא היה היחיד בורח שלא ליכנס בים, גל של ים רודף אחריו וקולטו.
א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״שאם״.
And He brought the sea upon "him."1 He brought the sea upon each individual among them. If it happened that one of them ran away, in order not to enter the sea, a sea-wave would pursue him and catch him.
1. Why is the singular עָלָיו, upon him used in the text? Rashi goes on to explain its significance.
ויבא עליו את הים – על פרעה, ואף על פי שלא זכרו הרי זכר מצרים. או, אמר עליו דרך כלל על מצרים.
ובדרש: על כל יחיד ויחיד שבהם אמר, שאם היה במצרים אחד שלא היה רוצה להכנס לים היה הגל טורדו לים.
ותשבו במדבר ימים רבים – זה ידענו ממקום אחר שהיה כמו ארבעים שנה, וכבר קדם במקומות אחרים זכרו ימים רבים על שנים מעטות (דברים א׳:מ״ו), והכל נכון אחר שרבים הוא ממאמר המצטרף.
ואמנם אמרו וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו וגו׳ הוא להשיב לספק אחד, והוא איך המצריים נכנסו בים? כי עם היות שראו לישראל נכנסים, היה ראוי להם לירא ממנו ולחשוב שהיה זה לישראל בנס ושיהיה אליהם לעונש, אבל באמת הוא שהאל שם מאפל באופן שלא ראו המקום שנכנסו בו, ולכן נטבעו בים כי היו הולכים אחר ישראל ולא חשבו שבאו בים, ואמר ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים, לומר שפעל האל ית׳ עמהם פעולות הפכיות, כי שם מאפל למצרים ולא עשה כן לישראל, אבל עיניהם ראו באור גדול כל מה שעשה במצריים. וזכר מחטאתם שעם כל זה שראו בים לא נמנעו מחטוא מיד אחרי כן, וזהו ותשבו במדבר ימים רבים, רמז למה שחטאו במדבר שהיה סבת עכובם וישובם שם ימים רבים, וזכרם ברמז לכבודם:
מאפל – מלשון אופל וחושך.
וישם מאפל – כמו שכתוב: ויהי הענן והחשך (שמות י״ד:כ׳).
ויבא וכו׳ – ובזה הביא עליו את הים, כי אם לא היה האופל, היה אם כן רואה אשר ישראל הולכים בים ביבשה, ולא היה אם כן רודף אחריהם, בראות הנס ההוא, ולא היה אם כן נטבע במי הים, אבל לפי שהלך בחושך, לא ידע מכל זה, ובאו אחריהם בים מבלי דעת כי ים הוא, ובבואו נטבע בו.
וישם מאפל – עד שירדו אל הים, ובזה היו שני הפכים, א] אתם נצלתם והם נטבעו. ב] הם כסה אותם מאפל ואתם ותראינה עיניכם (ושם מאפל נבדל משם אופל, שבא על דבר המאפיל ומכסה את האור, שהוא הענן והחשך שהיה מאפיל בפני המצרים ויאר את הלילה לישראל). אמנם הגם כי ותראינה עיניכם את אשר עשיתי במצרים, בכל זאת עדן לא האמנתם בי אמונה שלמה, ועי״כ ותשבו במדבר ימים רבים, והוצרכתי להניעכם ארבעים שנה במדבר כדי לנקותכם מטומאת מצרים, כמ״ש (דברים כט, ג - ד) ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה וכו׳ ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת וכו׳ עד היום הזה:
וַיִּצְעֲק֣וּ העם אֶל-יְהוָ֗ה, וכדי להטעות את המצרים1וַיָּ֨שֶׂם ה׳ מַֽאֲפֵ֜ל חושך2 ואפלה3בֵּינֵיכֶ֣ם | וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים, ולכם היה אור בעוד שלהם היה חושך4, והחושך הזה גרם להם שלא לראות ולהמשיך לרדוף אחריכם בתוך הים5, וַיָּבֵ֨א והביא הקב״ה עָלָ֤יו על פרעה6 ועל כל יחיד ויחיד שבהם7אֶת-הַיָּם֙, וַיְכַסֵּ֔הוּ וכיסה אותו הים8, וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם9אֵ֥ת אֲשֶׁר-עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם ובכל זאת עדיין לא האמנתם בי אמונה שלמה, ועל ידי כן10, וַתֵּשְׁב֥וּ ישבתם בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים, והוצרכתי להניעכם ארבעים שנה במדבר כדי לנקותכם מטומאת מצרים11, ועם כל זאת סיפקתי לכם שם את כל צורככם במשך ארבעים שנה12:
7. שאם היה היחיד בורח כדי לא להיכנס לים, גל של ים היה רודף אחריו וקולטו, מדרש תהלים יח, יז, רש״י, רד״ק. ומצודת דוד ביאר שהכונה למצרים שרדפו אחריהם שבגלל החושך לא ראו שבני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, ונכנסו אחריהם וטבעו.
8. תרגום יונתן.
9. ודיבר כנגד אותם זקנים שהיו עדיין בחיים, רד״ק בפס׳ ו׳.
10. מלבי״ם.
11. מלבי״ם. ומפאת כבוד ישראל לא הזכיר את חטאתם במדבר, אברבנאל.
12. כלי יקר.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And I brought you into the land of the Amorites that dwelled beyond the Jordan. They fought with you and I gave them into your hand, and you possessed their land; and I destroyed them from before you.
א. [וָאָבִ֣יא] (ואבאה) =א וכן ממג״ה ובקורן • ברויאר-קרי=וָאָבִ֣א (קרי וכתיב של אֵם קריאה אחת)
וזכר חסד חמישי והוא אמרו ואביא אתכם אל ארץ האמרי וגו׳. יאמר שעם כל עכובם במדבר הנה היה התכלית טוב, כי באו אל ארץ האמורי היושב בעבר הירדן וילחמו את ישראל בחזקה, ועכ״ז בא העזר האלהי והוא השמידם וירש את ארצם ונתנם להם בנחלה:
ואבאה – כתיב בה״א וקרי בלא ה״א והוא חד מן כ׳ מלין דכתיבין ה׳ בסוף תיבותא ולא קרייא וסימן במסרא רבתא.
ואביא אתכם אל ארץ האמורי – ואז התעוררו עליכם שני מיני מלחמות, א] מלחמה בכח אנושי שהוא וילחמו אתכם ואתן אותם בידכם. ב] מלחמה בדברים שהם למעלה מן הטבע, וז״ש:
ועם כל העיכוב במדבר, התכלית היתה טובה1, וָאָבִ֣יא (ואבאה כתיב) והבאתי אֶתְכֶ֗ם אֶל-אֶ֤רֶץ הָאֱמֹרִי֙ הַיּוֹשֵׁב֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן המזרחי, והיא ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמרי2, וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ אִתְּכֶ֑ם בחזקה, ועם כל זה בא העזר האלהי3, וָאֶתֵּ֨ן ונתתי אוֹתָ֤ם בְּיֶדְכֶם֙ וַתִּֽירְשׁ֣וּ וירשתם אֶת-אַרְצָ֔ם בנחלה4, וָאַשְׁמִידֵ֖ם מִפְּנֵיכֶֽם בדברים שהם למעלה מן הטבע5:
1. אברבנאל.
2. רלב״ג.
3. אברבנאל.
4. אברבנאל.
5. מלבי״ם. וכלי יקר ביאר כי זה היה ע״י הצרעה האמורה בפס׳ י״ב להלן.
וילחם בישראל – והנה לא ראינו בתורה שנלחם בלק עם ישראל, גם יפתח אמר: אם נלחם בם (שופטים י״א:כ״ה), אלא פירושו: זו המלחמה עשה, ששלח לבלעם לקלל אתכם, והראה מתוך מעשיו כי אילו היה יכול להלחם אתכם היה נלחם, כמו שכתוב: אולי אוכל נכה בו (במדבר כ״ב:ו׳), המחשבה חשבה הכתוב למעשה.
וילחם בישראל – ועוד כתיב י״י נלחם (שמות י״ד:כ״ה). הוא נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳) ואין ביניהם סתירה אצל יודעי ההגיון, כי המלחמה תאמר על דבור, ולכן יפרש בזה וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם, וכן לא בחרבך ולא בקשתך (יהושע כ״ד:י״ב) וכבר אמר יעקב אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי (בראשית מ״ח:כ״ב), והכל אמת ובאור יתר ימצא בגביע.
ואמנם מה שהביא מבלק ומענין בלעם הוא סיום ענין האמורי שזכר, יאמר שהביאו אל האמורי השמידו לפניהם, עם היות שבלק בן צפור מלך מואב התחכם קודם זה להלחם בישראל לא במלחמה אנושית ולא בגבורת הסוס כי אם מלחמה שחשב לקללם עם בלעם, וזהו שאמר וילחם בישראל, ר״ל ורצה להלחם בישראל כששלח וקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם, ועם כל ההתחכמות וההשתדלות שעשה לא הועילו כלל.
וילחם בישראל – חוזר ומפרש שהמלחמה היתה במה ששלח אחר בלעם לקללם להלחם עמהם בפה.
ויקם בלק, וילחם בישראל – ומפרש שמלחמתו לא היה בחרב וחנית, רק במה ששלח ויקרא לבלעם לקלל אתכם:
וילחם – דעתו היתה להלחם אם יוכל (במדבר כ״ב:ט׳,י״א) או נלחם בהם ע״י קללת בלעם.
וַיָּ֨קָם בָּלָ֤ק בֶּן-צִפּוֹר֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּלָּ֖חֶם ורצה להילחם1בְּיִשְׂרָאֵ֑ל, וַיִּשְׁלַ֗ח שליחים וַיִּקְרָ֛א וקרא לְבִלְעָ֥ם בֶּן-בְּע֖וֹר לְקַלֵּ֥ל אֶתְכֶֽם, ולא הועילו לו כל ההתחכמות וההשתדלות שעשה2:
1. אברבנאל. ובאמת לא ראינו בתורה שנלחם בלק עם ישראל, גם יפתח אמר (יהושע יא, כה) ״אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם?!״ אלא הפירוש הוא כי המלחמה שעשה היא ששלח את בלעם לקלל אתכם, והראה מתוך מעשיו כי אילו היה יכול להלחם אתכם היה נלחם, כמו שכתוב (במדבר כב, ו) ״ אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ״ והחשיב הכתוב את המחשבה למעשה, רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם. כלי יקר ביאר שהמלחמה היתה בכך שהפר את הברית שהיתה בין יעקב ללבן (בראשית לא) בכך שקרא לבלעם שיפר את בריתו עם ישראל, ולכן כתוב ״וילחם בישראל״ ולא בבני ישראל.
2. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וזהו ולא אביתי לשמוע לבלעם ויברך ברוך אתכם, ובזה ואציל אתכם מידו, ר״ל כי בזה הצילם מהאמורי שזכר. והנה היה רצון האל ית׳ שלא יקלל בלעם לישראל, ומנע ממנו דברי שפתיו ובחירתו, והיה יותר נקל אליו ית׳ שיהפוך את הקללה לברכה, ואף שהוא יקלל יברכנו אלהים, והיתה סבת זה לפי שנמשך אחריו ענין פעור ומגפת העם עליו ואם היה בלעם מקלל היו חושבים האומות כלם שלא באה המגפה בעדת ה׳ כי אם בעבור קללת בלעם, ואולי ישראל יחשבו גם כן שהיא הסבה עצמה כאשר ידעו ענין בלעם, ולזה הערימה חכמתו האלהית שלא יקלל, וגם רצה שיברך אותם לפי שברכתו ג״כ יפחיד את העמים ותפול עליהם אימתה ופחד בשמעם ברכותיו ומה שנבא על ישראל. והתבאר מזה שלא הביא ענין בלק כי אם להגיד שזה לא מנעם מלהשמיד את האמורי, וכאלו הוא תשלום מה שספר באמורי, ושאמר וילחם בישראל היה במה ששלח לקרוא לבלעם לקלל, והותרו אם כן השאלות שנית ושלישית.
ואצל – ברוב הספרים חסר יו״ד ונמסר עליו ב׳ חסרים וחד מלא ולא מסיימי וכ״כ בשופטים ו׳ על פסוק ואצל אתכם מיד מצרים ועל חברו דשמואל י׳ והמלא היא דשמואל.
אביתי – ענין רצון, כמו: לא אבה יבמי (דברים כ״ה:ז׳).
לשמוע לבלעם – להספיק בידו לקלל כפי מחשבתו.
ויברך – ועוד ברך אותם בברכה.
מידו – מיד בלק, שערך מלחמה בפיו של בלעם.
ולא אביתי לשמוע לבלעם – ובזה ואצל אתכם גם ממלחמה הזאת:
ולא אביתי לשמע לבלעם – לא שעיתי אל קרבנותיו.
מידו – של בלק.
וְלֹ֥א אָבִ֖יתִי רציתי1לִשְׁמֹ֣עַ לְבִלְעָ֑ם להספיק בידו לקלל כפי מחשבתו, ועוד2וַיְבָ֤רֶךְ בָּרוֹךְ֙ שברך3אֶתְכֶ֔ם בברכה4, וָאַצִּ֥ל בכך5אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ של בלק, שערך מלחמה בפיו של בלעם6:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. אברבנאל ביאר כי לכאורה היה יותר קל שיהפוך הקב״ה את הקללה לברכה, אולם כיוון שנענשו ישראל מאוחר יותר במגפה על דבר פעור, לא רצה הקב״ה שיחשבו הגויים וישראל כי בגלל קללת בלעם קרה הדבר, וגם רצה שיברך אותם לפי שברכתו גם כן תפחיד את העמים ותיפול עליהם אימתה ופחד בשמעם ברכותיו ומה שניבא על ישראל.
5. מלבי״ם.
6. מצודת דוד. כלי יקר ביאר כי גם מברכותיו של בלעם שהיו לתכלית הרע הצילנו ה׳.
And you went over the Jordan and came to Jericho. And the men of Jericho fought against you, the Amorite, and the Perizzite, and the Canaanite, and the Hittite, and the Girgashite, the Hivite, and the Jebusite; and I delivered them into your hand.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
ותעברו את הירדן ותבואו אל יריחו וילחמו בכם בעלי יריחו – א״ר שמואל בר נחמני יריחו היתה נגרה של ארץ ישראל. אמרו אם נכבשה יריחו מיד כל הארץ נכבשה לפיכך נכנסו לתוכה.
וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפרזי וגו׳ – כל שבעה האומות נזכרים כאן, לפי שיריחו עומדת על הספר, והייתה נגרהא ומנעולה של ארץ ישראל,ב ונתקבצו לתוכה מכל שבעה האומות גיבורי החיל.
א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לונדון 26879: בריחה. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״נגרה״.
ב. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״ישראל״.
The people of Yericho went to war against you. As did the Emorites, the Perezites etc.1 All these seven nations are mentioned here because Yericho is on the border, and was the bolt and lock of Eretz Yisroel. Therefore, all these seven nations were gathered there, represented by their elite soldiers.
1. Why were these nations involved in the battle of Yericho?
וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפריזי – כל שבעת האומות נזכרים כאן, לפי שיריחו עומדת על הספר והיתה נגרה ומנעלה של ארץ ישראל, נקבצו לנוכחםא מכל האומות גבורי החיל.
א. כן במהדורת עפנשטיין. ברש״י: ״לתוכה״, ואפשר שכן צ״ל גם כאן.
בעלי יריחו – והנה לא ראינו שנלחמו בעלי יריחו בהם, אבל הכתוב אומר: ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל (יהושע ו׳:א׳). אולי יצאו מיריחו מגדולי העיר אל מלכי כנען להזהירם ובין כך נלכדה יריחו, והם היו עם המלכים שנתקבצו אחר כן להלחם עם יהושע פה אחד (יהושע ט׳:ב׳). ואם נאמר כי משבעה גוים שזכר הנה נתקבצו ליריחו לפי שהיתה עומדת על הספר, והיא מנעולה של ארץ ישראל, ונתקבצו שם להלחם עם ישראל, הנה לא ספר הכתוב מלחמה זאת, ואם היתה למה לא ספר אותה הכתוב? זהו דבר תימה. אלא הנכון כמו שפירשנו.
וזכר עוד חסד ששי והוא אמרו ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו וגומר. ואחשוב שזכר בכאן הדברים אשר קרו בימיהם וספר אותם בקוצר כי אמרו ותעברו את הירדן, ר״ל שעברו אותו ביבשה, ואמרו ותבאו אל יריחו רמז שבאו ונכנסו בקרבו ע״ד נס כמו שידעו, וכאלו אמר ותעברו את הירדן ותבאו אל יריחו, כמו שכבר ידעתם שהם בדרכים ונפלאות שראו: וזכר עוד נס גבעון גם כן ברמז, והוא אומרו וילחמו בכם בעלי יריחו, ר״ל שנקבצו להלחם בכם אותם החמשה מלכים שהרגישו צער וכאב גדול על יריחו, כאילו היו המה בעלי יריחו כפי מה שנקבצו ונלחמו עליו. הנה בזה זכר הנסים שראו והנצחון שנצחו את האומות. ואפשר לומר עוד שיהושע רצה לזכור בכאן החסדים אשר עשה האל עמהם לא הנסים שעשה בעדם, ולכן לא זכר קריעת ים סוף ולא יבושת הירדן ונס יריחו ונס השמש בפירוש.
בעלי יריחו – אדוני יריחו, כמו: אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד).
בעלי יריחו – וחוזר ומפרש האמורי וכו׳, כי כל מלכי הגוים ההם היו אדונים ביריחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים יז) שכל אחד היה לו חלק מה ביריחו לגודל חביבותה, וכולם נתקבצו להלחם בישראל, ונפלו בידם.
השאלות: (יא) הלא אנשי יריחו לא נלחמו כלל כמבואר בכתוב?
ותעברו – בנס:
ותבואו – בנס:
וילחמו – ואח״כ לחמו בעלי יריחו, כן קורא המלכים שנתאספו אח״כ לנקום נקמת יריחו כנזכר (למעלה {פרק} ט׳). והנה שם לא חשיב גרגשי ופה חשיב גרגשי, כי גרגשי נתאסף תחלה ואח״כ התירא ופנה והלך לו לאפריקי וכמו שיבאר:
ואתן – ר״ל מקצתם נתתי בידכם שהם כל אלה שחשב חוץ מגרגשי, ומקצתם שהוא גרגשי:
וילחמו בכם בעלי יריחו – כונתם היתה להלחם בכם אף על פי שנמס לבם מפניכם, ואם הם היו פותחים לכם גם שאר גויי כנען לא היו נלחמים, וחסרה הו״ו לפני תיבת האמרי כמו שחסרה לפני תיבת החתי, רק לומר כדברי רש״י שנקהלו אל יריחו גבורים מכל ז׳ עממים לא סופר לנו לא בדברי רחב ולא במקום אחר.
6. רלב״ג. שכן כל מלכי הגוים ההם היו אדונים ביריחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים יז) שכל אחד היה לו חלק מה ביריחו לגודל חביבותה, וכולם נתקבצו להילחם בישראל ונפלו בידם, רש״י, ר״י קרא, רלב״ג, מצודת דוד. רד״ק ביאר שהיו מאנשי יריחו שיצאו לאסוף את מלכי כנען כדי להילחם נגד בני ישראל, ועד שהם חזרו חזרה ליריחו, בני ישראל הצליחו לכבוש את העיר, ואותם האנשים היו עם המלכים שנתקבצו אחר כן להילחם נגד יהושע. כלי יקר ביאר את הפסוק כפשוטו דהיינו בעלי יריחו ממש הם שנלחמו, ובגלל היותה יריחו המנעול של כל הארץ ומסוגרת, כל העמים המוזכרים נחשבים ״בעלי יריחו״ כי היא היתה המנעול שלהם. מלבי״ם ביאר כי הכוונה למלחמה שהייתה נגד מלכי כנען בעקבות כיבוש יריחו, והגרגשי לאחר שנאסף למלחמה, התיירא מלהילחם עם ישראל ופנה והלך לו לאפריקי.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
א[ותגרש אותם מפניכם – ואת מי גרשה, שני מלכי האמרי – סיחון ועוג, אבל מעבר לירדן והלאה לא גרשה. מיכן שנו רבותינו (בבלי סוטה ל״ו.): הצרעה לא עברה אתב הירדן. ובמסכת סוטה (בבלי סוטה ל״ו.) השיבו: והכתיב וגרשה את החוי (שמות כ״ג:כ״ח), ואמר ר׳ שמעון בן לקיש: על שפת הירדן עמדה וזרקה בהם מרה.]
א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת שמופיעה בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו, וכן בכ״י סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879.
ב. כן בכ״י ברסלאו 104, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, פריס 163 חסרה מלת: ״את״.
{See Hebrew}
שני מלכי האמורי – פי׳ וגרשה שני מלכי האמרי גם כן, והם סיחון ועוג. וכן אמרו רבותינו ז״ל: שתי צרעות היו, חדא דמשה וחדא דיהושע.
והצרעה היא מין זבוב רע מטיל ארס, ואמרו כי היתה הצרעה מכה לפניהם ומסמא עיניהם ולא היו יכולין להלחם, ובאין ישראל והורגין אותם, כמו שאמר: לא בחרבך ולא בקשתך.
ותרגום צרעה: ארעיתא, ואמר למה נקרא שמה ארעיתא? שעומדת לקראת אדם ומכה בפניו, כדמתרגמינן אשר קרך: דארעך.
לא בחרבך – פי׳ אם לא היה עזר האל, והוא על דרך: כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני (תהלים מ״ד:ז׳).
והנה שלחתי לכם הצרע׳ ר״ל שחדש להם נזקין הוזקו בהן זולת חרב המלחמה.
ואמנם מה שאמר אחר זה ואשלח לכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם, ויורה שחוזר מאמר אותם למה שאמר למעלה מבעלי יריחו, ואמרו שני מלכי האמורי, יורה שחזר לדבר מסיחון ועוג שכבר זכר ושקדם לו לזה, אבל ענינו אצלי שזכר האל ית׳ לישראל שהצרעה אשר שלח לפניהם לגרש אותם, ר״ל מלכי הארץ אשר נלחמו עם יהושע, הנה הצרעה ההיא אשר שלח היתה השמועה ששמעו ממה שעשו ישראל לסיחון ועוג, כי כאשר שמעו זה פחד קראם ורעדה, וכמו שאמרה רחב (יהושע ב׳:י׳-י״א) ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו׳ ונשמע וימס לבבנו וגו׳. הנה א״כ אמרו כאן הצרעה אמרו על צד המשל על מלחמת סיחון ועוג, שהיא היתה הצרעה ששלח האל לבני ישראל אל הארץ לגרש מלכיהם כלם, ולזה חתם הדברים לא בחרבך ולא בקשתך, ר״ל שגרשום ישראל בכח האלהי ומפחד השמועה ההיא ולא בכחם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו. ואחר שזכר יהושע את כל ששת החסדים האלה שעשה האל ית׳ עם ישראל אמר
הצרעה – אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבלי סוטה ל״ו.): שהוא מין שרץ עוף, שהטילה בהם ארס.
את הצרעה – היא הטילה בהם ארס ולא יכלו להלחם, וכאלו היא גרשה אותם, וחוזר ומפרש את שני מלכי האמורי סיחון ועוג.
לא בחרבך – כי בדרך הטבע לא היית יכול לעמוד כנגדם.
השאלות: (יב) פסוק זה בא שלא כסדר והלא עתה מדבר מכניסתן לארץ, ומן מלחמת סיחון כבר דבר בפסוק ח׳?
ואשלח את הצרעה ותגרש אותם מפניכם – הוא מה שפנה לאפריקא. ומפרש מה הוא הצרעה הזאת, שני מלכי האמורי לא בחרבך כו׳, ר״ל השמועה ששמע שכבשת שני מלכי האמורי לא בחרבך ולא בקשתך רק ע״י ישועת ה׳ זאת היה כצרעה, שהתיראו מפני השמועה הזאת וברחו מארצם לאפריקא:
את הצרעה – ר״ל שחִדֵש להם נזקים שהוזקו בהם זולת חרב המלחמה (רלב״ג), א״כ דעתו שלא שלח את הצרעה ממש, רק דרך משל הוא לומר שגרשם בדרך פלא, וכן פירשתי גם אני לשעבר לתלמידי, רק אם יתכן לומר זה על פסוק ושלחתי את הצרעה לפניך ({שמות כ״ג:כ״ח} משפטים) ששם באה הבטחה לישראל שישגיח עליהם וישלח מלאכו לפניהם, לא יתכן לאמרו כאן שבא הסיפור כדבר הנהיה ונתאמת בבירור, ע״כ נ״ל עתה שיש לפרשו כמשמעו שצרעה היא שרץ העוף הנקרא vespa, ואולי נתחבאו רבים מבני כנען במערות שבא״י רבות מאד כי ארץ עלולה לרעש היא, והיתה דעתם להסתר שם ולהציק את ישראל בלסטיות כמו שהיה בסוף ימי בית שני כשרבו הקטטות והמלחמות בישראל שרבו הרוצחים עד אין מספר, וה׳ שלח באלה המתחבאים הצרעה שהיתה עוקצת אותם עקיצה אחר עקיצה עד שהיו מוכרחים לצאת מן החורים שהתחבאו שם ולנפול ביד ישראל או לגלות לארץ אחרת, וזה ימים קראתי על אודות זבוב קטן נקרא Simulia maculata הבא לפעמים במזרח אברופא לאלפי אלפים וממית אדם ובהמה; או יהיה צרעה מין שחין ממית מלשון צרעת (והמלה הפוכה מן צער) או יהיה זה וזה שעקיצת הצרעה היתה לשחין פורח אבעבועות ממיתות.
שני מלכי האמרי – שנים ממלכי האמרי, לא סיחן ועוג, שד״ל, וכן פירש ג״כ את שני בני תמית (בראשית מ״ב:ל״ד) כי לראובן היו ד׳ בנים ברדת יעקב למצרים.
וחידשתי לכם צורת מלחמה של מזיקים בנוסף למלחמת החרב1, וָאֶשְׁלַ֤ח ושלחתי2לִפְנֵיכֶם֙ אֶת-הַצִּרְעָ֔ה3 אשר הטילה בהם ארס ולא יכלו להלחם4, וַתְּגָ֤רֶשׁ אוֹתָם֙ את מלכי כנען5מִפְּנֵיכֶ֔ם וכן את6שְׁנֵ֖י מַלְכֵ֣י הָאֱמֹרִ֑י, לֹ֥א בְחַרְבְּךָ֖ וְלֹ֥א בְקַשְׁתֶּֽךָ היכת אותם, כי לולא עזרת האל יתברך7, בדרך הטבע לא הייתם יכולים לעמוד כנגדם8:
1. רלב״ג.
2. תרגום יונתן.
3. ואמרו רז״ל (סוטה לו:) שהוא מין שרץ עוף, שהטילה בהם ארס, מצודת ציון. אמרו רבותינו ששתי צרעות היו, אחת בימי משה ואחת בימי יהושע, והיתה הצרעה מכה בעיניה ומסמא עיניהם ולא היו יכולים להלחם נגד ישראל והיו ישראל הורגים אותם, רד״ק. אברבנאל ביאר כי הצרעה היא השמועה ששמעו ממה שעשו ישראל לסיחון ועוג, כי כאשר שמעו זאת פחדו מאוד.
And I gave you a land upon which you had not labored and cities which you had not built, and you dwelled in it. Of vineyards and olive-yards which you did not plant, you eat.'
Now therefore fear Hashem and serve Him in sincerity and in truth; and put away the gods which your fathers served beyond the River and in Egypt, and serve Hashem.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
בתמים – שם, לא תואר, וכן: אם באמת ובתמים (שופטים ט׳:ט״ז).
והסירו את אלהים – פי׳ אלהי כסף ואלהי זהב שלקחו בערים אשר כבשו ובמצרים, כמו שכתוב ביחזקאל.
יראו את י״י – על משקל פעולו וזכורו, ונשתנה החלם בשרק.
ועבדו אותו בתמים – פירוש: בלב תמים.
ואחר שזכר כל הטובות שחנן השם יתברך את ישראל צוה אותם לירא את י״י ולעבוד אותו ולהסיר את אלהי הנכר מקרבם.
ועתה יראו את ה׳ ועבדו אותו באמת ובתמים והסירו את האלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר, ר״ל בעבור כל אלה החסדים עבדו את ה׳ באמת ולא לאל אחר.
ועתה יראו – האלף נחא ובמסורת יראו ג׳ וחבריו יראו את ה׳ קדושיו (תהלים לד) אך יראו את ה׳ (שמואל א יב).
ועתה – הואיל והרבה להיטיב עמכם.
והסירו וכו׳ – רצונו לומר הסירו מהלב, מכל וכל, מחשבת עבודה זרה.
ובמצרים – כי רבים מהם עבדו במצרים עבודה זרה, כמו שכתוב: ואת גלולי מצרים לא עזבו (יחזקאל כ׳:ח׳).
השאלות: (יד) מדוע אמר ועבדו את ה׳ שתי פעמים?
ועתה יראו את ה׳ – אחר כל החסדים האלה יראו את ה׳ וכו׳. והנה בא לצוות להם שייראו את ה׳ יראת הרוממות, לא יראת עונש, ושיעבדו אותו באמת ובתמים, לא עבודה מזויפת שזה הפך האמת, ולא עבודה בעבור תקות גמול, כענין אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע״מ לקבל פרס (משנה אבות א׳:ג׳), שזה הפך התמימות. והתנה עמם והסירו את אלהים, כי א״א לעבוד את ה׳ בשיתוף, רק אותו לבדו, ועז״א ועבדו את ה׳, ר״ל אותו לבד מבלי שיתוף, כי המשתף עמו זולתו אינו עובד את ה׳:
וְעַתָּ֞ה הואיל והקב״ה הִרְבָּה להיטיב עמכם1, יְר֧אוּ בעבור זה2אֶת-יְהוָ֛ה יראת הרוממות ולא יראת העונש3, וְעִבְד֥וּ אֹת֖וֹ בְּלֵב4תָמִ֣ים ללא שום שיתוף5, וּבֶֽאֱמֶ֑ת שלא על מנת לקבל פרס6, וְהָסִ֣ירוּ מליבכם, מכל וכל מחשבת עבודה זרה7, והסירו אֶת-אֱלֹהִ֗ים אלהי הכסף ואלהי הזהב שלקחו אבותיכם בערים אשר כבשו ובמצרים8, הם האלילים אֲשֶׁר֩ להם עָבְד֨וּ אֲבוֹתֵיכֶ֜ם בְּעֵ֤בֶר הַנָּהָר֙ וּבְמִצְרַ֔יִם, וְאתם עִבְד֖וּ אֶת-יְהוָֽה לבדו9:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מלבי״ם.
4. רי״ד.
5. כלי יקר.
6. כלי יקר, מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
And if it seem evil to you to serve Hashem, choose this day whom you will serve, whether the gods which your fathers served that were beyond the River, or the gods of the Amorites in whose land you dwell; but as for me and my house, we will serve Hashem."
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אם רע בעיניכם לעבוד את י״י – יהושע לא הוכיח לישראל אלא סמוך למיתתו, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהיו המוכיחין מתוכחין, שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם והוכיח אברהם את אבימלך (בראשית כ״א:כ״ה). וכה״א ביצחק מדוע באתם אלי (בראשית כ״ו:כ״ז). וכן אתה מוצא ביעקב ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מ״ט:א׳) ראובן אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותדבק בעשו אחי. וכן אתה מוצא במשה ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש וגו׳ (דברים א׳:ג׳). וכן אתה מוצא בשמואל שנאמר הנני ענו בי נגד י״י ונגד משיחו (שמואל א י״ב:ג׳). וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר וגו׳ (מלכים א ב׳:א׳).
בחרו לכם היום את מי תעבודון – שעד עכשיו היה כופה אתכם לקבל אלהותו, שכשעמדתם בסיני ניצבתם תחתית ההר שאם לא הייתם מקבלים אלהותו היה מפיל עליכם את ההר, וכן בירדן אם לא קיבלתם אלהותו היו המים שוטפים אתכם כמו שמפרש שם. אבל עכשיו אין אונס, שלא יהא לכם מחר פתחון פה לומר אנוסים היינו על כורחינו קבלנו אלהותו, לפיכך בחרו לכם את מי תעבודו, אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואין חרפה היא לכם שהרי כמו כן אבותיכם אשר בעבר הנהר עבדו אותם, ואם נוטה לבבכם לעבוד את אלהי אברהם אביכם, כבוד הוא לכם שאתם בוחרים לכם דרכי אבותיכם הטובים.
אך דעו לכם שאני וביתי נעבוד את י״י – אני וביתי אין אנו בוחרים לנו אלא באלהותו של אברהם.
בחרו לכם היום – וכן לא תוכלו לעבד (יהושע כ״ד:י״ט), אלה דברים נאמרו בצורה מיוחדת מפי המדבר, וכבר התבאר זה בספר ההטעאה ורבים מזה המין בכל הנביאים.
ולפי שידע מתכונתם אז שלא לעבוד ע״ג עם מה שמשך לבם אל זה בדברים אלו אמר להם שאם רע בעיניהם לעבוד את י״י ובחרו להם אלהי אבותיהם אשר מעבר הנהר שהרחיקם הש״י מזה בכל עז ולזה לקח את אברהם משם והוליכו את ארץ כנען שלא לעבד אלהי האמרי אשר הביאם השם יתברך לשב׳ בארצם כשהורישום את ארצם והנה אמונותיהם הכוזבות ומנהגותיהם הפחותים היו סבה שהקיאה הארץ אותם כמו שנזכר בתורה כי ברשע׳ הגוים ההם י״י מורישם מפניהם וזה היה ג״כ סבה להרחיק ישראל מאלהיהם לעבדם והודיעם גם כן יהושע עם זה שאם יבחרו לעבוד אלהים אחרים שלא יסכים עמהם אך הוא וביתו יעבדו את י״י כדי להרחיקם עוד מלבחור בע״ג, והנה היה ההשתדלות באלו כדי שיקבלו עוד הדור ההוא לפני האלהים שלא לעבוד ע״ג כי זה היה ראוי שירחיקם יותר מהמשך אחר ע״ג אחרי מות יהושע ועכ״ז לא נשמרו מזה כמו שנזכר בראש ספר שופטים.
ואם רע בעיניכם לעבוד את ה׳ בחרו לכם היום את מי תעבדון, ר״ל אם רע בעיניכם ואין אתם חפצים לעבוד את השם אמצא חן בעיניכם שתבחרו היום את מי תעבדון מהאלוהות אשר זכר, אם שמעשה אבות יעשו בנים ותעבדו את האלהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר, ואם שיגבר הלמוד על הטבעי ותקחו לעבוד את אלהי האמורי אשר אתם יושבים בארץ, אבל עם כל בחירתם במה שירצו זכר שהוא וביתו יעבדו את ה׳ האלהים. והנה לא אמר זה יהושע שיהיה הענין בבחירתם לסור מאחרי ה׳, כי כבר נקשרו בזה כל הדורות במעמד הר סיני, אך אמר זה להם להוסיף להם הרחקה מע״ז, עם היותו יודע מטוב תכונתם בעת ההיא שהם לא יסכימו בשום פנים לעבוד זולת את ה׳ ומפני זה הוסיף להתרות בהם ולומר לא תוכלו לעבוד ה׳ כדי לחזקם ולקיים בלבם הדבר, והותרו עם זה השאלות רביעית חמשית וששית:
את מי תעבדון – בחטף פתח העי״ן ובחולם הבי״ת לא כספרים משובשים שכ׳ תַּעַבְדוּן בעבר. מעבר קרי והוא חד מן ו׳ מלין דכתיב ב׳ וקרי מ׳ וסימן במסרא רבתא אות בית.
בחרו לכם וכו׳ – חשב כאשר יבחרו מי, אז יביא טענות למאס אותם.
ואנכי וכו׳ – ולא נהיה נמשכים אחריכם.
ואם רע בעיניכם לעבד את ה׳ – כי לבכם פורה ראש ולענה שיש דברים מתנהגים כפי הטבע והמערכה ותרצו להשתדל בעבודות אחרות יעזרו לכם כפי דעתכם אל הצלחה הטבעיית או המערכיית:
בחרו לכם היום – ר״ל א״כ צריכים אתם לעזוב את ה׳ מכל וכל, כי א״א שתעבדוהו עם זולתו, ואז או שתחשבו שהמערכה תתנהג עמכם כפי מחצב תולדתכם שהוא מעבר הנהר, וא״כ עבדו את אלהים מצד אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר, או תחשבו שתתנהג המערכה עמכם כפי שפעה בארץ שאתם יושבים בה, וא״כ עבדו את אלהי האמורי מצד אשר אתם יושבים בארצם: ואנכי וביתי נעבוד את ה׳. כי מאמינים אנחנו כי אין אנו מושפעים משום שר מזל כוכב וטבע, רק מה׳ לבדו:
וְאִם֩ רַ֨ע בְּֽעֵינֵיכֶ֜ם ואין אתם חפצים1לַעֲבֹ֣ד אֶת-יְהוָ֗ה לבדו, דעו כי אין מציאות כזו לעבוד את ה׳ בשיתוף, לכן2בַּחֲר֨וּ לָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ ללא אונס3 אֶת-מִ֣י תַעֲבֹדוּן֒ תעבדו4 מעתה5, אִ֣ם אֶת-אֱלֹהִ֞ים האלילים6אֲשֶׁר-עָבְד֣וּ אֲבוֹתֵיכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ מֵעֵ֣בֶר (בעבר כתיב) הַנָּהָ֔ר מצד המשכיות מעשה אבותיכם7, וְאִם֙ אֶת-אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם8 מצד השפעת מקום מגורכם9, אך דעו לכם, שגם אם תבחרו את עבודת האלילים10, אין אני וביתי בוחרים לנו אלא באלהותו של אברהם11, וְאָנֹכִ֣י וּבֵיתִ֔י נַעֲבֹ֖ד אֶת-יְהוָֽה ולא נהיה נמשכים אחריכם12: פ
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. שעד עכשיו היה כופה אתכם לקבל אלהותו, שכאשר עמדתם בסיני ניצבתם בתחתית ההר, ואם לא הייתם מקבלים אלהותו היה מפיל עליכם את ההר, וכן בירדן אם לא קיבלתם אלהותו היו המים שוטפים אתכם, אבל עכשיו אין אונס, שלא יהא לכם מחר פתחון פה לומר אנוסים היינו ועל כורחינו קבלנו אלהותו, ר״י קרא.
4. תרגום יונתן.
5. כלי יקר.
6. אברבנאל.
7. אברבנאל, מלבי״ם.
8. וכאן רמז להם יהושע שהאלילים שלהם אפילו לא הועילו לשמור להם על ארצם שכן ״אתם יושבים בארצם״, כלי יקר.
9. אברבנאל.
10. כך משמע ממצודת דוד.
11. ר״י קרא.
12. מצודת דוד. ולא אמר להם דברים אלה כדי שיבחרו אם לסור מאחרי ה׳, כי הרי כבר נקשרו בזה כל הדורות במעמד הר סיני, אלא להוסיף להם הרחקה מעבודה זרה ולחזקם ולקיים בלבם את הדבר, אברבנאל. ויהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתתו, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בליבו עליו, ושלא יהיו המוכיחים מתוכחים, שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם (בראשית כא, כה) ״וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ״, וביצחק (בראשית כו, כז) ״מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי״, וכן אתה מוצא ביעקב (בראשית מט, א) ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו״... וכן אתה מוצא במשה (דברים א, ג) ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, וכן אתה מוצא בשמואל שנאמר (שמואל א׳ יב, ג) ״הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ״, וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר (מלכים א׳ ב, א) ״וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר״, ילקוט שמעוני.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
ויען העם וגו׳ – וענה העם כי חלילה להם מעבוד אלהים אחרים עם ראותם הטובות והנפלאות שחננם הש״י.
ויען העם ויאמר חלילה לנו מעזוב את ה׳, עד ויאמר יהושע אל העם וגו׳. זכר שהעם לא נתנו מקום לזקנים ולא לראשים שופטים ושוטרים להשיב לדברי יהושע, אבל הם כלם בערבוביא השיבוהו חלילה לנו מעזוב את ה׳ וגו׳.
ויען העם – ענו לאמר כי לא יעזבו את ה׳, ונתנו ע״ז ארבעה טעמים. א] מצד החיוב המוטל עליהם, כי ה׳ אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו כו׳, ובזה קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי עבדים היינו במצרים והפודה עבד מבית רבו קנה אותו לעצמו (וזה טעם שנז׳ בטעמי רוב המצות, יציאת מצרים, כי עי״כ נשתעבדו אל האדון אשר הוציאם מבית עבדים). ב] מצד יראת הרוממות, ואשר עשה לעינינו את האותות הגדולות האלה, שבזה הכרנו יכלתו וכחו לשדד המערכות. ג] מצד התועלת ועז״א וישמרנו מכל הדרך אשר הלכנו בה, ששמר אותנו בין בספוק צרכנו במדבר, בין במלחמת העמים כאשר ישמור איש את בנו, ולמה נעזוב מקור מים חיים. ד] מצד יראת הנזק, ועז״א:
For Hashem our God, it is He who brought us and our fathers up out of the land of Egypt, from the house of bondage, and who did those great signs in our sight, and who guarded us upon all the way in which we went and among all the peoples in whose midst we passed.
וזכרו שהיו להם ארבעה חיובים כוללים האחד כי ה׳ אלהינו הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים, ואמר אותנו ואת אבותינו ע״ד מ״ש חז״ל (פסחים קט״ז ע״ב) חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים והחיוב השני הוא אמרו ואשר עשה לעינינו ואת כל האותות הגדולות האלה, ובזה לא זכרו אבותיהם, לפי שרצו הנפלאות שראו בירדן וביריחו ובעמידת השמש בגבעון שראו בעיניהם. והחיוב השלישי הוא אמרו וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים וגו׳, ר״ל שעם היות כל הדרכים בחזקת סכנה הם, כ״ש בין עמים שונים ואויבים גדולים, היה החסד האלהי לשמור אותם מהם.
המעלה אתנו ואת אבותינו – במקצת ספרים מלא וא״ו אך במסורת (ירמיהו סוף סימן י״ד) לא נמנה זה בכלל המלאים.
את האתות – ברוב הספרים כן כתיב חסר וא״ו קדמאה ומלא וא״ו בתראה.
הגדלות האלה – ברוב המדוייקים חסר וא״ו קדמאה ומלא וא״ו תניינא והכי מוכח במסרא רבתא מערכת אות גימל.
כִּ֚י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ הוּא֩ זה אשר בכבודו1הַמַּעֲלֶ֨ה העלה2אֹתָ֧נוּ3וְאֶת-אֲבוֹתֵ֛ינוּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים4, וַאֲשֶׁ֧ר והוא זה אשר עָשָׂ֣ה לְעֵינֵ֗ינוּ אֶת-הָאֹת֤וֹת הַגְּדֹלוֹת֙ הָאֵ֔לֶּה שראינו בירדן וביריחו ובעמידת השמש בגבעון5, והכרנו את יכולתו וכוחו לשדד המערכות6, וַֽיִּשְׁמְרֵ֗נוּ בְּכָל-הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְנוּ בָ֔הּ וּבְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר עָבַ֖רְנוּ בְּקִרְבָּֽם, ושמר אותנו, בין בסיפוק צרכנו במדבר, ובין במלחמת העמים כאשר ישמור איש את בנו, ולמה נעזוב מקור מים חיים?!7:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. ואמרו ״אותנו״ על דעת מה שאמרו חז״ל (פסחים קטז:) חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, אברבנאל.
4. ובזה קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי עבדים היינו במצרים והפודה עבד מבית רבו קנה אותו לעצמו, וזה טעם שנזכר בטעמי רוב המצוות יציאת מצרים, כי על ידי כך נשתעבדו אל האדון אשר הוציאם מבית עבדים, מלבי״ם.
And Hashem drove out from before us all the peoples, even the Amorites that dwelled in the land; therefore we also will serve Hashem, for He is our God."
תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
והחיוב הרביעי הוא ויגרש ה׳ את כל העמים, רוצה לומר שגרש האויבים מפניהם ונתן להם את ארצם, ומפני כ״ז היה ראוי לעבדו, ואמרו גם אנחנו, לומר כמו שיהושע אמר ואני וביתי נעבוד את ה׳ גם אנחנו נעשה ג״כ ונעבוד את ה׳ אלהינו:
(ישב הארץ – אמר הצעיר רחי״ב המגיה אשתומם על המראה הנצבת לנגד עיני על האי מסראתא דאיתא במערכת אות יו״ד וזה נסחה יושב ט״ז מלאים וכו׳ וא׳ מלא ביהושע וסי׳ ואת האמרי יושב הארץ. ורכב ברזל בכל הכנעני כך אשכחנא בתרי נסחו חדא משנת ש״ט וחדא משנת שע״ז וקשיא טובא דהרי קא מסרו חד ומני להו תרי. ואי לאו דקא מסתפינא הוה אמינא דמוטעי נינהו דהא האי פסוקא דרכב ברזל הישב כתיב ואילו הכא יושב קא חשיב היושב לא קא חשיב דהא בתר דא כולהו נסחו קא מסרו היושב ב׳ מלא וכו׳ וכל יהושע דכוותא במ״א חסר ורכב ברזל בכל הכנעני וכן בכולהו נמסר (ביהושע ט׳) על בקרבי אתה יושב ל׳ מל׳ כספרים א״כ האי דואת האמרי חסר כתיב וכן בכולהו נדפס חסר. ותו דבסימן ט״ז על היושב בגזר נמסר כל ספרא מל׳ במ״א חסר ורכב ברזל ואילו בסימן י״ז על ורכב ברזל נמסר ל׳ חסר בס׳ אי הכי אתו כולהו אליביה דהאי מסרה דהיושב. אך אשכחנא מסרא (משנת רפ״ו) יותר דוקנית דקא מסר׳ וא׳ חסר ביהושע ורכב ברזל ונלע״ד דצ״ל ואת האמרי ישב הארץ ובהכי אתיא שפיר. תו בעינא לאודועי דאע״ג דבסימן י״ב היושב בחשבון נדפס חסר טעותא הוא דמדפסנא דפוסי ויניציאה ואמשטרדם וצ״ל מלא ע״כ).
גם אנחנו – כמו אתה וביתך.
ויגרש ה׳ את כל העמים וכו׳ יושבי הארץ מפנינו. ובזה אם נעשה כמעשה העמים האלה תקיא הארץ גם אותנו, כמ״ש (ויקרא יח, כח) ולא תקיא הארץ בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם (גם כוונו תשובתם נגד מ״ש שיעבדו אלהים אשר בעבר הנהר ובמצרים, הלא הוציאנו ממצרים ואלהיהם לא הושיעה למו, ונגד מ״ש שיעבדו את אלהי האמורי הלא גרש גם עם אמורי):
וַיְגָ֨רֶשׁ יְהוָ֜ה אֶת-כָּל-הָעַמִּ֗ים וְאֶת-הָאֱמֹרִ֛י יֹשֵׁ֥ב הָאָ֖רֶץ מִפָּנֵ֑ינוּ ונתן לנו את ארצם1, ולא הועילו להם אלילהם!2, גַּם-אֲנַ֙חְנוּ֙ כמוך וכביתך3נַעֲבֹ֣ד נתמיד לעבוד4אֶת-יְהוָ֔ה כִּי-ה֖וּא אֱלֹהֵֽינוּ, שאם לא כן גם אותנו תקיא הארץ5:
And Joshua said to the people, "You cannot serve Hashem, for He is a holy God, He is a jealous God; He will not forgive your transgression nor your sins.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
כי אלהים קדושים הוא – שאלו המינים את ר׳ שמלאי כמה אלהות בראו את העולם א״ל אני ואתם נשאל לתורה כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר בראו אלהים (דברים ד׳:ל״ב) אין כתיב כאן אלא למן היום אשר ברא אלהים אדם (דברים ד׳:ל״ב). א״ל הרי כתיב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (דברים ד׳:ז׳) (א״ל) הרי שני רשויות. א״ל קראו סוף הפסוק כי״י אלהינו בכל קראנו אליו (דברים ד׳:ז׳).
א״ר ברכיה בש״ר אבא האדמוני מהו קדושים שהוא קדוש בכל מיני קדושות. א״ר אחא בש״ר חנינא דרכו בקדושה שנאמר אלהים בקדש דרכך (תהלים ע״ז:י״ד). הלוכו בקדושה שנאמר הליכות אלי מלכי בקדש (תהלים ס״ח:כ״ה). נראה בקדושה כן בקדש חזיתיך (תהלים ס״ג:ג׳). דבור בקדושה י״י אלהים דבר בקדשו (תהלים ק״ח:ח׳). חשיפת זרועו בקדושה שנאמר חשף י״י את זרוע קדשו (ישעיהו נ״ב:י׳). נאה ואדיר בקדש שנאמר מי כמוכה באלים י״י וגו׳ (שמות ט״ו:י״א), הוי כי אלהים קדושים הוא שהוא קדוש בכל מיני קדושות.
אלהים קדושים – ברוב מקומות נקרא כל לשון רבנות בלשון רבים, כמו אדוני הארץ (בראשית מ״ב:ל׳), אדוני יוסף (בראשית ל״ט:כ׳), אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד), אשר הלכו אלהים (שמואל ב ז׳:כ״ג), לפי שהשם הזה לשון סררהא הוא.
A holy God.1 In most places, every expression of rulership is found in the plural form, such as: "the ruler of the Land,"2 "the ruler of Yosef,"3 "if his master is with him,"4 that God went to redeem.5 The reason for this is because this name is the name of power.
1. Why is this Name of God always in the plural form אל־הים instead of א־ל.
2. Bereshit 42:30. "The man the master of the land, אַדנֵי הָאָרֶץ spoke to us." Here too, it should have been written אַדוֹן הָאָרֶץ in the singular.
3. Bereishes 39:20.
4. Shemot 22:14. Here too it should have said אִם בַּעַל עִמוֹ in the singular referring to the owner.
5. II Shemuel 7:23.
לא תוכלו לעבוד את י״י – לא להרחיקם מעבודתו אלא לעשות חיזוק וסייג לדבריו שישיבו הם אעפ״י שלא ישא לפשעינו ולחטאתינו רצונינו לעבדו כי אלהים קדושים הוא. כל אלהים תמצא בלשון רבים כמו אלה האלהים המכיםא את מצרים (שמואל א ד׳:ח׳), וכן רבים.
אל קנא הוא לא ישא לפשעכם ולחטאותיכם – שאר אלהות פושעים בהם העובדים אותם אין בכך כלום לפי שאין בהם ממש, אבל אלהיכם קנוא הוא ונוקם ולא ישא לפשעכם.
א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״המכה״.
אלהים קדושים הוא – קדושים לשון תפארת, כמו אלהים. וכן: ישמח ישראל בעושיו (תהלים קמ״ט:ב׳), איה אלהי עושי (איוב ל״ה:י׳).
והנה להרחיקם עוד מעבוד ע״ג אמר להם כי אחר שיכנסו לעבודתו יתברך תקשה להם מאד עבודתו כי לא ישא לפשעיהם אם יסורו מאחריו לעבוד ע״ג אך יכלה אותם אחר אשר הטיב להם ולא אמר להם זה יהושע שיהיה הענין בבחירתם לסור מאחרי י״י כי כבר נקשרו בזה כל הדורות במעמד הר סיני אך אמר להם זה להוסיף להם הרחקה מעבוד ע״ג כמו שזכרנו שם שכבר היה יודע מטוב תכונת׳ בעת ההיא שהם לא יסכימו בשום פנים לעבוד זולתי הש״י ואחר זה אמר להם יהושע שהם עדים בהם כי הם בחרו לעבוד את י״י להרחיקם יותר במה שאחר זה מעבוד ע״ג.
ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו וגו׳, עד וישלח יהושע את העם וגו׳. זכר שיהושע (כדי להרבות ולגלות עוד רצונם ולהחזיקם בברית) אמר לא תוכלו לעבוד את ה׳, ונתן בזה שני מניעות, האחד אומרו כי אלהים קדושים הוא, רוצה לומר כי הוא המקודש בעולמו ומי יוכל לעבדו? והמניעות השני הוא להיותו אל קנא ולא ישא לפשעיהם, ואמר כל זה לפי שישראל היו יודעים ששניהם הפך האמת, כי עבודת האל ית׳ קלה מאד, והוא יתברך נושא עון ופשע, ולפי שישראל לא יאמרו אנחנו לא נחטא ולכן אין לנו צורך בכפרה אמר שאינו כן, כי הוא יודע שעתידים הם לחטוא ויעזבו את ה׳ והוא יענישם.
אל קנוא – כתיב בחילופים ב״א אל קנא ב״נ אל קנוא נראה שהחילוף הוא בוא״ו קנא קנאתי לרוב הטעויות שנפלו בספרים כי בכל המקראות הוא מלא וכן ראוי על פי המסורת. והפלוגתות שבין ב״א ובין ב״נ אינן באותיות רק בנקודות וטעמים כמה שכתב רבי אליה בהקדמה השלישית למסורת המסורת. וגם חילוף זה היא בטעם בלבד. ולפי דעתי הוא אם יש מאריך במלת אל.
קנוא – מתנקם ליפרע.
ישא – ענין כפרה ומחילה, כמו: נושא עון (שמות ל״ד:ז׳).
לא תוכלו – כוונת יהושע היתה שיגלו מצפוני לבם באר היטב, ולקשרם במוסרי הברית, אומר דבריו להטעותם, שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם, ולדעת מה ישיבו.
אלהים קדושים – קדוש בכל מיני קדושות, ומאד קשה להיות נזהר בעבודתו.
אל קנוא הוא – נוקם הוא מעוברי רצונו, ולא ישא הפשעים.
השאלות: (יט) מה היה כוונת יהושע שאמר להם שלא יוכלו לעבוד את ה׳ ומה היה הויכוח ביניהם שכפי חיצוניות אינו בו טעם ודעת? ומה הוסיפו בפעם השני על הראשון שאז קבל דבריהם ואמר עדים אתם בכם כי בחרתם את ה׳ והלא זאת בחרו בפעם הראשון?
וכדי להרבות ולגלות עוד רצונם, ולהחזיקם בברית1, וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-הָעָ֗ם לֹ֤א תֽוּכְלוּ֙ לַעֲבֹ֣ד אֶת-יְהוָ֔ה בקלות, ובוודאי לא בשיתוף2, כִּֽי-אֱלֹהִ֥ים קְדֹשִׁ֖ים ה֑וּא קדוש בכל מיני קדושות3, ומאד קשה להיות נזהר בעבודתו4, אֵֽל-קַנּ֣וֹא ה֔וּא מתנקם ליפרע5 מעוברי רצונו6, ולהבדיל משאר האלילים אשר אין בהן ממש7, הוא לֹֽא-יִשָּׂ֥א לא ימחול8לְפִשְׁעֲכֶ֖ם וּלְחַטֹּאותֵיכֶֽם אף על פי שתעבדו אותו, אם תהיה עבודתכם בשיתוף9:
1. ר״י קרא, רלב״ג, אברבנאל. כי כוונת יהושע היתה שיגלו מצפוני ליבם באר היטב, ולקשרם במוסרי הברית, ואמר דברים אלו להטעותם, שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם, ולדעת מה ישיבו, מצודת דוד.
2. כלי יקר.
3. ילקוט שמעוני, מצודת דוד. ורש״י ביאר ״אלוהים״ ולא ״אלוה״ בביאור דקדוקי, והוא שברוב המקומות נקרא כל לשון רבנות בלשון רבים.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. ר״י קרא.
8. מצודת ציון.
9. כלי יקר. ואמר כל זה לפי שישראל היו יודעים ששניהם הפך האמת, כי עבודת האל יתברך קלה מאד, והוא יתברך נושא עון ופשע, וכדי שישראל לא יאמרו אנחנו לא נחטא ולכן אין לנו צורך בכפרה, אמר יהושע שאינו כן, כי הוא ידע שעתידים הם לחטוא ויעזבו את ה׳ והוא יענישם, אברבנאל.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
כמ״ש והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם, רוצה לומר כי יהיה ההטבה אשר הטיב עמהם סבה לשיענישם יותר להיותם כפויי טובה.
כי תעזבו – וכאשר תעזבו אותו ישוב להרע לכם ולכלות אתכם.
אחרי אשר היטיב לכם – רצה לומר, ותהיה אם כן הרעה כפולה, כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם.
כי תעזבו וכו׳ ושב והרע לכם וכלה אתכם אחרי אשר הטיב לכם. ובקל יצמח מן הטוב אשר אליו יחלתם בעבודתכם, חלי ומכה. וגם אמר כי אחרי אשר הטיב לכם בהשגחתו הדבקה עמכם זה עצמו יחייב כי ישוב והרע לכם ע״י השגחתו בעזבכם אותו, מה שלא היה כן אם לא היה מטיב לכם והייתם תחת הטבע, וכמ״ש (עמוס ג, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה ע״כ אפקד עליכם את כל עונותיכם, כי ידיעתו והשגחתו הפרטיית הדבקה בעם ה׳ יחייב ג״כ העונש ההשגחיי:
ואם תעבדו את ה׳ בשיתוף, בהכרח שעם הזמן תעזבו את ה׳1, כִּ֤י וכאשר2תַֽעַזְבוּ֙ אֶת-יְהוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֖ם ותעבדו3אֱלֹהֵ֣י נֵכָ֑ר, וְשָׁ֨ב ישוב ה׳4וְהֵרַ֤ע וירע5לָכֶם֙ וְכִלָּ֣ה ויכלה6אֶתְכֶ֔ם אַחֲרֵ֖י אֲשֶׁר-הֵיטִ֥יב שֶׁהֵטִיב לָכֶֽם ותהיה אם כן הרעה כפולה7:
1. כלי יקר.
2. מצודת דוד.
3. תרגום יונתן.
4. שם.
5. שם.
6. שם.
7. כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם, מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
לא – רצה לומר, לא נעזוב אותו, כי את ה׳ נעבוד כל הימים, ונהיה נזהרים בעבודתו.
ויאמר, לא – ר״ל אין כוונתנו לעבוד את ה׳ בעבור שכר ועונש, רק כי את ה׳ נעבד מצד עצמו, וע״ז לא אמרו עתה את ה׳ אלהינו נעבוד כמ״ש תחלה, כי שם אלהינו הבא בכינוי מורה על הקשר שיש לו עם בריותיו להטיב או להרע להם לפי מעשיהם, כמ״ש בכ״מ, ועתה בארו שיעבדוהו מצד עצמו שלא ע״מ לקבל פרס:
וַיֹּ֥אמֶר הָעָ֖ם אֶל-יְהוֹשֻׁ֑עַ, לֹ֕א נעזוב אותו1, כִּ֥י אֶת-יְהוָ֖ה לבדו2נַעֲבֹֽד ולא בעבור שכר ועונש אלא מצד עצמו3, ונעבוד אותו כל הימים, ונהיה נזהרים בעבודתו4:
And Joshua said to the people, "You are witnesses against yourselves that you have chosen Hashem, to serve Him. — And they said, "We are witnesses." —
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
ויאמר יהושע עדים אתם בכם היום – היה ר״מ אומר כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם שנאמר ויאמר יהושע עדים אתם בכם. קלקלו בעצמם שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל (הושע י״ב:א׳), העיד בהם שבט יהודה ובנימן שנאמר ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי (ישעיהו ה׳:ג׳). קלקלו שבט יהודה ובנימן העיד בהם את הנביאים שנאמר ויעד י״י בישראל וביהודה ביד כל נביאיו (מלכים ב י״ז:י״ג). קלקלו בנביאים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים בדבריו ומתעתעים בנביאו (דברי הימים ב ל״ו:ט״ז), העיד בהם את השמים שנאמר העידותי בכם היום את השמים (דברים ד׳:כ״ו). קלקלו בשמים שנאמר הבנים מלקטים עצים וגו׳ (ירמיהו ז׳:י״ח) לעשות כונים למלכת השמים (ירמיהו ז׳:י״ח), העיד בהם את הארץ שנאמר שמעי ארץ הנני מביא רעה. קלקלו בארץ גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (הושע י״ב:י״ב), העיד בהם את הדרכים שנאמר עמדו על דרכים וראו (ירמיהו ו׳:ט״ז). קלקלו בדרכים שנאמר על כל ראש דרך בנית רמתך (יחזקאל ט״ז:כ״ה), העיד בהם את הגוים שנאמר לכן שמעו גוים. קלקלו בגוים שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק״ו:ל״ה), העיד בהם את ההרים שנאמר שמעו הרים את ריב י״י (מיכה ו׳:ב׳). קלקלו בהרים שנאמר על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד׳:י״ג), העיד בהם את הבהמה שנאמר ידע שור קונהו (ישעיהו א׳:ג׳). קלקלו בבהמה שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים ק״ו:כ׳), העיד בהם את החיה שנאמר גם חסידה בשמים ידעה מועדה (ירמיהו ח׳:ז׳). קלקלו בחיה שנאמר ואשוב ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה (יחזקאל ח׳:י׳), העיד בה את הדגים שנאמר או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים (איוב י״ב:ח׳). קלקלו בדגים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים (חבקוק א׳:י״ד), העיד בהם את הנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם (משלי ו׳:ו׳). ר״ש בן אלעזר אומר עלוב היה אדם זה שצריך ללמוד מן הנמלה אילו למד ועשה עלוב היה אלא שצריך ללמוד דרכיה ולא למד.
עדים אתם בכם – ראה יהושע שעתידין לערער בימי יחזקאל ולומר: (יחזקאל כ׳:ל״ב) נהיה כגוים, לפיכך הכביד עליהם עכשיו, ולכך הושב להם בימי יחזקאל:א והעולה על רוחכם היוב לא תהיה וגו׳,ג חי אני אם לא ביד חזקה וגומ׳ (יחזקאל כ׳:ל״ב-ל״ג), על כרחכםד אמלוך עליכם,ה שכבר קיבלתם בימי יהושע. ולא תאמרו מה שקיבלנו עלינו בימי משה, כדי ליכנס לארץ עשינו, הרי בימי יהושע כברו נכנסתם וקיבלתם.
א. ״ולומר נהיה... בימי יחזקאל״ הושמט ע״י הדומות בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו והושלם מכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34.
ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״היה״.
ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״וגו׳ ״.
ד. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״רוחכם״.
ה. המלים ״על כרחכם אמלוך עליכם״ מופיעות רק בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו.
ו. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״כבר״.
You are witnesses against yourselves. Yehoshua foresaw that in the future, they would undermine [the covenant] in the days of Yechezkel and say, "We want to be like the [other] nations," and therefore he was so hard on them now. Therefore it was said to them in the days of Yechezkel, "The thought you entertain will never come to pass etc., As I live says Adonoy, God, I will rule over you with a strong hand etc."1 You have already accepted upon yourselves [the covenant] in the days of Yehoshua. And you cannot say "We only accepted it upon ourselves in the days of Moshe because we wanted [God's help] to enter the land," since in the days of Yehoshua you had already entered the land, and [yet] you accepted the covenant.
1. See Yechezkel 20:32,33.
עדים אתם בכם – אתם בעצמכם תהיו עדים בכם כי אתם בחרתם לכם את י״י.
ויש מפרשים: עדים אתם בכם – הנשמה והגוף. וכן: האזינו השמים ותשמע הארץ (דברים ל״ב:א׳), שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיהו א׳:ב׳) – הנשמה מן השמים והגוף מן הארץ.
ואז יהושע אמר עדים אתם בכם היום.
עדים אתם בכם – אתם היו עדים בעצמיכם שבחרתם לעבוד את ה׳.
ויאמרו עדים – רצה לומר, נהיה עדים בעצמינו.
ויאמר יהושע עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה׳ – ר״ל שבחרתם אותו מצד הבחירה השכליית לא מצד החפץ המשולח (כי העובד בעבור שכר ועונש אינו בגדר הבחירה השכליית, כמבואר אצלי בכ״מ). והבחירה היה את ה׳ לעבד אותו, לא לעבוד את עצמכם, ר״ל כי העובד בעבור שכר ועונש לא את ה׳ הוא עובד רק א״ע, ואתם עקר בחירתכם לעבוד אותו לא בעבור תועלת עצמכם:
וראה יהושע שעתידים לערער בימי יחזקאל ולומר נהיה כגויים, לפיכך1 וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-הָעָ֗ם, עֵדִ֤ים היו2אַתֶּם֙ בָּכֶ֔ם בעצמכם3 על כִּֽי-אַתֶּ֞ם בְּחַרְתֶּ֥ם לָכֶ֛ם אֶת-יְהוָ֖ה לבדו4, וְלַעֲבֹ֣ד אוֹת֑וֹ שלא בעבור תועלת עצמכם5, וַיֹּאמְר֖וּ, עֵדִֽים נהיה בעצמינו6:
1. כפי שאמרו (יחזקאל כ, לב) ״נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן״, לפיכך הכביד עליהם עכשיו, ולכך הושב להם בימי יחזקאל (יחזקאל כ, לב-לג) ״וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה... חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ שכבר קיבלתם בימי יהושע, ולא תאמרו מה שקיבלנו עלינו בימי משה, כדי ליכנס לארץ עשינו, הרי בימי יהושע כבר נכנסתם וקיבלתם, רש״י.
ואמר להם שיסירו את אלהי הנכר אשר בקרבם ויטו לבבם אל י״י אלהי ישראל והוא אמר להם זה שאם נפתה לבם בסתר מאחת העבודות האלו אשר לאנשי הארץ יסירו מלבם הדעות הנפסדות בהם והם לא הודו שיצטרכו לזה אך השיבו כי הם יעבדו את י״י אלהי ישראל וישמעו בקולו.
ואמרו עוד ועתה הסירו את אלהי הנכר, אין ראוי בנחשוב שהזהירם על שלא יעבדו את אלהי הנכר, אבל אמר שכיון שבחרו לעבוד את ה׳ ראוי אליהם שיסירו מקרבם הדעות הנפסדות, לפי שהם יביאו אותם לחטוא ואליהם קרא אלהי הנכר.
ועתה הסירו – הם לא הניחו ליהושע לגמור את דבריו והשיבו: עדים, ואחר זה חזר יהושע לגמור דבריו, ואמר: ועתה הסירו מלב, מכל וכל, מחשבות עבודה זרה.
ועתה – אחר שקבלתם לעבדו מצד רוממותו:
הסירו את ״אלהי״ הנכר אשר בקרבכם – ר״ל כל מחשבת ע״ז אשר בלבכם:
והטו את לבבכם אל ה׳ – מצד שהוא אלהי ישראל, ר״ל מצד שהוא משגיח בישראל, שלכן הם חבל נחלתו ואין נתונים תחת שום שר וכוכב (שזה כלל אצלנו שבכ״מ שבא שם אלהים בכינוי אל ישראל מורה על הקשר והדיבוק שיש לו עם ישראל להשגיח עליהם השגחה פרטית), ומטעם זה אסור להם לעבוד בשיתוף (הגם שלבני נח לא הזהיר ע״ז) כי הם מיוחדים לחלקו, ור״ל שהגם שא״ל תחלה שלא יעבדו על התכלית מצד שהוא אלהי ישראל ר״ל גומל ומעניש, בכ״ז הם צריכים לעבדו עבודה מסבת הצד הזה, ר״ל שמצד שהוא משגיח עליהם אין להם לשתף עמו עבודת זולתו:
אשר בקרבכם – מלת אשר יש לה באיזה מקומות ענין מלת אם כמו אשר נשיא יחטא (ויקרא ב׳:כ״ב), אף כאן אשר בקרבכם ר״ל אם ישנם בקרבכם, ולא נניח שכבר בימי יהושע היו בבני ישראל עובדים אלהי נכר, והכתוב מעיד עליהם ויעבד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע (למטה ל״א).
והמשיך יהושע ואמר1, וְעַתָּ֕ה לאחר שקבלתם לעבוד את ה׳ מצד רוממותו2, הָסִ֛ירוּ תכף ומיד3אֶת-אֱלֹהֵ֥י הַנֵּכָ֖ר אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּכֶ֑ם בלבכם, דהיינו כל מחשבת עבודה זרה4 או מחשבה נפסדת אחרת שתביאכם לחטוא5, וְהַטּוּ֙ אֶת-לְבַבְכֶ֔ם אֶל-יְהוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל לבדו6:
1. כיוון שלפני כן לא הניחו העם ליהושע לגמור את דבריו והשיבוהו מיד ״עדים״, לכן גמר כעת את דבריו, מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. כלי יקר.
4. אברבנאל.
5. שם.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
והם השיבו את ה׳ אלהינו נעבוד, ר״ל אין בנו דעת נפסד, כי כל הימים את ה׳ אלהינו נעבוד ובקולו נשמע, ועל הדברים האלה כלם כרת יהושע ברית עם העם.
ויאמרו העם – חזרו העם לגמור דבריהם, שאמרו: נהיה עדים בעצמינו אשר קבלנו לעבוד ה׳ ולשמוע בקולו.
ויאמרו העם – ועז״א את ה׳ אלהינו נעבד. בלא שיתוף:
ובקולו נשמע – בלא תקות שכר ועונש, רק לשמוע כל אשר יצוה מצד שהוא מצות האל:
וַיֹּאמְר֥וּ הָעָ֖ם אֶל-יְהוֹשֻׁ֑עַ, אין בנו דעה נפסדת1, אֶת-יְהוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ נַעֲבֹ֔ד כל הימים2, ובלא שיתוף3, וּבְקוֹל֖וֹ נִשְׁמָֽע בלא תקוות שכר ועונש, רק לשמוע כל אשר יצוה מצד שהוא מצוות האל4, ונהיה עדים בעצמינו על אשר קבלנו לעבוד ה׳ ולשמוע בקולו5:
וישם לואחק ומשפט בשכם – סידר להם שם החוקים והמשפטים שבתורה,ב וקבלום עליהם.
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״אותו״.
ב. כן בכ״י לונדון 26879. בכ״י מינכן 5: שם חקים ומשפטים שבתורה. בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34: שם החוקים שבתורה. בכ״י פריס 163: כל המצוות שבתורה. בכ״י פריס 162: מצוות שבתורה. בכ״י לוצקי 777 רק: ״שבתורה״.
And he established it as a statute and an ordinance at Shechem. He set in order for them there the statutes of the Torah and they accepted them upon themselves.
וישם לו חק ומשפט בשכם – שסידר להם החוקים שבתורה וקיבלוה עליהם.
ופשוטו של מקרא: וישם לו חק ומשפט בשכם תנאי שקיבלו עליהם לקבל עליהם אלהותו מרצונם, כתב לו חק ומשפט שלא יהו כופרין בו עולמית ושם אותו בשכם.
וישם לו חק ומשפט – פי׳ לו – לעם. וענינו כמו: שם שם לו חק ומשפט (שמות ט״ו:כ״ה), שסדר להם דרך כלל חקי התורה ומשפטים וקבלום עליהם.
או פירושו: וישם לו חק ומשפט – יהושע שם לעצמו חק ומשפט בשכם על הברית שכרת להם, והחק והמשפט – האבן והאלה ששם לעדים, ודברי הברית שכתב בספר תורת אלהים (יהושע כ״ד:כ״ו).
ויונתן תרגם: ויהושע כתב ית פתגמיא האילין בספרא ואצנע בספר אוריתא די״י.
ובדברי רז״ל: ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר שמנה פסוקים שבתורה, וחד אמר ערי מקלט. ולא נראה לפי הפשט לא זה ולא זה. והאמת הוא שתרגם יונתן.
וישם לו חק ומשפט – כטעם שם שם לו חק ומשפט (שמות ט״ו:כ״ה). ואמר המורה וכל הנהגה ינהיג האדם בה זולתו תקרא חק.
ויכרת יהושע ברית לעם – על זה להיותם עובדים את י״י ולהשאי׳ זכר לזה המעשה למען יבושו ישראל אם יסורו מאחרי י״י כתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלהים והקים אבן גדולה תחת האלה אשר במקדש י״י להיות לזכר ולעדות על זה המעשה כמו שעשו יעקב ולבן במעשה הגל והמצבה להיות לעד ביניהם על ברית׳ את י״י.
ואמרו וישם לו חק ומשפט בשכם, פירשו בו שסדר להם דרך כלל חקי התורה ומשפטיה. ואפשר שיהיה מה שכתב לו, רוצה לומר לעמו חק ומשפט בשכם הוא מה שספר אחרי זה, שכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת האלהים ושלקח אבן גדולה ויקימה שם תחת האלה, והנה האבן שהקים הוא החק, ומה שכתב הדברים האלה הוא המשפט, כי ראוי הוא שיכתבו הדברים על ספר כמו שעברו, למען יהיו לעדה בדורות הבאים. ובדברי חז״ל (מכות י״א ע״א) בספר תורת האלהים, ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר אלו שמונה פסוקים שבתורה, וחד אמר אלו ערי מקלט, ושניהם דעות זרות מאד. ויונתן תרגם וכתב יהושע ית פתגמיא האלין בספרא ואצנע בספר אוריתא דה׳. ואני אחשוב לדעת האומר שיהושע כתב ספרו, שלא אמר זה לבד על הדברים האלה שקרו בינו ובין העם, אבל אמרו על כלל הספר הזה, יאמר שיהושע כתב את הדברים האלה מהמלחמות והנסים והנחלות ושאר הדברים שנזכרו בספר הזה, כדי שיתחבר ספרו ויסמך אל ספר תורת האלהים, כי אחרי תורת משה בא אחריו ספר יהושע, ויהיה בית בספר משמש בלשון עם, כמו (שמות י׳ ט׳) בנערינו ובזקנינו. והנה הקמת האבן היה ממנהג הקדמונים להקים אבן גדול שכדי שבני אדם בראותם אותה יזכרו דברי הברית וישימו אליהם לבם.
ויכרת וכו׳ – לקבל עבודת ה׳ מאהבה.
וישם לו – סדר לישראל חוקי התורה ומשפטיה.
ויכרות – כרת ברית מצד שקבלו ע״ע ברצון לעבוד עבודה שלימה בלי פניה:
וישם לו חק ומשפט – סדר להם תקנות וחקים לפי צורך הארץ כמ״ש חז״ל (ברכות מח:; עירובין יז א) תקנות שתקן יהושע:
חק ומשפט – כמו שאמרו רז״ל (בבלי ב״ק פ׳-פ״א) עשרה תנאים התנה יהושע וכו׳, מלבד המשפטים הערוכים בתורה שם להם פרטי דינים לישוב הארץ ולטובת יושביה.
וכדי שלא יהו כופרים ישראל בה׳ לעולם1, וַיִּכְרֹ֨ת כרת יְהוֹשֻׁ֧עַ בְּרִ֛ית לָעָ֖ם בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא לקבל את עבודת ה׳ מאהבה2, וַיָּ֥שֶׂם וסידר3ל֛וֹ לעם4חֹ֥ק את חוקי התורה5וּמִשְׁפָּ֖ט ומשפטיה6 בִּשְׁכֶֽם, וקיבלו ישראל עליהם את החוקים והמשפטים7:
1. ר״י קרא.
2. מצודת דוד.
3. שם.
4. רש״י, רד״ק. ובפירושו השני כתב רד״ק כי יתכן והכוונה שיהושע סידר לעצמו את החוקים והמשפטים של התורה.
5. מצודת דוד.
6. רש״י, ר״י קרא, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. מלבי״ם ביאר כי הכוונה שתיקן להם יהושע תקנות וחוקים לפי צורך הארץ כמובא בדברי חז״ל (ברכות מח:, עירובין יז.).
7. רש״י, ר״י קרא, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Joshua wrote these words in the book of the law of God; and he took a great stone and set it up there under the oak that was by the sanctuary of Hashem.
ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים – פליגי בה ר״י ור׳ נחמיה חד אמר שמונה פסוקים שבתורה וחד אמר ערי מקלט מאי בספר תורת אלהים, ה״ק ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספרו הכתובים בספר תורת האלהים.
ויכתוב יהושע וגו׳ – תירגם יונתן וכתב יהושע ית פיתגמיא האילן ואצנעינון בספר אורייתא די״י, ובמסכת מכות (בבלי מכות י״א.) נחלקו בה אמוראים: חד אמר אילו שמונה פסוקים מן וימת משה עד לעיני כל ישראל (דברים ל״ד:ה׳-י״ב), שהיה ספר תורה חסר, והשלימו, וחד אמר פרשה של ערי מקלט כתב בסיפרו כמו שהיו כתובים בספר התורה.
תחת האלה – תחות אלתא, היא מזוזת הפתח, כמו שאומר: האילא מזוזת חמישית (מלכים א ו׳:ל״א), ומדה אחת לאילים (יחזקאל מ׳:י׳). ויש אומרים: זו האלה אשר עם שכם, שכתוב ביעקב:ב ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם (בראשית ל״ה:ד׳).
אשר במקדש ה׳ – כלפי שהביאו שם את הארון, כמו שאמור למעלה: ויתיצבוג לפני האלהים (יהושע כ״ד:א׳).
ד[ונקרא מקדש על שם שנתקדשו ונקהלו שם לשם שמים.]
א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״איל״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777: ״יעקב״.
ג. בכ״י לוצקי 777 ובכל כתבי היד שבדקנו נוספה כאן מלת: ״שם״.
ד. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ונראה שהוא ביאור חילופי של תלמיד של רש״י.
And Yehoshua wrote, etc.1 According to Targum Yonatan– And Yehoshua wrote these words, and concealed them in the Sefer Torah of God.2 In Maseches Makos,3 two Amoraim argue [about what Yehoshua wrote]. One says that it refers to the eight verses from 'And Moshe died' until 'in view of all of Yisroel,' for the Sefer Torah was incomplete and he [Yehoshua] completed it.4 The other one says that this refers to the chapter of the cities of refuge5 which he wrote in his book [Sefer Yehoshua] as they were written in the Sefer Torah.
Under the doorpost. This is translated according to Targum Yonatan, תְּחוֹת אַלְתָא. הָאַלָה refers to the door post of the entrance, as it is said,6 "the doorposts were a fifth, and7 the doorposts had one measure." Other say that [הָאַלָה means 'the oak tree'] and it refers to the oak near Shechem which is written regarding Yaakov,8 "And Yaakov hid them beneath the oak."
Which is in the Sanctuary of Adonoy.9 Since the Ark was brought there [it is referred to as the Sanctuary] as it stated above,10 'And they stood before God.
1. What were the words that Yehoshua wrote and where did he write them? It might be inferred that he wrote the words of his admonishment to the people and inserted them in the Sefer Torah of Moshe, but we know this is not true.
2. According to Targum Yonatan, He merely placed them where the Sefer Torah was kept, which was in the Ark.
3. 11a.
4. See Devarim 34:5-12. These verses describe the passing of Moshe. Could Moshe have written them himself? How could he have written them while he was alive when they were not yet true? Moshe could not have written that he had died when it had not yet happened. This Amora says therefore that the final eight verses were written by Yehoshua.
5. See above, Chapter 20.
6. I. Melachim 6:31.
7. Yechezkel 40:10.
8. See Bereshit 35:4. As Yaakov was preparing to return to his father, Yitzchok, in the Holy Land, he instructed that all idols and earrings were to be given to him and he buried them under the oak tree near Shechem.
9. But the Sanctuary had not yet been built.
10. (1).
ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים – תירגם יונתן וכתב יהושע ית פיתגמיא האילין ואצנעינון בספר אורייתא די״י. ובמסכת מכות (בבלי מכות י״א.) נחלקו בה אמוראים חד אמר אילו שמונה פסוקים מן וימת שם משה עד לעיני כל ישראל (דברים ל״ד:ה׳-י״ב), שהיה ספר תורה חסר והשלימו, וחד אמר זו פרשה של ערי מקלט שכתב בספרו כמו שהיתה כתובה בספר התורה.
תחת האלה – תחת אלתא, הוא מזוזת הפתח כמו שאומר האיל מזוזת חמישית (מלכים א ו׳:ל״א).
ויש אומר זו היא האלה שכת׳ ביעקב: ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם (בראשית ל״ה:ד׳).
אשר במקדש י״י – על שם שהביאו את הארון כמה שנאמר למעלה ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה ויקרא לזקני ישראל ולראשיו ולשופטיו {ולשוטריו} ויתיצבו לפני י״י אלהים (יהושע כ״ד:א׳).
תחת האלה – הדגש תמורת הנח אשר בתחת האלה אשר עם שכם (בראשית ל״ה:ד׳), ובמדרש כי היא האלה שטמן תחתיה יעקב אלהי הנכר, כמו שכתוב: ויטמון אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם (בראשית ל״ה:ד׳).
ואין כן דעת המתרגם שתרגם אלה: בוטימא, ותרגם האלה: אלתא, והיא מזוזת השער, כמו: האיל מזוזות (מלכים א ו׳:ל״א), ומדה אחת לאלים (יחזקאל מ׳:י׳) שתרגם: אלון אליא.
אשר במקדש י״י – הבית שהיה שם הארון בשכם קראו מקדש לקדושת הארון שהיה שם לשעה.
תחת האלה אשר במקדש י״י – פירש רבינו שלמה זצו״ל: לפי שהביאו שם הארון, כמו שנאמר למעלה: ויתיצבו שםא לפני האלהים (יהושע כ״ד:א׳).
ויקימה – בספרים וכתבי יד מדוייקים ודפוסים ישנים מלא יו״ד.
האלה – הוא שם אילן מה.
את הדברים האלה – אשר דבר עם ישראל בשכם.
בספר וכו׳ – ותרגם יונתן: ואצנעינון בספר אורייתא דה׳, רצה לומר, נתנה במקום שמונח בה התורה.
במקדש ה׳ – היא שכם, ולשעתו קראו מקדש, לפי שהיה שם הארון.
ויכתב – כתב דברים האלה עם כלל ספרו (כמ״ש (ב״ב יד ב) יהושע כתב ספרו) וחברו עם ספר תורת אלהים להיות מכלל כתבי הקדש:
ויקח אבן גדולה – יען שהס״ת היה מונח בארון (מבפנים או מבחוץ לר״מ כדאית ליה ולר״י כדאית ליה כמ״ש בב״ב יד ב) רצה ליחד מקום במקדש אל ספרו, והקים אבן גדולה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו, ויקימה תחת האלה אשר במקדש בשילה:
האלה – אשרה הוא אילן נעבד או יער מוקדש לעבודה זרה ובו הקדשים והקדשות עשו תועבותיהם, והיה אסור ג״כ לנטוע כל עץ אצל המזבח (ראש פרשת שופטים, לא תטע לך אשרה כל עץ) שלא יחשבוהו כקדוש כיון שגדל במקדש, רק אלה זו היתה שם מקודם בודאי, ובהכינם מקום למשכן (שמפסוק זה נראה שהביאוהו כולו משילה לשכם לא הארון לבדו כמו שכתבתי למעלה) נשארה האלה תוך החצר ולא קצצוה, אולי מפני שלא הקימו שם המשכן לישיבת קבע רק עראי לתוכחת יהושע אל העם.
וַיִּכְתֹּ֤ב יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אשר דיבר עם ישראל בשכם1, והניחם בְּארון העדות, בו היה מונח2סֵ֖פֶר תּוֹרַ֣ת אֱלֹהִ֑ים היא התורה3, וַיִּקַּח֙ יהושע אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֔ה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו4, וַיְקִימֶ֣הָ והקים את האבן שָּׁ֔ם תַּ֚חַת הָֽאַלָּ֔ה מזוזת הפתח5אֲשֶׁ֖ר היה בְּמִקְדַּ֥שׁ יְהוָֽה, הוא הבית אשר היה שם הארון בשכם6: (ס)
1. מצודת דוד, וכך משמע מתרגום יונתן. ומלבי״ם ביאר שכתב בנוסף את ספרו (ספר יהושע) וחיבר אותו עם ספר תורת אלהים להיות מכלל כתבי הקדש. ובתלמוד (מכות יא.) מובא כי בעניין זה נחלקו אמוראים, אחד אמר שכתב שמונה פסוקים, מ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה״ (דברים לד, ה) עד ״לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל״ (דברים לד, יב) שכן היה ספר התורה חסר, והשלימו יהושע, ואחד אמר שכתב בספרו את פרשה של ערי מקלט כמו שהיתה כתובה בספר התורה, רש״י, ר״י קרא.
2. מצודת דוד.
3. תרגום יונתן, מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רד״ק. מצודת ציון ביאר שהוא שם אילן, וכונתו לדברי המדרש (מובא ברש״י, ר״י קרא וברד״ק על אף שחולק עליו) ולפיו היא האלה שטמן תחתיה יעקב אלהי הנכר כמו שכתוב (בראשית לה, ד) ״וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם״.
6. וקראו ״מקדש״ לקדושת הארון שהביאוהו שם לאותה שעה, רש״י, רד״ק, מצודת דוד. ומלבי״ם ביאר שמשכם הביאו את האבן לשילה.
And Joshua said to all the people, "Behold, this stone shall be a witness against us, for it has heard all the words of Hashem which He spoke to us; it shall be therefore a witness against you, lest you deny your God."
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
האבן הזאת תהיה בנו לעדהא וגו׳ – הא אבנא הדא לנא כתרין לוחי קיימא ארי יתה עבדנא לסהדן ארי פיתגמייא דכתיבין עלה מעין כל פיתגמיא די״י דמליל עימנא. וגם יש לפותרו כמשמעו, כי היא שמעה את הדברים אשר דיברתי לכם בשליחותו של מקום.
Behold this stone will be witness against us, etc.1 [Here Rashi quotes from Targum Yonatan]: This stone will be for us as the two stone tablets of the covenant,2 for we have made it for a witness,3 since the words written on it [the stone] are almost similar to all the words of God that He spoke to us. This verse can also be explained according to its plain meaning: for it [the stone] has heard the words that I have spoken to you, on behalf of the Omnipresent.
1. The question is, how could the stone hear? Another problem: the verse states that it heard "all the words of Adonoy that He spoke to us," and yet there is no mention of Adonoy having spoken to them.
2. Yehoshua compared it to the two tablets of the Ten Commandments which were witness to the covenant at Mount Sinai, and are therefore always referred to as the לוּחוֹת הָעֵדוּת, the Tablets of Testimony.
3. It would stand as a silent witness to the covenant they had made on that day.
ויאמר יהושע אל כל העם הנה האבן הזאת וגו׳ – כתרגומו ואמר יהושע לכל עמא הא אבנא תהי לנא כתרין לוחי אבן קיימא ארי יתה עבדנא לסהדו ארי פיתגמיא דכתיבין עלה מעין כל פיתגמיא די״י מליל עמנא ותהי בכון לדכרן ולסהדו דילמא תכדבון קדם אלהכון.
ולפי פשוטו: האבן הזאת תהיה בנו לעדה כי היא שמעה – פתרון, כאילו שמעה את דברי י״י וכאילו תספר העדות לדורות שמתוך שישאלו דורות הבאים מה טיבה של אבן זאת והלא כתיב: לא תקים לך מצבה אשר שנא י״י אלהיך (דברים ט״ז:כ״ב), ומשיבין אותו להיות עידה הוקמה {ו}מתוך שמזכירין על ידה העדות נעשית כאילו שמעה העדות וכאילו מספרת אותו לדורות.
אשר דבר עמנו – תרגם יונתן הפסוק כן: ואמר יהושע לכל עמא הא אבנא הדא תהי לנא כתרין לוחי אבן קיימא ארי יתה עבדנא לסהדו ארי פתגמיא דכתיבין עלה מעין כל פתגמיא די״י די מליל עמנא וגו׳.
ולפי הפשט: אשר דבר עמנו – ר״ל כי מה שדברתי עמכם והברית אשר כרתי עמכם לא מלבי, כי הם אמרי י״י אשר דבר עמנו בהר סיני.
ופירוש כי היא שמעה – על דרך: ותשמע הארץ אמרי פי (דברים ל״ב:א׳).
כי היא שמעה – די בזה הערה להבין כמה דברים בתורה ובנביאים.
וזהו אמרו כאן הנה האבן הזה תהיה בנו לעדה, כי היא שמעה את כל אמרי ה׳, והוא ע״ד (דברים ל״ב א׳) ותשמע הארץ אמרי פי, יאמר שעליה נאמרו הדברים אשר האל יתברך צוה לאמרם, וזהו אשר דבר עמנו. ואמרו (בפסוק שלמעלה) אשר במקדש ה׳, ירצה בשכם שהיה שם הארון, וקראו מקדש ה׳ לשעתו:
לעדה – לשון עד בלשון נקבה.
כי היא שמעה – רצה לומר, במקום הזה נאמר, וכאלו שמעה היא.
אמרי ה׳ – כי כל הדברים האלה בנבואה נאמרו, ולא מלבו.
השאלות: (כז) מדוע הזמין את האבן לעדה?
ויאמר יהושע כו׳ הנה האבן הזאת. ר״ל עם הספר אשר בתוכו:
תהיה בנו לעדה – כמ״ש מרע״ה (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה׳ והיה בך לעד, וכן הזמין ספרו המונח באבן לעד על שני דברים, א] בנו, כולל גם עצמו עמהם:
כי היא שמעה את כל אמרי ה׳ – ר״ל ששם נמצא כל אשר דבר ה׳ עמנו, הם דברי ה׳ הנמצאים בכל הספר הזה, וכן מה שא״ל יהושע עתה, שמתחיל כה אמר ה׳. ב] והיתה בכם לעדה פן תכחשון, כמי שמזמין עד בל יוכל לכחש בפניו, והגם שהיו אז בשכם, שם עשה את האבן החלול והניח שם ספרו, ומשם הובילהו אל המקדש בשילה והקים אותו. והנה האלה היה בודאי חוץ למקדש, כי אסור ליטע כל עץ במקדש, והראה שמדרגת ספרו אינו כספר התורה לכל דבר, או שהאלון הזה נעשה מאבן בצורת אלון כמו אליוא שבס׳ יחזקאל {יחזקאל מ׳:ל״ד} והיה במקדש ממש, ולכן נשתנה משקל השם מציר״י לפת״ח, כמו כי תהיו כאלה (ישעיה א, ל):
את כל אמרי ה׳ – חק ומשפט ששם יהושע לעם (למעלה כ״ד:כ״ה) על פי תורת משה.
לעדה – לא להעיד בכם לפני ה׳, רק להעיד לפניכם כלו׳ לעורר אתכם לעבודת ה׳, וכן והיה שם בך לעד (סוף פרשת וילך) ספר התורה יזכירכם חובתכם וכן שירת האזינו (וענתה השירה הזאת לפניו לעד, שם).
וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֜עַ אֶל-כָּל-הָעָ֗ם, הִנֵּ֨ה הָאֶ֤בֶן הַזֹּאת֙ עם הספר אשר בתוכה1תִּֽהְיֶה-בָּ֣נוּ לְעֵדָ֔ה2, כִּֽי-הִ֣יא שָׁמְעָ֗ה אֵ֚ת כָּל-אִמְרֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עִמָּ֑נוּ הם הדברים אשר דיברתי לכם בשליחותו של מקום3, וְהָיְתָ֤ה בָכֶם֙ לְעֵדָ֔ה פֶּֽן-תְּכַחֲשׁ֖וּן בֵּאלֹהֵיכֶֽם, כי מי שמזמין עד לא יוכל לכחש בפניו4:
1. מלבי״ם.
2. והוא על דרך (דברים לב, א) ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״, רד״ק, אברבנאל. ויונתן בתרגומו המשיל את עדות האבן לעדות לוחות הברית.
3. רש״י. כי כל הדברים האלה בנבואה נאמרו, ולא מליבי, והם דברי ה׳ אשר דיבר עמנו בהר סיני, רד״ק, מצודת דוד. ור״י קרא ביאר כאילו שמעה האבן את דברי ה׳ וכאילו תספר את העדות לדורות, שמתוך שישאלו דורות הבאים מה טיבה של אבן זאת? והלא כתיב (דברים טז, כב) ״וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ״, ומשיבים להם להיות לעדות הוקמה, ומתוך שמזכירין על ידה העדות נעשית כאילו שמעה העדות וכאילו מספרת אותו לדורות.
4. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
וישלח יהושע את העם וגו׳, עד ואת עצמות יוסף וגו׳. לפי שכל הדברים הנזכרים אמר יהושע אל כל העם בהיותם נקבצים שמה במאמרו, לכן הודיע שאחרי הדברים האלה שלחם וילכו כלם לנחלתם, כי היה כל הארץ כבר נחלקה ביניהם:
ולאחר שאמר להם יהושע את כל הדברים האלה1, וַיְשַׁלַּ֤ח שלח יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אֶת-הָעָ֔ם, כל אִ֖ישׁ לְנַחֲלָתֽוֹ, והלכו כולם לנחלתם, כי הארץ כבר נחלקה ביניהם2: פ
ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע – יהושע פרנס את ישראל ל״חא שנים. בו בפרק מת אלעזר הכהן שנאמר ואלעזר בן אהרן מת (יהושע כ״ד:ל״ג) (ויעבוד ישראל את י״י וגו׳) כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים (יהושע כ״ד:ל״א) ימים האריכו ולא שנים.
א. כן בכ״י פרמא 2401. בסדר עולם רבה י״ב: ״עשרים ושמונה״.
וימת יהושע בן נון עבד י״י – בזה היה נכון ליהושע כותב זה הספר שיכנה עצמו בזה התאר הנכבד, לא בתחלת ספרו אצל משה רבו ורבנו.
וספר שאחרי זה מיד מת יהושע, וקראו עבד ה׳ לכבודו שהשוהו בזה למשה רבו שנקרא כן בשעת מותו. והנה קברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח וגו׳, וממה שאמר בגבול נחלתו, למדנו שלא היו קוברים איש בתוך העיר, כי אם חוצה מהעיר בגבול כמונו היום. ובספר שופטים נאמר בתמנת חרס ושניהם אחד, והוא כמו כשב וכבש. ורבותינו דרשו סרח שמה ולמה נקרא שמה חרס על שם השמש שעמד לו בגבעון, כי שמש הוא חרס, כמו (איוב ט׳ ז׳) האומר לחרס ולא יזרח. ועוד דרשו (שבת דף ק״ה ע״ב) בהר געש, שלא נמצא בכתוב הר שיקרא כן, אלא על שלא הספידו ישראל את יהושע כראוי רצה הקב״ה להגעיש עליהם את ההר טרם קבורתו:
מפסוק זה ואילך נכתב הספר ע״י אלעזר הכהן ובנו פנחס1, וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיָּ֛מָת יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן-נ֖וּן עֶ֣בֶד יְהוָ֑ה2 והוא בֶּן-מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִֽים3:
1. מפס׳ זה ואילך נכתב ע״י אלעזר, והפסוק האחרון המדבר על פטירת אלעזר, נכתב ע״י בנו פנחס, מעם לועז.
2. וקראוהו ״עבד ה׳ ״ לכבודו שהשוהו בזה למשה רבו שנקרא כן בשעת מותו, אברבנאל.
3. וכתבו חז״ל שהיה ראוי לחיות עוד עשר שנים, אלא לפי שנתעצל במלחמות בחושבו שתהיה זו סיבה לאריכות ימיו, קוצרו שנותיו בעשר שנים, שהיה ראוי לחיות מאה ועשרים שנים כמו רבו משה כדכתיב (יהושע א, ה) ״כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ״, כלי יקר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותהכל
ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח – א״ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש, מאי הר געש מלמד שגעש עליהם ההר להרגם, אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה, איתיביה ר׳ חייא בר אבא לר׳ יוחנן ויעבוד ישראל את י״י כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים (יהושע כ״ד:ל״א) א״ל ימים האריכו שנים לא האריכו. אלא מעתה למען ירבו ימיכם (דברים י״א:כ״א) ימים ולא שנים, ברכה שאני. נתעצלו ישראל לעשות גמילות חסד ליהושע. באותה שעה נתחלקה ארץ ישראל והיתה החלוקה חביבה עליהם יותר מדאי והיו ישראל עסוקים במלאכתן זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בביתו וזה עוסק (בפחמו) [בתחומו] לפיכך בקש הקב״ה להרעיש את כל העולם על יושביו שנאמר ותגעש ותרעש הארץ (שמואל ב כ״ב:ח׳), זהו הר געש.
בתמנת סרח – כך שמה. ובמקום אחר הוא אומר: תמנת חרס (שופטים ב׳:ט׳), על שם שהעמידו תמונת החמה על קברו,א לומר, זהו שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת.
ויש אומרים: תמנת חרס שמה, ולמה נקרא שמה תמנת סרח, על שם שפירותיה מסריחים מרוב שומנן.
להר געש – מלמד שגעש עליהם ההר להרגן לפי שלא הספידוהו כראוי.
In Timnat-Serach. This was its actual name. Elsewhere it is called Timnat-Cheres1 because they erected a figure of the sun upon his grave,2 to indicate that he is the one that caused the sun to stand still, and all who pass by it say, "Woe for the loss of this one, who did such a great thing and died." Others say its actual name was Timnat-Cheres, and why was it called Timnat-Serach? because its fruit would rot because of their abundant richness.
The Storming Mountain It was so named to teach us that the hill stormed [shook] and threatened to kill them, because the people did not eulogize him properly.3
1. See Shofetim 2:9.
2. See Shofetim 8:13 where חָרֶס refers to the sun. Also See Shofetim 14:18.
3. The verse merely states that "they buried him" and no mention is made of them having eulogized him, or mourned for him.
בתמנת סרח – ובספר שפטים בתמנת חרס, ושניהם אחד, כמו כבש וכשב.
ורבותינו דרשו בו, מהם אמרו סרח שמה, ולמה קראה חרס? בשביל שנקבר שם יהושע שהעמיד חמה לישראל והחמה תקרא חרס, כמו: האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳), וי״א חרס שמה, ולמה נקרא שמה סרח? שהיו פירותיה מסריחין מרוב שמנן.
מצפון להר געש – רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי: חזרנו על המקרא ולא מצאנו מקום ששמו הר געש, אלא מה הוא הר געש? על ידי שנתרשלו ישראל בו ולא הספידוהו כראוי, רצה הקב״ה להגעיש עליהם ההר, ר״ל שגעש ההר ביום קבורתו.
בתמנת סרח – ובמקום אחר קורא אותו תמנת חרס, והכל אחד, כמו: כבש – כשב, שמלה – שלמה.
(סיום)
נשלם ספר יהושע
אחר זה זכר שכבר מת יהושע בן מאה ועשר שנים וקברו אותו בגבול נחלתו.
(ל-לג) התשיעי הוא מה שלמדנו שראוי לכל אדם שישתדל שיהיה נקבר בגבול משפחתו להשאיר שמו ולזה זכר בהקבר יהושע בגבול נחלתו והקבר יוסף בגבול נחלת בניו והקבר אלעזר בן אהרן בגבעת פנחס בנו ומזה המקום למדנו התועלת שהגיע מזה הצד ליוסף כשנחלקו בניו לשני שבטים וזה כי בזה היה רבוי בגורלות לבני רחל ויתכן יותר שיגיע מקום קבורתה בנחלה לאחד מהם וכבר נתבאר שכן היה לפי מה שנזכר בספר שמואל.
תמנת סרח – ובשופטים ב׳:ט׳ כתוב תמנת חרס והוא הנכון, תמונת השמש הנקרא חרס (בטרם יבא החרסה, שופטים י״ד:י״ח) אולי ישראל שינו שם המקום לגנאי תמונת סרחון, או תמונת אליל הבל וריק שהוא סרח העודף.
וַיִּקְבְּר֤וּ אֹתוֹ֙ ישראל בִּגְב֣וּל נַחֲלָת֔וֹ בְּתִמְנַת-סֶ֖רַח1אֲשֶׁ֣ר בְּהַר-אֶפְרָ֑יִם, מִצְּפ֖וֹן לְהַר-גָּֽעַשׁ2:
1. ובמקום אחר (שופטים ב, ט) הוא אומר ״תמנת חרס״, ושניהם אחד, כמו כבש וכשב, רד״ק, רי״ד. ורבותינו דרשו בו, מהם אמרו (בראשית רבתי כה, יא) סרח שמה ולמה קראה חרס? בשביל שנקבר שם יהושע שהעמיד חמה לישראל, והחמה תקרא ״חרס״ כמו שכתוב (איוב ט, ז) ״הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח״, והעמידו תמונת החמה על קברו של יהושע לומר, זהו שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת, ויש מרבותינו שדרשו (בבא בתרא קכב:) חרס שמה ולמה נקרא שמה סרח? שהיו פירותיה מסריחין מרוב שומנן, רש״י, רד״ק.
2. ורבותינו דרשו (מדרש שמואל כג) רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר׳ יהושע בן לוי, חזרנו על המקרא ולא מצאנו מקום ששמו הר געש, אלא מה הוא הר געש? על ידי שנתרשלו ישראל בו ולא הספידוהו כראוי (שהיו עסוקים במלאכתם בישוב הארץ) רצה הקב״ה להגעיש עליהם ההר, וגעש ההר ביום קבורתו, שבת קה:, רד״ק. ובילקוט שמעוני כך מובא המדרש, א״ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו שנאמר... מאי הר געש? מלמד שגעש עליהם ההר להרגם, אמר ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מידה כנגד מידה, איתיביה (הקשה) ר׳ חייא בר אבא לר׳ יוחנן, והרי כתוב שהאריכו ימים כדכתיב (יהושע כד, לא) ״וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים״?!, אמר לו ימים האריכו שנים לא האריכו, וראה גם שבת קה:.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותהואיל משהמקראות שלובותהכל
And Israel served Hashem all the days of Joshua and all the days of the elders that outlived Joshua that had known all the work of Hashem that He had wrought for Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
אשר האריכו ימים – ימים האריכו, שנים לא האריכו, שנענשו.א
א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״שנענשו״.
Lived on after [Lit. they had length of days.] Their days were lengthened but their years were not lengthened for they were punished.
ויעבד ישראל את י״י – היה נכון ג״כ אם אמר ויעבדו ישראל.
וזכר עוד שכבר עבדו ישראל את י״י כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ואשר ידעו את כל מעשה י״י אשר עשה לישראל והם יוצאי מצרים כי זולת׳ לא ידעו את כל המעש׳ וזכר אחר זה כי עצמות יוסף קברו במקום ההוא שהיה לבניו לנחלה וכי אלעזר בן אהרן מת וקברו אותו בגבע׳ פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים ואם יאמר אומר איך היתה לפנחס אם לא היתה לאלעזר אמרנו לו כי תכף שמת אלעזר היה יורשו פנחס לפי שרשי התורה ולזה כשנקבר נקבר בגבעת פנחס בנו ואולם רבותינו ז״ל אמרו בפרק יש נוחלין כי פנחס ירשה מאשתו וזה דרך דרש ואמנם הפשט הוא לפי מה שכתבנו.
וזכר שכל ימי יהושע וימי הזקנים שהאריכו ימים אחריו עבדו ישראל את ה׳, לפי שהזקנים היו מישרים לפניהם את הדרך יען וביען הם ידעו את כל מעשה ה׳, רוצה לומר שראו הנסים שנעשו להם:
ויעבד ישראל – סימן יהושע ויעבד ישראל (שופטים ב) ויעבדו העם וסימן ישראל לא ידע עמי לא התבונן.
אשר האריכו ימים – עד כלות עשרים ושמונה שנה מיום שעמד יהושע, כך כתוב בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ב).
ואשר ידעו וכו׳ – רצה לומר, בימי הזקנים האלה עבדו את ה׳ אשר ידעו מעשה ה׳, כי בעיניהם ראו, ובזה היו מישרים את לבות ישראל לאביהם שבשמים.
וַיַּעֲבֹ֤ד יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-יְהוָ֔ה כֹּ֖ל יְמֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ וְכֹ֣ל | יְמֵ֣י הַזְּקֵנִ֗ים יוצאי מצרים1אֲשֶׁ֨ר הֶאֱרִ֤יכוּ יָמִים֙ כילו ימיהם בטוב2אַחֲרֵ֣י מות יְהוֹשֻׁ֔עַ3וַאֲשֶׁ֣ר יָדְע֗וּ וראו בעיניהם4אֵ֚ת כָּל-מַעֲשֵׂ֣ה יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה לְיִשְׂרָאֵֽל, ולפי שישראל כיבדו את הזקנים5, ואלה הזקנים בהכירם את הניסים שנעשו לישראל היו מישרים לפניהם את הדרך, לפיכך הלכו העם בימיהם בדרך ה׳6:
1. רלב״ג.
2. שבת קה:, וימים האריכו אך לא שנים, רש״י, וראה ביאור המדרש בפס׳ ל׳. ולמעשה נפטרו הזקנים עד כלות עשרים ושמונה שנה מיום שעמד יהושע להנהיג את העם בכניסתם לארץ שהוא גם זמן פטירתו של יהושע, כך כתוב בסדר עולם (סדר עולם רבה יב), מצודת דוד.
3. ראה ביאור המדרש בפס׳ ל׳.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. כמו שכתוב (דברים לב, ז) ״שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ״, כלי יקר.
6. אברבנאל, כלי יקר, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
And the bones of Joseph, which the Children of Israel brought up out of Egypt, they buried in Shechem, in the parcel of ground which Jacob bought of the sons of Hamor the father of Shechem for a hundred pieces of money; and they became the inheritance of the children of Joseph.
ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל – קשו קראי אהדדי דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט) וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים, א״ר חמא בר חנינא כל העושה דבר ולא גמרו מעלה עליו הכתוב כאלו לא עשאו. א״ר אלעזר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה (בראשית ל״ח:א׳), ר׳ שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו שנאמר וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה (בראשית ל״ח:י״ב) וכתיב וימת ער ואונן (בראשית מ״ו:י״ב). ומאי שנא דקברו בשכם א״ר יוסי בר׳ חנינא אמרו משכם גנבנוהו לשכם נחזיר אבריו. מושלין אותו משל למה הדבר דומה ללסטים שנכנסו לתוך המרתף ונטלו קנקן אחד של יין ושתו, הציץ עליהם בעל המרתף א״ל יערב לכם יבסם לכם שתיתם את היין החזירו את הקנקן למקומו. כך אמר להם הקב״ה לשבטים מכרתם את יוסף החזירו את העצמות למקומם. ד״א אמר להם יוסף משביע אני עליכם שממקום שגנבתוני שם תחזירוני.
קברו בשכם – משכם גנבוהו, ולשכםא החזירוהו.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״בשכם״.
They buried in Shechem. From Shechem he was stolen [kidnapped]1 and to Shechem they returned him.
1. See Bereshit 37:14.
ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם – מתוך שמדבר למעלה בקבורת יהושע שנקבר בתמנת סרח מזכיר עמו אף עצמות יוסף שקברום בשכם ובמקום שנטלוהו אחיו לשם החזירוהו, וטופל אף עמהם קבורת אלעזר שקברוהו בגבעת פנחס בנו (יהושע כ״ד:ל״ג). ומניין היה לו לפנחס שלא היה לו לאלעזר אביו, אלא שנשא פנחס בת יורשת נחלה.
אשר העלו בני ישראל – אע״פ שכתוב: ויעל משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט), הוא הזהיר את בני ישראל להעלותם, כמו: ויבן שלמה והדומים לו.
ובדרש: כל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם האחרון. ממי אתה למד? ממשה, דכתיב: ויעל משה את עצמות יוסף עמו (שמות י״ג:י״ט), נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, והכניסו ישראל עצמותיו לארץ וקברו אותם, ונתלית המצוה בהם, דכתיב: אשר העלו בני ישראל ממצרים. אשר העלה משה אין כתוב כאן, אלא אשר העלו.
קברו בשכם – דרשו בו: משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו.
ולפי הפשט: לפי שהיה שכם בחלק אפרים, ולכבוד יוסף קברוהו בנחלה הראשונה אשר היה ליעקב אבינו בארץ ישראל.
ולפי דעתי בפסוק: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך (בראשית מ״ח:כ״ב), רמז לו שיקבר שם בשכם, זהו שאמר לך, כי כבר זכר הבכורה שנתן לו שיטלו בניו שני חלקים.
ויהיו לבני יוסף לנחלה – וחשבו להם העצמות לנחלה טובה שנקברו בנחלתם.
ודרשו בו: על בני יוסף שהתעסקו בקברות העצמות בנחלתם.
ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו׳, עד ואלעזר הכהן וגו׳. ספר שעצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים הביאום וקברו אותם בשכם, ונתן הסבה למה קברום שמה, באמרו בחלקת השדה אשר קנה יעקב, רוצה לומר לפי שיעקב קנה אותה חלקת השדה ולכבוד יוסף קברוהו בנחלה הראשונה שהיתה ליעקב אביו בארץ ישראל. ואפשר לומר שיעקב רמז זה בברכתו ליוסף ממה שאמר (בראשית מ״ח כ״ב) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי, ומזה הבינו ישראל שהיה כוונת הנביא שנתן לו אותו עיר שכם לקבר שם. ובדרש אמרו (סוטה י״ג ע״ב) משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו, והוא מנפלאות תמים דעים. ואמרו ויהיו לבני יוסף לנחלה וגו׳, כבר פירשו בו (והוא האמת) שאותם העצמות חשבו בני יוסף להם לנחלה טובה בשנקברו בנחלתם, לדעתם שצדקת יוסף עומדת להם לעד לעולם:
בחלקת – ענין אחוזת שדה, כמו: ויקן את חלקת השדה (בראשית ל״ג:י״ט).
קשיטה – מעה, והיא מטבע מה.
העלו בני ישראל – אף כי משה העלם ממצרים (סוטה י״ג:) אבל לפי שמת במדבר ולא הספיק להביאם לשכם והביאום הם, לכך נקרא על שמם.
ויהיו לבני יוסף לנחלה – שדות החלקה ההיא היו לבני יוסף לנחלה, ולזה קברו שם את יוסף אביהם או יאמר שעצמות יוסף חשבו להם בני יוסף לנחלה טובה, כי מאד נהנו והוטב להם במה שנקבר באחוזתם.
ואת עצמות יוסף וכו׳ ויהיו לבני יוסף לנחלה. בני יוסף החזיקו בעצמות הצדיק, והיו אצלם לנחלה, חשוב בעיניהם כנחלה יקרה שזכו שיקבר הצדיק בחלקם, וכן השתדלו שגם אלעזר יקבר בחלקם, וכשמת אלעזר החרימו את גבעת פנחס לשדה החרם שדינו ששייך לכהן שבאותו משמר ונפל בחלק פנחס כדי שיקבור שם את אלעזר, והיה קבר יוסף וקבר אלעזר בחלק בני יוסף בהר אפרים:
ויהיו – עיר שכם והשדה, שאם היה מוסב לעצמות יוסף כדברי קצת מפרשים, היה ראוי ותהיינה. פֿיליפפזאן.
(סיום)
נשלם ביאור ס׳ יהושע בעזר הצור, כן אזכה ואגמור גם ביאור שאר נביאי קודש אכי״ר.
וְאֶת-עַצְמ֣וֹת י֠וֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱל֨וּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵ֥ל1| מִמִּצְרַיִם֮ קָבְר֣וּ בִשְׁכֶם֒ לפי שהיה שכם בחלק אפרים, ולכבוד יוסף קברוהו בנחלה הראשונה אשר היתה ליעקב אבינו בארץ ישראל2, וקברו אותו בְּחֶלְקַ֣ת באחוזת3הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר קָנָ֧ה יַעֲקֹ֛ב מֵאֵ֛ת בְּנֵֽי-חֲמ֥וֹר אֲבִֽי-שְׁכֶ֖ם בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה מעות4, וַיִּֽהְי֥וּ וכיון שהיו שדות החלקה הללו5לִבְנֵֽי-יוֹסֵ֖ף לְנַחֲלָֽה, לכן קברו שם את יוסף אביהם6:
1. ואע״פ שכתוב (שמות יג, יט) ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״ הכוונה כי הוא הזהיר את בני ישראל להעלותם, רד״ק. ובדרש כל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם האחרון, ממי אתה למד? ממשה דכתיב (שמות יג, יט) ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ״, נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, והכניסו ישראל עצמותיו לארץ וקברו אותם ונתלית המצוה בהם דכתיב (כאן) ״אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם״ אשר העלה משה לא כתוב כאן אלא אשר העלו, רד״ק, מצודת דוד.
2. אברבנאל. ועוד ביארו כי ממה שאמר יעקב (בראשית מח, כב) ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ״ רמז לו שיקבר שם בשכם, רד״ק, אברבנאל. ועל דרך הדרש אמרו (סוטה יג:), משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו, רש״י, רד״ק, אברבנאל.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון, וראה רש״י בבראשית לג, יט. ויש מרבותינו שביארו (בבראשית) מאה קשיטה מאה כבשים.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד. וניתן לפרש כי בני יוסף החזיקו בעצמות הצדיק, והיו אצלם לנחלה, והיה חשוב בעיניהם כנחלה יקרה שזכו שיקבר הצדיק בחלקם, שצדקת יוסף עומדת להם לעד לעולם, אברבנאל, כלי יקר, מצודת דוד בפירושו השני. וכן השתדלו שגם אלעזר יקבר בחלקם, וכשמת אלעזר, החרימו את גבעת פנחס לשדה החרם, שדינו ששייך לכהן שבאותו משמר, ונפל השדה בחלק פנחס כדי שיקבור שם את אלעזר, והיה קבר יוסף וקבר אלעזר בחלק בני יוסף בהר אפרים, מלבי״ם.
ואלעזר בן אהרן מת – א״ר אבהו א״ר יוחנן א״ר ינאי א״ר ומטו בה משמיה דר׳ יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ [ה]גלעד (דברי הימים א ב׳:כ״ב). מנין ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה יאיר. ואומר ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים. מנין לפינחס שלא היה לו לאלעזר אלא מלמד שנשא אלעזר אשה ומתה בחיי מורישיה וירשה פינחס. מאי ואומר וכי תימא יאיר הוא דנסב איתתא ומתה ת״ש ואלעזר בן אהרן מת, וכי תימא נפלה ליה משדה חרמים, ת״ש ויקבר אותו בגבעתבנו אשר נתן לו נחלה נחלה הראויה לו וירשה פינחס.
רמז לז
האיש יורש את אשתו מנא ה״מ וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו דברי ר״ע, ר׳ ישמעאל אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואלעזר בן אהרן מת וגו׳. מנין לפינחס שלא היה לו לאלעזר אלא מלמד שנשא פינחס אשה ומתה וירשה. ואומר ושגוב הוליד את יאיר וגו׳ (דברי הימים א ב׳:כ״ב) מנין לו ליאיר שלא היה לו לשגוב אלא מלמד שנשא יאיר אשה ומתה וירשה. מאי ואומר וכי תימא אלעזר הוא דנסיב איתתא ומתה וירשה פינחס ת״ש ושגוב הוליד את יאיר (דברי הימים א ב׳:כ״ב), וכי תימא התם נמי הכי הוא, א״כ הני תרי קראי למה לי. א״ל ר׳ פפא לאביי לעולם אימא לך דבעל לא ירית וקראי בהסבת הבן כדשנינן ויאיר דובן מזבן ופינחס דזבן מזבן לא מצית אמרת דא״כ נמצא שדה חוזרת ביובל ונמצא אותו צדיק קבור בקבר שאינו שלו אלא אימא דנפלה ליה משדב חרמים.
א״ר אחא בר חנינא אלמלי לא חטאו ישראל לא נתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע מפני שהיא ערכה של א״י שנאמר כי ברוב חכמה רב כעס (קהלת א׳:י״ח). כתיב וישבר אותם תחת ההר (שמות ל״ב:י״ט) נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהם והשליכן מידיו מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר, באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטרוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות, ומתוך אותו הצער שהם מצטערים עתיד הקב״ה לשלם להם שכרם לימות המשיח כפול ומכופל שנאמר י״י אלהים בחזק יבא וזרעו מושלה לו הנה שכרו אתו וגו׳ (ישעיהו מ׳:י׳). ואומר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים וגו׳ (איוב מ״א:ג׳) לטובתי נשברה רגל פרתי שתהא משכורתי שלמה.
בגבעת פנחס בנו – מהיכן היה לו לפנחס חלק בארץ, שירש לו מאשתו.
In the hill of his son, Pinechas.1 From where did Pinechas have a portion in the land? He inherited it from his wife.
1. These words seem to imply that the hill belonged to Pinechas even during his father's lifetime. But if he did not inherit it from Elozor, from where could he have gotten it? There are others who say that Pinechas did inherit the land from Elozor, and since inheritance takes effect immediately, it already belonged to Pinechas before Elozor was buried.
אשר נתן לו בהר אפרים – אמרו רבותינו ז״ל: מניין היה לו לפנחס, שלא היה לו לאלעזר? אלא מלמד שנשא פנחס אשה ומתה, וירשה. ומכאן סמכו לירושת הבעל. ומהם אמרו: כי אפשר שנפלה לו בשדה חרמים.
ויתכן גם כן לפרש כי ישראל נתנו לו כמו שנתנו לכלב ויהושע, אבל לא על פי השם יתברך כמו שנתנו להם. וזהו שאמר: אשר נתן לו, ואילו היתה ירושת אשתו או שדה חרמים, לא היה אומר: אשר נתן לו.
ורבותינו ז״ל אמרו כי לא נוכל לומר שקנה פנחס אותה גבעה, דאם כן נמצאת שדה חוזרת ביובל, ונמצא אותו צדיק קבור בקבר שאינו שלו. אבל לשון: נתן לו לא הקשה להם, כי מצאנו לשון מתנה במכר, כמו: ויתן לי את מערת המכפלה (בראשית כ״ג:ט׳). ואם תאמר לפירושינו קשה גם כן שהרי מתנת יחיד חוזרת ביובל, אבל מתנת רבים אינה חוזרת, וזאת הגבעה שבט אפרים נתנוה לו. ולדבריהם שאמרו כי ירושת אשתו היתה, הם אמרו גם כן כי ירושת הבעל אינה חוזרת ביובל וכן הדין.
ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אתו – זה הוא סוף כל אדם, וכן תכלית חומש בראשית וימת יוסף (בראשית נ׳:כ״ו), ואם קדם ויצא יוסף בכל ארץ מצרים, ויצבר יוסף בר כחול הים (בראשית מ״א:מ״ט), וילקט יוסף את כל הכסף (בראשית מ״ז:י״ד). וכן תכלית כל התורה כולה וימת שם משה (דברים ל״ד:ה׳). אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, עם פי׳ הרב שאמר והענינים הנקראים פרדס הם בכלל התלמוד. יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו (שיר השירים ד׳:ט״ז).
ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פנחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים. אמרו חז״ל (ב״ב קי״א ע״ב) מאין היה לו לפנחס מה שלא היה לאלעזר אביו. מלמד שנשא אשה ומתה וירשה, ומכאן סמכו שהבעל יורש את אשתו. ורבינו לוי בן גרשון כתב שתכף שמת אלעזר היה יורשו פנחס, ולזה כשנקבר אלעזר כבר נקבר בגבעת פנחס שכבר ירש אותה. והרד״ק אמר שנתן שבט אפרים לפנחס אותה גבעה כמו שנתנו ישראל לכלב וליהושע, ולפי שלא היה על פי ה׳ לא נזכר שמה, ואמר כאן אשר נתן לו בהר אפרים, ולהיותה מתנת רבים לא חזרה ביובל. ואפשר לומר עוד שהיה אלעזר חולה מאד, ושהוליכו פנחס בנו עמו לשרתו בעירו אשר נפל בחלקו עיר מושבו מערי הלוים, ולפי שמת שמה נקבר שמה, עם היות לאלעזר נחלה (לשיקבר בה) בעיר אחרת שמה מושבו:
הנה נשלם מה שכוונתי לפרש מספר יהושע, כפי מה שנראה אלי בעת לומדי עם החברים מקשיבים לקולי לילה ללילה אחוה דעת. והתחלתי זה הפירוש בעשרה ימים לחדש מרחשון, והשלמתיו ביום עשרים ושש לאותו חדש, שנת חמשת אלפים ומאתים וארבעים ארבע ליצירה. והתהלה לאל יתעלה אשר גמלנו ברחמיו וברוב חסדיו להשלימו, הוא יקבץ נפוצותי ויריב ריבי ויגאלני מהרה אמן:
תם ונשלם של״י:
בגבעת – מלשון גבעה והר.
אשר נתן לו – בני ישראל נתנו אותה לו במתנה, עם שלא נתן נחלה לשבט הלוי.
וְאֶלְעָזָ֥ר בֶּֽן-אַהֲרֹ֖ן מֵ֑ת1, והצטער העם הרבה במיתתו2וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֗וֹ3בְּגִבְעַת֙ פִּֽינְחָ֣ס בְּנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נִתַּן-ל֖וֹ בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם במתנה מאת בני ישראל, למרות שלא נִתָּן נחלה לשבט הלוי4, והטעם שקבר פנחס את אביו אלעזר בהר אפרים, משום שהיה מקום זה מלא קדושה ומסוגל לרוח הקודש5: חזק
1. ולא נכתב ״וימת״ כיוון שלא האריך שנים בשל ההתעצלות בהספדו של יהושע, כלי יקר.
2. כלי יקר.
3. ולקחו העם מוסר ולמדו לקח מההתעצלות בהספדו של יהושע, וטיפלו בקבורת אלעזר, כלי יקר.
4. מצודת דוד. ולפי שלא ניתנה במתנה על פי ציווי ה׳ לא נזכר שמה, ומתנה זו בהיותה מתנת רבים לא חוזרת לבעליה ביובל, כך שהצדיק נשאר קבור בנחלתו, רד״ק. ועל כי היה לפנחס גבעה לנחלה בישראל על אף היותו משבט לוי שלא קיבלו נחלה, רַבּוּ דרשות רבותינו, רש״י ביאר על דעת חז״ל שאמרו (בבא בתרא קיא:) כי פנחס ירש את הגבעה מאשתו. רד״ק הוסיף אפשרות נוספת, ששדה זו נפלה לפנחס על ידי שהפכו שדה זו לחרם. רלב״ג שאל וביאר כך, איך אלעזר יכול היה להיקבר בחלקת בנו פנחס, מאיפה היתה לפנחס חלקה? ועל כך הוא עונה כי מייד לאחר שמת אלעזר, היה יורשו פנחס, וירש הוא את חלקת אביו אלעזר, חלקה שנקראה לאחר מות אלעזר על שם פנחס היורש, ולכן כשנקבר אלעזר, כבר נקבר ב״גבעת פנחס״, שכבר ירש את הגבעה. מלבי״ם ביאר (ראה בביאור בפס׳ לב) כי שבט יוסף רצה שאלעזר ייקבר בגבול נחלתו, ולכן החרימו את הנחלה לצורך זה. ובאשר לשאלה מדוע האב אלעזר נקבר בנחלת בנו פנחס, אברבנאל ביאר כי ניתן לומר שהיה אלעזר חולה מאד, ושהוליכו פנחס בנו עמו לשרתו בעירו, ולפי שמת שמה נקבר שמה.
5. מעם לועז.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל