Yechezkel 7 – יחזקאל ז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Moreover the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

וזכר הנביא שמיד אחר זה באתהו הנבואה

תרגום יונתןאברבנאלהכל

(ב) וְאַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֗ם כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛היֱ⁠־הֹוִ֛ה לְאַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל קֵ֑ץ בָּ֣א הַקֵּ֔ץ עַל⁠־[אַרְבַּ֖ע] (ארבעת) כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃

"You, son of man,⁠" thus says Adonai Elohim to the land of Israel, "An end; the end is coming on the four corners of the land.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַתְּ בַּר אָדָם כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל קִצָא מְטָא מְטַת פּוּרְעֲנוּת קִצָא לְמֵיתֵי עַל אַרְבַּע רוּחֵי אַרְעָא.

בא הקץ – שאמרתי: ונושנתם בארץ והשחתם וגו׳ העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון (דברים ד׳:כ״ה-כ״ו). ונושנתם בגי׳ תתנ״ב והם נשתהו בה תת״ן ד׳ מאות ומ׳ משנכנסו לה עד שנבנה הבית ות״י שנים עמד הבית.

The end has come Because I had said: "and you will have grown old (וְנוֹשַּׁנְתֶּם) in the land, and you will practice corruption, etc., so that you will be lost" (Devarim 4:25). [The word] וְנוֹשַּׁנְתֶּם has the numerical value of 852, but they stayed there for [only] 850 years: 440 from the time they entered it until the Temple was built, and [then] the Temple stood 410 years.

בא הקץ^א אל^ב ארבע כנפות הארץ – שהרי החמשית לגלות יכניה שהיא שנת החמשית למלכות צדקיה, מאותה שנה עד שש^ג שנים גלה צדקיה וסיעתו.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הקיץ״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״על״.

ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״שש״.

בא הקץ – לנקום ממך.

ואתה בן אדם כה אמר אדני י״י לאדמת ישראל – לישובה.

קץ בא הקץ – אמר האל כי לטובת אדמת ישראל קץ והנה עתה בא הקץ.

על ארבעת – כתיב על ארבע קרי והכתיב לזכר והקרי לנקבה וכנף ימצא בלשון נקבה.

להודיעו שבא הקץ כי לא יתארך הזמן לבא על ארץ יהודה כל הרעה אשר דבר עליה, והנה אמר כה אמר השם אלהים לאדמת ישראל לפי שירושלם וארץ יהודה אדמת ישראל היא, הוא אשר דברתי אליך למעל׳ שבדברי הנביא יחזקאל תקרא מלכות יהודה וארצו פעמים רבות בית ישראל אדמת ישראל הרי ישראל, ואמר בא הקץ על ארבע כנפות הארץ להגיד שאין בכל הארץ חמישים צדיקים להגין בעדה ואין יראת אלהים בעיר אחת זולת עיר אחרת ולכן בא הקץ על ארבע כנפות הארץ כי יבא האויב ויכבוש כל הארץ יחד.

ארבעת – ארבע קרי.

כנפות – קצות.

לאדמת – על אדמת מושבותיהם.

על ארבע – ר״ל לא תשאר אף עיר אחת מא״י.

קץ – אחר שנבא החרבן להרים. נבא החרבן לכל ארץ ישראל.

קץ – הוא דרך קריאה, ואחר כך פירש בא הקץ וגו׳.

כנפות הארץ – של ארץ ישראל.

לאדמת ישראל קץ – כפל הדבר ר״ל שני קצוות, ומצייר כאילו ישראל הם קצה האחד והאומות הם הקצה השני, ומבאר שהפורעניות שבא אז לעולם בא בשביל ישראל, אם מצד שהם היו הסבה שבעבור עונותיהם בא הרעה, אם מצד שהם היו התכלית שבא הרעה והתחילה באומות כדי שיוכו ישראל לבסוף עפ״ז אמר שהקץ בא לאדמת ישראל ר״ל בסבתם ובשבילם, שעל ידיהם בא הקץ על ארבע כנפות הארץ – ואחר שבא על ארבע כנפות הארץ יחזור לבסוף עליהם שזה הוא תכלית הרעה, וז״ש

קץ – בלשון קריאה, ואח״כ מפרש דברו.

הארץ – א״י.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) עַתָּה֙ הַקֵּ֣ץ עָלַ֔יִךְ וְשִׁלַּחְתִּ֤י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־תּוֹעֲבוֹתָֽיִךְ׃

Now is the end on you, and I will send My anger on you, and will judge you according to your ways; and I will bring on you all your abominations.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כְּעַן מְטַת פּוּרְעֲנוּת קִצָא לְמֵיתֵי עֲלָךְ וְאֶשְׁלַח רוּגְזִי בִּיךְ וְאִתְפְּרַע מִנִיךְ כְּאוֹרְחָתַיִךְ וְאֶתֵּן עֲלָךְ יַת כָּל תּוֹעֲבָתָיִךְ.

עתה הקץ עליך – פירושו כנפות הארץ כי על ארץ ישראל אמר.

כדרכיך – בכ״ף.

ולפי שלא יחשבו שיתארך הקץ ההוא ימים רבים חזר לומר עתה הקץ עליך רוצה לומר עתה יבא הקץ עליך ולא יתאחר עוד, וחכמים זכרונם לברכה אמרו בא הקץ שאמרתי ונושנתם בארץ והשחתם שישבו עליה מנין ונושנתם ושלחתי אז אפי בך ושפטתיך כדרכך וגומר.

כדרכיך – בכ״ף רד״ק.

תועבותיך – בספרים מדוייקים מלא גם וא״ו תניינא וכן נכון עפ״ה שבסימן ה׳ דהאי סיפרא נמסר ה׳ תועבותיך כתוב כן חסר וא״ו בתראה ואין זה מכללם. ויש לדעת כי שם במסורת הדפוס חסר פסוק אחד מהחמשה והוא על כל תועבתיך שבפסוק יען אשר לא זכרת בסימן ט״ז.

עתה – ר״ל בזמן קרוב יבוא הקץ עליך.

כדרכיך – כפי דרכיך.

ונתתי עליך – ר״ל אשלם לך.

ונתתי עליך את כל תועבותיך – כאלו המעשים הרעים שאדם עושה הם עצמם עונשים אותו. והנה יתן עליהם תועבותם והם תגרומנה להם רע ועונש. וכיוצא בזה בירמיה (י״ד:ט״ז) ושפכתי עליהם את רעתם. ועל הדרך הזה אמרו גדול עוני מנשוא {בראשית ד׳:י״ג}, ונשא חטאו {ויקרא כ״ד:ט״ו}, וכבד עליה פשעה (ישעיה כ״ד:כ׳). ואחר כך אמרו עון וחטאת להוראת עונש וצרה ומצוקה, כמו^א ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום {איכה ד׳:ו׳}.

א. כן בכ״י ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״כגון״. בכ״י לוצקי חסר: ״ועל הדרך הזה... מחטאת סדם״.

(ג-ד) כדרכיך – הדרכים הם המדות ודרכי הנפש, שהם שורש להמעללים והפעולות, וזה ההבדל תמיד בין דרכים ומעללים, דרכים ותועבות, כמ״ש (ירמיהו י״א י״ח) ולפעמים יעשה אדם מעשה רע מצד הכרח טבעו, למשל מצד שטבעו נוטה לכעס או לגאוה או תאוה וכד׳, ואז אין כל המעשה מתיחסת אליו, כי טבע יצירתו הכריחו לזה, אבל אחר שאשפט על פי דרכיך אתן את כל תועבותיך עליך, כי לא חטאת מפני הכרח הטבע, רק מרצון ומשרירות לבך ולכן אמר דרכיך עליך אתן, ר״ל שאינם מצד טבע יצירתך רק מבחירתך, ועי״כ ותועבותיך בתוכך תהיינה, כי חטאת בזדון ובשאט נפש.

לא תחוס עיני ולא אחמול – ההבדל בין חמל חוס ורחם, בארתי (ישעיהו י״ג ירמיה י״ג י״ד כ״א ז׳. יחזקאל סימן ח׳, וסי׳ ט׳, וסי׳ ט״ז).

עתה הקץ עליך – ושלחתי אפי בך שאינו ענין טבעי רק השגחיי ע״י אף ה׳,

ושפטתיך ר״ל שיענישם מצד שני השקפות,

א. בהשקף על תכונת נפש החוטאים, אם השתרשו החטאים במדות נפשו ותכונותיו עד שנפשו ומחשבותיו מלאים ממזימת החטא ואינם מקריים מצד התאוה לפי שעה וז״ש ושפטתיך כדרכיך

ב. בהשקף על כמות החטאים עצמם ורבוים, וז״ש ונתתי עליך את כל תועבותיך.

את כל תועבותיך – ענשם הבא לך מטבע התועבה עצמה, ואני אשתדל שלא יחסר מחמת איזו סבה; וכן כל לשון חטאת עץ ופשע משמשים לפעמים להוראת עונש הראוי להם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וְלֹא⁠־תָח֥וֹס עֵינִ֛י עָלַ֖יִךְ וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּ֣י דְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִידַעְתֶּ֖ם כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

My eye shall not spare you, neither will I have pity; but I will bring your ways on you, and your abominations shall be in your midst, and you shall know that I am Hashem.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְלָא יְחוּס מֵימְרִי עֲלָךְ וְלָא אֶרְחַם אֲרֵי חוֹב אוֹרְחָתָיִךְ עֲלָךְ אֶתֵּן וּפוּרְעֲנוּת תּוֹעֲבָתַיִךְ בְּגַוִיךְ יֶהֶוְיָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

ולא תחוס – בחולם.

ועם היות שאני רחום וחנון דע לך שלא אחוס עיני עליך ולא אחמול לפי שדרכיך עליך אתן רוצה לומר שיבא העונש כפי החטאים באופן שתועבותיך בתוכך תהיינה כלומ׳ שלא תוכל לעבוד אלהיך בפרסום כאשר עשית עד כה, אבל יהיו תועבותיך ואמונותיך הכוזבות בתוכך ובלבך ועם כל זה תדעו שאני השם כיום שדברתי ועשיתי.

אתן ותועבותיך – מלא גם וא״ו תניינא בספרים מדוייקים ועיין מ״ש לעיל בריש פרשה זו.

תהיין – התי״ו המאריך.

תחוס – מלשון חס וחמלה.

כי דרכיך – גמול דרכיך.

ותועבותיך – תשלומי תועבותיך יבואו בתוכך.

וידעתם – אז תדעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול.

בתוכך תהיין – המעשים הרעים מביאים הפורענות ואמר שלא ימושו מתוכה ויביאו העונש הכרוך בעקבם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ולא תחוס המאמרים מקבילים, כי יש הבדל בין חמלה ובין חוסה, החס לא ישחית את הדבר מצד שישיג ממנו צורך ותועלת, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, והחומל לא ישחית מצד שהדבר עצמו טוב ויפה ואין ראוי להשחיתו, (כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר לזבוח אל לה׳ לקרבן), ומבאר שלא יחמול מפני שהדבר טוב ויפה,

כי דרכיך עליך אתן שדרכי הנפש נשחתים ואין ראוים מצד עצמם כי משחתם בהם מום בם לא ירצו, וגם לא אחוס מפני תועלת שאשיג ממך כי תועבותיך בתוכך תהיינה שכולם רעים וא״א שיצמח ממך צורך ותועלת.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה רָעָ֛ה אַחַ֥ת רָעָ֖ה הִנֵּ֥ה בָאָֽה׃

Thus says Adonai Elohim, "An evil, an only evil; behold, it comes.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים בִּישְׁתָא בָּתַר בִּישְׁתָא הָא אַתְיָא.

רעה אחת רעה – רעה שלימה ומיוחדת למעלה מכל הרעות והוא חורבן הבית.

הנה באה – טעמו באל״ף הוא לשון פועלת.

An evil, a singular evil Heb. רָעָה אַחַתרָעָה, a total, special evil, worse than all evils; that is the destruction of the Temple.

behold it comes Heb. בָאָה. Its accent is on the 'aleph.' It is in the present tense.

רעה אחת רעה הנה באה – רעה ראשונה – היא גלות יהויקים שגלה, שגלו דניאל וחביריו. שנייה – זו גלות יהויכין שגלו^א אנשי כנסת הגדולה. שלישית – זו גלות צדקיה שגלו כולם ונשרף הבית.

הנה באה – טעמו הוא לשון פעולה.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שגלות״.

רעה אחת רעה – רעה אל אחת רעה. כלומר אחת אל אחת, ופתרונו כמו אחר רעה.

כה אמר אדני י״י רעה אחת רעה – רוצה לומר זאת הרעה אחת היא שאין כמוה כמו שאמר למעלה ועשיתי בך את אשר לא עשיתי ואשר לא אעשה כמהו עוד (יחזקאל ה׳:ט׳). וידמה כי יונתן היה קורא אחר רעה, שתרגם בישתא בתר בישתא.

ואין לך שתאמר על מה עשה השם ככה לארץ הזאת כי הנה כמו שבמעשיך רעה אחת רעה הנה באה ר״ל שבא רעה אחת אחר רעה אחרת גלוי עריות אחר ע״ז שפיכות דמים אחר גלוי עריות.

רעה אחת רעה – ר״ל רעה שהיא אחת ומיוחדת שברעות הנה באה וזהו חורבן בה״מ.

רעה אחת רעה – הנכון רעה אַחַר רעה. וכן תרגם יונתן, וכן נמצא בקצת ספרים כתבי יד, גם בנביאים עם תרגום ורש״י כתב יד על קלף שבידי,⁠^א ובדפוס ברישא ובתנ״ך גדול שנת רע״ח. והנה ידוע כי כל שתי תבות שסוף האחת כתחלת האחרת יבא פסק ביניהן, וקרוב הדבר כי מן הרי״ש והפסק נולדה במקרה ובטעות סופר ת.⁠^ב

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״גם בנביאים... קלף שבידי״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״והנה ידוע... ובטעות סופר ת״.

כה אמר ה׳ רעה אחת הודיעם כי משונה הרעה הזאת מכל הרעות שבאו עד הנה, כי עד הנה לא נחתם גז״ד, ועתה שנחתם גז״ד יש ג׳ הבדלים,

א. שעד עתה לא באה הרעה בפעם אחת כי תחלה נלקו בממון ואח״כ ביסורים, כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אולי ישובו, ועתה רעה אחת שבא תיכף עונש הגוף,

ב. עד עתה בא הרע לתכלית טוב ר״ל כדי שישובו בתשובה ושלא תבא הרעה, ועתה רעה אחת רעה ר״ל שהרעה היא רעה היינו לתכלית רע,

ג. עד עתה לא באה הרעה תיכף רק הזהירם תחילה והמתין אולי ישובו, ועתה הנה באה תיכף.

אחת – נכונה השערת שד״ל שהראוי אחר ברי״ש; וכן תרגם יונתן, וכן נמצא (לפי דבריו) באיזה כ״י על קלף.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) קֵ֣ץ בָּ֔א בָּ֥א הַקֵּ֖ץ הֵקִ֣יץ אֵלָ֑יִךְ הִנֵּ֖ה בָּאָֽה׃

An end is coming, the end is coming; it awakes against you; behold, it comes.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קִצָא מְטָא מְטַת פּוּרְעֲנוּת קִיצָא לְמֵיתֵי עֲלַךְ הָא אַתְיָא.

קץ בא בא הקץ הקיץ אליך – יש אומרים,⁠¹ כי ״הקיץ״ <הוא> במשמעות ״קץ״ אך לא משורשו, ושיעורו: ״אשר הקיץ אליך״;⁠² אולם אני אומר, כי אפשר שהוא גם משורשו, ודיגוש ״קץ״ בהתחברו לכינויים הוא כדיגוש שמות עצם דודעיצוריים, כמו ״גנו״ ו״סלו״ ואחרים; אולם לגבי נחי עה״פ הרי הוא בשל ההבלעה של הנח הנעלם,⁠³ כמו שהבליעו את היו״ד של ״ציץ׳⁠ ⁠⁠״ ב״ופטורי צצים״ (מלכים א ו׳:י״ח), ופירושו: הגיע הקץ אשר הקציב אותו לך, והסוף אשר קבע אותו לך.⁠⁴

1. השוה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳קוץ׳, הסבור שתיבת ״קץ״ היא מהכפולים ותיבת ״הקיץ״ – מנחי ע״ו (אך ראה הערה 3 להלן). על ההוראה הזהה של שתי תיבות אלו השווה ת״י ורד״ק. אולם חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, סבור שהוראתן שונה.

2. כך עולה אף מדברי ריב״ג שם.

3. המושג ״נח נעלם״ מציין אם קריאה הקיימת, בין היתר, בכוח ולא בפועל, גם אחרי תנועת צירה. בתיבת ״קץ״, ה״נח הנעלם״ הוא האות יו״ד, הנמצאת בכוח אחרי תנועת צירה. לפי הסבר זה, שורשן של התיבות ״קץ״ ו״הקיץ״ הוא אחד. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳קצץ׳, העומד גם הוא על אפשרות זו.

4. כך מתרגם משפט זה גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳קוץ׳.

הקיץ אליך – שם קץ אליך.

הנה באה – הרעה.

קץ בא בא הקץ – הכפל לחזק ולמהר הענין ועוד הוסיף ואמר הקיץ אליך הקיץ מבנין הפעיל מענין קץ והקיץ שרשו קוץ מנחי העי״ן וקץ שרשו קצץ מפעלי הפעל.

הנה באה – הרעה שזכר.

קץ בא וגו׳ הקץ אליך – כל זה הכפל לחזוק, והנה הקץ מטעם הקיץ הנער (מלכים ב ד׳:ל״א), על דרך משל התעורר והתעוררת.

כן קץ בא הקץ כי היה בענין הקץ כמו שהיה בענין הרעות והפשעים. ויונתן תרגם רעה אחת רעה בישתא בתר בישתא שפירש הרעה לא על עון ישראל אלא על הרעה והחרבן שיבא עליהם שנמשך אחריה הקץ ואמר הקיץ אליך הנה באה

הקיץ – מלשון הקצה והערה מן השינה.

קץ בא בא הקץ – כפל הדבר לחזק הענין.

הקיץ אליך – כאלו התעורר מן השינה לבוא עליך והנה באה.

הקיץ – מי שהיה כנרדם הקיץ לבא אליך,⁠^א והוא לשון הנופל על לשון קץ. ואולי הקריאה הַקַּיִץ, והוא זמן לקיטת הפירות, רמז להשחתה. ועיין בפסוק שאחר זה. ונראה כי מעמוס לקחה יחזקאל, כי כן בעמוס (ח׳:א׳) והנה כלוב קיץ, ואחר כך כתוב בא הקץ אל עמי ישראל {עמוס ח׳:ב׳}.

א. כן בדפוס ראשון וכן בנוסח שלנו בפסוק. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן: ״עליך״, וכן בכמה כ״י של המקרא.

הקיץ – שרשו קוץ מנחי העי״ן, וקץ הוא מן הכפולים.

קץ בא מבאר כי אינה כיתר רעות שבאו לתקן את העם שישובו בתשובה ויתקיימו, רק היא קץ וכליון,

בא הקץ הקיץ ידמה במליצתו יום המיועד להרעה כיום שלם מחובר מלילה ויום, וכבר עברה הלילה שבה ישן הקץ והכליון כי לילה עת שינה, ועתה הקיץ הקץ משנתו אליך – ר״ל שהגיע אשמורה האחרונה שהקיץ הישן ומתעורר לפעול פעולתו,

והנה באה עד כי

הקיץ – הקץ שהיה נרדם, הקיץ משנתו (לא הקיץ הנער, מלכים ב׳ ד׳:ל״א).

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) בָּ֧אָה הַצְּפִירָ֛ה אֵלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ בָּ֣א הָעֵ֗ת קָר֛וֹב הַיּ֥וֹם מְהוּמָ֖ה וְלֹא⁠־הֵ֥ד הָרִֽים׃

Your doom is coming to you, inhabitant of the land; the time is coming, the day is near, a day of tumult, and not of joyful shouting, on the mountains.

תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִתְגְלִיאַת מַלְכוּתָא עֲלָךְ יָתֵיב אַרְעָא מְטָא עִדַן תְּבִירַת קָרֵיב יוֹם אִתְרְגוּשָׁא וְלֵית לְאִשְׁתֵּיזָבָא בִּמְצָדֵי טוּרַיָא.

ולא הֵד הרים – הוא הקול הנשמע מבין שני הרים, כשאדם קורא וישוב הקול אליו כפי הדבור היוצא מפיו. ואין לו עקר, אך הוא הקול יוצא ויגיע עד מקום כלותו, ויחזור לאחור. והכונה בזה שהרעה הבאה על האומה היא אמתית, ואינה כמו הֵד הרים שאין לו הוד עקר. (Literaturblatt d. Orients XI, 216 הוד Josef b. David, ib. Art)

באה הצפירה אליך יושב הארץ – סיבוב, במשמעות שהגיע זמנך, והוא כמו ״ישב ויצפר״ (שופטים ז׳:ג׳).⁠¹

בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים – דע, כי ״הד״ ו״הידד״ חד הם, והוא הקול אשר משמיעים העובדים להמריץ את עצמם בעבודה, וכבר הזכרנוהו.⁠² והמשמעות כאן, לגבי ״הד הרים״, בת קול, אשר הערבים קוראים לה ״בת ההר״,> והיא קול המוחזר מההר למשמיע, כפי שמוחזרת הדמות בעצמים המלוטשים השקופים. על-פי זה הוא אומר להם: האזהרה הזאת שאני מזהירכם בה היא אמיתית, ולא כהד שאיננו אמיתי, אלא הוא החזרת קולו של אותו המשמיע עצמו. ולא ראיתי את הפירוש הזה אצל זולתי,⁠³ פרט למה שאמרו אחדים מהפרשנים,⁠⁴ שהוא כמו ״הוד והדר תלבש׳⁠ ⁠⁠״ (איוב מ׳:י״ז), רוצה לומר, שהוד הריכם לא יועילכם.

1. כך הוא מפרש גם בביאורו לשופטים ז, ג. והשווה: ת״י (במשמעות מטאפורית שונה); ריב״ג, אצול, ערך ׳צפר׳; רד״ק (פירוש שני). אלפסי, ערך ׳צפר׳, פירש בהוראת ״הפסקה וסיום״ (על סמך המלה הערבית ״אנצראף״ בשיכול אותיות השורש). מנחם, ערך ׳צפר׳, רש״י ורד״ק (פירוש ראשון) פירשו בהוראת ״בוקר״ (על סמך השורש צפ״ר בארמית).

2. ראה פירושו לישעיהו טז, י, והערותינו שם, והשווה גם פירוש רש״י.

3. פירוש זה, הובא על-ידי יוסף בן דוד, מנורת המאור, ערך ׳הוד׳, בשמו של משה אבן ג׳יקטילה (ללא ההשוואה לערבית). השווה: פוזננסקי, ״אבן ג׳קטילה״, עמ׳ 102. מדברי פרשננו עולה, שבן דוד טעה בזיהוי מקור הדעה. כך פירש גם רד״ק. על משמעות ״בנת אלג׳בל״ בערבית, השווה: לסאן אלערב, ערך ׳ג׳בל׳.

4. השווה: מנחם, ערך ׳הד׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳הוד׳. בדרך דומה פירש אלפסי, ערך ׳הד׳.

באה הצפירה – טעמו למעלה בבי״ת והוא לשון פעלה כבר באה הצפירה כמו בא ושקע מאור השחר והתפארת בא.

ולא הד הרים – ולא לאישתיזבא במצדי טוריא והד לשון צעקת הכרזה לקום לברוח אל ראשי ההרים כמו הידד השבתי (ישעיהו ט״ז:י׳), וענו עליו הידד (ירמיהו נ״א:י״ד) השמעת קול נושא משא ענבים אל הגת וטועני הקורה.

The dawn has set Heb. בָּאָה הַצְפִירָה. Its accent is at the beginning of the word, and it is in the past tense. The צְפִירָה has already set. The light of the dawn and the glory has already set.

and not the shout of the mountains [Jonathan renders:] And not to escape into the strongholds of the mountains. [The word] הֵד means the cry of the announcement to rise and flee to the mountaintops, like: "the shout [of joy] (הֵידָד) have I abolished" (Yeshayahu 16:10). Also: "and they shall raise a battle-cry (הֵידָד) against you" (Yirmeyahu 51:1). The shout of those who carry the load of grapes to the winepress and those who load on the beam.

באה הצפירה – טעמו למעלה בבי״ת, והוא לשון פעלה כבר.

באה הצפירה – שקעה המלכות.

קרוב היום מהומה ולא הד הרים – מהומה – לשון המון וקול שאון הוא, כלומר: קרוב היום שיבא עליהם קול המון וקול שאון, ולא המון של שמחה של קציר ושל בציר, כשמחת הקציר אשר יגילו העם הקוצרין^א את התבואה שבהרים, ובוצר את הענבים שבהרים. שאף הד לשון המון הוא, כמו: וענו עליו^ב הידד (ירמיהו נ״א:י״ד). כלומר: שלא ידמה לקול המון של שמחה, אלא לקול שאון של איד ושל שבר.

ויונתן תירגם: ולא הד הרים – ולא לאישתיזבא במצדי טוריא. ופתרונו: לא ימלטו את נפשם במצודות שבהרים.

א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בקוצרים״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״עליך״.

הצפירה – ענין חוזק וכח הוא. וכן לצפירת תפארה (ישעיהו כ״ח:ה׳). וכן ישוב ויצפור (שופטים ז׳:ג׳) – וכה פתרונו: מי ירא וחרד ורך לבב ישוב מהר גלעד ויחזק מרוך לבו.

קרוב – הוא היום של מהומה.

ולא הד הרים – ולא יהיו קול הידד בהרים להזעיק ולהניס העם למלט איש נפשו כי לא יוכלו להשמיע במרום קולם פן ירגיש בהם האויב. ואין צופה להזהיר, וע״י כן יפלו כלם ביד האויב.

באה הצפירה – הגזרה בא לך בבקר מתרגם בקר צפרא או הוא ענין סבוב כלומר סבה היא מאת האל יתברך לבא אליך האויב.

ויונתן שתרגם אתגליאת מלכותא פירש הצפירה כמו ולצפירת תפארה (ישעיהו כ״ח:ה׳) שהיא עטרה והיא סימן מלכות.

קרוב היום מהומה – חסר הנסמך כאילו אמר היום יום מהומה וכן הארון הברית (יהושע ג׳:י״ד) והדומים להם.

ולא הד הרים – הד הוא לשון קריאה כמו הידד הידד (ירמיהו מ״ח:ל״ג), אמר שהמהומה הזאת וקריאת הד זאת לא תהיה כמו קריאת הד הרים כשאדם נותן קולו בין ההרים ידמה שיוצא קול מבין ההרים ואינו קול אחר כמו שידמה אבל זה קול הצעקה והמהומה יהיה קול אמתי לא דמיון קול.

ויונתן תרגם: ולית לאישתיזבא במצדי טוריא.

הצפירה – זה השרש ענינו מהירות התנועה, כמו שפרשו ישב ויצפר (שופטים ז׳:ג׳), לקלות התנועה, וכל זה מהפלגת שתוף המליצות, וזה הערה למקומות החמורים. וראה איך יאמר בכל זה לשון עבר על היות הענין נכון ומחויב כאלו יצא לפועל כענין בעלות השמש מהר וגם כי הכח קרוב מאד.

הר הרים – הוא הקול המדומה שישמע בהרים ששם אנשים, בהיות איש אחד צועק קרוב להם, ולכן אמר כי ביום מהומת ירושלים יהיו שם אנשים משחיתים רבים יתנו קול וקולות, ויהיה זה שם קול באמת לא קול מדומה.

באה הצפירה וגומ׳ להגיד שאין הקץ הזה מצד המערכה והטבע הכולל בכל הארץ אבל הקיץ אליך שהוא מלשון קץ כלומר אליך בא הקיץ לא לאחר וכן באה הצפיר׳ ואמרו המפרשים שהוא הבקר כאלו אמר עלה השחר של יום הרעה להכות אותם. ויותר נכון לפרשו מענין הסבוב וכן הביאוהו המדקדקים, יאמר ששלוחי ההשגחה אשר באו על הכנענים לשחתם הם באו בסבובם על ישראל שהיה יושב הארץ וכאילו אמר הסבוב ההוא שבא ראשונה על הכנענים יושבי הארץ בא עתה על ישראל שהם יושבים בה, ויהיה צפירה מלשון ויצפר מהר הגלעד (שופטים ז, ג), ובכלל אמר בא העת קרוב היום מהומה ולא הד הרים רוצה לומר קרוב היום שתהיה בו המהומה, ואומרו ולא הד הרים פירשו המפרשי׳ הד לשון קריא׳ כמו הידד הידד, והענין שהמהומה ההיא לא תהיה כמו קריאת הד בהרים והוא כשאדם נותן קולו בין ההרים שישיבהו הקול וידמה שיוצא הקול מבין ההרים ואינו קול אחר אבל זה קול המהומה יהיה קול אמתי ולא דמיון קול. ואינו נכון בעיני כי לא נזכר כאן קול לא אמתי ולא בלתי אמתי, וגם הד אינו הידד ואינו שם לקול. ולי נרא׳ שהד הוא לשון הוד ולפי שהנבואה הזאת בא על הרי ישראל לכן אמר בא העת קרוב היום שיהיה בו מהומה ולא הד הרים רוצה לומר ולא יהיה הוד והדר בהרים כי שם תהיה ההריגה והמהומה כמו שזכר.

הצפירה – ענין שחר ובוקר כמו ישוב ויצפור (שופטים ז׳:ג׳).

מהומה – ענין רעש ובלבול.

הד – הוא מלשון הוד והדר.

באה הצפירה וגו׳ – אתה יושב הארץ באה עליך הבוקר של יום הרעה.

קרוב היום מהומה – קרוב היום של מהומה.

ולא הד הרים – לא יהיה עוד הוד והדר על ההרים כ״א געול וטנוף מדמי החללים.

באה הצפירה – ענין סבוב (כדעת ר׳ יונה וגעזעניוס), כטעם לעטרת צבי ולצפירת תפארה {ישעיהו כ״ח:ה׳}, וכן ישוב ויצפור (שופטים ז׳:ג׳). אלא שר׳ יונה וגעזעניוס מפרשים הגיע אליך גלגול המאורעות. והקשה ראזנמילר כי לא יתישב פירוש זה למטה (פסוק י׳) יצאה הצפירה. לפיכך נראה לי טעם צפירה כמו תקופה, תקופת הימים (Stagione). וזה מתיישב מאד למה ששיערתי למעלה לקרוא הַקַּיִץ אליך, ומתפרש יפה גם כן יצאה הצפירה ואחריו צץ המטה פרח הזדון {יחזקאל ז׳:י׳}, הכל על זמן צמיחת הצמחים ויציאתם ובוא עת כריתתם.

ולא הד הרים^א – הד הוא מלת הקריאה לשמחה, כמו הידד {ישעיהו ט״ז:י׳}. והכוונה, לא יהיה עוד רנה בהרים אשר שם הכרמים, כענין ובכרמים לא ירֻנן וגו׳ (ישעיה י״ח:י׳) (ר׳ שמואל דעטמאלד).

ודע כי בנביאים כתב יד על קלף שבידי: הה״א במלת היום בלא נקודה, לאות שצריך לומר: יום. וכן התביר שבמלת קרוב, גם הוא עֵד שצריך לומר: קרוב יום מהומה. והיותר קרוב לדעתי הוא שהנסחא האמיתית כך היא: בא העת קרוב היום יום מהומה ולא הד הרים.⁠^ב

וקלינעבערגער אומר: לא-הד על דרך לא-טוב, לא-חכם, impius, insipiens, והוא כאלו אומר קול יללה בהרים.

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״ולא הד הרים״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י ירושלים, שוקן (במקום ״ודע כי בנביאים... ולא הד הרים״): ״ומלת היום ראויה לזקף, והמקרא קצר ושיעורו: יום מהומה ולא הד הרים, או מהומה תהיה בארץ ולא יהיה בה הד הרים.⁠״

הצפירה – תרגום בקר צפרא.

בא העת קרוב היום – יום הוא פרטי יותר מן עת, שעת יציין הזמן הכולל המיוחד לאיזה דבר, ויום מציין היום הפרטי, כמ״ש בס׳ התורה והמצוה אחרי (סי׳ ו׳), ומלת בא נמשך לשתים, בא מהומה.

באה הצפירה – שגם כל הלילה חלפה ובא אור השחר, מוסיף בא העת שיצא לפעלו,

קרוב היום מהומה שכבר נכון היום,

מהומה ולא הד הרים ר״ל שבא בין היום והזמן ובין המהומה, והמהומה אינה הד הרים כדרך דבר הבא ממרחק שטרם יתקרב ישמע קולו מבין ההרים ע״י קול ההד, ויודעים תחילה שבא ויכינו א״ע להמלט על נפשם, אבל פה לא נשמע קול הד מן ההרים רק פתאום באה עד עיר מושב.

באה הצפירה – הַבֹּקֶר (מלשון ארמי צפרא) שהוא עת הַיְּקִיצָה.

היום – יום ״מהומה״, ולא יום שמחה שעל ההרים בדרכם בגת יענו הידד! שהיא הברה טבעית לשמחה; ומלת ״ולא״ הוראתה להפך, ע״ד עם נבל ולא חכם (פרשת האזינו).

תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) עַתָּ֣ה מִקָּר֗וֹב אֶשְׁפּ֤וֹךְ חֲמָתִי֙ עָלַ֔יִךְ וְכִלֵּיתִ֤י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־תּוֹעֲבוֹתָֽיִךְ׃

Now I will shortly pour out My wrath on you, and accomplish My anger against you, and will judge you according to your ways; and I will bring on you all your abominations.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כְּעַן מִקָרֵיב אֶשְׁפּוֹךְ חֵימְתִי עֲלָךְ וְיֵחוֹל רוּגְזִי בִּיךְ וְאִתְפְּרַע מִנִיךְ כְּאוֹרְחָתָיִךְ וְאֶתֵּן עֲלָךְ יַת כָּל תּוֹעֲבָתָיִךְ.

מקרוב – במהרה.

Speedily Heb. מקרוב, [lit. from close.] Quickly.

עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך – מכאן עד ו׳ שנים שהיא שנת י״א לצדקיה.

וכליתי אפי בך – כלומר: כל אפי וחמתי שהיתה לי על העיר הזאת, מיום שבנו אותה תוכלה על הדור^א הזה. הוא^ב שאמרו רבותינו צדקיה שתי שמירה דכולהו דרי.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״התורה״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״הוא״.

עתה מקרוב – כמו בקרוב ויש לפרשו כמשמעו שהוא כמו שאר המימ״ין הבאים בזה הדרך שידמה ענינ׳ כשמוש בי״ת כאשר כתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו בשרש מן ונפרש מקרוב כן לפי שמלת עתה הורה על זמן העומד שהוא בין העבר והעתיד ופעמים יאמר עתה להרחבת הלשון לזמן שהוא קרוב לזמן העומד מלפניו או מאחריו ויש קרוב מקרוב ולקרוב הזמן אמר עתה מקרוב כלומר זה יהיה עתה מזמן קרוב לזה הזמן העומד ומה יהיה עתה שאשפוך חמתי עליך וענין זה הפסוק כבר אמרו למעלה ושנה אותו הנה לחזק הענין.

ולחזק הענין חזר לומר עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך ופירושו עתה בקרוב ולזמן מועט אשפוך חמתי עליך, וכליתי אפי בך וגומר ולא תחוס עיני ולא אחמול וגומר, וכבר נזכר כל זה למעלה וכפי דרך המפרשים לא נשנו הפסוקים האלה לחדש דבר. ואפשר לומר שאין הדברים כפולים ושאין מלת מקרוב כמו בקרוב אלא שהיה מאמר ה׳ בלשון תמיהה התחשבו שעתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך וגומר.

עתה מקרוב – ר״ל מיד בזמן קרוב.

ונתתי עליך – ר״ל אשלם לך.

מקרוב – ר״ל ממקום קרוב.

חמתי, אפי – עי׳ הבדלם למעלה (ה׳ י״ב).

עתה מקרוב ר״ל שבא הדבר פתאום בין בזמן, שעז״א עתה – בין במקום שעז״א מקרוב – ר״ל ממקום קרוב, פתאום אשפך חמתי – לא בהדרגה לאט לאט, והנמשל כי מה שיסבב ה׳ ע״י המערכת י״ל משך בזמן עד שיתחייב הדבר מן המערכת, ומה שבא ע״י אויבים י״ל משך במקום עד שיבא האויב מארץ רחוקה, אבל פה בא בהשגחה פתאום, ויש הבדל בין אף ובין חמה, שהחמה היא החמה הפנימית, והאף היא חיצוני, ואם בא האף בלא חמה לא ימהר לענוש רק ישים גבולים בזמן ובמקום אולי ישובו בתשובה, אבל אני אשפך חמתי וכליתי אפי ושפטתיך וכו׳, כנ״ל (פסוק ג׳)

מקרוב – הֲחִלֹּתִי, ואשפך כל חמתי.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְלֹא⁠־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתוֹעֲבוֹתַ֙יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּהְיֶ֔יןָ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ מַכֶּֽה׃

My eye shall not spare, neither will I have pity. I will bring on you according to your ways; and your abominations shall be in your midst; and you shall know that I, Hashem, do strike.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְלָא תְחוֹס מֵימְרִי וְלָא אֶרְחִים כְּחוֹבֵי אוֹרְחָתַיִךְ עֲלָךְ אֶתֵּן וּפוּרְעֲנוּת תּוֹעֲבָתַיִךְ בְּגַוִיךְ יֶהֱוְיָן וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אַיְתֵיתִי עֲלֵיכוֹן מְחָא.

ולא תחוס עיני – עליך.

ולא אחמל כי דרכיך^א עליך אתן – כלומר: משנכנסתם לארץ עד היום הזה הייתי תולה לדורות ומאריך אפי עמהם, אבל מיכאן ואילך לא תחוס עיני עליך ולא אחמול (יחזקאל ז׳:ד׳), כמה דאת אמר: עליך אתן.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כי דרכך״. בנוסח שלנו: ״כדרכך״.

כי אני י״י מכה – ולא כמכת אדם והיה לכם להזהר בו.

ולא תחוס עיני – זה הפסוק אמר למעלה ושנה אותו הנה עם שנוי מעט למעלה אמר כי דרכיך ובזה אמר כדרכיך בכ״ף השמוש והענין אחד ולמעלה כי אני י״י והוסיף בזה ואמר כי אני י״י מכה.

ולא תחוס עיני ולא אחמול ושזה כולו הוא דבר חדש אצלי ומקרוב נתחדש לפני לעשות כן, אין הדבר באמת כמו שחשבתם אבל תדעו כי אני השם המכה רוצה לומר תמיד אני מכה ברשעים ובפושעים כי הנה בימים הראשונים לדור המבול ולדור הפלגה לסדום ובנותיה למצרים לסנחריב למלכות אפרים.

כדרכיך – כגמול דרכיך.

ותועבותיך – תשלומי תועבותיך יבואו בתוכך.

וידעתם – אז תדעו ותבינו אשר אני ה׳ המכה בגמול העון ולא בא במקרה.

כדרכיך ר״ל שיהיה העונש מכוון נגד החטאים וכמדתם, ובזה תכיר כי העונש לא בא ע״י אמצעי רק כי אני ה׳ מכה.

ותועבתיך – כמו בפסוק ג׳.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) הִנֵּ֥ה הַיּ֖וֹם הִנֵּ֣ה בָאָ֑ה יָֽצְאָה֙ הַצְּפִרָ֔ה צָ֚ץ הַמַּטֶּ֔ה פָּרַ֖ח הַזָּדֽוֹן׃

Behold, the day, behold, it comes; your doom has gone forth; the rod has blossomed, pride has budded.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא יוֹם פּוּרְעֲנוּתָא מְטָא הָא אַתְיָא אִתְגְלִיאַת מַלְכוּתָא צְמַח שׁוּלְטָנָא הוֹפַע רַשִׁיעָא.

צץ המטה פרח הזדון – הופיעה הסטייה¹ ונפוצה החוצפה, והם שני שמות עצם.

1. השוה גם: תג׳ניס, ערך ׳מטה׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳נטה׳. רד״ק מביא פירוש זה בשם ״יש אומרים״. ת״י (בהוראה מושאלת), רש״י ורד״ק פירשו בהוראת ״מקלי.

הנה היום – הנה בא היום.

הנה באה – הרעה.

יצאה הצפירה – עלה השחר של יום הרעה.

צץ המטה – להכות אתכם.

פרח הזדון – נתגלה נבוכדנצר הרשע.

Behold the day Behold the day has come.

behold it is coming The evil.

the dawn has gone forth The dawn of the day of the evil.

the staff has budded to strike you.

the willful wickedness has blossomed The wicked Nebuchadnezzar has revealed himself.

יצאה הצפירה – יצאה המלכות שגלה צדקיה.

צץ המטה – שעמד נבוכדנצר שהגלה את צדקיה.

פרח הזדון – גדלה אשמתם.

צץ המטה – להכות.

פרח הזדון – שלא ישא לכם פנים, ואף במקדשו ישלח ידו.

הנה היום, צץ המטה – יש מפרשים המטה ענין הטית הדין והוא שם ויורה עליו פרח הזדון כלומר מעשים רעים שעשו ישראל עתה יפריחו ויציצו כלומר שיקחו הגמול והעונש ויש לפרשו כמשמעו ונבוכדנאצר קורא מטה כמו הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳) וזהו שאמר מענין יוצאה הצפירה ונבוכדנאצר גם כן קורא זדון כמו הנני אליך זדון (ירמיהו נ׳:ל״א). ועל הדרך הזה תרגם יונתן צמח שולטנא הופע רשיעא.

צץ המטה וגו׳ – הטעם על ישראל.

הנה היום הנה באה רוצה לומר היום הראוי לעונשם ולמכתם הנה באה יצאה הצפירה רוצה לומר בא הסבוב מאדון כל הארץ לתת לכל עם כדרכיו וכפרי מעלליו, ולכן צץ המטה שהוא רמז לעונש ולמכה כאשר פרח הזדון בכל אומה ואומה, והמפרשים פירשו צץ המטה ענין הטיית הדין רומז לפשע ישראל, ואפשר לפרש צץ המטה על נבוכד נצר שכן קראו הנביא לאשור שבט אפי ומטה הוא בידו זעמי ושלכן צץ לפי שפרח הזדון בישראל, ומה שפירשתי ראשונה הוא היותר נכון, ולכן הוציא תולדה מכל דבריו אחרי שאין הדבר הזה מקרוב רוצה לומר להעניש את הרשעים כי מעולם יש אלהים שופטים בארץ

יצאה הצפרה – בדגש הצד״י כחברו דלעיל ואין הפרש ביניהם רק שזה חסר וחברו מלא.

צץ – מלשון ציץ והוא גלוי הפרח כמו ויצץ ציץ (במדבר י״ז:כ״ג).

הנה היום – הנה קרבה היום והנה באה.

יצאה הצפירה – יצאה השחר מיום הרעה.

צץ המטה – המטה ההוכן להכות בהם הוציא ציץ והוא קרוב לעשות פרי ופרי המטה הוא ההכאה בו ועל הכשדים יאמר וכן נאמר באשור ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י׳:ה׳).

פרח הזדון – נ״נ איש זדון כבר פרח ומהר יעשה פרי הזדון והוא הכליון והאבדון.

היציאה הוא הפך הביאה שאמר באה הצפירה, והיום הוא אחר הבקר, שבהיות נכון היום כבר יצאה הצפירה.

הנה היום – עתה מצייר היום בעצמו,

כבר בא היום שהוא אחר עלות השחר, וכבר יצאה הצפירה שהוא עמוד השחר יצא והתרחק כי כבר הוא באמצע היום,

צץ המטה תמורת עמוד השחר צץ המטה המכה, שהוא חיל כשדים, ובכ״ז פרח הזדון גם הזדון פורח ואינם שבים בתשובה.

יצאה – זרחה.

המטה – להכות.

הזדון – חרון אף עז באויביכם, שיתירו לעצמם כל מין חמס נגדכם להכות ולענוש אתכם על רשעכם.

מהמהם – מהם מהם, אפילו מעטים.

ולא נה – איש לא יבכה וישא קול נהי עליהם; והשערת שד״ל שהראוי ״נֹחַ״, לא יהיה בהם איש שימלט, כמו ״נח״ מן המבול.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) הֶחָמָ֥ס ׀ קָ֖ם לְמַטֵּה⁠־רֶ֑שַׁע לֹא⁠־מֵהֶ֞ם וְלֹ֧א מֵהֲמוֹנָ֛ם וְלֹ֥א מֶהֱמֵהֶ֖ם וְלֹא⁠־נֹ֥הַּ בָּהֶֽם׃

Violence has risen up into a rod of wickedness; none of them shall remain, nor of their multitude, nor of their wealth, neither shall there be eminency among them.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חֲטוֹפִין קָמוּ לְמִסְעַר רַשִׁיעִין לָא מִנְהוֹן וְלָא מְאִתְרְגוּשְׁתְּהוֹן וְלָא מִבְּנֵיהוֹן וְלָא מִבְּנֵי בְּנֵיהוֹן.

החמס קם למטה רשע וגו׳ ולא מהמהם – החמס קם אתמהא ח״ו אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם לא מנהון ולא מממונם ולא מן תמהתהון.

למה לא נה בהם – לא נח בהם. לא היה לשום בריה נחת רוח מהם כההיא דאמר ר׳ אבא בר כהנא כי נחמתי כי עשיתים ונח אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי אלא שמצא חן שנאמר ונח מצא חן.

דבר אחר: החמס קם – מלמד שזקף ראשו כמקל. קופה מלאה עבירות מי מקטרג בראש כלם גזל.

החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם – יש אומרים,⁠¹ כי פירושו: גמרו כולם אומר לרשוע, ולכן לא ניצל מהם ולא מהמונם אף אחד, כי כולם סרו מעבודת ה׳. והפרישה מביאור פסוק זה היא חובה.

1. לא מצאנו תיעוד לפירוש זה אצל מפרשים שקדמו לפרשננו. אלפסי, ערך ׳נה׳, רש״י ורד״ק סבורים שהפסוק מדבר על עונש.

החמס קם וגו׳ – החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע לשחתכם.

לא מהם – כך אמר הקב״ה למשחית אינך זקוק להשאיר נפש מרשעי ישראל כי אין טובה יוצאת לא מהם ולא מבניהם ולא מהמונם.

ולא נה בהם – אין בהם נוהה אחרי מגעגע ונותן לב אלי כמו וינהו כל בית ישראל אחרי י״י (שמואל א ז׳:ב׳) ולשון ארמי הוא ואיתנהיאו לפולחנא לשון תאוה וגעגועין ומנח׳ חברו לשון יללה וכן וינהו כל בית ישראל (שמואל א ז׳:ב׳) פירש לשון יללה ואין בתיבה רק ה״א יסוד.

The violence has arisen, etc. The violence in your hands has risen upon you as a staff of wickedness to destroy you.

neither from them So said the Holy One, blessed be He, to the Destroyer: You are not required to spare a soul [from the wicked of Israel], for no good will come from them or from their children or from their multitude.

and no one among them longs No one among them longs or gives thought to Me, as in: "and all the house of Israel longed (וַיִנָהוּ) for the Lord" (I Sam. 7:2). This is an Aramaism: "And they longed (וְאִתְנְהִיאוּ) for My worship,⁠" an expression of desire and longing. Menachem (p. 69) associated it with יללה, an expression of wailing, and the word retains only the 'hey' as a radical.

החמס קם למטה רשע – כלומר: החמס שעשיתם גרם לכם שימשול עליכם נבוכדנצר שנמשל למטה רשע, כשם שאמר ישעיה: שבר י״י מטה רשעים (ישעיהו י״ד:ה׳), שמכה עמים בעברה. ותירגם יהונתן: חטופין קמו למסעד רשעין.

לא^א מהם ולא מהמונם^ב ולא מהמהם – כלומר אם ממלכות בית דוד עד יאשיה הייתי תולה לדורות, הוא הדבר גרם שהבנים לא תפשו בדרכיו. ואם מנשה ואמון הרשיעו יאשיה שב אלי בכל לבו. אבל מיהויקים בן יאשיהו ואילך, מה אני תולה להן, והדורות מסורחנין זה אחר זה, כולם רשעים.

לא מהם – אין בהם אחד שישוב אלי.

ולא מהמונם – ולא מקיבוצתם, שאין קיבוצם לשוב אלי.

ולא מהמהם – ולא מבני בניהם, אלא דור אחר דור כולם מכעיסים ובאים.

ולא נה^ג בהם – אין בהם נוהה אחרי ונותן לב^ד אלי, כמו: וינהו כל בית ישראל אחרי י״י (שמואל א ז׳:ב׳). ולשון ארמי הוא: כי ימים רבים ישבו בני ישראל (הושע ג׳:ד׳) – ארי יומין סגיאין יתנהון לפולחני. ולשון נהי הוא.

א. כן בפסוק, ובכ״י מינכן 5, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״ולא״.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״מהמונים״.

ג. כן בפסוק, ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״נח״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״נוחה אחר זנותן״.

החמס – שעשו,

קם – להם למטה חייב להכותם לפי רשעתם.

קם למטה – כמו וקם הבית אשר בעיר לצמיתות (ויקרא כ״ה:ל׳).

לא מהם – יהיו פליט.

ולא מהמהם – ולא משיצאו מהם, כמו צאצאים, כמו מן מהם.

ולא נה בהם – ולא יהא נהוי בנהי וספוד במספד במתיהם.

החמס קם למטה רשע – החמס שעשו קם להם למטה רשע שמכה אותם.

ויונתן תרגם: חטופין קמו למסער רשיעיא.

לא מהם – לא ישאר אחד מהם שלא יגלה או ימות.

ולא מהמונם – ולא מרבוי ממון שלהם כמו מהמון רשעים (תהלים ל״ז:ט״ז), ומי אוהב בהמון (קהלת ה׳:ט׳) שפירושם רוב ממון.

ולא מהמהם – כמו מהם וכפל בו המ״ם והה״א כאילו אמר שני פעמים מהם רוצה לומר משום דבר מהם לא ישאר ר״ל בניהם ובני בניהם או יהיה מהמהם מן המה רוצה לומר דבר שהאדם הומה עליו והם הבנים.

ולא נה בהם – לא יהיה נהי ויללה בהם מרוב הצרות לא יבכו החיים על המתים כמו שאמר ירמיהו לא יספדו ולא יקברו (ירמיהו ט״ז:ד׳).

ויונתן תרגם לא מהמהם ולא נה בהם – ולא מבניהון ולא מבני בניהון.

מהמהם – כטעם מהם אבל הוא הפלגה.

ולא נה – כטעם נהי כלומר אין ראוי לקונן עליהם.

לכן תדעו שגם עתה החמס קם למטה רשע רוצה לומר חמס האויב ורעתו קם למטה רשע ישראל, ואומרו לא מהם ולא מהמונם וגומר פירשו בו המפרשים שלא ישאר פליט׳ לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם שהוא הממון שלהם, ולפי זה העיקר חסר מן הספר שהיה לו לומר לא ישאר פליטה או לא ישארו בנים ובנות, ורש״י פירש החמס קם למטה רשע החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע, ולי נראה לפרש לא מהם על האויבים שקרא המטה והחמס שזכ׳ יאמ׳ שהחמס ההוא אשר יעשה נבוכד נצר למטה רשע לא יהיה מהם ולא מהמונם ההמון והחיל הרב אשר יביא על ירושלם ולא מהנלוים אליהם שבאו בעזרתו וע״ז אמר ולא מהמה׳ ולא נה בהם רוצה לומר שאין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא היה יכולת בכשדיים לבלע ולהשחית את עם השם.

מהמהם – בס״א כ״י ה״א ראשונה בשוא לבדו ובדפוס ישן בחטף פתח ובשאר ספרים בחטף סגול.

ולא נה בהם – הבי״ת בדגש וכן מצאתי בס׳ א׳ של דקדוק כ״י ישן שהיה בבית מדרשו של הגאון מורי ורבי כמהר״ר משה קזיס דודי ז״ל זה לשונו מפיק ה״א כגון מחציתה בבקר וכיוצא בו ובכלל זה יש לכלול ה״א הנקודה פתח אשר קריאתה כעין מפיק ה״א ולא נה בהם ודומיהן ע״כ. ועיין מ״ש בפ׳ עקב על אבניה ברזל ובהושע ב׳ על ושמתיה כמדבר ובסוף מיכה.

מהמונם – המון עם רב.

מהמהם – הוא מלשון הומיה.

נה – מלשון נהי ויללה וכן וינהו וכו׳ אחרי ה׳ (שמואל א ז׳:ב׳).

החמס – נ״נ איש חמס קם להיות מטה המכה ברשע באכזריות רב.

לא מהם – ר״ל אין הכליון בא מנצחון הכשדים ולא מהמון עם הרב אשר עמהם ולא מהמיית׳ בקול שאון המבהיל ומפחיד כי לא בכח זרועם עשו מה שעשו כ״א יד ה׳ עשתה כל זאת.

ולא נה בהם – ר״ל אין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא עשו ברוע בחירתם ובעוצם ידם.

החמס קם למטה רשע – החמס שישראל עושים צץ ופרח וגבה ונעשה מטה. והמטה הזה הוא מטה רשע ולא יעשה פרי טוב.

לא מהם – אין לקוות שום דבר טוב מהם ומהמונם (וקרוב לזה פירש רש״י).

לא מֵהֱמֵּהֶם – נראה לי מֵהַמֵּהֶם – מאותם שמהם, כלומר מכל היוצא מהם. וקרוב לזה תירגם יונתן: ולא מבניהון. ה״א הידיעה מחוברת למלת הטעם. והוראתה אשר, כמו וְהֶעָלֶיָה (שמואל א ט׳:כ״ד), שענינו ואשר עליה.

ולא נה בהם – נמצא בקצת ספרים ובנביאים כתב יד על קלף שבידי^א ובדפוס ברישא: נח בחי״ת, וכן בבראשית רבה (מובא בילקוט נביאים רמז שמ״ה) אמרו: לא נח בהם, לא היתה לבריה נחת רוח מהם. וכן היה קורא המתרגם הסורי שתרגם ולא אתתניח בהון. וכן היירונימוס^ב שתרגם requies. והכוונה לדעתי: שאין בהם אפילו איש אחד שיהיה צדיק ראוי להמלט מן הפורענות כמו נח שנמלט מן המבול (על דרך שאמר למטה {יחזקאל י״ד:כ׳} ונח דניאל ואיוב בתוכה).

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד על קלף שבידי״.

ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״יירונימוס״.

לא מהם – ר״ל לא נמצא מהם, פירוש שכלו כולם, וגם לא נמצא שארית מהמון העם שלהם שהם הפחותים (כנ״ל ה׳ ז׳).

ולא מהמהם – שרשו המה במשקל יפה קשה, ר״ל אף לא נשאר דבר מהמיתם.

ולא נה בהם – מלשון וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳, או מלשון נהי, אין אחד שימשך אחר ה׳, או שישא נהי על הצרות האלה וישוב בתשובה.

החמס עצמו קם להיות למטה רשע שעון החמס שעשו הוא עומד ליסרם ולענשם, עד שלא ישאר שארית לא מהם ולא מהמונם ובכ״ז ולא נוה בהם אין בהם איש ינהה לבבו לשוב בתשובה.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) בָּ֤א הָעֵת֙ הִגִּ֣יעַ הַיּ֔וֹם הַקּוֹנֶה֙ אַל⁠־יִשְׂמָ֔ח וְהַמֹּכֵ֖ר אַל⁠־יִתְאַבָּ֑ל כִּ֥י חָר֖וֹן אֶל⁠־כׇּל⁠־הֲמוֹנָֽהּ׃

The time is coming, the day draws near. Don't let the buyer rejoice, nor the seller mourn; for wrath is on all the multitude of it.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מְטָא עִדָן תּוּשְׁלְמַת חוֹבִין קָרִיב יוֹם פּוּרְעֲנוּת חֶטְאִין זָבְנָא לָא יֶחֱדֵי וּמְזוֹבְנָא לָא יִדְוֵי אֲרֵי רְגַז מִן קֳדָמַי עַל כָּל אִתְרְגוּשַׁתְהוֹן.

והמוכר אל יתאבל – אע״פ שדרך המוכר שדהו להיות עצב אל יתעצב כי סופכם לגלות.

neither will the seller mourn Although one who sells his field usually grieves, he will not grieve because you are destined to go into exile.

בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח – לשעבר, בזמן שישראל שרויין על אדמתם והיו עושין רצון קונם, בא למכור את אחוזתו – הקונה ישמח והמוכר יתאבל, בנוהג העולם. אבל מהיום והלאה, אם יבא אדם למכור את אחוזתו הקונה לא ישמח והמוכר אל יתאבל.

מפני מה: כי חרון אל כל המונה – פתרונו: כי אפי וחמתי על הדור הזה, ולפיכך אל ישמח הקונה, שכשם שאין המוכר יאכל תבואת השדה שהרי מכרה, כמו כן הקונה לא ישמח שקנהו, שאף הוא לא יאכל תבואת השדה. כי חרוני אל כל המונה (יחזקאל ז׳:י״ד), וכולם יהו גולים.

הקונה אל ישמח – כי תהפך מקנתו לזרים.

אל יתאבל – כי בלא מכר תהיה לנכרים וטוב לו שיקח שוויה.

בא העת, הקונה אל ישמח – דרך העולם שהקונה שמח במקנתו והמוכר מתאבל ומצטער כי מתוך דחקו הוא מוכר וכן בדברי רבותינו ז״ל הדבר אשר בפי האנשים זבנת קנית זבינת אובדת ואמרו כי המוכר שדה בארץ ישראל אין לו להתאבל על זה כי אפילו לא ימכרנו מעט יעמוד בידו כי במהרה יגלה ויניחנו וכן הקונה אין לו במה לשמח כי המקנה לא תעמוד בידו כי אם מעט.

כי חרון – יבא מאתי אל כל המונה להמיתם ולהגלותם.

אבל היה הסבה שבא העת הגיע היום הגזור מהאלהים לחרבן ירושלם, ורש״י פי׳ ולא מהמהם לשון המיה שלא יהיה נצחון מכח המייתם ונכון הוא, ולכן הקונה בית או שדה שמה אל ישמח כי לא יתחזק בידו והמוכר אל יתאבל לאמר שירד מנכסיו כי חרון אל כל המונה רוצה לומר חרון השם על כל המון יהודה וירושלם ולא ישאר שדה וכרם ולא בית לאדם עליה, ואמר זה לפי שדרך העולם שהמוכר שדהו יתעצב והקונה אותו ישמח ולפי שבשנת היובל ישובו איש אל אחוזתו אמר שלא יהיה להם כן כי חרון אל כל המונה.

והמוכר – יש חילוף בספר בין מלא לחסר וכן על חברו שבסמוך.

בא העת – ר״ל הנה באה בגמול כי נתמלאה הסאה ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידו.

כי חרון – כי חרון אף ה׳ יהיה על כל המון העם ולא ישאר מי בארצו.

הקונה – שדה.

בא העת אשר הקונה אל ישמח בעבור שהתעשר,

והמוכר אין צריך להתאבל כמו שיבאר בפסוק שאח״ז מפני שילכו כולם בגולה ומדוע בא העת הזאת? משיב כי חרון על כל המונה מפני עונותיהם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) כִּ֣י הַמֹּכֵ֗ר אֶל⁠־הַמִּמְכָּר֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְע֥וֹד בַּחַיִּ֖ים חַיָּתָ֑ם כִּֽי⁠־חָז֤וֹן אֶל⁠־כׇּל⁠־הֲמוֹנָהּ֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב וְאִ֧ישׁ בַּעֲוֺנ֛וֹ חַיָּת֖וֹ לֹ֥א יִתְחַזָּֽקוּ׃

For the seller shall not return to that which is sold, although they are yet alive; for the vision is touching the whole multitude of it, none shall return; neither shall any strengthen himself in the iniquity of his life.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי מְזוֹבְנָא לִזְבִינָא לָא יְתוּב וְעַד דְאִינוּן חַיָן יִרְדִינוּן בִּגְוִיָתְהוֹן אֲרֵי נְבִיַיָא מִתְנַבָּן עַל כָּל אִתְרְגוּשַׁתְהוֹן לְמֵיתַב בִּתְיוּבְתָּא וְלָא תָיְבִין גְבַר בְּחוֹבֵי נַפְשֵׁיהּ מִתְרְעָן וְעַד דְאִינוּן קַיָמִין בִּתְיוּבְתָּא לָא מִתַּקְפִין.

כי המוכר אל הממכר לא ישוב – אפשר יובל בטל ונביא מתנבא (כתוב ברמז שכ״ב).

כי המוכר אל הממכר לא ישוב – כשיגלה בגולה לא ישוב ויראה עוד השדה שמכר ולמה יתאבל.

ועוד בחיים חיתם – כל ימי חייהם לא ישיבו אל מקומם.

כי חזון אל כל המונה וגו׳ – ארי נבייא מתנבן על כל אתרגושתהון למיתב בתיובתא ולא תייבין.

ואיש בעונו חיתו – כל אחד מהם חיתו ונפשו דבוקה בעונו.

לא יתחזקו – לא יחזקו לבם על יצרם הרע לשוב לתורתם.

For the seller will not return to that which was sold Once he goes into exile, he will not return and will no longer see the field that he had sold; so why should he mourn?

as long as they are alive All the days of their lives they will not return to their place.

for when the prophecy was [directed] to all her multitude, etc. For the prophets prophesy concerning all their multitude to repent, but they do not repent.

and each man's soul is in his iniquity The life and soul of every one of them is attached to his iniquity.

they do not strengthen themselves They do not strengthen their heart over their evil inclination, to return to their Torah.

כי המוכר אל הממכר לא ישוב – כתבתי בתורתי: בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו (ויקרא כ״ה:י״ג). וכן גורם שחרוני עליכם, שאפילו יגיע יובל, המוכר אל הממכר לא ישוב, כי ימות המוכר קודם שנת היובל.

אלא אפילו עוד בחיים חייתם – שאפילו יהי המוכר חי בשנת היובל, לא ישוב הממכר. שהרי דורו של צדקיה^א גלו עד שלא הגיע יובל, שלא הגיע^ב היובל עד ארבע עשרה שנה לאחר חורבן הבית, כמו שפירשתי.

כי חזון אל כל המונה לא ישוב – פתרונו: כי חזון זה אני מתנבא אל כל המונה של גלות צדקיה, משגלו מכאן לא ישובו הנה, לפיכך הקונה לא ישמח והמוכר אל יתאבל (יחזקאל ז׳:י״ב).

ואיש בעוונו חייתו לא^ג יתחזקו – שלא יהיה להם תקומה לפני אויביהם.⁠^ד

ור׳ מנחם ז״ל פתר: כי^ה חזון אל כל המונה לא ישוב – כי לא ישוב החזון לאחור.

ואיש בעוונו כל ימי חייו – ולא יתחזק לשוב לארצו.

א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י מינכן 5: ״חזקיה״. בכ״י לוצקי 777: ״חלקיה״.

ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״הגיע״.

ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ולא״.

ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אויביכם״.

ה. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כל״.

כי המוכר אל הממכר לא ישוב – עוד ביובל כי תהפך נחלתו לזרים.

והוא שאומר ועוד בחיים חייתם – ואעפ״כ לא ישוב לממכרו,

שהרי חזון נבואה מאת י״י אל כל המונה שיגלו שלא ישובו.

ובמקום שהן בגולה, איש בעונו לא יוכל להתחזק בחיתו ופרנסתו להחיות את נפשו, כי בחרפת רעב ימות בארץ אויביו.

כי המוכר – טעם כי אל החרון שזכר כי חרוני יהיה עליהם שלא ישוב המוכר אל הממכר כמו שהוא המשפט בעודם בארץ ישראל בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו (ויקרא כ״ה:י״ג) אבל הם חרה אפי בם ולא ישובו אל אחוזתם ביובל כי בגלות יהיו.

ועוד בחיים חיתם – ואע״פ שיהיו בחיים לא ישובו אל ממכרם כי בארץ אחרת יהיו גולים.

חיתם – נפשם כמו וחיתם בקדשים (איוב ל״ו:י״ד), וחיתו באור תראה (איוב ל״ג:כ״ח).

כי חזון אל כל המונה – כי כשנאמר החזון אל כל המונה.

לא ישוב – לא היו שבים מרשעם כשהיו מזהירים אותם הנביאים השכם והערב.

ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו – וכל אחד היתה שקועה נפשו בעונו לא יתחזקו לשוב אל הנכונה ותרגם יונתן הפסוק כן ארי מזבננא לזבנא לא יתוב ועד דאינון חיין יתרנון בגויתהון ארי נבייא מתנבן על כל איתרגושתהון ולא תיבין גבר בחובי נפשיה מתרען ועד דאינון קיימין בתיובתא לא מתקפין. בפסוק של מעלה כי חרון ברי״ש ובזה הפסוק כי חזון בזי״ן וסימן רז.

ועוד בחיים חייתם – הטעם כל עוד נשמתם בם, ולו יחיו אלף שנים פעמים (קהלת ו׳:ו׳).

ולכן המוכר אל הממכר והוא הקרקע אשר מכר לא ישוב בבא שנת היובל לפי שיהיו בגלות, ועוד בחיים חייתם רוצה לומר אע״פ שיהיו חיים ולא ימותו לא ישוב המוכר אל הממכר ואיש בעונו חייתו לא יתחזקו רוצה לומר כל איש מהם בעבור עונו וחייתו רוצה לומר שהוא רמז לנפש שהיתה מגואלה בשקוציה לא יתחזקו ולא יהיה להם אומץ וחוזק כנגד האויב.

כי חזון – בזה הפסוק כי חזון בז׳ ובפסוק של מעלה כי חרון בר׳ ובפסוק של מטה כי חרוני.

אל כל המונה לא ישיב – שארי לי׳ מרי׳ למאן דסליק אדעתי׳ למימר אל כל המונה נאם ה׳ ואישתבש בפסוקי דהאי ספרא סוף סי׳ ל״א וסוף סי׳ ל״ב.

חייתם – נפשם כמו וחיתו באור תראה (איוב ל״ג:כ״ח).

חזון – נבואה.

כי המוכר – אף כי אם לא מכר שדהו לא היה שב אל השדה הזה שמכר להחזיק בה.

ועוד בחיים חייתם – ר״ל ואע״פ שיהיו נפשם עוד בחיים לא ישוב אליו אף בזולת המכירה.

כי חזון – כי כשנאמר החזון ההוא אל כל המון עמה לא היה מי ששב לה׳ וכל איש היתה נפשו קשורה בעונו ולא תתפרד ממנו לכן לא יתחזקו לשוב לארצם להחזיק בנחלתם.

כי המוכר אל הממכר לא ישוב – אחר שאמר הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל, הוסיף כי גם המוכר אל ישמח בכסף שבא לידו (עיין פסוק י״ט),⁠^א כי גם הוא אין לו תקוה שישוב אל אחוזתו בשנת היובל, כי יגלו ואין עוד יובל.

ועוד בחיים חיתם – ולא בחיים חיתם, לא שזכר מושך אחר עמו. ואמר חיתם בלשון רבים כלפי המוכר והקונה, כלומר כשישובו מן הגלות מקץ ע׳ שנה לא יהיו בחיים לא המוכר ולא הקונה.

כי חזון אל כל המונה – זמן ארוך הוקצב להמון ישראל לשבת בגלות, והם ע׳ שנים.

חזון – זמן ארוך, כמו כי עוד חזון למועד (חבקוק ב׳:ג׳). ולפי שפעמים הרבה היו הנבואות לימים רבים ולעתים רחוקות קראו לזמן ארוך חזון.

לא ישוב – באופן שהמון הגולים לא ישובו לארצם.

ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו – הנה קצת מן הגולים יתחזקו ויגיעו לגבורות ויחיו עד סוף הגלות. אך כל האנשים שחייהם בעון לא יתחזקו ולא יגיעו לגבורות ולא ישובו מן הגלות. ולדעת מוהר״ר^ב יהודה אריה אוסימו לא ישוב חוזר אל החזון, כלומר גזרת ה׳ לא תשוב אחור. ואמר כן לומר לשון הנופל על הלשון עם לא ישוב שאמר תחלה (כי המוכר אל הממכר לא ישוב). ויש אומרים: כי לא ישוב השני יתר הוא, והסופר כפל שתי המלות בטעות. ולדעת מוהר״ר^ג דוד חי אשכנזי צריך לומר (כמו בפסוק הקודם ובפסוק שאחר זה) כי חרון. ולא ישוב הוא על דרך לא ישוב חרון אף ה׳ (ירמיה ל׳:כ״ד).

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״בכסף שבא לידו (עיין פסוק י״ט)״.

ב. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״מוהר״ר״.

ג. כן בדפוס ראשון. בכ״י ירושלים, שוקן חסר: ״מוהר״ר״. בכ״י לוצקי חסר כל הביאור של דוד חי אשכנזי.

חיתם – נפשם, כמו וחיתם בקדשים (איוב ל״ו).

כי מבאר מדוע המוכר אל יתאבל כי לא יפסיד במה שמכר כי בל״ז המוכר לא ישוב אל הממכר – כי תהיה הארץ שממה, אבל עוד ירויח במה שמכר כי עי״ז עוד חייתם בחיים שע״י שמכר שדהו ויצא מן הארץ נשאר בחיים, וגם מי שמכר והיה בארץ מדלת העם השאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים, אבל את בעלי השדות והעשירים הכה בחרב,

כי חזון הנבואה שנבאו הנביאים על כל המונה החזון הזה לא ישוב אחור, ובוא יבא עליהם, ומהו החזון?

איש ואיש – אשר בעונו חייתו שנפשו נקשרה בעונו, שחי חיי העון והפשע,

לא יתחזקו לקראת האויב (גם יל״פ שאומר הלא חזון וחזות קשה נבאו על כל המונה ומדוע לא ישוב כל איש מדרכו הרעה, והלא כל איש חייתו תלוי בעונו שע״י עונו יאבד חייו, ומדוע לא יתחזקו לשוב בתשובה?).

לא ישוב – בשנת היובל גם אם תהיה עוד נפשו (״חיתו״) בחיים.

כי חזון – לי מאת האל שלא ישוב.

לא יתחזקו – לא יגיעו לגבורות שיבה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) תָּקְע֤וּ בַתָּק֙וֹעַ֙ וְהָכִ֣ין הַכֹּ֔ל וְאֵ֥ין הֹלֵ֖ךְ לַמִּלְחָמָ֑ה כִּ֥י חֲרוֹנִ֖י אֶל⁠־כׇּל⁠־הֲמוֹנָֽהּ׃

They have blown the trumpet, and have made all ready; but none goes to the battle; for My wrath is on all its multitude.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

נַפְקִין בְּאַצְוָחַת קַרְנָא מִתַקְנִין בְּמָנֵי זְיָנָא וְלֵית דְאָזִיל לִקְרָבָא אֲרֵי רְגַז מִן קֳדָמַי עַל כָּל אִתְרְגוּשַׁתְהוֹן.

תקעו בתקוע והכין הכל – תקעו בשופר,⁠¹ והוא שם [כלי] שתוקעים בו להזעיק.

1. כך: ת״י; ריב״ג, אצול, ערך ׳תקע׳; רד״ק.

תקעו בתקוע – כשיבוא עליהם הצר הכינו עצמם למלחמה ואין יוצא להלחם.

They sound the shofar When the enemy comes upon them, they prepare themselves for war, but no one will go out to fight.

תקעו בתקוע והכין הכל – הם תוקעין בתקוע ויוצאין בצווחות קרנותיה בין כלי זיין שלהן, ולבסוף אין אחד מהן שילך למלחמה כי חרוני אל כל המונה.

תקעו בתקוע – בתקיעות מלחמה להחריד העם לצאת להלחם כנגד האויבים ולהכין הכל להלחם.

ואין הולך למלחמה – כי יפול פחד י״י עליהם.

תקעו בתקוע – השופר נקרא תקוע לפי שתוקעים בו כי הם תוקעים בשופר להניס אשר בחוץ אל העיר זהו והכין הכל כלומר יכינו כל אשר בשדה אל תוך העיר.

ואין הולך למלחמה – ואין אחד מהם יוצא לאויב להלחם אלא כולם נאספים אל העיר מפחד האויב ולמה להם זה כי חרוני אל כל המונה.

עד שמפני זה יתקעו בשופרות וזהו תקעו בתקוע והכין הכל רוצה לומר כל כלי מלחמה, ועם כל זה אין הולך למלחמה כלומר שלא ימצא איש שיתחזק להלחם לפי שחרוני אל כל המונה ומפני חרון אף השם לא יעצרו כח.

בתקוע – כן יקרא השופר על כי יתקעו בו.

חרוני – חרון אפי.

תקעו בתקוע – הנה בבוא האויב יתקעו הם בשופר להשמיע את העם לרדת אל המלחמה מול האויב וגם יכינו כל דבר המצטרך אל המלחמה אבל אין מי הולך למלחמה כי חרוני על כל המון עמה והבאתי מורך בלבבם ויראו לגשת אל המלחמה.

בתקוע – כן נקרא השופר, לפי שתוקעים בו.

תקעו הלא כבר תקעו בשופר והכינו הכל לקראת האויב, ומדוע אין איש הולך למלחמה? למה יתחבאו בבתיהם? משיב,

כי חרוני אל כל המונה ואנכי הסבותי את כלי המלחמה אשר בידם.

בתקוע – בשופר ובחצוצרות.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) הַחֶ֣רֶב בַּח֔וּץ וְהַדֶּ֥בֶר וְהָרָעָ֖ב מִבָּ֑יִת אֲשֶׁ֤ר בַּשָּׂדֶה֙ בַּחֶ֣רֶב יָמ֔וּת וַאֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר רָעָ֥ב וָדֶ֖בֶר יֹאכְלֶֽנּוּ^א׃

The sword is outside, and the pestilence and the famine within. He who is in the field shall die with the sword, and he who is in the city, famine and pestilence shall devour him.

א. יֹאכְלֶֽנּוּ א=יֹאכֲלֶֽנּוּ (חטף)

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חַרְבָּא מִלְבָרָא וּמוֹתָא וְכַפְנָא מִלְגָיו דִבְחַקְלָא בְּחַרְבָּא יִתְקְטֵיל וְדִי בְקַרְתָּא כַּפְנָא וּמוֹתָא יְשֵׁיצִינֵיהּ.

החרב בחוץ, רעב ודבר יאכלנו – כתרגומו ישיציניה.

החרב בחוץ רוצה לומר חרב האויבים הצרים על העיר סביבותיה והדבר והרעב מבית רוצה לומר בתוך העיר, ומפני זה אשר בשדה בחרב ימות כלו׳ אם יצאו אל האויבים להלחם ימיתום בחרב ואם ישבו בעיר רעב ודבר יאכלם.

מבית – מבפנים.

יאכלנו – ישחיתנו.

החרב – חרב האויב תהיה בחוץ לעיר והדבר והרעב יהיו מבפנים בתוך העיר.

אשר בשדה וכו׳ – אשר יהיה בשדה וכו׳.

החרב – שואל למה לא ילכו למלחמה, הלא הגם שהחרב בחוץ, הלא גם בבית הדבר והרעב ומה ירויחו בשבתם בית, והלא טובים חללי חרב מחללי רעב, והגם שאשר בשדה בחרב ימות – הלא גם אשר בעיר רעב ודבר יאכלנו וטוב יותר שימותו מות גבורים?

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) וּפָֽלְטוּ֙ פְּלִ֣יטֵיהֶ֔ם וְהָי֣וּ אֶל⁠־הֶהָרִ֗ים כְּיוֹנֵ֧י הַגֵּאָי֛וֹת כֻּלָּ֖ם הֹמ֑וֹת אִ֖ישׁ בַּעֲוֺנֽוֹ׃

But their refugees escape and shall be on the mountains like doves of the valleys, all of them moaning, everyone in his iniquity.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמְשֵׁיזְבַיָא יִשְׁתֵּיזְבוּן מִנְהוֹן וִיהוֹן עַל טוּרַיָא כְּיוֹנֵי חֵילַיָא כּוּלְהוֹן מְנַהֲמִין גְבַר בְּחוּבֵי נַפְשֵׁיהּ.

כיוני הגאיות – דרך היונים להקבץ בגאיות והומות שם והיו הומים אל ההרים אשר ינוסו שם איש בעוונו כיוני הגאיות אשר כולם הומות.

like the doves of the valleys It is customary for doves to congregate in the valleys and moan there. They [the survivors] will moan on the mountains, where they will flee, each one for his iniquity, like the doves of the valleys, which all moan.

ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות – שכשהיו נמלטים, קצת מתו בהרים, והיו הומים ומקוננים כיוני הגאיות שכולם הומות. ודברו נביאים בהווה, שהיונים נמצאים בגיאיות^א ובקעות,⁠^ב מקום גדול תבואה. לכך הוא אומר: כיוני הגאיות – שכולם היו הומים פליטיהם אל ההרים שכשהיו נמלטים בההרים. ולמה היו מקוננות בההרים, איש בעוונו.

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בגאות״.

ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ובוקעות״.

כלם הומות – שכלם הומות בגרונם כן יהיו הומים בלבם וקול לא ישמיעו והוא שאמר למעלה ולא הד הרים.

ופלטו, כינוי הגיאיות – דרך היונים להקבץ בגיא.

הומות – משמיעות קול כקול נהי כן יעשו הפלטים בנוסם.

והיו על ההרים – להשגב בהם עד יעבור חיל האויבים ובהיותם על ההרים יהמו וינהו ויתודו כל איש מהם כי בעונו בא לו כל זה.

אל ההרים – כמו על ההרים.

והפלטים מהם שינוסו יהיו אל ההרים רוצה לומר על ההרים נפוצים ובורחים כיוני הגאיות יהמו כי יהמו וינהו בברחם שמה כאשר יהמו יוני הגאיות וכולם הומות איש בעונו כי יתודו ויאמרו שעונם הטו אלה.

והיו אל ההרים – בנביאים עם פירש הריא״ה כתוב על וטעות הוא וכ״כ רד״ק אל ההרים כמו על ההרים.

ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות – המסורת לית חסר וא״ו קדמאה וכל שאר קריי׳ הומות ע״כ. ובירושלמי דתענית פ׳ בשלשה פרקים ר׳ הוה יתיב מתני כלם הומיות אמר ליה ר׳ חנינא בר חמא המות אמר ליה הן קרייתה אמר ליה קדם רב המנונא דבכל אמר ליה כד תיחות לקמן אמור ליה דמתניתך חכים וידע דלא מתמני ביומוהי ע״כ. ומאי דכתיב התם בירושלמי ר׳ הוה יתיב ומתני וזכרו פליטיהם אותי והיו אל ההרים וגו׳. וכן כתוב במתנות כהונה במד׳ קהלת פ׳ כי העושק יהולל חכם אבל בפרשה של מעלה סימן ו׳ כתוב וזכרו פליטיהם אותי בגוים וגו׳ ותו איתא התם ברישא דעניינא ומני לרבי חמא בר חנינא וצ״ל לרבי חנינא בר חמא כדמוכח בתר הכי וכן הוא בבבלי דכתובות פרק הנושא ובמדרש קהלת דלעיל.

ופלטו – ענין המלטה.

אל ההרים – בהרים.

הגאיות – מלשון גיא ועמק.

ופלטו פליטיהם – הפלטים מהם ימלטו ויהיו פזורים בהרים ויהמו בקול נהי כיונים המתקבצים בעמקים וכולם יהמו.

איש בעונו – כ״א יהמה בעונו ר״ל יתודה לומר עונו הטה אלה.

ופלטו – גם פליטיהם אשר יפלטו הן הם היו על ההרים כיונים המצוים בגאיות ובקעות שאין רגילים בהרים, ועי״כ כולם הומות – שואל מדוע היה זה? משיב איש בעונו שכ״ז היה ע״י עונותיהם.

הֹֹמוֹֹת – שקולן קול תאניה מטבע.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) כׇּל⁠־הַיָּדַ֖יִם תִּרְפֶּ֑ינָה וְכׇל⁠־בִּרְכַּ֖יִם תֵּלַ֥כְנָה מָּֽיִם׃

All hands shall be feeble, and all knees shall be weak as water.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כָּל יְדַיָא יִתְרַשְׁלָן וְכָל רְכִיבַיָא יִתְאַשְׁדָן מַיָא.

תלכנה מים – מזיעת אימה.

will go [like] water from the sweat of fright.

תלכנה מים – תמסינה, כענין וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ז׳:ה׳).

כל הידים תרפינה – כי לא יהיה בהם כח להלחם כנגד כל האויבים.

וכל ברכים תלכנה מים – תלכנה כמים על דרך משל כאילו נמסו שלא יהיה בהם כח מרוב הבהלה.

ומפני זה כל הידים תרפינה ולא יתחזקו למלחמה כנגד אויביהם וכל ברכים תלכנה מים מזיעות אימה כאילו נמסו ונחלשו.

תרפינה – מלשון רפיון.

תרפינה – יחלשו מלהלחם.

תלכנה מים – מזיעת אימה כאלו תמסינה והיו למים.

תלכנה מים – מזיעת אימה (רש״י). והיירונימוס^א פירש: ישפכו מי רגלים מרוב הפחד וירדו המים על ברכיהם. ורד״ק פירש: תלכנה מים – דרך משל, כאלו נמסו, שלא יהיה בהם כח מרוב הבהלה. ודעת רש״י נראה לי עיקר.⁠^ב

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״ויירונימוס״.

ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן ההכרעה הפוכה: ״תלכנה מים – דרך משל, כאלו נמסו ונמוגו (רד״ק). ורש״י פירש: מזיעת אימה. והיירונימוס פירש: ישפכו מי רגלים מרוב הפחד וירדו המים על ברכיהם. והראשון נראה לי עיקר.⁠״

תלכנה מים – כמו מים יתהלכו למו, או יזיעו מים מרוב הפחד.

כל אינם יכולים להלחם כי כל הידים תרפינה – ולא לברוח כי כל ברכים תלכנה מים.

תלכנה מים – מזיעת אימה (רש״י), תמסנה ותהיינה למים.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) וְחָגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְכִסְּתָ֥ה אוֹתָ֖ם פַּלָּצ֑וּת וְאֶ֤ל כׇּל⁠־פָּנִים֙ בּוּשָׁ֔ה וּבְכׇל⁠־רָאשֵׁיהֶ֖ם קׇרְחָֽה׃

They shall also gird themselves with sackcloth, and horror shall cover them; and shame shall be on all faces, and baldness on all their heads.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיֵסְרוּן סַקִין וְתַחְפֵי יַתְהוֹן אִתְכְּנָעוּתָא וְעַל כָּל אַפֵּיהוֹן בַּהֲתָא וּבְכָל רֵישֵׁיהוֹן מְרַט.

קרחה – על מתיהם.

וחגרו – מבואר הוא.

ולא ישאר להם אלא לחגור שקים ושיכסה אותם פלצות ואל כל פנים מהסגנים והשרים תכסה בושה ובכל ראשיהם קרחה כי יתגודדו וישימו קרחה בין עיניהם מפני רעתם.

פלצות – רעדה וחרדה כמו ועמודים יתפלצון (איוב ט׳:ו׳).

קרחה – ענין מריטת השער וכן באה קרחה (ירמיהו מ״ז:ה׳).

וחגרו שקים – דרך אבל וצער.

ואל כל פנים – בכל פנים.

קרחה – כי ימרטו שער ראשם דרך צער ואבל.

וחגרו שקים לקונן על רוע מעשיהם,

וכסתה אותם פלצות על ידי הפורעניות,

ואל כל פנים בושה בעבור עונותיהם,

ובכל ראשיהם קרחה לאבל על הפורעניות.

פלצות – פלץ⁠־פרץ (להצהיל⁠־להצהיר), פחד גדול השובר כל אבריו של האדם; וקרוב לו שם, ״מפלצת״ (מלכים א׳ ט״ו:י״ג), רמות כעור ורע מראה המפחיד רואהו, או הראוי להיות נשבר ונפרץ.

קרחה – סימן אבלות (פרשת ראה י״ד:א׳).

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) כַּסְפָּ֞ם בַּחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֮ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹא⁠־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי⁠־מִכְשׁ֥וֹל עֲוֺנָ֖ם הָיָֽה׃

They shall cast their silver in the streets, and their gold shall be as an unclean thing; their silver and their gold shall not be able to deliver them in the day of the wrath of Hashem. They shall not satisfy their souls, neither fill their bowels; because it has been the stumbling block of their iniquity.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כַּסְפֵּהוֹן בְּשׁוּקִין יִרְמוֹן וּדְהַבְהוֹן לְבוּסְרָן יְהֵי כַּסְפֵּיהוֹן וּדְהַבְהוֹן לָא יִכּוּל לְשֵׁיזָבוּתְהוֹן בְּיוֹם רוּגְזָא דַייָ נַפְשֵׁיהוֹן לָא יִסְבְּעוּן וּמֵעֵיהוֹן לָא יִמְלוּן אֲרֵי לְתַקְלַת חוֹבִין יְהֵי.

רמז שמו

כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה – זהו שאמר הכתוב נבוכדנצר מלכא עבד צלם די דהב רומיה אמין שתין פתיה אמין שית א״ר יוחנן אשכחת אמר כל דרומיה שתין ופותייה שית אם אין בעביו שליש [רומו] אינו יכול לעמוד ואת אמרת אקימיה בבקעת דורא א״ר ביבי בקובה היו מעמידים אותו והוא נופל, עד היכן, ר׳ חגי בש״ר יצחק עד שהביאו כל כסף וזהב שהביאו מירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה. מרתא בת ביתוס עתירתא דירושלים חות שדרתיה לשליחא אמרה ליה זיל אייתי לי סמידא, אדאדזיל אזדבן, אתא א״ל ססמידא ליכא חוורתא איכא, א״ל זיל אייתי לי, אדאזל אזדבן, א״ל חוורתא ליכא גושקרא איכא, א״ל זיל אייתי לי, אדאול אזדבן, א״ל גושקרא ליכא קמחא דשערי איכא, אמרה ליה זיל אייתי לי. אדאזל אזדבן, הות משלפא מסאנא אמרה איפוק איחזי אי משכחנא מידי למיכל, איתיב לה פרתא בכרעא ומתה, קרי עלה רבן יוחנן בן זכאי הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה וגו׳, ואיכא דאמרי גרוגרת דר׳ צדוק אכלה ואתניסא ומתה, וכי הוה קא ניחא נפשה אפיקתה לכל דהבא וכספא שדיתיה בשוקא, אמרה האי למאי איבעי לי, לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם וגו׳.

לנדה יהיה – לשקוץ יהיה להם.

will be repugnant It will be disgusting for them.

(יט-כ) וזהבם לנידה יהיה – שהיו הם עצמם מאוסים^א בכספם ובזהבם, ויהיו משליכים אותו בחוצות. כשיראו שכספם וזהבם לא יוכל להצילם.

נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו – כל כסף וזהב שלהם לא יהיו נהנים ממנו, שישבעו^ב ממנו שביעה אחת, או שימלאו נפשם ממנו לסעודה אחת.

כי מכשול עוונם היה – כי כספם וזהבם היה להם למכשול עוון, שעשו להם ממנו עצבים. כסף וזהב שלהם שהם מתגאים ממנו ועשו ממנו צלמי תועבותם, על כן נתתיו להם לנידה.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פריס 162, פרמא 2994, פירנצה III.8, פירנצה III.24. בכ״י מודינה 6: ״מאוסין״. ואולי צ״ל: ״מואסים״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שישבע״.

לנדה יהיה – להם.

נפשם לא ישבעו – מכספם ומזהבם כי ברעב ימותו.

כי מכשול עונם היה – הכסף והזהב שהרי בו חטאו ונכשלו.

כספם בחוצות ישליכו – נוכל לפרש אלילי הכסף והזהב שעשו כמו שנאמר בישעיה ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו (ישעיהו ב׳:כ׳) כיון שיראו שאין בהם תועלת ולא הצילום ישליכו אותם בחוצות ויתכן גם כן לפרש אוצרות הכסף והזהב כי לא יועילו להם לא להנצל מן הרעב ולא מן האויב על כן ישליכו אותם בשוקים וברחובות וזהו שאמר נפשם לא ישבעו כי מן הכסף והזהב לא יוכלו למלא מעיהם כמו שיעשו מן הלחם ואם אין להם הלחם מה יועיל להם הכסף והזהב וכן יאכלו אותם גם לפירוש הראשון רוצה לומר כי האלילים לא ישבעו אותם בעת הרעב.

לנדה יהיה – לרחוק כי ירחיקו אותו מבתיהם.

כי מכשול עונם היה – כלומר כל זה המכשול להם בעבור עונם היה.

ואם יחשבו להמלט בממונם לא יהיה כן כי לא יועיל להם העושר ולכן צריך אליהם שכספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה לפי שכספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת השם, ולא די שלא יוכל להצילם מהאויב אבל גם לא יספיק כספם וזהבם לקנות מהם אוכל לנפשם כי אם לא ימצא לחם מה יועיל הכסף והזהב ועל זה אמר נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו אבל היה כל זה ממכשול עונם שהוא שסבב להם כל הרעה הזאת.

לנדה – לרחוק ולתעוב כנדה והוא מלשון נדידה והרחקה.

עברת – מלשון עברה וזעם.

לנדה – לרחוק ולתעוב.

כספם וגו׳ – ר״ל למה ישליכו כספם ויתעבו זהבם לפי שלא יוכלו להציל את נפשם ביום בוא עברת ה׳ כי האויב לא יקח כסף וזהב לפדיון נפש.

נפשם לא ישבעו – רצה לומר לא ימצאו לחם לקנות בהם להשביע הנפש ולמלאות המעים.

כי מכשול – כי המכשול הרע הזה היה בעוונם ולא על חנם.

כי מכשול עונם היה – הכסף והזהב היה להם מכשול עון, על דרך: וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳) (ר׳ שמואל דעטמאלד).⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר הציון: ״ר׳ שמואל דעטמאלד״.

נפשם לא ישבעו – שביעת נפש היא יותר ממליאת בטן ומעים, שימלא בטנו גם בדברים בלתי ערבים לו, ונפשו לא תשבע במו, ואמר צדיק אוכל לשובע נפשו, ובטן רשעים תחסר, שלא לבד שלא תשבע נפשם כי גם לא ימלאו בטנם.

כספם בחוצות ישליכו כי לא יוכלו לשאתו בגולה, וגם זהבם שלא ישליכו אותו לנדה יהיה שמי שימצא אצלו זהב יהרג, ומבאר כי כספם וזהבם לא יוכל להצילם מן האויב, וגם לא יסיר מהם הרעב כי נפשם לא ישבעו על ידו, ואף מעיהם לא ימלאו שהוא פחות מן השביעה, ומבאר הטעם כי מכשול עונם היה שע״י רוב הזהב והכסף נכשלו בעונות כמ״ש וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל.

לנדה – נתעב בעיניהם כטומאת הנדה.

ישבעו – ממנו.

מכשול עונם – הוא הכשילם לחטוא (הושע ב׳:י׳).

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל⁠־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃

As for the beauty of His ornament, that He set for their pride; they made the images of their abominations and their detestable things therein. Therefore I have made it to them as an unclean thing.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְחֶדְוַת תִּקוּנֵיהּ לִיקַר יְהַבְתֵּיהּ וְאִינוּן צַלְמֵי תוֹעֲבַתְהוֹן שִׁקוּצֵיהוֹן עֲבַדוּ בֵיהּ עַל כֵּן יְהַבְתֵּיהּ לְהוֹן לְבוּסְרָן.

וצבי עדיו לגאון שמהו – כלומר, שמהמפואר בתכשיטיו עשה אליל.⁠¹

1. לא מצאנו תיעוד לפירוש זה אצל מפרשים אחרים. על הוראת תיבת ״צבי״ השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳צבה׳. אלפסי, ערך ׳צבי׳, סבור שנושא הפסוק הוא העם, אך המשמעות שונה: ״מאלה ואת׳את׳ה שמכ׳ת קלבה״ (=״ממונו וכליו הגביהו את לבו״). ת״י, רש״י ורד״ק סבורים שהפסוק מדבר על מעשה ה׳ שנתן לבני-ישראל את בית-המקדש לתפארת.

וצבי עדיו – של הקב״ה אשר לגאון שמהו להם הוא בית המקדש שנקרא גאון עוזם כמה שנאמר: הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם (יחזקאל כ״ד:כ״א) הם גלולי תועבות עשו בו ע״כ וגו׳.

And the beauty of His adornment of the Holy One, blessed be He, that He made for their pride. This is the Temple, called the pride of their might, as it is said: "Behold I profane My sanctuary, the pride of Your might" (24:21). They made in it the images of their abominations, therefore, etc.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וצבי עדיו – שנתן לו המקום לעדות עדי זהב וכסף.

שמהו – על עצמו לגאות להתגאות בו לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה ורם לבבו ושכח אותי שנתתיו לו לעדי.

וגם צלמי תעבותיהם עשו בו בכסף ובזהב.

על כן נתתיו להם לנדה – שישליכוהו מעליהם להציל את נפשם.

וצבי עדיו – זהו בית המקדש שהוא פאר יפי כבוד האל הנקדש בתוכו שהיו מתיפים בו כעדי והקדוש ברוך הוא שמהו לגאון שישראל היו מתגאים ומתגדלים בו על כל עם כי כבוד האל נראה בו בענן ובאש העליונה והם שמוהו לשקוץ כי עשו בו צלמי תועבותם על כן נתתיו להם לנדה שהם ירחיקוהו ממנו ויגלו מארצם.

לגאון – גאוה וגאות רע, כטעם וישמן ישרון ויבעט (דברים ל״ב:ט״ו).

ואם תאמרו איך לא יגן עליהם ב״ה אשר בתוכם שהוא היה צבי עדיו של ישראל לגאון שמהו הקב״ה בתוכם שבו היו מתגאים ומתגדלים על כל האומות כמ״ש ושברתי את גאון עוזכם (ויקרא כו, יט), דעו נא שצלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו כי שמו הפסל בהיכל ע״כ נתתיו להם לנדה רוצה לומר בעבור זה לא הגין ב״ה עליהם והיה לנדה ולטומאה ויתרחקו ממנה כמו שיתרחק האדם מהנדה.

וצבי – ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיהו ד׳:ב׳).

עדיו – מלשון עדי וקשוט וכן ועדית עדי (יחזקאל כ״ג:מ׳).

לגאון – ענין רוממות.

וצבי עדיו – הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בה״מ.

וצלמי – ר״ל והם העמידו בה גלולי תועבותם המשוקצים.

נתתיו להם – ר״ל לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב.

וצבי עדיו לגאון שמהו – הכסף והזהב שהיה^א צבי עֶדְיָם הם נשתמשו בו לרעה להתגאות בו. והנה ראוי היה שיאמר בלשון רבים וצבי עדים לגאון שמוהו: ואולי היתה מליצת צבי עדיו לגאון שמהו משל הדיוט בקרב העם, על כל מי שהיה משתמש לרעה במה שהיה אפשר שיהיה לו לכבוד ולתפארת.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן: ״שהיו״.

וצבי עדיו – החמדה של תכשיטיו של הזהב, שמו לגאון, שגאון נעלה מן צבי כמ״ש (ישעיהו ד׳ ב׳) עיי״ש בהערה.

וצלמי תועבותם שקוציהם עשו בו – חסר ו׳ ושקוציהם, ר״ל וצלמי שקוציהם, וע״ד המליצה, הצלמים הם עשו בו את שקוציהם, כי עובדי ע״ז היו מהבילים שהצלמים ישמשו בזהב וכסף שנודרים להם לעשות בם מאויי לבם ושקוציהם, כי היו מיחסים להצלמים תאוות וחפצים ואהבת זהב וכסף ועשות נבלות בעזרת הזהב כמו בני אדם כידוע בספורי הבלי (המיטאלאגיע) ושירי היונים, והיו נודרים כסף וזהב להצלמים להפיק מהם רצון וכמו שנדרוהו לנדה שהוא הע״ז, כן נתתיו להם לנדה. ועז״א וחללוהו שיוציאוהו לחול כי מה שנדרו לע״ז היה בעיניהם קדש.

וצבי מבאר איך חטאו ע״י הזהב, שזה היה בשתי ענינים,

א. שצבי עדיו של הזהב זאת שמו להם לגאון ותפארת, שכל גאונם היה ע״י צבי עדיו, ע״י חמדת הזהב ועדי עדיים,

ב. כי צלמי תועבותם ושקוציהם עשו בו בהזהב שעשו ממנו ע״ז,

על כן נתתיו להם לנדה מדה כנגד מדה.

וצבי וגו׳ – ויפי קשוטיו שעשהו איש גאון (שהתגאה בו); צָבֵי בלשון ארמי חָפֵץ.

וצלמי – הו״ו מיותרת לחזוק.

נתתיו – הזהב.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וּנְתַתִּ֤יו בְּיַֽד⁠־הַזָּרִים֙ לָבַ֔ז וּלְרִשְׁעֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְשָׁלָ֑ל [וְחִלְּלֽוּהוּ] (וחללוה)׃

I will give it into the hands of the strangers for a prey, and to the wicked of the earth for a spoil; and they shall profane it.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶמְסְרִנֵיהּ בְּיַד רַשִׁיעִין לְמִבַז וּלְחַיָבֵי אַרְעָא לַעֲדִי וְיַחֲלוּנֵיהּ.

ונתתיו – כספם וזהבם.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד. ד״ה זה הושמט במהדורת פוזננסקי.

ונתתיו, וחללוה – כתיב וחללוהו קרי הכתיב על השכינה והקרי על הבית.

וכיון שהם לא כבדוהו כראוי אני אסירהו מידם ונתתיו ביד אכזרים לא שיהיה בית המקדש בתוכם בקדושתו ועבודתו אלא שאתנהו בידיהם לבז ולרשעי הארץ לשלל שישללו בית המקדש וכל אשר בו ויחללוהו.

לשלל וחללוה – וחללוהו קרי.

הזרים – העכו״ם.

וחללוהו – מלשון חולין ובזיון.

לבז – לקחת כל הנמצא בה.

וחללוהו – עשאוהו חולין ומבוזה.

ונתתיו – כספם וזהבם.

וחללוה – נראה לי נכון הכתיב, והוא חוזר לארץ ישראל או לעיר ירושלם. וכן במקרא שאחר זה.

לבז – לשלל השלל הוא הנשאר אחר המלחמה, ואם בוזזים אותו אנשי החיל איש לו, נקרא בז, כמ״ש (ישעיהו ח׳ ב׳), ופה מה שישאר ולא יבוזו הזרים הוא השלל, ויקחוהו רשעי הארץ.

ונתתיו – שיבואו זרים על ארצם ויבוזו את הכסף, ויש הבדל בין בז ושלל שהנשאר אחר שנפלו הבעלים במלחמה נקרא שלל, ומה שהאויב בוזז ולוקח ביד חזקה נקרא בז,

הזרים יבואו ויבוזו את כספם,

והשלל הנשאר שלא יבוזו זרים יקחו רשעי הארץ, וחללוהו ובזה יחללו הגאון והעדי הזה (כמו וחללו יפעתך לקמן כ״ח).

וחללוה – מוסב לארץ כמו שהוא בכתיב; או חסרה הו״ו מפני ו״ו של והסבותי.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וַהֲסִבּוֹתִ֤י פָנַי֙ מֵהֶ֔ם וְחִלְּל֖וּ אֶת⁠־צְפוּנִ֑י וּבָאוּ⁠־בָ֥הּ פָּרִיצִ֖ים וְחִלְּלֽוּהָ׃

I will turn also My face from them, and they shall profane My secret place; and robbers shall enter into it, and profane it.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲסַלֵיק שְׁכִינְתִּי מִנְהוֹן עַל דְאָחִילוּ יַת אַרְעָא בֵּית שְׁכִינְתִּי וְיַעֲלוּן בָּהּ רַשִׁיעִין וְיַחֲלוּנָהּ.

ובאו בה פריצים וחללוה – אמר אביי בקשו לגנוז דינארא טריאנא אדרינא שיפא מפני טבעה של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה פריצים וחללוה. מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני המזבח ששקצום מלכי יון, קרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה, אמרי היכי נעביד נתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא, לנסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא, ולתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו כיון שאשתמש בהו גבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהם הדיוט. כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם קל וחומר ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר, המשתמש בכתרה של תורה עאכ״ו, ר׳ טרפון אשכחיה ההוא גברא וכו׳ (כתוב ברמז רי״ב).

וחללו את צפוני – מטמוני, והוא מתכוון לבית-המקדש.⁠¹

1. קרובים לזה גם: ת״י; ריב״ג, אצול, ערך ׳צפן׳; רש״י; רד״ק.

את צפוני – את המקום שהייתי צפון שם ביניהם.

My secret place The place where I was hidden among them.

והסיבותי פני מהם – ואותה שעה יבואו האומות.

וחללו את צפוני – רב טוב שצפנתי להם.

צפוני – אף אוצרות ביתי.

והסבותי – כמו שאמר בתורה והסתרתי פני מהם (דברים ל״א:י״ז).

וחללו – הזרים המקום הצפון שלי בבית והוא הדביר שהוא קדש הקדשים ששם הארון.

ובאו בה פריצים וחללוה – לשון נקבה על שכינת הכבוד החונה על הארון או אמר וחללוה על העיר.

ויונתן תרגם: ואסליק שכינתי מנהון על דאחילו ארע בית שכינתי ויעלון בה רשיעיא ויחלונה.

צפוני – על בית המקדש בפרט.

אבל יהיה זה אחרי שאסלק שכינתי משם ועל זה אמר והסבותי פני מהם ואז יחללו את צפוני רוצה לומר ההיכל וקדש הקדשים שיחללום הזרים אשר זכר, ולא הם בלבד אבל גם קודם לכן יבאו פריצי ישראל שבמצור ירושלם היו נכנסים למקדש ומחללים אותו כרצונם:

והסבותי – מלשון סביב והפנה.

צפוני – מלשון הסתר וכן תצפון אתך (משלי ב׳:א׳).

פריצים – רשעים הפורצים גדר האמת והנכוחה.

והסבותי – סלקתי שכינתי משם ואח״ז חללו מקום הצפון שלי זה ההיכל וקה״ק.

וחללוה – כפל הדבר וכדרך המתאונן המכפיל אמריו.

וחללו את צפוני – מצפוני וחמדתי, הוא בית המקדש או ירושלם.

ובאו בה – בארץ ישראל או בירושלם.

צפוני – דבר שאין העין יכול לראות, הארון ובית קה״ק והשכינה, ועז״א מלת בה, וכן וחללוה, בלשון נקבה, על שכינת הכבוד.

והסבתי – חשב כסדר, תחלה חשב מה שהיה בסוף ימי המצור, כמ״ש תקעו בתקוע, החרב בחוץ וכו׳, ואח״כ חשב מה שהיה עת נבקעה העיר וברח צדקיהו וחילו, ועז״א ופלטו פליטיהם וכו׳, ואח״כ כספם בחוצות ישליכו, כי האויבים בזזו הכל, וזה היה בחדש הרביעי, ואח״כ והסבותי פני מהם שנדדה השכינה מן ההיכל,

וחללו את צפוני שיחללו בית קה״ק ובאו בה פריצים לקחת כלי המקדש וחללוהו ויוציאום לחולין כמ״ש חז״ל בעבודה זרה שכיון שבאו בה פריצים יצאו מקדושתם.

צפוני – הארץ הזאת שהיתה אוצרי.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) עֲשֵׂ֖ה הָרַתּ֑וֹק כִּ֣י הָאָ֗רֶץ מָֽלְאָה֙ מִשְׁפַּ֣ט דָּמִ֔ים וְהָעִ֖יר מָלְאָ֥ה חָמָֽס׃

Make the chain; for the land is full of bloody crimes, and the city is full of violence.

עֲבֵיד שִׁלְשְׁלָן אֲרֵי אַרְעָא אִתְמְלִיאַת חַיָבֵי קְטוֹל וְקַרְתָּא אִתְמְלִיאַת חֲטוֹפִין.

עשה הרתוק כי הארץ – טבעת, והוא כלי כדוגמת כבל ואזיקים.⁠¹

1. כך גם: ת״י; אלפסי, ערך ׳רתק׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳רתק׳; רש״י; רד״ק. השווה: ראב״ע, פירושו לישעיהו מ, יט.

עשה הרתוק – שלשלת אות הוא שילכו בגולה אסורים בזיקים.

משפט דמים – חייבי קטול.

Make the chain Heb. הָרַתּוֹק, the chain. It is a symbolic sign that they will go into exile bound in fetters.

crimes of bloodshed [lit. judgment of blood. Targum renders:] Crimes deserving of death.

רתוק – שלשלת של ברזל. אות היא להם שילכו זקוקים בשלשלאות של ברזל. ודומה לו: ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט).

עשה לך הרתוק – לרתקם בזיקים תחת עֶדְיָם כענין כל גדוליה רתקו בזיקים (נחום ג׳:י׳).

עשה הרתוק – עשה שלשלת של ברזל סימן שיוליכו הכשדים אנשי ירושלם בגלות בשלשלאות כמו שעושין לשבוים.

משפט דמים – כלומר כולם חייבים משפט דמים לפי ששפכו דם נקי ועברו עברות שנתחייבו עליהם מיתה וכן משפט מות לאיש הזה (ירמיהו כ״ו:י״א) כמו משפט דמים.

והעיר מלאה חמס – ועוד שעושים בה חמס ועל כן ראוים לגלות ממנה כי לא יתקיים ישוב הארץ עם החמס.

עשה הרתוק – הם שלשלאות של ברזל ונחשתים להוליך בני ישראל בגלות.

עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים וכו׳ עד סוף הנבואה. ותחילת פרשת ויהי בשנה הששית. היה המנהג בירושלם שהיהודים הנאסרים במאסר אם היה ענינם על דבר שבו משפט מות היו נותנין שלשלאות של ברזל ברגליהם ואם לא היה מאסרם דבר חמור ומסוכן כזה היו כלואים בבית המאסר אבל לא היו נותנים על רגליהם שלשלאות של ברזל, ואמנם השבויים כשהולכים בגולה היו אוסרים אותם בשלשלאות, ולכן אמר השם לנביא עשה הרתוק שהוא שלשלת של ברזל לפי שהארץ מלאה משפט דמים ר״ל שכולם חייבי מיתה ולכן ראוי שיהיו אסורים בזיקים ובשלשלאות של ברזל, וכן תרגם יונתן משפט דמים חובי קטול רוצה לומר שהיו כולם חייבים משפט מות מפני שפיכות דמים וגלוי עריות ושאר העבירות שעשו והוא אומרו והעיר מלאה חמס, והיה זה סימן שיוליכו הכשדיים את אנשי ירושלם בגלות אסורים בשלשלאות כמו שעושים לשבויים.

הרתוק – שלשלאות כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט).

עשה הרתוק – הכן שלשלאות לאסור הגולים.

משפט דמים – כולם חייבים מיתה.

חמס – כולם ראוים לחמס ושלל.

עשה הרתוק – הוא צווי על דרך השיר, בלי שיהיה שם מי שיקבל הצווי. וכמהו רבים בנבואות. והכוונה: ראוי להכין שלשלאות לרבוי הגולים.

ור׳ טוביה בן אליעזר בספר לקח טוב פירש: עשה – מקור, והכוונה עשה יעשה מלך בבל. ויהיה עשֵה על דרך: למען הֱיֵה לה ברק (למטה כ״א:ט״ו).⁠^א

הרתוק – שלשלאות, כמו ברתוּקות זהב (מלכים א ו׳:כ״א), ורתוקות כסף (ישעיה מ׳:י״ט). ובערבי רַתַּק ענינו סגר.

מלאה משפט דמים – עברו עברות שנתחייבו עליהן מיתה.

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ור׳ טוביה... (למטה כ״א:ט״ו).⁠״.

הרתוק – שלשלת כפולה, ועז״א רתקו בזקים (נחום ג׳) זקים כפולים ומשולשים.

עשה הרתוק – אח״כ יעשו שלשלאות להוציא הנשארים אל הגולה,

כי מלאה הארץ משפט דמים שהרצח היה מצוי בארץ,

והעיר ירושלים שלא היה שם רצח מ״מ מלאה חמס עד שנתחייבו כליה בעבור רצח וחמס.

הרתוק – מלשון עד אשר לא ירתק חבל הכסף (קהלת י״ב:ו׳); שלשלאות עשויות ע״י חוטים ולא ע״י עגילים הנכנסים זה בזה; ורתק הוא נתק (בחן⁠־בחר).

משפט דמים – עברות שעליהן נתחייבו מיתה (שד״ל).

(כד) וְהֵֽבֵאתִי֙ רָעֵ֣י גוֹיִ֔ם וְיָרְשׁ֖וּ אֶת⁠־בָּתֵּיהֶ֑ם וְהִשְׁבַּתִּי֙ גְּא֣וֹן עַזִּ֔ים וְנִחֲל֖וּ מְקַֽדְשֵׁיהֶֽם׃

Therefore I will bring the worst of the nations, and they shall possess their houses. I will also make the pride of the strong to cease; and their holy places shall be profaned.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאַיְתֵי מַבְאִשֵׁי עַמְמַיָא וְיַחְסְנוּן יַת בָּתֵּיהוֹן וַאֲבַטֵיל רְבוּת רַשִׁיעִין וְיִתָּחֲלוּן מִקְדָשֵׁיהוֹן.

ונחלו מקדשיהם – צורתו היסודית: ״ונחללו״, והוא המחלקה השלישית ממחלקות ה⁠[נפעל של הכפולים,⁠¹ ופירושו: פגיעה בכבוד וזלזול.⁠² ואבו אלוליד אמר]:⁠³ ״ויש אנשים מסוימים הסוברים שגם ׳ונחלו מקדשיהם׳ הוא במשמעות של ירושה,⁠⁴ ומחזקים זאת, לדבריהם, במה שנאמר לפני כן בפסוק, דהיינו: וירשו את בתיהם; ואת זה ראינו כהשת⁠[עשעות] במשמעות הפסוק, והדרך הנכונה לגביו הוא אשר אמרתי״.⁠⁵ בהמשך הוא הביא הסבר לסתור את הדעה הזאת שבה החזיק בעל אגרות החברים,⁠⁶ ואמר בכלל הסברו: ״וההוכחה לכך היא מה שנאמר במקום אחר ׳הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם׳ (יחזקאל כ״ד:כ״א), ומשום כך אנו שמים את ׳גאון עזכם׳ במקביל ל׳גאון עזים׳, ושמים את מחלל את מקדשי׳ במקביל ל׳נחלו מקדשיהם; ובכך הוכח מה שאמרנו, כי המלים [ה]⁠באות לפני מקדש ׳חלי (יחזקאל כ״ה:ג׳), ונחלת בך׳ (יחזקאל כ״ב:ט״ז), ונחלו מקדשיהם׳, אינן במשמעות ירושה, אלא במשמעות פגיעה בכבוד, זלזול וביזוי, [וההסבר לגבי] ׳מה נחנת׳ (ירמיהו כ״ב:כ״ג) הוא בדיוק ההסבר לגבי ונחלת בך׳,⁠⁷ אף-על-פי שהוא שונה ממנו לגבי האותיות הנעלמות״.⁠⁸ ואי-דיגוש הדל״ת ב״מקדשיהם״ דומה גם ל״מקדש ה׳ כוננו ידיך״ (שמות ט״ו:י״ז), והיא צורה אחרת ל״מקדש״,⁠⁹ כלומר: ״במקדש ה׳⁠ ⁠⁠״ (יהושע כ״ד:כ״ו). לאור זאת, קיימות שלוש צורות: האחת, בדיגוש הקו״ף ואידדיגוש הדל״ת: מקדש ה׳ כוננו ידיך׳, ואין אחר כמוהו; ״מקדש״ – על משקל ״ימך המקרה״ (קהלת י׳:י״ח), דהיינו: ״ונחלו מקדשיהם״; והשלישית, היא המוטה, כלומר: ״במקדש ה׳⁠ ⁠⁠״.

1. כך אף ריב״ג, מחברות, עמ׳ 185 ואילך, המשלים את מה שהחסיר חיוג׳, עמ׳ 229 ואילך, בדבריו על הנפעל של הכפולים.

2. כך: ת״י; ריב״ג, מחברות, שם, אללמע, עמ׳ 261 (רקמה, עמ׳ רעו); רד״ק.

3. ראה הערה 6 בטקסט הערבי.

4. כך רש״י.

5. רוצה לומר: שורשה של תיבת ״ונחלו״ אינו נח״ל, אלא חל״ל ובניינה – נפעל.

6. בעל אגרות החברים הוא שמואל הנגיד אשר התנצח עם ריב״ג, שדבריו קובצו בספר ההכלמה שרק חלקו שרד. ראה: פרץ, ״כתאב אלתשויר״, עמ׳ 1387-1367.

7. כלומר, שורשה של תיבת ״נחנת״ הוא חנ״ן, מגזרת הכפולים, כמו ששורשה של תיבת ״ונחלת״ הוא חל״ל.

8. נראה, שרצונו הוא להבדיל בניקוד הנוני״ן של שני הפעלים הללו: הנו״ן של תיבת ״נחלת״ מנוקדת בחיריק, ואילו הנו״ן של תיבת ״נחנת״ – בצירה, שבכוח יש אחריה נח נעלם.

9. השוה: ת״י; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 128 (רקמה, עמ׳ קנא); רש״י ורד״ק. חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, סבור שתיבת ״מקדשיהם״ היא פועל בצורת בינוני בבניין פיעל.

רעי גוים – רעים שבגוים ואכזרים.

ונחלו – ויתנחלו לאחרים.

מקדשיהם – בתי היכל הבמות שהיו נועדים שם לשון בית זמונם.

the most wicked of the nations Heb. רָעֵי גוֹיִם. The most wicked and cruel of the nations.

and they will deliver as an inheritance Heb. וְנִחֲלוּ, they will give over to others as an inheritance.

their meeting places Heb. מְקַדְשֵׁיהֶם. The temples of the high places, where they would gather at appointed times; an expression of a house of their appointment.

רעי גוים – אילו חיל כשדים.

ונחלו מקדשיהם – ויהיו מחללים מקדשיהם,⁠^א וכן תירגם יונתן: ויתחיילון מקדשיהון.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994, הושמט ע״י הדומות: ״ויהיו מחללים מקדשיהם״.

והשבתי גאון עזים – שהיו מתגאים בעשרם ובכבודם ובמעוז מבצריהם.

ונחלו – לשון לבלתי החל לעיני הגוים (יחזקאל כ׳:ט׳) לשון חילול.

והבאתי רעי גוים – הם הכשדים שנאמר עליהם הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳).

ונחלו מקדשיהם – ונחלו ענין חלול שרשו חלל והוא מבנין נפעל ובא מהקל כמו ונחלת בך (יחזקאל כ״ב:ט״ז). והיה משפטו עם הדגש ונחלו בשקל ונמסו ההרים (מיכה א׳:ד׳).

מקדשיהם – כמו מקדשיהם אלא שהוא משקל אחר מקדש בשקל למתעב גוי (ישעיהו מ״ט:ז׳) שהוא שם תאר.

רעי גוים – וכן קדם ולרשעי ארץ (יחזקאל ז׳:כ״א).

ומפני היותם חייבי מיתה אף על פי שארבע מיתות בית דין בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ובמקומן יביא השם רעי גוים רוצה לומר גוים רעים ואכזרים והם הכשדיים שנאמר עליהם הגוי המר והנמהר (חבקוק א, ו), ויירשו את בתיהם של ישראל והשבתי גאון עוזם שהוא בית המקדש כמו שזכרתי למעלה, ואומרו ונחלו מקדשיהם מלת נחלו היא מענין חילול שרשו חלל.

מקדשיהם – הדל״ת בשוא נח רד״ק בפירוש ומכלול דף רכ״ז ושרשים.

והשבתי – אבטל כמו שבת נוגש (ישעיהו י״ד:ד׳).

ונחלו – מלשון חלול.

רעי גוים – ר״ל רעים ואכזרים הם הכשדים.

והשבתי גאון עזים – אבטל גאות עזי הפנים הם ישראל.

ונחלו – יחללו ויבזו בתי מקדשיהם הם הבית וההיכל ובית קה״ק.

ונחלו – נפעל משרש חלל.

מקדשיהם – כמו מִקְדְּשֵיהֶם, [וכן תרגם יונתן]⁠^א וכן פירשו המפרשים.

והנכון כדעת רש״י שהכוונה על בתי היכלי הבמות, כלומר בתי עבודה זרה.⁠^ב

ובנביאים כתב יד שלי: מִקְדְשֵיהֶם. ולדעת תלמידי שלום שמעון מודינה: בעלי הנקוד רצו להבדיל בין הקדש ובין החול.⁠^ג

א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הושמט (אולי ע״י הדומות): ״וכן תרגם יונתן״.

ב. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״כלומר בתי עבודה זרה״.

ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד... ובין החול״.

ונחלו – מענין חילול, והיה ראוי לכתוב ונחלו, כמו ונסבו בדגש, והוקל וכן ונחלת בך (רד״ק), וכן הוקל הדגש במלת מקדשיהם.

והבאתי אחר שיגלו אביא הרעים והפחותים מכל הגוים והם יירשו את בתיהם ויתישבו בארץ,

והשבתי גאון עזים שיושבתו מלכיהם ושריהם וכן תופסק הכהונה, ועז״א ונחלו מקדשיהם כי היו נוהגים כמנהג עע״ז שהכהנים היו מקדשים את העם שכל שנגע בהם היו קדוש כמ״ש (לקמן מ״ד) ולא יקדשו את העם בבגדיהם, ושם (מ״ו כ׳) לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם, כמ״ש אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיהו ס״ה) המקדשים האלה עתה יתחלל קדושתם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) קְפָ֖דָה⁠־בָ֑א וּבִקְשׁ֥וּ שָׁל֖וֹם וָאָֽיִן׃

Destruction comes; and they shall seek peace, and there shall be none.

אִתְקְפָדַת מְטַת וְיִבְעוֹן שְׁלָמָא וְלֵית.

קפדה בא – כליון, <גזור> מן ״קפדתי כאורג חיי״ (ישעיהו ל״ח:י״ב),⁠¹ <והוא שם עצם, ופירושו: תום פרק הזמן>.⁠²

1. בפירושו לישעיהו לח, יב, הוא מתרגם את ״קפדתי״ במלה הערבית ״אדרג׳ת״ (=גללתי), ומשווה למלתנו, ואף מביא בשם ״י״א״ הצעה לראות את חילוף דל״ת ״קפד״ בלמ״ד ״קפל״. גם אלפסי, ערך ׳קפד׳, פירש את מלתנו בהוראת קיפול, והכוונה למוות, כשהחיים ״מתקפלים״.

2. השווה: אלפסי, שם. ריב״ג, אצול, ערך ׳קפד׳, פירש במשמע של מהירות; רש״י ורד״ק פירשו בהוראת ״כריתה״ ו״ניתוק״.

קפדה בא – כמו: קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח:י״ב) לשון כריתה.

A cutting off comes Heb. קְפָדָה like: "I severed (קִפַּדְתִּי) like a weaver, my life" (Yeshayahu 38:12); a term denoting cutting off.

קפדה בא – לשון כריתות. כמו: קפדתי כאורג (ישעיהו ל״ח:י״ב).

ויש שפותרין: לשון כעס והקפדה.

קפדה – קוצר רוח, כמו: קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח:י״ב).

קפדה בא – מלעיל מפני שסמוכה למלה זעירא והוא בא או הה״א נוספת לפיכך הוא מלעיל לפי שאמר בלשון זכר בא והוא ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח:י״ב).

ובקשו שלום ואין – יבקשו השלום שהיו אומרים להם נביאי השקר שלום יהיה לכם (ירמיהו ד׳:י׳).

קפדה בא – כן מכת נבוכדנצר ועמו, והטעם הכעס עם צרות עין.

ובקשו – ישראל.

ואמר קפדה בא רוצה לומר הכריתה והאבדון בא עליהם מלשון קפדתי כאורג חיי (ישעיה לח, יב), ואומרו ובקשו שלום ואין פירשו המפרשים שיבקשו בשלום שהיו אומרים להם נביאי השקר שלום יהיה לכם ולא ימצאוהו, ונראה לי שיספר בזה מפשעיהם שבבוא הכשדים עליהם לא בקשו את השם יתברך והעם לא שב עד המכהו אבל בקשו שלום מנבוכד נצר להשלים עמו ואין שלא רצה להשלים עמהם.

קפדה-בא – בספרים כתובי יד במקף והבי״ת רפויה וטעם קפדה הוא קו א׳ בדמות הטפחא הנקרא מאיילא שאינו טעם מפסיק וזהו אחד מן י״א מקומות שמשרתת המאיילא לאתנחתא.

קפדה – ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח:י״ב).

ואין – ואיננו.

קפדה בא – כריתה בא להם וכאשר יבקשו שלום לא ימצאו אותו.

קפדה – וחברו קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח י״ב), ופירשתי שם מענין קשירת וכריכת הרתוק.

קפדה בא – לעומת מ״ש עשה הרתוק שכולל ג״כ שלשלאות של קשר הסבות של הרעות, אמר כי בא הקפדה שהוא קשר השלשלת הזאת, שיהיו החוליות והפרקים קשורים אחד באחד, רעה ברעה חברתה, עד שאם יבקשו שלום ואין – כי

קפדה – מלשון ארמי אקפד, חרון אף ה׳; או הוא מלשון קפדתי כאורג חיי (ישעיהו ל״ח:י״ב) והוא לשון כליון.

(כו) הֹוָ֤ה עַל⁠־הֹוָה֙ תָּב֔וֹא וּשְׁמֻעָ֥ה אֶל⁠־שְׁמוּעָ֖ה תִּֽהְיֶ֑ה וּבִקְשׁ֤וּ חָזוֹן֙ מִנָּבִ֔יא וְתוֹרָה֙ תֹּאבַ֣ד מִכֹּהֵ֔ן וְעֵצָ֖ה מִזְּקֵנִֽים׃

Disaster shall come on disaster, and rumor shall be on rumor; and they shall seek a vision of the prophet; but the law shall perish from the priest, and counsel from the elders.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תְּבַר עַל תְּבַר יֵיתִי וּכְסוֹרְתָּא עַל בְּסוֹרְתָּא תְּהֵי וְיִבְעוּן אוּלְפַן מִסָפֵר וְאוֹרָאָה תִּפְסוֹק מִכָּהֵן וּמְלַךְ מְחַכִּים.

הוה על הוה – מאורע על מאורע הויה אחר הויה ומנחם חברו לשון שבר.

ותורה תאבד מכהן – הרגילים בהוראה כמו שנאמר ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).

Happening upon happening Heb. הוָֹה עַל-הוָֹה, happening upon happening, being after being. Menachem (p. 70) associated it to a term for a breach.

and instruction will be lost from a priest who usually gave instruction, as is said: "and teaching should be sought from his mouth" (Malakhi 2:7).

הוה על הוה – שבר על שבר (ירמיהו ד׳:כ׳) וכן תרגם יונתן תבר על תבר וכן במשקל אחר יעוז בהותו כמו והות רשעים יהדוף (משלי י׳:ג׳), ענין רעה ושבר.

אל שמועה – כמו על שמועה, והשמועות הם בא האויב על הארץ.

ובקשו חזון מנביא – רוצה לומר ואין כי דבר שלא ימצא יבקש אדם וכן גם נביאיה לא מצאו חזון מי״י (איכה ב׳:ט׳) וכן אמר בישעיה שופט ונביא וקוסם וזקן (ישעיהו ג׳:ב׳) רוצה לומר הן שימותו הן שתפסק חכמתם ונבואתם כי ברוב הצרות תאבד הנבואה והחכמה והעצה כי לב בני אדם נבהל ובנבואה ראינו באלישע והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד י״י (מלכים ב ג׳:ט״ו).

ותורה תאבד מכהן – כי הכהנים היו מורי התורה.

ויונתן תרגם מנביא – מסופר, רוצה לומר סופר ומזהיר העם.

הוה – כמשמעו. כמו שידועה, והטעם מציאות ושמועה רעה.

אבל היה שולח אליהם כל היום חיל סוללה על סוללה וזהו הוה על הוה תבא ושמועה אל שמועה תהיה, ובראותם שאין להם שלום עם האויבים אז ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן, כמו שהיה עושה צדקיהו שבעת צרתו היה דורש את ירמיהו, והתבונן שלא אמר ובקשו חזון מנביא ואין לפי שתמיד היה מדבר ירמיהו אליהם אבל אמר ותורה תאבד מכהן לפי שהכהנים גם הם ברשעתם לא היו מורים התורה כראוי וכמ״ש ירמיהו הכהנים לא אמרו איה ה׳ (ירמיה ב, ח) וגומר.

הוה – ענין שבר כמו עד יעבור הוות (תהלים נ״ז:ב׳).

תבהלנה – מלשון בהלה ופחד.

הוה על הוה תבוא – זה אחר זה וסמוכה לה.

ושמועה – ר״ל שמועה רעה.

ובקשו – כאומר הם יבקשו אבל לא ימצאו.

תאבד – כי מגודל הצרות יסתמו מהם מעיינות החכמה.

מכהן – כי על הכהן להורות וכמ״ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳).

מזקנים – תאבד מזקנים.

הוה – דבר ההוה ומתחדש ובא על השבר המתהוה פתאום, מלת ובקשו נמשך לכל המאמר, ובקשו תורה אשר תאבד מכהן.

הוה על הוה תבא – שלא יהיה שלשלת הרעות בדרך הטבע שיבואו הסבות והמסובבים זה אח״ז, רק הרע ההוה ומתחדש יבא על חברו, זה על זה לא זה אחר זה כמנהג העולם, וכן השמועה תהיה אל שמועה – עת ישמעו צרה מתרגשת ישמעו תיכף שמועה מצרה אחרת, ובקשו ואז יתחילו לבקש חזון מנביא – תחת שעד עתה לא שמעו לדברי הנביאים,

ותורה שעורו (ובקשו) תורה (אשר) תאבד מכהן – (ובקשו) עצה (אשר) תאבד מזקנים ר״ל שאחר שלא ימצאו חזון יתחילו לבקש עצת התורה שהיא אחר החזון, ואח״כ יבקשו עכ״פ עצה מזקנים שייעצו אותם ע״פ שכלם כי הזקנים בחנו תולדות הימים, וגם התורה והעצה תאבד אז, וגם לא יוכלו לסמוך על הנהגת המנהיגים אותם, כי

הוה – הברה טבעית (וי!) להוראת צער.

ובקשו וגו׳ – לדעת מה יעשו.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כז) הַמֶּ֣לֶךְ יִתְאַבָּ֗ל וְנָשִׂיא֙ יִלְבַּ֣שׁ שְׁמָמָ֔ה וִידֵ֥י עַם⁠־הָאָ֖רֶץ תִּבָּהַ֑לְנָה מִדַּרְכָּ֞ם אֶעֱשֶׂ֤ה אֹתָם֙ וּבְמִשְׁפְּטֵיהֶ֣ם אֶשְׁפְּטֵ֔ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

The king shall mourn, and the prince shall be clothed with desolation, and the hands of the people of the land shall be troubled. I will do to them after their way, and according to their own judgments I will judge them; and they shall know that I am Hashem.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַלְכָּא יִתְאַבַּל וְרַבָּא יִלְבַּשׁ צָדוּ וִידֵי עַמָא דְאַרְעָא יִתְבַּהֲלָן מֵאָרְחֵיהוֹן אַעְבֵיד עִמְהוֹן וּבְנִימוּסֵיהוֹן אִתְפְּרַע מִנְהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

המלך, ונשיא – הוא המלך וכפל הענין במלות שונות לחזק הענין.

מדרכם אעשה אותם – הם מאסו התורה והנבואה ותאבד מהם כמו שאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה וגומר (איכה ב׳:ט׳).

ובמשפטיהם – בבי״ת.

ובראות המלך והנשיא כל זה המלך יתאבל והנשיא ילבש שממה וידי כל עם הארץ תבהלנה ולא יוכלו להלחם לפי שמדרכם אעשה אותם רוצה לומר כמו דרכם הרעים אעשה אותם ואשפט׳ מדה כנגד מדה הם מאסו התורה והנבואה לכן תאבד מהם, וכמ״ש מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳ (איכה ב, ט), וה״ר דוד קמחי כתב שהנשיא הוא המלך ושכפל הענין במלות שונות לחזוק, ונראה לי שאין הדבר כן אלא שיחזקאל לא ניבא על חרבן בית ראשון בלבד אלא גם כן על חרבן בית שני כי כל מה שניבא נתקיים בחרבן ראשון ובחרבן שני ג״כ, ומפני שבבית ראשון היה שם מלך מבית דוד אמר עליו המלך יתאבל אמנם בבית שני לא היה שם מלך מבית דוד אבל היה נשיא וכנגדו אמר באמת ונשיא ילבש שממה:

ובמשפטיהם – בבי״ת רד״ק.

ונשיא – הוא המלך וכפל הענין במ״ש לחזוק.

שממה – תמהון לבב.

מדרכם – כמו דרכם כן אעשה עמהם וכמשפט הראוי להם אשפטם ואז ידעו כי אני ה׳ הנאמן לשלם גמול.

מדרכם אעשה אותם – מלת אותם תחת אתם ויל״פ שר״ל על צד המליצה יעשה אותם בריה חדשה, דהיינו שינוי צורתם ומלכותם מן השלימות אל הפחיתות, והחומר שממנו יעשה הכלי הגרוע הזה יהיה מדרכם הרע, ר״ל כי חומר הרע אין נמצא אצל ה׳ לעשות ממנו דבר רק האדם יכינהו במעשיו הרעים.

המלך יתאבל כי תופסק מלכותו, וגם הנשיא שמינה נבוכדנצר עליהם ילבש שממה לבוש הנשיאות שלו תהיה השממה כי כל הארץ שממה תהיה, ועי״כ ידי עם הארץ תבהלנה ולא ידעו מה לעשות,

מדרכם אעשה אותם כל זה יהיה כפי מדת דרכם הרע,

ואשפטם במשפטיהם כפי המשפט הראוי להם בדין ובמשפט מדה כנגד מדה עד שיכירו וידעו כי אני ה׳.

מדרכם – מ״ם במקום בי״ת (בומ״ף), וכן יש לפרש גם מ״ם של מקרוב (למעלה פסוק ח׳).

ובמשפטיהם – בעונשים הראוים להם אענישם.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל ז – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל ז, ילקוט שמעוני יחזקאל ז, ר׳ משה אבן ג'יקטילה יחזקאל ז, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל ז, רש"י יחזקאל ז, ר"י קרא יחזקאל ז, ר"א מבלגנצי יחזקאל ז, רד"ק יחזקאל ז, ר"י אבן כספי יחזקאל ז, אברבנאל יחזקאל ז, מנחת שי יחזקאל ז, מצודת ציון יחזקאל ז, מצודת דוד יחזקאל ז, שד"ל יחזקאל ז – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל ז, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל ז, הואיל משה יחזקאל ז

Yechezkel 7, Targum Yonatan Yechezkel 7, Yalkut Shimoni Yechezkel 7, R. Moshe ibn Chiquitilla Yechezkel 7, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 7, Rashi Yechezkel 7 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 7, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 7, Radak Yechezkel 7, R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 7, Abarbanel Yechezkel 7, Minchat Shai Yechezkel 7, Metzudat Zion Yechezkel 7, Metzudat David Yechezkel 7, Shadal Yechezkel 7, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 7, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 7, Hoil Moshe Yechezkel 7

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון